הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 56

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, ו' בחשון התשע"ו (19 באוקטובר 2015), שעה 9:00

הסדרת סוגיות להסעות תלמידים ברשויות המקומיות לבתי הספר, כולל החינוך המיוחד - ישיבת מעקב

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

יואב בן צור

אורי מקלב

קארין אלהרר

שמעון אבני - מנהל אגף הסעות, משרד החינוך

רחל אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

אילן שי - עוזר ראשי ליועצת המשפטית, משרד החינוך

יוסי ניזרי - ממונה היסעים ומוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יצחק קדמן - מנכ"ל, המועצה לשלום הילד

פיני קבלו - סמנכ"ל רווחה וקשרים בכנסת, מרכז השלטון המקומי

אברהם גיספאן - ממונה מערך ההסעות, עיריית ירושלים

נועה קשת-גונן - מנהלת הסעות, עיריית כפר סבא

מוטי ברשישת - גזבר, עיריית מעלה אדומים

סימה נועה לוי - רכזת הסעות, עיריית מעלה אדומים

אביבית ברקאי-אהרונוף - עו"ד, עמותת בזכות

נירית סעדון - סמנכ"ל, אהב"ה-ארגון הנכים בישראל המיוחד

ירון לוי - ארגון הפעולה של הנכים

עובד מור - חב' הסעות מור

הניה מרמורשטיין - מנהלת ארגון על"ה

אבשלום אהרוני - אב לילד מיוחד

אפרת בנימין - מנהלת תכניות, אופק לילדינו

אורי פינטו - מנהל תאגיד של תשע רשויות של נגב מערבי

מרדכי אדרי - נציג הורים

תומר רוזנר

לאה קריכלי

ס.ל., חבר המתרגמים

הסדרת סוגיות להסעות תלמידים ברשויות המקומיות לבתי הספר, כולל החינוך המיוחד - ישיבת מעקב

טוב, רבותיי, כפי שאמרתי בישיבה הקודמת, שיטת העבודה שלי היא כזו שאנחנו עושים איזה שהוא דיון על נושא מסוים, מקבלים החלטות, אחרי זה אני עושה follow up על ההחלטות, אני עושה דיון נוסף לאחר זמן שאנחנו קובעים אותו מראש ואנחנו רוצים לבדוק את סטטוס ההחלטות שקיבלנו באותה ישיבה.

בעצם זו ישיבת מעקב.

כן, בוודאי. דרך אגב, אני הגעתי למסקנה שבכנסת חלק גדול מאוד מההחלטות לא מיושמות, מדוע? מפני שאף אחד לא עוקב. מקבלים החלטה, הולכים לאכול בורקס, שכחנו וככה זה עובד. מה שנקרא, אלה שמקבלים לגביהם את ההחלטות, הם מבינים שאוכלים בורקס ונגמר האירוע, לכן לא עושים כלום. היות שאני אמרתי שאני פקיד, אני לא חבר כנסת, בראש שלי, כך אני עובד 25 שנה, אני יודע לנהל דיון, החלטות ואחר כך ביצוע.

אז, רבותיי, אנחנו נפגשנו כאן ב-7.9 וביקשנו ממשרד החינוך שיגישו תוך שלושה חודשים תקנות שגובשו במשרד העבודה והרווחה. הנושא מתייחס לפרמטרים, מי הם התלמידים הזכאים להסעות ומדוע, מי זכאי גם להסעות למועדוניות אחר הלימודים, בפרט לגבי הנושא של ההסעות, נתיבי התנועה, תקן שהייה בהסעה, לגבי המלווים, מי קולט את הילדים, מי אחראי על המימון, מה מספר הפקחים שהוקצו להסעה וכמובן הקמת מוקד. אני פירטתי במכתב את כל הנושאים האלה.

אני אחדש לכם רק משהו קטן, הנושא הזה מרתק אותי וגם מעצבן אותי, ישבתי עם האוצר ואני מחלק את זה לשני חלקים מבחינתי. בזמנו דיברנו, היו פה שני אירועים חמורים, אחד הכי חמור זה שהעיריות לא הסיעו ילדים שהם עם מוגבלויות קשות וזה כמעט הוציא אותי מדעתי. בלי קשר אליכם אני ישבתי עם משרד האוצר כדי לנתב את התקציבים הראויים. אני לא יודע אם הם דיברו עם משרד העבודה והרווחה, אני מדבר כרגע על ההסעה שחסרה מבית הספר למועדונית. הם יתקצבו את זה השנה, אני מבטיח לכם, הם אמרו לי.

דרך אגב, הם נבהלו קצת על הכול, הם אמרו לי, 'דודי, אתה כרגע אמרת לנו רק את זה, עזוב את כל ההסעות', למרות שאני חושב שבמדינת ישראל חלק מחוק חינוך חובה זה להסיע ילד לבית הספר. הורה שיש לו ארבעה-חמישה ילדים לא צריך לממן את הכרטיסיות האלה, כי הכרטיסיות האלה זה הון עתק, הוא לא יכול. כמו שאמרתי, יש פה איזה מצב אבסורדי שהאוצר מתקצב את זה, הרשויות צריכות לעשות מטצ'ינג לגבי הנושא של הכרטיסיות, היות שלא נוח להן אז הן לא עושות, וכולם חוגגים. יש את הסעיף. האוצר מממן את הכסף, הכול בסדר, יש ניצולת תקציבית, הרשות מבסוטה, היא לא צריכה לתת 50% וההורים ממשיכים לממן את הכרטיסיות. זו החוצפה שיש בנושא הזה. לכן גם דיברתי איתם לגבי הנושא הזה ואנחנו נרצה להסדיר את זה בטווח היותר ארוך, בהיבט של העבודה.

אחרי שנתתי את כל הסקירה הזאת אני החלטתי לעשות דיון ביניים. הרי לא עברו שלושה חודשים, עבר חודש וחצי, אבל הנושא הזה כל כך אקוטי מבחינתי שרציתי להבין מה עשיתם עד עכשיו. לכן אני מעביר את רשות הדיבור למשרד החינוך, ספרו לנו מה עשיתם ואם הייתם זקוקים לעזרה שלנו באחד מהקשיים שנתקלתם בהם. בבקשה.

אני שמעון אבני, מנהל אגף הסעות במשרד החינוך במטה בירושלים. אגב, הנושא עלה גם בוועדת החינוך של הכנסת, זה משיק ל - - -

סימן שזה מעיק מאוד.

כן, זה מעיק גם לנו, אין ספק.

לא מהשנה, זו הנקודה המשמעותית. זה נושא מאוד בעייתי והוא עלה עוד בשנת 2009 כשזבולון אורלב היה יושב ראש ועדת החינוך. ומאז היו דוחות והיו המון אמירות, צודק היושב ראש, זה נושא כאוב שמונח אי שם, כל פעם שקורה מקרה קשה אנחנו מתכנסים לדיונים בוועדה ושום דבר משמעותי לא קרה.

פעם כמעט הלך לנו ילד באחת הרשויות.

לא, אז אנחנו נחכה שיילכו ילדים ואז נגיד שחבל.

יש לי רק הערה קטנה, ברשותך, עוד לפני. חלק מהבקשות שלי בדיון הקודם היו שתשלחו לנו את דוח צרפתי שנגנז.

כולנו מחכים לו, אדוני.

לא שלחתם לנו את דוח צרפתי, מדוע?

אני לא זוכר שביקשת ממני את דוח צרפתי.

אני אקריא לך את סעיף 2 בהחלטה, 'הוועדה מבקשת לדעת מדוע נגנז דוח צרפתי, אשר הגיש המלצות בנושא, ולקבל אותו לעיונה'. רשום.

בסדר, אני לא יודע, דוח צרפתי נמצא במשרד, אני יכול להעביר אותו.

תשלח לי אותו מחר.

אני אעביר אותו אפילו עוד היום, אני אקבל - - -

לא היום. עזוב, היום עד שתלך, תנוח מהישיבה, מחר.

אני אומר, כן, זו אכן ישיבה מתישה, אנחנו לא צריכים את - - -

דרך אגב, צריך להבין, לפי סעיף 42 לחוק יסוד הממשלה, כשהוועדה מבקשת מפקיד להניח בפניה מסמך מסוים הוא מחויב לעשות את זה, זו לא התנדבות.

לא, אני אומר, אני אעביר את זה. אני לא אומר שלא, לא אמרתי שאני לא אעביר. אני אעביר. עד מחר? עד מחר תקבלו את דוח צרפתי.

טוב.

אז כמו שהתחלתי, גם בוועדת החינוך של הכנסת היה דיון סביב הדבר הזה ואנחנו התחלנו עבודת מטה, יושב פה גם הייעוץ המשפטי של המשרד, לקחנו את תקנות הרווחה כפי שהן ואנחנו בודקים ומשווים אותן. זאת אומרת מתבצעת פה עבודת מטה בתוך המשרד שתבדוק את תקנות הרווחה, אל מול מה שיש כבר במשרד, חוזר מנכ"ל, מכרזים חוזים, אל מול הרשויות ואנחנו נקיים על זה עבודה.

מה עשיתם עד היום?

אנחנו לוקחים את התקנות ומשווים אותן, בודקים אותן.

כמה ישיבות עשיתם בנושא הזה עד היום, בחודש וחצי האחרון?

עשינו ישיבה אחת.

זהו?

כן.

זה מספק אותך?

תראה, זה לא חשוב אם יהיו 20 ישיבות, בסוף אנחנו נביא את התוצר. זה לא חשוב כמה ישיבות יתקיימו בדרך, בסוף אנחנו נביא תוצר.

שמעון, אתה מבין שאתה מדבר, אמרתי לך, אני - - -

גם אני פקיד, אגב, אני לא מתבייש.

לא, אני מסביר. הרי אני יודע איך זה עובד. אם בחודש וחצי עשית ישיבה אחת שלטעמי זו עבודת מטה מורכבת, לכן עשיתי את דיון הביניים, אני לא ציפיתי עכשיו לקבל ממך את התקנות, קבענו שלושה חודשים, אז בדרך כלל אני מחכה שלושה חודשים ויום, במינימום - - -

יושב ראש הוועדה, זה לא הכול דיונים. זאת אומרת, היה דיון שבו התווינו מה צריך לעשות, עכשיו יש עבודת מטה שמתקיימת, לבדוק את התקנות, לבדוק את חוזרי מנכ"ל - - -

מי מרכז את העבודה?

יושב פה אילן מהייעוץ המשפטי, תיכף הוא ידבר על זה. אנחנו אמורים להיפגש שוב פעם. אגב, אחרי שנסיים את זה השלטון המקומי הוא שותף, נצטרך גם אותו, אבל אחרי שאנחנו נגבש ונבין מה צריך ואיך צריך לעשות ומה המשמעויות של הדבר הזה אנחנו נשב גם עם השלטון המקומי. אנחנו אמורים תוך חודש לסיים את זה.

אנחנו קבענו כאן בעוד שלושה חודשים, אני מזמן ישיבה, ייצא לכם זימון לדעתי בעוד בערך חודש. בדרך כלל אני נותן התראה של שבוע וחצי-שבועיים, אני מבין שאתה ערוך כרגע מבחינת לוחות הזמנים שבעוד שלושה חודשים פלוס יום, בתחילת הדיון אתם מציגים לנו כאן ומניחים אלינו כאן לדיון את הנושא של התקנות.

אנחנו נציג, כן, את התקנות. זה לא אומר שאנחנו מקבלים אותן. זה אומר שאנחנו מציגים מה עשינו, מה אנחנו יכולים לקחת על עצמנו ואיך אנחנו מסדירים את זה.

לא, לא הבנת. שמעון, הוועדה בעצם נתנה פה פרמטרים של ההתייחסות לתקנות של - - -

בסדר, אז אנחנו נתייחס לכולן. אנחנו נתייחס לכולן.

- - - בלי התייחסות של משרדים אחרים.

לא, יש פה איזה שהיא עבודת מטה שהיא קצת משולבת, גם עם משרד העבודה והרווחה, אתם צריכים לשמוע מה עמדתם, הרי מה קורה כאן? יש פה את הסיפור בעיקר של הילדים המוגבלים, שלגביהם יש עוד תחנה של הסעה שעליה הייתה הבעיה המרכזית כרגע באותו דיון.

זו סוגיה אחרת. אתה נוגע בסוגיה אחרת עכשיו.

אז אני מסביר. אנחנו צריכים שאתם תתפרו את כל המהלך הזה, בגלל שבסופו של דבר אי אפשר ששני משרדים יטפלו באותה הסעה. היות ובעצם אתם הפיבוט של ההסעות - - -

רק אנחנו מטפלים.

יפה, לכן, כמו שאמרתי קודם, את הסוגיה הזאת סגרתי עם האוצר. אני יכול להגיד לך באופן חד משמעי, שתקציב המדינה לא יעבור בלי הסעיף הזה.

על מה סגרת? רק על המועדוניות?

הסיפור כרגע של המוגבלים. הרי מה היה הדיון הקודם? ילד מוגבל - - -

אני יודע, לוקחים אותם למועדונית, לא מחזירים אותו.

כן, הוא יוצא מבית הספר, מגיע לבית הספר מהבית - - -

לוקחים אותו למועדונית - - -

לא לוקחים אותו. או הפוך, או שלא מחזירים.

חסרה לו הסעה אחת, כאילו מחכים שאבא שלו יבוא.

או שייקחו אותו למועדונית, או שייקחו אותו מ - - -

זה הישג גדול מאוד.

אדוני היושב ראש, זה בכל סוגי המוגבלויות, זה לאו דווקא מוגבלות פיזיות, זה אוטיזם - - -

כן, נדבר על זה. בסך הכול שם אני כבר עזרתי לכם בעניין הזה, האוצר יתקצב אתכם בשנת 2016, בתקציב הזה.

שאלה להבהרה. יש לנו כל מיני סוגי מועדוניות, יש לנו את המועדוניות שהן מועדוניות הרווחה, שהילדים מוסעים בצהריים, אבל יש למשל את המועדוניות של הילדים לקויי השמיעה, שמסיימים את הלימודים בבית הספר, אבל הם צריכים להגיע לשמע.

כל מועדונית. אני דיברתי איתם על כל הילדים שיש להם מוגבלות כלשהי, לא נכנסתי לאיזה סוג, אבל מוגבלות פיזית, אז יש אחד שיש לו בעיה באוזניים, יש אחד שיש לו בעיה ברגליים, יש אחד עם בעיה - - - בציבור יש הרבה בעיות, בוודאי בנכויות האלה, שגם כמו שאמרנו, וגם ראיתם חלק מהילדים שהבאנו אותם, שהם הגיעו, גם ככה החיים מסובכים, מורכבים, להם, להורים, אנחנו צריכים להקל עליהם במה שאנחנו יכולים, במינימום. דרך אגב, אף אחד לא עושה להם טובה, זה לפי חוק. לכן כאן אני התערבתי בעניין כדי לסגור. אני לקחתי את המשימה על עצמי כדי לסגור את הלופ הזה של התקציב, בגלל שכל אחד פה היה מהאו"ם, 'לא אני', 'לא תקצבו אותי, אין לי כסף', אבל כל מערך ההסעות יושב לפתחכם, אתם, בלי קשר לזה.

לכן אני אומר, יש נהלים שצריך להסדיר. בלי קשר לכסף. את הכסף, אני לא מצפה, שמעון, שתבוא, איך הייתי אומר? אני לא מצפה שאני אמכור את הבית של חמותי כדי להביא, זה לא, אבל אני מצפה שאתם תסגרו מול משרד העבודה והרווחה, תשבו ביחד, מדובר בסוף באותו תלמיד, תשבו ותסגרו את כל הלופ על הפרמטרים שדיברנו. לא עולה כסף, לא קשור לכסף. מה מסלול ההסעה, מי צריך לקבל אותו. אתם מקסימום, אמרתי בסוף, במצגת, אחרי שאתם סוגרים את כל הלופ ברמה העניינית ושכל אחד יחשוב שזה הילד שלו, בסוף אתם נותנים לי שורה אחרונה ואומרים לי 'תקשיב, דודי, חסר לנו לכל הדבר הזה חצי מיליארד שקל'. עם זה אני יודע להתמודד, הוועדה יודעת להתמודד עם זה. אני לא מצפה שתביאו את הכסף, אבל אני מצפה שאתם תסגרו את השירות במה שאתם צריכים. כמו שאמרתי, שכל אחד יחשוב שזה הילד שלו. אני מבטיח לך שאם כל אחד ייכנס שנייה לראש של ההורה, אני מבטיח שלפחות הוא ישאף להביא את המצב האמיתי ההוגן הנכון. בבקשה, שמעון.

בסדר, אז אני אומר, אלה שני דברים שונים, החלק של הרווחה הוא סוגיה אחת שאנחנו גם איתם מתעסקים והחלק של התקנות של הרווחה, השוואתם להוצאת תקנות על ידי משרד החינוך, זו סוגיה שנייה, שגם איתה מתעסקים. אנחנו, כמו שאמרתי, בסוף שלושה החודשים שניתנו לנו, נבוא עם הצעה, אחרי שנאשר אותה אצלנו במשרד. אני לא מתעסק עם כסף, אני כרגע מתנהל כאילו אין מגבלה תקציבית. לצורך העניין, זו תפיסת העולם שלנו.

נכון, זו הבקשה שלנו.

בסדר, אז אני אומר, לשם זה הולך. כשזה יהיה מסודר אז - - -

שמעון, אני מבקש גם שתערבו את השלטון המקומי בעניין.

הם מעורבים.

אני הייתי גם מציע לכם להתייעץ עם העמותות שעשו עבודה. בסך הכול אני למדתי, השכל לא יושב במקום אחד, הוא מתפזר. אני יכול להגיד לך משהו, באמת אמיתי, אבי מכיר אותי מעיריית ירושלים, רוב הרעיונות הגדולים שבאו לי זה דווקא מהעובדים שלי שהם הכי זוטרים. הם זרקו לי את הרעיון ואני קלטתי והבנתי שכאן ההברקה, ולא אצל המנהלים הגדולים. דווקא העובדים הפשוטים, הרגילים, שביום יום מתעסקים עם זה, הם היו מביאים לי את התובנות הכי טובות.

לכן אני מציע, באמת, עזבו כבוד, עזבו זה, תתייעצו גם עם העמותות שעושות עבודת חסד, זה בהתנדבות, אלה אנשים שבאמת הנושא קרוב לליבם. בדרך כלל אתה מגיע לזה כתוצאה מזה שאו הבן שלך שם, או אחיך, או אתה פתאום נקלעת לאיזה אירוע שהבנת שיש פה אבסורד אז החלטת לקחת אותו לידיים ולהתחיל לטפל בו, במקום שהמדינה תעשה את זה. אבל זה לא משנה, יש להם הרבה ניסיון והרבה תובנות. לפעמים זה מהצד של ההורים. הייתי מציע, כך נהגתי תמיד, תעשה ישיבה, תביאו את כל הגורמים בכיף - - -

אנחנו עושים. אתה פשוט נכנס ל - - -

שתייה עלינו. אם תרצו אני מוכן לסדר לכם את האולם הזה ובסוף תייצרו אוגדן אחוד עם מה טוב לתלמידים ולילדים, מה צריך להיות, בלי קשר למגבלה תקציבית. אמרתי, אחרי זה תגידו לנו כמה עולה, כמה חסר, אנחנו פה נטכס עצה איך אנחנו מביאים לכם את הכסף. עכשיו, אתם מגבשים את זה עם הרשויות - - -

אגב, אנחנו נפגוש גם את העמותות. אני כבר אמרתי. אני לא חוזר על דברים שכבר סיכמנו, אנחנו ניפגש עם העמותות, בוודאי עם השלטון המקומי, שהוא שותף טבעי, אין מה לעשות, הוא חייב להיות חלק מזה, ובוודאי אגפי המטה בתוך משרד החינוך.

ובנושא הזה אני מבקש עוד דבר קטן, בסוף, בהנחיות או בהמלצות שלכם, אין דברים בהתנדבות. זה אומר שאם אתם מחליטים ואתם חושבים בשכל שלכם שילד צריך לקבל כרטיסייה, הוא מקבל כרטיסייה. לא אם ראש העיר רוצה ומטצ'ינג פה ואולי ואם רוצים או לא רוצים, או בא להם או לא בא להם. אין דבר כזה. דרך אגב, אני אספר לך, אני גם ביקשתי מהאוצר - - - האוצר יושב פה?

לא, הרכז בוועדת שרים והוא לא יכול היה לבוא.

אני ביקשתי מהאוצר להגיד לנו לוועדה מה הניצולת התקציבית שהייתה של הסעיף הזה, שנקרא הסעות כרטיסיות לילדים לבתי הספר. אתם תופתעו לראות שכמעט אין ניצולת הסעיף. לכולם זה נוח, חוץ מלהורים. לכן אני מבקש שגם בהמלצות שלכם, אנחנו לא משאירים את זה לרצונם הטוב של ראשי הערים או אנשים בתוך המערכת העירונית, אלא זה המלצות של המדינה, מה הזכויות של התלמידים וצריך לעמוד על כך על פי חוק. דרך אגב, אם צריך להעביר את זה בחקיקה אנחנו נעביר את זה גם בחקיקה, אין בעיה.

היועץ המשפטי, בבקשה.

כבר בשבוע שעבר, לקראת הישיבה בוועדת החינוך, התחלנו תהליך שבו בדקנו ומיפינו את ההבדלים בין התקנות שלנו, שהן תקנות שהותקנו לפני 20 שנה, לבין התקנות של משרד הרווחה שהותקנו בשנה שעברה. אני רוצה לציין שמעבר להוראות שבתקנות שלנו, שהן תקנות יותר מצומצמות מבחינת ההיקף ומבחינת ההסדרים שכלולים בהם, יש בחוזר מנכ"ל ובנספח הבטיחות של חוזר מנכ"ל הסעות הוראות בנוגע לבטיחות בהסעות. מעבר להסדר בתקנות, זה לא שמשרד החינוך השאיר את הנושא של בטיחות ההסעות וארגון ההסעות לגמרי לשיקול דעת של כל רשות מקומית. נכון שחלק מההוראות שאצלנו קיימות בנספח הבטיחות של חוזר מנכ"ל נמצאות במשרד הרווחה במסגרת התקנות ויש גם הוראות נוספות שמשרד הרווחה כלל, שלא נמצאות בתקנון שלנו. חלק מזה, דרך אגב, נובע מכך שהם יישמו לקחים שלנו. כשהתקינו את התקנות של משרד הרווחה הלשכה המשפטית של הכנסת הזמינה אותי ואת מנהל אגף ההסעות הקודם של משרד החינוך ואנחנו השתתפנו בדיונים שהיו בלשכה המשפטית של הכנסת ותרמנו לניסוח של התקנות של הרווחה. אנחנו עכשיו בודקים איזה הוראות. קיבלנו גם את ההמלצות שהארגונים הכינו ואנחנו נדון בנוסח הזה.

סליחה שאני עוצרת אותך, אני פשוט מנסה להבין. הנספח שמופיע בחוזר המנכ"ל, הרי ברור לכולם שהוא נספח מאוד לא מעודכן, הוא לא בטיחותי בשום צורה ודרך. יכול להיות שבפרקטיקה בחלק מהמקומות זה מתקיים, אבל כולנו מבינים שכשמדובר בהסעות שבאות במכרז מהרשויות המקומיות, כל אחד עושה דין לעצמו, יש כאלה שמיישמים ויש כאלה שלא מיישמים. אין שום דבר שמחייב. זה חוזר מנכ"ל, זה בא בתקנה, חוזר המנכ"ל לא מעודכן, יש לכם כבר שנים על גבי שנים ניסיונות של בית חולים אלי"ן, שמומחה בעניין הזה, לשפר את זה וזה לא קרה.

עכשיו אני באמת שואלת. אני שמעתי בקשב רב, גם את הדברים של מנהל מחלקת ההסעות וגם את הדברים שלך ואני לא כל כך מצליחה להבין. הרי יש הצעה שהיא הצעה מצוינת, שהיא מבוססת על ההצעה שעברה בנושא של פעוטות עם מוגבלויות ממשרד הרווחה. כמובן שצריכים לעשות בה את השינויים המחויבים ולא דינם של 2,000 ילדים כדינם של 200,000, יחד עם זאת אי אפשר לחכות עם זה עוד יום ולכן, אדוני היושב ראש, אני הייתי מבקשת להציע, לצערי אני מלווה את הנושא הזה שנים רבות, עוד לפני שכיהנתי כחברת כנסת ומכיוון שאני מכירה את העבודה המאומצת, ויכול להיות שהם באמת עושים עבודת מטה רצינית ומשמעותית, אבל מה שאני יודעת בצער גדול לבוא ולומר, שהעבודה המשמעותית הזאת לא באה לידי ביטוי בחיי המעשה אצל אותם ילדים עם מוגבלויות וההורים שלהם. שמעתי סיפורים מסמרי שיער של ילדים שנעזבו בתחנה לא להם, של ילדים שלא נרתמו כמו שצריך עם הכיסאות שלהם בהסעות, ולכן הייתי מציעה, אדוני - - - כולנו מבינים, בימינו אנחנו חיים בכנסת, אנחנו יודעים שלנו כחברי כנסת יש יכולת לעשות כאלה רתמות בטיחות משל עצמנו, ואני הייתי מציעה לקחת את התקנות שניסחו ארגון בזכות ולהגיש אותם כהצעת חוק.

אני הבאתי את זה אפילו איתי, העברתי את זה לניסוח של הצעת חוק. אנחנו נגיש את זה, אני מציעה שכל חברי הוועדה יצטרפו להצעה, נגיש את זה, ובמידה שתוך שלושה חודשים התקנות לא יובאו לאישור בוועדה אנחנו נפעיל את הצעת החוק הזאת.

חברת הכנסת אלהרר, אנחנו עשינו את הדיון הקודם, הדיון הקודם היה ארוך, הייתה פה נציגות גם של הילדים וגם של ההורים שלהם, על חלקם ד"ר קדמן סיפר לנו באריכות, על כל מיני מכתבים, וגם אני קיבלתי למייל שלי עשרות דוגמאות, לכן אני עושה כרגע, את רואה, דיון ביניים. בדרך כלל אני לא נוהג לעשות, זה בגלל חשיבות העניין וכך גם אמרתי לחברים. במידה שלא יהיו תקנות בזמן אנחנו נתקין את התקנות ונגיש אותן כהצעת חוק. זה גם בסיכום של הישיבה הקודמת. אבל היות שאנחנו צריכים לתת צ'אנס לאנשי המקצוע, בסוף ישאלו, 'אז מה הם יעשו?' אני לא אוהב לקחת עבודה של אנשים אחרים - - -

לא, חס וחלילה, אדוני. אני פשוט אומרת - - -

לכן ניתן לשמעון לעשות את העבודה שלו, נסמוך עליו. אני גם סמוך ובטוח שהוא יתקין לנו תקנות.

אני לצערי למודת ניסיון, אדוני היושב ראש.

בשביל זה אמרתי בפתיח, אני פקיד, אני עושה מה שנקרא מעקב ביצוע. כך אני עובד, אני לא מדבר והולך. לכן אני סומך על שמעון, שמעון אמר עכשיו שעוד חודש וחצי הם יעמדו בעניין, אנחנו נעשה כאן דיון נוסף, את מוזמנת כמובן. במידה שנגיע למסקנה שאו התקנות הן לא באיכות הראויה או שהן לא עונות ולא סוגרות את העניין, אז אני אעשה עבודת מטה. דרך אגב, יש לי דיון עוד מעט, בוועדת הכנסת, בגלל שאני ביקשתי, ועכשיו אני הולך לדאוג לזה, שלוועדה יהיה תקציב יועצים בדיוק בשביל הנושא הזה. שכשפקיד לא עושה את העבודה, אחרי זה נשאל מה הוא עושה בעבודה שלו, זו שאלה אחרת, אני אעשה את העבודה במקומו, אני אשכור אנשים שיעשו את העבודה, נגיש את זה בהצעת חוק ואחרי זה נתעסק עם הפקיד, מה הוא עושה בעבודה, אולי הוא מיותר.

בבקשה, היועץ המשפטי.

אפשר להוסיף משהו קטן?

בואו נעשה סדר, חברת הכנסת אלהרר נכנסה לדברים, אז בכיף, אבל בבקשה.

אז כמו שאמרתי, אנחנו התחלנו את התהליך של לבחון את התקנות הקיימות ולראות איזה הסדרים שנמצאים בחוזר מנכ"ל, בהם נספח הבטיחות של חוזר מנכ"ל, אפשר להעביר לתוך התקנות ואיזה הסדרים שנכללו בתקנות של משרד הרווחה לעניין הסעות של פעוטות אנחנו יכולים לכלול בתקנות אצלנו. יש גם עניינים שמוסדרים אצלנו שלא באים לידי ביטוי בתקנות של משרד הרווחה כיוון שהם פחות רלוונטיים למה שמשרד הרווחה עושה.

מבחינת לוחות זמנים, שמעון כבר דיבר על לוחות הזמנים. אני רק רוצה לציין שהוועדה שאליה אנחנו צריכים להביא את התקנות מבחינת ההוראה בחוק היא ועדת הכלכלה. זו הוועדה שבהתאם להוראה בחוק הסעה בטיחות מוסמכת לאשר את התקנות.

למה?

זו ההוראה בחוק.

צריך לשנות את זה.

הונחה הצעת חוק בנושא הזה, כדי להעביר את זה לוועדת הפנים.

אנחנו נשנה את החוק בעניין הזה, זה לא רלוונטי - - -

בוועדת החינוך דיברנו על להציג את התקנות, לא דיברנו על אישור בוועדת החינוך. הוועדה בכנסת שמוסמכת לאשר את התקנות היא ועדת הכלכלה.

אין שום בעיה, אנחנו נשנה את זה. אבל זה לא סותר, זה לא קשור, אם אתה מיידע אותנו זה בסדר. אנחנו נשנה את החוק, לא בגלל שאנחנו רוצים לעצמנו סמכויות, אלא לדעתי זה לא צריך להיות שם. אבל בסדר, לא קשור לעניין.

בבקשה, גברתי.

אני מנהלת את ההסעות בעיריית כפר סבא. אני כבר 16 שנה בתחום של הסעות ילדים וזה נושא מאוד כאוב אצלי. שמעתי על הדיון הזה היום וישר ביקשתי להגיע אליו. קודם כל אני מאחלת לשמעון בהצלחה, הוא מנהל חדש אצלנו שנקלט רק לאחרונה, אז חברת הכנסת, ניתן לו הזדמנות, לא מה ששמענו. מה שהכי חשוב לי, ואני שמחה לשמוע אותך ואני שמחה לשמוע את הנחישות שבך, אני חייבת לראשי העיר, לרשויות, קודם כל צריכים להפריד בין חינוך רגיל לחינוך מיוחד, קודם כל צריכים להפריד בין חינוך לילדים בעלי צרכים מיוחדים, צריכים להעלות את הנקודה הזאת וצריך לדאוג לילדים האלה באופן נפרד. אין כאן הפרדה היום בין החינוך הרגיל למיוחד, מסתבר שזה מאוד פרוץ וכל רשות עושה מה שראש העיר רוצה וזה לא הולך ככה, אנחנו לא נבחר מי הילד הלבן או השחור שיעלה על ההסעות בחינוך המיוחד. אני חושבת שצריך להעלות את הנקודה שיש הסעות אך ורק לחינוך המיוחד, לילדים בעלי צרכים - - -

מה שמך, בבקשה?

קוראים לי נועה.

נועה, אני רוצה לתחם את הדיון.

- - - נגד ראש עיר?

אני לא על ראש העיר.

בזמנו, כמו שאמרתי, עשינו את הדיון הראשון ופתחנו אותו לכל ההערות. כרגע יש עבודת מטה. אני לא פותח את הדיון עכשיו לעבודת המטה, מה צריך, מה לא צריך, זה כבר עשינו. אני כאן עשיתי דוח סטטוס קטן כדי להבין איפה הדברים עומדים.

כן, אבל הוא התבקש לתקנות.

לא, הוא לא התבקש עכשיו להציג את התקנות. כשאנחנו נעשה את הדיון בתקנות, אחרי שהוא יציג אותן, אז אנחנו נקרא לכולם חזרה להערות, הם ישמעו כאן, יהיה דיון, אני אקדיש לזה הרבה זמן, כמה שצריך, אולי ארבע שעות. נתחיל בשמונה וכשנגמור נגמור ואז יישבו כאן כל האנשים הרלוונטיים, נזמין את העיריות, נזמין את השלטון המקומי, נזמין את האוצר, נזמין את משרד העבודה והרווחה, את הפנים, את כל העולם ואשתו ואז ניתן לשמעון את זכות הדיבור. ניתן לו שעה וחצי להציג לנו את הכול בלי להפריע לו ואז אחרי זה נעיר את ההערות. אם צריך אחרי זה לעשות עוד פעם תיקון ולחזור אז זה מה שנעשה, זה בסדר, אבל זה לא הדיון היום. הדיון היום כרגע זה לקבל דוח סטטוס, אני שמעתי, ואם יש מישהו שרוצה להוסיף עוד משהו. עובד, אתה רצית להגיד כמה דברים.

כן, אני רוצה לענות לך. אני מנהל בעל חברת הסעות, 40 שנה אני מסיע בעיריית ירושלים, השנה אני לא הלכתי למכרז, לא השתתפתי, כי, אני לא רוצה להעליב, אבל האנשים שהקימו את המכרז, הם לא מקצוענים. סליחה, עד הסוף תשמעי ותביני. אתם גם מדברים פה על ועדות, יש לי פה רשימה של הורים שנסעו איתי בשנה שעברה, שמתקשרים ואומרים לי 'בוא תביא את הילדים שלנו על חשבוננו, לא רוצים לנסוע עם הנהגים האלה, הילד שלי מסתובב ארבע שעות באוטו, מתייבש'. ילדים לא מגיעים לבתים שלהם. אתם מדברים פה על ועדה, תדברו על מה עם הילדים שיושבים היום בבית, לא שיחזירו אותם מהמועדונית. זה מה שכואב לי, 40 שנה אני מסיע בעיריית ירושלים. יושב פה אבי גיספאן, אני אומר לו בפנים, אני אמרתי לו לפני שלושה חודשים, פניתי לניר ברקת, אמרתי לו 'אני מקצוען, אני 40 שנה מסיע ילדים'. הפקחים היום של אבי שהולכים ומסתובבים, הפקחים באים ואומרים 'איזה מכוניות אלה? מה זה?' כשאני הייתי מסיע את הילדים במכוניות, בואי תראי, 2014, 2015, הוצאתי מיליונים, קניתי.

למה לא השתתפת במכרז?

למה לא השתתפתי? אני אראה לך, אני הפסדתי בשנתיים בעיריית ירושלים מיליון שקל. יש לי אותו פה, הגשתי למס הכנסה. את יודעת למה? כי הם הביאו לנו שוק אפור, הביאו לנו את משק וכלכלה, שלוקח לי כל חודש 6%. את הרווח שלי הוא לקח. אני בכיתי, אמרתי לניר ברקת, 'מה אתה מביא?' הוא אמר 'לא, לא, יש מי שזה', אז כל אחד הביאו, למה? רוצים לשבת עליהם. לקחת שני מפקחים לעיריית ירושלים, לשים אותם, מי צריך את משק וכלכלה? שילמתי להם בשלוש שנים 2 מיליון שקל, למה שאני אשתתף עכשיו? מעבר להפסד שלי, שאני הפסדתי, ואם את רוצה להיפגש איתי אני אתן לך 200, 300, 400 הורים שתתקשרי ותשאלי מה איתם, שהם מתקשרים יום יום אליי, לא לוקחים אותם, מנהלות בית ספר, ילדים יוצאים מהר חומה, הולכים להר נוף, לקרית יובל ומגיעים לרמות. שלוש שעות נוסעים. כואב לי על הילדים האלה.

איזה חברת הסעות אתה?

מור הסעות.

זה לא חשוב.

ואני אביא לך מכתבים מהורים. אז רק שתדעו, אל תדברו על ועדות, תדברו על אלה שיושבים בבית היום, שהם ייתנו תשובה.

גם להם רוצים למצוא פתרון.

דקה. יש לי שאלה. משרד הפנים פה? תוציאי להם מכתב בנושא. כל מי שלא הוזמן, תומר, אולי ננסח איזה שהוא מכתב חריף בעניין.

הוזמנו ולא באו?

מי שלא הוזמן, אני מבקש - - -

אני לא בטוחה שהזמנו.

היא אומרת שהיא לא בטוחה שהוזמנו.

משרד החינוך, יש ילדים שהיום יושבים בבית בגלל שאין להם הסעות? אתם יודעים על דברים כאלה?

אתה רוצה רשימות? אני אתן לך.

אני שואל. שמעון?

אני לא יודע לתת שמות ברמה של - - - אני בטוח שיש, אני לא אהיה עכשיו איזה צדיק. בטוח שיש ילדים ש - - - יש, אני אומר, אני לא - - -

יש ילדים היום - - -

יש.

עובד, שמעתי. היום אנחנו בתאריך 19 באוקטובר. הלימודים לפי הבנתי התחילו ב-1 בספטמבר, עבר חודש ו-18 יום, יש ילדים שיושבים בבית עד היום בגלל שאין להם הסעה?

יכול להיות. אני לא אומר שלא. אני רק אומר לך שכל מה שמגיע אליי לשולחן, עכשיו העבירו לי רשימה מאוד ארוכה של ילדים שחלקם - - - אני מטפל בהם אישית.

גיספאן, יש ילדים בירושלים שנשארים בבית בגלל שאין להם הסעה?

עד סוכות היו, היום כבר אין.

יש. יש, אבי, ואתה יודע את זה ואני כל יום מתקשר אליך. כל יום יש ואני אגיד לך גם מה אמרת לי.

תן לי לשמוע.

זה לא שאין הסעות, יש הסעות - - -

אין הסעות. אני אגיד מה אמרת לי.

אבי, זה לא נכון, אני יודע. הילדים שמתקשרים אליי.

רק שנייה, חבר'ה.

אני אומר, עד סוכות היו בעיות מכיוון שהשנה היא שנה מיוחדת עבורנו. יצאנו למכרז חדש בליווי יועץ מקצועי - - - במשרד החינוך מכירה את היועץ - - - עשינו מכרז חדש, שונה מהמכרזים הקודמים שהיו לנו, אז היו גושים של מוסדות, פירקנו את כל המוסדות כדי לאפשר לכמה שיותר קבלנים שיוכלו להשתתף במכרז. ואכן במקום 10 חברות קבלניות שהיו לנו עד השנה הקודמת קיבלנו 20 חברות חדשות. בנוסף אימצנו חלק מהתקנות של הרווחה, להעביר את כל המלווים, כיוון שאנחנו לא יכולים שהעובדים יהיו מטעם הרשות אז עשינו את זה דרך אגודת רנה קסין. זה יצר קושי בסנכרון של בין הנהגים וחברות ההסעה ועדיין יש לנו קשיים, אם כי כל הקשיים שהיו בתחילת השנה הלכו והתמעטו. היו לנו המון המון קשיים בתחילת השנה, הן בגלל החברות החדשות, הן בגלל הקושי של המלווים להגיע לנקודות הראשונות. עד כה המלווים היו ת"פ החברות, החברות הביאו אותם, העסיקו אותם באופן ישיר ולכן היה לנו קושי. היום עברנו את הגל הקשה. יש לנו עכשיו קושי חדש משבוע שעבר, בגלל הכתר ובגלל שיש לנו קרוב ל-500 נהגים ממזרח העיר ובגלל הכתר יש להם קושי לצאת מהשכונות ויש איחורים משמעותיים ביותר. זה כן.

רק תעיר לו שהיו לי 100 נהגים יהודים והוא פירק אותי. אתה פירקת אותי.

עובד, אנחנו כרגע לא עוסקים במכרז.

לא סביב המכרז. אני רק רוצה להבין מה הוא עשה לעצמו.

עובד.

טוב, אני אלך, אני לא יכול לשמוע את השקרים האלה.

איזה שקרים? על מה אתה מדבר?

על מה אני מדבר?

רק שנייה. מר גיספאן, תענה לי. היום, נכון להיום, יש ילדים שיושבים בבית בגלל שאין להם הסעה?

לא.

אתה לא מכיר ילד אחד כזה?

זה שקר. זה שקר כי כל יום במשך שעתיים אני מבזבז רק להתקשר אליכם לשאול מה קורה עם הוועדות. בפעם הקודמת היה פה המנהל שלך, קינלי, וכשיצאנו מפה - - -

אתה מחכה לוועדת חריגים.

פעם קודמת היה פה קינלי, המנהל שלך, יצא מפה, אמר 'תביא לנו שמות, מחר יהיו לכם הסעות'. עדיין אין הסעות. יש ילדים שיושבים בבית, יש ילדים שעדיין לא הגיעו לבית הספר.

אתה מדבר - - -

זה חלק מהילדים. למה, זה לא ילד?

יש פה ילדים זכאים ל - - -

בוויכוח בין אבי לבין ההורה, קודם כל יש ילדים שנמצאים בבית מכיוון שהמלווים של ההסעות לא נראים להורים. הורה לא יכול לחיות עם מצב שהוא יכול לחכות 50 דקות או שעה בבית, או לא בבית, בחוץ עם הילד, והסביר לי הורה לילד עם אוטיזם מה פירוש כשהוא ממתין איתו לא בסביבה שלו אלא ברחוב, מה זה גורם לו, כשהכבישים, המכוניות נוסעות והוא צריך להיות ברחוב. הוא אומר, 'חמש דקות והוא מתפשט לי מהבגדים', מצבים שהוא לא יודע איך להגיב לכך.

לא יכול להיות מצב שילד מאחר שעה ורבע והוא לא יודע לברר, אין לו מוקד טלפוני לברר מה קורה עם הילד. הוא היה צריך להגיע בזמן, הוא לא יודע אם הוא הגיע בזמן או לא, אם קרה משהו, אם הרכב הגיע או לא הגיע, או איזה עיכוב בגלל - - -

אורי, זה הדיון הקודם.

נכון. אני רק רוצה להוסיף עוד משהו על מה שמדברים. יש ילדים שנמצאים בבית בגלל שההורה לא יכול לשלוח אותו לבד בלי הסעה וברשות המקומית טוענים שהם לא זכאים. מה הם לא זכאים? ילד שגר בכיכר מנורה והוא צריך להגיע לקרית משה, הוא לא זכאי כיוון שבקו אווירי הוא לא זכאי מבחינת מרחקים. והרשות המקומית, משרד החינוך דורש ממנו ללכת ברגל והאבא אומר 'אני לא אשלח ילד ברגל', זה סכנה, לא רק ביטחונית, בימים של שלום, בימים של ביטחון, כשלא מסתובבים סוטים ברחוב, כשהכול בסדר זו סכנת נפשות, 'איך יכול להיות דבר כזה שאני אשלח אותו ברגל? איך אתם רוצים שאני אעשה את זה?'

לא זכאים, בלי כסף לקחתי - - -

עובד.

די, אני לא יכול לשמוע.

אתה לא צריך ללכת, שב שם, זה בסדר.

דודי, אני יכול להוסיף משהו?

בבקשה, מוטי.

בשיחה האחרונה שדיברתי עם אבי לגבי הילדים, הילדים שלנו נחשבים לא זכאים בגלל המרחק האווירי. אז הוא אומר לי, 'גם כשיהיה התקציב, התקציב שיגיע אלינו זה תקציב של משרד החינוך, אבל זה שאנחנו ניתן לכם את ההסעות זה אנחנו נעשה לכם טובה, כי לא מגיע לכם'. תבינו, אנחנו צריכים עוד לחכות לטובה של העירייה בשביל לקבל.

מוטי, אני רוצה להסביר משהו לגבי הנושא הזה. זו בדיוק ההצעה, אני מחכה לתקנות, אני התחלתי לגלגל את הסיפור גם עם האוצר ואמרתי, אני כרגע מבודד את הסיפור התקציבי איתם בין הילדים בעלי המוגבלויות לבין הילדים הרגילים, בגלל שכרגע אני חושב שהסיפור של הילדים בעלי המוגבלויות זה הרבה יותר חמור, הרבה יותר דחוף. זה גם הרבה יותר מקומם אותי. קודם כל אותם. זה ייפתר ועכשיו.

אבל גם הילדים שלנו - - -

אמרתי. לגבי הנושא של המרחקים וכו', זה בתקנות שאנחנו נחכה לגבי כלל התלמידים.

אבל בינתיים הילדים בבית. ילדה עם אפילפסיה, אתה יכול לשלוח אותה באוטובוס? ילדה שלוקחת תרופות? הילדה שלי עם אפילפסיה, לוקחת תרופות ב-6:00 בבוקר - - -

שילד נכה מפה לפה, יקבל הסעה, אין דבר כזה.

בנכויות קלות ורפואיות זה עדיין - - -

עכשיו, אני לא נכנס כרגע, אמרתי, כל הילדים עם המוגבלויות, לא נכנסתי לסוג מוגבלות. לכן אני אומר, אני מחכה לתקנות - - -

אבל אתה יודע איזה סיפורים הם עושים לנו כל יום? כל יום סיפור חדש.

מה שטוענת עיריית ירושלים לטובת הנושא, עזוב עכשיו צודק לא צודק, הוא אומר לכאורה משרד החינוך לא מתקצב אותו בסעיף הזה. אבל אני שואל שאלה אחרת, האם, מר גיספאן, יש ילד שהוא מוגבל שהוא לא מגיע לבית הספר, שאתה יודע עליו, בגלל שהוא לא מתוקצב?

אני אסביר.

לקוי זה גם נקרא אצלך מוגבל?

ודאי.

אין דבר כזה, ילדים שזכאים על פי חוק, הקריטריונים שמשרד החינוך קבע, אין דבר כזה שיושבים בבית. מי שיושב בבית ולא נוסע זה על דעת ההורים, מכיוון שהם לא מקבלים את הקריטריון הזה, קריטריון המרחק שמשרד החינוך מתקצב אותנו. אנחנו קיבלנו הוראות להיצמד לקריטריונים ולהסיע ילדים רק על פי הקריטריונים, מי שזכאי מוסע, מי שלא זכאי לא מוסע.

ילד אוטיסט הוא זכאי? ילד עם מוגבלות זכאי?

אין ספק שכל הילדים עם הנכויות הקשות נוסעים.

ילד חירש הוא זכאי?

לא.

ככה הוא יילך ברחוב, יחצה כבישים והוא לא שומע כלום? הוא לא זכאי? מישהו לא צריך להוביל אותו? אנחנו מדברים על ילד קטן כמובן.

גם ילד אוטיסט בכיתה רגילה לא זכאי.

איך אתם מצפים שהוא יילך לבית הספר? אני רוצה להבין. אני רוצה להציע, פה מתחיל הדיון כבר על התקנות ואני לא רוצה, אבל אני רוצה לבקש מאבי גיספאן משהו כזה, אני אפילו מוכן להגדיר את זה לפנים משורת הדין מבחינת הנושא התקציבי. תראה, יש פה הורה שהוא נמצא במצוקה מעשית, לא מעניין אותו, הוא יוצא מדעתו, עזוב כן מתוקצב, לא מתוקצב, אני לא יכול לרוץ עכשיו, מה, אני ארוץ לשר החינוך עכשיו? אני ארוץ לאוצר? הוא צריך לרוץ לעבודתו בבוקר. הוא מוצא את עצמו כבר חודש ו-18 יום לוקח את הבן שלו, או שהוא נשאר איתו בבית, או שהוא לוקח אותו הוא לבית הספר.

פה באמת אני מבקש מכם, תעשו דיון בתוך העירייה, אנחנו נפתור את הנושא, אני מבטיח לך שאני לא ארד מהנושא עד שהוא לא ייפתר, לא יעזור כלום, אני אשגע את כל הכנסת הזאת בגלל שזה דבר לטעמי לא מוסרי, מה שקורה כאן. לא אנושי ולא מוסרי. אבל אני אומר בינתיים, שב עם קינלי, קרא לזיטוק, אני מניח שמדובר בכמה מאות אלפי שקלים בודדים, גם אם זה מיליוני שקלים זה בסדר, גם ככה הייתם צריכים להוציא אותם דרך הכרטיסיות, ה-8 מיליון שקלים, ולא הוצאתם. ואם אתה רוצה, אני אספר לך בעיריית ירושלים איפה יושב הכסף הגדול. תעשו ועדה, תקבלו החלטה קודם כל שהילדים האלה מגיעים לבית הספר.

הם טוענים שהם קיבלו.

זה לא רק עיריית ירושלים, אדוני.

איך אמר לי פעם הבוס שלי? מרביצים לילד שבא לבית הספר, זה שלא בא לא מרביצים לו. כרגע הבן אדם פה וכרגע הבעיה פה, אז אני מנסה לייצר כרגע פתרון לבעיה הספציפית.

גם מעלה אדומים פה.

דודי, יש עוד בעיה, כל הילדים האלה, יש הרבה הורים שבגלל שיש נהגים ערבים הם לא מוכנים לשלוח את הילדים שלהם.

אני כרגע לא נכנס לשם. אני כרגע נכנס לבעיה הזו.

יש פתגם באידיש, עד בית המרזח צריך גם כן כוסית של משקה. עכשיו אתה אומר תלכו הביתה. ועדות הערר בשנים עברו בזמן הזה כבר ישבו. עד שנגיע ל - - -

אני לא בא לעשות ועדת חקירה, אורי, אני כרגע לא רוצה - - -

אבל הוא טוען שזה - - -

אני מבקש מגיספאן, עיריית ירושלים, יש לך הרבה לקוחות יחסית למדינת ישראל, במדינת ירושלים שיושבת על הטיקט הזה, אני מבקש שתשבו, תעשו עבודת מטה ותקבלו החלטה שמחר בבוקר הילדים האלה מגיעים לבית ספר. אני מבטיח לכם, דרך אגב, עוד מעט אנחנו מאשרים את מענק הבירה, שזה גם 300 ומשהו מיליון שקל, רק לעיריית ירושלים. לכן אני מבקש, קודם כל תשבו, תסגרו את הפינה הזאת בגלל שהיא באמת חשובה והייתי אפילו מגדיר את זה קצת יותר חמור. דרך אגב, לפי חוק חינוך חובה אתם צריכים לבדוק למה הילדים האלה לא מגיעים לבית ספר.

אדוני, אתה יודע מה קורה? הילדים לא מגיעים לבית הספר ואז בשיא העוז הם שולחים קצינת ביקור סדיר להורים ומאיימים עליהם בהגשת תביעה פלילית.

רבותיי, אבי, באמת כנס לתמונה.

לא צריך להיכנס, רק צריך לסבר את האוזן שאנחנו עושים מעל ומעבר. גם בשנים עברו עשינו מתקציב שלנו אישי, מתקציב של עיריית ירושלים, שלא התקבל ממשרד החינוך, שמים את הכסף שלנו לטובת הילדים האלה.

אבל, אבי, בהרבה מקרים רכב נוסע ויש בו מקום, אתה יכול לקחת את הילד - - -

אבי, במקום הפורמולה 1 אתה יכול לדאוג לילדים.

מר גיספאן, אני לא מבקש שתיקח את הכסף שלך ולא של ראש העיר, אלא של הארנונה. אל תביאו מהבית כסף, לא התכוונתי לזה. זה לא שלנו, זה שלו, זה של הציבור, מה זאת אומרת?

במקום לממן את פורמולה 1 וכל השטויות האלה תדאג לילדים.

דרך אגב, כמו שאמרתי, אני היום יכול לעשות הסתייגות גם בנושא התקציב, אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה, אני לא רוצה להיכנס עכשיו ולחלק את מענק הבירה גם להסעות 10 מיליון שקל. כאן, כתקנה. לכן אני מבקש, תגיד לקינלי, ותדבר היום עם זיטוק, שאם הם לא יפתרו את הבעיה אז אני אכנס לתמונה ותהיה להם בעיה גם בתקציב שלהם. בגלל שאני אתערב פה בתקציב, אנחנו נתערב, לא רק אני, יש פה עוד ח"כים שיתערבו איתי בעניין, ירושלמים שמכירים את הנושא. אז בואו תיקחו לכם משימה.

ודרך אגב, תעשו את ועדות החריגים כל הזמן, עד שיגמרו את כל החריגים. לא צריך לעשות אותה פעם בחודש, כנסו אותה היום, מחר, מחרתיים, עד שייגמר.

אדוני היושב ראש, חלק הם יכולים לפתור בקלות באמצעות מכוניות שנוסעות ממילא לכיוון, יש להם מקום בתוך המכונית.

אני לא נכנס כרגע - - -

תשמע, אם יש לך קשר עם בעל חברת הסעות, אתה יכול בקלות לעשות את זה.

אבל אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת בן צור, אני מכיר את מר גיספאן הרבה שנים, זה תפקיד שהוא עושה הרבה מאוד שנים, המיומנות אצלו, אני סומך עליו שאת העבודה הוא יודע לעשות. אני לא נותן לו עצות, אנחנו מחפשים את התוצאה. אני מחפש שהילד שלו מחר ייסע, ולא רק שלו, כל הילדים בירושלים, שקודם כל עם מוגבלויות, לא חשוב איזה. לא רק חמורות. דרך אגב, גם מוגבלות רגילה היא מוגבלות שקשה לחיות איתה, לא צריך חמורה. ילד חירש, לטעמי, הוא לא יכול לצאת החוצה, הוא לא שומע את המכונית שבאה.

דווקא הם זכאים. הפרעות התנהגות, למשל, לא זכאים.

ילד אוטיסט כמו שהוא מספר, זה לא הגיוני. ילד אוטיסט שמשולב בכיתה רגילה, כמו שאומרת הגברת - - -

הוא זכאי.

הוא לא זכאי.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להגיד לך משהו אותנטי, אמא לילד שלא זכאי להסעה לפי הקריטריון מכיוון שהוא אוטיסט ולומד בכיתה רגילה ועושים על זה הרבה מאמצים בעניין הזה. היא השאירה לי הודעות מתחילת שנת הלימודים, מלפני פתיחת שנת הלימודים היא אומרת לי 'מה יהיה השנה?' אמרו לה בעירייה שהם לא יודעים מה יהיה, היא אומרת לי 'אבל איך אני אשלח את הילד?' כבר עבר ה-1 בספטמבר, היא שלחה את הילד, היא שואלת אותי כל יום 'מה קורה עם ועדת העררים, שיישבו מהר, דחוף, שיאשרו לנו את ההסעות החריגות'. בשנה שעברה בסופו של דבר אחרי מאבקים אישרו לה והשנה אמרו לה לא. ילד שכבר אושר בשנה שעברה, השנה לא. היא אומרת לי 'תודה רבה, מר מקלב, הילד נפגע בתאונת דרכים. הנה חזרנו הבוקר מבית החולים', בדרך לבית הספר, לא במקום אחר. סיפור אותנטי, כאן בירושלים, הכתובת שלהם ברחוב צפניה.

אדוני, זו שאלה, כמו שאתה אמרת, של סדרי עדיפויות. אם יש ילדים שלא נוסעים ולאף אחד לא אכפת והם הולכים ברגל או דורשים מההורים ללכת ברגל, עם לקות כזאת, לקות אחרת, חסר משהו בהבנה, זה השבע שלא מבין את הרעב. מי שנוסע בב.מ.וו., מי שנוסע במכוניות פורמולות, זה מה שמעניין אותו, זה מה שבראש שלו, אלה סדרי העדיפויות, הוא לא יכול להבין הורה שצריך לשלוח בבוקר ילד עם אפילפסיה. זו השאלה, למה אתם לא יושבים בוועדת חריגים? מה עכשיו מנע מכם? אנחנו נמצאים כבר עכשיו בסף אוקטובר.

הוא טוען שהם יושבים.

היום תשבו.

למה זה בוועדת חריגים?

גיספאן, אני חוזר על עצמי עוד פעם, בגלל שהנושא חשוב. אני מבקש, אני אקצר את הישיבה, כדי שיהיה לך זמן לחזור, תשבו, תגמרו את כל הנושאים - - -

ישבנו כבר - - - תקציב משרד החינוך - - -

תקשיב, אני מבקש, תן לי תשובה עד מחר. אני אסביר מה אני הולך לעשות. אני מודיע לך, לך לעירייה, דבר עם קינלי, דבר עם זיטוק, דבר עם מנכ"ל העירייה, תגיד להם שיושב ראש ועדת הפנים, שקוראים לו אמסלם דוד, הם מכירים אותי מספיק טוב, מבקש לקבל תשובה האם אתם מעמידים בשלב זה תקציב דחוף ממחר בבוקר לילדים. ולא, תודיע לי, אני אתערב בתקציב מענק הבירה כאן כדי לשריין את כל הכסף של כל התלמידים בירושלים. אז אני מבקש.

דרך אגב, היום קראתי ב"גלובס" שהוציאו צו, רוצים להגיש כבר כתב אישום פלילי נגד ראש עיריית אחת מהמועצות האזוריות בפלמחים, כי הוא לא ניקה את החוף. פה ראשי ערים לא מביאים את הילדים הנכים לבית הספר, זה בסדר, שם הוא רק לא ניקה את החוף ורוצים להעמיד אותו לדין. אני אמרתי בדיון הקודם, הייתי הופך את זה, ראש עיר שלא לוקח את הילדים הייתי מכניס אותו למאסר. קודם כל מפטר אותו.

שיחשוב שהוא עטיפה של ארטיק, הילד הזה.

שיחשוב שזה הבן שלו.

אין להם הסדרה של מלווים.

החוצפה הורגת אותי, אתה יודע מה, אני משתגע, עזוב עכשיו כסף לא כסף, אני מצפה שראש העיר ייקח את הילד באוטו שלו גם. מה זה הדבר הזה? יש בעיריית ירושלים דברים שלא קשורים בכסף, אני מכיר את האירוע. אם עכשיו יורד שלג וקורס הגג של השוק כל העירייה מוצאת את הכסף, אם עכשיו יש חשש לשלג, מביאים שם כמה מיליונים, מביאים לשם 200-300 מפלסות שבסוף מפזרים אותן. לזה יש כסף, אבל לילדים אין כסף? זו חוצפה לשמוע את התשובה הזו בכלל.

נכון מאוד.

אדוני, אני רוצה רק לחדד נקודה. אנחנו מדברים גם על ילדים שהם בשילוב. זאת אומרת ילדים עם מוגבלויות שההורים שלהם רוצים לייצר להם התחלה של חיים נורמטיביים, כדי שבעתיד הם יהיו יצרניים ויוכלו לעבוד וללמוד וכו'. המוגבלות עדיין קיימת, אבל בגלל שהם רוצים לשלוח אותם לשילוב אז הם לא מקבלים את ההסעות באותה מידה כמו שהיו מקבלים אילו היו בחינוך המיוחד. מה זה עושה, אדוני היושב ראש? זה מרפה את ידיהם של ההורים, מה שיקרה, הם ישימו אותם במוסדות חינוך מיוחד והאפשרויות שייפתחו בפני הילדים הללו הן מצומצמות.

אם הם עניים. אם הם עשירים הם יכולים - - -

אם הם עשירים זה בסדר, אבל אנחנו מדברים על הילד הפוטנציאלי והם צריכים כולם לקבל במידה שווה את הכול.

תודה. דרך אגב, אני עושה את הדיון עוד עשר דקות, בגלל שכמו שאמרתי, אני רציתי לעשות אותו כדיון של חצי שעה, רק לראות דוח סטטוס, אבל זה התפתח ככה, אני חשבתי לתומי, סברתי שכל הילדים כבר בבית הספר. לא היה נראה לי שיש מישהו חצוף עד כדי כך שישאיר גם את הילדים. חשבתי שזו כבר בעיה שעברנו אותה ופתאום הסתבר לי שהילדים עוד בבית.

שתי נקודות. ראשית, לגבי התלות במרחק. אני רוצה רק לחדד, לפי החוק ההגדרה הספציפית של ילד עם מוגבלות בחוק זה ילד עם צרכים מיוחדים שלא מסוגל לנסוע בכוחות עצמו. הפרשנות של משרד החינוך לילד שאינו מסוגל לנסוע בכוחות עצמו זו פרשנות מצמצמת ולכן בחוזרי המנכ"ל ילדים עם מוגבלות, גם מוגבלות חמורה, אבל ילדים שלא מסוגלים לבחון מצבי סיכון, ילדים שעלולים לסכן את עצמם, ילדים עם הפרעות התנהגות, ילדים עם מוגבלות שכלית קלה, הם מוגדרים כילדים שמסוגלים לנסוע בכוחות עצמם ולכן אינם זכאים להסעה. לכן גם כאשר יוסדרו התקנות ויוסדר משך זמן ההסעה והמלווים, כל עוד הסוגיה הזו של היקף הילדים שזכאים להסעות לא יוסדר - - -

אבל זה חלק מהתקנות.

לכן אני אומרת, חשוב מאוד שהנושא הזה יוסדר ולא רק ילדים עם מוגבלות שכלית.

אנחנו מתכוונים להסדיר את זה בתקנות.

איך אנחנו נעשה? אני אסביר איך אנחנו רוצים להתקדם בישיבה הבאה. אני אסביר את סדר הישיבה, אנחנו ניתן לשמעון להציג לנו את הדברים, אנחנו נעיר על הדברים. בסופו של דבר אם משרד החינוך לא יקבל את הדברים, אני מניח שכשמדובר בכסף אז לא מקבלים, אז אני אוביל חקיקה בנושא. אני לא מצפה ממנו להביא את הכסף, זה בסדר, אני מצפה מהם לתת את חוות הדעת המקצועית שלהם.

שוב, מאחר שמדובר על פרשנות משפטית חשבתי שנכון להעיר את זה.

זה הקטע. אם מישהו חושב שילד חירש, סתם לדוגמה, לא נמצא שם, שיסביר לנו למה. את הנושא הכספי אנחנו נפתור כאן, יש לנו כלים בכנסת איך להוביל חקיקה כדי לאלץ את הממשלה לעשות דברים.

עוד נקודה אחת לגבי ילדים שיושבים בבית. יש לנו גם פניות מרעננה, מהשומרון, מחיפה, ילדים שזכאים להסעה, אבל מאחר שהרשות המקומית לא מצאה מלווה הילד נמצא בבית, מאחר שמדובר בהסעה שיש בה הרבה ילדים, כי היום הרי אין הגבלה על מספר ילדים בהסעה הילדה נאלצת לנסוע למעלה משעתיים ולכן ההורים משאירים אותה בבית, מאחר שהילדה זקוקה לאחות הילדה נמצאת בבית. לכן חשוב מאוד, אדוני היושב ראש, שכאשר הם עושים איזה שהיא ישיבת מטה, גם משרד הבריאות למשל יהיה שותף לה, מאחר שמדובר גם בילדים עם צרכים רפואיים מורכבים, ילדים שזכאים לאחות צמודה.

שמעון, אתה שומע מה שהיא אומרת?

אני שומע מצוין מה היא אומרת, אנחנו מכירים, זה חלק מה - - - תראה, אדוני היושב ראש - - -

לא, רק תשמע.

אני שומע מה שהיא אומרת.

אמרתי שחשוב מאוד לצרף את משרד הבריאות. אגב, אני לא בטוחה שגם המשרד לבטחון פנים, לא כדאי שיהיה נוכח בישיבות האלה. כמו בדוח צרפתי בשעתו, שכל המשרדים היו שותפים. עוד נקודה, אדוני, בסופו של דבר מה שקורה היום זה שזה מופנה לוועדת חריגים וועדת חריגים מאשרת למרות שהם לא זכאים לכאורה לפי החוק היבש. אני לא בטוחה שכל העלויות שבסופו של דבר מושקעות דרך ועדת חריגים זה לא אותה תוספת שנדרשת כדי להעביר את התקנות האלה.

אנחנו רוצים לבטל את ועדת חריגים.

אני מסכימה.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אם הכול יוסדר בחוק לא תהיה ועדת חריגים, הורה לא יצטרך להתחנן לעירייה 'תעשי לי טובה' ובזה נגמור את העניין.

נכון, זה מה שטענתי.

התקנות יכולות לרדת. אני שואל אותך, אדוני היושב ראש, גם את תומר, האם אנחנו יכולים לבקש בתקנות שתהיה מגבלה של זמן, כמה זמן ילד - - -

חד משמעית, כי הפרשנות של זמן סביר - - -

אורי, בישיבה הקודמת אני נכנסתי לפירוט מאוד עמוק, אני יכול להראות לך את המכתב, שזה כולל את הכול, כולל כמה זמן, מה המסלול, איך המלווה, כמה ילדים יהיו בטרנזיט, כל הדברים האלה. איך אמרת? יש מוקד, הורה פתאום מסתכל, מחכה לילד, לא הגיע הילד, מי מקבל אותו.

יש אומדן, אתה בקי ורגיל בנושא מכרזים, העירייה שמה לעצמה יעד, כמה תעלה לה, איך מוזילים? חברות, כדי שהם יוכלו לעמוד בתחרות, מה הם עושים? הם אומרים, אנחנו ניקח ילד וניקח מהשכונה הזו ילד אחד - - -

אבל, אורי, זה מה ש - - -

עוד ילד ועוד ילד ואחרי זה אנחנו נעשה סיבוב ואז זה מוזיל את ההסעות. הוא עושה את זה לא בשביל להתעלל, הוא - - -

אורי, ברור שלזמן יש מחיר. ברור, אם אתה לוקח סמיטריילר, מעמיס את כל הילדים ומגיע איתם בסוף יום הלימודים, אומר להם, 'בואו נחזור עוד פעם הביתה', ברור שזה עולה פחות. לכן אני אומר, אנחנו נכנסנו לעניין בישיבה הקודמת, כמו שאמרתי, היו פה סיפורים מסמרי שיער איך הילדים האלה מגיעים אחרי שלוש-ארבע שעות, אחרי שהם עשו את הצרכים במכנסיים. היו פה סיפורים מכל הכיוונים, מהקליטה של הילד עד ההסעה עצמה ועד זה שההורה לא יודע לאן הוא מתקשר כשהילד לא מגיע בזמן וכו' וכו'. לכן ביקשנו את ארסנל התקנות ונתייחס לזה בתקנות.

דרך אגב, אני רק רוצה לציין, ואני אבקש, תומר, בעניין הזה את הסיוע שלך, לשלוח, אנחנו שלחנו מכתב למשרד הפנים להפעיל את התקנה, אני גם דיברתי עם שר הפנים, הוא כנראה לא עשה שום דבר בעניין הזה, אז אני מבקש שוב פעם להוציא מכתב חריף לשר הפנים, להפעיל את הסמכות שלו מול ראשי הרשויות, קודם כל שיסיעו את הילדים. על פי חוק הם חייבים להסיע את הילדים, לדעתי, או לפחות יש לו את הסמכות לכפות עליהם להסיע את הילדים.

ודאי.

אני מדבר כרגע על הילדים בעלי המוגבלויות. אחרי זה אנחנו נטפל בשאר.

משפט אחרון. כל הסוגיות שעלו כאן, כמו בפעם הקודמת, הוסדרו באמת בתקנות שאנחנו כתבנו ביחד עם גורמים מקצועיים כמו המרכז להסעה בטוחה של בית חולים אלי"ן, ביחד עם אקי"ם, ביחד עם על"ה, ביחד עם קואליציית ההורים, כל השותפים אולי הטבעיים שהם מסיעים את הילדים מדי יום ואני מאוד מבקשת, אדוני, העברתי גם לך, ממש בסמוך לישיבה הקודמת שלחתי לך את טיוטת התקנות שכתבנו, כמו גם למשרד החינוך, ומאוד נשמח שנהיה שותפים לכתיבה. באמת עברנו את התהליך הזה, התאמנו את התקנות של הפעוטות - - -

שנייה, התקנות - - -

ממש כמה ימים אחרי הישיבה העברתי למייל שלך בכנסת.

תעבירי ללאה.

בסדר גמור. העברתי גם לחברת הכנסת קארין. אני באמת חושבת שזו תשתית עבודה מצוינת שמשרד החינוך באמת יכול ל - - -

מה שמך בבקשה?

אביבית, מארגון בזכות.

אני באמת רוצה להודות לכם, באמת, אני רוצה להודות בשם הוועדה, ומבחינתי גם בשם כנסת ישראל, על העבודה שאתם עושים בהתנדבות בנושא הזה, מה שהממשלה צריכה לעשות. אתם מקדישים מזמנכם, מכספכם, ממרצכם כאזרחים שבאמת עושים עבודת קודש פה ומבחינתי, אני מתרגש מכם. באמת כשאני רואה אתכם אני - - -

תודה רבה. יש לנו גם שותפים בארגונים אחרים.

מצד אחד אמרתי, זה מתסכל אותי שהמדינה לא עושה את מה שהיא צריכה, מצד שני זה מחזק אותי שיש אזרחים טובים שלוקחים את היוזמות והם עושים את זה.

תודה רבה, אדוני.

ישבנו כמה ארגונים ועבדנו על זה שבע-שמונה פגישות של חמש-שש שעות כל פעם ועשינו עבודה ממש חריש.

תודה רבה. אני מבקש רק מהמשרדים, קחו את השעות שהם עשו, תחלקו בחצי ותעשו את זה ואז תצא לכם גם תוצאה טובה.

אבשלום, מה שלומך?

בסדר גמור. יש לי הרבה דברים, אבל אני אתמצת כי אנחנו קצרים בזמן. לצערי לא הייתי בדיון הקודם, אני יושב ראש ועד ההורים של גן וראייטי בירושלים, אני מגיע עם יושב ראש ארגון הנכים. אני אתייחס לעיריית ירושלים כי מבחינתי זה מה שאני מכיר וזה מה אנחנו עושים, אבל לצערי, אני אומר את זה בפה מלא ועצוב, עיריית ירושלים פשטה את הרגל בנושא הזה. חד משמעית פשטה את הרגל. אם אני בתור יושב ראש ועד הורים בגלל הסיבה הזאת הייתי צריך לבוא, אני מדבר איתך על דברים קטסטרופליים, נהגים שלא הגיעו, ילדים שהורדו באמצע הדרך, הורים פשוט לא שלחו את הילדים שלהם בתחילת שנה. חודש אחרי נכנסתי לעובי הקורה בנושא הזה ואני הייתי צריך לעשות את העבודה של עיריית ירושלים, לגייס בעלים של חברת הסעות, להביא את המנהלת של חברת המלווים, להביא את ההנהלה של הגנים ולכנס ישיבה בגן. תתפלא לשמוע, כששלחתי זימון מי היחיד שלא הגיב שהוא יגיע לישיבה? עיריית ירושלים. הם גם הוזמנו.

לא אני הייתי אמור לעשות את הישיבה הזאת. יום לפני הרמתי טלפון לאבי גיספאן, הוא אמר לי, בשיחה אמרת לי 'אני עסוק', אמרתי לך 'אבי, אני לא שואל, אני דורש שיגיע נציג של העירייה'. בשיחה איתך אתה אמרת 'אין לי זמן, אני לא יכול להגיע', אמרתי 'אני לא שואל, אני דורש' ובאותו רגע עם הטלפון ניגשת לבובי ואמרת לו 'בובי, אתה מחר מגיע'. אם לא הייתי מתקשר לא היה מגיע נציג של עיריית ירושלים. שבוע שלם הנחתי את העסק שלי בצד, הפסדתי המון כספים, אני לא מקבל משכורת מעיריית ירושלים. הצלחנו איכשהו לייצג.

יש היום דברים חמורים של ילדים. אני לא יכול לספור על יד אחת כמה פעמים הילד שלי הגיע עם פיפי במכנסיים, כי ההסעה שעושה את נווה יעקב, פסגת זאב, הגבעה הצרפתית, היא לא מגיעה במקרה הטוב פחות משעה וחצי. אתמול פקק בפסגת זאב, שעתיים וחצי נסיעה. היום הנהג, תושב צור באהר, רק בשבע וחצי הוא התחיל את הסיבוב שלו, הוא נכנס לשיא הפקקים. אלה דברים - - -

בן כמה הילד?

הילד שלי בן חמש וחצי. הם 9 ילדים בהסעה, בהסעה שעושה את כל הקו הזה, את מכיר את ירושלים, השכונות הכי בעייתיות בירושלים.

אני שם בסוגריים את הנושא של הנהגים הערבים. יש כיום 30% מההורים בגן שלנו שלא שולחים את הילדים. אני אשלח לך הודעות, אני מנהל את זה. שוב, אני לא אמור לעשות את זה, 30% מההורים שלא שולחים את הילדים שלהם בגלל נהגים ערבים. אני אזכיר שנהג ערבי של הסעות הוא זה שביצע את הפיגוע במרכז הרב, עובד בזק. מי בעירייה בודק את הנהגים האלה? מי עושה להם איזה שהוא תחקיר ביטחוני, בודק שהם כשירים להסיע? נהג שאומר לאמא 'תגידי תודה שהילד שלך בכלל הגיע שלם הביתה'. אף אחד לא בודק את הדברים האלה, אף אחד לא אוכף את הדברים האלה, חייבים לתת על זה את הדעת, הנושא מאוד מסוכן.

ודבר אחרון, אני אשאל אותך ישירות, לפני שבוע, ב-9 לחודש, יום שישי, חברת מיצויוסי, עם מלווה שלהם, נהג שהמלווה עזב את ההסעה באמצע, וזה הגיע אליך כי ירון שלח לך את המייל, באמצע המלווה ירד, הנהג הוריד שלושה ילדים לא בבית שלהם. הילד, ילד בן ארבע, אמר לנהג 'זה לא הבית שלי', הנהג הוריד אותו. ההורה התקשר ב-12:30 למלווים, להסעות, לגן, הוא לא תפס אף אחד, הוא התחיל לצאת החוצה עם האוטו שלו, שלושה הורים שיצאו לחפש את הילד שלהם. הילד שלו במקרה הגיע ב-13:30 הביתה בוכה. ילד בן ארבע, חינוך מיוחד, מגיע הביתה בוכה. הוגשה תלונה במשטרה, המקרה הועבר אליך מיד, עשיתם משהו? הנהג עובד, המלווה עדיין עובד. זה מקרה פלילי.

אמרתי לך - - -

לא קיבלנו שום תשובה.

יש פה איזה - - -

אבי, אבי.

לא, אני אומר כנציג עיריית ירושלים, שולי, מנהלת הליוויים מגיעה, היא נציגת עיריית ירושלים.

שולי לא קשורה למקרה של יום שישי. ולמה שולי באה?

רבותיי, אבשלום, אבי, אני אפשרתי לאבשלום להוציא קצת שחרור של קיטור שמצטבר, אבל זה יותר היה חשוב לי כדי שמשרד החינוך, אתם בתקנות, שימו לב מה קורה עם ההורים, שימו לב מה החוויות שהם עוברים.

אכיפה.

אנחנו מכירים.

זה נושא של אכיפה ופיקוח שהדברים קורים.

בבקשה, ד"ר קדמן, אתה מסכם את הדיון מבחינת המשתתפים פה. שתי מילים לירון ואחרי זה אתה.

ירון לוי, מנכ"ל ארגון הפעולה של הנכים. אדוני היושב ראש, אני מ-2006 בסוגיה של ההסעות חוויתי ילד שכמעט הלך לנו ופשוט זכיתי לעשות להם מעקב ב-6:00 בבוקר באותה רשות, לא חשוב איזה רשות, אני מכיר את כולם. אני שומע פה, אדוני היושב ראש מדבר על התקנות שיכינו ויעברו, אני שומע את היועץ המשפטי של משרד החינוך אומר 'נכין את התקנות וכל מה שאנחנו יכולים לתת' ואדוני היושב ראש אומר לו 'אל תתייחס לתקציב, תן את הכול, אני אדאג לך את הכסף' אז תיקח את זה בחשבון, שלא תעבדו פעמיים.

בנושא של יום שישי. אני פניתי לגיספאן, שוב, אני לוחמני, אני בוכה כמו תינוק, הוא העביר את הפנייה שלי למיצויוסי ועדיין לא קיבלתי תשובה. זה פשוט פשע. שעתיים הורים מחפשים. שמו את הילד, כל אחד הלך, קיבל אבא אחר, שעתיים מחליפים בין הילדים והמשפחה בטירוף.

והילד, בן ארבע, אמר לנהג.

פשוט טירוף, מלווה שמחליט לרדת באמצע ההסעה, לא בא לו, הולך. ההורים, תגיד לי, ההורים צריכים לעשות את ההשתלמות למלווים? איפה קורה הדבר הזה? זה בעיריית ירושלים. כן, אבי, כן.

השתלמות למלווים לחינוך מיוחד אנחנו עשינו להם. אני עשיתי את זה.

רבותיי, ירון.

אני מסכם. אני יודע, אתה נשמה טהורה ואני אגיד משפט. כמו שאתה לא מוותר, אני אשים את החיים שלי בשבילם ואת הנשמה שלי ואני לא אוותר לאף רשות. אני עד היום מדליק את הרכב, אני מדן ועד אילת לטובתם ואני לא אוותר לאף ראש רשות. מה שמגיע להם הם יקבלו בזכות ולא בחסד.

תודה, ירון. אתה מרגש אותי. נשבע לך, עומדות לי דמעות בעיניים.

אדוני היושב ראש, לבקשתך אני לא אכנס לגופו של עניין כי בזה דנו בפעם הקודמת ואני מניח שגם בפעם הבאה. שלוש הערות קצרות. הערה ראשונה, לאחר הישיבה הקודמת, אני רוצה לפזר אשליה שהיו קשיים רק של הימים הראשונים של שנת הלימודים, התלונות ממשיכות להגיע עד עצם היום הזה, חלקן הוזכר פה, חלקן אפילו עוד יותר מזעזע. איזה אמא פנתה אלינו ואמרה שהביאו לה ילד לא שלה בכלל. זה אומר שהילד שלה היה במקום אחר.

זה קרה גם אצלנו.

אבל אני לא רוצה להיכנס למהות העניין. שלוש הערות, אחת כאמור, התלונות ממשיכות להגיע ואני רוצה להבהיר, לא מדובר רק בעיריית ירושלים. שלא נחשוב שיש לנו פה בעיה ספציפית רק בעיריית ירושלים. הדבר השני, אדוני היושב ראש, התקנות שמסדיר או כותב משרד החינוך, אני מבקש שאנחנו נדרוש מהם שיהיה שם פרק על אכיפה. יכולות להיות התקנות הכי יפות בעולם, אם אין מי שאוכף ומפקח זה לא שווה שום דבר. זו נקודה קריטית, נקודת האכיפה, ולא צריך לחכות לתלונה כדי לברר אותה. שיהיו מפקחים שיפקחו באופן אקראי, בלי הודעה מראש, יעשו בדיקות פתע, אין מספיק אכיפה בנושא הזה. זו נקודה קריטית, זה חייב להיות בתקנות כחלק מהתקנות.

הערה שלישית, שאני מציע לא לחכות לתקנות, כי זה חוזר שוב ושוב בתלונות שאנחנו מקבלים מהורים. הוועדה צריכה לדרוש מכל הרשויות המקומיות בישראל שאחראיות על ביצוע בפועל של ההסעות שהן ימציאו להורים כתובת נגישה עם טלפון לאן מתקשרים כאשר יש בעיה. זה חוזר שוב ושוב. לא צריך לחכות עד לסיום עבודת התקנות, צריך לדעת שיש טלפון שאליו פונים, שהוא נגיש, שהוא נמצא, שהוא עונה לטלפון ולא לחכות עם זה לעוד חודש וחצי, ודאי לעוד כמה חודשים. אחד הדברים הכי קשים להורים, שיש תקלה והם לא יודעים איפה הילד ואין להם לאן לפנות.

תודה רבה, ד"ר קדמן.

אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל אני רוצה להודות לחברת הכנסת קארין אלהרר. קארין לא חברת ועדה, אבל הנושא בליבה, היא באה לכאן. בדרך כלל חברים שהם לא חברי ועדה לא מצטרפים לדיונים של הוועדה. באמת, שאפו, תודה רבה לך על כל התרומה והנכונות. זה מהנשמה. אחלה, תודה רבה לך.

רבותיי, אני רוצה שוב פעם לסכם ולחזור על חלק מהדברים, הנקודות שכבר אמרתי. אני מבקש, אנחנו נוציא מכתב קודם כל לשר הפנים, נבקש מהיועץ המשפטי שלנו שינסח אותו, אני רוצה לחתום עליו כבר מחר.

היום, מה זה מחר?

היום, שאומר שיפעיל את סמכותו מול כל ראשי הרשויות, שילדים בעלי מוגבלויות שעדיין נמצאים בבית, לחייב את הרשויות קודם כל להסיע אותם, בלי קשר כרגע למחלוקת כזו או אחרת על תקציב כזה או אחר. קודם כל שהילדים יגיעו. זה אחת.

שתיים, מר גיספאן, מחר אני רוצה ממך תשובה לגבי מה שאמרתי, האם יש בדעת עיריית ירושלים לתקצב את הנושא הזה של הילדים האלה, גם אם אינם זכאים לפי משרד החינוך. ולא, אז תן לי תשובה עד מחר האם כן או לא, שלח לי את זה בפקס למנהלת הוועדה, ואז אני אפעל במסגרת התקציב הנוכחי של 2015-2016. הוועדה תפעל, לא אני, כל חברי הוועדה. אנחנו נטפל בסעיף מענק הבירה.

לגבי הנושא של משרד החינוך. אנחנו כבר דיברנו, בעזרת ה' אנחנו נקיים דיון בעוד כחודש וחצי. אנחנו נצפה לשמוע מכם את כל הנושא של התקנות, כולל כל ההתייחסויות, לסגור את כל המעגל. עד אז באמת תשבו עם כל הארגונים, עם כל האנשים שאתם חושבים שצריך, תתייעצו עם מי שצריך, בגלל שבסופו של דבר אנחנו צריכים לסגור את החבילה. אני רק מבקש, כמו שאמרתי קודם, שהתקנות יהיו בקטע המקצועי, לא קשור לכסף. תעשו תקנות כאילו אתם מנותקים מנושא התקציב, לגמרי.

אם אפשר, שיעשו את זה יחד עם השלטון המקומי.

בוודאי, אני אמרתי. קבלו, אתה יצאת עם הטלפון, ראיתי, כשאמרתי שזה כפוף בוודאי לשיתוף פעולה עם השלטון המקומי, עם העמותות, עם משרדי הממשלה השונים, שזה משרד העבודה והרווחה, משרד הבריאות, משרד הפנים, המשרד לבטחון פנים, יכול להיות התחבורה, אבל תעשו איזה שהיא עבודה הוליסטית רחבה, כדי שהתקנות יבואו לכאן מושלמות ולא נצטרך אנחנו לתקן אתכם בתקנות.

זה מה שיש לי לומר. אני רוצה לקבל את דוח צרפתי. שמעון, תשלח לי אותו עד מחר, אני רוצה לקרוא אותו לקראת הישיבה עצמה. גם תיעזרו בו, דרך אגב, אם אתם צריכים אותו לגבי הנושא של התקנות.

אני גם ביקשתי ממשרד האוצר, אני לא מבקש ממשרד החינוך, אנחנו ביקשנו גם מהשלטון המקומי, אבל השלטון המקומי לא יכול להגיד את כל הערים, אז בעיקר משרד האוצר. חשובה לי הניצולת התקציבית של האוצר, לדעת מה הניצולת התקציבית שהייתה בסעיף של כרטיסיות לילדים להסעות לבתי הספר.

הכרטיסיות נוגעות יותר להסעות של ילדים ללא צרכים מיוחדים.

ללא צרכים מיוחדים, רגילים. אני מדבר כרגע על התלמידים הרגילים, סיפרתי לכם מה קורה שם. יש ישראבלוף, כולם מבסוטים חוץ מההורים, אלה מתקצבים, אלה לא נותנים והם כולם מסודרים.

זה מובן, יש חוק ו-3 קילומטרים ויש לך היום תוכנה של ההסעות, זה צריך להיות הכי מסודר.

אני מדבר על הילדים הרגילים שזכאים לכרטיסיות, הרשויות לא קונות להם כרטיסיות. חלק מהרשויות. חלק מהרשויות, אני לא התייחסתי לכל הרשויות.

אמנם אני סמנכ"ל עמותת אהב"ה, הילדים הנכים, אבל לגבי הילדים הרגילים יש פה בעיה מאוד מאוד רצינית. אתמול קרה לנו מקרה שהביאו מיניבוס ל-12 ילדים שנוסעים ממושב לבית ספר ברמת גן, הגיעה הסעה של 8 במקום 12 והבנתי שהיה שם בלגן והנהג צעק להוציא את הילדים והילדים, אף אחד כמובן לא רצה לצאת, כי כולם רוצים להגיע הביתה. הוא סגר להם את המזגן, סגר להם את האוטו ואמר להם 'עד שלא יצאו מפה 4 ילדים אני לא יוצא' ובסוף הילדים האלה היו צריכים לחזור בשני אוטובוסים הביתה.

תודה רבה. לא קידמת אותי בדיון, בגלל שמקרים כאלה יש עוד עשרות ומאות ואלפים.

לא, אם אתם כבר נוגעים בחינוך הרגיל, אז גם שם יש בעיות.

דרך אגב, באחד הדיונים שעשיתי אמרתי שכל נושא אזרחי שאני נוגע בו, כאילו קמה המדינה היום, כאילו עכשיו באנו לארץ, 'חבר'ה, יש לנו ילדים, מה עושים איתם?' אני כרגע מחלק את זה, אמרתי, וכאן אנחנו מדברים איתם לגבי כלל התלמידים, לא רק התלמידים בעלי המוגבלויות, בגלל זה האחריות שלהם.

הניצול התקציבי של ועדת חריגים של ההסעות, אני חושבת שגם כדאי לבדוק.

ועדות החריגים, אני אסביר, זה פחות מרתק אותי במובן זה. כל עירייה הרי עושה תקציב כאילו היא בעצם מתנדבת, סוג של התנדבות, אני ראש העיר, החלטתי, 'אתה יודע מה, נעשה ועדת חריגים'. זה לא משהו מובנה.

אני מדברת על ועדה של משרד החינוך.

יש גם וגם.

בסופו של דבר מוסיפים על התקציב להסעות - - -

ברשותך, מעניינת אותי הניצולת התקציבית דווקא של המדינה בנושא של הסעות לילדים רגילים, מבחינת הכרטיסיות. זה מעניין אותי מאוד.

אל תוציאו את הרשויות שהן לא מתנהלות, זה לא כל כך קיצוני. יש חוקים, יש נהלים, מבקשים מפה שיהיה חידוד יותר ושתהיה באמת התקדמות ולא עם נהלים מלפני 20 שנה.

בסדר, אנחנו מסתכלים על הדברים שלא עובדים.

אבל יחד עם זה הרשויות די - - - יש חוזר מנכ"ל, יש קו מתווה, יש מנהלי הסעות, יש ביקורות, יש מוקד. יש.

אין פיקוח.

יש פיקוח. עובדים יום ולילה.

יש כאלה שלא עובדים לפי זה.

אני באתי לפה כי אני - - - אם לא, אז אין לי מה לעשות בתחום הזה.

חבר'ה, אנחנו לא באנו כרגע להגיד שאפו למי שעובד. מי שעובד מקבל כסף וזה בסדר. אנחנו באנו כרגע לבדוק למה אנשים שמקבלים משכורת ולא עובדים, למה הם לא עובדים.

לא, מצא חן בעיניי שאתה אמרת 'אני מוריד את כל ועדות החריגים'. זה הכיוון הכי נכון.

נכון, זה מה שאנחנו רוצים לעשות.

וכל הכבוד לך, על זה אני מעריכה אותך.

תודה רבה. רבותיי, תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 09:45.