הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 81

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"א בחשון התשע"ו (03 בנובמבר 2015), שעה 10:13

פרק ז' (הגנה על בריאות הציבור (מזון)) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

מאיר כהן – מ"מ היו"ר

ג'מאל זחאלקה

איציק שמולי

מיכל בירן

אינג' אלי גורדון - מנהל מינהל שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

ד"ר ינון יוני - מנהל יחידת שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

שרון גוטמן - עו"ד, היועצת המשפטית, שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

אמיר רשף - רכז תעשייה ומסחר, אגף התקציבים, משרד האוצר

עלי בינג - רפרנט חקלאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

זמר בלונדהיים - עו"ד, משרד המשפטים

אביגיל סון פלדמן - עו"ד, משרד המשפטים

אנואר חילף - מנהל תחום בכיר, יבוא וסחר, משרד הכלכלה והתעשייה

דבי מילשטיין - עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי, נושאים בינלאומיים, משרד הכלכלה והתעשייה

זאב פיקובסקי - מדען ראשי, קבוצת תנובה, התאחדות התעשיינים

רוברט סגל - מנכ"ל שר ייעוץ והדרכה בע"מ, התאחדות התעשיינים

גליה שגיא - מנהלת איגוד המזון, התאחדות התעשיינים

בועז סיטי - עו"ד, התאחדות התעשיינים

רוית ארבל - עו"ד, משרד עמית, פרנק, מטלון ושות', התאחדות התעשיינים

רז הילמן - מנהל תחום ענף המזון, איגוד לשכות המסחר

מירה סלומון - עו"ד, הלשכה המשפטית, מרכז השלטון המקומי

עינת פלינט - מנהלת תחום וטרינריה, מרכז השלטון המקומי

ד"ר עמוס ברזילי - רופא וטרינר, מרכז השלטון המקומי

זאב שמואל פרידמן - עו"ד, היועץ המשפטי, המועצה הישראלית לצרכנות

ירון לוינסון - עו"ד, מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות

שמואל לויט - מנכ"ל המועצה לענף הלול

אבשלום דולב - מנהל ארגון המשחטות התעשייתיות

קרין קשי - עו"ד, יועצת חיצונית לארגון המשחטות התעשייתיות

ד"ר רוני סורקיס - מנהל רישוי עסקים, וטרינר ראשי, רשת סופרסל

נופר טל - עו"ד, היועצת המשפטית, כל בו חצי חינם

מרב דוד - מנהלת אגף רגולציה, תנובה

ליעד גיל-הר - מנהל רגולציה, תנובה

כרמית אבישר - מנהלת רגולציה, קבוצת החברה המרכזית

גלי אבן חיים - המשמר החברתי

גל מטקלף - המשמר החברתי

ארז גילהר - לוביסט (פוליסי), מייצג את תנובה

עפרה שקד - לוביסטית (גורן עמיר), מייצגת את החברה המרכזית למשקאות

מבשרת נבו - לוביסטית (גלעד), מייצגת את פורום המשחטות

דפנה פביאן - לוביסטית (פוליסי), מייצגת את לקט ישראל, אסם, תנובה

עידית שבתאי סידיס - לוביסטית (פוליסי), מייצגת את לקט ישראל, אסם, תנובה

נעה בן שבת

ענת מימון

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

פרק ז' (הגנה על בריאות הציבור (מזון)) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

היום ה-3 בנובמבר 2015, כ"א בחשוון התשע"ו והשעה 10:13. בוקר טוב. יש לנו יום ארוך ואנחנו נהיה ביחד עד שעה 4:00 אחר הצהרים עם כמה הפסקות באמצע. לאחר מכן נחזור לדיונים, באישור יושב ראש הכנסת, בשעה 6:00 בערב. מחר אנחנו מתחילים בשעה 9:00 בבוקר והדיון יתקיים עד שעה 11:00, הפסקה וחוזרים לדיון משעה 3:00 אחר הצהרים. ביום חמישי מתחילים בשעה 9:00 בבוקר וסוף הדיון תלוי בכם.

אני מודה על הנכונות שלכם לעבוד בקצב המטורף אבל תעזרו לנו להתקדם ואם ההערות שלכם יהיו קצרות וקולעות, נוכל לדון לעניין בכל הנושאים שעלו.

אנחנו מתחילים בחלק הכללי ואחרי שעה 18:00 נמשיך בפרק הווטרינרי.

אדוני, אולי נתחיל מהתוספת החמישית בה עצרנו אתמול. קראנו אותה אבל לא קיבלנו הסברים לגבי התקנות. אנחנו בעמוד 219 ו-220. יש כאן את רשימת התקנות, שני חלקים על פיהם אפשר להפליל להוראת סעיף 28. הוסבר לנו אתמול שיש כבר הוראות פליליות בחוק בתקנות אחרות ואלה התקנות שעומדות בפני עצמן וההוראה בהן חלה ולכן צריך להפליל אותן בהוראה נפרדת שזו ההוראה מכוחה אנחנו מקריאים, 283(א) ו-283(ב) וגם לגבי העיצומים הכספיים, 287 ו-288.

משרד המשפטים. תקנות בשר מעובד, ההצעה היא למחוק כי זה כבר מופיע. התקנה קובעת שחייבים לשווק בשר מעובד באריזה לפני המכירה הקמעונאית. ספציפית לתקנה הזאת הסכמנו לבקשת משרד הבריאות להעביר את זה לחלק ב'.

אם כן, השורה הזאת תעבור לחלק ב'.

כן.

אנחנו עוברים לדגים טחונים.

תקנה 14 קובעת את הגודל של חבילות מוצר דג טחון. הוא חייב להימכר בחבילות של 250, 500 או קילו.

הוא לא יכול להיות בתפזורת במקרר? הוא חייב להיות ארוז?

כן. הוא ייארז בחבילות.

חנות לדגים לא יכולה למכור דג טחון בתפזורת?

אכן חנות יכולה למכור את הדג הטחון. דג טחון, כמו שאמרנו, זאת פעילות יצרנית וכדי לשמור על אותה זהות של הדג, אנחנו רוצים שהפעילות הזאת תיעשה לאחר אריזה וסימון של הדג.

כאשר כתוב דגים טחונים ומוצריהם, זאת אומרת זה מוצריהם מדגים טחונים או מוצריהם מדגים?

לא הבנתי את השאלה.

השאלה אם אנחנו דנים עכשיו בתקנות.

התקנות קיימות כיום. לא ניסחנו היום את התקנות.

תקנות שיווק ביצים למאכל.

תקנות שיווק ביצי מאכל. אני אעיר הערה טכנית. זה שלפעמים כתוב תקנה 2 לעניין ולפעמים לא, זה פשוט כי יש תקנות שמנוסחות כך שתקנה 2 קובעת את החובה ואחרי כן שאר התקנות מנוסחות בצורה אחרת.

תקנות שיווק ביצי מאכל. תקנה 4, בדומה למה שאמרנו על בשר מעובד, מחייבת שהשיווק לצרכן יהיה באריזה קמעונאית ושזה יהיה באריזות שמיועדות לשיווק ליצרן. זה חייב להיות ארוז לפני המכירה ויש שני סוגי אריזות.

בדיקת דגים. תקנה 2א לבדיקת דגים מחייבת שהמשקל הנקי של דג קפוא יהיה שמונים אחוזים לפחות מהמשקל הכולל.

התקנות של סימון אזהרת חנק, שמנו כאן. רוב ההוראות נמצאות במדרג הנמוך וכאן שמנו את ההוראה שמחייבת גם אזהרה בפרסומת.

את אומרת שזה נמצא במדרג הנמוך בהוראות הפליליות המפורטות.

לא. אני אומרת שבאותו סט של תקנות יש הוראות לעניין החובה לקבוע אזהרה על הסימון ויש תקנה 5 שקובעת שחייבים לקבוע אזהרה בפרסומת למוצר. עשינו הבחנה. זה מדרג נמוך והסימון, השלט שהוא ממש בעת קניית המוצר, הוא במדרג החמור.

זה לא מופיע בטבלה שלפנינו. צריך להוסיף את זה. אזהרה מפני סכנת חנק.

זה לא מופיע כי זה במסגרת תקנות סימון. יש תקנה שמפלילה את כל התקנות לעניין סימון כך שלא היה צריך לכתוב את זה כאן. כאן זאת פרסומת. זה לא מכוסה בשום מקום אחר. פרסומת היא לא סימון.

אלא אם כן באמת נבהיר את הדבר הזה בנוסח.

הוספנו הסמכה לעניין פרסום.

הסמכה, כן, אבל הגדרה של סימון לא כוללת גם פרסומת.

החובה לעשות בדיקת משנה בדגים, מקורה בתקנות בריאות הציבור (בדיקת דגים). בעצם זה שאתם מכניסים את זה לכאן, האם אתם לא גורמים לאיזושהי בעיה?

בעיקרון, הנושאים שהם קשורים לפרק של הפיקוח הווטרינרי, כרגע לא הכנסנו לטבלאות. זה במסגרת הנושאים שאני רוצה ששי סומך יבדוק את הרלוונטיות שלהם ואת היחס שלהם לבין ההוראות. כרגע התקנות הספציפיות האלה לא כאן ושי סומך צריך לבדוק.

בכל מקרה, תדעו שהחובה לעשות בדיקות משנה בדגים, מקורה רק כאן.

כן, אבל זאת לא תקנה שמופיעה כאן. זאת תקנה שלא מופיעה כאן.

רוני, אנחנו מכירים בעובדה שצריך לעשות קואורלציה. ברגע שיהיה הסדר שיינתן, בהתאם לכך יתוקנו הסעיפים. התקנות האלה לא מדברות רק על בדיקות. קודם כל, הן לא מזכירות בדיקות משנה.

אני עוברת למדרג החמור יותר, חלק ב'. תקנות בדיקת דגים, 2, 2ב, 3 ו-3א. זאת בעצם הסדרה. אלה תקנות שמסדירות איך מאחסנים ומוכרים דגים קפואים. אלה הוראות שאין להן מקבילה אחרת בחוק. זה אומר הסדרה ספציפית של הנושא הזה. יש כאן חובה לגבי הטמפרטורה בהחסנה, בהובלה, לגבי סוג המים שמשמשים כדי לזגג אותם, איך הם צריכים להיות מאוחסנים וכולי. אלה הוראות מקצועיות. בן אדם לא ימכור מצוננים ומלוחים שהטמפרטורה שלהם היא מעל 5 מעלות, החובה לערוך בדיקות לפני שמייבאים אותם, כל מיני בדיקות מסוימות עם תחולת חנקן. אני לא נכנסת לכל הפרטים, אבל זה בגדול.

אנחנו רוצים לבדוק את הנושא הזה של הטמפרטורה, אם זה לא עומד בחובה להחזיק בטמפרטורה מבוקרת.

לא, כי ההוראות בחוק אומרות שאם אתה מחזיק משהו שנקבעה לגביו הטמפרטורה, אתה צריך רישיון. אני לא מצאתי סעיף שמפליל את עצם הקיום של הוראות התקנות לעניין הטמפרטורה.

בגדול, אלה התקנות לגבי בדיקת דגים.

גירום בשר. זה מאוד דומה. יש הוראות מפורטות איך עושים את הפעולות האלה.

אלה פעולות משרד החקלאות עכשיו יהיה אחראי לביצוע שלהן. מבחינת חלוקת הסמכויות בין משרד החקלאות למשרד הבריאות, התקנות האלה של גירום בשר, המעמד שלהן משתנה?

נכון לרגע זה, התקנות האלה תישארנה תקנות של בריאות הציבור. ברור שבמידה ונציגי משרד החקלאות יקבלו הסמכה לפקח מתוקף חקיקה זאת. במידה ומשרד החקלאות ירצה להתקין תקנות או לעדכנן מתוקף חקיקה ראשית משלו, ההסדר שמופיע בחוק הוא כזה שמאפשר התקנת תקנות בהתייעצות עם משרד הבריאות.

כל התקנות שמנויות כאן לעניין גירום בשר, עוסקות בעיקר בהנחיות איך עושים את זה, המאפיינים של המכונה, היכן היא, איזה ציוד, איזו טמפרטורה צריכה להיות, באיזה מכלים אפשר להחזיק את זה, כמה זמן זה יכול לקחת, באיזו טמפרטורה לאחסן, באיזו טמפרטורה לעשות את פעולת הגירום.

הערה כללית לתוספת החמישית. התוספת החמישית מוזכרת בארבעה סעיפים כאשר האחד הוא המדרג הנמוך של עבירות העונשין והמדרג הגבוה, והמדרג הנמוך של העיצומים הכספיים והמדרג הגבוה. אני מבינה שאין חלוקה של עבירות. זאת אומרת, כל עבירה שמנויה כאן, לצורך העניין בחלק א', היא גם עבירה פלילית ובדיוק אותה עבירה היא גם עיצום כספי. זאת אומרת, לצורך העניין, הסעיף שאנחנו דנים בו עכשיו, איך מאחסנים בדיוק דג, לא בהכרח אולי צריכה להיות כאן עבירה פלילית אלא יכול להיות שמספיק עיצום כספי. זאת אומרת, קבעו את אותה טבלה לשני הקטיגוריות השונות והשאלה אם זה צריך להיות כך. אנחנו חושבים שצריכה להיות הבחנה בין מה מתאים לעיצום כספי ומה מתאים לעבירה פלילית.

בגדול, רוב העבירות בחוק הזה הן גם עבירה פלילית וגם עיצום כספי וההבחנה מתי הולכים לזה ומתי הולכים לזה, נעשית בהתאם לנוהל של המשרד האוכף שיש לו כל מיני קריטריונים. זה נוהל שמנחה הרבה משרדים במצבים דומים ויש כל מיני נסיבות שמסתכלים עליהן, אם זה מספיק חמור כדי ללכת על אכיפה פלילית או שמספיקה אכיפה מינהלית. אין משהו מיוחד בהקשר הזה בתוספת החמישית. כל התקנות לעניין סימון נכללות מכוח סעיף 40. יש הרבה מאוד תקנות כמו תקנות שעוסקות בסימון, התקנות שעוסקות באריזה, כל התקנות שעוסקות בתוספי מזון ותוספי תזונה.

לאור תשובתך אני שואלת את השאלה הנוספת. האם התקנות שהן באמת הסדרה ספציפית של איך מאחסנים דגים או איך מוכרים דגים טחונים, אם זה מתאים לעבירות עונשין - אולי נייחד את זה רק לעיצומים הכספיים, מדרג נמוך ומדרג גבוה.

רוית, אני חולק עליך.

אני חושב שהלכנו כאן לנישה של ענישה של ענישה. תשאירו את הדברים האלה להבהרות ביניכם בעבודה היום יומית.

אין הבהרות. אם זאת עבירה פלילית, זאת עבירה פלילית.

אני אעיר משהו כללי לגבי הדבר הזה. באופן כללי בטח היום חקיקת המזון היא במידה רבה נעשית באמצעות תקנות. בסוף, כדי להגן על הציבור, צריך לעשות כל מיני פעולות טכניות. אלה דברים קריטיים.

זה יהיה בתקנות.

אני חולק על התפיסה שניתן לעשות עבירה שתהיה רק עיצום. מבחינתנו עד היום כל העבירות היו עבירות שהן פליליות והמבנה של עונשין בנוי בצורה כזו שמשאיר קודם כל שיקול דעת למפקח מתי להפעיל את הסנקציה כעבירה פלילית ומתי כעיצום.

שיקול הדעת הוא בהתאם לנוהל. הוא לא בהתאם לשיקול דעת המפקח. נחכה לנוהל.

עד עכשיו לא הצלחתי להבין על מה הוויכוח. נמשיך.

התשובה נסגרה. הבחירה בין עונשין לעיצום כספי נקבעת בנוהל הפיקוח וכפי שהסבירה אביגיל, בעצם יש את כל הפירוט. התקנות באופן מהותי כאן כי כל הפירוט של הפעולות האסורות נעשית בתקנות.

תקנות יותר קל לתקן. לא?

יותר קל לתקן.

התקנות הבאות הן תקנות דגים טחונים. הזכרנו אותם למעלה במדרג הנמוך, שם שמנו את גודל האריזות. במדרג החמור יש את ההוראות היותר מהותיות לגבי הייצור של דגים טחונים, איזה דגים, באיזה מצב הם צריכים להיות, כל מיני הוראות סניטריות והוראות לגבי ספירת חיידקים ועוד. אם אתם רוצים שאני אפרט יותר, אין בעיה.

לא. זה בסדר.

כמו גירום בשר, איך עושים את הטחינה ומה הטמפרטורה, התנאים וכולי.

התקנות של ביצי מאכל במדרג החמור מדברות על מה צריכים להיות המאפיינים של הביצה, באיזו טמפרטורה צריך להחזיק אותה, איך מאחסנים אותה וכולי.

שימור מצרכי מזון על ידי קרינה.

מה זה קרינה כאן? מה הפרשנות לקרינה?

לגבי הקרינה. מעבירים את המוצר איזשהו תהליך, זה כמו מיקרוגל. יש כאן בטח אנשים שיותר בקיאים ממני.

זאב, מה זה קרינה כאן? אתה המומחה.

יש אפשרות בחקיקה הישראלית לשמר מזון באמצעות קרינה. הקרנה, להקרין, קרינה. קרינת גמא. לא בקרינת מיקרוגל. מיקרוגל זה בסדר, זה חימום, אבל יש קרינה שמאפשרת לשמר מזון כמו חלקי עופות, צמחים מסוימים וכולי שהמחוקק נתן את האפשרות לכך.

קרינה על ידי מה? איזה מכשיר?

מיינן. מכשיר שיוצר קרינה מייננת.

סעיף קטן (2)(א) בתקנות האלה קובע איך מותר להקרין כל סוג מזון.

סיימנו. אפשר לעבור למשהו אחר?

כן. רצינו ללכת לפי הסדר, אבל בכל זאת נחזור לסעיפי העונשין.

אני הייתי רוצה להיות במצב שמ-1 עד איקס גמרנו.

בסדר. אפשר לעשות זאת. נחזור לחורים ובדרך נעבור בסעיפים שנפתחו אתמול ברביזיה.

סעיף המטרה. שינוי נוסחי. בכל זאת אנחנו רוצים להקריא אותו כדי שאפשר יהיה לשמור, לקרוא ואפשר יהיה לראות שאכן אנחנו לא פספסנו.

25. מטרה

פרק זה נועד להסדיר פיקוח על ייצור מזון, ייבואו ושיווקו כמפורט להלן והכול במגמה לאפשר היצע של מזון בעלויות סבירות לכלל הציבור, תוך שמירה על בריאותו.

להסדיר את אחריותם של יצרן מזון ויבואן מזון, את הפיקוח על ייצור מזון ועל ייבואו, והכול כדי להבטיח כי המזון מסופק ברמת איכות, תקינות ובטיחות נאותים לציבור ובכלל זה בתנאי ייצור נאותים, המתאימים לאמות המידה שנקבעו בחקיקת המזון.

להסדיר את אחריותו של משווק מזון וחובותיו בכל שלב משלבי העברת המזון מעת ייצורו, דרך ייבואו ועד מקום המכירה ישירות לצרכן, לפקח על קיומן והכול כדי להבטיח כי המזון הנמכר יוצר בידי גורם המורשה לכך, ואם יובא, שהיבואן בעל תעודת יבואן רשום, וכן כדי להבטיח כי המזון משווק ברמת איכות, תקינות ובטיחות נאותים המתאימים לאמות המידה שנקבעו בחקיקת המזון.

לקבוע אמות מידה לבטיחות, תקינות ואיכות המזון בישראל, בהתאם למקובל באסדרה במדינות המפותחות, לרבות בתקנים בין-לאומיים מובילים ולפיקוח המבוסס על ניהול סיכונים מקובל בתחום המזון במדינות מפותחות ליישום עקרונות הסדרים כפי שנקבעו בפרק זה.

הסיפא הזאת היא תוספת חדשה ולא רק שינוי נוסחי.

לא אמרנו שהמושג הזה של ניהול סיכונים הוא מושג שלא מספיק מבוס? מה זה ניהול סיכונים? לפי שיטה א', ב', ג'? אתמול אפילו מחקנו את זה.

מחקנו את זה בהסדר שם זה לא היה נדרש. דווקא המונח ניהול סיכונים הוגדר והיו דיונים מהותיים.

יש הגדרה?

כן, יש הגדרה.

בסדר. נמשיך. איך התנגדות. עמוד 1, עברנו.

""אריזה" – עטיפה או מכל שהמזון נארז בו כולו או חלקו שנותנים לתוכו מזון".

לגבי טמפרטורה מבוקרת, טמפרטורה מוגדרת – הבהרנו בדיון קודם מה החלוקה שנעשית בין שני הדברים. טמפרטורה מבוקרת, מה שנקבע מכוח חקיקת המזון, וטמפרטורה מוגדרת – כל טמפרטורה שנקבעת הוראה לגבי חובה לשמור בטמפרטורה נפרדת.

בהגדרה ייצור, זה יותר שינוי נוסחי אבל אני רוצה להציג אותו. להגדרה ייצור יש לה שני חלקים. חלק של הפעולות שנכללות בהגדרה כייצור וחלק של הפעולות שמוחרגות. למרות שהן אמורות להיות שם, חלק מהפעולות בחלק הראשון, הן לא נמצאות בחלק השני ומוצע לומר:

"פעולה מסוגי הפעולות המפורטות בפסקאות 1 עד 6 והכול בין אם נעשית למטרות מכירה ובין אם לאו ולמעט פעילות חקלאית" וכאן יש לנו את רשימת הפעולות בהן אנחנו עוסקים. לעומת זאת, לומר "לעניין הגדרה זאת פעילות חקלאית תהיה כל הפעולות שפורטו כאן לרבות פעולת טיפול בבשר גולמי המתבצעת במפעל לבשר גולמי כהגדרתו בסעיף 204" שזה נושא שהוספנו בדיון האחרון שנגע לנושא הפיקוח הווטרינרי.

להגדרת מזון ייחודי בעמוד 9. ההגדרה מזון ייחודי הועברה לכאן והוספנו גם את ההגדרה:

""מחולל מחלה" – חיידק, נגיף, פטרייה, פריון (PRION), ורעלן או רכיב שלהם, העלול לגרום לליקוי בריאותי בבי אדם".

בסעיף 33 כבר מוגדר מוצר בשר מעובד ויש שם כפילות בין סעיף 33 להגדרות שהוספתם כאן לעניין בשר מעובד. בסעיף 33, סעיף הבשר, יש כבר הגדרה של מוצר בשר מעובד ולדעתי גם כאן הוספתם.

הוספנו בשר גולמי. קראנו לה פעולת טיפול בבשר גולמי וזאת הגדרה. היא באמת מתכתבת עם סעיף 33.

לגבי מחולל מחלה, אני חושב שנכון יותר מקצועית לכתוב חיידק, נגיף, פטרייה, פריון ורעלן או תוצר שלהם ולא רכיב שלהם.

האמת היא שהעתקנו מחוק הפיקוח על בעלי חיים. כיוון שזה משהו יותר מקצועי, אנחנו נברר את זה אחר כך ולא נחזור עם זה לוועדה.

ברור. לבדיקה.

לגבי הגדרת מכירה, קראנו את הסעיפים השונים. ההגדרה ייצוא יצאה מגדר מכירה כי יש הוראות מיוחדות וספציפיות לגבי ייצוא.

הנושא של מעבדה מוכרת, זה רק עניין ניסוחי.

אנחנו בסימון מזון. הוספנו את המלים "מידע על מזון". ההגדרה תהיה כך:

""סימון מזון" – מידע על מזון לרבות ציונו, כינויו, התווייתו או תיאורו בדרך אחרת, ובכלל זה אזהרות, וכן כל דבר מודפס, מצויר או תואר בדרך אחרת והכול בין כשהוא מופיע על מזון, ובין כשהוא צמוד אליו, קשור אליו, ארוז עמו, מופיע על כלי קיבול של המזון או חלק בלתי נפרד מאריזתו".

זה כדי להדגיש מהו הסימון. זה הרי יכול להיות בדרכים שונות, זה יכול להיות בתווית, ויכול להיות בדרך סימון אחרת.

להגדרת עקיבות. אני אחזור עליה כדי שנהיה בטוחים שעברנו עליה.

""עקיבות" – היכולת לאתר ולעקוב אחר מזון וחומרי גלם ששימשו לייצורו או חומר אחר המיועד או הצפוי להיות משולב במזון, והכול בכל אחד מהשלבים של הייצור, היבוא או המכירה,, ולרבות היכולת לעקוב אחר בדיקות, מפרטים ואישורים, מגורמים בישראל ומחוץ לישראל ומגורמים אשר החזיקו, אחסנו או הובילו או עיבדו בכל דרך שהיא את חומרי הגלם או המזון".

""פעולות טיפול בבשר גולמי" – מיון, פירוק, פריסה, פילוט, הכשרה, גירום, טחינה ללא תוספת חומרים, שטיפה, חיטוי, צינון והקפאה הנעשות בבשר כהגדרתו בסעיף 33 לאחר המתת בעל החיים, וכן אריזה או סימון הנלווים לפעולות אלה".

כאן יש התכתבות עם סעיף 33.

יש הגדרה של עיבוד. סעיף 33 אומר למעט ניקור, הכשרה, פירוק וכולי. זה תואם אחד לאחד?

נכון. אנחנו צריכים באמת לתקן שם, בסעיף 33, את ההגדרה. נצטרך לעניין הזה לבקש רביזיה.

""קביעת הוראות היצרן" – התנאים שסומנו על גבי המזון או אריזתו על ידי בעל הרישיון או בעל תעודת היבואן הרשום לפי העניין לרבות לעניין אחסון, הובלה וטמפרטורה מוגדרת".

""תבלין" – צמח או חלקי צמחים המוספים למזון לשיפור טעמו או ריחו בלבד בין שעברו תהליך של עיבוד פיזיקלי כגון ייבוש ובין שלא עברו ובלבד שלא עברו תהליך של פירוק כימי".

לא צריך להוסיף גם מינרלים?

מינרלים הם לא תבלין. הם בתוסף תזונה.

ההגדרה הזאת מתיישבת עם התקן הרלוונטי לתבלינים? לא היה לנו זמן לבדוק.

נחזור לזה עוד מעט.

אני מתנצל על השאלה אבל זאת שאלה למשרד הבריאות. היכן יושבים כאן אוריזינים? הם לא חלקי צמח אבל זה חלק שמופק מצמח והם נחשבים היום כתבלינים.

נחכה לנציג משרד הבריאות ונחזור לזה.

אורזינים הם לא תוסף?

הם לא תוסף תזונה. אלה שמנים שמופקים מצמחים ומשמשים כתבלין.

למה הם לא תמצית של צמח? לא תוצר פירוק של צמח או מיצוי?

פירוק זה משהו אחד וזה משהו אחר. זה לא קשור בתוספי תזונה. לחלוטין לא. זה משמש כתבלין.

נמצא כאן נציג משרד הבריאות. תחזור על השאלה בבקשה.

אני מתנצל על כך שנעדרתי לכמה דקות.

סליחה על השאלה הישירה. בתבלין, אורזינים היום נכללים וכאן הם לא נכללים.

אנחנו חושבים שאולי זה בתוסף תזונה.

לא. זה לא תוסף תזונה.

תוסף תזונה כולל גם מיצוי של צמחים.

אני מציע שתשאירו את זה להתייעצות ביניכם ונשלב את זה בהמשך. לא נחזור לטקסט.

""תוסף תזונה" – ויטמין, מינרל, חומצת אמינו, צמח או מזון אחר, ולרבות תמצית, מיצוי, רכיב, תוצר פירוק, נגזרת או תערובת של כל אחד מאלה, ואשר דרך צריכתם המקובלת וייעודם הם להשלמת תזונה באמצעות מקור מרוכז שלל רכיבים תזונתיים, למעט אם הוא –

תכשיר רשום כפי שנרשם בפנקס התכשירים המתנהל לפי סעיף 47א לפקודת הרוקחים.

צמח מרפא לפי פקודת הרוקחים, ובלבד שאינו נצרך כמזון שגרתי".

ההגדרה של תוספי תזונה, בעצם תיקנו אותה כאן ושינו את המינוח – תכשיר רשום כפי שנרשם. בדיון הקודם זמר לא היה בטוח אם זה באמת אומר חד משמעית שזה כך ואני מבקש שהוא יאמר לפרוטוקול שעכשיו ברור שחד משמעית הכוונה היא שזה אותו מוצר שנרשם כתכשיר, שאותו מוצר עצמו לא יכול להירשם כמוצר תזונה.

באופן נדיר, מאשר את דבריו של רז. לאחר בירור הנושא, אכן זאת תהיה המשמעות המשפטית להבנתנו.

""תנאי ייצור נאותים" – תנאי בקרה, לרבות בקרת איכות ובטיחות, לפי תקנים בין-לאומיים מקובלים שנועדו להבטיח את התקיימותם של התנאים, התקנים או ההוראות המהותיים החלים על ייצור ושיווק המזון, לרבות לפי הוראות ותנאים שהורה היצרן בעניינים אלה".

לא כל כך מבינים את הסיפא שנוספה.

היה לרבות הוראות היצרן. אז הבהרנו שאלה הוראות או תנאים שהורה היצרן בעניינים האלה של בקרה ובקרת איכות. זה נוסף כדי לדבר נכון עם ההוראות שנוגעות להבטחת תנאי ייצור נאותים.

זה בסדר. תודה.

אדוני, יש עוד הגדרה שעברתי עליה ורציתי שוב לקרוא אותה.

""ניהול סיכונים" – ניהול סיכונים מקובל בתחום בטיחות המזון במדינות מפותחות המתייחס לסיכון הנשקף מהמזון".

חזרנו להגדרה הראשונית שהייתה בלי שינוי.

אתמול דיברנו על התיקונים שנדרשים בסעיף 27 ויש רביזיה על הסעיף הזה ועכשיו הוא פתוח לדיון.

יכול להיות בהסכמה מלאה ללא דיון.

נכון. דיברנו על הנושא של אריזת מוצרים, דיברנו על הנושא של פסקת ההתגברות הזאת, יש סימון מזון בנושאים מסוימים וגם מזון ייחודי, גם התקנות הנוספות שהוספו במסגרת הפיקוח הווטרינרי.

אני חושב שתחת ניהול הסיכונים, הכוונה הייתה לניתוח סיכונים אבל כתוב כאן ניהול סיכונים. בניהול סיכונים יש לנו ריסק מנג'מנט ויש גם ריסק קומיוניקיישן. זאת לא הייתה הכוונה כאן. התורה של ניהול סיכונים היא הרבה יותר רחבה.

אתה מדבר על ההגדרה של ניהול סיכונים?

נכון. לדעתי כתוב כאן ניתוח סיכונים. מה שלדעתי כתוב כאן זה ריסק אססמנט ולא ריסק מנג'מנט. התחום של ניהול סיכונים הוא תחום רחב וזה לא מה שכתוב כאן.

כאן הכוונה אל ל-אססמנט וגם ל-מנג'מנט.

אסממנט נכנס בתוך ה-מנג'מנט.

זה מה שאני אומר. גם אססמנט וגם מנג'מנט.

מנג'מנט כולל אססמנט?

כן.

אם כן, בואו נכתוב מנג'מנט.

זה ניהול סיכונים, כולל את הניתוח, את ההערכה.

כן.

גם התקשורת. גם תקשורת נחשבת ניהול סיכונים.

פעולה שכוללת פעולות שונות.

בסדר. אנחנו נשארים במונח הזה.

אדוני היושב ראש, הכותרת של הסעיף כוללת לשם הבטחת תקינות המזון ואיכותו, אבל זה לא בא לידי ביטוי בסעיף עצמו.

סעיף 27.

סעיף 27 מדבר רק על המצבים של סכנה לבריאות הציבור או למניעת סכנה לבריאות הציבור. הכותרת של הסעיף כוללת גם הבטחת תקינות המזון ואיכותו. הסיפא של הכותרת לא בסעיף עצמו ואני חושב שהיה ראוי שזה כן יימצא שם . זה לא רק לשמירת הבטיחות אלא גם לאיכות ותקינות של המזון.

תראה שסעיף קטן (א) עוסק במניעת סכנה לבריאות הציבור וסעיף קטן (ב) אומר הבטחת ובטיחות המזון, איכותו ותקינותו. אני חושבת שכותרת השוליים כן עונה.

סעיף (א) מתייחס רק לבריאות וסעיף (ב) מדבר על הבטחה.

סעיף 33. יש רביזיה של חברת הכנסת מיכאלי לגבי סעיף קטן (ד)(1) ואני מציעה שנקיים דיון מחדש על הסעיף הזה. צריך יהיה להצביע עליו מחדש.

אחר כך נצביע, אבל בואו נדון בו.

אולי נשמע גם מה היו תוצאות הפגישה שלכם.

ברוך הבא, חבר הכנסת איציק שמולי.

מצטער על האיחור.

אדוני היושב ראש, לבקשתך והנחייתך נפגשנו אתמול עם נציגי התעשייה שהגיעו לכאן. ישבנו עם הנציגים שביקשו לדון מחדש והצביעו על השלכות הגדרה מסוג זה. הבנו מהם שלמעשה המטרה של הסעיף כמו שהוא מוגדר באה לתת מענה לכל הצדדים, גם לטענות שנטענו כאן בדיון בתחום של הטעיית הציבור וכולי. לכן אנחנו מבקשים להשאיר את הסעיף ללא שינוי.

אדוני, בכל מקרה אנחנו נצטרך לקבוע מועד לדיון ברביזיה של חברת הכנסת מיכאלי ואנחנו גם נבקש לתקן את ההגדרה.

הרביזיה חייבת להיות בנוכחותה?

לפחות חייבים להודיע לה עליה חצי שעה מראש. אם אדוני יסכים גם לבקש רביזיה לגבי הנושא של העיבוד.

אני מסכים לכל הרביזיות. אפילו לא צריך להצביע. אני בעד לעשות רביזיה. אם חבר כנסת מתעניין, בואו נעשה דיון על הרביזיה. הצבעה היא משהו אחר.

יש עוד עניין של סעיף (ה)(2). פתרנו כאן איזשהו חשש שהיה למר אהוד פלג לגבי הנושא של האם המים ייחשבו חומר או לא ייחשבו חומר. התייעצנו שוב עם הממונה על הנוסח אצלנו וגם עמדתה הייתה שאנחנו לא יכולים לכתוב דבר כזה, חומר שהוא מים שזה הפתרון שהצענו.

היא נתנה נוסח?

היא הציעה לחזור לנוסח. היא אומרת שאין ספק שמים הם חומר ולכן ההבהרה הזאת מיותרת. לכן גם בסעיף הזה אנחנו רוצים לבקש שיתקיים דיון מחדש.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת מיכל בירן.

אתם מסכימים שנאשר את הרביזיה של חברת הכנסת מרב מיכאלי?

אנחנו צריכים קודם כל לקבוע לדיון. נבקש ממנהלת הוועדה.

תודיעו שיהיה דיון בכל הרביזיות.

גם ברביזיה לגבי סעיף קטן (ד)(1), גם בהגדרה עיבוד שבסעיף קטן (א) וגם בסעיף (ה)(2).

בסדר. אנחנו נודיע שנדון ברביזיות ואחרי ההודעה נדון בכל הרביזיות. אני בטוח שתסכימו ולא תהיה התנגדות לדון ברביזיות של החברים שלכם ובמקרה כאן הם גם חברים שלי. תודיעו ואז נוכל לדון כדי להמשיך הלאה.

על מה התבקשה רביזיה?

אני לא יודעת. על סעיף (ד)(1) שקובע שבשר מופשר צריך לארוז באריזה ארוזה מראש עם סימון שזה בשר מופשר.

גם דיון קצר הוא דיון.

סעיף 36 קבע שמשווק יחזיק מזון בהתאם להוראות יצרן המזון. אנחנו מציעים לקבוע הוראה כללית שנוגעת לכל העוסקים במזון שהם צריכים לפעול, להחזיק את המזון בהתאם להוראות יצרן על מזון בסעיף 183 ולכן גם הסעיף הזה טעון תיקון והוא בין הסעיפים שתהיה עליהם רביזיה.

אתם רוצים שנדבר עכשיו על הנושא של הבשר הקפוא?

לא. כשנגיע לסעיף עצמו.

אנחנו מחכים לרביזיה.

אני חוזר על הרעיון שהוא לנסות לרוץ בלי להשאיר חור כלשהו.

יפתחו את זה לדיון מחדש ואז נדון בזה.

אדוני, בקשה שלך לדון מחדש בסעיפים האלה עליהם דיברנו עכשיו.

סעיף 37 נפתח לדיון מחדש והתחלנו לדון בו אתמול. שמענו את הטענה של היצרנים שהם חושבים שעכשיו דווקא מחמירים אתם בגלל שקודם הייתה אפשרות לתת היתר ספציפי של מנהל שירות המזון לעשות שימוש במזון מסוים ולייעוד שקבע.

כאשר מדובר ספציפית דווקא על יצרנים קטנים. צריך להדגיש את זה כי לגדולים יש את המערכות.

אני אחזור על הטענה שהייתה. למעשה עצם המחיקה של סעיף (ב) - - -

אתם רוצים שנקריא קודם את ההצעה המתוקנת של הסעיף?

כן.

37. תאריך אחרון לשימוש או המומלץ לשימוש

לא ימכור משווק ולא ייבא יבואן מזון שהתאריך האחרון לשימוש בו או שהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו, כפי שקבע יצרן המזון חלף.

לא יעשה יצרן שימוש במזון שהתאריך האחרון לשימוש בו, כפי שקבע יצרן המזון האמור, חלף.

בעל רישיון יצרן רשאי לעשות שימוש בתהליך ייצור בחומר גלם שאינו מזון רגיש ואינו מזון ייעודי ושהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו עבר, אם התקיימו ביצרן כל אלה:

בידיו אישור מגוף המנוי בסעיף 68(1) או (2) המעיד כי ייצור המזון במפעל שלו נעשה בהתאם לתקנים בין-לאומיים מקובלים שפרסם מנהל שירות המזון כאמור באותו סעיף.

קיבל את אישורו בכתב של יצרן חומר הגלם להארכת התאריך האחרון המומלץ לשימוש, ובלבד שהאישור ניתן לפני אותו תאריך.

יש לו נוהל להארכת חיי מדף, להנחת דעתו מנהל שירות המזון, ככל שאין נוהל כאמור במסגרת מערכת כאמור בפסקה (1).

כאן קיבלנו הערה מהמחלקה הפלילית, אבל אני אמשיך לקרוא ואחר כך נחזור לזה.

הוא שומר אתה אישורים הנדרשים לפי סעיף קטן (א) כל עוד המזון המיוצר לא הועבר לאחר.

על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), לא יראו באחסנה או בהובלה של מזון שהתאריך האחרון לשימוש בו או שהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו, עבר, הפרה של הוראות סעיף זה, אם המזון כאמור מאוחסן במחסן או באמצעי ההובלה, בנפרד מיתר המזון, ומסומן באופן ברור ובולט כי אינו מיועד למכירה אלא להשמדה או להחזרה ליצרן או ליבואן, לפי העניין.

השר רשאי, באיור הוועדה, לקבוע תנאים לעניין שימוש במזון שחלף התאריך האחרון המומלץ לשימוש בו, או מכירתו, ורשאי הוא לקבוע הוראות שונות לגבי סוגי מזון שונים ולגבי עוסקים שונים במזון.

יש לכם אפשרות להתייחס לכל סעיף 37 מ-(א) עד (ה).

דנו רבות בסעיף הזה וכפי שביקשנו, נערכו בו שינויים. לבקשתנו הוסף סעיף קטן (ג). אבל אחרי שסוכם כל המנגנון, נמחקה הסיפא של סעיף קטן (ב) שאמרה שבכל מקרה יש אפשרות לפנות למנהל שירות המזון ולבקש אישור. במקום זה, החליפו את זה באיזשהו מנגנון של קביעת הנחיות או תקנות.

אני רוצה להבהיר נקודה אחת. סעיף (ב) דיבר על כל סוגי מזונות לרבות מזון רגיש לקלקול מיקרוביאלי ולא עשה הפרדה. אנחנו לא רוצים להשאיר את הסעיף כפי שהוא.

אולי אפשר להוסיף ב-(ג).

אפשר. מבחינתי אין התנגדות שנוסיף ב-(ג) ונאמר שבמקרה של היעדר מערכות כאלה, רק לאחר אישור המנהל הוא יוכל.

הטענה של התעשייה היא שחומר גלם, למעשה אפשרנו לתעשייה גדולה שיש לה מערכות לעבוד ברמה של פרה-רולינג עצמי. לעומת זאת, הטענה שלהם היא שיש תעשייה שאין לה מערכות הבטחת איכות וכולי. מכיוון ש-(ב) אפשר בצורה של מנגנון בכל זאת לעשות יישור לחומרי גלם לתעשייה שאין ברשותה מערכות הבטחת איכות, הם מבקשים לשמר את אותו המנגנון של חומר גלם שמומלץ לשימוש בלבד.

גם אם הוא לא רגיש.

לא. רק לא רגיש.

מה שהוא מבקש ברמת הניסוח, אני אפשט את זה, שבסוף סעיף (ג) יהיה כתוב אם התקיימו אחד מאלה במקום כל אלה ואז (1) יהיה כל אחד עד ארבע, והשני יהיה שקיבל אישור ממנהל שירות המזון.

בדיוק. ב-(ג) יש שתי אפשרויות.

מה עם מזון ייעודי?

מזון ייעודי לא כלול. אפילו אי אפשר לקבל אישור.

כלומר, רגיש וייעודי זה מחוץ לעניין.

מחוץ למשחק.

התיקון מקובל?

אם התקיימו ביצרן כל אלה יהיה כתוב אם התקיימו ביצרן אחד מאלה.

נאשר את התיקון.

אז יהיה סעיף (1), (2), (3), (4).

זאת אומרת, או שבידיו אישור או שהוא קיבל אישור בכתב של יצרן המזון.

למרות שדיברתם ביניכם, מאשרים את התיקון המומלץ?

קודם כל, אנחנו מתנצלים אבל מכיוון שהקשבנו לעצמנו בעיקר, לא הצלחנו לשמוע את ההצעה. מה ההצעה?

אני רק עזרתי לה לנסח.

תחזרי על ההצעה.

אנחנו מדברים על הרישא. מזון שהוא לא רגיש, לא מזון ייעודי.

כרגע כתוב אם התקיימו כל אלה ויש רשימה של (1) עד (4).

אני מבקש, תתייחסו להערה. אחר כך אני אתן לכם זמן להתייעצות.

לא יכול להיות שזה רק שומר את האישורים למשל.

לא. תהיי אתי רגע. כרגע הדרישה היא שיתקיים (1) עד (4) כולל. זה יישאר. זאת אופציה אחת. האופציה השנייה, בלוק אחר, שזה קיבל אישור. או שהתקיימו כל אלה (1) עד (4), או שקיבל אישור.

משרד המשפטים ומשרד הבריאות, מקובל?

ברשותכם, מכיוון שיש לנו יום לימודים ארוך כהגדרתך אדוני היושב ראש, באופן עקרוני זה מקובל אבל אנחנו צריכים לבדוק איך זה משתלב.

תרשמו שנחזור לזה.

בשעות הקרובות ניתן תשובה.

אני חייבת להגיד לחברי הכנסת שהתאריך האחרון המומלץ לשימוש כאן והשימוש של היצרן, הספקה הזאת הוסרה. זאת אומרת, כן יש כאן הקלה בנוסח שבפנינו.

כבר אין איסור.

אין איסור. בשימוש במזון אין את האיסור לגבי המזון שהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו עבר. יש רק לגבי התאריך האחרון לשימוש של היצרן.

לא הבנתי.

סעיף קטן (א) אומר שאסור למשווק לשווק וליבואן לייבא מזון שהתאריך המומלץ לשימוש בו עבר או שגם התאריך פג תוקף. זה אסור. זאת אומרת, הוא לא יהיה על המדפים. השאלה מה עושים עם היצרן. ליצרן נשאר איזשהו מזון שאם הוא פג תוקף, אי אפשר לעשות בו שימוש. אם רק חלף התאריך המומלץ לשימוש בו, לכאורה יש לנו כאן איזושהי הקלה. אפשר יהיה לעשות שימוש בו אבל בתנאים כלשהם.

ליצרן או לבעל הרישיון?

ליצרן.

נמחקו המלים האלה. לא משום מה.

אתם רוצים בכל זאת שזה יהיה באישורכם. אלי, אני מבינה שאתם רוצים שזה יהיה באישורכם, שלא כל יצרן יוכל לעשות בזה שימוש.

כן.

באישור המנהל. אנחנו נעשה את התוספת.

אם יש הערה בעקבות מה שתוקן, נדון במהלך היום. תסכמו ביניכם.

אני חושבת שכבר סיכמנו. אני חושבת שעכשיו הדברים מסודרים. אנחנו נגיד:

(ב) לא יעשה יצרן שימוש במזון שהתאריך האחרון לשימוש בו כפי שקבע יצרן המזון האמור, חלף.

(ג) בעל רישיון יצרן רשאי לעשות שימוש בתהליך ייצור בחומר גלם שאינו מזון רגיש ואינו מזון ייעודי ושהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו, אם הוא קיבל אישור ממנהל שירות המזון או אם התקיימו ביצרן כל אלה.

כאן יבואו פסקאות (1) עד (4).

עכשיו זה באמת יותר ברור.

אדוני היושב ראש, אני רוצה לשאול דווקא את משרד הבריאות, ברשותך. נוצר כאן מצב שבו יש לנו נורמה שאוסרת על שימוש בחומר גלם שהתאריך האחרון לשימוש בו חלף ומצד שני יש מנגנון שבאופן עצמי בית העסק יכול לפנות ליצרן ואם יש לו את ה-GMP ואת כל התנאים, הוא יכול להשתמש בחומרים פגי תוקף.

באישור.

הוא לא צריך אישור. אם יש לו את כל התנאים מ-(1) עד (4), הוא לא זקוק לאישור. למעשה נוצר מצב שבאופן עקבי ושיטתי יכול עסק קבוע, באופן קבוע, להזמין חומרים שהתאריך האחרון שלהם פג, אם היצרן נותן את האישור לכך והוא מקיים את הדרישות הללו. האם לזאת הייתה הכוונה או לא? אין כאן הגבלה של כמות. זאת אומרת, יש איסור ויש היתר שהוא לא מוגבל בכלום.

לא, זה לא נכון. כתוב שהוא צריך לקבל את אישור היצרן לפני שהתאריך עבר.

זה בסדר. זה נכון. אני מתכוון שעל בסיס קבוע ושיטתי אני יכול לפנות לספק שלי ולומר לו שימכור לי במחיר יותר זול את כל החומרים שבאופן קבוע מגיעים לקצה גבול, אם הוא מוכן להאריך אותם, ואז אני תמיד משתמש, באופן קבוע ושיטתי, באיזה מין רף של מוצרים.

אבל אין כאן בעיה. הרי כל הבעיה היא שהתאריך - - -

לכן שאלתי את משרד הבריאות ולא את משרד המשפטים כי מבחינת משרד המשפטים, אני מבין. תאמין לי שהבנתי. אני רק חושב שנדמה לי שלקבוע משהוא שהוא באופן גורף, עלול להפוך אותנו למקום שבו זאת פרצה. אם אלי חי עם זה בשלום וחושב שהחומרים הם תקינים וזה בסדר גמור שבאופן שיטתי זה יהיה, ניחא. אבל אם לא, אני חושב שצריך לתת את הדעת על כך.

אני חושב שכל החברים היו שותפים לדיונים האלה, גם אתמול וגם במהלך השבועות האחרונים. אין כוונה שמישהו יעשה את זה. הכוונה היא לא כזאת. מבחינתנו לא זה מה שאנחנו רוצים, שיצרן יתחיל להזמין לא פגי תוקף כפי שהגדרת אלא מוצרים שהתאריך המומלץ לשימוש שלהם חלף.

אבל זה לא סגור בסעיף.

כל המנגנון בנוי בצורה כזאת שלייצר אסור. נאמר כאן יותר מפעם אחת שיש נישה או פינה ועל אף שזאת פינה, בכל זאת נתנו לזה הסבר כדי שלא ליצור חוסר לגיטימיות ברמה של חומרי גלם שחבל מצד אחד לא להשתמש בהם ומצד שני יש אילוץ לוגיסטי כזה או אחר.

תרשה לי, היות ובמקרה אני חושב שהבנתי. כאן אנחנו כאילו מזמינים שיטה חדשה של הזמנת מוצרים שתקופת השימוש בהם כמעט בסוף. אני ממליץ שאישור חריג כזה, תיתן רשות המזון ולא יינתן לאותו מפעל יותר מפעמיים בשנה למשל. אז יצטרך המפעל לחשוב אם כדאי לו לייבא דבר שהוא פג תוקף.

לא זאת הכוונה. אדוני היושב ראש, אין בעיה ואפשר בהחלט לעשות הסדר מסוג זה אבל לא זאת הכוונה, שהוא ייבא. כל הסוגיה היא שסחורה נמצאת אצלו.

גם אם זה נמצא, רשות המזון יכולה לתת לא אישור חריג כזה יותר מפעמיים בשנה כי זה אישור חריג. לא לתת את זה פתוח לכל השנה, כי זה הופך לשיטה ואני מסכים עם החברים.

אפשר לכתוב מנימוקים מיוחדים. אני לא חושבת שיש בעיה.

מה מנימוקים מיוחדים, הגבלה של פעמיים בשנה?

לא. בנימוקים מיוחדים, זאת אומרת שלא יהפוך להיות שיטה.

זה האישור שלך, אבל אם יש לו מערכת בקרת איכות?

הוא ייתן לך נימוקים מיוחדים בכל קבלת סחורה. לשם מה? אני הייתי ממליץ לא יותר מפעמיים בשנה יקבל אישור לדבר כזה.

אני לא בטוח שאני מבין את הכוונה. תאריך המזון המומלץ לשימוש, בכל העולם יש ביקורת על השימוש בו. הרי היינו יכולים להיות בעולם שהוא לא קיים. היצרן הרי קובע את התאריך התפוגה, כך שהוא היה יכול מראש לקבוע שמותר בעוד חודשיים ואז לא הייתה לנו בעיה בעולם הזה. למה בגלל שיש את ההטעיה של תאריך מומלץ לשימוש כאשר בכל העולם יש ספרות על זה שהוא יוצר הטעיה מובנית, אין, זה לא קשור לבטיחות. אותו יצרן שאנחנו סומכים עליו לקבוע את תאריך התפוגה מראש, הוא אומר שאין בעיה, אפשר להשתמש בדבר הזה עוד חודש. אם לא היה את העולם המומלץ לשימוש, לא הייתה לנו בעיה.

יש בעיה לקבוע את השיטתיות בעסק.

בשיטתיות הזאת אין בעיה.

אנחנו אולי צריכים להחזיר את האיסור.

אני לא בטוח שאנחנו יכולים. שוב, כל פלאפל וכל מסעדה קטנה קונה שמן ומשתמשת בו שבוע-שבועיים אחרי השימוש כמו שכל אחד מאתנו עושה בבית. אנחנו הופכים את זה לאיסור פלילי.

אני בעוונותיי מכור לחטיפי אנרגיה. אתה יודע מה זה לאכול חטיף אנרגיה שעוד שבועיים פג התוקף? אני הייתי באיזו רשת ליד הבית וחשבתי שאולי התבלבלו, מכרו קופסה שעולה 17 שקלים בשישה שקלים. הגעתי לקופה כאילו השתגעתי, פתחתי את החבילה הראשונה ואני אומר לך שקניתי חתול בשק.

תיזהר לא לדבר היום על החתולים.

אמנם אין כאן עניין של בטיחות אבל מי שנתן פעם ביס בחטיף אנרגיה שעוד שבוע פג תוקפו, אני אומר לך שזה כמו עוגת ארבע, אתה אוכל וארבע דופקים לך על הגב כדי שלא תיחנק.

אני לחלוטין מקבל את זה, אבל אין לנו איסור למכור משהו באיכות לא גבוהה, אלא אנחנו סומכים על השוק שיעשה את שלו. אם המוצרים שלך לא יהיו באיכות טובה, אני יותר לא אקנה אותם.

מי שקונה, אלה תמיד החלשים.

אין לי בעיה להגביל את זה.

אני רוצה להסביר וגם למחות על הגישה מול התעשייה כאילו האנשים בה רמאים, שקרנים ונקודת המוצא כלפיה שהיא עבריינית וצריך לתפוס אותה. חבל. אם קצת הגזמתי, אני חוזר בי בחלק מהדברים.

לא התכוונו לכך.

אני אומר לכם איך הדברים נעשים בתעשייה המסודרת. מזמינים חומר גלם שנכנס למחסן והוא נכנס מיד לרישום עם תאריך אחרון לשימוש ועם כל מה שצריך. אף אחד לא מזמין מלאים כי מלאי עולה כסף. אם נשארים תקועים עם אחוז, שניים, שלושה אחוזים, זה באמת ספורדי ולא כשיטה, יהיה אפשר להאריך את חיי המדף של אותו חומר לא רגיש, חומר גלם לא רגיש, לעוד זמן נוסף. אני באמת מזמין את זאב שיבוא פעם ויראה איך הדברים נעשים ואז רמת החשדות קצת תקטן. קצת אמון גם בנו.

אתם תהיו מוכנים שבתמורה לעניין הזה כן יהיה פרסום באתר של רשות המזון לגבי הזיהוי של החברות?

לגבי מה? זה לא פג תוקף. לא מדובר על פג תוקף אלא הוא יכול להשתמש גם אחרי.

אני רוצה להציע שאנחנו כן נקבע כאן בתחילת סעיף קטן (ג) שיצרן לא יעשה שימוש במזון שהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו, וההוראה הזאת לא תהיה פלילית כדי לתת משמעות אחר כך להמשך בו אנחנו אומרים שאולם הוא רשאי אם הוא קיבל את אישור מנהל שירות המזון או שהוא עומד בתנאים של מערכת בקרת איכות.

מה אומר משרד המשפטים.

חיכיתי שתחליטו מה יהיה כתוב בסעיף כדי להבין מה המשמעויות הפליליות. בעצם, אם אני מבינה נכון, זה גם ישליך על ניסוח של עונשין. ייבוא ושיווק אסורים גם לגבי התאריך האחרון המומלץ אבל ייצור אסור פלילית רק לגבי תאריך אחרון.

נכון.

פג תוקף.

כן. פג תוקף.

לשימוש עד.

לא יהיה לינקג' בין (ג) ל-(ב).

נכון.

רציתי להבין מה קורה בסוף.

מוצע לומר בלי "על אף". בסעיף קטן (ב) כרגע אין איסור כי הורדנו את המלים "או שהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו עבר". לכאורה לכן אין גם איסור. זה אפילו לא ברמת נורמה, לא קבוע, ואז גם לא ברור למה אומר סעיף (ג) שאנחנו יכולים להרשות את זה בתנאים המסוימים האלה. אז אנחנו אומרים ש"יצרן לא יעשה שימוש במזון שהתאריך האחרון המומלץ לשימוש בו חלף אלא אם כן זה חומר גלם שהוא לא מזון רגיש ולא מזון ייעודי ושהתאריך האחרון כך ושהתקיימו זה וזה".

ואז (ג) הוא לא פלילי.

זה לא העניין של פלילי. אנחנו כל הזמן מדברים על העסקים הקטנים. גם בלי הפללה. מה שאנחנו קובעים עכשיו, זה אומר שכל מסעדה קטנה עוברת על ההוראות של החוק הזה והיא חשופה לתביעות. אני לא חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה.

המסעדה הקטנה לא תהיה חשופה לתביעה ייצוגית.

לא אמרתי ייצוגית. בכוונה לא השתמשתי במילה ייצוגית.

אנחנו צריכים לזכור שיש אפשרות שהשר באישור הוועדה יקבע תנאים לעניין שימוש במזון.

אין בעיה, אבל עד אז - אנחנו הרי יודעים שאלה לא יהיו התקנות הראשונות שייקבעו כי יש הרבה תקנות שנדרשות לכניסת הרפורמה לתוקף – הם עושים דברים שכולנו עושים בבית שהם בסדר ואין שום הסבר רציונאלי למה זה אסור מבחינת בטיחות מזון.

כי הם מתפרנסים מזה. זה מזון שמגיע להרבה גורמים.

אני רק אחדד את הכוונה. שימוש במזון מומלץ לאחר השימוש, זה לא אומר שמותר להשתמש בו בכל שלב ושזה יהיה סביר ושאין הסדרה בעניין הזה. יש את הדין הכללי ויש את פקודת הנזיקין ורשלנות, ומי שהתרשל כי בשמן כבר צפים דברים והוא שם אותו בפלאפל, הוא לא מוגן.

הוא לא יודע מה הסטנדרט הסביר. הוא לא יודע מה הסטנדרט כי הורדת את הסטנדרט.

אין בעיה. אנחנו קובעים את זה באופן גורף לכיוון השני.

אני חושבת שהרציונל הלך לאיבוד. בסופו של דבר דיברנו גם על העניין של סימון תאריך פג תוקף על מוצר או מומלץ, דיברנו על זה שבארצות הברית למשל אין בכלל סימון כזה. אלי אמר – וזה עושה שכל – שצריך לסמן על מוצרים את התאריך המומלץ האחרון לשיווק או לשימוש בגלל שזאת בעצם תעודת הביטוח של אותו יצרן או יבואן כלפי הצרכן.

לא השתמשתי במונח של תעודת ביטוח, אבל בסדר.

בסדר, לא תעודת ביטוח, אבל זאת בעצם האחריות של היצרן והיבואן ואחרי התאריך הזה היצרן והיבואן אינם אחראים יותר כלפי הלקוח הסופי.

כאן היצרן או הספק בעצם נותנים אחריות ללקוח הסופי, אחריות משלהם. זאת אומרת, הלקוח הסופי לעולם לא נשאר חשוף. אני מדברת על תהליכי ייצור. אני חושבת שאין טעם לשנות את מה שהסכמנו עליו עוד קודם כי למעשה יש לך את הביטוח.

זמר רוצה לתת יותר.

הוא רוצה לשנות. נכון.

הוא רוצה לתת יותר מזה ויכול להיות שזה עדיף.

אני חושבת שהאיסור הזה הוא לא נכון, שוב, כי אותו יצרן או יבואן ממילא נותנים את האחריות לצרכן הסופי. מה זה משנה באיזה חומר הוא משתמש? אני אתכם.

אומר זמר שאי אפשר לאסור.

אני מסכימה עם זמר.

זה לא שאסור להשתמש במומלץ ליצרן כחומר גלם. כל סעיף (ג) צריך להתבטל כי הן צודקות בכך שזה לא יכול לדור בכפיפה אחת, הנוסח קיים. אנחנו בעד שכל סעיף (ג) יימחק ואנחנו נחליט מתי אנחנו משתמשים במומלץ ומתי לא.

בתשובה לחבר הכנסת שמולי לעניין תאריך פג תוקף. אין כאן את העניין של הלקוח הסופי. אנחנו לא יוצרים משהו שהוא בעל מהות כלפי הצרכן הסופי.

אני רוצה לשמוע בפעם האחרונה את משרד המשפטים.

אני חושב שאולי כדאי לשים את זה בצד ולתת לנו בהפסקת צהרים לעשות כאן שיח. אני חושב שפרק ב' שאוסר השימוש במזון מקולקל וכל מיני דברים מהותיים לגבי המזון, נותן לנו כיסוי לדבר הזה. צריך להבין שהמצב היום בדין הקיים הוא שאין איסור. לכן זה שינוי של מצב קיים. כאשר משנים מצב קיים, צריך לוודא שהשוק ערוך לשינוי וצריך לעשות את זה בעדינות. אני מציע שתתנו לנו לעשות עוד סשן פנימי ואחרי ארוחת הצהרים – אחרי שכולנו נאכל מזון שהוא לפני המומלץ לשימוש – נחזור לזה.

ההצעה מתקבלת.

אתמול אושר דיון מחדש בסעיף 38. לסעיף 38 היו הערות גם לנוסח שלו וגם להוראה כפי שמצאה את ביטויה בסעיף העונשין.

אביגיל, אם תוכלי להתייחס לבעיה שעלתה.

כן. ההערה שלי הייתה שמאחר והוספה התנהגות אסורה של מסירת מידע לסעיף הזה, הוא לא יכול לחול על כל אדם אלא הוא צריך לחול רק על עוסק במזון.

או שנוריד את המילים "מסירת מידע".

הרעיון הוא שכאשר זה היה רק סימון הפרסום, ממילא זה היה תחום לפרסונות הרלוונטיות שעוסקות בסימון ובפרסום.

אנחנו מציעים להוריד את המילים "מסירת מידע".

בסדר.

בהתאם לכך אנחנו צריכים לעשות תיקון בעמוד 140 לגבי נושא הפלילי. גם בסעיף 37, מה שיוכרע כאן בנוסח, אנחנו נתקן בהתאם.

מה ההחלטה לגבי סעיף 38?

להוריד את המילים "מסירת מידע" ולהשאיר את זה על אדם. מצד שני, עלתה הערה לגבי הנוסח עת קראנו את הסעיף הפלילי.

אדוני היושב ראש, סעיף 38 אכן מכסה חלק קטן מבין התופעות של ייחוס סגולות ריפוי כאשר בחלק הגדול של ייחוס סגולות הריפוי מתייחסים דווקא לשיפור תסמינים או שיפור תופעות לוואי או שיפור – אני אפילו לא יודע להגדיר אותן במובן הנכון - - -

מה ההצעה שלך?

ההצעה היא להוסיף שיפור בתסמינים של מחלות או שיפורים בדרכי התמודדות עם מחלות. אני מתכוון לצורך הדוגמה לאותן פרסומות או רוב הפרסומות שבתחום הזה אומרות שזה מחזק את היכולת הקוגניטיבית של הילד. זה לא ריפוי וזאת לא מניעה אבל זה עדיין אסור. גם את זה הייתה הכוונה לאסור.

מה אתם אמרים? אפשר להתייחס להערתו של מר פרידמן?

אתה רוצה אולי שיגידו פעילותו? לדבר על חיזוק הגוף, ריפוי של הגוף או אחד מאיבריו או מערכותיו או פעילותו? אתה מדבר על פעילות. שיפור פעילות של הגוף.

או שיפור יכולת התמודדות עם מחלות או תופעות. תכף ננסח את זה אבל הכוונה היא שבאים ואומרים לבן אדם, תשמע, המוצר הזה משפר את היכולת של הבן שלך לקשב וריכוז או משפר את המצב. הוא מדבר על התסמינים, על התוצאות. זה סוג ייחוס סגולות הריפוי. הוא עוזר לחולה סרטן להתמודד עם תופעות הלוואי. אלה רוב הפרסומים.

אלי, אתה יכול לענות לזה?

אני כן רוצה להתייחס לזה וברשותך יותר ממשפט וחצי. זאב, אתה צריך להבין שאנחנו כרגע בשלב של עדכון תקנות שבסופו של דבר חלק ממסרים יהפכו להיות מסרים תפקודיים כנהוג בעולם כאשר חלק מהמסר התפקודי זה אותו המבוקש אותו אתה רוצה לתקן כאן. אני חושש שבסופו של דבר אנחנו עלולים ליצור סתירה כך שההגדרה כאן לא תתאים למה שנרצה לאפשר ברמה של התקנות. הייתי מציע כרגע להסתפק בנוסח הזה מכיוון שחיזוק באופן עקיף כן נותן לך מענה.

לא דיברתי על חיזוק. דיברתי על התמודדות עם תסמינים של מחלות. זאת 99 אחוזים מעבודתה של הוועדה שעובדת במשרד הבריאות. אם אתה רוצה לקבל את הנוסח הנוכחי, אפשר לסגור את הוועדה כי חבל על זמן החברים בה.

ומה נעשה עם מסר תפקודי מחר בבוקר?

תכתוב למעט מה שהתיר השר. התיר המנהל או מי שהוא מינה לכך ואז תמנה את דוקטור טל לביא שייתן אישור למסרים שמוצאים חן בעיניו או שהוא חושב שהם כן אמיתיים והוא מצא שהם נכונים ולא מטעים. אנחנו עושים את הפרה-רולינג הזה כל ישיבה וישיבה.

אני יודע.

אני חושב שההגדרה של זאב כמו שהוא אמר שהוא קצת מתקשה להגדיר את זה, באמת זה ייצור איזושהי הגדרה מאוד מאוד רחבה. כל הרעיון בתקנות הוא לתת את הוודאות ולכן התקנות מאוד מאוד חשובות. בתקנות יגדירו אם מותר או אסור, יגדירו התייחסות לסימפטומים וכולי.

יש לי בקשה. במסגרת ההפסקה שתהיה עוד שתי דקות, תנסה לחזור עם נוסח, נקרא אותו ונראה אם הוא עובר. אם לא יעבור, נחיה עם מה שיש.

זה נושא סופר מקצועי שמשיק בין בריאות לבין מזון ויש לזה כללים ברורים באירופה. לא צריך לחסום הכול. הדברים האלה קיימים, הם נכונים והם מאומתים על ידי הרשות לבטיחות המזון.

ברשותכם, בואו נתקדם. זאב, אם אתה רוצה, תחזור עם נוסח ונבדוק אותו.

בסעיף 39 אנחנו מציעים לקיים עליו רביזיה במסגרת הדיון שייקבע. יש כאן שני תיקונים. הראשון, הנושא של הסימון.

יהיה דיון ברביזיה או נשים את זה ברביזיה?

נעלה את זה לרביזיה. זה עדיין לא נפתח לרביזיה.

בסדר. נשאיר את זה לרביזיה.

אפשר רק להבין את המשמעות?

מאחר וברביזיה תהיה נוכחות של חברי כנסת, אני מעדיף שנשאיר את זה לדיון יותר מאוחר.

ההצעה בסעיף 39, אני אגיד באופן כללי. מוצע בסעיף 39 להוריד מכאן – בגלל ההערה שנוגעת לנושא הפלילי – את הנושא הזה שהוא לא ידע או לא היה עליו לדעת שלא תואם את תכונות המזון ולהעביר את כל הנושא הזה לאותו סעיף שיצר חזקה לגבי המשווק, זה הרי סעיף שנוגע למשווק, ולהוסיף אותו לרשימת הסעיפים שנקבעו בחזקה שחלה על המשווק שהוא לא ידע ולא היה עליו לדעת שלא תואם את תכונות המזון.

אפשר לשאול שאלה לגבי סעיף 39? האיסור לפרסם, זה הוסף במהלך הדיונים ואני אומרת את זה כי במקור עת דיברנו על מזון שהוא ארוז מראש ואמרנו מתי משווק בעצם צריך להיות אחראי למידע לא נכון שהוא מסר לגבי מזון ארוז מראש שהוא לא ארז אותו ובעיקרון לא אמור לדעת מה יש בו, דובר על מצב שבו ניגש אליך קונה ואומר לך שהוא חולה צליאק ו שואל האם יש בדבר הזה גלוטן. אז אומרים שבמצבים האלה הוא צריך ממש ממש להיזהר ולא להגיד לו משהו. ברגע שמרחיבים את זה לפרסום, אני לא כל כך מבינה איך משווק יכול לדעת איזה מידע עשוי לסכן את בריאות הצרכן. הרי לפרסום אין צרכן ספציפי אלא הפרסום הוא לכלל הציבור ו כל מידע רלוונטי לבריאות של כל הציבור.

צירפנו את מסירת המידע לפרסום בסעיף 38 וגם כאן אמרנו שנרחיב במסירת מידע וזה גם פרסום. אם אני עושה פרסום ואומרת שברשת שלי אתה יכול לקנות את המוצר הזה והזה שיש לו תכונות כאלה וכאלה, זה סוג של פרסום. זה סוג של מסירת מידע אבל בדרך של פרסום.

נכון. העניין של פרסום הוא שאין לו נמען ספציפי. כאשר ניסחנו את הסעיף הזה, הרציונל היה שכן מדובר בצרכן ספציפי, בבריאות של צרכן ספציפי, כי אחרת כל מידע רלוונטי לבריאות של כל אדם בצורה שונה.

מבחינתי אפשר להוריד את זה.

זה לא היה רק למקרה ספציפי. המקרה הפרדיגמטי אולי הספציפי אבל גם באופן כללי.

איך אתה יכול לדעת שהמידע שאתה מפרסם מסכן?

אני לא ולכן שמנו לו הגנה שאם הוא מפרסם משהו שהיה מסומן לגבי המוצר כלא מכיל גלוטן והוא מפרסם שזה לא מכיל גלוטן, בסדר, כי זה היה כתוב ומי שאחראי לזה, זה מי שכתב את זה. הוא יכו לפרסם מידע.

דיברנו על זה אתמול והתווסף הנושא של אזהרה בפרסום. אני לא חושב שזה רע. במה זה רע? אתה קונה דבר ואתה יודע שיש לו אזהרה מיוחדת. אתמול היה דיון על הנושא. ברשותכם, בואו נתקדם. אתמול אמרנו שנכלול גם בפרסום. לא כדאי לחזור לדיון כזה.

רשום כאן כל פעם שיש בידי היצרן ואני מבקשת להכניס גם את בידי היבואן מאחר ויש מוצרים שהם ארוזים מראש.

ברגע שאתה אורז, אתה יצרן.

המוצר הזה מיובא כך כפי שהוא. אז היבואן אחראי עליו. גם מבחינת תכלית החוק - - -

לא. היא מסבירה שמי שארז את מה שאת הרמת עכשיו, זה לא היבואן אלא מי שארז את זה, זה היצרן בחוץ לארץ. לא אמרנו היצרן בישראל.

נניח שעכשיו אני הלקוח ואני צריכה לתבוע את אותו יצרן בסין.

לא. את לא צריכה.

לא. אנחנו לא אומרים את מי צריך לתבוע. אנחנו אומרים על ידי מי הוא נארז. זה כמו שתגידי ארוז מראש.

הכוונה היא שיהיה ברור על ידי מי הוא נארז.

אדוני, נציע את הרביזיה לגבי הסעיף הזה כדי להכניס אותו לחזקה שחלה על המשווק במקום להשאיר את ההוראה כאן שהיא מסרבלת מבחינת ההוראה הפלילית.

סעיף 40 נוגע לסימון מזון. אנחנו מביאים כאן רק תיקון נוסח בסעיף (א): "יצרן או יבואן יסמן את המזון או את אריזתו, לפי העניין, בהתאם לחיקוקים אלה". מה שמפורט כאן אלה לא סימונים אלא חיקוקים.

בסעיף קטן (1), אנחנו אומרים "הוראות לעניין סימון שנקבעו בתקנות לפי פרק זה". זה עניין ניסוחי.

בסעיף קטן (ג) – הוצבע כרביזיה – "משווק יסמן את המזון או את אריזתו בהתאם להוראות כאמור בסעיף קטן (א) החלות על פעולתו כמשווק או ביחס למקום ממכר המזון".

לסעיף 45. אנחנו רוצים להקריא את הנוסח הסופי שלו לאחר שהיו כמה סיבובים.

45. חובות יצרן

לא ייצר אדם מזון אלא אם כן מתקיימות דרישות לפי חקיקת המזון ומתקיימות הוראות פרק זה.

לסעיף 47 סעיף קטן (ב). גם כאן הייתה רביזיה.

זה רק ניסוח.

בעקבות הערת משרד המשפטים.

"חלה על אדם חובה לקבל אישור כאמור בסעיף 67(ב) או שהוא קיבל היתר סימון תנאי יצור נאותים לפי סעיף 72, לא ייצר מזון אלא בהתאם לתנאים של אישור ייצור נאות".

התנאים של אישור ייצור נאות, יש כמה דברים שאנחנו רוצים להבהיר. האחד, האדם הזה צריך לעבור את כל המסלול כדי לקבל את היתר סימון ייצור נאות. הוא בעצם צריך להגיש בקשה כמו בקשה לקבל אישור ייצור נאות ולעמוד באותם תנאים. אני מבינה שההבהרה הזאת התבקשה גם לגבי סעיף העונשין. אני מדברת על סעיף 47(ב).

אני מבקש לשאול שאלה. נעה, אני חוזר לסעיף 45. אמרנו "בפרק זה". הכוונה לכל החוק.

כן.

אתמול נמסר שזה כבר לא יהיה פרק אלא חוק. כל השינויים האלה ייעשו אחר כך. נכון? הכוונה כאן היא לחוק כולו, לפחות הכוונה שלנו עת דיברנו על הפרק. אתמול נאמר שהפרק הופך להיות חוק.

כן. אנחנו נשנה. זה אחד מהדברים שמסרבל מאוד את ההכנה של החוק להנחה אבל זאת לא דאגה שלכם. זה דבר שמחייב אותנו לזמן.

התיקון הוא לפי החוק.

כן.

ההערה שלי היא לגבי הניסוח של העבירה היא ניסוחית לגמרי. הרישא שם מיותרת. על מי זה חל, זה כבר בהתאם להוראות. זה משהו לגמרי ניסוחי.

בסעיף הפלילי שאנחנו מדברים עליו בעמוד 143, פסקה (16) זה לא מי שחלה עליו חובה לקבל אלא מי שקיבל אישור ייצור נאות.

לא צריך את כל מי שקיבל. מספיק לכתוב מייצר מזון שלא בהתאם. כשאומרים בניגוד להוראות, זה כבר מחיל את ההוראות. ממילא זה חל רק על מי שהסעיף חל עליו. לא נכנסים לפירוט של על מי זה חל.

ב-143(16)?

זה יהיה "מייצר מזון שלא בהתאם לתנאים של אישור ייצור נאות בניגוד להוראות סעיף 47". בלי הרישא.

סעיף 48. גם כאן יש תיקון שבא בעקבות הסעיף העונשי.

בסעיף 48(א) לא נעשה שינוי. זאת חובת סימון מזון.

לגבי סעיף קטן (ב), שינינו את הנוסח בעקבות הוראת העונשין ואני מקריאה את הנוסח החדש:

"נקבעה בחקיקת המזון הוראה לגבי אורך חיי מדף, יסמן יצרן מזון את המזון שאותו ייצר בהתאם להוראה זו. לא נקבעה בחקיקת המזון הוראה כאמור – יקבע יצרן המזון את אורך חיי המדף של המזון שאותו יצר ויסמן אותו" - כאן יש שאלה אליכם, אלי, אם צריך להגיד: "אלא אם כן חקיקת המזון פוטרת אותו" – "לעניין זה, "אורך חיי מדף" – תקופה שלגביה ניתן להניח, לפי בדיקות מקובלות, כי תכונות המזון יישמרו".

יש לנו את סעיף קטן (ג) שגם הוא חדש: "יצרן מזון יגדיר ויסמן את הטמפרטורה המוגדרת הנדרשת לשמירה על בטיחות המזון שאותו ייצר בכפוף להוראות בעניין טמפרטורה מבוקרת לפי חקיקת המזון".

אני אסביר את הניסוח החדש של סעיף קטן (ב). הוא נועד לקבוע גם את החובה או את האיסור הפלילי לגבי תקנות לעניין אורך חיי מדף. קודם הייתה רק החובה לקבוע ולסמן ובעצם יש כל מיני תקנות שקובעות כל מיני הוראות לגבי אורך מדף, מה התקופה שצריכה להיות וכולי. אמרנו שהוראה פלילית כאן תהיה באותו סעיף.

מה לגבי "אלא אם החקיקה פוטרת אותו"? זה רלוונטי?

הבנתי שיש מוצרים כאלה.

יש מוצרים כאלה שהם ברמה של חקיקת מזון כללית, לצורך הדוגמה 1145.

אז להשאיר את זה.

כן.

יש מקומות שאין חובה.

אין חובה.

לגבי סעיף קטן (ג), מה שהערתי בזמנו. לא ברור מה זה אומר בכפוף להוראות. צריך להיות ברור מתי צריך לסמן ולהגדיר ומה היחס בין זה לבין חקיקת המזון, גם לא הבנתי אם החובה חלה תמיד אלא אם כן נקבע במפורש פטור.

גם אנחנו לא מביניים.

השאלה אם אנחנו יכולים להגיד שהחובה לסמן היא רק כשיש הוראות בחקיקת המזון.

כי כרגע גם נקבעה עבירה פלילית ואם לא סימנו, אנחנו בעבירה פלילית.

אני אומר מה הייתה הכוונה שלנו. קודם כל, יצרן קובע. ברור שיצרן צריך להכיר את דרישות החקיקה ודרישות מינימום של החקיקה. לכן אנחנו ממליצים שזה יהיה כתוב בצורה כזאת.

מבחינתך אפשר להשאיר את זה כך, בכפוף להוראות חקיקת המזון?

לא כעבירה פלילית. שוב, אני לא מבינה מתי הוא צריך להגדיר. אם החובה היא לקיים את חקיקת המזון, אין כאן צורך בעבירה פלילית. חקיקת המזון כבר מופללת, אם זה בתקנות כאן ואם זה בחוקים אחרים. אם הכוונה היא כמו באורך חיי מדף שזאת חובה עצמאית, שהוא חייב אקטיבית לסמן בין אם חקיקת המזון אומרת משהו ובין אם לאו, זה משהו אחר.

בואו נאמץ את ההמלצה של משרד המשפטים.

ההמלצה של משרד המשפטים מתייחסת רק לעבירה הפלילית ואת זה אנחנו מקבלים, אבל מעבר לזה יש את האיסור שאנחנו לא כל כך מבינים אותו הנורמה שנקבעה בחוק, גם אם היא לא מהווה עבירה פלילית, אנחנו לא מבינים מה נדרש מיצרנים. לסמן על כל מזון גם אם לא נדרש בחקיקת המזון? הוא רשאי לסמן ומן הסתם לסמן, אבל למה לקבוע את זה?

הם חייבים לסמן את האריזה.

בהפסקה תבדקו את ההערה הזאת ותתקנו בהתאם למה שתסכמו ביניכם. אנחנו יורדים לפרטי פרטים שלוקחים יותר מדי זמן.

זה סעיף חדש. זה גם ממש מהותי.

נמשיך.

הסעיף הבא שאנחנו מדברים עליו זה סעיף 52, הסעיף של הפטור להכנת מזון במטבח מוסדי.

דובר על כך שמטבח מוסדי, התנאים בהם הוא יהיה פטור מרישיון יצרן למעט מטבח מוסדי ששלושים אחוזים בממוצע שבועי מהמזון נועד להספקה לגופים אחרים שהם לא צרכני הקצה או שמספק לגופים אחרים אלף ארוחות לחות בממוצע ביום עבודה.

בסעיף קטן (א1) בו נאמר שהשר יכול לקבוע שבכל זאת מטבח מוסדי יהיה טעון רישיון מטבח מוסדי, הוא יכול לקבוע את זה לגבי הוראות מסוימות, אבל לא קבענו שהוא גם יכול לקבוע מה הן ההוראות שיחולו לעניין קבלת הרישיון הזה.

לכן אנחנו רוצים להגיד ש"רשאי הוא לקבוע כאמור הוראות לעניין בקשה לקבלת רישיון או חידושו, לרבות דרך הגשת בקשה כאמור, המסמכים שיש לצרף לה, אופן הטיפול בה, תוקף הרישיון והנסיבות והדרך לביטול רישיון כאמור, התלייתו או הגבלתו". את כל זה אפשר לקבוע בתקנות אם ייקבע שבאמת צריך רישיון למטבח מוסדי מסוג כזה או אחר.

פסקה (א2) קובעת ש"תקנות לפי סעיף קטן (א1) ייקבעו לעניין מטבח מוסדי במלון בהתייעצות עם שר התיירות, ולעניין מוסד חינוך או מעון יום – בהתייעצות עם שר החינוך או שר הכלכלה, לפי העניין".

בפסקה (א3) אנחנו מציעים לקבוע ממש איסור: "קבע השר כי מטבח מוסדי טעון רישיון מטבח מוסדי, לא ייצר אדם מזון במטבח מוסדי אלא אם כן קיבל רישיון כאמור ובהתאם לתנאיו".

כבר קראנו את ההוראות הפליליות שאמורות להיות נסמכות לתיקון כזה, אם הוועדה תאשר אותו.

בהתייחס לסעיף קטן (א2). מעונות היום שמפוקחים על ידי משרד הכלכלה לא מוגדרים כמוסד חינוך אלא הם מוגדרים כמעונות יום לגילאי לידה עד שלוש.

השאלה אם חשוב לך שתהיה דווקא התייעצות עם מוסד חינוך. אנחנו לא אומרים שרק מוסד חינוך. אלה רק דוגמאות. מטבח מוסדי הוא מטבח כמו שהיה בהגדרה, שהוא מקום במוסד או בעסק.

גם מכללות טכנולוגיות אינן מוסד חינוכי.

נכון. אני מזכירה שבזמנו הועלתה הערה שמתייחסת לבדיקת שהרופאים הווטרינרים הרשותיים עושים במזון שמגיע בסופו של דבר לתלמידים. לכן אני אומרת שמוסד חינוך לא מכסה את מעונות היום.

ככל שהמטבח של מעונות היום הוא לילדי מעון היום והאוכל מבושל שם, זה מטבח מוסדי. מטבח הוא מטבח של גן אירועים אולם אירועים וכולי. אלה דוגמאות של אפשרויות אבל זאת לא רשימה סגורה.

זה נכון. אני רק מדברת על תקנות בהתייעצות. דיברנו על כך שיש התייעצות עם שר הכלכלה, אז מעונות היום שהם באמת בפיקוח של שר הכלכלה, האם התקנות צריכות גם הן להיקבע בהתייעצות אתו?

כתוב שמוסד חינוך, בהתייעצות עם שר הכלכלה. זאת הייתה הבקשה של משרד הכלכלה לעניין מוסדות החינוך. אני לא יודעת אם התכוונו דווקא למעונות יום או לבתי הספר המקצועיים.

לכל המוסדות שיש למשרד הכלכלה.

אבל זה לא ברור, כי עכשיו יש ויכוח, היכן זה יהיה, בכלכלה או בחינוך.

כתבנו לפי העניין. כלומר, מה שיהיה. מתייעצים עם השר הממונה.

יש עוד דברים ששר הכלכלה מפקח עליהם, שהם לא מוסד חינוך, ולכן שואלים למה שר הכלכלה. אני חושבת שזאת בקשה שצריכה לבוא ממשרד הכלכלה, אם משרד הכלכלה רוצה שיתייעצו אתו גם בתקנות אחרות.

אני חושב שזאת הייתה הקבלה למוסדות חינוך ספציפית. מאחר שנקבעה התייעצות עם משרד החינוך, אז הצד השני של זה, זה משרד הכלכלה. לא הייתה התייעצות לגבי כל הסוגים.

אדוני היושב ראש, כל התקנות, ללא תלות גם אם יהיה כתוב כאן וגם אם לא יהיה כתוב כאן, בסופו של דבר לא מועברות לאישור ועדה כל עוד אין הסכמה של כל המשרדים הרלוונטיים.

כאן זאת טרמינולוגיה מאוד פשוטה. הכוונה היא לכל מוסד חינוכי לפי הגדרת המשרד שלו. אין כאן דיון מהותי. זאת טעות לקרוא שכל המוסדות האלה, זה טעות שמתמשכת וכך התפעול בילדים. זה לא מוסד חינוכי. זה אבסורד. הכוונות כאן ברורות. אני מציע שייאמר כל מוסד שמשרת ילדים.

אני לא בטוח שיש שם מטבח מוסדי, אבל בסדר.

יש מטבח. ועוד איך יש. בקטן ועל תינוקות.

אני מבינה שנציגת משרד הכלכלה לא מתנגדת לתוספת הזאת של ההתייעצות.

יש את זה בכל מעון יום של ארבע כיתות. אני עוד זוכר כמה מעונות יום שהקמנו אותם.

סעיף 53. הדיון נפתח מחדש לגבי סעיף 53(3) שאומר:

"פטור מחובות לפי סימן זה" – אלה דברים שהשר רשאי לקבוע והוא מדבר על פטור למטרת ייצוא אבל כיוון שהעברנו את הייצוא להוראות נפרדות, אנחנו מבקשים למחוק את פסקה (3) מסעיף 53.

אמרנו שכל המחיקות יבואו יחד.

סעיף 54 פתוח לדיון מחדש. דנו בו אתמול בעקבות בקשתה של חברת הכנסת גרמן. יש גם את סעיף 56 ואני מציעה שההכרעות יהיו במועד ההצבעות.

בסעיף 55 יש לנו פרסום של רשימת בעלי רישיון ייצור תקף. אני חושבת שזה דבר שהיה מענה לבקשת הוועדה.

הסעיף הבא שיש בו תיקון הוא סעיף 60 פסקה (א).

היה תיקון בסעיף 58.

ראינו את זה יותר כהערה ניסוחית.

לסעיף 60 יש לנו הערה שאני חושבת שהיא יותר הערת נוסח. אמרנו ש"נותן הרישיון רשאי להגביל רישיון ייצור, להתלותו, לבטלו, לסרב לחדשו או לצמצם את הפעילות המותרת על פיו, להגבילה או להתנותה בתנאים, אם מצה כי התקיים אחד מאלה".

בסופו של דבר הגבלת רישיון ייצור משמעה צמצום של הפעילות, הגבלתה או התנייתה בתנאים ולכן זה מיותר לחזור על זה פעמיים, פעם לגבי הפעילות ופעם לגבי הגבלת הרישיון. לכן מוצע להוריד את זה. זה נושא של תיקון נוסח כי יש כאן כפילות בנוסח.

לסעיף 62.

"חשד נותן הרישיון כי המזון שלגביו ניתן רישיון הייצור אינו עומד בדרישות חקיקת המזון – אנחנו מורידים את המלים "או בהוראות שנקבעו לפי פרק זה"), רשאי להתלות או להגביל את הרישיון עד לבירור החשד האמור אם הדבר דרוש עקב חשש לפגיעה בבריאות הציבור או בבטיחות המזון".

בסעיף קטן (ב) יש הבהרה שההתליה נעשית על ידי נותן הרישיון ולא על ידי מנהל שירות המזון.

סעיף 65. אני מזכירה שבסעיף 65(ב) יש החלטות על ביטול רישיון ייצור וגם הן מפורסמות באתר האינטרנט.

בסעיף 70 תיקנו דברים בהמשך לדברים שנאמרו בוועדה. בסעיף קט ן (ב), נותן רישיון רשאי להתנות את החלטתו בתיקון ההפרה, הערה שנאמרה בדיון.

לסעיף 62(ב), הנושא של התליה או הגבלת רישיון.

קראנו את הסעיפים האלה. זה לא סעיף חדש. הסעיף עצמו הוא לא סעיף חדש.

(היו"ר מאיר כהן)

לא, הסעיף לא חדש. רק השינוי חדש. הייתה שם סמכות להגביל שנותן הרישיון מתלה את הרישיון בלי לשמוע טענות, אבל הייתה סמכות חריגה שבחריגה שהגבילו אותה רק למנהל שירות המזון להאריך בעוד שלושים ימים. כאן בקריאה מהירה, הסמכות החריגה שבחריגה הזאת ניתנה לכל נותן רישיון.

אני לא רואה מדוע יש אפשרות את ההתליה הראשונה לתת לנותן הרישיון ואת ההארכה שלה צריך לעשות מישהו אחר. אם יש נסיבות שמצדיקות את אותם תנאים בנסיבות מיוחדות, - - -

הפגיעה הראשונית היא משמעותית.

אם מפעל סגור חודש, כמעט בטוח שהוא גמר את חייו אבל נצליח עוד להציל אותו.

אם כן, נחזיר את זה לנוסח המקורי.

אנחנו צריכים להיות מאוד ערניים לכך.

את עושה את זה בהצלחה גדולה.

אני כבר אומר שזה משנה הוראה אחרת בה גם עשינו תיקון דומה. אנחנו נגיע אליה בהמשך.

סעיף 75. פסקה (5) בסעיף 75. ניסינו להעביר אותה לנושא של היצרן כי כאן הייתה קצת חריגה והייתה פחות מתאימה. זאת הוראה שמאפשרת "תנאים לעניין צירוף יחד בעטיפה או בדרך אחרת של מספר מוצרי מזון מסומנים וארוזים מראש על ידי יצרן, אשר אינם דורשים אחזקה בטמפרטורה מבוקרת". כזכור, אם אלה כן מוצרים, אריזה של מוצרים כאלה שכן דורשים טמפרטורה מיוחדת, נחשבת פעולת ייצור וכאן רוצים לאפשר להסמיך את השרים לקבוע תנאים לפעולה כזאת גם אם היא לא נעשית בטמפרטורה מבוקרת. לכן אנחנו מציעים להחזיר את זה לכאן, לסעיף 75.

פסקה (7) מבוטלת כי הנושא הועבר לנושא הייצוא.

אנחנו עוברים עכשיו לסימנים עליהם עוד לא הצביעו.

סעיף 80, סעיף קטן (ב). אנחנו מדברים על יבוא של מזון רגיש ובסיפא יש תוספת.

"השר רשאי לקבוע, בהתייעצות עם שר הכלכלה, חובות, הקלות, הגבלות ותנאים נוספים שיחולו על יבואני מזון רגיש, והכול בשים לב לצורך בהבטחת בטיחות, תקינות ואיכות המזון ובשמירה על בריאות הציבור. תקנות לעניין סעיף קטן זה יכול שיהיו ביחס למזון רגיש מסוים, או סוגי מזונות רגישים, והכול על בסיס ניהול סיכונים לגבי המזון האמור".

זאת תוספת שנוספה לפי בקשת איגוד לשכות המסחר.

אני רוצה לבקש. הסעיף הזה מתייחס למזון רגיש ונכון להיום המזון שמוגדר בחוק הזה כמזון ייחודי הוא מזון רגיש, אבל למקרה שבעתיד זה ישתנה וזה יוגדר כאיזושהי קטגוריה אחרת או מה שלא יהיה, הייתי מבקש שיהיה סעיף מקביל שמתייחס למזון ייחודי או שיגדירו שהסעיף הזה מתייחס גם למזון ייחודי.

צריך לראות איך נכון יותר לעשות מבחינה משפטית. מבחינת המהות זה לא משנה אבל יהיה ברור שאפשר לעשות את אותן תקנות גם בהקשר של מזון ייחודי.

למה אתה רוצה תקנות שיחולו על מזון ייחודי אם הוא לא יהיה מזון רגיש? אז לא תהיה מחויב בכל המחויבות.

הוא אף פעם לא יהיה מזון רגיל. מזון ייחודי תמיד יהיה משהו שמצריך משהו שונה.

אני לא מבינה את הטענה. התוספת הזאת נוספה לפי בקשתכם ואני לא מבינה על מה עושים כאן עוד סיבוב. סליחה שאני אומרת את זה.

אני אשמח להתייחס לזה. הטענה של רז היא שמזון ייחודי מהווה קטגוריה מיוחדת ולכן הוא גם מוגדר בנפרד. יש את המזון הרגיל, יש את המזון הרגיש ויש אץ המזון הייחודי. הוא רוצה לוודא שאפשר יהיה לקבוע גם איזה שהן הקלות בעניין מזון ייחודי. אני לא חושב שזה נדרש כי סעיף 43 שמסדיר את המזון הייחודי בעצם אומר לא ייצר, לא ייבא, לא ימכור מזון ייחודי אלא אם כן הותר הדבר וכפי שהותר. כלומר, זה יוסדר בתקנות. באותן תקנות מראש מן הסתם ישלבו את ההקלות כי בעצם יקבעו את ההסדרה. לכן זה באופן אינהרנטי מובנה. זה לא כמו כאן שיש הסדרה ואז יקבעו הקלות ממנה. לכן בעיני אין בזה צורך.

(היו"ר אלי אלאלוף)

נעה, הייתה חובת שמירת מסמכים והצגת מסמכים שדובר עליה במזון רגיש, שיש צורך להגיש קשר אל היצרן. אנחנו אמרנו שיש צורך להסיר את זה כדי שנוכל לאפשר את זה. האם זה הוסר?

לא, זה לא הוסר והוסבר מדוע זה לא הוסר. אני אזכיר. הגיע לכאן מנכ"ל ויקטורי והוא הציג את הבקשה הזאת. אני חושבת שבדיון שלאחר מכן הובהר שמזון רגיש בכל זאת לא נעשו בו הקלות שנעשו לגבי מזון רגיל ובמכוון לא נעשו, בגלל הרגישות של אותו מזון, ולכן עדיין נדרש בו להוכיח קשר עם היצרן. בכל מקרה נדרשת גם בדיקה של המזון הזה.

בדיקה, זה בסדר.

עושים לו בדיקת קשר עם היצרן.

אבל צריך להבין שיש יצרנים שקשורים בחוזים משפטיים עם גופים כאלה ואחרים שלא מאפשרים להם לומר שהם בקשר עם משווק עקיף או משווק חדש כפי שקראנו לו. ברגע שהוא מחויב להציג מכתב כזה, אנחנו מבטלים את האפשרות לייבוא מקביל.

במזון הרגיש.

במזון הרגיש.

אני מציע שאלי יתייחס כי זה כן נועד לתת מענה לסוגיה.

אני רוצה להזכיר שזה הסעיף שלמעשה נוצר כדי לתת מענה למקרים. נכון, לא מהרגע הראשון. נכון, ברמת התקנות אבל ברמת התקנות השר רשאי להתקין את התנאים בהם גם אם לא מתקיים תנאי מן התנאים ואחד התנאים הוא קשר בין יצרן ויבואן בצורה כזו או אחרת. לקבוע תנאים לגמישות הנדרשת כדי שגם ביבוא מזון רגיש בעתיד, לכשנגיע לשלב, תהיה אפשרות ליצור הקלות ליבוא מוצרים מסוג זה. אנחנו מודעים לכל המגבלות של יבוא מקביל ואני מציע שנשכח את המונח הזה כי התנתקנו מהסוגיה הזו, עד עכשיו לפחות. החוק לא מתייחס ליבוא מקביל אבל בכל זאת צריך להתקין בעתיד תנאים להתקשרות מסוג זה.

למה זה כל כך מסובך אם זה יכול להיות פשוט?

זה פשוט ביותר.

אני רוצה להבין אם מה שהבנתי זה נכון. אנחנו אמרנו שיבוא של מוצרים רגישים, אם אין אפשרות לקשר עם היצרן, גם ספק המשנה יכול לתת העתק מהמסמכים שיש לו מהיצרן הראשי.

ברמת התקנות.

כן. זה יהיה בתקנות. אז מה רע בזה?

לא רע. אם זה יהיה, זה לא רע.

אם כן, הבנו נכון.

לסעיף 93. בסעיף 93 יש לנו חובת דיווח על שינוי במסמכים. "חל שינוי בפרט מן המסמכים או הפרטים שמסר היבואן", ואז יש לנו את חובת הדיווח.

ננסה לעשות האחדה של הנוסחים כך שאלה יהיו מסמכים או פרטים כדי שתהיה לנו אחידות.

אני רק מזכיר את הבקשה של המכס, שחלק מהמסמכים יישמרו לשבע שנים.

הוספנו בשמירת הדינים.

אנחנו לא גורעים מהוראות שקיימות בחוק אחר.

סעיף 94. הבדיקה האורגנולפטית, אנחנו מדברים על בדיקה של ריח, מראה, ואנחנו רוצים להוסיף גם המרקם החיצוני והטעם. מה שאפשר לראות ולחוש.

לסעיף 94, בקשה או שאלה לשירות המזון. נותן האישור שמתבסס על בדיקה אורגנולפטית בין היתר, האם הוא עובר הכשרה לנושא הזה?

ראשית, כן. שנית, לא נותנים אישור אלא נותנים אישור שחרור. מדובר בבדיקות דגים בהן בהחלט נדרשת מיומנות.

לשם מה המילה חיצוניים? היא מיותרת כאן. היא גם לא נכונה. אין דבר כזה מרקם חיצוני. מרקם הוא מרקם, מראה הוא מראה, ולמה חיצוני?" זאת טעות.

לא הבנתי.

בסעיף 94, בשורה האחרונה, כתוב אורגנולפטית, בדיקה, ריח, מראה, מרקם חיצוניים. המילה חיצוניים היא מיותרת לחלוטין.

לא. אני לא מסכים אתך. לא כל מוצר הוא מוצר אחיד, במיוחד כאשר אנחנו מדברים על אורגנולפטיקה של דגים, המראה במרקם חיצוני אינו תואם את המראה במרקם פנימי.

חיצוני, זה כאילו דבר לא הגיוני. אני בעד דיוק.

בסדר. נוריד את ה"חיצוני".

אנחנו נבדוק את זה ומקסימום נעדכן. בסדר. אין בעיה. מקובל.

סעיף 105(4). אנחנו מדברים על ספק ומוסיפים את המלים "מי שאינו היצרן".

את קוראת את הסעיף?

לא. קראנו אותו. בסיפא של פסקה (4) אנחנו אומרים: "לעניין סימן זה, "ספק" – מי שאינו היצרן, ויבואן מתקשר עמו להספקת מזון למטרת ייבוא". זה נועד להבטיח שאנחנו לא מכניסים גם את היצרן להגדרת ספק.

בסעיף 123, יש רק תיקוני ניסוח.

סעיף 128. בסעיף 128(ג) נאמר ש"נקבעה חובה לפי פרק זה לסמן את אריזת המזון בקוד, ישמור היבואן גם מסמך המפרט את פענוח הקוד". בהתחלה אמרנו שנקבעה חובה לפי פרק זה סעיף 27 אבל אנחנו רוצים שזאת תהיה חובה לפי פרק זה. בכל תקנה בפרק זה נקבעה חובה כזאת וצריך יהיה לשמור את אותו מסמך שמפענח את הקוד.

סעיף 130.

הסעיף עסק בעבר רק בשמירת התוצאות של בדיקות המעבדה ובעקבות הסעיפים של העיצומים הגענו למסקנה שלמעשה חסרה הוראה לגבי ביצוע הבדיקות ולוודא שיש את הבדיקות האלה לפני שצריך לשמור אותן. לכן הסעיף שונה כך שנוסף סעיף קטן (א) שקובע חובה על היבואן לבדוק שלגבי כל אחת מהאצוות יש בדיקה שבוצעה והיא יכולה להתבצע בין על ידו ובין על-ידי יצרן מזון או מעבדה.

סעיף קטן (ב) בנוסח המקורי שלו קבע את החובה היחידה שהייתה, הוא בעצם יהפוך להיות הסעיף שיקבע את החובה לשמור את התוצאות האלה. סעיף קטן (ב) הופך להיות (ג) והוא למעשה אומר שאם יש קשר ישיר עם יצרן המזון ניתן יהיה להסתפק במסמכים שמפורטים באותו סעיף קטן במקום בדיקות שיש חובה לשמור ולהחזיק.

הקראנו אתמול את הסעיף.

במקורו בסעיף היה איזשהו איזון בין העובדה שיבואן נדרש לבדיקות מעבדה וכל הסעיף הזה נועד להקל על תהליך הייבוא וזה בסדר. אני חושב שהאיזון הזה הופר כי מה שכתוב בסעיף (ב) זה שעל אף האמור ב-(א), אם יש לו קשר עם יצרן המזון באופן ישיר או עקיף דרך הספק, מספיק איזשהו מסמך ואפילו לא מפרט. יש הבדל מהותי בין (ב1), מסמך חתום על ידי יצרן המעיד על הרכב המזון, לבין מפרט. מפרט זה משהו שלא מכיל רק את הרכב המזון אלא יש לו דרישות מיקרוביולוגיות, הוא מכיל רשימת אלרגנים, הוא מכיל גבולות למזהמים ודברים מהסוג הזה. אני ממש לא מבין למה נעשתה ההקלה הזאת כאן.

לא נעשה שינוי לגבי המסמכים שניתן להביא במצב שיש קשר ישיר עם היצרן. פשוט שינינו את המבנה של הסעיף לגבי החובה לשמור. המסמכים האלה, זה היה גם בנוסח הקודם.

שזה מחליף בדיקות.

כן. זה היה גם בנוסח הקודם. זה בדיוק העניין של קשר ישיר עם יצרן מחליף בדיקות באמצעות מסמכים מהיצרן.

זאת דווקא הקלה.

כן. השאלה למי.

עוד שינוי שאני מבקשת להסב את תשומת לבכם אליו. בסעיף 130(א), הוראות שנתן מנהל שירות המזון, זה לפי סימן זה ולא לפי דין, כפי שהיה בנוסח הקודם.

למה לפי סימן זה.

כי ההוראות הן לפי הסימן ולא לפי כל דין.

אולי לפי פרק זה?

בסדר. פרק זה. שינינו.

אני עדיין לא מבינה. אם זאת חקיקת המזון, זה כולל את ארבע ההוראות בהן יש חקיקת המזון, ואם לא, לאיזה הוראות הכוונה? שוב אנחנו חוזרים לשאלה הזאת. באיזה הוראות מדובר? אולי צריך להגיד דרישות החלות עליו לפי חקיקת המזון. אם אלה הוראות ספציפיות שנגיד נתת הוראה ספציפית לפי סעיף 190 או 119, הייתה לך סיבה לחשוש שיש בעיה עם המזון ואז נתת הוראות, אז זה לפי הסימן הזה. אם זה כל הפרק, אנחנו כבר לא יודעים על מה מדובר.

אני מנסה לחשוב על דוגמה שמצדיקה את הבקשה שלי להפוך את זה לפרק אבל אין לי כרגע דוגמה. אפשר להתקדם ואחר כך נחזור לזה ואני אביא דוגמה.

בינתיים הסכמנו.

כל החוק הזה הוא לפי סימנים. אז בואו נשאיר את המושג סימן ולא פרק.

למה בסעיף קטן (ג) בסעיף 130 מחקתם את המילה חומרי גלם?

זה גם הפך רלוונטי רק לתוצרת חקלאית טרייה או ארבעה סוגים אחרים שמפורטים בתוספת כמו פולי סויה, פולי קפה וכולי. למה לא לחומרי גלם בכלל?

אנחנו מדברים על מזון רגיל, או שהוא צריך להיות מזון רגיל או שהוא תוצרת חקלאית טרייה או שהיא אחד מהמוצרים בתוספת שמשווקים בתפזורת.

בדיוק ארבעה. למה לא כלל חומרי הגלם?

כי אפשר לקבוע בתוספת ה-11 ולהוסיף בה דברים.

אבל כרגע היא סגורה.

כרגע היא רשימה אבל היא לא רשימה סגורה. כל המשמעות של קביעה בתוספת זה שיחסית בהליך קל, יותר קל מתיקון חקיקה, אפשר לשנות אותה ואפשר להוסיף עליה.

כן, אבל נעשה כאן שינוי לרעה. קודם היה לרבות חומרי גלם, בכלל חומרי גלם, ועכשיו יש ארבעה. אנחנו מבקשים להחזיר את המלים "ובכלל חומרי גלם".

אלי, אתה הגבלת את זה?

מוצרים בתפזורת עליהם דיברנו.

רוברט, תקרא בבקשה טוב. עוד 10-15 דקות יש לנו הפסקה ובמידה ומשהו לא ברור, אנחנו נסביר לכם למה הכוונה כאן.

ניסינו לקרוא טוב, אבל לא הצלחנו.

זה פשוט.

למי ממוען הסעיף הזה? גם אני לא מצליחה להבין. מה ההבדל בין (ב) ל-(ג)? קודם היה מאוד ברור ש-(ב) זה מי שמייבא מוצרים מוגמרים ו-(ג) זה מי שמייבא חומרי גלם. אז היו איזונים אחרים.

לא. כאן (א) ו-(ב) מדברים על שני מקרים שיודעים לתת מענה לקשר עם היצרן או אין קשר עם היצרן.

זה ברור.

המטרה שלהם לדון בשמירת מסמכים ותוצאות בדיקה לגבי מקרים בהם מתקיים הקשר עם היצרן או לא, ללא תלות אם זה חומר גלם או אם זה מוצר מוגמר.

ב-(ב).

לא. אני לא מסתכל רק על (ב). אני מדבר על הסעיף כולו.

מה קורה ב-(ג) ו-(ד)?

ב-(ב) יש דרישה מחמירה יותר שהיא לא הייתה ב-(ג). ב-(ב) יש דרישה לאישור יצרן.

בהפסקה, אדוני. לגבי 130, ניתן דיווח לאחר ההפסקה.

להעיר לגבי 130?

לא. אמרתם שתקיימו דיון. תעשו דיון פנימי ותחזרו עם הדברים.

סעיף 136א בעמוד 67.

136א. סייג לרישום יבואן

הרשם לא ירשום במרשם היבואנים מבקש שהוא או, אם הוא תאגיד – נושא משרה בתאגיד, הורשע בעבירה או הוגש נגדו כתב אישום בעבירה, שלדעת הרשם, מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי להירשם במרשם מטעמים של שמירה על בריאות הציבור.

נוסח דומה לזה היה בנושא של ביטול רישום אבל כמובן זה גם צריך להיבחן בנושא הרישום.

לסעיף 131, רציתי להבין את ההוראה. זאת הוראה פלילית? רק אם הוא מסר בהצהרה שיש בידו את המסמכים, הוא צריך לשמור אותם? לא בכל מקרה הוא צריך לשמור את המסמכים?

כן. הוא יכול לבחור. אם הוא לא שומר אף אחד מהמסמכים, הוא ייבדק. יש סמכות לבדוק אותו בתחנת ההסגר. לכן יש לו שתי אפשרויות.

בעמוד 71, סעיף 147.

בקשה קטנה. בסעיף 137(א), המבקש להירשם או לחדש את הרישום שלו.

בסעיף 147א יש תוספת של הסדר חדש שנקרא אישור יבוא נאות. אני רוצה לבקש שמשרד המשפטים יבהיר את התיקון שמתבקש. הנושא של עמיל מכס יורד מכאן.

אני אסביר. במסגרת הדיונים לעניין היבוא והסדרי ייבוא הועלתה בקשה מנציגי היבואנים והתעשייה לתת הסדר גם למישהו שהוא מיישם איזושהי מערכת הבטחת איכות במסגרת ייבוא. לאור כך נתנו לשר סמכות להתקין תקנות שיקבעו תנאים לאלה שהם יבואנים אשר מיישמים מערכות הבטחת איכות ובטיחות בעתיד, לא כרגע. פשוט לתת לשר סמכות לתת הקלות בהתאם לכך שיבואן כזה או אחר יש לו מערכות הבטחת איכות ובטיחות פנימיות והוא בודק את עצמו וכך הלאה וכך הלאה.

למה זה אמור להגיע עד לשר?

אלה תקנות בדיוק כמו תקנות תנאי ייצור נאותים שקיימות כרגע. אנחנו נרחיב גם לכל הנושא של ייבוא מזון.

מה זה התנאים שנקבעו ב-148(11)(א)?

אני חושב שההפניה לא נכונה. צריך להיות (13).

נכון.

נקריא את הסעיפים החדשים.

תת-סימן ז'1: אישור יבוא נאות

147א אישור יבוא נאות

מנהל שירות המזון, או מי שהסמיכו לכך, ייתן אישור ייבוא נאות לייבוא מזון מסוים למי שמתקיימים בו התנאים שנקבעו לפי סעיף 148(13).

המלים "לייבוא מזון מסוים" לא אמורות להופיע כאן.

למה לא.

כי זה אישור כללי.

אישור ייצור נאות, גם הוא אישור כללי אבל הוא עיסוק מזון.

זה נכון, אבל אני חושב שכאן זה שונה קצת כי הכוונה היא שיש לו מערכת בקרת איכות מסוימת או שהוא נגיד מייבא עשרים שנים ואין לו בעיה, ואז אני בעצם אומר אתה יבואן בסטנדרט גבוה.

גם אישור ייצור נאות, האישורים האלה מעידים על יישום מערכת הבטחת איכות ובטיחות ברמה של העסק. לכן זאת מערכת שבוחנת קודם כל התנהלות של החברה. לכן לדבר על מוצר פרטני, זה לא נכון כי אף אחד לא נותן אישור על מוצר. במקרה כזה נבדקת כל המערכת, יישום של מערכות בקרת איכות ברמת העסק.

בסדר. נוריד את המלים האלה.

זה לא מדויק כי יכול להיות יצרן שיש לו כמה אתרי ייצור כאשר במחלקה מסוימת יצרן מייצר מוצרים שדורשים ורק לאותם מוצרים יש לו.

מה שאתה אומר זה מדויק אבל יחד עם זאת זה לא מדויק מה שאני רוצה להגיע אליו. אני לא רוצה שבמחלקה אחת יהיה ניהול מערכת הבטחת איכות ובמחלקה אחרת לא יהיה כי אז כל המערכת שמיושמת ברמה של המחלקה שווה את המחלקה בלבד ולא יותר מזה.

השאלה אם אפשר לכתוב שיהיה כללי או סוג מזון מסוים.

אני הייתי משאיר את זה להסדרה. עוד לא קבענו למה יינתן האישור, איך הוא יינתן, ובעיני הדיון הזה יכול להיות בהסדרה.

בסדר. אנחנו מורידים את המלים "לייבוא סוג מזון מסוים".

רשימת בעלי אישור ייבוא נאות לפי סעיף זה תפורסם באתר האינטרנט.

כאן יש לנו שאלה. למה אין פרסום כזה גם לגבי אישור ייצור נאות?

עובדתית יש פרסום. כל בעלי היתר GMP מפורסמים גם היום באתר האינטרנט של שירות המזון.

אולי נכתוב את זה.

אפשר. אין לנו בעיה.

אנחנו מוסיפים גם חובת פרסום כזאת לגבי אישור ייצור נאות.

סעיפים 69 ו-70 יחולו לעניין אישור יבוא נאות, בשינויים המחויבים.

זה התוקף שלו ואפשרות ביטול וההתניה.

צריך גם את סעיף 71 שזה דיווח למנהל על השינויים בפרטים שבבקשה. אם הוא הפעיל מערכת בקרת איכות ופתאום הוא לא מפעיל, מן הסתם הוא צריך לעדכן.

בסדר, סעיפים 69, 70 ו-71.

שאלת הבהרה לגבי אותו סעיף. מי שמייבא לצורך העניין קורנפלקס ומחר רוצה לייבא מזון ייעודי, GMP רלוונטי לו גם אם בעברו הוא ייבא קורנפלקס?

אתה שם לב שאתה כבר דן בתקנות שאמורות להתעדכן אחרי שהחוק עובר?

שאלת תם.

את שאלות התם בוא נשאל בזמן התקנת התקנות ולא כרגע כי אנחנו כרגע דנים בשאלת תם אם החוק עובר או לא ואם יש לנו מספיק זמן.

או בוא נשאל, רוברט, ממה אתה חושש.

במזון רגיש הסיכונים לבריאות הציבור הרבה יותר רחבים והמשמעויות לגביו הרבה יותר משמעותיות.

אני חושב שבמסגרת התקנות, שירות המזון ייתן את הדעת.

לאור זה שכל הנושא הזה הוסף לתקנות, זה נושא מאוד חשוב וחדש, אולי פשוט להוסיף שהתקנות יהיו באישור הוועדה כי כרגע הן לא באישור הוועדה.

את התקנות שלנו קבענו.

לא קבענו תמיד.

אם היינו קובעים תמיד, הוועדה הייתה עושה רק אישורי תקנות.

אדוני היושב ראש, בנימה אופטימית. אני מבטיח שבמהלך השנה הקרובה אנחנו ניפגש כאן עם תקנות יותר מפעם אחת.

אני בעד לדון בנושאים עקרוניים.

בסעיף ההגדרות, אין אישור ייבוא נאות. אין הגדרה לזה.

כל ההוראות שנוגעות לאישור ייקבעו בתקנות.

עשינו אישור ייצור נאות. אישור ייבוא נאות, אישור לפי סעיף 147א.

אני מבקשת להשאיר את זה לנסחית. אנחנו לא רוצים להעמיס הגדרות.

אין בעיה.

סעיף 148 יהיה באישור הוועדה?

בסעיף 148 פסקה (5), הנושא של שינוי התוספת השנייה, השלישית והרביעית. כיוון שהנוסחים של ההצעות וההתחייבויות כתובים בתוספות האלה, קבענו כאן הוראה מיוחדת שאפשר לשנות את התוספות במסגרת זו שהשר בהתייעצות עם שר הכלכלה רשאי לקבוע את הנוסח ולכן גם מיעטנו את זה מהסעיף שמופיע בהמשך בו כתובה הוראה כללית על שינוי התוספות.

בסעיף 148(13) אנחנו אומרים:

"באישור הועדה – תנאים למתן אישור ייבוא נאות, והוראות לעניין הגשת בקשה לאישור ייבוא נאות, מסמכים שיש לצרף לבקשה ודרך הטיפול בה וכן הוראות לעניין אופן הפיקוח והבדיקה של יבואן בעל אישור כאמור, והכול בהתאם לנדרש לצורך הבטחת בריאות ובטיחות הציבור ותקינות המזון".

פסקה (13) היא באישור הוועדה?

כן. באישור הוועדה.

כל הסעיפים הקטנים באישור הוועדה?

לא. רק מעטים מהם. פסקה (7) היא באישור הוועדה ופסקה (12). כל השאר ללא אישור הוועדה אלא רק בהתייעצות עם שר הכלכלה.

למה דווקא (13) באישור הוועדה?

אנחנו קובעים את ההוראות, מי מקבל אישור ייבוא נאות. כמו שאמרנו אנחנו לא יודעים מה אומר הייבוא הזה ומה המשמעות שלו. זאת מעין כותרת למשהו שהוא לא ברור ולכן אני חושבת שלפחות צריך לקיים את הדיון הציבורי בעניין הזה. זה לא עניין מקצועי מאוד מאוד פרטני כמו דרכי בדיקת מזון שאולי היא משהו מאוד מאוד פרטני.

בסדר. אין התנגדות.

יש לנו הערה לגבי סעיף 148(א). בדיונים הקודמים ביקשנו מערכת בקרת איכות. מה שקורה בסעיף 148(א) זה שיצואנים מסוימים שמפעילים מערכת בקרת איכות מקבלים הקלות לעומת יצואנים שלא מפעילים מערכת בקרת איכות. עלתה השאלה מהי מערכת בקרת איכות. אנחנו הצענו לצוות ולמשרד הבריאות שתי מערכות, האחת היא איזו 22,000 או לחילופין, איזו 9,000 בצירוף עם HASSAP. להבנתנו משרד הבריאות מקבל את המערכות האלה ואין מחלוקת עליהן.

הוא יפרסם אותן.

כן, אבל הבנו שיש בעיה להכניס אותן מבחינת הצוות המקצועי ולשלב אותן כרגע בחוק. כן היינו רוצים שמשרד הבריאות יצהיר לפרוטוקול, אם זה מקובל עליו, ששתי המערכות האלה מקובלות מהסיבה הפשוטה שביום החקיקה אנחנו רוצים שליצואנים תהיה ודאות מסוימת האם הם עומדים בחוק או לא, ומי שלא עומד בחוק, מה הוא צריך לעשות כדי לקבל.

שנית. בדיוק בגלל זה, מכיוון שכרגע אנחנו מסתפקים בהצהרה לפרוטוקול ולא בחוק, כן היינו רוצים שתיקבע הוראה שרשימה כזאת של מערכות בקרת איכות מקובלות תפורסם תוך זמן מסוים מיום הפרסום ואני אסביר בקצרה למה.

הטמעה ויישום של מערכות בקרת איכות, זה משהו שלוקח זמן ויש יצואנים ויצרנים שירצו לעמוד ולקבל את ההטבה הזאת והם יצטרכו לעשות פעולות מסוימות, הן כספיות והן במפעל ולעשות התאמות מסוימות כדי לעמוד בזה. מכיוון שהוועדה רוצה לצמצם כמה שיותר את מועד התחולה, אנחנו חושבים שזה חשוב שיתפרסם כמה שיותר מוקדם מה הן המערכות האלה כדי לאפשר להם.

יש לי שאלה פשוטה. למה אי אפשר לכלול בחוק היום את שני התנאים האלה – איזו 22,000 ואיזו 9,000?

לא שאי אפשר, אבל אחר כך משתנה השם של התקן ואז צריך לעשות שלוש קריאות. אין מחלוקת, משרד הבריאות להבנתי מבחינה מקצועית מסכים ואנחנו נצהיר. זה בסך הכול להוסיף עמוד לאתר האינטרנט וזה יכול להיעשות די מהר. אלה לא תקנות וזה לא אמור לעכב. נדמה לי שהבקשה שלהם היא סבירה ואפשר לעשות אותה. אם רוצים להוסיף עוד מערכת חדשה ורוצים להקל, אלה שלוש קריאות.

אפשר לעשות את זה כתוספת.

גם זה חקיקת משנה.

זאת חקיקת משנה. אפשר פרסום באינטרנט.

למה אי אפשר באישור הוועדה השלמת הטייטל החדש של איזו 22,000? למה צריך שינוי חקיקה?

אם זאת תוספת לחוק, אתה צריך תיקון חקיקה. השאלה אם צריך תוספת, כי זה נושא שיש לו התפתחות.

אתם מרחמים עלינו שלא נעשה שלוש קריאות. אני הייתי שם את זה כבסיס ואם יש שינוי, הטכניקה היא לא חשובה. כרגע המהות היא החשובה. המהות אומרת איזו 22,000 ואיזו 9,000 פלוס משהו, תגמרו את זה וזהו. למה הוויכוח הזה? אתם חוששים שלא יהיה לנו זמן? יהיה לנו זמן לדברים טובים מסוג זה.

קודם כל, אדוני, אנחנו לא חוששים. שנית, כל מה שהוצע על ידי נציגי התעשייה, קיים כבר היום. אנחנו מציעים, כדי לתכלל את התהליך ולייעל את התהליך, היכן שזה ניתן. זאת לא רשימה כל כך חשובה שצריך לנהל אותה ברמת נספח או תוספת בחוק. אם יורשה, לנו אין התנגדות לקבל את הבקשה של התעשייה וכבר לפרסם.

זאת עכשיו גם הבקשה שלי. אני רוצה להקל.

את זה גם אנחנו רוצים.

אז תשים בחוק ואם אתה רוצה לתקן, יש לך מספר דרכים לעשות זאת.

לי אין בעיה. אני אכתוב בחוק ומחר בבוקר יבוא מישהו אחר שירצה מערכת אחרת, אני צריך לעדכן תקנה.

חיזקת אותי. יבוא מישהו אחר ויתחיל מחדש. לפחות כך יש בסיס.

אני מציע שזאת תהיה תוספת אולי בלי אישור ועדה כי אחרת היכולת לשנות את זה - - -

בלי אישור. אני בעד להקל על העולם.

כל דין אחר שיבוא במקומו באישור המנהל.

לא. אנחנו לא יכולים לעשות זאת..

אל תתפוס את המרובה כי בסוף לא תפסת כלום.

אל תסבכו. אני מבקש לרשום את מה שנאמר על ידכם. תשימו את זה בחוק.

כדי שנוכל להניח את התוספת הזאת, אנחנו נקבע תוספת ללא אישור ועדה אבל אנחנו מבקשים שהתוספת הזאת, שייתנו לנו את הפרטים מה יהיה כתוב בה.

נשלח לכם.

היום.

כי אחרת נפרסם את התוספת הזאת ריקה.

תקבלי את זה בתום הדיון. עד שנגיע לתוספות, זה יהיה ונוכל להקריא את זה.

סעיף 158א. אם תהיה רביזיה על הסעיף – לא זוכרת איזה - שקובע את חובת משווק לגבי מזון ארוז מראש, אנחנו נציע שבמקום לקבוע שם הוראות שמפריעות לקביעה הפלילית, הסעיף הזה, סעיף 39, יצורף כאן לרשימת הסעיפים בסעיף 158א ויחול עליו ההסדר הזה במקום ההסדר המיוחד שנעשה שם. שם זה מכביד על ההוראה הפלילית. לעומת זאת, כאן זה מקנה את ההגנה או איזושהי חזקה כנגד האחריות הפלילית.

על איזה סעיף דיברת?

על סעיף 39(ג).

הייתה הערה של שופרסל להרחיב את ההגנה בסעיף 158א ואת החזקה גם על מזון שאינו ארוז מראש. כדי שנסגור את ההערה הזאת, אני רוצה לבקש התייחסות משרד הבריאות.

לסעיף 158א יש לנו את הערת שופרסל שביקשה להרחיב את החזקה שניתנת למשווקים שמיישמים מערכת בקרת איכות, שנקטו באמצעים הנדרשים לפי דין לשמירה על המזון.

אני חושב שזה לא נכון. כל הטענה התחילה מזה שמוצר מזון ארוז מראש, אין עליו שליטה ואי אפשר לדעת שום דבר. כל המנגנון של ההגנה נבנה על התזה הזאת. כרגע אנחנו רוצים לעבור את הגבול הנכון ההגיוני ולהגיע למצב שבו חובות של משווק שהם בהחלט בשליטתו, רוצים לקבל עליהן הגנות ולטעמנו זה לא נכון.

קיבלנו את העמדה של משרד הבריאות.

סעיף 159. ההגדרה של העברת מזון. בסעיפים האלה יש לנו כמה תיקונים, בסעיפי העקיבות.

""העברת מזון" - העברת מזון בין עוסקים במזון, למעט –

העברה לעוסק במזון שהוא מוביל בלבד, או ממנו, שהיא למטרת הובלתו בין עוסקים במזון.

העברת דוגמאות מזון לצרכי מחקר ופיתוח שאינן מיועדות למכירה לצרכנים.

העברת מזון אל גורם מחוץ לישראל במסגרת ייצוא".

זה כדי להבהיר בין מי למי אנחנו דורשים את העקיבות. אם יש איזה מוביל שהוא רק מוביל לרגע, מסמך העקיבות אמור לדעת או מכוון לדעת לאן עבר המזון ולאן הגיע המזון. הוא בין שני העוסקים במזון ולכן זה לא נוגע להובלה שהיא הובלה בלבד, שאין בה פעולות שיווק שנלוות אליה וזה לא מפיץ או משהו כזה. גם העברת הדוגמאות זה חריג וגם הנושא של הייצור חריג.

זה במענה להערות שנשמעו כאן.

""פרטי העוסק" – שם היצרן של המזון ומספר רישיון הייצור שלו או שם היבואן של המזון ומספר תעודת היבואן הרשום שלו, כפי שהם מופיעים באחד ממסמכים אלה – אחד מהמסמכים בצירוף מידע המאפשר לקשר מיידית בין המסמך לשם היצרן או היבואן ומספרי רישיונם או תעודתם.

תעודת משלוח, ככל שינה, ולעניין מוצר בשר – תעודת משלוח למוצר בשר, כהגדרתם בסימן ח'.

חשבונית עסקה, חשבונית מס או מסמך אחר שמשמש לייעוד דומה, אף אם שמו אחר.

לגבי מזון פטור – העתק של אחד מהמסמכים הנדרשים בסעיף 153(א).

אחד מהם נדרש? לא כל כך ברור מהרישא.

לא. אחד מהמסמכים האלה.

זה לא כתוב ברישא.

זה כתוב ברישא.

דווקא לא נדרשים כל המסמכים. להפך. עברנו לפרטים. אמרנו כפי שהם מופיעים באחד ממסמכים אלה.

ואם לא הופיעו במסמכים אלה, אחד מהמסמכים. בסדר.

אולי אפשר לקרוא את כל ההסדר, אלה הרבה סעיפים, אבל אני רוצה לבקש לסיים אותם.

בהחרגות על העברות מזון הייתה לנו גם החרגה לעניין ייבוא שברור שהיבואן לא צריך את פרטי היצרן בחוץ לארץ.

נוכל לשמור את זה כאן. נקרא את הסעיפים ונראה היכן זה.

160. הסדרת עקיבות המזון על ידי מעביר מזון

בהעברת מזון, על עוסק במזון המעביר את המזון לקבל ממקבל המזון פרטים אלה לגביו ולתעד פרטים אלה יחד עם פרטים המאפשרים את זיהוי המזון שהועבר, ולמסור למקבל המזון פרטים כאמור בסעיף 161.

עותק של תעודת המשלוח שנתן למקבל המזון, הכוללת את פרטיו, ובכלל זה שמו המלא, מען העסק, ומספר זיהוי. לא כללה תעודת המשלוח מספר זיהוי כאמור, ישמור את התעודה בצירוף מידע המאפשר לקשר מיידית בין המסמך לבין זהות מקבל המזון. לעניין זה, "מספר זיהוי" – אחד מאלה: מספר רישיון יצרן, מספר תעודת יבואן רשום, מספר רישיון עסק, מספר עוסק מורשה.

הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על ע וסק במזון בשיווק קמעונאי אם עוסק אחר במזון רכש ממנו את המזון כצרכן, בלי ידיעתו.

161. הסדרת עקיבות המזון על ידי מקבל מזון

בהעברת מזון יקבל מקבל המזון ממעביר המזון פרטים אלה לגביו ויתעד פרטים אלה יחד עם פרטים המאפשרים את זיהוי המזון שהועבר, וימסור למעביר המזון פרטים כאמור בסעיף 160:

שמשו המלא.

מען עסקו.

פרטי העוסק שלו.

היה למקבל המזון יותר מאתר אחד שאליו מיועד המזון, חובה על מקבל המזון לתעד את האתרים שבהם נמצא המזון אותו קיבל, בהתאם לזיהוי המזון, ולעדכן את התיעוד ככל שחלו שינויים במיקום המזון. לעניין סעיף קטן זה, "תיעוד" – לרבות באמצעות מערכת לניהול מלאים או מערכת ממוחשבת אחרת.

162. תיעוד פרטיהם של מעביר מזון ומקבל מזון.

ישמור את הפרטים והמסמכים הנדרשים לגבי כל משלוח מזון למשך תקופה שלא תפחת משנה ממועד תום חיי המדף של המזון או, בהיעדר סימון של מועד כאמור, משנה ממועד העברת המזון בהתאם לתאריך בתעודת המשלוח ובהיעדר תעודת משלוח, בחשבונית העסקה.

על אף האמור בסעיף קטן (א), אם ניתנה למשלוח של מוצרי בשר תעודת משלוח וטרינרית, יישמר התיעוד האמור לתקופה שלא תפחת משישה חודשים בלבד ממועד העברת המזון.

163. תקנות לעניין עקיבות מזון

השר רשאי לקבוע באישור הוועדה ובשים לב לסוג העוסקים במזון שעליהם יחולו ההוראות -

הוראות לעניין הפרטים הנדרשים לצורך זיהוי המזון לפי תת סימן זה.

מסמכים נוספים או פרטי מסמכים, לרבות בדיקות, מפרטים ואישורים שאותם יש לקבל ולשמור לצורך הבטחת העקיבות לפי תת סימן זה.

הקלות בדרישות סעיפים 162 ו-163(1) ו-(2), לפי סוגי עסוקים, בשים לב לגודלם ולסוג המזון המועבר או המתקבל על ידם.

סוגי מזון שלגביהם תחול הוראת סעיפים 160 ו-161 אף אם הם מועברים למי שאינו עוסק במזון, ובלבד שהדבר נדרש לשם שמירה על בריאות הציבור.

אתם אומרים שנשמט כאן נושא היבואן ואתם רוצים להוסיף אותו בהגדרת העברת מזון.

כן. זה קבלת מזון.

אבל קוראים לזה העברה בין עוסקים במזון.

כן.

נוסיף פסקה (4): העברת מזון מחוץ לישראל אל יבואן.

כל השאלות, אחרי ההפסקה. אנחנו חוזרים בשעה 13:30.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:45 ונתחדשה בשעה 13:40.)

אנחנו מחדשים את הישיבה.

הספקתם לדון בכמה נושאים?

הגענו לכמה הסכמות.

בשעה 16:00 יש לכם הפסקה ארוכה עד 18:00 ותוכלו להמשיך. אתם רוצים להתייחס להסכמות עכשיו או להמשיך הלאה? חסרים אנשי משרד הבריאות.

נכון, אבל אדוני ברשותך, יש כמה הערות שאנחנו רוצים להעיר בעקבות הערות שקיבלנו בהפסקה מאביגיל סון מהמחלקה הפלילית במשרד המשפטים. זה ביחס שבין ההוראות של סעיף 57 לבין ההוראות של סעיף 159 עד 163. במקום להלאות את הוועדה, אני אגיד שיכול להיות שאנחנו נצטרך להזיז את סעיף 157 ממקומו ולעשות איזושהי התאמה בינו לבין הסעיפים האחרים. זה יותר עניין נוסחי.

מבחינת ההוראה המהותית, אני רוצה לומר שבסעיף 160 חייבנו לתעד את הפרטים, לקבל את הפרטים, ואנחנו גם נגיד במסמכים שקבע השר לפי סעיף 163, אם הוא קבע כמובן, אם הוא ידרוש שמעביר המזון יקבל מסמכים מסוימים. אותו הדבר בסעיף 161 נאמר: המסמכים שקבע השר.

בסעיף 162 אנחנו אומרים "החייב בתיעוד ישמור את הפרטים והמסמכים הנדרשים" אבל לא אמרנו מה נדרשים ולכן נבהיר שאו שנדרשים לפי סעיף 161 או לפי סעיף 162 או לפי סעיף 163(2). כך תהיה משמעות ונתייחס לאפשרות לקבוע מסמכים וגם נבהיר את כל המערכת הזאת כדי למנוע כאן כפילויות. כמובן שלא צריך כפילויות לא בהוראות הפליליות ולא בהוראות האחרות.

אדוני, עד שיחזרו אנשי משרד הבריאות, נתקדם.

בסעיף 160(א), מספר זיהוי, אין כאן אפשרות של ח"פ. נראה לי שכדאי שזה יהיה.

מספר זיהוי, זה גם ח"פ.

כתבו מספר עוסק מורשה אבל לא כתבו מספר ח"פ. נראה לי שכדאי שזה יהיה.

אני לא בטוחה שצריך כי אני חושבת ש-ח"פ זה מספר זיהוי של מישהו שהוא לא אדם, של תאגיד. לבן אדם יש מספר תעודת זהות או מספר דרכון ולחברה או לתאגיד יש ח"פ או ע"מ. אתה רוצה להגיד לרבות אחד מאלה?

לא. מספר זהות זה אחד מאלה. או מספר רישיון יצרן או מספר תעודת יבואן רשום או מספר רישיון עסק או מספר עוסק מורשה וצריכה לדעתי להיות עוד חלופה – או מספר ח"פ.

זה לא טוב לנו כי למספר ח"פ יכולים להיות מספר רישיונות יצרן וגם מספר רישיונות עסק. הרעיון כאן היה לדברים שהם חד חד-ערכיים. אני צריך רישיון עסק לכל סניף, לאן העברתי את זה, ולכן המספר ח"פ לא עוזר לי.

אנחנו מדברים עכשיו על המשווק. אם המשווק הוא חברה, מה הוא אמור לתת?

את מספר רישיון העסק, את הסניף הספציפי אליו הגיע המזון.

השאלה אם תמיד יש את זסה.

למה שלא יהיה?

זה שונה מכל סניף וסניף.

בהנחה שזה משווק שפועל כדין או יצרן שפועל כדין או יבואן שפועל כדין, באחד מהם יהיה את אחד המסמכים האלה.

בסדר. דבר שני. סעיף 163(3). כאשר עושים משהו שכל כך מסובך לשנות אותו, יש כאן סעיף 163(3) שאומר שאפשר לעשות הקלות בדרישות לגבי החובה לשמור מסמכים. אני חושב שהסעיף שמסמיך לתת הקלות, צריך להסמיך לתת הקלות לצורך להחזיק את המסמכים מלכתחילה. במקרה זה יהיה צורך כזה. חבל שיצטרכו תיקון חקיקה. זאת בסך הכול סמכות לשר לקבוע שבעתיד, אם הוא יראה לנכון, יהיה אפשר לתת פטור מזה. אם הוא יראה שאין בזה צורך, הוא לא יקבע.

ההערה הזאת עלתה בעבר ולא במקרה היא לא תוקנה. היא לא תוקנה כי מבחינתנו אלה המסמכים הבסיסיים ביותר ואנחנו לא רואים דרך שאפשר להקל בהם, לשמור את העקיבות. הרעיון הוא שאכן אין להקל בהסדרי העקיבות הבסיסיים ביותר שמבטיחים את היכולת שלנו לעקוב אחרי המזון. לכן העמדה המקצועית – אלי לא כאן אבל גם שרון יכולה להגיד – הייתה שזה נדון והחליטו לא.

השאלה אם אפשר לצפות מראש את כל האפשרויות של דברים כדי שהחוק הזה ייושם.

בחוק יש כל מיני הסדרים שאנחנו לא נותנים סמכות ותמיד אפשר להגיד את זה. הרי אפשר היה להגיד בסוף סעיף שהשר רשאי בהתאם לצורך להקל בכל ההוראות של החוק הזה ולשנות, אם הוא ראה לנכון.

במיוחד כאן.

היכן שראינו לנכון, כתבנו. כאן לא כתבנו.

נעה, הערה קטנה. בסעיף 162 אנחנו אומרים "אם אין תעודת משלוח, חשבונית עסקה". חשבונית עסקה בפרטי עוסק, אמרנו או חשבונית עסקה או חשבונית מס או מסמך זה. הייתי מציע להפנות או לפסקה (2) ולהגיד פרטי עוסק. בקיצור, כל שלושת המסמכים רלוונטיים באותה מידה.

בסדר.

נעבור לסעיף 164, פסקה (4). אנחנו מציעים שייאמר: "קבע השר כאמור – יכול לקבוע חובות ודרישות לעניין מזון רגיש מסוים – יקבע את דרכי ההוכחה והמסמכים הנדרשים לשם הוכחה כאמור ורשאי לקבוע דרישות כאמור לפי סוגי משווקים".

אנחנו לא מדברים רק על מסמכים שנדרש לשמור ולכן באופן זה הוא יוכל לדרוש גם מסמכים שתהיה חובה למסור אותם. כך אנחנו רוצים לתת מענה להערת המשווקים בנושא.

אין התנגדות.

שאלה. מה הכוונה בסוגי משווקים? האם זה מאותה קבוצה או משווקים של סוגים שונים של מזונות?

אני חושבת שזה יכול להיות גם וגם. אלה יכולים להיות סוגי משווקים מבחינת המזון שהם משווקים וגם מבחינת היקף הפעילות שלהם.

לא לפי קבוצה. זה לא יהיה שופרסל כך ואחר אחרת.

אני שואל כי יש כאן דבר כזה שקוראי לו משווק גדול ואני רוצה לדעת אם לצורך העניין יטילו עלי כמשווק גדול חובות שונות לעומת משווקים שהם לא גדולים.

גם זה יכול להיות.

זה אפשרי. הסעיף סובל את זה. האם יש כוונה? אנחנו לא יודעים להגיד עכשיו. זה סעיף מסמיך כמו שרז אמר. אנחנו לא יודעים לצפות את העתיד.

צריך לזכור שסוגי המשווקים, זה יכול להיות האם הוא מאחסן, האם הוא מוביל, האם הוא מוכר.

סוגי משווקים, זה בסדר. אני מדבר על הנושא של משווק גדול.

כתבנו בשים לב לגודלם. זה בהחלט כן. התשובה היא, אכן, זאת דיפרנציאציה רלוונטית, היא אכן גם נכונה לטעמנו, לפעמים אתה באמת דורש משהו ועושה הבדל ביחס לגודל, משאבים וכולי.

בפסקה (1) עשינו את ההבדל הזה אבל בפסקה (4) באמת אמרנו - - -

אלה תקנות באישור ועדה. זה יגיע לכאן ויהיה לכם יומכם.

אדוני, יש כמה דברים שאנחנו צריכים לנסות להספיק. הייתה הערה של זאב פרידמן ויש לנו להמשיך עם הנוסח אבל התבקשנו על ידי המחלקה הפלילית בכל זאת להגיע לנושא העונשין בהקדם כדי להספיק אותו. אני מניחה שזה לא ייקח הרבה זמן. הייתי שמחה אם נוכל לקפוץ לשם.

בבקשה. יש בעיה טכנית כי הוזעקתי לישיבת יושבי ראש ועדה בשעה 15:15.

נעבור לעמוד 139, סעיף 283.

נציין את התיקונים. אנחנו בסעיף קטן (א) שזה המדרג הקל יותר של עבירות העונשין. העברנו לכאן, מסעיף קטן (ב), את הנושא של גוף זר. אתם רואים בפסקה (1א): "מייצר, מייבא או מוכר מזון בניגוד להוראות סעיף 29(א)(5)".

זה לפי בקשת הוועדה.

כן. סעיף 33(ד) זה הנושא של הבשר. אני מציעה שאת זה נשאיר לדיון בסעיף כי יכול להיות שיהיה שינוי בסעיף עצמו.

השינוי שיהיה בסעיפים עצמם, ישפיע כמובן על סעיפי העונשין.

הצטרף אלינו חבר הכנסת זחאלקה.

פסקה (3) בעונשין, נחזור לזה עת נסגור את הנוסח הסופי של סעיף 33.

בפסקה (4) יש שינוי של נוסח.

אני אעיר שבפסקה (4) צריך לשנות בהתאם לשינויים שמסתמן שעושים או שאני מבינה שעושים בסעיף 37 עצמו. בגלל שיש הבדל בין מה שחל על ייבוא ומכירה לבין מה שחל על יצרן, הייתי מחלקת את הסעיף כי התאריך האחרון המומלץ לא חל על יצרן.

ברגע שסעיף 37, יוכרע מה לגבי ההסדר שיחול על יצרן לגבי שימוש במוצרים שהתאריך המומלץ לשימוש חלף, אז באמת נצטרך להתאים את העונשין. יכול להיות שההוראה תתוקן אבל לא תהיה הפללה בצדה. בכל מקרה, נצטרך לתקן את פסקה (4) בהתאם.

למה צריך לתקן? כרגע זה מייבא או מוכר. בכל מקרה זה נשאר.

כי כרגע כאילו גם על היצרן חל גם לגבי המומלץ.

ב-(4), מייבא ומוכר. ב-4(א) זה רק עושה שימוש במזון שהתאריך האחרון לשימוש ולא המומלץ האחרון.

בסדר. צריך לכתוב 37(א) ו-37(ב).

אם יהיו שם שינויים שידרשו שינוי, נחזור לזה.

סעיף (5), אני מקריאה: "מייחס למזון, בדרך של סימון או פרסום, סגולה של חיזוק או ריפוי הגוף" – אמרו שיהיה עדכון של הוועדה לגבי מה שהוכרע לגבי סעיף 38 ולפני ההפסקה דובר על הנושא של סגולות מרפא למזון.

אני מבינה שיש איזה סיכום לגבי ההצעה אותה אתם רוצים להציע לוועדה.

מבחינתנו אין בעיה לקבל. אולי זאב יקריא את מה שהוא מציע.

ההצעה היא להוסיף לאחת מהאופציות של העבירה או מייחס סגולות של מקל או מסייע בהתמודדות עם מחלה או תסמין של מחלה.

יש הסכמה?

לא מפריע לנו.

אני חושש שזאת הגדרה רחבה מדי. הדברים האלה יקבלו מענה בתקנה. התקנה תגדיר בדיוק מה מותר ומה אסור. אם כבר רוצים להתייחס לסימפטום, הייתי מציע לקחת את ההגדרה של מחלה ושם כתוב מחלה או סימפטום. מחלה היא מחלה או סימפטום מן המפורטים. יכול להיות שאפשר את אותה הגדרה של מחלה להכניס גם כאן ואז אתה בעקיפין מכניס גם את הסימפטום.

אבל זה לא עונה על הבעיה.

נשמע דעה מקצועית של חבר הכנסת זחאלקה.

תוספי מזון, לא מוצר בשר, כמו ויטמינים וכל מיני מוצרים מהצמח, אסור בתכלית האיסור לכתוב שיש להם סגולת מרפא. זה אסור. גם חיזוק. עושים מניפולציה ונותנים לך בנוסף למוצר עצמו נייר שמסביר לך מה הסגולות של מוצר זה או אחר בלי לקשור את זה למוצר, כאילו אתה צריך להסיק ש-גת עוזר למשל לכוח גברה.

אבל רק לתימנים.

אתה צודק, רק אצל התימנים ואני אסביר לך למה זה כך. אני אגלה לך את הסוד למה זה רק אצל התימנים ולא אצל אחרים. כי מוכרים בבית מרקחת מוצר שנקרא גת פלוס, 250 שקלים, ואחר כך נותנים לך עוד נייר לגבי הסגולות של ה-גת ואתה צריך לבין שה-גת שקנית, הקפסולות האלה, הן עושות את כל הדבר הזה, משפחות מאושרות וכולי. ההבדל הקטן הוא שתימנים לועסים גת טרי, ירוק, שיש בו חומר שנקרא קטנון שהופך לאמפיטמין בתהליך של חיזוק ואמפיטמיין נותן כוח ונותן מרץ, אבל בקפסולות היבשות אין כלום והן לא עושות שום דבר.

מסקנה?

אני אומר שאם מחמירים שם, יש בעיות. יש הרבה צמחים, אתה נכנס לבית מרקחת ולכל מקום, יש לך אלף ואחד מוצרים מן הטבע אבל משרד הבריאות אוסר על כתיבת משהו. אתה לא תמצא משהו שכתוב עליו שהוא למחלה פלונית או אלמונית. זה אסור. לכן אני חושב שכאן לא צריכות להיות פשרות בעניין הזה. אני בדעה שצריך להתחיל לכתוב באיזשהו שלב, כמו שעשו עם הסיגריות, על גבינה צהובה שהיא גורמת לעלייה בכולסטרול ואפילו ביום מן הימים ייכתב שאכילה מוגזמת של בשר בקר, תעלה את הכולסטרול שלך. אני חושב שצריך לעשות מעשה הפוך ולא לתת סגולות מרפא אלא לתת אזהרות, אבל אנחנו עוד לא הגענו למצב כזה ולפני כן צריך לעשות הרבה דברים כמו חינוך כדי שאנשים לא ייכנסו לבהלה וצריך גם לדעת מה המידתיות. כאן צריכה להיות עבודה שהיום לא עושים אותה. אני חושב שבעניין הזה אין פשרות, אסור בתכלית האיסור, לא מחלות, לא חיזוק, שום דבר. אפס.

קיבלת תשובה הכי מקצועית. נצטרך אליה. תנסחו לפי דבריו של חבר הכנסת זחאלקה שהיה משכנע.

כמו שעושים בתוספי מזון. מקובל.

תתקנו בהתאם, בבקשה.

לא הבנתי מה התיקון. מוסיפים הגדרה של מחלה?

לא, לא מוסיפים אותה.

מה עושים?

במקום שזה יהיה רק מצב שבו אתה מגדיר מצב של ריפוי מלא או מניעה, אתה אומר שגם אם זה משפר תסמינים.

ברגע שאתה מגדיר בתוך מחלה גם סימפטום, זה מה שנאמר בתקנות.

לא, אתה לא כולל שום דבר. אנחנו לא צריכים לציין שום דבר, אם הבנתי טוב את חבר הכנסת זחאלקה. אתה ממליץ שלא נציין שום דבר.

אסור לציין. רק על תרופות.

למה לא לציין את זה?

כי אתה לא רוצה שאדם חולה יתחיל לקחת משהו.

תתחשבו בזה ותמצאו את הנוסח הסופי.

אם אפשר להציע: מניעת המחלה או ריפוי שלה או הקלה או סיוע בהתמודדות עמה או עם תסמיניה.

סגולות מרפא בכלל.

זה כבר מופיע בסעיף.

נוריד את סגולות המרפא האלה.

לא, אם נוריד, זה יאפשר.

אם יהיו בתקנות הוראות שיקבעו איך יהיה אפשר להגיד. כרגע אוסרים.

תקראי שוב את הסעיף.

"לא ייחס אדם למזון סגולה של חיזוק או ריפוי הגוף או אחד מאיבריו ומערכותיו או של מניעת מחלה או ריפוי שלה או הקלה או סיוע בהתמודדות עמה או עם תסמיניה בדרך של סימון או פרסום אלא אם כן הותר הדבר לפי פרק זה".

קיבלנו.

זה לא בהתאמה למה שהולך להיות בתקנות.

שים לב, יש לך סייג שאלא אם כן הותקן בתקנות אחרת.

גם זה כמו חיזוק לא קיים היום. גם לזה צריך לתת את אותה דחייה של שנה וחצי שניתנה לחיזוק.

אני מסכים. צריך להוסיף להוראות מעבר לעניין חיזוק.

חבר הכנסת זחאלקה ממליץ לנו להתבסס אולי על ההוראות שיש במשרד הבריאות בנושא התרופות.

תוספי תזונה.

האמת היא שעכשיו החוק הזה עוסק גם בתוספי תזונה וגם במזון. הוא עוסק בדיוק בדברים האלה והוא רוצה להגיד שמה שכן עבר איזושהי ביקורת – אני לא יודעת מה קובעות היום התקנות או ייקבעו – ומה שעבר תהליך של בירור וביקורת, יהיה אפשרי לציין, ומה שלא, לא. זה החוק שלנו שיוצר את האיסור הזה.

היום ייחוס של תרופות מרפא, זה דבר מאוד מאוד מאוד מוכר. אף חברת מזון לא תעבוד על זה כי כאן צריך עבודה מחקרית שעולה מאות מיליוני שקלים. כדי להוכיח שהאשכים של השור גורמים להגברת הזיכרון, צריך להיות מחקר על כך. בתרבות שיש ברחוב, אנשים חושבים שזה עוזר לזה וזה עובר ככה.

קוראים לזה מיתוסים אורבנים.

דרך אגב, זה לא כל כך אורבנים.

חברת הכנסת מרב מיכאלי באה כדי להצביע על הרביזיה.

אנחנו מתקנים את פסקה (5) וגם לה אנחנו מוסיפים אחרי "או של מניעת מחלה או ריפויה או הקלה או סיוע בהתמודדות עמה או עם תסמיניה".

הפסקה הבאה בה יש שינויי נוסח, פסקאות (7) ו-(8). בפסקה (9) יש בקשה להוריד את סעיפים 71 ו-110(ד) שזה שינוי לגבי פרטים. סעיף 71 מדבר על אישור ייצור נאות, ואם חל שינוי בפרטים שנמסרו, צריך לדווח על כך למנהל. סעיף 110(ד), הצהרת ייבוא, דיברנו על הנושא של משקל האריזה ואם יש שינוי לגבי זה, צריך להצהיר למנהל.

אביגיל, זאת הייתה בקשה שלכם להוריד את זה מהפלילי.

בגדול ככלל, היכן שיש הסדרה של עיצום כספי, העבירות של פרטים לא נכונים, אי דיווח על שינוי ואי שמירת מסמכים, בגדול זה הולך לעיצומים. כאן אנחנו כן הפללנו את ההתנהגויות האלה בהתחשב ברפורמה ובמשמעויות של ההסתמכות כאן על הצהרות וההסתמכות על כך שבעצם מזון נכנס והסתמך על טובין. אלה סעיפים שהוספו אחר כך ואני פחות רואה למה הם לא כמו כל רגולציה. זה לא שונה מכל רישיון באשר הוא ואם יש עיצומים כספיים, הולכים לעיצומים הכספיים בהקשר של דיווח על שינויים.

ספציפית לסעיף 110(ד), לא הבנתי למה הוא נדרש.

כדי שלא ייחשב שעל שינוי הפרט הזה, אלה פרטים שהוספנו לעניין האריזה והמשקל שלה, וכדי שלא יצטרכו להגיש הצהרה חדשה בגין אותם פרטים. רק לדווח על השינוי.

זה לא כל כך ברור שלא צריך כי לא כתוב שהוא לא צריך. חוץ מזה, זה עדיין לא נראה לי מספיק עבירה פלילית, אי דיווח על פרט שהוא בהגדרה, כמו שאני מבינה מההסדר, הוא פחות משמעותי.

זאת הערה של משרד הבריאות.

מספיק עיצום כספי לגבי העבירה.

סעיף קטן (ג)(1) אומר שאם פרט השתנה, צריך להגיש הצהרה חדשה. אנחנו הוספנו בפרטים של ההצהרה גם את הנושא של משקל יחידת המזון ותיאור האריזה אבל אנחנו לא רוצים שבגין זה תוגש הצהרה חדשה אלא רק דיווח על שינוי.

בעיקרון צריך גם לכתוב את זה ספציפית כבר ב-(ג)(1) למעט, כי אחרת זה בעיקרון לא פותר. בכל אופן, זה בטח לא מצדיק עבירה פלילית.

באיזה סעיף אנחנו?

בסעיף העונשין בעמוד 140, פסקה (9). סעיף 283(9).

קראתי עכשיו עוד פעם את ההגדרה שקראתם לגבי המחלה והתסמינים שלה.

רגע. עוד לא קיבלנו תשובה לגבי 71 ו-110(ד).

לגבי הפרטים, אנחנו נסכים לבקשה של המחלקה הפלילית ובלבד שהעיצומים כן יישארו ובאותם מדרגים כמו שהם היו. זאת אומרת, אין שינוי לגבי העצומים.

סעיף 71 ו-110(ד) יורדים מתוך פסקה (9ׂ).

אם אפשר לחזור. המחלה והסימפטום, כשהם לא מיוחסים לספר מחלות, הם לא ברורים ולא מוגדרים. כמו שבתקנות התכוונו, צריך לרשום מחלה או סימפטום כמפורט בספר המחלות. כך מקובל לכתוב כי אחרת זאת נשארת איזו הגדרה פתוחה שכל אחד יכול לפרש מה זאת מחלה ומה זה סימפטום. יש ספר מחלות שמגדיר בדיוק מה הן המחלות.

אני מכיר אנשים שיש להם מחלות שלא כתובות באף מקום.

נכון. לגבי זה שיגידו מה שרוצים. אנחנו מדברים על המחלות הכתובות.

זאב פרידמן אמר שאין לו התנגדות. אני חושב שזה יעשה סדר.

אתה יודע, אני לא חבר כנסת.

כך זה בתקנות וזה צריך להיות בתקנות.

הוא רוצה לקבוע משהו שלא מופיע בספר ואתה לא יכול למנוע ממנו.

חברים, אנחנו עוברים לסעיף הרביזיות. הודענו שהיום בשעה 14:00 נתחיל לדון בהן.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.