הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 78

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ' בחשון התשע"ו (02 בנובמבר 2015), שעה 9:11

פרק ז' (הגנה על בריאות הציבור (מזון)) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

אברהם נגוסה – מ"מ היו"ר

יעקב מרגי – מ"מ היו"ר

מירב בן ארי

ג'מאל זחאלקה

מאיר כהן

איציק שמולי

יעל גרמן

אינג' אלי גורדון - מנהל שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

ד"ר ינון יוני - מנהל יחידת שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

שרון גוטמן - עו"ד, יועצת משפטית, שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

מרינה אוסטפלד - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

יהונתן לוי - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

נצ"ב אלעזר כהנא
גבי פיסמן

–
-

משנה ליועץ המשפטי, המשרד לביטחון פנים
עו"ד, משרד המשפטים

זמר בלונדהיים - עו"ד, משרד המשפטים

אביטל בגין
אביגיל סון פלדמן

–
-

עו"ד, משרד המשפטים
עו"ד, משרד המשפטים

רעות בינג - עו"ד, משרד המשפטים

זאב פיקובסקי - מדען ראשי, קבוצת תנובה, התאחדות התעשיינים

רוברט סגל - התאחדות התעשיינים

גליה שגיא - מנהלת איגוד המזון, התאחדות התעשיינים

בועז סיטי - עו"ד, התאחדות התעשיינים

רוית ארבל - עו"ד, משרד עמית, פולק, מטלון ושות', התאחדות התעשיינים

רז הילמן
שמואל אביב

–
-

מנהל תחום ענף המזון, איגוד לשכות המסחר
מנכ"ל המועצה לענף הלול

עינת פלינט - מנהלת תחום וטרינריה, מרכז השלטון המקומי

מירה סלומון - עו"ד, הלשכה המשפטית, מרכז השלטון המקומי

ד"ר חובב שפירא - רופא וטרינר רשותי, מרכז השלטון המקומי

ד"ר שאול שי פלד - רופא וטרינר רשותי, מרכז השלטון המקומי

ד"ר אבי צרפתי - רופא וטרינר רשותי, מרכז השלטון המקומי

ד"ר רועי פומרנץ - רופא וטרינר רשותי, מרכז השלטון המקומי

ד"ר עופר עינב - רופא וטרינר רשותי, מרכז השלטון המקומי

ד"ר צבי סלנט - רופא וטרינר רשותי, מרכז השלטון המקומי

ד"ר גלעד לסט - רופא וטרינר רשותי, מרכז השלטון המקומי

ד"ר יואל בנט - רופא וטרינר רשותי, מרכז השלטון המקומי

ד"ר ניתאי הוד - רופא וטרינר רשותי, מרכז השלטון המקומי

ד"ר אסף בריל - רופא וטרינר רשותי, מרכז השלטון המקומי

ד"ר שלמה שלי עינב - ארגון הרופאים הווטרינרים ברשויות המקומיות

אהוד פלג - עו"ד, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות

זאב שמואל פרידמן - עו"ד, היועץ המשפטי, המועצה הישראלית לצרכנות

ירון לוינסון - עו"ד, מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות

ערן מאירי - עו"ד, היועץ המשפטי, רשת שופרסל

ד"ר רוני סורקיס - מנהל איכות ורישוי עסקים, רשת שופרסל

אבשלום דולב - מנהל ארגון המשחטות התעשייתיות

קרין קשי - עו"ד, יועצת משפטית, ארגון המשחטות התעשייתיות

נופר טל - עו"ד, היועצת המשפטית, כל בו חצי חינם

ד"ר רובטו דלה רוקה - וטרינר, יועץ בתחום המזון

דפנה פביאן - לוביסטית (פוליסי), מייצגת את לקט ישראל, אסם, תנובה

נעה בן שבת

ענת מימון

ענת כהן שמואל

אהובה שרון, חבר המתרגמים

פרק ז' (הגנה על בריאות הציבור (מזון)) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

בוקר טוב. היום ה-2 בנובמבר 2015, כ' בחשון התשע"ו, השעה 09:11. אנחנו עוזבים ליום אחד את הנושא של החלק הווטרינרי וחוזרים לדיונים של המזון הרגיל והרגיש.

יש שבקשה של נציגי המשטרה והיא להתחיל עם הפרקים הקשורים למשטרה כדי שיוכלו לעבור לוועדה אחרת.

הבנתי שהמשטרה רוצה לדבר על שני סעיפים כאשר אחד מהם הוא נושא צווי ההגבלה המינהליים, בעמוד 32 בקובץ שלפניכם. סעיף 13 עוסק בצו הגבלה מינהלי שניתן לאחר שניתנת התראה. עוד לא קראנו אותו. אפשר לקרוא אותו ואפשר לשמוע את הערות המשטרה שאני מבינה שנוגעות לסעיף קטן (י). סעיף קטן (י), ההוראה המקורית שלו אמרה שלא קוים מצב של צו הגבלה, שוטר רשאי להיכנס לעסק או למקום שלגביו ניתן הצו ולנקוט אמצעים סבירים לביצוע הצו, לרבות שימוש בכוח ושימוש במנעולים או באמצעי סגירה אחרים לפי פקודת המשטרה.

אני מבינה שמוצע עכשיו נוסח אחר בו ייאמר: "לא קוימו הוראותיו של צו הגבלה מינהלי, בנסיבות כאמור בסעיף קטן (ו)(2) – אנחנו מדברים על אותן נסיבות בסעיף (ו)(2) כאשר יש אפשרות ממשית לפגיעה מידית בבריאות הציבור כתוצאה מפעילות ייצור המזון או כתוצאה מייבוא המזון ובאותן נסיבות – רשאי נותן הרישיון לנקוט כל אמצעי סביר – הכוונה היא לנותן הרישיון, לגורם הפועל, אם זה מנהל שירות המזון במקרה של מתן רישיון ייצור, או רופא מחוזי במקרים האלה וצריך לראות מי צריך לנקוט אותם – שדרוש לצורך ביצועו ובמידת הצורך יהיה ראי לקבל סיוע של שוטר לשם שימוש בכוח סביר הנדרש לצורך מימוש הצו".

מי שמבצע את הצו זאת לא המשטרה אלא נותן הרישיון והוא יכול להיעזר בשוטר כדי לבצע את הצו המינהלי.

אני מקדם בברכה את חברי הכנסת יעקב מרגי ואיציק שמולי.

מישהו רוצה להתייחס ולהסביר לנו מה הבעיה בסעיף הזה?

ברשותך, אדוני, אני אסביר. אנחנו ביקשנו מבחינת הנוסח להתאים את מה שאנחנו מכירים גם במשרדי ממשלה אחרים כאשר בעל הסמכות במשרד הממשלתי מקבל סיוע של המשטרה עת הוא נדרש לפעולות שדורשות הפעלת כוח והפעלת סמכות. זאת אומרת, המבנה הוא שהסמכות נשארת אצל הגורם המוסמך והמשטרה היא גורם מסייע. זה המבנה וזה הרעיון שאנחנו מכירים אותו בהרבה מאוד נושאים אחרים, כך בהוצאה לפועל, כך בתכנון ובנייה, כך בסגירת מוסדות חינוך. לגורם המוסמך יש את הסמכויות להשתמש באמצעים סבירים עד שהוא מגיע למקום שהוא צריך כוח. בדרך כלל גם גורמים שיש להם סמכות להפעיל כוח, אם מבקשים שהמשטרה תתלווה אליהם ותעשה את העבודה בפועל, זה מה שקורה בדרך כלל.

הנוסח הקודם הוא נוסח שלמעשה מטיל על המשטרה את אחריות ביצוע הצו לכל דבר ועניין. זאת אומרת, סוג של הוצאה לפועל. בדרך כלל אלה לא דברים שמועברים לביצוע של המשטרה ולאחריותה. אנחנו בוודאי גורם מסייע ואנחנו נסייע.

הנוסח המתוקן מקובל עליכם?

הנוסח המתוקן מקובל עלינו. חשבנו אולי אפילו להוסיף את המילה "לרבות". זאת אומרת, יהיה רשאי לקבל סיוע של המשטרה לרבות לשם שימוש בכוח סביר. בדרך כלל אין שימוש בכוח אלא רוצים שהמשטרה תתלווה כדי שלא תהיה התנגדות ושלא תהיה התפרעות.

אתם צריכים אישור מיוחד לשימוש בכוח סביר?

לא, אבל בעל הסמכות, כאן יש לו הסמכה מיוחדת לקבל סיוע.

אתה רוצה שהוא יפעיל כוח?

לא. אנחנו נפעיל את הכוח.

אתה לא צריך אישור. אם היית רוצה להקנות לו, אתה צריך.

אם לא יהיה כתוב שאני מוסמך להפעיל כוח, אני לא אפעיל כוח. למשל, סגירת מוסדות חינוך, כל זמן שלא כתוב שאני אפעיל כוח, אני לא מפעיל כוח. החוק צריך להגיד שאני מפעיל כוח כי אחרת אני לא אפעיל כוח.

זה חשוב לי לעניינים אחרים.

אם לא כתוב, אנחנו לא נפעיל כוח.

אנחנו נוסיף את התוספת: לרבות לשם שימוש בכוח סביר הנדרש לצורך מימוש הצו.

אני מברך את חברת הכנסת יעל גרמן שמצטרפת אלינו.

המועצה הישראלית לצרכנות. המילה "במידת הצורך" מתייחסת גם לרשאי לקבל סיוע ואני חושב שהיא יכולה לסבך. את ה"רשאי לקבל סיוע" לא צריך להתנות ב"במידת הצורך". ברור שהוא לא יבקש אם הוא לא יחוש צורך, אבל אם נכניס כאן במידת הצורך, עלולה לעלות שאלה לגבי חוקיות המהלך של התלוות המשטרה ויתחילו לריב האם זה במידת הצורך או לא במידת הצורך, ואנחנו יודעים מה קורה לזה בפרשנויות משפטיות. הביטוי במידת הצורך כאן לא נדרש. רשאי לקבל סיוע משוטר.

מבחינתנו אין התנגדות להוריד את המלים האלה.

תמיד זה במידת הצורך. לא יהיה מצב שלא צריך והם אמורים.

נכון. לכן אני חושב שהביטוי לא צריך להיות בחוק. אם הוא יהיה בחוק, הוא ישמש עורכי דין.

לא מזיק להוריד אותו. זה ממילא צריך להיות במידת הצורך.

זה ביטוי שלא מעלה ולא מוריד.

עוד הערות? אין. אפשר לעבור לסעיף השני.

אני לא יודעת באיזה סעיף נוסף מדובר.

אני הבנתי שעלה כאן נושא של עיכוב רכב בדרך לצורך ביצוע פיקוח. יש כאן שני חלקים. יש עיכוב רכב כעניין רגולטורי או לצורך פיקוח שגרתי ויש עיכוב רכב אגב ביצוע עבירה, זאת אומרת, אם יש חשדות קונקרטיים. כל מה שקשור להיבט הרגולטורי, אני מניח שמשרד המשפטים יתייחס לזה. בהיבט של אכיפת חוק, ככל שיש חשד לביצוע עבירה, גם היום בחוק יש סמכות לעיכוב רכב לפי סעיף 69 לחוק המעצרים. במקרה הזה, שוב, אם צריך שהמשטרה או בדרך כלל רק המשטרה מעכבת רכבים בדרך - גורמים אחרים שלא מיומנים ולא מוסמכים יעכבו רכבים בדרך, זה באמת מסוכן – מבחינה זו אין שום מניעה שהמשטרה היא זו שתסייע כאשר יש חשד לביצוע עבירה והסמכות קיימת גם היום בין כה וכה. בדרך כלל המבנה הוא שהדבר הזה באמצעות מה שנקרא שוטרים בתשלום לפי חוק המשטרה. חוק המשטרה קובע שבמסגרת של סמכויות אכיפה, המשרד המבקש יכול להזמין שוטרים בתשלום, סעיף 102(ז) לחוק המשטרה. זה מה שקיים במקומות אחרים כשצריך.

היום, כאשר יחידת הפיצוח עולה על משהו, היא נעזרת בכם בעצירת כלי רכב?

זה תלוי באיזה נושא.

פקח של היחידה רואה רכב שעובר עבירה לפי החוק הזה, הוא צריך אותך כדי לעצור את הרכב הזה?

מבחינת סמכות הוא לא מוגבל. אולי גבי יודעת לענות על כך. אני לא חושב שמבחינת סמכות הוא מוגבל אבל אני לא יודע בוודאות.

עצירת רכב. לא מעצר.

עיכוב וחיפוש. אני חושב שסמכות חיפוש יש להם אבל לעכב בדרך, להתחיל לעצור רכבים בדרך, זה משהו שעד כמה שאני יודע בדרך כלל לא.

אבל הוא לא עוצר רכבים. הוא עוצר את הרכב הספציפי.

אם הרכב עוצר בצד, זה מותר לו.

בהצעת החוק יש רשות לזמן מוביל לבדיקה לשם בדיקת קיום התנאים ברישיון ההובלה. לשם כך אפשר או לחייב אותו להתייצב במקום ובמועדים אפשריים או להורות למוביל מסוים להתייצב לבדיקה במקום שאין לו תחנת בדיקה קבועה. זאת אומרת, זה זימון. זאת לא עצירת רכבים בדרך. מעבר לזה, יש לו סמכות כניסה גם לרכב שהוא נייח. אלה שני המוקדים. אתה אומר שבעצם אפשר להיעזר גם במשטרה ואפשר להוסיף סמכות פיקוח נוספת במקרה של חשד לביצוע עבירה, זאת אומרת פעולת אכיפה, סמכות נוספת גם לעצור את הרכב לצורך בדיקה ולא רק לזמן אותו מראש.

אני אמרתי שלא צריך להוסיף משום שזה כבר קיים בחוק. סעיף 69 לחוק המעצרים אומר שבמקום שיש סמכות לעכב, לחפש, לבדוק מסמכים, יש גם סמכות לעכב רכב על מנת לעשות את זה. אבל בפועל מי עושה את זה, זאת המשטרה. אם מדובר על עיכוב רכב בדרך, אני לא מדבר על כך שהרכב עומד בצד, להיכנס ולהפעיל את הסמכות – זה מותר לו. לא צריך סמכות בשביל זה כי זה קיים גם היום בחוק. מזמינים את המשטרה, אם צריך.

כאן זה סעיף שהיה קשור להובלת בשר.

גם לצורך בדיקות המשנה, אבל יכול להיות שגם הובלה של דברים אחרים כמו ירקות.

אמרנו שמשרד הבריאות יכול לבקש ממשאית לבוא למקום מסוים ללא התערבות של המשטרה. אם משרד הבריאות חושב שרצוי שזה יהיה משטרה, הוא מודיע.

אני רוצה להבהיר את התפיסה שלנו בהקשר הזה. מבחינתנו, משרד הבריאות שהוא הרגולטור, אמון על הפעלת הסמכויות בעת פיקוח ובאכיפה. אבל לגבי עיכוב רכב שזאת סיטואציה שונה שהמשמעות שלה יכולה להיות סיכון חיי אדם, סיכון עוברים ושבים בדרך, האפשרות של הרגולטור לפעול היא רק בעת פיקוח. זאת הסיבה שיש גם את האפשרות לזמן מובילים ויש גם את האפשרות לפעול ביחס לפיקוח, ביחס לרכב נייח. האפשרות לעכב רכב בצד הדרך, רכב נוסע, תהיה קיימת למשטרה רק בעת חשד לביצוע עבירה. זאת אומרת, ככל שאנחנו מבקשים להפעיל את הסמכות הזאת לעכב רכב בצד הדרך כאשר מדובר בסיטואציה שאין חשד לביצוע עבירה, האפשרות הזו לא קיימת אלא בדרך של זימון. זה מה שאפשרנו בחוק.

לכם היא לא קיימת. הוא רשאי בכל שלב.

הוא רשאי רק כאשר יש חשד לביצוע עבירה.

תשימי לב להבהרה שאני מבקש. למשטרה עומדת הזכות לעצור רכב לפי שיקול דעתה. לך כרגולטור - - -

הוא הרגולטור.

משרד הבריאות כרגולטור, עומדת לו הזכות לבקש מכוחות המשטרה לעצור רכב רק אם יש חשש לביצוע עבירה.

נכון.

לו עומדת הזות מכוח תפקידו ומכוח סמכותו שעומדת לו מקדמת דנא.

אני מתייחסת לחשד לביצוע עבירה.

מצד הרגולטור.

נכון.

אני לא בטוח שהבנתי, חבר הכנסת מרגי. גם אנחנו, כשאין חשד סביר, לי אין סמכות כמשטרה לעכב רכב.

לא משעמם לכם. אם שוטר חושב שמדובר בביצוע עבירה כזו או אחרת, עומדת לו הזכות.

זה נכון.

זאת אומרת שאם עכשיו יש רכב שיש חשד שהוא מוביל בשר לא כהלכה, הנציגים של משרד הבריאות לא יוכלו לעצור אותו אלא אם כן יש ניידת משטרה במקום?

הם יכולים לפנות למשטרה כדי לבקש ממנה את הסיוע שלה בביצוע הפעולה הזאת כאשר התכלית שעומדת מאחורי הדבר הזה היא לא לסכן את עוברי הדרך ואת הנוסעים ברכב כאשר המיומנות בעניין הזה נתונה למשטרת ישראל.

זה טיעון טוב, אבל את יודעת איזה שיקול דעת נתנו לפקחים במקומות אחרים בחוק הזה?

אנחנו נותנים גם לפקחים בהקשר הזה. החשד לביצוע עבירה בהחלט יכול להתעורר על ידי הרגולטור, כפי שציין חבר הכנסת מרגי. הסיוע בפועל של העיכוב בצד הדרך צריך להיעשות על ידי מי שמיומן לבצע את הפעולה הזאת.

אני אגיד לך משהו מתחום אחר, מתחום צער בעלי חיים שם יש פחות או יותר אותו הסדר. אני לא רוצה לפגוע במשטרה אבל תשאלי אותם איפה זה עומד בסדרי העדיפויות של המשטרה ללכת ולרוץ אחרי כל מי שמתעלל בבעל חיים. עכשיו, מה אנחנו עושים כאן? מה אנחנו עושים? משאית נוסעת ועומדת להיכנס לתוך מקום מסוים ולהתחיל לחלק סחורה פגומה. אנחנו נוכל לעצור אותה או לא לעצור אותה לפי כוח האדם של המשטרה?

לא. זאת אופציה. אם הרגולטור זקוק לעזרת המשטרה, הוא מזמין אותה.

אבל אם הרכב נוסע, הוא לא יכול לעצור אותו.

הוא יכול להזמין אותו.

ואם השוטר לא יכול לבוא?

הוא יכול לזמן אותו.

גם בצער בעלי חיים נתנו לשוטר תנועה.

ככל שאנחנו מדברים על סמכות פיקוח, ככל שיש צורך לעכב אותו בצד הדרך, זאת אומרת בזמן נסיעה, כן הוא יצטרך את סיועה של המשטרה והזכיר נציג המשטרה גם אפשרות שקיימת להעסקת שוטרים בשכר בעניין הזה וזאת אפשרות נוספת שקיימת בחוק ככל שהחשש הוא מהתגייסות של אי-התגייסות המשטרה בזמן אמת.

אני רוצה להעיר שיש לנו שיתוף פעולה טוב מאוד עם רשות הטבע והגנים בכל הנושא הזה של צער בעלי חיים.

בוא נעשה על זה דיון מיוחד בוועדת החינוך ונראה אם זה בסדר העדיפויות שלכם.

אם אפשר, רק הבהרה אחת. האם במצב היום כאשר יש בדיקות משנה, אני מבינה שהם מגיעים לתחנה לצורך בדיקות המשנה וגם היום אין סמכות לעצור רכב בדרך לצורך בדיקת משנה. אנחנו נשארים בעצם באותה רמה של סמכויות.

עוד משהו, נציגי המשטרה? תודה לכם.

רציתי לענות לגבי הסמכות לבדיקה.

כרגע הסעיף הזה סגור. ממשיכים.

אנחנו חוזרים לנושא העיצומים הכספיים. היינו בסעיף 288 ועצרנו בפסקה (13) בעמוד 16.

(14) מייצר מזון שנקבעה לגביו חובה לקבל אישור ייצור נאות בלא שיש בידיו אישור כאמור, בניגוד לסעיף 47(א).

השאלה אם לא צריך כאן בעיצום הכספי לדבר גם על אי מילוי התנאים שנקבעו באישור הייצור הנאות או שלא בהתאם לתנאיו.

אני מבינה שכל העבירות האלה, זה פי אחד וחצי מהסכום הבסיסי.

כן. אני רק אעיר שבעקבות ההערות שעלו בישיבה הקודמת לעניין הסכום הבסיסי, הפחתנו את הסכום הבסיסי לגבי יחיד מ-10,000 ל-8,000 שקלים לגבי תאגיד קטן. תאגיד קטן שהוא עד מאה מיליון שקלים מחזור מכירות, זה עשרים אלף שקלים, ותאגיד גדול שהוא מעל מאה מיליון, זה ארבעים אלף שקלים. בסוף הוספנו שני סעיפים לגבי עבירות סימון ועבירות של גוף זר שם באמת כנגזרת מההפחתה יש הסדר מיוחד לגבי הטלת העיצום הכספי לפי מספר המוצרים שלגביהם נעשתה ההפרה. כרגע כל ההפרות עליהן אנחנו מדברים, הפרה אחת בודדת, לא משנה בכמה מוצרים היא נעשתה, הסכום מוטל פעם אחת.

אנחנו נמצאים בסעיף (14) ויש לנו כאן 14 סעיפים בגינם אנחנו יכולים להטיל עיצום כספי שהוא פי אחד וחצי מהסכום הבסיסי.

נכון.

אם הטלנו פעם אחת והם עשו 14 עבירות, לא נכפיל את זה ב-14.

אם זאת אותה סדרה של מוצרים לגביה יש הפרה מסוימת, לדוגמה התגלה איזשהו חומר או משהו כזה, פעם אחת מטילים ולא 14 פעמים, אבל כמובן שאם אותו עוסק פעם אחר פעם חוזר על אותה עבירה ומדובר על עבירה שחוזרת על עצמה ואפשר לנתק מההפרות, זה יוטל פעמיים.

אני רוצה להבהיר. בואי נאמר שהעבריין לצורך העניין מייצר, מייבא או מוכר מזון בניגוד להוראות. לאחר מכן הוא מוסיף למוצר בשר מעובד ובתהליך עיבודו חומרים בניגוד להוראות.

אלה הפרות נפרדות.

מה שהתכוונתי, אם את הבשר המעובד הוא מוסיף בכמה אריזות של הבשר, זה מוטל פעם אחת.

בסדר גמור. תודה.

אנחנו נוסיף בלי שיש בידיו אישור כאמור או בניגוד לתנאיו.

בסעיף 47(ב) כתוב לא ייצר אדם מזון אלא בהתאם לתנאים, ואני לא רואה אם הסעיף מפנה ל-47(ב).

הוא מפנה ל-47(א).

צריך להוסיף את 47(ב).

בכל מקרה אנחנו נוהגים את הפרת התנאים בשונה מהפרה של היעדר אישור בכלל לקבוע במדרג הנמוך יותר. את ההפרה של אי קיום תנאים של רישיון, היתר אישור, על פי רוב אנחנו קובעים במדרג נמוך יותר מהיעדר אישור בכלל.

יהיה לנו עיצום כספי כזה אבל בסעיף 287.

בעונשין, בעמוד 4, פסקה (16), צריך אותו נוסף לעשות גם בעיצומים.

בסדר, אבל זה יהיה במדרג הנמוך, בסעיף 287.

(14א) מייצר מזון בלא שקבע וסימן את הטמפרטורה המוגדרת הנדרשת לשמירה על בטיחות המזון, בניגוד להוראות סעיף 48(ג).

אנחנו מדברים כאן על החובה שמוצע להוסיף לסעיף 28(ג) – גם זה טעון רביזיה – לציין ולסמן את הטמפרטורה המוגדרת לצורך שמירה על בטיחות המזון על גבי המזון. חובה על היצרן. זה רק אם הטמפרטורה הזאת נדרשת לפי חקיקת המזון.

מוגדרת, זה לא רק חקיקת המזון.

זאת אומרת, הטמפרטורה המבוקרת.

המבוקרת.

(15) מבצע פעולת הכנה או אריזה של מזון לקראת מכירה לצרכן באתר המכירה לצרכן בלא אישור פעילות יצרנית או שלא בהתאם לתנאיו בניגוד להוראות סעיף 50(א).

גם סעיף (15א) כפוף לרביזיה כי אנחנו צריכים לתקן את סעיף 52 לעניין המטבח המוסדי. יש הסמכה לשר לקבוע חובת רישיון ואנחנו רוצים להבטיח שגם במקרה שנקבעה חובת רישיון, תהיה חובה לעמוד בתנאיו, אבל אם תיקבע הוראה כזאת, יהיה גם עיצום כספי.

(15) מייצר מזון מוסדי הטעון רישיון מטבחי מוסדי לפי התקנות, בלא שיש בידיו רישיון כאמור, או שלא בהתאם לתנאיו, בניגוד לסעיף 52(א3).

(16) מסמן מזון בסמל תנאי ייצור נאותים, בלא אישור ייצור נאות ללא היתר, בניגוד להוראות סעיף 73.

(17) מייבא מזון בלא תעודת יבואן רשום או בניגוד לתנאים הקבועים בתעודת היבואן הרשום, בניגוד להוראות סעיף 77.

(18) מייבא מזון שייצורו טעון אישור ייצור נאות, בלא שיש בידיו אישור המעיד כי ייצור המזון נעשה בתנאי ייצור נאותים, בניגוד להוראות סעיף 78(א).

(19) מייבא מזון רגיל בלא אישור קבלת הצהרה, בניגוד להוראות סעיף 79(1).

(20) מייבא מזון רגיש בלא אישור מוקדם לייבוא או שלא בהתאם לדרישות שבאישור האמור, בניגוד להוראות סעיף 80(א)(1).

אין כאן התייחסות לאיסור לייבא בייבוא אישי שלא בהתאם להגבלות שנקבעו בייבוא אישי. השאלה היא האם במכוון אין התייחסות לדבר הזה.

אני לא משפטן, אבל למיטב ידיעתי זה לבעל רישיון.

על עוסק. לאו דווקא על בעל רישיון אבל על עוסק. מנהל שירות המזון כשיר לעבור למשרד המשפטים.

(21) מייבא מזון שהוא מסר לגביו פרטים לא נכונים באחד מאלה –

במסמך, בטופס או במידע שמסר במצורף לבקשה לקבלת אישור מוקדם לייבוא מזון רגיש, כאמור בסעיף 92(א)(2).

בהצהרה, בניגוד להוראות סעיף 105.

במסמך, בטופס או במידע שמסר במצורף להצהרה, בניגוד להוראות סעיף 107(ב).

בבקשה לקבלת תעודת שחרור, בניגוד להוראות סעיף 114 או סעיף 115.

בבקשה לרישום כיבואן, בניגוד להוראות סעיף 137.

אני רוצה לוודא. אנחנו משאירים את זה ברמה הגבוהה של העיצומים הכספיים? האם לגבי העונשין, יש איזה שינוי לגבי מסירת פרטים?

בעונשין, זה עובר לנמוך.

(22) מייבא מזון בניגוד להוראות סעיף 110(ג).

(23) מוציא משלוח מזון שייבא מתחנת הסגר בלא שקיבל תעודת שחרור, בניגוד להוראות סעיף 112.

(23א) מייצר מזון המיועד אך ורק לייצוא שמסר פרטים לא נכונים בהצהרת ייצוא.

חסר בניגוד ל.

אני רוצה לברך את חברי הכנסת שהצטרפו אלינו, מירב בן ארי וג'מאל זחאלקה. ברוכים הבאים.

אני יכול לבקש לעשות רביזיה בשעה 3:00 אחר הצהרים? יש כל מיני חוקים שביקשתם שנעשה בדיקה חוזרת.

אני פנויה.

יש לי ישיבת סיעה.

גם לי יש ישיבת סיעה.

אני קיבלתי פטור.

אני אבוא.

נעה, זה בסדר שנעשה רביזיות בשעה 3:00 עד 4:00?

בשמחה. זה כולל את הרביזיות של חברת הכנסת גרמן והרביזיה של חברת הכנסת מיכאלי. אם יהיו רביזיות נוספות, גם הן יהיו.

אם כן, הודענו על כך.

אנחנו מציעים שהוועדה כן תקיים דיון מחדש. היועצים המשפטיים לא יכולים לבקש רביזיה אלא צריך להציע לכם לקיים רביזיה במספר סעיפים בסימן ב'.

כל מה שאת רוצה. אפשר לעשות את זה היום ב-3:00.

ממשיכים. אנחנו בעמוד 17, פסקה (23ב).

בסעיף (22) יש לנו מייבא מזון בניגוד להוראות סעיף 100(ג) ואנחנו צריכים למצוא את האזכור הנכון. אנחנו נמצא אותו.

לגבי סעיף קטן (23א), מסר פרטים לא נכונים בהצהרת הייצוא, אנחנו לא נגיד בניגוד לסעיף כי אין סעיף שמחייב אותו למסור פרטים נכונים אלא יש סעיף שמחייב אותו למסור הצהרה וממילא אם הוא הפר את ההוראה של הסעיף שמדבר על הצהרת הייצוא.

אולי אפשר להוסיף הצהרת ייצוא לפי סעיף 148(א).

כן. בהצהרת ייצוא לפי סעיף.

(23ב) מייצר מזון המיועד אך ורק לייצוא או משווק מזון כאמור שלא קיים הוראה פרטנית בניגוד להוראות סעיף 148א(ד).

דיברנו על זה גם בהוראות העונשיות. זאת מקבילה לזה.

(23ג) מייצר מזון המיועד אך ורק לייצוא שאינו מקיים את הוראות סעיפים 151 עד 154.

גם כאן צריך לעשות התאמה בסעיפים. סעיף 154 הוסר בינתיים אבל הכוונה לאותן הוראות שהיו חלות על משווק ולא חלות על היצואן בגלל שהייצוא עצמו הוצא מההגדרה.

(24) מוציא מזון ממחסן הרשום בתעודת רישום היבואן, בניגוד להוראות סעיף 123.

הכוונה היא למצב שבו ניתנה תעודת שחרור מותנית או ניתנה אפשרות להוציא את המוצרים המיובאים למחסן של היבואן בתנאים מסוימים והתנאים לא קוימו ועל כן יש עיצום כספי.

(25) מקבל מזון מיצרן או מיבואן שאינם בעלי רישיון ייצור או תעודת יבואן רשום, לפי העניין, בניגוד להוראות סעיף 151(א).

בפסקה (27) יש לנו הוראות גם על בדיקה, האם אתה מקבל מיצרן או מיבואן וגם חובת אימות אחת לשנה של מצב היצרן או היבואן למעט אם נרשמת לרישום של עדכון. הנושא של אימות הרישום הוא לא אחרי ההוראה בסעיף 25 או שלא מוחל עליה עיצום כספי? האם אתם מבינים את ההוראה של האימות כחלק מההוראה המחייבת אותו לקבל את המזון ממישהו בעל רישיון ייצור?

הורדתם את המילה בתוקף. להבנתי זה נכנס מזה שכתבנו את המילה בתוקף ומזה נגזר מתי הוא צריך לעשות את אימות תוקף – אחת לשנה. אם הורידו את המילה בתוקף, זה באמת מוציא את זה. הכוונה היא שזה אמור להיות חלק מזה.

אם כן, נחזיר את המילה "בתוקף" לכאן למרות שבמקומות אחרים הורדנו אותה. כאן יש לה משמעות.

נכון.

(27) לא שומר מסמך או פרט – בניגוד להוראות סעיף 58, סעיף 126, סעיף 128 – אותו סעיף 128 מפנה לסעיפים שרשומים בסוגריים – (130(ב), 131, 131א, 132, 133, 134), סעיף 148א(א)(4), סעיף 153, סעיף 157 או סעיף 162 – שמפנה אותנו לרשום בסוגריים – (163(2)).

סעיף 130(ב) מדגיש את חשיבות הנושא של שמירת המסמכים. סעיף 130(ב) נוגע לתוצאות של בדיקה שעל היבואן לשמור ומכך נובעת החשיבות. אני מבינה שרציתם גם להציע בכל זאת שינוי בהוראות העונשין בנושא הזה.

כן. עשינו את זה בסעיף 7(א) כאשר הפרדנו את בדיקות המעבדה כי זה לב לבה של הרפורמה אותו יבואן צריך לבצע את הבדיקות, להביא מהיצרן ולשמור אותן אצלו. לכן הפרדנו ל-27(א) את ההוראה לעניין חובת קיום הבדיקות והבדיקה של הבדיקות. בסעיף 27 יש רק את שמירת המסמכים.

משמעות הדבר היא שמוסיפים חובה לבצע את הבדיקות ולא רק חובה לשמור את מסמך הבדיקה.

לא. חובה שזה מוצר שיש לגביו בדיקות. לא שינינו את ההסדר המהותי. אלה יכולות להיות בדיקות שביצע היצרן או כל אחד אחר, אבל אתה רק צריך לוודא שאתה לא מביא מוצר שלא בוצעו לגביו בדיקות. להביא מוצר שלא בוצעו לגביו בדיקות, זה לא שמרתי את המסמכים אלא זה הבאתי מוצר שלא בוצעו לגביו בדיקות וזה מאוד מאוד חמור. אנחנו נותנים בך אמון שאתה מביא מוצרים שנבדקו. אחר כך יכול להיות שהבאת ואיבדת את המסמך, בסדר, אז הפרת את הוראת שמירת המסמכים וזאת דרגת חומרה פחותה בהרבה. זה ההבדל שחודד.\

אבל הוא מחויב בשמירת המסמכים.

נכון, אבל יש הבדל בין לשמור לבין לא היה לך במקור.

הוא גם צריך לוודא שנעשתה בדיקה.

ואם לא היה במקור?

רגע, אני רוצה לוודא. היבואן יכול להביא לא דרך היצרן אבל עם מסמכים.

בהחלט. הוא יכול להביא. הבדיקות יכולות להיעשות על ידי כל אחד. אלה יכולות להיות בדיקות שהיצרן ביצע כשיש לך קשר אתו או אפילו כשאין לך קשר אתו אבל יש את המסמכים שהגיעו יחד, שהיצרן ביצע. יכול להיות שאתה עשית בעצמך וזה יכול להיות בכל דרך, אבל העיקר שבוצעו בדיקות למוצר ולא אכפת לנו איך.

זה שיש לי את המסמך, זה לא מספק אותך בדיעבד? התברר שלא נעשתה בדיקה ולי יש מסמך. זה מחייב אותי לעשות בדיקה עוד פעם?

אם היצרן זייף מסמך - - -

ואני לא יודע.

זה בסדר. אנחנו לא מדברים על זה.

כל הבסיס של החוק הוא שכדי לייבא, אתה לא חייב ללכת ליצרן ולהיות בקשר ישיר אתו. אתה יכול להיות בקשר עם ספק והוא אמור לספק. אם לא, תעשה את הבדיקה.

רציתי להבין. אם למישהו אין את אחת הבדיקות, הוא לא עשה בכלל, מה השינוי שאתם אומרים לגביו?

אנחנו פשוט מחדדים את ההפרדה. בעצם שמנו לב שבקשר לבדיקות, החובה היחידה שיש היא לשמור מסמכים. אלה שתי חובות נפרדות. קודם יש את החובה שיבוצעו בדיקות - - -

שתיהן קיימות בעיצומים הכספיים?

שתיהן קיימות ברמות שונות. אנחנו עושים את ההפרדה. במהות אם לא בוצעה בדיקה, זה חמור, ואם בוצעה בדיקה ורק לא שמרת את המסמך, זה חמור אבל פחות.

בסעיף 27 עשינו לא מה שהתכוונו. הוספנו ברמה הנמוכה של העיצומים דווקא את שמירת המסמכים, ב-10א. ברמה הנמוכה הוספנו את 10א, לא שמר מסמכים בניגוד ל-130(ב), זאת הייתה הכוונה וכאן אמור להיות דווקא לא ביצע בדיקות או לא החזיק מסמכים ביחד עם הבדיקות לפי 130(א). יש לנו את זה פעמיים.

עוד לא הקראנו את התיקונים.

אם יורשה לי לשאול שאלה. זמר, כדי להבין. הכוונה שגם סעיף (27) וגם סעיף (27א) נשארים ברמה של מדרג גבוה, חמור, ורק עשינו הפרדה בין כלל המסמכים לבין תוצאות בדיקה. נכון?

כן. מה שאמרתי קודם, התבסס על זה שראיתי ברמה הנמוכה ועכשיו אתם מתקנים אותי. זה בסדר.

נקריא את הסעיף המתוקן כפי שהוא. הסעיף נקרא שמירת תוצאות של בדיקות מעבדה וכרגע מוצע לקרוא לו בדיקות מעבדה.

130. בדיקות מעבדה.

יבואן מזון יבדוק לגבי כל אחת מהאצוות שבמשלוח כי בוצעה בדיקה המעידה על עמידת המזון בדרישות המופעלות עליו לפי חקיקת המזון ולפי הוראות שנתן מנהל שירות המזון לפי סימן זה. לעניין סימן זה, בדיקה – בדיקה שנערכה בידי יצרן המזון, מעבדה בישראל או מעבדה שאושרה או הוכרה על ידי אחד הגופים כאמור בסעיפים 78(א) ו-78(ב)(2).

יבואן מזון ישמור לגבי כל אחת מהאצוות שבמשלוח המזון את תוצאות של בדיקה שנערכה כאמור בסעיף קטן (א).

על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), יבואן שיש לו קשר עם יצרן המזון בין אם באופן ישיר או דרך ספק אשר יש לו קשר ישיר עם יצרן המזון, רשאי לבדוק עמידת המזון בדרישות החלות עליו לפי חקיקת המזון לפי הוראות שנתן מנהל שירות המזון לפי סימן זה באמצעות מסמכים לפי פסקאות (1) ו-ׁ(2) שלהלן וישמור מסמכים אלה.

כאן יש פירוט של אותם מסמכים. מסמך חתום על ידי יצרן המזון - קראנו את זה כבר במקור – לגבי הרכב המזון ויש כאן התייחסות להרכב ייעודי, ומסמך חתום על ידי יצרן המזון שאומר שהאצוות שבמשלוח עומדות במפרט של המזון שבמשלוח כפי שקבע יצרן המזון, או תוצאות בדיקה כאמור בסעיף קטן (א) לגבי אחת לפחות מן האצוות שבמשלוח.

יש לנו את סעיף קטן (ד) שכבר קראנו אותו בנוסחו המתוקן ולא נחזור עליו.

אפשר להמשיך. אין הצבעות.

זאת אומרת, יש לו חובה לוודא שקיימות בדיקות אבל יש חלופה לגבי יבואן שאין לו קשר ישיר עם היצרן.

אנחנו ממשיכים לקרוא בסעיף (27א) שנוגע לסעיף 130(א) שקראנו עכשיו.

(27א) לא בדק קיומן והתאמתן של בדיקות לפי הוראות סעיף 130(א).

(28) מוכר מזון שאינו נדרש לרישיון עסק ואינו רשום כתאגיד, או כעוסק מורשה, בניגוד לסעיף 150.

(29) מוכר מזון בלא שקיים את הוראות התקנות המנויות בתוספת השמינית לעניין התנאים למכירת מזון שנקבעו לפי סעיף 164, בניגוד להוראות סעיף 156.

כרגע התוספת השמינית ריקה. אם יהיו תקנות, יצטרכו להוסיף אותן לתוספת השמינית.

(30) מביא מזון מהאזור לישראל בלי שהוא משווק מן האזור רשום, או מביא מזון כאמור שהוא קיבל מאדם שאינו בעל היתר תקף להוצאת המזון או בניגוד לתנאי היתר כאמור, בניגוד להוראות סעיף 168.

(31) מביא מהאזור לישראל מזון רגיש שלא שקיבל אישור מיוחד לכך או בניגוד לתנאיו, בניגוד להוראות סעיף 169.

(32) מביא מזון מהאזור לישראל בלא שסימן עליו את שמו, בניגוד להוראות סעיף 170.

(33) מביא מזון מהאזור לישראל שלא בהתאם לתקנות שנקבעו לפי סעיף 166(ב) – צריך להחזיר את "המנויות בתוספת השישית" - בניגוד להוראות סעיף 171.

(34) מוביל מזון הטעון הובלה בטמפרטורה מבוקרת בלא רישיון הובלה, רישיון ייצור לפעילות הובלה בטמפרטורה מבוקרת או היתר להובלה בתעודת היבואן הרשום, או בניגוד לתנאי הרישיון או ההיתר כאמור, בניגוד להוראות סיעף 175.

(35) מאחסן מזון הטעון אחסנה בטמפרטורה מבוקרת, בלא רישיון אחסנה, רישיון ייצור לפעילות אחסנה בטמפרטורה מבוקרת או היתר לאחסנה בתעודת היבואן הרשום או בניגוד לתנאי הרישיון או ההיתר כאמור, בניגוד להוראות סעיף 178.

(35א) עוסק במזון שלא מקיים את הוראות היצרן, בניגוד להוראות סעיף 183א.

זה אותו סעיף שמחליף את סעיף 154 וסעיף 36.

(35ב) עוסק מזון שמחזיק מזון שלא בהתאם לתנאים לפפי הוראות היצרן, בניגוד להוראות סעיף 184.

(36) החזיק מזון שלא בהתאם להוראות מנהל שירות המזון בניגוד להוראות סעיף 185(ג).

(37) לא נוקט אמצעים סבירים למניעת שימוש במזון מזיק או לא מודיע למנהל שירות המזון על מזון מזיק, בניגוד להוראות סעיף 191(ב).

סעיף 191(ב) נמצא עכשיו בניסוח מחדש. זמר, זה הסעיף?

נכון. כשננסח אותו, נתקן גם את ההוראה.

צריך לתקן בהתאם כי לא תהיה חובה להודיע למנהל שירות המזון לכל עוסק.

תהיה במצבים מסוימים. אנחנו נתקן את זה.

או לא מודיע למנהל שירות המזון, זה יכול להשתנות?

זה לא משנה את הניסוח.

לא צריך למחוק. אפשר להשאיר את זה כי יש את ההוראה המהותית.

הסעיף לא משתנה.

נכון. כי לא כתוב עוסק. פשוט הסעיף יתוקן.

מדוע נקבעו אלה?

השאלה היא מדוע אלה ולא הוראות אחרות. בסעיף (37א) יש תוספת.

(37א) לא מקיים הוראה של מנהל שירות המזון או רופא מחוזי לפי סעיף 193(א) או הוראה של מנהל שירות המזון לפי סעיף 193(ב).

(38) לא מקיים הוראה מהוראות צו של רופא ממשלתי או מנהל שירות המזון, לפי העניין, שניתנה לפי סעיף 195.

אלה הוראות שנוגעות להשמדה של מזון, פסילה של מזון או השמדתו. על הנושא של מעבדה דנו גם בנושא העונשין.

יש לנו כאן כמה סעיפים שנוגעים לפרק הווטרינרי ואני מציעה שאחרי שנקרא את הפרק, נחזור אליהם.

אנחנו עוברים לפסקה (48).

לגבי התוספת השמינית בפסקה (29). יש תקנות של אזהרת חנק, תקנות בריאות הציבור (מזון), סימון אזהרת חנק. זה חל היום על המשווק ואפשר להכניס אותן לתוספת השמינית.

כשנגיע לתוספת.

(48) מייצר, משווק, מייבא או מייצא מזון שלא עומד בדרישות תקן רשמי החל עליו, למעט דרישות בדבר סימון המזון, או מבצע כל פעולה הנוגעת למזון שהכללים לעניין ביצועה אינם מתאימים לדרישות תקן רשמי, בניגוד להוראות סעיף 9(א) לחוק התקנים, בכפוף להוראות פרק זה.

הוספנו את "בכפוף להוראות פרק זה" כדי להבהיר שזה לא שאנחנו אוכפים כאן את חוק התקנים אלא אנחנו מתייחסים להוראות שנקבעו בפרק זה. מתייחסים לחובות הסימון לפי חקיקת המזון שנקבעו בפרק זה.

את יכולה להסביר למה למעט דרישות בדבר סימון מזון?

הסימון מופיע במדרג הנמוך יותר ולכן הוא מוחרג כאן.

הסימון מופיע במדרג הנמוך. שמרנו על המבנה שקיים גם בחוק התקנים, שם מפרידים.

התאחדות התעשיינים. אני רוצה להזכיר שצריך את ההוראה הזאת להתאים למתווה של הייצוא מכיוון שיש לו פטור גם לפי החוק הזה לייצר בניגוד לתקן רשמי. צריך להתאים את העבירה.

נכון. הוספנו בכפוף להוראות פרק זה בסוף הסעיף וזה בעצם מכפיף את זה בדיוק לזה. אם מותר לך, אם בפרק זה כתוב שמותר לך לייצר, אתה כמובן לא שם.

זה התיקון שנעשה גם בחלק של העונשין.

כן.

גם ב-280.

עשינו כבר גם בנמוך. אנחנו פשוט לא קוראים את זה עכשיו, אבל כשנחזור לקרוא את התיקונים, אתם תראו את זה.

מה שהוחרג מופיע בחוק הזה ואני שואל היכן הסעיף הקטן בסעיף הזה שמתייחס לזה?

הקראנו אותו בפעם הקודמת. אני מיד אראה לך אותו. בעמוד 14, פסקה (17).

אולי גם בסעיף קטן (17) כדאי להוסיף בניגוד להוראות חוק זה.

עשינו את התיקון הנדרש. שם פשוט מחקנו את המונח מייצא מכיוון שלייצוא יש היתר גורף לעבור על הוראות סימון. לכן לא צריך בכלל להתייחס לזה ולכן הורדנו את זה. קישרנו את סעיף 40(א)(2) שבעצם עושה את הקישור הנדרש להוראות פרק זה.

288א. עיצום כספי על הפרות של הוראות בעניין סימון מזון

על אף הוראות סעיפים 286 עד 288, בהפרות לפי סעיפים אלו שעניינן הוראות סימן, יעמוד "הסכום הבסיסי" על מאה שקלים חדשים לכל מוצר בו מתגלה הפרה כאמור ובלבד שלא יפחת סכום העיצום שיוטל ממחצית הסכום הבסיסי לפי סעיף 286 ולא יעלה על פי שתיים מהסכום הבסיסי האמור.

על אף הוראות סעיף קטן (א), בהפרה של הוראות סימון המנויה בתוספת ה....., לא יפחת סכום העיצום שיוטל מהסכום הבסיסי לפי סעיף 286, ולא יעלה על פי שתיים מהסכום הבסיסי האמור.

288ב. עיצום כספי על הפרות הוראות לעניין גוף זר

מייצר או מייבא מזון שיש בו גוף זר בניגוד להוראת סעיף 29(א)(5) רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראת סימן זה אלא אם כן התווסף הגוף הזר באופן בלתי נמנע כחלק מתהליך הייצור. לעניין הזה יעמוד "הסכום הבסיסי" על 500 שקלים חדשים לכל מוצר בו מתגלה הפרה כאמור ובלבד שלא יפחת סכום העיצום שיוטל ממחצית הסכום הבסיסי לפי סעיף 286 ולא יעלה על פי שתיים מהסכום הבסיסי האמור.

על אף הוראות סעיף קטן (א), אם ההפרה כאמור עלולה לפגום בבטיחות המזון, לא יפחת סכום העיצום שיוטל מהסכום הבסיסי לפי סעיף 286, ולא יעלה על פי שתיים מהסכום הבסיסי האמור.

אני אסביר בקצרה. יש לנו כאן שני הסדרים כאשר הראשון הוא לעניין סימון מזון. אם לגבי כל ההפרות האחרות אמרנו שלא משנה בכמה מוצרים זה נעשה, העיצום יוטל פעם אחת, הרי שלעניין סימון מזון אמרנו שכן יש משמעות לכל מוצר בו מתגלה ההפרה. במקרה הזה העיצום יהיה מאה שקלים לכל מוצר אבל עשינו תקרה נמוכה ותקרה גבוהה. התקרה לעניין סימון זה, מחצית מהסכום הבסיסי זו התקרה הנמוכה. כלומר, גם אם זה התגלה בשני מוצרים, העיצום לא יהיה מאתיים שקלים אלא אם זה יחיד, זה יהיה 4,000 שקלים, תאגיד קטן – 10,000 שקלים ותאגיד גדול – עשרים אלף. התקרה הגבוהה היא פי שתיים מהסכום הבסיסי.

אבל כן תיכתב תוספת בה יהיו הפרות חמורות יותר ושם התקרה תהיה הסכום הבסיסי בפי שתיים מהסכום הבסיסי.

שם הכוונה לסימונים שמייצגים לא רק ערך צרכני כמו למשל סימון ערך תזונתי ודברים כאלה אלא חנק, גלוטן,, אלרגנים ודברים כאלה.

הוועדה מחוקקת מה צריך להיות באריזה. למה שלא יסמנו כל מה שחייבים לסמן? זה חל על כל מה שמחויב או דווקא על דברים שהם מזיקים?

לא. קבענו כאן שני מדרגים. אמרנו על כל סימון, זה נכנס לסעיף (א), והסימונים החמורים יותר, אנחנו רואים את זה אחרת.

אם ייצרתי שני מיליון ממתק?

סכום הגג ליחיד הוא 16 אלף שקלים, ארבעים אלף שקלים לתאגיד קטן ושמונים אלף לתאגיד גדול.

הרעיון ביסודו היה מאוד מוצלח אבל הכניסו בו איזשהו טוויסט קטן שהוציא ממנו את כל העוקץ. הנושא של הרצפה, למעשה הרעיון כפי שהובהר כאן ביום חמישי, דובר על זה שגם עבירות הסימון וגם העבירות של הגוף הזר, אלה הפרות טכניות שחוזרות על עצמן. ואכן הרעיון היה שלא בכל הפרה כזאת כאשר נמצאה שערה - - -

בהומור אני אענה לך. החודש אני בן 55. אני קונה לחם קל, את הלחם היקר, ואת יודעת כמה פעמים ניסיתי לטחון אבן? ואני קונה מוצר איכותי של העשירון העליון.

זה לא בסדר. מה שקורה היום, באותם מקרים חריגים, הלקוחות מתלוננים ואז מוטל קנס שהיום עומד על אלף שקלים. כאן הרעיון היה לאפשר איזשהו קנס יותר נמוך או עיצום כספי יותר נמוך מחמישים אלף שקלים או מארבעים אלף שקלים או מעשרים אלף שקלים כפי שזה נקבע היום בהפרות מהסוג הזה. מה שקורה, במנגנון שקבעתם עכשיו, בגין כל שערה או אבן בלחם, יצטרכו לשלם את המינימום של עשרים אלף שקלים.

רצית שם ישלמו מאה שקלים על מקרה כזה. טרחו לשלוח מפקח, הטילו עיצום כספי ובסוף העיצום הכספי יהיה מאה שקלים כי יש לי יסוד להניח שההפרה הזאת - - -

בגין המקרה היחיד לא עשינו דבר כיוון שהרעיון הוא שהיום בסימון יש עניין של הרבה מוצרים שנפל בהם אותו פגם. זאת סדרה. אבל בגוף זר, אין עניין של סדרה אלא זה במוצר אחד. הרעיון היה להקל. רצינו להקל ונמצאנו מחמירים.

זה לא מדויק.

עכשיו אנחנו גם נשלם פי שניים.

חברתי לא מדייקת עד הסוף. כמובן שיש הרבה טעם בדבריה אבל היא לא מדייקת עד הסוף. קודם כל, קבענו מחצית מהסכום הבסיסי. לכן להגיד שרצינו להפחית ולא נעשה כאן כלום, זה לא נכון. הפחתנו בחמישים אחוזים וזה לא מעט.

דבר שני. אנחנו מדברים על הסכום לפני תקנות הפחתה. כמעט ואין עיצומים שלא חלים עליהם, חלק מתקנות ההפחתה.

מה מקסימום ההפחתה בתקנות ההפחתה?

רגע. הדבר השני הוא שלא בהכרח כל מקרה שבו מתגלה גוף זר, הוא בהכרח מעיד על גוף זר אחד בפני עצמו. לפעמים מדובר על משהו שבוודאי קרה בכמה מוצרים והטענה שאם נמצאה חתיכת פלסטיק קטנה, זה בהכרח במוצר אחד – היא לא מוחלטת אלא להפך, כנראה נפלה איזושהי חתיכת פלסטיק שהתפרקה לה בתוך כמה וכמה מוצרים. לכן יש איזושהי הנחה של מינימום. ירדנו לחמישים אחוזים מהסכום הבסיסי שגם אותו הפחתנו כשבאנו לוועד, לבקשת היושב ראש.

כל אבן, עשרים אלף שקלים.

לא כל אבן. הפעם הראשונה.

אז זה חד פעמי? למה כל אבן? יש כאן יידוי אבנים? תקשיבי, היצרן, ביום שהוא יחטוף את העשרים אלף שקלים, במקום לשבת על הכורסא במשרד, הוא יסתובב בין העובדים וידאג שהעובדת תשים מטפחת, תשים כפפות, שינקו את משטח העבודה כדי שאני לא אתקל באבן המרוסקת בלחמנייה.

התאחדות התעשיינים. צריך לשים לב שמדובר כאן לא בחריגות גורפות אלא בתקלות מזדמנות. הסברתי כבר כמה פעמים שאין מצב של אפס ליקויים. זה גם לא קיים בשום תעשייה אחרת ואת זה צריך לקחת בחשבון. הקנסות האלה שהזכירה רוית של איזושהי אבן, זה לא שמישהו בא עם חצץ ומפזר אותו בתוך הגבינה או מפזר אותו בעיסת בשר.

יש עובדים שכועסים והיו עושים את זה.

זה פלילי. צריך להיות מדרג מאוד מאוד נבון בדברים האלה.

זה המדרג.

קנס של עשרים אלף שקלים על דבר אחד, הוא דרקוני והוא בלתי הגיוני.

את זה ממש בדקנו, הורדנו חצי ואחר כך יש עוד אפשרות של עד. בואו לא נעשה כל פעם את אותו דיון.

זה פשוט לא סביר.

החוק הזה חייב להתקדם.

בסופו של דבר זה יושת על הוצאות אותו מפעל. זה ייכנס בהוצאות וחבל.

אני אתייחס לדרישות סימון. אני חושב ששם המצב הרבה יותר חמור. כאן מדובר על מאה שקלים על כל מוצר שבו מתגלה הפרה. זאת אומרת שמספיק שפס הייצור מייצר אלף מוצרים באותה הזדמנות, אז הליקוי הוא הרבה מעל פי שתיים.

יש תקרה.

ברור, אבל כיוון שקודם היינו ברף של העיצום הבסיסי, כרגע אנחנו כמעט בברית מחדל, בפי שתיים.

לא הייתם בסכום הבסיסי כי ראה מה קרה בתחום של הגנת הצרכן. אנחנו שינינו אותה באופן תקדימי שאפשר להטיל על כל מוצר ולכן היית ב-300 אלף שקלים. שים לב שבנוסח המקורי של התזכיר היה פי ארבעה, היה אפשר להכפיל את העיצום פי ארבע על מספר רב של מוצרים.

מה שלא עשו כאן, זה מה שאמרנו בדיון ועל זה הייתה טענה עקרונית. יש הרבה הפרות סימון שהן הפרות שאין בינן לבין בריאות הציבור דבר וחצי דבר ולפעמים גם אין בינן לבין הטעיית הצרכן דבר וחצי דבר, ולזה לא נתנו מענה. נתנו כאן מענה למצב שבו יש חשש לפגיעה בבריאות הציבור ושם הם מכפילים. אבל בואו נעשה גם חצי שזאת דרישת סימון אזוטרית שפספסו ושם לא צריך לתת קנסות מאוד מאוד גבוהים.

מי יקבע מה זה אזוטרי?

יש לי בקשה. אני חושב שהתחשבנו והחבר'ה תיקונו והביאו לכם הצעה מתוקנת פחותה ממה שהיה בהתחלה. אני מבקש שנפסיק את הדיון הזה.

אני מחכה להסבר היכן מוגדר שזה לכל פריט ולא לסוג מוצרים.

כתוב מוצר ולא סוג מוצר. יש לנו בנוסח סוג מוצר כאשר הכוונה לקוטג' לעומת גבינה.

אלה הסכומים גם אם היו אלפי פריטים?

לא. בדיוק הפוך. בחוק הזה השתמשנו במונח סוג מזון וסוג מוצר עת רצינו לדבר על גבינות. כאן, במוצר הכוונה – ואנחנו גם מסבירים ומבהירים את זה – שאם היו אלף אריזות קוטג', זה אלף.

הנקודה הזאת לא ברורה עד הסוף. אין לי מחלוקת אתכם אבל אני מבקש להבהיר אותה כי אפשר לפרש אותה גם אחרת. צריך להבהיר למען הסר ספק.

קחו בחשבון את ההערה.

יש לי שאלה בהקשר לחברות שאמורות לאסוף את התיעוד, גם של תלונות הצרכנים. האם מעבר לתיעוד הן מחויבות לדווח לכם בזמן אמת על תלונות מהסוג הזה?

לא. נכון להיום, לפי ההצעה, הן לא מחויבות לדווח לנו על כל תלונה ותלונה און ליין. מה שכן, הן מחויבות לכך שמקבץ תלונות מביא את החברה למסקנה שיש לנקוט בצעדים שהם לצורך מניעה של שיווק מוצר שעלול להזיק לבריאות הציבור. במקרה כזה הן חייבות לתעד את כל הפעילות של ריקול עם מנהל שירות המזון או מי שהסמיכו לפי סעיף 191 ו-192.

אבל ריקול זה מקרה קיצוני. אני שואל על היום יום. נתנו כאן את הדוגמה של האבן בלחם.

אבן בלחם, זה מקרה אחד ויכולה להיות תלונה אחת בודדת. יחד עם זאת, אם היה שבריר של פלסטיק במספר יחידות כתוצאה משבר שנוצר בתהליך ייצור בציוד עצמו, אנחנו עדים לכך שגם במקרים כאלה החברה מגיעה למסקנה שהיא יכולה לעשות ריקול כי זה משהו שיכול להיות בעייתי בחלק מהמקרים.

הכללים בעניין הזה ברורים? זה נתון לשיקול דעתה הבלעדי של חברה?

לא.

מתי חברה צריכה לפנות? כאשר מדובר בארבעה פריטי, כאשר מדובר בשמונה פריטים, כאשר מדובר בעשרים פריטים?

הצטרף אלינו חבר הכנסת מאיר כהן.

הרי ברור שרוב התלונות מגיעות ישר לחברה ולא אליכם.

נכון.

אם למישהו קרה משהו במוצר, הוא ישר מתקשר לחברה.

נכון. זאת הסיבה שהגדרנו חובה של יצרן כך שברגע שיש לו צבר של תלונות הוא צריך לדווח לנו. לגבי שאלה נקודתית, תלונה על מוצר אחד, כל חברה במסגרת מערכת אבטחת איכות ובטיחות שלה, בהתאם למהות המוצר, בהתאם לסיכון שנשקף ממנו, יודעת להגדיר מבחינת מספר התלונות.

מה זה צבר של תלונות? מה זה צבר? אלה עשר תלונות?

זה תלוי בסוג המוצר, בתהליך ייצור, אופייני או לא אופייני. לצורך הדוגמה, אם יש זכוכית במוצר, זה לא אמור להיות. זה תלוי בתהליך הייצור. זכוכית במוצר זה לא דבר שמדלגים עליו גם אם זאת רק תלונה אחת. משמעות הדבר היא שהיכן שהוא בתהליך הייצור הייתה איזושהי תקלה שנגרמה כתוצאה מאיזשהו קלקול בציוד, אם זאת מנורה שהתפוצצה.

כל הנהלים האלה - - -

איפה הנהלים האלה?

כל זה ברמה של מערכות אבטחת איכות ובטיחות.

אבל כל זה כתוב?

כאשר אנחנו מגיעים לפיקוח בחברות, מה שאנחנו עושים, דבר ראשון, בין היתר – וכאן לא צריך לגלות את כל שיטות הפיקוח – בודקים גם נוהל טיפול בתלונות ואת הרישומים של התלונות והטיפול או הצעדים שננקטו בהתאם לכך.

אתה אמרת שהם צריכים לדווח לכם. כאן אתה מסביר לי שאתה הולך לפקח עליהם.

כנראה שלא הבהרתי את עצמי מספיק טוב.

אמרת שאם יש צבר תלונות, הם צריכים לדווח לכם.

ברגע שחברה מגיעה למסקנה שהאירוע הוא לא נקודתי, לא תלונה אחת, אלא יש קובץ או מקבץ של תלונות שמעידות על כך שמוצר ספציפי כן יש בו חשש לפגיעה בבריאות הציבור, החברה, לפי סעיף 190, 191 ו-192 חייבת לדווח למנהל שירות המזון על כך שיש לה אירוע או חשש לאירוע ומכאן חייבת גם לתאם ולדווח על פעולות שהיא נוקטת כדי למנוע המשך חשיפה. ללא תלות בעניין הזה, בשגרה, הרי שירות המזון מפקח על מפעלי מזון בשגרה, המפקחים שלנו מגיעים לכל מפעל ומפעל לפחות פעמיים בשנה, תלוי בסוג המפעל. אמרתי שכאשר אנחנו כגוף פיקוח מגיעים לחברה, בין היתר נבדק גם נוהל טיפול בתלונות, נוהל תלונות וגם פעולות מתקנות.

אני מבקשת להשלים לגבי תשובה שאמרתי קודם ולחדד. נשאלנו לגבי יחידת מוצר, המוצר הבודד, על ידי מר פלג. אנחנו נבדוק את זה עוד יותר לעומק, אבל לגבי סעף 288א אנחנו לא בטוחים שצריך להוסיף את המילה יחידה.

אני רק אעיר משהו ששכחנו להעיר. בסעיף 286 בו נקבע הסכום הבסיסי, ברישא כתבנו שהסכום הבסיסי הוא בין אם ההפרה היא במוצר אחד ובין אם ביותר. מכאן משתמע שאם הסכום הבסיסי, זה ללא תלות במספר המוצרים, וכאשר אנחנו אומרים בהמשך שזה לגבי כל מוצר, הכוונה היא באמת לפי מספר המוצרים.

עם כל הכבוד, אני חושב הכוונה היא שגם אם ההפרה הייתה במוצר אחד, יהיה הסכום הזה. אבל אין כאן ולא כתוב כאן במפורש שזה יוכפל במספר הפריטים.

בסעיף 288א בעמוד 21 זה כתוב. מאה שקלים לכל מוצר בו מתגלה ההפרה. לעניות דעתי זה מספיק.

צריך גם להפעיל את ההיגיון. הרי לא יעלה על הדעת שאנחנו מדברים כאן על מאה שקלים. הורדנו את הסכום. היה כאן דיון גדול והשתמשו גם בזה. הורדנו את הסכום למאה שקלים בשביל 10,000 קוטג'ים? מן הסתם לא. לכן ההיגיון הבריא כאן, אני חושב, הוא בסדר.

לא רק הגיון בריא אלא זה גם כתוב. כתבת בין אם זה במוצר אחד ובין אם זה בהרבה מוצרים.

אני מבקש להפסיק את הדיון בסעיף הזה. אנחנו חייבים להתקדם. אין לנו זמן לפלפולים ובינתיים אני מנהל את הישיבה.

אני רוצה לסבר את האוזן ולהבין את המשמעות. שמונים אלף שקלים על חברה - - -

אמרתי שאני לא חוזר לדיון הזה. תקבלו הסבר מחוץ לישיבה.

זה לא הסבר מהממשלה.

אני לא הולך לשנות. אתם יודעים שהגמשנו. מעכשיו אין לי יותר סבלנות וגם אין לי זמן. אם אתם רוצים שהחוק הזה יעבור גם לטובתכם, תעזרו לי בזמן.

בוקר טוב. כל-בו חצי חינם. בעניין של סעיף 288(א), אני רוצה לדבר על העניין של הסימון.

אנחנו חוזרים אחורה?

לא. לא חוזרים אחורה.

אני מבקש, סיימנו את הנושא של הסימון.

רק שאלה אחת. על מי יוטל העיצום? על היבואן? על היצרן? על המשווק? על כולם?

תשובה פשוטה.

אמרנו שנוסיף סעיף שייקבע נוהל לעניין אותם מקרים. כעקרון הנטייה תהיה באותם מקרים להטיל את זה על היצרן או על היבואן ורק במקרים מיוחדים על המשווק.

זה יהיה בחוק?

לא. זה יהיה בנוהל אבל תהיה חובה בחוק לקבוע נוהל לעניין זה ספציפית, מה שאין עד היום.

זה רשום בפרוטוקול.

הכול רשום, אפילו החיוך שלך.

הערה אחרונה אדוני היושב ראש ובזה נסגור. מה שמשתמע מדבריך זה שהולך להיווצר מודל בינארי של פיקוח, כן ריקול או לא ריקול, בהתייחס לחובת הדיווח שלהם ולא זאת הכוונה שלי. אני חושב שאם זה נתון לשיקול דעת מוחלט של החברות, אולי צריך להיות נוהל כתוב במקום כלשהו. השתמע ממה שאמרת שאם זאת בעיה חמורה שדורשת ריקול, יהיה דיווח, ואם לא, לא. אני חושב שזה לא מספיק.

אני מקווה שהבנתי את ההערה. נהלי ריקול קיימים גם היום. העולם כאן לא משתנה מבחינת ניהול ריקול וטיפול בתלונות הציבור ברמה של יצרן. גם היום זה קיים וחברות מדווחות ויוצאות בהודעות לריקול כאשר זה נדרש ויש צורך בכך. כל הדיווחים מפורסמים כבר היום באתר האינטרנט של משרד הבריאות. דיברנו כאן ועדכנתי על סדרי גודל של שלושה ריקולים בחודש.

לא הבנת אותי. אנחנו נמשיך את הדיון אחר כך אבל מה שהתכוונתי לומר זה שחובת הדיווח לא צריכה להיות רק במקרה של ריקול אלא גם במקרים פחותים יותר. אני לא מדבר על מוצר אחד אבל צריך להיות משהו בתווך.

הבנתי.

בנושא הנהלים האלה, לדעתי צריך להיות משהו בכתב.

אם זה לא יהיה כתוב, מה שיהיה בפועל לדעתי זה מודל בינארי. אם יש ריקול, צריך לדווח ואם אין ריקול, לא מדווחים.

אני מקווה שזאת לא הכוונה.

יהיה סעיף שיגיד שיהיה נוהל כזה שיקבע.

כן. העברנו אותו בנוסחים קודמים. נעביר.

צריך להיות נוהל כי לא נחפש כל הזמן את אלי כדי שיסביר לנו.

אני רק אומר לחבר הכנסת שמולי שהתפיסה שבאה לידי ביטוי כאן בחוק, של בעצם חובה להודיע רק מרף מסוים ומעלה, היא תפיסה שגם קיימת בעולם וגם רוחבית אצלנו בחקיקה. לכן הרבה פעמים יש סעיף שמירת תלונות צרכן.

אין לי התנגדות לזה. אני רק לא חושב שהרף הבסיסי צריך להיות רף הריקול.

אנחנו ממשיכים בסעיף 289, עמוד 21.

289. עיצום כספי בנסיבות מחמירות

היה לממונה יסוד סביר להניח כי בעל רישיון ייצור, בעל תעודת יבואן רשום או משווק הפר הוראה מההוראות לפי פרק זה, המפורטת בסעיפים 287 ו-288, בנסיבות מחמירות, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי בשיעור של פי שניים מהסכום הבסיסי ולא בהתאם לסכום שניתן היה להטיל בשאלות ההפרה. בסעיף זה, "נסיבות מחמירות" – הפרה הנוגעת למידת הסיכון לבריאות הציבור או בטיחותו כתוצאה מההפרה המדוברת.

על אף האמור בסעיפים 287(17) ו-288(48), החזיק משווק שאינו יצרן או יבואן של המזון שחל עליו תקן רשמי באישור מאת היצרן או היבואן, לפי העניין, בדבר התאמת המצרך לדרישות התקן הרשמי או אם סומן המצרך בתו תקן, לא יטיל הממונה על העוסק עיצום כספי לפי הוראות אותם סעיפים קטנים.

הסוגריים המרובעים, לא בהתאם לסכום שניתן היה להטיל, זאת הערה וזה לא אמור להיכנס לנוסח. אנחנו אומרים שזה מהסכום הבסיסי. השאלה אם לא צריך להיות בהתאם לסכום שניתן היה להטיל בשל אותה הפרה. יש לנו הפרות בסכומים משתנים.

מהסכום שניתן היה להטיל עליו.

בשל אותה הפרה.

זה חל גם על 288(א) ו-(ב) שהוספנו?

כן.

צריך להגיד את זה.

כתוב מהסכום שניתן היה.

כרגע זה לא חל עליהם.

נכון. לכן אני שואלת אם אנחנו רוצים להחיל את זה.

לא. האמת היא שלא צריך כי עשינו בתוכם את הנסיבות המחמירות. לא צריך.

אז מהסכום שניתן היה להטיל?

כן. בעל רישיון ייצור הופך ליצרן.

כן.

הערה לסעיף 289. יש לי שאלה. כאן מדובר על נסיבות המחמירות, הפרה הנוגעת למידת הסיכון לבריאות הציבור ובטיחותו. שוב, אם אפשר לייחס את הסעיף הזה לסעיף אחריות המשווק. אם לא סומן עליו אלרגן, אני לא יודעת שצריך להיות מסומן אלרגן על אותו מוצר ולא שמנו את זה בתוספת העשירית.

זה הכול נדבך על גב נדבך על גב נדבך. כמו שהסברנו, יש את ההפרה, סייגנו את ההפרה. אם לא עברת את סעיף אחריות המשווק, את בכלל לא הגעת לסעיפים האלה. אי אפשר בכלל להטיל עליך עיצום ולכן אי אפשר גם להגיע לנסיבות המחמירות.

ולכן אין סיבה לשנות.

מקבלת. תודה.

אני קצת חוששת מההגדרה של הנסיבות המחמירות כאן ואני לא מבינה אותה. מה רוצים להגיד? מה השינוי שנעשה כאן?

במקור דובר על הפרה שנוגעת למספר רב של מוצרים וזה כמובן שונה בהתאם לשינוי עליו דיבנו.

קיבל הסדר אחר.

שההפרה כוללת גם מספר רב של מוצרים למעט ההפרות בהן דובר בנפרד. לכן מה שנותר לנו זאת הפרה שבעצם יוצרת סיכון לבריאות הציבור או בטיחותו כתוצאה מההפרה. זאת אומרת, הפרה שכרוכה באיזשהו סיכון מיוחד לבריאות הציבור.

במקום נוגעת, זה לא שיש לה קשר, צריך לשנות את הניסוח כך שיצרה סיכון.

עלולה.

עלולה. יש בה פוטנציאל ליצור סיכון לבריאות הציבור.

אנחנו רוצים לשאול לגבי סעיף קטן (ב). יש כאן את הנושא של ההתאמה.

אני אסביר למה הסעיף הזה כאן. סעיפים 287(17) ו-288(48), אלה בעצם שני הסעיפים שנוגעים להפרות לפי חוק התקנים. בחוק התקנים, בסעיף 16א(ג) יש הסדר זהה לזה והוא אומר שלא יוטל עיצום כספי לפי חוק התקנים אם אתה מחזיק אישור מאת וכולי. מכיוון שאנחנו מדברים על הפרות לפי חוק התקנים, פשוט יצרנו תמונת מראה של זה ולכן הכנסנו את זה.

למה אלה נסיבות מחמירות?

זאת טעות. זה לא צריך להיות חלק מסעיף (ב) אלא זה צריך להיות במקום אחר.

זה צריך להיות סעיף בפני עצמו.

כן. או שנוסיף את זה במקום אחר. בכל מקרה, לא כאן. אלה לא נסיבות מחמירות.

אנחנו נצא להפסקה בשעה 10:45.

290. הודעה על כוונת חיוב

היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה מההוראות לפי פרק זה, כאמור בסעיפים 287 ו-288 (בסימן זה – המפר) ובכוונתו להטיל עליו עיצום כספי לפי אותם סעיפים, ימסור למפר הודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי (בסימן זה – הודעה על כוונת חיוב).

בהודעה על כוונת חיוב יציין הממונה, בין השאר, את אלה:

המעשה או המחדל (בסימן זה – המעשה) המהווה את ההפרה.

סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו.

זכותו של המפר לטעון את טענותיו לפני הממונה לפי הוראות סעיף 291.

הסמכות להוסיף על סכום העיצום הכספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת לפי הוראות סעיף 293 והמועד שממנו יראו הפרה כהפרה נמשכת לעניין הסעיף האמור.

בכל מקום כאן, למעט אם אנחנו אומרים אחרת, נצטרך להוסיף שאנחנו מפנים לסעיפים 287 ו-288, אנחנו מדברים על הפרה וצריך לזכור שיש לנו עוד הפרות לעניין הסימון והגוף הזר ב-288(א) וב-288(ב). אנחנו נוסיף אותם בהתאמה.

לכל האורך.

במקומות בהם הם מתאימים.

291. זכות הטיעון

מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 290 רשאי לטעון את טענותיו בכתב, לפני הממונה, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך שלושים ימים ממועד מסירת ההודעה, ורשאי הממונה להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים ימים.

למה להגביל את זכות הטיעון שתהיה רק בכתב? למה לא להשאיר שיקול דעת?

אין בעיה להוסיף אפשרות לממנה לאפשר את זה גם לפי שיקול דעתו. אני חושבת שהוא ממילא יכול לעשות את זה אבל אפשר לכתוב את זה. יש הסדרים בהם זה כתוב. בכל מקרה, כעיקרון, ההליך אמור להיות מאוד יעיל ופשוט. לכן ההפרות ברורות.

זאת ברירת המחדל.

טיעון בכתב, ככלל אמור להספיק.

אנחנו נגיד שזאת רשות. שהוא רשאי לאפשר טיעון בעל פה.

כן.

לעניין הזמן. אני יודעת שזה מקביל להסדרים אחרים בחוק ואולם לאור ניסיוננו הרב, לאור המשאבים שנדרשים כדי להגיב, כדי לגייס את המידע, כדי לתחקר את האנשים בשטח, כדי לתחקר את אותו אירוע, שלושים ימים הם לעולם לא מספיקים.

חשבתי שאת רוצה להציע חצי מהתקופה.

זה עדיין לתחקר אירועים, אם זה במפעלים, אם זה אצל המשווק, איך הדברים קרו. למדנו את זה לאחרונה עם העיצומים הכספיים בעניין הרשות לסחר הוגן. כמו שבסדר הדין האזרחי יש אפשרויות - - -

יש כבר הסכמה ל-45 ימים.

תודה.

גם בראשון וגם בשני, 45 ימים.

45 ימים, זה עוד בתחום הסביר. אין בעיה. אנחנו לא מתנגדים. אולי 45 וההארכה תהיה שלושים. 45 ימים פרק הזמן הראשוני וההארכה לעוד שלושים ימים.

בתקופה הנוספת הוא לא חייב לתת את כל ה-45 ימים.

אני מבקש. תנו לנו להתקדם.

45 ו-45.

45 ו-30.

45 ו-30. קיבלתם חצי תאוותכם ביד.

292. החלטת הממונה ודרישת תשלום

הממונה יחליט, לאחר ששקל את הטענות שנטענו לפי סעיף 291, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות סעיף 294.

החליט הממונה לפי הוראות סעיף קטן (א) -

להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו דרישה, בכתב, לשלם את העיצום הכספי (בסימן זה – דרישת תשלום) שבה יציין, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו.

שלא להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו הודעה על כך, בכתב.

בדרישת התשלום או בהודעה, לפי סעיף קטן (ב), יפרט הממונה את נימוקי החלטתו.

לא טען המפר את טענותיו לפי הוראות סעיף 291 בתוך התקופה האמורה בסעיף, יראו הודעה זו, בתום אותה תקופה, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור.

במהלך הדיונים עלו כל מיני אפשרויות לקבוע חובת הנמקה מרוכזת במקום אחד אבל לא עשינו את זה ובכל מקום בו צריך חובת הנמקה, ציינו את זה בסעיף. לא תהיה הוראה כללית.

הערה שקיבלתי מעורכת הדין שוש רבינוביץ שיש לה הרבה ניסיון עם חקיקה צרכנית ועם עיצומים שהיו כתוצאה מכך. לאפשר בסעיף 291 את זכות הטיעון גם בעל פה. אם המפר מבקש לטעון את הטענות שלו בעל פה, שתהיה לו אפשרות לטעון בעל פה.

זאת לא כאפשרות שנתונה לו אם הוא מבקש. זה לא תמיד יהיה אפשרי, אבל לפי שיקול דעת הממונה הוא יוכל לאפשר לעשות את זה. זאת אומרת, הוא לא חייב לעשות את זה. זה לא שכל היום הממונה ישב וישמע שימועים בעל פה. אם הוא יראה צורך בכך, הוא יאפשר זאת.

אבל לפי בקשת החשוב כמפר.

הוא יכול גם להציע את זה ביוזמתו.

הוא יכול גם להציע, אבל אני יכולה לבקש. הוא לא חייב להיענות.

אתם בוודאי יכולים לבקש אבל שיקול הדעת בהחלטה על כך שזה יהיה בעל פה, יהיה אצל הממונה.

למה צריך את סעיף קטן (ד)? יש לו זכות ונקבעו לזה זמנים. הוא לא עמד בזמנים.

עד עכשיו היינו במצב של הודעה על קבלת חיוב. ברגע שהוא לא טען את טענותיו, אנחנו משנים סטטוס והופכים להיות דרישת תשלום. לכן חשוב לכתוב את הדבר הזה.

זה פשוט חוסך פרוצדורה.

293. הפרה חוזרת והפרה נמשכת

בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה. לעניין זה, "הפרה נמשכת" – הפרת הוראה מהוראות לפי פרק זה כאמור בסעיפים 287 ו-288, - דיברנו גם על הפרות הסימונים והגוף הזר שאני לא יודעת אם זה רלוונטי להם אבל נבדוק את זה - לאחר שנמסרה למפר דרישת תשלום בשל אותה הוראה או לאחר שנמסרה למפר התראה מינהלית כמשמעותה בסעיף 299, בשל הפרת אותה התראה וההתראה לא בוטלה כאמור בסעיף 300.

בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור. לעניין זה, "הפרה חוזרת" - הפרת הוראה מההוראות לפי פרק זה כאמור בסעיפים 287 ו-288, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע.

אני רוצה לציין מבחינת הנוסח שאני חושבת שבסוף פסקה (א) החלק המסומן מיותר כי יש הוראה כזאת בהתראה מינהלית. לכן זה סומן בצהוב.

294. סכומים מופחתים

הממונה אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בתת סימן זה, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב).

השר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם ניתן יהיה להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בסימן זה, ובשיעורים שיקבע.

אני רק אעיר שהוספנו בעמוד 42 לבקשתכם שהסימן הזה ייכנס לתוקף ביום תחילת התקנות האלה.

תקנות ההפחתה.

לגבי סעיף ההפרה החוזרת, סעיף 293(ב), איך זה מסתדר עם ההפרות עליהן דיברנו קודם של סימון או גוף זר? לצורך העניין אם הן לא מקבילות, הייתה הפרה של סימון ואחרי שנה עוד הפרה של סימון, זה אומר שאני בפי שתיים? אני מתחילה מפי שתיים? זאת כבר הפרה חוזרת?

כן. זאת הפרה חוזרת.

הפרה חוזרת מתייחסת להפרות יותר חמורות ומהותיות.

זאת צריכה להיות הפרה של אותה הוראת סימון. כלומר, זאת לא הוראת סימון אחרת כלשהי. זה אומר שהוא לא הפיק לקח. הייתה בעיה בסימון אזהרת חנק ואחרי שנה אני בא והוא עדיין לא מסמן את אזהרת חנק על אותו מוצר.

אזהרת חנק היא אולי דוגמה מוצדקת אבל יש סימונים אחרים.

אם יש סימונים מיותרים, צריך להוריד אותם מחובות הסימון וצריך לשנות את הוראות חובות הסימון. אבל יש חובות סימון ולא בכדי יש חובות סימון.

אני רוצה להתייחס לתקופה של השנתיים, בהיקף הפעילות של ענף המזון.

אנחנו מקבלים את ההערה, הצעת המחלקה הפלילית. בתחום הסימון אנחנו מוכנים להוריד את התקופה לשנה מתוך ידיעה שזה תחום שהוא קצת יותר תדיר והשינויים הם יותר נפוצים. לכן אפשר יהיה לדבר על שנה בלבד.

אז זה מחמיר.

לא. זה מקל.

אני חשוב שיכולים להיות סעיפים נוספים, לא רק של סימון, שהתקופה של שנתיים היא תקופה ארוכה עבורם בגלל היקף הפעילות הכול כך משמעותי. יכול להיות שנכון להוריד את התקופה משנתיים אולי לשנה בסימון ואולי שנה וחצי ביחס לסעיפים אחרים.

אם יש לך דוגמאות קונקרטיות, תן לנו אותן. אם זה כללי, אני מתקשה.

יש גם הרבה עבירות שהן חמורות מאוד.

מכיוון שהנושא הזה הוא נושא חדש, אנחנו נתנו כאן מענה לכל הבקשות הסבירות וההגיוניות, אני מציע שאם יש לנו תקופה והיושב ראש ביקש להיות כאן פעם במושב לפחות, אם לא פעם בחודש, היה ואנחנו רואים שהמנגנון עובד לא מספיק טוב, גם לקולה וגם לחומרה, תמיד אפשר יהיה לעדכן. חברים, חבל כרגע לעצור את כל המנגנון ואת כל התהליך בגלל השנה, שנתיים, שנה וחצי וכולי כי כל מספר שתגידו, הוא יכול להיות טוב יתר או טוב פחות.

קיבלנו את ההחלטה הראשונה שהיא המחייבת בכתובים.

יותר משנה גם בגוף זר וגם בסימון?

זהו. בזה סיימנו את הסעיף הזה. את ההבהרות תעשו אחר כך.

רק בסימון.

295. סכום מעודכן של העיצום הכספי

העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא טען את טענתיו לפני הממונה כאמור בסעיף 291 – ביום מסירת ההודעה על כוונת חיוב. הוגש ערעור לבית משפט לפי סעיף 208 – אנחנו נמצא את הסעיף הנכון, סעיף שמדבר על אפשרות הערעור - ועוכב תשלומו של העיצום הכספי בידי הממונה או בית המשפט – יהיה העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בערעור.

הסכום הבסיסי הקבוע בסעיף 286, בסעיף 288(א) ו-288(ב), יתעדכן ב-1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ב-1 בינואר של השנה הקודמת. הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של עשרה שקלים וחדשים. לעניין זה, "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הממונה יפרסם ברשומות הודעה על הסכום הבסיסי המעודכן לפי סעיף קטן (ב).

296. המועד לתשלום העיצום הכספי

המפר ישלם את העיצום הכספי בתוך שלושים ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור בסעיף 292.

297. הפרשי הצמדה וריבית

לא שילם המפר עיצום כספי במועד, ייווספו על העיצום הכספי, לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (בסימן זה – הפרשי הצמדה וריבית), עד לתשלומו.

298. גבייה

עיצום כספי ייגבה לאוצר המדינה, ועל גבייתו תחול פקודת המסים (גבייה).

לסעיף 296, אנחנו מבקשים שאלה יהיו 45 ימים לשלם ולא שלושים ימים, שזה גם מה שנקבע בחוק הגנת הצרכן.

תרשמו את זה.

45 ימים?

כן.

אין בעיה.

אנחנו שואלים שאלת תם. למה העיצום הכספי בסכומים כאלה גבוהים צריך להתעדכן כל שנה לפי עליית המדד? עכשיו המדד לא בעייתי, אבל יש ימים שהוא מאוד בעייתי. אנחנו מאבדים כאן שליטה.

לא הבנתי איך אנחנו מאבדים שליטה. המדד הוא שמירת ערך הכסף. אם אנחנו לא נעדכן, אז נאבד שליטה. בדיוק הפוך.

אבל זה אחת לכמה שנים ולא אחת לשנה.

מתי שהמדד מתפרסם, זה מעודכן.

הוא מעודכן בכל הקנסות.

כן. סטנדרטי לגמרי.

זה לא סטנדרטי. יש חוקים בהם המנגנון הוא אחר.

גמרנו. זה בהתאם לכל הכללים.

עצם זה שזה מתעדכן, זה סטנדרטי.

אולי בסכומים הנמוכים של מאה שקלים, העיגול לעשרה שקלים יכול להיות קריטי. אולי שם הוראת העיגול לא צריכה להיות.

תעשו מה שעושים בשאר הקנסות.

הסעיף הזה הוא מאוד חשוב.

לשאלת הייעוץ המשפטי של הוועדה, אכן אפשר להחליף לחוק למרכז גביית קנסות במקום פקודת המסים. אם אתם רוצים את ההסבר, יש משרדים שאוכפים בעצמם ואז חלה פקודת המסים (גבייה) וכאשר המרכז לגביית קנסות אוכף עבור המשרד, אפשר.

יותר טוב למשרד שהוא יגבה בעצמו.

זאת שאלה של חלוקת העבודה בין המשרדים. חוק מרכז לגביית קנסות הוא אכן חוק עדכני יותר עם כלים טובים יותר.

רק רצינו להזכיר שכאשר דיברנו על הפיקוח הווטרינרי, הנושא של האגרות שייגבו למשרד הבריאות ייגבו לפי פקודת המסים (גבייה).

נהיה אחידים.

לא, לא צריך להיות אחידים. אני חושבת שעדיף לגבות כאן לפי חוק המרכז לגביית קנסות.

בסדר. ממשיכים.

תת סימן ב': התראה מינהלית

299. התראה מינהלית

היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה מההוראות לפי פרק זה, כאמור בסעיפים 287 ו-288 – ונוסיף את 288(א) ו-288(ב) - והתקיימו נסיבות המנויות בנהלים שהורה עליהם הממונה, באישור היועץ המשפטי לממשלה ופורסמו באתר האינטרנט, רשאי הוא להמציא למפר, במקום הודעה על כוונת חיוב, התראה מינהלית לפי הוראות תת סימן זה. בסימן זה, "היועץ המשפטי לממשלה" – לרבות משנה ליועץ המשפטי לממשלה שהוא הסמיכו לעניין זה.

בהתראה מינהלית יציין הממונה מהו המעשה המהווה את ההפרה, יודיע למפר כי עליו להפסיק את ההפרה וכי אם ימשיך בהפרה או יחזור עליה יהיה צפוי לעיצום כספי בשל הפרה נמשכת או בהפרה חוזרת, לפי העניין, כאמור בסעיף 293, וכן יציין את זכותו של המפר לבקש את ביטול ההתראה לפי הוראות סעיף 300.

הערה ניסוחית. אני חושבת שנהלים כן קובעים. הוא לא מורה על נהלים, הוא לא מורה בנהלים אלא הוא קובע את הנהלים. זאת סתם שאלה ניסוחית.

אנחנו נבדוק בעוד כמה מקומות.

לעניין הנהלים האלה, עד שהם יפורסמו בעצם לא תהיה אופציה לתת התראה מינהלית אלא רק עיצום.

ומה אלה הנהלים האלה?

אתם רוצים שאני אספר מה הם הנהלים?

בבקשה.

אתם יכולים לראות שפורסמו נהלים בחוק הגנת הצרכן. בגדול, הנהלים אומרים שההתראה ניתנת במצבים בהם יש אי בהירות משפטית או ההפרה היא חדשה, איזשהו מצב חדש שדורש התארגנות. זה לא מתייחס למצבים שמסתכלים על המפר עצמו כי לזה נועדה ההתחייבות שמגיעה אחר כך. אני מניחה שהנהלים יהיו דומים. בהגנת הצרכן אתם יכולים לראות שזה מפורסם ואני בטוחה שאתם מכירים. כל התראה חדשה, אתם מוזמנים לפנות ולשאול.

הכלי הזה לא שומש נגד מישהו ואני מוכנה לחתום על זה. אף אחת מ-18 החברות.

לפי מה שנאמר לי, כן נעשה בו שימוש לגבי 0.99 אגורות.

הנהלים יכולים לקבוע איזה שהם עקרונות כלליים כמו למשל הפרה אחת ברגע שנכנסת הפרה חדשה או לא ההפרה עצמה היא חדשה אלא המצב שבו הנהלים של משרד הבריאות משתנים. תהיה תקופה של גרייס עד שהשוק מעדכן את עצמו במקומות שיש מחלוקת ויש גם הוראות שיכולות לומר שבהפרה מסוג א' תמיד יהיה עיצום כספי ובהפרה מסוג ב' לא.

אני שואלת מה קורה עד שיפורסמו הנהלים האלה.

זה נכון שעד שיפורסמו הנהלים האלה יהיה רק עיצום כספי. יש לשים לב שכאשר יש הפרה, אפשר להטיל עיצום כספי. כלומר, ההתראה, עדיין זה מצב שבו הממונה אמר את הפרת והוא מכריז על כך.

תמשיכו את השיחה על חשבון ההפסקה שלכם. נחזור לדיון בשעה 11:05. ההפסקה הבאה תהיה בשעה 12:45.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:45 ונתחדשה בשעה 11:05.)

אנחנו מחדשים את הדיון. אנחנו בסעיף 300.

300. בקשה לביטול התראה מינהלית

נמסרה למפר התראה מינהלית כאמור בסעיף 29, רשאי הוא לפנות לממונה בכתב, בתוך שלושים ימים, בבקשה לבטל את ההתראה בשל כל אחד מטעמים אלה:

המפר לא ביצע את ההפרה.

המעשה שביצע המפר, המפורט בהתראה, אינו מהווה הפרה.

קיבל הממונה בקשה לביטול התראה מינהלית, לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי הוא לבטל את ההתראה או לדחות את הבקשה ולהשאיר את ההתראה על כנה. החלטת הממונה תינתן בכתב, ותימסר למפר בצירוף נימוקים.

בעיצום הכספי אפשרנו לפנות תוך 45 ימים ואני חושבת שלמען האחידות, גם כאן כדאי לתת 45 ימים לבטל.

301. הפרה נמשכת והפרה חוזרת לאחר התראה

נמסרה למפר התראה מינהלית לפי הוראות תת סימן זה והמפר המשיך להפר את ההוראה שבשלה נמסרה לו ההתראה, ימסור לו הממונה דרישת תשלום בשל הפרה נמשכת כאמור בסעיף 293(א). מפר שנמסרה לו דרישת תשלום כאמור, רשאי לטעון את טענותיו לפני הממונה, לעניין הימשכות ההפרה וסכום העיצום הכספי, ויחולו הוראות סעיפים 291 ו-292 בשינויים המחויבים.

נמסרה למפר התראה מינהלית לפי הוראות תת סימן זה והמפר חזר והפר את ההוראה שבשלה נמסרה לו ההתראה, בתוך שנתיים מיום מסירת ההתראה, יראו את ההפרה הנוספת כאמור כהפרה חוזרת לעניין סעיף 293(ב), והממונה ימסור למפר הודעה על כוונת חיוב בשל ההפרה החוזרת. מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי סעיף 300 בשל ההפרה החוזרת, כשאי לטעון את טענותיו לפני הממונה ויחולו הוראות סעיפים 291 ו-292, בשינויים המחויבים.

רק להבהרה. אנחנו מדברים על מצב שניתנת התראה ואפשר לבקש את ביטול ההתראה, אבל אם ההתראה לא בוטלה, יש לה תוקף במקרה של חזרה על העבירה או במקרה של הימשכות ההפרה ואל המקרים האלה אפשר להתייחס אליהם כאל הפרה חורת או הפרה נמשכת ולכן יש תוקף ולכן יש אנשים שפועלים לביטול ההתראה כי היא לא נשארת בפני עצמה אלא היא יוצרת בסיס לחיוב ואפילו חיוב מוגבר כאשר מדובר במקרה חוזר.

גם כאן אפשר את השנה של הסימון כפי שעשינו בסעיף למעלה?

כאן לא קבועים המועדים. המועדים קבועים שם, בהפרה החוזרת.

אבל אנחנו אומרים שנמסרה לו התראה בתוך שנתיים. בסעיף הקודם קיצרנו את זה לשנה, בסעיף 293(ב). אמרנו שבנושא סימון זה בתוך שנה.

בסדר.

אפשרות ערעור לגבי סכום העיצום, לגבי היכולת לטעון לגבי סכום העיצום, היא לגבי כל הסכום כולו? מה בעצם הייתה הכוונה כאן? למעשה מדובר כאן בהפרה מסוימת ואנחנו מדברים על הפרה חוזרת, על הפרה נמשכת. אנחנו אומרים שאתה יכול לערער על כל הסכום ולומר שאתה בעצם מערער על הגובה של הסכום כולו? זה נראה לא סביר. ההפרה כבר הייתה.

השאלה אם אלה תקנות ההפחתה. זאת אומרת, אנחנו אומרים שהוא רשאי לטעון גם על הנושא. קבעו כך גם בסעיף 291. בסעיף 291 הכוונה הייתה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו.

את יכולה לערער על עצם העובדה שרואים בזה הפרה נמשכת. זה בסדר גמור. אז אם זאת לא הפרה נמשכת, אין שום עיצום. אם זאת הפרה נמשכת, אתה יכול לטעון רק בהתאם לתקנות ההפחתה, אבל אם לא, איזה זכות טיעון יש לך נגד הסכום?

זכות הטיעון קיימת גם ב-291. זכות הטיעון הבסיסית.

בהתאם לתקנות.

על החיוב ועל הסכום. הכוונה היא לתקנות ההפחתה.

בסדר. שיובהר. אני חושב שצריך להבהיר שזה בהתאם לתקנות ההפחתה.

אנחנו מדברים על הנוסח הזה שהוא נוסח מאוד סטנדרטי שמופיע בחקיקה ולכן אנחנו נשארים בנוסח הסטנדרטי.

יש כאן הצעה של משרד המשפטים לגבי סעיף הנוהל עליו דובר קודם, לגבי הטלת עיצומים כספיים. זה נושא שעלה באחד הדיונים שהתקיים כבר מזמן, אז דובר על אפשרות שייקבע נוהל כזה.

זה נוסח שתואם בין המשרדים בזמנו אבל שכחנו להעביר אותו:

"היה לממונה יסוד סביר להניח כי הפרה של הוראה מסוימת ביחס למזון מסוים מהווה עילה להטלת עיצום כספי על שני בני אדם או יותר – אדם, זה לרבות תאגיד כמובן – הטלת עיצום כספי על משווק שאינו יצרן, יבואן או משווק מהאזור, קרי, משווק קמעונאי, תיעשה בהתאם לנוהל שקבע הממונה באישור היועץ המשפטי לממשלה לעניין מדיניות הטלת עיצום כספי במקרים מעין אלה".

זה בא להגיד שזה מבטא את זה שכאשר מדובר בהפרה שבוצעה על ידי היצרן או היבואן או המשווק מן האזור, זה לא מובן מאליו להטיל עיצום כספי על המשווק כאשר ברוב המקרים זה לא בשליטתו וכולי, וייקבע נוהל שיגדיר מה המדיניות במקרים כאלה ומה הם המקרים הנדירים בהם כן יוטל העיצום על המשווק.

זה סעיף חדש?

כן.

הסעיף שקובע חובה לקבוע נוהל לעניין הפרה שבוצעה על ידי שניים, היצרן ייצר והמשווק מכר. אפשר להטיל עיצום על שני אנשים אבל אם זאת חריגה בשיעורי שאריות חומרי הדברה או משהו כזה, ככלל כנראה זה לא יהיה נכון להטיל את זה על המשווק אלא בנסיבות מסוימות וכבר ייקבע בנוהל מתי למרות שזה ברור שזה אמור להשתרשר אחורה וכולי.

היות ואין להם נוסח מודפס בפניהם, אתה יכול לקרוא את זה שוב?

בוודאי. אני גם אשלח את זה לנציגי ההתאחדות.

"היה לממונה יסוד סביר להניח כי הפרה של הוראה מסוימת ביחס למזון מסוים מהווה עילה להטלת עיצום כספי על שני בני אדם או יותר, הטלת עיצום כספי על משווק שאינו יצרן, יבואן או משווק מהאזור, תיעשה בהתאם לנוהל שקבע הממונה באישור היועץ המשפטי לממשלה לעניין מדיניות הטלת עיצום כספי במקרים מעין אלה".

אני מניחה שזה יהיה אותו נוהל עליו דיברנו ביום חמישי שגם יקבע את מדיניות האכיפה.

יכול להיות שזה יבוא לידי ביטוי באותו נוהל אבל זה בעצם צעד קדימה.

מתי עונשין ומתי עיצומים כספיים.

זה פרט בתוך אותו נוהל. מבקשים שתהיה הוראה.

תהיה חובה להתייחס לזה.

להתייחס לאפשרות הזאת שאם יש יצרן ויש למשל משווק, יכול להיות שהאחריות תהיה על היצרן ולא על המשווק בהתאם לסוג ההפרה בה מדובר.

אני מציע שתעביר אליהם את הנוסח ואם יש לכם הערה במהלך הדיון, נחזור לסעיף הספציפי הזה.

תת סימן ג': התחייבות להימנע מהפרה

302. הודעה על האפשרות להגשת התחייבות ועירבון

היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה מההוראות לפי פרק זה, כאמור בסעיפים 287 ו-288, 288(א) ו-288(ב), והתקיימו נסיבות המנויות בנהלים שהורה עליהם הממונה, באישור היועץ המשפטי לממשלה, רשאי הוא להמציא למפר, במקום הודעה על כוונת חיוב, הודעה שלפיה באפשרותו להגיש לממונה כתב התחייבות ועירבון לפי הוראות תת סימן זה, במקום העיצום הכספי שניתן היה להטיל עליו בשל ביצוע ההפרה האמורה לפי הוראות תת סימן א'.

זאת שאלה של נוסח. אני חושבת שאחר כך אפשר לדבר.

הוספתם את המלים "ופורסמו באתר האינטרנט"? ההוראות צריכות להתפרסם באתר האינטרנט.

בנהלים של התראה מינהלית הוספנו שזה פורסם באינטרנט. אתה רוצה לבקש שגם הנהלים האלה יפורסמו באינטרנט?

כן.

זה טוב. זה לא מזיק.

מה יקרה בתקופת המעבר? שאלה את זה נופר לגבי התראה מינהלית ואני שואלת את זה כאן. בפעם הקודמת לא ניתנה תשובה.

אני חושבת שדווקא אביטל הבהירה. יש סמכות להטיל עיצומים כספיים והיא עומדת בפני עצמה. היא לא מותנית בקיומה של התראה מינהלית.

כן, אבל זה אומר שהחוק קבע איזשהו איזון. נאמר, יש עיצומים כספיים אבל יש גם שני מנגנונים מקלים שהם התראה מינהלית והתחייבות להימנע מהפרה. בתקופה הראשונה, עד שייקבעו הוראות נוהל שכרגע אין מגבלה של זמן מתי הן ייקבעו, לא יוכלו ליהנות המפירים מאותם מנגנונים מקלים אלא נישאר רק עם העיצום הכספי, עם המנגנון המחמיר יותר.

כל עוד זה לא נכנס לתוקפו, אין ברירה.

אבל עשינו במקרים אחרים. למשל הוראות אכיפה, אמרנו שייכנסו לתוקף עד כניסה לתוקף של החוק.

אפשר לקבוע כאן לוח זמנים?

הכול אפשר, אתם המחוקקים, אבל המקומות שאנחנו מתנים, אלה מקומות בהם אלה תקנות ואלה דברים של הכנסת. כאן מדובר בנהלי אכיפה ואני כן חושבת ועומדת על כך שהממונה יכול להטיל עיצום כספי. יש חוקים רבים אחרים בהם אין בכלל את מנגנון ההתחייבות. אני יכולה להגיד שמבחינתנו אנחנו נעשה ככל שניתן כדי שזה יהיה מהר.

מה לדעתכם לוח הזמנים האפשרי?

זאת שאלה של משרד הבריאות. יש כאן הרבה עבודה כללית. אני גם לא יודעת מתי החוק נכנס לתוקף.

הנהלים דומים לחוק הגנת הצרכן. אמרת לפני חצי שעה שזה לא יחדש חידושים גדולים ויש לנו דוגמאות.

זה לא תחקיר כאן. מה לוח הזמנים האפשרי?

אדוני היושב ראש, אני רוצה להזכיר שבאופן עקרוני החלטת השרים הייתה לקצר את תקופת הכניסה לתוקף של החוק משנה לשישה חודשים. צריך לקחת כאן בחשבון שיש לא מעט עבודה. אם אנחנו נספיק תוך שישה חודשים? באופן עקרוני אפשר לומר את זה, לא כרגע אלא בהמשך.

יכול להיות שזה יהיה יותר משישה חודשים?

הכול אפשר לעשות בפרק זמן של שישה חודשים, רק כאשר יש מטלה 1, 2, 3. בינתיים מבחינת התעדופים שלנו, אנחנו נצטרך לדון בסוגיות.

אני מציע שזה יהיה במסגרת ששת החודשים ואם לא, תבואו לקבל אישור נוסף.

נכתוב את זה בחוק?

לא.

אם זה לא בחוק, בסדר גמור. אנחנו נעשה את המאמץ אבל לא נכתוב את זה בחוק.

בסדר. מקובל.

זה יישאר כהצהרה לפרוטוקול?

כן.

תרשמו את זה ונעשה מעקב.

303. תנאי ההתחייבות וגובה העירבון

בכתב ההתחייבות יתחייב המפר להפסיק את הפרת ההוראה כאמור בסעיף 302 ולהימנע מהפרה נוספת של אותה הוראה בתוך תקופה שיקבע הממונה, ושתחילתה ביום מסירת ההתחייבות, ובלבד שהתקופה האמורה לא תעלה על שנתיים (בתת סימן זה – תקופת ההתחייבות).

הממונה רשאי להורות כי בכתב ההתחייבות ייקבעו תנאים נוספים שעל המפר לעמוד בהם במהלך תקופת ההתחייבות במטרה להקטין את הנזק שנגרם מההפרה או למנוע את הישנותה.

נוסף על כתב ההתחייבות יפקיד המפר בידי הממונה עירבון בסכום העיצום הכספי הממונה היה רשאי להטיל על המפר בשל אותה הפרה, בהתחשב בקיומן של נסיבות הפחתה שנקבעו לפי סעיף 294(ב).

גם כאן יש עניין ניסוחי אבל כאן חשוב במיוחד שהממונה רשאי לקבוע בכתב ההתחייבות ולא להורות כדי להדגיש במיוחד שההתחייבות היא נושא שמצוי בהסכמה בין המפר לבין הממונה. לכן זה לא התחום של הוראות אלא זה איזשהו משא ומתן בין הצדדים.

304. תוצאות הגשת כתב התחייבות ועירבון או אי הגשתם

הגיש המפר לממונה כתב התחייבות ועירבון לפי תת סימן זה, בתוך שלושים ימים מיום מסירת ההודעה כאמור בסעיף 302, לא יוטל עליו עיצום כספי בשל אותה הפרה. לא הגיש המפר לממונה כתב התחייבות ועירבון בתוך התקופה האמורה, ימציא לו הממונה הודעה על כוונת חיוב בשל אותה הפרה, לפי סעיף 300.

305. הפרת התחייבות

הגיש המפר כתב התחייבות ועירבון לפי תת סימן זה והפר תנאי מתנאי ההתחייבות, כמפורט בפסקאות שלהלן, יחולו ההוראות המפורטות באותן פסקאות, לפי העניין:

המשיך המפר בתקופת ההתחייבות להפר את ההוראה שבשל הפרתה נתן את כתב ההתחייבות – יחלט הממונה את העירבון וימציא למפר דרישת תשלום בשל ההפרה הנמשכת כאמור בסעיף 293(א).

חזר המפר והפר במהלך תקופת ההתחייבות את ההוראה שבשל הפרתה נתן את כתב ההתחייבות – יראו את ההפרה הנוספת כאמור כהפרה חוזרת לעניין סעיף 293(ב) ויחולו הוראות אלה:

הממונה ימציא למפר הודעה על כוונת חיוב בשל ההפרה החוזרת.

שלח הממונה דרישת תשלום בשל ההפרה החוזרת לפי הוראות סעיף 292(ב)(1) או שהמפר לא טען טענותיו לפני הממונה לעניין אותה הפרה כאמור בסעיף 292(ד), יחלט הממונה את העירבון בנוסף להטלת העיצום הכספי בשל ההפרה החוזרת.

הפר המפר תנאי מהתנאים הנוספים שנקבעו בכתב ההתחייבות כאמור בסעיף 303(ב) – יחלט הממונה את העירבון, לאחר שנתן למפר הזדמנות לטעון את טענתיו, בכתב, לעניין זה.

לעניין סימן זה יראו בחילוט העירבון לפי הוראות סעיף זה, כהטלת עיצום כספי על המפר בשל ההפרה שלגביה ניתן העירבון.

הופר תנאי מתנאי ההתחייבות כאמור בסעיף זה, וחזר המפר והפר את ההוראה שבשל הפרתה נתן את כתב ההתחייבות, לא יאפשר לו הממונה להגיש כתב התחייבות נוסף לפי הוראת תת סימן זה, בשל אותה הפרה.

306. השבת עירבון

עמד המפר בתנאי כתב ההתחייבות שמסר לפי תת סימן זה, יוחזר לו, בתום תקופת ההתחייבות, העירבון שהפקיד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הפקדתו עד יום החזרתו.

הכוונה להשתמש בעירבון הזה בהתחייבות להימנעות מהפרה וזה במקרים יותר קלים מההתראה? איך אתם מדרגים את זה לעומת הנושא של התראה מינהלית?

זה לא למקרים היותר קלים מההתראה אלא זה למקרים בהם יש הכרות עם המפר כמפר כזה שהוא לא מפר על בסיס קבוע ויש סיבה לחשוב שבמשך תקופת ההתחייבות הוא אכן יעמוד בתנאים. ככלל הוא מפר צייתן ולכן לא להטיל עליו באופן מידי את העיצום הכספי.

אנחנו יכולים להמשיך בתת סימן ד'.

שונות

307. עיצום כספי בשל הפרה לפי פרק זה ולפי חוק אחר

על מעשה אחד המהווה הפרה של הוראה מהוראות פרק זה המנויות בסעיפים 287 ו-288 – נוסיף כאן את 288(א) ו-288(ב) - ושל הוראה מההוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד.

אם המעשה מהווה גם הפרה של תקנים ושם יש עיצום כספי, זה לא מהווה.

גם בממשק עם הגנת הצרכן זה יכול לקרות.

חוק ההוראות, חלק כללי, לא חל כאן?

זה עיצום כספי.

לא חל.

זה בעצם סיכון כפול. אם אתם רוצים, אפשר למחוק.

לא.

308. ערעור

על החלטה סופית של הממונה לפי סימן זה ניתן לערער לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט השלום. ערעור כאמור יוגש בתוך שלושים ימים מיום שנמסרה למפר הודעה על ההחלטה.

כאן יש לנו שאלה. מה נחשב החלטה סופית בעניין הזה? האם זה גם הנושא של התשלום, גם ביטול התראה מינהלית וגם החלטה להפחתה?

ההפחתה כלולה בתוך התשלום.

אם כן, זאת יכולה להיות רק דרישת תשלום או החלטה בבקשה לביטול התראה מינהלית.

מותר לחייב מראש שבנושא כזה ישב הנשיא בית משפט השלום?

לא הכוונה שנשיא בית משפט השלום דן בזה אלא בית משפט השלום בו יושב נשיא. זה מבדיל. יש בתי משפט שהם קצת יותר קטנים והם בעצם תחת נשיא בית משפט שלום אחר.

למשל, בית המשפט בבית שמש, בית משפט שלום בבית שמש כפוף לנשיא בית משפט השלום בירושלים.

אז זה לא יכול להיות בבית שמש.

זה לא יכול להית בבית שמש. הסעיף הזה נוצר כחלק מהרצון או התהליך שיש במשרד המשפטים לעשות בתי משפט לעניינים מינהליים בערכאה של שלום ולא רק בערכאה של מחוזי. לכן החקיקה באופן רוחבי כותבת את הנוסח הזה כדי שאחר כך אנחנו נוכל פשוט להעביר את זה באופן נוח לערכאות האלה.

צריך לזכור שזה ערעור לבית משפט שלום.

אבל זה ערעור מינהלי. במהות שלו זה ערעור מינהלי. כרגע אין מספיק ערכאות שמתאימות לדבר הזה.

מה שיש, זה מספיק.

נשארים שלושים ימים?

אתם רוצים לבקש תופה ארוכה יותר?

כן.

ערעור זה דבר סטנדרטי.

ערעור זה עניין סטנדרטי. או 45 ימים או שלושים ימים, תלוי במקרה.

בואו לא נשנה. אל תשנו את זה.

אין בהגשת ערעור לפי סעיף קטן (א) כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא אם כן הסכים לכך הממונה או שבית המשפט הורה על כך.

החליט בית המשפט, לאחר ששולם העיצום הכספי או הופקד עירבון לפי הוראות סימן זה, לקבל ערעור שהוגש לפי סעיף קטן (א), והורה על החזרת סכום העיצום הכספי ששולם או על הפחתת העיצום הכספי או על החזרת העירבון, יוחזר הסכום ששולם או כל חלק ממנו אשר הופחת או יוחזר העירבון, לפי העניין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו או הפקדתו, עד יום החזרתו.

אני רוצה לחזור לסעיף הקודם שמדבר על החלטה סופית. האם העירבון גם הוא החלטה?

חילוט העירבון.

חילוט העירבון. אנחנו לא כותבים את זה אבל אנחנו כותבים לעצמנו.

309. פרסום

הטיל הממונה עיצום כספי לפי סימן זה, יפרסם באתר האינטרנט וכן בדרך נוספת אם החליט על כך, את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי:

דבר הטלת העיצום הכספי.

מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי ונסיבות ההפרה.

סכום העיצום הכספי שהוטל.

אם הופחת העיצום הכספי – הנסיבות שבשלהן הופחת סכום העיצום ושיעורי ההפחתה.

פרטים על אודות המפר, הנוגעים לעניין.

שמו של המפר - אם הוא תאגיד.

הוגש ערעור על דרישת תשלום לפי סעיף 208 יפרסם הממונה את דבר הגשת הערעור ואת תוצאותיו, בדרך שבה פרסם את דבר הטלת העיצום הכספי.

זאת לא רק דרישת התשלום. לכן צריך להשאיר את זה בנוסח שהיה.

הוגש ערעור.

הוגש ערעור. זאת יכולה להיות כל החלטה סופית.

בסדר.

לעניין הודעה על החלטה סופית, אין כאן הגדרות מיוחדות. זה דואר רשום לצורך העניין? השאלה מה זה שלושים ימים. אנחנו בשלושים ימים והיום אנחנו עם דואר צב, כך שזה בעייתי. מה זה מיום שנמסרה הודעה? אם יש אתר אינטרנט, אולי מיום הפרסום באתר או לכל המאוחר.

הפרסום באתר נועד למטרת שקיפות, במקום פרסום של פסקי דין שאין לנו כאן.

אז מה זה מיום מסירת ההודעה? אין כאן הגדרה ברורה. אנחנו מדברים על החלטה סופית מיום מסירת ההודעה למפר.

מיום שנמסרה לו ההודעה. איך היא נמסרת?

יש כללים בפקודת הראיות.

יש כללים לגבי המסירה דווקא בדואר רגיל. המסירה כאן היא בדואר רגיל. השאלה אם רוצים לחייב כאן מסירה בדואר רשום.

ומה התאריך הקובע.

אני יכולה לומר שאת העיצום הכספי, את ההודעה על כוונת עיצום כספי מרשות לסחר הוגן, אנחנו קיבלנו 62 ימים אחרי המועד בו היא נרשמה. כאשר ביררנו, היא נשלחה אלינו שלושה ימים אחרי שהיא נחתמה.

נשלחה בדואר רשום?

לא. בדואר. 62 ימים אחרי.

נכתוב מתאריך המשלוח בדואר רשום או משהו דומה. אפשר לשלוח דרך חברה או בכל צורה שהיא.

אני מאוד חוששת לעשות כאן איזושהי הוראת המצאה ייחודית. יש לנו פורום של כל הרגולטורים ואני יכולה להעלות שם לדיון את בעיית הדואר ולנסות לראות באופן אחיד איך פותרים את זה גם ללא הוראה בחוק, אבל לא הייתי רוצה לעשות כאן הסדר המצאה ספציפי וייחודי כשיש לנו עשרות רגולטורים אחרים ששולחים המצאה של הודעות.

ואנחנו יודעים איך הם שולחים?

לכן אני רוצה לעשות אתם את הבירור.

אנחנו לא יודעים שזה עובד שם טוב. אנחנו רק יודעים שזה קיים בחוקים אחרים. כאן יש לנו חוק חדש.

הבעיה היא רוחבית. גם בחוקים הישנים זה לא נכון ולא הוגן שאם אכן יש בעיה, כאן את תתחייב המצאה כזאת ושם לא.

אבל זה גם לא הגיוני או מקצועי או ענייני או תכליתי להנציח את אותו הליך לא נכון. זאת אומרת, אני מבינה מה את אומרת. את אומרת שלא הגיוני שבחוק הזה יהיה הסדר שונה. מצד שני, למדנו, יש לנו ניסיון מהחוקים האחרים, שלהנציח את אותו הסדר שקיים בחוקים האחרים, גם זה לא טוב.

זה לא נכון לעשות כאן איזשהו שינוי בלי להבין באמת מה הבעיות שהתגלו במציאות. יש את הכלים לבדוק האם התגלו בעיות וגם לפתור אותן אבל לא בדרך החקיקה. אף רגולטור לא רוצה שלא תגיעה אליכם ההודעה. זאת בעיה פרקטית שמתקיימת עכשיו נוכח בעיות במעבר הדואר.

אני רוצה להבין מבחינה תיאורטית משפטית מה ההסדר לגבי עיצומים כספיים, מסירת הודעה.

בואו נרשום דואר רשום ובינתיים תעשי את הבדיקה.

עם התקבל אישור?

עם אישור נתקבל מיום שנמסרה לו. אני חושבת שאפשר לפתור את זה ולומר מיום שנמסרה.

זה כתוב. דואר רשום.

בדואר רשום.

אדוני היושב ראש, יש לנו כאן סעיף שעוסק בין היתר בפרסום של דבר הטלת העיצום והשאלה היא למה זה רק צריך לחול לגבי מצב שבו הוטל עיצום. יש עוד סנקציות שאני חושב שהן מעניינן של הציבור ולא רק שזה מעניינן של הציבור אלא זה גם מהווה נדבך נוסף בהרתעה. אני חושב שזה הדבר הכי חשוב אולי ולא פחות מאשר כל הסנקציות האחרות כמו למשל הפקדת ערובה או כל דבר אחר. אני חושב שאם יש איזו חברה שכבר הגיעה למצב, אני יכול אמנם לסלוח לה ולבקש ממנה ערובה לתיקון של משהו, אבל הציבור צריך לדעת לבדוק את המוצרים ולדעת למשל שמתבצע איזה תהליך לגביו.

השאלה אם זה מתיישב עם הכיוון. אתה אמרת שאתה רוצה לנקוט אמצעים יותר רכים. יש מישהו שאני עוד לא יודע שהוא מפר שיטתי או משהו כזה. לכן לא הטלתי עליו עיצום כספי ולכן הלכתי בדרך של התראה ולכן הלכתי בדרך של התחייבות. אם זה יחזור פעם נוספת, כבר יוטל עליו עיצום כספי וגם הדבר הזה יפורסם. האם זה מתאים למטרה שלנו? המטרה לתת דרכים נוספים הייתה כדי לא להגיע למצב של עיצום כספי.

לדבר הזה יש שתי תשובות כאשר האחת היא במישור הציבורי. לא יתכן שדבר כזה, כשמטילים על מישהו סנקציות, נעשה תהליך ואנחנו באים ואומרים שהציבור לא ידע על כך.

אני חייבת לומר שהסעיף הזה, הפרסום, לא נועד למטרת הרתעה או ענישה אלא הוא נועד כדי להבטיח את השקיפות של החלטות הממונה כדי למנוע היבטים של אכיפה לא שוויונית ושרירותית.

מסקנה, אתם לא בעד לשנות.

אנחנו לא בעד לשנות.

ממשיכים.

על אף הוראות סעיף קטן (א)(6), רשאי הממונה לפרסם את שמו של מפר שהוא יחיד, אם סבר שהדבר נחוץ לצורך אזהרת הציבור.

אני מבקשת לדעת למה שוב יש כאן הבחנה בין מי שאינו יחיד. אם אותה מכולת באופן רדססיבי החליטה שהיא לא מתחשבת בחוק פעם אחר פעם והוטלו עליה עיצומים פעם אחר פעם, למה אני לא יכולה לדעת את זה?

זה יהיה מקרה שהדבר נחוץ לצורך אזהרת הציבור. מה שתיארת, זה בדיוק זה. ההבחנה היא מאוד פשוטה. יש הבדל בין אישיות משפטית נפרדת של בן אדם לבין שמו הפרטי ולכן הרבה פעמים עושים את ההבדל הזה, חוץ מאשר לא נכון לעשות את זה.

אני אגיד לך היכן הבעיה אצלי.

לא. הנושא מובן. לא משנים.

כך זה באופן רוחבי.

אדוני, איך אפשר לדעת שהאכיפה היא שוויונית?

אמרו לכם. הם הבינו את המקרה שתיארת והם הגיבו. אם היה צרוך בשינוי, הם היו מתקנים.

זה רק השם עצמו. כל שאר הדברים מופיעים. רק השם עצמו הוא מה שלא מופיע. מופיע המפר, באיזו הפרה ובאיזה עניין ומה הסכום שהוטל עליו. רק השם לא מופיע.

מופיע מספר הסעיף שהופר?

כן.

על אף האמור בסעיף זה, לא יפרסם הממונה פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, וכן רשאי הוא שלא לפרסם פרטים לפי סעיף, זה, שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי סעיף 9(ב) לחוק האמור.

אני מבקשת להתייחס לסעיף קטן (ד). הסעיף עוסק בנושא של פרסום כאשר בין היתר ההפרה מגלה איזשהו סוד מסחרי של החברה. במקרה של סוד מסחרי, זה נכנס לסיפא של הסעיף. זאת אומרת, זה מידע שרשות מינהלית אינה חייבת למסור. אני חושבת שלצורך החוק הזה, ושמענו כאן על מטרות הפרסום, שבמקרה של סוד מסחרי, בוא נקבע במפורש שהיא לא תפרסם מידע שהוא בגדר סוד מסחרי ולא יישאר לה שיקול דעת האם לפרסם סוד מסחרי או לא לפרסם.

למה שיהיה כאן מידע של סוד מסחרי? מה יכול להיות כאן מידע של סוד מסחרי? יש כאן עבירה, עיצום כספי על עבירה ואני לא רואה למה צריך לסטות כאן מהוראות הפרסום המקובלות בחקיקה.

לא רק זה אלא גם ההבחנה בין ה-רשאי וה-חייב, זה מתוך המבנה של חוק חופש המידע. ממילא אלה דברים שקיימים שם והם כאן בלי לעשות שינוי. אנחנו לא עושים כאן שינויים במה רשות מינהלית חייבת או שיש לה שיקול דעת אם לפרסם או לא.

אני מניחה שלא שאומרים שייצרת את השוקולד עם מרכיב כזה וכזה. זה לא מה שמפרטים.

לפעמים זאת ההפרה. לפעמים ההפרה היא חוסר התאמה לצורך העניין ואז, כדי להסביר את חוסר ההתאמה, הנימוק הוא מה כולל המוצר וזה יכול להיות סוד מסחרי.

זה בהודעה שנשלחת אליך. זה לא במה שפורסם. זה לא במידע שמפורסם.

איך את קובעת את זה?

אני לא חושב שזה נושא שאנחנו צריכים לפתוח עכשיו אגב חוק המזון. חוק חופש המידע שהוא החוק הרוחבי החל על שלל תחומים, המזון מאוד לא ייחודי ביחס לתחומים אחרים בהקשר הזה. קבע איזון שונה בין הפרטים שבסעיף 9(א) שאסור למסור לבין סעיף 9(א) שרשאי לא למסור. סוד מסחרי הוא שם בכוונה. חזקה על רגולטור שכשהוא יכול לתאר את ההפרה בלי לחשוף את הסוד המסחרי ואין בכך צורך, מן הסתם לא יעשה את זה. אני לא חושב שעכשיו נשנה את האיזונים האלה אגב חוק המזון ולא נדע להסביר למה תחום המזון שונה מכל תחום מסחרי אחר.

כן, רק שחוק חופש המידע דן במצב שונה לחלוטין בו פונים אליך ומבקשים מידע באופן יזום וכאן אנחנו מדברים על חוק שמחייב אותך למסור מידע. האיזונים הם קצת שונים. אם אתה מחויב למסור מידע, אז בוא לא נחייב אותך למסור מידע שהוא סוד מסחרי.

עיצומים כספיים על כל התחומים האחרים סבלו את הסעיף הזה. תחום המזון הוא לא שונה. אנחנו לא צריכים לבדל אותו.

פרסום באתר האינטרנט כאמור בסעיף קטן (א), בנוגע לעיצום כספי שהוטל על תאגיד יהיה לתקופה של ארבע שנים, ובנוגע לעיצום כספי שהוטל על יחיד – שנתיים וחצי. השר – אנחנו מציעים באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות - יקבע הוראות בדבר הדרכים שימנעו, ככל הניתן, את אפשרות העיון בפרטים שפורסמו לפי סעיף קטן (א), לאחר שחלפה תקופת הפרסום האמורה.

מה קורה אם לא מותקנות התקנות האלה? זאת שאלה אם אדוני רוצה שהתקנות האלה יהיו באישור הוועדה.

אין בעיה שהתקנות יהיו באישור הועדה. התקנות כבר הותקנו והן הועתקו לכאן. לא יהיה הבדל בתקנות. האמת שהתקנות לא אומרות הרבה אלא הן בעצם אומרות שהרגולטור צריך, כאשר הוא מעלה את המידע, להעלות אותו באופן שמנועי החיפוש לא יוכלו לאחזר אותו במשך השנים ואז אי אפשר יהיה למחוק אותו ולעשות את המבחן שצריך לכתוב כל מיני מספרים שהולכים בגלים, ושזה לא יהיה בפורמט וורד שאפשר לסרוק אותו. כל עוד לא מותקנות התקנות, הוועדה יכולה לכתוב שלא יפורסם השם של המפר. להחלטת הוועדה. האפשרות הזאת קיימת.

במקרים אחרים שלא קשורים למזון מפרסמים את שם המפר?

ההוראה הזאת נכנסה רק במספר חוקים.

יחסית היא חדשה.

היא חדשה יחסית. היא נכנסה בוועדת הכלכלה בדיונים שהיו. לאחר זמן כשאני מסתכלת עליה, ואני מסתכלת על התקנות, יש דברים חשובים מאלה. זה משהו שהרגולטור עושה ממילא ואין בעיה. יש בחקיקה שלא יפורסמו השמות.

אני מסכים לא לפרסם שמות עד שלא תהיה חקיקה בהתאם.

אתה רוצה שהתקנות האלה יהיו באישור הוועדה?

כן. ודאי.

יש תקנות נוספות שרצינו לבקש שיהיו באישור הוועדה ואלה התקנות של הפחתת הסכומים. הנסיבות והשיקולים בשלהן אפשר להטיל עיצום כספי מופחת.

זה הגיוני.

אמרנו אתמול שזה באישור הוועדה.

לעניין ההערה הקודמת. לסעיף קטן (ד), אני מציעה אולי להוסיף שתינתן האפשרות בדבר האפשרות של המפר לבקש אי פרסום בעילת סוד מסחרי.

שהוא רשאי למסור פרטים רק אם הייתה בקשה?

אם הוא רואה שיש סוד מסחרי, שהוא יפנה אלי וישמע אותי או שאני אוכל לבקש ממנו. שזה לא יהיה אוטומטי.

כתוב שההפרה היא חוסר התאמה. אתה לא מפרט בפרסום.

אגב, גם שירות המזון לא יודע בהכרח שזה סוד מסחרי.

זאת בדיוק הבעיה.

בשלב זה, לא מתקנים.

310. שמירת האחריות הפלילית

תשלום עיצום כספי, המצאת התראה מינהלית או מתן כתב התחייבות ועירבון, לפי סימן זה, לא יגרעו מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה מההוראות המנויות בסעיפים 287 ו-288 – אנחנו מוסיפים 288(א) ו-288(ב) - המהווה עבירה.

בשל אותו מעשה?

בשל אותו מעשה. זה לא פוגע באחריות הפלילית מהבחינה הזאת אבל יש הוראות שאם הוטל עיצום כספי, מיד תראי את זה, מחזירים את העיצום הכספי.

מסר הממונה למפר הודעה על כוונת חיוב או המציא לו התראה מינהלית או הודעה על האפשרות להגיש התחייבות ועירבון בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא יוגש נגדו כתב אישום בשל אותה הפרה, אלא אם כן התגלו עובדות או ראיות חדשות המצדיקות זאת.

הוגש נגד אדם כתב אישום בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא ינקוט נגדו הממונה הליכים לפי סימן זה בשל אותה הפרה, ואם הוגש כתב האישום בנסיבות האמורות בסעיף קטן (ב) לאחר שהמפר שילם עיצום כספי או הפקיד עירבון, יוחזר לו הסכום ששולם או העירבון שהופקד, לפי העניין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הסכום או יום הפקדת העירבון, עד יום החזרתו.

זאת אומרת, האחריות הפלילית עצמה נשמרת ולא שני הכללים ננקטים בעת ובעונה אחת. אם הם ננקטו, יהיה צריך לחזור מההליך של העיצום הכספי.

311. תקנות

השר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי להתקין תקנות לביצוע הוראות סימן זה.

התקנות ללא אישור הוועדה?

אין תקנות כאלה. עכשיו אני חושבת על שאלת ההמצאה ואמרתי אולי דרך זה צריך לעשות איזשהו הסדר של המצאה בתקנות אבל אין כרגע תקנות. אלה תקנות ביצוע.

למה זה צריך להיות שר המשפטים?

בהסכמת שר המשפטים.

למה הוא צריך להיות מעורב בזה?

כי אנחנו מרכזים באופן רוחבי את כל הנושא של עיצומים כספיים. אנחנו מלווים את כל המשרדים ואנחנו דואגים להיבטים האלה של אחידות בין הרגולטורים השונים.

מאותה סיבה שהנהלים הם באישור היועץ המשפטי לממשלה. זה מודל רוחבי מקובל. אני לא חושב שיש כאן בעיה. אנחנו נעזור לכתוב את התקנות האלה.

מתי לשרים יש זמן להיפגש? זה מעכב.

הם לא נפגשים. הפקידים שלהם נפגשים ועושים את זה.

אז צריך להוסיף פקידים למערכת. אתם לא יכולים לוותר על זה?

לא.

אם יש לך תשובה לגבי הנושא של ההמצאה שזה יהיה בדואר רשום.

312. תחילה ותחולה

הוראות סימן זה יחולו על הפרה שנעשתה ביום תחילתו של פרק זה ואילך.

יכול להיות שהמקום של ההוראה הזאת הוא בפרק הוראות התחילה והתחולה אבל אנחנו קוראים אותו כאן.

כאן צריכות להיות תקנות ההפחתה שתלויות אחת בשנייה.

כבר הוספנו.

משהו קצר. אני מתנצל על טעות קלה שלי. הסעיף שהקראתי קודם לעניין הנוהל, זכרתי שהתחייבנו לגביו, אנחנו בעצם לא צריכים את הנוהל הזה והסיבה היא שעיגנו את הסעיף של אחריות המשווק, הסעיף שאמר מתי משווק לא יהיה חייב, זה בעצם מה שהתכוונו לקבוע בנוהל, שהוא לא ידע, שהוא לא יכול היה לדעת, שהוא לא תרם לזה וכולי. אין לנו מה להוסיף. בעצם הנוהל בסוף הוא גם בגוף החוק ולכן אין לנו צורך לקבוע עוד סעיף.

את אומרת שני דברים שונים. את מדברת על נוהל אכיפה.

לא. אני מדברת על מה שהוא מדבר, על הנוהל לעניין הפרה עם שני מפירים. אותה הפרה עם שניים.

כשעברנו את המסננת הזאת, זה אומר שהמשווק ידע וכולי ואלה בדיוק המקרים שכנראה יהיה נכון להטיל גם עליו עיצום כספי למרות שזה היצרן. כלומר, המסננת היא כבר בחוק עצמו ולכן אין צורך. הנוהל הזה היה לפני שהחלטנו בסוף לעגן את זה בחוק, מה שהוועדה כבר אישרה.

אני מבין שמה שקראת קודם, מבוטל.

כן. לא צריך את הנוהל הזה. להפך, שמנו את זה בחוק כך שהמצב יותר טוב.

כל מה שמתבטל, יותר טוב.

אני מתנצל על הטעות.

סימן י"ב: צווי הגבלה מינהליים ושיפוטיים

313. התראה מינהלית וצו הגבלה מינהלי

היה לנותן רישיון ייצור או לרשם היבואנים יסוד סביר לחשד כי חדל להתקיים תנאי מן התנאים למתן רישיון ייצור לפי סעיף 55(א) או ל מתן תעודת יבואן רשום לפי סעיף 140 או כי הופר תנאי מתנאי רישיון הייצור או תעודת היבואן הרשום, או כי הופרה הוראה מההוראות לפי פרק זה על ידי יצרן, יבואן או משווק, וכי בשל כך קיימת סכנה לבריאות הציבור, רשאי הוא לדרוש, בכתב, מהיצרן, היבואן או המשווק, לפי העניין, לקיים את התנאי או ההוראה שחדלו להתקיים או שהופרו כאמור (בסימן זה – התראה), באופן ובתוך המועד שנקבעו בהתראה.

התקיימו הנסיבות האמורות בסעיף קטן (א), לעניין בעל רישיון או תעודה אחרת לפי פרק זה, רשאי נותן הרישיון או התעודה לתת התראה גם לבעל רישיון או תעודה אחרת כאמור, אם קיים בכך צורך לשם צמצום או מניעה של סכנה לבריאות הציבור כתוצאה מהתקיימות הנסיבות האמורות.

מנהל שירות המזון רשאי לתת התראה גם למשווק, ככל שהיה לו יסוד סביר לחשד כי המשווק הפר הוראות לפי פרק זה החלות לגביו או שחדל להתקיים תנאי מן התנאים לשיווק מזון על ידו לפי פרק זה.

אני רוצה להעיר לגבי סעיף קטן (א). אני חושבת ששם בטעות השתרבבה המילה "משווק". אני רוצה עוד לבדוק את זה. אנחנו מדברים על נותן רישיון ייצור או רשם היבואנים, הופר תנאי מתנאי הרישיון או היבואן. זה יכול לחול גם על המשווק? האם אני יכולה לתת הוראה למשווק לגבי פגם שנפל אצל היצרן?

כן. שוב, ההוראה לא תהיה שהוא ילך ליצרן ויתקן אלא הוראה לגבי מה אתה עושה בהינתן שיש לך מוצרים שהפגם קיים בהם. זאת לא טעות מבחינתנו. זה קיים כאן וזה הופרד כי אין תנאי רישיון וכולי ולכן הוא מופיע רק בהמשך ולא בפתיח של הסעיף שמדבר על תנאי רישיון כי אין רישיון לפי חוק המזון למשווק מזון.

מי הוא הגורם המוסמך לגבי המשווק?

אם נותן רישיון הייצור, למשל הרופא המחוזי מצא שיש בעיה, הוא יוכל לתת הוראה למשווק לעשות פעולה בעקבות ההפרה שנעשתה על ידי היצרן.

כתוב שהופרה הוראה על ידי המשווק.

נכון. או המשווק.

מהסעיף הזה לא ברור מתי אמורים להנחות מתוקף הסעיף הזה משווק איך להתנהל.

סעיף קטן (ג) עוסק במשווק. הסמכות נתונה למנהל שירות המזון. השאלה אם אנחנו רוצים להגיד שגם הפרה של היצרן, אני אוכל לתת הוראות למשווק כאשר זה מה שמשתמע מסעיף קטן (א).

איזה תנאים? איפה הם נקבעו?

ברישיון.

של המשווק?

של היצרן.

בסעיף קטן (ג) כתוב תנאים. למה הכוונה?

לדוגמה אחזקה בטמפרטורה, אחסון, תנאים לשיווק מזון מסוים.

אלה לא תנאים. אלה הוראות. המונח תנאים לא מתאים למשווק.

אפשר לשנות את המונח.

אם למשל חדל להיות לו רישיון עסק כתנאי לשיווק. אם הוא חייב ברישיון עסק. זה יכול להיות תנאי מהתנאים.

אבל אז הוא מפר הוראת חוק.

זה לא מפר את הוראות החוק בפרק זה אלא תנאי מהתנאים לשיווק מזון על ידו.

אבל כתוב שזה בשל סכנה לבריאות הציבור. זה לא קשור כל כך לרישיון עסק.

הערה נוספת שעולה כאן היא האם גם בסעיף הזה, כמו בסעיף קטן (ב) מדובר על בריאות הציבור, על נושא של סכנה לבריאות הציבור. נדרש לשם צמצום ומניעה של סכנה לבריאות הציבור.

אני מתנצל, היה כאן שיח על דברים אחרים שהוועדה ביקשה ועדכנו אותי. מה הייתה השאלה?

לגבי המשווק.

האם הוא צריך להיות ב-(א)?

האם הוא צריך להיות ב-(א), זאת שאלה אחת. שאלה שנייה היא האם בסעיף קטן (ג), ההפרה היא רק בנסיבות של סכנה לבריאות הציבור.

המשווק לא צריך להיות ב-(א) אלא ב-(ג).

נכון.

אז נוריד את המשווק מ-(א) ונשאיר אותו ב-(ג).

סעיף (ג) נשאר כפי שהוא.

בסעיף (ג) הוספתם גם את הסכנה על בריאות הציבור?

לא.

אני רוצה להבין את הנסיבות. גם סעיף קטן (ב), יכול להשתמע ממנו. אנחנו תיקנו כאן את הנוסח ואמרנו שאם יש בעיה בבעל רישיון או תעודה אחרת, למשל רישיון אחסנה או רישיון הובלה, אפשר לתת הוראה להם לצמצם. אבל יכול להיות שכוונת הסעיף הייתה שבנסיבות שיש הפרה אצל היצרן, אפשר יהיה להורות למוביל שלא יוביל את המוצרים ולא שתהיה הוראה כזאת עצמאית על הפרה של בעל רישיון אחסון, ההפרה שחלה עליו. לכן לא כל כך ברור מה הכוונה ואנחנו רוצים לבקש אם תוכלו בבקשה לדייק.

נבדוק את זה.

יש את הנושא של מפר ויש את הנושא של מקבל ההוראה.

כן. אנחנו נבדוק את היחס ביניהם. נדמה לי שגם ב-(ג) אנחנו צריכים להוסיף את הסכנה. אנחנו נבדוק את זה.

ניתנה התראה לפי הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ג), ולא קוימו הוראותיה באופן ובמועד שנקבעו בה, רשאי נותן ההתראה להורות, בצו, ליצרן, ליבואן, למשווק או לבעל הרישיון או התעודה, לפי העניין, לא לעשות כל פעולה של ייצור מזון, ייבוא מזון, שיווק מזון או כל פעולה אחרת במזון, או לעשות פעולות כאמור רק במגבלות ובתנאים שנקבעו בצו, והכול במידה שלא תעלה על הנדרש בנסיבות העניין (בסימן זה - צו הגבלה מינהלי) ורשאי לקבוע בצו ההגבלה המינהלי הוראות לעניין האחראים לביצועו ודרכי הבטחת מילויו.

על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), התקיים אחד מאלה, רשאי מי שמוסמך לפי אותם סעיפים קטנים לתת צו הגבלה מינהלי (בסעיף זה – נותן הצו), לתת צו כאמור אף בלא שנתן קודם לכן התראה:

המזון מיוצר בלא רישיון ייצור ולא הוגשה לגביו בקשה לרישיון ייצור או לחידושו לפי הוראות סעיף 54 או שהמזון יובא על ידי יבואן שאינו יבואן רשום לפי סעיף 135, בלא אישור מוקדם לייבוא לפי סעיף 92 או בלא תעודת שחרור לפי הוראות סעיף 112.

ישנה אפשרות ממשית לפגיעה מיידית בבריאות הציבור כתוצאה מפעילות ייצור המזון או כתוצאה מייבוא המזון.

לא יינתן צו הגבלה מינהלי אלא לאחר שניתנה למי שהצו מופנה כלפיו הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו, אלא אם כן לא ניתן לאתרו בשקידה סבירה.

על אף הוראות סעיף קטן (ז), רשאי נותן הצו להוציא צו הגבלה מינהלי לפי סעיף קטן (ה)(2) גם בלא שניתנה הזדמנות לטעון טענות כאמור באותו סעיף קטן, אם סבר שיהיה במתן הזדמנות זו כדי לסכל את מטרת הוצאת הצו, ובלבד שהזדמנות כאמור תינתן בהקדם האפשרי לאחר מכן.

עותק של צו הגבלה מינהלי יוצג במקום שלגביו ניתן או במקום עסקו של מי שייבא את המזון, ויימסר לבעל המקום או לאדם שמנהל אותו, או למי שייבא את המזון, אם ניתן לאתרם בשקידה סבירה.

לא קוימו הוראותיו של צו הגבלה מינהלי, בנסיבות כאמור בסעיף קטן (ה)(2), רשאי נותן הרישיון לנקוט בכל אמצעי סביר הדרוש לצורך ביצועו ובמידת הצורך יהיה רשאי לקבל סיוע של שוטר לשם שימוש בכוח סביר הנדרש לצורך מימוש הצו.

צו הגבלה מינהלי יעמוד בתוקפו לתקופה שתיקבע בו, ורשאי נותן הצו להאריך את תוקפו לתקופות נוספות ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על שישים ימים מיום שניתן. בית משפט שלום רשאי להאריך את תוקפו של צו כאמור לתקופות נוספות שלא יעלו על שלושים ימים כל אחת. ואולם אם הוגש כתב אישום בעבירה שבקשר אליה הוצא צו ההגבלה המינהלי, לא יאריך בית המשפט את תוקפו של הצו לפי סעיף זה מעבר לשלושים ימים לאחר הגשת כתב האישום.

אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהאפשרות להוציא צו הגבלה שיפוטי לפי סעיף 315.

אדוני, כדי להבהיר את ההוראות האלה. הסעיף הזה נותן צווים יותר רחבים ומאפשר למנהל שירות המזון ולנותני הרישיון לתת צווים יותר רחבים. הוא דורש מתן התראה אבל בנסיבות מסוימות אפשר גם להימנע מההתראה. הוא דורש שימוע אבל בנסיבות מסוימות אפשר להימנע משימוע וכמו שדיברנו בבוקר, אפשר יהיה גם לקבל סיוע מהמשטרה לשם ביצוע הצו בידי משרד הבריאות במקרה הזה.

בקשר לסעיף (ו) סעיף קטן (2). יש שם הגדרה שישנה אפשרות ממשית לפגיעה מידית בבריאות הציבור. הוועדה כבר קיבלה את ההערה שמספיק שהוכח שיש אפשרות ממשית לבריאות הציבור כדי שיופעל שיקול דעת הממונה. לא צריך שתהיה גם אפשרות ממשית והיא גם תהיה מידית. ברגע שיש אפשרות ממשית, היא כוללת בתוכה גם רכיב מסוים של הסתברות למיידיות ולכן אני חושב באסתטיקה חקיקתית שהמילה מיידית תימחק.

אני רוצה לציין שאנחנו מדברים כאן בצווים שהם מאוד חמורים. זאת הפעלה של סמכות שיש לה השלכה. צריך ליצור כאן איזונים מתאימים. מדובר על צווים מרחיקי לכת שיכולים להביא לסגירת העסק, להפסקת פעילות, וזה יותר חמור אפילו מרישיון מהבחינה הזאת כי הביצוע הוא מאוד מאוד מיידי. אני חושבת שלכן צריך כאן לנהוג זהירות כאשר אנחנו מפעילים את ההוראות.

אם זה לא יהיה סביר, שיקול הדעת שלו ייפסל. אפשר לערער על ההחלטה. אנחנו אומרים כאן שיש אפשרות ממשית לפגיעה בבריאות הציבור. מה גרם לאפשרות הממשית? בן אדם מחר בבוקר יכול להיחנק, יכול להיפגע, ילד עלול למות. על מה אנחנו מדברים כאן? אנחנו צריכים שזה גם יהיה מיידית, שאם הוא לא יוציא את הצו הבוקר, בתוך שעה זה יקרה? זה נשמע לא הגיוני.

מתן הצו עצמו לפי סעיף קטן (א) דורש סכנה לבריאות הציבור. במקרים שיש אפשרות ממשית לפגיעה מיידית, המיידיות היא זו שמצדיקה את זה שלא תינתן קודם התראה. אני חושבת שאין סיבה אחרת לא לתת התראה אלא אם כן זה מיידי.

אם יש אפשרות ממשית, זאת אומרת שקיימת הסתברות שזה יקרה בעוד רגע. מי זה שייקח כאן את האחריות על הדבר הזה?

יש כאן איזשהו מדרג. יש את האפשרות להטיל צו והוא מותנה בקיומה של סכנה לבריאות הציבור. אחרי כן יש חובה לתת התרעה לפני כן ויש אפשרות להימנע ממתן התרעה וזה דורש אפשרות ממשית לפגיעה מיידית. המיידיות היא זאת שמחייבת לא לתת התראה.

ברגע שאנחנו אומרים שיש אפשרות ממשית, המיידיות מונחת בפנינו משום שאנחנו מדברים על מנעד הסתברויות. השאלה כמה הסתברות שזה יקרה בדיוק בעוד חצי דקה. התשובה היא שזה סביר באותה מידה שזה יקרה בעוד חצי דקה וזה שזה יקרה בעוד שעה. לכן זה כבר מונח בפנים. אז מה שנשאר זה שיקול הדעת של הממונה. לכתוב בספר החוקים שמותר לו להתערב בהתערבות כשהוא חושב שצריך להתערב מיידית, זה רק כאשר יש לו דוקומנטים שמראים שזה מיידי ממש – זה נשמע כאילו זאת כבילת שיקול הדעת. המטריה, כשאנחנו מדברים כאן על סכנה לבריאות - - -

למשרד המשפטים יש הערה שונה?

לא שאני חולק מהותית על מה שנאמר אבל בדרך כלל סעיפים של חריג לשימוע מתייחסים בעצם למידתיות.

כאן זה חלק מההתרעה. מהשימוע אפשר להימנע רק אם יש במתן הזדמנות זו כדי לסכל את מטרת תוצאת.

לא. זה קישור לא נכון. הדבר הזה צריך כמובן לגבור על שניהם. בכוונה התייחסתי לשימוע כי אמרתי שההתראה כאן היא בעצם סוג של שימוע אבל המהות דומה. החריג הוא כשזה מיידי, כשאני לא יכול להתעכב עם פרוצדורה כדי להגן על בריאות הציבור.

מסקנה.

אני חושב שהנוסח בסדר. לא כל כך הבנתי מה הבעיה.

שרון, יש לכם עמדה?

לא. אני לא זוכרת מאיזה סעיף זה נמחק.

אני חושב שזאת החמרה מטורפת לעבריין אבל יש כאן את המידתיות הנדרשת. אתה לא יכול מהמכה הראשונה בלי שום שיקול דעת לפגוע בו.

כאשר הממונה סבור שיש סכנה ממשית.

אז תשלח התראה. יש סכנה מהותית, תשלח התראה.

הערה טכנית לאותו סעיף (ו) אבל בסעיף קטן (1). צריך להיות שם "או", לעניין יבואן. או שאין לו רישיון יבוא או שהוא לא יבואן רשום או שהוא לא קיבל אישור מוקדם.

נכון. חסר שם "או" אחד.

זאב, אנחנו נמשיך במתכונת הנוכחית.

314. בקשה לביטול צו הגבלה מינהלי

הרואה את עצמו נפגע מצו הגבלה מינהלי שניתן לפי הוראות סעיף 313 רשאי להגיש לבית משפט השלום בקשה לביטולו.

הגשת בקשה לביטול צו הגבלה מינהלי לפי סעיף קטן (א), אינה מתלה את תוקפו של הצו, כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת.

315. צו הגבלה שיפוטי

היה לתובע, למנהל שירות המזון או לנותן הרישיון יסוד סביר להניח כי מתבצעת עבירה לפי פרק זה או כי עומדת להתבצע עבירה כאמור, רשאי הוא לפנות לבית המשפט המוסמך לדון בעבירה כאמור, בבקשה למתן צו שיאסור את המשך ביצוע העבירה האמורה או יאסור על ביצועה.

בית המשפט רשאי לתת צו לפי סעיף זה במעמד צו אחד. ניתן צו במעמד צד אחד כאמור, יתקיים הדיון במעמד שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו.

נקבע דיון כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית משפט להאריך את תוקפו של הצו, לבטלו או להכניס בו שינויים, אף אם מי שניתן לגביו הצו הוזמן כדין, לא התייצב לדיון. נתן בית המשפט החלטה כאמור בסעיף קטן זה במעמד צד אחד, רשאי בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה לבקש את ביטולה או שינויה, בתוך שבעה ימים מיום המצאתה ורשאי בית המשפט לבטלה או לשנותה, בתנאים שייראו לו.

תוקפו של צו לפי סעיף זה על הארכותיו לא יעלה על שנה.

אנחנו הוספנו את המילים "על הארכותיו" כדי להבהיר שאנחנו בסך הכול לא נאפשר צו כזה למשך יותר משנה או שהמטרה הייתה שכל שנה יבחנו את זה מחדש.

אני אבדוק את זה כי אנחנו לא רוצים לסטות מהנוסח המקובל. אני אחזור אליכם בעניין הזה. לא הכנו לזה מענה.

בית משפט רשאי להתנות מתן צו לפי סעיף זה בתנאים או בערובה.

מי שניתן לגביו צו לפי סעיף זה רשאי לפנות לבית המשפט שהוציא את הצו בבקשה לעיון חוזר אם התגלו עובדות חדשות שלא היו לפני בית המשפט בעת הוצאת הצו או אם השתנו הנסיבות, והדבר עשוי לשנות את ההחלטה הקודמת.

על החלטה לפי סעיפים קטנים (א), (ג) ו-(ו) ניתן לערער לבית המשפט של ערעור, שידון בערעור בשופט אחד.

לעניין סעיף זה, "תובע" – כמשמעותו בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982.

אני רוצה לציין שבנושא הזה של צו הגבלה שיפוטי, אפשר לפנות לבית המשפט גם אם מתבצעת עבירה לפי סעיף זה וגם אם עומדת להתבצע. זאת אומרת, ידוע שהולכת להתקיים איזושהי פעולה שהיא עבירה לפי חוק זה, כך שמראש אפשר להוציא את הצו השיפוטי שמונע אותה. זאת באמת דרגה אחת יותר גבוהה. זה לא רק שאני מפסיקה ביצוע של עבירה קיימת אלא גם מונעת ביצוע עבירה לעתיד.

נכון, אבל האיזון הוא שזה מול בית משפט, להבדיל מהתראה מינהלית שזה שיקול דעת מינהלי.

לא הבנתי מה היחס בין הפעלת צו הגבלה מינהלי לעומת צו הגבלה שיפוטי.

למשל במקרה שאתה רוצה למנוע פעולה, עדיין לא מתבצעת עבירה ועדיין אין הפרה אבל אתה יודע שלמשל המשלוח שמגיע מהווה איזושהי עבירה. אתה יכול לבקש כבר עכשיו מראש מבית המשפט.

אבל בהפרה שכבר נוצרה אין חובה לנקוט קודם באמצעי המחמיר פחות, צו הגבלה מינהלי ואחר כך צו הגבלה שיפוטי.

בשאלה מה פוגע פחות יהיה מי שיחלוק עליך. יהיה מי שיטען שצו הגבלה מינהלית לא מערב בית משפט ויהיה מי שיטען הפוך, שדווקא בגלל שזה עובר את מסננת בית המשפט. אין מגבלות על זה. לרוב הפרקטיקה היא שמטבע הדברים הרשות המינהלית מעדיפה להפעיל את האמצעים שהיא יכולה לנקוט לבד. צו הגבלה שיפוטי שבוצע על הפרה קיימת. בדרך כלל יפנו לשיפוטי כשלא מקיימים את המינהלי ואז יש לי צורך לערב גורם חיצוני. הצד השני הוא שהם משתמשים בצו השיפוטי על הפרה צפויה שאי אפשר לעשות את זה בצו הגבלה מינהלית.

אנחנו עוברים לסימן י"ג שכולל כמה תיקונים עקיפים.

תיקונים עקיפים

316. תיקון חוק לפיקוח על ייצוא הצמח ומוצריו

בחוק לפיקוח על ייצוא הצמח ו מוצריו, התשי"ד-1954 –

פסקה (1) היא תיקון שדובר עליו עת דיברנו על נושא היבוא.

בסעיף 1, בהגדרה "צמח", במקום "ששר החקלאות" יבוא" ששר הבריאות, בהתייעצות עם שר הכלכלה".

זה כדי לשנות את ההכרזות, להכריז על מוצר כעל צמח שיחול עליו אותו חוק.

בסעיף 6, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

"(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), התקנת תקנות לעניין ייצוא שימורי צמחים ומוצרים המופקים מצמחים על פי חוק זה, שהם מזון כהגדרתו בפרק ז' לחוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015, תיעשה על ידי שר הכלכלה, בהסכמת שר הבריאות".

אני מקווה שנגיע עוד היום להוראה שאולי תחסוך לנו את הקריאה הארוכה הזאת.

בסעיף 9, בסופו יבוא "ואולם על ביצוע הסמכויות בדבר שימורי צמחים ומוצרים המופקים מצמחים על פי חוק זה ממונה שר הכלכלה".

אם תוכל להסביר את זה ששימורי צמחים נחשבים צמח ואת התגלגלות ההוראה הזאת.

התיקונים העקיפים לחוק הזה מהווים איזושהי עשיית סדר ממשלתית בתחום המזון ובעצם ריכוז הדברים בשירות המזון כפי שבעצם היה צריך להיות. לצד ההסדר על הייצוא שאצלנו בחוק, אנחנו בעצם מעבירים דברים אחרים.

לגבי ההגדרה צמח. עד היום, משנת 1957, היו שתי הכרזות לגבי מהו מזון שייראה כצמח. האחד, משקה משכר, נקבע שייראה כצמח, והשני, מזון שמכיל חלקי פרי וכולי. שתי ההכרזות האלה, הכוונה היא להביא הודעות על ביטולן. הן לא נדרשות. הן בעצם מרחיבות את תחולת החוק הזה והכוונה היא לבטל אותן כדי שהן יהיו תחת החוק החדש ולא תחת החוק לפיקוח על ייצוא הצמח.

זה הסעיף הראשון הקטן. לגבי שני הסעיפים האחרים, שוב, מעגנים את חלוקת ההסכמות. התיקון בסעיף 9 הוא במידה רבה דקלרטיבי. בשנת, נדמה לי, 1954 הייתה החלטת ממשלה על העברת סמכויות והעבירו סמכויות משר החקלאות לפי החוק לשר הכלכלה. אנחנו פשוט מעגנים את זה למען השקיפות ושהציבור ידע כי לאתר הודעה מ-1954 זה מורכב. אם זה מ-1954 ולא שינו את זה, אנחנו נעגן את זה בחוק. כלומר, זה לא משנה מצב קיים.

עוד הערה אחת. התחולה של התיקון הזה, זה לא כתוב, תהיה מיום הפרסום. היא לא צריכה להידחות. מבחינתנו הסמכויות עוברות.

מיום הפרסום.

ממש מיום הפרסום. כן. יום פרסום החוק. לא צריך לחכות עם זה. זאת העברת סמכויות מוסכמת. זה לא תלוי בתחולת החוק וכולי אלא העברת סמכויות.

סעיף 317. אני מבקשת שאולי נמתין עם זה לסיום הפרק הווטרינרי.

בסדר.

גם סעיף 318 נוגע לפרק הווטרינרי. נחזור לזה עת נגיע לפרק הווטרינרי.

מנכ"ל המועצה לענף הלול. יש כאן את סעיף 318 שהוא ביטול סעיפים בחוק המועצה לענף הלול.

לא נמצאים כאן האנשים הרלוונטיים.

זה מקובל עלינו וחיכינו לזה הרבה זמן. אנחנו תומכים ואני רק רוצה להתייחס לעניין התחולה. הולך להיות מצב שאנחנו היום נותנים את הפיקוח הווטרינרי במשחטות מכוח החוק שלנו וכפי שאומר החבר הנכבד, החוק החדש ייכנס לתוקף עם פרסומו ברשומות אבל תאגיד הפיקוח הווטרינרי יעבוד עוד חצי שנה או עוד שנה או עוד שנה וחצי.

לכן אנחנו צריכים מצב שלא יתעיינו הסמכויות שלנו בתקופה עד שהתאגיד הווטרינרי מתחיל לעבוד ושלא יהיה מצב של עיון הסמכויות. לכן הביטול של הסעיף בחוק המועצה צריך להיות מושהה למועד בו תאגיד הפיקוח הווטרינרי יתחיל לעבוד.

נשמע הגיוני, לא?

זה קשור לשאלה מתי מופעל הפיקוח במפעלים ואני באמת חושבת שכדאי לדון בזה יחד עם כל ההוראות של פרק הפיקוח הווטרינרי.

נכון. לא נמצאים כאן האנשים הרלוונטיים.

נרשום את ההערה שלא יתעיינו הסמכויות כל עוד לא צריך לעיין אותן.

כל עוד תאגיד הפיקוח הווטרינרי לא הוקם.

יכול להיות שזה כן מתחיל לפעול קודם לצורך הפיקוח המפעלי. אני זוכרת שיש שם הפרדה בין המועדים.

אנחנו לא נגד פיקוח במפעלים. עם זה אין לנו בעיה.

בסדר. נמשיך.

לפי מה שנמסר לנו, המועצה לענף הלול כן נותנת את הפיקוח במפעלים ולכן אני רוצה לבדוק את זה עת יגיעו האנשים הרלוונטיים.

319. תיקון חוק רישוי עסקים

בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, אחרי סעיף 25 יבוא:

"25א. הודעה לשירות המזון הארצי במשרד הבריאות על מתן צו הפסקה לעוסק במזון

ניתן צו הפסקה לפי סעיף 20 לעוסק במזון, יודיע על כך נותן ההודעה לאלתר לשירות המזון הארצי במשרד הבריאות.

ניתן צו הפסקה לעוסק במזון לפי סעיפים 16, 17 או 22א, יודיע על כך מבקש הצו לאלתר לשירות המזון הארצי במשרד הבריאות.

בסעיף זה, "עוסק במזון" – כהגדרתו בסעיף 26 לחוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015".

כאן יש הוראה שאם יש צו הפסקה לפי חוק רישוי עסקים, צריך להודיע לשירות המזון הארצי אבל אמרנו שלא תהיה הודעה הפוכה, לא תהיה חובה לתת הודעה הפוכה של שירות המזון הארצי לרישוי עסקים. נדמה לי שהייתה התנגדות בגלל פגיעה שעלולה להיות בנבדקים. אני חושבת שאפשר יהיה לשקול בהמשך ולראות אם אפשר יהיה לעשות איזה תיאום בין הגורמים.

נתקדם.

320. תיקון פקודת ההסגר

בפקודת הסגר (נוסח חדש), התשמ"א-1981, בסעיף 1, אחרי "בישראל" יבוא "להגנה על בריאות הציבור ובטיחות המזון, לרבות".

זה בעקבות פסק דין שהיה בנושא בו עלה שיש אי בהירות מסוימת ביחס לתכליות ומטרות של פקודת ההסגר. בעקבות פסק הדין אנחנו מבהירים ומעגנים זאת עלי חוק.

320א. תיקון פקודת הרוקחים

בפקודת הרוקחים (נוסח חדש), התשמ"א-1981 –

בסעיף 1 -

בהגדרה "תכשיר" המלים "ותכשיר מזון רפואי" – יימחקו.

ההגדרה "תכשיר מזון רפואי" – תימחק.

בסעיף 47א(א2), בכל מקום, המלים "או תכשיר מזון רפואי" – יימחקו.

המטרה של ההוראה הזאת באה בעקבות הוספה של מזון ייעודי להצעת החוק הזאת. מאחר שמזון ייעודי נכלל כאן ונחשב מזון, אין צורך שם בכל מקום להתייחס לנושא של תכשיר מזון רפואי. המזון הייעודי אצלנו מחליף את תכשיר המזון הרפואי שהתייחסו אליו בפקודת הרוקחים.

הערה קצרה. תיקונים בסעיפים 319 ו-320 לחוק רישוי עסקים ותיקון פקודת ההסגר, גם הם בתחולה מיידית. אין סיבה לחכות. דווקא לגבי פקודת הרוקחים, צריך לחכות לכניסה לתוקף של החוק שלנו כי זאת בעצם השלמה שלו.

גם בחוק רישוי עסקים אתה רוצה תחילה מידית למרות שהחוק עוד לא נכנס לתוקף ועוד לא פועלים על פיו? אני לא בטוחה.

אלה צווי הפסקה לפי חוק רישוי עסקים.

אבל אתה מודיע להם כבר עכשיו.

חוק שירות המזון קיים. הוא יכול לקבל הודעות על צווי הפסקה. זה לא תלוי בשום דבר בחוק שלנו אלא זה רק הודעות ועדכונים. אם היינו מקימים את שירות המזון, אי אפשר היה אבל למרבה המזל הוא כבר קיים.

אנחנו מדלגים על סעיפים 321 ו-322 לגבי פקודת מחלות בעלי חיים ולגבי הנושא של תיקון לחוק הרופאים הווטרינריים כי גם הם נוגעים לפיקוח הווטרינרי ואני מקווה שנספיק לחזור אליהם.

323. תיקון חוק בתי משפט לעניינים מינהליים

בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, בתוספת הראשונה, בפרט 33, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא:

"(ב) החלטה של רשות לפי פרק ז' לחוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2015), התשע"ה-2015".

אתמול דיברנו על ההחלטה לביטול מינוי של מפקח בהקשר של פיקוח וטרינרי. גם שם זאת בעצם החלטה של רשות על ביטול המינוי וגם היא נתונה לערעור לפי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים.

מדובר על החלטת ביטול. מינוי של המפקח היא החלטה של שר.

לא. שם זאת החלטה של מנהל היחידה הווטרינרית.

בפרק הפיקוח.

המוסמך.

זאת גם רשות. דיברנו על זה אתמול. חשבנו להציע את זה אבל ראינו שזה כבר כתוב.

מפקחים שהם בהחלטה של השר, זה כמובן בג"ץ.

אני רוצה להבין מה נכלל. זאת מעין ברירת מחדל? כל רשות?

כן.

כל החלטה של רשות מינהלית, גם אם זאת החלטה של מנהל שירות המזון לצורך העניין? אם יש לי השגה?

המטרה של השגה היא כדי לתת לך פתח של מיצוי הליכים.

לא רק פתח אלא חובה. היכן שיש השגה, חייבים למצות הליכים לפני פנייה. אבל כל רשות, זאת כל רשות מינהלית שיש לה סמכויות לפי החוק ולא משנה מה הסמכות.

אבל בחוק עצמו אין סמכות ערר כללית.

לא צריך. זאת טכניקת החקיקה שעושים. עושים תיקון עקיף בחוק הרלוונטי, עושים תיקון עקיף לשם ומוסיפים את זה שם. המבנה של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים אומר שניתן לערור לבית משפט לעניינים מינהליים על ההחלטות הבאות.

כן, את זה אני מכירה, אבל לא צריך בחוק עצמו לומר שיש לי סמכות ערר?

מבחינת טכניקת החקיקה, זאת הטכניקה המקובלת.

324. תיקון חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים

בחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים, התשע"ב-2010 –

""השר" – שר הבריאות".

בכל מקום בחוק, במקום "שר הבריאות" יבוא "השר".

בסעיף 4(12), במקום "שר התעשייה, המסחר והתעסוקה" יבוא "השר".

בסעיף 11(ה), במקום "שר התעשייה, המסחר והתעסוקה" יבוא "השר".

בסעיף 12(ב), המלים "ושר התעשייה המסחר והתעסוקה" – יימחקו.

למה היה דחוף לעשות את התיקונים האלה?

זה במסגרת העברת תחום המשקאות האלכוהוליים למשרד הבריאות. זאת השלמה של זה. זה לא דחוף.

למה מחקתם את סעיף 325?

לגבי סעיף 323. זה לא ערעור אלא זאת עתירה. עתירה מינהלית.

נכון.

אנחנו רוצים לדבר על סעיף 325. אדוני, בעקבות הבקשה של אדוני לגבי החוק הזה, שם החוק, איך הוא נקרא וגם מאוד הפריע לנו שאנחנו נמצאים בחוק ההסדרים בתוך פרק ז' של חוק התכנית הכלכלית וכך לעד תישאר הצעת החוק הזאת, הממונה על נוסח החוק אצלנו ומשרד המשפטים חיפשו פתרון ומצאו פתרון לבעיה הזאת. הפתרון מציע שכל ההוראות שאנחנו כעת קראנו ונכללות בפרק הזה ייכנסו לתוך פקודת בריאות הציבור (מזון), יתכן שגם שמה ישונה והחוק יזכה בשם חדש ויבטא את זה שאנחנו כבר לא נמצאים בפקודה מנדטורית. המשמעות היא שהסעיף שיהיה בחוק ההסדרים בפקודת בריאות הציבור (מזון), במקום האמור בה, יבוא ואז יבוא כל אותו פרק ז' והוא לא יישאר כפרק ז' אלא יישאר כפקודת בריאות הציבור (מזון).

הפרק של תיקונים עקיפים הוא כל החוק. כל מה שדנו בו עד היום, זה תיקון עקיף.

נכון.

זה לא כל כך מופרך כי חוק ההסדרים כולו בדרך כלל מכיל תיקונים עקיפים.

לא, זה לא מופרך. המטרה היא מאוד פשוטה.

תודה רבה. אנחנו יוצאים להפסקה. נחזור לדיון בשעה 13:05.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:25 ונתחדשה בשעה 13:10.)

אנחנו מחדשים את הדיון.

סימן י"ד: שונות

326. שמירת דינים

הוראות פרק זה באות להוסיף על כל דין, לרבות פקודת המכס, פקודת הייבוא והייצוא, חוק רישוי עסקים ופקודת ההסגר.

אין במתן אישורים, רישיונות, היתרים, תעודות או מסמכים ובחובות לשמירת מסמכים לפי פרק זה כדי לגרוע מהחובה לקבל אישורים, רישיונות, היתרים, תעודות או מסמכים אחרים או מהחובות לשמירת מסמכים, לפי כל חיקוק אחר.

אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראת כל דין הנוגעת לכשרות המזון.

אין לנו בעיה עם זה.

אני רוצה לשאול על 326(א), אם לא צריך להתייחס כאן לסעיף 27(ד). כאן כתוב שיש שמירת דינים וזה לא בא לגרוע ואולי כן צריך להתייחס לאזכור של סעיף 27(ד) שכן אומר מה קורה כאשר יש סתירה בין החוק הזה לבין תקנים אחרים.

בואו נסיים קודם כל לגבי הכשרות.

לגבי סעיף קטן (ג).

אין התנגדות? בסדר. אפשר להוסיף את הסעיף.

לגבי סעיף 326(אׂ) שמירת דינים. אני שואל אולי צריך להתייחס כאן לסעיף 27(ד) שמתייחס למצב בו יש סתירה בין חוק התקנים לבין החוק הזה.

אני אבדוק את זה ונחזור עם תשובה.

כתוב הוראות פרק זה ולכן לכאורה זה כולל גם את ההוראות שקבועה בהם התגברות.

זה כאילו מוסיף וכאן זה דווקא גורע. אני אבדוק את זה.

אתם רוצים להגיד אלא אם כן נקבע במפורש אחרת?

לא. אני אבדוק את זה. זאת שאלה רגישה שאני אבדוק אותה. בדרך כלל אנחנו לא מסייגים סעיפי שמירת דינים כי אז צריך לסייג את זה מאוד מאוד במדויק.

הערה קטנה. תיקון בסעיף (ב). זה סיכום עם המכס. הם לא באו כי זה מוסכם עליהם אבל רק עלה חשש שיהיה ברור למשל שחלק מהמסמכים שאנחנו מבקשים לשמור לשנה, נדרשים לצרכי מכס ומס, דרישות ניהול ספרים, לשבע שנים. למשל. הרעיון הוא שמה שקבענו כאן לא גורע כמובן ממה שנקבע שם ואין לנו כוונה לעשות רפורמה במסמכים.

327. שינוי התוספות

השר, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספות, למעט התוספת השנייה, השלישית והרביעית.

המיעוט של התוספות האלה נעשה בגלל שהתוספת השנייה, השלישית והרביעית הן תוספות שיש בהן נוסחים של טפסים וכבר נקבעה הסמכות של השר לקבוע את נוסח התוספות האלה.

הכוונה היא שיש הוראות לעניין שינוי אותן תוספות בסעיפים עצמם, אבל אני מציע שבנסחות אולי בכל זאת נעשה האחדה כי זה יוצא מאוד לא ברור. ניקח אותם משם, נעביר אותם לכאן ונעשה את זה במקום אחד כי אחרת זה נשמע כאילו אי אפשר לשנות את התוספות.

מתי תעשה את זה?

זה נטו נסחות. מבחינת אישור הוועדה, המהות היא בפני הוועדה ואין בעיה. אפשר להצביע גם עם זה.

328. ביצוע ותקנות

השר ממונה על ביצוע פרק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.

בקביעת תקנות לפי פרק זה, יבחן השר את האפשרות לאמץ תקינה בין-לאומית או הסדרים הנהוגים בקרב מדינות מפותחות, או לקבוע הסדרים ברוח תקינה או הסדרים כאמור.

אם יש את 328(א) למה יש את כל סעיפי תקנות והסמכה שדנו בהן לכל אורך החוק?

זה סעיף כללי. אם יהיה צורך בתקנות נוספות, לשר הבריאות הסמכות.

לי כאזרחית המדינה קשה עם ניסוח שאומר שבקביעת תקנות או חקיקה אנחנו נאמץ או נקבע.

זה לבקשת התעשייה. זאת ההערה שרצו להעיר לך בשקט ואני אומר אותה. אין בזה בעיה. עשינו את זה גם בתקינה. השר בוחן את האפשרות ולא מעבר וחזקה עליו שאם ההסדר לא מוצא חן בעיניו, הוא לא קובע אותו והכול בסדר.

מתחילים דילים?

חס וחלילה. להפך, זה רק מוכיח שאנחנו לא מתואמים.

זה היה בהומור שאולי לא היה מוצלח.

329. פרסום תוצרי פיקוח

מנהל שירות המזון יפרסם מדי שנה באתר האינטרנט את תוצרי הפיקוח לפי פרק זה, המבוסס על ניהול סיכונים המקובל בתחום המזון במדינות מפותחות, לא יאוחר מה-1 באפריל בכל שנה.

מה יכלול העניין הזה של תוצרי הפיקוח?

קיבלנו מספר פניות לגבי שקיפות בעניין הזה, לעדכן את הציבור איזה פיקוח נעשה על החוק וכולי. משרד הבריאות קיבל על עצמו לפרסם איזשהו דוח. הם לא רצו לפרט כאן בדיוק לאיזו רזולוציה זה ירד בין היתר כי זה חדש ולא עושים את זה. הם צריכים קצת לבחון ולראות איך זה ייבנה. הכוונה היא לייצר שקיפות לציבור לגבי מה נעשה כדי לפקח על קיום ההוראות.

רשות ההסתדרות לצרכנות. זה אחד הסעיפים הכלליים ביותר שאומר או לא אומר כלום שראיתי.

הרשות נמצאת בהסתדרות?

כן. לשעבר הרשות להגנת הצרכן. כתוב שמנהל שירות המזון יפרסם מדי שנה באתר האינטרנט את תוצרי הפיקוח, שלא יודעים בדיוק מה זה, לפי פרק זה המבוסס על ניהול סיכונים המקובל בתחום המזון במדינות המתפתחות.

זה דבר שאומר הכול ולא אומר כלום. אני חושב שזה סעיף חשוב. קודם כל, חשוב שיש שקיפות לציבור. שנית, חייבים להגיד מה לפרסם. יפרסם, מה יפרסם? כמה עיצומים הטלת, על מי, לרבות? אני לא יודע מה אבל צריך להיות פירוט כך שזה לא רק יהיה שקוף אלא יהיה גם אלמנט הרתעתי, משהו שידעו אחת לשנה יש את הדוח של הממונה ויש לו משמעות כך שזה לא סתם עוד איזה דוח פנימי של משרד הבריאות. זאת לא המטרה. המטרה היא שהציבור יראה איך הופעל החוק, איך הוא מתקדם, איזה חברות עברו עבירות, מה נעשה לגביהן כך ששנה אחר כך יהיה שיפור ואותן חברות יחזרו בעוד שנה כדי לראות מה קורה. זה הרבה מעבר לניהול סיכונים המקובל.

אני רוצה להסביר. באמת מיוחד לומר ניהול סיכונים המקובל בתחום המזון במדינות מפותחות כי זה כבר נקבע בהגדרה על ניהול סיכונים. אפשר להגיד המבוסס על ניהול סיכונים.

אפשר למחוק כאן באופן כללי את המבוסס על ניהול. אלה רק תוצרי הפיקוח. הפיקוח מבוסס על תחום ניהול סיכונים, זה נעשה במקום אחר. כאן אפשר למחוק את זה.

לך למהות. אל תיצמד להגדרה. תן לנו הסבר על המהות של הסעיף הזה.

אני לא נצמד להגדרה אלא להבהיר. אם בסעיפים הקודמים כבר הגדרנו שפיקוח תמיד מבוסס על ניהול סיכונים, אז אין לי בעיה להוריד את זה כאן.

אבל המהות. מה זה הסעיף הזה? מה הוא יספק לנו?

למעשה לאורך כל הדרך אנחנו רשמנו במסגרת החוק לא מעט פעולות מפעולות רישוי עד לפעולות פיקוח, לצבור אותן מדי שנה. הכוונה שלנו היא שכל הפעילות שהיא פעילות בתחום הרישוי, נכון להיום יצרני מזון בעלי רישיון יצרן כבר מפורסם באתר האינטרנט של שירות המזון. נכון להיום כל השמדות הבשר שמבוצעות על ידי שירות המזון, מפורסמות. נכון להיום תוצרי ניטור של שאריות חומרי הדברה, אנחנו מפרסמים כבר היום.

עם שמות?

לא. מכיוון שבתוצרת חקלאית אין משמעות לשם אלא יש משמעות לפרי, יכולים לראות את המקום בו בוצעה ההשמדה. זה לא קשור כרגע ליצרן. ההשמדה מבוצעת במקום והמקום הזה כן מופיע. זאת אומרת, אותו עסק בו בוצעה ההשמדה.

איזה סוג דוח יהיה?

דוח ירכז את כל הפעילות.

זאת העתקה של המקרים השונים לאורך השנה. אתה מעתיק אותם לכאן ואתה עושה ניתוח של המקרים ומביא ניתוח שלך שאומר מה זה אומר, היכן זה השתפר והיכן לא. זה דוח או זה צילום מצב?

הכוונה, לפחות ההתחלתית שלנו, מכיוון שזה באמת כמו שצוין על ידי זמר גם לפני כן. כיוון שהנושא של השקיפות הוא נושא חדש יחסית, אנחנו, ביוזמתנו שלנו, מפרסמים, כמו שאמרתי, כבר היום חלק מהפעילויות שלנו או תוצרים.

למה פעם בשנה אתה הולך לפרסם?

מכיוון שהמטרה שלנו והכוונה שלנו הייתה לדווח לציבור על פעילות מסכמת של כל השנה על כל התוצרים, מרישוי ועד לפעולות פיקוח.

מלווה בניתוח שלכם.

ברור. בחלק מהמקרים זה יהיה.

לדעתי זה רעיון נפלא. תפרסמו פעם בשנה את דוח הליקויים שמצאתם עם האינפורמציה הנדרשת כדי שהציבור ילמד על כך.

זאת הייתה הכוונה.

זאת הכוונה. פשוט לא רצינו לעגן את זה בחוק.

לדעתי ניהול סיכונים, זה מושג שלא מתאים כאן.

אני רוצה לשאול שאלה. רק לאחרונה פורסם שהגיעו מתורכיה ביצים שנפסלו על ידי משרד הבריאות.

חקלאות.

לא משנה. כמשל. האם זה לא חשוב ולא רלוונטי לציבור שחברה מסוימת הביאה את הסחורה הזאת? הדוח לא נוקב בשמות.

בדוח המידי, בפרסום הראשון שעושה השירות, לא כתוב מי זה?

לא. אנחנו רוצים שיהיה כתוב.

אני רוצה להבהיר כמה נקודות. זה לא מדויק. ברגע שחברה עושה ריקול לצורך הדוגמה, החברה מפרסמת. ברור שכל פעם שקיים ריקול ויוצאת הודעה, יש הודעה והיא מתפרסמת בזמן הנכון, במקום הנכון ובהתאם לנהלים. בואו נפריד כדי שכבר עכשיו נתאם ציפיות לעתיד. אין כוונה באותו דוח אחר כך לחזור עוד פעם על כל אירועי הריקול שהיו. מה שאנחנו כן רואים לנגד עינינו זה שבאותו דוח יהיה ריכוז של מספר ריקולים שהיו במהלך כל השנה. כמה החזרות של משלוחים היו במהלך שנה, בכמה מוצרים נמצאו ליקויים. דוח פעילות. כך זה אמור לעבוד ואנחנו מאמינים שאת הדרך הנכונה. אם אתם רואים לנגד עיניכם משהו שעל כל פעילות אחר כך יהיה עוד זום אין – שם החברה, מוצר וכולי – אני חושב שאנחנו נחטיא את המטרה כי בסופו של דבר המטרה היא לראות האם הפיקוח יעיל או לא, האם הוא התמקד בנקודות נכונות או לא, כי כל תוצרי הפיקוח האלה משרתים קודם כל את שירות המזון לצורך קביעת מדיניות פיקוח לשנה הבאה. כך אנחנו יודעים לעבוד. נשמח אם ילמדו אותנו לעבוד אחרת אבל זאת הדרך של העבודה שהיא מקובלת ולפחות ידועה בכל העולם ומקובלת גם עלינו ואנחנו מיישמים אותה היום ורוצים עוד לשפר אותה.

אם כאן נתחיל לפרש כל דבר ודבר בסעיף שמחייב אותנו - דרך אגב, אף אחד לא ביקש אלא אנחנו רשמנו את הסעיף ביוזמתנו – לדעתי לא.

נסתפק בהודעה עם התיקון. ההודעה רשומה בפרוטוקול.

אם כן, אנחנו לא משנים את נוסח הסעיף.

רק מורידים את ניהול הסיכונים.

אדוני, המשמעות היא שהציבור לא יודע מי עובר על החוק.

לא, זאת לא בהכרח המשמעות.

היא לא בהכרח אבל זאת התוצאה המעשית. שנה אחר אי אפשר להשוות.

תנו לנו לחיות עם זה בשלב זה ונשקול בהמשך.

329א. דיווח לוועדה

השר ידווח לוועדה אחת לכל כנס של הכנסת על התקדמות ביישום הוראות פרק זה.

אתם רוצים שזה יהיה בתקופה של חמש שנים ממועד פרסומו של חוק זה?

מי מדווח?

שר הבריאות.

שר הבריאות בלבד?

כן.

חמש שנים, אחת לכנס.

פעמיים בשנה, לפחות. אני הייתי מוסיף את המילה לפחות.

אולי אפשר לומר אחת לשישה חודשים.

השר יכול אבל אפשר לקיים דיונים גם ללא נוכחותו.

זה בוודאי. השאלה אם אפשר לעשות דיון יזום בנושא הזה.

בוודאי.

השאלה אם נאמר אחת לשישה חודשים לפחות.

זאת פשוט חובת דיווח יחסית בתדירות גבוהה. לפעמים לא בהכרח אחרי שלוש-ארבע שנים זה מעניין את יושב ראש הוועדה ואנחנו עדיין חייבים.

לכן הגבלנו לחמש שנים.

השאלה היא – ותחליטו כפי שתרצו - אם לא לקבוע את זה אחת לשנה ולפרוטוקול נאמר שאין לנו בעיה שזה יהיה פעמיים בשנה ואז זה משאיר גמישות.

לא. אני התחייבתי בכל מיני פורומים ובכל מיני הזדמנויות ואני רוצה לעמוד בזה. באישור השרים.

אדוני היושב ראש, הלשון שמופיעה כאן היא לדווח על התקדמות ביישום הוראות פרק זה. הוא לא מדבר על התוצאות או על השגת היעדים ואני חושב שזה הדבר החשוב ביותר. זה דבר שהוא עוד יותר חשוב מאשר התקדמות בחוק. זאת אומרת, אם אנחנו אומרים שאנחנו רוצים שהחוק הזה ישיג הוזלה במחיר לצרכן, אם אנחנו רוצים שזה יגביר את הבטיחות, אנחנו צריכים שהשר ידווח לוועדה איך הוזל, שיציג מספרים שמראים שאכן הוזל משהו לצרכן.

הוא בא לתת דיווח על החוק ועל היישום.

על היישום של החוק ולא על התוצאות שלו.

עשינו את החוק הזה כדי להוזיל את יוקר המחיה, רפורמה בבריאות הציבור וכולי.

אם יהיה כתוב התקדמות בהשגת יעדי החוק, זה בסדר גמור מבחינתי.

העניין הוא שאנחנו כרגע מיישמים, והכוונה היא לראות איזה תקנות הותקנו, מה הותקן ומה לא הותקן, איזה נהלים נקבעו, האם נקבעו נהלים. זה לא קשור ליעדי החוק. יעדי החוק הם יעדים כלליים והם לא לחמש שנים בלבד. לשם כך היה צריך לעשות דיווח מכאן ואילך.

אני חוזר בי ואני מציע לאדוני היושב ראש לקבוע גם סעיף אומר שלפחות לטווח של זמן מסוים ידווחו גם על התקדמות ביעדים.

כמה זמן מסוים?

ברשותך, אני רוצה לשאול שאלה. אני רוצה להבין איך אני אמור אחר כך לדווח על הוזלת מחירים.

זה לא תפקידך. לשם כך יש מערכת.

אבל החוק מדבר על מנהל שירות המזון. איזה דיווח אני אתן?

לא אתה. קח מערכות אחרות. הוכחתם בחוק הזה שיתוף פעולה אדיר עם כל המערכות. תמשיכו לשתף פעולה ביניכם. החוק הזה הוא לא אחריות של אדם אחד, עם כל ההערכה שאתה יודע שיש לי אליך.

רק שלא יבקשו ממני מה שאני לא יכול לתת.

אלה מערכות. יש לך מספיק כלים.

330. אגרות

מבקש רישיון ייצור, רישיון הובלה, רישיון אחסנה, אישור ייצור נאות או תעודות ואישורים לעניין ייצוא ישלם אגרות כמפורט בתוספת התשיעית.

יש לכם שינויים בתוספת התשיעית?

היא עדיין לא מלאה.

נשאיר אותה עד שנקבל את התוספת.

יש לנו סעיפים אחרים שבהם נקבעות אגרות כמו למשל האגרה לאישור שחרור מזון רגיל שקבועה כבר בסעיף 117 ואגרה בעד הצהרה לייבוא מזון רגיל שקבועה בחוק. כמובן האגרות של הפיקוח הווטרינרי שגם הן קבועות בנוסח החוק.

(5) השר באישור הוועדה, רשאי לקבוע אגרות בעד שירות הניתן לפי פרק זה והוראות לעדכונן, לרבות לעניין מתן רישיונות, היתרים, תעודות ואישורים, ובכלל זה אישורי מעבדות, ובעד בקשות למתן שירות כאמור, שנקבעו לפי פרק זה.

זה סעיף כללי שהועבר לכאן מסעיף 27. זה היה קודם בסעיף 27 והועבר לכאן כדי שיהיה סעיף מרוכז בנושא האגרות.

השר, באישור הוועדה, רשאי לקבוע אגרות נוספות, לשנות אגרות ולקבוע תנאים לפטור או הנחה מאגרה.

סכומי האגרות המפורטים בפרק זה יעודכנו ב-1 בינואר בכל שנה (בסעיף זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור שינוי המדד החדש הידוע באותו מועד לעומת המדד הבסיסי. הסכומים האמורים יעוגלו לסכום הקרוב שהוא מכפלה של עשרה שקלים חדשים. לעניין זה -

"המדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

"המדד הבסיסי" – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון הקודם.

"המדד החדש" – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון.

לגבי המכפלה של עשרה שקלים, אנחנו חוששים שעלול לייצר העלאה גבוהה שאולי לא רצו להשיג כאן. בעצם האגרות, לפחות בייבוא, הן אגרות מאוד מאוד תכופות. בכל משלוח מזון שמגיע לישראל משלמים אגרה. בכל הצהרה למזון רגיל שאתה רוצה לרשום, אתה משלם אגרה. בכל אישור מוקדם לייבוא מזון רגיש, אתה משלם אגרה. אני חושב שנכון להשאיר את זה בלי המנגנון של העיגול האוטומטי.

המנגנון של העיגול האוטומטי, חמישים אחוזים מהזמן פועל לטובתכם וחמישים אחוזים מהזמן - לא. אני לא כל כך מבין את ההערה הזאת. אם הסכום הוא 380, אז העדכון מעלה אותו ל-383, זה נשאר 380.

נכון.

אז זה טוב לכם.

נכון.

אם זה היה קצת יותר, זה היה 386, יהיה 390. הכוונה היא להתעסק בסכומים עגולים. זה כל הסיפור.

למה זה משנה?

זה לא כל כך משנה.

בואו נבטל את העיגול הזה. זה חשוב להם.

בסדר. בפעם הבאה כשזה יעלה את האגרה, שלא יבואו אלי.

מבטלים את העיגול או מבטלים את ההצמדה?

מבטלים את העיגול, לא למעלה ולא למטה.

אבל למען שיקולי רוחב, חייבים - - -

ידעתי שתגיע ההערה הזאת. ידעתי שאם נגיד כאן שנבטל את העיגול, יבטלו גם בעיצומים. לכן אני מציע להחזיר.

לא. כאן נבטל ושם לא.

שיקולי רוחב.

רז, קיבלת מה שרצית.

אני לא בטוח שהוא קיבל. המדדים בישראל נמוכים.

זמר צודק.

בבקשה, הוא חוזר בו.

אני לא חוזר בי. זה הימור ואני לא רוצה הימור.

אני רק אומר לך שהמדדים בישראל הם נמוכים והסכומים הם נמוכים. ברוב הפעמים זה חסרון בדבר הזה.

האגרה בעד הגשת בקשה או מסירת הצהרה תשולם עם הגשת הבקשה או עם מסירת ההצהרה, לפי העניין. האגרה בעד תעודה תשולם כתנאי לקבלתה.

יש לנו גם הוראות כאשר במהלך החקיקה היו כמה מקומות שאמרו שתשלום האגרה, למשל ביבוא, מהווה תנאי לקבלת האישור אבל כאן יש עוד חיזוק לדבר הזה. יכול להיות שברמת הנוסח נוריד או כאן או שם אבל בכל מקרה העיקרון ברור.

על גביית אגרות לפי פרק זה, למעט גבייה כאמור בסעיף 245 תחול פקודת המסים (גבייה).

קודם אמרנו שכאשר אנחנו גובים עיצומים כספיים, הם נגבים לפי חוק המרכז לגביית קנסות אבל האגרות לפי חוק זה נגבות לפי פקודת המסים (גבייה). למעט הגבייה לפי סעיף 245, אלה אותן אגרות שנגבות למשרד הבריאות בפיקוח הווטרינרי.

245(ג).

331. אי תחולה

פרק זה והתקנות לפיו לא יחולו על ייצור מזון, ייבואו, ייצואו או מכירתו, אם עושה זאת אדם לצרכיו המשפחתיים או הפרטיים, למעט ההגבלה על ייבוא כאמור בסעיף 81.

הסעיף מבהיר את העיקרון שאין תחולה על פעילות שעושה אדם לצרכיו הפרטיים או המשפחתיים. הסברנו שאני מתפרנס לצרכי משפחתי אלא ממש מה שאני עושה – חלוקת מזון, הכנת מזון – בחוק המשפחה.

332. תחולה על המדינה

פרק זה חל על המדינה.

כבר עסקנו בסעיף 333 אבל היה בו איזשהו עניין ואנחנו רוצים לקרוא את הנוסח המתוקן.

333. תחולה על מערכת הביטחון

בלי לגרוע מהוראות סעיף 332, רשאי השר הממונה, בהסכמת השר, להורות בנוהל על התאמות ביישום הוראות פרק זה על גוף ביטחוני.

על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות סעיפים 236 עד 240, 274 עד 282 – הכוונה להוראות שנמצאות בסימן ט' ובסימן משנה ב' לתת סימן ה' שבפרק ח' לגבי הפיקוח הווטרינרי - לא יחולו לגבי מזון המיוצר, מסופק או מוגש בגוף ביטחוני וגוף ביטחוני יקבע הוראות בדבר פיקוח ואכיפה בגוף הביטחוני. ואולם השר הממונה, בהסכמת השר, רשאי לקבוע, בצו, כי הוראות סעיפים אלה, כולן או חלקן, יחולו על גוף מהגופים הביטחוניים, ככל שייקבע כאמור.

אנחנו אומרים שלא יהיו מפקחים של שירות המזון או כל הגורמים האחרים שמפקחים שייכנסו לעשות פיקוח בגוף ביטחוני. גוף ביטחוני יקבע הוראות בדבר האכיפה אצלו. השר יכול לקבוע שלגבי גופים ביטחוניים מסוימים בכל זאת תהיה אכיפה.

למה גוף ביטחוני ביחיד ולא ברבים?

כי יש לנו אחר כך הגדרה של גוף ביטחוני והיא כוללת כמה גופים ביטחוניים.

כל הגופים?

כן. כל הגופים הרלוונטיים.

בסעיף קטן (ג) יש עוד תוספת.

בנוהל כאמור בסעיף קטן (א) – בנוהל שקובע הוראות כל הפרק הזה לגבי גופים ביטחוניים - ייקבעו, בין השאר, דרך הטיפול במקרים שבהם התעורר חשד לביצוע עבירה על הוראות פרק זה ואופן הדיווח על עבירה כאמור לגורם המוסמך על פי דין לנהל חקירות ביחס לגוף הביטחוני.

בנוהל תהיה הוראה מיוחדת איך בודקים, איך מטפלים במצב של חשד, איך חוקרים אותו וכולי. כל ההוראות האלה יהיו קבועות באותו נוהל.

גוף ביטחוני ימסור למנהל שירות המזון דיווח על אירוע בריאותי חמור הקשור במזון בכפוף לכללי אבחת מידע, בהתאם להוראות שבנוהל שקיבע השר, בהסכמת השר הממונה.

בסעיף זה -

"גוף ביטחוני" – אחד מהגופים המנויים בהגדרה "מערכת הביטחון".

"השר הממונה" ו"מערכת הביטחון" – כהגדרתם בחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011.

שם מנויים כל הגופים הרלוונטיים.

והמשרדים המתאימים.

המשרדים המתאימים וכל הגופים.

השר הממונה על הגוף. כן.

הייתה כאן המקבילה של אלי בצבא והיא הסבירה שהיא מפקחת.

יש להם מנגנון פיקוח פנימי מפוקח שהוא בעצם ההצדקה להסדר כזה.

הם הופיעו בפני הוועדה ואמרו את זה.

334. תחילה והוראות מעב

תחילתו של פרק זה – צריך להחזיר את המלים למעט האמור בסעיף קטן (ב) - בתום שנה מיום פרסומו ברשומות (להלן – יום התחילה) ואולם –

המשמעות היא שהתחילה באופן כללי היא בתוך שנה מיום הפרסום.

כאן הייתה הודעה של השרים שהתחילה תהיה בתוך פרק זמן שהוא קצר משנה, בתוך שישה חודשים. השאלה מה הוועדה מחליטה. בסופו של דבר הסמכות היא סמכות של הוועדה והיא זאת שצריכה להחליט בנושא.

חברים, אפשר לקבל תגובות משרד הבריאות? השר שלך נתן הוראה להיות מוכנים תוך שישה חודשים. מה אתה אומר?

אני אמרתי כבר ביום חמישי.

אני רוצה את זה לפרוטוקול.

אנחנו כן נעשה מאמץ להתכנס ללוחות זמנים שנקבעו.

ברשותך, אני אציע. אנחנו נעשה הכול לשישה חודשים ואם לא, תבואו לבקש אישור להאריך את התקופה.

המשמעות היא שתחילתו של החוק הזה שישה חודשים מיום פרסומו.

השר רשאי בצו לדחות בחצי שנה נוספת באישור הוועדה.

אנחנו לא עושים הוראות דחייה כי המשמעות היא שאין ודאות לגבי מועד התחילה. מועד התחילה של חוק הוא נושא שהוא בסמכות הכנסת.

התקופה של היישום, במקום שישה חודשים, יכול להיות עד שנה. אני לא נוגע בתחילה. תחילה זה חד משמעי. הכנסת תקבע. התחילה, שישה חודשים. אם רואים שזה לא הולך, השר רשאי לבוא ולבקש הארכה.

אפשר לומר ובלבד שצו כאמור יאושר עד שלושה חודשים לפני מועד התחילה ואז זה לא יהיה שבוע לפני ואתה פתאום מוצא את עצמך עם חוק כזה.

אדוני, אנחנו נבדוק אם יש תקדימים שאפשר להסתמך עליהם, אבל לפי מיטב הבנתי זה לא נכון להשאיר את מועד התחילה שהכנסת מאפשרת לשרים לקבוע את מועדי התחילה בחקיקת משנה.

אמרתי שבמועד התחילה לא נוגעים.

גם כשזה באישור ועדה ותחום בזמן לעוד חצי שנה נוספת? כלומר, לא הייתי משאיר את זה פתוח לחלוטין אבל כשהכנסת בעצם תוחמת את שיקול הדעת ואומרת באישור ועדה? נבדוק את זה. יש לי איזה זיכרון שיש תקדים לזה.

אפשר להביא הצעת חוק ולהודיע על הארכה. לעשות תיקון של מועד התחילה אבל בהצעת חוק.

אבל את מועד התחילה אנחנו לא מתקנים עכשיו. אנחנו אומרים שיש להם שישה חודשים. מועד התחילה כפי שייקבע על ידי הכנסת. באמצע הדרך רואים שזה לא הולך, מותר להם לבוא ולבקש הארכה.

הבעיה היא שהכנסת מחוקקת והקביעה מתי ייכנס החוק הזה לתוקף, מתי תיכנס ההוראה לתוקף, היא תלויה בגורם אחר. המצב הזה הוא בעייתי.

למה היא תלויה בגורם אחר?

כי השר מחליט שהוא מאריך את זה. שהוא דוחה את זה בחצי שנה.

מאריך, זה לא במקום ההתחלה. הכנסת סוברנית לקבוע את ההתחלה ואלה שישה חודשים. אם לא הולך, היא רוצה שתהיה סמכות לוועדה והוועדה תאשר עוד שישה חודשים.

אדוני, אני מציעה, אם אפשר בבקשה לבקש שנחזור בסעיף הזה להוראה הזאת של השנה.

תבדקו את האפשרות הזאת.

מבחינתנו זה דבר שהוא בלתי אפשרי אבל אנחנו נבקש לבדוק.

מבחינת הנהלים?

מבחינת איך שהחקיקה מתנהלת. הכנסת היא זאת שקובעת את מועדי התחילה של החוק.

אני לא מתווכח. אנחנו אומרים אותו הדבר. אני לא מתווכח. גם לגבי הסיום אני לא מתווכח. זאת הזדמנות להזמין את השר לדווח למה זה לא קרה וכולי ולהאריך את התקופה.

אבל אדוני, יכול להיות שזה יהפוך דבר חקיקה של הכנסת לאות מתה, לעוד שישה חודשים. אתם התכוונתם שזה ייכנס לתוקף עוד שישה חודשים והשר מחליט שזה לא ייכנס לתוקף תוך שישה חודשים וזה משאיר את ההחלטה בידי השרים ולא בידי הכנסת שהיא זאת שמחליטה.

אני חייב להגיד שלא בדיוק הבנתי. אם זה באישור ועדה, איך זה משאיר את ההחלטה בידי השרים?

השר יוזם את ההארכה.

אין בעיה, אבל הכנסת תחמה את זה. היא תחמה, אפשרה ואמרה לו לבוא אליה. לכן, אם הוא בא אלי ואני לא מאשר את זה, זה לא יהיה. כלומר, זה לא השר לבד יחליט פתאום עכשיו שזה נדחה בשנה. אם יושב ראש הוועדה לא יאשר, הוא לא יאשר ויום התחילה יישאר כמו שהוא.

יש כאן גורם נוסף שהוא מביא בחשבון, את אישור הוועדה.

בוודאי. את זה הוא אמר מראש. הוא אמר שיבוא אליו ויקבל אישור.

אמרתי מראש. זאת הזדמנות שהוא יבוא לכאן.

השר לבד, אני מסכים שזה לא אפשרי.

אם תרגישו יותר נוח לבדוק, תעשו את הבדיקה.

אדוני, יכול להיות שאחרי בדיקה נחזור עם אותה עמדה.

אם לא תהיה ברירה, לא תהיה ברירה. אני יודע להיות ממושמע.

חצי שנה ואפשרות הארכה בחצי שנה נוספת?

באישור ועדה.

באישור ועדה.

חצי שנה נוספת. אין כוונה לאף אחד להאריך את זה ביותר משנה. זה היה המועד המקורי. אם זה נופל, זה אומר שהחוק נכנס לתוקף ופשוט אין אפשרות לדחות. זה לא פוגע בכם.

יכול להיות שהתקנות לא אושרו והתקנות צריכות להיות בוועדה והוועדה לא התכנסה.

אנחנו חושבים אופטימי.

זמר, במקרה של הארכה, אתה צריך לפחות למסור הודעה מראש.

אני מסכים. אמרתי מראש.

בואו נשאיר את כל ההיבטים האלה.

נבדוק את זה ברמה העקרונית ואז נעשה בדיקה של ההסדר.

תבדקו ותחזרו. מה שתסכמו, יהיה מקובל עלינו.

סעיף קטן (ב)(1), (2) ו-(3) הוכנסו וכולם נוגעים לנושא של פרק הפיקוח הווטרינרי ואני מציעה שנדלג עליהם.

על אף האמור בסעיף קטן (א) -

תחילתם של סעיפים 108 ו-117 – אלה סעיפים של קביעת אגרה בעד מסירת הצהרה על יבוא מזון רגיל וגם על תעודת שחרור - כנוסחם בפרק זה – ב-1 בחודש שלאחר יום התחילה.

הוראות סעיף 37, לעניין ייחוס סגולה של חיזוק הגוף או אחד מאיבריו או מערכותיו, יחולו מתום שישה חודשים מיום התחילה.

זה כבר לא סעיף 37. סעיף 37 זה פג תוקף, אם אני זוכרת נכון.

נכון. את צודקת. סעיף 38.

אלי, בחצי שנה אתם תספיקו לעשות את התקנות?

אני מציע שלא תכבידו יותר מדי על אלי גם בתשובות. ברור שהוא יצטרך להקים צוותי משנה וכולי. קח לך מהנדס תעשייה וניהול ותן לו את כל המשימות.

אם יורשה לי. אם המתווה יהיה של חצי שנה, לאורך כל הדרך, כל מיני תאריכי יעד שנקבעו בחוק עצמו, דוגמת תקנות לאיסור ייחוס סגולות תוך 18 חודשים מיום הפרסום, יתכן מאוד שנצטרך לתעדף אותן. ברגע שתהיה החלטה, אנחנו נעשה.

אני מציע, כדי לפשט את זה, לכתוב שהסעיף שמתייחס לחיזוק ייכנס לתוקף עת ייכנסו לתוקף התקנות שאמורות להסדיר את הנושא הזה.

שמענו את ההצעה שלך ואנחנו גם יודעים מה המטרה שלה.

אתה מרמז על כך שאין כאן כנות?

לא. הוא לא רומז לזה. הוא רומז לכך שאני רוצה שהתקנות האלה כבר יקרו. זה הכול.

אני מאוד מאמין בדברים של רז. שלא יהיו ספקות.

אתה מדבר על החיזוק? יש איסור ופטור עד להתקנת התקנות. לכן אמרתי שאני לא רוצה כרגע פרטני.

אמרת שמחר תביא לנו את זה.

כן. נחליט אם אלה שישה חודשים או שנה - בהתאם לזה נשנה את כל המועדים.

כדי לא לחזור לזה, אפשר לומר 18 חודשים מיום הפרסום ואז זה לא משנה למועד התחולה כי בכל מקרה שנה וחצי וסיימנו את הסעיף ולא צריך לחזור אליו.

ממועד הפרסום, זה מצוין.

מקובל? אלי, זה מקובל?

אין בעיה.

הוראות סימן י"א יחולו ביום תחילתן של תקנות שהותקנו לפי סעיף 294(ב). הוראות אותו סימן יחולו על ההפרה שנעשתה במועד תחילתן ואילך.

לקחת את זה משם.

לקחנו את זה מסעיף 312. הסימן הזה הוא סימן העיצומים הכספיים והתקנות שמדובר בהן הן תקנות ההפחתה.

בסרגל הכרונולוגי, מתי זה הולך לקרות? תקנות ההפחתה.

מן הסתם לרגולטור יש אינטרס שיהיו לו סמכויות להטיל עיצומים כספיים. בלי זה אי אפשר להטיל עיצום כספי.

אני רוצה לדעת מתי זה ייכנס כדי להיערך.

אתם מבקשים שעד אז תהיה לכם סמכות להטיל קנסות לפי הפקודה?

כן.

יש לכם סמכות כי הפקודה תהיה מוחלפת רק אז.

זה בעצם אומר שהסעיף הפלילי בפקודה - - -

לא בהכרח יהיה במועד שהפקודה עדיין תהיה בתוקף.

אין בעיה בהוראת התחולה להחיות את זה. אנחנו אומרים שסעיף העונשין בפקודה ימשיך לחול עד להתקנת התקנות.

זה דבר מאוד משמעותי שצריך לומר. אנחנו עשינו הוראות לגבי עיצום כספי ועכשיו אתם מדברים בעונשין. לא דחינו את תחולתו של פרק העונשין. אתם מדברים עכשיו על קנסות שהם קנסות מינהליים.

נבדוק איך לעשות את זה. הכוונה היא שהאכיפה המינהלית תישאר בתוקף עד שיהיה הסדר אכיפה מינהלי חלופי. אנחנו נבדוק איך לעשות את זה.

אני חושבת שצריך יהיה לעשות על העבירות החדשות, להטיל קנסות מינהליים כעבירות מינהליות.

כן.

אני חושבת שלא צריך הוראה כזאת.

אנחנו נוודא את זה. בסדר. יכול להיות אולי לא צריך. תמונת המראה היא שאנחנו אומרים שעד שייקבעו תקנות הפחתה, הסדר העיצומים לא ייכנס לתוקף היא שעד שהסדר העיצומים ייכנס לתוקף, הקנסות המינהליים שקיימים היום ימשיכו להיות כדי שלא נישאר בלי אכיפה. זה מה שאמרנו.

אני מבקשת שנדלג על הפסקאות הבאות כי זה שייך לפיקוח הווטרינרי.

רישיון שניתן לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסחר במזון, ייצורו והחסנתו), התשכ"א-1960, שהיה תקף ביום התחילה יראוהו כאילו ניתן לפי סעיף 55 לחוק זה, לתקופה של שנתיים ממועד פקיעת הרישיון האמור.

כאן מדובר על מה שהיום המקדים של רישיון הייצור והוא יהיה תקף לשנתיים מיום פקיעת הרישיון.

הוראת סעיף 55(א)(3) לא תחול לגבי עבירות אשר בוצעו טרם יום פרסומו של חוק זה (להלן – יום הפרסום) בידי מי שהיה לו רישיון לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסחר במזון, ייצורו והחסנתו) התשכ"א-1960, למשך תקופה של עשר שנים לפחות לפני יום הפרסום.

אני אסביר את הסעיף. הסעיף הזה בעצם בא להגיד שעד היום לא הייתה דרישה שלא יהיה ליצרן עבר פלילי. אנחנו קובעים עכשיו את העבר הפלילי. אז לפי חוק חופש העיסוק לפעמים נתקלים בבעיה במישהו שכבר יש לו רישיון יצרן 15 שנים, יש לו בעברו אי שם איזו עבירה פלילית שעוד לא נמחקה ואז בעצם פתאום הוא לא יוכל להיות יותר יצרן. הרעיון הוא לומר, כדי להגן על מי שעסק בתחום והיה בסדר כמובן כי אחרת היו שוללים לו את הרישיון מסיבות אחרות, מי שעסק בתחום עשר שנים לפחות ולא ראו לנכון לשלול לו את הרישיון, כנראה שאפשר להתעלם מעברו הפלילי ולהמשיך הלאה.

אני רוצה להבין. מישהו שהיה לו עבר פלילי לא יכול להיות יצרן?

הוא יכול. בוודאי שהוא יכול.

הוא יכול. קודם כל, זה תלוי מאוד איזה עבר פלילי היה לו. אנחנו מדברים אך ורק על עבירות שקשורות לתחום המזון וכולי. שנית, יש עבירות נמחקות לפי חוק המרשם וכולי. בין לבין יש לפעמים קבוצות. הכוונה היא לא לגרום למישהו שיש לו איזו עבירה לפני 12 שנים ועכשיו פתאום להוציא אותו מהתחום בבת אחת.

זה הכול שיקול דעת של נותן הרישיון לדעת לפי המהות של העבירה, הנסיבות שלה, החומרה שלה וכולי.

אני חושבת שעדיף לומר למשך תקופה של עשר שנים ולא למשך תקופה של עשר שנים לפחות לפני יום הפרסום.

זה מה שכתוב.

מי שהיה רשום בשירות המזון הארצי כיבואן, ערב יום התחילה, יראו אותו כאילו נרשם לפי סעיף 140.

ההוראה הזאת לא מוגבלת בזמן. אנחנו רואים אותו מכאן ואילך כאילו הוא רשום כיבואן.

כן. זה לא טוב. צריך להוסיף כאן לתקופה של. אנחנו נשלים ונחזור.

מזון רגיש שערב יום התחילה היה מנוי ברשימת המזונות הרגישים שמתפרסמת באתר האינטרנט, יראו אותו כאילו הוכרז שהוא מזון רגיש לפי סעיף 86, וזאת לתקופה של שלוש שנים מיום התחילה או עד שהוכרז מחדש כמזון רגיש בהתאם לסעיף האמור, לפי המוקדם.

דובר בוועדה כמה פעמים על כך שהרשימה של המזונות הרגישים תעודכן רק בתום שלוש שנים. זאת ההוראה עליה דיברו. אפשר כמובן לעדכן אותה גם לפני חלוף שלוש שנים אבל לפחות לתקופה של שלוש שנים.

זאת אחת הנקודות המאוד מהותיות מבחינתנו. דיברנו באריכות גם אני וגם נציגים אחרים שהופיעו בפני הוועדה על הקשיים שיש ביבוא מזון רגיש לישראל ודיברנו על כך שרשימה של המזונות הרגישים בישראל היא רחבה הרבה יותר מהרשימה של מזונות רגישים שקיימת במקומות אחרים שנבדקו. לחוק הזה הכניסו מנגנון מאוד מאוד מוצלח וכאשר באים להכריז על מזון כמזון רגיש - לפי החוק הזה, כאשר בעתיד יבואו להכריז על מזון כמזון רגיש - יבחנו הרבה מאוד דברים ובין היתר יבחנו מה מקובל במקומות אחרים בעולם.

אבל ברירת המחדל היא שקודם כל, כל הרשימה המאוד רחבה שקיימת היום, נשארת ונשארת אתנו לפי הנוסח של הסעיף שכרגע הקראתם לתקופה של בין שלוש וחצי לארבע שנים ממועד הפרסום ברשומות של החוק הזה, שזה המון המון זמן. אנחנו מאוד מבקשים מהוועדה לצמצם את התקופה הזאת לתקופה קצרה יותר. חבל שתקופה כל כך ארוכה תישאר בלי שאפילו בוחנים. אני לא אומר שחייבים בתום התקופה לשנות את הרשימה, אבל לבחון אותה לפי הקריטריונים המקובלים במדינות מפותחות בעולם, זה צריך להיעשות הרבה יותר מוקדם מארבע שנים מהיום.

אדוני היושב ראש, לוח הזמנים שנקבע כאן בתוך הסעיף הזה איננו שולל את הסמכות של המנהל להסיר מתוך הרשימה באותם מקומות שהוא מוצא לנכון והוא מצווה לפעול בסבירות ובהגיון לכל אורך פעולתו, כי זה תפקידו של הרגולטור. לכן לבוא ולכפות עליו לעשות בדיקות ולעשות בצורה כזאת, זה לא ראוי. אנחנו כן נותנים אמון במנהל ואנחנו סבורים שהוא עושה את מלאכתו כמו שצריך להיות ולכן אני לא חושב שצריך להשאיר את הסעיף כפי שהוא.

לא ראו לבקש ממנו לבחון את עצמו מול העולם.

לוח הזמנים אומר שאותה הכרזה שהייתה קודם נמשכת במשך שלוש שנים נוספות. בתוך התקופה הזאת עדיין המנהל רשאי להוריד משם את מה שהוא חושב שצריך להוריד. בתום שלוש שנים הוא צריך ליצור את ההכרזה בהתאם לחוק.

תודה לכל המתבטאים לגבי הסעיף. אני רוצה להסב את תשומת לבו של רז וכלל היבואנים. משום מה לאורך כל הדרך אני שומע שיש לעדכן את הרשימה כאשר הכוונה היא להקל, להוציא מהרשימה.

במעמד מכובד זה אני רוצה להסב את תשומת לבם של המעירים לעניין הסעיף שזה לאו דווקא רק להוציא מהרשימה מוצר כזה או אחר אלא גם להוסיף לרשימה מוצר הזה או אחר.

אני בהחלט מקבל מה שנאמר וגם זאב ציין זאת. אין שום מניעה לעדכן רשימה בצורה כזו או אחרת גם עד פרק הזמן הזה. אם אנחנו נחשוב לנכון לעדכן אותה, אנחנו לא צריכים דד ליין שייקבע בחוק. דד ליין שנקבע בחוק, הוא נקבע במטרה אחרת, כדי להגיע למצב בו יש רביזיה כללית.

לעניין מוצר כזה או אחר או לעניין קבוצת מוצרים כאלה ואחרים שקיימת ברשימה נכון להיום, ואני מדגיש, גם להרחבה וגם לצמצום הרשימה, המנגנונים קיימים והם יהיו.

בנוסף, אני רוצה לציין את העובדה שכדי שבכל זאת יהיה מענה לצרכים נקודתיים כאלו ואחרים שיהיו, אנחנו הוספנו – אני לא זוכר אם זה הוקרא – שני סעיפים שמאפשרים מצד אחד ברמת התקנות של מזון רגיש לשר להתקין תקנות לעניין יבוא מזון וקביעת מסמכים המעידים על קשר בין יצרן ויבואן.

עדיין לא הקראנו.

נושא שני. דיברנו כאן על עניין של GIP, תנאי ייבוא נאותים וגם לעניין זה השר יהיה רשאי להתקין תקנות בעתיד שיאפשרו ייבוא בתנאי ייבוא נאותים וכך הלאה. כל הדברים האלה ייעשו בפרקי זמן כאלה ואחרים. לכן ברמה כוללת ניתן מענה לצרכים של יבואן שמתקשה לייבא היום מוצרי מזון, על אף שאני באופן אישי יכול לחלוק על הטענה שהיום יבואן מזון רגיש מתקשה לייבא מזון.

אם תשווה אותו ליבואן מזון לאירופה.

אם תשווה אותו ליבואן מזון למדינה אחרת, יהיה עוד יותר או קשה או קל.

רז, כאן אנחנו לא מדברים על מה שיש ברשימה על תוספת. אנחנו מדברים על הוצאה מהרשימה. אם יש רשימה של מוצר כלשהו שהיום ברשימה וליבואן יש ידע שבמקום אחר זה יצא מהרשימה של המזון הרגיש וכולי, אני חושב שזכותכם לפנות לממונה ולבקש ממנו לבדוק שוב את העניין הזה. אני רק רוצה לשמוע למה אצלנו יש יותר רשימות. הרשימה יותר גדולה במוצרים רגישים מאשר ב-OECD למשל.

שלום לחבר הכנסת אברהם נגוסה.

גם ב-OECD למיטב ידיעתי כולל מדינות ששיטת הפיקוח על המזון המיובא היא שונה לגמרי. חשוב לציין שמזון רגיש, יותר נכון רגישות המזון נקבעת, לפחות אצלנו, לפי שיקולים וסכנות שקיימות עם אותו מזון. אחת הדוגמאות שהביאו לכאן היא למה מים מינרלים באף מדינה לא הוגדרו כמזון רגיש ו רק במדינת ישראל זה מזון רגיש.

משקה סויה.

ואם אני אביא לך דוגמה הרבה יותר טובה כמו מוצר חלב? זה מזון רגיש, נכון? למה אתה לא מערער על כך שמוצר חלב הוא מזון רגיש? כי באירופה הוא מוגדר כמזון רגיש?

כן.

או כי הוא מוגדר בארצות הברית כמזון רגיש? חברים, אנחנו שוכחים שבסופו של דבר בוועדה הזאת אנחנו נצטרך לתת גם אחר כך מענה לתוצרי פיקוח וגם לכשלים. לכן אמרתי יותר מפעם אחת שאנחנו נכנסים לרפורמה שיש לה השלכות רוחב בהשוואה למה שנעשה עד היום. לעבור לרפורמות בצורה מידתית ונכונה, זאת הגישה שלנו. אנחנו מאפשרים כרגע את המנגנון של פיקוח על ייבוא מזון רגיל בצורה שונה. אמרנו שיש מנגנון נוסף שיאפשר בדיוק כפי שאדוני היושב ראש התייחס לבקשות פרטניות לגבי מוצר פרטני כזה או אחר שאפשר להעביר בקשה, לעשות ניהול סיכונים ובהתאם לתת מענה.

שוב, דוגמה של מים מינרלים. מבחינתנו, מכיוון שעל אף כל הבקשות הזרות ופרסומים של משרד הבריאות שאומר ומציע שמים מינרלים יש להרתיח בהכנת מזון לתינוקות, במדינת ישראל יש דפוס התנהגות שאני לא בטוח עד כמה הוא מתקיים עדיין ועד כמה אנחנו משפיעים על הציבור מבחינת האזהרות. אבל שימוש במזון לתינוקות לצורך הדוגמה הוא לא להרתיח וזאת הסגולה של מים מינרלים. אם אתה רוצה שאני אנהל כאן ניהול סיכונים, אני אנהל אותם. אם אלה מים מינרלים, אלה מים שלא עוברים שום טיפול. בכל בקבוק של מים מינרלים יכולים להיות חיידקים ואין מה לעשות, הם חלק מהטבע. משמעות הדבר היא להוציא מזון רגיש מסוג זה.

אני חייב ללכת לשר האוצר על פי קריאתו הדחופה ולכן חבר הכנסת נגוסה ימלא את מקומי עד שאחזור.

אני מציע שבינתיים בסעיף הזה לא נעשה שינוי. נשאיר אותו כפי שהוא ונמשיך. תודה, אברהם.

(היו"ר אברהם נגוסה)

אדוני, אנחנו בסעיף של הוראת המעבר של כל הפרק הארוך הזה. אנחנו רוצים לקבוע לגבי כל מיני הסדרים שקיימים כבר היום, לקבוע מה יקרה אתם או מה קורה אתם כדי להמשיך רציפות בין ההוראות הקודמות, הוראות פקודת בריאות הציבור, והוראות החקיקה האחרת הקיימת היום, לבין ההוראות שיחולו לפי הוראות החוק החדש.

הנחיות והוראות נוהל של שירות המזון הקובעות דרישות לבטיחות ולאיכות מזון, ובכלל זה לעניין מזון חדש, שפורסמו באתר האינטרנט ערב יום התחילה, ימשיכו לחול וינהגו לפיהן ויראו אותן כמנויות בתקנות לפי פסקה (1) להגדרה "חקיקת המזון" שבסעיף 2, עד שייקבעו הוראות שיחליפו אותן לפי פרק זה.

בהגדרת חקיקת המזון שבסעיף 2, יש רשימה של חוקים, תקנות והוראות, גם הוראות של המנהל שנחשבות חקיקת המזון והן מחייבות את היצרנים ואת כל העוסקים במזון ועל פיהן צריך לנהוג. כאן אומרים שיראו את התקנות האלה כאילו הן מנויות בפסקה (2) וזאת פיקציה שנוצרת לתקופה הזאת עד שייקבעו הוראות אחרות שיחליפו לפי פרק זה.

הסעיף הזה, אין לו מועד תפוגה. זאת אומרת, עד שייקבעו תקנות וכל עוד לא נקבעה תקנה מקבילה. אחד הדברים החשובים ביותר שהושגו בחוק הזה, אני חושבת מבחינת כל מי שיושב מסביב לשולחן הזה, זה שנעשה ניסיון, גם אם לא מלא, להגדיר מהי חקיקת מזון. לקחת את כל אותן הוראות והנחיות ולהגיד שהן לא חלק מחקיקת המזון, חקיקת המזון היא תקנות, חקיקת המזון היא צווים, היא תקנים רשמיים, היא חקיקה שנקבעה במפורש רשימה סגורה ולא זאת אף זאת, בעקבות בקשה שלנו גם הוגדרה רשימה של ארבע הוראות ספציפיות בחקיקת המזון ואלה המקרים היחידים שהוראות של שירות המזון יהיו חלק מחקיקת המזון.

עכשיו אנחנו בדלת האחורית באיזה סעיף שונות, בסעיף קטן (ח), פותחים את כל הרשימה לרווחה ולא השגנו כלום ולא עשינו שום דבר. היו על זה דיונים ארוכים.

את תמיד מקצינה. להגיד לא עשינו שום דבר, הם רשאים היום להמשיך עם זה. הם לא רשאים. אנחנו מדברים על דברים שהיו בתוקף ערב יום התחילה.

אבל אתה מחייב אותי או לא מחייב אותי?

ברור שזה מחייב אותך וזה חייב אותך כמו שזה מחייב אותך היום. אבל המעבר כאן למשרד הבריאות הוא מעבר משמעותי, הוא דורש הכנות בשלל דברים, יש כאן עשרות סטים של תקנות ומבחינתם לא יהיה אחראי לתחום את הדבר הזה.

השאלה אם אי אפשר לקבוע מועד בו זה יפוג או באמת איזושהי תוספת או איזושהי רשימה שתהיה רשימה מחייבת.

של ההוראות?

כן.

הרשימה היא לא הבעיה. אם הבעיה היא רשימה, לא בעיה לייצר. הרי הטענה שלהם היא לא בעיית שקיפות. זה לא שהיא לא יודעת היום מה ההנחיות. הם קובלים על עצם זה שדברים יוסדרו בהנחיות ובסדר, משרד הבריאות מקבל את הביקורת ומוכן לעתיד להתחיל להסדיר את זה בתקנות. זה לא שהם אומרים אנחנו לא יודעים מה ההנחיות האלה, הן סודיות ומשרד הבריאות לא מפרסם. אם הבעיה היא רק הרשימה, נדאג לרשימה.

הבעיה היא בעיה כפולה. אנחנו אפילו לא יודעים מה ההוראות וההנחיות.

נוכל להביא רשימה.

מי שלא מכיר, לא יודע מה ההוראות וההנחיות בהן מדובר ואז גם קשה להעריך מה המשמעות של הדבר.

הרבה.

אני חושבת שגם הכיוון שהצבעת עליו, הוא הכיוון.

יש גם בעיה של חוקיות. לא ניתן לקבוע נורמה מחייבת בהוראות.

בעיית החוקיות נפתרת כאן כי אנחנו בחקיקה ראשית קובעים את זה.

זאת בעיה עוד יותר גדולה כי לא עברנו כאן תהליך חקיקה ואישור להכניס בדלת האחורית.

היושב ראש לא כאן. אני בוודאי לא מסכים עם זה.

רק להבהיר. מה שזמר אמר בסוף, אני לא יודע אם המשמעות מספיק ברורה או אם כולם שמעו. יש שנים דיונים על החוקיות של כל ההנחיות, על הקווים המנחים, על ההוראות ועל הנהלים, כל המלים האלה וכותרות האלה שמפורסמות באתר האינטרנט של משרד הבריאות או לא מפורסמות שם למרות שהרוב כן מפורסמות. מה שנעשה עכשיו זה להכשיר, לא רק להכניס אותם אלא גם להכשיר אותם בחוק ראשי ופתאום להפוך את כל ההוראות והקווים המנחים וכל הדברים הלא ברורים האלה מבחינה חוקית לחוקיים בחוק ראשי. אנחנו קובלים גם על זה.

אין לנו דרך אחרת לעשות את הרפורמה. לכן זה למשל לא מופלל.

אנחנו רוצים להציע שכן ייקבע איזשהו תווך זמן בו צריך לקבוע תקנות לפי ההוראות שקבועות ולא להשאיר את ההוראות האלה כפי שהן.

יש לנו קושי לקבל את הבקשה לתחום את תקפות ההנחיות והקווים המנחים מבחינת הזמן ולקבוע איזה שהם לוחות זמנים. הנחיות בחלקן נועדו לתת מענה למצב בו יש צורך בהן מצד אחד ולהתקנת תקנות. הדבר נמשך הרבה זמן ולא תמיד תקנות קיימות בעולם. יצירת קווים מנחים, לצורך הדוגמה מתכות כבדות, מאפשרות את הגמישות מצד אחד של יישום רצון שלנו מבחינת החשיבה והחשיבות לבטיחות המוצר, ומצד שני לאפשר להפעיל מנגנון של הערכת סיכון נכון.

עצם הוצאת הסעיף או הגבלה שלו בפרקי זמן כאלה ואחרים, יכול להביא למצב בו אנחנו נתחיל לעשות חקיקות ואז גם הגמישות לה מצפה גם התעשייה וגם היבואנים ומבקשים לאורך כל הדרך, יכולה לרדת לטמיון.

מה הגמישות? הרי אין לך סמכות מכאן ואילך לעשות שינויים בהוראות כאלה. אין לך סמכות לעשות הוראות כאלה. אני גם לא רואה היכן יתרון הגמישות בהוראות האלה.

אני אסביר.

צריך להבחין בין מה שנקרא גילוי דעת כאשר ההנחיות הן פרקטיקה מיטבית אבל זה לא חלק מחקיקת המזון. זאת לא נורמה מחייבת. זאת פרקטיקה מיטבית. כל מה שתיארת, אתה מתייחס לגילויי דעת כאלה וזה בסדר וזה ימשיך.

לא. מבחינתי זה לא גילוי דעת. אם מחר בבוקר קיימות איזה שהן הנחיות שמפקח כן צריך לעשות בדיקה לפיהן ולוודא, מן הראוי שגם מפוקח ידע שזה יעד הבדיקה בצורה כזו או אחרת. ההנחיות האלה אמורות לתת לכם בין היתר מענה לעניין.

מכיוון שזמננו ממש קצר ומצד אחד אין לנו כרגע איזשהו פתרון אולטימטיבי, שמענו, הבנו ונביא איזשהו דבר.

אנחנו נבדוק.

יש איזו בעייתיות מסוימת ודי רבה בנושא הזה של הנחיות שיימשכו בלי סוף או לאורך זמן כי הן גם לא כתובות בסגנון של תקנות או חקיקה. ברגע שהן מופיעות כאן, הן הופכות לחוק ואנחנו כתעשייה חשופים. כל אחד מכיר את התביעות הייצוגיות. זה הופך אותנו לחשופים עוד יותר כאשר אין כאן דד ליין.

אמרנו שנבדוק את זה. תנו לנו לבדוק. הנושא עלה עכשיו, נבדוק אותו.

אני מבין כאשר מפקח מקבל הוראה לבדוק במקום מסוים, הוא מקבל צ'ק ליסט, וזה סיפור אחד. אבל כאשר מדובר בכמויות מרביות של א' או ב', זה סיפור אחר. אנחנו יודעים מה קורה בנושא הובלה. אני לא יודע אם זה ייכנס או לא אבל זה כתוב יחסית בשפה עילגת והערנו על זה.

תנו לנו לבדוק.

אלי, צריך למצוא לזה פתרון.

אמרנו שאנחנו נבדוק ובלי קשר אני רוצה להגיב. זאב, אני חושב שכל נציגי התעשייה וגם יבואנים יאמרו שהנחיות כאלה לא יוצאות לדרך בלי שהן עוברות התייחסות גם של המפוקחים. ההנחיות שלנו לא מתפרסמות כל עוד הן לא עברו ולא קיבלנו התייחסות והערות הציבור, כל המנגנון של הערות הציבור. מבחינתנו ההנחיות האלה עוברות תהליך מאוד מאוד דומה, בהחלט לא אחד לאחד, אבל מאוד מאוד דומה לתהליך של התקנת תקנות. גם אם הן לא טובות באיזשהו תחום או באיזשהו נושא, אנחנו תמיד יודעים גם להקשיב, גם לקבל הערות וגם לעשות פעולות מתקנות.

אתם בודקים וחוזרים.

כן.

אנחנו ממשיכים בסעיף (ט).

אישורים והחלטות של שירות המזון שניתנו ערב יום התחילה לעניין יבוא מזון ושחרורו מתחנת הסגר, ימשיכו לחול לעניין שלגביו ניתנו, עד לפקיעתם או עד למתן החלטה אחרת. חובות יבואן לשמירת מסמכים לפי סימן ד' לא יחולו לעניין מזון שטרם שוחרר מתחנת ההסגר עד יום התחילה.

מזון שהגיע לתחנת ההסגר לפני יום התחילה, לא יחולו לגביו הוראות שמירת המסמכים גם אם הוא שוחרר לאחר יום התחילה כי בעצם הוא הגיע כשאין ליבואן את המסמכים לפי החוק החדש.

חבר הכנסת מרגי מחליף אותי.

(היו"ר יעקב מרגי)

תודה רבה.

אנחנו אומרים לא יחול לעניין מזון שהגיע לתחנת ההסגר וטרם שוחרר עד יום התחילה.

הנחיות והוראות נוהל של שירות המזון שפורסמו ערב יום התחילה לעניין ייבוא מזון ושחרורו מתחנת הסגר, ימשיכו לחול וינהגו לפיהן עד שיותקנו תקנות שיחליפו אותן.

אותה הערה לגבי סעיף קטן (ח).

אותה תשובה.

אני גם לא מבינה למה הן לא מאוחדות.

אני חושבת שכאן מדובר יותר בנהלים, כמו שאמרת גילויי דעת והוראות. זה לא ברמת ההנחיות כמו שנאמר. גם אם זה כתוב אותו דבר, אני חושבת שהכוונה הייתה אחרת אבל באמת אני מציעה שגם את זה תבדקו.

(י1) מי שייצא מזון המיועד אך ורק לייצוא ערב תחילת פרק זה, ימסור הצהרת ייצוא ראשונה לפי סעיף 148א לא יאוחר משלושים ימים לפני יום התחילה, או עד תום 15 ימים מיום פרסום נוסח הצהרת ייצוא כאמור באותו סעיף, לפי המאוחר.

יש חובה למסור הצהרת ייצוא והמטרה הייתה שהצהרת ייצוא ראשונה תימסר סמוך לתחילת חוק זה.

התאחדות התעשיינים. שאלה. יש אפשרות, האם מקובל מבחינתכם להרחיב את האופציה, במקום עד תום 15 ימים מיום הפרסום נוסח הצהרה לשלושים ימים?

אין בעיה.

על אף האמור בסעיף 175, מי שעסק ערב יום פרסומו של חוק זה בהובלת מזון שנקבע לגביו בחקיקת המזון כי הוא טעון הובלה בטמפרטורה מבוקרת, יראו אותו כאילו קיבל רישיון הובלה לפי סעיף 175 שיעמוד בתוקפו עד תום שלוש שנים מיום התחילה או עד תום חצי שנה ממועד התקנת תקנות לעניין הובלה לפי סעיף 183, לפי המוקדם.

מאשרים למובילים בטמפרטורה מבוקרת להמשיך לעסוק בזה למרות שינוי משטר הרישוי בנושא הזה.

אין הוראה כזאת לגבי החסנה כי אין היום רישיון להחסנה? אין היום הסדרים כאלה?

היום רישיון החסנה הוא במסגרת רישיון ייצור.

רישיון החסנה רק לבתי קירור וכל שאר המחסנים הם במסגרת רישיון לניהול עסק.

אתה לא רוצה להתייחס לרישיון החסנה של בתי קירור שגם הוא ימשיך להיות בתוקף?

זה נקרא רישיון קירור.

רישיון יצרן.

הם נכללים בסעיף שלנו לגבי מי שהיה לו רישיון יצרן.

לגבי סעיף (יא), אני מציע עד תום שלוש שנים מיום התחילה או עד תום שנה ממועד התקנת התקנות וזה כדי שלא יהיה צוואר בקבוק של הרבה מאוד רכבים שצריכים לעשות רישוי לפי התהליך החדש. במקום חצי שנה, תהיה שנה.

לא הבנתי.

סעיף (יא) אומר שמי שטעון הובלה, יש לו היום את ההסדר לזה, זה בתוקף שלוש שנים ממועד התחילה או חצי שנה ממועד פרסום התקנות לפי המוקדם מביניהם. זה אומר שאם התקנות יפורסמו נניח בעוד חצי שנה, אחרי כן תהיה תקופה של עוד שנה כדי לעשות רישוי לכל הרכבים.

יהיה משפך גדול. זאת כמות גדולה.

כמות גדולה של רכבים שיצטרכו רישוי.

אין בעיה.

תפקידו של שלטון הוא להיות נדיב.

נעה, זה צריך להיות ממועד התחילה של התקנות ולא ממועד התקנתן.

בסדר.

על אף האמור בסעיף 128(ג), עד להתקנת תקנות לפי סעיף 27 יחול סעיף 3 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון קוד של מזון ארוז מראש), התשמ"ד-1983.

אני לא בטוח שאנחנו צריכים את הסעיף. אני אבדוק את זה. אין שום דבר שמבטל את צו הפיקוח, כך שלכן לא בטוח שצריך להגיד משהו כי זה מובן מאליו. עד שהוא יתקין תקנות, הצו ממשיך לחול והרי לא ביטלנו אותו.

השאלה אם הוא ברשימה.

אנחנו לא מבטלים אותו. אנחנו מנתקים זיקה. אם זה ממשיך, זה ממשיך. לא בטוח שצריך את זה.

נכון. נמחק את זה.

כן. זה מיותר.

מי שערב יום התחילה היה מוסמך למפקח לפי פקודת בריאות הציבור (מזון), או לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, יראו אותו כמפקח שהוסמך על ידי השר לפי סעיף 274 לחוק זה, עד תום שלוש שנים מיום התחילה.

ארגון הרופאים ברשויות. אתמול כבר דיברנו על סעיף דומה וקבענו שלא יהיו שלוש שנים כי אם הוא הוסמך על פי כל התנאים שאתמול דנו בהם, ההסמכה שלו תקפה ללא הגבלת זמן.

אתה מדבר על מפקחים חדשים שיגיעו.

לא. אני מדבר על המפקחים הקיימים.

אנחנו מדברים כאן על מפקחים שכבר לפני יום התחילה פיקחו לפי חוק פקודת בריאות הציבור (מזון) בנוסחה הישן או לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים., אתה מדבר על מינויים חדשים שייעשו או שהיו במועצת הלול או אנשים שלפי חיקוקים אחרים פיקחו. לכן אני חושבת שזה לא מפריע לך כי אם נניח היה מדובר במפקחים שלך, נותנים להם עוד שלוש שנים, אז מה יכול להיות רע בזה?

שבתום אותן שלוש השנים יחליט מאן דהוא שאותם רופאים שעברו את כל המסלול, שירתו את המערכת במשך עשרים שנים ועברו את כל ההכשרות, מישהו יחליט מסיבה כזו או אחרת לבטל את המינוי שלהם.

השאלה כאן היא שאלה רחבה. כאן אפשר לקבוע דרישות וכשירויות לגבי מפקחים בחוק החדש. זה חלק מההסדרה בחוק החדש. יכול להיות שאנשים שהיו מפקחים בעבר, בתום שלוש השנים האלה אכן יבקשו מהם את הדרישות החדשות והם יצטרכו להיערך בהתאם. נכון שמדובר כאן בפגיעה מסוימת בהם, אבל הפגיעה הזאת נעשית לצורך פיקוח על בריאות הציבור וניתנת כאן תקופת מעבר. לכן אני חושבת שכן נוצרת כאן איזושהי מידתיות שמאפשרת לאנשים שכל עוד יש פיקוח על הקביעה של תנאי הכשירות, והם ייקבעו בתקנות שהשרים יקבעו, אני חושבת שהפגיעה כאן היא בהחלט מידתית.

אני מסכים. שאלתי למה לא להכפיף את זה למה שקבענו כבר אתמול.

אתה קבעת, אם קבעת, ואני לא יודעת מה קבעת אתמול אבל מה שקבעת אתמול זה לגבי פרק הפיקוח הווטרינרי וכאן אנחנו מדברים על המפקחים לפי פקודת בריאות הציבור (מזון).

מרכז השלטון המקומי. אני מבקשת אולי להשלים את דבריה של היועצת המשפטית לוועדה ואולי בזה גם תנוח דעתם של הרופאים הווטרינרים. אתמול, כאשר קראנו את התוספת שמתייחסת לתנאי הכשירות של המפקחים ביניהם גם הרופאים הווטרינרים הממשלתיים, שחלקם גם רופאים וטרינרים עובדי הרשויות המקומיות, דובר על אחת ההכשרות שכבר קיימות היום בתוספת שהיא הכשרה ברקע. מיד אני אסתכל, אם אתם רוצים, בנוסח המדויק, אבל הכשרה בקורס רקע. הוצהר על ידי משרד הבריאות שההכשרה הזאת שקיימת כבר היום לרופאים הווטרינרים עובדי הרשויות המקומיות, היא מה שמצריך על פי תנאי הכשירות שבתוספת. כלומר, כל שינוי מהתוספת הזאת, שכפי שאמרה היועצת המשפטית לוועדה, תיעשה בפיקוח של הוועדה באמצעות התקנות ורק אז אפשר יהיה לומר שקיים סיכוי שרופא וטרינרי עובד הרשות המקומית לא יוכל להמשיך ולהיות כשיר להיות מפקח.

מה השאלה? מה הבעיה?

להפך. אמרתי שאני מבקשת להשלים את דברי היועצת המשפטית ואולי בזה להניח את דעתו.

את מחזקת את דבריה.

הקורס רקע הזה עליו דיברת, הקורס ההוא נחשב גם לצורך הכשרת המפקחים בקורס לעתיד לבוא. אני לא יודעת אם זה אותו קורס – אני לא יודעת אם צריך לכתוב את זה כאן או בתיקון לחוק הרופאים הווטרינרים – אבל צריך להבהיר את הנקודה הזאת.

כאן מדובר בכלל המפקחים. כל התוספות של רופאים וטרינריים מוסמכים ודרישות מרופא וטרינר מוסמך, יבואו בפרק של פיקוח וטרינרי.

רק שלא נשכח את הנושא של קורס רקע. בין אם יהיה כאן, צריך יהיה לקבוע הוראות המשכיות לקורס רקע.

מעבדה שערב יום התחילה הייתה מנויה ברשימת המעבדות המוכרות המתפרסמת באתר האינטרנט של משרד הבריאות, יראו אותה כמעבדה בישראל שהוכרה לפי סעיף 197, לעניין הבדיקות שהוכרה לגביהן, עד תום שלוש שנים מיום התקנת תקנות לפי סעיף 27(ב)(4).

זה כבר לא הסעיף אלא בסעיף 197.

הוראות פרק זה יחולו על ייבוא, ייצוא, ייצור ושיווק של משקאות משכרים בחלוף שישה חודשים מום התחילה, או במועד מוקדם יותר שנקבע בתקנות לפי סעיף 44, ואולם רשאי השר, בהסכמת שר הכלכלה, לדחות, בצו, את המועד האמור לתקופות נוספות שלא יעלו על שישה חודשים כל אחת.

עד למועד החלת ההוראות כאמור בפסקה (1), יחולו לעניין ייבוא, ייצוא, ייצור ושיווק של משקאות משכרים ההוראות לעניין זה כפי שהיו בתוקף ערב יום התחילה.

אני חושבת שאי אפשר לאפשר לדחות את התחילה של הוראות פרק זה לנצח.

בלי הגבלה, כל פעם בחצי שנה.

אנחנו צריכים לכל היותר לגבי הנושא הזה – אני גם לא בטוחה שצריך לדחות בהמשך למה שאמרנו לגבי נושא התחילה. נניח שהיה מדובר בתחילה של הוראה אחת שרוצים לתת לה עוד הארכה קטנה. אני חושבת שזה בעייתי ואני מציעה שנבדוק את זה עם הבדיקה שאמרנו לגבי דחיית התחילה.

אני בהחלט מסכים אתך. צריך לקחת בחשבון שיש כוונה גם להוראה או תחולת החוק, לקצר אותה משנה לשישה חודשים ויש לזה השלכות.

נכון. אני מציע בכל מקרה לשנות כאן, כמו שעשינו קודם, ל-18 חודשים מיום הפרסום, כך שלא נצטרך אחר כך לשנות מיום התחילה.

רק לגבי התחולה, כשאתם בודקים את זה, כאן המקרה קצת אחר כי האופן שבו יוחלו הוראות הפרק על התחום הזה, הן ממילא בתקנות לפי סעיף 44. לכן זה טיפה שונה כי אם שם לא, אני חושב שכאן זה קצת יותר, אבל נבדוק את זה.

אבל מה לגבי בלי הגבלה?

בלי הגבלה, אני משאיר לכם. אין לי עמדה בנושא. מה שתחליטו. לגבי עצם האפשרות לדחות בחקיקת משנה, היה כאן קודם שיח בנושא.

לסעיף (יד). סעיף 187 מדבר על ההכרה במעבדה לבדיקת מזון ומסמיך את מנהל בריאות הציבור להסמיך מעבדות לפי הקריטריונים שנקבעו ב-200א. הסעיף הזה כל הזמן זז ורצינו להעלות את ההערה הזאת, אבל כיוון שכל הזמן אמרו לנו שזה בפרק הבא, מעבדות, עוד לא הצלחנו להעלות אותו.

בסעיף 200א בו נקבעו קריטריונים, כל מה שכתוב זה שהשר רשאי, באישור הוועדה, לקבוע תנאים להכרה במעבדות וכולי. לא כתוב שום דבר לעניין הקריטריונים עצמם. אנחנו מבקשים שיהיה כתוב שמעבדות שיוכרו יהיו מעבדות שמוסמכות לפי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות.

כבר אמרנו.

כבר אמרנו את זה אבל זה לא נקבע בשום מקום.

כי התנאים ייקבעו בתקנות.

אנחנו אמרנו שהשר רשאי לקבוע באישור הוועדה תנאים להכרה במעבדות לרבות לעניין עבר פלילי של בעלי תפקידים במעבדה והכשרתם, ובסעיף (ב) אמרנו שהשר רשאי לקבוע ציוד וטכנולוגיות שיידרשו שבמעבדה מוכרת וכן הוראות לעניין סוגי הבדיקות ודרכי ומועדי עריכתן. זה לא להגיד שלא קבוע שום דבר. כתוב איזה ציוד, אילו טכנולוגיות, סוגי הבדיקות, עריכה וכולי.

את הדיון הזה כבר קיימנו, אבל אם אתה רוצה לחזור ולקיים אותו, אפשר.

בישראל יש חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות וצריך להגדיר את הרשות כגוף שמוסמך להכיר במעבדות.

נאמר במפורש שגם דנתם וגם נאמר לכם.

זה שיש רשות להסמכת מעבדות, ממש לא אומר שבכל מקום היא הגורם שצריך להכיר. היא בוודאי תהיה משולבת בהסדרה ובתנאים יש כוונה להתחשב בזה, אבל בוודאי שראש שירותי הבריאות רשאי להגיד שלצד ההסמכה הזאת יש לו גם דברים נוספים. הצהרנו שהכוונה לשלב את זה בתקנות. התקנות ייקבעו. לא כל דבר אנחנו עושים בחוק ואני לא חושב שזה המקום לעשות בחוק.

הערתכם נשמעה. תודה.

אנחנו נדלג על סעיף קטן (טז) כי הוא נוגע לפרק הפיקוח הווטרינרי שכרגע מדלגים עליו.

הצווים, ההוראות והתקנות המפורטים בפסקאות (1) עד (16) שלהלן יעמדו בתוקפם, כל עוד לא נכנסו לתוקפן תקנות שיחליפו אותם וכל עוד לא בוטלו בידי השר או שר אחר המוסמך לבטל אותם לפי דין ויראו אותם כאילו הותקנו מכוחו חוק זה:

אנחנו מדברים על צווים ותקנות שניתנו לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. כיוון שבחוק הזה הסמכות להתקין תקנות קשורה בהכרזה על שעת חירום ויש כוונה לנתק את הזיקה, אנחנו גם קובעים שיראו את התקנות האלה כאילו הותקנו לפי חוק זה.

מה עם סעיף קטן (ח)?

לא. זה לא קשור. אין קשר. המטרה של הסעיף הזה היא אחת. הכנסת מרכזת את זה ועוקבת אחרי זה. ממשלת ישראל רוצה לבטל את מצב החירום במדינת ישראל. צווי הפיקוח האלה וצווי ההגנה האלה מבוססים על הכרזה של מצב חירום. כדי שלא נצטרך לבטל את כל הדברים האלה, וזה מעכב עכשיו את ביטול מצב החירום, מה אנחנו בעצם עושים כאן, זה ניתוק זיקה. אנחנו אומרים שיראו את הצווים האלה כאילו הותקנו מכוח החוק החדש. זה כל מה שאנחנו עושים. לא נוגעים בתוקף שלהם ולא עושים שום דבר.

אנחנו עושים את זה גם לגבי 15 הצווים שמנויים כאן. אגב, בסוף צריך למחוק את תקנות העבירות המינהליות שהשתרבבו בטעות ואת תוקפן אנחנו לא צריכים להאריך. אנחנו נוסיף לכאן עוד שתיים-שלוש תקנות שגילינו שגם בהן יש סעיפים מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. בכולם, אנחנו לא עושים בהם שינוי. הכוונה היא רק לנתק ממצב החירום.

יש לך אפשרות לומר באיזה תקנות מדובר?

אני יכול לנסות.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון מוצרים), התש"י-1950.

צו ההגנה (הוצאת בשר ודגים מבית קירור), התשט"ו-1955.

צו ההגנה (הובלת חלב), התשט"ז-1956.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (איכות מזון), התשי"ח-1958.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (איכות חלב), התשי"ח-1958.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (חלב פרות), התש"ך-1959.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסחר במזון, ייצורו והחסנתו), התשכ"א-1960.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הובלת לחם), התשכ"א-1960.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תחליף דבש), התשכ"א-1960.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור גלידה ומכירתה), התשכ"ג-1963.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בשר טחון), התשל"ו-1975.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בשר טחון חי מתובל), התשל"ו-1975.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (נקניק ונקניקיות), התשל"ו-1976.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון קוד של מזון ארוז מראש).

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון תאריך על מוצרי בשר ומוצרי דגים), התשמ"ד-1984.

אנחנו מוסיפים סעיף בו יהיה כתוב: תקנות שמפורט להלן שהותקנו לפי חוק הפיקוח, בין שהותקנו מכוחו בלבד ובין שהותקנו מכוחו או מכוח חוק נוסף, יראו כאילו הותקנו מכוח חוק זה בלבד.

מקרים שיש הסמכות משני חוקים, אנחנו רוצים להגיד רק מכאן. התקנות הן:

תקנות בריאות העם (בדיקת מזון מיובא), התשל"ח-1978.

תקנות בריאות הציבור מזון (איסור ייחוס סגולת ריפוי למצרך מזון), התשל"ח-1978.

תקנות בריאות העם צורכי מזון (פסטור ביצים, ייבושן, הקפאתן והשימוש בהן), התשל"ט-1979.

תקנות בריאות הציבור מזון (איסור שימוש בשאריות מזון), התשל"ט-1979.

תקנות בריאות הציבור מזון (כספית בדגים), התשל"ט-1979.

תקנות בריאות הציבור מזון (תכולת היסטמינים בדגים), התשמ"ג-1983.

אני רוצה להתייחס לזה שאומרים שחלק מהצווים, התקנת והחוקים יראו אותם כאילו הותקנו מכוח חוק זה. אני מסתכל על צו הפיקוח על מצרכים ושירותים על בשר טחון שהוא בעצם חומר גלם ובצו הזה כתוב שיש איסור על הימצאות של חיידקים כאלה ואחרים. במהלך העבודה כאן בוועדה הסתבר לנו שבחומר גלם יכולים להיות חיידקים כאלה ואחרים ולכן ציינו שיותקנו תקנות שבעצם יסבירו ויסדירו את הדבר הזה. ברגע שאנחנו מחוקקים ומקבעים את המצב הזה של חומר גלם, ולא משנה כרגע אם זה בשר טחון, ומונעים הימצאות של דברים מסוימים בתוכו שבאופן טבעי כן יהיו, אנחנו בעצם לא מסדירים את הדבר במלואו.

משרד הבריאות, יש לך תשובה?

אם יורשה לי, אני אענה. זה לא מה שעשינו בסעיף הזה. אם לא היינו עושים את הסעיף הזה, הצווים עדיין בתוקף. הצורך להחליף אותם מבחינה מקצועית פה ושם ולעדכן אותם, קיים ושריר. לא נגענו ולא שינינו. כל מה שעשינו כאן זה בעצם להשיג תכלית שזרה לחוק הזה. הכנסת והממשלה מקדמות את הניתוק ממצב החירום.

גם אם זה לא הוכנס כאן, הם קיימים.

בדיוק. גם אם הייתי שותק, אם עכשיו נגיד אני מקבל, זה עדיין קיים ולא עשיתי כלום כי לא מבטלים חקיקת משנה בחקיקה ראשית. לכן ההערה שלך נכונה. הצורך קיים וזה לא מה שמשנה את זה. מה שאמרת שצריך לעדכן, צריך לעדכן.

תסתכל על צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מזון ארוז מראש), זה מופיע פעמיים.

מחקנו את זה.

אני לא בטוחה שצריך את הסעיף הזה. אנחנו נבדוק אם צריך אותו אבל אני אקרא אותו עכשיו כי אנחנו נשארים באותה פקודה ולא מבטלים אותה.

תקנות שהותקנו לפי פקודת בריאות הציבור (מזון) (בסעיף קטן זה – התקנות הקיימות), יעמדו בתוקפן כנוסחן ערב יום התחילה ויראו אותן לעניין פרק זה, לרבות לעניין סימנים י' ו-י"א – אנחנו מדברים כאן בפרק העונשין, בפרק העיצומים הכספיים - כאילו הותקנו לפי הסעיפים בפרק זה שבהם נתונה הסמכות להתקנת תקנות באותם עניינים, והכול זולת אם נקבעו בפרק זה הוראות במקומן בעניינים שהוסדרו בתקנה מהתקנות הקיימות, או אם לא הוקנתה בפרק זה סמכות לקבוע הוראות בעניינים המוסדרים בתקנות הקיימות, וכל עוד התקנות הקיימות לא שונו או בוטלו לפי פרק זה.

אני חושבת שההוראה הזאת קיימת ממילא כי כאשר יש חיקוק שמחליף חיקוק אחר, לפי חוק הפרשנות התקנות מכוחו ממשיכות לחול.

כל-בו חצי חינם. אני מנסה להבין מבחינה משפטית.

בחנתם פעם מבחינה משפטית אם אני תובע אתכם על חצי חינם כי זה לא חצי חינם.

אתה לא יכול לתבוע אותנו. ניסו לתבוע אותנו ולא צלח.

לעניין החוק.

אני מבקשת כאן הסבר כדי להבין. קטונתי, אולי גם מבחינת ההבנה המשפטית שלי ולכן אני אשמח להבין. אנחנו אומרים שגם אם החוק נכנס לתוקף וכל הסעיפים והתקנות נכנסים לתוקף, למעשה ההוראות האלו ממשיכות לחול. אני מנסה להבין איך הם יגורו בכפיפה אחת. אותה הוראה חוקית, תקנה, צו שרוני דיבר עליו יחד עם הסעיפים ששוחחנו עליהם בחוק עוד בדיון המפורסם של הגורמים שמצויים בעוף.

הסעיפים בחקיקה הראשית גוברים על ההסדרים בחקיקת משנה. לכן הם כולם הופכים להיות כפופים לה.

הבנתי אותך לא נכון. הבנתי שאי אפשר לבטל חקיקת משנה.

אני חושב שיש דברים ששכחנו. לפי התהליכים שיש כאן – לא עקבתי אחד אחר השני – אני חושב שיש דברים שחסרים כאן כדי שצריך לבטל אותם. יש צו איכות מזון או פקודת בריאות מ-1935 והיא עדיין בתוקף. גם סימון מזון מ-1935 למרות שיש לו תיקונים והם חייבים להיות מבוטלים כי הבלגן יימשך.

כאן לא מבטלים. ההוראה הזאת לא מבטלת. ההוראה הזאת ממשיכה.

בסדר, אבל צריך להכניס אותם כאן.

זאב, הצהרנו לפרוטוקול שאנחנו מביאים הודעות ביטול של דברי החקיקה האלה. לא מבטלים חקיקת משנה בחקיקה ראשית. זה פשוט אקט נפרד.

אני מתנצל. לא שמעתי שהזכרתם את החקיקות האלה משנת 1935 שהן עוד בתוקף.

נכון. יש שתיים.

335. תקנות ראשונות

תקנות ראשונות לפי סעיף 38(ב) לעניין ייחוס סגולה של חיזוק הגוף או אחד מאיבריו או מערכותיו יובאו לאישור הוועדה בתוך שישה חודשים מיום תחילתו של פרק זה.

תוך 18 חודשים מיום הפרסום.

אם הוא כל כך בטוח שתכשיר מסוים יש לו ייחוס רפואי, סימן שזה מבוסס. למה אתה נותן לו 18 חודשים.

התקנות נועדו לאפשר את ייחוס הסגולה בכפוף להוכחות מתאימות.

לעניין האגרות שנגבות היום לפי תקנות אגרות בריאות מ-1989, לאור כל הדיונים בחוק הזה נעשית עכשיו בדיקה מחודשת ואנחנו נמסור מחר לוועדה נוסח מדויק לגבי הסכומים של אותן אגרות לגבי הוראת המעבר.

זאת אומרת, את התוספת של האגרות, התוספת התשיעית, אתם תביאו מחר.

לא. לגבי הוראת המעבר. התוספת התשיעית היא מיום תחילת החוק. לגבי הוראות המעבר, יש אגרות שהיום נגבות לפי תקנות אגרות בריאות ולאור הרפורמה נעשתה בדיקה ועמידה מחודשת שלהן. אנחנו נודיע מחר על נוסח של הסכומים לגבי כל אגרה ואגרה עד יום תחילת החוק.

נשלים גם את התוספת התשיעית אבל גם כהוראת מעבר.

איפה נוצר התפר?

מיום הפרסום עד יום התחילה. זה התפר.

את התוספת הראשונה כבר קראנו.

תקנות לעניין ייחוס סגולה לא קראנו בהתחלה?

קראנו את הוראת המעבר.

יש הוראת מעבר שאומרת שתחילת ההוראה, תחילת האיסור, נדחית ל-18 חודשים אחרי יום הפרסום. כעת אומרים שגם תקנות ראשונות בתוך אותה תקופה, ידאגו שיהיו תקנות ראשונות כדי שלאחר מכן האיסור לא יהיה איסור גורף אלא איסור רק לגבי מה שלא עולה בקנה אחד עם התקנות.

סעיף (יח) מבוטל?

כנראה שהוא יבוטל.

הייתי מבקש מהייעוץ המשפטי, כיוון שיש לנו רביזיה לגבי סעיף 38 מתוכו מושמט הסעיף הזה, שגם הלשון של הסעיף תוצמד לניסוח.

מה זה יש לנו רביזיה? לא הבנתי.

יש רביזיה על הסעיף המהותי.

לא, לנו. לא הבנתי מה זה לנו.

לחברי הכנסת. כיוון שיש שם סייג או תוספות, ההגדרה כאן היא ייחוס סגולה של חיזוק הגוף או אחד מאיבריו או מערכותיו. הרבה פעמים עת דיברנו לגבי סעיף 38, דיברנו על כך שיש מצבים אחרים ודובר על כך שחברי הכנסת יתקנו את הניסוח כך שלמשל השפעה על היכולת הקוגניטיבית של ילדים - - -

אדוני, אם יש רביזיה, אולי נקדיש את הזמן בזמן הרביזיה ולא עכשיו.

תודה. בסדר.

התוספת הראשונה הוקראה?

התוספת הראשונה הוקראה. אנחנו רוצים לעבור לתוספת החמישית. התוספת החמישית היא רשימת תקנות שיש לה השלכה מרובה כי חלק א' בה משמש בסיס להעמדה לדין וגם להטלת עיצום כספי במדרג הנמוך וחלק ב' להעמדה לדין וגם לייתר את העיצום הכספי במדרג הגבוה.

משרד המשפטים. כמה הערות מקדימות חשובות לעניין התוספת החמישית. קודם כל, התוספת החמישית היא תוספת שיורית. זאת אומרת, יש הרבה מאוד סעיפים לאורך החוק שכבר מפלילים תקנות שונות שהותקנו מכוח החוק החדש. יש אותם לגבי נושאים רוחביים שונים כאשר המשמעותיים ביותר הן תקנות לעניין סימון, שזה סעיף 40.

נתקלנו בהן בהקראה.

כן, אבל חשוב לי להגיד. למשל, סעיף 40(א)(1) שמפליל הפרה של תקנות לעניין סימון ועוד סעיף אחר שמדבר על תקנות לעניין אריזה, חומרי אריזה ודרכי אחזקה וכולי. זה חשוב מאחר שהסעיף שמפעיל את כל התקנות לעניין סימון, מפעיל גם תקנות שעוסקות כולן בסימון וגם תקנות שעוסקות בסעיף מסוים אבל יש בתוכו תקנה לעניין סימון.

לכן עת בנינו את התוספת החמישית, הוצאנו מתוך שלל התקנות רק את התקנות הספציפיות שהן לא מכוסות בסעיפים אחרים. זה חשוב לי להגיד כדי שיהיה ברור שאין כאן הסדר שלילי. כאשר כתוב בתוספת החמישית תקנה 14 מתוך תקנות דגים טחונים, זה לא אומר ששאר התקנות לא מופללות אלא זה רק אומר שאת התקנה הזאת נדרש לציין בתוספת החמישית . תקנות אחרות יכול שהן מופללות בסעיפים אחרים. אני אומר שעברנו על כולן ורוב התקנות שיש היום מופללות כבר בסעיפים אחרים בחוק.

מה זה מופללות?

יש הוראה פלילית. בהצעת החוק הנוכחית יש כבר הוראה פלילית על המעשה שנקבע שם בתקנות ואז לא צריך לקבוע את הוראת התקנות כי יש לנו הוראה פלילית.

זאת התוספת החמישית שזמר אמר שזאת רשימה ריקה ואין בעיה כי זאת רשימה ריקה?

לא.

אמרו לנו שזאת רשימה ריקה.

לא, לא אמרו שזאת רשימה ריקה. במקרה הכי גרוע היא תהיה רשימה ריקה אבל הכוונה הייתה שהם יביאו אותה והם עובדים עליה כבר זמן מה.

מזה חודשיים אנחנו עובדים עליה.

אני אסביר מה זה אומר מופללות. לצורך הדוגמה, יש סעיף שקובע למשל הסדרה של תוספי מזון וכתוב שם שלא ייצר תוסף מזון אלא אם זה הותר בתקנות. אז ממילא הדבר הזה מוסדר בתקנות ואם יש תקנה בעניין תוספי מזון, זה כבר מופלל כי יש סעיף שמפליל. כנ"ל לגבי חפץ באריזה של מזון, כולל חפץ במזון, כנ"ל לגבי תוספי תזונה וכולי. יש הרבה תקנות שכבר היום קיימות והן בעצם מופללות כבר בחוק עצמו.

היה חשוב להבהיר שהתוספת החמישית היא מונה תקנות מסוימות לא כי הן היחידות שהן פליליות אלא כי הן היחידות שהיה צורך לכלול בתוספת החמישית.

אני מנסה להבין. פרק ז' לחוק ההסדרים נועד לעשות איזשהו איחוד לא של כל חקיקת המזון אבל נאמר כל החקיקה שנועדה להגן על בריאות הציבור.

את שואלת או עונה?

אני אומרת ואחר כך תבוא שאלה. שוב, זה מה שאני מבינה, זה מה שהבנתי בכל הישיבות בהן דנו, שזאת המטרה. המטרה היא בעצם לקחת את הכול ולשים תחת קורת גג כדי שכאשר אני רוצה להיות עסק שמשווק מזון, מייצר מזון, מייבא מזון, מאחסן או מוביל מזון, אני אדע לאן ללכת. יש חוק אחד שבעצם הכול כתוב בו לרבות, אגב, העניין של סימון אזהרת חנק.

בעצם מה שאנחנו אומרים כאן שהכול חי, הכול שריר, כל התקנות, כל החקיקה ולא הוספנו עוד חוק. אל תשכחו שרוב האנשים, לצערנו העסקים הקטנים, לא מכירים.

את יודעת שזה לא כך. נכון? את לא באמת חושבת שזה כך.

לצערי הרב, זה מה שאני מבינה.

לא. כל עוד אני כאן, ואין לי עוד הרבה דקות להיות כאן, זאת פעם אחרונה שאני אסביר לך כי גם מהשאלה הקודמת עלתה אותה תהייה. זה כמו פיליבסטר.

חקיקת המזון מדברת על החוק ועל תקנות מכוחו. אלה תקנות מכוחו ולא שינינו שום דבר.

התקנות האלה הופכות להיות מכוח החוק הזה, החדש. אנחנו לא מחיים שום דבר. רציתי להבהיר שסעיף 28 שקובע באופן כללי חובה לציית לתקנות, בסעיף העונשין שלו הוא מפנה לתוספת והוא פשוט נועד לנושאים מסוימים שמוסדרים רק בתקנות מכוח הסמכות של השר והם לא מוסדרים בסעיף אחר בחוק. לכן, שוב, אם יש תקנה לעניין סימון של דגים, התקנה הזאת ספציפית כבר מופרת מכוח סעיף 40 וכדומה.

עוד הערה אחת. יש תקנות מסוימות שעוד לא כללנו כי אנחנו עוד לא יודעים אם צריך א ותן.

זה עוד בבדיקה. אנחנו נעדכן מחר.

יכול להיות שיוספו תקנות נוספות.

אנחנו נקריא את התוספת החמישית ולאחר מכן נסגור את הדיון לפני הרביזיה.

אם אפשר גם להסביר מה זה ההוראות שמוזכרות שם בתוספת החמישית.

תוספת חמישית

(סעיפים 28, 283(א)(1) – אני חושבת שצריך להפניות גם ל-283(ב) - 287(2) ו-288(1))

יכול להיות שאנחנו גם נוגעים בסעיף 288(א) שנוגע לנושאי הסימון הנוספים.

נבדוק.

יכול להיות שיש כאן התייחסות גם לגוף זר. נבדוק גם את זה.

רשימת תקנות לעניין ייצור, ייבוא או שיווק מזון בניגוד לקבוע בהן.

תקנות בריאות הציבור (מזון) (בשר מעובד), התשנ"ג-1993, תקנה 2 לעניין תקנה 3.

תקנות בריאות הציבור (מזון) (דגים טחונים ומוצריהם, עיבודם ושיווקם) התשמ"ו-1985, תקנה 14.

תקנות בריאות הציבור (מזון) (שיווק ביצי מאכל) התשנ"א-1994, תקנה 2 לעניין תקנה 4.

תקנות בריאות הציבור (מזון) (בדיקת דגים), התשמ"א-1981, תקנה 2(א).

תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון אזהרה מסכנת חנק), התשס"ו-2006, תקנה 5.

תקנות בריאות הציבור (מזון) (בדיקת דגים), התשמ"א-1981, תקנות 2, 2(ב), 3, 3(א).

תקנות בריאות הציבור (מזון) (גירום בשר), התשנ"ד-1994, תקנה 2 לעניין תקנות 3, 4, 5, 7, 8, 9, 10.

תקנות בריאות הציבור (מזון) (דגים טחונים, מוצריהם, עיבודם ושיווקם) התשמ"ו-1985, תקנות 2, 3(ג), 4, 5, 7, 8.

תקנות בריאות הציבור (מזון) (שיווק ביצי מאכל התשנ"ה-1994, תקנה 2 לעניין תקנות 3, 8 ו -9.

תקנות בריאות הציבור (מזון) (שימור מצרכי מזון על ידי קרינה), התשמ"ה-1985, תקנה 2(א).

אני סוגר את הדיון עד להגעתו של יושב ראש הוועדה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00.