הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 60

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, ל' בתשרי התשע"ו (13 באוקטובר 2015), שעה 09:06

פרק ז' (הגנה על בריאות הציבור (מזון)) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

שולי רפאלי מועלם – מ"מ היו"ר

יעל גרמן

אינג' אלי גורדון - מנהל שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

ד"ר ינון יוני - מנהל יחידה וטרינרית, שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

שרון גוטמן - עו"ד, ייעוץ משפטי, שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

אמיר רשף - רכז תעשייה ומסחר, אגף התקציבים, משרד האוצר

עידו סופר - אגף התקציבים, משרד האוצר

עדנה הראל - עו"ד, משרד המשפטים

זמר בלונדהיים - עו"ד, משרד המשפטים

יובל אביעד - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הכלכלה

אנואר חילף - משרד הכלכלה

יניב שמאי - ראש ענף כימיה, מכון התקנים הישראלי

ליעד גיל-הר - מנהל רגולציה, קבוצת תנובה, התאחדות התעשיינים

זאב פיקובסקי - מדען ראשי, קבוצת תנובה, איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים

רוברט סגל - מנהל שר ייעוץ והדרכה, התאחדות התעשיינים

רוית ארבל הוסמן - עו"ד, עמית, פולק, מטלון ושות', התאחדות התעשיינים

ד"ר מעוז גרופר - קבוצת אסם

ספי הולצשטיין - מנהלת רגולציה, אבוט, איגוד לשכות המסחר

רז הילמן - מנהל תחום המזון, איגוד לשכות המסחר

איתן גרנות - איגוד לשכות המסחר

אהוד פלג - עו"ד, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות

זאב שמואל פרידמן - עו"ד, היועץ המשפטי, המועצה הישראלית לצרכנות

ד"ר דורון יקיר - וטרינר קבוצת טיב טעם הולניגס

ד"ר רוני סורקיס - וטרינר ראשי, מנהל רישוי עסקים, רשת סופרסל

נתן ויטברג - טכנולוג מזון, סמנכ"ל פאמטקס בע"מ

אבשלום דולב - מנהל ארגון המשחטות

דינה פביאן - לוביסטית (פוליסי)

נעה בן שבת

ענת מימון

וילמה מאור

אהובה שרון, חבר המתרגמים

פרק ז' (הגנה על בריאות הציבור (מזון)) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

בוקר טוב. היום ה-13 באוקטובר 2015, ל' בתשרי התשע"ו, והשעה 09:06. תשימו לב, אנחנו נאלצים לעשות שינויים לעומת התכנון המקורי וזאת מכל מיני נסיבות אבל נעשה הכול כדי לקדם את החוק וביחד החלטנו לקדם אותו. לכן השינויים הם אילוצים ולא רצון חס וחלילה לטרטר מישהו, מה גם שבימי רביעי אנחנו חייבים להפסיק את הדיונים בשעה 11:00 כי המליאה יושבת ואסור לנו לקיים ישיבות ועדה במקביל למליאה. ביום חמישי יש לנו תחרות של נוכחות חברי הכנסת והייעוץ המשפטי עם ועדת הכספים ולכן שחררנו אתכם מיום חמישי ושימו לב לשאר השינויים לגבי השבוע הבא.

ברשותכם, אנחנו נמשיך. הייעוץ המשפטי, קודם כל, בירכנו אתכם על העבודה על חוק הסיעוד שעבר אתמול פה אחד במליאה. אני מודה לכם על העבודה האדירה.

אנחנו הגענו לסעיף 86.

חילקנו לכם את הדף עם התיקונים שנעשו על בסיס ההערות שנאמרו אתמול.

אדוני, רציתי בבקשה להגיד לגבי סעיף 85. תוכלו לראות את השינויים בנוסח שבפניכם. יש דברים שעוד נחזור עליהם אבל בסעיף 85 מבחינתנו אלה יותר שינויי ניסוח ואני רוצה שתעברו ותראו אותם.

דבר נוסף, לגבי סעיף 85(ד). בישיבה הקודמת דיברנו על הנושא של אישור הוועדה לגבי הוראות לעניין דרישת ערובה ממפר אמון. אנחנו רצינו לבקש, אדוני, שאולי תשקלו שוב את העמדה בגלל שאנחנו מדברים כאן על דרישות שיקבעו את הגובה המקסימלי של הערובה, באיזה תנאים מחלטים אותה – כמובן לא כל מקרה של חילוט ערובה אלא את התנאים לחילוט ערובה – ואולי באמת לנושא כזה, שהוא לא נושא מקצועי אלא הוא נושא שבאמת קשור למדיניות ואיך מפעילים את מסגרת הערובה, רצינו שבכל זאת זה יהיה באישור הוועדה.

בסדר.

בדברים שהם מקצועיים, אין טעם שהוועדה תיכנס אליהם אבל בנושאים כאלה, יש כאן שיקול דעת לגבי גובה הערובה, מה סביר ומה לא סביר להטיל ואיך לחלט.

את מדברת על סעיף 850ד).

כן. סעיף 85(ד).

אנחנו בתת סימן ב': הכרזה בדבר מזון רגיש.

אפשר להתייחס לתיקון?

לנושא כולו?

לנוסח המתוקן ששלחתם. ראיתי שהעברתם את סעיף 84 לסעיף 80.

נכון. בדיון אתמול דיברנו על זה.

כן. אני חושב שכדאי להוסיף כאן, בסיפא, "והכל בהתאם לנדרש לצורך הבטחת בטיחות, תקינות ואיכות המזון ולשם שמירה על בריאות הציבור" והייתי מוסיף גם כאן כי לפעמים ההקלות, יכול שהן יהיו, אם ניקח לדוגמה מזון רגיש של מישהו שמביא הרבה זמן ולאורך זמן הכול בסדר עם המזון הזה, יכול להיות שמתוך שיקולים של יוקר המחיה יחליטו לתת לו הקלות. כאן אין בכלל את השיקול הזה אלא יש רק שיקולים של בטיחות, תקינות ואיכות. אין כאן את השיקול שיכול שייתנו הקלות בהקשר של יוקר המחיה. אני חושב שחשוב להוסיף כאן בהתייחס לזה.

אני חושב שהשרים צריכים לפעול בהתאם למטרות החוק ומטרות החוק, הוספנו את אותו משפט שמדבר על כך.

אפשר במקום כל הסיפא לומר: והכול בהתאם למטרות החוק.

לא. בגדול המטרות הן להסדיר את העיסוק. אני חושבת שכאן, במיוחד ככל שאנחנו עוסקים במזון רגיש, ואני יודעת שיש לכם עמדה אחרת, אבל מזון רגיש הוא רגיש כי הסיכון הבטיחותי בשימוש בו הוא גבוה מאוד.

אני רק אומר שגם זה יהיה שיקול.

הוא מיועד לאוכלוסיות מיוחדות.

לא בהכרח.

מזון לתינוקות, מזון רגיש, ביצים.

מזון רגיש הוא גם סוכריות שבמקום סוכר יש משהו אחר שממתיק אותן. זה מזון רגיש.

גם, אבל גם דברים מאוד רגישים.

יכול להיות שבבחינה של מזון רגיש צריך לעשות דיפרנציאציה יותר חזקה מכפי שקיים היום, אבל בעיקר חשוב שכאן כאשר השר נותן הקלות, למה הוא ייתן הקלות? לא בגלל שהוא דואג לבטיחות הציבור אלא בגלל שהוא מכניס שיקולים אחרים, שיקולים של הקלת רגולציה ויוקר המחיה. זה לא מגונה שזה ייכתב כאן. זה לא אומר שזה יבטל את האינטרסים האחרים.

זה לא מגונה ולכן זה נכתב ביוקר החוק. זה דבר דווקא מאוד חשוב ובאמת אחת המטרות.

אבל בסעיף הזה זה לא נכתב.

זה לא נכתב למטרה הזאת כי המטרה של ההקלות צריכה להיות בהתחשב בבריאות הציבור. זאת אומרת, אנחנו גם מקלים. הנה, הגיע משרד הבריאות ואולי הוא יוכל להתייחס לכך.

הרציונל הוא להכניס הקלות ולאפשר פעילות עסקית שוטפת יותר קלה.

זה באמת מהותי שזה ייכתב כאן.

מסביר לך אמיר שעצם ההקלות שאתה יכול לתת, למה אתה נותן הקלות? כדי לאפשר יותר מסחר. זה כשלעצמו פעולה.

נכון, אבל אסור. לפי הסעיף המסמיך, זה לא שיקול שצריך להיבחן, הנושא של לאפשר יותר מסחר וזה מה שאני מבקש, שגם זה יהיה שיקול שייבחן.

אם זאת עסקה לבריאות הציבור, לכשעצמו זה לא יהיה שיקול לתת את ההקלה.

אולי נעשה הפסקה לרגע ונבקש מרז להסביר עוד פעם.

כן. אלי, אנחנו מתייחסים לסעיף שמסמיך את השר לקבוע בהתייעצות עם שר הכלכלה חובות, הקלות, הגבלות ותנאים נוספים שיחולו על יבואנו מזון רגיש. הסיפא כרגע אומרת "והכול בהתאם לנדרש לצורך הבטחת בטיחות, תקינות ואיכות המזון ולשם שמירה על בריאות הציבור. אני רוצה להגיד שההקלות ככל שתחליטו לתת הקלות, בנוסף על השיקולים האלה יהיו שיקולים נוספים, שיקולים של הקלת רגולציה, שיקולים של יוקר מחיה וכולי. אני לא אומר שהם יבטלו את השיקולים האחרים אלא אני אומר שגם אותם צריך לשקול. זה כל מה שאני מבקש.

באותה מידה מדובר כאן גם על ההקלות ואז צריך להתחיל להוסיף גם טעמי הגנת הצרכן כיוון שזאת סיבה להגבלה.

אין שום בעיה שיוסיפו גם את טעמי הגנת הצרכן.

לא.

מדובר כאן גם על הגבלות וגם על הקלות. לכן לבוא ולמנות את הנימוקים למה לעשות הקלות, זה מעוות את כל התמונה. אם הבקשה היא בעצם להרחיב את המקום בו אנחנו מגבירים את ההקלות, צריך לתת גם התייחסות לאותם מקומות בהם צריכים להגביר את ההגבלות. לכן זה לא נכון.

זאב, לזה יש כאן התייחסות מפורטת, להגבלות. כתוב כאן בטיחות, תקינות, איכות, שמירה על בריאות הציבור.

זאת לא הגבלה. זה לא הפירוש של נימוקי ההגבלה.

רז, ההגבלה של ההקלות - - -

לפי הנוסח הנוכחי לשר אין שיקול דעת כאן לקחת בכלל שיקולים של יוקר מחיה. אין לו סמכות כזאת.

זה חלק ממטרות החוק.

אבל זה לא חלק מהסעיף הזה. זה סעיף מצומצם יותר.

הוא אומר בהתאם לנדרש. אם אני רוצה. אולי בחובות הוא יביא בחשבון איזה שיקולים אחרים. הוא צריך לשקול את השיקולים האלה. בחובות הוא צריך לשקול את השיקולים מבחינת בריאות הציבור וכולי.

אני מציע, אולי זה יכול להיות מתאים יותר, שבמקום "והכול בהתאם לנדרש" יהיה "הכול תוך בחינת שיקולים גם של" ואת כל מה שכתבתם ואז זאת לא רשימה סגורה. כרגע זאת כאילו רשימה סגורה. אסור לו לבחון דברים אחרים והוא כאילו אמור להתייחס רק למה שכתוב.

אתה מוכן שהוא יקבע חובות נוספים בהתחשב בשיקולים אחרים?

בוודאי.

אתה מוכן שהוא יקבע לך חובות? להגיד לך שאתה לא תייבא - - -

זה מה שכתוב כאן.

אלא אם כן הוא יוסיף תנאים.

זה מה שכתוב כאן.

אם אתה רוצה לקבוע עוד חובה או תנאים נוספים - - -

אין לי שום בעיה.

אני חייב להגיד שאני איבדתי את הקשר בדיון הזה. נעשה הפסקה לרגע ונירגע. תחזור על הנימוק שלך. אלי, אתה מוכן?

כן.

תחזור על הנימוק כי גם אני רוצה להיכנס לתמונה.

אני אומר שכרגע האופן שבו הסעיף מנוסח הוא מהווה רשימה סגורה של שיקולים שהשר צריך לשקול ואני רוצה או שהרשימה הזאת תהיה רשימה פתוחה או שיתווספו אליה גם שיקולים של יוקר המחיה, סחר חופשי. אלה דברים שממילא שוקלים. ברור לי שאני לא אומר כאן משהו שהם לא מתכוונים לשקול אלא הם מתכוונים לשקול את השיקולים האלה אבל שגם ירשמו את זה כאן.

קודם כל, אני מצטרף למה שנאמר על ידי נועה. במטרות החוק הדבר הזה מופיע. מה שאתה אומר, לא ברור מה זה נותן לך ומה זה מוסיף לך. מדובר כאן לא רק על ההקלות אלא גם הסדרה של החובות. לכן בעיני אין מקום להוסיף את השיקולים שאתה רוצה להוסיף כשיקול עיקרי.

על בסיס איזה שיקול אתה תיתן הקלות? כרגע אתה צריך לשקול רק את בריאות הציבור. בבריאות הציבור תהיה הכי מחמיר שיכול להיות. אתה לא שוקל שיקולים אחרים. אז למה בכלל שתיתן הקלות? תלך לחומרה. תשקול גם שיקולים אחרים.

רז, אני יכול להגיד שגם אני התחלתי להבין. בינתיים אנחנו לא נעשה שינויים אלא נמשיך הלאה ונשקול בהמשך.

אתה רוצה שנשקול וננסה לראות אולי אפשר להציע נוסח אחר כמו הכול בהתאם.

כן. הבסיס ברור והשינוי המהותי שאתה מבקש, תן לצוות המקצועי לשקול ולחזור לזה.

בסדר גמור. תודה רבה.

אדוני היושב ראש, לעניין התיקון בסעיף 85 רישא, סעיף (א), למעשה מה שנקבע, אנחנו אומרים: אדוני המנהל, יש לך ארסנל של סנקציה כנגד מפר אמון אבל המקסימום שאתה יכול הוא שנה. אני חושב שברירת המחדל צריכה להיות הפוכה, שיהיה לשנה ויש לו זכות להקל, ואני אסביר למה.

יש נטייה של כל הרגולטורים לאורך כל ההיסטוריה בכל הסנקציות להתרחק מעונשי המקסימום משום שהם תמיד שומרים את זה לאותו מקרה תיאורטי של משהו שהוא קטסטרופלי. לכן אני חושב שצריך לשים לב על מה אנחנו מדברים, על בן אדם – ואני בכוונה קורא את זה כך סלקטיבית – שהגיש מסמכים כוזבים, מישהו שמסר מידע כוזב, זאת אומרת, זה מישהו שניסה לעבוד על המערכת. אני חושב ששנה לקרוא לו מפר אמון עם ההגבלה שהיא הגבלה בסמכותו של המנהל לקבוע כמה היא ההגבלה, ואני חושב שברירת המחדל צריכה להיות שנה עם סמכויות להקל.

חברים, מה דעתכם?

זאב, חשוב לציין שללכת על שנה גורף זה לא דבר נכון.

שנה ואפשר להוריד.

לא. בפרקטיקה ובמציאות, הרי אנחנו גם היום מיישמים את מפר האמון ויבואן בלתי אמין ונתנו כאן תמונת מצב כזאת שעד שנה, כי יתכן מאוד שאלה יהיו שלושה חודשים, בהתאם למהות החומרה. יש כאן מספר מדרגים. אתה מסכים אתי שמסר מידע כוזב ועוד מספר סעיפים, הם לא באותה רמת חומרה. לכן בהתאם לאירוע עצמו, בנסיבות האירוע, אנחנו חושבים שלפי הצורך נגיע לשנה ויכולים להגיע גם לשלושה חודשים, לצורך הדוגמה בעבירה ראשונה שהיא בתום לב וכולי. אנחנו יכולים להטיל סנקציה שהיא תהיה שלושה חודשים או עשרה משלוחים, לצורך הדוגמה.

אדוני היושב ראש, הנימוק שנתן כאן אלי, זה בדיוק הנימוק למה אני חושב שזה צריך להיות הפוך. משום שלא לקחתי ממנו שום סמכות. הוא תמיד יכול לקבוע לחודש אחד, לחודשיים, לשלושה חודשים, ככל שיבחר אבל אני אומר שכאשר באים וקובעים את עונש המקסימום כשנה, הנטייה היא מאוד מאוד ללכת ולהתרחק משם. אני חושב שבמקרה של מישהו שהוא מפר אמון, הוא הגיש מסמך כוזב, הוא שיקר את המערכת, המשמעות היא שהוא ניסה לפגוע בבריאות הציבור – כאן צריך להגן על הציבור. זאת נקודה שאני חושב שהיא שינוי מינורי וסמנטי בלבד ועצם ההתעקשות של אלי, אני חושב שהיא מנמקת את הצורך במה שהצעתי.

אתה אומר שהשאלה אם ברירת המחדל תהיה שנה ואפשר יהיה לקצר ממנה או שאפשר יהיה להטיל עד שנה.

אני אפילו לא אומר שצריך ברירת מחדל. אני אומר שלא להפוך אותו למקסימום. המפר, יש לו עונש.

אני תולה את התקוות שלך בנציג משרד המשפטים. תרשמו את זה לדיון בצוות המקצועי.

משרד הכלכלה. אני רוצה להגיד שהסעיף הזה הוא לא סעיף חדש בחקיקה אלא הוא סעיף שנמצא כסעיף 2(א) לפקודת יבוא ויצוא בתיקון מספר 2 לפקודת יבוא ויצוא שנעשה בעקבות הרפורמה בחוק התקנים. גם שם הסעיף הזה הועתק ברובו מהסעיף שבפקודת היבוא שיוצר הסדר לעניין יבוא של טובין שחל עליהם תקן רשמי, בין היתר חקיקת המזון מתייחסת לתקנים רשמיים ולכן האחידות בחקיקה היא חלק מהדבר שצריך לחשוב עליו עת באים לבטל.

גם הממונה על התקינה מפעיל את הסעיף הזה. גם הוא קובע מדרג שבין שלושה חודשים לשנה כאשר הוא מבדיל בין ההפרות עצמן. כאן אני מצטרף למה שאמר אלי לגבי הצורך לאפשר את שיקול הדעת וקביעה של עד שנה. צריך להבין שמפר אמון, פגיעה של מפר אמון היא פגיעה מאוד מאוד קשה. בסופו של דבר זאת פגיעה כלכלית מאוד קשה ולפעמים היא אפילו יותר קשה מעיצום כספי.

לכן כן צריך לקבוע רף של עד שנה ולאפשר את הגמישות לממונה להחליט איזה נסיבות כן מתאימות. כך לפחות אנחנו נוהגים במשרד הכלכלה אצל הממונה על התקינה.

תודה על ההערה. אפשר להמשיך. הצוות המקצועי יבדוק את זה וישקול אחרי הנימוקים של נציג משרד הכלכלה.

אנחנו בתת סימן ב', הכרזה בדבר מזון רגיש, סעיף 86.

86. הכרזה בדבר מזון רגיש או ביטולה

השר רשאי, לפי המלצת מנהל שירות המזון, בהתבסס על ניהול סיכונים, להכריז על מזון מסוים או על סוג מזון, לרבות על מזון שיובא מאזור מסוים או שיוצר בו, או על מזון המכיל רכיב או חומר מסוים, שהוא מזון רגיש (בפרק זה – הכרזה בדבר מזון רגיש).

סעיף קטן (ב) למעשה הועבר מסעיף 88.

הכרזה בדבר מזון רגיש תפורסם ברשומות ובאתר האינטרנט של שירות המזון, ותימסר בדואר האלקטרוני לבעלי תעודות יבואן רשום אשר כתובתם מצויה במרשם היבואנים, או למי מהציבור אשר נרשם לקבלת עדכונים על הכרזות בדבר מזון רגיש באמצעות כתובת דואר אלקטרוני (בתת סימן זה – מסירה אלקטרונית לבעלי עניין).

87. הודעה על כוונה להכריז

שישים ימים לפחות טרם הכרזה בדבר מזון רגיש תפורסם הודעה על כוונה להכריז על המזון כמזון רגיש לפי סעיף קטן (א).

הודעה כאמור בסעיף קטן (א) תכלול את עיקרי ההנמקה להכרזה ואת הדרך להעברת הערות ביחס להכרזה האמורה לרבות כתובת דואר אלקטרוני להעברת הערות.

ההודעה המקדימה היא על ידי השר. הוא זה שאחר כך מכריז.

צריך לומר יפרסם השר.

הודעה כאמור בסעיף קטן (א) תפורסם באתר האינטרנט של שירות המזון ותימסר במסירה אלקטרונית לבעלי עניין.

את זה הגדרנו בסעיף 86.

את סעיף 88 העברנו לסעיף 86(ב) והקראנו אותו.

89. מועד כניסתה לתוקף של ההכרזה

הכרזה בדבר מזון רגיש תיכנס לתוקף שלושים ימים מיום פרסומה ברשומות, למעט אם התקיים אחד מאלה:

כאשר נקבע בהכרזה תוקף מוקדם יותר, בנסיבות חריגות שיירשמו, ובלבד שאינו קודם למועד פרסום ההכרזה ברשומות.

ניתנה לגבי המזון הכרזה זמנית בדבר מזון רגיש לפי סעיף 90, סמוך לפני ההכרזה לפי סעיף 89, תיכנס לתוקף ברציפות מיד בתום ההכרזה הזמנית, אלא אם כן נקבע אחרת בהכרזה כאמור.

אני רוצה לשאול לגבי הסעיף הזה. אולי נגיע עוד מעט להכרזה הזמנית ואפשר יהיה לדון בזה יחד אבל האם הכוונה הייתה שכאשר יש הכרזה זמנית ואחר כך הכרזה קבועה, זה נכנס לתוקף ברציפות? זאת הייתה המטרה?

כן.

כלומר, ההכרזה הזמנית תהפוך להיות קבועה?

במידה ויוחלט.

בעצם נוצרת רציפות.

המנגנון הוא כזה שיש אפשרות להכריז על מזון רגיש מסוים בהכרזה זמנית ויש תקופה מסוימת. אחר כך יש אפשרות להאריך את אותה תקופה. אם עד אז מנהל שירות המזון החליט שכן הוא רוצה להמליץ בפני השר להכריז על המזון הזה כעל מזון רגיש וזה מתפרסם, יש רציפות.

עוד דבר שרציתי לציין. בסעיף 87(א) הייתה סיפא של שישים ימים. בעיקרון תהיה הודעה מוקדמת על כוונה להכריז על מזון כעל מזון רגיש למעט במקרים חריגים בהם יש דחיפות בהכרזה. למעשה ההכרזה הזמנית מאפשרת הימנעות מאותה דחיפות. אם יש דחיפות, תכריזו הכרזה זמנית. אם אין דחיפות, תפעילו את ההכרזה בצורה מסודרת, שישים ימים מראש.

שאלה. אם אני יבואן שקשור בקשר מסחרי, יש לי חוזה עם יצואן מסוים במדינה אחרת ותוך זמן מאוד קצר יחסית המזון – היה לא רגיש – עובר מסטטוס לא רגיש למזון רגיש. יש לי את אישורי היבוא, התקשרתי בחוזה מסחרי ופתאום, תוך זמן קצר, המזון הופך להיות מזון רגיש. מה המשמעות מבחינתי? יכול להיות שאותו אחד שאני קונה ממנו ואני מודע לסטטוס של המזון שהוא לא רגיש, לא יוכל לספק לי את אותו מזון ולעמוד בתנאים של מזון רגיש. מה אני עושה?

הצעה קונקרטית, מבחינה משפטית. מהו המועד הקובע במקרה של הכרזה? זאת אומרת, הכרזת על מזון כעל מזון רגיש, נפל דבר, השתנה הסטטוס שלו, מהו המועד הקובע? האם המועד בו המזון עובר את הגבול ואז בעצם כשהתחייבתי חוזית-קניינית ולא הכרתי את המגבלות, אני נפגעתי? או המועד הקובע הוא מועד ההתחייבות שלי?

זה כבר ברור מההערה הקודמת.

אני רוצה לציין את כניסתה של חברת הכנסת יעל גרמן.

נראה לי שחשוב לקבל תשובה לשאלתה של רוית. זה ישפיע על ההתייחסות.

תהיה תשובה ותהיה התייחסות.

תחת ההנחה שהתשובה היא שהמועד הקובע הוא מועד כניסת הסחורה לארץ, אני רוצה לומר שני דברים.

חכה לתשובה ואחר כך תמשיך.

זאת התשובה.

לא. תן אתה את התשובה.

לשאלתך רוברט. במידה ומזון בן יום - בנסיבות מאוד מאוד מחמירות – הופך להיות מזון רגיל למזון רגיש, ההכרזה תחול על המוצר או על המשלוחים שנמצאים בצנרת אספקה, קרי, עד להגעה לנמל ואילך.

אבל רוברט שאל משהו יותר מורחב.

אני חושב, ברשותך, שזה לא יכול להיות. לדעתי מה שכבר על האנייה או על המטוס, הוא כבר שם. כדאי לעשות מראש הודעה שזה יהיה בתוקף החל מעוד חודש.

זאת דרך המלך, לתת עוד שלושים ימים ולהודיע מראש.

זאת הנקודה ולכן אמרתי בנסיבות המחמירות ביותר, כאשר אנחנו מדברים על איזשהו מקרה שיש צורך בהכרזה של מזון רגיש מרגע לרגע, אנחנו מפעילים את ניהול הסיכונים בתחום הפרדה בין מזון רגיל למזון רגיש מ-2004 ועד היום. לא הייתה הכרזה זמנית אפילו אחת כזאת שהפעלנו אותה מרגע לרגע.

זה בדיוק מה שחסר כרגע. יש לי שתי הערות. כל המנגנון של ההכרזה הזמנית בעיני הוא מיותר ובהמשך אני ארחיב ואומר למה. אני רוצה לתת דוגמה. נניח שבעוד חמש שנים מהיום משרד הבריאות יקבל החלטה שהמוצר קורנפלקס ייחשב מעכשיו למזון רגיש. מה שיקרה, ברגע שתתקבל החלטה כזאת ונניח שהיה הליך של שישים ימים שהודיעו לציבור שעומדים להכריז על קורנפלקס כעל מזון רגיש, התקבלו התנגדויות או לא התקבלו התנגדויות, החליטו ללכת עם זה קדימה, זה אומר שעכשיו כל יבואני הקורנפלקס צריכים את כל הסוגים השונים של הקורנפלקס שהם מייבאים להעביר מחדש באישור של מזון רגיש. זה תהליך שאלי יודע היטב עד כמה הוא מורכב. צריך להשיג מסמכים מהיצרן, צריך להעביר אותם למשרד הבריאות, משרד הבריאות צריך לאשר אותם. יהיה על משרד הבריאות מבול של פניות כי כולם בבת אחת ירצו לאשר זאת כמזון רגיש. לכן שלושים ימים אפילו לא מתקרבים להיות מספיק לזמן האמיתי שצריך לשם כך. לכן גם בעיני כל המנגנון של הכרזה זמנית הוא מיותר והוא פשוט לא יוכל לעבוד.

יש בחוק הזה סעיף 119(ב) שהיה ומשרד הבריאות בעוד חמש שנים יחליט שקורנפלקס הוא מוצר בעייתי ויתחיל בתהליך של הכרזה עליו כמזון רגיש, וזה תהליך לגיטימי והוא יכול לעשות זאת, בתקופה עד שיכריזו על המזון כעל מזון רגיש, לפי סעיף 119(ב), משרד הבריאות יוכל להחליט שאת הקורנפלקס שנכנס לישראל בודקים למתכות כבדות, שאריות חומרי הדברה, בודקים את ההרכב, בודקים את הכול. הוא יכול להחליט מה שהוא רוצה לפי סעיף 119(ב), אם באמת יש חשש אמיתי למשהו נורא דחוף שבקורנפלקס הולך להיות ולהשפיע על בריאות הציבור בישראל.

אין צורך בהכרזה הזמנית, היא מיותרת ולא מעשית. לכן לדעתנו פשוט צריך לבטל את ההכרזה הזמנית ובהכרזה רגילה לתת תקופת היערכות אמיתית כמו שאלי יודע שצריך כאשר מכריזים על מזון רגיל שעכשיו הוא מזון רגיש.

אבל בהכרזה רגילה יש שישים ימים של ההודעה על הכוונה פלוס השלושים ימים.

שישים ימים של הודעה, זה כמו במקרה של הצעת חוק כאשר אף אחד לא מתחיל להיערך כי יש הצעת חוק. עד שלא מכריזים רשמית שהמזון הוא מזון רגיש, הציבור לא מתחיל להיערך לכך. יכול להיות שיהיו כמה צדיקים שייערכו, אבל מבחינת הרגולטור, רק ברגע שהוא נותן את ההודעה הרשמית, זה באמת נותן את האות להתחיל להיערך.

רז, קודם כל, אלי גורדון לא יודע עד כמה מורכב לקבל אישור יבוא. זה אחד. אלי גורדון יודע משהו אחר והוא שגם בהסדרים עתידיים, על היבואן לשמור ולפעול לשמירת מידע לגבי המוצר שהוא משווק במדינת ישראל. ברור מאליו.

זה אותו הדבר? גם במסמכים?

רגע. זה אחד. שנית, סעיף 119 – אם היית מקריא, כולנו היו מבינים כי לא כולם רואים אותו לנגד עיניהם – מדבר על משהו אחר. מה שיקרה באותה תקופה של עד להליך ההכרזה וכולי, תהיה צעקה שמשרד הבריאות עושה אובר רולינג על אותו מוצר קורנפלקס בעוד חמש שנים, שעושים דגימה בכל משלוח ומשלוח על אף שבתוך החוק כתוב במפורש שכל מזון רגיל יעבור את שערי נמל כזה או אחר במדינת ישראל לגמרי בלי בדיקה אלא אם כן, ואם אני לא טועה יש שם שלושה מקרים בהם כן יש התערבות או עצירה או בדיקה.

יש כאן קצת חוסר סדר. זאת הסיבה שיצרנו את המנגנון של הכרזה זמנית וכדי לתת לכולם את האפשרות להתארגן במערך הצנרת ואחרי כן, כדי שכולם ידעו שמוצר מזון כזה או אחר, מתאריך כזה או אחר, הופך להיות מזון רגיש ויש להיערך בהתאם לפחות לגבי משלוחים עתידיים.

לכן לעשות מישמש, הוא לא יהיה טוב לא לכם כמפוקחים, כי זה ייצור בלבול בתוך המערכת, ולא לנו כמפקחים שכן רוצים להיות שקופים ברמה של תהליך עבודה כל כך חשוב וכל כך קריטי.

אלי, השאלה היא אליך, בקטע של מזון רגיש, המעבר ממזון רגיל למזון רגיש. הרבה פעמים, אולי אתם לא רואים את זה מהצד של היבואנים, אתה צריך להתחיל להביא מסמכים. אפילו באירופה המתקדמת. תרגילים עם מסמכים, נשרפים שלושים-ארבעים ימים, ואם יש שישים ימים להכרזה ואין זמן התארגנות אחרי ההכרזה, סדר גודל של תשעים ימים, קשה מאוד לעשות את ההסבה. צריך להיות כאן זמן מההכרזה עד כניסה לתוקף שמאפשר התארגנות בירוקרטית. הרבה פעמים אתה שואל שאלה שהיא לגיטימית, הופכים למזון רגיש ואז צריך לעשות בדיקה זו או אחרת.

כמה פעמים קרה בשנה האחרונה או בעשר השנים האחרונות שמזון רגיל הפך להיות מזון רגיש?

אמרתי, הכרזה פתאומית מהיום להיום לא הייתה.

אבל בהכרזות רגילות?

בהכרזות רגילות, מ-2004 עד 2015 היו שלושה עדכונים.

בואו נתקדם הלאה.

בגלל שלא היה, לא צריך את החוק?

חבר'ה, אתם כאן נכנסים לדקויות שלא משקפות את המציאות. כרגע אני חושב ששירות המזון, מנהל שירות המזון, יכול במעבר ממזון רגיל למזון רגיש גם לקבוע אם הוא חושב שזה דורש יותר זמן משישים הימים ואז הוא ינקוט בצעדים הנכונים. אני חושב שצריך להשאיר לו שיקול דעת בנוסף לשיקול הקיים או שנקבע לפי החוק שהוא המקסימלי. הוא יכול להגיד שבמקרה זה הוא חושב שצריך לא שישים ימים אלא תשעים ימים.

מה שאמר יושב ראש הוועדה.

לא סיימתי את המשפט. אני אומר שלדעתי החוק כפי שהוא מנוסח כאן הוא מספיק טוב. הוא טוב. שנית, במידה וצריך להשאיר שיקול דעת למנהל שירות המזון לשנות את המועדים בהתאם למציאות שתתגלה בפניו. נמשיך הלאה.

אני לא חושבת שהייתה כוונה למנוע אפשרות לקבוע מועד מאוחר יותר. רצו לומר שהסטנדרט הוא לפחות שלושים ימים. ברשותך, נוסיף בסעיף 89(2), נקבע בהכרזה תוקף מאוחר יותר.

טוב.

התוקף המוקדם צריך להיות בנסיבות מיוחדות ובנסיבות חריגות.

אין עליו הגבלה מתי לשלוח לרשומות.

גם זה נכון.

נמשיך.

אדוני היושב ראש, אפשר להתייחס לסוגיה הזאת כפתרון למה שביקשו? שרון גוטמן תציע איזשהו פתרון. ברשותך, אני רוצה לשמוע אם זה אפשרי.

אפשר להוסיף בסעיף של ההכרזה הזמנית ששירות המזון ייתן הוראות לעניין המוצרים שכבר התחילו בתהליך היבוא. ננסח את זה כך.

זאת אומרת, תינתן דעת גם לכל הנושא של האספקה, השרשרת, משלוחים נמצאים בנמל, נמצאים בים כפי שאדוני היושב ראש אמר.

אבל אז זה רק לגבי הזמנית.

בוודאי.

ההערה שלו הייתה גם לגבי הכרזה רגילה.

נשאלנו כאן שאלה. רוברט העלה את הנושא הזה וגם רז העלה אותו באופן חלקי. אנחנו מציעים לתקן את הנוסח. אני מאמין שזה אמור לספק את הצרכים.

שהתחילו כבר בתהליך היבוא, שנמצאים בתהליך היבוא, אבל לגבי השאר, המועד הוא - - -

אותו מועד.

מה שכבר הגיע לארץ, הגיע, או שכבר נשלח במשלוח.

מה שנמצא בצנרת האספקה.

אתה מדבר על ההכרזה הזמנית?

כן. על ההכרזה הזמנית.

לגבי ההכרזה הקבועה, מה המועד הקובע לגביה?

ההכרזה הקבועה, כבר קבענו.

אדוני, יכול להיות שלא הבנתי מה יהיה הסיכום לגבי ההכרזה הקבועה. מהו המועד שקובע לגביה? לא המועד אלא ההתחלה. על איזה מזון היא חלה? מזון שכבר הגיע לארץ? נכנסה לתוקף הכרזה רגילה לגבי מזון רגיש, מזון שעכשיו נמצא על האנייה לישראל. זה יחול על המזון הזה? מזון שנמצא בארץ בתחנת הסגר, זה יחול עליו?

אנחנו לוקחים בחשבון שיש לנו זמן התארגנות ליישום ההנחיה.

כבר היה זמן התארגנות. נכון. הוא חלף.

לא. הוא לא חלף. הרי ההכרזה הקבועה, ברגע שמכריזים, יש פרסום על כך.

נכון. שלושים ימים.

כל היבואנים כבר יודעים להתארגן בהתאם לכך. את שואלת האם גם במקרה הזה תינתן אפשרות לעשות יישום לא תוך שישים ימים אלא שישים ימים ועוד.

בתעודת המשלוח יש איזה תאריך?

כן. יש.

תאריך היציאה מהמפעל?

בדרך כלל כן.

אז בוא נקבע שאלה שלושים ימים או ארבעים ימים או מיום יציאת הסחורה מהמפעל המקורי. תחשבו על זה.

אפשרי.

אז זה כולל את כל מה שנמצא בדרך. תתבססו על תאריך המשלוח מהמפעל.

ההבדל בין מזון רגיל למזון רגיש הוא שהיום אני מודיע בנוטיפיקציה למערכת ממוחשבת ובאישור יבוא אני צריך להגיש בקשה. הטענה של רז היא שאני צריך לארגן את תיק הבקשה וזה לוקח לי זמן.

תשאירו את זה לטכניקה ההגיונית הנדרשת. אני חושב שתאריך המשלוח מהמפעל הוא התאריך הקובע.

הוא לא אמור לצאת מהמפעל בחוץ לארץ.

נכון. יכול להיות שזה מתוך המפעלים בארץ.

לא. זה רק יבוא.

מה בארץ? אי אפשר להפוך מזון רגיל למזון רגיש?

לצורך הפיקוח, ההפרדה בין מזון רגיל ומזון רגיש מיושמת ברמה של מנגנון פיקוח על היבוא. במוצרים שמיוצרים במדינת ישראל, כל המפעלים מקבלים רישיון יצרן ותדירות הביקורות בין היתר וסוגי הפיקוח - - -

אני שואל שאלה פשוטה. מזון רגיל בארץ לא יכול להפוך להיות מזון רגיש?

אני אומר שוב ששיטת פיקוח שונה ביבוא ובייצור מקומי. מזון רגיל ומזון רגיש, אותו מזון רגיש ואותו מזון רגיל, רק בהסדרים כאן יש התייחסות להפרדה בין מזון רגיל למזון רגיש, נתנו אך ורק ברמה של מודל פיקוח על היבוא.

אבל אתה לא עונה על שאלת היושב ראש.

אני חוזר לשאלה הפשוטה שלי. אם מחר אתם מגלים, אחרי שאישרתם מזון שהוא רגיל כאן בארץ, מזון שמיוצר בארץ.

אני שוב אומר שגם מזון רגיל וגם מזון רגיש קודם כל יקבל רישיון יצרן. ההבדל – וכאן כנראה אני לא מצליח להסביר את עצמי ואני אנסה שוב - - -

קודם כל, האם זה אפשרי שמזון רגיל יהפוך להיות מזון רגיש. זאת שאלה מאוד פשוטה, כן או לא.

בארץ אין משמעות למזון רגיל ומזון רגיש מבחינת התעודות ורישיונות כי רישיון יצרן מקבל כל מפעל, גם אם הוא מייצר מזון רגיל.

זאת אומרת, אין הבדל בין מזון רגיל למזון רגיש בארץ.

לא זה מה שאמרתי. לעניין הרישוי, ואני מאוד מאוד משתדל להעביר מסר בצורה כזאת שלא לטעות ולא להטעות, כאשר אנחנו מתייחסים לסוגיה של הרישוי ואנחנו כאן דנים כרגע בסוגיות רישוי, לתת אישור כזה או אחר, זאת סוגיה אחת. מפעל מזון, כל מפעל מזון במדינת ישראל, חייב ברישיון יצרן. המודלים וההפרדות של מזון רגיל ומזון רגיש באים לידי ביטוי בפיקוח על מוצר מזון המיוצר בארץ בתדירות הפיקוח, כמה ביקורות נעשו במפעל הזה, כמה דיגום נעשה בו.

אין תשובה, אני מצטערת לומר.

אני אנסה להבהיר ואם משהו לא מדויק, תדייק. ההבחנה של מזון רגיל ומזון רגיש נעשית לצורך פרק היבוא.

לצורך יישום פיקוח.

לגבי היבוא, אנחנו אומרים שבמזון רגיש צריך אישור מוקדם ליבוא ומזון רגיל דורש רק הצהרה על יבוא מזון רגיל. זאת ההבחנה. גם בארץ יש מזון רגיל ומזון רגיש, אבל לא משתמשים בהבחנה הזאת של מזון רגיל ומזון רגיש.

לצורך הרישוי.

זה לא משהו שאנחנו משתמשים בו. באיזה מקום כאן אמרנו מזון רגיש לעניין השימוש בחומרי גלם אבל זה בעצם לא צריך להיות.

אני מצטערת שאני מתעקשת.

תודה יעל, תודה. אני לא לבד.

אתם עונים לצורך בקשת אישור יבוא. אנחנו לא שואלים לצורך אישור יבוא. ברור שלא צריך כאן בארץ אישור יבוא אבל האם קורה שמזון רגיל הופך למזון רגיש ובעקבות כך הדרישות של הפיקוח שלנו, שלכם, משתנות? האם קורה דבר כזה?

כאשר מזון הופך למזון רגיל או למזון רגיש, בהתאם לזה גם תדירות הפיקוח משתנה, גם בארץ.

אבל לא רק הפיקוח. אתם הרי דורשים דברים.

מה זה קשור לפיקוח? אלי, אני שואל שאלות הכי פשוטות ולא מסובכות. שאלות מסובכות, נפנה לרז שיודע לשאול אותן. אני מתייחס לארץ ושואל שאלה פשוטה מאוד. אני אומר שמזון, כאשר אתה מגלה וחושב שמזון רגיל הוא מזון רגיש, האם זה קורה כאן בארץ? האם זה יכול לקרות כאן בארץ? טכנית.

יכול לקרות.

אז יש תהליך כזה שאתה אומר שמהיום אתם מזון רגיש ואז יש לכם כך וכך זמן להיערכות.

זה לא יקרה.

למה?

זה מה שניסיתי להסביר וכנראה שלא הייתי מספיק ברור. מכיוון שכל ההפרדה בין מזון רגיל למזון רגיש נועדה לתת מענה לתדירות הפיקוח, מה בודקים, באיזו תדירות בודקים, איזה סוג אישור נותנים כי שוב, זאת שיטת פיקוח. המזון הוא אותו מזון.

אם כן, לשם מה צריך את זה ביבוא?

אני אסביר. תעשה יותר פיקוח על היבוא של המזון הרגיש.

לא. קודם כל, אנחנו עושים יותר פיקוח במזון רגיש וזה בא לידי ביטוי בצורה כזאת שלגבי מזון רגיש יש צורך לקבל אישור יבוא ובמסגרת אישור יבוא - - -

את זה אנחנו יודעים. קראנו. למה צריך את כל הסיבוך הזה?

עוד שאלה. זה אומר שמזון רגיש או רגיל, מי שקובע מהו סוג המזון, זה רק אתם. לא יכול להיות היצרן שיגיד שהוא רוצה לייצר מזון רגיש.

קודם כל, יצרן במדינת ישראל יכול לייצר כל סוג מזון שהוא קיבל לגביו רישיון יצרן.

מי קבע שהמזון הוא מזון רגיש או מזון רגיל?

במסגרת רישיון היצרן.

רק אתם במשרד הבריאות?

במסגרת רישיון היצרן. מזון רגיש ומזון רגיל, יש לו ביטויים בכמה שלבים, בשלב של חובת הסאב GMP . לצורך הדוגמה, תוספי תזונה. ברמת התקנות כבר קבענו דרישה שמוצרים מסוג זה יהיו מיוצרים על ידי - - -

אני מבקש, התשובות כל כך מקצועיות שאנשים הדיוטים כמוני לא מצליחים להבין. אני חוזר ושואל. אני יצרן, אני יכול להפוך מוצר מסוים מזון רגיל למוצר רגיש? אני, היצרן.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להבין מה אתה מצפה שיקרה מרגע זה שאתה כיצרן, לדוגמה, הפכת את המזון שלך ממזון רגיל למזון רגיש. למה אתה מצפה?

לבוא ולהסביר לך כמשרד הבריאות שהוספנו משהו, ואז אני מבקש מעכשיו שהמוצר הזה שאתם אישרתם כמזון רגיל, עכשיו הוא מזון רגיש.

לא. תהליך כזה לא מתקיים. הוא גם לא נחוץ מסיבה אחת פשוטה. אני אנסה להסביר מהתחלה כדי שכולנו, גם אני, נוכל להסביר לכולם מה המשמעות של מזון רגיל ומזון רגיש.

מוצר חלב, אם הוא רגיש, הוא רגיש גם לגבי מוצר מיובא וגם לגבי מוצר שמיוצר כאן במדינת ישראל. אין עוררין על כך. בפיקוח על מוצרי מזון, גם מיוצרים כאן וגם מיובאים למדינת ישראל, יש שתי שיטות פיקוח. שיטת פיקוח אחת על מפעל מזון במדינת ישראל מושתתת על רישוי של אותו מפעל, בדיקה של תהליכים טכנולוגיים, תהליכים סניטריים ובין היתר בדיקה של התהליך, בדיקה של מערכות הבטחת איכות ובטיחות, בדיקה של חומרי גלם, בדיקה של מוצר סופי ואחר כך בדיקה של מוצר שנמצא בדרכי השיווק. זאת שיטת פיקוח ברמה של ייצור מקומי.

בהתאם לרגישות המוצר, נקבעים מספר תנאים שהם משויכים לאותו מפעל. אם זה מפעל מזון ברמה של רגישות גבוהה, הוא צריך לקיים מערכת הבטחת איכות כדרישה. חלק מהמקרים כבר קיימים ברמת התקנות ובחלק מהמקרים יש כוונה להזהיר ועל כך כבר עברנו בפרק ב'. תדירות פיקוח, הגעה לאותו מפעל, האם זאת ביקורת אחת בחצי שנה, האם זאת ביקורת אחת בשנה, מה ההיקף של אותו ייצור וכדומה. זה כל מה שקשור למפעל שהוא מייצר במדינת ישראל.

לעומת זאת, מכיוון שברמת פיקוח על מזון מיובא אנחנו לא מגיעים למפעל בחוץ לארץ אלא מסתמכים על מידע שמקבלים מהיצרן או מחוץ לארץ באמצעות יבואנים, שיטת הפיקוח מתמקדת במוצר סופי. כאן יש נחיצות בהפרדה בין מזון רגיל למזון רגיש. אני אשמח לענות אם יש עוד שאלות.

תודה.

קודם כל, תודה רבה. אני חייבת לומר, אני בטוחה שגם בשם היושב ראש, שיש לנו המון הערכה לסבלנות שלך ולהסברים המפורטים. באמת, למרות שאני הייתי במשרד הבריאות, לא נכנסתי לפרטים. אם כן, קודם כל, תודה.

אני אנסה לומר לך מה מפריע לי לאורך – אני כבר אמרתי את זה פעמים – כל החוק הזה ואני שוב אחזור על הדברים. אנחנו רוצים כל הזמן להקל והנה החוק הזה בא ומפריד בין מזון רגיל למזון רגיש כאשר לכאורה אנחנו השתכנענו שבאמת מזון רגיש, שיש לו את הסיכונים לבריאות הציבור הרבה יותר מאשר למזון רגיל ואי לכך יש הצדקה. אבל אם כל ההבדל כאן בארץ הוא שיטת הפיקוח והדרישות לגבי GMP, לגבי מה שאתה רוצה ולא משנה, איזה שהם תקנים, מדוע, כפי שאנחנו סומכים במזון רגיל – גם מזון רגיל עלול להיות מסוכן לבריאות הציבור – ואנחנו סומכים על כך שהמפעל שמייצר – לא המייבא – אנחנו יוצאים מתוך הנחה ומקבלים כמובן את האישורים של היבואן, שהוא ממלא אחר הדרישות כפי שאנחנו היינו רוצים שימלא. מדוע שלא נעשה אותו הדבר לגבי מזון רגיש? מזון רגיש שבארץ המוצא או במפעל שהוא מיוצר, אכן נשים את כל אותו פיקוח שגם אנחנו עושים כאן למזון הרגיש והיבואן יחתום שאכן מפקחים כפי שמפקחים או כפי שצריך לפקח. למה צריך להקשות עליו? פשוט צריך לדרוש אישור פיקוח כמו שכאן אנחנו מבקשים ובא לציון גואל, וגם נפשט את היבוא של המזון הרגיש.

את רוצה שאני אתייחס?

כן. בבקשה.

בוודאי שאני רוצה.

קודם כל, רמת הרגישות של אותם מוצרי מזון היא הרבה יותר גבוהה. אני רוצה להביא שתי דוגמאות מאותם סוגי מזונות שהם מזון רגיש למעט מוצרי מן החי ומוצרי חלב, לפי הדוגמה שהזכרתי, וכולי. מזון לתינוקות, תוספי תזונה, מוצרי מזון מן החי כמו בשר וכולי. אלה מוצרים שהם ברמת רגישות מאוד גבוהה. אישורים מיצרן במקרה הזה לא מספיקים לנו. הם חלק.

אני עוצרת אותך כי אני באמת רוצה להתמקד. האם יש ספק בלבך שבבריטניה, צרפת, שוודיה, הולנד, בלגיה, ארצות הברית ויפן, לדעתי אפילו סין, נותנים מזון רגיש בלי פיקוח ויש שם מוסדות חסרי אחריות שמוציאים מוצרים רגישים בלי פיקוח מתאים? זה החשש שלך?

לא. זה לא החשש שלי.

אם אין לך חשש כזה, למה אתה לא סומך על פיקוח? לא ניקח את זמביה או את בוצואנה אלא ניקח את אותן מדינות שגם אנחנו, רשות המזון, סומכים עליהן שהן לא מרעילות ולא מסכנות את בריאות תושביהן וכי יש שם רמת פיקוח גבוהה ונסמוך עליהן ונפשט את ההליכים. על זה אני בוכה לאורך כל החוק.

למה היוזמה יכולה להיות מהפיקוח? אני מעריך מאוד, אלי, שאתם לפחות לא באים "להתבכיין" על כך שאין לכם כוח אדם לפיקוח, כי יש משרדים אחרים – מי שמתעסק בבנייה, בפיקוח על אתרי בנייה, אני לא רוצה לחזור על הדיון הנוראי שהיה לנו אז – שאומרים שאין להם פיקוח ולכן כל המנופים במדינת ישראל הם באוויר ממש. כאן באמת לוקחים על עצמם שירותי הבריאות, אתם לוקחים על עצמכם את היכולת האדירה לפקח בצורה שיטתית על כל מפעלי המזון בהיבט הזה של רגיש-לא רגיש. אני חושב שצריך גם להשאיר את היוזמה ליצרנים לבוא ולומר שאנחנו חושבים, לאור שינויים שעשינו, עברנו ממזון רגיל למזון רגיש, אנא, בוא לבדוק. לא להשאיר את זה לפיקוח ולשיטתיות של הפיקוח כמה שהיא טובה.

דבר שני. אני חוזר ומצטרף מילה במילה ליעל.

אתה אומר על הייצור בישראל.

ודאי. אני חושב שזה בהחלט לא יכול להיות רק ביוזמת המשרד לגלות, כאילו מישהו מנסה לרמות. לא. ההפך. באים לעזור למערכת, לאחריות על המערכת של היצרנים עצמם.

דבר שני. מאוד חשוב מה שנאמר על ידי יעל וגם אתמול אמרנו את זה. כל החוק הזה, יש לו מטרה מרכזית והיא להוזיל את העלויות של המזון בכלל. כל תהליך שיאפשר את זה, אני בטוח שהוא גם שיקול אצלכם. עד עכשיו השיקול המרכזי היה בריאות הציבור שאף אחד מאתנו לא מעוניין לשים בצד אבל מצד שני קחו בחשבון את הרצון האדיר להוריד את עלויות המזון במדינה הזאת, שעובדה, הוא פשוט מטורף לעומת מדינות חלשות כמו שוויץ וכמו צרפת. לכו לראות כמה עולה שם. אני הלכתי לחופש במקום הכי בורגני שיכול להיות בשוויץ והייתי צוחק עם אשתי. לא יכול להיות. זה פשוט טירוף.

תחשבו על זה. זה חלק מרכזי, ובמיוחד לאוכלוסיות החלשות שכולנו רוצים את טובתן. בבקשה, תחשבו על הקלה של המערכות הבירוקרטיות.

ברשותכם, את הסעיף הזה נשאיר לצוות המקצועי. אנא מכם. תבדקו את עצמכם ואם תגיעו לאיזה סיכום אחר או תישארו בסיכום הזה, אין לי שום התנגדות אבל תשקלו מחדש.

ברשותכם, אני רוצה להתקדם. אני מבטיח לכם הפסקה בשעה 10:45.

חברת אבוט, יצרנית מזון תינוקות. אם יורשה לי להוסיף לדברי חברת הכנסת יעל גרמן, אנחנו היינו שמחים גם שתופעל מערכת הערכת סיכונים בדבר יבוא מזון רגיש. יבואן שקיים כבר הרבה שנים נבדק, נמדד ועובר את כל אותן מסכות על מנת להיכנס לארץ ואחרי הרבה שנים שיש רקורד שמראה שהוא אכן עומד בכל הדרישות המקומיות, אפשר להפעיל עליו מערכת הערכת סיכונים ולבדוק האם יש צורך להמשיך באותן דרישות. אין צורך להוסיף שהיוקר לייבא מוצרים לארץ הוא פשוט בלתי נתפס. אם אתה לא חברה גדולה בעלת גב כלכלי חזק, יהיה מאוד קשה להכניס מוצרים נוספים לארץ.

אתמול דיברתי כיצרן אבל אני כאן בכובע של היבואן. אני חושב שצריך לעשות גם רביזיה ברשימה של המוצרים הרגישים מכיוון שלצד המוצרים שאלי ציין קודם יש גם מוצרים כמו דגני בוקר מופחתי קלוריות שכל עוונם הוא שיש בהם ממתיק והם נכנסו, כתוצאה מכך, לרשימת המוצרים הרגישים. נכנסו לתוך זה מים מינרלים ואז גם מוצר שמכיל בתוכו מים מינרלים כמו נסטי שמגיע לארץ עם מים מינרלים, גם הוא נחשב מזון רגיש. העלויות שמושתות על המוצרים האלה הן כמו אלה של המוצרים הרגישים שציין אלי ולטעמי, בראייה מקצועית, זה מוגזם.

אדוני היושב ראש, בתשובה לגברת הולצשטיין. אני רק שואל אם הכוונה הייתה כמו יצרן ותיק כזה, כמו הומאנה למשל, רק לצורך הדוגמה.

ההערה שהתכוונתי להעיר. אני רוצה להפנות לסעיף 83(3) שאדוני אישר אותו או כבר עברנו עליו שמדבר על יבוא מזון לצורך אחד מאלה, בעצם לא יהיה חייב בכלל ויוחרג.

לא, הוא לא מוחרג לגמרי. אפשר לקבוע שהוא יהיה - - -

הוא מוחרג לגמרי.

לא, הוא לא מוחרג.

הוא לא מוחרג לגמרי. אפשר לקבוע פטור מאבחון הסימון.

אפשר. למשל, כאשר הוא מיועד ליצוא. זה סעיף שקיים גם בחקיקה הזרה. זאת לא המצאה ישראלית. זאת אומרת, אנחנו באים ואומרים שנכון, יש חקיקה מצוינת. אגב, זה כבר קרה בתחום של רכבים כשבאו ואמרו שרכבים שיימכרו בארצות הברית יהיו בתקינה מסוימת אבל אתה מייצא אותם למקום אחר ואז הם ייראו אחרת. אני אומר שצריך להיזהר עם הפתיחה ואני מבקש לעשות את זה בהרבה מאוד זהירות.

כאשר מדובר במזון רגיש, כאשר משרד הבריאות חושב שצריך לשים את הברקס, כי אותו סעיף הוא סעיף שמאומץ מחקיקה בינלאומית.

תודה. אלי, בבקשה. התשובה היא סופית לחלק של הדיון הזה.

מכיוון שנאמרו לא מעט דברים, אני רוצה להתייחס נקודתית לכמה דברים. קודם כל, כל מדינה, חברת הכנסת יעל גרמן, דואגת להבטחת איכות ובטיחות של המוצרים שמגיעים אליה והיא חייבת בכך. לא תמיד מדינת יצוא, אלא אם כן קיימים הסכמים בילטרליים עם אותה מדינה, מוכנה להרים את הכפפה ולעשות פיקוח במקום. זה דבר אחד. ארצות הברית ואירופה, בחלק מהמקרים, עושות בקרה ופיקוח ישירות ברמת המפעל. זה בשיטות ומודלים של פיקוח על מזון מיובא לכל מדינה ומדינה. יש כאן לא מעט נציגים והם יכולים לתקן אם אני לא מדייק בדבריי.

לעניין של מזון רגיש. אני רוצה להזכיר לכולם, כולל לרז, מעוז וכל מי שהעלה את הסוגיה, שרשימת מזון רגיש כרגע לשלוש שנים היא קבועה ואחר כך תהיה רביזיה.

התדירות היא אחת לשלוש שנים?

לא.

רק לראשונית.

לפי החוק, כבר היום, אנחנו מכירים, שמענו את הטענות ובהתאם לכך גם התייחסנו לסוגיה.

נושא נוסף. מזון רגיל ורגיש והפרדה בתחום פיקוח על היבוא קיימת בכל מיני מדינות, בין היתר באותן מדינות שהזכרנו כאן, מדינות ואפילו גושים, בהתייחסות בפיקוח ראשונה. הוזכרו כאן מים מינרלים שבחלק מהמדינות זה כן מזון רגיש ובחלק מהמדינות הוא לא מזון רגיש. אצלנו, אנחנו הגענו למסקנה, בהתבסס על ניהול סיכונים שקיים בתחום של מזון רגיש, כי הייתה המלצה לקיים אותו עכשיו. לו אין ניהול סיכונים, לא הייתה הפרדה בין מזון רגיל ומזון רגיש. בואו לא נשכח היכן אנחנו נמצאים. אנחנו לא יוצרים את המנגנון של ההפרדה היום אלא הוא קיים מאז 2004.

להערה של ספי. במה זה מייקר היום?

היום, ספציפית בתחום שלנו, כל יבוא נדגם ונבדק על ידי משרד הבריאות. כל יבוא.

כל משלוח נדגם?

כל משלוח נדגם ונבדק על ידי משרד הבריאות.

זה עולה לכם כסף?

המון כסף.

למה?

מעבר לעלויות הלוגיסטיות של הסעת המכולות ממקום הנמל למקום הדיגום של משרד הבריאות ואחר כך אל המחסנים בחזרה - - -

כל המשלוח?

הכול. כל המשלוח נבדק.

ספי, לטעמי את לא מדייקת בתשובה אלא אם כן לא הבנתי. כל משלוח שנדגם?

כן.

השאלה הייתה לגבי כל המשלוח.

את כל המכולה את צריכה לשנע לאתר בדיקה?

את חייבת להביא מה שנדגם.

הכול נדגם. כל אצווה שנכנסת לישראל נדגמת אבל במשלוח יכולות להיות שלוש אצוות או אצווה אחת. כל אצווה שנכנסת לישראל, ולא משנה אם היא נכנסה פעם ראשונה או פעם שלישית, היא נדגמת בשערי הנמל לבדיקות במשרד הבריאות. בניגוד למקובל בעולם - - -

כמה זמן זה אורך?

הדגימה לוקחת כמה ימים, בין יום לארבעה ימים עד שבאים לדגום. אנחנו משלמים עלויות אחסנה בנמל עד שזה קורה. זה קורה לכל היבואנים.

אני אתייחס לסוגיה הזאת.

הבדיקה המינימלית שעוברת כל אצווה היא בדיקת מיקרו ביולוגיה והבדיקה עצמה יכולה להיערך, אם זאת אבקה, עד שבוע ימים, ואם זה נוזל, עד 21 ימים. אנחנו ממתינים לתוצאות הבדיקות וכמובן רק על פיהן משתחרר המשלוח, שזה בסדר ואנחנו עומדים בזה. הבעיה האחרת היא שכל אצווה שלישית נזקקת לבדיקות מלאות וזה אומר עד 28 סוגים שונים של בדיקות. כל הנוטריינטים, כל הפרופיל השומני, פרופיל חלבונים, מיקרו ביולוגיה, חומרי הדברה, מתכות כבדות – הכול נבדק. זה קורה לכל אצווה שלישית.

נציין שגם אם אצווה נכנסה כבר לארץ ונבדקה – המנגנון מתאפס כל שלושה חודשים כך שאם הכנסת אצווה לארץ, היא נבדקה בבדיקות מלאות – עברו שלושה חודשים ויום, היא תיכנס שוב ושוב תיבדק בבדיקות מלאות, 28 בדיקות. עלות הבדיקה המלאה יכולה להגיע עד לסדר גודל של 6,000, 7,000 שקלים. בדיקת מיקרו בלבד נעה בין 600 ל-1,000 שקלים. רק הבדיקה ולא המכולות, לא האחסנה, לא הזמן, לא המוניות שאני שולחת לכל המעבדות בארץ על חשבוני, לא צוות הרגולציה שאני מחזיקה כדי לקבל את הבדיקות, לעבור עליהן ולהעביר אותן למשרד הבריאות.

אני אתייחס לזה.

כל התהליך הזה מאוד מסורבל ויקר.

את תיארת את המצב כיום לגבי מזון רגיש.

מזון רגיש בתחום שלי.

נכון. לפי ההצעה המצב יישאר כמו שהוא מבחינת כמות הבדיקות?

כן.

לא יהיה שינוי.

לא יהיה שינוי.

כל הרזולוציה של מה נבדק וכולי, לא בחוק.

אם יורשה לי עוד הערה קטנה. כשאני ביקשתי לבדוק הערכת סיכונים, הבקשה נאמרה לא ברמה של לבטל ולא ברמה של לעשות מהכול אפס, אלא לשקול להוריד את דירוג הבדיקות, לרווח את דירוג הבדיקות, לרווח סוגי בדיקות. אם היצרן כבר כמה שנים עובר את אותן בדיקות על המוצרים שלו ויש 0.01 אחוז שהממצאים לא טובים, שלפעמים זה קורה בגלל בעיות במעבדות ולפעמים בבית היצרן, וזה בסדר וזה קורה, אבל אם יש כזה מידע שקיים במשרד הבריאות כבר המון שנים, מאז משבר רמדיה, מאז שאנחנו נבדקים, מדוע לא משתמשים במידע הזה? אם אני נבדקתי תמיד ויצאתי בסדר, בואו נראה אולי אפשר לרווח ואולי לא כל אצווה שלישית אלא כל אצווה שישית, אולי פעם בחצי שנה, קצת יותר לנשום וקצת יותר לרווח. העלויות, רק העלויות הלוגיסטיות, ואני לא מדברת עכשיו על דברים אחרים, הן עצומות.

את בעצם מציעה לשקול מחדש את מדיניות ניהול הסיכונים לגבי מזון תינוקות שהיא מדיניות ניהול סיכונים.

היא אמרה בהתייחס לתחום שלה אבל את יכולה לעשות השלכות על התחומים האחרים.

לא. אם יורשה לי, אני אתייחס.

לכל אחד יש את ניהול הסיכונים שלו, אבל אלה שאלות של ניהול סיכונים.

לייעוץ המשפטי יש זכות להתערב בכל משפט ואפילו באמצע הצבעה.

סליחה אדוני.

אני מבקש שנבין אחד את השני. ההמלצה שהייתה כאן של הגברת היא בעיקר עבור התחום שלה ולאור ההיסטוריה של החברה שלה. אני חושב שצריך לחשוב על ההשלכות האפשריות ועל חברות אחרות וגם על סוגים אחרים, אבל אני לא מסכם אלא רק משאיר את זה כהתלבטות כוללת.

מדובר כאן על תמ"לים שזה מזון לתינוקות ואנחנו לא יכולים לשכוח את הטראומה שהייתה לכולנו והיא טראומה מאוד כבדה וטרגדיה מאוד כבדה עם רמדיה. לכן למעשה נכנסו לבדיקות וזה מתוך אחריות ואחריות רבה. עם זאת, אני חייבת לציין שאחת הבעיות של יוקר המזון היא התמ"לים. התמ"לים יקרים בצורה בלתי רגילה. כאשר ניסו להכניס עוד חברה ולאפשר לה להיכנס – בין השאר להיכנס לבתי חולים כדי באמת להקל את הכניסה ואת החדירה לשוק – היא לא יכלה להתמודד והיא נעלמה, פשוט עזבה את הארץ. יש לנו כאן מבחר מאוד מאוד קטן. נדמה לי שיש לנו היום שלוש או ארבע חברות.

שלוש.

זאת אומרת, הרביעית נעלמה. שלוש חברות. אנחנו מדברים על מזון לתינוקות וזוגות צעירים, אלה שבאמת יש להם את הכי פחות, משלמים הכי הרבה, הולכים לצבא וכולי וכולי ועליהם מוטל יוקר המחיה הבלתי אפשרי של התמ"לים, של המזון לתינוקות, שזה דבר ממש משגע.

לכן אני חושבת שההערה שלה היא מאוד מאוד נכונה. הגיע הזמן לבחון ניהול סיכונים מחודש לגבי הנושא כחלק מהניסיון להוריד מחיר. אבל היא דיברה על תמ"ל כדוגמה והיא אומרת שבכל מזון רגיש, בואו נבקש אחרי מספר שנים של ניסיון מוכח במשרד הבריאות, להוציא את כל הבדיקות, את כל המדגמים, את כל התוצאות, את כל הריג'קטים, לראות ואז, לאחר מכן, נבחן אולי באמת איזה שהן הקלות בבדיקות שיביאו לחיסכון בכסף שאני מקווה שיגיע לכיס של הזוגות הצעירים.

עוד הערות? בבקשה, רז.

זה מאוד מתחבר להערה הקודמת שלי לגבי הנוסח של הסעיף המסמיך להתקין תקנות ואני באמת חושב שכאשר בוחנים הקלות, אם לא יבחנו גם שיקולים של עלויות – וכאן מדובר בדוגמה של מזון תינוקות אבל זה נכון לכל מזון רגיש כי מישהו יכול להביא סוכריות במשך תקופה ארוכה והסוכריות האלה הן בלי סוכר ולכן הן מוגדרות כרגיש ולאורך זמן הן טובות – אם ניקח שיקולים רק של בריאות, יכול להיות שבגלל שהן עם אותו ממתיק, צריך להתייחס אליהן בזהירות אבל אם נוסיף גם שיקולים של יוקר מחיה, אולי נרצה להקל עליהם. לכן מאוד חשוב בסעיף המסמיך להוסיף גם את השיקולים של יוקר המחיה.

כאן אני פונה לאוצר. אני מבין את אנשי משרד הבריאות שעושים את העבודה ובצורה מחמירה ביותר ובצדק ואין לי טענות אליכם. האם לוקחים בחשבון גם את המהות של החוק הזה, שהיא הורדת יוקר המחיה? סליחה שאני אומר את זה, אני לא פוליטיקאי נורמלי, אני לא פוליטיקאי בכלל ואני רוצה לראות הורדת יוקר המחיה כאחד הדברים הטובים לכל אוכלוסיית ישראל ובמיוחד לחלשים. במיוחד במוצרים מסוימים כמו המזון שאנחנו דנים בו, אוכל לתינוקות.

אני חושב שצריך לעשות את הבדיקה הנדרשת כי אני לא מצפה ממשרד הבריאות שייתן לנו תשובות טכניות, ארגוניות, זמן המתנה וכולי. זה לא תפקידו. תפקיד האוצר הוא לבוא ולנהל את הסיכונים ולא משרד הבריאות. משרד הבריאות ינהל סיכונים רק בתחום הבריאות ולא ינהל את הסיכונים בתחום כלל העלויות הנוצרות על המוצר. אני חושב שיש כאן – בדוגמה שלמדנו טיפה לעומק אבל לצערנו היא ידועה ויש כבר כאלה שאומרים שצריך לשים על כל קופסת מזון לתינוקות איזו זמזם שלו כדי שחס ושלום לא יגנבו אותה – ואני חושב שהגיע הזמן שנטפל בנושא הזה, שנבדוק איך אנחנו מוזילים כי כרגע לא הוזלנו אלא ייקרנו את המזון ועשינו אותו בלתי ניתן להשגה, במיוחד במוצרים הטובים ביותר ואני לא מפרסם ולא יודע מה את מוכרת. לצערי אין לי תינוק בבית כבר 25 שנים.

בבקשה, תבדקו את הנושא. אני לא רוצה לסכם.

בכל זאת אני אשמח להתייחס כי הערה דומה כבר עלתה.

אני מודיע מראש שהסיכום יהיה בדיון חוזר ביניכם בצוות כדי לבדוק את המצב כי המצב לא נראה לי סביר כרגע.

הערה דומה עלתה גם אתמול. לא ספציפית עכשיו לגבי הסוגיה של יבוא המזון הרגיש אבל הייתה איזושהי תחושה שלך שאין ברפורמה מספיק צעדים להפחתת יוקר המחיה ואני כן אשמח להתייחס.

ביקשתי ממך רשימה שתאפשר לי לזהות איפה יצרנו הורדת מחירים. כאשר נקבל אותה, נתייחס אבל כרגע בוא נישאר בהערה הכללית.

בסדר. לעניין המזון הרגיש, אנחנו נקיים דיון בצוות הפנימי. מלכתחילה, עת הצגנו את הרפורמה בפני הוועדה, אמרנו שהשינוי המהותי מתייחס לפלח מסוים בתוך שוק המזון שנקרא המזון הרגיל, המזון שנמצא בסיכון נמוך יותר, שבו נמצאות ההקלות של פרוצדורת היבוא וכן האפשרות לייבא מזון ביבוא מקביל. דרך הסגמנט הזה של יבוא מזון נמצאת הבשורה של הרפורמה לעניין יוקר המחיה.

לכל הנושא שעלה עכשיו, של מזון רגיש. אני מציע שאנחנו נקיים בצוות הממשלתי עוד דיון על זה לפני שנצא כאן בהצהרות ואמירות כי כל הרפורמה נעשתה תוך שיתוף ותוך הבנה של המגבלות של שירות המזון שבסוף ניהול סיכונים, אתה אומר שהאוצר ינהל, של מזון, מי שאחראי שיסופק מזון תקין לאזרחי מדינת ישראל, זה לא אני. כמי שנושא בסוף באחריות ונותן עמדה מקצועית, צריך להגיד מה הקווים האדומים שלו ומה הוא יכול ומה הוא לא יכול.

אתה יודע מה אמר פעם בן גוריון על היועצים שלא רצו לתכנן את הנגב – שיחליפו אותם. חבר'ה, הגיע הזמן שתיקחו אחריות כוללת ולא כל אחד לוקח את המקום שלו וחי בו לבד. יש כאן אחריות, כי אחרת הנגב היה דומה למה שלא היינו רוצים שייראה.

נדמה לי שהתכנית הכלכלית והיקף הדברים שהיא מביאה תחת המעטפת - - -

אני באמת רוצה לראות את זה. אתה יודע מה העמדה שלי לגבי התכנית הכלכלית, מה ההבנה, מה הרצון ומה המחויבות הלא פוליטית למוביל את התכנית הכלכלית הזאת באופן אישי. אני חושב שצריך לחפש דרכים להוזיל עלויות. לא פגעתי חס וחלילה באחריות של מישהו.

אני מתנצל אדוני היושב ראש, אבל אני חייב להגיב לעובדות שלא דייקו בהן בעניין של מזון לתינוקות. את העובדות כולנו מכירים ואני רוצה רק לשאול את הנציגה שהציגה כאן עובדה שלא מיושם ניהול סיכון במזון לתינוקות ובפיקוח על מזון לתינוקות. תאמרי לי בבקשה, מאז 2004, פרוץ האירוע, ועד היום, תדירות בדיקות לא השתנתה? האם לא יושם ניהול סיכונים נקודתית לגבי מזון לתינוקות והוא בגלל אירוע ובגלל רגישות? בין היתר בגלל דרישה ציבורית, אני רוצה להזכיר לכולנו, היא שונה לגמרי מכל שאר המזון הרגיש שמגיע.

אולי תיתן לנו את התשובה?

אני אתן תשובה אבל אני לא רוצה לתת תשובה אלא אני רוצה שהם יתייחסו.

לא. תן תשובה. אנחנו מאמינים לך. אני לא אוהב שתוקפים.

לא, חלילה. פשוט חבל שדברים לא מוצגים בצורה נכונה על ידי מפוקח ואז אני נאלץ לדבר וכמו שאני רואה, אני לא תמיד מצליח להסביר את עצמי מספיק טוב.

לא, אתה מסביר מצוין.

עובדתית דברים לא נכונים. בתחום מזון לתינוקות במהלך שנים, מאז האירוע, אז התחלנו מיום אפס, אחרי האירוע, בהנחיית שר הבריאות דאז לבדוק כל אצווה ואצווה של מזון לתינוקות שמגיע למדינת ישראל. לאחר מספר שנים יצרנו דאתה בייס, מאגר מידע של הנתונים בבדיקות לגבי אצוות ובהסתמך על אותם נתונים ניתחנו את הנתונים האלה ואת תוצאות הבדיקה. דרך אגב, בין היתר הייתה גם דעה ציבורית השלילית על כך שאנחנו מפחיתים את תדירות הבדיקות. הפחתנו בפעם ראשונה.

מזון לתינוקות הוא אחד מהמזונות הרגישים. ברגע שבנינו מערכת ממוחשבת, נתנו דעת למודול פיקוח ויישום של דיגום של מזון לתינוקות ובאמצעות אותו מודול הורדנו עוד יותר את התדירות של הבדיקות. נכון להיום אנחנו מתעסקים עם החוק ובתהליך. על אף הכול, בתהליך תוך כדי עבודה, אנחנו גם יודעים ליישם את הנוהל שמתייחס לניהול סיכונים, לניתוח מצאים שיש לנו וכך גם נפעל בהמשך.

עוד נקודה אחת שהייתי רוצה להתייחס אליה.

האם באמצעות החוק הזה בדקתם שאי אפשר להקל עוד יותר?

הרפורמה, אדוני היושב ראש, מלכתחילה התמקדה במזון רגיל, בהבנה ובהפנמה שבעניין של מזון רגיל, קודם כל לא נוגעים. אלה הסדרים קיימים בלי קשר לכל ההסדרים, לאותו ניהול סיכונים שאנחנו מדברים עליו, מיושם בשגרה יום יומית. לצורך הדוגמה, להבדיל ממזון לתינוקות, בכל שאר המקרים, נכון להיום, מיושם נוהל הסרת חסמים שמאפשר לבדוק, לשחרר משלוח מהנמל במידה ובמהלך שלושה חודשים הוא נדגם.

אני מציע שזה יחזור לדיון בצוות המקצועי. אני מבקש, תנסו להגיע בשבוע הקרוב לסיכום אותו נאמץ בהבנה ובשמחה.

נמשיך הלאה לסעיף הבא.

אנחנו קוראים את סעיף הכרזה זמנית. אנחנו בפרק שנוגע למזון הרגיש. רוצים לעבור הלאה או שרוצים להמשיך לקרוא אותו?

להמשיך לקרוא.

90. הכרזה זמנית

על אף הוראות סעיפים 86 עד 89, רשאי מנהל שירות המזון להכריז, באופן זמני, כי מזון הוא מזון רגיש (בסעיף זה – הכרזה זמנית), במקרים שבהם סבר כי קיים צורך דחוף בהכרזה כאמור עקב חשש לפגיעה בבריאות הציבור.

הכרזה זמנית תהיה לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, ורשאי מנהל שירות המזון להאריך את ההכרזה הזמנית לתקופות נוספות ככל שסבר כי הצורך בהכרזה דורש זאת, ובלבד שסך התקופות לא יעלה על שישה חודשים.

הכרזה זמנית תפורסם בידי מנהל שירות המזון ברשומות ובאתר האינטרנט של שירות המזון ותימסר במסירה אלקטרונית לבעלי עניין.

כאן הייתה הבחנה בין בעלי תעודות יבואן רשום לבין שאר הרשומים למינוי הזה באתר האינטרנט אבל אני לא רואה סיבה להבחין וזה כולל את כל בעלי העניין.

הודעה על הארכת הכרזה זמנית תפורסם ברשומות שלושה שבועות לפני תום ההכרזה הזמנית ותימסר במסירה אלקטרונית לבעלי עניין.

הכרזה זמנית תיכנס לתוקף עם פרסומה ברשומות או במועד מאוחר יותר שנקבע בה, אולם רשאי מנהל שירות המזון לתת לתחנת הסגר הוראות שלפיהן יש להתייחס למזון כמזון רגיש מרגע החלטה בעניין, עוד בטרם הפרסום ברשומות.

אני רוצה לשאול. אנחנו מדברים כאן על הוראה מינהלית מאוד משמעותית. ראינו שיש הוראות כאלה בסעיף 119 ויש גם בסעיף 192 הוראות מינהליות חמורות. השאלה אם באמת נחוצה הוראה נוספת כאן שמקדימה את מועד ההכרזה הזמנית מעבר למה שכתוב בסעיף 119.

לפני שאלי יסביר את הצורך המקצועי, אני אעיר שההוראה היא בכוונה לתחנת ההסגר. לכן המצב שמישהו עובר עבירה פלילית, לא קיים כאן. בעצם הבן אדם עצמו ממשיך לייבא, זה בסדר, אנחנו לא משיתים עליו כלום, אלא רק תחנת ההסגר בעצם העלתה את רף הבדיקה למשל שאולי יש בו עלות כלכלית אבל הוא לא מייצר סנקציה פלילית או עיצום כספי או משהו כזה. זאת הייתה הפשרה שלנו. למשל יש אסון גרעיני ביפן ורוצים להגיד שכל מזון מיפן צריך לעבור בדיקה רדיו אקטיבית. אי אפשר לחכות לפרסום ברשומות.

נדמה לי שאם יש אסון גרעיני ביפן, יש לנו סמכות בסעיף 192.

119 או 192.

119.

נדמה לי שאת מדברת על 119(ב). אתמול הפנו את תשומת לבנו ליחס בין הדברים האלה. אני חושב שנצטרך לבדוק את זה אבל בכל מקרה, זאת המהות. כלומר, לפעמים יש דחוף דחוף אבל לא נשית על האזרח אלא תחנת ההסגר היא זאת שתדע שהיא צריכה להתחיל בדיקות רדיו אקטיביות כבר מעכשיו למשל.

אני רק מבקש שאם וכאשר יש הוראות שהן הוראות פנימיות בתוך משרד הבריאות, נניח אומרים עכשיו למפקחים שיבדקו יותר בקפדנות מזון שמגיע מיפן, שהוראות כאלה יפורסמו באתר האינטרנט של משרד הבריאות כך שכל היבואנים יהיו מודעים להן ויצפו גם עוד עיכובים אולי בשחרור של המשלוחים כתוצאה מכך.

אני חייב להגיד שבזה צריכים להיות זהירים. אם זה כל כך דחוף, לא צריך להכניס פאניקה. אם היבואן הספציפי ידע, לדעתי אין צורך לפרסם את זה מיד ואז מכניסים את המדינה לפאניקה. אני חושב ששליטה כזאת בתחנת ההסגר, זה נראה לי הגיוני. אותו יבואן יקבל במקביל הודעה. זה כן, אבל לא הייתי הולך מיד למהלך דרסטי כזה ויביא פאניקה למדינה. יש לנו מספיק פאניקות כל שעה וחצי, ומי שרוצה, שיפתח את הטלפון ויקרא בחדשות. אני מציע שקצת נרגיע את המדינה הזאת.

לפי הנוסח הזה היבואן לא מקבל הודעה. זאת בדיוק הבעיה.

לא יקבל הודעה.

זאת הודעה על הכרזה זמנית. ההודעה על ההכרזה הזמנית ממילא מתפרסמת באינטרנט.

לא הודעה על הכרזה זמנית. להוראות הספציפיות, מה זה אומר שעכשיו בודקים כך וכך.

נשקול את זה.

תשקלו. אני לא הייתי הולך על הכרזה. תודה. נמשיך.

תת סימן ג': אישור מוקדם לייבוא מזון רגיש.

91. בקשה למתן אישור מוקדם ליבוא

לשם קבלת אישור מוקדם ליבוא של מזון רגיש, או חידוש אישור כאמור, יגיש יבואן למנהל שירות המזון או לעובד שירות המזון שהוא הסמיכו לכך (בתת סימן זה – נותן האישור) בקשה בהתאם להוראות סעיף 92.

נותן האישור רשאי שלעכב את הטיפול בבקשה אם מצא כי לא צורפו המסמכים, הטפסים או המידע הנדרשים לפי סעיף 92(א)(2), עד לצירופם בתוך מועד שיקבע, ואם לא צורפו במועד כאמור, רשאי הוא לדחות את הבקשה.

92. התנאים לקבלת אישור מוקדם ליבוא

אישור מוקדם ליבוא יינתן למבקש שמתקיימים בו כל אלה:

הוא יבואן רשום, אלא אם כן הוא פטור מכך לפי סעיף 83.

הוא מסר את כל המסמכים, הטפסים והמידע שנקבעו לפי סעיף 148(3) המעידים על עמידת המזון הרגיש בדרישות חקיקת המזון ועל הקשר ליצרן המזון.

הוא שילם את האגרה המתאימה לפי סעיף 148(12)(ב) בעד הגשת הבקשה.

סעיף (ב) הועבר לסעיף הקודם, לסעיף 91, כך שסעיף (ג) הופך להיות סעיף (ב):

לא יינתן אישור מוקדם ליבוא ולא יחודש אישור כאמור – צריך לבדוק אם אנחנו קובעים את זה גם לגבי חידוש - למזון שאינו עומד בדרישות לפי חקיקת המזון.

זאת אמירה כללית שלכם. אתם דורשים את המידע, את דרישות חקיקת המזון, וזה גם לגבי חידוש האישור.

ברור. כן.

93. חובת דיווח על שינוי במסמכים

חל שינוי בפרט מן המסמכים, הטפסים או המידע שמסר היבואן לפי סעיף 92(א)(2), ידווח היבואן לנותן האישור על השינוי בכתב, בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימי עבודה.

94. קביעת חובות מקצועיות באישור מוקדם ליבוא

נותן האישור רשאי להורות באישור המוקדם לייבוא כי משלוח המזון ייבדק במעבדה בישראל עם הגיעו לתחנת ההסגר, בסוגי בדיקות שפירט באישור וכן כי תבוצע בו בדיקה אורגנולפטית, וכן רשאי הוא לקבוע הוראות מקצועיות נוספות הנדרשות לסוג מזון רגיש מסוים, בין השאר בשים לב להסדרים המקובלים במדינות מפותחות בתחום המזון. לעניין זה, "בדיקה אורגנולפטית" – בדיקה של ריח, מראה חיצוני וטעם.

לגבי סעיף 92. אני מזכיר את ההערה שלנו שהערנו בדיון אתמול. אנחנו מבקשים שיהיה מסלול דומה למסלול שיש ברישיון יצרן, שאם הוגש לפני, כל עוד לא סורב, זה ייראה כאילו האישור ממשיך. אני מניח שעל זה ידובר בנפרד בדיון שנקיים.

ההצעה שמופיעה בסוף סעיף 95, הצעה של איגוד לשכות המסחר, לאפשר הארכה של אישור מוקדם במקרה של עיכוב במתן החלטה על חידוש.

כן. על זה נדון.

הערה נוספת. בסעיף 92(ב), נותן האישור רשאי לעכב את הטיפול בבקשה אם מצא כי לא צורפו המסמכים או המידע הנדרשים. אנחנו ביקשנו, לאור הרבה מאוד פניות של יבואנים - - -

זה נמחק.

הוא הועבר לסעיף הקודם.

הוא הועבר לסעיף 91(ב).

הוא הפך להיות סעיף 91(ב).

בסדר. יש בעיה מאוד קשה ליבואנים, במיוחד במזון רגיש, עת בודקים את המסמכים ומוציאים ריג'קט. אומרים שאי אפשר להביא את המוצר לישראל בגלל סיבות אלה ואלה.

בשלב הגשת הבקשה.

כן. באישור מוקדם. אז רץ היבואן, פונה ליצרן ואומר לו שהוא צריך את א', את ב', את ג', כדי לקבל את אישור היבוא. הוא מקבל מהיצרן את המסמכים האלה, מגיש אותם שוב למשרד הבריאות ואז במשרד הבריאות ממשיכים לבדוק את הבקשה ומגלים שבעצם חסרים עוד דברים או שעכשיו משרד הבריאות החליט שצריך עוד דברים.

על מנת לייצר ודאות – שמאוד מתחברת עם הנושא של יוקר המחיה והעלויות והקושי הבירוקרטי – אנחנו מאוד מבקשים שיוגדר בחוק שכאשר בודקים – והייתה התייחסות דומה, אם אני זוכר נכון גם לבקשת רישיון יצוא – בקשה לאישור מוקדם של מזון רגיש, יבחנו מ-א' ועד ת' את הבקשה ולפחות כל מה שמופיע בבקשה, כבר יקבל מענה. והיה ומסמך שאחרי כן יגיש היבואן יהיה גם בו ריג'קט, ברור שניתן יהיה להחזיר אותו בחזרה ליבואן. אבל ביחס לכל המסמכים שהוגשו בתחילה, שהם ייבדקו מ-א' ועד ת' וכל הריג'קטים באותו מעמד יינתנו ליבואן.

אתה בעצם אומר שאתה יכול להגיש בקשה חלקית, תבדקו קודם ותגידו לי אם יש ריג'קט.

לא. אני אומר שאני אגיש בקשה מלאה אבל אני רוצה לקבל את כל הריג'קטים. אני לא רוצה שייתנו לי ריג'קטים חלקיים ואחרי כן ייתנו לי עוד ריג'קטים. את זה אני מבקש.

אתה רוצה תגובה בבת אחת, בפעם אחת.

בדיוק.

אני רוצה לתת אישור בפעם אחת אבל הבעיה היא שיבואן מסיבותיו הוא יודע להגיש בקשה חלקית. אם כל היבואנים היו מאה אחוזים יודעים להגיש בקשה בצורה נכונה, הייתי נותן אישור. אין לי כוונה בכוונה לא לתת אישור וכדי ליצור לעצמי עבודה מיותרת. לכן ההתייחסות של מהנדס במחלקה ליבוא בעת הנפקת אישור יבוא היא לא שאנחנו נותנים לך ריג'קט אלא אנא ממך, זה דוח החזר, אנא ממך, תשלים מידע שחסר כדי להנפיק אישור יבוא. זאת סוגיה אחת. שנית. מהנדס מזון לא יכול לנחש מה בריג'קט יושלם ובאיזו דרך ומה תהיינה השאלות שיש להפנות ליצרן.

לכן, מכאן הקריאה, ויותר מפעם אחת אמרנו לכל היבואנים, אנא מכם, תגישו בקשה מלאה כדי לקבל אישור יבוא כי התהליך הזה של פינג פונג – ולתהליך הזה אנחנו קוראים כך – מיותר לכולנו, גם לגוף פיקוח וגם לגוף המפוקח. ככל שהבקשה תוגש במלואה, כך ההתייחסות תהיה מלאה.

אני מתחבר לתשובה של אלי במאה אחוזים. זה בדיוק מה שצריך להיות. היבואנים צריכים להקפיד להגיש כמו שצריך ומשרד הבריאות צריך להקפיד לבדוק מ-א' ועד ת'. אם זאת ההנחיה של אלי, ואם אפשר שזה ייכתב גם בחוק, אין בעיה.

אתה מצפה שמשרד הבריאות לא יגיב?

לא, ודאי שלא.

אז הוא יקבל אישור יבוא בלי שנתנו.

זה ממש לא מה שאני מבקש.

יש כאן שילוב של אינטרסים.

נכון.

לענות מהר ולקבל מהר.

אבל מהצד שלנו הדרישות ברורות. אני רק מבקש שהדרישות יהיו ברורות גם למהנדסים של משרד הבריאות שהם נדרשים לבדוק מ-א' ועד ת'.

נמשיך הלאה.

אני רק רוצה להזכיר את לוחות הזמנים. אנחנו אמרנו שאנחנו נקבע לוחות זמנים לאורך כל החוק. דרך אגב, לא ראיתי את זה בחלק שכבר אור.

אנחנו ניתן.

הם קיימים ומפורסמים באתר האינטרנט.

צריך לציין אותם.

להכניס אותם לחוק.

בסדר.

אפשר בהתאם לסוגים. אין בעיה.

אני חוזר להערה של חברת הכנסת יעל גרמן. אנחנו רוצים לרכז את כל הנושא של לוח הזמנים לפי הדרישות השונות. הדבר השני, הסעיפים שמאפשרים לזהות ירידת יוקר המחיה.

לסעיף 93, חובת דיווח על שינויים במסמכים. זה לא סעיף שאומר מתי צריך להגיש מחדש אבל אנחנו נשמח לקבל הבהרה מאלי. לא הצלחתי להבין מסעיפים אחרים בחוק מתי צריך להגיש מחדש, איזה מהמקרים מחייבים את זה, ושיהיה ברור גם ליבואנים מתי צריך. סעיף 93 מדבר על חובת דיווח ואין לנו בעיה עם חובת הדיווח אבל השאלה היא מתי זה מחייב הגשה מחדש.

בנוגע לאותו סעיף.

סליחה, אני מתנצלת, אתה שואל על איזה שינוי צריך לדווח?

לא. מתי כאשר יש שינוי, זה מחייב הגשה מחדש.

מה שאני רציתי להעיר לא קשור לתוכן אלא ללוח הזמנים. אנחנו מבקשים להשוות את זה וליצור 14 ימים כמו ברישיון יצרן. לדווח על שינויים בפרטים תוך 14 ימים ולא תוך שבעה ימים.

זה היה 14 ימים גם בפרק היצרן.

נכון.

טכנולוג מזון, איגוד לשכות המסחר. באירופה נהוג בעניין הגשת מסמכים ושמירת מסמכים ויש מושג שנקרא מייג'ור צ'נג'. יודעים שיש שינוי באחד הרכיבים ואם יש שינוי בתהליך הסטריליזציה, כמובן שיש חובת דיווח. אם יש איזשהו שינוי בתווית או איזשהו שינוי בפריט שהוא לא מהותי, אין חובת דיווח מידית.

היו שתי הערות. הייתה הערה לגבי השינוי המהותי, האם מדובר על חל שינוי או שינוי מהותי ומתי השינוי הופך להיות כזה שהוא בעצם בקשה חדשה. אם אפשר לשים את הגבול.

נתחיל מזה ששינוי מהותי ושינוי לא מהותי קיים לא רק באירופה אלא גם בארצות הברית. מכיוון שלעשות הבחנה לא ניתן ברמה אבסולוטית, ברמה של החוק, לכן ביקשנו כאן שעל כל שינוי יהיה דיווח ולאחר קבלת דיווח נדע להבחין אם הוא מייג'ור או לא.

לעניין 14 ימים ושבעה ימים. עשינו כאן מה שנקרא תזמון. יחד עם זאת הגענו למסקנה שברגע שמדובר ביבואן, בכל זאת היינו רוצים לקבל את המידע יותר מהר כי ההתייחסות היא למוצר ולא לכל המפעל או לשינויים שאתה עורך במפעל. לכן זמן התארגנות הוא הרבה יותר קצר ולכן שבעה ימים זה מה שאנחנו חשבנו לנכון שיהיו.

ההערה שלי היא למקום של בעיות טכניות ולא איזושהי מהות. מישהו יכול פשוט לא להספיק מסיבות מאוד טריביאליות להודיע תוך שבעה ימים.

מדובר על הודעה בכתב. אנחנו רוצים לוודא שההודעה בכתב יכולה להיות גם באמצעי שהוא אלקטרוני.

אני לא רואה איפה יכולה להיות הבנה אחרת. אני אבדוק אם יכולה להיות הבנה אחרת.

בחלק מהמקומות זה כתוב.

סליחה אדוני, לא קיבלנו תשובה על ההערה לגבי לוח הזמנים.

אלי, אתה רוצה להתייחס?

מכיוון שבהסדרים שחלים על היצרן, התיק עצמו הוא הרבה יותר רחב ואז זה דורש יותר בדיקה, נתנו שם 14 ימים. לעומת זאת, במקרה של היבואן מדובר במוצר אחד, בתיק של מוצר אחד, ולכן שבעה ימים, לדעתנו מספיקים. רוברט אומר שיש מישהו שטכנית יכול לא להספיק. מי שלא יספיק בשבעה ימים, הוא לא יספיק גם ב-14 ימים ולכן זה לא השיקול.

לא מדויק. מדובר על חברות קטנות ועל יצרנים קטנים שמייבאים חומרי גלם או יבואנים קטנים שמייבאים מוצרים סופיים והם לא חברה גדולה שיש לה מערכת מעקב. זה יכול להיות בן אדם אחד שהוא היצרן או משפחה של ארבעה אנשים שהם היצרנים והם בחופשה משפחתית בחוץ לארץ. סליחה שאני מעלה את זה אבל זאת הסיבה שיכולה להיות.

בינתיים המוצר מיוצר.

מפעל שמייצר או מפעל שהוא GMP. אני לא רואה את ההבדל. זה יכול להיות מפעל קטן שמייצר או יבואן קטן שמייבא.

זה בדיוק עושה את השינוי.

ממילא יש לנו דיונים עם היבואנים ואנחנו נבדוק.

יש לכם עוד דיון ביניהם?

כן.

תעלו את זה בדיון ותגיעו לסיכום.

בחוק חסרה קביעה, והיא די מורכבת, שמגישים השלמות להיתר יבוא וזה נכנס מחדש לסבב של ה-21 ימים. אתה מגיש השלמות וזה כאילו הגשת בקשה מחדש. השאלה אם אפשר לקבוע פה זמן יותר קצר.

דנו כל כך הרבה בזה.

אני מדבר ברישיון.

בואו נאמץ מה שאמרנו לסוג אחד. אותו דבר. אני לא מציע שנקיים דיון על זה. תעתיקו משם, אם זה לא כתוב ולא ברור.

אדוני היושב ראש, רק הבהרה כללית כי יהיו הרבה הערות. יש תקנות בעניין הזה ושם זה יוסדר.

יש לכם צינורות פתוחים לדיון גם מחוץ לוועדה. תחשבו. אלה דברים טכניים מאוד.

לסעיף 94. סעיף 94 מדבר על כך שנותן האישור הוא בעצם מהנדס בשירות המזון הארצי, רשאי לתת הוראות לתחנת ההסגר איזה בדיקות לעשות. אנחנו מבקשים שיהיה כתוב בצורה מפורשת, בגלל לקחים מהשטח, שנתן נותן אישור הנחיה איזה בדיקות צריך לבצע במוצר, בדיקות אלו ובדיקות אלו בלבד יתבצעו במוצר אלא אם ניתן אישור ממנהל שירות המזון הארצי.

אלה כבר פלפולים לתלמידים.

לא. זה מאוד מהותי.

לא. אנחנו ממשיכים.

95. תוקפו של אישור מוקדם ליבוא

תוקפו של אישור מוקדם ליבוא יהיה לתקופה שבין שנה לבין ארבע שנים, בהתאם לבקשת היבואן.

על אף הוראת סעיף קטן (א) רשאי נותן האישור לתת את האישור לתקופה קצרה מזו שהתבקשה, שלא תפחת משנה אלא בנסיבות חריגות, בשם לב, בין השאר, לסוג המזון, להיקף היבוא על ידי היבואן, לתקופה שבה האישור נמצא בידיו ולהקפדתו על מילוי הוראות לפי חקיקת המזון במהלך תקופה זו.

בקשה לחידוש אישור מוקדם ליבוא תוגש, פרק זמן מסוים לפחות לפני תום תוקפו של האישור.

כמו שנקבע לגבי אישור יצרן. צריך יהיה להתאים את זה.

אתמול הייתה הערה של איגוד לשכות המסחר לגבי הארכה של האישור במקרה שלא מתקבלת תשובה ויש עיכוב במתן ההחלטה לחדש. גם כאן אמרנו שנאמץ את ההסדר.

יחד עם זה שנוסיף את לוחות הזמנים.

ב-95(ב)?

כן.

תשעים ימים לפני?

אני לא יודעת אם תשעים ימים אבל אנחנו אולי נבוא עם הצעה לגבי המועדים.

אני לא בטוחה שצריך כאן את אותו מנגנון כמו ברישיון יצרן משום שאם היבואן לא הגיש בזמן, פשוט לא יהיה לו אישור יבוא והמוצר לא ייכנס לישראל.

גם היצרן, אם לא יהיה לו אישור יצרן. גם היצרן, זה אינטרס שלו להגיש. לא?

כאן יש לו מספר אישורים שהוא צריך כדי שהמוצר ייכנס לארץ. במידה ואין לו את האישור, המוצר ייעצר ולא ייכנס. זה אינטרס שלו. זה לא מפעל שמייצר.

ואם יש פתאום חופשה?

ההסדר מתייחס למצב שהוא כן הגיש בזמן ולא למצב שהוא לא הגיש בזמן. ההסדר הזה בדיוק נועד למצב שבו הוא הגיש בזמן.

לא. היא מדברת לגבי איזה פרק זמן לפני.

האם צריך לקבוע פרק זמן מראש.

בסדר. על פרק הזמן אפשר להחליט אבל ההסדר מתייחס בדיוק למצב שהוא כן הגיש בזמן.

גם על זה דיברנו. נכון.

אז לא צריך.

אם הוא הגיש מספיק זמן מראש.

אפשר למחוק את מה שמופיע כסעיף (ג).

רק נעשה את העניין של הארכה אוטומטית, אם הוגשה הבקשה ויש עיכוב במתן התשובה.

מספיק זמן מראש.

בדיוק. צריך שיהיה מספיק זמן מראש.

96. הגבלת אישור מוקדם ליבוא, התלייתו, ביטולו או סירוב לחדשו

נותן האישור רשאי להגביל אישור מוקדם ליבוא מזון רגיש, להתלותו, לבטלו או לסרב לחדשו, לאחר שנתן לבעל האישור הזדמנות טעון את טענותיו, בהתקיים אחד מאלה:

האישור ניתן על יסוד מידע כוזב.

האישור ניתן על סמך מידע חלקי, שגוי או מטעה, אשר לו היה עומד בפני נותן האישור לא היה נותן את האישור.

חדל להתקיים תנאי מהתנאים לקבלת האישור.

בעל האישור הפר תנאי מתנאי האישור או הוראה מהוראות לפי חקיקת המזון, לרבות חובה, הגבלה או תנאי לשימוש באישור שנקבעו לפי סימן זה.

בעל האישור סירב לשתף פעולה עם בירור חשד כאמור בסעיף קטן 98(א).

בעל האישור הורשע בעבירה שלדעת נותן האישור, מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי לקבל אישור מוקדם לייבוא מטעמים של שמירה על בריאות הציבור.

בעל האישור או האחראי מטעמו על היבוא גילה חוסר מיומנות, כישורים לקויים או ידע מקצועי חסר בחקיקת המזון באופן העלול להביא לסכנה לבריאות הציבור (בפסקה זו – ליקוי). ואולם נותן האישור לא יורה על ביטול, על סירוב לחדש או על התליה לפי פסקה זו אלא אם כן שוכנע כי לא ניתן לקבוע לגביו תנאים שקיומם יביא לתיקון הליקוי, ובכלל זה דרישה כי בעל האישור או אחד לפחות מעובדיו הבכירים יעבור קורס הכשרה מתאימה לאבטחת איכות ובטיחות המזון, כפי שיורה מנהל שירות המזון.

השתנה פרט במסמכים, בטפסים או במידע שנמסרו לפי סעיף 92(א)(2) שאילו היה עומד בפני נותן האישור מלכתחילה הוא לא היה נותן את האישור.

התקיים בבעל האישור, ואם הוא תאגיד – באחד מנושאי המשרה בו, אחד מאלה:

הוא הורשע בעבירה הקשורה בעיסוקו ושמחמת חומרתה או נסיבותיה הוא אינו ראוי לדעת נותן האישור לקבלת אישור מוקדם.

הוגש נגדו כתב אישום בעבירה הקשורה בעיסוקו.

יש כאן ליקויים, סוגים שונים של חומרה, דרגות שונות של חומרה שלגבי כולן כאחת נקבע שנותן האישור רשאי להגביל. אנחנו סבורים שבמקרים היותר חמורים, הסנקציה תהיה כבר כאן ולא נושא לשיקול דעת. זאת אומרת, מי שנתן מידע כוזב, לא זכאי להקלה בהקשר של הסעיף הזה. כנ"ל מי שהורשה בעבירה בדברים האלה. יש כאן גם הערה לעניין הפרת אמון שנדונה בסעיפים קודמים ודורשת התייחסות. זאת אומרת, אנחנו מדברים לא על מצב שמישהו סתם כשל ובטח לא בתום לב אלא אנחנו מדברים על מקרים של מה זה מידע כוזב? הוא ידע שהמידע לא נכון ובכל זאת הביא אותו כדי לקבל אישור. זה קבלת דבר במרמה. הפר המון. זאת אומרת, נתנו בו אמון, נתנו לו תנאים והוא הפר אותם. הורשע בעבירה.

זה נראה לי ברור. נציג משרד המשפטים יכול להתייחס? יש כאן מישהו?

הוא עבר לוועדה אחרת.

לנושא של ביטול – במקרה הזה זה אישור מוקדם ליבוא מזון רגיש – בדרך כלל משאירים את זה לשיקול דעת כי צריך לראות את הנסיבות. בוודאי כך בהרשעות. צריך לראות על מה הוא הורשע, מתי הוא הורשע, מה היו הנסיבות.

שיקול דעת של מי?

שיקול דעת של מי שנותן את האישור. אי אפשר לעשות את זה חותך כי אז אתה עלול לפגוע בצורה חמורה מדי בזכויות.

משפטית אדוני. כאשר יש לנו חשד ומישהו מסרב לשתף פעולה עם בירור חשד כאמור. יש חשד שהבן אדם מסר מסמכים כוזבים, שהוא מרמה את המערכת, שהוא מסכן את בריאות הציבור והוא מסרב לתת את המסמכים, מסרב לבוא לחקירה.

דווקא זאת הדוגמה הפחות טובה כי יש חשד.

יש כאן חשד אבל אתה מסרב לתת את האפשרות לברר אותו.

אני פספסתי את שעת ההפסקה. בואו נפסיק את הדיון בנושא הזה ונחזור בשעה 11:10.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:50 ונתחדשה בשעה 11:10.)

אנחנו מחדשים את הישיבה. אנחנו בסעיף 96. היו הערות ואנחנו אמורים לתת תשובות. ההפסקה הבאה תהיה בשעה 12:30 עד 13:00, כדי שיהיה לכם זמן לאכול וגם לי.

יש לי עוד הערה אחת, בבקשה. סעיף 96 מתייחס להגבלות על אישור מוקדם ובעצם כורך יחד אתן, בזמן שזה קורה, לא יאריכו את התוקף או יסרבו לחדש אותו. אני רוצה שיובהר – יכול להיות שזאת הייתה הכוונה אבל אני רוצה שזה יהיה ברור מהנוסח – שכל עוד לא התקיימו הנסיבות של התליה לאלתר, שזה סעיף 99, אין מקום לעכב חידוש של אישור יבוא לפני שמסתיים השימוע. אם לדוגמה יש חשש שחדל להתקיים תנאי מהתנאים לקבלת האישור, יכול להיות שבהליך השימוע היבואן ימציא את המסמכים שיראו שבעצם לא חדל להתקיים התנאי הזה.

לכן הבקשה היא שיהיה ברור שבשימוש לפי סעיף 96 אין בעיה להאריך את התוקף של אישור יבוא אפילו באופן זמני עד שיסתיים ההליך של השימוע.

סליחה, לא הבנתי את הסיטואציה שאתה מתאר. אני רוצה להסביר מה אני כן מבינה כדי שתוכל להתייחס. בהתליה, כאשר יש התליה, יש לך רישיון שהוא בתוקף ואז באים ואומרים שלמרות שיש לך רישיון בתוקף, אנחנו מתלים את תוקף הרישיון ואתה לא יכול להמשיך לפעול על פיו, או האישור במקרה הזה. אם פג תוקף האישור שלך, האישור היה לתקופה מסוימת ופג תוקפו, לא ביטול ולא התליה אלא פג תוקפו, אתה עכשיו מבקש להמשיך ולפעול.

מהנסיבות שהן במחלוקת. זאת אומרת, כרגע יש איזושהי נסיבה שהיא במחלוקת.

באת לתום תקופת האישור שלך.

צריך להבין את ההבדל בין פיקוח על יבוא לבין הייצור המקומי. בייצור מקומי באמת בוחנים את המפעל כמפעל ומחילים עליו איזושהי תכנית פיקוח. ביבוא, כל מוצר ומוצר נדרש לאישור ובכל פעם כזאת, כאשר האישור מגיע לסוף תוקף- יכול להיות שזה אישור שמגיע לסוף תוקף אחרי שנה אחת ואמור באופן אוטומטי להתחדש לשנה נוספת – עלה משהו עכשיו שמעלה חשד שאולי יהיה צריך להתלות אותו. כל עוד אלה לא נסיבות מחמירות כמו בסעיף 99, לא צריך ליישם את זה כי המשמעות בפועל היא שאם לא מחדשים באופן אוטומטי את האישור, כמו שאמור לקרות, המשמעות בפועל היא שעוצרים. זאת אומרת, כאילו קרו הנסיבות המחמירות למרות שהן לא קרו בפועל. את זה אני בא להגיד.

סעיף 99 הוא לא סעיף ההתליה היחיד.

הוא סעיף ההתליה לאלתר.

סעיף 99 הוא סעיף ההתליה לאלתר.

נכון. בדיוק. הוא סעיף ההתליה לאלתר. ההערה שלי נכונה גם לסעיף 97. סעיף 99 הוא התליה לאלתר ואני אומר שנשמור אותו למקרים שצריך להתלות לאלתר. סעיף 99 נותן מענה.

אבל בסירוב חידוש אתה לא יכול להגיד לאלתר. יש לך החלטה. מישהו רוצה לחדש את האישור, נגמר האישור הקודם, הוא לא ימשיך לו באופן אוטומטי.

אני רק אזכיר שכאשר אתה עושה אישור יבוא, אתה יכול לעשות אישור מראש לארבע שנים או מדי שנה לשלם את האגרה ולחדש אותו. אני אומר שמי שלא בחר באפשרות לשלם מראש לארבע שנים, הוא במצב כזה, הוא יהיה בבעיה קשה.

אתה אומר שיש סטטוס.

יש לך התייחסות?

לא. אני יוצא לדיון בוועדה אחרת.

שרון, אתם יכולים להתייחס לנסיבות? אדוני, אני פשוט לא מבינה את הסיטואציה. אתה מדבר על סירוב חידוש או למעשה על הארכת תוקף של שנה אחרי שנה? אולי זה באמת משהו אחר.

גם אני לא בדיוק הבנתי את ההערה של רז.

אני רוצה לראות אם אני הבנתי. אתם לפעמים נותנים אישור לארבע שנים. נכון?

עד ארבע שנים.

אומר רז שזה פתרון טוב בעיניו והוא לא צריך לבוא כל שנה ולבקש חידוש אלא רק לשלם את האגרה.

זה מצד אחד קיים. לא כל היבואנים בוחרים בחלופה של תשלום מראש ואז במצב שבו יבואן לא בחר לשלם מראש את האגרה לארבע שנים, אם במקרה ההליך הזה של השימוע נפל בדיוק בתקופה שבה האישור שלו אמור להתחדש, מה שיקרה בפועל, אם לא יחדשו, זה כאילו שהיתלו את האישור. את זה אני אומר, וזה למרות שלא קרו הנסיבות המחמירות ועוד לא הסתיים השימוע.

אבל הוא לא מתחדש אוטומטית.

הוא היה יכול להתחדש אם היו משלמים את האגרה לארבע שנים.

אם הוא היה משלם מראש, הוא היה מקבל.

בדיוק.

ההתניה היום לאישור, היא בעצם רק עניין של תשלום.

לא. הוא חייב להגיש איזושהי בקשה, לצרף לה איזושהי הצהרה שאין שינוי בשום פרט ואז זה מתחדש. זה לא אוטומטי לגמרי. זה מחייב אותו להגיש הגשת איזושהי הצהרה.

אם כל, זה לא משנה אם הוא שילם מראש לארבע שנים.

זה כן משנה.

אחרי ההסבר שהבנתי, זה נראה לי ברור.

זה שלא השתנה, הוא עדיין יכול להצהיר שלא השתנה כי באמת אם לא השתנה, הוא יוכל להצהיר על כך.

בבקשה, שישלם. זאת רק הצהרה.

בפועל הסעיף הזה הוא סעיף של התליה לאלתר, כרגע, במצב של חידוש. זה כל מה שאני אומר.

לא. זאת פרשנות מחמירה. ברשותכם, בואו נתקדם.

בסעיף 96, יש כפילות בין 96(6) לסעיף (9).

אני רוצה לברר. ב-(6) מדובר בעבירה ואני לא יודעת אם זאת הייתה הכוונה.

זה אותו הדבר.

לא, זה לא אותו הדבר כי כאן מדובר על עבירה בכלל, שלא נוגעת לעיסוקו. לעומת זאת ב-(9) מדובר רק בעבירה שקשורה בעיסוקו, בשתי החלופות. השאלה אם זה היה מכוון. אם אנחנו מדברים תמיד על הרשעה, מה קורה עם מפר אמון. האם העובדה שאדם מפר אמון, לא התליתם את רישיונו, קבעתם שהוא מפר אמון והשאלה היא האם בגלל זה תוכלו להתלות רישיון או שזה לא דבר שנחשב. מה היחס בין הפרת אמון לבין ביטול או התליה של הרישיון?

את בעצם מפנה לסעיף המקביל שהיה ברישיון היצרן, סעיף 60, שהיה יותר רחב.

סעיף 60 היה רחב, אבל מצד שני לא היה בו את הנושא הזה.

של מפר אמון ספציפי. לא היה מפר אמון.

יש כאן כמה עניינים. נתרכז עכשיו בנושא של מפר אמון. אתם אומרים שהתנאי הוא שהורשע בעבירה שלדעת נותן האישור. לעומת זאת, במפר אמון, כאשר הסתכלנו על נושא מפר האמון, אדם לא הורשע כדי להיות מפר אמון אלא יש כל מיני נסיבות שהוא הפך להיות מפר אמון. יש הפרת תנאים, מידע כוזב וכולי. לא כל כך ברור מה היחס - - -

זה דומה לפסקה (4).

זה דומה לדברים אחרים. הוא ביקש לייבא מזון על יסוד מידע כוזב. מה ההבדל בין זה לבין זה שהאישור ניתן על יסוד מידע כוזב? מה היחס בין ההסדר של מפר אמון לבין ההסדר של ביטול? האם מפר אמון זאת בעצם הגבלה של האישור המוקדם ליבוא?

מאחר והנסיבות להכרזה על מפר אמון הן מאוד דומות לנסיבות שבסעיף 96(4) – תנאי מתנאי האישור – אפשר פשוט להוסיף את מפר האמון בתוך 96(4).

בסדר.

אני מציע שתבדקו את זה ביניכם. אפשר להתקדם.

97. תקופת תוקפה של התליית אישור מוקדם ליבוא

הוראה על התליית אישור לפי סעיף 96, תינתן לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, אולם רשאי נותן האישור, בנסיבות מיוחדות, להאריך את התליה לתקופות נוספות שלא יעלו על שלושה חודשים נוספים, ורשאי הוא לקבוע תנאים לסיום ההתליה.

98. התלייה או הגבלה של אישור מוקדם ליבוא בשל חשד לאי עמידה בחקיקת המזון

חשד נותן האישור כי המזון שלגביו ניתן אישור מוקדם אינו עומד בדרישות חקיקת המזון או בהוראות שנקבעו לפי פרק זה כאמור בסעיף 96(4), רשאי נותן האישור, לאחר שנתן לבעל האישור הזדמנות לטעון את טענותיו, להתלות או להגביל את האישור המוקדם ליבוא עד לבירור החשד האמור אם הדבר דרוש עקב חשש לבריאות הציבור או בטיחותו.

התליה או הגבלה כאמור בסיף קטן (א), תהיה עד לבירור החשד אך תוקפה לא יעלה על תקופה של חודש ואולם מנהל שירות המזון רשאי, בנסיבות מיוחדות, להאריך את תקופת התוקף המירבית בתקופות נוספות שלא יעלהו בסך הכול על חודש אחד נוסף.

99. התליית אישור מוקדם ליבוא לאלתר לשם מניעת סכנה חמורה לבריאות הציבור

היה לנותן האישור יסוד סביר להניח כי מתקיימת לגבי בעל האישור המוקדם לייבוא עילה מהעילות האמורות בסעיפים 96 או 98, וסבר כי קיים צורך דחוף להתלות את האישור לשם מניעת סכנה חמורה לבריאותה ציבור, רשאי הוא להתלות את האישור לאלתר, ובלבד שייתן לבעל האישור הזדמנות לטעון את טענותיו בהקדם האפשרי לאחר ההתליה, ולא יאוחר מ-14 ימים מועד ההתליה.

100. מסירת הודעה לבעל אישור מוקדם לייבוא

הודעה מנומקת על החלטת נותן האישור לפי סעיפים 96, 97 או 98, תימסר בכתב לבעל האישור המוקדם לייבוא הנוגע בדבר.

101. מתן אישור מוקדם לייבוא לאחר ביטול

בוטל אישור מוקדם לייבוא מטעמים שפורטו בסעיף 96, לא תידון בקשתו של בעל האישור שבוטל למתן אישור מוקדם לייבוא לאחר הביטול, אלא לאחר שעברה תקופה של 12 חודשים מיום הביטול. ואולם, נותן האישור רשאי לקצר תקופה זו, לפי בקשת בעל האישור, מנימוקים שיירשמו.

גם בהסדר הזה יש בעצם דמיון בינו לבין ההסדר של מפר אמון. יכול להיות שצריך למצוא דרך לתאם ביניהם.

סעיף 99 הוא סעיף מאוד מאוד חריג וקיצוני של התליה לאלתר, עוד לפני שהיה שימוע ואנחנו חושבים שנכון שסמכות כזאת תינתן למנהל שירות המזון ולא לכל נותן אישור. אני מבקש שבמקום "היה לנותן האישור יסוד סביר להניח" ייאמר "או היה לנותן האישור יסוד סביר להניח והוא קיבל אישור ממנהל שירות המזון" או "היה למנהל שירות המזון הארצי יסוד סביר להניח". זה לגבי סעיף 99.

לגבי סעיף 101. בעצם קובעים כאן כלל שתקופה של 12 חודשים מיום הביטול, לא ניתן יהיה לקבל עוד פעם את האישור. אנחנו מבקשים להפוך את הכלל ולקבוע תקופה קצרה יותר ושניתן להאריכה עד 12 חודשים בהתאם לנימוקים שיירשמו.

מי רוצה להתייחס?

נותן האישור הוא מנהל שירות המזון או עובד שהסמיך לכך.

למעשה נעה כבר ענתה.

לא.

אני שואלת.

מבחינתי אנחנו מבינים מה חומרת המצב ואנחנו עדיין חושבים שנותן האישור, מנהלת מחלקה ליבוא שהיא אחת מאלה שהוסמכו על ידי מנהל שירות המזון להנפיק אישורי יבוא ולפקח על כל מהלך פיקוח על מזון מיובא, הם יהיו אלה שיוכלו גם לנקוט בצעדים מסוג זה. ממילא זה מגיע לשימוע.

זה לא מגיע לשימוע.

אחר כך. לא יאוחר מ-14 ימים ממועד ההתליה, צריך לשמוע.

אבל קודם זה קורה.

בסדר. נאמר כאן מה עושים כאשר מפעל קטן ואולי הוא בחופשה כך שלהרים את זה לרמה של מנהל שירות המזון ולהשאיר את המקרים כאלה רק למנהל שירות המזון, זה לא נכון.

אז מנהלת מחלקת היבוא שציינת, אבל לא כתוב מנהלת מחלקת היבוא אלא כתוב נותן האישור ואלה גם העובדים מתחתיה.

נותן האישור הוא מנהל שירות המזון או מי שהסמיכו לעניין זה.

כל מהנדס מזון שעובד בשירות. זאת לא מנהלת מחלקת היבוא. אולי יהיה כתוב מנהלת מחלקת היבוא.

לכשניצור את ההסמכות, שם ניתן על זה את הדעת.

אנא מכם, תקיימו דיון בסעיף הזה.

תודה רבה.

תעשו דיון פנימי ביניכם ותראו אם אין כפילויות.

לגבי סעיף 101, הוא לא התייחס להערה, להפוך את הכלל.

לפני כן נשמעה הערה הפוכה על ידי אהוד פלג שאמר תקבעו מראש 12 חודשים ונקצר את התקופה. אתה הולך בכיוון ההפוך.

אני אומר שנהיה עקביים. העמדה שלכם לדעתי הייתה בצדק שצריך להשאיר שיקול דעת למנהל.

שיקול דעת למנהל, ברשותך אדוני היושב ראש, ניתן גם במקרה הזה וגם במקרה הזה. זה עובדתית.

המקרים הם שונים בעליל. כאן מדובר על ביטול אישור ובדומה לביטול רישיון יצרן, במקרה של תעשייה, אנחנו יצרנו רף של פרק זמן מסוים שממנו בנסיבות מסוימות אפשר לרדת.

בעניין של מפר אמון, זה הפוך.

אני רוצה להגן עליך. יש לי הרגשה שמוטלת עליך אחריות אדירה גם להפסיק, גם להטיל קנס וגם וגם וגם. אני שואל מה המערכת שאפשר לבוא ולערער על החלטותיך שהיא מערכת שהיא זמינה ומגיבה לפי הצרכים, גם של היבואן וגם של היצרן?

סעיף 203 לחוק.

אנחנו נתנו על זה את הדעת בסעיף 203. אפשר לערער על החלטה של מפקח בפני מנהל שירות המזון.

אבל זה נכון. זה לא פרק ד'. צריך להוסיף שם.

גם על היבוא.

רק על רשם היבואנים.

אבל זה מפקח ומנהל שירות המזון. זה עליך.

במידה והערר הוא עלי, על ההחלטה שלי, אפשר לפנות לראש שירותי בריאות הציבור ולערער על ההחלטה שלי.

עם לוח זמנים סביר.

כרגע סעיף 203 לא מסמיך.

בהערה שלי יש התחלת דיון בסעיף 203?

כן.

לא התחלת דיון אלא כל ההסדר ניתן שם.

צריך לעשות התאמה.

כשנגיע לשם, נתייחס. תודה. זה מרגיע. תרשום לך, רז, ותהיה ער עת נגיע לסעיף 203.

תת סימן ד': אישור קבלת הצהרה בדבר יבוא מזון רגיל.

102. הגשת הצהרה בדבר יבוא מזון רגיל

יבואן רשום שבכוונתו לייבא מזון רגיל מסוים יגיש לרשם הצהרה בדבר יבוא מזון רגיל לפי הוראות תת סימן זה, בנוסח שבתוספת השנייה.

הצהרה בדבר יבוא מזון רגיל תוגש בידי יבואן רשום, באמצעות את האינטרנט, בהתאם למפורט בסעיף 105.

את סעיף 103 איחדנו עם סעיף 102.

104. סירוב להנפיק אישור קבלת הצהרה

אישור קבלת הצהרה לא יונפק למזון שאינו עומד בדרישות לפי חקיקת המזון.

זה לא נראה לכם מובן מאליו? צריך לכתוב על זה סעיף?

אמרנו את זה גם לגבי יצרן שלא ייצר מזון וכולי. זה סעיף הצהרתי.

בסדר.

יש כאן גם הרבה חזרות, כמו שאדוני אמר. זה היה גם במזון הרגיש ועכשיו זה חוזר כאן. אחרי כן זה חוזר שוב. אולי באמת אפשר לאחד.

אני לא אהיה משפטן גם בגלגול העשירי שלי. זה נראה לי מסובך מדי. תחשבו על זה, על מה שנראה מובן מאליו.

אדוני, מכאן כל ההסדר הוא ההסדר שהוא למעשה לפרט את תהליכי הפיקוח על מזון רגיל. לשאלתך הקודמת, איפה בחוק בא לידי ביטוי כל הנושא של ההקלות – זה כאן. אלה לא רק הקלות אלא גם הקלות ולצדן ברור שיש גם הגברת ענישה.

105. פרטי ההצהרה

ההצרה בדבר יבוא מזון רגיל תכלול את הפרטים האלה:

שם היבואן, מענו ומספר תעודת היבואן הרשום.

שם המזון הרגיל שבכוונתו לייבא בעברית ובאנגלית, ושמו המסחרי, ככל שקיים, כפי שמופיע על תווית המזון כשהוא נמכר במדינה שמנה יובא.

ייעוד המזון, משקל יחידת מזון ותיאור אריזת המזון. בפסקה זו, "ייעוד" – לאחת או יותר ממטרות אלה: לייצור מזון על ידי יצרן, לשיווק קמעונאי, סיטונאי או אחר, כגון שיווק למטבח מוסדי או גוף דומה.

שם יצרן המזון, לרבות מדינת הייצור וכתובתו המלאה של אתר ייצור המזון במדינה האמורה וכאשר מיובא המזון האמור באמצעות ספק – גם שם הספק, לרבות ארץ הספק.

ציון מסמך מהמסמכים האמורים בסעיף 131(א) שיש בידו.

יש הגדרה לשיווק סיטונאי?

לא.

יכול להיות שכן. אני חושבת שיש.

יש הגדרה לקמעונאי.

אבל אין הגדרה לסיטונאי.

נרשום את זה.

סעיף 105(3) מתייחס לזה שההצהרה צריכה לכלול את ייעוד המזון, את משקל יחידת המזון ואת תיאור האריזה שלה. הצהרה אחת יכולה להתייחס לאותו מוצר בכמה גדלים. גם היום באישור למזון רגיל, אותו אישור יכול להיות לאריזת קורנפלקס בגודל אחד ושני ושלישי. לכן צריך להיות ברור שגם כאן ההצהרה יכולה להתייחס לא למשקל אחד אלא לכמה משקלים שנכללים תחת אותה הצהרה עם אריזות שונות.

זה ברור. יש אפשרות כזאת.

השאלה אם מבחינה משפטית הנוסח הזה נותן לזה מענה.

כן.

כן. אתה אומר שאם יש כמה סוגי מזון, אם אתה רוצה, אנחנו ננסה להבהיר.

כדאי להבהיר.

בסדר. אבל זה תמיד צריך להיות אותו הסוג.

איך את משנה?

אדוני, אנחנו נראה מה צריך לעשות. שם המזון הרגיל, לא יתכן שיהיו מספר מזונות רגילים בהצהרה אחת.

ברור. זה מוצר אחד בסוגי אריזה שונים.

אולי צריך להגיד: משקל יחידת מזון ואם יש מגוון של משקלים, לגבי כל אחד מהם.

בדיוק.

פירוט לגבי כל אחד מהם. שיהיה ברור שזה באותה הצהרה אבל פירוט כל אחד מהם.

זה יכול להיות גם לגבי תיאור אריזת המזון?

אני שואל מה הייתה הכוונה בתיאור אריזת מזון. אני חושב שאלי אולי ידע הכי נכון להגיד אם צריך.

אתה מדבר על חומר האריזה?

או על איך היא נראית?

על הצורה. אם זאת קופסה, אם זאת עטיפה, אם זאת קופסת פח.

ואם זה משקה שיכול להגיע גם בצורה כזאת וגם בצורה אחרת, זאת אותה הצהרה?

כן.

גם לגבי זה צריך יהיה נוסח שיכלול את כל הסוגים.

צריך ליצור את ההיגיון הנכון כי לצורך הדוגמה יכולה להיות צנצנת של מאתיים מיליליטר מצד אחד ויכול להיות שהפחית היא של 330 וזה אותו מוצר, אבל אנחנו צריכים לדעת מה הם המוצרים ומה היחס ביניהם.

אדוני, עוד שאלה לגבי הנושא של המטרות. אני חושבת שצריך להשאיר את המטרות. הייעוד הוא דוגמאות למטרות כמו שיווק סיטונאי. אם זה מזון שבכל זאת חייב הצהרה בדבר יבוא מזון רגיל ואחד מסוגי המטרות שפטורות לפי סעיף 83, זה יכול להיות ייעוד מעין זה. או שאלה רק המטרות של שיווק קמעונאי, סיטונאי או למטבח.

זה הייעוד המוצהר שהוא מיובא לצורך שיווק קמעונאי. משמעות הדבר היא שמדובר במזון ארוז מראש, סגור, מיועד למכירה קמעונאית או מדובר במזון שמגיע בתפזורת ומיועד לשיווק סיטונאי או בו בזמן יכול להיות גם חומר גלם לעיבוד תעשייתי או רק לתעשייה. יש כאן פלקסיביליות. התייחסנו למידע שיש על היבואן למסור.

השאלה הייתה אם זאת רשימה סגורה או פתוחה. אני חושבת שאתה אומר שהיא פתוחה.

כן. היא פתוחה וסגורה בו בזמן כי זה תלוי מה הוא המוצר. אם מוצר מיועד גם לשיווק סיטונאי וגם לחומר גלם, האופציות הן אותן אופציות אבל זה יהיה לגבי מוצר.

זה שאמרת לאחת או יותר ממטרות אלה, היא רשימה סגורה שיכולה לשלב בין המטרות.

נכון.

השאלה אם יכולות להיות מטרות נוספות שלא מופיעות ברשימה.

לא.

כתוב לך שהוא קמעונאי, סיטונאי או אחר. אז מה זה האחר?

האחר זה משהו שצריך לראות.

אחר, זה שיווק למטבח מוסדי או גוף דומה. האמת היא שהנוסח צריך להיות שזה ליצוא או לשיווק ושיווק יכול להיות מסוגים. בעצם זאת מעין רשימה סגורה.

נסיבות של מחקר, עם הדוגמאות של סעיף 83. אני לא יודעת אם זה היה בדיוק מחקר.

אגב ההערה אתמול לגבי חומרי הגלם, אני חושבת שאולי במקום להסתפק רק בשיווק סיטונאי, אולי יהיה לצורך ייצור. זאת אומרת, יש שיווק סיטונאי שהוא לצורך מסחר ויש שיווק לצורך ייצור. יבוא לצורך ייצור בלבד. שתהיה איזושהי הבחנה כזאת וזה יכול לשמש אותנו לצרכים אחרים.

שיהיה בין יבוא לצורך יצוא לבין יבוא לצורך שיווק.

כרגע יש שיווק סיטונאי שהוא מתייחס גם לחומרי גלם שאני מייבאת רק למפעל שלי לשימוש עצמי לייצור ושיווק סיטונאי שמתייחס לזה שאני מוכרת את זה לסטונאים ולא לצרכנים סופיים. שתהיה קטגוריה שמתייחסת לחומרי גלם.

קטגוריה של שיווק סיטונאי?

לא, לאו דווקא.

לייצור.

לייצור.

לייצור לצורך יצוא.

אולי ייצור לצורך יצוא בלבד.

לייצור מזון על ידי היצרן.

יש את זה כאן.

יש לך ייצור על ידי יצרן. את רוצה שבתוך זה תהיה קטגוריה של ייצור על ידי יצרן שזה לצורך יצוא? אולי זה מספיק.

כן. זה מספיק.

אלי, השאלה של נעה התייחסה לסעיף 83. בסעיף 83 יש דברים שלא נכללים לצורך ייצור ושיווק. כל זמן שלא יהיה פטור לגביהם, צריך לציין שהם בגדר ייעוד. הם יכולים להיות ייעוד שלא יהיה פטור.

תכף נעבור על הרשימה. אני אנסה לנתח אחד-אחד ואתחיל דווקא מהאמצע, מסעיף (2) שזה פטור מיבוא מזון שלא לשם שימוש כמזון לאדם. עליו לא יהיה לא רישום ולא אישור יבוא.

יכול להיות שלא יהיה.

רגע, אלי, שים לב שהנוסח של סעיף 83 אומר שהשר רשאי לקבוע. כל זמן שאין פטור, צריך להצהיר. הוא כמו כל מזון אחר. יכול להיות שלא יהיה פטור. יכול להיות שתביא לכנסת תקנות ולא יאשרו לך את הפטור. כל זמן שאין פטור, בעצם סעיף 105(3) צריך לחול גם על אלה.

לכן אולי צריכה להיות רשימה פתוחה.

אלא אם נגיד ייעודי לפי סעיף.

כן. ייעודי לפי סעיף. ייעודים כאמור בסעיף 83 כי זה לא לפי, כי שם זה הפטור אבל כאמור, כמפורט בסעיף 83.

יש לי פה קצת בעיה קונספטואלית. יבואן שמייבא מזון שהוא לא מזון שמיועד לשימוש על ידי בני אדם, זה למעשה לא מזון ולכן הוא לא יוכל לתת את ההצהרה.

ככל שלא נקבע לגביהם פטור. נמצא את הסידור לעשות את זה. ככל שלא נקבע לגביהם פטור.

לגבי הנושא של התווית. אנחנו מדברים על תווית המזון כשהוא נמכר ויש כאן גם התייחסות לנושא של הספק, ארץ הספק, בפסקה (4). בנושא של היבוא, אולי אפשר יהיה לקבל איזה הסבר קצר. יש את המדינה בה יוצר המזון המיובא ואת המדינה ממנה הוא הגיע. השאלה אם זה משנה. מי למשל מדביק את תווית המזון ומה המידע.

את בפסקה (4)?

קודם כל בסעיף 105(2) ואחר כך ב-(4).

שם יצרן המזון, לרבות מדינת ייצור, כתובתו המלאה של האתר באותה מדינה ובאמצעות ספק.

הספק הוא המשווק בחוץ לארץ?

כן.

יכול להיות שיהיה צריך להבהיר את הדבר הזה, לגבי מיהו הספק.

בפסקה (2) נאמר שמופיע על תווית המזון כשהוא נמכר במדינה ממנה יובא. למעשה כשהתחלנו קצת לברר בפרק היצוא, יכול להיות שהוא בכלל לא נמכר במדינה בה הוא יוצר?

זה לא משנה. הוא יוצר באותה מדינה ומגיע מאותה מדינה. זה מה שמעניין אותנו.

אז זה לא כשהוא נמכר במדינה. הוא לא תמיד נמכר בה. תווית המזון אתה הוא יוצר במדינת הייצור או במדינת המכירה. יש כאן שתי מדינות אפשריות. כמו שב-(4) היו לך שתי מדינות אפשריות, מדינת היצרן ומדינת המכירה או המדינה ממנה הוא הגיע, גם ב-(2) צריכה להיות לך התייחסות. אני רוצה לדעת לאיזו תווית מזון אתה מתייחס, שהדביק היצרן במדינת הייצור?

לא. התווית המקורית. בדרך כלל ספק ויצרן יכולים להיות או מאותו גוש. לצורך הדוגמה, אם אנחנו מדברים על אירופה, לפי כללי אירופה יש מספר שפות שמחויב היצרן לסמן אותן. לכן לא נכנסנו לרמת רזולוציה כזאת מסיבה אחת פשוטה ומה שמעניין אותנו לדעת במקרה הזה זה שמוצר מזון מיובא, מהיכן הוא מיובא, מי היצרן ומי הספק שעומד באמצע. אלה הדברים שכרגע חיוניים לנו גם אם יש אפשרות שיש שתי שפות על גבי האריזה. חשוב שיצרן ייצר את אותו המזון וסימן אותו במספר שפות.

הערה דומה להערה הקודמת. לפי מה שאני מבין יכול להיות גם מצב שיש כמה אתרי ייצור תחת אותה הצהרה ושוב, השימוש במינוח ברבים, אני חושב שגם ב-(4) כדאי לתת לזה התייחסות, לרבות מדינת הייצור וכתובתו המלאה של אתר הייצור או ככל שיש מספר אתרים.

לא.

יחיד הוא במובן רבים. אם אנחנו אומרים שהמזון הוא מזון יחיד, את זה צריך להדגיש. כל הדברים האחרים, זה יחיד גם במובן רבים.

אבל השאלה אם זה מזון שמיוצר בכמה אתרי ייצור.

בוודאי.

אבל כל אחד מקבל רישיון יצרן אחר.

בוודאי.

אני מניחה שכך זה גם במדינות חוץ.

זאת התשובה גם שלנו. סעיף 103 לעניין של סוג המזון בגדלים של האריזה ומשקל, זה נושא שהוא יכול להשתנות או להיות מורחב ביותר משורה אחת. לעומת זאת, אתר, אנחנו רוצים לדעת מה בדיוק אתר הייצור כי במדינה אחת יכולים להיות מספר אתרי ייצור ובסופו של דבר לכשיתבצע ריקול עולמי או מתקבלת הודעה, אנחנו צריכים לדעת מיהו יצרן ספציפי של אותו המזון.

השאלה אם זאת הצהרה נפרדת או לא. הצהרה נפרדת לכל אתר?

חיובי. כן.

זאת אומרת, מוצר שהוא שילוב של עבודה של יצרנים שונים, תחייב את כל היצרנים להשיג את האישור על החלק שלהם? זה לא מספיק שהמוצר הסופי מקבל אישור.

לא. לא זאת הכוונה. לצורך הדוגמה, מוצר מסוים יכולים לייצר - גם בארץ זה קורה וגם בחוץ לארץ – במספר מפעלים שונים. אותו מוצר. לצורך הדוגמה, יש יצרן באיטליה והוא תחת אותו שם עם שלושה אתרי ייצור לאותו יצרן. יבואן יכול לרכוש מוצר מאותו יצרן שאתר הייצור שלו מספר אחד ולהביא אותו. הוא צריך להגיש הצהרה. אנחנו לא מתייחסים לגודל. זאת אומרת, מאפשרים לו מספר גדלים.

אם הוא מביא מאותו יצרן שהוא באתר אחר, הוא צריך להביא.

כן. הוא צריך לדווח על כך שהוא מייבא הפעם מאתר ייצור אחר.

נראה נורמלי. אתם יודעים להשוות אישור שבא מלטביה לעומת אישור שבא מאיטליה?

כאן לא מדובר באישורים, אדוני. מדובר כאן – בהמשך נגיע לשלבים האלה – שעל היבואן למסור הודעה כמידע. אנחנו לא מתקפים אותו, לא בודקים אותו והוא רק מזין את הנתונים האלה בתוך מערכת ממוחשבת כדי הרגולטור ידע שמוצרים כאלה מגיעים והם נמצאים בדרכי השיווק במדינת ישראל.

בסדר.

במוצרים לא במזון זה אפשרי משום שבעיקר לגבי חברות בינלאומיות לא תמיד, וגם לא תמיד בשלב הגשת הבקשה, יודעות מאיזה אתר ייצור זה יגיע וגם בפועל האספקה יכולה להגיע, כל אספקה ממפעל אחר. כך חברות גדולות מנהלות את ניוד הייצור שלהן. אפשר אולי בשלב הרישום לרשום באותה בקשה אתר א' או ב' או ג' כאשר לשלושתם יש רישיון יצרן אבל לא להצמיד מוצר לאתר ייצור.

אפשר. גם אפשר – ואנחנו מכירים את המערכים הלוגיסטיים – להגיש שלוש הצהרות בו בזמן.

באותה הצהרה, שלושה אתרי ייצור.

לא. אם להסתכל בצורה צרה ביותר, בהחלט אפשר לעשות גם את זה. יחד עם זאת, בואו לא נשכח שכל הפיקוח אחר כך והבקרה על מוצרי מזון שמיובאים בשיטה כזאת, נשענים על מערכת ממוחשבת שהיא צריכה גם לדעת לתכלל גם את המידע בצורה נכונה, גם לשמור אותו, לנתח אותו ולהפעיל בהתאם לכך מודול ניהול סיכונים פנימי. חבל. באותה הזדמנות יבואן, אם הוא יודע שיש לו שלוש או ארבע אופציות, הוא יכול להצהיר את ההצהרות האלה מלכתחילה. בואו לא נשכח שאין כאן כמעט סטנד ביי עד לקבלת אישור. זאת אומרת, אתה מצהיר וזה יכול להיות ברגע שנודע לך שבטעות יצרן מחוץ לארץ, שזה לא קורה בדרך כלל, העמיס לך עוד סחורה מיצרן אחר – אז כל מה שעליך לעשות בטרם שחרור משלוח זה להעביר את המידע. אני לא חושב שכאן יש איזושהי בירוקרטיזציה מיותרת.

על כל הודעה או על כל בקשת אישור, יש תשלום נוסף?

כן.

מה גובה התשלום? איך מחשבים תשלומים כאלה?

נכון להיום – ויתקנו אותי –

481 שקלים חדשים.

אי אפשר לדבר על הקלה?

בדרך כלל מה שנהוג בכל העולם זה שגופי פיקוח רשאים לגבות אגרה למטרות הפיקוח שמיישמות בתחום פיקוח על היבוא וכל סכום שנגבה בסופו של דבר נועד לתחזק את אותו מערך הפיקוח שאותה מדינה מיישמת. בהתאם לכך תהיה גם העלות.

אני מציע לאנשי האוצר, חברים, יחד עם אנשי המשרד, תבדקו את כל נושא עלויות האישורים ותבדקו אם אין מקום כאן להוזיל ולוותר. הדרישות האלה, כמה שהן מוצדקות מבחינת בריאות הציבור, אולי מבחינה מינהלית מהוות הכבדה מיותרת על האזרח או על המפעל שבכל מקרה משלם את המסים שלו והתשלומים למדינה. תבדקו אם העלויות האלה לא מופרזות על היצרנים ועל היבואנים.

צריך לשים לב שאנחנו לא קראנו עד הסוף. ההצהרה הזאת היא לא חד פעמית אלא היא הצהרה שיש לה תוקף.

בסדר. אני אומר בכלל. יש לי הרגשה שבאמת בנושא המזון, הטלת ההוצאות האלה על היבואנים והיצרנים מכבידה ואולי זה חלק מהדברים שכדאי לצמצם. אז אולי זה גם ישפיע. אני בטוח שבסוף זה ישפיע על המוצר הסופי ועל הכול. כאזרח מאוד כואב לי, אני משלם מיסים לא רע ובסוף אני מגיע להוציא דרכון או נייר ואז אומרים לי במשרד הפנים שאשלם כך ואם איבדתי אותו, אני מקבל עונש. חבר'ה, לכן אתה משלם מיסים כל החיים ואני חושב שלפעמים המדינה לא חייבת להיות קופה ממתינה לאזרח שהייתה אמורה לספק לו שירות וכך היא מטילה מיסים נוספים על כל אחד מאתנו. אותו הדבר כאן. זה ודאי הולך לכיס של מישהו אבל זה מכביד על התחום הזה.

נמשיך.

106. שפת ההוראות למילוי הצהרות

ההוראות למילוי ההצהרה בדבר יבוא מזון רגיל יהיו בשפות עברית, ערבית, אנגלית ורוסית.

למה רוסית?

כי יש לא מעט יבואנים. דרך אגב, כאן אלה רק שדות אותם צריך למלא.

בפעם שעברה אמרת שנשים ערבית, הלכתם לחוק ואמרתם שלפי החוק לא צריך ערבית. הייתי מת ללמוד את השפה הרוסית אבל לא הולך לי, גם כי לא ניסיתי – זה כמו הפתק שלי בכותל – אבל למה רוסית? למה לא ערבית מרוקאית? גם אנחנו מספר לא קטן. למה רוסית? למה לא מאפשרים קליטה של האזרחים ממוצא רוסי? למה רוסית? אם כבר, בוא ניצמד לשפות הרשמיות של המדינה, אבל פתאום רוסית? למה לא אמהרית? יש כ-120 אלף יהודים נפלאים מאתיופיה.

אני אתייעץ, אדוני. מדובר בסעיף שאותו שדה למילוי יתאפשר בשפות. זאת אומרת, לא שהוא יוכל להזין נתונים אלא שפשוט הוא יוכל לקרוא.

יום אחד יהיו לנו שפות נוספות רשמיות במדינה הזאת. זה אמנם עניין שהיום נראה לכם טכני אבל הוא מהותי לטווח ארוך.

לא.

אלה הרי טפסים שלכם כך שאתם יכולים לכתוב אותם בכל שפה שאתם רוצים. למה רק הטופס הזה של יבוא מזון רגיל?

אחר כך יגידו למה עברית.

לנו אין בעיה. בסך הכול מדובר כאן בהנגשת שירות לקהל היבואנים ואנחנו יודעים שאלה היבואנים.

לא חס וחלילה לא לייבא מרוסיה, אבל דרישה ברוסית?

בכלל עולה השאלה למה צריך את הסעיף הזה. אנחנו יכולים גם להגיד באישור מוקדם ליבוא מזון רגיש.

אתם לא יכולים לכתוב באיזו שפה שאתם רוצים?

לא. מדובר כאן באתר שאמור לתחזק את כל המערך. רצינו כבר כאן לתת הסדר.

ברשותך, זאת הפרדה מיותרת. אני אומר לכם שברמה הלאומית יש לנו שתי שפות ותנו להתמודד אתן. ברמה הפרקטית, צריך את השפה האנגלית. למרות שאני פרנקופון כפי שאתם שומעים כבר חמישים שנים, אני מוותר על הדיפלומטיה הצרפתית והיא לא מעניינת, אבל לא צריך להכביד בעוד שפות. חבר'ה, זה מסרבל. בלי לפגוע, אם אין לכם התנגדות, תשאירו את זה לדיון הפנימי.

אתם רוצים להוריד כבר עכשיו את סעיף 106 או אתה רוצה להשאיר את זה לדיון הפנימי?

את 106 כולו?

אלה הוראות לעניין השפה.

אלה הוראות למילוי ההצהרה. זה לא מכביד על היצרן. זה משהו שהמדינה לקחה על עצמה. זה מיותר ואנחנו לא חייבים לכתוב את זה. אנחנו יכולים לכתוב את ההוראות בשבע שפות או ב-17 שפות. אפשר בעברית ובערבית.

תשאירו את זה לצוות המקצועי. עברית וערבית נראה לי כחובה.

גם בסינית אפשר להוסיף אפילו אם החוק לא יכתוב שום דבר.

אבל אין יבואנים במדינת ישראל שהם סינים.

לא משנה. אני רק אומרת שאלה רק ההוראות למילוי.

זה מה שהסברתי. מדובר בכותרת של השדה שאותו יבואן ידע.

הם יכולים לעשות זאת ברוסית, גם אם זה לא יהיה כתוב.

נכון מאוד. בדיוק.

השארנו ערבית ועברית.

נבדוק את הסעיף.

לא בטוח שצריך את הסעיף הזה.

אם רוצים לרצות - זאת בדיחה או ניסיון לבדיחה, אני מזהיר מראש – את פוטין, צריך לנסות לבדוק בעיקר את נושא השמפניה על הבגדים. הוא חטף אתמול אחרי מרוץ של פורמולה 1 את השמפניה של המנצח. הוא כעס.

אבל מי שזכה במרוץ, היה הצרפתי וזה קורה פעם שנייה ברצף. שנה אחרי שנה הוא זכה במרוץ בסוצ'י.

נמשיך.

107. צירוף מסמכים להצהרה

להצהרה בדבר יבוא מזון רגיל תצורף התחייבות של היבואן, בנוסח שבתוספת השלישית.

אנחנו לא נקרא את התוספות האלה, תוספת שנייה ותוספת שלישית שמופיעות בסוף הצעת החוק.

אתם יכולים לקבל את התוספות לעיונכם.

זה בכחול.

אם יש הערות לתוספות, נתייחס.

המגיש יצרף להצהרה בדבר יבוא מזון רגיל פרטים, מסמכים ומידע שקבע השר לפי סעיף 148(2).

108. תשלום אגרה

עם מסירת ההצהרה, תשולם, כתנאי למסירתה, אגרה בסכום של 481 שקלים חדשים.

אנחנו מורידים את העדכון כי יש הוראה כללית בנושא אגרות.

109. קבלת אישור הצהרה מקוון

מסר יבואן רשום הצהרה לייבוא מזון רגיל לפי סעיף 102, ושילם אגרה לפי סעיף 108, יקבל באופן מקוון את אישור קבלת ההצהרה.

110. תחולת ההצהרה

הצהרה לפי סעיף 102 תחול לגבי כל המשלוחים של המזון המסוים שבהצהרה, מיום מתן אישור קבלת ההצהרה ואילך.

בסעיף זה, "מזון מסוים"- ובלבד שלא השתנה אחד מאלה:

פרט מהפרטים לפי סעיף 105 שמסר היבואן הרשום בהצהרה לייבוא מזון רגיל.

הרכב המזון מהמועד שבו הוגשה ההצהרה. לעניין זה, "הרכב המזון" – לפי מסמך חתום על ידי היצרן של המזון בדבר הרכב המזון. על אף האמור, ביבוא מזון שנארז מראש על ידי היצרן והמיועד לשיווק קמעונאי, ייקבע הרכב המזון לפי ההרכב המסומן על גבי התווית המקורית של המזון כפי שנמכר בחוץ לארץ.

בהתקיים אחד מאלה, יגיש יבואן הצהרה חדשה לפי הוראות סעיף 105 -

השתנה אחד מהפרטים כאמור בפסקאות (1) או (2) להגדרה "מזון מסוים".

לא ייבא היבואן משלוח של המזון המסוים שבהצהרה במשך תקופה של שנתיים לפחות.

לגבי סעיף 109. האישור שנקבל באופן מקוון הוא אישור מידי או תוך לוחות זמנים מוגדרים? תוך כמה זמן אמור להתקבל האישור?

אתה שואל אותי?

רק ממך הוא מקבל אישור. לא ממני.

אפילו לא ממני. מערכת ממוחשבת. אם הוא מילא את הטופס נכון, המערכת נותנת מידית אישור קבלה. זה ברור מאליו.

אז אפשר לדבר.

הערה שנייה. בסעיף 110(ב)(2), הרכב המזון מהמועד בו הוגשה ההצהרה. זה מגדיר מה זה מזון מסוים. יש כאן הגדרה של הרכב מזון ומצד אחד כתוב לפי מסמך חתום של היצרן ומצד שני כתוב כשזה מוצר לשיווק קמעונאי, שרוב המוצרים ארוזים מראש לשיווק קמעונאי, ההרכב הוא לפי המסומן על התווית המקורית של המזון. לא הבנו למה במקרה שבו יבואן יש לו קשר ישיר עם יצרן וליצרן יש מסמך שמפרט את ההרכב, המסמך שקובע הוא התווית המקורית. אתה יכול להסביר למה זאת השיטה בה בחרתם?

בדיונים הקודמים אתנו ביקשנו שזה יוחרג רק ליבוא מקביל ובכל שאר המקרים היבואן לא יוכל להסתמך רק על התווית כיוון שיש פער. דיברנו על זה. אם הכוונה היא למשהו יותר רחב מזה, אנחנו חשובים שהחריג הזה מצומצם. יוצא שרק יבואן מקביל יוכל להסתמך על תווית וכל השאר יצטרכו הצהרת יצרן.

מי היבואן המקביל?

יבואן מקביל הוא מי שלא קונה מהיצרן.

זה לא בא לידי ביטוי כאן?

צריך לראות את ההגדרה של שיווק סיטונאי ושיווק קמעונאי. אני לא בטוחה.

אלי, בקטע של יבוא מקביל, הכוונה היא שאתה קונה מאותו יצרן שאושר, אותו מפעל נגיד בשוויץ, אבל דרך ספק אחר למשל באנגליה. זה הרציונל של היבוא המקביל. היצרן אושר בארץ אבל הצלחתי לעשות דיל עם מישהו באנגליה ולהביא את המוצר זול יותר.

לא הבנתי מה הבעיה. זאת מטרת החוק. המטרה הראשונה, לאפשר יבוא מקביל ולא רק דרך היצרן אלא גם דרך משווק חדש.

זה מה שמופיע. זה לא ברור מהחוק.

את בעצם רוצה לקרוא לתוך ההבחנה הזאת בין התווית לבין המסמך החתום, את ההבחנה בין מוצר ביבוא מקביל לבין יבוא.

נכון. בדיונים הקודמים אתנו הוסבר שרוצים להקל על יבוא מקביל וזה בסדר. אין לנו טענה לעניין הזה, אבל רצינו להגביל. אני גם אסביר את הרציונל, אדוני. כאשר מייצרים בארץ, למשרד הבריאות יש אפשרות לפקח על הרכב המזון המדויק. הוא חשוף לכל. הוא רואה את הפורמולה, הוא רואה כל אחד מהרכיבים, את מפרטי חומרי הגלם שיכולים להכיל כל מיני תתי רכיבים שאין חובה לסמנם על התווית. הוא יכול לבקר הכול. כאשר יבואן רגיל, לא מקביל, מייבא – הוא נדרש למפרט מוכר. גם שם יש למשרד הבריאות אפשרות לראות את חומרי הגלם, לא תמיד עד הסוף אבל עדיין אפשרות לא רעה לפיקוח.

יבואן מקביל, זאת רמה אחרת שלפי הרצון להקל, אמרו שהוא לא יכול להשיג את מפרט המוצר מהיצרן כי הוא לא קונה מהיצרן אלא הוא קונה מגוף שלישי, ממשווק שלו, וכדי להקל עליו נאמר על ידי משרד הבריאות שהוא מסתפק במה שכתוב על האריזה עצמה ומניחים שמה שכתוב על האריזה עצמה, זה הרכב המזון. זה לא מדויק כי יש כל מיני תתי רכיבים שאין חובת סימון לגביהם אבל כן נמצאים.

אמרנו, בסדר, אם זה יבוא מקביל, נקל עליו בתקווה שזה לא מסכן את בריאות הציבור, בהנחה שזה לא מסכן את בריאות הציבור, וזה סביר. אנחנו לא מבינים למה הוא צריך להקל גם על יבואן רגיל שיכול לקבל את מלוא המידע מהיצרן ומשרד בריאות צריך להיות חשוף למלוא המידע מהיצרן כמו שהוא חשוף למלוא המידע מהיצרן המקומי. אני מקווה שהסברתי.

סיבכת אבל הסברת נכון ואפילו הבנתי. אני לא רוצה לחזור להגדרה אלא להיגיון.

אני חושבת שההיגיון מקובל.

אני חושב שהיבואן המקביל יכול לקבל דרך הספק שלו את אותה הצהרה שמקבל היבואן המקורי.

אנחנו נשמח.

מה רע בזה? זה הכי פשוט. אם הוא מקבל מהספק שלו, זה הכי פשוט. אתה דווקא מעיר לטובת הציבור שאתה מייצג כל כך בכבוד, זאב, אני חושב שהיבואן המקביל לא צריך לקבל שום הקלה מבחינת המסמכים הנדרשים לקבלת היבוא שלו. להפך. שימו לב, לא ביקשתי שיחזור הוא ליצרן. אני ביקשתי שדרך הספק שלו יקבל את האישורים המקוריים. אם לא, אנחנו באמת מתחילים כאן להסתבך. בהחלט לאפשר ליבואן החדש לקבל מהספק שלו שהוא מביא מהיצרן את האישורים הנדרשים. כך אני רואה את זה.

יש כאן גם משהו שמבחינתי קשור לבטיחות המוצר. למשל בנושא אלרגנים. אם יסתמכו על סימון המוצר בחוץ לארץ, ואתמול שמענו שיש דרישות שונות במדינות העולם השונות בנושא אלרגנים, למשל שי אלרגנים שיהיו נדרשים בישראל ולא נדרשים באירופה לסימון או בארצות הברית, ואם כל ההצהרות יתבססו רק על האריזות, על מה שמסומן על גבי האריזות, זאת בעיה.

אתה הולך בכיוון שלי.

נכון. אני רק מדגיש.

אני אומר שההוכחה שזה מוצר טוב, זה צריך לצאת מהיצרן ושהוא ייתן לספק את האישור הזה. מה אנחנו היום מחפשים? שלא יהיו כאן יבואנים בלעדיים של מוצרים. להרוס את המונופול, אם מותר לי להשתמש בסיסמה מפלגתית, כאשר יש יבואן אחד למוצר המרכזי שנקרא קפה או פסטה או קורנפלקס, או שני יבואנים או שלושה. אנחנו רוצים לייבא ועובדה שהצליחו להביא סוג של סכין גילוח שלפני 25 שנים קניתי אותה רק בשדה התעופה כי שם היא הייתה יותר זולה. ברגע שאפשר יהיה להתמודד ולייבא דבר שהוא במקרה לא מזון, באמצעות ספק, בלי התניה שאם אתה רוצה לקנות א', אתה צריך גם לקנות אצלי ב' ו-ג', וזה מה שקורה היום אצל חלק גדול מהיבואנים, אני צריך להיות בטוח שאיכות המזון מאפשרת למשרד הבריאות לבדוק את בטיחות המזון שהוא מיובא, לא אכפת לי אם זה על ידי ספק ראשי או ספק משנה. הוא צריך לקבל את הנתונים מהיצרן.

אבל התווית נועדה להיות אפילו הקלה עוד יותר, מעבר לכך.

לא. לדעתי היא לא הקלה. ספק יכול לשנות את התווית. זה יקל על היבואן המקביל החדש.

במקרה של יבוא מקביל אפשר יהיה להסתמך על התווית?

על היצרן.

אני קצת חושש שאם ננסה להקשות בסעיף הזה, כי זאת מהות החוק, וכל הכוונה הייתה לבקש מסמכים זמינים ליבואן המקביל. אם ננסה לחייב את היבואן המקביל להשיג מסמך שמקורו אצל היצרן והוא חייב לייצר קשר גם אם הוא עקיף - - -

לא הוא. הספק שלו.

כאן אתה מחייב אותו דרך הספק להגיע ליצרן ויכול להיות שכאן אנחנו מנציחים את הכוח של היבואן הבלעדי.

אני אגיד לך שאתה רוצה לסכן את הציבור.

את זה יגיד משרד הבריאות.

אם זה רק ספק, אין לו שום אפשרות טכנית. אני אומר לכם שתראו שיהיו שתי מדבקות על אותו מוצר, מדבקה ראשונה שבאה ישר דרך הספק הבלעדי היום של אותו מוצר, ומדבקה שנייה על מוצר שיובא על ידי היבואן המקביל. לא. תאפשרו. מה הבעיה? אם אני בא וקונה מיליון סכיני גילוח, אני אומר שתביא לי את המסמכים מהיצרן המקורי, בבקשה, זה לא מסבך אלא ההפך. אני רק מבטיח שאני מקבל את המוצר באיכות הנכונה.

יבוא מקביל הוא לא לעשות יבוא זול. זה יוזיל ברגע שטווח הרווחים של היבואנים ירד והוא ירד רק באמצעות יבוא מקביל ותחרות.

אתה בהחלט צודק. יבוא מקביל, בהיותו יבוא מקביל, גם ליצרן בחוץ לארץ לא תמיד יש אינטרס – ואני לא רוצה להשתמש במונח הזה כמילת גנאי אלא מתוך אילוצים חוזיים והתקשרויות עם יצרנים, יבואנים וספקים. אני לא נכנס לזה ובכוונה אני לא רוצה להסתבך בהגדרות. מתוך אילוצים לא תמיד הוא יכול למסור את מלוא המידע הנדרש לגבי המוצר. ולכן קבענו שיש איזשהו סט מסמכים, ואנחנו יכולים להגיע לאחר מכן לאותו סט מסמכים, שעל היבואן, במקרה שאין לו התקשרות עם היצרן, מה הוא צריך לשמור וכדי לתת מענה לסוגיה שהועלתה כאן, של בטיחות המוצר, על היבואן לבצע בדיקות נוספות. הזכרנו מודול של ניהול סיכונים על מוצרים מסוג זה ובמסגרת אותן שדות במערכת הממוחשבת יצטרך יבואן להודיע ותהיה התייחסות גם לסוגיה של האם יש התקשרות ישירה עם היצרן או לא. בהתאם לכך, גם יבואן יצטרך לעשות בדיקות נוספות ולמעשה להשלים את אותו התיק שהוא צריך לאגור ולשמור אצלו.

זאת אומרת, יש כאן שיקולים מאוזנים מכל הכיוונים באמצעות השלמת בדיקות במעבדות במדינת ישראל על חלק.

על היבואן המקביל?

במידה והוא - - -

אתה עוד פעם חוזר ומייקר לו את המוצר שהוא מייבא.

לא.

אין לזה שום הצדקה. חבל.

אנחנו מרחיבים את היכולת שלו לייבא כי אחרת הוא בכלל לא יכול לייבא. יש כאן שני דברים שלא יכולים להיפגש אם לא לעשות איזשהו איזון מסוים בין מידע שאפשר לקבל מהיצרן. כפי שציינת, יצרן הוא זה שצריך להעביר את המידע. לכן אנחנו נותנים את החשיבות לאריזה המקורית שיצרן ייצר את המזון וכן כדי לשאוב משם מידע שלגביו ובהתייחס למוצר ובהתבסס על ההיכרות שלנו וניהול סיכונים הידוע והמוכר בתחום, לבצע בדיקות בתדירות מסוימת במשלוחים שמגיעים, גם אם זה אנחנו עושים, גם אם יבואן מקבל מידע כהשלמה מחוץ לארץ וגם אם הוא ישלים את כל שאר הבדיקות כאן בארץ.

אני רק מזכיר לשם מה התחלנו את הדיון ולמה התחלנו אותו.

להקל.

היה הנושא של האם היבואן המקביל יביא מוצר עם אחריות רק של הספק שלו בלי לדעת את המקורות. כך אני הבנתי. אני רואה ההפך. אני רואה שהיבואן המקביל, דרך הספק שלו מקבל את כל הנתונים הנדרשים של היצרן. זה חשוב מאוד. זה חלק מההתחייבות שלו במשא ומתן שלו עם הספק. אני חוזר ואומר שהיבואן שלו צריך לדרוש מהספק שלו ולומר לו שהוא יקנה ממנו אלף חתיכות בתנאי שהוא יעביר לו את מה שהוא קיבל מהיצרן. זה נראה לי הכי פשוט. למה אנחנו הולכים לסבך?

כן, אתה צודק ואף אחד לא מסבך. אני אומר היכן הבעיה.

מי שלימד אותי זה אתם, אנשי האוצר.

אני רוצה לחדד. הנקודה היא, אלי, שהיבואן המקביל לא יכול כיום להביא את המסמכים האלה. ראשית, אין לו כוח אל מול הספק בחוץ לארץ. הרבה פעמים מדובר על איזשהו משהו שהוא מזדמן או מדובר על איזושהי סחורה שנותרה בידיו והוא בעצם מעביר אותה ולכן גם המחיר הזול.

אלי לא רוצה שיהיו ספקים מקבילים ברמות אין סופיות.

נכון.

אני ישבתי עם יבואן כזה והוא הסביר לי שעל אותה פסטה הוא היה מסוגל להביא את כל הניירות שהיבואן המקורי, הבלעדי, היה מביא. מה רע בזה? הוא הפחיד אותם. הוא הפחיד את אותו ספק שגם רצה למכור לו פסטה בתנאי שהוא קונה משחת שיניים.

משיחות שקיימנו, יבואנים מקבילים, הספקים לא יכולים לתת להם את המסמכים מהיצרן המקורי.

למה?

זה מהווה חסם אפקטיבי. ראשית, כי הם חושפים אותם.

אתה אומר שנקל. זה מעניין שאתם כאן מקלים דווקא בהסכמת משרד הבריאות. אתם רוצים להקל על יבוא שבסוף יבוא לא יהיה איכותי ואז אתם מוחקים את האפשרות של יבוא מקביל.

לא. ההפך.

הייתי מבין את זה מהאינטרסנטים בתחום זה או אחר אבל לא מבין את זה כשזה בא מטעמכם.

בקשה של מסמכים מהיצרן, כשאתה מבקש מיבואן מקביל מסמכים מהיצרן, זה מהווה חסם אפקטיבי ליבוא. הוא לא יכול להביא את זה.

אני לא רוצה יצרנים חאפרים. אני רוצה יבואנים מקבילים ברמה גבוהה.

זאת המהות של יבוא מקביל.

זה אמור לחזק את הדאגה הנכונה של בריאות הציבור.

אם אפשר, עוד משפט אחד. מעבר למה שאלי גורדון הזכיר בנוגע לניהול סיכונים שזה באמת מהווה את האיזון לבריאות הציבור, צריך גם לומר שיבוא מקביל הרבה פעמים מהווה מעין נבוט על הקיר. כלומר, זה משהו שבעצם היותו קיים, גם אם היקף היבוא לא גדול מדי - - -

חבר'ה, אתם מכירים את הסיפורים. אני לא רוצה להשתמש בשמות החברות כדי שלא יגידו שאני עושה פרסום למישהו. סיפור הפסטה וסכיני הגילוח, זה סיפור שכדאי שתלמדו אותו. תלמדו. באמת, אל תבואו כאן דווקא לעשות שהיבוא המקביל הוא, סליחה, דפוק והוא לא רמה ואז הוא ימות וישאיר את השטח רק ליבואנים הגדולים.

לא. אני חושב שיש כאן אי הבנה.

אולי אפשר לשאול כמה שאלות לגבי המצב הקיים. אם אני מבינה נכון, היום המצב הוא שמזון רגיל אפשר לייבא עם אישור היצרן. רק עם אישור היצרן. נכון?

כן.

היום, לפי המצב היום. לא לפי מה שמוצע. כאשר אתם מאפשרים את ההיעזרות בתווית, אתם בעצם מרחיבים את האפשרות לייבא.

מדובר במזון רגיל בלבד.

שם דווקא הכסף הגדול אבל לא חשוב.

מזון רגיל בלבד. כפי שציינתי, לא תמיד, במקרים של מותגים בינלאומיים שבכוונה נמנענו מלהשתמש במונחים של יבוא מקביל כי כל אחד מפרשן את זה בצורה אחרת - - -

מסכים אתך.

ולכן אנחנו התנתקנו מההגדרה הזאת בכוונה ואין לזה ביטוי בחוק. באנו ואמרנו שהרי אינסנטיב של יבוא מקביל, זה לייבא מותג כזה או אחר כולם רוצים לקנות אותו מצד אחד ומצד שני הוא נמצא בדרכי השיווק. מכיוון שהתקשרות - בדרכי השיווק הכוונה כאן בארץ - עם היצרן במקרה כזה לכשהוא נמצא בחוזה עסקי מול יבואן כזה או אחר לא ניתנת לפי אותו הסכם, אפשרנו יבוא באמצעות הספק, כמו שטענת וצדקת. עד כאן אין לנו פערים.

זה מה שמוצע בהצעת החוק. אפשרנו את זה בהצעת החוק. זה לא מה שקיים היום.

גם כיום קיים וגם יהיה בהמשך. ההסדר הזה יימשך. ספק, יש לו מגבלות להעביר את כל מה שלדעתך פשוט להעביר. יש לו אפשרות להעביר משהו אחר. הוא יכול להתחייב מוצר זה בטוח וניתן לשיווק, לצורך הדוגמה, באירופה.

לא, סליחה, אני כנראה לא מסביר טוב את עצמי. זה מאוד פשוט. היבואן יביא פסטה מסוימת שהיום היא ביבוא בלעדי של יבואן אחד. הוא מוצא דרכים ויכול להביא דרך ספק אחר או אפילו דרך אותו ספק. את אותו קפה אפשר להביא מאותו ספק בשלוש צורות. הוא הולך אליו ואומר לו שבתנאי הרכישה שלו, הוא רוצה את הניירות של היצרן של המוצר. זהו. מה אתם מכבידים? ניהלת פעם משא ומתן בחיים שלך בכמויות כאלה? אני כן. בבניינים.

זה לא קורה היום.

ברגע שאתה בא עם כסף, כולם יספקו לך את כל הניירות שאתה רוצה. אז אין אפליה בין ספק מקורי היום לבין ספק עתידי מחר מולך כאחראי על איכות המזון וגם יש אפשרות שהוא ילך ויגדל ואז נייצר מצב שבאמת המונופול הקיים על כמה מוצרים היום, לא יהיה. אל תחשבו שתהיה תחרות כשאחד מספק 95 אחוזים לפי הנתונים שלכם או שניים או שלושה ואחד שמייבא אחוז אחד שזה שולי. לכן צריך לתת לו, ליבואן המקביל החדש, את היכולת להתמודד עם הקיים. תזכרו את הטלפון. לא בגלל משחקים חדשים אלא באותם כללים עם השמן שלהם, כמו שאומרים בערבית המרוקאית שלי, יטגנו אותם, את היבואנים שעד היום ייבאו והשתוללו נגד האזרח.

אני חוזר ואומר שאני לא רוצה שום תנאי מקל על היבואן המקביל אבל אני מאפשר לו להביא את האישורים של היצרן באמצעות הספק שלו. זה פשוט. זה לא נראה לי מסובך.

יש את הנקודה שאתה מעלה שהוא צריך להביא אותם אישורים שמקורם מהיצרן. זה בסדר. אבל אנחנו לא רוצים להיות כאן במצב שמבקשים ממנו אישורים שהוא חייב לייצר עבור אותו יבואן דרך הספק ממנו הוא קנה, ממדינה אחרת למשל, ואז אתה יוצר כאן מצב שהמחויבות של היצרן הזה ליבואן הבלעדי תמנע את הדבר הזה כי הוא ידע שהאישור הזה נדרש למדינה שיש לה כבר יבואן בלעדי.

אם אתה מוריד את הנושא של האישורים של היצרנים, תן לכל היבואנים את אותה דרישה.

אנחנו לא מורידים.

אתה לא יכול לעשות את זה וזה גם לא הגיוני. זה לא הגיוני. אתה לא יכול לבוא ליבואן אחד ולתת לו דרישות אין סופיות וליבואן השני לתת דרישות חדשות מצומצמות. זה לא פייר. תגיד לו להביא אבל הדרך להביא, היא לא עניינך.

כל מה שאמרת זה נכון, רק יש כאן השלמת בדיקות בארץ וזה מה שמתואר כרגע.

שיעשה בארץ, בבקשה.

המשווקים שלכם, הספקים כפי שקראתם להם, חייבים תמיד לשמור את האישורים מהיצרן? גם הם חייבים לשמור?

באירופה יש להם עקיבות.

גם פה יש סט דרישות, סט מסמכים ודרישות מה צריך לשמור.

כן, אבל מה שנעה שואלת זה לגבי הספק האירופי שיש לו את אישור היצרן.

יש לו אישור עמידה.

התחרות בהתחלה לפחות, לפי הבנתי, תהיה בעיקר על מוצרים קיימים במערכת.

חד משמעית אתה צודק.

שלא תשלו אל עצמכם.

לא, ממש לא.

לא יביאו עכשיו פסטה מהונולולו שאף אחד לא טעם אותה.

אדוני היושב ראש, אתה צודק.

אדוני היושב ראש, המצב היום הוא כזה שיצרנים גדולים, שחברות גדולות בחוץ לארץ, יש להם נציגויות כאן בארץ ויש להם הסכמי בלעדיות. אלה הסכמים משפטיים שאוסרים עליהם או שמאפשרים אך ורק לנציגים שבארץ להיות בקשרי מסחר ולייצג אותם כאן. בעצם מונעים מהם לאפשר למישהו אחר לשווק את הסחורה שלהם כאן.

זה טוב לוועדת החוקה חוק ומשפט שתנהל את הנושא אצלה. נושא בלעדי חייב למות. זה כבר קורה במכוניות ושיעשו את זה גם באוכל. זה לא עניין לכאן. תעשה את זה ועדת החוקה חוק ומשפט וועדת הכלכלה. שנו את חוקי היבוא והיצוא וכולי. לא כאן. אנחנו כרגע במסגרת חוק הבריאות.

מה שאני אומר גורם לכך שיבואן מקביל, כפי שקוראים לו, המפעל, מפעל האם שנמצא בחוץ לארץ, לא רשאי לתת לו את אותם מסמכים חלק מהמקרים שאתה טוען שהם צריכים לקבל ממנו. הוא בעצם כבול להסכמים שלא מאפשרים לו ולכן משרד הבריאות מצא איך לאפשר לו.

תודה על ההערה. אני רוצה להגיד לך שהיבואן המקביל לא חייב לקנות רק מהיצרן אלא הוא יכול לקנות גם מהיצרן.

אבל אז הוא לא יהיה מקביל.

הוא יכול גם זה וגם זה.

זה לא סותר.

מה שקורה כאן זה הבלעדיות שניתנת לכמה ספקים מתקופת המנדט הבריטי אם לא העותמני ואני מבקש שבנושא הזה משרד המשפטים ישב על המדוכה וימצא את הפתרונות. חייבים להרוס מונופולים, יהיה מה שיהיה.

היות ומדובר במהות הרפורמה, אני מבקש שתיתן לנו את ההזדמנות לדבר על זה מחוץ לוועדה, ואם צריך גם להביא יבואן מקביל שיבוא ויסביר את הבעייתיות שכרוכה בזה.

בשמחה.

תודה רבה.

עדיין אנחנו לא מתקנים את הנוסח. הנקודה הזאת לא הובהרה ולא הסתיימה.

בכל מקרה, כרגע שיווק קמעונאי זה רחב מדי. זה אפילו יותר רחב מיבוא מקביל.

אנחנו עושים הפסקה. אל תופתעו אם הישיבה הבאה תתחיל בשעה 13:00 ולא תהיה בהשתתפותי.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:30 ונתחדשה בשעה 13:10.)

(היו"ר שולי מועלם רפאלי)

צהרים טובים. אני מחליפה את יושב ראש הוועדה. שלום, נעים מאוד, אני חברת הכנסת שולי מועלם. זכיתי להישבע אתמול ולחזור בחזרה לכנסת וביתר שאת וביתר עוז לוועדה הזאת. לא נכנסתי עדיין לעומקו של החוק אבל נעתרתי לבקשת יושב ראש הוועדה להחליף אותו לחצי שעה הקרובה. אני בעיקר אשתוק ואקשיב לחכמות ולחכמים סביב השולחן עד שאכנס לעומק הדברים בעזרת השם בהמשך ואז אוכל גם לנסות לתרום משהו.

נמשיך להקריא. אנחנו נמצאים בסימן שעוסק ביבוא.

תעודת שחרור מזון מתחנת הסגר או מנמל.

אם נדבר על השלבים, אנחנו מדברים על אדם שהוא יבואן רשום. הוא מסר הצהרה כאשר מדובר במזון רגיש. הוא קיבל אישור מוקדם ליבוא של סוג מסוים של מזון. כאשר מדובר במזון רגיל, הוא מסר הצהרה וקיבל אישור על מסירת הצהרה ועכשיו אנחנו נמצאים בתחנת ההסגר אליה הגיע המזון ועכשיו צריך לשחרר את המזון ולאפשר לו להוציא אותו לשווקים.

111. הגדרות

בתת סימן זה, "תחנת הסגר" – לרבות נמל.

הייתה לנו הגדרה של תחנת הסגר. אתם אומרים לרבות נמל.

כן.

112. תעודת שחרור מזון מתחנת הסגר או מנמל

לא יוציא יבואן משלוח מזון מתחנת הסגר אלא אם כן קיבל תעודת שחרור לאותו משלוח מזון מאת שירות ההסגר.

113. סירוב לתת תעודת שחרור למזון שאינו עומד בדרישות לפי חקיקת המזון

תעודת שחרור לא תינתן למזון שאינו עומד בדרישות לפי חקיקת המזון.

כבר ציינו שיכול להיות שהוראות כאלה או הוראה כזאת מופיעה בכל תת פרק ואולי היא צריכה להיות משהו יותר רחב.

יש לנו הערה. אנחנו רוצים שיהיה כתוב בסיפא של הסעיף הזה: למעט אם ניתן אישור ממנהל שירות המזון הארצי בהתאם לסעיף 124. למנהל שירות המזון הארצי בסעיף 124 יש סמכות לתת אישור גם כשהוא אינו עומד בחקיקת המזון. היה צריך גם ב-124 להתייחס לזה, לסעיף 113.

לשחרר אותו מתעודת השחרור, אבל להעביר אותו למחסן. הוא חייב לעמוד בתנאים.

לא. סעיף 124 מאפשר גם לאשר שחרור לשיווק. יש גם אפשרות לשחרר לשיווק. צריך להוסיף: למעט אם ניתן אישור בהתאם לסעיף 124.

ב-124 זה קיום הדרישות בטרם שחרור מהמחסן.

יש שם שתי חלופות.

אתה אומר אפילו יותר מזה.

אם אני מבינה נכון, הוא אומר שצריך לבטל את 113.

אף פעם לא כתבנו בסיפא של הסעיף הכללי את החריגים.

כאן בעצם האמירה היא שב-124 צריך להיות על אף האמור, כמו שנאמר בסעיף 122.

כן. ב-113.

114. בקשה לקבלת תעודת שחרור

בסמוך להגעת משלוח מזון לישראל, ולא מוקדם מיום העבודה הקודם ליום שבו הגיע משלוח המזון לישראל, יגיש יבואן רשום בקשה מקוונת דרך אתר האינטרנט לקבלת תעודת שחרור ובה יציין בין השאר, כי –

לגבי מזון רגיש – יש בידיו אישור מוקדם לייבוא שקיבל לעניין אותו מזון קודם הגשת הבקשה.

לגבי מזון רגיל – יש בידיו אישור קבלת הצהרה שקיבל לעניין אותו מזון קודם הגשת הבקשה.

אם אפשר לשאול, המערכת הממוחשבת לא יודעת מעצמה או שתחנת ההסגר לא מחוברת אליה?

קודם כל, תחנת הסגר מחוברת למערכת ממוחשבת. המערכת הממוחשבת גם יודעת להבדיל בין מזון רגיש למזון רגיל ובכל זאת חלה חובה להעביר.

להצהיר שיש בידך.

כן, מסיבה אחת פשוטה, מכיוון שבמשלוח אחד יתכן מאוד שיהיה יותר ממוצר אחד וכל אחד קיבל הרשאה.

לגבי סעיף 114. זה סעיף שדיברנו עליו עוד לפני הדיונים בוועדה ובעצם מה שכתוב זה שאת ההגשה של הבקשה לקבלת תעודת שחרור, צריך להגיש לא מוקדם מיום העבודה הקודם או היום בו הגיע משלוח המזון לישראל. אנחנו ביקשנו להאריך את זה לשבוע. בזמנו, בפגישות שעשינו לפני כן, נאמר לנו שיאריכו את זה לשני ימי עבודה, אבל בפועל זה לא תוקן ואנחנו מבקשים שיהיה אפשר להגיש כבר שני ימי עבודה לפני הגעת המשלוח לישראל כדי לוודא שלא יהיו עיכובים מיותרים בשחרור המשלוח. אגב, זה גם מה שקורה בארצות הברית שם ההגשה היא 48 שעות לפני.

יום העבודה הקודם יכול להיות יותר מ-48 שעות. אתה מבקש שני ימי עבודה.

כן.

אנחנו נבדוק את זה.

115. פרטי הבקשה לקבלת תעודת שחרור

בקשה לקבלת תעודת שחרור למזון רגיל תכלול את הפרטים האלה:

פרטי תעודת היבואן הרשום, מגיש הבקשה.

פרטי משלוח המזון, ובכלל זה פרטי חשבון המשלוח, נמל ההגעה וכלי התחבורה שבו יגיע המשלוח.

מספר אישור קבלת ההצהרה ופרטים בדבר המזון שבמשלוח.

אישור כי המזון שבמשלוח נכלל בהצהרה ליבוא מזון רגיל שפרטי אישור קבלתה נמסרו לפי פסקה (3) וכי האמור בהצהרה נכון לגבי המזון שבמשלוח במועד הגעת המשלוח.

בקשה לקבלת תעודת שחרור למזון רגיש, תכלול את הפרטים האמורים בפסקאות (א)(1) ו-(2), וכן כל פרט נוסף שנקבע בתקנות לפי סעיף 148(8).

לגבי נמל ההגעה. אחד הנושאים שרוצים להסדיר בחקיקה הזאת הוא סנכרון בין תחנות ההסגר ולכן אנחנו חושבים שיכול להיות שאפשר, במסגרת הרפורמה, גם להוריד את הצורך לדווח על נמל ההגעה מכיוון שלא משנה לאיזה נמל זה יגיע, הבחינה צריכה להיעשות באותו האופן וגם האישור צריך להיות סנכרון בין הנמלים. היינו רוצים שפשוט לא יהיה צורך לדווח לאיזה נמל זה אמור להגיע.

שזה דבר שאם אתה מקדים ביום עבודה אחד, אתה לא יכול לדעת? אם זה יום עבודה לפני,אתה כבר יודע לאיזה נמל זה יגיע.

הנושא הוא יותר עקרוני. העיקרון אומר שכאשר מגיע מוצר לישראל, משלוח לישראל, הוא ייבדק והוא ייבדק באותו אופן אם הוא מגיע לחיפה או לאשדוד. לכן אנחנו אומרים שזה לא דבר שהוא צריך להיות הכרחי בשלב שאתה מגיש את הבקשה לקבלת תעודת שחרור. זה לא משנה. מגינים על הציבור באשדוד ובחיפה או לפחות אמורים להגן באותו האופן.

אנחנו מתנגדים לזה וזאת מכמה סיבות. על אף שרוב המזון הרגיל משתחרר על בסיס ההצהרה, יחד עם זאת יש סעיפים בהמשך בהם ניגע שמדברים על מקרים בהם רשאי המפקח לדגום ולבצע בדיקה או לבקש שהתיק עצמו ייבדק ברמה של תחנת הסגר, יידגם ואותן דוגמאות המוצר יישלחו לבדיקות מעבדה. לכן לנו זה חיוני לדעת לאיזו תחנת הסגר מגיע המשלוח.

מקבל את ההערה ותפיסת עולם של תחנת הסגר אחת. כך אנחנו פועלים מהמקרים כבר היום וכך גם נמשיך.

מה זאת אומרת תחנת הסגר?

מה שרז אומר במילים פשוטות זה אם יש כבר מערכת ממוחשבת מצד אחד, לכאורה זה שער אחד. אנחנו מקבלים את הקונספציה אבל יחד עם זאת, מכיוון שלא הכול ממוחשב אלא יש חלקים שמתבצעים באמצעות מפקח ועובדים, במקרים כאלה אנחנו חושבים שיש מקום להשאיר את הקיים.

אם אני מבינה נכון, הדגימות האלה שאתם לוקחים יכולות להילקח בכל נקודה.

כן, בהחלט כן, רק כל נקודה שהיא תחנת הסגר פיזית בנמל. צריך לדעת איזו תחנה מתארגנת לפעילות הזאת.

אם מחליטים לדגום, אפשר לשאול את היבואן והוא יגיד באיזה תחנה. זאת אומרת, זה לא מידע שיבואן לא יכול להשלים במועד שהוא יתבקש לכך.

רז, יש כאן איזה ניסיון להבין למה זה כל כך מפריע לך.

כמו שאמרתי, זה נושא עקרוני. אם ירצה משרד הבריאות לדגום, הוא פונה ליבואן, שואל אותו באיזה נמל זה והיבואן שרוצה שידגמו מהר כי זה מעכב לו את השחרור, מיד ישיב באיזה נמל ויעשה את הדגימה. אין עם זה שום בעיה.

לדעתנו, אנחנו יוצרים תהליך בירוקרטי וסרבול במקום שלא צריך. מכיוון שממילא אנחנו רוצים פחות לחייב יבואן – או בא כוחו כי כאן מדובר בעמיל מכס, ולא נשכח זאת – רצוי שאת כל המידע שהוא חיוני, כדי לא ליצור עוד מקום לפינג פונג, להעביר בבת את ובעת אחת. לכן אנחנו מבקשים להשאיר את זה כמו שזה.

תודה. נקבל את עמדתך.

116. מתן תעודת שחרור למזון רגיל

תעודת שחרור למשלוח מזון רגיל תינתן בדרך מקוונת, לא יאוחר מיום העבודה שלאחר יום קבלת הבקשה, למעט –

בתקופה שבה המערכת המקוונת אינה פעילה או תקינה, ואז תינתן התעודה בהקדם האפשרי.

לגבי משלוחי מזון הדורש בדיקה לפי סעיף 121.

האם היבואנים ידעו מראש שהמערכת המקוונת אינה תקינה? לי זה נראה פתוח לרווחה פחות או יותר.

קודם כל, מצב כזה, זה לא שמשרד הבריאות או גוף פיקוח רוצה שמערכת תפסיק לעבוד. מדי פעם תקלות קורות ונתנו לזה מענה מכיוון שיש כאן איזושהי התחייבות כללית ל-SLA מאוד מאוד קשיח ואנחנו רוצים לתחום את המקרים בהם בלית ברירה ובעל כורחנו לא ניתן יהיה לתת שירות. האם תקלה תהיה של חצי שעה, של רבע שעה או של יומיים? אין דרך לחזות.

זה לכסות במקרה שיש שביתות בנמל.

בין היתר.

אם נהפוך את זה ליומיים, אני חושבת - - -

נכון.

אם נאריך ליומיים את האפשרות להגיש את הבקשה, נצטרך - - -

רז, תהיה עם הייעוץ המשפטי, כי יש כאן אמירה לכולכם.

ככל שנקבל את בקשתך ונקבע שני ימי עבודה, גם כאן התשובה תוכל להינתן בטווח של יומיים מיום הקבלה.

זאת הכוונה.

כי הבקשה ביומיים שלפני.

יש כאן טעות סופר. בסעיף 116(2) הכוונה לסעיף 120.

בסדר.

117. אגרה בעד בקשה לקבלת תעודת שחרור

בעד הגשת בקשה לקבלת תעודת שחרור למזון רגיל תשולם אגרה בסכום של 481 שקלים חדשים.

בעד הגשת הבקשה לקבלת תעודת שחרור למזון רגיש שאינו מוצר בשר כהגדרתו בסימן ח', תשולם אגרה.

תעודת השחרור לא תינתן אלא אם כן היבואן שילם את האגרה לפי הוראות סעיף זה.

ב-118 יש לנו התייחסות לתשלום אגרה בעד מוצר בשר. זאת אגרה שתיקבע לפי 330?

האגרה שתשולם על מוצר רגיש שאינו בשר. לפי מה נקבעת האגרה?

לפי תקנות.

118. אגרה בעד משלוח כתנאי לשחרור מוצר בשר

תעודת שחרור למוצר בשר כהגדרתו בסימן ח', לא תינתן אלא אם כן היבואן שילם את האגרה כאמור בסעיף 243 בעבור המשלוח.

עכשיו נחזור לקרוא מהנוסח של הצעת החוק המלאה.

אנחנו נמצאים בעמוד 1,441.

119. בדיקת משלוח מזון בתחנת הסגר כתנאי למתן תעודת שחרור

משלוח מזון ייבדק בידי מפקח בתחנת הסגר כתנאי למתן תעודת שחרור אם התקיים אחד מאלה:

המשלוח כולל מזון רגיש, כולו או חלקו.

היבואן הצהיר בהצהרה ליבוא מזון רגיל לפי סעיף 102 כי אין בידיו מסמך מהמסמכים המפורטים בסעיף 131(א) או שלא מסר את כתובתו המלאה של אתר הייצור לפי סעיף 195(4).

בדיקה יזומה של בקשה לשחרור משלוח בהתאם להוראה של מנהל שירות המזון לפי שיקול דעתו המקצועי המבוסס בין השאר על ניהול סיכונים, על נתונים שברשות משרד הבריאות לגבי היבואן, יצרן המזון, ארץ המוצא או המזון המסוים.

בדיקה אקראית מתוך כלל המשלוחים אשר לא תעלה על חמישה אחוזים מתוך כלל המשלוחים בחישוב שנתי.

בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א)(3), במסגרת בדיקה יזומה שיסודה בניהול סיכונים בנסיבות חריגות ולצורך מניעת סיכונים לבריאות הציבור, רשאי מנהל שירות המזון להורות בהודעה שיפרסם באתר האינטרנט גם על ביצוע בדיקות מיוחדות לסוג מזון לתקופה שיורה ואשר לא תעלה על שישה חודשים כתנאי למתן תעודת שחרור. בסעיף זה "בדיקה" – כאמור בסעיף 94 או בהוראות לפי סעיף 148(6).

רציתי להעלות כמה שאלות. באותה הצהרה ליבוא מזון רגיל, יש כאן אמירה שאין בידיו מסמך מהמסמכים המפורטים. כלומר, האם זה אפס או אחד. לא מעניין אתכם איזה מהמסמכים. זאת אומרת, האם בהצהרה לא היה עדיף להגיד שהוא יגיד לכם איזה מהמסמכים ואם אין בידיו, הוא לא מסמן אף אחד מן המסמכים האלה. זה רק טכנית שהוא יגיד לכם אם הוא מסמן. הרי יש לכם כמה אפשרויות ובסעיף 131 הוא צריך לסמן וי ואם הוא לא סימן אף אחת מן האפשרויות, אין בידיו אף אחד מהמסמכים.

ההערה שלך מובנת. אנחנו נעשה בדיקה.

לסעיף 119(א). משלוח מזון ייבדק בידי מפקח בתחנת ההסגר ואחרי כן כתוב באיזה נסיבות זה יקרה. רצינו להבהיר שבדיקה היא לא מחייבת בדיקת מעבדה. בדיקה יכולה להסתכם גם בבדיקה של מסמכים.

דבר שני, ביחס לסעיף 119(א)(1). נבקש שיהיה רשום בצורה מפורשת שמזון רגיל לא צריך לחכות לתוצאות בדיקה של מזון רגיש אם המזון הרגיש מעוכב וגם שלא צריך להגיש את המסמכים ביחס למזון הרגיל אם הוא במקרה היה באותה מכולה שהיה אתה גם המזון הרגיש.

המשלוח של המזון יכול לכלול בתוכו גם מזון רגיש וגם מזון רגיל?

כן. בעצם מה שאומר סעיף 119(א)(1) זה שאם היה במשלוח גם מזון רגיש וגם מזון רגיל, הם שניהם צריכים להיבדק. דבר ראשון שאמרתי זה שנגדיר שבדיקה היא לא בהכרח בדיקת מעבדה אלא רק אם נדרש.

בהגדרה שנמצאת כאן בסוף סעיף קטן (ב), יש בדיקה לפי סעיף 94 ותקנות שנקבעו לפי סעיף 148(6).

שזאת לא רק בדיקת מעבדה.

זה מבהיר חד משמעית? בסדר.

הדבר השני הוא שאם עוכב משלוח כזה, שהמזון הרגיל בעצם לא ייתקע באותו האופן ולא יידרש להביא את כל הניירת שצריך להביא מי שמביא מזון רגיש.

צודק רז כשהוא אומר שהמשלוח כולל מזון רגיש.

זאת אומרת שזה צריך להתייחס רק למזון הרגיש.

בדיוק.

ואת המזון הרגיל לשחרר בליין הרגיל שלו.

טכנית תיאורטית זה נכון. גם אם זה יתבצע בפועל, אנחנו לא חושבים שנכון כרגע, מכיוון שהסעיף בין היתר מסתנכרן ומדבר על סעיף בו קיימת התחייבות לגבי שחרור משלוח מזון רגיל. זאת הכוונה שלנו. כל עוד במשלוח אחד נמצא מזון רגיל ומזון רגיש, משלוח מסוג זה קודם כל מעוכב ושלא תהיינה אי הבנות. זה אחד.

שנית. במידה ומשלוח עלה במדגם, אני מציע שכאן, ברמה של חקיקה ראשית, לא נצמצם את האפשרויות ושיקול הדעת של המפקח.

השאלה אם הנוסח הנוכחי מאפשר למפקח להחליט שאת המזון הרגיל הוא משחרר בלי בדיקה ולא מבקש ממנו מסמכים.

רז, גם אם מאפשר וגם אם לא, ברמה פרקטית – וכולנו מכירים את זה, לפחות היבואנים – לחלק את המשלוח, להפריד אינוויס וכל שאר הדברים ולשחרר חלק מהסחורה - - -

זאת גם בדיקה יזומה בהתאם לנוהל. זאת אומרת, יש כאן מכלול של היבטים שמאפשרים להתנהל ולעשות.

רז שואל שאלה נוספת והיא האם ברור שאפשר להפריד בין מוצרי מזון.

על זה עניתי עכשיו.

גם אם זה אפשרי כאן, אני אומר שברמה טכנית כל המנגנון שגם מול שאר הגורמים, בין היתר מול המכס, לפצל אינוויס וליצור את כל המהלך המקביל ופיצול של תיק, זה תהליך שלא ידוע לי שהרבה יבואנים מיישמים אותו גם אם זה קיים היום.

בהמשך למה שנאמר. עדנה, הניסוח כרגע הוא כזה, אחרי שרז הפנה את תשומת לבנו, נראה לי שכרגע גם אם הוא רוצה, שיקול הדעת שלו מוגבל.

אני לא בטוחה.

משלוח המזון ייבדק אם מתקיימים אחד מאלה ואחד מאלה זה שהמשלוח כולל מזון רגיש.

נכון.

זאת אומרת שהמשלוח ייבדק.

כן.

אם כוונת הדברים היא שרוצים כאן להסיר כל ספק שהוא יוכל לא לבדוק את החלק הלא רגיש במשלוח, אז בואו נבהיר את זה.

למה סעיף 124 לא נותן מענה?

לא. סעיף 119 כרגע לכאורה מנוסח בצורה כזאת שהוא צריך לבדוק את המשלוח האם הוא כולל מזון רגיש. את כל המשלוח.

כן, אבל אופן הבדיקה הוא אופן בדיקה שיש בו שיקול דעת. נכון? לא כתוב שהוא צריך לבדוק את כל שרשרת הבדיקות.

אולי נבהיר ונאמר כולו או חלקו.

רוית, אולי סעיף 120 יכול לענות לך. תעודת שחרור לא תינתן אם המפקח בתחנת ההסגר הורה על בדיקה לפי סעיף 119. בדיקה כאמור טרם בוצעה.

איך זה עונה? זה רק מחמיר את זה.

הוא יכול להורות. את אומרת שהוא חייב להורות את זה במקרים האלה.

השאלה אם אי אפשר ממילא לדגום משלוח, גם כשאתם אומרים שמשלוח ייבדק.

הוא לא צריך. אתה לא בודק כל חבילה שנמצאת שם. אתה מחליט מה אתה בודק מתוך זה. אתה מחליט איזה חלק אתה בודק. אתה לא בודק כל פריט.

צריך להבהיר את זה.

אני רוצה לבדוק איך זה עובד מבחינת תעודת השחרור, הם היא ניתנת לכל המשלוח או שאפשר לתת תעודת שחרור לחלק מהמשלוח.

אולי פשוט להבהיר כולו או חלקו.

את מי את שואלת?

את משרד הכלכלה.

משרד הכלכלה הוא לא הרשות המוסמכת. במקרה הזה הרשות המוסמכת היא משרד הבריאות. אנחנו.

אולי נוסיף ברישא "כולו או חלקו".

איפה ברישא? באיזה סעיף?

זה בהתאם לשיקול הדעת.

אחרי המילים "ייבדק".

בסעיף 119(א). ייבדק כולו או חלקו בידי. אבל זה בהתאם לשיקול הדעת שלו.

כוונת הדברים ברורה ומי שנמצא בשטח מבין, אבל אני חוששת מפרשנויות אחר כך.

את בעצם רוצה להגיד שהמשלוח כולל מזון רגיש אבל זה לא מונע ממנו לשחרר את המזון הרגיל שבמשלוח אם הוא החליט כך.

אם הוא החליט ואם יש אפשרות טכנית לעשות את זה.

אני חושב שההצעה של רוית, נסמן אותה ונעשה בדיקה, בסך הכול היא לא סותרת את המציאות. כולו או חלקו, זאת הפרקטיקה. יתכן ונבחן את זה בתוך הצוות.

אבל אז הייתי מוסיפה "לפי שיקול דעתי". שיהיה ברור שזה לא כולו או חלקו שעומד ביחס ישר לכולו או חלקו של המזון הרגיל.

בדיוק. צריך לבדוק.

לכן אני בהחלט חושבת שצריך לבדוק את זה.

איך מתייחסים לנושא הבדיקה כדי להבהיר שבדיקה אינה מינהלית? גם מינהלית ולא רק מדגם.

סעיף 94 הזכיר בדיקות, גם בדיקות מעבדה אבל גם בדיקות של ריח וטעם.

אבל בסעיף זה, זה רק ל-(ב). אנחנו מדברים על (א).

לא, בסעיף זה, זה כל הסעיף.

זה לא סעיף קטן זה.

אפילו אני למדתי את זה.

אולי להדגיש שבפסקה (3) אנחנו מדברים לא על נוהל אלא על הוראה של מנהל שירות המזון לפי שיקול דעתו המקצועית.

זה המקרה של הבדיקה היזומה, מבצעים, סקרים וכולי וזה מה שרציתי שנבדוק אחר כך איך זה מסתנכרן עם שיקול דעת ועם כולו או חלקו. צריך שהיחס יישאר הגיוני.

בדיקה יזומה לפי הוראה.

לא. אולי או בדיקה אחרת לפי סעיף קטן (א). שלא יגידו שהיזומה היא רק (3).

בסדר.

אני מסכימה כולנו מסכימים על אותו דבר. כולנו מתכוונים לאותו דבר.

אני רוצה לשאול למה אתם מגבילים ב-(4) את הבדיקות האקראיות לחמישה אחוזים מתוך כלל המשלוחים. אתם בעצם קושרים את ידיכם. אתם אומרים שאתם לא יכולים לעשות בדיקות מעבר לחמישה אחוזים.

אמרו לי שאת מנהלת טוב. אז תמשיכי.

לא. עוד דקה אני הולכת.

קודם כל, מזל טוב. כבוד.

תודה רבה רבה.

זאת הפגישה הראשונה שלך כאן.

לעניין של חמישה אחוזים. נכון להיום לפי הנהלים הקיימים עד חמישה אחוזים ממוצרי המזון אנחנו בודקים בצורה אקראית ולכן הטמענו את האחוז באותו נוהג ובאותה פרקטיקה שקיימת נכון להיום. עשינו בדיקה בעניין הזה. זאת אומרת, במקרים של בדיקה רנדומלית כללית, אלה האחוזים שקיימים ומיושמים על ידי גופים אחרים.

אבל במילא בסעיף קטן (ב) נשמרת לך, נכון שרק בנסיבות חריגות, האפשרות להוסיף.

לעניין סיכונים.

שימו לב, כאן מדובר בסעיף שהוא סעיף כללי, בדיקה רנדומלית. יש הבדל בין בדיקה רנדומלית לבין משהו יזום שהרגולטור רוצה לבצע בסוג מזונות מסוים, בפרק זמן מסוים ולפרק זמן מסוים.

והבדיקה הרנדומלית היא לא כפופה לחמישה אחוזים.

נכון. לא. לכן אנחנו פירטנו כל סעיף וסעיף בנפרד.

זה מדגם שהוא רגיל גם בעולם?

כן.

בדיקה כזאת של חמישה אחוזים?

שוב, ברמה רנדומלית, לא משהו שהוא יזום.

120. עיכוב במתן תעודת שחרור בשל הצורך לבצע בדיקה במזון

תעודת שחרור לא תינתן אם המפקח בתחנת ההסגר הורה על בדיקה לפי סעיף 119 ובדיקה כאמור טרם בוצעה.

121. עיכוב במתן תעודת שחרור למזון האסור ליבוא מכוח דין אחר

ראה מנהל שירות המזון, מי שהוא הסמיכו לכך ומפקח בתחנת ההסגר כי הוגשה בקשה לקבלת תעודת שחרור לגבי מזון הנמצא בתחנת הסגר ושהתעורר לגביו חשד כי מדובר במזון שיש איסור לייבאו, יודיע על כך לגובה מכס כהגדרתו בפקודת המכס מיד עם היוודע לו על כך בלא דיחוי ורשאי הוא במקרים חריגים לעכב את הטיפול בבקשה לאישור גובה המכס כאחראי על החיקוק הנוגע לעניין הסכים לכך. לעניין זה "איסור ליבוא" - איסור ליבוא מכוח חיקוק שאינו בדיקת המזון.

יש מעט שינויי נוסח.

אבל המהות היא אותה מהות. איך אתם בעצם פועלים בתוך המערכת הזאת של המכס?

לפי צו יבוא חופשי.

לפי צו יבוא חופשי, כן.

צו יבוא חופשי מגדיר את התנאים ואת אופן שחרור המשלוחים בכלל, כל הטובין, לרבות גם של המזון ובנוסף הוא מגדיר את הרשות המוסמכת לעניין האכיפה של חוקיות שהיא מעבר לצו יבוא חופשי שחלה על אותו סוג של טובין. במקרה שלנו זה מזון ולכן חקיקת מזון חלה על כל המזונות שמיובאים למדינת ישראל. למעשה שחרור משלוח מהנמל לא ייעשה ותשלום של מיסים לא ייעשה על ידי המכס, אישור לתשלום, כל עוד לא ניתן אישור של גורם מקדים, במקרה הזה של מזון - של שירות המזון, במקרה של תוצרת חקלאית טרייה לצורך העניין – משרד החקלאות. זאת אומרת, יש הסדרים מסוימים.

רק להוסיף משפטית לשאלתכם. יש כאן בעצם לינקג' כפול. פקודת המכס מסמיכה את רשות המכס לוודא גם את חוקיות היבוא ולכן מוזכרת כאן פקודת המכס, ופקודת יבוא-יצוא שהיא חוק מסגרת לעניין יבוא, מפנה אל רשויות מוסמכות לפי דינים שונים שהם דינים שהם תנאי ליבוא לפי פקודת היבוא בצו יבוא חופשי.

רז, בבקשה.

כמה הערות ביחס לסעיף 120. שיקול הדעת של המפקח, אנחנו חוזרים על האמירה שאמרנו קודם, צריך להיות מוגבל ובעצם הוא צריך לבקש בדיקות שהונחה על ידי מנהל שירות המזון הארצי איזה לבצע וכל בדיקה אחרת שהוא רוצה לבצע, צריכה להיות באישור שירות המזון כדי לייצר את האחידות ולא שכל מהנדס יעשה מה שהוא רוצה.

הערה שנייה. מי נותן את האישור? האם גם משירות המזון יכולים לתת את האישור? לפי מה שאנחנו מבינים, היום גם מהנדסים בשירות המזון לפעמים נותנים את תעודת השחרור וכאן לא ברור מי הוא זה שיכול לתת את תעודת השחרור.

הערה שלישית. הגבלת הזמן עד למתן תעודת השחרור. כאשר נעשית בדיקה, כשזה לא במסלול המהיר, אנחנו חושבים שנכון לקצוב כאן את הזמן שיש למפקח בתחנת ההסגר לתת את תעודת השחרור.

ברשותכם, אני אתחיל מהסוף. קביעת לוחות זמנים לגבי משלוח שנמצא בבדיקה, לא סביר, לא קיים בשום מודול פיקוח של כל המדינות.

לעניין הגבלת שיקול דעת מפקח. יש לזה סיכון וסכנה ואני רוצה שזה יהיה ברור לכולם. ברגע שאנחנו הופכים את המפקח למישהו שאין לו יכולת לבדוק מעבר למה שהוא נדרש לבדוק, אנחנו יוצרים מערכת שהיא לא מספיק ערנית לליקויים שיכולים להיות. לכן אני מציע לא לתחום את שיקול דעת המפקח במקרים כאלה.

אתה יכול לדבר חופשי. אנחנו מנהלים כאן דיון.

הבקשה לא הייתה לתחום את שיקול הדעת שלו באופן שלא יאפשר לו, אם הוא רוצה, להרים דגל. אם הוא חושב שצריך לעשות בדיקה שלא נרשם לו שהוא צריך לעשות, שיגיד שהוא חושב שצריך לעשות בדיקה. אנחנו רוצים שיהיה גורם מרכזי, שירות מזון ארצי, שיעשה סדר ויגיד אם זאת דרישה לגיטימית או לא. אם שירות המזון יגיד שזה לגיטימי, יעשו את הבדיקה. אם הוא יגיד שזה לא לגיטימי, לא יעשו את הבדיקה. אנחנו פשוט רוצים סדר ואחידות.

על כל בדיקה הוא יצטרך אישור.

לא. על כל בדיקה שהוא רוצה בנוסף. הרי באישור יבוא אומרים למפקח מה חושבים שצריך לסוג מזון כזה. היה ויש עכשיו מהנדס בתחנת הסגר שחושב שדווקא על הקורנפלקס הוא רוצה להוסיף עוד איזו בדיקה, הוא יבקש מהמטה והמטה יגיד לו אם הוא מוכן להוסיף את הבדיקה הזאת או לא.

אתה אומר שזה מסרבל לכם את הפעילות.

מסרבל להם את הפעילות אבל מייצר ודאות ללקוחות שלהם, למי שהם נותנים להם שירות.

מבחינת לתת שירות ללקוח, כן נתנו בהמשך הסדרים שמתייחסים להכרזה לגבי משלוח או מוצר שהוא לא תקין בעקבות הבדיקות האלה.

רז, נכון להיום סדרי גודל של עשרים ומשהו אלף מוצרים מיובאים למדינת ישראל. גם אם מתוכם איקס אחוזים, הרי המתווה שאתה מבקש להסדיר אותו מתייחס לבדיקות אקראיות בעיקר כי משם בקשה כזו יכולה לצוף כלפי מנהלת מחלקה ליבוא בשירות המזון - רק כדי לתת קנה מידה – שהיא זאת שאמורה לתת אישור לכל בדיקה ובדיקה. מה שיקרה זה שאנחנו נתעסק עם החלטה כן לקבל ולא לקבל את המבוקש על ידי המפקח ברמת השטח. אם לא ראית, כל תיאור יהיה אשר יהיה הוא מצוין אבל לא מספיק טוב לקבל החלטה, אנחנו נתעסק בפינג פונג בתוך המערכת והפינג פונג הזה לא סביר ובסופו של דבר יאריך את אותו הזמן של שחרור המשלוח מהנמל.

אני דווקא לא מתכוון לדיגום האקראי.

אני רוצה להוסיף עוד משהו ואלי יתקן אותי אם אני טועה. סעיף 148(6) הוא הסמכה לקביעת תקנות לדרכי בדיקת משלוח מזון בפירוט שיש שם בפסקה (6). יבואו התקנות לכאן, יהיה דיון בתקנות ותחשבו שהתקנות מקנות שיקול דעת יותר מדי רחב לדרכי בדיקת מזון, יישמעו הדברים ספציפית. אבל לבוא ולהגיד עכשיו שתהיה רשימה סגורה של בדיקות וכל תוספת עליהן, לא, אלה דרכי הבדיקה. דרכי הבדיקה, או שיכללו רשימה סגורה או שלא יכללו רשימה סגורה כשיבואו התקנות לכאן.

לא בטוח שהן יגיעו לכאן כי הן לא באישור הוועדה.

אבל יהיה פירוט.

ׁ(היו"ר אלי אלאלוף)

באישור ליבוא יש את כל הבדיקות הנדרשות.

באישור ליבוא, מדובר במזון רגיש.

כאן זה מזון רגיש בלבד?

לא. הסעיף שאנחנו דנים בו כרגע מתייחס למשלוח שעלה במדגם מסיבה כזו ואחרת. בין אם הוא משלוח שמכיל מזון שהוא הוגדר כמזון רגיש, בין אם הוא מוצר מזון רגיל שלגביו הוחלט שיש לבצע דיגום לצורך ביצוע סקר, מבצעים, מידע.

אבל הוא אומר לנו שזה לא מתייחס לדיגום.

נכון.

זאת ההערה שלו. אחרי שהגיעה הסחורה, פתאום המהנדס של תחנת ההסגר, יש לו דרישות חדשות.

אם לחדד, אני לא מתכוון לדיגום האקראי אלא אך ורק למזון שהוא רגיש ושממילא שירות המזון כבר הודיע באישור היבוא איזה בדיקות צריך לבצע וכאשר כל זה קרה, אני רוצה שיהיה שיקול דעת מוגבל ויצטרך כן אישור של המטה כאשר רוצים בדיקה נוספת מעבר לבדיקות שנקבעו.

המהנדס בתחנת ההסגר יכול להוסיף לרשימה?

לא. מהנדס בתחנת הסגר, כאשר מדובר במזון רגיש וכרגע צמצמנו את זה למזון רגיש כי לפני כן הדיון היה רוחבי על הכול, כי בכולם ביקשו שקודם כל יתבצע תהליך של בדיקה מינהלתית, בדיקת מסמכים, ובהתאם לכך, לפי הצורך, ללכת עוד שלב לשלב של דיגום מוצר. במידה ומדובר במזון רגיש בלבד, הפרקטיקה הקיימת נכון להיום היא דבר כזה: יש אישור יבוא, יש מפרט שמצורף לאותו אישור יבוא כאשר בהסתמך על אותו מפרט הונפק אישור יבוא. משלוח שמגיע, מלווה במידע ומסמכים, תוצאות בדיקה לאותו מוצר שקיבל אישור יבוא. תפקידו של מהנדס ברמה של תחנת הסגר, מפקח לפי החוק הזה, הוא בראש ובראשונה לוודא שאישור יבוא תואם את המוצרים במשלוח באמצעות בדיקה מינהלית בשלב ראשון. במידה וברמה של שירות המזון בתוך אישור יבוא עצמו מופיע צורך בהשלמה או לוודא התאמת מוצר לדרישות מיקרו ביולוגיות, שאריות חומרי הדברה וכולי, עליו לגשת ולדגום את המוצר.

במקרה כזה, לשם רז מגיע, מפקח מגיע למשלוח עצמו, פותח את המכולה ורואה שבחלק מהאריזות האריזה החיצונית היא רטובה לצורך הדוגמה. מה שרז מציע זה לא, תעזוב את זה כרגע בשקט, ואם קבעת לו שהוא יעשה בדיקת שאריות חומרי הדברה, שלא יתייחסו לזה שהמשלוח לא תקין כי אז הוא צריך לעשות בדיקה נוספת. זה לא הגיוני.

זה מה שנאמר על ידך?

לא.

תודה, חברים. חודש טוב. נתראה. לפי עובי הספר, אני רואה שיש לנו עוד דרך.

תודה לך. יש לך עוד הזדמנויות.

אכן זאת לא הייתה הכוונה. הכוונה הייתה שבהחלט תהיה לו את האפשרות לבקש בדיקות נוספות אבל שיהיה גורם שמפקח. בוא נגיד, אם לא מנהל שירות המזון, לפחות שמנהלת תחנת ההסגר תאשר את זה. שיהיה איזשהו מישהו שמרכז ולא כל מהנדס בכל תחנת הסגר יוכל להפעיל שיקול דעת בצורה בלתי מוגבלת. אגב, בדיונים שעשינו אתכם לפני הדיונים בוועדה, נאמר – נדמה לי על ידי זמר – שהם מתכננים לעשות איזשהו הסדר רוחבי לנושא של איך מתייחסים להנחיות מטה.

אמרתי.

במעבר לכאן עלה לי רעיון. בעצם ההרגשה היא שיש כאן דרישות חדשות שנפלו על היבואן שיכולות להיות בסמכות המהנדס של תחנת ההסגר. זה לגיטימי. אני חושב שזכותו לבוא, גם אם הבוסים שלי או אנשים במקביל אלי לא ידעו לבקש, ולומר שיש כאן מקום לבדיקה נוספת שלא הייתה קבועה. זכותו. אני חושב שיש מקום שהיבואן בשלב זה יוכל לערער על הבקשה הזאת החדשה שהוא לא התכונן אליה. למי? לבוס של המפקח. אתה בעצמך. למה לא לתת את האפשרות הזאת ולא לקבל אוטומטית? אני אגיד את זה בשפת הרחוב, למה לתת לכל מהנדס של תחנת מזון לטרטר את היבואן? אני לא רוצה. אני חושב שזה קל יותר אם גם המפקח יודע – ואני בטוח שהוא יודע – שיש זכות לערעור באינסטנציה גבוהה יותר. לכן, על פי בקשת היבואן שהדרישה שהוא שופט אותה כחריגה, כלא מובנת, שמנהל שירות המזון יוכל לקבוע.

זה בסדר?

כן, זה בסדר, אבל השאלה אם זה טוב. בדיקות בתחנת ההסגר, זה מקום דינאמי.

אני לא חושב שיעשו את זה על כל דבר. אני אגיד את זה במילה. לפעמים אני חושש מסמכות על ברמות נמוכות יותר בשלטון. זה נותן אפשרות, זה נותן פתח. זאת סמכות שטח שאני מאוד מעריך, אני איש שטח, אבל אני חושב שיש כאן סכנה שאיש השטח, בגלל הכוח שהוא מחזיק באמצעות הדרישות האפשריות, הוא יכול לטרטר את היבואן.

תחשבו על זה. אני מציע שלא נקבל החלטה אבל תחשבו על זה.

אני חושבת שהמקום לדיון הזה הוא סעיף 119 ולא סעיף 120, עם כל הכבוד. סעיף 120 אומר שניתנה הוראה, שבוא נניח שהיא הוראה כדין, אחרי שקבענו מה חייב להיות במסגרת ההוראה, לא יהיה שחרור לפני שמתבצעת ההוראה הזאת כי ההוראה הזאת נוגעת בבריאות הציבור.

איזה הוראות אפשר לתת. סעיף 119. האם אפשר לתת כל בדיקה שהיא או שיש לנו איזשהו סעיף אחר שאנחנו מפנים אליו או בסעיף 119 שמתווה את שיקול הדעת ומגביל את סוגי ההוראות שאפשר לתת. אם אפשר להגביל את סוג הבדיקות שאפשר לעשות, לעשות רשימה סגורה של בדיקות, ההבנה שלי אומרת לא.

בסמכות המפקח?

לא. אי אפשר ליצור רשימה סגורה קונקרטית של בדיקות שרק אותן המינהל יכול לחייב אלא צריך להשאיר שיקול דעת גם להתפתחות המדעית, גם להתפתחות הטכנית, גם לכל מיני התפתחויות כאלה. אתה בא ואומר שלא יהיה שימוש לרעה בשיקול הדעת הזה ושאפשר יהיה לערער. איזה סוג של ערעור? הרי גם הערעור צריך להיות רלוונטי ליכולת המקצועית להעריך את זה. זאת אומרת, מישהו צריך להפעיל שיקול דעת שהוא גם רואה את המזון, שהוא גם מבין במזון, שהוא גם מהנדס מזון. זאת לא שאלה שמשפטן יכריע בה, אם צריך לעשות גם בדיקה מיקרו ביולוגית מסוג מסוים או לא.

ברשותך, אני חוזרת לחלק שעלה לפני שנכנסת, אם אלי ירצה לשקול את האפשרות שיבואן יוכל לבקש ממנהל שירות המזון בחינה נוספת בשאלת הצורך בביצוע בדיקות נוספות שביקש המפקח, וזה כמובן יעלה ליבואן בזה שהמזון בינתיים יצטרך להישאר בתחנת ההסגר, אם הוא לא מבצע את הבדיקות. זאת אומרת, שאלת הבדיקה הנוספת תועבר לאינסטנציה מקצועית נוספת בתוך משרד הבריאות.

היושב ראש ביקש לחשוב על כך. אנחנו נחשוב על זה.

בכיוון הזה.

אני רוצה לצמצם את היקף הבעיה שעלתה. את הלכת להרבה דברים נוספים שלא היו. אני אומר שיש דרישה, יודעים, מייבאים, הסחורה מגיעה לתחנת הסגר ובתחנת ההסגר המהנדס, המפקח מטעם משרד הבריאות, אומר שיש מקום לבדיקות נוספות. זכותו המלאה. אם היבואן רוצה לערער, הוא יודע שהוא יכול לערער על זה אצל הממונה.

זה קיים כבר היום.

אני לא התייחסתי בקשר לזה.

אני מציע שתעשו את הבדיקה.

נוודא שיש אפשרות לערער בפני מנהל שירות המזון.

זה לא תורה מסיני שפתאום המהנדס המקומי החליט שזה מה שמתאים לו. אני הולך להשוואה שלא קשורה לבריאות, לבניינים. אני אומר לכם שתלכו לשלטון המקומי ותבקשו אישור על בניין א' שדומה לבניין ב' ו-ג' ו-ד' ו-ה' ואתם תראו שפתאום שם, בבניין ו', יש דרישות בלתי צפויות. אני רוצה למנוע את זה. חברים, יש לנו תופעות שחייבים להתמודד אתן וכולנו יודעים על מה אני מדבר.

לא קיבלתי תשובה על השאלה הראשונה שלי, מי יכול לתת את תעודת השחרור והאם זה יכול להיות גם עובד של שירות המזון הארצי או רק המפקחים בתחנת ההסגר.

באיזה מקרה?

באופן כללי. האם יש סמכות לשחרר לפני תעודת שחרור?

באופן כללי התשובה היא כללית. יש הגדרה של מפקח שרשאי לתת אישור לשחרור. גם מערכת ממוחשבת יכולה לתת לך בצורה אוטומטית אישור שחרור במידה ומדובר במזון רגיל שלא עלה באחד המקרים. לכן אני אומר שככל שנדייק או שנסתפק במה שיש.

כתוב בסעיף.

אני רוצה להזכיר לכולם שבעניין של מזון רגיש, יש עוד הסדר שלם שצריך להשלימו בתקנות.

ברור. פשוט האופן שבו זה מנוסח, לא תינתן אם המפקח בתחנת ההסגר הורה. מכאן יכולים להסיק כאילו שמפקח שלא בתחנת ההסגר בכלל לא יכול לתת תעודת שחרור. אנחנו יודעים שהיום מפקח בשירות המזון כן נותן תעודות שחרור במקרים מסוימים.

לא.

יהיה אישור גורף לכל מיני?

לא. זה לא לבקשתי. זה לא מרצון שלנו. במזון לתינוקות למשל, מי שנותן את האישור - - -

אבל אם הם נתנו הוראה קבועה ומסודרת שלסוג א' יש מפקח אחד ולסוג ב' יש מפקח אחר וכך הלאה אבל לא יכול להיות שאתם תבחרו איזה מפקח.

לא לפי בחירה.

בכל מקרה, החשש שמעלה מר הילמן לא מתקיים כי כתוב שהתעודה לא תינתן אם המפקח הורה. דווקא לא נאמר שהתעודה צריכה להינתן על ידי המפקח שהורה. היא לא תינתן על ידי כל גורם שנותן תעודה אם יש מפקח שהורה. זה מה שנאמר שם ולכן אני לא חושבת שהחשש שציינת אכן מתקיים.

אני חושב שזאת רשימה שצריכה להיות.

אנחנו נחזור לדיון של הבוקר, לגבי מזון לתינוקות. היום באופן עקרוני כל אצווה לאחר קבלת כל תוצאות בדיקה, ברגע שהיא נבדקת, מתקבל אישור התאמה ברמה של שירות המזון ואחר כך מי שבסופו של דבר טכנית מאשר שחרור ושחרור לשיווק, זאת כבר תחנת הסגר. חבל להתעכב על זה.

אבל לפי הנחיות מלמעלה.

כן. ברור. הכול לפי הנהלים.

נתקדם. אני מזכיר שאנחנו בהסגר עד 14:30.

122. מתן אישורים למזון שנמצא בו פגם שאינו מהותי

בסעיף זה, פגם מהותי, פגם הכולל תנאי מהתנאים שבסעיפים 29 או 31.

אישורים – אישור מדגם ליבוא, אישור קבלת הצהרה או תעודת שחרור.

אישורים לא יינתנו בהתקיים אחד מאלה אלא אם כן הצהיר זאת מנהל שירות המזון או מי שהסמיכו לכך מנימוקים שיירשמו -

משלוח המזון נפסל ליבוא או ליצוא בידי מדינה אחרת מחמת פגם שאינו מהותי.

התקבל מידע ממדינה אחרת או מארגון בינלאומי בתחום המזון על מניעת שיווק המזון שבמשלוח מחמת פגם שאינו מהותי.

מנהל שירות המזון או מי שהוא הסמיכו לכך רשאי שלא לתת אישורים אם התקבל מידע שלא לפי סעיף קטן (ב)(2) על פגם שאינו מהותי במשלוח המזון או חשש לפגם כאמור.

החלטה על סעיף זה לא תינתן אלא לאחר שניתנה למבקש האישור לטעון את טענותיו.

יש כאן עניין טכני. (ב) לא צריך להיות (ב). (א) הוא שבסעיף זה – שתי הגדרות ואז גם זה מפנה ל-(ב).

נכון.

לגבי 122(ה). אנחנו מבקשים שכמו בסעיפים אחרים יהיה כתוב שההחלטה צריכה להיות מנומקת ולהינתן תוך זמן סביר. זה נראה לנו חשוב בהקשר הזה.

הסכמתם לפני כן לתוספת הזאת? זה בסדר?

השאלה אם באמת האישור המוקדם קשור למשלוח.

לא, הוא אחד מרבים. הקשר בין אישור יבוא שהוא שנתי למספר משלוחים, הוא תלוי מספר משלוחים.

אבל אומרים שהאישורים לא יינתנו בהתקיים אחד מאלה. אם המשלוח נפסל. אין לי עדיין משלוח כי נתתי את האישור.

זה אחד המקרים בו הביאו משלוח עוד בטרם קבלת אישור יבוא. הפרקטיקה הזאת היא בעצמה איננה רצויה. אם משלוח היכן שהוא, כהזדמנות נרכש והביאו אותו לשער הנמל, אנחנו רוצים לעגן את המקרה שבו יש פרקטיקה כזאת.

אם הוא מבקש אישור לפני היבוא, אבל הוא מעדכן אותנו שמדובר במשלוח שנדחה במקום אחר, גם זה אחד המקרים.

פגם מהותי לא כולל את סעיף 30? אלה אותם פגמים שמבחינת הרמה עלולים לפגוע בתקינות המזון ובבטיחותו, במידה העלולה לגרום לפגיעה בתקינות המזון ובטיחותו, רק מה היה במזון פסול, בסעיף 29, ובמזון לציבור העלול לפגוע בבריאותו. מדוע סעיף 30 לא כאן, ברשימה של פגם מהותי?

צריך להוסיף.

פשוט בזמנו שינינו את המבנה של הסעיפים ולא שינו את זה בהתאם. שרון, נכון?

נכון.

29 עד 31.

רק לסירובים כמובן.

האמת ש-31 לדעתי לא צריך. סליחה. נעה, לדעתי לא צריך את סעיף 31. 31 הוא מקרה פרטי של הצעה לציבור, אבל זה מזון עם רקב ואינו ראוי למאכל אדם שכלול ב-29 ו-30. זה צריך להיות בעצם 29 ו-30.

הנמקה היא רק לסירובים כמובן.

אתם מסכימים להוסיף הנמקה. הוא גם ביקש תוך זמן סביר.

אולי צריך באמת לגלות לו את הסיבה. הוא צריך לדעת מה הסיבה.

הנמקה לסירוב. למה אני צריכה לכתוב תוך זמן סביר עם הנמקה? אני לא יודעת.

אם אני לא טועה, באישור יצרן כן כתבנו החלטה מנומקת בכתב.

לא הוספנו. זה היה כתוב בהצעת החוק.

נבדוק את ההחלטות המנומקות. להגיד בכל מקרה תוך זמן סביר, זה קצת מיותר. אנחנו בדרך כלל אומרים שאם יש טעם לומר, זה בדרך כלל כאשר כותבים מועד מסוים. אני לא מכיר רשות שפועלת בתוך זמן לא סביר. גם אם לא, זה יהיה נתון לוויכוח על מהו זמן סביר. זה לא מוסיף שום דבר.

כמובן נשמח ל-14 ימים.

תודה רז. זה בדיוק הכיוון אליו התכוונתי. אם אתם לא מסכימים לקציבת מועד, להגיד זמן סביר?

זה סביר 14 ימים?

אתם בודקים את הזמן הסביר של 14 ימים? בסדר.

123. היתר למתן תעודת שחרור בתנאי שיושלמו דרישות טרם יציאת מזון מהמחסן

לגבי מזון רגיל – לעניין הוראות של התאמת הסימון והמסמכים למזון כאמור בסעיפים 40, 129 ו-130(ב) ו-(ג), רשאי יבואן להשלים את עמידתו בהוראות האמורות טרם הוצאת מזון רגיל מהמחסן הרשום בתעודת רישום היבואן אלא אם כן נקבע אחרת בתעודת רישום היבואן.

לגבי מזון רגיש – לעניין ההוראות של התאמת הסימון והמסמכים למזון כאמור בסעיף 40, רשאי יבואן להשלים את עמידתו בהוראות האמורות טרם הוצאת המזון מהמחסן הרשום בתעודת רישום היבואן אם קיבל היתר לכך בתעודת רישום היבואן.

אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מחובתו של היבואן לעמוד בדרישות סימון שאינן לפי חקיקת המזון.

צריך עוד איזשהו פרק זמן להשלים את דרישות הסימון. אלה דרישות סימון בלבד. תכף נגיע לדרישות אחרות.

אני רוצה לחזור לנושא של הפגם שאינו מהותי. אני מקווה שברור שסעיף 122 נועד להוסיף על האפשרות שלכם למנוע מזון שיש בו פגם מהותי שכמובן לא עומד בדרישות בדיקת המזון. אתם רק רוצים להוסיף.

נכון.

124. על אף האמור בסעיפים – כאן אמרנו שנוסיף את סעיף 113 –

הייתי מציע לא להוסיף את סעיף 113 אלא פשוט לכתוב: על אף האמור בפרק זה. אני חושב שבסך הכול אנחנו לא יודעים על איזה סעיף זה יתייחס.

לסעיף 122, לגבי הסעיפים הקטנים, זה לא מחמת פגם שאינו מהותי אלא אף מחמת פגם שאינו מהותי או אפילו מחמת פגם שאינו מהותי.

כן. כל הסעיף צריך להבהיר שמזון עמד בדרישת חקיקת המזון ואם יש ידיעה על כך שהוא לא עומד בדרישת חקיקת המזון, לא משנה אם זה הגיע ממדינה אחרת, מתלונת ציבור או מכל מידע מודיעיני אחר.

אנחנו נבדוק אם אנחנו מוסיפים את סעיף 113, בעקבות ההערה שלך. נבדוק שזה לא יוצר איזושהי בעיה.

124. על אף האמור בסעיפים – כאן אמרנו שנוסיף את סעיף 113 – רשאי מנהל שירות המזון או מי שהוא הסמיכו לתת אישורים אלה במקרים המפורטים לצדן –

לתת אישור בתעודת השחרור, לשווק משלוח מזון על אף שאינו עומד בדרישות חקיקת המזון לעניין סימון או אריזה כאשר מדובר בטעויות כתיב או דפוס או הפרות שהן בגדר זוטי דברים אשר אינן נוגעות לתכונות מהותיות של המוצר או זיהויו וזיהוי יצרן המזון, כאשר אין בהן כדי לסכן את בריאות הציבור או ליצור הטעיה משמעותית של הצרכן או חשש להטעיה כאמור ובתיקון יש כדי להשית נטל משמעותי על היבואן ורשאי מנהל שירות המזון או מי שהוא הסמיכו לקבוע תנאים לאישור כאמור.

זה לא עומד בדרישת חקיקת המזון אבל בעניינים לא כל כך מהותיים.

זוטי דברים.

שעניינם לא בטיחות המזון.

לתת אישורים בתעודת שחרור למשלוח שהמזון בו אינו עומד בדרישת חקיקת המון לעניין סימון, אריזה, שמירת מסמכים או תוצאות בדיקת מעבדה ובלבד שיקבע תנאים באישור לשם קיום הדרישות האמורות בטרם שחרור מהמחסן שצוין בתעודת היבואן הרשום. רשאי הוא לדרוש מתן ערובה לעמידה בהם בהתאם לסעיף 61(א)(1).

מספר הסעיף כאן הוא מוטעה. זה הסעיף שדיברנו על ערובה. זה לא סעיף 61. המספר צריך להיות מעודכן.

נכון.

לתת תעודת שחרור למשלוח מזון שיוצא והוחזר שלא מטעמים של בריאות הציבור כאמור בסעיף 83(4) ורשאי הוא לקבוע תנאים בתעודה.

ההערה היא לסעיף קטן (1). אני שואלת ומבקשת להרחיב את העילות. בעצם סעיף קטן (1) מדבר על עילות בהן יוכל מנהל שירות המזון או מי שהסמיך לתת אישור למזון שגם לא עומד בחקיקת המזון אם לא מדובר בעניינים שפוגעים בבריאות הציבור, אבל כרגע הוא מנוסח רק לעניין סימון או אריזה או פגם וגם לא פוגע בבריאות הציבור.

אנחנו נשמח שהניסוח יהיה רחב יותר באופן שיתייחס, כמו שאלי אמר. זאת אומרת, יקנה שיקול דעת למנהל שירות המזון לאפשר שחרור בכל מקרה של אי התאמה שלא פוגעת בפקודת בריאות הציבור, גם אם זה לא נוגע רק לסימון. זה מתחבר להערה שלנו מאתמול. עוד לא נסגר העניין של חומרי גלם ואי התאמות טכניות כאלה או אחרות אבל זה יכול לתת מענה כאן. לא במקרים שהם קשורים לבריאות הציבור אלא במקרים של כמו אחוז המים בקמח, דוגמה שנתנו לי הבוקר.

אין מים בקמח.

יש איזשהו רף שמותר וחורגים.

הכוונה ללחות.

לחות. נכון. לא מים. יש איזשהו רף מותר וחרגו ממנו בצורה מעטה וכרגע זה מוגבל רק לסימון. למרות שמדובר בעניין טכני, הוא לא יוכל, גם אם הוא רוצה, לתת אישור. הוא לא יכול כי שיקול הדעת שלו מוגבל. בכל מקרה זה מותנה בהסכמה שלו, אז למה להגביל את שיקול הדעת?

ההערה הזאת עלתה מספר פעמים בינינו לבין התאחדות התעשיינים. המנגנון של פטור מינהלי מהוראות חוק הוא לא דבר טריביאלי. הרי קובעים הסדר, יש סיבה שקובעים אותו, ואז להגיד שפקיד בלי שום הליך ציבורי פוטר מההוראה, הוא חריג. משכך, צריך לתחום אותו וגם כדי למנוע הפעלת לחצים על אותו פקיד וכולנו מבינים שדברים כאלה יכולים לקרות. לכן תחמנו את זה לדברים שחשבנו שראוי שאפשר לתת לגביהם פטור מינהלי. דברים אחרים, אנחנו לא חושבים אם יש. דווקא סוגיית חומרי הגלם היא דוגמה טובה. סוגיית חומרי הגלם, ממש לא צריכה להיות בפטור כזה ואם אנחנו חושבים שבאופן רוחבי צריך לפטור חומרי גלם, אנחנו נייצר הסדר לחומרי גלם בין אם בחקיקה שאנחנו חושבים על זה ובין אם בתקנות. זה לא מתאים לשים את המנהל כל פעם בפוזיציה שעל כל דרישה יכולים לפנות אליו השכם והערב, כל דרישה בחוק, והוא יכול לפטור.

אני רוצה להבהיר. אנחנו לא מבקשים לפטור את נושא חומרי הגלם. זה רחב יותר ולא מבקשים לפטור את זה דרך הסעיף הזה. אני אומרת שגם בעניין של אי התאמה של חומרי גלם או אפילו חומרים סופיים לחקיקת המזון, יש מדרג. חבל שרוברט לא כאן אבל יש אי התאמה בקקאו שנוגעת למתכות, שזה עניין אחד שיש מדיניות ויש רף, ויש עניינים כמו לחות בקמח שהם לא קשורים לבריאות הציבור והם מהווים חריגות לצורך העניין טכניות. כאן לאפשר שיקול דעת. מה ההבדל בין זה לבין סימון?

להפך. כאשר אומרים רמת מתכת כבדה בקקאו, הסטנדרט הזה נקבע היכן שהוא. אם יש בעיה בסטנדרט, משנים את הסטנדרט.

לכן זה ייפתר במקום אחר.

רגע. לגבי סימון, כשאנחנו נותנים כאן את התיקון, זה סימון שהוא כתוצאה מטעות. לא נתנו כאן סמכות לפטור באופן גורף למרות שכעיקרון יש תקן לעניין סימון ואתה יודע מה, פה לא צריך להחיל אותו. ממש לא מדובר על זה. מדובר על טעויות, זוטי דברים, זה הודפס על הקו וזה קצת נמחק. כל מיני דברים כאלה, מקרי קצה שאנחנו מבינים שהעולם קצת מורכב ואם אנחנו נקבע סטנדרטים מוחלטים בחקיקה, זאת בעיה. במקרים האחרים, זה פשוט לא נכון. תתקן את הסטנדרט. זאת הדרך לעשות את זה ולא בפטורים נקודתיים.

דובר כאילו עושים כאן איזה פתח שדרכו יכולים לרוקן מתוכן את החוק וזה ממש לא המצב. אין כאן חשש שהסעיף הזה הולך לרוקן מתוכן את החוק ושמנהל שירות המזון יעשה מה שבראש שלו. זה מאוד מוגבל, הסעיף הזה. זה רק לגבי הפרות שהן בגדר זוטי דברים אשר אינן נוגעות לתכונות מהותיות של המוצר או זיהויו וזיהוי יצרן המזון ואשר אין בהן כדי לסכן את בריאות הציבור או ליצור הטעיה משמעותית. זאת אומרת, זה כל כך מסויג שהטענה של זמר שכאילו דרך כאן יכולים את כל החוק לרוקן מתוכן, אני חושב שהיא לא נכונה.

אדוני היושב ראש, זה ממש מדהים שבחצי מהחוק מבקשים לשלול את הסמכויות ואת שיקול הדעת של המנהל ובחצי השני של החוק רק רוצים לתת לו סמכויות. אני לא אפרט בפניך מה הם רוצים כן להסמיך ומה לשלול אבל זה ממש ממש מוזר.

יש מציאות. זאב, יש מציאות.

גם יש הגיון.

לא, אין פה שום הגיון. כשיש בעיה בתיקון, אפשר לשים שלט בחנות האומר שתשים לב שהיצרן הוא משה בן יעקב מעיר כזאת וכזאת. פתרתם את הבעיה. לעומת זאת, הלחות בקמח, אף אחד לא יכול לפתור את הבעיה כאן ועכשיו. זה מתייחס לסוגים אחרים. זה לא נכון, זה גם מהותית לא נכון מה שאתם אומרים.

נניח שיש מצב שהוא רוצה לעזור, אבל הסעיף הזה מגביל אותו.

בעוד כמה דקות נשאיר לכם זמן לוויכוח פנימי. זאב, לפעמים ההערות שלנו קצת לא פייריות., כולל ההערות שלי ואני לא מתבייש להודות בטעויות. אני לא הייתי רוצה שנתחיל לשפוט אחד את השני כאשר מה שנוח לך אתה אומר ומה שלא נוח לך, אתה לא אומר. אני לא הרגשתי את זה בדיון למרות שאני יודע שיש הרבה אינטרסים שהם מנוהלים בשולחן הזה. אני עוד לא הרגשתי שזה מנוהל חד סטרי. מותר להם להגיד את הדברים ואל תגביל אף אחד כמו שלא מגבילים אותך. אני מציע שלא נשפוט אחד את השני, ברשותכם. נמשיך עניינית להערות.

אני חוזר בי מהערתי. אני אומר לאדוני שיש הרבה מאוד הערות – ואמרתי את זה גם לרז בהפסקה – שאנחנו לא בשני הצדדים של המתרס. אנחנו באותו צד של המתרס שכן גם אנחנו רוצים תחרות הכי חזקה שיכולה להתפתח כאן. אנחנו רק לא רוצים לוותר באותם מקומות שצריך לשמור על החקיקה כפי שהיא נראית או נתפסת בידי הסמכות שחושבת שזה מה שצריך כדי לשמור על הציבור.

רשמנו. נמשיך.

125. סמכויות מפקח בתחנת הסגר ביחס למזון שנמצא בו פגם

לא ניתנה תעודת שחרור למזון מכיוון שלא עמד בהוראות סעיף 122(ב) ו-(ג) – זאת אותה פסילה בגלל מידע על פגם לא מהותי במזון – יחולו הוראות אלה:

כאשר מצא המפקח שהפגם במזון ניתן לתיקון – רשאי הוא, באישור מנהל שירות המזון או מי שהסמיכו להורות ליבואן על הדרך לתקן את הפגם שנפל במזון בטרם שחרורו או לאחר השחרור במחסן היבואן בהתאם לתנאים שיקבע. תוקן הפגם במזון בהתאם להוראות כאמור, ידווח על כך היבואן למפקח והמפקח יהיה רשאי לתת תעודת שחרור אם מצא כי לאחר התיקון המזון עומד בתנאים למתן תעודת השחרור.

כאשר מצא המפקח שהפגם במזון אינו ניתן לתיקון – רשאי הוא להתיר להחזיר את המשלוח לנמל המוצא או לשולחו ליעד אחר מחוץ לישראל לפי בחירת היבואן בהתאם לתנאים שיורה עליהם אלא אם כן נדרש להשמיד את המזון עקב קיומן של הנסיבות כאמור בסעיפים 29 ו-30.

כמה הערות לסעיף. גם כאן אני חושב שהסעיף שצריך להתייחס אליו הוא לא סעיף 122 שמתייחס רק לפגמים מהותיים אלא בעצם לא ניתנה תעודת שחרור למזון מכיוון שלא עמד בהוראות פרק זה. לא משנה כרגע מאיזה הקשר כי באמת כרגע זה רק לסעיף של הפגם המהותי ומה עם זה פגם אחר שהוא לא מהותי?

להפך. כרגע זה מדבר על הפגם הלא מהותי.

122 (ב) ו-(ג).

אם זה פגם מהותי, אומרים לך שלא ישחררו אותו בכל מקרה אבל אם זה פגם לא מהותי, אנחנו מוכנים לשקול לשחרר אותו אם הוא ניתן לתיקון.

122(ב) ו-(ג) זה הפגם הלא מהותי?

כן. זה הפגם הלא מהותי.

הנושא של סעיף 122 הוא מתן אישורים למזון שנמצא בו פגם שאינו מהותי.

הכותרת ב-122 מטעה.

כן.

למה? הכותרת נכונה.

הוא לא יכול להתיר אם הפגם הוא מהותי. זה מאפשר לו להתיר כאשר הפגם אינו מהותי. הכותר דווקא משקפת בדיוק את מהות הסעיף.

בסעיף 122(ג) כתוב שלא יינתנו בהתקיים אחד מאלה אלא אם התיר זאת המנהל וכולי. יש עוד סיבות שבגללן משלוח לא מקבל אישור ולא רק מה שכתוב כאן בסעיף קטן (ג).

לא אמרנו שלא, אבל הסעיף הזה עוסק רק בזה.

כן, אבל סעיף 125 מפנה רק לעילה הזאת. כאילו אם זה נפסל מעילות אחרות, אי אפשר להשתמש בהסדרים שקבועים ב-(1) ו-(2).

נכון.

למה שלא יהיה אפשר להשתמש בהסדרים האלה גם כשאלה סיבות אחרות?

אתה אומר אם הפגם ניתן לתיקון. יש פגם מהותי, המזון רקוב, הורדנו את המזון הרקוב, נשאר המזון הלא רקוב. נניח, אם אנחנו מדברים על מזון ליצוא.

לגבי פסקה (1), נדמה לי שהכוונה הייתה – אבל אלי, זה אתה צריך להתייחס – שאת הפגמים המהותיים אין דרך לתקן. לגבי היכולת להתיר להחזיר את זה לנמל המוצא, יכול להיות שזה יכול לחול גם על פגמים מהותיים.

הטענה שלי היא אחרת. אני חושב שזה לא חל רק על כל פגם.

הוא אומר, בהנחה שלא אושר בגלל שיש יותר מדי מתכות כבדות, אז אני יכול להעביר את זה בצנטרפוגה והמתכת תיעלם.

או לתקן.

זה לא פגם מהותי. זה לא בתוך פגם מהותי אלא בתוך אי עמידה בחקיקת המזון.

בדיוק.

לזה אתה מתכוון. נכון?

כן. לכן אני רוצה לפי פרק זה ולא לפי לפי סעיף כזה או אחר.

לא כל כך הבנתי את סעיף 122 ולהפנות אליו זה עוד יותר מסבך. סעיף 122 מנוסח בצורה לא ברורה ואפילו לי כמשפטנית קשה לי מאוד להבין אותו. סעיפים (ב) ו-(ג). הוא מדבר על אישור לפגם לא מהותי ו-(ב) שלו, (ב) המתוקן שעכשיו מסומן כ-(ג), מדבר על כך שאסור לתת אישור בפגם מהותי. אף סעיף כאן לא מדבר על אישור בפגם לא מהותי.

למה?

להפך.

122 כולו מדבר על פגם לא מהותי.

איפה זה כתוב?

זה כתוב בכל מקום. רוית, תסתכלי, 122(ג).

הוא אומר שלא יינתן אישור - - -

לשלוח מזון נפסל ליבוא ליצוא בידי מדינה אחרת מחמת פגם שאינו מהותי. כתוב במפורש. גם ב-(2), מחמת פגם שאינו מהותי. להפך. הוא לא מתייחס לפגם מהותי בשום מקום חוץ מאשר בהגדרה שנדרשת כדי להגדיר מהו פגם לא מהותי למרות שאנחנו יכולים אולי להפוך את זה ולהגיד למעט פגמים ואז להשתמש במונח שעושים בו שימוש.

צריך לומר שהמנהל רשאי לתת אישורים אף אם מתקיימים.

כל ההערות שבעיקרן רצון לעשות סדר בדבר שהוא כבר כתוב.

לא, זה לא רק סדר. זאת מהות.

אני מציע שאנחנו לא נהפוך לוועדת ניסוח. אני מבקש שהצוות המקצועי יתלבש על זה ותבואו עם תשובות ברורות.

אדוני, יש כאן שאלה גדולה של מהות. אם נקרא את הדברים, נניח נעקוף את כל הבעיות הניסוחיות שיש כאן, ונגיד שמה שאנחנו מבינים שסעיף 125 התכוון לדבר על המצב שבו נותנים רק בפגם שאינו מהותי.

אולי פשוט לא לכתוב.

רק בפגם שאינו מהותי. עדיין אתה, רז, מבקש לתת את אפשרות התיקון גם בפגם מהותי.

לא. זה לא מה שביקשתי.

אז מה?

אני ביקשתי בפגם, שתהיה את האפשרות, ואני הרגשתי שהאופן בו זה מנוסח, לא מאפשר את זה. אני לא מתייחס לפגם מהותי כי כנראה הוא מהותי ואי אפשר לעשות את ההסכמים האלה לגביו. אני מדבר על פגם שהוא לא מהותי.

אני מציע שתדונו בכל ההתלבטויות. אני מציע שנעצור כאן.

יש לי עוד הערה לסעיף הזה. לסעיף 125(1). כתוב שידווח על כך היבואן למפקח והמפקח יהיה רשאי לתת תעודת שחרור אם מצא כי לאחר התיקון המזון עומד בתנאים למתן תעודת שחרור. מהנוסח הזה לא ברור ונראה לי איזשהו בלבול בין תעודת שחרור לתעודת שיווק. מה שקורה כאן, זאת איזושהי חלופה שבה בעצם מאפשרים ליבואן לשחרר למחסן שלו והוא אחראי לעשות את התיקון בעצמו. יכול להיות שתעודת שחרור הוא צריך לקבל מראש, ואחרי שהוא מתקן, אולי תעודת שיווק או משהו כזה. זה אם הבנתי נכון ואולי לא הבנתי נכון.

נרשום את הרגע בו התעשייה הציעה סוג נוסף של אישור שצריך לתת. אתם מדברים על הפחתת הבירוקרטיה. אני מקבל את ההצעה.

היבואנים ישמחו לאישור שיווק. זה יותר טוב להם מתובענה ייצוגית.

אולי הכוונה בדיוק לאותם תנאים לשחרור. זה אותו אישור לתת תעודת שחרור, כמו שהיה ב-124(2) למשל. אני משחרר לך למחסן ואתה תעשה כל מיני דברים, ואתה צריך לקיים את הדרישות בטרם שחרור מהמחסן.

מה המועד בו נותנים את תעודת השחרור? הם נותנים בעצם תעודת שחרור לפני שהוא משחרר. זה ברור מהסעיף הזה שהוא נותן את תעודת השחרור ואז היבואן משחרר אליו למחסן ושם הוא עושה את התיקון? זה ברור מהסעיף הזה?

לא.

שחרור מתחנת ההסגר.

במקרה הזה מהמחסן. נותנים לך לתקן את זה.

איך זה מגיע למחסן? זה מגיע למחסן כי קיבלו תעודת שחרור. תעודת השחרור ניתנת לפני שהוא מתקן.

תעודת השחרור תמיד מתקבלת ביציאה מתחנת ההסגר. לפעמים היא מותנית במובן הזה שאין לה תוקף למשל אם אתה תוציא את זה לשווקים ואחר כך הרגולטור יראה שבתעודת השחרור נכתב להשלים את הסימון בעברית בטרם השיווק ולא השלמת, אין לך תעודת שחרור. בעצם העבירה תהיה. זה כמו ייצור בניגוד לתנאי רישיון. זה בעצם ייצור ללא רישיון. אם לא קיימת את התנאים שכתובים בתעודת השחרור, אתה בלי תעודת שחרור כי היא מותנית בזה.

זאת אומרת שמובן שתעודת השחרור ניתנת בשלב המוקדם הזה.

היא ממש פיזית. זה כאילו סיימת את טופס הטיולים ואתה יוצא.

אני מבקש להפסיק את הדו שיח הזה כי דוקטור סורקיס רוצה להעיר הערה.

אני תומך. אני שומע את כל הדיון הזה כאן ואני בטוח שאף אחד ליד השולחן הזה אין לו שום כוונה לנסות ולשחרר איזשהו מוצר לא תקין למרות כל מיני אמירות שהיה נדמה שאפשר להבין אותן ככאלה. אני חושב שזה לא נכון להגביל את מנהל שירות המזון אם הוא יכול לשחרר דבר כזה או דבר אחר. אני חושב שסמכות מקצועית, מחר יכול להגיע איזשהו חומר מסוים למדינת ישראל והוא לא יוכל להיות משווק בצורה כזאת אבל הוא כן יוכל להפוך להיות לחומר גלם. יש תנאים מנהל שירות המזון יכול להחליט עליהם ותהליכים שהוא יכול להחליט עליהם לשחרר מוצר ואני חושב שלבוא ולהחליט אם אלה זוטי דברים או לא זוטי דברים, יש שיקול דעת, יש שם אנשים שהם בעלי מקצוע ולא פוליטיקאים, סליחה, ולא בעלי עניין כמוני לצורך העניין. סליחה, אדוני, ממש לא התכוונתי.

היושב ראש לא מתיימר להיות.

אני חושב שנכון שהגוף המקצועי צריך שתהיה לו את הסמכות להחליט לשחרר או לא לשחרר ובלי שום קשר להגיד אם זה דבר כזה או דבר אחר. אני חושב שאנחנו יכולים לגרום לכך שיכול להגיע מחר משלוח ענק של מוצרים למדינת ישראל והמשלוח הזה לא יהיה תקין ולהשתחרר באופן הזה אלא באופן אחר ואז מנהל שירות המזון יכול להחליט שצריך לעשות את זה.

אנחנו ממשיכים מחר בשעה 08:30. ביום חמישי לא תתקיים ישיבה. גם ביום ראשון תתקיים ישיבה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30.