הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 53

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום ראשון, ז' בתשרי התשע"ו (20 בספטמבר 2015), שעה 11:00

סקר בעיתון ישראל היום: בורות בקרב מורי ישראל

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

ענת ברקו

מסעוד גנאים

יוסי יונה

איציק שמולי

ורד גורפינקל שמיר - מדריכה מרכזת מינהל הכשרה ופיתוח מקצועי, משרד החינוך

אייל רם - מנהל מינהל עובדי הוראה, משרד החינוך

אהרון ברנשטיין - מפקח פדגוגי ארצי, משרד הכלכלה

יוסי וסרמן - יו"ר, הסתדרות המורים

שרה ישראלי - הסתדרות המורים

רינה כהן - יו"ר מועצה ציבורית להורים

ראובן הררי - מנכ"ל משותף, מחקרי הגל החדש

אורה חכם - יו"ר ועדת החינוך, מפלגת העבודה

יסמין לי - תנועת המורים

ליבי רסקין - תנועת המורים

ד"ר שלי שנדור אלקיים - נציגות איגוד היועצים החינוכיים בכנסת

אליאב בטיטו - יו"ר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

חמוטל רוזן - דוברת , מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתי שובל - חבר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אלמוג בן משה - חברה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

נעמה לנסקי - כתבת חינוך בעיתון "כל העיר"

רבקה וידר

מוריה אביגד

בורות בקרב מורי ישראל

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום 20 בספטמבר 2015, ז' בתשרי התשע"ו, הנושא על סדר-היום: "סקר בעיתון ישראל היום: בורות בקרב מורי ישראל" – מסוימת, ברשותכם אני אוסיף "מסוימת". את הכותרת בעיתונים – מי שמבין קצת בתקשורת יודע שהכתב יכול להכין כתבה נפלאה, יש לו מונופול רק על הכתבה שלו, העורך יכול לשנות לו קצת אבל על הכותרת אין לו שום אחריות, יכולים לקחת חצי משפט מגוף הכתבה, שולי ולהפוך אותו לכותרת.

אני אספר לכם סיפור: פעם הייתי ראש המועצה הדתית בבאר-שבע, היה ערב ראש השנה והיו קשיים, לא יכולנו לשלם משכורות. עיתונאי פגש אותי ושאל אותי: אם העירייה לא תעביר לך את הכסף, מה יקרה? אמרתי לו: תשמע, אני לא יכול לשלם משכורות, לא יכול לתדלק את מכוניות חברה קדישא ולא כלום, והלכתי. אני מתעורר בערב ראש-השנה, מוסף חג, עמוד שער: ראש המועצה הדתית "לא יהיה כסף – לא נקבור מתים". תגידו לי עכשיו מה אני אמרתי ומה הוא עשה בכותרת? זה בדיוק כך. לכן, כשאני אומר: "סקר עיתון ישראל היום: בורות בקב מורי ישראל" – הכותרת זו לא התמונה, אני מוסיף "מסוימת". הכותרת היא אחריות העורך, אני מבין רק את מה שנכתב.

ביקש יוסי ורסמן לומר מספר מילים כי הוא צריך לצאת, הוא היה גם נוכח בדיון הקודם. לאחר מכן ניתן לעורך הסקר לתת לנו תמונת מצב איך נערך הסקר, למה, מאיפה ומה המסקנות.

אם זה כך הרשה לי להציע שנשמע קודם כל את העורך.

אני מקבל את הצעתך. בבקשה.

צהרים טובים, תודה שהזמנתם אותי היום. אני הייתי אחראי על הסקר שהוזמן על ידי "ישראל היום", סקר שנערך בקרב מדגם מייצג של 500 מורים, גם מהחינוך היסודי, חטיבות ביניים ותיכון. מדגם מייצג של כלל המורים, 500 מורים.

בחינוך הממלכתי?

בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. בסקר נשאלו 15 שאלות פתוחות בלתי נעזרות, אחת אחרי השנייה, והמורים נתבקשו לענות על הסקר. משפנינו למורים הם לא ידעו שאנחנו פונים אליהם בהיותם מורים אלא הגענו אליהם באופן אקראי והם השיבו על השאלה ככל אחד אחר שהיה יכול להשיב על השאלות האלה.

בטלפון?

הסקר נערך באמצעות האינטרנט בקרב פאנל גולשים מייצג.

מה זאת אומרת "פאנל גולשים מייצג"?

סלח לי, אדוני, הדיבור רק ברשות דיבור.

אני ארחיב קצת על המתודולוגיה. אפשר לומר שקרוב ל-70% מהסקרים שנעשים היום בישראל נעשים באמצעות סקר אינטרנטי. סקר אינטרנטי – מדובר על פאנל, בפאנל שאנחנו עובדים של כ-120,000 איש, שרשומים מראש לענות על סקרים. יש כמה פנלים בישראל וזו המתודולוגיה שבה אנחנו עשינו שימוש. אם יש שאלות נוספות אני אשמח לענות.

צלול לתוך הסקר, מה הממצאים?

תן לנו את הנתונים.

היה חשוב לי קודם כל לדעת מה קרה? למה יצא הסקר הזה?

הסקר הוזמן על ידי "ישראל היום".

העיתון. עכשיו תן לנו את הנתונים.

את הממצאים אני לא זוכר בעל-פה, הם בטח נמצאים אצלכם אבל בעיקרון נמצא שיש שיעור מאוד גבוה של חוסר ידע בנושאים של ידע כללי בקרב המורים, החל מההמנון הלאומי, עד תאריך רצח רבין, מי יושב-ראש הכנסת, מי נשיאת בית המשפט העליון וכך הלאה.

שמות חמישה חומשי תורה.

נכון.

המדינות הגבולות בישראל.

נכון מאוד.

זה כולל גם מושגים כלליים במתמטיקה, כמו חזקות וכו'?

לא, היו אך ורק שאלות שקשורות למציאות היומיומית. אם את מחפשת תחום אז תחום האזרחות וההיסטוריה של מדינת ישראל. חשוב להדגיש שכל הנושאים שנבדקו מבחינה היסטורית התרחשו ב-65 השנים האחרונות, אנחנו לא דיברנו על היסטוריה קדומה או נושאים אזוטרים, היו נושאים שהם על סדר-היום.

כנראה שהרציונל הוא לא להציג את הפערים בידע שנרכש על ידם על מנת להקנות אותו לתלמידים אלא ידע כללי. אחר כך נביע את דעתנו, נראה את הדברים. יש לך עוד משהו להוסיף?

בסופו של דבר, המסקנה הכללית של הסקר היא שהמורים לוקים בחסר בתחום הזה של ידע כללי.

יוסי וסרמן, בבקשה.

ראשית, כמייצג את רוב מורי ישראל, אני מאוד מאוד מעוניין – כמו כל חברי בהסתדרות המורים ואני בטוח גם בארגון המורים העל-יסודיים – שמורי ישראל ידעו להשיב גם על השאלות שהוזכרו בסקר. לא נראה לי סביר שמורה בישראל, או בכלל כל אזרח משכיל בישראל, בייחוד מורה, לא ידע מהן המדינות השכנות או לא ידע מה זה כ"ט בנובמבר ולא ידע מהו הקו הירוק.

בציניות – במיוחד מצד מערב של המדינה.

ועוד שאלות שהן שאלות שחובה על כולנו להכיר את התשובות שלהן. אני לא מצליח להבין מה המטרה של עיתון שביקש סקר שכזה. אנחנו לא מחליפים את המורים שלנו, אין לנו עודף מורים במדינת ישאל. אנחנו, בשנים האחרונות, עשינו מאמץ עליון – ממשלת ישראל בראש ובראשונה והסתדרות המורים יחד אתה – על מנת לשפר את מצבם של המורים, לשדרג את השכר, להביא את טובי האנשים הצעירים לעסוק בהוראה, על מנת שהמורים שלנו יהיו עוד יותר איכותיים. אנחנו נמצאים בתוך שלב של מאמץ ובתוך שלב של מאמץ באים להראות לנו כמה שהמורים לא יודעים את הדברים הבסיסיים שהזכרתי מראש ואמרתי שאני בטח ובטח חושב שחייבים לדעת אותם.

יושב כאן לשמאלי נציג מאוד מאוד בכיר של משרד החינוך, שבין השאר עוסק בתחום הזה של הכשרת מורים ובטוח שיש צורך לקחת בחשבון אי אילו נתונים ולתקן, לשפר ולעסוק בזה ללא לאות. אבל, לבוא ולהשחיר את כלל מורי ישראל – אני קורא כאן לוועדת החינוך וליושב-ראש המכובד, שיש לי אליו הערכה מאוד גבוהה – שלא להרשות זאת. מדובר במורים מעולים, בעובדי הוראה מעולים שרובם יודעים הרבה מאוד דברים שחובה עליהם לדעת כאזרחים וכמחנכי ישראל ויש לשמור על כבודם, לעודד אותם לשפר את הידע שלהם. זו בהחלט חובתו של משרד החינוך, אבל אין שום צורך להטיל בהם רפש ולהראות עד כמה מורי ישראל לא יודעים את הדברים הבסיסיים ביותר.

תודה רבה. תראה, אני לא חושב שמישהו רוצה להטיל רפש אבל אין ספק שהדברים צפים גם מסקר אחר שנדרשתי לתוצאות שלו בערוץ הכנסת, שבקרב ההורים והתלמידים, ממוצע של כ-50% סבורים שצריך לעשות שינוי. הם לא מרוצים מאיך שמערכת החינוך מתנהלת ואני אסביר את זה. כולנו חשים שצריך לעשות שינוי – זה כמו נהג סמי-טריילר שבשבילו לקחת סיבוב בצומת קטן זה קשה – זו מערכת גדולה וכבדה, רפורמות על גבי רפורמות.

אני אומר את זה תמיד ואני חוזר פה, שאלתי איזה מנהל: תגיד לי, אתה תופס ראש, "דוברת", "אופק חדש" "עוז לתמורה"? הוא אומר לי: תשמע, מרוב מהפכות בחינוך כבר קיבלתי ורטיגו, אני לא יודע איפה אני מסתכל. כולנו בתחושה כזו שצריך לעשות איזה שינוי. יש לנו מערכת חינוך טובה, מורים מסורים. אמרתי בדיון הקודם – ואני חושב שהיית בדיון – בעשור האחרון באמת היה מאמץ להחזיר את מעמדו של המורה וניתן לעשות עוד.

אבל, אני אגיד לך, ולא אציין איזו פונקציה מקצועית שהיתה בהיותי שר, שנסענו בכבישי הארץ, כשעפולה וחבל תענך מימיני ומאחורי קצת, ומצד שמאל קדימה – הייתי עם הפנים לצפון – היה איזה הר, ושאלתי אותו: תגיד לי, איזה הר זה? הוא סיים בגרות, בחור צעיר, פונקציה מקצועית, השלים לימודים אקדמיים ואני אומר לך, הוא לא ידע איפה הר תבור.

כי לא היו לו 5 יחידות בגיאוגרפיה.

ולא המשכתי, אם הייתי שואל אותו על כל העמק מתחת לקריית שמונה, מה היה פעם כשבאנו למדינה ומה עשו פה מקימי המדינה – אני לא יודע אם הוא היה יודע, אם את הר תבור הוא לא ידע. אז יש פה משהו. אני חושב שזה טוב – נכון שזה צרם לנו, וטוב שזה צרם לנו והרגשנו אי נוחות, אני לא חושב שהיה אחד שהרגיש נוח עם התוצאות של הסקר וזה טוב. ואתה יודע מה? לא נפלו השמיים. לא ראינו איזו התלהמות על המורים כי כולם מכירים את מקומם ואת ערכם.

אולי הגיע הזמן – מה שכולם אומרים חזור ושנה וזה עובר, נכתב ונאמר – אולי הגיע הזמן שגם במסלולי ההכשרה של המורים במכללות, או באקדמיה, או בכלל כשיש מחסור במורים, למשל יש מחסור במורים למתמטיקה ופיזיקה, אז לוקחים בוגר תואר ראשון, בלי לזלזל, בפיזיקה או במתמטיקה, ואומרים לו: בוא תהיה מורה. מישהו בחן את המיומנויות שלו להוראה? זה שיש לי ידע זה לא אומר שהוא יודע להעביר את החומר. סבלתי ממורה כזה, הוא היה נחמד, הוא היה טוב ולא הצלחתי להתקדם בגיאומטריה אתו והיה קשה לי, הרגשתי שאני מטפס על קירות. אולי הגיע הזמן שבאמת במסלולים של המכללות להוראה מישהו ייתן את הדעת מתי נעשתה לאחרונה עבודה אמיתית יסודית. יכול להיות שנעשתה, תאמרו לי, תאמרו לחברי הוועדה. הגיע הזמן.

יכול להיות שצריך לשנות את השיטה. אמרתי באותו ראיון ששאלו אותי: המדינה שלנו – הצלחנו להגיע לחלל, הצלחנו לפתח דברים כל כך יפים וגדולים, עשינו יש מאין בשבעה עשורים פה, עשינו יש מאין ואנחנו לא מסוגלים לסמוך על אותם נערים שמיד, כפסע אחרי שמסיימים את מערכת החינוך בתיכון, יכולים להטיס מטוס F15, אוניה בלב ים, צוללת בלב ים, לסמוך עליו, לתת לו את הכלים ללימוד עצמי? אנחנו עדיין באותה שיטה? אני לא אומר מה טוב, אבל מישהו בדק את זה? אולי הגיע הזמן? לא מחליפים את המורה, צריכים את המורה. אני אומר לכם, אני בן 55, הבן הקטן שלי בחינוך הממלכתי, הוא בתיכון. תאמינו לי, חוץ מהמבנה – השתנו הרבה דברים – אבל כמעט לא השתנה דבר. זו אותה מערכת חינוך. פה חיזוק, פה דחיפה, פה צביעה – זו אותה מערכת חינוך. אין דבר כזה. יש לנו כוחות נפלאים, מנוסים, הגיע הזמן לשנות.

ואני אומר לכם, משרד החינוך עסוק בשוטף ועמוק בשוטף. זה משרד כבד, משרד ענק, הגיע הזמן שבאמת מישהו יחשוב על מה שקורה במערכת החינוך. הפכנו את זה לכלי מדידה. כל מורה, איך שהוא מתחיל את שנת הלימודים – פגשתי מורה, היא אמרה לי: אני רוצה להגיד לך, פגשתי את האחיינית שלך וסחפתי אותה ל-5 יחידות. אמרתי לה: תקשיבי, עזבי אותי מ-5 יחידות שלה, תסחפי אותה להיות אזרחית יותר טובה, תסחפי אותה למשהו שיאיר פנים. הפכנו את מערכת החינוך לכלי מדידה, לא למקום שנותן ידע, מקום שנותן אפשרות ללמוד. להקנות לתלמיד יכולות למידה עצמאיות, אנחנו נביא אפקטים גדולים. הלוואי ואני טועה. אם מישהו חושב שאני טועה, אדרבה אני פה, לא מסתתר אחרי הדברים.

חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה, שיש לו ניסיון רב בתחום החינוך, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, ותודה גם ליוסי וסרמן שגם טרח להגיע למפגש הזה, עוד אינדיקציה לדאגה ולאכפתיות שלו ממעמדם של המורים.

אני רוצה להגיד מספר דברים בעניין הזה. דיברת, אדוני היושב-ראש, על הניסיון שלי בהוראה, אז אני רוצה להגיד משהו שהוא נגדנו, אנחנו המורים. אני אומר את הדבר הפשוט: כאשר כל התלמידים לא מבינים את השיעור שאני מלמד – אני יודע שאני אשם, כך גם בעניין הזה. אני חושב שהסוגיה הזאת של הידע הכללי של המורים היא סוגיה שהיא ייחודית למורים.

לכל החברה.

לכל החברה. ולכן גם אין להתגולל לבקר את המורים באופן ספציפי, במיוחד שהם עושים באמת עבודה – מי שיודע מה זה להיות מורה או מורה והנטל שרובץ על כתפיהם יודע שזה משהו שהוא בלתי יאומן, אולי מתמחה בחדר מיון משתווה לעבודה הקשה שהמורים צריכים לעשות בבתי הספר. הבעיה, אם כן, היא בעיה מובנית, היא בעיה של החברה. אתה, אדוני היושב-ראש, נגעת לדעתי באחת ממקורות הבעיה הזו, גם באופן ספציפי למערכת החינוך ובכלל להשכלה הגבוהה, והוא העניין של הסטנדרטים המדידים, שמבקשים מבן אדם להתמחות בנושא ספציפי כזה או אחר ולהזניח תחומי דעת אחרים, כך זה גם באוניברסיטה.

אני נמצא היום בתחילתה של יוזמה להקים פה גם בכנסת שדולה למען לימודים הומניסטיים, שתחשוב מחדש על אופן החינוך של הסטודנטים באוניברסיטה. מהיכן מתחילה הבעיה? אתה כבר ציינת, אדם שיש לו 5 יחידות מתמטיקה, נניח והוא לומד הנדסת מחשבים, הוא מעולם לא נפגש בתחומי ידע של תרבות, של אומנות, של מוסיקה, של היסטוריה כללית, של אנתרופולוגיה, של לימודים קלאסיים. כלומר, העובדה היא שהוא או היא יוצאים מהאוניברסיטה בורים.

אני חושב שאחת מהסכנות הכי גדולות, כמה שזה נשמע לכם מגוחך, שהאוניברסיטה במידה מאוד מאוד רבה גם אחראית לעובדה שייצא ממנה הבוגר הבור. מדוע? כי היא לא מחייבת את כלל התלמידים – חישבו למשל על המודל האמריקאי, שתלמיד בשנה א' לא יכול להתמחות בנושא מסוים, הוא חייב לקחת לימודים כלליים מתוך איזושהי הבנה שהעושר שלו, ההתפתחות האינטלקטואלית, הרגשית והתרבותית שלו מתעשרת על ידי כך שהוא לוקח לימודים, חוגים וקורסים באנתרופולוגיה, היסטוריה כללית, פילוסופיה, ספרות כללית ועוד דברים מהסוג הזה.

זו בעיית השורש שלנו. ולכן לבוא ולהתגולל על המורה באופן ספציפי ולהגיד: תראו, הוא או היא בורים – נעשה לו אי צדק. מדוע? כי המערכת מצד אחד תובעת ממנו את התמחות היתר הזאת ולא מותירה לו להתפתח ולהרחיב את אופקיו ואז, כשמתגלים הנתונים הללו, שהם לא ייחודיים למורים, אז כולנו נזעקים ואומרים: הכיצד ניתן להפקיד מורה או מורה על ילדנו כאשר הידע הכללי שלהם כל כך מוגבל? לכן זו בעיית יסוד, זו לא בעיה של המורים.

אבל טוב שאנחנו רגישים.

מעבר לכך שאנחנו רגישים, אנחנו לא באים לקיים כאן דיון אינטלקטואלי גרידא, איזשהן ספקולציות כאלה ואחרות, אלא אנחנו באים ומתבקשים גם לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות, בואו נגיד זאת ללא כחל ושרק, כיצד אנחנו יכולים להבטיח שהרמה התרבותית בכלל של האוכלוסייה הישראלית תהיה גבוהה יותר, שהידע הכללי שלהם יהיה גדול יותר, ואז המורים ייהנו מן ההפקר. הם יהיו עוד סקטור, אחד מהסקטורים האחרים, שהשכלתם הופכת להיות רחבה יותר והאופקים שלהם הולכים ומתרחבים.

לכן, אני חושב שזאת בעיית יסוד ופה אני שם את האצבע על המקום שבו אני חושב שקיימת הבעיה – הבעיה נמצאת במערכת המחנכת, בעיקר, במקרה הזה, האוניברסיטה. שם צריכים להתחיל באיזושהי רפורמה ואני מקווה שאנחנו נוכל לקדם יוזמות שכאלו שיהפכו את האוניברסיטה לבית היוצר להרחבת דעתו של האדם. תודה.

תודה רבה. שרה ישראלי, בבקשה.

גם אנוכי נציגת הסתדרות המורים. אני רוצה לחלוק קודם כל על דבריך, אדוני היושב-ראש, אמרת שבית הספר לא השתנה, אני חושבת שההבדל הוא מאוד מהותי בין היסודי לעל-יסודי. עדיין ביסודי מדברים על השכלה כוללת, המורים הם גם מורים כוללים, עדיין עוסקים בהרבה מאוד דברים שהם לא פר-אקסלנס רק מתמטיקה. אני חושבת, כפי שהצביע פרופ' יונה, הבעיה מתחילה כשהם מתחילים לגדול וללכת לתיכון ולאוניברסיטה, שיש שם יעדים ומדדים מאוד מסוימים וחשוב לי להדגיש את העניין הזה.

דבר שני, פתחת בדבריך ושאלת למה הזמינו את הסקר. אני לא קוראת סקרים חדשות לבקרים, לא אצל עורכי הדין ולא חברי כנסת ולא שרים, אני חושבת שהגיע קצת הזמן לחזק את מעמדם של המורים, לבדוק מה לא. אבל, תראה מה קורה עכשיו בוועדה הזו, תראה כמה אנשים מעטים אנחנו וזה היה צריך לזעוק לשמיים. אז אני חושבת שגם התפקיד שלנו הוא לחזק את המורים - - -

אני לא חולק עליך אבל אני ציפיתי שיהיו פה הרבה מורים.

אני לא באה אליך בטענות.

ציפיתי שיהיו פה הרבה מורים שיבואו ויגידו: אנחנו?

אני באה בטענות למגזר שלנו. ולכן אני אומרת שאולי זאת ההזדמנות לזמן מפגש על מעמד המורה מנקודת מבט חיובית ולא דווקא בעקבות סקר. תודה.

אני לא רוצה שיצא מהדיון בוועדה פה שקראנו את המורים לסדר, אל תיקחי את זה כך. הלכת לשם – לא. אף אחד לא מתגולל על המורים. יש פה סקר שאי אפשר להתעלם ממנו. היתה דרישה ציבורית של חברי כנסת וציבור רחב שביקשו להידרש לכך. אין ספק שהאחוזים שמדברים, בין 40% ל-50% אם אני לא טועה, בפרמטרים מסוימים, מעוררים תהיות, הרגשת אי נוחות, נרצה או לא נרצה.

יוסי, אני מסכים אתך, המורים עובדים במצב כמעט בלתי אפשרי בעניין הסמכות ההורית שהשתנתה, הפתיחות של החברה הישראלית, מעמד המורה. אני לפעמים הולך לבית הספר, אני מובך בשביל על המורה, שלא נדבר על מנהל בית הספר. ודאי. זה לא התקופה שלי. בתקופה שלי, כשראיתי את המורה שלי לאחר שעות הלימודים במדרכה, עברתי למדרכה השנייה כדי שהמבטים לא יפגשו ממבוכה. זה לא זה. אנחנו כבר לא מצפים שזה יהיה שם, לא רוצים שזה יחזור לשם, אבל אין ספק שזו מציאות.

אבל, המציאות הזו היא בלתי אפשרית גם בגלל שאנחנו מציבים לו מדדים ורף מסוים, במקום לחשוב על מה שאת ואני והוא, כולנו רוצים. הוא נכנס בבוקר – הראש שלו זה היעד. הראש שלו זה היעד. המורה מדבר על יעד. כבר לא מדברים על חינוך, מדברים על יעדים. רבותי, תתקפו אותי, אני לא איש חינוך, תמיד ברחתי. כשהציעו לי לנהל אדמיניסטרטיבית מוסד חינוכי, אמרתי: רבותי, אני לא בשביל חינוך. מה לעשות, בסוף נתקעתי בוועדת חינוך.

נחלץ אותך מזה.

מפלגת העבודה מוכנה לקחת על עצמה את התפקיד הזה.

גם אצלי בבית כבר התחרטו שכל כך רוצים את זה. רבותי, אני נהנה מכול רגע.

אני אומר לכם, אני לא איש חינוך בהשכלתי שאני יכול לקבוע מסמרות, אבל אני אומר לכם: המורה הפסיק לחשוב על חינוך. אנחנו לא נותנים לו את האפשרות. אנחנו לא נותנים לו את האפשרות, מכניסים אותו לאיזה סד דרישות. אי אפשר. זו לא בושה, צריך לעשות "סטופ". בואו נחשוב שנייה – תוך כדי הליכה, לא לעצור את המערכת – שיקום באמת צוות חשיבה שלא יחשוב על מסיבת עיתונאים בקצה והנה עוד רפורמה נולדה לנו. לא רוצים שום רפורמה. לא רוצים שום מהפכה. רוצים לגעת בנקודות שבאמת כואבות. אני שמח – וזו גם הצהרה של שר החינוך בתחילת שנת הלימודים – עזוב אותנו מרפורמות, יש דברים טובים שנעשים במערכת החינוך, אבל אני לא מקבל את העניין שלך.

לא מקבל?

כן. זה שלאיש המחשבים, ההוא בהיי-טק, חסר לו ידע כללי, כואב לי כי אחר כך הוא מופיע כאיש היי-טק ואומר שטויות למסך. בסדר, כואב לי, מפריע לי. אבל למחנך של הבן שלי אני רוצה שכן יהיה ידע כללי, אני כן רוצה שיהיה לו ידע כללי.

אנחנו מסכימים.

אני כן רוצה שהוא יקבל מיומנויות ללמד. לא בגלל שהוא הוציא תואר ראשון והוא בדרך לתואר השני אז הוא יהיה המרצה שלו – לא. לכן מישהו צריך לעשות שינוי בתוכניות הלימודים במכללות. נשמע את משרד החינוך, בבקשה.

בפתח הדברים אני רק רוצה להגיד שהכתבה כמובן הטרידה, אנחנו בוודאי רוצים את המורים הכי טובים. בעיקר אני רוצה להגיד שהכתבה לא מסייעת, זאת אומרת, זו כתבה שמחזירה אותנו אחורה ומי שקורא אותה לא רוצה ללכת להצטרף.

אין ספק, אבל אין לנו את האלטרנטיבה ברגע שהמידע הזה קיים, חייבים לעשות משהו.

בסדר, אבל זו שאלה גם מה מחפשים.

אז אנחנו עזבנו את המניעים של העיתון, אנחנו רוצים לטפל בכך.

אני כן רוצה להתייחס לזה בעוד דקה, ברשותך. כיוון שאני חושב שזאת מגמה שחוזרת, שאנחנו מחפשים מה לא בסדר עם המורים ומציפים את זה, וזאת תפיסה בעם שלנו, לא פחות מזה, יש רצון לחבוט ולהלקות את המורים, מצד התלמידים, מצד ההורים והתקשורת מגבה ומייצרת את זה. אני חושב שחבל שלא מחפשים את אותם מורים נהדרים שקיימים ולעשות גם עליהם כתבות. זאת אומרת, אם היה איזון, אם היו גם כתבות שלוקחים את המורים הנהדרים האלה שיושבים פה ומספרים גם מי הם, מה הם ואיך הם - - -

היו, היו כתבות על מורה לחיים.

לא בעיתון הזה.

לא בעיתון הזה אבל היו.

צריך לראות רגע את המגמות ואת הדברים האלה, מהבחינה הזו יש פה נזק רחב.

עכשיו מה אנחנו בכל זאת עושים כי בכל זאת אני נדרש רגע להגיד, ואנחנו באמת עסוקים בזה דווקא לא בכותרות ולא, ממש כמו שאתה אומר, בעוד רפורמה, אלא דווקא בתהליכי עומק תשתיתיים שידאגו לכך שמראש יגיעו אנשים טובים לחינוך. המהלכים האלה הם מהלכים עמוקים ומורכבים, אלה לא מהלכים פשוטים. אני ממש לא חושב שהסיפור הוא לתת במכללה להוראה קורס בידע כללי כי לך תבחר עכשיו מה אתה שם, את הר תבור, את ה-4 בנובמבר או את הגבולות, זה נראה לי דברים מגוחכים אפילו.

בהיסטוריה, באומנות, במה?

לא, לא.

שניה.

אני אעזור לך.

אני מרגיש שאני מסתדר.

אני בכל זאת רוצה לעזור לך, מה לעשות, יש לי פריבילגיה, שמו לי פטיש. תקשיב, אני אומר לך, וזה מתייחס גם לדברים שאמר יוסי וגם הדוברת הקודמת, גם אותו מורה טוב הוא עבר, איך אמרת, את החינוך היסודי, שם מלמדים כללי, כללי, כללי, והוא לא שכח, הוא לא הגיע לגיל האמנזיה. לכן, משהו פה בבסיס לא תקין. אני זוכר את יבוש ביצות החולה בחינוך הממלכתי-דתי ביסודי, את סיקול האבנים, את הר תבור אני זוכר משם, מהגיאוגרפיה של י' פאפוריש.

תרגמו את זה לערבית.

תקשיבו, משהו פה קרה בשנים האחרונות. המורים שלי לא היו הייטקיסטים, הם היו המורים המסורתיים כנראה.

תרשה לי רגע לומר עוד כמה משפטים.

בבקשה.

קודם כל, מתפרש פה כאילו המהנדסים מהיי-טק הם אלה - - -

אל תפרש כלום, אני מדבר על המורים.

הם גם תוצר של מערכת החינוך.

נכון, כולם, אין דילוג. אף אחד לא מדלג על החינוך היסודי, המשמעותי, כפי שאמרת, שמקנה את הלימודים הכלליים וכו'.

דווקא ההייטקיסטים הם כל הזמן מתעדכנים, הם מחפשים ב"גוגל", באינטרנט, הם בדיוק האנשים שיכולים להוביל קדימה את מערכת החינוך.

נכון.

חברים, ידע כללי שהיה בסקר הזה – לא שאלו את המורים ההייטקיסטים של 5 השנים האחרונות, שאלו מדגם מייצג כך שלא מדובר על החבר'ה של ה-5 שנים האחרונות ולא 10 השנים האחרונות, מדובר על איכות המורה באופן כללי במדינת ישראל וזו האיכות שאנחנו רוצים לעלות אותה. ליצור מצב שהמקצוע הזה מושך אליו את טובי האנשים, אנשים סקרנים, אוהבי למידה, אוהבי ארצם וכו. השאלה איך אנחנו מעלים את מעמד המורה ואת איכות המורה שבכלל מגיע ולכן זה לא הקורס במכללה, אני ממש מתנגד לכיוון הזה.

שלוש נקודות שאני רוצה לעלות פה שאנחנו נמצאים בטיפול שלהן, שמבחינתי אמורים לטפל בנושא: אחד, להכניס תהליכי מיון. עד כמה שזה נשמע מוזר אין לנו היום תהליכי מיון לאנשים שמגיעים לעולם ההכשרה, זה מקצוע המוני, אנחנו צריכים המון אנשים לשם, יש לנו 166,000 מורים, בשביל להביא כמויות כאלה אנחנו לא תמיד יכולים לנהל תהליכי מיון. אנחנו הולכים להכניס עכשיו תהליכי מיון איכותיים, לא רק בגרות ופסיכומטרי אלא תהליכי מיון איכותיים שנועדו לבדוק את האישיות של הבן אדם עוד בטרם, וגם בסוף ההכשרה שלו, בכניסה שלו, ולתקצב את המכללות בהתאם לאותם אנשים שיכנסו באמת לתוך המערכת. זה תהליך תשתיתי עמוק שייקח כמה שנים אבל אין לי ספק שמי שמבין איך המערכת הזאת עובדת יבין שזה עושה שינוי.

הדבר השני הוא הנושא של המעבר לות"ת, שיש לו קשה מאוד מאוד הדוק גם לכמות הסבת אקדמאים שבאים. זה נכון שאפשר להיות המהנדס שלא יודע איפה זה הר תבור ולסיים תואר ראשון, ובכל זאת אנחנו רוצים שהמקור שאליו מגיעים למכללות להוראה היום רוב המורים לא יהיה מקום שהוא ברירת מחדל למי שלא התקבל לאוניברסיטאות אלא אנחנו רוצים להביא יותר ויותר בוגרי אוניברסיטאות, אנשים שבחרו לבוא להוראה ואז לבחון אותם ולהמשיך הלאה. ולכן, המעבר לות"ת וזה שהיום יותר מ-50% מהבוגרים שלנו בשנה האחרונה הם כבר הסבת אקדמאים, כלומר, אקדמאים שעוברים, שבחרו בהוראה ועושים הסבה. היה מעניין אותי לראות אם יש לכם פילוח של דברים כאלה, לצערי אין. בכל הפילוחים שלנו הסבת אקדמאים באים עם ציונים גבוהים יותר, הם נטעמים יותר, הם שורדים יותר, הם מתקדמים יותר, בעלי תפקידים, והשנה הצלחנו בפעם הראשונה שיותר מ-50% הם בוגרי הסבת אקדמאים.

הדבר השלישי הוא לעודד אותם ולעבור לאט לאט למצב שמורה הוא בעל תואר שני בכלל. אני ממש אומר כך. כבר היום 64% מהמורים שלנו הם בעלי תואר שני. מדינות שעשו רפורמה גדולה בהיבט של איכות המורה עברו לכך שהמורה, בשביל להתחיל את דרכו, הוא בעל תואר שני. יש לנו היום תוכנית M.teach, שהיא עם 1,000 סטודנטים, שקיימת כבר, שזה תואר שני עם תעודת הוראה. כלומר, לקחת בוגרים שסיימו אוניברסיטה או מכללה והם עושים תואר שני ותעודת הוראה במשך שנתיים, בצורה אינטנסיבית.

אבל לרוב המורים שלך במכללות אין אפילו דוקטורט. אתה מכשיר מורים – דבר על המקומות שמכשירים. אתה מדבר על אוכלוסייה בלתי קיימת שאתה רוצה להפנות אותה - - -

שלי, את הדוברת הבאה.

אני ממש לא מדבר על אוכלוסייה בלתי קיימת, אני מדבר על מגמה הולכת ומתרחבת בכל המכללות, M.teach, גם מלמדים שם רק דוקטורטים וכו' וזה מתקיים.

זה לא נכון.

אז שתדעי, תאמיני לי, אני מכיר את זה טוב.

שתדע שזה לא נכון.

שלי.

וגם הרפורמות האחרונות יצרו מצב שבעצם מורה חייב ללמוד בכל שנה ושנה. זאת אומרת, אנחנו מייצרים את המצב שהוא לומד לאורך החיים.

אתה אומר לי במילים אחרות: לא נדרשנו לעשות משהו מיוחד אחרי הסקר כי אנחנו בתוך התהליך.

לא, כל הדברים שאני אומר הם דברים מאוד מאוד מיוחדים - - -

שכבר הייתם בתוך התהליך.

אנחנו פתוחים לכל רעיון. אם יעלה פה רעיון טוב אז אני יותר מאשמח לאמץ אותו, רק אני אומר, בואו נצא מעולם ההלקאה לעולם - - -

אף אחד לא מלקה אף אחד, כולנו סביב שולחן עגול להתכנס להביא את התוצאה הכי טובה.

כשאימא קוראת בפועל סקר כזה והבן שלה עכשיו מתלבט לאן ללכת ללמוד היא אומרת לבן שלה: אל תלך לחינוך ואת זה צריך להבין.

אל תלך להיות מורה.

אל תלך להיות מורה, ולכן הסקר הזה מחזיר אותנו אחורה חרף כל המאמצים.

אין מה לעשות, אנחנו במדינה עם שקיפות וחופש הביטוי.

אני הרי התראיינתי בכתבה, אני לא אמרתי שאי אפשר לפרסם. אני רק אומר שמשהו בתודעה הציבורית שלנו – השאלה אם אנחנו מרימים את המורה, השאלה אם אנחנו קוראים להם, השאלה אם אנחנו מייצרים כתבות גם על המורים האיכותיים שבחרו ללכת לשם, או שאנחנו מחפשים אותם במקומות האלה.

אם אני לא טועה אתה נציג משרד החינוך, כשאתם רוצים לעשות קמפיין אתם יודעים לעשות את זה, זה לא משנה לאיזה נושאים, אזוטרים כאלה ואחרים. אם באמת מעמדו של המורה הוא חשוב לכם אז תתכבדו. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, תראו, אני חושב שקודם חבר הכנסת יונה אמר משפט מפתח: אין צורך להתגולל על המורים כי אני חושב שאם היינו בודקים סקטורים אחרים בשוק התעסוקה הישראלי התוצאות לא היו מעודדות יותר. אגב, זה כולל גם חלק מחברי הכנסת ואני גם שם את עצמי בתוך הסל הזה, שיכול שיתפסו אותנו פה – עושים לנו את זה לפעמים – עם מצלמה ומיקרופון מחוץ לחדר ומצליחים להביך גם אותנו. זה חלק מתופעה כללית, שאגב, יש גם את המועד הזה בשנה שגם נופלים על התלמידים.

ותראה כמה מתגוללים עלינו וכמה כל כך רוצים להיות חברי כנסת, אל תיבהל.

זאת תמונת מצב של מה שקורה בחברה הישראלית וזה נובע משני דברים: אחד, הצורך הזה כל הזמן לשרוד, אתה כל הזמן עם הראש מעל המים. זה קשור ליוקר המחייה, זה קשור למצב המדיני-ביטחוני, הכול פה לחץ, לחץ, לחץ. מתי לאנשים יש זמן לשבת רגע ולקרוא ספר? מתי יש להם רגע זמן לשבת ובאמת לפתח איזשהן שיחות עומק עם החברים שלהם על הפוליטיקה, על מה שקורה, על לאן מדינת ישראל הולכת, וזה רק חלק מהדברים.

הדבר השני – אין מה לעשות, גם מערכת החינוך שלנו, ובוודאי ובוודאי ובוודאי המערכת האקדמית שלנו בשנים האחרונות, לרבות במקצועות של מדעי הרוח והחברה, מתכווננת יותר ויותר לממד ההכשרה ופחות ופחות לממד הידע. זה לא מופנה לבן אדם כזה או אחר, זה הכיוון שאליו דוחפת המערכת האקדמית, אין מה לעשות, וזה תוצר הלוואי של חלק מהתהליכים הללו.

אם רוצים בסופו של דבר, לדעתי, להשפיע על איכות המורה, מה שנקרא, או על איכות החינוך, יש להתערב בשתי נקודות: הדבר הראשון הוא בהכשרת המורה והדבר השני זה בגיל הרך. אלו שתי נקודות הכניסה המשמעותיות ביותר להתערבות. יש תהליכים טובים שנעשים על ידי משרד החינוך בשנים האחרונות. לראות בן אדם צעיר שעומד בראש האגף אולי המרכזי של המשרד זה שינוי מרענן ואני מברך אותך ומחזק אותך, הלוואי ותוכל ליישם חצי מהתוכניות שאתה מדבר עליהן ואני לא אומר את זה אפילו לא בגרם אחד של ציניות. צריך לברך גם את המורים הצעירים שכן בוחרים להגיע לחינוך. אני, אדוני היושב-ראש, למדתי חינוך במכללה לחינוך ואני מאלה שנפלו בדרך. אמנם מאוד אהבתי את זה אבל אני אומר לכם ביושר, לא היה לי את האומץ ללכת למערכת - - -

אנחנו פה כשתחזור.

יש לו תוכניות אחרות.

לפני הכוונה ללכת לפוליטיקה לא היה לי את האומץ ללכת לחינוך כמוכם. אני פתחתי השנה שנת לימודים בלוד, ב-1 בספטמבר, אדוני היושב-ראש, אני עמדתי שם ונפעמתי, מורים צעירים ומבוגרים חדורי שליחות, רוצים להשקיע בתלמידים שלהם, וזה לא עוד מקום במפה הגיאוגרפית של מדינת ישראל, זה מקום שמייצר הרבה מאוד אתגרים. ולכן, דווקא על רקע הנתונים האלו אני רוצה לחזק את המורים ובפרט את המורים הצעירים שכן בוחרים ללכת למקצוע החינוך ההוראה.

אני חושב שהמערכת כמערכת כן צריכה לשאול את עצמה מה היא עושה לנוכח הדברים האלו. בהתייחס במשפט אחרון לדברים שאמרת, אייל, תהליכי מיון, אני לא יודע איך אפשר לעשות כשהביקוש להגיע להוראה הוא נמוך יותר ממה שהמערכת צריכה. בסופו של דבר, אני מכיר באופן אישי אנשים שמלמדים בבתי הספר, הם הוכשרו ללמד תנ"ך ואומרים להם: בוא תלמד היסטוריה כי אין לנו מורים. הקמפיין של משרד החינוך על מתמטיקה – זו ספינת הדגל של משרד החינוך היום, נכון? אתם יודעים שבאופקים אין מורה בכלל ל-5 ליחידות? אין. ומי מופיע בפרסומות ל-5 יחידות במתמטיקה? אופקים.

מעבר לות"ת – זו דרישה שלי כיו"ר התאחדות סטודנטים לפני 5 שנים, שמתי אותה על השולחן. זה לא קרה ואני לא יודע איפה זה עומד היום.

קרה.

כמה מהמכללות היום הן - - -

יש מאבקים, זה הקו של הות"ת.

3 מכללות עברו.

לות"ת? זה אמור על מכללה במגזר הערבי?

כל מערך ההכשרה. ההסכם שנחתם אומר שכל מערך ההכשרה בין 5 ל-7 שנים עובר לות"ת וה-3 הראשונות כבר עברו.

כשאתה אומר "מערך ההכשרה" זה המכללות לחינוך?

כל המכללות.

לא כל מכללה תעבור אלא יהיו איחודים ודברים כאלה.

אוקיי, אז אשרי המאמין, אבל אני מקווה מאוד שזה יקרה. כן יש דברים טובים שנעשו. אני חושב שהרפורמות שנחתמו עם המורים אפשרו לפחות למורה, גם אם זה לא במידה אופטימלית, להגיע לבית הספר כשהוא לא שרוי בתחושה שהוא תחת מלחמה או שהכול בלחץ. יש לו גם רגעים שבהם הוא יכול לקבל את ההורים, יכול לדבר עם תלמידים ויכול גם לפתוח ספר, את אחד העיתונים או את האינטרנט, ולראות מה קורה במדינה. זה חלק חשוב מאוד בשמירה על מעמדם של המורים.

הנקודה האחרונה, חברים יקרים, אם רוצים מעמד למורים אז הרפורמות נתנו חלק מהמענה אבל צריך לדבר גם על השכר של המורים. אין מה לעשות, כשהשכר הוא כל כך נמוך וכשההשקעה לחינוך פר נפש במערכת החינוך הישראלית היא בין הנמוכות ביותר בעולם המערבי, אז מה אנחנו אחת לשנה פותחים את העיתון ורואים נתונים ומגלגלים עיניים לשמיים? זו התוצאה של השקעה נמוכה יותר ויותר לאורך השנים, לא רק בממשלה כזאת או אחרת, בשירותים החברתיים של מדינת ישראל.

תודה רבה. ד"ר שלי שנדור, בבקשה.

אני נציגת איגוד היועצים החינוכיים בישראל. אני מופיעה בוועדה הזאת הרבה שנים. קודם כל, אני רוצה להודות לך על היוזמה לקיים את הדיון הזה. אני זוכרת דיון ב-2004 בוועדת החינוך של הכנסת בעקבות הממצאים הבינלאומיים על החינוך בישראל והייתי רוצה לקשר את הדברים כדי שתהיה לנו פרספקטיבה, ובתוך הפרספקטיבה אני דווקא רוצה לדבר על הפער או ההבדל בין המורים היהודיים בממלכתי ובממלכתי-דתי לבין המורים הערביים משום שזה דבר שצריך לדעת אותו.

בממצאים של 2004, המורים היהודיים, גם בממלכתי וגם בממלכתי-דתי, היו מאוד שבעי רצון מעבודתם ומתפקידם, בשעה שהציונים של התלמידים שלהם היו נמוכים. המורים הערביים, לעומת זאת, היו מאוד לא שבעי רצון, בשעה שהציונים של התלמידים שלהם היו יותר גבוהים.

זה מבוסס על סקר?

אלה ממצאים שפרופ' זמירה מבורך הביאה בוועדת החינוך של הכנסת בדיון שהיה לנו, היתה לנו סדרת דיונים על מבחני פיז"ה, על המבחנים הבינלאומיים. בעקבות זה אני כתבתי ניתוח של הממצא הזה משום שזה לא ממצא רגיל, זה ממצא שקשור למעמד המורים במובן של מה שנקרא ביהדות "השתלמות הנפש", זאת אומרת, איך הנפש של המורה חשה ביחס לפערים בין מה שהיא מרגישה לבין מה שהתלמידים. אני חושבת שיש לנו גם אחריות, בנוסף להכשרה, על ההורים, ההורים ששולחים ילדים לבית ספר הם רוצים שהילד שלהם ילמד על מנת שיגדל להיות אדם, להקים בית בישראל, להכשיר את עצמו למקצוע - - -

מהניסיון שלך, מה את מציעה אחרי הסקר הזה?

אני רוצה לומר שהנושא של מעמד המורים, חשוב ככל שהינו, יש לו הרבה מאוד אספקטים שצריך בתהליך ההכשרה להתייחס אליהם. היחיד שהתייחס לזה – אני שלחתי את המכתבים לכל סמינרים המורים ב-2004, את הניתוח שלי – היה פרופ' לוטפי מנצור מהמכון להכשרת מורים ערביים ב"בית ברל", ולזכותו יאמר שבאותה שנה, למרות שכבר התוכנית היתה סגורה, הוא התגייס עם כל המשאבים על מנת להכשיר את כל המורים שהיו אז כבר שנה ד', כבר עבדו בשטח, בתחומים האלה שאני בזמנו כתבתי. לא בגלל שזו אני אלא בגלל שזו היתה המומחיות שלי. ואני אכן לימדתי במכון להכשרת מורים ערביים ב-2004 ודברתי על זה אחר כך בכנסים של אונסק"ו וכו'. למה אני אומרת את זה? כי אנחנו צריכים לראות ראיה באמת מערכתית. המעמד של המורים חשוב אבל גם ההישגים של התלמידים חשובים, גם העמידה של התלמידים שלנו בעתיד כאנשי מקצוע מול מדינות אחרות זה עניין אסטרטגי של המדינה, שזה גם דבר שהמערכת צריכה להידרש אליו.

אני חושבת שכל התפיסה שלנו צריכה להיות מותאמת, אדוני, למה שאתה אמרת, לתקופה של היום, לטכנולוגיה של הרשת. מורה צריך לדעת שהוא והתלמידים שלו הם רשת. אני גם לא יודעת כל הזמן מי הנשיא החדש או הנשיאה החדשה של בית המשפט, זה הרי משתנה, זה לא ידע כללי שאתה לומד אותו והוא נשאר, זה הרי משתנה כל פעם. מי ראש הממשלה – זה משתנה. מותר למורה, יחד עם הכיתה שלו, להשית מסורת או תרבות של למידה מתחדשת, כי ידע כללי היום, בעולם שאנחנו חיים בו, הוא דינמי, הוא משתנה. זהו, זה מה שרצית להגיד.

תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

תודה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהדיון הוא חשוב מאוד, לא בגלל הסקר, למרות חשיבותו. אני מורה לשעבר ומחנך ואני יודע את הממצאים - - -

אותי לימדו: מורה פעם – תמיד מורה.

תמיד מורה, כן. אולי אני אחזור גם, כנראה אני אחזור.

גם אתה מוזמן.

למה לא, בשמחה.

באתי לגייס פה מורים טובים.

בשמחה. אני רואה בעבודת המורה עבודה מאוד חשובה, שליחות. לגבי הממצאים האלה בקשר לידע הכללי של המורים, אני יודע שיש הרבה מורים שאין להם את אוצר הידע הכללי הרחב הזה ולא כל הטענות שלי מופנות כלפי המורים. הסקר חשוב משום שהוא מעלה את החשיבות בביסוס וחיזוק מעמדו של המורה. נכון, מעמדו של המורה מבחינה כספית, מבחינת השכר, הוא קצת יותר טוב, אבל צריך לחזק אותו יותר גם מבחינות אחרות משום שכולנו יודעים שמערכת חינוך חזקה, עם בניינים, עם הרבה דברים, בלי המורה החזק והטוב, היא לא מתפקדת. זה כמו שתביא את המטוס המשוכלל ביותר בעולם אבל בלי טייס שיכול להפעיל אותו, אין כל ערך למטוס הזה. אז אין כל ערך למערכת החינוך אם זה בניינים, מעבדות וכל הדברים האלה בלי מורה חזק משום שהוא הציר החשוב בכל העשייה החינוכית.

זה גם תלוי ביעד, ביעד של מערכת החינוך. בסוף, למה אנחנו מחנכים? פעם כתבתי מאמר, כשהייתי מורה – זה בערבית, בטח לא קראתם אותו – דיברתי על החינוך בישראל.

תרגם אותו לעברית.

חינוך פקידים ותרבות של נייר. הכוונה שכל בתי הספר, וגם אולי המכללות, הבוגר שלהם הוא איש העולם ה-indissolubly? של ידע כללי? של מה? לא, הוא בסך הכול רוצה לעבוד. רוצה להיות פקיד. התכוונתי גם במונח "של נייר" לכל העניין של בתי הספר, הציונים, התעודות וזהו. אז צריך לשנות את היעד. הכוונה שבתי הספר צריכים לחנך את האדם כאדם בכללותו וצריך ללמד אותנו לחיים, לחיים, משום שהמורה המצליח לפי דעתי – וגם כתבתי את זה, אדוני היושב-ראש – שהמחנך האמיתי הוא זה שיודע שהעולם יותר רחב מחדר הכיתה בהרבה. לכן צריך לשנות את היעד לפי דעתי.

זה מעגל, לא יכולים להגיד שזה האוניברסיטאות, שזה בתי הספר, שזה ההורים – זה כולם לפי דעתי. זה מעגל אחד שלם שצריך לתקן אותו. ומה היעד בסוף? היעד בסוף, כשאנחנו נבנה את האדם, את הידע שלו, את האינטלקטואל שלו ולא רק כדי בסוף שתהיה איזו תעודה כדי לעבוד, למרות שזה חשוב, כולנו צריכים להתפרנס.

אני נזכר בהשתלמויות של המורים למשל, אני עשיתי השתלמויות – למה הלכנו להשתלמויות, כל המורים? כדי להרחיב את הידע שלנו? כי זה מקנה לנו דרכים ואמצעים חינוכיים? לא, בגלל הגמול על התלוש ועל השכר.

על הגמול, והחטא הקדמון מאז שהם עברו להיות בבתי מלון.

כן. תודה רבה.

אני מיד אתן לך את רשות הדיבור, חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו. אני מתחבר לדברים שלך אבל אני אומר לא לשנות את היעד. היעד הוא הידע. לידע יש כמה דרכים. אני מדבר אליך ולמורים גם כן – וזה לא בא לערער את מעמדו של המורה, זה לא בא להחליף את המורה – אני אומר שאולי הגיע הזמן לעשות חשיבה. אנחנו נשמע עוד מעט את נציגי התלמידים – ואדרבה, שיחלקו עלי, אני לא נשען על מחקר אלא על ביצוע בפועל – אני אומר לכם שאם תסמנו את היעד לתלמידים, תנו להם להגיע ליעד בליווי, בפיקוח, בהדרכה של המורה, הם יכולים להגיע לאותו ידע. יהיה זמן למורה לכוון אותו גם בעיצוב האישיות ואיך רוכשים ידע. הרבה מדברים אם יש מקום להוראה הפרונטלית, אני לא נכנס לזה, יש לזה ולזה ולזה מקום.

אני לוקח את החינוך החרדי והישיבתי, שהם מסמנים את ההגעה ליעד כידע והלימוד שם הוא לימוד עצמי. הלימוד שם הוא לימוד עצמי. אמר זאת שר החינוך: מה שאני זוכר מכול המערכת זה הפרויקטים והעבודות העצמיות שהוטלו עלי. ואני אומר לכם, אני גם זוכר את זה, כי כשאתה עושה משהו ואתה חורש עליו – הרי המחקרים והמדע כבר הוכיחו שהבן אדם, אחרי 5-10 דקות כבר מעל העננים כמעט, לא לחינם פתאום כולם רוצים כדורים וכולם רוצים אבחונים.

אני לא אומר שזו הדרך, אבל צריך להיות אמיצים ולנסות. אתה יודע מה, פוחדים? בואו נעשה פיילוט. המדינה אלופה בזה. יש בתי ספר שרוצים את זה ומנהל שמכיר את זה ומוכן להיבחן על עמידה בסטנדרטים בשינוי השיטה, יכול להיות שנגיע לדברים אחרים ואז יהיה לנו זמן לערכים, יהיה לנו זמן לעבודה חברתית בקהילה, יהיה לנו זמן לעיצוב התלמיד, יהיה לנו זמן לעצב את החברה בישראל, לא בריצת אמוק על ציונים. אני רק חושב בקול, רבותי. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה.

אני חושבת שהדברים שאמרת, אדוני יושב-הראש, הם מאוד חשובים, וגם הדברים שחברי חבר הכנסת גנאים, אבל אני רוצה לדבר על חינוך לסקרנות אינטלקטואלית – לחשוב, לחפש, לחקור, להתבונן.

היא ניסחה את זה אקדמית, אתה רואה מה ההבדל בין מי שיצא מהאקדמיה?

היום עברנו את הדור הזה שמרצה עומד, או מורָה או מורֶה, ומשפריצים ידע והתלמידים כולם מעריצים אותם וחושבים: וואו, איזה גדולים הם. אין את זה יותר. גם מרצה באוניברסיטה, המון פעמים יתקל בסטודנט: אוי, הוא חידש לי, הוא מצא משהו, הוא הביא משהו ממקום אחר, הוא הציג מחקר אחר, וזה היופי בכל התחום הזה. יחד עם זה, אסור לשפוך את התינוק עם המים, ד"ר אלקיים ציינה את העניין הזה, חשוב שיהיו מדדים כי הכול מדיד. מי שלא יסיים בית ספר עם ציונים טובים יידע שהוא יתקבל לאוניברסיטה פחות טובה, שהוא לא יוכל להגיש בקשת מועמדות בשום מוסד אקדמי בחו"ל וזה ישפיע על העתיד שלו. כן, מדדים זה חשוב.

אני רואה חלק מהעניין שגם בתקופה שלנו, כשאנחנו היינו צעירים, אדוני היושב-ראש, אז דיברו על ציונים – נכון, דיברו הרבה על ערכים, אהבת הארץ וציונות, ואני מניחה שעושים את זה גם היום, אבל גם דיברו על ציונים והיה חשוב לנו להשיג את הציונים וידענו שאנחנו יכולים לעשות את הדברים גם לבד. בזה אתה מאוד צודק, לימדו איך ללמוד. היום בלי איזה מנחֶה או מנחָה לאסטרטגיות למידה ילדים לא יודעים איך ללמוד. סטודנטים לא יודעים לכתוב עבודה ברמה ואני רואה משנה לשנה איך יכולות הביטוי, השפה, אבני השפה – הרמה הולכת ונפגמת.

יש לזה השפעה גם על דפוסי החשיבה שלנו ולכן אני חושבת שצריך לחזק לא רק את כל הקטע הטכנולוגי והחישובי של השגת הידע אלא את הדברים המסורתיים של הקריאה. המשמעת בתוך הכיתה – חלק מהעניין של מה שקורה היום, שמורים מבזבזים הרבה מאוד זמן על בעיות משמעת ואין גיבוי מההורים. אין גיבוי מהרבה אנשים. צריך לתת גיבוי למורים שיהיו משמעת וכבוד למורה או למורה.

צריך לסנן מה חשוב יותר ומה חשוב פחות, לא לעשות עוול למורים. אי אפשר לדעת הכול אבל יחד עם זה יש איזה שהם core issues כאלה, דברים שהם הליבה של הידע, משהו בסיסי שאולי כן אפשר להעניק במסגרת הלימודים. אי אפשר להתפזר, אי אפשר לתת לכולם ידע רחב בכל תחום שהוא, כשהיום הכול כל כך נגיש, אבל משהו בסיסי שחושבים שראוי, איזשהו ידע בסיסי, צידה לדרך שראוי שיהיה לכל מורֶה ומורָה בישראל, אפשר לעשות את זה בצורה תמציתית. תודה לכם.

תודה. גב' רינה כהן, בבקשה.

תודה רבה. אני אלך בדרכו של היושב-ראש ואני אפתח באיזשהו סיפור אישי קצר: ראש השנה, התאספו סביב השולחן כמו כל משפחה וסבא מבקש מכולם לספר דבר טוב שעשו השנה כדי להיכנס לשנה החדשה. מספר אחד מהם, נכנסו לבית ספר חדש במודיעין, אמי"ת מודיעין, נהדר, נפלא, מבנה, מיזוג, יוצא מן הכלל. מה הוא ראה? שהשומר יושב בכניסה בלי מזגן. כולם ממוזגים, כולם מטופלים, רק השומר לא. ואז הוא החליט עם חבר ביחד – כי לבד אין אומץ אז יש חבר, זה טוב - ויחד הם אספו 5 שקלים מכול תלמיד ויש כבר 3,000 שקלים. מכיוון שיצטרכו רק 1,000 שקלים יש גם מזגן לעמדת השומר באולפנה של הבנות. מבחינתי, זו הנשמה היתרה של החינוך, שהילד ראה את זה, ידע לעשות מה שרצה לעשות ועשה את זה. לפעמים צריך לעזור לו, אז בשביל זה אני ישנה, בשביל זה ההורים שלו ישנם.

יום אחד נכנס אבא שלו הביתה, כשהוא היה בכיתה י"א, ואמר: אימא, לא צריך בית ספר. רגע לפני שהתעלפתי היה לי השכל לשאול: למה לא צריך בית ספר? ואז הוא אמר: לא צריך בית ספר כי בבית הספר יש שני סוגים של תלמידים: סוג אחד, אלה שיכולים להסתדר בלעדיו, משיגים מה שהם רוצים, סוג שני, אלה שצריכים אותו, הוא לא יודע איך לעזור להם. אז כבר לא התעלפתי והוא המשיך ללכת לבית ספר והכול בסדר בנושא הזה והנה הבן שלו עם הסיפור הזה.

רבותי, אנחנו נעמוד השבוע בבית הכנסת – הספרדים, האשכנזים זה משהו אחר – ונגיד: "על חטא שחטאנו בזלזול הורים ומורים". אני חושבת שהחברה הישראלית מזלזלת בשניהם. הורים הם בכלל איזה מעמד שקוף שלא רואים אותו, ומורים, הנה אנחנו רואים את הדבר הזה. לא ברור לי מה התועלת בסקר הזה.

יש מי שיטען שיכול להיות שחלק מהבעיה הוא שההורים באמת לא שקופים במערכת החינוך בשנים האחרונות, הם מאוד דומיננטיים. אני לא קובע מה טוב ומה לא טוב.

אז גם על הדבר הזה צריכים לעבוד. המורים הם השותפים האולטימטיביים שלנו, ההורים, בחינוך וגידול הילדים, אין שותפים אחרים. אין לנו גם מורים אחרים ואנחנו זקוקים ליחס של כבוד כלפי שניהם. כבד את אביך ואת אמך – כבד את המורים.

תודה, אנחנו קצרים בזמן.

שניה. השאלה שאני שואלת את עצמי היא: מה התועלת בסקר הזה? התועלת בסקר הזה תהיה אם ניקח את הסקר הזה לסקר חברתי, לכלל החברה. הרעיון הוא, חזון ישראל – חברה לומדת. לא רק המורים צריכים ללמוד לאורך החיים, כולם צריכים ללמוד והחברה צריכה להיות חברה לומדת. חברה לומדת כמו שאנחנו יודעים מהמקורות שלנו ואז באמת תהיה תועלת מהסקר הזה. השותפות הזו של כולם בחינוך – כי לא רק מערכת החינוך מחנכת, זו החברה מחנכת, המשפחה מחנכת וכולם מחנכים ואולי אם קצת נעמיד את החינוך קדימה ולא כל כך את מערכת החינוך נראה לי שנצליח להגיע למקומות שאנחנו רוצים להגיע. תודה על האפשרות להגיב.

תודה. אני חושב שאם נתחיל מתחנות באמצע הדרך תמיד יחסר לנו, תהיה דלתא. לכן אני חושב, והזכיר את זה חבר הכנסת שמולי, צריך להתמקד בגיל הרך. הרי בסוף כולנו תוצר של מערכת החינוך פחות או יותר ואם נצא משם עם משהו בסיסי ודאי שלא נגיע למצבים כאלה. בואו נשאל את הקליינטים, התלמידים, בבקשה.

תודה לך, כבוד יושב-הראש, אמרת שאתה אמנם לא למדת חינוך או באת מתחום החינוך אבל לדעתי ובעיני אתה איש חינוך הרבה יותר טוב ועם רעיונות הרבה יותר טובים וחינוכיים מהרבה אנשי חינוך שאני מכיר.

שלא בשידור אני אגיד לך כמה אני לא טוב בחינוך, מהתוצאות.

קבל את המחמאה וזהו.

לפחות כאן, עד עכשיו הועלו רעיונות חינוכיים מאוד עמוקים. תראו, הסקר הזה – אפשר להסתכל רק על המורים ולבוא ולבחון את המורים בפינצטה, בסופו של דבר זה מעיד על איזשהו שיח חברתי של כלל החברה הישראלית. זאת אומרת שאם מורה לא יודע מושגי יסוד בסיסיים, קצת קשה עכשיו לבוא ולשאול את התלמיד איך הוא לא יודע את זה, כי גם סקרים כאלה על תלמידים אנחנו רואים חדשות לבקרים.

בסופו של דבר, האווירה כיום בחברה היא שכנראה שהידע הזה לא חשוב. אם אלו תוצאות הסקר כנראה שהידע הזה מבחינת החברה הישראלית הוא לא חשוב כי אם תשאלו היום נער או אפילו מורה מה היו תוצאות המשחק בין מכבי לצ'לסי, סביר להניח שרובם יידעו, ולי באופן אישי זה עצוב. אני חושב שאנחנו צריכים להחליט כאן וכן לגבש איזה שהם ערכים בסיסיים ושגם המורים יעברו את ההכשרה הזאת. קצת עצוב לי שיש כאן יותר תלמידים ממורים כי בסופו של דבר גם המורים אלה שצריכים להתחיל את הידע.

הם מלמדים עכשיו.

גם אנחנו לומדים ובאנו ועזבנו את בית הספר, אבל זאת לא הנקודה. אני לא מסכים עם דבריו של יוסי קודם.

זו הערה במקום. סליחה, זו הערה במקום. עם כל הכבוד, נציגות המורים יכלה לשלוף – יש ימים חופשיים וכדו'. המורים הם לא הנושא פה.

המורים הם לא הנושא. לגבי מה שיוסי אמר קודם על זה שחסרים מורים, תראו, חסרים מורים כיום בשוק, אני אומר את זה כמי שאימא שלו מורה ללשון, שזה מקצוע שחסרים בו מורים. אפשר לראות את כמות הטלפונים שהיא מקבלת, שכל יום בית ספר אחר מתקשר: תבואי ללמד. אין מה לעשות, אבל אי אפשר להתפשר על איכות ההוראה. הוראה זה לא מקצוע שמתפשרים עליו. לצורך העניין, אם יגידו שיש מחסור ברופאים, אז עכשיו אני אנתח חולה? ממש לא. מורה צריך לעבור הכשרה, מורה צריך לעבור הכשרה קפדנית.

אני רואה דווקא בסקר הזה נקודת אור, הסקר הזה בא ואומר: מקצוע ההוראה חשוב לנו. באנו לבדוק שדווקא אלה שאמורים להיות אחראיים על עתיד ילדינו – על עתיד החברה, לא רק על ילדינו – על עתיד החינוך, שדווקא הם יהיו הטובים שבטובים. בדיוק כמו שבוחנים רופאים ובודקים שהם הטובים שבטובים, כך גם צריך לבדוק את אנשי החינוך וכולי תקווה שבאמת כך זה ייושם בשטח.

לא נגענו בסוגיה של ההשתלמויות. תוך כדי עבודה יש הרבה השתלמויות, מה שהמשרד מוציא באמצעות מרכז השלטון המקומי. אני קורא – אולי גם שם צריך הכוונה, צריך ייעוד, לבור את המוץ מהתבן. יכול להיות שאסרטיביות זה דבר טוב וצריך ללמד אותו – אבל למה דווקא בהשתלמות של מורים? אם למורה חסרה אסרטיביות שיעשה את זה באופן פרטי ובהשתלמות של מורים יהיה פרופר מה שהמערכת צריכה. אני שואל, שוב אני אומר, אני לא קובע עובדות כי אני לא הייתי שם, אני מהרהר בקול וחושב כדי להביא בסוף בסוף את התוצאה הטובה ביותר למערכת החינוך. גב' אורה חכם, בבקשה, אנחנו לקראת סיכום כבר.

אני קודם כל מודה ליושב-ראש הוועדה שקיים את הדיון הזה, בשבילי זה דיון מאוד מאוד חשוב. מה שהייתי אומרת שאני מבינה מכול הדיון, שכדאי שמורים יוכשרו ללמד כמה דברים: א', ללמד עקרונות וכישורי חיים, ללמד שיש תהליכים, כן ללמד מדידה כי מדידה נותנת לך אפשרות לדעת מה תפל ומה עיקר. הכול מדיד, גם הדיבורים שלנו מדידים וסך הכול הכמות. אי אפשר ללמד ידע, ידע הוא בלתי נדלה, אמרו כולם שידע כל הזמן משתנה. זה לא חשוב ללמד ידע, חשוב ללמד תהליכים, כישורי למידה, סקרנות, יזמות, חשיבה. אני חושבת שכן צריך להכשיר את המורים ללמד את הדברים האלה ובשום פנים ואופן לא לוותר על מדידה, על טכנולוגיה ועל מחשוב כי הם אמצעים שעוזרים לאדם לגשר על פערים. תודה רבה.

תודה. ליבי רסקין, תנועת המורים.

שלום ותודה, אדוני היושב-ראש, על ההזדמנות לדבר. נמצאת אתי גם יסמין לי, שהיא חברה בתנועת המורים, אנחנו מורות ובאנו.

וצעירות.

וצעירות גם.

יפה. אין לנו שום דבר נגד המורים המבוגרים, חשוב לדעת שיש דור המשך.

אמרת שמהסקר הזה אי אפשר להתעלם וכן חשוב לי, גם בהמשך לדבריו של אייל רם, לומר שאני חושבת שהסקר הזה הוא מאוד מאוד בעייתי. יושב כאן מנכ"ל המכון, אני כן רוצה לכבד אותו אבל אני חושבת שבסקר יש כשלים רבים. אי אפשר להתעלם מהעובדה ש"עיתון ישראל" הזמין אותו, דרך בדיקת הממצאים עצמם, יש המון המון כשלים שצריך לתת עליהם את הדעת ואי אפשר להגיד: הנה, אנחנו רואים סקר, יש ממצאים ויש כאן איזו אמת מדעית.

אנחנו, בחברה הישראלית, יודעים לפעמים כמה סקר הוא מציאותי, יודעים מתחומים אחרים. מי שחי את ההוויה הישראלית יכול להגיד לך שהסקר הזה לא אוחז במציאות. את כופרת בכל הממצאים?

שוב אני אומרת: אני חושב שהסקר הוא מוטה ואני חושבת שראוי ונכון, אם הנושא בוער – ואני חושבת שהוא צריך להיות חשוב לכולנו – כן נכון שמרכז המחקר והמידע של הכנסת יבחן את הנושא לעומקו כמו שצריך, יעשה מחקר מקיף ונראה מה באמת הממצאים ומה באמת המצב. עם זה, תנועת המורים לא באה לצייר כאן איזושהי תמונה ורודה, אנחנו יודעים מה המצב בשטח ויש בעיה באיכות המורים. מה הבעיה, מה היקף הבעיה, אלה דברים שצריך לבדוק, אבל יש בעיה ואנחנו גם יודעים את הפתרונות לבעיה. אנחנו יודעים שצריך לעלות שכר למורים, צריך לשפר את התנאים שלהם - - -

אני הייתי מצפה שמשרד החינוך יעשה את זה.

אנחנו יודעים שצריך לשנות את ההכשרות בהוראה וצריך לעלות את רף הכניסה באוניברסיטאות ובמכללות, הדברים הם ידועים, יודעים מה לעשות.

אבל את מבינה שזה פרדוקס? מצד אחד יש מחסור, מקצוע ההוראה לא אטרקטיבי כנראה - - -

- - -

סליחה, אני לא חזק בניסוחים, תן לי רק לסיים. בגלל המחסור, כנראה שהוא לא אטרקטיבי בצורה שעונה על המחסור של המערכת, אני מנסח בזהירות. עכשיו תוסיפי גם מסננים וחסמים בכניסה, את מבינה באיזה פרדוקס המערכת נמצאת? הלוואי, אני שואף שלמערכת החינוך יגיעו הטובים ביותר.

קודם כל, אני לא מסכימה שיש כאן כזה פרדוקס.

בואי נראה.

אני חושבת שכן נעשו שינויים משמעותיים בעשור האחרון. אני שוב חוזרת ואומרת שכדאי לבדוק ושווה לבדוק מה באמת המצב היום בשטח ומה באמת מצבם של המורים. צריך גם לציין שכשאנחנו מדברים על איכות ההוראה נדבך הידע קיים אבל הוא נדבך, אנחנו מדברים גם על עוד הרבה מאוד דברים אחרים שהופכים מורה - - -

את, כמורה, עברת את המכללות להכשרת מורים?

אני עשיתי את תעודת ההכשרה שלי באוניברסיטת תל-אביב.

להוראה?

כן, עשיתי הכשרה בתוכנית "אופקים", שהיא תוכנית הכשרה מיוחדת, תוכנית הכשרה מצוינת, דרך אגב.

אבל את מכירה עמיתים שלא עברו?

בוודאי שאני מכירה, אני גם מכירה עמיתים שעברה את ההכשרה באוניברסיטה ולא הייתי אומרת שהם מאוד איכותיים.

לפחות. אין ברירה, אבל לפחות.

אני חושבת שיש מה לשפר בהכשרות, יש גם ממי ללמוד, דברים נעשו בעולם ואפשר לשעתק אותם לכאן. אנחנו לא באים לצייר תמונה ורודה, אנחנו כן חושבים שצריך להתייחס בזהירות רבה לממצאים האלו ולא להתייחס אליהם כאל אמת מדעית.

אני אעזור לך: אם היינו לוקחים את זה בשומו שמיים היה דיון אחר פה, הדיון הזה באמת בא ממקום טוב. אי אפשר להשאיר את זה בחלל האוויר בלי לגעת בזה. לסוף דבריך האחרונים, את אומרת: אנחנו אדרבא מוכנים – תיזהרי בדבריך כי ברגע שמנסים להוסיף איזו מטלה או שינוי הכי קטן למורים אז יש גם את המושג של הסכם קיבוצי ותנאי עבודה, אז הלאה. זו הערת ביניים שלי, את לא חייבת להתייחס.

אוקיי, אז אני לא אתייחס עכשיו לחוזים קיבוציים ולמצב הזה.

לאחרונה זה חוזר על עצמו גם על דברים טריוויאליים בחינוך והיו פה בדיון בוועדה כמה פעמים. זה מקומם כי אם אנחנו אומרים: זו שליחות – אלה לא מילים גבוהות רק, אם זו שליחות וחשיבות וכו', אז כמו שהמערכת לא מדקדקת בציציות גם שהמורים לא ידקדקו. קודם כל צאו, נעשה ונשמע בחינוך.

תתפלא אבל אני מסכימה כמעט עם כל מה שאמרת.

אמרת מקודם שלא נפלו השמיים, אמרת עכשיו שאנחנו כאן כדי לדון בזה ולא להתגולל על המורים, אבל מה שכאן קורה אף אחד כבר לא ידע בחוץ. הסקר הזה עשה כותרת יפה וצהובה, כן היה הרבה מאוד רעש, כן תקפו את המורים וקצת נמאס להיות במקום הזה של שק החבטות הציבורי.

את מכירה את המורה שבאה ונוזפת באלה שבאו לכיתה על אלו שלא הגיעו? זה בדיוק מה שאת עושה עכשיו כי אם לא היינו מתייחסים, לא היינו מקיימים דיון, אז יכול להיות שלא תרמנו. לעומת זאת, הביקורת שאת מעלה – הייתי מצפה שיהיו מכתבים למערכת, שיהיו מאמרים חוצבי להבות בכלי התקשורת. פה, השולחן הזה, הוא נטו – לא מעניין אותי מה המניע של העיתון, יש ממצאים ואנחנו צריכים לטפל בהם. החולה הכי מסוכן הוא זה שלא יודע שהוא חולה.

הביקורת היא לא על עצם הדיון.

אני לא פוחד מביקורת, אף פעם לא פחדתי מביקורת, בכל המערכות שהייתי בהן.

הדיון כאן הוא חשוב אבל בפועל הייצוגים האלה, החוזרים ונשנים של המורים בתקשורת, ייצוגים משפילים ומבזים, הם אלו שנחקקים בתודעה הציבורית. זה מה שאני מנסה לומר. כשאנחנו מדברים על מעמד ואנחנו רוצים להביא אנשים איכותיים להוראה יש גם פרסטיז' שצריך לדאוג לו.

יש התמחות שנקראת מיתוג.

כן, מיתוג מחדש, צריך לעשות מיתוג מחדש.

יש משרד החינוך, הוא בעל המאה, יש את ארגון המורים, הוא בעל המאה ובעל הדעה – אדרבה ואדרבה. תודה רבה. יש עוד מישהו מנציגות המורים שרוצה לדבר לפני שאני מסכם? אין.

קודם כל, הוועדה מודה לכל מי שהגיע לדיון, המעט שהגיעו – ואני מציין את זה בדגש – מודה הן לנציגות המורים והארגונים, נציגות התלמידים, משרדי הממשלה הרלוונטיים, חברי הכנסת, ותתפלאו לשמוע, אני מודה גם לעיתון "ישראל היום" שביצע את זה בלי שום קשר למניע, היה לי חשוב לדעת את זה כאיש ציבור ואני לא נבהל מזה.

הוועדה מכירה ומוקירה את השקעתם של המורים בחינוך במציאות הקיימת, הן מבחינת דרישות המערכת והן מבחינת דרישות ההורים והתלמידים. לא קל היום עם הילדים, הם דעתניים, עצמאיים, יודעים מה שהם רוצים, כמעט ולא כנועים, לא כמונו בתקופות שלנו. לכן, אין ספק שהמשימות שמוטלות היום על המורים הן משימות די כבדות, דרישות המערכת מכניסות אותם לרף דרישות גבוה שכמעט ולא מאפשר – אני לא רוצה שתיקחו את דברי שכביכול המורים לא חושבים מחוץ לקופסה אבל להרחיק אל מעבר לקופסה.

יש לנו הערכה מלאה למורים ולמעמדו של המורה והם קווים שצריך לדעת. כפי שאמרתי, בעשור האחרון היה דגש של משרד החינוך על מעמדו של המורה, זה צריך להמשיך וככל האפשר להשיג עוד ולשפר את מעמדו של המורה. גם העשור הזה יהיה בסימן העצמת התלמידים, רמת הידע והדרך אל הידע. אני חושב שבתי ספר חייבים לחזור להיות בתי חינוך במובן החיובי, שתהיה לנו חברה יותר טובה.

הוועדה קוראת לבחון את תוכניות הלימודים במכונים, במכללות ובאוניברסיטאות במסלולים של הכשרת הוראה ולהתאים אותן לצרכים של החברה הישראלית. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי מיזמים גם של משרד החינוך, גם של ההסתדרות וארגוני המורים – אני הולך לאיבוד בהגדרות המשפטיות ביניכם. אתם בעלי המאה, יש לכם מה לומר. להעצים את המורה זו לא רק החובה המוטלת עלינו כהורים, כאזרחים, כמשרד, אלא גם אתם כארגון עובדים. תודה רבה לכולם, גמר חתימה טובה לכל עם ישראל. כל טוב.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.