הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 50

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום חמישי, כ"ו באלול התשע"ה (10 בספטמבר 2015), שעה 10:00

פרק ז' (הגנה על בריאות הציבור (מזון)) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

טלי פלוסקוב

שרון גוטמן - יועצת משפטית שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

אלי גורדון - מנהל שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

ינון יוני - מנהל יחידה - שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

אמיר רשף - רכז תעשיה באגף תקציבים, משרד האוצר

טלי ארפי - סגנית בכירה ליועץ המשפטי, משרד האוצר

שירה גרינברג - ממלאת מקום סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

עדנה הראל - עו"ד, הייעוץ המשפטי לממשלה

אנואר חילף - מנהל תחום בכיר יבוא וסחר, משרד הכלכלה

דבי מילשטיין - ממונה ייעוץ משפטי נושאים בינלאומיים, משרד הכלכלה

עינת פלינט - מנהלת מח' וטרנריה במש"מ, המרכז לשלטון מקומי

אסף בריל - רופא רשותי של עיריית ירושלים, המרכז לשלטון מקומי

עדי אבן חן - איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים

גליה שגיא - מנהל אגוד המזון, התאחדות התעשיינים

זאב פיקובסקי - טכנולוג מזון, התאחדות התעשיינים

רוית ארבל הוסמן - עורך דין, התאחדות התעשיינים

איתן גרנות - יועץ מקצועי לענף המזון, איגוד לשכות המסחר

נמרוד הגלילי - מנהל תחום רשתות שיווק המזון, איגוד לשכות המסחר

רז הילמן - מנהל תחום המזון, איגוד לשכות המסחר

לילך דחוח - עו"ד, מגה קמעונאות

יפעת זליקוביץ - מנהלת הבטחת איכות, מגה קמעונאות

קרן שינמן - סמנכ"לית רגולציה, חברת קוקה קולה

כרמית אבישר - מנהלת רגולציה, חברת קוקה קולה

אלי שלום סתוי - יו''ר, עמותת פורום מזון ומכולת

יוספה הולצשטיין - מנהלת רגולציה, אבוט

אבשלום דולב - נציג, ארגון המשחטות התעשייתיות

נופר טל - יועצת משפטית, כל בו חצי חינם

עומרי שרון - מזכ"ל, ארגון מגדלי הבקר לבשר

מיכל דלין-פרימרמן - רכזת קשרי ממשל, ארגון לתת

ד"ר רוני סורקיס - מנהל רישוי עסקים וטרינר ראשי, רשת שופרסל

גידי כרוך - מנכ"ל "לקט ישראל"

נעה בן שבת

וילמה מאור

יפה קרינצה

פרק ז' (הגנה על בריאות הציבור (מזון)) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

בוקר טוב לכם, אני פותח את הישיבה. כמו שאתם רואים, הפגרה לא מעכבת את חוק המזון שמעכשיו ייקרא "חוק הקורנפלקס" ברחוב. היום ה-10 בספטמבר 2015, כ"ו באלול התשע"ה, השעה 10:09. אנחנו נמצאים פה בפני אחד החוקים הכבדים שמוגשים בחוק התקציב וחוק ההסדרים, הוא אפילו 50% ממספר העמודים של חוק ההסדרים, והוא גם אחד החוקים הארוכים ביותר. הוא בא אחרי עבודה מאוד מאוד מאומצת, של כמה שנים, גם במשרד הבריאות, גם במשרד הכלכלה וגם במשרד האוצר. בהחלטה של הממשלה ואחר כך של הכנסת הוחלט להכניס את החוק הזה לחוק ההסדרים, ואני מקווה שבסוף יימצא הפתרון המשפטי שזה יהיה חוק בפני עצמו.

החשיבות של החוק היא במספר תחומים. אחד, חובת בריאות הציבור. בעיניי זה התחום המרכזי ואני שמח על העבודה והתדרוך שקיבלתי ממשרד הבריאות על הנושא. זו השקעה של הרבה שנים, ולאור הלימוד הארוך שהמשרד לקח על עצמו נתחיל להלחיץ אותו עכשיו כדי שהיישום יהיה בהתאם – לא ארוך, אלא קצר, מעשי ומאוד מאוד אפקטיבי.

דבר שני, בזכות הייבוא המקביל המתאפשר בחוק הזה אנחנו מדברים על הוזלת מוצרי המזון הקשיחים, המבוססים היום על ייבוא בלעדי של מספר גופים, ובהתחייבות כוללת של הממשלה והכנסת אנחנו רוצים להילחם במספר מונופולים, ואחד מהם הוא המונופול שנמצא בתחום המזון.

העבודה תהיה ארוכה, נידרש להרבה ישיבות. כמו שאתם רואים, לא ויתרנו אפילו על יום אחד שמותר לנו; התכנסנו היום כי גמרנו את ארבעת הימים שאחרי אישור חוק ההסדרים וכל התהליך הביורוקרטי הפנים-פרלמנטרי שלנו, ונכנסנו לנושא הזה ביום הראשון שמתאפשר לנו להיכנס, ועל כך אני מתנצל אם ההתראה נראית קצרה אבל יהיה זמן לכולם להתבטא ולהביא לידיעת הציבור, לידיעת הוועדה, את ההערות שלהם.

ברשותכם, נפתח במצגת של משרד האוצר ומשרד הבריאות. בוקר טוב והתחלת עבודה טובה. שירה גרינברג, בבקשה.

אני ממלאת מקום סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר ואגף התקציבים. הרפורמה שמובאת בפניכם היום, כפי שהציג גם היושב-ראש, מטפלת גם בנושא של ההגנה על בריאות הציבור וגם בנושא של יוקר המחייה. במסגרת התקציב אנחנו מגישים מספר רפורמות שמטפלות בנושא של יוקר המחייה, היא אחת מהרפורמות החשובות ביותר בתחום הזה. בנוסף אליה יש רפורמות שנוגעות בתחום הבנקאות, בפטם, בתחום ביטוחי הבריאות, חיבור מפעלי תעשייה לגז ועוד רפורמות שנועדו להוזיל את יוקר המחייה.

שוק המזון – היום משפחה ממוצעת מוציאה כ-14,500 שקלים בחודש, שמותכם כ-17% מההוצאות הן על מזון. אנחנו יודעים ששוק המזון מתאפיין בריכוזיות רבה, עם מספר מועט יחסית של יצרנים, ומצד שני קיים עומס רגולטורי על הייבוא, מה שמקשה על ייבוא ותחרות. הממשלה עשתה צעדים רבים לטיפול בריכוזיות בתחום המזון, החל משנת 2011 – ועדת קדמי שהחלה לעסוק בנושא הזה באופן אינטנסיבי ומשם הנושא הזה המשיך לעבודות רבות. אנחנו יכולים להגיד שתוצר אחד היה החוק לקידום התחרותיות במזון, שנועד להגביר את התחרות במקטע היצרני והקמעונאי; אחר כך היה ביטול הפטור מהסדר כובל לתוצרת החקלאית, שהיה עד אז והיתה לו משמעות רבה; לאחר מכן יש את המסלול לקידום תחרות במשק החלב - לאחר שטיפלנו גם ברובד של החקלאים ומחיר המטרה, עברנו גם לעידוד מחלבות נוספות לייצר תחרות. בתקציב הקרוב, בשנת 2016 אנחנו שמים כמה עשרות מיליונים לטובת הנושא של עידוד תחרות, גם במשק חלב וגם במשקים אחרים – אנחנו רוצים גם במשק הבשר ועוד. ככל שנמצא תחומים ריכוזיים וניתן לסייע בהיבטים האלה נרצה לעשות כך. הדבר הנוסף הוא, מה שגם ידוע, הוא נושא של מכסות לגבי גבינות קשות – הפחתנו את המכסים כדי להוזיל את מחירי הגבינות הקשות, והדבר בא לידי ביטוי גם היום.

רוב הצעדים, מלבד נושא המכס, היו צעדים להגברת התחרות מבית, וכרגע החוק הזה, שהוא חוק מאוד חשוב, נועד להגביר את התחרות מבחינת הייבוא, מה שאמור להביא, לפי התחזיות שלנו, לבשורה מאוד משמעותית בהוצאות משק הבית – הפחתה בהוצאות משק הבית - ככל שהרפורמה הזאת תעבור כאן, תאושר ותבשיל לאחר מכן עם הרבה מאוד עבודה נוספת של משרד הבריאות ושל גורמים נוספים.

כפי שאמרתי, החוק שמובא בפניכם הוא תוצר של עבודה רבה של משרדי ממשלה רבים. אני רוצה להודות לאנשי משרד הבריאות, שיושבים כאן לצדנו. הם שעשו עבודה אינטנסיבית מאוד, מאומצת מאוד בחוק שירות המזון, הלשכה המשפטית משרד המשפטים, משרד הכלכלה, משרד ראש הממשלה וגם אנחנו, משרד האוצר. יש פה עבודה מאוד אינטנסיבית שנעשתה על-ידי כל הגורמים, ותודה רבה לכל השותפים. אני חושבת שכולם יוכלו להבחין בעבודה הרבה שנעשתה ברגע שתוצג המצגת ולאחר מכן הדיונים שיתקיימו בוועדה הזו.

אלי גורדון, שיושב מימיני, ואמיר רשף, שהוא הרכז שאחראי על התחום באגף התקציבים, יציגו את המצגת שהכנו. תודה רבה לכולכם.

תודה, שירה. אנחנו מברכים אותך, זו הופעתך הראשונה בוועדה כממונה על הנושא. תרשו לי להציג בפניכם גם את חברת הכנסת טלי פלוסקוב, שהיא גם חברה בסיעה שלי, אבל גם ידידה וגם כמוני, אשת הנגב. ברוכה הבאה אלינו.

בבקשה, נציגי משרד הבריאות. אינג'ניר אלי גורדון, בבקשה.

(הצגת מצגת)

בוקר טוב. אני מנהל שירות המזון במשרד הבריאות. כפי שציינה שירה, צוות משותף של מספר משרדים עשה עבודה מאומצת במהלך כמעט שנה וחצי האחרונה. כל אחד תרם את חלקו בעבודה מאוד חשובה שנעשתה, ועל כך תודה לכולם.

בשקופית הראשונה ראיתם אזכור של משרד הבריאות - מתוך משרד הבריאות, שהוא גוף גדול בפני עצמו, שירות המזון הארצי, כגוף האחראי ומופקד על תעשיית המזון וייבוא המזון, הוביל את התהליך. לידע כללי - שירות המזון, לאלה שלא מכירים ויש פה לא מעט שמכירים את שירות המזון, הוא גוף המופקד מטעם משרד הבריאות על כל הנושא של קביעת מדיניות פיקוח על המזון, פיקוח ישיר על תעשיית המזון ועל מזון מתועש, לרבות מזון מיובא. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם גופים נוספים שעוסקים בפיקוח על המזון, דוגמת זרועות של משרד החקלאות כגון שירותים וטרינריים ושירותים להגנת הצומח. החוק נותן מענה, בין היתר, גם לקשרי גומלין וממשקים נכונים יותר ומאוזנים יותר עם גופים אלה.

בדומה לחקיקה בעולם בתחום המזון, גם החקיקה העדכנית שלנו וגם כל הצוות ראה לנגד עיניו שתי מטרות עיקריות: להבטיח את בריאות הציבור מצד אחד, ולעשות את זה באמצעות חיזוק והבטחת ייצור מזון ברמה איכותית ובטיחותית. לכן, אחד המושגים שפזור לאורך סעיפי החוק זה הנושא של הבטחת בטיחות - Food safety.

עבודת הצוות התבססה על עקרונות של ניהול סיכונים, וזאת הסיבה שכל הנושא של פיקוח על מזון מיובא ברפורמה – מזון רגיל - ישנה התייחסות להסדרים ולשיטות פיקוח שונות שמבוססות על ניהול סיכונים. אחד הדברים שהיינו מאוד רוצים לחזק ולקדם במסגרת החוק זה עידוד ייצור בהתאם לגישות HACCP -Hazard Analysis Critical Control Point . זאת גישה שמאפשרת לייצר מזון בצורה שתאפשר הפחתה של סיכונים לאורך כל הדרך ומשיגה את מטרתה שהיא שמירה על בריאות הציבור.

מיקדנו בשקף אחד את הנושאים שבהם ניגע במהלך המצגת. אחד הדברים החדשים שנעשו במסגרת העבודה על החוק – החוק מהווה מקור עיגון מחודש לכל החקיקה שקיימת נכון להיום, בין היתר לעניין חקיקה שהיום נמצאת במקורות שונים, כדוגמת חקיקה לשעת חירום, שאנחנו נדע להתנתק מכל הצווים בהתאם לאישור החוק.

הזכרתי את הנושא של הרפורמה על פיקוח יבוא מזון רגיל. בהסתמך על אותו ניהול סיכונים, נמשיך גם בעבודה בתחום של פיקוח - - -

אין שינוי בהגדרה של מזון רגיל לעומת מזון רגיש?

ישנה התייחסות. זה כבר הפך להיות משהו שברור לכולם ובכל זאת אסביר: מזון רגיל הוא מזון שרמת הסיכונים שטמונה במוצר, גם בתהליכי הייצור וגם במהלך פרסומו ושיווקו, היא יחסית נמוכה בהשוואה למוצרי מזון עם סיכון גבוה, שהם מוצרי מזון רגישים.

לצד כל השינויים האלה, הגענו למסקנה, כצוות, שאין מנוס מלחזק את ארגז הכלים של ענישה ואכיפה שעומד לרשותנו היום, ולכן ישנה התייחסות בחוק גם לנושאים שקשורים להיבטים של ענישה, כגון מנגנון חדש של עיצומים כספיים.

אחת הרפורמות הנוספות בחוק זה הנושא של הסדרת פיקוח על מזון מן החי. אלה הדברים המהותיים הבולטים, שאפשר לדבר עליהם קצת יותר בהרחבה, ולכן אבקש לצלול לתוך כל הנושא של פיקוח על ייבוא מזון רגיל, כל מה שנקרא "רפורמת הקורנפלקס".

אמיר רשף, בבקשה.

אני רכז תחום תעשייה ומסחר באגף התקציבים באוצר ומלווה את החוק בכל הדיונים שצפויים לנו פה.

אחד המורים שלי. לא הבנתי כלום עד שאמיר ואלי התחילו להסביר לי.

אסביר במספר שקפים את ההיבטים היותר כלכליים מה נותן לנו החוק הזה ולמה אנחנו, כאוצר ועוד גורמים במשרדי הממשלה, כגון משרד הכלכלה ומשרד ראש הממשלה, שמעוניינים מאוד בהפחתת יוקר המחיה, נרתמנו לחוק הזה וצללנו לתוכו יחד עם משרדי הבריאות והמשפטים.

"רפורמת הקורנפלקס" מדברת בעיקר על מה שנקרא מזון רגיל - מזון ברמת סיכון נמוכה יותר. השוק הזה נאמד, לפי הנתונים הקיימים, לפי סקר הוצאות משקי בית של הלמ"ס ועוד כל מיני נתונים שיש לנו, כשוק של מעל 20 מיליארד שקל בשנה. כדי להמחיש לנוכחים על איזה סוגי מזונות אנחנו מדברים אפשר לראות בשקף סוגי מזונות שכבר היום מוגדרים כרגיל ובצד השני מזון רגיש. מזון רגיש הוא בתוך החוק, אבל שורת ההקלות הרגולטוריות לא חלה עליו, הוא נשאר בפרוצדורה הקיימת עם שיפורים - מכיוון שזה מוסדר בצורה של חקיקה ולא נהלים זה קשיח יותר – עם מעבר למערכת ממוחשבת.

סוגי המזון שנכנסים תחת מזון רגיל: אורז, פסטה, קטניות, סוגי שמן מסוימים, רטבים, ממרחים, קפה, תה, דגני בוקר, עוגיות ודברים מהסוג הזה.

מזון רגיש מכיל שורה של מזונות מן החי, בדרך כלל מזונות שאחסנתם והובלתם היא בקירור, וגם סוגי מזונות שיש בהם אלמנט ייעודי או אלמנט שיכול להיגרם ממנו סיכון גדול יותר למשתמש. למשל, משקאות דיאטטיים שעל המשקה אנחנו משדרים לצרכן שיש בו ערך תזונתי מוסף או ערך בריאותי.

זאת החלוקה הקיימת. שמנו פה כוכבית, כי עם הזמן – והחוק מגדיר לזה לוח זמנים - יכול להיות שיהיה עדכון של הרשימה הזאת, שיתבצע תוך שמיעה של גורמים רלוונטיים משוק המזון ומערכת המזון בכללותה.

אבל יש גם מנגנון שמאפשר צירוף מוצר זה או אחר לרשימות.

כן. ביום מעבר החוק אנחנו נשארים עם הרשימה הקיימת ותוך פרק זמן שמוגדר בחוק משרד הבריאות צריך לבצע הכרזה על מזון רגיש, כשבהכרזה הזאת הכנסנו הליך שימוע הציבור כדי שגורמים רלוונטיים מהתעשייה יוכלו להגיש את עמדתם ולהעיר את הערותיהם, ובסוף זה מגיע להכרעת שר הבריאות.

כמה מוציא משק בית ממוצע בישראל על מזון יבש? זה נאמד בערך בשליש מהוצאותיו על מזון בשנה, משמע מדובר ב-9,000 שקל בשנה. אם אנחנו מסתכלים על סוגי המזון שנכנסים תחת מזון רגיל – עשינו פה ניתוח לפי עשירונים: אנחנו יכולים לראות שבמזונות שבהם אנחנו צופים שתגיע הוזלה, שיעור ההוצאה בקרב משקי בית מהעשירונים הנמוכים גדול יותר משיעור ההוצאה של משקי בית בעשירונים הגבוהים. זאת אומרת, בהנחה שהחוק הזה עובר בתום הדיונים בוועדה ובהנחה שאנחנו אכן מטמיעים את שיטת הפיקוח החדשה והיא מביאה להפחתה של יוקר המחייה, ההשפעה שלה תורגש בעיקרה על משקי בית בעשירונים התחתונים, אבל כל שכבות האוכלוסייה ממנה. לכל משפחה יש בסל הקניות שלה מזון רגיל וכל משפחה תרגיש את ההוזלה הזאת. בסוף המצגת אנחנו מציגים גם ניתוח שלנו על ההשפעה הצפויה ברמת הארנק.

תלוי בארנק.

זה גם תלוי בארנק, כמו שאנחנו רואים כאן.

שוק המזון בישראל מאופיין בריכוזיות מאוד גבוהה. יש שלוש-ארבע חברות גדולות במשק ששולטות בסדר גודל של 40% מהמכירות של מוצרי המזון שמגיעים אלינו הביתה. זה מספר חריג בקנה מידה בין-לאומי. אנחנו רואים השוואות בין-לאומיות שבהן שלוש החברות הגדולות במדינות אחרות שולטות בסדר גודל של 15% מהשוק. הסיפור הוא לא רק שהן שולטות בכל השוק, אם אנחנו עושים ניתוח פר מוצר או מוצרים תחליפיים אנחנו רואים שיעורים אפילו יותר גדולים. הבאנו כמה דוגמאות: משקאות מוגזים שחורים – שזה שם קוד למשקאות הקולה, לרבות דיאט קולה, נטולי סוכר ואחרים – 99% מוחזק בידי שלוש חברות. הנתון שאתם רואים הוא נתח השוק של שלוש החברות הגדולות. בשוק התה אנחנו רואים מספרים דומים, בשוק הקפה הנמס מספרים דומים, בשוק הקטשופ מספרים דומים, בשוק דגני הבוקר אנחנו עם 90% - שזה נתח שוק מאוד גדול של שלוש חברות בלבד - וגם בסוגי מזונות אחרים שהרפורמה תחול עליהם, אם זה אורז, פסטה יבשה ושמן.

בעולם כשמסתכלים פר קטגוריה ולא על סך השוק אנחנו רואים 3CR – נתח השוק של שלוש החברות הגדולות - נמוך יותר, סדר גודל של 40%–50%–60%. המספרים בישראל חריגים. לכן זה מתחבר לדברים ששירה אמרה בהתחלה – אנחנו חושבים שאת התחרות צריך לייצר גם כתחרות מבית, בעיקר על המזון הטרי או מה שנקרא בחוק הזה "מזון רגיש", וככל שאפשר, באמצעות תחרות מבחוץ, לייצר את ההקלות בייבוא, לייצר תחרות.

כשאתה אומר ששלוש החברות הן 90% ולפעמים יותר, זה גם על הייבוא וגם על הייצור.

כן, זה כולל מוצרים מיובאים. זה נתחי שוק של יצרנים מקומיים ויבואנים.

אני מבקשת הערה קטנה.

שמך, בבקשה?

אדוני היושב-ראש, אשמח לרוץ עם המצגת. נרשום את כל ההערות והשאלות ונתייחס, כממשלה, לכל מה שיעלה פה.

אני היועצת המשפטית של רשת "חצי חינם" – קמעונאית משווק. הערה, כצרכנית. זה לא ענייני בתור קמעונאית, אבל אני יושבת פה גם כאזרחית. כשאתה אומר שהם לא ישלטו, הייבוא המקביל הוא הרבה פעמים באותם מותגים שחוק המזון חל עליהם כי בשרשרת של הסבא סבא שלהם הם יוצאו.

לא לא, זו לא הערת ביניים. ההערה כל כך חשובה, נתייחס אלייך בזמן הנכון. סליחה.

אנחנו יודעים שברוב קטגוריות המזון רמת המחירים בישראל עלתה מ-2005. בהשוואה שמוצגת פה אתם יכולים לראות את רמת המחירים ביחס ל-OECD בשנת 2005: אם 100 מייצג את ממוצע ה-OECD, אפר לראות שהיינו סביב הממוצע, בחלק מהקטגוריות היינו אפילו ברמה נמוכה יותר. שימו לב לקפיצה שנעשתה בין 2005 ל-2011 – יש קשר בין העלייה הזאת לבין רמת הריכוזיות בשווקים. אפשר לראות את שיעורי הריכוזיות בחלק מהמוצרים, ואת זה, באמצעות הייבוא המקביל ובאמצעות הקלות בכלל על ייבוא מזון רגיל, אנחנו מצפים שיינתן חלק מהמענה לאותה קפיצה ברמת המחירים שהיתה בשנים האחרונות.

אנחנו מתרכזים פה הרבה בייבוא מקביל, וכשנסביר על פרקי החוק נסביר גם מה אנחנו עושים כדי לאפשר את הייבוא המקביל. אבל תמונת המצב הנוכחית היא שהייבוא המקביל מוגבל מאוד בענף המזון; הוא מוגבל בגלל הרגולציה הקיימת, ואנחנו משנים את הרגולציה תוך איזון, תוך שמירה על בריאות הציבור ועל בטיחות ואיכות המזון כדי לאפשר את אותו ייבוא מקביל.

למה אנחנו מחפשים כל כך את אותו ייבוא מקביל? כי במוצרי צריכה אחרים שבהם ראינו שהתבצע ייבוא מקביל חלה ירידה ניכרת ברמת המחירים לצרכן. הנתונים שאני מציג כאן – ואציג אותם עם הסתייגות כי זה לא נתוני למ"ס וזה לא נתוני קופות של נילסן, זה מתייחס לפרסומים של הרשתות והן פרסומים בתקשורת שאספנו, אבל הם עדיין מלמדים מה קורה בשווקים כאשר מגיע מוצר מיובא מחו"ל.

לא רק מזון.

לא רק מזון, מוצרי צריכה בשיטה של ייבוא מקביל. הבאנו לפה מדגם של מוצרים: סכיני גילוח, משחת שיניים וקפה. דרך אגב, כבר היום שירות המזון פתח בצורה מינורית את האפשרות לייבוא מקביל. נעמיק את האפשרות הזאת במסגרת החוק. אפשר לראות בשקף ירידה מאוד משמעותית של מוצרי צריכה, של מותגים מפורסמים שהגיעו למדינת ישראל בצורה של ייבוא מקביל. דרך אגב, זה לא מוזיל רק את המותג שהבאנו מחו"ל, זה משליך באופן די מיידי גם על המותגים המתחרים בו, בין אם זה ייצור מקומי ובין אם זה מותגים מיובאים אחרים מחו"ל. זאת אומרת, זה יוצר אפקט שרשרת, שבתחום המזון הרגיל נוכל לראות הורדה של מוצרים בקטגוריות בהן נצליח לייצר את הייבוא המקביל.

מפה נעבור לשרשרת הייצור בענף המזון ונדבר קצת על מה חל החוק הזה. נקודת ההתחלה של כל מוצר במדינת ישראל היא בקרב החקלאים או בקרב היבואנים שמייבאים את המוצר לארץ. מכאן זה הולך ליצרנים, אם מדובר בחומרי גלם או מזון שצריך איזשהו עיבוד, מערך ההפצה וההובלה והמערך הקמעונאי. הרגולציה שתוצג במסגרת החוק הזה עוסקת בייצור, בייבוא ומכירת מזון. תחת מכירה זה בעיקר הקמעונאים, אבל גם כל מי שיעביר את המזון יידרש לעמוד בדרישות רגולטוריות כדי לייצר את המעטפת המלאה שתאפשר לנו לשמור על בריאות הציבור.

שיעור קצר בהיסטוריה של החוק שמונח בפני חברי הוועדה והנוכחים: החוק הזה עבר כברת דרך מאוד ארוכה. כבר ב-2004 שירות המזון יצר אבחנה בין מזון רגיש למזון רגיל. ועדת קדמי, שפעלה בשנת 2011, לבחינת רמת התחרותיות והמחירים בשוק המזון גיבשה המלצה לגבי המזון המיובא, שצריך לאמץ פה רגולציה שיותר דומה לארצות-הברית או לאיחוד האירופי ולבטל את הרישום המוקדם למוצרי מזון שאינם רגישים. שם היתה קריאת הכיוון הראשונה של ועדה ממשלתית ללכת לכיוון הזה. לאחר מכן התחילה עבודה שהביאה להפצה ראשונית של תזכיר חוק ב-2013. התזכיר לא הבשיל לכדי חקיקה מסיבות שונות. בינואר 2014 התקבלה החלטה ממשלה על קידום הייבוא המקביל של מוצרי מזון. הוקם צוות שהוטל עליו להתחיל לעשות עבודת מטה בנושא הזה. במאי הצוות הגיש מסקנות יותר מבוססות על סוג הרגולציה ואיך צריך לעשות את זה, והתחילה עבודה על עדכון התזכיר. לקראת סוף שנת 2014 הפצנו את התזכיר המעודכן. התזכיר, כמובן, קיבל הערות ציבור, ורובן קיבלו מענה באמצעות נוסח שהובא בפני ועדת שרים לחקיקה. בהנחיית הממשלה, אחרי שהממשלה הצביעה ואישרה בוועדת השרים לחקיקה, קידמנו ישיבות גם עם היבואנים וגם עם התעשיינים והטמענו בנוסח החוק הערות נוספות שהגיעו מהמגזר העסקי. ממש לפני חודש וקצת הממשלה קיבלה החלטה לשלב את החוק הזה במסגרת התוכנית הכלכלית 2015–2016 במסגרת הצעת התקציב כחלק ממאמצי הממשלה להוריד את יוקר המחייה, וועדת השרים לחקיקה של חוק התקציב אישרה את הטמעתו.

החוק הזה עבר כברת דרך ארוכה, עבר הרבה מאוד דיונים. קיבלנו הערות מגורמים רלוונטיים מהתעשייה. כמובן שבמסגרת הדיונים נשמע פה עוד הערות וניתן את המענה, ככל הניתן מבחינתנו, לאותן הערות וכמובן נשמע את הערות חברי הכנסת. אני מניח שעוד יהיו שינויים בנוסח החוק שמונח פה, אבל נעשה פה עבודת מטה מאוד רחבה ומאוד ארוכה. יש כמה אנשים היושבים באולם הזה שבילו כמה לילות במשרד כדי לייצר את התוצאה הזאת, שזה החוק שמונח פה לנגד עיניכם.

ברשותכם, אני רוצה לגעת בפרקי החוק, מה הוא מכיל ומה אנחנו מציגים לכם כאן. כיום אותה רגולציה על בריאות, שהתחליף לה הוא במסגרת החוק המוצע, מעוגנת במספר רב של חוקים, שהמרכזיים שבהם הם פקודת בריאות הציבור (מזון) וחוק הפיקוח על מוצרים ושירותים, שמכוחו יוצא גם צו הוראת שעת חירום שמסדיר חלק מההוראות הרגולטוריות לעניין בריאות. פרק ב' – הבטחת תקינות המזון ואיכותו, שואב סעיפים מאותן שתי פלטפורמות חקיקתיות, שהן פקודת בריאות הציבור וחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, עושה להם התאמה לרגולציה יותר מודרנית, לחקיקה יותר מודרנית, ומכיל כל מיני הוראות והנחיות כלליות על ייצור, ייבוא, ייצוא, שיווק מזון, תהליכי ייצור, הוספת חומרים למזון, סימון מזון ואיך צריך לסמן אותו. בפרק הזה יש גם את הנושא של משקאות משכרים, שזה המקום להגיד שאנחנו עושים גם פה שינוי חיובי ומרענן ולוקחים את הסמכות לאישור משקאות משכרים ממשרד הכלכלה למשרד הבריאות, שהוא זה שצריך להיות הרגולטור בנושא הזה. אלו ההוראות הכלליות שמופיעות בפרק הזה.

הפרק השלישי – כי הפרק הראשון הוא הגדרות ולא התעכבתי עליו - הוא פרק הסדרת ייצור מזון. ההוראות לעניין רישיון יצרן ומי יכול להיות יצרן מזון בישראל מעוגנות בצו היום.

אולי בתוך הסעיף הזה קפצת לפרק שקשור לבשר?

לא, עוד לא הגעתי. נגיע לזה בסוף. ההוראות לעניין יצור מזון בישראל מוסדרות בצו היום, מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. הצו בא לשקף מצב חירום במדינה. אנחנו לא חושבים שלעניין ייצור מזון זה המצב הראוי מבחינה חקיקתית. יש גם החלטת ממשלה שקוראת לביטול אותם צווי חירום שנותנים כל מיני הוראות שלא באמת קשורות למצבי חירום. לכן, במסגרת החקיקה הזאת מוצע להסדיר את התנאים לקבלת רישיון יצרן, מה הן הדרישות מכל יצרן, מה הם התנאים לביטול הרישיון או להנחייתו בסמכות שירות המזון לאותו עניין. בפרק זה יש לנו גם הסדרה של נושא אישור הייצור הנאות, מה שנקרא GMP, שזה סטנדרט לייצור מזון ברמה גבוהה ומקובלת בעולם.

כשאתה אומר העולם, מתבססים על ה-OECD?

מדינות מפותחות.

אבל לפי חקיקה של אותן מדינות.

חקיקות או הוראות שמעוגנות בסטנדרטיזציה בין-לאומית.

זה לא צמוד אוטומטית להסכמים שלנו עם ה-OECD? זה לא מחייב אותנו?

מדינת ישראל חתומה גם על הסכמי סחר בין-לאומיים מתוקף היותה חברה ב-WTO – ארגון הסחר העולמי. לפי כללים של ארגון הסחר העולמי כל מדינה רשאית לקבוע קריטריונים לפיקוח על המזון במסגרת SPS – Sanitary and Phytosanitary Measures – כאשר נקיטת הצעדים האלה והחקיקה הזו נועדו לתת מענה להגנה על בריאות הציבור. במקרים כאלה חובה על המדינה להוכיח שהצעדים שהיא נוקטת בהם ישיגו את המטרה של הגנה על בריאות הציבור. בנוסף, במידה שיש התדיינות בין שתי מדינות בעניין טענות של TBT - trade barriers - זאת אומרת חסמי סחר שהם לא לצורך הגנה על בריאות הציבור, הרפרנס התחיקתי הוא רפרנס של תקינה בין-לאומית מתוקף Codex Alimentarius, שזה גוף תחת הגילדה של ארגון הבריאות העולמי – WHO, שמקדם את הנושא של חקיקה בתחום המזון.

אעבור מפה לפרק של ייבוא מזון, שבו טמונה הרפורמה שאנחנו מדברים עליה, "רפורמת הקורנפלקס". במצב הקיים – וחלק מהמצב לא הולך להשתנות ונפרט - יבואן שרוצה להתחיל לייבא מזון למדינת ישראל צריך להירשם בשירות המזון ולקבל תעודת יבואן. לאחר מכן הוא צריך לקבל אישור או רישום לייבוא מוצר ספציפי. ההבדל בין אישור לרישום טמון בכך שכבר היום יש אבחנה מסוימת בין מזון רגיל לבין מזון רגיש; מזון רגיש צריך את האישור ומזון רגיל צריך את הרישום. הרישום תקף לשנה ולא צריך לחדש אותו בכל פעם שהוא מביא את המזון.

היום ההליך הזה הוא לא הליך ממוחשב. יש בו חלקים ממוחשבים, אבל בשורה התחתונה היבואן צריך להגיע למשרדי שירות המזון הארצי בתל-אביב ולקבל את האישור המקדים, ובמסגרת המסמכים הנדרשים ממנו נדרש קשר ישיר עם יצרן המזון בחו"ל. אותו קשר ישיר הוא מה שמהווה את החסם דה פקטו לייבוא מקביל של מוצרי מזון.

לאחר שהוא קיבל את האישור והוא מביא את המזון ארצה תתבצע בדיקת מסמכים ובדיקה מדגמית אקראית בתחנת ההסגר בנמלים. סחורות לא יוצאות מהנמל לפני שעוברות את בדיקת המסמכים. ככל ששירות המזון, לפי הרגולציה וניהול הסיכונים שלו, מחליט אז עושים גם בדיקה מדגמית עד שיש המצאה של כל האישורים. כמובן שככל שההליך הזה לוקח זמן, גם אם מדובר בימים, העלויות הן על היבואנים - אם המזון מוחזק בנמל מעל חמישה ימים הם צריכים לשלם על זה. לאחר מכן שחרור מזון מהנמל והמזון יוצא משם אל השווקים.

הזריזות בטיפול באישורים גם יכול להשפיע על הורדת מחיר המזון, לכן הביורוקרטיה חייבת למצוא את הדרך הנכונה להתמודד עם לוח הזמנים, כי מה שהיבואן יצטרך לשלם בגלל הפרוצדורה ילך לצרכן. לכן זה מאוד חשוב – ציינת את זה בצורה קצרה מידי - נושא המחשוב ומערכת הרישום שאמורה להקל על לוח הזמנים.

הנושא של העומס הרגולטורי, כמו שאתה אומר אדוני היושב-ראש, שיש לו גם עלויות צרכן, פלוס החסם של הייבוא המקביל, מקשה עלינו. הוא מקשה בעיקר על יבואנים קטנים ובינוניים, הם נדחקים מחוץ לשוק וזה, בין היתר, מוביל לאותה רמת ריכוזיות גבוהה שראינו בשקפי הרקע. כתוצאה מכל זה אנחנו נתקלים במחירים גבוהים במדינת ישראל.

מה שאנחנו מציעים לעשות במסגרת הרפורמה הזאת הוא להחליף את ההליך הקיים היום ב"מסלול ירוק" של המזון הרגיל, ומזון רגיש נשאר במידה מסוימת ללא שינוי. למה אני אומר במידה מסוימת? כי המערכת הממוחשבת תטמיע לתוכה גם את האישורים של המזון הרגיש. זה לא יהיה במדיניות של הצהרה, אבל העברת המסמכים וכל הפלטפורמה הביורוקרטית תשב על המערכת הממוחשבת, שזה בהכרח מקל על היבואנים.

לגבי המזון הרגיל – היבואן יידרש להעביר, במסגרת הממוחשבת, הצהרה. הוא צריך להצהיר על סוגי המזון שבכוונתו לייבא והוא גם מצהיר שהמזון שהוא הולך להביא עומד בכל דרישות הדין הישראלי לעניין מזון – לעניין איכות המזון ותקינות המזון. זאת אומרת, הוא עומד בכל הסטנדרטים הנדרשים לפי הרגולציה הבריאותית שהמזון הזה תקין, שהוא לא הולך להביא למדינת ישראל מזון לא תקין.

בנוסף, כדי להסיר את החסם לייבוא מקביל, אנחנו מאפשרים להגיש גם מסמכים חלופיים למסמכים שמעידים על קשר ישיר עם היצרן, וזה כדי לאפשר ייבוא מקביל. במסגרת סעיפי החוק מופיע כמה פעמים איזה סוגי תעודות, איזה סוגי בדיקות אפשר להביא או להחזיק שהם חלף מסמכים מקוריים שנדרשים מהיצרן. זאת אומרת, אנחנו לא מתפשרים על איכות ובטיחות המזון, אנחנו רק אומרים שאפשר להוכיח את אותה איכות על-ידי מסמכים אחרים.

לאחר הגשת ההצהרה המערכת הממוחשבת מוציאה אישור קבלת הצהרה באופן מידי. לאחר מכן, כשמביאים את המזון ומודיעים לשירות המזון שיש משלוח בדרך- - -

למערכת, לא לשירות.

למערכת. ככל שהמשלוח עולה בקנה אחד עם ההצהרה שנשלחה מקבלים תוך 24 שעות אישור על שחרור המזון מהמכס. לוחות הזמנים: תוך 24 שעות היבואן מחזיק בידו את תעודת שחרור המזון, ולכן אנחנו קוראים לזה "המסלול הירוק": הצהרת, קיבלת את אישור ההצהרה, אתה מודיע שהמזון בדרך ותוך 24 שעות יש את אישור תעודת המשלוח.

גורם מקביל מלווה - רשות הנמלים ורשות שדות התעופה גם כן יודעים על התהליכים המתקצרים?

כבר היום קיימות מערכות ממוחשבות. צריך לשפר אותן, לשדרג אותן ולהתאים לתהליכים עתידיים. אבל כבר היום אנחנו עובדים בפיילוט במסגרת המסלול. זאת מערכת ממוחשבת אינטגרטיבית שמשלבת את כל גורמי הפיקוח בתחום הייבוא באופן כללי, ובין היתר גם אותנו: ממשל זמין, מכס, משרד הבריאות - - -

אני לא מדבר טכנית, דרך המחשוב. אני מדבר על הנכונות של המערכות האלה להתמודד עם קיצור הזמן בהמתנה לשחרור המוצרים.

כן.

כן? תודה.

במקביל להקלות והמעבר לאותו מסלול ירוק יש בחוק דרישה שנקראת "עקיבות", שזה שמירת מסמכים נדרשים. פה אני כבר מתחיל לדבר על הכלים שלנו כנגד המסלול הירוק, איך אנחנו מייצרים את האיזון ואיך אנחנו מייצרים את הרגולציה ואת השמירה על בריאות הציבור.

כל חוליה בשרשרת המזון העסקית – אם זה יבואן או יצרן ואם זה מי שמוביל או מאחסן את המזון ואם זה הקמעונאי - צריך להחזיק תעודות ומסמכים שמעידים ממי הוא קנה את המזון ואיזה סוג מזון לפי הפירוט בחוק, כדי שבשעת הצורך, אם נגלה שנכנס לפה איזשהו מזון לא תקין, נוכל לבצע את ההחזרה היזומה. זאת אומרת, מכל יבואן נוכל לעשות את המעקב עד הנקודה האחרונה שאליה הגיע המזון כדי לקחת אותו מהמדפים. זה לא מערך שנפעיל רק כשיקרה משהו, זה גם מערך שעוזר למפקח לבדוק ממי התקבל המזון – אפשר לראות אם למוביל יש רישיון, אם היבואן תואם את היצרן. זה מה שנקרא פיקוח בשווקים. זה מתבסס על מודל ניהול סיכונים, כך עושים את זה באירופה. זו רגולציה שהיא ידידותית יותר למשתמש. היא מטילה גם אחריות על הגורמים העסקיים, אנחנו לא אומרים שלא. היא מעבירה את מרכז הכובד של האחריות אליהם ובהתאם לכך יש גם ענישה ואכיפה, שנציג בסוף. אבל היא מאפשרת הכנסה יותר קלה של מוצרים לשוק כנגד עמידה בדרישות.

עדיין יהיה פיקוח מדגמי אקראי בנמל.

כן, זה מוגדר בחוק.

מוגדר בחוק שיעורי הבדיקות ששירות המזון יכול לבצע בנמל. זה שהוא עכשיו לא שומר בשער על כל סוגי המזון לא אומר שלא יכול. אם הוא סימן, נניח, ארץ מקור שמייצרים בה מזון והוא לא בטוח לגבי הסטנדרטים שלה, הוא רוצה לראות בעין ולקחת לבדיקות במעבדות מוכרות – מעבדות שלו או מעבדות אחרות - הוא יכול לעשות את זה. הוא מודיע: את המזון מארץ המקור הזאת אל תכניסו, אני לוקח את זה לבדיקה. זה בסמכויות שלו.

במסגרת האפשרויות שקיימות למפקח ישנה גם אפשרות, במידת הצורך, לעצור משלוח, לבצע בדיקות בהתאם לתוכנית מסודרת שהוא מקבל משירות המזון הארצי, מהמחלקה לייבוא. בנוסף, מוטמע בחוק סעיף שמדבר על דיגום אקראי של מזון רגיל שהוא לא במסגרת הסיכון, שלא יעלה על 5% מכלל המשלוחים שמגיעים.

אדבר בקצרה על שלושת הפרקים הבאים שהם: הסדרת שיווק מזון, הסדרת אחסנה והובלה והוראות כלליות.

הסדרת חובותיו של משווק מזון קשורה לסוגיית ה-recall והעקיבות. כדי לייצר את המעטפת, עד היום פחות מוגדר בחקיקה מה הן הדרישות, ואנחנו מסדירים את זה כדי לייצר את המעטפת השלמה ולאפשר את הפיקוח: מה צריך משווק מזון, איזה מסמכים הוא צריך להחזיק על כל מזון שהוא רוכש מיצרן או יבואן.

לגבי אחסנה והובלה – זה מדבר על אחסנה והובלה של מזון שדורש הובלה בטמפרטורה מבוקרת. זו השלמה לדרישות שיש לרישוי עסקים כדי להבטיח שאותם גורמים, בין אם זה מובילים ובין אם זה מחסנים שמשרתים את היבואנים והיצרנים, מתקיימים בהם התנאים הנדרשים לצורך שמירה על איכות המזון.

אני רוצה לחדד פה עוד סוגיה אחת, שכל החוק הזה נותן כבר מענה לסגירת מעגל לפיקוח על המזון באמצעות הסעיפים: מהיצרן באמצעות היבואן, הסדרה של חובות המשווק ומוביל המזון, סגירת מעגל באמצעות חובת העקיבות, שמירת מסמכים שלב אחד לפני ושלב אחד אחרי. כך סוגרים את כל המעגל של הפיקוח.

תהליך שלא היה קיים עד עכשיו.

זה היה, אבל היה מבוזר והמעגל לא היה בדיוק סגור בכמה נקודות. זה אחד השינויים המהותיים ביותר ואחת הנקודות החשובות ביותר שאנחנו צריכים לזכור לאורך כל הדרך.

פרק ההוראות הכלליות מכיל, בין היתר, את ההוראות שאפשר לתת לגורמים עסקיים לעניין החזרה יזומה של מזון מהשווקים וכל מיני הוראות למניעת סכנה ממזון, וגם מוסדר בפרק הזה הפטור שיש לארגוני חלוקת מזון המספקים מזון לנזקקים - יש להם פטור לשנתיים מדרישות החוק, זה עלה, בין היתר, בעקבות דיונים שהתקיימו בממשלה על החוק.

מדרישות הרישוי, לא מכלל הדרישות.

מהדרישות לעניין משווק - - -

רישוי.

לא מהפרק של איכות המזון והבטיחות.

הרעיון היה לא להנחית עליהם ביום אחד רגולציה שהם לא יכולים לעמוד בה אלא לתת את הפטור, ואז שירות המזון ושר הבריאות יצרכו להסדיר בתקנות איזה סוג של רגולציה, אולי טיפה יותר מרוככת, תחול על הארגונים האלה.

אני דווקא חושב שהארגונים חייבים לעמוד בסטנדרט גבוה וממחר, לאור ידיעה אישית שלי.

נעבור לפרק הפיקוח הווטרינרי ואני מעביר את המקל לאלי ויינון.

בשביל להגיע ללוחות הזמנים - כבר דנו בזה - הייתי מאוד רוצה שתסתכלו תוך כדי עבודה על קיצור לוח זמנים בכל התחומים, כולל הנקודה שהעלה אמיר בנושא העמותות למיניהן, שעושות עבודה אדירה אבל פיקוח זה לא דבר רע. לוח הזמנים ארוך מדי בעיניי.

אני מנהל יחידה וטרינרית בשירות המזון הארצי, משרד הבריאות. אדבר בקצרה על הסדרת הפיקוח הווטרינרי, שהוא חלק מהחוק. כמה דגשים שקשורים לחלק של הסדרת הפיקוח הווטרינרי, אבל לפני זה כמה מלים לגבי המצב הקיים בנושא הפיקוח הווטרינרי, שבגינו עשינו אותה הסדרה.

דגש ראשון, נכון להיום הפיקוח הווטרינרי במדינת ישראל מבוזר בין כמה גורמים: בין משרד הבריאות, בין משרד החקלאות ובין הרשויות המקומיות, ולצערנו הרב, ולא בתיאום רב.

אנשי משרד החקלאות נמצאים פה?

הפרק הזה הוא חלק שמשרד החקלאות - - -

אבל יש יחס לוועדה. אנחנו נדע להחזיר את זה.

חלק מההסדרה שאגע בה בקצרה נוגע גם לנושא של חלוקת הסמכויות בין משרדי הבריאות והחקלאות והאינטגרציה מול הרשויות המקומיות.

נקודה חשובה נוספת היא חוסר איזון של שיווי המשקל בין נקודות הבקרה והפיקוח השונות. נכון להיום יש משקל חזק מאוד בנושא של פיקוח בזמן ההובלה, או מה שאנחנו קוראים לו פיקוח של בדיקות המשנה – שזה בדיקת הרכבים בזמן הכניסה לכל רשות מקומית – לצד פיקוח מועט, לפעמים אפילו חסר לגמרי, ביתר נקודות הקצה, שזה אומר אצל יצרני המזון ובנקודות המכירה. קיים פה היעדר מודל של ניהול סיכונים לגבי הפיקוח הווטרינרי.

להבדיל מהקיים בעולם לגבי מזון רגיש, ועל אחת כמה וכמה כשאנחנו מדברים על מזון מן החי שנחשב מזון רגיל, יצרני מזון בחו"ל מחויבים במערכות אבטחת בטיחות ובמדינת ישראל יצרני מזון מן החי אינם מחויבים בחוק בהקמה ויישום של מערכות אבטחת בטיחות, למעט מספר מפעלים, כגון מפעלים מייצאים.

היום הפיקוח הוא לא יעיל, לא מרוכז, נטול יד מרכזת, מביא בסופו של דבר גם לעלויות שאינן מתואמות לסיכון היחסי, מה שיוצר את אותן עלויות עודפות.

פרק הפיקוח נוגע בכמה נקודות. עיקרי הדברים הם הסדרה, מה שדיברתי עד עכשיו. זה אומר שאנחנו מקימים מערכת ארצית של פיקוח וטרינרי, שיהיה פיקוח וטרינרי אחיד, בין היתר באמצעות הקמת מערכת ממוחשבת שתתכלל את כלל הפיקוח עם מערכת הרשאות בין כלל גורמי הפיקוח, והקמת גוף תאגיד ציבורי על מנת שהפיקוח יהיה מרוכז ואחיד.

יתרה מזאת, מרכז הכובד של הפיקוח, שהיה בדרכי השיווק, קרי בזמן ההובלה ובכניסה לרשויות המקומיות, אנחנו עושים מהלך שבו הפיקוח יתפרש על כל שרשרת המזון. זה אומר שמיקוד הפיקוח יהיה גם על הייצור, גם על ההובלה וגם על נקודות המכירה, באופן שלוקח בחשבון את ניהול הסיכונים בד בבד עם ביטול הדרגתי של מה שנקרא היום "בדיקות משנה".

תחנות שעושות את הבדיקות האלה.

היום הרשויות עושות את הפיקוח הזה. מי ייתן להן תוספת כוח אדם? לקחתם את זה בחשבון בתקציב?

יוקם תאגיד שיחליף - - -

בד בבד אנחנו מחילים, בדומה למה שקיים במדינות מפותחות בעולם, חובת ייצור תוך הפעלת מערכות אבטחת בטיחות, אותו HACCP שאלי דיבר עליו, במפעלי המזון מן החי. מבחינתנו זה סוג של ברכה, זה שיפור חד-משמעי בהגנה על בריאות הציבור, לצד הפחתת נטל רגולטורי והתאמת העלות לסיכון היחסי בכל שרשרת המזון.

תודה.

עוד כמה מילים על הפרקים האחרונים, שאדבר עליהם בקצרה אבל הם פרקים מאוד ארוכים ומאוד חשובים, שבהם יש את סמכויות הפיקוח והענישה, את העיצומים, התראות מנהליות וכדומה.

דיברנו על זה שהרפורמה יוצרת איזון, אז לצד ההקלות יש מספר כלים שיעזרו לשירות המזון לייצר את הרגולציה הנכונה לעניין זה. דיברנו על חובת שמירת המסמכים שהיא העקיבות, דיברנו על האפשרות לעשות פיקוח בשווקים. אנחנו אומרים "בשווקים", אבל כפי שעלה פה זה כבר מהנמל ופנימה, עד נקודות הקצה, נקודות המכירה – הסופרים לצורך העניין. לשם יישום הרפורמה שירות המזון קיבל מענה בהיבט של משאבים: תקני כוח אדם ותקציב ייעודי להקמת המערכת הממוחשבת וההיערכות ליישום.

כמו שמוסדר בחוק, יש החמרה של הענישה לגבי העוסקים במזון שלא יעמדו בדרישות החוק ובסטנדרטים הנדרשים בישראל, מהקל אל הכבד – מעיצומים כספיים, שפה עשינו דיפרנציאציה בין עסקים קטנים לבין עסקים בינוניים וגדולים מבחינת גובה העיצום שניתן להטיל עליהם, וגם נקיטת הליכים פליליים באשר לחלק מהעבירות על החוק. זו הרגל השניה לצד ההקלות, מה שצריך לייצר את האיזון הראוי לשם השמירה על בריאות הציבור.

השפעה צפויה של הרפורמה – אמרנו שהוצאות שנתיות של משק בית על מזון רגיל הן סדר גודל של 9,000 שקל בשנה. שיעור ההוזלה צפוי – אנחנו מאמינים שתהיה פה הוזלה של 10%–20%. ההוזלה הזאת, לא בטוח שתחול על כל המוצרים שהם תחת מזון רגיל, זה תלוי איפה יתאפשר ייבוא של מזון מקביל. כפי שאמרתי, חלק התחיל לקרות כבר היום אז ראינו כבר את ההוזלה. לקחנו פה עוד הנחה שמרנית של מחצית מהמוצרים – מחצית מסל המזון הרגיל, תחול עליו ההוזלה – ובאמצעות כך אנחנו מגיעים להוזלה של בין 450 ל-900 שקל הפחתה בהוצאות משק בית בכל שנה. זאת אומרת, כל שנה החוק הזה, בהנחות השמרניות שלו, בלי לקחת בחשבון שבמערכת הפיקוח הווטרינרי אנחנו מוזילים עלויות ותחת הנחה שרק על מחצית ממוצרי המזון הרגיל נצפה לראות הוזלה, אנחנו מגיעים למאות שקלים בשנה חיסכון למשקי הבית.

זהו. בשלב הזה נשמח לשמוע את הערות חברי הכנסת והנוכחים ולהתייחס.

תודה. כולכם מוזמנים להשתתף בדיון הפתוח. ברשותכם, נתחיל עם חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

אני רוצה להודות לנציגים של משרד הבריאות ומשרד האוצר כי אין ספק שנעשתה פה עבודה מאוד רצינית. אנחנו נלחמים ביוקר המחייה, וזו הוזלת החיים לכל משפחה בבית. ראיתי פה ניצוצות ראשונים לבשורה לאזרחים שלנו. כולם כבר שמעו על חוק הקורנפלקס הזה וכולם יודעים שזה צריך להביא משהו, אז כשנראה להם שמהכיס שלהם ייצא פחות כסף יבינו. אם נסביר את מה שהצגתם אף אחד לא יבין שום דבר, לא יבינו שזה באמת יגיע לכיס. אבל כולנו פה מבינים שבסופו של דבר, ברגע שאנחנו נלחמים עם הביורוקרטיה שקיימת היום, ברגע שאנחנו מקצרים את הדרכים וברגע שאנחנו מזמינים שותפים חדשים ונלחמים במונופולים שקיימים היום – ראיתי את הטבלה לגבי 99%, המצב בישראל באמת גרוע – וברגע שנאשר את החוק הזה נוכל להביא בשורה לאזרחים וזה גם איכשהו ישפר את השם של המדינה שלנו. כשאנחנו מתקדמים בכל הטבלאות והגרפים האלה זה עושה טוב למדינה שלנו.

אני פונה עכשיו לאוצר. לא סתם שאלתי לגבי הרשויות, כי מי שמכיר אותי יודע שהייתי ראש רשות לפני שנבחרתי לכנסת ואני יודעת שיש החלטות שמתקבלות כאן אבל אין כיסוי תקציבי ואז הרשויות לא יכולות להתמודד עם זה. ראיתי בעיר שלי וטרינרית אחת שהיתה צריכה לעשות את כל בדיקות המשנה ולא יכלה לעמוד בזה, וכל מי שעוזר לה עושה את זה בניגוד לחוק. ומי אחראי? ראש העירייה. מה שאני מבקשת זה לקחת בחשבון, אם זה איכשהו נוגע לרשות או שאתם מקימים תאגיד, צריך לדאוג לכיסוי תקציבי לכל הדברים האלה כדי שהעבודה הזאת תבוצע בצורה איכותית. הם יעשו אותה, השאלה היא איך. אני ראיתי איך מבצעים בדיקות משנה, אז צריכים להיות יותר רציניים, במיוחד כשפותחים את השוק ומביאים דברים ממקומות שאנחנו לא מכירים. זה מה שרציתי לציין וזה מה שצריך לקחת בחשבון. תודה, אדוני היושב-ראש.

בבקשה, אדוני. יש לי בקשה, יש כמה אנשים שביקשו לדבר בשם אותו. בינתיים נעשה אדם פר ארגון ואחר כך, אם יש זמן, אפשר סיבוב שני. איגוד לשכות המסחר - רז או נמרוד, אחד מכם.

בוקר טוב לכולם. אני מנהל את התחום של המזון באיגוד לשכות המסחר. נמרוד הוא אמנם מאותו בית אבל הוא מייצג את הגופים שמשווקים את המוצרים ואני מייצג בעיקר את היבואנים של מוצרי המזון.

אני רוצה לברך על החקיקה החשובה. זה דבר שאנחנו מחכים לו הרבה זמן, שהפיקוח על המזון יוסדר מחדש. התקנות והפקודה שמסדירות אותו הן מאוד מיושנות, ארכאיות, לא רלוונטיות בהרבה מאוד מקרים וצריך להסדיר את הפיקוח על המזון. אין על זה מחלוקת. אבל בניגוד לאיך שהציגו את זה בתקשורת – והיום עשו כאן תיקון טוב - זה לא רפורמת קורנפלקס שרק מקלה בייבוא מזון רגיל, זה מסמך חקיקה מאוד מקיף ומורכב שמסדיר מחדש את הפיקוח, קובע נורמות שחלקן לא היו קיימות. לצד ההקלות בייבוא של מזון רגיל יש גם הכבדות – ציינו את דרישת העקיבות. יש הרבה מאוד דרישות ממשווקים שלא היו, חלקן נכונות אבל אנחנו מאוד מבקשים שההשלכות האלה ייבחנו ושהחוק שייצא יהיה חוק מיטבי.

אני חושש שלוחות הזמנים המאוד מאוד קצרים של חוק ההסדרים עלולים להביא למצב שחלק מהנקודות לא יידונו עד הסוף והחוק שיעבור כאן לא יהיה החוק הכי טוב שאפשר להעביר. אני באמת מקווה שהוועדה תיתן את דעתה לזה ותדאג שהדיונים יהיו ממצים, שהטענות יישמעו ושבמידה שנראה בעוד מספר שבועות שלא מספיקים להעביר את החוק בלוחות הזמנים שנקבעו, שהחוק יפוצל מחוק ההסדרים וימשיכו לטפל בו בנפרד כדי שהחוק שבסופו של דבר יעבור וכנראה יישאר אתנו להרבה שנים קדימה יהיה החוק הכי טוב שאפשר להעביר.

אני מצטער לתת לך תשובה שלילית – זה יהיה בחוק ההסדרים ונגמור אותו בזמן.

והדיונים יהיו ממצים?

יהיו ממצים מאוד. אם צריך עוד שעות - - -

אם הדיונים יהיו ממצים, אז זה מה שאני מבקש.

אנחנו ניתן את הדעת, ניתן לכם זמן - - -

אתה לא מכיר את היושב-ראש אם אתה אומר את זה.

לקחנו משימה ולא נוותר. ויתרנו על הרבה משימות נוספות שמבחינה ציבורית, אפילו רגשית אישית, חשובות. ויתרנו על זה כדי לעמוד בדרישות. כל ההערות שלך בהחלט במקום, אבל נעמוד בזה.

מצוין, אז קודם כול אני מודה על כך.

הציגו בשקף את האיזונים שנעשו, כשמצד אחד נתנו הקלות ומצד שני איזנו את זה גם עם עקיבות וגם עם סמכויות אכיפה וענישה שהן מרחיקות לכת ולא דומות לסמכויות שהיו למשרד הבריאות קודם לכן. זה נכון שיהיו למשרד הבריאות את הכלים לאכוף, שהיו חסרים לו, וזה גם נכון שהפיקוח יהיה בשטח, זה הרבה יותר יעיל. אנחנו מברכים על זה. אבל כמו שהציגו, לצד המזון הרגיל יש מזון רגיש. המזון הרגיש עכשיו יהיה כפוף לדרישות העקיבות שהוא לא היה כפוף אליהן קודם, הוא יהיה עם סנקציות אכיפה מאוד מחמירות בשווקים, והוא לא קיבל שום הקלה בחוק הזה. הדבר היחיד שנעשה במסגרת החוק הזה שאולי נותן איזושהי תקווה למזון הרגיש לאיזשהו שינוי זו סמכות להתקין תקנות שאולי יגדירו הקלות.

אסביר על מה מדובר. מזון רגיש הוא משהו מאוד רחב, ראיתם בתמונות הרבה מוצרים. לא את כל המוצרים שמוגדרים כמזון רגיש ראיתם. למשל, סוכריות בלי סוכר הן מזון רגיש, משקאות בלי סוכר. יש הרבה מאוד מוצרים שבעולם לא מוגדרים כרגישים וכאן מוגדרים כרגישים. אנחנו מבקשים שהמוצרים שמוגדרים כרגישים ייבחנו בתקופה קצרה ממה שקבוע בחוק היום. היום קבוע בחוק שרק ארבע שנים מיום הפרסום ברשומות יבחנו מחדש את רשימת המזונות הרגישים בהתאם למה שמקובל בעולם. אנחנו חושבים שזה צריך להיות זמן קצר יותר.

דבר שני, אם מסתכלים על מזון רגיש כקבוצה כללית ולא עושים אבחנה בין מוצרי מזון רגישים, שמגיעים בצורה תקינה וכל הבדיקות יוצאות תקינות, והם ממשיכים להיבדק לפי איזשהו פרק זמן שנקבע בצורה שרירותית לפני מספר שנים – כל שלושה חודשים – זה לא נראה לנו סביר. יכול להיות שיש מוצרים שצריכים להיבדק כל חודשיים, ויש מוצרים אחרים, רגישים אמנם, אבל במשך שנים רבות נבדקים באותן בדיקות וזה תמיד יוצא תקין, לא סביר בעינינו שהם יצטרכו להמשיך להיבדק בכל שלושה חודשים, בטח כשיש כבר פיקוח בשווקים שיכול לתת את הגיבוי המתאים לעניין הזה. לכן אנחנו מבקשים שמצד אחד נוודא שבחוק הזה הסמכויות שניתנות למשרד הבריאות להתקין תקנות מקלות ומצד שני, שהוועדה תגדיר למשרד הבריאות שהיא מבקשת שהתקנות האלה, שהן חשובות גם בהיבטים של יוקר המחייה, יגיעו לאישור הוועדה בתוך פרק זמן קצוב, נניח שנה ממועד הפרסום ברשומות, כדי שתוכלו להביא את הבשורה גם למזון הרגיש. תודה רבה.

תודה רבה. אלי, אתה רושם ואחר כך תגיב? אני בטוח שיהיו עוד כמה הערות. ההערה הזאת נראית לי מאוד מרכזית בעניין מזון רגיש.

אז אתם עומדים על כך ששניכם תדברו? בבקשה, נמרוד.

אני מנהל תחום רשתות המזון בלשכת המסחר. נכון, אנחנו אותו ארגון, אבל יש דברים שאנחנו מסכימים ויש דברים שבהם יש ניגוד עניינים בין המשווקים ליבואנים ולכן חשוב שגם אני אגיד כמה דברים, ואני בטוח שיהיו פה גם רשתות מזון שירצו להוסיף.

אכן מדובר בחוק מאוד מאוד מורכב, עם סעיפים רבים, ואני בטוח שיהיה פה דיון ממצה וענייני על מנת שהחוק יעבור בצורה הטובה ביותר. לדעתנו, יש בחוק הזה מספר בעיות, והבעיה הגדולה ביותר לדעתנו היא האחריות שהולכים להכניס למשווקים, שאולי קיימת גם היום במובנים מסוימים, להיות אחראים על מוצרים של ספקים שמאושרים על-ידי משרד הבריאות, אם זה על-ידי ייצור מקומי ואם זה על-ידי ייבוא, שעדיין נצטרך – רשת השיווק - להקים מערכת אבטחת איכות נוספת לזו שיש ליצרן. זאת אומרת, לא ניתן יהיה לסמוך על היצרן, על הספק, על היבואן; על אף שהמוצר אושר, עדיין אצטרך לוודא את כל שאר הדברים. זאת אומרת, אם מוצר אושר לשיווק בארץ – מייצור מקומי או מייבוא - אין סיבה שאתחיל לנהל מעקב נוסף, כרשת מזון. אם המטרה היא להקל ולהביא לייבוא מקביל שיביא להפחתת מחירים, על רשתות המזון הדברים האלה יטילו מגבלות חדשות, מחלקת אבטחת האיכות תגדל ובסופו של דבר שכרנו יצא בהפסדנו כי העלויות של אותה רשת מזון יגדלו והמחירים של אותם מוצרים לא ירדו, ולא נצליח להפחית את יוקר המחיה.

בעיה נוספת היא הנושא של דרישת העקיבות. היום המערך לדעת על כל מוצר ומוצר בדיוק מאיפה הגיע ולאן הוא הלך קיים, אבל בצורה מוגבלת. למשל, אם אני מקבל חלב ממחלבה גדולה בארץ, אני מקבל אותו ממספר אתרי ייצור, ובדרך כלל מאותו אתר ייצור זה הולך לסניף מסוים. זאת אומרת, בדרך כלל לא יגיע לאותו סניף חלב מכמה מחלבות, אבל יכול לקרות מצב שזה כן יקרה. ואז אם אני צריך להסיר מוצר מהמדף כי יש בעיה אתו, אני אחליט אם אני מסיר באופן גורף את כל המוצרים או שאני מבצע הסרה סלקטיבית ועובר מוצר-מוצר על גבי המדף כדי לדעת אם יש הבדל בין המוצרים. זה יכול להיות חלב או קטשופ, ולא ניתן לבצע מעקב עד הפריט האחרון בדיוק איפה הוא נמצא, כולל ניהול המלאי. זה לא ניתן, אלה עלויות שיביאו לכך שניהול המלאי יעלה יותר וזה יתגלגל בסופו של דבר - - -

אז מה אתה מציע? שיהיה מזון על המדף – חלב או קטשופ - בלי שנדע מאיפה הוא בא?

אנחנו יודעים מאיפה זה בא, ואם יש מוצר בעייתי ויש דרישה להסיר מוצר מהמדף – ויש פה נציגים מרשתות המזון שיוכלו להרחיב בנושא - אפשר לדעת. אם תהיה בעיה ולא אדע להפריד – אוריד את כל המוצר מהמדף. אם אני מסוגל לבצע את האבחנה אעשה אבחנה סלקטיבית ואוריד רק את אותם מוצרים שהגיעו מאותו אתר ייצור.

זה לטובת היצרן; אם הוא ידע מה שלח ומה הסתבך בדרך, זה כדאי לו שיידע מה הוא שלח ולאן.

זה בסדר, אבל יש כאן יכולת מוגבלת.

אז מבחינתכם עדיף להשאיר את חסמי הייבוא בעינם כדי למנוע כניסה של מזון שלא יודעים - - -?

לא אמרתי את זה.

אנחנו הרי מדברים על משהו שבא כיוון שפתחנו את הייבוא, כיוון שנכנסים מוצרי מזון שהבדיקה שלהם נשארת רנדומלית בנמלים, וכרגע הבדיקה תעבור לשוק, אז אתה אומר שאתה לא יכול לקיים את הבדיקה בשוק אז עדיף להשאיר את חסמי הייבוא?

לא אמרתי להשאיר. אני חושב שהסרת החסמים על הייבוא טובה. אני אומר שיכולת העקיבות של רשתות המזון עד רמת הפריט האחרון בדיוק בדיוק, ואם הוא נמכר או לא נמכר, היא מוגבלת.

אוקיי, רשמנו. תהיה התייחסות מאלי או אמיר.

שני נושאים נוספים, ברשותך. אחד זה נושא הגדרות ייצור – החוק הזה ידרוש דברים מאוד בסיסיים, כמו למשל, הכנת גבינה חתוכה מראש של אותו סניף רשת מזון, תצטרך לקבל רישיון יצרן.

גם היום זה קיים.

גם אם זה קיים היום, הדרישה הזאת בחקיקה וחידוש הרישיון יביאו לכך שהצרכן הוא זה שייפגע. זה בסדר שדורשים דברים מסוימים, אבל אולי לא על כל דבר צריך לקבל הגדרות של רישיון יצרן. צריך לחשוב על איזה פעולות צריך ועל איזה פעולות לא צריך, עד כמה אותו מוצר רגיש או לא רגיש. אני חושב שצריך לבצע על זה מחשבה מעמיקה.

נקודה אחרונה, ברשותך, היא עניין העיצומים הכספיים. זה בסדר שיש עיצומים כספיים ויש אכיפה פלילית ואכיפה אחרת, אבל מדובר בעיצומים – אם אני משווה אותם לחוקים אחרים – שהם פי שלושה ופי ארבעה מחוקים מקבילים. נכון, זה בריאות ואם מוכרים מוצר עם סימון ויש טעות בסימון על גבי המוצר, יש לזה השלכות. עדיין, עיצום של 50,000 שקלים, כשזה יכול להיות פי שניים ופי ארבעה, עד 200,000 שקלים, זה עיצומים ענקיים ובסופו של דבר כל הדברים האלה, אם הם נעשים בתום לב ולא בכוונה, צריך לבחון אותם כי זה מתגלגל. תודה.

תודה לך. עורכת דין גליה שגיא מהתאחדות התעשיינים, תודה.

בוקר טוב. גם אני רוצה לברך על הכוונה. התאחדות התעשיינים מכירה בצורך של הסדרת הפיקוח על המזון בישראל. אין ספק שעד כה היה מדובר בחוק מאוד ארכאי וישן, שהיה בנוי טלאי על טלאי, ויש צורך בהסדרה. אין ספק שמדובר כאן בהזדמנות היסטורית. זה חוק מאוד גדול עם הרבה מאוד השלכות, והיה עדיף שהוא לא היה נכנס לחוק ההסדרים כפרק ז', גם מבחינת - - -

אולי בזכותכם חוק ההסדרים יביא גם חוקים טובים מאוד, בסיסיים, ולא רק דברים אחרים.

אני מקבלת את מילתו של יו"ר הוועדה שהדיונים יהיו ממצים וארוכים, ושק השינה שלנו יהיה אתנו.

בינתיים לא עצרנו אתכם. דיברתם חופשי.

החוק נקרא "רפורמת הקורנפלקס", וחשוב לי לשים את הדברים על דיוקם. מתוך 145 עמודים ומתוך מעל 300 הסעיפים, חמישה עמודים מדברים על רפורמת הקורנפלקס. ראינו גם במצגת, החוק מדבר על הסדרה של כל שרשרת הערך ומשפיע על כל שרשרת הערך. רפורמת הקורנפלקס כבודה במקומו מונח, היצרנים גם הם מתעסקים בנושא של יוקר המחיה ומה אפשר לעשות כדי להוזיל, ואין ספק שהחוק כולל הרבה מאוד הוראות חשובות ומועילות אבל גם דברים שבהם אנחנו רוצים להרים את הדגלים ולהעיר, דברים שמכבידים ודורשים שינוי.

אגע בשלושה דברים בקצרה לגופו של עניין. ברפורמה אנחנו מדברים על מאבק ביוקר המחיה. החוק לא מדבר, כמו שאנחנו חושבים, על אימוץ רגולציה זרה. סעיף המטרות קובע את אמות המידה: ייקבעו אמות המידה בהתאם למקובל במדינות המפותחות, לרבות בתקנים בין-לאומיים. לשמחתנו, הובהר בסעיף 328 כי כאשר השר מתקין תקנות הוא יבחן את האפשרות לאמץ רגולציה זרה ומתקדמת. לשיטתנו, זה אכן צעד משמעותי אבל הוא לא מספיק. אנחנו רוצים שברירת המחדל תהיה אימוץ של רגולציה זרה, ויש לזה כמה טעמים: התקנות בישראל מיושנות לעומת התקנות במדינות המפותחות ובדירקטיבות האירופאיות, שהתקנות שם מתקדמות ומאוד מפורטות. להתחיל עכשיו להתקין תקנות ברמת פירוט מאפס ידרוש השקעת משאבים וזמן רבה. גם בהיבט של יבוא ויצוא - כל עוד התקינה בישראל היא לא בין-לאומית, זה מכביד גם מבחינת הייבוא וגם מבחינת הייצוא, ואני רוצה להתמקד בנושא של ייבוא חומרי גלם. כאשר יצרני המזון מייבאים חומרי גלם - ורבים מחומרי הגלם צריך לייבוא כי הם לא נמצאים בישראל - צריכים לעמוד בתקינה ישראלית, שהיא תקינה מחמירה ולא דומה לפעמים או זהה לתקינה שנמצאת במדינות מפותחות, וזה לא כמו יבואן שעומד בתקינה רק במוצר הסופי. זאת אומרת, אם אני רוצה לייצר עוגיית שוקולד צ'יפ, אני צריכה שחומרי הגלם שלי – קמח וקקאו – יעמוד בפני עצמו בתקינה, בעוד שהיבואן נבחן רק לפי התקינה של המוצר הסופי, של השוקולד צ'יפ. מאחר שהתקינה בישראל היא תקינה יותר מחמירה ומיושנת, חומר הגלם שלי הוא לרוב חומר גלם יותר יקר ואני צריכה לחפש את המקומות המסוימים שמהם אני יכולה לייבא. אם אנחנו רוצים להקל ולהפחית את העלויות ואת מחיר המוצרים, זה אחד הכלים העיקריים שיכולים לעזור לנו, היצרנים, להוריד מחירים.

נושא הייצוא בחוק – הייצוא ממדינת ישראל הוא מנוע הצמיחה. כולנו עדים לסקרים האחרונים שמראים את אחוזי הייצוא שהולכים ויורדים. עד היום נושא הייצוא היה מוסדר אך ורק דרך משרד הכלכלה. החוק מפקיד לראשונה גם בידי משרד הבריאות סמכויות לפקח ולהסדיר פעילויות של יצרן בקשר עם ייצוא של מוצרי מזון. כמובן שאנחנו לא מדברים על היבטי סניטציה, על היבטי היגיינה ועל היבטים מתוקף אמנות בין-לאומיות, שזה ברור לכולנו שזה בידי משרד הבריאות וכך צריך להישאר. אבל היום הנושא נמצא במשרד הכלכלה וסעיף 53 - - -

אל תגידי לי שאת מתגעגעת להליכה למספר משרדים בבת אחת על אותו דבר.

אבל זה לא פותר את זה. כל סעיף 53 מאפשר לשר הבריאות לפטור הליכים, כאשר יצרן מייצר רק לצורך ייבוא, בהתייעצות עם שר הכלכלה. זאת אומרת, לא רק שזה לא פותר, זה מכביד ומוסיף רגולטור שלא היה קיים בנושא של ייצור לצורך ייצוא. אנחנו, כמובן, מבדילים ולא מדברים על הפיקוח בתוך המפעל בכל מה שקשור להיגיינה ולסניטציה, שזה בידי משרד הבריאות.

את יכולה להביא דוגמה, שכולנו נבין במה מדובר מבחינת הרגולציה של שר הכלכלה.

לעזור לך, גליה?

אשמח.

אני סמנכ"ל רגולציה של החברה המרכזית, חברת "פריגת" היא אחת מהחברות ששייכות לקבוצה והיא אחת מיצואני המזון הגדולים ביותר במדינת ישראל. נכון להיום אנחנו מייצרים על-פי רישיון יצרן שמשרד הבריאות נותן לנו. בלאו הכי משרד הבריאות בא אלינו למפעל ובודק את תנאי הסניטציה, כי אני מייצרת מוצרים גם לשוק המקומי וגם לחו"ל. אבל למשל, אם בסין יש לקוח שנורא רוצה מיץ תפוזים עם חומר משמר או למשל – משהו חדש ששמעתי לפני כמה ימים – מיץ תפוזים עם מלח. יש לקוחות סינים שאוהבים את המלוח בתוך מיץ התפוזים.

אז יש לנו מלח.

יש. נכון להיום אני מייצרת, אני עומדת בכל תקני הייצור. באים אליי מהפיקוח של משרד הבריאות ובודקים את המפעל, את הניקיון, את ההיגיינה והכול בסדר. אבל חוק התקנים הסמיך את שר הכלכלה שהוא זה שיפקח על נושא ייצור מזון לטובת ייצוא – זה לא משתנה. אשאר גם עם הרגולציה של שר הכלכלה, אבל עכשיו נוסף לי עוד רגולטור – משרד הבריאות – לתחום הייצוא. מה גם שפתאום עלול להיות מצב שאם השר לא ייתן לי פטור אצטרך ללכת לבקש פטור, מה שעד היום לא הייתי צריכה לבקש, ואם השר לא ייתן לי פטור אסור לי לייצר בארץ מיץ תפוזים עם חומר משמר, כי הרגולציה בארץ אומרת שאסור לי לייצר בארץ מיץ תפוזים עם חומר משמר.

בשוק המקומי.

זה בדיוק העניין, כשנושא הייצוא היה במשרד הכלכלה אז אמרו שלטובת ייצוא לא צריך לעבוד לפי חוק התקנים.

אז מה הבעיה? אם את יודעת להסביר למשרד הכלכלה, מה הבעיה שמשרד הבריאות יבין את אותו הסבר?

יבין נהדר, רק שעכשיו אני צריכה לבקש פטור בשביל זה כל שנה.

אני חושב שההערה שלך נראית כל כך נכונה שנמצא את התיקון הנדרש.

נכון, זה הגיוני.

בדיוק. צריך לפתור את זה בתוך החוק עצמו.

אוקיי, אני מסכים להערה, היא באמת חשובה. יתייחסו ואני מקווה שנמצא את הפתרון.

נקודה שלישית ואחרונה לעת עתה – אנחנו מדברים על תחרות מבית כאחת הדרכים להפחית את יוקר המחייה. אנחנו גם מעודדים שהפתרון ליוקר המחייה יהיה תחרות מבית ולא ייבוא, שיש לו הרבה מאוד השלכות על המשק הישראלי, ואנחנו מדברים על פגיעה ביצרנים קטנים ובינוניים. אתן כרגע את הדגש בעיקר על מה שהוזכר כאן - מנגנון הענישה. מנגנון הענישה מאוד כבד, בלתי מידתי. כמעט כל סעיף לאורך החוק הוא במדרג של ענישה והוא מקים סמכות לעיצומים כספיים ולסנקציות חמורות. המדרג מדבר על אבחנה בין יצרנים קטנים ליצרנים גדולים, כשהקנס המרבי ליצרן קטן הוא 25,000 שקלים וליצרן גדול כפול מזה – 50,000 שקלים. הבעיה היא שהגדרת היצרן הקטן הוא מחזור מכירות שמעל 10 מיליון שקלים, ובענף המזון גם היצרנים הקטנים נכנסים לתוך ההגדרה ויצטרכו לעמוד במדרג ענישה ובעיצומים כספיים מאוד מאוד חמורים.

כל כך מפחיד אתכם הקנסות? מה קנסות היו לכם, אם זה לא סוד?

יש לא מעט. היום זה מצב שלקוח אומר: היה לי עובש בתוך הבקבוק, והולך למשרד הבריאות. נכון להיום העיצומים הכספיים עומדים על 1,000 או 2,000 שקלים. אנחנו אפילו לא מתווכחים על זה.

קנס מנהלי, לא עיצומים.

נכון, היום זה קנסות מנהליים, לא עיצומים. אנחנו אפילו לא מתחילים להתווכח אם הבקבוק הגיע פתוח או סגור, אם מישהו הפיל את זה או לא הפיל את זה. בחברה גדולה כמו שלנו זה לא קריטי 1,000 או 2,000 שקל. כשזה מתחיל להיות 50,000 או 100,000 שקלים נצטרך לגייס משרדי עורכי דין שירוצו כל היום למשרד הבריאות ויתחילו להתווכח אם הבקבוק היה פתוח או היה סוגר, אם מישהו השתיל את זה לפני או השתיל את זה אחרי.

תודה רבה. יש לי הערה כללית, לפי הצעת היועצת המשפטית שלנו. בנוסף להשמעת ההערות, ובהחלט כל אחת היא מאוד רצינית, נשמח גם לקבל בכתב את הדברים שלכם ונתייחס לזה. כמובן, יהיו תשובות, ודאי בחלקן עכשיו, על-ידי נציגי המשרדים הרלוונטיים, אבל נשמח להתייחס גם בכתב.

בבקשה, נציגת "מגה קמעונאות".

אני מהייעוץ המשפטי של "מגה קמעונאות", אתי גם ד"ר יפעת זליקוביץ, מנהלת אבטחת איכות מזון. אני חושבת שחקיקה כזו בהחלט חשובה, אבל צריך גם לשים את הדברים כהווייתם. זו לא חקיקה שהמטרה שלה היא רק ייבוא מקביל, כפי שנאמר כאן. זה פרק אחד מבין מספר פרקים, מבין סעיפים רבים. אני חושבת שהמטרה שמדברים עליה כל הזמן, של הוזלת יוקר המחיה והגברת התחרות, אולי מתקיימת בפרק הייבוא המקביל אבל היא לא מתקיימת ולא משיגה את המטרה שלה בפרקים אחרים בחוק הזה. אני מצטרפת לקריאה שהאכסניה המתאימה לדון בחוק הזה, בכל ההשלכות שלו ובכל המורכבות שלו, היא לא במסגרת חוק ההסדרים. ישבנו שתי ישיבות, כאשר ניתנה לנו התראה קצרה יחסית, יחד עם מנהלת אבטחת איכות המזון שלנו ושל עוד רשתות בוועדה הבין-משרדית. במשך שתי הישיבות האלה הגיעו לקצה קצהו של דיונים מאוד קריטיים ויש עוד המון קצוות שלא נסגרו, יש עוד המון אי-בהירויות, המון מונחים שצריך לבאר אותם ולהבהיר אותם. צריך להבין שהחוק הזה לקח תחתיו את כל ההוראות, את כל הצווים, את כל התקנים. יש כאן הרבה מאוד ניואנסים שצריך לדעת לחבר אותם במלאכת מחשבת, ואני סבורה שגם אם חברי הוועדה יחליטו לשנס מותניים ולשבת כאן במשך חודשיים כדי להעביר את החוק הזה בסוף נמצא את עצמנו, כפי שנאמר כאן על-ידי איגוד לשכות המסחר, עם חוק שיש לו מטרה טובה אבל בסופו של דבר לא ישיג את המטרה שלו. כמו שנאמר כאן, הפרק של ייבוא מקביל, שהוא פר אקסלנס - - -

אני מציע שנפסיק לתת לנו עצות. אני מציע שתתייחסו לחוק.

נתייחס גם לחוק, אבל זה חשוב.

גם טיפול בחוק בזמן רגיל ולא בחוק ההסדרים, היינו מתייחסים באותה צורה. אז תפסיקו לבזבז זמן עכשיו על דברים שלא נתייחס אליהם. אני מודיע לכם: החוק יעבור במתכונת שתתוכן בזכותכם, אבל יעבור בחוק ההסדרים. אז תפסיקו לבזבז לנו זמן ולהגיד. אם מישהו רוצה להגיד את זה עוד פעם, אז שימחק את ההערה בבקשה, אם לא – אתחיל להפסיק דברים. אני מודיע לכם: החוק הזה הוא חלק מחוק ההסדרים, יהיה בחוק ההסדרים. ה-19 בנובמבר זה המועד. לפני שתצאו תשמעו שב-16 וב-17 ובעוד כמה ימים קרובים יהיו ישיבות מקבילות למליאת הוועדה, ואם יש צורך לעשות הבהרות החברים מהמשרדים נכונים להיפגש אתכם ולהמשיך ולהבהיר דברים. אבל אני מודיע לכם, החוק הזה יעבור ב-19 בנובמבר. עכשיו לעניין בבקשה.

אז אתייחס לכמה דברים לגופו של עניין. אני, כמייצגת רשת קמעונאית, רוצה לדבר על כמה נקודות חשובות בפרקים שקשורים לרשתות קמעונאיות, למשווקים. אחד הדברים שמאוד מטרידים אותנו זה שהטלת חובה אקטיבית על משווק שונה מאוד מהמצב שקיים היום, ואני רוצה לתת את זה כדוגמה. אני רוצה להבהיר למה הכוונה כשאנחנו קוראים את הפרקים האלו בחוק ואחר כך מישהו יצטרך גם לאכוף את זה ולהטיל על זה עיצומים. למשווק, כשהוא מוכר כל מוצר בסופר, יש אחריות על המוצר לאור החוק הזה, על רכיבי המוצר, על סימון התווית, על גודל האותיות, על האלרגנים במוצר והאם חסר או לא חסר רכיב. אם ניקח, לדוגמה, פרשה כאובה כמו פרשת "רמדיה", שנמכרו שם "רמדיות" והיה חסר רכיב אחד – זה מקרה מאוד גדול; הרי ביומיום יש לנו המון מקרים קטנים שמגיעים אלינו, די תביעות ייצוגיות על טיעונים שהם באמת לא בתחום האחריות שלנו, אז על אחת כמה וכמה שאנחנו מכירים מקרה כל כך קשה, כמו המקרה הזה. עכשיו זו לא רק אחריות של היצרן, זו גם אחריות של המשווק. זו אחריות שהיא לא ריאלית, אי אפשר לקיים אותה. לא רק שהיא מכבידה איזושהי עלות כלכלית שאפשר בהינף יד לבטל אותה ולהגיד: העלות הכלכלית הזאת, שהרשתות הקמעונאיות יתמודדו אתה. היא לא ריאלית, זה מערך אבטחת איכות מזון כפול ומכופל, הוא מחייב אותי לא רק לבצע דגימה במוצר עצמו אלא לבדוק את התווית, לבדוק את הרכיבים בכל משטח שמגיע. אני לא יכולה לבדוק, לא ספקים גדולים ולא ספקים קטנים, כי זה לא ריאלי. יש לזה, כמובן, השלכה שתתגלגל בסופו של יום, לא כי אנחנו רוצים, כי אין מה לעשות, ההשלכה הכלכלית הזאת תתגלגל.

הבנו. אפשר להמשיך הלאה?

דבר נוסף בעקבות המורכבות של החוק: יש הרבה מאוד דברים, כמו בהגדרה של אישור ייצור מזון אל מול פעולה יצרנית – סעיף 46 אל מול סעיף 50 - דברים לא ברורים ולא פתוחים שחייבים לדון בהם, יש להם השלכות גם לצווים ולהוראות ולדברים אחרים, שלא מוזכרים בחוק. תיעוד מסמכים – דורשים מאתנו שנתעד מסמכים יחד עם מספר רישיון יצרן. צריך להבין את המטריה: לספקים יש מספר רישיונות יצרן, אנחנו לא יודעים מה מספר רישיון היצרן שהספק ייצר את המוצר הזה והזה. זה כתוב בדרך כלל על המוצר, אבל אני לא יכולה לנהל על כל חשבונית או על כל תעודת משלוח את התיעוד הזה. זה בלתי אפשרי, זה לא הגיוני.

הבנו, הבנו. אפשר להמשיך הלאה? תתרכזו בהערות המרכזיות.

גם האבחנה בין משווק גדול למשווק רגיל בהקשר של בריאות הציבור לא ברורה לנו.

אל תחזרו על מה שאמרו כאן לפני דקה.

לא אחזור על הדברים שנאמרו, אבל באמת שפרק העיצומים הכספיים זה לא רק ה-50,000. הרי החוק הזה קובע כל פעולה ופעולה כעבירה פלילית בפני עצמה, זה לא מסכם ב-50,000. בסוף זה מגיע לסמכויות שמגיעות למיליוני שקלים. אנחנו מתמודדים עם זה היום בחוק הגנת הצרכן - - -

דיברנו על כובד הקנסות. שמענו את ההערה. אני מודה לך.

אבשלום דולב מארגון המשחטות, בבקשה.

בוקר טוב. אני מייצג את ארגון המשחטות התעשייתיות. אלו המשחטות הגדולות שמוכרות כ"עוף טוב", "מילועוף" ו"עוף עוז". אלו המשחטות שהיום עומדות בסטנדרט הייצור המקובל ב-USDA והמקובל באירופה. הן מייצאות, בחלקן, והן הסטנדרט המוביל בענף. הפרקים שקשורים להסדרת הפיקוח הווטרינרי והרופאים הווטרינרים – כל הקמת התאגיד - נוגעים ישירות לאותן משחטות. אנחנו מגיעים לחקיקה עם ברכה ענקית לאלה שעסקו בה, מן הטעם הפשוט שגם בדברי ההסבר לחוק מופיע אזכור של הבג"ץ שהגשנו – הגשנו כבר שני בג"צים, כרגע מונח על שולחן בית המשפט הבג"ץ השני - בציפייה לחקיקה בתחום הזה שאנחנו עוסקים בו. אנחנו מאוד מקווים שהחקיקה תסתיים אכן כפי שהיושב-ראש הציג, בחוק ההסדרים.

לא אכנס לפרטים, כמה הערות מרכזיות שאני מבקש מכבוד היושב-ראש שנקפיד עליהן, ואני רואה אותנו כשותפים מלאים לחקיקה. אני יושב פה ליד הרגולטורים, אבל הם חבריי ואתם גם תרמנו מהניסיון שלנו ומהידע שלנו. אחד, אנחנו מאוד מבקשים שבחקיקה יוקפד על מהלך שבו יש כתובת רגולטורית אחת לכל היצרנים בארץ. הם צריכים להכיר כתובת אחת; אם מסתובב במפעל מפקח – שידבר בשם כל המפעלים, שהוא יהיה כתובת אחת; אם מישהו מפקח בשווקים – שהוא יהיה כתובת אחת. אנחנו לא רוצים הרבה כתובות, ויש לזה חשיבות. בחוק יש בכמה מקומות עמימות שטעונה שיפור. לכן אני מאוד מבקש שיבדקו את העניין.

דבר שני זה הבדיקה הדקדקנית, שתימנע אגרה כפולה באיזשהו מקום. נעשתה בדיקה רבה, הייתי שותף לבדיקה הזאת, אבל שלא תהיינה אגרות כפולות, שישלמו על אותו מוצר באיזשהו מקום סכום כפול. לפעמים טעות במילה כזאת או אחרת משפיעה על כל התהליך.

דבר שלישי, ולדעתי הוא החשוב מבין השלושה: למדנו את החוק לעומקו, ובקטע הווטרינרי, שהוא מאוד משמעותי ולהערכתי ישפיע גם על יוקר המחייה בהוזלת התהליכים של הבקרה והמעקב על ייצור בשר העוף, במקרה זה, בישראל. בשר העוף מיוצר בחמישה מדרגים שונים של בקרה, החל מייצור האפרוח וכלה בהבאת העוף למדף הצרכן. באותם מדרגים המערכת שלנו הקימה במשותף עם מועצת הלול מערכת בקרה שכבר קיימת היום. שיתפנו את משרד הבריאות וכמובן השירות הווטרינרי שותף פעיל בהקמת המערכת. המערכת הזאת עומדת לרשות החוק, אנחנו מעמידים אותה לרשות החוק, ואני חושב ששיתוף הפעולה הוא קריטי בגלל שמדברים פה על חוק שבמשך ארבע שנים צריך לעשות שינוי דרסטי בכל מערך הבקרה והפיקוח על איכות המוצרים. אני חושב שבגלל שהוא כל כך מורכב חייב בתוך החוק, ותבדקו את זה, כבוד היושב-ראש, אם לא נכון לעגן בחקיקה הקמת ועדת מעקב ציבורית, בדומה לחוק המזון, שתאפשר, קודם כול, לסלק כשלים בדרך; ב', אם יש צורך בתיקוני חקיקה כתוצאה מהלימוד – לעשות אותם תוך כדי לימוד של ארבע השנים; והדבר הכי חשוב, לעודד את התעשייה שאני מכיר לעבור מהר ככל הניתן לסטנדרט אחד של ייצור בשר העוף בישראל. היום יש יותר מסטנדרט אחד, אני לא רוצה לומר כמה. המשחטות שאני מייצג זה הסטנדרט המוביל, המקובל בעולם. האחרות, שעדיין לא הגיעו, לפי הצעת החוק צריכות להגיע לזה תוך ארבע שנים. זאת מהפכה ענקית, זאת מהפכה - - -

זה לא נראה לך ארוך מדי ארבע שנים?

לא לא לא, זו מהפכה תפישתית.

זה דורש ארבע שנים כדי להטמיע את המערך הזה?

מה שאותי מדאיג שזה יהיה הרבה יותר מארבע שנים.

אולי נקצר לשנתיים ואז נגיע לארבע שנים? אני לא מאמין בתהליכים כל כך ארוכים כדי לשנות מערכות שהן בשליטה. אם זה דבר ללא שליטה – מילא. אני חושב שהצעה מסוג זה, איכות אחרת, חדשה ככל שתהיה – למרות שאני מאמין שבחלקה היא קיימת, אני מקווה לפחות, כאחד שאוכל עוף – לקחת את זה לתקופה של ארבע שנים זה ארוך מדי כדי ליישום מה שאתה קורא מהפכה. מהפכות בדרך כלל גומרים בשבועות. אז אני לא אומר מהפכה אלא תהליך אבולוציוני.

זה לא רבולוציוני, זה אבולוציוני, אבל אצל חלק זה - - -

ביקשתי מהחברים, ואני בטוח שייעשה מאמץ, לנסות לקצר את התהליך הזה מבחינת לוח זמנים, כדי שיהיה אפקט טבעי ויחסוך סכנות מסוימות.

קודם כול, אני ודאי לא אתנגד לזה. אנחנו, המשחטות התעשייתיות, עומדות כבר בסוף התהליך, אין להן בעיה. אני מסתכל על זה שאת כל המערכת צריך להוביל. ניהלתי את מועצת החלב של ישראל במשך 15 שנה, כך שאני מכיר את התהליכים האלה במשק המזון. הם מורכבים ביותר וקשה מאוד להטמיע אותם בראש של כל מקבלי ההחלטות. ככל שיקצר – אנחנו נברך, ואני מאחל ליושב-ראש הצלחה.

תודה. לכם, לנו, לכל עם ישראל. ערב ראש השנה זו ודאי משאלה טובה.

אסף בריל ממרכז השלטון המקומי, בבקשה.

אני לא ממרכז השלטון המקומי, אני מנהל את השירות הווטרינרי של עיריית ירושלים ואני בא לפה גם בשם ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות. לצערי, אין נציגים של המשרד שאני אמור לייצג, משרד החקלאות, שזו הגוף המקצועי.

הוא היה פה כשהיה הסיפור של קדחת מלטה, אבל עכשיו הוא קיבל תשובה טובה אז הוא לא צריך לבוא יותר? אבל הוא יקבל על זה מכתב.

אני מייצג מערכת שלפחות בנושא המזון הרגיש - המזון מן החי - קיימת, עובדת ונותנת פתרונות פיקוח. לפחות בעיריית ירושלים השירות הווטרינרי שלנו, וזה נכון לגבי הרבה מהשירותים הווטרינריים ברשויות הגדולות, עושה פיקוח גם במפעלי הייצור. יש אצלנו רופאים וטרינרים שמפוקחים על-ידי העירייה, גם בבדיקות המשנה וגם בבדיקות בשווקים. המערכת שרוצים להקים עכשיו קיימת בהרבה מקומות, היא צריכה שיפור. ארגון הרופאים הווטרינרים ברשויות יחד עם מרכז השלטון המקומי מקיים בשנה האחרונה פיילוט בדיוק בסגנון הזה, של מרכז שליטה ממוחשב שמפקח על חברות שהצטרפו לזה בצורה וולונטרית.

אנחנו מברכים על השיפורים, צריך להכניס שיפורים בשיטה הקיימת. אדוני רוצה לקצר את לוחות הזמנים; גם אנחנו, כמו נציג המשחטות, מהכרת השטח חושבים שיהיה קשה מאוד, בגלל שזו אבולוציה ולא רבולוציה. זה תהליך שצריך להטמיע. יש המון יצרנים קטנים, המון משווקים קטנים, המון קמעונאים שבתקופה מאוד קצרה יהיה קשה לשנות להם את ה-state of mind. זה תהליך מאוד ארוך להטמיע את הדברים האלה, ואחד הדברים שאנחנו מבקשים או מציעים, שבשלב הזה, כל זמן שהמערכות החדשות עוד לא ניבנו ולא התחילו לתפקד, לא לשפוך את התינוק עם המים ולהפסיק את פעולתן של המערכות הקיימות שעובדות כי הן אלה שנותנות את הפיקוח בשטח. קרי, בדיקות משנה, בדיקות בעסקים ובמפעלים שנכון להיום הווטרינרים הרשותיים עושים. בחלק גדול מהמדינה הפיקוח קיים. אני חולק על מה שהוצג פה, שעיקר הפיקוח הוא בבדיקות משנה.

דבר נוסף, לפחות לגבי המזון הרגיש, אנחנו לא רואים הוזלה בעלויות כי ירדו העלויות של בדיקות המשנה ויש לנו עלויות של פיקוח במפעלים.

לא היו דיונים בין משרד הבריאות לביניכם בנושאים שאתה מעלה כרגע? היתה לי הרגשה שהיתה איזו הבנה כמעט מוחלטת.

כן, היו. אני לא הייתי שותף להם. אנחנו רק אומרים שמכיוון שהתהליכים יהיו ארוכים, אז לפחות חלק מהתהליכים שקיימים היום - - -

יש מספר דברים בהדרכה שקיבלתי, ואני שוב מברך את מי שנתן לי: א. התייעלות של המערכת, כי מי שסובל היום זה מי שעובר מתחנה לתחנה, ולא בכל מקום יש תחנות הכי מסודרות כמו שיש, אני בטוח, ביישובים גדולים כמו שלך, זו נקודה מאוד מרכזית; ב. גם כשיש בדיקה היא תהיה ברמה הנדרשת; ג. יהיה צוות מרכזי שיחסוך מהרשויות המקומיות הוצאות מיותרות, כי התאגיד שיוקם, הוא יהיה הכלי המרכזי לפיקוח הווטרינרי. זה תאגיד שאמור לחסוך לכם כסף.

כרגע אנחנו מדברים על תקופת הביניים. גם בתקופת הביניים הזאת יש כרגע תהליך שמתקיים בין המרכז לשלטון מקומי לרשויות המקומיות להקל על המשווקים ועל היצרנים לאחד נקודות בדיקה ולהוריד את מספר הבדיקות שהם מחויבים לעבור בכל נקודה - כרגע יש חברות שעושות את זה בצורה וולונטרית. אומרים שבתקופת הביניים צריך להמשיך את המתכונת הקיימת.

יש תקופת ביניים עד ארבע שנים, ואני מנסה לקצר אותה. תודה לך, אדוני.

אלי שלום סתוי מעמותת פורום המזון, בבקשה. רצינו להגיד שגם למגזר השלישי יש זכות קיום בשיח הזה.

כמי שייצג את סקטור העסקים הקטנים והבינוניים בענף המזון במסגרת כל הוועדות שעסקו ביוקר המחייה בענף המזון, קודם כול אני רוצה לברך על היוזמה שמבחינת העסקים הקטנים בענף המזון היא הצלה. לצערנו הרב, אנחנו נמצאים מול שרשרת אספקה מאוד מבדלת ולא יעילה עבור העסקים הקטנים בענף המזון, וכידוע לכם, מדובר באלפי עסקים קטנים – מכולות ומינימרקטים - - -

ומסעדות.

ומסעדות. אני מדבר יותר על הסקטור הקמעונאי. הם מתמודדים מול שרשרת אספקה מאוד לא יעילה ומאוד מבדלת, שמעדיפה את הקמעונאים הגדולים על חשבון הקמעונאים הקטנים. אני רוצה לציין דבר שאני חושב שישמח את כל היושבים פה: יש יוזמה ברוכה של משרד הכלכלה והרשות לעסקים הקטנים שתאפשר לעסקים הקטנים בענף המזון להתאגד במסגרת עמותה ולהקים לעצמם שרשרת אספקה.

"רפורמת הקורנפלקס", מבחינתנו, נותנת לנו את אותו אופק כלכלי, שנוכל להתמודד מול שוק הרבה פחות ריכוזי, הרבה יותר תחרותי והרבה יותר מגוון ונוכל להעמיד לרשותם של אזרחי מדינת ישראל בכל אתר ואתר, בנקודות מכירה קטנות ובינוניות, את אותו מגוון אדיר של מוצרים במחירים תחרותיים ובצורה שכל צרכן במדינת ישראל יוכל ליהנות מאותה רפורמה מבורכת שנקראת "רפורמת הקורנפלקס".

ושוב, בשם העסקים הקטנים והבינוניים בענף המזון אני מברך על היוזמה, אני חושב שהיא מאוד חשובה ואני חושב שהיא בהחלט תאפשר את הוזלת יוקר המחיה בענף המזון. תודה רבה.

תודה. עומרי שרון, בבקשה.

אני מנכ"ל ארגון מגדלי הבקר לבשר. לנו יש יותר הערות לנוסח עצמו בהמשך. אבל אם מדברים על הערות כלליות, כשדיברו על שרשרת הערך ושרשרת האספקה במצגת של משרד האוצר, אז אם היה קשר או זיקה בין מחיר המכירה הסיטונאי לבין מחיר הקנייה הקמעונאי לא היתה שום אפשרות של סבסוד צולב על-ידי הרשתות. היום הרשתות עושות סבסוד צולב. זו הערה כללית.

דבר שני, לגבי התקנים שדיברת עליהם, אלי. אנחנו המדינה היחידה בעולם שמאפשרת מכירה של בשר קפוא שהופשר. זה לא קיים בשום מקום בעולם. ברגע שהבשר הופשר אין באמת בקרה כמה זמן הוא מופשר. אלה הסעיפים שכאשר נגיע אליהם ארצה לעסוק בזה. זה דבר שלא קיים בשום מקום בעולם ויש בזה הגעה עד כדי פגיעה בבריאות הציבור. תודה.

כל כך נכון. בבקשה, גידי כרוך.

אני מנכ"ל ארגון "לקט ישראל". אני רוצה להודות לאלי גורדון ולצוות על ששיתפו אותנו בתהליך הזה. העמותות באו לידי ביטוי בחקיקה הזאת בנושא של בטיחות מזון. אני חושב שבטיחות מזון אצל נזקקים לא צריכה להיות שונה מאשר אצל כל אזרח אחר במדינה. אנחנו בוודאי שמחים על הנושא של הרגולציה וחושבים שהרגולציה מאוד חשובה.

ספציפית לנוסח החוק הנוכחי – אני חושב שיש בו בעיה משום שהוא נוגע רק בעמותות מסוג מסוים, שהן בתי תמחוי שמספקים מזון מבושל. יש עמותות שמספקות גם מזון מבושל וגם חבילות מזון של מזון יבש, שהוא מזון רגיל. אבל אני חושב שצריך לחשוב על הנושא הזה ולהרחיב את זה בשלב הזה גם לעמותות רגילות, עד שנגיע להסכמה על כל התהליך הזה. צריך להבין שלעמותות קשה בשלב זה לעמוד ברגולציה, ולכן אני חושב שיש מקום לחשוב על הרחבה של הסעיף הזה לעמותות רגילות. לעמותות אין את היכולת הכלכלית להתמודד בצורה הזאת כרגע. אני חושב שזה מאוד חשוב כדי לאפשר את המשך קיום העמותות והתמיכות שלהן. אין לנו משהו שאנחנו יכולים לגלגל על מישהו אחר כהוצאה, זה הכול העמותות בעצמן סופגות. לכן יש מקום חשוב לחשוב על הרחבה ולא לדבר רק על עמותות שהן בתי תמחוי אלא גם על כלל עמותות המזון בישראל.

תרשה לי לתמוך בך בהצעתך. הנושא של תמיכה בעמותות שמתעסקות בנושאים האלה הוא חשוב. זה גם יאפשר שקיפות נכונה לכל הפעילות של העמותות הטובות. לצערנו, אנחנו יודעים שבתחום הזה יש גם עמותות שלא הכי נעימות לראות ולהבין מה שמתרחש שם.

בבקשה, גברת נופר טל.

אני היועצת המשפטית של כלבו "חצי חינם". בכובעי האחר אני משמשת גם כיועצת משפטית של "ויטה פרי הגליל", שהיא חברה יצרנית, ומתוקף כך אני מאוד מתחברת לדברים שנאמרו פה לעניין ייבוא חומרי הגלם.

אבל הפעם אדבר מהמקום של הקמעונאים, המשווקים והאזרחים. קודם כול, יש פה עומס רגולטורי, כשסמכויות הפיקוח או האחריות עוברות ממשרד הבריאות למשווקים הגדולים. ידידי הלך, אבל הוא בוודאי שמח על החוק כי עליו לא הוטלו אותן הגבלות שהוטלו עלינו ואותה אחריות שהוטלה עלינו, כפי שהציגה חברתי לילך דחוח, ולא אחזור על הדברים כי היא הציגה אותם יפה מאוד לדעתי.

המחירים יעלו, כי החוק הזה משית עלינו חובות שהן בלתי אפשריות - אני צריכה לפתוח את המוצרים, אני צריכה לבדוק את המוצרים - ושכחנו שיש לנו חוק שלם שמתייחס לזה. חוק האחריות למוצרים פגומים - אנחנו מתעלמים ממנו במסגרת החקיקה הזאת. שם עברנו לאחריות מוחלטת, ופה אנחנו אומרים שיש לנו פה עוד כיס עמוק.

כמו שאנחנו יודעים, ואדוני גם היה יושב-ראש הוועדה למלחמה בעוני, ההכנסות בתחום המזון פוחתות, וזה יצמצם את התחרות. אם באנו לעשות קידום תחרות – אנחנו נצמצם את התחרות, כי חלק מהחברות לא יוכלו לעמוד בנטל. אפילו אם ניקח חברות ציבוריות שנשאו בעיצומים כספיים, ודיברו פה על סכומים של 50,000 שקלים, אז אני רוצה להבהיר: אף רשת לא תקבל 50,000 שקלים. הרשתות יקבלו את הקנס בנסיבות מחמירות, כי ברגע שיש לי שני סניפים זה 200,000 שקלים למקרה. אנחנו רואים את זה קורה כשהרשות לסחר הוגן מטילה עלינו את העיצומים הכלכליים שלה: "מגה" קיבלה 1.2 מיליון, אנחנו קיבלנו 600,000, "רמי לוי" 550,000 אלף. אנחנו מדברים פה לא על עיצום בודד אלא כל כמה חודשים ייכנס פקח, יאסוף כמה מוצרים. אין לנו פה אפילו אפשרות לסטייה. ברפואה ובבנייה - שגם שם מדובר בחיים, כמו בבריאות – יש אפשרות לסטייה של 2% עד 5%, תלוי במקרה ובנסיבות. אצלנו אין, אנחנו צריכים להיות מאה אחוז בסדר על דברים שאנחנו אפילו לא יכולים לבדוק.

אין התראה מנהלית? נדמה לי שהיה מדובר גם על התראה מנהלית בפרק של העיצומים הכספיים.

ההתראה הזאת בדרך כלל מגיעה ומיד אחריה מגיע העיצום. חווינו את זה - - -

אז לא מגיעים ישר לנסיבות המחמירות.

זה לא בדיוק. אני מאוד מכבדת ומעריכה את העובדה שביקשתם מאתנו להתייחס בכתב ותיתנו לנו מענה כי זה מאוד חשוב. אשמח לרדת לרזולוציות האלה בכתב.

יש לנו פה חובות, כמו שאמרה חברתי, שחלות על משווק גדול ולא על משווק קטן. אני חייבת להבין: ילד קטן שנכנס למכולת ולוקח מוצר בלי אזהרת חנק - אם הוא נכנס למכולת זה בסדר שהוא ייחנק? רק אצלי בסופר זה אסור? כי אני צריכה להקפיד על כל המוצרים, שמופיעות עליהם כל האזהרות ויש התייחסות מפורשת על אזהרת חנק. במכולת זה בסדר, מי שקונה במכולת לא מגיע לו לחיות או שישמרו עליו. אני לא מצליחה להבין את האבחנה, אני לא מצליחה בכלל להבין את ההתייחסות בחוק לקמעונאי גדול לקמעונאי קטן. אם אנחנו מדברים על בריאות הציבור אני לא מצליחה להבין את האבחנה בין דם לדם, נקרא לזה.

אנחנו לא רוצים שאף אחד ייחנק.

אני בטוחה שנציגי האוצר שמחים ומברכים, זה יוריד הרבה עלויות מהמדינה, ממשרד הבריאות. זה פשוט יעביר את נטל העלויות על הקמעונאים, על המשווקים. מה שיקרה כתוצאה מזה זה שהמחירים יעלו או שייסגרו חנויות. אני חושבת שבשני המקרים שכרנו יצא בהפסדנו כי התחרות תפחת, ותחרות פוחתת משמעה עליית מחירים – היצע וביקוש.

הדבר הנוסף והאחרון - מדברים פה הרבה על ייבוא מקביל, וזה יפה ובאמת המחירים מוזלים. זה לא קשור לחוק הזה אבל זו נקודה שצריך להתייחס אליה ולא רק להגיד: איזה יופי, יהיה ייבוא מקביל - חוק המזון מחיל את אותם איסורים גם על מוצרים בייבוא מקביל אם בדור השלישי שלהם הם יוצרו על-ידי חברה שקשורה לספק גדול. זאת אומרת אם אני מביאה עכשיו נס קפה של "נסטלה", חלים עליו אותם איסורים שחלים על הנס קפה שקניתי מ"אוסם".

לפי הספק, אם אני לא טועה.

לפי הספק, אבל אני הקמעונאי. אני לא יכולה לתת לו במות, אני לא יכולה לשים אותו בשורות, זאת אומרת זה גם - - -

אם זה מגיע מספק שהוא לא "אוסם" לא חל האיסור.

לא לא לא, ברגע שזה מיוצר ב"נסטלה" זה חל.

תודה. אחרון הדוברים הוא זאב פיקובסקי, טכנולוג מזון מאותו ארגון שכבר דיבר – התאחדות התעשיינים.

תודה על זכות הדיבור. קודם כול, אני רוצה לפתוח בשתי מילות ברכה ותודה לרגולטורים, על תהליך שהיה בשיתוף פעולה מלא. אני לא יכול להגיד שנענו לכל בקשותינו ומאוויינו, אבל התהליך שהיה עד היום היה תהליך פתוח, מובנה, השקענו עשרות שעות עבודה יחד ובהחלט הגענו למצב מסוים, שאני לא יכול לומר שהוא הטוב ביותר - ובהמשך אתייחס לדברים נקודתיים שצריך לסדר - אבל בהחלט מגיעה תודה רבה על הפתיחות לרגולטורים, שלא תמיד אנחנו יכולים להגיד דברים כאלה בימינו. זה יפה, במיוחד כאשר שנה מסתיימת ומתחילה שנה חדשה.

בסיס החוק הזה הוא להסדיר את ייצור המזון, שיווקו וייבואו בישראל. בבסיס החוק יש דברים מאוד מהותיים של השוואה לרגולציה בין-לאומית במדינות מתפתחות. אלא מה, למדינת ישראל יש ייחודיות מסוימת בתחום הרגולציה של מזון: יש תקנים שעליהם אחראי משרד הכלכלה באמצעות מכון התקנים ויש רגולציה אחרת, של תקנות, צווים - ואני שמח שהחוק הזה יבטל חלק גדול מאותם צווים, שהם צווי חירום אפילו, ויהפוך אותם לתקנות. החוק הזה לא לוקח באמת את האמירה של אימוץ רגולציה מתקדמת במדינות מתקדמות. בתקנים, החלטת ממשלה וחוק התקנים, מחייבים את מכון התקנים ואת מי שעוסק בתקינת מזון באותם תקנים שעוסקים ב-standard of identity של מוצר מסוים להביא את התקן הבין-לאומי המקביל או הדומה או המתקדם שקיים ולהחליף את התקן הנוכחי בתקן מקביל. נכון שנכנס כאן איזשהו סעיף קטן שאומר ששר הבריאות רשאי לאמץ רגולציה זרה, אבל אני חושב שבבסיס החוק היה כדאי לאמץ רגולציה זרה ולא רק להמליץ על אימוצה, משום שאלה דברים שיוצרים דיסוננס מאוד גדול בין תקינה לבין רגולציה בכלל.

המילה רגולציה שונה בישראל לעומת מה שקורה במדינות זרות בעולם. גם בחוק עצמו נוצר איזשהו מדרג – כתוב, למשל, שבשישה-שבעה נושאים התקנות תגברנה על האמור בחוקים. ניקח דבר מאוד קטן, מינורי לחלוטין: נדמה לי שזו הפסקה האחרונה באותו סעיף שמדברת על כך שבתוספי מזון תגבר התקנה לתוספי מזון על תקנים. נכון, התקנה היא משנת 2001, 15 שנה עוד מעט, ועדיין יש תקנים שמכילים גם הם דרישות לתוספי מזון - אלה מה שהציבור אוהב לקרוא E numbers. אני מקבל את זה שהתקנות תהיינה עדיפות, ואתייחס לזה גם בהמשך, אבל צריך לייצר איזושהי מערכת לפני שהחוק נכנס לתוקף, שקודם כול תכניס לתוך התקנות את כל מה שנמצא בתקנים היום כדי שלא ייווצר תהליך נוסף.

אלא מה, אילו היינו לוקחים את התקנות האירופאיות, שהן המתקדמות בעולם בתחום הזה, מתחדשות כל הזמן – לא רק בנושא הזה, בהרבה נושאים אחרים – והיינו אומרים שאנחנו לא הולכים לאמץ איזושהי תקנה של מדינה נידחת או מקום נידח בעולם אלא נאמץ רגולציה זרה בעולם במונח הרחב של המילה רגולציה, אני חושב שהיינו נשכרים מאוד וחלק גדול מההערות כאן אפשר היה למנוע. אני מבקש שהוועדה תדון בכך כשנגיע לאותו סעיף ובאמת ניישם את מטרות החוק באופן אמיתי ולא רק ניתן אפשרות למישהו ליישם, כי ברגע שנעשה את זה נהיה כמדינות המפותחות בעולם, נהיה באמת כמוהן, וזה רק יעזור.

אני מסכים שאפשר לאמץ, אבל לא לשכוח שכדאי שלמדינה יהיה את כבודה, וזה כבוד המדינה להחליט על התקנים שלה. זה אומר שיש לה מדרג, שיש אנשים שיש להם יכולת ליישם. לא חייבים לרעות בשדות זרים כל הזמן כדי למצוא את הפתרונות שאנחנו יכולים למצוא בעצמנו. אני חושב שזה עניין של כבוד. אני הזקן פה אז אני יכול להגיד: פעם היה מישהו שהציע שנחליף את השקל הישן לדולר. אני חושב שצריך לשמור על כבוד המדינה שלנו.

אנחנו יודעים איך לעשות את זה, אבל הבעיה כרגע היא שאנחנו הולכים לחוק שיחיה אתנו עשרות שנים.

בואו נעשה את זה בעצמנו ונגיד שגם אחרים יודעים לעשות כמונו או אנחנו כמוהם. אבל בואו נשמור על כבוד המערכת.

לפנים משורת הדין אני חוזר בי ונותן את רשות הדיבור לנציג רשת "שופרסל", ד"ר רוני סורקיס. זה הדובר האחרון ממש, כדי שניתן אחר כך לאלי גורדון ולאמיר לענות לכל ההערות המאוד חשובות ששמענו.

תודה רבה על רשות הדיבור. אני רוצה לדבר על מספר דברים בכמה כובעים. הכובע הראשון הוא כמשווק, הכובע השני הוא כרופא וטרינר והכובע השלישי הוא כאזרח במדינת ישראל. הדבר הראשון שאני רוצה לדבר עליו הוא הטלת האחריות על המשווקים לאי-מכירת מזון שיוצר בתנאים לא נאותים, שזה דבר שבעיקרון אנחנו לא יכולים לדעת אותו, אי אפשר להטיל עלינו אחריות מלאה. אני מבין את הצורך לנקוב באחראים, אבל אני חושב שצריך לבצע תחקיר אפידמיולוגי, כי כשמדברים על קנסות, אם יצרן מסוים בעל רישיון יצרן מייצר מוצר ואני מקבל אותו אליי, ולאחר מכן מבוצעת בדיקה של משרד הבריאות ומתגלים פגמים במוצר הזה, אני נקנס ברוב הפעמים.

כמשווק, כמו יצרן? נראה לי כל כך לא הגיוני.

זה קורה בפועל, אשמח להביא לך מסמכים על זה.

ברור שנטפל בזה. מה עוד?

הנושא הנוסף שאני רוצה לדבר עליו הוא נושא של בדיקות משנה וטרינריות. במדינת ישראל מתקיים דבר שנקרא בדיקות משנה וטרינריות, אין לו אח ורע בעולם, לא באופן הזה.

אנחנו בתהליך לסגור את זה.

קודם כול צריך להגיד מאיפה הגיעו בדיקות משנה וטרינריות; הגיע מפקודת מחלות בעלי חיים. כשהיה מעבר של בשר טרי לקחו את החוק הבריטי שהעביר בשר מוויילס לאנגליה, וניסו להחיל אותו על מדינת ישראל. בפועל מה שיצא זה איזשהו שעטנז שקבע שבין עיר אחת לעיר שניה יבדקו את הבשר הזה. עם הזמן תוקנו תקנות, חוקקו חוקי עזר והיום כל נקניקייה וכל פסטרמה עוברת בין עיר לעיר, כשאין לזה אח ורע בעולם. המדינה האחרונה בעולם שעשתה בדיקות משנה היתה הולנד ב-1968. זה לא קיים יותר. היום זה קיים רק בארצות-הברית ממדינה למדינה – כאשר בית מטבחיים פדרלי שוחט במדינה אחת ורוצים להעביר את זה למדינה אחרת מבצעים בדיקות משנה לבשר הטרי. לא קיים דבר כזה בעולם ולדעתי, אין צורך בזה.

אז לא יהיה. לפי החוק לא יהיה.

אם לא יהיה, וזה בסדר שלא יהיה, אני לא מבין על מה יוטלו האגרות, כי בסופו של דבר אנחנו מדברים על עלויות כבדות מאוד שמוטלות כולן על האזרח.

גם השירות וגם האגרות.

ראיתי פה משהו אחר שהולך לצרוך כסף.

אוקיי, משהו אחר.

המשהו האחר הזה שהולך לצרוך כסף ידרוש כסף מאתנו ונשית את זה שוב על האזרח. לכן אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב טוב טוב האם יש צורך בכלל במושג של בדיקות משנה. לדעתי, אין בו צורך.

אני מצטרף למה שאמר אבשלום דולב, שאני לא רואה בפרק זמן של ארבע שנים אפשרות שהיצרנים במדינת ישראל יעלו לסטנדרט של HACCP ו-GMP. זה לא יקרה, אני חושב שזה פרק זמן קצר וצריך לחשוב מה עושים בפרק הזמן הזה. לדעתי כבר היום צריך לבצע הקלות מאוד גדולות, כי ההשלכות הלוגיסטיות שבדיקות המשנה גורמות היום – עומס על הכבישים, הפרדה בין מוצרים, חוסר התייעלות – הן כאלה שצריך לחשוב מחר מה עושים עם הדבר הזה.

הדבר הנוסף, אני מדבר כרגע כווטרינר וכאזרח - היום עובדים במפעלים וטרינרים פרטיים, אלה וטרינרים על פי חוק הרופאים הווטרינרים. הם רשאים לנפק תרופות, הם רשאים לבצע אפילו המתת חסד. אבל מחר, לכשיוחלט על תאגיד ציבורי וכל הפיקוח במדינת ישראל יהיה אך ורק באמצעות תאגיד ציבורי, אותם וטרינרים לא יהיה רשאים יותר לפקח על מזון. כלומר, הוא רשאי לתת תרופה, שהיא אולי מצילת חיים ואולי מסכנת חיים, הוא רשאי ליטול חיים אבל הוא לא יהיה רשאי לתת תעודה וטרינרית שאומרת שהבשר הזה הוא בין אפס לארבע מעלות. לדעתי זו פגיעה אפילו בחוק יסוד: חופש העיסוק. זה דבר שצריך לשקול אותו, עד כמה הוא נכון ועד כמה הוא מידתי. אני מבקש עוד פעם שישקלו את השיקולים הנוספים.

אנחנו נתייחס. תודה רבה לך.

אלי גורדון, בבקשה.

ריכזתי את ההערות המהותיות, אעבור עליהן ואנסה להתייחס. ההערה של איגוד לשכות המסחר, רז הילמן, לגבי הגדרת מזון רגיש. להערה של רז צריך בשני אופנים. דבר אחד, מה יהיה כתוב בחוק – שלוש שנים, ארבע שנים - ומה כתוב כרגע, לקצר פרקי זמן. אני לא חושב, כבוד היושב-ראש, שזה דבר ישים, לאור כך שבשנה השניה לאחר כניסת החוק לתוקף יש לא מעט מטלות שנמצאות מבחינתנו בתיעדוף יותר גבוה מאשר עדכון רשימת מזונות רגישים, במיוחד שרז מצביע על נקודה שניתנת לפתרון בדרכים אחרות לגמרי. הבעיה שרז הציג היא בעיה של תדירות דיגום משלוחים בנמלים. זה דבר שבנהלים או בצורה אחרת אפשר לפתור ללא תלות בהסדרים שמופיעים בחקיקה ראשית ושיופיעו בהמשך. הסוגיה הזו הועלתה גם לפני כן. אמרתי יותר מפעם אחת – גם אמיר ציין את זה וגם חלק מהחברים - ניהלנו ישיבות אינטנסיביות תוך כדי עבודה על החוק עם כל הגופים. חלק מההערות לא קיבלנו, ולא כי לא רצינו לקבל כי היה רצון לשתף פעולה ולהגיע לחוק בר קיימא ויישומי באופן הכי מלא שניתן. במקרה הזה זה לאבד את האבחנה בין עיקר לתפל, כי מזון רגיש יישאר מזון רגיש לעוד שלוש שנים, לא יקרה עם זה שום דבר, כאשר יינתן מענה לסוגיות של דיגום משלוחים.

השאלה הראשונה שלי היתה: תוך כמה זמן יהיו ההקלות למזון הרגיש? עזוב רגע את הרשימה.

התייחסתי לסוגיה הזו כמו שהתייחסתי, כי ההקלות לעניין מזון רגיש זה דבר שפותח פה דיון של שעה וחצי לפחות.

אי אפשר לעשות דיון כזה עם צוות מומחים בצד, שיבואו בסוף עם מסקנה? אני לא חייב להיות בדיון הזה, המשפטנים לא צריכים להיות, אבל אנשי טכנולוגיות מזון למיניהם יהיו בו. שיהיה צוות שתמנו שיישב על זה וימצא את התשובות הנכונות. זה פשוט עניין של התייעלות. המזון הרגיש דורש טיפול אינטנסיבי, קצת יותר מהמזון הרגיל, לפחות לפי הרשימות שראינו. זה אומר שאולי כדאי שתפצלו את זה ותיתנו את זה לצוות פנימי שלכם לתגבור, ואני בטוח שהאוצר ימצא את המשאבים הנדרשים בשביל צוות שיעבוד במקביל. תטילו עליו משימה שישיב בתוך חודש מה כלול היום במזון רגיש ומה כדאי להוסיף או לבדוק, אבל שיהיה טיפול בזה.

זה בהמשך להצעת החוק.

לא בתוכה.

שירות המזון עושה את הבדיקה ועדכון ורביזיה לרשימה באופן תדיר. אנחנו בעצמנו בודקים את עצמנו.

אני רואה את עומס החוק הזה עליכם. אני לא מקנא בכם, אני לא יודע מתי תלכו לישון, בגלל לוח הזמנים שבו כולנו רוצים לראות אותו מופעל. אני חושב שאתם צריכים לקחת צוותי משימות שיתחילו ויבדקו כמה נושאים במקביל. זה עניין של התייעלות או עזרה – זה נאמר רק לטובה. הבדיקה של מזון רגיש דורש הרבה מאוד אזהרות, טיפולים, מעקבים, שינויים והשלמות, כי לא רק סוכריות ללא סוכר זה רגיש, כל דבר פה יכול להיות רגיש, אז תיקחו את זה בחשבון ותאמצו את האופציה שצוות מקצועי אד הוק יטפל בנושא.

היו מספר הערות שהועלו על-ידי משווקים. אתחיל בזה שפה מיוצגות פה הרשתות הגדולות, יושבים כאן נציגים שלהן שניהלנו אתם דיונים במהלך כל התקופה. אלה מנהלי אבטחת איכות. אני רוצה להדגיש שיש הצדקה ויש צורך, ונכון להיום הרשתות הגדולות יודעות כבר לדבר על ניהול מערכות אבטחת איכות ובטיחות פנימיות. לראיה, גם רוני וגם יפעת הם מנהלי אבטחת איכות של רשת. מכאן ברור שרשת, שיש לה יותר מחנות אחת ויותר משתי חנויות, צריכה לדעת להתנהל אחרת ולבקר את עצמה ואת התוצרת שהיא משווקת בחנויות.

וכשזו לא רשת גדולה?

יש לנו הגדרה בחוק מי הוא קמעונאי גדול ומי קמעונאי קטן, והתייחסנו לשני הקצוות. בקצה אחד ישב לנגד עינינו בעל מכולת קטנה, וברור שחובה לבדוק וללמוד את כל דרישות החקיקה מ-א' עד ת' אי אפשר להטיל עליו, לכן אנחנו ממשיכים באותו רציונל שכרגע מעוגן ברמת החקיקה. זה אמנם הוצג קצת שונה על-ידי רוני, אבל בואו לא נשכח שגם היום האחריות על ייצור, שיווק וייבוא של מוצרי מזון היא בידיו של יבואן, יצרן או משווק.

לא באותה מידה.

זה לא נכון.

זה לא שונה מדרישות חקיקה בעולם.

אבל היתה פה הערה לגבי בקרת איכות אצל המשווק הקטן. אם יש לי מכולת, ובמחסן שלה - - -

אתה לא צריך.

היא צריכה בקרת איכות? היא לא יכולה להסתפק בזה שמי ששיווק לה את המוצר הוא אחראי עליו?

זה נכון, ומהרציונל הזה אנחנו שתי ישויות שעומדות בפירמידת אספקת המזון – יצרן או יבואן, שהם האחראים ההתחלתיים, הם עומדים בראש שרשרת האספקה. מכיוון שלאורך כל הדרך מזון יכול להיות מושפע לרעה מתנאים של אחסון ושל מכירה, לכן לאורך כל הדרך יש מענה לכל חוליה בשרשרת אספקת המזון. זה מצד אחד. מצד שני, גם מכולת כזו או אחרת, מצופה ממנה שלא תמכור מוצר מזון שלא מסומן בעברית. זה דבר שאפשר לדרוש גם ממשווק שהוא הכי קטן, אפילו לא מכולת אלא קיוסק. לעומת זאת הדרישות לבדוק באופן כזה או אחר, לדעת לתחזק מערכת אבטחת איכות פנימית – מצופה מרשתות השיווק.

רק עברית?

עברית וערבית.

חובת סימון מתוקף חקיקת המזון שמוזכרת בחוק, נכון להיום זה עברית.

נושא העקיבות עלה פה יותר מפעם אחת מכל מיני כיוונים. אני מתחבר פה לסוגיה נוספת שהועלתה פה יותר מפעם אחת, הקריאה לאמץ חקיקה זרה, מודרנית, הכי טובה והכי נכונה. אבל צריך להבין את העקיבות, השפה העברית עוד לא יודעת איך להגדיר אותה, אם זה עקיבות או נעקבות, אבל traceability בחקיקה בחוץ לארץ ניתן לזה מענה ויישמנו את כל המודול של העקיבות גם בחקיקה שלנו, עם העיקרון הבולט ביותר: דע ממי קנית, דע למי מכרת. בחקיקות בחו"ל זה הוגדר כ-one step up, one step down. זאת הלוגיקה וזה המנגנון שהוטמע אחד לאחד בכל הנושא של עקיבות. דרך אגב, אני לא חושב שמישהו מתנגד ברמה מהותית לזה שתהיה עקיבות למזון, מרמת היבואן ואפילו המשווק. שמעתי שיש פה אי יכולת להתחבר לנוסחים, הייתי מגדיר את זה. אני מציע שכשנגיע לסעיפים - - -

נגיע לכל סעיף, ואם תיתנו לנו זמן נתחיל בקריאת סעיפים.

עמותות – אציין פעם נוספת שהיתה התדיינות. אין כוונה לא להבין ולהתחבר למצוקות ולצרכים של העמותות. לכן, אם יש הבנה נוכל להתייחס בהמשך.

סוגיה נוספת, שגם היא נובעת ממצוקות ומהבנה שיש צורך לעשות הקלות מסוימות, מה שבחקיקה בין-לאומית הוגדר תחת flexibility – ייצור מזון ברמה של נקודות שיווק, ששאלו פה למה חייבים לקבל רישיון יצרן. החקיקה נותנת פה מענה לאותה גמישות, ולשר הבריאות ניתנת אפשרות להקל מחובות רישיון היצרן הגורפות, הגדולות והמכבידות על יצרן בנקודת קצה. על אף שבואו לא נשכח שאותו יצרן לוקח מוצר מסוים, פורס אותו, אורז אותו והוא כן צריך לדעת לפחות לסמן אותו בצורה נכונה, כי מאותו רגע שהוא אורז את המוצר הוא הופך להיות אחראי על אותו מזון.

התייחסות נפרדת לכמה נקודות של התאחדות התעשיינים: אני מסכים עם גליה שהתקינה במזון מיושנת, אבל צריך לקחת בחשבון שחקיקה במזון זו ההגדרה החדשה שהצלחנו להפוך אותה לביטוי נרדף. בחקיקת מזון, וזה נאמר כאן, יש לא מעט תקנות ותקנים שהם לא מעודכנים נכון להיום, והוזכר שהם אפילו מיושנים למדי. צריך לדעת לעשות הפרדה, ואנחנו עושים את אותה הפרדה, בין תקנים שהם בתהליך רביזיה – ונעשית רביזיה במסגרת מכון התקנים בשיתוף פעולה עם משרד הכלכלה ואתנו - לבין תקנות. זאת הסיבה שבסעיף מסוים השר רשאי להתקין תקנות שמתוקפן יבוטל סעיף כזה או אחר או תקן כזה או אחר כי תקנות בריאות הציבור (מזון), מתוקף פקודת בריאות הציבור (מזון) שהחוק הזה מחליף אותה, מדברות על נושאים שהם בריאות הציבור פר סה, גם אם זה נושא של מזהמי מזון או תוספי מזון. אלה הנושאים שגם החקיקה באירופה יצרה רגולציה בתיעדוף, להבדיל מדירקטיבות שהן וולונטריות ממדינה למדינה. זו רגולציה שמחייבת את כל הגוש.

דוגמאות לתקנות כאלה, שכולן מתעדכנות באופן תדיר ביותר: תקנות לתוספי מזון וגם תקנות לשאריות חומרי הדברה. יש לנו מספר הנחיות שאנחנו מתחזקים כמו תקנות, ובעתיד הקרוב, עם כניסת החוק לתוקף, תהפוכנה לתקנות.

סוגיה של בשר מופשר – ינון יתייחס.

יש פה עוד סוגיה שאבשלום העלה, שהיא הימצאות של מפקח אחד בחוליה אחת בשרשרת הפיקוח. אנחנו ממשיכים עוד לעבוד על החוק, יתכן מאוד שעד שנגיע לסעיפים - - -

אני מציע שבקריאה נגיע להערה לגבי ביקורת המשנה והתחנות העירוניות.

לגבי בשר מופשר, עומרי ציין שבמדינות אחרות בעולם לא מוכרים בשר מופשר. הבעיה היא לא בעיה בריאותית, הבעיה היא בעיה צרכנית בעיקרה. הבשר המופשר, שנמכר כבשר מופשר מבשר קפוא, עדיין קיים במדינת ישראל. בחוק נתנו ביטוי חזק יותר לנושא הצרכני, קרי שהצרכן יידע מה הוא קונה.

בשר מופשר הוא לשימוש מיידי. אתה לא מקפיא אותו בחזרה. אם אנשים לא יודעים, הם יגיעו הביתה ויקפיאו אותו חזרה.

אדוני היושב-ראש, יש פה עוד בעיה אחת. הרבה פעמים זה מוצג בקצבייה של הרשת אחד ליד השני. הצרכן לא תמיד יודע בדיוק כי הוא לא נמכר באריזה סופית, הבשר מופשר בקצבייה. זאת אומרת, הוא רואה גוש אנטריקוט במחיר מסוים וגוש אנטריקוט במחיר אחר ואז הוא צריך לקנות. יש פה הטעייה של הציבור עד הגעה לנושא של פגיעה בבריאות הציבור, כי בתקנה הוגדר 48 שעות בתנאי שהופכים את זה כל שש או שמונה שעות – אני לא זוכר בדיוק. אז הצרכן לא יודע בדיוק כי לא כתוב על זה שום דבר, יש שם גוש.

זה לא נכון.

איך הציבור בכלל יכול לדעת אם הבשר הוא מופשר או טרי, כשהוא כנתח. אני חושב שזה לא צריך להיות ככה.

זה המקום היחיד בעולם שלוקחים בשר קפוא ומוכרים אותו מופשר.

ינון, בבקשה.

במקרה הזה לא מדובר דווקא בפרק הסדרת הפיקוח הווטרינרי אלא בחוק באופן כללי. אבל, כפי שציינתי, נתנו גם בחוק ביטוי חזק יותר ליכולת השר לתקן תקנות ספציפיות בנושא של סימון, למניעת אותה הטעיית הצרכן. עדיין, זה לא יוצר מצב שבו יהיה איסור למכור בשר מופשר. אלא מאי, שמה שנאמר כרגע לא יהיה בעתיד. זאת אומרת, אותה הנחייה אומרת שבשר שהופשר לא יוכל להימכר בתפזורת ברמת האטליז אלא אך ורק כשהוא ארוז מראש. קרי, הצרכן יקבל תווית שעליה יהיה כתוב שהבשר הוא בשר מופשר – לא על הוויטרינה.

ומומלץ לא להקפיא אותו בחזרה.

בוודאי. לא על הוויטרינה, אלא על האריזה עצמה, וזה בא לידי ביטוי בחקיקה. בד בבד, כפי שרואים את זה גם בימים האחרונים, יבוא הבשר הטרי גדל. זאת אומרת, המלאי והמצאי של בשר טרי במדינת ישראל מוגבר. ישנה גם פעילות, ללא קשר, שכמות הבשר הטרי תגדל. אנחנו מניחים שבד בבד עם זה כמות הבשר המופשר תקטן. זאת המשמעות גם בחקיקה.

אבשלום דולב דיבר על הנושא של כתובת רגולטורית אחת. מי שקורא טוב את הנושא של הסדרת הפיקוח, כולל בנושא של חלוקת הסמכויות בין שני המשרדים, רואה שאכן ניתן לזה ביטוי על מנת לתת פתרון למה שהוא דיבר. זאת אומרת, שהכתובת תהיה כתובת רגולטורית אחת ולכן ציינו את זה גם במצגת.

או כתובת מובילה, כי זה מחייב אתכם בהתייעצויות שונות עם המשרדים השונים.

בוודאי. זה לא אומר שלא יכולים שני רגולטורים - - -

אבל יהיה רגולטור מוביל.

בדיוק ככה.

תודה. אמיר, בבקשה.

אתייחס באופן כללי לחלק מההערות שעלו. עלתה פה כמה פעמים הטענה של אחריות המשווקים ומה שנדרש מהם לאור ההסדרה החדשה. אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו. אם עושים פה שורה של הקלות בכניסה, באיך שמוצרים מגיעים, חייבים לייצר גם את סגירת המעגל, שתהיה לנו יכולת לעקוב אחרי המוצרים במידה שקורה משהו, שתהיה יכולת לרגולטור לבצע את הפיקוח שלו. עם זאת, אם ספציפית משהו בדרישות המסמכים או בדרישות העקיבות מטיל דרישה שממש קשה למשווקים לעמוד בה, ונבין משירות המזון שאפשר למצוא לזה חלופה או שיש פרט מידע שאפשר להסתדר בלעדיו – למרות שדנו בזה ארוכות ושמענו גם את ההערות מהשטח – אז במסגרת הדיונים פה אולי נוכל לתת לזה מענה. אבל ככלל, דרישת העקיבות ודרישת ושמירת המסמכים היא חלק מהמודל, היא מהרגולציה. דובר פה על-ידי נציגי התאחדות התעשיינים על אימוץ הרגולציה האירופאית – זה עובד שם בצורה כזו או אחרת. יש שם את דרישת העקיבות ואת דרישת שמירת המסמכים.

נושא לוחות הזמנים, שעלה בשני הכיוונים – בפרק הפיקוח הווטרינרי אני מבין מהשטח שאולי ארבע שנים זה פרק זמן מועט מדי מבחינת יצרנים בשטח. לעומת זאת, בכל מה שקשור ברגולציה החדשה, בעיקר היושב-ראש העלה את זה שנראה לו פרק זמן ארוך מדי – שנה, או עדכון רשימת המזון הרגיש בתוך שלוש שנים - יש פה עניין של תיעדוף המשימות של שירות המזון ביום שהחוק עובר. ביום שהחוק עובר, על מנת שהם יוכלו להפעיל את הרגולציה החדשה, צריך להשלים את הקמת המערכת הממוחשבת, צריך לקלוט כוח אדם חדש שיבצע את הפיקוח בשווקים. דרך אגב, עלויות המדינה גדלות ברפורמה ולא קטנות, וזה לא עושה את האוצר לא שמח. אנחנו שמחים לתת את המשאבים לטובת הרפורמה הזאת. צריך להכשיר את אותם מפקחים וצריך להתקין את התקנות. יש פה עוד עבודה משפטית, יש הרבה סעיפים בחוק שמסמיכים את השר להתקין את התקנות. לקצר את השנה הזאת – אני חושב שזה יעורר קשיים יישומיים ותפעוליים, בעיקר מי שבסוף יוצא מפה עם משימות ועם המשך עבודה זה שירות המזון.

החוק הזה אמור לשפר את איכות המזון. זאת אומרת, שכדאי לקצר את התקופה שבו המזון לא באיכות הנדרשת היום. אתם בסד כזה שיש כל הזמן דילמה: או לחכות שהביורוקרטיה והחלק המשפטי ייקח את הזמן הנדרש, ומצד שני אתם משאירים לציבור מזון שהוא לא בפיקוח הנדרש ובאיכות הנדרשת. אל תשכחו את זה. בדוגמה של הבשר המופשר – מסדרים את העולם כולו, וכל יום. תלכו עכשיו לשוק, בוודאי יחגגו על זה. אז בואו נבין שנדרשת פה ריצה כדי שאנשים יקבלו מזון בריא כמה שיותר מהר. אז להגיד שזה יקרה בתוך שלוש-ארבע שנים – סליחה, אני ביורוקרט, אני לא מאמין שביורוקרטיה יודעת לעבוד על ארבע שנים. אין דבר כזה. אחרי שנה היא מתעייפת ואז אין מעקב ואין המשכיות. מצד שני, בעוד ארבע שנים אני בטוח לא בכנסת, אז מה יהיה? תיקחו בחשבון שהרפורמה הזאת נדרשת כדי שהציבור יבין שמתייחסים לצרות שלו. אם יש בעיה תקציבית אז אמיר יודע להסתדר טוב מאוד, אבל גם אני יודע להגיע למי שצריך.

אני חושב שאולי יש פה צורך לפצל משימות בין צוותים שיעבדו במקביל, ולקצר את הזמן. זה לא משאלה אישית שלי, כל ההיגיון הולך בכיוון הזה. אני בטוח שחשבתם על זה, אבל תחזרו ותחשבו על לוח הזמנים.

ארבע שנים לעניין הפיקוח הווטרינרי, ששם - - -

זה הכי חמור. אתם יודעים להגיד כמה בשר ללא שום פיקוח יש בשוק היום? אני לא רוצה להעמיד אותך במבחן. המצב הוא לא סימפטי. אני תושב באר שבע, מסתובב בשוק של באר שבע ורואה כל מיני דברים. עושים לי טובות: תיכנס פנימה. אז אני נכנס ויוצא בדיכאון. אני אומר לכם, זה עניין של בטיחות - - -

במכולת מלכה זה לא ישתנה גם אחרי החוק.

כדאי לבוא להגיד לה שלום, בשביל זה כדאי לבוא. זה הכי חשוב.

אני חייב להגיד גם לרשתות הגדולות: ההרגשה שלי, כאזרח פשוט, היא שיש השקעה אדירה בעיצוב בסניפים וזה בזבוז מטורף, שבסוף מי משלם אותו זה הקונה. אני רואה השקעות מטורפות בעיצוב, באדריכל – וואו. תתחילו למכור במקומות שהם סבירים. האזרח לא צריך שיסנוורו אותו עם הרבה אורות, זה גם לא בריא. תחשבו על זה, גם בזה אפשר לחסוך כסף. הפרסומים בעיתון – זה טוב לפרסומאים. מספיק כבר, אנחנו מוצפים. זה בעניין עלות המוצרים.

חשוב היה לנו לשמור, במקומות שהתאפשר, על איזושהי אבחנה בין העסקים הגדולים והקטנים. זה קו כללי, שאנחנו חושבים שצריך לחול בכל הרגולציה הממשלתית ובכל החקיקה והתקנות, כי עלו פה טענות כאילו למשווקים קטנים עושים הקלות יותר מדי גדולות ובסוף יש פה סכנה לבריאות הציבור. אני ממש לא חושב שזה המצב. אני חושב שיש רמה מסוימת של חובה שחלה על כולם, ואיפה שהיה אפשר, ברמת העיצומים ובהוראות שונות בחוק, יצרנו דיפרנציאציה בין העסקים הקטנים לבין העסקים הגדולים.

בבקשה, אלי.

משפט אחד, שלא קשור למה שנאמר: נכון להיום איכות הפיקוח על המזון במדינת ישראל סבירה, אני אומר בצניעות; הפיקוח הממשלתי שעושה המדינה על כל המקטעים – ייצוא, ייבוא ודרכי השיווק. לקראת הדיון הבא אביא במדויק - מדי שנה נעשה סקר ונבנה מדד של בטיחות המזון. גוף שהוא לא גוף ישראלי, בארצות-הברית, קשור לאחד המגזינים המפורסמים ביותר, עושה מדד חוסן מבחינת בטיחות המזון. לפני שלוש שנים, אם אני לא טועה, היינו בציון 99 – אנחנו, מדינת ישראל – מבחינת food safety, nutrition safety וכדומה. יש שם מספר מדדים.

אנחנו מדינה נהדרת, אבל אני רוצה להיות עוד יותר. בבקשה, הערות, אבל קצרות הפעם.

המשחטות התעשייתיות יחד עם משרד החקלאות מנהלות פילוט של שנה, ללא בדיקות משנה בכל עיריית תל-אביב, ולשם נכנסות הרבה מאוד משאיות כל יום. הפיילוט הזה הוכיח שאפשר להגיע עם מערכות הבקרה שיש לנו כבר היום בלי בדיקות המשנה – אפשר לבטל אותן כבר בשבוע הבא.

רק במקום הקטן הזה, מדינת תל-אביב?

כן, במדינת תל-אביב זה כבר מבוטל לגבינו כי אנחנו עומדים בתנאים הנדרשים.

היועצות המשפטיות של המשרדים, בבקשה.

אני משירות המזון הארצי. אני רוצה להגיב לטענות שעלו פה בעיקר מהמייצגים של המשווקים הקמעונאים. המודל פה לא משהו חדש, כמו שאמר אמיר. הוא לקוח מחוק המזון האירופי, שם יש food business operator, וגם שם חילקו את זה לאחריות של כל חוליה וחוליה בשרשרת.

טענה נוספת שהועלתה פה היא לגבי אחריות יותר מדי גדולה על המשווקים. אין פה שום סעיף שמדבר על זה שהמשווק אחראי על הסימון או אחראי על הרכיבים - - -

בוודאי שכן.

אני מציע שכשנגיע לקריאת הסעיף תעירו.

אם הוטלה עליו ספציפית, כמו סימון של אזהרת חנק, הוא צריך לעמוד בה.

תודה רבה. עדנה הראל, בבקשה.

אמירה כללית, שאני חושבת שחשוב להדגיש גם בהיבט המשפטי: המודל הרגולטורי פה שונה מהמודל שהיה נהוג עד עכשיו. כאשר אמרו שיש מקום להסיר את העומס הרגולטורי בשער הנמל בייבוא בגלל שיש מדינות אחרות בעולם שנוהגות כך, ונופפו במודל האירופי, אז ההשלמה של הסרת הפיקוח בכניסה לישראל בנמל היא המודל האירופי הכללי. המודל האירופי הכללי מעביר את הפיקוח אל השווקים. במודל האירופי הכללי יש פיקוח, כמו שאמרה שרון, על ה-food operator. אז להגיד שכולנו בעד הסרת הנטל מהייבוא, אבל החוק הזה לא טוב כי הוא מטיל על המשווקים כל מיני דברים – אז זאת עסקת חבילה שאומרת שכדי שנבטיח את בטיחות המזון, שוק המזון כעת, מבחינת רגולציה, מתנהל אחרת; הוא מתנהל כך שיש יותר פיקוח, יש יותר אחריות על החוליות השונות בשרשרת. לכן יש כאן חוליות שיש עליהן הסדרה ברורה, מודרנית, שלא היתה קיימת עד היום. אבל זה המודל האירופי, לכן זו עסקת חבילה וצריך לזכור את זה כאשר דנים ברכיבים השונים. אנחנו נדון בחוליות השונות, ונחזור מעת לעת לאמירה הזו שמדובר בעסקת חבילה, כי התוצר שאנחנו רוצים להבטיח הוא בטיחות המזון בדרך שהיא מודרנית יותר, שהיא מקובלת ומקבילה למה שיש בעולם, בדרך שמאפשרת זרימה טובה יותר, יעילה יותר ואנחנו מקווים גם זולה יותר לצרכן, אבל כדי להשיג את אותם תוצרים בתחום בטיחות המזון בריאות הציבור צריך לקחת את כל המודל ולא רק את מה שנוח מתוכו. זאת נקודה שחשבתי שנכון להדגיש אותה בהיבט של המכלול הרגולטורי. זאת אומרת, החוליות פה קשורות אחת לשניה. העקיבות היא הדוגמה המובהקת, אבל היא לא הדוגמה היחידה.

האחריות של המשווק וגם האבחנה בין משווקים גדולים למשווקים קטנים קיימת גם היא במודל האירופי; כאשר מבטיחים רכיבים מאוד גדולים של עקיבות, אחריות והיבטים שונים במכלול הגדול של הזרימה של המזון בשוק, אפשר להקל בנקודות קונקרטיות גם על עסקים קטנים. בהסתכלות הכוללת אין בזה משום פגיעה בבריאות הציבור ובבטיחות הציבור. זאת אומרת, יש פה איזונים שניתן למצוא אותם, ונוכל להראות את זה, גם במודלים האירופיים. אבל המודל הוא מודל כללי, כולל העניין של ההוראות המחייבות שנקבעות על-ידי רגולטורים קונקרטיים בתחום המזון, בתחום תוספי המזון או עניינים אחרים שגוברים על הסדרים קונקרטיים בתקנים או בהסדרים מקבילים אחרים שקיימים בתעשייה. ברכיבים השונים, שהעירו הערות לגביהם של אי נוחות למשווקים או אי נוחות ליצרנים, הם מודלים שבהרבה נקודות נמצא את עצמנו חוזרים ומסבירים למה הם קשורים לתמונה הכוללת של המודל הרגולטורי. זאת הערה אחת.

הערה שניה – אעשה אותה הרבה יותר קצרה – היתה פה טענה שמודל העיצומים שקיים כאן חמור באופן רוחבי ביחס לעיצומים בתחומים אחרים. אני מבקשת לכפור בטענה הזאת. בתחום העיצומים יש לנו מודל רוחבי במשרד המשפטים, ואנחנו מאוד עקביים גם בסטנדרטים של הטלת עיצומים, גם בגובה העיצומים, גם באפשרות לקבוע תקנות הפחתה. נוכל להסביר את כל הדברים האלה. יש פה כלי שהוא כלי מאוד חשוב בהסדרה מודרנית, מנהלית, רוחבית, על מנת להבטיח אכיפה, ואנחנו חושבים שהוא חלק מאכיפה מודרנית - האפשרות שקיימים עיצומים. המודל עצמו הוא מודל שנקבע על פי אותם סטנדרטים שיש לנו בתחומי רגולציה אחרים.

תודה. אני רוצה לציין דבר אחד, שלא עלה בדיון, ולהדגיש אותו: הרפורמה לא אמורה לפגוע לא ביצרנים המקומיים ולא בעסקים הקטנים. זה ברור. לא יהיו פה מהלכים שיפגעו בשני הכיוונים האלה. אנחנו לא רוצים לייבא יותר על חשבון הייצור המקומי, שיהיה ברור.

דבר שני, נתחשב גם בתעשייה הקטנה, גם בבתי המלאכה הקטנים, גם במסעדות, גם בגופים הוולונטריים, נשמור על היכולת שלהם להתמודד, אבל לא בפשרה על איכות המזון. תזהירו אותנו אם אתם רואים סכנות כאלה, כי לכם יש את הידע יותר מאשר לנו, הנבחרים. תספקו לנו את ההערות האלה.

ברשותכם, אנחנו מסיימים את פרק הזה של הדיון הכללי. אני רוצה להודיע לכם שב-16 בספטמבר, למחרת ראש השנה, יתקיים דיון ראשון נוסף מ-11:00 עד 13:00; ביום חמישי, ה-17 בספטמבר, עוד לפני יום כיפור, משעה 9:00 עד 12:00 וב-20 בחודש מ-9:00 עד 12:00 דיון נוסף. הכול יודפס ויועבר אליכם באופן מסודר, אבל אני רוצה להודיע לכם כבר. זה רק כדי להסביר לכם שנעבוד בצורה אינטנסיבית ונעשה מעקב על ההערות. יש לנו זמן בין הישיבות כדי שהלשכה המשפטית והיועצים המשפטיים שלנו יעבדו את החומר.

ננסה לנצל את הזמן אחרי ישיבה וישיבה, אבל זה מיום ליום.

ברשותכם, נעשה הפסקה של חמש דקות ונתחיל לקרוא את חוק.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:05 ונתחדשה בשעה 13:11.)

אני מחדש את הדיון. בבקשה.

נתחיל לקרוא את פרק ז' לחוק התוכנית הכלכלית. "תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2015 ו-2016, התשע"ה-2015". אחד הדברים שמצערים אותנו שיחד עם ביטול פקודת בריאות הציבור (מזון), שבאמת יש פה סעיפים שנועדו להחליף אותה ולכן היא מבוטלת, גם שם הנושא "פיקוח על בריאות הציבור (מזון) נעלם, כי אנחנו נהיה פרק ז' בחוק ההסדרים. אנחנו מחפשים פתרונות לדבר הזה, שישמר לפחות את מהות התיקון הזה, שנוגע לפיקוח על מזון, גם בשם החקיקה הראשית. יכול להיות שצריך יהיה למצוא דרכים אחרות כדי להשאיר את זה כחוק או כהוראה שעומדת בפני עצמה ויש לה שם בפני עצמו, לא רק איזה פרק בתוך התוכנית הכלכלית.

היות שהיועצים המשפטיים בקיאים הרבה יותר ממני, אני מציע שתתייעצו ביניכם, עם משרד המשפטים, ותמצאו את הנוסח כדי להגיע להמלצה שאני מבין שהיית רוצה שנגיע אליה.

זה חשוב, כי יש פה אחריות מיוחדת. למרות שזה לא התחום שלי, אני חושב שאת צודקת.

נעה, אני באמת מבקש שתתייעצו ביניכם ואם יש צורך באיזה תיקון, השלמה או מהלך כלשהו אני בטוח שנביא את זה, עם חבריי חברי הכנסת, לאן שצריך כי זה בהחלט חוק חשוב וכבד.

נתחיל בסימן א' - מטרה ופרשנות, אבל נקרא כרגע את סעיף המטרה. לסעיף הפרשנות יש התייחסויות שונות, חוזרים אליו כל הזמן, אז אנחנו מציעים להגיע אליו בהוראות הספציפיות ולא לקרוא אותו לפי הסדר. זה סעיף ארוך, כבד ודברים מנותקים מהקשרם קשה להבין.

"סעיף 25. (1) פרק זה בא להסדיר את אחריותו של יצרן מזון, את הפיקוח על ייצור מזון, את אחריותו של יבואן המייבא מזון ואת הפיקוח על יבוא מזון, והכול לשם אספקת מזון ברמת איכות, תקינות ובטיחות נאותים לציבור, ובכלל זה בתנאי ייצור נאותים, המתאימים לאמות המידה שנקבעו בחקיקת המזון;"

כתוב פה "חקיקת המזון בישראל", אבל יש לנו אחרי זה הגדרה מה היא חקיקת המזון, אז אולי אפשר להסתפק במילים "חקיקת המזון" ולהוריד את המילה "בישראל".

"(2) להסדיר את אחריותו של משווק מזון וחובותיו בכל שלב משלבי העברת המזון מעת יצורו, דרך ייבואו ועד מקום המכירה ישירות לצרכן, כדי להבטיח כי המזון הנמכר יוצר בידי גורם המורשה לכך, ואם יובא, שהיבואן בעל תעודת יבואן רשום, וכן כדי להבטיח כי הוא משווק ברמת איכות, תקינות ובטיחות נאותים המתאימים לאמות המידה שנקבעו בחקיקת המזון.

)3) לקבוע אמות מידה לבטיחות, תקינות ואיכות המזון בישראל בהתאם למקובל במדינות המפותחות, לרבות בתקנים בין-לאומיים מובילים."

יש לנו פה את המטרה שנוגעת ליצרן וליבואן – גם האחריות שלהם וגם הוראות הפיקוח על ייצור המזון ועל ייבוא המזון - גם את נושא המשווק, שמסבירים שהוא שסוגר לנו את כל השרשרת, מהייצור ועד המכירה לצרכן. המטרה השלישית היא הסדרת אמות המידה לאותם שלושה נושאים עקרוניים: הבטיחות, התקינות והאיכות של המזון.

בבקשה, הערות.

אני מנהלת הבטחת האיכות ב"מגה". הנושא של הפיקוח הווטרינרי הוא נושא מאוד קריטי וגדול והוא לא נכנס בכלל לסעיף המטרה. לעניות דעתי כדאי להכניס את זה גם למטרה.

אם אני מבינה נכון את המבנה של החוק, הוא מדבר על יצרן מזון, ובנוסף על החובות של יצרן מזון מסוג בשר יש עליו את חובות הפיקוח הווטרינרי. זאת אומרת, הוא לא מנוטרל משאר החובות.

הוא לא מנוטרל, אני פשוט אומרת להוסיף עוד סעיף להגדרה כי כל הנושא של הגדרת הקביעה של הפיקוח הווטרינרי לא בא בהגדרה במטרה.

השאלה היא אם הוא לא פיקוח על ייצור מזון ועל שיווק מזון. הוא הרי סניף של המזון, זה מזון שהוא בפיקוח וטרינרי, יש לנו את המשקאות המשכרים שגם הם סוג של מזון. יש כל מיני סוגים של מזון, ואני חושבת שדווקא סעיף המטרה הזה כולל.

אני מנהל תחום המזון באיגוד לשכות המסחר. הייתי מבקש להוסיף לסעיף הזה מטרה חשובה, שכיכבה גם במצגת והיא מככבת גם בתקשורת, ולרשום שפרק זה בא גם כדי לייעל את תהליך הפיקוח על המזון כדרך לסייע במאבק ביוקר המחיה, להפחית את מחירי המזון. אני מבקש שזה יבוא לידי ביטוי גם בסעיף הזה בצורה מפורשת.

העניין הוא שההוזלה של מחירי המזון לעומת המצב הקיים, זה דבר שיוכל להיעשות. זו לא מטרה ארוכת טווח שתלווה את החוק הזה בפרשנות בכל פעם שיפתחו את ספר החוקים. דיברת על הפיקוח, על ייעול תהליכי הפיקוח; תהליכי הפיקוח זה מה שכתוב במטרות. הוזלת המחירים זה כרגע, אבל זה בוודאי - - -

לא לא, זה כל הזמן. זו התמודדות מתמדת.

זו הוראה מרכזית שתחול על מזון וממנה יצאו לכל חקיקת המזון האחרת, אנחנו חייבים להדגיש את הדברים הבאמת חשובים: בטיחות המזון, תקינותו, איכותו והדרכים לפיקוח על השגת המטרה הזאת. הוזלה המחירים יכולה להיות תוצאת לוואי, אבל היא לא המרכזית.

אני מסכים אתך, אני רק חושב שמטרה נוספת היא לעשות את הפיקוח בצורה יעילה שלא תטיל עלויות מיותרות. זה מה שאני מתכוון.

אדוני, יש כל מיני תוצאות לוואי שיכולות להיות לחוק, אבל כשבאים לפרש הוראה של החוק משתמשים בסעיף המטרה. הרי בשביל מה צריך בכלל סעיף מטרה? אפשר להסתכל בחוק ולראות מה הוא עושה ומה הוא לא עושה. סעיף המטרה אומר מה עמד לנגד עינינו, והמטרה הראשונה היתה להסדיר פיקוח, להבטיח איכות מזון, להבטיח תקינות מזון, להסדיר את כל שרשרת המזון, להבטיח אמות מידה מקובלות.

המטרה היא תמיד להתמודד עם עלות המזון. זו לא מטרה חד-פעמית וזה לא מבצע. המטרה היא להתמודד עם העלויות של כל מוצרי המזון בעתיד. זו מטרה עליונה בעיניי, מפני שזה מה שיאפשר לכל אחד מאתנו – למי שלא מגיע היום למזון הזה, לצערי - להגיע, אם המחירים יהיו סבירים. ולכן יש מטרה עליונה – לחפש את כל הדרכים להוזיל את המזון.

נניח שחלק מהשרשרת – אני לא יודעת איזה רכיב בשרשרת - יגרום לעליית עלויות, כמו שאומרים המשווקים שיש להם פה עליית עלויות. האם לאור זה צריך יהיה לקרוא את פרשנות החוק אחרת? האם זוהי מטרה שהיא באמת גדולה - - - ?

אני מבקשת לתמוך ביועצת המשפטית של הוועדה ולהזהיר מאוד מפני הכללת הוזלה כמטרה בחוק שהוא חוק רגולטורי. החוק הרגולטורי הזה, המטרה שלו היא להבטיח את בטיחות המזון ובריאותו. אנחנו עושים הסדר שהוא הסדר חדש, בדרך אחרת. עשינו פה מודל - - -

אז איך זה שהרגולציה לא התמודדה בשנים האחרונות, לפי השקפים שראינו, והמחירים הלכו וטיפסו בצורה מטורפת? אני חושב שאם במסגרת הפיקוח על המזון מתמודדים עם עלות המזון, לדעתי זה ערך לא פחות עליון מאשר עוד כמה דברים שעושים בחוק הזה. בעיניי העלות של המזון היא לא פחות חשובה, בוודאי לחלק גדול מהאוכלוסייה של המדינה. מישהו פה הזכיר שאהבתי זה התמודדות עם העוני – זה נכון. אני אומר לכם שזה מהותי, כי אחרת אנשים לא יגיעו למזון.

האם אתה רואה מצב שבו יתקפו החלטה של מנהל שירות המזון, שלא אישר ייבוא של חיטה שיש בה שאריות רבות של חומרי הדברה, למרות שהיא הרבה יותר זולה בעולם?

לא בא בחשבון.

אבל זאת הבעיה. מבחינה משפטית, אם זאת תהיה מטרה שנמצאת באותה רמה - - -

אני סומך על היכולת שלכם לנסח את החוק. אם המטרה היא קודם כול בריאות הציבור, ובריאות הציבור נפגעת מזה שיש אנשים שלא מגיעים לבשר מפני שאין כסף והבשר הוא יקר מדי והעוף יקר עוד יותר, אז אני איאבק כדי שהבשר יהיה זול, אבל לא על חשבון האיכות שלו. תבינו את זה. אי אפשר לעשות שני דגלים שמתמודדים עם בעיה? כן, צריך להתמודד. כל הצעת התקציב זו תוכנית כלכלית, זו לא תוכנית בריאותית בלבד. אני חושב שכדאי שתבינו את זה. והמשפטנים, עם כל הכבוד וההוקרה שיש לי אליכם, ויש לי נציגות בבית, אני חוזר ואומר לכם: בתוכנית הזאת יש מאבק לא פחות חשוב – ביוקר המחייה, לא של היום בלבד.

המטרה הזאת באמת מופיעה בפרק א' לחוק, בסעיף 1 לחוק התוכנית הכלכלית. הוא אומר שהחוק בא לתקן חוקים שונים במטרה להגדיל את הפריון במשק, את רמת התחרות בו ולהוזיל את יוקר המחיה. זה נמצא בחוק התוכנית התוכנית הכלכלית, שאנחנו פרק ז' בו. אבל הפרק הזה עצמו הוא בתוך כל הפרקים - - -

ומה יקרה כשהחוק יהיה עצמאי?

הוא לא יכול להיות עצמאי. אם הוא לא מפוצל הוא לא עצמאי.

ביום שהוא יהיה עצמאי, אנחנו לא רוצים לאבד את הערך הזה. למה הוא לא יהיה עצמאי?

כי אם זה בחוק ההסדרים הוא לא עצמאי.

חשבתי שהיועצים המשפטיים מחפשים פתרונות, לא מקשים.

הם מחפשים פתרונות, אבל הם לא יכולים ליצור בתוך חוק חוק שיוצר חוק חדש.

בינתיים המחוקקים זה חברי הכנסת, אז אני מציע שתבדקו את הנקודה הזאת ולא נסתפק בתשובה המיידית.

אוקיי.

יש להפריד בין שתי עלויות: יש עלות של המזון, שהגברת הזכירה, שיש מזון זול יותר או פחות זול, ויש עלות רגולטורית של עצם הפיקוח. יש פה עלות רגולטורית חדשה, חלקה מחליפה קיימת וחלקה חדשה, והעלות הרגולטורית בסופו של דבר נופלת בעזרת האגרות, והאגרות בסופו של דבר משורשרות לצרכן. לכן אני חושב - - -

הכול משורשר לצרכן, אבשלום. ראית פעם משהו שלא משורשר לצרכן? הרי זה חלק מהבעיה, בשביל זה אנחנו כאן.

אני מסכים, אבל היא הסבירה את השאלה דרך מחיר המזון הנקנה או המיובא, שאם הוא יהיה פחות ערך - - -

לא נכנסנו לפחות ערך. החוק הזה בא תחת כותרת, ותודה נעה שאת מקריאה את פתיחת החוק - - -

אפשר לכתוב אותו בכל סעיף וסעיף, אבל זה כתוב בסעיף המטרה.

לא בכל סעיף וסעיף, אבל אני חושב על מה שאמרתם לפני כן; כשהחוק הזה יהיה עצמאי בלי חוק ההסדרים, הייתי רוצה שהחשיבות הזאת, הנקודה המרכזית שהיא הוזלה מתמדת ליוקר המחיה כדי שכל אחד מהאזרחים ייהנה ממנה, אני מציע שנכלול את זה במטרות. אני חושב שזה ערך, שלא נשכח את המטרות – שהן יותר מאחת – של המאבק שלנו. תבחנו את זה.

זה חלק מהסוגיה של האפשרות של חוק עצמאי. אם זה יהיה עצמאי.

אפשר אולי לדבר בלי האמירה על יוקר המחיה, כי באמת עולה פה סוגיה שהחלטות שנובעות מבריאות הציבור יתהפכו בגלל השלכות על יוקר המחייה. אפשר לדבר על ייעול הפיקוח או הפחתת הנטל הרגולטורי במטרות מבלי לפגוע בבטיחות ולא להזכיר את יוקר המחייה, כי כמו שנאמר פה, לנטל הרגולטורי – ואת זה אנחנו יודעים ולא צריך להגיד את זה – יש עלות.

חבר'ה, אני לא רוצה לפתוח דיון כרגע, אבל זה עניין של תפיסת עולם. בקונסטלציות פוליטיות מסוימות, בפילוסופיות כלכליות מסוימות אנחנו לא מתחשבים ביוקר המחיה ובחלש, וזה מה שהביא אותנו למצב הכלכלי-חברתי העגום שבו אנחנו חיים, עם כמעט 25% מתושבי המדינה שלנו - שאוהבים אותה, שהיא יפה - שחיים מתחת לקו העוני. אז כדאי שנזכיר לעצמנו את הדברים הבסיסיים. זאת נקודה מאוד מרכזית. לכן אני שמח שהחוק בא אלינו, זה לא חוק כלכלי בלבד, אחרת תעבירו את זה לוועדת הכספים או לוועדת הכלכלה שתגן על אינטרסים מסוימים. אני מודיע, לא מתבייש: אני רוצה להגן, ובשביל זה באתי, על החלשים ביותר. אני רוצה להזכיר למערכות החזקות שכדאי שיחשבו בכל פעם שהם עושים משהו על החלשים. תחשבו על זה, גם במשרד המשפטים, אחרת נהיה מדינה שמחזקת רק את מי שכבר חזק מדי. אני אומר את זה ואני מבקש שתמצאו את הנוסחה, אני סומך עליכם ועל ההיגיון שלכם ועל יכולת הביטוי שלכם, שהיא ודאי יותר חריפה משלי. תודה רבה.

אני מדברת בשם התאחדות התעשיינים. המטרה השלישית מדברת על מה שדיבר קודם זאב, הרצון לקבוע אמות מידה שתואמות את החקיקה הבין-לאומית, רק שהניסוח כרגע עשוי להיות מובן ככזה שמתייחס אך ורק לסטנדרטים, זאת אומרת לתקנים, ולא לרגולציה בין-לאומית בכלל. לכן אנחנו מבקשים שהניסוח יתוקן באופן שיהיה כתוב: בהתאם למקובל בחקיקה במדינות המפותחות, ותושמט הסיפא "לרבות תקנים בין-לאומיים".

את לא מציעה שנאמץ לפה חקיקה זרה.

לא לא לא. אנחנו מדברים על ההסדרים הקונקרטיים, הדברים המאוד מאוד טכניים. זה מוסדר לא רק בתקנים אלא גם הרבה מאוד ברגולציה שהיא לא תקנים. לכן אנחנו מבקשים שהניסוח יהיה רחב יותר. העניין הוא אמות המידה, לא אימוץ עיוור, כמובן.

אמות המידה שנקבעות פה, אנחנו אומרים שהן בהתאם למקובל במדינות המפותחות, לא משנה איזה, ובתקנים בין-לאומיים מובילים. אנחנו מנסים להגיע לאיזשהו סטנדרט מקובל. אבל למה אני לציין חקיקה של מדינות זרות? הרי אני לא מאמצת אותה פה, מה שאני כן עושה עם חלק מהתקנים, ככל שהם אומצו כתקנים בין-לאומיים.

ברשותכם, אסביר. בתפקידי אני המדען הראשי של "תנובה" ואני עוסק רבות ברגולציה וברגולציה בין-לאומית. המילה "תקנים" מיוחדת למה שמכונה בלעז "סטנדרט", וזה מסודר כבר היום בחוק התקנים. חוק התקנים תוקן כבר בכך שהוא אומר לאמץ תקנים זרים. אנחנו צריכים משהו הרבה יותר רחב. מישהו נבהל מהמילה "אימוץ", אבל לפחות להסתכל על הרגולציה הרחבה, ורווית הזכירה את הנושא של אלרגנים, סימון תזונתי, פסטיצידים, שאריות וכל זה. זה לא נמצא בתקן, כי אלה דברים רוחביים. תקן הוא דבר סטנדרטי, הוא אורכי, הוא מדבר במוצר מלמעלה עד למטה ונותן את מאפייניו. זה מה שנקרא code of standard. אני מדבר על משהו שהוא רוחבי, שחל על הכול. למשל, סימון תזונתי חל על כל מוצרי המזון ולא רק על תירס או על לחם או על גבינה. לכך הכוונה. לכן השינוי במילה הזאת "בחקיקה זרה" או "ברגולציה" במקום "בתקנים" הוא מהותי מאוד לצורך הנושא הזה.

דרך אחרת היא, אם מפריעה המילה "חקיקה" במובן של אימוץ - - -

להוריד את כל ה"לרבות בתקנים בין-לאומיים"?

או, לחלופין, לכתוב: לרבות בחקיקה ובתקנים בין-לאומיים.

אם אני מבינה נכון מה שנאמר פה, הם רצו להגיד: אנחנו רוצים להגיע למקובל במדינות מפותחות. מה שמקובל במדינות מפותחות זה מה שקבוע באותן מדינות, אבל גם התקנים הבין-לאומיים שלא שייכים למדינה אחת אלא שייכים לארגונים בין-לאומיים, ולכן הם נזכרים באופן מיוחד.

אז אם מזכירים את התקנים יש להזכיר גם את התקינה. את החקיקה בכלל, לרבות התקנות. הפתרון החלופי הוא לא להזכיר בכלל, אבל זה - - -

עוד מישהו רוצה להעיר? בבקשה.

אני טכנולוג מזון באיגוד לשכות המסחר. אני חושב שהנושא של תקנים בין-לאומיים מובילים, הוא כמו שאמרה הגברת, הוא נושא של דברים כמו ה-codex elimentarius, שהוא ארגון הבריאות העולמי, ושם זה נקרא סטנדרט. יש את ה-ISO, את איגוד התקינה הבין-לאומית. הנושא פה הוא להרחיב, לא ללכת רק לרגולציה במדינות, מפותחות ככל שיהיו, אלא גם לדברים שהם רוחביים בין מדינות ולהסתמך גם על זה וגם על זה. זה גם מה שנעשה בפועל. גם כשנקבעות תקנות וגם כשנקבעים תקנים הם לאו דווקא על מדינה – אירופה, ארצות-הברית – אלא גם על הקודקס של ארגון הבריאות העולמי וגם על ה-ISO.

אתה רוצה להגיד שהמילה "תקן" היא מצומצמת מדי והיית רוצה להגיד "הוראות בין-לאומיות מקובלות"?

דין בין-לאומי או - - -

או מה שנהוג במדינות מתקדמות.

ההערה שלו היא נוספת; לא רק כמקובל במדינות אלא מה שבארגונים בין-לאומיים.

אבל מה שמקובל בארגונים - או שמאמצים או שלא מאמצים אותם; ISO מאומץ במדינות, ולכן זה בהתאם למקובל במדינות.

בהסכמים עם המדינות השונות, אין לנו דרישה שם? ההסכם עם ה-OECD לא מחייב אותנו במשהו?

כן, כן.

אז אולי נתבסס על ההסכמים.

יש ציפייה בהסכמי הסחר הבין-לאומיים לעמידה בתקינה בין-לאומית - מה שכתוב פה.

לצורך העניין, הרגולציה של האיחוד האירופי איננה נחשבת כרגולציה בין-לאומית. כדי לשים את הדברים בקונטקסט הנכון.

בהיותי גם מהנדס וגם עולה חדש, אני רוצה לחדד מה שכתוב שחור על גבי לבן, חברים. ההתייחסות לתקינה בין-לאומית היא אחרי "לרבות". משמעות הדבר, בעברית פשוטה, היא שזו אחת הדוגמאות לדברים המקובלים או לחקיקה כלשהי, ללא קשר אם זו רגולציה או סטנדרט. צוין על-ידי היועצת המשפטית של הוועדה, בצדק, שפה נתנו מענה לנושא של סטנדרטים של ה-codex elimentarius, כי אי אפשר להתעלם מהם. זה שבשגרת העבודה, בהתקנת תקנות של משרד הבריאות, שקיים בהן שוני מהותי ברציונאל הבנייה, כפי שזאב ציין, שזאת חקיקה רוחבית ואנחנו יודעים להסתכל כרפרנס גם על תקנות או רגולציה לדירקטיבה אירופאית או על CFR – Codex of Federal Standard - של ארצות-הברית, אנחנו יודעים את זה. אני לא חושב שיש פה מקום - - -

המילה "לרבות" חשבתי קודם שאפשר להשמיט אותה, אבל אי אפשר להשמיט אותה כי באמת יש הגדרה של התקנים הבין-לאומיים המקובלים, היא מופיעה בהמשך.

בוודאי, כי אחר כך מזכירים אותם כ-ISO - - -

אז אולי צריך להוסיף "לרבות חקיקה".

ומונים בה את התקנים, וכולם נקראים "תקנים".

נכון ש"לרבות" זה "לרבות", אבל התקנים עלולים לגרום להבנה מצומצמת של הסעיף.

אבל אם הגדירו את התקנים פה כרשימה של תקנים – נכון שיש פה גם סעיף סל: כל תקן בין-לאומי אחר המקובל בקרב המדינות המפותחות שקבע השר לעניין זה, יש פה אפשרות להכליל אבל עדיין לא מדובר בחקיקה. אני גם לא מבינה איפה פה הוויכוח, מה באמת חסר לכם והייתם רוצים לראות אותו ולהוסיף אותו. אם היית אומרת לי משהו ספציפי שאת רוצה לראות והוא חסר לך ולא נמצא פה, אז הייתי יכולה להבין על מה אנחנו מתווכחים.

אני רוצה שיחודד העניין שהמקובל הוא לא רק הסטנדרט הבין-לאומי, שהוא בוודאי, אלא גם המקובל בחקיקה באותן מדינות.

את יכולה לתת לי דוגמה מה חסר לך, מה לא נכנס בחלק הראשון של המשפט ולא בחלק השני והוא חסר?

אתן דוגמה. ה-Standard of Identity, שאלי הזכיר אותו באופן עקיף, או ב-Code of Federal Regulations יש פרקים שעוסקים בסטנדרט. יש קבוצה שלמה של מוצרים שה- Code of Federal Regulations של ה-FDA בארצות-הברית גם הגדיר לגביהם סטנדרטים. מצד שני, יש באותו Code of Federal Regulations גם כללים ברורים רוחביים. לדוגמה, לצורך סימון מוצרים או לצורך סימון אלרגנים שהם לא בהכרח עוסקים במוצר ספציפי כזה או אחר - למשל, תירס או קטשופ או גבינה כזו או אחרת. לכן חשוב מאוד להכניס את הסיפור מאוד. אצלנו, בישראל, השיטה של רגולציה במזון מפוצלת בעיקרון בין מכון התקנים, שהוא זה שעושה את הסטנדרט ושם כתוב לאמץ תקינה זרה, לבין בעיקר משרד הבריאות שעושה את הרגולציה שאיננה תקינה, היא סטנדרט רוחבי. לכן חשוב מאוד שלעיניו של משרד הבריאות, כשהוא בא לחוקק את החקיקה הרוחבית הזאת, יעמדו גם הרגולציות הזרות שהן לא בהכרח בין-לאומיות. לדוגמה, האיחוד האירופי איננו נחשב כסטנדרט בין לאומי, הקודקס כן.

אני חוששת שהדובר לא עיין בתשומת לב בהגדרת תקנים בין-לאומיים שנמצאת כאן. אני מאוד מבקשת שתקרא את ההגדרה "תקנים בין-לאומיים" שנמצאת כאן, ואני חוששת שהדוגמאות שהבאת פשוט כלולות בהגדרה שנמצאת פה.

תודה רבה, נסיים בנקודה הזאת.

שנה טובה לכולם, בריאות טובה. ההערות שלכם - משרד הבריאות יבדקו. אם לא יימצאו תשובות בחוק, כפי שכבר אמרו לכם שיש התייחסות, אז נעבור ונתקן את הפתיח. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:38.