הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 50

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, כ"ה באלול התשע"ה (09 בספטמבר 2015), שעה 11:00

סייעות משלבות ורפואיות בחינוך המיוחד - דיווח לאחר פתיחת שנה"ל בחינוך המיוחד

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יוסף ג'בארין

אחמד טיבי

מנחם אליעזר מוזס

רחל אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

רוית להב - מדריכה ארצית תמיכה בתלמידים עם לקויות, משרד החינוך

עירית ליבנה - מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

עו"ד אילן שי - עוזר ליועצת המשפטית, משרד החינוך

פנינה אלתר - מפקחת ארצית בחינוך המיוחד, משרד החינוך

משה ידידיה דיקשטיין - רפרנט, אגף התקציבים באוצר, משרד האוצר

צהלה עבודי - מנהלת תחום שכר, משרד האוצר

דינה בן לביא - מפקחת ארצית, אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חגית מגן - ראש מינהל שכר והסכמי עבודה במרכז השלטון המקומי

יצחק בן חמו - הורים לילדים אלרגיים

יוליה בן משה - מנכ"ל והורה

סיגל גריל - אם לילדה אלרגית

אוה ורסנו-יוגד - אם לילד אלרגי

מוחמד יונס - יו"ר ומנכ"ל ארגון אופקים-אפאק לשלום ודו-קיום

גילה ישר - פונה

אביבית כהן - אם, הורים לילדים אלרגיים

צח כהן - אב, הורים לילדים אלרגיים

עו"ד רות לוי - ראש חטיבת חינוך בהסתדרות המעו"ף

רחל מברט - פונה

רויטל מור יוסף - חברת עמותה

אבנר עורקבי - יו"ר, אהב"ה

יהודית סופר - חברה, אהב"ה

אלכס פלדמן - חבר, אהב"ה

בלה פלדמן - חברה, אהב"ה

הילה פפיאשוילי - חברה

קובי פפיאשוילי - חבר

יעל ניר - ועד הורים משלבים

עו"ד אביבית ברקאי-אהרונוף - בזכות

עו"ד שושי סומך - המועצה לשלום הילד

הניה מרמורשטיין - מנהלת, על"ה

זיו מגור - מנהל האגף לקידום זכויות, אלו"ט

רבקה וידר

אושרה עצידה

סייעות משלבות ורפואיות בחינוך המיוחד - דיווח לאחר פתיחת שנה"ל בחינוך המיוחד

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. התאריך היום הוא התשיעי לספטמבר 2015, כ"ה באלול התשע"ה. הנושא שעל סדר היום הוא סייעות משלבות ורפואיות בחינוך המיוחד. עם זאת, אני רוצה לומר לכם שהכוונה היתה לשבת ולדון על מערכת החינוך המיוחד בתחילת שנת הלימודים משום שראיתי צורך כי קיבלתי המון פניות יחסית לתחומים אחרים במערכת החינוך. זה לא היה לעניין להתחיל לטפל פרטנית, ולכן אמרנו שנשב ביחד ונשמע כאן גם את משרד החינוך, גם את ההורים, גם את הארגונים.

אנחנו כבר נמצאים עשרה ימים לאחר פתיחת שנת הלימודים ואני יודע שיש ילדים עם צרכים מיוחדים שנמצאים בבית. יש ילדים שנמצאים במערכת החינוך אבל ההורים שלהם חרדים בגלל אי-מתן מענה. משרד החינוך עושה הרבה דברים שאנחנו לא יודעים עליהם, ולכן חשוב שנשמע גם את משרד החינוך. אני אתן לאנשי משרד החינוך להציג לנו בדברי הפתיחה את מה שנעשה, מה הם יודעים שהולך להיעשות, איזה החלטות יתקבלו. לאחר מכן נפתח את הדיון לאורחים.

הגברת רחל אברמזון, בבקשה תציגי את עצמך, כולל תפקיד.

בוקר טוב. רחלי אברמזון, מנהלת האגף לחינוך מיוחד. ראשית, כבוד יושב-הראש, אני באמת רוצה לברך על הדיון החשוב הזה. ברשותכם, אני רוצה לעשות קצת סדר בתוך הסיפור הזה של הסייעות.

מצד אחד, ישנה תמיכה שהיא תמיכה מסוג סייעת בחינוך המיוחד לתלמידים שמקבלים את הזכאות לליווי או סיוע כזה או אחר בתוך מסגרות החינוך המיוחד ובתוך מסגרות החינוך הרגיל, וישנן הסייעות הרפואיות שהן הסייעות שמלוות את הילדים במערכת החינוך הרגילה. אין קשר בין שני הדברים. זאת אומרת, זה אומנם סייעות וזה תלמידים, אבל זו לא אותה אוכלוסייה שהאגף לחינוך מיוחד מטפל. לכן, לצדי יושבת כאן חברתי עירית ליבנה שהיא ממונה על תחום הבריאות במשרד והיא זו שמובילה את כל נושא הסייעות הרפואיות. כל שאלה בעניין הזה תוכלו להפנות אליה.

אני רוצה לדבר על הסייעות שלנו בחינוך המיוחד. הכנו מצגת קטנה שנותנת איזשהו מבט כולל. נמצאות איתי כאן גם מן האגף חברותיי. נמצאת כאן רוית להב שממונה גם על התחום וגם על הטיפולים הפולשניים במערכת החינוך שלנו בחינוך המיוחד. נמצאת איתי המפקחת גברת פנינה אלתר, ונמצא כאן גם עו"ד אילן שי מהלשכה המשפטית במשרד, כך שכל שאלה בתחום תוכלו להפנות אלינו.

התמיכות שניתנות מבחינת משרד החינוך, מבחינת האגף, הן בשלושה תחומים: אחת, הסייעות הכיתתיות. כל כיתה בחינוך המיוחד שנפתחת, באופן אוטומטי זכאית לסייעת שתלווה את הכיתה במהלך שעות היום הלימודים שלה. אם זה במסגרת החינוך המיוחד אז כמובן שיש גם צוות מתגבר נוסף שנכנס לתוך הכיתה, ואם לא – אז בכיתות שהן בכיתות בבתי-ספר רגילים בדרך כלל אנחנו נמצא שם שמלווה את התלמידים.

האופן השני שבו יש לנו את הסייעות זה סייעות מתגברות בתוך מערך החינוך המיוחד, סייעות בנוסף לסייעות הכיתתיות. זה כוח עזר מקצועי שנכנס לתוך מערכת בתי-הספר והמסגרות, גם גני ילדים, ונותן את התמיכות.

במקרים מאוד מיוחדים ישנו גם נוהל שנקרא אצלנו באגף נוהל קוד 3 שבהם במקרים חריגים אם מוצא הצוות המקצועי צורך ואת ההבנה שילד מסוים בחינוך המיוחד זקוק לליווי צמוד בגלל סיבות כאלה ואחרות, לאחר דיון שמתקיים בצוות הבין-מקצועי מתגברים גם עם סייעת בחינוך המיוחד. אבל באמת המקרים האלה הם מקרים יותר חריגים כשאנחנו באמת מזהים שיש קושי או צורך מאוד גדול שעולה מתוך הצרכים של הילדים.

הסוג השלישי של תמיכת הסייעת הוא סייעות בשילוב לאותם תלמידים שאנחנו מבקשים להכניס אותם אל תוך המסגרות הרגילות וכן לאפשר להם התנהלות תקינה וטובה בהתאם לצרכים שלהם כדי שהם באמת יממשו את היכולות שלהם בתוך המסגרות המשלבות, ואז הסייעת מלווה את הילד בהתאם לצרכים כמובן ולרמת התפקוד והזכאות שנקבעת לו.

לא תמיד הילדים שנמצאים בתוך המסגרות האלה זקוקים לליווי צמוד של סייעת. יש פעמים שהם זקוקים למספר שעות ביום לתמיכה מסוג מסוים, ולפעמים הם גם זקוקים לליווי צמוד לאורך כל שעות הלימודים כל שעות היום וכל מערך הלימודים במערך השבוע.

לגבי הנתונים - קודם כל, נכון לרגע זה מה שקורה היום בשטח, אנחנו העברנו אל המחוזות את הפעימה הראשונה שאומרת: כל אותם ילדים שנמצאו זכאים עד ה-1 ביוני לאחר שסיימנו את כל ועדות השילוב, ועדות ההשמה וכו'. עברו התקציבים למחוזות, ומרגע זה מתחילים לתת לילדים על פי הזכאות שלהם את השעות.

אני יודעת שעדיין לא קיבלו את כל הזכאות גם לדרגת תפקוד נניח גבוהה יותר שזקוקה ל-30 שעות. אנחנו קודם כל ביקשנו לחלק לכל הילדים את אותה דרגת מינימום שנדרשת. קרי, עד 24 שעות לתת לכל ילד כדי שלא יימצאו ילדים במערכת בלי סיוע בכלל. כדי לאפשר את פתיחת שנת הלימודים באופן תקין אנחנו אפשרנו את זה. בימים הקרובים, אני מאוד מקווה שעד תום החגים, אנחנו כבר נוכל לחלק גם את הפעימה השנייה והפעימה השנייה תגיע באמת כדי לאפשר את השלמת הזכאות לכל תלמיד ותלמידה.

במבט של ארבע שנים לאחור אנחנו רואים גידול במספר משרות הסייעות שיש לנו. אנחנו היום בשנת הלימודים תשע"ו כשאני עדיין לא מתייחסת לאותם ילדים שיעברו עוד ועדות ויעברו עוד זכאויות ויקבלו עוד זכאות, בשלב הנוכחי אנחנו יושבים עם 4,570 משרות סייעת בשילוב. אנחנו מדברים על כ- 8,700 תלמידים שמקבלים את השירות הזה. בהיערכות התקציבית אתם רואים שאנחנו נושקים ל-320 מיליון שקל ברמה הזאת, ואני מדברת רק על סייעות השילוב, על אותן סייעות שמלוות באופן פרטני את הילדים בתוך מסגרות החינוך הרגיל.

4,000 משרות מול 8,000 - האם את יכולה להגיד כמה מילים על היחס הזה?

הזכאות של התלמידים נקבעת לפי רמת תפקוד. לא כל רמת תפקוד דורשת 42.5 שעות של משרת סייעת. לפעמים ילד זקוק ל-20 או ל- 30 או ל- 8 שעות ליווי. זה תלוי בצרכים שלו.

4,000 זה משרות מלאות.

כן. תכפיל את זה ב-42.5 אנחנו נקבל את מספר השעות שמועברות למערכת ומוחלקות לפי הצרכים של הילדים לפי הלקות והתפקוד שלהם. קיימת עלייה. באופן כללי, העלייה נמדדת ואנחנו מזהים כ-15% משנה לשנה.

שר החינוך בישיבת הפתיחה שהתקיימה במשרד החינוך הודיע שכל תלמיד יקבל את המגיע לו ללא התייחסות לסוגיית התקציב.

כן. גם היום על אף שלא סיימנו עדיין לחלק את כל התקציבים והפעימה השנייה בדרך, באמת אנחנו באמת קשובים לשטח. כל פנייה שמגיעה גם למחוזות, גם לאגף לחינוך מיוחד, מטופלת באופן פרטני ואנחנו משתדלים.

השאלה היא האם יש לכם שליטה על מהירות התגובה במחוזות?

כן, כי אנחנו נמצאים איתם בקשר די שוטף ודי רציף. הם מציפים בפנינו גם את הצרכים. במחוזות לא יושבים ואומרים: אנחנו לא נותנים. אני מניחה שגם הם מתמודדים עם איזשהו קושי כדי להגיד למי אני אתן יותר, או כדי לנסות לארגן את סדרי העדיפויות שלהם. לכן, ההתייעצות הזאת היא הדדית כל הזמן ושוטפת עם שיח שוטף. אני מוכרחה לומר שהם באמת עושים עבודה יום ולילה ואנחנו נמצאים איתם בקשר שוטף, כך שאת המענה המקצועי ואת האפשרות לתקצב יותר ולתת את המענים התקציביים באמת האגף נמצא שם לרשות, והצוות שיושב איתי כאן וגם באגף עושה את זה באופן מאוד מקצועי ובמסירות.

יחד עם זה, גם את אותם קשיים. לפעמים הורים מאוד רוצים ואני מאוד מבינה את הרצון הזה שמישהו ידאג לילד שלי לאורך כל שעות היום, כל הזמן. אני אומרת בזהירות באמת שלא תמיד זה המענה המיטבי. אבל אנחנו מאוד קשובים ובמקרים מאוד מסוימים במקרים כשאנחנו באמת מוצאים שיש את הצורך הזה בהידברות משותפת, כי אני מאוד מאמינה בהידברות עם ההורים ויושבים כאן נציגים שהם באמת הפכו להיות חלק מהשיח השוטף שלנו, אנחנו גם נפגשים איתם אחת לכמה זמן בשולחנות העגולים ואנחנו מקדמים יחד דברים. אתם באמת מוזמנים להפנות כל פנייה.

זה שקופית מאוד מרכזי בשיח הזה והיא מעלה שלוש שאלות מרכזיות: ראשית, האם המספר הזה של 8,739 כולל את כל הזכאים בשטח או שזה רק אלה שאנחנו הגענו אליהם? כלומר, אלה התלמידים הזכאים. האם אתם סבורים שזה סך הכול שנמצא או שעדיין נשארה כאן קבוצה בחוץ שעדיין לא הגיעו אליה? מה ההערכה של המשרד?

שנית, האם כל הזכאים הללו מקבלים? כי אנחנו לא רואים את זה ברור מהשקף. כלומר, זה שאת כותבת זכאי זה אומר שיש לו כבר סייעת בהיקף מסוים. אני מקווה שהתשובה היא חיובית כי אם היא לא חיובית אנחנו בבעיה.

השאלה השלישית שעולה כאן היא מבחינת ההיקפים. האם כל אלה שמקבלים סייעת מקבלים סייעת בהיקף הנדרש?

אתה אומר "זכאים", זכאים זה רק אחרי ועדות אבחון. אם יש ילד שהוא שקוף, לא נמצא במערכת החינוך או במוסדות העירוניים, זה תקלה שצריך לטפל בה. פה אין להם אלא מי שבא אחרי המסלול של הזכאות. אני נוטה להאמין שאין משהו אחר מעבר למי שעבר את מסלול הזכאות. 8,739 אלה תלמידים שעברו את מסלול הזכאות.

כן, אלא אם יש למשרד בהסתמך על נתונים אחרים שקיימים פה ושם, על נתוני יישוב מסוים או מערכת מסוימת, שהמספר הזה לא משקף את כל מי שאמור להיות.

כל אישור זכאות כזה, משמעותו תקציב נוסף. יש לזה ביטוי כלכלי. אני יודע מקרים הפוכים שבהם ביקשנו ממשרד החינוך להאריך את הזמן. למשל, ליישובים קטנים שיש להם כמות גדולה של ועדות והם לא הספיקו, והם נענו ונתנו הארכות. יכול להיות רק מצב של עודף מוטיבציה, אלא אם כן יש ילד שלא הגיע בגלל הזנחה הורית או יישובית.

רק סייעות בשילוב.

אני כרגע בשילוב.

אנחנו באמת מדברים רק על הזכאים שהם אותם ילדים שאני הגדרתי אותם, אותם ילדים שנמצאים בשילוב. יש עדיין עוד הרבה תלמידים נוספים בתוך מערכת החינוך המיוחד שנמצאים במסגרות של חינוך מיוחד. כאן אנחנו מדברים רק על אותם ילדים שזכאים לתמיכה מסוג סייעת שתלווה בתוך מערכת השילוב שלהם – זה רק לגביהם - והם כולם מקבלים.

אני חושב שלא דנים - - -

אל תדאג. הנה, אני נותן לך קריאת הרגעה. יהיה דיון גם על הסייעות הרפואיות.

רוית להב מהאגף לחינוך מיוחד. כמו שרשום במצגת, אנחנו מדברים על הפעימה הראשונה. כל הילדים לפי הנהלים צריכים לעבור ועדה עד ה-30 במאי כדי שהאגף לחינוך יוכל לגזור את כל הנתונים, זה ועדות מתוקף חוק, עם מסמכים קבילים. כל מי שעבר ועדה והוקלד במערכת עד תאריך מסוים, ואנחנו אפילו נתנו יותר כי היה עומס, נגזר לשם קבלת נתונים. השם שלו התקבל. אנחנו יודעים שיש עוד ילדים שאנחנו קוראים להם ילדים חדשים שנכנסים לעבור ועדות זכאות עד סוף אוקטובר, אנחנו יודעים שיש את הילדים האלה, ולכן רשום כאן פעימה ראשונה.

הפעימה השנייה תכלול את התלמידים החדשים.

הפעימה השנייה היא תלוית תקציב. אנחנו נבקש שכן. השאלה השנייה שלך היתה האם כולם מקבלים את התמיכה. כל מי שהוקלד בתוך המערכת וקיבל זכאות כן, השטח סיפק סייעות. כמו שרחלי אמרה, לא תמיד זה בהלימה בדיוק למה שרצינו לתת אלא לפי מה שהתקבל בדרגת המינימום.

זו בדיוק השאלה, אולי תסבירו אותה. האם כולם מקבלים בדיוק לפי ההיקף שהומלץ עליו בוועדה?

עדיין לא, חלקם.

היא אמרה את זה בצורה הכי ברורה. היא אמרה שקודם כל נתנו מענה בבסיס.

מינימאלי. אבל אין הגדרה למינימאלי.

יש הגדרה למינימלי.

מכוח זה הוועדה רוצה לדעת מתי יהיה יישור הקו? אני רוצה לדעת מתי המשרד יפעל כדי שעד אחרון התלמידים הזכאים יקבל את המכסה שנקבעה לו?

ברמה העקרונית הוועדות נמשכות גם עד חודש אוקטובר.

אני מדבר על אלה שעברו ונקבעה להם זכאות.

אני מניחה שנצליח ליישר קו עד אחרי החגים. אני מקווה שכבר נצא לחופשת סוכות עם איזושהי בשורה. אבל אני מניחה שזה פחות או יותר טווח הזמנים.

אני רוצה לקבוע שאכן כך יהיה, שנצא לחופשת סוכות. צריך לפעול לכך שנצא לחופשת סוכות כדי שכשנחזור מחופשת סוכות כל ילד יקבל את מה שנקבע לו. אפשר לעשות עבודה מערכתית מול המחוזות ולקבל נתונים.

את יכולה להגיד פחות או יותר באחוזים מה ההיקף שכן? מתוך סך כל שעות שמומלצות בוועדות ההשמה, לכמה אתם מצליחים להיענות מבחינת ההיקפים עד היום? זה מה שאתם מבטיחים עכשיו שאחרי סוכות מקסימום תקצו את כל התקציבים.

לפחות ברמת התפקוד הקיימת, כמה שעות זה יהיה?

כן.

מדובר על סדר גודל של 15% מהתלמידים שצריכים לקבל תוספת.

זאת אומרת שהמענה היום הוא 85%.

זה הערכה בלבד.

היא הערכה סבירה פר תחילת שנת לימודים, התאמות, יש חדשים. כל שנה היא חדשה וכל ילד עובר אבחון מחדש. לפעמים המצב הוא לא סטטי ויש גם שינוי במסגרות החינוך. לכן, תהליך טבעי של תחילת שנת לימודים. אבל בגלל התהליך הטבעי של פתיחת שנת הלימודים וגם החגים, אני לא רוצה שזה יתארך מעבר לזה כי אני קראתי את המצוקה ואת הזעקה של ההורים מהפניות. הדיון הוא על כלל הסייעות, עם כל הכבוד. אבנר, תמתין.

כן, אבל בשביל מה כל המצגת הזו? יש פה צעקה של הרבה אנשים. האם אנחנו צריכים עוד פעם טלוויזיה? יודעים הכול בעל-פה.

אתה יודע, לא כולם יודעים.

עכשיו אני מדברת על סייעות התגבור, אותן סייעות שמתגברות בתוך מסגרות החינוך המיוחד. זה גנים לחינוך מיוחד, זה בתי-ספר לחינוך מיוחד, שנמצאים ומתגברים את הצוות וזה בהתאם למורכבות של הצרכים שנמצאים בשטח. גם פה אתם יכולים לראות שישנו איזשהו גידול. הוא לא בדיוק באותו יחס לסייעות השילוב. אבל אלה הנתונים כשבתוך סייעות התגבור נמצאת גם האפשרות, והיא אולי יותר ויותר, אנחנו מזהים אותה גם בשיח שלנו עם ההורים - הליווי הפרטני של ילדים בתוך מסרות החינוך המיוחד.

כאן אנחנו לפעמים נמצאים באיזשהו שיח שהוא שיח מקצועי לגבי האם הנחיצות היא באמת נחיצות לסייעת מלווה צמודת ילד בתוך המסגרת הזו או לא, מפני שבתוך מסגרות החינוך המיוחד בדרך כלל אין שם רק גננת וסייעת או מורה וסייעת. יש עדיין צוות רחב יותר שמצטרף אל תוך הגן, גם הצוות הפרא-רפואי, גם מטפלים נוספים שנכנסים, גם כוחות הוראה שמתגברים, גם סייעות שמתגברות מסגרת. לכן, לא תמיד אנחנו חושבים שבאמת ההצמדות של עוד איש צוות היא הדבר הנכון. יחד עם זה, אני שוב אומרת, כל מחוז אמור וכל מפקח אמור לקיים דיון בגין בקשה לסייעת אישית בתוך מסגרות החינוך המיוחד, לקיים דיון בין-מקצועי ולדון יחד עם הצוות האם באמת זה נכון או לא נכון, או זה אפשרי או לא אפשרי לתת בתוך המסגרת.

אני יכולה לציין שאנחנו מוצאים שנכון שההתנעה לא היתה פשוטה. אבל יותר ויותר גם בשיח שלנו כאגף וכאנשי מקצוע שבאים אל המחוזות עם אמירה ועם התוויית מדיניות, השטח יותר קשוב ואני מאמינה שהדברים האלה יילקחו גם לתשומת לב.

אני נתקלים בקושי בגיוס כוח-אדם, בסייעות תגבור ובסייעות משלבות?

מכיוון שאת כוח-האדם הרשויות אמורות לגייס אז באמת צריך לבדוק דרך זה.

אתם בעל המאה ואתם צריכים לבדוק.

לא, לא במקום הזה של לבדוק אם. ברמה העקרונית, אם יש קושי נקודתי במקום כזה או אחר אז תמיד זה בשיח אל מול המחוז ואל מול המפקחות, אבל זה לא מגיע לרמת האגף כדי למצוא את כוח- האדם.

לא ביקשתי שתגייסו. יכול להיות שאין קושי. אבל כרגולטור האם אתם מודעים לקושי כזה?

זה במקומות מאוד נקודתיים. אני לא חושבת שזה ברמה סוחפת שיש קושי, לא נתקלנו. אם כן, זה לגבי הסייעות בחינוך המיוחד.

בבקשה, ברשותך.

כשתבקשי את רשות הדיבור והדיון ייפתח, אתן לך את רשות הדיבור.

אשמח לקבל את רשות הדיבור.

יפה שהפנית את תשומת ליבי. תירשמי בבקשה אצל מנהלת הוועדה. יש פה סדר בדיון.

סייעות רפואיות בחינוך הרגיל ניתנות לשני מצבים עקרוניים: לטיפול פולשני בשגרה ולצורך השגחה שזה הצטרף לאחר מכן. רואים פה את העלייה מתשע"ד. העלייה הזו התחילה עוד שנתיים קודם. בתשע"ד היו 1,200 ילדים זכאים, בתשע"ה זה עלה ל-2,100, ובתשע"ו נכון לעכשיו יהיו עוד איזה 300 שהגישו באיחור, ולכן הם לא בנתונים. היום אנחנו מדברים על 2,767 ילדים שמקבלים סיוע בחינוך הרגיל. חלק מהסיוע ניתן למתן טיפול פולשני, חלק להשגחה. משרד הבריאות וועדת מומחים הם אלה שקבעו את הקריטריונים ועל פי זה אנחנו מזכים. מנכ"ל משרד הבריאות מינה. רואים את הגידול. לגבי תשע"ו עוד אין לנו מספרים מדויקים של הגידול התקציבי, אבל את ההערכה. אפשר לראות שיהיה פה עוד איזה 28% נכון לעכשיו. אבל יש פה עוד 300 ילדים שהם לא נמצאים במערכת הממוחשבת היום כי הם איחרו, וזה כל הנתונים מתוך המערכת הממוחשבת.

האם בחנתם מאז הדיון הקודם את כל הסוגיה הזו של היצמדות להערכה של הביטוח הלאומי, להגדיר את זה מגיל 12?

עוזר מנכ"ל משרד הבריאות ד"ר נועם ויצנר בודק את זה עם הרופא של הביטוח הלאומי, מתקיים דיון. אנחנו מחכים לתוצאות כי זה משרד הבריאות.

בלי ההורים, למרות שההמלצה שלך היתה עם ההורים.

רחלי הדגישה את החינוך המיוחד. בחינוך הרגיל יש תפקיד מאוד גדול לסביבה החינוכית. ילד בחינוך הרגיל – יש תפקיד ואחריות לסביבה החינוכית כך שתדע וכן עניין הסולידריות, כי אנחנו רואים את זה. אנחנו פותחים ומכשירים את הלבבות ומרגיעים את עובדי ההוראה שהילד הוא ילד רגיל והתפקיד של המערכת החינוכית הוא חינוכי, והסייעת היא לא תמיד הפתרון. לכן, בגלל הקשיים האלה של אולי לפעמים קצת התנערות או אולי חוסר ידע מספיק מה התפקיד של כל אחד בסיפור הזה, ואני לא מדברת על טיפולים פולשניים שזה אופרה לחלוטין, אז יש גם תפקיד לכולנו. אנחנו עושים עכשיו מהלכים שוב להסברה, להבהרה, עם ארגוני המורים, עם עובדי ההוראה, ובצורה פרטנית בכל מקום ומקום כי יש שונות רבה בין המקומות.

עירית, מתחילת שנת הלימודים ועד היום, וזה לא הרבה זמן, קיבלתי פניות רבות, במיוחד בתחום הסייעות הרפואיות. ההורים חסרי אונים. מיד לאחר החגים אקיים דיון על כל סוגיית ההיסעים בחינוך המיוחד ואפילו במסגרות הרגילות לאותם ילדים עם צרכים. יש רשויות מקומיות שלא מייצרות פתרון מקומי כי נוח להן. הן מוכנות לשלם את אגרת החוץ הזו והן מנפיקות את זה לערים אחרות. באשדוד, למשל, היה מענה למגזר החרדי באזור רחב יותר. אבל היום אשדוד רוויה והיא לא מוכנה לשבץ את הילדים האלה. יש צורך בהסתכלות כלל מערכתית. אין ספק שיש גידול ויש נכונות. אבל אני לא יכול לחיות עם זה, וזה עלה בדיונים הקודמים. יכול להיות שיש צורך ביותר אנשי מטה כדי שהדברים אכן יחלחלו וכדי שיהיה פיקוח. התפקיד שלנו כרגולטור וכריבון הוא לא רק לקבל החלטות. ודאי שאנחנו קובעי המדיניות ואנחנו מקבלים החלטות, אבל לא רק. צריך לוודא שהן מחלחלות לשטח, לפחות כפי שאנחנו חשבנו, לפי כוונת המחוקק והרגולטור, ושמישהו מבצע את זה. את אמרת את זה. יש מקומות שלא כל כך ששים והם מערימים קשיים ומעקמים את האף להורים לילדים עם צרכים מיוחדים, וההורים האלה הם כבר על סף ייאוש. הם אומרים שאולי עדיף להשאיר את הילד בבית. אני מנסה להיכנס לנעליים של ההורים האלה, אני לא רוצה לגרום לייאוש. לכן, צריך לשים דגש על זה שהדברים צריכים לחלחל לשטח ולהיות מיושמים.

בכוונה לא רציתי להביא לפה את כל הבעיות שהופנו אליי, לא רציתי להפוך את הדיון לדיון אישי. אני מקווה שגם ההורים שהגיעו לפה יציגו את הבעיות בפן הכללי ולא בפן האישי. אנחנו לא מקיימים את הדיון הזה כלשכת פניות שבה נותנים פתרון למקרים אישיים, אלא אנחנו מנסים לתת פתרון לכלל, ולו זו תהיה השליחות שלנו. לא פעם ולא פעמיים אמרה רחל שאם יש בעיה פרטנית ניתן לפנות אליה, וגם לעירית. יש מיילים פתוחים וגלויים ושם ניתן לנסות לתת פתרון אישי ופרטני יותר נכון.

חבר הכנסת יוסף ג'בארין צריך ללכת לדיון אחר, ולכן אתן לו לדבר עכשיו.

אני באמת מברך על הדיון החשוב הזה. אין לי ספק שהנושא הזה של החינוך המיוחד הוא אחד התחומים שבהם אני כל הזמן נתקל בקשיים, בבעיות, בפניות מהציבור. יושב-ראש הוועדה דיבר על קבוצות שקופות ואחד הנושאים המאוד בוערים בתוך החברה הערבית זה כל מה שקשור לחינוך המיוחד. יכול להיות שהזמן לא יאפשר לנו להיכנס לדיון מגזרי, אולי נעשה זאת בהזדמנויות אחרות.

אבל אני רוצה לפנות אליכם ולומר לכם שלפי דוחות שאני מכיר והידע מהשטח וכד', מצבו של החינוך המיוחד בחברה הערבית הוא מאוד בעייתי, הן ברמה של הגעה לקהל הזה, הן ברמה של אנשים שעברו את ועדות ההשמה והם לא מקבלים את מה שמגיע להם. אם תוכלי להעביר לנו דרך הוועדה את השקופית אני אשמח להיות בקשר ולבדוק גם את הפילוח לפי מגזרים. אני מניח שאת מודעת לבעיה הזו ואני רוצה לקרוא לך, אם מדברים על מגזר שקוף, לעניינינו המגזר הערבי, אז בתוך המגזר הערבי אנשי החינוך המיוחד הם השקופים של השקופים.

לכן, אני רוצה לפנות אלייך בקריאה, כמו שאמר יושב-ראש הוועדה, להשקיע בעניין הזה וליישם את ההמלצות ולהבטיח שהתקציבים קיימים כדי לתת את המענה הזה.

צריך לוודא שהתקציבים שאתם מעבירים אכן יופנו לאותה מטרה אליהם הם יועדו.

לפי קריטריון הנזקקות. צר לי להגיד לכם, מנתונים שאני מכיר מתוך משרד החינוך, ככל שהאוכלוסייה בתוך החברה הערבית חלשה יותר כך היא מופלית יותר. זה בחינוך הרגיל מבחינת הקצאת שעות לימוד ותקציבים. ככל שהיישוב נמצא במדרג סוציו-אקונומי נמוך יותר הוא מקבל פחות תקציבים. זה בדיוק דוח מחקר שקיבלתי מהכנסת. אני מקווה שנמשיך לעסוק בנושא.

תודה. אביבית כהן, בבקשה בקצרה.

שלום, אני אשתדל לדבר בקצרה. זה נושא גדול ויש הרבה מה ללמוד עליו. אני לא באה ללמד אף אחד את הנושא.

אני אימא של אביגיל כהן שהיא ילדה אלרגית לחלב ברמה שהיא מאוד מאוד מסכנת חיים, ברמה של מגע וריח. אסביר בקצרה ממש מה אנחנו - ההורים - מרגישים כל פעם כשאנחנו הולכים ברחוב ורואים ילד שמתקרב עם גלידה או ילד ששותה שוקו בגן השעשועים או בכל מקום אחר. אנו מרגישים הרגשה של דינמיט שעומד להתפוצץ כמו שרואים בסרטים המצוירים כשילד כזה מתקרב לכיוון שלנו. כמו שאי-אפשר להסביר לגבר מה זה לידה, אי-אפשר להסביר למי שלא חווה את זה יום יום, דקה דקה, שעה שעה. אי-אפשר להגיד לבית-ספר שלם לא להביא דברי חלב. עצם המחשבה על כך תגרום לזעם בקרב ההורים.

מה את מציעה?

אני מציעה שהילדה שלי וכל הילדים שאלרגיים לחלב יקבלו סייעת צמודה כי זה מה שצריך, זה המצב.

מה זה "צמודה"? מה הציפיות שלך מהמערכת? שעה, שעתיים, שלוש, תשע, שתים-עשרה?

לאורך כל היום. הילדה שלי לומדת עד השעה שלוש. בשנה שעברה קיצצו בסייעת שלה. אני כמעט מידי שבוע באה ולוקחת אותה הביתה כי היא קיבלה התקפים.

עד איזה שעה קיבלת סייעת בשנה שעברה?

קיבלתי 27 שעות.

בת כמה הבת שלך?

הילדה שלי עוד חודש בת שמונה. השנה היא לא קיבלה סייעת. היא בבית, היא לא חזרה ללימודים. היינו כבר ב"ידיעות אחרונות", הכול הופיע. התקשרה אליי אתמול טובה דולב מעיריית נתניה שלנו והיא אמרה לי שלא ייתכן שהילדה תישאר בבית.

הם יזמינו לך קב"סית, הם עוד יעמידו אותך מול הייעוץ המשפטי של העירייה.

הם נתנו ומימנו לי סייעת, וביום חמישי הילדה שלי תחזור ללימודים.

יפה, שפר גורלך שזו העירייה.

ברוך השם, אבל יש עוד המון אנשים. תודה רבה.

שמענו, לאחר מכן יהיו התייחסויות.

סיגל גריל, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, קודם כל, תודה רבה על ההזמנה לבוא לכאן. אני אימא לילדה לצרכים בחינוך הרגיל, אימא לילדה אלרגית לחלב במצב מסכן חיים וגם במגע. הבת שלי סובלת מאסתמה קשה. כיום היא פוקדת את בית-הספר שלוש שעות בלבד מאחר והקצאת הסייעות היא שלוש שעות, זה מה שאושר לה. הגשתי שלושה ערעורים כאשר כל ערעור מציין הרעה במצב שלה. ב-28 לאוגוסט היא אף קיבלה התקף אנפילקטי מסכן חיים.

תסבירי מה זה , יש גם צופים בבית.

זה התקף אלרגי שבו היה צריך להזריק אפיפן ולהציל את החיים שלה.

אני לא יודעת מה הקריטריונים להגשת ערעור לחריגים. אף אחד לא מגיש את זה, אף אחד לא מציין את זה וזה נורא בעייתי כי אני היום לא יכולה לדעת. אני עונה על הקריטריונים שמצוינים בחוזר מנכ"ל, מעבר לזה אני לא יודעת.

עירית, האם הנוהל ששלחתי לי גלוי לעיני כל?

כל הרשויות קיבלו אותו.

למה זה לא מפורסם?

זה עולה לאתר, הוא מופץ. זה מופץ לכל הרשויות באמצעות מרכז השלטון המקומי לכל הגזברים.

בדקת שזה נעשה על-ידי השלטון המקומי?

כן.

הקריטריונים לערעור לא מצוינים. חיפשנו אותם, לא מופיע בשום מקום.

ההנחיות לרשויות ברגע שנפתח האתר, עולה לאתר של משרד החינוך, מופץ באמצעות השלטון המקומי ואיגוד מנהלי אגפי חינוך, גם על-ידי אבי קמינסקי, גם על-ידי מיכל מנקס, גם למנהלי רשויות, גם למנהלי רשויות, גם למנהלי אגפי חינוך וגם לגזברי הרשויות.

אני רוצה להתייחס רגע לאימא של אביגיל שאמרה שלא קיבלה. הרשויות קיבלו ארבעה חודשים ועוד הארכה של עשרה ימים. אין רשות שלא הגישה או פנתה במייל לאחר כי הם לא הגישו בזמן, שלא קיבלה מייל מהוועדה: העסיקו סייעת. תגישו בינואר, תקבלו רטרו.

קודם כל, רק הילדים שנמצאים במצב מסכן חיים מקבלים. אין ילד שהגיע לוועדה באיחור ולא קיבל אישור מהוועדה, התחייבות לתת רטרו, כי בהגשה בינואר שתהיה תהיה להם רובריקה. תוקצבה סייעת, הועסקה, יקבלו רטרואקטיבית.

קודם כל, שוב, את הקריטריונים קבעה ועדת מומחים שמינה משרד הבריאות.

אין לנו טענות.

מקבלים מגיל שנתיים ועשר. כשהם נכנסים לגן הילדים עד כיתה א' – מלא. בכיתה ב' – שלוש שעות שזה סביב ההפסקות שבהן אוכלים בבית הספר.

אבל האלרגיה לא עוברת בהפסקה.

רבותי, בבקשה מכם. אתה תחזיר אותי למגננה של הדיון הקודם, עזוב. אנחנו כרגע שומעים.

אנחנו יודעים שהאלרגיה לא עוברת.

קודם כל, בוא נלמד מה הקריטריונים. הלוואי שנצליח קודם כל בשלב הראשון ליישם את מה שמופיע בקריטריונים ואת הזכאויות שמוגדרות על-פי נוהל ועל-פי חוק. קודם כל, בואו נראה אם מה שנמצא בהסכמה מיושם. יש לנו מחלוקת. עירית ומשרד החינוך יודעים, יש לנו תפיסה שונה. כהורים אנחנו רוצים את הכי טוב לילדים, ובצדק. מה גם שיש זרוע שלטונית אחרת שהכירה בצורך הזה מעבר לשנתון מסוים, ולכן אנחנו רוצים להתלות ולהיתפס בה. מה שנעשה במשרד החינוך נעשה, אבל אנחנו כמחוקקים גם בוחנים יוזמות חקיקה בסוגיה הזו. אנחנו לא שוקטים על השמרים. באנו לפה על מנת ללמוד ולנסות לשפר את המצב הנוכחי.

קודם כל, אני שוב חוזרת ואומרת שלכולנו יש תפקיד להעלות את המודעות, להגדיר בדיוק של מי האחריות ואיך. כן, בעולם כולו בית-ספר נקי ממוצרי חלב. יש לנו את זה גם בארץ. יש לנו ילד אחד. גם 700 ילדים וגם הורים צריכים להתגייס ולהגיד: רבותיי, אנחנו מדברים על ערבות הדדית, על אחריות ועל סולידריות. איפה היא באה לידי ביטוי? הקושי הוא בהורים האחרים. לא בעובדי ההוראה, לא בילדים ולא בהורים שפה.

ההחלטה לגבי ההקצאה של הסיוע נקבעה. ביקשנו מפרופ' איתמר גרוטו ממשרד הבריאות לערוך שוב דיון עם ועדת הרופאים המומחים ולהגדיר בשנית או לאשרר את הקריטריונים שוב. אני מתפלאת שמשרד הבריאות לא פה היום. גם לגבי הסכרתיים ביקשנו וגם לגבי זה.

תודה. אוה ורסנו, בבקשה.

אני אימא למולטי אלרגי ואסמטי שאי-אפשר להנגיש לו את כל בית-הספר מאלרגנים, גם אם רוצים.

- - -

סליחה, יש פה ארגון אהב"ה שהפגרה קצת עשתה לו רע. הוא לא מכיר את נוהלי הכנסת. מר עורקבי היקר, כל הורה שביקש רשות דיבור יקבל. אתה מפריע להם. בזבזתי עליך עכשיו שתי דקות וזה על חשבונם.

באשר לילדים האלרגיים – חלק מאיתנו נמצא בבית כל הזמן. לא התחלנו את שנת הלימודים. חלק אוספים בשעה 11:00. הבן שלי בכיתה ב' ואני אוספת אותו אחרי שלוש שעות בבית-הספר, בשעה 11:00 בבוקר. חלק מההורים גם נמצאים בתוך שטח בית-הספר כסייעות. לא התחלנו את שנת הלימודים כסדרה ובגלל זה אנחנו פה. אנחנו מודים לך שאנחנו פה.

בדיון הקודם, ב-28.7, ניתנו 30 יום לפרסום קריטריונים לחריגים. יצא חוזר מנכ"ל ב-1.9 שכתוב בו: תוקם ועדה. תוקם ועדה בעתיד, אין קריטריונים. אנחנו לא יודעים. יש רשויות שעוזרות, אבל יש איפה ואיפה. יש רשויות חזקות, יש רשויות לא חזקות. משרד החינוך בעצמו יש לנו שני מקרים שכן קיבלו לאחר ערעור. אנחנו אפילו לא יודעים למה, מה השוני בינינו לבינם, כי אין קריטריונים.

דברי סיכום של הפרוטוקול שהזכרת, בסעיף 5 הם כך: הוועדה קוראת לוועדה הבין-משרדית לסיים את הסדרת ארגון מחדש של ועדות ערר, כולל פרסום קיומן ואופן הפניה אליהן תוך 30 יום.

הוקמה ועדת ערר בראשות פרופ' איתמר גרוטו. הם עובדים על זה. אנחנו ביקשנו שמשרד הבריאות יוליך את ועדת הערר הזה. הם אנשי המקצוע.

קיבלתם 30 יום.

ידידי, אפשר לבזבז את הזמן על קריאות ביניים והדיון הבא יתחיל ולא נגיע למשהו תכליתי. מה לעשות, אנחנו רק ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. אני לא יכול לתבוע אותם על ביזיון בית-משפט כי אני לא בית-משפט. אני קראתי. אני יכול לנזוף בהם ואנחנו נעשה זאת. אנחנו לא נרפה. אבל כפי שהצעתי בתחילת הקדנציה, החינוך המיוחד והילדים עם הצרכים המיוחדים יקבלו את האחוז הגבוה ביותר של הדיונים בשולחן הזה. הצהרתי ואתם מרגישים זאת. זה נושא מורכב וסבוך. זה לא רק על כתפי הפונקציות הנכבדות שיושבות איתנו פה. הן מלוות את כל הדיונים. הן עושות את כל אשר לאל ידן. עם כל הכבוד, הן זרוע ביצועית של קובעי המדיניות. נצטרך לגרור בכוח את קובעי המדיניות לתת מענים למה שאתם חווים ביום יום.

יצחק בן חמו, הנה הגיע זמנך. אתה רואה, אפילו את השם זכרתי. אני חלש בשמות.

שלום לכולם, ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מרגי. אנחנו הורים לילדים אלרגיים ברמה מסכנת חיים. אני לא אדבר על הבן שלי, אלא אדבר כללית. ילד שמקבל סייעת בכיתה ב' לשלוש שעות זה אומר שאחרי שלוש שעות האלרגיה לא עוברת, היא לא הולכת הבית. היא לא נעלמת. זה נשאר לא 24 שעות, 25 שעות. שעה לפני אפילו.

למה הם קבעו שלוש שעות? האם זה מרוע או שיש היגיון סביב זה?

יש פה איפה ואיפה. אנחנו יודעים על שני מקרים: אחד בהוד השרון ואחד בחולון. אנחנו עושים שיעורי בית. את יכולה לעשות כמה שאת רוצה, אבל יש עובדות.

לא. עירית, את לא עושה. בן חמו, דבר אליי. לא לבזבז את הזמן. בהוד השרון ובחולון ממי קיבלו?

משרד החינוך.

האם אתה יכול להשיג מסמך כזה?

יש לי מסמך. אתה רוצה שנראה את המסמך ליד כולם?

תעביר לי אותו, לא לעיני כולם.

שכולם יראו שאנחנו לא משקרים, אנחנו אומרים את האמת. זה איפה ואיפה – שלא יספרו. אין אלרגיה עם אסטמה שהאחת לא מסכנת חיים והשנייה כן מסכנת חיים. אין, לא קיים בלקסיקון הזה.

ב-28.7 נתת להם 30 יום ואמרו שיביאו מסקנות. אני אמרתי אז והדגשתי שאנחנו בפתח שנת הלימודים, הילדים לא יתחילו את שנת הלימודים, וזה קרה. ילדים לא הולכים לבית-ספר. אם הם הולכים הם הולכים מהשעה 8:00 ובשעה 11:00 מחזירים אותם הביתה. ההורים לא עובדים ולא מתפרנסים, למה? כי החליטו שלא לתת. אני אחרי שלוש שעות צריך להוציא את הילד שבוכה.

תודה. תן להורים אחרים.

חבר הכנסת מרגי, אני באתי לפה לומר את הדברים.

גם ילדים אחרים באו לפה. מה, רק אתה?

אבנר עורקבי, אני אוציא אותך. בפעם הראשונה יקרה שאני מוציא אותך.

שידעו פעם אחת ולתמיד שלא יכול להיות מצב שלא רק שאנחנו לא עובדים, אלא יש גם ילדים שלא הולכים בכלל לבית-הספר.

מדובר בכ-200 ילדים שלא מגיעים.

תודה. בואו נמשיך לשמוע את ההורים.

קודם כל, אני מתנצלת. אני הגעתי כשקולי כבר נדם. תודה רבה. אנחנו פה וסוף סוף אנחנו מקבלים במה. שמי יהודית סופר, ואני אימא לשלוש בנות עם צרכים מיוחדים. הייתי רוצה להסב את תשומת ליבה של הגדולה מכולם, יושבת-ראש או אחראית על החינוך המיוחד במשרד החינוך.

הייתי נותנת הצעה שבאמת החינוך המיוחד יתחיל לקבל יחס מיוחד. כשאני אומרת "יחס מיוחד" אני אומרת לתת במה להורים. לעשות ועדות היגוי, לנסות לבדוק מה קורה בכל רשות ורשות. הגדולה שלי בת 26 ופה התחלתי את הליווי הקלוקל של החינוך המיוחד, את היחס המשפיל, את היחס של: אוקיי, אנחנו מנסים משתדלים, מנסים עוזרים. אבל מגיל 26 עוד לא קיבלתי מענה.

היום אתמקד בבעיה של הקטנה שלי שהיא בת 7.5 שנים. היא סיימה גן שפתי בחב"ד. היא ילדה שלא מדברת עדיין. אני גרה באשקלון. חרשנו כדי למצוא מסגרות חינוך מתאימות לילדה ולא מצאנו. אנחנו מחפשים כמעט שנה מסגרות שיתאימו לצרכים שלה. היא ילדה שלא מדברת, אבל היא לא ילדה נורמטיבית והיא גם לא נושקת בפיגור. לא מצאנו מסגרת.

הסוגיה של גנים שפתיים או גני תקשורת היא בעיה כמעט בפס רחב ברחבי הארץ בגלל הכמויות והתקנים. יכול להיות שבפריפריה היא יותר זועקת. אבל שוב אנחנו שומעים שבאשקלון אין מענה ושסומכים על שולחן אחרים. אני זועק על זה וכנראה שלא תהיה ברירה. אם יש צורך אעשה זאת גם באמצעות חקיקה. רמת התקצוב והתמיכה ברשויות בתחום חינוך צריכה להיות לפי מדרג. רשות מקומית שמשלבת יותר תקבל יותר. רשות מקומית שיש לה מסגרות מתאימות לילדים עם צרכים מיוחדים תקבל יותר. לא ייתכן שרשויות יחפשו חיים קלים ויעדיפו להוציא את הילדים האלה ולטרטר אותם מתחום הרשות המקומית לרשות אחרת. הילדים האלה גם כך סוחבים מטען לא פשוט על גבם. זה מוסיף חרדות להורים האם הילדים הגיעו או לא הגיעו ואיך הם הגיעו. זה דיון שנצטרך לתת לו מענה.

השנה לאחר ששובצנו דרך ועדת השמה ושיבוץ שהילדה שלי תלמד בבית-הספר "מגן הלב" באשדוד, ב-31 לאוגוסט קיבלנו טלפון ממר משה מנהל בית-הספר שבו הוא מודיע לנו שהיות ועיריית אשדוד לא הקצתה לו או לא נתנה לו אישור למבנים נטושים שקיימים באשדוד, אין לו אפשרות לקלוט את ביתי, ויחד עם ביתי עוד כ-28 תלמידים שהם עם צרכים מיוחדים. חלקם מונשמים, חלקם עם שיתוק מוחין. יושבות פה אימהות אחרות והן יעלו את המקרים שלהן. תודה רבה לכם.

אשקלון קרובה איכשהו לאשדוד. אני אומר לכם שמפנים גם מאזור סובב אופקים לאשדוד משום שזה ייחודי, חרדי-דתי-תורני. אבל צריך לתת מענה. אני מאמין שגם במגזר הערבי המאפיינים הם דומים בעניין המרחקים ומתן המענה. דברו עם המנכ"לית כי אני אעלה את זה. זה בוער בי. אמות המידה לתמיכה ברשויות מקומיות בכל הסעיפים העוטפים, סרגל התקצוב ייקבע לפי תמיכת הרשות. ככל שהיא תומכת יותר בנושאים האלה, היא תקבל יותר תקצוב ותמיכה. ואז ראש רשות יחשוב עשר פעמים.

תודה לך. נאפשר לעוד הורה.

שלום, שמי רויטל מור יוסף. אני אימא לילדה בת 8 עם שיתוק מוחין קשה מאוד. אני גרה באשקלון. לגבי אשקלון – דיברנו עם ראש העיר. אבל קודם אספר לך את הסיפור שלנו. הילדה שלי כבר חמש שנים ב"מגן הלב" באשדוד. חמש שנים שהילדה שלי זקוקה לאחות צמודה כי היא לא רואה, לא מדברת, לא אוכלת. היא על כיסא גלגלים, אפילפטית, מורכבת. יש איתנו עוד שני ילדים, בעיקר מונשמים, שאנחנו נמצאים כבר ארבע וחמש שנים, וילדים נוספים שהגיעו. זה 27 ילדים נוספים. יום לפני פתיחת שנת הלימודים כשהילדה שלי במסגרת כבר חמש שנים הוא אמר: אין מקום לילדה שלכם. מה שאני עוברת כאן נראה לי הזוי, זה פשוט התעללות. הגענו לשם והוא אמר שהמבנה בכלל לא מיועד לנו, אלא הוא מיועד לילדים אחרים.

לגבי אשקלון – הולכים לפתוח שם מרכז מאוד גדול, אבל לא מורכב. לא לילדים מונשמים, לא לילדים סיעודיים שזקוקים לאחות צמודה. אין לי מסגרת אחרת שמתאימה לילדה שלי. הילדה שלי נמצאת היום בין שמיים וארץ. היום בבוקר גירשו את הילדה שלי מהגן. כלומר, אני ביום של פתיחת שנת הלימודים לקחת את הילדה שלי פיזית והנחתי אותה בגן. אמרתי להם: הילדה שלי אחרי ניתוח קשה. היא חיבת טיפולים פרא-רפואיים. אין לי אופציה אחרת. אף מסגרת אחרת לא הסכימה לקבל אליה את הילדה שלי בגלל המורכבות של הילדה שלי. הגענו למצב שאמרנו: אוקיי, הצוות מאוד מאוד אוהב את הבנות ומאוד מחובר לבנות. הוא אמר: אוקיי, אנחנו מוכנים לקבל אותה.

מאיפה גירשו אותה?

גירשו אותה מהגן, מ"מגן הלב" באשדוד. אמרו שאין אחות שמוכנה.

יש לו מצוקה אמיתית.

מצוקה – זה אנחנו. מצוקה – זה כל אימא ואימא של ילד מיוחד שאין לו מענה. יש ילדים עם פיגור קל ובינוני שאפשר למצוא להם מסגרות. הילדים שלנו הם עם פיגור קשה ועמוק ואין לנו מסגרת. אני חייבת אחות צמודה לילדה שלי. אני לא יכולה לעזוב אותה ולו לרגע. היא שוקעת והיא יכולה לשקוע ולא לצאת לי מזה. לא מבינים דברים מאוד מאוד פשוטים. יש להם ארבע אחיות והם החליטו שמאוד מאוד קשה להם, שפתאום יש עומס של ילדים, אז הם גם החליטו לא להגיע לעבודה.

זה חוזר על עצמו - "מגן הלב". לו יצויר שהרשות המקומית תעמיד לו את הכלים הדרושים לו, הוא יהיה מוכן לקלוט?

כן, מאוד מאוד. אני חייבת לציין את דבריו של משה. הוא אומר חד-משמעית. יש ארבעה בתי כנסת באשדוד שהם ריקים, לא מאוישים. הוא אמר שרק ייתנו לו את המבנה הוא קולט.

יש לו בעיה של מיקום. זה יטופל.

זה מלחמה חיצונית שלא קשורה בכלל לילדים. זה מלחמה בין הרשות לבין זה. למה הילדים צריכים להיפגע? היום החזירו את הילדה שלי בהסעה בבושת פנים, והילדה שלי מאוד מאוד חכמה ומאוד מאוד נבונה.

גברתי, הבנו.

אבל זה לא עזור לי ש"הבנו" כי הילדה שלי בבית. סליחה, אני פשוט נסערת מהבוקר.

אני מבין אותך, אל תתנצלי. הדיון הוא לטובת זה. זה הזעקה שעליה דיברתי, זה הפניות שקיבלתי. תעשו סקר בקרב הציבור הרחב מה תפקידו של יו"ר ועדת החינוך בכנסת ויאמרו לכם: הוא אומבודסמן. אני מטפל בפניות ציבור מתחילת שנת הלימודים. הפכתי להיות לשכת פניות ציבור של כל נושא החינוך במדינת ישראל וזה משהו מוטרף.

זה מצוין. כנראה אתה הכתובת הכי מתאימה.

תודה רבה. זה לא עוזר לכתפיים. אני מתחייב באופן אישי לקחת לפתחי את הסוגיה הזו של "מגן הלב" עם ראש עיריית אשדוד, עם מנהל המוסד. העוזר שלי שומע. שבו איתו לאחר מכן, תנו לו את הנתונים. ננסה לפתור את המצוקה שנוגעת לפי הבנתי ל-27 ילדים.

מתוך ה-30, שלוש מונשמות. אין לי מסגרת אחרת.

אני רוצה לשאול אתכם, בבקשה, כי אנחנו קיבלנו נתונים מהמחוז החרדי. הסוגיה הזו באה לפתחנו באופן פתאומי. אף אחד לא ידע שיש אי-הסכמה ומחלוקת כזו בין הרשות לבעלות.

סליחה, המפקחת היא ממשרד החינוך, לא?

אבל כשבעלות פותחת בתוך הרשות מסגרת חינוכית, מאיתנו קיבלו כבר את סמל המוסד. זה היה ברור שיש להם את המבנה וזאת היתה הבטחה מהרשות המקומית. הקרע הזה פתאום נוצר ממש 24 שעות לפני הפתיחה. אני קיבלתי הודעה מהמחוז החרדי, ואני רוצה פשוט לבדוק איתכם, עם רשימה שמית של כל אותם 27 – 30 ילדים עם שיבוצים. האם הופנו הילדים או לא?

לא.

אז אני בודקת את זה.

הם הגיעו למצב כזה שהם לא עדכנו אף הורה לאן הילד הולך.

גברת פלדמן, בבקשה בקצרה.

קודם כל, שלום לכולם. אני רוצה לדבר על ברוך ביטון שאחראי על ההשמה בעיריית אשדוד שהחליט שהוא לא מקבל ילדים מחוץ לאשדוד. אני גרה בגן יבנה והבת שלי ב"מגן הלב". שנתיים היא למדה שם. בשנה הראשונה אני לקחתי אותה יום יום כדי ללמד את הצוות איך לטפל בבת שלי שהיא גם מורכבת. שמעתי פה מהורים לילדים שיש להם אלרגיה לחלב ולגלוטן. לבת שלי יש אלרגיה בכל הדברים. היא יכולה לאכול רק שבעה סוגים של מזונות ואת זה אני נותנת לה כל יום. היא לא אוכלת דברים אחרים. היא אלרגית לגלוטן, לחלב, סויה וביצים. הבאתי אותה במיוחד ואתם רואים אותה. אין לה עכשיו מסגרת, אני איתה כל הזמן. הבת שלי גם מפרכסת וכשיש לה אספירציה היא נחנקת. שלוש פעמים קראו לי מהבית לקחת אותה לבית-חולים, ובבית זה קרה לי פעמיים. גם אני צריכה סייעת צמודה כל הזמן. היא מורכבת מאוד, יש לה הרבה הרבה בעיות חוץ ממה שאתם רואים.

זה חוזר ל"מגן הלב". גברת פלדמן, תודה. מיד אגיע לחינוך הערבי, רשום לי.

היא אומרת פה שוועדת ההשמה אמרה לה לא ללכת.

בוא, לא בציניות. אם הוא יודע ש"מגן הלב" לא מקבל, יש לו מצוקה לאנשי אשדוד – לגיטימי, הוא לא מחויב. אנחנו נפנה. אם נוכל לתת מענה ופתרונות נייצר לו פתרונות.

למה החליטו להוציא דווקא אותנו? קיבלו ילדים חדשים ואותנו עם פינצטה הוציאו? למה דווקא אותנו? לא מספיק מה שעברנו? אנחנו עברנו כל כך הרבה דברים.

"מגן הלב" יטופל אחר כך בצורה פרטנית. גברתי, תודה.

שמי גילה ישר. הנושא שלנו קצת אחר. יש לי בן מדהים ששמו חזקיהו משה והוא מאחוריי. הוא למד בחינוך מיוחד עד כיתה ג'. מכיתה ג' אני מנסה לשלב אותו במסגרת רגילה. אני גרה ברוממה בירושלים. הוא ילד מאוד חכם, אלא שהוא זקוק לעזרה בכל שעות היממה. אני נתקלת בקשיים מאוד מרובים דווקא מתוך עיריית ירושלים. נותנים לי מספר שעות מאוד מצומצם לסייע שיהיה איתו וכמו כל ההורים פה אני צריכה לבוא ולהוציא אותו.

איזה סייע? רפואי, משלב, תגבור?

זה נקרא משלב. הוא לא צריך רפואי, ברוך השם. אבל הוא צריך עזרה באכילה, שתייה, שירותים. הוא צריך ממש מישהו צמוד אליו. בשנה שעברה בגלל זה הוא לא למד כמה חודשים, כי הם סרבו להעביר לי את המשכורת של הסייע.

יש כאן נושא אחר. התרשמתי, אדוני היושב-ראש חבר הכנסת מרגי, שבאמת אכפת לך מכולנו פה, וסוף סוף יש לנו אוזן קשבת. הם לא מוכנים להעביר את התקציב של סייע לעובד זר למרות שמבחינה חוקית ולפי ההסכם הקיבוצי אין שום מניעה להעביר את זה. בדקתי את זה עם עורכת דין. אבל יש פה מטרה של עיריית ירושלים שרוצה לשמור את הכסף הזה בצד. אני לא יודעת למה, אבל ברור לי שזה כך.

הגורמים המקצועיים, האם יש מגבלה איך זה יועבר?

זה מועבר לרשויות, הרשויות מעסיקות.

הבעיה ברורה, היא הוצגה פה. יש לה מענה באמצעות עובד זר וזה צלח. מבחינתכם, האם יש מגבלה?

לא.

אנחנו בדקנו את זה משפטית. הוצאתי, לצערי, סכום כסף שלא היה באמתחתי אבל לא היתה לי ברירה. השגתי עורכת דין שהיא גם אימא לילד חריג. אין שום מניעה. לפני שנתיים קיבלתי את זה במסגרת תלמוד התורה שהוא היה. המסגרת הזו היא מסגרת ישיבה תיכונית, ואני מאוד רוצה בשבילו גם שהוא ילמד בגרויות. מה שקורה זה שדווקא חצי היום שזה אחר הצהריים לבגרויות הוא צריך להפסיד. יש לי אפשרות שעובד זר יהיה איתו משבע וחצי בבוקר עד שמונה, שמונה וחצי בערב שיכול להיות בכל המסגרת כמו שצריך ולהשתלב. מבחינת הראש, הוא ילד חכם. אני רוצה שהוא ישתלב בחברה ושהוא יהיה עצמאי. עיריית ירושלים פה מציבה קשיים.

תודה. שאלת שאלה, תקבלי תשובה.

אדוני, בבקשה.

עו"ד אילן שי, הלשכה המשפטית של משרד החינוך. בנושא העסקת סייעות אנחנו מעבירים את התקציבים ככלל לרשויות המקומיות, לבעלויות על מוסדות חינוך. אם אני מבין נכון, מדובר בעובד זר חוקי שמועסק על-ידי ההורים. אני חושב שלסוגיה הזאת צריך לדבר עם השלטון המקומי. ככלל, העבודה שלנו היא מול הבעלויות.

משרד החינוך אומרים שמבחינתם אין מגבלה. הם מעבירים, זה בסמכות השלטון המקומי. מה הנימוק שנתנו?

ממנח"י בעיריית ירושלים אומרים לי שמבחינה חוקית יש עם זה בעיה. אני חושבת שהשם שלנו אולי מוכר לך – משה ישר. שבוע שעבר הגענו למשרד ניר ברקת.

צריך לזמן את השלטון המקומי כדי שיתייחס לסוגיה הזו.

האם יש כאן נציג של השלטון המקומי?

אני ממרכז השלטון המקומי.

יש לך ספציפית לסוגיה הזאת? לא. אנחנו נברר את הסוגיה הזו. תודה.

מוחמד יונס, בבקשה.

חבר הכנסת מרגי, אני לא רוצה להתייחס לכל מה שנאמר פה. אבל למה לא דיברתם על המגזר הערבי? למה לא מפרסמים באתר הוועדה בערבית שהורים יבואו? למה אין פה אף הורה ערבי? למה אף סייעת לא נמצאת פה? אולי תעשה עוד דיון למגזר הערבי.

אני אענה לך, שאלה במקום. כשאנחנו מדברים פה על החינוך המיוחד, אוי ואבוי לי או למדינה בכלל, אם הדיון יהיה ספציפי. כשאני מדבר על החינוך המיוחד, עיניי נשואות לכל הילדים במדינת ישראל, ולא משנה היכן הם גרים, מאיזה מוצא הם או דת. הדיון הוא ללא הבדל דת, גזע ומין.

ב-24 שעות האחרונות ניסיתי לגייס כמה שאני יכול על מנת להביא הורים לילדים עם צרכים.

חבר הכנסת יוסף ג'בארין אמר לך ששם נעוצה הבעיה. הוא אומר לך שאלה שזקוקים לעזרה, החלשים, במגזר הערבי, דווקא הם הופכים להיות שקופים מסיבות רבות שונות שאפשר למנות אותם. כנראה שמישהו מצניע את הסוגיה הזו, וחבל. אני חושב שההיפך הוא הנכון. אלה נשמות גבוהות שצריך לתת העצמה ולחבק אותם ולהעניק להם כמה שאפשר. כנראה ששם נובעת הבעיה. אתה יודע מה? גם היעדר ארגונים. אתה פעיל חברתי והיד מושטת אליך, השאלה צריכה לחזור אליך. אדרבא, שמעת את המצוקה. קח את הסוגיה הזו. כל הכבוד לשאלה שלך. איפה הם? נפקד מקומם? כנראה שאין להם קול ואין מי שיזעק את זעקתם. כפעיל חברתי אתה צריך להגביר שם את המודעות ושיקומו ארגונים למען אותם ילדים ושיהיו פעילים.

יש ארגונים.

תביא אותם, תפנה אליהם.

ב-24 השעות האחרונות ניסיתי ליצור קשר עם הנהלת הוועדה כדי לארגן להם אישורי כניסה, אבל ללא הצלחה. לא הצלחתי לארגן להם אישורי כניסה.

אין דבר כזה.

אז אני אומר לך שכן. אני יצרתי קשר עם הנהלת הוועדה. אני והסגנית שלי קיבלנו, אבל לא כל האחרים.

אדוני, תן לי לא באוויר. תן לי מקרה אחד או שניים ספציפית עם שמות, תעודות זהות, של אלה שפנו. אני רוצה לברר את זה.

אני פניתי בשמם לוועדת החינוך. רשמתי את השמות שלהם עם מספרי זהות ורשמתי הערה שהם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. לא קיבלו אישור.

זו פרוצדורה שתיבדק. כרגע זה לא קשור לדיון.

הגברת יוליה, בבקשה תתמקדי בנושאים שבהם לא נגענו. אנחנו לקראת סוף הדיון.

אני אהיה ממוקדת בכמה נושאים וחבריי ישלימו אם אני אפספס. רחלי, שיטת הפעימה הראשונה – למה הורים שאושרו במאי 30 שעות, אתם מתחילים 24? זה מחבל בעבודה שלהם. אם כבר הורה ל-30 שעות תנו לו את ה-30 שעות. זה הרי טעות. זה עומס של מיילים עלינו הארגונים, זה עומס של מיילים עליכם. מי שאושר – תנו לו. הפעימה הראשונה לא מאפשרת לכם לעבוד עם מקרי החירום האלה שאתם מוצפים בהם כל הזמן.

שנית, סייעות אישיות בחינוך המיוחד. עדיין המפקחות שלכם נותנות תשובות להורים שאין דבר כזה סייעת אישית בחינוך המיוחד. לכן, מגיעים לכם לפה כל המקרים הפרטניים האלה. אני לא יודעת מה נעשה בנושא הזה, אבל צריך להבהיר מחדש את הנושא כי אחרת אנחנו כל החיים נעסוק בבעיות פרטניות.

לעניין הנושא של סייעות רפואיות – עירית, את יודעת כמה אני מכבדת אותך. יש פער מאוד מאוד גדול בין התפקוד של רחלי לבין התפקוד שלך. ביחידה של רחלי יש שותפות מלאה עם ההורים. אנחנו לפעמים רבים, אנחנו לפעמים לא מסכימים. אבל אנחנו מעורבים. אצלך זה לא קיים. אני לא מבינה למה בוועדה שהוקמה אין נציגות משם. זה הפרה של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לא עלינו ובלעדינו, הם אמורים להיות שם. אנחנו לא אויבים, אנחנו לא נחבל בעבודה. אנחנו יודעים לעבוד בהיגיון.

זעקתך נשמעה, תודה. התייחסות בסוף.

הניה מעל"ה בבקשה.

אני רוצה לייצג את הגנים החינוך המיוחד. אני מנהלת של גנים בחינוך מיוחד מפיגור בינוני ומטה וסיעודי בעל"ה בבני ברק. אנחנו מקבלים גננת אחת וסייעת אחת כשיש לנו מ-8 עד 10 ילדים שהם פיגור בינוני וקשה וסיעודי, ואנחנו בעצמנו מתגברים מהעמותה שלנו את הגן בעוד סייעת כי בשום אופן אי-אפשר לתפקד עם סייעת אחת כשכל ילד אוכל כמעט חצי שעה, וכשצריך להעביר כל ילד ממקום למקום ולעזור לו בכל התחומים של העזרה. אחר כך אתייחס גם לעניין הסייעות הרפואיות.

אנחנו מטפלים בהורים שקשה להם לפנות בעצמם ולבקש את סייעות התגבור, ולכן אני בעצמי מפנה ומבקשת תמיד סייעות תגבור דרך המפקחת. אני מקבלת מקסימום 3 - 4 שעות לכל ילד וזה ממש לא מספיק לי. אני ממש לא יכולה כך לנהל. קודם כל, שתהיה סייעות, שיהיו לפחות שתי סייעות. אפילו היום בחינוך הרגיל החליטו לתת שתי סייעות בגן. קל וחומר בגן המיוחד הקשה. אני לא חושבת שבקל אפשר, אבל אני מייצגת את הקשה שמאוד קשה כך לעבוד.

יש היום רפורמת הסייעות.

לנו יש גננת וסייעת.

כמה ילדים אתם?

מ-8 עד 10 ילדים קשים וסיעודיים. הארגון שלי מממן עוד סייעת. אבל מתערבים לי ממשרד החינוך וטוענים שאני צריכה לתת להם את כל הזכויות כמו הסייעת שהם מממנים לי. זאת אומרת, כשהם נכנסו לי לביקורת אז הם באו לבדוק אם אני נותנת להם את כל הקרנות ואת כל הפנסיה. נכון, צריך לתת באמת להם את זה. אבל אני צריכה לבד לממן את זה, אחרת הכיתה לא יכולה להתנהל. הילדים לא יקבלו את האוכל, הם לא יחותלו. כולם מחותלים, כולם סיעודיים. את כולם אני צריכה להעביר מהחצר לכיתה, מהכיתה לכיתת הטיפול.

לעניין הרפואי - יש לנו ילדים רפואיים. אני לא צריכה אחות בשביל זה. למשל, ילדים עם אפילפסיה שכמעט כל יומיים אני צריכה לרוץ לבית חולים כי אני לא יכולה להשגיח עליהם מספיק במקום. אני לא צריכה אחות, אבל אני צריכה עוד סייעות תגבור שתעזורנה לנו.

האם יש תקינה לגנים שהם מאובחנים כגני חינוך מיוחד?

כן, ישנה תקינה לגבי אנשי צוות. צריך לבדוק ולראות את זה, אני אבדוק את על"ה בני ברק. יחד עם זה, סייעות תגבור אתם מפנים אל המחוז שלכם. אנחנו נבדוק.

דיברו על סייעות תגבור, דורנר דיברה על סייעת אישית.

לצערנו הרב, עוד לא יישמנו את דוח דורנר. אנחנו מתיימרים קודם כל ללמוד אותו. לאחר מכן נצהיר הצהרות. אתה בלי רשות דיבור.

חבר הכנסת מוזס, ממש בקצרה כי אנחנו לפני סיכום.

תודה לך, אדוני היושב-ראש. שמעתי את מה שאמרה נציגת על"ה. רחלי, האם הפרויקט החדש שבישר לנו שר החינוך על הסייעת השנייה בגני הילדים לא חל על החינוך המיוחד?

רחל אברמזון

לא.

למה? הרי שם זקוקים לזה. אנחנו שומעים כאן דבר שהוא ממש מתבקש.

שנית, שר החינוך בפתיחה בישיבת ועדת החינוך במשרד החינוך בישר לנו על ההנגשה לתלמידי החינוך המיוחד בכמיליארד שקל. לאיזה מערכות מיועד? האם זה רק לממלכתי ולממלכתי הדתי או גם למוכשרים או כאלו שאינם רשמיים, רשתות ומוכשר? למשל, כמו החינוך העצמאי, המעיין. בגלל ששר החינוך לא נתן לי את התשובה והוא הסתובב ליועצת המשפטית והיא גם לא ידעה לתת לי את התשובה, אני מצפה אולי לשמוע האם התחדש משהו.

בבקשה, היועץ המשפטי, ביחס לשאלה הראשונה.

הסייעות – האמת אני לא רוצה להגיד משהו שלא בדקתי באופן ודאי.

אז אל תאמר.

בחינוך המיוחד יש הרי חוזר מנכ"ל שמפרט את מספרי הילדים.

הרפורמה חלה ממספר מסוים של ילדים וחתך גילאים זהה. זו שאלה בפני עצמה שצריכה להיבחן בכלל בסוגיית התקינה מול גנים של גיל. זה לא קשור לרפורמה. אין ספק שצריך לבחון את זה. רחלי הבטיחה שהיא תבדוק את הסוגיה הזו עם הגן בעל"ה בני ברק, וזה ודאי יקרין לגבי כלל הגנים של החינוך המיוחד. אני חושב שגם המציאות מבקשת מענה יותר רחב ויותר צמוד וגם הצרכים. לכן, התקינה צריכה להיות שונה.

לגבי ההנגשה יש לי תשובה. השאלה האם הרפורמה של ההנגשה חלה על מי שאיננו רשמי. תקנות נגישות פרטנית נשלחו על ידינו לפני שבועיים לכנסת. הרפורמה שהציג השר נוגעת לסיכום התקציב שהשגנו ביחס לתקנות נגישות פרטנית שרק הוגשו לכנסת. עדיין הן לא אושרו. צריך לקיים עליהם דיון בוועדת המשנה לנושא תקנות נגישות. אבל הסיכום התקציבי עם האוצר חל על כל מוסדות החינוך, כולל המוכר שאינו רשמי, כולל מוסדות הפטור, כאשר ביחס למוסדות הפטור ומוסדות מוכרים שאינם רשמיים שפועלים במבנים שהם לא מבנים של רשויות מקומיות יש חוות דעת שלנו, של הלשכה המשפטית, שיצטרכו לתת איזושהי בטוחה, משכון או משכנתא, שתוודא שההנגשה של המבנה והשיפור שנעשה במבנה, ברגע שהמבנה הזה יחדל לשמש מוסד חינוך יצטרכו ל - - -

לשפות את ההשקעה.

תודה. שוש סומך מהמועצה לשלום הילד, בבקשה בקצרה.

רק נושא אחד שלא היתה בכלל התייחסות אליו והוא מגיע אלינו הרבה בפניות. רחלי, לא התייחסת בכלל מה ההכשרה שהסייעות המשלבות מקבלות. אנחנו מקבלים הרבה הרבה תלונות גם מאלה שכבר הצליחו לעבור את כל המסכת ששמענו עליה היום ולקבל את הסייעת ומגיעה מישהי שאין לה שמץ ומושג על הצרכים של הילד.

זו סוגיה שעולה כמעט בכל דיון ואני מבקש להתייחס אליה בסוף.

חבר הכנסת מרגי, יש לי פה אימא שלא דיברה.

דיברת במקומה ארבע פעמים.

לגבי סייעת שילוב – קודם כל, שוב, גם סוגיה שחוזרת על עצמה, שעות הסיוע. שעות הסיוע כפי שפירטתי במסמך שהעברתי לך, הן על פי טבלה. מקסימום 30 שעות סיוע. כמו ששמענו כאן, שעות הלימודים הן מעבר ל-30 שעות, ולמעשה הילדים לא יכולים לממש ולהיות כמו כל הילדים בבית-הספר עד תום יום הלימודים

בחוזר מנכ"ל האחרון יש איזושהי התייחסות שברגע שיש שני ילדים שהם משולבים בכיתה אחת, הם זכאים לסייעת אחת בלבד. אני רוצה לחזור לנקודת המוצא שמשרד החינוך בזמנו גם הסכים איתנו, שסייעת היא סוג של הנגשה. למעשה, היא הנגשה אנושית והנגשה אישית. לא יכול להיות ששני ילדים שכל אחד מהם זקוק לסייעת אישית כדי שיוכלו לסייע לו לצרכים שלו, יקבלו סייעת אחת.

אם המשרד מנצל את זה שאם יש שני ילדים שזכאים לסייעת צמודה ומאחדים, מבחינת נר אחד נר למאה, הם לפחות מגדילים את השעות?

הם מגדילים למירב שעות הסיוע שהם יכולים לתת.

גם בעניין הזה ישנם חריגים. אני אוחזת בידי את רשימת הילדים. אנחנו משתמשים בשפה: מאגמים את הילדים. לא, לא מאגמים. יש כאן ילדים שמקבלים שעות פרטניות. זה נכון שחוזר מנכ"ל אומר. כי רבותי, גם להכניס כל כך הרבה אנשים לתוך כיתה זה כמה אנשי צוות. זאת אומרת, יכולים להיות כבר שם שלושה וארבעה ילדים עם ארבע-חמש סייעות ומורה. יחד עם זאת, באמת ברגישות מאוד מאוד גבוהה עם השיח המשותף הזה שאנחנו מקיימים, כבר דיברנו במחוזות והמחוזות מקיימים את זה. יש כאן יותר ויותר מקרים שבהם באמת יוצרים את ההפרדות.

תודה. רבותי, האולם משודר ומאיצים בי לסיים. אני כבר עברתי את הזמן. רבותי, לסיים.

- - - יש פה אימא של ילדה. לא טיפלו בה - - -

אתם תגרמו לי לא לקיים דיונים. תנו לי, תסמכו עליי. אתם לא סומכים עליי, תעזבו את זה. היא תשב איתי, היא תקבל. היא לא תלך, היא תקבל טיפול פרטני מהלשכה שלי בגלל שהפרעת לה בדיון. ארבע דקות מצטברות לקחת מהדיון. יכולנו לתרום אותה לטובת הסיפור.

אני מבקשת לרשום בפרוטוקול שלמורים לא היה ייצוג. לא קיבלתי רשות דיבור.

אני מודה לך על זה. אם היית מתאפקת ושומעת את הסיכום שלי, ההערה שלך היתה נחסכת.

אני חוזרת בי.

יפה, תודה על האמון שאת נותנת בי. אני לא אוציא סיכום. אתם יודעים למה? תם ולא נשלם. לא מיצינו את הדיון הזה כי עדיין אני צריך התייחסויות לכל מה שנאמר מהפונקציות המקצועיות הבכירות שנמצאות ממשרד החינוך. יתקיים מיד אחרי החגים עוד דיון על מה שנאמר ונאסף כאן, ותינתן הזדמנות.

יצחק בן חמו

אנחנו בינתיים בבית, אנחנו לא לומדים. הילדים לא לומדים. אמרתי את זה עוד ב-28.7.

בן חמו, תן לי לסיים. תינתן הזדמנות למי שלא השתתף בדיון, כולל לנציגות המורים, לומר את דברה.

לגבי הילדים שנמצאים בבית ושלא קיבלו מענה – אני קורא גם לעירית ולרחל להתכנס ולמצוא מענה כמו שאני יודע לקחת עכשיו בעיות פרטיות ולשבת. אמרתי שזה לא חוכמה שאנחנו קובעים תקנות וחוקים, אלא צריך לדעת ליישם אותם ולראות שאכן הרשויות מיישמות אותם. אני קורא לכם באמת לקחת את המקרים הפרטניים האלה ולטפל בהם ולפתור אותם.

לגבי "מגן הלב" אשדוד- אשקלון - יטופל על-ידי העוזרים שלי.

תם ולא נשלם. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.