הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 49

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ט"ז באלול התשע"ה (31 באוגוסט 2015), שעה 10:00

אישור תשלומי הורים - ביטוח תאונות אישיות

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

ענת ברקו

נורית קורן

מיכל כהן - המנהלת הכללית, משרד החינוך

חגית מאיר - מנהלת אגף יישום חוק ומדיניות, משרד החינוך

דורית מורג - היועצת המשפטית, משרד החינוך

מאיר ממן - מנהל גף ביטוח תאונות תלמידים, משרד החינוך

אריאל לוי - מנהל מינהל פדגוגי, משרד החינוך

חיים ביבס - יו"ר השלטון המקומי

אופיר יהונתן - יועמ"ש משכ"ל, מרכז השלטון המקומי

איתי חוטר - סמנכ"ל כלכלה, מרכז השלטון המקומי

דורונה לוין - רכזת ביטוח תאונות וחבויות במשכ"ל, מרכז השלטון המקומי

יגאל שגיא - משכ"ל, מרכז השלטון המקומי

מיכל מנקס - ראש מינהל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

יצחק קדמן - מנכ"ל, המועצה לשלום הילד

שלמה קרלנשטיין - יו"ר, ארגוני מורים

זאב גולדבלט - מרכז הפורום, ארגוני הורים

אליהו מור - יו"ר ועד הורים פתח תקווה, ארגוני הורים

סמדר סגל - יו"ר נתניה חברה בפורום הארצי, ארגוני הורים

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל, ארגוני עולים

מירב ישראלי

יהודית גידלי

הדס צנוירט

אישור תשלומי הורים - ביטוח תאונות אישיות

בוקר טוב לכולם, היום יום שני, 31 באוגוסט 2015, ט"ז אלול התשע"ה. אני מחליפה את יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת יעקב מרגי.

נתבקשתי להתחיל בזמן, כדי שהגב' מיכל כהן תוכל לתת את סקירתה בנושא תשלומי הורים – ביטוח תאונות אישיות. לכן קודם כל אתן למיכל לדבר, ולאחר מכן אתן לאדון ביבס, שיגיע לכאן, אין בעיה, ולאחר מכן, כמובן, כל מי שנרשם. כמובן, גם ד"ר יצחק קדמן, וכמובן, אם עוד מישהו רוצה לדבר, הוא מוזמן להירשם אצל מזכירת הוועדה. מיכל, בבקשה.

שלום לכולם. אנחנו נמצאים היום, גברתי, לאחר שאישרנו את תשלומי ההורים לכנסת. אנחנו המתנו יחד עם השלטון המקומי לתוצאות המכרז בנושא ביטוח תאונות אישיות. על-פי החוק, על-פי סעיף 6 לחוק לימוד חובה, רשות מקומית צריכה לבטח את התלמידים הזכאים לחינוך חינם. הרשות רשאית לגבות את דמי הביטוח מהורי התלמידים. זה התשלום היחיד שהוא תשלום חובה. בעצם אנחנו אחראיים להביא את גובה הגבייה לאישור ועדת החינוך של הכנסת, כפי שאנחנו עושים היום.

מרכז השלטון המקומי באמצעות החברה למשק וכלכלה, שעשה מכרז בשם כל הרשויות, פרסם את המכרז, ובעצם הסיבה שהם עושים את זה, זה עבור עכל הרשויות, שיש פה היתרון לגודל. אם מישהו יכול לעשות סוג של משא ומתן, או לדאוג שהמכרז יהיה על-פי כל אמות המידה ובניסיון להשפיע על גובה התשלום, זה השלטון המקומי, כי הוא מייצג את כולם.

בעצם למכרז, כפי שדיברנו עם השלטון המקומי, למכרז ניגשו שתי חברות. התעריף הנמוך ביותר שהוצע הינו 75 שקלים.

אני מגישה את התעריף הזה לאישור ועדת החינוך. לפני אני רוצה לומר: כמובן, גם השלטון המקומי, ותכף יושב-ראש השלטון המקומי ידבר בעד עצמו, אבל כמובן שגם השלטון המקומי וגם אנחנו היינו שמחים שהמחיר לא יעלה. אין לנו שום מוטיבציה להשפיע על מכרז, שיהיה גבוה יותר - להפך. עד השנה גבינו 49.5 שקלים. התוספת היא תוספת של 25.5 שקלים. זה הרבה מאוד, זה 50%. יחד עם זאת, צריך לראות את זה בפרספקטיבה. כנראה, שלא כולם רצים לבטח את ילדי ישראל, כנראה שזה לא היה מספיק אטרקטיבי עבור כל חברות הביטוח, וכנראה שיש פה אלמנט ריאלי במובן של ביטוח לילדים, 24 שעות ביממה, 365 ימים, עד גיל 21, עם אפשרות לתבוע רטרו. כמובן, כולנו שותפים. כולנו הורים. אנחנו מערכת חינוכית. היינו רוצים לראות פחות גבייה, אבל אני חושבת שצריך להתייחס גם לגבייה הזאת בצורה מאוזנת.

אנחנו בדקנו גם עם השלטון המקומי, האם אפשר עוד לעשות משהו, אנחנו בדקנו, האם המכרז הוא תקין על-פי כל דין, ומצאנו שהכול התנהל כשורה. לכן, ברשותך, אנחנו מגישים את זה לאישורה של ועדת החינוך.

תודה רבה, הגברת מיכל כהן, מנכ"לית משרד החינוך. בבקשה, אדוני, חיים ביבס.

בוקר טוב לכולם, גברתי היושבת-ראש, מנכ"לית המשרד, מכובדיי כולם. לצערי, אני מלווה את הנושא הזה הרבה מאוד זמן, משום שהייתי פעם יושב-ראש הדירקטוריון של החברה. לפני כארבע שנים כמדומני – יתקן אותי אם אני טועה – פניתי אז למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לשרית דנה. בעצם משך תקופה מאוד ארוכה קיבלנו הארכות לנושא, ואז, לקראת שלהי כהונתה, החליטו להרוג את הנושא, ושלחו את כולם להתמודד. אנחנו התרענו – יש מכתבים לכל מה שאני אומר, שאם לא יהיה פה הקולקטיב, אם לא יהיה פה הפול של כל הרשויות יחד, המשמעות בהכרח, שההחלטה של משרד המשפטים תפגע ברשויות החלשות.

אם המצגת מדברת על 1.4 מיליון תלמידים, ואנחנו יודעים שמחר מתחילים כ-2 מיליון כ-100, אתם יכולים להסביר לי את הפער? יש רשויות שלא הצטרפו? דיברתם על זה שיש קולקטיב.

התשובה היא חד-משמעית כן – יש רשויות שעושות את זה לבד. מה שאמרתי אז, קורה, שרשויות גדולות, רשויות חזקות, יעשו את זה לבד. הן יודעות להוריד את המחיר בעצמן. בעצם דווקא הרשויות החלשות נפגעות, ונפגעות על-ידי המדינה, כי המדינה באה וביטלה את הקולקטיב, כאשר מי שעמד מאחורי הקלעים זה כל מיני סוכני ביטוח וחברות למיניהן, שהפעילו לוביסטים כדי לבטל את זה. לצערי, משרד המשפטים נפל בנושא הזה.

כלומר כשאתה בעצם יצאת למכרז, מי שרוצה מהרשויות יכולה להצטרף אליך, ההצטרפות היא חופשית, אבל יש רשויות שבוחרות מראש לא להצטרף אליכם, אלא לעשות מכרז עצמאי מול חברת הביטוח.

העבודה מול החברה למשק היא רשותית, כלומר אין חובת עבודה, ולכן את רואה שדווקא חלק ניכר מהרשויות כן נכנסות פנימה. פעם זה היה מספרים יותר גדולים, מכיוון שבקולקטיב, בפול שהיה, מטבע הדברים רשויות הרגישו שזה מחיר שהוא סביר, כולל רשויות כמו שלי, שאני יכול להתמודד למכרז לבד, ובכל זאת נכנסנו פנימה, כי בסוף יש יתרון לגודל לדבר הזה. זה מה שניסו להרוג אותו בעצם. לצערי, הצליחו אותם סוכנים ואותם אנשים שניסו כל השנים לבטל את הדבר הזה כדי להעלות את המחיר, וזה מה שקרה. מה שהתרענו, שקרה, שהמחירים יעלו מ-49 שקלים, הגיעו ל-75 שקלים ואף יותר; במגזר הערבי זה מגיע גם ל-100 ו-130 שקלים.

לכן אני מציע שתי הצעות. מכיוון שאנחנו נמצאים ב-31 באוגוסט, ומחר פותחים את שנת הלימודים- - -

לא בטוח, מסתבר. המורים מאיימים בשביתה.

מורים זה בעיה אחרת. אנחנו מדברים מצד ההורים, השלטון המקומי. אני בטוח שכולם רוצים לפתוח את שנת הלימודים – גם המורים. גם הם רוצים לתת לילדים שלהם לחזור לבית הספר, ולא להישאר בבית.

אבל בסופו של דבר אני חושב שהדבר הנכון הוא מצד אחד, לבוא ולקבל את מה שיש היום, שאני קורא לזה הרע במיעוטו; מצד שני, להנחות להחזיר את הביטוח לחברת ענבל. אנחנו מוותרים. אני כשלטון מקומי מוותר על כל נושא הביטוח הזה; להחזיר אותו לחברת ענבל, שפעם היא עשתה את זה. אנחנו ברוב טיפשותנו נכנסו לנעליים שלהם כדי לייצר להם הקלה בדרך. קחו את זה חזרה, תבטחו את תלמידי ישראל, תעשו את מה שצריך, אבל צריך ללכת בשני שלבים: אחד, לאשר את מה שצריך; והשני הוא לעמוד עליהם כוועדה. תקבלי מאתנו את מלוא הגיבוי של השלטון המקומי בנושא הזה. תודה רבה.

תודה. חברת הכנסת ברקו, בבקשה.

הכוונה היא לכולם ללא חריגים?

ודאי, אין חריגים.

כלומר אף אחד באופן עצמאי לא יוכל לעשות את זה, ואז באמת אפשר יהיה להוזיל את זה.

בוודאי.

תודה רבה, חיים ביבס. ד"ר יצחק קדמן, בבקשה.

תודה, גברתי יושבת-הראש, גברתי מנכ"לית משרד החינוך, יושב-ראש המרכז לשלטון המקומי. אלך מייד לשורה הסופית. אני מבקש מהוועדה, שלא להסכים להעלאת התעריפים האלה, שלא היה כדוגמתה לפחות בעשרים השנה האחרונות, לא היתה עלייה כזאת. אני מזכיר לכולם, שרק לפני שנתיים המחיר היה עדיין 34 שקלים, ואם לוקחים את העלייה הפשוט מדהימה – אני לא מכיר שום פוליסת ביטוח אחרת, והתעניינתי ערב הישיבה הזאת, אם יש פוליסת ביטוח אחרת כלשהי, שקפצה ב-50% אחוז תוך שנה. אני לא מכיר. אני לא מכיר שום אגרה ממשלתית כזאת או אחרת שקפצה בשנה האחרונה ב-50%.

מה אדוני מציע לוועדה לעשות?

אני מציע לוועדה, מאחר שגם זה בעייתי מאוד, כי באים אלינו כל שנה, ואומרים: עכשיו אין זמן לדיונים, כי מחר 1 בספטמבר. עובדתית זה נכון. למה צריך להגיע – אם גברתי תבדוק בפרוטוקולים של השנה שעברה, אחת ההערות של חברי הכנסת היתה, להתחיל את המכרז מייד כשאישרו את הסכומים של השנה שעברה – לא לחכות עם העניין הזה עד הרגע האחרון, ואז לומר: אין ברירה, 1 בספטמבר מחר. אני מציע, לפחות מבחינה סמלית, להוריד ולו שקל אחד, כדי להביע את מורת הרוח ממה שמתנהל פה.

אני מסכים לגמרי עם מר ביבס. היה ביטוח של ענבל. הוא היה יותר זול, המדינה לקחה את זה על עצמה. ברגע שהעסק הזה הלך להפרטה, זה לא עבד לטובת ההורים, זה לא עבד לטובת הרשויות.

יש לי רק עוד הערה אחת. אחד הדברים החמורים שעמדו עליהם כבר בשנה שעברה ולפני שנתיים, שמסתבר שהסכום הזה שמדברים עליו עכשיו, 75 שקלים, אינו משקף נכון את הפער בין הרשויות השונות. רשות גדולה יותר וחזקה יותר, יש לה יותר יכולת מיקוח, והיא מקבלת מחירים זולים יותר. יוצא באופן אבסורדי, שדווקא מקומות חלשים וקטנים – צריך לשלם יותר.

רק הערת ביניים: מה שקרה בגלל ביטול הקולקטיב, בדיוק הפוך – גם רשויות כמונו שניגשו למכרז, מקבלות אותו מחיר - אולי כמה שקלים פחות, ולכן הבעיה נעוצה בזה שביטלו את הקולקטיב, ולא בזה שרשות גדולה או רשות קטנה, כי בסוף מה שרצו סוכני הביטוח, הם השיגו.

במכתבו של שר החינוך לוועדה זה מוזכר במפורש. הוא מדבר על הנחות גודל, שיש לרשויות מקומיות, וברור שנוצר פה מצב אבסורדי, שהחלשים משלמים יותר מהחזקים. נכון, אם זה היה קולקטיב, זה לא היה קורה. נכון מאוד. אבל הגיע הזמן להחזיר עטרה ליושנה, ואני אומר שוב: אי-אפשר בלחץ של הרגע האחרון לאשר עלייה כזו מדהימה של 50%. לא היתה בשום סעיף אחר עלייה כזאת. מאחר שאני ער למצוקה של 1 ספטמבר, אני מציע שלו באופן סמלי הוועדה תביע את מורת רוחה, ותוריד מההצעה הזו ולו שקל אחד.

תודה רבה, ד"ר יצחק קדמן. הגברת מיכל כהן נאלצת לעזוב, ישיבת הממשלה. שיהיה בהצלחה מחר. אנחנו בטוחים ששנת הלימודים תיפתח כסדרה מחר.

אני מבקשת בשם פורום ועדי ההורים הישובים, סמדר סגל, יושב-ראש ועד הורי נתניה.

שלום לכולם. בשם פורום ההורים אני רוצה להתחיל בזה שהמחוקק חוקק את החוק שמחייב לבטח את תלמידי ישראל. המחוקק גם אמר שהרשות רשאית לגבות. זה אומר שמבחינתנו ההורים, מאוד ברור לנו היום, שכשאנחנו מתחילים את שנת הלימודים, הרשות מחויבת לבצע פוליסה, ואנחנו לא מחויבים לשלם, כי איך שהדברים כרגע נראים, אנחנו לא מתכוונים לשלם. אני מתנצלת שאני מתחילה ישר ולעניין. אסביר למה.

קודם כל, אתם מדברים כאן על יתרון הגודל. אנחנו לא נהנים מיתרון הגודל. אני חושבת שהמחוקק – ואני אתך – צריך להרחיב את החוק, ולחייב את כל הרשויות, לבטח באותו גוף, כדי שבאמת יהיה יתרון של גודל. אבל מאחר שסוכנות הביטוח שנבחרה יוצרת מצב שהוא לא קולקטיב בעצם, כי אל"ף, היא מנהלת משא ומתן מול כל עיר בנפרד, היא מתייחסת לתביעות- - -

הקולקטיב הוא למכרז ולא לרשות; הרשות יכולה לבחור אם היא רוצה או לא רוצה.

לא. או שאנחנו משתמשים ביתרון הגודל, או לא משתמשים ביתרון הגודל. לא הפרעתי לך.

זה לא דיאלוג ביניכם. בינתיים הצלחת להעביר לנו נקודה אחת, שאתם לא מתכוונים לשלם את תשלום הביטוח – לזה נתייחס. עכשיו תגידי את הנקודה השנייה שלך – אמרת שיש לך שתי נקודות.

אני חוזרת לעניין יתרון הגודל. יתרון הגודל מבחינתנו צריך להיות, שברגע שכל ילדי ישראל - 2 מיליון ו-100 יהיו מבוטחים בגוף אחד- - -

כרגע זה לא רלוונטי, אז בואי נתקדם.

שתיים, אנחנו מצפים שכל ילדי ישראל ישלמו בדיוק אותו מחר. אנחנו מצפים שלא יתייחסו לעיר קטנה, שיש בה מספר ילדים קטן, בישוב שיש 5,000 תלמידים, אם היה מקרה תביעה אחת, היא הופכת להיות הפסדית אוטומט. לא צריך להתייחס אלינו כך; צריך להתייחס לכל 2 מיליון 100 התלמידים, ולא משנה איפה התביעה קיימת.

נכון להיום, וגם בשנה שעברה, יש מקומות שהסוכנות שנבחרה, לא קיבלה את אותו ישוב לביטוח.

ממש לא נכון.

זה נכון. אנחנו מבקשים מחיר אחיד לכל תלמידי ישראל. אנחנו מוכנים לשלם 35 שקלים. את היתרה מבחינתנו, שתשלם הרשות המקומית.

- -

תנו לי לסיים. אני יודעת שזה לא נעים, אבל אנחנו כל שנה חוזרים לאותו מקום, לאותו דבר. אנחנו ידענו שזה יקרה, כי מה קרה – ברגע שמתנהלים מול כל עיר בנפרד, יש זליגה לסוכנים אחרים. אם הרשות המקומית היתה צריכה לשלם את הפרמיה, אני בטוחה שאתם הייתם מוצאים תעריף במחיר טוב יותר, ולא מחכים לדקה ה-90 למכרז. תפנה ישירות לכלל חברה לביטוח – לא דרך סוכנות.

רק כדי לעדכן אותך - כי את לא בקיאה בפרטים בכלל – כדאי שיושבת-ראש הוועדה גם תדע: כלל לא רצתה בכלל להתמודד. אמרה: לא מעניין אותי, אני לא רוצה להיות שם, ובכל זאת אמרו בדקה ה-90: זה המחיר שלנו. אתם רוצים- - -

כי זה מנוהל כבר כמה שנים לא נכון. זה מה שאני אומרת.

את חושבת שהאינטרס של השלטון המקומי והאינטרס שלכם הוא לא אינטרס זהה? את חושבת שהוא לא היה רוצה שזה יהיה- - -? את מוזמנת להציע מכרז לחברת ביטוח, ואם תמצאי מחיר נמוך יותר, אני בטוחה שהוא ישמח.

זה מה שאתם אומרים כל הזמן, לכן הזליגה מהמכרז.

זה לא נאמר כאן. סיימי בבקשה.

בקיצור, אנחנו חושבים שנכון הוא, שאנחנו אמורים ליהנות מיתרון הגודל. קיימת אפליה בעקבות איך שהדברים מתנהלים. אנחנו גם חושבים שהגיע הזמן לשנות את הפוליסה. נכון להיום הפוליסה לא מתאימה לנו כהורים. אותנו מעניין קטסטרופות. אנחנו רוצים מוות ונכות מכל סיבה שהיא. אנחנו לא צריכים את האלף או אלפיים שקל של כל המקרים הקטנים האלה, שמעמיסים על המערכת. הבעיה של הורה, שהילד שלו הוא נכה; לא שהילד עשרים יום לא נמצא בבית הספר.

הבנתי אותך. את מבהירה את הנקודה שלכם היטב, למרות שאתן גם לזאב לדבר וגם לאלי מור. סיימת.

לא סיימתי.

אז סיימי.

כמו שהמחוקק חייב את הרשות לעשות ביטוח, שירחיב את החוק, ויחייב את כל הרשויות לעשות את זה במקום אחד. מאותו רגע מייד אני מאמינה שאם כלל חברה לביטוח היתה צריכה לתת מחיר לפי 2 מיליון ו-100, ובטוחה שמספר זה יגיעו אליה, המחיר, הפלא ופלא, היה משתנה. היום כלל חברה לביטוח לא יודעת. היא נותנת מחיר, ולא בטוחה אם היא תצליח שנתניה תבטח אותה, או לא תצליח. לכן המחיר הוא שונה. פה החובה שלכם, שלנו וכולנו, אם באמת אכפת לכם, לעזור לנו לשנות את החוק. ואני מאמינה, שאם הרשות המקומי, ואם אנחנו לא נשלם, או נשלם רק את ה-35 שקלים, אתם תראו איך כל הרשויות המקומיות – חלקן כל נלחמות, אבל הרוב הגדול לא, יקומו ביחד, יהיה קול צעקה, והם ימצאו פתרון לנושא, אבל איך יכול להיות- - -

סליחה, גברתי- - -

עוד משפט אחד.

סיימת. אדוני, זאב גולדבלט, מרכז פורום ועדי ההורים הישוביים.

הבעיה שלנו המרכזית היא קודם כל אפליה – אפליה מובהקת של חלק מהרשויות וחלק מההורים. אני אסביר. רשויות גדולות מופלות לטובה לעומת רשויות קטנות גם בפוליסה עצמה וגם בתפישה. ברגע שהפוליסה זולה יותר לרשויות שבהן יש 40,000 תלמידים ומעלה, זה אוטומטית מפלה את הקטנים ואת החלשים.

יותר מזה. הפוליסה, כפי שהיא מוצגת כאן, דבר שמעלה את היוקר שלה, היא מפלה את הרשויות המבוססות לעומת החלשות, למה - כי ברשויות המבוססות בדרך כלל גם התשתיות טובות יותר, ולכן גם כמות התביעות קטנה יותר. לעומת זאת ברשויות קטנות – למשל, ערביות או חרדיות – התשתיות הבסיסיות הן בעייתיות יותר, ולכן גם כמות הנפגעים וכמות התביעות היא גדולה יותר. לכן חלק מחברות הביטוח עוד מעלות את הפוליסות. יש רשויות שמוכנות לשלם ביטוח של 90 שקל - לא 75, כמו שהם רוצים כאן – והם לא מאשרים להם, כי יש להם זכות סירוב, לאותן חברות ביטוח, כולל הזוכה במכרז. את זה אף אחד לא הזכיר כאן – את זכות הסירוב.

זה לא נכון.

אולי לא נכון, זה עובדתית. למשל, בטירה מוכנים לשלם 90 שקל, ולא מאשרים להם. ביקשת דוגמה – אתן דוגמה עכשיו: טירה.

זה לא נכון.

את לא בזכות דיבור. את דיברת כבר מספיק. בבקשה.

אני חושב שיש פה דיסוננס מובנה. לא ייתכן שמישהו ינהל מטעמי משא ומתן על חשבוני, כשאני זה שנדרש לשלם – לא הוא - כי נכון, תיאורטית החוק אומר: הרשויות רשאיות לגבות את הכסף מההורים. לא רשאיות אלא גובות בפועל.

אדוני, יש לי שאלה. אני יושבת-ראש הוועדה – יש לי זכות, לשאול שאלות את חברי הוועדה ואת האורחים כמובן. אתם אומרים שהשלטון המקומי, לצורך העניין, נראה כאילו אין לכם אינטרס משותף, למרות שכל מי שמכיר את השלטון המקומי מבין שיש לו אינטרס. הוא לא רוצה לגבות יותר מההורים. אתם טוענים שהפוליסה לא טובה, שהסעיפים בפוליסה – עזבי את ה-2 מיליון ו-100 – ייכנסו או לא ייכנסו. אתם יכולים להביא פוליסה טובה יותר? בבקשה, נראה לי שהוא לא יתנגד, וגם הוועדה. אם אתה יכול להביא חברת ביטוח במדינת ישראל, שתיתן את המחיר, שהם הביאו – בבקשה. אף אחד לא יעצור אתכם. תביאו הצעה טובה יותר, כי גם קראתי את הפוליסה אתמול, והתעמקתי בנושא הזה. יש בעיה היום, שחברות ביטוח לא רוצות, לא מעוניינות, לא נכונות לבטח את ילדי ישראל. אם אתה – ופה אני נותנת לכם בקשה – אתם מפנים לוועדה, אני מפנה אליכם - בבקשה. מכאן אתם תקבלו היענות, גם ממני וגם מכאן.

כמו יהודי טוב אני אחזיר בשאלה: האם סביר שעירייה כמו תל-אביב תקבל את אותה פוליסה בדיוק, מילה במילה, במחירים הרבה יותר זולים? עובדתית זה מה שקורה. כנראה שאפשר לקבל את זה יותר בזול – נקודה אחת.

האם אתה יודע כמה ההורים בתל-אביב משלמים היום על ביטוח ילדיהם?

נכון להיום אני לא יודע. שנה שעברה - אני יודע.

אז אל תגיד דברים שאתה לא יודע.

- -

את לא מקשיבה. נתניה, עם כל הכבוד, נמצאת בביטוח?

בטח.

49 שקלים.

לא נכון. נתניה שילמו 34 שקלים.

לא, זה היה לפני שלוש-ארבע שנים.

לא, גם השנה האחרונה. אנחנו לא שילמנו 49 שקלים.

השורה התחתונה היא נורא פשוטה: החוק מאשר לרשויות לגבות מההורים. בפועל זה לא רשאיות אלא גובות בפועל. לכן ברגע שאנחנו נהיה שותפים באמת, דהיינו חלק מהכסף יהיה מההורים וחלק מהרשות, אני חושב- - -

אבל הרשות – זה בסוף יחזור אליכם. מאיפה הכסף של הרשות?

על מה אתה מדבר? אתה חושב שארנונה זה משהו נעלם שאתה לא קשור אליו? אני מציע לכם דבר אחד – הנה, אני אומר את זה ליושב-ראש באופן ברור פה: אנחנו לא חייבים את המכרז הזה. אני מודיע היום – הוועדה תקבל החלטה לגבי התקופה הזאת. אנחנו יותר לא מוציאים את המכרז הזה. המכרז חוזר למדינה ואליכם. תעשו אותו בעצמכם, ותגלו בסופו של דבר אתם תצטרכו לחזור על ארבע.

מר ביבס, אנחנו חושבים- - -

אני רוצה לשאול אתכם: מה עשיתם עד היום?

- -

סליחה, אל תפריעי לי. מספיק. באמת, את מפריעה לי כל הזמן. אדוני, כמה זמן אתה מרכז פורום ועדי ההורים הישוביים?

חצי שנה.

חצי שנה, הרי אתה יודע שיש ביטוח. אתה יודע שכבר מתשע"ד זה עלה. למה עד היום לא עשיתם כלום בנושא הזה, אם הוא כל כך מטריד אתכם?

את השאלה הזאת כדאי להפנות לארגון ההורים הארצי.

אמר לי אחד ההורים, אחרי שבדקנו והבנו שאנחנו נשבור את הראש, ונגיע לאותו מחיר, אנחנו משאירים את העול עליכם. אז אני מחזיר את העול חזרה, ואומר: רבותיי, חברת ענבל או ועד ההורים הארצי פעם אחת יתמודד ואז נראה לאן תגיעו. לא תגיעו לשום מקום, ותחזירו לנו.

תחזיר למדינה את ענבל? אני מצטערת לומר לכם – זה שכולם פה רוצים את ענבל, וזה שהוועדה כמובן תתמוך שענבל החברה הממשלתית – אנחנו בעד, אבל אל תטעו: ענבל לא רצתה את זה. זו הסיבה שזה יצא לשלטון המקומי. אם ענבל היתה רוצה, תאמינו לי שאף אחד בשולחן הזה לא היה מתנגד, אבל הם לא רצו. עכשיו זה כמו כדור פינג-פונג – זה חוזר אליהם, זה חוזר אליכם.

כמובן שהוועדה תתמוך בלהעביר את זה לענבל, אבל מכיוון שאני לא תומכת בפופוליזם ולא במס שפתיים, ולא אגיד דברים, אני אומרת לך דברים בשם אמרם: הנושא של ענבל לא יקרה. אני אישית אומרת לך שאבדוק את העניין. זה לא יקרה.

זה תלוי במדינה.

אין בעיה. אני אומרת לכם שאחזיר את זה גם לפתח האוצר ולדיון עם ענבל, אבל לא סתם ענבל כבר לא בעניין; כנראה שיש לה סיבות מספיק טובות, למה לא עשתה את זה עד היום. אתן לך לסיים את דבריך, בבקשה.

ואני כן מבקש שגם הוועדה תצא באותה הכרזה, אם את כבר יוצאת בהכרזה, להחזיר את זה לענבל, לשתף את ההורים גם בקביעת הפוליסה וגם במו"מ על יישום הפוליסה, לשתף אותנו, כי אנחנו בסופו של דבר גם הלקוחות וגם אלה שמממנים את הפוליסה.

הבנתי. תודה רבה. אלי מור, יושב-ראש ועד הורי פתח תקווה.

שלום לכולם. אתחיל ואשאל שאלה פשוטה. למעשה כל סיפור הביטוח, הכריחו אותנו מתוקף החוק. לא שאלו אותנו אם אנחנו רוצים בכלל ביטוח. יכול להיות שאנחנו בכלל לא רוצים. השיתו עלינו ביטוח, קבעו לנו את הפוליסה, ואילו כהורה הייתי רוצה לבטח את הילדה שלי, הייתי בוחר בפוליסה טובה יותר, יקרה יותר או זולה יותר. הייתי כהורה אחראי, מחליט מה לעשות.

לפני רגע אמרת שאתה בעד עיקרון הקולקטיב. תחליטו.

כשענבל יצאה מהסיפור, מי שקבע את הפוליסה עצמה זו חברת כלל. ההיגיון היה אומר להושיב ועדה ציבורית עם אנשי ביטוח, מה הפוליסה צריכה להכיל. ואז גם היו יושבים הורים, ואומרים: זה חשוב לנו, זה לא חשוב לנו. למעשה כלל היא זו שהחליטה, היא זו שגם קבעה את המחיר. זה הדבר הכי ציבורי והכי טוב שיכול להיות.

אתה מודע לזה שחברת כלל עמדה במכרז. היא לא המציאה את מה שמשרד החינוך רוצה. יש פה מכרז שיוצא, מגדיר את תנאי המכרז, חברת הביטוח. אתה טועה בהגדרות שלך.

לא הבנת אותי.

היושבת-ראש, יותר מזה: השנה גם פתחנו את זה למכרז בין-לאומי, גם לחברות חוץ שיבואו להתמודד, וגם הן לא רוצות לבוא להתמודד.

אבל זה היה בדקה ה-90.

את המפרט הטכני של הפוליסה קבעה חברת כלל.

זה לא נכון.

אתה אומר דברים לא נכונים, אדוני, ואני מבקשת ממך לא לומר דברים שאינם נכונים לוועדה. אמרתי לך – פופוליזם, מס שפתיים – דבר אתי באמת.

הפוליסה, כפי שהיא היום, היא מלאת חורים. אין לה הרבה כיסויים. הסכומים שאנשים מקבלים הם מצחיקים. כשילד שובר שם, הוא מקבל 600 שקל, ואתם יודעים טוב מאוד כמה עולה לשקם שן עם שתל. לפעמים זה מגיע במחירי פתח תקווה ל-5,000 שקל, ובמחירי רמת שרון - גם ל-8,000 שקלים. מנהלת בית הספר שלי, הילד שלה שבר רגל – קיבל 1,300 שקל. בשביל כאלה סכומים מצחיקים- - -

אתה לא רוצה לשלם 75- - -

אגיע גם לזה. בפתח תקווה לקחו את העניין ברצינות, והעמידו לרשותנו מומחה ביטוח. לא אנקוב בשמו. הוא נחשב לאחד המומחים בארץ, שמלווה גם רשויות, תנועות נוער, את מי לא. הוא אמר שהפוליסה הזאת שווה בין 15 ל-18 שקלים בלבד. אני יודע שתקפצו. אני לא מדבר פופוליזם. אני מדבר ברצינות.

תפסיקו לבלבל במוח. תבצעו את זה בעצמכם.

תפסיקו לחשוב שהאמת היא רק אצלכם. גם אנחנו- - -

אל תתחמק. קח, מחר אני נותן לך מתנה – תבצע את זה בעצמך. תוך שלושה חודשים- - -

אנחנו רציניים.

לא, אנחנו רציניים. אתה לא רציני. קח את זה שלושה חודשים, אנחנו בחוץ.

תן לו לסיים. אנחנו רוצים שהוועדה בשנה הבאה תאשר פוליסה בסך 15 שקל – כולם פה יהיו מרוצים.

איך נאמר לנו – בשקל ה-19 כבר חברת הביטוח מתחילה להרוויח, ויפה. בדקנו כמה חברת ביטוח שילמה בשנה האחרונה אל מול מה שהיא גבתה, וזה הנתון הכי חשוב – לראות כמה נגבו מכל תלמידי ישראל אל מול מה ששולם- - -

אדוני, יש לך הצעת ביטוח קונקרטית?

לחזור לענבל.

אני לא מצליחה להבין - אתה עושה צחוק? מצד אחד, אתה אומר שיש לך סוכן ביטוח פרטי מצוין- - -

לא סוכן, יועץ ביטוח.

יועץ, שאומר לך שחברת כלל מרוויחה, אבל מצד שני, אתה לא אומר: יש לי חברה מצוינת, בין-לאומית או לאומית, שתיתן את הפתרון; אתה מחזיר אותי לענבל. אני לא צריכה אותך בשביל להחזיר לענבל. אני יודעת שאני רוצה לחזור לענבל. גם ד"ר יצחק קדמן רוצה, גם ביבס רוצה, כולם רוצים לחזור לענבל, אבל הנה אני אומרת לך חדשות מפתיעות: יכול להיות שענבל לא רוצה. לכן אני לא מצליחה להבין.

להגן על פתח תקווה.

זה לא שייך. זה לא עובד כך. רשות הטבע והגנים גם היתה מבוטחת על-ידי ענבל, והיום היא לא. זה לא עובד כך. ענבל היא חברה ממשלתי. אין ספק שהיינו רוצים, שכל הארגונים הממשלתיים במדינת ישראל יבוטחו על-ידי ענבל, אבל זה לא קורה כך, והיא לא מחויבת. לכן אתה בא ונותן לי הצעה של מקום פרטי, ומצד שני, מחזיר לענבל. את זה שמעתי. כולנו שמענו.

אנחנו רוצים שהמדינה תיקח אחריות. זו האמירה שלנו.

זו גם האמירה של הוועדה.

אנחנו מייצגים בסביבות 5 מיליון אנשים בישראל. אנחנו רוצים שהמדינה תיקח אחריות.

זה כמו הסיפור של החייל, שהסביר לשר הביטחון, שאפשר להפעיל את כל הכלים בצבא על מים, אז העלו אותו למסוק, לקחו אותו לקריה. הושיבו אותו מול כל המומחים, אמרו לו: אנחנו רוצים ללמוד את השיטה. אמר: אני הבאתי את הרעיון – כל השאר עליכם. אתה מבין? אתה מביא משהו לא ריאלי, לא מחובר, אבל אני מציע משהו טוב יותר; אני אומר ליושבת-הראש היקרה שלנו: נאשר את מה שצריך בכפוף לכך שאתם, יהיו להם שלושה חודשים, תעשו מכרז שלכם, יותר טוב, ומחר אני נותן מתנה – לא רוצה להיות יותר- - -

זו לא אחריות שלנו. נראה לי שמישהו התבלבל. אנחנו לא רוצים את הביטוח הזה. אתם מכריחים אותנו.

אני רוצה להזכיר לכם, שלא ההורים ביקשו את הביטוח. הרשויות המקומיות מתלוננות, כדי שלא יתבעו אותן. לא אנחנו רוצים את זה.

שמעתי אתכם ההורים. הצגתם את דעתכם. חברת הכנסת ברקו, שכיבדה אותנו בנוכחותה בוועדה, אני מבקשת את התייחסותך לנושא.

זה לא מסתדר לי, מה שקורה כאן. מצד אחד, הגישה שמדברת על לייצג כל ילד בנפרד, כי אני ההורה – אני יודע מה טוב לו, ואנחנו יודעים שיש יותר משני מיליון ילדים – זה בטח לא מעשי ובטח לא יניב תוצאות רצויות, ומצד שני, עם הדעתנות הזאת אפשר תמיד לומר מה לא. אני לא בדיוק שומעת מה כן.

יש כאן הסכמה די רחבה לגבי ענבל, נכון? אבל ענבל, זה חייב להיות ללא ללא חריגים. חייבים להגיע כולם ללא חריגים, ואם אפשר ללכת על זה באופן גורף, כל הוויכוח הזה ממש מיותר. צריך להגיד: אנחנו מסכימים על זה. כשהם נתנו את השירות, שהיה זול יותר, טוב יותר, ואחריות המדינה היתה בתמונה, אז זה מכסה הרבה יותר טוב, ואין ההבדל בין הרשויות החזקות לחלשות.

הדבר השלישי שאני שומעת כאן זה הקטע של התשתיות הרעועות בכל מיני בתי ספר ורשויות חלשות. לא צריך לחכות לביטוח. אם אנחנו יודעים שיש מקומות שהילדים שלנו חיים בחוסר ביטחון – אני לא יודעת. כשהילדים שלי הלכו לגן, אני זוכרת: ביטחון ובטיחות, זה בדרך כלל הולך יחד. ואני באה מהביטחון. אני זוכרת שפעם רשמתי את הבת שלי למעון, ועשיתי שם סיור מקדים, וראיתי כל מיני מוטות ברזל זרוקים בחצר. פשוט לא רשמתי אותה למקום הזה. זה הכול. זה דברים שהם אל"ף-בי"ת. לא צריך לחכות לביטוח- - -

זה נכון, אבל זה בגלל שאת לא גרה בג'סר א-זרקא. שם החוטים גלויים, איום ונורא.

אני לא גרה שם, אבל גם אתה לא גר שם.

איום ונורא.

אתה לא מייצג אותה.

אני לא מייצג אותה, אבל אתמול בבוקר הייתי שם.

בניגוד להרבה אנשים כאן, אני מכירה מצוין את ג'סר א-זרקא. מכירה מצוין את משפחת עמאש, מסתובבת ברחובות ג'סר א-זרקא, ולא בגלל שאני חברת כנסת - עשרות שנים. לכן, בלי להטיף מוסר, גם ג'סר א-זרקא, כשהיו תשתיות שנבנו עבורם, הם זיבלו אותם ולא שמרו עליהם, אז אני מכירה גם את ההיסטוריה ואת ערימות הזבל שם, על כל מיני מגרשים וכל מיני ניקוזים שהיו שם, אז אל תבוא אליי עם דוגמאות.

אראה לך תמונות מבית הספר מאתמול בבוקר.

אדוני, דיברת. תן לחברת הכנסת ברקו לדבר. אין להם הצעות קונקרטיות.

הוויכוח כאן הולך לכיוון לא אפקטיבי. זה לא מעשי. בעצם כאן, אתה רוצה דיון לשם הדיון – בבקשה, תפתחי גברתי יושבת-הראש, כולנו נביע את דעתנו, ונמשיך לדשדש, ותעבור עוד שנה, ואנחנו נעמוד באותו מקום, רק עם הורים אחרים שיישבו כאן - וזה בא ממקום של כבוד, מתוך דאגה לילדים, אבל אם אנחנו באמת רוצים להשיג משהו, השורה התחתונה צריכה להיות מה שאמר מר ביבס ויושבת-הראש של הוועדה, שבעצם צריך ללכת על עניין הקולקטיב, כולנו כגוף אחד, בלי להתחיל להביא דוגמאות לא רלוונטיות, ובמקביל לומר שכן, רשויות שלא דואגות לביטחון ולבטיחות של הילדים שלנו – בהן צריך לטפל – לא בגלל הביטוח; בגלל שאנחנו דואגים לילדים שלנו.

חותם על זה.

תודה רבה, חברת הכנסת ברקו. יושב-ראש הסתדרות מורי אגודת ישראל, הרב שלמה קרלנשטיין.

שלום לכולם. בתוכנייה של סדר-היום ראיתי שיש נושא של תשלומי הורים ותאונות אישיות. אני בעיקר באתי ביחס לנושא הראשון, של תשלומי הורים. כך אמר לי גם חבר הכנסת גפני. ביחס לנושא המדובר פה, ברור שהמחיר הזה של 75 שקלים הוא מחיר גבוה, ויש לעשות הכול כדי להוריד את זה, וגם ענבל – אני מצטרף, כשענבל ביטחה את כולם לבד, זה היה ביטוח מצוין, מושלם, וחבל שזה הפסיק.

אין ספק שאם לא יעצרו את זה, ולא יקימו ועדה רצינית, שתשב בשיתוף עם ועדי ההורים, ועד ההורים הארצי, לקראת השנה הבאה - לקראת השנה הזאת, אני חושב שהעסק אבוד. ב-31 באוגוסט אין מה לעשות בזה.

אם יורשה לי, אני רוצה לדבר על נושא תשלומי הורים. הזכירה פה המנכ"לית את הנושא שזה אושר בממשלה ואושר בוועדה. למעשה את המגזר החרדי- - -

אדוני, הנושא מאוד חשוב. היתה לתשלומי הורים ועדה. אנחנו נכחנו בה. אני מצטערת. אם אתה רוצה לדבר על נושא ביטוח תאונות אישיות – בבקשה. נושא תשלומי הורים – היתה ועדה – אם היית רוצה להביע דעתך בנושא תשלומי הורים, היתה ועדה, והיית מגיע לוועדה, שגם אני וגם חברות הכנסת נכחנו.

לא קיבלנו הודעה או הזמנה או שום דבר.

הסוס הזה כבר לא ברור.

הסוס הזה יצא מהאורווה.

באים אלינו אחר כך בביקורת, בתי הספר של החינוך העצמאי ושל מעיין החינוך התורני, כל אלה, בודקים ואומרים: אתם לא תואמים. ברור שאנחנו לא תואמים. כי יש לנו פעילות אחרת, סוג עבודה אחרת.

אדוני, אני מודה לך שהגעת לוועדה, אבל הנושא הזה כבר לא רלוונטי. אני רוצה לחזור לכן, ואני מאוד מבקשת שהדוברים הבאים לא יגידו שוב שצריך להחזיר את זה לענבל, כי הנקודה הזאת מוצתה, הובנה. נראה לי שכולנו מסכימים. אופיר יונתן, החברה למשק וכלכלה, בבקשה.

קודם כל, נאמרו פה הרבה מאוד דברים לא נכונים. לא אחזור על כולם, אבל דברים לא נכונים, חד-משמעית. למשל, אין שום זכות סירוב לחברת כלל, שזכתה במכרז, שאושר על-ידי משרד הפנים, אין לה שום זכות סירוב, והיא חייבת לקבל כל רשות מקומית שרוצה להצטרף למכרז בהתאם לתנאיו - זה לא משא ומתן; זה מכרז פומבי. השנה אפילו ניסינו, מאחר שאנחנו מכירים כבר מספר שנים את הבעיה בהשגת מבטח, ומאחר שחששנו השנה, כמו כמה שנים, שלא יהיו מבטחים, גם כלל התנדנדה ולא החליטה אם כן או לא היא נשארת בענף הזה, היום יש שתי מבטחות בלבד, שתיהן ניגשו למכרז - כלל ואיילון. אלה שתי המבטחות היחידות שעוסקות בענף הזה של ביטוח תלמידים.

אופיר, תוכל לומר לוועדה את המחיר של החברה השנייה – כלל ואיילון – תאמר את המחירים?

איילון בכלל סטתה מתנאי המכרז, וביקשה לקבוע למעשה מחיר פרטני לפי ניסיון תביעות לכל אחד מחברי הקולקטיב, כך שהמחיר גם היה יכול להגיע עד 130 שקלים. אלה שתי המבטחות היחידות.

השנה עשינו מה שלא עשינו בעבר, ופתחנו את התחרות גם למורשי לוידס – גופים שהם בעל רשיונות מבטח חוץ, ואף מורשה לוידס לא ניגש למכרז. קשה מאוד להשיג את הביטוח הזה, יש מודעות הרבה יותר גדולה היום, יש זנב ארוך. ילד בן 3 יכול לתבוע עד גיל 21, כלומר מחלקת תביעות בכלל או באילון צריכה להחזיק אנשים שנים אחרי שהם עושים את הפוליסה. זה ביטוח של 24 שעות, 7 ימים בשבוע, בכל מקום בעולם. יש קושי גדול להשיג אותו.

אומר עוד משהו. הגברת סמדר סגל, שיושבת כאן, היתה לפני שנה אצלנו במשרדים, אחרי שעלו אותן טענות. הם מינו יועץ ביטוח מטעמם – לא סתם יועץ; מי שהיה מפקח על הביטוח לשעבר, מר דורון שורר. הם קיבלו לפני שנה מאתנו את כל הנתונים שנדרשים כדי להביא מבטח. ניסיון של 20 שנה. הכול היה להם. אנחנו גם קוראים לכם: לכו תביאו מבטח שיהיה מוכן לעשות- - -

לשאלתך, התחלנו את זה לפני שנתיים.

רק דיבורי סרק. נו, באמת.

כמה זמן לוקח למצוא חברת ביטוח? אם עכשיו חלילה- - -

לא משתפים אתנו פעולה ולא עוזרים לנו.

מי לא עוזר לך?

מי לא עוזר לך? יש לך אחת מראשי הרשויות הטובים ביותר בארץ, מרים פיירברג. אילו היתה יודעת, שהיתה יכולה להוריד שקל, היתה.

היא הורידה. לא באתי לייצג את- - -ואני מסתדרת.

מי לא עזר?

קודם כל, את סירסת אותי בצורה כזו שהיא לא נכונה. אכפת לי, ואני נמצאת בתחום הזה כבר הרבה שנים, ברמה של התנדבות. עם המעט יכולת שיש לנו, אכן באתי ברמת התנדבות, כמה פעמים ישבנו. קודם כל, אף פעם לא קיבלנו את מצב התביעות.

ודאי שקיבלתם. קיבלתם מצב תביעות של עשרים שנה.

שנה שעברה. לא אמרתי שלא קיבלתי שנה שעברה. לא סיימתי.

גברתי, הבנתי.

תני לי דקה אחת.

אל תצעקי עליי.

אני לא צועקת. רציתי רק להגיד שביקשנו מזמן, ורק שנה שעברה קיבלנו. את יודעת למה? כי אנחנו לא בעלי הפוליסה. לא מגיע לנו כלום.

אופיר.

כמו שאמרתי, אנחנו בהחלט מזמינים, סמדר יושבת בוועדות חריגים מטעם ארגון ההורים הארצי בוועדות החריגים של הקולקטיב הזה, מכירה היטב כמה תשלומים מועברים בוועדות החריגים האלה לילדים מסכנים שנכוו או שיש להם צלקות אסתטיות קשות וכו'. מכירה את זה היטב, במאות-אלפי שקלים. לא ניתן כרגע, למיטב הבנתנו, להשיג מחיר אחיד כזה, יותר טוב. אנחנו מזמינים אתכם. המכרז הזה הוא וולונטרי. רשות שרוצה – מצטרפת; רשות שלא רוצה – לא מצטרפת. אם ישנו ואם זה יהיה בענבל וכו' – הכול ברור, אבל זה המצב כרגע. אין לנו שום אפשרות- - -

אבל תשמיע, אם זה יעזור למחיר, אם שתי- - -

גברתי, הוא יודע בדיוק מה להגיד גם בלעדייך.

רק השחקן המרכזי לא פה – משרד המשפטים.

לא משנה, אבל שיגיד את זה קודם. כל שנה שואלים אותנו איפה אנחנו.

תודה רבה. אריאל לוי, סמנכ"ל משרד החינוך, בבקשה.

רק שתי הערות לציין ולא להשיב. אחד, היוזמה לביטוח תאונות אישיות יצאה מארגון ההורים ב-1986. כלומר זו יוזמה שלכם, שאתם התחלתם לגבי ההורים. הארגונים השונים – כרגע אני לא מתעסק בזה.

דבר שני, ככל שהתייחסתם לנושא המפרט, עד כמה שאני מבין, גם המפרטים של ביטוחים שונים עוברים את האישור של נציג לעניין ממשרד האוצר, כך שכל שאלת המפרטים, גם אם יש עליהם טענות, זה דבר שמקובל על המדינה. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן , בבקשה.

שלום לכולם. אני מתנצלת שאיחרתי – בעיות בכביש...

אני כאמא לילדים גדולים – את בית הספר מזמן הם סיימו, אבל הביטוח של תאונות אישיות מאוד חשוב. זה שרשויות לפעמים לא שמות לב, כי הרשות המקומית היא שזו שמטפלת בבית הספר ודואגת לכל המתקנים של בית הספר – לא תמיד עושים את זה. כפי שאמרה חברת הכנסת ענת ברקו חברתי, שהמתקנים לא בסדר ודברים לא בסדר, ויש לשים לב לדברים האלה.

מה שחשוב, שחברת הביטוח, בסופו של עניין, כשילד נפצע, תמיד התביעה תתקבל, ולא ישר ידחו אותה, כי זה מה שקורה כל הזמן - דוחים ולא משלמים, ואנחנו מנוסים טוב מאוד בחברות ביטוח. כשיש נהלים מסוימים, מתי משלמים דמי ביטוח, מאוד שחשוב שההורים יידעו את זה, כי הרבה הורים לא יודעים מה מגיע ומה לא מגיע, וזה חשוב. כשילד כבר נפצע ממתקן של בית הספר, שגם המורים, גם ההורים – אני חושבת שאם ההורים יקבלו בתחילת השנה מה הביטוח נותן, ויידעו, ולא רק שילמו, ובזה נגמר בסיפור.

שנים עברו זה לא היה. יש הנחיות של המפקח על הביטוח כבר כמה שנים, של חלוקת פוליסה.

היה פה בוועדה מאבק שלם כדי להכריח אותם לתת את זה להורים.

כי זה חשוב.

היום זה מגיע להורים.

חשוב מאוד. גם צריך לקחת בחשבון, שלא כל ההורים יודעים באמת מה מגיע ומה לא מגיע. כשמדובר בצלקת של ילד, הילד נושא אותה אתו שנים רבות. צריך לקחת את זה בחשבון וכן להיענות לתביעות, ולא כמו ביטוח לאומי – לא, גם אם זה נכון.

תודה רבה. אחרון הדוברים מטעם האורחים – יגאל שגיא, יועץ החברה למשק וכלכלה.

מאחר שמרבית הדברים נאמרו כבר, רציתי רק להזכיר מילה לגבי הנושא של היקף הביטוח בפוליסה. הפוליסה הזו היא הרחבה ביותר שאני מכיר, ואני מכיר את כל הפוליסות לביטוח תאונות אישיות שקיימות בארץ. מספר החריגים שיש בה הוא מצומצם ביותר, וגם הוא מוגבל אך ורק להסדרים שקיימים על-פי דין אחרים. למשל, תאונות דרכים, יש הסדר על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים; למשל, פגיעה תוך כדי פעילות צבאית או מעין צבאית במסגרת צה"ל – יש חוק שמטפל בנושא הזה; פעולות שנעשות במסגרת עבודה כלשהי של נוער – יש חוק שמטפל בנושא הזה, חוק הביטוח הלאומי. כלומר אלה בעצם המגבלות היחידות שיש בפוליסה, ואם הדוברים הנכבדים מטעם ההורים יסתכלו, למשל, על פוליסה סטנדרטית של חברת כלל, למשל, או של חברת אילון, ילמדו לראות שמספר החריגים שם הוא בערך קרוב ל-30. הם חריגים מסוגים שונים ומשונים.

מי שניסח בזמנו את הפוליסה, וגם היועצת המשפטית של משרד החינוך היתה יחד אתנו, היו נציגי ההורים, נציגי הגב' דורית, היועצת המשפטית של משרד החינוך ואנוכי, וניסחנו את הפוליסה הזו בעבר – פוליסה רחבה ביותר. לכן היא גם לא ניתנת להשוואה לפוליסות אחרות שנמצאות בשוק, שמחירן עולה לאין שיעור על המחיר הזה.

צריך לציין, למשל, את הפרסומת שיש – שקל ביום, למשל, בסכומי ביטוח יותר נמוכים, בגבולות אחריות כמובן שונים לחלוטין, ובנוסח פוליסה שהוא הרבה יותר מצומצם.

חשוב לציין דבר נוסף. בהבדל מפוליסות אחריות, ששם חייבת להיות תביעה משפטית כדי להשיג את הפיצוי ואת התגמול הכספי, הפוליסה הזאת, עצם אירוע הנזק, אירוע התאונה מבטיח את קבלת הכספים. זה אופייני לכל ביטוחי התאונות האישיות ובמיוחד לפוליסה הזו, שמספר החריגים בה הוא מצומצם וקטן ביותר.

כמה עובדים יש בסוכנות?

סליחה, את לא שואלת שאלות. בבקשה.

דורית מורג, היועצת המשפטית של משרד החינוך. נראה לי שלא ממש הובהר – פוליסת תאונות אישיות לא בודקת אחריות, אלא פוליסת תאונות אישיות משלמת ברגע שיש תאונה ונכות. לכן יכול להיות שמסיבה זאת היא יקרה. בניגוד לפוליסות אחרות, שהן פוליסות אחריות, ששם אנחנו מדברים על ביטוח מול חברת הביטוח, האם יש אחריות או לא, ובנוסף, יש תמיד, גם לרשויות המקומיות, ביטוח אחריות. דווקא הפוליסה הזאת של תאונות אישיות רצתה לתת לתלמיד ביטחון מסוים, שהוא יקבל, כשיש לו נכות, סכום מסוים. אחר כך הוא יכול לתבוע בביטוח אחר, יכול לתבוע את האחריות, בביטוח אחריות, אבל זו פוליסה שנותנת כסף ככל שיש תאונה פלוס נכות, ולא רק בבתי הספר.

כן, זה 24 שעות, 365 יום, וגם שבע שנים.

זה לא רק בבתי הספר.

גם מחוץ לבתי הספר. מנכ"לית המשרד הבהירה את זה.

אני רוצה לסכם. לפני שנעבור להצבעה, יש עוד מישהו שנמצא בוועדה, ומרגיש שלא אמר את דברו?

יש לי רק בקשה.

בבקשה, ד"ר קדמן.

כל החלטה שתתקבל – ואני מניח שתקבלי החלטות טובות – מוכרחים להתחיל ביישום שלהן מחר בבוקר. אי-אפשר לחכות שוב לאביב הבא, ואז להיכנס ללחץ, כי זה מה שקורה בהתמדה שנה אחר שנה. מוכרחים להתחיל לטפל בזה עכשיו, למרות שיש עכשיו פוליסה בתוקף. צריך לטפל עכשיו מה יהיה בשנה הבאה – אחרת שוב נגיע לדקה ה-90 ונגיד: אין ברירה.

אתה צודק מאוד, ד"ר קדמן. אני רק רוצה להבהיר משהו לוועדה: היציאה למכרז היתה באיזה חודש בערך? כי זה שהגענו להצבעה – נכון שמאוחר, אבל היציאה למכרז של הביטוח היתה בערך- - -

מייד עם הודעתה של כלל על כך שהיא לא ממשיכה לשנה נוספת באותם תנאים של המכרז הקודם.

זה היה לפני זמן קצר מאוד.

לא.

סוף אפריל, תחילת מאי.

זה מאוחר.

ההצבעה, אין ספק, הגיעה מאוחר, אבל בוא לא נטעה – הם לא בחרו את חברת הביטוח אתמול. היה כאן תהליך של מספר חודשים. אבל יש כאן דברים שעלו בוועדה, שמקובלים על הוועדה. לא נחכה שוב ל-31. לכן, היועצת המשפטית, אנחנו מצביעים.

הרשויות לא ידעו על המכרז הזה. אם היינו יודעים בזמן- - -

הרשויות כאן, עם כל הכבוד- - -

רק החודש הודיעו על 75 שקלים.

אדון ביבס, אל תדאג. אני פה לטובתכם בעניין הזה. אגיד לך למה זה ברור.

כאב לי מה שאמרת עכשיו. אני פרסמתי להרים את המחיר החדש. אם היינו יודעים לפני חודשיים, אולי היינו עושים משהו.

חבל שבסוף הוועדה- - -

המכרז הוא רשות, לא חובה. הרשות שלך יכלה לפרסם מכרז. יש רשויות שעשו את זה- - - מיליון תלמידים. את מדברת בלי להבין מה את אומרת.

אתה מחליש לי את הקולקטיב בזה שאתה אומר את זה.

למה?

את מדברת בחוסר-אחריות, מכיוון שמשרד המשפטים- - -

אם כולם היו באים אליך- - -

נתן לך. את מדברת סרק. קחי את זה, עשי את זה בעצמך. תפסיקי לבלבל את המוח.

אני לא אשלם. אתה תצטרך לשלם. נראה מה יהיה.

מספיק, שמעתי את שניכם. את לא יכולה לבוא לכאן- - -

זה לא לעניין. זה לא יפה. נוכיח לך- - -

את דיברת פה יותר מכל מי שהגיע לוועדה הזאת, אז עם כל הכבוד לך, אף אחד פה לא מזלזל בך, התבלבלת. אף אחד לא מזלזל בך - להפך. עם כל הכבוד, את דיברת פה יותר מכולם. שמענו את כולכם. לא פספסתי אף אחד מכם. יש פה אנשים שהגיעו לוועדה, ולא שמעו את קולם. עם כל הכבוד לך, מספיק. הדיון הסתיים. אני מבינה את המצוקה ואני מבינה את המקום שבו אתם נמצאים. אבל עם כל הכבוד, אי-אפשר לזרוק מכם את האחריות לגורמים האחרים. תאמיני לי, אני לא אדם שתמיד יוצא בעד השלטון המקומי, אבל במקרה הזה היתה כאן עבודה, והיה כאן ניסיון למצוא פתרון. נכון – הוא פתרון לא הכי אידיאלי. היינו מעדיפים שהיה פתרון ב-34 שקלים או ב-18, אבל זה הפתרון שיש כיום. אנחנו נמצאים דקה לפני תחילת שנת הלימודים, וכן, אנחנו צריכים לצאת לדרך.

לכן הדיון הסתיים, ולכן חברות הוועדה, שיש להן זכות ההצבעה, אנחנו נצביע כרגע על סעיף 6(ד)(1) לחוק לימוד חובה התש"ט-1949, לאשר את השתתפות ההורים בביטוח תאונות אישיות. את רוצה להוסיף משהו, היועצת המשפטית?

מאשרים את הסכום שהשר ביקש.

מאשרים את הסכום שהשר ביקש, נכון, הוא 75 שקלים לתלמיד לשנה. זה התעריף המרבי לגבייה מההורים. יודגש כי התעריף המרבי, שמעבר לו לא ניתן לגבות מההורים, אך התעריף בפועל נקבע במשא ומתן בין כל רשות ורשות המבטחת את תלמידיה לבין חברת הביטוח. הגבייה מההורים תשקף את המחיר בפועל עבור הביטוח שנקבע. אין לגבות מההורים מעל המחיר בפועל, גם כאשר הוא נמוך בין התעריף המרבי, המותר לגבייה.

אנחנו מצביעות על הבקשה של שר החינוך. מי בעד?

הצבעה

בעד הבקשה – פה אחד

הבקשה אושרה.

תודה רבה, אני רוצה לסכם כעת.

גברתי היושבת-ראש, אם אפשר, שתקראי בשם הוועדה.

אל תדאג, חיים. גם חברות הכנסת שנמצאות כאן, הן רחוקות מלהיות חותמת גומי. אנחנו חברות כנסת פעילות ואחראיות. הנושא הזה קרוב ללבנו.

אני רוצה לסכם. ועדת החינוך, התרבות והספורט בישיבתה היום אישרה את תשלומי ההורים עבור ביטוח תאונות אישיות לתלמידים לשנת הלימודים תשע"ו.

1. הוועדה מצרה על כך שבקשת אישור התשלום הוגשה לה בתאריך מאוחר כל כך – שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים. דעת הוועדה אינה נוחה מכך שנוצרת דיפרנציאציה שלילית בין ישובים חזקים לישובים חלשים. כך יוצא שבמקרים מסוימים הורים ברשות מקומית חלשה ישלמו יותר מהורים ברשות מקומית חזקה. לדעת הוועדה, הדיפרנציאציה צריכה להיות הפוכה.

מתוך אחריות לפתיחה נאותה ותקינה של שנת הלימודים ולביטחון התלמידים אישרה הוועדה את בקשת שר החינוך לתשלום מרבי של 75 שקלים לתלמיד עבור ביטוח תאונות אישיות לתלמידים לשנת הלימודים תשע"ו בלבד.

אני קוראת מכאן לוועד ההורים, פורום ההורים, פורום ועדי ההורים, ארגוני ההורים בכלל, על-פי בקשתם ובקשת הרשות המקומית לבחון אפשרות לחברת ביטוח אחרת, שתיתן תעריף נמוך יותר ממה שהציג השלטון המקומי, החברה למשק וכלכלה.

ועדת החינוך קוראת מכאן למשרדי החינוך והאוצר והמשפטים, לקבל החלטה ולקדם את הנושא של חברת הביטוח הממשלתית ענבל על-מנת לבחון אפשרות שחברת ענבל תוכל לתת את הביטוח תאונות אישיות לתלמידי ישראל, כפי שהיה בעבר.

לא בסיכום – אבל אבחן אישית שהנושא של ענבל מועבר – יכול להיות שיגידו לי שזה לא יקרה, אבל אני מבטיחה לכם אישית שהנושא הזה של ענבל ייבחן שוב. גם השלטון המקומי לא יתנגד. להפך – הוא ישמח.

אולי כדאי לעשות דיון.

זה הסעיף הבא שלי. ועדת החינוך תתכנס במושב הבא לדיון נוסף בנושא הביטוח של תלמידי ישראל - לא ב-31 באוגוסט אלא במושב הבא. לשם יבואו כל נציגי השלטון המקומי, משרד המשפטים, אוצר, חינוך. אנחנו נבחן אפשרויות, כולל שלכם. הנה, אני שולחת אתכם להכין שיעורי בית, ולבחון אפשרות להביא חברת ביטוח אחרת. במקביל אנחנו לוקחים את האחריות לנסות לפחות להביא את ענבל חזרה לשולחן. קחו גם אתם אחריות.

אני מציע שייצאו למכרז, שיבואו עם תוצאות.

בשנה הקרובה, מוקדם ככל האפשר, כבר במושב הבא, תדון הוועדה בנושא ההסדר העתידי הראוי לביטוח תאונות אישיות לתלמידי ישראל.

אני מודה לכל המשתתפים. אני מודה לכם – אני יודעת שבאתם לפה בעמדה קצת מלחמתית. אני חושבת שכולם פה מעריכים את העבודה שאתם עושים בהתנדבות מלאה. אנחנו יודעים, וגם אמר כאן חיים ביבס, שהכול הגיע באמת מתוך דאגה לתלמידים שלכם, לתלמידי ישראל. לכן אני מודה לכם שהגעתם, ואני מודה על הרוח. תשמרו את הרוח הזאת – נזדקק לה בהמשך השנה, כשנדון. אני מודה לד"ר יצחק קדמן, שתמיד רואה את תלמידי ישראל לנגד עיניו, ואת חברות הכנסת שהגיעו במיוחד לדיון הזה, ולחיים ביבס, יושב-ראש השלטון המקומי, על העברת המסרים החשובים בדיון הזה.

בשמי ובשם ועדת החינוך אני כמובן מאחלת הצלחה לכל תלמידי ישראל. אני בטוחה ששנת הלימודים תיפתח כסדרה מחר. אנחנו גם נהיה שם בבתי הספר כדי ללוות את התלמידים. אני מאחלת לכולנו שנת לימודים פורייה ומוצלחת. שנה טובה. אני מבטיחה לכם שנתראה במושב הבא בדיון הזה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.