הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 32

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

ופרוטוקול מס' 54

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, ל' בתשרי התשע"ו (13 באוקטובר 2015), שעה 10:00

השלמת העלאת שארית יהודי אתיופיה – המשך דיון

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

דוד אמסלם – יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה

סופה לנדבר

דניאל עטר

דוד ביטן

עמר בר לב

מאיר כהן

רויטל סויד

מזל כהן - מנהלת תחום אשרות, רשות האוכלוסין, משרד הפנים

דסי צנגן - לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, משרד הפנים

עמוס ארבל - מנהיל מינהל מרשם ומעמד, רשות האוכלוסין וההגירה

הודיה רוזנבלום - אגף בכיר לתכנון מדיניות-חברה וממשלה, משרד ראש הממשלה

לירית סרפוס - מנהלת תחום בכיר אגף ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה

חנן ארליך - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

תומר שרגא - מנהל תחום הליך גיור, המשרד לשירותי דת

יוסף הדנה - רב ראשי ליהודי אתיופיה, המשרד לשירותי דת

אושרית חזן אסולין - עוזרת דובר, משרד העלייה והקליטה

מיכל שטרית רבל - היועצת המשפטית, משרד העלייה והקליטה

אפרים נגוסה - תקציבאי, אגף דיור, משרד העלייה והקליטה

אילה ספינר - רכזת בכירה בלשכת השר, משרד העלייה והקליטה

יעל אגמון - רפרנטית קליטה באג"ת, משרד האוצר

דפני מושיוב - מרכזת מִנהלת קליטה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מיטל הוברט אשכנזי - ראש תחום רווחה, המשרד לשוויון חברתי

יהודה שרף - מנהל יחידה עליה,קליטה ומשימות מיוחדות, הסוכנות היהודית

אשר סיום - שליח נייד באתיופיה, הסוכנות היהודית

סוני זינגר - מנהלת אגף אתיופיה וקליטת עליה, הסוכנות היהודית

מנחם ולדמן - הרב, ראש מכון שבות עם, הסוכנות היהודית

שמואל סלוטקי - הרב, נציג ארגון רבני צהר

דוד דנקר - קשרי ממשלה, הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה

רחל סמעון - מנהלת פדגוגית, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

אראגאווי טספה - פעיל המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

צליל רובינשטיין - ראש דסק, מכון על משמר הכנסת

אדם הרצוג - מתמחה מכון על משמר הכנסת

רטה אסממאו - פעיל במאבק

עלמו סורפל - פעיל במאבק

יקטה מנגיסטו - פעילה במאבק

גלגאי טפרה - נציג

צופיה פויכטונגר - אזרחית

צח בן יהודה - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אזמראו מיטיקו





קטנט מלסוי





גביהו מהרטו

דנה גורדון שושני – מנהלת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

לאה קריכלי – מנהלת ועדת הפנים והגנת הסביבה

ס.ל., חבר המתרגמים

השלמת העלאת שארית יהודי אתיופיה – המשך דיון

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הקליטה, הוועדה המשותפת, בסוגיית העלאת שארית יהודי אתיופיה לישראל. רבותיי, אתמול בבוקר אנחנו נחתנו בשעה 7:00 בבוקר מאתיופיה, היינו בסיור של ארבעה ימים, ארבעה ח"כים, כמובן היושב ראש שלנו בנושא הזה, אברהם נגוסה, שהוא הוביל את כל ההתארגנות מבחינת הכנסת, עבדכם הנאמן, חבר הכנסת דוד ביטן, שעוד מעט יצטרף אלינו, וחברת הכנסת רויטל סויד. זאת הייתה משלחת שלא יצאה מטעם הכנסת, היא הייתה מטעם איזה שהוא ארגון אחר, אבל אנחנו הלכנו ובילינו שם בשבת עם הקהילות בגונדר ובאדיס אבבה.

רבותיי, לא ישנתי שלשום בגלל שהיינו בטיסה וישר נחתנו לכנסת, אבל גם הלילה לא נרדמתי, קשה לי מאוד ממה שראינו שם. יש שם מצב בלתי נסבל. מדובר על משפחות שעזבו כבר לפני כ-20 שנה, הם שמעו את הקול המבשר בכפרים, 'עולים לישראל', הם עזבו ועברו לגונדר ולאדיס אבבה. עד היום הם חיים שם בתנאים של פליטים, קרי, אני רק רוצה להמחיש, יש שם משפחות, כל המשפחות, שגרות בבקתה מבוץ שכל הרצפה שלה עפר, בגודל של 3 על 3, כשבתוכה גרה משפחה של שבע נפשות. אתה נכנס, אתה לא מאמין. אני טוען שאם היו מגדלים כבשים במדינת ישראל בתנאים האלה האגודה לצער בעלי חיים הייתה מגישה בג"צ כדי לסדר להם את התנאים. יש שם תנאים סניטריים בלתי נתפסים, אין שירותים, אין מים, אין כלום. מחלות, אף אחד לא מטפל בהם. שאלתי, 'אם מישהו רוצה פה כדור, אם מישהו צריך', אין, מת. שאלתי 'מאיפה אתם חיים? איך אתם חיים פה?' המשפחות שלהם בארץ שולחות להם 50, 70 דולר בחודש, וככה הם חיים.

אלה החיים של היהודים בגונדר, ויותר קשה באדיס אבבה. באדיס יותר גרוע מגונדר. עוד מעט אנחנו ניתן לרב ולדמן, שהוא היה ראש המשלחת, הוא המניע בנושא הזה - - -

הוא לא ראש המשלחת, הוא הצטרף.

הוא הצטרף אלינו לשם. יהודי שזה מפעל חייו כ-25 שנה, עוד מעט הוא יספר לכם. בכלל בן אדם מאוד מיוחד שלא מהקהילה וכל חייו זה הנושא הזה. כשהגענו לשם, כמו שאמרתי, מצד אחד מאוד התרגשתי, זה הזכיר לי את הסיפורים של סבא שלי. אני זוכר בבית, אלה הסיפורים שסיפרו לי על הסבא שלי במרוקו. אתה מסתכל על זה היום, בשנת 2015, ואתה לא מאמין למה שאתה רואה. יש פה מדינה עוצמתית, חבל על הזמן, יש 8,000, 7,000 איש, שמשאירים אותם שם. 20 שנה, דרך אגב, לא חודש.

ישבנו בבית הכנסת, הרב ולדמן אומר לי, 'יש פה יהודי בגיל 85', הוא הכי מבוגר. הרב הנהיג להם שם נוהג שבסוף התפילה המבוגרים מברכים את כל הקהל. מה מסתבר לי? הבן אדם הזה, יש לו 11 ילדים בארץ, 42 נכדים, חלקם הגדול משרתים היום בצה"ל, לא מביאים אותו. הוא שם. הוא ימות שם כנראה אם לא נביא אותו עכשיו. כמעט כל משפחה שנפגשנו שם, כל משפחה, חלקם הילדים פה, ההורים פה, חלקם כמה ילדים פה וכמה ילדים שם. כל המשפחות מפוצלות. זה לא יאומן, הייתה שם משפחה שאחד הילדים שם וכל האחים שלו פה בארץ.

לכן באמת, התוצאה היא הרבה הרבה רוע. אני לא יודע אם מישהו מכוון את זה, אבל התוצאה היא רעה מאוד, היא לא אנושית, לדעתי גם לא יהודית. אני לא יודע למה זה קורה, אבל אני יכול לנחש שאם לא היה מדובר ביהדות אתיופיה, הם היו פה כבר מזמן. שוב פעם, אני לא יודע לכוון לאן זה ומי זה אותו פוליטיקאי או אותו פקיד שכנראה, או שאין לו עניין שהם יבואו או שהוא יותר מדי עצל מכדי לעבוד כדי שהם יבואו, אבל במבחן התוצאה 7,000 עד 8,000 יהודים נמצאים במקומות שאסור שהם יהיו שם.

הם גם סיפרו לנו והם התלוננו, דרך אגב הם בכו, כאב לי. אחרי התפילה אנחנו לא יכולנו ללכת בגלל שאתה יודע שאתה הולך למלון והוא נשאר פה ואתה אחרי זה חוזר לארץ, אבל הוא נשאר פה. הם סיפרו לנו שם שהגויים מסביב הם כאילו מסתלבטים עליהם, אומרים להם 'אתם העם הנבחר, תראו איפה אתם נמצאים ואיפה אנחנו', זאת אומרת איך אתם בכלל מספרים שאתם העם הנבחר? תראו איך אתם נמצאים פה. מדובר בקהילה שומרת תורה ומצוות שם, בארץ לא שומרים ככה תורה ומצוות. ילדים קטנים, ציציות, כיפות, תפילות שלוש פעמים ביום וכו' וכו' וכו'.

הרושם שחזרתי משם הוא רושם שזעזע אותנו, אנחנו הגענו לכאן ואמרנו שאת החרפה הזאת אנחנו חייבים להסיר. דוד ביטן עוד מעט יבוא, הוא באמת צמרר אותנו שם. הוא עלה לדבר, כל אחד מאיתנו דיבר קצת עם הקהילה בבית הכנסת, אחרי שסיימנו, הם ביקשו שנאמר כמה מילים, אני אחסוך לכם גם את זה, דוד ביטן קם ובאמת התנצל בשם כנסת ישראל וממשלת ישראל על המצב. אני כמעט בכיתי מהמילים שלו, בגלל שהרגשתי באמת צורך להתנצל.

לכן, רבותיי, אנחנו כינסנו את הדיון הזה, אל"ף, כדי להעלות את זה על סדר היום, דבר שני, מבחינתנו, ואני אומר את זה גם לפקידים, בעיקר לפקידים, ב-2016 היהודים יהיו פה. מבחינתנו היהודים יהיו כאן ואתם תעשו הכול ברמה של הפקידות. אני לא בא לומר כרגע שאתם תקבלו החלטות במקום הממשלה, אבל תתרגמו את ההחלטות שהממשלה תקבל, שאנחנו נדאג שהם יקבלו אותן, כדי להביא אותם לכאן. שכל אחד יחשוב שאח שלו שם, דוד שלו שם או אבא שלו שם. דרך אגב, תזכרו שגם אם הם אתיופים וגם אם הם מתרבות אחרת, שכואב להם אז זה כואב להם, כשצובטים אותם אז כואב להם, כשמרביצים להם גם כואב להם, כשמצחיקים אותם אז גם הם צוחקים. הם לא אנשים שונים מאיתנו.

גם אמרתי להם, ארץ ישראל שייכת לכל העם היהודי, גם אם הוא לא נמצא בארץ ישראל. להיפך, זה התפקיד של מדינת ישראל, היא קמה בשביל לקלוט את כל יהודי העולם, לא משנה איפה הם, לכן המדינה הזאת היא שלהם בדיוק כמו של כל אחד כאן שיושב סביב השולחן, בדיוק כמו של ראש הממשלה. רק יש להם תרבות אחרת משלנו. אני לא הצלחתי להבין למה הם לא מביאים מטוס ובאים לארץ, אבל כנראה שזה סוג של אנשים שאם לא אומרים להם אז הם לא עושים. אני בטוח שאם זה היה מישהו מארצות הברית, סקנדינביה, הוא היה תופס מטוס וטס, ומי היה מחזיר אותו? אבל זה לא עובד שם, בגלל שיש להם תרבות אחרת, זו תרבות של אנשים מאוד מנומסים, מאוד ממושמעים, מאוד שקטים. לכן אני מרגיש שכל החובה שלנו היא באמת אחת ולתמיד להביא אותם לכאן.

ישנה טענה שתמיד עולה, של אלה שבעצם לא רוצים להביא אותם, יש להם סיפור, מה הם אומרים? נביא את כל אפריקה לפה. שקר וכזב. דרך אגב, ככה זה עובד. כשאתה לא רוצה לעשות משהו אתה ממציא שקר ואתה חוזר עליו פעם-פעמיים, זה בדיוק כמו הדיון אתמול, שעוד מעט יאשימו אותנו שאנחנו אחראים לטרור, אנחנו הסתנו בכלל את כולם ובסוף הציבור מאמין לשקר שלך ואז אתה חותך ומתחיל לפעול. זה מה שקורה בסיפור הזה, מתחילים להפחיד את כל מקבלי ההחלטות, אם נביא אותם אז יבואו עוד 20,000 ו-200,000. רבותיי, אני אומר באופן חד משמעי, מדובר ב-7,000-8,000 אנשים שהם רשימה סגורה ואז גומרים את האירוע, נגמר. הם מגיעים לכאן, מפזרים שם את כל המאהלים, את כל הפחונים, מפרקים אפילו את המקווה שהרב בנה להם שם ובזה נגמר, כל שארית יהודי אתיופיה בישראל ונגמר האירוע. מתאחדים עם המשפחות שלהם וזהו. לדעתי זה פחות מ-2,000 משפחות. לכן כאן בעצם - - - אנחנו תכננו לפני שיצאנו לעשות את הישיבה המשותפת הזאת, זו ישיבה שנייה שאנחנו עושים.

אני רוצה לומר משפט אחרון בעניין. הרב גייס וגם עומד בראש הוועד הציבורי, כבוד השופט שמגר היה צריך לנסוע איתנו לנסיעה הזאת, אבל לא הסתייע בידו, מסיבות אישיות, אבל גם הוא, מגיע לו צל"ש, לא רק צל"ש, הוא יהודי שיש לו הרבה צל"שים, אנחנו לא צריכים לחלק לו אותם, אבל בכל אופן אני התרגשתי גם מזה שהוא עצמו יושב ראש הוועדה, יהודי בגיל 90 ומעלה, הוא גם בא לישיבה הקודמת, ובאמת זה בדמו בגלל שהוא מרגיש גם את התחושה שאני מרגיש והרב ולדמן ועוד אנשים שלא שייכים לקהילה. באמת חשוב לנו שכבוד השופט, יש לו מעמד ציבורי בארץ, בכל אופן יש לו מעמד מאוד מכובד וחשוב וגם הוא רואה את הדברים פחות או יותר עין בעין איתנו.

דבר שהדהים אותי, וזה לאנשי משרד החוץ, באדיס אבבה הקהילה יושבת בערך כ-400-500 מטר משגרירות ישראל. הגודל של שגרירות ישראל זה משהו שיכול להכניס לשם כמעט 20,000 איש. גרים שם 8-9 אנשים, השגרירה וכנראה עוד כמה פקידים, הם לא הלכו לבקר אותם. הם לא רוצים לבקר אותם. השגרירה שנמצאת היום היא שגרירה מהעדה האתיופית. אני שמחתי שנפגשתי איתה, אמרתי סגירת מעגל, שלה. היא לא מבקרת אותם, שאלתי למה, אז התשובות הן 'נותנים לנו הנחיות לא לבקר אותם', מי? לא אומרים, הנחיות. בכוונה אני שם את הדגשים ואת הנקודות האלה, שהם בעיקר בנושא הרגשי, זה מקומם. לבקר לא עולה כסף, קצת אמפתיה. אל תביא אותם, אבל לך לבקר אותם.

אני מעביר את זכות הדיבור לאברהם נגוסה, חברי ורעי, אבל הייתי מבקש, כמו שאמרתי בתחילת הדיון, בסופו של דבר אני לא איש של רגשות וגם לא איש של נאומים כאלה, אבל במקרה דנן באמת הרגשות פועמים בי חזק מאוד והקטע הרגשי מתסכל אותי בסיפור הזה. בסופו של עניין אנחנו צריכים להביא את הכול, כמו שאמרתי, לידי החלטה שכל אחד מהיושבים יכניס לראש שלו שב-2016 שארית יהודי אתיופיה יהיו פה בישראל איתנו, יחגגו את החגים פה איתנו ויתאחדו עם המשפחות שלהם כאן בישראל. אנחנו מתכוונים, אני לפחות באופן אישי בוודאי וגם חבריי, לשים את הנושא על סדר היום, שלי האישי, אני קם עם זה כל בוקר. זה יקרה ב-2016, בעזרת ה'. אנחנו צריכים גם את הסיוע שלכם ואנחנו נעקוב אחרי הנושא הזה. אם יש מכשלה כזו או אחרת, אנחנו נוודא איפה היא וננסה להסיר אותה.

רק עוד משפט אחרון וניתן לאברהם. כרגע תמונת המצב היא כזו, הייתה ישיבת ממשלה ביום ראשון, לגבי כל הנושא של העדה, אברהם ידווח על זה, שר הפנים, השר סילבן שלום שהיה צריך להיות איתנו בישיבה, מפאת אילוצי זמנים הוא לא יכול היה להגיע, הוא יביא את זה להחלטת ממשלה, הוא יביא החלטת ממשלה בנושא, אנחנו נפגשים איתו מחר בבוקר, אברהם ואני, כדי לסגור את הנושא של החלטת הממשלה. אני אשב אחרי זה עם ראש הממשלה כדי שיביא את זה להחלטת הממשלה. אנחנו ישבנו עם שר האוצר ואין בעיית כסף בנושא, הבטחה שלו אישית, אין מצב שיהודי בא לישראל ובגלל כסף הוא לא פה. אין דבר כזה. במדינת ישראל יש הרבה מאוד כסף, אם הם רוצים אני אספר להם איפה הוא נמצא, בטח לא כשיש איזה יהודי נאנק ואם לא מביאים אותו - - - דרך אגב, הם מתים. כל חודש אנחנו מביאים פחות בגלל שפחות אנשים חיים. זה סדר הפעולות, שר האוצר משה כחלון התחבר בנושא הזה באופן מלא, אמר לנו 'דודי, כסף זאת לא הבעיה, לא יעלה על הדעת בכלל שזאת בעיה'. אנחנו נביא אותם, ברגע שתהיה החלטת ממשלה כל הקנים לשם ומביאים אותם לכאן.

החוליה החסרה לי, היחידה כאן, שאני לא מכיר אותה, זה הפקידים. לראות את הצבע של העיניים שלהם ולראות מי בעצם הפקיד שלא רוצה להביא אותם, או לא משתדל מספיק. את זה אנחנו נבין בהמשך, אם תהיה בעיה כזאת.

ברשותכם, אני מתנצל על כל הרגשות שלי, אני עדיין חווה את כל המסע הזה, ואני אעביר את זכות הדיבור לאברהם נגוסה, אחרי זה ניתן קצת לרב ולדמן לספר לנו, הוא בקי בזה קצת יותר ממני, אחרי זה את ההתייחסות של חברי הכנסת ונשמע את החברים.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. כמו שהיושב ראש תיאר, מה שראינו, אי אפשר לשבת בשקט ואי אפשר לתת לו זמן. אני רציתי לבקש לברך את השופט מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בדימוס ונשיא הוועדה הציבורית למען שארית יהודי אתיופיה, שהוא תכנן להשתתף בדיון הזה, אבל הוא לא הרגיש טוב ואני שולח מפה החלמה מהירה. כידוע, הנושא הזה בוער בעצמותיו, כמו כולנו הוא מצפה לראות שהאנשים האלה יעלו בהקדם האפשרי, הוא מצפה שהממשלה תקבל החלטה כדי לזרז את הבאתם לישראל.

בביקור, כמו שהיושב ראש הסביר ותיאר, המצב, לי כמובן זה לא חדש, אני מכיר, אבל בכל זאת כל הזמן כשאנחנו רואים את המצב עוד פעם הוא יותר גרוע מהפעם הקודמת שראיתי. הפעם שביקרתי אחרי כמה שנים, המצב הוא יותר גרוע. למה זה יותר גרוע? כי בפעם הקודמת שביקרתי היו ארגונים יהודיים שהיו תומכים במשפחות, הג'וינט היה נותן טיפול רפואי, הסוכנות היהודית נתנה את מערכת החינוך, רווחה, לפני הסוכנות היהודית ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה טיפל כל השנים, גם באדיס וגם בגונדר בקהילה. היום הקהילה נשארה כבר יותר משנתיים, אין, באוגוסט 2013 הסוכנות יצאה מהתמונה והג'וינט סגרו את המרפאות ונקוץ', היה לו הסכם לפני החלטת הממשלה ב-2010 לא לחזור לאתיופיה. לכן אין היום מי שתומך בקהילה. הקהילה שורדת בעצמה, בעקבות המשפחות פה ששולחות כסף למשפחות.

אם הסיוע מהמשפחה הפרטית שלה פה לא מגיע אז אין לה מה לאכול, אין לה גם איפה להיות. הם לא יכולים לקבל עבודה, הן בגונדר והן באדיס אבבה, כי הם לא מקומיים, הם באו מהכפרים. אין להם את תעודת הזהות של גונדר או אדיס אבבה שמקנה תעסוקה בשבילם. הם פליטים בתוך אתיופיה. למרות הכול הם לא מוותרים על חלומם, על רצונם לעלות למדינת ישראל.

ביקרנו בבתיהם, הן באדיס אבבה והן בגונדר, ראינו את המצב ש-15 אנשים גרים בצורה בלתי אפשרית בשני מטרים, 2 על 2. ראינו מצב מאוד קשה. אי אפשר להמשיך בצורה כזאת, כשהאמא מחזיקה את הבנים שלה, שהוא בגולני פה, וההורים שלו, לא נותנים להם לעלות לישראל. אני רואה את החייל שהשתחרר עכשיו, שהוא נלחם בעזה, אראגאווי טספה, שאני רואה אותו פה, כל המשפחה פה, אחותו עדיין נמצאת בגונדר למרות ששר הפנים אישר את עלייתה. למה? כי היא לא תקבל ביטוח רפואי בארץ. הוא יספר.

אני פה, אנחנו פה, מדינה מתוקנת שאנחנו שולחים סיוע לכל העולם כשקורית טרגדיה אנושית וזה אנחנו, אור לגויים, אבל מי ששייך לנו, אנחנו לא יודעים איך לעזור לו. בגלל שאי אפשר לבטח, לתת ביטוח לתינוק שנולד, אז המשפחה שאושרה וקיבלה עלייה עדיין מנועה מלעלות לישראל. משפחות של 10 ילדים, 8 ילדים, הנכדים זה 50-60 נכדים שהם פה והם לא נותנים להם לעלות, למה? כי אמא של אמא של אמא, לא הוכח שהיא יהודייה.

אני אומר שאנחנו צריכים להפסיק את הטרגדיה האנושית והיהודית. אני חושב שאין מדיניות כזאת בעולם שמפלים קהילה מסוימת במדיניות שהיא לא לתת לעלות לישראל. אני לא יודע לאיזה קהילה או לאיזה מדינה יש מדיניות כזאת. אני בטוח שאם הייתה קהילה דומה בארצות הברית, באירופה, או ברוסיה - - -

ברוסיה יש סובוטניקים שיושבים, אז אל תשווה.

אתם מביאים אותם, אני לא מתנגד.

אנחנו לא מביאים אותם. אני בעד יוצאי אתיופיה, אבל אל תשווה שברוסיה מביאים אותם בגלל שמביאים אותם, לא מביאים.

אני אמרתי גם באמריקה וגם באירופה, אני אומר שמזמן היו מביאים אותם, היו מקבלים אותם.

חברת הכנסת לנדבר, הביאו הרבה יהודים לישראל מרוסיה ואנחנו שמחים על כך, חלקם הגדול - - -

מי שמגיע לכאן לפי חוק השבות, אני חושבת שזה צריך להיות מבורך.

חברת הכנסת לנדבר, אנחנו שמחים על כך, חלק גדול מהם לפי ההלכה היהודית לא יהודים, אבל הם פה וזה בסדר. את היית שרת הקליטה, זה היה במגרש שלך, דרך אגב כמה קדנציות? שתי קדנציות היית שרת הקליטה והם שם.

מי שם?

היהודים האלה עדיין שם.

אני אדבר על זה.

אז דברי על זה אחרי זה. בבקשה, אברהם.

אל תנסה להשמיץ אותי בגלל שמי שאחראי על הסיפור הזה זה ראש הממשלה.

חברת הכנסת לנדבר, סופה, אחרי זה תאמרי מה שאת רוצה, תני לו לסיים.

אני רוצה להדגיש שאני לא השמצתי אותך, אני עשיתי השוואה, לא רק רוסיה, אני אמרתי אמריקה, אירופה והגעתי לרוסיה.

אתה לא צריך להתנצל, זו המציאות, זה בסדר.

זו המציאות, זו האמת, ולכן אני אומר, בואו נפסיק את כל הדברים האלה ואני אומר לכם, אני פה בכנסת לא באתי לחפש עבודה ולא חסרה לי עבודה ולא באתי לחפש משכורת, אני באתי לפה לעשות שינוי, לשנות את המצב שהקהילה נמצאת, הן בתחום העלייה, הן בתחום הקליטה. בשבילי הנושא הזה הוא קו אדום. אם כולנו לא נתאחד, גם לפקידים אני אומר, מספיק, כל השנים אנחנו הבאנו כל מיני תירוצים כדי להפחיד את קובעי המדיניות כשהתירוץ, הסיבה לא קיימת. בואו נפסיק את התירוצים האלה, נביא את כולם ונאחד עם המשפחות. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. אני הייתי רוצה ברשותכם לעשות איזה שינוי ולהעביר את זכות הדיבור לחברת הכנסת רויטל סויד. אהלן, רויטל. אני חייב להגיד לך שגם היום נתת הופעה חבל על הזמן, אחלה.

היום מותר להעיר הערות כאלה? שלא ייתבע לדין על - - -

רצוי.

אני גם מוכן להיתבע לדין על זה.

אני אגן עליך. בוקר טוב, חברים. אני מודה ליושב ראש הוועדה דודי אמסלם וליושב ראש ועדת הקליטה, שאתם פה, ואני מודה לכם על הזכות שהייתה לי להצטרף למשלחת - - -

גם הרב ולדמן.

שלום לרב ולדמן, ובזכותך, הרב ולדמן, להצטרף למשלחת של מסע למשהו שגם אם ידעתי ושמעתי אותו, כי כולנו בסוף יודעים ושומעים שנשארו עוד באתיופיה משפחות שלא העלו, עד שלא הגעתי למקום ועד שלא ראיתי את האנשים לא הבנתי מה המשמעות של הדבר. אני רוצה להקדים ולומר, חברים, שכחנו שם אנשים, שכחנו אותם 20 שנה, השארנו אותם שם, סגרנו בפניהם את הדלת כאן. הם עומדים 20 שנה, 18 שנה, 15 שנה ומתפללים כל יום בבתי הכנסת שלהם בגונדר ובאדיס אבבה ומייחלים לעלות לציון ואנחנו פה לא יודעים את זה.

נכון, קשה לדעת, חלק התנצרו בעבר וחלק מגיעים מפלשמורה, נכון, אבל דבר אחד אני יכולה לומר לכם, לא לוקחים משפחות וחותכים אותם לגזרים, לא לוקחים סבא שיש לי את התמונה שלו פה ואני יכולה להראות לכם אותו, שיש לו פה 8 ילדים ו-42 נכדים, ונותנים לו למות בגונדר בלי שהוא ראה אותם. לא לוקחים אמא שיש לה 4 ילדים פה, שהבת שלה התחתנה בלעדיה והיא לא נמצאת פה. לא לוקחים חיילי גולני, גבעתי, לוחמים ומשאירים את האחים שלהם שם. וזה לא משנה מה ומאיפה הם מגיעים.

הרב ולדמן, השליחות שאתה עשית במהלך עשרות השנים האחרונות, וחברי חבר הכנסת אברהם נגוסה, היום שאתם נמצאים שם ואתם רואים את האנשים האלה, אתם רואים אנשים שמתפללים, שמדברים רובם בעברית, לחלק מהם היה בית ספר עד 2013, לחלק מהם היה בית ספר עד 2005, ישבנו עם ילד, עם בחור, היום הוא כבר אבא, הוא בן של נתנאל, לא היה לו מוהל שימול את הבן שלו שהוא בן כמה חודשים. התפללנו בערב שבת בבית הכנסת, את הקריאה, את ה'רחם נא', את הגעגועים לירושלים, את לך דודי, את קבלת שבת, את תפילת העמידה. לא יודעת אם רובנו עושים את זה פה במהלך הדברים האלה.

היום, אחרי 20 שנה האנשים האלה הם אחרת. אז שאף אחד לא יגיד, הרשימות ואז יבואו ויהיו עוד אנשים ועוד. הרשימות הן רשימות סגורות, האנשים הם אנשים ספורים, יודעים בדיוק מי הם, אלה אותן הרשימות מ-2003 כשאריק שרון בא ואמר 'תעלו את כולם' והתקבלה החלטה לא להעלות את כולם.

אני חושבת שמחובתנו להוציא את דור המדבר של יהודי אתיופיה מאתיופיה, להעלות אותם לארץ, לאחד אותם עם המשפחות שלהם ולשים את הסיפור הזה, את הסאגה הזאת מאחורינו אחת ולתמיד. זו חובתנו כחברה, כנציגי ציבור, כאנשים יהודים במדינת ישראל. תודה.

תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. האמת היא, רויטל, ריגשת אותי, למרות שכמה ימים דיברנו על זה, אבל עדיין את מרגשת אותי במילים שלך.

הייתי רוצה לתת את זכות הדיבור ויש לי עונג וכבוד לרב מנחם ולדמן, איש במיוחד במינו. אני באופן אישי גיליתי בן אדם שבאמת לקח את הנושא כמפעל חיים. הוא לא בן העדה והוא מקדיש את כל חייו לנושא, נגד כל המערכות ונגד כל האנשים 25 שנה. היהודים שם מתייחסים אליו כאילו הוא אבא שלהם. אתם לא תאמינו, עד שלא תראו לא תבינו. דרך אגב, הוא דובר את השפה, כשהוא מדבר, זה גם יהודי אשכנזי מדבר באמהרית, בהתחלה הייתי בשוק, אבל זה רק מראה כמה הוא מחובר לנושא עד כדי זה שהוא כבר למד את השפה ואת התרבות. הם מתקשרים אליו על בסיס כמעט יומיומי לשאול אותו את ההלכות, 'כבוד הרב, מה צריך לעשות ככה, מה צריך לעשות ככה'. כבוד הרב, יש לי המון כבוד ויש לי את הזכות לתת לך כרגע את זכות הדיבור, שתתאר לנו ותספר לנו קצת על הסיפור הזה.

כבוד יושבי הראש, זכיתי להיות איתכם באתיופיה, יחד עם חברת הכנסת רויטל סויד. רוב היושבים פה מכירים את הנושא לא מהיום ולא מאתמול וגם לפרטיו. בפרספקטיבה רחבה, היסטורית אפילו, עם ישראל עשה הרבה מאמצים מיוחדים שקבוצת יהודי אתיופיה, בסופו של דבר 140,000 יוצאי אתיופיה, נמצאים בארץ ישראל, חלק מהעם היהודי פה לכל דבר. בפרספקטיבה רחבה זה משהו יוצא דופן, זה לא פשוט שקבוצה נידחת בתוך הררי אתיופיה הגיעה. תמיד זה היה בזכות אנשים מסוימים, מיוחדים, שראו בגדול וברחוק. כשהרב עובדיה יוסף אמר 'הם יהודים', הוא שינה את היחס של הממסד. כשכבוד ראש ממשלת ישראל, אביו של חבר הכנסת בנימין בגין, מנחם בגין, כשנהיה ראש ממשלה, אחד הדברים הראשונים שהוא אמר 'הביאו לי את יהודי אתיופיה'. הייתה לו ראייה יהודית כלל ישראלית רחבה והוא שינה. וכן הלאה אנשים שכאלה.

במשך הזמן הגיעו. גם העלייה של שארית יהודי אתיופיה, אותה קבוצה שהתרחקה, התנצרה, אבל שבה ליהדות מלאה, במשך השנים האחרונות של מאבקים הם הגיעו. אני אומר את זה לזכותה של מדינת ישראל, שהכירה, עם כל המיוחדות של יהדות אתיופיה לגווניה, שהם חלק מעם ישראל והם צריכים להיות עם כל הזכויות. אני אומר את זה לטובת הממסד שעשה, אנחנו היום בפיניש. בגלל צורות ההחלטה על הזכאות שלהם להגיע לישראל, שלא הלכו לפי חוק השבות, אני לא נכנס לזה, אבל יש פה קונפליקט ברור מצד ההלכה, כל מי שמצד אמותיו הוא יהודי גמור על פי ההלכה, מצד הנהלים של חוקי מדינת ישראל, כפי שנקבעו, זה לא חייב להיות ההלכה, שמגר למשל מתנגד לזה, הם לא נכללו בחוק השבות, למרות שהם מתפללים וחיים כיהודים וכדומה והם מצד אמותיהם. אז חוק הכניסה הכניס אותם. אני לא נכנס לדבר הזה, העיקר שיעלו.

היום נותרו אנשים שהם מזרע ישראל, אבל מצד אבותיהם. מבחינת הזהות היהודית שלהם, זה אני אומר כרב שמלווה אותם כבר 25 שנה, אין ספק שמבחינת הזהות של אלה שממתינים לעלייה, גם אם מצד האבא, יש ביניהם גם מצד האמא, הזהות היהודית שלהם היא יהודית כמו אלה שמצד האמא. הם חשים עצמם כיהודים, הילדים שלהם שואפים להיות בצנחנים ובגולני ורואים את זה גם בארץ, כשהם מגיעים, וכן הלאה. אין להם זהות אחרת.

הזכרתם את הסיפור הזה, שמעתי אותו פעם ראשונה מראש הקהילה באדיס, שהם אומרים שיש להם אחים פה והורים פה וילדים פה, 'זה הבית שלנו', 'האם היהודי חלק מאיתנו', קם אחד ואמר, אני אגיד מפיו ביטוי, הוא אמר 'אנחנו העם הנבחר, עם ישראל הוא העם הנבחר. הגויים אומרים לנו איך זה? זה חילול ה' בגויים'. הוא אומר את זה. דבר כזה לשמוע מאדם כנימוק, הוא לא אומר 'אני רוצה להיות פה רק בגלל האח שלי', תראו מה שקורה, 'הגויים אומרים איך נוהגים בכם? זה חילול ה' בגויים'.

מה שנתקיים במשלחת חברי הכנסת, שטוב מראה עיניים מהלוך נפש. עד שלא רואים, זה לא מספיק לבוא לראות ולהסתכל, אלא צריכים לשבת ולהתפלל איתם, להיכנס אליהם הביתה, לשמוע מפיהם, לדבר איתם. לא מרחוק ולא מלמעלה, בגובה העיניים, ואז מבינים שזו תופעה יהודית, ציונית. כשהם יגיעו ארצה, בוודאי שהם ישתלבו פה ויהיו פה כמו כל אחינו יוצאי אתיופיה, בצבא ודבקים במדינה וארץ ישראל ומדינת ישראל, אין שום ספק בכלל, זה ברור לחלוטין. כבר שם הם דבקים.

לגבי המספרים. אנחנו כבר שנים אומרים שאנחנו מדברים רק על אלה שכבר עזבו את הכפרים שלהם. יש כאלה לפני 18 שנה, יש לפני 5 שנים וכן הלאה, והם באו להמתין לעלייה והם נתקעו, בגלל שכשבדקו אותם מצאו שהם מצד האבא ולא מצד האמא. זו הסיבה. אנחנו לא מדברים על מישהו שלא עזב את ביתו ונשאר בכפר, מעולם לא טיפלנו בהם. אנחנו לא מטפלים בהם. יש קבוצה קטנה כזו, אנחנו מדברים רק על מי ששייך לקהילות. הם חיים כיהודים, יש להם זהות יהודית, יש להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה בישראל, הם רשומים ברשימות של משרד הפנים, השמות שלהם ספורים, יש שמות אחד לאחד.

אז איפה נמצאת הרשימה הזאת?

אצל שר הפנים, הוגשה רשימה מעודכנת.

הרי כאשר סגרנו את גונדר ואני הייתי שם ואני נסעתי לנסיעה הזאת, היה יהודה ושם והיו נציגי הסוכנות והיה נתן שרנסקי והיינו שם, ואז הבאתי להחלטת ממשלה ואתה היית שם, נגוסה, בשום פנים ואופן אני לא רוצה לפגוע בך, בגלל שזהות יהודית לפי אבא זה לא קשור רק ליוצאי אתיופיה, זה קשור גם ליוצאי רוסיה ומדינות אירופה ויש עם זה בעיה וכנראה אנחנו כחברי כנסת צריכים לשנות את חוק השבות. אני פשוט אומרת, כאשר אז ראש הממשלה קיבל את ההחלטה אחרי הנסיעה שלי, אחרי ההמלצה שלי לסגור את גונדר, אני גם התרשמתי קשה מאוד, בגלל שהתנאים שם לא תנאים, אבל הרשימה הייתה סגורה ואז ראש הממשלה אמר 'רשימה של 7,000 איש ואנחנו נעלה אותם' ועשינו את זה. אז אני שואלת איפה הרשימה הזאת ואיך היא לא מגיעה לכאן לכנסת?

אני חושבת שאנחנו צריכים לבדוק כאן בכנסת ואנחנו צריכים לראות את הרשימה הזאת. די, מספיק לסבל של אנשים, אבל גם די מספיק לדיבורים. אנחנו צריכים כנראה לשנות את ההחלטה. אנחנו צריכים לשנות את חוק השבות, בגלל שיהודי הוא לא רק לפי אמא, הוא גם לפי האבא.

אז אולי ניתן לרב ולדמן לענות.

אבל להביא את הרשימה ולראות אותה.

זו אותה רשימה.

כל הרשימות שהוגשו למשרד הפנים מ-99' כשנעשה מפקד וכן הלאה, ב-2003 וב-2005 וב-2007 וב-2009, 2010 האחרונה, בכל הרשימות האלה אנשים נבדקו, אבל כל מי שלא נמצא שהוא צאצא ליהודי אתיופיה מאמותיו לא עלה. אז אלה נותרו בחוץ. לכן בהחלטת הממשלה האחרונה שהביאה את אלה שהתייחסת אליהם בגונדר נותרו כ-2,500, להערכתי זה המספר פחות או יותר, שהם מצד האבא, לא מצד האמא. וכן לפני כן. כבר 15 שנה אנחנו בודקים מצד האמא ולא מצד האבא. עליהם אנחנו מדברים. חוק השבות לא מבדיל בין אבא לאמא, מביאים נכד ליהודי, בין אם סבו מצד האבא או מצד האמא, אם סבו היה יהודי וכן הלאה, העיקר שיש לו סבא אחד יהודי. לחוק הכניסה אין הגדרות, אלא לפי החלטות הממשלה והחלטת הממשלה אמרה, צאצא ליהודי אתיופיה מאמותיו, שמבחינת ההלכה הוא יהודי. אבל נותרו אלה שהם מצד האבא, עליהם אנחנו מדברים, ולא על חדשים ולא על אחרים.

באמת מצד אחד הם נפטרים, יש אלפי קברים באדיס ובגונדר, אלפי קברים בשנות ההמתנה, אבל ברוך ה' גם נולדים, אז יש גם תינוקות שנולדו וכן הלאה. זו הרשימה המעודכנת, עליהם אנחנו מדברים ולא על אף אחד אחר. ההחלטה, כמו שחבר הכנסת כבוד היושב ראש אמר, היא על שולחן הממשלה כנוסח שכבוד הנשיא שמגר הביא אותו ועליהם צריכים להחליט מהר. תודה רבה.

תודה, כבוד הרב ולדמן.

הייתי מבקש מהרב יוסף הדנה עוד כמה מילים ואחרי זה נעבור לחברי הכנסת. אני מתנצל, רויטל באמת כיבדה אותנו, יש לה היום יום - - -

כן, יום מיוחד שאני מארגנת בכל הכנסת למיגור שיח אלים ובריוני ברשת. לצערי הרב, עוד יום קשה אנחנו מתחילים היום עם כל כך הרבה פיגועים וגם הרוגים. אני מצטערת, אני צריכה לעבור, כי אני חייבת לעבור בוועדות השונות ביום המיוחד שארגנתי. תודה רבה ואני מקווה שמהוועדה הזאת תצא החלטה.

תודה רבה לך, רויטל. רק עוד הערה קטנה, שתשמעי, רויטל, נציגי משרד החוץ היחידים שלא באים. אז הייתי מבקש לפרוטוקול קודם כל לקבל הסבר למה, להוציא מכתב חריף. דרך אגב, זה בניגוד לתקנון הכנסת, זה לא מהאו"ם. אם מזמינים נציג הוא צריך להגיע, זה לא אם בא לו או שהוא לא אוהב את הנושא. אז הייתי מבקש גם לשבת עם היועץ המשפטי של הוועדה, להוציא מכתב חריף מאוד למנכ"ל משרד החוץ עם העתק לשר החוץ, שזה ראש הממשלה, ולהסביר לו שיש לי גם אמצעים להכריח אותם להגיע לפה, אבל אני לא רוצה להשתמש בזה.

אדוני היושב ראש, קודם כל אני שמח מאוד שטסתם לאתיופיה וראיתם במו עיניכם מה שקורה שם, הטרגדיה שראיתם שם, איזה תנאים, כל מה שראיתם. למעשה גם פה המשפחה הקרועה, גם פה יש להם מצב מאוד מאוד קשה. הכסף שהם שולחים, לא בגלל שיש להם, האישה עוזבת את הכול והולכת לעבוד, הבעל הולך לעבוד, מנסים להרוויח כמה שיותר. כמה יכולים להרוויח אנשים פשוטים אלה? אז מזה. לפעמים קורה, אולי זה גם על חשבון הילדים, על חשבון החינוך ועל חשבון הבית. אז צד אחד יכול להגיד 'עד מתי?', לפעמים מגיעים גם לפירוק המשפחה. זו בעיה, בעיה קשה מאוד, במיוחד כשמקבלים את הידיעה, פלוני נפטר, פלוני נפטר. זה נורא לראות את זה.

עוד דבר, אנשים כשבאים לפה, כולם יודעים שמי שצריך גיור, כולם עושים גיור ואין להם בעיה וכולם מקבלים את זה, מי שצריך.

גיור לחומרה.

כולם מקבלים את זה. הם לא אומרים 'לא, אני מחליט שלא', כן או לא, ישר מגיעים לאולפן לגיור, נכנסים ומסיימים את זה. למעשה אני לא רואה איפה הבעיה. אפשר לאחד משפחות, זה מצב - - - בהלכה אסור לשחוט את האם והבן, בהמות, ביום אחד, למה? אומרים, גם הבהמות, החיות, מרגישות את הצער של הילדים כמו בני אדם, יש להם חוש שיש להם צער גדול כמו בני אדם. אני חושב שהמצב הזה מתסכל גם לנוער להתקדם, במקום להתקדם הם צריכים לדאוג להפסיק את הלימודים, להפסיק את הכול. גם בצבא. מבקשים חופש, כל מיני תירוצים, כדי לעבוד ולשלוח. לכן אני חושב שזה מאוד מאוד קשה להשאיר אותם 20 שנה, אולי גם יש כאלה שיותר. המצב הזה מאוד מאוד קשה.

אני שמח שראיתם את זה במו עיניכם, באיזה חדר הם גרים, באיזה תנאים הם גרים. אני הייתי שם, ביקרתי, כששאלנו את האישה, 'איפה בעלך?', 'הלך לחפש עבודה בשביל להביא אוכל', אין בבית כלום כלום. הלך לחפש עבודת סבלות כדי לקנות משהו להביא לבית. אלה התנאים. לכן אני מברך באמת על היוזמה שהלכתם וביקרתם. אני מקווה בעזרת ה' שבעקבות זאת הדברים יתקדמו, ייצאו לפועל כמו שהיושב ראש אמר בשנת 2016, תודה רבה.

תודה לכבוד הרב יוסף הדנה, זה הרב הראשי ליהדות אתיופיה.

חבר הכנסת בני בגין, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. לא ברורות לי העובדות ולא ברורים לי המספרים ומקורם וגם העובדה הקשורה לנסיגה של הארגונים השונים מן המחנה במובן הבא. ב-2011, אני חושב היה הדבר.

ב-2010.

הייתי בין אלה, לא הייתה קבוצה גדולה, יחד עם אורי אריאל ועוד אנשים ספורים שעסקנו בשאלה הזאת ואני חושב שתרמנו להחלטת ראש הממשלה לאחר היסוסים לא מעטים, גם של הפקידות, בקשר להעלאת הרוב הגדול, לא כולם, כך אני זוכר, של תושבי המחנה בגונדר. אני אסביר את מה שאני אומר. אז, המספרים שאני זוכר ואז אכן נאמר, כמו שנאמר עכשיו, הרשימה סגורה. דאגנו לכך שארגונים שונים יכתבו מכתבים שיש בהם משום התחייבות שזו הרשימה, אין בלתה, היא האחרונה, כדי להפיג חששות, שהרשימה תתנפח עם הזמן, כי היה ניסיון כזה כמה שנים קודם והוא עורר, באופן שניתן להבין אותו, חששות בפי אלה שהם הקבועים במערכת והיה להם זיכרון ארגוני. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו עסק בכך בזמן ממשלתו הראשונה.

אני חושב שהמספרים שאני זוכר הם של אלה שנחשבו אז זכאי עלייה, גם בעקבות קביעות של הרב עמאר, אם אני זוכר נכון, היו כ-6,000, זו הייתה בערך ההערכה. הרב ולדמן אומר שלא? תקן אותי.

הרשימה של 14 בנובמבר 2010, 7,700 היו ברשימה.

לא, אלה כלל התושבים במחנה, אני חושב. אבל אני מוכן לקבל כל תיקון.

הייתה רשימה של אלה של קהילת גונדר, 7,700, אבל זו הרשימה של אלה שלא נבדקו קודם. היו כאלה שכבר נדחו שנה קודם וחמש שנים קודם וכדומה ולא נכנסו לרשימה החדשה, היו רק אלה שמעולם לא נבדקו - - -

למרות שידעו על הרשימה, למרות שהיו פניות לכלול אותם כי הם נדחו מהחלטת הממשלה של 2003, באדיס וגם בגונדר. ההחלטה של 2010 התמקדה ברשימה שרק בגונדר, היא לא כללה את אדיס אבבה, כי הם נדחו ב-2003. זה העניין.

זאת השיטה לבלבל את האנשים ברשימה.

כל תיקון, זיכרוני לא תמיד עומד לי, אלא מאי? הייתה החלטה. ההחלטה הייתה, שוב, יתקנו אותי בעלי הזיכרון הארגוני, להביא כל חודש 400 ואחר כך היא תוקנה, תוקנה לרעה, או הייתה בעיה תקציבית, לא זוכר מה היה, אמרו 200 בחודש.

לא תקציבית - - -

400 בחודש זה כמעט חיסול הבעיה במשך שנה. זה 5,000 בשנה.

אבל מי שבצד אמא שלו יהודי, זרע ישראל מצד אמהותיהם, זה הקריטריון. עכשיו הבעיה זה לא המספר, זה לא הרשימה, הבעיה זה הקריטריון.

אם ככה זו רשימה אחרת, חברים. זה היה אמור להיפתר בשנתיים גם בקצב הנמוך שהוכתב על ידי שיקולים תקציביים או שיקולי היערכות אחרים, ואז ההחלטה ההיא, שדובר על הסגירה של גונדר, הייתה כרוכה, על פי הבנתי, ביציאת האנשים ממנו. אין היגיון בהוצאת הארגונים, לא נאקוג' של יוסף ולא הסוכנות, אלא עם בואם של אנשים ארצה ופינוי המחנה. אתם מתארים מציאות, אני הייתי מחוץ למערכת שנים אחדות, אני באמת מופתע, אני כמובן מצטער על המצב, בייחוד על כך ששללו מן האנשים האומללים שם מינימום של עזרה יומיומית. זה בוודאי בניגוד, עוד פעם אני אהיה זהיר, למה שאני הבנתי מההחלטה של אותם ימים. זה לגבי העבר.

לגבי ההווה והעתיד. אם הולכים להחלטת ממשלה, אז היא צריכה להיות כוללת, היא צריכה לכלול לא רק את הבאת האנשים אלא גם את קליטתם. כל זה קשור בהחלטה שאושרה בוועדת השרים, מתי זה היה? בשבוע שעבר?

כן.

בשבוע שעבר, כי אנחנו לא רוצים לחזור לאותן דרכי קליטה שעל פי החלטות ועדת השרים לא היו דרכי קליטה נאותות מבחינת הקבוצה הזאת ולא דרך משרד הקליטה. ודאי שסופה צודקת בעניין הזה, כל זה צריך להיות חלק מן ההחלטה. אי אפשר להביא אנשים ובמצוקת הדיור הקיימת צריך להראות מאיזה גורן ומאיזה יקב יובאו קרוונים, קרווילות, אוהלים, משהו, כדי שאנשים לא יבואו מבקתות הבוץ אל החוץ. אני לא מדבר עכשיו על כסף, כסף לא פותר הכול מבחינת לוח הזמנים, אבל צריך כך לכוון שאדם יבוא מהתנאים האלה ותהיה קליטה מינימלית. אני אומר את זה גם לגבי הריכוז של הבאים, כי יבואו. אם אני מבין נכון את ההחלטות, אנחנו לא הולכים שוב לריכוז וצריך לדאוג ולשאול באיזה מקומות, עוד פעם מרכזי קליטה שגם משם הם ייצאו בקרוב, זה גם לא טוב.

אני כמובן מסכים עם המסקנה, זה נשמע אבסורד שאין הדעת סובלתו, משפחה בארץ חלקה ומשפחה שם, בין אם משרתים בצבא ובין אם אינם משרתים בצבא. כמובן השירות בצבא מעצים את הפער, אבל יש כאלה שלא משרתים ולא ישרתו בצבא מסיבות שונות. כל זה הוא פער שיש בו על פי הבנתי איזה מעגל קסמים תקנוני, חוקי, שרק הממשלה תוכל לפתור אותו באבחה אחת, לפתור את הכול בבת אחת, את השאלה החוקית, את שאלת התקנות. לדידי אין נפקא מינה אם יבואו ארצה על פי חוק הכניסה לישראל או על פי חוק השבות, או אלה כך ואלה כך, אני לא משוכנע שהכול יוכל להיגמר ב-2016, אבל אם ייגמר ב-2017 דיינו, ובלבד שתיראה תזוזה בכיוון הזה. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת בני בגין.

חבר הכנסת מאיר כהן.

תודה רבה, אדוני היושב ראש.

קודם כל אני רוצה לציין שגם חבר הכנסת מאיר כהן וגם חברת הכנסת סופה לנדבר הם לא חברים בוועדה, אבל הם הרגישו צורך לבוא ולדבר.

לא, חברת הכנסת סופה לנדבר היא - - -

סליחה, התכוונת ועדת הפנים. אבל חבר הכנסת מאיר כהן כבר אומר לי הרבה זמן, 'דודי, כשאתה עושה את הוועדה תגיד לי', זה חשוב לו מאוד.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. ברשותכם אני רוצה להגיד כמה מילים בקיצור, לא נחזור על ההתרגשות, אבל יש התרגשות אחת שאני חייב להגיד שנגרמת לי כאן וזאת הנחישות, דודי. אין לי שום ספק שאילו בוועדות הפנים ובוועדות הקליטה הקודמות הייתה כזאת נחישות הדברים היו מתקדמים.

ברשותך, אני רוצה לפתוח סוגריים, אני לעולם לא מאשים את הפקידים. הייתי ראש עיר, הייתי שר, הייתי מורה, אני לא מאשים את הפקידים, הפקידים עושים את מה שאומרים להם. בכל מקרה, צריכה להיאמר אמירה ברורה מאוד של ראש הממשלה בקולו בממשלה. הסיפור הזה של יהדות אתיופיה הוא סיפור של רעות רוח. זה הסיפור. אחרי 2010 כשהתקבלה ההחלטה להעלות, היושב ראש אמסלם, אתה יודע למה לא העלו? כי לא היה מקום לקלוט אותם. עליתי ב-1962 בן 7 ממרוקו, עליתי באוניות, זאת הייתה עלייה - - - רק בשבוע שעבר הייתי בקונדרנס, הלכתי לבדוק איפה קלטו אותנו בצרפת, בטח ההורים שלך או סבא וסבתא שלך.

ההורים שלי.

כשהחליטו להעלות יהודים מצאו מקום. אין דבר כזה. לא היה. כשאתה מסתכל על העליות, ב-1962, מ-59' עד 62' הייתה צעקה גדולה בארץ של בני ישראל, אחינו העולים מהודו, הטילו ספק ביהדותם, מי שמכיר את הסיפור, אבל כשהייתה נחישות ואמרו להעלות אותם, להעלות אותם.

בל נשכח שהיו שנים, בתחילת שנות ה-80 שהייתה נחישות בלתי רגילה, בסך הכול הכללי לא נעשה עוול למדינה ונגיד שהיא לא עשתה דבר וחצי דבר עם יהדות אתיופיה. היא עשתה יותר מאשר דבר וחצי דבר, אבל אתה יודע, כמו שאמרת, דודי, נשאר הדבר הזה. טוב לי עוללות אפרים מבציר אביעזר, זה בדיוק הסיפור, זה בדיוק הסיפור. לא משנה כל התמונה הגדולה, אתה צריך לדאוג שיסיימו את הדבר הזה. אפשר לעשות את זה.

דודי, אני העליתי את זה במליאה וקיבלתי תשובות מאוד לא ברורות משר הקליטה, קיבלתי תשובות כל כך מתחמקות. לא צריך להתנצל ואת לא צריכה לכעוס, אני הייתי מנהל בית ספר 20 שנה וקיבלתי תלמידים יוצאי רוסיה שהיה לא רק ספק ביהדותם, שהגיעו עם צלבים על צווארם ועשינו הכול בכדי לקלוט אותם ופתחתי אולפן לגיור אצלי בבית הספר. כך, כשרוצים זה קורה.

הרצון הזה מתחיל ממה שאתה עושה, דודי, וממה שאתה עושה, נגוסה. אני מוריד בפניכם את הכובע, זה לא ברור מאליו שביום שהטרור מכה בכולנו יש שני יושבי ראש שבאים לכאן, עושים פוס, לוקחים נשימה ודוחפים את זה. זה שאתה מגדיר את זה בזמנים, דודי, כך צריך לעשות. אני מודה לך מאוד. לא צריך למשוך את זה ל-2017 ולא ל-2018. אי אפשר שהחבר'ה האלה שרצים ונלחמים בני המשפחה שלהם לא יהיו כאן. אין ספק ביהדותם, תמיד אפשר למצוא את היציאה מהסבך.

ותקציב. אני דיברתי עם פילנתרופים. כבוד הרב, אתה יודע את זה, בארצות הברית יש פילנתרופיה יהודית שמוכנה עכשיו, ודודי, אם אתה תרצה, תיסע לשם ותפגוש אותם, לתת את הכסף ולהבטיח את שהותם בארץ בשנים הקרובות. הם מוכנים לתת את הכסף הזה, כלומר זה לא חייב לצאת מתקציב המדינה, אם אין. למרות שדודי באמת גילה את הדבר הזה ואמר שיש.

אין בעיה בכסף.

זה מה שאני אומר. על אחת כמה וכמה, אם מישהו אומר שיש בעיה של כסף, יהדות ארצות הברית רואה - - - אגב, חלק מהיהודים שם, בעיניהם, הם אומרים לי, חלק מהאנשים שאני פוגש, המלאכה לא הושלמה וצריך לעשות הכול בכדי להביא אותם. אני כאזרח במדינה הזאת מודה לכם על העבודה המצוינת שאתם עושים, דודי ונגוסה, יישר כוח.

תודה רבה לך, מאיר, על הדברים.

ואני מצטער, אני הולך לעוד ועדה.

גם אני אצטרך לצאת לוועדה אחרת.

בבקשה, חברת הכנסת לנדבר.

אדוני היושב ראש, יושב ראש ועדת הפנים, ועדת עלייה וקליטה. אני לא כועסת, אני פשוט לא אוהבת כאשר מנסים להשוות עלייה אחת מול עלייה אחרת. אנחנו כולנו מדינת עולים, לא משנה מאיזה מקום מגיע הבן אדם. אותי קשה להאשים בלא נאמנות ליוצאי אתיופיה ואתה בדיוק יודע, אני גם הייתי בגונדר, אני הייתי השרה הראשונה, שרת העלייה והקליטה, יחד עם הסוכנות ועם הנציגות של משרד הפנים ופה אני רוצה להגיד, לפני שאני אמשיך, מילה טובה על כל הפקידים, פקידים גדולים וקטנים, ואני חושבת שאין פקידים קטנים, בגלל שלאנשים האלה שעוסקים בעידוד עלייה ובעלייה יש אחריות, יש רצון, יש עבודה, אחריהם עומדת עבודה קשה ביותר ואני ממליצה שתשמעו את יהודה שרף ונציגי משרד העלייה והקליטה. אני חושבת שמגיע למשרד הפנים מילה טובה, בגלל שהם עושים עבודה מצוינת ובתנאים לעיתים לא פשוטים.

אני לא רוצה לחזור, אתה אמרת את זה, אדוני היושב ראש, אתה פעם ראשונה באתיופיה ואני חושבת שהמראות האלה ילוו אותך כמו שהם מלווים אותי, בגלל שזה דבר קשה ביותר כאשר אתה רואה ילד בן 5 שעל הכתפיים שלו יושב תינוק ואתה נכנס יחד עם האמא לבית מתחת לאדמה, אם זה נקרא בית, והחדר בלי ריצוף, בלי שום דבר, עם מיטה קטנה ביותר והיא אומרת 'יש לי בית ויש לי מיטה ויש לי מה לתת לאכול לילדים', וכאשר אנשי הג'וינט ונאקוג' נכנסים לבית הספר ונותנים לילדים לאכול בסיר ברזל כזה, שאני לא רוצה שוב להשוות, אבל לפרות נותנים אוכל כזה, ואתה אומר 'זה אוכל?' והם אומרים 'זה אוכל לילדים'. אז כמובן שכאשר חזרתי מיד רצתי לראש הממשלה עם המלצה ובני בגין זוכר איך קיבלנו החלטה ובעצם הייתה שם בעיה עם חוק הכניסה והייתה בעיה עם השלטונות באתיופיה, בגלל שהם אמרו ש'אנחנו לא רוצים לתת אישור לקליטה קבוצתית, אנחנו רוצים כמו בכל מדינה, אישור לבודדים', ואז הייתה בעיה.

אני לא רוצה לחזור לסיפורי הם קשים, דודי, אני פשוט אומרת שאם רוצים אין זו אגדה. אם רוצים אנחנו לא צריכים לחזור לישיבות ועוד ישיבות, אנחנו תומכים בהחלטה שלכם ללכת לראש הממשלה, שממשלת ישראל דחוף תקבל החלטה ואין בעיה עם כסף, לא בסוכנות ולא במשרד העלייה והקליטה ולא במדינת ישראל. כסף הוא לא בעיה, מקום זה גם לא בעיה. אם ממשלת ישראל תקבל את ההחלטה הזאת, לגמור את הסיפור, ודי מספיק, כמה אפשר לדבר? אם היא תקבל החלטה, אני חושבת שכל הוועדה הזאת וכל הפקידים יתמכו בדבר. פקידים לא מחליטים, מי שמחליט זה ראש הממשלה וממשלת ישראל והפקידים מבצעים את הדבר. אני בטוחה שהם יבצעו את זה בצורה היפה ביותר.

פה אני רוצה להגיד שיש עוד מדינות בעולם שיהודים שם בזהות יהודית מצד אבא ואנחנו כנראה צריכים להרחיב את הפעילות. אני ממליצה שגם תקבלו עליכם רצון להעלות לכאן סובוטניקים ויש בעיה עם היהודים באוקראינה שלא כולם יכולים לפי חוק השבות להגיע לכאן, אבל באוקראינה, אנחנו יודעים, יש מלחמה ולפעמים מדינת ישראל צריכה לקבל החלטה הומניטארית בגלל שבני אדם הם קודם כל בני אדם ואני בעד שאתם תלכו לראש הממשלה, אנחנו נתמוך, כנסת ישראל תתמוך בזה ושממשלת ישראל תקבל החלטה והפקידים הטובים ביותר יקבלו את זה ברוח טובה ויעשו הכול כדי שהקליטה שלהם תהיה יותר מוצלחת.

אני מתייחס לידיעה ששמעתי כאן לראשונה, שאין שירותים מינימליים, שירותי בריאות במחנה.

אין מחנה, המחנה נסגר כבר.

לא, הקבוצה.

זה נמצא, מערכת הסיוע נסגרה.

לא חשוב איפה, הבנתי שאין שירותי בריאות.

נכון, בריאות, חינוך, רווחה, אין. סגור.

אני מדבר עכשיו על הבריאות. אני שואל, האם חלק מההחלטה אפשר בכל זאת לדאוג לכך שיהיה צוות, שניים, מישראל. אם יצאו לנפאל, אז - - -

אנחנו כרגע עסוקים עם הפצועים הסורים וקשה לנו - - -

צוות, בתחילה צוות חירום, צוות החירום הקיים ואחר כך הוא יוחלף על ידי צוות במשך חודשים, יתחלפו, יבואו פעם בשבועיים למשך שבועיים, אבל לפחות את הבעיה הזאת, אני חושב שאפשר לפתור במדינתנו.

סיוע רפואי כל השנים, משנת 90' עד אוגוסט 2013 היה בעיקרון על ארגון הג'וינט והג'וינט אמר, שאם ממשלת ישראל תבקש ממנו אני מניח שהוא יעשה.

הוא מוכן לחזור.

אז אפשר כך. זו בעיה שצריכים להעלות אותה בפגישתכם בעניין ההחלטה. היא דחופה, על פי הבנתי, ממה שאני שומע.

אם לא תהיה החלטת ממשלה מי יבקש מהארגונים האלה?

לא, צריכה להיות החלטה לבקש. אבל זה לא לדחייה, זה לביצוע מיידי.

במסגרת של הפגישה מחר אנחנו נעלה את זה מול - - - אבל, בני, אני אסביר, מדובר על בעיה קטנה. אם היה מדובר על 2 מיליון איש שם, אתה צודק, זו החלטה שבאבחת מגע אנחנו מביאים אותם לפה, בשנייה. זה ארבעה מטוסים, שתי נגלות והם פה. אז אני לא רוצה לדבר בכלל על נושאי ביניים, לא צריך להיות נושאי ביניים. אבל אני אעלה את זה גם.

אמרת 2016, זה שנה שלמה.

אפרופו לגבי 'אין מחנה', כשהילדים שלי היו קטנים הם היו משחקים בחדר, מפזרים את כל החדר, הולכים לישון ובבוקר הם היו קמים ואני ואשתי ז"ל היינו מסדרים את החדר. איזה יום אחד בא לי רעיון, אמרתי לה, 'תקשיבי, רוזי, נראה לי שהם חושבים שעצם השינה מסדירה את החדר', עצם העניין שהם ישנים החדר מסתדר, הם קמים בבוקר, הם לא רואים שאני מסדר. עצם העניין שמישהו ירד במטוס והחליט שאין מחנה הוא חושב שאין מחנה, כאילו אנשים נעלמו, אין מחנה. אבל יש אנשים, יש פחים, יש הכול. אבל אין מחנה.

הייתי מבקש לתת את זכות הדיבור למר גביהו מהרטו. ספר לנו את המקרה שלך.

קודם כל תודה לראש ועדת העלייה, תודה לכם, באמת התרגשתי מאוד, שמחתי מאוד שאני שומע את הדיבור היפה על יהודי אתיופיה בגונדר ואדיס אבבה. אני עליתי בכנפי יונה בשנת 2013, הייתי בגונדר שבע שנים, חיכיתי לעלות לישראל. באמת זה אנשים, אלפי אנשים נשארו שם בלי תקווה, בלי עזרה, אין ספק בדבר על האנשים שנשארו בגונדר ואדיס אבבה. בשבוע הזה, כשאני שמעתי את כל האנשים מתרגשים שאתם מבקרים אותם, הם שמחים מאוד, אין לי מילה לדבר על זה, כל האנשים מתקשרים אליי, גם אני מתקשר לקהילה שלנו שם, קצת מתרגשים, אבל עדיין לא קיבלו את הטיפול, הם במצב קשה. אני אזכיר שאנשים בגונדר יש אלפי אנשים שמתו בדרך, ילדים, מבוגרים, צעירים, אין להם עזרה, אין להם אוכל, אין להם תקווה, מתי זה ייגמר, מתי יעצרו את הבעיה שלנו? אתם תסתכלו עליהם ותפתחו את העיניים שלכם. בבקשה, מספיק, הם בוכים, הם מתו בדרך, כמו שהאנשים עלו בסודן ובמדבר.

אני יכול לדבר באמהרית ומישהו יכול לתרגם?

אנחנו מבינים אותך מצוין, אבל אם אתה מרגיש לדבר עם מספיק ביטחון אז אתה יכול לדבר באמהרית.

(מדבר באמהרית).

דרך אגב 'ישראל לאגר' זה ארץ ישראל, זה מה שלמדתי.

(תרגום חופשי מאמהרית): מה שהוא אומר, כמו שכולנו יודעים יש אלפים בגונדר שמחכים, הוא גם היה בגונדר, והם מחכים בתנאים מאוד קשים. לפני שנתיים וחצי-שלוש שנים הייתה מערכת סיוע לקהילה, לפני כן ארגון נאקוג' היה תומך בקהילה והג'וינט וטיפול רפואי ואחר כך גם הסוכנות טיפלה, אבל מלפני שנתיים, שנתיים וחצי, כל הארגונים יצאו משם, הקהילה נשארה ללא שום סיוע. פעם ראשונה שנציגות של מדינת ישראל, של חברי הכנסת, בשבוע שעבר, שהגעתם וראיתם אותם, ההתרגשות, הן שם באתיופיה, בקרב הקהילה, והן פה בישראל, בקרב המשפחות, ההתרגשות היא רבה. אנחנו מאוד מודאגים כל הזמן לגורל של המשפחות שלנו. לכן אני מבקש לקבל החלטה בדחיפות ולהציל אותם, להעלות אותם למדינת ישראל.

עוד משהו. (מדבר באמהרית). כבוד הרב, כבוד ראש ועדת העלייה אברהם נגוסה (מדבר באמהרית).

(תרגום חופשי מאמהרית): האחים שלנו עזבו את הכפרים, באו והם נמצאים בגונדר במצב של פליטים, במצב קשה, על מנת לעלות לישראל. על מנת לעלות לישראל כמו הוריהם, כמו אחיהם והילדים שלהם שנמצאים פה בישראל. הם, כמו שאמרתי, נמצאים במצב קשה והדרך הנכונה ביותר זה צריך לקבל החלטה מהירה ולהעלות אותם, כי הם גם סובלים שם וגם אנחנו, המשפחות, סובלים פה. מעבר לגעגועים גם צריכים לשלוח כסף ואז המצב למשפחות גם קשה מאוד. לכן כמו שאין בעיה להעלות יהודים מרוסיה, מתימן, מארצות אחרות, כך גם תעלו את אחינו. איך אפשר להמשיך כשחלק מהמשפחה פה וחלק מהמשפחה שם? הרב ולדמן,שטיפל הרבה שנים בנושא, מכיר את העניין, אברהם יודע את העניין. תעזרו לנו, תקבלו החלטה מהירה ולא כל הזמן לדחות את הנושא. ואני מאוד שמח שנתתם לי את האפשרות להביע את בקשתי פה בפני הכנסת. תודה רבה לך.

תודה רבה לך.

גביהו היה חזן בגונדר שנים וגם מורה ליהדות בקהילה.

תודה רבה.

הייתי רוצה לתת את זכות הדיבור כמה דקות לדוד, שגם הוא היה איתנו במסע, שיספר לנו ככה את הרושם שלו מהעניין.

קודם כל תודה רבה, אני מתנצל על האיחור, הייתי בוועדה אחרת. אז אני קודם כל מרוצה מאוד שהייתי באתיופיה, אמנם זה היה מילואים, היו לי רק מנות קרב, היה קשה לאכול, אבל הביקור היה חשוב. אני בא לאכול סלט, אז נגוסה אומר לי 'רק אם זה מבושל', טוב. אני בא לאכול פירות, הוא אומר לי 'לא, זה לא', אז אמרתי לו, 'אז מה אני אוכל?' אבל בסדר, הסתדרנו.

אני רוצה לומר שזה עוול שלא מעלים אותם לארץ, באמת שלא ידעתי שהמצב הוא כזה עד שלא הייתי שם ולא שאלנו ותחקרנו ודיברנו. לרוב האנשים שם יש קרובי משפחה בישראל. ישבנו עם אדם שכל משפחתו בארץ כיוון שהחלטת הממשלה הייתה שזה יילך מהצד של האמא, האבא היה מהצד של האמא, העלו את אשתו, העלו את ילדיו עד גיל 18, שני ילדים היו מעל גיל 18, הם נשארו שם, כל המשפחה פה, 15 שנה הם ממתינים לעלייה. זה המצב בערך עם רוב המשפחות.

אבל הדבר החשוב יותר, הם פשוט פליטים. פליטים בתוך אתיופיה, זה המצב שלהם. הם חיים בעוני מחפיר, עזבו את הכפרים, הם לא יכולים לחזור לכפרים. באתיופיה אתה מקבל תעודת תושב בכל אזור שאתה נמצא, אין להם תעודת תושב, לא של אדיס אבבה, לא של גונדר, הם בעצם לא יכולים להיות כאזרחים רגילים. הם חיים בעוני שאני לא ראיתי עוני כזה, אין דבר כזה. 9 נפשות בתוך חדר של חמר, של 12 מטר, בלי שירותים, בלי כלום. אני חושב שאנחנו צריכים להעלות אותם לא רק בגלל שהם כבר חיים כיהודים ומתנהגים כיהודים כבר שנים רבות ושיש להם קשרי משפחה בארץ, אבל העוני שהם חיים בו. צריכים להוציא אותם מהעניין הזה. זה מחפיר שמדינת ישראל מאפשרת לדבר הזה לקרות.

והדבר היותר חמור, בגלל מדיניות הממשלה הסוכנות לא שם, אין להם עזרה, אין להם טיפולים רפואיים, אין להם שום דבר. שגרירות ישראל, הם לא מעניינים אותה. יש שם שגרירה שנולדה באתיופיה, שכביכול גאוות הקהילה ששגרירה הגיעה לאתיופיה, שהיא עולה מאתיופיה, ובעצם היא אפילו לא הגיעה, מעולם. שנתיים וחצי היא שם, מעולם היא לא הייתה באדיס אבבה, במקום של אלה שרוצים לעלות. זה משהו מחפיר, התנהגות מחפירה של משרד החוץ ובמיוחד של מישהי שנולדה וגדלה באתיופיה ושהיא גאוות הקהילה.

לכן אני אומר שאנחנו צריכים כחברי כנסת, עם כל הכבוד לממשלה, לעשות את הכול שהנושא הזה ישתנה, שתהיה החלטת ממשלה שמעלה אותם ואז גם הסוכנות תיכנס וגם כל מי שצריך להיכנס וייתנו להם שירותים עד לעלייה. אנחנו צריכים כחברי כנסת, אם הממשלה לא עושה את העבודה, לעשות את העבודה. יש דיוני תקציב, יש דברים מהסוג הזה, אנחנו יכולים ללחוץ ולסיים את העניין הזה.

תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן.

חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה.

תודה רבה ליושבי הראש. בסוף המושב הקודם הייתה לי פגישה עם עוד כמה חברי כנסת עם חיילים ישראליים יוצאי העדה האתיופית, קבוצה גדולה של חיילים שסיפרו כל אחד את הסיפור שלו בהקשר הזה.

אני חייב לעצור אותך שנייה, רויטל הייתה במפגש. זה מדהים, כשהיינו באדיס אבבה היא פגשה סבתא של החיילת. אתה לא תאמין מה היה שם, היא צילמה, יש לה את הצילום. היא פגשה את הסבתא של אותה חיילת שהיא פגשה פה בארץ.

כן, אז היינו רויטל ואני במפגש הזה והמשותף בין הסיפורים ששמעתי, הייתי קורא לזה בירוקרטיה. כל מיני טענות בירוקרטיות שאחות אחת במשפחה הייתה בת 18 וחודש ולכן היא לא עלתה ואמרו לה 'עוד שבועיים נבוא לקחת אותך'. או מישהו אחר שההורים נפרדו והיה איזה סיפור אחר במשפחה. זה כמובן לא קשור רק למי שהיום חייל, אני חושב שמשפחות שנקרעו, אני מניח שיש לא רק משפחות שנקרעו, יש משפחות שלמות שנמצאות שם, אבל בוודאי משפחות שנקרעו, חלקן בתואנות של 'בשבוע הבא אנחנו נבוא וניקח אתכם' ומאז עברו שנים. אלה דברים שמדינת ישראל, בלי כל קשר לבירוקרטיה ובלי לבדוק בציציות, היא לא יכולה להרשות לעצמה.

אנחנו מדינת הלאום של העם היהודי וכל מי שחלק מהעם היהודי ומרגיש חלק מהעם היהודי ובוודאי הקרובים שלו כאן במדינת ישראל, בצורה כזו או אחרת, צריכים באמת לדאוג שהם יגיעו הנה במהרה.

תודה רבה.

אני אתן לחבר הכנסת דני עטר. דני עטר היה צריך לנסוע איתנו גם במשלחת, אבל כתוצאה מנושאים אישיים הוא נאלץ בסוף - - - הוא עשה מאמצים גדולים, אבל בסוף לא הסתייע.

כן, אני בהחלט מצטער שבסופו של דבר נמנע ממני מלהצטרף אליכם, אבל כיוון ששוחחתי עם כולכם אז אני גם יודע שקיבלנו באמצעות הסיור שלכם חיזוק לתפיסה ולהנחה שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את המציאות הזו שבה אנשים, עם כל התיאורים, אני לא אחזור על התיאורים, כי אין צורך לחזור על התיאורים הלא אנושיים האלה, ואני חושב שמדינת ישראל מספיק חזקה, יש לה יכולות, אני פשוט לא מצליח להבין, כיוון שההסכמה היא מקיר לקיר, יושבים פה אנשים גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה וכולם רוצים לעשות את הדבר הזה, אני לא מצליח להבין מה מונע ממדינת ישראל לקלוט את הכמה אלפים הבודדים האלה.

כולנו יודעים את האמת, היו כאן דיונים על איחוד המשפחות, שנעצר בשלב מסוים, ואנחנו יודעים שמ-1967 230,000 פלסטינים קיבלו תעודת זהות כחולה. אתם מקשיבים למספר? 230,000 פלסטינים. כל יום שאנחנו יודעים פה והמדינה בוערת נולדים במחנות הפליטים ילדים עם תעודת זהות כחולה, כל יום, ואנחנו, כמה אלפים בודדים בני עמנו, שקרענו את המשפחות שלהם? אני אומר לכם, אני מכיר את זה טוב, עד לפני מספר חודשים הייתי ראש רשות שבתוך הרשות שלי יש 350 משפחות - - -

שני מרכזי קליטה אצלך ברשות.

כן, זה אומר 350 משפחות בכל רגע נתון. ואני יושב איתם שם ואני מצטרף למה שאמר עֹמר, ויושב חייל מולי ששירת בגבעתי ונתן את כל מה שנתן, גמר והמדינה לא מכירה בו כאזרח. משהו פה הזוי לגמרי. אני אומר, זה הזמן. אדוני יושב ראש הוועדה, עם היכולות שלך ועם הגב שלנו, זה הזמן לעשות מעשה. אנחנו נוביל את זה כך שמדינת ישראל תקבל את ההחלטה הנכונה, ואם צריך אז נלך גם עם משאיות להביא אותם. תודה.

תודה רבה, דני.

הייתי רוצה ברשותכם לשמוע את הודיה רוזנבלום ממשרד ראש הממשלה. מה ההתייחסות שלכם לנושא במשרד ראש הממשלה?

אנחנו נפעל לפי החלטות ממשלה שיתקבלו בנושא.

אתם לא ממליצים לממשלה מה לעשות?

שום דבר? לא התקבלו בעבר החלטות? למה הם נכנסים דרך חוק הכניסה ולא דרך חוק השבות? כלום? אתם מהאו"ם?

אנחנו לא מהאו"ם, יש - - -

אז מאיפה אתם? משרד ראש הממשלה של מדינת ישראל, על ראש ממשלת ישראל אנחנו מדברים פה?

כל הנחיה שאנחנו נקבל מראש הממשלה אנחנו נבצע.

איך משרד החוץ נותן הנחיה לשגרירה לא ל - - -

לא משרד החוץ. דוד, משרד החוץ לא בא לכאן אפילו. הזמנו אותם, אבל הם עסוקים. אני אספר לך, הם סיפרו לי שיש איזה מישהו שהגיע מאיזה שהוא מקום, מאיזה תפוצה, אז הם הלכו לפגוש אותו. אין להם, הפקידים שם עסוקים, אז הם לא באו לוועדה.

בושה וחרפה.

בושה וחרפה, בגלל זה כל ההתנהלות, גם של משרד ראש הממשלה וגם של משרד החוץ. אני מניח שאם אלה היו הילדים שלכם, אז כולכם הייתם פה כבר מזמן. תודה רבה.

הייתי רוצה לשמוע את עמוס ארבל, ממינהל האוכלוסין. בבקשה, עמוס.

כבוד יושבי הראש, חברי הכנסת, אני מנהל האגף למרשם ומעמד ברשות האוכלוסין. אני בתפקידי כשבע שנים ואני מציין זאת כי הייתה לי הזכות להיות שותף בגיבוש החלטת הממשלה הקודמת ב-2010, שהיא האחרונה בהחלטות הממשלה, ועוד יותר מכך, הייתה לי הזכות להיות שותף בהבאתם של כל אלה שענו על כל הקריטריונים על פי החלטת הממשלה.

צוין כאן המצב הקשה באתיופיה, שבמסגרת תפקידי גם ביקרתי שם, שהוא קשה מן הסתם וניתן להבין גם שהפקידות היא זו שאולי גורמת לכך שהמצב קשה או להפסיק את המצב. אני לא נציגם של הפקידוּת אבל אני רוצה להגיד שאני פקיד גאה, גאה מאוד בתפקידי, גאה במקצועי ובכל מה שאני עושה על פי אותה מדיניות שממשלת ישראל מחליטה ועל פי אותם חוקים שכנסת ישראל, שבה אני יושב כרגע, מנחה או מחוקקת ועל פיהם אני פועל. אני לא מגבש מדיניות, לא אני ולא אנשיי, ואני מניח שגם חבריי הפקידים האחרים ביתר משרדי הממשלה, שאת מרביתם אני מכיר, לפחות לגבי הסוגיה הזו, פועלים כך.

אנחנו לא מגבשים מדיניות, אנחנו לא מובילים מדיניות, אנחנו מבצעים אותה. כל מילה בחוק וכל מילה בהחלטת הממשלה ובמדיניות שר, מבצעים אותה כהלכה. יעיד כאן חבר הכנסת נגוסה על מימוש החלטת הממשלה הקודמת, אין אחד היום באתיופיה, אני מצהיר ואפשר לבדוק אותי, אין אחד היום באתיופיה, ילד, אבא, סבא, שעונה על הקריטריונים של החלטת הממשלה האחרונה - - -

מה הקריטריונים?

אני יכול לפרט אותם אם תרצה.

תגיד לנו. דרך אגב, תגיד לנו מה ההבחנה בין הקריטריונים של יהדות אתיופיה לבין יהדות ברית המועצות שהגיעה לישראל.

על כל שאלה שתשאל אני אוכל לענות לכם בהרחבה.

למה יהדות אתיופיה נכנסים דרך חוק הכניסה?

יש במדינת ישראל חוק השבות. חוק השבות אומר שעד נכד יכול להגיע למדינת ישראל כעולה חדש, עם זכויות עולה ולא משנה מאיזה מקום.

נכד של מה, נכד של מי?

נכד של אותו יהודי.

מצד האבא, האמא?

זה לא משנה. אבל פה זה כן משנה. למה החלטתם החלטה הפוכה?

יש חוק. אני מממש חוק ובחוק השבות - - -

לא, אבל אם יש לך בקשה, עזוב את החלטת הממשלה, אתה אחראי על העניין, מוגשת לך בקשה ספציפית לאיחוד משפחות - - -

אז בואו - - -

לא, אני רוצה לדעת, אני רוצה להבין.

יותר קל לי לענות דבר דבר ואז כולנו גם - - -

לא, הבנו שזו החלטת ממשלה.

לא, אני נשאלתי על חוק השבות כרגע.

לא, דוד, תן לי, קודם כל אני רוצה להבין את ההבחנה.

בוא נתקדם עם חוק השבות. חוק השבות חל על כל מדינות העולם בלי שום הבחנה, אתיופיה, רוסיה - - -

חוץ מאתיופיה.

ממש ממש לא.

זה המצב. החליטו רק מהצד של האמא, יהודי מהצד של האמא, זו ההחלטה.

ממש לא. בוא נתקן. חוק השבות מדבר עד נכד, דור שלישי, שזכאי לבוא לישראל, מצד האבא, מצד האמא, בן זוג וכן הלאה. חוק השבות שהוא לא סודי, מוכר, חוקק. הוא נקרא זכאי עלייה, הוא לא צריך טובות שלי, לא צריך טובות של ראש הממשלה, הוא לא צריך טובות של אף אחד.

ושם זה לא חל, אתה אומר?

זה חל על אתיופיה, כמו גרמניה. אני פה מתחייב, אין אחד באתיופיה שהוא זכאי שבות על פי חוק השבות ששוהה באתיופיה ורוצה לעלות לישראל והוא לא יכול לעלות. תבדקו אותי ותבדקו את המערכת ש - - -

כי לא הכנסתם את הקהילה בחוק השבות. בכוונה הממשלה הוציאה אותה.

אדוני היושב ראש, אין אחד - - -

אז אנחנו יודעים שזה לא נכון, מה שאתה אומר.

כן, מהתחלה - - -

אז אני אומר לך - - -

הוציאו אותה, כדי שיהיה להם טיעון.

פירשו את חוק השבות בעניין של האתיופים - - -

אני רוצה לשאול, איך זה יכול להיות מצב שעל אותו חוק שאתה מדבר עליו, או חוק הכניסה או חוק השבות, יש ילדים שנמצאים פה ואותו ילד עם אותם הורים נמצא - - -

דיברתי עד רגע זה רק על חוק השבות.

אז דבר איתנו לגבי חוק הכניסה.

חוק השבות חל על אתיופיה כמו כל יתר העולם. גם אם זה יהיה 100,000 איש נעלה אותם בלי שום בעיה. כולם יודעים את זה.

אז איך ילדים עד גיל 18 עלו ומעבר ל-18 לא עלו? אותם ילדים.

אבל שנייה, אבל אני - - -

אותה משפחה, שחוק השבות חל עליה.

לא, גם בן 60 וגם בן 90, חוק השבות חל עליו ובאים מכל העולם. אני מתחייב כאן, שמישהו ייתן לי שם אחד שהוא זכאי לחוק השבות והוא לא עלה, מחר בבוקר הוא יהיה פה בארץ. זכאי על פי חוק השבות, עד דור שלישי שלו. זה נכון לרוסים, זה נכון לסובוטניקים, זה נכון לכל מדינה אחרת בעולם ואין על זה, אף אחד לא יכול לדבר על זה רבע מילה ואף אחד לא עושה טובה בעניין הזה. אין מכסות, אין היקפים, הסוכנות יודעת את זה, משרד הקליטה יודע את זה, והם באים ומקבלים את כל מה שעולה חדש אמור לקבל. ואנחנו מעלים, גם מאתיופיה, גם בשנה האחרונה. אין לי כרגע את המספר, אני יכול להעביר אותו לוועדה, כמה אנשים עלו מאתיופיה על פי חוק השבות. פשוט נורא, לא צריך בשביל זה שום החלטה.

ברשותך, קודם כל הייתי מבקש, עמוס, תעביר לנו את הרשימה של יהודי אתיופיה שעלו ב - - -

כל מי שאינו עונה על חוק השבות, דור רביעי, דור חמישי, דור שישי, דור שביעי וכן הלאה, עד משה רבנו, יכול להיכנס למדינת ישראל רק על פי חוק הכניסה והחלטת ממשלה מחייבת, על מנת שאפשר יהיה להביא אותו. זו לא סמכות שר פנים, זו לא סמכות שלי, אף אחד. בהתאם לכך ניתנה החלטת הממשלה באוקטובר 2010 שהיא האחרונה וקדמו לה עוד החלטות ממשלה קודמות שאני פחות בקי בהן.

החלטת הממשלה האחרונה אומרת, יש רשימת פוטנציאל שגובשה ביחד עם כולם, הייתה עבודה של כמעט שנה שלמה בראשות אודי פראוור ממשרד רוה"מ, שכללה 7,846 נפש, ילדים, אבות, זקנים וכן הלאה, ואמרו, גם אם יהיה גידול טבעי שהוא לא בפוטנציאל, נכניס גם אותו ביחד. זו רשימת הפוטנציאל, זה הקריטריון הראשון בהחלטת הממשלה. הקריטריון השני אמר שהוא זרע ישראל מצד אמותיהם לדורותיהם. היה פסק הלכה של הרב עמאר, של הרב עובדיה יוסף ז"ל, מצד אמותיהם. לך אחורה עד מרים הנביאה, או מרים אחות משה רבנו. עד לשם הגענו. כמה אחורה? בסיוע זקני העדה, רבנים וכן הלאה. זה הקריטריון השני. הקריטריון השלישי, שבני משפחתו בישראל כאן מגישים בקשה לגבי העלאתו משם. שלושה קריטריונים נורא בסיסיים, החלטת הממשלה מונחת כאן לפניי. וכמובן בנוסף צריך לראיין את הבן אדם באתיופיה כדי שהוא יגיד ש'רוצה אני לעלות' - - -

שלא נעלה אותו בכוח.

נכון, הוא יכול להגיד 'אני כבר לא רוצה, לא רלוונטי לגביי, אני רוצה לנסוע לארצות הברית'.

החיתוך של שלוש אמות המידה האלה, כמה?

עלו בסביבות 80%.

לא, המספרים. כמה אנשים ב-2010 עמדו בשלושת הקריטריונים האלה?

אמרתי, בסביבות 80% מתוך 8,000. בערך 6,500 איש שעלו - - -

זאת אומרת אלה שלושה קריטריונים מצטברים או כל אחד מהם?

מצטברים. בדקנו אותם, החבר'ה שלנו היו באתיופיה, יעיד חבר הכנסת נגוסה, היינו בחדר הזה ב-20 ישיבות.

דרך אגב, אני רוצה להבין לגבי הסיפור מ'אמותיהם', אני רוצה להבין משהו עקרוני שלא מובן לי.

זה הלכתי.

יהודי על פי חוק השבות עולה לישראל, איך אמרת? לא צריך טובות של אף אחד.

לגמרי.

יהודי על פי ההלכה זה בן אדם שאמא שלו יהודייה, אז אם לדורותיהם, אז מה הוא צריך בכלל את הקריטריון הבא? הרי הוא יהודי. לפי מה שאתה אומר לי, החלטת הממשלה אמרה 'להביא את כל מי שיהודי על פי אמותיהם'. על פי אמותיהם, אמרת, עד משה רבנו, זאת אומרת אתה מדבר איתי על להביא יהודים לישראל. הרי על פי חוק השבות הוא זכאי בגלל שהוא יהודי.

חוק השבות הוא לא חוק דתי, הוא חוק אזרחי.

חוק השבות אומר שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר כהלכה, זה התיקון לחוק. קודם כל אני מדבר על מי זה יהודי. יהודי על פי ההלכה זה יהודי שאמא שלו יהודייה, על זה אנחנו לא צריכים החלטת ממשלה, יש החלטה של הקדוש ברוך הוא של מה זה יהודי. על פי חוק השבות אתם חייבים להעלות כל יהודי. איך אמרת? אף אחד לא עושה לו טובה. אז אם אתה הגדרת או מישהו הגדיר לממשלה את הקריטריון הזה, שהוא קריטריון א' והצמיד לו עוד שני קריטריונים כדי להביא יהודי, אז מה עשינו בזה?

כן, אבל צריך לזכור שאותן אמהות התנצרו בדרך, הן לא נשארו יהודיות.

דרך אגב, לפי ההלכה, אני מספר לך, יהודי שהתנצר יהודי הוא, זה לא משנה. זה אומר שאנחנו מדברים כרגע על יהודי הלכתי. דרך אגב, הלוואי שכל היהודים שהיו מביאים לארץ היו יהודים הלכתית. אתם מביאים אנשים שהם לא יהודים הלכתית אז אין בעיה, אבל היהודים הלכתית, אתם לא מביאים אותם. יש ויכוחים, צריך להביא עוד קריטריונים.

אנחנו לא מביאים - - -

אני רוצה להגיד לך עוד משהו לגבי הפקידים.

אנחנו מביאים על פי חוק, מביאים על פי חוק השבות מכל העולם, כולל אתיופיה, וכל קבוצת אוכלוסייה אחרת שאיננה זכאית על פי חוק השבות יכולה להגיע לישראל על פי החלטת ממשלה.

אני רוצה לגבי חוק הכניסה לישראל. עזוב רגע את החלטת הממשלה, אם מישהו מגיש לך בקשה, בוא נגיד עולה מרוסיה, מארצות הברית, עזוב את רוסיה - - -

הוא יכול להגיע על פי חוק הכניסה. גם אתיופי יכול להגיע, אין שום בעיה.

רגע, הוא מגיש לך בקשה על איחוד משפחות מכוח חוק הכניסה.

כן, יש גם מאתיופיה.

אבל אז זה בשיקול דעתך הבלעדי?

נכון לגמרי.

אז למה לא להפעיל את שיקול הדעת - - -

אבל הוא לא מקבל זכויות עולה.

עזוב זכויות עולה. קודם כל שייכנסו, אחר כך יהיה ויכוח על הכסף. למה אתה לא יכול להפעיל את שיקול הדעת שלך במקרה הספציפי הזה, ללא קשר להחלטת הממשלה, אנשים שם זה כמו פליטים - - -

אני אענה לך, אדוני. יש לא מעט - - -

הם חיים בעוני, יש להם משפחות בארץ, למה לא להפעיל את שיקול הדעת שלך?

יש לא מעט מקרים - - -

אתה אומר 'אני פקיד גאה', זה בדיוק המצב שאתה צריך להיות גאה מאוד לעשות את זה.

יש לא מעט מקרים שאנשים אושרו על פי חוק הכניסה לבוא לישראל, כולל של שר הפנים הקודם, לקבל תושב ארעי אפילו והם לא הסכימו לבוא לכאן היות שאינם מקבלים זכויות עולה. הם לא רוצים.

ודאי. לא הבנת, מה הוא יעשה פה? תבין טוב - - -

אבל למה? קודם כל שייכנסו, אחר כך נסדר את ה - - -

אני אומר, יהודי מאתיופיה, כשאתה מביא אותו לכאן, מה אתה רוצה, לזרוק אותו במדבר? הוא לא יודע כלום, מה הוא יאכל?

אני לא רוצה כלום, אני - - -

לא, אני שואל שאלה. אתה בא בטענה, הוא לא עולה, ניתן לו רק תעודת זהות. אנחנו מדברים על זה - - -

תן לי רגע. דודי, עזוב רגע זכויות עולה, עזוב רגע.

לכן אמרתי שהחלטת הממשלה צריכה לכלול גם את קליטתם.

ודאי, על זה אין ויכוח, איזה שאלה.

מאחר שבחוק הכניסה לישראל אין לו סל קליטה אז אין לו סל קליטה.

אבל אם יש אנשים שרוצים להיכנס, הם יכולים להיכנס בלי זכויות העולה, אתה כן תחתום עליהם?

מדינת ישראל לא חסומה לאתיופיה ולגרמניה, יש סיפורים הומניטאריים, יש כאלה ש - - -

אז זה הומניטארי, מה יותר הומניטארי מזה?

אני לא יכול לאשר הומניטארית 8,000 איש.

למה?

אבל זה בשיקול דעתך, לא של הממשלה.

הומניטארי זה שאלה של מספר?

קודם כל בואו נכניס אותם, אחר כך נדבר על הכסף.

אני לא רוצה קודם להכניס אותם, זה בדיוק העניין. צריך לקבל החלטה כוללת אחרת תיתקע - - - תקבל הפגנה בתל אביב.

אם יש מישהו, עזוב 8,000 איש, אם יש אחד מהאנשים - - -

אנחנו לא מדברים על שלושה אנשים. שלושה אנשים, היינו יושבים במשרד אחר - - -

לא, אם יש לך 100 או 200 איש שרוצים - - -

גם לא 100-200 איש. 100-200 איש זה לא הומניטארי.

לא הומניטארי. אתה היית שם בכלל פעם אחת?

לגמרי הייתי.

וזה לא הומניטארי? איך שהם חיים שם, זה לא הומניטארי להביא אותם לארץ?

על פי החלטות של מדינת - - -

הומניטארי, זה נקבע לפי כמות או לפי מצב?

תן לו החלטת ממשלה, יבצע.

אם יש החלטת ממשלה אני לא צריך אותו. אני מנסה להבין את שיקול הדעת שלו.

דוד, אנחנו צריכים עוד מעט לסיים. עמוס, בסדר, הבנו.

אני רוצה להוסיף מילה אחת. אני רוצה להגיד שהיו בשבועיים שלושה האחרונים דיונים אצל שר הפנים, פגישות מקצועיות ומספר דיונים והדברים שם נאמרו והמספרים נאמרו ואני רוצה להצהיר כאן ובצורה הכי ברורה, כמו שהצהרתי שאני פקיד גאה, כל החלטת ממשלה שתהיה, על פי קריטריונים מאוד ברורים, עם היקפים, בלי היקפים, עם רשימה, בלי רשימה, אנחנו נבצע אותה במלואה, כלשונה, על הצד הכי מקצועי, בצד הטוב ביותר, כמו שפקידים יודעים לעשות.

תודה רבה.

מה ההמלצה שלך הייתה לממשלה בעניין הזה?

- - - לממשלה.

למה לא? אבל תמליץ, היית שם, ראית אותם. אתה מודע לבעיות, למה אתה לא ממליץ להם כן להעלות?

הייתי אצל שר הפנים - - -

למה אתה מטיל את זה עליו?

כי הוא הפקיד הכי גבוה שיש - - -

בני, עוד מעט נדבר לגבי הפקידות, אבל אני רוצה לשמוע, ברשותכם, את הדובר האחרון, את אראגאווי טספה. בבקשה, חייל היום, שבאמת בא להעביר לנו את ה - - -

תיפגש עם שר ה - - -

אני יודע, גם אני הולך להיפגש איתו, אבל הם גם יכולים לעזור, מה הבעיה?

דוד, בני.

לעזור, לא אל תפריע, אתה היית שם, ראית. אתה יכול ללחוץ גם על השר בעניין הזה. לא יקרה שום דבר אם תעשה את זה.

השר לא לחיץ.

שמי אראגאווי טספה, אני נציג המאבק להעלאת יהודי אתיופיה. זה חבר'ה צעירים, סטודנטים, חיילים וחיילים משוחררים שנאבקים, שבחופש הגדול יחד עם הרב ולדמן ניהלנו, אלה חבר'ה מתנדבים, סוג של קייטנה די גדולה בגונדר ובאדיס. אנחנו יודעים שאין נציג שם, נציג מדינה או מהסוכנות היהודית או משהו כזה שעושה פעילות, אז אנחנו עושים את זה.

מה שאני כן רוצה להגיד, כמו שנאמר, יש אפליה חוקתית. בשאר המדינות יש את חוק השבות ועדיין יש את חוק הכניסה, לנו עושים את הסלקציה בעלייה. אני יכול לספר, אני עליתי ב-2004, אנחנו 8 אחים ואחות אחת נשארה בגלל שהיא הייתה מעל 18, בגלל שהיא הייתה בגירה. אמרו שהיא תעלה חודש-חודשיים אחרינו, אחרי שאנחנו נעלה. היא לא עלתה, זה לקח 11 שנים.

אחרי שהשתחררתי היה לי זמן להיאבק יחד עם צ'רצ'ו, נאבקנו, זה היה מאבק תקשורתי יותר, כדי להעלות, אני את אחותי והוא את אח שלו, צ'רצ'ו גם קיבל צל"ש אלוף על הפעילות שלו ב'צוק איתן'. שר הפנים יחד עם שר הקליטה אישרו את העלייה שלהם. שר הקליטה אמר שבגלל שהיא קיבלה עלייה הומניטארית מי שיספק את הזכאות שלה בארץ, כמו שיש את סל הקליטה, זה יהיה הסוכנות היהודית, עד שהיא תעשה גיור לחומרה. עד אז הסוכנות היהודית תממן כל דבר, כמו שכל בן אדם עולה לפי חוק הכניסה. יחד עם הכתב של ערוץ 10, אריק וייס, טסנו לאתיופיה וצילמנו סרט למגזין של אושרת קוטלר.

אחרי שקיבלנו את האישור אח של צ'רצ'ו נחת איתנו, אחותי הייתה צריכה לעלות לארץ, אבל בגלל שהיא הייתה בחודש תשיעי היא לא עלתה, אמרו שהיא יולדת. - - - שהוא נמצא פה איתי, הוא אמר לי ש-10 ימים אחרי היא יולדת היא תעלה לארץ. היא ילדה בבית חולים, המצב של התינוקת הסתבך, תוך כדי הלידה היה סיבוך בלידה ולתינוקת היה חשש לפגיעה מוחית, היא הייתה מחוברת לאינקובטור ולהנשמה חודש. בית החולים שיש בגונדר הוא לא הבית חולים הכי טוב שיש בעולם, אחותי ישנה חודש עם התינוקת יחד. הוא לא בית החולים הכי טוב, הוא במצב די גרוע, אחותי, לדוגמה, לא יכלה לקום באמצע הלילה, היא נפגעה מהשהות הרבה בבית החולים, מי שקם כשהתינוקת בוכה זה רק בעלה, האמא לא מצליחה לקום, לפני זה היא הייתה קמה. באותו זמן אמרתי שהיא צריכה לבוא, אמרו שהיא תעלה, אבל כדי שהיא תעלה צריך שיהיה רופא מלווה או משהו כזה. הכול הופשר, בסוף אמרו לי, 'שמע, אחותך לא יכולה לעלות לארץ בגלל שהתינוקת חולה וחברת ביטוח פה בארץ לא יכולה לעשות לה ביטוח'. אמרו לי 'אתה צריך לעשות ביטוח כדי שאחותך תעלה'. ניסיתי לעשות, פניתי לחברות ביטוח כדי לעשות לה את זה וכל הזמן הייתי בקשר עם חבר הכנסת נגוסה, הוא ניסה לעזור לי ועוזר לי עדיין, לא הצלחתי לעשות ביטוח. אמרו לי שהיא צריכה שתהיה לה תעודת זהות, קופת חולים, משהו שהיא משלמת, כדי שחברת ביטוח אריאל, פסגות או פניקס או משהו, כדי שיעשו לה. לא הצלחתי לעשות את זה. הסוכנות היהודית אומרים שהם מנסים לעשות וכרגע אין חברת ביטוח שתעשה לה ביטוח, כי חברת ביטוח מן הסתם לא תיקח בן אדם כשהיא יודעת שהיא תצטרך להוציא עליו כספית בהמשך בגלל שהיא הייתה חולה ויכול להיות שהיא עדיין חולה. אחותי לא עולה לארץ בגלל שהתינוקת שלה הייתה חולה בעבר והיא בסדר עכשיו.

עכשיו אני שואל, אם במדינה אחרת, שאישרו להם את העלייה ולי היה אישור, שר הקליטה אפילו הזמין אותי אליו ללשכה כדי לברך אותי על המאבק שעשיתי ועל זה שלא ויתרתי ועל זה שהוא שמח לבשר לי, מבחינתו חייל ששירת וסיכן את עצמו, אני לא רוצה שהוא יגיד את זה, שאחותי תעלה בגלל שהייתי חייל, אני עשיתי את השירות הצבאי שלי בתור אזרח שחי פה, לא כדי שאחותי תעלה בגלל שהייתי בצבא בצנחנים או נלחמתי במבצע כזה או אחר. האם במדינה אחרת, באמת, לא יעלו את המשפחה בגלל שהתינוקת חולה, או שזה רק אצלנו? איך זה יכול להיות? צריכה להיות החלטת ממשלה, אם שר הקליטה ושר הפנים, שניהם ביחד, אם יושב ראש הסוכנות היהודית ישבו ביחד ורקמו תכנית כדי שאחותי תעלה, אח של צ'רצ'ו עלה ואחותי לא עלתה, אם הם כשלו בדבר הזה שלא העלו, שאישרו לשתי משפחות והעלו רק בן אדם אחד ואת אחותי לא העלו, האם הם באמת מסוגלים להעלות את שארית יהודי אתיופיה שנמצאים שם?

כמו שעכשיו במבצע כנפי יונה אמרו שכולם יעלו ובסוף העלו רק 400 ומשהו נפשות ואת כל השאר השאירו שם, סגרו את העלייה, אמרו זהו, העלינו. למה תמיד רק אצל יהודי אתיופיה חייבים להגיד שחייבים לסיים את העלייה? למה לא אומרים במדינות אחרות? למה רק אצלנו תמיד חייבים לעשות איזה מכסה, כמה כמות אנשים יעלו? יכול להיות הפקידים, יכול להיות מישהו שאומר, אם אנחנו נמשיך את העלייה כל אתיופיה יעלו לארץ. באתיופיה יש מעל ל-99 מיליון נפשות, אוכלוסייה, עד עכשיו מדינת ישראל העלתה כ-90,000 יהודים מאז קום המדינה, ב-30 השנים האחרונות. ב-20 השנים האחרונות עלו מעל מיליון יהודים מברית המועצות, כשחצי מיליון מהם הזהות היהודית שלהם זהה לאלה שממתינים באתיופיה. אצלם לא אומרים מתי יסגרו את העלייה, אצלם לא מגבילים כמה אנשים יעלו, כמה אנשים יישארו. רק אצלנו תמיד יש את ההגבלה, ואם אנחנו נפתח את העלייה עוד פעם כל אתיופיה תעלה. אם מסתכלים לפי העובדות והמספרים זה לא באמת שכל אתיופיה תעלה. אם העלית 90,000 יהודים, אז לא נראה לי שגם ה-99 מיליון שנמצאים שם יעלו לפה לארץ.

אני יכול להוסיף משהו? שמי סורפל עלמו, לוחם בצנחנים. רציתי להוסיף את העוול שממשלת ישראל עושה לנו, ספציפית לבני העדה האתיופית. אני לא חושב שהם צריכים להתנהג אלינו ככה. איפה שאני נמצא בצבא יש לי חברים מברית המועצות והם לא יהודים. הם לא יהודים לגמרי ונותנים להם אופציה בזמן השירות לעשות גיור. למרות שיהודי אתיופיה חלק מצד אבא יהודים וחלק מצד אמא, למה צריך לעשות להם את העוול הזה? יש אנשים, יש לי חבר שלא ראה את אמא שלו 20 שנה, מה אמרו לו במשרד הפנים? סבתא שלו לא יהודייה. סבתא שלו יושבת פה באשדוד ויש לה 20 נכדים. כל פעם יש להם תירוץ אחר.

אני חושב שהם צריכים לסיים את התירוץ הזה ודי. די לעשות את העוול הזה, זה כואב. אתם עושים את הקרע הזה, די.

הוא התחייב, דרך אגב, שאם יש מצב כזה הוא מעלה אותו מחר בבוקר. תביא לו את הנתונים.

דוד.

יש עוד את המשפחה שראינו, מצד אמא שלה יהודייה, האמא פה - - -

אנחנו פגשנו את המשפחה הזו של החבר שלך. דרך אגב, אני רוצה להגיד לך, פגשנו את סבא שלך.

אתה הנכד של עלמו טדסה?

לא.

לא.

אתה? את הסבא שלך פגשנו.

אני אומר, די לחפש תירוצים. אל תשכחו לפני 70 שנה את השואה. אל תשכחו. באמת. אתם עושים לנו שואה. זה לא הגיוני שאתם תקרעו את המשפחות, חצי פה וחצי שם. אבא שלי הוא בן 70, מקבל קצבה של 2,000 שקל, מתוכה צריך ללכת 1,500 שקל לאתיופיה, 500 שקל צריך להישאר פה ולשלם בזה חשמל ואוכל ואי אפשר. אני צריך כל פעם להביא תירוץ לצבא או נפקדות בשביל ללכת לעבוד, להביא אוכל לבית. זה לא הגיוני.

אתה צודק. האמת היא שאתה מעלה לי דמעות בעיניים עכשיו.

זה לא הגיוני שבשביל שיהיה לי בבית אור, אוכל ומים אני צריך להיכנס למינוס. כשאני יושב עם חברים אני צריך להביא לו תירוץ, 'שמע, לא הבאת את האשראי', למה? כי אין לי כסף, כי אני במינוסים. אין. אם אתם תפסיקו עם הקרעים האלה אולי אני יכול לשבת בכיף עם חבר, לשבת איתו על כוס בירה וככה ל - - - ולא כל פעם אני צריך להביא לו תירוץ, 'תשמע, האשראי לא עליי, חסמו לי' וזה. די, באמת, תפסיקו עם הקרע המשפחתי הזה. כואב לי. מה, באיזה דרך אתם רוצים שנראה לכם? באיזה דרך? באמת שאני שואל, באיזה דרך אתם רוצים שנראה לכם את הכאב?

אתם רואים פה אנשים מתאבדים על ימין ועל שמאל, מהקהילה, בני אתיופיה, שאלתם למה? לא, אף אחד לא שואל פה למה. למה זה קורה. אני מבקש מכם שתחקרו כל אחד למה זה. יש סיבה לכל דבר, לא סתם אנשים מתאבדים. לא סתם עושים את זה ככה. אני חושב שממשלת ישראל, תעשו את זה כמה שאפשר זריז, אי אפשר. שלושה עשורים הם מחכים, די. כמה זה 8,000 אנשים? זה כלום, אתם יכולים להעלות, לקחת שני מטוסים ולהעלות אותם, כמו שעשיתם במבצע שלמה, כל המבצעים, אתם יכולים לעשות את זה בצ'יק צ'ק, לסיים את זה ודי.

תודה רבה.

רבותיי, אני רוצה לסכם את הישיבה. קודם כל באמת אני נחנקתי בעיקר מהתיאורים, זה גם ממחיש את האבסורד של ילד שהשתחרר מצה"ל רק עכשיו, במקום להתחיל לדאוג לעתיד שלו הוא מנהל מאבק כדי להביא את אחותו. זה לא נשמע לי אפילו ברמה האנושית, ילד בגיל 21.

אחרי שקיבלה אישור להגיע.

כן.

למה היא לא עולה באמת? מה הסיבה?

אני רוצה לסכם, בסך הכול הצלחתי או לפחות הם הצליחו להעביר חלק מהתחושות שלכם. אנחנו ראינו את זה וניסינו להעביר לחלק מהאנשים שלא היו שם את מה שראינו. באמת, ציטטתי את מה שדוד אמר שם, כשדוד עלה לדבר עם האנשים, אני גם נחנקתי ממה שהוא אמר, שהוא באמת התנצל בשם מדינת ישראל וכנסת ישראל על המצב שהם נמצאים שם.

לגבי הנושא של הפקידות. חשוב לי שהפקידות יתחברו לנושא ברמה הרגשית. רבותיי, אני 25 שנה הייתי פקיד, אני גם יודע מה זה פקיד, אני גם יודע איך הבוס שלי היה מקבל החלטות, אני יודע מה הייתי מביא לו להחלטה. כמעט כל מה שהייתי מביא, איך תמיד הייתי אומר? כשאתה מביא לשר בורקס הוא אוכל בורקס, אתה מביא לו חצילים הוא אוכל חצילים. מה שיש אתה מביא לו, זה מה שיש. אם אתה לא מסביר לו שיש גם בורקס ויש גם חצילים אז הוא לא יודע. לכן כאן חשוב שהפקידות יתחברו לנושא ברמה הרגשית והם יובילו את הקו. בסופו של דבר הפקידים משכנעים את הבוסים שלהם. כמו שאמרתי, אנחנו נשב עם שר הפנים מחר, תבוא בעזרת ה' החלטת ממשלה.

אדוני היושב ראש, אם אתה יכול לשאול את הבוסים שלהם אם הם מקבלים את ההגדרה הזאת. הוא יגיד לך שהוא מחליט לאכול חציל כשהוא אוכל חציל.

זה תלוי בכם, אנחנו נעשה את העבודה - - - אתה תראה שינוי תוך חודשיים.

אני לא פותח את הדיון. אני בסיכום, אני לא פותח את הנושא לדיון.

לא, אני רוצה לשכנע אותם ש - - -

לא צריך לשכנע, אני בסיכום. אנחנו נשב מחר עם שר הפנים. אנחנו תכננו את זה, הוא יביא את זה כהצעת מחליטים לממשלה. אנחנו גם ישבנו עם שר הקליטה, ישבנו כמעט עם כל השרים הרלוונטיים ובזה אני באמת מקווה שתוסר החרפה הזו. אני מוכן להבטיח לכם, בעזרת ה', שב-2016 כנראה כולם יבואו בגלל שאנחנו לא ניתן לזה, אני באופן אישי וגם חבריי שהיו כאן, לא ניתן לזה להמשיך. יש גבול לכל דבר, גם פה. לכן כולם, להתחיל ליישר את הקווים בראש כדי להתחיל לעשות עבודה מכינה איך מביאים אותם, כדי שלא יקרה מצב שרק אחרי שנקבל את ההחלטות פתאום תתחיל עבודת מטה של שנתיים.

אני מתנצל שאני מתפרץ, יש עבודת מטה, אנחנו מוכנים להביא אותם אתמול ושלשום.

אני שמח אם כך.

אני מהסוכנות היהודית, אני יושב פה - - -

למה יצאתם משם לפני שנתיים?

למה יצאתם משם?

מפני שאנחנו מטפלים בזכאי עלייה.

אבל יש שם אנשים, יהודים.

אתם חברי הכנסת - - -

למה יצאתם משם?

אני מסביר לאדוני ואדוני לא מקשיב. אנחנו מטפלים בזכאי עלייה.

באנשים האלה טיפלתם גם לפני כן.

האנשים האלה שאתה מדבר עליהם, במרכאות זכו בטיפול בזכות - - -

על הדרך.

טוב. מדובר - - - הפורום הוא פורום - - - אני מוכן לשבת איתכם - - -

אפשר לעזוב מקום של עוני כזה?

אתה היית שם? איך עזבת אותם?

אתה פשוט לא מכיר אותי. לא רק שהייתי שם, אני כלובש מדים האדם הראשון שנחת מהמטוס, להביא אותם בסוף שנות ה-90. אני הגעתי לסוכנות היהודית רק בגלל מה שעשיתי אז. אני הייתי אחראי על גונדר, אני המצאתי את המילה כנפי יונה, אני הבאתי אותם ואני גם דואג לקליטה שלהם.

למה עזבתם אותם?

כל הכבוד - - -

למה עזבתם אותם?

יושב מימינך חבר כנסת, הוא יכול להסביר לך - - -

שאלתי למה עזבתם אותם.

עניתי לך. לא הקשבת לי. אנחנו כסוכנות יהודית - - -

צריך החלטה מי הם זכאי קליטה, זה לא שלו.

תודה רבה.

זה לא המגרש שלו.

אוקיי, רבותיי. אני רוצה לסיים את הישיבה. אני רוצה לומר רק דבר אחד. יש הבדל גדול מאוד, אני לא מצפה שהוא יביא אותם למדינת ישראל, הוא פקיד - - -

אבל הוא צריך לעזור שם לטפל.

אבל אפשר לשלוח לשם שני רופאים? אפשר לשלוח לשם קצת סיוע, כמו שאמרת?

אם נשב בפורום יותר מצומצם תקבל גם - - -

רבותיי, אני רוצה לסגור את הישיבה בקריאה לממשלת ישראל לאמץ את הצעת המחליטים. באמת כאן בסיפור הזה, בשם שתי הוועדות וכל חברי הכנסת שהיו כאן, אין פה, לא קואליציה ולא אופוזיציה, זה בשם כמעט כל כנסת ישראל בעניין הזה. אני מקווה שהפיאסקו הזה יבוא לסיומו. בכל מקרה, אנחנו נקבע ישיבה נוספת בעוד כחודש וחצי-חודשיים בנושא, בגלל ש - - -

לא, תקבע לפני דיוני התקציב.

צודק דוד. אנחנו נקבע ישיבה נוספת לפני האישור הסופי של התקציב על מנת לוודא שהממשלה כנראה מבינה את מה שאנחנו מבקשים שהיא תבין.

תודה רבה לכולם, באמת אני מודה על ההשתתפות.

הישיבה ננעלה בשעה 12:20.