הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 40

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שני, כ"ה באב התשע"ה (10 באוגוסט 2015), שעה 13:15

תקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות) (תיקון מס' 2), התשע"ה-2015

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

מיכל רוזין

אורי מקלב

אסא קלינג - ראש רשות הפטנטים, רשות הפטנטים, משרד המשפטים

ז'קלין ברכה - סגנית רשם הפטנטים, רשות הפטנטים, משרד המשפטים

סימונה אהרונוביץ - ממונה על הבוחנים, רשות הפטנטים, משרד המשפטים

עדי ליאב - רשות הפטנטים, משרד המשפטים

עו"ד איילת פלדמן - ייעוץ וחקיקה - אזרחי, משרד המשפטים

אבי אביטל - נציג אגודת עורכי הפטנטים

עו"ד טל בנד – התאחדות התעשיינים

רומן גורביץ' – לוביסט (פוליסי), איגוד הכימיה והפרמצבטיקה, התאחדות התעשיינים

ניצן רוזנברג

תמי ברנע

יעקב סימן טוב

תקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות) (תיקון מס' 2), התשע"ה-2015

צהריים טובים. אנחנו בעיכוב קל, כמו שאומרים. טוב, אנחנו עוברים לנושא השלישי, זה תקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות) (תיקון מס' 2), התשע"ה-2015, בעניין הגשה אלקטרונית של מסמכים לרשות הפטנטים ונושאים נוספים.

אז אנחנו בישיבה הקודמת התקדמנו והגענו, נדמה לי, לסעיף 150, ובדרך אישרנו סעיף אחד שחבר הכנסת אורי מקלב העלה. זאת אומרת, היה דיון, אבל לא רצו לקבל החלטה כשאני יצאתי לאן שיצאתי לכמה דקות. בואו נעשה ככה: כדי ליישר קו, אז כל מה שיש עד סעיף 150 תגידי עכשיו, נגמור את זה, ואחר כך "נשטוף" כדי שנעמוד בזמנים למרות שהתחלנו מאוחר.

אז אני מציעה שחוץ מהנושא שאמרת, שזה נמצא בתקנה 15, למשרד המשפטים ולרשות היו עוד כמה הבהרות שהם רצו לעשות בדרך, חלקן בעקבות הערות של עורך הדין טל בנד. אז אני מציעה, עורכת הדין איילת פלדמן, אם את רוצה שפשוט נרוץ על הדברים שאתם מציעים לתקן, תקריאי ככל שיש שינויים, תעשו איזשהו הסבר קטן ונתקדם.

ונתקדם, ואז נדון בנושא של תקנה 15.

כן. זה חלק מהדברים שהם רוצים לדבר עליהם. לאחר מכן נמשיך.

טוב, בבקשה.

בתקנה 5א, שהיא חדשה, שאנחנו מכניסים, הבהרנו במהלך הדיון הקודם שהתקנה הזו שדנה בבקשות ביניים לא דנה בבקשה לתיקון פירוט שמוגשת אגב הליך דו צדדי, ולכן אנחנו רוצים להבהיר את זה גם בנוסח, ולמעשה להוסיף בסוף ההגדרה של בקשת ביניים, ב-5א(א), להוסיף את המילים: "ושהינה בקשה לתיקון פירוט שתקנה 102 חלה עליה".

טוב. הלאה.

אוקיי? ועדכון נוסף באותה תקנה, ב-5א, בסעיף (ז) כתבנו "בקשת ביניים שהיא בקשה לדחיית מועד דיון - - -". אנחנו רוצים להחליף את הלשון ל"שינוי". כי יכולות להיות גם בקשות שהן להקדמת המועד.

אמת.

והיו שני תיקונים נוספים, גם כן בעקבות הערות שעלו בוועדה: בסעיף 5א(ה) – ההפניה כאן תהיה לתקנות משנה ג' וד'?

אנחנו לא מתנגדים. זה טיפול של הוועדה.

זה מה שדיברנו. ובסעיף (ח), גם 5א(ח) – ההפניה תהיה לתקנות משנה ד-ו, שזה מתאים לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי.

וברשות אדוני, כיוון שהיה שיח בינינו בקשר לתקנה הזאת גם כן, אז אני ביקשתי להבהיר, ואני חושב שאין התנגדות לכך, שאין כוונה בתקנה 5א החדשה לשנות מהגישה או מהפרקטיקה הנוהגת בכל מה שקשור לחקירת מצהירים על בקשות ביניים. וגם כיוון שנזכר כאן בתקנה 5א שזה חל גם על בקשות להארכת מועדים, אז אין כוונה בתקנה הזאת לסטות מהבהרה ומהפרקטיקה שרשות הפטנטים נתנה בעבר שלפיה עורכי פטנטים ועורכי דין לא נדרשים לתמוך בתצהיר בקשות אורכה כאשר הן מבוססות על עומס העבודה במשרדיהם או על דברים שקשורים אליהם. אז אלה היו ההבהרות שאנחנו ביקשנו לתת.

נכון, אבל כמובן שחשוב להדגיש שככלל מייצגים לא יידרשו להגיש תצהיר, אבל במקרים חריגים עדיין הרשם יכול לדרוש תצהיר גם אם - - -

כן. נדמה לי שזה קיים גם היום. כן.

טוב. אוקיי.

אוקיי. התקנה הבאה שאנחנו רצינו לדבר עליה, עוד לפני תקנה 150, זה תקנות 15 ו-16, דברים שאדוני הזכיר. ופה, לאחר דיונים, הן בממשלה והן עם התאחדות התעשיינים, אנחנו מבקשים להוסיף שני סעיפים שיענו על העניינים שעלו בדיון, גם על ידי חבר הכנסת אורי מקלב. ושני הדברים שאנחנו רוצים להסדיר הם: אחד, מסירה בין צדדים. לחייב שכאשר צד להליך מגיש מסמך לרשות הפטנטים באמצעי שהוא מהיר. זה יכול להיות דרך - - -

אז גם צריך לדאוג שהוא יהיה בצד השני.

הצד השני יקבל, לא בדיוק באותו אופן, אבל בצורה מהירה אחרת. כלומר, אם המסמך מוגש לרשות באמצעות - - - ההגשה, בפקס או במסירה ביד, יש למסור את אותו מסמך לצד השני בדואר אלקטרוני, בפקס או במסירה ביד.

כן. ובכל מקרה, תמיד, אני מבין שגם, תמיד, הזמן מתחיל להימדד מהרגע שהצד ההוא קיבל. לא מהזמן ששלחו אליו, אלא מהצד שהוא קיבל.

נכון. מהזמן שהוא קיבל. וגם לא מהזמן שהמסמך מגיע לרשות, אלא רק מהזמן שהוא יקבל. כן.

כן, אבל אנחנו, כדי להימנע מזה שהצד שקיבל צריך להוכיח לרשם שהוא קיבל בתאריך הזה ולא בתאריך אחר, אז אנחנו עושים כאן כל מיני מאמצים שלא נגיע למצב הזה.

נכון.

ולכן אם מעבירים לרשם, סתם, נגיד בפקס, וגם לשני בפקס, אז בסדר. אז זה יגיע באותו זמן עם הפרש של כמה דקות.

אגב, אדוני היושב ראש, אתה מעלה תמיד את הנושא של הדואר. אני לא יודע - - - בחותמת דואר שלי מתי קיבלתי.

לא. לכן אנחנו יוצאים מזה.

- - - כי אני אומר, אבל אני - - - את מה שאתה אומר.

רוב המכתבים שאני מקבל, במיוחד המאוחרים - - - כמה זמן זה יתעכב ומתי שלחו לי את זה – זה כבר אחרי האירוע – אני מחפש תאריך, אני מוצא משהו מקושקש. אני לא יכול לזהות אף פעם את התאריך. ברוב הפעמים אני אפילו לא יודע לזהות איך הוא צריך - - -. אבל רק כדי, בדרך אגב, מה שאתה אמרת, אני חושב, הדרך המהירה. אני חושב שמה שעשיתם עשיתם צעד נכון וברור לכולם ומאוזן.

רק צריכים לדעת שאם הם שולחים לרשם בדואר רגיל, אז הם יכולים לשלוח גם לצד השני בדואר רגיל. כמובן, אנחנו לא יכולים להכתיב לדואר – אנחנו צריכים להכתיב אבל לא יכולים – את הזמנים.

למרות שהיום הם הולכים לחייב בערך 96% מהמגישים להגיש במערכת האלקטרונית, וכתוצאה מזה אי אפשר יהיה בעצם להגיש בדואר.

בסדר. אז - - -. אוקיי.

אנשים פרטיים לא יוכלו להגיש בדואר.

להם. ובין הצדדים?

הם. זה מה שאנחנו אומרים עכשיו.

גם בינם. ההוראה שאנחנו מבקשים לקבוע אומרת שאם אתה מגיש בדרך מהירה לרשות ואתה חייב להגיש במערכת האלקטרונית, אז כתוצאה מזה אתה גם לא תוכל להגיש בדואר לבעל הדין השני.

השאלה שנשאלה מאוד חזק הייתה למה לרשות - - -

כן, כן, הבנתי - - -. יכול להיות כאן חוסר תום לב. הבנתי.

- - - התכתבת איתי, בין הצדדים, התכתבתי כבר פעם - - - לשלוח את זה בדואר ישראל, מאוד - - -

אז לכן הוספנו את זה כדי - - -

זאת השאלה שהצבת בעניין הזה.

כן. נכון. כן. תודה רבה על שיתוף הפעולה.

נכון, לא קיבלו את זה - - -

אז שוב לא שמים לב למה שאנשים מדברים פה, בוועדה. אז שלא ייראה שזה - - -

לא, הוא העיר הרבה מאוד הערות שהתקבלו לפני הדיון בכלל, ואתה רואה שגם בדיון.

תודה רבה.

מה שענייני אנחנו מקבלים. מה שלא ענייני, גם אם - - -

כן. נכון. ודאי. זה בסדר.

מבחינת המעמסה שזה מטיל על הצדדים, אם תוכלי רק לתאר מה זה אומר? מה זה מצריך מהמצדדים לעשות – ההוראה החדשה הזו?

את כתובת הדואר הרגיל לצורך מסירה ביד או כתובת הפקס, הצד השני יוכל למצוא בפרסום שנעשה לפי תקנה 145 – שם התפרסם המען. אם צד יהיה מעוניין לשלוח את המסמך בדואר אלקטרוני לצד השני, הוא פונה אל הרשות ומקבל את כתובת הדואר שנמסרה לפי תקנה 16.

ככל שהיא נמסרה.

ככל שהיא נמסרה. כן.

ומסירה ביד זה משהו שהוא מוגדר לכם במקום אחר או שזו פעם ראשונה שאתם משתמשים בו.

יש בהגדרה של הגשה בנייר, יש "בדואר או ביד". זה מנוסח שם.

- - -

מסירה ביד זה - - -. מסירה ביד, חשוב להדגיש, זה גם יכול להיות באמצעות שליח. לא צריך המייצג לבוא ולתת בעצמו.

לא, לא, ודאי.

אבל החוק הגדיר פעם מה זה נקרא מסירה ביד, ב-1,001 חוקים שיש לנו.

כן, רציתי לראות אם זו פעם ראשונה שהם בחוק פה משתמשים.

הם. אבל אנחנו יש לנו את - - -

כן. זה בסדר.

אוקיי. יש לי שאלה שתהיה גם להרבה דברים אחרים: הנושא הזה של מסירה בין שני צדדים. באיזה מצבים זה קורה? אז אני הבנתי שזה קורה במצב, קודם כל מה שדנו, שאם גוף שלישי מבקש להקדים, ואז נוצרו כאן פתאום שני צדדים: גוף שלישי ובעל הפטנט. ויכול להיות שכתוצאה מזה נוצר דיון ומשהו, אבל פה יש שני גופים. נכון?

כאשר צד שלישי מבקש את הקדמת הבחינה אין הליך. דווקא בדוגמה הזאת אין לנו פה הליך שמתנהל, אלא יש בקשה להקדמת הבחינה, והרשם - - -

בעל הפטנט לא זכאי להגיב ולהגיד למה הוא חושב שאסור להקדים או דברים אחרים? אין כאן איזשהו מהלך של דיון?

אין הסדרה בתקנה 19(א) עצמה, אבל יש הוראה כללית בחוק שהרשם ישמע טענות ממי שעשוי להיפגע מפעולה שלו. זאת אומרת - - -

זאת אומרת, אז כן יכול להיות איזה דיון, וגם פה יכול להיות מעבר.

כן. יכול להיות.

זו אפשרות אחת.

מתי עוד יש מצב שיש שני צדדים? אם יש התנגדות להחלטה של הרשם?

התנגדות למתן הפטנט. המצב העיקרי שבו זה קורה, כאשר בוחן מאשר את הבקשה לפטנט ומחליט שאפשר לתת את הפטנט. הבקשה מתפרסמת להתנגדויות לפי סעיף 26 לחוק.

ההתנגדויות פתוחות לכל העולם.

שלושה חודשים מיום הפרסום הציבור רשאי להגיש התנגדות למתן הפטנט, ואז יש הליך שיש בו שני צדדים, יש בו חוות דעת מומחים, חקירות, סיכומים, ולבסוף מתן החלטה. ויש עוד סוגים של הליכים כאלה, אבל התנגדות, אני חושבת, זה מרבית ההליכים שיש ברשות.

הבנתי. טוב. אוקיי. בסדר. הלאה.

רק עוד לגבי תקנה 15, גם בעקבות ההערה שעלתה בדיון הקודם, אנחנו נקבע שמסמך שנמסר לאחר השעה 17:00 אחר הצהריים או בימי שישי וחופשה - - -

אני חושב למחרת או מיום העבודה הבא.

כן.

שנקריא אותן - - -?

לא, לא, לא, לא צריך.

אני רק רציתי לשאול לגבי זה: זה לא ממש כמו בתקנות סדר הדין האזרחי, נכון? אתם לקחתם את זה מתקנה - - -

בתקנות סדר הדין האזרחי יש את תקנה 497(א) ו-497 ג(ו). אז זה איזשהו איחוד של הנוסח. אבל אפשר - - -

זאת אומרת, אתם כותבים פה יום מנוחה, יום שבתון, אבל אתם לא מפנים לשום הגדרה, לשום - - -

יום מנוחה ויום שבתון – הם כבר מופיעים בתקנה 2 של - - -

גם שבתון וגם מנוחה? בסדר.

את יכולה לראות כאן, בתקנה של קבלת קהל - - - במסמכים.

יום מנוחה לא של האיש עצמו, אלא יום מנוחה רשמי.

יום מנוחה כמשמעותם בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, וימי שבתון לפי חיקוק.

זה בסדר.

- - - בתקנות.

תקנה 15א(3), צעד להליך - - - שיגיש מסמך לרשות באמצעות אתר ההגשה בפקסימיליה או במסירה ביד, ימסרו לצד אחר בהליך בדואר אלקטרוני, כאמור בתקנת משנה א(1), בפקסימיליה כאמור בתקנת משנה א(2) או במסירה ביד ו-א(4), או עותק מסמך שנמסר לפי תקנות משנה א(1) או א(2), ביום ו', ביום מנוחה, ביום שבתון או לאחר השעה 17:00, יראו אותו כאילו נמסר ביום החול שלאחריו.

הנקודה הבאה והאחרונה לפני תקנה 150 היא בתקנה 95. אנחנו רק מבקשים להבהיר לגבי התקנה הזו שאושרה כבר בדיון הקודם – אנחנו לא פותחים מחדש את הנוסח, רק מבהירים לפרוטוקול – שאנחנו, משרד המשפטים, והרשות כמובן, סבורים שאין צורך בהוספת הפניה בתקנה הזאת לסעיפים 12 ו-13 לחוק הפטנטים משתי סיבות: הסיבה הראשונה היא שסעיפים 65 ו-66 עצמם יש בהם את העקרונות שקבועים בסעיפים 12 ו-13 בניסוח אחר. ובנוסף, תקנה 95 מתייחסת לבקשה לתיקון פירוט מכוח סעיפים 65 ו-66, וזה לא יהיה נכון להפנות לסעיף אחר בחוק שהיא לא נובעת ממנו.

הבנתי. ואנחנו ביקשנו להפנות?

כן, אדוני.

הייתה הערה במהלך הדיון שיש להפנות גם לסעיפים 12 ו-13. אנחנו אמרנו שאנחנו חושבים שלא, אבל רצינו להבהיר את זה - - -

זה אני ביקשתי, אדוני, ולאור ההבהרה זה בסדר.

מאה אחוז. אוקיי.

תודה.

והגענו לתקנה 150. בתקנה הזו אנחנו מסבירים, מוסדר כבר הליך של השגה על פעולת בוחן, החלטות שונות של הבוחן. מבקש הפטנט או כל אדם רשאי לפנות לרשם אם הוא רוצה להשיג על ההחלטה שלו.

להחלטה שלו?

כן. על ההחלטה של הבוחן.

על ההחלטה של הבוחן.

נכון.

ההחלטה של הבוחן, היא מתפרסמת, והיא מקבלת תוקף רק אחרי שהרשם החליט על זה או שאין צורך ברשם? הבוחן כשלעצמו פרסם; שלושה חודשים – אף אחד לא התנגד. מה קורה אז?

אוקיי. אנחנו במקום אחר. אכן הבוחן מחליט לקבל את הפטנט ואז בקשת הפטנט מתפרסמת להתנגדויות. אין החלטה של הבוחן שהיא מתפרסמת, אלא בקשת הפטנט עצמה מתפרסמת. כאן אנחנו מדברים על - - -

לא, אני שואל רק, סתם שאני אבין: איך ההליך - - -?

הרשם לא מאשר כל בקשת פטנט שהיא. אם הבוחן - - -

זאת אומרת, אם הבוחן אישר, ואחרי תקופת ההתנגדויות – אין התנגדויות, אין כלום. אז ההחלטה של הבוחן נהפכת. לא צריך כאילו שהרשם - - -

הרשם חותם על תעודת הפטנט.

רק נחדד: הבוחן מחליט על קיבול הבקשה, ולאחר מכן הרשם נותן את תעודת הפטנט. כלומר, זה מתן הפטנט. הבוחן מודיע על קיבול.

קיבול הכוונה לא שהוא קיבל באופן רשמי, אלא שהוא מאשר שזה אכן פטנט. זו הכוונה.

שלטעמו זה כשיר וזה מועבר להתנגדויות. אבל אני חושב שאנחנו מדברים כאן על הליכי השגה אחרים. אולי - - -

לא, לא, לא דיברתי על פה. רציתי כבר להבין את הנוהל. עכשיו בוא נעבור לפה.

בסופה של הבחינה.

פה אנחנו מדברים על השגה, על פעולות או החלטות של הבוחן במגוון תחומים. למשל: אם אנחנו מדברים על החלטות של הבוחן שהן לא ליקוי מהותי שקשור לכשירות הפטנט.

לגבי ליקויים מהותיים, דברים שנוגעים לכשירות עצמה של הפטנט, יש לנו תקנה אחרת, נפרדת. תקנה 46 מדברת על השמעת טענות בפני הרשם כאשר הבוחן סירב לבקשת הפטנט, וכאן אנחנו מדברים על פעולות אחרות. למשל: ליקוי צורני. לא צורף איזשהו שרטוט שנדרש. זה יכול להיות גם החלטה של בוחן לא להכיר בדין קדימה לפי תקנות הפטנטים, יישום האמנה בדבר שיתוף פעולה בענייני פטנטים. זה סט אחר של תקנות שלא נדון היום. וזה יכול להיות גם החלטות של הבוחן שהן בכלל מחוץ להליך הבחינה. למשל: בקשה לתיקון טעות לאחר שכבר ניתן הפטנט. השלב הראשון, היא נבחנת בידי בוחן שמחליט האם אפשר לתקן את הפטנט לפי סעיפים 65 ו-66 לחוק. אז אלה הדברים שתקנה 150 דנה עליהם.

למעשה, הכוונה היא לעשות איחוד של הפרוצדורה, גם לפי התקנה הזאת וגם השמעת טענות לפי תקנה 46. אנחנו לא רוצים לבלבל את הציבור או את הרשות ולעשות פרוצדורות שונות. אנחנו עושים בדיוק אותו דבר, ולכן אנחנו גם מפנים לתקנות 47 ו-48.

אבל בתקנה 42, לדעתי, יש ארבעה חודשים להגיש את ההשגה, וכאן אתם רוצים רק חודש לתת.

נכון. תקנה 42, היא בעצם אומרת שכאשר הבוחן הודיע למבקש הפטנט שיש אי כשירות מסוימת בבקשה שלו, בפני מבקש הפטנט עומדות שלוש אפשרויות: אפשרות אחת – לתקן את הליקוי שעמד עליו הבוחן; אפשרות שנייה – להסביר מדוע הוא לא צריך לתקן; אפשרות שלישית – לעלות עם זה ישירות אל הרשם. וזה אותם ארבעה חודשים שיש לו בשביל להשיב על ההודעה על ליקויים. זה לא ארבעה חודשים שניתנים בנוסף לכך.

בתקנה 46, וגם פה, יש לנו כבר החלטה של הבוחן, והמבקש מודיע שהוא רוצה להעלות עליה אל הרשם, ולכן זה תוך חודש.

בגלל זה את מקבילה את זה לתקנה 46 ולא לתקנה 42?

נכון.

אוקיי.

אם את יכולה להסביר, מה תקנה 150 קבעה עד היום? מה הפרוצדורה שהייתה קבועה בה? זה הרי היה - - - שגם את זה אתם מציעים לשנות. ולהציג מה אתם מציעים בעצם.

שלום וצהריים טובים. מה שקבעה תקנה 150 עד עכשיו זה למעשה הליך דו-שלבי. בשלב הראשון הרשם כותב החלטה מנומקת בהשגה. לאחר שהוא מעביר את ההחלטה למבקש, בהנחה שהוא דוחה את ההשגה, הוא מזמן את המבקש לדיון בפניו להשמעת טענות, שומע את המבקש, ואחר כך כותב שוב החלטה מנומקת לאחר השמעת טענות.

זאת אומרת שמי שהיה בפני הרשם היו בעצם פעמיים לדבר עם הרשם על הנושא.

נכון. שתי החלטות מנומקות של הרשם: פעם אחת הוא קורא את ההשגה ואת החלטת הבוחן, ומחליט על פי מה שכתוב שם; ובפעם השנייה הוא שומע את המבקש ומחליט שוב.

ומה עשיתם עם זה שזה לא היה קצוב בזמן?

מה זאת אומרת?

עכשיו אתם מבקשים לקצוב את זה לחודש, אבל עד היום תקנה 150 לא נקטה, לדעתי, בכלל במועדים. באמת היה אפשר לפנות אליכם גם אחרי חצי שנה והייתם מקבלים השגה כזו?

אני מניחה שיש פה גם עניין של סבירות. בכל זאת אפשר לקחת בחשבון, אם מוגשת השגה כזאת בזמן לא סביר אחרי ההחלטה של הבוחן, אז אפשר לקחת את זה בחשבון כשבוחנים את ההשגה.

אבל זה דבר שנתקלתם בו?

לא. רוב ההשגות הן השגות בסוף ההליך. כלומר, לפי תקנות 46 ו-47. והשגות על החלטה של כניסה לשלב לאומי, ששם, מיד אחרי קבלת ההחלטה לעניין הכניסה לשלב לאומי, מגישים את ההשגה. לא נתקלנו בהשגות מאוד מאוחרות. כלומר, משהו שקרה זמן רב אחר כך.

אוקיי. אז מה אתם מציעים - - -?

מה שאנחנו מציעים למעשה זה לעשות הליך אחד, כמו בתקנה 46. כלומר שיש לנו החלטה של בוחן. המבקש שמבקש להשיג עליה מסכם את טיעוניו בכתב, מוזמן להשמעת טענות בעל פה במידה והוא מעוניין בכך. שומעים אותו, ואחר כך ניתנת החלטה לטענות שלו.

ההחלטה היא החלטה סופית או שהוא יכול לערער עליה?

היא סופית בערכאה שלנו ואפשר לערער עליה.

לאן?

לבית המשפט המחוזי.

אז מבחינתכם זה - - -

זו החלטה סופית.

ואין מצב שכאילו כל זמן, מהרגע שיש החלטה של הבוחן, בעל הפטנט יכול כבר להתחיל להשתמש בו או שצריכים לחכות בעצם את השלושה חודשים, אולי יהיו ערעורים, או שהוא לא צריך? השלושה חודשים זה כאילו מעין צו על תנאי כזה או צו עיכוב? או שמרגע ההחלטה של הבוחן, בעל הפטנט יכול לצאת, לעשות, להשתמש בזה. אם יהיו. מה שיהיה יהיה, אבל זה לא מעכב.

לא, ללא שום קשר למה שקורה עם בקשת הפטנט, בעל הפטנט זכאי, רשאי להשתמש בהמצאה שלו אם הוא בוחר להשתמש בו, לכל האורך. כלומר, זה לא קשור להליך הבחינה.

לא, אבל הוא יכול גם למנוע מאחרים להשתמש.

למנוע מאחרים זה רק עם מתן הפטנט.

מתן הפטנט זה רק אחרי סוף הערעורים.

רק אחרי סוף התהליך. כן.

הבנתי. נו, אז בסדר.

ועכשיו, כמה זמן נמשך הערעור הזה? יכול להימשך הרבה זמן? הוא צריך להגיש בתוך שלושה חודשים. נכון?

כרגע אנחנו קובעים שהוא צריך להגיש תוך חודש מהחלטת הבוחן.

עכשיו, פה לא קיים חמש שנים עד שמגיעים לזה וכולי.

לא, ודאי שלא. מזומן לדיון צריך להודיע לפחות 30 יום מראש על הדיון. הוא מוזמן לדיון, משמיע טענות, ואחר כך ניתנת החלטה.

והדיון הוא בפני הרשם.

נכון.

ואתם מפרשים את זה ככה שכל פעם שמישהו מבקש דיון אתם חייבים לקיים את הדיון או שיש שיקול דעת לרשם?

לשמוע טענות, את מתכוונת? כן. ודאי.

אני עכשיו בתקנה 150, מסתכלת.

כן, ודאי. כלומר, אנחנו מראש מזמנים לדיון והמבקש יכול לבקש לוותר על השמעת הטענות ולעשות את זה על פי החומרים שלו.

תראו, אני עברתי על מע"מ אפס – קיימנו 90 ישיבות בכנסת, כאן – והועלו על ידי האופוזיציה, רק כדי לעכב, בערך 1,300 הסתייגויות. כמה חודשים. אז יכול להיות גם פה מצב שאם מישהו רוצה לעכב את האישור, מתן האישור לפטנט, שהוא יכול להגיש ואחר כך עוד פעם להגיש ואחר כך עוד פעם להגיש ולהגיש-ולהגיש-ולהגיש, או שיש איזו סופיות דיון וזהו? אם אתם אומרים שרשאי אדם להגיש פעם אחת: תרכז את כל מה שאתה רוצה. אז אני יודע, פעם אחת יכול להגיש – בסדר. אבל אם הוא יכול להגיש ואחר כך עוד פעם להגיש ואחר כך הוא נזכר בעוד משהו, אז אחרי מע"מ אפס אנחנו כבר צריכים להיות זהירים שלא למשוך ולמשוך כדי לעכב.

יש אנשים בחדר שיאמרו לך שאתה לא יודע עד כמה חדה השאלה שלך.

החוק קובע שהמועד להגשת התנגדויות למתן הפטנט הוא שלושה חודשים, ולא ניתן להאריך את המועד הזה.

הוא יכול להגיש 1,300 התנגדויות?

1,300 התנגדויות?

כן. הגישו לי על מע"מ אפס. לא חשוב. נתתי לכל אחד לנמק. אמרו דברי תורה. הנימוקים היו דברי תורה וכל מיני דברים, אבל יש להם את הסמכות והם ניצלו כל דבר: הם ניצלו התייעצות סיעתית, ואיך זה נקרא? כל מיני רביזיות. מה לא? כל מה שהחוק נתן – עד הסוף. השאלה אם פה גם אפשר להגיש כל כך הרבה הסתייגויות שלפעמים אין להן ולא כלום? אז יכול להיות שהרשם יסתכל ויאמר: חבר'ה, תעשו טובה, זה לא רלוונטי, לא רלוונטי, לא רלוונטי, להוריד בכלל, ולהשאיר אם יש הסתייגות עניינית. כי אנחנו לא יכולים. אני יכול להוריד רק בהצבעה. הוא יכול להגיש איזו הסתייגות שהוא רוצה. ותאמיני לי, מגישים הסתייגויות מטורפות.

אבל תקנה 150 לא מדברת על התנגדות.

כן. נכון. תקנה 150 זה מדובר על השגות מטעם המבקש עצמו.

מה זה השגה?

זה עדיין בתוך הליך הבחינה.

מה המבקש רוצה?

מבקש הפטנט עצמו.

לתקן? מדובר כאן רק על תיקון?

מדובר כאן על החלטה של הבוחן שמבקש - - -

שהבוחן החליט חיובי.

חיובי או שלילי. או שלילי.

לא, על חיובי הוא לא ישיג.

על חיובי הוא לא ישיג. בדיוק. מי שמשיג - - -

זהו. לכן לא הבנתי אם זה חיובי מה יש לו להשיג. - - - רק הצד האחר יכול להשיג.

אז הצד האחר לא פה.

הצד האחר - - -

הצד האחר עדיין לא פה?

עוד לא נכנס למשחק.

מתי הוא נכנס למשחק?

בהתנגדות.

מתי ההתנגדות?

בסוף.

לאחר הקיבול, אחרי שהבוחן מסיים את תפקידו.

גם עכשיו - - -

הבוחן נתן את דעתו. יש להניח שהיא דעה שלילית. דהיינו, הוא סירב או קיבל רק בצורה חלקית את הבקשה. עשה דבר מה שאינו לרוחו של המבקש. דרכו של המבקש להתמודד עם ההחלטה של הבוחן היא להשיג.

זהו. ואם נניח הוא נתן אישור ועכשיו רוצים להתנגד, מה ההליך?

אז זה הליך התנגדות לאחר קיבול - - -

וזה יגיע עוד מעט או שכבר דיברנו?

לא חושב - - -

מה ההליך הזה? כמה זמן הוא נותן?

זה לא נוגע לתקנה 150.

זה - - -

לא תקנה 150. אז בואו, תגידו לי רק מה ההליך.

כפי שעורכת הדין איילת פלדמן ציינה – הקיבול מתפרסם במשך שלושה חודשים באתר האינטרנט של הרשות. כל אדם מן הציבור יכול להגיש התנגדות. המועד הזה של השלושה חודשים אינו ניתן להארכה. ואז, אם במידה ולא הוגשה התנגדות ניתנת תעודת פטנט. הוא יכול למנוע - - -

ואם הוגשה?

במידה והוגשה התנגדות מתחיל הליך אדברסרי – שני צדדים מול הרשם, שמתנהל במסגרת תקנות אחרות.

עכשיו אני חוזר לשאלה שהיא פה: רוצים לעכב או מה. הגישו הסתייגויות בלי סוף. רלוונטיות, לא רלוונטיות. אתה כרשם יכול להגיד: תשמעו, כל זה זה סתם - - -?

במסגרת התנגדות, אדוני?

כן.

מסגרת התנגדות, כך אנחנו, כמו כל בית משפט. כלומר, גם בבית משפט ניתן; כלומר, ישנה סכנה לניצול לרעה של ההליך, ותפקידו של היושב בדין לוודא שהצדדים אינם - - -

לא, אבל אדם בבית משפט מפחד, כי אחרת הוא יקבל ביזיון בית משפט, אז הוא מפחד להגיש 1,000 התנגדויות – לא בבת אחת, אלא יום אחרי יום או משהו כזה, והתנגדויות שלא רלוונטיות אפילו. אנחנו, פה, בכנסת, גם אם אתה מגיש התנגדות לא רלוונטית, צריך לדון בזה. אני יכול לדון בזה - - - יש לי שעונים, יש לי זה, כל מיני דברים שאני עושה לזרז. איך אתם מתמודדים?

אדוני, בשתי רמות, כפי שעורך הדין טל בנד ציין. בסופו של הליך, אנחנו פוסקים הוצאות והוצאות ריאליות ביותר.

אתם פוסקים. גם הוצאות אתה יכול לפסוק. על מי שהגיש התנגדות?

על מי שהגיש התנגדות והתנגדותו נדחתה וזו הייתה התנגדות סרק. ההתנגדות נדחתה, לא אומר שהייתה התנגדות סרק. אנחנו נוהגים לפסוק הוצאות ריאליות לטובת מי שזכה בדין. הוצאות שבשנים האחרונות - - - של התנגדות מגיעות לכלל מאות אלפי שקלים. וגם לגבי בקשות ביניים אנחנו נוהגים לפסוק הוצאות, בנוסף.

הבנתי. זאת אומרת שזה חוסם מישהו מלהגיש התנגדויות סרק וכולי.

אמור. ובנוסף אומר שכאשר ישנה גם האפשרות לפסוק הוצאות לקופת המדינה במקרים ששני הצדדים אינם - - -

עכשיו, אתה כרשם מוגבל בזמן? כמה זמן אתה חייב לסיים את סופיות הדיון?

לא. כל הנתונים שלנו שקופים, אדוני, ואם אנחנו בהחלט שואפים לקצר זמני גבול ההליכים - - -

מה זה נקרא "לקצר"? אחרי חמש שנים שאתה אומר שלוקח לדון בבקשה, מה זה נקרא "לקצר"? שנה? שנתיים?

הליך ההתנגדות, קודם כל, לפני שאני יכול בכלל לשמוע אותו, על פי המועדים שבתקנות, בתקנות הללו - - -, לוקח 17 חודשים עד שבכלל התיק מבשיל.

מה?

עד שאני בכלל יכול לשמוע את התיק. יש שלבי החלפת כתבי טענות, שלבי החלפת ראיות, ו-17 חודשים עד שאני בכלל יכול לשבת ולשמוע את התיק, ואז - - -

מה זה "לשמוע את התיק"? את ההתנגדויות?

זה משפט לכל דבר.

17 חודשים? מה?

וכאן, אדוני, רק אומר: אני אשמח לנהל דיון נפרד לגבי כלל שיטת ההתנגדויות. בישראל שיטת ההתנגדויות היא pre grant opposition. דהיינו, כל ההתנגדות הזו מתנהלת לפני שניתנת תעודת פטנט. אנחנו אחת המדינות האחרונות בעולם שיש לה את השיטה הזו. רוב מדינות העולם עברו לשיטה של post grant opposition. דהיינו שההתנגדות ניתנת להגשה, אך לאחר שניתנת תעודת פטנט. ובהחלט יש אולי מקום לרביזיה בנושא הזה, אבל אלה כרגע הזמנים בתקנות - - -

17 חודשים רק מתחיל.

זה במקרה הטוב, אדוני.

ואחר כך, כמה זמן לוקחים הדיונים?

במידה ולא הגישו בקשות אורכה להגשת כתבי טענות וכאלה. וזו בדיוק אותה בעיה כמו בלוחות הזמנים שנקבעים בבתי המשפט. לאחר מכן, לאחר הבשלת התיק, נקבע מועד לדיון לאור עומס יומנו של הרשם או מי שיושב בדין. גם הסגנית ויש גם פוסקת בקניין רוחני שיושבת, לאור העומס הרב בתיקים - - -

היא יכולה בנפרד, בלעדיך גם?

בהחלט. בהחלט. כל אחד. יש שלושה יושבים בדין, לאור כמות התיקים. אינה כפופה לדבר פרט למרות הדין. ואז התיק מתנהל.

עכשיו, צריך להבין שתיקי התנגדויות הם תיקים מורכבים, גם מבחינה מדעית. ובאים מומחים בעלי שם מכל העולם, וגם שם צריך לתאם עם יומנם. ולאחר ששומעים את הראיות בחקירות נגדיות, כפי - - - הליך אדברסרי, מבשיל התיק לכלל סיכומים. ולעיתים אנחנו קובעים סיכומים בעל פה בניסיון באמת לקצר את לוחות הזמנים. ואז עליי לתת החלטה, החלטה מנומקת, בהליך שהתנהל, סדר גודל של שנתיים-שלוש עד שיבשיל לכלל החלטה. וגם זה לוקח זמן, אדוני. זה החלטות שדורשות מאמץ לא מבוטל.

אבל זה הליך ההתנגדות, אדוני. כל זה אינו - - -

לא, לא, בסדר. אנחנו נכנסנו לזה רק כדי להבין.

אומר לאדוני: ייתכן שבהחלט יש מקום לרביזיה בשיטת ההתנגדויות, שכפי שאמרתי שאנחנו - - -

כמה התנגדויות יש לכם?

בשנה שעברה הוגשו 42 התנגדויות חדשות - - -

מתוכן כמה התקבלו כ"כן" - - -?

מתנהלות, אדוני - - -

עדיין מתנהלות.

רק התחילו. כרגע מתנהלים – אדוני לא יתפוס אותי במספר – סדר גודל של 160 התנגדויות בתיקי התנגדויות פתוחים - - -

רק חשוב לי להדגיש שהעמדה שאומרת שצריך רביזיה בשיטת ההתנגדויות, המעבר לבחון האם pre grant או post grant – זאת לא העמדה של משרד המשפטים. למשרד המשפטים אין עמדה בשאלה הזאת.

וכך גם נאמר. כלומר, שיש מקום לדון בזה. מעבר לכך, אכן יש לגבש עמדה - - -

רק חשוב לי להדגיש שהאמירה שיש מקום לעשות רביזיה היא אמירה שלא מטעם משרד המשפטים.

עכשיו, יש כבר התנגדויות שהצלחת לפסוק, נכון?

סליחה, לא שמעתי.

יש התנגדויות שהתחילו לפני חמש שנים או שש שנים, שכבר התקבלה פסיקה לגביהם.

כל הזמן ניתנות החלטות.

כן. נניח מתוך ההתנגדויות שכבר יש פסיקה, כמה התנגדויות התקבלו וכמה נדחו באחוזים?

אין לי את הנתונים הסטטיסטיים.

סדר גודל של אחוזים. זאת אומרת, שנדע. הרוב מתקבלות? הרוב לא מתקבלות?

אני חושב שרוב ההתנגדויות מתקבלות. למרות שאז צריך להבין - - -

מתקבלות?

כן.

וואו.

כלומר, ההתנגדות מתקבלת. דהיינו, הפטנט אינו ניתן. עכשיו, כאן צריך להבין: כנגד מה מגישים התנגדות? מגישים התנגדות כנגד בקשת פטנט שיש מה להגיש אולי התנגדות. איני קובע כמובן, כן? אבל המתנגד עושה את החשבון שלו.

אז איך הבוחן לא ראה את זה לפני כן? הרי זה כבר עבר את האישור של הבוחן. הבוחן הרי בודק אם הפטנט הוא פטנט או שהוא העתקה או משהו. זאת אומרת שהבוחן לא ראה את זה? זה במהות העניין.

יכול להיות שהיה מידע שלא היה בפניו. אדוני צריך להבין, כפי שדיברנו בישיבה הקודמת: עבודתו של הבוחן היא לחפש פרסומים, בסופו של דבר, וייתכן שלא מצא פרסום. וכאן המתנגד, ישנה פסיקה שמגדירה את המתנגד כחיילו של הרשם, שהוא בעצם משרת את הציבור ולאו דווקא - - -

כן, אבל למה הוא לא עושה את זה מיד בהתחלה? למה הוא מחכה עד חמש שנים, שהייתה החלטה כבר של? למה הוא לא מההתחלה אומר, כשהוא רואה את זה, אומר: רגע, מה, אתם עושים צחוק? להעביר ישר - - -?

אכן. אכן, אדוני. בתיקון 10 ניתנה האפשרות לצד שלישי להעביר אסמכתאות נוספות שידועות לו לידי הבוחן, בדיוק לדבר הזה, על מנת שלא נגיע לשלב ההתנגדות, לאחר חמש שנים באמת ולברר את העניין. יחד עם זאת, מאז תיקון 10, שהיה בשנת 2011, אני חושב שבקושי, אם בכלל, נעשה שימוש על ידי הציבור באפשרות הזו.

אפשר להעיר משהו, אדוני?

כן.

בהקשר לשאלות של אדוני. מטעם התאחדות התעשיינים. קודם כל, לגבי האמירה של כבוד הרשם שיש מקום לשקול מחדש את שיטת ההתנגדויות בישראל, רביזיה. העמדה של התאחדות התעשיינים היא שאין מקום לשקול את זה מחדש. הנואש הזה עמד בליבו של משא ומתן בין ישראל לארצות הברית, בין הממשלים ובין התעשיות במשך שנים רבות. תעשיית התרופות האמריקאית דרשה את מה שכבוד הרשם מציעה עכשיו. ממשלת ישראל דחתה את הדרישה הזאת. התעשייה הישראלית התנגדה לדרישה הזאת. לקבלת הדרישה הזאת יש משמעויות, כמו שכבוד הרשם הסביר לאדוני. מרבית ההתנגדויות מתקבלות, משמע אנחנו לא רוצים לאפשר לאכוף פטנטים שהם לא היו צריכים להינתן.

אז עמדתנו היא, ובעמדה הזאת שכנענו את משרדי הממשלה השונים שהיו מעורבים בעניין: גם האוצר, גם המשפטים וגם הבריאות. ההתנגדות הזאת לעמדה האמריקאית הייתה נחרצת, והאמריקאים חזרו בהם.

מה האמריקאים רצו? לא הבנתי.

הם רצו לשנות את שיטת ההתנגדויות בישראל - -

אבל הם רצו - - -?

לא.

- - באופן שקודם כל, בתום הבחינה יינתן הפטנט, והתנגדויות, אם אתם רוצים, אחר כך. לזה התנגדנו.

זה אני מבין. אבל אני מדבר כרגע על - - - זמן. זה משהו. צריכים לקצר את כל זה. זה טירוף.

אם מסתכלים לאורך המסלול אז נדמה לי שמשכי הזמן המשמעותיים הם בשלב הבחינה ולא בשלב ההתנגדות. כי אם - - - שש או שבע שנים - - -

גם זה, אבל אני מבין שגם ההתנגדות, אחרי כבר כל הצרות האלה, שיש - - - הפטנט, אז התנגדות, שגם היא יכולה לקחת חמש-שש שנים.

זה נכון. אבל אדוני צריך לזכור ששם אנחנו כבר בעצם במצב שיש משפט. יש משפט בין שני צדדים על הרבה מאוד כסף, כי הפטנטים האלה מאוד יקרים. על טכנולוגיה סבוכה. טכנולוגיית קצה, בעצם. אז זה לא פלא שצריך זמן.

אם מחפשים לקצר, אני הייתי מציע להסתכל בשלב הבחינה שבו גם כשהבוחן דורש איזה משהו טכני אז התקנות נותנות ארבעה חודשים להשיב לזה, ואחר כך אפשר לבקש עוד אורכות, ואחר כך אפשר בכלל לעכב ולהשעות את הפטנט.

הנקודה השנייה שרציתי להגיב עליה זה לגבי הנקודה שכבוד הרשם אמר שבתיקון 10 ניתנה אפשרות לאנשים מהציבור, למתחרים, להקדים ולהציג את אותם פטנטים או מסמכים.

אותן התנגדויות.

כן. זה לא את ההתנגדות, אבל את הפרסומים הקודמים.

אז אני רוצה לומר שני דברים בקשר לזה: אחד, בניגוד לעמדתה של התאחדות התעשיינים ובניגוד למקובל בעולם ההתנגדות הזאת ניתנה מאוד במשורה. בעולם תיקנו את החוקים: גם באירופה, גם בארצות הברית, ומעודדים את הציבור להקדים ולהגיש את אותן התנגדויות ולהסביר לבוחנים המקומיים באופן שיקל על מלאכתם. בארץ – אני לא רוצה להיכנס כי זה לא עומד כרגע על הפרק – אבל בתיקון 10, בניגוד לעמדתנו, זה מאוד צומצם, ולכן אין להתפלא שלא מוגשות הרבה התנגדויות מהסוג הזה.

והטעם השני הוא שכשמתחרה, כשצד ג' מגיש מסמך כזה אין לו standing, אין לו מעמד לבוא ולהסביר אותו. הוא בעצם שולח את המסמך הזה לבוחן ולא יכול לומר עליו מעבר לזה, כנראה. הוא בוודאי לא יכול להתייצב ולהסביר למה זה חשוב.

אבל הוא יכול לכתוב לו.

הוא יכול לכתוב. אנחנו חושבים שהוא יכול לכתוב, והרשם חושב שהוא לא יכול לכתוב. ואז הוא מסתכן בזה שהוא שלח את הפרסום. אין לו דרך לשכנע בו. ואם הבוחן, אחרי שהוא קיבל, בכל זאת מקבל את הפטנט, מישהו יבוא ויטען שהפטנט הזה הוא עוד יותר חזק כי הוא ניתן גם לנוכח הפרסום.

אני מציעה שלא ניכנס לשאלות האלה. זה תיקון שהיה בחוק לפני שלוש שנים.

אני אומר: יש לנו כמה דברים שאנחנו צריכים לדון, שאני רואה שכולם נוגעים לאותה נקודה: אם היו יותר עובדים, אם היה יותר זה. כל הזמנים היו מתקצרים. הדברים היו נראים אחרת לכולם.

ללא ספק.

כן, אבל זה לפעם אחרת. אבל בכל מקרה אני מציע, גם הנושא הזה של הגשת מסמכים לידי צדי ג' וגם הנושא המבנה של שיטת ההתנגדות – זה לא המקום. לפחות לגבי שיטת ההתנגדות אין עמדה של משרד המשפטים ואני מציעה להמשיך.

בסדר. בסדר.

בתקנה 150, השינוי שהכנסתם פה מהנוסח שהונח על ידי שרת המשפטים, זה שבמקום ארבעה חודשים אתם מבקשים חודש.

נכון.

תקנה 151 ותקנה 152 קשורים לתיקון האחרון שדיברנו עליו. תקנה 155 נובע מהנושא של המערכת האלקטרונית החדשה.

כאן מדובר על ערר על צווי חיסיון שמוציא שר הביטחון. לפי החוק, כאשר מדובר בהמצאה שנוגעת לביטחון המדינה או להמצאות גרעיניות. שר הביטחון רשאי להוציא צו – זה לא צו חיסיון, סליחה, זה צו הגבלת פעולות – שמגביל את פעולת הרשם. הרשם לא בוחן את הבקשה ולא מפרסם אותה. והחוק, חוק הפטנטים, מסדיר את האפשרות להגיש ערר על אותו צו הגבלת פעולות. וכאן אנחנו מבהירים שהערר הזה יוגש לרשות בנייר בלבד. לא ניתן להגיש אותו בהגשה האלקטרונית החדשה כיוון שמדובר בעניינים חסויים מבחינה ביטחונית.

זאת אומרת, מי שמגדירים אם זה חסוי או לא זה שר הביטחון?

בהתייעצות עם שר המשפטים.

לדוגמה: כמו הגז. הגדירו שלא. הגדירו שזה משהו ביטחוני למדינה ולכן חל עליו סעיף, כך שאפשר לעקוף את הרגולטור. יכול להיות? בסדר.

אנחנו לא מתעסקים בענייני הגז.

התיקון הבא – 164א: בקשת ביניים בפני הוועדה. הכוונה היא כאן לוועדת ערר. כיוון שהוספנו פרוצדורה של בקשות ביניים בתקנה 5א אנחנו מסדירים אותו דבר גם כאן ומפנים לתקנה 5א החדשה.

שהסמכויות - - -

הסמכויות נתונות ליושב ראש הוועדה. ועדת הערר מורכבת משופט בדימוס - - -

שופט עליון, כמובן. בפועל זה בדימוס.

שופט עליון. כן. נכון.

זה חייב להיות שופט עליון בדימוס?

עליון. בפועל זה בדימוס.

כן. שופט עליון. כן.

ולמה דווקא שופט עליון? כך כתוב?

כך כתוב. כן. והוא יושב ראש הוועדה. והחבר הנוסף הוא אדם שהמליץ עליו שר הביטחון, ועוד אדם שלישי שהחוק לא מסדיר מי הוא יהיה.

כיוון שיושב ראש הוועדה הוא בעל הסמכויות השיפוטיות היחיד, בעל הכשירות היחידה להיות שופט – הסמכויות לגבי אותן בקשות ביניים מוקנות ליושב ראש הוועדה.

ו-?

זה מה שאנחנו - - -

ואתם לא מבקשים - - -?

לא, כאן זה עוד לא הנושא - - -

כאן - - -

לא? לא מבקשים עוד? לא?

זו ועדה אחרת.

זו ועדה אחרת, ואלה לא סמכויות מקבילות.

תקנה 171 מדברת על ועדה אחרת שהיא הוועדה לפיצויים ותמלוגים. אנחנו כאן עושים תיקונים בפרוצדורה של דיונים בפני הוועדה לפיצויים ותמלוגים. זו ועדה שחברים בה גם שלושה: שופט בית המשפט העליון, כאשר בפועל הוא שופט בדימוס; הרשם, מתוקף תפקידו; וחבר נוסף מתוך חבר המורים של מוסד להשכלה גבוהה. חבר סגל במוסדות להשכלה גבוהה, שהנוהג המקובל היום שהוא מתמנה אד-הוק לפי הנושא שבו דנה הוועדה.

לוועדה הזו יש שתי סמכויות. סמכות אחת לפי פרק ו' לחוק הפטנטים. כאשר ניתן צו הגבלת פעולות, כמו שדיברנו, או צווים והיתרים אחרים לפי החוק. זה סוג אחד של סמכויות, כשבדרך כלל התיקים האלה הם תיקים עם רגישות ביטחונית.

סוג אחר של תיקים שמתנהלים בפני הוועדה הם תיקים שנוגעים לנושא של המצאות שירות. כאשר אדם ממציא המצאה עקב שירותו ובתקופת שירותו, ההמצאה קמה לקניין המעביד. המעסיק. ובשני המקרים האלה ניתן לפנות לוועדה לפיצויים ולתמלוגים בבקשה לקבוע איזשהו תגמול כספי. אם מדובר בצו הגבלת פעולות אז פיצוי בגין אותו צו, ואם מדובר בהמצאת שירות אז אפשר לבקש תמורה בעד המצאת השירות.

כלומר, האדם הפרטי יכול לקבל תמלוגים או פיצויים.

נכון.

וזה תמיד? זאת אומרת, נניח אדם שעובד, צריך להיות שהוא עובד במפעל מסוים או במשהו?

כל עובד - - -

שהוא עובד מדינה?

לאו דווקא מפעל. גם עובד מדינה. כן.

נניח עובד מדינה. עובד מדינה זה יכול להיות מורה, זה יכול להיות עובד מדינה, אני יודע, ממקום אחר, ברשות מקומית או אני לא יודע. טוב, לא רשות מקומית. לא חשוב. והוא המציא, יש לו תחביב מסוים, והוא המציא איזה פטנט שקשור לתחביב. אין לזה שום קשר למקום עבודתו. גם אז זה חל עליו? גם אז? כלומר, משועבד למדינה בכל 24 השעות שביממה?

אז זה כבר עניין של פרשנות של החוק, ומה זה אומר עקב שירותו ובתקופת שירותו. לרשם הפטנטים יש סמכות להכריע בסכסוך כזה. אם יש סכסוך בין עובד למעסיקו בשאלה האם המצאה מסוימת היא המצאת שירות, הם יכולים להגיש בקשה לרשם - - -

ומה הקריטריונים של הרשם כדי להחליט?

בזמן ובעקב, אדוני.

בזמן ובעקב. זאת החלטה שיפוטית.

מה?

בזמן ובעקב. שני תנאים מצטברים: האם זה בזמן? האם זה בעקב?

בזמן כבר אמרנו שכן. כי אם זה לא בזמן אז נניח - - -

אז השאלה אם זה עקב. האם באמת אותו תחביב, ואם זה תחביב צילום ומדובר בנהג – לא יהיה קשר על פי רוב - - -

זאת אומרת, אתה בודק בהיגיון. אין לך הנחיות אלא לפי ההיגיון, אם יש לזה קשר או לא. כן?

יש, יש פסיקה.

יש פסיקה שמנחה. כלומר, היו כבר מקרים שהגיעו גם לבתי משפט. וכל מקרה לפי נסיבותיו, אדוני.

לא, אבל אני אומר: הקו המנחה זה שברור שאם יש לו תחביב שאין לזה קשר למקום עבודתו, - -

יש להניח.

- - אז יש לו את הסמכויות לעצב פטנט מעצמו, וזה לא משועבד למדינה.

יש להניח - - -

נכון.

גם אם זה היה בזמן שירותו?

מדובר בזמן.

בתקופת שירותו?

מדובר בשני תנאים מצטברים.

מצטברים.

כן.

מצטברים.

כתוב עקב שירותו או בתקופת - - -

לא, לא. זה לגבי חובת ההודעה. יש חובת הודעה שהיא בזמן או עקב, ויכול להיות שהמעביד חושב אחרת, והסעיף הקונסטיטוטיבי שיוצר את המצאת השירות זה שני התנאים המצטברים גם יחד.

וזה אתה צריך להחליט. הרשם צריך להחליט.

במידה וזה מגיע לפתחי.

כן.

וזה לאו דווקא עובד מדינה. זה כל עובד.

למען האמת, על פי רוב לא יהיה עובד מדינה, מאחר ולגבי עובד מדינה תחול מערכת הסכמית נפרדת, בין אם זה במסגרת התקשי"ר או בין אם זה במסגרת הוראות החשכ"ל לעניין עובדי מערכת הבריאות. יש מערכות מקבילות, ובמידה ויש הסכמות אחרות, אז אם הדבר כפוף להסכמות. לכן, על פי רוב, זה לא יהיה דווקא עובדי מדינה. יש גם, מה שנקרא, ועדת המצאות: גם במשרד הביטחון וגם - - -

כלומר, יכול להיות גם אדם שעובד במפעל פרטי ויש לו איזו המצאה.

על פי רוב הסעיפים האלה יופעלו על - - -. על ידי חברה פרטית. כן.

הבנתי. טוב.

אז אם נחזור לתקנות, אנחנו מדברים כאן על אופן הגשת הבקשה לאותה ועדה שאמורה לקבוע את הפיצויים או התמלוגים או התמורה, לפי העניין. כאשר מדובר בבקשות בהקשרים הביטחוניים אפשר יהיה להגיש רק בנייר. כאשר מדובר בבקשות שנוגעות להמצאות שירות, אפשר להגיש גם דרך אתר ההגשה, כמו בכל דבר.

וכך גם תקנה 174 מסדירה את הצורה שבה מוגשים המסמכים ומומצאים המסמכים בין הצדדים.

גם תקנה 175 נובעת מהשינוי הזה.

את תצטרכי לתקן פה בעקבות התיקון בתקנה 15? תקנה 174ד שאת מתקנת.

דרך ההודעה צריכה להיות גם פה.

לא, אני שואלת אם זה רלוונטי בכלל בין הצדדים, העניין הזה?

כן. אני חושבת שכן.

כן.

כי יש זמן הרי לצדדים להגיש בטח השגות.

כן.

יש זמן קצוב. כל מקום שיש זמן קצוב אז זה רלוונטי.

אז אני רואה את זה גם בתקנה 172ד וגם בתקנה 174ד. אז תראו מה התיקון שצריך לעשות פה?

כן.

תשבו ביניכם ותעברו ותעשו את זה רוחבי.

ככל שיש צורך.

כן.

זאת אומרת, הכוונה להחיל את אותו הסדר שבתקנה 5א.

כן.

תקנה 180א – תקנה חדשה. גם כאן אנחנו רוצים להסדיר את הנושא של בקשות ביניים בפני הוועדה לפיצויים ותמלוגים. אנחנו מפנים לתקנה 5א החדשה שמסדירה את הפרוצדורה של בקשת ביניים. וכאן הסמכויות של הרשם, לפי תקנה 5א, יהיו מוקנות ליושב ראש הוועדה, ובהעדרו לרשם.

רגע, רגע, לא הבנתי. מי שחותם על הפיצויים או על התמלוגים זה יושב ראש הוועדה? או מי שמכנס את הוועדה בכלל זה יושב ראש?

ההחלטה הסופית של הוועדה היא צריכה להיות החלטה משותפת של כל שלושת החברים בה.

צריך ברוב.

כן.

כאן אנחנו מדברים על בקשות ביניים. למשל: בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות. או למשל: בקשות להארכת מועד או לדחיית מועד דיון. גם בקשת הביניים עצמה, היא צריכה להתקבל על ידי הוועדה, אבל אנחנו מדברים על סמכויות שקשורות להחלטות טכניות ופרוצדוראליות. כמו, למשל: דחיית מועדים או למשל: היתר להגיש מסמכים נוספים, שהן מוקנות כיום ליושב ראש הוועדה לפי תקנה 181, ואנחנו מקנים סמכויות דומות לגבי בקשות ביניים. אנחנו רוצים להרחיב את הסמכויות האלה גם לרשם, שיוכל לתת את אותן החלטות טכניות בהיעדרו של יושב ראש הוועדה.

אתם מדברים רק על הטכניות או גם אחר כך תבואו - - -?

רק על הטכניות.

עכשיו, כמה בקשות כאלה יש לכם, נניח, בשנה? סתם שאני אדע. שיהיה לי מושג.

בקשות בפני ועדה לפיצויים ותמלוגים, כרגע תלויים ועומדים 14 תיקים, שיש לומר שרובם היו מעוכבים בשנה-שנה וחצי האחרונות בהמתנה להחלטה בבג"ץ שהוגש על ההחלטה האחרונה של הוועדה. אבל בכל אחד מהתיקים האלה יש הרבה בקשות ביניים, הרבה בקשות טכניות.

בוא נאמר, על 14 בקשות, למה יושב ראש הוועדה לא יכול? למה צריך לתת עוד סמכויות לאחרים?

אדוני, זה לא עוד סמכויות, זה פשוט השלמה לסמכויות בהיעדרו. זה לא כפל סמכויות, חס וחלילה.

למה "בהיעדרו"?

כי זה - - -

דרך אגב, חברים בוועדה הזאת מקבלים כסף?

לפי כללי החשב הכללי. הרשם הוא מכוח תפקידו ולכן - - -

הרשם אינו מקבל.

לא, לא. ודאי שלא. אין כפל משכורת - - -

אבל יושב ראש הוועדה והחבר הנוסף עובדים לפי כללי החשב הכללי.

מקבלים. רגע, מקבלים פר ישיבה או איזו משכורת קבועה? איך זה הולך?

לא, זה פר עבודה. זה לפי כללי החשב הכללי.

ברמה הפרקטית ביותר רק צריך להבין: הוועדה הזו בעצם מנוהלת, מתנהלת, בכל טעם פרקטי בבניין הרשות. הדיונים מתקיימים באולם הרשות. אנחנו הכתובת למסירת המסמכים. כלומר, הכול מגיע אלינו. יושב ראש הוועדה אינו יושב אצלנו. ולכן מדובר כאן באמת בטיוב איכות השירות שאפשר לתת למבקשים, לצדדים, בעניינים טכניים בלבד.

אז איך זה נעשה היום? תן לי להבין. נניח היושב ראש, שאמרנו שופט עליון בדימוס. אז כל פעם שיש כאלה דברים, תוך כמה זמן אתם צריכים לתת תשובה על בקשות ביניים כאלו?

אין עלינו חובה.

אין חובה. חמש שנים?

אנחנו ברשות משתדלים שהשירות יינתן בצורה המהירה ביותר.

ברמה הפרקטית, התקבלה בקשה, ואדוני, מדובר, שוב פעם, בתיקים מורכבים, כאשר כבר התיקים הללו מתנהלים, כנראה שווה לנהל אותם, ומדובר במסמכים עבי כרס שצריך להעביר אותם אל היושב ראש על מנת שיראה אותם, גם בעניינים טכניים. למרות שבעניינים טכניים, לפעמים, באמת זה בקשה לדחיית מועד דיון – יכולה להיות עמוד וחצי. פשוט. מה שאפשר להעביר אנחנו מעבירים בפקס, מה שאפשר להעביר אנחנו מעבירים בדואר אלקטרוני, כשאפשר, ואז מנסים לקבל תשובה מיושב הראש, שבהחלט עוזר ומסייע. אבל לעיתים, בכל זאת, זה אנשים שזה אינו עיסוקם המרכזי. ובדברים הטכניים, הכוונה באמת לתת שירות יותר טוב.

ומה שחשוב להדגיש, מעבר לשאלה הפרקטית, גם ברמה העקרונית: כל עוד מדובר במשפטן בעל הכשירות המתאימה – רשם, לפי החוק, הוא אדם שכשיר להיות שופט מחוזי. בניגוד לוועדת הערר, ששם יש משפטן אחד שהוא היושב ראש, כאן יש שני משפטנים שהם חברי ועדה, ואפשר להסמיך גם את הרשם. חזקה על שניהם שיפעלו כראוי.

אפשר לראות גם שלפי חוק בתי הדין המנהליים יש קונסטלציה שבה יש סמכות מקבילה, עקרונית, לראש בית דין מנהלי ולסגן שלו, והכול בהחלטות - - -

אני רוצה להבין. יש לכם ריכוז של בקשות כאלה, ועכשיו או שיבוא היושב ראש, יעבור עליהם וייתן את התשובה; או שאנחנו אומרים: נעביר את זה לרשם. נכון? למה? כי היושב ראש לא כל כך בקי בעניין.

לא, לא, חס ושלום. רק בהיעדרו.

לא, לא, לא, לא כי הוא לא בקי.

מה?

רק בהיעדרו.

רק בהיעדרו.

כן. למה? הוא נעדר הרבה שאתם צריכים כל כך לדאוג? 14 בקשות - - -

אלה לא 14 בקשות טכניות. מדובר ב-14 הליכים שבמסגרתם יש פעמים רבות בקשות טכניות רבות מאוד – אולי הרשם יוכל להגיד כמה – אבל יש הרבה מאוד בקשות טכניות כאלה. ובמקרה שבו מתעורר קושי בהיעדרו של יושב ראש הוועדה, רק אז יש סמכות לרשם.

ואם הוא נמצא אז הוא עושה את זה?

זו הכוונה.

כן. כן.

מה זה "בהיעדרו"? הוא נעדר מן הארץ? לא תופסים אותו בטלפון? מה זה "בהיעדרו"?

בואו נשאל שאלה יותר פשוטה: כיום, ב-14 האלו, מה היעד היום? מה קורה?

מה זאת אומרת? יושב הראש - - -

יושב הראש מגיע ומטפל.

יושב הראש, כן, ומחכים - - -

ומה משך הזמן - - -?

אדוני, אבל הוא אינו מגיע ומטפל. כלומר, אנחנו שולחים אליו. בדברים הטכניים, כן? כאשר יש - - -

אתם שולחים אליו ו-? הרי הוא לא בקי. אם הוא נמצא אצלכם אז אתה יכול להסביר לו. אם אתה שולח אליו?

לא, הוא - - -. אדוני, בכל זאת מדובר באדם בקי: הוא בקי בתיק, הוא מכיר את התיק. הוא בהחלט בקי. חס וחלילה איני אומר אחרת. מדובר כאן בדברים טכניים, שאם יש כאן בקשה לגילוי מסמכים והצדדים היו צריכים להחליף ביניהם - - -

אתה שולח לו ותוך דקה הוא יכול לתת תשובה - - -

הוא לא. ומבקשים להגיד רק בקשת אורכה לשם הגשת תשובה לבקשה לגילוי מסמכים. ואני מעביר את זה ליושב הראש.

כן, אבל יש גם בקשות יותר מסובכות.

נכון, אבל אני מדבר על הדברים הטכניים. אך ורק על הדברים הלא מסובכים, אדוני.

בבקשות היותר מסובכות אין - - -

האם זה שונה מוועדות אחרות? האם זה שונה מוועדות אחרות שבהן יש יושב ראש, שצריך לקבל החלטה, ואין סמכות מקבילה שלא יודעים בדיוק מתי היא חלה ומתי היא לא חלה?

למיטב הבנתי, אמרת עכשיו איזה משהו שזה מופיע באיזשהו חוק אחר. אבל כשאני שאלתי אתכם אז אתם עניתם לי שאין דבר כזה במקומות אחרים בחקיקה, ושזו פעם ראשונה שמבקשים את זה, ולכן היה לנו חשוב להבין: אז למה פה יש איזשהו מצב מיוחד שמצריך אתכם לכתוב "בהיעדרו של יושב ראש הוועדה"?

כששאלת אותנו בישיבות ההכנה האם זה קיים, אנחנו ענינו לך בדיוק את מה שאמרתי עכשיו, שאם אנחנו מסתכלים על שילוב הסעיפים 6, 7 ו-22 לחוק בתי הדין המנהליים, אותו שילוב מביא למצב שבו יש סמכות מקבילה, עקרונית, לראש בית דין מנהלי ולסגנו, לתת החלטות טכניות כמו אלה שאנחנו רוצים להסדיר כאן. בדרך כלל - - -

רק - - - אותו מצב. זה ממש לא היה אותו מצב כמו כאן.

עורכת הדין איילת פלדמן, מההסתובבות ומהחיוכים שלכם אני מרגיש שהמקרה הוא מקרה פרטני, הוא לא מקרה כולל. במקרה, בגלל ההרכב המסוים, יש בעיות, ויכול להיות שבמצבים אחרים לא הייתם מעלים את זה?

לא. אני חושב שהמצב הנוכחי הא מצב סביר לחלוטין. מדובר באדם, לא משנה הפרסונה, שברור שזה לא מרכז עשייתו. לעולם כך זה יהיה. ובמצב שכזה, בדברים הטכניים, מתוך כוונה לתת שירות יותר טוב לצדדים ועל מנת לקדם את ההליכים, ולמשל: בנושאים כמו בקשות אורכה, לא ייאלצו להמתין שבוע או שבועיים מאחר ואדם נעדר מן הארץ - - -

הבנתי, אבל אני אומר: אתה האיש הכי עמוס במערכת הרי. מה זה לא? תראה כמה זמן לוקחים דברים שלא באשמתך. כי אתה עמוס, מה שנקרא. אתה צריך להשגיח על כל הבוחנים, להיות. אתה האיש המרכזי. וכל המגמה הייתה, בטח, קצת לשחרר. לשחרר אותך מחלק מהדברים כדי לא להעמיס. ופה, מה שאני מבין שהולכים לעשות: אם כבר שחררו, אתה הולך עוד יותר להעמיס. - - - איך אומרים? אני חושב שיכול להיות שמלכתחילה היה צריך, מבחינת הידע והכול, לתת לך את זה. נניח. אבל לא עושים את זה בגלל שאתה עמוס ועמוס ורוצים לשחרר. אז פה אתה כאילו רוצה להחזיר את העומס. נראה קצת משונה.

ההסתכלות היא שכאן, במצב הדברים הנוכחי, יש בהצעה כדי, מטעמים פרקטיים באמת, לשפר את השירות, כאשר באמת מדובר ב-14 תיקים, וכל תיק, אם נסתכל באופן סטטיסטי, סדר גודל של כמה עשרות בקשות ביניים לכל תיק. כלומר, עם כל הכבוד, זה לא מה שישנה את העומס עליי באופן אישי.

תקנה 5א זה יותר טכניות?

תקנה 5א זה בקשות ביניים.

לא, אבל מה - - - שזה רק על דברים טכניים?

תקנה 181.

תקנה 181 זה דברים טכניים. וגם בתקנה 180, עם ההפניה לתקנה 5א - - -

איך אני יודע שזה רק על דברים טכניים?

"- - - להרשות להגיש מסמכים נוספים בנוסף למסמכים שפורטו בפרק זה". אפשר לומר שזה טכני ואפשר לומר שזה קצת פחות טכני – צירוף מסמכים נוספים. זה עניין של מה מבוקש, ההקשר.

להרשות מסמכים נוספים, למשל, במצב שבו; התקנה עצמה, 180, מסדירה את הנושא של בקשת הביניים עצמה – מוגשת בקשה, תשובה לבקשה ותשובה לתשובה. יכול להיות מצב שבו הצדדים רוצים לעשות סיבוב רביעי וחמישי, ותקנה 5א ותקנה 180א שמפנה אליה קובעות שלא ניתן להגיש מסמכים נוספים, אלא ברשות הרשם. הסמכות הזו תהיה נתונה ליושב ראש הוועדה, ובהיעדרו לרשם. הכוונה היא באמת מקרים קיצוניים.

רגע, אבל אם את אומרת שזה רק בסמכות הרשם, אז למה צריכים את הוועדה?

סמכות הרשם בהליכים שבפניו. עכשיו אנחנו מדברים על הליכים בפני הוועדה. אז היא תוקנה ליושב ראש הוועדה, ואנחנו רוצים גם לתת סמכות לרשם בהיעדרו של היושב ראש, אבל מדובר רק בהגשת מסמכים נוספים או בקביעת מועדים. למשל: המשיב רשאי להגיש לבקשת הביניים בתוך 20 ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שהורה עליו יושב ראש הוועדה, מכאן הרשם.

יכול להיות שאנחנו צריכים לתקן שיושב ראש הוועדה יהיה זמין לוועדה, יגור בסביבה גיאוגרפית. לא יודע. כל מיני דברים. אני מבין פה שמשהו, שזה לא; אם מלכתחילה לא שמו את הרשם, אז הייתה לזה סיבה. עכשיו מחזירים לרשם כי כנראה יש בעיה טכנית בהפעלת הוועדה. כנראה.

אדוני, אפשר בתור - - - שירות מהוועדה לומר מילה?

כן.

אני הבנתי שהבקשה כאן היא לתת את הסמכות הזאת לרשם בהיעדרו של יושב ראש הוועדה ככל שמדובר בבקשות טכניות, ובקשות טכניות מסוג, למשל, הארכת מועדים. עכשיו, יש לנו בקשות כאלה להארכת מועדים מעת לעת. וגם אני בוודאי לא רוצה שיישמע מפי כאילו יש לי איזושהי ביקורת כלפי יושב ראש הוועדה. אין לי. אבל יושב ראש הוועדה בפועל הוא שופט בדימוס. אדם שהוא בדימוס יש לו עיסוקים אחרים. הוא לא זמין כמו כל אדם אחר.

שוב, בתור מי שמקבל שירות מהוועדה, אני לא רואה את הקושי שמי שיחליט בעניין בקשה להארכת מועד שלנו לא יהיה יושב ראש הוועדה אלא יהיה כבוד הרשם, ובלבד שנקבל את ההחלטה הזאת בזמן.

כן, זה אין לי התנגדות. אין לי התנגדות. אם היו כותבים את זה מראש, ככה, זה היה סביר מאוד. אם כי אני חושב שצריכים לשחרר אותו כמה שיותר. הוא האיש שהכי עסוק במערכת. היו צריכים לשחרר אותו. אבל לא כתבו כך, ועכשיו יש בקשה. ליבי אומר לי שהסיבה היא אחרת, שכאן יש בעיה עם "בהיעדרו", מה שנקרא. שיכול להיות שהיושב ראש נעדר יותר ממה שחשבו שהוא ייעדר.

אני לא יכול לומר על זה כלום.

אני לא יודע בדיוק מה זה "בהיעדרו". אם פשוט קשה לו לעלות ממודיעין לירושלים. סתם, אם אמרנו שהוא גר במודיעין. או שהמונית ששלחו אליו למודיעין יקרה ולא רוצים לבזבז את הכסף על המונית שמביאה לו את זה. או שהוא בכלל לא בארץ. יש כאלה שנמצאים, נניח, שלושת רבעי שנה, שנה, חצי שנה, בחוץ לארץ, וזה מקשה מאוד, כנראה. לא יודע.

אני גם לא יודע, אדוני. אני רק שמעתי שעורכת הדין איילת פלדמן אמרה כדוגמה לבקשת ביניים, בקשה למחיקה על הסף מחמת התיישנות. אני לא בדקתי את זה, אבל אני לא משוכנע שבקשות כאלה, שבעצם הן מסיימות את ההליך, הן בסמכות בכלל - - -

לא, לא, לא. לא, לא, לא. זאת דוגמה לבקשה שבמסגרתה יכולות להיות מוגשות בקשות להארכת מועד או הגשת - - -

אוקיי. כי עצם הסילוק של הבקשה - -

עצם הסילוק צריך - - -

- - הוא בסמכות הוועדה, לא יושב הראש.

נכון. עצם הסילוק עצמו צריך להתבצע על ידי כל הוועדה, יחד.

כן.

הבעיה כאן היא עם הסמכות המקבילה, והנושא שלא ברור: מה זה "בהיעדרו", וזה יכול להעלות כל מיני קשיים אחרים. אנחנו מבינים שאתם רוצים לפתור איזשהו קושי שעולה אצלכם, אבל אתם יוצרים קשיים חדשים. העובדה היא שזה לא משהו שנעשה, עד כמה שאני ראיתי. מה שאת מפנה, בעיניי זה לא אותו מצב. אני לא ראיתי שזה נעשה במקומות אחרים. בוודאי לא בוועדות כאלה שהן דומות. כי גם שם יש יושבי ראש שהם בעלי תפקידים שונים בדימוס. השאלה למה כאן זה - - -?

אנחנו כמובן לא חושבים שזה סמכות מקבילה או כפולה, אלא זה רק בהיעדרו. כדי להתגבר על הקושי הזה אנחנו מציעים שהיושב ראש יודיע על היעדרות - - -

מי זה, ראש הממשלה? חוק יסוד: הממשלה? - - - להודיע על היעדרות - - -

רגע, הוא יודיע על היעדרות.

יודיע לרשם על היעדרות, ואז נפתרה לנו הבעיה.

איך זה נקרא? משהו זמני. איך זה נקרא?

נבצרות.

לא, זה לא נבצרות.

נבצרות.

לא, זה לא נבצרות.

ואז מה? ואז תצטרכו למנות מישהו אחר לאותה תקופה?

ואז החשש של הייעוץ המשפטי לוועדה - - -

לא, אם נניח הוא מודיע על היעדרות של שנה או חצי שנה; נניח שהוא נוסע למחקר באוניברסיטת הרווארד או אני לא יודע מה. אז באותו זמן ימנו מישהו אחר במקומו כיושב ראש, כי הוועדה צריכה לעבוד. אם אתם אומרים שזה מסובך. נכון שזה 14, אבל יש כל מיני דברים ודברי דברים, ואנחנו לא רוצים למשוך. מה עושים אז, במצב כזה?

זאת שאלה נפרדת. אם יושב הראש מעוניין לפרוש מתפקידו כיושב ראש, אולי - - -

לא לפרוש. הוא רוצה מישהו זמני עד שהוא יחזור.

יש אפשרות למנות ממלא מקום ליושב ראש הוועדה.

יש אפשרות?

כן, יש אפשרות. שרת המשפטים ממנה את חברי הוועדה. תמיד יש אפשרות למנות ממלא מקום.

כאן אנחנו לא מדברים על הסיטואציה הזו.

טוב, בואו. אני מציע, בואו נשאיר את זה פתוח. בואו נמשיך הלאה. אחר כך נצטרך לסגור את זה לקראת ההצבעה, אבל זה לא טוב.

אוקיי. רק הערה בעקבות הערה של עורך הדין טל בנד: חשוב להדגיש שההחלטה בבקשות הביניים עצמן, כאשר לא מדובר בהחלטות טכניות, צריכה להתקבל בידי הוועדה ולא בידי היושב ראש ולא הרשם בהיעדרו. ולכן את סעיף (ח) שבתוך תקנה 5א, נצטרך להתייחס אליו.

מר אסא קלינג, כמה פעמים ישבה הוועדה ב-2014?

פעמים בודדות מאחר והמתנו להחלטת בג"ץ, אדוני, ב-2014.

החלטת בג"ץ כוללת? על הכול?

במאי 2014 ניתנה החלטה חשובה של הוועדה. על ההחלטה הזאת הוגשה עתירה לבג"ץ.

לא משנה. אבל בדברים אחרים - - -

בדברים אחרים שהתעוררו בהן שאלות דומות נעצרו ההליכים.

לא שייך - - -. הם יכלו לדון.

כן.

אז כמה פעמים התכנסה הוועדה?

פעם אחת.

וב-2015?

ב-2015 התכנסנו פעם אחת. עכשיו, כאשר אני אומר התכנסנו, זה באופן פיזי שנפגשנו על מנת לדון בתיק, לשמוע תיק או לדון בעניין עקרוני. אני לא מדבר לגבי בקשות ביניים, שיש מספר בקשות בודדות כל חודש. שזה בכתב. זה בקשות בכתב.

אתם מרגישים שזה בסדר שהקימו ועדה שלמעשה מתכנסת פעם אחת רק?

אדוני, אפשר לפתוח את הדיון לגבי הוועדה, אבל שלא יימצא אומר - - -

אני מבין את הרגישות של כולם, ואני בכוונה לא שואל מי עומד בראש הוועדה וכולי, כי אני לא רוצה לדון לגופו של אדם. אני שואל רק אם - - -

לא, חס וחלילה. אין כאן שום רמיזה או אמירה כלשהי כנגד גופו של אדם, כנגד אף פרסונה. חס חלילה. הכוונה היחידה כאן היא באמת, בהינתן ההסדר החקיקתי הקיים, ובלי להעביר ביקורת או - - -

אתה מדבר על הטכני. מה קורה אבל לגבי הדיונים עצמם? איך אפשר שזה פעם בשנה? זה הרי משהו - - -

מאחר וישנן הרבה בקשות בכתב, כפי שעורכת הדין איילת פלדמן ציינה: ישנן בקשות לסילוק על הסף, בקשות מחמת התיישנות, שיכול להיות שאין צורך, אולי, לעיתים, לשמוע את התיקים – כן או לא - - -

אבל לא צריך שוועדה תתכנס כדי לתת תשובה - - -?

אבל היום באמצעים הגלובליים, אדוני, אנחנו מתכנסים בשיחות ועידה בטלפון.

אדוני שאל כמה פעמים התכנסנו. עניתי: בצורה פיזית. אנחנו אכן מדברים ומתקשרים, והוועדה קיימת ופועלת.

ועדה יכולה לקבוע גם בלי לשבת פיזית? כלומר, רק דרך - - -?

ההחלטה בכתב. אנחנו נותנים החלטות בכתב, אדוני.

או דיון טלפוני? דברים כאלו?

אכן. אכן.

חמור מאוד. זה לא טוב.

וכמו שהרשם ציין, הוועדה התכנסה פיזית פעם אחת, באמת כי היה מצב ייחודי שבו הרבה תיקים המתינו לאותה החלטת בג"ץ שמשפיעה על ההליך - - -

בסדר, אבל גמרנו את הבג"ץ. אפילו 2015. אנחנו היום, איך אומרים, התחלנו את אוגוסט.

ההחלטה - - -

ב-2015 ישבתם פעם אחת, אתם אומרים.

פיזית.

החלטת בג"ץ ניתנה בתחילת יולי.

כן. ניתנה לפני חודש בערך.

ב-8 ביולי, אדוני.

כן.

הייתה הצעת חוק של משרד המשפטים שביקשה לבטל את הוועדה הזאת ולהעביר את הסמכויות לפי העניין לגורמים אחרים. וכאן, בוועדת החוקה, חוק ומשפט, לפני שתי כנסות, לא היה רצון לבטל את הוועדה.

רוצים לתת לכם, אבל רוצים שתעבדו.

וטוב שכך.

הרי כל המגמה היא שתעבדו ותעבדו בזריזות.

טוב, בואו נמשיך הלאה. נחזור לזה.

תקנה 183: היום העתק ההחלטה צריך להיות מאושר בידי יושב ראש הוועדה. ההעתק לא צריך להיות מאושר. ההחלטה עצמה היא כמובן החלטה של כל חברי הוועדה יחד.

תקנה 189 – אנחנו כבר עוברים לנושא אחר. לא בוועדות. תקנה 189 מאפשרת לרשם לדרוש סיכום טענות בכתב. היום התקנה אומרת שאם הרשם דרש סיכום טענות, על מי שנדרש לסכם, הוא צריך להגיש את הסיכומים בתוך חודש מיום הדרישה. הקביעה הזאת מעלה קושי לקבוע מועדים ארוכים יותר מחודש וגם קושי לקבוע מועדים קצרים יותר מחודש, ולכן אנחנו הצענו לקבוע שיקול דעת לרשם לקבוע כל מועד בעקבות, הן הערות של הייעוץ המשפטי לוועדה והן הערות של התאחדות התעשיינים, אנחנו מציעים גמישות מסוימת. שהרשם יוכל להורות על כל מועד. ואולם בבקשה לסעד עיקרי בהליך על ריב, למעט בקשה לתיקון פירוט שתקנה 102 חלה עליה, לא יורה הרשם על מועד הקצר מחודש מיום הדרישה.

תסבירי לנו בעברית.

בנושאים שבהם הדיון מורכב, תהיה מגבלת מינימום של חודש להגשת סיכומים, אבל בעניינים שבהם יש סוגיות מצומצמות אנחנו רוצים לשמור על גמישות דיונית, וראוי לאפשר שיקול דעת.

חשוב לציין שבתקנות סדר הדין האזרחי, בתקנה 160, שיקול הדעת לבתי המשפט הוא רחב.

פה שיקול הדעת יהיה למי? לרשם?

כן. אנחנו מדברים על הליכים בפני הרשם. הרשם והיושבים בדין. בתקנות סדר הדין האזרחי אין כל מגבלה.

כלפי מי צריכים לעשות את זה? אני מבין שאם הכול היה נעשה בתום לב, אז אני מניח שלוקח זמן אבל מגישים. אנחנו תמיד חוששים שמה מישהו יש לו אינטרס גם למשוך את הזמן. למי יש פה, בדרך כלל, בדברים האלה אינטרס למשוך זמן?

אנחנו מניחים שהרשם הוא גורם מקצועי. לרשם אין אינטרס למשוך זמן. זה ברור. הרשם הוא גורם מקצועי, והוא רואה, לפי מורכבות התיק הוא מחליט האם לקבוע מועד של חודש, חודשיים או שבועיים, והוא ימשיך לעשות את זה.

חייבים להגיש סיכומים בכתב או שזה רק פריבילגיה של הרשם כשהוא מבקש?

הרשם רשאי לדרוש סיכומים בכתב. אפשר גם לעשות סיכומים בעל פה. בדרך כלל זה בכתב.

אנחנו אומרים שנותנים לו את הסמכות להחליט לפי, אם זה דיון פשוט וכולי ואפשר לעשות את זה ביום אחד, אז הוא - - -

אם זה מאוד פשוט אפשר לעשות סיכומים בעל פה, אבל הכוונה היא שאם מדובר במשהו פשוט והרשם מעוניין בסיכומים בכתב, שהוא לא יהיה כבול לחודש. המטרה היא לייעל.

אבל מצד שני אני גם נותן לו אפשרות גם לתת חודשיים.

נכון. בתיקים מורכבים. נראה לי לא נכון להגביל דרישת מקסימום להגשת סיכום.

כשאתם כותבים לבקשה לסעד עיקרי, אז אתם יכולים רגע להסביר למה אתם מתכוונים שיהיה בתוך המסגרת הזו של הסעד העיקרי שבה זה כן יהיה חודש? ומה זה לא סעד עיקרי בעיניכם? אם תוכלו לתת דוגמאות.

דוגמאות. למשל: התנגדות לפי סעיף 30 לחוק. זה יכול להיות ביטול - - -

מה זה, זה הסעד העיקרי, מה שאת - - -?

זה רוב ההליכים.

רוב ההליכים זה התנגדות. הסעד העיקרי בהתנגדות כזו יהיה או אי מתן הפטנט או מתן הפטנט באופן חלקי. זה יכול להיות, אם עילת ההתנגדות היא לפי סעיף 31(3), כשהמתנגד טוען שהוא בעל ההמצאה, אז הסעד העיקרי יכול להיות לתת את הפטנט למתנגד, למי שהוא בעל ההמצאה בפועל. יש עילות התנגדות בסעיף 31.

עכשיו, הרשם, אתה לוקח בחשבון, מעבר לנושא עצמו, אם הוא נושא סבוך או נושא קצר גם, נניח. אני מבין שבמגרש שלכם גם יש הרבה פעמים התנגדויות של גופים מחוץ לארץ או דברים כאלו. זה גם כן יכול להשפיע על משך הזמן?

בהחלט. כלומר, אם הקביעה נעשית מול הצדדים מבחינת קביעת המועדים, אז ברור שמועלים הקשיים הפרקטיים שיכולים להיות בתיק. בין אם במידה וצריך להיוועץ בלקוחות זרים. הרבה פעמים צריך לתרגם את המסמכים על מנת שתהיה היוועצות עם - - -

ואתה יודע להבחין האם הדיון הוא אמיתי או שכאן יש אינטרס למשוך זמן?

אני רוצה לחשוב שאני יודע להבחין.

הוא יודע. הוא יודע.

אתה תדע לעשות את זה?

אני משתדל לדעת.

למה ליצור את ההבחנה מתקנה 47? תקנה 47 גם מדברת על סיכומים והיא מדברת על חודש.

תקנה 47 מדברת על סיכומים לפני הדיון.

כן, אבל למה זה שזה לפני הדיון או אחרי הדיון זה רלבנטי לעניין הזה?

זה דברים אחרים. מבחינתי זה מסמכים אחרים לגמרי. רק אותה מילה.

אוקיי.

לפני הדיון זה דברים שמכינים בהליך חד צדדי על מנת, באמת, אם הייתה איזושהי התכתבות לקונית עם המבקש, ואני סבור שצריך להבין באמת מה הטענות של המבקש, שיפרט אותן. תקבילי את זה יותר לעיקרי טיעון בערעור בבית משפט. להבדיל, כאן אנחנו מדברים לאחר כל המהלך, לתת לצדדים את האפשרות לסכם את טענותיהם. שוב פעם, כמו בהליך בבית משפט.

אבל זה לא נראה הפוך? זאת אומרת, בתקנה 47, אם זה הדברים הקטנים יותר, כמו שאתה מתאר את זה עכשיו, זה אמור להיות אולי פחות זמן ממה שאתה נותן בתקנה 189. אז למה דווקא את תקנה 189, זו התקנה שאתם רוצים לצמצם בה את המועדים להגשת הסיכומים?

כי אם לאחר ששמעתי את התיק וראיתי שבאמת הפלוגתא מאוד ממוקדת, אז באפשרותי באמת למקד את הצדדים בנקודה אחת שלגביה אני רוצה סיכומים.

אומר גם כן, כפי שיושב ראש הוועדה ציין: הרשם רשאי. איני חייב לקבל סיכומים. ואם אני ארצה סיכומים רק לגבי נקודה מסוימת וגם אגביל את הצדדים בכמות הדפים, דבר שאיני אוהב לעשות; אבל - - - נקודה מסוימת, על מנת באמת שאוכל לתת החלטה - - -

קובע זמן ואחר כך גם אפשר לבקש אורכה?

השכם והערב מקבלים בקשות אורכה.

אפשר, אפשר.

ואתה נותן גם ונותן ונותן ככה? - - - משונה כזה.

כאשר יש בפניי נימוקים וטעמים מבוססים אני משתדל לתת. אני חושב שזה - - -

אם אתה מדבר פה על סיכומים לעניין נקודה מסוימת, אבל אתם כותבים פה - - -

או לעניין הנושא עצמו. הוויכוח שיש.

כן, אבל השאלה אם הנוסח שאתם העברתם; אמרתם שאתם תכתבו: ואולם בבקשה לסעד עיקרי בהליך על ריב, למעט משהו – עורכת הדין איילת פלדמן, אחר כך תסבירי – לא יורה הרשם על מועד הקצר מחודש. איך זה נותן את המענה למה שכרגע אמרת?

הנוסח הזה, אני חושב, זה לאור הקשיים שגברתי העלתה. שאלתם לגבי הרציונל שלנו לבקש - - - את הדבר, אז זה הרציונל שלנו. כרגע, אם אנחנו רוצים להתייחס לדברים נקודתיים, אז זה באמת הנוסח הנוכחי. אני לא יודע לענות לך.

אני פשוט תוהה אם זה ייתן לך את המענה למה שאתה אומר. אם זה בתוך בקשה לסעד עיקרי, וזה שאמרת: אני רוצה סיכום רק על נקודה מאוד קטנה, אבל זה בתוך בקשה לסעד עיקרי. אז אתה לא יכול לדרוש פחות מחודש?

אבל זה לא הסעד העיקרי. בהתייחסות לסעד העיקרי, אז תהיה חובה לדרוש חודש. אבל אם מדובר על נקודה - - -

לא. לא חובה לדרוש חודש. לא פחות מחודש.

לא פחות מחודש.

לא יפחת.

לא פחות מחודש.

אם לא מדובר בסעד העיקרי, אז אפשר יהיה גם פחות.

סליחה שאני זה, אני פשוט לא מצליחה להבין על מה אתם מדברים.

אולי עדיף להסביר לעניין ההחלטה העיקרית. כלומר, סיכומים לצורך מתן החלטה עיקרית, לעומת סיכומים לצורך מתן החלטה שאינה החלטה עיקרית. פשוט אין לנו הגדרה של החלטה עיקרית - - -

מה זו החלטה עיקרית מבחינתכם?

החלטה שמסיימת את ההליך.

יש לנו בחוק, מבחינת הלשון, אפשר להתייחס למונח, למשל, מסעיף 74 לחוק - - -

פשוט אם הייתם יכולים - - - בדיוק מתי אתם רוצים שזה יהיה חודש, מתי רוצים שזה יהיה פחות, ואז אולי יהיה לנו יותר קל.

כאשר מדובר בהחלטה שצפויה לסיים את הדיון בהליך, אז אנחנו נקבע חודש לפחות.

שהליך זה יכול להיות, מה? הליך התנגדות?

זה הליך על ריב. הליך על ריב. התחלתי לתת דוגמאות. זה, למשל: התנגדות. זה, למשל: ביטול. זה, למשל: התנגדות לדרישה לציון שם המציג. יש מגוון של הליכים. אלה רק דוגמאות. זאת לא רשימה ממצה כמובן.

אוקיי.

השאלה מה הולכים להרוויח מהדבר הזה ומהרזולוציות?

על מה הדיון עכשיו?

- - - 89.

כן. אני מסכים עם מה שמר אבי אביטל אמר. שוב פעם, הכוונה כאן היא פשוט לתת לנו דרגת חופש מסוימת, כמובן מבלי לקפח זכותו של אף בעל דין. לנסות לנהל את הדיונים שבפנינו בצורה טיפה יותר יעילה. זה כל העניין. אם זה הופך - - -

אני פשוט - - - מר אסא קלינג, זה נראה קטנוני שלוקח לכם חמש שנים לדון בבקשת פטנט, להכריע בה, שלוש שנים עד שאתם בכלל מתחילים להסתכל עליה, ואתם באים ומדברים עם בעל הדין המסכן, אם יהיה לו עוד שבוע או פחות שבוע להגיש לך סיכומים. זה פשוט נראה, סליחה, זה נראה קצת שאתם מחפשים במקום הלא נכון אולי לקצץ בזמנים. לכן לוקח שלוש שנים להתחיל לבחון בקשה. להוריד לבעל דין שבוע זה פשוט נראה מצחיק.

אני לא חושב שאני צריך להגיד לפרוטוקול את תהליך כתיבת ההחלטה, אבל אולי דווקא כן. אני חושב שגם בחוק בתי המשפט כתוב במפורש שהשופט ייתן את ההחלטה סמוך לאחר שמיעת התיק. יש ערך בלתת את ההחלטה סמוך לאחר שמיעת הדברים, וזה מה שעומד לנגד עינינו.

שוב פעם, כאן הכוונה באמת אך ורק באמת לתת לנו את דרגת החופש, לייעל את ההליך כאשר אנו, לפי שיקול דעתנו, מוצאים לנכון. וגם באותה מידה אני יכול שלא לשמוע סיכומים בכלל.

בואו נשאל ככה: כשאתה נותן אורכה, זאת אומרת כשאתה קובע את הזמן, אתה גם מנמק אותו, את הסיבה, למה פה חודשיים ופה שבועיים?

על פי רוב, לא.

עכשיו, אם נבקש שתנמק וניתן לך את הסמכות, אני אבקש שתנמק אותו, לפרוטוקול אצלכם או למשהו, זה יכביד עליך?

אני חושב שבתקנות, על פי רוב, כאשר מדובר במתן אורכות מבחינת דרישת הנימוק, זה רק במקרים חריגים. כלומר, כאשר אז אתה צריך - - - מיוחדים.

לא, פה כשאתה מבקש סיכומים. לא, אני מדבר כשאתה מבקש סיכומים, כרגע.

יירשמו.

אתה מבקש סיכומים. זו זכותך. ואתה קובע, נניח, למישהו אחד קבעת חודשיים ומי שהגיע היום נתת לו שבועיים. נניח. אז יכול להיות שהסבירו בגלל שהיום היית מרוגז או ההיפך, אתמול היית מרוגז. סתם. או שבאמת, נושא כבד וכולי. השאלה אם אתה בקצרה מסביר? כי אני מנסה לצאת - - -. אני כן רוצה לתת לך את הסמכות לקבוע, אבל בוא נקבל שכשאתה קובע זמן, איך אומרים, מאחר והזמן נע בין אפס לשנה, תכתוב רק את הנימוק.

אדוני, כל הכוונה כאן הייתה לייעל ולא להטיל תשומות - - -

לא, אני שואל אם זה יפריע? זה אני שואל. זה יעמיס עליך?

אז זה מה שאני עונה. אני חושב - - - בהמשך לדיון הקודם שאדוני היה מודאג מהעומס עליי, אז כאן, אדוני, לעניין קביעת זמנים בא ומבקש להטיל תשומות מסוימות, שהנחת הייסוד של כל יושב בדין קובע את הדברים על פי מיטב שיקול דעתו, כאשר בהחלטות המהותיות יש לנו חובת נימוק.

לא, אני אסביר לך למה אני מתכוון: נניח אתה דן ואתה חושב שהנושא הזה הוא נושא כבד שדורש באמת זמן. תכתוב כי הנושא הזה הוא כבד ודורש זמן. נקודה. זה הכול. או זה קצר. לא בגלל שהיום קמת עם מצב רוח כזה או מצב רוח אחר. הרי בראש שלך אתה עושה את זה הרי. כך אני מניח, לכן אני מוכן לתת לך את הסמכות. מה שעובר לך בראש תכתוב. שורה, כמה שורות, כלום. שתי דקות. אצלך לא צריך לקחת יותר. שתי דקות רק שאתה עושה את זה.

אני אסביר לך למה אני - - -: כי אם אני נותן לך סמכות, ובאמת סמכות כי אני סומך עליך, אבל שייראה גם שהשיקול הוא באמת, כמו שאתה אומר עכשיו, וזה בהחלט נכון: יש תיק כבד שהסיכומים שלו לוקחים יותר זמן ויש תיק שהוא גורנישט כזה, שלוקח שתי דקות. זה נכון. רק תכתוב שזו הסיבה. זאת אומרת, אני מנסה לתת דרך כי אני כן רוצה לתת לך את הסמכות.

אולי רק אם זה פחות מחודש הוא יצטרך לנמק?

לא, ואם הוא רוצה שלושה חודשים? אני גם לא רוצה להאריך את זה, אני רוצה לייעל. אבל אני מבין שבאמת צריכים. אנחנו לא נמצאים שם.

אדוני רק צריך לדעת שבהליכים העיקריים, גם אם כתוב היום לא פחות מחודש או חודש, וגם אם יהיה כתוב בעתיד לא פחות מחודש – אין סיכומים בהליכים עיקריים בתוך חודש. אין. המינימום שאני זוכר אולי זה חודשיים. למה? כי זה מורכב. מחכים לתמלול של פרוטוקול - - -

לכן אני מוכן לתת לו את הסמכות ואני לא יכול לקבוע, אבל שיראה רק כתוב, שזו הסיבה.

אם אדוני רוצה שהוא ינמק בכל מקרה של מעל חודש אז הוא ינמק תמיד.

לא לנמק – שלוש שורות, ארבע שורות. מה שעובר לו בראש. אותה סיבה שבגינה הוא נתן חודשיים ואתמול הוא נתן רק שבועיים. כל פעם. למה שבועיים? כי זה תיק פשוט. נקודה.

אז השאלה - - - הפרקטיקה שנהוגה, שזה במרבית המקרים למעלה מחודש, האם נדרש בכלל להיכנס לרזולוציה כזו - - - זה יהיה כך ובמצבים אחרים, מסוימים, זה יהיה אחרת? למה נדרשת הכניסה לרזולוציה הזו?

אולי צריך לנמק רק אם מקצרים ולא בכל מקרה.

אין צורך. אני חושב שאין צורך להיכנס לרזולוציה כזו.

כן. אנחנו אחרי התייעצות קצרה פה, אנחנו נקבל את ההצעה של הייעוץ המשפטי לוועדה ופשוט נקבע בתקנה, בתוך המועד שהורה עליו הרשם, ובלבד שלא יפחת מחודש מיום הדרישה. כמו מה שהציע הייעוץ המשפטי לוועדה מראש.

עד כדי כך זה מפחיד אתכם?

זה פשוט מעמיס וזה חסר - - -

אדוני, איני מחפש סמכויות. הכוונה היא לשפר.

תראה, אני רוצה לשפר ולשפר, אבל אני רק רוצה גם שמאחר וכל כך הרבה מוטל על שיקול הדעת; באמת אני סומך. אם לא הייתי סומך לא הייתי עושה. אבל שווה שגם ייראה. בעוד חצי שנה, שנתיים, יפתחו – למה לזה? למה ליעקב נתת שבועיים ולמוישה נתת שלושה חודשים? בעוד שנתיים-שלוש. אתה זוכר כבר, אתה יודע, פותחים, מסתכלים, כי זה תיק כבד, זה תיק קל. נקודה. בסדר. זה השיקול שבאמת אנחנו מצפים ממך, אבל זה לוקח חצי שנייה לכתוב, ואפילו דפים אתה לא צריך לבזבז הרבה.

מעבר לתשומות, והשאלה באמת מה חובת הנימוק שתוטל ותוגבר לאורך הזמן בהחלטות על ערעורים - - -

על מי? עליך? הנה, נתתי דוגמה.

לא, אני פשוט חושש שנימצא נותנים שירות דב לציבור, בסופו של דבר.

אבל מר אסא קלינג, תשקלו, אולי במקרה כזה, אם הולכים על נוסח שהציע הייעוץ המשפטי, אולי לכתוב למעט בקשה לפי תקנה 5א, ואז אתם שומרים את שיקול הדעת שם.

על פי רוב, אנחנו באמת לא מבקשים סיכומים בבקשות ביניים. אנחנו עוסקים כאן באמת בדברים שהם בקצוות, ולכן לטובת יעילות הדיון, כאן, היום, אני חושב שפשוט אפשר להמשיך, כפי שעורכת הדין איילת פלדמן הציעה. כי אני לא חושב שזה - - -

אתם מעדיפים את זה? את מה שהיא הציעה? מה שאני הצעתי? בבקשה.

אם אפשר למעט את הדברים שאנחנו רוצים, אז אנחנו נשמח. למשל: כמו שהציע עורך הדין טל בנד, אבל - - -

מה זה? אפשר.

אנחנו לא ניסחנו את זה כמו שצריך, אבל מה שאתם רוצים להציע זה שבדברים רציניים או החלטות שבהן מסיימים את ההליך - - -

לא יפחת מחודש, ובדברים קלים מאוד אז יש לכם מנדט לפחות.

אבל אז, אדוני, שוב פעם - - -

אז אתה עושה מה שאני אמרתי, רק אתה מצמיד את זה לחוק במקום למשפט שאתה כותב.

זה בסדר.

לא אכפת לי.

לכן אני לא יודע מה זה רציני ומה זה לא רציני. יבוא בעל דין שלא יהיה מרוצה מהזמן, אמצא את עצמי מנהל איתו דיון על - - -

למה אתה צריך קיים דיון בכלל? דיון אתה יכול לעשות איתו גם אם השיקול הזה עבר לך בראש. הוא ישאל אותך: למה נתת לי שבועיים ואתמול ליעקב נתת חודשיים? אז אתה תסביר לו שהנושא שלך קל. הרי תעשה את זה בין כה וכה וזה עולה לך בראש, אבל איך שאתם רוצים. לא אכפת לי שתכתבו למעט הסעיפים, איך אמרת? סעיף 5א שהוא טכני? אז כאילו אמרתם מה שאני אומר, רק הצמדתם את זה לחוק, לא לשיקול הדעת שלו. בבקשה, איך שאתם רוצים.

לדעתי, הם רוצים יותר מזה: לא רק את סעיף 5א, אלא אתם רוצים כל דבר שהוא לא; אתם קראתם לזה סעד עיקרי, נכון? אז כל דבר שהוא לא סעד עיקרי אתם רוצים שאפשר יהיה פחות זמן - - -

או בשיקול הדעת שלו.

אני חושבת שאולי נסיים ואז אנחנו נעשה הפסקה קצרה כדי להבין מה ההצעות על השולחן.

בסדר. אוקיי. אפשר לקבל, לדעתי. זאת אומרת, הם מדברים על איזושהי הבחנה תכנית.

לא, לא, אני הבנתי בין הדברים.

- - - שבמקום - - -

מה שהם רוצים לעשות זה מה שאני אומר. הוא יצטרך לכתוב - - - נושא כבד. יש לך לא פחות מחודש. זה דברים טכניים או קלים. אתה יכול גם פחות.

כן - - -

אבל זה מה שאני גם אמרתי לו, רק הוא רוצה להצמיד את זה לחוק. בבקשה.

טוב, בואו נמשיך הלאה.

תקנה 190א: הוספת האפשרות להגיש מסמכים בהגשה אלקטרונית וכן בפקס, בעצם מביאה לתוצאה שיש ראיות שיוגש עותק אלקטרוני שלהן, ולכן אנחנו רוצים לאפשר לרשם לדרוש את המקור במקרים שהוא מוצא לנכון.

תקנה 191 מסדירה את המועד להגשת ערעור על החלטות הרשם. אנחנו מעוניינים להשוות את המועד להגשת ערעור למועדים לפי תקנות סדר דין אזרחי: במקום חודשיים להגשת ערעור יהיו 45 ימים.

חשוב להדגיש שלפי לשון התקנה, גם היום זו החלטה שניתן לערער עליה, ולכן מדובר בקיצור המועד להגשת ערעור בזכות. המועד להגיש בקשת רשות ערעור יישאר 30 ימים כמו שהוא היום, לפי תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, שהיא תקנה שיורית.

תקנה 102 – זה תיקון טעות. יש הפנייה לתוספת הראשונה במקום לתוספת השנייה. אנחנו מתקנים. התוספת הראשונה כוללת מספר טפסים. אנחנו מבטלים את הטופס הראשון. זה נובע מתיקונים שעשינו לפני כן.

כאן אנחנו מגיעים לתיקון לתוספת השנייה, שהתוספת השנייה כוללת את האגרות שנגבות ברשות הפטנטים.

התיקון הראשון הוא תיקון טכני – הוספנו הפנייה לתקנה 102 כיוון שתיקנו אותה לפני כן.

אנחנו מעוניינים לתת הנחה למוסדות להשכלה גבוהה ולחברות יישום שבבעלותן. אותה הנחה שניתנת היום למבקשים פרטיים או לחברות קטנות, הנחה בגובה של 40% מאגרת ההגשה תינתן - - -

אז למי אין את ההנחה הזאת?

לחברות גדולות בעיקר. וכן אנחנו רוצים להוסיף - - -

המועצה להשכלה גבוהה, הכוונה כל אוניברסיטה בנפרד? מה זה המועצה להשכלה גבוהה?

מוסד שהוכר. מוסד מוכר.

זה מוסד שהוכר לפי סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה.

בסדר. זאת אומרת, כל אוניברסיטה - - -

בוודאי. כן. מוסדות שהוכרו לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה אלה מוסדות - - -

למרות שזה חברות פרטיות, כאילו. האוניברסיטאות הקימו את זה כחברות פרטיות ומשם הם עושים את - - -

נכון. כן. לאוניברסיטאות יש חברות למסחור טכנולוגיה.

כמה באמת בקשות כאלה האוניברסיטאות מגישות או חברות היישום שלהן?

לא יודע. צריך להיות, לא? מכון ויצמן או זה לא מגישים?

מהמגישים המובילים בישראל.

התיקון הזה אושר כמובן בידי משרד האוצר וועדת האגרות הבין-משרדית.

עכשיו, סגנית הרשם הפנתה את תשומת ליבנו שהנושא הזה של ההנחה לא מופיע רק בפרט מספר 1 אלא גם בפרט מספר 10 בתקנות, ולכן צריך לעשות הנחה מקבילה. פרט 1 מדבר על - - -

אתם צריכים לעשות רוחבי. איפה שזה רלוונטי צריכים לשנות באותו זה. זה בסדר. אתם תעשו ביחד.

מה זה תקנה 10? היא כמו תקנה 1?

פרט 1 הוא אגרת הגשה ופרט 10 זה אגרת קיבול. לאחר שהבוחן החליט שהפטנט כשיר לרישום, צריך לשלם אגרה עבור קיבול הבקשה.

אבל זה לא אותו דבר כמו אגרת בקשה. אז השאלה אם אתם צריכים ללכת לשר האוצר על זה שוב פעם? אתם צריכים ללכת לוועדת האגרות שוב פעם?

זה אותו נושא. זה אותו נושא של האגרה.

רגע, הנושא הראשון זה 2,000 שקל, מזה 40% הנחה, נכון?

נכון.

עכשיו, מה זה הנושא השני?

700 שקל.

זה עוד הנחה. זאת אומרת, זה משהו שאתם צריכים - - -

זה עוד הנחה. נכון. זאת שאלה שאנחנו נבדוק אם נדרש אישור שר האוצר. ככלל, כאשר מדובר בתיקון שהוא באותו נושא שכבר אושר בידי ועדת האגרות הבין-משרדית – לא צריך אישור. זה דבר שאני יכולה לבדוק אותו, אבל כאן זה נובע. זה עולה - - -

בדיון הקודם היא הייתה אצלנו.

- - - הנחה גבוהה יותר ממה - - -

לא, זו אותה הנחה, אותה הנחה, רק בשני מקומות שונים.

כן, אז את מקבלת 40% מ-2,000 שקל, ועכשיו את אומרת - - -

40% מ-2,000 שקל ו-40% מ-700 שקל.

ה-40% מה-700 שקל זה לא משהו - - -

נכון, אבל לוועדת החוקה, חוק ומשפט יש כמובן מנדט לעשות שינוי כאשר מדובר באותו נושא.

אם אפשר להקל, זה בסדר.

רק שמת לב שכבר ניתנת היום הנחה על פרט 10 למבקשים פרטיים.

כן. בפרט 10 יש הנחה מקבילה למבקשים פרטיים. אנחנו פשוט מבקשים את אותה הנחה של המוסדות להשכלה גבוהה גם בפרט 10. זו פשוט השמטה מפה. זה היה אמור להיות גם בפרט 10.

בסדר.

אם כבר מדברים על השמטות, אז אני רציתי לשאול אתכם לגבי פרט 5.

כן. פרט 5 היה אמור להיות מקביל באופן מלא לפרט 3. הייתה אמורה להופיע בו האמירה ש"במספר עמודים לא יימנו רצפים גנטיים". לא הייתה כוונה לעשות אגרה שונה לבקשה לאומית או לבקשה שנכנסת לשלב לאומי, ואכן זו צריכה להיות אגרה אחידה.

אז אם זו השמטה מבחינתכם, אז אנחנו נוסיף את הסיפא שישנה בפרט 3 לפרט 5.

כן.

"במספר העמודים לא יימנו רצפים גנטיים".

כן.

אכן.

כן.

בסדר.

עכשיו, רצפים גנטיים זה הכוונה, את כל הגנום האנושי? כלומר, את כל הספר השמן הזה? או מה זה? אני לא יודע איך זה בא. זו הכוונה?

כן, אבל על זה לא משלמים עמלה.

אז כאילו זה תמיד מצורף, אוטומטית, ועל זה לא משלמים.

זה מצורף - - - למתאימים לפי הנושא של בקשת דיבידנד, לא מצורף תמיד. מצורף רק מה שנדרש לצורך אותה בקשה.

הוראות תחילה, תחולה?

הוראת תחילה ותחולה: אנחנו מבקשים לדחות את התחילה מ-30 יום ל-60 ימים.

של כל התקנות?

של כל התקנות, כן. והתקנה שמחייבת מייצגים וחברות להגיש מסמכים באתר ההגשה, היא תתחיל רק שישה חודשים מיום התחילה. זאת אומרת, 60 ימים פלוס שישה חודשים. בתקופת - - -

רגע, עוד פעם, למה שישה חודשים? לא שמעתי.

דיברנו בתחילת הדיון הקודם שיהיו גורמים שיהיו מחויבים להגיש מסמכים בהגשה אלקטרונית. החובה הזאת תיכנס לתוקף רק חצי שנה לאחר שהתקנות נכנסות לתוקף. בחצי השנה הראשונה כל הציבור יהיה רשאי להגיש בנייר או בהגשה אלקטרונית כחלופה, ורק חצי שנה אחר כך תיכנס לתוקף החובה להגיש באתר ההגשה.

וסעיף ג' להוראת התחילה והתחולה מתייחס - - -

שפה אתם אומרים שאנחנו יוצאים מתוך הנחה שמי שכבר יש לו איזה פטנט אז הוא בטח גם יודע להפעיל מחשב או אינטרנט.

לא מי שיש לו פטנט, אלא מדובר בחברות שיש להן, בדרך כלל, עורכי פטנטים - - -

מה זה "חברות"? סנדלר המציא פטנט תוך כדי עבודה, איזה פטנט מיוחד, נניח.

אז הוא לא יהיה חייב - - -

אז הוא לא יהיה חייב, כי הוא אדם פרטי.

הנה, דוגמה: אני אגיש בקשה, ואין לי מחשב, נכון?

לא, אבל יש.

אז אין לי כי אני לא עובד איתו. אז איך אני אגיש אותו?

אדוני אדם פרטי ויוכל להגיש בנייר.

לחצי שנה. אבל מה קורה אחרי חצי שנה?

אנשים פרטיים יוכלו להגיש בנייר תמיד.

כל הזמן.

כל הזמן. חצי השנה - - -

נועדה רק לחברות הגדולות שיתארגנו.

חברות גדולות ומייצגים.

שטבע תתארגן להגיש דרך המחשב ולא בכתב.

נכון. חברות גדולות ומייצגים גם: עורכי דין ועורכי פטנטים שזה עיסוקם. רק הם - - -

אז הם צריכים חצי שנה להתארגן על זה. טוב, בסדר.

והוראת התחילה האחרונה מתייחסת לנושא של קיצור מועד הערעור. אנחנו מחילים את קיצור מועד הערעור רק לגבי החלטות שיינתנו ביום התחילה או אחריו.

כמובן.

טוב, נשארנו לנו רק שני הנושאים.

אני ברשותך רק רוצה לחזור אחורה שנייה אחת לאיזשהו סעיף שככה עבר ולא שמנו לב אליו: סעיף 191 שבו מדובר על קיצור משך הזמן להגשת ערעורים. אני בכל זאת רוצה להציג את העמדה של אגודת עורכי הפטנטים, שאנחנו מתנגדים לקיצור הזה, כיוון שפה ישנו עניין שהקיצור הזה יכול לפגוע ביכולת של המגישים, בעיקרם מגישים מחוץ לארץ, להגיש ערעורים פוטנציאליים.

עוד פעם, מה הבקשה שם?

הבקשה מדברת על קיצור משך הזמן להגשת ערעור מחודשיים ל-45 יום. והעניין לכאן שנושא הפטנטים הוא בדרך כלל נושא סבוך ומורכב. ערעורים שמוגשים מוגשים בדרך כלל בתחומים טכנולוגיים שישנם לפעמים הרבה תשומות שיש להשקיע בהגשת מסמכים מהסוג הזה, ולכן אנחנו - - -

רגע, והערעור שאתה מדבר עליו זה ערעור על עצם הפתיחה? כי אני לא זוכר. או רק אחרי שיש החלטה של - - -

ערעור על כל החלטה שישנה.

של הרשם.

של הרשם. ערעור על כל החלטה של הרשם - - -

החלטה של הרשם או החלטה של הבוחן? של הרשם או של הבוחן?

לא, רק של הרשם. עכשיו אנחנו בשלב הסופי, הרשם קיבל את ההחלטה, ועכשיו, השלב הבא זה להגיע לבית המשפט. עד היום היו 60 ימים. הם מציעים לקצר את זה ל-45, כמו בסדר דין אזרחי.

נאמר ככה: יש טעם בדבריך. רק מצד שני זה - - -

יש פה איזשהו יישור קו - - -

אני אסביר לך למה: מאחר והדיון הזה כבר נמשך חמש שנים, עד שהגיעו כבר לשלב הזה; זאת אומרת, אז אותה חברה בחוץ לארץ, הרי לא פתאום היום נפל עליה משהו: תשמע, יש פטנט, הורג אותנו, אנחנו צריכים להתנגד. היא כבר חמש שנים מלווה, מרחוק אפילו, מלווה את כל התהליך הזה. זאת אומרת, בשבילה זה לא משהו שנפל עליה עכשיו, והיא צריכה התארגנות ולהכין את הכול. אז לכן, אני מניח שחברה, גם בחברה בחוץ לארץ, אם היא עוקבת אחרי הדברים - - -

יש בהחלט טעם בטיעון הזה. השאלה מה משיגים עם הקיצור הזה מלבד זה שכאן הופכים את זה ליותר קשה קצת. אני לא נכנס למקרים ספציפיים כאן ולמצבים ספציפיים - - - בעיקרון, אבל - - -

אני יודע. אני מסכים. יש כאן כל כך הרבה תהליכים, וכל תהליך יש לו זמן וזמן וזמן. כל העסק הזה הוא ככה, לא כל כך זה. כל העיכובים האלה או כל הזמנים האלה יוצרים אי ודאות גדולה שלהערכתי היא לא טובה לשני הצדדים. לשני הצדדים.

כן, אבל זאת נקודת קצה. זאת אומרת, once התקבלה החלטה של רשם – זו האפשרות לקבל החלטה אם הולכים קדימה בערעור ולשים את - - - את ההליך הזה.

יש לכם איזו סיבה – זאת אומרת, בין חודשיים ל-45 יום?

אנחנו חושבים שהפחתה של 15 ימים היא לא פוגעת בזכות הגישה לערכאות. היום יש חוסר אחידות בעניין המועדים לערעור על החלטות רשם. רשם הפטנטים נותן החלטות מכוח ארבעה חוקים שונים: פקודת המדגמים, חוק הפטנטים, פקודת סימני המסחר וחוק להגנת - - -. היום שניים מדברי החקיקה האלה קובעים ערעור של 30 יום ושניים מדברי החקיקה קובעים ערעור של חודשיים. אנחנו פשוט רוצים לאחד את כל המועדים על החלטות הרשם. אנחנו לא מקצרים רק פטנטים. התכנון של משרד המשפטים הוא לאחד את כל המועדים ל-45 ימים. כלומר, להאריך בסימני מסחר ובמדגמים ולקצר בפטנטים. זה מה שאנחנו עושים כאן, וגם לפי חוק - - -, ולעשות מועד אחיד כמו בתקנות סדר הדין האזרחי. חוסר אחידות עשוי לבלבל את הציבור, ואנחנו חושבים שיש יתרון רב להשוואת המועדים.

טוב. בסדר. השוואת מועדים זה דבר - - -. בסדר. אתה מרגיש שזה ממש - - -

אמרתי, יישור קו אל מול סדר הדין האזרחי זה בסדר. זו מטרה אולי בפני עצמה. לא מקודשת אבל מטרה. אבל מצד שני צריך להזכיר שנושא הפטנטים והגשת הערר בתחום הזה הוא כנראה לא - - - מבחינת המורכבות הטכנית והתשומות למה שנדרש בנושא של סימני מסחר - - -

אבל גם בתיקי בתי משפט, הרי אותן חברות זרות מדיינות גם במערכת בתי המשפט ושם יש להן 45 ימים. וגם שם, אם יש לקוח זר צריך לתרגם לו את ההחלטה. מדיינות, ובבתי המשפט יש תיקים מורכבים גם כשהם כוללים רק צדדים ישראלים. ואם קורה מצב חריג שבו - - -

בואו נאמר, הניסיון שיש לכם, על הנושא הזה היו כבר עררים, התנגדויות או איך שנקרא לזה, מקבוצות או מאנשים, מחברות מחוץ לארץ? היו כבר?

יש ערעורים על החלטות רשם. אני לא יודעת להגיד את ההתפלגות של ערעורים מטעם ישראלים או מטעם זרים.

אתם יודעים. מה אתם לא יודעים להבחין אם זו חברה ישראלית או לא?

יכולים להבחין - - -

אז אני שואל: יש כבר? ואנשים עמדו במטלות? או כמה זמן לקח? או איך זה הולך? אני לא חי את העולם הזה כדי לדעת, אבל בהנחה שחברה לא רוצה למשוך, אז 45 ימים זה זמן מספיק?

אנחנו סבורים שכן.

ויש לכם במציאות, בפועל, בחמש השנים האחרונות, כבר קרו כאלה דברים, והגישו תוך 45 יום או תוך חודשיים או שבוע? איך זה הלך?

טבע האדם הוא שכשיש לו חודשיים - - -

אף אחד לא מגיש לפני הזמן, אדוני.

כן. יש לו חודשיים, הוא יגיש - - -

מה, מחכים עד היום האחרון?

תמיד.

יומיים, שלושה.

ובכל מקרה צריך גם לזכור שתקנות סדר הדין האזרחי עצמן מבנות בתוכן את האפשרות לקבל הארכת מועד. אם חברה זרה רואה שהיא נתקלת בקשיים, אפשר לבקש להאריך מועד להגשת ערעור.

- - - אפשר להגיד על שיהוי ולבטל את ההתנגדות? כמו שהיה - - -

לא, השיהוי זה במנהלי. הם לקחו את זה מתוך תקנות - --

כן, כשהיה גם. שיהוי אתה רואה שהוא מגיש את זה ביום האחרון, סימן שהוא משך זמן.

אבל אדוני, זה לוקח זמן. זה לא שהערעור מוכן ואנשים מחכים איתו. אנשים לא מכינים את הערעור - - -

טוב, רבותיי, שני הנושאים – איך אנחנו מתקדמים עם זה?

מה הייתה ההצעה שלכם בתקנה 189?

אני חושבת שהדברים כאן לא היו ברורים - - - על השולחן.

אדוני, מה שאני רציתי לומר זה מאוד קצר: אני פשוט התבקשתי על ידי התאחדות התעשיינים - - - בנייר העמדה שלנו אנחנו כתבנו שהנושא של תקנה 191, כמו הנושא של תקנה 189, הם נושאים חדשים. לא התגבשה הדעה לגביהם. ואני הצבעתי בנייר העמדה על הקושי שדיבר עליו חברי כאן מבחינת המועד להגשת הערעור. לאחר הזמן שאדוני נתן לנו, מיום חמישי האחרון ועד היום, נעשתה איזושהי בדיקה פנימית, ועמדת התאחדות התעשיינים תומכת בתיקון המוצע לתקנה 191. לגבי תקנה 189 – הנוסח שהוצע כאן על ידי עורכת הדין איילת פלדמן בתחילת היום הוא נוסח שמקובל עלינו. זה בהמשך לשיחות שלנו.

אוקיי. שהנושא של סעד עיקרי, אם זה בקשה לסעד עיקרי זה יהיה - - -

כן. כן. כן.

אוקיי, מה אנחנו מסכמים?

אנחנו נקבל את הערות הוועדה, הן לגבי תקנה 180א – שאלת ההיעדרות של יושב ראש הוועדה. הסמכות תישאר יושב ראש הוועדה. וגם בתקנה 189 - - -

תקנה 180א ותקנה 181.

כן.

וגם בתקנה 189, ובלבד שלא יפחת מחודש מיום הדרישה.

אתם לא רוצים להכניס שום פרט?

לא.

לי לא אכפת אם הייתם מכניסים פרט.

לא.

לא.

לא רוצים לסייג את זה? כי זה בסדר, הסיוג שהצגתי, רק באיזושהי דרך - - -

כי מבחינתי, אם זה על דברים טכניים לא אכפת לי. לא?

לא.

לא.

טוב. בסדר.

אוקיי, אז מה אנחנו בכל אופן נעשה רק עם הוועדה? כי אני מבין שהוועדה, איך אומרים, מפאת היעדרות ממושכת - - -

אמרנו שאנחנו מקבלים. הסמכות תהיה ליושב ראש הוועדה בלבד.

לא, הפוך. עכשיו אני שואל אבל הפוך: מאחר והוועדה מתכנסת רק פעם בשנה. אני מניח שחלק מזה זה בגלל היעדרות היושב ראש. ושוב, אנחנו מדברים על "עיוור", כי - - -

לא, לא - - -

לא, לא, הוועדה - - -

ואגב הבג"ץ, אדוני, היא תתכנס ויהיו לה עוד הליכים והכול יהיה בסדר.

כן.

שיהיה ברור, הייתה כאן הצעה לשיפור. הוועדה פועלת. פיזית היא התכנסה פעם אחת. כפי שציינתי כבר לפרוטוקול, הוועדה פועלת ועובדת ונותנת החלטות בכתב: בין בהתכנסות טלפונית, בין בהתכתבויות באימייל. כולנו עובדים בדבר הזה ומוציאים החלטות ביניים. הייתה כאן הצעה שחשבנו שנצליח לשפר. אני מבין שישנן השגות. אנחנו נמשיך. והיושב ראש - - -

טוב, אז זהו, אז אנחנו צריכים להצביע על אישור הצו. טוב, אז אנחנו רוצים לאשר את תקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות) (תיקון מס' 2), התשע"ה-2015, בעניין הגשה אלקטרונית של מסמכים לרשות הפטנטים ונושאים נוספים. וזה אני אומר בלי קשר לדיון האמיתי שנצטרך לעשות: איך אנחנו מביאים את כל ההליך הזה מחמש שנים; עכשיו אני מבין שזה צחוק – חמש שנים. זה לפחות שבע או שמונה או תשע שנים.

רק במקרים של התנגדויות, אדוני. 42 בקשות מתוך 4,000.

כן. ואני מבין מעורך הדין טל בנד שבטח יש הרבה מאוד התנגדויות תמיד. אם יש - - -

כפי שציינתי, 42 התנגדויות על 4,000 פטנטים שניתנו, אדוני.

אחוז אחד.

אוקיי. בכל אופן, אבל חמש שנים ודאי, ואנחנו מאוד רוצים לקצר ולקצר לטובת כולם. ומצאנו פטנט, ואני ארשום אותו כפטנט: איך אפשר לקצר כשכולם מרוויחים. כולם. אפילו משרד האוצר. נכון? אז זה פטנט טוב, ואנחנו נעשה על זה ישיבה נפרדת.

אוקיי, מי בעד לאשר את התקנות עם כל התוספות וכל השינויים שעשינו כאן? מי בעד, ירים את ידו.

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

תקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות) (תיקון מס' 2), התשע"ה-2015, נתקבלו.

טוב, אושר פה אחד.

רבותיי, שיהיה בהצלחה, שיהיה לכם בהצלחה, ולזרז כמה שאפשר.

הישיבה ננעלה בשעה 15:13.