הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 46

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ו באב התשע"ה (11 באוגוסט 2015), שעה 12:00

אי שיבוץ תלמידות בבי"ס ובסמינרים בערים חרדיות.

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

ענת ברקו

מאיר שמעוני - מנהל מחוז ירושלים-מנח"י והחרדי, משרד החינוך

פארס טויל - מנהל אגף רישוי, משרד החינוך

יפה ישר - מפקחת מרכזת מחוז מנח"י, משרד החינוך

דודי כהן - מנהל אגף אכיפה, משרד החינוך

רחל סולימן - מפקחת כוללת עי"ס, משרד החינוך

לירון ספרד - עוזר ראשי ליועצת המשפטית, משרד החינוך

לירן שפיגל - ממונה יעוץ משפטי מחוז חרדי, משרד החינוך

צביקה כהן

_

סגן ראש עיר ירושלים

א. גרשון בינט - מ"מ מנהל האגף לחינוך חרדי, עיריית ירושלים

ברוך הלפגוט

_

סגן מנהל מנת"ת, עיריית ירושלים

ישראל פרוש - ראש עיריית אלעד

דבורה בידרמן - מנהלת מח' בי"ס ותיכונים עיריית אלעד, עיריות

יהודה עוביידי - ס' ראש עיריית ביתר עילית

ישראל תיק - מנהל אגף החינוך, עיריית ביתר עילית

רונית רענן - מנהלת אגף החינוך, עיריית בית שמש

שמעון בן שושן - הורה מבית-שמש

יואב ללום - מנכ"ל עמותת "נוער כהלכה"

עופר מגזניק - עורך הדין שהגיש את העתירה נ' משרד החינוך

קרן רז מורג - עו"ד, מייצגת מוסדות

עמוס לאור - מתמחה בלשכה המשפטית, האגודה לזכויות האזרח

ורדית רוזנבלום - עו"ד, מעורבות

יעקב ריבלין - כתב פרלמנטרי

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חנה כהן

אי שיבוץ תלמידות בבי"ס ובסמינרים בערים חרדיות

צהרים טובים לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 11 באוגוסט 2015, כ"ו באב התשע"ה. הנושא על סדר היום: אי שיבוץ תלמידות בבתי-ספר ובסמינרים בערים חרדיות. שלום לכולם. כנראה שהנושא כואב רק למי שמכאיבים לו, ואלה שמכאיבים בעצמם – כנראה לא בוער בהם, כי אם היה בוער הם לא היו מכאיבים לאחרים. אני לא רואה את הנוכחות שלהם, אולי נדון אותם לכף זכות, אולי פקקים, אולי הם בדרך, אבל זה לא ימנע מאיתנו לקיים את הדיון, להגיע לסיכומים ולתבוע את הפתרונות הראויים גם בהיעדרם.

ידוע שחוק זכויות התלמיד אוסר להפלות תלמידים מסיבות כאלה ואחרות, ובטח לא על רקע עדתי ובטח ובטח ללא סיבה מוצדקת. אני בכוונה לא רוצה לומר מה הסיבות החדשות שנוצרו השנה הזאת, כדי לא למקד את הדיון אך ורק בזה. בכלל אפליה. לא רציתי, מבחירה, שהדיון יתמקד דווקא בעיר אלעד לאור הבעיה שנוצרה באלעד, כי אפליה כשלעצמה היא אפליה בעייתית מאוד. אני מצר על כך, ואמרתי זאת, שלא ייתכן שמערכת החינוך הכללית מצהירה – לפחות - על רצונה בשילוב, על מדיניות השילוב, לדחוף קצת את החלש קדימה, לסייע בידו, אבל במערכת החינוך החרדית שנה אחר שנה אנחנו מתבזים בשמם של אותם מנהלי מוסדות שבוחרים לעשות את מה שהם עושים. הייתי אומר להם לחשוב על זה כשהם מסתכלים על פניהם המאירות והמדושנות של בנותיהם ובניהם, או כשהם מסתכלים על עצמם במראה, ויחשבו על אותם הורים שלא יכולים להסתכל בפני ילדיהם, בפני בתם ששבוע וחצי-שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים אינה יודעת מה קורה איתה והיא גם חווה כל יום לפחות ארבע חמש שאלות מציקות כאלה מהחברות: נו, איפה תהיי השנה? מה, עוד לא קיבלו אותך? התחושה הזאת של הנדחוּת – מי ייתן את הדין על זה? אנחנו מדברים באוכלוסיה מאמינה.

מי נתן להם את הרשות הזאת לרמוס את כבודם, את עתידם של אותם ילדים? באיזו זכות? באיזו זכות הם נטלו לעצמם את הרשות הזאת, את הזכות הזאת לנהל מוסד חינוכי או לחנך בכלל ילדי ישראל?

אני מקווה שאני שואל את השאלות האלה באוויר, ויספקו תשובות כך שהשאלות שלי יהיו מיותרות.

נציגי משרד החינוך נמצאים איתנו כאן? כן. עיריית בית-שמש? יפה. עיריית ירושלים? ביתר עילית? ראיתי קודם את סגן ראש העיר.

היה. סגן ראש העיר של ירושלים חטף אותו. שניהם בחוץ.

בסוף הדברים נתייחס לאותם ראשי רשויות שלא הגיעו. אני מקדם בברכה את חברת הכנסת מירב בן ארי, שלא הרגשתי שנכנסה, ואת סגן ראש עיריית ירושלים.

היועצת המשפטית של הוועדה אומרת לי שישנו בג"ץ שתלוי ועומד לגבי אלעד. כמשפטנים בוודאי ידוע לכם שלא נוכל לדון בסוגיות משפטיות, אבל לא נוכל להתעלם מסוגיית האפליה.

אנחנו מתורגלים.

מאחר שנציג עיריית ירושלים נמצא פה, הייתי מבקש לשמוע ממנו סקירה איך העירייה מתמודדת עם סוגיית רישום הבנות – ואני מדגיש, הספרדיות לפחות. יכול להיות שתצוץ הבעיה, כפי שצצה באלעד, לגבי אוכלוסיות נוספות. אם יש כאן הורים או מנהלי מוסדות, אני מבקש שיודיעו לי כדי שאתן להם את רשות הדיבור.

אני מייצגת מוסדות.

אני הורה מבית-שמש.

נציג עיריית ירושלים, צביקה כהן, בבקשה.

תודה על האפשרות להעלות את הנושא הזה גבוה ככל שאפשר. אני אומר מספר מילים ברמת תעודת הזהות של ירושלים, כדי שנדע על מה מדובר, ועוד כמה מילים לאחר מכן. בשנה הזאת מסיימות אצלנו 2,558 תלמידות; יש כ-41 מוסדות על-יסודיים שמתחלקים להטרוגניים והומוגניים; יש כ-2,000 בנות שלומדות במוסדות הטרוגניים ועוד 500 בנות שלומדות במוסדות של חסידים וכד'.

הטיפול שלנו מתחיל מיד למחרת סגירת הרישום, שזה בערך בראש חודש אדר. מחוץ למערכת נשארות כ-500 בנות שלא הצליחו להיכנס באופן טבעי במהלכים האלה.

זה נתון סטטי שחוזר על עצמו כל שנה?

בגדול.

זה נתון שמשתפר משנה לשנה.

בהחלט. החלק הדרמטי במספר הזה יאמר לכם הכל – אם אני מחלק 500 בנות לקבוצה א', ב', ג', על פי נתונים שמקבלים ממוסדות החינוך היסודיים, אתם תלמדו שבבנות המצוינות, אלה שלא מתקבלות - - -

ה-500 שאתה מדבר עליהן, הן בעיקר ספרדיות?

מאותן 500 בנות שלא התקבלו, אם אתה מחלק אותן לקבוצה א' - - -

כדי לסבר את האוזן לטובת החברים בדיון פה – כשאתה אומר ראש חודש אדר, זה בסביבות חודשים פברואר-מרץ.

אחוזים גבוהים מאוד מאוד מאותן בנות שנותרו ללא תשובות, הגם שהן בנות מצוינות, הן בנות ספרדיות.

אנחנו מתחילים את הטיפול מיד בתאריך האמור וכ-100 בנות מגיעות לסוף השנה לרמת שיבוצים, הן נכנסות בשיבוץ לתוך בתי-הספר.

מה קורה עם ה-400 הנותרות?

אנחנו מטפלים מול בתי-הספר ובסוף בסוף, לקראת סוף השנה, נשארות לנו 100 בנות.

מה זה "סוף השנה"?

סוף שנת הלימודים, לא בחופש הגדול. אנחנו גומרים שיבוצים לפני תום שנת הלימודים ומעבירים למוסדות את הרשימות עם העתק להורים, וכך העסק מתחיל להתגלגל.

למשל, השנה ראוי לציין – ברמה השלילית – בית-ספר "בית יעקב" הישן, "מכון בית-יעקב לבנות" - - -

שרנסקי.

זה מיותר. תנו לו.

ב"מכון בית-יעקב למורות", בית-הספר הישן בירושלים, המוגדר כ"ישן", אחד מבתי-הספר הגדולים, שיבצנו כ-34 בנות.

כמה תלמידות יש בסמינר הזה?

כ-3,000.

כמה זה שיבוץ של 30 באחוזים? אם אני יודע טוב – זה אחוז, אפילו פחות מאחוז.

מכל מקום, רבותי, אני דווקא מעלה אותו כציון. אנחנו נמצאים איתו באמצע צומת וראוי שתדעו ששיבצנו שם כ-35 בנות, קיבלנו סירוב לגבי 21 בנות. חזרנו על השיבוץ וההעתק נמצא במשרד החינוך.

מה זה אומר מבחינתך? כשאתה שיבצת והחזרת את זה למשרד החינוך, מבחינתך הטיפול בבנות האלה הסתיים והסמינר יהיה חייב לקבל את זה על-פי משרד החינוך?

הטיפול בבנות עבר מאותו רגע למשרדו של מנהל המחוז בירושלים. אגב, הוא ראוי לציון לשבח.

הוא יהיה פה בהמשך, תציין את זה כשהוא יהיה נוכח. עובדיו פה.

האמן לי, יש לו פה אוזניים. הוא ראוי לציון לשבח, הוא משתף פעולה באופן מלא והולך איתנו יד ביד בתהליך הזה. הוא ראוי לציון לשבח.

מהניסיון שלך מהשנה שעברה, אותן 21 שהוחזרו, התעקשתם והחזרתם לטיפול משרד החינוך, מה יקרה איתן בסוף?

הן יהיו בתוך "הישן". הן יוזמנו לשימוע בימים הקרובים ולאחר מכן יוחזרו חזרה, בעזרת השם, לתוככי אותו בית-ספר.

אני אומר עוד מספר מילים על ה"תעודת זהות" שלנו. יש לנו כעשרה בתי-ספר הטרוגניים שמבוקשים בירושלים, מתוכם חמישה מבוקשים מאוד. בתי-ספר אלה מאכלסים כ-1,240 בנות, ושאר בתי-הספר פחות או יותר.

שמעתי בתקשורת שעושים הפגנות על הדוחק בכיתות, הפגנות "הסרדינים - - -

"מחאת הסרדינים". היא נפתרה בחלקה הרבה בזכות ועדה זו.

בסקטור החרדי בירושלים תוכל למצוא 40 עד 50 בנות בכיתה אחת. זה חלק מהבעיה, חוץ מאותן נקודות שהזכרתי קודם, ספרדיות וכו'. משרד החינוך אמנם בונה, אבל זה בטיפין – 50 כיתות בירושלים בגלובלי - - -

לאור מה שאתה אומר, עומדת למוסד הזכות לא לאשר תלמידה אם הוא מוכיח לך שבכיתה יש יותר מ-40 או ממה שנקבע?

לא הייתי רוצה להיות בנקודה הזאת בדיון הזה, כדי לא לתת חלילה איזושהי מטרייה לאותם מוסדות שמסרבים, בשל העובדה שהשנה הקריטריון לכניסה הוא אותו קריטריון שהוכח בשנה שעברה. קלטת בשנה שעברה 40 בנות, תקלוט אותן גם השנה. אנחנו גם מציעים לאותם מוסדות, היכן שיש לנו תקלה ואנחנו יודעים שהם קצת צודקים, אפילו להניח איזשהו מבנה יביל בחצר או לסגור מבנה כזה או אחר באותם מבואות.

העירייה גמישה.

העירייה גם מציעה כ-150,000 שקלים לכל מוסד שפותח כיתה חדשה, כך שעיריית ירושלים בסדר גמור בנושא הזה.

מתמרצת.

אני אומר מספר מילים מעבר לנתונים העובדתיים שנתתי על ירושלים. יש הבדל מהותי בין הבנים – תלמודי תורה ומוסדות חינוך – לבין הבנות. אצל הבנות יש את החינוך העצמאי – כיתות א'-ח', שם מסתובבים נכון להיום בתהליכים של בין 60% ל-40%, חדשות מרעישות לאותם ראשי מוסדות שמסרבים; בין 70% ל-30%. אני מדבר על ספרדים ואשכנזים. יש יותר ספרדיות מאשכנזיות.

אל תפחיד אותם.

אבל זו האמת, ואת זה הם צריכים לדעת. זה הגל הבא.

את זה הם עוד לא הצליחו לתקן מבחינתם.

קשה מאוד לראות ילדה שלומדת עם חברתה שמונה שנים ובתום השנה השמינית, בסלקציה – אתם זוכרים מה זה אומר – את ימינה ואת שמאלה. קשה מאוד לקלוט את הדבר הזה, זה מחזה קשה מנשוא. ראיתי איך אימהות עם הבנות שלהן, בדמעות משותפות, עומדות מולנו ומתחננות על נפשן.

אני מבין שהקריטריון היחיד שהיה צריך להיות הוא קריטריון שנוגע לפרמטרים ברמה הלימודית, רמה רוחנית וכד'. אני לא מכיר את המושג הזה של אחוזים. בירושלים אנחנו עובדים עם אותה מכונה, שהיא אדירה, מכונת השיבוץ. אני חוזר שוב, הודות למשרד החינוך שמגבה אותנו חזק מאוד.

הערה קטנה - השיבוץ חייב להיות בלוח זמנים צפוף, מהיר וחד, ולא ממתין ולא מתארך לאותם הורים מסכנים שממתינים לקנות ספרים לאותם ילדים.

אבל יש אפשרויות נוספות, שונות ויפות, כמו למשל אשכולות, אזורי רישום למשל, צמיחה חינוכית למשל. דיברתם על אלעד למשל, וראש העיר נמצא עכשיו איתנו.

אתה לא יכול בלי אלעד, זורם לך בווריד.

בחטאי המרובים הייתי פעם ראש עיר באלעד. אני יכול לומר לכם שבאלעד יש אולי שישה או שבעה בתי-ספר יסודיים לבנות.

גמרת עם הצרות של ירושלים? תעזוב את אלעד.

שם למשל, בצמיחה טבעית - - -

פעם היה שלב שירדתי אליך לבדיקת סוגיה מסוימת וכל שבועיים היתה פתיחת כיתת גן.

כשהייתי בבוקר מסוים במשרד החינוך ומדבר על כיתות, זה לא היה רלוונטי לתום השיחה כי כבר היו שם שינויים דמוגרפיים.

באלעד למשל או במקומות דומים לאלעד, אותו מהלך של המשך רצף חינוכי הוא מהלך אמיתי שיכול לפתור בעיות מהסוג הזה. בירושלים, כעיר גדולה, כעיר רחבה שמטפלת באלפי בנות, אני חושב שמשרד החינוך צריך לקבל על עצמו החלטה מסודרת. אם ממשיכים עם השיבוץ הזה, כמו שאנחנו יודעים לעשות אותו בצורה טובה עם הצוות שלנו, צוות החינוך החרדי – שגם הוא ראוי לברכה טובה – צריך לעשות את הדבר הזה ומהר ככל האפשר.

עיריית בני ברק נמצאת איתנו?

לא.

עיר גדולה, עיר ואם בישראל.

הנה, בבקשה, עוד אבא של אחת מהבנות. ממתין בחוץ אוטובוס שלם של בנות שמחכות לתשובות.

אדוני ראש העיר אלעד, שמענו את הדברים, גם אמירה שלי, גם אמירה מוקצנת של סגן ראש עיריית ירושלים צביקה כהן, על מה שקורה בתהליך הדמוגרפי באלעד. אבל אם היינו מתמודדים רק עם הקשיים בהדבקת הקצב של משרד החינוך מול הרשויות המקומיות, במיוחד הרשויות החרדיות, בבינוי – הייתי עומד פה בראש החץ ותובע – ואשמח להמשיך – את עלבונכם בקטע הזה. אבל הסוגיה שצצה אלינו, ואני יודע שאנחנו תחת מגבלות של עתירה לבג"ץ – הפנייה אלינו היתה בעקבות פנייה על דחיית שיבוצן של תלמידות תיכון בבתי-ספר בעיר אלעד ללא כל נימוק. יכול להיות שיש מתחים, זרמים תת-קרקעיים, שאני בוודאי לא מכיר אותם, ואני מתאר לעצמי שיש זרמים תת-קרקעיים ומאבקים סמויים וגלויים בנושא הרישום, אבל אי אפשר להתעלם.

לטובת כל הנוכחים כאן אני רוצה לקרוא את סעיף 5 בחוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000: רשות חינוך מקומית, מוסד חינוך או אדם הפועל מטעמם, לא יפלו תלמיד מטעמים עדתיים, מטעמים של ארץ מוצא, מטעמים של רקע חברתי-כלכלי – חברתי-כלכלי. אם מישהו רוצה פרשנות לזה אני אדגיש יותר במפורט – מטעמים של נטייה מינית או זהות מגדרית או מטעמים של השקפה פוליטית, בין של הילד ובין של הוריו, בכל אחד מאלה: רישום תלמיד, קבלתו או הרחקתו ממוסד חינוך; קביעת תכניות לימודים ומסלולי קידום נפרדים באותו מוסד חינוך; קיום כיתות נפרדות באותו מוסד חינוך; זכויות וחובות תלמידים לרבות כללי המשמעת והפעלתם.

סעיף (ב) אומר: העובר על הוראות סעיף זה דינו מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3).

אדוני ראש העיר, אני רוצה לשמוע ממך איך אתה מתכוון לפתור את המשבר ברישום תלמידות באלעד.

צהרים טובים, אדוני היושב-ראש, צוות מקצועי, חברי לעיריות, הוזמנתי לוועדה ככל החברים, אני רואה שבמקרה אני ראש עיר יחיד פה.

ועל זה תצוין לשבח.

זה חשוב לי. אני נמצא פה, אני מלווה את זה.

וגם אלה שלא הגיעו יינזפו בסיכום הישיבה. אני אחראי על הנזיפות.

היה לי סבא שקראו לו רבי אלימלך מליז'נסק. הוא אמר: אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברו. את החסרונות, תן לאחרים לטפל בהם.

אבל כדי שנראה במעלתם, חייבים לתקן אותם.

ידידי הרב צביקה כהן דיבר כאן קודם וחבל שהוא אמר שזה אחד - - -

רק תעשו לי טובה, הנציגים מהרשויות, אנחנו יושבים פה נינוחים – מזגן, תאורה ואולם די יפה יחסית – אבל ברגע זה יושבות בנות דומעות, עם עיניים אדומות, הורים עם עוגמת נפש עצומה. תחשבו גם על זה. סליחה שהפרעתי לך.

אמר קודם צביקה כהן, ואני מצטער על כך שהוא לא אהב את התקופה שלו באלעד, אבל העיר אלעד היא לא עיר פשוטה.

לא זה מה שאמרתי. סליחה.

בעוונותי הרבים זה נקרא אצלי – אבל בסדר.

העיר אלעד אינה עיר פשוטה. קיבלתי את העיר לפני פחות משנתיים עם חוסר של יותר מ-500 כיתות לימוד. דרך אגב, זו עיר צעירה ושנה שעברה היתה הפעם הראשונה שהיו כמה מאות בנות שיצאו לתיכוניים. עד אז כמעט שלא יצאו בנות. בסך הכל, החלק הגדול של הקמת התיכוניים באלעד היה בשנתיים האחרונות. עד אז יצאו החוצה, בגלל שלא היו מספיק תלמידות.

אני חייב לציין לשבח את משרד החינוך שבשנה האחרונה קיבלנו הרבה מאוד כיתות לימוד. הצלחנו להדביק פערים, התחלנו לסדר - - -

אתם עדיין עם הרבה קרוואנים. לטעמי זה הרבה.

מה לעשות? אני אומר לך שעם הכל, הם עובדים. הם עובדים ואנחנו עובדים עוד יותר קשה, שלוש משמרות. זה לא פשוט. אם כולם היו מסודרים במבני קבע, היה לך קל יותר להגיע למוסדות ולומר להם: תעשו כך, אנחנו לא שואלים אתכם, אנחנו הרשות. היום, מוסד בעיר חרדית, שהוא מוסד פטור, הוא מוכר שאינו רשמי, אם באה אליו העירייה, הוא אומר: ידידי, מה אתה נותן לי כדי שאני אהיה חייב לך? אני מתמודד עם הבעיות המשפחתיות, אני מתמודד עם השירותים - - -

אתה רוצה שאני אענה לך? לא כדאי לך. תאמין לי, עשרה סמיטריילרים עומדים אחד אחרי השני בצד ימין של המדרכה ותראה שהוא מקבל כל מי שאתה רוצה, כי אנחנו יודעים מה הסטטוס התכנוני שלהם.

בוא נמשיך. אדוני היושב-ראש, אני בסמיטריילרים פחות טוב.

תשתדל לא להפחיד אותי עם מנגנונים ישנים כי הם רגישים.

בשנה שעברה נכנסתי לתמונה מאוחר מאוד. אני חייב לומר שבשנה שעברה, פעם ראשונה באלעד, היו אפס תלונות, החל מהמוסדות הרשמיים, דרך גני הילדים, דרך כיתות בתי-ספר. לא היתה בת אחת שלא הכניסו אותה לבתי-ספר או לגני ילדים בכל המגזרים, בכל בתי-הספר.

תרשה לי, אדוני ראש העיר, אני יכול לציין, ולכן כשקיבלתי את הפנייה הזאת קצת תמהתי. זה סיפור ששמעתי לפני כחודש על כך שהלכת עם אותה ילדה, שאינה הבת שלך. לתאר איך פתחת את הדלת של המנהלת?

לא משנה, היא בפנים.

הדלת גם היתה בפנים. ואמרת לה: הבת שלי פה – והיא לא היתה הבת שלך. גם את זה אנחנו יודעים, אבל כשיש בעיות – אנחנו מטפלים בבעיות.

צודק.

לגבי התיכוניים – משרד החינוך עירב אותי בנושא מאוחר מאוד. כשבאתי לרב שמעוני ולכל הצוות, אמרתי להם: רבותי, או שתתנו לי לטפל בכל הבעיות של העירייה - -

מאיר שמעוני, יש לך עוד תואר בנוסף לדרגות הצבאיות שלך.

- - או שתתנו לי לטפל בזה, ואני יודע לטפל, והרבה פעמים צריכים הרבה כוח לשים בזה, אני מבטיח לכם שאני אביא לכם בשורות טובות, כמו שאני יודע לסדר כל דבר בעיר, או שאתם רוצים לעשות מה שאתם רוצים ולקחת אותי כנספח – אז תפאדל, תעשו מה שאתם רוצים. ונכנסנו לתהליך מאוד ארוך, ואז ישבתי אצל הרב מאיר שמעוני בחדר, וכולם היו שם. חבל שהיועץ המשפטי לא נמצא, הוא עכשיו בעוד איזה בית-משפט על פינוי קרוואנים בעיר והוא לא יכול היה לבוא. מאיר שמעוני אמר לי: אני רוצה מינימום 35% בנות ספרדיות, שזה לא מקובל. אמרתי לו: מאיר, אתה תקבל 40%; הוא אמר לי: אני רוצה שתשבץ את כל הבנות. אמרתי לו: מאיר, עלי. בת אחת לא תישאר בבית. תשמע טוב, לא היה לי – ויש לי כמה שנים. אני בן-אדם צעיר וטיפלתי בהרבה דברים – ערב ראש השנה כמו שהיה בשנה שעברה. אני, ישראל פרוש, שמנהל המחלקה שלי לא תיפקד, שיבצתי את כל הבנות, עד אחרונת הבנות. שמתי קרוב ל-50% בנות ספרדיות במוסדות התיכוניים של הציבור האשכנזי. לא שאלתי אף אחד. כל העיר היתה מוצפת פשקווילים. אני ביקשתי מהרב מאיר שמעוני, והוא יודע, שנעשה את זה אזורי, פעם אחת ולתמיד, אלעד היא עיר בעייתית. כל העיר היתה מוצפת בפשקווילים. ואם הוא היה מסתכל לי בעיניים – הייתי אצלו ביום שישי אחר הצהרים בבית, נסעתי אליו למודיעין, כי אלה ילדים שלי. אמרתי: בואו נגמור את זה, תנו לי לעבור את הכל. יש תיכון שקוראים לו "זלזניק" - - -

תסגור אותו.

הוא סגור.

הספרדי סגור. אתם רוצים לדון פה בעתירה? אם רוצים לדון בעתירה, בואו נפתח את זה.

יואב, אתה רוצה רשות דיבור?

תן לי לדבר.

צביקה, אתה רואה מה גוררת קריאת ביניים?

צביקה, אתה אלוף בלהכניס מילים - - -. תודה, נדבר אחרי זה. אני מבקש, זו פעם אחרונה. יש לי שתי דקות לדבר, תנו לי לדבר.

אף אחד לא יפריע לך.

עד עכשיו עוד לא עברו עשרים שניות שדיברתי רצוף. פעם אתה נכנס ופעם הוא. תנו לי לדבר, זה כבד משקל.

לי מותר.

ואז אני יוצא לדרך. גברת סולימן, והיה שם עוד אחד שאני לא זוכר איך קוראים לו - - -

אשר גולד.

לא, לא אשר גולד. היה עוד מפקח. אמרתי להם: תשמעו, נפתח תיכון שאדון זלזניק אכן הקים אותו. אחרי הרבה מאוד מאמצים אמרתי למאיר: פניתי לאחד הבתים של הרבנים, יש איזה תיכון באשדוד שקוראים לו "תפארת החיים" של הרב צוקר, ביררתי את הנושא, אמרו לי שהוא בחור טוב, יכולים לעבוד. פניתי אליו ואמרתי לו: בוא לעיר, קח את התיכון הזה. אמרתי לו: אני מחייב אותך להכניס את כל הבנות, אני מתחייב לך לרישיון – כי הם הבטיחו לי שאם כל הבנות יהיו משובצות, יהיה שם רישיון. אדוני היושב-ראש, אני, בידיים שלי, הכנסתי לשם 50% בנות ספרדיות.

שנה שעברה. מה קורה השנה?

הבטיחו לי שיהיה רישיון. חצי שנה היו איתי במשא-ומתן. יש הרבה תעלולנים בסיפור הזה, שהגישו בתי-משפט ולא הגישו בתי-משפט, ועצרו את הרישיון. במהלך השנה פניתי לגברת סולימן ולמאיר ואמרתי: תוציאו להם כבר רישיון, כי לקראת השנה הבאה אני רוצה לעשות את זה אזורי, ואני יודע ללכת נגד כל העולם. אמרו לי: לא יכולים, כבר מאוחר מדי, יש בתי-משפט.

עוד יותר – לפני כשלושה חודשים פניתי לרב מאיר ואמרתי: הרב מאיר, מה אתה רוצה, שהעירייה תפעיל את זה? תן לי, אני לא יכול לזרוק 42 בנות החוצה. אתה רוצה שהעירייה תפעיל את זה? בוא, העירייה תפעיל את זה. אתה רוצה לתת לו רישיון? בוא תיתן לו.

היתה גם פגישה אצל המנכ"לית, שכולם היו שם. היה סיכום שאיכשהו אנחנו משאירים את זה ככה. אמרתי להם: תעשו לי טובה, עכשיו אני נותן לכם את הרשימה של התיכוניים לקראת השנה הבאה, דיברתי עם גברת סולימאן, אנחנו מוציאים רישומים כי יש עוד כמה תיכוניים – הרב יעקב, יש עוד כמה תיכוניים בעיר שאינם מוכרים. לצערי עומד לקרות בנושא התיכוניים באלעד מה שקרה בבתי-הספר כשצביקה היה ראש עיר: פתחו בצורה רשמית תלמוד תורה לכל 15 ילדים ואחרי חמש שנים זה הפך להיות - היום יש לך מוסדות, והוא יודע, הרב מאיר, והשנה לבד סגרנו תלמודי תורה. איחדנו תלמודי תורה.

אני רוצה לומר לך איפה הבעיה, אדוני היושב-ראש, ובזה אני מסיים, אם לא תתנו לעיריות את כל הכוח, את כל הכוח, להיכנס בזמן ולהבין אותן ולא לערב גורמי חוץ – תשמע, יש בעיר בית-ספר "בית מרגלית". יש להם שש כיתות מקבילות, הרב יעקב. אתה יודע כמה כיתות יש להם בתיכון? אחת. אחת. "אור האמת" יש לו שתי כיתות מקבילות. אתה יודע כמה בנות נרשמו לו לתיכון? חצי כיתה. אתם לא מבינים מה קורה בעיר הזאת. אתם חושבים שהסיפור זה אשכנזי? יש בלגאן בעיר וזה הזמן, עכשיו כשמקימים תיכוניים – וקראתי לרב בן-צור, היה אצלי גם אריה דרעי, והרב בעדני נכנס לתמונה, ואמרנו: על תתנו להקים פה כל דקה תיכוניים. אני מוכן לדאוג שיהיה אזורי, אני מוכן לדאוג לאיזשהו סוג של המשכיות, אבל רק אחרי שנותנים גיבוי לעירייה. לא יהיה מצב שמגיע ראש עיר אחרי שנה ושמונה חודשים ומראה למשרד החינוך: אפס בתי-משפט, כל ילדי הגן מסודרים. בעבר, כל תחילת שנה – הרי יש לנו ציבור דתי-לאומי בעיר – היו הבטחות, והכל נקי, הכל פיקס, כולם מסודרים. לא תמצא היום הפגנות בעיר, כולם מסודרים בכיתות, אין היום ילדים בבית. אם לא תיתנו לנו לעשות שם סדר – ולעשות סדר זה אומר שאם בשנה שעברה משרד החינוך הבטיחו שאם אני משבץ את כל הבנות הם נותנים רישיון, היו צריכים לתת רישיון ואז היינו מתארגנים נכון לקראת השנה הנוכחית.

אנחנו נשמע את משרד החינוך.

אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, גם כשלא נתנו רישיון, הוצאתי הנחיה ממחלקת החינוך לכל התיכוניים ואמרתי: רבותי, אין יותר תיכוניים - - -

כמה תיכוניים לבנות יש באלעד?

שבעה תיכוניים.

למה המאבקים ניטשים בין שניים? אתה יכול לתת לנו את התמונה?

לצערי, אם לא תתנו לעירייה לתפוס את זה בידיים ולתת לי לנהל את זה כמו שניהלתי את תלמודי התורה והגנים, תוך שנתיים יש לך 16. לצערי יש באלעד קהילות ותתי-קהילות ותתי-תתי-קהילות.

אדוני ראש העיר, אני מבין אותך, אבל תגיד לי אם התחושה הזאת נכונה או שזו סתם מחשבה קונספירטיבית של מישהו: האם לא נוצר מצב שנתתם לתיכון מסוים לגמור את הרישום מתחת לרדאר והוא בחר לו את התלמידות, ועכשיו הוא יכול להציג לך יותר מ-40% תלמידות ספרדיות, אבל בזמן שאתם, כעירייה, לא אפשרתם רישום – ואם זה גולש לנושא העתירה, אנא תעצרו אותי - - -

כבר גלש מזמן.

סליחה. זה גם מריח לא טוב.

אני אענה על זה. בשנה שעברה, בגלל שהביאו הוכחות שלא היה רישום כדין, ביטלתי את כל הרישומים. אני שיבצתי את כל הבנות עד אחרונת הבנות, ויעידו על כך משרד החינוך. שום בת לא נשארה בבית. השנה אמרתי: תסדרו בבקשה רישיון לשני התיכוניים האלה. זה אמור להיות המשכיות של שני בתי-ספר של מנהלת החינוך. יוצאות כ-220 בנות משני בתי-הספר של "בית יעקב".

242.

אמרתי: אם יהיה רישיון, אני דואג שכל הבנות האלה ימשיכו לשני התיכוניים. היות שלא היה רישיון, על אף שסיכמתי איתם – אני, ראש העיר, סיכמתי עם משרד החינוך – מי התיכוניים שיכולים לצאת לרישום ומי לא, ומשרד החינוך אישר את זה.

היות שכך, פניתי לכל התיכוניים ואמרתי: חבר'ה, תשמעו, תיכון שיהיו לו פחות - - -

משרד החינוך אישר לך את המתווה הזה, מי הולך לרישום ומי לא?

משרד החינוך שאל אותי – גברת סולימן שאלה אותי מי התיכוניים שאנחנו מאשרים, ואמרתי לה את השמות של התיכוניים שאני עומד לאשר. כן. גם פרסמתי את זה, ואמרתי עוד משהו, הרב יעקב. אמרתי: תיכון שלא יהיו לו 80 בנות בפנים, מינימום שתי כיתות, תיכון שלא יהיו בו מינימום 40% בנות ספרדיות בפנים, לא יקבל אישור.

ממש מכסה - - -

הכי פשוט זה להגיע ולהגיד - - -

סליחה, אתה לא עונה לאף אחד. אתה מדבר איתי.

לצערי יש עוד גורמים במשרד החינוך, שבמשרד החינוך כנראה מפחדים מהם. לצערי, עד היום משרד החינוך לא ענה תשובות, ואני - תיכוניים שלא מקבלים רישיונות ותיכוניים שהם עדיין תחת בתי-משפט, שמשרד החינוך לא מצליח לתפקד ביום-יום מול העירייה ולומר להם מה כן ומה לא - נמצא במצב שאני אומר לעצמי: משרד החינוך, אתם יודעים לטפל בזה? טפלו. אני, בכל מה שנתנו לי עד היום לטפל, טיפלתי. אני אומר לך שוב, אדוני היושב-ראש, צריך לעשות עבודת שורש באלעד. ל"בית מרגלית" יש שש כיתות מקבילות, רק כיתה אחת פותחת את התיכון; "אור אמת" יש להם שתי כיתות מקבילות, רק כיתה אחת פותחת. זה תיק אחד. יש גם את "בית יעקב" שיש להם שני תיכוניים המשכיים, גם הם כל אחד רוצה לפתוח רק כיתה אחת. גם זה לא יהיה.

בוא תעשה רישום אזורי בתוך העיר.

אני לא אעשה כלום אם משרד החינוך לא יעבוד, כי בשנה שעברה אני הצעתי להם אזורי, ושרפו אותי בעיר. בסוף שיבצתי את כל הבנות לא באזורי. הגעתי למצב שקרוב ל-50% הן ספרדיות, אבל אתה חושב שמישהו הלך איתי?

אני אומר לך, גם השנה אתה תשבץ את כל הבנות ולא יעזור כלום, לא למשרד החינוך ולא לכם.

בית-ספר לא חוקי – הוא גם שיבץ.

יואב, אתה רוצה רשות דיבור? אתה תקבל. אני מבקש שלא תתייחס להערת הביניים.

צריך הרבה גבורה, אבל תעלולנים תמיד הם כך.

רבי אלימלך מליז'נסק.

תמיד - אתה צודק.

אני לא מפספס כלום.

אני תמיד אומר: רבותי, להגיע היום ולומר "אזורי" על השנה, אחרי שהבנות משובצות – דרך אגב, אני רוצה לומר עוד משהו, ויושבת פה מנהלת החינוך, בדקתי בעשרים עיניים ואם מישהו יוכיח לי שהרישום השנה תחת העיניים שלנו, כי מנהל המחוז כתב לנו לבצע רישום, אם מישהו יוכיח לנו שהיה רישום לא חוקי השנה, אני שורף את כל העיר. אבל הרישום השנה היה מסודר.

אל תשרוף אף אחד.

הרישום השנה היה מסודר. בתיכון אחד נרשמו 94 וקיבלו 74; בתיכון השני נרשמו 104 והתקבלו רק 40 וכמה. כנראה שלי אין כל מיני אנשי יח"ץ, אין לי עיתונאים שהולכים איתי, ועד עכשיו בחרתי – והרב מאיר יודע מזה – בחרתי לא להגיב. אם בשנה שעברה באתי למשרד החינוך עם הצעה לעשות תיכוניים של העירייה, בתמימות, כי כך זה הולך בבני-ברק, ואמרתי שאולי נעשה אזורי, וכל מה שעשיתי עד שבאתי לאלעד – לי אין ווטסאפים, אדוני היושב-ראש – הכל כבר היה בתקשורת. הבנתי שאני לא יודע לשלוט על זה. לכן אנחנו נעבוד בצורה מסודרת, עירייה זה דבר מסודר, אני אשמע למי יש רישיונות ולמי אין, אני אשמע אם משרד החינוך עובד עם העיריות או רק ליד העיריות, ואז נמשיך לפעול הלאה.

נראה את זה בהמשך.

נציג עיריית ביתר עילית, בבקשה.

אני מנהל אגף החינוך בעיריית ביתר עילית. השנה היתה לנו שנה קצת יותר טובה. התחלנו את התהליך עם 94 ללא תיכוניים והיום אנחנו עם חמש בנות ללא תיכון. אני מקווה שעד סוף השבוע לכל הבנות יהיה מקום.

ריבונו של עולם, אני שואל את עצמי למה עיריית באר-שבע לא נמצאת בסיטואציה הזאת, למה עיריית דימונה לא נמצאת בסיטואציה הזאת, למה עיריית תל-אביב לא נמצאת בסיטואציה הזאת, בחשש כזה שזה יקרה.

לכן אני אצטרף לראש עיריית אלעד ואומר לך שבביתר עילית, שאני מניח שלא כולם מכירים אותה, היא בטח נקודה על המפה במדינת ישראל, יש 70 בתי-ספר. 70 בתי-ספר, מה שאתם שומעים.

והיא הנותנת. ו-?

זה בדיוק ייראה כמו שיש 70 חנויות ירקות אחת ליד השנייה ויריבו על הקונה שבא לאן הוא ייכנס, איך הוא ייראה ועם איזה עגבנייה הוא יצא בשקית או על הראש. זה מה שקורה, ואז כל אחד נהיה למצוינים וליותר מצוינים ולקהילה כזו ולתת-קהילה כזאת - - -

יפה. עכשיו נגעת בסוגיה. חסכת לי את התשובה. אני מרשה לעצמי לחזור על הפתיח, כי מי שהיה צריך לשמוע את דברי התוכחה שלי לעצמי, הגיע קצת באיחור. אני אומר: ריבונו של עולם, תמיד מערכות החינוך הכלליות, הממלכתי, היו נושאות עיניהן למערכת החינוך החרדית ומתקנאים. לצערי הרב, לבושתנו, אני מלווה את מערכת החינוך הכללית, מדיניות השילוב, הדחיפה מאחור, הולכת ומתעצמת. אצלנו, מי שקצת חלש, הוא כבר לא בליגה שלי, הוא לא בבית-הספר שלי. הפוך, אני הייתי מדרג מנהל בית-ספר איכותי, וככה "שולחן ערוך" מדרג – מוסר, רבי אלימלך מליז'נסק. נהניתי לראות את הסרטון של הרב שטיירמן, שבדרך כלל אני לא שומע לעצתו, יש לי את רבותי. למנהל מוסד, כשבא להתלבט אם לקבל ילד, הוא אומר לו: גאווה. אני מבין שהכל זה עניין של גאווה. הכל עניין של גאווה.

פרזנטציה, לא חינוך.

מה קרה? מה יקרה לאותו מוסד אם ייקח ארבע בנות, חמש בנות חלשות, מבית חלש, ויעצים אותן? מה קרה? אני אגיד לכם מה יקרה – יהיה לו מקום יותר טוב בעולם האמת, בעולם הבא שלו. מה קרה? הפכנו להיות לחברה – אני לא רוצה לומר, אני מטיח בעצמי. מה קרה? אני לא מבין. אני צריך לכנס דיון בוועדת החינוך על זה? לשמוע שבנות יושבות בבית עם דמעות? מי ייתן את הדין על אותן בנות שכבר לא נותנות אמון במי שחינכו אותן, באלה שהובילו אותן? אותן מחנכות שיודעות לעקם את האף או לתת המלצות, מי שמכן? באיזו רשות אתן נותנות המלצות לסמינרים? יש תעודה, שיסתכלו על התעודה. מעקמות את האף, עושות סלקציה. סליחה על הביטוי, כן, עושים סלקציה. כן. הגיע הזמן שנתרפא מהתחלואים האלה.

למה אין חקיקה?

אני חושב שבסך הכל אפשר לומר - - -

אני לא נוזף, אני מדבר לעצמי. אני יודע להעריך את מי שעושה את העבודה, ומי שזה קשה לו – אין גזרה משמים שהוא יהיה מנהל מוסד חינוכי. מי שלא יודע לחנך ילדי ישראל, שלא יהיה מנהל חינוכי, שילך יפתח עסק. איך אמרת, חנות ירקות, ואז הוא יבחר איזה תפוח ללטף ואיזה תפוח לשווק.

הוא פתח עסק.

עדיין אני חושב שבשנים האחרונות נעשה שינוי, ביחד עם משרד החינוך, אני חושב ששינוי משמעותי - - -

מה זה השינוי? יש אימת הדין.

אני חושב שהוא חלחל לאט לאט - - -

מזל שיש אימת הדין. מזל שהתחילה אימת הדין. אז תוקפים אותי שאני משבח את אימת הדין. אני לא נרתע מההתקפות האלה.

למה יש מכסות?

יש פה הורה? בבקשה, תציג עם מה אתה מתמודד.

אני הורה לילדה שסיימה כיתה ח' בבית-שמש והיא צריכה להירשם לסמינר. משרד החינוך הודיע שבבית-שמש כל הורה יכול לרשום את בתו לשלושה סמינרים ואחר כך העירייה תשבץ לאחד מהסמינרים שנבחרו. חילקו דפים – אני לא יודע אם העירייה או משרד החינוך – לכל התלמידות החרדיות בבית-שמש ובהם תיאור של הזכויות, מה הן יכולות לעשות, ועדות ערר וכו'. בבית-הספר של הבת שלי, "חיי שרה", המנהלת במכוון, כבר שנה שנייה, מעלימה את אותו דף מהתלמידות. זה עוול מספר אחד. כלומר, אתה לא יודע מתי הרישום מתחיל ומתי הוא נגמר, אתה לא יודע מה הזכויות שלך, אתה לא יודע מתי יש לך ועדות ערר, מה המועד האחרון להגשה וכו'. זה עוול מספר אחד, ועיריית בית-שמש יודעת מזה, כי זו כבר השנה השנייה.

עוול שני – במקרה ידענו מתי חל הרישום לסמינר שרצינו להירשם אליו. במקרה, ממש במקרה, דרך איזו אימא שדיברה עם אשתי. נגשנו להירשם, נאמר לנו: אתה אפילו לא יכול להירשם, אנחנו לא מקבלים מ"חיי שרה". רק להירשם, למלא טופס – אני לא יכול. זה עוול מספר 2.

התקשרנו לגברת אביה מזרחי ממשרד החינוך והיא היתה צריכה ללחוץ עליה באין-ספור אימיילים ולחץ כבד רק כדי שנוכל למלא טופס. אז זה עוול שני.

עוול שלישי - - -

מנית כבר ארבעה, לא שמת לב.

כשההורה נמצא במצב הזה, תאמין לי שהוא לא מצליח לספור.

אני יודע, לכן הפניתי את תשומת לבו.

אני אדם חולה מאוד, מטופל ב"הדסה", אין לי זמן, אני לא יודע כמה זמן נשאר לי לחיות, ואני צריך לרוץ ממקום למקום לכתת את רגלי כל יום.

נכון להיום, מה המצב עם הבת? היא כבר נרשמה?

נרשמנו בכוח, עשינו מבחן, שילמנו כסף, לא קיבלנו קבלה. זה עוול רביעי או חמישי כבר.

אל תספור, לא משנה.

לא רוצים לתת קבלה. עכשיו, לך תחכה. תחכה לתשובה. אתה מחכה, מחכה, מחכה, אחרי שלושה חודשים וחצי – זה הגיוני? אחרי שלושה חודשים וחצי קיבלנו תשובה בטלפון: הבת לא מתקבלת. למרות שהתעודה של הבת שלה הכל "טוב מאוד", הבנו אין-ספור המלצות ממורות. הבת שלי לא מצטיינת, היא סופר-מצטיינת, עדינה ואצילית. קיבלנו סירוב, היא לא מקבלת מ"חיי שרה". שאלתי מה הסיבה שהיא לא מקבלת את הבת שלי? בגלל שלבית-הספר שלך יש סמינר המשך של "מעיין החינוך התורני" ולשאר הבנות בעיר אין המשך. מה זה קשור? אם בת בבית-ספר אחר יש לה מגוון סמינרים לבחירה, נניח שמונה סמינרים לבחירה, זה לא נקרא המשך? רק אצלנו, בגלל שלבית-הספר ולסמינר יש אותה הנהלה, זה נקרא המשך, אבל אצלם זה לא אותה הנהלה ולכן זה לא נקרא המשך. להפך, אנחנו מופלים לרעה, כי ל"חיי שרה" יש הגבלה והן יכולות לבחור רק חמישה סמינרים ואילו שאר בנות העיר יכולות לבחור תשעה סמינרים. למה זה ככה? זו לא אפליה בוטה?

החוק מחייב את הסמינר לתת לי תשובה בכתב. עד היום, כבר יותר מחצי שנה, מסרבים לתת לי תשובה בכתב, כי הם לא יודעים מה לכתוב. בשבוע שעבר יש לי ועדת ערר - - -

פנית לעיריית בית-שמש?

קיבלתי רמזים ממשרד החינוך, מאביה מזרחי, רמזים עבים, שהולכים למכור אותי בוועדת הערר בשבוע הבא. הולכים למרוח אותי.

תודה.

לא אצל מאיר שמעוני - - -

סליחה, אתה מבזבז את הזמן שמוקצב לך.

על הזמן שלי, את זה אני מוכן להגיד.

נציגת עיריית בית-שמש, המקרה מוכר לך?

כן.

על הדרך, המקרה כמשל לסוגיית הרישום בבית-שמש.

מה שאמרו חברי דומה. אני ארבע שנים בתפקיד, וכשנכנסתי לפני ארבע שנים, לקראת סוף שנת הלימודים, עסקתי מייד בנושא שיבוץ הבנות. הרב מנדלסון, מנהל רשת מוסדות "דרכי רחל", אמר לי אז שהצרה הגדולה ביותר שקרתה בבית-שמש, שיש 12 סמינרים. אז היום יש לנו כבר 14 סמינרים.

כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו. אנחנו בוכים את הבכי של התלמידות.

אני מנסה לומר – מה שכבר נאמר כאן בדרך אחרת – שריבוי מוסדות הוא לא תמיד ברכה, הוא הרבה פעמים בעיה. חלק מהבעיות במגזר החרדי זה ריבוי המוסדות.

כדי שלא תיפלי בתמימות אני אספר לך מה השיטות. ליוויתי את אופקים בחיתוליה. יש אופקים לפני החטא ואחרי החטא. הם הקימו שני מוסדות – באחד הם שמו את הבנות שהם רצו, בשני הם שמו את הבנות שלא רצו, ולא אפשרו לאף אחד לפתוח עוד אחד. בלחץ פיזי שלי ובתעוזה של כמה אנשים - נבהלו שהולכים להרוס את אופקים – ברוך השם אופקים רק מתפתחת. הקהילה החרדית שם רק מתפתחת. אני לא יודע מה קורה לעירייה, אבל הקהילה החרדית מתפתחת. אף אחד לא מת, השמים לא נפלו על אף אחד ואף אחד לא יצא לתרבות רעה. שלא יהלכו עלינו אימים. כששואלים אותי מה נשמע, אני לא עונה. כששואלים: מה שלומך? אני אומר: ברוך השם. מה נשמע? אני עונה: תלוי איפה אתה שם את האוזן. תעשי לי טובה, תסתכלי עכשיו מהצד של ההורה ושל הילדה. בשרשרת המזון הזאת המוסדות הם באמת אחרונים.

אין ספק, אני לא מייצגת אותו, אני רק מעלה את אותה נקודה שעלתה כאן בנושא של ריבוי מוסדות.

גם אני רק פורק תסכולים שלי מאותם דברים.

אני מבינה אותך ואני חייבת להגיד שהתופעה קיימת כל שנה ואני מסכימה עם כל מה שנאמר כאן.

בית שמש. בית שמש.

היום אנחנו במצב שיש כ-20 בנות שאינן משובצות עדיין.

עובדי מחלקת החינוך יצאו לחופשה השנה?

כן.

למה? איך יכלו לצאת לחופשה כש-20 בנות לא יודעות מה קורה איתן?

מלחמות על הגב של הילדים האלה.

זה לא מלחמות, זו אטימות.

יש בערך 600 בנות במחזור, כל שנה יותר. התהליך הוא תהליך דומה למה שתיארו כאן. הלוואי שנגיע למצב שהשיבוצים ייראו לגמרי אחרת וכל הרישום ייראה אחרת, והלוואי שיום אחד אפשר יהיה לרשום בכלל ברשות, שזה בכלל דבר אחר. אבל זה עדיין לא בשל במגזר החרדי. זה תהליך, זה יקרה - - -

את יודעת למה זה לא בשל? כי אנחנו, הרשויות, מאפשרים להם את זה. תסלחו לי, רשות מקומית ורשות חינוך, על-פי חוק זה מחייב אותה ומשרד החינוך הוא הרגולטור. אני אומר לכם, זה בגלל שאנחנו מאפשרים את זה. נקודה. לא יעזור כלום. אתם יודעים מאיפה זה בא לי? כי אני שייך לאותה תקופה שהמורה היה לוקח את הילד ביד ואם צריך גם לוקח אותו לביתו, מלביש אותו בדברים שחסרים לו, מאכיל אותו ומשלים לו את הילקוט. איפה הימים האלה? אני לא מבין.

אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת מרגי. כשאני הייתי ילדה היו מבחני "סקר". חלק אולי לא יודעים את זה. המדינה עשתה סלקציה בכוחה. יש תהליך שינוי ומה שאתה אומר היום על החינוך הממלכתי קרה בתהליך של כמעט 40 שנה. אני חושבת שבמגזר החרדי חלים שינויים וחלק מהשינויים שחלים זה עצם הדיון כאן. ויקרו שינויים, אבל הנקודה היא שאי אפשר להאשים אף אחד.

גברתי, אני קדנציה חמישית בכנסת ודיונים כאלה יש כל שנה. נושא האפליה נידון במגזר החרדי - - -

לפני חמש שנים לא היו דיונים.

כי לא היתה אימת הדין, הרגולטור לא עבד.

יפה, אבל זה הישג. צריך לראות בזה גם הישג בתהליך של השינוי.

יואב ללום, סחטת קומפלימנט בשידור, אל תצפה גם בוועדה.

השינוי לא קורה בבת אחת וחלק מהאנשים שיושבים כאן שותפים לשינוי הזה, לתהליכים שקורים. זה לא פשוט ולא כל הפוליטיקאים אוהבים את זה. אני שמחה לשמוע את ראש העיר אלעד מדבר ככה, אבל לא כל הפוליטיקאים מוכנים להיכנס לתוך העולם הזה ששמו "לריב בתוך המגזר החרדי", בייחוד אם הם חרדים. זה לא פשוט להם, לא כולם גיבורים וחזקים ואתה צריך שקלול גם של זה וגם של זה.

אני רוצה לספר לך משהו, לא בשביל שאני רוצה למעט בערכו של ראש עיריית אלעד ישראל פרוש. עיריית מודיעין עילית, הם פה, לפני שאני אכנס בהם? עיריית מודיעין עילית - - -

הם לא פה.

זו עירייה סוררת. את יודעת למה? הם עשו שם כמעט טיהור אתני בוועדות הקבלה, בשכירויות וכו'. יש לו תמיכה מובטחת של 85% לבחירתו, העיקר שיגמור את הצרות שלו בתוך המחנה הליטאי. אבל הוא צופה פני עתיד, ויכול להיות שגם זה עומד לנגד עיניו. יכול להיות שהוא בתוך נשמתו היה פועל אחרת מכפי שהוא פועל היום, אבל תארי לך שאין לו 80% מהאוכלוסיה אשכנזים?

היתה לו בעיה.

אז אני לא נשען על זה. אני רוצה להאמין שהוא היה נוהג אחרת. לכן אני לא בונה על זה.

אני מבקש להעיר הערה קטנה, יש פה טעות.

לא. אני אוהב להיענות, בדרך כלל אני איש נחמד, אבל חכה.

עו"ד ללום, בבקשה.

במסגרת המגבלות שהטלת על אלעד, אני אשתדל להגיד שגם אני מאוד אוהב את - - -

יש את הסוגיה של אלעד שפתוחה במישור המשפטי. תתרום מהפרקטיקה שלך במאבקים שלך לטובת נושא האפליה.

אני אדבר רק על העקרונות, אבל על אלעד אני אגיד במשפט אחד: אני מאוד אוהב את האמירות של הרב ישראל פרוש, רק אני מחכה - - -

אם לא היית שם בפנים הכל היה מסודר. אל תדאג שישלחו שליחים - - -

הרב ישראל פרוש - - -

אדוני היושב-ראש, אם אתה אומר משהו והעורך-דין לא שומע, אז גם ראש העיר לא שומע. מי שהרס את הציבור החרדי, זה אתה.

- - -

- - -

אני עוצר את הדיון. אולי לא ברור לכם, אבל אני אוציא מהדיון. אדוני ראש העיר, הוא כיבד את הדברים שלך, מידי פעם זרק הערות. אני לא אסבול התפרצויות כאלה. אני לא רוצה להיות במצב שאני מוציא אותך מהדיון. כנ"ל, אני מבקש ממך, אתה לא עונה לו ולא פונה אליו. אתה פונה אלי.

בסדר, אני לא פונה אליו. אני רק אדגיש דבר אחד, שבעיר אלעד שובצו, לטענת הדובר שדיבר לפני כן לגבי אלעד, כל הבנות לבתי-הספר, רק שבנות שובצו לבית-ספר לא חוקי, פיראטי, שאין חולק שהוא לא חוקי, אין חולק שהוא פיראטי - - -

- - -

סליחה, אל תפריע לי עכשיו.

תרשום לך הערה, אני אתן לך.

תודה רבה, דיברת בזמנך, עכשיו שתוק.

אל תפנה אליו, ביקשתי. עו"ד ללום, אתה לא יכול לומר לאורח פה, למשתתף בדיון, שישתוק.

אין בעיה. מושך את המילה "שתוק". שישב בשקט, שיהיה בשקט, שייתן לי לדבר. תסגנן את זה איך שאתה רוצה.

תשאיר לי את ניהול הישיבה.

אני רוצה לומר שהשיבוץ הזה נעשה אחרי שהרישום נעשה בצורה פיראטית, בית-הספר הספציפי, הפיראטי הזה, בחר תלמידות מראש, עשה רישום מוקדם וערער את כל המצב בעיר. בנוסף, אותו בית-ספר עשה את זה גם השנה. אני לא רוצה להרחיב על הטענות האלה, נתמודד עליהן בבית-המשפט.

בעניין העקרוני - - -

לא, אני מבקש.

אני אתן לך רשות דיבור.

אדוני היושב-ראש, אני אבא של - - - הוא דיבר על אלעד, אני רוצה לענות לו.

אני אתן לך את רשות התגובה. סליחה.

אני עוזב את האולם. הוא דיבר על אלעד, אני רוצה לענות על אלעד.

הוא סיים?

הוא סיים על אלעד. על אלעד הוא סיים.

לא סיימתי.

על אלעד הוא סיים.

אתה רוצה לנהל את הדיון במקומי?

אדוני היושב-ראש, הוא דיבר על אלעד, אני רוצה לענות על אלעד.

אתה מזיק לדיון. אני אתן לך את רשות הדיבור.

כרגע אני לא ממשיך לדבר על אלעד בעקבות ההערות של הייעוץ המשפטי.

בעניין העקרוני, לצערי ולשמחתי. אני אתחיל עם "לשמחתי" – לפני זה אמרתי את זה בהתפרצות ולכן אני אומר את זה עכשיו בתוך הדברים שלי. יש שינוי במשרד החינוך. מתשס"ו, עשר שנים, עמותת "נוער כהלכה" ואני והרב יעקב יוסף, זכר צדיק לברכה, ליווינו את המהלך הזה. כשהתחלנו אותו היינו עם 480 בנות בירושלים בלי כיתה ט' ב-1 בספטמבר ו-113 בנות בלי כיתה א' ב-1 בספטמבר 2006. בשנים האחרונות אנחנו עומדים על אפס וזה דבר חיובי, מבורך, פחות דמעות, פחות קשיים, ועדת ערר שעובדת, לצערי לאט מדי, מאוחר מדי, וזה צריך תיקון. אני אומר את זה ממקום אוהב למאיר שמעוני והצוות שלו. זה צריך תיקון, לא ייתכן שוועדות ערר יהיו באוגוסט. לא ייתכן לאפשר לבית-ספר שלא נתן במועדים את התשובה, לעלות לוועדת ערר. אם הוא לא נתן את התשובה במועד, הילדה מתקבלת. זה צריך להיות הנוהל. לא ייתכן שבית-ספר ייתן תשובה ביולי ובאוגוסט הוא בוועדת ערר.

קריאתך נשמעה.

זו נקודה אחת שאני רוצה לומר ברמת העיקרון.

אני רוצה להתבטא ברמה הכללית וגם להתייחס לעניין ריבוי המוסדות. התחושה שלי היא שאנחנו עובדים כמו בחלם, כי אנחנו בונים בית-חולים מתחת לגשר. שמענו את זה מלא מעט דוברים כאן – האחוזים והמכסות שבאות לתקן, גם האחוזים והמכסות של 30% ההיסטוריים, שלטענת כאלה מסוימים, כמו בני כהן, לשעבר ממשרד החינוך, שהרב אלישיב קבע את ה-30% כדי לתקן, הכוונה היתה שיהיה מינימום 30%. המכסה הזאת היא פסולה, כי בעיר כמו אלעד למשל – בלי לעורר שוב את פרשת אלעד – האחוזים הדמוגרפיים בעיר הם לא 50 – 50, הם הרבה יותר לטובת הספרדים. כשבאים שני בתי-ספר ואומרים: יש לנו 38%, אנחנו יותר טובים מהפושעים בירושלים שיש להם רק 18; אנחנו יותר טובים מבני-ברק שיש שם רק כ-20, אז מגיע להם תעודת כבוד על זה שהם קיבלו 38% של בנות ספרדיות לתוך בית הספר. אני חושב שהמושג הזה של האחוזים צריך לעבור. הגענו לשלב שאנחנו יכולים לעבור מדרגה, לעבור לשלב הבא בטיפול. הגענו לשלב של טיפול בוועדות ערר, בקבלה של תלמידות, עשינו כברת דרך ארוכה, ואני מודה למשרד החינוך על העבודה ועל השותפות והטיפול האמיתי בבנות, במקרים ובבעיות.

אני אומר שצריך לעשות פה סדר קבוע: אזורי רישום, בתי-ספר מזינים. יש הרבה אופציות. זו עוד נקודה שמשרד החינוך צריך לקחת לתשומת לבו – אדוני היושב-ראש, לא תאמין, בת לומדת בבית-ספר של ש"ס בירושלים, "בית מרגלית". זה "בית יעקב" לכל דבר ועניין. סליחה, הוא אפילו לא של ש"ס, הוא של החינוך העצמאי, הוא בבעלות החינוך העצמי. בוגרת של בית-הספר הזה שרוצה להתקבל לשרנסקי-ליברמן-מנדלסון בירושלים – זה לא יקרה. צביקה כהן אמר לי שהוא משבץ, שהוא ישבץ אם תהיה בת כזאת. אבל בת כזאת לא תיגש אפילו, כי היא יודעת שאין לה סיכוי. לכן המערכת פה צריכה לעבור שינוי משמעותי.

לגבי פתיחת בתי-הספר וכמות התלמידות בכיתות – אני תמיד אוהב לשמוע את זעקת הקוזק הנגזל: "הוא פתח", "הם פתחו", "הם הקימו", "הם שפצרו", הם עשו את הכל. יש תקנה שנקבעה על-ידי גדעון סער והיא מסמיכה את שר החינוך לא לאשר פתיחת בתי-ספר אם זה גורם לבתי-ספר אחרים לבעיה. יש תקנה כזאת, אז שמשרד החינוך יעשה בה שימוש, שמשרד החינוך יחסום את זה. אם צריך לתקן את התקנות, אז שמשרד החינוך יתקן את התקנון, שיעשה סדר בבעיות האלה.

בשנתיים האחרונות אני נתקל בבעיות מסוג שונה, כי המערכות עובדות יחסית טוב. עם כל ההערות שאמרתי, הן עובדות טוב, לא יחסית טוב. עם כל ההערות שאמרתי, המערכות עובדות טוב, בעיקר במשרד החינוך וזה מחלחל לרשויות. אבל אני נתקל במקרים של הורים שכבר בשנה שעברה פנו לוועדת הערר והשנה זורקים להם את הבנים מתלמודי התורה. הדברים האלה לא יכולים לקרות.

באיזה תירוץ?

"החלטנו שהם לא פה". זה התירוץ. אני יכול להראות לך מסמכים ולהביא לך הקלטות.

"החלטנו שהם לא פה", נקודה? אין צורך בנימוק?

כן. ואז פונים למשרד החינוך ומשרד החינוך מאוד עמוס, ולכן זה לוקח זמן. עד שזה עובר מהמפקחת וכו'. כשזה מגיע לשולחן של מאיר שמעוני זה נפתר. יש פה דברים עמוקים יותר, בעייתיים יותר, יש כאן תרבות שלמה של מעבר מרשת לרשת. ילדה גרה בעיר שבה היה רק בית-ספר של רשת החינוך של ש"ס, והיא עוברת דירה לירושלים והיא רוצה ללמוד ב"בית-יעקב" של החינוך העצמאי. היא לא יכולה לעבור מרשת לרשת ומשרד החינוך מאשר את זה. אי-מעבר מרשת לרשת, הפיקוח, המפקחים – אם תרצו, אני אשמיע הקלטות. אל תנסו אותי – של משרד החינוך אומרים במפורש שאי אפשר לעבור. זו רשת אחרת ולכן אי אפשר לעבור.

ראש עיריית אלעד, אתה רוצה להתייחס לדברים שנאמרו?

אם תהיה הערה לגופי, גם אני אגיב.

לא, אני אחליט.

אני אחזור ואומר - - -

אל תחזור, תאמר דברים חדשים.

אם בשנה שעברה משרד החינוך היה מתייחס - - -

תאמין לי, לא פספסתי את זה, זה יגיע אליהם.

אם היו נותנים, כמו שביקשנו, רישיונות לשני התיכוניים, כי קלטנו שהשנה תהיה הרבה יותר גרועה מאשר בשנה שעברה – היינו פותרים את כל הבעיה. אני זה שהצעתי לעשות את זה אזורי. כשבאים אלי היום ואומרים לי תטפל באזורי או תכניס בנות, כשמורות שאני אישית, ראש העיר, בהסכמה עם משרד החינוך אמרתי להן: תמשיכו ללמד כדי שהבנות לא יצאו לרחוב – נקראות לשימוע במשרד החינוך לפסול להן את הרישיונות, אז אני לא העירייה, אז אל תבואו ותבקשו ממני דברים. אני לא עירייה רק לסוכריות שאתם רוצים שאני אעשה.

אני חוזר ואומר, תעבור באלעד. הכי קל לקחת סגן ראש עיר או אדם שמייצג ציבור מסוים והוא מדבר מה שהוא רוצה. קח את צביקה כהן חמש שנים אחורה, כשהיה ראש עיר, הוא היה צריך לייצג את כולם, אבל דיבר קצת אחרת. היום אני, על אף שאני שייך למגזר מסוים, נמצא כראש עיר ומציע לך לבדוק באלעד מי היה זה שבשנה שעברה לקח ביד את כל הבנות של התיכון והכניס אותן לתיכוניים, מי לוקח בנות לבתי-ספר - - -

על השנה שעברה תקבל ברכה. על השנה הזאת אתה חייב - - -

שמשרד החינוך יעבוד עם העירייה לפי איך שהעירייה צריכה ורוצה – הכל יסודר.

תברך אותו על אותה תלמידה - - -

בסוף חובת ההוכחה עליכם.

אני מייצגת מספר מוסדות גם בירושלים וגם בעיר אלעד. כרגע על הפרק יש את הנושא של העתירה.

אני שותפה מאוד לכאב של התלמידות שהוצג כאן. אני חושבת שהסיטואציה כולה היא סיטואציה כואבת - - -

גם שולחייך שותפים?

גם שולחי, בהחלט. אני חושבת שהסיטואציה הזאת היא סיטואציה כואבת ובעייתית. יש כאן עניין חברתי, שורשי, שצריך לפתור אותו. אני מסכימה מאוד עם מה שנאמר כאן מצד עיריית בית-שמש שיש כאן תהליך ושאי אפשר לבוא ולכפות על המציאות איזשהו פתרון מאוד מאוד מהיר ולפתור עם זה את הבעיות. אני חושבת שלאורך השנים האחרונות ראינו שמה שפתר את רוב הבעיות היה כאשר ניתנו לראשי ערים סמכויות לשבץ תלמידות מתוך ההיכרות שלהם את האוכלוסיה, ולא לכפות על מוסדות הר כגיגית כמויות של תלמידות שהם לא מסוגלים להתמודד איתן.

מספרים, לא כמויות. אנשים לא סופרים בכמויות, אלא במספרים.

סליחה, את צודקת לחלוטין. אני מקבלת בהחלט את ההערה.

אחת הבעיות הקשות ביותר שמוסדות מתמודדים איתן היא באמת עניין העומס בכיתות. כאשר מוסד חינוכי, כפי שאתה מתאר, מעסיק מורים שהיו רוצים לקחת את אותה תלמידה הביתה - ואגב לפעמים גם עושים זאת. אני שומעת הרבה מאוד סיפורים על תלמידות שהמורה שלהם חיתנה אותם ולפעמים לא ההורה שלהם חיתן אותם.

אלה בדרך כלל לא מפליאים, על אלה אני לא מדבר.

גם בתוך הקבוצה שמואשמת כאן יש הרבה מאוד עובדות ועובדי הוראה שעושים עבודת קודש גדולה מאוד עם התלמידות.

אף אחד לא מזלזל בזה.

אבל כשמשרד החינוך מאפשר רק בבתי-הספר האלה לקלוט 50 תלמידות, יש קושי שהתלמידה ה-47, ה-48, 49 ו-50 תהיה תלמידה שלא עומדת בסטנדרטים הרגילים. הרבה יותר קל לקלוט תלמידה כזאת בכיתה שיש בה 35 תלמידים או 32 תלמידים, כפי שאנחנו מכירים במגזרים אחרים. כאשר התלמידה הזאת סוגרת את המכסה על 50 תלמידות זה מצב בלתי אפשרי ודרישה בלתי סבירה גם מהתלמידה, גם - - -

אבל מעניין ש-90% מהמסורבות הן ספרדיות.

סליחה, ישבתי פה בשקט ולא הפרעתי לאיש. אני מבקשת את זכות הדיבור.

זה מצב בלתי אפשרי גם לתלמידה הזאת, גם לחברות שלה, גם לצוות המורים וגם לסמינר באופן כללי.

לכן, בראש ובראשונה צריך לתת פתרון משמעותי לנושא הזה של בניית כיתות בסמינרים המבוקשים.

בואי אני אספר לך משהו שאולי את לא יודעת ולכן את מציגה את הצד החיובי. אין לי בעיה עם זה, מידי פעם צריך להציג גם את הצדדים החיוביים. כשבאות שתי חברות שלמדו באותו בית-ספר, ומה לעשות, ארץ המוצא של הוריהן שונה, והתעודה של הספרדיה יותר טובה משל חברתה בכל פרמטר, היא לא עוברת את המסננת הזאת. את לא חייבת לי תשובה, תודה.

אני אתן לך תשובה.

90% מהמסורבות הן ספרדיות. זו סתם מכבסת מילים.

אני אתן לך תשובה - - -

סליחה, לי אין עמותה ואין לי מוסדות, ותאמין לי שאני חי ונושם את הבעיה.

אתה מוזמן לכיכר ספרא לראות את הדמעות.

אלה התוצאות.

אני אומר לך בדיוק. יש קריטריונים שנקבעו על-ידי משרד החינוך והרשויות המקומיות בשיתוף עם איגוד הסמינרים. הקריטריונים האלה קובעים בצורה מפורשת שהעניין העדתי הוא לא חלק מתהליך המיון.

ברור.

ברור.

משום שאי אפשר לכתוב דבר כזה.

לא, חס וחלילה.

סליחה, גברתי, עצרי. תקשיבי, זה כמו שאת אומרת לי שיעקב מרגי כתב לעצמו נהלים לא לגנוב. יש חוק. יש חוק, מה את רוצה שיהיה.

אין בעיה, אני אומרת שהנוהל קובע קריטריונים שעל-פיהם נבחנות בנות. במידה – תן לי בבקשה רק להשלים משפט.

תעשי לי טובה, לא, לא. תקשיבי, בואי נעשה סדר.

יש מבחן תוצאה.

סליחה, אתה לא מפריע לי. יש לך משפטי סיכום, אבל מה שקשור למשרד – תשאירי למשרד. דברי איתי כמוסד. דיברת ודיברת ולא תרמת לי שום דבר לדיון כמייצגת מוסדות.

אני מאוד מתנצלת על זה שלא עניתי לציפיות, אבל אני רוצה לומר שכאשר יש טענה לאפליה, בדיוק בשביל זה יושבת במשרד החינוך ועדה, ההורים פונים אליה, ולא אחת הוועדה גם מכריעה להכניס בנות למוסדות כאלה ואחרים.

תודה. לכן התוצאות כפי שהן נראות ואנחנו נשמע למה. אם את מרוצה מהתוצאות, אני לא מרוצה מהתוצאות. תודה.

אני מבקשת לומר עוד משפט אחד, ברשות אדוני. יש בעיה שהיא חלק מהעניינים ששמענו מהצד הזה, זה נוגע גם לאלעד ויכול להיות שזה נוגע גם למוסדות אחרים, וזו בעיה של תהליכי רישום ורישוי. כרגע, לפי הכללים – עו"ד ללום זועק את זה שמוסד חינוך שלא אוחז ברישיון רשם אליו כבר תלמידות, אבל לפי כללי משרד החינוך קודם כל מנהלים את תהליך הרישום לסמינרים, זאת אומרת צריכים לתת תשובות לבנות פחות או יותר - - -

את רוצה שאני אהיה שופט ונייתר את העתירה?

לא, אני מציגה בפניך בעיה שהייתי שמחה לשמוע תשובה ממשרד החינוך.

משרד החינוך לא יכול להרשות לעצמו מעבר על החוק , עם כל הכבוד למשרד החינוך.

אם לא הייתי חבר פרלמנט, שזה בית המחוקקים, הייתי מגיב בצורה אחרת, אבל אני מתאפק. בדרך כלל אני לא מתאפק והייתי אומר על הקטע הזה. אי אפשר לבוז – את יודעת למי אי אפשר לבוז? למי שאת לא נותנת לתת לו מענה והוא נאלץ לעשות משהו. הבנת?

חס וחלילה - - -

לא, זה לא לך, זה למשרד החינוך. תודה.

כבוד היושב-ראש, הייתי מבקש שתי דקות על העניין הסוציו-אקונומי שלא דיברנו עליו.

לא. אדוני, ביקשת?

אני רשום.

אני אחליט מתי אתה מדבר.

חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו.

אני מוכרחה להגיד לכם שאני כאילו נחתי על מימד זמן אחר.

כי כל הזמן התעסקת בדברים אחרים ואנחנו התעסקנו באמת.

לא, חשבנו שיש רק ויכוחים בין חילונים לחרדים, אנחנו רואים שמה שיש כאן זה דברים הרבה יותר עמוקים. זאת אומרת שהילדים שלי, אם הם היו חרדים באופן תיאורטי, הם לא היו יכולים ללמוד שם, כי אימא שלהם היא ממוצא עיראקי ואבא שלהם הוא ממוצא אשכנזי. אני לא יודעת איך הייתם מסווגים אותם, לאיזו צורה של סיווג הם היו זוכים.

אני רוצה לומר לכם שזה מזעזע. זה פשוט דוחה, דוחה, לא במקום. אנחנו במאה ה-21, צאו מזה. מספיק. די. תבחנו את הדברים לפי ההישגים של הילדים, תקבעו קריטריונים שהם קבילים. כל השיח הזה הוא כל כך לא מכובד, אם הוא מכובס במילים שלך ואם הוא מצועצע במילים שלך. מה זה הדבר הזה, השתגעתם? והכל על הגב של הילדים הקטנים האלה שלא יודעים לאן הם הולכים מחר, כשנפתחת שנת הלימודים.

אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, אני מעריצה את האיפוק שלך, כי לי בא להתפוצץ, ואתה יודע – אני עוסקת בתחום הביטחוני בעניינים של פיצוצים.

אם אני עדיין נחשב אצלך למאופק, אז בסדר.

אני אומרת לך, זה פשוט מזעזע, אי אפשר לקבל את זה. זה כל הזמן חוזר – גם כשלא הייתי חברת פרלמנט – ויש אותם סיפורים: ילדות קטנות, ספרדיות. אתם יודעים מה, אני לא גרה בעיר דתית, אבל לא שמעתי על המושג הזה "ילדים ספרדיות", "ילדים אשכנזים". זה לא קיים בכלל. פתאום, פה, אנחנו רואים קטגוריות, סיווגים, אולי אתם גם עושים אילן יוחסין, כל אחד בודקים את ההכנסה שלו - -

עושים, עושים.

- - מה ההורים שלו עושים. אני מניחה שעושים מכל מיני סיבות אחרות, גם דתיות.

עושים אילן יוחסין, גם מה הסבתא של הסבתא עשתה אי-שם.

אבל אני לא נכנסת לזה כרגע. אתם לא יכולים – ואני בטוחה שהיושב-ראש שלנו לא ייתן לדבר הזה להימשך. צריך לשים לזה סוף. זה לא הגיוני, זה לא יכול להיות, זה בלתי קביל ותצאו מזה. כל ילד זכאי לקבל חינוך והוא גם רשאי לבחור את המוסדות שנמצאים בטריטוריה שלו ואי אפשר להגביל אותו בגלל מוצאו. זה נורא, זה פשוט לא לעניין ולא במקום.

לשם האיזון אני חייב לומר שגם ראשי המוסדות וראשי הרשויות מתמודדים עם קשיים שאינם אובייקטיביים. בכנות, הם לא אובייקטיביים. מדינת ישראל יודעת לתת מענים בקצב מהיר יותר ממה שהיא נותנת לסוגיית הבינוי של מוסדות החינוך בערים החרדיות או בשכונות החרדיות. קחו עיר כמו אשדוד, מפותחת, ולראות שם מתחמי קרוואנים של מוסדות חינוך. זה פאבלות לחינוך, עם כל הכבוד. הגיע הזמן שמישהו יעשה עם זה משהו, שידביקו את הקצב. אנחנו יודעים לתת מענים בשעת חירום, ונכון שלא הכל תלוי ברשויות המקומיות ולא תמיד זה תלוי במשרד השיכון, יש גם בעיות של המוסדות עצמם. אשדוד – לקחתי דוגמה לא טובה, כי היו שם גם מאבקים פנימיים.

קח את ירושלים, אדוני.

אני מדבר על אלעד, עיר חדשה. כואב הלב. אי אפשר לבוא בטענות לראש העיר למה יש שם חריגות בנייה שם. מה אתם רוצים, שהוא לא יפתח שנת לימודים? אותו מוסד חינוכי שעכשיו נכפה עליו שהוא יקבל את אותן תלמידות, יצטרך להוריד קרוואן ולחבר אותו בצורה פרטיזנית לחשמל ואני לא יודע אם יהיו בכלל מים, אני לא מדבר על חימום וקירור בהתאם לעונות השנה. גם זו סוגיה שצריך לטפל בה אחת ולתמיד.

אני אומר לכם, ראשי רשויות, הרישום לבתי-ספר זה מדע מדויק. אתה יודע את השנתונים שלך, אתה לא צריך לחכות לכיתה ח' כדי לדעת שיש לך בעיה בכיתה ט'. בכיתה א' אתה כבר צריך לקדם את פני הרעה. הממשלה מתכנסת פעמיים בשנה לדיון על השנתונים. זה לא בגלל שהיא יעילה, אלא משום שהיא פוחדת מההתעצמות של החרדים והערבים. כחבר ממשלה נדרשתי לשבת פעמיים בשנה על "האיום הדמוגרפי", במירכאות כפולות, על השנתונים של כיתה א'. המדינה יודעת מה יש לה בעוד 20 שנה. לא ייתכן דבר כזה, אי אפשר לחכות. פותחים שנה, יש שנתון, תתחיל לעבוד על כיתה ח' שלך, תכין תוכניות מגירה. אני מדבר על הרציונל – עיר מתפתחת, צריך לעבוד לטווח הארוך. אני יודע שלא יבנו בית-ספר חדש בזמן שאין רישום. כל הכבוד, צריך לשנות גם את התפיסה הזאת, כי אם יש שנתון שהוא X ילדים ויש לי Y כיתות, יש לי פער שצריך לכסות אותו.

באלעד יש יותר מ-400 כיתות בקרוואנים ואין עדיין תיכון בנוי אחד.

תודה, אני יודע. אני מייצג אותך היטב, למה אתה מקלקל לי?

אני פונה למשרד החינוך, כמעט אמרתי משרד השיכון. למה משרד השיכון בנה בכלל את העיר הזאת? לא היו לנו בעיות, אני אומר לכם, היה צריך לפזר אותם, זה משביח. תארו לכם שהייתי לוקח את אלעד ומפזר אותה ברחבי הארץ. כל גרעין כזה משביח. אני לא רוצה להגיד לכם מה החרוזים של "משביח". משרד החינוך, אני קורא לכם. אנא, תנו תשובות. שמעתם את הבעיות, אתם יודעים את הבעיה. מתי קשה לייצר פתרון? כשאנחנו לא יודעים את המאפיינים של הבעיה. אנחנו מכירים את הבעיה, לא שנה ולא שנתיים.

משרד החינוך, מי מדבר? מנהל האגף?

מנהל המחוז.

מנהל המחוז. וואי, וואי, כבר פעמיים אני עושה איתך -. מאיר שמעוני, בבקשה, קיבלת קומפלימנטים מהחברים.

קיבלתי ריקושטים, איזה קומפלימנטים.

לא, גם קומפלימנטים.

אדוני היושב-ראש, חברים, ראשית אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת מרגי, שהעלית נושא מאוד כואב, מאוד כאוב, ולדעתי מה שעלה פה הוא אולי עשירית ממה שהמשפחות מרגישות וחשות, ובוודאי התלמידות. את זה אני אומר מניסיון קטן שלי בשנתיים האחרונות כמנהל מחוז ירושלים והמחוז החרדי ברמה הארצית.

הנושא חשוב, משרד החינוך שם אותו כיעד חינוכי, יעד ערכי, יעד חברתי, לטפל בכל נושא מניעת האפליה בכלל, כולל במגזר החרדי. כשאני אומר "אפליה", מבחינתי לפחות, שזה לא ייתפס רק שזה בין אשכנזי לספרדי - - -

יש עוד תתי-אפליות.

יש "תתים" כאלה ואחרים שלא ניכנס אליהם, אבל המונח "אפליה" מורכב מעוד כל מיני תת-זרמים מתחת לפני השטח.

קראנו את סעיף 5 בחוק זכויות התלמיד שהוא מפורש ומפרט את הטעמים.

תתי-הזוועות.

אני אומר את זה, כי דובר כאן על אפליה בין ספרדים לאשכנזים, אבל זה הרבה יותר מורכב.

זה הזועק, אבל בגדול אסור להפלות בכלל.

בשנתיים האחרונות אני מטפל אישית בכל פנייה, בכל ועדה. אפילו אדון בן-שושן שיושב פה, הבחור מבית-שמש, אני יודע שהוא בא לוועדת ערר בשבוע הבא. אני לא יודע מי אמר לך, מה אמר לך, בדרך כלל הוועדות האלה שאני עושה נמשכות מעט שעתיים, שומע את ההורים, שומע את הרשות, שומע את העמותה, שומע את מנהל המוסד, לפעמים שומע את התלמיד או התלמידה וכו', ואז מחליט. מחליט אחרי יומיים, שלושה, לפעמים שבוע, עם התלבטויות לא פשוטות.

לפי התיאור שלך, ב-1 בספטמבר עדיין אין לה תשובה. אם היום 11 באוגוסט - - -

אם בשבוע הבא הוא בא אלי לערר, יומיים לאחר מכן הוא יקבל תשובה. לפעמים זה גם יכול להיות באותו היום. אם זה חד וחלק, ההכרעה תהיה באותו יום.

אני פותח סוגריים לגבי ועדות הערר. צודק, יש לנו עוד הרבה עבודה. בשנתיים האחרונות כל שנה אני מתעסק בכ-200 ועדות ערר, וזה אלה שמעזים לפנות למשרד החינוך. כלומר, יש עוד כאלה שלא פנו למשרד החינוך. גם את זה צריך לדעת. זאת אומרת שאם אני לוקח בחשבון רק את אלה שפנו, זה קרוב ל-200 ועדות ערר. התפקיד שלי כמנהל מחוז הוא לא לטפל בוועדות ערר, אבל אני מטפל בזה אישית, פרטנית, כי זה חשוב לי הרבה יותר מהבגרויות, וההישגים וכל הדברים האחרים, כי זה מסר ערכי וחברתי חשוב ממדרגה ראשונה, אסור שהוא יהיה פה – אני מצטרף לחברת הכנסת ענת ברקו, היא פשוט צודקת במאה אחוז, זה לא ייתכן. זה לא ייתכן ולכן אני, אישית, משקיע בזה שעות ואני אמשיך להשקיע בזה עד שנפתור את הבעיה. החזון שלי הוא שכשיהיו ועדות ערר, המספר יהיה אפס, אולי שתיים, ארבע, עשר, כי יש מצבים כאלה ואחרים וזה קורה וזה בסדר, אבל לא 200 ועדות ערר, וזה רק אלה שפנו.

מי פונה לוועדות ערר, המוסדות או הילדים?

הורים.

רק הורים?

רובם הורים.

אני שואל מעבר להורים. צביקה כהן, סגן ראש עיריית ירושלים, שיבץ לסמינר מסוים X תלמידות והן מסרבות.

תיכף אני אתייחס לזה. זה קודם כל סוגיית התלמידות, ויש שחקנים, אולי הם השחקנים הראשיים, שהם מנהלי הסמינרים. כשכבר יש שיבוץ של ראש רשות או מי מטעמו, שהוא על-פי חוק – אני לא הסמכתי, החוק הסמיך אותו כרשם.

רשות חינוך מקומית – זו ההגדרה בחוק.

רשות חינוך מקומית. נקודה. לא משרד החינוך, אלא ראש הרשות או מי מטעמו. נקודה. אם יש היום 102 בנות לא משובצות באלעד, זו אחריותו של ראש העיר. נקודה. אני, כרגולטור, צריך לוודא שהבנות האלה משתבצות, למה לא השתבצו וכו' וכו'.

לגבי מנהלי הסמינרים – העיר ירושלים היא עיר מורכבת, עיר גדולה מאוד. כל הרשויות, כולל העיר ירושלים ובדגש על העיר ירושלים, מקבלות גיבוי חזק ממני על כל מהלך שהן עושות. על כל מהלך שהן עושות, בתנאי שזה עומד בקריטריונים, זה על-פי הנהלים, על-פי כל הסעיפים שהקראת. אם זה הולך בסעיפים שהם מניעת אפליה כזאת או אחרת, אף אחד לא יקבל גיבוי. בעיר ירושלים למשל, אדוני סגן ראש העיר, שממונה על זה באופן אישי, שעושה עבודה מצוינת, יש מאות תלמידות בעיר ירושלים, נשארו כמה תלמידות בודדות. שובצו תלמידות לחלק מהסמינרים ומנהל סמינר מסרב לקבל את השיבוץ, אנחנו פועלים. יש בירור ומי שלא - מוזמן אלי לשימוע. מנהל סמינר יבוא אלי לשימוע, כולל כל מנהלי הסמינרים ששלחת אלי וכו', ומי שלא יקבל את השיבוץ של הרשות יבוא לשימוע. נקודה. כלומר, אני אמצה איתו את כל הדין.

מתי זה יקרה?

זה יקרה במהלך השבוע הבא, גם אם זה יהיה לתוך הלילה וגם אם יהיו לילות לבנים.

אני רוצה להזכיר שבשנה שעברה ולפני שנתיים היו אצלי גדולי מנהלי הסמינרים לשימוע. אני כולה צעיר, חדש, בן שנתיים - -

זה הפלוס שלך.

- - אבל לא אפשרתי לאף אחד, ואני לא אאפשר אם אני אדע ואקבל נתונים ודיווחים, לבצע את מה שנעשה פה. אני צריך את העזרה והגיבוי שלכם, כי אני לא יכול לפעול לבד. יש כוחות – אני לא צריך להגיד לכם – אבל אני, באופן אישי, מאיר שמעוני, מנהל המחוז במשרד החינוך, עושה את המיטב על מנת שזה יקרה, כולל גדולי מנהלי הסמינרים הכי גדולים שיכולים להיות.

אם לא הייתי חד שמיעה, הייתי מדלג על מה שאמרת. אתה הרגולטור, יש מישהו במשרד שמונע ממך לעשות זאת?

עובדה שאני עושה את זה.

אמרת "צריך את העזרה שלכם". מבחינתי אתה הכתובת, אתה שר החינוך לצורך העניין.

אני אדייק. יש לי גיבוי מוחלט מהשר ומהמנכ"לית. אני מדבר בהיבט הציבורי.

בכוונה דילגת על הסגן?

יואב, למה אתה עושה את זה?

לפרוטוקול, כולל הסגן.

חשוב לי לשמוע את זה.

אני מדבר על ההיבט הציבורי. זה נושא ציבורי רחב, זה עולה בתקשורת, זה נפתח במרחב – דרך אגב, לא רק באלעד, לצערי בעוד הרבה מקומות כאלה ואחרים. אז חבר'ה, זהו, צריך לעצור. אולי בזכות הישיבה הזאת אנחנו נתקדם קדימה ונעצור.

מבחינתי כל סוגיית הרשויות המקומיות – אחד היעדים ששמתי הוא הקשר עם ראשי הרשויות, הקשר עם הרשויות המקומיות ומנהלי אגפי החינוך. יושבים פה חלק ממנהלי האגפים שמקבלים גיבוי, ליווי, תמיכה, עזרה, הנחיה מקצועית כזאת או אחרת שלא היתה שנים. הם היו פשוט מנותקים. מבחינתי הם פרטנרים מקצועיים לעבודה, ואת זה אני עושה איתם באופן אישי. מבחינתי ראשי הרשויות הם פרטנרים לכל דבר ועניין. דרך אגב, גם בחוק – הרשות המקומית שותפה לחינוך עם משרד החינוך לחינוך הילדים, כולל במגזר החרדי.

לנושא הבינוי – אמנם אני לא ממונה על הבינוי, אבל אני אתייחס. יש פערים גדולים מאוד במגזר החרדי, יש פערים גדולים מאוד במגזר הערבי, יש פערים גדולים מאוד גם במגזר הכללי. אנחנו מטפלים בזה, השלימו את הפער, עשרות, כולל בבית-שמש וכולל באלעד, כולל בירושלים, אבל לא מספיק וצריך להמשיך לעשות ולנסות לגשר על הפערים. אבל הייתי יותר רגוע, אדוני היושב-ראש, אם עכשיו בעיר מסוימת כל הבנות היו משובצות ולומדות בקרוואנים, ואז מישהו היה מעלה את הסוגיה למה המאה אחוז בנות משובצות לומדות בקרוואנים ולא בבניין.

נדון גם בסוגיה הזאת. אנחנו יודעים לעבוד במקביל. אני לא מאלה שאוהב לפתור את זה ולהמשיך הלאה. לא, אני עובד במקביל.

גם אני לא למדתי בבניין מפואר, למדתי בבניין מאוד ישן וכו' ואני חושב שיצאתי לא רע.

אני יכול לאשר. אתה יודע, בית-הספר היסודי שבו למדתי בבאר-שבע עדיין קיים. אני יליד 1960 כך שלמדתי ביסודי בין 60' ל-70'. יש כאלה שהשנים האלה הם בשבילם מדע בדיוני. הייתי מכניס את היד שלי בתוך הטיח, חצי אצבע היתה נבלעת בתוך הטיח, ובית-הספר הזה עדיין קיים. אני לא רוצה לתאר לך איך הקירות עשויים ואיך הם נראים מאז.

לגבי ועדות הערר – אני רוצה לציין שמבחינתי זה לא רק להגיע לוועדה. עשינו קפיצת מדרגה נוספת במה שנקרא "טרום ועדות ערר". אנחנו עושים פעולה של הפיקוח מול מנהל הסמינר בתיאום עם הרשות המקומית על מנת למצות את המהלך טרום ועדת ערר.

באיזה שלב?

עכשיו, לפני חודש, לפני חודשיים. זה לאורך כל הזמן. כלומר, אם עכשיו הייתי מביא לך נתונים, יש עשרות של בנות – תלמידים - שכבר שובצו. הנושא עכשיו זה הבנות, אבל יש גם בנים. יש עשרות ששובצו ולא הגישו ועדת ערר, כי הסוגיה הזאת נפתרה. זה עוד מהלך שעשינו.

לסוגיית אלעד – אני אשתדל לענות בגלל המגבלה של מה שנאמר פה. 1. לצערי ראש העיר העלה פה אי-דיוקים רבים, ואני לא מתכוון עכשיו להתייחס עניינית לכל דבר שעלה פה. היו אי-דיוקים רבים שעלו כאן;

2. לתשע"ו, במבחן התוצאה, יש קרוב ל-100 ומשהו בנות שלא משובצות באלעד.

כמה?

קרוב ל-100 בנות. 103 בנות.

איך אתה מתכוון להתמודד עם זה?

שלחתי לא מעט פניות ומכתבים לראש העיר. הוא מוזמן אלי להיום אחר הצהרים כדי להציג לי מה הפתרון שלו לשיבוץ ה-103 בנות על-פי הכללים והנהלים. נאמר פה בהערת ביניים, מוסד שהוא בלי רישיון, בלי רישוי, בלי שום אישור, לא יכול לבצע לא רישום, לא שיבוץ, לא זה, לא זה, לא זה. אז זה לא רלוונטי ולכן לא לבוא אלי ולהגיד לי - - -

השאלה אם המוסדות הקיימים יכולים להכיל את אותן מאה.

יש הרבה פתרונות. דרך אגב, חלק מהפתרונות – היה צריך להציג את זה אתמול – הם לא דברים שנולדו היום. אלה דברים שהיה צריך לחשוב עליהם אתמול.

אני מבין שהיום אתם נפגשים.

הזמנתי את ראש העיר ומי מטעמו לבוא אלי היום בערב. אני רוצה לשמוע מה הפתרון שלו ולראות איפה המאה ומשהו בנות משובצות, לפי הכללים, לפי הנהלים וכו'. זה מה שאני מצפה לשמוע.

לפי הרישיונות שנתתם אין היום מקום - - -

שיוסיפו קרוואן.

סליחה, אתה לא עונה לה. זו לא פריבילגיה. אין קריאות ביניים.

אי אפשר להוסיף קרוואן.

גברתי, את רוצה שאני אוציא אותך?

אי אפשר.

את מזמינה הוצאה, אני מבין.

חס וחלילה.

אז אני מבקש לא להפריע לי.

אני מאתגרת פה את - - -

כנראה שמתאים לך שאני אוציא אותך בשלב הזה.

מאחר שאנחנו עובדים לא מעט עם עו"ד קרן רז מורג, גם למדתי להכיל אותה ואני חושב שהיא גם למדה להכיל אותי.

מאיר שמעוני, מנהל המחוז, אני רוצה לשאול אותך שאלה: אתה מכיר את הסימפטומים, יש לך ניסיון. איך אמרת, צברת ניסיון של שנתיים.

שנתיים. זה עדיין לא מספיק, אבל זה שנתיים.

זה טירונות רובאי 07 במושג של האפליות. עברת אותו.

אני בקורס מ"כים.

יפה. אז אני יכול לומר לך חד-משמעית שאם אתה יושב עם עצמך, אתה יכול להכין מתווה – והוועדה תבקש את זה ממך – איך אתה רואה את הסוגיה, איך ההליך צריך להתבצע, כדי שבשנה הבאה לא יהיה תהליך דומה. אתה יכול להתמודד עם זה. אתה יכול להכין איזשהו מתווה. אני זוכר כשעו"ד ללום, לפני ש"התקלקל" – אני לא יודע אם בכלל היה עורך-דין, יכול להיות שרק קיבל את הדיפלומה - - -

לא, לא הייתי.

הוא הציע: כל מה שאתם אומרים נכון, רק שזה יהיה בחקיקה. אני לא שיתפתי איתו פעולה, ואני מכה על חטא, כי חשבתי שהשמים יפלו, תהיה רעידת אדמה בחברה החרדית. לא שיתפתי איתו פעולה, וברוך השם זה נכנס בנוהל של משרד החינוך בגלל צרות שלנו. אני לא רוצה להיות באותו מצב. אני חושב שאתה, כמשרד החינוך, וזה הוכח – זה שהיום אנחנו מתלוננים, איך אומרים "שמחת עניים", שמצד אחד אנחנו שמחים שהתופעה צומצמה, אבל עדיין ישנן תופעות שצריך להעלים מהעולם הזה – אתה יכול לשבת עם בעלי המקצוע, עם ראשי האגפים שלך במשרד וביחד לנסח נוהל עבודה לרשויות החרדיות, היכן שיש שכונות חרדיות, ולהביא למצב הם יפעלו לפיו. אם בשוליים יפלו לנו ארבעה, חמישה, שישה, זה יכול לקרות. אני חושב שזה מתבקש, אי אפשר לחכות. קודם ניסיתי להיכנס לדבריך, כי זה נשמע שכאילו אתה פונה אליהם להעלים את התופעה. לא, אתה תעלים אותה, אל תבנה עליהם. אני אומר לך, אל תבנה עליהם. חלקם רוצים ולא יכולים, חלקם לא רוצים.

במקרה הזה אני חולק עליך.

שמה?

בזה שאתה אומר אל תפנה אליהם ואל תסמוך עליהם, יש להם אחריות ואני סומך עליהם.

אתה הרגולטור. אני מבקש שתכין נוהל עבודה ותאמין לי שזה יצטמצם למינימום.

בקיצור, המ"כ, הוא אמר שתעביר את כולם ל"הקשב" ותתחיל לעבוד חזק. תחליט, תחתוך ותקבע דברים. כנראה שאם כל שנה שומעים את אותם סיפורים - - -

לא, זה קצת מעודן. כמה שזה מחריד, זה עדיין מעודן לעומת שנים עברו.

אם הדיון הזה היה לפני שנתיים, היית שומעת פה דברים אחרים.

ברור, אני יודעת.

גם היה מנהל אגף או מחוז אחר.

כנראה שצריך לחתוך.

לבקשתך, נכין מתווה, הצעה ארוכת טווח וגם ההשלכות מבחינת הרשות, מבחינת הסמינרים וכו'.

לסוגיה העקרונית – צריך לדעת שאנחנו עובדים לפי כללים, לפי נהלים, לפי קביעות מאוד ברורות בחוק, בכל דבר ועניין וכך אנחנו פועלים.

משפט אחרון – הבלעתי אותו באמצע ואני חייב לומר אותו – אני אמשיך לטפל בעניין הזה בכל הכוח, בכל האמצעים ואמצה את כל האפשרויות, כולל אכיפה והליכים משפטיים נגד מי שיפעל באופן שמפלה תלמידים ותלמידות.

יש עיתונאי חרדי שמסקר את הנושא כבר שנים רבות, נראה מה הוא יכול לתרום לנו. מר יעקב ריבלין, בבקשה.

דיברו כאן הרבה על הנושא של אפליה, אין לי הרבה להוסיף בזה. אני רוצה רק לחדד ולספר לכם שיש שינוי מאוד מהותי במגמות האפליה ונדמה לי שדווקא השינוי הזה לא בא כאן לידי ביטוי.

רמזנו עליו, אם אתה רוצה – אתה יכול להציג אותו.

דיברו הרבה על הנושא של ספרדים ואשכנזים. הנושא, גם בעזרתו של עו"ד ללום וגם בעזרתם של אחרים, הולך פחות או יותר לקראת פתרון, כי הגזענות אינה באופנה היום.

לא נכון.

אדוני, שמעת אותו עד הסוף?

נכון שיש בעיות קשות, אבל אפשר לכמת אותן. כשאני לוקח רשימה של סמינר ואני רואה 40% ספרדיות, 38, אני יודע איפה הבעיה, אני יודע איפה לטפל בה ולממסד, לעיריות, יש את כל הכלים. אבל האפליה החדשה שקמה לנו בשנה האחרונה, בשנתיים האחרונות, בשלוש השנים האחרונות, אי אפשר לכמת אותה, אי אפשר לצבוע אותה בצבעים של שחור ולבן, ולכן היא החמורה ביותר. מדובר כאן באפליה של חרדים עובדים.

למרות שהם אשכנזים.

לא משנה דת, גזע ומין, אם אתה עובד, באופן אוטומטי אתה נחשב לסוג ב'. הרוב המוחלט של החרדים הם עובדים, אבל מה שקרה הוא שקמו להם במקומות מסוימים סמינרים ובתי-ספר - - -

מכובדי ריבלין, מנהל הסמינר מקבל את הילדים לסמינר שלו?

הוא נחשב עובד, אבל עובד אליטיסטי, כי הוא עובד תורני. הוא מין level כזה. ברמת המעמדות של הציבור החרדי הוא נחשב במעמד יותר גבוה ממי שיש לו חנות או שהוא נהג אוטובוס.

האפליה הזאת התחילה להיות ברגע שקמה להם קבוצה של אליטיסטים והם החליטו שהם רוצים שהבנות היקירות שלהם ילמדו רק עם בני המעמד שלהם שנקרא "אברכים" או אוכלוסיה תורנית אחרת. פה החלה מגמה, שאני רואה אותה באלעד, אבל אני שומע עליה גם במקומות אחרים, שקם לו סמינר ומחליט שהוא מיועד לבני אברכים, מה שנקרא "בני תֵּיירֶה". באופן אוטומטי, כשהוא מקבל רק את ה" בני תֵּיירֶה", כל הסמינרים האחרים אמורים לקבל את האחרים. הסיפור של אלעד – אני לא רוצה להיכנס לזה כי זה נמצא תחת מגבלות – זה כבר לא ספרדים ואשכנזים, כי אני מניח שעיר ש-60% שלה הם ספרדים לא יכולה לקבל 38 – 40, ובסופו של דבר האיזון הדמוגרפי יעשה את שלו. אבל נוצרה כאן מגמה חמורה, ואני רואה את זה בסמינר החדש - - -

שהורים עובדים לא יכולים להכניס את הילדים שלהם.

בדיוק. הרי כמעט כולנו עובדים, לא ייתכן שפלג מסוים יתבדל ויקים לעצמו בית-ספר, וייקח לעצמו את מה שנקרא "האליטה", בתי-ספר אחרים אומרים לעצמם: למה אנחנו צריכים לקבל את אלה שפתאום הפכו להיקרא סוג ב'.

זאת הסיבה שהדגשתי כשקראתי את סעיף 5: אסור להפלות על רקע חברתי-כלכלי. אני לא משפטן, אבל יש לזה משקל שם.

הרב מרגי, זה אמת ויציב, אבל כפי שהדגשתי קשה לצבוע את זה וקשה להתמודד עם זה, אבל זו עדיין משימה שמשרד החינוך מסוגל לעשות בה.

כל הפתרונות, כל הבעיות, הכל מתנפץ על גלי המציאות, הדבר היחיד שיכול לפתור בעיות זה כמו שקורה במגזר הממלכתי והכללי - רישום אזורי בירושלים, באלעד, בבית-שמש ובכל מקום אחר. יהיו לזה חבלי קליטה קשה, תהיה התנגדות מאוד מאוד קשה במגזר החרדי, אבל אם רוצים פעם אחת ולתמיד לפתור את הבעיה הזאת ולא להגיע לדיונים ולא להגיע לוועדות ערר, זה הפתרון היחיד שיש לבעיה החמורה הזאת.

תודה. אנחנו אחרי מגבלת הזמן ואני מתנצל בפני העורך-דין - - -

אפשר לתת לך נתונים?

לא, אני כבר אחרי הזמן שנקבע.

יש לי מספרים.

אתה יכול לשלוח לי אותם אחר כך.

אני מסכם. הוועדה מודה לכל מי שהשתתף בדיון החשוב הזה. הוועדה רואה בחומרה את תופעת האפליה במוסדות החינוך החרדיים בין ספרדים לאשכנזים ובין ילדים שהוריהם עובדים לבין ילדים שהוריהם לומדים.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להכין מתווה רישום מסודר שיוכל להתמודד עם המאפיינים של המגזר החרדי.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להכין מיפוי צורכי הבינוי של המגזר החרדי באלעד ולהגישו לוועדה.

בכל הארץ, למה באלעד?

כרגע אני לוקח רק את אלעד. מותר לי, יש לי פריבילגיות, נכון?

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך ועיריית אלעד להתכנס לקראת מציאת פתרון הולם לשנת תשע"ו ולדווח על תוצאות המפגש הזה לוועדה.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון בכובד ראש את ההצעה שהוצעה כאן לגבי רישום אזורי במגזר החרדי, על כל השלכותיו. שוב, הוועדה תשמח לקבל את ממצאי הבחינה הזאת.

תודה רבה לכולם. תם ולא נשלם, הוועדה תמשיך לעקוב אחר הדברים האלה. ואני לא שוכח את העיריות החרדיות שלא הגיעו לכאן, מודיעין עילית בפרט ובני ברק. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40.