הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 44

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ו באב התשע"ה (11 באוגוסט 2015), שעה 9:30

המכינות האקדמיות – מכשיר להנגשת ההשכלה הגבוהה ולצמצום פערים

חברי הוועדה: יעקב מרגי

בן ארי מירב

ברקו ענת

חנין זועבי

תמר פיזנטי - סגנית מנהלת אגף חינוך מבוגרים, משרד החינוך

אייל דולב - תקציבן הקרן, משרד הביטחון

חמדה מרק - ר' היחידה לחיילים משוחררים, משרד הביטחון

אורנן פודם - אגף תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

יעל סימן טוב - אגף תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

דפנה מדר - מנהלת הקרן לחיילים משוחררים, אוניברסיטת בן גוריון

גלעד ארדיטי - יו"ר התאחדות הסטודנטים, התאחדות הסטודנטים

מוטי פלדשטיין - מנכ"ל קרן ק.מ.ח

צחי מילגרם - סגן נשיא, מכללת הדסה

רעות אופיר - מתאמת פעילות ודוברת, ועד ראשי המכללות

יורם רז - מנכ"ל המכללה האקדמית עמק יזרעאל, ועד ראשי המכללות

לימור כץ - מנהלת המכינה, אוניברסיטת אריאל

זוהר אביטן - נהל המכינה ויו"ר ועד המכינות, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים

ישעיהו סנדקה - בוגר מכינה ותואר בעבודה סוציאלית, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים

ליאת מייברג - מנהלת המכינה, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים

קרן ברק - לוביסטית (קווטקטי בע"מ), מייצגת את ור"מ

יהודית גידלי

הדס צנוירט

המכינות האקדמיות – מכשיר להנגשת ההשכלה הגבוהה ולצמצום פערים

בוקר טוב, לחברות הכנסת, לאורחים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. 11 באוגוסט 2015, כ"ו מנחם אב, התשע"ה. הנושא על סדר-היום: המכינות האקדמיות – מכשיר להנגשת ההשכלה הגבוהה ולצמצום הפערים. אם יש דיון, סימן שיש מצוקה כלשהי, ונדרשנו לכך. בדרך כלל משאירים את הסטודנטים לסוף, אז הפעם נפתח אתכם – ספר לנו, מה עושות המכינות הקדם אקדמיות, בכלל להשכלה הגבוהה, מה זה לסטודנטים, איך זה ייראה אם יהיו שם יותר מגבלות, קשיים, או כמו שיש מי שחושש, כמעט עד ביטולן? בבקשה.

גלעד ארדיטי, יושב-ראש התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות. אני חושב שהחשיבות של המכינות הקדם אקדמיות- - -

אבל תפתח ביישר כוח לוועדה על הדיון, על ביטול הקיצוץ... תראה מה קרה ליושב-ראש התאחדות הסטודנטים הקודם – עשה זה את.

ובסוף הגיע. אז ברכות על דיון – לא מובן מאליו, שזה בפגרת הקיץ.

אני חושב שהחשיבות של הנגשת מערכת ההשכלה הגבוהה היא עצומה. אני חושב שהיכולת של אדם, שמסיבות כאלה ואחרות תעודת הבגרות שלו או מה שהוא עשה לפני, שהוא עבר את השירות הצבאי, האזרחי, הלאומי, לא משנה, לפני שהוא הגיע למערכת ההשכלה הגבוהה, והיכולת שלו לתקן את הדברים האלה היא קריטית, ההזדמנות השנייה, שהיא גם לא רק זורקת עליו הכול, ואומרת לו: לך תעשה פסיכומטרי - תסתדר, אלא שהמערכת מכירה בחשיבות של היכולת לתת לאנשים השכלה. אני לא רוצה לגלוש לכל הפרטים. דעתי בנושא הזה היא מאוד קצרה: אני חושב שיש פה בדיחה מתמשכת. ישב פה קודמך, ישב פה שר חינוך, ועדות, המליצו, אמרו. בסוף יש פה גוף, שזה הקרן להכוונת חיילים משוחררים, שבאופן שיטתי לא מעוניין לעשות את הדבר הזה, וכל מה שנשמע חוץ מזה היום, זה סיפורים.

אני מוחה על ההערה.

מחאתך לא נשמעה, כי היתה בהתפרצות. ברשות הדיבור שלך תוכלי למחות - לשם כך באת.

יציגו פה היום את החשיבות, את התפישה של הרפורמה. הכול הגיוני, המכללות גם יאמרו כמה זה קריטי וחשוב וכמה זה מזין את המכללות עצמן, וזה פשוט תקוע ארבע שנים. אני לא מכיר תהליכים שרוצים לעשות אותם, ונתקעים ארבע שנים. זה הכול. השאלה היחידה היום, איך מצליחים להזיז את הגוף הזה, ולומר לו: שבוע, שבועיים, חודש – בוא נסגור את הסיפור הזה, שנמשך ארבע וחמש שנים.

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

קודם כל, תודה רבה לאדוני היושב-ראש על קיום הישיבה החשובה הזאת במהלך הפגרה.

אני כיוונתי לא לדיון הזה אלא לדיון הקודם, שבו הצלחנו להעלות את המודעות לסכנת הקיצוץ בתקציבי ההשכלה הגבוהה, שהצלחנו לבלום את כולו כמעט.

בסוף יוצא משהו מדיונים בוועדות.

לא הכול דיבורים...

אני מניחה שאת מנהלת הקרן להכוונת חיילים משוחררים, ולכן מחית.

אפתח, כדי שתבינו שהוועדה הזו במיוחד, מהיכרות עם יושב-ראש הוועדה ועם החברים בה, היא ועדה שהציבה לנגד עיניה מטרה, לקדם אוכלוסיות מהפריפריה, לקדם אוכלוסיות שמשום מה מבחינה מגזרית נשכחות הרבה פעמים, רואות את החשיבות של ההשכלה הגבוהה כמפתח להצלחה של סטודנטים, ובאמת להצלחה של חבר'ה שמגיעים מתוך החברה הישראלית, ולכן הוועדה הזו, לא רק שתיקח את הנושא – היא גם תקדם את זה. אני חושבת שהספקתם להבין, שיש כאן אנשים רציניים, שרוצים לקדם את הנושא, באמת בעשייה. לכן מה שמייחד בעיניי את הוועדה הזאת היא ההתגייסות שלה למען הפריפריה והשכבות החלשות כדי לעזור להם להתקדם, ומכינות קדם אקדמיות הן הכלי החשוב ביותר כדי שסטודנט – או איך להגדיר את מי שרוצה להיות סטודנט? אולי צריך לחשוב על הגדרה, מועמד לאקדמיה.

מלש"ס – מועמד לשירות סטודנטיאלי...

תודה. איך אנחנו מקדמים את אותם מלש"סים – השם שעכשיו המצאנו – כדי לתת להם את האקדמיה ככלי להצליח בחברה הישראלית. היום אנחנו יודעים שבחברה הישראלית תואר ראשון זה רק הסיפתח לכל עבודה שמכבדת את עצמה.

זה במעמד של תעודת בגרות של שנות ה-80.

נכון.

לכן לא הייתי קורא לזה מועמד. זו זכות בסיסית היום. זה הפך להיות זכות בסיסית לכל תלמיד, לכל אזרח בישראל, אם הוא רוצה להשתלב בחיים הנורמטיביים במדינת ישראל.

נכון. אני רוצה לחדד את דבריך ולומר כוועדה, שבמושב שלם כל הזמן העלינו דיונים והתעסקנו בנושא הזה של לקדם אוכלוסיות חלשות יותר לתוך האקדמיה, ובעיניי, המכינות הן כלי מצוין להגשים את החזון – גם של החברה הישראלית, אבל בעיקר של הוועדה הזאת.

יש לי דברים ספציפיים, אתייחס אליהם. אני מודיעה כבר, שאם נצטרך לעשות המשכיות לקידום המכינות או פולו-אפ, בהחלט אני רואה זאת כמשימה חשובה. ממש משימה לאומית בעיניי. תודה רבה.

תודה. ועד ראשי המכללות.

תודה רבה. שמי יורם רז, ואני מנהל המכללה האקדמית של עמק יזרעאל. אני בא מקיבוץ מרחביה, שנמצא ליד עפולה. אני רוצה להודות לאדוני על קיום הישיבה בעונה הזאת של השנה וגם לחברת הכנסת בן ארי, שלקחה על עצמה את הטיפול, וגם ליושב-ראש אגודת הסטודנטים. עיניך הרואות, אדוני היושב-ראש, יושבים פה נציגים שעוסקים בכל נושא המכללות. יושבים פה נציגי ות"ת, יושבים פה נציגי משרד הביטחון, יושבים פה מנהלי מכינות, יושבים פה מנהלי מכללות, יושבים פה מנהלי מכינות מהאוניברסיטאות, ממכללות מתוקצבות וגם ממכללות להוראה.

הדיון הוא, חברת הכנסת, אינו על איכות המכינות או על הצורך במכינות או על ההצלחות שלהן; המכינות הלא קיימות חמישים שנה. המכינות הללו התקיימו, והיוזמה שלהן באה ממשרד החינוך, שיותר מאוחר הבינה שיש להם בעיה לטפל בילדים מעל גיל 18, והעבירה את זה ליחידת סמך ואחר כך לעמותה שנקראה האגודה לקידום החינוך, והאגודה לחינוך ניהלה את המפעל הזה, שהוציאה אלפי בוגרים – חלקם חברי כנסת ושרים, חלקם אנחנו מכירים אישית, שעברו אצלנו בשמחה רבה מאוד.

בשלב מסוים החשב הכללי חשב, שהאגודה לקידום החינוך חייבת לעבור מכרז במשרד החינוך. אכן התקיימו במכרזים, שבשנים הראשונות האגודה זכתה בהם. יותר מאוחר זכתה חברה אחרת, חברת מרמנת, לפני שמונה שנים, שזו חברה לגיטימית, אבל היא עוסקת בהשכלה גבוהה ובהשכלות ובכל מיני מיקורי חוץ שמשרד החינוך מוציא לצרכים שלו. אנחנו חשבנו שזה אסון למכינות, ועדיין חושבים כך, כי זו חברה שמטרתה להסיר רווחים. אין לה ראייה חינוכית. אצלנו התלמיד הוא במרכז. החדר הזה – מיותר להסביר ולציין מה חשיבות המכינות, ואיך מנהלים אותן.

כשזה קרה, אנחנו נזעקנו לחדר הזה לפני שמונה שנים, אדוני. ישב פה קודמך של קודמך, חבר הכנסת זבולון אורלב, ויחד גיבשנו רעיון, שאומר: בואו נוציא את המכינות מאחריות משרד החינוך, ונעבירן לות"ת ולמל"ג, כי שם זה הבית האקדמי-רגולטורי שלנו. הלכנו לאדון טרכטנברג, שהיה אז ראש הות"ת – חשב שזה רעיון נכון. הלך לגדעון סער, שהיה שר החינוך – חשב שזה נכון. יהודית יכולה להעיד. היא כל כך הרבה שנה יחד אתנו כאן. אני כבר שלושים שנה מסתובב כאן. הוקמה ועדה ממשלתית, ועדת אריאב, ירום אריאב, שהיה מנכ"ל משרד האוצר. הייתי חבר בוועדה הזאת. ישבו עשרים איש בוועדה הזאת במשך שנה שלמה, והוציאו תחת ידם מסמך שאושר בממשלה בהצעת מחליטים. אז ות"ת-מל"ג הקים עוד שתי ועדות – ועדת מאור ו-וועדת עזאיזה.

כמה ישבו בכל ועדה?

בכל ועדה ישבו בטח שבעה-שמונה.

אז אנחנו מגיעים לארבעים איש.

אנחנו מגיעים לארבעים איש שעסקו בעניין הזה, וכולם מסכימים שאכן המכינות חייבות לעבור לות"ת, כי אמרנו: הות"ת והמל"ג נתן לנו ולכל המוסדות להשכלה גבוהה, סמכות ואחריות לטפל ב-300,000 סטודנטים, אז הוא לא ייתן לנו לטפל בעוד 20,000, 30,000 סטודנטים? מה הבעיה הקשה?

יש להבין שבמפעל המכינות, בשונה מגורמים אחרים בהשכלה הגבוהה, מעורב גם משרד הביטחון. אנחנו ואחרים עזרנו לחקיקת חוק חיילים משוחררים, שבין השאר, בתוך החקיקה הזאת, יש עזרה לחיילים משוחררים, או לחילופין כאלה שעושים גם שירות לאומי. אם הם זכאי קידום, הם מקבלים הקצבה ממשרד הביטחון, הקצבה שרצה הרבה מאוד שנים. בסוף צריכים היו להתיישב גם משרד החינוך, שעדיין נשאר להם ספח של המכללות להוראה, גם הות"ת, שיושב פה, גם משרד הביטחון, עם עצמם – לא אתנו – ולקבוע את המתווה שבעזרתו המכינות תעבורנה לות"ת, ותתנתקנה על דעת המנכ"לים והשרים של משרד החינוך באותן שנים מהמשרד. זה השדרוג והקידום של דרך כניסה וסוציאליזציה נכונה וישירה להשכלה הגבוהה.

זה חל היום על המון סטודנטים ערביים, זה חל על סטודנטים מאוכלוסיות מוחלשות פריפריאליות. יושבים פה כמה סטודנטים כאלה. זה מפעל לאומי ממדרגה ראשונה, שאף אחד לא יכול להעיר הערה אחת על אי-חשיבותו.

למה לדעתך זה לא עובד?

זה לא עובד, כי מישהו לא מוכן לשלם את העלות הכוללת לעניין הזה.

מה זה מישהו? משרד החינוך?

לא. משרד החינוך זה דווקא החלק הקל. יש ויכוח מאוד גדול בין ות"ת ובין משרד הביטחון. אנחנו לא שותפים. ניסינו לתווך ולגשר.

סליחה, אני לומד. אני לא רוצה שבדיון הבא, בקדנציה הבאה, יגידו: קודמך, קודמך. ננסה לעצור את זה – שאיפה יומרנית - בקדנציה שלי. מה מונע מהעברת כל נושא המכינות ממשרד החינוך לות"ת?

13 מיליון שקלים.

למה זה בכלל ויכוח תקציבי?

אל"ף, שיסבירו לך אנשי ות"ת.

תודה. אז תסכם אתה.

הציפייה שלנו, שסיכום הישיבה יהיה, כמו שקודמך כן עשה, לשמחתנו, לקרוא לכאן את השר, שהוא ראש המל"ג, לקרוא לכאן את ראש ות"ת החדשה, לקרוא לכאן את אנשי משרד הביטחון – אני לא יודע אם אצלם סגן השר מטפל בזה או השר עצמו - להושיב אותם כאן, ולומר: חברים יקרים, את שנת תשע"ו הפסדנו. היינו אמורים להתחיל את שנת תשע"ג, אז לפחות תסגרו את הדברים כדי שאת שנת תשע"ז נוכל לפתוח בפורום של הות"ת והמל"ג. יושבת פה גברת, שמונתה מנהלת העניין, ואולי היא עושה דברים אחרים, אבל בתחום הזה היא בטלה. אין עבודה.

אין לה שם? אתה עושה תנועת יד.

זאת הגברת יעל סימן טוב.

סליחה, שאלת הבהרה: ה-13 מיליון ₪ שאתה מדבר – איזה תקציב? של החינוך?

אני לא רוצה לומר, מה שכתוב במקרא, נשאל את פי הנערה. למה אנחנו צריכים לשאול צד שלישי? בבקשה.

אולי רק מילה אחת אדוני, כדי להסביר את הבעייתיות: הרי יש היום חברת מרמנת, שאמורה להיות הזרוע הארוכה של משרד החינוך כל זמן שהמכינות אינן נמצאות בות"ת, כדי לטפל בעניין. הקבוצה הזאת מרמנת נכנסה לעניין וזכתה במכרז מהיום הראשון שהתחילו הדיונים, אז היא נמצאת כל הזמן על כן שיגור. עבר זמנה מבחינת המכרז.

אני מכיר את מרמנת מדברים אחרים. אם לא יהיה לה הענף הזה, יהיו לה עוד ענפים. אל תדאג לה.

לא דואג. משרד החינוך צריך לצאת במכרז. מכרז זה שלוש שנים, אז מרמנת יהיו כאן? או, אם אדוני יצליח, אולי נעבור.

בבקשה, גברתי, תחכימי אותנו.

שמי יעל סימן טוב כהן. אני ממונה על התחום החברתי ועל המכינות הקדם אקדמיות בות"ת-מל"ג. קודם כל, יורם, רחוקה מלהיות בטלה.

בתחום הזה.

אבל אנחנו בהחלט מחכים בקוצר רוח, שהמכינות כבר יגיעו לטיפולנו.

למה זה לא מגיע? אנחנו כאן כדי לסייע. כשאנחנו ניהלנו דיון על האיום על תקציב ההשכלה הגבוהה, אמרתי: גדול עליי, והנה, ברוך ה', בעבודה משותפת, יש מי ששמר. אנחנו כאן כדי לסייע, להביא את זה לכלל פתרון.

אני אציין במספר משפטים, מה קרה בשנים האחרונות. אם תרצו, אשמח להרחיב על מהות הרפורמה, שאולי זה העיקר, כדי להבין לאן אנחנו מל"ג רוצים לקחת את נושא המכינות הקדם אקדמאיות.

לפני שלוש שנים קיבלו ות"ת ומל"ג החלטה, שאימצה את מסקנות ועדת אריאב, ועדת עזאיזה ו-וועדת מאור. אציין שוועדת עזאיזה ו-וועדת מאור לא היו ועדות כפולות; ועדת עזאיזה היתה ועדה ות"תית שדנה בכל הנושא התכנוני-תקציבי, ו-וועדת מאור היתה ועדה מל"גית, שדנה בכל הנושא האקדמית של המכינות. שתי ההמלצות שולבו יחד לדוח אחד, ואומצו בות"ת ובמל"ג.

שתי ההחלטות, גם של מליאת ות"ת וגם של מליאת מל"ג, התנו את מעבר המכינות למל"ג בסיכום תקציבי בין שלושת הגופים המממנים – משרד החינוך, הקרן לחיילים משוחררים ו-ות"ת.

למה זה לא יכול היה לעבור באותו סדר גודל תקציבי שזה נמצא במשרד החינוך? למה זה גרר עלות תקציבית נוספת?

קודם כל, נתחיל בכך שתקציבי המכינות בשנים האחרונות נשחקו בקרוב ל-30%. היום המכינות הקדם אקדמיות עובדות בתת-תקציב, וזה משפיע באופן מובהק על הרמה האקדמית שלהן.

תוכלי לציין ברצף שנים, כמה היה התקציב? אם אנחנו מדברים על שנת התקציב 2014, עדיין לא אושר 2015, נאמר, מ-2011 עד היום, את הגרף? מישהו יודע את הסכומים?

אני לא רוצה לשלוף סתם סכומים. כיום סך התקציב למכינות בשלושת הגופים עומד על כ-100 מיליון- - -

משרד האוצר נמצאים פה?

לא. יש לי פה תשובה שלהם, שלא יכולים להופיע.

היום סך תקציב המכינות עומד על כ-100 מיליון שקלים משלושת הגופים. התקציבים האלה- - -

אם מישהו תוך כדי יכול לבדוק, מה היה ב-2011-2010, אודה לו. בבקשה.

יש כאן 15 מיליון שקלים שנכנסו למגזרים ייחודיים, למגזר הערבי ולמגזר החרדי. אני שמה אותם בצד. 85 מיליון שקלים, שעמדו לסך מערכת המכינות, וזה סכום שלא השתנה למעלה מעשור – לא התקדם הדדית, לא היו תוספות תקציב. המערכת גדלה. הסכומים נשחקו.

משם נובעת הדרישה שלכם להגדלה תקציבית?

הדרישה להגדלה תקציבית נובעת משני מקומות: אל"ף, מהמקום הזה של השחיקה; ובי"ת, מהרפורמה.

מהי הרפורמה?

כמה מילים על הרפורמה. אנחנו מדברים על רפורמה כוללת בעצם – רפורמה אקדמית, רפורמה תכנונית, רפורמה תקציבית ורפורמה לוגיסטית – ארבע רפורמות שמשולבות זו בזו. המטרה שלנו היא להעלות בעצם את רמת המכינות הקדם אקדמיות. הנתונים מראים לאורך שנים, שמתוך התלמידים שמתחילים לימודים במכינה קדם אקדמית, 50% בלבד מתקבלים למערכת ההשכלה הגבוהה בהפרש של שלוש שנים מתחילת המכינה, שזה בעצם המסה הקריטית של התלמידים - מתחילים בטווח של שלוש שנים. כ-50% בלבד מגיעים בסופו של דבר להשכלה גבוהה, מה שאומר שיש 50% נוספים- - -

לא ברור, מה שאת אומרת. 50% מאלו שהתחילו מכינה, ונרשמו להשכלה הגבוהה? אתם לא עושים את ההבחנה בין נרשמו ולא נרשמו?

מאלה שהתחילו מכינה קדם אקדמית, בסופו של דבר 50% מהם הגיעו בפועל ללימודי התואר הראשון.

התקבלו. בסדר.

50% נרשמו והתקבלו, אבל האם כל ה-100% שהתחילו מכינה, נרשמים? יש כאלה שסיימו את המכינה, והלכו ללמוד משהו אחר.

או פותח באסטה בבית שאן, ומנהל אותה אחרת.

יורם רז, מנכ"ל המכללה עמק יזרעאל, זו היתה ההתפרצות האחרונה בדיון. אנחנו רוצים לקיים דיון מסודר.

לא כל כך ברור האופן שבו הוצגו הנתונים על-ידך.

חלק מזה, מקורו נשירה במהלך שנת המכינה, וחלק מזה, אכן מגיעים למקומות אחרים.

יעל, אני רוצה לסייע. אני נכנס לחשש מסוים. כולנו בעד רפורמות ושיפורים והצלחות. הכותרת של הדיון: מכינות קדם אקדמיות כמכשיר להנגשת ההשכלה הגבוהה ולצמצום פערים. אני מברך על היוזמה, להעביר את זה למשרד החינוך, לות"ת, מל"ג, תקראו לזה איך שאתם רוצים – בנפרד, יחד. זה אותו גוף, אותו דבר, אותו בית כמעט. כשאת אומרת לי להעלות את הרמה - אני בעד. אף אחד לא רוצה להוריד רמה. אני לא רוצה עוד מסננת בכניסה למכינות, שתהפוך את זה מהנגשה לחסימה.

נכון.

כולנו פה – ואמרה את זה חברת הכנסת מירב בן ארי, מחויבים להעצים את ההנגשה. אנחנו טוענים שעשינו מעט בשנים האחרונות להנגשת ההשכלה הגבוהה, ואנחנו ורואים פירות ופרי-פירות. תארו לכם שנעצים את המגמה הזאת. נכון, אני לא נבהל מזה שנכנסו 100 לבית המדרש, ויצאו 50. בתלמוד אומרים: 1,000 נכנסים – אחד יוצא. אז אנחנו ב-50%, ובואו ננתח אותם, למה ואיך. אבל ה-50% האלה בלי המכינות – איפה הם היו?

אני מסכימה עם כל מילה שאתה אומר. לכן היעדים שלנו בבניית הרפורמה היו: אל"ף, להגדיל את מספר תלמידים מאוכלוסיות מוחלשות שמגיעים למכינות הקדם אקדמיות, כי אנחנו רוצים אותם בהשכלה גבוהה, לצמצם את שיעור הנשירה הגבוה שיש היום במכינות- - -

מה אחוזי הנשירה?

כ-30%, אפשר לומר היום.

על-פי דיווחי מרמנת השגויים, הם נעים בין 10% ל-15%.

הנתונים בידינו גבוהים יותר.

אני חייבת לשאול אותך משהו. למה המכינה בעצם לא מנוהלת על-ידי המוסד האקדמי שאליו היא שייכת? למה כל העיכוב הזה? מישהו רוצה ללמוד בתל-חי – עושה מכינה בתל-חי. אני, כמובן, מגיעה ממוסד לא מתוקצב, אז אני יכולה לומר שאצלנו כך זה עובד. מי שרוצה ללמוד בבין-תחומי, עושה מכינה של הבין-תחומי. למה צריך את כל הגוף הזה? למה לא נותנים למוסד – גם עכשיו עם המעונות יש לי אותו עניין. שנים נתקעים מעונות. עכשיו אני מאוד מקווה, אחרי שעשינו את ההליך הזה, שמוסד באמת יוכל לנהל את המעונות שלו ואת המכינה שלו. למה צריך לכל אחד כזה את המרמנת, את הות"ת, את הקרן? אני לא מבינה. תסבירי לי, שאלת תם.

אז בואו נדבר על הרפורמה. קודם רציתי להגדיר את יעדיה, עכשיו נתקדם לרפורמה. הרפורמה אומרת כך: כיום יש למעלה מ-30 מסלולים שונים במכינות. אנחנו מדברים על צמצום מספר המסלולים לחמישה. אנחנו מדברים על תהליך שיביא להעלאת הרמה האקדמית פדגוגית במכינות ולהכרה הדדית בין-מוסדית. כיום תלמיד מסיים מסלול ייעודי במוסד, במכינה במוסד מסוים – הוא לא יכול להתקבל ללימודים אקדמיים בשום מוסד אחר אלא רק באותו מוסד. זו בעיה ממדרגה ראשונה מבחינתנו, כי כמו שאמרת, המכינות הן תמצית הנגישות להשכלה גבוהה, ואנחנו רוצים שתלמיד יסיים מכינה במוסד אחד, ויוכל להתקבל לכל מוסד- - -

מירב, אין ספק, במדינת ישראל, אם תלמיד עובר מכינה קדם אקדמית במכללה מסוימת, מן הראוי לפחות שבשאר המכללות – ואני לא מתיימר לומר אוניברסיטאות - יתקבל בכל- - -

ברור.

זה לא מה שקורה כיום, היא אומרת.

למה?

כי המוסדות לא סומכים אחד על הרמה של השני.

אבל התפקיד שלכם – לבנות את הסטנדרטיזציה.

זהו בדיוק, זאת הרפורמה. לצורך כך אנחנו רוצים להקים חמש ועדות מומחים.

די עם הוועדות. שמונה שנים אתם בוועדות.

לא. הוועדות זה לא כדי להחליט אם להעביר אלינו. ועדות מל"גיות שיגדירו את תוכניות הלימודים במתמטיקה, באנגלית - זאת הרפורמה - במתמטיקה, באנגלית, בפיזיקה, בכימיה ובאומנויות- - -

יעל- - -

הוועדות האלה אמורות להגדיר את רמת הלימודים כדי להביא את המוסדות- - - להכרה הדדית.

כמה ועדות?

זה ועדות מל"גיות פנימיות שלנו כחלק מהרפורמה. המטרה של הוועדות- - -

יעל, תודה.

זה יהיה קודמך וקודמך...

לא נאפשר זאת. נעשה דיונים רצופים עד שזה ימומש. אני לאט-לאט מתחיל לחשוב בהרהורים כפולים. אומר לך למה: שמעתי אותך. לכאורה כל מה שאמרת, התבקש לכל דבר נכון שצריך לעשות. יש לנו בעיה עם ההנגשה של ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות מסוימות בפרט ולכלל האוכלוסייה גם כן. כולם שואפים להגיע לפסגת ההר הזה, אבל אנחנו הולכים ומערימים קשיים.

יש לי ויכוח – לא ארוך שנים אתכם, כי אני לא הרבה – בתחומים אחרים התעסקתי בקדנציות שלי בכנסת, אבל אין לי בעיה עם העלאת הרמה. תעשו את זה תוך כדי. תעשו את זה בסוף המסלול. השאיפה שלך, להביא אותי בסוף המסלול לרמה שהוועדות האלה יקבעו. אני מתנגד ואמשיך להתנגד - כל המסננות – אני אאבק במסננות ההתחלתיות. המדינה סומכת עליי, ושולחים אותי בגיל 18, לפעמים גם 17 ושמונה חודשים בחזית למשימות אחראיות. תסמכי עליי, כשאני רוצה את ההרפתקה הזאת של המכינה הקדם אקדמית, שאני יודע לאן להגיע, ואני רוצה לחוות את החוויה הזאת. תנו את הצ'אנס הזה לכל אזרח במדינת ישראל. את המסננים ואת החסמים שימו בסוף, בתעודה. אני שומע את הנימה, והיא מפחידה אותי. אני יכול להוריד את רף הנשירה – פשוט לקבל פחות, ואז יהיה לי אחוז נשירה נמוך יותר, כמו שאנחנו מרמים את עצמנו עם אחוז הזכאות לבגרות. אנחנו מרמים את עצמנו בכל מיני מדדים כאלה, כדי להציג את עצמנו, ואנחנו חוטאים בילד.

אני לא בא אליך בטענה עכשיו. אני אומר את הדברים האלה, כדי שתיקחו את זה לתשומת לבכם. מל"ג, ות"ת, לא יעזור כלום, זה המשך אותו ויכוח אידיאולוגי פילוסופי בינינו לבינכם. חידוד הרחבת בסיס הפירמידה לא פוגע בשפיץ; אדרבא – מעלה אותו עוד יותר גבוה. בהנדסה, מי שמבין, ככל שהבסיס רחב, השפיץ יותר גבוה. אין מה לעשות. אנחנו אומרים לכם: תהיו ערניים, כי זה הכיוון. המכינות הקדם אקדמיות האלה, זה המפתח לכניסה לחיים. אם פעם חשבנו שתעודת הבגרות – כבר לא. טוב שכך או לא טוב שכך – זה ויכוח פילוסופי. היום תואר ראשון כמעט אי-אפשר לעשות אתו כלום, אז גם שם אנחנו מערימים קשיים על אנשים? זה לא יהיה. לכן קחו את זה לתשומת לבכם. לגבי היישום, עוד נתכנס לקראת סוף הדיון, נראה לאן אנחנו הולכים.

עוד משפט בבקשה. הרפורמה האקדמית היא כמובן מה שאושרה במל"ג וות"ת. מל"ג אומרת: אני לוקחת אליי את האחריות על המכינות הקדם אקדמיות, אם אני מסוגלת לשפר אותן בעצם – לא לתת להן להמשיך לדשדש אלא לקחת אותן ולהעלות רמה, ולהגדיל את סיכויי- - -

באיזה שלב? בשלב הכניסה? לא.

לא. הרעיון הוא שאת הוועדות אנחנו עושים השנה, כך שבתשע"ז אנחנו מתחילים את הרפורמה עם תוכניות לימודים מעודכנות. זו התפישה.

בבקשה, חברת הכנסת ענת ברקו.

זה מאוד מטריד. ממה שאני רואה כאן, זה שהמל"ג מדבר על האחריות האקדמית, וכל הדברים האחרים שיושב-ראש הוועדה וחברת הכנסת בן ארי דיברו עליהם, לא באים לידי ביטוי. האידיאולוגיה של להנגיש את ההשכלה הגבוהה, של לפתוח דרך הוועדות האלה, היא לא תגיע אליהם. זו תהיה בשורה. המל"ג בשקט יכול לקחת חמישה מומחי תוכן לתחום, מתחום המתמטיקה, מתחום המדעים, מתחום האנגלית, ולעשות את ההחלטות האלה. כולם יודעים מה צריך לעשות. בטח לא ליצור עוד ועדות.

זאת הכוונה. המילה ועדה מלחיצה, אבל הכוונה היא לקחת מומחים לתחום, לבנות את תוכניות הלימודים. זה הכול. וזה כהכנה.

לי יש תואר שלישי, אז אני יכולה לומר לך שמה שקורה בשנים האחרונות - אנחנו לא רואים עלייה ברמה. אנחנו רואים כאן שבמכינות הללו בהרבה מאוד מקרים מלמדים אותם מרצים שמלמדים באוניברסיטאות. אי-אפשר להתעלם מזה. על איזו העלאת רמה אנחנו מדברים? אנחנו רואים המון פעמים אותם תכנים בדיוק; קורסים שלמים שנלקחים ומועתקים מאוניברסיטאות יחד עם המרצה שלהם. אני מכירה את זה מקרוב. אז כמה אפשר לדשדש? יש כאן אידיאולוגיה מאחורי העניין הזה, שתאפשר לכל אחד לרכוש השכלה גבוהה, לסלול את הדרך, לא לתת את תעודות הבגרות, שגם אני מתחברת בזה, שהיום ערכן הולך ויורד עם כל מיני מניפולציות להשגת ציונים – 110, 120, כל מיני המצאות חדשות של העידן החדש, שלא משקפות אגב ידע של 70 ו-80 בשנות ה-80. נכון? אם מישהו היה מקבל 8 בתעודת בגרות בשנות ה-80, הוא היה המאושר באדם, וזה באמת שיקף ידע רב.

לכן מה שאנחנו צריכים זה לא עוד ועדה ולא את החסמים האינטלקטואליים, כי חלק מהרעיון הוא שהסטודנטים, גם שמתנתקים, כשהם בצבא, וגם כאלה שנאלצו לעבוד, וכאלה שלא הגיעו לבגרות, וכאלה שהבגרות שלהם נמוכה, אנחנו מאפשרים להם ואומרים להם: בסדר, יש לכם עוד צ'אנס – עשו את זה.

אם אתם הולכים לעשות את זה תואם אוניברסיטה ברעיון ובאידיאולוגיה, פספסנו בגדול, כל המעבר הזה לא שווה. אתם תחבלו ברעיון, וזה לא יביא אותנו לשום מקום. צריך לתת לחבר'ה להגיע למכינות, לכל מי שרוצה, ואני מסכימה עם יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מרגי, שתעשו את הסינון תוך כדי, ובהרבה מאוד מקרים אנחנו רואים שסטודנטים ללא נתוני סף, גם כאלה שמתחילים בכל מיני דרכים ללא נתוני סף, מוכיחים את עצמם לאחר מכן כמצטיינים. אותו דבר אנחנו רואים בחריגים בקורסי הקצינים, ואותו דבר אנחנו רואים בכל מקום.

לכן הוועדות האלה לא יועילו, כי לכל אחד יש הרצון לשמור על הפרופסיה שלו לאליטה. זה לא הכוונה וזה לא הרעיון; הרעיון פה הוא לפתוח את הדלתות של האקדמיה, אז תרדו ממגדל השן, ותעשו את זה.

תודה. ד"ר צחי מילגרם, סגן נשיא מכללת הדסה.

אשמח לדבר עכשיו; אני חושב שכדאי לשמוע את התשובה של משרד הביטחון לנושא הזה- - -

נגיע לזה.

כי הנושא הזה בסופו של דבר, כפי שאנחנו חושבים, הוא נושא יותר אדמיניסטרטיבי תקציבי, וזה שכל פעם תופסים אותנו עם ה-micro managment של המל"ג בכל הנושאים האקדמיים, ומנסים לתפוס אותנו בסעיף כזה או בסעיף כזה, זה רק איך לתקוע לתוכניות, איך להשאיר 600 תוכניות במל"ג שעוד לא מצליחים לאשר אותן, ואיך לתקוע את כל ההשכלה הגבוהה בגלל שאחר כך יגידו: אין כוח אדם, מי יבדוק? ניקח איזה מרמנת שיבדוק או משהו כזה.

עכשיו לתוך העניין, וסליחה שאני חוזר קצת אחורה, אני מבקש, כיוון שאף אחד לא הזכיר את זה עד עכשיו, להודות גם לחברת הכנסת מירב בן ארי, גם לכבוד יושב-ראש הוועדה וגם לגלעד ארדיטי על המלחמה שהצליחה בנושא קיצוץ התקציב. אני חושב שהיה דבר חשוב. הזכרנו את זה במקומות אחרים, שאם הקיצוץ בתקציב היה חל, אולי הישיבה הזאת היתה מיותרת, כי אז דבר ראשון היו אומרים: אה, באמת אנחנו לא יכולים לקחת את המכינות.

אחד הדברים החשובים שכדאי להזכיר – נכון שאולי חלק מתלמידי המכינות או מאלה שהתחילו מכינות, לא מגיעים בסוף להשכלה גבוהה, יעל, אבל יש לזה שתי סיבות: חלק מהן, כמו שחברת הכנסת בן ארי הזכירה, כיוון שחלק גדול מהמכינות מגישות לבגרויות, בחלק באים למכינות בשביל לעשות בגרויות. ברגע שהם יצאו עם הבגרות, הם לא מנסים להגיע להשכלה גבוהה. זו אולי אחת הבעיות, לאור מה שאמרנו עכשיו על הבגרויות.

חלק אחר נאלצו לפרוש, נאלצו לנשור, יעל, מהמכינות בגלל צורת הניהול של מרמנת וצורת מניעת המלגות של מרמנת, והצורה שבה טופלו התלמידים האלה לאורך השנה שלהם במכינה. הרגולציה המטורפת שנכפתה עלינו ושיטת הרישום שנכפתה עלינו במכינות על-ידי צורת הניהול של מרמנת היא לגבי הרבה תלמידים – דווקא תלמידים עם יותר בעיות; הם לא חלשים, אבל שבאים עם יותר בעיות מהבית, בעיות כלכליות ואחרות, הם נאלצו לפרוש, נאלצו לנשור בגלל כל מיני הקפאות ובעיות שהחילו עליהם ולא נתנו לנו את ההזדמנות לעזור להם לטפל בזה. אני חושב שזה דבר שכדאי לזכור אותו, אם חושבים להמשיך לעשות – לא משנה מי, אולי מהות"ת, מיקור חוץ לעוד איזה גוף שיבדוק את הדברים האלה.

אנחנו מוסדות אקדמיים, סומכים עלינו בתקציבים של הרבה מאוד מיליונים, סומכים עלינו בכל הנושאים האקדמיים, ולא סומכים עלינו שאנחנו יכולים לנהל בצורה נכונה את הרמה האקדמית של המכינות?

הנושא של ההכרה ההדדית קיים היום בין המכללות המתוקצבות. קיימת היום בין המכללות המתוקצבות הכרה הדדית בבוגרי המכינות. קיימת.

למה היא אומרת שזה לא קיים?

הדבר הזה לא נבדק בצורה רצינית עד היום. אנחנו אומרים את זה בצורה ברורה יותר. בין המכללות המתוקצבות קיימת הכרה הדדית. הוחלט עליה ב-2007. היא אושררה.

האם סטודנט שעשה מכינה בתל-חי, למשל, יכול ללמוד בספיר?

וסיים את המכינה לפי המתווה שקבענו, ואני סומך על נשיא תל-חי - בהחלט כן. התשובה היא כן.

הסיפור הזה מאוד-מאוד קריטי. לא יכול להיות שהוא אומר משהו אחד, והיא אומרת משהו אחר.

אני אומר עובדות. במל"ג לא שאלו את השאלה הזאת. תעזבו את זה עכשיו. זה גם לא הדבר החשוב ביותר. אם זה יקרה בעוד חמש שנים או בעוד שלוש שנים לא יקרה שום דבר, אבל שיתחילו עם זה.

לכן אני אומר, אנחנו חייבים לאפשר לנו בתוך המסגרת שהוגדרה – לנו, אני מדבר על ראשי המכללות. אני מייצג פה את ההנהלה המצומצמת של ור"ם. אני סגן נשיא של מכללה. אנחנו חושבים שאנחנו כמוסדות אקדמיים יכולים לנהל את המכינות כמו שאנחנו מנהלים את- - -

תודה.

והדבר השני, אין צורך ואסור שיהיה גוף מתווך בנושא הזה. הגוף המתווך רק ינציח את ה-micro management, במקום ללכת למה שמל"ג אומר וות"ת אומר, שהם הולכים לפתוח יותר ולסמוך יותר על המוסדות.

תודה. יש אתנו בוגר מכינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ישעיהו סנדקה. בבקשה, ספר לנו את החוויה שלך, ואילו לא היתה המכינה, מה היה?

קודם כל, אני רוצה להודות שהזמינו אותי לדיון. שמי ישעיהו סנדקה, בוגר המדינה הקדם אקדמית באוניברסיטה העברית. סיימתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית.

מאיפה אתה בארץ?

אני מרמלה.

סיימת תיכון מלא, רגיל?

תיכון מלא, בגרות מלאה.

והיית צריך את המכינה.

בדיעבד, מה שלמדתי – לא. התחלתי משפטים. סיימתי שנה ראשונה משפטים באוניברסיטה העברית. כדי להגיע לפקולטה למשפטים כן הייתי צריך להשתמש במכינה, להיעזר בה. זה שעברתי אחרי זה לעבודה סוציאלית, זה משהו אחר. כדי להגיע למשפטים באוניברסיטה העברית, שידוע שזה מקום מאוד נחשב ומאוד יוקרתי ומאוד קשה להתקבל – כן הייתי צריך את המכינה, והגעתי במטרה להגיע לשם. כל השנה למדתי והשקעתי, ונתתי את כל-כולי. בסוף זה השתלם, והגעתי לאן שרציתי. אני יכול גם להעיד, שהיו אתי אנשים אחרים מרקעים אחרים, פריפריה, לא פריפריה, מצב כלכלי קשה, קל, יותר טוב, יותר קשה. אני בא לומר בעצם שיש מגוון אנשים שמשתמשים וצריכים את המכינה. יש רבים שמגיעים מבתים עם מצב כלכלי מאוד טוב, הורים עם מקצועות חופשיים, ויש כאלה שמגיעים מהמצב ההפוך, חיילים בודדים, עולים חדשים, אנשים שעזבו את הבית, והמכינה, ההנגשה שהיא עושה, היא משרתת את כל הציבור; לא רק אנשים שמגיעים- - -

אמרנו את זה בהתחלה.

אני רוצה לחזק את זה.

דבר שני, אני רוצה להתייחס לנקודה שעלתה פה לגבי הנשירה, ואפשר לגבות גם בנתונים שחבריי הנכבדים יוכלו לתת. גם סטודנטים שמגיעים לאוניברסיטאות ולמכללות בלי המכינה, יש כאלה שנושרים. יש כאלה שמחליטים שזה לא בשבילם, שרוצים עשות הסבה, שרוצים לעשות הפסקה, שרוצים לקחת חופש. זה קורה. אין קשר לזה שסטודנט מגיעה מהמכינה, לזה שהוא נשר מהלימודים. הקשר הוא מקרי בהחלט, אם בכלל קיים.

מה שהמכינה היתה עבורי – קודם כל, כשמה כן היא - מכינה. היא מכינה אותי לעולם האקדמי – עולם שהוא זר לי, אם זה בדברים הכי קטנים – איך להסתדר בספרייה, איך למצוא קפיטריה, וגם בדברים הרבה יותר רלוונטיים, כמו מיומנויות למידה, כלים ללמידה, כתיבה אקדמית - דברים שאולי בלי המכינה היה לי יותר קשה להסתדר אתם אחרי זה בלימודים במהלך התואר.

דבר שני שחשוב לומר פה – סטודנטים שמגיעים למכינה, צריך להתייחס אליהם בכובד ראש, כי אלה אנשים שמגיעים בכובד מראש, ולוקחים לעצמם שנה נוספת כדי ללמוד, לעשות מכינה מעבר לשלוש שנים או ארבע שנים של מה שהם לומדים. זה דבר שיש להתייחס אליו במלוא הרצינות, ולתת להם את הגיבוי ואת התמיכה שמגיעה להם. סטודנטים שלמדו אתי - אני כבר סיימתי - יש כאלה שהם עדיין לא סיימו; יש כאלה שהם בתואר שני, יש כאלה שלומדים רפואה, יש כאלה שלומדים הנדסה, הם עדיין לא סיימו, והם חמש, שש שנים סטודנטים.

דבר אחרון שאני רוצה לומר, זה שהמכינה, מעבר לזה שהיא נותנת את התוכן האקדמי, ומביאה אותי להיות בעל תואר, וזה בהחלט דבר שפותח דלתות, זה נותן גם כישורים ומיומנויות אחרות – גם ביטחון עצמי, גם חוזק מנטלי, גם חוסן נפשי, גם אני מכיר אנשים ממקומות אחרים, ממקצועות אחרים, חברים לחיים. אני יכול להעיד שאני נמצא פה בזכות ליאת, הגברת שיושבת לידי, שהיא מנהלת המכינה בזמנו, כשאני למדתי שם. אני מכיר אותה מלפני שש שנים, מ-2009, ואנחנו עדיין בקשר ועדיין מדברים אחד עם השני. אין ספק שזה עוזר.

תודה רבה. הוועדה ב-2014 קראה כמה קריאות. אחת מהן: משרד החינוך יעלה את השתתפותו במערך המכינות בכ-4 מיליון ₪; הות"ת יקצה סכום זהה לסכום המצטבר שהקרן לחיילים משוחררים, משרד החינוך, דהיינו כ-13 מיליון שקלים. הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים תעלה את ההשתתפות במערך המכינות בכ-9 מיליון ש"ח.

לשלושת הגופים האלה שהזכרתי, מל"ג ות"ת, הקרן להכוונת חיילים משוחררים, משרד החינוך. נתחיל ממשרד החינוך, בבקשה. בבקשה תתייחסי לקריאת הוועדה מ-2014.

אני תמר פיזנטי. קודם כל, ביקשנו את הבקשה הזאת במשרד, ואנחנו מחכים לאישור תקציב המדינה וחלוקת הכסף.

מ-2014 4 מיליון ₪ - אני מוכן ליומיים, והגזמתי, למצוא לכם 4 מיליון ₪, בלי לבקש מהאוצר.

אנחנו נערכים לכך.

זה לא יתקע את העברת הרפורמה, נכון?

לא.

תודה. זה מה שרציתי לשמוע. הקרן להכוונת חיילים משוחררים, בבקשה.

שמי חמדה מרק. אני מנהלת הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון שלוש שנים וחצי. מאז שהגעתי נחשפתי קודם כל לפעילות של המכינות.

קודם כל, תודה על ההתכנסות. באמת חשוב, והגיע הזמן שנדבר על זה בלשון עבר. אני חייבת לומר: זה מפעל ציוני חשוב מהמעלה הראשונה.

בגלל זה רוצים לחסל אותו.

חלילה וחס. לא ניתן את זה. אף אחד לא רוצה לחסל את זה.

בואי נראה איך לא מחסלים.

דיברתם על תקציבים, אז אני יכולה לדבר על התקציבים שלי. סך הכול בתקציב המדינה שמו בקרן 65 מיליון שקל עבור המכינות הקדם אקדמיות. המכינות הקדם אקדמיות, חשוב שתדעו, שכשמדובר בחוק מכינה קדם אקדמית, היא כוללת השלמה תיכונית, כלומר הוא לא חייב שתהיה לו בגרות מלאה, מה שאנחנו קוראים תעודת גמר תיכונית, ושתאפשר ותזכה אותו אחרי 12 שנות לימוד להיות עובד בשירות בתי הסוהר, להתקבל למשטרת ישראל, ללכת ללמוד הנדסאים, טכנאים, כלומר יש הרבה שזו מקפצה, אז לאו דווקא המילה בגרות היא המילה. תעודת גמר תיכונית היא גם, כלומר זה ברצף. כתוב בחוק בצורה מפורשת – הם נתנו את הרצף הזה: זה תעודת גמר תיכונית, עד להשלמת בגרות, ומכינה קדם אקדמית, כלומר יש שלושה רצפים, ואי-אפשר להתעלם מזה.

המל"ג היה מוכן לקבל את זה למרות ההגדרה הזו?

לא, הוא לא היה מוכן לקבל את התג"ת, את תעודת הגמר התיכונית, שאצלנו זה דבר חשוב – יש לנו פרויקט בשיתוף פעולה עם צה"ל לקדם את זה, ואתה רואה ברכה בעיניים יום-יום, שעה-שעה.

את מעודכנת לגבי תעודת גמר בגרות בצה"ל?

אני מעודכנת, מכיוון שישבתי עם אותה תת-אלוף מירב קירשנר- - -

הכנסת והוועדה קיימו דיון בנושא.

כן. זימנו אותנו, אבל ביטלו את זה, כי הצבא אמר שיש לו פתרונות, וישבו אתי. יהיה פתרון לזה. אנחנו נפתור את הבעיה. זה לא יעצור בעדנו.

טוב. תחזרי למכינות.

ייאמר לזכותו של גדי פרנק, שאמר שכל הנושא של התג"ת, אני אשאר מול משרד החינוך, רק אצטרך שתהיה הגדרה, שיהיו שני רגולטורים.

זה לא מה שמעכב את ההעברה?

לא. חלילה. מבחינתנו, אתמול אפשר לעבור, ואמרתי את זה לגדי ואמרתי את זה לכל מי שרק רוצה לשמוע ולהקשיב לי, ואמרתי את זה ליו"רית שלי דבורה - אגב, היו"רית שלי דבורה, תת-אלוף דבורה חסיד, היא בחו"ל. היא היתה שמחה לבוא לוועדה, ונותנת את ברכת הדרך.

אנחנו מתכבדים בנוכחותך.

אני מציינת את זה.

אני עובדת משרד הביטחון הרבה שנים. הייתי יועצת כלכלית למערכת הביטחון. שיטת העבודה במשרד הביטחון ידועה.

למה לא מתקדמים להעברה?

אצלנו מתקדמים. אצלנו קודם עושים.

התוספת התקציבית לא תהווה בעיה?

לא. אמרתי את זה חד-משמעית. אומר רק בסוגריים, שביקשו ממני עוד 5 מיליון שקלים. אין לי הכסף הזה היום.

זה לא מה שיתקע?

זה לא מה שיתקע. בואו נתקדם.

יש כמה דברים שכן הייתי רוצה לומר בפניכם, שתדעו. מבחינתי, אתמול, ואמרתי את זה, ואני מתכוונת, וכולם מכירים אותי – כשאני אומרת: אתמול, אני מתכוונת לזה. אני אומרת: אפשר להתקדם, ותוך כדי. שום דבר לא קרה. אמרתי שזה מפעל ציוני חשוב, המכינות. יושבים כאן – ולא בגלל שהם יושבים כאן ואני מנסה לעשות עליהם רושם – יושבים כאן אנשים מדהימים, שבכל מקום, ואני מסתובבת בארץ מדן ועד אילת כמעט, בכל מכינה ביקרתי, ואני יושבת ומדברת עם הסטודנטים, עם התלמידים. זה דברים נפלאים. הם באים ממקומות שלא הקמנו אותם, והם עושים מקפצה, וזה רק בזכות המכינות. אז לומר כל הזמן להעלות את הרמה – אני, במידה מסוימת זה מקומם אותי. גמרתי את האוניברסיטה, תואר ראשון ותואר שני, אבל המכינות עושות נפלא, ומכינות אותם הכנה מלאה, ותמיכה, מאתנו הם מקבלים תקציבים, תוספות, וגם מהות"ת במקומות שזה באוניברסיטאות כדי לתגבר ולתגבר. אנחנו נותנים גם דמי קיום, וחשוב מאוד לדעת, והיום לומדים חיילים משוחררים 9,000, מהם כ-2,000 במכינות של האוניברסיטאות, והשאר - במכינות. כיום התקציב למכינות בלימודים, את שכר הלימוד משלם הות"ת. אנחנו נותנים מה שנתנו לנו בקרן, ומשלמים את זה במכללות. דמי קיום משלמים לכולם. דמי קיום, כשאני שואלת אם נוריד משהו מדמי קיום, אומרים לי: תיזהר נפשך מלעשות את זה, ואני לא אתן ידי שקל אחד להוריד להם; רק להעלות להם.

אתם דורשים החזרים מהנושרים?

לא. תראה עד היכן אנחנו הולכים - אני רוצה לספר על הנשירה. הנשירה הזאת מאוד הטרידה אותי, כי דיברו על 50%. אז קודם כל מה ביקשתי מאותה גברת – שוב, עכשיו בחו"ל, זו חופשת הקיץ, עונת המלפפונים, ואנשים נוסעים לחו"ל, הגברת נועה חלד, מנהלת היחידה של כל המכינות, עושה נפלאות בעבודה, ועל כל אחד נלחמת בוועדות שכולם יהיו זכאים, כלומר שיקבלו גם וגם. אני אמרתי: תני לי את תשע"ג, תשע"ד - מי התחיל את המכינה ומי נשר, עם כל המסלולים – 30 מסלולים – 30 מסלולים. יש ספר עב כרס. אנחנו יודעים את כל הנתונים.

רק לסבר את העיניים של הוועדה: 48% נשירה היה באחת המכללות הכי גבוה. אמרתי: איך זה יכול להיות?

מקרב המופנים של הקרן?

מקרב קבוצת האוכלוסייה שאני דנה. אמרתי: הכיצד? בלי להזכיר את השם שלה – זו מכללה טובה מאוד. אז הסתבר לי שיש ניסוח למעמד של נשר. הוא נכנס, אז לא יודעים בדיוק כמה זמן זה ייקח לו - אם ייקח לו סמסטר אחד, שניים, שלושה. הרי הוא יכול ללמוד עד שנתיים, ואז ישלים את כל מה שחסר לו. יש כאלה שנשרו בכיתה ו', יש כאלה שנשרו בכיתה ח'.

לפעמים התמיכה וכל השאר מקדמות אותם לרמה שהם מצליחים לסגור את הפער, ומסיימים את המכינה לא בארבעה סמסטרים אלא בשני סמסטרים, והוא מוגדר כנושר. ההגדרה בעייתית. כשהבאתי את זה בפני מגי, היא הסבירה לי את העניין, ולקחנו את כל הנושרים, העברנו את כל הנתונים למכינות.

אני רוצה להתמקד, למה זה לא מתבצע? לשם אני חותר.

קודם כל, אני לא מובילה. אם הייתי מובילה, ממחר בבוקר זה היה עובד.

את מובילה את הצלע של משרד הביטחון.

אני משלמת. אני לקוח.

אני שואל אותך בשם משרד הביטחון, הקרן להכוונת חיילים משוחררים.

מחר בבוקר. אין בעיה.

מל"ג.

אני רוצה לומר למה זה נתקע במהלך השנה האחרונה, אבל אנחנו במקום אופטימי יותר עכשיו. בשנה האחרונה היו לנו פגישות רבות, להתניע את התהליך עם משרד החינוך ועם הקרן לחיילים משוחררים. הפגישות הגיעו למבוי סתום משתי סיבות: אחת, קושי של הקרן לחיילים משוחררים להעמיד את מלוא התקציב.

מה זה מלוא התקציב?

פתאום גילינו ש-5 מיליון שקלים חסרים. אני שמחה שעכשיו הבעיה נפתרה, והקרן כיום יכולה להעמיד.

לפני חודשיים.

נכון, לפני חודשיים. הקושי השני היה קושי של הקרן לחיילים משוחררים, לקחת על עצמה את האחריות המלאה על כלל החיילים המשוחררים במכינות.

אין קושי. לפני שנה אמרתי שאני מוכנה.

בפגישה לפני חודשיים בין גדי- - -

יש סימפטום הפקעת – זה גליל הצמר שהיו סורגים לנו פעם. אנחנו בתהליך פירוק הפקעת.

שתי הנקודות האלה מנעו מאתנו לצאת לדרך השנה, כי הם עצרו את התהליך בעצם. לשמחתי, הנקודות האלה מצאו פתרונן בפגישה שהיתה בין הגברת חמדה מרק לבין גדי פרנק מנכ"ל המל"ג לפני כחודשיים. אנחנו היום מנסחים מסמך הסמכות בין הקרן לבין ות"ת לבין משרד החינוך. מסמך ההסכמות יגיע לאישור הנהלת הקרן בספטמבר. אנחנו מחכים לאישור משרד החינוך למסמך, ואז יגיע לאישור מליאת ות"ת.

מסמך ההבנות ייחתם ב-2 בספטמבר?

ב-2 בספטמבר נקבל את אישור הנהלת הקרן.

משרד החינוך, אמרתם שאין לכם בעיה מרגע שיש- - -

מרגע שנקבל את האישור של הקרן ושל משרד החינוך, אנחנו מביאים את זה לאישור ות"ת ומל"ג.

אני רוצה לוח זמנים. אני עדיין אופטימי לגבי תשע"ו. אני רוצה תאריך.

אין לי תאריך. אני מקווה שזה יהיה בתוך מספר שבועות.

אני לא רוצה לאלץ אותך לומר תאריך יעד- - -

חודש.

סליחה, אני לא רוצה חודש. אני לא רוצה שתתחייבי לוועדה תאריך, שמחר או מחרתיים, המל"ג או הות"ת, לא יתחשק להם להתכנס. מצדי, אני אתן לך כמה דקות, בינתיים הדיון יתמשך, תבדקי את זה עם הגורמים, ותני לנו לוח זמנים. אני רוצה לצאת היום עם לוח זמנים. אנחנו נמשיך לשמוע את הדוברים. קחי את הזמן שלך, להציג לי התחייבות ללוח זמנים, לאחר מסמך ההבנות, מתי הות"ת, מל"ג מתכנסת. אולי בכינוס הראשון החגיגי של יושבת-ראש הות"ת, אולי תשימו את זה בסעיף נוסף על סדר-היום. תני לי תשובות, בבקשה.

בבקשה. אנחנו מדברים גבוהה-גבוהה ורבות על שילוב אוכלוסיות ופריפריות וחרדים וערבים. יד אחד מקרבת, ויד שמאל דוחה. יושב אתנו מר מוטי פלדשטיין, מקרן קמ"ח. תסביר לנו מה זה, בבקשה.

בוקר טוב. קרן קמ"ח זה ראשי תיבות של קידום מקצועי חרדי. זו קרן שנותנת מלגות לאברכים שעוברים מלימוד תורני ללימוד מקצועי, ומשתלבים אחרי זה בעבודה. זה קיים מ-2009. עברו בקרן למעלה מ-22,000 אנשים.

ממוצע מלגות בשנה?

כל שנה התקציב הוא בסביבות 10 מיליון דולר. 30% זה של הממשלה, ו-70% - של פילנתרופיים. מי שעומד מאחורי הקרן זה ליאון נוי מאנגליה ואלי אורן מברזיל ומשפחת וולפסון מאמריקה, והפדרציות.

- - מפעלים חשובים רבים.

כן. הקרן מחולקת לחלק אקדמיה וחלק מקצועי וחלק הנדסאי. בדרך כלל 45% זה אקדמי, 52% זה מקצועי, ו-3% - הנדסאים והנדסאיות. רוב הקרן בנויה לגברים; פחות לנשים, כי הבעיה אצל החרדים היא יותר בקטע של לימודים אקדמאיים- - -

לא כי אתם לא רוצים; כי כך הכווינו אתכם.

כן.

לגבי כל נושא המכינות, אני רק יכול לדבר אתכם על העובדות. העובדות הן שהיום כל מכללה – יושב פה למשל הד"ר מילגרם, שיש להם קמפוס חרדי, קמפוס שטראוס. אם היה אפשר היום, שהיתה מכינה אחת אחידה לכולם, לדעתי אפשר היה להכניס עוד 40% מתוך הציבור שאנחנו קולטים אותו פנימה לתוך המכינות האלה. תנאי הקבלה שצריכים דווקא בגרות ופסיכומטרי, מקשים מאוד-מאוד.

למכינה?

גם לכתחילה לקבל תלמידים שבגרו מכינה במקום מסוים, לא מקלים אותם באוניברסיטה אחרת. זו הבעיה. אם היתה מכינה אחידה- למשל, מישהו שעשה מכינה באוניברסיטת תל-אביב, והוא אברך ירושלמי, לא יכול להתקבל היום- - -

ברור לי. יש תנאי קבלה למכינות?

לא. יש, אבל אני מדבר על חרדים – לא באופן כללי. דיברתי על חרדים.

גברים לחוד, נשים לחוד?

מה זה רלוונטי? זה לא רלוונטי לדיון. בגדול, פחות או יותר, אם היתה מכינה שבאותה מכינה, אם יש אברך מחיפה, למשל, שעשה מכינה בטכניון, ועבר לגור בירושלים, ורוצה ללמוד באוניברסיטה העברית, הוא צריך לעבור שוב מכינה באוניברסיטה העברית.

אתה רוצה לבטל את מושג העליונים במדינת ישראל? קודמיך ניסו – לא הצליחו. זו הציניות שלי...

גם יש סטודנטים חרדים שהם בגיל מבוגר, שמרמנת לא משלם עליהם. היום לא כל סטודנט חרדי מקבל מימון על המכינה.

מה המגבלה של הגיל?

36.

ולא חרדים?

26. מאז אין מימון.

זאת בעיה אחת. גם, נדמה לי שבגיל מוקדם מדי יש בעיה.

מלגות שלכם – תלויות במה?

אנחנו כעיקרון לא רוצים לתת מלגות למכינה, כי מבחינתנו, אם יש מימון של המדינה לעניין הזה, אנחנו רוצים לתת למה שאין מימון; לא למה שיש מימון.

אז אתם נותנים למכינות או לא נותנים?

מי שמעל גיל 36, ולא מקבל – אנחנו צריכים לתת. אין ברירה בעניין הזה.

אבל מלגות שלכם יוצאות למי שכבר נכנס למסלול.

נכון. בכל התחומים.

אין ספק. זה היגיון בריא. למה לתת, איפה שהמדינה יכולה לתת? אפשר לתת במקומות אחרים, לסייע.

נכון, אבל העניין של מכינה אחידה מבחינתנו זה מאוד קריטי, כי בדרך יש המון חבר'ה שנושרים בגלל העניין הזה, כי אם אדם גר בדירה שכורה, והדירה הקבועה שלו היא במקום אחר, והוא רוצה לגור במקום השני, הוא יודע שחבל לו על הזמן. מדובר בדרך כלל בחבר'ה נשואים עם ילדים, שיש להם גם שאלת פרנסה. זה גם קטע חשוב, שאנחנו מביאים אותו בחשבון.

תודה. זוהר אביטן, יו"ר ועד מנהלי המכינות, מנהל מכינת ספיר, בבקשה. תשתדל לא לחזור, כי אנחנו מתקרבים לסיכום.

לא אחזור. רק אומר תודה לכל הגורמים שמלווים את ועד מנהלי המכינות כבר כמעט עשור בסיפור הזה של הרפורמה המאוד ברוכה, שכדבריך, כבוד היושב-ראש, ניתן היה לבצע אותה על-פי החלטת הממשלה ב-15 באוגוסט 2011 – שם קבעה הממשלה: הגופים צריכים לאגם את המשאבים עד 15 באוגוסט 2011.

אנחנו ערוכים לביצוע הרפורמה המבורכת הזו מתשע"ב. אני אגיד משהו על עצמי. אני תושב שדרות מגיל שנה, מנהל המכינות בספיר מ-1982. כל ישותנו כמנהלי מכינות – יורם מלווה אותי מאז ראשית דרכי – כל ישותנו כמנהלי מכינות זה הנגשה להשכלה הגבוהה ולהשכלה העל-תיכונית האחרת. זה לא רק אקדמיה. שלוש ועדות ישבו. כולם בירכו על הישגיהן של שלוש הוועדות הללו. גם הוועדה האקדמית בראשות הפרופ' משה מאור, השאירה בתוך הרפורמה את מסלולי הבגרות ומסלולי ההשלמה להשכלה תיכונית.

אנחנו כמנהלי מכינות, ואני אומר לכם, על סף ייאוש שנובע מזה שיותר ויותר קשה לנו לתפקד. אנחנו לא יכלים לתכנן. אנחנו לא יודעים מה יקרה בסמסטר הקרוב. אנחנו לא יכולים לתת תשובות ברורות לסטודנטים שלנו. המכינות תקועות על 12,000 תלמידים בממוצע בעשור האחרון. פוטנציאל הקליטה של המכינות בישראל הוא מעל 30,000 סטודנטים בשנה.

חולקים עליך במל"ג. הם אומרים שכבר הגיעו לרוויה- - -

אני אפנה אותם- - -

שנייה. וגדולים ממני ובכירים במל"ג אמרו לי: מה אתה מדבר? הגיעו לרוויה. היום המכללות נלחמות זו בזו על הפלח של הסטודנטים – אל תקפוץ. אבל אמרתי כהערת בעיניים מה ששמעתי מפי הגבורה בתוך המל"ג.

ברשותך, אנחנו נמצאים במוקדי המצוקה של צעירים בישראל, על סף הבטחת עתידם במדינת ישראל, ואנחנו רואים הליך בירוקרטי ששוחק גם את המוסדות שלנו. לראיה – אוניברסיטת תל-אביב הרימה ידיים, וסגרה לפני שנה את המכינה. הייתי פה בוועדת החינוך כדי לנסות למנוע מהם לסגור את המכינה בתל-אביב. אנחנו מטפלים בבדואים, בחרדים, באנשים שבאים מהתחתית של התחתית. אנחנו אוספים את התלמידים שלנו מהרחוב. תהליך בירוקרטי? צדק היושב-ראש – אם עם ישראל היה צריך להתגבש לפני צאתו ממצרים, הוא לא היה מגיע עד היום. לכן אנחנו כבר חמש שנים זועקים. תראו, אתם הורסים את המכינות. יושבת עלינו חברה עסקית מסחרית, שמתעללת בנו, במוסדות שלנו. אנחנו, מנהלי המכינות והצוותים שלנו, מבצעים עבודה שמשרד הביטחון היה אמור לעשות. התנדבנו לעשות את זה כדי לקדם את הפרויקט. אנחנו מעמידים אנשים שיעשו את העבודה הזו כדי לקדם את הפרויקט. על הוויכוח עמרם מצנע היום לפני שנה בדיוק שאל פה בוועדה: 5 מיליון זו הבעיה? כבוד היושב-ראש שאל את אותה שאלה היום. יש לפניו סיכום של שלושת המוסדות האלה.

הודיעו לנו בכתב מות"ת וממל"ג, שבתשע"ה תהיה שנת המעבר. שנת תשע"ה מסתיימת. תשע"ו אולי תהיה שנת המעבר. כבוד היושב-ראש, בצורה ברורה: אנחנו נמשיך לעבוד למען התלמידים שלנו, דקה לפני שהם מתייאשים, דקה לפני שהם מחפשים את עתידם בברלין, קנדה או במקומות אחרים בעולם. נמשיך לאסוף אותם מהרחוב. נמשיך לטפל באהבה בבדואים החיים בנגב. רק לפני חודשיים קלטתי מהיום למחר קבוצה של חיילים משוחררים בדואים, שאנחנו עושים אתם נפלאות. אנחנו נמשיך לעבוד, אבל דעו לכם, שהאמון שהדברים יזורזו – ואגיד את זה בצורה הכי בוטה - נדמה לי שיש כאן מישהו, שאין בכוונתו לבצע את המעבר. לו הם היו מצייתים רק, מצייתים להחלטת ממשלה- - -

יש לך חושים בריאים.

לו הם היו מצייתים להחלטת ממשלה, הם היו צריכים להגיע לסיכום הכספי עד 15 באוגוסט 2011. 2011.

תודה.

רק חצי משפט. זה שאני נסער – אני מלווה את הסיפור הזה מראשיתו, מ-2007. בקרוב אנחנו נחגוג עשור לרעיון של הכנסת רפורמה שתנגיש השכלה גבוהה בישראל.

תודה. בקורות החיים שלי, גם הייתי קדנציה שר בממשלה. ראש הממשלה מדבר גבוהה על שהבירוקרטיה אוכלת אותנו מבפנים. אני הייתי מצפה, אם הייתי מזכיר ממשלה, ראש ממשלה, כשמשרד מגיע אליי לביצוע הצעת מחליטים או תקצוב או רפורמה, אני אומר לו, למזכיר: שלוף לי כל החלטות ממשלה שנוגעות למשרד, תביאו לי טופס שזה יושם. אם המל"ג, משרד החינוך, משרד הביטחון מגיעים לישיבת ממשלה, שהם יודעים שהחלטת ממשלה לא יושמה, הם יחשבו עשר פעמים אם להיכנס בכלל לאותה ישיבת ממשלה. אני חושב שזו הנחיה שצריכה לצאת ממזכירות הממשלה. לא ייתכן שהחלטת ממשלה מלפני כשבע שנים מתגלגלת על כלום. על כלום. ואני אומר לכם - זה יהיה הדיון האחרון. מה שאני דורש מראש הממשלה, איישם על עצמי. אני אומר לכם, שלושת הגופים - שום דבר שקשור אליכם בוועדה לא יקודם, אם ההחלטה הזאת לא תתקיים. יש לך תשובה על לוח זמנים, מל"ג?

גדי פרנק כתב לי: אוקטובר – דיון בות"ת, נובמבר - דיון במל"ג.

לא, אני לא מוכן. תחזרי אליו, שאני מבקש בכל לשון, שזה יהיה באותו חודש. אני מוכן עד אוקטובר. אין שום סיבה. תנסי להגיע אתו.

מנהלת המכינה, דפנה מדר, מנהלת מכללת בן-גוריון, בבקשה. אבל לא לחזור. ספרי לנו קצת מה שהמכינות עושות לבן-גוריון ולנגב.

המכינה, תפקידה להכין תלמידים לאוניברסיטה. אנחנו משפרים את יכולת הלימודים של התלמידים, משפרים את יכולת הכניסה שלהם לאוניברסיטה.

לגבי הנושא של ההכרה ההדדית של האוניברסיטאות, אנחנו עובדים על זה די הסבה זמן, מנהלי המכינות, כל מכינה עם הנהלת המוסד שלה. המוסדות מעורבים בנושא.

כשאת אומרת מוסדות - דווקא אוניברסיטאות או גם מכללות מתוקצבות?

אני מדברת רק על האוניברסיטאות.

כמה כאלה יש בארץ?

חמש.

כמה מתוקצבות?

20.

כמה לא מתוקצבות?

16.

נאמר והגעתם להבנות בחמש האוניברסיטאות.

זו המטרה.

לא. זה אפילו לא מדגדג את המצע הרחב שאנחנו מדברים עליו, בכלל בהשכלה הגבוהה. אני שואף, שתתחילו לדבר גם עם המכללות.

קודם צריך לדבר בתוך המשפחה.

אני מסכים אתך. תעבירי את המסר הלאה. בבקשה, נחזור למכינות.

בסך הכול עשינו עבודה. אנחנו התאמנו מסלולים, מוסד אחד עם השני, במטרה להכיר אחד בשני, ולהכין תלמידים לכל מוסד אקדמי. זו המטרה שלנו.

והנושא שזה יעבור למשרד החינוך, לא יעבור למשרד החינוך?

כולנו בעד שזה יעבור למל"ג.

זה עושה לכם משהו, שזה לא? זה מקשה?

אנחנו רוצים לדעת איפה אנחנו נמצאים. אנחנו מוסד אקדמי. המוסד האקדמי יודע לנהל מחלקה אקדמית, הוא יודע לנהל מכינה. המל"ג-ות"ת יודע לפקח על מחלקה אקדמית; הוא אמור לדעת גם לפקח על מכינה. אנחנו לא רואים איזו בעיה בנושא הזה.

הדבר היחיד שמבחינתנו, אם אפשר היה להגדיל את מלגות התלמידים שזקוקים להן, כי המדינה, להבדיל מלימודים אקדמיים, היא מאוד-מאוד אינטנסיבית: לימודים אקדמיים זה משהו כמו 20 שעות בשבוע, ולימודים במכינה זה 40 שעות בשבוע.

משרה מלאה.

אין להם זמן לעבוד, אין להם זמן למשפחה, אין להם זמן לכלום. אם אפשר פה בהזדמנות זו לדבר גם על הדברים האלה – זה משהו שצריך לקחת אותו בחשבון.

קריאתך נשמעה. תודה. לימור כץ, מנהלת מכללת אריאל.

שלום רב. ראשית, בתפישת העולם של המכינות אנחנו מבחינת מציל נפש אחת בישראל. אפשר לראות את הסטודנטים שיוצאים מאתנו, אותם 50% שצוינו, כל אחד מהם זה עולם ומלואו, ואת זה צריך להבין. זה חבר'ה שאם אנחנו לא היינו מעבירים אותם את התהליך הזה, ולא היינו מסייעים להם במעבר בתהליך, ייתכן שהיו מסתובבים כרגע ברחובות, או גרוע מכך - לא נמצאים אתנו בכלל במדינת ישראל. התהליך שהסטודנטים עוברים אתנו הוא באמת ייחודי. זה סוג של תהליך עוטף, מלווה, מחמם. הם עוברים לעולם האקדמי, וחוזרים אלינו כל פעם עם מילות הלל ושבח על התהליך שהם עברו אצלנו.

אם אנחנו פה שמענו, ההישגים המדשדשים, או מונחים כאלה ואחרים על מה שקורה במכינות, אני חייבת לציין שזה באמת לא כך. הסטודנטים שיוצאים מהמכינות, מוכנים; הם מוכנים לעולם האקדמי. הם גם שורדים את העולם האקדמי לא פחות מאשר הסטודנטים הנורמטיביים לכאורה שהתקבלו על-פי ציוני הקבלה הנורמטיביים, כי נתנו להם את כר התמיכה ואת המיומנויות הנדרשות כדי שיוכלו להשתלב, כך שאותם 50% זה דבר משמעותי, כאשר אני מציינת שמעבר לאותם 50%, באותם מוסדות שבהם מתקיים בית ספר להנדסאים, חלק גדול משתלב בבתי הספר להנדסאים. מבחינתנו, זו מטרה בפני עצמה. אנחנו שמחים על כל אחד שבחר להשתלב בבית ספר להנדסאים.

ואחר כך, כשרוצה להתקדם להנדסה, הוא צריך לעבור את כל הוויה דולורוזה מחדש. אל תעני – זאת היתה עבודה שלי לקראת הדיונים גם בנושא זה. אנחנו נפתח את הדלתות גם בסוגיה הזאת.

מבחינתנו, הוא קיבל הכשרה שבאמצעותה הוא יכול- - -

אתגרה בך. מאחר שקיבלתם מעמד מרכז אוניברסיטאי, אתם מקבלים בוגרי מכינות ממכללות אחרות?

אנחנו מקבלים בוגרי מכינות גם ממכללות וגם מאוניברסיטאות. תמיד זה היה כך.

טוב לשמוע.

אני גם רוצה לומר על בסיס מה: כל מועמד שמגיע ממוסד אחר, אנחנו בודקים, על-פי הסילבוס שהוא למד, אם הסילבוס שהוא למד, תואם את הצרכים, מספר השעות תואם את הצרכים - הוא מתקבל. אני רוצה לומר מהו אותו סילבוס, לכן אני חייבת לציין – למעשה מה שנלמד בכל המכינות, ולא משנה אם זה אוניברסיטה או מכללה, לומדים את הרמה התיכונית פלוס. לא לומדים משהו אחר. כלומר הסילבוסים של כולם הם פחות או יותר דומים. לכן אין כל סיבה שלא תהיה אותה הכרה הדדית. עכשיו זה עניין אולי של אגו או דברים אחרים, אבל קיימת הכרה הדדית בין המוסדות. נכון שהיא לא פורמלית לחלוטין, אבל היא קיימת. מקבלים גם סטודנטים שלנו, בוגרים שלנו למוסדות אחרים, וגם אנחנו מקבלים. אגב, אנחנו לא באותו פול של אוניברסיטאות.

עוד לא קיבלו אתכם. לאט-לאט. אולי בעשור הבא מישהו יבלע את זה. תודה רבה. גלעד, רצית להוסיף משהו?

בשלושה משפטים: הסכם הגרעין של איראן – עם איראן נחתם יותר מהר מהסכם המכינות הקדם אקדמיות. שלוש שנים של משא ומתן, וזו לא הפעם הראשונה שיש התחייבויות מצד שלושת הגופים האלה. אסור לתת להם למרוח את הדברים האלה. זה קרה בעבר.

אנחנו לא שם. ליאת, אני לא יכול לוותר עליך. בבקשה, תשפכי אור נוסף.

אני ניהלתי את המכינה האוניברסיטאית של האוניברסיטה העברית בירושלים משך 15 שנים. מפאת פרישת גיל לא היתה לי ברירה אלא לעזוב, למרות שבארבעים שנותיי באוניברסיטה זה היה התפקיד שהכי אהבתי.

הכנסת מנסה לחוקק חוק, שגיל הפרישה יהיה רצוני, לא חובה. זו סוגיה משפטית.

אותי זה כבר לא יתפוס.

אנחנו תמיד עובדים לדורות הבאים.

היום אני אחראית על המכינה החרדית של האוניברסיטה העברית. רציתי לומר בשנים האלה, שישעיהו למד אצלי, האוכלוסייה של המכינה, חילקתי אותה לארבעה – תלמידי תיכון ישראלים רגילים, בני מיעוטים, יוצאי אתיופיה, עולים חדשים, שאז היו קצת; היום אין הרבה עולים חדשים. אמרה יעל סימן טוב – הממוצע – לא יודעת מאיפה הנתונים- - -

מלמ"ס.

שמתקבלים למוסדות להשכלה גבוהה, 50%, אבל אני יודעת מה שהיה אצלי – בין 80% ל-85% מהבוגרים התקבלו לאוניברסיטה העברית בירושלים. נכון שזה ממוצע ארצי, מה שיעל נותנת, ועל כך גאוותי.

תודה. יעל, לפני הסיכום.

קודם כל, היעד שלנו הוא שבוגרי מכינות במכללות יוכלו להתקבל גם לאוניברסיטאות.

יפה.

לשם כך יש הרפורמה האקדמית.

זה יירשם.

אנחנו מאוד מקווים שהנושא הזה יצלח, ושבאמת המכינות הקדם אקדמיות יעברו אלינו החל מתשע"ז.

זה אך ורק תלוי בכם. אך ורק. אנחנו נעקוב כאן שזה קורה. אתם מכירים אותי. לא נמרח את העניין הזה. זה פשוט שערורייה בעיניי. מפעל כזה חשוב ומרכזי שעוזר לכל השכבות באוכלוסייה, ותקוע, ואנחנו יודעים שיש החלטות והחלטות - זה פשוט מקומם אותנו. אנחנו יושבות פה, גם ענת, גם חבר הכנסת מרגי, ולא מצליחים להבין איפה טעינו.

אני חייבת לציין זה לא תלוי רק בנו; זה תלוי גם בקרן לחיילים משוחררים וגם במשרד החינוך.

היא כאן.

אנחנו רוצים לקחת את זה קדימה.

תודה. אני ניגש לסיכום. אני מודה לכולם על ההשתתפות הדומיננטית – אבחר את המילה בעדינות. כל אחד תרם. אני נכנסתי לדיון קצת מסופק. אני יוצא יותר מעודד.

הוועדה רואה במכינות הקדם אקדמאיות כאחד המכשירים העיקריים להנגשת ההשכלה הגבוהה וצמצום פערים בחברה הישראלית.

הוועדה רואה בחומרה את גרירת הרגליים של הות"ת, מל"ג ומשרד החינוך ומשרד הביטחון ביישום התוכנית להעברת המכינות הקדם אקדמית למל"ג-ות"ת. אנחנו בתחילת שנת לימודים נוספת, ונמצאים באותה נקודה שהיינו בה בשנה שעברה.

הוועדה קוראת לות"ת-מל"ג להתכנס ביניהם בטרם הדיונים לקראת תיאום וסיכום העברת נושא המכינות הקדם אקדמיות לות"ת-מל"ג.

הוועדה רשמה בפניה, שמשרד החינוך ומשרד הביטחון באמצעות הקרן להכוונת חיילים משוחררים מאשרות את ההעברה, ואין דבר שמונע מבחינתם את ההעברה, ורשמה בפניה, שבמהלך חודש אוקטובר הות"ת יתכנס, לאשר את המתווה. בחודש בנובמבר המל"ג מתכנס כדי לאשר זאת. המל"ג לא יכול להתכנס באוקטובר?

למיטב ידיעתי, הדברים האלה אושרו על-ידי המל"ג.

יעל רוצה לתקן אותי.

לפני שלוש שנים התקבל אישור עקרוני.

אני יכול לקרוא לך, להכניס את זה בדיון שיהיה ב-27 באוקטובר?

חייבים לחזור לות"ת-מל"ג עם הסיכומים הבין-משרדיים, לקבל אישורים.

הוועדה קוראת לות"ת ולמל"ג לתאם את זמני הכינוס כדי שכבר בסוף אוקטובר נקבל תשובה חיובית, שהמתווה אושר, והחלטת הממשלה תיושם החל מ-1 בנובמבר השנה, בעגלא ובזמן קריב.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.