הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 34

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום רביעי, י"ג באב התשע"ה (29 ביולי 2015), שעה 10:15

הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14) (סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין בהליכים לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה), התשע"ה-2015

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

זאב בנימין בגין

יעל גרמן

אורי מקלב

נורית קורן

מוריה כהן בקשי - עו"ד, משרד המשפטים

אורי שלומאי - עו"ד, משרד המשפטים

הדס גבריאל זני - עו"ד, אגף הסיוע המשפטי, ירושלים, משרד המשפטים

רב כלאי רויטל אובגוט - קצינת נפגעי עבירה, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון פנים

רינת וייגלר - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

כרמית פולק כהן - עו"ד, המועצה לשלום הילד

ליאת קליין - עו"ד, היועצת המשפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

נועה ברודסקי לוי

דורית ואג

אהובה שרון, חבר המתרגמים

הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14) (סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין בהליכים לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה), התשע"ה-2015

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו דנים בחוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14) (סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין בהליכים לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה), התשע"ה-2015.

אם אני מבין נכון, אנחנו כאן הולכים לתקן משהו שיכול להיות שהיו צריכים לעשות את זה כבר לפני זמן רב.

זה מעט מדי ומאוחר מדי.

מעט מדי, זה נראה.

אני אתן קצת רקע. במרץ 2004 נחקק חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגעי עבירה. מטרת החוק היא בעצם להגן על נפגעי עבירה ולמנוע נזק נוסף שעלול להיגרם להם מהיתקלות תדירה עם עבריין המין, וכל זאת בלי לפגוע יתר על המידה בזכויותיו של עבריין המין.

רק עבריינות מין?

רק עבריינות מין. כן. לפי החוק בית המשפט רשאי להטיל על עבריין המין בצו מגבלות על שהות בקרבת הנפגע אם שוכנע כי עלול להיגרם נזק נפשי של ממש לנפגע אם עבריין המין יתגורר בסמוך או יעבוד בקרבת מקום לנפגע. הבקשה תידון מיד לאחר גזר הדין ואם העבריין נדון למאסר בפועל, בסמוך לפני שחרור ממאסר או לפני סיום צו פיקוח.

לא יאוחר משלושה חודשים.

לא יאוחר משלושה חודשים.

שזה בעיני המעט מדי.

זה בחוק עצמו. הצו ניתן לשלוש שנים וניתן להאריך אותו לשלוש שנים נוספות. החוק גם מונה את מי שרשאי לבקש את הדיון בצו בשם נפגע העבירה – היועץ המשפטי או נציגו, תובע משטרתי וגם עובד סוציאלי שמונה על פי החוק.

זה החוק בקצרה.

חוק הסיוע נותן סיוע משפטי בחינם למי שעומד בשלושה קריטריונים מרכזיים – הקריטריון הכלכלי, שזה רף מסוים שהוא מקסימום שהוא מרוויח, שהיום זה בסביבות 6,200 שקלים לשלוש נפשות וכמובן הסכום עולה לפי מספר הנפשות, וגם המבחן המשפטי שבעצם מדובר בכך שיש לו באמת קייס משפטי. תאמרי מה המבחן השלישי.

ברמה העקרונית אנחנו מסייעים בנושאים אזרחיים. כל התחום של נפגעי העבירה זה משהו שחייב איזושהי למידה מבחינתנו שהתחלנו אותה ואנחנו עושים זאת מזה ארבע שנים, כאשר מדובר גם בליווי של משפחות שיקיריהן נרצחו.

מה הקריטריון השלישי?

התחום האזרחי. אני אקדים ואומר שחוק המגבלות הוא חוק אזרחי. עצם התיקון המוצע מבקש למעשה לפטור את נפגעי העבירה מהמבחן הכלכלי . למעשה אנחנו רוצים לסייע לנפגעי העבירה, שגם כך נמצאים במצב קשה יחסית, לבוא ולהגיש בקשה לדיון כאמור. יש בזה גם איזשהו אלמנט של העצמה של נפגע העבירה בזה שאנחנו בעצם מסייעים להגיש בקשה כאמור. כמובן שהיא צריכה לעמוד בכל מקרה במבחן המשפטי כאשר מדובר באמת בכך שיש לה קייס.

יש לי כמה שאלות. אתם נותנים זמן בו אפשר להגיש, ואם עבר הזמן לא הגישו, זה אבוד. כדי שהזמן הזה יתחיל צריך שהנפגע או הנפגעת ידעו. רק השבוע אישרנו את הנושא של חוק ההתיישנות ודיברנו שבעיקרון מתחיל בזמן האירוע, אבל המינימום שצריך להיות זה שידעו על האירוע. אם לדוגמה נפגעת או נפגע לא יודעים שהאיש משתחרר אלא שחררו אותו בשחרור מוקדם או הגיע זמנו ומאחר ולא ידעו על כך, לא הגישו בקשה כדי שירחיקו אותו, האיש שכן ופתאום אחרי שלושה או ארבעה חודשים הם פוגשים אותו במכולת והכול מתפוצץ. כשהם יגישו, יאמרו להם שמצטערים אבל עברו שלושת החודשים. לפי החוק כל אירוע שקורה צריך ליידע את הנפגע.

תאמרו לי האם זה מתממש מעכשיו לעכשיו ולא בסחבת? אם זה לא מתממש, צריך להכניס בנושא של ההתיישנות, שלושת החודשים, שזה יתחיל רק מהיום שהנפגע יודע.

אכן זה נושא נכבד שמקומו אולי יותר בתוך החוק עצמו ולא בתיקון לסיוע שבו אנחנו דנים. בגדול אני יכול להגיד לך שיש את מערכת המנע שדרכה נפגע העבירה יכול או יכולה לדעת מה מצב התיק ומה מצבו של העבריין. יש קשיים.

במערכת של מנע אני מבין שהנפגע צריך ליצור את הקשר ואז הוא מקבל אינפורמציה. זאת אומרת שלפי הגישה הזאת, אם נניח אני נפגע, אני כל יום שלוש פעמים ביום, כל פעם אחרי סיום התפילה, צריך ללחוץ ולראות אולי פתאום תהיה לי הפתעה. אם זה כך, זה מכניס את הנפגע למתח מטורף שלא נותן לו לחיות. כלומר, שלוש פעמים ביום הוא צריך לבדוק מה קורה וזה משהו מטורף. השאלה היא האם המערכת הזאת היא מספיק אקטיבית ויכולה להודיע. לא לחכות שהנפגע ייצור קשר ויקרא את האינפורמציה, כי יגידו לו, הנה, יש אינפורמציה, כמו שלי אומרים - עם כל האפליקציות - ששלחו לי אבל אתם יודעים שאני לא מסתכל על זה.

מה שהבנו מישיבות המעקב שלנו על יישום חוק זכויות נפגעי עבירה זה שהמערכת – אם אני מבינה נכון – כן שולחת הודעות אבל הבעיה היא שהנתונים לא מוזנים בזמן.

לא. לא.

אני אגיע לזה שהם לא מוזנים בזמן. נניח שהכול נכנס בזמן, אני שואל קודם כל אם זה אקטיבי או פסיבי.

אני משירות בתי הסוהר. מי שצריך לענות לכם זאת לא אני אלא משטרת ישראל אבל אני אענה. מערכת נע שמשטרת ישראל מתפעלת אותה מאפשרת לנפגעי העבירה בעת הגשת התלונה לבחור אם הם רוצים לקבל הודעה יזומה או לא. זאת בחירה שלהם. בהתאם לבחירה שלהם עובדת המערכת. הם יכולים לשנות את עמדתם.

ראינו שביום שהם מקבלים, הם צריכים לחתום על הטפסים ולקבל את המספר אבל הם נמצאם בטראומה ולא זוכרים.

הם יכולים לשנות את הבקשה שלהם. אני יודעת שלנפגעי עבירה אני אומרת לפנות למשטרה והם משנים את זה להודעה יזומה.

זה לא טוב. אני חושבת שכברירת מחד צריך ליידע. מי שלא רוצה, לא.

יש כאלה שלא רוצים לדעת.

יכול להיות שהנפגע לא רוצה כל יום לקבל עשר הודעות שנניח הנאשם החליט היום לעשות שביתת רעב וכולי. יכול להיות שהנפגע לא רוצה כל יום לקבל הודעות והוא לא רוצה לזכור, אבל יש דברים דרמטיים שאותם כן צריך להחליט לשלוח. לדוגמה אם הוא משתחרר, זה דבר דרמטי, או רוצים לתת לו חנינה, או הולכים לעסקת טיעון, או דברים מהסוג הזה. יש כמה צמתים שמהווים דברים דרמטיים שכל נפגע כן רוצה לדעת, בפרט שגם יש לו זמן קצוב להגיב. זה נכון שלא רוצים כל הזמן אבל יש דברים דרמטיים שכן רוצים שיודיעו להם.

מהות החוק אומרת לאפשר לנפגע שרוצה להגיש התנגדות לכך שהעבריין משתחרר ובא לגור בסביבתו, לאפשר לו לקבל את הייעוץ המשפטי בלי המגבלה של גובה משכורתו. זה כן, אבל התנאי לכל זה הוא שהוא ידע כי אם הוא לא יודע, יעברו שלושה חודשים ונגמר.

זאת סוגיה שלפי דעתי עניינה בחוק זכויות נפגעי עבירה.

כן, אבל אחד קשור לשני, כי אחרת מה נעשה כאן?

אדוני היושב ראש, אתה צדקת. אתה פשוט עלית על הנקודה הנכונה. אמר לך אורי במפורש שצריך לשנות את החוק. לא יכול להיות שרק עד שלושה חודשים אחרי שבן אדם משתחרר, ניתן להגיש בקשה להרחקתו ממקם מגוריו של נפגע העבירה. זה לא יכול להיות. צריך או להאריך לשנה את זה או, כמו שאמרת, שלושה חודשים אחרי שברור שהוא יודע.

אני לוקחת על עצמי להגיש את זה כהצעת חוק פרטית.

המועצה לשלום הילד. לפני שאני מתחילה להתחבר לדברים של אדוני, אני רוצה לומר שאני מברכת על התיקון הזה לחוק.

זה ודאי.

אנחנו מנסים לקדם אותו מזה שנים, בטח ובטח בכל הנוגע לעניינם של קטינים נפגעי עבירה שהקושי שלהם בפגיעות במשפחה הוא הרבה יותר גדול לבוא ולבקש את הבקשה הזאת לצו. בהקשר הזה, קודם כל אני מברכת על התיקון הזה ואני מקווה שהיום אנחנו נעביר אותו.

בעזר השם. אנחנו רוצים לשכלל.

אני רוצה להתייחס למה שאדוני אומר. זאת סוגיה שעלתה גם אצלנו וחשש שעלה גם אצלנו כי יופי, אנחנו עושים את התיקון הנפלא הזה אבל בסוף הוא יתייתר לנוכח זה שאף אחד לא ידע על כך שבכלל יש סיוע משפטי. פניתי למאיה יוספוב מערכת מנע והיא בדקה עם האנשים אצלה והיא אמרה לי שהדברים שנסגרו – ואני גם זוכרת שברקו אמר את זה במפורש בזמנו בוועדה לפניות הציבור – שאחת מאבני הדרך החדשות שהם עשו במערכת מנע, כוללת גם הודעה על צו פיקוח וגם הודעה על הנושא של הבקשה לצו מגבלות. לפי מה שהיא אומרת, את ההודעה הזאת הם שולחים רק אם הפרקליטות מעבירה להם את המידע. יכול להיות שיש כאן ויכוח מי צריך להעביר להם את המידע, שצריך להגיש בקשה לפי צו מגבלות וכולי, אבל אין ספק שמערכת מנע היא המקום הנכון כרגע כי אין לנו אפשרויות אחרות.

היה לנו כאן דיון ארוך בנושא עת דנו בנושא של ההוצאה לפועל וראינו שאין סנכרון מלא בין הפרקליטות ומערכת בתי המשפט כי הפרקליטות אומרת מערכת בתי המשפט ומערכת בתי המשפט אומרת שהיא צריכה לעשות רק דבר מסוים. כל אחד צריך לעשות רק את שלו ואז יהיו לנו שלושה אלמנטים שלא תמיד יש את החיבור ביניהם.

אני יודעת ולכן אני לא אומרת מי צריך לעשות את המעשה הזה למרות שכאשר עבריין משתחרר, הפרקליטות מתעסקת בעצמה - כי זה הליך פלילי לטענתם ולא הליך אזרחי – בנושא של צו פיקוח. על פניו היא מודעת לעובדה שהעבריין משתחרר ועוסקת בהליך שהוא מקביל להליך של צו המגבלות שהוא צו פיקוח. אלה לא דברים שסותרים אחד את השני. הם לא חייבים לבוא ביחד, אבל בגדול זה כך. אני אומרת שיש להם את האפשרות, כמו שהם מודיעים על צו פיקוח למערכת מנע, כי עובדה שמערכת מנע אמרה שהיא מכניסה את אבן הדרך הזאת, פשוט להודיע גם שיש אפשרות להגיש בקשה לפי צו מגבלות.

יכולים להתווכח אתי ולהגיד שהפרקליטות לא צריכה לעשות את זה, לי לא אכפת אבל שמישהו יעשה את זה ושהתיקון הזה לא יתייתר.

אני הצעתי שני דברים. ראשית, כבסיס לכל, צריך להודיע אקטיבית לנפגע שהתעוררה בעיה כי הוא לא יודע על כך. אחר כך צריך להודיע לו אקטיבית שהוא זכאי לסיוע. את שני הדברים האלה צריך לעשות. אם יודיעו שהוא זכאי לסיוע ולא יודיעו לו שהעבריין השתחרר, הוא ישאל מה רוצים ממנו. לכן אני אומר שצריך להעביר את שני הדברים האלה ביחד.

השאלה מי הגוף שצריך לוודא שבאמת זה מתממש. הצו הזה הוא לברכה ובוודאי נאשר אותו, אני מקווה, אבל אנחנו לא רוצים שזאת תהיה אות מתה אלא שזה יהיה מעשי ורלוונטי.

אדוני היושב ראש, אנחנו נבדוק את זה ונעביר את המסר הלאה. חסרים כאן אנשי ביטחון פנים שלא היו חלק מתהליך הצעת החוק הזה וגם אנשי הפרקליטות. אנחנו נבדוק את זה.

אני מבקש לא שתעביר הלאה אלא תעביר הלאה ותחזיר לנו תשובה על הנושא הזה.

בסדר. אני רוצה הבהרה קטנה בעקבות הערתה של חבר הכנסת גרמן. אם לא הובנתי נכון, אני אומר שהאכסניה המתאימה היא בחוק. אני לא מביע דעה אם צריך או לא צריך.

נברר את זה.

יעל, את רוצה לדבר?

בהחלט. קודם כל, אני באמת התחלתי ואמרתי שזה מעט מדי ומאוחר מדי ואני מתנצלת. קודם כל, תבורכו. פשוט תבורכו. זה באמת משהו מאוד מאוד חשוב. אני דווקא הייתי רוצה להתחיל ולספר סיפור מהתקופה בה אני הייתי ראש עירייה. הייתה תקיפה מינית מאוד מאוד קשה של ילדים שלמדו שיט בבני הרצליה. העבריין נתפס. זה היה אחד המדריכים, הוא נתפס, הוא ישב בבית כלא, הוא השתחרר ואף אחד לא ידע מה הוא עושה לאחר שהוא השתחרר והנה הגיעו הילדים שהותקפו והיו בטראומה - והאימונים בשיט הם במרינה – והם מוצאים את עבריין המין עובד במרינה. זה היה טראומתי בצורה בלתי רגילה. לכן כל מה שאתם אומרים זה כל כך זועק לשמים וכל כך זקוקים לזה.

דווקא מפני כך אני רוצה להסביר מדוע להערכתי זה אולי מאוחר מדי ומעט מדי. נפגעי עבירות מין הם בטראומה בלתי רגילה. כל כך קשה להם לטפל בזה. זה שאנחנו מורידים מהם את העול הכספי, זה נהדר אבל אנחנו עדיין משאירים עליהם את המטלה להוכיח שבאמת תיגרם להם פגיעה נפשית בעקבות זה שהעבריין יבוא ויעבוד לידם. אני שואלת איך לא תיגרם? זה נראה לי מובן מאליו שיש פגיעה נפשית ולמה צריך להטיל על נפגע או נפגעת עבירת מין גם את המטלה של להוכיח שייגרם לה נזק נפשי בעקבות זה שהעבריין יגור לידה או יעבוד ליד מקום מגוריה. שאלה.

שאלה נכונה. שוב, היא מחוץ למסגרת הנושא בו אנחנו דנים.

זאת שאלה נכבדה שהיא מחוץ להצעת החוק הספציפית הזאת, אבל אני רוצה להגיד שהצעת החוק הזאת באה גם בצורה מסוימת לעזור בעניין הזה. אם לנפגע העבירה יש סיוע משפטי שלא עולה לו כסף ואפשר לסייע לו בעניין הזה, אני חושב שזה בהחלט יכול לעזור.

האם ניתן לשנות גם את החוק הזה? האם ניתן לבוא ולומר שלא צריך לקבוע נזק? זאת אומרת שזה לא קריטריון למתן הסיוע?

לא ניכנס לגמרי לדיון הזה, אבל החוק הזה בכל זאת הוא באיזונים בין פוגע שכבר שוחרר ממאסר וצריך לראות את הנסיבות - - -

אם לא היו איזונם, אני הייתי אומר שבכלל אסור לו לחזור במשך שנה למקום בו הוא עשה את העבירה, אבל אני מבינה שיש איזונים.

מה זה המקום? המקום הוא הרצליה או 300 מטרים מבית הנפגע?

אם זה שכן, הוא לא יכול לחזור למקום מגוריו במשך שנה. הוא גם לא יכול לעבוד בסמוך למקום מגוריו או שהייתו של הנפגע. זה מה שאני הייתי אומרת אבל אני מבינה שיש איזונים ואני אפילו לא מעלה את זה כי אני כן מכירה גם בזכויותיו של הפוגע.

אני רוצה להגיד רק בהקשר שלנו שגם מבדיקה שלנו וגם מהכרות שלנו עם הסיוע המשפטי בתחומים אחרים, המבחן של העילה המשפטית שנשאר כאן הופעל מאוד מאוד לקולה. ברגע שיש איזשהו סיכוי, הם ייתנו את הייצוג.

האם אפשר לקבל נתונים על כמה פניות היו לסיוע משפטי להרחקת עבריין מין?

עשרים בשנה?

בשנת 2014 – מידע שקיבלתי מהפרקליטות – היו עשרה מקרים כאלה.

מה היו ההאשמות?

מה הפוטנציאל?

הרבה יותר, אבל החוק הזה לא יושם. עד היום מי עשה את זה, אלה ארגוני המגזר השלישי.

אבל יש אנשים שאין להם מגבלה כספית.

הם לא מודעים לזה. הם לא מודעים לאפשרות ולדעתי זה גם התפקיד שלנו כסיוע משפטי, כמי שלקח את זה על עצמו, גם ליידע באופן כזה או אחר ובשיתוף פעולה עם כל הגורמים.

חשוב לציין שבחוק עצמו כן יש אפשרות שהפרקליטות או הרווחה יגישו בעיקרון את הבקשה. הלכה למעשה, לפי מה שאני מבינה מנתונים ששמענו בעבר, זה לא נעשה ואלה רק נפגעי העבירה שיכולים לעשות את זה בפועל.

נאמר מפורשות בדיונים קודמים שזה הליך אזרחי הם מתעסקים רק בהליך פלילי. יש להם כאילו הנחיית פרקליט המדינה שקובעת מפורשות שהם לא עושים את זה.

צריך להבין שבלי הנפגע קשה מאוד. לדוגמה, אישה שנפגעה מבעלה, הוא ישב בבית סוהר ועכשיו הוא משתחרר, יכול להיות שהוא חוזר הביתה, יכול להיות שהוא חוזר לדירה שהוא שכר ליד ויכול להיות שהאישה אומרת שאולי אחרי שהוא ריצה את עונשו, אולי יוכלו לפתוח שלום בית. אולי. פתאום הפרקליטות תגיש במקומה דרישה להרחקה וכולי. לכן אני אומר שתמיד צריך לשאול את הנפגע כי יכול להיות שלנפגע יש חישובים נוספים ששווה לשמוע ורק אחרי שיודעים שזה רצונו, אז צריך לפעול אבל לא לפעול בלי לשאול אותו כי לפעמים יצא בדיוק ההפך ממה שהוא רצה.

ברור. המקרים עליהם אנחנו שמענו אומרים ההפך. נפגעים שפנו לפרקליטות בבקשה והפרקליטות אמרה שהיא לא עושה את זה בפועל.

כי היא קיבלה הנחיה.

עכשיו יהיה הסיוע המשפטי.

הלשכה המשפטית, משרד הרווחה. אני רוצה להעיר בהקשר הזה אמנם לפי החוק לפקידי סעד יש אפשרות ליזום הליך, אבל קודם כל צריך לפנות לפקידי סעד. פקידי הסעד לא ייזמו כניסה לתוך המשפחה ובוודאי לא במצב שלא פנו אליהם. שנית, הם גם בעצם לא מיומנים לייצוג בבית המשפט אלא בית משפט לנוער. נקודה שלישית שחשובה מאוד לדעתי בהקשר של החוק הזה, שיש כאן העצמה גדולה מאוד של מתן כוח גדול בידי הנפגעים. זאת אומרת, זה לא ייצוג על ידי פרקליטות שיש לה כל מיני הנחיות, זה הרי לא ייצוג ישיר של הבן אדם אלא היא באת כוח היועץ המשפטי. יש כאן בעצם ייצוג ישיר של נפגע העבירה ובזה לדעתי יש גם העצמה הרבה מעבר לייצוג הספציפי בהליך המשפטי.

אני חושבת שנוצר כאן תיקון של עיוות שהיה בחוק כי לנאשם כן יש זכות לקבל סניגור מטעם הסנגוריה הציבורית וחשוב לומר את זה. שנית, אנחנו נכשיר צוות של עורכי דין שתהיה להם מומחיות ספציפית בנושא הזה כי זה מאוד מאוד חשוב. נעשה זאת גם בשיתוף פעולה עם איגוד מרכזי סיוע למרכזי עבירה. אנחנו נכונים לעשות את ה. אני חושבת שזה תיקון מאוד מבורך. כל הדיונים על נזק ממשי, על מדוע הפרקליטות לא מגישה בקשות, אלה דיונים שכבר נדונו וכעת אנחנו רוצים להתחיל לייצג. אנחנו מוכנים לזה.

אני רוצה הערה אחת שתייצג גם את הצד השני. אצלנו במשפט העברי מקובל "וחי אחיך עמך". הכוונה כאן שאחרי שאדם משלם את חובו לחברה, הוא נקרא אחיך וצריך גם לסייע לו לחזור לחברה ולא להישאר מנודה לכל החיים ובתנאי שבאמת הוא חזר. לכן, כשעושים את זה, כמובן שהדבר הראשון שצריך לעשות זה להסתכל על הנפגע עצמו אבל מצד שני צריך לעשות זאת בגישות מסוימת כדי לא לפגוע בנאשם יכול להיות שהוא שילם את חובו ורוצה לחזור ולא לפגוע. צריך תמיד לעשות זאת בשום שכל.

אני רוצה להגיד משפט.

את קבועה אצלנו. נמצאת כאן כל יום.

עושה עבודה מעולה. תמשיכי לנדנד כאן.

היא לא צריכה לנדנד. ראית איך העברת את החוקים מהיום למחר. אתמול שני החוקים עברו.

אני כן רוצה להתחבר לשני הדברים וקודם כל לברך. זה דיון להכנה לקריאה שנייה ושלישית ואני רוצה לומר המון תודה. אני גם רוצה לומר שנפגשנו עם שרת המשפטים מיד עם כניסתה לתפקיד, היא התחייבה שזה יטופל ויעבור במושב הזה ואכן היא עמדה בזה. אני רוצה לומר על זה תודה ותודה גם לאגף לסיוע משפטי שלוקח את זה על עצמו ברצינות הראויה.

אני כן רוצה לומר שהחוק הזה נעשה אחרי הרבה מאוד מחשבה, גם חוק המגבלות עצמו וגם התיקון הזה. זה נעשה באמת מתוך הרצון לאזן גם בין אותו נאשם שחוזר לחברה. זה לא חוק עונשין. המטרה היא לא להעניש אותו אלא למנוע פגיעה נוספת ולמנוע איזשהו נזק מיותר לשני הצדדים. החוק הזה כן מאזן את זה ואני חושבת שאנחנו עושים כאן תיקון חשוב.

לגבי השאלה הקודמת, אני חושבת שחוץ מהיידוע והעדכון, אולי משרד המשפטים יכול לדבר על איזשהו קמפיין ליידע על הזכות הזאת ועל התיקון החדש שהוא עושה.

למרות שעוד לא אישרנו את החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית, ביקשנו כבר מוועדת הכנסת שתשחרר את זה מחובת הנחה כדי שגם ביום העמוס והנורא הזה, האחרון למושב זה, הוא יעלה לדיון, יאושר ויהפוך לחוק כך שלא נצטרך לחכות עד המושב הבא. זה יאושר וזה יעלה להצבעה במליאה.

אתה ביקשת שיידעו אותך או אותנו אחרי הבירור. אני מציע – אני מקווה שלא תיפגע – שתהיה הקצבה של זמן לעניין הבירור. עכשיו קיץ, נוסעים, באים, קייטנות, ילדים, קשה לעשות דברים, אחר כך חגים, אבל מתי שהוא בסמוך לתחילת המושב.

זה נושא שקשור לדיון שכבר ערכנו ואמרנו שנעשה המשך מעקב אחרי יישום חוק זכויות נפגעי עברה. אפשר שאם ייקבע דיון בקרוב, הם יצטרכו לתת את התשובה עד הדיון הזה.

אתה תעדכן את נועה. נקיים ישיבת מעקב אחר הדיון שקיימנו.

הפרקליטות צריכה להעביר את המידע.

בלי קשר לזה, אתה תעשה את ההשתדלות שלך כמה שיותר מהר ותעמוד בקשר עם נועה ותדווח לה. בסדר?

יבוצע.

אני רוצה להודות על כך שאנחנו מגיעים לקריאה שנייה ושלישית של החוק הזה מכיוון שבדיונים הקודמים שהיו כאן הוצף דבר אחד שהוא מאוד חשוב. המקרה הזה של נפגעי מין, הקשר שיכול להיות הרבה יותר מעבירה אחרת בין הפוגע לבין הנפגע מכיוון שחלק גדול מהעבירות האלה נעשות דווקא בסביבה הקרובה. לכן, גם מתוך הניסיון שלנו בעבר, דווקא הקרבה, דווקא חזרת המצב, לכן אנחנו כאן מחמירים. החלק הזה שיש לנו כאן, אנחנו צריכים למדוד את מידת הפגיעה בנפגע, בקרבה, אני חושב שההתערבות יותר מדי עמוקה.

הערנו על כך. הם אמרו שהולכים לקולה בנושא הזה.

זה לא סותר.

זה לא סותר. אם צריך להיות דיון על הנושא הזה, במסגרת המתאימה. כאן זה בא רק לסייע ולהוריד מגבלה. אם עד היום הייתה מגבלה שמי שמרוויח מעל סכום מסוים לא זכאי לסיוע משפטי, למרות שהוא נפגע, כאן אנחנו באים ומסירים את המגבלה הזאת ומאפשרים לכל אחד לקבל את הסיוע המשפטי. דיברנו גם על האקטיביות.

אני חוזר ואומר שיש פוגעים שעברו כל מיני סדנאות ועברו טיפולים שונים. אנחנו רוצים שהם יחזרו לחברה.

את זה הזכרתי ודיברתי על זה.

אנחנו רוצים שיהיה לו מקום עבודה ושלא יחזור לפשע.

כיוונת לדעת גדולים.

אמרתי שזה שריצה עונשו לחברה נחשב כאחיך.

אנחנו יודעים את הבעייתיות בעניין הזה, אבל.

אפשר להקריא.

לפני כן, הערה קטנה. נאמר כאן אבל רציתי שבכל זאת זה יחודד. בדברי ההסבר – יש את סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי שקובע שיינתן שירות משפטי כאשר יש סיכוי סביר לקבלת אותה בקשה – נאמר שלעניין הזה ייבדק הנושא של הנזק הנפשי. רציתי בכל זאת איזושהי התייחסות למה ייבדק כדי שלא תהיה פגיעה יתר על המידה בפרטיות של הנפגע. רק לשם ההבהרה.

אני חושבת שמה שנדרש בחוק. הרי צריך להגיש חוות דעת מסוימת לבית המשפט וזה משהו שאנחנו נידרש לו. כפי שמוריה אמרה, אנחנו ניישם את החוק הזה לקולה. זאת אומרת, על מנת שלא יוגשו בקשות סרק, ובית המשפט גם עמד על זה בפסיקה, אנחנו נצטרך להגיש את זה כמו שצריך. זאת הכוונה לעניין הנזק הנפשי.

מקובל בחקיקה לעשות דבר הזה? זה לא בתקנה? למה זה צריך להיות בחקיקה? בסנגוריה הציבורית יש מדידה האם יש סיכוי סביר או לא?

כן.

בחוק הסיוע המשפטי יש סעיף שמתייחס לנושא של הסיכוי הסביר. זה לא שכאן עושים איזשהו שינוי. אני ביקשתי הבהרה איך זה ייבדק.

בכל תיקוני החקיקה שיש לנו בנושא, תיקוני חקיקה שפוטרים ממבחני הזכאות הכלכלית, תמיד מתייחסים להיבט של סיכוי משפטי - אנחנו בכל זאת גוף משפטי - וזאת ברירת מחדל.

אם לא תהיה הבקרה הזאת ויגישו, בסוף יהיה זאב זאב. אחרי שבית המשפט יראה עוד פעם ועוד פעם שזה לא רלוונטי, כאשר יגיע משהו אמיתי, הוא כבר יתייחס לזה במעין זלזול.

תפקידנו לחסוך בזמנו היקר של בית המשפט. בכל מקרה הסחבת היא רבה.

בינתיים אנחנו אומרים שיש מספר נמוך.

דיברנו גם על זה. יש מעט מאוד.

עוד הערה קטנה בהמשך להערתה של נועה. אנחנו כתבנו בדברי ההסבר כאשר יהיה בסיס סביר. בסיס סביר זה מבחן מאוד רחב.

נקריא את הצעת החוק.

הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14) (סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין בהליכים לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה), התשע"ה-2015

תיקון התוספת

בחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972, בתוספת, אחרי פרט 7 יבוא:

"8. לנפגע עבירת מין, בכל הנוגע להליכים לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004, וסעיף 3 לא יחול".

מי בעד אישור הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14) (סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין בהליכים לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה), התשע"ה-2015?

הצבעה

בעד – פה אחד

הצעת החוק נתקבלה

אושר פה אחד. יישר כוח גם לכם, גם לגופים הציבוריים וגם למערכת שלכם. תודה. נמשיך הלאה לעשות כמיטב יכולתנו בסיטואציות האלה. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55.