הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 26

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שני, י"א באב התשע"ה (27 ביולי 2015), שעה 13:00

1. עסקת מכירת "בית פרומין" - משכן הכנסת לשעבר - ישיבת מעקב - דו"ח מבקר המדינה על השלטון המקומי לשנת 2008, עמ' 485.

2. פינוי בית פרומין

חברי הוועדה: קארין אלהרר – יו"ר

מנכ"ל הכנסת רונן פלוט

גבי שוחט - סגן בכיר לחשבת הכללית, משרד האוצר

חיים גביש - מינהל הדיור הממשלתי, משרד האוצר

שלמה שגיא - מינהל הדיור הממשלתי, משרד האוצר

אלכס פלוטנו - מנהל תחום בכיר, מינהל הדיור הממשלתי, משרד האוצר

אלי רוזנפלד - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

חיים אבידור - חשב הכנסת

דן עמר - מנהל חטיבת התפעול, הכנסת

גור בליי - עו"ד, הלשכה המשפטית, כנסת

הדסה גרינברג-יעקב - מנהלת פרויקט ההקמה, מוזיאון הכנסת

אריה האן - יו"ר המועצה המייעצת למוזיאון הכנסת

דניאל ליבמן - עו"ד, משנה ליועץ המשפטי, עיריית ירושלים

שמעון חננאל - המשמר החברתי בכנסת

גלעד קרן

חנה פריידין

יעל, חבר המתרגמים

1. עסקת מכירת "בית פרומין" – משכן הכנסת לשעבר – ישיבת מעקב – דוח מבקר המדינה על השלטון המקומי לשנת 2008, עמ' 485

2. פינוי בית פרומין

שלום לכולם, היום ה-27 ביולי 2015, י"א באב תשע"ה, אני פותחת את הישיבה שעניינה: עסקת מכירת "בית פרומין" – משכן הכנסת לשעבר – ישיבת מעקב –דוח מבקר המדינה על השלטון המקומי לשנת 2008.

"בית פרומין" מיועד על פי חוק, להפוך למוזיאון הכנסת. קודמיי בתפקיד, עסקו במהלך הזה ובחנו מעת לעת היכן הדברים עומדים. להבנתי, הדברים לא מאוד זזים. העובדה החיה היא, שמוזיאון הכנסת טרם עמד על תילו, העובדה החיה היא גם שבית הדין הרבני הגדול עדיין יושב במשכנו, כאשר הוא לא אמור להיות שם על פי חוק. כינסתי את הוועדה היום, כדי להבין מה צריך לעשות, על מנת שאנחנו סוף סוף נשלים ונקיים את מצוות המחוקק בעניין הזה.

הבוקר, ממש לפני הדיון, קיבלה הוועדה העתק מכתב מהחשב הכללי, שאני מבינה שהוא מכיר בכך שהדברים לא זזו, אבל הוא מתחייב בהתחייבות שאכן נדבר עליה, שהדברים יזוזו בעתיד.

אני מברכת מנכ"ל הכנסת שהצטרף אלינו.

בבקשה נציג האוצר, שם ותפקיד לפרוטוקול.

גבי שוחט, סגן בכיר לחשבת הכללית. במסגרת אחריותי, אני גם אחראי על הדיור הממשלתי. הנושא שהצגת, בעניין עסקת המכירה, הדבר נדון בעבר גם בוועדת הביקורת של הכנסת. למעשה, אני לא חושב שנכון לקשור בין שני הדברים, בין זה לבין תכנית הפינוי של משכן הכנסת.

למה לא?

העסקה נעשתה, נערכה ביקורת לגבי התהליך וכדומה. למעשה, הדברים הוצגו בדיונים שהיו כאן, לפני 6 או 7 שנים עד כמה שאני זוכר, שאליהם הוזמן גם מי שהיה מעורב בתהליך בלשכה המשפטית באוצר, אודי ניסן, עם עוד כמה גורמים דומים. למעשה, הדיון מוצא בזמנו. אם אנחנו נוגעים בנושא של הפינוי - - -

מר שוחט, אם בכל זאת כינסנו את הוועדה, סימן שזה לא מוצא. מה התשובה לגבי - - -

זה מוצא. אנחנו נמצאים בתהליך, גם לאור הדיונים שהיו גם בכנסת וגם לאור החוק שהתקבל בנושא הזה, "חוק המוזיאון", נקבעו הסדרים באשר ליזם עצמו וזה נמצא בתהליך. כלומר, כל הפעילות הקשורה לעסקה, לא קשורה כרגע לנושא הפינוי, שהוא במסלול אחר לגמרי. כרגע העסקה - - -

אני רואה בעסקה מושלמת, רק כשהפינוי מתבצע.

לכן אני רוצה להפריד בין שני הדברים. אם אני רוצה להתייחס לנושא הפינוי, זה נושא נפרד מנושא העסקה. לכן, כדאי שנעשה את ההפרדה בין שני הדברים, בעיקר לאור הדיון שהתקיים פה בעבר.

מר שוחט, אני רק אבקש אם תוכל לענות לי לשאלה. תוכל להתייחס למה שקורה לפינוי? בבקשה.

כן. לכן אמרתי שאני מפריד.

לעניין עסקת הפינוי, ציינתי כבר במכתב שהועבר אתמול או היום בבוקר למנכ"ל הכנסת, אני מאשר את העובדות כפי שפורטו במכתב שלו, אכן יש עיקוב, אכן זו סיטואציה מאוד מיוחדת שלא נתקלנו בה בעבר - - -

עד מתי זה מעוקב?

יכול להיות ימים, יכול להיות מספר שבועות בודדים. ההערכה שלנו מביקור שנעשה גם אתמול וגם במהלך הימים האחרונים, ע"י האנשים המקצועיים מטעמנו, אנחנו מניחים שהם נמצאים בשלב הסיום. ההערכה מדברת על סדר גודל של בין שבועיים עד שלושה למסירה לרבנות, ליחידות שאמורות להתפנות מ"בית פרומין". זאת ההערכה שלנו נכון לרגע זה.

מהם האמצעים שאתם נוקטים, כדי לוודא שלכל היותר בעוד שלושה שבועות לא יהיה שם אף אחד?

קודם כל, נקטנו בכל האמצעים מול היזם, במעורבות היומיומית - - -

אלו אמצעים?

במעורבות יומיומית, בביקורים יותר דחופים, במעקב צמוד אחרי קצב ההתקדמות, בפגישות אישיות עם המנהלים המקצועיים ועם הבעלים, תוך התרעות ומנגנונים שהפעלנו, כדי להאיץ באמת תהליך של השלמת הבינוי ולאפשר את הפינוי.

סנקציות הפעלתם?

אנחנו לא יכולים להפעיל. אמורה ומתוכננת להיות תביעה שמתגבשת. התביעה תוגש רק אחרי שהוא ימסור את הבניין כדי שהוא לא יפריע לנו למהלך. אנחנו ציינו את זה. תאמנו את הפעילות הזאת גם אל מול משרד המשפטים. גם לדעתם, נכון להתמודד עם הגשת התביעה רק עם קבלת המבנה.

בביקור שנעשה היום הבנו שישנה התקדמות, ישנם קבלנים בשטח ולמעשה נמצאים בהשלמת הפרויקט עצמו. אנחנו נוטים להניח שהפרויקט הזה אמור להתקבל תוך מספר ימים. אני מאמין שעד ה-15 באוגוסט עד ה-20 באוגוסט יהיה התאריך שבו יושלם הפרויקט.

אין ספק, הפרויקט הזה נתקע מספר פעמים ונכנסו פה לתהליך למרות ההתרעות ולמרות התחייבויות של היזם עצמו, התחייבויות כאלה ואחרות מבחינת לוחות הזמנים, שלצערי גם אני התבססתי כשנתתי למר רונן פלוט את המועדים, זה התבסס על מועדים שהוא התחייב בכתב ובעל פה שאלה המועדים. אם היינו יודעים, זו חכמה בדיעבד, שאלו לוחות הזמנים שהוא מתעכב אתם, בוודאי שהיינו מפנים את היחידות מ"בית פרומין" עוד בזמנו ונותנים פתרון זמני. אבל, זה לא היה מצב העניינים וכל חלופה אחרת לא הייתה זמינה וגם מבחינת העלויות שלה.

כרגע, לאור הלחץ שהפעלנו, יש פה סיטואציה מיוחדת. אנחנו לא נתקלו בתופעה כזאת, שיזם שבעצם מפסיד כסף, המון כסף, לא מבין את המשמעות. היינו לנו לא מעט שיחות אתו והוא לא הבין את המשמעות של זה.

מה הניחוש שלך, למה זה כך?

אין לי מושג, אנחנו לא מצליחים להבין מה קרה שם. לא מצליחים להבין, איך זה שהוא מוכן ומעכב את הפרויקט. סייענו לו בהכנסת מנהל פרויקט, סייענו לו בצורה מקצועית למרות שזה לא מתפקידנו, האחריות שלו כיזם להעניק את כל השירותים.

קידמנו שם בכל מיני צורות, אמרנו לו: "אנחנו מוכנים לסייע לך בכל המנגנונים האפשריים, אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו ולו כדי שתעמוד בלוחות הזמנים". אני לא יודע, לאיש "לא נופל האסימון". אין לי מושג, זו התאבדות לדעתי, מכיוון שמדובר פה בעיכוב משמעותי של למעלה משנתיים, זה דבר הזוי. אנחנו רגילים לפרויקטים כאלה שיכול להיות עיכוב של חודשיים, שלושה גג, שאנחנו יכולים לקבל אותם. סדר גודל כזה של שנתיים, זה הזוי. ברור שיש כאן גם תהליך של הפקת לקחים שלנו בנושאים כאלה, שדבים כאלה לא יִשׁנוּ בעתיד. אף פעם לא היה לנו דבר כזה ואני יכול להגיד לך, שאני עובד במערכת הרבה מאוד שנים, מעולם לא היה עיכוב כזה.

תודה. בבקשה אדוני, אריה האן.

אני יושב ראש הוועדה המייעצת. כפי שאמר גבי, כבר לפני שנתיים היינו בעצם אמורים למסור את המוזיאון לידיה של הכנסת. הובא לתשומת ליבי לא מזמן, שהקבלן חייב לקבלן משנה כסף ויש שם סכסוכים שאני לא יודע מה טיבם.

לפני שניתן להדסה את רשות הדיבור, אני מוצא חובה מיוחדת להודות למנכ"ל הכנסת. ברגע שמנכ"ל הכנסת נכנס לתמונה והתחיל לדחוף, אנחנו רואים את התזוזה. אני מקווה שכתוצאה מהישיבה הזאת, תהיינה גם תוצאות.

בוודאי שתהיינה. בבקשה, הדסה.

אני מנהלת את פרויקט ההקמה של מוזיאון הכנסת ואחראית מטעם הכנסת על כל התהליך המורכב הזה. אני נמצאת בתפקיד מ-2011, אנחנו מחכים המון זמן שהבניין יתפנה. אנחנו שואלים, לוחצים ומבקשים לדעת, גם קיבלנו כמה התחייבויות בכתב ממשרד האוצר למועדי פינוי.

אנחנו נערכים למועדי הפינוי האלה, בכל מיני היבטים.

גם אנחנו נערכנו בכל מיני צורות, אבל, מה לעשות? הסברתי את המצב.

אני לא מבינה, תחליפו את אנשי הביצוע שם, מה הבעיה?

סליחה, מה זה להחליף את אנשי הביצוע? היזם הוא לא שלי.

מר שוחט, אני לא הבנתי עד עכשיו, לך המפתח למקום, נכון?

לי המפתח למקום?

אתה מנהל שם את כל העניין?

נכון.

יופי. אז אני שואלת, מי הבעייתי ואיזו סנקציה אתה יכול להטיל עליו, על מנת - - -

הסנקציה היחידה היא, להגיש נגדו תביעה בגין העיכוב, זה מופיע בהסכם.

זו היחידה?

זו היחידה שישנה, בנסיבות האלה - - -

תסביר שאתם עוברים למבנה אחר.

יש את הבניין של "בית פרומין", ויש בניין חדש שבונה יזם פרטי - - -

הבנתי את זה.

אנחנו מדברים כרגע על הבניין החדש.

אני הבנתי, אני רק שואלת, אם הקבלן כזה לא ממושמע ואי אפשר לעבוד איתו והוא לא יכול - - -

אין לי התקשרות עם הקבלן, האחריות על הקבלן היא לא שלי היא של הקבלן. ההתקשרות שלנו היא עם יזם שלוקח קבלן מטעמו והוא לוקח את המתכננים וכל הגורמים והאמצעים מטעמו. זה פרויקט שנקרא במסגרת תכנון וביצוע. אחריות התכנון כפופה כמובן לאישורים שלנו והביצוע הוא שלו ולא שלי, הוא לא של הדיור הממשלתי. זה לא פרויקט רגיל מתקציב המדינה. מדובר בפרויקט שכירות - -

מר שוחט האמן לי, אני מבינה די מהר.

אני מצטער לומר, אני לא ביקשתי את הדיון הזה, אבל אם כבר מתקיים הדיון הזה, קודם כל שלחתי מכתב ב-28 ליוני ואני מברך את גבי שהצליח לענות לי אתמול. חודש ימים לענות למכתב, אנחנו בכנסת לא עונים כך לאף אחד, לאף אחד. זה דבר אחד.

דבר שני, את מי מעניין העניין שלך עם הקבלן? את מישהו פה זה מעניין? את מי זה מעניין בכלל? אתה התחייבת לי, חד-משמעית, שאם יש עיכוב בביצוע אתה נותן מקום אלטרנטיבי לאותם אנשים שיושבים ב"בית פרומין" ואתה מפנה לנו את המקום, אחר כך תעשו בלגאן ביניכם, משפטים, תביעות וכל מה שאתה רוצה. בזה לא עמדת, אדוני.

כעת אתה נוקט במספר אחר, אתה אומר אמצע אוגוסט, שגם זה לא נכון כי אנשים שנמצאים שם אמרו זה "שטויות במיץ עגבניות", זה לא יהיה לעולם. הדסה הייתה שם. אתה רוצה שאנחנו נפגש פה בעוד חודש ועוד פעם תגיד "אני לא יודע, זה לא אני". אפשר היה לפתור את הבעיה – קל מאוד, להעביר אותם למבנה אלטרנטיבי ולתת לכנסת את מה שמגיע לה. אף אחד לא עושה טובה, מגיע לנו. בינתיים, זה עולה לנו הרבה מאוד כסף וכולם צוחקים מאתנו, איך מקימים מוזיאון במדינת ישראל. זו התשובה וזה צחוק מעבודה. אני מאוד מצטער על התשובות שלך, מאוד מצטער.

אני לא מצטער על התשובות שלי. העבודה היא, שגם בהתייחסות שלי אליך נתתי את כל הפרטים וגם ציינתי שאני מקבל את העובדות ושאין לי ויכוח לגבי זה, אני חושב שהדברים נאמרו גם כרגע.

לנסות להביא את זה למקום אחר ולהתייחס למועדים, אני לא יודע מי ביקר ומי לא ביקר, גם מאצלנו אנשים ביקרו היום. זאת התשובה כפי שהיא ואני עומד מאחוריה כרגע. בהחלט יכול להיות מצב, כפי שזה היה בעבר, אנחנו מדברים עם יזם ואני לא יכול להתנער מכך שיש יזם ויש התחייבויות, שמבחינתי הוא בעייתי - - -

גבי ידידי היקר, אני שואל אותך שאלה. אותי מעניין היזם שלך?

כן.

אותי מעניין? זה כמו גשם של אתמול. אותך זה מעניין. אתה הבטחת לתת לי את המבנה, להוציא אנשים, לתת להם מקום אלטרנטיבי ולפתור לי את הבעיה. כל היתר, אתה פשוט מורח פה וזה חבל, כי אנשים יושבים כאן ואתה חושב שכולנו פה אידיוטים.

חבל שאתה משתמש בביטויים האלה, אני לא חושב שזה מתאים וזה לא נכון, אם הייתי רוצה למרוח הייתי עושה את זה בצורה אחרת. אני לא מאלה שמורחים.

נו, באמת.

באמת, נו באמת, זאת האמת ואני אומר אותה, ציינתי אותה, הודיתי בכתב שזאת הבעיה, הצטערתי על כך , אני מתנצל על כך. אני בסיטואציה מאוד בעייתית שהייתי יכול להיות. הרי לא רק הכנסת או "בית פרומין" שמשם צריך לפנות, יש לי גם את מוסד הרבנות שגם שם נגרם לנו נזק, בגלל אי פינוי במועד ממושכר אחר. את זה לא פירטתי, זה לא עניינך, זה ענייננו, אנחנו מנסים להתמודד עם הסוגיה. זה שבאחת השיחות שהיו בינינו, שיחה לא נעימה, כשאתה אמרת שמבחינתך גם "לזרוק אותם", גם זה לא היה מכובד. אני חושב שאנחנו נמצאים במקום - - -

באותה שיחה, אתה לא ציינת שהבטחת לי "מיד". אם הם לא יוצאים, יהיה מקום אלטרנטיבי. ואתה שיקרת לי, סליחה, אתה שיקרת לי וזה חבל. זה חבל.

אני מציע למעמד כאן וגם לכבודך - - -

את המעמד תשאיר לנו, אתה תעשה את המעמד באוצר - - -

אני לא ארשה לך להגיד לי שאני שקרן.

אני אמרתי לך, אדוני, שיקרת לי.

סליחה, עם כל הכבוד, אם אני משקר ואם אני שקרן, אז אני סותם את הפה ואני לא מוכן לדבר יותר - - -

אז אל תדבר.

ואם זה הסגנון שלך כמנכ"ל בכנסת, להגיד את הדברים בצורה הזאת - - -

אני הכרחתי אותך לדבר? אני רוצה שתדבר אמת, בוא תדבר אמת.

אני מדבר אמת, סליחה, בוא ותגיד לי מה לא אמת פה.

שאתה הבטחת לי שאתה מפנה אותם ואתה תיתן לי את המקום ולא עשית את זה.

אבל ציינתי גם - - -

לא עשית את זה, היום יש לך תאריך חדש וגם זה לא נכון.

ציינתי גם במכתב, שזה נכון שאמרנו שנוכל לתת להם פתרון והסברנו גם למה זה לא ניתן.

ציינת, נו, מה שציינת בעוד חודש אני אשאל אותך עוד פעם - - -

ומכאן לבוא ולהגיד שאני שקרן? זה לא הסגנון, סליחה, עם כל הכבוד - -

אני לא אמרתי לך שקרן, אני אמרתי לך ששיקרת לי. בין שיקרת לי לבין שקרן, זה שני דברים - - -

מה זה משנה? אתה רוצה שנתחיל לפרשן את זה? זה לא סגנון שמקובל.

מר שוחט, בוא נסתכל על פני עתיד. עד עכשיו - - -

מי שרוצה יראה את פני עתיד, יש כאלה שלא רוצים את פני עתיד.

סליחה, אני מדברת ואתה מפריע באמצע המשפט. אני מבקשת לראות את פני העתיד. עכשיו יש תאריך חדש, מה קורה והיה ובתאריך החדש שבו נקבת, הבניין לא מפונה. אתה מתחייב לתת מקום חלופי וכן להכניס את הכנסת?

מאחר ואנחנו עוקבים אחרי הפרויקט, אנחנו יודעים שזה כבר לפני השלמה. זה לא מצב שהפרויקט תקוע באמצע, הוא כבר ממש לקראת הסוף. עובדה היא, שנציגים מטעמנו היו שם, ראו את קצב ההתקדמות, שלהערכתם וגם מבחינת ההתחייבויות וגם מבחינת האישורים, זה אמור להיות במהלך השבועיים-שלושה האלה.

מר שוחט, אבל כבר היינו במקום הזה שזה היה לקראת. השאלה - - -

אבל יש עדיין שינוי.

אני מבינה את מה שאתה אומר, עכשיו בוא נסתכל, כדי למנוע באמת מצב בו נחזור ונדון ותהייה תכתובת ביניכם ותכעסו אחד על השני. אנחנו רוצים לפתור את הבעיה, אני בטוחה שגם לך לא נעים ב סיטואציה הזאת. לכן, מה שאני מציעה, ככל שאתם לא תצליחו לעמוד במועד החדש שנקבתם, תתחייבו על מקום חלופי.

אנחנו מעריכים, שבמהלך השבועיים-שלושה נקבל את המבנה וכל האישורים - - -

בסדר, אבל מה עם לא? זאת הייתה השאלה.

אם לא, נצטרך להודיע לכם מה אנחנו מתכננים.

הוא יודיע שלא.

אתם "מצפצפים" על התאריכים, נו באמת, זה לא - - -

בואי נניח שאני אומר לך 15 באוגוסט, בסדר? פחות או יותר בין ה- 15 באוגוסט עד ל- 1 בספטמבר, שזה לוח הזמנים שהבניין מתקבל. לצורך העניין הזה, יכולה להיות גם בעיה אחרת מסיבות שאינן קשורות בנו - - -

אני מדברת על בעיות שקשורות לקבלן וליזם. אם אתה מנהל את כל האופרציה שם, הרי בקלות אתה יכול להעביר את בית הדין הגדול למקום חלופי ולתבוע את היזם ואת הקבלן, בהוצאות שנגרמו לך כתוצאה מ - - -

את זה בכל מקרה אנחנו מתכננים.

אז מה העניין? תעביר אותם כבר.

את יודעת מה, אפשר לקבוע תאריך אבל לא יהיה חכם מצדי להגיד "1 בספטמבר, 15 באוגוסט", יהיה פה איזשהו - - -

הרי אנחנו בדחייה השלישית, רביעית?

לא, אני חושב שיותר. אני אומר את הכול.

אנחנו בדחייה מספר פעמים, זו לא הפעם הראשונה. לכן, מה שאני מציעה, גם אתה רוצה לפתור את הסוגיה, אני מציעה את הדבר הבא, 15 באוגוסט הוא המועד החדש מבחינתך?

מבחינת קבלת המבנה. צריך לזכור, שכשאתה מקבל מבנה יש איזה שהם תהליכים "ריג'קטים", אני בכל זאת רוצה לקחת איזה מקדם ביטחון.

בסדר, ה-1 בספטמבר.

אני מניח שה-1 בספטמבר יהיה התאריך.

אני יודעת שהועברה אליכם רשימת ריג'קטים, כבר לפני שלושה חודשים, הקבלן לא השלים את העבודה?

הוא לא השלים אותה ולכן ישבו עליו היום, יש כבר קבלן בשטח ויש קבלנים בשטח. זה נראה אחרת ממה שנראה לפני כמה חודשים וגם מה שהיה לפני חודשים ושלושה. יש קבלן בשטח, יש קבלנים ויש כבר נגר ואנחנו נמצאים בעבודות גימור סופיות. יש פה הרצה של מערכות, מה שלא היה לפני שבועיים – שלושה, באמת יש כאן תהליך מואץ ואנחנו רואים את זה בשטח. לכן ההערכה שלנו, היא בסדר גודל הזה. נכון שהוא התחייב, אבל כמו שנאמר פה, הוא יכול לציין כמה תאריכים שהוא רוצה, אבל הוא לא עומד בזה.

מר שוחט, אנחנו קובעים - - -

אפשר לקבוע.

לא. מה זה לקבוע? לקבוע ולעמוד. לקבוע זה לא אומר - - -

אם נניח ב-1 בספטמבר הבניין לא נמסר מכל סיבה, אתם מצפים ממני שאני אקח את מוסד הרבנות ואוציא אותו החוצה?

כן.

או,קיי. אבל זה לא במיידי, אני צריך למצוא להם פתרון.

למקום חלופי.

יפה. פתרון חלופי זה תהליך של זמן, זה לוקח חודשים.

אז תתחיל היום, מה אתה רוצה שאני אגיד לך?

אין טעם להתחיל היום, אני מוכן למצוא פתרונות, אבל זה לא במידי. זה לא במידי, מה לעשות. אתם לא מבינים במה אנחנו עוסקים.

אני דווקא די מצליחה להבין, אתה לא מבין שאתה מתעכב.

גברתי, אם היה מדובר בפרויקט שאנחנו יודעים, שאנחנו לא נהיה מוכנים לקחת סיכון בגלל פערי זמן משמעותיים, היינו עושים את זה. זה מה שבעצם נאמר בזמנו, כשאני לקחתי על עצמי לפנות אותם. מאחר וראינו שפה מצטמצם הפער ומצטמצמים לוחות הזמנים ביחס למה שצפינו, לכן אנחנו לא יכולים להתייחס - - -

יכול להיות, שעכשיו אתה אומר לי עד ה- 15 באוגוסט או עד ה- 1 בספטמבר, הרי כולנו מבינים שהסיטואציה לא מאוד הזויה שב- 1 בספטמבר יבואו הקבלן והיזם ויגידו לך "תשמע, עם כל הצער שבדבר ניסינו וניסינו ולא הצלחנו". אז מה יקרה? אתה תגיד לי "נשאר להם עוד שלושה שבועות" וכך תמשוך את זה עוד זמן מאוד ארוך. צריך מתי שהוא לעשות "קאט" ולהגיד, "עד לתאריך הזה אני נותן להם ומהתאריך הזה הם ישלמו כל נזק שנגרם מכך שאני מעביר את בית הדין למקום אחר".

אין לי בעיה לקבוע את ה-1 בספטמבר.

מעולה, ב-1 בספטמבר, אנחנו מתקדמים.

גבי אני מבקש ממך, אל תתחייב ל-1 בספטמבר כי זה לא יהיה.

אתה רואה שלא רציתי להתחייב, לוחצים אותי להתחייב.

אתה יודע למה לא יהיה? כי הדסה הייתה היום שם ואמרו לה: "תשכחו, זה לא יהיה לא באוגוסט ולא בספטמבר, אולי זה יהיה סוף אוקטובר".

אם הדסה הייתה שם, אני אבקש שהיא תיתן סקירה מה היא עשתה שם, מה היא ראתה, ממה היא התרשמה, כי פה מישהו לא אומר אמת. סליחה, מישהו פה לא אומר אמת. יש כאן צוותים מקצועיים שהיו היום בשטח משעה 10:00 בבוקר ועד רבע שעה לפני שנכנסו כאן לדיון. הם נתנו לי סקירת מצב של בדיוק מה קורה ומה קצב ההתקדמות. אם היא הייתה שם אז בבקשה, הנה, אני אבקש לדייק. רונן, אני מבקש לדייק.

על אחת כמה וכמה, אומר המנכ"ל בואו ניתן תאריך שהוא לחומרה, שהוא רחוק יותר ושתעמדו בו. אם לא תעמדו בו תמצאו פתרון. בואו נקבע את ה-1 באוקטובר שזה יהיה התאריך, לא עמדתם בו אתם יוצאים.

זה ברור. אני מוכן לקבל את ה-1 באוקטובר, שזה ירשם.

ובתנאי, כי אם ב-1 באוקטובר - - -

הוא יוצא.

לא. ב-1 באוקטובר - - -

אם באמת יהיה ה-1 באוקטובר, אני לא מתכוון לחכות ל-1 באוקטובר ושזה יהיה ברור.

אני אברך אותך ואז אני אבוא אליך עם זר פרחים.

חבל שלא התחלת כך.

לא. אני התחלתי עם מה שקורה היום, עוד לא קרה כלום. אתה, אצלך אתה כבר שם, אני עדיין פה. אני שנתיים וחצי פה וכל שלושה חודשים אני מקבל תאריך חדש. אז במה להתחיל? שגם הפעם קיבלתי תאריך חדש? קיבלתי. אז על תאריך הזה אני לא נותן זר פרחים. אם אני אכנס כן.

לצורך הדיון, בוא נציין פה שלמעשה חלק גדול מבניין "בית פרומין" פונה. חלק מהבניין היה אמור להישאר בידי הדיור הממשלתי, רק בשלב יותר מאוחר ביקשה הכנסת להעמיד לרשותה את כל הבניין. זה היה בעיתוי יותר מאוחר ואני אפילו לא מתייחס לזה. קיבלנו את זה כמות שזה ובהתאם לזה נתנו את הפתרונות.

מר שוחט, התקדמנו, התקדמנו. אני אומרת שההתחייבות שלך לפרוטוקול היא, שעד ה-1 באוקטובר אתה מחויב להעביר את הנכס לטובת המוזיאון.

לא. ב-1 באוקטובר אנחנו בפנים, הוא יעשה הכול עד ה-1 באוקטובר. הוא רצה את ה-1 בספטמבר, אנחנו אמרנו אוקטובר.

מקובל?

כן.

יופי.

את הבניין פנוי ונקי מכל חפץ, כלומר מפונה מבית הדין.

את רצית את הפרוטוקול, אז תקבלי את הפרוטוקול איך מעבירים נכס מיד ליד, תקבלי את הפרטים. אני לא יודע אם נקי מכל חפץ, יש חפצים שאי אפשר להוציא, אבל המשרד ייתן הנחיות לפנות.

יש כמה נקודות, שאנחנו יודעים שאם נתחייב על אוקטובר ונראה שהדברים זזים.

כדאי שנציין, שאוקטובר השנה.

אני מברך אותך גבי, עכשיו אתה בסדר. אני חבר אתו תמיד, אישית אין לי דבר אליו. אישית, אני רוצה שאני אהיה זה שיפתח את "בית פרומין" ולא מישהו אחר. הוא עושה את הכל שזה יהיה מישהו אחר ואני לא אתן לו.

מר שוחט ואדוני המנכ"ל, רק אציין שב-1 באוקטובר זה סוכות. אולי תתחייבו על ה-28 בספטמבר בגלל חג הסוכות.

אולי תנסו לדחות את חג הסוכות.

לזה אתה המומחה, אתה יודע לדחות.

28 בספטמבר זה בסדר.

עד ה- 28 בספטמבר 2015.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40.