הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 34

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, ה' באב התשע"ה (21 ביולי 2015), שעה 15:00

הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 48) (מניעת נזקי שביתת רעב), התשע"ד-2014

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

זוהיר בהלול

יעל גרמן

באסל גטאס

מסעוד גנאים

ג'מאל זחאלקה

עאידה תומא סלימאן

עופרה קלינגר - ר' אגף האסיר, המשרד לבטחון פנים

שחר קיידן - נהג ר' אגף האסיר, המשרד לבטחון פנים

יואל הדר - יועמ"ש בט"פ, המשרד לבטחון פנים

רויטל גור - עוזרת יועמ"ש בט"פ, המשרד לבטחון פנים

מישר בן ציון - רת"ח חקיקה, המשרד לבטחון פנים

ליאנה מגד - עו"ד, משרד המשפטים

הילה קוגלר-רמות - עו"ד, משרד המשפטים

לאה רוזנבוים מלי - מתמחה, משרד המשפטים

יפעת רווה - עו"ד, משרד המשפטים

בעז לב - משנה למנכ"ל, משרד הבריאות

טליה אגמון - לשכה משפטית, משרד הבריאות

ראיד חאג' יחיא - חבר הנהלה, רופאים לזכויות אדם

בר בכור עטייה - ארגון אמנסטי

מולי מלקאר - ארגון אמנסטי

מרים פרח - ארגון אמנסטי

הילאל עלוש - ארגון אמנסטי

גיורא ואלה - יועץ מדיניות, שתי"ל

נעמי דוד - פעילה חברתית, ארגונים חברתיים

רות דוד - פעילה חברתית, ארגונים חברתיים

דניאל וידלנסקי - פעיל

יקי מואב - פעיל

מירי פרנקל –שור

עידו בן-יצחק

מירית שקד גיטלין

לאה קריכלי

יפעת קדם

הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 48) (מניעת נזקי שביתת רעב), התשע"ד-2014

רבותיי, בואו נמשיך את הדיון שהפסקנו. מי רוצה להתייחס?

אני אמרתי את הדברים באופן עקרוני, אבל למעשה לא פירטתי את ההסתייגויות ולא דנו בהן. השאלה אם זה המקום היום לדון בהסתייגויות.

הדיון הוגדר כדיון בהסתייגויות.

אנחנו מדברים על הסתייגות בסעיף 19יד(ד)(1), לאחר המילים "על מצבו כאמור" יבוא "אם יינתן לו הטיפול ואם לא יינתן לו הטיפול הרפואי המבוקש". אנחנו רוצים להוסיף גם את האפשרות הזאת. אנחנו כל הזמן מדברים על כך שבית המשפט צריך לקבל את ההחלטה בהתאם למה יקרה לו אם הוא לא יקבל את ההזנה. אני מבקשת שבית המשפט ייקח בחשבון גם מה יקרה לו אם הוא כן יקבל את ההזנה ואת הסיכונים הבריאותיים והנפשיים.

בעזרת השם הוא יהיה בריא.

זה תלוי .

יש מצב שיתנו לו אוכל והוא יהיה יותר חולה?

כן.

אם הזונדה נכנסה לריאות. 3 המקרים שבהם מתו אסירים בגלל הזנה הם בגלל שהכניסו להם את האוכל לריאה.

ב-19יד(ד)(2) כתוב את הסיכויים והסיכונים של הטיפול הרפואי.

אם יינתן לו הטיפול ואם לא יינתן לו הטיפול.

הבנתי, אם תקראי את סעיף קטן (2), כתוב את הסיכויים והסיכונים.

בסעיף (2) כתוב "הסיכויים והסיכונים של הטיפול הרפואי המבוקש בשל הטיפולים הרפואיים החלופיים לאסיר, וכן מידת פולשנותו של הטיפול הרפואי המבוקש והשפעתו על בריאות האסיר". זה כתוב.

אני מבקשת שזה יהיה גם ב-(1), כדי שיהיה ברור שלא לוקחים רק את הפרוצדורה הרפואית.

כתוב ב-(2), אז למה ב-(1)?

אני רוצה להדגיש את הנושא הזה שזה לא רק הסיכונים שיהיו אם חס וחלילה - - -

כתוב את הסיכויים והסיכונים.

זה נמצא בסעיף (2).

מה שחברת הכנסת מבקשת להדגיש זה שמצד אחד נכון שצריך לשקול את הסיכויים והסיכונים של הטיפול, אבל מצד שני, שזאת ההדגשה, היא רוצה שבית המשפט ישקול מה יקרה אם לא יינתן לו.

זה כתוב ב-(1).

סעיף (1) מדבר בעיקר על מצבו הרפואי. הסיכויים והסיכונים באים לתפוס את שני הדברים, להגיד: תשמעו, רבותיי, יש פה איזון בין הסיכונים לבין הסיכויים. במידה ואתה נותן לו, מה הסיכונים שאתה מכניס אותו אליהם.

מכיוון ש-(1) מדבר רק אם לא יינתן לו הטיפול, אני מבקשת שב-(1) יהיה גם אם כן יינתן לו הטיפול.

זה (2).

לא. לא איכפת לי שיהיה אותו מספר.

זה כתוב היום ב-(2).

תעשה את אותו דבר ב-(2).

אני הבנתי את העניין. אני חושב שהוא פתור, אבל אין לנו אידיאולוגיה פה.

הלב של ההסתייגות שלי הוא ב-19יד(ה). אני מבקשת למחוק את הסעיף בהצעת החוק. מבחינתי, ואני אמרתי והסברתי את זה לפני מספר שעות, בית המשפט לא צריך לעניין אותו למה אסיר שובת. אני לא רוצה שהוא יתעניין במניעים הפוליטיים שלו. אני מבקשת למחוק את 19יד(ה).

את הסוגיה של ביטחון המדינה, או את עמדת האסיר?

ביטחון המדינה.

חייבים להשאיר את ביטחון המדינה.

ככל שלא תתקבל ההסתייגות ב-19יד(ה), מוצע לשנות את הנוסח ולומר את הדבר הבא: במקום "שיקולים ביטחוניים" יבוא "שיקולים אחרים", לא לציין את השיקולים הביטחוניים.

ב-19יד אני מציעה להוסיף סעיף קטן (ז) שקובע "כי נשיא בית המשפט המחוזי וסגנו לא יתירו מתן טיפול רפואי כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר ששוכנע על בסיס חוות דעת רפואית כי לא ייגרם לאסיר נזק עקב הטיפול". הם צריכים להשתכנע שלא יהיה לו נזק.

אני חושב שהעסק מכוסה כאן בכל הסעיפים. את מבקשת להכניס סעיפים על סעיפים על סעיפים. זה לא סיפור מעשה, זה חוק.

צריך להבטיח שלא יהיה נזק לאסיר.

כתוב "הסיכויים והסיכונים של הטיפול הרפואי המבוקש ושל טיפולים רפואיים חלופיים לאסיר, וכן מידת פולשנותו של הטיפול הרפואי המבוקש והשפעתו על כבוד האסיר". כל זה יבוא לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט. כתוב "בבואו לקבל החלטה לפי סעיף זה". מדברים על השופט.

בבואי להתייחס לחוק של ההזנה בכפייה, ואי אפשר לקרוא לו בשם אחר, אני מוצא את עצמי בדילמה, כבוד היושב-ראש וחבריי, מבחינת עמדתו של הרופא שיוטל עליו להזין בכוח את האסיר שובת הרעב ביודעו שאם הוא יסרב ויכבד את רצונו של האסיר המטופל שלו, האסיר יועבר לידיו של רופא אחר או מוסד אחר ששם ידאגו למצוא את הרופא שאין לו את הכבוד וכללי האתיקה של הרופאים. הוא עומד במצב של דילמה נוראית בין שמירה על עקרונותיו ומצפונו, לבין נאמנותו למטופלו שעלול להיות מועבר לטיפול לא הומני בידי אחרים. הדילמה שלי היא אם בכלל להיכנס לתחום של הגשת ההסתייגויות על סעיפי חוק שאינו ראוי בכלל להיות בספר החוקים של כל מדינה ואתה דוחה מכל וכל.

אתה פתרת את הדילמה, עובדה שיש לך הסתייגויות.

ההסתייגות המרכזית והיחידה שיש לך היא לבטל את כל הצעת החוק, להסיר אותה מסדר היום, כלומר, להצביע נגדה. האם עצם התעסקותי בהעלאת סייגים והסתייגויות בסעיפי החוק לא תורמים אפילו במשהו להכשרת השרץ? אני מצהיר בפתח דבריי שאני נגד כל החוק הזה. גם אם יתקבלו כל הסתייגויותיי, אשאר נגדו ואצביע נגדו. האקט של ההסתייגויות שאני מגיש תורם לדבר אחד: לעקר את החוק מהיכולת להגיע למצב מעשי של הזנת אסיר בכוח, כי אין דרך לשפר או להנעים או להקל במצב של עינוי שהחוק הזה יוליד אם חלילה יתקבל. אין חצי עינוי, אין עינוי מתון, אין עינוי לטובתו . עינוי זה עינוי זה עינוי. מעל לכל, זה מה שיביא חיסכון חיים של ממש של האסיר. המטרה האמיתית הנסתרת של החוק לשבירת השובתים: תאכל, או שנאכיל אותך בכוח, כלומר, מטרה פוליטית מובהקת אחת ויחידה. לזה החוק נועד, ולכן יש להכשילו ולעקרו מהיסוד. מבחינתי התוצאה האופטימאלית היא לעקר את החוק שיישאר ללא שיניים ויהיה אות קלון על מצחה על הדמוקרטיה הישראלית או כתם אדום כפי שכינתה אותו הסתדרות רופאים בישראל.

. מה שעומד בלב חוקי האתיקה של ההסתדרות הרפואית שכל כך חרדה להצביע ולפעול נגד החוק זה העניין של לא להזיק. יש לזה כמה ביטויים בלטינית, באנגלית. הדאגה המרכזית של הרופא לפני שהוא מתחיל לטפל בחולה זה מניעת נזק. מה שלא יעשה, קודם כל שלא יזיק.

יש פסוק אצלנו שאומר "סור מרע ועשה טוב". יש קודם כל לא לעשות רע, אחרי זה - - -

בדיוק. כנראה שכלל הברזל הזה לקוח גם ממורשת דתית. הממשלה, לצערי, פועלת בכדי להשיג את מרב הנזק האפשרי.

אני מתחיל להסביר את ההסתייגויות סעיף סעיף של הרשימה המשותפת לחוק. אני מתחיל בשם של הפרק. במקום "מניעת נזקי שביתת רעב" יבוא "הצעת חוק לעינוי אסירים שובתי רעב", או לחילופין: "האכלה בכפייה", או לחילופין: "שבירת שביתות רעב", או לחילופין: "התעללות בעצירים מינהליים", או לחילופין: "רמיסת מחאה לגיטימית של אסרים באמצעות כפיית הזנה".

להצעת החוק יתווסף סעיף מטרה כדלקמן: "מטרת הצעת החוק היא לפגוע בזכויות האדם הבסיסיות, להפר את הוראות האתיקה הבסיסיות של הרופאים, לאפשר עינוי של אסירים ועצירים ולקם הידרדרות ביחסים שבין ישראל לבין הפלסטינים, מדינות ערב והעולם בכלל".

הסתייגות מס' 3. תיקון סעיף 1 - יבוטל, או לחילופין: בתיקון סעיף 1, במקום "או רופא אחר שנקבע בפקודה זו" יבוא " ובלבד שהוא חבר בהסתדרות הרפואית בישראל".

הסתייגות מס' 5. תיקון סעיף 16(א). תימחק ההחלפה למילים "לרופא בבית חולים בלבד", ויישארו המילים "רופא ממשלתי או רופא בבית חולים ממשלתי".

למה אתה רוצה שיחזור למה שהיה?

כי אנחנו חושבים שיש חשיבות - זה מהניסיון שלנו בעבודה מול אסירים ששבתו רעב - שכשהוא נמצא בבית חולים ממשלתי כל ההתנהלות איתו היא מהחשש שאם הוא יצא מאותו בית חולים ממשלתי אין לדעת לאיפה ייקחו אותו. יש בית חולים שהוא כביכול של שירות בתי הסוהר, הוא לא בית חולים. על פי זה הוא יוגדר כבית חולים.

לשיטתך הוא נחשב לממשלתי. בירושלים יש לנו מספר בתי חולים. יש את הדסה, יש את שערי צדק. הם לא ממשלתיים. אין בירושלים בית חולים ממשלתי. רוב בתי החולים הטובים הם לא ממשלתיים. אתה מציע להשאיר אותו בבית חולים ממשלתי. אנחנו מדברים על זה שהוא מגיע לבית חולים. הוא הרי חייב להגיע לבית חולים.

תיקון סעיף 16, סעיף קטן (א), במקום "רופא" יבוא "רופא החבר בהסתדרות הרפואית בישראל".

הסתייגות מס' 7. בתיקון סעיף 16, סעיף קטן (ב) תישאר הגדרת "רופא ממשלתי", ותימחק ההחלפה למילה "רופא".

בתיקון סעיף 17 יבוטלו המלים "המנהל הרפואי של בית החולים או סגנו".

הסתייגות מס' 9. תיקון סעיף 18 - יבוטל. לחלופין: בתיקון מס' 18, המילה "הממשלתיים" תישאר, ויתווספו לה המילים "וההסתדרות הרפואית בישראל".

הסתייגות מס' 11. כותרת סימן ב' 2 - תימחק ובמקומה יבוא "האכלת אסירים בכפייה".

הסתייגות מס' 12. בסעיף 19יב תבוא הגדרה "מוסד רפואי - ובלבד בית חולים ממשלתי".

הסתייגות מס' 13. בסעיף 19יב, בהגדרה "טיפול רפואי" יתווספו המילים "למעט מתן מזון או נוזלים באמצעים מלאכותיים". בהגדרת "רופא" יתווספו המילים "ובלבד שהוא חבר בהסתדרות הרפואית בישראל".

הסתייגות מס' 15. בסעיף 19יב תתווסף הגדרת "אסיר" - למעט עצור מינהלי". בהגדרת "שביתת רעב" תימחק הפסקה "לרבות הימנעות חלקית, לשם מחאה או במטרה להשיג מטרה מסוימת".

הסתייגות מס' 17. סעיף 19יג(א) - יימחק , או לחלופין: אחרי המילים "חוות דעת של רופא" יבוא "שתאושר על ידי יושב ראש ההסתדרות הרפואית", או לחלופין: "שתועבר להערות יושב ראש ההסתדרות הרפואית".

הסתייגות מס' 20. בסעיף 19יג(א), אחרי המילים "חיווה הרופא את דעתו בכתב" יבוא "שתאושר על ידי ועדת האתיקה בבית החולים בו שוהה האסיר, ואם האסיר שוהה בבית הסוהר, על ידי הוועדה לאתיקה רפואית בהסתדרות הרפואית".

הסתייגות מס' 21. בסעיף 19יג (א), במקום "סכנה חמורה לבריאותו" יבוא "סכנה חמורה לחייו".

הסתייגות מס' 22. באותו סעיף 19יג(א), אחרי "מלוא קבלת טיפול רפואי מהטיפולים המפורטים בחוות הדעת הרפואית" יבוא "ולאחר אישור ועדת האתיקה בבית החולים בו שוהה האסיר. בסעיף זה -טיפול רפואי בהתאם לחוק זכויות החולה".

הסתייגות מס' 23. בסעיף 19יג(א), אחרי "רשאי הנציב" יבוא "לאחר קבלת אישור ההסתדרות הרפואית".

הסתייגות מס' 24. באותו סעיף 19יג(א), במקום "לנשיא בית משפט מחוזי או סגנו" יבוא "נשיא בית משפט עליון".

מה עמדתכם לגבי הסעיף הזה?

אנחנו צריכים לאפשר ערעור לעליון. לא יהיה ערעור לעליון?

הסתייגות מס' 25. סעיף 19יג(ב) – יימחק, או לחילופין: לאחר "חוות דעת הרפואית" יבוא "הערות הסתדרות הרופאים וחוות דעת ועדת האתיקה לפי סעיף קטן (א)".

אתם סותרים אחד את השני. בדיון הקודם דיברנו על זה שניתן לחולה את האינפורמציה, ביקשנו לשנות את ההצעה כדי לתת לחולה את האינפורמציה שלו, שלא יגדירו את זה כנושא ביטחוני. אתה ממליץ לא לתת לו.

למה לא לתת לו?

אמרת למחוק את (ב).

אם אתה מבקש למחוק את (ב), האדם לא יבין מה קורה איתו. כשהוא יבקש, יגידו לו "לא". זה מה שאתה מבקש.

חוות הדעת כבר ניתנה.

כתוב כאן שבבקשת היתר לטיפול רפואי יפורט סוג הטיפול הרפואי המבוקש לאסיר ותצורף לה חוות דעת רפואית. אתה רוצה שיתנו לו טיפול בלי שיפורט, בלי שיגידו לו מה.

לא נותנים לו. זה עדיין בחוות הדעת שמצרפים לבקשה לבית משפט.

חבר הכנסת באסל, אתה כנראה בכל הערה שוכח מה הערת קודם. אתה נתת בהתחלה נאום שהוא הרעיון הבסיסי. גם אם אני מסכים איתך או לא מסכים איתך,. זה הרעיון ההתנגדותי הבסיסי שאני מבין את ההיגיון שבו. בכל סעיף שאתה אומר אתה סותר את השני. אתה רוצה שלחולה לא ניתן?

זה בשלב הפנייה לבית משפט.

אתה רוצה שבשלב הבקשה לבית משפט? נגיד המדינה החליטה להגיש בקשה לבית משפט.

יש חוות דעת של הרופא.

אתה רוצה שיהיה בלי חוות דעת?

יש חוות דעת כבר בסעיף (א).

אתה רוצה שלא יפרטו לחולה את חוות הדעת?

לא יפרטו איזה טיפול.

כלום? אתה רוצה שיגידו לו: אדוני, אנחנו רוצים לטפל בך לא משנה מה?

בלי סוג הטיפול?

זה נראה לך הגיוני?

אנחנו משחקים עכשיו מחבואים? אנחנו יודעים על מה שביתת הרעב, אנחנו יודעים מה יבקשו. אם יבקשו להזין אותו - - -

לא בהכרח.

אלא מה, יעשו לו טיפולים אנרגטיים, דיקור סיני? זה או נוזלים, או פרוטינים, או בכוח בזונדה.

נניח שהגישו את הבקשה. האם כשהם יבואו לבית המשפט הם רק יגידו שהם רוצים לטפל בבן אדם, הם לא יתנו חוות דעת, לא יגידו מה? הם יטפלו לפי מה שהם יחליטו? אם הם יחליטו להזריק לו חצץ לתוך הוריד, זה בסדר?

אני מוותר על הסתייגות מס' 25. הסתייגות מס' 26. לאחר "חוות הדעת הרפואית" יבוא "הערות הסתדרות הרופאים וחוות הדעת ועדת האתיקה לפי סעיף קטן (א)".

בכל מקום שמופיעות המילים "בית חולים שהוא ממשלתי ולא ממשלתי" אתה יכול לכתוב את המילה "ממשלתי" ואת המילים "הסתדרות הרופאים בישראל".

הסתייגות מס' 27. בסעיף 19יג(ב) יבוא " טיפול רפואי, למעט מזון או נוזלים".

מה זאת אומרת?

כל טיפול רפואי חוץ ממתן נוזלים ומזון. אני מסכים לדיקור סיני, לטיפול הוליסטי, לרפלקסולוגיה. אנחנו ביקרנו את האסירים שובתי הרעב. אני חושב שכל החוק הזה מיותר. הצעתי לך פעם שעברה לזמן לכאן רופאים בכירים יהודים וישראלים שטיפלו באסירים שובתי רעב במשך חודשים. תשאל אותם. אני הייתי עם האסיר איסאם עיסוואי. הוא שבת הכי הרבה. הייתי יושב עם הרופאה שלו. תראה איזו מערכת יחסים הייתה ביניהם, מתי היא שכנעה אותו לחזור לקבל את הפרוטינים. זה מה ששומר על החיים של האסיר, אותה מערכת יחסים שבנויה על האמון בינו לבין הרופא שלו. ברגע שהרופא שלו יבקש להאכיל אותו לכוח, זו הוצאה להורג.

אני יודע שעבר זמנו בטל קורבנו כיוון שהחוק הזה כבר נמצא בהליכים ממש סופיים, אבל בכל אופן אני רוצה שתירשם הודעתי . מדובר בעינוי. אפילו הדת היהודית לא אוהבת עינויים. יש את תענית אסתר ודברים מהסוג הזה. אני לא מבין מדוע אנחנו צריכים לענות בן אדם כאשר הוא אדון על גופו ועל רצונותיו, בעיקר כשההסתדרות הרפואית כבר החליטה קבל עם ועולם, פעם אחר פעם, באופן קונסיסטנטי שהיא מתנגדת לחוק הזה. זה אפילו נוגד את שבועת הרופא. יש שבועת רופא. אינני מבין מדוע המחוקק מאמץ אקטיביזם חקיקתי אובססיבי. למה צריך לחוקק חוק כזה כאשר האדם לא רוצה? זאת זכות אדם בסיסית. חוק האדם וחירותו זה חוק חוקתי מ-1992. למה צריך להתערב באופן בוטה בזכותו של אדם, בעיקר כשאנחנו מדברים על משהו שגם הסתדרות הרופאים מתנגדת לו.

בסעיף 19יז(ב) כתוב "לא יישא מוסד רפואי באחריות בנזיקין על פעולה שעשה עובד המוסד בתום לב ובאופן סביר בהתאם להחלטת בית משפט". מה ה"ספייס" הזה? זה "ספייס" בלתי נגמר. גם מפקידים את חייו של החולה בידי מוסד רפואי, וגם - - -

דרך אגב, זה נכון לגבי כל אדם שמגיע לבית חולים. כשאתה מגיע לבית החולים - - -

אבל זה בכפייה. יש פה כפייה.

אני בא כרגע לצד הפעולה. יש כמה צדדים בעניין. אנחנו יכולים להתווכח האם בכפייה או לא. זה ויכוח אחד. כשיש התנגדות לרעיון, אני מקבל את זה, אני מבין את ההיגיון, אני אומר שזה דבר כבד משקל. גם אמר את זה עו"ד נזרי. יש פה שני וקטורים שהם מנוגדים אחד לשני. יש פה את העניין של כבוד האדם על גופו וכו', ומצד שני יש את קדושת החיים. הם מתנגשים במקרה הזה. זאת סוגיה ערכית ששווה לדון עליה. כל אחד בא מהזווית שלו. מהרגע שהוכרע העניין הזה - - -

אבל הוא בא בעל כורחו.

אמרתי שזאת שאלה אחת, אפשר לדבר עליה. מהרגע שהוא כבר הגיע - - -

אם הזונדה הרגה אותו, מישהו צריך לשאת באחריות.

נשאלת השאלה אם להביא אותו לבית חולים. מהרגע שהוא הגיע לבית חולים, מתנהגים בו בכללים הרפואיים הרגילים. הוא חולה. אם בית החולים נהג באדם בהגינות, ביושר ובתום לב והוא בכל זאת נפגע, אז האדם לא יכול לתבוע את בית החולים. אם התעלפתי, אני מגיע לבית חולים, אף אחד לא שואל אותי. בית החולים מתחיל לטפל בי. יכול להיות שכתוצא מזה אני אפגע, אבל אם זה נעשה בכללים הרפואיים בלי רשלנות ואני נפגע, אני לא יכול לתבוע את בית החולים. על מה אני אתבע?

מישהו צריך לשאת באחריות.

אתה מבין את האבחנה. לא על כל הסיבות בחיים שאתה מת יש אחריות. יש אחריות למי שבעצם פושע, למישהו שעושה דברים ברשלנות. כל חולה שמגיע לבית חולים ובעקבות איזה טיפול הוא מקפח את חייו, זה חלק - - -

אם זה מובן מאליו, למה יש סעיף כזה?

אני מסכים איתך שיש פה הרבה דברים שאם זה היה חוק רגיל הם לא היו כותבים, אבל בגלל העניין של הרגישות הם מדגישים את זה חזור והדגש. איך אמרה חברת הכנסת גרמן? היא רצתה לכתוב את אותו סעיף כמעט פעמיים.

אני מוריד את הכובע על כך שאתה שולט בפרטים, אבל עדיין יש שתי תפישות בעניין הזה.

בוודאי. הן לגיטימיות.

וגם פילוסופית, אני חושב.

גם בעיה לאן אתה מביא את זה. זאת שאלה ערכית, פילוסופית לא פשוטה. מחר אנחנו נפגשים פה ב-08:00 בבוקר. באסל מתחיל ראשון, זחאלקה שני, חאג' יחיא שלישי, מסעוד גנאים רביעי ועאידה תומא סלימאן חמישית. אין יותר דוברים. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00.