הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 41

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ב באב התשע"ה (28 ביולי 2015), שעה 11:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) בנושא: הצלת מלון הנסיכה אילת הצעה לדיון מהיר, של חה"כ נאוה בוקר

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

נאוה בוקר

דב חנין

איילת נחמיאס ורבין

טלי פלוסקוב

עו"ד עובדיה (עובד) קדמי - היועץ המשפטי, משרד התיירות

חנה איפרגן - סגנית סמנכ"ל בכיר פיתוח והשקעות, משרד התיירות

עו"ד יעל שיינין - המחלקה המשפטית, רשות ההגבלים העסקיים

עו"ד טובי הריס - המחלקה המשפטית, רשות ההגבלים העסקיים

אלעד כהן - כלכלן, רשות ההגבלים העסקיים

מאיר יצחק הלוי - ראש העירייה, עיריית אילת

אלי לנקרי - סגן ומ"מ ראש העירייה, עיריית אילת

יוסף (יוסי) פתאל - מנכ"ל, לשכת מארגני התיירות הנכנסת לישראל

אלכסנדר טסלר - בעלים של חברת לקסן, בעלי מלון הנסיכה אילת

מרלון טסלר - בעלים של חברת לקסן, בעלי מלון הנסיכה אילת

מקס סמורי - יועץ כלכלי, חברת לקסן, בעלי מלון הנסיכה אילת

אוסנת אמקייס - חברת לקסן, בעלי מלון הנסיכה אילת

ראובן לדיאנסקי - חברת לקסן, בעלי מלון הנסיכה אילת

עו"ד אייל שטרנברג - מייצג את הבעלים, מלון הנסיכה אילת

משה מגיד - סמנכ"ל כספים, רשת ישרוטל

חיים כהן-אכד - מנכ"ל מלון ישרוטל הנסיכה אילת, רשת ישרוטל

לאה בוסקילה - אחראית מרכזייה, מלון ישרוטל הנסיכה אילת, רשת ישרוטל

מיכל יעקב - עובדת במלון ישרוטל הנסיכה אילת, רשת ישרוטל

צ'ופ ביזירי - עובדת במלון ישרוטל הנסיכה אילת, רשת ישרוטל

ניר קליינר - לוביסט, מייצג את מלון הנסיכה אילת

ליטל סבר - לוביסטית (גלעד לובינג), מייצגת את התאחדות המלונות

ברק הרשקוביץ

לאה ורון

אירית שלהבת

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) בנושא: הצלת מלון הנסיכה אילת הצעה לדיון מהיר, של חה"כ בוקר נאוה

בוקר טוב, אני שמח לפתוח עוד ישיבה של ועדת הכלכלה. בוקר טוב גברתי מנהלת הוועדה, חברת הכנסת בוקר, הרשמת הפרלמנטרית, צוות הוועדה, אורחים, אדוני ראש העירייה חברי. היום אנחנו דנים בנושא שכותרתו: הצלת מלון "הנסיכה" באילת, בעקבות בקשה לדיון מהיר של חברת הכנסת נאוה בוקר.

נתחיל בהצגת העניין ולאחר מכן אתן לנציג של משפחת טסלר לומר כמה התייחסויות.

העניין ממוקד מאוד, זה כמעט פינג-פונג בין הממונה על ההגבלים העסקיים ובין מר טסלר ונציגי המלון.

הממונה על ההגבלים עצמו היה אמור להגיע אבל הוא חלה.

זה קורה בדרך כלל בסוף הקדנציה...

גברתי המציעה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אדוני היושב-ראש, זימנתי את הדיון הזה בשל סיבה אחת פשוטה – יותר מ-400 עובדים בעלי משפחות עלולים למצוא את עצמם ללא מקור פרנסה. ולמה? בגלל מחלוקת בין רגולטורים.

דיבר אתי אתמול אהרון חי סבג, עובד המלון בן 43. כבר 21 שנים הוא משמש כמנהל משמרת ערב במלון. הוא בעל משפחה ומודאג מאוד מכך שהוא עשוי לאבד את מקור הפרנסה שלו, כמו לדבריו גם אותם 414 עובדי המלון האחרים. אני רוצה לצטט לכם את הדברים שהוא אמר לי אתמול: "מדובר ב-414 עובדים בעלי משפחות, הורים לילדים. רבים מאתנו כבר לא צעירים, בני 50, 54, חלקנו עובד פה יותר מ-20 שנים ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו בלי פרנסה. אנחנו מודאגים מאוד מהמצב הזה".

על התהליך עצמו ועל מה שקרה אני מעריכה שעוד תקבלו הסבר מפורט מן הגורמים שנמצאים כאן, מבעלי המלון, מראש העירייה, אבל אני מבקשת שהיום נצא מכאן עם פתרון.

נשתדל לעשות את זה.

צריך ללבן את הסוגיה הזאת עד שנמצא פתרון ריאלי. למלון מונה כבר כונס נכסים ואסור לנו להשלים עם פיטורים של כל-כך הרבה עובדים, מה גם שהמלון הזה, לפי מה שאני מבינה, הוא רווחי, יש בו רווחים.

מדובר בסגירה של עסק שהוא משמעותי מאוד בעיר אילת. אילת היא עיר תיירות, עיר שמתמודדת עם המון קשיים. אגב, מייד כשנשוב מן הפגרה, במושב הבא נקיים את "יום אילת". אני לא רוצה שנגיע ליום הזה בתחושה שלא הצלחנו להציל את מקום עבודתם של 400 עובדים, ואני כבר לא מדברת על כל בעלי העסקים שנסמכים על המלון הזה ועובדים אתו ונתמכים.

חבל, אני מבינה שלא הגיע לכאן נציג של משרד הכלכלה. חבל מאוד, כי אחד הפתרונות שהוצעו היה התערבות של המדינה והיה חשוב שיהיה כאן נציג שיוכל לקדם את זה. 400 עובדים – אם עושים חישוב של דמי אבטלה שצריך לשלם ל-400 עובדים, צריך לעשות פה שיקול כלכלי כי גם זה אמור לעלות מיליוני שקלים למדינה בכל חודש.

חברת הכנסת בוקר, נציג משרד הכלכלה הוזמן ומייד נבדוק למה הוא לא הגיע.

תודה לך. ברשותכם, נעבור לנציג של מלון "הנסיכה", בבקשה.

קודם כול, תודה רבה לכם. שלום לכם. קוראים לי אלכסנדר טסלר, אני בעל המלון. לידי יושב הבן שלי, שגר פה בארץ.

היה לי חשוב מאוד להסביר לוועדה הזאת מה ואיך, מה עשינו ולמה עשינו. במשך שנים רבות, 30 שנים כמעט עבדתי בשביל ישראל, לא בתור אדם שמקבל משכורת. הייתי יושב-ראש של ועדות סטודנטים למפגשים בין גרמנים ויהודים והייתי ראש המגבית של דור ההמשך של אירופה וגם הייתי ראש מגבית קרן היסוד בגרמניה של כל הקהילות. במשך שנים רבות עזרתי לישראל. בשנת 1973 כשהייתי סטודנט באוניברסיטה והיתה מלחמה בישראל והיו בעיות פוליטיות וגם כספיות סגרתי את העסק שלי, ישנתי בקרן היסוד במשך 6 שבועות והלכתי 24 שעות ביממה, גם בלילה, כדי לאסוף כסף. את הכסף הזה לא העברנו לישראל אלא העברנו לז'נבה כדי שיוכלו עם הכסף הזה לעשות דברים חשובים מאוד. אז האהבה וההתלהבות נבעו מציונות. לא באנו לישראל לעשות כסף או להרוויח אלא כדי לפרנס יהודים ולעשות משהו.

דבר אחד הוא לאסוף כסף בכל העולם – אנחנו אוספים בכל שנה בין 30-40 מיליון מרק, 20-30 מיליון דולר, והיינו מעבירים את זה לישראל בשביל כל מיני דברים שהמדינה היתה צריכה אותם. דבר אחד הוא לאסוף כסף ולשלוח לישראל וזהו זה. בתור יהודי ציוני רציתי גם לעשות משהו פיסי בישראל, כלומר לבנות. אני איש בנייה, אז אמרתי: אני לא יודע להתעסק עם רפואה, אבל לבנות אנחנו יודעים. אז החלטנו לבנות. באותו זמן מר רבין בא לבקר כאשר הייתי ראש המגבית של גרמניה, הזמנתי אלי את מר רבין. הוא היה אצלנו קרוב לשבוע ימים ומאז אנחנו התחברנו. עד יומו האחרון נשארנו חברים. אפילו כשהוא חזר להיות ראש הממשלה הייתי מתקשר אליו מ"הילטון" תל-אביב והוא היה בא לבקר אותי בתור ראש הממשלה. היינו חברים טובים מאוד.

הוא הזמין אותי כאשר הוא היה שר הביטחון. הוא היה בתל-אביב במגדל הגדול של הקריה ואמר לי: "אתה מוכרח לבנות משהו באילת". אמרתי לו: "בבקשה, אני צריך קרקע". באותו זמן השר שריר היה שר התיירות. הוא התקשר אלי בכל שבוע: "תבוא, תבוא, אין לנו יזמים, אין לנו אנשים שמשקיעים כסף בישראל". כולכם יודעים את זה. מי בנה באותה תקופה מלונות באילת? אף אחד לא. אני באתי, בניתי בזכות מר רבין, בזכות מר שריר שר התיירות, וגם מר שרון היה חבר טוב, היה אצלנו בבית, גם שרים אחרים. היינו מחוברים לישראל מאוד. וגם היה חשוב לנו להחזיק 400 אנשים בעבודה בישראל, במיוחד בדרום כי בתל-אביב אין כל-כך צורך אבל הבנו שהציונות שלנו צריכה להיות לעשות משהו או באילת או בגליל בגלל ששם יש מחסור במקומות עבודה.

באמת הקמנו את המפעל, בנינו את המלון והפעלנו אותו לבד. אחר-כך בא "ישרוטל", לקח אותו מאתנו וניהל את המלון. השקענו המון כסף, הון עצמי.

אלכסנדר טסלר, נתתי לך לומר את הדברים. אני רוצה שעכשיו תשים את האצבע בדיוק על הבעיה. העברתם את הניהול ל"ישרוטל" שתנהל עבורכם ואז בעצם נכנס הממונה על ההגבלים העסקיים ואמר שזה לא אפשרי.

קודם כול, זה היה מלון פוליטי. סליחה, אני מוכרח להגיד את זה. כשהחזרנו את "סונסטה" למצרים היה עלינו לחץ עוד יותר גדול לזרז ולגמור את בניית המלון. זה בגלל שהמלון שלנו נמצא על גבול מצרים, 250-300 מטר מן הגבול. החיילים המצרים מסתכלים מלמעלה, מן המגדל החדש שהם בנו, על המלון שלנו בכל יום. זה על הגבול. זה פוליטי.

אני לא יודע למה הם החליטו כך, לא הסכמתי אז וגם היום אני לא מסכים עם זה, אבל בא הממונה על הגבלים עסקיים והחליט שיש בעיה בגלל של"ישרוטל" ול"פתאל" ביחד יש שליטה יותר מדי גדולה על השוק באילת. העירייה וגם משרד התיירות לא הסכימו לזה, אבל הם החליטו כפי שהחליטו ופה התחילה הבעיה. הוא החליט ש"ישרוטל" צריך לצאת מן המלון, אז הסכמנו לתנאים שלו. זה כאילו אתה שם לי סכין ליד הצוואר ואומר לי Take it or leave it. שואלים למה הסכמנו? אם לא היינו מסכימים הוא היה סוגר את המלון מייד, כך הוא נתן לנו לפחות עוד שנתיים וחצי לחפש פתרון.

בכל אופן, מצאנו דיירים אחרים טובים אבל הבנק לא כל-כך הסכים בגלל שהתנאים שלהם לא היו מקובלים. אנחנו לא כל-כך הרגשנו שהבנק רוצה שיתוף פעולה, לא כל-כך עניין אותו שאנחנו נפתור את זה בצורה מסודרת.

פה אנחנו עומדים, בין שני כיסאות. בצד אחד הממונה על הגבלים עסקיים, שאני מבין שעוזב עוד מעט, קיבל החלטה שלא מקובלת עלינו, אבל אנחנו הסכמנו לזה, כדי לקבל לפחות שנתיים וחצי כי לא היה פתרון אחר. הוא אמר לנו: "אם אתם לא מסכימים אני סוגר את המלון היום". אם לא היינו מסכימים אז כבר לפני 3 שנים הוא היה סוגר לנו את המלון.

אבל השוק השתנה היום. החלטה שהיתה נכונה לפני 4 שנים איננה נכונה היום, המצב השתנה. למה? אני מבין, ואתם יודעים טוב ממני, ששדה התעופה הולך להיפתח עוד מעט, בעוד חצי שנה, בעוד שנה ומשהו. בעוד שנה ומשהו ייצא שדה התעופה החוצה מאילת. באמצע העיר יהיו מכרזים לאלפי חדרי מלונות. זה נכון או לא נכון?

2,000 חדרים.

סליחה, אז למה לא מסתכלים על המצב היום, שהוא לגמרי אחר? יכול להיות שאז המצב היה שונה, אבל הטענה שלנו היא שהיום המצב השתפר וצריך לקחת את זה בחשבון ולהעריך את המצב. אולי אתם צריכים לחשוב אם אתם יכולים באיזה שלב לעזור לנו.

באתי בתור יהודי ציוני לבנות כאן משהו, לבנות מדינה. בזמן האינתיפאדה כשערפאת עשה בעיות שילמתי מהכיס שלי משכורות, במשך 5 שנים, בכל זמן האינתיפאדה. לא קיבלנו ולא ביקשנו, אף אחד לא נתן לנו עזרה. עלה לי מיליוני דולרים להחזיק את המשפחות האלה. לא הוצאתי ולו אדם אחד מן המלון. כשהעברנו את המלון ל"ישרוטל" ביקשתי בכל יום, דיברתי איתם שייקחו עוד עובד ועוד עובד ועוד עובד. 98% מהצוות שלנו עבר אליהם.

אני חושב שזה לא אחראי מצד הממשלה. מוכרח להיות כאן מישהו מלמעלה שיראה שאנחנו דואגים לאילת. אנחנו תקועים בין שני כיסאות. זה הכול.

גילוי נאות: במידה רבה היו לי זכויות גדולות בהקמתו בפועל של מלון "הנסיכה", שהייתי בו פעם אחת לפני כשנה. כמעט כל ההתכתבויות בעת הקמת המלון, כשהם באו אלי עם העניין הזה – אני חתום עליהן. אמרתי להם שאם היום הייתי צריך להקים את המלון איפה שהוא הוקם בחיים לא הייתי מאשר, אין מצב בעולם, כי זה כניסה לטבע ברמות שהיום, במקום שבו אני נמצא, בחיים לא הייתי מסכים לעשות את זה, אבל אנחנו כבר אחרי. אם פעם תבדוק בארכיון אצלך תראה שכמעט 80% מן המכתבים הם בחתימתי בהתכתבויות עם מינהל מקרקעי ישראל, עיריית אילת וכל הגורמים, במסגרת ועדת השרים לפיתוח הנגב, עם שמעון פרס, אברהם כץ עוז ואחר כך פואד בן אליעזר כשהיה שר הבינוי והשיכון. זה רק למען הסדר. למען האמת, נחמץ לבי לראות את העניין הזה כפי שהוא נראה.

אני רוצה שנקיים את הדיון ונהיה ממוקדים מאוד. אנחנו מבינים, יש את מלון "הנסיכה". יש חברת ניהול שנקראת "ישרוטל", שכולנו מכירים. יש את הממונה על הגבלים עסקיים, שאומר שיש כוח-יתר על-פי כל הכללים, הוא לא יכול להיות בעל הבית של אילת מאל"ף ועד ת"ו. המשפחה או הבעלים אומרים: הבאנו חברה, יש לנו בעיה מול הבנק, בנק הפועלים, הביטחונות של החברה הזאת לא מספיקים, הם לא מרגישים איתה ביטחון ואז העסק נמצא בין שמים וארץ. נראה כאילו אי אפשר לתת מענה לסיפור כזה. ברמה הטכנית אמנם זה כסף אבל כבר ראינו ושמענו גם בוועדה הזאת בעיות לאין שיעור גדולות יותר שמצאנו להן פתרונות ומענים. אין שם סיבה שלא נדע לצאת עם פתרון פה.

נכון שהייתי צריך להעביר לכם עכשיו את השרביט כדי לענות. אני מציע שנשמע את ראש העירייה, את יוסי פתאל ואחר-כך נעבור אליכם ונראה איך מתקדמים מפה. בבקשה, אדוני ראש העירייה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בראש ובראשונה אני רוצה להגיד שאני מלווה את מר אלכסנדר טסלר מיום תכנון בית-המלון. אין ספק שיצרת יצירה ראויה, גם מלונאית וגם ציונית. למר טסלר יש זכויות רבות הקשורות ליהודים הנמצאים מחוץ למדינה ועושים הרבה מאוד למען המדינה, ולא צריך להכביר במילים. הכול שמור לך ובאמת הרבה תודה על כל מה שעשית.

נפגשתי עם הממונה על ההגבלים העסקיים, שוחחתי אתו והתכתבתי אתו. טענתי בשיחות שההחלטה שלו שגויה מבחינה נוספת, מכמה טעמים, ואני בכלל לא נכנס עכשיו לעניין הרשתות, זה לא העניין שלי. אמרתי שהיא שגויה משום שהעיר אילת נמצאת לקראת שינוי דרמטי בכל הקשור למפת המלונאות בעיר. יש לנו על סדר היום מתחמים שלמים שנמצאים לפני מכרז. נמצא פה היועץ המשפטי של משרד התיירות, מי שמלווה חלק מן התהליכים, הוא יכול להעיד על כך. אני יכול להניח שבטווחים קצרים יחסית נראה בנייה של עוד מאות, אם לא אלפי חדרי מלון, בטווחים קצרים יחסית בבירוקרטיה הישראלית. בטווח של שנתיים שלוש וארבע שנים אנחנו בהחלט יכולים לראות שינוי מוחלט במפת המלונאות שתהיה בעיר אילת. יכול להיות שבמקום הזה כדאי לשים סייגים כלשהם. אני לא יודע, אני מעלה את זה כהרהור ראשון.

דבר נוסף, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, עברנו במשך 12 שנים חוויה בלתי אפשרית של מלון שעמד בשיממונו, מלון "דורטל סול", כאשר הוא התפנה מסיבות דומות אך שונות. המלון הזה הפך להיות מפגע תברואתי, מפגע אסתטי, מפגע שמבייש את העיר אילת ורק לאחרונה, אחרי יותר מ-12 שנים – דרך אגב, אנחנו הפעלנו בעניין הזה מאמץ גדול מאוד – לשמחתנו המלון נרכש ועכשיו הוא יוצא לשדרוג. אני מדבר על מה שהיה פעם "סונסטה", "דורטל סול", מול מלון "הסלע האדום". זו מבחינתנו חוויה שאנחנו לא רוצים לחוות פעם נוספת, בוודאי לא במלון כמו מלון "הנסיכה" שהוא פאר היצירה, ואני אומר את זה באחריות מלאה.

עוד אדבר עם איתן כבל לגבי המיקום שלו. כאשר אתה יושב בלובי של מלון "הנסיכה" אתה יכול לראות כל מיני בעלי חיים שמדברים עם האורחים בשפה שלהם. יש בזה מפגש מעניין עם הטבע. אבל כל אחד עם זווית הראייה שלו. אני מסכים אתך שכל מה שקשור לוואדי צריך לשמור עליו, ואנחנו גם שומרים עליו.

עזוב, זה כבר היסטוריה. מה זה משנה? אמרתי שאז עשיתי את זה. אם הייתי צריך לעשות את זה היום לא הייתי עושה את זה.

יצרת לי גירוי פשוט.

דבר נוסף, נאמר פה בצורה הברורה ביותר, יש כאן 400 ומשהו עובדים, שחלק גדול מאוד עובדים ותיקים מאוד. ייאמר לזכות המלון, שלאורך כל שנותיו המלון הצליח לשמר – מה שלא ברור בתעשייה הזאת – עובדים ותיקים. באילת אין לך לאן לזוז, אם יצאת אין לך עיר אחרת שתקלוט אותך ואין לך שכנה אחרת. מה שיש, יש אצלנו. לכן המחשבה, שחלילה יכולה להיפלט לשוק האבטלה ללא שום דבר שתוכל לעשות קבוצה כל-כך גדולה של אנשים, מדירה שינה מעינינו.

ההצעה שלנו, שתהיה חשיבה מחודשת על-ידי גורמים שאתם תחליטו – יש כאן גם עניינים פרסונליים, אני לא רוצה להיכנס לזה – לתת משך זמן ארוך יותר. כל שאר הדברים אינם מענייננו. אנחנו לא רוצים לראות מלון סגור ולא רוצים לראות 400 אנשים שנמצאים בשוק האבטלה. לכן אנחנו מבקשים, אדוני, שתמצאו את הנוסחה הגואלת.

תודה. יוסי פתאל, בבקשה.

שלום, תודה רבה אדוני.

אתה מצחיק אותי כשאתה קורא לי אדוני.

בסוף אספר את האמת – למדנו ביחד באוניברסיטה והיינו בסיטואציות שבהן "אדוני" לא היה רלוונטי. אני קודם כול מתייחס לכיסא שאתה יושב עליו, לכן בהחלט אני אומר "אדוני".

אני חושב שבחדר הזה אני כמעט הנציג הנאמן ביותר פה של הלקוחות שבשמם מנסה הממונה על ההגבלים העסקיים להביע עמדה. אין ספק שאנחנו הראשונים להיפגע. אם משהו ממה שאומרים ברשות להגבלים עסקיים היה נכון הסוכנים היו הראשונים לזעוק ולתמוך בעמדה הזאת. אנחנו לא ידועים בענף כחברים של המלונאים או כתומכים שלהם בנושא ריכוזיות ובנושא מחירים, להיפך. לבי כמובן עם נושא העובדים ועם נושא המשקיעים, אבל אני בא מצד השוק.

אני חושב שהעמדה של רשות ההגבלים העסקיים נטועה בחוסר הבנה עמוק, שגובל כמעט בחלמאות בירוקרטית.

זו לא פעם ראשונה שהרשות להגבלים עסקיים נכשלת בהבנה של תחום התיירות. האוטומט שהם עובדים לפיו, שמנסה להגדיר שוק, כאילו אילת היא שוק, ואז לקחת סרגל של 51% או לעשות איזה הגדרות דואופוליות, ה-51% זה סוג של "עגל זהב" ויש דואופולים שזה "טלה זהב" אצלם. כמובן שנושא הגבלים עסקיים הוא קריטי, אבל המחשבה כאילו אילת כאילת היא הגדרת שוק, שניתן לגביה לגזור גזירות מהסוג שמנסים לעשות כאן, היא מופרכת ומנותקת מן המציאות, פשוט מכיוון שאנשים שמגיעים לעיר הם לא מין קהל שבוי. אנשים היום שוקלים האם להגיע לאילת או להגיע למקומות אחרים בכלל. הם ניתחו את השוק כאילו אילת עומדת לעצמה, שזה "קשקוש" מוחלט בתיירות, ולקחו בתוך השוק הזה את הרמה של 4 ו-5 כוכבים ואמרו "שם הם עוד יותר ריכוזיים". לכן זה לא רלוונטי.

כאשר בחדר הזה צועקים כל הזמן שלא נבנים בתי-מלון – אגב, לא נבנה באילת בית-מלון מאז שנות האלפיים – ועכשיו לוקחים בית-מלון- - -

לא נבנים באילת בתי-מלון?

בית-מלון בסדר הגודל הזה מאז שנות האלפיים לא נבנה באילת, וגם לא נבנה כמעט בכלל בארץ.

מה המלון האחרון שנבנה שם?

"מג'יק פאלאס".

לא בסדר הגודל הזה. מספר חדרי המלון שהתווסף בעשור האחרון לשוק עומד על כ-2,000.

"אגמים" הוא המלון האחרון שנבנה באילת.

נושא המחסור בחדרי מלון בארץ הוא קריטי, כאשר לוקח לבנות מלון במדינת ישראל כ-10 שנים. והנה פה יש מלון, שבגלל עניינים בירוקרטיים, שאין להם ולתחרות שום דבר, עומדים לזרוק אותו או לסגור אותו. עוד פעם, נושא המשקיעים והעובדים פחות מעניין, למרות שגם הוא מעניין אותנו, לבי אליהם. אני מדבר מהבחינה של השוק.

היום כאשר תייר ישראלי בודק מחירים הוא לא אומר: "אסע לאילת" ואז נופל בשבי של "ישרוטל" או של "פתאל". הוא פשוט עולה על המטוס וטס לחוץ לארץ. לכן אני לא רואה מצב שרשת "ישרוטל", לצורך העניין, או כל רשת אחרת יכולה להרשות לעצמה, כאשר אין לה גם תיירים בחורף בכלל, להשתולל עם המונופול לכאורה שקיים בידיה בנושא מחירים ולגבות מה שהיא רוצה. מחירי השיא שקיימים בתקופת הקיץ יהיו קיימים גם אם יהיו שם 25 שחקנים או רק שחקן אחד.

לכן אני חושב בהחלט שנפל פגם בסבירוּת ובשיקול הדעת של הממונה על ההגבלים העסקיים. מעט הבנה בתחום התיירות היה מביא אותם למסקנה ששוק התיירות הוא שוק גלובלי. יש שני מושגים שאינם רלוונטיים לתחום התיירות: מקום וזמן. מי ששולט היום בשוק התיירות זה מערכות ההפצה בכלל, לא המלונות. הבעלות על הנכס לא רלוונטית יותר. מי ששולט בתנועת הלקוחות, בתנועת הגולשים, היום שולט בשווקים. בתי-המלון בישראל נופלים ממש ברגעים אלה לידיהן של מערכות ההפצה הבינלאומיות. זה נושא אחר, שאנשי רשות ההגבלים העסקיים עוד לא יודעים לאיית את המילה "אינטרנט" שבכלל מנהל היום את השווקים. היום כ-20% מהזמנות התיירים של בודדים במדינת ישראל נעשות על-ידי אתרים בינלאומיים כמו "Booking", בכלל לא על-ידי בתי-המלון.

לכן, אדוני, מכיוון שאני חושב שיש בעיה עם שיקול הדעת וההחלטה שנפלה כאן, ולצערי, אני חושב שתסכים אתי, פעמים רבות הדיונים בוועדה הזאת הם דקלרטיביים ופחות מעשיים, ומכיוון שאני יודע- - -

אני לא יודע על איזו תקופה אתה מדבר. אני לא זוכר את זה בתקופתי.

אני רוצה להציע, מעבר לדקלרציות, גם הצעה מעשית. מכיוון שבתקנון הכנסת למרכז המחקר והמידע יש מעמד, בנושא חקיקה ובנושא תקציב, ומכיוון שאני חושב שאני מבין בתיירות ואני קרוב לאינטרס של הצרכנים ושל הסוכנים מכיוון שאנחנו הראשונים להיפגע מהחששות שמעלה הממונה על ההגבלים העסקיים, אני מציע שהוועדה תבקש לקבל חוות דעת נוספת ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אם יש אפס קצהו של משהו במה שאני אומר, אני חושב שהאחריות הציבורית קוראת לקבל חוות דעת נוספת ולראות האם כצעקתה, או שמדובר פה באיזו רובוטיקה, באיזה עולם צר מאוד, כמו גיליון חישוב אלקטרוני פחות או יותר שלא מבין נכוחה את תנאי השוק ואת התחרות באמת. אני חושב שחברי הכנסת צריכים בעניין הזה לקבל חוות דעת נוספת. יש כאן מין deadline מלאכותי שנקבע על-ידי הממונה על הגבלים עסקיים לגבי התאריך, שאני מבין שמתקרב לאוגוסט.

מה התאריך הסופי?

31 באוקטובר. זה בעצם יוצר לוח זמנים כמעט בלתי אפשרי. הם יצטרכו להיפטר מהמלון עד אז. מכיוון שאני לא מאמין שהממונה על ההגבלים העסקיים לא ייענה לקריאה של הוועדה, אני מבקש שהוועדה תקרא לממונה על ההגבלים העסקיים לתת ארכה נוספת בשביל לשקול את זה, גם באמצעות מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לבדוק האם הניתוח הכלכלי שנעשה אכן נכון, מציאותי או קרוב למציאות בכלל. עם החלטות מסוג זה, שהוועדה תבקש לקבל עמדה נוספת ממרכז המחקר והמידע של הכנסת ותקרא לממונה על ההגבלים העסקיים – ואני לא רואה דרך שהוא יוכל לסרב לקריאה של ועדה פרלמנטרית – לדחות את המועד אני חושב שאתם תוכלו לשקול את זה ואולי יימצאו דרכים. תודה לכם.

תודה. היועץ המשפטי של משרד התיירות, בבקשה.

אנחנו מדברים פה על 400 עובדים, אבל זה לא 400 עובדים בלבד, משום שעל כל עובד אחד בבית-מלון יש עובד, עובד וחצי, לא ישיר. חלקם יהיו אנשים שגרים באילת וחלקם גם מחוץ לאילת.

אבל יש לזה השפעות שהן מעבר לאותם עובדים שיפוטרו. עובדים זה חשוב אבל יש דברים נוספים חשובים לא פחות, וזה התיירות באילת. 400 חדרים שייגרעו מתוך מצבת החדרים באילת, שהיום עומדת על סביבות 11,000, זה מכה רצינית מאוד.

אבל גם מעבר לאותה גריעה של 400 חדרים, אנחנו מדברים על תדמית. כשאנחנו משווקים את העיר הזאת בחוץ לארץ ואנחנו אומרים שמלון מפואר וטוב שיכול לקבל תיירים מחוץ לארץ ברמה הגבוהה ביותר ייסגר – הסוכנים בחוץ לארץ מתפלאים, אומרים: "רגע, רגע, מה זה מלון נסגר שם באילת? משהו לא בסדר שם". זה פוגע בתדמית ופוגע באפשרויות השיווק של מדינת ישראל.

בנוסף לכך, משרד התיירות יזם לפני כשנתיים את הכנסת אילת למפת אזורי העדיפות למלונאות. עד אז היזמים באילת לא קיבלו מענקים להקמת מלונות וזה יצר סטגנציה, אין תוספות. מאז יש תוספת של 20% ולמרות זאת, הנה אתם רואים, עדיין בשנתיים האחרונות לא הוקם מלון באילת. זאת אומרת יש ייסורים בהקמתו של מלון- - -

מתי נבנה המלון האחרון באילת?

אמרו כאן, לפני שנים רבות מאוד, יותר מ-10 שנים.

לא היו מענקים כמעט בכל השנים.

יחד עם זאת, אם אכן המפה הזאת תוארך יש סיכוי שאנחנו- - -

אני יכול להתפרץ לדבריך? ראשית, אני רוצה לקדם בברכה את אחותה של מנהלת הוועדה ואת חברותיה.

דבר שני, בחזרה אל הדיון, אתם שחקנים מרכזיים. זה שאדוני בא לפה, זה בסדר גמור. אפילו לבוא לוועדת הכלכלה זה בסדר גמור-גמור, למרות שיש פה רק אמירות דקלרטיביות, כפי שיוסי פתאל חברי אמר.

אני מתנצל, ואני מבקש שההתנצלות תהיה בפרוטוקול.

לפעמים הצהרות דקלרטיביות מחזיקות יותר מהחלטות אופרטיביות, ונציין את החלטות הממשלה.

אני רוצה לומר משהו אחר. בכל זאת עברתי בימי חיי כמה תחנות, אני מכיר את השירות הציבורי, אני יודע מתי שר רוצה ומתי שר לא מתכוון, גם כשהוא אומר שהוא מתכוון, וגם כשהוא אומר וניתן להבין מבין השורות מה הוא לא אומר. אגיד לך, במקרה הזה קצת קשה להגיד על השר החדש שלך שכאשר הוא רוצה משהו הוא לא יודע לעקור הרים ולטחון אותם זה בזה. האמן לי, הוא חבר שלי. הוא ואני שני קצוות בפוליטיקה, אבל הוא אחד האנשים המוערכים עלי בבית הזה מבחינת היכולות שלו כשהוא רוצה משהו. קודם כול, אני אומר לך, כי אתה נותן לי הרצאה, אדוני, זה בסדר גמור, זה מפתח את הידע שלי.

עוד לא הגעתי לצעדים האופרטיביים שהמשרד עשה. אגיע לזה אם תינתן לי ההזדמנות.

אומר לך מה אני מתכוון עוד לפני שאני פונה – ונשמע כמובן את אנשי רשות ההגבלים העסקיים, שכבר אמרו הכול רק לפי המימיקה, הם עוד לא יודעים שמימיקה היא גם אמירה, אבל זה דיון אחר. אני מנסה להגיד לך, בעצם אני לא מבקש, אם אדוני השר חושב שזה נושא ליבה בכל הנוגע לתיירות באילת על כל המשתמע מכך, בגלל מה שאמר יוסי פתאל, בגלל מה שאתה אומר, בגלל מה שאמר ראש העירייה ומה שאחרים יאמרו, הוא חייב לעמוד על רגליו האחוריות, הוא בעצמו חייב להתייצב אצל הממונה על הגבלים עסקיים, הישן או החדש, ולראות איך נותנים מענה. משרד הכלכלה הוא זרוע – האם אפשר לגייס את משרד הכלכלה אל תוך התהליך הזה כדי לתת גיבוי ומענה כזה או אחר?

בסך הכול נאמר שמדובר על מפעל תיירותי בינוני. השאלה אם זה נכון.

אני עוד לפני. למדתי בימי חיי מה עושים כשרוצים משהו. וזה לא על משקל: "אם אתה רוצה, אתה יכול". לא, לפעמים גם אם אתה רוצה אתה לא יכול. במקרה הנדון, כשיש כאן עניין אמיתי, זאת לא שאלה. אפשר לומר, כפי שיוסי פתאל אמר, שהחשיבה שלהם תקועה מלפני עידן האינטרנט, אפשר להגיד הרבה דברים, אפילו אפשר להעליב, זה לא העניין. העניין הוא שבסוף צריך להתייצב ולשכנע פעמיים. פעם אחת, בעניין האמיתי, דהיינו שאי אפשר לסגור מלון ולשלוח 400 משפחות כמעט הביתה באילת.

זה אלף משפחות.

אני רוצה להזכיר, זה אילת.

אין שם הרבה אופציות.

אין יותר מדי אופציות. ומצד שני, גם השאלות הטכניות-רגולטוריות-חוקתיות-משפטיות. זה כמו, ממקום אחר לגמרי, נושא הגז, מקום אחר לגמרי-לגמרי-לגמרי. צריך לשכנע, צריך להסביר ואולי צריך למצוא את המעקף בדברים מסוימים.

קטעתי אותך לא כי מצא חן בעיני לקטוע אותך, אלא כדי לומר לך ולתבוע ממך, אדוני היועץ המשפטי, ואתה גם במעמד סטטוטורי משפטי, אתה לא עוד איזה סגן מפקד חוליה מצומצמת במשרד, יש לך מעמד עצמאי לומר את דבריך בקול ברור, בלי לעשות חשבון לאף אחד. לכן אני אומר את זה לפרוטוקול, ומהפרוטוקול אליך, ואם צריך אתקשר גם לשר כסיכום של הדיון ואתבע את כניסתו לעניין ברמה האישית. תסיים את המשפט שלך.

משפט קצר עם פסיקים, בלי נקודות. משרד התיירות, שר התיירות באמצעות המנכ"ל כבר כתב לממונה על הגבלים עסקיים מספר מכתבים עוד משנת 2011, 2012, 2013 ולאחרונה, וביקש מאוד שלא לסגור את המלון ולא לנקוט בכל הפעולות.

זה לא השר הנוכחי.

יותר מזה, גם חוות הדעת של הגורמים המקצועיים במשרד שבחנה ובדקה והביעה את דעתה, היא לא הממונה על הגבלים עסקיים אבל היא הביעה דעתה ואמרה שגם אם "ישרוטל" ינהל את המלון הזה זה לא יפגע בתחרות. אבל זו דעה של משרד התיירות, הוא לא הממונה על הגבלים עסקיים. לכן מה שהציע כאן חברי יוסי פתאל נשמע הצעה טובה לאור המצב המשפטי שנקלענו אליו.

אדוני היועץ המשפטי, בואו נמתין. שמעתי את יוסי פתאל. אני עוד לא יודע להגיד איך זה מקדם. אני מקשיב. אני רק מנסה בינתיים לכוון את הדיון.

בכל מקרה, הדברים של אדוני יועברו לשר ולמנכ"ל.

אני גם אשוחח אתו באופן אישי, אם לא היום מקסימום מחר. הקואליציה חייבת להיות פה כל הזמן, הם ישנים עם נעליים אז אין להם ברירה והם פה. אדבר איתם כאן.

אעביר עכשיו את רשות הדיבור לאיילת נחמיאס-ורבין, שפעלה גם היא כדי שהדיון הזה יתקיים. בבקשה.

תודה, חברי יושב-ראש הוועדה. בחדר הזה פעמים רבות אנחנו מקיימים דיונים לא פשוטים סביב סוגיות של אנשי עסקים ובעלי הון. אני, שמגיעה מהמגזר העסקי, מהתעשייה, פעמים רבות מוצאת את עצמי מסתכלת לאנשים באמת בלבן של העיניים ואומרת: רגע, אתם אמיתיים?

אני חייבת להגיד שכאשר הסיפור הזה הגיע לשולחן שלי התחלתי לחפור בו ולחפור בו. כחברת כנסת, אני מודה, אני ישר מחפשת איפה המלכוד. אני אומרת לך בכנות. גם אישיר מבט אל אנשי רשות ההגבלים עסקיים ואגיד לכם שאני ניסיתי לחפש בחומרים את הטיעונים שהנחו את הממונה על ההגבלים העסקיים כאשר נתן צו בעניין המלון ובעניין "ישרוטל". אני מבינה קצת בהגבלים, אני תלמידתו הנאמנה של פרופ' גילה, הממונה על הגבלים עסקיים היוצא. ניסיתי לחלק במקומכם את השוק, עשיתי הכול בראש, ניסיתי להבין מה מבחין באמת בין מלון "הנסיכה" לבין החוף הצפוני באילת. ממש עשיתי בשבילכם עבודה כלכלית. אני לא מבינה איך אתם לא הרגשתם את זה... ניסיתי לראות מה באמת הדריך אתכם. אני נוטה לחשוב, במיוחד בכל הנוגע לפקידי ציבור ומשרתי ציבור, שהחלטות מתקבלות בצורה עניינית ולא תחת השפעות זרות וכולי. אבל אני מוכרחה להגיד שאני פשוט לא מצליחה להבין מה העניין כאן.

אבל נניח, אחרי שאמרתי את כל זה, שמגיעה בפניכם הבעיה שנוצרה כאן, שלא בטובתם של בעלי המלון. ענף התיירות – כפי שאמרנו בחדר הזה כמה וכמה פעמים – הוא אחד ממשאבי הטבע הכי משמעותיים שיש למדינת ישראל. אני יודעת שזה לא התפקיד שלכם ברשות ההגבלים העסקיים. כפי שאומר דיויד גילה: "אני – תחרות". בסדר, אבל יש משק, יש כלכלה, ויש כאן עובדים ויש בעלים ויש כאן באמת אנשים – אני לא מגזימה אף פעם בפרפרזות, אני משאירה את זה לאיתן כבל, הוא הכי טוב בפרפרזות, אז אפילו לא אגיד את מה שחשבתי לומר. אני לא רוצה להיכנס לפראזות, אבל אני אומרת לכם בכנות, אני לא מצליחה להבין איך זה קרה.

כשזה התגלגל לפתחי קראתי את פסקי-הדין ואת כל החלטות בית-המשפט. זה נראה באמת חֶלֶם. בסופו של דבר כולם תקועים באמצע. יסלח לי מר טסלר, אני באמת רוצה לדבר על העובדים, וכך גם ההסתדרות באילת, אבי אזולאי בוודאי דיבר אתך.

גם איתי הוא דיבר.

גם אתך אבי אזולאי דיבר, ובצדק. זה באמת מקרה שבו אתה אומר לעצמך: רגע, רגע, לא 400, 1,000 משפחות ייוותרו ללא עבודה אם הדברים יישארו במצב כפי שהוא. אני אומרת לכם בכנות, אני לא יודעת אם יושבים כאן נציגי בנק הפועלים, אני מניחה שהם לא נמצאים כאן, שהם לא הוזמנו לדיון.

היינו ביחד אצל הממונה.

הם הוזמנו לדיון.

אני לא מצליחה להבין אותם. אני לא רוצה להיכנס פה לכל מיני ניואנסים, איך יכול להיות שרשת כזאת פתאום לא באה בחשבון והבעלים צריך להביא ערבות אישית כדי להוכיח את איתנותו הפיננסית. זו בדיחה. וגם רשת יחסית מבוססת. אני לא מבינה את הדברים, אני לא מבינה איך זה קרה. אני לא מבינה איך כולם כאן נמתחים לכל הכיוונים ובסופו של דבר אנחנו מוצאים שהמלון הגיע לכינוס נכסים.

יש תחושה – עזבו, אני לא אומרת שאי אפשר לעשות עסקים במדינת ישראל, זה לא נכון לדעתי, אבל פה באמת יש תחושה של חֶלֶם. עם כל הכבוד, אני חושבת שנדרשות הנמקות הרבה-הרבה יותר מבוססות ממה שראיתי כדי לשכנע אותנו שזה באמת פגיעה בתחרות וגם, עם כל הכבוד, עם כל זה שהאחריות שלכם היא על התחרות, אני כן מצפה גם מכם כשקורה דבר כזה לראות איך בכל זאת מייצרים את המקום שבו אפשר לפתח איזה שיח, התניות כלשהן, כפי שאתם יודעים לעשות בצורה טובה מאוד בכל מיני מקרים, ואין לי מושג למה פה זה לא קרה, אבל לייצר ביחד התניות כלשהן על מנת שבית-המלון לא ייסגר. תודה רבה.

תודה. דב חנין. קודם כול, תודה על שניהלת את הדיון אתמול והחלפת אותי.

ברצון, אדוני, ואני שמח שהצלחנו ביחד, בעזרת צוות הוועדה, גברתי המנהלת והיועצת המשפטית, לעשות כמעט את הבלתי יאומן ולהעביר את הצעת החוק הזאת. אז תודה לך על הנכונות, אדוני היושב-ראש.

הדיון הזה חשוב. אני רוצה להתחיל בשורה התחתונה ולהתקדם ממנה. בשורה התחתונה, אי אפשר היום להביא למצב שמלון "הנסיכה" נסגר, אי אפשר להשלים היום עם מצב שיותר מ-400 עובדים יפוטרו וילכו הביתה. אני מעריך את היוזמה שלך, חברת הכנסת בוקר, להביא את הנושא הזה לדיון, אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על קיום הדיון הזה.

אני רוצה לומר משפט לנציגי הממונה על ההגבלים העסקיים. ראיתי את הנכונות שלכם להרבה יצירתיות, דמיון וגמישות כשמדובר על מתווה הגז. שם מדובר על 1,000 מיליארד שקלים – "כסף קטן" – אבל מכיוון שהבנתם שהנושא מורכב הייתם מוכנים לכל מיני מתווים יצירתיים, סופר-יצירתיים – אני מתפלא שהממשלה לא חשבה שהם מספיק יצירתיים – כולל כן להשלים ולא להשלים עם חצי מונופול, שלושת-רבעי מונופול, 90% מונופול, ובלבד שלא ייפגע משק הגז. את אותה יצירתיות אפשר להפגין גם בשאלות הרבה יותר קטנות, למרות שאני מניח שיצירתיות היא תחום של הנושאים הגדולים, אבל גם בשאלות קטנות יותר אפשר להפעיל יצירתיות.

מעבר לזה, אדוני היושב-ראש, מה שמפריע לי בסוגיה הזאת הוא שמדינת ישראל נעלמת מן התמונה. יש פה הרי שאלה שלא ניתן אותה רק לשוק ולמנגנונים, לתחרות כן ותחרות לא, ואם התחרות לא עובדת אז שהכול ייפול ושהעיר אילת תיפול ושהמלון ייפול ושהעובדים ייפלו ואנחנו נסתכל מרחוק, כי אילת רחוקה, ונגיד: "טוב, מצטערים, מה אפשר לעשות, זה רחוק מן העין ורחוק מן הלב". איפה מדינת ישראל? הייתי רוצה לראות למשל שהמדינה, כמו במקומות תעסוקה אחרים, נכנסת למצב החירום הזה ואומרת: בסדר, אנחנו ניתן הלוואה ממשלתית כדי לאפשר למלון הזה לייצר תוכנית עסקית חדשה. בסדר, אנחנו מבינים שיש בעיה של הגבלים עסקיים, אולי צריך שמישהו אחר ייכנס. רוצים לאפשר תחרות, אין בעיה, כולנו בעד תחרות, כולנו בעד לאפשר עוד אופציות, אבל כדי שהמלון יעמוד על רגליו, מקום תעסוקה של 400 תושבים, הרי זה יעלה למדינה הרבה פחות לתת את ההלוואה הזאת מאשר לממן 400 עובדים בתעסוקת אבטלה ולממן את ההשלכות החברתיות הקטסטרופליות של זה, גם על העובדים וגם על העיר אילת.

אתה מבקש שהמדינה תשקיע מחשבה. זה כבר גדול.

סליחה, דווקא ברשות ההגבלים העסקיים הם יודעים לעשות את זה.

לא אמרתי "הממונה".

דב חנין התייחס לזה ולכן גם אני מתייחסת לזה. אני חושבת שהוא צודק.

אני חושב שנדרשת פה יצירתיות, גם בכיוון של הממונה על ההגבלים העסקיים וגם בכיוון של הממשלה. שמענו פה שאירחת את שר התיירות שיש לו הרבה רצון, אנרגיה ונכונות. הנה דוגמה. בואו ניתן הזדמנות לפתור בעיה, להציל מקום עבודה, להציל עובדים, לייצר מהלך שבסופו של דבר אם הממשלה תיתן את ההלוואה הזאת אני משוכנע שהמלון הזה, עם המיקום הבלתי רגיל שלו – והתייחסת לזה בדבריך – יידע להחזיר את ההשקעה בגדול.

תודה.

אפשר לבקש אולי מגברת לאה בוסקילה, שעובדת במלון 20 שנים, להגיד כמה מילים?

כן, ניתן ללאה בוסקילה לדבר, אבל ממש בקצרה. אני חושב שבינתיים המטרייה סביב העניין די ברורה. בבקשה, גברתי.

תודה רבה. לא הכנתי נאום.

את לא צריכה. את צריכה להגיד את מה שאת רוצה.

זה הכול מהלב. אני עובדת במלון מאז פתיחתו. אני עובדת 23 שנים במלון. אני גרה באילת. זה מלון שמרגיש כמו משפחה. הבעלים היה לצדנו בתקופות הקשות. בל נשכח שהוא מילא את המלון בהרבה מאוד תיירים שהם מכרים וחברים. במשך תקופה ארוכה מאוד היתה אצלנו תיירות נכנסת, שזה דבר נהדר למדינה.

דבר שני, אנחנו 400 עובדים, כפי שצוין פה, שלא רוצים ללכת הביתה, רוצים להמשיך לעבוד.

חשבתי שאם חס וחלילה יפוטרו העובדים, אנחנו "בהפוך על הפוך" מחזקים את הטיעון.

הם פוטרו כבר פעמיים.

אני מסתכל מהזווית של הממונה על הגבלים עסקיים. בסוף איפה הם ייקלטו? ב"ישרוטל".

ברור. אבל מי אמר שרשת "ישרוטל" יכולה לקלוט אותם?

נכון שאין הכרח שכך יהיה. אני מנסה להגיד, זה לא שעכשיו נמציא את הגלגל.

ברשותכם, נעבור לרשות ההגבלים העסקיים, ממש לגעת בנקודה עצמה, אבל חשוב יותר לתת לנו אופק. לא באנו פה רק לשמוע מה היה. את מה שקראנו, קראנו.

אני עובדת ברשות ההגבלים העסקיים. רשות ההגבלים העסקיים פועלת מזה תקופה ארוכה כדי לצמצם את הריכוזיות בענף המלונאות באילת. אנחנו רואים לנגד עינינו בסופו של דבר את הצרכנים שמשלמים ועלולים לשלם מחירים גבוהים מאוד עבור נופַשים באילת. אנחנו נמצאים עכשיו בימי הקיץ שבהם התפוסה מלאה. יש הרבה מאוד כתבות שמלמדות על המצב במלונות באילת. לצערי הלקוחות נאלצים לשלם סכומי כסף גבוהים מאוד. זה מה שעומד לנגד עינינו.

אין לזה קשר לריכוזיות. גם בתל-אביב המחירים גבוהים מאוד. בתל-אביב אין ריכוזיות והמחירים הרבה יותר גבוהים, וגם בירושלים.

אני לא הפרעתי לך, אדוני.

האמיני לי, לא אוותר להקשיב לכל מילה שתצא מפיך, אשתה את זה בשקיקה. אתן לך להגיד את מה שברצונך להגיד כי בסוף את השחקנית הכי חשובה סביב השולחן עכשיו. זה שיוסי פתאל מתפרץ, נתתי לו את הקרדיט מהימים שגרנו ביחד במעונות בירושלים, זה הכול.

אנחנו רואים לנגד עינינו את הצרכן, שבסופו של דבר ייאלץ לשלם מחירים גבוהים יותר במלונות.

לפני שאגע בבדיקה הכלכלית, כי נאמר פה שאנחנו מַחשבים וטכנוקרטים, אגיד כבר עכשיו שאנחנו יודעים שיש על השולחן הצעות לקנות את המלון הזה ואנחנו לא חושבים שהמלון ייסגר. הנחת העבודה פה, שהמלון ייסגר ויפוטרו 400 עובדים, אנחנו לא מקבלים את ההנחה הזאת, אנחנו חושבים שהיא לא נכונה. אם היינו חושבים שזה יקרה גם קרוב לוודאי לא היינו מקבלים את אותה החלטה.

סליחה, גם לא לגמרי בסדר שהבעלים הנוכחיים- - -

זה לא תפקיד שלה.

מי אמר שהבעלים הנוכחי צריך לאבד את המלון?

סליחה, אני מצטער, אנחנו רוצים לעזור. קודם כול בואו נבין מה הממונה על הגבלים עסקיים אומר.

שיחליטו אם הם עוסקים בנכסים או בתחרות.

אני רוצה להבין את עמדת הממונה על הגבלים עסקיים. אם אני רוצה למצוא דרך לתת מענה כזה או אחר, בסוף הוא הממונה על-פי חוק. לכן אנחנו פה. אנחנו לא פה בגלל ראש עיריית אילת ולא בגלל אף אחד אחר סביב השולחן הזה, בכל הכבוד. אני רוצה להבין קודם כול מה הקו, מה המסד, האם זה מסד שאי אפשר להזיז אותו או שאפשר להזיזו, שאפשר לבנות עליו שלבים נוספים.

אתחיל מהסוף מאחר ואדוני באמת מבקש פתרון. אנחנו יודעים שהנכס נמצא עכשיו בכינוס נכסים ויש מכרז למכור את הנכס הזה, את המלון. אנחנו יודעים שיש כבר הצעות, יש הרבה מאוד מתעניינים. אנחנו לא יודעים את השמות שלהם אבל מבינים מכונס הנכסים שיש הרבה מאוד מתעניינים, כאשר בעוד כשבועיים, לקראת אוגוסט, המכרז הזה ייסגר. כונס הנכסים ינהל משא ומתן והוא ימצא קונה.

"ישרוטל", "רימונים" ו"פתאל".

את מפריעה לדיון. אחר-כך תגידי מה שאת רוצה. אני רוצה להבין.

מה שעתיד לקרות – ונוכל גם להיפגש פה אם זה לא יקרה – שמישהו אחר יקנה את המלון הזה ויפעיל אותו.

דובר פה הרבה על יצירתיות ואני רוצה בכל זאת להתייחס, כי מתייחסים אלינו כאילו אנחנו פה מתנהגים באיזו נוקדנות ועומדים על קוצו של יו"ד. עוד ב-2011 היתה פה עסקת מיזוג שלא הובאה לאישורנו, בניגוד לחוק. הממונה על הגבלים עסקיים לא רצה להגיד: "סליחה, העסקה הזאת לא חוקית, 'ישרוטל' צאו מהמלון, לא אכפת לי שהמלון הזה ייסגר ולא אכפת לי שהעובדים יפוטרו ולא אכפת לי שהכול יקרוס, תצאו עכשיו מהמלון". הממונה על הגבלים עסקיים נתן 4 שנים, עם הארכות חוזרות ונשנות, בשביל להסדיר את העניין הזה, כדי שהמלון ימשיך לעבוד, כדי שהמלון יישאר נכס חי, כדי שיהיה אפשר למכור אותו לגורם אחר שיפעיל אותו כנכס חי. לא דרשנו באופן מיידי ש"ישרוטל" ייצאו מהמלון. נתנו לבעלים זמן רב למצוא פתרון חלופי.

לבעלים יש איזה סכסוך עם בנק הפועלים, על חוב שלו לבנק הפועלים. החוב הזה, ככל הנראה מישהו צריך לשלם אותו. כאן נכנס ההליך של כינוס הנכסים. שוב, מה שעתיד לקרות, שמישהו אחר יקנה את המלון ושהוא יישאר נכס חי. זה מה שאנחנו רוצים שיקרה ובשביל זה נתנו עוד ועוד ארכות ובשביל זה נתנו זמן. אנחנו לא רוצים שהמלון הזה ייסגר.

נטען פה שלבעלים לא היתה ברירה. הבעלים הגישו ערר לבית-הדין להגבלים עסקיים. זה הליך לפי החוק. הם יכלו לשכנע את בית-הדין להגבלים עסקיים שהניתוח של הממונה שגוי, ניתוח שאגב עבדנו עליו הרבה מאוד זמן, שוחחנו עם הרבה מאוד גורמים, עם הרבה מאוד שחקנים, אספנו הרבה מאוד נתונים. לאחר הרבה מאוד השקעה של משאבים הגענו למסקנה שהגענו, שוב, כשלנגד עינינו הצרכנים והמחירים שהם יתבקשו לשלם אם "ישרוטל" היא שתנהל את המלון. הבעלים יכלו לנהל את הליך הערר בבית-הדין, יכלו לשכנע את בית-הדין להגבלים עסקיים שאנחנו שגינו, אך הם החליטו לא לעשות את זה. הם החליטו למשוך את הערר ולהגיע אתנו לאיזה הליך מוסכם של יציאה הדרגתית מהמלון, והם לא קיימו את ההסכמות שאליהן הם הגיעו אתנו.

עוד כשבועיים, למיטב ידיעתי, בתחילת אוגוסט המכרז של כונס הנכסים ייסגר, נדע אם יש הצעות, נדע מי המציעים ונדע טוב יותר מה עתיד לקרות למלון הזה.

הבנתי. תהיו בעמדת המתנה. נחזור אליכם. רשות הדיבור ליוסי פתאל, קודם כול, אחר-כך עורך-דין אייל שטרנברג, משה מגיד מ"ישרוטל" וחנה איפרגן ממשרד התיירות.

מה ששמענו עכשיו מרשות ההגבלים העסקיים הדגים בדיוק את מה שדיברתי עליו.

יש לי בקשה. בוא, בלי סופרלטיבים. אתה מבין למה התכוונתי. תודה.

הבעיה של המחירים לא קשורה לריכוזיות ובעלות. המחירים בבתי-המלון במדינת ישראל גבוהים יחסית לעולם, ללא קשר לניתוח ששמענו פה עכשיו לגבי בעלות. המחירים בתל-אביב ובירושלים גבוהים יותר, כמעט שערורייתיים. אין שם שום קשר לבעלות, אין שם בעיות של ריכוזיות. הבעיה היא חוסר בחדרים ולא בעלות על הנכסים.

הניתוח של רשות ההגבלים העסקיים לגבי הבעלות על נכסים- - -

שגוי, לדעתך.

לדעתי הוא היה נכון בתקופות מסוימות, כשיש ביקושים. אגב, שוב, הגדרת השוק שלהם לא נכונה, לדעתי. יותר מזה, קצת חרה לי – בלי סופרלטיבים – שהשיקולים הכלכליים, של מה יעשה הבנק ומי יקנה, הלא אם מה שהם אומרים היה נכון היינו ששים ושמחים ואומרים שאין בעיה. אם היינו יודעים שהמלון הזה יתנהל מחר כפי שצריך ומישהו אחר יפעיל אותו והוא לא עלול להיסגר לא היינו נזעקים פה בוועדה עם הסגנון הסופרלטיבי שהשתמשתי בו לצערי.

אבל לעניין עצמו, אני חושב באמת שהם בתום-לב לא מבינים את השוק, במובן הזה שבית-המלון הזה ייסגר ואז מבחינת התחרות הבעיה תהיה הרבה יותר גדולה. בייחוד לאור העובדה שעכשיו משרד התיירות הוסיף טיסות לאילת ונעשים מאמצים.

הבנתי. תודה. נציג "ישרוטל", בבקשה.

כמה עובדות. השוק באילת נוצר בו לכאורה דואופול כאשר הממונה על ההגבלים העסקיים התיר לרשת "פתאל" לרכוש את רשת- - -

יש לי בקשה לפני כן. אנחנו לא פותחים עכשיו את הדיון מול הממונה על ההגבלים העסקיים. אני רוצה להתקדם.

רק עובדות, מן המעט שאני יכול לתת לכם. לפני שרשת "ישרוטל" נכנסה לנהל את מלון "הנסיכה" התפוסות הממוצעות ב-3 השנים שלפני כן היו 50%. תפוסה זה אומר כמה אנשים הגיעו למלון. המחיר הממוצע היה בסביבות 600 שקל. "ישרוטל" מנהלת את המלון, כפי שנאמר, כבר 4 שנים ומאז התפוסה עלתה מ-50 אחוז ל-60 ומשהו אחוז. כלומר, מה עשינו? בדיוק ההיפך ממה שהיה אמור לקרות.

זה לא "ישרוטל" אלא נאמן, ש"ישרוטל" לא אמורה להתערב לו במחירים או בתפוסות. זה בדיוק גורם שאין לו אינטרסים.

אני רק מספר לכם את העובדות. נכון, "ישרוטל" הפעיל את המלון תחת הנאמן, אבל היה מותר לשווק את המלון באמצעות הנאמן. מה היתה התוצאה? שהתפוסה עלתה מכ-50% ליותר מ-60% והמחיר הממוצע עלה מ-600 שקל ל-620 שקל. זה מה שקרה. אם אתם רוצים עובדות, אלה העובדות.

תודה. נציגת משרד התיירות, בבקשה.

אני רוצה לדבר דווקא על גורם שלא נמצא כאן היום בדיון ולהסביר איך מממנים בתי-מלון.

לא. אנחנו לא מחפשים משקיעים.

אני רוצה להתייחס לנושא של הבנק.

גברתי, לא. אני מתנצל. אני מחפש משהו שמקדם אותי. אני לא עושה עכשיו עבודה סמינריונית על מימון בתי-מלון. אני מתנצל, אני רוצה לעשות דברים שמביאים אותי לנקודת החלטה.

בנושא של מימון בתי-מלון השוק ריכוזי מאוד. יש שני בנקים בסך הכול מכל הבנקים שנותנים אשראי לבתי-מלון והם מתאמים מחירים. זה בנק הפועלים ובנק לאומי. קשה מאוד לחיות בשוק תחרותי בתחום מחירי בתי-מלון, מצד אחד, כאשר שוק המימון הוא לא תחרותי בכלל, מצד שני. אנחנו במשרד התיירות עושים הרבה מאמצים.

לא הצלחתם לשכנע?

לא הצלחנו לשכנע את משרד האוצר לעשות כל מיני דברים.

עזבי את משרד האוצר, ייקח הרבה עד שנשכנע אותו. לא הצלחתם לשכנע את הממונה על ההגבלים העסקיים?

כדי לשפר את הנושא הזה, כדי לתת רשת ביטחון לבתי-מלון שנמצאים במצוקה.

תודה, גברתי. זאת אמירה חשובה, למרות מה שאמרתי בהתחלה.

הנושא השני, אני רוצה להגיד באשר למכירת המלון: הרי ברור שיימצא קונה. אם אתה קובע מחיר הרבה יותר נמוך אז יש קונה. אבל מה יעשה אותו קונה? הוא פשוט יתבע את כל הרווחים של הבעלים הקודם. כולם יודעים שהראשון הוא זה ש"אוכל את החצץ", הוא החלוצי, ואחר-כך בא אחר וקונה את המלון במחיר זול והוא גובה מחירים. בין זה לבין שיורידו את מחיר הלינה לצרכן בבית-המלון יש פער ענק.

אני מודה לגברתי. בבקשה, עו"ד שטרנברג.

תודה. שמעתי בסבלנות את הדיון. האנשים אמרו כולם דברי טעם רב, כולל אנשי רשות ההגבלים העסקיים. אני רוצה להציע כמה דברים פרקטיים.

ראשית, צריך להבין את העובדות. בחודש מאי, כאשר מונה כונס הנכסים, הממונה על הגבלים עסקיים בקלות רבה האריך את התקופה עד חודש אוקטובר. כלומר כשרוצים לתת הארכות כדי לבצע דברים, זה קל מאוד. אנחנו חושבים שגם במקרה הזה זאת התמונה שצריכה להיות.

השאלה היא זו: להאריך לשם מתן ארכה – זה לא מקדם אותנו.

צריך לזכור פה כמה דברים. ראשית, כל תקופת הארכה תאפשר לעשות שני דברים: דבר ראשון, כפי שהציעו פה גם מר פתאל וגם אדוני וגם, נכנסתי בסוף דבריו של מר טסלר אבל הבנתי שגם הוא הציע את זה, זה יאפשר זמן לבצע בדיקה אמיתית חדשה באמצעות מרכז המחקר והמידע של הכנסת אולי, לבצע בדיקה אמיתית ולראות האם אכן האיסור הזה קיים. צריך להבין, יש כאן אולי דבר שאינו ברור. "ישרוטל" שמחה להמשיך את ההתקשרות למשך 6 השנים שנותרו ואם "ישרוטל" תמשיך את ההתקשרות אז גם בנק "הפועלים" ישמח להמשיך את ההתקשרות.

זה ברור, אל תחזור על מה שאנחנו יודעים.

לפעמים מגיעים למשבר כאשר המשבר נדרש. פה המשבר לא נדרש, חייבים להבין את זה.

דבר שני, יכול להיות, כבוד חבר הכנסת דב חנין, שכבר עזב, שזה יאפשר זמן כדי למצוא אולי פתרונות מימון כלשהם, בין אם בעזרתה של המדינה או בעזרה אחרת.

צריך להבין, כאשר אמרה חברתי שלא הוגש ערר, או הוגש ערר לבית-הדין להגבלים עסקיים ואחר-כך נמשך, הדברים נעשו בהסכמה, אבל הם נעשו בהסכמה בשל סיבה פשוטה, כדי שאפשר יהיה למצוא קונה כעסק חי שמפעיל את המלון, ששומר על העובדים.

זה לא נכון. חברת ניהול חדשה, לא קונה.

גם קונה.

אני עורך-דין של דיני עבודה ולכן אני חייב לספר פה לנציגת רשות ההגבלים העסקיים שאולי לא יודעת. איש לא יקנה את המלון ויפעיל את המלון כל-כך מהר עם העובדים הקיימים. בינתיים העובדים, שכבר עברו פעמיים שימועים, ילכו הביתה. מדובר בעובדים כמו גברת בוסקילה, שאם היא עובדת במלון 23 שנים אני מניח שאין לה הרבה ברירות לאן לעבור ולאן ללכת. שום דבר גם לא יקרה באוגוסט משום שיש עוד הליך משפטי ארוך שמצפה. מה שיקרה זה שאם ב-31 באוקטובר המלון ייסגר העובדים ילכו הביתה, העובדים האלה כבר לא ייקלטו במלון, המלון כבר לא יקלוט בחזרה את העובדים וישלב אותם גם אם בסופו של דבר התהליך הזה יתקדם.

יש ברירה. היה ויאריכו לתקופה סבירה, של שנה לפחות, בתקופה הזאת יבדקו שנית האם באמת צריך להוציא את "ישרוטל" או לא צריך להוציא את "ישרוטל", או למצוא פתרונות יצירתיים. תודה.

העניין ברור, אדוני הבהיר את דבריו. עוד מישהו רוצה להתייחס? רק אם יש תוספות כי אני חושב שקיבלנו כבר את המידע.

אני מנכ"ל המלון. אני רוצה להתייחס לפן התפעולי הבלתי אפשרי, שכל פעם מקבלים החלטה להארכה. כל החלטה שתתקבל – ואני מקווה שמפעל חייו של מר טסלר לא יישמט מתחת לרגליו בגלל עניינים טכניים – בלתי אפשרי לנהל את המלון בתפוסות עם עובדים ש"חיים על גלגלים", שלא יודעים מה קורה איתם. לא נדבר על החששות שלי ברמה האישית. אני מדבר על לאה בוסקילה, שפעמיים ערכתי לה שימוע לפני פיטורים ואחר-כך אני צריך להמשיך לעבוד איתה, ואני לפני שימוע נוסף. שלא לדבר על הקושי לגייס עובדים בתקופה הזאת. הם אומרים: "מה, נגיע למלון שעוד מעט עוזבים אותו?" אני לא מצליח לגייס מנהלים, מנהלים עוזבים אותי, עובדים לא מגיעים למלון ואני צריך להפעיל מלון במקביל.

אני מבקש, ברשותך, שכל החלטה שתתקבל – ואני מקווה שהמלון ימשיך לפעול במתכונת הנוכחית – תתקבל מייד. אנחנו ערב החגים.

ברור. תודה. חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין, בבקשה.

אני רוצה לנסות להשלים את הדברים. יעל שיינין, קודם כול, אני לא חושבת שזה בסדר לא להגיש בקשה לאישור מיזוג. אני דבקה בחוק, אני מכירה את חוק ההגבלים העסקיים. זה לא בסדר. ככל שהיתה שם תקלה משמעותית ורצינית אני יודעת שאתם יודעים לטפל בדברים האלה.

אחרי שאמרתי את הדברים האלה, אני חושבת שרוב היושבים פה בחדר יודע מי הקונים הפוטנציאליים של בית-מלון במדינת ישראל. קודם זרקתי לך את השמות כי אני מניחה שגם לך זה ידוע.

הסתכלתי גם על הערכות השווי של המלון הזה. אני מרגישה שאני מחזירה את עצמי במנהרת הזמן 3-4 חודשים אחורה ומנהלת את העסקים. לא מעניין אותי לנהל את העסקים שלכם, וסליחה שאני אומרת. אני מנסה, מניסיון אמיתי, להפעיל common sense, ואני חושבת שזה נכון בכנסת, זה נכון במגזר העסקי ונכון בכל מקום.

יש פה משהו לא הגיוני בסיטואציה שנוצרה, איך שלא מסתכלים על זה. לגמרי לא משנה כרגע מי אחראי לה, ונניח שהם לגמרי אחראים. משהו פה לא מתחבר לי אפילו מבחינה פיננסית, אפרופו מה שדיברת על נושא מימון בתי-מלון, כי אנחנו יודעים מה השווי של המלון. בסופו של דבר כדי שהם יוכלו להמשיך להחזיק במלון – אולי זה לא עניינך, אבל בעיני לא הגיוני ששווי המלון גבוה יותר משווי ההתחייבות והם עוד יצטרכו לשלם 40 מיליון שקל בגין פירעון מוקדם רק כדי שהמלון יוכל להמשיך להיות מופעל. יש פה משהו לא הגיוני, וזה לא הגיוני, על לא הגיוני, על לא הגיוני, על לא הגיוני. מי יצר את לולאת הזמן הזאת? אני לא לגמרי מבינה. כרגע אני שמה את כולם, כולל אותנו, בצד שאחראי לסיטואציה הזאת.

בסופו של דבר באמת נדרשת בחינה נוספת של העניין. לא ממש משנה לי מי הממונה על ההגבלים העסקיים כי במשרדים הממשלתיים יש רציפות שלטונית. בניגוד למה שפעמים רבים קורה בכנסת, אצלכם אמורה להיות רציפות שלטונית, אז גם כשיגיע ממונה חדש אני לא יודעת דרך אילו עיניים הוא יבחן את העניין. אני חושבת שראויה כאן בחינה מחדש, האם לתת ארכה משמעותית של זמן כדי לבחון את הדבר הזה. אני יודעת שזה כבר נמצא בידי בית-המשפט. אני חושבת שיש פה משהו לא לגמרי הגיוני, גם כשאני מסתכלת על הקונים הפוטנציאליים, גם כשאני מסתכלת על מי התנדב או מי היו המועמדים לנהל את בית-המלון. אני אומרת לעצמי: רגע, למה בעצם הם צריכים בכלל לאבד את בית-המלון?

כי יש להם חוב.

מה זה "יש להם חוב"? שווי הנכס גבוה יותר מהחוב. את מסכימה אתי? לפחות על-פי הערכות השווי שאת ראית, אני מניחה.

עזבי, אני לא רוצה להיכנס לזה. זה גם לא נכון.

אני חוזרת בי מן האמירות הללו. אני לא נכנסת למשא ומתן. יש פה מין לולאת זמן לא הגיונית. אני חושבת שצריך לראות מה עושים בעניין הזה.

משפט אחד. התחושה שלי, נראה שהנציגים פה כאילו החליטו לעשות "סיכול ממוקד" וזהו, ולא מעניין אותם כלום.

אני לא מזדהה עם האמירה הזאת.

זאת אמירה קיצונית מדי.

- - -

הגנתי עליכם. אתן לכם להתייחס, בוודאי, אבל הגנתי עליכם. אני אומר לנו, כשמגיעים חברים שלנו- - -

תורידו גם את זה מהפרוטוקול.

אני לא אוהב את האמירות האלה, אבל מותר לך להגיד אמירות.

אם החשש הוא המחיר לצרכנים אז למה לא מוצאים נוסחה שהמחירים לא יאמירו מעבר למחיר השוק בבתי-מלון אחרים?

זה לא נוסחה. צריך לייצר היצע. זה חלק מן הבעיה באילת, שאין היצע של חדרי מלון.

אני חייב להוסיף עוד משפט אחד. נפגשתי עם פרופסור גילה בשנה שעברה והבאתי אליו הצעות שקיבלנו מחברת ניהול אחרת ומכתבים מבנק "הפועלים", שהם כותבים חד-משמעית שלפי התנאים שהאחרים מציעים הם לא מתכוונים לקבל אותם. רק בתשובה לשאלה למה לא עשינו. דיויד גילה יודע, ביקשתי ממנו, אמרתי לו: יש בעיה אם יש רק שני בנקים. בבקשה, יש הצעות, אבל אני לא יכול לקחת אותן. למה אתה רוצה לסגור את המלון? למה? הוא אמר לי שזה לא אחריות שלו.

זה לא מה שהוא אמר.

זה מה שהוא הבין.

זה כתוב בפרוטוקול. יש לנו את הפרוטוקול.

בבקשה, גברתי, אנא תפתחי לי חלון.

אני אומרת שוב, אני חושבת שבעוד שבועיים כולנו נהיה חכמים יותר. אני חושבת שזה דיון מוקדם במקצת בהיבט הזה. דהיינו, ייסגר המכרז של כונס הנכסים, נדע אם יש הצעות, אם יש לו למי למכור את המלון, אם המלון ימשיך לפעול כעסק חי. נוכל לדעת אם באמת החשש שמועלה פה נכון. אני חושבת שההנחה שבאמת-המלון ייסגר היא הנחה לא נכונה.

גברת בוסקילה, אני מצטערת.

אני רוצה לסכם.

קודם כול, אגיד לך איפה הבעיה שלי באמירה שלך, יעל שיינין. אני שומע את הנימה של פרופסור גילה. אגיד לך איפה הבעיה שלי. בלי משים, מרגע שאנחנו קובעים ש"בואו נראה שהמכרז ייסגר" בעצם כבר התערבנו שלא ברצוננו במשא ומתן. דהיינו, אנחנו מביאים את הגוף הזה במחיר יותר נמוך ממה שהוא כי הוא כבר כאילו בקונסטלציה של צרות ובעיות. לזה בעצם גם הגברת ממשרד התיירות כיוונה.

ברשותך, אני רוצה לבקש – בדרך כלל כשאני מבקש אני גם מתכוון, עולה על הבולדוזר ומתחיל לנסוע. עד שאני לא משתכנע שהכול פה הולך, לא חס וחלילה ממקום שמישהו לא עושה את עבודתו, אלא לפעמים יש מקום לומר: בואו נשב סביב שולחן ונחשוב. אין שום סיבה. קודם כול, המלון לא ייסגר. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה. לא ייתכן שמלון עם 400 עובדים באילת ייסגר. אין שום סיבה, כשיודעים כולם שיש מחסור בחדרים.

נדיר, דרך אגב, שמתקבצת סביב שולחן קבוצה כזו, שמקיר אל קיר כמעט – זה לא אנשים בעלי אינטרס משותף. יוסי פתאל הוא לא בדיוק חבר של המלונאים. הוא היה עדין באמירות שלו. בדרך כלל אני לא מגן עליו כאשר הוא תוקף את המלונאים, הם לא עובדי מדינה, זה לא מעניין אותי. אני אומר מן הבחינה הזאת שהוא עדין, הוא אפילו לא היה קרוב לאופן שהוא מתייחס לדברים בדרך כלל. יש פה קרב. משרד התיירות בדרך כלל אני שומע אותו נלחם, צועק על הגופים האחרים. היה לנו כאן דיון רק לפני מספר שבועות. אני מנסה לומר, כשרואים קבוצה כזאת שמקיר אל קיר, מראש העירייה ועבור דרך משרד התיירות, גם הייעוץ המשפטי – בדרך כלל מוצאים את הייעוץ המשפטי לא תמיד רואה עין בעין את הדברים עם הנהלת המשרד, ושומעים את זה בניואנסים, גם אם לא תמיד אומרים את הדברים, ופה שומעים דבר דבור על אופניו. זה מחייב אותי, מחייב אותנו לעשות את הפעולות, או לנסות לפחות, זאת חובת כולנו. אם לא, מכניסים הכול למחשב, זה הכי פשוט בחוק ההגבלים. בהגבלים 1 ועוד 1 צריך להיות תמיד 2, אין 3, אבל בסוף כן יש ממונה וכן יש עובדים ויש יועצים משפטיים, כי בסוף כתוב: "אתה קונה לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה" לתת לו את היכולת לראות את הדברים, למצוא את נקודות האיזון. לפחות דבר אחד, שכאשר אני הולך הביתה בכל יום אני אומר: "וואלה, גם אם לא הצלחתי באמת נתתי את כולי". אלה דברים שקורים לכל אחד מאתנו, גם בחיים האישיים שלנו וגם מעבר.

אני מבקש שנבצע כמה וכמה פעולות שהוצעו פה על-ידי כולנו. אני לא מוכן, יעל שיינין, לקבל את האמירה: "בואו נראה בעוד שבועיים". זה אפילו גורם לי קצת להתכווצויות, לאי-נוחות, כי זה סוג של התערבות. אני לא רוצה בכלל להגיע למצב הזה. אני לא נכנס לעניינים עסקיים, אני לא מבין בזה, אין לי עניין לעסוק בזה, אני לא מבין מה זה עושה. אבל אני יודע לראות את הדברים במיפתח רחב, ואני מבין בבני אדם, משתדל לפחות, בעובדים, בדברים מן הסוג הזה, ואני יודע מה זה יעשה לעיר אילת. אי אפשר שרק נהיה צודקים. אני תמיד אומר משפט שאני חוזר עליו לפרוטוקול: "היה לי את המטה הכי טוב בעולם, באה המלחמה והרסה לי אותו".

אתה חייב למצוא משפט חדש.

דהיינו, אתה מוצא את עצמך פועל על-פי הכללים, הכול בסדר גמור, אתה בסוף אפילו מוערך ומועמד להדליק משואה ביום העצמאות, אבל בסוף אתה מוצא את עצמך במצב "חרבנה", כפי שאומרים בלשון העם, ואין לנו שום כוונה לעשות את זה.

לכן, אני רוצה לומר קודם כול למר טסלר, תודה. אני יודע מה עשית. אי אפשר אפילו להאשים אותי שביליתי אצלך ימים ולילות. הייתי במלון שלך במקרה כי היה "דיל" ובאתי עם משפחתי למלון בפעם הראשונה בעשרים ומשהו השנים האחרונות, זו הפעם הראשונה שהייתי שם. כאשר הגיעו אלי עם העניין אפילו לא ידעו. אמרתי היום לראשונה את הקשר שלי לעניין הזה. קודם כול, תודה על העשייה הציונית והלוואי ויהיו עוד כמוך. אין לי שום כוונה, לפחות כאן, לנסות לשבור את רוחך, אם לא לעתיד אז לפחות לא רטרואקטיבית. זה דבר אחד.

דבר שני, נוציא הודעת סיכום בצורה מסודרת כי אנחנו מניחים את זה על שולחן חברי הכנסת, שאנחנו מבקשים שהממונה על הגבלים עסקיים יבחן את עמדתו שוב וינסה לראות מכלול נוסף של דברים מתוך הדברים שעלו על-ידי עו"ד עובד קדמי, היועץ המשפטי של משרד התיירות, על-ידי גברת חנה איפרגן, על-ידי יוסי פתאל, לאור הדברים שנאמרו כאן על-ידי משרד התיירות, וכולנו מקווים שיתגשמו, על ה"פרוספריטי" שהולך להיות בעיר אילת בתקופה הקרובה: בניית חדרי מלון, הרחבה, פתיחת קווי תעופה ודברים מן הסוג הזה, שעשויים לייצר אפילו מצב הפוך, של לחץ עוד יותר גדול, שהניתוח הצליח והחולה מת, כלומר עשינו את הפעולה אבל לא רק שהיו חסרים – כמה חדרים יש במלון?

במלון יש 420 חדרים.

ואז המחירים יאמירו עוד.

אני מבקש שתשקלו לתת ארכה נוספת למלון כדי שכל הדברים שנאמרו פה יתכנסו לכדי – אני לא יודע אם אהיה פה בעוד שנה, אולי כן ואולי לא- - -

אתה תמיד תהיה איפשהו באזור של הבניין הזה. אני מאחלת לך – בקומת הממשלה.

אני לא יודע אם אהיה פה, אולי בקרן הקיימת, מי יודע.

הייתי מחושבת בדברי, אמרתי בדיוק מה אני סבורה. אתה יודע שאני מפרגנת לך.

בכל מקרה, בוודאי אם זה אני, אעקוב מקרוב כפי שאני משתדל לעקוב אחרי כל עניין שנדון כאן, אני לא נוטש אותו, כל עניין שאני לוקח על עצמי, ולכן גם פניתי לרשות ההגבלים העסקיים בעניין האחר שנוגע ל"סלקום" ו"פלאפון". אני רוצה שאתם תחשבו לתת ארכה נוספת. אם צריך שאני אפנה אישית גם לממונה על הגבלים עסקיים וזה יעזור, אשמח לעשות את זה.

נעביר את הדברים לממונה על ההגבלים העסקיים.

תני לי לסיים. אשמח שתפתיעי אותי עוד יותר ותיתני לי רעיונות נוספים טובים יותר ממה שאני אומר.

בכל מקרה, נבקש חוות דעת ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוא גוף סטטוטורי מבחינתה של הכנסת, הוא גוף שמבצע את כל הפעולות הנדרשות והוא יצטרך להגיד לנו גם אם הוא יודע לערוך בדיקות מן הסוג הזה.

אנחנו קוראים לכם שוב לעשות את כל אשר נדרש כדי לאפשר בנסיבות שנוצרו – אני לא מומחה להגבלים עסקיים, זה תחום ברור מאוד, התחלתי להתעסק בו, באופן טבעי, בגלל ענייני הגז. אני אומר שוב, אשמח אם לבכם וראשכם ייפתח בעניין הזה.

רציתי להגיד שההליך נמצא עכשיו בכינוס נכסים. יש ארכה עד 31 באוקטובר. אז ארכה נוספת לא תשנה את המצב שבו הדבר נמצא עכשיו. ככל שיהיו הצעות אחרות לרכישת המלון- - -

את מדברת על מה שיהיה בעוד שבועיים. אני מבקש מגברתי, ודרכך מן הממונה על ההגבלים העסקיים – הוא יכול להגיד שהוא שמע ולא קיבל – בשם חברי הוועדה אני מבקש ופונה לתת ארכה משמעותית כדי לנסות להגיע לפתרון. הרי בסוף או שזה יקרה או שזה לא יקרה. יש שלב כלשהו שגם הכדרור יגיע אל סופו.

הרי לא נכון לומר שמישהו עושה פה עכשיו המון כסף על גבם של אני-לא-יודע-מי. הרי מי כמונו רוצים שהמחירים באילת יהיו נמוכים, מי כמוני. האמיני לי, אני מרשה לעצמי לומר שמעטים הם חברי הכנסת שעוסקים בענייני צרכנות כמוני. המצאתי פה תורה שלמה בחקיקה שאני מייצר פה, "ליין" שלם, זה חלק ממני. זה אולי הנושא המרכזי שאני עמל בו כבר שנים. אני בטח לא צריך להוכיח את עצמי. דברים שאת עוסקת בהם בכל יום כשאת הולכת לחנות ולא מקבלת שובר החזר, תיזכרי – זה כבל, וכשטכנאי לא מגיע בזמן – זה כבל. למה אני אומר את זה? אני אומר דרכך לממונה על ההגבלים העסקיים, אני נחוש. נעשה את כל המאמצים להציל את המקום, שהעובדים לא יצטרכו לעבור שימוע נוסף, שלא יחיו בחשש לקראת החגים. אני נחוש לעשות את הדבר הזה.

אמרתי מילים חמות למר טסלר, אבל אני כבר לא עושה את זה עבור מר טסלר אלא עבור העובדים שם, בראש ובראשונה. אם אשתכנע שחס וחלילה אם מלון "הנסיכה" ייסגר אזי המחירים יצנחו אז אני מוכן לשקול את זה.

זה לא מה שאמרנו.

לא אמרתי שאת אמרת את זה, אבל הנסיבות עלולות לייצר את זה. בואו ביחד נעשה הכול למנוע את סגירת המלון.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.