הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 35

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, ו' באב התשע"ה (22 ביולי 2015), שעה 9:30

ישיבה לציון 50 שנה לאגודת "ניצן"

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

בן ארי מירב

קורן נורית

עליזה לביא

טלי פלוסקוב

דני ז'ורנו - מנהלת אגף ליקויי למידה והפרעות קשב, משרד החינוך

ד"ר שלמה אלישר - מנהל אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עפרה אלול - יו"ר עמותת ניצן

ד"ר מלי דנינו - מנכ"לית אגודת ניצן

גיל היילפרן - חשב עמותת ניצן

פנינה שלו - דוברת עמותת ניצן

אלמוג אדית - אגודת ניצן

רונית בן-סימון - אגודת ניצן

חוה ברנע - אגודת ניצן

גילי בר שלמה - אגודת ניצן

שלמה גולדווסר - עמותת ניצן

טובה גור אריה - אגודת ניצן

מיקי גולדווסר - עמותת ניצן

רמי גרטלר - עמותת ניצן

גבי דילר - אגודת ניצן

סיוון האפט-נפתלי - אגודת ניצן

שושנה הלמן - עמותת ניצן

יוסי ז'אן - אגודת ניצן

מיכל זילכה - אגודת ניצן

רוני זילכה - עמותת ניצן

אתי חדד - אגודת ניצן

כוכי חדד - אגודת ניצן

חדרה אלסענא-הזייל - אגודת ניצן

קרן יעל טביביאן - עמותת ניצן

נועה יהודה - אגודת ניצן

גאולה יפה - עמותת ניצן

ענת כצנלסון - אגודת ניצן

לונה ממון - עמותת ניצן

רובי מנור - אגודת ניצן

דפנה נתניהו - אגודת ניצן

תמי סלוצקי - אגודת ניצן

בני רצאבי - עמותת ניצן

בועז מזרחי - אגודת ניצן

שלומי סלומון - אגודת ניצן

מירה פיין - עמותת ניצן

יפית קטרי - אגודת ניצן

אורלי קניון - אגודת ניצן

נילי רוזנטל - עמותת ניצן

אריה רוקח - עמותת ניצן

מוזמנת - אגודת ניצן

מוזמנת - עמותת ניצן

מוזמן - עמותת ניצן

מרית מילשטיין-יפה - יו"ר המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית

רות פרמינגר - לוביסטית

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

ישיבה לציון 50 שנה לאגודת "ניצן"

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה-22 ביולי 2015, ו' באב התשע"ה. הנושא שעל סדר היום הוא ישיבה לציון חמישים שנים לאגודת ניצן.

בדרך כלל השולחן הזה מארח דיונים מאוד נוקבים. יש מי שאומר ששולחן ועדות הכנסת זה כמו שולחן חדר הניתוחים ואף אחד לא אוהב להיות על שולחן הניתוחים. היום הוצאתם אותנו קצת מהשגרה. תפקידה של הכנסת הוא לבקר ולפקח את הרשות המבצעת, את הממשלה, אבל לעתים קרובות אנחנו מציינים ימים מיוחדים והיום הזה הוא יום מיוחד במיוחד.

מאז כוננה הוועדה לפני קצת מעל חודש, מספר הפרוטוקול היום הוא 35, כך שאתם יכולים להבין כמה דיונים מתקיימים בממוצע ביום עבודת כנסת כאשר חלק גדול מהדיונים – בקדנציה הזאת זה הקו המאפיין בוועדה – עבור אותם ילדים שכולנו רוצים להביא אותם לקו הזינוק, לעמדה שווה, לתת להם את ההזדמנות השווה ולא משנה מי הילד, מהיכן הוא, מה חושבים הוריו, במה הוריו מאמינים. אנחנו עומדים על כך בתוקף בוועדה. אתמול התקיים דיון ראשון בסדרת דיונים שיהיו על כל נושא החינוך המיוחד במערכת החינוך במדינת ישראל. זה היה דיון ראשון בסדרה בהשתתפותה של השופטת בדימוס דליה דורנר שעמדה בראש ועדה. אין מקום יותר טוב מלציין היום חמישים שנים לאגודת ניצן מאשר בוועדת החינוך של הכנסת.

מערכת החינוך בישראל משלבת ידיים יחד עם כל הגופים החשובים שעושים זאת בצורה וולנטרית ואגודת ניצן היא אחת מהם , אגודה שבאה לסייע לאותם ילדים עם צרכים כאלה ואחרים. אנחנו אומרים תודה מראש וגם נודה בסוף הדיון עת נסכם ונאמר תודה גם ליושבת ראש האגודה עפרה אלול, למנכ"לית, למתנדבים הרבים ברחבי הארץ ובכלל למשפחת ניצן.

אני מקדם בברכה את חברת הכנסת נורית קורן שאף היא משלבת ידיים אתנו ואחת המתמידות בכל הנושאים שקשורים לחינוך המיוחד לילדים עם צרכים מיוחדים.

אנחנו נפתח את הדיון עם מספר דוברים וננסה לעמוד מקרוב גם על העשייה של אגודת ניצן ותרומתה לחברו. נשמע את המתנדבים והמתנדבות וכל העושים במלאכה ובסוף נראה אם אנחנו יכולים להשתתף בעשייה הברוכה שלכם ולתרום לה. אני תמיד אומר בכל תפקידיי, הן כחבר כנסת והן כשר, כאשר היו מתחננים ומבקשים מאתנו לבוא לחנוך, לפתוח ולבקר, אני אומר שבארמית יש מושג שאומר נעמה דכיסופא. יש לחם בושה. העני, כשהוא מקבל פרוסה ממישהו, הוא מתבייש. כשהיו מזמינים אותי כשר או כחבר כנסת לפעילויות חשובות של אגודות כמו ניצן ואחרות, אני כריבון מרגיש נעמה דכיסופא. כי לכאורה מי היה צריך לקיים את הפעילות הזאת? הריבון, הממשלה, אבל יש סדרי עדיפויות, אתגרים וגם הממשלה לא יכולה להגיע לכל מקום ולכל נקודה. מזלנו והתודה והברכה לכך שיש אגודות חשובות כמו ניצן.

אני מבין שיש סרטון ולאחר מכן נתחיל לשמוע את הדוברים. בבקשה.

(הקרנת סרטון).

אני חושב שהסרט פחות או יותר נתן לנו אפשרות לצלול לתוך הפריסה שלכם במגוון הנושאים.

הצטרפה אלינו גם חברת הכנסת מירב בן ארי. חברות הכנסת הנוכחות הן המתמידות בישיבות הוועדה ושותפות שלי לעשייה. לא תמיד פוליטיקאי עובר להעביר סמכויות, אבל הן שותפות אתי בניהול הוועדה ואני סומך עליהן כאשר הן מנהלות דיונים עת אני במקומות אחרים. אך זה טבעי שהן יבואו לדיון כזה שבדרך כלל לא מופיע בעמודים הראשונים של התקשורת הכתובה והמשודרת כי יותר מעניינים הוויכוחים בוועדת הכלכלה ובוועדת הכספים. כאשר מתקיימים דיונים בנושאים ערכיים, תמיד אני מוצא אותן כאן וזה המקום להודות להן.

קידמנו בברכה את נוכחותה של עפרה אלול, יושבת ראש ניצן, ואנחנו עכשיו נשמע אותה.

תודה ליושב ראש ועדת החינוך על קבלת הפנים החמה ועל האפשרות להופיע כאן בוועדת החינוך, שזה מעמד מרגש בפני עצמו. תודה לחברות הכנסת.

אני הגעתי לניצן לפני 25 שנים. ב-23 השנים האחרונות אני יושבת ראש האגודה ואני עושה את תפקידי בהתנדבות מתוך אמונה שלמה. הגעתי לאגודה כאשר הרגשתי שזיו שלי, שהוא הבן הקטן שלי שהיום הוא בן 27, מתקשה לעשות דברים שרון, שהוא הבן הגדול שהוא היום בן 30, עשה ביתר קלות. הרגשתי שקשה לו עם משחקי ילדים כמו עם פאזלים. הוא היה ממש ממש ילד קטן, עוד בגן הילדים, אבל הבחנתי כאימא צעירה שלא ידעתי הרבה שההתפתחות שלו היא לא כפי של רון, האח הגדול שלו, והגעתי לאגודת ניצן וביקשתי עזרה.

ישבו שם אנשים מאוד קשובים ומאוד אמפתיים וקיבלו אותי מאוד מאוד יפה ואמרו לי את האמת. הם אמרו לי: תראי, אימא צעירה, דאגנית, בצדק, אין לנו הרבה תשובות, אנחנו לא יודעים מספיק, חקר המוח עוד לא ממש הגיע להישגים, אבל אנחנו כן יודעים שלילדים שלנו יש פוטנציאל והם יכולים להגיע להישגים מאוד גבוהים וצריך לעזור להם. צריך לעזור להם בטיפולך של הוראה מתקנת, צריך לעזור להם על ידי ריפוי בעיסוק, צריך לקדם אותם וצריך לתמוך בהם. אמרו לי שלא מדובר בשפעת קלה, לא מדובר במשהו שיחלוף תוך עשרה ימים אלא מדובר בתמיכה לחיים. אמרו לי: תתגייסי עכשיו ותתגייסי לכל החיים. כך התגייסתי. התגייסתי למען זיו שלי והתגייסתי למען אגודת ניצן כמעט באותו זמן.

זיו התקדם מאוד. היה לו קשה בהתחלה, מאוד מאוד קשה בכיתות הראשונות בבית הספר היסודי. הקושי לא ממש חלף אבל לימדנו אותו אסטרטגיות למידה ולימדנו אותו לעקוף את הקשיים. הוא היה תלמיד טוב בתיכון, הוא הגיע להישגים מאוד יפים בבגרות שלו. הוא למד בבית הספר למשפטים וסיים משפטים והיום הוא בהתמחות.

אני מספרת על זיו כי אני חושבת שכל ילדי ניצן שלנו הם זיו. הם זיו והם יכולים להגיע לכל ההישגים שהם רק חולמים עליהם. השמיים הם הגבול. אנחנו מלווים אותם באגודת ניצן במשך כל השנים. ראיתם בסרטון שאנחנו מלווים אותם בכל מעגלי החיים. אנחנו מתחילים אתם בגיל הקטן ועושים סקרינינג בגנים ומאתרים אותם. אנחנו מלווים אותם בבתי הספר ושם אנחנו עוזרים להם על ידי הוראה מתקנת והתאמות לבחינות. רוב התלמידים שלנו, כמעט כולם, מגיעים לזכאות לבגרות, ברוך השם, למרות שלפני 25 שנים, עת הייתי כאן בוועדת החינוך, עמד הפסיכולוג הראשי של משרד החינוך ואמר: למה הילדים שלכם צריכים להגיע בכלל לבחינות בגרות? מה רע שהם יהיו פחחים או מסגרים? אמרתי שזה בסדר גמור להיות גם זה וגם זה אבל צריך לאפשר להם להגיע למימוש הפוטנציאל שלהם.

הם עושים את בחינות הבגרות, הם מגיעים לאוניברסיטאות והיפה בדבר זה שהיום, כשאני פוגשת דיקנים באוניברסיטאות, הם אומרים לי: תגידי, מה קורה עם האינפלציה הזאת, למה כל כך הרבה תלמידים עם לקויות למידה יושבים באוניברסיטאות ומבקשים התאמות? אולי אתם נותנים יותר מדי התאמות? אני תמיד אומרת שזה הישג עצום עבורי. אם אני שומעת שיש הרבה תלמידים שלנו באוניברסיטאות, זה הישג עצום. נכון, יש אולי מישהו שמנצל אותנו או את המסגרת באופן לא ראוי, אבל אנחנו מדברים על בין עשרה ל-15 אחוזים באוכלוסייה שלנו שאנחנו נותנים להם ומאפשרים להם לממש את הפוטנציאל שלהם.

נמצא כאן דוקטור שלומי אלישר. אנחנו עובדים גם עם משרד הרווחה כאשר אנחנו מדברים על אחוז מאוד קטן מתוך המטופלים שלנו כאשר אנחנו מדברים על בוגרים עם קשיי הסתגלות ותפקוד. הם נמצאים אצלנו בדיורים המוגנים. הם משתלבים מאוד יפה בשוק העבודה. היום הם כבר מתחתנים וגם יש להם ילדים וכך נולד ניצן בייבי ששמענו עליו בסרטון. ניצן בייבי או ניצן הורים מיועד לאותם הורים שסבלו מלקויות למידה עת היו צעירים, עת היו ילדים, ועכשיו יש להם קשיי הסתגלות ותפקוד ואנחנו עוזרים להם להיות הורים, הורים יותר טובים. עוזרים להם ללמוד איך לתת תרופה לילדים שלהם ואיך לתת נכון את הבקבוק כך שלא יהיה חם מדי. עובדים אתם בקבוצות למידה לנושא החינוך, ההתקדמות וההתפתחות של הילדים. לא בהכרח הילדים עם לקויות למידה אלא אנחנו מדברים בעניין הזה על הורים עם לקויות למידה.

כמו שראיתם בסרטון, אנחנו עובדים עם אנשים בגילי עשרים עד ארבעים שקשה להם להשתלב בשוק העבודה. יש לנו פרויקט משותף עם הביטוח הלאומי ועם שירות התעסוקה. הם משתלבים מאוד יפה בשוק התעסוקה. אנחנו משתדלים ללוות את האנשים ואת הילדים בכל מעגלי החיים.

אני מודה למנכ"לית שלנו, לדוקטור מלי דנינו, שעושה עבודה נפלאה כל יום, כל שעה, עם לב ונשמה ובאמת עם תבונת הלב. אני מודה לך מלי. אני מודה לכל חברי ההנהלה שהגיעו לכאן ולכל מתנדבי ניצן. אני מודה למירה פיין ממקימי ומייסדי אגודת ניצן הרבה שנים אחורה.

אני מודה לכולכם על ההקשבה. יום טוב.

תודה רבה. אפשר למחוא כפיים. אנחנו לא לפי הפרוטוקול. בדרך כל בכנסת לא מוחאים כפיים, אבל כאן אפשר. מדי פעם מותר לשחרר לחץ.

הוגשה לי רשימת דוברות ודוברים. אני לא אפריע לחגיגה ואני אתן את רשות הדיבור ואם חברות הכנסת ירצו להתייחס בהמשך, ירמזו לי ואתן להן את רשות הדיבור.

שלום. אני מודה על ההזדמנות לתת לניצן כזה הד כי זה מוסד שאי אפשר להגזים בברכה שהוא מביא גם ללקויי הלמידה, גם למשפחות שלהם, ולדעתי גם לחברה בישראל.

אמנם בסרטון הודגש הצד היותר חיובי במובן הזה של אנשים שמשתלבים לגמרי בקהילה, אבל יש בכל זאת קבוצה של אנשים שהם לקויים למידה ואפשר להביא אותם לשילוב אבל לא לשילוב מוחלט, במובן הזה שהם חייבים להיות במסגרת מושגחת ומשקמת למעשה כל חייהם.

אני באתי לכאן בין השאר כדי להדגיש כמה המסגרות האלה שמכשירות את האנשים, שמוציאות אותם מהבית, שמביאות אותם לבגרות נפשית ולבגרות תעסוקתית, לחיים מאושרים. מילדים שלא היה להם חבר בבית במשך עשרים שנים הם מגיעים לכך שהטלפונים כל הזמן מצלצלים, מאנשים שהיו בודדים מול הטלוויזיה וההורים מיואשים הם הופכים לאנשים שמזמינים את הוריהם אליהם הביתה לכוס קפה בדרך לבריכה, לעבודה ולחברים. קשה לתאר את הדברים האלה.

לאמריקאים יש אמרה לפיה אם זה פועל, אל תתקן. אני חושבת שיש הרבה מאוד מקרים בהם אם נכנס מישהו חדש לממשלה ורוצה לעשות משהו חדש, קודם כל תעצרו ותסתכלו איך זה פועל. אם זה פועל טוב, אל תיגעו.

הרבה פעמים מבקשים מאתנו שנעשה טובה ושלא נתערב ולא נפריע. אל תעזרו אבל אל תפריעו.

אני לא מדברת על הכנסת אלא אני מדברת על הרשויות.

זה ברור. הבנו.

הדברים הם באמת בנפשנו. אני חושבת שהאגודה הזאת, מגיעים לה כל השבחים שרק אפשר לתת. תודה.

תודה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

נמצאת אתנו גם מנהלת סיעת הליכוד עליזה בראשי הנמרצת. ב-8:00 בבוקר היא וידאה שהכול ירוץ ויפעל והיא נשארה אתנו. היא ראויה לציון.

יש עוד כמה שראויים לציון. אני אחרוג ממנהגי. יש עבודה של לוביסטים בכנסת שלא תמיד הם זוכים ליחס האוהד מחברי כנסת צדקנים כאלה ואחרים. את הלוביסטים תמצאו רק בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה. יש לוביסטית אחת שאני תמיד פוגש אותה או בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות או בוועדת החינוך, התרבות והספורט. רות פרמינגר.

אני רוצה להשיב באותו מטבע. תבורך.

תודה. מיקי גולדווסר.

אני מבקש שהדוברים גם יאמרו איך מגיעים אליכם. איך מגיע אליכם מי שלא מכיר אתכם.

מרים טלפון.

הוא לא יודע שניצן קיימת. תתייחסו גם לסוגיה הזאת כי להערכתי לא כולם יודעים עליכם. פעם אמרו לי שכאשר אני מעריך או חושש, אני נמצא שם. לדעתי לא כל מי שצריך נעזר בכם כי לא כולם יודעים איך להגיע אליכם.

אני הגעתי בשלב מאוד מאוחר של החיים שלי לניצן ובמקרה. אני הייתי חברת מועצה בנהריה ועם תחילת התפקיד שלי כחברת מועצה, נכנסתי לנושא של הנוער בחינוך הלא פורמלי ומיד בלט שהמצב של הנוער בנהריה הוא ממש ממש קשה. כמעט במקביל באו אלי בהצעה להיות יושבת ראש ניצן. אני מודה, אני לא ידעתי מה זה ניצן. מעולם לא פגשתי בשם הזה, מעולם לא פגשתי בארגון הזה לפני כן, והלכתי וביקשתי ללמוד את הנושא. אני גם לא באה מעולם החינוך, כך שבכלל להיכנס לתוך הנושא הזה של חינוך ונוער, זה היה ללמוד את הכול מהתחלה.

מה שהתגלה לי לגבי ניצן ממש הרטיט אותי כי זה מאוד מאוד התחבר לי עם מה שאני רוצה לעשות בנהריה, לקדם את הנוער, את הנוער שנפלט ממסגרות, את הנוער שיש לו את הפוטנציאל ואין לו את הדרך ואין לו את היכולת, ויותר מזה, אין לו את ההבנה וההבנה של ההורים שלו איך כן לשפר ולקדם את עצמו.

התחלתי ללמוד את הנושא. אני לא אומר לכם שאני יודעת הכול אלא יש לי עוד הרבה מאוד מה ללמוד, אבל אחד הדברים שחשבתי לנכון זה שבניצן יהיה כדאי לארגן את הנושא של להעביר הרבה מאוד אל ההורים, אחריות אל ההורים בד בבד עם נתינת כלים להורים איך לעבוד כי לפעמים הילד צועד צעד אחד קדימה ושניים אחורה כשהוא לא מקבל את המשוב בבית.

אכן בנהריה נעשית פעולה שבעיני היא מדהימה ואנחנו רואים את התוצאות. מתוך ההתעסקות שלי בעיר עם הנוער, ראיתי את התוצאות.

אם תרשו לי, אני חייבת להקריא מהכתב כמה מפעולות ארגון ניצן בנהריה שנעשות על ידי תמיכה של קרנות ושיתוף פעולה עם המוסד האקדמי שזה לצורך מחקר, הכשרה וסטאז', מה שמעלה בעוד כמה מדרגות את כל העבודה של ניצן. אני חייבת לציין שלניצן יש את היתרון שזה ארגון שבעצם נבנה על ידי הורים, כך שהאינטרס כאן הוא באמת נטו ונקי לטובת ילדים. זה מאוד מאוד חשוב כי יש המון ארגונים ויש הרבה עמותות, אבל הן באות מכיוונים אחרים עם בסיס אחר.

אנחנו ארגנו קבוצת תמיכה להורים. אנחנו מאבחנים אבחונים מסובסדים לרווחתה קהילה מעוטת האמצעים ולצערי הרב בנהריה אפשר לומר שכמעט ארבעים אחוזים הם רווחה.

ב-10:05 יש ניסוי צופרים שיכול להיות שלא נשמע, אבל אם תשמעו, דעו שזה ניסוי צופרים.

בנהריה הם רגילים לזה.

הרצאות להורים בבתי ספר וגנים על מוכנות לכיתה א' והתמודדות עם קשיים למידה. זאת אומרת, אנחנו ממש נכנסים פנימה לתוך השטח.

קיימנו תכנית השתלמות דו שנתית למורים בעמל פסגות נהריה ואני חושבת שמלי יכולה להרחיב על זה הרבה מאוד כי זה היה גם לצורך מחקרים והועלו שם הרבה מסקנות. הייתה גם מורה מומחית שהשתתפה בהוראה מתקנת בלקויות למידה בבית הספר העל יסודי. דרך אגב, הכול ניתן בתרומה של ניצן לקהילה. מטרת ההשתלמות הייתה להעניק למורים בשכבות הגיל הללו את הכלים המותאמים לגיל ולהתפתחות על מנת שיוכלו להכיל, ללמד ולקדם את התלמידים המתקשים במסגרת הכיתתית והקבוצתית. ההשתלמות הייתה בת מאה שעות אקדמיות בשנה הראשונה ו-132 שעות בשנה השנייה.

השנה הראשונה עסקה בהיבטים שונים של לקויות הלמידה, הנחלת ידע בסיסי באבחנת לקויות הלמידה, השפה, לקויות קריאה, לקויות לא מילוליות, היבטים רגשיים וחשיפה לאסטרטגיית הוראה מתקנת בקריאה ובכתיבה. את המורים ליווינו בהיבט היישומי באמצעות סדנאות. המשכנו וליווינו באמצעות סדנאות יישומים והנחלנו כלים עיוניים להעצמת הדיאלוג האפקטיבי בין מורים ותלמידים.

כל המורים?

לקבוצה הזאת, כל המורים. זה לכיתות מיוחדות.

בדיון שקיימנו אתמול לגבי החינוך המיוחד, אחת הטענות שהועלתה על ידי הארגונים וההורים הייתה לגבי המכללות להוראה שמקנות הרבה כלים אבל לא כלים להתמודדות. אנחנו מדברים על שילוב, רצים קדימה, מי לאט ומי מהר, אבל המערכת לא מותאמת והמורים לא עוברים הדרכה והתאמה. אני שומע את הדברים שלך וחבל שלא משכפלים את זה לפס רחב.

המכללות למיניהן, יש להן כל הרבה חומר להעביר שזה הופך להיות למשהו יחסית צדדי.

זאת תכנית שפועלת בכל הארץ, בפריפריות ואם תצאו החוצה תראו שעשינו סקר שאחרי שעשינו התערבות כזאת חמישים אחוזים מהילדים שהיו זקוקים לאבחון לא היו צריכים לעבור את האבחון ושיפרו בכל המדדים.

אין ספק.

זאת פעולה שניצן עושה לאורך כל השנים עם מערכת של אבחונים נורמטיבית שמשרד החינוך משתמש בה אלא שהיישום בפועל נעשה עם הרבה מסירות, עם הרבה אהבה ועם הרבה קרנות ותרומות שאנחנו מגייסים לטובת הילדים האלה שידם אינה משגת.

אני הולכת לפרוץ את הגדר עכשיו, ולא ביקשתי רשות לא ממלי ולא מעפרה, ולהעיר את תשומת לב ועדת החינוך כי ניצן כן זקוקה הן לגיבוי והן לתמיכה גם כספית ממשרד החינוך. תרומות, כולנו יודעים, הולכות וקטנות. קשה מאוד להשיג תרומות. אני לא חושבת שיש ארגון כמו ניצן שהוא אך ורק לצורך נתינה ובאמת הוקם לצורך נתינה, בניגוד לכל מיני ארגונים אחרים או עמותות אחרות שפועלות לשם רווח או דרך אגב נותנות קצת ערך מוסף כנתינה. ניצן היא אך ורק לנתינה. אם היה לנו את הגיבוי ואת העזרה הכספית, ניצן הייתה מחוללת פלאים.

את הקטע הזה נשאיר למנכ"לית האגודה.

לכן אמרתי שלא ביקשתי רשות להתייחס לזה.

את לא צריכה לבקש רשות.

תודה רבה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

תודה אדוני היושב ראש. אני חייבת להגיד לכם שאני לא חברה בוועדת החינוך אבל שמעתי שבחדר הזה מארחים היום את נציגי ניצן ואמרתי לעצמי שאני חייבת להיכנס ולומר משהו מאוד קצר.

מי שמכיר אותי יודע שלפני שנכנסתי לכנסת אני הייתי ראש עיריית ערד.

והיא מתעקשת לומר ראש ולא ראשת.

נכון. זה לא רק אני אלא כל הנשים שעומדות בראש רשימה ואנחנו היינו שש.

באתי לכאן רק להגיד לכם תודה. תודה על העבודה הנפלאה שאתם עושים. בכל אופן, אני אחת מערי הפריפריה שזכיתי לניצן בעיר ואני חושבת שזה דבר מדהים. אני רואה שרוב – בלי לפגוע בגברים –העוסקים במלאכה כאן הן נשים.

כשמגיע לכן, אני מפרגן.

מה שיש כאן הרבה – זה לב. בלי לב, לא היו עושים כל כך הרבה דברים נפלאים.

אני מסכמת בזה. אני באמת אומרת לכם תודה על העבודה הנפלאה ובוודאי אני חושבת שכל מי שנמצא כאן – היושב ראש, שר החינוך ומי שמבין את הדבר הענק שאתם עושים – יבין שהוא צריך לתמוך בפרויקט הזה ובאמת להרחיב אותו לכמה שיותר רשויות כך שכמה שיותר אנשים ייחשפו לפרויקט הנהדר הזה. תודה לכם.

אני מתנצלת, אני חייבת לעזוב לישיבת ועדה אחרת.

תודה.

אני הגעתי לכאן כאם לילד שאובחן כלקוי למידה בניצן. כאשר גילינו את לקויות הלמידה, נאלצנו להתמודד דבר ראשון עם חוסר הידע והתסכול שלנו וההתמודדות הכי קשה הייתה עם סירוב מנהלת בית הספר, היועצת והסגנית שלה לאפשר לבני למצות את יכולותיו ולתת לו את ההתאמות הנדרשות.

באיזה שנים זה היה?

זה היה לפני כשש שנים. עכשיו הוא סיים תיכון.

לפני שש שנים?

זה ממש לאחרונה. זה מדאיג מאוד.

זה לאחרונה. בני חווה תסכול רב בפן הלימודי עקב כישלונות חוזרים ונשנים. הערות פוגעות שהוא קיבל כמו אתה עצלן ולא תגיע לשום מקום, נאמרו לפני כל התלמידים.

חשבתי שזה היה רק בתקופה שלי.

לא. מסתבר שזה ממשיך ולא יודעים על זה. דרשו מאתנו שנעשה לו אבחוני יתר ואיימו שאם הוא יזדקק להתאמות, יעבירו אותו לחינוך המיוחד וזה דבר שהוא לא היה נכון בכלל.

אי אפשר להביע במלים מה אנחנו כהורים עוברים כשאנחנו לא יכולים לעזור לילדים שלנו. אנחנו עומדים מול מערכת אטומה ומול חומות. אנחנו פשוט היינו בהרגשת ייאוש ואז פנינו לניצן. התקבלנו אצל דוקטור מלי דנינו שאנחנו קוראים לה המצילה שלנו ומכאן השתנו החיים שלנו. אנחנו הצטרפנו לקבוצת תמיכה של הורים, אנחנו קיבלנו ידע, קיבלנו כלים, קיבלנו כוחות להתמודד והבנו שיש לנו אבא ואימא ואנחנו לא נמצאים כאן לבד במערכה הזאת.

דוקטור מלי דנינו הגיעה לבית הספר ולאחר ויכוחים קשים היא עמדה על מימוש זכויותיו של בני וחלק ניכר מההתאמות אושרו. לא הכול יושם בפועל, אבל אושר. בני בעצמו עבר סדרת שיעורי הוראה בניצן, הוראה מתקנת. התמיכה, החיזוק, קיבל כוחות להתמודד עם כל היחס המשפיל ולעבור את בית הספר היסודי ולסיים אותו.

כשהוא עבר לתיכון – וכאן אני חייבת לציין גם את אורט גבעתיים – באמת ניתנו לו כל ההתאמות הנדרשות. מלי המשיכה ללוות אותנו לאורך הדרך. כל הכישלונות הפכו להצלחות כשהוא קיבל את הציון מאה הראשון שלו, ואחרי כן באו עוד הרבה, הטלפון הראשון שהוא עשה, לפני שהוא הודיע לנו, היה למלי. השנה הוא סיים את הבגרויות בציונים גבוהים. במהלך תקופת התיכון שלו הוא השתתף בפרויקט והיה בקורס שגרירים צעירים של משרד החוץ, הוא עסק בהתנדבויות למען הקהילה, הוא היה במשך איזושהי תקופה דובר של מועצת התלמידים.

ללא התמיכה הרגשית והמקצועית שקיבלנו מניצן והמלחמה המשותפת על בני, הוא היה היום במקום אחר.

הוא יכול לעשות היום אבחון לאותה מנהלת.

לולא זה, לדעתי הוא היה נושר ממערכת החינוך ואני לא רוצה לדמיין לאיזה שוליים של חברה הוא היה מגיע. הכבוד העצמי וזכויותיו של בני למצות ולהוכיח את יכולותיו נרמסו ברגל גסה על ידי מערכת החינוך והוחזרו לו בזכות ניצן. לצערי יש עוד היום הרבה תלמידים בעלי יכולות גבוהות שנושרים מהמערכת כי אין מי שיילחם על מימוש הזכויות שלהם.

אני מאחלת לניצן שנים רבות של המשך עשייה ברוכה ואת כל האהבה שלנו והתודה.

אין ספק. אני מתחבר לדברים. במושגים מסחריים, יש פרסומות של מכוני קוסמטיקה, הרזיה, לפני ואחרי. מי שמצייר בעיני רוחו, בדמיון שלו, צריך לקחת שני ילדים עם אותה מוגבלות ולראות מה קורה אתם עם טיפול של ניצן ובלי טיפול של ניצן וזה כדי להבין כמה יכולות יש באותם ילדים שמה לעשות, או שנולדו עם מגבלות אובייקטיביות כאלה ואחרות או שהן נוצרו בעקבות משהו. צריך רק לתת אמון ותקווה בכל אחד. נכון, כפי שאמרה גברת נתניהו, לא כולם יכולים להגיע למה שהבן שלה הגיע, אבל אלה שלא מגיעים לכך, הצלחנו לשפר אותם בעשרים אחוזים, בשלושים אחוזים, תרמנו להם לאיכות החיים שלהם, של הסובב אותם ושל המשפחה שלהם.

רבותיי, אמנם זה יום חג, חוגגים חמישים, אבל אם לא נצליח בסוף הדיון לשכפל אתכם, לא הצלחנו כי שטח שנכבש לא מוחזר. אתם כבר קיימים וצריך למנף את זה.

סיימתי השנה 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה שאני די חייב אותה למלי דנינו ולאגודת ניצן.

קודם לעצמך. ניצן יכולה לתת את הלב והנשמה, אבל אם אתה לא היית רוצה להתמודד – ויש כאלה – לא היית מצליח.

אבל הרבה מהכלים שניתנו לי, אני חייב למלי ולאגודה.

אתם מבינים למה הוא הצליח? הוא עקשן.

החוויה שלי מבית הספר היסודי לא הייתה טובה ולא הייתה קרובה להיות טובה. אובחנתי בבית ספר כתלמיד לקוי למידה ובלי הסיוע של כל האגודה מול בית הספר, הייתי במקום אחר לגמרי. זאת הייתה מלחמת התשה וזה היה נורא.

אני מרגיש שאני חייב עוד הרבה דברים לאגודה הזאת.

אתה תתנדב אצלנו.

אני כבר כאן, לא?

זה אולי נשמע מעט מוגזם, אבל חוץ מהשגת תעודת הבגרות אחרי 12 שנות לימוד, אני די חייב לאגודה את החברים שיש לי היום, את איכות הלימודים שהייתה לי בתיכון, את היכולת שלי לתרום, את בת הזוג שלי שאם לא הייתי עולה לתיכון לא הייתי זוכה להכיר אותה. הייתי מספר אפילו את הסיפור הזה בגרסה מעט שונה ובמקום הרבה יותר גרוע ואני לא יודע אפילו היכן ומול איזה אנשים. כיום אני די עצמאי, אני עובד עד לגיוס שלי לצה"ל, קיבלתי תפקידים די טובים והצעות למיונים בחיל המודיעין ולדובר צה"ל. הנתונים שלי נחשבים די גבוהים ובימים אלה אני מתכונן לעבור את המבחן הפסיכומטרי. אני מרגיש שזה פיצוי על התקופה האיומה שעברתי בבית הספר היסודי עם המורים שצחקו עלי, קיללו אותי, השפילו אותי, קראו לי עצלן כשלמעשה העצלנות היחידה הייתה חוסר הרצון שלהם להשקיע מהזמן שלהם ולתת לי את ההתאמות שהיו יכולות להביא אותי להצלחה.

כמי שחווה התעללות נפשית מהמורים שלו, אני רואה את ההישגים כסוג של נקמה, ניצחון וגם מסר לתלמידים אחרים שחווים היום את מה שאני חוויתי בבית הספר היסודי.

לא נשאר לומר עוד משהו אלא לומר תודה.

תודה. זה מרגש. תארו לכם שהנער היה נפגע בדימוי האישי שלו והיה נכנע כתוצאה מאותו חוסר אמון של המערכת. אם זה לא דיני נפשות, מה כן?

קודם כל, תודה לך. זה לא מובן מאליו שאתה מוכן להיחשף ולומר את האמת שלך. זאת ההתנדבות שלך והתרומה הגדולה שלך. אנחנו כאן כדי להעביר את הלפיד הזה, את המסר הזה יום יום ושעה שעה כי לכל אחד יש את הפוטנציאל ולכל אחד צריך לתת את ההזדמנות לממש אותו במה שתלוי בנו כחברה, כמערכות, כממסד. תודה לך.

הדברים המדהימים ששמענו עכשיו יכולים להיות הקדמה טובה למה שאני עומד לומר. זה פשוט היה מרגש לשמוע אתכם.

אני אקרא את הדברים מהכתב כי אני גם קצת לקוי למידה. שמי אריה רוקח ואני כיום גמלאי של משרד החינוך. במקצועי אני יועץ חינוכי ועבדתי כמורה וגם כיועץ במשך כ-42 שנים במערכת עד שיצאתי לגמלאות. אני כאן מייצג פן אחד מהפעילות הרחבה והגדולה של ניצן.

עם צאתי לגמלאות היה ברור לי שאני אצטרך למצוא מקום בו אוכל להתנדב ולהשתמש בצורה מושכלת בידע ובניסיון שצברתי במשך כל השנים בעבודתי במשרד. התברר לי אז שמוקמת קבוצה של יועצות גמלאיות – כן, יועצות – ביוזמת ארגון היועצים כקבוצת תמיכה להורים. אני הצטרפתי, למרות שמימי אני לא הייתי יועצת.

כהורים – שמענו את זה כאן - כסבים וסבתות שאני נמנה עליהם, כולנו מחפשים ורוצים שילדינו יהיו מוכשרים ומצליחים וכאשר הדבר הזה לא קורה ומסתבר שלילדים יש קשיים בלמידה, אנחנו במידה רבה מאוכזבים. יש הורים שמכילים את ילדיהם ואת הקשיים ויודעים להיוועץ באנשי מקצוע ומצליחים במידה רבה לחלץ את הילדים מהקשיים או ללמד אותם לתפקד למרות הקשיים אך יש גם הורים שלא יודעים כיצד להתנהג במצב כזה והם נכנסים למבוכה ולייאוש, מאשימים את כולם, נכנסים לקונפליקטים עם הילדים, עם מערכת בית הספר ואז אתה שומע אותם אומרים שהמורה מתעלמת מהילד, המנהל שונא אותו, ולהורים האלה יש תחושה מעיקה שמשהו לא בסדר עם הילד ואולי הוא בכלל מפגר. כבר שמעתי את זה מהורים. נוצרת בבית אווירה קשה של לחץ בלתי סביר על הילד, כעס על המערכת וגם להודות על האמת על הקושי הזה.

אנחנו המלווים – אני בכוונה אומר מלווים כדי להבהיר שאנחנו לא מטפלים – מלווים ותומכים בהורים ויש לנו יתרון גדול כשאנחנו באים לסייע מול בית הספר כאשר אנחנו במשך שנים היינו אנשי בית הספר ואנחנו מכירים את המערכת ויודעים את כל הטריקים שיש בה.

אני קורא לתפקיד שלי, כמו שבארצות הברית קוראים לו, קייס מנג'ר. אני כאילו מנהל עבודה עם אותו תלמיד. הלקוחות שלנו הם לא התלמידים אלא הלקוחות שלנו הם ההורים ואנחנו באים לתמוך ולסייע להורים להגיע לבית הספר, להתקרב לבית הספר, לדעת כיצד להתמודד עם בית הספר, אבל מצד שני אנחנו גם עובדים עם בית הספר.

שמענו כאן את הנער שמספר – ושמענו את הדבר הזה גם מעוד מתבגרים ובוגרים – שבית הספר לא תמיד ידוע איך להתמודד ולא תמיד מוכן להתמודד ואז אנחנו נכנסים. כאשר אנחנו נכנסים, ראשית, אנחנו מכירים את האווירה של בית הספר, ושנית, אנחנו גם נותנים מהידע שלנו. הרבה פעמים, אני מוכרח להגיד לכם, אני נכנס לבית ספר, שואלים אותי מי אני וכשאני אומר שאני מתנדב מטעם ניצן, התשובה היא: אה, בוא. עוד לא היה מקרה שלא קיבלו אותי בסבר פנים יפות. אז יש לי את האפשרות לשבת עם הצוות המוביל של בית הספר, עם המחנך, לשבת ולדון אתם, לעשות מעין משא ומתן.

דבר נוסף שאני צריך לעשות הוא כאשר לפעמים אני צריך לומר להורים ולעזור להם לקבל את מה שבית הספר עושה. לדוגמה ילד אחד שעבדתי עם המשפחה ובבית הספר הציעו תכנית מיוחדת. האימא אמרה בשום פנים ואופן לא. אני עברתי, בדקתי את התכנית וראיתי שזאת היא התכנית שהילד צריך ואז הייתה לי עבודה עם ההורים כדי לשכנע אותם שזאת העבודה שהילד צריך.

לא אדבר הרבה אלא אתן שתי דוגמאות קצרות. היה לי קשר עם משפחה עולה, לא חדשה אבל לרוע המזל היא עדיין לא הסתגלה לארצנו הקדושה, ויום אחד הם התקשרו אלי בלילה הביתה בבהילות. מסתבר שהילד הזה איזה שטות קטנה, תפסה אותו המשטרה והעבירו אותו לקצינת מבחן וקצינת המבחן הזמינה אותו. היות והם באים מארץ שם הזמנה לרשויות החוק היא דבר נוראי, הם נכנסו לפניקה. אז אני נכנסתי לעניין.

רק תגיד שהיית אחראי על אלימות בשפ"י ויש לך ניסיון.

הייתי מפקח על מניעת אלימות בשפ"י.

פניתי לשירות המבחן וביקשתי שיאשרו גם לי לבוא. הסכימו ברצון רב. נכנסנו, ישב שם בחור מאוד חביב, שמע את כל הסיפור ואמר לילד: אתה רוצה שלא נפתח לך תיק? אני רוצה לשמוע שאתה כל השנה הולך לבית הספר באופן רציף. אם כך יהיה, לא ייפתח לך תיק. אכן לא נפתח תיק וההורים יצאו מרוצים ושמחים.

עוד פן אחד אני רוצה להציג כאן. דוגמה נוספת. ילדה ממעמד בינוני גבוה למדי שלמדה בבית ספר יוקרתי ביותר עם שם יוקרתי. לילדה הזו היו שני אחים מאוד מוצלחים בבית הספר ולה יש בעיה של לקות למידה. בית הספר לא ידע כיצד להתמודד כי הוא לא מתמודד עם ילדים כאלה. אז נכנסתי לתמונה וישבתי עם הצוות כולו ודיברנו. התחילו לעבוד אתה. הדבר הטוב ביותר היה שהיא מצאה בית ספר אחר ובעזרת ניצן עברה לבית ספר אחר שיותר מתאים לה ואני שומע שהיא מצליחה.

היות ואדוני היושב ראש ביקש שאני לא אאריך, אני לא מאריך. תודה.

תודה. יש נואמים מהכתב ואתה סופר להם את הדפים בתקווה שיגיע הדף האחרון אבל אז הם שמים את הדפים בכיס ומתחילים לנאום בעל פה.

זה מה שעשיתי.

לפני דני ז'ורנו אני אתן את רשות הדיבור לחברת הכנסת מירב בן ארי שיש לה ניסיון רב גם עם תלמידים וגם עם בני נוער והיא תדבר בעד עצמה.

תודה רבה אדוני היושב ראש על קיום הדיון החשוב הזה ותודה רבה לכם, ממך גברתי ועד אחרון המתנדבים, לכל הפעילות המדהימה שלכם. לפני שהגעתי לכאן עבדתי עשר שנים עם בני נוער בסיכון, חלקם נקראו בסיכון בגלל שהם לקויי למידה. שמו אותם ברצף הסיכוני רק בשל הקשיים הלימודיים שהם חווים בבתי ספר ואין לזה שום הגיון ואין לזה שום רציונל. לא ניסיתי להבין אלא ניסינו להתמודד ובאמת לשלוח את ההורים לעשות אבחון ולטפל.

כיום אני יושבת ראש השדולה למען בני נוער בסיכון ואתמול קיימתי כאן דיון מאוד מעניין בנושא של חסרי בית וכמה מפתיע שהנושא הלימודי והתסכולים הלימודיים מביאים נערים ונערות למקומות בקצה הרצף במדינת ישראל ואין לזה שום הגיון. לא שאני אומרת שקל לטפל בבעיות התנהגות ובבעיות אלימות, אבל לבוא ולתייג ילד עוד בשלב בית הספר היסודי – ושמעתי את דבריו של הנער ואת דבריה של אמו – ולומר דברים כאלה לילד, זה לא.

ברגע שילד עושה בעיות בכיתה, הוא לא מקשיב והוא לא בפוקוס, הוא נמצא בחוץ וכאשר הוא בחוץ, זאת שוטטות, זה להגיע למקומות פחות טובים ואז הדרך קצרה למקום הסיכוני. לצערי הדרך של מערכת החינוך היא עוד ארוכה לבוא ובאמת לטפל נקודתית בילד שהוא לקוי למידה ולכן המשקל הכול כך משמעותי שלכם בתוך בתי הספר ובכלל בליווי של המשפחות. קראתי שזה לא נגמר אלא זה גם כשהם הולכים לצבא ולפעמים גם אחרי הצבא, בפסיכומטרי. זאת אומרת, דרך הליווי שלכם היא ארוכה ומשמעותית.

בכנסת הרבה פעמים יש דיונים על עמותות ועל הכניסה שלהן ושואלים למה המערכת לא עושה את זה, אבל זה המצב במדינת ישראל בכל כך הרבה תחומים. מערכת החינוך, מערכת הרווחה, מערכת הבריאות, כל כך הרבה פעמים משאירה ואקום ולוואקום הזה, אין ברירה, נכנסות עמותות. מה שיפה או מה שראוי לציון – וזאת אמירה לא קונפורמיסטית – שהעמותה עולה לפעמים על המערכת וכך קורה בדרך כלל ובטח במקרה שלכם.

אני אומר דבר אחרון. אתם עושים עבודה נפלאה. אני יודעת מה זה לעבוד במערכת החינוך משם באתי, לא מהמקום של להיות מורה אלא ממקום של עמותה שנותנת סיוע למערכת החינוך. אני יודעת שלעתים אתם מרגישים שמערימים קשיים ואתם לא מצליחים להבין כי הרי בסופו של דבר כולנו כאן לטובת הילד. הרעיון המרכזי הוא טובת הילד. שלא תיפול רוחכם, כל הכבוד לך, שאפו על ה-25 שנים שאת באגודה. כל הכבוד לכל הצוות המיוחד. אל תתנו חלילה למישהו, למערכת כלשהי, להתעמר בכם אלא להפך, קחו משם את הכוחות, תמשיכו בעבודה המצוינת. לא סתם אמרת, ובצדק, שאתה נכנס לבית ספר וכשאתה אומר ניצן, פורסים בפניך את השטיח האדום. זה לא בכדי. לא כל עמותה במדינת ישראל מקבלת את היחס הראוי לה כפי שאתם מקבלים.

תמשיכו וכמובן תראו גם בוועדת החינוך, שאני חלק ממנה, מקום לכל דבר שתצטרכו בהמשך הדרך. תודה רבה. אני מתנצלת, אני יוצאת אבל היה לי חשוב להיות כאן לפחות ברוב הדיון. תודה.

תודה. דיברה חברת הכנסת מירב בן ארי על תפקיד המדינה. תארו לכם שהמדינה באמת הייתה מושלמת ומגיעה לכל מקום ולכל פינה ועושה את כל מה שצריך. הערך המוסף הזה של הנתינה, הערך החברתי, הערך היהודי הזה היה חסר לנו. לפעמים מתוך החוסר, מתוך החיסרון, יוצא גם דבר טוב. כולנו תקווה שהמדינה תעשה הכול ואתכם נגייס למטרות נוספות.

חברת הכנסת נורית קורן.

צריך להגיד מזל טוב. חמישים שנים, זה לא הולך ברגל. זאת כברת דרך מאוד מאוד ארוכה.

זה המקום היחיד בו שולט נשים ואפשר לומר את הגיל.

זה מעודד אותי כשאני רואה שאנחנו יושבים כאן כל הזמן בדיונים וכל פעם עולה אותה נקודה שהורה מתחיל משהו בגלל הצורך של הילד שלו ואז מתחילה פעולה. העיגול הקטן – אני קוראת לו שבלול – מתרחב ומתרחב וזה מה שקרה גם כאן. אנחנו רואים בדיונים בוועדת החינוך הורים שבאים ואומרים לנו את אותם דברים. מאוד היה מרגש לשמוע את הסיפור שלך ואת הסיפור של אימא שלך עוד יותר, כי אנחנו נתקלים בזה כל הזמן. לצערי אדוני היושב ראש, חבל שלא הזמנו את המפקחת על החינוך המיוחד במשרד החינוך.

נמצאים כאן נציגי משרד החינוך. אין דיון בוועדה שמשרד החינוך לא מוזמן אליו.

נמצאת כאן מנהלת אגף לקויי למידה והפרעות קשב במשרד החינוך. גם אם לא תמיד הם מגיעים, דני הגיעה.

אנחנו כל הזמן דנים כאן ואומרים שבעצם מערכת החינוך לא יודעת לתת את המענה לצרכים ולהורים ואם אנחנו שומעים שלפני שש שנים התבטאו כמו שהתבטאו, ואנחנו עדיין שומעים את זה, זה אומר דרשני וכי צריך לשנות.

אני רוצה להגיד לכם שאני בכנסת הזאת – עשיתי את זה גם קודם – לקחתי על עצמי את הדגל של החינוך המיוחד ואני מכלילה גם את לקויי הלמידה כי גם כאן מדובר בצרכים מיוחדים בחינוך. אנחנו יחד עם יושב ראש הוועדה מקיימים כאן דיונים בכל הנושאים החשובים האלה. תשובת שר החינוך לא מוצאת חן בעיני כי הוא לא נותן את הדגשים. מכיוון שהוא נתן לנו תשובה לגבי הקייטנות של החינוך המיוחד שלא מצאה חן בעיני, החלטתי שאני לא מוותרת, הגשתי שאילתה ונראה מה הוא יענה לי היום. לא יתכן שמשרד החינוך לא מפרסם את הדברים כך שאנשים ידעו מה מגיע להם וההורים ידעו מה מגיע להם. כשההורים לא יודעים מה מגיע להם, מתחילה הבעיה.

אני רוצה לומר לכם, לאגודת ניצן, כל הכבוד לכם על שאתם פורצי הדרך בנושא לקויי הלמידה. שמתם את הדברים על השולחן. פעם – ואני לא צעירה – כל אחד שקצת הפריע, מיד תויג והלך למקום אחר והלך לבית ספר מקצועי. לא שבית ספר מקצועי לא טוב, אבל לפעמים גם לשם הוא לא הגיע. יש הרבה אנשים שיש להם רק בית ספר יסודי ולא הצליחו ללמוד הלאה. יש אנשים שאחר כך בגיל בגרות הלכו ולמדו ופתאום הם כן יכולים. חבל שזה קורה. מאוד חשוב לתפוס את לקות הלמידה בזמן כי זה משפר את החיים של הילד עצמו ושל המשפחה.

אני רוצה לומר לכם שבחרתם שם ניצן וזה מאוד מרגש אותי. אם אנחנו חושבים על ילד קטן שהוא ניצן, אתם עוזרים לו לפרוח ולא רק שאתם עוזרים לו לפרוח אלא אתם גם שותלים אותו וההורים הופכים להיות הורים ויוצאים לנו עוד פרחים. זה פשוט מדהים.

תמשיכו בעשייה הזאת. אני מקווה שתקבלו סיוע מהמדינה כדי שבאמת תוכלו לפרוץ דרך עוד יותר.

תודה. ממרומי גילי כבוגר המערכת הממלכתית וכמכיר את המערכת הממלכתית היום, אין ספק שמערכת החינוך עברה כברת דרך. תמיד זה לא מספיק ותמיד רוצים יותר. יש היום יותר פתיחות ויש יותר הכלה. לכן כאשר אמו של הנער אמרה שזה היה אך לפני שש שנים, כולנו הבענו תמיהה כי יש הכלה. יש עדיין רשויות מקומיות שלא הולכות בקצב הזה של הרצון, אבל אין ספק שסבלנות מערכת החינוך כלפי הילדים עם לקויות הלמידה ועם הצרכים השונים קיימת. גם החוק חייב אותה אבל עדיין יש קלקולים ועדיין אנחנו לא שבעי רצון ממקומות מסוימים אבל כברת דרך עשינו. התקדמנו בכמה עשורים. לא מספיק, רוצים עוד ובעזרת השם אנחנו כאן בשביל ה-עוד.

חברת הכנסת דוקטור עליזה לביא.

רציתי רק לברך. אני באמצע דיון אחר ושמעתי שאתם כאן, ביקשו ממני לבוא ואני מאוד שמחה לבוא ולהודות. התנדבות זה לא דבר מובן מאליו. הארגון שלכם קם כשאני נולדתי, ב-1964. בארץ שלנו אי אפשר להסתיר את הגיל וכל אחד יודע. כשהלכתי עם הבת שלי לבדוק כי ראיתי שכמה דברים לא בסדר, ראיתי תוך כדי האבחון שזאת בעצם הבעיה שלי. אותי לא אבחנו וכל אחד סוחב את המועקה מהילדות שלו, אבל אם אנחנו יודעים להתמודד עם החולשות שלנו, זה הופך להיות כלי מאוד חזק.

תארו לכם אם היו מאבחנים אותה, מה היה קורה. תראו מה יצא ממנה בלי אבחון.

גיליתי למשל שיש לי דיסלקציה לקליטה של שפה שנייה אבל גיליתי את זה בגיל מאוד מבוגר. יש לי דוקטורט ויש לי תארים והבת שלי תודה לאל לומדת רפואה באוניברסיטת תל אביב, כי כשאנחנו מגלים בזמן את הקשיים שלנו ואת הכשלים שלנו – והיום התפרסם שפחות חבר'ה מסיימים בגרות, ואדוני, אני מניחה שזה נושא שיעלה בוועדה - - -

עלה ויעלה שוב.

אנחנו ב-2015 והכלים עומדים לרשותנו אבל משהו כנראה לא עובד נכון. רציתי לבוא ולומר תודה גדולה. כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם מלא. תודה רבה.

תודה.

אני אימא לארבע בנות ושני בנים. באתי מתחום החינוך. לפני 26 שנים הייתי המורה הראשונה שהתמחתה בחינוך מיוחד. יש לי תואר שני בניהול ויישוב סכסוכים מאוניברסיטת בן גוריון. אני מאבחנת דידקטית, מגשרת והתחנה האחרונה היא מעניינת ואני שמחה מאוד להיות חלק ממשפחת ניצן. דרך האימון במודל שפיתחה דוקטור מלי דנינו למדתי להכיר את עצמי ולמדתי להכיר את הערכים שמובילים אותי ואת העוצמות שיש לי. התפתחתי מבחינה משפחתית ועברתי שינויים מבחינה אישית, משפחתית ומקצועית. למדתי להכיר את עצמי ואת האדם בכלל על השינויים שקורים בחיי האנשים ולדעת יש דרך אחרת וכי באמצעות הקשבה לאחר אפשר לעשות אחרת. לאנשים יש אפשרות להתקדם.

רציתי לתת דוגמה. אישה מהכפרים הלא מוכרים, ואתם מכירים את המציאות הקשה בכפרים, שיש לה 13 בנים, פרודה ומובטלת. היא הגיעה והיא לא רגועה, כועסת על כל העולם. יש לה בן שהוא עם לקות למידה ובשיתוף ניצן והרווחה ניתנה לה עזרה. האישה הזאת יצאה ביום האחרון לאימון ואמרה תודה על שהצלתי אותה ותודה על שנתנו לה הזדמנות להכיר את העוצמות הפנימיות שלה. היום, כדי לא להיות לנטל על הרווחה, היא חושבת לחפש עבודה ולעזור למשפחה שלה. אני חושבת שכל אישה בדרום, בדואית, היא אימא כמו כל אימא אחרת והיא רוצה שהילדים שלה יפרחו, ילמדו וישתלבו בעולם המודרני, אבל צריך לתת עזרה ולהושיט יד. אני חושבת שהאימא הבדואית מסוגלת לקחת אחריות על עצמה ועל הבחירות שלה, אם רק נותנים לה הזדמנות, מושיטים לה יד, נותנים לה כבוד ומקשיבים לה מתוך כבוד. היא אימא כמו כל אימא אחרת בעולם. דרך ניצן אנחנו נכנסים למגזר הבדואי כדי לשנות את התפיסה ואת המודעות בקרב אנשי מקצוע ברווחה ובחינוך. אני חושבת שגם בעזרת כל הגורמים אנחנו יכולים להוציא הרבה משפחות ממעגל העוני וגם לא להיות נטל על הרווחה. האישה הזאת אמרה שהיא לא רוצה לקבל קצבה מהרווחה אלא היא רוצה לסמוך על עצמה ולחפש עבודה. ברווחה יש להם כל מיני תכניות ועכשיו היא השתלבה בתכנית כלשהי כך שהיא תלמד מקצוע וכך תוכל לעזור למשפחה שלה ותצא מהאבטלה. היא אומרת שעכשיו היא יצאה לעולם הגדול אבל היא יצאה מהקיבעון שהיה לה ומחוסר הביטחון במיוחד כאשר היא אישה בדואית שכל החיים שלה בחרו לה ואמרו לה איך לחיות. היא מכפר לא מוכר בו אין חשמל, בקושי יש מים, עם 13 ילדים והיום היא פורחת. היא אמרה תודה לניצן ותודה לרווחה ותודה לבן. היא כל הזמן דיברה על בן שהוא עובד סוציאלי שהאמין שהיא יכולה להתקדם ויכולה לשנות את חיי המשפחה והסביבה בה היא חיה.

חדרה יש אחת, אבל איך עושים שיהיו כמה?

חדרה גם הביאה חברה ולאט לאט אנחנו נכנסים עכשיו לפרויקט יחד עם הרווחה ועושים שם יום עיון. המטרה היא לעזור. כפי שאומרת חדרה, אימא זאת אימא. מה שמדהים אותנו זה שהמודל שפיתחנו מתאים בארצות הברית, מתאים במגזר הבדואי, מתאים לחרדים ומתאים לכולם כי הורים הם הורים והורים צריכים תמיכה. אנחנו למדנו איך לעזור להם ומהר.

חדרה, מתוך המגזר, יש לך שליחות נוספת והיא להביא עוד נשים מהמגזר ולהכין אותן. אני יומרני מדי אבל אני אומר שצריך להביא אותם לרמה שלך ולמוטיבציה שלך אבל לפחות שיתחילו

אני באתי מהחינוך המיוחד, הייתי מורה ומחנכת הרבה שנים והייתי מדריכת מורים. בסוף ראיתי שההורה הוא חשוב בהתפתחות הילד.

הדיון היה צריך להסתיים בשעה 10:30 כי התחייבתי להיות במקום אחר, אבל שלחתי להם פתק שאני לא אגיע ולכן אנחנו נמשיך את הדיון עד 11:00. הצלצול ששמעתם בא להזהיר אותנו כי בשעה 11:00 צריך להסתיים הדיון. לא נקפח אף אחד וכל מי שהגיע ונרשם, יקבל את רשות הדיבור. מלי ודני יחכו לסוף.

בבקשה, עתיד בטוח לצעירים.

רציתי קודם כל לומר תודה על הבמה שניתנת לי לייצג את הפרויקט שעברתי עם חברי ניצן. כתבתי את הדברים כי אני מאוד מתרגשת ולא רוצה להתבלבל.

אני בת 23. אני בוגרת פרויקט עתיד בטוח של אגודת ניצן בשיתוף המוסד לביטוח לאומי. הומלץ לי להשתתף בתכנית עקב חוסר שביעות רצון וחוסר עקביות במקומות עבודה. סיימתי בהצלחה את תהליך הפרויקט לפני כשנה וחצי. החוויה בפרויקט הקנתה לי כלים להתמודד בעולם התעסוקה בכלל ומול הבוס והעמיתים בפרט.

במהלך התהליך למדתי להכיר את עצמי יותר טוב ויחד עם זאת להתנהל באופן יעיל תוך סיפוק ולהביא את עצמי תוך הכרות מעמיקה מול המעסיקים שלי ודרישות העבודה.

קיבלתי ליווי ויד מכוונת ממנחי הקבוצה, אבחונים ושיחות במסגרת התכנית יחד עם עובדת סוציאלית המפגשים הקבוצתיים אפשרו לי ולחברי המשתתפים בתכנית להרגיש שייכות ותחושת ביטחון, כאשר הגענו להבנה משותפת מהו כוחה של קבוצה, ההבנה שאנחנו לא מתמודדים לבד ובעצם תחושת ההזדהות שכולנו חווים את אותן תחושות ומתמודדים עם אותן התלבטויות בשגרה בכלל ובעולם העבודה בפרט.

לפני שנכנסתי לפרויקט התפיסה שלי לגבי עולם התעסוקה הייתה מאוד שטחית וילדותית. ראיתי אך ורק את עצמי ואת תחושותיי מבלי לקחת בחשבון משתנים נוספים וכיצד להתנהל מולם באופן שתורם עבורי ועבור מקום העבודה.

כיום התפיסה שלי אחרת. אני תופסת ערך רב ומודעת לתרומה שלי כבן אדם עובד, יצרני ואחראי, גם על עצמי וגם בחברה. תחושה של בגרות תעסוקתית יחד עם הכרות ביכולותיי וחוזקותי בדגש על עולם העבודה.

אנחנו ממשיכים את המפגשים גם כיום ונפגשים אחת לחודש כאשר תכני הקבוצה הם שיתוף, הכלה והקשבה לכל משתתף באשר להתקדמותו ותוך שימת הדגש על הצלחותיו כדי ליצור לכל משתתף עמוד שדרה פנימי חזק ואיתן. בנוסף, במפגשים מובאים תכנים מגוונים ומעשירים.

בהמשך לתהליך נכנסתי למכינה בה אני סוף סוף משלימה בגרויות אחרי מסע של חוסר ביטחון וחוסר אמונה בעצמי שאני מסוגלת. הגעתי לנקודה בה אני מזיזה את כל התחושות הקשות האלה וממירה אותן באמונה וחשיבה חיובית וקופצת למים לסלול את הדרך עבור המטרות שלי. יד ביד עם הפחד, מתעלה מעל עצמי.

יש לציין שאני מצטיינת בלימודים עם ציונים של תשעים פלוס, מאוד מרוצה ומאוד חזקה.

אני רוצה להגיד תודה על שיש לי את ניצן שתומכים בי ואני יודעת שיש לי בית ומשפחה להיעזר. אני אסירת תודה. זו מתנה שאינה מובנת מאליה. תודה.

תודה. אנחנו ממש קצרים בזמן. מרגע זה, כל דובר יקבל שתי דקות ולא יותר.

אני בת 35, נשואה ואם לאור בן ארבע. כל הזמן היו אומרים לי שאני לא יודעת לסדר את החדר, שוכחת דברים, ובתור ילדה היו לי קשיים רבים בבית הספר. היום אני אימא לילד ובזכות כלים שנתנו לי בניצן הורים, שזה בית חם להורים לקויי למידה, קיבלתי כלים מעשיים לחיים, איך להתמודד עם האימהות. אם זה לארגן לו תיק שלפעמים זה קשה למרות שלמישהו אחר זה נראה מאוד פשוט אבל אני צריכה לעשות רשימה לפני שאני מכינה את התיק כי ההפרעות קשב שיש לי מקשות עלי, אם זה לסדר את החדר וטל, שהיא רכזת בניצן הורים בהרצליה, באה אלי הביתה ולימדה אותי איך לסדר. הרבה פעמים ההורים שלי העירו לי ושאלו למה אני לא מסדרת את הבית ולמה הוא מבולגן. קיבלתי כלים איך לשחק עם הילד ואפילו איך להקריא לו סיפור שלבן אדם אחר זה נראה מאוד פשוט אבל לי לפעמים השורות קופצות.

בכל זאת, בזכות ניצן הורים ובזכות ההורים שלי, בזכותם למדתי בגרות מלאה, למדתי לתואר ראשון במכללת תל-חי בזכות המרכז ללקויי למידה שם, מאוד מומלץ, והיום אני לומדת תרפיה באמנות שזאת עוד תעודה שרכשתי ואני עוזרת לילדים עם צרכים מיוחדים כסייעת משלבת. אני שם בזכות הכלים שנתנו לי בדרך.

אני ממליצה לכל ההורים לקויי הלמידה להגיע לניצן הורים. יש שם סדנאות פרטניות יחד עם הילד, אישיות, טיפול בבעלי חיים, באמנות, שלי המנהלת מקסימה וכך גם טל. הן נותנות כלים מדהימים איך להשתלב בחיי הקהילה. אני מקווה שהילד שלי לא יחווה את אותם קשיים שאני חוויתי.

נקווה שלא, אבל לפחות תדעי לכוון אותו.

גם לבעלי יש כל מיני לקויות למידה וההורים שלו לא כל כך ראו אותו ועדיין קצת קשה להם לראות את זה. זה עצוב שאימא לא רואה את הילד שלה למרות הקשיים שלו. אני כל הזמן מנסה לטפטף לה שאפשר לראות מישהו גם אם לא הכי קל לו בחיים אבל בכל זאת הוא מתקדם ועובד.

אני מודה לכם.

תודה רבה לך. ד"ר שלומי אלישר.

מנהל אגף השיקום במשרד הרווחה. אני רוצה לברך את עפרה אלול יושבת ראש ניצן הרבה מאוד שנים ואת דוקטור מלי דנינו מנכ"לית ניצן. אני למעשה עובד באגף השיקום מעל שלושים וכמה שנים ולמעשה התחלתי את עבודתי באגף השיקום כמפקח ארצי על המעונות. מישהו כאן ציין שאף אחד לא יודע איך להגיע לניצן, אבל אני זוכר שבזמנו הייתי מגיע לרחוב פרץ חיות 5 בתל אביב לפגוש את מירה פיין שהייתה אז מנכ"לית ניצן. מירה, את זוכרת את זה?

ודאי.

מכל מקום, במהלך השנים אגף השיקום הקים יחד עם ניצן מרכז ועם סניפי ניצן בכל רחבי הארץ מערכי דיור מוגן לאנשים עם לקויות למידה, חלקם לקויות למידה מורכבות. אני רוצה לציין שניצן עושה עבודה יוצאת מן הכלל טובה. למעשה זה הגוף הגדול ביותר במדינת ישראל שמפעיל הוסטלים ומערכי דיור מוגן לאנשים עם לקויות למידה, חלקן קלות יותר וחלקן יותר מורכבות. הם עושים עבודה באמת יוצאת מן הכלל, ניצן רחובות, ניצן תל אביב, כפר סבא. התחלתי עם גאולה פרידמן שאני לא יודע אם היא נמצאת כאן מניצן חיפה ב-1983 עת הייתי מפקח ארצי על המעונות באגף השיקום ובהמשך כמנהל את תחום הטיפול החוץ ביתי. פיתחנו מספר גדול של מסגרות. בעצם ניצן מפעילה הוסטלים ומערכי דיור מוגן עבור מאות רבות של בוגרים צעירים שיש להם לקויות למידה ועושה עבודה מצוינת.

יש לנו מספר גדול של פרויקטים עם ניצן. יישר כוח לניצן.

שלום לכולם. קודם כל, אני מתנצלת שלא הגעתי עם פתיחת הדיון ואני בטוחה שהפסדתי דברים לא פחות מרשימים ומרגשים מאלה ששמעתי אחרי שהגעתי.

לא הרגשתי שאיחרת.

אבל אני כן. אני מנהלת אגף לקויות למידה והפרעות קשב במשרד החינוך. זאת ההופעה הראשונה שלי בתפקיד הזה בוועדת החינוך של הכנסת.

לאט לאט זה הופך להיות האגף הכי מבוקש במשרד.

חובטים בו בלי סוף. גם הרגשתי את זה היום, אבל בסדר.

לא, לא היו כאן חבטות.

יושב ראש הוועדה, זה האגף שהייתה לי הזכות לייסד ולהקים אותו.

נכון. אני בתפקידי חצי שנה. אני אתייחס לדברים שנאמרו ואני אנסה לעשות זאת בקצרה ובצורה אינטגרטיבית.

חבל לי שחברת הכנסת בן ארי כבר יצאה מכאן, אבל כן חשוב לי להגיד שמבחינת הסתכלות משרד החינוך מי שאובחן כתלמיד עם לקות למידה או הפרעת קשב, הוא בהחלט אוכלוסייה בסיכון מבחינתנו כי אנחנו לא רוצים לשמוע סיפורים כמו שהספקנו לשמוע היום על כך שאנשים שלא אותרו בזמן והיו בסכנת נשירה או בסכנה להגיע לכיוונים אחרים. זאת כן אוכלוסייה בסיכון ואנחנו רוצים לקחת עליה את האחריות המלאה.

מאז כניסתי לתפקיד אנחנו עסוקים בהסתכלות מחודשת. מלי ציינה כרגע שהיא הקימה את האגף לפני 15 שנים ואני חושבת שאחרי 15 שנים הגיע הזמן להסתכל מחדש על כל המצב של תלמידים עם לקות למידה במדינת ישראל, לראות מה משרד החינוך עשה ומה הוא לא עשה במהלך השנים האלה ומה הסיבות לכך. אנחנו ממש בשלב הזה בתהליך של גיבוש מדיניות לעשור הקרוב בהקשר של טיפול בתלמידים עם לקויות למידה על פני כל הרצף ולא רק בתיכון. אני יודעת שהרבה פעמים, במיוחד בשנים האחרונות, הטיפול הסתכם בעיקר במתן התאמות בדרכי היבחנות בעיקר לקראת בחינות הבגרות אבל אנחנו רוצים לראות מה עוד.

בהקשר הזה התחלנו איזשהו קשר עם אגודת ניצן. זה הזמן לברך אותך ואתכם באופן אישי ואת כל העוסקים במלאכה. אני חושבת שמה שהספקתי לשמוע היום, וזאת הייחודיות של ניצן, זה שזה לא מסתיים בגיל 18 עת מסיימים את כיתה י"ב אלא זה לאורך כל מעגלי החיים וזה מבורך ומרגש. כל הכבוד לכם. באמת מגיעות לכם מחיאות כפיים על זה.

מבחינתי המשימה שלי היא למנוע את הספליט הזה בין הטובים והרעים, או משרד החינוך, איך שזה נתפס, כמי שלא עושה את עבודתו נאמנה והעמותות או הגופים הפרטיים שכן עושים. אני מאוד שואפת לשיתוף פעולה ולעבודה אינטגרטיבית. אני חושבת שיש לכם אנשי מקצוע מיומנים, טובים ומוכשרים ואנחנו צריכים לחשוב – וכבר דיברנו על זה – איך אנחנו יכולות בהמשך להסתייע בכוח האדם המקצועי הזה כדי לעשות עוד הרבה יותר.

כמו השדרנים אנחנו נבקש שלאחר השידור תמשיכו את הקשר.

היינו בקשר גם לפני כן ואנחנו נמשיך אותו.

אם תצטרכו את עזרת ההפקה, אנחנו כאן.

דבר אחרון לגבי ההסברה להורים כי זה עלה כאן. אני מצרה על כל מי שלא יודע. גם למשרד יש הרבה מאוד תכניות וחומרים להסברה אבל זה אף פעם לא מספיק. מבחינתי, אני רושמת את זה לפניי.

זה עולה כחוט השני גם בדיונים אחרים שהמשרד מתקדם תוך כדי הליכה. כל נושא החינוך המיוחד, המשרד מתקדם תוך כדי הליכה בדברים שלא היו. לעתים קרובות ההורים לא יודעים את הזכויות שלהם, לעתים קרובות לא יודעים על האפשרויות האלה. הורה שנתקל עכשיו בגננת או במורה שאמרה שהילד או הילדה עם לקות למידה, הורים שלא נשענים על מערכת הרווחה ילכו לחפש כל מיני פתרונות בגלל היכולות והם חושבים שהם עושים הכי טוב. הם יכולים ללכת להוראה מתקנת, הוא יכול ללכת להידרותרפיה וכולי וההורים האלה נפלאים והשקיעו, אבל כשאין יד מכוונת לכל הטיפולים האלה, זה כלום. כשאני שאלתי איך מגיעים אליכם, אני לא אהיה מאושר אם אני אדע שמגיעים אליכם רק דרך הרווחה או רק דרך מנהלת בית ספר או יועצת ערנית ומכירה. צריך להיות איזה מנגנון בפס רחב. לזה התכוונתי.

מלי.

אני רוצה קודם כל להודות ליושב ראש הוועדה. בתפקיד הקודם שלי ביליתי בכנסת הרבה בכל מיני ועדות ואני חושבת שזאת חוויה מאוד מרגשת להרבה מאוד אנשים שבשבילם זאת הפעם הראשונה שהם חווים את ההגעה למשכן הזה של כנסת ישראל ולהיות בוועדה כזאת. אנחנו נבוא עכשיו לכל הוועדות.

ברוכה הבאה. אני המלצתי להפסיק לשדר את המליאה בערוץ 99 אלא רק את הוועדות. אלה הפנים האמיתיות של הכנסת.

אני חושבת שזה נכון.

אני רוצה קודם כל להודות ולהודות ליהודית מנהלת הוועדה שעזרה לנו בכל הדברים.

אני רוצה לומר לך היושב ראש ולכל הנמצאים כאן שעדיין במדינת ישראל אין חוק שמסדיר את זכויותיהם של לקויי הלמידה ויש הרבה ילדים, לצערנו הרבה מאוד ילדים, יותר מדי ילדים, שנופלים בין הכיסאות, שניצן לא מצליחה – זאת יריעה רחבה – להגיע לכל ילד וילדה כי במקומות שאנחנו מגיעים, אנחנו מצילים נפשות. הבאנו רק כמה דוגמאות אבל יש כאן עוד ילדים ועוד הורים שבזכות המפגש עם ניצן חוללנו את השינוי בחייהם ובחיי ילדיהם ואולי גם בדורות הבאים.

אני חושבת שהנושא הזה צריך לעלות על סדר היום כך שאף ילד לא יישאר מאחור בגלל שהוא לא יכול להיות מאובחן כי כשהוא לא מאובחן, המערכת גם לא נותנת לו שילוב, לא שעות שילוב ולא מסייעת לו. ההורים לא יודעים מה יש לו והוא חושב שמשהו לא בסדר אתו. אנחנו פגשנו חבר'ה בני 20,25 שלא ידעו שיש להם הפרעת קשב. הם כל הזמן לא הסתדרו בחיים אבל הם לא ידעו מה יש להם.

אנחנו מושיטים יד למשרד החינוך. אנחנו מוכנים להיכנס יחד עם משרד החינוך ולגייס גם תרומות. לפעמים אנחנו אומרים תפתחו לנו את הדלת. אנחנו ברמת גן רוצים להיכנס לבתי הספר –ונמצאת כאן גאולה יפה יושבת הראש האגדתית שלנו – כדי לעזור לילדים בסביבה.

לא מרשים להיכנס לבתי ספר. כל מה שצריך לבקש זה שמורה תגיע להורים ותנחה אותם.

אני מוכן להתמודד עם זה. תשלחו אלי פנייה.

שמשרד החינוך לא יוציא הוראות להפסיק את ההתאמות.

אני חושבת שיש לנו רוח חדשה. אני מאוד שמחתי לפגוש את דני ואני חושבת שגם האגף עובר כל מיני שינויים. דני לא עוסקת בהתאמות פרופר אלא יש לה מישהו אחר לזה. אני הייתי צריכה להתעסק בכל יחד עם נועה שיושבת כאן. התעסקנו בכל אבל היום יש אנשי הרבה מקצוע שעובדים בתוך האגף ואני מאוד מקווה.

משרד החינוך הולך להניח – כרגע זה עוד לא חוזר מנכ"ל – מסמך שיצא לכל בתי הספר שבעצם אומר שמי שצריך להפנות לאבחון, אלה מורים. המורים צריכים לעשות התערבויות ולהראות עד כמה הם עשו התערבות אישית, אם הילד התקדם או לא התקדם ורק אחר כך לשלוח לאבחון. המציאות הזאת גרמה לירידה של חמישים אחוזים מהאבחונים בארץ. אנחנו מאוד מודאגים כי למורים אין את הידע. אנחנו מוכנים להיכנס ללמד את המורים ולהראות איך אפשר לצמצם את מספר האבחונים אבל אי אפשר לקבל החלטות שהן החלטות פדגוגיות נכונות מבלי שנחשוב על הילדים האלה כי בשבילם אין את המחר.

אני מבקשת ממך יושב ראש הוועדה לשים את הנושא של לקויי למידה על סדר היום של הוועדה הזאת. הילדים האלה, שווה להשקיע בהם. כשמשקיעים בהם, הם מגיעים מאוד רחוק. הם אלה שישפרו את מספר הזכאים לבגרות, אם נצליח להגיע אליהם. יש כאן את העניין של הצלת נפשות ואנחנו כולנו כאן בעניין הזה.

אני רוצה להודות לך ואני רוצה להודות לעפרה אלול, יושבת ראש האגודה, שהיא הרוח והנשמה וכל מה שאנחנו עושים, עושים בהשראה שלה, עם התמיכה שלה ועם העידוד שלה כי אחרת אנחנו לא יכולים לעשות את כל הדברים האלה, בלי כל האהבה הזאת.

אם אני יכולה לומר משפט כי בכל זאת נאמרו דברים שאני חייבת להתייחס כמשרד.

לא. אני אומר דברים בסיכום שיכלול הכול.

תודה רבה למשפחת ניצן, לעפרה, למלי, לכל המתנדבות והמתנדבים. משפחת ניצן, אני אומר לכם שמול המעשים שזכינו לשמוע, לראות ולחוות היום המלים – למרות שיצאו מלב נרגש – קרות לעומת החום של המעשים.

הוועדה מוקירה את פעילות אגודת ניצן, מודה על עבודתה הברוכה וכן של כל המתנדבים והמתנדבות.

הוועדה מציינת שלכל תלמיד ותלמידה במדינת ישראל יש פוטנציאל ויש לספק להם את ההזדמנות לממש אותו. במיוחד יש לאפשר זאת לתלמידים בעלי לקויות למידה. המערכת, שהיא המדינה, צריכה לתת לכל התלמידים נקודת זינוק שווה ללא קשר מאין בה ואיך בא. הכי חשוב שנעזור לו כדי שהוא ידע לאן הוא הולך.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון את התמיכה באגודת ניצן והדומות לה, כולל גם במבחני התמיכה של המשרד.

הנושאים שעלו כאן יידונו בהמשך הדיונים בפלטפורמה שאמרתי. ברצף הדיונים שיהיה בנושא החינוך המיוחד, נושא לקויות הלמידה יקבל פרק נפרד בעזרת השם.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.