הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 23

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, ה' באב התשע"ה (21 ביולי 2015), שעה 10:55

סגירת אולפן ייחודי לתלמידים עולים בירושלים

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מיכאל אורן

סופה לנדבר

טלי פלוסקוב

יואל רזבוזוב

רויטל דותן - ממונה על ארגון לימודים באגף קליטת תלמיד, משרד החינוך

שושי רבינוביץ - מדריכה, מרכזת ממ"ד מחוז ירושלים, משרד החינוך

שפרה קירשנבאום - מנהלת מחוז ירושלים והדרום, משרד העלייה והקליטה

ד"ר שרי פייר - מנהלת תחום לחינוך, משרד העלייה והקליטה

חנה דשבסקי - מנהלת מחלקת פניות ציבור, המועצה לשלום הילד

פיני גלינקביץ - מנהל רשות הקליטה, עיריית ירושלים

ליזה כהן - רכזת עלייה מצרפת, עיריית ירושלים

עמנואל זילברמן - סגן מנהל חינוך על יסודי, עיריית ירושלים

אירנה קופרמן - קבס"ית תלמידים עולים, מנח"י, עיריית ירושלים

רבקה רוטמן - מורה לעברית באולפן עולים

אביבה לוי - מורה לעברית באולפן

אסתר בלום - מנהלת פרויקטים ותכניות, מועצת ארגוני עולים

מרק שטיינגאוז - עולה, מועצת ארגוני עולים

ד"ר אלי זרחין - אגודה ישראלית למען ילדים עולים

הדסה ברודי - מורה לעברית באולפן, ארגון המורים

יעל שלום - מנהלת אולפן לתלמידים עולים בירושלים

ליובוב מוסקו - יועצת, אולפן לתלמידים עולים

ג'סי ארבל - מנהלת שירותי קליטה, התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל

שילה באומן - יועצת, התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל

דניס נבט - הורה

שלמה צאיג - הורה

ציון דדוביץ - הורה

שרון סופר - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

דנה גורדון שושני

אהובה שרון, חבר המתרגמים

סגירת אולפן ייחודי לתלמידים עולים בירושלים

בוקר טוב לכל המשתתפים בישיבה. התכנסנו לישיבה היום בנושא סגירת אולפן ייחודי לתלמידים עולים בירושלים. הובא לידיעתי, וגם לידיעת חבריי בוועדה, כי האולפן לתלמידים עולים שהופעל בשנה האחרונה על ידי מנח"י, במימון עיריית ירושלים, עומד להיסגר בהנחיית משרד החינוך. כתוצאה מכך אנחנו רצינו לקיים את הדיון בנושא הזה, כדי להבין למה ומה אפשר לעשות כדי לעזור לאותו אולפן.

זה נראה לי לא נכון שמשרד החינוך אינו מממן אולפן ללימוד עברית לעולים חדשים בשיתוף משרד העלייה והקליטה. ברור לחלוטין שסגירת האולפן הזה מהווה פגיעה בתלמידים העולים שכן חמש שעות הוראת עברית שיינתנו להם בבית הספר, לא שוות למה שהיו מקבלים באולפן בירושלים במשך שלושים שעות על ידי המורים המומחים להוראת השפה העברית כשפה שנייה. לאור הצלחת הוראת השפה העברית לתלמידים עולים במסגרת אולפן זה, חשוב לפעול למניעת סגירת האולפן. אין לי ספק שהוראת העברית בבתי הספר תעניק לתלמידים העולים פחות שעות עברית ותהיה הרבה פחות אפקטיבית. זה צעד שנצטער עליו ולכן כדאי למנוע אותו.

כמובן נשמע את הדברים ואחר כך נסכם את הדיון. נשמע את כל הצדדים, גם את הורי התלמידים העולים, את נציגי ארגוני העולים, את נציגי עיריית ירושלים, את נציגי משרד החינוך, את נציגי משרד הקליטה ונציגי מנח"י. נשמע ולאחר מכן נסכם את הדיון בקריאה לפי המצב אותו נבין. כל אולפן הוא מאוד חשוב לנו ואני חושב שזה יהיה הסיכום שלנו אותו נסכם בסוף הדיון ונאמר למשרד הרלוונטי היכן אנחנו יכולים להשפיע כדי להמשיך את קיומו של האולפן.

אם יש כבר סיכום, למה אנחנו דנים?

אמרתי שאנחנו נסכם. לא אמרתי סיכום. נסכם אחרי הדיון ואז נדע בדיוק מי המשרד הרלוונטי אליו אנחנו צריכים לפנות.

נמצאת אתנו חברת הכנסת טלי פלוסקוב אבל יצטרפו אלינו עוד חברי כנסת שבינתיים הולכים מוועדה לוועדה.

אני רוצה קודם כל לשמוע את מנהלת האולפן, גברת יעל שלום.

שלום. בוקר טוב. אני מנהלת את האולפן לתלמידים עולים של עיריית ירושלים מזה 17 שנים ושנים קודם גם הייתי מורה בבית הספר. האולפן, כמו שכבודו אמר, קיים מזה 42 שנים, משנת 1973, וקלט את העליות הגדולות, החל מהעליות של שנות ה-70 מרוסיה, אחר כך עליות נוספות, העלייה של התלמידים מאתיופיה והיום את היום התלמידים מצרפת ומצפון אמריקה. היה הסכם רב שנים בין עיריית ירושלים לבין משרד החינוך שהאולפן הייחודי הזה יעמוד כבית ספר בפני עצמו ובאמת משרד החינוך מימן אותו במשך יותר ארבעים שנים.

אלא שלפני שנתיים משרד החינוך החליט על מדיניות חדשה לפיה – המדיניות של משרד החינוך שאנחנו חושבים שהיא בעצם מהווה שינוי לא מקצועי בעניין של קליטת העולה – הילד צריך להיכנס ישירות לבית הספר, להיקלט שם ושם הוא יקבל מספר שעות לצורך הקליטה שלו ולצורך לימוד העברית. אז עיריית ירושלים, לפני שנה, החליטה - היא עדיין הכירה בחשיבות האולפן – שבכל זאת, למרות המדיניות של משרד החינוך ולמרות הנתק הזה כאשר משרד החינוך כבר לא מימן יותר את האולפן – מכיוון שהיא הכירה בחשיבות של האולפן ובמפעל באמת הכול כך חיוני הזה, היא החליטה לממן את האולפן בעצמה.

השנה, לפי מה שאנחנו יודעים ממנח"י, יש לחצים מטעם משרד החינוך להחיל את המדיניות הזאת על האולפן של מנח"י, למרות שהוא אולפן עצמאי ולמרות שהוא ממומן על ידי העירייה, ובעצם לפזר אותו מה שאומר לסגור אותו ולשלוח את הילדים לבתי ספר קולטים, שם לכאורה הילדים יקבלו יותר עברית – ואנחנו חושבים שזה מאוד לא נכון ותכף אני אומר למה – ובעצם בצורה כזאת הם חושבים שהקליטה של הילד תהיה יותר טובה.

אנחנו לא חושבים כך. אנחנו חושבים שהמעבר דרך האולפן הוא המעבר המוצלח יותר. זה בעצם צינור, זאת בעצם חממה שמאפשרת לילד העולה להיקלט תחילה במקום יותר משפחתי, במקום שמאפשר לו ללמוד את השפה העברית בצורה שיטתית ומובנית על ידי מורים מאוד מקצועיים. האולפן הזה שקיים 43 שנים כבר הוכיח את עצמו והילדים שסיימו את האולפן נקלטו מצוין בבתי הספר, לא היו מעברים נוספים מבית ספר לבית ספר מכיוון שכאשר הילד סיים אולפן, הוא קיבל מספיק כלים טובים כדי להיקלט בבתי הספר הקולטים הישראלים. אחוז הנשירה של תלמידים שסיימו אולפן שואף לאפס, כמעט ואין תלמידים נושרים. הם מצליחים בבתי הספר, עוברים בגרות, נקלטים בצבא, עוברים אחר כך באוניברסיטאות.

אנחנו שומרים על קשר עם תלמידים שלמדו אצלנו עוד לפני 25 שנים ויותר. אנחנו גם מכירים מקרים של תלמידים שנקלטו ישר בבית הספר מכל מיני סיבות כאלה ואחרות, שלא ידעו על קיומו של האולפן, ולאחר כשנה או מספר חודשים שראו שבעצם הילד מבזבז את זמנו בבית הספר, הגיעו אלינו לאולפן ואמרו שהילד לא עושה כלום בבית הספר וזה סתם בזבוז זמן. באו לאולפן, למדו, אחרי שכבר בזבזו זמן, והיום הם משולבים יפה בבית הספר.

צריך להבין שהילדים שמגיעים אלינו מקבלים גם תמיכה רגשית. ההורים מקבלים תמיכה. יש סדנאות גם להורים וגם לילדים. יש לנו יועצים ויש לנו פסיכולוגים. זה לא רק לימוד עברית, ואני חוזרת ואומרת שלימוד העברית כאן ניתן להם בצורה מאוד שיטתית ומובנית על ידי מורים מאוד מקצועיים שהם מנוסים בהוראת העברית. הילד, עם כל הבסיס הטוב הזה, יכול להמשיך אחר כך הלאה. הוא מקבל אצלנו 25 שעות שהיום ממומנות על ידי עיריית ירושלים פלוס שבע-שמונה שעות שממומנות על ידי משרד הקליטה. הוא לא לומד רק עברית אלא הוא לומד היסטוריה, גיאוגרפיה, תנ"ך, אזרחות, ספרות, מתמטיקה, אנגלית למי שלא דובר אנגלית. זאת אומרת, זה מערך שלם, תכנית שלמה שמכינה אותו לבית הספר. ברגע שיש לו את כל החבילה הזאת אתו ואחרי שהוא עבר את המסנן הזה, את החממה הזאת של האולפן עם כל העזרה הזאת גם להיקלט נכון בתרבות הישראלית הבית ספרית, אז הוא מוכן להמשיך הלאה. והוא לא עוזב את בית הספר ולא עושה מעברים מבית ספר כזה או אחר. אצלנו הוא מקבל את השעות האלה, כמו שאדוני אמר קודם, ואילו בבית הספר הוא מקבל – אם הוא נקלט ישירות לבית הספר – הרבה פחות שעות ואז זה לא על ידי מורים מקצועיים כפי שאנחנו יודעים. זה לא מספיק. זה פשוט לא מספיק.

ילד לא יכול לשבת בכיתת אם, ללמוד מספר שעות ומוציאים אותו מדי פעם לאיזו שעה או שתיים ללמוד כמה שעות עברית. זה לא עובד. מתוך ניסיון שלנו, של 42 שנים, זה פשוט לא עובד.

דבר נוסף שאנחנו יודעים מההורים זה שמשרד החינוך בעצם אומר להורים, ולפעמים גם למנהלים, שעדיף לא לשלוח את הילד לאולפן ואם הם ישלחו את הילד לאולפן, הוא גם לא יקבל את חמש השעות שמגיעות לו בבית הספר. אני אומרת, למה? אם העירייה מממנת 25 שעות לילד ומשרד הקליטה מממן עוד שבע שעות, יש לו 32 שעות ואז הוא ירוויח את השעות האלה ואחר כך ילך לבית הספר וייקלט בבית הספר. זה יכול להיות ביום שישי, זה יכול להיות על ידי מערכת כלשהי שנבנה לו והוא יקבל עוד חמש שעות. אי אפשר לבטל את הזכות הזאת של התלמיד העולה לקבל את חמש השעות האלה בגלל שהוא הולך לאולפן.

לדעתנו השיטה הנכונה היא לעבור דרך האולפן עם כל היתרונות שבאולפן ובצורה כזאת לדעתנו זה נכון לגבי כל התלמידים. דרך אגב, זה מודל שקיים רק בירושלים. משרד החינוך אומר, בואו נשווה את ירושלים לשאר הערים. למה? בוא נשווה את שאר הערים לירושלים. כאן יש מודל שעובד 42 שנים ומצליח.

אני רוצה לשאול אותך שאלה. אם 25 שעות מומנו על ידי עיריית ירושלים ושבע שעות מומנו על ידי משרד הקליטה, איפה תפקידו של משרד החינוך?

לצערנו משנה שעברה משרד החינוך בעצם הפסיק את ההתקשרות שלו והפסיק את התקציב שהוא נתן לאולפן שלנו במשך שנים.

אם הוא הפסיק, על סמך מה הם דורשים עכשיו לסגור את האולפן?

אני לא יודעת. זאת שאלה שצריך לשאול את משרד החינוך.

זה היה במסגרת תמיכות? איך משרד החינוך היה מעביר כסף?

דרך העירייה.

באגף החינוך יש אגף לתלמידים עולים שמאיה שריר מנהלת אותו. כל תלמיד שנמצא שנה בארץ מקבל שעה שבועית בשבוע ובעלות של בית הספר, במקרה זה עיריית ירושלים מקבלת את השעה הזאת.

אני מבינה שרק עיריית ירושלים.

לא. כל בעלות. עיריית ערד מקבלת כסף עבור ילדים בבתי הספר שלה. זה אומר שאם באולפן היום לומדים שישים תלמידים, עיריית ירושלים מקבלת שישים שעות.

לא, סליחה, במקרה של עיריית ירושלים זה לא היה כך. היה הסכם משנת 1973 לפיו היה לאולפנים תקציב בנפרד. זה לא קשור.

זה בגדול.

זה משהו אחר. עיריית ירושלים בעצם הוסיפה מעצמה.

זה אולפן לעולים. אתה מדבר על בית הספר.

יש לנו בשנה לפחות בין 120 ל-150 תלמידים. יש דינמיקה. כל הזמן הילדים נכנסים ויוצאים כי אנחנו מקבלים לאורך כל השנה. בתחילת השנה זה רוב הילדים מגיעים אבל מגיעים במשך השנה. אנחנו פתוחים לכולם במשך כל השנה.

אני אשאל עוד שאלה. תכף גם נציגי עיריית ירושלים יענו לנו. רציתי להבין את הסמכות של משרד החינוך לדרוש לסגור את האולפן הזה בשעה שהוא לא מממן והוא לא צד לעניין. יכול להיות שעיריית ירושלים מממנת 25 שעות והשאלה היא האם התקציב מגיע ממשרד החינוך.

היום לא. עיריית ירושלים בשנה שעברה, כשהיא הבינה שמשרד החינוך לא עומד להמשיך ולתקצב אותנו על סמך ההסכם רב השנים כמו שהזכרתי קודם, אז ראש העיר – מכיוון שהוא הבין והכיר בחשיבות האולפן – אמר שמשרד החינוך לא רוצה לתקצב, אז העירייה תתקצב. זה קרה כי הם הכירו בחשיבות של האולפן. זה פשוט נכס שאי אפשר לבטל אותו. אנחנו מדברים גם על העיר ירושלים. העיר ירושלים זאת עיר הבירה שלנו. לעיר הזאת שואפים להגיע העולים החדשים. זאת לא עיר ככל הערים. אני מצטערת, עם כל הכבוד, ירושלים זאת ירושלים ועומדת להגיע לכאן עלייה מאוד גדולה. אני מאמינה שתכף יינתנו כאן הנתונים. דווקא עכשיו צריך את האולפן הזה.

נשמע את הצדדים. לפי מה שאת הסברת לנו, זה צריך להיות מודל ולשכפל אותו לכל הארץ.

ואני מוכנה לעזור בזה.

אני מחכה להגיע למסקנה כזאת כי אני רוצה לשמוע את הצדדים. נשמע עולה חדש שמשתתף באולפן הזה.

אני רוצה להודות לכבוד יושב ראש הוועדה על כך שהוועדה התכנסה. אני מאוד רוצה להודות לאסתר בלום שרתמה אותי למאבק הזה ויותר מכל, אני רוצה להודות לנציגי האולפן. אני נותן להם את הכבוד הראוי כיוון שבזכותם בצורה חד משמעית אני הצלחתי להשתלב בחברה הישראלית, במערכת החינוך הישראלית, במערכת ההשכלה הגבוהה ובעזרת הכלים שלהם אני הצלחתי להיות במקום בו אני נמצא היום.

אני גדלתי בירושלים משנת 2001. עליתי ארצה יחד עם משפחתי ב-4 לאוקטובר וכעבור שבועיים הלכתי לאולפן. חשוב לציין שנכון להיום אני בוגר תואר בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ואני מסיים את השנה האחרונה שלי בגיאוגרפיה ובאינפורמטיקה. לא צריך לציין שכל הלימודים הם ברמה גבוהה מאוד בעברית. אני מנהל מערכת יחסים עם בת זוג ישראלית. 99 אחוזים מחבריי הם ישראלים. את כל ההישגים האדירים שהגעתי אליה, אני רוצה לזקוף האולפן הזה.

אני שמעתי טענה מטעם נציגי משרד החינוך לפיה למעשה האולפן מפריע להשתלבות בחברה הישראלית ולמעשה אפשר לשלב את העולים בתוך המערכת החינוכית. לדעתי זה רק מצביע על דבר מאוד פשוט והוא חוסר הבנה בסיסי במשמעות העלייה. העלייה הוא אחד הדברים הטראומתיים שילד יכול לעבוד ואני אומר לכם את זה לא כאיזשהו נציג של גוף מסוים ולא כמישהו שמוסמך לדבר על הנושאים האלה, אבל עברתי את החוויה הזאת. כאשר הגעתי לכאן, יותר מהכול מה שפחדתי ממנו היה שאני לא אצליח לתקשר עם האנשים.

אחרי שעזבתי חלק מהמשפחה שלי ועזבתי את החברים שלי, כל מה שרציתי זה שיהיו לי חברים חדשים וידעתי בצורה חד משמעית שהדבר היחידי שייתן לי את האופציה הזאת זאת השפה. זה המפתח היחידי להצלחה של אותם ילדים עולים חדשים. זה שהם לומדים מתמטיקה או לא, זה בכלל לא משנה אבל יותר מכל, באולפן נותנים את כל הדברים האלה.

הדבר החשוב ביותר זאת השפה. ברגע אנחנו מבטלים את ממד השפה, למעשה יש כאן תהליך של הדרה של אוכלוסייה שלמה ואני אומר לכם את זה בצורה חד משמעית כי אני למדתי גם עם תלמידים בבית הספר שלא עברו את האולפן, שקיבלו תמיכה כזו או אחרת והם לא הצליחו. למעשה ברגע שאנחנו מבטלים את האולפן הזה, אנחנו יוצרים רצף של חוסר הצלחה ואנחנו יוצרים תקרת זכוכית לכל אותם התלמידים שמגיעים. כל עוד אנחנו קולטים בעיר ירושלים עולים חדשים, לדעתי, אני כאזרח, כחלק מהחברה של ירושלים, של מדינת ישראל, אנחנו מחויבים לעשות הכול כדי שהאולפן הזה יתקיים.

הטיעון שעולים חדשים ישתלבו ישירות בתוך החינוך, הוא לא נכון. זאת פגיעה חד משמעית. עד עכשיו דיברנו במושגים נורא רציונאליים. ברמה הרגשית, גבירותי ורבותי אני חייב להגיד לכם שהילדים הם לא עוברים את כל הדברים שאנחנו חושבים עליהם. הם לא חושבים על שום דבר. הדבר היחידי שמעניין אותם זאת תקשורת ותקשורת בין אישית היא המפתח לכל. מערכת חברתית היא זו שמקדמת.

הסיבה היחידה שאני נמצא כאן היא כי אסתר במקרה מכירה את אבא שלי והוא אמר לי אני תלמיד באולפן וזו הדרך היחידה. אני בטוח שכולכם מכירים את העובדה הפשוטה הזאת, חברים. מערכת חברתית. שפה היא הכלי היחידי החשוב ביותר וחשוב יותר מכל. האולפן נתן לי את ההזדמנות לטעום מהתרבות הישראלית.

אני רוצה להגיד שאין דבר כזה עלייה לא טובה. יש דבר כזה שהוא קליטה לא טובה. סגירת אולפן הוא הצעד הטראומתי ביותר שאפשר לעשות בקליטת העלייה. תודה רבה.

תודה רבה. ממש מרתק לשמוע אותך אבל הזמן מוגבל וצריך לאפשר לכולם להתייחס. תודה רבה ששיתפת אותנו.

שלמה צאיג, הורה לתלמיד באולפן.

אנחנו הגענו מארצות הברית. אני חייתי בארצות הברית במשך 26 שנים והילדים שלי נולדו שם. גם אשתי עולה חדשה. כשהגענו לארץ חשבנו איפה כדאי שיהיה להם המקום בו יסתדרו טוב באנגלית ובחרנו את זיכרון יעקב. הגענו עם המון תקוות והרבה כיף שמגיעים לארץ אבל נפלנו ממש קשה. הילדים נכנסו לבית ספר ואמרו לנו שנכון, מגיעות להם שעות עולים אבל אין להם מורים מיוחדים ולכן שעות חברה, אלה שעות העולים שלהם. הילדים לא הבינו עברית בכלל. הם היו ממש מסכנים. נכנסו לשעות של בית הספר ואמרו להם שיביאו מהספרייה של זיכרון ספרים באנגלית ותקראו באנגלית בזמן שהמורה מדבר בעברית. הם לא קלטו שום דבר. התייאשנו. עוד משפחה שהגיעה יחד אתנו מארצות הברית, גם היא התייאשה לגמרי וחזרה לארצות הברית.

אנחנו במקרה שמענו על האולפן של יעל שלום והחלטנו לעשות מעבר כדי להישאר בארץ ולצורך כך לעבור לירושלים. הגענו וזה היה ממש חלום. התקבלנו בזרועות חמות והילדים סוף סוף התחילו להבין עברית וגם בגלל שכולם היו עולים חדשים, הם לא היו שונים מכולם. הילדים שלי לא דיברו עם אף אחד בזיכרון. אני חושב שאולפן כמו של יעל שלום צריך להיות בכל מקום.

הוא לא שלי.

אולפן כזה צריך להיות בכל מקום או לפחות בכמה אזורים כמו בצפון ובדרום. אנחנו עברנו לירושלים במיוחד לשם כך ועכשיו נשארנו בה. הילדים שלי השתלבו בירושלים בבתי ספר איכותיים. הם לומדים עכשיו בבתי ספר איכותיים בזכות הבסיס שקיבלו באולפן שיעל מנהלת. זה נתן לנו את האנרגיה להישאר בארץ ולא חזרנו לארצות הברית כמו המשפחה עליה דיברתי.

גם אני נקלטתי בירושלים. כירושלמי אני גאה לשמוע את הדברים האלה שלך.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת סופה לנדבר, שרת הקליטה לשעבר.

אנחנו נשמע עכשיו עוד הורה, ציון דדוביץ.

שלום. הדברים האלה מאוד מרגשים. אני תושב חוזר. חזרתי לכאן אחרי עשר שנים עם שלושה ילדים בגילאי 18, 11 ו-10. למעשה הילדים שלי היו אבודים. הלכנו לבתי ספר ואף אחד לא היה מוכן לקלוט אותם. הם לא דיברו את השפה למרות שהייתה להם קצת הכרות עם בתי ספר יהודיים בחוץ לארץ. הבן האמצעי הוא ילד עם נכות של אפילפסיה. סוף סוף אחרי שבתי ספר אמרו שהם לא יכולים לקבל אותם, הגעתי לאולפן. למחרת קיבלו את הילדים והילדים הפכו מסגירות לפתיחות.

פתאום לומדים שפה חדשה, מדברים אתי בעברית, הילדה שלי כותבת בעברית אחרי חודשיים והיא כותבת יותר טוב ממני אחרי ארבעים שנים. המורים, העוזרים, החיילות מלווים את הבן שלי לכל מקום כי הרי הוא לא יכול להיות לבד. שיעורי עזר, שיעורי אחד על אחד. אני פוגש אותם ואלה ילדים אחרים. אלה פשוט ילדים אחרים. הם למדו שפה חדשה, שמחים, משחקים. הם נכנסו בצורה של אינקובטור ואני מכיר את זה כי הילדה הקטנה שלי נולדה מוקדם. בלי האולפן הזה הילדים שלי לא יכלו להגיע להישגים אליהם הגיעו, לא הייתה להם את שמחת החיים שיש להם עתה. מבחינה פסיכולוגית, אוי ואבוי אם היו נקלטים בצורה אחרת.

אני יודע שהאולפן הזה הציל את הנפש ובעצם הציל את הילדים האלה. אין מה להגיד, הצוות שעובד אתי ואנחנו מדברים ומדברים עם הילדים כחד הורי, כמישהו שחזר לארץ, האולפן הזה הציל את המשפחה שלי.

תודה רבה. מאוד מרגש.

אחרי כמה שנים חזרת?

אחרי עשר שנים.

איפה היית?

בניו יורק ובלאס וגאס.

נשמע עוד הורה. דניס נבט.

שלום. אני תושב חוזר. חזרנו לפני שנתיים. החלטנו לפני שנתיים לשים את הילדים שלנו באולפן ואני חושב שבמבט לאחור זה היה הדבר הנכון ביותר שעשינו ואני אפרט למה. קודם כל, האולפן בבית הספר נתן לילדים את הבסיס של העברית יחד עם הלמידה של מתמטיקה כל המקצועות והשיעורים הרלוונטיים. זאת אומרת, זאת למידה תוך כדי למידה, גם עברית וגם בית ספר. זה לא איזה אולפן כמו שמבוגרים עוברים.

דבר שני, מעבר ללימוד של השיעורים האחרים, הילדים למדו כל מה שקשור לארץ ישראל וזה מאוד מאוד חשוב. זאת אומרת, למידה להיות ישראלי בחברה ישראלית. זה לא להיות מנותק כך שפתאום מגיע חג הסוכות וכאר הילדים בבתי הספר היו עושים דברים, הם לא מכירים את זה. באולפן למדו מה זה סוכות ואיך חוגגים את החג בארץ ישראל ואיך חוגגים את כל החגים האחרים. מה זה יום העצמאות, מה זה יום השואה, דברים שהם לא מובנים מאליהם כשמגיעים מחוץ לארץ. אני זוכר שהבן שלי הקטן עשה עבודה ודיבר מול כל הילדים באולפן על חנה סנש. זה דבר שלא היה קורה אם הוא היה בבית הספר כי בחיים הוא לא היה לוקח את זכות הדיבור. הוא הציג את זה בפני כולם. רק באולפן הוא התחיל ללמוד את הדברים האלה. אני חושב שבבית הספר הוא לא היה מגיע לזה כי הוא לא היה מדבר בפתיחות כזאת. הוא היה מאוד גאה לעשות את זה.

אני קצת מתרגש כי המשימה היא להציל משהו שהוא מאוד חיוני. קצת קשה לי לבטא את עצמי.

מעבר למסגרת של האולפן, הייתה אוזן קשבת ויעל מכירה ולפחות הכירה את כל הילדים שלנו אחד לאחד. זאת אומרת, זה לא היה אחד הילדים בתוך האולפן אלא לכל אחד היה את היחס האישי וזה דבר מאוד חשוב. כמו שמרק אמר, אנחנו כולנו כבר מזמן לא ילדים אבל אני חושב שזאת תרומה מאוד מאוד גדולה לעבור ממדינה למדינה. אני זוכר את הבן שלי הגדול שהגיע בגיל 15 והוא לא רצה לעשות את העלייה. הוא לא רצה לבוא אתנו ואחרי חודש וחצי של אולפן, הוא אמר לי משפט שמאוד ריגש אותי. הוא אמר לי: אני לא רוצה לחזור לצרפת. הייתה לו חברה, הוא הבין שהוא לא הולך לאיבוד, הוא מצא חברים חדשים והוא הצליח להתאקלם. הוא הבין שהוא לא הולך לאיבוד.

הוא הבין שהוא לא הולך לאיבוד בכל מה שהוא השקיע בלימודים שלו כאשר פתאום הוא מגיע למקום שהוא לא יודע לדבר, לא יודע לתקשר ולא יודע להתחבר עם אנשים אחרים אבל פתאום הוא ראה שהוא כן יכול לדבר והוא כן יכול לתקשר ולקבל ציונים טובים, אפילו שהוא לא יודע לדבר עברית.

חוץ מלמידת הלשון, יש גם למידת ארץ ישראל ולמידה להיות ישראלי בחברה ישראלית. זה מאוד מאוד חשוב שבבית הספר לא מקבלים אותו או שמקבלים אותו אבל בדרך שהיא לא דרך מובנית ומבוססת כמו שצריך. תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו נשמע עכשיו את מנח"י.

מי סוגר את האולפן?

עיריית ירושלים.

איפה הנציג של עיריית ירושלים?

הוא כאן. נגיע אליו בהמשך.

אדוני היושב ראש, זה אחד הפרויקטים הטובים ביותר שקיים באולפנים לתלמידים. אני כשרת הקליטה לשעבר אומרת לך , אחרי הסיפורים המרגשים ששמענו, שאני עמדתי להמליץ לעיריות לפתוח אותם אולפנים בכל עיר ועיר. לרכז בהם את הילדים , לתת להם מקסימום, לתת להם שיעורים נוספים. זה פשוט פרויקט לדוגמה ואסור שיקרה כאן משהו שיגרום לסגירת המקום. פשוט אסור.

במקום שיפתחו עוד כאלה, סוגרים את האחד שקיים.

לפני שנגיע למשרדים - גם לעיריית ירושלים, גם למשרד החינוך וגם למשרד הקליטה – אני רוצה לשמוע את מנח"י. עמנואל זילברמן.

מנח"י זה מינהל חינוך ירושלים. דבר ראשון, אנחנו באמת מסכימים לכל מה שנאמר כאן וזה שהצוות המקצועי של האולפן עושה עבודה מאוד טובה. המורות, יעל, כל הצוות עושה שם עבודה מאוד טובה מבחינת קליטת התלמידים ומבחינת הוראת העברית, כל הסיוע שהם נותנים גם למשפחות וגם לתלמידים.

אבל אנחנו לא פועלים בחלל ריק. אנחנו פועלים מטעם מינהל חינוך יותר גדול מאתנו וזה משרד החינוך. משרד החינוך בא ואמר שאנחנו באים בתפיסה שהקליטה צריכה להיות קליטה ישירה. דבר ראשון, אין דבר כזה שילד יסתובב.

עכשיו הם מומחים לקליטה ישירה?

במשרד החינוך יש אגף לקליטה.

אני מבינה שהם החליטו כבר לפני שנה.

לפני שנתיים.

כבר לפני שנתיים משרד החינוך יצא מזה.

נשמע את עיריית ירושלים ולאחר מכן נשמע גם את משרד החינוך.

בעצם המודל שאנחנו מציעים מנסה ליצור גשר ולחבר בין מה שקיים היום לבין מה שמשרד החינוך מנחה וממליץ כי גם במשרד החינוך, למרות כל מה ששמענו כאן, אני מניח שאם משרד החינוך היה מביא הורים ותלמידים, יכלו לומר גם הם דוגמאות לקליטה מעולה גם בדרכים אחרות ואנחנו יודעים את זה כולנו כי עברנו דבר או שניים.

לכן מה שאנחנו חושבים זה שבשנה הבאה, כשנה של ניסוי, אנחנו רוצים להקים בתי ספר קולטים שיקלטו את התלמידים באופן ישיר כאשר המורות שפועלות באולפן ימשיכו ללמד בתוך בתי הספר הקולטים. יש לנו התלבטות מאוד גדולה לגבי בתי הספר הקולטים משום שהנתונים שקיבלנו - או שלא קיבלנו ליתר דיוק - גם מהאולפן וגם ממקומות אחרים הם מאוד חלקיים ולכן אנחנו נמצאים במשאים ומתנים.

מה חלקי? מה בדיוק לא קיבלתם?

אני אתן לך דוגמה. למשל, אנחנו בדקנו את רשימות המנב"ס, רשימות של משרד החינוך. רשימות המנב"ס ממשרד החינוך, המספר ברשימת התלמידים שעלו לארץ במהלך 2014 ועד פברואר 2015 בחטיבה העליונה, שזה המנדט של האולפן, עומד על 48 תלמידים בלבד. הרשימות של האולפן הן גדולות יותר. כלומר, יש תלמידים שלמעשה היו בעיר, לא נקלטו בשום בית ספר, למדו באולפן ואחרי כן לא נקלטו בבתי ספר אחרים והמשיכו להסתובב כשלא ברור לנו למה אבל העובדה היא שהם לא מופיעים במנב"ס מעידה על כך שהם לא נמצאים בשום בית ספר. הם לא נקלטו בשום בית ספר. כמובן שהם היו צריכים להיות רשומים בבית ספר מהיום הראשון שהם הגיעו לארץ, אבל בוודאי אחרי שהם סיימו את האולפן. יש פער מאוד גדול בין הרשימות שאנחנו מקבלים מהאולפן לבין רשימות בתי הספר.

זאת אחריות של האולפן לרשום אותם לבתי הספר?

לא.

זאת האחריות של עיריית ירושלים, של מחלקת החינוך, לרשום את הילדים לבית הספר. ההפסד הוא לא הפסד של תלמידים ולא של האולפן. זאת האחריות של מחלקת החינוך של עיריית ירושלים.

מה שעות הפעילות של האולפן.

מ-8:15 בבוקר עד 2:30.

אלה שעות בית ספר רגיל.

אני רוצה לומר משהו ברמה העקרונית. אנחנו מאמינים שהאיגום הזה של תקציב עיריית ירושלים שימשיך ויינתן לבתי הספר קולטי העלייה, כלומר, כל בית ספר יקבל עשרים עד 25 שעות מתוך סל שעות האולפן. בנוסף, כל בית ספר כזה יקבל את שעות העולים שלו שזה עוד כעשרים שעות ושעות נוספות ותמיכות נוספות שאנחנו דואגים להן כמו למשל בנות שרות לאומי עולות שאנחנו רוצים שיהיו בתוך בתי הספר. ניתן לכל תלמיד סל מאוד משמעותי בכל בית ספר.

תגיד לי בבקשה מה הסיבה לסגירת האולפן הזה. למה אתם צריכים לסגור אותו?

אני אסביר שוב. אנחנו נמצאים בתקשורת גם עם האולפן וגם עם משרד החינוך. משרד החינוך, מאיה והצוות שלה, יש להם לא מעט ניסיון והם באים ואומרים - - -

איזה ניסיון?

אני אגיד לך מהו במשפט אחד. אתם רוצים להפוך משהו מצוין למשהו בינוני. במקום לשאוף למצוינות, אנחנו חוזרים למקום אחר כמו שזה בכל מקום.

עוד שאלה. אולי תבהיר את הנקודה. אם התלמידים האלה לומדים באולפן מ-8 עד 2 אחר הצהרים, העניין של ההתנגשות בעניין בית הספר, רישום לבית הספר, איפה המקום?

זה במקום?

איך עובד העניין הזה?

עד היום משפחה שהגיעה למשל באוגוסט, חלק מהמשפחות הלכו לאולפן. אגב, כשלושים אחוזים לא הלכו לאולפן.

מי שהולך לאולפן, מה קורה לבית הספר שלו?

יוצא שהוא לא הולך לבית ספר.

מי שהלך לאולפן, בחלק מהמקרים הילדים שובצו במקביל בבית ספר. זה אומר שבפרק הזמן הזה הילד לא קיבל את שעות העולים שלו. בדרך כלל הוא לא קיבל לאורך כל השנה את שעות העולים.

הוא לא יכול להיות גם שם וגם פה. אם הם לומדים בבוקר, הוא לא יכול להיות שם.

עקרונית זה לא היה אמור להיות כך, אבל לא ניכנס לזה כרגע.

תיכנס. אנחנו לא מבינים למה אתם רוצים לסגור את הדבר הכי יפה שיש בירושלים. האולפן מהווה דוגמה לכל המדינה ואתם פתאום החלטתם לסגור אותו. למה אתם צריכים לסגור אותו? המקום הזה, למי אתם נותנים אותו?

לא. לאף אחד.

למי אתם מתכננים את המקום? לאיזו ישיבה אתם מתכננים את המקום?

לישיבה חרדית. לבית ספר חרדי.

לא. למה אתן סתם אומרות דברים? אתן יוצאות נגד המעסיק שלכן.

אתה מאיים עלינו.

לא. אני אומר שאתן אומרות דברים שהם לא מבוססים. אם את אומרת משהו, לפחות תבססי אותו.

בואו נעשה סדר. יש כמה שאלות שצריך לברר אותן. אני חושב שזה נוגע למשרד החינוך וממנו נוכל לקבל את התשובות בעניין זה. תסכם בבקשה וגם תענה לשאלה שהשרה לשעבר שאלה אותך והיא האם באמת המוטיבציה לסגירה בגלל איזושהי מצוקת מקום או תקציב או מתוך דאגה לטובת הילדים שמפספסים באותו זמן את מערכת החינוך הרגילה. את זה אני רוצה שתבהיר.

ועוד דבר. מי זה משרד החינוך? זאת מאיה שריר או מישהו אחר?

כן. מאיה שריר.

משרד החינוך כאן.

המשרד יתייחס.

אני אסכם. אין שום מוטיבציה ואני אומר את זה באופן שיהיה ברור לגמרי, לא כספית - כי אם הייתה מוטיבציה כספית לסגור את האולפן, היינו פשוט סוגרים את האולפן והיינו מפזרים את המורות – ולא מבנית. מדובר שם על מבנה שהוא מבנה עירוני ששייך לבית ספר אוולינה. בית הספר בהתרחבות אבל זה לא רלוונטי ולא היינו מוציאים את האולפן בגלל זה. לכן המוטיבציה היחידה היא - - -

לא בגלל זה.

לא בגלל זה.

סתם החלטתם.

לא.

באתם ביום אחד ואמרתם שביצת הזהב של ירושלים בעניין של לימוד שפה העברית, נשבור את הדבר ונקבל ביצה רגילה. כך החלטתם?

אנחנו מאמינים שהשירות שהתלמידים יקבלו בתוך בתי הספר קולטי העלייה, עם זה שהם יהפכו להיות בתי ספר שמומחים לקליטת עלייה, עם זה שתלמידים יקבלו שם גם את שעות האולפן וגם שעות עולים וגם תמיכות נוספות שהעירייה תיתן – זה ייתן מענה הוליסטי יותר ומלא יותר לתלמידים העולים.

לפני שאנחנו עוברים למשרד החינוך, יש לי עוד שאלה.

זאת רשלנות או רצון להרוס את הדבר הכי יפה שקיים בירושלים.

כמה זמן הילד לומד באולפן?

תלוי ברמת הלימודים. כשהוא מגיע, הוא עובר מבחן מיון מסוים. אנחנו בודקים את רמת הלימודים שלו. הוא יכול ללמוד בין שלושה חודשים לשנה. הוא לומד עד כמה שהוא צריך. אנחנו לא שולחים ילד בלי שהוא מוכן.

עוד שאלה. האם אתם יכולים להפוך וללמד את התכנית אחר הצהרים כדי לא לפגוע במערכת החינוך הרגילה?

כשלומדים שפה, צריך להיות מאוד מרוכז בלימוד השפה וזה מאוד אינטנסיבי. שעות הבוקר הן השעות הנכונות יותר ללימוד השפה, מה גם שאם הילד הולך לבית הספר ויושב בכיתה, הוא בעצם בזבז את היום והוא מסתכל על הקירות.

נכון מאוד.

צריך לנצל את הזמן הזה לשעות לימוד העברית. אפשר לעשות הפוך ואנחנו כן עושים. הילדים באים בבוקר לאולפן והרבה פעמים הם כן רשומים בבתי הספר. יש ילדים, רוב הילדים, כן רשומים בבתי הספר ואם לא, אז אחרי האולפן אנחנו שולחים אותם לעיריית ירושלים והעירייה באמת משבצת אותם. אז הם משתלבים בבתי הספר ויש בתי ספר שעובדים הרבה שעות או בימי שישי או שאנחנו לוקחים איזושהי תכנית לתלמיד באופן אינדיבידואלי ואם הוא מצליח כבר להשתלב בבית הספר, אנחנו עושים את זה.

את צודקת מאוד. הוא בא לבית ספר בלי שפה והוא יושב בשיעור כמו כלב ולא מבין שום דבר.

הבנתי. פיני, רשות הקליטה, עיריית ירושלים.

זאת גם עיריית ירושלים רק מההיבט הנוסף וחשוב להגיד שהעמדה שאני אציג היא חלק מהעמדה של עיריית ירושלים. אני לא אצא מול עיריית ירושלים אבל אני כן רוצה לייצג את הנושא של העולים החדשים, שזה המנדט.

משרד הקליטה השכיל לדעת ולהבין שהקליטה ברשויות היא חוד החנית וכל רשות עובדת אחרת ובכל רשות העולים הם אחרים וחלק מהרגישות התרבותית היא לתת את השירות הכי נכון לעיר עצמה לפי הצרכים שלה.

זאת מן הסתם האג'נדה של ראש העיר.

נכון. מה שנכון באשדוד או מה שנכון בנתניה, לא תמיד עובד ומתאים לירושלים מבחינת העולים, מבחינת הפיזור, מבחינת בתי הספר.

המודל שהיה הוא מודל שהתאים לירושלים.

כמה שנים קיים המודל הזה?

ארבעים שנים.

43.

43 שנים זה היה מודל מצוין ועכשיו פתאום החליטו בירושלים שהוא לא טוב? מעניין.

אני עובדת שם 32 שנים רצוף.

אני רוצה לחדד ולהגיד שכל מודל וכל דבר אפשר לשנות ואפשר להזיז. שום דבר לא קדוש, אבל כדי לעשות את השינוי, מבחינתי נכון לעשות אותו בכמה שלבים. קודם כל, שזה יהיה מלווה באיזושהי בדיקה. זאת אומרת, כשבאים ואומרים שהמודל הזה לא מתאים כי הנה, במשך שנתיים עשרים ילדים סיימו את האולפן ולא השתלבו או נשרו, אומרים שיש בעיה והוא לא מתאים.

ההצעה השנייה שצריכים לשמוע אותה היא החלופות. מה בדיוק החלופה הזאת ואיך היא עובדת. אני חושב שנכון יותר להבין את החלופה עמוק יותר, האם ניתן לעשות איזשהו מודל ביניים וגם אם עושים שינוי, לא עושים אותו בשחור לבן. זאת אומרת, קחו שנה, בואו נעשה איזשהו ניסוי ונראה אם זה עובד כי למעשה יש סיום של פעילות מסוימת ומעבר לפעילות אחרת באופן חד. זאת אומרת, בחודש ספטמבר הולך להתחיל מודל חדש והמודל הישן כבר לא עובד. יכול להיות שבואו ננסה לבדוק, בואו ננסה לראות - - -

למה? תסביר לי למה לעשות שינויים כשיש פרויקט מושלם.

אני זוכרת את הסיפור הזה כבר לפני שנתיים כאשר הייתי שרת העלייה והקליטה ולא הסכמתי לדבר הזה. שלחתי לשם עובדים שלי כדי לבדוק ולברר והם באו עם עמדה האומרת שזה אחד האולפנים הכי טובים שקיים במדינת ישראל. הריכוז של הילדים בזמן שהם יושבים אחד מול כיתה שלמה כשהם לא יודעים את השפה העברית, כאן הם לא מבזבזים זמן אלא לומדים עברית. למה את הדבר היפה הזה אתם צריכים להרוס? אני רציתי להמליץ לראשי הערים האחרות ללמוד את הפרויקט הזה ולאמץ אותו בערים האחרות. פתאום אתם באתם ביום אחד בבוקר והחלטתם לסגור. תסבירו לנו למה אתם החלטתם לסגור את הפרויקט הזה.

יש מקום לשינוי כשמשהו לא מצליח אבל כאן יש לנו פרויקט כל כך מוצלח ואתם רוצים לנסות דרך אחרת. למה?

ממתי במדינת ישראל עושים ניסויים על ילדים חיים? מי נתן לכם זכות לעשות את הניסויים האלה על ילדים חיים?

לא נתתי את רשות הדיבור.

נאמר שמשרד החינוך דורש לסגור.

אנחנו רוצים לשמוע את העמדה של משרד החינוך.

לאור השאלות הרבות, אני חושב שנגיע לגורם המכריע בעניין וזה משרד החינוך. בואו נשמע אותו.

שמעתי בקשב רב את הדברים שנאמרו. אני ממונה על ארגון הלימודים, אגף קליטת תלמידים עולים במשרד החינוך.

אני רוצה להציג את התפיסה החינוכית פדגוגית של המשרד שלנו באגף. אנחנו מאמינים בקליטה ישירה של התלמידים העולים בתוך בתי הספר. בתוך בתי הספר הם מקבלים שעות. הם לומדים עברית כשפה שנייה על פי תכנית הלימודים.

עברית כשפה שנייה?

בוודאי. הם לומדים על פי תכנית הלימודים שלנו. הם מקבלים הוראה של מורים מקצועיים שמשתלמים אצלנו בתחום הזה. אני חושבת שאחד הדברים החשובים ביותר שקורים לתלמידים העולים שמשתלבים בתוך בתי הספר זה שהם לומדים את השפה העברית והם במקביל חשופים לכל ההתרחשויות שיש בבית הספר, אם זה בהפסקות ואם זה בפעילויות השונות ולשפה העברית השוטפת. זה אחד הדברים החשובים כי למידת שפה לא מתבצעת רק בשיעור עצמו שלומדים אלא כל השפה התקשורתית בעצם מתפתחת בפעילויות השוטפות שמתקיימות בתוך בתי הספר.

גברת, את עברת עלייה? יש לך ילדים שעברו עלייה? אני מתנצלת על שנכנסתי לדבריך, אבל אני אומרת לך שאני אימא לשני ילדים והגעתי לארץ ב-1991 הם היו בת שנתיים ובן שבע ואני יודעת מה הילדים שלי עברו כשהם הגיעו למדינה. בוודאי לא מדובר על הילדה שהייתה בת שנתיים, אבל אני זוכרת בדיוק מה היה עם הילד בן השבע. גם קרובי המשפחה שלי שהגיעו בגיל 10,11,12, שבעיני זה הגיל הכי בעייתי. את זורקת אותם מיד לאווירה כך שמיד יהיה להם חוסר ביטחון, מיד הם ירגישו לא חלק מהחברה, שמיד הם ירגישו מנותקים. תיאורטית את אומרת דברים נכונים אבל בפועל זה לא נכון. את צריכה לתת להם להיכנס לאט לאט לאווירה של המדינה הזאת.

שוב, אני לא עובדת במשרד החינוך אבל אני חוויתי את זה על בשרי וראיתי עוד הרבה משפחות כמוני ואולי צריך לשמוע גם כמה סיפורי הצלחה וכישלון כפי ששמענו כאן. לא יכול להיות שיש שיטה מסוימת שיכול להיות שמשרד החינוך לא מסכים אתה, אבל זאת שיטה עם תוצאות, זאת שיטה שיש לה הצלחות. אני אומרת שוב שחבל שלא הייתה לי האפשרות לעבור את זה בצורה כזאת כי אני חושב שאם הקליטה הייתה מדורגת ולא שזורקים לתוך המים ולך תטבע ולא חשוב כמה מים אתה תבלע בדרך, זה היה אחרת. זאת הטעות שלכם. תגיעו לאנשים ולא רק למאמרים ולעבודות תיאורטיות. אנשים. דוגמאות מהחיים. זה מה שצריך לקבוע את העמדה של משרד החינוך. מצטערת. אני מתנצלת, פשוט לא יכולתי להתאפק.

אני מבינה שאת מדברת מניסיון שלך.

מהלב.

ומהלב. אני מבינה את זה. אני יכולה להגיד שאנחנו רואים בראייה רחבה, בראייה ארצית ואנחנו כן מסתמכים גם על מחקרים אבל אנחנו בהחלט רואים ובודקים את מה שנעשה בשטח. אני באופן אישי ביקרתי באולפן וראיתי את הדברים.

אף פעם לא.

סליחה, אני הייתי אצלך.

איך אנחנו לא מכירים אותך?

אולי בגניבה.

אני הייתי יחד עם מאיה שריר ויחד עם שושי. אנחנו ביקרנו אצלך. אני לא אכנס לכל מה שראיתי אבל אני רוצה בבקשה להמשיך את הדברים שאני רוצה לומר. דיברתי על החשיבות הגדולה שיש לילדים בתקשורת השוטפת שמתקיימת שאנחנו יודעים שזה משפר את תפקודי השפה שלהם ויוצר את התשתית החברתית שלהם עם קבוצת השווים שלהם בתוך בית הספר וזה מאוד מאוד חשוב לקליטה שלהם.

אז הם באים בשעה 2:00. אתם אמרתם שהאולפן הזה לא מתאים ושלחתם את הילדים ללמוד את השפה העברית. אמרתם שהפרויקט לא טוב ולא מתאים. כן? אני שואלת.

תני לי בבקשה להשלים את הדברים ואני אשמח לענות לכולכם.

אני מדריכה אותך עם השאלה שלי. אני רוצה לשמוע. תאוריות כבר שמעתי בחיים. אני גם פרקטיקה עברתי בחיים. אני חושבת שחברת הכנסת אומרת דבר נכון. ילד יכול לאחר בחצי שנה למערכת החינוכית עד שהוא לומד באולפן את השפה העברית אבל הוא נכנס עם מפתח לחיים, הוא נכנס עם שפה. בלי זה הוא נכנס, יושב שעות, חוזר הביתה, בוכה, לא מבין שום דבר. כאן הוא נכנס לאווירה בה כולם שווים, כולם בלי שפה, כולם לומדים, כולם מתקדמים יחד ואחרי כן הוא יוצא עם השפה העברית כדי להתאים את עצמו לבית הספר. אתם צריכים לקבל את זה בחיבוק אבל אתם אומרים לא.

כנראה שעמדתנו לא תואמת את עמדת משרד החינוך.

ברשותכם, אני רוצה להעלות עוד נקודה שהיא חשובה מאוד. דובר כאן על משבר העלייה. ללא ספק תלמידים שמגיעים לארץ חווים משבר עלייה ברמה כזאת או אחרת. ברגע שהם נקלטים בבית הספר, הם עוברים את משבר העלייה וממשיכים בבית הספר.

זה לא נכון.

על איזה מחקר את מסתמכת?

אני מבקש. כשאתם דיברתם, כולם הקשיבו לכם. אני מבקש שזה יהיה הדדי ותקשיבו. אם יש לכם תגובות, נאפשר לכם להתייחס אחר כך, אבל תנו לה לסיים את דבריה בשקט ואל תפריעו.

הצטרף אלינו חבר הכנסת יואל רזבוזוב, לשעבר יושב ראש ועדת העלייה והקליטה.

אני רוצה לומר שהם עוברים את המשבר של העלייה וכשהם נמצאים בתוך בית הספר, הם לא נדרשים לעבור שום משבר התאקלמות. ילדים שיוצאים מהאולפן שהיה בירושלים נדרשים באמצע שנה – לפעמים אחרי שלושת רבעי שנה אבל במהלך השנה – לעבור עוד פעם מסגרת, עוד פעם להתאקלם בבית ספר, לחברת הילדים, לנהלים ולדרישות הבית ספריות וזה לא דבר קל. ילד שנכנס לבית הספר מסתגל ומשתלב לאט לאט באותו מוסד ואנחנו מוצאים שזה הרבה פעמים נכון יותר.

אני רוצה לומר עוד דבר. מבחינתנו תלמיד עולה שמגיע לבית הספר הוא באחריות מנהל בית הספר. מנהל בית הספר בעצם מלווה את תהליך הקליטה שלו. ילדי היסודי שהיו בבית הספר בימים ב' עד ה', למעשה היו אמורים להיות יומיים בשבוע בבית ספר ברשות. הרבה פעמים זה יצר בעיה כשמנהל בית הספר לא היה יכול לקחת אחריות מלאה על הילד והאולפן בוודאי לא יכול לקחת אחריות על מה שקורה בבית הספר. אנחנו כן רוצים שתהיה דמות חינוכית שתלווה אותו במהלך כל שעות הלימודים בתוך בית הספר.

אני לא מאמינה למה שאנחנו שומעים כאן. אני פשוט לא מאמינה.

אני רוצה לומר שהתלמידים העולים לומדים את השעות.

כמה שנים את עובדת במשרד החינוך?

הרבה מאוד שנים במשרד החינוך. אני מורה, אני הייתי רכזת שכבה, הייתי בהרבה מאוד תפקידים.

מה סיימת ללמוד?

סיימתי תואר שני באוניברסיטה העברית במינהל ומדיניות בחינוך.

את טוענת שבעצם צריכים להעביר את הילדים לבית ספר במקום לאולפן מרוכז ולעשות זאת מיד בלי שפה ובלי שום דבר ולזרוק אותם לשם כאילו הוא באי בודד.

בבית הספר הם לומדים בצורה אולפנית. הם בהחלט לומדים את השפה. הם לא נזרקים לשם.

מה הסיבה? למה זה מפריע? הסיבה היא שאתם חושבים שזה יותר טוב?

מניתי הרבה סיבות ולא סיבה אחת. זאת תפיסה חינוכית שאנחנו מאמינים בה. אני אומרת שוב, הילד לומד במסגרת אולפנית בתוך בית הספר. בנוסף, הוא משתלב במקצועות הלימוד – בחינוך גופני, באומנות, במתמטיקה הרבה פעמים הוא משתלב יחד עם הכיתה, באנגלית כשהוא דובר שפה אחרת – כך שיש לו הרבה מקומות בתוך בית הספר שהוא יחד עם קבוצת השווים ואני מתכוונת לקבוצת התלמידים שלומדים יחד אתו בכיתה, בשכבה.

עוד דבר שאני יכולה לומר הוא שהאולפן גם יצר הרבה פעמים בעיה גיאוגרפית מכיוון שהוא נמצא במקום אחד, בעיר ירושלים שגיאוגרפית היא רחבה וגדולה, כאשר לחלק מההורים היה קשה מאוד להגיע לאולפן בירושלים.

תודה. בשמחה אענה על שאלות.

נאמר שאתם לא מעבירים שעות וכי כל השעות הן של עיריית ירושלים ומשרד הקליטה. יש שם עולים חדשים ולכן למה אתם לא מעבירים כסף?

אנחנו מעבירים שעות.

שושנה.

אני מרכזת את נושא העולים החדשים בשני המחוזות, בירושלים עשר שנים ובמנח"י כחמש שנים. גם הילדים העולים מבתי הספר היסודיים היו באולפן בירושלים. ההשוואה שלי היא באמת בין שני המחוזות ואני תכף אתייחס לזה.

אין ספק שילדים עולים צריכים אולפן, ללמוד במערכת אולפנית. כל בית ספר שיש בו עולים, יש בו אולפן. אם יש מעט ילדים, יהיו מעט שעות. אם יש יותר ילדים, יהיו יותר שעות. הייתה איזושהי התנגדות לרכז ילדים במספר בתי ספר כדי שיהיה אולפן של עשרים שעות ואמרו, לא, אנחנו רוצים לתת להורים להתפזר היכן שהם רוצים ושיתרכזו באולפן.

איפה היה לי קושי עם האולפן? ראשית, כשהיו שם ילדים צעירים – אני מדברת על כיתות ב' עד ו' – היו ילדים שבבית ספר חשבו שהם באולפן ובאולפן חשבו שהם בבית הספר מפני שהילדים ביסודי היו צריכים להגיע לבתי הספר בימים ראשון ושישי ובימים שני עד חמישי הם היו באולפן. היו פעמים שהילדים לא הגיעו לבית הספר ובית הספר חשב שהם באולפן ובאולפן חשבו שהם בבית הספר, כולל קציני ביקור סדיר שהיו מעורבים בסיפור הזה.

אני לא הפרעתי לאף אחד ואני מבקשת לא להפריע לי.

אני אפשר לתת לכולם להגיב. אני מציע לכם שתרכזו את השאלות שלכם אצל אסתר בלום שתקבל את רשות הדיבור. אין לנו זמן לתת לכולם את רשות הדיבור.

דבר נוסף שהיה. היה ילד, שאני זוכרת – ואני לא זוכרת הרבה יותר כי בשנה האחרונה כבר אין שם ילדים מגיל היסודי – שהגיע מרמות, ילד בכיתה ב', בתחבורה ציבורית לבד כי ההורים לא יכלו להביא אותו. לא היו הסעות של העירייה לאולפן וההורים נאלצו להביא את הילדים ולהחזיר אותם. בעבר הרחוק, כאשר העולים התרכזו במרכז העיר והאולפן היה במרכז העיר, זה היה יותר נוח להורים ויותר נוח להורים שהיו באולפן והם היו באים עם הילדים וזה היה מסודר, ברגע שההורים התפרסו במרחב גיאוגרפי מאוד מאוד גדול, הם לא יכלו להגיע לאולפן ונוצרו בעיות כאלה.

בנוסף לזה. אני יועצת חינוכית, בפועל, גם בימים אלה. משבר עלייה הוא משבר עלייה מאוד מאוד גדול. אנחנו לא טוענים שצריך לסגור את האולפן. אנחנו חושבים שצריך להביא את האולפן לתוך בתי הספר כדי לשלב בין היתרונות של זה ושל זה. יש רבים מהילדים שיכולים ללמוד חלק מהמקצועות. יש ילדים שבאים – במיוחד בחינוך הממלכתי דתי – מבתי ספר יהודיים ויודעים קרוא וכתוב. הם לא תלמידים טובים בשפה אבל הם כבר יודעים והאולפן מיותר להם ויוצר כפילות. חלק מהילדים באים בתחילת שנה, חלק מהילדים מצטרפים באמצע השנה, הם מפסידים חלק מהלימודים.

אני רוצה לומר לכם שהאגף מחייב את בתי הספר ללמד בארבעה ממדים - גם את העברית, גם שילוב במקצועות הלימוד, גם תרבותית, גם קהילתית של מעורבות הורים. ברגע שהילדים היו באולפן, מנהלי בתי הספר ראו את אחריות האולפן על הילדים. בחצי השנה שהם היו באולפן, בתי הספר לא התמקצעו בקליטה מיטבית. אם תהיה קליטה בתוך בית הספר ותהיה כיתה בבית הספר, אם יהיו עשרה תלמידים בבית ספר אחד, כבר תהיה להם קבוצת תמיכה, כבר יהיו יותר שעות, כבר המינון לא יהיה גדול כדי ליצור להם גטו אבל כן תהיה להם קבוצת תמיכה מחד וחשיפה לשפה העברית מהצד השני.

משבר של מעבר פעמיים, מארץ לארץ ומאולפן לבית הספר, הוא כפול והוא קשה, במיוחד לא כאשר אנחנו אומרים לא ללמוד עברית באולפן אלא אנחנו אומרים כן ללמוד עברית באולפן אבל לא במבנה של האולפן אלא בתוך בית הספר. מה רע לשלב בין שני הדברים? אז יש לנו את היתרונות של הכול.

גם בבית הספר מדברים על תרבות, על טיולים, על יהדות, על ישראליות ועל חברת השווים ויש כדורגל בהפסקות. נוצר מצב באולפן, לפחות לפי דעתי – ואני לא שוללת הכול - שהילדים שם לא מדברים עברית. כל אחד מדבר בשפתו.

לא נכון. הם מדברים עברית.

הם מדברים עברית מונחית בזמן השיעור. הם לומדים קריאה וכתיבה. תהליך של קליטה הוא כמו תהליך פסיכולוגי, הוא לוקח את הזמן שלו ואי אפשר לצמצם אותו. כעבור חצי שנה הילד כבר משתחרר מעט ומתחיל להסתגל לחברה בה הוא נמצא. שוב, אין כוונתי לבטל את האולפן. אנחנו לא יכולים כמשרד חינוך להגיד לאף אחד לבטל דברים עירוניים שקיימים. יש חוק חינוך חובה, ילד צריך להיות בבית הספר, אחריות על הקליטה שלו היא של מנהל בית הספר, של משרד החינוך, של המחוז ושל מינהל החינוך בעיר. במקומות אחרים אין אולפנים כמו בירושלים אלא יש אולפנים בית ספריים או יישוביים בכל מיני וריאציות כמו שדיברתי עליהן והם לא כל כך גרועים אלא הם טובים.

הם מצוינים.

נכון. הדגם כאן שונה ממה שהוא היה בעבר וכרגע אנחנו נתקלים בהרבה מאוד בעיות.

אני רוצה לומר עוד משפט אחד על תלמידי התיכון. תלמידים על יסודיים שנמצאים כאן חצי שנה באולפן, חלק לא רשומים ולכן נניח שירשמו אותם אבל הם גם לא יהיו בבית ספר. כשהם באים לבית ספר אחרי חצי שנה, הם הפסידו המון והם לא יכולים להיקלט בכיתה. הם לא לומדים באולפן את תכנית הלימודים הבית ספרית.

לכן אני חושבת שהטוב ביותר היא לשלב את היתרונות של כל הגישות ולמצוא משהו חדש שמתאים יותר לעיר ירושלים.

משרד הקליטה מסכים לעמדה הזאת?

אנחנו נשמע עכשיו את עמדת משרד הקליטה.

אני לא רוצה לומר שדווקא האולפן הזה חייב להישאר אבל אני רוצה להתייחס לשני פרמטרים שאף אחד לא נגע בהם. קודם כל, היום עידוד עלייה שנעשה מול הערים, הערים יוצאות ונציגי ירושלים נסעו ושיווקו את ירושלים בה יש אולפן. אולפן זאת מילה גנרית. זה אולפן. אדם שעולה ולא יודע עברית, הוא יודע מה זה אולפן והוא יודע שצפוי לו ולילדים שלו אולפן , הוא שואל אם יש אולפן, הוא בוחר לאיזו עיר הוא רוצה להגיע, הוא יבחר להגיע לעיר שתיתן מענה לילדים שלו כשהוא יודע שתהיה להם מסגרת. אם אנחנו עכשיו מתייחסים לאולפן ירושלים – יש כאן עלייה גדולה מצרפת – יש פה בעיה אמיתית בכל הארץ של עולים מצרפת להיקלט במסגרות שמתאימות להם ושהם רוצים בהן. נכון, אני בהחלט מסכימה שאם היה בכל בית ספר אולפן, הייתה התייחסות, הייתה מעטפת ובאמת מנהלים היו באמת באמת רוצים לקחת אחריות אבל בחוויה של העולים הרבה בתי ספר והרבה מנהלים דוחים אותם ולא רוצים אותם אצלם.

נכון.

יש בתי ספר איכותיים שפוחדים מירידת הציונים. אני לא רוצה לנקוב בשמות אבל יש כאן שרשרת שלמה של בתי ספר שבכלל לא רוצה את הילדים האלה כי ההורים לא מתלבשים נכון, כי הילדים לא מדברים נכון, כי הם לא רוצים שממוצע הציונים ירד.

ספרי כמה תלונות אנחנו קיבלנו מהעולים מצרפת ומהעולים ממדינות אחרות.

הנושא הזה, צריך לתת עליו את הדעת. קשה להעלות על הדעת שמדינה שקולטת עולים כל כך הרבה שנים, עדיין מתלבטת ועדיין לא יודעת מה צריך ועדיין כל אחד מאתנו יביא את השניים שהצליחו ואת השלושה שלא הצליחו בכל אחת מהמסגרות האלה. כולנו. אני אביא את ההצלחה ואני מוכרחה לומר שכל מי שעשה את העלייה – ואני עליתי לארץ בגיל תשע והושבתי בבית ספר ברעננה, ברמת השבים וישבתי ושתקתי רוב הזמן – יודע. בסוף נקלטתי. לעומת זאת, יש בזה חסרונות. יש לזה יתרונות.

בזכות זה שאני מנהלת מחוז אני רואה איך נעשית הקליטה באשדוד ואיך היא נעשית במקומות אחרים. בכל מקום יש את ההתלבטות אבל משרד החינוך לא אומר את האמירה - אני חושב שהכול בסוף מסתכם – מי מקבל את השעות, איזה מנהל מוכן לקבל את השעות, האם אני שם מחנכת על כיתת האולפן או אני לא שם, ויש לזה משמעות. זה מסתכם יותר בבירוקרטיה ולא בחוויה. יש מחקרים שאומרים הצלחנו או לא הצלחנו ואני חייבת להדגיש את זה שוב כי זה עובר בכל הארץ. חוויית הדחייה, כשלא רוצים את הילדים, היא הרבה יותר חזקה. כשאתם מדברים על ארבעה בתי ספר שמוכנים לקלוט, איפה הבחירה של ההורים? איפה הבחירה של ההורים שרוצים שהילד שלהם ילמד שם?

בכלל, הנושא של השפה, אמר את זה מארק, השפה היא ליבת העניין ומכאן זה מתחיל. מצפים שבמדינה שכבר קולטת עלייה כל כך הרבה שנים תהיה איזושהי אמירה אמיתית בנושא הזה.

תודה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני אבקש סליחה כי אנחנו חייבים לרוץ לוועדה הבאה ומאוד מאוד רציתי לשמוע את הדעות של אנשי המקצוע. מאוד התרגשתי מהסיפורים האישיים ששמענו כאן. זה פשוט מחמם את הלב. אני רוצה כאן להודות לעוסקים במלאכה.

אני רוצה לשאול אתכם שאלה. אתם עמותה?

לא. אנחנו אולפן.

אתם עובדי עירייה?

כן.

רציתי לשאול את זה כדי להבין איך יש לכם מבנה ומי אחראי על המבנה וכן הלאה, אבל אלה דברים טכניים.

מה שברור מכאן, ואני שוב פעם אומרת שמאו נהניתי לשמוע את המפקחת שדיברה בצורה מאוד מקצועית ואני מאוד מעריכה את הידע וכן הלאה, אבל אני רוצה שתנסו בבקשה, נציגי משרד החינוך כאן, להשאיר את הדברים המקצועיים שלכם בצד ותנסו להגיע ללב של האנשים. קצת רגש. כן? אני שוב פעם אומרת שההצלחה בקליטה זה הרבה יותר רגש מאשר דברים שאנחנו מדברים עליהם כאן, על מה שאתם חושבים. ושוב, אני לא נכנסת לדברים המקצועיים שלכם. הקליטה מצליחה רק כשיש רגש, כאשר מתייחסים לאנשים ברגש, כאשר חושבים לא ככאלה שכבר נמצאים כאן אלא ככאלה שהגיעו, כי רק אלה יכולים להבין מה הם חווים עכשיו גם בתוך הבית וגם מחוץ למערכת.

אני חוזרת ואומרת שאני חוויתי את זה ועברתי את זה. אני אומרת שאני הצלחתי במדינה הזאת רק כי למדתי עברית עוד לפני שעליתי ארצה. למדתי שם וכשהגעתי לכאן נכנסתי לעבודה ושום דבר לא הפריע לי לפי הטענה שלכם. אני חושבת שאם לא הייתי מגיעה לכאן מוכנה, היה לי הרבה יותר קשה ואולי לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי.

לכן אני אומרת שהעבודה שעושים באולפן, אתם לא קוראים לעצמכם אולפן אלא אתם קוראים לעצמכם בית ספר לתלמידים עולים חדשים.

אנחנו בית ספר. אנחנו מלמדים את כל המקצועות. הילדים לא מפסידים כלום כשהם מגיעים לבית הספר.

אני חושבת שחשוב השלב הזה של ההכנה, נקרא לזה כך, זה שהילדים נמצאים בשלב הזה כדי לא להיפגע – ומה לעשות, החברה שלנו היא לא כל כך מקבלת עולים חדשים וכולנו כאן מבינים על מה אני מדברת – כדי שהילדים יגיעו למערכות מוכנים, כשהם יכולים גם לתת תשובה, כשהם יכולים להשתתף בשיח ואולי קצת ללמוד את המנטליות, כי יש כאן שינוי מאוד משמעותי במנטליות ואת זה לא מלמדים במערכת החינוך אלא זה משהו שאנחנו עוברים, זה משהו שאנחנו חווים.

לכן אני אומרת שאני חושבת, אדוני היושב ראש, שאנחנו כוועדה צריכים לפנות גם למשרד החינוך וגם לעיריית ירושלים - ואני מברכת את עיריית ירושלים שבעצם נכנסה לנעליו של משרד החינוך ולא ויתרה על האולפן, ואולי בזכות השרה לשעבר. אני לא יודעת מי נלחם כאן, אבל טוב שנלחמו – לא לוותר על הפרויקט הזה אלא להפך. משרד החינוך בעיני צריך לקבל את הפרויקט הזה ולקחת אותו כדוגמה, אולי לקחת אותו כפיילוט, פיילוט שקיים 42 שנים אבל לא חשוב, כי אין דבר כזה במקומות אחרים. אולי השיטה הזאת היא יותר טובה מזאת שאתם הייתם רגילים לה. תחשבו על זה. תנו לאנשים להתכונן למדינה החדשה וכאן הם באמת עוברים סוג של הכנה שמכינה אותם לכניסה לחיים חדשים.

זאת הדעה שלי ואני אשמח מאוד אם אנחנו כוועדה נבחר בדרך הזאת. תודה רבה לכולם.

חבר הכנסת יואל רזבוזוב.

בקצרה. הקשבתי בקשב רב. אני חושב שאם אתה לומד להסתכל ברמה המערכתית, כשאתה לא בפנים, אתה חושב שהילדים נמצאים לא בגטו של האולפן אלא יש להם אינטגרציה בתוך בתי הספר ויוצא שגם בהפסקות הם משחקים כדורגל, מדברים עברית וכולי. זה נשמע הגיוני אבל כשאתה בתוך המערכת – ואני הייתי בתוך המערכת, אחד שעבר את כל השלבים האלה – כשאתה מגיע עם סנדלים וגרביים, אף אחד לא מדבר אתך. בהפסקות, במקום ללכת לדבר, אתה יושב לבד. אם מערכת החינוך הייתה עושה את זה טוב, אנחנו יודעים, עשינו על זה בקדנציה הקודמת הרבה דיונים אבל מערכת החינוך לא יודעת. אין מספיק שעות, העיריות מתלוננות, בתי הספר מתלוננים, כולם מתלוננים והילדים, ילדי העולים, לא מקבלים את מה שהם צריכים לקבל. כאן אנחנו צריכים לקרוא לשר בנט, לשר החינוך, שיתקצב עוד שעות ועוד שעות ועוד שעות.

שמענו שגם המנהלים לא רוצים את הילדים האלה וזאת אמת. הם לא רוצים להוריד את ממוצע הציונים בבית הספר. דוגמה קצרה. אימא שלי מורה למתמטיקה, פנו אליה שתעזור לשני תלמידים בשיעורי מתמטיקה שהם בהקצבה ג' והם לא נראים כאלה שמתאימים להקבצה ג'. הם הגיעו – הם בכיתה ח' - ואחרי שיעור אחד היא אמרה שהחבר'ה האלה גאונים אבל הם לא ידעו איך לומר מד זווית בעברית ובלי לדבר זרקו אותם להקבצה ג'. התוצאה הייתה שבכיתה י"ב הם סיימו תואר ראשון בטכניון. גאונים. אימא שלי הצליחה להציל אותם. יש הרבה הרבה מקרים כאלה.

מערכת החינוך בסוף הצליחה.

לא אתווכח אתך אבל אמרתי שבחשיבה המערכתית זה נשמע הגיוני. אני מסכים עם חבריי חברי הכנסת, כאן צריך לבוא יותר ברגש כי ברגע שאתה לא מתוך המערכת ואתה לא יודע להסתכל על אותו עולה מהזוויות שצריך להסתכל עליו, אני חושב שכן יש הצדקה כמובן אם לאולפן הזה יש תוצאות והעולים מרוצים.

במשך חצי השנה הזאת, צריך לתת לאותו עולה ולהורים שלו לקבל החלטות, לאיזה בית ספר, אך להתלבש, איפה לגור וכולי. חצי השנה הזאת היא שנת מעבר.

חבל שלא באו לכאן מנהלים שבבתי הספר שלהם כבר יש אולפנים בית ספריים כדי לשמוע את ההבדלים.

אנחנו לא רוצים ליצור בועות של עולים בבתי הספר וזאת אחת הבעיות. עיריית נתניה למשל כן הגישה תכנית למודל דומה של ירושלים, הם רצו לאמץ את המודל של ירושלים, אבל משרד החינוך דחה אותם.

יש מנהלים שעושים את זה טוב, אבל הם מעטים. ברוב הארץ, אנחנו צריכים לומר את האמת, המנהלים לא רוצים או שיש מקומות אליהם הילדים מגיעים והם נופלים בין הכיסאות כאשר אין מספיק שעות. נותנים לשנה-שנתיים ומצפים שהילד ילמד עברית? הוא לא ילמד עברית בשנה-שנתיים. צריך לתת עוד שעות ולהוסיף עוד שנים. אם יש מערכת טובה שעושה את זה טוב, אני חושב שצריך להשאיר אותה.

תודה רבה. חברת הכנסת סופה לנדבר.

אדוני היושב ראש, מאחר שאני מכירה את הנושא, אני ממליצה לתת לי לדבר כי אני מכיר את האולפן. הוא היה צריך להיסגר לפני כמה שנים אבל לא נתתי לזה יד. אני צריכה לומר ששמענו כאן את עמדת משרד העלייה והקליטה. אני חושבת שבלימוד שפה עברית, אמנם מי שממונה היום זה משרד החינוך, אבל הם צריכים לעבוד בשיתוף פעולה עם משרד העלייה והקליטה, עם אלו שנמצאים בחזית של קליטת העלייה.

אני רוצה להגיד לך אדוני היושב והיושב ראש לשעבר. אני הגעתי בלי מילה אחת בעברית ובמקצועי אני קלינאית תקשורת. אחרי חצי שנה עברתי מבחנים וקיבלתי את הרישיון, גם של מערכת הבריאות וגם של המערכת החינוכית ונכנסתי לעבודה. אני זוכרת את הקדנציה הראשונה שלי בכנסת ישראל כאשר אנחנו היינו בדיונים על התקציב ואני כבר התמוטטתי והלכתי לישון לכמה שניות במלון. פתאום מתקשר מישהו מהעוזרים הפרלמנטריים ושואל אותי איפה אני. אמרתי שאני במלון. מה את עושה? אמרתי לו שאני נרדמתי, אני ישנה. הוא אומר: את צריכה להיות בכנסת. למה? הוא אמר: את צריכה להגיע ולנאום. שאלתי איפה והוא אמר: בכנסת. ואני עוד רדומה. שאלתי באיזו שפה? והוא לא מבין מה אני שואלת ואומר בעברית. אני עונה לו: אני בלילה בעברית לא נואמת. לאחר כל זה, התעוררתי והגעתי לכנסת ונאמתי בעברית.

זה לא רע שבהפסקה ילד מדבר בשפה אתה הוא נולד. זה בכלל לא רע. הוא נסמך על השפה הזאת. השפה העברית לא תבוא מיד ובמלוא הכוח. מובן שלפעמים ילדים גם חולמים חלומות בשפה אליה הם נולדו.

אדוני היושב ראש, אנחנו שמענו את הסיפורים של ההורים ושמענו כאן עוד נאומים. אני מכבדת את מערכת החינוך ואת נציגי מערכת החינוך. אני לא מסכימה עם כל התהליכים שקורים שם כלפי לימוד השפה העברית ואני ממליצה שאנחנו נדון בעניין הזה. כשרת העלייה והקליטה, כאשר קיבלנו את הפרויקט, לצרפת, לבלגיה, לאוקראינה, המלצתי לתת ואוצ'רים נוספים. לא לסגור חלילה וחס אלא להרחיב את האפשרויות שעומדות בפני העולים. אני חושבת שכאן אנחנו פתחנו אפשרות נוספת, מודל לדוגמה.

חשבתי שאני אגיע לישיבת הוועדה עם שבחים לעיריית ירושלים כי העירייה לקחה על עצמה במשך ארבעים וכמה שנים להוסיף את הכספים ולתת תמיכה, אבל פתאום, במקום שאתם תיכנסו יחד אתנו למאבק ותגידו שזה לא יקרה בירושלים, זה לא כך. ירושלים היום היא עיר שקולטת עלייה, עיר שנמצאת במקום הראשון לפי מספר האנשים שהגיעו אליה, אז קחו וחבקו את הפרויקט ותגידו להם שהם יכולים ללמוד בירושלים אבל במקום זה אתם מגיעים לוועדה עם סכנת סגירה, עם רצון לפיו אתם הולכים יחד עם משרד החינוך. זה בגלל שמשרד החינוך דורש? למשרד החינוך במקרה הזה אין זכות ואנחנו לא ניתן לזה יד.

אני רוצה להבין באופן ברור כי לא הבנתי. מה רוצים לבנות במקום האולפן? אני שמעתי – ותגידו שזאת לא אמת – שבמקום אולפן, במקום הזה, מה ייפתח שם? ישיבה.

ממש לא נכון.

ישיבה.

ממש לא נכון.

אני רוצה שהוועדה תפנה לראש העיר ושהוא יענה לנו בכתב ויאמר שלא התכוון לבנות שם ישיבה. זה דבר אחד.

דבר שני, אנחנו כוועדת העלייה והקליטה יכולים לדרוש לא לסגור את האולפן אלא לקחת את המודל הזה לעיריות אחרות כי אני כשרה קיבלתי ולא פעם אחת תלונות מכל העולים על כך שילד מגיע, נמצא באי בודד, אף אחד לא מתייחס אליו, הוא נמצא שם כמו ילד מסכן ובודד עד שהוא נכנס לתהליך. כאשר מעבירים עציץ בחלון – ואתה יודע, גם אתה הגעת למדינת ישראל – הוא חולה עד שהוא מתרגל למקום החדש. בן אדם, וילד הוא גם בן אדם, קודם כל הוא חולה. הוא נכנס לאט לאווירה הזאת. תנו לילד להתמודד עם זה בעזרת האולפן, עם חיבוק של האנשים האלה עם חיבוק רחב של אנשים שנותנים ותורמים ונותנים לו מפתח לחיים.

אני מבקשת שאתה תדרוש מראשות העיר, וקודם כל מראש העיר, לענות לנו מה התכוונו לפתוח שם במקום האולפן. אני מתנגדת לסיפור הזה.

תודה רבה. אסתר בלום, יוזמת הדיון, מנהלת פרויקטים חינוכיים במועצת ארגוני העולים.

תודה רבה לכבוד היושב ראש ותודה רבה לכל חברי הכנסת. כבוד השרה היוצאת, תודה על התמיכה בפרויקט.

ביקשו ממני לרכז את כל הדברים אבל אני חושבת שכבר אין זמן כי יש דיון בעוד פחות מעשר דקות.

אתם דיברתם על חברת השווים ונאמר כאן כמה פעמים שבעצם עולה חדש שמגיע באותו יום לבית הספר, הוא לא שווה בין שווים. הוא לא יהיה שווה בין שווים לא בחצי השנה הראשונה, לא בשנה הראשונה ולא בשש השנים שלאחר מכן אם לא נותנים לו את הכלים להיות שווה בין שווים.

יש לנו ראייה ארצית ואנחנו נוסעים הרבה לכל מיני מקומות בארץ. אנחנו רואים מה קורה בנתניה ובאשדוד ולא בכדי נתניה כל כך רוצה להמציא את המודל הזה של האולפן שקיים בירושלים. אנחנו רואים שם שילדים שמגיעים בגיל 12, אחרי שש שנות לימוד במערכת, הם לא יודעים, בסוף כיתה י"ב, לא לדבר צרפתית ולא לדבר עברית. זאת אומרת, הם כבר לא יודעים לדבר לא בשפה הזאת ולא בשפה הזאת. אין להם שום אחיזה בשפה, הם לא יודעים להתבטא, הם לא מזדהים עם החברה הישראלית, יש נשירה ואחוז הנשירה מאוד גבוה ויש גם אחוזים מאוד נמוכים של ילדים שרוצים להתגייס לצה"ל.

על כל הדברים האלה, אכן אנחנו יכולים להביא את דוגמאות המופת שלנו ואפשר גם להביא דוגמאות מופת מהצד השני, אבל אין נתונים אמפיריים. יש כמה מחקרים שהג'וינט עשה פה ושם והראה עד כמה יש נשירה ויש קשיים במערכת אבל אף פעם לא נבדק בצורה אמפירית ובצורה מדדית התוצאות של האולפן. אנחנו חווים את זה בשטח ושומעים את האנשים שנמצאים בתוך ירושלים ואומרים תודה לאל שזה היה בדרך שלהם ובזכות זה הילדים שלהם ניצלו. בערים אחרות אנחנו לא שומעים. אנשים פשוט בוכים יום יום ולא מצליחים להתמודד.

צריך לעשות פה ושם שינויים, אבל אני לא יודעת איזה שינויים. העליתם כל מיני דברים אבל זה לא המקום לעשות את זה. אפשר לשבת ולתקן את הדברים אבל ברור שכאשר יש פנינה כזאת, מבחינתנו אסור להרוס אותה. אנחנו לא מבינים מה ההיגיון בדבר הזה. זה זועק. אנחנו מתעסקים בדיני נפשות, בילדים שהם ילדים של האזרחים של מחר. אנחנו אומרים, בסדר, בואו נעשה ניסיון ונעביר פה ונעביר שם. זה עובד חבר'ה, זה עובד. זה נכון שהילדים האלה צריכים ללמוד לימודי ליבה אבל בראש ובראשונה הילדים האלה, כשהם מגיעים ביום הראשון לבית הספר, אף אחד לא צריך ללעוג להם ואף אחד לא צריך לשים אותם בצד כי הם לא מדברים את אותה שפה. באמת, זה יפה לחשוב שכולנו כור היתוך אחד גדול ויבואו וישחקו, אבל זה לא מתרחש כך וכולם אמרו את זה. זה לא נעשה.

אין שום כוונה ליצור כור היתוך.

אנחנו קודם כל רואים שיש משהו שעובד טוב. יש רשויות שבאו לבקר. שוב, אנחנו מבקשים כנציגי העולים לא לסגור את האולפן כרגע. השאלות שלנו מופנות גם למנח"י וגם למשרד החינוך. אנחנו נמצאים כרגע שישה שבועות לפני תחילת שנת הלימודים הבאה ואנחנו כאן מדברים על תכנית שאני לא יודעת אם היא כתובה או לא. התכנית הזאת דורשת הכשרת מורים, מינוי רכז עולים, שיבוץ ילדים בבתי הספר. יש לכם בכלל רשימה של ילדים שאמורים להגיע? איזה בתי ספר? קיבלתי ווטסאפ לפני כמה ימים ושני הורים אמרו לי שאמרו להם בעירייה שהם צריכים לחפש את בתי הספר בהם יש אולפנים. שאלו אותי אם אני יודעת איזה בית ספר יש לו אולפן ולהיכן הם צריכים לרשום את הילדים. אנחנו התקשרנו למנהלי בתי הספר ששמענו שהם בתי ספר קולטי עלייה אבל הם לא מודעים. אף אחד לא יודע על מה אני מדברת אתם, מה המשמעות של בית ספר קולט עלייה ומה צריך לעשות.

צריך לקבוע מערכת שעות. כל תכנית העבודה הזאת, לא נראה לי שאפשר לעשות את כל הדברים האלה תוך פחות מחודש וחצי על חשבון ועל גב הילדים והעתיד שלהם.

אנחנו מבקשים, מתחננים, בשביל הילדים, בבקשה, תשאירו את האולפן על כנו. אתם רוצים להחיל תכנית עבודה מסודרת, שבו עם אנשי הקליטה שיש להם את הניסיון. לכם יש את הניסיון בחינוך ולהם יש את הניסיון בקליטה והם אנשי מקצוע בנושא. מאוד מאוד חשוב שכל התהליך הזה צריך להיעשות בשיתוף פעולה. תודה רבה.

תודה רבה. אלי, בקיצור.

אני רוצה לייצג את בית הספר יוהנה ז'בוטינסקי. בית הספר יוהנה ז'בוטינסקי הוא בית ספר קולט עולים. בבית הספר מופעל אולפן ברמה א' ו-ב'. בית הספר קולט ילדים מבת ים, חולון, רמלה, לוד, ראשון, נס ציונה, רחובות, בני עייש, גדרה. באף ישוב אין אולפן באף בית ספר. באף בית ספר בישובים האלה אין אולפן. הילדים מקבלים סיוע על ידי מורה חיילת, באים לבית הספר אחרי שנה-שנתיים בארץ וכלל לא יודעים עברית. בגלל שבבית הספר יש אולפן, גם תלמידים שלא זכאים לשעות עולים, מוכנסים לאולפן. זה אומר שבית הספר לא מפעיל עולים. אי אפשר טכנית לעשות בית ספר קולט עלייה בתיכון.

היה ניסיון כושל באשדוד, שם החליטו שמקיף א' יהיה בית ספר קולט עלייה אבל הילדים לא רצו ללכת לשם. ילד בתיכון בוחר בית ספר עם המגמות שהוא רוצה ואם אין את המגמות בהן הוא רוצה באותו בית ספר, הוא לא ילך לשם. אי אפשר בתיכון לומר לילד לאן ללכת. לפי החוק יש לו זכות בתיכון לבחור את בית הספר. אי אפשר לחייב אותו ללכת לבית ספר מסוים. לכן בית ספר תיכון קולט עלייה, זה לא יעבוד. הופתעתי לדעת שבאולפן ביטלו את בית הספר היסודי כי בעבר היו גם בתי הספר היסודיים אבל אני לא יודע מה קורה אתם היום.

עמנואל, לפני שנתיים היה דיון עם שרת הקליטה וניר ברקת אמר שם משפט זהב. הוא אמר שמה שמצליח, לא סוגרים. אני רוצה דרכך לפנות לכבוד ראש העיר. זאת הצלחה. הבאתי דוגמת ישובים בהם יש עולים ואין אולפן חוץ מורה חיילת לשעתיים בשבוע. אם אתם בניתם משהו כל כך ייחודי וכל כך מוצלח, תנסו לשמור עליו. אתה דיברת על כמות שעות שבעיני זה פנטסטי. כל הכבוד לכם על השעות האלה אבל תנסו להחזיק את האולפן. תודה.

אני צריך לסכם את הדיון הזה כי בדיוק באותו נושא, אולפן למבוגרים, יש לנו דיון בוועדה המשותפת שמתכנסת בעוד חמש דקות.

לאחר ששמענו דוגמאות מוצלחות גם מהתלמידים, גם מנציגי התלמידים, גם מנציגי ההורים וגם מהמורים, וגם שמענו את עמדת משרד החינוך, את התפיסה החינוכית, וגם של עיריית ירושלים ומשרד הקליטה, אנחנו קוראים למשרד החינוך לאפשר – למרות התפיסה החינוכית שהוצגה לנו כאן – המשך פעילותו של האולפן ואף לחזור ולממן את האולפן לתלמידים עולים. אנחנו רואים באולפן הזה מודל מוצלח. אנחנו קוראים למשרד החינוך לחשוב לשכפל את המודל הזה בכל הארץ ולא לסגור אותו.

אני בשם הוועדה אפנה בכתב לשר החינוך וגם לראש העיר לא לסגור את האולפן.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.