הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 36

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, ו' באב התשע"ה (22 ביולי 2015), שעה 9:00

הרפורמה בחברת דואר ישראל

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

דוד ביטן

עבד אלחכים חאג' יחיא

דב חנין

יוסי יונה

אורי מקלב

טלי פלוסקוב

עיסאווי פריג'

נורית קורן

תמר זנדברג

עליזה לביא

עיסאוויר פריג'

נחמן שי

איציק שמולי

יגאל לוי - סמנכ"ל בכיר אגף דואר, משרד התקשורת

שמעון שוהם - מנהל תחום בכיר דואר, משרד התקשורת

אלחנן שפירא - יועץ שר התקשורת

ברוריה מנדלסון - לשכה משפטית, משרד התקשורת

אלידור בליטנר - עוזרת ראשית – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אסף וסרצוג - רפרנט ביטחון פנים באגף תקציבים, משרד האוצר

גלי אמיר - רכזת שכר באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

מאיר שמרה - משנה למנהל רשות החברות הממשלתיות (יחידת ההפרטה),
משרד האוצר

רן מלמד - סמנכ"ל עמותת ידיד

עופרה לוי - יועצת משפטית, אמון הציבור

אמיר השכל - אחד המשתמשים בדואר, תושב יבנה

דניאל גולדשטיין - מנכ"ל חברת דואר ישראל

הרצל בר מג - סמנכ"ל רגולציה, חברת דואר ישראל

מירב שמולי - עוזרת יו"ר, חברת דואר ישראל

חיים מזעקי - סמנכ"ל תפעול, חברת דואר ישראל

אילנית נדב - ראש צוות דוורים, חברת דואר ישראל

שמעון פרג'ון - יו"ר ארגון העובדים, ועד עובדי חברת הדואר

עופר עטיה

–

נציג ועד עובדי חברת הדואר

נאור פקציארז - מנכ"ל חברת מסר

ברק גליקמן - יועץ משפטי, חברת מסר

נמרוד אנגל - מנהל מכירות אגן תעשיות נייר ותוכנה

גיל ברגפרוינד - כלכלן, המועצה הישראלית לצרכנות

איתמר מילרד - כלכלן, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

בני כהן - יו"ר סוכני הדואר

אנדרס אברהם צבי רוטנברג - חבר הנהלה, ארגון סוכני הדואר

גיא לרר - מגיש התוכנית "צינור לילה"

אדם שפיר - "צינור לילה"

לירון הרשקוביץ - לוביסט (גלעד לובינג), מייצג את דואר ישראל

ליאור פרי שובכר - לוביסט (גורן עמיר), מייצג את חברת מסר

לאה ורון

תמר פוליבוי

הרפורמה בחברת דואר ישראל

בוקר טוב לכם, אני שמח לפתוח עוד ישיבה של ועדת הכלכלה. כמו תמיד, אני באמת שמח לפתוח את הדיון, גברתי מנהלת הוועדה, חברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, צוות הוועדה, אורחים ומי שצופה בנו בשעה המוקדמת של הבוקר. לפני הכול, אני קודם כל רוצה להזהיר את כולנו, שבשעה 10:00 בבוקר יש ניסוי צופרים, אז נא לא להיבהל, הכול בשליטה ואפשר להיות רגועים. קודם כל, יפה שהגעתם ולא נתקעתם בדואר.

אם היו שולחים אותנו בתוך תיבות דואר, היינו מגיעים בעוד חודש...

כל שבוע ביום שישי אני עובר במרכז העיר ראש העין, שם יש סניף דואר בגבעת טל. האזרחים שם שותים לי את הדם עם קשית, כאילו אני שר הדואר, כי פעם רק תימנים ומזרחיים היו שרי הדואר. אז אמרו: הנה אתה שם, אז בטח אתה גם שר הדואר.

תימני גם היה?

כן, ישראל ישעיהו. עד שזה הצליח לעבור לשמעון פרס, הוא החליף את זה לשר התקשורת. מה, הוא יהיה שר הדואר? אל תגזים.

אז שוב בוקר טוב לכם, פתחתי בנימה קצת מבודחת בנושא לא פשוט. רשות הדואר, היום חברת הדואר, זה גוף שמאוד קרוב ללבי, אני מכיר הרבה אנשים שנמצאים שם, עובדים שם, כמעט בכל מקום בארץ. הגוף הגדול, הכול כך משמעותי הזה, לצערי, נמצא בהתרסקות מאוד מאוד גדולה. הדואר, הצבי המפורסם, היה אחד הסמלים המרכזיים של המדינה שלנו; והצבי – תש כוחו לגמרי, ואתם יודעים את זה, והמנכ"ל החדש יודע את זה. זו קודם כל הזדמנות גדולה לומר למנכ"ל הנכנס באמת בהצלחה. אלה לא מילים מן השפה ולחוץ, זו אמירה אמיתית, כנה, כי המצב הוא באמת קשה. למרות שרק זה עתה נכנסת לתפקידך, הנהלת הוועדה לא יכולה היתה יותר לעמוד בלחץ הציבורי של פניות מכל הארץ של אזרחים, של עובדים, של כל מי שידו במלאכה, שלא רק ביקש, אלא תבע לעסוק בעניין, ודחינו ודחינו, כי היתה תקופת דמדומים במעבר.

גם נאמר לנו שאמור להיכנס מנכ"ל חדש, מר דני גולדשטין, ואתה המתנת לכניסתו.

נכון, אבל היה שלב שאמרתי גם נכנס, לא נכנס, יש דברים שצריך לשים אותם על סדר היום הציבורי, כי בסופו של עניין יש ממשלה שאמורה לתת את הדין והחשבון על פעילותה, עבודתה ועבודתו של הגוף הזה.

במקביל, אני רוצה שנדע שיש גם דיון מהיר בשאלה הזו, נכון נחמן שזה דיון מהיר?

זה דיון שלא אושר כדיון מהיר, אבל הנשיאות ביקשה לתת למציעים לפתוח את הדיון.

נכון, כיוון שהנהלת הוועדה יחד אתי - - -

אני הנהלת הוועדה?

כן, מנהלת הוועדה, "ההנהלה המורחבת" קובעת את סדר היום יחד אתי, ואנחנו עסוקים במעקב על כל הגופים הגדולים והמרכזיים במשק, אלה שפועלים כמו שצריך ואלה שלצערי לא ואלה שפחות, לכן אני קצת אהיה הפעם עדין כלפיכם; לא כי אתם ראויים לשבח, לא כי אתם ראויים להלל, ממש לא, אלא כי אני באמת רוצה לנסות, לפחות מנקודת הפתיחה, אדוני המנכ"ל – ואני עוד אומר את דברי בהמשך – לתת לך את הסיכוי הכן ואת הרוח הגבית מאתנו. אנחנו נשמע אותך יותר מאוחר, כדי שנוכל גם לעשות את המיטב כדי לעזור לך, ולא פחות חשוב, לעובדים, למען אזרחי מדינת ישראל.

נעשו פעולות כדי לשפר את המצב.

חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אמור נא דבריך.

תודה רבה. בוקר טוב, אני ביקשתי דיון מהיר, אבל בינתיים התברר לי שהוועדה מתכנסת בלאו הכי לנושא הזה, אז חיברו אותי לכאן. אני רוצה להעביר לו מסר, שאני קולט אותו מכל הכיוונים, ששירותי הדואר במדינת ישראל "על הקרשים", אין דואר ישראל.

אני אומר את זה, לא רק כי אני עצמי כל יום הולך לתיבת דואר, בתקווה אולי הדואר הגיע, ואני לא מוצא אותו כל יום. אני מוצא אותו אולי פעמיים בשבוע, עוד לא הבנתי באיזה ימים הוא מגיע, אז אני כל יום עוצר את האוטו, אני לא היחיד.

אבל הם לא מחלקים יום יום.

אני יודע, אבל אני לא יודע באיזה יום. קראתי מאמר בעיתון "הארץ" של פרופ' שלמה אבינרי. פרופ' שלמה אבינרי הוא ירושלמי, וירושלים ספגה ראשונה את המהלומה, כי מגיע לה...העיר של העשירים, העיר של הבנייה המואצת, העיר הלבנה, וכו'...אז בירושלים התחילו לעשות את הניסוי, הניסוי הוא על החלשים, האם החלשים יכולים להיות יותר חלשים, האם אלה שאין להם מכוניות ולא יכולים להגיע לתיבות הדואר הבודדות שעוד נשארו בעיר יגיעו, בוא נבדוק, האם הזקנים והמבוגרים שלא יודעים לבדוק אי-מייל בכל זאת יצטרכו להגיע לאיזשהו דואר כדי לקבל את השירות. בוא נבדוק את ירושלים, תמיד טוב לעשות את הניסוי על ירושלים. הוא כותב דברים מקוממים, שלמה אבינרי. אגב, בדרך כלל הוא כותב על מדע המדינה ועל היסטוריה.

כשהייתי קטן רציתי להיות אבינרי, זה אמיתי.

הוא גם היה מורה שלי, כמו מורה שלך, נכון. הוא אומר: "הדרך שבה מנסה דואר ישראל להתמודד עם השינויים ההכרחיים בפעילותו לנוכח החידושים הטכנולוגיים, פוגעת בעיקר בשכבות חלשות אלה. משמעותה היא למעשה הפקרתן ונישולן משירות שהמדינה חייבת לתת לאזרחיה. בנוסף, היא פוגעת במרכיב משמעותי באורח החיים של כל אזרח במדינה מודרנית". אי אפשר בלי דואר. אי אפשר בלי דואר, למרות התחרות שנכנסה לתוך החללים שהתפנו. שלמה אבינרי קיבל למעלה מ-200 תגובות, אני יכול לחלוק אותן אתכן. 200 איש ישבו וכתבו, זה לא נושא של החזרת שטחים. הדפסתי את ה-200 תגובות האלה.

גם קראת את זה?

ברור שקראתי.

מזל שלא שלחת לנו את זה בדואר...

"אני מחכה כבר חודש לדבר דואר רשום שנשלח אלי מירושלים. יכולתי ללכת ברגל, לאסוף ידנית ולחזור הביתה והייתי מגיע בזמן", ואני יכול לקרוא לכם עוד ועוד. כואב הלב. במאמר אחר ב"הארץ" נכתב "ימיה האחרונים של תיבת הדואר: בוטלו רוב התיבות האדומות בבירה".

אני יודע, וישבנו בישיבות קודמות שרשות הדואר היתה במשבר, וזה סיפור ארוך מאוד ולכן לא ניכנס לכל ההיסטוריה. עכשיו יש רצון לשנות, והרצון הוא מקובל ומכובד, וגם נתנו את דעתנו להיבט האנושי, אלפי אנשים מועסקים בדואר והם לא סחורה שזורקים אותה מהמדפים ומחליפים אותה באחרת. אנשים הם אנשים, זה מקום העבודה שלהם וצריך לשמור עליו. אבל אי אפשר לעשות את כל הניסוי הזה על חשבון הציבור, אי אפשר. תעשו ייעול, תשנו, תוסיפו, אבל תראו לפניכם את הציבור, זה שירות מובהק שמדבר לאנשים שתולים תקווה במה שהמדינה נותנת להם, והם לא מקבלים אותו היום.

לכן אני אומר שהאינטרס של העובדים הוא אינטרס חשוב, אין מדינה בלי דואר, אבל תסתכלו רגע על הציבור ובתקופת המעבר – אני מאמין שאנחנו נכנסנו לאיזה תקופת מעבר עכשיו – אתם צריכים להציג לנו חזון, את הקו שאליו מגיעים ולומר את זה גם לציבור. לומר לציבור: בסדר, יש לנו X זמן שבו נעבור משבר, אבל אחריו יהיה דואר, מכתבים יגיעו, לא כולם ילכו על דואר רשום ועל UPS ועל שירותים מיוחדים שעולים הון תועפות. אולי הוא לא יהיה במהירות של צבי, אבל הוא גם לא יהיה צב. ואתם חייבים להחזיר את הדואר לתושבי מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה, חבר הכנסת נחמן שי. גיא, אתה רוצה להציג את הקטע לפני שאני מאפשר למנכ"ל לדבר? גיא לרר מ"צינור לילה" הכין קטע של דקה שהוא רוצה להציגו בפניכם.

מיד נציג אותו. אני רק רוצה משפט לומר למי שיושב פה, כדי שתבינו כמה זה כואב לאנשים. לנו יש דף פייסבוק עם 650,000 לייקים ואנחנו מתייחסים אליו כאל ססמוגרף. אם עד לפני כמה חודשים – אתה בטח זוכר, גם עבדנו אתך בעניין – מה שהציק לאנשים היה הוט, שירות תת רמה והצפה של מאות, אם לא אלפי תלונות קשות על חברת הוט, אז אני רוצה לומר שהדואר זה ה"הוט" החדש. ממה שאנחנו רואים, הדואר הוא הנושא שהכי מציק לאזרח ברמת היום יום, אם אנחנו מנקים שאלות וסוגיות כמו איראן או ביטחון. אנחנו מקבלים כמות אדירה של תגובות, תלונות, וזה גם לא עניין סמנטי ולא עניין של חוסר נוחות. מיד נראה בסרטון, שיש כלה שלא הגיעו ההזמנות לחתונתה, אנשים שקיבלו צווי מילואים אחרי ההתייצבות. החיים של אנשים מסתבכים בגלל הדבר הזה. זה לא שלא נוח שקיבלתי את המכתב יומיים אחרי זה, אלא ממש שיבוש בחיים של האזרחים, וברשותכם אני אתן לאדם שפיר, שערך את התחקיר, להציג את הסרטון. זה יהיה ממש קצר, אבל ממצה, מה עיקר התלונות שמצאנו וקיבלנו. אגב, שימו לב כמה צפיות יש לסרטון הזה, 750,000, זה המון אצלנו.

לא רק אצלכם, בכל מקום זה הרבה.

בכל קנה מידה. אנחנו לא מצליחים לשמוע – גיא, בבקשה.

אני אתקצר מה היינו צריכים לראות בסרטון. קודם כל, ראינו המון חבילות שזרוקות בסניפים, ערימות על גבי ערימות, שמעידות על הבלגן מבפנים. חבילות שמגיעות בצורה פגומה, עובדים שזורקים, מצלמות נסתרות, שצילמו עובדים שזורקים את הדברים בצורה שפוגמת במוצרים, ובעיקר המון המון אנשים וסיפורים פרטיים, כמו אותו כלה שסיפרה על ההזמנות שלה שלא הגיעו ועל אנשים עם צווי מילואים. מי שרוצה, מוזמן להיכנס לפייסבוק "הצינור" או "החזית" ולראות את התמונות, שבאמת מדברות בעד עצמן.

תודה רבה לכם. אדוני המנכ"ל, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. אני רוצה להגיד כמה מילים גם כלליות וגם קצת לספר, כמו שחבר הכנסת נחמן שי שאל, לגבי כמה דברים שכבר נעשים ונעשים הרבה. קודם כל, החברה נכנסה לתוכנית הבראה. דיברנו על זה, לא נתחיל לחזור למה ומדוע, קרו הרבה דברים, השתנתה הפרדיגמה של הדואר.

זה באמת פחות מעניין, בוא נסתכל קדימה, כי את אלה אנחנו כבר מכירים וטיפלנו בהן. בואו נחשוב איך אתם מוציאים ולאן. אני לא מעיק עליך, אני רוצה יחד אתך לתקן את הטעות.

קודם כל, בתהליך כזה אנחנו מודעים למצב, זה לא שאנחנו מתווכחים אתו. אנחנו גם מבינים שיש לגשר על הפערים בתקופה מאוד קצרה. אני כחודש בתפקיד. בזמן הזה נפגשתי עם מעל 600 מנהלים בדואר, עם עובדים, ויש שיפור מיום ליום. נעשו גם מספר רב של מהלכים, שמיד אציג.

הבסיס להצלחה של חברה זה אם יש מטרות ברורות, ויש ומיד נדבר עליהן; אם יש ערכים ומקצוענות, ויש; אם יש עובדים נחושים ומקצועיים, ויש, והם גם מבינים את השינוי; ואם יש שיתוף פעולה בין כל גורמי החברה, שזה ועדים, דירקטוריון, הנהלה, עובדים, ויש. יותר מזה, אני גם מרגיש שיש שיתוף פעולה עם משרדי ממשלה: משרד התקשורת, משרד האוצר, רשות החברות, כולם עומדים יחד כדי לסייע לדואר ישראל לצאת מאותה – נקרא לזה תכנית הבראה קשה. אני לא חושב שאף חברה, שמוציאה קרוב ל-500 עובדים תוך חודשים ספורים ואמורה להוציא עוד כ-200 עד סוף השנה יכולה לעבור את זה בקלות, אבל אנחנו מסתכלים קדימה ומסתכלים בעיקר על הצרכנים ועל הלקוחות שלנו, ומה הם צריכים לקבל.

שוק הדואר השתנה. אנחנו מניעים פחות או יותר שני מיליון דברי דואר ליום, מתוכן קרוב ל-100,000 חבילות. המהפכה שקרתה בחבילות היא מהפכה נהירה, היא ברוכה, היא נכונה, היא צרכנית, ואנחנו נערכים לטפל בנושא הזה.

תכנית ההבראה, היו לה כמה מרכיבים: טיפול בכל נושא ההתייעלות, ועשינו את זה, ואנחנו דבקים בזה; שינויים רגולטוריים שהגדירו תקני שירות חדשים, שזאת בשורה לצרכנים, ואנחנו נמצאים בתהליך הזה; הסכם למימון פרישת העובדים, שחשוב ליציבות העסקית של החברה; וכמובן שינוי תעריפים, כדי שנוכל לטפל בכל הנושאים העתידיים של החברה.

יש מהפכה צרכנית. אנחנו פעלנו ופועלים לשפר את הקשר שלנו לאזרח בכל מיני מצבים, ואני אסביר את הדברים: אחד - משפרים את היכולת להזמין תורים בסניפים שלנו על ידי אפשרות להזמין תור מראש, אפשרות להיכנס לסניף, להזמין תור, להסתובב באזור ולקבל הודעה מתי התור מגיע.

אדם יצלצל ויקבל תור ב-10:15 להגיע לפקיד?

כן, כן, מתי הוא נכנס. אנחנו מעודדים את זה. אנחנו נמצאים בתהליך הסברה ועידוד האזרחים להשתמש בזה. אתה מגיע ונכנס בדיוק בזמן.

דני, כמה זמן אתה בתפקיד?

חודש.

כל מה שאמרת עשית בחודש?

לא, לא אמרתי שאני עשיתי. אני נכנס לתהליך שכבר נעשה בחברה. אמרתי מראש שהחברה לקחה אחריות על עצמה מלמעלה עד למטה. אני נכנסתי לתהליך שכבר מתבצע ומתקיים, אני בסך הכול מעודד אותו ומריץ אותו קדימה. אני עושה את כל השיפורים שאני יודע לעשות מתוך הניסיון והידע שלי, כפי שעשיתי בעבר.

אנחנו הולכים לפרוס רשת של אוטומטים לקבלת חבילות, שיתחיל בשנה הזאת. אנחנו מגדילים את ההיצע של נקודות המגע בין האזרח לבין היכולת לקבל שירות מכל מיני נקודות: סניפים, אוטומטים, מסירת חבילות בתוך רשתות קמעונאיות, כמו שופרסל, מגה, אופיס דיפו, שם אתה יכול גם לעשות קניות, גם יש חניה וגם להגיע עד מאוחר בלילה, וזה גם מרחיב את נקודות המגע ומאפשר היצע יותר גדול.

אתמול אמרו בגלי צה"ל, שאדם הולך לחנות מכולת, ובתוך מכולת הוא מקבל את הדואר שלו, יחד עם החלב והקפה.

לא בתוך מכולת.

אדם אמר את זה אתמול בגלי צה"ל.

אבל אני יכול לראות לך איך זה נראה בשופרסל, לא מכולת.

זה גם קיים היום, יש חנויות - - -

אבל זה לא דואר ישראל.

לא, אלה סוכנויות פרטיות שזכו.

רק שתדע שזה קיים בשכונות העוני בברזיל. אין שם כתובות, אז זה מגיע למכולת.

השאלה אם ההסכם הוא עם רשת מסוימת, שמתחייבת לתת לזה מקום, שילוט; שאתה יודע שאתה הולך למגה או לשופרסל, ואתה יודע שיש שם פינת דואר שם אתה יכול לקבל שירותי דואר.

הוא מתכוון שאתה לא מגיע לקופאית, ושואל: יש לי דואר?

זה מה שאנחנו עושים, זה בעיקר עם רשתות גדולות, שאתה נכנס פנימה לרשת ונקודת המגע היא נקודה נכונה, מתאימה, שאתה לא מתערבב במערכות המזון למיניהן, זה פשוט אזור נפרד. אגב, זה win-win לשני הצדדים, לצורך העניין.

אני יודע שאחת הבעיות המרכזיות היא כל סניפי הדואר. אני מבין שהם הפכו לנטל מאוד גדול עליכם מבחינת שכירת מקום, האם זה הכיוון? כך אתה חוסך.

לא, הכיוון הוא הפוך, להרחיב את נקודות המגע.

לא, זה ברור כשמש לאור הירח, את זה הבנתי.

אתה שואל למה אנחנו לא מקימים עוד סניף ועוד סניף?

כן.

זה win-win, זה נושא שבו גם הרשת מרוויחה שנכנסת לה traffic לצורך העניין וגם אנחנו מרוויחים בזה שזה אזור שיש בו חניה ויש בו נגישות. האזרח מקבל מקום שפתוח עד מאוחר בלילה ויש בו נגישות, וזה גם יוצר מצב שאנחנו לא נדרשים לעשות השקעות, אבל זה שילוב של כל הדברים יחד.

אבל הוא בא לסופר לקבל חבילה? הוא יודע שהחבילה מחכה לו בסופר? מי שומר על החבילות בסופר?

יש שם אזור של דואר ישראל, מסודר, בנוי יפה, עם עיצוב נכון, כמו שצריך, עם תור כמו שצריך, זה לא באזור של הקופאיות.

זאת סוכנות דואר.

אנחנו לא מאגף העיצוב של חברת הדואר. תראה איזה בסדר אנחנו, אנחנו לא פותחים את הדיון אחורה כי אין בזה טעם, מה שחשוב לנו זה לקבל את התמונה. זה שהחברה בשבר מוחלט, אתה הגדרת את זה יפה מצבי לצב, אבל לצערי זה אפילו פחות מזה, אנחנו לא רוצים להיכנס לזה, בגלל זה אנחנו פה. אנחנו רוצים שתאמר לנו שיש שני עוגנים מרכזיים – מצד אחד, חלוקת דואר כמותית, שאתם עדיין אמונים עליו, ומצד שני הסיפור הגדול הוא דואר חבילות. בסוף בסוף בסוף מה שלא הפנמתם לפני כמעט עשור עוד בדיונים שהתקיימו בוועדה - - -

דואר רשום גם.

כל מה שיש בו ייחודיות, העולם הולך לכיוון הזה. בגדול, אני לא רוצה למדוד אותך עם סרגל לטווחים, אנחנו רוצים שתאמר שבעוד חודש, בעוד חצי שנה, אם היה היום מצב שבו ישX סניפים שנתנו שירות ל-Y אנשים, בעוד חודשיים, שלושה חבילות, דואר חבילות תקבל א', ב', ג', ד', דואר כמותי כך וכך, זמני המתנה ירדו מ-X זמן ל-Y זמן. תן לנו תקווה. עשה לי טובה, אתמול דיברנו בינינו, שוחחנו. אני רוצה שנצא לפחות – אתה יודע מה? לא יודע מה יהיה, תן לאנשים שצופים בנו תקווה בסוף דבריך, תן לנו איזה טווח ולוח זמנים, שאנחנו נדע לאן אנחנו הולכים, שזה לא יהיה סכמתי.

כבוד היושב ראש, אני אתן את זה עכשיו, עם תקווה גדולה. אנחנו נמצאים בתוך תהליך מתכנס, שייקח מספר חודשים. אני יכול להגיד בצורה ברורה, שעד סוף השנה אנחנו נהיה במקום אחר לגמרי.

דהיינו סוף דצמבר 2015. זאת אמירה?

לגמרי, זאת אמירה.

על מה אתה מסתמך?

על מה אני מסתמך? קודם כל, תהליכי החלוקה משתפרים. אנחנו בונים יותר תהליכים אוטומטיים עם מערכות ממוכנות. חלק מהסניפים עוברים שינוי תהליכים, כך שהדברים משתפרים מיום ליום, ואני רואה את זה בעיניים. אנחנו מטפלים מלמעלה עד למטה בכל הסניפים ורואים שיפורים. אני אומר שהדברים מתחילים להשתפר כבר בימים אלה, ואתם תראו את מה שהגדרתם כחוסר חלוקה או כקריסה, שזה מאחורינו. אני כבר הולך לחוויית השירות הטוב לאזרח.

אנחנו מרחיבים את מספר נקודות המגע של האזרח עם דואר ישראל. פתחנו 119 סניפים עד שעה 20:00 בערב. בעוד מספר חודשים זה יכפיל את עצמו, קרוב ל-230 סניפים יהיו שם. נפתחו 47 מרכזים כאלה של מגע בתוך מרכזי קניות, שיורחבו לקרוב ל-100 תוך מספר חודשים עד סוף השנה. יש לנו ב-180 סניפים אפשרות להזמין תור, וזה יוגדל תוך מספר חודשים ל-330 סניפים, כך שאני אומר לכם שהתקווה נמצאת פה. אנחנו עושים מהלכים.

אתה יכול לומר באיזה פריסה גיאוגרפית?

דואר נע מגיע כמעט כל יום.

המנכ"ל, דואר נע מגיע כמעט כל יום או כל יום?

כל יום, חמישה ימים בשבוע. זה באזורים המרוחקים, ומה שאני אמרתי נוגע ליותר מ-90% מהאזרחים. במקומות המרוחקים יש בכלל שירות אחר, שירות יותר טוב. התקווה נמצאת כאן.

מה קורה עם דואר רשום? למה כששולחים אלי דואר רשום, אני צריך לחכות שעה כדי לקבל אותו? זה ממש לא הגיוני. הם באים בבוקר, עם פתק. אתם צריכים או להעלות את המחיר של הדואר הרשום כדי שיבואו אלינו ויביאו לנו את זה, כי אנחנו לא צריכים להמתין כדי לקבל דואר ממי שרוצה לשלוח אלי.

אתה לא יודע כמה זה מבאס. אתה מגיע לשם ואתה מחכה בתור רבע שעה לדבר דואר, שאתה לא יודע מי שלח לך אותו.

רבע שעה? זה במקרה הטוב.

אני לא מתחרה עם יישובים ערביים.

תמיד דואר רשום זה דבר לא טוב, אז אני גם צריך לבוא לקחת אותו? אתם צריכים להעלות את המחיר של הדואר הרשום, פשוט מאוד, ולדאוג שזה יגיע לאזרח שצריך לקבל אותו, ולא שהנטל ייפול על האזרח שצריך לקבל אותו. זה דבר שהפריע לי שנים, בלי קשר לרפורמה.

ברשותכם, אני רוצה לענות בנושא הזה. באותו קצב זמן, שזה מספר חודשים, 90% מהדואר הרשום יחולק לאזרחים בבתים. מאידך, אם ה-10% האלה לא ימצאו את האדם בבית, כי היה בחוץ לארץ או לא מצאו אותו, זמן השירות בסניף ירד לפחות מ-10 דקות, כך שבגדול אנחנו משלבים את שני הדברים – 90% רשומים יגיעו הביתה, וגם ההמתנה תהיה הרבה יותר קצרה.

לגבי החבילות, הבשורה היא הרבה יותר גדולה, אנחנו הולכים לתת מספר מסלולים. הלקוח יוכל לבחור אם הוא מקבל את החבילה בבית, או אם היא מגיעה אליו על ידי שליח. הוא יוכל לבחור מספר מסלולים, כדי שהוא יוכל לקבל את הדואר אליו הביתה.

כמה אני משתוקק שתבוא לוועדת הכלכלה בינואר, כדי לשמוע את הבשורות שאתה משמיע. אתה חונק אותנו כשאתה חדש ואין לנו מה להגיד.

חבר הכנסת עיסאווי פריג', קודם כל אין שום בעיה שתציג את אשר אתה מרגיש וחש באזור שלך.

מנכ"ל חדש.

אבל אני פתחתי בזה שהוא מנכ"ל חדש, מה אני אעשה עכשיו? מה שכן, דע לך שבשבוע של האחד בינואר 2016, אם אנחנו לא בפגרה, אתם תהיו פה. אני כבר אומר את זה לך, כדי שתדעו. אנחנו נוציא מהפרוטוקול סעיף סעיף. פה עוקבים, זה לא שגר ושכח, זה דבר דבר.

"שגר ושכח" זה ממש מתאים לנושא הדיון פה.

נכון, אנחנו נעבור דבר דבר, סעיף סעיף, אז אני אומר גם למנכ"ל שישים לב לדבריו למה שהוא לא יודע להתחייב, שלא יהיו מילים ריקות. לכן אני באמת אומר שההנחה – זה כבר לא הנחה, זה אפילו לא מבצע, זה בחינם מה שאתה מקבל מאתנו, את ימי החסד האלה, שבדרך כלל אנשים לא מקבלים פה, בוודאי לא ממני. לכן אני אומר את זה לך, שקול את מילותיך, כי יושבים פה חברי כנסת, שהנושא הזה מונח לפתחם, ואנחנו נידרש לשאלות האלה בצורה הברורה והמשמעותית ביותר.

זה כמו מבחן בעל פה, בעוד כמה חודשים נבחן אותך אם ביצעת...

אנחנו הולכים לספר לציבור את מה שסיפרת לנו היום.

אדוני היושב ראש, אני יודעת שאנחנו עדיין בפריסה של הדברים של המנכ"ל, אבל מאחר שאנחנו חברים בכמה וכמה ועדות, האם יורשה לי לדבר? בוקר טוב לכולם, אני שמחה שאנחנו מקיימים את הדיון הזה, ברכות למנכ"ל החדש. אני מאוד מקווה, שבאמת החזון שלך יתקיים ובינואר תתאר לנו את הדברים שאכן הם מתקיימים.

אני רוצה לומר לך שהפרטה תמיד פוגעת בעובדים, לצערי הרב. גיא לרר, הראית את כל החבילות, אבל לא צריך לשכוח שהעובדים עובדים בתנאים ללא תנאים. הם עובדים קשה ופיטרו הרבה עובדים.

אבל זו לא סיבה, גם אם הם עובדים קשה.

אני לא מדברת על בריונות, אני מדברת על העובדים הרגילים, שעומדים במצב מאוד מאוד קשה. פוטרו 1,300 עובדים, להערכתי, והשאר צריכים לעבוד במקום אלה שיצאו מהמערכת. זה קשה, זה לא פשוט, ותמיד הפרטה פוגעת בעובדים. צריך לעשות הכול כדי שלא ייפגעו. גם שמעתי שהם צריכים לחלק 100 רשומים ביום. זה לא הגיוני. שמעתי הרבה הרבה דברים לא הגיוניים. אתה צריך לקחת את כל הדברים האלה בחשבון, אתה מנכ"ל חדש.

מה לא הגיוני? אני לא מקבל מזמן.

שמעתי שהם גם לא מקבלים את כל הפרמיות שלהם, אם הם לא חילקו את כל ה-100, זאת עבדות. אני חושבת שעליך לתת את דעתך על זה. אני מתנצלת, אני הייתי חייבת להניח את זה על השולחן.

אנחנו נעסוק בזה. תודה, אדוני יתקדם ברשותך.

אני קודם כל מכבד מאוד את הבקשה שלך, אבל אני רוצה להגיד לך אפילו יותר מזה – אנחנו לא נחכה לאחד בינואר 2016, נעשה את זה הרבה לפני. אני אעביר מידע לוועדה על התקדמות שלנו. השתתפתי בוועדה הזאת בדברים אחרים ויש לי קבלות של אומר ועושה.

הנושא של העובדים הוא אחד הנושאים הכי חשובים. מה שמניע את הדואר זה העובדים. אני חייב להגיד, שאני נפגש עם עובדים מסורים עם הרבה ברק בעיניים.

מה ממוצע הגיל?

בערך 45.

מה-5,000?

כן. אנחנו נותנים לעובדים את כל הסיוע הנדרש – חברת הכנסת עזבה – מאמצעי שינוע מתקדמים, כאופניים חשמליות וכל מיני כלים, כדי שיהיה קל יותר לבצע את המטלה. יש הרבה עבודה על מנת לשפר תהליכים ולשפר סביבות עבודה. עובדים מרוצים, מביאים בסוף את הבשורה גם ללקוחות. יש לנו משימה גדולה מאוד – טכנולוגיה, עובדים, ערכים, עמידה ברמות שירות שאנחנו יודעים לבצע, ואנחנו בטוחים שאנחנו נעשה את זה.

כמה פוטרו מתחילת הרפורמה עד עכשיו?

479 איש.

חלק יצאו לפנסיה, לא כולם פוטרו.

זאת פרישה מוקדמת.

כמה מתוכם יצאו באופן טבעי לפנסיה?

זה לא טבעי, אם כבר, זאת פרישה מוקדמת.

אבל עם פנסיה תקציבית.

כן, עם פנסיה.

ברשותכם, אני רוצה להבהיר שתי נקודות. אל"ף, נתחיל עם העובדים, פרישה מרצון, לא ניכנס לסמנטיקה, בסוף העובד בבית, ובגילאים שקשה אחר כך למצוא עבודה, זה לא סיפור קל.

אבל זה עם פנסיה תקציבית, הם מקבלים משכורת מהיום הראשון.

דוד, אני רוצה להזכיר לך שלא כולם מנויים בדואר על הפנסיה התקציבית.

רוב העובדים הוותיקים כן.

הוותיקים, אבל אלה לא כל המפוטרים וכל הפרישה מרצון.

אבל הרוב.

בואו לא נחליף את הוועד.

אני לא מחליף, אני אומר מה המצב.

זה בסדר שתהיה חומת האש של החברה, אבל תן לי לשאול שאלה. הרי בסוף יהיה תהליך שיגיע גם לעובדים, אף אחד לא חושב שזה לא הולך להגיע לעובדים.

הגיע כבר.

יותר מזה, אמרה חברת הכנסת נורית קורן, ואני לא רוצה להתייחס לכל מיני אירועים שהיו בהוד השרון ובכל מיני מקומות, שעובדים עשו מעשי בריונות פליליים, אני לא רוצה להתעסק עם הדברים האלה, כי זה ממש לא מאפיין את עובדי חברת הדואר, וחס וחלילה פה ממש לא נאמר "האחד יחטא ועל כל העדה תקצוף", ממש ממש לא.

יחד עם זאת, מצד אחד נמצא עצמנו עם פיטורים, לא משנה איך נקרא להם, ומצד שני, ככל שאתה מוריד את כמות העובדים, אלה שנשארים מוצאים את עצמם בלחץ גדול לאין שיעור. זה לא שבחברת הדואר מרוויחים העובדים מי יודע מה, זאת אומרת שאנחנו עלולים למצוא עצמנו במצב, שהעובדים שנשארים מקבלים על עצמם כמעט כפל עבודה, כמעט כפל עבודה בחלק גדול מהמקרים.

יכול להיות שהם עכשיו יותר יעילים, לא תמיד זה כפל עבודה.

הכול יכול להיות, יחד עם זאת אני לא יודע עדיין. אני יודע להתייחס לדברים כמו שהם נכון לרגע זה, ונכון לרגע זה, גם אם יתייעלו וגם וגם וגם וגם וגם וגם, עדיין הסיטואציה היא מאוד לא פשוטה, ואני רוצה את ההתייחסות לעניין הזה. כבר אני אומר לך, שאנחנו נבקש דוח מפורט כמה עובדים פרשו, פורשים, פוטרו, כל אחד במעגל ההתייחסות הנוגע אליו.

דבר שני, אני רוצה שתתייחס לנושא ההפרטה. כתב מרכז המחקר והמידע של הכנסת: "בהתאם להחלטת הממשלה 2103 מה-19 לאוקטובר 2014...יונפקו ראשית 20% מהון המניות למשקיע או קבוצת משקיעים יחידים ולאחר שהתהליך יסתיים יונפקו עוד 20% מהון המניות בהנפקה ציבורית בבורסה, כך שיוותרו בידי המדינה לפחות 60% מהון המניות". אני אשמח שאדוני יתייחס למקום בו התהליך הזה עומד, מה קורה אתו ומה האופק של התהליך הזה בכלל. תודה.

אני אדבר על העובדים, ואני אבקש ממאיר שמרה מרשות החברות להתייחס לנושא ההפרטה. קודם כל, לגבי העובדים נעשה תהליך של התייעלות, שנובע גם מהירידה בדואר – אני קורא לזה היחידני או הכמותי – והמעבר לחבילות, בהסכמה. לא הייתי רוצה להיכנס לזה יותר, אבל הוא בהסכמה ובהבנה מאוד ברורה, שזאת הדרך לייעל את החברה, כי חברה לא מספיק שהיא נותנת שירותים, היא צריכה לתת שירותים מתוך יעילות פיננסית ועסקית, וזה הכיוון שאנחנו הולכים אליו. כשהיא בריאה פיננסית ועסקית, גם העובדים מרוצים וגם כולם מרוצים, לא צריכים לעמוד כל פעם כמו שהיה בדואר ישראל בתחילת הדרך.

אנחנו מוסיפים תהליכים עם טכנולוגיות, מייעלים את צורת העבודה, משפרים את סביבת העבודה, והשילוב בין ההתייעלות לבין שינוי חלוקת הדואר לבין הפעולות שאנחנו עושים במעבר למערכות ממוכנות יביא למצב שבו כמות עובדים היותר קטנה תצליח להתמודד עם זה בסביבת עבודה הרבה יותר טובה והרבה יותר נעימה.

תדגים את זה בבקשה.

אתן לך דוגמה בנושא החבילות, שזה היום issue גדול. 100,000 חבילות מגיעות לדואר ישראל כל יום, בגלל שינוי התפיסה בעולם.

יש כמה חבילות שאני עוד מחכה להן, אבל יש תקווה...

הוא הזמין מכנסיים, ובינתיים הוא ירד מידה.

הזמנתי משהו שהיה צריך להגיע לחתונה של הבן שלי, והוא כבר התחתן, בקרוב אני אהיה עוד פעם סבא, ועדיין אני מחכה לחבילה הזאת.

החבילה הזאת לא תגיע בחיים.

תדגים לי שאני אבין.

אני אסביר. היום החבילות מגיעות ממוינות בצורה פחות או יותר ידנית, עם הרבה תהליכים ונגיעות בחבילה. תחשוב על מערכת ממוכנת של מסועים, עם מערכת קריאה אלקטרונית.

קניתם אותה?

אנחנו בדרך.

דיברו על זה, גם שמעתי על זה.

בסדר, אבל לא עשו, עכשיו אנחנו עובדים על הכנסת הנושא הזה ואז התהליך הזה יהיה מהיר. יותר מזה, אני רוצה לתת כאן עוד בשורה, אני נפגש ביום חמישי עם מנכ"ל המכס, כי אחת הנקודות בתהליך הזה זה גם המכס עצמו. אנחנו מדברים על שילוב של המערכת יחד, כך שבתהליך המכס יהיה משולב בעזרת קוראים אלקטרוניים, ולא בפתיחת חבילות, שאורכת היום זמן וגם מעכבת את החבילות. שילוב שלנו, של המכס, עם אמצעים טכנולוגיים, מביא אותנו למקום אחר לגמרי. זה חלק מהבשורה שאנחנו הולכים להביא.

אני מבקש מנציג האוצר לתת התייחסות לאמצעי המימון לתוכנית ההבראה. אנחנו מבינים שההסכם נחתם ואושר, ומדובר ב-236 מיליון ש"ח שאמורים להגיע בשלב הראשון ושכבר הועברו.

אולי נתחיל מההפרטה ואז נדבר על מתווה המימון.

בבקשה, אבל ממש בקצרה.

ממש ממש בקצרה. קודם כל, נשאלתי לגבי הפרוצדורה איפה עומד מתווה ההפרטה. אחד, הוא מעוגן בהסכם הקיבוצי עם העובדים. התקבלה החלטת דירקטוריון שתומכת בו. בספטמבר האחרון התקבלה החלטת ממשלה, שמותנה בקבלת אישור של ועדת השרים לענייני הפרטה, שאנחנו נגיש בקרוב את הצעת ההפרטה ובאישור דרך ההפרטה בוועדת שרים לענייני הפרטה. מתווה ההפרטה מדבר על הכנסת משקיע פרטי ב-20%, שידחוף את תכנית ההבראה קדימה ואת התוכנית האסטרטגית ויביא את הכלים שמקובלים בשוק הפרטי ויתמוך בתהליך הזה. לאחר מכן, הנפקה של עוד 20%, כאשר המדינה תישאר בעלת שליטה בחברה. אותו משקיע יצטרך למכור את אחזקותיו בבורסה, והשורה התחתונה שהחברה תהיה חברה ממשלתית, 60% יוחזק על ידי המדינה ו-40% יוחזק על ידי הציבור. זאת הכוונה, זה המתווה.

חלק מכספי ההפרטה מיועדים לתמוך בתכנית ההבראה, כאשר סך הכול המימון של תכנית ההבראה, שזה הוצאת העובדים, הוא כ- 477 מיליון שקל, מתקרב ל-500 מיליון שקל, כאשר החלק האחרון שבו מתוכנן להגיע דרך אותו משקיע. חלק ממנו יגיע מהעברת נדל"ן עודף שיש בחברה למדינה, וכמובן תקציב המדינה.

אז האוצר לא משתתף בכלום?

אמרתי, האוצר משתתף.

אמרת שהוא לא משתתף.

אפרופו הפרטה, פעם קודמת שהפריטו, הפריטו חלקים רווחיים מהשירות והשאירו את כל הדבר החולה, אז הפרטה זה לא תמיד פתרון, כי הפרטה גרמה למצב הזה מראש עכשיו, שפשוט לקחו כל מה שרווחי והוציאו לחברות פרטיות.

נכון.

לא הבנתי, הלא חלק מהקשיים לעשות את השינויים האלה עכשיו בדואר נבעו מההפרטה הקודמת.

עד כמה שידיעתי מגעת, לא היתה בדואר הפרטה מעולם. אני מדבר לא על הפרטת פעילות - - -

מאיר, אני שמעתי אותך, אמרת 477 מיליון שקל שנכנסים לחברה למימון חלק מפרישת העובדים. במקור, הכסף הזה מההפרטה.

לא, אמרתי שלא.

הפרוטוקול רשם, ההפרטה והשאר ממכירת נכסים עודפים, זה מה שאמרת.

רצינו לדעת מה זה נדל"ן עודף.

זה מה שאמרת.

אני אסביר שוב, המדינה התחייבה בהסכם מימון – ויושב פה נציג האוצר שיוכל להגיד אם אני טועה במספרים – ל-477 מיליון שקל, זה הסכם המימון. המדינה התחייבה להעביר את הסכומים האלה, כאשר חלק מתוכנית ההבראה של הדואר זה ככל שיש נכסים עודפים, כשכרגע ברמת השווי שלהם מדובר על 70 מיליון שקל פלוס מינוס?

מה זה נכס עודף?

יכול להיות שהלקוחות של הדואר זה הנכסים העודפים...איזה נכסים עודפים, הם פושטי רגל.

לא רק זה, הם צריכים מקומות לסניפי דואר, אז איזה נכסים עודפים?

מה זה נכסים עודפים?

הלקוחות מפריעים לפעילות הדואר, הגענו למסקנה...

אנחנו מבקשים, אל לך להקל ראש כלפינו.

לא בכל דבר צריך לעשות רפורמה. זה כמו בכיבוי אש, שעשו רפורמה ולא היה כיבוי אש כשהיינו צריכים אותו. לא בכל דבר צריך לעשות רפורמה, אתם יכולים לתת כסף כי צריך.

אני חושב שעשינו הרבה בתהליך הזה של הרפורמה, אני מוכן לתאר אותו, אבל אני לא בטוח שתרצה לשמוע ושיש זמן.

אני לא רוצה משתי סיבות: אל"ף – כי אני זוכר את כל התהליכים. אם אני צריך להקשיב לך, אני בדיכאון בסיום דבריו של המנכ"ל, למה? כי אני מאוד נזהרתי מלפתוח דברים אחורה, כי את הרפורמה ברשות הדואר, בחברת הדואר, בכל השמות שהיו לפני כן, כבר שמענו פה. הקירות באגף הישן שמעו כל כך הרבה ובוועדת הכלכלה קל וחומר, ואני כבר ותיק פה, ואני זוכר את המאבקים על הדואר הכמותי ואת כל המלחמות. יושבים כאן אנשים שזוכרים שליוויתי את החברה הזאת, וברוב המקרים הייתי לצידה, גם כשידעתי שזה לא בדיוק הכיוון והיינו מוכנים לתת צ'אנס.

מה שאני מנסה לומר זה שכל הזמן מדברים במילים המכובסות של "הפרטה" ו"רפורמה", ואנחנו לא רק שלא רואים שזה מביא אותנו לארץ המובטחת, אלא מוצאים את עצמנו בנסיגה מתמדת. אנחנו מנסים לפתוח ולהוביל דיון מכובד, אז בבקשה אל תשתמשו בזה כאן. לא לחינם כל אחד מחברי כנסת כאן מסיעות שונות, אופוזיציה, קואליציה, אומרים זאת, הדיון כאן איננו פוליטי, הוא דיון ענייני.

ענייני צרכני.

צרכני מן המדרגה העליונה. אם היינו מביאים את אשר אנחנו חוטפים בראש מהציבור עליכם, השמיים היו נפתחים, נופלים. שלא נתבלבל בנימה, הלכאורה מפויסת, של הדברים שאני אומר. אני זוכר את הימים שאמרו שייכנס משקיע ואז הכול ישתנה, הצבי יהיה טורבו. ולא מינה ולא מקצתה, נהפוך הוא. ואל נקל ראש גם בענייני העובדים, זה שאני עושה לעצמי קצת קשיים בשמיעה, ואם ירצה גם יושב ראש הוועדה להתייחס לזה, זה לא כל כך פשוט.

אבל שכחת ממה זה נובע, זה נובע מזה שהם עמדו לפני פירוק.

נכון, ברור.

אתה שוכח ממה זה הגיע. אם היה פירוק, המצב של העובדים היה הרבה יותר גרוע, אז בוא לא נתעלם מהעובדות, לכן הוועד תמך בזה. הם עמדו לפני פירוק, פשיטת רגל. העובדים היו נשארים בעבודה? לא היו נשארים.

למה הם עמדו בפני פירוק?

זה לא חשוב, זה היה המצב, אז העובדים היו נשארים? נתנו פרישה מרצון של עובדים, שמקבלים פנסיה תקציבית. זה קורה גם במשרדי ממשלה, זה קורה גם ברשויות מקומיות שמפרישים עובדים, למה אף אחד לא קופץ כשמשרד החינוך מפריש כל הזמן מורים לפנסיה מוקדמת?

קודם כל עושים את זה, רק לא בוועדה הזאת. דוד, אני לא חולק עליך, לכן גם לא פתחנו את הדיון לאחור. אני מבקש ממך להתקדם ולתת לנו אופק: ההשקעות, הכספים, המספרים שמנינו כאן.

אנחנו עוברים פה מהר מאוד מההיבטים הצרכניים, על השירות, ואתה מכניס אותנו לנושא הכלכלי, ואני מבין שאתם מנסים כל הזמן להפוך את הרשות הזאת למפעל מצליח, שגם יכול לשאת את עצמו, ואולי אפילו להרוויח. הלוא היה ניסיון כזה ב-2010 להנפיק אגרות חוב, היה ניסיון.

- - -

מה לא? מה אתה אומר לי לא? "ביצעה החברה הנפקה פרטית של אגרות חוב למוסדיים בלבד בסכום של 400 מיליון שקל", וזה נכשל. וזה נכשל, אז תסביר לי איזה נס יתרחש עכשיו, כי אתם רוצים להכניס משקיעים. משקיעים הם לא פראיירים. משקיעים מביאים את הכסף שלהם ורוצים לראות רווחים. מה יעשה את ההבדל? מה יהפוך את חברת הדואר עכשיו לגוף כלכלי מרוויח, ואני אומר עוד פעם, לא על חשבון הציבור, לא על חשבון הציבור? אל תפגעו בשירות לציבור. זאת לא חוכמה. אם הם לא יחלקו דואר בכלל, אני מבטיח לך, יתרחש הנס.

גם לא יהיה קונה, גם קונה לא יבוא.

אני רוצה להזכיר שב-2010 היתה גם כן הנפקה.

אני מדבר על זה. עכשיו אני מבטיח לך שלא נפריע לך כמה דקות, כדי לשמוע את הרעיונות הכלכליים שלכם.

אבל העיקר רפורמה...צריך לעשות רפורמה באוצר. רפורמה באוצר צריך, לא רפורמה בדואר.

תעשה לי טובה, אל תמרח אותנו, זה ממש לא נעים, עדיף שלא תענה.

אני אמרתי את זה גם למנכ"ל ואני אומר את זה גם לכם. לפעמים יש השתדלות מפקידים בכירים או פחות בכירים, שחייבים לענות. לפעמים כשאומרים לא יודעים, זה גם בסדר. זה גם בסדר. לפעמים אתה נשאל שאלה, ואתה חייב להגיד, אחרת – מה, אתה לא בעניינים? אני אומר שגם אם אקבל תשובה שאומרת: וואלה, אני אבדוק את זה, ואשלח תשובה אחרי שאבחן אותה, זאת עדיפה לאין שיעור מאשר לומר אמירה לא נכונה או לא מבוססת.

כמו שאמר דני מנכ"ל החברה, מבחינת האוצר התחלנו תהליך ביחד עם החברה בספטמבר 2013, בו דובר על תכנית הבראה, בהתבסס על חוסר היכולת של החברה לפרוע אותן התחייבויות. לא דובר אז על הפרטה. אני מדגיש, שהחברה גייסה הון, גייסה חוב סחיר לגייס הון בהנפקה לציבור, עדיין לא מדובר בהפרטה, הפרטה זה מכירת מניות.

מה זה הנפקה מוסדית?

לא, היא לא הנפקה מוסדית, היא עשתה הנפקה דרך הנפקה מוסדית פרטית, אפילו לא בבורסה, אני חוזר בי, ולכן היא גייסה חוב – היא יכולה היתה לגייס חוב גם מבנקים, והיא גייסה לכאורה בהליך יותר זול, עם covenants מסוימים. החברה לא עמדה בו, מתוקף חוסר היכולת שלה לקיים את המחויבות שלה למחזיקי אג"ח. מחזיקי אג"ח פנו לבית משפט, סעיף 350, ואנחנו עדיין בהליך פתוח מול בית המשפט, כאשר בית המשפט מינה משקיף לתהליך הזה, ואני מקווה שאנחנו לקראת סיום התהליך. בתהליך הזה כל גורמי המדינה התכנסו לטפל בסיפור הזה יחד עם ארגון העובדים ועם מחויבות של יושב ראש ההסתדרות. אחרי דין ודברים, וכמו שאתם יודעים, היו גם עיצומים ומאבקים בדרך, נחתם בינואר האחרון הסכם קיבוצי. הוא מתבסס על כמה וכמה רגליים, בין היתר שיפור השירות – ולנו היה חשוב בתהליך הזה, למרות שנקבעה נורמה של 5,050 עובדים ולא יותר, ועדיין מה שדיברו פה על שחרור הלחץ מהסניפים, לפחות 47 מקומות נפתחו היום, שהם היו בעיקר הלחץ על הסניפים, והם נפתחים שלושה ימים בשבוע עד שעות מאוחרות וכדומה, עם תקן שירות של 10 דקות זמן המתנה בסניפים, ואני מקווה ומניח שתשבו פה בדצמבר יחד אתנו ונראה איך החברה יחד עם המנכ"ל החדש מראים לנו שהדברים התבססו הלכה למעשה, כאשר תכנית הבראה, חלק ממנה זה לגבש את אותם מקורות מימון. אנחנו חשבנו – וזה מותנה בהחלטת ועדת שרים לענייני הפרטה ובאישור בוועדת הכספים, ככל שיאשרו לנו, אנחנו חשבנו ועדיין חושבים – שאותו תהליך שתיארתי שאנחנו מכניסים משקיע ב-20%, שתוך שבע שנים צריך למכור את מניותיו, יעזור לנו לדחוף את החברה קדימה. מה זה לדחוף את החברה קדימה? זה ליישם את תכנית ההבראה, לראות עוגנים – חלק מתוכנית ההבראה זה אותם עוגני צמיחה של החברה.

יש לכם תכנית כלכלית, שאומרת שהוא ירוויח, כי הוא לא ישקיע אם הוא לא ירוויח?

בוודאי, יש לנו תכנית, חלק מתוכנית ההבראה שהחברה עיצבה יחד אתנו, בדקנו את זה וסמכנו את ידינו.

בינתיים אני לא מבין כלום, אלה מילים.

הוא מסתובב סביר הציר.

תנו לי לסיים, ברשותכם. התוכנית הכלכלית ותכנית ההבראה שעוצבה, יש בה כמה עוגני צמיחה, שהחברה סימנה אותם, למשל: הנושא של שירותים פיננסיים והנגשת השירותים הפיננסיים לאזרחים. הדבר הזה יכול לדחוף גם את השירות ואת התחרות במגזר הבנקאי וגם לדחוף את מנוע הצמיחה בדואר. לצורך העניין הזה, יש דברים שמתבססים, כמו תיקון 11 - - -

הבעיה שהרווח התפעולי הוא במינוס.

יש תחזית שאם ייכנס משקיע, השאלה כמה יהיה מוכן לשלם על אותה תחזית וכמה הוא חושב שהוא יכול לתמוך בה או אפילו למנף אותה.

יש מצב שתמצאו אחד כזה, אם יסתכל על הנתונים?

אחרת לא היינו מחוללים את הדבר הזה ולא היינו מתאמצים לעשות את זה.

אתה מבין, קורא את זה שלוש יחידות במתמטיקה, ואני מבין שמשקיע יביא כדי לקרוא את הנתונים האלה.

למה? אפשר לפנות לנובל אנרג'י...

כן, פילנתרופים...

אולי שלדון אדלסון...

אני רוצה להצביע על נקודה שמדאיגה אותי. זה נשמע לכם מוזר אולי, אבל בתוכי משהו לא רגוע. ברגע שמדברים על ההנפקה שהיתה ב-2010 - - -

אגב, היא לא היתה הנפקה, גיוס הון מוסדי.

גיוס, לא משנה.

אג"חים מוסדיים באים מחשבונות הפנסיה שלנו. כשאני מסתכל על זה שבשנת 2010 גייסתם גיוס 400, בזמן שהרווח התפעולי והרווח הנקי כולו במינוס, ומצאתם וגייסתם 400 מיליון, מצאתם איזה פראייר שייקח את האג"ח הזה.

החברה גייסה.

בסדר, מאיפה גייסה גיוס ממסדי? מכספי הפנסיה, גיוס ממסדי שיעשו לו תספורת אחרי זה. מי הפראייר שישלם 400 מיליון?

לא יהיה שקל של תספורת, באחריות מלאה אני אומר פה.

אני אומר לך, בעוד כמה שנים זה יעלה על הפרק. זה ממסדי.

הגופים המוסדיים הרוויחו ריבית אפילו עודפת על השוק, הייתי שמח להיות במקומם. התפקיד שלנו לראות שהדואר ואזרחי המדינה - - -

אני מקווה.

בוא נרגיע את כולם, הכול יהיה בסדר עם מחזיקי אג"ח.

הבנו, נדמה לנו.

אני לא הבנתי כלום.

אני מקווה שמצבה של החברה יותר טוב מהתיאורים, מהניסיונות להסביר. אני מבקש השלמה.

האם האוצר הוציא ושילם כסף מהכיס? איפה זה נמצא פה?

אני רוצה לחדד את מה שמאיר אמר מקודם. במסגרת הסכם המימון, התחייבה המדינה להעביר מתקציב המדינה 477 מיליון שקל לטובת מימון הפרישה של העובדים, עלויות הפרישה של העובדים, שזה בעצם עלויות עודפות. המטרה היא לאפשר את הבראת החברה. עד עכשיו עברו מ-2015 236 מיליון שקל, בהתאם להסכם המימון. זה למעלה מ-50% מהסכום, וב-2016, 2017, 2018 יש התחייבות להעביר סכום בכל שנה, בהתאם להסכם המימון ובהתאם להתחייבויות החברה, שחלק מהן – שזה מה שמאיר תיאר – זה העברת נכסים, נכסים שנצבעו.

איזה נכסים?

יש רשימת נכסים, שהדואר הסכים עליהם, שהם לא נכסים שמשמשים אותו, הוא לא מחויב להחזיק בהם, אלה נכסים שרובם כבר לא בשימוש. הם יוחזרו למדינה, ובנוסף הנושא של ההפרטה, גם ממנו צפוי להיכנס כסף לקופת המדינה, אבל לא משנה באיזה עלות תהיה ההפרטה, בסופו של דבר עדיין יש התחייבות של האוצר ל-477 מיליון שקל.

בתמורה ל-, אתה לא נותן בחינם. אתה מקבל כספי הפרטה ונכסים עודפים.

אני אסביר עוד הפעם, התחייבות המדינה היא להעביר 477 מיליון שקל לטובת המימון של עלויות פרישת העובדים. במקביל – וזה מכלול של הדברים, כמו שמאיר תיאר, המורכבים מהרבה מאוד נושאים – חלק מהתחייבויות החברה זה להפריט את ה-20%, מה שהמדינה לקחה על עצמה זה להפריט 20% ממניות החברה למשקיע פרטי. לא משנה מה תהיה התמורה שתתקבל בעקבות ההנפקה, עדיין ההתחייבות של המדינה היא להעמיד 477 מיליון שקל מתקציב המדינה.

אני רוצה רק לקרוא לך דברים שנכתבו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת. זו ההזדמנות להודות לאיתמר מילרד, שעושה עבודה נאמנה, מקצועיות וטובה עבור ועדת הכלכלה. כך הוא כותב: "יש לציין כי חברת הרמטיק נאמנות, המייצגת את בעלי אגרות-החוב של חברת דואר ישראל, תומכת בהזרמת כספים על-ידי המדינה לטובת תכנית ההבראה. עם זאת, כפי שהציגה בבית המשפט, היא מתנגדת להעברת זכויות החברה בנכסי נדל"ן שונים ללא תמורה, וזאת בשל מצבה הפיננסי של החברה".

מאז היתה קצת התפתחות, אולי המנכ"ל ירצה לפרט.

תרשום לתת לנו תשובות לעניין הזה.

אני שואל לפרוטוקול, האם ההתחייבות שלכם לא מותנית בהעברת הנכסים?

היא מותנית בהעברת הנכסים.

אז על איזה התחייבות אתה מדבר? אז למה אתה אומר שאתה משלם כסף?

עד עכשיו העברנו 236 מיליון שקל.

- - - השאירו אותו למרות הכישלון.

אני אגיד לכם מה הבעיה שלנו, עם סיפורים שמגיעים אלינו מהאוצר. כל פעם מציגים לנו מצגים, מצגות, אומרים יקרה א', ב', ג', ד' ואחר כך הכול יסתדר. זה כמו תצרף בכאילו. בשורה התחתונה, כמו שאומר חבר הכנסת עיסאווי פריג', הכול בהתניות, כמו ברשות השידור. ברשות השידור לכאורה אתה אומר: וואו, הכול בסדר, הכול נפתר, הנה יש כאן בניינים, כאן רוכשים ובא לציון גואל. אבל זה תמיד בהתניה, עד שלא ייגמר ועד שלא יסתיים שם ועד שלא יימכר.

ואחר כך יש בחירות וזה עוד פעם נדחה ועוד פעם בחירות.

אני חושב שאני מתחיל להבין את הראש שלהם, זה לוקח הרבה זמן. הם לא מביאים כסף מהבית, הם מביאים כסף מתוך הארגון. כמו ברשות השידור, הם מוכרים את הנכסים. גם פה הם אומרים לדואר - -

הכול זה על חשבון הציבור, חבר הכנסת נחמן שי.

ברור.

אתה יודע כמה תלונות אנחנו מקבלים?

חברים, להוציא 500 מיליון שקל ישירות מתקציב המדינה זה לא על חשבון הציבור, זה לא על חשבון הציבור...

כשאתה מפריט 20%, לא הוצאת כסף, אתה נותן הלוואת גישור. אתה נותן הלוואת גישור.

אתה מגדיל מימון?

מה זה להאשים אתכם, ניסית פעם לשלוח דואר בדואר ישראל?

יש פה חוסר הבנה.

תמיד אמרו לנו בכנסת שאנחנו חסרי הבנה וכולם רוצים לבוא לפה. בוא נרגיע, עכשיו אף אחד לא מפריע. הבנו שלא הבנו. אני מקווה שהמנכ"ל, כל אשר אמרת לנו – וזה ייבדק אחת לאחת – אכן יצליח לעמוד במבחן אל מול סיפורי נרניה. לכן אני מבקש שהדברים יהיו ברורים, אנחנו אומרים אותם לפרוטוקול, וכפי שאמרת, אני אעשה לך חסד, אל תבוא לפני דצמבר. אנחנו נזמין אותך בתחילת ינואר, כדי שניתן לך את הזמן לדעת להשיב על כל השאלות, שנדמה לך שהן בסדר. אתה עובד במערכת הציבורית, ומי כמוך יודע כמה פעמים מתקיים פער בין הרצון שלך להוביל מהלכים לבין המציאות, ותמיד יש סיפור אחר. בוודאי בחירות, מישהו יכול לעצור בחירות? מישהו יכול לעצור תקציב, כשיש דיונים? מישהו יכול לעצור את זה?

גיא, הבנתי שהכול בסדר ואתה יכול להציג לדקה את המצגת שלך. אנחנו נעבור לשמוע את חברי הכנסת. אני רוצה לשמוע את יושב ראש הוועד נותן התייחסות. נרשמו כאן גם נציגים מבחוץ, שנרצה לשמוע אותם. גיא בבקשה.

(הצגת מצגת בחדר הוועדה.)

זה מה שנקרא תיאור הסיטואציה ב-60 שניות. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה.

אבל אלה החיים שלנו, לא צריך סרט.

אני פונה פה למנכ"ל ישירות, כי לפי התוכניות שלך הכול ורוד. אני אתן נתונים שאני ארצה לשמוע להם תשובות. אני תושב טייבה, בטייבה כ-40,000 תושבים. יש סוכנות דואר אחת, שיש בה שלוש עמדות. אנשים מגיעים לשם ממרחק של כארבעה קילומטר, כשאין לנו אפילו מספיק תחבורה ציבורית כדי להגיע. זה המצב בלי להיכנס לשאלה כמה אנשים מחכים וכמה הם סובלים. לפעמים אתה מגיע, לוקח מספר, ואתה משלם על הסעה כדי להגיע לשם במונית, ואחרי שעתיים, שלוש שעות, ארבע שעות לפעמים ויותר, הן חוזרות ומוצאות שהן צריכות לחכות עוד.

רשמתי לי שאתם רוצים להגיע ל-10 דקות המתנה בסניפים. האם זה כולל את המגזר הערבי? שלפי דעתי ולפי המידע שיש לי הם חלק ממדינת ישראל.

אל תבנה על זה...

אני רוצה לקבל תשובה, האם זה גם בתוכניות שלכם.

שנית, האם יש לך בכלל קריטריונים לסניף או לעמדות שירות לפי מספר תושבים מסוים או לפי מרחק בין הסניפים. האם יש לכם קריטריונים כאלה, או שאתם מתכוונים להכין קריטריונים שנדע עליהם? לגבי הדואר שמחלקים לא רק לאנשים שמגיעים לסניף, אני אספר לכם משהו כבדיחה. אשתי חושבת לקבל את הקופונים של הרשתות, קופוני הנחות ומבצעים. היא מקבלת אותם, אבל רואה שהתאריך של הקופונים האלה כבר עבר, ושהיא לא יכולה להשתמש בהם.

האם יש פיצוי במקרים שכאלה? אם למשל נשלח לו בדואר קופון, יש לך תאריך.

יש תאריך, שאומר שההנחה היא עד תאריך כך וכך. באתי לפה כדי לשמוע גם תשובות. דרך אגב, הגשתי שאילתה, אבל זה לא קשור אליך, שיהיו לפחות עוד שני סניפים לפחות בטייבה. כשמדברים על הפרטה, שיהיו מכרזים לסניפים כאלה.

בבית משפט תביעה על נזקים - - -

האם אתה יכול לתת לי תשובה, אם ייפתחו עוד סניפים? זה מציק להרבה אנשים, שפונים אלי, מלבד המצוקה שגם אני שותף לה, לא רק מספרים לי.

חלק מהדברים כבר אמרתי בקריאות ביניים. ברור שצריך לעשות שיפור בשירות, ומכיוון שיש תכנית הבראה ויש מנכ"ל חדש, צריך לתת להם צ'אנס לעשות את הדברים האלה.

לגבי פיטורי עובדים, אמרתי שזה דבר מקובל מאוד בשירות הציבורי שעובדים פורשים מרצון, במיוחד כאלה שיש להם פנסיה תקציבית. אנחנו צריכים להיות מה יכול היה להיות, וזה יותר גרוע, מכיוון שהם היו בפשיטת רגל, היו לפני פירוק, ואז כל העובדים היו צריכים ללכת הביתה. ועד העובדים פעל בחוכמה ובנה איזושהי תכנית והסכים לפרישה של עובדים, ולכן אני פונה לאוצר, במקרה הזה אתם צריכים גם לתת את הצד שלכם ולא להתנות ברפורמות ובכל מיני תנאים, שבכלל אי אפשר לקיים אותם. גם לכם יש אחריות על מה שקורה בדואר, לא רק להם.

דרך אגב, הדבר הכי חשוב, אני מבקש שוועדת הכלכלה תפנה למבקר המדינה על מנת שיבדוק מדוע המנכ"ל הקודם נשאר תקופה ארוכה מאוד, למרות הכישלון המתמשך שהיה בדואר.

היה היה, חלאס.

לא, אני מבקש שזה ייבדק, מדוע שזה לא ייבדק דרך אגב? מבקר המדינה בודק הרבה דברים, שיבדוק גם את זה אחת ולתמיד. מה קרה? הרי יכולנו לבנות את תכנית ההבראה הרבה לפני זה, אם היה מנכ"ל חדש.

מי היה המנכ"ל הקודם?

לא יודע, אני לא מכיר אותו, אבל קראתי הרבה פעמים שניסו - - -

במיוחד נוכח הדוח של מבקר המדינה בזמנו.

אוקי, אני מבקש שוועדת הכלכלה תפנה אליו בדיקה בעניין הזה. לא יכול להיות שיהיה מצב כזה. אתה יודע מה, לא בשביל רשות הדואר, בשביל חברות אחרות.

אני אתן לכם דוגמה, יש שירות מהיר תוך 24 שעות, שמשלמים פי שניים או פי שלוש, ובכל זאת הדואר הגיע אחרי שבועיים.

24 שעות בשקלים ישנים...

24 ימים...

דוד, יש לך בקשות...אתה בטוח שזה 24 שעות?

זה מה שהם אמרו, תשלם יותר ותקבל מהר, אבל מה שקרה זה ששילמתי יותר, קיבלתי לאט.

על זה אמר נחמן, מצבי לצב.

לגבי הנושא של דואר רשום, אבקש להפנות תשומת לבך, שאם שולחים לי דואר, אני לא צריך לרוץ לקבל אותו, בוודאי שזה של השולח ולא של המקבל. תעלו את המחיר ותביאו לי את זה הביתה. אני חייב ללכת לוועדת הכנסת.

את שלך אמרת. נוכחותך תמיד ממלאת אותי בעונג. יושב ראש הוועד, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אדוני היושב ראש, אני חושב שקיבלת החלטה נכונה לא לדבר על העבר אלא על העתיד, מכיוון שכולנו כאן לא מתווכחים עם עובדות, והעובדה המרכזית היא כפי שציינת וציינה הוועדה, זה הלקוח שנפגע כרגע משירות חברת הדואר. זאת עובדה, ואין עליה ויכוח. ההחלטה לדבר על יום המחר היא החלטה נכונה, ואני מאוד מתחבר אליה, אז אני ברשותך אדבר גם רק על יום המחר.

מההיבט של העובדים.

רק מההיבט של העובדים. אני ברשותך אדבר על יום המחר, מכיוון שאני מייצג אלפי עובדים בחברת הדואר, ואני יכול להגיד בגאווה שיש לנו עובדים מצוינים, עובדים טובים שעושים עבודת קודש, גם בימים אלה, כשהשירות הוא שירות לקוי, הם עושים עבודת קודש יום ולילה בכל הארץ בכל מקום.

אתם נוקטים עכשיו איזה סנקציות, או שזה השירות?

אין שום סנקציות בדואר ישראל, נקודה סימן קריאה.

סימן קריאה מעניין.

מאוד, כי אני מבין את השאלה של חברי, לכן אני חידדתי אותה.

שמעון אני אפרשן בחייו את נחמן, הוא אומר: לא יכול להיות שיהיה כזה שירות, אלא אם כן יש הנחיה לפעול בצורה לא מיטבית, אבל אני רוצה להתייחס למשל לסניף ראש העין, גבעת טל, שיושבים שם שני עובדי החברה ועושים עבודה מדהימה, לא נחים לרגע. לא נחים לרגע, ואני אומר את זה לא בשמץ של ציניות. כל ראש העין והשכונות החדשות, כ-20,000 איש, כולם מתנקזים לחדר קטן, שאין בו אפילו חלונות. אני מניח שזה לא רק שם.

אתה מוזמן למבשרת ציון, אותה חוויית שירות, אותו דבר.

בעצם אמרנו אותו דבר, אמרנו שיש בעיה עם השירות, אמרנו שיש עובדים מדהימים ואמרנו שאין שום סנקציות. אנחנו אומרים אותו דבר, כי אנחנו שמים את הבעיה כרגע מולנו, לא מסתתרים ולא מזיזים אותה הצידה. אמרתי שהכלים ותנאי העבודה שאיתם אנחנו מתמודדים היום – אגב, הכתובת היתה על הקיר, זה לא שפתאום אנחנו מופתעים למה הדואר קרס, אבל מהמקום של העובדים, כפי שאמרת, ולשם אני הולך, לנו היתה אפשרות לבחור בין הרע לבין הגרוע, בין שמירה על הפרנסה שלנו לבין התרסקות. את ההחלטות שקיבלנו, ויושבים כאן באולם מן הסתם כל הגורמים שקיבלו יחד את ההחלטות, היו מצד אחד לשמור על הפרנסה של העובדים ומצד שני לשקם את השירות.

אני רוצה, ברשותכם, להגיד שתי מילים על השירות, שזה קשור לעובדים. אנחנו עוברים כרגע תהליך היסטורי, אנחנו עוברים תהליך היסטורי בשינוי מערכת העבודה שהעובדים היו רגילים אליה שנים. יש היום שינויים שנכנסים פנימה, וייקח זמן התאקלמות. אנחנו זקוקים לזמן הזה. אני רוצה להתחבר למה שאמר המנכ"ל. חודש ימים נמצא כאן המנכ"ל, ולא ממקום של לחלק ציונים, קטונתי. אבל חודש ימים אנחנו מסתובבים יחד, אנחנו רואים יחד את העובדים, אנחנו מכירים יחד את הבעיות, ואנחנו בעזרת השם להתחייבות שנתן המנכ"ל, אנחנו כולנו נדחף את החברה הזאת, כולנו כל היושבים כאן, על מנת לחזור לאותם לקוחות, כפי שעשינו שנים אגב.

סליחה שאני קצת מקשה עליך, לא נעים לי, אמרנו שנדבר רק טוב, אבל אני רוצה לדעת באמת שאתה כנציג העובדים עושה את עבודתך לא רק עבור אלה שנשארים, כי אחת הבעיות שלנו כמי שעומדים במערכת, בוודאי במערכת האיגוד המקצועי, שמהרגע שעובד או עובדת סומנו – ואני לוקח את זה רק מסיבות ענייניות, לא חס וחלילה מסיבות לא ענייניות – הם פסה, ומשקיעים בעיקר בהטבות עבור העובדים שנשארים, ומי שסומן כבר נחשב כמת על ידי המערכת.

לכן שמעון ידידי, אני מבקש שכשיגיע המנכ"ל אלינו בתחילת ינואר 2016, כמו המצגת המפורטת שהוא יציג בפנינו דבר דבור על אופניו, והפעם אנחנו אלה שנאמר לו מה אנחנו מבקשים מסניף ועד שרוך נעל. אני מבקש ממך ודורש לדעת מצבת עובדים, כמה הלכו במסלול א', כמה הלכו במסלול ב', כמה הלכו במסלול ג', כל מסלול שקיים; אלה שנשארו, האם ביקשו מהם להכפיל עבודה, כל מאפיין שאנחנו נדע שאנחנו באמת עושים את עבודת הפיקוח שלנו נאמנה, ולא מספרים לנו את אותם סיפורים, שבעוד שנה, שנתיים נמצא את עצמו בשוקת עוד הרבה יותר שבורה. אני אומר את זה לכם, כי זה כמעט הסיכוי האחרון של הגוף הזה. אני אומר לך את זה כראש ארגון עובדים, מהגדולים.

מעבר לתשובות שיינתנו כאשר אתבקש, כפי שציינת שיועברו אלי, אני רוצה להגיד לך בגאווה, שיש לנו מחלקת גמלאים, אחת מהגדולות במדינת ישראל, שמלווה את פורשי דואר ישראל כל הזמן, לאורך כל הדרך בפעילויות חברתיות, תרבותיות וכל פעילות שרק אפשר. אני אומר את זה בגאווה, אין מושג כזה של "הכושי עשה את שלו ויכול ללכת". יש פה בית, משפחה, שמלווה את העובדים מיומם הראשון ועד אחרון ימיהם, ואני אומר את זה בגאווה מלאה.

אדוני המנכ"ל, אני תכננתי להגיד דברים קשים, אבל בגלל שאתה מנכ"ל חדש, חודש ימים, למה להפיל עליך את הכול? זה באמת לא הגון, לא פייר. אני רוצה להצטרף לדברי חברי היושב ראש, לתת הזדמנות עד ינואר, אולי אתה תביא את הישועה.

אני היום רוצה לעמוד לצדך, לא נגדך. האצבע מופנית לאוצר, ואני אומר את זה מתוך הניסיון המועט שיש לי בכנסת. אתם באוצר, התפיסה הקפיטליסטית שלכם, לא רק שלכם כפרסונות, שכל דבר שנקרא שירות ציבורי – אתם קוברים אותו. צריך שבסוף יהיה רווח והפסד, דבר שנקרא שירות ציבורי, אינטרס ציבורי לא קיים. את זה ראיתי בתהליך ההפרטה של רשות השידור, ועכשיו אני גם חש את זה. אותו דבר ברשות הדואר. המילה "ציבורי" לא נמצאת בלקסיקון שלכם, ומה שמפעיל ומתניע אתכם זאת השורה התחתונה, ככה אתם חושבים – שמים מטרה ואיך מגיעים אליה. ברשות השידור ההתניה להמשך זה לפטר כך וכך עד תאריך כך וכך, וכנ"ל ברשות הדואר. זה מאוד מדאיג, עצם החשיבה הן לגבי רשות הדואר והן לגבי כל רשות סטטוטורית במדינה. הרי לתת שירות דואר זה מחובתה של המדינה, אלה דברים בסיסיים בחיי היום יום, וגם בזה צריך מאזן רווח והפסד, אם לא מרוויחים, לא רוצים לתת – זאת התפיסה שתחנוק כל אחד ואחד מאתנו ותגיע לכל אחד ואחד.

ערב הבחירות אני קראתי מה זה בשורה בטלוויזיה: חתמנו הסכם עם רשות הדואר - -

מי אמר לך להסתכל בטלוויזיה בכפר קאסם? אצלנו זה אחרת...

זאת לא אותה טלוויזיה...

- - ויעדים שהתור יתקצר לפחות מ-10 דקות, יהיו תיבות דואר עד 1,500 מטר. אני קורא כאן את היעדים – ויי ויי ויי, זה משהו נחמד.

אני לא פונה אליך, דני גולדשטין, אני פונה לשר הקודם, הרי ערב בחירות חייבים לצאת עם משהו, אי אפשר להמשיך משבר תוך כדי מערכת בחירות. אני בספק אם ההצהרה וההכרזה על הרפורמה היא לטובת רשות הדואר, האם היא לא מאולצת. אני בספק, כי אני קורא את הדוחות הכספיים כאן, ובכל הפרמטרים של הדוחות הכספיים - -

פרמטרים שליליים.

- - כל הנתונים לא מצדיקים שהרפורמה תצליח. אז תגידו את זה מעכשיו, אדוני המנכ"ל, זאת לא בושה. אתה צריך עם אומץ להגיד – לא עכשיו, קח את הזמן שלך עד סוף השנה – חברים, זה לעג לרש, חתימת הרפורמה הזו היתה בתנאים שלא ניתן לעמוד בהם, כן או לא, לזה אנחנו מוכנים לתת גיבוי.

אלא דיברתי על כפר קאסם.

יותר טוב שלא.

אבל עדיף שלא.

עדיף לך שלא. עדיף. אילנית נדב, בבקשה, תציגי את עצמך.

שמי אילנית נדב, אני ראש צוות דוורים, הייתי 16 שנים דוורית בגדרה. אני רוצה לציין שאני ביקשתי רשות לקבל חופש כדי להיות כאן, והמנהלת שלי מכסה את עצמה ואמרה: לא אישרתי לך. אבקש מכל המכובדים פה לעזור לי, כי לא הגעתי לפה סתם.

היא לא הסכימה שתבואי לכאן?

היא לא יודעת שאני באתי לכאן, אבל ביקשתי חופש לפי הנתונים והכללים, והיא בעצמה אמרה לי: אילנית, כדאי שתיקחי ימי חופש, אבל היא כתבה לי אתמול שהיא לא מאשרת לי.

את צריכה לבקש הגנה מאתנו.

בדיוק, הגנה מכולם.

ספרי לנו למה את כאן.

אני כתבתי מכתב, שאני מעדיפה לקרוא. אני רוצה לספר לכם על עבודת הדוור, כי הייתי 16 שנים דוורית. לעבודה מגיעים בשש בבוקר, ממיינים דואר כללי כשלוש שעות, שנחשבות לשעות נוספות. ממיינים את האזור האישי, מכתבים, דפוס, צרורות ורשומים, וכל זה במשרה מלאה לפני ההתייעלות שהיתה ארבע שעות, ועוד כחמש שעות חלוקת כל דברי הדואר ברגל, כשצריך כמובן לעלות לקומות, כל זה היה ברגל. סך הכול 9 שעות עבודה פלוס שלוש שעות נוספות, בלי העלונים, דבר שכמובן מעכב את דברי הדואר. דברי דואר היו עד חצי קילו. היינו מחויבים לקחת כל פריט עד חצי פריט.

לכאורה, פתיחת השוק לתחרות הורידה את כמויות הדואר, אך האיביי והקניות האינטרנטיות צמצמו את הפער, ומאז ומתמיד, וזה טבעי שעובד זוטר יהיה כפוף למנהל, אך כאשר מנהל הוא גם בוועד, נוצר ניגוד אינטרסים. בכובע אחד הוא מנהל ובאחר דואג לתנאי הרווחה והעסקה.

אני רוצה שנייה אחת לעצור, אני כותבת מהלב, והעבודה פה חשובה ויש אחריי המון עובדים, שייצרו סוג של מחאה למה שקורה היום בדואר. אני לא מאשימה אף אחד, אני באמת רוצה שדברים יתוקנו ויטופלו, כי אני רואה את האכפתיות, וזה עושה לי טוב.

חמור מכך, שמנהלים מקבלים את התפקיד שלהם בגלל קשרים ללא קשר לכישורים שלהם לנהל. ולא לדבר על ניהול בנק.

לפני חמישה חודשים נחתם הסכם התייעלות, הגרוע בעיני ביותר בהיסטוריה הציבורית. רובו ככולו הרעת תנאי ושכר העובד. חלוקת דואר יומיים וחצי יצרה עומס, שגם ככה היה. כעת הכול כפול, מלבד כמות הדוורים שפוטרו. תוסיפו משקל כבד של עד קילו – בעבר זה היה חצי קילו, היום זה עד קילו; רשומים של יומיים – נורית אמרה פה 100 רשומים, אז ממוצע זה 70 רשומים, ויש דרישה ל-90% מסירה, כשהיעד היה 74, לא הגענו לזה.

לגבי עגלה, אופניים חשמליות, אני רק רוצה שתשימו לב, שאסור לנו להשאיר דברי דואר למטה. אם אני צריכה לעלות לקומה שמינית, אני לא אעלה עם אופניים חשמליות, אבל הן גם לא יישארו למטה.

את לוקחת את כל הדואר אתך?

בגדול, אני לוקחת את הדואר עד הקומה השמינית, לאן שאני צריכה ומחתימה. אסור לעזוב דברי דואר לבד.

נכון, גם את הדואר של הבית הבא ואת זה שאחריו את חייבת לקחת, אחרת לא יישאר.

כן, מחלקים משש בבוקר עד שבע בערב היום, ואפילו אחרי, וכשמחזירים את הדואר לדואר, כי נגמר היום, מורידים מהמשכורת. מורידים מהמשכורת, אם אתה לא חילקת מהאזור.

לזה קיבלנו סרטון לפני חמישה ימים של דוורית, שפשוט זרקה את כל השאריות לפח.

התייחסתי לזה, אבל חשוב שאשוב ואומר, שזו לא התופעה שמייחדת את העובדים בחברת הדואר. יש מקרים כאלה בכל מקום עבודה, מערוץ 10 ועד הכנסת, וזה עדיין לא צובע בצבע רע את כל העובדים.

לא, חונקים אותם, זאת לא אשמתם, פשוט חונקים אותם. אני לא מאשים את הדוורית שזרקה את הדואר לפח, היא הגיעה למצוקה כזאת.

כן צריך להאשים אותה, כי היא צריכה לקחת אחריות.

כן, אבל אם זאת תופעה, צריך להסתכל למעלה, לא להאשים את העובדים. העובדים במצוקה.

השאלה מה מרכיב הפרמיה בשכר, מבחינת אחוזים.

אין לי מושג.

היא יודעת להגיד כמה יש ביד.

בדיוק, וגם אני אומר שהמשכורת שלנו מהנמוכות במשק.

מאוד חשוב, מה מרכיב הפרמיה בשכר?

מה מרכיב הפרמיה בשכר? אולי הוועד יודע.

הוועד בהחלט יתייחס לדבריה.

לא קיבלתי תשובה.

לדוור אין שעת סיום, אין לו שמונה שעות וחצי נורמליות, אין לו שעת סיום, הוא צריך לעבוד מהרגע שהוא נכנס לדואר עד לרגע שנגמר הדואר, ומה קורה כשלא נגמר הדואר?

משרות באשנב גם קוצצו. הסניפים נסגרים בשמונה בעבר, כשהיציאה לא לפני רבע לתשע, אחרי המאזנים. עובדי האשנב גם מחויבים לעבודות פנים: תאי דואר, חבילות, צרורות, הודעות.

ברשותך, תתכנסי לסוף, כי את הרעיון הבסיסי הבנו. מה השורה התחתונה של הדברים שלך?

לגבי עובדים ארעיים, המדינה החליטה על חמש שנים, אבל יש לנו 18 שנים עובדים עראיים. פגיעה בתנאי העבודה, משכורות עובדי הדואר התפעוליים מהנמוכות בשירות הציבורי, שלא לדבר על פנסיה. לקחו לנו מהכיס 5%, ללא הסבר, ללא יידוע, ללא הסכמה, עם תנאי לרווחיות חברת דואר ישראל, ועדיין מורידים לנו אחוז אחד.

כשיש שגשוג מתרחבים, כשאין מצמצמים. השכל הישר אומר לי, שצריך לצמצם הכי פחות בתפעולי, יותר בהנהלה, יותר במטה, יותר בתפקידים שלא עושים כלום, ולא חסר כאלה.

לדעתי, בנק דואר ישראל יכול להיות גם בנק חברתי עממי, שישרת גם את השכבות החלשות.

קודם כל, אני לא מכיר אותך, את פנית אלינו דרך המייל. אני כבר אומר את זה פה, את אמיצה. את זה אי אפשר לקחת ממך, זה אומץ לב, כשיש בבניין הזה אנשים שנבחרו ואין להם אומץ הלב שלך. אני רוצה שהדברים יובהרו, ואני אומר כאן שאם חס וחלילה שערה משערות ראשך תיפול, ימצאו אותי בחזית. אם שערה משערות ראשך תיפול, ואני אומר את זה בהתרגשות.

גם אנחנו.

אני אומר את זה באופן הכי ברור. כל הכבוד לך, אני לא חייב להסכים עם כל אשר נאמר ולא כל דבר את צריכה להבין, למה זה כך ולמה זה כך, אבל אומץ הלב שלך הוא נדיר, ואני אגיד לך גם למה – כי באת ממקום נקי. כשזה בא ממקום נקי, ואתה שם את נפשך בכפך, ואתה יודע שאתה עשוי למצוא את עצמך במקום רע, זה לא פשוט.

איתן, הוצאת לי את המילים מהפה, דיר בלאק אם יקרה לבחורה הצעירה הזאת משהו, ואני אומר את זה גם לך המנכ"ל ולך יושב ראש הוועד. היא אמרה דברים חשובים ביותר. יש לנו מוסד שנקרא חושף שחיתויות, שעליו החוק מגן. אין לנו בחוק הגנה על עובד, עובדת, אזרח, אזרחית, שבאים לכנסת למסור את אשר על לבם, אולי נחוקק גם חוק בעניין הזה. בסך הכול היא חרדה לטובת הארגון שהיא עובדת בו, והלוואי והיו לנו 5,500 עובדים כאלה. אני לא בטוח שכולם הם באותה דרגת אכפתיות. אתם צריכים לנצל אותה ורבים אחרים שיש בארגון, כדי לעשות את המהפכה שאתם מדברים עליה, יחד איתה ויחד עם אחרים. כשהמידע מגיע מבפנים, הוא נקי והוא אמיתי. אז קודם כל, אני אומר את זה על דעתו של איתן ועל דעתי, אנחנו נהיה בגדרה כדי לשמור עליה. זה לא רחוק מפה, ובהזדמנות זו נספור כמה תיבות נשארו כבר בגדרה.

ראית כמה חברים הרווחת.

היה שווה לבוא.

זה התפקיד שלנו והאמונה שלנו. תודה לך, איתן.

בכל מקרה אני רוצה לומר לכם עוד פעם, היה מאוד מעניין לשמוע אתכם, באמת, ואני מאמין בכוונות הטובות של כולכם, כך דרכי, אבל תזכרו דבר אחד – בסוף הדואר הוא לא ביזנס, הוא שירות ציבורי. הוא שירות ציבורי. אפשר להכניס אלמנטים כלכליים, הוא שירות ציבורי, לא הכול אפשר לשקול במאזניים כלכליות, לא הכול, ולמדינת ישראל מותר גם לעשות את הדבר הבלתי אפשרי, לסבסד שירות לציבור, לסבסד כדי שהוא יהיה שירות טוב. אנחנו משלמים מסים במקום אחד, ואנחנו רוצים לקבל שירות במקום אחר. זאת צריכה להיות הגישה.

לאנשי האוצר ולאנשי רשות החברות, שהם כולם ב-mood הזה, שהם מוכרחים לראות את הכסף יוצא ושהדואר ושרשות השידור ימכרו נכסים כדי שאפשר יהיה לממן – תעצרו רגע, תעצרו ותשאלו את עצמכם, איפה אתם חיים, או שהבן שלך יתחתן והוא ישלח את ההזמנות לחתונה וההזמנות יגיעו לברית המילה, אם אתה רוצה. אבל אם אתם באמת רואים את טובת הציבור לנגד עיניכם, תבינו שלא הכול הוא כסף, לא הכול הוא כסף, יש גם אזרחים שנותנים את מה שהם נותנים ומבקשים את מה שהם ראויים לקבל.

באמת אי אפשר להתחיל את הדיבור, אדוני היושב ראש, מבלי להצטרף לדברים שנאמרו לך על אומץ הלב הציבורי שלך. אני רואה בך בהחלט לא כמקרה אינדיבידואלי, נציגת ציבור. אומץ הלב שלך הוא מופתי ותודה לך על הדברים שנאמרו כאן.

אני רוצה להפוך קצת את הקערה על פיה, אני גר במקום שבו שירותי הדואר הם מופלאים, באבן גבירול, אבל העניין הזה דווקא מדאיג אותי, כי גם קופת החולים שלי מתפקדת באופן מופתי. אבל אני חושב על המקומות הפריפריאליים. אני אומר שהמקום שבו אני מקבל את השירות באמת עובד באופן מופתי, אוכלוסייה יחסית חזקה.

אצלנו החבילות מאסוס ומאיביי מגיעות כל הזמן.

נכון, ממש בזמן, אז יופי, אבל אני חושב מה קורה במקום הפריפריאלי. זו נקודה אחת, שחבר הכנסת חאג' יחיא העלה הערותיו לגבי טייבה ולגבי מקומות אחרים.

שמייצגת את כל המגזר הערבי, דרך אגב.

אני חושב שגם במגזרים אחרים, לאו דווקא הערבי.

למול ההערות של הדוורית המופלאה שכאן דיברה, כשאני חושב על היעילות המופתית הזו, אני חושב על גלגלי השיניים שעושים את העבודה המופלא הזו מאחורי הקלעים, ואלה גלגלי השיניים, סליחה שאני מתבטא בצורה הזו. ואז אני אומר מעלים על נס את רעיון היעילות, ולכל הרוחות על חשבון מי זה בא? הסיפור שסיפרת לנו כאן זה הצד האפל של היעילות, הצד האפל של היעילות. אם אני מקבל שירות יעיל בגלל שככה נוגסים בעובדים, פוגעים בזכויות שלהם, מורידים את השכר שלהם ומעלים על היקף העבודה שלהם, אז אני אומר: הי, יכול מאוד להיות שניתן להשיג את היעלות הזאת גם בדרכים אחרות, על ידי הגדלת התקנים ולאו דווקא על ידי החמרת התנאים של העובדים.

עניין אותי גם לפני כן, כאשר קיבלנו את הנתונים הללו באשר להעברה של 470 מיליון שקל לפרישות של העובדים, ואז נאמר מצד שני שלדואר יש נכסים שיועברו למדינה. הייתי שמח אם נקבל לכך פירוט. נאמר כאן באופן כללי, ששווי הנכסים הוא 70 מיליון. מאוד יכול להיות שנעשתה פה עסקת חליפין מאוד מאוד יפה, שהמדינה כפי שנאמר לנו לא תחבה את ידה לכיס והוציאה משם כסף. מה יחסי הגומלין בין שני הדברים הללו?

כבר ב-2013 התפרסם הדוח של המבקר, ושם הוא קבע באופן נחרץ וחד-משמעי, שהדואר בסכנת קיום באשמת האוצר ומשרד התקשורת. אלה היו דבריו של המבקר. נוח תמיד לבוא ולומר: כדי שאנחנו נעשה התייעלות, אנחנו צריכים לפטר ואנחנו צריכים לקצץ בשכר העובדים. אז בזמנו כבר קבע המבקר את הקביעה המאוד חד-משמעית הזאת, שהאשמים העיקריים הם לא העובדים אלא האוצר ומשרד התקשורת. כאן דובר נרחבות על ידי המנכ"ל על מנופי הצמיחה של הדואר. אני שמעתי כבר לפני שנים עובדי דואר שאומרים: לו רק היו נותנים לנו לפתח את הבנק בתנאי תחרות עם בנקים אחרים, מצבנו היה יותר טוב. והנה האוצר והמפקח על הבנקים לא שעו לבקשה הזו.

היה כאן דיון, ויימשך גם.

היה דיון כאן ויימשך כאן, שהיו איזה שהם אמצעים פנימיים של תוך הדואר עצמו, שניתן היה להעצים אותו, כפי שנאמר על ידי חברי שעזב את הדיון, עיסאווי פריג'. הכמיהה הזו, התשוקה הזו להפריט כל דבר שזז, לבוא ולהגיד כל דבר שהוא ציבורי אנחנו נפריט, ורק אז אנחנו נקבל את היעילות האופטימלית, זה דבר שעובר כווירוס בכל המערכות הציבורית, וזו הזדמנות עבורי לבוא ולהגיד: די, די, די לכם עם התשוקה הזאת הבלתי נלאית להפריט כל דבר שהוא שירות ציבורי.

אדוני, האמת שכמעט והצטרפתי לדבריך כשדיברת בסיום דבריה של אילנית לגבי שערה מראשה שלא תיפול – כמעט והצטרפתי, עד אשר הבנתי מחבר הכנסת נחמן שי, שזה בכלל מכוון אלי.

לא.

אמר חבר הכנסת נחמן שי במפורש: אני פונה אליך יושב ראש הוועדה, אני פונה אליך המנכ"ל, אז תרשה לי לסיים את דברי.

זה האולם שלי, אני אסביר. אני לא רוצה שניקח את זה למקומות האלה, כי זה לא נכון. הוא פנה אליכם ועשה את מה שאני לא עשיתי, אמר את השמות. לא יקרה מצב שהיא תחזור למקום עבודתה ותגיד: באתי מיואשת מהדיון הזה, אני מניחה מכתב התפטרות. הנחת העבודה היא, כמו כולנו, שאף אחד מאתנו לא נולד ישר יושב ראש ועד או חבר כנסת, בוודאי לא יושב ראש ועדת כלכלה. אנחנו מכירים איך החיים מתנהלים. כל אשר כיוון חברי נחמן שי זה להגיד את הברור מאליו, שלפעמים גם אם הוא ברור מאליו, מוטב שייאמר, דהיינו: שמי שאמון על המערכת למעלה, זה מה שהוא כיוון. אני בטוח שכל מי שישב כאן, או רוב האנשים לפחות, הבינו את הדברים בצורה שכזו, לא חס וחלילה לדבר כלפיך שמעון אישית או כלפי המנכ"ל.

לא ברמה אישית, רציתי רק להמשיך, ואז היית מבין את תשובתי, מכיוון שדעותיה ועמדותיה של הגברת אילנית נדב ידועים כבר במשך שנה, בכל מקום, בכל חברת הדואר. היא אפילו התמודדה לדירקטוריון עם האג'נדה הזאת בקרב העובדים ולא זכתה, וזה בסדר גמור להביע את דבריה ועמדתה. אני אגב לוקח את האשמה עלי, ואני אגיד לך למה, מכיוון שההסבר של ההסכם הקיבוצי לא חולחל עד לאילנית נדב, וזאת אשמתי ולא אשמתה. ואם אילנית נדב במקום לבוא לכאן קודם היתה מגיעה עם שאלות, חלק מהשאלות בכלל היו נחסכות לוועדה, אבל זאת לא אשמתך, זאת אשמתי.

אז עכשיו נפגשתם והכול בסדר.

אמרתי בראשית שהיה לנו לבחור בין הרע לבין הגרוע, בין לשמור על הפרנסה בכלל, האם אילנית ואני נקום מחר בבוקר לעבודה או האם לא תהיה לנו עבודה, ואנחנו בחרנו קודם כל בחיים. ועכשיו כשאנחנו כאן, ובעזרתם השם ויחד עם המנכ"ל ויחד עם כל הבית הזה, אנחנו נוביל את החברה ואת העובדים.

קודם כל, אני מצטרפת לדברים של החברים, כי התפקיד שלנו קודם כל להגן על החוליה החלשה בשרשרת. כשבאה לפנינו עובדת, זה תפקידנו, קודם כל לעמוד לצדה. אני גם אגיד לך את האמת, אני גם מבינה אותך, אתה אומר: אנחנו בחרנו בחיים עצמם, רק לא היינו רוצים - - -

היא כבר שנה מביעה את עמדתה, ושערה מראשה חלילה לא נפלה, זאת עובדה.

אז אנחנו כאן לוודא שכך יימשך, אבל אנחנו לא באנו לכאן כדי לעשות הפרד ומשול בין ציבורים של עובדים. אתה מייצג את העובדים, זה בסדר גמור, יכול להיות שעשית החלטות קשות, כמו שמתחייב במצב כזה של מנהיגות, אבל כמו שאמרו לפניי החברים, לא מטרתנו לקחת שירות ציבורי, ובאמצעות החלשים בתחתית הפירמידה, שזה העובדים, וספציפית העובדים המאוגדים, שאנחנו יודעים שההסתה נגדם הולכת ומתגברת ולא מוסיפים תקנים רק כדי שלא יכתבו באיזה מקום שחס וחלילה עובדי השירות הציבורי הפכו לאיש השמן – אני גם היום מגישה הצעת החוק נגד אפליית שמנים, אז גם הדימוי הזה לא מקובל עלי – אנחנו לא רוצים שהעובדים והציבור, שבסוף זה אותו דבר, אני הציבור מקבל שירות מהדואר, וקרובי משפחה שלי יכולים להיות עובדי הדואר ולהפך, אנחנו הציבור.

עובדי או אובדי?

אנחנו לא רוצים שהציבור יהיה קורבן למגמת ה"יבש והפרט", שאנחנו מכירים כל כך טוב בשירותים אחרים. קודם לוקחים שירות ציבורי, מייבשים אותו, מדלדלים את התקציבים שלו, גורמים לעובדים להיות במצב בלתי אפשרי, עד שהם מגיעים למצב של התסכולים האלה שתיארת, ובסוף אומרים: אין ברירה, השירות כל כך רע, אז חייבים להפריט אותו. אנחנו מכירים את המגמה הזו, הלא פעם ולא פעמיים ולא שלוש. ראינו את זה עם אחיות בתי הספר, ראינו את זה עם השידור הציבורי, ראינו את זה עם המון דברים, רק מה, כבר יש לנו כל כך הרבה ניסיון, שאנחנו יודעים שבהרבה מקרים אחרים זה גם לא עובד, כי גם השירות מדרדר, גם התנאים של העובדים מדרדרים, ובסוף זה גם עולה יותר כסף למדינה, כמו שהיה במקרה של אחיות בתי הספר. אז עכשיו אנחנו מתריעים על זה מראש, זאת קריאת אזהרה למנכ"ל החדש, גם ליושב ראש הוועד: דעו לכם, אנחנו כאן חזית אחת בדבר הזה, אל מול מגמות, שכבר יש לנו יכולת לצפות שכבר הולכות ומתרגשות עלינו.

לגבי בנק הדואר, גם כאן, גם בתחום הבנקאות ראינו בשנים האחרונות, בגלל ומאז המחאה החברתית, בגלל ריכוזיות ובגלל כל מיני מגמות שראינו בזמן האחרון, יש כאן הזדמנות פז. הדיבור על בנק חברתי, בנק ממשלתי, בנק שמעניק שירותים בזול, בלי העושק של המונופול הבנקאי המסחרי, ובאמת יוצק תוכן למילה הזאת "בנק חברתי ציבורי". יש כאן שעת כושר, יש פה הזדמנות פז, זה יכול להיות חבל ההצלה של הדואר כולו ושל בנק הדואר בתוכו, ואנחנו מוציאים מכאן קריאה לא לפספס את ההזדמנות הזאת, ולא ללכת באותו נתיב ידוע של הפרטות והליכה למסחריות. יש פה שעת כושר, בוא ננצל אותה, אני בטוחה שאני מדברת בשם כל חברי הוועדה, שאנחנו נגבה את המהלך הזה.

אם יהיה בנק חברתי, יצטרכו לישון בסניפי הדואר, לא לחכות שעה.

למה?

למה? כי הדואר לא מצליח להתמודד היום.

ולמה הוא לא מצליח להתמודד? כי מייבשים אותו, במה העובדים אשמים? זה ההנהלה.

קוראים לי אמיר השכל מיבנה, ואני באתי לדבר בשם המשתמשים.

אנחנו נאפשר לך גם לדבר. נדמה לי שאתה גם כתבת מייל.

נכון.

לגבי סוף דבריך, היתה לי שיחה עם המנכ"ל אתמול לגבי בנק הדואר, ואני באמת סבור שזו ההזדמנות הגדולה שלך. זו תהיה מהפכה, שבנק הדואר – סוף סוף, אמירות שאני כבר שומע אותן אולי כימי חיי, שהוא יהיה הבנק החברתי, ואתה יודע מה? אני אגיד לך מה ההבדל בין היום לבין לפני 10 שנים כשהתחילו לדבר על זה, שיש שעת כושר, עם כל עניין המפקח, זה יהיה הרבה תלוי בך. זו משימה שמונחת לפתחך.

נעזור לו מול מונופול הבנקים.

ברור. רן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידידות, בבקשה.

ולכן קחו את דבריו כהתחייבות.

אני פה בשם אבא שלי, שיודע שאני נמצא הרבה בכנסת. הוא פנסיונר של רשות השידור מצד אחד וצרכן של רשות הדואר מצד שני. אני לא בטוח שזה ממש טוב בימים האלה. אבל הוא אמר: רן, אם אתה הולך לדיון, תגיד להם. אמרתי: אבא, מה להגיד? אני והחברים שלי בני 85 ומעלה משתמשים די הרבה בשירותים של רשות הדואר, כל מיני דברים, כולל רכישות באיביי. מילא לחכות בתור, ודיברו על זה, אבל התנאים לאזרחים ותיקים לחכות בתור הם מתחת לכל ביקורת. תנאים פיזיים, אדוני היושב ראש, הכיסאות עליהם יושבים ומחכים בתור. מדובר בקשישים שמגיעים ואין להם תנאים פיזיים.

שירותים זה תנאים בסיסיים.

אין להם תנאים פיזיים לחכות שעות ארוכות. אז צריך להתחיל לחשוב מחוץ לקופסה, איך אפשר להקליד רשימות של אזרחים ותיקים מהמשרד לאזרחים ותיקים, ולהביא להם את הדברים הביתה, ואולי אפילו בתוספת תשלום קטנה או בדרכים אחרות, כי אלה צרכנים גדולים שלכם וכדי שתתנו להם את השירות שהם זקוקים לו.

אני חייב להגיד משהו על בנק הדואר. לפני 10 שנים אני התחלתי להוביל מהלכים, אז היה חבר הכנסת כחלון ואתה היית מעורב וחבר הכנסת פרץ בהפיכת בנק הדואר – קראנו לזה בנק חברתי, למרות שלי היום ברור שלא מדובר בבנק חברתי. זה אפילו לא בנק אינטרנטי, אבל יש פה באמת שעת כושר, אבל שעת הכושר הזאת בעייתית, כי ההזדמנות שפוספסה בפעם הקודמת היתה בגלל השאלה מי יהיה אחראי על בנק הדואר החדש. הוויכוח היה האם משרד התקשורת או המפקח על הבנקים, שהוא מפקח על הבנקים. אדוני, אני חייב להגיד לכם שכל עוד הסוגיה הזאת לא תיפתר, אין שום סיכוי להפוך את הבנק – ויש תכנית מפורטת שאשמח להציג אותה בפניך, המנכ"ל, איך להפוך אותו לרווחי ויעיל לטובת העובדים, אבל צריך יהיה להחליט קודם כל מי יפקח עליו. עד שזה לא יבוא לידי פתרון, אני חושב שיהיה קשה מאוד להתקדם.

תודה לחברי רן מלמד. המקומות שבהם ניתנים השירותים נראים יותר קטנים מקופסה מאיביי, זה הכול ביחד, וזה מתחבר לא רק לצרכנים, אלא גם לתנאי העובדים. כשהעובד נמצא במקום מעיק, התחושה מעיקה עליו, כך הדברים גם נראים.

אני יושב ראש ארגון סוכני הדואר. במהלך השעתיים שאנחנו יושבים פה, שמענו על סניפים, על עובדים, לא שמענו על סוכנויות. יחידות הדואר, כ-700, מחולקות לשניים: לסניפים ולסוכנויות. רוב הציבור שיושב כאן מקבל את השירותים מסוכנויות, יש כאלה כיום כ-380. הסוכנויות בקריסה. חלק מהתהליך שמתבצע היום, אם לא ייקח בחשבון את סוכנויות הדואר, הרפורמה הזו וכל השינויים לא יוכלו לקרות. רוב השירותים שהוא דיבר עליהם וחבר הכנסת שדיבר עליהם בטייבה ניתנים על ידי סוכני דואר, סוכנים עצמאיים, שלהם אין לא גיבויים ולא האוצר דואג להם, והם מחר יכולים ללכת הביתה. אם את זה לא יפתרו, אני אומר למנכ"ל, שהשינויים לא יוכלו להתבצע, כי השירות לרוב ציבור מדינת ישראל ניתן על ידי סוכנויות הדואר.

אדוני היושב ראש, אני מתנצל, אני לא הייתי ברוב הדיון.

אבל בטח אתה בא עם ידע אישי.

אני אומר את זה באמת מתוך ידע אישי, אדוני היושב ראש, אנחנו חייבים להיכנס בעובי הקורה בתחום הזה. אני סומך עליך, כי המערכת הזאת נמצאת בקריסה מוחלטת.

התייחסנו לזה.

אנחנו מקבלים תלונות מכל הכיוונים. שירותי הדואר הם שירותים חיוניים, סניפי דואר, סוכנויות דואר, המערכת הזאת לא עובדת. היא לא עובדת.

שאדוני יידע, שברגע זה שאנחנו יושבים כאן ומנהלים את הדיון, הנייד שלי, הנייד של מנהלת הוועדה, הטלפונים של מזכירות ועדת הכלכלה לא מפסיקים ממש בזמן אמת לקבל טלפונים ותלונות. שקלתי והחלטתי שלא, כיוון שזה אומר להתחיל לקרוא עכשיו את כל התלונות שמגיעות.

יש אזרח, שבתא דואר שלו יש שבעה מכתבים של שבעה אנשים אחרים, ולמרות שהוא הודיע מספר פעמים לדואר, הם לא נאספו.

והוא לא כהן...

אני רק רוצה להזכיר, אדוני היושב ראש, יכול להיות שזה כבר נאמר בדיון הזה, שאנחנו נמצאים במצב חריג, שבו שר בממשלת ישראל מודיע שאין לו אמון בדואר, שר התחבורה אומר שאנחנו נפסיק לשלוח רישיונות, כי זה לא עובד, זה לא מגיע לאנשים. אני לא חושב שיש איזשהו תחום, שהממשלה עצמה מביעה בו אי אמון כזה, כמו מה שקורה בתחום הדואר, המצב קטסטרופה.

- - -

את זה תגיד לשר, לא לו.

אמיר השכל, בבקשה. אחריו עופרה לוי, ואחרון הדוברים יהיה יגאל לוי.

אם תיכנס לאתר הדואר, תראה שהדואר מספק 91 שירותים ומוצרים שונים. 35%, בלשון המעטה, אינם בליבת העיסוק, ולכן פה מדברים על דואר חברתי וכו', אני מציע לאט לאט. בואו קודם כל נטפל בליבה, ואחר כך נתעסק ביתר. אני שואל את עצמי, למה צריך בדואר לקבל שלט של חברת יס, מה הקשר של זה לדואר? זאת דוגמה אחת, תאמין לי שאם תיכנס, תראה הרבה.

15 לחודש, יום קריטי בסניפי הדואר, אחת הסיבות – תעריפי העמלות עבור תשלומי מע"מ והדברים הלאה בין הדואר לבין הבנקים שונים, ולכן יש פה גם פוטנציאל להתעסק אתו.

אין מענה לגידול אוכלוסייה. אני גר ביבנה, יבנה בשנתיים וחצי האחרונות גדלה ב-11,000 תושבים, מ-35,000 ל-46,000. נשארנו עם סניף מרכזי אחד ושתי סוכנויות דואר של שלושה מטר על שלושה מטר.

זמני פתיחת סניפים, הוצגו פה 119 סניפים, יש 700, 119 ב-10 חודשים.

התעריפים, אף אחד לא דיבר על זה. באחד בינואר התעריפים קפצו, אתן לך דוגמה: חבילה עד חצי קילו עלתה ארבעה שקלים, עולה היום 9.70 – 140%. דואר, מעטפה רגילה מ-1.80 שקלים ל-2.20 שקלים. התעריפים קפצו דרמטית, השירות ירד דרמטית.

חלוקת דואר של חמישה ימים בשבועיים היא חלק מהסיפור. אני יכול להגיד לך, שביבנה מחלקים יומיים בשבוע. דרך אגב, לגבי יעילות, אני גר בשכונה ש-30 שנים מחלקים דואר באשקובית, לא רצים מבית לבית. חבל עליה, למה לא לאמץ את הפתרון הזה במקומות אחרים?

דבר אחרון שהוא לא מידע אישי, אלא נמסר לי, אבל יש טענה שהמיון של הדואר שהיה מבוצע בלילה בוטל, והנה לך שוב פעם צוואר בקבוק. אני לא יודע אם זה נכון או לא נכון. בכל אופן תודה.

תודה. אני באמת לא רוצה לקרוא, אני מרגיש עכשיו כמו בגלגל"צ, שמודיע על דיווחי תנועה. כל רגע נכנסת לי עוד הודעה מגבעתיים.

אני רוצה להעלות נקודה, שלא התייחסו אליה עד עכשיו בנוגע לשירותים שהדואר מעניק לציבור. הציבור בישראל מורכב מצרכנים, אבל הוא מורכב גם מעסקים, עסקים קטנים, שיש להם אתרי מכר באינטרנט, שירותי דואר בתחום של סחר באינטרנט, הזמנת מוצרים, זה תחום בצמיחה אדירה, אני לא צריכה לספר לכם. התפלאנו מאוד לגלות, ש-60% מהרכישות באינטרנט שנעשות בארץ על ידי ישראלים הן של הזמנות של מוצרים מחוץ לארץ, וחלק גדול מהסיבה של זה נעוץ בעובדה, שהחבילות – לא מבוצע עליהן מעקב ברשות הדואר והן הולכות לאיבוד. אנחנו יכולים לקבל תלונה על אותו סיפור משני הצדדים, הצרכן אומר: הזמנתי באינטרנט ולא קיבלתי, העסק אומר: שלחתי דרך הדואר את ההזמנה של הלקוח שלי, אבל קיבלתי אותה בחזרה בטענה שהלקוח לא בא לדרוש, בעוד שהלקוח אומר שהוא לא קיבל ובוודאי שהוא רוצה לקבל.

התוצאה של זה מאוד ברורה. בסופו של דבר, צרכנים פונים לשווקים חיצוניים, זה נזק לכלכלה שלנו בתוך המשק הישראלי. זה כמובן פוגע בצרכנים, אבל זה פוגע לא פחות בבעלי העסקים הקטנים, שפתחו אתר מכר ולא מסוגלים לתת שירות כמו שצריך ללקוחות. תודה, אדוני היושב-ראש.

קודם כל, אם מישהו חשב בציבור ששירותי הדואר כבר חלף זמנם והם לא חשובים, אז אני חושב שהישיבה שאדוני כינס פה והזעקה הציבורית כמה השירות הזה חשוב, היא התשובה הטובה ביותר, וככה גם הממשלה על זרועותיה השונות מתייחסת לעניין, ולא רק משרד התקשורת, וחבריי פה מהאוצר ומרשות החברות חטפו את שלהם פה מחברי הכנסת. אני חייב להגיד שבדיונים הפנימיים שלנו, כאשר משרד התקשורת שם על השולחן את טיב השירות לציבור ודורש פתיחה עד השעה 20:00 ודורש לפתוח נקודות מסירה, ברור לחבריי מהאוצר שיהיה קשה יותר למכור חברה עם חובות שמשרד התקשורת דורש מהחברה, והדברים האלה נכנסים, נכנסים לרישיון. חשוב שחברי הכנסת יידעו, שמאוד חשובה ההתגייסות של המנכ"ל ושל העובדים, כמו ששמענו פה, אבל זה לא וולונטרי. בגלל החשיבות שגם משרד האוצר וגם משרד התקשורת רואים בשירותי הדואר, כל הדברים שצוינו כאן: פתיחת הסניפים עד שעה מאוחרת, מערכת הניטור – ואולי אני גם אבשר לך, גברתי, שמערכת ניטור שהכנסנו לרישיון חברת הדואר, שתעקוב אחרי כל דברי הדואר מקצה עד קצה, זה כבר מופיע ברישיון, המערכות של ניהול תורים בסניפי הדואר מופיעות ברישיון, מסירת 90% מדברי הדואר הרשומים בבית הנמען, וכן – כרכנו את זה גם בפרמיה של העובדים.

לא ישים.

90% מסירה בבית, מכיוון ששמענו את זעקת הציבור, וגם אדוני בוודאי שמע את זעקת הציבור, שבאים אליהם בבוקר הביתה והם לא בבית, ואז הם צריכים להגיע לסניף לקבל את הדואר. את כל הדברים האלה כללנו ברישיון חברת הדואר, מתוך כוונה כן להביא בשורה לציבור.

לעניין התעריפים, נכון נאמר פה שתעריפי חברת הדואר עלו. אני חייב לציין שהיתה ועדה ציבורית, שבדקה את עלויות חברת הדואר, שישבה על המדוכה במשך שנתיים, שמעה את כל הצדדים, יכולת לשמוע פה אדוני היושב ראש גם מהנהלת הדואר וגם מהעובדים, שהדברים נעשו בשיתוף פעולה.

יגאל, עזוב, אני לא רוצה להתעסק עם זה. למרות שזה חלק מהנושא, זה לא הנושא המרכזי.

משפט סיכום. כל ההתחייבויות שאדוני שמע פה מחברת הדואר אלה התחייבויות שמשרד התקשורת עיגן ברישיון חברת הדואר.

השר יודע על זה?

השר העניק את הרישיון לחברת הדואר, וחייב אותה לספק את השירות הזה, כך שאנחנו בהחלט ניפגש פה בסוף השנה.

ברשותך, משפט לפני שאתה מסכם. מכיוון שאני מתייחס לכובע של העובדים, אפרופו אס-אם-אסים שאני מקבל, וכדי שלא יטעו אותך בשידור חי מול כל האומה, אני בטוח שבהתחייבות שדיברנו על שמירה על העובדים וגם על הדברים שהוצגו כאן על ידי העובדת, חשוב שיידע אדוני שבפייסבוק הפרטי שלה, וזה מה שמעבירים לי, היא מתסיסה למרד והיא מתסיסה למחאה.

לא, אני לא מתסיסה, זה לא נכון.

זה לא ויכוח, אני כרגע אומר את דברי, ברשותך, שהיא מתסיסה למחלה, והכול מהפייסבוק שלה מגיע אלי מהעובדים. לכן אני בטוח שנאה דורש, נאה מקיים, וכולנו חייבים לשמור על המערכת.

שמעון, אני מבין שהיא סוג של אופוזיציה, מותר לה. אתה יודע, אני כל החיים שלי באופוזיציה. בוא נגדיר את זה ככה, אני לא אתן לאף אחד למנוע ממני ומאנשים שהם חלשים בתוך המערכת, צריך תמיד לזכור שזה סוג של גלגל, וברשות הדואר אתם יודעים את זה, גם בקרב אלה שמגינים על העובדים. אני לא רוצה לעסוק בזה.

יודעים ומאמצים, היא יכולה להעיד.

ברשותכם, אדוני המנכ"ל, הדברים די ברורים.

ברשותך, אני רוצה לומר שניים, שלושה דברים. כל השאילתות שקיבלנו לגבי האזורים הבעייתיים, אנחנו עושים עכשיו סריקה של כל האזורים לוודא איפה יש צפיפות, בעיות ותורים לא סבירים, ובכל המקומות האלה נפתח מרכזים שיקלו על התהליך. נערוך רשימה ונעביר אותה. בסך הכול זאת בחירה של מדינת ישראל, אנחנו גוף עסקי. הרישיון שלנו מגדיר במה אנחנו צריכים לעסוק, אנחנו מסתכלים על מעבר לזה, הרישיון זה המינימום. אנחנו רוצים בסוף להגיע למצב שאנחנו ניתן את מה שהאזרחים מצפים מאתנו כלקוחות, ועל זה אנחנו עובדים.

אנחנו עוסקים בשיפור שיטות, שיגדיר יותר מיון ממוכן, פחות מיון ידני, פחות עבודת ידיים, יותר זמן לטפל בלקוחות, כך שהבשורה היא בשורה כוללת, מערכתית ולא באה מתוך האירועים הקיימים, אלא מתוך האופן בו אנחנו רוצים לראות את הדואר בעתיד הקרוב.

ברשותכם, אני רוצה לסכם את הדיון הזה. קודם כל, אני מאוד מקווה שיימצא משקיע, שיסכים בתנאים הלא פשוטים האלה שנמצאת בהם החברה – ואני מאוד מאוד מקווה, שבהפוך על הפוך אין כאן גורמים שמבקשים להוריד את המחיר של רשות הדואר לכזה, שבסוף יהיה איזה מישהו שיגיד: יאללה. כבר ראינו דברים מעולם - -

תשלמו לי ואז אני אקח.

- - תשלמו לי, אני אקח ואז האוצר הבלום יימצא. אני אומר לפרוטוקול, שימו לב – אני אומר את זה ליגאל ואני אומר את זה לכולם – שיותר מפעם אחת מצאנו את עצמנו במצב, שגורמים בצורה כזו או אחרת גרמו לגוף להגיע לכדי התרסקות כדי להוריד את מחירו, כדי שבסוף יימצא קונה, ובסוף אחרי הקנייה, הבוננזה הגדולה מתגלית. אני אומר את זה כדי שהדברים יהיו כתובים בפרוטוקול.

שנית, חברת הדואר, חלוקת דואר או טיפול בדבר דואר הוא שירות אזרחי צרכני חיוני מן המדרגה העליונה. זו איננה הטבה, ואומר לכם יותר מכך – העולם אמנם שייך לצעירים, אבל העולם של הדואר הזה עדיין הוא של קבוצה מרכזית בתוך האוכלוסייה הישראלית, שחיה ונושמת דואר לסוגיו. ואתם חייבים למצוא את הדרך, כי אתם לבדכם בשוק, כי עדיין את אותו דבר דואר שמגיע לאבא של רן מלמד, רק חברת הדואר שולחת.

- - -

אני יודע מה אבא שלו מקבל, לא מה אתה יודע. ושלא נדבר על הפריפריה, תאמין לי, לפניך אני הייתי שותף בתהליך בחדר הקטן למטה, כשהתחלנו את השאלה האם להכניס גופים מתחרים לחברת הדואר, כן או לא, הדואר הכמותי. אני הייתי שם, וקיווינו שזה ישנה ויעשה, ובא לציון גואל.

אני לא מקנטר, אני בסך הכול מנסה לפקוח עין. אי אפשר לדבר פה במושגים של הפרטה ושהכול פה יהיה בסדר. אני אומר זאת בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, מבחינתי דואר זה כמו חינוך, כמו בריאות, כמו כל שירות אחר. הגברת שצולמה בתכנית "הצינור" של גיא לרר, האורחים שלה לא מקבלים בזמן את ההזמנות לחתונה, ועוד אף אחד גם לא יודע לתת פיצוי על זה. אנחנו מכירים את זה, יכול להיות שאנשים לא הגיעו לחתונה, היא בנתה עליהם, ההכנסות שלה הרי קטנו. אלה דברים שאנחנו מכירים. מי יפצה אותה? מי יפצה את חאג' יחיא על השוברים שהגיעו כשפג תוקפם? מי ערב לכך שהגיע דואר רשום כזה או אחר אחרי המועד ובגלל שלא שילמת קנס תקבל כפל קנס? מה תגיד לשופט? אלה החיים, הם בדיוק כך.

ולכן אני אומר לך, אדוני המנכ"ל – ולפני שאני אומר לך, חשוב לי להגיד לשמעון יושב ראש ארגון העובדים ולכם בכלל – אין כמעט מקום עבודה שנסגר בגלל העובדים. אני אומר אין, כי אני לא רוצה שיבוא איזה מאן דהו ויראה לי איזושהי פינה, אבל כמעט כל מקומות העבודה נסגרו או בגלל חזירות של הבעלים או ניהול כושל של המנהלים, אבל תמיד דבר אחד ברור, ולא משנה איפה – מי שמשלם זה העובד. ועוד כמו ששמעון עשה, בחוסר ברירה, הוא אפילו מתנצל שלא בטובתו, כי הוא צודק: מה המחיר, שכולם ילכו הביתה או חלק ילכו הביתה? אלה דברים שצריכים להיות נכס צאן ברזל בהתנהלות שלנו, כי כשאנחנו מגיעים לנקודת קצה, כולם מסתכלים: מי עשה את זה? מי יצר את זה? האם העובד שעכשיו צריך לסחוב על גבו קילו, או העובד שעובד בתת תנאים, כי אמרו לו שצריך להתייעל? והמילה הזו היא אחת המילים הכי מרמות, הכי טעונות שיש.

זה לא אומר בשום מקום שהעבודה לא צריכה להיעשות כמו שצריך, ובסוף כולנו מקבלי שירות, וכולנו באותה מידה נותני שירות, כל אחד במקום עבודתו ובמקום בו הוא נמצא.

אני אומר שוב, אדוני המנכ"ל, אליך אני פונה, אנחנו שוב מברכים אותך בברוכים הבאים ובהצלחה. יש לך ולכם משימה, גדולה, ענקית. עם כל הדברים שנאמרו כאן, התנהגנו אליכם בכפפות של משי – בכפפות של משי, אני רוצה שתבינו את זה, אבל זו הפעם האחרונה. לא יהיה מועד ב'. מנקודת המבט שלי, ואין לי ספק שאני מדבר בשמם של כל חברותי וחברי, אלה שישבו כאן והם חברים בוועדה ואלה שלא, שבפעם הבאה אנחנו נדרוש תשובות ברורות, ואם אדוני נתן כותרת של 10 דקות, אנחנו נבקש לבדוק את ה-10 דקות המתנה בתור. ואם אדוני דיבר על פריפריה ודואר רשום, אני אפילו לא אתפוס אותך עדיין בבנק הדואר, אמיר השכל, אבל בכל הנוגע למערכת היחסים בין הלקוח לבין חברת הדואר, לא יהיו יותר הנחות.

מבחינת העובדים, שמעון, חובתך לעשות הכול לשמור על זכויותיהם, שלא בגלל הפחד לצאת למרחב – כי אין מרחב מחוץ לחברה, רובם המכריע לאן ילכו? ואני לא מדבר על העובדים הוותיקים, אלא אותם עובדי קבלן, כי גם הכי קל להסב את כולנו לעובדי קבלן, ואין לי ספק שהיו כאלה שהיו רוצים שגם אנחנו נהיה עובדי קבלן. כל אחד יסתכל למציאות ויחשוב כאילו מדובר באביו ובאמו, באחיו ובאחותו, בדודו ובדודתו, בבנו ובבתו, וכך צריכים הדברים להיות.

באחד בינואר 2016 הפעם אנחנו נזמין גם את המפקח על הבנקים או נציג מטעמו, שיבוא וייתן התייחסות מלאה לעניין. נעקוב פה מקרוב אחר כל התפתחות. אדוני, אני מבקש שבעוד חודשיים ימים תיתן לנו דוח קצר כתוב על התפתחות העניינים, עוד לפני הדיון.

בהמשך לדברים שאמרת, אדוני היושב ראש, האם גם המנכ"ל יהיה מוכן לתת לנו דיווח על המאמצים שהוא יעשה עד לתאריך זה באשר לפתיחתו של בנק חברתי, או בכלל שירותים פיננסיים.

זה לא בנק חברתי, אבל הוא ייתן שירותים חברתיים.

גם הקריטריונים של מספר התושבים.

חברי הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, יוסי יונה ואורי מקלב, אני אשמח שאתם תכינו רשימת שאלות, שאנחנו בוועדה נעשה להן איזה סוג של ריכוז ונעביר אותן למנכ"ל. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20.