הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 10

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, ד' באב התשע"ה (20 ביולי 2015), שעה 11:30

תכנים פוגעניים לילדים ברשתות הטלויזיה

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

מסעוד גנאים

עליזה לביא

יונתן בייסקי - מנהל פרוייקטים, משרד התקשורת

יפעת זץ - מדריכה ארצית בנושא הדרכה מתוקשבת, משרד החינוך

יואב גינאי - מנהל חטיבת התוכניות בערוץ 1, רשות השידור

דוד אורן - מנהל אגף ערוצים, הטלוויזיה החינוכית

ד"ר יפעת בן חי שגב - יו"ר המועצה, המועצה לשידורי כבלים ולוויין

יונתן בייסקי - מנהל פרוייקטים, המועצה לשידורי כבלים ולוויין

אופיר רייכמן - מנהל אגף טלוויזיה, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

ורד עזרא - ראש מחלקת תכניות, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

יונה זהבי - וולרשטיין - עורך דין, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

מיכל גרוס - עורכת דין, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

מירב שחר - מנהלת מחלקת רגולציה, "קשת"

רן קוצר - מנהל פרוגרמינג, "רשת"

מיכל ריבלין - עורכת דין, מנהלת אגף תוכן ערוצים ורגולציה, HOT

אלונה אבט - מנכלית, ערוץ הופ

אורלי אטלס-כץ - מנכ"ל, ענני תקשורת- ערוץ ניקולודיון לילדים

הילי חורב קסוטו - מנהלת ערוץ הילדים

דפנה בר-צורי - עורכת דין, יועצת משפטית, ענני תקשורת- ערוץ ניקולודיון לילדים

יהב דרורי - מנהל אגף רגולציה, חברת פרטנר

אלמוג בן משה - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

חמוטל רוזן - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

אילת מליס כהן - יו"ר עמותת "ישראל אומרת לא לסמים"

הרב שמואל סלוטקי - צהר לחקיקה, רבני צוהר

ד"ר רזי רונן - עמותת "ישראל אומרת לא לסמים"

שלמה אמסטרדמסקי-לוין - המשמר החברתי של הכנסת

עידית שבתאי סידיס - לוביסטית (פוליסי) מייצגת את שידורי קשת וחברת פרטנר

נועה גונן - לוביסטית (גורן עמיר יועצים), מייצגת את הוט

אורלי בן שמאי - לוביסטית (אימפקט) מייצגת את שידורי רשת

שמרית גיטלין-שקד

רחל סעדה

ר.כ., חבר המתרגמים

תכנים פוגעניים לילדים ברשתות הטלויזיה

אנחנו נפתח את הוועדה לזכיות הילד. הוועדה תעסוק היום בתכנים פוגעניים לילדים ברשתות הטלוויזיה, אבל אני רוצה לתת איזו שהיא מסגרת קצת יותר רחבה לדיון.

ממסמך שקיבלנו ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, ראינו שההתייחסות לתכנים בטלוויזיה והגבלתם, בעיקר נוגעת לסימון של תכניות לפי התאמתן לגילאים שונים. אני כבר מעלה בתחילת הדיון את השאלה עד כמה באמת יש אפקטיביות לאותו סימון שמופיע על המסך, כאשר ילד מגיע, צופה בזה והאם זה באמת אומר לו – אופס, זה לילדים מגילאי 8 ומעלה, אז הוא קם והולך, או מגילאי 14 ומעלה והוא קם והולך; ואני מניחה את זה כסימן שאלה שיהיה כאן בחדר.

השאלה היותר גדולה, שאני חושבת שלשמה אני זימנתי הדיון, זה לבחון את מידת הפיקוח שיש על התכנים שמשודרים היום, דווקא בתכניות ילדים. זאת אומרת, מעבר לזה שאנחנו צריכים לסמן את ההתאמה של התכניות, מעבר לזה שאני אדבר על זה מאוחר יותר, שיש תכניות שלא צריכות להיות משודרות עד לשעה מסוימת. לצורך העניין, אני יודעת שהיום בצורה וולונטרית, מהשעה עשר בלילה ואילך משדרים רק תכניות למבוגרים בחלק מהערוצים, אבל הייתי רוצה לגעת דווקא בתכניות שמיועדות לילדים.

זה לא וולונטרי.

זה כללים, אבל זה לא מתקיים בכל הערוצים כפי שזה אמור להתקיים ולכן מבחינתי זה נתון לבחירה או לצורך העניין אין אכיפה של זה, ואם אני טועה, אז אתם כמובן מוזמנים לתקן אותי. אני שמה את זה כאן במרכז לדיון ואנחנו נדון גם בזה, ונראה באמת באיזו מידה הערוצים השונים אכן מקיימים את הנוהל הזה, ששידורים פוגעניים אשר לא מתאימים לילדים, משודרים מעשר בלילה ואילך.

אבל שוב אני רוצה לחדד, השאלה הגדולה באמת מבחינתי בדיון, היא רמת הפיקוח שיש על תכניות הילדים, שמיועדות לילדים בגילאים שונים, ואת זה אני אשמח לשמוע מכם, כדי שאנחנו נוכל אחר כך לראות איך אנחנו מרחיבים את הנושא הזה ולוקחים אותם גם לצעדים אופרטיביים עתידיים.

אני אתחיל עם רשות השידור ועם מי שמייצג אותה.

אני לא מייצגת את רשות השידור.

סליחה, משרד התקשורת.

אוקיי. שמי ד"ר יפעת בן חי שגב, אני משמשת כיושבת ראש המועצה לשידורי כבלים ולוויין. התבקשתי על ידי מנכ"ל משרד התקשורת לייצג גם אותו בדיון הזה.

הגוף המוסמך במדינת ישראל, קרי – הרגולטור לפיקוח על שידורי ילדים ונוער, זה המועצה לשידורי כבלים ולווין. המועצה לשידורי כבלים ולווין אמונה על סט שלם של כללים והוראות, חלקם במסגרת נורמטיבית של חוק, חלקם במסגרת נורמטיבית של תקנות, למשל תקנות לסיווג וסימון, שהן מחייבות מאד, יש להן מעמד של תקנות. מי שמתקין את התקנות זה שר התקשורת, בהתייעצות עם המועצה ואנחנו אוכפים אותן ביד רמה ובזרוע נטויה.

זאת סוגיית הסימון.

כן. את זה חשוב לי לציין בהקשר הזה. עכשיו, מעבר לסוגית הסימון, ישנן גם הוראות בחוק, ממש בחוק התקשורת, שמתייחסות לשילובם של תכנים אלימים, של תכנים פוגעניים, תכנים בעלי קונוטציות מיניות וכיוצא באלה, בשידורי הילדים וגם את זה המועצה אוכפת.

אני רוצה לומר פה כמה דברים עקרוניים, ברשותך, כדי להעמיד איזו שהיא מסגרת לדיון. ראשית אני רוצה לברך. האמת שרציתי לפתוח ולברך אותך בעצם היוזמה לכנס את הדיון הזה, מפני שאני חושבת שזה נושא שמעבר לחשיבות שלו, שדומה שאין חולק על חשיבותו, הוא אחד הנושאים המטרידים ביותר את כל מי שמגדל ילדים, גידל ילדים – בין אם כסבא וסבתא, בין אם הורים וכיוצא באלה. אני רק אסבר את אוזני הנוכחים פה ואשתף אתכם בממצא של סקר שערכה המועצה בראשותי ממש בחודש האחרון, בסוף חודש מאי, שבו עולה ש-84% מהנדגמים - שמהווים מדגם מייצג של מדינת ישראל – סבורים שעל המדינה להגביר את הפיקוח על שידורי הילדים ובמקביל גם סבורים שיש להתקין פיקוח על שידורי טלוויזיה באינטרנט, שזו נקודה שאני אבקש להגיע אליה.

זו נקודה נוספת שנדון.

אז מעבר לכך שהנושא הוא חשוב ואין חולק, הנושא הוא נושא מאד מטריד. מדוע הוא מטריד? כיוון שככל שהטכנולוגיה הולכת ומתפתחת ובאותה נשימה גם ההשפעות שלה והחלחול שלה וההטעמה שלה בקרב קהלים צעירים הולך וגדל, אנחנו מוציאים את עצמנו יותר ויותר במציאות מאד חשופה, שבה השליטה של ההורים, של מערכת החינוך, גם של המערכת האקדמאית – אני יכולה להגיד בכובע האקדמאי שלי – הולכת ופוחתת, עד כדי נעלמת לחלוטין.

ובעצם אנחנו במועצה עסוקים כרגע בהתמודדות עם האתגר הזה – מה הוא תפקידו של הרגולטור, במציאות שיש בה איזו שהיא התנגדות ממש אוטואימונית לרגולציה, מפני שאנחנו יכולים להתקין תקנות נפלאות בכל מה שנוגע לטלוויזיה, אבל כולנו יודעים, כל היושבים פה, שעיקר הצריכה של ילדים ונוער של תכנים טלוויזיוניים, מתבצעת היום בסמארטפונים. כולנו גם יודעים שסמארטפון הוא נחלתם של ילדים בגיל הרך. כמעט כל ילד שמגיע לבית הספר, לכיתה א', כבר מצויד בסמארטפון, ופה מסתיימת השליטה של ההורים. למיטב ידיעתי גם מערכת החינוך חסרת אונים אל מול התופעה הזאת, ויש פה מציאות חדשה, מאתגרת, שמחייבת חשיבה מחדש.

בצד של המועצה, אני רוצה לומר מה אנחנו עושים. אז ראשית, כבר לפני חצי שנה אנחנו יצאנו בשימוע ציבורי שכותרתו – מיקוד רגולציה על שידורי ילדים ונוער. אנחנו פנינו לכל הגורמים הנוגעים בשוק, בשידורי ילדים, בין אם זה משדרים ובין אם זה מחנכים ובין אם העמותות לסוגיהן, המועצה לשלום הילד וכיוצא באלה, משרד החינוך כמובן – והזמנו אותם להביע את עמדתם, כאשר בדעתנו להתוות כללי רגולציה חדשים שיתמודדו שוב עם המציאות שתיארתי.

בעזרת השם, בתחילת חודש ספטמבר, אנחנו מתכוונים לייסד שולחן עגול שיהיו שותפים בו נציגי הרגולטורים, נציגי גופי השידור וכל הגורמים הנוגעים בדבר, במטרה למסד קוד אתי משותף לשידורי ילדים. לקוד האתי הזה יהיה מעמד מחייב. הוא לא יהיה חוק, הוא לא יהיה תקנה, אבל אנחנו מאמינים שחלק מההתאמות שהרגולטור צריך לעשות בעדין הזה, זה השיתוף עם גורמי התעשייה, ואנחנו רואים בגופי השידור – שמרביתם יושבים פה – פרטנרים לדבר הזה.

אני גם חייבת לומר שברוב המקרים הם מגלים אחריות ציבורית מאד מאד גבוהה. אני חייבת לומר את זה לפרוטוקול. אנחנו חושבים שניתן לגייס אותם, את הרצון הטוב, את האחריות הציבורית שלהם, לטובת ניסוח כללים שיחייבו את כל העוסקים בשידורי ילדים.

השאלה אבל אם מדובר רק בכללים, בקוד אתי ללא שום יכולת אכיפה, אם אכן אנחנו נוכל לראות שזה מתקיים הלכה למעשה, ואני רוצה לתת לך דוגמא מאד פשוטה. ראשית, אני יוצאת מנקודת הנחה שאנחנו כולנו רוצים בטוב ומחפשים את הדרך להגן על הילדים. אני לא חושדת באף אחד שיש לו מניעים אחרים, וזה חשוב שזה ייאמר.

ומתוך החשיבה המשותפת הזו, אני אתן לך דוגמא פשוטה, של תכניות שמשודרות בשעות לילה מאוחרות, עם תכנים שלא מתאימים לעולם הילדים, אבל הם משודרות בשידורים חוזרים בשעות הבוקר. ואז ילד שנשאר בבית חולה, או מכל סיבה שהיא, מדליק טלוויזיה ואופס, מה שההורים שלו ראו אתמול באחת עשרה וחצי בלילה, קופץ לו מול העיניים. והשאלה איך מתמודדים עם זה, שזה עניין שאני מניחה שחשבו עליו או שהוא עלה באיזה שהוא אופן בשיח, והשאלה איך אנחנו מתמודדים עם הסוגיה הזאת.

אז אני אומר לך מה התפיסה שלנו במועצה. אז הזכרת שידורים חוזרים. יש תופעה הרבה יותר מטרידה, שזה VOD או ממירים מקליטים. הרי מה המשמעות של תקנות סיווג, למשל שמגבילות שידור אחרי עשר בלילה, כשילד יכול להקליט ולצפות בזה גם בשעה שתיים בצהריים, או יכול פשוט להיכנס ל-VOD ולצרוך את זה בבוקר, בחופש הגדול. זה בדיוק דוגמא להעדר היכולת שלנו לייצר סביבה סטרילית של שידורים לילדים.

אני באופן אישי מאמינה ואני אומרת את זה גם בכובע האקדמי שלי, כמי שמתמחה בטלוויזיה, אני מאמינה שאת המודלים אימצו במדינות המערב, זה המודל שאנחנו צריכים לאמץ. ומה הוא כולל – הוא כולל ראשית העברת האחריות, שרשור האחריות לתעשייה. כן - אנחנו צריכים את שיתוף הפעולה של התעשייה, של כל מי שעוסק בתחום הזה. תמיד המילה האחרונה היא של הרגולטור. היה ולא יאכפו, היה ולא יעבוד, אין שום בעיה. תאמיני לי, זה קל מאד לפתוח הליך בירור וקל מאד לקנוס. הם יודעים את זה. אני חושבת שלא זו הדרך. זה אחד.

שניים, הדבר היותר משמעותי בתהליך הזה, שלא קורה לצערי במדינת ישראל, זה הנושא של אוריינות תקשורת. מפני שבהינתן העובדה שהאחריות יצאה לנו מהידיים כהורים, כמערכת חינוך וכיוצא באלה, המשימה הלאומית שלנו כמדינה היא לצייד את הילדים האלה בכלים ביקורתיים לצריכה של מדיה ולצפייה במדיה. זה מתקיים בכל מדינות המערב, זה עוד לא קורה במדינת ישראל.

מה המשמעות היא? המשמעות היא שאנחנו נכנסים למערכת החינוך, החל מכיתה א' וכלה ב-י"ב ומסבירים ומפרשנים ומלמדים איך לצרוך מדיה, מה הסכנות שלה, מה היתרונות שלה – לא הכל מסוכן במדיה – יש לה גם הרבה מאד יתרונות; מה הם הדימויים הרווחים במדיה, מה הם סטריאוטיפים, כיצד להתייחס אליהם וכיוצא באלה, באופן שכל בוגר 12 שנות לימוד במדינת ישראל יעבור את ההכשרה הזאת.

כן, אבל זה נכון בדיון הכולל ואני מסכימה איתך לגמרי שיש מקום לאוריינות של צריכת מדיה, אבל בואי נודה, ילדים הם מאד סקרנים והרבה פעמים הם ילכו וינסו לחפש או להגיע לתכנים האלה והשאלה איך אנחנו, כמו שאת אומרת בתעשייה או בעולם המבוגרים, מגוננים עליהם ועוזרים להם, או יותר נכון עוזרים לנו שהם פחות יגיעו לשם.

אז אנחנו מגוננים עליהם רק אם ההורים שלהם חושבים שהם צריכים ורוצים להשקיע בכך את האנרגיות והמשאבים לגונן, מפני שהיום, בכל בית שמחובר לכבלים ולווין – ואנחנו מדברים על 80% ממשקי הבית – יש מה שנקרא קוד בקרת הורים. ואנחנו כמועצה גם מפרסמים את קיומו של הקוד. הורה יכול להחליט שהוא חוסם ערוצים, שהוא חוסם תכניות, שהוא מתכנת את זה לפי שעות ולא מאפשר צפייה. פה נדרשת מעורבות הורית.

אגב, חלק מאוריינות תקשורת, מהפרויקט הגדול הזה, זה גם האחריות ההורית.

אחריות הורית, ללא כל ספק.

אני אומרת, תראי, מדינת ישראל עוד לא עשתה, היא עוד לא הפנימה את המעבר, את ההתאמה הזאת לסביבת השידור החדשה. אחד הדברים שמאד מטרידים אותנו למשל, זו העובדה שישנם משדרים חדשים שמשדרים טלוויזיה מעל גבי האינטרנט והם לחלוטין לא כפופים לשום רגולציה, לשום חוק ויכולים לעשות ככל העולה על רוחם. ופה, את יודעת, אתם יושבים פה כבית המחוקקים. אז מה אנחנו עושים? כלומר זו שאלה.

עמדתנו היא שיש להתאים את כללי הרגולציה והפיקוח הקיימים, למציאות החדשה. ובינתיים, אנחנו עושים כל שלאל ידינו בצורה מאד הדוקה. אני אפילו חייבת לומר, ונדמה לי שרוב היושבים סביב השולחן יסכימו איתי, למורת רוחם, אפילו בצורה הדוקה הרבה יותר מאשר בעבר, כי אני באופן אישי מאד מכוונת לנושא הזה ואנחנו לא פוחדים לנגוע גם בתכנים מאד פופולאריים של ילדים, להתערב בסיווגים שלהם, בהודעות, בדיס-קליימרים שמתריעים מפני תוכן אלים וכיוצא בזה. כרגע אנחנו עסוקים למשל בסיווג של הסדרה זגורי אימפריה שהיא סדרה מאד פופולארית והיא סדרה מצוינת, אני חייבת לומר, אבל מאד בעייתית מבחינת תקנות הסיווג והסימון.

כלומר, המועצה אינה חוששת לנגוע גם בפרות הקדושות, הטלוויזיוניות, אבל שוב, צריך להבין שאנחנו נמצאים במציאות שמחייבת מעורבות מערכתית הרבה יותר רחבה מאשר בעבר. זהו.

אוקיי, תודה יפעת.

נציג או נציגה מהרשות השנייה לטלוויזיה, מי יש לנו? אופיר?

בבקשה, אופיר.

נכון. שלום לכולם. אנחנו ברשות השנייה עוסקים גם בתכניות המיועדות לילדים, למרות שעם השנים יש פחות ופחות כאלה בערוצים שאנחנו אמונים עליהם – שזה ערוץ 2 וערוץ 10, וגם עוסקים באופן שוטף בתכנים שמשודרים בשעות שהילדים צופים בטלוויזיה, שזה לא רק תכניות אלא גם פרסומות ופרומואים, ששם החזרתיות היא הרבה יותר גבוהה.

חשוב להגיד, כל פרסומת שבה מופיעים ילדים – קודם כל כשחקנים או כמופיעים בפרסומת, נבחנת באגף הפרסומות ברשות, בכל מה שקשור לאישורי עבודת ילדים והופעת ילדים בפרסומות - - -

ועדיין יש זליגות.

שזה איסור של חוקים אחרים. בחלק מהמקרים אנחנו לא מהססים להתערב וגם להורות לזכיינים לא לשדר או לשדר פרסומות אחרי עריכה מחדש. מקרה אחד היה רק בחודש יוני האחרון, עם פרסומת של חברת ביגוד שבה הופיעו תאומות זהות, קטינות, עם שיר שמשדר מיניות בצורה בוטה וביגוד קצר ושם החלטנו שלא לאפשר את השידור של הפרסומת הזאת במתכונת הנוכחית שלה. גם פרסומות שקשורות לאלכוהול, על בסיס החוק שהעבירה הכנסת - - -

אבל רק ברשותך, זה היה אחרי שקם קול צעקה מצד הורים.

נכון. לא כל הפרסומות מגיעות אלינו לאישור מראש. כולן עוברות אצל הזכיינים או בעלי הרישיון - במקרה הזה ישראל 10 - לפני השידור. אנחנו מתערבים כשאנחנו רואים באמצעות מערך הבקרה שלנו, או באמת באמצעות התערבות של גופים אחרים שמפנים את תשומת ליבנו לעניין.

עוד נושאים שאנחנו מקפידים עליהם באמת - אני מאשר לכם את הדברים של ד"ר בן חי שגב - זה כל נושא הסיווג והסימון וגם שידורים חוזרים של תכניות שמשדרות בלילה בערוצים המסחריים, למשל שמגיעות אלינו דרך נציב פניות הציבור של הרשות בהרבה מאד מקרים. למשל תכניות כמו הצינור בערוץ 10 שעסקה לאחרונה באחד מחברי הכנסת ושודרה בשידור חוזר למחרת בצהריים והגיעו תלונות של הורים. אנחנו מפנים את תשומת לב הגוף המשדר וגם מזכירים את זה מפעם לפעם.

בנוסף לזה, גם פרומואים של תכניות, אפילו תחקיר, לאו דווקא תכניות ילדים, שמראות דברים שבתקנות סיווג וסימון הם בעייתיים, כמו שימוש בסמים אסורים, כמו התנהגות פלילית או עבריינית וגם פרסומות שעלולות להתפרש אצל ילדים, שוב – לאו דווקא מיועדות לילדים – כמשהו שעלול לגרום להתנהגות מסוכנת. למשל פעלולנים כאלה ואחרים או קפיצות מסוכנות או נהיגה וכו'.

בכל המקרים האלה יש פנייה גם ברגע שאנחנו מקבלים תלונות דרך הנציבות או שאנחנו רואים בעצמנו, והאמצעים שאנחנו נוקטים הם מלהוסיף כתוביות אזהרה ועד הורדת סצנות מסוימות, פס קול, או הפרסומת בכלל.

תכניות שמיועדות ממש ממש לצפיית ילדים, עם השנים כפי שציינו, באמת יש פחות ופחות. כך שאנחנו פחות מתערבים בזה, אלא יותר בכל מה שעל המסך. ומעבר לזה - - -

אבל מתוך כל מה שאתה מציין, מההיכרות שלנו, אנחנו עדיין רואים על המסך פרומואים ופרסומות, שהם עם תכנים שלא מתאימים לילדים ובכל זאת הם רצים לאורך כל שעות היום. זאת אומרת אמנם אתם מאותתים לרשויות או לגופים השונים, אבל מהתרשמות אישית שלי, ושוב, יכול להיות שאני רואה את זה בפריזמה מאד צרה, עדיין אין פה איזו שהיא מהפכה אמיתית בנושא.

אז רוצה קצת לחדד את זה. נשאלת גם השאלה מה הם תכנים שעלולים להיות פוגעניים לילדים. אני מניח שלגבי אלימות ומין וסמים והדברים האלה כולנו מסכימים.

נכון.

אנחנו מקבלים מגוון של תלונות מכל מיני סוגי ציבוריים, על כל מיני נושאים, חלקם למשל על מזונות מסוימים שהם לא בהכרח בריאים לילדים וגם על זה יש ויכוח אחר ואנחנו בתהליך של דיון עם משרד הבריאות.

אני מדברת על התכנים שהם יותר קשים.

כן, אבל חשוב לומר, אנחנו בתהליך עבודה ביחד וגם מול הגופים המשדרים, באופן דומה למה שציינה יו"ר מועצת הכבלים והלוויין. חלק מהבקרה המונעת הוא לגמרי לגמרי אצל הגופים המשדרים ואנחנו מתערבים רק במקרים היותר חריגים ושמחים כאשר הם מערבים אותנו בדיעבד בדברים שהם פסלו.

אם אפשר לתת לעורכת הדין יונה זהבי להוסיף.

אני גם מהרשות השנייה. רק חידוד קטן לגבי המסגרת שאנחנו נמצאים בה. יש בנושא הזה הסדרה ספציפית של חוק סיווג סימון והתקנות שהותקנו, וגם הרשות השנייה קבעה כללים ספציפיים שנוגעים לשעות שידור, גם של תכניות שמיועדות לפי ההגדרות שקבועות בחוק ובתקנות, למה הן תכניות שמיועדות לגילאים מעל גיל 18 ותכניות שמיועדות לילדים מעל גיל 14 ופרומואים. הכל מאד מוסדר גם בחוק וגם בתקנות ואנחנו פועלים לפיהם.

מעבר לזה, וזה בנוגע לתכניות עצמן. לגבי הפרסומות, אופיר ציין בהרחבה את הכללים שיש אצלנו, שנוגעים לכל מיני פרסומות שמכוונות ילדים וגם פרסומות שאנחנו לא רוצים שילדים יראו, כמו סמים ואלכוהול וכו'.

אני רק רוצה לחדד שאנחנו מפקחים על ערוצים 2 ו-10 בלבד, בשידורים שלהם בטלוויזיה, לא באינטרנט ולא בשום פלטפורמה אחרת.

שגם שם יש בעיה, כי הרי יש היום את כל האפליקציות למיניהן, ואני משתדלת לא לומר שמות כדי לא לפרסם אותן. יש את כל האפליקציות למיניהן באינטרנט שפשוט מקליקים ואז נפתחת מניפת השידורים ואפשר לבחור מה שרוצים.

לצערנו אנחנו לא מפקחים על הנושא הזה, וזה מכוח חוק הרשות השנייה. לנו יש את הסמכויות שלנו, שהן מאד ברורות. לצערנו אנחנו לא מפקחים.

וגם כך, חשוב לחדד, לפעמים יש פרסומות שאנחנו פוסלים אותן לשידור, אבל בחיפוש פשוט ביו-טיוב או בהעברה אחרת אפשר להגיע אליהן, שהם לאו דווקא אתרים ישראלים בכלל.

יש מישהו שמפקח, שנוגע לפיקוח על אתרי האינטרנט או על התכנים שמשודרים שם?

אני רוצה להגיב בשם משרד התקשורת לעניין הזה. כרגע שידורים אודיו-ויזואליים על גבי האינטרנט אינם מפוקחים, מפני שהחוקים הראשיים, שמסדירים את השידורים האודיו-ויזואליים - שזה חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו וחוק התקשורת – נחקקו לפני שנים רבות ולא נתנו דעתם להסדרה של שידורים על גבי פלטפורמת האינטרנט.

במשרד התקשורת ממתינים למסקנות הוועדה הציבורית בראשות שכטר, שאמורה להגיש את המלצותיה בקרוב והם יצטרכו להידרש לנושא של הסדרת שידורים על גבי האינטרנט.

אוקיי. אנחנו נכתוב את זה כאחת ההמלצות, כי זו סוגיה שבאמת צריך לתת עליה את הדעת. תודה.

בבקשה, את ביקשת רשות דיבור.

רק להוסיף. אני עורכת דין מיכל גרוס מהרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. צריך גם לזכור שיש ערכים שלעתים הם מתנגשים. הנושא של חופש הביטוי, שהוא כידוע ערך חשוב ומוגן, מול הצורך לתת מענה לציבור הצופים. והרשות השנייה היא לא צנזור. היא גם מפקחת בדיעבד, חוץ מאשר מקרים כמו שציין אופיר, של דברים שבאים לפתחנו ואל אישורנו קודם לכן.

מעבר לכך, אנחנו מפקחים בדיעבד, אם צריך נותנים סנקציה, אבל אנחנו מחויבים לשמור על איזון בין חופש הביטוי לבין במה רוצה הציבור לצפות. ואגב ההערות על אינטרנט – וזה באמת משהו שיכול לחזור לפתחכם – ככל שיתנו כוח לרגולטור עצמאי וזה בידיים שלכם – בדיוק בימים אלה יגיע לדיונים בכנסת – אפשר לקחת את הרגולטור הגדול במשק, שזה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בנושא שידורים, יחד עם מועצת הכבלים והלוויין, בשיתוף פעולה מבורך וכוח אדם טוב ועצמאי, כדי לקדם את העניינים האלה של הרגולציה, גם על הניו-מדיה. ואז יכול להיות שיהיה פה שינוי, כי הדיבורים הם רק חלק מהתהליך. בסוף אנחנו נצטרך לשבת – אנשי המקצוע – וגם לעשות דבר או שניים בעניין הזה.

תודה.אני מאד אוהבת שבסוף מגיעים לנושא של חופש הביטוי והוא אכן מבורך, אבל כשאנחנו מדברים על הילדים אז אנחנו גם לפעמים צריכים לתווך את אותם ביטויים וזו המטרה שאנחנו - - -

ודאי, ולכן אנחנו מקפידים. זאת אומרת בכל מה שקורה בערוצים 2 ו-10 הרשות השנייה מקפידה על הכללים. יש לנו מגוון של כללים, שאם תרצי נוכל להביא דוגמאות, כולל אגב, בתשדירים שנעשו בהם תיקונים, ואופיר יוכל לתת דוגמאות. תשדירים שנעשו בהם תיקונים, תשדירים שהושמו בהם אמירות כאלה ואחרות, על מנת להסב את תשומת לב הצופה.

זה משהו שכן חשוב לי לחדד במשפט אחד. התפיסה שלנו היא באמת לא רק תכניות המיועדות לילדים ולא רק תכניות בשעות שילדים צופים, כי בעיקר בתכניות הריאליטי הגדולות צופים הרבה מאד ילדים, למרות שהן מסתיימות באחת עשרה, אחת עשרה וחצי בערב. אז אנחנו מנסים באמת לצאת מנקודת הנחה שכמעט בכל שעה יש אפשרות, בין אם בהקלטה ובין בצפייה ישירה - לצפייה של ילדים.

כן, ציינו את זה, אנחנו בהחלט נתייחס. תודה רבה.

הצטרפו אלינו שני חברי כנסת. אתם רוצים את רשות הדיבור עכשיו?

אני אשמח.

אוקיי. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה.

תודה. אני מברכת על הדיון המאד מאד חשוב הזה, בטח עכשיו, בשעת הקיץ והשעות האין סופיות. אני לא צריכה לבוא ולהגיד בחדר הזה את הממצאים לגבי השעות שילדי ישראל צופים בטלוויזיה.

אני רוצה לשתף אתכם בעבודה שעשינו וגם לנסות לראות איך אנחנו מאמצים אותה, בטח בשיתופי הפעולה שחייבים להיווצר ולדעתי זה יהיה נהדר אם תובילי את זה גם במקומות הללו.

לפני כשנה נתקלנו בתופעה קשה של השתתפות של עברייני מין בתכניות ריאליטי. אנשים שריצו את עונשם, אבל הזכיינים ו/או חברות ההפקה מצאו לנכון לשתף אותם בתכניות הריאליטי. התחלנו לקבל תלונות, גם תלונות של נערות צעירות שזה היה הפוגע שבפגע בהן. פנינו גם לרגולטור, הייתי גם בעצמי חברת מועצת הרשות השנייה. אני יודעת מה כוחו של הרגולטור, עד איפה אפשר להתערב ובמה לא כדאי להתערב, אבל השיחה של איך צריך להיראות המרחב הציבורי שלנו, היא שיחה לא רק של חוקים, כי לכאורה חוקים קיימים, אבל שיחה לא קיימת. דיאלוג לא קיים.

הילדים הם של כולנו - לא משנה באיזה תפקיד אנחנו - נמצאים במרחב הציבורי הזה, שאנחנו למעשה מתווים עבורם, עם כל הטכנולוגיות המתפתחות, ולאט לאט פיתחנו קוד, קוד אתי, שהיו שותפים לו גם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שלקח על עצמו להוביל. אנחנו כחברי הכנסת יכולים להציע, אבל טוב שמחוץ לבניין עושים את זה, יחד עם ארגוני הסיוע, הזכיינים ועוד ועוד שותפים שהיו בעניין הזה ונוצר קוד אתי, קוד אתי לנושא הזה, שעד היום כולם מכבדים אותו. מכבדים אותו דווקא מהמקום של הדיאלוג.

גברתי, אני חושבת שהכלי הזה של הקוד האתי - שכולנו שותפים לו – גם במקום הזה של תכניות טלוויזיה באינטרנט, הוא מאד מאד חשוב, בלי קשר לזה שאנחנו כמחוקקים צריכים לבוא ולראות איך אנחנו מפתחים חוקים במקום המאד מאד גדול הזה, שנקרא אינטרנט ואני רוצה לחזק את ידייך בעבודה הלא פשוטה הזאת, שבהרבה מהסוגיות היא פורצת דרך.

חבר הכנסת, אתה רוצה עכשיו להתייחס?

אני רוצה לברך על הדיון החשוב מאד. אני רוצה לשמוע ואחר כך להגיב.

מאה אחוז, תודה רבה.

אנחנו נעבור למיכל ריבלין, מנהלת הרגולציה של הוט.

שלום. אני רק רוצה להצטרף לדבריה של יפעת. הרגולציה שחלה לפחות על חברת HOT ועל חברת YES היא מאד מפורטת ומעוגנת גם בכללים ותקנות וגם בהחלטות מועצה, ואנחנו מכבדים אותה וממלאים אותה והערוצים שמשודרים על הפלטפורמה שלנו שמים בראש הערוצים מומחים לתחום והם מקפידים שהתכנים יותאמו לילדים.

אנחנו כ-HOT, בחרנו באופן וולונטרי להפריד את שירות ה-VOD שלנו, לפצל אותו לשירות VOD למבוגרים ושירות VOD שנקרא VOD YOUNG, שירות VOD לילדים, שמוקדש לילדים, והוא מהווה סביבה בטוחה עבור הילדים, כך שאם הם נכנסים לראות את התכנים בו, הם לא יתקלו בתכנים למבוגרים.

אני לא חושבת שהרגולציה הקיימת היא העניין. התחום הזה מטופל. העובדה שהיא חלה רק על חלק מהשחקנים בשוק, היא עניין בעייתי מאד. כיום קיימים שחקנים נוספים בשוק מלבד HOT ו-YES. יש משדרים רב ערוצים קיימים ובהתהוות, שנכנסים לשוק וקמו ועדות והמליצו המלצות ביניים שכרגע אינן מטופלות ואני לא חושבת שיש מקום לחכות לעוד ועדה ולחכות למסקנות כדי להחיל עליהם את הרגולציה הזאת.

חוק התקשורת כיום, כשלעצמו, בתוספת מאד קטנה, יכולה לחול גם על המשרדים האלה, כך שהגופים המפקחים היום יוכלו להחיל את הרגולציה גם עליהם, ואני חושבת שאם צריכה לצאת מסקנה מהוועדה הזו, או החלטה מהוועדה הזאת, המלצה, היא צריכה להיות שהפעולה הזאת צריכה להינקט כמה שיותר מוקדם.

מה זה אומר כמה שיותר מוקדם?

אני חושבת שחוק התקשורת, שחל כיום רק על HOT ועל YES, יכול להיות מורחב בסעיף 1, בסעיף ההגדרות שלו, ולחול על כל מי שמשדר כיום טלוויזיה רב ערוצית או VOD. לא מכבר נכנסה לשוק הזה חברת סלקום, גולן טלקום אמורה להיכנס בימים אלה. אני לא חושבת שרגולטור צריך לחכות שהדברים יקרו ואז לחשוב ולהחליט מה צריך להחיל, אלא הדברים כבר צריכים לקרות מבעוד מועד, וכשהמתחרים החדשים יהיו כאן – והם כבר כאן – הרגולציה תחול עליהם.

אז ועדת שכטר המליצה המלצות, הפעילות שלה נקטעה בעקבות פיזור הכנסת ועכשיו היא שבה להעמיד את המלצותיה שוב על השולחן, אבל כל התהליכים האלה הם תהליכים מאד איטיים ואני חושבת שההמלצה צריכה להיות שיש להאיץ את התהליך הזה, על מנת שהרגולטור יוכל לעשות את עבודתו על כלל השוק.

אוקיי, תודה. שאלה קטנה. תכניות לילדים – אתם צופים בהן? אתם עוקבים אחרי התכנים הספציפיים? ממש לקחת פרק מתכנית מסוימת ולראות מה משודר בה, מה המסרים שעוברים שם?

קודם כל ערוצי הילדים שמשודרים, כפי שאמרתי, מנוהלים על ידי מומחי תוכן לילדים. הם פה והם יוכלו לדבר בשם עצמם – מה המבחנים שהם עושים לפני שהם מעלים תכנים לשידור, בעיקר בהפקות מקור, שהם אמונים משלב הפיתוח שלהן. הם הרבה פעמים גם מלווים את ההפקות, פסיכולוג מלווה את ההפקות כדי להבין מה מידת התאמת התכנים לילדים.

העבודה היא מאד מקצועית. אני לא חושבת שערוצי הילדים הקיימים חורגים מהאחריות שלהם. הם מאד מאד מחויבים לעניין הילדים. הבעיה היא כל המסביב, הבעיה היא כפי שיפעת אמרה. הילדים אינם צורכים את התכנים אך ורק במסגרת השידור הרב ערוצי, שהוא מאד מפוקח ומאד מטופל. הם צורכים את התכנים גם במדיות אחרות וצריך לתת על זה את הדעת.

אז אני אתן דוגמא ואני ברשותך אעבור ואכניס לשיח את ערוץ הילדים. רק כדוגמא, ממה שאני בדקתי – הנושא הזה הרי לא צמח כך סתם – תכניות שהיו פעם בפריים טיים של עולם המבוגרים, שמונה וחצי בערב, רבע לתשע, אחרי החדשות, דוגמא, מותר לי להגיד שם של תכנית? דוגמת שמש, שאני הייתי מצופיה הנלהבים, לצורך העניין, אבל זה התאים לי כמבוגרת והיום בערוץ הילדים הילדים חשופים לזה בשעות מגוונות של היום.

לא, לא, לא, את טועה במה שאת אומרת.

אוקיי, אז בואי תתקני אותי, בבקשה.

את טועה במה שאת אומרת.

אני רואה את זה גם היום אגב, כשהילדה שלי מדליקה את הטלוויזיה על ערוץ הילדים ואני אומר לה – שיר, מה את רואה?

אז הילדה שלך צופה בטלוויזיה אחרי שמונה וחצי בערב. הסדרה שמש היא סדרה שזה נכון שהיא מתאימה לקהל הבוגר יותר של ערוץ הילדים וגם אנחנו מכוונים אותה ככזו. הערוץ שלנו הוא ערוץ שפונה למגוון קהלים. אנחנו פונים לילדים החל מגילאי 5-6 ועד גילאי 14 ויש אצלנו מקום גם לתכנים האלה.

בתוך אותה פלטפורמה של ערוץ הילדים.

בתוך אותה פלטפורמה וכך גם נהוג בכל העולם. זאת אומרת אנחנו לא עושים פה משהו בארץ שהוא שונה וחריג. הסדרה שמש אכן פונה לקהל היותר בוגר שלנו, שמאד אוהב אותה ותתפלאו לדעת, אבל רוב הילדים שצופים בזה, צופים בזה יחד עם ההורים שלהם, ודווקא זו סדרה שהיא בצפייה משפחתית, אבל הסדרה הזאת לא משודרת בשעות שבהן אמורים להיות ילדים צעירים מול הטלוויזיה. היא לא תשודר אף פעם לפני השעה שמונה וחצי בערב. היא מסווגת גם לצפייה, היא כזאת, היא מיועדת לצפייה של חברה מבוגרים יותר.

השאלה אם בתכנים שלה, האם זה מתאים לערוץ הילדים? אני מנסה רגע להבין.

התכניות בערוץ הילדים, שוב אני אומרת, ואני חושבת, תראו, אני נמצאת בוועדות כבר כמה שנים. אני חושבת שיש איזה שהוא ניתוק מהשטח שהוועדות האלה נמצאות בו, בדיוק בגלל מה שיפעת אמרה קודם וגם מיכל אמרה קודם. תראו, יש היום ילד, בלחיצה יש לו מגוון עצום של תכנים שהוא חשוף אליהם. אני באמת חושבת שהפתרון הוא ללכת לחינוך, כי אם לא נלך לחינוך אנחנו אבודים. כי זה כאילו תהליך שאנחנו הולכים אליו מאד בבירור. זאת אומרת אנחנו רואים בכל העולם שיותר ויותר, דרך אגב יכנסו לדעתי גם שחקנים שיתנו עוד יותר תכנים דרך האינטרנט והבת שלי בת השלוש יודעת היום להיכנס ליו-טיוב קידס, שזו פלטפורמה מאד חזקה היום בארצות הברית והיא בת שלוש והיא מגיעה לבד לאן שהיא רוצה.

לכן אני באמת חושבת שזה בסדר, אפשר לדבר על שמש, באמת, ואני - - -

אני הבאתי את זה כדוגמא. יש לי עוד דוגמאות של תכניות, אבל אנחנו לא נעשה את זה - - -

את חושבת שהשאלות הללו פה הן שאלות ארכאיות, ישנות, לא רלבנטיות?

לא, אני חושבת שהן רלבנטיות, אבל אני חושבת שכובד המשקל נמצא קצת במקום אחר.

כן, הוא נמצא על כולנו.

אני חושבת שהדיון טיפה מיושן, מכיוון שהילדים, שוב אני אומרת, תראו, הילדים נמצאים - - -

אני חושבת שפה אנחנו חוטאים בתפיסה הזו, כי בסוף ילד הוא ילד הוא ילד, והשאלה עד כמה אנחנו גורמים להם לרוץ קדימה.

בוודאי שהוא ילד. אני רק חושבת שאנחנו חייבים לטפל בצד של החינוך בדברים - - -

אין שאלה.

ואני חושבת שזה MUST.

את חושבת שצריך להכליל את זה כנושא חובה בבית הספר?

חד משמעית ואני אגיד, ואני לא גם לא מתנערת מזה. אני יכולה להגיד לכם שיש לנו מהדורת חדשות בערוץ הילדים, אנחנו הכנסנו פינה שהיא גם תחזור עוד פעם בספטמבר, של חינוך לצפייה נכונה. אנחנו נוגעים בזה באמת, איפה שאפשר אנחנו עושים גם בסדרות הדרמה שלנו, שלפעמים חלק אומרים איזה תוכן כזה או אחר, אנחנו מאד מנצלים את הפלטפורמה הזאת כדי לחנך בה וכדי להתעסק בצפייה נכונה וכו', אבל אני באמת חושבת שאתם חייבים להכניס את זה לתוך הדיון, כי אחרת אנחנו - - -

אוקיי, אז אני רק רוצה לעשות פה סדר בדיון. ראשית, אני מסכימה איתך, אני הראשונה להסכים איתך שיש פה עניין של חינוך שצריך לגעת בו ושזה צריך להיכנס לתוך מערכת החינוך וגם לפלטפורמות אחרות. היא קראה לזה אוריינות בצריכת מדיה, אוריינות תקשורת – אני הראשונה להסכים עם זה וזה שם.

הנושא של אחריות הורית – אין שאלה בכלל. ברור שגם על זה אנחנו צריכים לשים את היד וכמובן לכוון לשם. אבל אני עדיין אומרת, יש לנו גם אחריות, כמי שמשדרים מבחינת התכנים שאנחנו בוחרים להקרין לילדים ואני שואלת אותך באמת שאלה בתום – לפי מה נקבעים התכנים, ואגב, הבת שלי היא בת 9 והיא לא מהצעירים צעירים, היא אולי מהבוגרים ואני לא מתה על זה שהיא רואה שמש ונכון, אני נהנית כשהיא רואה, אבל אני שואלת דווקא על הילדים האלה בגילאי 9-10-11-12 – האם התכנים של תכנית כזו מתאימים להם והם ילדים שנמצאים ערים היום ואנחנו לא מנותקים. בגלל שאני לא מנותקת וילד בן 9 היום לא עולה לישון בשעה שמונה בערב והוא פותח ערוץ הילדים כי יש לו לגיטימציה לראות ערוץ הילדים, כי זה ערוץ הילדים, וכשאנחנו מביאים בפניו תכניות שכאלה, אז כאילו אנחנו נותנים לגיטימציה לתכניות שבעצם הוא צופה בהן – אני מתארת לך ככה את השרשרת.

אז דווקא מהמקום המאד לא מנותק, שמכיר את המציאות החדשה, אני שואלת כיצד נבחרים התכנים של תכניות הילדים. איך אתם בוחרים בעצם איזו תכנית לכלול בתוך הערוץ או לא לכלול בתוך הערוץ?

אז אני אגיד ככה: קודם כל לוח השידורים שלנו, אני מנהלת את ערוץ הילדים ואת ערוץ לוגי, אז אני מדברת על שניהם.

ואגב, זה לא בא ממקום של ביקורת, זה בא ממקום שאנחנו רוצים לשאול אתכם את השאלות. אל תרגישו מותקפים.

לא, לא, לגמרי.

אנחנו נכנסים לשיח שמנסה לברר את הסוגיה הזאת כדי לראות איך אנחנו מתקדמים.

אני אתייחס לערוץ הילדים, כי אני מבינה שזה יותר מעניין כרגע.

כן, אחר כך נעבור לערוצים האחרים.

אז לוח המשדרים שלנו בנוי בעצם מתכני רכש, שאותם אנחנו רוכשים מרחבי העולם, ושם אנחנו מנסים לבחור את מיטב התכנים ולהביא אותם לילדי ישראל; ומתכני מקור, שמופקים כאן בארץ. תכני המקור שלנו עוברים תהליך מאד מאד ארוך ומסודר, שמעורבים בו הרבה אנשי מקצוע שגם יודעים לעשות טלוויזיה, גם – כפי שמיכל אמרה – פסיכולוג ילדים - - -

שממש יושבים וצופים?

שמפתחים את הסדרה, שקוראים את כל התסריטים, שעוברים אחרי זה על הפרקים. יש תהליך מאד ברור, יש תכניות שבהן אנחנו גם נעזרים במומחים בתחומים שונים, ביועצים של משרד החינוך. אנחנו באמת עובדים מאד מגוון ורחב כדי להביא בסוף לטלוויזיה את המוצר האיכותי ביותר והטוב ביותר.

לצד זה יש תכניות, כמו שאת מדברת על למשל שמש, שזו תכנית שבאמת לא הופקה בערוץ הילדים. היא נרכשה בערוץ הילדים לפני קרוב ל-10 שנים. כלומר, היסטורית היא נמצאת בערוץ הילדים והיא נרכשה לשם מכיוון שמי שניהלו אז את ערוץ הילדים הבינו שיש קהל מאד גדול של ילדים שצורך את התכנית ומחפש אותה ולכן הם הביאו אותה לערוץ. ההחלטה הייתה לשים אותה בשעות הערב היותר מאוחרות. היא לא תשודר אף פעם בשעה חמש אחר הצהריים, אבל כן יש מחשבה שבשעה שמונה וחצי בערב ילדים ונוער יותר ירצו לראות אותה. ותני לי לספר לכם, הם יגיעו לראות אותה גם אם היא לא תהיה בערוץ הילדים. זאת אומרת שוב, אני חוזרת על הנקודה הזאת, כי - - -

את הנקודה הזאת כבר הבנו.

כן, אבל היא נורא חשובה, מכיוון שכל ערוצי הילדים בעצם מוגבלים במה שהם יכולים לחסום את הילדים והנוער היום, כשהכל מאד מאד נגיש להם ויש תכנים שלפעמים גם אנחנו וגם ניקולודיון או דיסני יחליטו לא להביא אותם לארץ, ותאמינו לי הם יצפו בהם. הם מגיעים לזה. הם מגיעים לזה דרך היו-טיוב. זה שם.

אוקיי. אנחנו לצורך הדיון נעשה הפרדה, כי אמרנו שאנחנו נטפל וגם נחשוב אחר כך איך, בכך שהם יכולים להיכנס לאינטרנט או דרך ה-VOD, או דרך ערוצים אחרים, אל מול הלגיטימציה שאנחנו נותנים למה שאנחנו משדרים להם, ובזה אנחנו בעצם אומרים להם: את זה מותר. אני בכוונה מחלקת את השיח ככה.

נמצאות איתנו נציגות של מועצת התלמידים. ים, אלמוג, חמוטל, מי רוצה לפתוח?

אני אפתח. אני רוצה באמת לחדד את הנקודה.

אולי תציגי את עצמך, באיזו כיתה את.

אני אלמוג בן משה, אני עולה לכיתה י"א, אני מנתניה, אני יושבת ראש הוועדה המשפטית במועצת התלמידים והנוער הארצית ובאמת מתוך ראייה, שכמו שאמרנו כאן הנקודה הזאת עלתה, בני נוער וילדים הם בעלי גישה לטכנולוגיה והם יגיעו לנושאים האלה בכל דרך ובכל מצב.

אז אם אנחנו עושים פוקוס על ערוצי הילדים, על המקומות ועל הדברים שבני הנוער והילדים באמת צופים בהם, בסופו של דבר אם אנחנו נמנע, אם אנחנו נגיד "לא" – זה לא יוביל לשום מקום, כי זה באמת חסר טעם. מה שכן, כמו שבאמת העלו כאן, צריך איזה שהוא תהליך חינוכי לחשיבה ביקורתית. להבין שבאמת, כמו שעכשיו ציינת, בעצם מה שאנחנו רואים בטלוויזיה זה לא בהכרח הופך את זה ללגיטימי. זה שאנחנו רואים בתכנית ריאליטי מסוימת או בתכנית ילדים מסוימת כל תוכן פוגעני – אם זו אלימות, אם זה מה שקשור למיניות, אם זה משהו שקשור לסמים, זה לא הופך את זה בהכרח ללגיטימי וזאת איזו שהיא חשיבה שמאד מאד חשוב לפתח.

דבר נוסף זה בעצם כמו שאנחנו עכשיו מדברים, כל עניין התעשייה. מה שמשודר בסופו של דבר, מה שמוצג בטלוויזיה – זה משהו שבסופו של דבר החברה רואה כלגיטימי, וברגע שאנחנו נותנים לזה איזו שהיא לגיטימציה כשזה מוצג בטלוויזיה ונמצא בסלון של כל אחד ואחת מאיתנו, אז אני הופך את זה לגיטימי גם בחברה. אז זה משהו שמאד מאד חשוב לשים עליו את הדגש. גם אם אמנם אפשר להגיע אליו באמצעות הטלפון או באמצעות האינטרנט או באמצעות כל דבר אחר, מאד מאד חשוב להבין שברגע שזה נמצא בסלון, בטלוויזיה, אז זה פשוט הופך ללגיטימי, זה הופך להיות בסדר גמור.

כשנגיע לדיון שקשור יותר לאינטרנט אגיד משהו נוסף. חמוטל, את רוצה להוסיף?

אני רק רוצה לחדד נקודה חשובה. שמי חמוטל רוזן, אני דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית, נעים להכיר. אני בכיתה י"ב. אני מבני ברק והאמת שאני באה מבית דתי, אז אני גם אקשר את זה.

גם המשפחה שלי כמשפחה דתית וגם אני כבת נוער כרגע לא דתית, צורכים תוכן שהוא לא בהכרח תוכן שמיועד לילדים. אני יכולה להגיד שגם כשהיה על תכנית הריאליטי בסלון סימון גיל 14 והייתי מתחת לגיל 14 – אז צפיתי בתכנית הזאת, וזה משהו שממש חשוב לי להדגיש. מבחינתי – כרגע, אם תכנית ריאליטי, גם אם היא מסומנת כלא לקהל היעד של ילדים ונוער, אם משדרים בה תכנים פוגעניים מכל סוג ואם היא נמצאת בסלון שלי ובסלון של כל ילד במדינת ישראל, היא באמת נותנת לו את ההוכחה לכך שזה לגיטימי, שזה בסדר. הוא אולי לא יתנהג ככה, אבל זה יהיה לו פה, איפה שהוא במוח, הוא יידע שהדברים האלה קיימים, ואני באמת חושבת שאנחנו צריכים, אולי זה בשלב קצת יותר מאוחר, אבל לראות איך אנחנו גורמים לילדים ולנוער לסנן ובעצם כן לצרוך את התכנים האלה, כי אנחנו לא יכולים למנוע מהם את זה, בדיוק כמו שאנחנו לא יכולים למנוע מילדים בני 16 לשתות אלכוהול, אבל לדעת לסנן, לדעת להתמודד עם מה שהם רואים ולקבל את הדברים הטובים.

בדיוק כמו שהיום הגישה הרווחת בנושא של שתיית אלכוהול וכל מה שקשור בנושא הזה לבני נוער, לא אומרים "לא". לא אומרים "זה אסור", "אסור" זה דבר מאד מאד רחוק, דבר שהוא לא קורה, כי זאת הכחשה. ברגע שאנחנו באמת אומרים אוקיי, זה דבר שהוא קיים, זה דבר שהוא קורה, בואו נחשוב איך אנחנו הופכים את זה לצריכה נכונה, איך אנחנו לוקחים את זה לדבר שקורה באופן נכון ולא בעצם הופך למשהו שהוא פוגעני ובאמת הופך דברים שאין להם לגיטימציה למשהו שהם כן לגיטימיים.

תודה רבה. תענוג לשמוע אתכן, אני מוכרחה לומר את זה.

אפשר להתייחס? אני מייצגת את משרד החינוך ואמנם לא נרשמתי.

זהו, אז רציתי להגיד. מהתלמידות הכי טבעי לעבור למשרד החינוך, אז בבקשה.

אז דובר פה הרבה על חינוך ונאמר שמשרד החינוך נמצא באיזו שהיא אזלת יד מול התופעה.

סליחה, משרד החינוך ממש לא נמצא באוזלת יד. המשנה למנכ"לית משרד החינוך היא במקרה גם חברה במועצה לכבלים ולוויין.

יפעת את יפעת את יפעת, אנחנו בזכות דיבור של יפעת אחת עכשיו, אז אנחנו ניתן לה ואחר כך אתן אפשרות להתייחס, אין שום בעיה, אבל בואי נאפשר לה לומר את הדברים.

בבקשה, יפעת.

באופן ישיר באמת לדברים היפים שנאמרו כאן, חשוב לי להגיד שהקו שמנחה את משרד החינוך עובד על שני צירים. מצד אחד אנחנו רוצים ללמד את בני הנוער לנצל את הפוטנציאל שהמדיה מציעה, בין אם זה טלוויזיה, בין אם זה הרשת, רשתות חברתיות וכו'. כולנו שם, אנחנו יודעים שיש למדיה הזאת הרבה מה לתת, בין אם זה בנושא של לימודים, עבודה, פנאי, שמירה על קשר עם חברים וכו'.

מהצד השני, אנחנו רוצים גם להתנות נורמות התנהגות, למנוע התנהגויות שהן פוגעניות וגם למנוע התנהגויות סיכוניות. זה שיח שמתקיים עם התלמידים לאורך כל השנה, כחלק ממרחבי חיים שונים. זאת אומרת אנחנו מדברים על הנושאים האלה, גם על אינטראקציות ודינאמיקות חברתיות שמתרחשות פנים מול פנים וגם במרחבי האינטרנט. יש לנו שיעורי כישורי חיים שמועברים לתלמידים וזה שיח שמתנהל באופן רציף לאורך כל השנה עם מספר צמתים - בפתיחת שנה, יש את השבוע הלאומי לגלישה בטוחה, שגם שם אנחנו מתנהלים ויש את היציאה לחופשת הקיץ.

עכשיו, כשאני אומרת אנחנו מתנהלים מול התלמידים, זה כמובן כולל גם הכשרה של צוותי החינוך. אנחנו עובדים במקביל גם עם ההורים, נותנים להם גם מידע, גם ידע, הרצאות בנושא, סדנאות שהם משתתפים בהם, וכמובן עבודה עם התלמידים, כי בעצם כולנו שם. נאמר שזה נמצא בסלון של כולנו, נחשפים לתכנים, המטרה שלנו זה באמת לצייד אותם בכישורים ובמיומנויות. זאת אומרת אם אני רוצה לדבר עם תלמידים על הנושא של קבלת החלטות מושכלת, אני אדבר איתם גם בנושא של טלוויזיה ומדיה ורשתות חברתיות וגם על קבלת החלטות בנושאים שהם פנים אל פנים. בנושא של חברות, בנושא של ויסות רגשי. כל הנושאים האלה שנמצאים בכל המרחבים מקבלים גם תוקף בנושא של האוריינות הדיגיטלית והגלישה באינטרנט באופן כללי וברשתות החברתיות.

בעצם אנחנו מדברים על אותם עקרונות מקצועיים, ערכיים, מוסריים שאנחנו רוצים לתת לילדים בכל המדיות, באמת בכדי להפעיל איזה שהוא שיקול דעת, לעצור ל-30 שניות, לחשוב מה מתאים לי, מה לא מתאים לי, אם נחשפתי לאיזה שהוא תוכן שהוא פוגעני האם אני עושה עם זה משהו, האם אני שומר את זה לעצמי, אני משתף מבוגר, משתף במה שקרה לי וממשיך הלאה.

על איזה גילאים אנחנו מדברים?

כיתות א' עד י"ב, גם בגילאי טרום בית הספר, כמובן בהתאמה לגילאים.

אני מוכרחה לומר ביושר שבבית הספר אכן אני יודעת שמתנהל שיח בנושא, בעיקר בנושא של אינטרנט בטוח. השאלה היא עד כמה באמת יש אפשרות לבחון את זה שזה שיח רציף, זאת אומרת שזה לא משהו שהוא ארעי ושזה שיח ממוקד. זאת אומרת שיודעים לבוא ולמקד את הילדים בנושא של תכניות טלוויזיה, כי את העילית באמת את הסוגיות שנובעות מתוך צפייה בתכנים כאלה ואחרים.

השאלה עד כמה באמת נוגעים בלב ליבה של הבעיה, של תכניות שהן נגישות ומנחים את הילדים איזה תכניות נכון יותר שיצפו בהן אל מול תכניות שהן לא מתאימות להם. זאת אומרת עד כמה באמת אתם ממקדים ועד כמה זה ברצף.

השיח הוא רציף לאורך כל השנה. המיקוד הוא לא רק על תכניות אלא גם על הנושא של אינטרנט באופן כללי וגלישה ברשת והתנהלות ברשת. אני אגיד שלמשרד החינוך יש עמדה מאד מאד ברורה. החוזר מנכ"ל שיצא ממש לאחרונה בחודש אפריל, הוא חוזר שעוסק בפיתוח אקלימי מיטבי ומניעת אלימות. יש אמירה מאד ברורה שמשרד החינוך מטפל בנושאים שנובעים מתוך צפייה במדיה, או שנובעים מתוך התנהלות ברשתות החברתיות, גם אם זה נעשה בתום יום הלימודים, בשעות אחר הצהריים, ברשתות ווטסאפ.

זאת אומרת יש מחויבות מאד גדולה ואמירה כאן של המשרד, שעובדי המשרד מטפלים בנושאים כאלה וזה חלק בלתי נפרד. זאת אומרת זה רציף לאורך כל השנה.

אוקיי, תודה יפעת. יפעת, את רוצה להתייחס?

אני רוצה להתייחס. אם אני הובנתי שלא כהלכה, אז אני צריכה להבהיר. אין פה אוזלת יד של אף גורם. יש פה מצב רגולטורי במדינת ישראל, שמפגר אחרי מה שנעשה בעולם, שמפגר אחר ההתפתחויות הטכנולוגיות, התמורות התרבותיות והסוציולוגיות.

משרד החינוך שותף כרגע למאמץ שלי, כיושבת ראש המועצה לכבלים ולווין, להרים את הנושא הזה של אוריינות תקשורת ולמסד אותו ולהטמיע אותו בתוך מערכת החינוך. המשנה למנכ"לית משרד החינוך היא חברה במועצה לשידורי כבלים ולוויין. אנחנו כבר קיימנו סדרה של פגישות ואנחנו לא מרפים בעניין הזה.

אני חייבת לומר לך וגם להציע לך איזה שהוא כיוון לפעולה, שאוריינות תקשורת מצריכה מאמץ רב מערכתי. יש פה הרבה מאד גורמים שנוגעים בדבר. יש את המועצה לשידורי כבלים ולווין, יש את משרד החינוך, יש את משרד התרבות, שגם הוא נוגע בתחום. יש את הרשות השנייה ויש את רשות השידור. יש פה קושי לקשור ולתווך את כל הגורמים הנוגעים בדבר ואנחנו מנסים, אנחנו מנסים ואנחנו אגב נחושים להגיע בסופו של דבר עם מוצר שכותרתו אוריינות תקשורת, לתוך מערכת החינוך.

זה מה שרציתי להעיר בהקשר של הדברים שנאמרו פה.

אוקיי, תודה יפעת.

ערוץ הופ, אלונה, בבקשה. את אותן שאלות שהעליתי כאן, על אחת כמה וכמה יש לי אפילו דוגמאות קונקרטיות על ערוץ הופ.

על תהליך הבחירה?

תהליך הבחירה של התכנים, איך אתם בעצם יוצרים את הוויסות, איך נעשית הרגולציה, מי בסוף מחליט מה נכנס ומה לא.

יש מספר נקודות בקרה בתהליך העלאת התוכן לערוצים שלנו. זה מתחיל קודם כל בשלב התכנון, כי אנחנו מנסים להתייחס בערוצים שלנו, שהם ערוצים ישראלים, אנחנו מתייחסים גם ללוח השנה העברי ולשנת הלימודים ולנושאים מרכזיים שהילד נחשף אליהם גם באורח החיים המשפחתי וגם בגן. אז זה מתחיל קודם כל בשלב התכנון.

אחר כך, מעבר לזה יש את שלב הרכישה של התכניות הזרות, כמו שהילי סיפרה, ששם יש כמה נקודות בקרה. יש את התהליך שבו אתה קורה על תכנית חדשה שבהתהוות, אחר כך יש שלב שרואים פיילוט ומחליטים אם רוצים לרכוש או לא. אחרי שרוכשים, וזה הכל תהליכים שלפעמים נמשכים על פני שנתיים עד שרוכשים. אחר כך מגיעות הסדרות לארץ, צופים בהן ובכל תהליך הדיבוב יש לנו עוד נקודת בקרה, שבה מי שמתרגם את הפרקים אמור לדווח ויש רשימת התראות ונורות אזהרה על דברים שהם אמורים להרים אלינו טלפון, אם מופיע משהו כזה בפרק.

אחר כך, מעבר לזה, כשזה חוזר זה אמור לעבור צפייה ובסופו של דבר מחליטים איך לשבץ את זה. אז זה לגבי תכניות רכש.

לגבי תכניות מקור, מאחר שזה יוצרים ישראלים, זה מלווה מההתחלה בצוות של יועצים, גם בעורך, גם בתסריטאים. אין תסריט שלא עובר כמה וכמה שכתובים. יש את הסט ויש את תהליך העריכה, אז ככה שאין מצב שיגיע פרק שלא - - -

יש התייחסות בתוך התהליך הזה לסוגיות חברתיות שעלולות להדליק נורה אדומה. אני אתן לך דוגמא, הנושא של מודל יופי, התעסקות קיצונית עם מראה חיצוני עד כדי ציון של ניתוחים כאלה ואחרים, גם בתכניות מדובבות, גם באנימציה. זאת אומרת יש מישהו, איש מקצוע שיושב ובוחן גם את האלמנטים האלה?

יש סיפור עם הומור על ערוץ הופ, שכשיושבים שחקנים ומחכים למבחני בד בערוץ שלנו, אז אם זה היה מישהו נאה, אז היו אומרים לו שאין לו סיכוי בהופ, כי אנחנו ניסינו ניסיון מאד מודע לא להביא מודלי דוגמנים, לא להביא מודל הצלחה שהוא לא מבוסס גם על איזה - - -

אין לי בעיה עם אנשים יפים, יש לי בעיה עם מסרים סמויים שעוברים.

לא, לא, אז אני אומרת את זה מתוך חשיבה שכל הילדים, מכל הפריפריות הגופניות, האתניות, הגיאוגרפיות במדינת ישראל, אמורים להרגיש שכשהם יושבים מול הטלוויזיה, הם מיוצגים, יש להם הזדמנות להשמיע את קולם בין אם בעצמם או בין אם על ידי בא כוחם ומתוך החשיבה הזאת אנחנו גם מנסים לתת דימויים מאד מגוונים ואנחנו גם מאד מאד מקפידים שאם יש איזה שהוא משהו שעשוי להיתפס בתור אמירה פוגענית, אז בטח לא להכניס את זה. להיפך, אנחנו עושים מאמץ מאד גדול.

בשבוע שעבר היה כנס בין לאומי בארץ, שבית איזי שפירא הוביל, על שילוב שלילדים עם צרכים מיוחדים. אני מאד גאה שאנחנו בישראל מאד חלוצים. אנחנו הכנסנו לתוך התכנית של רחוב סומסום דמות של בובה על כיסא גלגלים, שהתלבטנו הרבה מאד שעות אם היא בת ואם היא בכסא גלגלים, אז מותר לה להיות חכמה, מותר לה להיות תוקפנית? האם בגלל שהיא גם בכסא גלגלים וגם ילדה אז היא צריכה להיות מוצי פוצי ואז לא יאהבו אותה, או מותר לה להיות גם עם טמפרמנט. זאת אומרת זה סוג הלבטים שיש בכל צומת כזה ואנחנו עושים מאמץ גדול לשלב דמויות כאלה.

כן, זה עוד כששמרנו על התום.

לשמחתי, אני בתחום שתום זה עוד מצרך שגם ההורים חושבים שכדאי לשמור עליו. אני בתחום של הגיל הרך ורוב ההורים עדיין מרגישים שהם רוצים את ההגנה הזאת.

אני חושבת שאנחנו כחברה רוצים את ההגנה הזו, כי התחושה שהכל נפרץ ומתקדם מהר מדי ואיפה שהוא הילדים שלנו הם כבר לא ממש ילדים בגיל מאד מאד צעיר, כי הם נחשפים לכל כך הרבה ואני שוב אומרת, אנחנו לא יכולים להעלים את זה, אבל אנחנו יכולים אולי לבלום או להאט את הקצב וזו בעיני המשימה של מי שהתאסף כאן היום. תודה.

אילת מליס כהן מישראל אומרת לא לסמים.

נעים מאד. אני באמת מברכת את הישיבה הזאת ואת היוזמה הברוכה. אני אתן הקדמה קטנה עלינו, כי בדרך כלל לא הופענו בישיבות בוועדה הזאת. אנחנו בדרך כלל נמצאים בוועדה למאבק בנגע הסמים. אנחנו פועלים לחינוך ומניעה של שימוש בסמים ואלכוהול עם בני נוער וילדים ואנחנו נמצאים בשטח רוב הזמן. זו הפעילות העיקרית שלנו.

מכיוון שבאמת קורים כל מיני דברים, גם מבחינת חקיקה וגם מבחינת הטלוויזיה והאינטרנט, אז בלית ברירה אנחנו חייבים לפעול בכל האזורים האלה.

מה שקורה כיום בטלוויזיה, בני נוער, ילדים, יכולים להעביר ערוצים. מהיכרותי, לדעתי, הם לא צופים רק בערוץ הילדים. הם צופים בסרטים, הם צופים בערוץ ההיסטוריה, הם צופים בערוצי המדע וכמובן בסדרות ואני יכולה להגיד לכם מניסיוני האישי, ואני לא אציין איזו חברה, מניסיוני האישי בערך אחרי 10 דקות – לי יש את המודעות, לי יש את הכלים, לי יש את הידע – אני יכולה לעשות צפייה ביקורתית, כי יש לי את הידע. בערך אחרי 10 דקות אני צריכה לכבות את הטלוויזיה, אלא אם כן אני כן רוצה לקבל בפנים את כל המסרים הסמויים ששתיית אלכוהול היא בסדר וששימוש בסמים הוא בסדר.

כיום בסרטים ובסדרות ואני יכולה לתת לכם שמות, אני רושמת לעצמי, בסרטים ובסדרות מופיעות סצנות רבות של שתיית אלכוהול וסצנות רבות של שימוש בסמים, כשהכוכבים נראים טוב לפני ונראים טוב אחרי. הם נראים עם מותגים, הם נראים יפים. אף אחד לא מראה שמי שמשתמש בסמים אחר כך יש לו איזה שהם נזקים, אלא להיפך, מראים לך את זה כפתרון. באמת אני יכולה לתת לכם רשימה ארוכה מאד של סרטים וסדרות. מראים את זה כפתרון לזה שהחבר עזב, לזה שיש בעיות בעבודה. כל בעיה שהיא בחיים - - -

כהתמודדות שהיא לגיטימית.

בדיוק. אנחנו חיים. יש לנו בעיות בחיים, צריך לדעת לפתור אותן והמסרים הסמויים שמגיעים בכל שעות היום, הם מסרים שהפתרונות הם אלכוהול, חלק מהפתרונות הם אלכוהול וסמים.

אני רוצה לתת לכם דוגמא למשהו שנעשה באירופה ויכול להיות שזה ישמש השראה למשהו שאפשר לעשות אותו בארץ. אולי זה קיים ואני לא מודעת לזה.

ככה: המרכז האירופאי לפיקוח על שיווק אלכוהול בדק סצנות של אלכוהול בסרטים. הוא נתן פה נתונים כאלה: מספרם הרב של סרטים המופקים בחסותם של יצרני אלכוהול, מראה את התועלת ההדדית בין מפיקי סרטים לתעשיית האלכוהול. הם דיווחו שבמהלך שנה, שמונה חברות אלכוהול מיקמו מוצרים אלכוהוליים ב-233 סרטי קולנוע ולפחות באפיזודה אחת של 181 סדרות טלוויזיה שונות. זאת אומרת נעשתה בדיקה פה ונעשתה מדידה.

שזו הבעיה כפי שאת הצגת אותה. את אמרת שהוצע איזה שהוא פתרון שאולי אנחנו נוכל ללמוד ממנו. את יכולה להציג מה הפתרון?

הפתרון הוא פיקוח. זאת אומרת בדיקה של מספר הסצנות שמופיעות. אני יכולה להעביר לך את המחקר הספציפי הזה לוועדה, לכל המשתתפים, איך הם עשו את זה ומה הם בודקים גם לגבי אותן סצנות ומה המסר שלהם. אני לא חושבת שזה נעשה בארץ, שמישהו ישב ובדק מה מופיע בתוך סרטים.

ואם אנחנו מדברים על ילדים, אז הם בדקו סרטי ילדים. הסרט שיש בו 9 מופעים של שתיית אלכוהול, שזה הכי הרבה שהיה באותה שנה בסרטי ילדים, זה הסרט הארי פוטר והנסיך חצוי הדם. זה סרט שרוב הילדים הלכו לראות אותו. זה סרט שמופיע בטלוויזיה לדעתי בשעות רגילות לגמרי והוא מופיע בהמון שידורים חוזרים. זאת אומרת שבעצם הילדים מקבלים את המסר ממש כמסר סמוי. הם לא יכולים לעשות צפייה ביקורתית. מה עוד שאם הסרט מרתק, אז אתה לא עושה צפייה ביקורתית אלא אתה ממשיך לראות אותו.

אני רוצה להתריע על משהו שהוועדה יכולה לטפל בו. מה שקורה כיום בוועדה אחרת זה שקיים קידום של לגליזציה של קאנביס ומריחואנה. אז זה חודר אלינו, לישראל גם מארצות הברית ומכיוון שהרבה סרטים מגיעים אלינו מארצות הברית, וגם, עוד פעם, בערוץ המדע ובערוץ ההיסטוריה – אני צופה בכולם – המסרים האלה נמצאים בצורה מאד סמויה. מאד קשה להבדיל בעצם, כי מראים לך תכנית מאד מדעית כביכול, שסוקרת כאילו כל מיני - - -

אוקיי, הנקודה ברורה.

אז אני חושבת שזו נקודה שצריך לשים לב אליה וצריך לחשוב מה הכלי שאנחנו נוקטים בו, על מנת שהמסרים האלה, לפחות כל עוד החקיקה בישראל לא מתירה דברים מסוימים, איך אנחנו רואים שהטלוויזיה תומכת בחוקים של מדינת ישראל ובמה שמותר בארץ ובמה שאסור בארץ.

תודה רבה.

תודה רבה לך.

יואב גינאי, רשות השידור, בבקשה.

טוב, ההתייחסות בחוק רשות השידור הישן, 1965, היא אפסית מבחינת התכנים. לאורך שנים רשות השידור - ואני מדבר על רשות השידור הישנה – אימצה כללים של הרשות השנייה ושל מועצת הכבלים. שידורי הילדים שלנו מפוקחים על ידי אנשי תוכן מהשורה הראשונה. עוברים על כל תסריט, על כל פרק, סדרות הדרמה, אפילו חדשות לילדים והדברים מפוקחים שם כמובן. כך לגבי סימון תכניות דרמה, סרטי מתח, סרטי קולנוע, שמשודרים בדרך כלל בלילה.

אני מסכים לגישה שנאמרה כאן, שאנחנו בעצם טיפה בים. טיפה בים בפלטפורמות האלה. היום ילדים צופים בתכנים האלה ב-VOD, באינטרנט, כמעט בכל פלטפורמה אפשרית. הפלטפורמות האלה פרוצות לגמרי, כך שבאמת אם אנחנו מגבילים ואנחנו מגבילים, לפחות ברשות השידור, את התכניות האלה אפשר למצוא בשפע באוקיינוס שלם של מידע שנמצא מסביבנו ולכן אולי דרושה חקיקה. אני לא יודע עד כמה גם חקיקה יכולה לעזור כאן.

אני נמצא בכל מיני פורומים של גופי שידור ציבוריים באירופה, שמתמודדים ממש עם אותה בעיה, עומדים כמעט נואשים אל מול הסחף הגדול הזה, של אינפורמציה מכל כיוון. אני מדבר על תכניות לנוער ולילדים. אין פתרון קסם עדיין, אבל ראוי לחשוב, לדון ולראות באיזה אופן אפשר קצת להגדיל את הסכר.

זה בעצם מחדד את הנקודות שעלו כאן. אני אשתדל לסכם את זה אחר כך.

כל פעם אני רוצה לומר משהו באמצע. נכון שהכל פרוץ ואנחנו טיפה בים ואני רוצה שתחשבו על השיח הזה לא ממקום שמרפה ידיים אלא ממקום שמאתגר אותנו דווקא ולראות איך אנחנו, למרות המציאות המאד מאד מורכבת הזו, כן מצליחים לעשות קצת סדר, לפחות כלפי הילדים שלנו.

דוד אורן, טלוויזיה חינוכית.

גם אנחנו, כמו רשות השידור, גם כפופים לחוק וגם לקחנו על עצמנו הרבה מעבר לזה. תהליך הפיקוח על התכניות – ואני לא אחזור על התהליך הארוך שהציגה פה אלונה מערוץ הופ, אבל זה אותו תהליך. חוץ מזה, בנוסף לזה יש לנו גם את היועצים שלנו כיחידת סמך של משרד החינוך, אז אנחנו נעזרים ביועצים ממשרד החינוך.

אני לא חושב שיש פה עוד מה להוסיף. מבחינת שידורים, גם אני מרגיש בנוח לשבת כאן בפורום הזה, אבל גם אני חושב שאנחנו מפוקחים כולנו. כנראה שכמו שכולם ציינו פה, עיקר הבעיה הוא באינטרנט כמובן ושם אנחנו צריכים לשים לב. אנחנו, כטלוויזיה חינוכית, מעלים את כל התכניות שלנו קודם כל אל האינטרנט, אל ערוץ היו-טיוב שלנו, כך שמבחינתנו ילדי ישראל יכולים כמובן להיכנס לשם ולשבת בשקט. זאת אומרת ההורים יכולים לכוון אותם לשם.

גם התכניות שם הן הרבה יותר סולידיות ביחס לתכניות אחרות, אני מוכרחה לומר.

אנחנו מוקפים בים, כמו שאמר יואב גינאי, ים גדול מאד, עם הרבה תכניות ותכנים שלא בהכרח כדאי שהילדים שלנו יחשפו אליהם.

ערוץ ניקולודיון, בבקשה.

שמי אורלי אטלס, אני מנכ"לית של ענני תקשורת ובתוכו אנחנו מנהלים את ערוץ ניקולודיאון וגם את ערוץ ניק ג'וניור שהוא ערוץ פרי-סקול.

קודם כל אני רוצה להגיד דבר אחד על האינטרנט, כולם חזרו ואמרו. אני חושבת שיש פה עוד דבר שאנחנו יכולים לעשות ויש היום הרבה תוכנות שההורים יכולים לשים על גבי האינטרנט ואני לא בטוחה שזה ידוע כמידע לציבור הרחב. אני יודעת את זה ויש לי בבית כמובן את התוכנה ואולי צריך לעשות משהו בנושא של מידע, כי אפשר לחסום את הילדים מלהגיע לאתרים וזה משהו שאני חושבת שראוי שידברו עליו ולא יודעת איך יקדמו אותו, כדי שההורים יידעו. זה אחד, ואני מסכימה עם כולם שזו הבעיה המרכזית.

שנית, אנחנו כערוצי ילדים ואני מכירה גם את מתחריי, מנוהלים על ידי צוות שהוא מאד מאד ערכי ובא מתוך מחויבות אישית שלילדים יהיה תוכן טוב מאד ושלא יברחו, כי הבעיה הכי גדולה שלנו כמנהלי ערוצי הילדים היא שהילדים נמצאים אצלנו, אבל הרבה מאד נמצאים בברודקסט, בתכניות ריאליטי, בתכניות ריאליטי של HOT ו-YES. קשה לנו לשמור אותם אצלנו, בעוד שאנחנו יודעים שכשהם אצלנו הם בסביבה בטוחה. אנחנו מאד מאד מקפידים ומוגנים או מפוקחים על ידי המועצה ומגיבים לכל בקרה בצורה מאד עניינית ורצינית, כי זה חשוב לנו מתוך מקום שלנו חשוב, לא מתוך זה שאנחנו מפוקחים. אנחנו כולנו הורים לילדים, גם אני בוגרת תואר שני בפסיכולוגיה שהתעסקה בילדים וזה דבר שחשוב לנו מעצם העניין ולא מעצם הפיקוח. אז זה דבר שני.

ולכן אני חושבת שאנחנו צריכים להקפיד לעשות כמה שיותר תכנים טובים לילדים כדי לשמור אותם כמה שיותר זמן במקום המוגן הזה.

אני מודעת לתכניות כמו שמש, תגידי בוב-ספוג, תדברו, אני מודעת לביקורת ואנחנו גם מקבלים אותה וכל פעם לומדים אותה, אבל אני חייבת להגיד שהתהליך אצלנו, בדומה לתהליך של הופ או ערוץ הילדים, צוות שלם של אנשי מקצוע, כולל פסיכולוגית שבאופן קבוע עוברת על כל התכנים שלנו, בטח תכני הפקות המקור.

נשאלה פה קודם שאלה על הנושא של ערכים בתוך הפקות המקור. זה משהו שאנחנו מאד עובדים בו, כולנו, כל ערוצי הילדים וכל הפקת מקור היא נדונה לא רק מהצד של האם היא תעניין את הילדים, אלא גם מה זה מעביר לילדים. אני אתן דוגמא מהפקות הדרמה, שהן לילדים יותר גדולים. כמו שליהי דיברה קודם, אנחנו משרתים קהל רחב של ילדים, מגיל 6 עד גיל 14, מה שקצת מקשה ואולי זה עוד דבר שצריך לטפל בו - ליצור סביבה לבני נוער, כי בני נוער כבר מתחילים להסתובב בחוץ ואנחנו - - -

גם כלפי עולם המבוגרים, שהורים יודעים שכשיש הופ או יש ניקולודיון או יש ערוץ הילדים, לאיזה קהל יעד של ילדים הם יודעים - - -

אבל אני גם אומרת לכל מי ששואל אותי מבין חברי, שהערוצים אנחנו מנהלים, שוב, כל ערוצי הילדים, כי אני צופה בכולם ומכירה את כל המנהלים שלהם, אני יכולה בלב שלם להגיד – זה בסדר לצפות בערוצים האלה, זה ערוצים מפוקחים על ידי רגולציה עצמית ועל ידי רגולציה חיצונית.

שוב, אבל ההתאמה של הגילאים כאן כן צריכה לקבל איזו שהיא התייחסות.

כן, ועובדים עליה. אני רוצה לתת דוגמא מסדרות דרמה שאנחנו עושים. למשל מאד חשוב לנו להעצים נשים, כי זה בעינינו אחד המסרים שצריכים לעבור בתכניות שאנחנו עושים ומי שצופה בתכניות, גם שלנו וגם של ערוץ הילדים, רואה שהבנות הן בדרך כלל אלה שפותרות את הבעיה, מובילות וזה קצת מוטה.

ככה זה במציאות, את יודעת.

נכון. בינינו, כן. יש קהל שלם, אני לא אציין שמות, שחושבים אחרת. אני אתן עוד דוגמא אחת מכיוון שונה לגמרי, ושוב, כל מה שאני אומרת פה זה בשמי ובשם הערוצים הנוספים, כשקורה אירוע בישראל אנחנו מגיבים לו מיד. אז אם היה לא מזמן את הנושא של הגזענות והמחאה האתיופית, אז ערוץ ניקולודיאון לקח את זה על עצמו. הילדים מאד מושפעים מהכוכבים, כל הכוכבים של הסדרות שכונה, חממה, שבתוכם יש לנו כוכבת אתיופית, אבל לא בגלל זה. פה באמת נעזרנו במדיית החדשות וכולם הרימו קמפיין שהכותרת שלו הייתה – כולנו שונים, אך כולנו שווים - בכל המדיות בערוץ, כדי להעביר מסר, להגיב לאירועי היום.

אז המסר שלי כאן הוא – אחד, אנחנו בתוך העניין. אנחנו מאד רוצים. חשוב לנו גם כהורים וגם כמובילי הערוצים האלה להיות בתוך התהליך ולעשות שינויים. ביחד עם יפעת אנחנו בשמחה נרתמים לעניין של הקוד האתי ולהכניס את מוחנו ומתכוונים באמת.

שנית, אני חושבת שעל הנושא החינוכי דובר מספיק, צריך לחנך את ההורים כי הסיווג הוא לא רלבנטי. התוכנות שמגבילות היום את האינטרנט, צריך לדבר קצת עם ההורים. אני חושבת שאנחנו הורים מודעים, אבל יש הרבה שלא.

אני מסכימה שצריך להעלות את המודעות גם בקרב ההורים. בסיכום אני אתייחס גם לעניין של סינון האתרים.

יש לי אלייך שאלה ואולי גם לאחרים. נעשה מחקר שחקר את תכניות הילדים מבחינת המסרים שלהם, בין אם זה מחקר תוכן, בין אם זה מחקרי דעה? נעשו מחקרים?

אני מכירה מחקרים כאלה. כן, יש איזה מחקר אחרון מלפני שנתיים וכל הזמן יש מחקרים בתחום הזה. יש מחקר שממש עכשיו הוא בהתהוות.

התכנים מתעצבים לנוכח הממצאים של המחקר? זאת אומרת לוקחים את המסקנות – בלי שאני יודעת מה היו המסקנות – אבל השאלה היא אם יש פה התייחסות אמיתית לבחינה לאורך כל הדרך שאנחנו באמת עומדים במסרים הנכונים ולא מכניסים מסרים שהם פוגעניים מבחינה חברתית וכו'?

אני אתייחס גם לנושא של לגיטימציה, מה שדיברו קודם הבנות. אנחנו מבצעים מחקרים פעם בחצי שנה - מחקר מקיף בקרב ילדים ואנחנו כל הזמן בקשר איתם בכל מיני מדיות, כדי להבין מה הם קולטים מהמסרים שלנו ומה הם מצפים לקלוט והנושא של הלגיטימציה מאד עלה גם בנושא של דימוי גוף. אני יודעת שגם יפעת מאד מתעסקת בזה.

אגב, נשמח לקבל מחקרים אחרונים.

אז אני אשמח להעביר את המחקרים בנושא דימוי גוף, ואפילו גם הנושא, ודיברו קודם על לגיטימציה, תראו לנו מה המעשה ומה ההשלכות. לא רק לא לדבר על או לא להחביא את הדברים, אלא אם נעשה מעשה לא טוב – מה ההשלכות שלו ובדרך הזאת הילדים - וזה כבר הילדים היותר בוגרים – זה הילדים על סף בני נוער, 'הטינס', מה שנקרא, ברגע שהם רואים שנעשה מעשה וההשלכות שלו הן לא טובות, וקודם דיברת על הסמים, על זה שרואים מישהו משתמש בסמים ואחרי זה הוא נראה עדיין יפה, אבל אם אתה תראה שמישהו משתמש בסמים, זה כמובן לא דברים שאנחנו מטפלים בהם בילדים, דוגמאות אחרות אבל – ואחר כך נראה לא טוב, או קורים לו דברים לא טובים בעקבות זה – זה הרבה יותר משכנע והרבה יותר אמיתי מאשר פשוט לא לדבר על זה. אז התשובה היא כן.

אני מסכימה שצורת ההתמודדות היא לא באל תעשו, אלא בשידור המסר בהחלט.

כן וקורה שעושים את זה.

תודה רבה. הרב שמואל סלוצקי, בבקשה.

שלום, אני מרבני צוהר ורציני להעצים ולחזק את הנושא של סימון אתרים. בעבר אנחנו קידמנו את הנושא של סימון אתרים באינטרנט על ידי הנגשת המידע לצרכנים על ידי ספקי הרשת של האינטרנט - קודם כל הורדת הסננים בחינם וגם בעצם ביצירת הקשר בין הספקים לבין הלקוחות, להציע להם קודם כל את האפשרות הזאת וליידע אותם בכך שזה בחינם ושזה אפשרי.

צריך באיזו שהיא דרך למצוא את אותה טכנולוגיה וגם את האפשרות לעשות את זה בערוצי הטלוויזיה השונים, כשאפשר היום באמצעים הטכנולוגיים לעשות עוד יותר מכך ולכוונן את זה לדרישה של ההורים ובאמת הורים יאמרו יש לנו ילדים בגילאים כאלה ואחרים, יוכלו אותם ערוצי תקשורת, בדרך טכנולוגית די פשוטה, לשלוח להם בחודש הקרוב או בשבוע הקרוב – אלה השעות שכדאי או שלא כדאי, וזה מה שמומלץ או לא מומלץ לפי גילאי הילדים, וכך יוכלו ההורים לשלוט בזה בבחירה חופשית על ידי ידע והבנה במה שהילדים הולכים לצפות.

נכון. אוקיי, תודה רבה על ההערה.

יש פה נציגים של גופים נוספים? מישהו רוצה להוסיף, להתייחס, לפני שאנחנו מסכמים את הדיון?

אז ראשית תודה לכולכם על ההתייחסויות. אני חושבת שעלו פה כמה נקודות שאנחנו צריכים לשים עליהן את הדגש.

אחת הנקודות המשמעויות זה באמת הפריצות שיש במדיה והחופש בכל הקשור לאינטרנט ואני רוצה להמליץ. אני רציתי להמליץ על הקמה של צוות מקצועי, אבל תוך כדי הדברים את בעצם ציינת, יפעת, שיש צוות שכבר יושב בעניין, וממי הוא מורכב בעצם?

הצוות מורכב מיועצת אקדמית שמתמחה במדיה וילדים, מיועץ כלכלי, מד"ר תהילה אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ונציגים של המועצה.

הוא לא כולל נציגים של החברות השונות שיושבות כאן סביב השולחן?

של גופי השידור? הוא יכלול, כן. כמו שאמרתי, בתחילת ספטמבר אנחנו מקווים להשיק את המפגש הראשון. אני כבר אומר שהתלמידות פה יוזמנו למפגש. יש לנו כוונה כן להזמין את כל מי שרואה את עצמו ואת כל מי שמביע עניין.

אז אני רוצה שתהיה המלצה, אם זה משהו שעוד לא קרם עור וגידים, אז שכן יקום צוות מקצועי שכולל אנשי מקצוע ואת הגופים השותפים, הגופים המשדרים, לדון גם בסוגיה של איך אנחנו פותרים את עניין האינטרנט, איך אנחנו מתמודדים בעצם, אם בכלל ניתן.

שוב אני אומרת, אנחנו לא יכולים לבלום את הסיפור הזה, אנחנו לא יכולים להעלים אותו, אבל אנחנו בהחלט יכולים להאט את הקצב, כן לתת את הכלים להתמודדות נכונה יותר, בין אם זה של ההורים, בין אם זה של הילדים, ובתוך כך לחשוב על תכנית של אוריינות תקשורת. אולי תכנית שאתם תוכלו להציע, אם אתם תכללו בתוך גם את משרד החינוך.

אין לי בעיה, אם תרצו, להיות שותפה אם זה בשיח או אם זה בצמתים שונים שבהם אתם תחליטו שנכון לכם שתהיה מעורבות גם של הפרלמנט לצורך העניין, אבל אני באמת רוצה שיהיה גוף שיחשוב גם על האתגרים שיש לנו – בין אם זה בתכניות שמשודרות – דיברנו פה על העניין של שידורים חוזרים, של ה-VOD, אבל בעיקר של סוגיית האינטרנט ולראות איך אנחנו מוצאים פתרונות ורגולציה לסיפור הזה.

אני אומרת בהיבט הזה זו באמת התפרצות לדלת פתוחה, כי אנחנו בעיצומו של התהליך - - -

אני שמחה.

ואני מברכת על זה, בגלל שאני חושבת שלך, כמי שעומדת ברשות הגורם הפרלמנטארי שאמון על זה, יש באמת את הכלים והיכולת לתת רוח גבית למאמצים המקצועיים שאנחנו מגבשים, בין אם זה באמת בקישור בין כל גורמי הממשל וכיוצא באלה, ואני בהחלט אשמח למסד פה קשר שוטף. אנחנו יכולים לשבת ולדון על זה ולדווח ולהביא את זה לדיון מפעם לפעם ולראות איך זה מתקדם ולאן זה הולך.

אנחנו נקיים מעקב. אני אשמח לקבל גם אישור שהצוות הזה אכן חנך את מפגשו הראשון וגם לקבל עדכונים שוטפים.

אני בהחלט מציעה את הוועדה כפלטפורמה לקידום של חקיקה, במידה והקוד האתי לא באמת מצליח לענות על איזה שהוא צורך, לא מצליחים לגבש נהלים או מגבשים נהלים ולא מצליחים ליצור אכיפה. במקומות שבהם אתם מרגישים שצריך לעשות צעד אחד קדימה, אז אני חושבת שזה המקום הנכון שצריך לעשות את זה. אנחנו נהיה בדיאלוג.

אני מברכת ומודה.

הנקודה השנייה שמוצגת כאן זה הנושא של האחריות ההורית. אין ספק שאנחנו צריכים לעבור איזה שהוא תהליך גם מול ההורים, אבל מצד שני אנחנו גם צריכים לתת בידיהם את המידע הרלבנטי והנכון, ופה אני מציעה שכן ייעשה איזה שהוא סדר מבחינת גילאי הצפייה או ההתאמה הגילאית של כל אחד מהערוצים. כי כן, אנחנו שמענו גם כאן, יש פה מנעד רחב של גילאים שצופה באותו ערוץ ועולה פה עניין הלגיטימציה.

כשאנחנו משדרים את זה לילדים, מבחינתם זה כשר. אם אני כאמא מרשה לילדה לצפות בערוץ מסוים, סימן שאני סומכת על מה שמוצג שם ולכן פה אני כן רואה את האחריות המשותפת, Once של ההורים, אבל גם שלנו.

גופים תקשורתיים שאינם כפופים לכללי הרגולציה, צריך לבחון את זה ולדרוש שכולם יהיו כפופים תחת אותו חוק. אנחנו צריכים לברר באיזה גופים מדובר מול משרד התקשורת וכמובן לבחון איך עושים את זה.

לגבי האינטרנט הפתוח. יתקיים דיון במסגרת הוועדה לגבי הבטיחות באינטרנט, או גלישה בטוחה באינטרנט. אכן עלתה הסוגיה של סינון אתרים. יש גם חקיקה שקיימת, שכרגע מוגשת בנושא.

שוב אני אומרת, הנושא של מודעות הורית הוא מאד מאד משמעותי ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו עושים אפילו קמפיין שמנגיש את המידע הזה למבוגרים, אחרת יהיה לנו מאד קשה ליישם את זה ברמת השטח.

דבר אחרון שאני כן הייתי רוצה להוסיף על מה שאתם עושים, זה כן מחקר של תכנים ומסרים. אולי אנחנו נבקש ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, מחקר שבעצם בודק את המסרים הסמויים והגלויים בתכניות ילדים, את ההתאמה שלהם על פי סיווג הערוץ.

אנחנו נקיים פה דיון שבעצם יעקוב אחרי ההתפתחויות השונות, הן של הצוות שעתיד להיפגש והן של מה שנעשה כאן, כדי לראות שאנחנו מתקדמים לכיוונים נכונים.

תודה רבה לכולכם, המשך יום טוב.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.