הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 28

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, כ"ו בתמוז התשע"ה (13 ביולי 2015), שעה 9:00

קריסת רשת מגה – הצעות לסדר של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, טלי פלוסקוב ואילן גילאון.

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

ענת ברקו

אילן גילאון

טלי פלוסקוב

זהבה גלאון

דב חנין

אחמד טיבי

שלי יחימוביץ

דניאל עטר

אעידה תומא סלימאן

עידו סופר - רפרנט תעשיה, אגף התקציבים, משרד האוצר

נירה צימלס - סמנכ"לית, שירות התעסוקה

איריס אמית - מנהלת תחום פיתוח פתרונות ופרויקטים, שירות התעסוקה

עדנה מרציאנו - מנהלת תחום פשיטות רגל, המוסד לביטוח לאומי

עו"ד יוסף פולסקי - המוסד לביטוח לאומי

אמיר הלמר - משנה למנהל מחלקת תאגידים, הרשות לניירות ערך

אילן ציוני - ראש צוות נדל"ן ותשתיות, הרשות לניירות ערך

אבי ניסנקורן - יו"ר ההסתדרות החדשה, ההסתדרות החדשה

ראובן פרי

–

ההסתדרות החדשה

רביב ברוקמאייר - מנכ"ל מגה

עירית פיליפ - סמנכ"לית משאבי אנוש, מגה

עו"ד אמיר קוזוקוב - יועמ"ש, מגה

גד אוחנה - דובר עובדי מגה, אגודת קו-אופ הריבוע הכחול

יוסי שמעון - ממלא מקום יושב ראש ועד עובדי מגה, אגודת קו-אופ הריבוע הכחול

שמואל דהאן - ועד עובדי מגה, אגודת קו-אופ הריבוע הכחול

עיסאם טבאג'ה - ועד עובדי מגה, אגודת קו-אופ הריבוע הכחול

רוני לוי - ועד עובדי מגה, אגודת קו-אופ הריבוע הכחול

עו"ד שוש רבינוביץ' - מנהלת המחלקה המשפטית, איגוד לשכות המסחר

יפה חובב - מתמחה במחלקה המשפטית, איגוד לשכות המסחר

ליאור לוי - מנכ"ל ביסקול, יו"ר המפעלים הקטנים והבינוניים, התאחדות התעשיינים

דני שרף - הנקל, סוד

יוסף פישמן - רזית

וילמה מאור

יעקב סימן טוב

קריסת רשת מגה – הצעות לסדר של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, טלי פלוסקוב ואילן גילאון

בוקר טוב. היום ה-13 ליולי 2015, כ"ו בתמוז התשע"ה, השעה 9:04, ואנחנו מתחילים בדיון מאוד-מאוד מיוחד וקשה, מפני שהוא נוגע ל-6,000 עובדים, לספקים רבים, קטנים וגדולים. וזה יום מיוחד מפני שבמקביל לישיבה שלנו יש משא ומתן עם הבנקים על ההסדר הרצוי לטובת המפעל האדיר הזה, החברה האדירה הזאת, שהיא פרוסה ב-160 סניפים בכל רחבי הארץ. גילוי נאות אישי: אני גם משתמש בה, מידי פעם, כשיש לי זמן. ופגיעה כזאת זה פגיעה ב-30 אלף בני משפחות של העובדים, ורובם דווקא עם שכר מינימום, לא מהאנשים שיש להם רזרבות אישיות או חשבונות אישיים, וכל יום עבודה שלא מתקיים פוגע בתפקודם האישי.

אני חושב שיש פה ניסיון מכל הצדדים לנסות ולמצוא פתרון, למרות שיש פה טעות של פיקוח, של אכיפה, מאוד גדולה. זה לא הידרדרות של יום אחד, זה הידרדרות של מספר שנים שהוסתרה, במיוחד מהרשות לניירות ערך, ושיש פה נציגים שלהם. אני אבקש מהם איך זה הגיע. בכלל, יש לנו בעיה באכיפת החוק במדינה שלנו. כל נושא שאנחנו מעלים, אני חייב להגיד לחבריי, חברי הכנסת: כל פעם שאנחנו מגיעים לאיזה נושא שיש בו אכיפה ממשלתית – היא מאוד-מאוד לא מוצלחת. והדבר שלא נותן לי מנוחה ולא קשור לדיון היום, אבל זה הנושא של, למשל: בטיחות בענף הבנייה, שהוא, לדעתי, הכאוס הגדול ביותר בתחום של אכיפה על ידי המדינה.

נחזור לנושא הזה. אני רוצה להודות לחבריי, חברי הכנסת, שנמצאים פה: זהבה גלאון, שלי יחימוביץ, טלי פלוסקוב, אילן גילאון ודניאל עטר. ולשלושת היוזמים של הדיון הזה: חברת הכנסת שלי יחימוביץ, חברת הכנסת טלי פלוסקוב וחבר הכנסת אילן גילאון.

ברשותכם, אני חושב שצריך להצטרף אלינו יושב ראש ההסתדרות, מר אבי ניסנקורן, שאמור להיות בדרך. ככה הוא הודיע לי לפני מספר דקות.

אז בבקשה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אם את מוכנה לפתוח.

יש פה נציגים של הבנקים? של בנק הפועלים?

לא.

הם עכשיו נמצאים באסיפה, בשעה זו.

אני ניסיתי, אני באופן אישי דיברתי עם היושב-ראש וביקשנו שיישלחו נציגים, והם דווקא העדיפו לא לבוא. הזמנו את הרשות לניירות ערך וכן הגיעו. הזמנו גם את הבעלים, מר שרגא בירן, שהתנצל שהוא לא יכול לבוא למרות שהיה רוצה לבוא, ויהיה איתנו בדיון הבא, אם יהיה דיון. המסר, האס.אמ.אס ששלח לגברת וילמה מאור לפני מספר שניות אפילו: מתנצל בצורה מאוד-מאוד מנומסת, אבל יש מנכ"ל מגה. נכון, אדוני? נמצא פה?

אכן.

ונציגי העובדים נמצאים פה.

ונציגי הספקים.

לפי רשות הדיבור נגלה את כל מי שנמצא.

בעלי המאה לא נמצאים פה, רק בעלי הדעה.

תודה. בבקשה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ.

אדוני היושב-ראש, אני מודה לך מאוד. אנחנו מדברים היום, בשורה התחתונה, על גורלם של 6,000 עובדים. לפני שאני אמשיך אני רוצה להודות לחבריי, לחברי הכנסת טלי פלוסקוב מכולנו ואילן גילאון ממרצ – שותפים לבקשה לקיים כאן דיון מהיר.

פיטורים של 6,000 איש זה פיגוע המוני. כל משפחה כזאת שהמפרנס שלה מוצא עצמו מחוסר עבודה זה התרסקות מוחלטת. מדובר כאן על סדר גודל שאנחנו לא מכירים כמותו כבר הרבה מאוד זמן. סדרי גודל של פיטורים המוניים, שהם מכה אנושה, ואת הדבר הזה חייבים למנוע בכל הכוח. זאת השורה התחתונה.

מגה הייתה קורבן של ניהול מזעזע; של משיכת דיבידנד פראי; של התנהגות לא אחראית גם של בעלי השליטה, גם של מנהלים. אבל כל זה מאחורינו. היום אנחנו עומדים בפני סיטואציה שהיא סיטואציה חדשה, ויש לנו אפשרות להציל את מגה. שיש מתווה של הסדר. ואנחנו אחרי אישור של הספקים את הנכונות להסדר ולפריסה ולהמשך אספקה לרשת, ואנחנו אחרי אישור של המשכירים. בעצם, כרגע, מי שמחזיק בידו את המפתח – אני אפילו לא אגיד הבנקים אלא בנק אחד: בנק הפועלים, שהוא הנושה המרכזי. ובעוד שעה מתחילה אסיפת נושים שבה בעצם בנק הפועלים הוא שיכריע, לשבט או לחסד, את גורלם של אותם 6,000 עובדים.

אנחנו מדברים לא רק על 6,000 עובדים: גם על בני משפחותיהם, גם על מעגלי משנה, גם על ספקים קטנים ובינוניים, שבניגוד לספקים הגדולים לא מבוטחים. אנחנו מדברים ממש על שדרה מרכזית במשק הישראלי.

גובש כאן מתווה יוצא דופן. העובדים, שמרוויחים ממילא מעט מאוד, הסכימו לוותר. אנחנו מדברים על מתווה הסדר שהוא יוצא דופן, שבמסגרתו העובדים שממילא, אנשים שמרוויחים מעט מאוד ועובדים קשה מאוד, הסכימו לוותר על 7% משכרם הדל, קיבלו לידיהם שליש מהשליטה – הסדר יוצא דופן. התאפשר בזכות יושב ראש ההסתדרות, מר אבי ניסנקורן, ובזכות ההסתדרות שבה הם מאוגדים, ותודה לאל שהם מאוגדים. כי אלמלא הם היו מאוגדים הם כבר היו ברחוב עכשיו.

אני קוראת את ההתכתשויות בעיתונים: הקרב בין מר דודי ויסמן למר אביגדור קפלן, ובין בנק הפועלים למר שרגא בירן, והטורים שעולים שם הם מאוד גבוהים, וכל אחד מגן על חלקת האלוהים ועל הנתח הקטן שלו – לא מעניין אותי בכלל. לא מעניין אותי ההתכתשויות האלה. כרגע אנחנו עומדים בפני מציאות שבה בנק הפועלים קובע. נקודה. בנק שהרוויח בשנה שעברה 2.7 מיליארד שקלים, אדוני היושב-ראש. החוב של מגה הוא 300 מיליון שקלים. הם לא מבקשים מחיקת חוב, הם לא מבקשים להפוך את הכסף הזה לחובות מסופקים. הם מבקשים פריסה. זה הכול. זה הכול. והבעלים, שיש לי הרבה דברים קשים מאוד להגיד עליהם ובראשם מר שרגא בירן, גם הם העלו את ההצעה שלהם. שאם אני לא טועה, במ-100 מיליון שקל, והם העלו ל-240 מיליון שקל. אז אחרי שגמרנו לטווח על כולם ואחרי שקיבלנו כבר את הסכמת הספקים וקיבלנו את הסכמת המשכירים ואנחנו לפני בית המשפט, אני פונה לבעלי השליטה ולמנכ"ל בנק הפועלים, מר ציון קינן, וקוראת להם: אפשרו את ההסדר הזה. הסכימו לו. גורלם של 6,000 עובדים תלוי בכם. עיני כל המדינה נשואות אליכם. בואו נגיד את הדברים בשמם: בנק הפועלים לא יכול להרשות לעצמו להיות היום זה שיזרוק 6,000 איש לרחוב. לכן, הפנייה הזאת, הוועדה הזאת נפלה בתזמון מעניין: אסיפת הנושים של הבנקים הייתה אמורה להיות אתמול, אבל הנה, יש לך, אדוני היושב-ראש, הזדמנות להשפיע על המציאות בעודה מתרחשת, - -

בטלפון.

ניסינו, ניסינו כבר בטלפון.

- - ולהשמיע מכאן את הקריאה לבנק הפועלים. אנחנו מסתכלים עליהם, אנחנו בוחנים אותם ואנחנו תובעים מהם לאפשר את ההסדר הזה שישמור על מטה לחמם של 6,000 עובדים.

תודה.

תודה.

מר אבי ניסנקורן, בבקשה.

כן. אני בעצם מצטרף לקריאה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בעצם בנושא הזה של מגה יש חובה, אני חושב, על כולם להירתם ולהציל את מגה. מדובר ב-6,000 עובדים, ב-6,000 עובדים קשי יום, על פני כל הארץ, כולל בפריפריה: יש סניפים של מגה, גם בטבריה, שלא אמור להיסגר, וגם בדימונה, שלא אמור להיסגר, ובעוד מקומות בפריפריה, ואנחנו, חובתנו לעבוד ולהציל את מגה.

אני חייב להגיד: ההסתדרות נרתמה ראשונה. אנחנו אמרנו למען, בעצם במטרה שכולם יירתמו. כי ידענו שכולם יצטרכו להירתם. אמרנו: אנחנו נירתם ראשונים. אנחנו נראה תכנית שהיא ברת קיימא, שהיא יכולה להציל את מגה. ואנחנו עשינו הסכם שהוא הסכם מאוד תקדימי, זה נכון, אבל גם הסכם קשה: מאות עובדים הלכו הביתה; ניסינו לצמצם, עד כמה שאפשר, את העובדים המבוגרים והוותיקים יותר שילכו, המיעוט שבהם, אבל בסופו של דבר זה הסדר כואב. וגם לקחנו אחריות להמשך מגה מתוך ראייה של שותפות, ולכן קיבלנו שליש מהמניות, אבל זאת ראייה גם של שותפות – שותפות לעתיד מגה.

הבעלים, הריבוע הכחול, נרתמו בהכנסת 240 מיליון שקל – גם בשביל להקל על ההון העצמי וגם בשביל להקל על התזרים, וקיבלו על עצמם התחייבויות שונות; הספקים אתמול אישרו את הסדר החוב – הספקים הגדולים והקטנים. צריך לקחת בחשבון: יש מאות ספקים קטנים שתלויים במגה. שאם מגה תקרוס גם הם יקרסו. וחלקם, כמובן, לקוחות של בנק הפועלים ויתר מערכת הבנקאות; ומשכירי הנדל"ן אישרו את רוב הסדר החוב. עדיין, לדעתי, עשו טעות ולא אישרו הנחה שהתבקשה בדמי השכירות של 5%. רוב המשכירים, דרך אגב, הסכימו, אבל לא הגיעו לרוב שצריך - - -75%. אני חושב שגם המשכירים צריכים לתת את חלקם ולהסכים ל-5%. זה נותן עוד 20 מיליון שקל לשנה לתזרים של מגה; ואישרו עכשיו הבנקים, שבאמת מקיימים אסיפת נושים ב-10:00, ואני חושב שבאמת העיתוי של הוועדה הזאת הוא קריטי. אני חושב שלפני 10:00 צריכה לצאת קריאה מהוועדה, שגם הבנקים יסכימו לפריסת החובות. זה הדבר העיקרי שמתבקש מהם במטרה להציל את מגה.

צריך לקחת בחשבון שכולם, בסוף, מעבר לחובה המוסרית והחברתית, אנחנו בסוף חיים באותה מדינה; מעבר לנושא הזה, שהוא בעצמו, לדעתי, קריטי; גם במישור הכלכלי, כולם, בסופו של דבר, ירוויחו מקיום מגה, כולל הבנקים, כולל הספקים, כמובן העובדים שימשיכו לעבוד, וגם המשכירים. בסופו של דבר, מגה חיה ומגלגלת מחזור של כ-5 מיליארד שקל, וקריסה של מגה תפגע בתשתית של המזון הקמעונאי במדינת ישראל. זו בעצם הרשת השנייה בגודלה. ולכן אני חושב שהקריאה צריכה להיות לבנקים: לבנק הפועלים וליתר הבנקים, להסכים להסדר החוב - - - בשביל להציל את מגה. זה גם, כלכלית, בסופו של דבר, אינטרס שלהם, אבל זה גם אינטרס חברתי, וגם אינטרס של כל הספקים האחרים שתלויים בעצם במגה, וחלקם הגדול לקוחות אותם הבנקים. אז זה בעצם, אני חושב, הדבר הקריטי כרגע. כי אני לא מעלה על הדעת, סיטואציה שלא יהיה הסדר חוב. לא מעלה על הדעת סיטואציה כזאת. וכמו שהעובדים ידעו להירתם, ככה כולם צריכים להירתם. זאת בעצם הבקשה שלנו – של העובדים, של ההסתדרות.

אני בטוח שיש הרבה שיצטרפו לאותה קריאה. ודאי מטעם חברי הכנסת.

תודה.

בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון.

תודה רבה, אדוני. אני רוצה לברך את היוזמים על קיום הישיבה ואת יושב ראש ההסתדרות שנרתם לעניין.

אני רוצה להצטרף לקריאה לראשי בנק הפועלים לאשר ב-10:00 את ההסדר, את ההסדר שהתגבש, גם בעקבות הישיבה אתמול עם הספקים הגדולים ועם משכירי הנדל"ן. ואני רוצה להגיד גם משהו לגבי בנק הפועלים: מה שעומד כאן על הפרק – אמרה את זה קודם חברתי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ – זה להציל את 6,000 העובדים ואת המשפחות שלהם. את 6,000 עובדי הרשת. ואני לא אכנס לסיבות שבגללן הרשת קרסה: על הניהול הכושל ועל חלוקת הדיבידנדים. אבל אני רוצה להזכיר: בנק הפועלים, כשהוא רצה, הוא ידע לעשות פריסת חובות מאוד-מאוד גדולה לטייקונים שמינפו את החברות שלהם ועשו פריסות, פשוט פריסות חוב מטורפות, ומחקו חובות ועשו תספורות. אמנם עכשיו זה כבר לא כל כך אפשרי. וכשעומדת סיטואציה כזו על הפרק, אני חושבת שראשי בנק הפועלים: מר ציון קינן ומר יאיר סרוסי צריכים להנחות את הנציגים שלהם בישיבה.

אני חושבת שצריך לעשות כאן מאמץ. אני מסכימה עם יושב ראש ההסתדרות. אני לא רואה סיטואציה שיכולים לא לאשר את ההסכם הזה. זה לא יעלה על הדעת. אני לא רוצה לחשוב אפילו מה יכול לקרות לבנק הפועלים – אני אומרת את זה בצורה ברורה. יש לו הרבה מאוד לקוחות – אם הוא לא מאשר את ההסכם הזה.

תודה.

תודה. אנחנו נבקש ממנכ"ל מגה, בבקשה, לתת לנו את התמונה. מר רביב ברוקמאייר.

טוב, תודה.

תציג בבקשה, לפרוטוקול. מר אבי ניסנקורן – עשינו לו פטור, נתנו לו פטור. אתה לא.

והוא כבר הפך להיות אייקון גדול. אבל באמת זו הזדמנות גם להגיד לו תודה על שיתוף הפעולה, ובאמת גם לעובדים, באמת עשו פה מאמץ מיוחד ובאמת הגענו פה לאיזה הסכם שהוא, אני חושב, מאוד חדשני. הבנתי שלמעט ארקיע או אחרי ארקיע זה ההסכם השני שבו יש סוג של בעלות כזו.

אנחנו עוד לא יודעים את התוצאות הסופיות של החלטת הספקים מאתמול. הוא כנראה אושר במגבלות מסוימות שצריך ללמוד אותן עדיין. אבל עושה רושם שבסך הכול הייתה אווירה חיובית באסיפה אתמול.

התאכזבנו שלא הצלחנו לשפר את מצבנו. כי בסך הכול, בסוף, כדי שנצליח להתמודד עם הרווחיות התפעולית שלנו, אז היה חשוב לנו מאוד שהנקודה הזאת של עלות שכר הדירה, גם נצליח להתגבר עליה, ואנחנו עוד מקווים שהדברים יסתדרו.

אנחנו רוצים לראות ואנחנו חושבים שגם אחרי שכנראה הגענו להסכם עם הספקים, וכמובן ההסכם שעשינו עם העובדים, אנחנו חשבנו שנגיע היום לדבר מול הבנקים, יהיה לנו יותר כוח ויהיה לנו יותר פריים כללי של התמונה, שהדברים יעזרו, שגם הם ירתמו לטובת העניין הזה.

צריך להבין שיש לנו אתגרים גדולים, כי השוק ועולם הקמעונאות בארץ עובד באמת על רווחיות מאוד נמוכה. התחרות בו, למרות מה שאומרים, היא מאוד גדולה. מגה הפסידה בשנים האחרונות הרבה כסף, ועומד בפנינו אתגר גדול מאוד להביא אותה לאיזון תפעולי. אנחנו מאוד רוצים ומאוד שמחים שכנראה תהיה לנו את האפשרות להתמודד עם האתגר הזה ובאמת לשנות את המציאות ואת ההתמודדות עם הרווח וההפסד של מגה, ואנחנו עומדים פה בפני מבחן גדול ואחריות גדולה מאוד.

עדיין צריך להבין שאנחנו בהתחלה של מהלך. זאת אומרת, גם אם ההסדר יעבור, וברור שאנחנו אופטימיים בבוקר הזה יותר מאשר לפני שבוע, אנחנו חושבים שצריך להבין שרצופה עוד דרך ארוכה עד שנגיע לאיזון תפעולי.

מה נותן לכם לחשוב שתגיעו לזה?

אנחנו נקטנו, במסגרת תכנית ההבראה המהירה שעשינו, במספר פעולות משמעותיות, שאמורות לשפר ולטפל ברווח התפעולי שלנו.

סגרנו, אנחנו מתעתדים לסגור בימים הקרובים כ-32 סניפים מפסידים. אנחנו, כמו שאמר פה מר אבי ניסנקורן, הגענו להסדר עם הוועד שבו העובדים באמת מוותרים על חלק משכרם. שזה גם הזדמנות להגיד תודה, אבל גם אתגר גדול. כי בסופו של דבר - - -

הוויתור הזה הוא זמני? במידה ו-?

לא. האמת שההסדר הזה הוא לחמש שנים לפחות ואפילו יותר. זה אמור לתת לנו יותר יכולת להתחרות אל מול התחרות. כי חלק מהמתחרים שלנו עובדים לפי צו הרחבה, ואצלנו, מן הסתם, בגלל הוותק שכר העובדים טיפס קצת יותר גבוה. זה לא קל לבוא היום לקצב או למנהל מחלקת בשר בסניף ולהתמודד ולגייס אותו כשהוא נפגע בשכרו. יש פה אתגרים לא קטנים בסך הכול להירתם אליהם. אנחנו גם צמצמנו מאוד את המטה של החברה, ואני מאמין שהדברים המהירים האלה שעשינו אמורים לשפר לנו בצורה משמעותית את דו"ח הרווח והפסד שלנו. זה עוד לא יעביר אותנו לרווח, אבל זה יקרב אותנו לאיזון. ואם ההסדר הזה אכן יתפוס עור וגידים במהרה, כי בסך הכול בימים האלה של האי בהירות צריך להבין שהמכירות שלנו יורדות, וככל שנוכל לסיים את הסאגה הזאת מהר, אני מקווה מחר, אחרי שנעבור את בית המשפט, בהסכמה של כל הצדדים, נצליח לחדש ימינו כקדם ולצאת לדרך חדשה ולהחזיר את נתח השוק שהיה לנו. כי בסוף, אם אנחנו לא נצליח לשמור על המכירות ועל הרווח הגולמי שלנו, אז כל מה שעשינו בהתייעלות התפעולית לא יעזור.

אז אני באמת רוצה בהזדמנות הזאת גם להודות למי שיזם את הדיון היום, בבוקר, כי מאוד חשוב לנו. אנחנו חשים אחריות גדולה למערכת הגדולה הזאת. זה לא פשוט להתמודד עם האתגרים, אבל אנחנו בטוחים שאם כולם יתגייסו יש לנו את היכולת לשפר את התוצאות של הרשת ולהביא אותה לחוף מבטחים.

תודה רבה.

חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

בוקר טוב לכולם. קודם כל. תודה אדוני היושב ראש על עצם קיום הדיון. אני חושבת שהדיון הוא מספיק חשוב לא רק לקבוצת האנשים שנמצאת כאן אלא להרבה אנשים שיושבים בבית וממתינים בדריכות לתוצאות של הפגישה שתהיה בשעה 10:00, כפי שעכשיו הבנו.

לצערי הרב, אנחנו נפגשים כאן לא פעם על מקרים של סגירת מפעלים, פיטורים של אנשים, ופה מדובר על באמת פיטורים של 6,000 איש, או בכל אופן נגיעה ב-6,000 איש, שבעיניי אני חושבת שההגדרה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ – פיגוע היא ההגדרה הנכונה במקרה הזה.

לא יכול להיות אחרת, כי כאשר אנחנו מדברים שהגיל הממוצע של העובדים, אני הבנתי שמדובר על גיל 45. מה האנשים האלה, עם מה הם יוצאים? מה יש להם לעשות?

אני בכל מקרה, מי שמכם יודע, חוויתי כראש עיריית ערד סגירת מפעל מגבות ערד, ואני רואה שרוב האנשים שעבדו במפעל, שהם בגיל 50 פלוס, לא מוצאים את עצמם. מה אנחנו כמדינה מרוויחים? שום דבר. אנחנו מפסידים המון. עכשיו המדינה משלמת לאנשים האלה דמי קיום במקום לתמוך באותו מפעל, אבל פה זה כמובן המדינה.

כמובן הפנייה לבנק הפועלים. אנחנו לא פעם ראינו שהבנק כשהוא רוצה הוא עושה מחיקות והוא עושה צעדים, שלפעמים אפילו אנחנו לא מבינים איך אפשר לעשות דבר כזה. וכאן בעצם הרצון הוא להגיע לסוג של הסדר, שאני מקווה מאוד, באמת, שגם בבנק יש אנשים שרוצים לשמור גם על הכוח שלו ועל הלקוחות שבעצם תלויים בלקוח הזה. ושמענו כאן שאם רשת מגה קורסת אז קורסים עוד הרבה דברים נוספים, וזה שרשרת שאי אפשר לדעת. אנחנו יודעים איך אנחנו מתחילים ואנחנו לא יודעים איך אנחנו מסיימים.

אני כמובן מצטרפת לפנייה לבנק הפועלים – כן לעזור, כן לתמוך. בעיניי גם סגירה של 32 סניפים זה כבר פיגוע. אני חושבת שכבר הגענו לשלב שהוא רע מבחינתי, אבל אני מבינה גם מצד אחר שאין ברירה. ואני צר לי מאוד לשמוע שרק היום הרשת עושה את הצעדים שאולי היא הייתה צריכה לעשות את זה הרבה קודם. ומכאן גם אולי סוג של קריאה: כשאנחנו רואים שאנחנו מסתבכים לא צריך להמתין לרגע שכבר, כמו שאנחנו כאן רואים, מיליארד ו-300 מיליון שקל. זה סכום ענק, גם על המדינה, ואני כבר לא מדברת על הרשת עצמה.

לכן, אני מקווה מאוד שמכאן תצא היום קריאה, והיא תעזור – זה מה שחשוב – לעזור לרשת מגה. אני שוב פעם חוזרת ואומרת: לעזור למגה, אנחנו לא עוזרים כרגע למגה, אנחנו עוזרים כרגע לאנשים שעובדים במגה, וזה מה שצריך לקחת בחשבון, וזה מה שאנחנו מוצאים כמטרה שלנו.

אז בתקווה כמובן, היושב ראש, שהכול יסתדר. נמשיך כמובן ללוות את כל התהליכים בתקווה שנעביר בשורה לעובדי מגה וכמובן גם להנהלה בכך שתצליחו להוציא את הרשת מהגירעון שאתם נמצאים. כמו שאתה אומר, עם כל הצעדים שאתה הצגת לנו אתם עדיין לא מרוויחים, אתם רק מאוזנים. ואני מאוד מקווה, וזו אמירה אחרונה, שזה לא יהיה על חשבון הקונים, שהמחיר עדיין יישאר שפוי - - -

לא יקנו. פשוט אנשים לא יקנו.

בדיוק. והתחרות. אז זה בדיוק מה שאתם צריכים לקחת בחשבון. אתם כבר היום הייתם יותר יקרים, בגלל המצב, אבל זה לא הציל אתכם. אז צריך לעשות פה, להשקיע פה מחשבה הגיונית איך להביא או להחזיר את קהל הקונים בכך שהרשת עדיין מצליחה להתקיים.

תודה רבה.

תודה, חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

בבקשה, חבר הכנסת אילן גילאון, שהוא גם, יחד עם חברות הכנסת טלי פלוסקוב ושלי יחימוביץ, יזמו את הדיון - - -

תודה אדוני ותודה לחברותיי שיחד, מתוך דאגה מרובה ביקשנו דיון דחוף בנושא הזה. אגב, אנחנו דנים פעמים רבות, בדיוק באותו דיון. מצב שהייתי קורא לו: דיוני הימים שמסתירים את האבו-נפחות ואת החזירים, בגדול. זה מה שקורה. כי בגדול תמיד יש את אותו מנגנון כמעט: יש קבוצה מצומצמת שבולעת את הכול, משאירה שום דבר לכל האחרים, מחלקת דיבידנדים של מיליארד ו-400 מיליון שקלים במהלך השנים האלה כאשר ההפסדים הם ברורים, כאשר בכל המאזנים יש הפסדים - - - וזאת השיטה.

זה הדבר היחיד שהוא דומה להפסדים – הדיבידנדים.

אני מתוודה: אני תמיד בדיונים האלה איש מיושן. אני גם חושב שחברותיי כמוני. אנחנו חושבים שעבודה זו אחריות של מערכת, של מדינה. גם עבודה. אנחנו מאמינים שחדוות יצירה זו היכולת להתפרנס בכבוד וביטחון תעסוקתי. אי ביטחון תעסוקתי הוא המצב המסוכן ביותר שקורה, שיכול לקרות לבן אדם, שצריך בבוקר לחשוב לאן הוא הולך. וזה קורה. באמת חברת הכנסת טלי פלוסקוב הזכירה את ערד, וזה קורה בכל מקום ומקום, אלא שכאן ההבדל הוא בכך שמדובר בכמות ענקית, של יותר מ-, לא מעשרה מפעלים, אפשר להגיד מ-30 מפעלים בסדר גודל כזה. ולכן יש את הבעיה הדחופה ויש את הבעיה החשובה. הבעיה החשובה, חברים, אנחנו צריכים לשנות את הכללים במשחק הזה, וכאן צריכה להיבנות רשת ביטחון וגם חדר מיון קדמי למצבים כאלה. פתאום מישהו מסתלק, הוא מצית את האסם, לוקח הכסף, הולך, בורח, ומאות או אלפים של אנשים במקרה הזה עלולים למצוא את עצמם בשום מקום. ואת הבעיה הזאת באופן מערכתי המדינה צריכה לפתור, אדוני היושב ראש, אבל אני אומר כאן את הדברים החשובים והדחופים ביותר – זה המצב הקונקרטי הזה. בתוך המצב הקונקרטי הזה יש את עובדי טבע מרקט שעדיין נמצאים בהלנת שכר, מר אבי ניסנקורן, ואת הבעיה הזאת חייבים לפתור באופן מיידי. יש את 1,000 האנשים שבהסכמה, אז צריך למצוא מה עושים איתם למחרת בבוקר. יש משרדים שונים שצריכים לטפל בעניין הזה, וזה צריך להיות הדבר שהוא ברור לגמרי. ויש את העניין הזה של פריסת החובות. זאת אומרת, צריך ללכת מהכי קטן עד הכי גדול. ככה צריך להיות. קודם כל, העובדים; אחרי זה הספקים הקטנים; אחרי זה הספקים הגדולים; האחרונים – הבנקים. האחרונים – הבנקים. ואת הדבר הזה צריך ואפשר לתבוע בעניין הזה.

ואני חושב שאין מישהו היום שלא יצביע; אני כבר שונא את המילה הזאת "מתווה", כי אני יודע שתמיד כשאומרים מתווה מתכוונים; למי שאין דרך בדרך כלל הוא מדבר על מתווה. אז אני מקווה שאין מי שלא יסכים לתכנית הזאת, וכמידת אי הסכמתו לתכנית הזאת, שהיא תכנית של פשרה, כך מידת החזירות שלו. אבל באופן רציונלי והגיוני אני קורא לבנקים כמובן, אבל לא נראה לי שגם הבנקים, ואפילו בנק הפועלים בתוך הבנקים האלה, הוא לא יקבל את התכנית הזאת. הבעיה: מה קורה עם העניינים היותר דחופים. מה קורה, איך מתקיימים למחרת בבוקר. כי כאן אנחנו הולכים לחשוף את החובות, אבל אתם מבינים שבסופרמרקט, ברגע שחסר מוצר כזה או מוצר אחר זה מייצר תגובת שרשרת אצל הקונים והם מתחילים לא לקנות, כי זה כל הרעיון של הסופרמרקט. כי אחרת היינו ממשיכים לקנות במכולת. וכאן אני רואה בעיה מאוד חריפה והייתי שואל אותך, מנכ"ל מגה: איך אתם רואים את עצמכם חוזרים, איך אומרים? איך אתם עושים restarting לעצמכם, מבחינת היכולת שלכם להתמודד בשוק ובתחרות שצריכים אותה? ואלה הדברים הדחופים.

ולכן אנחנו כוועדה כמובן שעומדים מאחורי הפתרון הזה שאתה הצבת. בכל אופן, יצא מתוק מעז בדבר אחד: זה פתרון מקורי. צריך לחשוב על פתרונות שכאלה. כן, יש להעביר לפעמים שליטה לעובדים. ואני אגיד לכם גם יותר מזה: יש מצבים שגם המדינה צריכה להיכנס. בלי פחד. צריך לסיים את העניין הזה של עידן החזירות וההפרטה בכל מצב. אוקיי? הזכות להיות מועסק היא קודמת לזכות להתעשר ולהיות חזיר. וזה צריך להיות ברור.

תסלחו לי על - - -

תודה רבה, חבר הכנסת אילן גילאון. תודה.

בבקשה, חבר הכנסת דניאל עטר.

בוקר טוב, אדוני היושב ראש. אני רוצה בהחלט לברך את חברתי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, על היוזמה המהירה, מיד אחרי שנודע הדבר. ואני חייב לומר שבעודי מקבל טלפונים מהספקים הקטנים, החקלאים, על זה שהם אובדי עצות, אני קורא את היוזמה המהירה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ועד אותו רגע לא חשבתי ש-, לא ידעתי איך אנחנו מכניסים את זה למסלול, ובהחלט מגיעות לך את מלוא הברכות על כך שהכנסת את זה לאיזשהו מסלול ולאלה שהצטרפו אלייך, כמובן.

ברור לגמרי, השורה התחתונה של הדיון הזה היא מאוד ברורה: צריך לעשות את כל מה שניתן בידינו על מנת שההסדר הזה יאושר. אבל זה לא מספיק. זו גם הזדמנות לומר מילה טובה, הרבה יותר ממילה טובה להסתדרות ולמר אבי ניסנקורן. אני לא מעלה על דעתי מה היה קורה אם היינו בוחרים במתווה, בזה שהעבודה לא צריכה להיות מאורגנת. כבר שנים יש מאבקים גדולים מאוד נגד ההסתדרות, נגד העבודה המאורגנת, ובפיגוע ההמוני, כפי שהגדירה אותו חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני לא מעלה על דעתי מה היה קורה אם לא הייתה הסתדרות שהמתייצבת תמיד ומגינה על החוליות הכי חלשות בחברה הישראלית.

בלי להכיר את פריסת העובדים, אותם 6,000 עובדים, אני יכול להעריך, כמו כל אחד אחר בחדר הזה, שאם ייתנו לנו לפלח ולאפיין את העובדים האלה, רובם או עובדי קבלן או עובדים בשכר מינימום, שבקושי גומרים את החודש, בקושי מסוגלים להביא את המינימום לפרנסה של המשפחות שלהם, והפיטורים של ה-6,000 האלה זה אומר לחשוף עשרות אלפים להיות מטופלים על ידי הרווחה במדינת ישראל.

אין תקציב גם שם.

וגם שם אין תקציב. אז בכלל. אז אני חושב שבהחלט הגיע הזמן לקחת מדבריו של חבר הכנסת אילן גילאון על אחריותה של המדינה ולעצור את התהליך של ההתפרקות מהאחריות כלפי האזרח, ולהתחיל להחזיר חזרה את האחריות למדינה בכל מובן שהוא.

תראו, אני אומר לכם בגילוי אישי: מעת לעת יוצא לי לקנות, לעשות קניות הביתה. ועוד לפני מספר שנים הייתי לקוח קבוע של מגה. כל יום חמישי עושה קניות בבית, הולך למגה. לאט-לאט, כמו רבים אחרים, מצאתי את עצמי בפערי מחירים עצומים בין מגה לבין המתחרות. וגם אני, כמו רבים אחרים, הדרנו רגלינו מסניפיה של מגה. ואני שואל את עצמי, מעבר לחוסר היעילות בהתנהלות ומעבר לאותם דיווידנדים מטורפים שנמשכו: איך לא ראו את זה? איך לא שמו לב, אנשי מגה, ואיפה האחריות האישית של המנהלים של מגה? ואתם צריכים לקחת אחריות אישית על התהליך הזה, ולו רק בגלל העובדה שהוא מעמיד בסכנה גם ספקים קטנים. ואם אני לוקח את החקלאים לדוגמה, שפנו אליי ולא יודעים מה לעשות עם עצמם; שאתם יודעים טוב מאוד שסחטתם אותם בתהליך של התמחרות למחירים הכי נמוכים, שמעמידים בסכנה את ההשקעה ארוכת החודשים שלהם. בכל מוצר שמונח טרי על המדף יש חקלאים שבמשך חודשים רבים השקיעו מכספם הפרטי כדי להביא את המוצר הזה. ובאותו רגע שהם צריכים לקבל, עם אחוזי רווח מאוד נמוכים, מאוד-מאוד נמוכים, מישהו אחר מרוויח וזה לא החקלאים, אותם חקלאים שמניחים את המוצרים הטריים על המדפים, מתעוררים בוקר אחד למציאות של מאות אלפי שקלים שיכולים לקרוס. והדבר הראשון שקורה זה אותן משפחות חקלאים של המשק הפרטי שמתפרנסים ובקושי גומרים את השנה, ומשנה לשנה מנהלים את המאבק שלהם, הם ימצאו את עצמם מחר בבוקר, אם ההסדר הזה לא יושלם, הם ימצאו את עצמם מחר בבוקר חשופים לתביעות אחרות ולקריסה כלכלית, שגם לה אנחנו נידרש.

אם, מצד אחד, יש לנו בנק, שדרך אגב, אני ממליץ לחשוב, אולי הגיע הזמן לשנות את השם שלו. פעם זה היה מתאים: בנק הפועלים. זה כבר ממש, ממש-ממש לא מתאים, השם הזה – בנק הפועלים. מצד אחד, יש בנק שמרוויח הרבה מאוד מיליארדים. מצד שני, חברה שמשכה לכיס הפרטי של הבעלים לא מעט כסף. אז אני חושב שבהחלט אנחנו צריכים, זה חוזר חזרה למשפט הפתיחה שלי: לעשות כל מה שעומד לפתחנו על מנת שההסדר הזה יוצג כפי שהציג אותו כאן יושב ראש ההסתדרות.

תודה.

אני רוצה רק נקודת הבהרה: אנחנו ננסה להודיע, לצאת עם הצהרה מקובלת, כפי שזה השתקף מהדברים שהיו, עד 9:50, כדי שב-10:00, כשיתחילו הבנקים לשאת, לתת ולשאת עם החברה, שנוכל, והנושים השונים.

אולי, אם אני יכולה להרשות לעצמי להציע לאדוני, פשוט לצלצל למי שצריך ולהודיע שזה רוח הדברים בישיבה שאתה מנהל.

רעיון טוב.

אוקיי. טוב, תודה. אוקיי, אני אעשה את זה.

ברשותך, המנכ"ל, תענה בסוף, כי הרבה שאלות יהיו לך עוד בדרך.

בשם הספקים, אם אפשר לדבר?

בשם הספקים, בבקשה, מי זה?

אפשר לדבר בשם הספקים?

כן. מי זה?

שמי ליאור לוי, ואני מנכ"ל ביסקול ויושב ראש האגף למפעלים קטנים ובינוניים בהתאחדות התעשיינים. וככזה, מייצג כ-1,000 מפעלים בכלל, וכ-250 מפעלים קטנים ובינוניים שקשורים למזון ומוצרי צריכה.

אני חושב שאתמול הייתה הצהרה מאוד ברורה: שהספקים, גם הגדולים, גם הבינוניים וגם הקטנים עומדים מאחורי מגה, למרות ובעיקר למרות הרשלנות שהבעלים נהגו בשנים האחרונות.

אני חושב שההנהלה כשלה עד עכשיו והיא הולכת לדרך חדשה. ההנהלה החדשה הולכת לדרך חדשה. אני חושב שהכמות של העובדים, 6,000 עובדים, זה לא רק העובדים של מגה, זה גם העובדים שלנו בתעשייה. מדובר על 180 אלף עובדים בתעשייה ו-30 אלף עובדים בתעשייה הקטנה והבינונית. חשוב מאוד שמגה תמשיך לפעול. חשוב מאוד שהבנקים יאשרו את ההסדר כפי שאושר, הן באסיפות הנושים של הספקים והן באסיפות הנושים של בעלי הנדל"ן. ואני מצטרף לקריאה של הוועדה לבנקים לאשר את ההסדר.

תודה.

חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

בקצרה. תודה, אדוני היושב ראש. השבוע העליתי בכנסת את סגירתה של חברת Cost, שהיא רשת המזון של המשביר לצרכן. עכשיו, מגה. וצריך להעלות שאלה: מה קורה בענף הזה? למה החברות האלה קורסות? האם זה בגלל ניהול לא תקין? בגלל תנאי נושים קשים וקשוחים? סיבות כלכליות אחרות? אבל המשותף הוא שכ-1,000 משפחות במגה, נדמה לי, ועשרות משפחות ב-Cost, משני הסניפים בכפר סבא ועפולה, נשארים לבד, כאשר אפילו את המשכורות חלק גדול מהם לא מקבלים, והבעלים כאילו נוטשים אותם לנושה, להסכמים, ואנשים זועקים. אנשים הפגינו, מפגינים, פונים אלינו. ונשאלת השאלה החשובה ביותר: באיזה מקרים המדינה, והמדינה חייבת להתערב, מחליטה להתערב? כי יש כאן דבר שהוא זועק לשמיים ודורש התערבות שיכולה להביא מזור חלקי לעובדים האלה שעבדו בצורה מכובדת, עשו את חלקם באמנה בין החברה לבין הפועל, אבל זכותם מופקעת מהם, והזכות למשכורת, לתגמול ולתמורה. אני חושב שהגיע הזמן שהמדינה תתערב בדברים האלה, אדוני.

תודה.

מר יוסי פישמן.

כן.

תציג את עצמך, בבקשה, לפרוטוקול.

אני יוסי פישמן, הבעלים של חברת רזית. אנחנו מייצגים 12 מפעלים במדינת ישראל, וחשוב לי שתבינו שכולם מדברים פה על 6,000 משפחות. העסק הקטן שלי, שאצלי מועסקים 35 איש, מייצג 12 מפעלים: מפעלים כמו אפיפית הדר בנצרת עילית – 180 עובדים; מפעל כמו גילרו – 150 איש בבית שמש; מפעל כמו וופל מן ברמלה. מגה הוא למעלה מ-25%. אנחנו 25 שנה שותפים עסקיים לדרך של מגה. אני בטוח מעביר ביקורת על הבעלים של מגה. ישנה פה הנהלה חדשה בראשות מר אביגדור קפלן, שהוא עושה רושם של בן אדם מאוד-מאוד רציני; מר רביב ברוקמאייר, שהוא גם אין לו שום חלק בכל מה שהיה לפני כן. אנחנו מאוד מאמינים. אנחנו מאוד רוצים.

ואלייך, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני פונה באופן אישי: שתדעי, כל בן אדם שעוזב את מגה או את שופרסל הולך לתנאי שוק קשים מאוד. הולך למקום שאחרי תשעה חודשים מפטרים אותו. הולך למקום שלא מגיע לשכר מינימום. יושבים פה כל האנשים ושואלים: למה מוכרים יותר יקר במגה? חבר'ה, מה אנחנו רוצים, שיהיה לנו עם של עבדים? אנחנו רוצים שהעובדים יעבדו, באיזה תנאים? אתם מבינים, אתם מכירים מה קורה ברשת שנקראת רשת 4? אני חושף את עצמי ואני אומר פתוח: אותו קצב שיושב פה, אם הוא ילך לעבוד ברשת 4, הוא ירוויח 50% אחרי שהוא הוריד את התנאים שלו. אני 30 שנה בענף הזה ואף אחד לא מדבר על זה. אתם, חברי הכנסת, תדאגו לדברים האלה. התחרות היא לא הוגנת. היא לא הוגנת, התחרות: שכר הדירה, כל הסיפורים מסביב. רק מחכים. אנשים מרשת 4 מתקשרים לספקים שלי ואומרים: שלא תעזו לעזור לרזית. אנחנו רוצים לראות איך מגה מתפרקת. אנחנו רוצים לפרק אותם בקניית החנויות. יש 35 חנויות. הם לא נותנים להם את ההצעות כי הם רוצים לשחוט אותם. הם רוצים להוריד להם את העור. אני אחראי על המילים שאני אומר. אני מדבר מעמקי נשמתי. ולי יש ביטוח אשראי. אם מחר אין הסדר, אני מכוסה, אבל אני הולך לתת את כל הכסף, את כל מה שצריך בשביל מגה. אסור לשכוח את זה. והעובדים, העובדים, ועוד פעם העובדים. אני, אישית, עשרה דורות קדימה מסודר. אין לי בעיה עם זה. אבל זה מאוד חשוב. בשביל זה הגעתי לפה. בשביל זה בכל מקום שנותנים לי לדבר. חשוב שתדעו את הדברים האלה. תודה רבה.

תודה לך.

יש לך הערכה, במעגלים השניים והשלישיים, איזה אפקט יהיה לסגירת מגה מעבר ל-6,000 העובדים?

אז אני אומר שרק אצלי, למעלה מ-300 איש. רק אצלי, אם אני לוקח את הדר אפיפית, אם אני לוקח את גילרו, אם אני לוקח את אחווה, אם אני לוקח את מן. זה אמיתי.

מר ליאור לוי דיבר פה על מספרים נורא גדולים. אני מכיר את האנשים, אני רואה את העיניים שלהם, אני בייצור נמצא. תבואו להדר אפיפית במגדל העמק, תראו מי 180 האנשים שעומדים עם כל - - - של מגה מחכה. תבואו איתי אחרי הדיון לבית שמש, תראו את כל - - - שעומדים ומחכים. תסתכלו על הדברים האלה, תראו את זה בעיניים, לא מאות אלפי אנשים. תסתכלו לתוך האנשים, לאנשים, באמת אנשי הייצור. תסתכלו על האנשים של מגה שמסתובבים, דורות שלמים של אנשים גאים, הם התפרנסו. מה זה, בושה להתפרנס? מה, אנחנו צריכים ללכת לעבוד בשביל כלום? מה קרה? מה קרה? בשביל שמר רמי לוי ידליק משואה פה? מה קרה? אני לא מבין את העניין הזה.

טוב, לא צריך - - - לא צריך.

כל מילה בסלע.

מה קרה?

כל מילה.

מה קרה פה? אני לא מבין את זה. פעם היו לנו גדולי הדור: אח של ביבי, רבין. מה, נהיינו עכשיו עם? מר רמי לוי הוא הזה שלנו?

אנחנו עם של עוף בשקל.

- - -

חבר'ה, אני חושב שזה קצת היסחפות. לא צריך לפסול - - - בשביל לפאר את השני, ולא צריך - - -

אני מאוד מעריך את דבריך ההתחלתיים. אל תתקוף אף אחד כדי להצדיק את החלק הראשון.

אני לא תוקף אף אחד. אני לא תוקף.

החלק הראשון היה טוב, משכנע ומרגש אפילו.

גם החלק השני.

אני לא בעד. זכותה להגיד. חברת הכנסת שלי יחימוביץ יכולה להגיד. אני מתנגד להתקפות אישיות. ודאי שלא - - -

אז קודם כל, בשם כל חברי הכנסת הנמצאים פה ובשם הוועדה: הדאגה המרכזית שלנו היא הדאגה לעובדים, גם של מגה וגם של הספקים השונים, כפי שצוין לפני כן. אנחנו רוצים לראות אותם משתלבים במערכת היצירתית של כל אפשרות שתשמור עליהם מכל משמר. אין לנו עניין לראות אנשים מובטלים שמסיימים קריירה טובה עד גיל 50.

אנחנו קוראים במיוחד לבנקים ובראשם - - -

זו לא קריאה, זו זעקה.

אני קורא לבנקים ובמיוחד לבנק הפועלים למצוא את ההסדרים המאפשרים, כפי שהוצע על ידי ההסתדרות דווקא, ואני מברך על כך, לפרוס את החובות על מנת לשמור על היציבות של מגה.

אנחנו גם מבקשים מהמשכירים לאפשר מחירי עלויות שכירות הולמים כדי לקיים את כל הסניפים, אם אפשר.

אנחנו קוראים, וזה בהתאם למה שרוב חברי הכנסת חושבים, - - - מהממשלה, באמצעות משרד האוצר ובאמצעות משרד הכלכלה, לעשות הכול כדי לשמור על מפעל מגה ולהמשיך לפחות בתחרות המחירים המאפשרים הורדת יוקר המחייה.

באמת, אני, באופן אישי אפילו, גם כאזרח, מחזק את יושב ראש הסתדרות על כל המהלך, על הזריזות שלו, על היכולת לפעול בצורה כפי שהוא עשה, וביעילות. בראבו. במילה אחת.

אדוני היושב ראש, אפשר עוד מילה, ברשותך?

להוסיף?

אני לא יודעת אם להוסיף, אבל כיוון שאנחנו משודרים בשידור חי אני רוצה לפנות לכל מי שצופה בנו עכשיו, וזו הזדמנות לאזרחי מדינת ישראל לעשות מעשה ולהירתם להצלת הרשת, ופשוט ללכת ולקנות בה. אז זה מאוד-מאוד משמעותי להבראת הרשת. אני עשיתי את זה, למרות שבדרך כלל אני מעדיפה לקנות מטעמים אידיאולוגיים במכולות קטנות, אבל גם החלטתי שבשבועות הקרובים אני אקנה במגה. זו השתתפות פעילה מאוד של אזרחים. אקט של סולידריות למען עובדים אחרים. וכל מי שצופה בנו עכשיו, אני מפצירה בו לעשות את המעשה הזה. יש סניפים בכל מקום - - - בערים הגדולות, במטרופולינים. יש חנייה ברוב המקומות. אז קדימה.

בדרך כלל לא מקובל שנעשה פרסומת, אבל בהזדמנות זאת נצטרף.

אנחנו עושים את זה לפעמים - - - ביישובי הדרום - - -

אנחנו לא טלוויזיה שמתעכבת ככה, בשלטים מסוימים, לעשות פרסום. אבל במקרה, היום - - -

טוב, אם זה מקובל, אז ההודעה הזאת תועבר ליושב ראש בנק הפועלים על יד העוזר, ואם היושב ראש יתפנה אז אני בעצמי אדבר איתו.

נמשיך בדיון, בבקשה. הגברת שוש רבינוביץ, עורכת דין, בבקשה.

כן. מטעם איגוד לשכות המסחר.

אז קודם כל אנחנו מקווים שמגה תשתקם ותחזור לעמוד על רגליה. זהו אינטרס משותף לא רק של העובדים, של כל מה ששמענו פה, ובראש ובראשונה גם של הספקים.

אנחנו ניהלנו משא ומתן בשיתוף פעולה מעולה, יש לומר, עם התאחדות התעשיינים, והכול בכפוף לכללי הממונה על ההגבלים העסקיים, והגענו למתווה טוב ככל האפשר לספקים. עם כל הרצון שההסדר יצליח יש לנו גם לא מעט חששות. בראש ובראשונה, הספקים לא יכולים ומפחדים, חוששים להגדיל את החשיפה שלהם. שנית, דרשנו גם שקיפות מלאה. אנחנו ביקשנו משקיף. בסופו של דבר, השגנו איזושהי פשרה, וימונה דירקטור חיצוני.

לא נרחיב כאן על כל מה שכבר נאמר, גם בבית המשפט, גם באסיפות הנושים, אבל מבחינת הכנסת יש מקום לבחון שינוי חקיקה המחייב דיווח מלא על הנעשה בחברות הבת של חברת אם, גם אם חברת האם נהנית מרישום דואלי. זאת אומרת, נסחרת בבורסה בחוץ לארץ ולכן בעצם לא הייתה חייבת לדווח על מה שקורה בחברת הבת, כאן, בארץ. אז מכיוון שאנחנו בכנסת וזה המקום באמת לקרוא גם לשינוי חקיקה לתפקיד, כאן.

תודה רבה.

תודה.

נציג העובדים, בבקשה.

בוקר טוב.

מה השם? סליחה.

שמעון יוסף.

בבקשה.

ברשותכם, קודם כל אני מודה לכם ולכל חברי הוועדה, לחברי הכנסת ולמנכ"ל, שנתתם לנו הזדמנות לבוא לפה ולהשמיע את קולנו.

עבדכם הנאמן, ברשותכם, רק רוצה לומר שיושב ראש הוועד שלנו, אלי - - -, נבצר ממנו להגיע היום עקב מחלה. אז ברשותכם אנחנו מבקשים, בעזרת השם, שתהיה לו רפואה שלמה.

אני רוצה לזעוק את זעקת העובד הקטן. אני רוצה פה לזעוק את זעקת הילדים שלנו, הנכדים שלנו, המשפחות שלנו. אנחנו לא באנו לדרוש, קשה לנו לבוא ולשמוע, ברמה האישית כעובדים, על כל ההתנהלות, על כל החובות, על כל הספקים, על כל מי אשם ומי לא אשם. אנחנו באים לפה ואומרים: אנחנו היינו ועד אחראי. אנחנו עובדים אחראיים. אני רוצה להודות בשמכם למר אבי ניסנקורן שלקח אחריות על כל נושא המשא ומתן. אנחנו שנה שלמה במשא ומתן עם הבעלים. שנה שלמה אנחנו במשא ומתן – מה לוקחים, מה נותנים. עד שבא מר אבי ניסנקורן וחתך, והגענו להסכם.

עבדכם הנאמן יושב פה ומייצג 6,000 עובדים, מייצג פה 6,000 משפחות. אנחנו, מכבשת הרש שלנו, הוצאנו כסף. זה קשה. אנחנו מתמודדים יום-יום, יום-יום עם בעיות של עובדים. קל וחומר היום, שאנשים מורידים להם את ה-500 שקלים ו-700 שקלים ו-800 שקלים, ממה שאין להם. זאת לא הבעיה. אנחנו יכולים להבטיח פה לכם, חברי הוועדה וחברי הכנסת, שאנחנו מסוגלים להקים את החברה מחדש. אנחנו ועד אחראי. אנחנו עובדים אחראיים. יושבים פה נציגי הוועד, יושבים פה חברי ההסתדרות. אני פה מתחייב שאנחנו העובדים לא נשים מקלות להצלחת הרשת. אנחנו נהיה בעד. אנחנו נתנו את שלנו. אנחנו מבקשים שייתנו את שלהם: מי מהבעלים, מי מהספקים. אבל לא ייתכן שאנחנו במשך תקופה רצינית מאוד, שהילדים שלנו ישנים בחרדות, שאנחנו לא יודעים מה קורה. חוסר הוודאות שיש לנו במערכת בתקופה האחרונה גורמים לנו לבעיות אישיות ומשפחתיות.

אנא מכם, שימו את כולכם, שימו את החשיבה שלכם, שימו את כל כובד משקלכם כחברי כנסת. תצילו 6,000 משפחות. אני מתחייב בשם העובדים שאנחנו נירתם בכל שעה, בכל זמן, להבראת - - -. זה לא יתכן. אני לא מצייר לעצמי תמונה שחס וחלילה אנחנו הולכים הביתה.

אני רק רוצה להביא, כבוד היושב ראש, רק להודיע – חבל שחבר הכנסת דניאל עטר הלך: אנחנו לא חברה שמוכרת יקר. אנחנו לא חברה שמוכרת ולא רוצה להכניס אנשים. אני איש שירות. אני עובד 19-18 שנה בשירות. אני יודע מה זה לקוח. המנהלים שלנו יודעים מה זה לקוח. אבל הרשת הרביעית שלנו, ואני לא אגיד פרסומות, אם הם יתאגדו עם ההסתדרות אנחנו ניישר קו. לא יתכן שאחד יתאגד ויש לנו הוצאות, והשני לא יתאגד ואין לו הוצאות, ואנחנו נהפוך אחרי זה כאנשים שמוכרים יקר. אני לא מאמין שהמנהלים שלנו באים ורוצים להרוויח יותר - - - מהרשת הרביעית.

אני אומר: המון-המון תודה, בשמי, בשם העובדים, שנתתם לנו את הקול לזעוק את זעקת ילדינו ומשפחתנו, ואנחנו בתקווה שנפרח הלאה-הלאה ונחזיר עטרה ליושנה.

תודה רבה.

תודה.

חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה.

כבוד היושב ראש, מה שרציתי לומר שבזכות מגה, כלקוחה ותיקה, שזו לא תחנת רכבת. שיש עובדים של שנים, שרואים אותם, שמזהים אותם, וזה מקום שאנחנו רואים את אותם אנשים לאורך זמן, ובמצב שאנחנו חיים היום זה לא - - - שלאנשים יש קביעות ויש להם מקום להגיע אליו כל יום.

קיום בכבוד הוא זכות אלמנטרית של כל אדם. זה לא משהו שמישהו עושה ג'סטה. ובסופו של דבר זה נראה שתמיד האדם בקצה השרשרת: זה שנותן את השירות, זאת שנותנת את השירות – הם הנפגעים העיקריים, ועליהם נופל כל - - - הזה, וצר לי על זה. כי בסופו של דבר בטוח שיש הרבה מאוד דברים, כשלים בדרך, שאפשר אולי היה למנוע אותם. אבל מבחינתנו, אני חושבת שהאנשים שיושבים כאן מסכימים על זה שהעובדים לא צריכים להיפגע, שמשפחות לא צריכות להתרסק, שהחיים בחוסר ודאות ובחוסר יציבות כלכלית משפיעים על כל פרט ופרט בחיים שלנו ויש להם השלכות ארוכות טווח: על גידול הילדים, על היחסים בתוך המשפחה, וצריך לעשות את המקסימום. ואני מודה לך, היושב ראש, ולחברים שהגישו את ההצעה.

לא, לחברים שעזרו. אני רק - - -

כי זה מאוד חשוב, וצריך לקחת את זה באמת כמקרה בוחן. זה לא הדבר היחיד. זה לא המקרה היחיד. ומזה נצא ונלמד למקרים האחרים.

תודה רבה.

תודה. תודה.

חבר הכנסת דב חנין. אני אבקש אחר כך מנציג הרשות לניירות ערך להצטרף לשולחן ולתת לנו דיווח – איך הגענו למצב הזה.

בבקשה, חבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה לך, אדוני היושב ראש. אני רוצה, קודם כל, לפתוח בברכה ליושב ראש ההסתדרות שנמצא איתנו: קודם כל, ברוך הבא לכנסת. שנית, ברכות על היוזמה שלך - - -. ואני רוצה גם לברך אותך, אדוני היושב ראש, על היוזמה שלך לשביתה כללית במשק כדי להגן על עובדי הקבלן. זה לא שני נושאים. זה אותו נושא. זה המאבק על דמותה של החברה הישראלית.

אני חייב לומר לכם: נחמץ הלב לשמוע את דברי העובדים ואת דברי הספקים, פה, בדיון. אני כמובן מצטרף לפנייתך, אדוני היושב ראש, בשם הוועדה, אבל נראה לי שאנחנו צריכים להגיע קצת יותר לעומק הדברים. כי הסיפור של מגה מספר לנו איך עובדת השיטה בארץ הזאת. והשיטה בארץ הזאת עובדת בגלל שהכנסת, בגלל שאנחנו, מאפשרים לה לעבוד. כך נראה המבנה המשפטי.

מה קרה במגה? רשת לא יעילה? משכו דיווידנדים. מיליארד ו-300 מיליון שקל. אחר כך, אני מבין, עוד 140 מיליון שקל. זה אוצר זהב המגה הזו. איפה יש לך חברות שמושכים מהן דיווידנדים של מיליארד ו-300 מיליון שקל ואחר כך עוד 140 מיליון שקל? מי משלם את המחיר? משלמים את המחיר העובדים, שבאים בבוקר, עובדים קשה; מקבלים, לא מיליארד שקלים וגם לא 100 מיליון שקלים, ואפילו לא מיליון שקלים, אלא בסך הכול מקבלים כמה שקלים, בקושי סוגרים את החודש, והם משלמים את המחיר עכשיו.

והספקים.

הם משלמים את המחיר עכשיו. והספקים.

- - - הספקים.

וספקים קטנים. כולל ספקים קטנים, שעושים את כל מה שדרשו מהם, ועומדים בכל לוחות הזמנים, וגם הם חיים לפעמים עם הסכמים שהם לא מי יודע מה נדיבים, כי כופים עליהם, כל הרשתות הגדולות, תנאים שהם לא פשוטים ולא אפשריים. זה המבנה המשפטי. האחריות, אדוני היושב ראש, היא עלינו. האחריות היא עליך. בתור יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, יחד עם כולנו.

אנחנו יצרנו את המבנה המשפטי המופרע הזה, שבו הבעלים שמושכים מיליארד שקלים, יותר ממיליארד שקלים, מוגנים; שבו הבנקים מועדפים; שבו מי שמשלם את המחיר הם האנשים שאין להם שום אחריות במשבר הזה. הם עשו את הכול: הם באו לעבודה, עבדו את השעות שלהם, היו נחמדים ללקוחות - - -

יצרו, סיפקו.

כן.

הכול עשו.

הם עשו את כל מה שמתבקש והם משלמים את המחיר.

אם הדבר הזה נמשך, אם השיטה הזאת נמשכת, זה לא רק מגה, זו הכנסת. ולכן הכנסת צריכה להרים את הכפפה הזו ולעשות שינוי במצב המשפטי הזה.

תודה.

אני מוכן להצטרף אליך. תתחיל. תיזום. נבקש את כל חברי הכנסת - - -

קדימה. נעשה - - -

באמת, חבר הכנסת דב חנין, אני חושב שהדברים שלך כרגיל הם מאוד רציניים, ואני בטוח שנצטרף אליך. ובוא, קח את היוזמה. בשם כל ועדה שתעשה, תעשה את זה אצלנו בשמחה, בוועדה. אם לא, בכל מקום שיהיה מתאים אני בעד.

ברשותכם, אני מבקש מהרשות לניירות ערך להביע את עמדתה, כי היא בעצם הייתה המפקחת על החברה הציבורית הזאת. אז בבקשה, תסביר לנו, איך הגענו למצב הזה. תציג את שמך, בבקשה.

שמי אמיר הלמר. אני עורך דין. אני משנה למנהל מחלקת תאגידים ברשות לניירות ערך.

אז בוא נתחיל בזה שנעמיד דברים על דיוקם: מגה היא קודם כל חברה פרטית. היא לא תאגיד מדווח. אין לה ניירות ערך בציבור. לא אגרות חוב, לא מניות. היא מוחזקת מאה אחוז על ידי אלון הריבוע הכחול. ולכן בהיבטים של גילוי של חוק ניירות ערך מגה לא כפופה לחוק ניירות ערך. היא לא הייתה מפוקחת על ידי הרשות לניירות ערך בהיבטים האלה. והגילוי שניתן לגבי הפעילות של מגה ניתן דרך דו"חות אלון הריבוע הכחול, שהיא חברה דואלית. היא מונפקת גם בתל אביב, אבל בראש ובראשונה היא מונפקת בארצות הברית. ודיני ניירות הערך שחלים עליה הם דיני ניירות ערך האמריקאים. וזה מבלי להיכנס, אני לא נכנס כרגע להיבטי הגילוי עצמם. כי היבטי הגילוי הם היבטים לא פשוטים. אבל אם אנחנו שואלים את עצמנו האם מגה היו לה איזשהן חובות דיווח? תזכרו, חובות דיווח לפי חוק ניירות ערך הם חובות דיווח למחזיקי ניירות ערך. לא לספקים. כי הרי יכולה להיות חברה פרטית לחלוטין שהיא בכלל לא תחת חוק ניירות ערך ויהיו לה מאות ספקים, והספקים מעולם לא יראו דו"חות, לפחות לא לפי חוק ניירות ערך. יכול להיות שהם יקבלו מידע על בסיס זה שהם ינהלו איזשהו משא ומתן, כמו שהנציגה של התאחדות התעשיינים טענה שדרך המשא ומתן הם הגיעו לדירקטור חיצוני. יכלו גם, דרך אגב, להגיע לכך שהם יקבלו דו"חות.

הגענו לזה. אנחנו נקבל דו"חות.

ואתם תקבלו דו"חות. אבל דרך המשא ומתן שהספקים היו מנהלים.

צריך לזכור שחוק ניירות ערך, כשהוא חל, הוא חל כאשר מנפיקים ניירות ערך בציבור רחב. כשהציבור הרחב למעשה אין לו את היכולת לנהל את אותו משא ומתן פרטני, והוא צריך, כדי לקבל החלטות השקעה, לקבל מידע. אז אני אומר את זה בהיבט של חוק ניירות ערך.

איפה כן היינו מעורבים בתהליך פה? זה אגב ההסדר שהוצע פה ואושר, ואני מניח שהוא חלק מההסדר. יש גם איזושהי הנפקה של אופציות – זה עדיין קיים בהסדר, נכון? – שמנפיקה אלון הריבוע הכחול - - - לספקים, שיוכלו להמיר חלק מהחוב שלהם למניות של אלון הריבוע הכחול. כל זה נעשה תחת הסדר בית המשפט של מגה. ובכל זאת אנחנו היינו שותפים לדיון, אגב ההנפקה הזאת. בעצם יכולנו לבוא ולבקש פה כל מיני תשקיפים, כך שלמעשה המהלך הזה יכול להיות שלא היה יוצא לפועל מבחינת עלויות. אבל תחת הפיקוח של בית המשפט, הדרישות שלנו היו דרישות גילוי מסוימות. אם שמתם לב אז באמת מגה פרסמה דו"ח רבעון ראשון. למעשה, את הנתונים של דו"ח רבעון ראשון - - -

סולו.

סולו. לא רק סולו. לדעתי, היא פרסמה - - -

אבל מה שהוספנו.

כן. והיא תפרסם גם במהלך התקופה שהאופציה הזאת תהיה קיימת, שהיא אופציה קצרה, היא לחמישה חודשים, משהו כזה, היא תפרסם עוד נתונים. אבל למעשה, מבחינת חוק ניירות ערך, זו התחולה שלו על המצב. כמובן שמחזיקי ניירות הערך של אלון הריבוע הכחול היו קוראים את הדו"חות, את הדו"חות של אלון הריבוע הכחול. דרך אגב, אנחנו, בדיעבד, הסתכלנו גם על הדו"חות. יש סימנים, ואני לא חושב שהם היו מוסתרים – לירידה בהכנסות, לירידה במכירות.

אז מה הייתה הבעיה – שהם חישבו את זה בדולרים, זה היה בעצם רשום בשקלים? מאיפה הפער?

לא. זה לא העניין.

איחודים. איחודים שונים.

העניין הוא, אם אנחנו נכנסים, כיצד אתה מבצע ניתוחים של מגזר הסופרמרקטים בדו"חות של דור אלון, זה בראיית ההנהלה, ובראיית, תזכרו, אלון הריבוע הכחול למעלה, ולא מגה ספציפית למטה. ולכן, הניתוח - - -

בקיצור, מה שנקרא חרטא ברטא, כן? - - -

אני רוצה לשאול אותך שאלה של אחד שלא מבין בחברות גדולות: מי היה אמור לפקח על זה ולגלות מה שאתה יודע בראייה, בקריאה בדיעבד מצאתם דברים שמסמנים? מי?

רואי החשבון שלהם.

מפעילים פה מפעל אדיר, 6,000 עובדים. עוד כמה אלפים ליד זה. ואף אחד לא אמור לדעת מה קורה במערכת הזו?

תראה, זו שאלה גדולה. דרך אגב, ההצעה שהציעה אותה עורכת הדין פה, שזרקה שורה והלכה, כמו שאומרים, אבל זה בעצם לחייב את כל החברות הפרטיות, למעשה, במשק שיש להן ספקים, לפרסם דו"חות כספיים.

לא סתם לפרסם, גם שיבינו מה הם מפרסמים, ולא להכפיל - - - ולחלק בשתיים. להטעות את כל הציבור.

זו שאלה שהיא גדולה, היא גדולה מאוד, ואני לא חושב שאנחנו יכולים להיכנס אליה בכלל כאן. אבל בחברות פרטיות, הספקים מנהלים מערכת ישירה מול החברה והם אמורים, במערכת הזאת, הם לא מחזיקי ניירות ערך, שאין להם את היכולת לנהל את הקשר הישיר הזה, והם אמורים לקבל ולדאוג לזה שיהיה להם את המידע כדי לדעת איפה הם נמצאים. מערכת של דיני ניירות ערך באה במקום שבו אין לקהל שצריך את המידע, היכולת לקבל את המידע הזה, ויש פער עצום במידע וגם חשש שהמידע הזה, כאילו אם הוא לא יינתן יגרום לאיזושהי מניפולציה. ולכן שם אנחנו נמצאים.

תודה. תודה רבה.

בבקשה, אדוני.

דני שרף, הנקל-סוד. אני רוצה לדבר. אני די מסכים למה - - -

מה תפקידך, ברשותך?

מנכ"ל. אנחנו חברה, אנחנו ספקים של חומרי ניקוי וטואלטיקה: פריסל, סוד, הוואי ומוצרים אחרים.

אני רוצה לדבר על שני דברים. דבר אחד, תכליתי: כל הספקים פה, בהסדר, דחו את החוב של 30% לשנתיים, ואז הוא ישולם במשך שלוש שנים. זאת אומרת, את השקל האחרון של ה-30% דחייה נראה רק בעוד חמש שנים, בהנחה שההסדר יאושר. השאלה אם יש מצב, למשל, לקבל את המע"מ עבור זה ולשלם אותו רק בעוד חמש שנים ברגע שנקבל את התשלום? זה יוכל לעזור לספקים מאוד, - -

יוזמה טובה.

- - ובמיוחד שיש פה בעיה תפעולית. יש פה בעיה תפעולית קשה, ומר רביב ברוקמאייר יוכל להעיד עליה יותר מאוחר: נניח שיש הסדר. נכון להיום אין שום ערבויות – לא של הרשת, כי היא לא יכולה; לא של הבעלים; ואני מניח, גם לא של הבנק, להגדיל את הערבויות של הרשת לספקים. כי מה שקורה, מה-1 לאוגוסט, כל ספק שמספק שקל, הוא למעשה מגדיל את החשיפה שלו בשקל נוסף כלפי הרשת, כשיש פה אי ביטחון מאוד גבוה. עכשיו, החזרה של המע"מ, למשל - - -

לא, לא ניכנס כרגע למשא ומתן, ברשותך.

לא, לא. לא, זה חשוב. למה זה חשוב? הרשת יכולה להגיע להסדר, ואנחנו נשב פה בעוד חודשיים עם אותו סיפור, כי הרשת לא תקבל סחורה כדי לחיות. וגם הקריאה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, לקנות ברשת, זו קריאה ברוכה, תביא את הצרכנים מול מדפים ריקים.

אז אם אפשר, פה, בוועדה הזאת, שזה עסק ממשלתי, למשל, להחזיר את המע"מ לספקים כרגע ולקבל אותו חזרה בעוד חמש שנים. זה צעד שיכול להגדיל את הערבויות של הרשת בדרך עקיפה.

טוב, אני כיושב ראש הוועדה אפנה כדי לבדוק את סיפור המע"מ עם המלצה חמה, יחד עם חבריי מהכנסת. לפחות את זה אנחנו נוכל לעשות.

בבקשה, מנכ"ל מגה, לסיכום.

בעיקר תתייחס גם למה שהוא העלה כאן – מה קורה מחר בבוקר. למה שהוא ייתן אמון.

אין שום בעיה, חבר הכנסת אילן גילאון. אני בטח אתייחס, כי בסך הכול יש לנו פה איזשהו סוג של שותפות שהיא ברורה. אבל כמה מילים, כי פשוט הדיון היה כל כך רציני, ובאיזשהו שלב הוא קצת יצא, אני חושב, מפרופורציות.

אז בסך הכול יש בקבוצת אלון ממשל תאגידי. זה לא איזשהו מקום שמתנהל ככל אחד עושה כרצונו, ואנחנו מקפידים על כל הדברים. אנחנו גם הצהרנו שבתוך התהליך הזה אנחנו רוצים להגיע לשקיפות במגה ונפרסם בתוך המתווה, בשנה הראשונה נציג דו"חות סולו של מגה, גם שזה לא נדרש. וכמו שאמרת, זו חברה פרטית.

דרך אגב, הגענו למצבנו אפרופו, אחת הסיבות המרכזיות שהגענו למצבנו, הבחירה זה היה בגלל שנכנסנו בעוצמה בשוק ה-hard discount. הורדנו מאוד את המחירים לצרכן וזה גרם לנו להפסדים גדולים מאוד. זה אפרופו השאלה מה קורה עם המחירים. יש בעולם הזה עולם של תדמיות. אז אתה סוחב תדמית לפעמים והיא קצת רחוקה מהמציאות. דרך אגב, גם שנדע: בתוך ההסדר החרגנו את הספקים הקטנים, כי באמת חשבנו שמגיע להם סוג של טיפול. כי הבנו שאצלם בעיות התזרים הן בעיות אחרות לגמרי. ולקחנו את זה עלינו, מן הסתם, ובאמת ניסינו את כל החקלאים ואת כל ספקי התוצרת הטרייה ואת כל הספקים הקטנים שעמד ב-800 אלף שקל. החוב שלהם עמד ב-30 ליוני – החרגנו אותם.

אני בסך הכול עובד במגה פחות מחודש. אין לי מניות. - - - של הבעלים הם הזרימו את מה שהם הזרימו, ואנחנו מקווים שהם גם ימשיכו לתמוך. הם הזרימו גם בהלוואות וגם בביטחונות מעל חצי מיליארד שקל. ואני אומר לחבר הכנסת דניאל עטר, שהלך מפה, שלמדתי בשבועיים-שלושה האחרונים, שדרך אגב, מגה משלמת לחקלאים יותר מאשר המתחרים שלה.

אני לא רוצה להיכנס למה שאמרו פה חבריי לגבי המתחרים. לימדו אותי שאני לא מתייחס למתחרים, אני מתייחס לעסק שלי. ומפה אני באמת חושב שצריך להוציא קריאה בשני מוקדים: אחד, זה באמת שאנחנו, כולנו: אם זה העובדים ואם זה הספקים ואם זה הנדל"ניסטים ואם זה הבנקים – שנצא מפה לדרך חדשה, כי בסך הכול אנחנו את העבודה יודעים. עשינו טעויות בעבר, על זה לוקחים אחריות. בשביל זה אנחנו מנהלים.

כמה זמן, ברשותך, אתה במערכת?

שלושה שבועות.

אבל הוא - - - ותיק בענף במשך 30 שנה, - -

ואנחנו סומכים עליו מאוד.

- - ואנחנו סומכים עליו.

מאוד.

אכן, אכן.

הוא לא בא משום מקום.

דרך אגב, הוא בא מהתעשייה.

טוב, זה רק חיזק את מה שרציתי להגיד לכם.

כבוד היושב ראש, הוא בא מהתעשייה.

אז דבר אחד, באמת, אני חושב שאנחנו זקוקים לחיבור הזה, ואני מקווה שבאמת, ונאמרו פה דברים לעניין. גם ההסכם עם הספקים עדיין צריך להיות מובהר, אבל אני חושב שאנחנו יכולים לעשות את הדרך בחזרה למקום שהיינו בו.

אנחנו נפעל בצורה מהירה כדי לטפל במרכיבים העיקריים שהחברה דיממה כדי לחזור באמת לפעולות שיביאו אותנו לחוף מבטחים, למרות שהשוק הוא שוק מאוד קשה. הוא גם שוק בסטגנציה בשנתיים האחרונות. הוא בירידה.

שבסך הכול, מחיר היום בשוק הזה הוא כלי מפתח להצלחה. וצריך להבין, למרות שאני שומע המון פעמים שאומרים שאין תחרות בתוך השוק הזה – זה ממש לא נכון. יש פה תחרות עזה, בכל פרמטר, בכל מוצר כמעט, וגם בכל היבט גיאוגרפי. אז בסך הכול צריך להמשיך לתחזק את התחרות הזאת. המחירים יעלו, כן או לא, זו שאלה גדולה. יש בתוכנו אנשים שחושבים שבאמת המחירים צריכים לעלות כי הרי אנחנו לא מסוגלים להתקיים במתכונת הנוכחית, והבעיה היא לא רק אצלנו. הדו"חות הכספיים של כל הקמעונאים הגדולים הורעו מאוד בתקופה האחרונה. זה יהיה אתגר עצום אל מול המשק, אבל זה חלק ממה שצריך לעשות.

אני רוצה להודות לך על המפגש, ואני מקווה שבאמת נצא מפה עם אנרגיות חדשות.

תודה רבה.

אדוני היושב ראש, רק שאלה אחת.

כן. בבקשה. שלא תהיה קשה מדי.

היא לא קשה כי אתה נמצא באותו צד של שר האוצר, שעד היום, במשך חודש ימים, הכותרות מדברות על עובדים שנמצאים בין שמיים לארץ – הוא לא אומר מילה אחת: לא שר האוצר, לא שר הכלכלה, לא ראש הממשלה. איפה המדינה בכל הסיפור הזה? 6,000 עובדים זה - - -

טוב, אני אעביר. היות ופנית ברמה האישית אני אעביר את המסר.

טוב, תרשה לי לברך אותך. באמת, אני ראיתי אותך בפעם הראשונה בטלוויזיה בסוף השבוע, ואני מכבד את האצילות שלך ואת העמידה שלך באחריות הכוללת, למרות שלא היית שם. ניחשתי שזה באמת זמן קצר.

- - - שזו שליחות.

ואני מאוד מברך אותך - -

תודה.

- - על הרצון לקחת משימה כל כך קשה, וזה גם יאמר לזכותו של מר אביגדור קפלן, על אותה אחריות שהוא לוקח.

אני רוצה באמת להודות לכם על הדיון הזה. אנחנו נקיים דיון מעקב באוקטובר, מיד במושב החורף שלנו, ונשמח שתבואו עם תוצאות טובות ושיהיו רק בשורות טובות ושתהיה לנו שנה טובה.

אנחנו נטפל בפנייה לגבי המע"מ. זה לא רשות המיסים, זה המכס והבלו, אם אני לא טועה. אז אנחנו נטפל - - -. אוקיי? אנחנו נעשה את זה. נקבל פנייה מסודרת.

כן, כן.

ביקשנו להעביר לנו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:20.