הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 12

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום רביעי, כ"ח בתמוז התשע"ה (15 ביולי 2015), שעה 9:30

חינוך מדעי טכנולוגי - הבסיס לפיתוח המחר

חברי הוועדה: אורי מקלב – היו"ר

מנואל טרכטנברג

יפעת שאשא ביטון

פרופ' עמי וולנסקי - המדען הראשי, משרד החינוך

ד"ר עופר רימון - מנהל מינהל תקשוב טכנולוגיה ומערכות מידע, משרד החינוך

כמאל עטילה - דוברות, משרד החינוך

שולי אייל - מנהל אגף בכיר הכשרה מקצועית ופיתוח כ"א, משרד הכלכלה

משה כץ - ממונה פיקוח מקצועי פדגוגי, משרד הכלכלה

סא"ל יובל גרינברג - ראש המינהל לכ"א טכנולוגי-אקדמי, משרד הביטחון

עינת מגל - מנהלת תחום מדעי האדמה והים, המשרד לתשתיות לאומיות

סנ"צ איגור בורובסקי - רמ"ד מכניקה מיגון ונשק, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק טיבי רוט - ק' טכנולוגיות מיוחדות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

נתנאל מזא"ה - מנהל אגף מדע וקהילה, משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל

פרופ' חיים אשד - יו"ר ועדת החלל של המולמו"פ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

חיים רוסו - חבר המולמו"פ, יו"ר עמותת 'תעשיידע' (הקשר בין מע' החינוך לתעשייה), המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

פרידה סופר - מזכ"לית המולמו"פ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

נטע שדה - יועצת למנכ"ל, המועצה להשכלה גבוהה

ד"ר אורלי שטטינר - ראש תחום מדעים, מט"ח-המרכז לטכנולוגיה חינוכית

דורון קמפלר - ראש אגף עבודה, התאחדות התעשיינים בישראל

יהודה לוסיאן ברוניצקי - ממייסדי אורמת, התאחדות התעשיינים בישראל

דיתה ברוניצקי - ממייסדי אורמת, התאחדות התעשיינים בישראל

ד"ר טל לוטן - מנהלת חינוך והכשרה בתעשייה ובמגזר העסקי, התאחדות התעשיינים בישראל

עומר גמרמן - מנהל פרויטק 'stem' לחיזוק התודעה הציבורית ללימודי מקצועות מדעים טכנולוגיים, איגוד התעשיות המתקדמות לישראל-IATI

שחר בר אור - מנהל תחום 'stem' לחיזוק התודעה הציבורית ללימודי מקצועות מדעים טכנולוגיים, איגוד התעשיות המתקדמות לישראל-IATI

בלה אברהמס - סמנכ"ל קשרי חוץ, חברת אינטל

מריאנה וקסמן-שלפק - מנהלת תכניות חינוך, חברת אינטל

טל עזרא-שמר - מנהלת תכניות חינוך, חברת אינטל

גלית לוי - מנהלת קשרי ממשל ורגולציה, חברת אינטל

ד"ר עודד סושרד - חינוך מתמטי, הטכניון

פרופ' עידית אברהמי - ראש המחלקה להנדסת מכונות, אוניברסיטת אריאל

ד"ר יוכבד פנחסי אדיב - מנהלת המרכז לעיצוב וטכנולוגיה, אוניברסיטת אריאל

פרופ' צבי שילה - המחלקה להנדסת מכונות, אוניברסיטת אריאל

יעל פישביין - ראש תחום פדגוגיה ביחידה לילדים ונוער, אוניברסיטת אריאל

יצחק פוקס - מנהל היחידה האוניברסיטאית לילדים ולנוער, אוניברסיטת אריאל

ד"ר אשל אופיר - מנהל מרכז בלמונטה, האוניברסיטה העברית בירושלים

שי ימין - מנהל נוער שוחר מדע, האוניברסיטה העברית ירושלים

ד"ר אסנת כהן - מנהלת הרשות לקהילה ולנוער, האוניברסיטה העברית בירושלים

רעות ינון ברמן - מנהלת קשרי אוניברסיטה-קהילה, האוניברסיטה העברית ירושלים

צבי פלג - מנכ"ל אורט, רשת אורט

שמריהו רוזנר - סמנכ"ל חינוך ותפעול, רשת אורט

ד"ר דליה פדילה - ראש מכללת אלקאסמי להנדסה ומדע

ד"ר מריטה ברבש - ראש החוק למתמטיקה, המכללה האקדמית 'אחוה'

מיה הלוי - מנהלת מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

פרופ' נחס דהן - מ"מ דיקן ביה"ס להנדסה, מרכז אקדמי רופין

אריה עמית - חבר הנהלה, לשכת מנתחי מערכות מידע בישראל

אילן לוין - מנכ"ל הלשכה, לשכת מנתחי מערכות מידע בישראל

דוד לובלצ'יק - מנכ"ל, הקריה ללימודי הנדסה וטכנולוגיה

ערן שמואלי - עו"ד, יועץ טכנולוגיות חינוך, פורייה טכנולוגיות חינוך

סטיוארט הרשקוביץ - יועץ בכיר לנשיא, המרכז האקדמי לב

לילי הלפרין - מכון אמ"ת

יואל קרסו - יו"ר קרסו מוטורס, חבר הפורום הציבורי (כפרי הנוער והפנימיות בישראל)

עינת רייך - חברת הנהלה בפורום הציבורי (כפרי הנוער והפנימיות בישראל)

נתן ביטון - מנהל כפר הנוער הדסה נעורים, הפורום הציבורי (כפרי הנוער והפנימיות בישראל)

אליאב בטיטו - יו"ר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

תהל שטובר - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

גל יוסף - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ים אברהמי - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, הסתדרות הסטודנטים הארצית

דר דשן - קשרי ממשל, הסתדרות הסטודנטים הארצית

אריה אשד - מנכ"ל, איגוד המוסכים

קובי אביטל - סמנכ"ל מחקר ופיתוח, איגוד המוסכים

רונן לוי - יושב ראש, איגוד המוסכים

יעל גויסקי - עו"ד, קשרי ממשל, איגוד המוסכים

יעל מזרוחין - מנהלת תחום חינוך והדרכה, שדולת הנשים בישראל

משה בלה - ארגון 'הכול מתחיל בחינוך'

רונן נעמת - מנכ"ל תעשיות לכיש בע"מ

ד"ר קלאודיה ברזילי - יו"ר פורום מדע וטכנולוגיה, עמותת פני"ם חדשות

אבי גנון - מנכ"ל World Ort, קדימה מדע

ד"ר אבי פולג - מנהל המכון למצוינות בהוראה

דוד דהאן - יו"ר הארגונים החברתיים בכנסת

שמעון מלכה - דובר הוועדה

מתן אלקלעי - לוביסט (ברדוגו יועצים), מייצג את פורום כפרי הנוער והפנימיות

עידית שבתאי סידיס - לוביסטית (פוליסי), מייצגת את קדימה מדע, תעשיות אוויריות

רון אגא - לוביסט (פרילוג), מייצג את IATI

אייל לב ארי

ענת לוי

ס.ל., חבר המתרגמים

חינוך מדעי טכנולוגי - הבסיס לפיתוח המחר

בוקר טוב. שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח של ועדת המדע והטכנולוגיה בנושא חינוך מדעי טכנולוגי, הבסיס לפיתוח המחר. אני רוצה להגיד לכם שוועדת המדע בכנסת הזו קיימה כמה ישיבות ואני חושב שכל הישיבות שקיימנו הנושא של החינוך למדע וטכנולוגיה תמיד היה שזור בכל מיני אופנים שנכנסו, מהישיבה הראשונה שהייתה לנו עם שר המדע והטכנולוגיה שדיבר על הנושא של החינוך והחשיפה למדע וטכנולוגיה מכמה וכמה היבטים.

אנחנו קיימנו ישיבה בשבוע שעבר לציון 'צוק איתן', ישיבה גדולה של רובוטיקה. שם גם דיברו על מחסור בהנדסאים, מהנדסים ועוד כל מיני, בסקטור הזה שיש מחסור כבר עכשיו, בוודאי עתידי, וכולם ציינו שהבסיס לחשיפה, לאתגר, למנף, לחבב את המקצועות האלה מתחיל מהגיל הקטן. רבים טוענים שאפשר מגיל הגן לילדים, קל וחומר כשמדברים ביסודי ועוד יותר בעל יסודי. לכן אנחנו מהסיבות האלה וגם מסיבה לא פחות חשובה, שחברת הכנסת ד"ר יפעת שאשא ביטון, ממש עם תחילת החברות שלה בוועדה ביקשה לקיים דיון, ממש מהדיונים הראשונים, בלי המחויבויות האחרות שהיו לנו כיום אחר או כיום כזה, או ישיבת פתיחה, ואנחנו מיד שמנו על סדר היום את הנושא הזה. אנחנו יודעים שיש חשיבות מאוד גדולה, אנחנו רוצים להציף את הדברים כדי לשמוע מכם גם למה, למה זה קורה, מה הסיבות שזה קורה, אבל בעיקר אנחנו רוצים לשמוע מה צריך לעשות, איך צריך לעשות את הדברים.

אנחנו רואים חשיבות מאוד גדולה לקידום כל הנושא של המדע והטכנולוגיה במדינת ישראל. יש לנו גם את המסמך של הממ"מ. מי שלא הוריד מהאתר, תיכף הוא יהיה כאן, ייתן כמה היבטים מחקריים שאנחנו ככנסת, זה תלוי בנו או דברים שאנחנו צריכים לקדם. אנחנו גם נראה את זה כחובה לעצמנו.

אנחנו יודעים שחלק מהדברים זה גם נושא של דימוי למקצועות האלה. אני חושב שיש גם חשיבות בהסברה, בלימוד, לא רק לילדים, גם להורים לילדים. אני נפגשתי עם כמה הורים, יצא לי בתקופה האחרונה לדבר על האם הם מודעים לכך שיש מחסור ואיך הם רואים את הדברים. הם רואים את זה כלימודים ארוכים ולא בטוח שהאופק התעסוקתי בזה הוא באמת דבר שרוצים אותו, שהוא נדרש מאוד ושגם מכניס בהכנסה לא רעה. אני ראיתי את זה בקרבת משפחה שלי, שלמדו עכשיו מדעי המחשב. תוך כדי לימודים התקבלו - - - אני לא חושב שיש היום הרבה, גם לא רופאים וגם לא אחרים, אנשים צעירים שמרוויחים יפה מאוד. כשאתה בעל מקצוע טוב ואתה מצליח חוטפים אותך עוד כסטודנט ואחרי זה ממשיכים להעסיק אותך כשאתה מגלה כישרונות גם הלאה. החברות מחפשות, מאתגרות, אם זה נושא של לימודי מחשב, הנדסת מחשבים ומדעי המחשב על כל שלוחותיו.

אני גם מבין שאני צריך להתנצל על כך ששר החינוך לא הגיע. בכל אופן ברגע האחרון הוא הודיע שהוא לא יגיע, לא בגלל שהוא לא רואה בזה חשיבות מאוד מאוד גדולה, אבל הוא באמצע תהליכים מאוד משמעותיים והוא רוצה בקרוב לוועדה לבשר על תכנית. אני מבין שיש נציגים ממשרד החינוך, עופר רימון ירחיב בעניין הזה. אני כבר אומר מראש, הוועדות והתכניות כאן בכנסת, לא תמיד אפשר לתכנן אותן מראש. ועדת הפנים יושבת עכשיו ויש הצבעות ואין לי מחליף שם, אז יכול להיות שבשלב מסוים אני אבקש מד"ר יפעת שאשא ביטון שתחליף אותי. נקווה שזה לא יפגע בדיון.

ברשותכם, יש כאן דוברים רבים, אנחנו נבקש מכל הדוברים כמה שאפשר לצמצם בלוח הזמנים שיתאים לישיבה, שכולם יוכלו לדבר. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, אני מכבד אותך לפתוח בדברים.

תודה רבה, כבוד היושב ראש, בוקר טוב לכולם. ראשית אני שמחה לראות את ההשתתפות הרחבה בנושא שבעיניי הוא מאוד מאוד חשוב וזה הנושא של החינוך הטכנולוגי. החינוך הטכנולוגי, כפי שאני תופסת אותו - - -

מדעי טכנולוגי.

מדעי טכנולוגי, איך שתרצי לקרוא לזה, בסופו של דבר אנחנו מדברים על מערך שהוא מאוד מאוד רחב. אני רואה את כל הנושא של החינוך המדעי טכנולוגי בהקשר שלו, מראשית הרצף, שזה בתי הספר העל יסודיים, אחר כך כל נושא ההסדרה של החינוך הטכנולוגי להנדסאים, כולל את הנושא של ההכשרה המקצועית. זאת אומרת אם אנחנו נלך וננסה לפלח אנחנו נראה שזה משיק להרבה קטגוריות או תחומים שבסופו של דבר צריך ליצור בהם איזה שהוא סדר, צריך לדאוג לרצף ואני חושבת שזה משמעות הדיון כאן.

אין לי ספק שלא נצליח לגעת בצורה מיטבית בכל אחד מהנדבכים שמרכיבים את השלם ולכן אני רואה בדיון הזה איזה שהוא דיון שהוא ראשוני, שהוא מנסה להתוות רעיון, דרך, הצהרת כוונות של איך אנחנו רוצים לראות את החינוך המדעי טכנולוגי במדינת ישראל. אני יכולה רק לומר שבתפיסה האישית שלי בסופו של יום, כדי ליצור הסדרה בנושא הזה, אנחנו נצטרך לראות איך אנחנו מובילים מהלך שבו אנחנו יוצרים מעין מועצת חינוך טכנולוגי מדעי שמאגמת בתוכה את הכול, שמתאמת ומתכללת בין המשרדים השונים. היום אנחנו יודעים שיש חלק מאלה שמוכשרים להנדסאים, אם זה י"ג-י"ד, שחלקם הם תחת משרד החינוך וחלקם הם תחת משרד הכלכלה ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מגשרים על הפערים האלה, יוצרים איזה שהיא אחידות, יוצרים סטנדרטים שאנחנו כולנו מסוגלים לדבר אותם ובצורה אחידה וזה אומר שיש לנו הרבה מאוד עבודה לפנינו.

אני אשמח אם מעבר לדברים היפים שכן קורים היום בחינוך הטכנולוגי, בחלק מהמקומות, באיים שונים, אנחנו מברכים על זה אבל בואו ננסה רגע לצאת החוצה ולראות איך אנחנו הופכים את זה למשהו שהוא מערכתי ושאנחנו יכולים להחיל אותו בכל הגזרות. אז שיהיה לנו בהצלחה.

תודה רבה על הפתיחה.

אנחנו, ברשותכם, נעבור לד"ר עופר רימון. בבקשה.

אז קודם כל שלום לכולם. אני שוב מתנצל בשם השר שהוא לא יכול היה להגיע. אנחנו מאוד שמחים ומברכים על הדיון על החינוך המדעי טכנולוגי. בפתח הדברים אני אגיד - - -

אולי גם מה התפקיד.

אני מנהל החינוך הטכנולוגי במשרד החינוך, כל המגמות הטכנולוגיות, כל התחום. במשרד החינוך כ-140,000 תלמידים לומדים מכיתה י' עד כיתה י"ד במסגרת מגמות החינוך הטכנולוגי, כ-20 מגמות, 40 התמחויות. אנחנו מדברים באמת על כל מגוון המקצועות והתחומים, הנדסת תוכנה, אלקטרוניקה, מכטרוניקה, רובוטיקה, מכניקה, CNC, מכונאות רכב, חשמל רכב, מלונאות ותיירות. כל המקצועות, איך אומרים? כל התלמידים יקרים לנו וחשובים לנו.

במשרד החינוך הרעיון הוא שתלמידים בחינוך הטכנולוגי לומדים גם לבגרות וגם למקצוע, עושים את שני הדברים ביחד. החיבור אצלנו בין המדע לטכנולוגיה הוא build in בתוך המבנה של מגמה, כי תלמידים אצלנו בוחרים גם הבחירה הראשונה שלהם במקצוע הבסיס הוא מקצוע מדעי והמקצוע המוביל הטכנולוגי וההתמחות.

היושבים כאן מסביב לשולחן הרבה מאוד שותפים שלנו. הרשתות הטכנולוגיות ש-build in העבודה שלנו היא עבודה משותפת, התאחדות התעשיינים, האיגודים המקצועיים, צה"ל, שהוא כמובן בסופו של דבר לא בדיוק מעסיק, אבל הגורם המקצועי הראשון שהתלמידים שלנו, רבים מהם, פוגשים. אז אנחנו בתיאום מאוד הדוק עם צה"ל.

אני אגיד כמה דברים כדי לא להשתלט על הדיון. אנחנו חושבים שהמטרות המרכזיות שלנו, הדברים המרכזיים שאנחנו רוצים לשפר במסגרת החינוך הטכנולוגי, קודם כל להגדיל את כמות התלמידים שלומדים בחינוך הטכנולוגי, הדבר השני זה יותר hands on, הרבה יותר עבודה מעשית, התנסות מעשית, יותר שילוב עם התעשייה, אנחנו רוצים לראות את התלמידים שלנו הרבה יותר תלמידים שחלק מהלמידה שלהם נעשית בעולם העבודה. אנחנו גם שמים דגש בשיתוף עם משרד הכלכלה והתאחדות התעשיינים על נושא השמחות, זאת אומרת שתלמידים שלנו לצד תעודת בגרות ייצאו גם עם תעודת הסמכה. בכל אחד מהתחומים האלה יש התקדמויות, הקמנו ועדות הסמכה יחד עם התאחדות התעשיינים.

יש עוד עניין, מאוד ברור לנו שכדי להצליח אנחנו צריכים ללכת כמה שיותר מוקדם, גני ילדים, יסודי, חטיבות ביניים, אין ברירה, שם הילדים מעצבים את העמדות שלהם. אנחנו יצאנו לקמפיין בסביבות חודש פברואר, מי שראה בטלוויזיה עם הפיה הורסת החלומות, קמפיין שבינתיים לפי הנתונים שאנחנו רואים עבד מאוד טוב, אבל עשינו לפני זה מחקר גם בקרב הורים וגם בקרב תלמידים על הנושא של דימוי של חינוך טכנולוגי ומאוד הופתענו לראות שהיום ב-2015 הורים הרבה יותר פתוחים לראות את התלמידים שלהם נכנסים למסגרות של חינוך טכנולוגי, ברגע שאנחנו מציעים להם את שני הדברים ביחד, גם בגרות וגם מקצוע.

מה שמאוד חשוב להגיד, אם אנחנו יושבים כאן - - -

כשאנחנו רואים את הממצאים שלנו אנחנו רואים שדווקא הזכאות לבגרות בבתי הספר הטכנולוגיים היא פחותה מהזכאות לבגרות בבתי הספר העיוניים. הנתונים האלה, אם הם עומדים בפני ההורים בסך הכול אני מבין שזה לא מאתגר אותם. לפי ממציאים שיש לנו יש פער בין הזכאות לבגרות בבתי הספר הטכנולוגיים אל מול בתי הספר העיוניים.

אז אני רק אומר כאן בעניין הזה שהפער הזה לפני 20 שנה היה פער מאוד דרמטי, עמד על יותר מ-40 נקודות אחוז, הפער הזה כמעט ונסגר, הוא היום עומד על 7 או 6 נקודות אחוז והוא הולך ונסגר והוא נסגר בגלל רפורמה שאנחנו עשינו בסוף שנות ה-90 שבה אנחנו הפכנו את כל המסלולים הטכנולוגיים למסלולים בגרותיים. זה אומר שילדים שלומדים בחינוך הטכנולוגי, כל דבר שהם עושים כחלק מהלמידה זה צבירה לבגרות. אז בעניין הזה - - -

אתם עשיתם מחקר בעניין, לגבי כל ההיבטים, האם יש בעיה בצוות ההוראה. יש עוד כמה פקטורים שיכולים להיות מרכיב, או כמה, שמרכיבים את הסיבה מדוע אין רבים שהולכים לשם, מדוע פחות מצליחים, מדוע הדימוי הוא כזה. האם משרד החינוך עשה משהו בעניין הזה ויש לו ממצאים מקצועיים שלו שזה אבני היסוד שלו, שזה אבני הדרך שלו, כדי לדעת מכאן ואילך מה משנים. שמענו שכבר מגיל צעיר, זה אחד הווקטורים שאתם חושבים שצריך, אז מעניין אותנו לשמוע מה אתם עושים בעניין הזה, איזה תכניות יש לכם כבר לחשיפה, לגרות, לעודד, שאדם יגדיר לעצמו, שהילד יגדיר לעצמו, גם הוא וגם ההורים, מגיל צעיר כבר ללכת למקצועות האלה ואם יש לכם עוד דברים. אני רוצה שגם אחרים יתייחסו לדברים האלה, אנחנו רוצים לכוון את הדיון למסלול מסוים, לא להתפזר.

רק לפני שאני אשיב על הדברים, עצרת אותי בנקודה שצריך לזכור שהחינוך הטכנולוגי הוא חינוך יקר, הוא יותר יקר מהחינוך העיוני, הוא יותר יקר בגלל נושא של הצטיידות, הוא יותר יקר בגלל שצריך לחלק קבוצות לקבוצות קטנות. יש כאן גם עניין של משאבים לצד כל הרצון שלנו לקדם את הדברים ולהעצים את הדברים כמה שיותר. בעניין של חשיפה אנחנו נכנסים בשלבי הגיל המוקדמים יותר. אני אתן על קצה המזלג כמה תכניות, שוב כדי לא להשתלט - - -

עופר, ברשותך, אני לא הייתי רוצה להיכנס לאיפה יש כמה תכניות שאולי עובדות, אני רוצה לנסות שהדיון הזה יבוא בסופו של דבר לאיזה שהיא מדיניות, מדיניות שמוחלת בכל הגזרות. לצורך העניין, כל תלמיד שנכנס היום לבית ספר צריך ללמוד אנגלית, מתמטיקה, לשון, זה קיים בכל המסגרות. הייתי רוצה שעל אותו בסיס תהיה אפשרות לכל תלמיד לבחור להיות גם במסלול טכנולוגי. אני יודעת שבתוך ה-140,000 תלמידים שאתה בעצם ציינת לומדים גם למקצועות שהם ב-high level, כמו פיזיקה שנכללים בפנים וביו טכנולוגיה ועוד מקצועות דומים, נכון?

בואי רגע נעשה - - -

לא, אני רוצה רק לחדד אם זה נכון שאין - - -

מבחינת הטרמינולוגיה, מה זה בכלל ללמוד בחינוך טכנולוגי. ללמוד בחינוך טכנולוגי זה בחירה של תלמיד. הוא עושה אותה בכיתה ט' לקראת הלימודים בחטיבה העליונה ואז הוא רשום ומקבל שכל"ט של חינוך טכנולוגי וזה אומר שהוא לומד שלושה מקצועות.

אני יודעת, שזה כולל גם את המקצועות שאני דיברתי עליהם.

פיזיקה הוא מקצוע עיוני. הוא לומד שלושה מקצועות, מקצוע הבסיס שהוא מקצוע מדעי, שיכול להיות כימיה, פיזיקה, ביולוגיה או מדעי הטכנולוגיה, מקצוע מוביל במגמה ועוד מקצוע התמחות. אז אם את לוקחת נניח תלמידי אלקטרוניקה, אז רוב תלמידי האלקטרוניקה, נגיד, הם לומדים מקצוע מדעי הם ילמדו פיזיקה בדרך כלל, מקצוע מוביל זה המערכות האלקטרוניות וההתמחות זה פרויקט הגמר שהם עושים במערכות אלקטרוניות.

אני מכירה את זה, עופר, אבל בדיוק משם אני מנסה לצאת הצידה בדיון, כי הייתי רוצה לראות איך אנחנו מסוגלים לתת מענה של חינוך טכנולוגי לתלמידים שלא יכולים לבוא וללמוד אלקטרוניקה ב-5 יחידות ופיזיקה וכל המקצועות האחרים שנדרשים. הייתי רוצה לפתוח את היריעה הזו שנקראת חינוך טכנולוגי - - -

אז דקה. קודם כל אם אנחנו נותנים, כי גם תלמיד שלומד מכונאות רכב הוא לומד בדיוק באותו פורמט שלושה מקצועות. בדרך כלל המקצוע המוביל - - -

כמה במכונאות רכב יש לנו במערכת?

יש לנו יותר מ-1,500 תלמידים בשכבת גיל, מכונאות רכב, חשמל רכב ואוטוטק, ויש לנו את כל התחומים. יש לנו את התחומים של חשמל, תחום של CNC, תחזוקת מערכות מכניות, ציוד מכני הנדסי. דרך אגב, בחמש השנים האחרונות יש לנו גידול מאוד משמעותי בכמות התלמידים שלומדים בחינוך הטכנולוגי, אני מדבר על גידול של כמעט 20,000 תלמידים והגידול הוא בכל המגמות, גם במגמות העלית, גם במגמות הביניים וגם במגמות ש - - - אני לא קורא להם היום low tech, כי מבחינתנו היום מחשבים ואוטומציה נכנס כמעט בכל תחום.

אנחנו עוד נחזור אליך בהמשך, גם כדי להגיב על דברים אחרים. אלה רק דברי פתיחה.

צביקה פלג, מנכ"ל רשת אורט.

בוקר טוב. אני מברך על היוזמה ואני מברך את הנוכחים. אני רוצה לנסות לעשות קצת סדר באמירות. מילה אחת על רשת אורט ישראל, רשת חינוך מדעית טכנולוגית פרושה על פני מדינת ישראל כולה. אני חייב להודות ולומר, כבוד היושב ראש, שבכל בית ספר שאורט ישראל מנהלת היום שהוא מקיף, 60% מהתלמידים הם תלמידי המגמות הטכנולוגיות. זאת אומרת האמירה שהיום במגמות הטכנולוגיות זה סקנד בסט או שמשיגים פחות זכאות לבגרות היא אמירה של פעם, היא לא אמירה של היום. אני מזמין את האנשים לבוא ולבקר משלומי בצפון ועד ביר הדאג' בדרום, אצל הבדואים, כדי לבוא ולראות שמזמן המצב הוא לא כזה. אבל כדי לעשות סדר יש להבדיל בין בתי ספר תעשייתיים לבין בתי ספר מקיפים. אם ניקח את בית הספר המקיף של יקנעם, שלשמחתי הרבה יהודה ודיתה ברוניצקי ביקרו בו לפני כמה שבועות, זה בית ספר שהוא השגיות בגרות של 90%, עם מגמות טכנולוגיות גבוהות.

אבל כדי שלא נתרפק על העבר בואו נראה מה צריך לעשות בעתיד. אני חושב שמדינת ישראל, ואני מסכים עם מה שאמר ד"ר עופר רימון ידידי, צריך לבוא ולהנגיש את החינוך הטכנולוגי כבר ברמת גן הילדים ובתי הספר היסודיים, בוודאי בחטיבות הביניים, שעדיין זה לא נמצא בהן. חינוך טכנולוגי זה שפה, אנחנו יודעים שאנגלית צריך להתחיל בכיתה א' או בגן הילדים, אבל טכנולוגיה אנחנו רוצים להתחיל בכיתה י' והשאלה היא למה. אם לא נחשוף את החינוך הטכנולוגי בגיל צעיר יותר הילדים לא ייחשפו למה זה בכלל ולא יגיעו לשם.

אני כרגע מדבר על השלב הראשון, בואו נתחיל להנגיש את זה לחטיבות הביניים. אנחנו עוד לא שם. אנחנו במדינת ישראל של 2015, שתלמידים בחטיבות הביניים עדיין לא יודעים מה הוא חינוך טכנולוגי. בואו נפתח את הסולם החינוכי הגדול שבא ואומר 'חנוך לנער על פי דרכו'. זה לא עוד פסוק ולא עוד אמרה, אלא תורת חיים ותורת החיים באה ואומרת שילד בבית ספר תעשייתי, באורט תעשייה אווירית או באורט תל נוף יכול לעשות את ה-14 יחידות בגרות, יכול לעשות הנדסאי ויכול להגיע למכללות להנדסה.

בואו נפתח את החסימה שקיימת היום בין מל"ג ות"ת שהיא מאתגרת אולי ללמוד הרבה תלמידים ראיית חשבון ועריכת דין, אבל שוכחת שהמטרה הכלכלית של עם ישראל היא ללמד מהנדסים. עד היום במשך שנים ות"ת מל"ג לא עשה שום דבר כדי לפתוח את השלב הזה בין הנדסאים לבין מהנדס. לא יכול להיות שתלמיד שגומר הנדסאי בארץ בחוץ לארץ בשנתיים ורבע גומר מהנדס ובארץ הוא כמעט צריך להתחיל את כל ארבע השנים.

אני אומר שכל הדברים האלה, זה מה שצריך לעשות. צריך להטמיע את הנושאים הטכנולוגיים בקרב האוכלוסייה של המיעוטים. אני הצעתי לחבר הכנסת שי פירון ממש ערב נפילת הממשלה הקודמת תכנית שנקראת שנה י"ג למגזר המיעוטים, שילמדו עוד שנה. הפופוליזם של הבגרות לא נותן שום דבר. כבוד היושב ראש, ב-24 יחידות בגרות אתה לא יכול להיות אפילו מזכיר ברשות מקומית ולכן גם צריך לתת להם מקצוע טכנולוגי, שיהיה להם מקצוע לחיים. הם הראשונים שנחשפים כי הם לא מתגייסים לצה"ל.

זה נכון לא רק למיעוטים. פה במקרה הזה הם יכולים להרגיש טוב שזה חוצה מגזרים. החינוך הטכנולוגי לא מונגש גם במקומות אחרים.

לא, את לא ירדת לסוף דעתי. החינוך הטכנולוגי הוא טוב לכולם וברור שבעיקר אנחנו מתרכזים באוכלוסיות רחבות מאוד במגזר היהודי. אני בא ואומר, האמירה והמנטרה שמדינת ישראל השמיעה בשנים האחרונות שהזכאות לבגרות היא חזות הכול, היא באה ואמרה לנו שמוטב לגמור 24 יחידות בגרות, העיקר שנוכל לתלות בשלטי חוצות את הזכאות לבגרות, אבל בסופו של דבר לא תהיה עבודה. מה לעשות, יש הבדל גדול בין הנער היהודי שהולך אחרי זה לצבא והולך אחרי זה לדרום אמריקה ורק אז חוזר ומתחיל לראות לאן הוא הולך לבין הילד במגזר המיעוטי שלא הולך לצבא, לצערי הרב, אבל נחשף במיידית שתעודת בגרות לא שווה כלום. המרמור הזה קיים ואנחנו שומעים אותו.

אנחנו פתחנו כפרי נוער לחרדים, לא ראיתי שמדינת ישראל באה ועשתה מעשה של עשייה. מי שהיה בכפר זיתים ומי שהיה בכפר חב"ד בצפת ומי שהיה בזוהרים בקרית גת ומי שהיה במתיבתא בבית שמש מבין היום שיש נוער חרדי שרוצה ללמוד תורתו אמנותו, אבל גם רוצה ללמוד מקצוע לחיים. מדינת ישראל לא מתקצבת את הדברים האלה בתקציב ראוי שיוכל להתקיים.

אני אומר שיש כל כך הרבה דברים לעשות. אני מברך על יוזמת הוועדה, אני רק חושב שצריך לעשות סדר בדברים, כי החינוך הטכנולוגי היום הוא חינוך טכנולוגי שבחלק גדול מהרשויות המקומיות הוא מוביל במדינה, אבל אנחנו צריכים לפתוח את כל הרצף הזה, את כל החסמים והבלמים, לדעת לפתוח אותם.

תודה רבה, צביקה, בשלב הזה. לא סתם כנראה, בלי כוונה, דחיתי את דבריו של פרופ' מנואל טרכטנברג, אחריך כנראה שהוא יוכל מיד להשיב לך, במיוחד על החסם הזה שהוא דיבר עליו, שלא מתחשבים בשום דבר בלימודים הטכנולוגיים, כשבא בן אדם ללמוד תואר ראשון הוא צריך ללמוד את מלוא הארבע או למעלה מארבע שנים מלאות, נניח בנושא לימודי מחשב או דברים מהסוג הזה.

אדוני היושב, חברי כנסת. רבותיי, אני מאוד שמח על הדיון הזה. זה נושא שבאמת היה צריך לעלות לסדר היום הרבה לפני זה וביתר תוקף, כי הוא קריטי מכל בחינה שהיא, גם בפן של החינוך עצמו, גם בפן המשקי וגם בפן, ולא נשכח את זה, של פערים כלכליים חברתיים. תרשו לי להתחיל מנתון אחד. כיום במדינת ישראל כ-50% מתוך כל מחזור תיכון מקבל תעודת בגרות שמכשירה אותו להגיע להשכלה גבוהה ואכן מגיעים להשכלה גבוהה, כלומר אנחנו מיצינו במערכת ההשכלה הגבוהה את הפוטנציאל שמייצרת מערכת החינוך להגיע להשכלה גבוהה. אנחנו מתפארים בנתון הזה ואכן יש על מה לשמוח - - -

65%, פרופ' טרכטנברג.

עדיין יש את ה-40% שלא מגיעים. אליהם צריך - - -

צביקה, למען הסדר הטוב, לא הפרעתי לך על אמירות לא נכונות שאמרת, אל תפריע לי. בכל אופן, 50% מגיעים להשכלה גבוהה ובכל הזדמנות שניתנת לי אני שואל את השאלה 'ומה עם החצי השני?' מה עם אותם 50% של כל מחזור גיל שמסיים תיכון ומדינת ישראל למעשה מפקירה אותם לגורלם ולא רק זה, אלא שהמשק שמשווע לכוח אדם איכותי טכנולוגי, מערכת הביטחון שמשוועת גם לזה, כל המערכות עומדות דום אל מול התופעה הזאת, שבעצם לא מאפשרת לדורות דורות של צעירים לרכוש את הכלים הבסיסיים כדי שיוכלו להשתלב בתעסוקה נאותה בהמשך. זה הכישלון הגדול ביותר של מדינת ישראל וזה לא מתחיל שם. כלומר אני התחלתי את הסיפור מהעובדה ש-50% מגיעים לבגרות שמכשירה אותם להשכלה גבוהה.

בגרות עיונית זה לא חזות הכול, נקודה. זו טעות איומה שעשינו כאן בגלל עוונות העבר שבעצם המטוטלת הלכה לקצה השני, בגלל תופעות ההסללה של העבר אז אמרו 'די', צריך מסלול אחד, כל ילד בישראל צריך בסופו של דבר לקבל בגרות עיונית וכל צעיר בישראל צריך בסופו של דבר לקבל תואר אקדמי. אין דבר כזה בעולם וזה מתנגש חזיתית עם המציאות הבסיסית שיש שונות גדולה של כישרונות ושאיפות וצרכים ומה לא, כי הדבר האחרון שמערכת חינוכית יכולה לעשות זה את כולם להכניס לאותו תלם ולאותו מסלול. אז הטעות פה היא טעות מערכתית ארוכת זמן, שצריך לא רק לדאוג לכך שבמערכת החינוך יהיו יותר אפשרויות ללמוד טכנולוגיה ומדע, צריך החלטה, ברמה מדינתית של שינוי כיוון שמדינת ישראל לוקחת, וזו צריכה להיות הכרזה, ואני אפעל בכל מאודי לצורך זה, שמדינת ישראל לוקחת אחריות על ההכשרה הנאותה של כל צעיר במדינת ישראל לקראת הקשת הרחבה של צרכים שיש כיום ומצד שני קשת של כישרונות שיש. לא צריך להיות מסלול אחד.

לגבי הטענות שהושמעו כאן לגבי ות"ת מל"ג. אני ממש מתפלא עליך, צביקה. אני הייתי חמש שנים וחצי יו"ר ות"ת, בתור שכזה את הדברים שאמרתי כאן אמרתי בכל הזדמנות וביחד עם שרי החינוך ניסיתי לקדם חינוך טכנולוגי מדעי גם במערכת החינוך כדי להכשיר את הצעירים האלה להמשיך במכללות להנדסה. אז קצת כבוד לעובדות. אבל זו לא הנקודה, הנקודה היא כאמור שמהוועדה הזאת צריכה לצאת קריאה לממשלת ישראל, לא רק להוסיף עוד קורס פה ושם, אלא לשנות גישה ולבוא עם תכנית לאומית שעושה את זה. לא פחות ולא יותר מזה, וזה מה שהמשק והחברה ישראל - - -

מתוך שמונה קבינטים שיש היום למדינה אפשר לעשות גם קבינט חינוכי מדעי, השכלתי. אפשר לעשות קבינט על זה. חלק מהבעיות אנחנו יודעים, שיש שאלה של סמכות, איפה נקבע, מי אחראי, מי הקובע. אולי מקדמים את זה אבל אני עוד לא יודע - - -

זה לא קורה וזה מה שצריך לקרות.

אבל אין ספק שזו לא רק אמירה ודרישה של שר החינוך בלבד, שאנחנו נטיל את זה, אלא זה צריך להיות משהו הרבה יותר רחב.

גם כבוד היושב ראש, אני לא הייתי מפחדת להגיד חינוך טכנולוגי בלי המדעי. בלי המדעי רגע. כי במדעי מאוד מאוד קל, ואני ממשיכה את דבריו של טרכטנברג, שאני ממש מברכת עליהם, וקל אחר כך להישאב למקום כמו שדיברנו, של האלקטרוניקה ושל הביו טכנולוגיה ולהגיד 'הנה, זה קיים במערכת'. אבל אנחנו מדברים בדיוק על אותם ילדים שלא מסוגלים להגיע למסלולים האלה ושם אנחנו רוצים לתת את המענים ובעיניי זאת מהות הדיון.

ולמה מדעי לא יכול להתאים להם?

לא, אני לא אמרתי שהוא לא מתאים, אני אומרת שהוא יאפשר את הבריחה למקום שהוא רק מדעי, אלא שהוא גם יאפשר את המקום שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים, החינוך הטכנולוגי.

רק כדי לסיים, מילה אחת. באוקטובר בשנה שעברה הופעתי בממשלה כדי להציג דוח שנתי על השכלה גבוהה, אבל העזתי, תקשיב טוב, להגיד בישיבת הממשלה מה שאמרתי כאן, שתעודת בגרות זה לא חזות הכול ושתואר אקדמי זה לא חזות הכול. מה קרה בעקבות האמירה הזאת? אתם קראתם בעיתונים. התנפלות רבתי של שרים מסוימים שצעקו וזעקו כנגדי וכנגד ראש הממשלה, שנרתם להגן על הדברים, 'מה אתה רוצה? שהבן שלך יהיה פחח'. זו התשובה במדינת ישראל של שנת 2015? שמישהו רוצה פה פחחות כשאנחנו באים ואומרים שצריך לפתוח קשת רחבה של אפשרויות לימוד, הוראה ופיתוח כישורים? מישהו מתכוון לזה? ובגלל זה לא נעשה את זה? אז צריך לדעת איפה אנחנו חיים ומה המחסומים בפני זה. תודה רבה, אדוני היושב ראש.

תודה רבה לחבר הכנסת פרופ' טרכטנברג.

אנחנו נבקש מד"ר טל לוטן, האחראית על תחום החינוך בהתאחדות התעשיינים.

בוקר טוב ושלום לכולם. אנחנו רואים בחינוך הטכנולוגי מדעי מקצועי, בכל הספקטרום, משהו שהוא בדמנו, הוא קריטי לתעשייה הישראלית, הוא קריטי למשק, הוא קריטי לחברה הישראלית בכללותה ואנחנו מדברים על ספקטרום של מקצועות שנדרשים. יש ספקטרום של צרכים בתעשייה, כמו שאני אציג אותם, ואנחנו מאמינים שכפי שיש ספקטרום של צרכים מצרכים בתחום של מחסור במהנדסים, טכנאים ורצפת ייצור, כך יש הלימה ויש הטרוגניות של תלמידים ולא צריך לדבר על או-או אלא צריך לדבר על גם וגם, על כל הטווח של המקצועות.

קצת נתונים. נכון להיום, למעשה משנת 2010 שאנחנו בודקים בסקר צרכים של התעשייה, 80% מכלל המעסיקים טוענים שיש להם קושי בגיוס עובדים מקצועיים לאורך השנים בכל הספקטרום. התעשייה משוועת לכוח אדם ויש לי את הנתונים, אנחנו מדברים גם על מהנדסים בתחום המכונות, חשמל ואלקטרוניקה, אנחנו מדברים על הנדסאים, אנחנו מדברים על חשמלאים, אנחנו מדברים על מכונאים, אנחנו מדברים על מסגרים, אנחנו מדברים על עובדי רצפת ייצור וגם בתחום הבנייה ונהגי משא. כלומר איפה שלא ניגע חסר לנו כוח אדם והמחסור הזה לאורך השנים הוא קריטי.

זה לא רק הקיצוץ בחינוך הטכנולוגי, גם הקיצוץ בהכשרה המקצועית שהיה בעבר כ-140 מיליון שקל והיום אנחנו מדברים על 40 מיליון שקל. כלומר אנחנו רואים שלמעשה המדינה הזניחה את התחום של החינוך הטכנולוגי מדעי מקצועי ואת ההכשרה המקצועית ואנחנו למעשה פועלים יחד עם משרד החינוך ומשרד הכלכלה, ואני כבר 8-9 שנים בתהליך ובכל ועדה הדברים הם איטיים, לאט מדי, אבל עדיין אני חושבת שהחובה של כולנו להמשיך ולעסוק בזה ולא לוותר, ואני אגיד מה אנחנו צריכים לעשות.

קודם לגבי המחסור, כמו שאמרתי, המחסור הוא קריטי בכל התחומים. אני מזמינה אתכם לבוא לתעשייה לראות רצפת ייצור. עובדים בגילאי 55, 58, ואם אנחנו לא נדאג עכשיו להכניס לפייפ ליין עוד ועוד תלמידים שיידעו את המקצועות, אז כבר מה שקורה היום, שמעבירים רצפת ייצור לחו"ל, וזה מה שקורה, אתם יכולים לראות שהתעשייה מתכוונת, אחת הסיבות, זה לא רק בגלל זה, אבל אחת הסיבות זה גם היעדר של כוח אדם מיומן. התעשייה היא ביזנס ואם לא יהיו לה פה עובדים, אז היא תמצא איפה יש לה את העובדים.

אנחנו יודעים שזה סובל גם מדימוי נמוך. כולנו יודעים, ההסללה, כל מה שהיה בעבר, ואנחנו חושבים שזה הרבה פעמים מחוסר מודעות, כי התעשייה הישראלית התקדמה, אבל עדיין זה אותו חרט בתפיסה של חלק מהאנשים ולא יודעים שזה כבר CNC, מערכות ייצור מתקדמות וכולנו ביחד צריכים, גם לפעמים היועצות שלא שולחות תלמידים לבתי ספר מקצועיים או למגמות, הן חושבות שלמעשה התעשייה היא שחורה ואני מזמינה אתכם לבוא לראות את העובדים, לראות רצפת ייצור שהייתה שחורה בעבר, כחולה והיום לפעמים לבנה ורואים איך היא התקדמה באמצעות הטכנולוגיה.

חלק מהדיון זה לא רק בגלל שזה שחור, אלא בגלל רמת השכר. אם יש לכם נתונים אחרים, אולי כדאי באמת קצת להציג. הדימוי, גם הדימוי בעיקר של ההורים, שבסופו של דבר זה שכר נמוך, לא רק בגלל עבודה שחורה. רבים אומרים 'אנחנו מוכנים לעבוד, אבל שבאמת שתהיה - - -

אז אני מודה לך, בדיוק יש לי נתונים לגבי השכר, שגם הוא כנראה איזה שהיא מיס-קונספציה. מסגרים יכולים בממוצע להרוויח 11,000 שקל, רתכים 14,000 שקל, CNC 10,000, עובדי ייצור בממוצע כ-9,000 שקלים. זה בהחלט שכר מכובד, זה הממוצע. יש טווחים, יש לי פה את הטווחים של הרבה מקצועות, זה פשוט כנראה חוסר ידיעה. נכון שאנחנו מדברים על ספקטרום של שכר, אבל בהחלט שכר נאות ש - - -

אם מותר לי להוסיף על זה, אדוני היושב ראש. באמת יש דעה קדומה שלא מתיישבת עם העובדות. השכר הממוצע במקצועות האלה, ההתחלתי, הוא לעיתים פי שניים מהשכר הממוצע של בעלי תואר בי.איי במדעי הרוח והחברה.

וגם מעורכי דין.

בשנים הראשונות. אחר כך ההתפתחות היא אחרת.

לא כולם.

אני אומר בממוצע. ועדיין חושבים שזה הפוך.

נכון, וכוח העבודה הזול של עובדים זרים או כאלה שהם לא מקצועיים, הם לא יוכלו להגיע, אלה שמסתפקים בשכר מינימום לא יכולים להגיע לחלק גדול מהתפקידים האלה שמצריכים בכל אופן מיומנות ולכן משלמים על זה גם יותר. אז החלק של הדימוי, דווקא כאן יכול להיות בשבילכם בהסברה בעניין הזה. יש לכם מה להוסיף? גם הממשלה צריכה לעשות באופן כללי, אבל אני אומר שגם אתם. בכלל התעשיינים יכולים גם לתרום בעניין הזה, אולי כמיזם עם הממשלה ביחד. זה מתחבר גם למה שאמר פרופ' טרכטנברג.

אני רוצה רק להרחיב, מה צריך לעשות. אמרנו את הבעיות ומה עד עכשיו, אבל מה אנחנו מאמינים שצריך לעשות. קודם כל אנחנו תומכים בתכנית האסטרטגית של משרד החינוך ל-2015-2020, הגדלת היקפי הלומדים. אמרתי, בכל הספקטרום, זה לא רק ביו טכנולוגיה וזה לא מסגרים, זה כל הספקטרום של המקצועות, של מדעי טכנולוגי, טכנולוגי ותעסוקתי. אנחנו מאמינים שצריך להגדיל את זה ל-48%-50% כאשר באיחוד האירופי 64% מכלל התלמידים הם תלמידים שלומדים בחינוך הטכנולוגי, במדינות ה-OECD בממוצע 48%-50%. כלומר כנראה לא כולם טועים בתפיסה שלהם וגם אנחנו צריכים לחשוב, ללמוד מה קורה בעולם, ללמוד על איך מודלים עובדים וליישם אותם במה שמתאים לתעשייה הישראלית ולחברה הישראלית.

אנחנו חושבים שצריך לפתח מגמות חדשות, אם זה גז ואם זה אלקטרו אופטיקה ואנרגיות מתחדשות, יחד עם המעסיקים. משרד החינוך חבר איתנו להסמכות חדשות בהתאם לצרכים, כאשר המעסיקים הם אלה שמובילים יחד עם משרד החינוך ומשרד הכלכלה וכל המשרדים הרלוונטיים להגדיר מה התלמיד צריך לדעת בסוף וכנגזרת מזה מה היא תכנית הלימודים שצריכה להיעשות.

אנחנו סבורים שוב, ללמוד חינוך טכנולוגי זה לא חינוך בהתכתבות. אין מה לעשות, זה חינוך יקר וצריך סדנאות מתקדמות, סדנאות בבתי הספר, סדנאות במרכזים טכנולוגיים כמו שעכשיו מוקם בחיפה ובבאר שבע, שיבואו תלמידים מכמה בתי ספר לסטייט אוף דה ארט, והתעשייה, כן, גם התעשייה חייבת להיות מעורבת בהתנסות, תלמידים יבואו ויראו מה זה התעשייה, יגיעו לבתי הספר. אנחנו כולנו מסכימים, אנחנו חושבים שגם צריך לחשוב על הנושא של תקצוב דיפרנציאלי של מורים משום שהיום המורים מתחרים בהנדסה, למה להם לבוא להיות מורים? צריך לחשוב האם לא צריך איזה שהוא תקצוב אחר של המורים לחינוך הטכנולוגי שיהיה קצת שונה? קמפיינים, חשיפה מהגיל הרך, שינוי תדמית גם בקרב היועצות, גם בקרב בתי הספר והמורים, חינוך טכנולוגי אחר. אנחנו חושבים שצריך מנגנון של טווחים לעשר שנים קדימה. היום אנחנו מכשירים את התלמידים למה שהם צריכים עשר שנים קדימה, היום אנחנו מכשירים למה שידענו אולי עשר שנים אחורה, כך שצריך לחשוב מה הם התחומים, בתחומי ההנדסה, בתחומי ההנדסאות, ולפתח בהתאם לזה.

ועוד דבר נוסף, אכן אנחנו סבורים שכל החינוך הטכנולוגי הוא כמו איזה סינוס, פעם הוא למעלה ופעם הוא למטה וצריך להקים איזה שהיא מועצה ציבורית לקידום החינוך הטכנולוגי וההשכלה הטכנולוגית שיגדירו יעדים, יעשו מחקרים ויגדירו ויקבעו שזה מה שצריך וזה לא תלוי שר כזה או אחר, או מדיניות כזו או אחרת שמשתנה לפרקים.

תודה רבה, ד"ר לוטן.

אנחנו נבקש מד"ר אסנת כהן, מנהלת הרשות לקהילה ונוער באוניברסיטה העברית. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. זה מרגש להיות פה, לא חשבתי שיהיו כל כך הרבה אנשים. אז קודם כל אני רוצה מילה אחת בהתייחסות למה שדיברו, אני חושבת שלא נכון לנתק את החינוך הטכנולוגי מהחינוך המדעי. אני חושבת שהבסיס הוא המדע, הוא תמיד הבסיס, הפיזיקה, הכימיה, המתמטיקה, בלי זה החינוך הטכנולוגי יישאר, לא יודעת אם ריק, אבל יישאר באוויר. זה דבר ראשון.

אני רוצה לדבר לאו דווקא על קשיים או על אתגרים, דווקא על הזדמנויות, שני דברים. נושא אחד שאני רוצה לדבר מבחינת הזדמנויות זה מורים. אני חושבת שהנושא של המורים צריך להיות בלב הדיון של החינוך המדעי הטכנולוגי. אני חושבת שבגדול צריך לעשות למורים ולמעמד המורים מה שעשו לפני עשרים ושלושים שנה למעמד אנשי הקבע בצבא, צריך להקפיץ אותו כמה מדרגות למעלה. אין לי מספיק חוכמת חיים להגיד לכם איך לעשות את זה, אבל אני רוצה כדוגמה להביא דוגמה לפרויקט קטן שממש נולד השנה, שהתחלנו בו השנה, פרויקט שבו הכנסנו מורים חוקרים מתחומי המדעים בכימיה, פיזיקה וביולוגיה, הכנסנו חוקרים צעירים מהאוניברסיטה להוראה בבתי הספר התיכוניים. זה פיילוט שהתחלנו עם חמישה חוקרים שהשתלבו כמורים בבתי הספר, פרויקט שנקרא מורה-חוקר בשיתוף עם קרן טרמפ ועם עיריית ירושלים. אני חושבת שזו אחת ההזדמנויות שלנו, זו רק דוגמה, אני חושבת שבנושא של המורים צריך לטפל בצורה הרבה יותר משמעותית.

בגדול בנושא של מורים ועל אחת כמה וכמה בנושא של מורים למדעים. עוד פעם, מדעים וחינוך טכנולוגי זה ביחד, אני רואה את זה כמקשה אחת. דווקא בנושא של הוראת המדעים יותר ויותר חשוב הרקע של מורה שמגיע מתחום המחקר שיש לו את הנגישות לחקר, יש לו את הניסיון בחקר וחשיבת חקר. הוא מחובר לעולם המחקר והוא יודע להביא את זה לכיתה. זו נקודה אחת שרציתי להעלות.

גם בעיה בכוח אדם בטכנולוגיה, או שבמדעים את רואה את זה יותר?

גם וגם, אבל אני חושבת ששינוי הקונספט, אני לא יודעת באיזה רמה מערכתית, אבל שינוי הקונספט של להביא אנשים שהם מהתחום, שהם עם רגל אחת ברת קיימא בתוך המחקר, בעולם המחקר, להביא אותם לכיתות, לבתי הספר, שם זה מתחיל. ובעניין הגילאים, אני חושבת שצריך להתחיל מוקדם. במורים האלה כמובן אנחנו מדברים על גילאי תיכון, אבל כמו שאמר ד"ר עופר רימון, אנחנו צריכים להתחיל מוקדם, גני ילדים, בתי ספר יסודיים והלאה. אי אפשר להתחיל את החינוך המדעי טכנולוגי בתיכון.

נקודה נוספת שרציתי להגיד וזה מתחבר למה שאמרה חברת הכנסת יפעת, ההסתכלות המערכתית יותר על כל המהלך. כדוגמה אני רוצה להביא את הנושא של מרכזי נוער שוחר מדע. יש היום בארץ מרכזים שמתמחים בחינוך מדעי טכנולוגי בפריסה ארצית. זו תשתית שלתדהמתי אין שנייה לה בעולם, של מרכזים שמתמחים בחינוך מדעי טכנולוגי, כמו שאני אומרת, שיושבים בתוך מוסדות להשכלה גבוהה ופרושים ברמה הארצית. נכון להיום כל מרכז כזה עובד לפי חזון עצמאי, לפי תקציביו הפרטיים ולפי השותפים שהוא מצליח לגייס ועושה עבודה נפלאה. בכלל, יש לנו בארץ המון המון יוזמות נפלאות, אבל דווקא במקרה הזה שיש פה איזה שהיא תשתית ארצית שהיא בפורמט דומה ואחיד, אני חושבת שזה הזמן לקפוץ מדרגה עם המרכזים האלה ולעשות בהם שימוש. אני חושבת שפה הפוטנציאל לא ממומש. המרכזים האלה כבר מרושתים כרשת ויודעים לעבוד ביחד ולשתף פעולה. התחלנו תהליך עם ד"ר עופר רימון שנקטע באבו עקב חילופי הממשלה, אני חושבת שזה הזמן וצריך לתת לזה את כובד המשקל כי פה יש לנו הזדמנות על תשתית קיימת.

תודה רבה. אתם גם מקיימים מחקרים בעניין הזה בקרב הסטודנטים שנמצאים באוניברסיטה, אם הם מרוצים מהלימודים? מה הם אומרים לחברים שלהם? מה שהגיע קצת לאוזניי, שהסטודנטים שנמצאים, חלקם לא כל כך מרוצים מהקושי בלימודים, מכוח ההוראה, שהוא לא מספיק מיומן, מאחוזי ההצלחה שיש להם בגלל אולי שכוח ההוראה לא מספיק מיומן. יש דימוי, גם בקרב אלה שלומדים, שהלימודים הם קשים מאוד והדרישות מאוד גבוהות, ולכן זה גם מעביר הלאה והלאה, שזה גם גורם מדרבן, שהופך את הדברים האלה נחשקים מאוד ומאוד נדרשים. זה אני אומר קצת מתוך ניסיון אישי, מאנשים שקרובים אליי. אתם לא מכירים את התופעה הזאת?

פחות בתחומים של המדעים, מדעי הטבע והמדעים המדויקים. אם אתה מדבר על כלל הסטודנטים ומרחיב את הדיון ל - - -

לטכנולוגיה.

אז אני לא יודעת להגיד את זה.

בנושא ההוראה אני מאוד מתחבר בעניין הזה ואני מידע אעביר, אולי אפשרות, וזה רעיון שלי, לשלב דווקא כאלה שעובדים היום ונמצאים בשוק החופשי בהוראה, כדי להעביר קורסים וכדי להשתלב בכוח ההוראה. אני חושב שהאנשים המוכשרים והטובים, במיוחד בתחום הזה, לא הלכו להוראה בגלל השכר ובגלל התנאים והעדיפו באופן טבעי להיות בחוץ, להשתלב בעבודה. אני לא בטוח שאי אפשר לאתגר אותם, גם מבחינת העדפות ודברים אחרים וגם מהבחינה של לתרום בתחום הזה, להשתלב בתחום ההוראה. אני חושב שהם יכולים מאוד להצליח, חלק מהאנשים האלה, יש להם כושר פדגוגי מעולה, הם אנשים שראו שהם טובים במתודיקה, אבל בסופו של דבר שאלתי אותם 'למה אתם לא הולכים להוראה?' הם אמרו 'הוראה? לא בשעות ולא בשכר'. עכשיו, יש מקומות שגם צריך לדבר.

נניח ניקח מקומות כמו אינטל, שיש במדינה ויש שם עובדים מצטיינים, חלקם, בידיעה אני אומר לכם, יש להם כושר הוראה מעולה, ממש מעולה. עכשיו, מבחינה לאומית גם, לאתגר אותם ולהשאיר אותם להשתלב וכשהם יעבירו קורס במקומות האלה הוא יהיה טוב ואחרי זה גם התלמידים יצליחו, יבינו את מה שאומרים להם. יש תלונות שכוח ההוראה הוא לא כוח ההוראה, בלי לפגוע באף אחד.

זה בדברי הסיכום, פשוט הזמן גם רץ ויש בקשות רבות של אנשים שרוצים לדבר, אז אני אבקש להגביל בזמן ולתמצת, כדי שנוכל לאפשר כמה שיותר. יוכי, מראשי המכללות הטכנולוגיות.

אני בתפקידי מנהלת המכללה הטכנולוגית באריאל, הנדסאים באריאל ואני גם יושב ראש פורום המכללות הטכנולוגיות בארץ, המכללות הטכנולוגיות שיושבות תחת משרד הכלכלה, לא תחת משרד החינוך. אני קודם כל מברכת על הישיבה הזו, שהיא לוקחת את המערכת קדימה לתוך פעילות ולתוך חשיבה מה אנחנו עושים מכאן הלאה. בדבריי אני אתייחס לנאמר כאן על ידי הדוברים, אבל אני קודם כל אציג שאנחנו מעוניינים לפתוח שנייה רגע את הנושא למשהו שהוא הרבה יותר רחב. אנחנו לא מדברים רק על חינוך, אנחנו מדברים על השכלה, כי חינוך באמת מבוצע בבתי הספר, הנושא חשוב, הנושא מדובר, הנושא על סדר היום, אנחנו מברכים על כך, אבל בסוף יש תהליך שצריך להתקיים וזוהי בעצם השכלה טכנולוגית.

אנחנו מטפלים בסטודנטים שלומדים בתוך מכללות טכנולוגיות שפרושות ברחבי הארץ, אלה סטודנטים שהם אחרי צבא או 18, במידה שאנחנו מדברים על מגזר כזה או אחר. למעשה אנחנו נותנים קו חשיבה אחר לסטודנט שאומר 'מה אני רוצה ללמוד' או 'מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדול על פי היכולות שלי, ללא קשר לעיתים למה למדתי בתיכון', אבל למעשה המכללות הללו מאפשרות כניסה לשוק העבודה בצורה מהירה, מה שטל לוטן מהתעשיינים אמרה, ולמעשה אנחנו פותחים בפניהם את המקצועות העתידיים שצריכים להוביל אותם והם צריכים להתכוונן אליהם.

אנחנו מדברים על 28,000 סטודנטים שיושבים במכללות טכנולוגיות, חלקן עצמאיות, חלקן יושבות לצד אקדמיה, חלקן רשתות, כמו רשת אורט או המכללה למינהל, והחבר'ה האלה לומדים לימודים טכנולוגיים. כשאנחנו מדברים על טכנולוגיה זה לאו דווקא טכנולוגיה מדעית כי יש גם עוד קשת שלמה של מקצועות, שהם לאו דווקא מדעיים, אבל הם עדיין טכנולוגיים. העולם התעסוקתי לא נגמר רק בהתאחדות התעשיינים, הקשת היא הרבה יותר רחבה ולכן מקצועות נוספים נכנסים לתוך שוק העבודה. המכללות הללו עושות עבודת קודש, הם למעשה לוקחים את אותם סטודנטים שאו לא התקבלו למערכת האקדמית או לא רוצים את המערכת האקדמית אלא רוצים מקצוע בזמן יחסית קצר ולצאת לשוק העבודה, כי שוק העבודה קורץ להם והם מבקשים אותו, או חבר'ה שרוצים לעשות תהליך ביניים, ללמוד את המקצוע, לצאת אדם מקצועי ולאחר מכן להחליט האם בוחרים את העולם האקדמי כן או לא.

הכול בסדר, אני מאוד מתחברת למה שחבר הכנסת פרופ' טרכטנברג אמר, האקדמיה אינה חזות הכול. לא כולם צריכים להיות באקדמיה. מי שיכול להיות באקדמיה שיהיה באקדמיה, אבל אנחנו צריכים להוביל למיתוג נכון יותר של המקצועות האלה, אנחנו צריכים להסביר למה צריך ללמוד את המקצועות האלה, מה הם היתרונות ומה הוא הכבוד שנמצא. הדיון בכנסת, לקחו איזה שהוא משפט, אני אגיד לכם את האמת, זו היה סוג של אמירה, אני קוראת לה קצת עלובה, זאת אומרת לא במקום, אני חושבת. אני חושבת שהיום אנחנו מדברים על טכנולוגיה ברמה של היי טק, לא יעזור, אנחנו כבר לא מדברים על אותם אנשים שעבדו פעם.

אבל אנחנו צריכים להסתכל קדימה, כשאנחנו לוקחים את התהליך קדימה אנחנו מבינים שיש פה היום שתי מערכות. מערכת החינוך, יפה, גדולה, יציבה, מועשרת בתקציבים, יוצאת לפרסומים, מבינה את התהליך וכן, אני בעד להתחיל מעולם הגן וקדימה, אבל לצידה יש מערכת שהיא גדולה מאוד, ענייה מאוד, לא מטופלת כמו שצריך, נמצאת בתוך משרד הכלכלה, מתוקצבת בפחות מגן ילדים לסטודנט, ואפילו גם לא, כי יש עליה חוקים אחרים שחלים עליה וזו חבורה מדהימה, של 28,000 סטודנטים שבוחרים את הלימודים האלה, הם לא חבר'ה שמתחילים מהעולם החינוכי ואחרי זה יוצאים לטיול הגדול ואז הם חושבים ללכת ללמוד משפטים, כלכלה או משהו אחר. זה לא החבר'ה שעושים את השיפט הזה, אלא חבר'ה שהם אחרי צבא, או 18, כמו שאמרתי, ובוחרים את המקצוע שאותו הם רוצים ללמוד ומתקדמים איתו קדימה ישירות לתוך התעשייה. תעיד פה טל שהם חוטפים אותם גם ככה. הם לא זקוקים לתעודה, הם לא זקוקים לדיפלומה, הם נכנסים פנימה לתוך המערכות האלה.

אז מי יעשה פה סדר? מערכת חינוך, מערכת כלכלה, בעולם של מערכת הכלכלה יש עולם שהוא הכשרה מקצועית, לא כולם יכולים ללמוד הנדסאים, הנדסאים הם לימודים קשים, אתם צודקים. הבעיה שאין אבא ואמא שעושים פה סדר בכול, לא ברמה התקציבית, לא ברמה הרעיונית, לא ברמה של איך אנחנו משרשרים את התהליכים, אלא הכשרה מקצועית לא מדברת עם הנדסאים, הנדסאי משרד החינוך יוצאים טובים, מוכשרים מאוד, באמת אני אומרת את זה, אבל הם לא תמיד יגיעו לתעשייה. החבר'ה שיגיעו לתעשייה הם חבר'ה של משרד הכלכלה שלוקחים את זה קדימה.

מה ההצעה שלנו? מישהו צריך לעשות פה הסדרה. צר לי מאוד ששר החינוך לא נמצא כאן, חבר הכנסת נפתלי בנט, הוא זה שאמר, זה לא פעם ראשונה שאני כאן בוועדות האלה, בתור שר הכלכלה הוא אמר 'לכו תלמדו לימודים טכנולוגיים, אל תלמדו לימודי משפטים'. הוא קרא לזה, אז איפה אנחנו היום?

אני חושב שחלק מלימודי התעודה - - -

זה לימודי דיפלומה, אלה לא לימודי תעודה.

דיפלומה. יכול להיות שבסופו של תהליך הם גם רוצים ללמוד לתואר, או בגלל שהם רוצים להתקדם בשכר - - -

חלקם יכולים.

אני חושב שהחלק הזה, אני אומר לפרופ' טרכטנברג, שאין התחשבות בכל הלימודים שלהם ובכל הידע שלהם וכשהם באים ללמוד דורשים מהם מהתחלה ללמוד את הכול ואת מלוא השנים שהם כבר עובדים, זה מונע מהם וחבל שאנחנו - - -

זה לא מדויק.

אני אתייחס לזה. אני לא יכולה להגיד שזה לגמרי לא - - -

אחד שלמד לימודי תעודה בהנדסת מחשבים, ממש אולי בקצת, בקורס או שניים מוותרים לו.

לא מדויק.

תראו, מישהו צריך לטפל בסוף, זה גם נישה, אבל בואו נגיד את האמת, שאנחנו צריכים הנדסאים, אנחנו צריכים מהנדסים, אנחנו צריכים הכשרה מקצועית, אנחנו צריכים הכול, מישהו צריך לעשות פה סדר. הבקשה שלנו היא לייצר בעצם - - -

אבא ואמא רוצים גם כן שלבן יהיה תואר, או הוא עצמו רוצה שיהיה לו תואר.

אז השאלה אם - - -

חבר הכנסת מקלב, אתה צודק מיליון אחוז. צריך להיות סולם חינוכי שכל אחד יכול לטפס בו ולהגיע עד השכלה אקדמית.

לא בטוח.

מכאן אנחנו נעבור מיד להתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות, ליאת הלבץ.

תודה רבה על זכות הדיבור. אני רוצה מאוד לחזק את דבריה של יוכי, אנחנו מאוד רואים את הדברים בעין אחת. אין שום ספק היום שאחת הבעיות, כל הזמן מדברים על ההסללה ובאמת שמענו שרים בממשלה שמתבטאים שאומרים 'שהבן שלך יילך להיות פחח', זה לא דיבור שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו בתוך השיח הזה. אחת הסיבות שזה קורה, סטודנטים היום באים ואומרים 'אני רוצה שיהיו לי אפיקי התקדמות, שאני אוכל לדעת שאני באמת יכול להתקדם ולהגיע גם לתואר דוקטור', תארים שני, שלישי וכדומה, והיום במצב הנוכחי אין את האפשרות הזאת. אין את המעבר הזה.

אנחנו כרגע עובדים המון בנושא ומנסים לקדם מול מי שרק רוצה לשמוע את האפשרות באמת, אנחנו קוראים לזה הנדסאי תואר ראשון, שיוכלו אנשים להתקדם מהלימודים הטכנולוגיים לתארים מתקדמים. אם לא יהיה את המעבר הזה אנחנו לא נצליח. זה שנחזק כל הזמן את החינוך היסודי וכל הפרסומות שיש כל הזמן בטלוויזיה שמנסים לשכנע אנשים ללכת לחינוך הטכנולוגי, אם אין את אפיקי ההתקדמות האלה בסופו של דבר הצעירים לא יילכו לכיוון הזה. זה חד משמעי וזה ברור לחלוטין.

מעבר לזה, המערכת עצמה, יוכי כל הזמן אבא ואמא, אין אבא ואמא, ההתנהלות תחת משרד הכלכלה, שאין את התפיסה החינוכית בתוך הדבר הזה, זה חלק מאוד משמעותי מהבעיה. מה, הרשות שמנהלת את עניין ההנדסאים והטכנולוגיה זו מערכת שלא מצליחה לטפל בבעיות ורק כל הזמן אנחנו נמצאים בתוך השיח שחסר כסף ואין מכשור מתאים. המבחנים, ראינו רק לאחרונה מה עבר על הסטודנטים במבחני הסיום. המערכת היום דורשת באמת כניסה מעמיקה לכל הדברים וטיפול שורש מעמיק בתוך ההתנהלות הזאת, כי ההתנהלות הזאת, בסופו של דבר, כמו שאני אומרת, אם נמשיך להשקיע בחינוך ולא נשקיע במערכת הזו של ההשכלה דווקא הטכנולוגית באקדמיה או במוסדות להכשרה טכנולוגית, אנחנו לא נוכל להוציא את האנשים האלה לשוק.

אני מחזקת את דבריו של טרכטנברג, הצעירים לא מצליחים להבין עדיין שאלה המקצועות הנדרשים בשוק. אלה המקצועות שהם יצליחו להשיג בהם עבודה בשכר גבוה ויעריכו אותם. היום כולם הולכים כמו עדר לכיוון משפטים, ראיית חשבון ומקצועות שיש בהם הצפה בשוק ולא מבינים את זה. חשובה מאוד ההסברה הזאת וההדרכה לצעירים.

תודה רבה על הדברים.

חיים רוסו, חבר המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח.

בוקר טוב. מעבר למועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אני איש תעשייה ומעורב בפעילויות חינוכיות בכל מיני מישורים. יושבים פה הרבה מאוד אנשים עם הרבה מאוד רעיונות, כולם רוצים לקדם, אני חושב שלכולם יש רעיונות מצוינים איך לקדם את המערכת. אני לא חושב שהבעיה שלנו זה רעיונות, אני גם לא חושב שיש ויכוחים בין האנשים, אני חושב שגם במשרד החינוך יש רעיונות מצוינים ויש אנשים מצוינים. אני חושב שיש לנו בעיה מערכתית, יש פה הווי, אני חושב, של אנשים שנפגשים כל שנתיים על אותו דיון וכל פעם חוזרים על אותם דברים וכל פעם שומעים שר חדש שנכנס, עם רפורמה חדשה ועם רעיונות, ואגב, כולם מצוינים, אני מוכרח להגיד. לגדעון סער הייתה תכנית מצוינת ולשי פירון הייתה תכנית מצוינת ועכשיו אני שומע כיוונים מעניינים, הבעיה שהמערכת שלנו לא יציבה.

מערכת חינוך זו מערכת עם קבועי זמן ארוכים, שום דבר לא קורה בשנתיים, שזו בערך הקדנציה הממוצעת של שר. ככה אנחנו מתגלגלים מרעיון אחד לרעיון אחד, פעם לוקחים את ההגה ימינה, פעם לוקחים את ההגה שמאלה ושום דבר לא קורה מכל הדברים האלה. אני חושב שעד שלא נכניס יציבות לתוך המערכת הזאת אז אנחנו נמשיך לדבר.

אנחנו כנראה לא נצליח להשפיע ביציבות על משך הכהונה של שרים, זה כנראה לא בשליטתנו, אל אני כן חושב שאפשר לקחת מודלים שקיימים במערכת החינוך. הזכירו כאן קודם את המל"ג, אני לא אכנס לוויכוח שהיה, אבל המל"ג עם חוק המל"ג הכניס סדר למערכת ההשכלה הגבוהה. זאת אומרת יש יציבות במערכת ההשכלה הגבוהה. לא יכול להגיע שר חדש, למרות שהוא יושב ראש המל"ג, הוא לא בא ומשנה עכשיו ולוקח את הסירה לכיוון אחר, כי יש כאן חוק ויש אנשים שקובעים ואז אפשר לשמור על רצף לאורך שנים. אני חושב שצריך להקים מל"ג, אני אומר לפחות לחינוך טכנולוגי, אתם רוצים לכל מערכת החינוך? לכל מערכת החינוך, אבל בוודאי המערכת של החינוך הטכנולוגי שהיא הרבה יותר דינמית, בגלל השינויים שקורים, חייבת מועצה.

חברת הכנסת כאן הזכירה ועדה מתאמת. אני לא חושב שהבעיה שלנו היא תיאום, גם תיאום זו בעיה, אבל יש גוף - - -

לא אמרתי מתאמת, גם מועצה שמתכללת, אני לגמרי בעד.

גוף שקובע, גוף שמייצר את המדיניות ולא משנים אותה. נדמה לי שאם נצא עם מין כיוון כזה אז הרעיונות הטובים כבר יבואו לידי ביטוי בסופו של דבר, ולא כל כך חשוב אם יהיו יותר טובים או פחות טובים, אבל לפחות יהיה וקטור שהמערכת נעה אליו.

תודה.

פרופ' חיים אשד.

אני יושב ראש החלל במועצה הלאומית למחקר ופיתוח. אני ניהלתי את תכנית החלל הביטחונית וגם יזמתי אותה לפני למעלה משלושים שנה עם פרופ' יובל נאמן, אני גם לימדתי אצלו במכון סקלר בפיזיקה והיום אני בטכניון במכון לחקר החלל. אבל לפני ארבע שנים, כשאני סיימתי במערכת הביטחון, יחד עם פרופ' איציק בן ישראל, הבנו שהבעיה היא להזרים ילדים למערכת הטכנולוגית, לעשות מצוינות. אם מדברים איתם ומסבירים להם אין להם סבלנות, זה הדור של הביג דאטה, אין להם סבלנות לשמוע, ולכן התחלנו עם מרכזים מדעיים. יש לנו 5 מרכזים כאלה, יש גם בפריפריה, יש בירוחם, באופקים. אגב, באופקים, היושב ראש, הזכרת שני דברים, כשאני התחלתי לפני שלוש שנים ללמד אותם חלל הם בסוף בנו לוויין ושיגרו אותו. הוא כעת מעלינו, עובד כבר שנה. ילדים. יש שם חטיבת ביניים והיום אנחנו יורדים למטה.

האופקים לא מצומצמים, האופקים רחבים, אני רואה.

כן, אבל שתדע, כשאנחנו הגענו לשם היו רק 3 שעשו פיזיקה ומתמטיקה מורחבת, היום יש שם 30. יש לי מכתבים. זאת אומרת הדרך היא מה שנקרא היום, ופרופ' טרכטנברג בוודאי מכיר את זה, זה ה-PBL, Project Base Learning, זאת אומרת התלמידים באים ורואים פתאום רובוט וילדים מתעסקים ברובוט ושואלים 'רגע, מה זה?' אז אומרים 'הילדים בנו את זה, אבל צריך קצת יותר פיזיקה ומתמטיקה', וככה הדברים הולכים וגדלים. במרכז המדעים הרצליה יש 2,000 תלמידים, מתוכם אלה ששיגרו את הלוויין, הם בקצה המסלול, ומה שאנחנו מנסים לעשות זה לעשות מסלול, אדוני היושב ראש, מסלול שייכנסו ילדים מכיתה נמוכה, יתלהבו מהדברים ויתקדמו. אנחנו קושרים את זה גם עם מכללות, אני מלמד גם במכללות, אבל בעיקר אני מלמד ילדים, ילדים בבתי ספר עממיים ותיכוניים ובסוף אני מחובר גם לטכניון, גם למכון רוקח בירושלים. מה שאני מציע זה קצת לחשוב מחוץ לקופסה - - -

זה הכי בקופסה שקיים היום.

ובתי ספר יסודיים ותיכוניים מקבלים על זה קרדיט, אבל אין לי אף תמיכה. כל מי שאני מדבר איתו, אם משרד המדע או משרד החינוך, יש דיבורים אבל אין תמיכה. אז שיבואו לראות. יש, אגב, הרבה בנות שירות בירוחם ויש גם בדואיות מ - - - שעושות system engineering ללוויין שישוגר עוד שנה. System engineering בנות בדואיות בתיכון. אז זה פריפריה, זה לפתח, זה טכנולוגיה.

אגב, לאלה שהתווכחו לגבי מסגרות וכו', אני בוגר בית ספר מקצועי ומאוד נהניתי לבנות מבנים ולרתך. אז חבר'ה, זה כיף, אז נכון שאני היום פרופסור מוכר גם בחו"ל, אבל אני לא מתבייש בזה. אם נותנים לי לרתך אני מרתך.

אתה לא צריך להתבייש, זו בדיוק התפיסה שצריך לפרק פה. שימו לב, הוזכר פה השיח שהיה בין השרים וחברי הכנסת, אני בכלל לא מאשימה אותם. באמת, לא מאשימה את מי שאמר את זה, שימו לב לאן הדיון פה סוטה כל הזמן ואנחנו צריכים שאנחנו לא מתביישים שהיינו בבית ספר כזה או אחר. את התפיסה הזאת אנחנו חייבים לשנות, אם אנחנו באמת רוצים ליצור שינוי ולא ללכת עוד פעם למקום שהוא בהיי לבל, כי אני רוצה להיות דווקא בצד האחר שמשלים אותו.

תודה לךָ, דברים חשובים מאוד.

גב' בלה אברהמס, מנכ"ל קשרי חוץ באינטל. הזכרתי אינטל, לא ידעתי שמישהו מאינטל נמצא פה.

הזכרת מצוין. אז קודם כל תודה רבה על הקיום של הדיון הזה. הנושא הוא מאוד מאוד חשוב, זה גם הזדמנות בשבילי להזמין את כבוד היושב ואת כל חברי הוועדה לקיים את אחת הישיבות באינטל. אני חושבת ששם אפשר לראות טכנולוגיה ומדע הלכה למעשה ואין כמראה עיניים.

אינטל היא חברת ההיי טק הגדולה בישראל והמעסיק הפרטי הגדול ביותר בישראל ואני חושבת שככאלה אנחנו יכולים לדבר על הרצף. הרצף של מדע וטכנולוגיה נע ממהנדסים שעובדים בעולם ה-RND דרך הטכנאים וההנדסאים שעובדים בעולם הייצור, כי היי טק זה גם ייצור ויצירת מקומות עבודה, וכלה באנשי המקצוע, בעבודות הכפיים, ואם אנחנו נתייחס להשקעה הגדולה ביותר שהוכרזה שמושקעת בישראל בימים אלה, של 6 מיליארד דולר, ואפשר לבוא ולראות את זה, צריך שם גם בנאים, רתכים, ברזלנים, תפסנים וכל המקצועות האלה שהם מאוד מאוד חסרים בארץ. זה פרויקט בסדר גודל של עשרות אלפי עובדים. ככאלה, אני חושבת שאינטל מייצגת את כל הקשת ואת כל הרצף של כל בעלי המלאכה, באמת מעבודת הכפיים ועד - - -

אתם מתקשים להשיג עובדים, או שיש?

חלק מעובדי הכפיים הם לא ישראלים, אנחנו מביאים עובדים זרים.

עובדי הכפיים שאת מדברת עליהם אלה אנשים ש - - -

אני מדברת על אלה שעוסקים בבינוי המפעל החדש.

אבל החלק של התעשייה שאצלכם, הרתכות של היום, הרי יש לכם גם שילובים ודברים כאלה שאתם מסתפקים גם בלימודי דיפלומה ותעודה.

יש לנו הנדסאים, טכנאים, ובמקומות מסוימים, בעיקר בירושלים, בעולם הייצור, גם בעלי תעודה עם דיפלומה מעבר לזה.

אני כן רוצה לסיים ולספר שבהשקעה של מעל 20 מיליון שקלים אינטל עובדת על כל הרצף הזה, עוסקת גם בהכשרת הנדסאים וטכנאים ביחד עם המכללות הטכנולוגיות. המהנדסים והמנהלים שלנו פוגשים אלפי תלמידים וזה בהחלט משותף עם משרד החינוך, שגם שם לעצמו מטרה כדי להסביר להם שאם הם בוחרים במסלול המדעי טכנולוגי הם בעצם קונים מפתחות טובים יותר לעתיד. אתה הזכרת את נושא ההוראה. עשרות מהנדסים שלנו, שזה בסופו של דבר במערכת הגדולה טיפה בים, עוברים הכשרות, נכנסים לכיתות, משמשים כתומכי הוראה, יש לנו גם מהנדסים שמלמדים באקדמיה.

אתם מעודדים את הדברים האלה?

אנחנו מעודדים את זה. אנחנו משלמים על ההכשרה שלהם, משלמים על שעות העבודה שלהם. זה פרויקט מאוד מאוד יפה שהיינו מאוד רוצים להגדיל אותו, לקרוא לעוד חברות להצטרף.

זה צריך להיות פרויקט לאומי יותר ולא רק יוזמה שלהם. צריך לעשות שילוב בעניין הזה. אני רואה את זה כחלק מאוד חשוב ב - - -

במשרד החינוך, אתה יכול לדווח על זה - - -

דרך משרד החינוך הפרויקט הזה.

כן, זה של משרד החינוך.

אבל לפעמים אתם מזהים עובדים אצלם שהם מוכשרים, לא רק בתחום המקצועי אלא גם בתחום ההוראה, שהיו יכולים להעביר - - -

כן, יש תכנית כזאת. אתה רוצה להעביר?

אני אתן לך, רק כמה דברים.

רק עוד שני דברים. יש את הנושא של ההוראה, שאנחנו עובדים עם משרד החינוך. שוב, זה עשרות, זה לא גדול, אבל עדיין זה משפר. עוד נושא אחד שלא דובר כאן, זה שבנות לא בוחרות במסלולים האלה של מדע וטכנולוגיה. זה כן דורש טיפול אחר וטיפול מיוחד. רק אתמול מקסין, המנכ"לית של אינטל ישראל, הכריזה שהשנה תכנית המלגות והפרסים של אינטל תהיה מרושתת בסטודנטיות. בדרך כלל אנחנו עושים את זה קצת אחרת.

נקודה אחרונה היא שאינטל היא בין החברות שיזמו וחברות ביוזמה של 5 פי 2, להכפיל את כמות הבוגרים ב-5 יחידות מתמטיקה, שזה למשוך את הרצף מהצד השני, לכיוון המהנדסים. משרד החינוך מוביל את הדבר הזה, שזה מאוד מאוד חשוב. שיתוף פעולה בין מגזרי הוא משהו שמביא לתוצאות יותר טובות ואנחנו מאוד מאוד מאמינים בזה ואנחנו בעצם כאן ונשמח לכל שיתוף פעולה שיקדם את הנושא.

כמה מהסטודנטים שעובדים ולומדים אצלכם אתם מכניסים אותם כעובדים קבועים? מה האחוז?

לטעמי מעל 90%. מראש תהליך הסינון לתוך ההכשרה הוא אנשים שיכולים להיקלט במקום העבודה.

יפה מאוד.

אנחנו ניתן גם למשרד הביטחון להגיב בעניין הזה. אני חושב שהוא גם פקטור חשוב. בבקשה.

שמי יובל, אני ראש המינהל לכוח אדם טכנולוגי אקדמי באכ"א, מינהל שעוסק בכל מסלולי העתודה האקדמית ואקדמיזציה למיניה לפי צרכי צה"ל. קודם כל חשוב כצה"ל להגיד שהמערך הטכנולוגי הוא מערך בעל חשיבות אסטרטגית, גם למוכנות וגם לשימור היתרון היחסי והעליונות של צה"ל, וזה מול כל האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם. אם גם מסתכלים על המספרים הוא חלק מאוד משמעותי בסד"כ צה"ל הכולל. אנחנו בגדול נוהגים לחלק אותו בצה"ל שלני מערכים, מערך טכנולוגי אקדמי ומערך טכני, שיותר מדבר על הנדסאים, טכנאים, בעלי מקצועות טכנולוגיים. בעשור האחרון אנחנו מרגישים את הירידה הזאת בבוגרי מסלולים של נתיב טכני, זאת אומרת נתיב טכנולוגי שמכשיר את אותם בעלי מקצועות טכנולוגיים, או בוגרי תעודת בגרות שהיא באה מהמקום של תעודת בגרות איכותית בתחומי המתמטיקה והמדעים.

זה משפיע לנו קודם כל על הפערים בהזנה של מהנדסים. קודם כל נתחיל משכבת התכנון והיחידות הטכנולוגיות, משכבת המהנדסים. אנחנו נמצאים שם בפערים ומתקשים למלא את השורות ועושים הרבה פעילויות בעניין הזה, מערכי ההתראה והסייבר, שגם הם ניזונים מאותו כוח אדם והמערך הטכני עצמו של אותם בעלי מקצוע שעובדים בסופו של דבר ומתחזקים את כל מערכות האמל"ח שנמצאות בשימוש שלנו.

צה"ל, קודם כל כצבא העם, דואג ודוגל בגיוס ומיצוי של כלל האוכלוסיות ואנחנו נמצאים בהרבה מקומות ואני אפרט ממש בקצרה כמה דברים. קודם כל יש לנו שלושה כובעים מרכזיים. אנחנו גם סוג של, במרכאות כפולות, מעסיק גדול מאוד, אם לא הכי גדול, אנחנו מכשירים היקפים מאוד מאוד משמעותיים בטכנולוגיה למקצועות טכנולוגיים. בעניין הזה, כדי לפצות על אותו פער אנחנו יכולים לראות שאנחנו מתקרבים למצב של בערך כ-50% מאלה שעושים קורסים טכנולוגיים, אנחנו מכשירים אותם למקצועות טכנולוגיים. כאלה שלא היו בטכנולוגיה לפני. זאת אומרת אלה בוגרי תיכון ותעודת בגרות עיונית לחלוטין ואנחנו בעצם מביאים אותם לעסוק בעיסוק טכנולוגי. זה מצד אחד הזדמנות ויתרון מבחינתם, מצד שני אנחנו מקבלים כוח אדם שלא החזיק לפני זה, לא כלי עבודה ולא נגע בכלים. אנחנו גם מפתחים. אנחנו מפתחים הרבה אוכלוסיות.

אנחנו נמצאים בפריפריה, מבצעים הרבה תכניות בשיתוף משרד החינוך, בשיתוף התאחדות התעשיינים, בשיתוף רשויות מקומיות. אנחנו נמצאים מכיתה י'-י"א חזק מאוד בכל המקומות האלה ואני יכול למנות שורה ארוכה של תכניות ומסלולים שאנחנו מנסים באמצעותם לתת מענה לצרכים שלנו.

לגבי נשים. אנחנו רואים חשיבות עליונה בחיזוק ועידוד הנשים להשתלב בעולמות המדע והטכנולוגיה. יש לנו תכנית שרצנו איתה בשנה האחרונה, של עידוד בתיכונים, אנחנו מתכוונים להרחיב אותה בשנה הקרובה. תוצאות יש לנו כבר בשטח, בעשור האחרון עלינו משיעור של כ-6%-7% במערך הטכני נשים ל-21%-22%. זה, אגב, לא מתפזר על כל המקצועות באופן שווה, אלה מקצועות יותר מסוימים, באלקטרוניקה, מקצועות יותר מתאימים ואפשר להביא את הנשים לשם.

הוזכרו פה המרכזים הטכנולוגיים באוניברסיטאות. אנחנו נמצאים שם, אנחנו קוראים לזה תחת הכותרת של אקדמיזציה, אנחנו לוקחים את אותם חבר'ה, מאפשרים להם דחיית גיוס כדי להשלים תואר ראשון, בין אם במדעים, רובם אגב נמצאים בפיזיקה, מתמטיקה, מדעי המחשב, מאפשרים להם להשלים את התואר הראשון ואז מציעים להם שירות במקצוע, משהו דומה למסלול העתודה האקדמית.

דבר נוסף, לקראת שחרור. אנחנו מבצעים פעילות מאוד ענפה. כרגע גם הוחלט על הקמת צוות במשרד ראש הממשלה לתת קרדיטציה על הקורסים שאנחנו מבצעים לאותם משרתים במהלך השירות כדי שישמשו אותם כאסמכתה מקצועית ליציאה לאזרחות. אנחנו גם מעודדים משוחררים שהיו אצלנו במסלולים טכנולוגיים להמשיך להיכנס למכינה קדם אקדמאית וללמוד ללימודי מדעים להיות מהנדסאים, או הנדסאים, כל אחד על פי בחירתו. יש לנו גם מסלולים שמעבירים מהנדסאי למהנדס, אפרופו מה שדובר קודם. אנחנו מאוד שותפים בכל היוזמות של משרד החינוך, של העמותות, 5 פי 2.

שורה תחתונה, אנחנו מרגישים את הצורך חזק. אנחנו לא יכולים לחכות, אנחנו עושים הרבה דברים, כמו שאתם רואים, הרבה תכניות, ולא מניתי אפילו עשירית מהן, שאנחנו נמצאים שם. יחד עם זאת אנחנו עדיין מתמודדים עם חוסר ועדיין השורות חסרות. אנחנו נשמח לשתף פעולה עם כל יוזמה, עם כל תכנית, עם כל גוף כאן כדי להתחבר, לחבר, ולהשתמש, במרכאות, בפלטפורמה של השירות הצבאי והמערך הטכנולוגי שלנו כדי לקדם ולדחוף את זה קדימה.

יפה מאוד. אין ספק שהחשיבות שלכם בתוך המערכת היא חשיבות מאוד גדולה. בכל מה שנחליט שאנחנו שואפים לעשות משהו, מועצה, צה"ל ומערכת הביטחון צריכים להיות משולבים בתוך העניין הזה.

אליאב בטיטו, יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית.

קודם כל שלום לכולם. אני רוצה באמת להודות על עצם הדיון הזה כאן, זה נושא חשוב, גם לנו כתלמידים ואני מאמין שגם לנו בחיים האזרחיים בעתיד. אני קודם כל אציג את עצמי, אליאב בטיטו, יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית, מהעיר עפולה, עולה לכיתה י"ב. התחברתי מאוד לדבריה של חברת הכנסת יפעת. בגדול מאוד מאוד חשוב לי להכניס עוד נושא שלא ראיתי מספיק שדובר עליו, זה נושא הפריפריה. צריך לשים לב, אנחנו מדברים כאן על חינוך טכנולוגי, אבל עיקר החינוך הטכנולוגי כיום, ואני יכול להעיד על זה כמי שבא מהפריפריה וכמועצה שמייצגת את כל בני הנוער ברחבי הארץ, מכל המגזרים ומכל הדתות, שיש הבדלים מאוד גדולים בין הפריפריה למרכז.

בנוסף יש גם הבדל בין בית הספר לבית. בסופו של דבר היום לרוב בני הנוער ולרוב התלמידים יש את הטלפונים החכמים, יש מחשבים בבית. היום בחיפוש קצר בגוגל אתה יכול לקבל את אותן תשובות שאתה תוכל לשמוע מהמורה במשך 45 דקות. האתגר האמיתי שלנו, ואני רואה את זה כאתגר ולא כקושי, זה אתגר ואפשר להשתמש בו לחיוב, זה איך אנחנו יכולים להשתמש במכשירים האלה, שאמנם מאוד מסוכנים, יש בתי ספר שנורא מפחדים מהטלפונים, שתלמידים לא יגיעו עם טלפונים, אני חושב, אנחנו באמת חושבים כמועצה שאפשר לשלב את הטלפונים האלה גם בלימודים, להשתמש בהם, להיעזר בהם. בסופו של דבר צריך לקחת את הטכנולוגיה הזאת ולהפוך אותה לטובתנו.

רק התייחסות לגבי מה שאמרת, שאין לנו סבלנות. אז אני באמת באמת רוצה להגיד שקודם כל לבני הנוער יש סבלנות. לתלמידים בישראל יש סבלנות ורואים את זה במהלך ימי הלימודים, שאנחנו יושבים ולומדים ופשוט העניין הוא בגישה. אם ייפנו אלינו, ואני בטוח שבסופו של דבר לכולנו יש רצון טוב וכולנו רוצים שהמערכת תצליח, ברגע שייפנו לבני הנוער בגובה העיניים ויראו להם שמאמינים בהם, זה ישנה את כל הגישה.

לגבי חשיפה של מגמות, ממש במשפט. דובר כאן הרבה על מגמות טכנולוגיה, לחשוף את בני הנוער למגמות טכנולוגיה. אני חושב ואנחנו באמת מאמינים בזה שאת כל בני הנוער צריך לחשוף לכל תחום, שכל נער בסופו של דבר במדינת ישראל יוכל לבחור לאן הוא מתחבר. דיברנו על פחחות, דיברנו על טכנולוגיה, נער יכול לקבל את ההחלטות שלו לעתיד ואני לא חושב שיש צורך לעודד רק מצוינות. אפשר לעודד מצוינות, זה דבר חשוב, ואפשר לחשוף את כולם, אבל חשוב מאוד לשלב את כל התחומים וזהו. תודה רבה.

תודה. יפה מאוד, באמת יפה מאוד. מה אתה לומד?

אני לומד ביולוגיה.

סגן נשיא מכון לב, מר הרשקוביץ.

דיברו על הנגשת הלימודים הטכנולוגיים. יש אוצר גלום בציבור, גם החרדי וגם האתיופי, שלא הוזכר פה כמעט היום, שלמרות הקשיים הרבים הם מצטיינים בלימודים טכנולוגיים. יש אצלנו מאות או בעצם כ-2,000 סטודנטים חרדים שלא למדו בתיכון לימודי ליבה ובכל זאת מצליחים ברמות הכי גבוהות אצלנו, גם במחשבים, באלקטרו אופטיקה ובהנדסה. מה שיחזק אותם, גם הציבור החרדי וגם הציבור האתיופי, שמאוד מאוד מצליחים אצלנו, זה אם אנחנו נעודד יותר את המכינות. כמעט שאין מימון למכינות וזה דבר שיעזור מאוד מאוד בהנגשת ציבורים חלשים ללימודים אקדמיים טכנולוגיים. יש לנו 600 נשים שלומדות הנדסה היום, וזה גם דבר שאנחנו מאוד מתקשים לגייס אותם מהתיכונים, אין הרבה מאוד התעניינות בקרב הבנות בתיכון ואנחנו עובדים על זה כל הזמן, לעניין אותם ולראות איך אפשר לשלב יותר נשים בתחום ההנדסה. המכינות. בעצם הם עוברות מהפכה, הסטודנטים האלה בשנה אחת, כשלומדים ברמה של מ-0 עד 5 יחידות, הן במתמטיקה, הן בפיזיקה והן באנגלית בשנה אחת. בלי עזרה ממשית לתכנית של המכינות אז פשוט לא יכולים כל הציבורים האלה להגיע לרמות שהם יכולים להגיע אליהן. צריכים לעודד את זה וזה נופל בין הכיסאות.

מה היחס בין הסטודנטים לסטודנטיות אצלכם?

יש לנו כ-2,500 סטודנטים ו-2,500 סטודנטיות. זה כמעט 50-50.

במקצועות הטכנולוגיים?

בהחלט.

תודה רבה.

אנחנו נבקש משולי אייל, ראש אגף בכיר להכשרה מקצועית במשרד הכלכלה.

משרד הכלכלה, יש לו גם בתי ספר לנוער. אנחנו אחראים על לימוד של 13,000 תלמידים. תלמידים שמגיעים אלינו הם אך ורק על בסיס נשירה ממשרד החינוך.

זו תקלה, בגלל זה יש לזה מיתוג כזה.

את אומרת תקלה, התקלה היא חמורה פי כמה. משרד החינוך לאחרונה באמת נכנס לסוגיה הטכנולוגית. כחלק מזה, מה שאנחנו חווים בשנה-שנתיים האחרונות זה עצירה של העברה של תלמידים אלינו. ראשי מינהל חינוך ברשויות עושים הכול כדי לעצור את המעבר אלינו. התלמידים אצלנו לא מתמודדים עם בגרות, התלמידים אצלנו מתמודדים במקצוע, התלמידים אצלנו, להבדיל ממשרד החינוך, שלומדים 4 שעות במעבדה וזה, ממוקדים יותר בבגרות, הם יומיים בשבוע בכיתה י"א-י"ב עובדים במקצוע, הם יוצאים עם תעודה. החבר'ה שלנו שנמצאים באורט תל נוף נקלטים לחיל האוויר לשום קורס, טירונות ולדת"קים ישר, לעבודה, כלומר יוצאים עם מקצוע ביד. אנחנו מרגישים עצירה בכל החזיתות, לא מאפשרים לנו לגדול, אין לנו שום תקציב להצטיידות, אין לנו עדכונים בתקציבים להסעות וכדומה. אנחנו בעצירה, בבלימה של המגמה הזאת.

בנושא של הכשרות מבוגרים, אמרו פה 40 מיליון שקל, האמת היא שהרבה פחות. התקציב שאני באמת מנהל אותו ומשפיע עליו עומד על 3 מיליון שקל. כשאתם שומעים כמה חסר בתעשייה, אני מזמין אתכם לבוא לראות מרכזי הכשרה עם סדנאות מפוארות, סגורות, כי יש הכוונה מלמעלה לסגור את המקומות האלה. סדנאות ל-CNC, סדנאות לנגרות, סדנאות למקצועות הבנייה. לא עובדים אצלי, כי המגמה היא שכל מורה שהוא עובד מדינה, כשהוא הולך, לא ייכנס אף אחד במקומו. כל המורים שסיימו אצלי את עבודתם, לא נכנס בשנים האחרונות אף אחד במקומם. הכיתות פשוט סגורות.

מדיבורים לא נגיע לשום הכשרה ולשום - - - מורים להכשרה טכנולוגית? עד 2005 הנדסאים יכלו ללמד, יכלו להיות מורים, הנדסאים היום לא יכולים ללמד וזו תקלה חמורה. מי אתם רוצים שילמד מסגרות או ריתוך או נגרות? בעלי תואר שלישי?

לא רק זה, הם גם לא מוכרים במערכת כמורים היום והם ניגשים לתעודת הוראה רגילה.

ברור, ואז גם השכר שלהם בהתאם, אז איך נביא אותם? כולנו דיברנו בשנים האחרונות על מחירי הנדל"ן, כל הזמן דיברו על הריבית האפסית ועל ההיצעים, אנחנו מדברים על תשומות הבנייה. כל מי שבונה היום, שיבדוק כמה שכר העובדים עלה בגלל שאנחנו לא מייצרים, אנחנו לא מכשירים. תבואו, מצד אחד תראו אצלי כיתות סגורות של שרברבות וטיח וגבס, ומצד שני אין בעלי מקצוע ואלה שיש גובים היום הון.

בסוגיית ההנדסאים, אני מאוד מזדהה עם מה שיוכי אמרה פה. התקצוב להנדסאים הוא נמוך באופן בוטה, אפילו הייתי אומר, באופן יחסי לכל מקצוע אחר.

הוא פחות מגן ילדים. תסתכל על הטבלאות.

הרעיון הוא ברור, זה רק מחזק את מה שצריך לעשות.

כדי להציג תקציב למבוגרים אני נדרש על ידי האוצר להציג את רשימת המעסיקים שמבקשים אותם בקצה, מה שלא עושים למי שהולך ללמוד משפטים או ראיית חשבון. מישהו דורש מהאוניברסיטאות, לפני שהוא תוקצב, לראות מי משרד עורכי הדין שיקלוט אותו בקצה? תמוה בעיניי.

תודה רבה.

ד"ר דליה פדילה. בבקשה. את ראש מכללת לטכניון ומדע אלקאסמי.

בבאקה אל גרבייה.

זה בעצם בחינוך הטכנולוגי בחברה הערבית.

שלום לכולם. אני רוצה להציג כמה נתונים. הזכאות לבגרות בחברה הערבית עומדת על בקושי 40% בחמש השנים האחרונות וזה לא ממש מתקדם. 10% מכלל בוגרי התיכון בקושי מגיעים לאוניברסיטה ובקושי הבגרות שלהם איכותית מספיק כדי לאפשר להם להתקבל ללימודים מתקדמים. לרוב הם מתקבלים במדעי החברה ורק 8% מהם שורדים את הקמפוס הישראלי, שורדים את התואר הראשון, 4% מתקדמים לתואר שני ו-2% בקושי מתקדמים לתואר שלישי. 90% שנשארים מחוץ לקמפוסים האוניברסיטאיים במדינה הולכים או לרחוב או לירדן. אלה שהולכים לרחוב ואלה שהולכים לירדן חוזרים עם סט ערכים לחברה שלא ממש מניב תוצאות, לא ברמה הערכית, לא ברמה הכלכלית ולא ברמה של איכות החיים.

נכון לעכשיו יש יותר מ-10,000 סטודנטים בירדן מהחברה הערבית, ערבים ישראלים, יש יותר מ-10,000 בוגרות מכללות להוראות מובטלות ואנחנו במכללה הטכנולוגית אלקאסמי, מדע וטכנולוגיה, שנוסדה ב-2004, כחלק ממוסדות אלקאסמי, חלק מלאפשר מתווה הכשרה נוסף ולאפשר ראייה מחודשת למקצועות מחודשים שיקדמו את הכלכלה, יקדמו את החברה הערבית, בנינו מודל מיוחד. אנחנו קודם כל הצהרנו על עצמנו שאנחנו בעצם השלב הבא של החברה הישראלית, השלב שמקדם הכשרה, מקדם גם השתלבות במשק הישראלי וצריך להצהיר באופן ברור שצריך לשלב את החברה הערבית בתוך החברה הישראלית ככלל.

מה שעשינו זה זה, מצד אחד הושטנו יד לבתי הספר הטכנולוגיים של משרד החינוך, אנחנו משרד הכלכלה, אנחנו חלק מהמכללות הטכנולוגיות, כל בעיית התקצוב, כל בעיית התדמית וכל הבעיות הנלוות אנחנו שם. יצרנו את הרצף ביחד עם ראשי רשויות באזור המשולש, באזור המרכז, ובשותפות עם מנהלי בתי הספר, משרד החינוך, רצף שמאפשר לתלמידים בתיכון להתחיל מתוך מסלולים שאנחנו בנינו בשותפות עם בתי הספר, להכין את עצמם להיות סטודנטים במכללה להנדסאים. בזה אנחנו שינינו את התדמית, התחלנו לשנות את התחושה של איך הם תופסים את עצמם. הבעיה של תדמית זה בעיה מאוד אבסטרקטית, אבל הפתרונות לתדמית הם פתרונות מאוד פרקטיים.

ברגע שיוצרים רצף ואמונה שאפשר להתקדם מבית ספר טכנולוגי למכללה להנדסאים מכאן מתחילה תדמית אחרת, מכאן מייצרים תקווה שאפשר להתקדם למשהו מעבר לעבודת כפיים, לעבודה של 'לא, אין כאן ג'וב'. בצד השינוי אנחנו יצרנו גם רצף עם האקדמיה. נמצא כאן פרופ' פיני דהן ואיתם, עם המרכז האקדמי רופין, יצרנו גם בצד השני התקדמות, תכנית משולבת ל-BSC למהנדסים, בתחומי חשמל, בתחומי תוכנה וביו רפואה וגם בשלב הרביעי יצרנו קשר עם המעסיקים.

הקשר שיצרנו עם המעסיקים. בגלל החסמים הפנימיים של החברה הערבית במדינה אנחנו הבאנו את המעסיקים לתוך הקמפוס, אנחנו הבאנו את גליל סופטוור לפתוח סניף של החברה בתוך הקמפוס, בתוך באקה אל גרבייה, באזור של המשולש, בין אום אל פחם לג'ת, שזה אזור מאוד בעייתי. המשמעות של זה שאנחנו עוקפים את החסם של זכאות לבגרות בתוך החברה שלנו, אנחנו חוסמים את החסם של נשים ערביות, שלא ממש נוסעות רחוק בשביל השכלה ולא בשביל טכנולוגיה, אלה שלומדות בסוף להוראה ונשארות בבית מובטלות ולא ממש נהיות שותפות פעילות ביצירת התרבות ולא ביצירת הכלכלה המקומית.

אנחנו גם שינינו, ברגע שהבאנו, ואנחנו עכשיו חותמים את ההסכם עם גליל סופטוור ומתקדמים גם לעוד תכניות משולב עם מרכז אקדמי רופין, אנחנו ככה שינינו את התדמית. אנחנו ככה משנים את המיקום וממתגים את המקום של חינוך טכנולוגי בתוך החברה הערבית. כתוצר נלווה של השינוי הזה החינוך בתוך בתי הספר עכשיו נראה כהקדמה או כמבוא, כשלב ראשון להשתלבות במכללה להנדסה.

אנחנו, למרות שזה לא מעוגן בחוק, מתייחסים לדיפלומה הנדסאי כמקביל לתואר ראשון ורוצים שזה באמת יהיה מעוגן בחוק, כי זה יעקוף את כל החסמים שעומדים בפני סטודנטים ערבים במדינה הזאת ויאפשר להם להתקדם לאקדמיה, להשכלה גבוהה, בתוך המדינה ולא מחוץ למדינה, והם יביאו את הערכים ואת הכלים המקצועיים ואת הכלים הערכיים והמקצועיים שמתאימים להשתלבות בחברה הישראלית של המאה ה-21 ולא לירדן או לג'נין או לרשות.

יפה מאוד, חשוב מאוד, באמת הדברים מרשימים, זה מראה שיש מה לעשות ואפשר לעשות ויכול להיות שזה שווה דיון מיוחד בעניין הזה.

אני מאוד רוצה לחזק את הדעה שצריך לא רק מועצה שתטפל ותאגם בין משרד החינוך למשרד הכלכלה את החינוך הטכנולוגי ותחזק אותו. גם הדיור זה עכשיו משבר של המדינה, אבל חינוך טכנולוגי זה גם משבר של המדינה, של החברה הערבית שהיא חלק מהמדינה.

עצם האמירה כבר תורמת.

ואני מציעה שייווצר מטה מיוחד לטפל בזה עכשיו לתקופה של ארבע עד חמש שנים ומשם לייצר את המדיניות הלאה למועצה, כמו המועצה להשכלה גבוהה, המועצה להשכלה טכנולוגית, שתמשיך את הדרך.

חשוב מאוד. אני חושב שזה אפילו שווה דיון מיוחד על הנושא בחברה הערבית. יש מה לעשות, אולי אפילו ללמוד מהרבה דברים אחרים בעניין הזה. תודה.

רונן לוי, אנחנו כבר אחרי הדקה ה-90, אז כל אחד דקה. רונן לוי, יושב ראש איגוד המוסכים, בבקשה.

הענף שלנו זקוק, פלוס מינוס, ל-16,000 מועסקים כרגע. בתהליך של למידה אני מדבר על ארבע שנים, זה בערך הצרכים שלנו ואנחנו צריכים משהו כמו 3,000 מורים ברמה גבוהה, מה שהוא בעצם ענף שחוסל לחלוטין. אם היה חיסול של החינוך הטכנולוגי והסטנדרטים באמת מה זה מורה, אם הנדסאי יכול להיות מורה, כמו שאמר כאן שולי - - -

מה רמת השכר אצלכם?

כמו שהוא אמר, התשומות עולות. אצלנו רמת השכר היום של מתחיל היא בסביבות 6,000. יותר ממשרדי עורכי דין. עובדים מקצועיים מקבלים 10,000 ו-11,000 ופחחים 12, 13, 14. כי אין, פשוט אין, אז התשומות של העבודה עולות, כל הסיפור על המשכורת כחסם, אני אגיד מה החסם. אני חושב שאנשים פה דיברו, כל אחד סיפר כמה דברים יפים הוא עושה וגם אנחנו עושים דברים יפים, אבל אני רוצה לדבר רגע על החסמים ולא דווקא על הדברים - - - כולנו עושים דברים כי אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להסתדר ואנחנו מסתדרים היום, האיגוד שלנו מסתדר בזה שאנחנו פונים ל - - -

פתחתם בית ספר?

אנחנו עכשיו בדרך לפתוח בית ספר במשרד החינוך, אבל זה גם ארוך קשה, אנחנו מסתדרים בזה שאנחנו פונים לגרמנים היום. אני פונים לשר החינוך בגרמניה, בכל מחוז בגרמניה, ואנחנו מקבלים תשובה תוך שבוע בערך. פה אני פונה לשר החינוך או לשר הכלכלה ואני מקבל תשובה תוך חמש-שש שנים. עברתי כבר כמה שרי כלכלה, עברתי כבר כמה שרי חינוך. הבירוקרטיה פה היא בעצם החסם העיקרי, אנחנו יותר מפרנסים כאן את הפקידות, אנחנו מפרנסים את הבירוקרטיה, בעצם השיטה, התהליך הוא החסם העיקרי. לכן אני מסכים ומקבל את העמדה שצריך מישהו אחד, אחראי אחד לחינוך הטכנולוגי. זה דבר מאוד מאוד חשוב.

וצריך לשנות את הגישה. הגישה צריכה להיות שהתעשייה צריכה לקבוע מה היא צריכה והמדינה צריכה לתת את השירות ולא הפוך. בגרמניה מושיטים לנו יד ופה אנחנו הופכים לפושטי יד בשביל לקבל את מה שאנחנו צריכים באופן בסיסי. יש לנו מקומות עבודה, יש לנו יכולת להכשיר את האנשים, יש לנו את הידע. רק בענף הרכב, הפער הטכנולוגי, הרכב היום הוא מתקדם בצורה טכנולוגית מטורפת ועדיין יש תכניות לימוד של שנות ה-50 וה-60 במדינת ישראל. זה רק בגלל השיטה.

אין ספק, אתה צודק. היום מי שמגיע למוסך זה מחשב, זה מה שמדברים איתו, לא מדברים איתו על משהו אחר. הפחחות והדברים האלה זה כבר - - -

זה מקצוע מדהים, צריך להנגיש אותו. זה אחד המקצועות היפים ביותר שיש ברכב זה פחחות, זה אלומיניום, זה פלסטיק. זה מקצוע מרהיב. מה שסילבן שלום זוכר, אולי את הקונטסה, זה עולם של פחחות של לפני - - - אבל זה באמת מקצוע מדהים, אחד המקצועות היפים ביותר שאני מכיר.

יפה.

יואל קרסו.

כבוד היושב ראש, שמעתי מה שנאמר כאן, נאמרו הרבה דברים חכמים. בשלב הזה אין לי מה להוסיף. תודה.

זה גם, זה דבר הכי מלמד, הכי משכיל.

עומר גמרמן, בבקשה.

אני נציג של IATI, איגוד ההיי טק הישראלי, האיגוד הגדול ביותר בישראל היום בתחום ההיי טק שמונה מעל ל-500 חברות שחברות בארגון. בין הדברים שנאמרו כאן, דיברנו בעיקר על החינוך הטכנולוגי, אבל גם בתחום המדעי ובתחום הנדסת המחשבים יש בעיה מאוד גדולה, שבכל שנה אנחנו נכנסים לפער של 35% בין המשרות שנפתחות בתעשיית ההיי טק לבין בוגרי האקדמיה. דבר שבעתיד הלא רחוק מדי ייצור בעיה כלכלית מאוד גדולה בישראל.

לא הבנתי. לא משלבים את כולם? יש הרבה בוגרים שלא משלבים אותם?

כל שנה נפתחות קרוב ל-7,000 משרות בתעשיית ההיי טק ומסיימים באזור ה-4,500 בוגרים בתארים רלוונטיים.

בחלק מהדברים השכר מאוד נמוך, כאלה שגמרו תואר ראשון בהנדסה, במדעי המחשב, ומשלבים אותם בכל החברות, אני לא רוצה להזכיר את החברות, כמעט בעבדות, בשכר מאוד מאוד נמוך, ממש בניצול. פחות משכר מינימום, בכל מיני שיטות, קושרים אותם למקום העבודה בחוזים מסוימים שאם אתה עוזב באמצע אתה צריך לשלם קנס על מה שהכשירו אותך בעבודה. אוסרים על החברה שעבורם עובדים חברות ההיי טק, אוסרים לשלב אותם בעבודה כמה שנים. אנחנו היום ערים לכך שיש אלפי עובדים שגמרו תואר ראשון בהנדסת מחשבים והם עובדים גם בשכר מינימום ובפחות מזה גם.

אין ספק שיש בעיה - - -

דורשים מהם דרישות, כל יציאה שלהם נמדדת בדקות, אם הם עוזבים את העבודה, בתפוקות. שעון הנוכחות ממש בפתח החדר כמעט ולא למטה במעלית. אני קיבלתי פנייה שאישה שנתקעה במעלית שלושת רבעי שעה בעלייה לעבודה הורידו לה את זה, החשיבו לה את זה כהיעדרות, וגם כל מיני פרמיות שיש להם, היא הפסידה הרבה, בגלל שאת זה החשיבו לה כחסר. ועוד דברים כאלה. זה מחזק את דבריך. יש בעיות לא מעטות גם בתחום הזה.

נכון. אבל הבעיה היא לא במספר העובדים כמו במספר הבוגרים שמגיעים למקום הזה, דבר שמתחיל עוד קודם בתיכון ומתחיל עוד קודם בחטיבות הביניים וביסודי, כמו שדיברנו קודם גם על תחומים אחרים. ב-IATI פתחנו בתכנית לאומית בשיתוף עם משרד החינוך וקרן רש"י במטרה להכפיל את מספר עובדי ההיי טק תוך עשר שנים. אחד הדברים הראשונים שאנחנו יוצאים לפועל בשנה הקרובה זה באמת הכנסה של עובדי תעשייה, מהנדסים, כעוזרי הוראה בתוך מערכת החינוך, דבר שעלה כאן מקודם וייצא לפועל בימים אלה.

מכירים בהם כעוזרים? מה זה עוזרי הוראה ולא הוראה?

הם עדיין לא המורים, אבל הם מצטרפים ככוח עזר.

אבל נותנים להם להעביר שיעורים?

כוח עזר במטרה לחזק את המורים ולחזק את התלמידים במקצועות המדעיים טכנולוגיים. בשנה הקרובה נפתח במספר פעולות, חמישה פרויקטים מרכזיים בתחומי התכנות, המדעים, הפיזיקה והמחשבים והגברת המודעות והתודעה למקצועות המדעיים טכנולוגיים, שיתוף עם משרד המדע, אני מקווה גם ובשיתוף עם משרד החינוך בתקווה שתוך עשר שנים באמת נראה את התוצאות.

מצוין, יפה מאוד. מרשים מאוד.

שחר בר אור, חברת stem.

שחר יצא, שחר הוא השותף שלי.

ד"ר קלאודיה ברזילי, יושבת ראש פורום מדע וטכנולוגיה, עמותת פני"ם.

שלום. אני ד"ר לכימיה בכובע של יושבת ראש פורום מדע וטכנולוגיה בתוך העמותה, מקדמת במיוחד כל מה שקשור לנושא של קידום מדע וטכנולוגיה בכלל, אך בפרט אצל נשים, כמו שנאמר פה קודם. כל מה שנאמר פה לפניי אכן זה רלוונטי, אכן זה מאוד חשוב שניקח בחשבון, במיוחד את הנושא של המועצה, שאכן חייב שיהיה גוף שיקדם את הדברים, חוצה מפלגות, חוצה ממשלות, אחרת אף פעם הדברים לא יתקדמו. מתחברת למעשה לכל מה שנאמר פה קודם, בדיוק כמו שנאמר, יש רק שני דברים שאני רוצה להוסיף.

דבר אחד, שמתקשר למה שהתלמיד מכיתה י"א אמר. אם אני רוצה אך ורק להתייחס אך ורק מההיבט החינוכי ולא ההיבט ההשכלתי, שיש לו חשיבות כמובן, אבל התכנסנו במיוחד להיבט החינוכי וכמובן לאורך כל הדרך חייבים לפרק מגן חובה עד לדוקטורט ואפילו הפוסט דוקטורט שצריך להכניס היבטים בתעשייה, אבל אם אני רוצה להתייחס רק להיבט החינוכי, צריכים להקשיב היטב למה שפה התלמיד אמר בנושא של מה שהנוער רוצה ומצפה לראות בחינוך אצלו בבתי הספר. אנחנו נמצאים בעידן מאוד מתקדם בהיבט טכנולוגי, עם מידע שנמצא זמין לכל אחד בכל גיל ואנחנו עדיין ממשיכים ללמד במערכת החינוך בשיטות מאוד מיושנות, עם מערך מקובע מאוד, עם ההיבט של המגמות וכו' וכו'. חייבת להיות מחשבה פתוחה יותר, לשנות לחלוטין את ההיבט החינוכי, לדעת ולהבין שאנחנו חייבים לחנך לקריאטיביות ולפתיחות מחשבתית ולא לקבע אותם במחשבות ובבחירה בגיל כל כך צעיר במגמות. חד משמעית חייבים לשנות את הגישה, לפתוח אותם לכמה שיותר תחומים, ללמד אותם את כולם, שכולם יהיו חשופים לכמה שיותר תחומים, כדי שתהיה להם אפשרות לבדוק. זה בפירוש מכניס אותנו חד משמעית לשינויים רפורמיים מאוד גדולים שאם לא יהיה מערך מועצה גדולה שתוכל לטפל בו, כמו שאמרו אבא ואמא, או רק אבא או רק אמא, לא משנה מה, אבל מערך חוצה מפלגות, חוצה ממשלות, שיטפל בו מהשורש, הדברים לא יתקדמו.

תודה.

ד"ר מריטה ברבש, בבקשה.

תודה רבה. שלום. אני באה מהכשרת מורים ויש לי תמונה מאוד רחבה של מה שקורה בהכשרת מורים ואני רוצה להגיד שיש עתודה עשירה ביותר של אנשים מעולים, עתודה מאוד מאוד מבטיחה של אנשים מעולים שיכולים לבוא ולהיות מורים במסגרת קריירה שנייה. למרבה הפלא יש הרבה מאוד אנשים מהיי טק, מהנדסים, בוגרי ופורשי צבא שמאוד מעוניינים לרכוש את מקצוע ההוראה. אני רוצה לציין שזה מקצוע, אי אפשר להיות מורה על רגל אחת. זה מאוד מוערך ומאוד חשוב שבאים אנשים מתעשייה עתירת ידע לתת שיעורים ולתת הרצאות בבתי הספר, זה לא פותר את סוגיית ההוראה ויש בעיה לוגיסטית בהכשרת האנשים האלה. הם באים לעשות קריירה שנייה, הם הרבה פעמים מאוד מאוד מודעים לכך שזה מקצוע לא כל כך מתוגמל, הם מוכנים לזה. הבעיה היא במעבר, משום שכדי שהם יקבלו הכשרה אמיתית, איכותית, שתבטיח להם לא רק הישרדות אלא גם הצלחה במקצוע החדש שלהם, הם צריכים לפחות שנה של לימודים מאומצים ואחר כך השלמת לימודים תוך כדי עבודה. צריך לאפשר להם - - -

יש מסלול כזה?

כן, יש.

איפה, במשרד החינוך?

במכללות לחינוך, במכללות להכשרה. הם מקבלים תעודת הוראה, הם מקבלים שכר כאקדמאים בהוראה. יש קושי רב במעבר משום שכאשר הם לומדים למעשה הם לא יכולים להתפרנס, או שכושר הפרנסה שלהם מאוד יורד - - -

הנושא הזה של הוראה צריך לקבל אצלנו - - -

זו סוגיה נפרדת.

כל הדוברים נגעו בזה בצורה זו או אחרת ואני חושב שאנחנו בחלק מהמסקנות שלנו גם ניקח את זה בחשבון.

צריך לחשוב איך מתגמלים אותם בתהליך ההכשרה.

תודה.

תודה על זכות הדיבור. אם היה לי יותר זמן אז הייתי נוגעת ביותר אספקטים של הדיון היום. אנחנו באורמת מנסים לשלב בית ספר תעשייתי, שזה הילדים שאפילו לא עברו את ההזדמנות האחרונה עם שילוב של השיטה הדואלית שעובדת יפה, והיא לא הוזכרה כאן, בגרמניה, בשווייץ, בפינלנד, עם תוצאות מצוינות של נוער שמשתלב בעולם העבודה. בישראל צריך לראות איך מתגברים על הדימוי של ההסללה על מנת ליישם אותה. אנחנו היום בשלב של ניסוי כדי להתגבר על זה. אני חושבת שאם חברי הוועדה יהיו מעוניינים לשמוע על זה בנפרד נעשה את זה, כי אני חושבת שאין עכשיו זמן.

מה שאני רציתי להדגיש, דובר בתחילת הדיון על כך שעבודה יוצאת אל מחוץ לישראל מכיוון שאין כוח עבודה מקצועי ואין כוח עבודה מקצועי מכיוון שבעלי המקצוע הם מבוגרים, הם יפרשו לפנסיה, וצעירים לא הכנו כדי לתפוס את מקומם. כל העבודה שעושה משרד החינוך היא מצוינת, אבל היא תביא פירות בעוד הרבה שנים. מה עושים בינתיים? וכאן אני חושבת שקצת פספסנו את הדגש על הכשרת מבוגרים. מה שיכול לגשר בין המחסור שיש היום ושעוד יעצים בשנים הקרובות לעד שכל התכניות תבאנה פירות זה הכשרת מבוגרים. אם אפשר לפתור - - -

חברת הכנסת שאשא ביטון, ציינת את זה, נכון מאוד.

אני ציינת את זה, הכשרה מקצועית כחלק - - -

הבעיה זה ה-3 מיליון שקלים שהוא לא יכול לעשות עם זה כלום.

אנחנו סיימנו בזה ונעבור לערן שמואלי.

במשפט קצר. אני בשנים האחרונות מתעסק בחינוך וטכנולוגיות חינוך. בשנתיים החולפות כיועץ לשר החינוך לשעבר, שי פירון. שתי תובנות. אחת, בכל נושא החינוך, רוב האתגרים שלנו יבואו לידי פתרון באמצעים טכנולוגיים באותה צורה שבה התמודדנו עם אתגרי הביטחון בטכנולוגיה, עם אתגרי חקלאות בטכנולוגיה. גם הפתרון במערכת החינוך לא יהיה עוד מאותו דבר, עוד שכר לעוד מורים וכו', אלא הנקודה הארכימדית תהיה נקודה טכנולוגית. כולם פה היו תמימי דעים שצריך להתחיל מגיל מאוד צעיר, אחת הבעיות המרכזיות היא שמורים בבתי ספר יסודיים הם כמו אולר שוויצרי, הם צריכים לדעת לעשות הכול, הם מלמדים בבוקר תנ"ך ואחר כך טבע ואחר כך מדעים. יש היום טכנולוגיות שיכולות להעצים את הכישורים שיש למורים ולמורות בבתי הספר היסודי ולעזור להם, להפוך אותם ממורים כלליים כאלה - - -

של פעם.

של פעם, או כלליים, למורים למדעים וטכנולוגיה ברמה גבוהה. לישראל יש את היכולת להוביל את כל הנושא הזה.

יש הכשרה, יש מסלול כזה?

יש הרבה טכנולוגיות - - -

צריך לבנות צוות בתוך ההוראה, לתת להם מסלולי הכשרות .

כן, יש מסלולים כאלה.

בתוך צוותי ההוראה שקיימים כבר, בתוך צוות ההוראה. בבתי הספר העל יסודיים אתה מדבר?

אני מדבר החל מגני הילדים ועד בתי הספר העל יסודיים כמובן.

תודה רבה.

יעל פישביין. הדוברת האחרונה.

אני קצת אספר תחילה על היחידה שלנו. יחידה צעירה וצומחת שזכות גדולה נפלה בחלקנו לנסות ולפתח תכניות שעונות על צרכים של מוסדות חינוך. אותם צרכים שעולים פה בקול מאוד מאוד חזק שיוצא מקהל היושבים כאן. זיהינו באמת שלושה צרכים שעלו פה יפה, הצורך הראשוני זה באמת לפתח תכניות כלל מגזריות, צורך נוסף על הרצף הגילאי וכמובן הנושא של השוויון המגדרי בתחומים מדעיים טכנולוגיים.

אני רוצה לפרט בקצרה על קצה המזלג מספר פרויקטים שנוגעים בשלושת הצרכים האלה. אני אתחיל בנושא של רצף הגילאים. אנחנו היום מאפשרים מגן ועד תיכון, בעיקר בתחום רובוטיקה, לחשוף ולהעשיר תלמידים שמגיעים אלינו לקמפוס במעבדות רובוטיקה. פוגשים אנשי סגל, פוגשים סטודנטים בתחום התוכן ומעשירים אותם. אנחנו מפעילים תכנית פדגוגית בנושא רובוטיקה בבית ספר יסודי תורני אקדמי בפתח תקווה, כשהמשובים דווקא בשכבות הצעירות, מ-א' עד ג', הם המשובים הגבוהים ביותר שאנחנו מקבלים בתכנית הזו. התכנית עובדת על פי מודל שברובו התנסותי חווייתי עם דגמים שמוכרים בתחום של רובוטק, של ערכות רובוטק, שהילדים מתנסים בהם ומפתחים בעבודת צוות, ביזמות, ביצירתיות, מודלים חדשים.

בנושא הכלל מגזרי. המרחב הגיאוגרפי שלנו, אנחנו עובדים ברשויות חזקות במחוז דרום ובמחוז מרכז ומחוז תל אביב.

ברשותך, משפט סיכום.

משפט סיכום. באמת המרחב הגיאוגרפי שאנחנו עובדים בו היום ואנחנו רוצים להתרחב בו זה מחוז מרכז ומחוז תל אביב, אבל גם מועצות אזוריות שומרון, מועצה אזורית בנימין, בקעת הירדן, בבתי הספר שאין באפשרותם, הרצון הוא מאוד גבוה ומאוד חזק, מנהיגות חינוכית שאומרת 'אני רוצה', אבל לא מתאפשר להם לפעמים בשל מגבלות תקציביות וזה דבר שחשוב שייאמר כאן. אנחנו פיתחנו מודל שבו סטודנטים, אנחנו רואים בכוח של הסטודנטים כוח הוראה איכותי. זהו.

יפה מאוד. באמת, אני מתנצל, מתנצל.

אנחנו מזמינים את כל מי שיושב כאן לשיתופי פעולה נוספים ונשמח לעבוד ביחד.

יפה מאוד. אני תרמתי מזמני לסכם בשביל לתת לכם לדבר, היה לי חשוב מאוד. אני אבקש ממש את משפטי הסיכום מחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, גם כיוזמת הדיון, להגיד את דברי הסיכום. בבקשה.

ראשית, באמת כל הדברים שנאמרו פה הם דברים חשובים ואין ספק שבכל אחד מההיבטים שעלו כאן אפשר לקיים דיון שלם ובאמת הוועדה תקיים דיונים נפרדים בסוגיות השונות. כמו שאמרתי בהתחלה, מבחינתנו זה מפגש ראשוני כדי להעלות את הנושא. הוועדה תמליץ על הקמת מטה שיעסוק בקידום החינוך המדעי טכנולוגי ויפעל לקידום חוק להקמת מועצה שבחקיקה יוגדרו סמכויות ותפקידי המועצה.

אני מוכרחה לומר שמשרד החינוך במהלך השנים עשה עבודה יוצאת מן הכלל בתחום המדעי וקידם אותו והוסיף שעות במערכת ובאמת נתן פה איזה שהוא פוש מאוד משמעותי. הייתי רוצה שהמערכת בכלל, לא רק משרד החינוך, גם משרד החינוך, יילכו לכיוון של חיזוק הצד הטכנולוגי כשאני רוצה לשים דגש, ואני חושבת שזה מה שיתרום למיתוג אחר, החינוך הטכנולוגי לא מיועד לנושרים, לא מיועד לאוכלוסיות חלשות ומוחלשות, לא מיועד למגזרים כאלה ואחרים, הוא מיועד לכל אותם תלמידים שמה לעשות, החוזקה שלהם היא בצד הטכנולוגי ולא בצד של לימודי הליבה. אם אנחנו נכוון לתפיסה כזו ונשריש אותה במערכת אנחנו נראה גם תלמידים יותר מאושרים, יותר מצליחים, מממשים את עצמם בבית ספר, אם לא בלימודי הליבה אז בצורה אחרת ואני חושבת שבכך אנחנו גם נתרום לתעשייה ולחברה וזה לחלוטין win win situation.

את המועצה נעלה או בחקיקה או - - - ואת הישיבה הנוספת שנעשה נעשה גם עם משרדי הממשלה, יותר מקצועית, כדי לקדם את הדברים.

תודה רבה לכולם.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:35.