הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 29

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ה (14 ביולי 2015), שעה 11:30

הזנה במוסדות חינוך – קיום המפעל והיקפו, הרכב ואיכות המזון, ועוד

"מפעל ההזנה כמנוף לתעסוקת נשים", של ח"כ חנין זועבי

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

נורית קורן

ישראל אייכלר

חנין זועבי

רחל עזריה

איציק שמולי

יורם אדלר - מדריך ארצי באגף תוכניות משלימות למידה, משרד החינוך

חיים הלפרין - מנהל היחידה לתוכניות משלימות למידה, משרד החינוך

ד"ר רונית אנדוולט - דיאטנית ראשית ארצית, משרד הבריאות

צור טהון - אחראי הזנה גבעתיים, ארגון הורים ארצי למערכת החינוך בישראל

ענת עובדיה - הסתדרות המורים

פאני אזולאי - הסתדרות המורים

הרב חיים ביטון - מנכ"ל מעיין החינוך התורני

יצחק כהן - רל"ש מנכ"ל מעיין החינוך התורני

עו"ד קרן גרינבלט - יועצת משפטית, שדולת הנשים בישראל

דורית אדלר - תזונאית ראשית המועצה הלאומית לביטחון תזונתי

מוחמד יונס - יו"ר ומנכ"ל אופקים-אפאק-לשלום ודו-קיום

דן סולומון - מנכ"ל עמותת ארגון זכויות הצליאק

מתן ויזל - תלמיד הישיבה התיכונית קרני שומרון

חניתה חפץ - לוביסטית (פוליסי), מייצגת את ארגון לקט ישראל

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

הזנה במוסדות חינוך – קיום המפעל והיקפו, הרכב ואיכות המזון, ועוד

"מפעל ההזנה כמנוף לתעסוקת נשים", של ח"כ חנין זועבי

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 14 ביולי 2015, כ"ז בתמוז תשע"ה.

הנושא על סדר היום – הזנה במוסדות חינוך – קיום המפעל והיקפו, הרכב ואיכות המזון ועוד, הצעה לסדר היום בנושא": "מפעל הזנה כמנוף לתעסוקת נשים, של חברת הכנסת חנין זועבי.

כדרכנו בקודש, אני אומר מספר מילות פתיחה, אתן לחברת הכנסת המציעה ולאחר מכן לחברי הכנסת ובהמשך נפתח דיון גם עם האורחים שלנו ונשמע ונראה. איך אומרים – והעם רואים את הקולות, נשמע ונראה את המצגת של משרד החינוך. אתם קוראים לזה תכנית הזנה, מפעל הזנה, תגדירו אותו איך שתגדירו, בואו נראה ונלמד היום וניווכח מה ילדינו, ילדי ישראל, אוכלים ואיך הם אוכלים.

מפעל ההזנה במוסדות החינוך הוקם לאחר דיונים רבים בכנסת ישראל. כולנו זוכרים את הסיסמאות – ילד רעב לא למד ופתאום נחשפה לעינינו התמונה של ילדים רבים, מציאות שלילדים רבים מסתבר, דבר שהיה ידעו, אבל עד שלא שמים לך את המראה מול הפנים – לפעמים אתה לא רוצה להביט, אלא אם מראים לך אתה,והתבררה מציאות שילדים רבים מגיעים לבתי הספר, ליום לימודים, כשהם רעבים. אני לא מדבר על ארוחת בוקר שהם לא אכלו, כי יש גם כאלה שלא רעבים ולא אוכלים ארוחת בוקר, אלא שלאלה שישנו את הלילה שלפני כן ללא ארוחת ערב.

תוך כדי הפעלת המפעל החשוב הזה התבררה תמונה נוספת, שלא רק שילדים היו נהנים מארוחה בבית הספר, אלא היו דואגים לקחת עוד מנה אחת או שתיים, וכששאלו אותם, אמרו – זה בשביל אחי, או אחותי, כדי שיהיה להם מה לאכול.

אז אני מודה לחברת הכנסת חנין זועבי שהעלתה את הנושא. אמנם היא העלתה את זה בפן כמנוף לתעסוקת נשים ונשמע גם את הפן הזה ממנה, ולאחר מכן נצלול לתוך הפרויקט, יחד עם משרד החינוך וחברי הכנסת.

בבקשה, חברת הכנסת חנין זועבי.

תודה רבה, אדוני יושב הראש. שאלו אותי, כאשר הייתי בדרך לפה, אם אני הולכת לדיון של הזנה בכפייה, אמרתי כן, אחר כך אמרתי לא, אבל אז אמרתי בעצם כן, גם כאן אפשר להגיד הזנה בכפייה של כמה תלמידים שזורקים את הארוחה.

אני כמובן לא מערערת על חשיבות הפרויקט. אני לא מערערת על ההיגיון של הפרויקט, אני לא מערערת על ההקדמה של כבוד יושב הראש. אני מודה וכולנו מכירים בחשיבות הפרויקט, במטרתה שלו ובהיגיון שלו.

מה שאני רוצה לומר זה ביקורת מאד ספציפית. ידעתי שאתם תכינו מצגת וכל זה, וזו ביקורת מאד ספציפית, מאד אובייקטיבית, ואני רוצה לקחת את הביקורת הזאת ולמנף אותה למשהו יותר חיובי. ואולי, ההיגיון שאני מדברת ממנו, לא מותאם למשרד החינוך. צריכים גם את משרד הכלכלה. כלומר, הגישה שלנו היא גישה מערכתית. אנחנו נציגי הציבור, שחושבים בצורה יותר כוללת ומקיפה אולי, מאשר משרד זה ומשרד אחר.

אנחנו יודעים שמדובר בפרויקט של למעלה מ-200 מליון שקלים. עד שנת 2014 פרויקט המנה החמה הכיל 145,000 תלמידים. בשנת 2014 הוציא משרד החינוך הודעה לעיתונות, שהוא אומר שהם מוסיפים עוד 75,000 תלמידים. כלומר, מדובר בפרויקט לא זניח, לא שולי, שיש לו תקציב מכובד.

ההיגיון הוא לתת מנה חמה. בביקור שלנו בעשרות בתי ספר, ומפה התחיל הרעיון, אנחנו ראינו קופסאות של המזון בחצרות של בתי הספר, כמעט מלאות. אנחנו עברנו באום אל פאחם ובעוד יישובים ומצאנו אותה תופעה. שאלנו את הילדים – לא טעים, לא משתמשים, זורקים את המנה ואפילו נשארים רעבים בשתי השעות האחרונות ללימודים ולא משתמשים באוכל וזה חבל. זה הפסד – גם של התקציב וגם התלמידים נשארים רעבים.

זה אוכל אשכנזי?

כאשר אני חיפשתי אינפורמציה, מצאתי בדו"ח מבקר המדינה משנת 2008, חוות דעת של המבקר שגם אומר שהמזון לא מתקבל על ידי המגזר הערבי ושיש אי התאמה לטעמם של התלמידים, אולי גם בבתי ספר אחרים. מבקר המדינה ומשרד החינוך קיבלו תלונות מיושבי ראש ועדי הורים מדלית את כרמל, אום אל פאחם, ויושבות פה כמה עיריות.

כמובן שמשרד החינוך מתחייב גם במצגת שהוא יראה לנו עכשיו, שהוא מבקר את איכות המזון על ידי חברה ובמקרים שבהם נמצא כי הספק פעל בניגוד לקריטריונים ולנהלים המתבקשים באספקת מזון הוא יוציא את הספק הזה ממעגל הספקים ושהוא עושה בקרה ואת כל זה הם יציגו. התוצאה הסופית היא שיש מאות מנות שנזרקות בחצר, גם אם יש מבקרים וגם אם יש ביקורת וכמובן שיש ביקורת.

איך אפשר ללמוד מהביקורת הזאת? אפשר ללמוד מפיילוט שאני לא ממציאה. הרעיון שלי הוא לא המצאה שלי, הוא פיילוט שנעשה בחורה, על ידי חברת סלמה. מה עשו שם? קבוצה של נשים אמרה – אנחנו נבשל מהמטבח שלנו, התקציב של משרד החינוך ילך לרשות המקומית, אנחנו נאכיל את הילדים שלנו, אנחנו נצא ממעגל האבטלה - - -

גם בירושלים יש פרויקט כזה, שהוצג בוועדה לזכויות הילד.

אוקיי. מדובר בפיילוט. אחרי שלוש שנים חברת סלמה מספקת 3,000 מנה, מספקת תעסוקה ל-15 נשים ותוך שלוש שנים הפרויקט החזיר את ההשקעה, הוא עומד על הרגליים שלו. מה שאני אומרת זה לקחת את הרעיון הזה ולספק למאות או אלפי נשים ערביות תעסוקה. רק 24% מהנשים הערביות מועסקות, אז לא משנים את הפרויקט, לא משנים את ההיגיון, אלא קצת מרחיבים את האופק שלנו. קצת מנסים להיות יצירתיים ומספקים גם תעסוקה, גם אוכל טוב, טעים, חם לתלמידים. רעיון פשוט.

אפשר לוותר על המצגת שלכם, אפשר לוותר על הכל ולהתקדם.

זה רעיון שהוא רעיון מוצלח וטוב, ובכנסת הקודמת הוא הוצג בוועדה לזכויות הילד, הייתי נוכח שם. אני חושב ששם זה היה WIN-WIN, כולם מרוצים. אנחנו לא נוותר על המצגת, כי עד שיוטמע מה שאת רוצה ומה שאני רוצה ומה שכולנו רוצים – בינתיים מפעל ההזנה קיים, אז בואו נראה איך הוא עובד.

לפני המצגת, חבר הכנסת אייכלר שצריך לצאת, בבקשה.

אחרי המצגת. לא חשבתי על מה שהיא אמרה. נשמע קודם.

משרד החינוך, בבקשה.

אני רוצה לפתוח בכך שמדינת ישראל יכולה וצריכה להיות גאה בתכנית הזאת. היא נותנת מענה רחב, נכון וטוב בסך הכל גם חוק יוח"א וגם ציל"ה שעוד מעט נראה – נותנים מענה - - -

לא הקשבתי, הצגת את עצמך לפרוטוקול?

חיים הלפרין, מנהל היחידה לתכניות משלימות למידה במשרד החינוך.

תודה רבה.

אז אני אומר שמדינת ישראל יכולה וצריכה להיות גאה בתכנית הזאת, שנותנת מענה לסדר גודל של 200,000 ילדים בשנה. בחשבון גס אנחנו מדברים על בין 35 ל-40 מיליון מנות, ארוחות צהריים שמגיעות לילדי ישראל בעיקר בפריפריה.

עוד מילת הקדמה. יש הרבה בעלי זכויות לתכנית הזאת. היא התחילה יחד עם עמותת ידיד ויחד עם קרן רש"י. היום אני חושב שהיא נמצאת במצב הרבה יותר טוב גם בהיקף שלה, גם במחויבות שלה. תהליך ההטעמה שלה הוא לא פשוט - - -

כדאי להזכיר לטובה גם את חברת הכנסת לשעבר רוחמה אברהם.

נכון, נכון. היא מינפה את התהליך, שהיה תהליך וולונטרי. אנחנו מדברים על מענה לכל התלמידים שאני מונה. ורק הערה משפטית מקדימה, הארוחה ניתנת על בסיס חוק יוח"א.

בצבא לימדו אותנו ראשי תיבות, לא כולם מבינים ראשי תיבות. כשאתה אומר יוח"א, זה לא יוחאי. תסביר מה זה.

חוק יוח"א הוא חוק יום חינוך ארוך שקיים ב-108 יישובים, חלקם באופן מלא וחלקם באופן חלקי. למשל, שכונות מסוימות בבאר שבע נכללות ביוח"א ובשכונות אחרות לא. באלעד למשל כולם יוח"א, למרות שהיא באשכול 2 ועוד כהנה וכהנה דוגמאות לפי ה - - - שלו, אבל ההזנה חלה עליו משום שהמדינה אמרה – אם אני רוצה לתת הזנה לילדים, אני קודם כל מחויבת לתת אותה למי שאני מחייבת אותם להישאר יום ארוך, ולכן הוא יושב על החוק הזה ולכן הזכאות נגזרת משם.

בצד השמאלי הבאנו את תכנית ציל"ה, שהיא תכנית שהיא בהחלטת ממשלה, היא לא באותו מעמד חוקי, שנותנת מענה לאשכולות החלשים – 1 עד 3, והיא תכנית שמאריכה את יום הלימודים ונותנת גם הזנה והיא משלימה בעצם גם במקומות שאין יוח"א, והיא נותנת מענה לילדים רק באשכולות 1 עד 3, וירושלים, שהיא הראשונה באשכול 4, הם רלבנטיים, ולכן יש לנו בעצם מענה שנותן קודם כל על בסיס חוק יום חינוך ארוך באשכולות של 1 עד 5 ומי שאין לו יום חינוך ארוך, באשכולות 1 עד 3, נהנה גם מציל"ה, שנותנת בעצם סוג של מענה משלים - - -

ציל"ה זה גם ראשי תיבות?

כן.

יאמר לנו כבודו?

זה צהריים יומיים, למידה, העשרה.

החיים כל כך פשוטים ואנחנו אלופים בלסבך אותם.

אתה יכול אולי להסביר מה מקור הפער בין הפוטנציאל לבין מה שבפועל.

כן, בדיוק אני אגיע לזה. אז התחלתי להסביר שתהליך ההטמעה הוא תהליך לא פשוט, ואפשר לראות את זה גם בהיבט של עצם החלוקה, בסך תקציב לחלק המשרד ובזה יש עוד גורם שמשתתף בעלויות. במבנה של חוק הארוחה היומית ובהסכמות שמוגדרות בחוק החינוך לשר האוצר, מובנת השתתפות הרשויות.

כפי שאתם רואים בטבלה למטה - ואמרתי, תהליך ההטמעה הוא תהליך לא פשוט – חלק מהרשויות, בעיקר באשכולות הנמוכים, אומרות – אנחנו לא יכולות לשאת בחלק שלנו. לא יכולות לשאת בחלק הזה.

בעיקר הרשויות החלשות.

בעיקר החלשות.

זה בגלל שמראש ציל"ה מיועדת לאשכולות 1 עד 3 ומראש הדירוג - - -

לא, גם ביוח"א, גם מי שנמצא ביוח"א אומר אני - - -

ביוח"א זה 1 עד 5.

נכון, אבל יש רשויות אשר - - -

סליחה, אני אוסיף את תרומתי מניסיוני הדל כשר בממשלה. שיטת המטצ'ינג נשמעת לכאורה ויש בה הרבה היגיון. אתה רוצה פרויקט, אני לא אמור לממן לך את כולו, בוא תשתתף. לפעמים רף הביצוע, סעיפים שיש בהם מטצ'ינג הוא נמוך והפוך, הוא גורם לנזק, הוא תוקע תקציבים רבים בהתחייבויות שלטוניות שלא מממושכות, כי יש רשויות שלא יכולות ויש רשויות שלא רוצות ושיש להן סדרי עדיפויות אחרים.

זה בדיוק כמו עם הסייעות עכשיו.

לכן, בנושא המטצ'ינג, לפעמים הצדקנות הזו היא בעוכרם דווקא של האוכלוסיות שכן צריכים ונעזרים בה. בבקשה, אלה הרהורים שלי בקול.

אני כבר אתייחס לנקודה הזאת, חבר הכנסת שמולי, שבעצם בשנה שעברה, במהלך משותף של משרד החינוך ומשרד הרווחה והאוצר, הפחתנו את השתתפות הרשויות בהשקעות בחלשים, כפי שאתם רואים באשכול 1 מ-15% ל-10%, אשכול 2 – מ-25% ל-15%, באשכול 3 מ-30% ל-20%, ובאשכול 4 מ-35% ל-25% וכן הלאה. כמובן שבאשכולות הגבוהים נשארנו כמו שהיה בעבר, כי תל אביב, שהיא אשכול 8 ויש לה בתי ספר ביוח"א, אגב שהם חלשים מאד, בתי ספר שמדד הטיפוח שלהם הוא גבוה מאד, הוא ממש כמו בית ספר ברהט, אבל במקום הזה רהט לא יכולה להשתתף כמו שעיריית תל אביב יכולה להשתתף ואז הילדים יזכו להזנה בגנים ובבתי הספר - - -

כלומר, החתך הוא לפי רשות, הוא לא לפי שכונה.

הזכאות ליוח"א יכולה להיות לפי שכונה. בתל אביב, זו רק השכונה שנמצאת בדרום, למשל.

ואז בתל אביב, בשכונה הזאת, העירייה צריכה להשתתף?

כן, בוודאי. אגב, גם העירייה וגם ההורים משתתפים. הוועדה הזאת אישרה, במסגרת תשלומי הורים, השתתפות ההורים. הוועדה הזאת יזמה שהורים שההכנסה שלהם היא עד 1,300 שקלים לא ישלמו בכלל. ואם הם לא ישלמו בכלל, אז מי אמור לשלם את זה? הרשות, כי המדינה מחויבת לתת מענה.

ירושלים היא אשכול 5?

ירושלים היא אשכול 4.

זאת אומרת שדרך מפעל ההזנה אפשר לראות כמה התקצוב הדיפרנציאלי יכול לעבוד.

נכון, אבל זה יותר מורכב, כי יש רשויות שפשוט לא רוצות להיכנס לזה. הן אומרות, ההורים מסתדרים בלעדי, אז אני לא צריך להיכנס למהלך הזה.

יש שכונות בירושלים שיש להן חוק יוח"א?

כן. יש בתי ספר בירושלים שיש להן יוח"א – קריית מנחם, נווה יעקב, בעיקר השכונות האלה.

קריית מנחם ונווה יעקב?

כן.

ובית"ר?

בית"ר כולה יוח"א, היא אשכול 2. בכל אופן, התמונה שאנחנו רואים כאן בעצם, החל מפברואר שנה שעברה, צופה פני השנה הזאת, מבחינתנו הוא נוהל - - - אני יכול לספר לכם שכבר במהלך השנה שעברה רהט הגדילה את מספר הילדים שהיא הרגישה מחויבת אליהם, תל שבע, שגב שלום, שבעבר לא רצו להיכנס לתכנית ההזנה, נכנסו ואני מקווה שזה לא יהיה חד פעמי וכשנגיע לספטמבר נצטרך עוד פעם להיכנס למשא ומתן, ושהם יצרכו את התכנית שהיא חשובה לילדים. אגב, כולם מודים בזה, הם רק אומרים שיש להם חשב מלווה שלא מאפשר להם - - -

יש לכם בקרה כדי לוודא? כי לפעמים לא בא למנהלי בתי ספר או לרשויות להתעסק עם זה בכלל, לא קשור מבחינה כלכלית. השאלה איך אתם כרגולטור ואנחנו אנחנו מפקחים על זה, שאכן ילדים שצריכים ויכולנו לסייע בידם, לא נופלים בגלל שלמישהו לא בא להתעסק עם זה.

זו שאלה מצוינת. חלק מהמשימה של הצוות שעוסק בזה היא לעבור בית ספר בית ספר ביישוב ולוודא שהילדים שלא אוכלים, הם הילדים שלא רוצים. כלומר, ההנחיה היא פשוטה – יש מספר דברים שמוגדרים במצבת – נגיד בבית ספר יש 400 ילדים שזכאים להזנה, אם בית הספר ביקש 200 ילדים – אנחנו רוצים לראות כנגד 200 פתקים של הורים שאמרו אנחנו לא רוצים את ההזנה כי אנחנו מעדיפים אוכל מהבית, או כי אני לא יודע מה.

וזה תלוי אישור של ההורים.

אישור כתוב של ההורה שאומר אני לא רוצה שהילד שלי יאכל, ואגב, זו זכותו.

כשאתה אומר בית ספר, זה כולל כל רשתות החינוך, או רק המוכרים?

זה כולל רק את רשתות החינוך שמוגדרות בחוק יסודות התקציב, קרי מעין החינוך התורני והחינוך העצמאי.

מוכר שאינו רשמי לא נמצא שם.

כל תלמודי התורה מחוץ לתכנית.

נכון.

כל המוכר שאינו רשמי לא נמצאים שם.

הם לא זכאים. אגב, בהמשך להערה של חבר הכנסת אייכלר, החוק מגדיר שאנחנו כמדינה מחויבים לתת לילדים במוכר שאינו רשמי, כלומר - במעיין החינוך התורני לצורך הדוגמא - את ההזנה, אבל הרשות לא מחויבת לממן אותה מחלקה. כלומר, היא יכולה להגיד לבעלות – אנחנו מבקשים שתביאו גם את החלק שלי, לא רק את החלק שלכם.

זה לגבי החינוך העצמאי - - -

אגב, ככה זה עובד בטבריה, ככה זה עובד ברשויות שונות.

אפרופו חוק נהרי.

יש להם על מי לסמוך, כי השופט חשין בשעתו אמר – מי שנותן להם תורה, שייתן להם קמח.

טוב, מכובדי, נמשיך בסקירה, בבקשה.

אז אני אומר שהצפי הוא באמת להקטנת הפער שבין התכנון התקציבי לבין הביצוע שלו, וכמו שאתם מבינים, תהליך ההטמעה הוא לא פשוט. אני רוצה להגיד בסוגריים - - -

מר הלפרין, תעשה את זה יותר טלגרפי.

אני רוצה לומר עוד משהו אחד בהמשך להערה של חבר הכנסת מרגי. הסתדרות המורים הייתה איתנו לכל אורך הדרך, כולל תלונות שהגיעו ממורים על זה שפתאום המורה אומרת אני הופכת להיות מלצרית, לא נעים לי. המנהל אומר לא נעים לי שהמורים לא מקבלים מנות, רק הילדים. כל הדבר הזה, הסתדרות המורים הייתה לצדנו לכל אורך הדרך ואמרה, אנחנו חושבים ש - - -

מה, יש מורים כאלה בישראל?

היו כאלה.

אני חייב לציין את המורה שלי חיה, זיכרונה לברכה, שגם דאגה להחליף תיק לאלה שבאו עם ילקוט קרוע ואם באו עם נעליים שהאצבע בצבצה, היא החליפה להם אותה, והיא לא הרגישה שהיא עובדת סעד.

יושב ראש הוועדה, זה אלה שלא שומעים אותם.

אני אמרתי, מותר להרהר בקול. אני לא תוקף אף אחד.

ועדיין יש מורים כאלה.

אני מאמין שכן.

פשוט לא שומעים אותם, אבל חשוב מאד - - -

ניתן למר הלפרין להמשיך.

מה שחשוב זה שמורה כן יקבל אוכל, כדי שהוא גם יישב עם התלמידים ויראה להם שהוא גם אוכל. גם זה חשוב.

לא רק שהוא אוכל, הוא צריך להראות להם איך אוכלים. אז החשוב. זה לא עניין של לספק עוד מנה, כי עוד מנה יכלה להיות גם בפח. אז יש בזה גם הסבר של חינוך.

בבקשה, מר הלפרין, תתכנס לסיכום.

התמונה בגדול הובנה. אני עובר לתהליך שמעניין את הוועדה. אנחנו מתחילים מהנחיות משרד הבריאות, שקובעות באופן עקרוני מה צריך להיות בכל גיל מבחינת רכיבי התזונה. רונית שיושבת לידי עובדת מאחוריהן, ואנחנו מנהלים דיאלוג רצוף לגבי איך זה צריך להיות הכי טוב לטובת הילדים שלנו.

אגב, בתוך המהלך הזה, השלב הבא הוא שהתזונאיות קובעות את מאגר הספקים, שהוא מאגר של 50 ספקים שזכו במכרז, זה לא משהו ספוראדי שקורה. התזונאיות קובעות להם את התפריט המדויק שהם צריכים לספק לכל בית ספר לאכול, גם בכל יום נתון וחלק מהבדיקות שלנו זה לוודא שאין פספוס.

יש לי בשעה 12:00 דיון בוועדה שלי על הביטוח הלאומי.

כמה זמן נדרש עוד למצגת?

אם יושב הראש יורה לי לעצור, אני אעצור.

לא, השאלה אם אפשר לעשות הפסקה.

לפני שאתה שואל, אני רוצה לשאול איך אתם מתייחסים לילדים - - -

אני מתנצל, יש לי וועדה לפניות הציבור על הביטוח הלאומי והאנשים מחכים. אני לא רוצה לאחר להם.

אני לא רוצה לדבר הרבה. אני רק רוצה לומר שהמפעל הזה הוא מפעל חשוב מאד, ממפעל הזנה. כשמדינת ישראל הייתה ענייה היא נתנה לכל ילדי ישראל הזנה. רק כשהיא התעשרה, היא הפסיקה את זה. עכשיו מתחילים לתקן את זה וזה מאד חשוב.

אבל אם אתה אומר שלמשל קריית מנחם ונווה יעקב, בכל ירושלים אלה שתי השכונות שמקבלים, אז זה אומר שאוכלוסייה גדולה מאד בירושלים, המרכזית בירושלים, מודרת וממודרת מהתכנית הזאת.

דבר שני, לגבי ההשתתפות של העירייה ברשתות כן מוכרות, כמו אל המעיין וכמו החינוך העצמאי, שהם כבר בתי ספר רשמיים, שגם שם העירייה לא חייבת לשלם, גם זאת שערורייה שאסור להשלים איתה.

רגע, סליחה, אבל הרבה פעמים זה אחד האתגרים הכי גדולים, העניין הזה של למה מפעל ההזנה בין היתר לא מתרחב – וזה כי העיריות לא מסוגלות לשלם את הסכומים האלה.

דיברנו על זה בפתיחה.

זה עוד לפני שאנחנו בכלל מגיעים - - -

בסדר, ניתן לחבר הכנסת אייכלר לסיים.

אני רוצה להזכיר לחברת הכנסת עזרייה, שהיא כבר לא מייצגת את עיריית ירושלים.

המפעל הזה - - -

רחל עזריה, אנחנו נקיים לאחר מכן דיון. אני חוזר למשמעת בוועדה.

אני מבקש שבסיכום תהיה התייחסות לגבי אלפי ומאות ילדי תלמודי התורה שמודרים מהדבר הזה, זו שערורייה שאין כמותה. אני מקווה שבמזרח ירושלים כן מחלקים מזון. כן?

הכלל הוא כזה, בממלכתי – רשתות מוכרות כן. מוכר שאינו רשמי ופטור – לא.

זה לא בסדר. זו פשוט אפלייה על רקע - - -

הילד לא אשם. הילד לא צריך לשלם את המחיר על זה שהוריו בחרו את - - -

גם הוריו לא צריכים לשלם את המחיר. זכותם לחנך את ילדיהם ומדינת ישראל, שלוקחת מהם מיסים, לא יכולה לעשות אפליה.

חבר הכנסת אייכלר, אני רוצה לתקן טיפה את מה שאמרת. בגנים, במסגרת תכנית ציל"ה, גם מוכרים נהנים מהתכנית הזאת ב-100% מימון של המדינה.

הבעיה היא עם הלא מוכרים.

מוכר שאינו רשמי.

כל הגנים בבית"ר מ-3, 4, 5 – נמצאים בתכנית.

אז צריך להיות בסיכום שגם תלמודי התורה יהיו כמו כל שאר תלמידי ישראל, והיה זה שכרנו.

דבר שני, אני - - -

אז גם לימודי ליבה, כמו כל שאר תלמידי ישראל?

אולי גם לבישת מטפחת את רוצה? כל אחד יכפה את דעתו על אחרים. בואו נעשה את זה.

טוב, תודה רבה חבר הכנסת אייכלר. הדברים נשמעו ונרשמו בפרוטוקול וניקח אותם לתשומת ליבינו. תמשיך את המצגת.

אני רציתי לומר, הנושא הזה מאד קרוב לליבנו.

תאמיני לי, הוא קרוב גם לליבי. אתם מזכירים את חדר האוכל בבית הספר, אני הייתי שם. אתן צעירות. אני זכיתי להריח את הריחות ולטעום את הטעמים.

אני גם זכיתי, בגנים של העיר ירושלים. האוכל בסדר גמור.

בתי הספר נבנו עם חדר אוכל.

ואנחנו בעד, אגב. זה מהלך שאנחנו צריכים לעבוד עליו, שלא צריך רק מטבחים ושינוע. אני חושבת שאנחנו צריכים לחזור לאותה שיטה שמבטלים בבתי הספר. זה גם מוזיל עלויות וגם - - -

לא, החוטא לא יוצא נשכר. רגע, מי שאיחר לא שמע את הפתיחה. אני אתן לך את זכות הדיבור.

יש לך דקה וחצי לסיים את המצגת, תבחר את הדברים הכי חשובים ונתחיל את הדיון. מרגע זה דיבור הוא רק ברשות דיבור.

אני רוצה להגיד שבחירת התפריט כוללת בתוכה מק"טים סגורים שבהם כל ספק מחויב לעבוד על פיהם, והיא כוללת גם מנות מיוחדות לילדים בעלי רגישויות, רגישויות שמקורן - - -

לכל הרגישויות? צליאק, הכל?

ויש גם מענה בכשרויות שונות. כלומר, אם בית ספר אומר אני מבקש אחת משלוש הכשרויות שמוגדרות יותר מהודרות, הוא יכול לקבל אותן. זה הדבר השני שרציתי להגיד.

אמרתי מילה לגבי הספקים, שיש לנו 50 ספקים במאגר ארצי, שנותנים מענה לכל הארץ.

תאמר משפטים אחרונים על בקרה.

לגבי בקרה, יש לנו שלוש בקרות. בקרה אחת על חומרי הגלם. אנחנו בודקים כל ספק, בדיוק באיזה חומרים הוא משתמש. הוא לא יכול להשתמש במה שהוא רוצה.

שתיים, יש לנו בקרת תהליכי ייצור אצל אותו ספק, גם ברמה של הצוות שלנו, וגם מעבדה חיצונית - ביולב - שבאה לבדוק אותו. חוץ מזה יש לנו עוד בקרה חיצונית שהמשרד עושה, על הפרויקט כולו, שעושה חברה חיצונית שבודקת גם שביעות רצון וגם מתי האוכל הגיע; וחוץ מזה יש לנו ביקורים במוסדות החינוך, שבהם, אמרתי גם קודם, חלק מהביקור - ולכן לא קראתי לזה בקרה – הוא לבדוק שבית הספר יודע לצרוך נכון, פעם אחת, ושהילדים שזכאים לאכול – אוכלים.

חלק מתהליך הבקרה הוא לא רק בקרה ברמה של האוכל אם הוא מתאים או לא, ואגב, למדנו להתמודד עם התאמה של אוכל לצורכי אוכלוסיות מיוחדות, החל מהבדואים בדרום, שלקח לנו טיפה זמן להבין שאורז צהוב הוא לא כמו אורז לבן, וכלה בילדי ירושלים, שרוצים אוכל שמוגדר לצורך העניין יותר בריא ועשינו תהליך של התאמה לאוכל יותר מלא, יותר מגוון וכו' - - -

בהשתתפות הורים? דיברת על השתתפות הרשות, מה עם השתתפות ההורים?

לגבי הורים, הוועדה אישרה את תשלומי ההורים - - -

תציג לנו אותם.

לא הבאתי אותם לכאן. עד 1,300 שקלים – אפס, מעל ל-1,300 בין חצי שקל, לשקל וכו', עד 6.3 שקלים, זה המחיר הכי גבוה, שהורים עם הכנסה גבוהה יכולים לשלם עבור המנה שלהם.

אני רק רוצה להראות לכם את השקף האחרון, למרות שאני לא אדבר עליו. אני רק רוצה שתדעו כמה עולה למערכת מנה בסופו של דבר.

רגע, אבל לא התייחסת למה שהוצע פה על ידי חברת הכנסת. יש לכם נכונות ללכת לכיוון הזה?

אנחנו בודקים אותו, הוא ממש לא פשוט, אבל זה לא במסגרת המצגת.

רבותי, נדליק את האור, הרוגע והסדר יחזרו לדיון. כל חברות הכנסת ידברו וכל אחד יאמר את מה שיש לו, בסבלנות.

חברת הכנסת מירב בן ארי.

אני מתנצלת, אני פשוט חייבת ללכת לוועדה אחרת, ויש לי שאלה שאני חייבת לשאול אותך ואני אשמח אם תוכל לענות לי.

אז קודם כל, למען הגילוי הנאות, עבדתי בעמותת תפנית בחינוך קרוב ל-8 שנים. מיכאל חן, הכרתי את השם שלך היטב. הכרתי את תכנית ההזנה. חשוב לציין שמי שהתחיל את מפעל ההזנה במדינת ישראל זה רוברט לוין. דיברת על קרן רש"י, עם כל הכבוד לחברי כנסת, הראשון שהקים את מפעל ההזנה במדינת ישראל זו קרן רש"י, ביחד עם זקן מצרפת שיש סיפור איך הוא הגיע לבית הספר. אתה בטח יודעת, לא נלאה וגם אין לי זמן.

אמרתי את זה בפתח דברי.

נכון, שמעתי אותך. חשוב לי פשוט לומר, אתה יודע, הגעתי משם וגם חבר הכנסת אלי אלאלוף הגיע משם.

יש לי שאלה שבאמת חשובה לי. אני רוצה להבין איך מגיע מצב שתכנית שהיא סופר חברתית בעיני – מפעל הזנה זה פרויקט חברתי - מנוהל כיום על ידי חברה, שכחברה, התפקיד שלה הוא להרוויח כסף, בניגוד לשנים שבהן קרן רש"י ביחד עם העמותה הפעילו.

שלא תבלבל, ממש לא. אמרתי בתחילת דברי שאני מגיעה מהעמותה, אבל באמת חשוב לי להבין איך פרויקט חברתי מתנהל על ידי חברה שמרוויחה כסף. דבר שני שהייתי רוצה לדעת, האם אתה רואה היום הבדל – וכמה זמן החברה מילגרם מנהלת את תכנית ההזנה?

שנה.

האם אתה רואה הבדל, או שאתה אומר לי – חברת הכנסת מירב בן ארי, אני לא רואה שום הבדל, אותו דבר. עמותה כמו קרן רש"י אל מול חברה כמו מילגרם, עושות מבחינתי את אותו מפעל הזנה למען ילדי ישראל. נראה לי שהשאלה שלי ברורה.

תענה אחר כך במרוכז.

הוא עונה במרוכז? אני חייבת לקבל תשובה. זה כל כך קריטי בעיני, אתה מבין?

הפרוטוקול ישמע ואנחנו ניקח לתשומת ליבנו ונעדכן אותך.

אוקיי. אז אני אשאר עוד כמה דקות.

הערת ביניים: אני רוצה למקד את הדיון. יש מטרה ספציפית לדיון הזה. אני לא רוצה למסמס את המטרה הזאת.

זה התפקיד שלנו. הוא לא ייתן לך תשובה.

כי עד שאני מגיעה לנושא שיש הסמכה עליו, בסוף אין - - -

גם לנו יש תהליך התאקלמות, לא רק לפרויקט ההזנה.

יש הצעה ספציפית שאני רוצה לגביה את התייחסות משרד החינוך.

הוא ענה.

לא, לא, יש רעיון ספציפי שאני הצגתי פה.

אז הוא אמר.

מותר לחברות הכנסת להתייחס ליזומה הספציפית שלי וזה מתקשר עם הדברים שלך. המטרה צריכה להיות מטרה חברתית, לא מטרה רווחית. יש בפנינו אוכלוסיית יעד שזקוקה לתעסוקת נשים, נשים מובטלות. אני רוצה לחבר את זה ביחד, אם לא, אז אין טעם.

חברת הכנסת חנין זועבי, אמרתי את זה בפתיחה, התייחסנו לזה ובסיכום נתייחס. הוא אמר בין היתר שהם בוחנים את הנושא, יש קשיים, ואנחנו שמענו אותו. אנחנו נאמר את מה שיש לנו לומר.

אנחנו נחזור לנוהל הקבוע בוועדה של חבר כנסת, אורח, חבר כנסת, אורח.

חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה.

אני מאד מברכת על הדיון הזה וכל הכבוד לך, חברת הכנסת חנין זועבי, שהעלית את הנושא הזה. זה נושא מאד מאד חשוב, מאד חברתי ואני חושבת שצריך ללכת ולקדם ואנחנו שותפות לרעיון הזה.

העניין הוא מאד מאד חשוב. מאד חשוב. קודם כל שצריך באמת לקדם את היות התזונה תזונה בריאה. אני מאד מבקשת, חתמתם חוזה עם חברה, אתה לא צריך לבחון את זה, צריך לעשות את זה כבר מהשנה. מזון בריא לחלוטין. לחשוב על הכל בריא. קמח מלא, אורז מלא, בלי הקטשופ שדיברת עליו בבוקר, נציגת משרד הבריאות. כל הדברים האלה צריכים להיכנס - - -

אנחנו צריכים לבקש את זה ממערכת החינוך. נראה אם התלמידים שלנו מתמודדים עם זה.

זה דבר אחד. חשוב מאד לעבור לאפשרות של מטבחים שיהיו בבית הספר ושתהיינה נשים שרוצות לבוא לבשל – ויש הרבה. ואז כל מקום יקבל את האופי הכפרי שלו. כמו אדון מרגי, אני לא צעירה, בזמני היה שיעור כלכלת בית. הילדים אכלו את מה שבושל שם.

אני גם רוצה להגיע למצב שכל ילד יקבל את הסנדביץ' שלו, וכל ילד - - -

את יודעת שאם ראש הממשלה יאמר להחזיר את כלכלת בית, אחד השרים יאמר לו – שהילדים שלך ילמדו כלכלת בית, למי שזוכר מה שהיה.

נכון, אבל למה זה חשוב? זה חשוב שהילדים יקבלו תזונה בריאה. על אותה קונוטציה, אנחנו נקרא לזה בשם אחר, נמצא את השם, אבל שהילדים יחושו את הבצק, שהילדים יחתכו את הירקות, שכל אחד ייגע בדברים. היום ילדים מקבלים אוכל אחר, לצערי. יש הרבה נשים בעלות קריירה. אני דאגתי לגדל קודם ילדים והילדים שלי אכלו אוכל בריא בבית. הילדים צריכים לגעת בכל הפירות, ידעו גם, כמו בשיעור חקלאות שהיה פעם, אז היום זה לא חקלאות, היום זה יהיה חקלאות מקיימת, שהילדים ילמדו איך זה גדל בטבע, יגעו בדברים, יראו את הדברים. זו תהיה חוויה, הכל בחוויה. זה מאד חשוב. הדברים האלה מאד מאד חשובים.

תודה.

עוד דבר. אני ממש מבקשת, חשוב מאד, אם אתם לא תכניסו את המזון הבריא, שתראו שלא תהיה אבקת מרק בתוך האוכל, זה חשוב מאד.

השאיפה היא למזון בריא, וזה אומר הכל.

זה צריך להיות מנוף שגם הילדים יקבלו ותהיה תעסוקה לנשים. זה מאד מאד חשוב.

רשות הדיבור לאחד האורחים ובהמשך חבר או חברת כנסת. הדיונים בקדנציה הקודמת הם תמונות נלוות, תמונות שהיו מזעזעות. אם תרצה, אני אשלוף אותן מהזיכרון.

אני מכיר אותן.

אני מקווה שהמחזות האלה כבר - - -

חלקם היו תמונות מזעזעות שלא שיקפו מציאות.

היו תמונות, היו דברים. אני מקווה שהמחזות האלה כבר לא קיימים ואין ספק, אני מאלה שיודע שלתהליכים חדשים יש זמן הסתגלות והטעמה. היו קשיי לידה, קשיי הסתגלות, אבל אנחנו כבר אחרי זה מזה הרבה זמן. זו הממשלה השלישית אחרי, ואני מקווה שהדברים מתנהלים כפי שצריך.

אנחנו ניתן את רשות הדיבור לד"ר רונית אנדוולט, משרד הבריאות. מה אתם עושים למען הפרויקט הזה, מה חלקכם בפרויקט הזה.

אני מנהלת המחלקה לתזונה במשרד הבריאות. קודם כל אני מברכת על כל מה שנאמר כאן היום, כי באמת המחשבה כזו ובסך הכל משרד החינוך עובד איתנו ביחד, כדי לחנך לתזונה בריאה ונבונה מבראשית. זאת אומרת, שמלכתחילה הילדים יאכלו בריא.

איך אתם עושים את זה? אנחנו כרגע על שולחן הוועדה, לא רוצה לומר על שולחן הניתוחים. על שולחן הוועדה נמצאים מערכת החינוך ומפעל ההזנה. איך אתם עושים את זה במסגרת מערכת החינוך.

אז קודם כל אנחנו כותבים את ההנחיות המקצועיות – איך צריך להיראות מפעל ההזנה מבחינה תזונתית. איזה מזונות צריכים להיות מוגשים, אנחנו בעד מזונות טבעיים ולא מזונות מעובדים, מותאמי תרבות, כמו שאמרה חברת הכנסת חנין זועבי, שילדים שהם במגזר החרדי או ילדים שהם במגזר הערבי, יקבלו אוכל מותאם תרבות, לפי הטעמים, שימוש בתבלינים מקומיים, היכרות.

אנחנו בעד שיהיה גם חינוך לתזונה בבתי הספר. לספורט היום יש מורה לספורט, לתזונה אין מורה לתזונה, וצריך גם להכניס מורה כזה לתכניות החינוך.

למה, יש שעה כזו במערכת. יש שעה במערכת החינוך ששמים בה את כל התסכולים של החברה הישראלית. קוראים לה שעת כישורי חיים, וכל פעם שבאים פה לוועדות אומרים – אנחנו נשים את זה בשעת כישורי חיים. מה לא שמו בשעה הזאת? פחדתי שאת תגידי את זה, אז הקדמתי אותך.

אני ממש לא אגיד את זה. תזונה שמו בכל המקצועות האחרים חוץ מכישורי חיים, אבל מניסיוני האישי, יש לי שלוש בנות, אף אחד מהן לא למדה תזונה בבית הספר, כי איך שהוא לא מגיעים לחומר הזה בשנת הלימודים ולכן צריך מקצוע נפרד של תזונה וקיימות וחינוך לחקלאות וכו', אני מסכימה עם זה. זו ההמלצה שלנו. אני מקווה שמשרד החינוך ילך איתנו גם עם זה, אבל בשלב הזה אנחנו מדברים על מפעל ההזנה.

מפעל ההזנה צריך להיות מלווה גם בחינוך תזונתי. זאת אומרת אנחנו רוצים שאנשי תזונה יכנסו לבתי ספר וילוו את זה בחינוך תזונתי, שהפיקוח על מפעל ההזנה יהיה באמצעות אנשי תזונה, בכדי שבאמת הפיקוח יהיה פיקוח תזונתי.

אנחנו מדברים על food safety, שהוא מאד חשוב, שלא יהיו חיידקים וכו', שהמפעלים יעבדו בצורה נקייה וכו', אבל צריך גם לדבר על Food security, על הבטיחות התזונתית של המזון ולא רק על הביטחון התזונתי. זאת אומרת ביטחון תזונתי זה לא רק שאין חיידקים, אלא באמת שאנחנו מזינים את הילדים שלנו - - -

ד"ר רונית, אנחנו פחות או יותר יודעים מה אנחנו צריכים לעשות.

זה חשוב. עד היום לא דיברו על זה.

אני שואל מה אתם עושים כמשרד הבריאות. לו צוין שאני קיוסק שמוכר פלאפל, הייתם מבקרים אותי, נכון? במיוחד אם הייתה תלונה עלי, אז היו גם סוגרים לי את המקום ומבטלים את רישיון העסק. השאלה אם יש לכם בקרה בתחום מפעל ההזנה, מה חלקכם במפעל ההזנה?

חוק ההזנה הטיל את האחריות הפיקוחית על משרד החינוך, לכן משרד החינוך עושה את הפיקוח בהתאם להנחיות שלנו.

ואתם מוודאים שההנחיות שלכם מיושמות? אני לא יכול לבוא בטענה על לשון החוק. זה לשון החוק. אני לא יכול לומר אם הוא טוב או לא טוב. אני רוצה לדעת כרגע אם משרד הבריאות מקיים את חובתו על פי החוק הקיים.

החוק הקיים מחייב אותנו לתת את ההנחיות המקצועיות ומחייב את משרד החינוך לפקח לפי ההנחיות שלנו. אנחנו עובדים ביחד עם משרד החינוך והם יעשו את הפיקוח בהתאם להנחיות שלנו.

אני בכוונה נתתי את הדוגמא של הקיוסק והפלאפל. אתם מעבירים הנחיות. אני הבנתי מדברייך פעמיים שאתם העברתם הנחיות. האם בזה תם תפקידכם?

לא, שנייה. החוק נבנה איתנו ביחד, הפרוטוקול של החוק נבנה איתנו ביחד. כל שבוע יש לנו ישיבות משותפות. רק ביום ראשון הבא אנחנו יושבים ביחד, אנחנו עוברים שורה-שורה על החוק בכדי שהוא יתאים. בכדי שלא ימכרו בקיוסק של בית הספר ג'חנון ומלואח ובורקסים, אלא ימכרו אוכל בריא. שמכונות המזון בתוך בתי הספר גם הן תכלנה מזון בריא, גם אם הן לא במסגרת מפעל ההזנה. זאת אומרת שסביבת בית הספר תכיל מזון בריא. אלה בעצם ההמלצות של משרד הבריאות לעניין הזה.

אני שואל אולי בצורה אקטיבית. אתם עושים ביקורת שאכן זה נעשה?

לצערנו החוק לא נתן תקציב למשרד הבריאות, אלא נתן תקציב למשרד החינוך, אז אנחנו לא יכולים לאכוף את החוק, אנחנו יכולים לכתוב אותו. משרד החינוך אוכף אותו.

אוקיי, תודה.

חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה.

תודה רבה. כבוד יושב הראש, כל הכבוד על הדיון וחברת הכנסת חנין זועבי, כל הכבוד על היוזמה.

עסקתי רבות בנושא הזה של המזון שאנחנו אוכלים, בעיריית ירושלים. אני אספר בקיצור, זה בעצם התחיל כשלמדתי במכון מנדל מנהיגות חינוכית, ופרויקט הגמר שלי היה על ההבדל בין איך שאנחנו גדלנו לבין איך שהילדים שלנו גדלים. זיהיתי כמה נושאים ואחד מהם היה אוכל, שבאמת אנחנו רואים את זה היום במגיפת ההשמנה, שהילדים היום כמעט ולא אוכלים אוכל ביתי בגלל השינויים בתעסוקת נשים ועוד כל מיני גורמים.

לכן אני חושבת שהאמירות שנאמרו, שכאילו ההורים לא נותנים אוכל בריא, אני חושבת שזה פשוט לא רלבנטי. אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב איזה אוכל אנחנו מעוניינים שהילדים יאכלו ואנחנו צריכים שהילדים יאכלו אוכל בריא. אחר כך כל הבעיות הרפואיות נופלות על המדינה בסופו של דבר. נכון, זה מאתגר, אבל אני חושבת שזה אתגר שאנחנו צריכים להתמודד איתו, מערכת החינוך צריכה להתמודד איתו בדרך כזו או אחרת?

מה קרה עם חלק מהמעבר לאוכל בריא, כשעשינו את המעבר בעיריית ירושלים? אחד הדברים שקרו זה שהאוכל נהיה פחות טעים. פחות שמן, פחות מלח, פחות סוכר, זה פחות טעים. בטח כשהאוכל מעובד. ועשינו מהלך מאד גדול במאמץ אדיר, וחיים הלפרין היה שותף לדרך וכך גם משרד הבריאות והייתה פה עבודה מאד מאד קשה לגלות את התפריט הספציפי שגם יהיה בריא, גם הילדים יסכימו לאכול, גם ההורים לא יתלוננו, הכל. זו הייתה עבודה של חודשים, והיה בליץ ועליהום וזה היה מאד קשה.

אני חושבת שככל שעבדנו על זה יותר, ההבנה הלכה והתחדדה שיכול להיות שאנחנו מחפשים את הפתרון במקום הלא נכון; ויכול להיות שבעצם מה שאנחנו צריכים זה מעבר למטבחים בבתי הספר, שבסופו של דבר יוכלו להביא את האוכל גם לגנים, כי כשמבשלים אוכל בכמויות מאד מאד גדולות, אז הדרך לעשות את האוכל טעים, זה בדרך כלל על חשבון הבריאות. אבל כשמבשלים בכמויות קטנות יותר, אז זה אפשרי, כמו שאנחנו מבשלים בבית. האוכל לא צריך להיות מעובד. אפשר להכין אוכל בריא, וזה כמויות קטנות יותר, אז אפשר לשים לב לתיבול. זה דבר אחד.

דבר שני, אחד הדברים שמאד מייקרים את המנות זה השינוע. זה גם מייקר כי פיזית היום הדלק עולה הרבה כסף והשינוע עולה הרבה כסף, וגם הרבה פחות ספקים יכולים להתמודד במכרז, כי העניין הוא שצריך להביא את כל המנות עד שעה מסוימת לכל גני הילדים באזור מאד גדול, זה מקטין מאד את מספר הספקים ואז מיד האפשרויות במכרז קטנות, המחירים עולים. זאת אומרת יש פה את המהלך הזה.

דבר נוסף, שאנחנו רואים שהורים מתחילים לדבר ואני לא נכנסת לדיונים הבריאותיים, אני לא נכנסת לדיון הזה, אבל יש טענה לגבי פלסטיק ואוכל חם - יש פה אתגר. אני לא נכנסת אם זה נכון או לא. אני אפילו לא נכנסת לזה, כי אני יודעת שיהיו פה ויכוחים סוערים, אבל הורים מתחילים להעלות את זה. זאת אומרת מאד הגיוני שהדיון הבא שנצטרך להתמודד איתו זה הנושא של האוכל החם בכלי הפלסטיק. והדרך לפתור אותו, זה שוב, דרך אותם מטבחים מקומיים.

אחרי שנתמודד עם הפלסטיק, יבואו אלינו ונצטרך להתמודד עם החמגשיות ומה הן פולטות.

זה אותו דבר. זה בדיוק אותו דבר. אנחנו כל הזמן נעים באיזה שהוא מעגל שהוגדרו בו כללים ואנחנו מנסים לשחק בתוך הכללים והם כללים שהם בעצם בלתי אפשריים.

אז מה בעצם אפשר לעשות? צריך לדבר על מעבר למטבחים, אבל יש פה אתגר וזה אתגר בעיקר של משרד הבריאות, לדעתי. אתם צריכים להגדיר קריטריונים, שהופכים את המטבחים האלה לאפשריים, כי היום יש בעיה בחוק שלא מאפשר לנו להקים את המטבחים האלה בתוך בתי הספר, בגלל גודל המטבח, או כל מיני כללים. וזה המקום שלנו להתערב.

ואז משרד הבריאות לא ישאל אם תקצבו אותם על זה או לא. תעיזי לפתוח מטבח, תראי את משרד הבריאות מוחה. משרד הבריאות יופיע והוא לא יגיד - - - -

יכול להיות.

אני מהרהר בקול, יש לי תכונה כזאת.

בסדר, ואתה גם יושב ראש ועדה, אז גם יש לך זכות, אז אנחנו מפרגנות. אני חושבת שזה המקום שלנו להיכנס לתמונה ולהתחיל לפרק את זה מהתחלה ולראות מה שינויים ואיך אפשר לעשות את זה יחד עם משרד הבריאות, לעבוד על המהלך הזה, כי אנחנו מבינים שלשם – והנה, משרד הבריאות אפילו מהנהן, אז בכלל התפרצנו לדלת פתוחה. זה הכיוון שאליו צריך ללכת, אבל כרגע הוא לא חוקי. אז אנחנו צריכים לעבוד על התהליך הזה, לעבוד על החוק, לראות מה צריך לשנות בחוק ואני אשמח גם לשתף פעולה בזה.

אני רוצה לומר עוד משהו, שבהקשר הזה, כרגע, הצהרונים שלא דרך מפעל ההזנה, בעצם בכלל לא נכנסים לנושא של האוכל הבריא יותר. אני זוכרת שבזמנו - - -

רק לפני יומיים יצא נוהל שהופץ בכל הארץ.

היה דיון בקדנציה הקודמת - - -

זה לא בחקיקה.

זהו, זה לא בחקיקה. אז גם את זה, הרי יש חוק על המזון ובהתחלה היה אמור להיות חלק גם על הצהרונים שהם לא בפיקוח וכרגע זה לא בחוק. אז יכול להיות שזה בהנחיות או בנוהל, אבל בעצם כל מי שלא נמצא במפעל הזנה, כל מי שנמצא בצהרון של המתנ"ס, העירייה וכו', הכללים של האוכל הבריא לא חלים עליו וגם זה דבר שאני מציעה שהוועדה תעסוק בו.

ועוד לא דיברנו על אותם ילדים שמתביישים ליהנות מהמפעל הזה, בגלל הסטיגמה. אני רוצה להגיד לכם, לשתף אתכם בחוויה. בהיותי שר ביקרתי באיזו קהילה בארץ, כל הקהילה נמצאת כרגע במתחם והם הנהיגו ארוחות ערב חמות למי שידם אינה משגת, אבל הכריחו את כל הקהילה להיות שם, גם אלה שידם משגת וזו חוויה לראות את כולם יושבים לאכול. אף אחד לא יודע שזה מפעל. הלוואי ונגיע לשם. כרגע אנחנו לא שם. אני זוכר מאבקים – מי יתקצב, תרומות, פילנתרופיה ולא התביישנו כמדינה, כריבון לגייס למפעל כל כך חשוב פילנתרופיה לנושא הזה.

דן סולומון, בבקשה.

שלום. שמי דן סולומון. אני מוביל את המאבק למען חולי הצליאק בישראל.

יש לך דקה וחצי.

אני חולק פה על כמה דברים של משרד הבריאות ומשרד החינוך. במהלך ה-10 חודשים שאנחנו מובילים את המאבק, קיבלנו עשרות רבות של תלונות על איכות האוכל. אנחנו המורשה היחיד לייצר מנות ללא גלוטן, חברת תמם, תעשיית מזון למטוסים, ואנחנו ישבנו עם המנכ"ל, אמיר שוצמן, שהוא לא יכול היה להגיע, על מנת לראות מה עושים. כל המנות היו נזרקות לפח. אנחנו ישבנו איתו ועשינו קבוצות מיקוד ואנחנו בקבוצת מיקוד שנייה, כולל האוכלוסייה במגזר הערבי. יש בחורה בשם רינה זועבי מנצרת, איתה אנחנו עושים את קבוצת המיקוד.

מעולם משרד הבריאות ומשרד החינוך לא נגעו בסוגיה הזאת. אתם יכולים גם לשאול את רן מלמד, שגם איתו שוחחתי ולא מצוין לגבי זה שום דבר. אין התייחסות לדבר הזה. בכוונה רציתי לראות מה עלות המחיר של מנה ללא גלוטן שמבקשים מההורים להוסיף את הכסף עליה.

לא, לא, זה לא נכון. חבל שאתה אומרים דברים לא נכונים.

אני לא הפרעתי לך, אתה אל תפריע לי.

אבל אתה אומר משפט שראוי שלא ייאמר.

אתה תגיב אחריו. אפשר לבקש בצורה מכובדת.

הוא אומר משהו שהוא לא אמת.

אז אתה תאמר את זה ברשות. הפרוטוקול סובל הכל ועוד מעט תוכל להתייחס לזה. בבקשה.

אני עובד ישירות מול עירית לבנה ויש באמת בעיה בשינוע של המנות ללא גלוטן. אנחנו הוצאנו הנחיה ויש בעיה בשינוע של המגשיות, כי אף חברה לא יכולה. אני לא יודע אם לכל חברות הקייטרינג יש את האישור של ה-G.M.P. ה-G.M.P זה איכות מזון. אני יכול להגיד לכם, לשמחתנו, שבמנות ללא גלוטן אין מזון מעובד, נקודה. אנחנו ישבנו איתו ועברנו על המנות, הוצאנו מפרט מאד מסוים ואני יכול לשלוח לכם את זה גם כן להתרשמות. זה דבר ראשון.

לא היה מענה גם כן למנות למהדרין, מנות ללא גלוטן למהדרין. פנינו לתמם ובאמת אחרי פסח היו מנות. לא היה מענה ממשרד החינוך ולא ממשרד הבריאות למנות למהדרין ללא גלוטן.

תודה. הבנו את העיקר.

רגע, דבר אחרון, אני לא סיימתי את הכל.

דבר אחרון.

יושבת איתי בחור בשם מתן מישיבה תכנית קרני שומרון, הוא בן 16.5, יש לו תעודת זהות. ווידאתי את זה כדי שהוא יוכל לבוא, והוא יוכל לספר לכם ממקור ראשון, מה קורה במוסד חינוכי, במקרה הזה דתי, בקרני שומרון. הריטואל הזה חוזר על עצמו בכל הארץ, בנושא של ללא גלוטן

לגילוי נאות, מחר יש לנו פגישה איתך בשעה ארבע, שקבעתי עם פנינה, גם על הנושא הזה. אז ברשותך, נכון שהוא לא היה ברשימה, שהוא יוכל לספר לך - - -

הוא ידבר בהמשך. נמצאת איתנו תזונאית ראשית אל המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, דורית אדלר, בבקשה.

אז קודם כל אני רוצה לברך את חברת הכנסת חנין זועבי על המיקוד שהיא רוצה להפוך את זה למנוף להתפתחות כלכלית. לדעתי התכנית הזאת צריכה להיות מפעל לאומי-חברתי- בריאותי ומקיים. מדינת ישראל בעצם - - -

על הלאמה כולנו מסכימים. עכשיו דברי איתי איך עושים את זה.

אז אני אגיד לך.

את המה תשאירי לנו. איך – תגידי לנו את.

תראה, מאחר שזו תזונה, אז גם מה, אבל לא משנה, אני אשאיר לכם את זה. ניפגש אחרי זה.

תלמדי אותנו.

באופן עקרוני אני מסכימה עם כל מה שנאמר פה. איך? מדינת ישראל צריכה לקחת אחריות על הנושא הזה. מדינת ישראל וכל האזרחים משלמים מחיר כבד - גם בריאותי וגם כלכלי – במגיפות ההשמנה והסוכרת, שמתפתחות - - -

סליחה, את יודעת, יש ענף מתפתח, זה כמעט סטארט אפ, המאמנים האישיים שנקראים קואוצ'רים, אז מה שההורים לא הצליחו הם הצליחו גם להרוויח טוב וגם להוביל איזו שהיא דרך. יש מגיפת השמנה ויש גם מגיפה של הקואוצ'רים .

אדוני, בתור הרהור זה נחמד, אבל אנחנו מדברים פה בדיני נפשות.

אני אומר שאני מברך על זה.

אני מחדדת.

זה מביא תוצאות נפלאות. אני כמעט לא מכיר את האנשים שהולכים לזה.

אדוני יושב הראש, תן לי לדבר כמה דקות ואנחנו נבין על מה אנחנו מדברים. מדינת ישראל הענייה נתנה שיעורים גם של בישול, גם של חקלאות, גם של ספורט וגם של תזונה. מדינת ישראל העשירה מפקירה את האזרחים שלה ואת הילדים שלה.

המועצה הלאומית לביטחון תזונתי כתבה טיוטא בנייר, על כל הנושא הזה של ההזנה בבתי הספר. אנחנו מאד לא בעד החמגשיות שמחלקים. מה שקורה היום זה שלמעשה הילדים שלנו מקבלים מזון מתועש והמכרזים האלה יוצרים מצב שרק חברות גדולות, מתועשות, יכולות לספק מזון מתועש.

הוא יכול להיות לא מתועש.

זה יהיה קשה מאד שהוא יהיה לא מתועש. במימדים האלה זה קשה מאד שהוא יהיה לא מתועש.

עשינו את זה, אבל זה לא משנה.

חברה, מדברים על 35 מיליון מנות בשנה. זה יכול להוות מנוף כלכלי אדיר ולהוציא ממעגל העוני לא מעט נשים. הדבר הזה ייתן מנוף לכלכלה מקומית מקיימת, כי אנחנו יודעים שאם בכל עיר קבוצות נשים כאלה תקבלנה הכשרה, זה ייתן להן קצת השכלה. הדבר הזה יהפוך להיות מנוף שמבריא את החברה.

ולכן ההצעה שלי שמדינת ישראל, ותראו, בזמנו כשרן מלמד מעמותת ידיד אמר – אני רוצה להכניס את תכנית ההזנה לבתי הספר – אמרו לו אתה משוגע, זה לא יעבור. והוא, בעזרת כמה חברי כנסת הכניס את התכנית הזאת. אז אם אנחנו נהפוך להיות המשוגעים של הקדנציה הזאת ונבוא ונאמר – חייבים לשנות את הדבר הזה, להכניס את זה. ודרך אגב קיים ביפן ובפינלנד. אנחנו רוצים הזנה אוניברסאלית לכל הילדים. המורה יושב עם הילדים, כמו בפינלנד וכמו ביפן והאוכל יבושל בתוך בתי הספר. הדבר הזה יוכל להוות גם מטבחים עבור הקהילה בשעות אחר הצהריים.

אמרת שהכנתם תכנית?

הכנו תכנית לגבי ההזנה. יש טיוטא כזאת.

מה עשיתם עם זה?

מה עשינו עם זה?

הגשתם אותה למישהו? הצעתם אותה?

יושב ראש המועצה, פרופסור דוב טשרניחובסקי, היה אמור להיפגש עם הממשלה הקודמת ביום שהוכרז על פירוקה, ועד היום - - -

מסתבר שהיום הזה הוא יום מכונן. בחודש שאני מנהל את הוועדה, כל הזמן נפלו על אותו יום. את יודעת כמה דברים נפלו על אותו יום? זה במסגרת ההרהורים בקול.

תשמע, אם אני אהרהר בקול, אז אנחנו לא נסיים את הדיון היום.

אדוני יושב הראש, אני מזכירה את שתיל.

נכון, לשתיל יש נייר עמדה.

על מפעל ההזנה מבחינת עלויות, פיתוח, תועלות.

בהמשך דברי, אני חושב שהרעיון שדיברו עליו קודם, שבעניינו יזמה היום חברת הכנסת חנין זועבי את הדיון, יכול לפתור הרבה בעיות.

נכון.

גם תזונה בריאה. יש לזה ערכים נוספים ורבים והערך העליון זה ערך השוויון. שאם כבר הוחלט שבית ספר נמצא באשכול, אין מציאות כזאת שילד אוכל וילד לא אוכל.

נכון, לגמרי.

וזה יכול להתקיים אך ורק ביוזמת כאלה שהן לא לכוונת רווח, במטבחים נכונים.

נכון, ולא שחברות ענקיות ינהלו את זה לטובת רווח.

ולמשרד החינוך ולמשרד הבריאות יהיה תפקיד להניע את כל האורגן הזה, לנגן על כל האורגן הזה.

בבקשה, סיכום.

אז לסיכום, אנחנו באים ואומרים יש כאן שני דברים, עיקרון האוניברסאליות, אנחנו מציעים ללמוד מיפן ומפינלנד לגבי מה שקורה שם, שבאמת כל הילדים מקבלים לאכול. הדבר הזה גם מרגיע את הילדים, יוצר אוויר למידה אחרת. כל ההון האנושי מתפתח הרבה יותר טוב. זה דבר ראשון.

אמר לי חבר הכנסת מיקי רוזנטל והפנה את תשומת ליבי, הוא אומר שזה מופיע ביו-טיוב, סרט תעודה שהוא היה שותף לו. הוא נעשה על מערכת החינוך בפינלנד וכדאי ללמוד ממנו.

נכון, כדאי ללמוד ממנו. אבל חשוב גם שנציגי משרד הבריאות יהיו שם, בתוך התכנית הזאת, כי האלמנטים האלה חשובים.

לסיכום.

לסיכום, אנחנו מציעים להכניס לליבת תכנית הלימודים מקצוע, להחזיר בעצם את המקצוע של חקלאות ביתית, משולבת עם בישול, תזונה וקיימות, זה מקצוע אחד. אנחנו כבר במהלכים להכשיר תזונאים, שיהיו להם תעודת הוראה.

אני אומר לך, אני רוצה לקנות את ההצעה שלך. נניח שאני משרד החינוך.

מוכרת לך את זה בחינם.

אני שואל אותך שאלה, על איזה מקצוע היית מוותרת בתמורה?

לא מוותרת. אדוני, אני רוצה לומר - - -

תודה. לא, זה שאלה רטורית. לקחתי אותה. זו שאלה רטורית באוויר. תודה גברתי. תרמת לנו לדיון.

איך אנחנו גורמים לזה שיהיו מטבחים בבתי הספר? זו השאלה.

שדולת הנשים נמצאת פה? בהמשך ידבר התלמיד. יש פה רעיון. אני מנווט אותך. אני לא מנווט את המחשבה שלך, אבל יש פה רעיון שהוא הקטר שהניע את הדיון היום לגבי מינוף תעסוקת נשים. מה יש לכם לומר על זה? מה אתם יכולים לעשות עם זה?

אז תודה. שמי עורכת דין קרן גרינבלט, אני מנהלת קידום מדיניות בשדולת הנשים. אני רוצה להתחבר לכל מה שנאמר כאן, וקודם כל כמובן לברך על הדיון החשוב ורק להביא איזו שהיא פרספקטיבה נוספת בהקשר של תעסוקת נשים לגבי מה שחברת הכנסת רחל עזריה אמרה קודם, על המכרזים.

המכרזים שקובעים מי הספקים של המזון, הם מכרזים שלא כל כך לוקחים בחשבון את השאלות של איזה עסקים מנוהלים על ידי נשים, מה הגודל שלהם ומה הקריטריונים במכרז, שבעצם לא מאפשרים לאותם עסקים קטנים וזעירים לזכות במכרזים האלה, אז אני חושבת שזאת איזו שהיא פרספקטיבה שצריך לקחת בחשבון מבחינת השינויים שצריך לעשות, על מנת להפוך את מפעל ההזנה למקומי, קהילתי.\

אבל אנחנו לא רוצים עסקים, לא רוצים מכרזים.

אז אני אומרת, כדי להפוך את המפעל למקומי, מותאם תרבותית, כמו שחברת הכנסת זועבי אמרה, החשיבות של הדברים האלה, כמו שכולם כבר אמרו, אני לא אחזור על זה, כדי להצליח לעשות את זה, אז באמת צריך לשנות פאזה ולא ללכת על המכרזים הענקיים של חברות הענק, אלא באמת לחשוב איך המכרזים בנויים כדי שנשים ועסקים קטנים בבעלות נשים יוכלו לזכות בהם.

תודה.

דובר אחרון לפי הסיכום.

בבקשה, צור טהון.

שלום, אני אחראי הזנה מטעם ארגון ההורים הארצי ואני גם אחראי הזנה מטעם העיר גבעתיים. קודם כל ברכות לכולם, כמוש אמרו קודמי.

אין לנו זמן להקדמות ואידיאולוגיות. כנס לתכלס.

אני אבקש זמן לפחות כמו שקיבלו כולם. רחל, את לא נשארת לדברי? חבל.

אני מקשיבה ואני פה.

צוף, עזוב פרוצדורות, תכנס לתכלס ותתרום לדיון.

הכנסת, אתם הגוף המחוקק. אתם צריכים להתוות מדיניות, להעלות את הרף ומשם להמשיך. אני חושב שבשטח קורה הפוך. הרכבת כבר יצאה מזמן ואנחנו רודפים אחריה. מה שאומר שבשטח יש הרבה יותר התקדמות. ההורים הרבה יותר מודעים היום, אנחנו מקבלים מאות פניות ביום מהורים ששואלים מה קורה.

אתה עובד עירייה?

אני לא עובד עירייה.

מטעם מי אתה אחראי תזונה בגבעתיים?

מטעם עמותה עירונית שנקראת קהילת - - - חוקק אחרי עבודה מאד מאומצת, שגם רחל הייתה שותפה לה וגם חנין ישבה בחלק מהוועדות. חוקק חוק לפיקוח על המזון במוסדות חינוך, אבל עדיין לא תוקנו תקנות ואני שואל למה.

אני קיבלתי דיווח. כשפניתי למשרד החינוך בשאלה מה קורה עם זה, הם אמרו לי שבימים אלה ממש הם עובדים בהילוך גבוה על התקנות ושהם יביאו אותן בהקדם. זה העדכון.

מה זה בהקדם?

הם אמרו שהם יכתבו לוועדה.

זה בתהליך. אנחנו גם עובדים על זה.

רחל עזריה, הניסיון שלך בכנסת הוא אמנם קצר, אבל הוא עשיר. אני רוצה לומר לך, תקשיבי, כשאומרים לי אנחנו מתקנים תקנות, הכי מהיר, ולזה צריך פרס נובל לזריזות – זה 6-8-10 חודשים.

כן, לכן אני אומרת, זה תהליך נורמאלי.

לא, זה לא נורמאלי. עם כל הכבוד למשרד המשפטים, המשרד הייעודי מעביר למשרד המשפטים, עד שזה מגיע במשרד המשפטים מהערימה, לוקח איזה חצי שנה ואחר כך יש התייחסויות. לפעמים מתגלגלים חוקים שתקועים אחרי גמר הליך החקיקה וממתינים לתקנות 8-9 ו-10 שנים, וזה לא יהיה.

אני מבקש ממנהלת הוועדה לקבל לידי את כל השתלשלות העניינים ואנחנו נגיש עמדה בנושא הזה.

בבקשה, משפט סיכום.

כל מפעל הזנה באשר הוא, לא משנה איך תקראו לו, דורש חינוך לתזונה נכונה החל מהגיל הרך. ברגע שהילדים מגיעים לגיל בית ספר, זה כבר חצי אבוד.

לגבי נשים מבשלות, גם בעיר של חברת הכנסת נורית קורן – הרצלייה, וגם בעיר של חברת הכנסת רחל עזריה – ירושלים, יש כבר פיילוטים כאלה. חברת הכנסת חנין זועבי, זה לא קורה רק בחורה. השטח מקדים אתכם בהרבה. ההורים כבר מבקשים את זה. הבעיה היא - - -

איפה זה מתקיים? תגיד לי.

בירושלים.

בירושלים כולם: חרדים, ערבים, כולם מבקשים את האוכל הבריא.

קטמונים. כולם. לא מדובר רק על המגזר הערבי.

כולם.

הבעיה היא שלא קיימת עדיין הפתיחות והגמישות כמו שצריך מטעם משרד הבריאות, שהנציגים לא יושבים פה.

משפט סיכום. סיימת? תודה אדוני.

הנער החביב, תן לנו מידע עם מה אתה מתמודד.

שלום. קוראים לי מתן ויזל, אני גר בהר ברכה, אני לומד בישיבה התיכונית בקרני שומרון. אני חולה צליאק. גילו לי את הצליאק בחודש ניסן בשנה שעברה ואז הגעתי לישיבה ודיברנו איתם. הם אירחו אותנו עד סוף השנה ואז בסוף השנה הם אמרו שנשלח להם מייל רשמי בחופש. בקיצור, לא עשו עם זה כלום.

בתחילת השנה אחר כך הם אמרו שזה, ובקיצור לא עשו עם זה כלום ונמרחו עם זה גם השנה.

זו ישיבה במסגרת יומית?

ישיבה פנימייתי. עד אז בוקר וערב בכלל לא הייתי אוכל בישיבה, למרות שהייתי משלם על זה והכל. בצהריים, חלק מהמנות, מה שמנות בשר, אז רק חלק מהן הייתי יכול לאכול.

בתקווה שהשף לא - - -

אחר כך אני אגיע לזה שהם אמרו בהתחלה שזה בלי גלוטן, אחר כך היו מנות שבהתחלה הם אמרו שהן בלי גלוטן ואז לקראת סוף השנה זה השתנה. אני אגיע לזה אחר כך.

היה חוזר מנכ"ל של משרד החינוך, הוא הגיע להורים שלי איך שהוא ואנחנו הבאנו אותו לישיבה. כשהם ראו את זה, הם הסכימו כן להתחיל לעזור לנו. בכל מקרה, הם לא מראים נכונות. כנראה שגם אין מישהו מלמעלה שלוחץ עליהם שהם יעשו את זה ולכן הם לא באמת רוצים לעזור יותר מדי. זה מה שהם משדרים לנו לפחות.

ככה התקדמנו עם זה. ישבנו עם הקייטרינג ואיתם והגענו להסדר על המנות. התחלנו את התהליך וזה לא הרבה זמן ככה. עכשיו, לקראת סוף השנה, בארוחת הצהריים אכלתי איזו שהיא מנה שהייתי אוכל אותה קבוע במסגרת השבוע, כאילו ביום חמישי הייתי אוכל אותה. שאלתי אותו, אני יכול לקחת את זה? כי כל פעם אני שואל אותו, ואז הוא אמר לא, מה פתאום, זה עם גלוטן, ועד עכשיו הוא אמר לי שזה בלי גלוטן.

מי אחראי לזה?

לא משנה מי אחראי. אנחנו מדברים גבוהה-גבוהה על ערך השילוב ותלמידים עם צרכים מיוחדים ומשקיעים הון עתק והדברים בשטח לא קורים.

רבותי, אנחנו חורגים ממסגרת הזמן. רשות הדיבור למוחמד יונס. אתם לא נרשמתם. להבא, מי שרוצה לדבר צריך להירשם.

דקה לכל אחד. יונס, בבקשה.

אז השאלה שלי הייתה, שאם מדובר בעוד שעה נוספת לתלמידים, אז איפה הוועדה לזכויות הילד שתבוא ותראה את - - -

תשאל את הוועדה לזכויות הילד. אנחנו ועדת חינוך.

אבל זה באמת, הורה שיש לו ילדים שנשארים בבית הספר עד השעה חמש, כמה זמן יישאר להם להשהות עם ההורים שלהם?

החינוך מתחיל בבית, לא בבית ספר. אם הילדים יישארו בבית הספר, אז הם לא יחונכו. הם ילמדו, אבל לא יהיה חינוך.

אוקיי, תודה.

בבקשה, תציגו את עצמכם.

אני ענת עובדיה מהסתדרות המורים. אז אני מקבלת את כל הדברים שנאמרים כאן. באמת, הרעיון של תזונה בריאה הוא מאד מאד חשוב, אבל כשאנחנו מדברים על חינוך, אנחנו לא מדברים רק על מזון בריא, אלא על איך מציגים אותו. וכשילד יושב עם ארוחת הצהריים שלו על המחברת והרוטב נשפך על הספר, שם אנחנו קצת מפקששים בין חינוך לחינוך לבריאות.

אני חושבת שהמורים ואני משמשת גם כמחנכת, וגם חברתי פאני, שהיא מחנכת בבית ספר שיש בו מוסד הזנה, המורים הם באמת מלצרים. אני לא חושבת שזה נכון שילד יאכל על שולחן הכתיבה שלו. השטח הלימודי שלו צריך להיות שטח לימודי, וכמו שאתה אמרת – כמו שאנחנו גדלנו – כשהלכנו בשעת הצהריים כולנו ואכלנו במקום מיוחד ששם אוכלים. זה גם חינוך. הלכנו לחדר אוכל.

זה לא יקרה.

תקשיבי, אני לא מורה, אבל גדלתי במערכת החינוך הממלכתית. אני מדגיש את זה, כי תמיד אנשים קופצים, אה זה לא. אז בממלכתית. אז כשהייתה יוזמה כזאת, אז המורה, עם כושר המנהיגות שלה והדוגמא האישית שלה, יכלה למנות לכל משימה אחראי. אתה תורן ארוחת היום. סליחה, וזה שהילד אוכל על המחברת, הרי זה לא נעלם מעינייך, נכון? את המורה.

תראי, אני לא בא בטענות, יש מטלות רבות על המורים ואנחנו אלופים להטיל מטלות ואני מבין את האתגרים של הסתדרות המורים. ואני חושב שאם מטילים מטלות, צריך לתגמל בצידן. ואנחנו בסוף הופכים את התגמול ואת הסכמי העבודה לתכלית ושוכחים את השליחות.

לכן אני אומר, המורה בכיתה, וזו הזעקה של כולנו. ולא לחינם אני אמרתי לה, שאלתי את דורית על איזה שיעור היא הייתה ממליצה לי לוותר. אבל היא פוליטיקאית, לא פוליטיקאית, כמו. אז על שום דבר. זה הכי טוב. זה הכי קל.

נהג האוטובוס אחראי על כל מה שקורה באוטובוס. המורה, בשעת ההוראה, אחראי על כל מה שקורה בכיתה. בואי, זה ויכוח אידיאולוגי.

אבל היא לא מקבלת מנה. איך היא יכולה להיות מודל לחיקוי?

אני אענה לך. תאמיני לי, כשהסתדרות המורים רוצה להיאבק על גמולים ועל נסיעות ועל כנסים וכו', תאמיני לי שהיא יודעת לעשות את זה. אבל זה לא השולחן פה. צריך דיון פילוסופי, מסכים איתך, אבל זה לא המקום. צריך להיות דיון פילוסופי באמת, ואני אומר ולא מתבייש לומר זאת, אמרתי את זה גם לראשי מערכת החינוך ואני אומר את זה שוב.

לצערי הרב, עם כל הרפורמות והמהפכות עד שהמורים ומנהלי בתי הספר קיבלו ורטיגו, לא יודעים באיזה כיוון הם נמצאים מרוב מהפכות. אותו שטנץ, אותה תבנית מהתקופה שלי, קיימת בבית הספר. אותה שיטת הוראה. השינויים הם קלים וזה דיון מעמיק, דיון רציני, האם אנחנו צריכים להמשיך להיות תקועים באותה מסגרת. אבל זה לא הדיון כעת. ואת צודקת, אבל כרגע אנחנו לא שם. זכותך כעובדת, כארגון יציג, לדרוש את הגמול על כל פעולה ופעולה. אני לא אומר שלא.

אני לא מדברת על תגמולים, אני מדברת על הדרך שהילד יידע - - -

ילד לא יודע.

זה כמו שבבית לא אוכלים בסלון. כך בבית שלי, אני מחנכת את הילדים לא לאכול בסלון. גם לא אוכלים על השולחן מול המחשב. זה לא חדר אוכל.

באמת, לא יהיה חדר אוכל. הרי כיתה נוספת אין, אז את רוצה חדר אוכל?

גברתי המחנכת, אני לא אפתח את זה לדיון, כי כשאת רוצה כמורה לעשות פעולות אחרות, שלא עושים בסלון, את עושה אותן בכיתה, אבל זה לא הדיון. יש 5-10 דקות לתזונה, לארוחה. תאמינו לי שהמורה בשליחות ערכית יכולה להקדיש זמן גם לקטע הזה.

תאמין לי שהמורים עושים את זה - - -

עושים. אז נכון, צריך לחנך לתזונה, נכון, צריך לחנך - - -

עושים, אבל אנחנו רוצים להעלות את זה רמה.

גברתי, זה לא המקום על השולחן. בוודאי שצריך לחנך שלא אוכלים על המחברת. וודאי. זה כמו שיש נהג לאוטובוס, אז יש מורה בכיתה. אסור לו לפקח ואסור לו ללוות ואסור, כי הוא צריך לעמוד ולדקלם. אמרתי לך, זה דיון פילוסופי שאנחנו נקיים בו דיון. יהיו פה דיונים על אורך החופשות, ונדבר על הרבה דברים שהמורים לא אוהבים לדבר עליהם, ונדבר על דברים טובים שהמורים אוהבים לדבר עליהם וגם מגיע להם. נדבר על הכל בשולחן הזה.

אני מגיע לסיכום.

הוועדה מודה לחברת הכנסת חנין זועבי על היוזמה הברוכה של הדיון הזה ומודה גם לחברי הכנסת שהשתתפו בדיון וכן לאורחים.

הוועדה קוראת למשרד החינוך - - -

אדוני, אתה לא רוצה שאני אענה על השאלות שנשאלו?

לא. תוכל לענות לי עליהן בכתב לוועדה ונצרף אותן.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להשקיע מאמצים רבים, כל עוד מפעל ההזנה קיים במתכונתו הנוכחית - בבקרה בנושאים של תזונה נכונה, אוכל בריא ואוכל בטוח וכמו כן, לתת מענה לאותם ילדים עם אלרגיות שונות, עם רגישויות שונות וצרכים מיוחדים.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון בכובד ראש את היוזמה של מטבחים בית ספריים מקומיים, שיתנו מענה גם לאוכל בריא - - -

לאו דווקא בית ספריים, מקומיים.

מקומיים. בליווי ובשיתוף של ההורים, כמובן על פי חוק הרשויות המקומיות, והוועדה תקיים במהלך השנה הקרובה דיון מעמיק נוסף, על כל נושא ההזנה. יוזמנו לכאן גם נציגי ההורים, ועדי ההורים, יוזמנו גם נציגי התלמידים ואנחנו נקיים דיון. אני מקווה שהתוצאות יתקדמו לאט לאט.

אני מבקש שבדיון הבא שיהיה משרד החינוך יציג לנו את המגמות - איך זה התחיל, כמה היו, כמה היום ולא יזיקו גם משובים ודו"חות שביעות רצון.

הוועדה תבחן את סוגית התקנות לחוק ותעמוד בקשר עם משרד החינוך, משרד הבריאות ועם משרד המשפטים, על מנת לסיים את התקנות בהקדם האפשרי.

תודה רבה.

אדוני, מי איש הקשר שאוכל להמשיך לדון איתו בנושא?

לא יודע. האחראי, הקודקוד יושב מולך.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.