הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 25

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, ה' באב התשע"ה (21 ביולי 2015), שעה 14:00

ישיבה חגיגית לציון 25 שנה לעלייה ממדינות חבר העמים, בהשתתפות שר העלייה והקליטה זאב אלקין ויושב ראש הסוכנות היהודית נתן שרנסקי

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יצחק הרצוג

סופה לנדבר

קסניה סבטלובה

טלי פלוסקוב

יואל רזבוזוב

ציפי לבני

שר העלייה והקליטה זאב אלקין

ולדימיר שקלאר - מנהל אגף בכיר לקליטה בקהילה, משרד העלייה והקליטה

יעקב ליבנה - מנהל מחלקת אירו-אסיה 1, משרד החוץ

איילת בלאק - מתמחה מדינית, משרד החוץ

צבי רב-נר - סמנכ"ל אירו-אסיה, משרד החוץ

רויטל דותן - ממונה על ארגון לימודים, אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

יואל חדד - מנהל המחלקה לעלייה וקליטה, עיריית טבריה

נתן שרנסקי - יו"ר, הסוכנות היהודית

ג'וש שוורץ - מנכ"ל, הסוכנות היהודית

בילנה שחר - מנהלת אגף עלייה וחוויות ביחידה לדבורי רוסית, הסוכנות היהודית

רומן פולונסקי - מנהל היחידה ליהדות דוברת רוסית, הסוכנות היהודית

ישעיהו יחיאלי - ראש מִנהלת נעל"ה, האגודה לקידום החינוך

חיים ויטלי בן יעקב - מנכ״ל, הקונגרס היהודי האירו-אסיאתי

מיכאל רייף - יושב ראש התאחדות עולי רוסיה בישראל

אהרון מולטקובסקי - יושב ראש עמותת זיכרון

אלי זרחין - שדלן, אגודה ישראלית למען ילדים עולים

אברהם גרינזייד - יושב ראש ארגון הווטרנים הארצי

אפרים פפרני - ראש ארגון נכי המלחמה בנאצים

אלכסנדר ברמן - יושב ראש חזית הכבוד, עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

אברהם שרנופולסקי - סגן נשיא חזית הכבוד, עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

אלכסנדר קלנטירסקי - יו"ר ברית ליקוידטורים מצ'רנוביל

יפים קיפניס - יושב ראש התאחדות פליטי השואה בישראל

אסתר בלום - מנהלת פרויקטים ותכניות, מועצת ארגוני עולים

אנדרי גסיורובסקי - 'יד לעזרה ישראל - גלובל פורום'

אולגה גורצקי - עוזרת מנכ"ל, הקונגרס היהודי

לאוניד דינביץ - מנהל פורום מדענים עולים

יצחק הילדסהיימר - כתב 'מקור ראשון' ו-NRG

לילי הלפרין - מרצה

סימה וקסלר - מתורגמנית

סטניסלב צ'רנובילסקי - מתורגמן

דוד דהאן - יו"ר ודובר הארגונים החברתיים בכנסת

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

ישיבה חגיגית לציון 25 שנה לעלייה ממדינות חבר העמים

שלום וצהריים טובים לכל המשתתפים. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. התכנסנו היום לישיבה חגיגית לציון 25 שנה לעלייה ממדינות חבר העמים. מכבדים אותנו בנוכחותם, שר העלייה והקליטה זאב אלקין, הוא יהיה עוד מעט, הוא כבר מגיע, וגם יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, מר נתן שרנסקי, הידוע לכולם בעשייתו הציונית עוד טרם עלייתו.

לכל עלייה יש תרומה, תרומה משמעותית לכלכלת מדינת ישראל ולתרבותה, כולנו מסכימים שיותר ממיליון עולי ברית המועצות לשעבר שעלו בשנות ה-90 תרמו רבות, לאקדמיה, לכלכלה, לתרבות ולאמנות, לספורט ולכל תחום במדינה. יש דוגמאות רבות לכך שהם הגיעו לראש הפירמידה. היום אנחנו יודעים שהם מכהנים כשרים, כחברי כנסת, יושב ראש הכנסת, יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית ובתפקידי מפתח בכל המשק. אין חולק על כך שהם השתלבו מצוין בחברה בישראל ובני הדור השני הם צברים לכל דבר ועניין.

אני מבקש מכל הדוברים, כיוון שיש לנו רשימה ארוכה של דוברים אנחנו מבקשים באמת כשאנחנו מדברים לדבר שלוש דקות, לסכם את הדברים בקיצור, כדי שנוכל לכבד את כל מי שנרשמו לדבר.

מצטרפת אלינו שרת המשפטים לשעבר וגם שרת הקליטה לשעבר, חברת הכנסת ציפי לבני. חבר הכנסת יואל רזבוזוב צריך לצאת לוועדה אחרת והוא יפתח את הדוברים. תודה.

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, יושב ראש הסוכנות היהודית נתן שרנסקי, יושבי ראש ארגונים שיושבים איתנו כאן, חברים יקרים, אני חושב שהדיון הזה זה לא דיון, זה יותר חגיגה, אני חושב שחגיגה לא רק בשבילנו, כל מי שנמצא כאן, העלייה הגדולה, שעלו בשנות ה-90, אלא בשביל כל מדינת ישראל. אני חושב שמדינת ישראל צריכה ויודעת להוקיר מעל מיליון אנשים שהגיעו לכאן בשנות ה-90 וכמו שנאמר כאן, תרמו לצמיחתה של הכלכלה, של המדע, של התרבות, של הספורט, ובאמת אני שומע כאן בכנסת ואני מאוד גאה קודם כל להיות חלק מהעלייה הזאת, אמנם הגעתי בגיל יותר צעיר, בתור ילד, אבל מי שיושב כאן, אתם לקחתם על עצמכם את כל הנטל, כי לעזוב מקום עבודה נוח, להיות אקדמאי ולהגיע לכאן ולהחליף מקצוע למקצוע שהרבה פעמים הוא לא משהו שאתם רגילים לעשות אותו ועבדתם קשה, עברתם את כל המכשולים.

אני זוכר את ההורים שלי, מה הם עברו, אני זוכר את הסבתא שלי, מה היא עברה. העלייה הזאת והתוצאות של העלייה, זה מוקדש לכם. אני באמת רוצה להגיד תודה על זה שנתתם לנו הזדמנות, לדור הצעיר, להתפתח ולהתקדם לכנסת ישראל והיום אנחנו נמצאים כאן. תרמתם למדינת ישראל רבות.

מכיוון שבאמת יש לנו הרבה דוברים והרבה אנשים מכובדים באו לברך את כולם אני אסיים, ואני רוצה להגיד לכולכם תודה בשם מדינת ישראל, כי מה שנתתם למדינת ישראל, אף אחד לא יכול לקחת מכם. מדינת ישראל היום מחויבת לכם, גם לעזור בשכר דירה לאותם עולים שמגיע להם, כי הם עבדו קשה, וגם בהשלמת הכנסה בכל מה שאפשר, כי אנחנו יודעים עד כמה קשה לכם היום. מדינת ישראל מחויבת לכם כי מגיע לכם. זו לא מתנה אלא חובה של המדינה לתת לכם את מה שהיא צריכה לתת. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב.

כיבד אותנו בחגיגה הזאת שר הקליטה זאב אלקין, כמו שאמרתי קודם, הוא הממונה היום כשר הקליטה וגם יושב ראש ועדת השרים לענייני עלייה וקליטה. אני מזמין את כבוד השר לשאת את דברו.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. מתבקש, בגלל שאנחנו בדיון רשמי של הוועדה, שאדבר בעברית ואני מרגיש את עצמי במצב קצת מוזר, שמתרגמים אותי לרוסית. בדרך כלל אני עושה את זה לבד, אבל הפעם אני אשמור על הפרוטוקול.

אני חייב להגיש שכשקיבלתי הזמנה לאירוע הזה כאן בכנסת הרגשתי את עצמי קצת מוזר, כי התלבטתי מאיזה צד אני נמצא, האם מצד אלה שחוגגים או מצד אלה שחוגגים את הגעתם, כי זה לא רק 25 שנה לגל העלייה הגדול מברית המועצות, זה גם 25 שנה אישיות שלי. אני הגעתי בדיוק בשנת 90' בחודש דצמבר, שהוא היה חודש שיא בהשוואה למה שהיה לפני ומה שהיה אחרי, בתאריך שהיה שיא, בלילה בין 4 ל-5 בדצמבר היו כמה אלפי אנשים שהגיעו בלילה אחד וקראו לזה, מי שפה, חלקם בטח זוכרים, דיקבריסטה, זה היה המונח אז בשנת 90', אז אני בדיוק שייך לקבוצה הזאת. לכן אני עוד כמה חודשים אחגוג את ה-25 שנה שלי. לכן ההתייחסות שלי לאירוע הזה ברשותך תהיה גם לאומית, אבל גם אי אפשר שלא להתייחס לזה באופן אישי.

אנחנו מדברים כאן על אירוע היסטורי שהוא אולי בין האירועים הגדולים ששינו את פני מדינת ישראל בכמה עשרות השנים האחרונות. כל תחום שאתה מסתכל עליו היום אתה רואה איך החיים במדינה השתנו מהקצה אל הקצה. כל מי שמסתכל על הכלכלה הישראלית מבין היום, ויגיד לכם כל כלכלן מתחיל שבלי גל העלייה הזה לא היו חלק גדול מאוד ממנועי הצמיחה של הכלכלה הישראלית ב-20 השנים האחרונות, ההיי טק הישראלי לא היה מגיע לאן שהוא הגיע בלי גל העלייה הזה. אני זוכר איפה זה היה בשנת 90' ואיפה אנחנו היום ואיזה תרומה עצומה של גל העלייה הזה לתופעה המדהימה הזאת של היי טק ישראלי. אבל זה נכון לא רק על היי טק, נכון להרבה תחומים של כלכלה. כל מי שהיום נכנס לכותלי המערכת האקדמית הישראלית מבין עד כמה גל העלייה הזה שינה את פני האקדמיה הישראלית, משני צידי המתרס, גם מהצד של המרצים וגם של הסטודנטים.

כל מי שסוקר היום את הפעילות התרבותית במדינת ישראל יודע עד כמה כל התחום של התרבות והאמנות השתנה מן הקצה אל הקצה, בכל המובנים, גם מבחינת הצרכן וגם מבחינת האומן. בוודאי ובוודאי השתנו פה לדעתי גם דפוסים של צריכה תרבותית.

מערכת החינוך שלנו השתנתה מהקצה אל הקצה. אני יכול להביא לכם רק דוגמה אחת. כשהייתי חבר כנסת מתחיל בבית הזה, לפני כמעט 10 שנים, עניינה אותי מאוד השאלה מי מלמד מתמטיקה אצלנו בבתי הספר. פניתי אז למשרד החינוך הישראלי, שאלתי כמה מתוך המורים למתמטיקה שיש לכם, סיימו מעבר לבגרות במתמטיקה, מי יש לו השכלה גבוהה במתמטיקה. אמרו לי 'לא יודעים', שאלתי 'איך לא יודעים?' אמרו, 'ארגון המורים אסר לספר למורים, הם לא מדווחים לנו', רק אומרים למי יש תואר, אבל אסור להם להגיד תואר במה, האם זה חינוך גופני או מתמטיקה. אני לא התייאשתי, הלכתי אז ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אמרתי 'תעשו לי בבקשה בדיקה של שני קבצים, קובץ של מי שסיים אוניברסיטאות בישראל וקובץ של מי שמקבל משכורת כמורה למתמטיקה במשרד החינוך ותגידו לי מה יוצא'. לקח להם חודש להפגיש את שני הקבצים, בסוף הגיעו למסקנות מאוד מאוד לא פשוטות, הבנתי למה משרד החינוך לא רצה לדעת.

אני חושב ששר החינוך היום מבין מה המשמעות של זה, בחינוך היסודי היה רק 20% מהמורים למתמטיקה שהייתה להם השכלה גבוהה במתמטיקה, בחטיבות הביניים רק 50% ובתיכונים קצת יותר, ואז התחלנו לנתח את המספרים האלה פנימה ומה זה אומר. מה התברר? שחלק גדול מאוד מאלה שכן, כשעשו את הבדיקה, בוודאי בתיכונים, היו מורים עולים מגל העלייה הזה שעליו אנחנו מדברים, ואז הם אמרו, 'אנחנו לא יודעים מה יקרה עוד 20 שנה, עוד 15 שנה, כשהם יפרשו לפנסיה' כי לפי קצב מילוי השורות המספרים יהיו הרבה יותר גרועים. זו המציאות שאיתה מדינת ישראל מתמודדת היום.

הבאתי רק תחום אחד של מתמטיקה, אפשר להמשיך להרבה מאוד תחומים אחרים בחינוך. זו רשימה שהולכת ומתארכת, מה קורה בהישגים בספורט, ומה קורה כמעט בכל תחום אפשרי, כולל גם תחום הביטחון. כל מי שמסתכל היום על צה"ל, ואני אומר לכם את זה כיושב ראש ועדת חוץ וביטחון לשעבר, רואה כמה התרומה של גל העלייה הזה גם במבנה הנוכחי של הצבא הישראלי.

לכן היה פה מהפך אדיר שהתרחש בגלל כמה סיבות, חלקן לא היו תלויות בנו, אלה שינויים גיאו פוליטיים שקרו בעולם, חלקן היו תלויות באנשים שיושבים באולם הזה. יושבים וגרים במדינת ישראל יותר ממיליון איש, שלא רק קיבלו החלטה לא פשוטה, לקום ולעזוב, אלא גם קיבלו החלטה לבוא לפה. היו להם עוד אפשרויות, אפשרויות שהיו פתוחות. כל אחד ואחד שותף פה ביצירת אירוע היסטורי שהשפיע על מדינת ישראל מהרגע שכל אחד מאיתנו ירד מהמטוס. כך צריך בעיניי להתייחס לזה.

כמובן היו אז רשויות המדינה, שידעו לפעול מהר. לא תמיד ב-100% של הצלחה, כי לפעמים, מה לעשות, כשעושים כל כך מהר אף פעם אין 100% של הצלחה, אבל ידעו להתארגן מהר, כי עוד בשנת 89', אדוני היושב ראש, נתן בטח זוכר את זה, כשהיה דיון בממשלה בתחילת 89' אמרו 'אם יבואו 30,000 אז זה יהיה הרבה', בסוף כולנו יודעים כמה הגיעו רק תוך שנה ומשהו משם.

כדאי מאוד לזכור את זה, ובזה אני רוצה לסיים. גם היום אנחנו נמצאים באיזה שהיא מציאות מאוד מאוד מעניינת. אני אשתף את הקהל, חלקכם אולי יודעים, חלקכם לא, שבשנתיים האחרונות יש לנו כל שנה גידול של מאות אחוזים בעלייה מאוקראינה, בחודשים האחרונים יש תופעה חדשה, גידול של יותר מ-50% בעלייה מרוסיה. ממש בחצי השנה הראשונה של שנת 2015. חזרתי עכשיו ממוסקבה, באשרות שמבקשים ונותנים יש גידול של 70% ו-80% וזה כנראה מסמל את המגמה. אנחנו חזרנו למספרים שמדינת ישראל לא הייתה בהם כבר שנים רבות. כרגע מדברים על צפי של בין 30,000 ל-35,000 עולים השנה ויכול להיות שגם עכשיו אנחנו בפתח של איזה שהיא תפנית היסטורית ואם לא נהיה קטני אמונה ואם נדע לפעול מהר, כמו שאז מדינת ישראל ידעה לפעול, ואם נדע לפעול בשני מישורים, גם שם, אבל הרבה יותר חשוב כאן, בתחום של הקליטה, כדי שאנשים יבינו שטוב כאן ועם כל האתגרים עדיין אתה יכול לפלס לעצמך את הדרך, אז אולי בעוד 25 יחגגו עוד גל עלייה אחד גדול מהשטח של ברית המועצות לשעבר.

אם נרצה אין זו אגדה, זה תלוי בכל אחד מאיתנו וכמובן תלוי מאוד בנו כממשלת ישראל, מה נעשה, ותלוי בכם, כוועדת הקליטה, ותלוי בסוכנות היהודית ובכל השותפים שלנו מה נעשה בחודשים הקריטיים האלה ואנחנו באנו כדי לעשות וכדי לפעול מהר. תודה רבה.

תודה רבה. למרות שיש פרוטקציה לשרים שידברו, אני רוצה להזכיר שזה שלוש דקות, זה התקציב שלנו.

אני מזמין את שרת הקליטה לשעבר, שרת המשפטים לשעבר, חברת הכנסת ציפי לבני.

תודה רבה. שלום לכולם, אני מראש אהיה קצרה, כי אני מכאן רצה למפגש עם קבוצה של חברי הפרלמנט האירופי. בדרך כלל הם עסוקים בביקורת על מדינת ישראל ויש לי ויכוח עמוק איתם ואני רוצה להסביר להם עד כמה מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, מדינה יפה, ואתם, חלק מהחברה במדינת ישראל, הופכים את מדינת ישראל למדינה יפה.

כשהתחילה העלייה הגדולה אני יודעת שהרבה ישראלים שאלו את עצמם מה המדינה נותנת לעולים והסתכלו דרך החור של הגרוש. 25 שנה אחרי אנחנו לא רק צריכים לשאול מה העולים נתנו למדינה, אנחנו כבר יודעים מה העלייה הגדולה הזאת נתנה למדינת ישראל. זאת כבר עובדה, כבר לא צריך לשאול את השאלה הזאת ועל כך אנחנו קודם כל אסירי תודה. אנחנו במחנה הציוני קודם כל רואים בעלייה מעשה ציוני מהמדרגה הראשונה. אנחנו מלאי הערכה לאנשים, גם אתם כאן, שהגיעו ולמרות הקשיים הלכו לעבוד הרבה פעמים בעבודה שלא קשורה להשכלה ולמה שעשו שם ונחשפו גם לבעיות מבית. מדינת ישראל נתנה, אבל לא תמיד נתנה מספיק.

אני למדתי על האופי של העלייה הכול כך מיוחדת הזאת כשהגעתי להיות שרת קליטה. כמו כל ישראלית נפגשתי עם אנשים שהם מובילי דעת קהל בחברה וקודם כל כבר היה לי יפה שמובילי דעת קהל או לפחות אלה שהמליצו לי לא היו כוכבי טלוויזיה בריאליטי, היו סופרים, היו משוררים, היו חוקרים באוניברסיטאות, וכשדיברתי איתם על הצורך בהשתלבות, כי ככה הישראלים מדברים, 'עכשיו תהיו כמונו', הם אמרו 'רגע, רגע, אנחנו לא מדברים על השתלבות, אנחנו מדברים על מצוינות, כי ככה אנחנו, ככה אנחנו חונכנו, זה מה שאנחנו רוצים לעשות' ומאותו רגע הבנתי שמילת המפתח לקליטה טובה היא כבוד. לתת כבוד, גם למקום שממנו באתם, לתרבות המיוחדת שלכם, לא לנסות להפוך אתכם לישראלים, אלא ליצור את התמונה הישראלית מהרבה מאוד חלקים של יהודים שהגיעו הנה מכל העולם, כל אחד עם שפתו ועם תרבותו המיוחדת וביחד זה מה שעושה את התמונה הישראלית כל כך יפה.

אני רוצה רק להשלים ולומר, כי דווקא מהצד של המצוינות והתרומה הדברים נראים נהדר, אבל אנחנו לא יכולים להיות אטומים לבעיות ואנחנו מודעים לחלק המיוחד של הבעיות, של אנשים שהגיעו ללא פנסיות, ללא מצב משפחתי שכבר יש דירה להורים, אלא מצב שהילדים רוכשים דירה וההורים באים לגור איתם. יש דבר אחד שאני חושבת שאנחנו חייבים לומר אותו ובזה אני אשלים את דבריי, אנחנו קראנו לכולם ודובר כאן על עוד עלייה והסוכנות הולכת ואוספת מכל מקום בעולם יהודים שיבואו הנה, אבל לא רק יהודים, אלא כל מי שזכאי לעלות לישראל על פי חוק השבות וכל מי שזכאי לעלות לישראל על פי חוק השבות הוא, על פי תפיסתנו, צריך לבוא ולהיות חלק מהעם היהודי ועליי לא מקובל הקשיים של מי שרוצה להיות חלק מהעם היהודי ונתקל בקשיים בגיור או בקשיים להתחתן אחר כך.

הדבר הזה, זו בעיה ישראלית, לא בעיה של העולים. אנחנו נמשיך להילחם כאן שזה יקרה. ואני רוצה רק לומר משפט אחרון, שכשפגשתי בקורס נתיב בצבא חייל קרבי עולה שרוצה להתגייר והוא אמר לי, 'אני רוצה לדעת שאם חס וחלילה אני איהרג בקרב אני אקבר ליד חבריי ואם אני אצא בשלום, אני אוכל להתחתן כמוהם', אני בטוחה ואני מתחייבת, אנחנו צריכים לספק לדור הצעיר הזה את התנאים להיות אזרחים ישראליים ללא שום אפליה, ללא שום הבחנה, זו הזכות שלהם וזו לא טובה שאנחנו עושים להם. תודה רבה לכם.

הצטרף אלינו חבר הוועדה חבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב ראש האופוזיציה. אנחנו עכשיו הולכים לראות סרט קצר ואז יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, יישא את דברו. השר נאלץ לעזוב לישיבת דיון בתקציב, אז נברך אותו שיציג הרבה תקציבים לקליטת העולים.

עכשיו יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, מר נתן שרנסקי, יישא את דברו, כשיסדרו מבחינה טכנית נחזור לראות את הסרט.

אם אני יכול להפר לרגע כללים ולהגיד כמה מילים ברוסית. ידידים, חשוב מאוד לזכור, היום כאשר אומרים שתהיה עוד מעט עלייה גדולה מאירופה ואני אומר שהיא כבר התחילה, אומרים 'לא, מה פתאום? נו, כמה יבואו? אולי 20,000, אולי 25,000'. חשוב לזכור שב-88', אנחנו פעילי העלייה, הקמנו ארגון פורום ציוני כי הרגשנו שעוד מעט תהיה עלייה גדולה והמדינה לא כל כך מוכנה, באנו למנהיג אחד ואמרנו שתהיה עלייה גדולה, ההערכה שלנו היא 400,000, הוא אמר 'לא, לא תהיה עלייה, כל עוד אין שלום לא תהיה עלייה, קודם יהיה שלום ואחר כך עלייה'. באנו למנהיג שני, מהקצה השני, ואמרנו 'עוד מעט תהיה עלייה, הערכה שלנו 400,000', הוא אמר 'לא, יש לנו מודיעין, הם כולם הולכים לאמריקה, אף אחד לא יבוא לפה, קודם כל צריך לסגור הרמטית, לנצח במלחמות, אחר כך נראה'. שנה אחר כך התחילה העלייה ותוך השנתיים הראשונות באו 400,000.

אז קודם כל צריכים להיות אופטימיסטים, הייתה עלייה גדולה ותהיה עלייה גדולה. דבר שני, עלייה מוצלחת זה שילוב של מאמצים של ממסד ומאמצים של הפעילים, של האקטיביסטים. אם לפני 25 שנה הייתי עסוק בלבקר את הממסד, תקפתי הרבה אז את הסוכנות, היום אני רוצה לתקוף קצת את האקטיביזם. בלי האקטיביזם של העלייה שלנו אז לא הייתה שום קליטה מוצלחת. כל עמותות הבנייה, קרן גרוס, תיאטרון גשר, מערכת חינוך מופת וכל הדברים היפים שהיום כל כך אוהבים, אם אז לא היינו לוחמים ומכריחים את הממסד לקבל את זה, נגד כל המסורת של הישראליות, זה לא היה קיים. מצד שני אם הממסד לא היה מתגייס, לא היו מביאים 150,000 לשנה ועוד 100,000 לשנה ולא היו עושים מקבצי דיור ולא היו עושים - - - גם לא הייתה עלייה. אז זה חייב ללכת ביחד.

אנחנו ואתם ומדינת ישראל, כולנו יכולים להיות גאים במה שעשינו, אבל גם צריכים להבין שזו תשתית לעליות הבאות. יש לנו היום גידול ענק בעלייה מאירופה ועלייה מאוקראינה ועלייה ממוסקבה וכמובן גם העלייה מאתיופיה.

חברים יקרים, אני כבר אמרתי שאם לא האקטיביזם של העלייה שלנו דאז לא הייתה קליטה מוצלחת, אבל ללא גיוס של הממסד הישראלי זה גם לא היה קורה. כאשר כולם אומרים לנו היום, 'איך זה היה אז? לא טוב', תראו מה המצב המזהיר היום, תראו את הרמה הממוצעת של הילדים שלכם. אין לנו במה להתבייש.

אז בגלל שיש כאן הרבה חברי כנסת מאוד חשובים שמחכים, אז בזה אני מסיים. אני מברך את כולנו ואני מבטיח לכם שעוד יבואו מאות אלפי עולים למדינת ישראל.

עכשיו נראה את הסרט, הכול מוכן. בבקשה

(הקרנת סרט).

תודה רבה. אני חייב להגיד משפט לפני שיושב ראש האופוזיציה, חבר הכנסת הרצוג, מדבר. מר נתן שרנסקי, לאחר שהוא השתחרר ועלה לישראל הוא גם הצטרף למבצע שלמה כדי להציל גם יהודים מאפריקה, מאתיופיה, לכן תודה רבה לך. תודה.

חבר הוועדה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב ראש האופוזיציה, יישא את דבריו.

שלום רב לכולכם. קהל נכבד, אני שמח מאוד שוועדת העלייה והקליטה מקיימת את הדיון החשוב הזה, אני כראש האופוזיציה וכראש המפלגה השנייה בגודלה בכנסת העדפתי להיות חבר ועדת העלייה והקליטה כי אני חושב שהעלייה והקליטה הם הלב הפועם האמיתי של מדינת ישראל והכוח העצום שלה. אני רוצה להודות לכל אחת ואחד מכם שעליתם, שבאתם, שתרמתם, שאתם חלק בלתי נפרד מן המדינה שלנו. אני גאה במיוחד להיות ליד נתן שרנסקי, כיוון שהייתי תלמיד בתיכון בארצות הברית כשאבא שלי חיים הרצוג היה שגריר ישראל באומות המאוחדות בשנות ה-70 והיינו מפגינים שבוע שבוע מול שגרירות USSR למען אנטולי שרנסקי, ולדימיר סטפק, אידה נודל ויולי אדלשטיין ועוד רבים וטובים שלא הכרנו, ולא דמיינתי שיום אחד אני אשב בכנסת כשיושב ראש הכנסת זה יולי אדלשטיין, ולא דמיינתי שכעבור 10 שנים אבא שלי יהיה נשיא המדינה שיקבל את נתן שרנסקי ואחר כך יהיה נשיא המדינה כשגל העלייה העצום יגיע אלינו בתחילת שנות ה-90.

אני חושב שגל העלייה הזה שאנחנו מציינים היום, מציינים אותו בדיון החשוב הזה, תרם תרומה מכרעת לחוסנה ולעוצמתה של מדינת ישראל. קודם כל עוצמה אינטלקטואלית עצומה, עוצמה חברתית עצומה, עוצמה תרבותית עצומה, אין מילים אפילו לתאר את המתנה העצומה שישראל קיבלה עם פתיחת השערים הללו ואני רוצה לומר לכל אחד מכם, אתם חלק מהסיפור המופלא הזה של הציונות, אתם תרמתם ותורמים לפסיפס הישראלי המדהים. תודה רבה לכם, ספסיבה ואם, בהצלחה ושנזכה רק לראות הרבה עלייה לארץ.

תודה רבה.

עכשיו חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

מהמחנה הציוני, המפלגה בראשותי, קסניה סבטלובה.

שלום לכם. כמו גם השר זאב אלקין לפניי אני מרגישה קצת מוזר לדבר בעברית לקהל שבדרך כלל אני פניתי במהלך 13 שנה בשפה הרוסית, בערוץ 9 ועכשיו קצת בפורמט אחר, אבל עדיין ממשיכה לטפל ולדבר ולהידבר ולשמוע את הקהל הזה. אני חשבתי לספר לכם גם סיפור אישי, על איפה אני הייתי ביום הזה בדיוק לפני 25 שנה, הייתי על מזוודות, עם אמא וסבתא, לפני העלייה במוסקבה ואנחנו הגענו ב-14 באוגוסט, כך אני אציין עוד מעט את ה-25 שנה שלי ואני מתרגשת מאוד להיות דווקא בימים האלה שאנחנו מציינים את התאריך החשוב הזה כאן בכנסת, בבית של הדמוקרטיה הישראלית.

אבל אחרי זה חשבתי שיש סיפור אחר שאני מעדיפה להתרכז בו. לפני מספר שנים אני ביקרתי בירדן, נדמה לי שזה היה ככה, מתוקף העבודה שלי ככתבת לענייני ערבים ודיברנו עם בחור שראיינתי אותו על משהו שהתחיל באותו זמן, הפגנות נגד המלך והוא אמר לי 'אבל מאיפה את? כי את מדברת בלהג הפלשתיני', אמרתי 'אני? מישראל', הוא אמר 'מישראל? מה את רוצה להגיד, שאת יהודייה?' אמרתי 'כן, אני יהודייה', הוא אומר לי 'אבל את בטח לא ציונית, אל תגידי רק שאת ציונית', אמרתי 'אני ציונית, כי אני מאמינה בכל לבי שהמקום של היהודים הוא בארץ ישראל, במדינת ישראל', זה נכון לגבי יהודים מחבר העמים, ברית המועצות לשעבר, זה נכון לגבי יהודים מאתיופיה, ארצות הברית, צרפת, בלגיה, וכל המדינות האירופאיות שאנחנו עכשיו מחכים ואנחנו נמצאים בעיצומו של גל שמתחיל להגיע מהמדינות האלה. אני מאמינה שזה המקום שלנו וכל היהודים ברוכים ואנחנו מצפים לכולם, לאחים שלנו, שיגיעו מהמקומות השונים על מנת שנתחבר פה ונממש את החזון של קיבוץ הגלויות.

זה הצד הטוב, זה הצד של העלייה, זה הצד של הציפייה והאופטימיות. יש את הצד השני, הצד של הקליטה, ופה חייבים להגיד גם כמה דברים על הקליטה כי בלי זה אנחנו הרי ועדה לעלייה וקליטה, אז בקטע של הקליטה מדינת ישראל עשתה המון, ממש המון, בשביל העולים שבאו במהלך השנים ועשרות השנים, אבל נותר גם לעשות לא מעט על מנת לשפר את רווחתם של אותם עולים שהם כבר ישראלים. הם לא עולים, כולנו נמצאים פה רבע מאה, אנחנו ישראלים דוברי רוסית, חברים, אז הגיע הזמן לעשות משהו כדי שכולנו גם נרגיש שאנחנו לא רק נותנים, אלא גם ההורים שלנו, סבא וסבתא שלנו, כל אחד שיש לו קרובי משפחה שמתמודדים עם קשיי מחיה, עם עוני, לפעמים עוני קיצוני, שהם גם יקבלו את מה שמגיע להם. את מה שמגיע להם לא בחסד אלא בזכות.

כאן אנחנו מדברים גם על הצפי לעלייה נוספת, שאנחנו נמצאים עכשיו בעיצומה, מאוקראינה, מצרפת, מבלגיה, ממקומות נוספים. אם אנחנו לא נשפר את תנאי המחיה לעולים שכבר נמצאים פה, מה נוכל להגיד לאותם עולים שעומדים להגיע למדינתנו ושנמצאים בדרך? אז כאן יש הרבה רבדים. זה הרובד הכלכלי כמובן, זה גם כמובן הרובד התרבותי ופה אני יכולה להגיד שאני חוויתי את זה על בשרי, שינוי עצום בכיצד מדינת ישראל מתייחסת לעולים. אנחנו דיברנו בשדולה נגד גזענות לפני מספר ימים על כך שבשנת 90', 91', 94', 95', כשאני הייתי ילדה כאן בארץ התמודדתי עם גזענות ויש עכשיו עולים נוספים מאתיופיה וממקומות נוספים, שעכשיו גם הם מתמודדים עם גזענות, אבל אני חושבת שיש עכשיו יותר מודעות לדברים האלה.

נותר לנו להמשיך לעבוד, אנחנו כחברי כנסת מתחייבים שאנחנו נמשיך לעבוד למען העולים, למען כאלה שנמצאים כאן הרבה שנים בארץ ולמען אלה שהגיעו, על מנת לגרום לאנשים שהם עוד לא איתנו לרצות להיות יחד איתנו במדינת ישראל ולממש את החזון הציוני. עוד פעם, תודה רבה לכם. במיוחד, אנשים מהדור השלישי, הדור המבוגר, כי אתם באמת תרמתם את כל כולכם, אתם תרמתם את החיים שלכם, רובכם הגעתם לכאן ועבדתם בכל מיני עבודות, אני יודעת את זה יד ראשונה, כי אמא שלי עבדה במהלך 25 שנה בעבודות ניקיון, טיפול במבוגרים וכל עבודה שהזדמנה לה, כי כל עבודה מכבדת את בעליה. אז עוד פעם, תודה לכם, גם מאיתנו חברי הכנסת וגם מאיתנו דור הילדים, שהגיעו לכאן בזכותכם. תודה לכם.

תודה רבה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה, היא גם חברת ועדת העלייה והקליטה.

עכשיו נשמע מד"ר אנדרי גסיורובסקי.

אדוני היושב ראש, אברהם נגוסה, חברים נכבדים, חברים יקרים, חבר הכנסת יצחק הרצוג, קסניה סבטלונה, טלי פלוסקוב. אני חושב שעדיף שאני אדבר רוסית, מכיוון שאין תרגום מפולנית בינתיים. כפי שאנחנו התחלנו להיזכר, לפני 25 שנה ב-14 ביוני, 1990, הייתי בשדה התעופה בוורשה ושלחתי את המטוס הראשון שטס מפולניה אז עם היהודים מברית המועצות לשעבר. באותו זמן פולין הייתה המדינה שרק התחילה להיות מדינה דמוקרטית. ברית המועצות עוד הייתה קיימת, הייתי אז בן 31, הבן שלי היה בן 6 ואני עסקתי בביטחון, כדי שהמטוסים עם כולכם יגיעו לישראל, יגיעו ליעדם.

כפי שידוע לכם, אבא שלי היה ציוני נוצרי ואנחנו חיכינו לאותו יום שיהודים מכל הצדדים, מהמזרח, מהמערב, מדרום ומצפון יגיעו לישראל. אנחנו חיכינו לזה ואנחנו ראינו את זה מתממש. מה שקרה בברית המועצות, מה שקרה באתיופיה, היום אנחנו כאן. לפני 25 שנה זו הייתה הפעם הראשונה והיום אנחנו חוגגים 25 שנה לתחילת העלייה.

היום כיושב ראש ארגון 'יד לעזרה לישראל' אני רוצה לספר על העתיד, על היוזמות שלנו. תודה לאל שאנחנו כבר כאן, אבל אנחנו חייבים לעשות דברים בשביל העתיד. לפני חודש ציינו משלחת שלנו, עמוס, הנציג שלנו גם היה. אנחנו ארגנו כנס בפולין, 25 שנה למטוס הראשון והשותפים שלנו היו ההתאחדות של קציני ביטחון לשעבר. גם הם הבטיחו את ביטחונכם והם סיפרו איך זה היה וזאת הייתה יוזמה כדי לפרסם ספר והספר הזה אכן יצא בפולנית עם כל הסיפורים שלהם, איך זה הגיע לפולין, איך זה היה דרך פולין, מכיוון שזה מעניין עבור כולם, מה הייתה הסיבה. פתאום יש רצון לדעת יותר על כך. לכן אנחנו גם קיבלנו החלטה שאנחנו נעשה סדרה של סרטים דוקומנטריים על מה שהיה, מה שקרה בברית המועצות לשעבר, איך עברתם, איך קציני ביטחון עבדו כדי שתגיעו ליעדכם, איך העסקה הזאת הושגה על ידי הפוליטיקאים. אנחנו צריכים להראות את הסרט הזה לכל העולם, אנחנו ככה נילחם נגד האנטישמיות, מכיוון שזה תולדות העלייה הגדולה ממשה ואתם כולכם כאן ואנחנו צריכים לדבר על כך.

אנחנו רוצים לעשות מיזם משותף עם הוועדה לקליטה ועלייה באצטדיון בפתח תקווה, אנחנו נזמין 10,000 או 20,000 עולים מאז ואורחים מכל העולם. אנחנו חושבים להזמין את מיכאיל גורבצ'וב, אנשים מ - - - לא רוצים את גורבצ'וב? אוקיי, אז ללא גורבצ'וב. אנחנו נחליט על זה אחר כך. אנחנו נזמין את כל אלה שעסקו בביטחון ברומניה, בפולין, בהונגריה. זה מקובל עליכם? רוצים להכיר את האנשים האלה שניסו להגן עליכם? את מי עוד הייתם רוצים להזמין? שגרירים של כל המדינות? אנחנו צריכים לשאוף לבנות גשר, מכיוון שזה מה שהצלחתם לעשות בחייכם. אני חושב שהפסטיבל הזה והכנס הבינלאומי יתקיימו בספטמבר-אוקטובר ואני רוצה שכולנו ניקח חלק בזה, שכולנו נרשום את הסיפורים שלנו, שזה יישאר לתמיד, עבורנו, עבור ילדיכם, עבור נכדיכם, איך זה היה, איך זה קרה, אתם מסכימים? תודה רבה לכולכם. תודה רבה.

תודה רבה וזה תענוג גדול שאתה פה איתנו.

עכשיו אנחנו נשמע את ד"ר חיים בן יעקב, מנכ"ל הקונגרס היהודי היורו-אסיאתי.

כבוד יושב ראש הוועדה, אורחים נכבדים. אני רציתי בשם הקונגרס היהודי היורו-אסיאתי לומר שפה בכנסת כמובן מטבע הדוברים מדברים בדרך כלל על קליטה, אבל אסור לנו לשכוח שעדיין רוב היהודים נמצאים בחוץ לארץ ולכן חשוב מאוד שנמשיך לחזק את הקשר בין מדינת ישראל והקהילות היהודיות. אנחנו פה בארץ יודעים שפה המדינה לא רק של אזרחיה, גם אנחנו כאן מדינה של כל העם היהודי, גם של אלה שיושבים עדיין בחוץ לארץ.

סיפרו לנו היום יודעי דבר שכל יהודי שמגיע לארץ זה אומר שדרכו, דרך מכתבים, דרך טלפונים שלו, מדברים שישה-שבעה יהודים וחשוב מאוד שכל יהודי יידע שבקהילות היהודיות יש התעניינות מרבית בחיי מדינת ישראל, לכן אתם, בתור שולחים, בתור שגרירים של מדינת ישראל, בעצם מספרים על ישראל בכל מדינה ומדינה, כפי שנאמר, בכל מדינה ששותים קוקה קולה. לכן היום כשמדברים שמציון תצא תורה ותצא תרבות חדשה, כל התרבות הזאת צריכה להגיע לקהילות יהודיות בעולם כולו ואולי רבים מכם יוכלו לארגן את המיזמים החדשים בתחום הזה.

מדינת ישראל חייבים לתמוך, לפי דעתנו, בתכניות חינוך פורמלי ובלתי פורמלי בחוץ לארץ, מדינת ישראל חייבת להמשיך לקחת אחריות על מה שקורה בקהילות יהודיות ויחד איתם לחזק את מעמדה של מדינת ישראל בימינו. תודה רבה.

תודה רבה.

אברהם גרינזייד, יושב ראש הווטרנים הארצי.

כבוד יושב ראש הוועדה של הכנסת, מר אברהם נגוסה. אני מבקש סליחה, אני אדבר ברוסית.

בסדר גמור, יש תרגום.

ידידים יקרים, חג שמח לכם, חג של 25 שנה חזרה לארץ ישראל שהיא מולדת העם היהודי. אנחנו חזרנו לפה והחזרה הזאת התאפשרה הודות למספר גורמים. כל אחד מדבר על דברים שחשובים לו והניצחון על גרמניה הנאצית בשנת 45' במאה שעברה בעצם נתן אפשרות להקמת מדינת ישראל ב-48' ולכן יכולנו לחזור לארץ הזאת. כמובן גם התפרקותה של האימפריה הסובייטית הייתה ציון דרך חשוב, ודבר שלישי, שגם צוין כאן עם כבוד גדול, זה המאבק האמיץ של קומץ של יהודים עבור האפשרות לעזוב את ברית המועצות וכמובן תמיכה רחבה ברחבי העולם של היהדות במדינות השונות.

חשוב שהיום אנחנו יחד עם הנינים והנכדים נמצאים בבית שלנו, אנחנו חיים בבית יפה, בבית טוב. אנא שלא יהיו שגיאות כשאתם מקשיבים לי, כי 30,000 האנשים שהגיעו לפה אינם גרים בבית משלהם, אבל היום זה יום חגיגי ולא נדבר על דברים קשים. בבית שלנו, בבית הלאומי שלנו אנחנו חוגגים היום את ציון הדרך החשוב הזה, 70 שנות ניצחון, כ-40,000 אנשים השתתפו בכל מיני אירועים ולא תוקצבו מתקציב המדינה. אנחנו ראינו שהודות להתעניינות מרבית של הדור המבוגר יותר עם עזרתו של ביבי נתניהו ראש ממשלת ישראל ועובדי משרד ראש הממשלה ועזרתו של מר שרנסקי והסוכנות אנחנו יכולנו לחגוג את יום הניצחון. ואנחנו רוצים גם להודות לסופה לנדבר, שרת הקליטה לשעבר, סופה, את בעצם נכנסת כשאני ציינתי את תרומתך. אנחנו יכולנו לציין את הניצחון על גרמניה הנאצית וישבו אנשים עם הליכונים, עם מקלות וראינו איך הווטרנים עשו מצעדים ברחבי הארץ כולה.

הייתי רוצה להתייחס גם לכך שאנשי העיריות והשלטון המקומי ציינו את יום הניצחון מאילת עד מעלות. אנחנו מקווים שגם לעתיד לבוא אנחנו נקבל תמיכה של ארגונים רבים, ארגון 'יד לעזרה', בראשותו של אנדרי גסיורובסקי, יחד עם משפחתו וקבוצתו. אנחנו משתדלים להנציח את היהודים שנלחמו נגד הנאצים, 1,500,000 חירפו את נפשם במאבק הזה וגם אלה שנמצאים איתנו מגיע להם הכבוד. לא נורא שאנחנו לא קיבלנו את כל ההטבות, קורים דברים כאלה, גם בבית, אבל הגענו לכך שבכל עיר ועיר אנחנו רואים הנצחת הניצחון. יש 68 מוזיאונים להנצחת זכר הניצחון. הנוער העובד והלומד עוזר לנו ואנחנו עכשיו מקימים את המוזיאון ללוחם היהודי ואנחנו יודעים שלוחמים שנלחמו במלחמת העולם השנייה קיבלו מדליה ממדינת ישראל. יש הרבה כיכרות ורחובות על שם הניצחון והרבה אנשים שעובדים בקרב הווטרנים הפכו לאזרחי כבוד בערים רבות. גם הקובץ שלנו, 'לכל איש יש שם', קיבל הפצה גדולה ועכשיו הוא ידוע בברלין, באוטווה ובערים נוספות.

אנחנו התחלנו בהצלחה את העבודה המשותפת. אגב, זה מהיום, אנחנו עובדים עם כתבים מרוסיה ומקבלים עזרה גם מממשלת רוסיה על מנת להחזיר את המדליות לאלה שלא קיבלו אפשרות להביא את המדליות שלהם לארץ כאשר עזבו את ברית המועצות. העיקר שאנחנו עמדנו במבחן הזמן שיכולנו להיות ביחד. אחדות זה הדבר העיקרי בשבילנו. יש לנו רק מדינה אחת, אנחנו העם היחיד, העם היהודי, יום חג לכם, חברים.

תודה רבה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת סופה לנדבר, שרת הקליטה לשעבר. אתמול קיימנו דיון בוועדה הזו בעניין רשת קליטת עלייה, רק"ע, והשר הבטיח לנו שהשידור ברוסית יהיה 24 שעות במסגרת הרפורמה שהולכת להיות. אני חושב שפה שרת הקליטה לשעבר, גם הח"כים שהיו פה, כולנו פועלים כדי לחזק את העולים, אלה שנמצאים פה וגם הפוטנציאליים שהם נמצאים בחו"ל, כדי שיהיה קשר - - -

עכשיו אנחנו נשמע את אלכסנדר ברמן, יושב ראש חזית הכבוד.

בשנת 63' שלושה אנשים צעירים בארצות הברית התכנסו ביחד ואמרו 'אנחנו צריכים לעמוד על כך שיאפשרו ליהודים לצאת מברית המועצות'. לבושתי נודע לי על כך לא מזמן, כשהתחלתי להתעניין, ובארצות הברית הוקמה תנועה מאוד חזקה כדי לאפשר ליהודי ברית המועצות לצאת משם. אתם מבינים, אנחנו כל שנה חוגגים את החג היהודי פסח ואנחנו חוגגים את החופש שאנחנו קיבלנו לפני 3,000 שנה ממצרים ויש מגבלות רבות עם יהודי ברית המועצות וככל שעובר הזמן אנחנו מבינים יותר טוב מה המשמעות בחיינו ובחיי ילדינו וגם מדינת ישראל הייתה העובדה שיותר ממיליון בברית המועצות לשעבר עלו ארצה. בסך הכול עזבו את ברית המועצות 2 מיליון יהודים וכאן אנחנו צריכים להגיד תודה לאלה שהיו משה רבנו ברבים. בקרבם זה יוסף מנדלביץ, אדלשטיין, שרנסקי, יעקב פיידלסון, שנמצא כאן. הם אלפים. זה קומץ, אבל המיליון הזה לא היה מקבל חופש, לא היה מקבל חירות ללא אותם אנשים. בואו נברך אותם.

כאן ברצוני לציין כי נמצא פה הדור שרוב חייו בילה בברית המועצות לשעבר. כולנו ידענו שאנחנו חיים במדינה שאין שם חופש אמיתי, שהיו שם חוקים סודיים שלא התפרסמו עד עצם היום הזה, שהפכו את היהודים לאנשים מסוג ב', או מסוג ג' אפילו. המילה יהודי בברית המועצות הייתה מילה לא מכובדת, מילת גנאי, הילדים שלנו לא רצו לפעמים להיות יהודים, או רצו לא להיות יהודים והיה פה סרט מצוין שהסביר, אבל אני יכול להזכיר שכשהלכנו לחגוג את חג הפסח בבית כנסת רשמנו את כל השמות ואחר כך עשו בירורים בעבודה ואנחנו הוכנסנו לכלא בשל לימודי עברית. חשוב לציין שהדור הזה העביר את האמת, מה היו החיים של יהודי ברית המועצות. עד עצם היום הזה אנחנו יודעים די מעט על כל העובדות האלה ואנחנו לא מבינים שברית המועצות ניהלה מדיניות אנטישמית. להבדיל מגרמניה שהיו חוקים רשמיים, בברית המועצות הם היו סודיים.

כאן ברצוני לעבור לנושא אחר. עבורנו זה חג גדול היום. 25 שנה לעלייה הגדולה. אנחנו יודעים שכל הדור שלנו מאושר שהוא נמצא כאן ולא ברוסיה, אך יחד עם זאת אנחנו צריכים להיות כנים עם עצמנו ואפילו בחג הזה להגיד לעצמנו שיש הרבה בעיות והרבה נעשה בצורה לא מספקת ברמת הממשלה. כאן אני פונה לח"כים שלנו, לחברי הוועדה, כי אי אפשר להשלים עם כך שחלק מהעולים המבוגרים שלנו גרים כבר 20 או יותר שנים בדירות שכורות ומוציאים על כך את כל התשלומים שהם מקבלים. יש לנו כמה סוגים של אנשים. יש אנשים שמקבלים 4,000 או 5,000 לשכירות ויש קבוצות שמקבלים רק 800 שקלים, כלומר כמעט 80% מתקציבם המשפחתי.

לבסוף אני מודה לכל חברי הכנסת שעושים רבות כדי לעזור לעולים. אנו יודעים וזוכרים את שמותיהם, אנחנו זוכרים שלצערנו שני אנשים מאלה, יורי שטרן ומרינה סולודקין, כבר לא נמצאים איתנו. אנחנו יודעים שבירושלים יש רחוב על ידי יורי שטרן והייתי רוצה להציע לוועדה להמליץ גם לעיר אשקלון לקרוא רחוב בשם של מרינה סולודקין.

וממש ממש בסוף אני אזכיר לכם שהחל מ-1 בינואר 2016 ייכנס חוק לתוקף, של מרינה סולודקין וחיים כץ, שאנשים שעבדו בישראל 20 שנה יקבלו הטבות מסוימות שייצאו מהעוני. אני מתכוון לעולים. אני פונה שוב לחברי הוועדה ולחברי הכנסת הנמצאים כאן, לא משנה באיזה צורה, בצורת חוק או בצורה אחרת, אנחנו חייבים לעמוד על כך שהאנשים האלה שהגיעו לכאן ועבדו כאן 10 עד 20 שנה, שלא יחיו בעוני בסוף חייהם. תודה רבה ובריאות לכולכם.

תודה רבה. אני שוב צריך להזכיר שזה שלוש דקות לכל אחד, אם לא, לא נספיק לכבד את כל מי שרשומים לדבר. לכן אני מבקש לעמוד בזמן. תודה ואנחנו נמשיך. יפים קיפניס, יושב ראש התאחדות פליטי השואה בישראל.

שלום, חברים יקרים. 25 שנה זה ציון דרך חשוב. זה גם הרבה, גם מעט. בשביל אלה שכבר חיים שנים רבות זה הרבה, לאנשים צעירים זה לא כל כך הרבה, אבל אני רואה כאן אנשים עם שיער שיבה ובשבילם 25 שנה זה הרבה. יש לומר שאנחנו עלינו למדינה שאנחנו צפויים לחיות, ילדינו משרתים בצה"ל, יש לי שלושה נכדים בצה"ל. אנחנו השתלבנו במדינתנו, אנחנו לא פעם בכינו וסבלנו רבות, אבל ברוך ה' אנחנו בבית. זה חשוב, הרגשת הבית, למרות שלא לכל אחד יש קורת גג משלו. סשה ברמן דיבר על כך, יש לשפר את המצב.

עוד דבר מאוד שלילי, כאשר אנשים נמצאים במצב קשה ולא מקבלים מטפלת בסוף חייהם ומושפלים על ידי השלטונות. אנחנו ניאבק כדי לתת את הכבוד הראוי לאנשים הזקנים מקרבנו. אנחנו כבר מיצינו את הפוטנציאל שלנו, עבדנו 40-45 שנה במדינה אחרת ופה אנחנו משתדלים לשפר את החיים לאלה שהגיעו למדינת ישראל בגיל מתקדם.

ארגון חזית הכבוד, נמצאים פה אנשים חשובים מהנהלתו, מר ברמן, מר שרנופולסקי, זו הצלחה לאנשים מבוגרים שיש אנשים שמטפלים ומשקיעים מאמצים גדולים על מנת לשפר את חייהם של אנשים מבוגרים בארץ. ותודה רבה לארגון 'יד לעזרה', של אנדרי גסיורובסקי, אדם משכיל, אדם שתרם כה רבות. אני רוצה להודות לו מקרב לב על כל מה שהוא עשה וממשיך לעשות בשבילנו. אני אפילו קצת חושש לומר, אבל ללא הארגון הזה 'יד לעזרה' 32,000 פליטים בזמן השואה לא היו מקבלים את העזרה הראויה. אני מודה לכם מקרב לב.

אני גם רוצה להודות לחברי הכנסת, לאלה שתורמים לשיפור המצב החברתי בארץ. הם אינם רבים. אנחנו, דוברי הרוסית, לדעתי בזמן שאנחנו נמצאים כאן 25 שנה יש עכשיו יו"ר כנסת מקהילתנו וגם יושב ראש הסוכנות מקהילתנו, יש לנו שרים, אך לדאבוננו הם כבר עזבו ואינם שומעים אותנו. היינו רוצים להשמיע את דברינו והיינו רוצים שהם, כשעכשיו הם נמצאים בתפקידי מפתח ויש להם אפשרות לשפר את מצבנו, הם לא עושים כל שנדרש.

הייתי רוצה לאחל לכם אריכות ימים, אושר ועושר למדינתנו, שהיא תהיה מדינה חזקה ושתביא ברכה לעם היהודי. תודה.

תודה רבה.

מר מיכאל רייף, יושב ראש התאחדות עולי רוסיה בישראל.

שלום לכולם. ברצוני לברך את נשיאות הפורום, במיוחד אני רוצה להודות לאנדרי גסיורובסקי, על היוזמה, פעילות וארגון של האירוע היום ולאחל לו הרבה כוח בהמשך הדרך. לכל אחד מכם בריאות ואושר במשפחה ודרך צלחה לילדים ונכדים שלכם.

ברוסית זה נשמע ככה. החג הזה הוא באמת חג גדול, 25 שנה, לא פעם זה נאמר. אני לא יודע אם אתם מרגישים, אם אלה שאומרים מרגישים את זה כל כך עמוק שהקהילה של דוברי רוסית נתנה המון למדינתנו. זה טבעי ואנחנו גאים בבנים שלנו ושמענו את השמות, יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין, שר הקליטה וחברי הכנסת דוברי הרוסית שהגיעו להנהיג את המדינה. אני רוצה לאחל לכולנו פחות פוליטיקה ויותר אחדות, חברות והבנה. המדינה שלנו זקוקה לאחדות וחברות.

אני רוצה להדגיש את העובדה שהתפקיד המאוד משמעותי בהישגיה של העלייה שייך לעמותות, התאחדויות של עולים מרוסיה, מאוקראינה, מבלרוס, ויושבי ראש כל מיני ארגונים, כולל ארגון הווטרנים, כל אלה הן עמותות שלא עוסקות בפוליטיקה, אלא עוסקות בפעילות חברתית. אנחנו מאחלים לכם המשך פעילות מוצלחת.

תודה רבה.

אנחנו עכשיו נשמע את אהרון מולטקובסקי, יושב ראש עמותת זיכרון.

שלום, חברים יקרים. קודם כל הרשו לי להודות למארגני האירוע של היום, הרשו לי להודות ליושב ראש הארגון 'יד עזרה לישראל', אנדרי גסיורובסקי, לאשתו בריג'ינה, שיושבת כאן באולם, בנו לוק, כל המשפחה והעוזרים והצוות שלו, יהודה, ריטה, סבסטיאן ורבים אחרים. הודות לאנשים האלה אנו, פעילי העמותות, הרגשנו על עצמנו שקיבלנו יד לעזרה. לא לשווא הארגון הזה נקרא ככה, אכן אנחנו באמת מקבלים עזרה ולא רק עזרה חומרית, אלא גם סיוע בכך שהארגון הזה הצליח לאחד אותנו, הצליח לאחד את כל העמותות, את כל הארגונים החברתיים. אנחנו גם מודים להם על כך שדווקא במקומות שבהם אנו זקוקים לעזרה הם תמיד נמצאים שם. הם תמיד מנסים לעשות שאנחנו נרגיש את נוכחותם המבורכת.

חברים יקרים, דובר כאן רבות על כך שלפני 25 שנה, לא פרק זמן קצר, ואכן אני גם זוכר שב-27 באפריל בשנת 90', לפני 25 שנה, משפחתי הגיעה לנתב"ג. איך פגשו אותנו, הייתה שם משלחת מארצות הברית עם דגלים וכולם רקדו מסביב למטוס וצעקו 'ישראל, ישראל'. אנחנו לא יכולנו להבין מה זה, מה זו השמחה הזאת שראינו על פניהם של אותם האנשים כשמגיעים עולים חדשים. במהלך הזמן הזה אנחנו עברנו הרבה, גם מלחמה, גם מלחמת לבנון השנייה, אזעקות, מה אני רוצה להגיד? אני רוצה לאחל לכל הנוכחים שאף פעם לא נשמע בעתיד שום אזעקות, שנשמע רק צלילי שלום, שנראה רק את זיקוקי הדינור מעל ראשינו והעת הזאת תגיע רק כאשר ילדינו ונכדינו ינצחו במאבק על שלום בכל העולם.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לנוכחת כאן, חברת הכנסת סופה לנדבר, שרת הקליטה לשעבר, במיוחד ברגע הזה. היא הייתה היוזמת של הוועדה ב-8 ביולי והיא גם עכשיו מצליחה לעמוד על שלה והיא גם הפעם אמרה לנו ש'אני לא אפסיק עד שכל הפליטים מהמחנות יקבלו את מה שמגיע להם'.

אני מסיים, חברים יקרים. אני רוצה לאחל לכולכם בריאות, אושר, ושנוכל להתכנס ולדבר על מה עדיין חסר לנו. שלום ואושר לכולנו. תודה.

תודה רבה.

עכשיו מר אפרים פפרני, ראש ארגון נכי המלחמה בנאצים.

אנחנו עברנו לפה דרך שנים קשות, אנחנו לוחמי מלחמת העולם השנייה הגענו לפה ונלחמנו תחת דגלי צה"ל. עברו 25 שנה מאותו יום שאנחנו הגענו למדינת ישראל ואני חייב לומר לכם שמ-1954 הגיעו לכאן 17,800 אנשים אשר נלחמו במלחמת העולם השנייה נגד החיה הנאצית ונתנו אפשרות לעם היהודי לשרוד ולהמשיך להתקיים. נכי המלחמה וגם ותיקי מלחמת העולם השנייה, אתם שמעתם כאן את אברהם גרינזייד, ראש הברית של הווטרנים, וגם הוא וגם אנחנו עושים את כל שבאפשרותנו על מנת שהמשפחות שלנו יחיו בארץ באושר. בסך הכול המשפחות שלנו מגיעות ל-150,000 אנשים. אנחנו ממשיכים את מאמצינו על מנת שילדינו, נכדינו ונינינו, ויש לי כבר שישה כאלה, יהיו אזרחי ישראל ראויים לכבוד הזה. אנחנו עושים את הכול על מנת שהניצחון הגדול יהיה חרות בזכרון העם היהודי, שכל המשתתפים במלחמה ההיא ימשיכו לחיות בכבוד הראוי להם ויהיו אזרחי מדינת ישראל ראויים.

הייתי רוצה לומר תודה מקרב לב לסופה לנדבר שנמצאת כאן מהימים הראשונים של עלייתי. אני הגעתי ב-15 באפריל בשנת 1990, ממש בזמן חג פסח. אני הכרתי את סופה לנדבר ומאז אנחנו עבדנו ביחד על מנת לשפר את חייהם של העולים מברית המועצות לשעבר. סופה לנדבר עשתה את הכול על מנת לשפר את חיינו. אני גם רוצה להודות לאנדרי גסיורובסקי ומשפחתו, אלה הם האנשים שעוזרים ליהודים שעוזרים לנו להילחם נגד האויבים שמסביבנו.

בריאות ואושר לכולכם. אני מאחל לכם כל טוב בהמשך חייכם. תודה.

תודה רבה. אני שוב מזכיר שאנחנו צריכים לסיים את הדיון בחמישה לארבע, לכן אני מבקש מהדוברים לסכם בקיצור כדי שנוכל לתת לכולם. תודה רבה.

עכשיו חברת הכנסת סופה לנדבר, שרת הקליטה לשעבר.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, תרשה לי, אני אדבר ברוסית וכאשר אנחנו ניפגש באולם אני אתרגם לך מילה מילה מה שאמרתי. אבל אני רוצה להגיד שאתה נכנס כל כך מהר לתפקיד יושב ראש ועדת עלייה וקליטה, ועדת כל כך חשובה שאני אומרת לך שאתה כבר מבטא את המילים ברוסית יותר טוב מאשר אנחנו בעצמנו. תודה רבה לך. בכל מקרה מגיע ליושב ראש הוועדה מחיאות כפיים, הוא יושב ראש ועדה מעולה.

הייתי רוצה להתחיל להיזכר ב-25 שנה מדפי ההיסטוריה. אנדרי שיושב כאן, אתם יודעים שלפני 25 שנה, בתחילת העלייה, עמדו גיבורים, אני קוראת להם גיבורים, אלה שהעלו את מסך הברזל, לא בתנאים רגילים, הכריחו את המדינות שבהן הם חיו, זאת הייתה פולין, נכון, אנדרי? הם עשו את זה. מגיע גם לו מחיאות כפיים. אנחנו זוכרים איך עלה מסך הברזל ומה עשית כדי שהאנשים יגיעו דרך פולין לכאן. לבן אדם הזה יש שם ויש פנים והודות למאמציו זה קרה, זה התאפשר.

חברים יקרים, אני יכולה לדבר הרבה על החג הזה, על 25 שנה של עלייה, אפילו יותר יכול להגיד כל אחד מאיתנו, אנחנו עברנו דרך ארוכה וכל מי שדיברו כאן, ותודה רבה על המילים החמות שנאמרו לי, ובתשובה אני רוצה להגיד מילים חמות ביותר לכל יושבי ראש הארגונים, לכל ראשי העמותות, באמת מגיע להם מחיאות כפיים שלכם. אתם יודעים, אני עמדתי במשך הרבה זמן בראש של עמותה של התאחדות יוצאי ברית המועצות ואנשים כאלה פותחים את הדלת, פותחים אפשרויות ועושים הכול כדי שהכנסת תקבל חוקים המיטיבים עם העולים.

בשנת 97', אנחנו דוברי הרוסית, פעם ראשונה נבחרנו לחברי כנסת. כך התחילה הפעילות הפרלמנטרית שלנו לטובת הקהילה. ואברהם פפרני, כל אחד מהם, אני לא אפרט את כל השמות, אתם רואים אותם לפניכם, לא סתם נולדו כל החוקים, לא סתם הכירו בווטרנים ובמעמדם ולא סתם ה-9 במאי הפך להיות חג לאומי של מדינת ישראל ואתם צועדים עם המדליות ומסתכלים עליכם ומכירים בכם. ואז מה נאמר? זקנים מוזרים, מה זה המדליות האלה? אף אחד לא ידע ולא הבין, ואני זוכרת איך יצחק רוזובסקי, אברהם, כמה זמן הוא כבר לא איתנו? הוא היה יושב ראש של הארגון, אז הייתי יושבת ראש ההתאחדות של יוצאי ברית המועצות. צריך לחוקק חוק כדי שה-9 במאי, יום הניצחון, יהפוך לחג לאומי. איך חלמנו לחוקק חוקים על הווטרנים. אתם זוכרים שעמדתי באמצע האולם ואמרתי 'מה קרה בזמן מלחמת העולם השנייה בלנינגרד?' והיו חברי כנסת שלא ידעו על מצור לנינגרד. היום אין איש במדינת ישראל שלא מוחא לנו כפיים ולא מודה לכם על כל התרומה שלכם ועל כך שהודות למאמציכם יש לנו את מדינת ישראל .

במשך 25 שנה אנחנו תרמנו רבות למדינת ישראל, תרמנו תרומה ענקית. כמובן שהבעיות שלנו קיימות ואנחנו צריכים לפתור אותן ביחד. נאמר נכון על ידי אלה שדיברו לפניי, דיור ותשלומים לא מספקים, אבל כבר נעשה הרבה ואנחנו נעשה עוד יותר. בפנינו עכשיו בעיה או אתגר של כל עלייה. מולטקובסקי אמר את זה נכון, בכנסת של אז וגם הממשלה הקציבה מיליארד שקלים לקרבנות השואה וההחלטה הייתה טובה, אבל אתה יודע למי נגרם נזק? קודם כל לקרבנות השואה עצמם, הם איבדו 1,000, 1,300 שקלים בחודש. אתם יודעים איך זה קרה? כשהם הועברו מביטוח לאומי למשרד האוצר פשוט כל ההטבות הסוציאליות שלהם הלכו לאיבוד, הם פשוט איבדו את כל ההטבות הסוציאליות והיום שוב תשלום הגמלה מגרמניה או רנטה נחשב להכנסה חייבת במס. ממתי זה היה? אנחנו צריכים להחזיר את המצב לקדמותו. התשלום מגרמניה זה פיצוי על מה שסבלו האנשים האלה ועל כך שהודות למאמציהם יש לנו מדינת ישראל. מגיע להם להזדקן בכבוד.

אני לא אדבר הרבה, אבל עוד בעיה מאוד אקוטית. לפני מספר ימים כמו ניצנים ראשונים שלושה רופאים פוטרו בבית חולים בנהריה. אני דיברתי עם כולם, אני אפילו הגשתי בקשה כדי לנאום, אך הבקשה נשללה, היום הגשתי ערעור וגם הערעור נשלל. שלושה רופאים עבדו 25 שנה והיום הם יוצאים לגמלאות ללא פנסיה במדינת ישראל בגיל הזהב וללא הטבות סוציאליות. זאת הבעיה של כולנו. אני פונה אליכם, ביום חגיגי זה, ביום שאנחנו חוגגים 25 שנה לתחילת העלייה, אם זאת לא בעיה שלכם, זאת בעיה של הילדים שלכם, אם לא של הילדים, אז של הנכדים שיצטרכו לתמוך באלה שעבדו כאן 25 שנה במדינת ישראל ויוצאים ללא כלום, ללא הטבות סוציאליות ומקבלים גמלה של 1,800 שקלים בחודש, 1,700 שקלים. אני שואלת כאן, בכנסת, במדינת ישראל, הוא יכול להתחיל ולסיים חודש?

לכן יש לנו הישגים רבים, יש לנו הצלחות רבות, בנינו ביחד את המדינה הזאת, אנחנו חלק ממנה, אנחנו תרמנו להתפתחות המדינה והודות לעלייה שלנו המדינה שלנו נראית כפי שהיא נראית, ולכן אנחנו מאחלים לכולנו הצלחה, אנחנו מאחלים לכנסת ישראל לערוך ולקבל הרבה חוקים לטובת העלייה ולטובת מדינת ישראל. העיקר שהבעיות של אחרים לא ישאירו אותנו אדישים, ואנחנו מיליון וחצי איש.

תודה רבה. אדוני היושב ראש, תודה רבה על ההזדמנות שנתת לי ואני מאחלת לך בשיתוף פעולה המון חוקים למען העלייה ולמען מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה.

עכשיו, ד"ר אברהם שרנופולסקי, סגן נשיא חזית הכבוד.

קודם כל אני רוצה לברך את ד"ר אנדרי גסיורובסקי ויושב ראש ועדת העלייה והקליטה, מר אברהם נגוסה, על היוזמה לקיים את הישיבה. תודה רבה לכם.

אני אמרתי תודה לאנדרי גסיורובסקי ולד"ר אברהם נגוסה על יוזמתם. כאשר אנחנו מדברים על 25 שנה של העלייה הגדולה ועל הישגיה, חשוב לשאול שאלה. מה קרה במדינת ישראל במשך 25 שנה, מה נתנו 25 שנה האלה לנו. אולי אני פה מדבר על כוס חצי ריקה, אבל אינני יכול לא לשאול את השאלה הזאת, למה עדיין יש כל כך הרבה בעיות שאינן באות על פתרונן לעולים מברית המועצות. אם במשך 25 שנה לא הצליחו לבנות דיור סוציאלי ורק ביוזמת סופה לנדבר בונים דירות בודדות, מדוע 27,000 עולים עדיין בתור לקבלת דיור? מדוע המדינה משלמת רק 30% של שכר הדירה ו-70% באים מכיסם של העולים העניים? מדוע יש חוסר צדק וחוסר כבוד, כאשר רק 30% מהדיור מקבלים במשרד העלייה ו-70% ממשרד הבינוי והשיכון. שם יש רק 2,500 אנשים בתור, כאשר במשרד הקליטה 27,000? מדוע מכרו כמעט את כל הדירות הסוציאליות לשוק הפרטי? מדוע נכון להיום בעמידר יש 700 מיליון שקל והם אינם משתמשים בכספים האלה על מנת לבנות דיור לעולים? אינני בטוח בכך שגם חברי הכנסת יכולים לענות על השאלה הזאת.

ולסיום הייתי רוצה להביע את תקוותי שוועדת הקליטה תוכל לשאול את השאלות הנכונות ולבוא על פתרונן. תודה רבה.

תודה רבה. כמובן אנחנו נדון בוועדת העלייה והקליטה על כל בעיה, כמו שעד עכשיו עשינו. היום זה נושא חגיגתי ולכן נא לקצר.

אני עכשיו נותן לאלכסנדר קלנטירסקי, יושב ראש ארגון לנפגעי צ'רנוביל.

תודה רבה, מר יושב ראש הוועדה. אני יושב ראש ארגון לנפגעי צ'רנוביל שנמצאים כאן בשולחן הכבוד וגם באולם. אני רוצה לברך אתכם עם האירוע החגיגי הזה. כבר שמענו רבות על מה שיש עדיין לעשות ואיך לעשות ואני רוצה לנסות ולענות על מספר שאלות שנשאלו כאן. אנחנו ממשיכים לחיות ואנחנו צריכים למצוא את התשובות הנכונות לשאלות החשובות האלה. קודם כל דיור סוציאלי. מי שזוכר בארצות הברית הקונגרס הקציב בשנת 91' נתקבלה החלטה ו-10 מיליארד דולר הוקצבו לעזרה ומדינת ישראל קיבלה סכום כזה עד שנת 97'. מדי שנה קיבלו 2 מיליארד דולר, לא ידוע לאן הלכו הכספים הללו. אילו הם היו מגיעים לקליטת עלייה שלנו, אם הכסף הזה היה מושקע בדיור הסוציאלי אנשים היום לא היו ללא קורת גג.

דבר נוסף, מה קורה בתחום הדיור. לפי הלשכה לסטטיסטיקה ב-2001 על מנת לתת דיור לכל אלה שנמצאים בתור היה צריך לבנות 59,690 דירות, לדאבוננו אין לנו עכשיו נתונים חדשים, אבל סופה לנדבר, בהיותה שרה, דיברה על 28,000. עשו תרגיל מסריח. אני אספר עליו, אלה שבמשך 15 שנה היו עולים חדשים בתור במשרד הקליטה עכשיו נחשבים לוותיקים והתיקים שלהם הועברו למשרד הבינוי ושם יש קריטריונים אחרים והם לא קיבלו מאומה. זאת קבלת הפנים היפה, זה מה שקיבלנו מהמדינה.

יתרה מזאת, אני אספר לכם שהארגון שלנו, ארגון יוצאי צ'רנוביל הצליח להגיע להצעת חוק, אבל זה לא עזר לנו בכלל משום שהתשלום לנפגעי צ'רנוביל היום בארץ זה אפס שקלים, משום שמדינת ישראל לא חתמה על שתי אמנות בינלאומיות על ביטחון בתחום הגרעין, לכן איננו יכולים היום לעשות שום דבר על מנת לקבל פיצויים. תודה רבה.

תודה רבה.

אנחנו נשמע עכשיו מליאוניד דינביץ, מנהל פורום עולים מדענים.

אני אדבר על העלייה של המדענים. במשך 25 שנה מדינת ישראל קיבלה 7,000 עד 8,000 מדענים, שביניהם כ-700 פרופסורים. זה היה גשם של זהב למדינת ישראל. המדינה לא שילמה אפילו אגורה אחת וקיבלה מתנה משמים. מדינת ישראל גם היום אינה מוכנה לצבא מדענים כזה. אנחנו יודעים על מיזמים - - -, אבל אלה פתרונות חלקיים בלבד. אנחנו יודעים שבמשרד המדע ומשרד העלייה עשו משהו, גם אנחנו בעצמנו ארגנו מספר אירועים על מנת לחשוף את הכוחות של העולים המדענים. גם השר ליברמן עשה רבות בעניין הזה, ארגונים של עולים, סופה לנדבר, ליברמן, מיסז'ניקוב וגם יורי שטרן ז"ל עשו רבות בעזרה למדענים. כאשר הבעיה של תכנית ה-100 הייתה מאוד אקוטית, ליברמן עם סופה לנדבר עשו מאמצים רבים על מנת לפתור את הבעיה באופן החלטי.

היום תכנית ה-100 עובדת בתחום המדע והמדענים שנכללים בעניין הזה לא צריכים לדאוג לעתידם. פורסם גם על שבעה אנשים שהיו מטאטאים את הרחובות, אבל מתברר שהאנשים האלה קיבלו אפשרות לעבוד בתחום המדע, בתחום המקצועי שלהם, הודות לקרן שהקמנו.

היום כל הקרנות האלה כבר אינן מתפקדות ואנחנו איננו מקבלים שום תמיכה, גם תכנית ה-100 עכשיו גוססת. כל הארגונים של העולים לא מקבלים תמיכה ומימון מהממשלה. אני הייתי רוצה להביע מספר הצעות, אבל יושב הראש - - - לדאבוני כ-30% עד 40% מכל פוטנציאל המדענים נשרף במדינת ישראל. גם פרופסורים נשארו בתור עובדי קבלן או מטאטאי רחובות. כעבור 25 שנה יש לנתח באופן קפדני את כל התכניות והמיזמים שנפתחו בארץ. אני אתן רק דוגמה אחת. פרופ' בוריס קסם ז"ל כתב לארגונים רבים, הוא כתב על כך שיש נפט וגז במדינת ישראל, הוא גם דיבר על אפשרות לפתוח את המנהרות החמסיות. הוא קיבל אפשרות לעבוד במסגרת קמ"ע, אבל בגלל הגיל שלו הוא יצא לפנסיה וקיבל 200 ₪ בלבד. האם זה היה אפשרי לפרופ' קסם לחיות כך? הוא סבל קשות. יש דוגמאות רבות מסוג זה. לדאבוני אני לא יכול לספר ככל שרציתי.

תודה רבה. הזמן רץ ובארבע נפתחת מליאת הכנסת ואני צריך להיות שם. אני מסכם את הדיון הזה של החגיגה ל-25 שנה לעלייה מברית המועצות לשעבר. אני חושב שזה היה דיון מאוד מרתק, תודה רבה לכל המשתתפים. אני שמעתי את הבעיות שעלו פה, אנחנו בוועדה נדון עליהן אחת אחת, על כל הבעיות, ונא להיות בקשר עם הוועדה כדי שנקיים דיון על כל בעיה בנפרד. אני יודע שיש עוד סרט שרוצים להראות, אני הולך ואני מאוד מודה לכם שבאתם ואני סוגר את הישיבה. אפשר להמשיך לראות את הסרט.

תודה לכולם, לכל המשתתפים פה ותודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00.