הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 33

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ה (07 ביולי 2015), שעה 11:30

תשלום פיצויים והעברת תקציבים - במסגרת ציון הכנסת את יום "צוק איתן"

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

איתן ברושי

זהבה גלאון

מיקי לוי

אראל מרגלית

עמר בר לב

מרדכי יוגב

חיים ילין

סתיו שפיר

דן להב - מ"מ ראש אגף פנים, תכנון ופיתוח, משרד ראש הממשלה

גלבוע זינגר - א. פנים, תכנון וביצוע, משרד ראש הממשלה

משה ראש - ממונה מפקח ראשי פיצויים, משרד האוצר

דוד רוטנברג - מנהל מחלקה בכיר פיצויים, משרד האוצר

אמיר דהן - מנהל תחום בכיר פיצויים ,פטורים ונזקי איבה, משרד האוצר

בנימין דראי - מנהל תחום פיצויים ונזקי איבה, משרד האוצר

רמי יצקן - מנהל תחום סגן מנהל מח' פיצויים ונזקי איבה, משרד האוצר

איריס עומר - פקידת שומה אשקלון, משרד האוצר

יוסי עדס - רפרנט פנים, אג"ת, משרד האוצר

מירי שמואלי - מנהלת תחום תכנון ומעקב, משרד הכלכלה

ישראל בודיק - מנהל מחוז דרום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

קרן כץ - מרכזת בכירה תקצוב רשויות מקומיות מחוז דרום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

משה שגיא - מנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

יואב מורג - מנהל מחוז הנגב, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

צביקה כהן - סמנכ"ל בכיר למימון והשקעות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אסנת קמחי - מנהלת מינהל ענייני הכפר, משרד הבינוי

סיון להבי - מנהל תחום בקרה תקצוב ופיתוח, משרד הפנים

חנה איפרגן - סגנית סמנכ"ל בכיר פיתוח תשתיות, משרד התיירות

נעה אבירם - מנהלת אגף הפעלה ורישוי תח"צ, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

נעה סגל-לפשיץ - רכזת תקציבי כבישים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

סיגלית שאלתיאל הלוי - מנכ"לית המשרד, המשרד לפיתוח הנגב והגליל

אביעד פפרברג - יועץ מנכ"לית, המשרד לפיתוח הנגב והגליל

אור טל בן פורת - מנהלת מדור הכנסות באשדוד, מרכז השלטון המקומי

ציון נקש - מרכז השלטון המקומי

נעמי הימיין רייש - ראש תחום רגולציה וחקיקה, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים

נועז בר ניר - מנכ"ל התאחדות המלונות בישראל, התאחדות המלונות בישראל

אלון נתן שוסטר - ראש מועצה, מועצה אזורית שער הנגב

גדי ירקוני - ראש המועצה "אשכול"

בעז קרצ'מר - מועצה אזורית "אשכול"

מאיר יפרח - מזכיר, ארגון מגדלי הירקות

אבי ברססט - מנכ"ל "הולנדיה", שדרות

יעקב בן יעקב - חבר ועד אגודה, מושב נתיב העשרה

יעקב ארג'נטרו - בעל עסק במועצה אזורית שער הנגב

דינה סבן - נציגת הוועדה החקלאית האזורית בני שמעון, מרחבים ושדות נגב

אירינה גלפנבויים - מ"מ וסגנית נשיא לשכת המסחר והתעשייה, ב"ש והנגב

משה עמר - מושב שרשרת

אילן אייזקסון - חקלאי, שדה ניצן

חנניה אואקרט - מושב שורשים, עין הבשור

אמנון חניה - נתיבות

אליהו אוזן - חקלאי, בני נצרים

אלמוג נגר - שדרות

מעין צוויג - התאחדות העסקים הקטנים

הדס זנזורי - התאחדות העסקים הקטנים

ענבל תמם - יועמ"ש, התאחדות העסקים הקטנים

שלומי מלכה - ארגון המסעדות

מירב כהן - עסקים קטנים

איילת סלע - לוביסטית (גלעד יחסי ממשל), מייצגת את מועצת החלב

נעה גונן - לוביסטית (גורן-עמיר), מייצגת את אל-על

שגית אפיק

טמיר כהן

רויטל יפרח

תשלום פיצויים והעברת תקציבים - במסגרת ציון הכנסת את יום צוק איתן

אני מחדש את ישיבת ועדת הכספים. אנחנו בסעיף השני שעל סדר היום. מה זה? זה נושא כבד כבד. חשבתי שאני בא לדיון של חמש דקות, הבנתי מה הולך לקרות עכשיו. אבל זה נושא רציני. אני לא הייתי בשנה שעברה יושב ראש הוועדה, אני חייב לציין. הייתי חבר - -

אבל אתה היית פה כשהבאנו את המשלחות מהדרום.

אגב, אני חושב שהיה שיפור במידה מסוימת, אם אני מסתכל כממלא מקום חבר ועדה, אבל תכף נשמע את הכל. "תשלום פיצויים והעברת תקציבים – במסגרת ציון הכנסת את יום צוק איתן". הכנסת היום מציינת את יום "צוק איתן", את יום השנה. אגב, נזכרתי בזה בבית הקברות שבשנה שעברה הלכנו גם בלילה והיו אזעקות. עמדנו ליד הקיר. אני הזכרתי לאחים שלי שבאמת בשנה שעברה, בדיוק ביום הזה.

על כל פנים, אני אבקש לברר היום, בוועדה, בנושא של הפיצויים, את כל מה שנקבע. מי נמצא מהממשלה? חקלאות פה, צביקה פה, רשות המסים, עסקים קטנים. טוב, אני אבקש, אם אפשר, שחברי הכנסת יתחילו, ונלך לפי הסדר. תציגו את הדברים אבל בעיקר אני ארצה מהאנשים, גם מהעסקים הקטנים, גם מהעסקים בכלל, גם מהחקלאים. בבקשה, תתחיל.

כבוד היושב ראש, תודה רבה. היום אנחנו מציינים שנה ל"צוק איתן". כל הוועדות של הכנסת דנות, כל וועדה בתחום שלה. אני ביקשתי מהיושב ראש, מגפני, שנוכל להעלות שני נושאים מרכזיים בוועדה – 1. זה כל נושא הפיצויים. 2. כל החלטת הממשלה 2017, אם אני לא טועה שזה המספר, שבעצם כתוב בה שכל עוד לא מאושר תקציב, ואני מזכיר לכולכם שאין תקציב 2015, התקציב הוא 1/12, אי אפשר לבצע את כל המשימות, שהתכנית עצמה דיברה עליהן. וזה לצמוח, להעלות את החוסן של התושבים אחרי 60 יום של לחימה, ולהביא את האזור לצמיחה מחודשת, למרות ה-60 יום ולמרות המצב הביטחוני, שפגע כמעט בכולם, ואין אחד שלא נפגע באותם אזורים.

בגלל שאין תקציב, אנחנו צריכים את ועדת חריגים. אנחנו צריכים להבין בדיוק איפה תקועים התקציבים, וזה קופה אחת, ואני אבקש מהיושב ראש שכל החסימות יוסרו והכל יגיע לפתח ועדת הכספים בשביל שהתקציבים יוכלו לעבור לרשויות, ומהרשויות לתושבים. הנושא השני זה הקופה השנייה, שאין לה קשר בכלל, היא קופת הפיצויים - שבעצם ניתנו מקדמות, וכנראה נתנו מקדמות כמו שצריך. אני היום יותר ויותר מקבל מכתבים מאותם חקלאים ועסקים שקיבלו, להחזיר בחזרה את המקדמות שהם קיבלו.

עכשיו אני אגיד שני דברים לגבי הנושא הזה של הפיצויים: יש פער גדול, ואני אומר לכם את זה, בין מה שמקבלים, בין החלטות עקרוניות שמקבלים אותן למעלה לבין מה שבסוף השמאי, שנמצא מול החקלאי, מול העסק, עושה. את זה אתם תשמעו, אני לא צריך להסביר לכם את זה אבל כאחד שעבר שלוש מלחמות, אני מכיר את כל הסיפורים וכל ההתנצלויות וכל מה שאתם רוצים. בסוף, בואו נשים הכל על השולחן – החיבור בין האדם לאדמה, החיבור בין החקלאי לאדמה לא נותן לנו אפשרות אחרת אלא לצמוח במקום, למרות הטרור ולמרות המצב הביטחוני. הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה שהמוסדות לא יתנו לנו לצמוח. שיתקעו אותנו שם, במקום.

ואני מבקש, כבוד היושב ראש, שיהיה גם מעקב להחלטות - -

רגע, אנחנו לא בהחלטות. אולי אין בעיה? נתנו מקדמה, למישהו נתנו יותר כסף ממה שמגיע לו והוא היה צריך להחזיר?

אדוני, כבוד היושב ראש, הלוואי שלא יהיו בעיות ולא נצטרך - -

אתה יודע מה? אולי תשב לבד ותקבל החלטות. בא נשמע, אולי אין בעיות? אם נשמע שיש בעיות, נתייחס אליהן.

זה נכון. הלוואי.

תודה רבה חיים, אתה תושב האזור. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה.

אז קודם כל, כבוד היושב ראש, אני שמח על הדיון הזה. אני חושב שהדיון הזה צריך להיות פתח לדיונים שונים בכל הנושא הזה כי האמת - אנחנו היינו שם בשנה שעברה, גם עם חברנו חיים ילין ואלון שוסטר וגדי ירקוני שנמצאים פה ועוד הרבה אחרים, ביחד עם הרבה מאד בעלי ובעלות עסקים - -

איפה הוא? ירקוני, מזל טוב על הבחירה שלך. "שתזכה להגדיל תורה ולהאדירה" אומרים אצלנו.

בעלי ובעלות עסקים וחקלאים מכל רחבי הדרום.

נמצאים פה גם החברים והחברות מרשויות המסים. אני חייב לומר שבשנה שעברה, בקריאה, אתה זוכר שהיה מע"מ אפס, שהיה פה את הדיון ועצרנו אותו? הם, רשויות המסים, נעתרו והתגייסו כדי לבוא ולתת מענה, והיו אתנו בהרבה מאד מקומות ברחבי הדרום ובכלל, פעלו בצורה מהירה. אני חייב לומר שמבחינת היעילות הם היו יעילים. אבל עכשיו, אני רוצה לשאול רגע בתור מדינה, לשאול את עצמנו ברמת האפקטיביות – למה? כי תראו, אני רוצה לשים את הדברים על הסקאלה כדי שנבין איפה אנחנו עומדים פחות או יותר: במלחמת לבנון השנייה, מקרן הפיצויים שמתוכה אתם משלמים את הפיצויים גם עכשיו, במלחמה של 35 יום נתנו 3.7 מיליארד פיצויים במדינת ישראל למשהו כמו 80 קילומטר, ועשו את זה בצורה מאד מהירה. במלחמת "צוק איתן" או במבצע "צוק איתן" נתנו פחות ממיליארד וחצי, במלחמה או במבצע שהיו 55 ימים, ונתנו מענה ל-40 קילומטר. כלומר, אני שם את זה בסקאלה גדולה כדי שהמדינה תסתכל על עצמה, וגם אם היא היתה יעילה באותם סכומים או באותו מתווה שהיא קבעה לעצמה, בגדול, הרבה מאד אנשים נשארו ללא מענה למרות שענו להם, ואתם הייתם שם ונתתם תשובה הרבה יותר מהירה מאשר נתתם קודם - בגדול, חלק מהדברים לא באו לידי תשובה, ואנחנו צריכים להסתכל על עצמנו שנה מאוחר יותר ולראות איפה קיבלנו תשובה, ואיפה אנחנו צריכים לעשות פה עוד מהלך. למה? כי הקרן של נזקי המלחמה זה לא קרן שהמדינה לוקחת מרשות המסים, מהשוטף. זו קרן שכולנו חוסכים לעתות משבר, וזה בדיוק הרגע שבו אנחנו נדרשים לראות עד כמה עמוק בתוך הכיסים אנחנו צריכים ללכת ולקחת ולהחזיר את המשק ואת החיים למסלולם. זה דבר אחד שנצטרך להסתכל על זה.

עכשיו תראו – אתם נתתם מקדמות די מהר, בעיקר ב"מסלולים הירוקים". נתתם מקדמות ונתתם מענה, הייתם שם. אנחנו היינו אתכם בהרבה מאד כינוסים של בעלי העיסוקים בכל מקום בדרום, ובאתם לשם ורשמתם. אבל בחלק מהדברים, למרות שנתתם את המענה המהיר, יש ויכוחים שהדלתא מאד גדולה. חלק מההתנהלות שלכם היתה בסדר, וחלק מההתנהלות - אנחנו צריכים לדבר עליה כי זה שאנשים רוצים להמשיך להתווכח אתכם ויש דלתא לפעמים של 100,000-150,000 שקל ממה שהם קיבלו לבין מה שיש, זה לגיטימי. לא צריכים לקבל תחושה של איום שאם לא סוגרים משהו מהר אז בסופו של דבר הכל עומד בסימן שאלה, וזה הרבה מאד אנשים שאין להם יועצים הכי מדופלמים ואין להם את כל המערכות של הייעוץ מרגישים.

לכן, אני אומר שאנחנו צריכים להסתכל שנה אחר כך. לדעתי, חבר הכנסת גפני, יושב ראש הוועדה, אני יודע שתיתן לזה את תשומת הלב. יש פה הרבה מאד חברי כנסת שעשו עבודה מאד טובה בתשומת הלב ולתת לאנשים את הקשב. אנחנו נרצה לעשות עוד תת-וועדה, זה מה שאני אציע, שתסתכל על כלל המתווה ואיפה נשארו חורים. אחד מהדברים שיהיו לי מאד חשובים היום, ואני חושב שלכולנו, זה לשמוע גם את ראשי המועצות אבל גם את האנשים עצמם - -

אני אאפשר להם.

כי הגיעו פה הרבה מאד בעלי ובעלות עסקים. נשים זה כוח כלכלי אדיר בדרום, שמחזיק הרבה מאד מהדברים ביחד, וצריך לשמוע ולראות מה החזרנו למתווה ומה אנחנו צריכים לעשות יותר כדי שניתן איזו שהיא דחיפה קדימה.

הדבר השני, ואני אעשה את זה בקצרה: תראו, ברמת ההטבות שהמדינה נותנת – המדינה, גם אם היא עושה "עזרה ראשונה", והיא עשתה "עזרה ראשונה" בכלל לא רעה, גם ברמה החקלאית, גם ברמה העירונית, גם ברמת התעשייה וגם ברמת התיירות - אי אפשר יהיה לבנות כלכלה יותר רצינית בדרום ללא מתווה ארוך טווח של העדפות לאומיות של חלק מהדברים. אתן דוגמה: אי אפשר היום להביא מלון להשקיע באשקלון על החוף היפהפה שלו או להביא איזה שהוא מפעל לאזור התעשייה שלו בלי שיש לנו את הכלי הזה שנקרא "אזור פיתוח א'" או לתיירות או לתעשייה. זה לא יעבוד. אם אנחנו רוצים לפתח שם את התעשייה או לפתח את המלונאות או לפתח את החקלאות בצורה יותר חזקה, אנחנו צריכים כלים שהם ארוכי טווח ולא רק כלים של "עזרה ראשונה". תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. אחריה, חבר הכנסת ברושי.

אדוני היושב ראש, שלום לכולם. יש משהו מאד מקומם בעובדה, אני חייבת לומר, ששנה אחרי המלחמה כל הנציגות המכובדת הזאת שנמצאת פה צריכה לבוא ולהסביר למה הפיצויים מתעכבים. יש כאן מסמך שהוגש לוועדה. אנחנו מדברים על מאות אלפי שקלים של פיצויים שמתעכבים, של בירוקרטיה. תמיד זה ככה, אבל למה זה צריך להיות ככה?

אז הערה ראשונה - אני פונה אליך, אדוני היושב ראש, אחרי שכל הטענות והמענות יועלו כאן, להקים צוות חירום בראשותך, כדי לפתור את הנושא הזה מיד. לא מספיק שהיתה מלחמה אז עכשיו צריך לעבור את כל דרך החתחתים הזאת. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. זו הערה ראשונה.

מכיוון ששמעתי את חבריי חיים ילין ואראל מרגלית, אני רוצה דווקא להקדיש את הדברים שלי בדיון הזה, ברשותכם, בעקבות פנייה שפנתה אלי אישה שמשמשת או עובדת כעובדת קבלן. אני התעסקתי בנושא הזה גם בזמן המלחמה או טיפה אחרי המלחמה. אני רוצה לקרוא בקצרה ממש את מה שהיא כתבה לי לקראת הדיון - -

איפה היא עובדת?

אז הנה, עכשיו אני מספרת: המכתב שלה הועבר אלי על ידי "הקואליציה להעסקה ישירה" ועל ידי "שתיל". קוראים לה שירה אלון, היא עובדת קבלן במשרד הפנים בבאר-שבע, והיא כותבת לי: "אני עובדת "כתף אל כתף", שלוש שנים, בלשכת התכנון במשרד הפנים בבאר-שבע. בחלק מתקופת "צוק איתן" נעדרתי מהעבודה בשל המצב הביטחוני. אני אמא לשלושה ילדים, מתגוררת בנתיבות. בביתי לא היה ממ"ד ובשל המצב, שהיה קשה, נאלצתי לצאת עם ילדיי ולהתגורר במקלט ציבורי כשלושה שבועות. גם לא יכולתי לעשות את כל הדרך מנתיבות לבאר-שבע לעבודה בשל הסיכונים". כולם מכירים את זה. ואז נתחוור לה, שזה הדבר המחפיר פה ואני רוצה להעלות את זה, שעובדי המשרד קיבלו פיצוי בגין תקופת מבצע "צוק איתן" בדמות של ימי חופשה נוספים במאגר. דרך אגב, אני תומכת בזה שנתנו להם את הפיצוי הזה, בצדק. "אבל פיצוי כזה או שום פיצוי אחר לא הוצע לעובדי "כתף אל כתף" במשרד, כאילו הסיכון הביטחוני דילג עלינו. התחושה הזאת היא קשה ומזלזלת שכן החיים שלי ושל ילדיי לא פחות חשובים מחייהם של עובדי המדינה וילדיהם. גם אני והילדים שלי פחדנו כמו כולם, והנזקים הנפשיים נשארו עם הילדים שלי לשנים רבות הלאה."

אני רוצה לסיים, אדוני, ולבקש את הדבר הבא: כמו שאמרתי, פניתי בזמנו - -

אתם מודעים לזה? אני ארצה תשובה. אני חשבתי שפה תהיה ישיבה קלה, מתחיל להיות קשה.

אחרת לא היו צריכים אותך.

האישה גרה בנתיבות, ואם הסיפור הזה נכון, וכנראה הוא נכון - -

הוא בטוח נכון כי - -

אוקי, בסדר. לא חשבתי לרגע שהוא לא נכון אבל אם הוא נכון, ואני אומר את זה לשם הזהירות, זה לא בסדר.

אז אדוני, בעקבות הדבר הזה פניתי בזמנו גם, כי קיבלתי עוד תלונות, לראש הממשלה ולגורמים נוספים, לשר האוצר ביחד עם הקואליציה להעסקה ישירה, ודרשנו לתקן את העוול הזה. - -

אז? מתי פנית?

לפני כמה חודשים זה נודע לי. לפני כמה חודשים התחוור לי שעובדי קבלן לא מקבלים את זה. ואז, מה שקרה, וכל הסיפור הזה נועד לומר את מה שאני הולכת לומר עכשיו: מה שקרה, משרדי הממשלה, כמו שהם עושים תמיד כשמדובר בעובדי קבלן, אז הם גלגלו את האחריות ממשרד הפנים – אני מדברת אתך על תכתובת של חודשים – ממשרד הפנים למשרד האוצר, ממשרד האוצר לחברות הקבלן, העיקר לא לקחת אחריות. התחושה הזאת, שמתייחסים לעובדי הקבלן, שהיו באותה סיטואציה כמו ששירה אלון כותבת, התחושה הזאת היא איומה. עכשיו, זה לא רק פיצויים, זה לא רק כסף. זה מעליב, ואני רוצה לשאול את נציגי האוצר: מה הם מתכוונים לעשות, ואני מודה לך אדוני, ששאלת את השאלה הזאת במקומי. תודה.

תודה רבה. אתם תצטרכו להשיב על זה. חבר הכנסת ברושי.

יש פער עצום בין עלות המלחמה לפיצוי על הנזקים. יש מבצע או מלחמה, ומה שמאפיין את "עוטף עזה" ושדרות, שבין ההפוגות השיגו שם תוצאות מרשימות של פיתוח כלכלי וצמיחה דמוגרפית. המלחמה היא מאד יקרה, שלא נדבר על חיי אדם, והיום ישבנו בוועדה שעסקה בטיפול בנפגעים אבל יש איזו תחושה שמה שקשור למלחמה - אין גבול במה שקשור לפיצוי ולמה שמשתמע ממנו יש יד מאד קשה, ובטח תשמע פה גם סיפורים.

אני רוצה לומר שהיכולת להגיע להישגים, ויושבים פה גם חיים וראשי הרשויות האחרים, אלון וגדי, היא יכולת מרשימה, שעל אף המבצעים והמלחמות שחוזרות, יש שם פיתוח מרשים. בעיניי, היכולת להגיע להישגים האלה היא בין היתר נשענת על הביטחון שאם יקרה אירוע ואם תהיה תוצאה של מלחמה או מבצע, יש אל מי לפנות ויש על מי להישען.

ולכן, אנשים לוקחים את הכוחות פעם אחרי פעם לחזור אל המקום הזה ולהשקיע. את זה צריך להעריך. אין בהרבה מקומות ציבור כזה נאמן. לכן, כשאני אומר לממשלה שאם מתכוונים לאמלל ולהתעלל בבעלי רכוש או אמצעים שנפגעים וכל מה שקשור בזה, צריך לדעת שזה בעיקר יפגע בפעם הבאה משום שלא כולם בעלי יכולת כמו גדי, שיכולים לחזור ממקום כל כך רחוק ואחר כך להיות גם ראש רשות. אתם צריכים לקחת בחשבון כמה יכולת יש לציבור הזה.

צריך להבין שזה ישובים חקלאיים, כפריים, קטנים ברובם, יושבים על הגדר ועל פתחי המנהרות. אז קודם כל, יש נזק גדול לחקלאות או כי אי אפשר לעבד את השדות או כי הטנקים עולים עליהם. אחר כך יש שטחי כינוס, אחר כך יש את הנזקים של המבצע עצמו, שהם מאד משמעותיים עוד לפני הנזקים של עסקים קטנים, ובקיבוצים ובמושבים יש הרבה עסקים קטנים, וחלקם דרך הקיבוץ ולא עצמאיים. ואין לכם כלים ואין לכם תשובות לרוב המצבים המשתנים. ולכן, כשאתה בא עכשיו לעוטף ואתה רואה שיש חקלאות ויש צמיחה, זה מזכיר לפעמים את השריפה ביערות הכרמל, שאחרי השריפה יש התחדשות ויש צמיחה חדשה וירוקה, לעתים אפילו חזקה מזאת שהיתה אבל תבינו שחלק מהיכולת הזאת תלויה גם במענה.

אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב ראש, אתה גם בוועדת חוץ וביטחון – בעיניי, ואי אפשר להעריך, היו לא מעט לקחים של "לבנון השנייה" שלא יושמו ב"צוק איתן". בין היתר, הפעלת מצב מיוחד בעורף ומשק לשעת חירום. גם אז, ב"לבנון השנייה", אצל רענן דינור זה היה, וגם אחר כך האוצר, הוא כבר רואה את החשבונות ומונע את ההגדרות. המאבק על הפיצוי מתחיל בהגדרה. חלק מהשאלות שאת מעלה הן שאלות של הגדרת המצב. האוצר מעונין בהגדרות מינימאליות ושל פיצוי הכי קטן שאפשר. גפני, אני חושב שאתה צריך להבין את זה.

מסקנה שלי, שאני מציע את זה גם לאראל – הבעיה העיקרית, לפי דעתי, גפני, היא לא בהסדרת הפיצוי למי שיושב פה. לפי דעתי צריך לבחון מהם התנאים, שאם הם לא נוצרים מראש, אין פיצוי אחר כך. חסרה פה איזו תורה יותר ברורה, מאיזה שלב מכריזים איזה מצב, מה הטווחים בקילומטרים, באוצר יכול להחליט שזה מל"ח או לא מל"ח, כי הם יודעים את המחיר, ובסוף משלמים אותו כפול. צריך לנקוט בצעדים מראש, כמו בהרבה דברים אחרים.

ומשפט אחרון – מה לפי דעתי היה השינוי של "לבנון השנייה"? עד "לבנון השנייה" היה נדמה שבעורף מטפלים ויש אי הצלחה בחזית. מה אמרה "לבנון השנייה" ולמה, לפי דעתי, לא מספיק מיישמים את זה? שהתנאי להצליח בחזית זה שהעורף יהיה מסודר ולא הפוך. ולכן, במציאות הזאת של הישובים על הגדר ולפתחי המנהרות, וזה שהקיום שם מתבסס על חקלאות וגם על עסקים קטנים – לפי דעתי, יש פה מרכיבים שמחייבים התנהלות שונה מזאת שקיימת. לכן, הבעיה היא לא איך להביא את הפיצוי של היום אלא איך להבטיח את התנאים לצמיחה ולהתחדשות של מחר. תודה.

תודה רבה. סתיו שפיר.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. חשוב מאד לקיים את הדיון הזה ובאמת לבצע מעקב אחר כל סוגית הפיצויים והסיוע. אני ביצעתי מעקב אחר כמה עשרות פניות שהגיעו אלי כבר בזמן המלחמה ואחריה, בבדיקה שלהם מול רשות המסים ומול הגופים האחרים. אני חייבת לציין שבחלק מהמקרים היה טיפול מדהים של רשות המסים, שעבדה מאד מהר ומאד ביעילות, ובחלק מהמקרים פחות. כשהבעיה החמורה ביותר היא שחלק מבעלי העסקים או מהישובים פשוט לא נמצאים בתוך התחום של המסלולים או שלא נמצא להם מסלול נכון, ומתוך כך הם גם לא יכלו לקבל פיצוי הולם לבעיות שצצו אצלם.

אני חושבת שהבעיה כאן נובעת מתוך הגדרת התפקיד שלנו, הגדרת התפקיד של המדינה בקביעת מסלולי הפיצויים האלה. יש לבוא ולהגיד שהמטרה היא לתת לתושבים להחזיק את הראש מעל המים, ואז באמת יש פה איזה שהוא מסלול של פיצוי מינימאלי, שיכול לאפשר להמשיך לחיות, ויש הגדרה אחרת שאומרת: אנחנו רוצים לתת ביטחון לתושבים בתוך סביבה ובתוך מציאות של חוסר ביטחון כבר שנים ארוכות, בתוך מציאות כלכלית מאד בעייתית שנובעת מהטלטלות במצב הביטחוני, ומציאות חברתית מאד קשה שנובעת מאותן טלטלות. אנחנו מדברים פה על תושבים שיש להם חוסן חברתי, שהפגינו חוסן חברתי מדהים במלחמה הזאת, ולא רק במלחמה הזאת אלא גם בקודמותיה, ומתוך שיחות עם אנשים שחלקם מחכים לפיצויים לא על "צוק איתן". הם מחכים לפיצויים על "עמוד ענן", חלקם ויתרו כבר על דברים שהובטחו להם ב"עופרת יצוקה", והם מוצאים את עצמם כל הזמן בתוך הסחבת הזאת, בתוך הרבה מאד בירוקרטיה על לא עוול בכפם, וזה נובע מתוך הגדרת מטרה שהיא פשוט לא הגדרת מטרה נכונה. המטרה שלנו היא לא לגרום להם להחזיק את הראש מעל המים. המטרה שלנו היא לגרום להם לתחושת ביטחון מלאה בכל מה שאנחנו יכולים לעשות שלא נוגע לטלטלות שלא תלויות בנו, וזה אומר שאנחנו צריכים לוודא שיש פה בולדוזרים להסרת חסמים בירוקרטים. לוודא שאנחנו מוצאים מסלולים חדשים למי שלא נמצא בחלק מהמסלולים, ואני מדברת על הרבה מאד עצמאיים או כאלה עובדים שנמצאים מחוץ לשבעה קילומטרים ועסקים שנמצאים מתוך התחומים שעבודתם נפגעה. למסלולים שקשורים בתיירות ומסלולי חקלאות ודברים נוספים. ואנחנו צריכים להגדיר את המשימה כמשימה אחרת לגמרי: המטרה פה היא ליצור תחושה שכל הבעיות מטופלות. שאין דבר שלא ניתן להתמודד אתו. שנותנים מעל ומעבר. המטרה היא לא לחסוך ולקמץ בכסף – להיפך, יש כסף בקרן ויש כסף שניתן להשקיע, וצריך להשקיע אותו בנדיבות כדי גם לתמרץ אנשים לעבור ולחיות באזור המופלא והחשוב הזה, וגם לעזור למי שנמצא שם להתקיים בלי כל הזמן תחושה של תחנונים, שנמצאת ברקע.

תודה רבה. אני מבקש לומר גם לראשי המועצות שנמצאים כאן וגם לתושבים ב"עוטף עזה": קודם כל, הכנסת בעניין הזה אתכם לגמרי. זה חוצה מפלגות, אין ויכוח בעניין של לתת לכם גם את התחושה וגם בפועל לתת לכם את הפיצוי והאפשרות להתקיים בכבוד ולחיות את החיים בנסיבות הקשות שנמצאים שם פעמים רבות, וזה חוצה מפלגות. הבעיה היא לא בכוונה, הבעיה היא ביישום. אנחנו ישבנו עם רשות המסים, נדמה לי שגם חבר הכנסת ליצמן היה ברמת-גן, אז ישבנו, והרושם שהתקבל אצלנו, אני לא זוכר אם היו עוד, וכמובן ישבו בעוד אירועים – הרושם שלנו היה שהממשלה, בעניין הזה, גם רשות המסים וגם משרד החקלאות וגם גופים נוספים, הולכים יותר מאשר בפעמים קודמות לקראת התושבים. זה הרושם שהתקבל אצלנו, ואנחנו עכשיו הולכים לעשות סיכום האם זה נכון או לא נכון. יכול להיות שהרושם נכון בחלקו, יכול להיות שהרושם לא נכון או שבחלקו לא נפתרו.

אז קודם כל, שתדעו שהכנסת אתכם. אני אומר את זה באופן מוחלט, וזה ברור שלכולם יש כוונות, גם למשרדי הממשלה וגם לחברי הכנסת, גם לראשי הוועדות וגם לחברי הוועדות, לסייע בכל מה שניתן ואנחנו נעשה את זה.

אני אתן קודם לראשי המועצות ולאחר מכן לתושבים. אני רק רוצה לבקש מכולם - אם רוצים להיות תכליתיים, נעזוב את הנאומים, זה חברי הכנסת עשו. כולנו מודעים לכל מה שאתם אומרים בכל מה שנלווה להתגורר במקום, לגור באזור ההוא, עם כל הקשיים והבעיות. אנחנו רוצים לדעת את הבעיות. היתה דרישה כזאת ולא התקבלה או שהתאחר. למשל, הסיפור שהעלתה חברת הכנסת זהבה גלאון זה נושא. היא אומרת שעובדי קבלן תלושים מהמציאות. הם סבלו מאותם קסאמים, הם סבלו מאותן פגיעות, הם סבלו מאותו דבר, מאותם פחדים, ובסוף זורקים אותם החוצה, הם לא נמצאים בעניין. אני מבקש למקד את הדיבורים שלכם בעניין הזה כדי שנוכל לקבל החלטות, ובעיקר אני רוצה תשובות ממשרדי הממשלה.

אז נתחיל בראשי המועצות. אלון שוסטר, ראש מועצת "שער הנגב".

אז אני בכל אופן אגיד תודה לחיים ומוטי, שיזמו את היום הזה, ולכל חברי הכנסת שמזכים אותנו - -

כן, ושאני הבאתי את זה... סתם, סתם.

ודאי. כמורה לאזרחות, זה יום לימוד מרשים של ניהול הוועדות, כי זה בדיוק מה שאנחנו מבצעים כרגע. רשות א' מבקרת את רשות ב', כך ראוי להיות. נקווה שלא נגיע לרשות השלישית, שחסרה פה. - -

אתה מדבר על 512?

אני רק רוצה לחדד: אנחנו פה אנשי העוטף. כל הדרום, מרכז הארץ היה בעסק בקיץ האחרון. העוטף – הייחוד שלו: 1. אין כיפת ברזל למעט בריכוזים האורבניים. במועצות האזוריות אין. אין התראה מספקת, והמרגמות הן עסק בעייתי ביותר בלשון המעטה. ויש לנו מנהרות, ככה בשביל שהעסק יהיה מעניין במיוחד.

לגבי עניין הפיצויים – יש דוגמאות קונקרטיות, אחת שהעברתי כרגע לאמיר, אז יש הגדרה שמי שהגיש 90% מהתביעה תוך 180 יום צריך להעביר. אז עברו כבר 210 ימים, צריך להקפיד. ואני מכיר את אמיר דהן מרשות המסים בתור מי שהוא ואנשיו יודעים לעבוד נכון. יש נושאים שהם לא מטופלים והם לא קשורים לנושאים קונקרטיים שיתכן ויעלו אבל העתיד לבוא, ומי כמונו מבינים שלמרות הרצון לראות את החיים שלנו משתנים לחלוטין מול השכנים, ייתכן ויהיו עוד אירועים מצערים כמו הקיץ הקודם.

אני רוצה לומר שאחת הבעיות הגדולות זה שהחוק מיושם. הוא מיושם באופן מדויק אבל חוק הפיצויים או התקנות הרלוונטיות הן לא הוגנות משום שלפחות עשרה ימים בקיץ האחרון היו הנחיות מפורשות מהסמכות במדינת ישראל, קרי: פיקוד העורף או פיקוד דרום, שהנחו אותנו להתמגן ולפעול בשונה מהנוהל המקובל, אבל הפיצויים מגיעים מתי? מה-6 או 7 ביולי 2014. את זה עוד קל להסביר משום שאני יכול לבוא עם מסמך או עם הנחיות של רשות פורמאלית, קרי: הצבא. מה קורה כאשר התושבים מפחדים לחזור אל פי המנהרות בסוף האירוע, ולכאורה מה קרה חברים? תחזרו. הם לא חוזרים בקצב המתאים, העובדים למיניהם וגם חלק מהתושבים. יש פה צורך לבסס את הגישה הייחודית הזאת ששווה בסוף כסף לאורך זמן.

הדבר הנוסף – ישנם מצבים שבהם נדרשת התייחסות מקלה או מבינה שלא רק נפגעות ההכנסות בתוך אותם שבועות או ימים של פעולה אלא יש השלכות ארוכות טווח על היעדר שיווק, על היעדר פעולה. וממה שאני שומע, הייתי אומר שהתשובות ניתנות ביד קפוצה, קפוצה מדי - -

אלון, תגיד לי: אני חושב שאתה הוותיק מבין ראשי המועצות. בא נניח רגע את הפיצויים לכל יחיד בפני עצמו. הפיתוח של האזור מתאים למה שקורה בשטח? האם המדינה משקיעה בבתי ספר, בכבישים...

אני אגיד ככה: אנחנו, עם המדינה, עם קצת עזרה מחו"ל, רצים מהר, כל אחד רץ בקצב שלו כדי להישאר במקום ולצמיחה אטית. זאת אומרת, אנחנו עומדים במעמסה - -

מפתחים כבישים, בונים בתי ספר, גני ילדים?

עושים את זה באופן המינימאלי האפשרי. אפשר הרבה יותר. זה שייך לסעיף השני של התוכניות העתידיות. היישום של תכנית 2017, החלטה 2017, עד כה יושמה בגמגום מוגזם. גם כשאין תקציב אפשר היה להעביר את כל מה שהיינו יכולים לבצע השנה ועוד לא עבר. אני שומע שבשעות האחרונות, אולי לקראת האירועים הללו כאן, בכנסת, היתה פריצת דרך, ואני מקווה שהיא תבוא לידי ביטוי.

אבל אני רוצה לסיים ולומר כך, לבקש מכל חבריי, חברי הכנסת, ואני בהחלט מרגיש שאין אופוזיציה ואין קואליציה: תנו יד למשרדי הממשלה. תתבעו מאתנו וממשרדי הממשלה להכיר בכך שלמרות העמדות הפוליטיות המאוד אופטימיות או המאוד תמימות שיש לחלקנו, וטוב להיות תמים מדי פעם, רק להחזיק אלה רצינית ביד, וזה מה שאנחנו עושים, לדעת שמה שהיה ב-14 השנים האחרונות הוא נקודת המוצא ל-14 השנים הבאות, והלוואי שנתבדה. ומשהו בבסיס החיים שלנו, אדוני, יושב ראש ועדת הכספים, צריך להיכנס לבסיס התקציב בחינוך, בצמיחה דמוגרפית וברווחה, ולא יכול להיות שאנחנו מחזרים על הפתחים או מקווים שהחמאס יעורר מהומות כדי שנקבל את מה שצריך להיות. אנחנו צריכים להתכונן בצורה חכמה, סדורה, להמשך חיים במתכונת הזאת.

תודה רבה. גדי ירקוני, בבקשה.

אני לא אחזור על הדברים שאמר אלון כי אנחנו עובדים ביחד, אנחנו מתואמים. אני אחלק את הדברים שלי לשניים: דבר ראשון, הדבר ששאלת על הצמיחה לגבי תכנית 2017 – לצערנו, יש שם המון דברים שתקועים. אין תקציב ממשלה, וועדת חריגים לא מעבירה את התקציבים כמו שצריך. למשל, יש כביש 232, כביש שהוא מסוכן מאד כי התקבלה החלטה להרחיב את הכביש. עד היום לא הועבר הכסף לפי ידיעתי, לתכנון. למה הדבר הזה צריך לקחת כל כך הרבה זמן? שנה עברה. כל פעם שאנחנו שואלים איפה זה ומתקדמים, יש אנשים שעוזרים לנו, יש משרדים שממש רצים אתנו, אבל כשזה מגיע לוועדת חריגים - זה נתקע. אלון אומר שכנראה זה יעבור, אבל למה אנחנו אמורים, ראשי המועצות, להתחיל להיות חצי חוקרים בשביל להבין איפה הדבר הזה נתקע?

אני מאד מבקש אותך שהדברים האלה, מוועדת חריגים, שישחררו את החסם.

מי מהאוצר פה? אין מהחשבת הכללית אף אחד?

דרך אגב, העלינו את זה בעוד ועדה וגם שם לא היו להם תשובות.

קיבלתם פירוט מוועדת חריגים למה זה לא התקבל?

לא קיבלנו, גם לא מוצאים חלק מהפרוטוקולים שלה.

אני יודעת. מנסים להשיג אותם. לכן, כשאתם מגישים בקשה, הם נתנו לכם איזה שהוא הסבר למה זה מתעכב?

יש פה אנשים - -

גפני, אז שווה לדרוש מהם - -

אני הולך להגיד להם משהו. לימדת אותי איך לנהל את הוועדה. גדי, בבקשה.

זה דבר קריטי. אנחנו צריכים לדעת שנושא הפיתוח של הישובים, חבר הכנסת גפני, זה הדבר החשוב. לזה אנחנו רצים כל ארבעת המועצות. אין לנו היום דירות לאכסן תושבים שרוצים לבוא ולגור אצלנו. א. בתכנית הקיימת אנחנו צריכים עכשיו שזה יהיה יותר מהר - -

לא להאמין.

וזה יעבור, ואנחנו כבר מתחילים לעבוד ביחד על תכנית אסטרטגית לשנים הבאות. זה דבר אחד.

נושא מס רכוש –

רגע, אבל בפיתוח הישובים שאתה מדבר עליהם, אז איפה החסם בדיוק?

מה שאני הולך להציע להם, לראשי המועצות, זה שהדיון העיקרי הולך להיות על הפיצויים עצמם. אתה גם הרי ראש מועצה לשעבר.

אתה גם יושב ראש ועדת הכספים לשעבר.

לא משנה. עכשיו ברצינות - מה שאני אבקש מכם, זה לא עיקר הדיון: אני אבקש מכם נייר שתעבירו אלי, של ראשי המועצות, את הסעיפים שתקועים. זה נראה מצחיק. אם תגידו את זה בעולם לא יאמינו. - -

אנחנו נעביר לך את זה היום, יש לנו את זה וכבר העברנו את זה.

בסדר, גם לגבי הנושא של הפיתוח וגם לגבי הנושא של הדיור, גם לגבי הנושא של הכבישים וגם לגבי ועדת החריגים. אני אדבר היום עם החשבת הכללית. פשוט ישמעו בעולם את מה שאמרת עכשיו ופשוט לא יאמינו. האזור הוא מוכה טילים. הוא מקום שכשרואים אותו בעולם, בטוחים שאי אפשר לחיות בו. ומה שאתה אמרת - אמרת שאנשים רוצים לבוא לגור, אנשים רוצים לקנות שם דירה, אנשים רוצים לבוא להתאכסן שם ואין מקום. אמרת את זה?

אמרתי ואני מתכוון לזה גם. - - דבר נוסף - -

לגבי העניין הזה אני רוצה נייר ואשתדל לעשות את מה שאפשר.

אתה תקבל. - - דבר נוסף שהיינו אמורים לקבל תשובה משר האוצר – לא אני, קודמי היה אמור לקבל תשובה בגלל שזה היה כשהעבירו את ההחלטה - -

אני מקבל תשובות אבל הוא כבר לא שר האוצר.

אה, זהו. בהחלטת הממשלה עלו על בעיה די מהותית בכל ארבעת המועצות: יש לנו יישובים שהם מחוץ לשבעה קילומטרים. התקבלה שם החלטה שתוך 14 יום שר האוצר אמור לקבל החלטה ולהגיד לנו מה עושים, איך מטפלים בישובים שיש במועצות יותר מ-50% מהם בתוך הקו, מה אנחנו עושים? לא קיבלנו תשובה גם על זה עד היום. דבר מהותי מאד.

עכשיו אני אעבור לנושא הפיצויים, מס רכוש, ואני אנסה לא להיכנס לדוגמאות אבל אני חושב, חבר הכנסת גפני, שאני בא מהשטח עדין, אני ראש מועצה חדש. מה שרואים מהשולחן הזה, זה לא מה שקורה שם. אלון אמר את זה, אנחנו היינו 55 יום של מלחמה. אבל לפעמים, עשרה ימים לפני זה, ובדרך כלל זה ככה, ועשרה ימים אחר כך, אנחנו לא יכולים לתפקד. אנחנו מרגישים, וזה הופך למסחר - בפגיעות הישירות זה יותר טוב אבל בכל הפגיעות העקיפות זה פשוט גובל בטיפול כושל. אנחנו צריכים להוכיח שאין לנו אמא. אנחנו כבר רגילים בזמן שמתחילה מלחמה, חוץ מלדאוג לעצמנו, לדאוג לשמאי, לרואה-חשבון ולדאוג לעורך-דין. זה גם עולה לנו הרבה כסף כי אחרת, אנחנו לא יכולים לקבל את הפיצויים שמגיעים לנו, וגם אז אנחנו נלחמים אתם, והיום אנחנו מדברים שנה אחרי. יש הרבה ישובים והרבה אנשים פרטיים שעוד לא קיבלו את מה שמגיע להם.

יש לי פה מסמך שקיבלתי עכשיו, שמס רכוש חתום עליו, והוא מודיע לאחד התובעים שהוא צריך להחזיר את רוב המקדמה. וזה למה? בגלל שיותר הוא לא נפגע מעל 80% ממה שהוא היה אמור לקטוף. בגלל זה הוא לא עומד בתנאי הסף. אז אם זה סף, אז אני לא רוצה לחשוב מה קורה לנו.

אנחנו כל פעם צריכים להוכיח שהשנה הזאת פחות טובה בגלל שבודקים לנו מחזורים. ואז, אם יש לי מחזור אחד טוב בשנה מסוימת, וזה היה ב-2012 אני חושב, הוציאו לנו אותו עכשיו מהמחזור. פגעו עוד פעם בחקלאים. אנחנו צריכים להסביר לכם פה, חבר הכנסת גפני ולאנשי מס רכוש, שאם לא עבדנו 60 או 70 או 50 יום, נפגענו. זה לא ברור? זה לא ברור שאנחנו גרים צמוד לעוטף, אז הטנקים רומסים והורסים לנו, ושאנחנו צמודים לגדר ואחרי זה אנחנו צריכים ללכת למדוד איזה אורך זה, ויש לנו ויכוח אתם אם זה 12 מטר או 25 מטר? למה הפיצויים כל כך בקמצנות? למה אנחנו צריכים להרגיש ככה?

יכל להיות שיושב פה נציג משרד ראש הממשלה, שאמור לתכלל את ההעברה של כל הפיצויים מתוך החלטות הממשלה שהתקבלו? לא רק פיצויים, סליחה, של הסיוע לרשויות ושל החלטות הממשלה שהתבצעו? הטענות שנשמעו משם הן שהכל בוצע, 100% ביצוע. אפשר לקרוא להם לשולחן ולבקש פרטים על כל אחד מהסעיפים.

סתיו, רגע. אני לא רוצה לדבר עם משרדי הממשלה לפני שאני לא מאפשר אפילו דקה או שתיים, שכל אחד שביקש רשות דיבור יוכל להגיד.

אני בעד. לנו יש סבלנות ונשמח שהוא גם יספק תשובות.

אתה מדבר על שתי סוגיות בסוגית הפיצויים: 1. על הקמצנות ו-2. על העיכוב.

לא, לא, לא.

זהבה, אתם מובילים את הדיון למקום לא טוב.

אני לא מובילה, אני שואלת שאלה.

אני מציע שתתנו ליושב ראש לנהל אותו, הוא מנהל אותו עניינית.

תסלח לי, אני שואלת שאלות הבהרה וגפני מנהל את הדיון. אם גפני יחשוב שאני לא מדברת לעניין, הוא יודע להסביר לי את זה. הוא לעולם לא יגיד את זה, דרך אגב.

לא, זה לא נכון, דיברת לעניין.

אני חושב שלפעמים את לא מדברת לעניין - - -

שנייה, אנחנו עלולים להתפזר, אני לא מעוניין. אני מבקש שכל מי מבין החקלאים ומבין המתיישבים ומבין האנשים שגרים שם, שכל מי שביקש רשות דיבור יקבל, לפני שאני הולך למשרדי הממשלה. אני רק מאד מבקש שזה יהיה בקצרה. יעקב בן יעקב, חבר ועד האגודה, מושב נתיב-העשרה. אל תדבר על הפילוסופיה של העניין אלא רק מה קרה כתוצאה מהמבצע.

כבוד היושב ראש, חברי הכנסת שבדיון, ראשי מועצות, שוסטר. אני מצטער שראש המועצה של חוף אשקלון לא הגיע. אני לא רוצה להיות – בדרך כלל, מה שקורה זה שבכל דיון או בכל סבב של איזה שהוא פיצוי, המועצה, בגלל שהיא אולי לא מיוצגת פה בדברים, אז דנים בעוטף ולמעשה, כל החלק של חוף אשקלון לא נמצא בדיון בכלל. לכן, אני מבקש ואני מזמין את כבוד היושב ראש לזמן ישיבה של ועדת הכספים בנתיב-העשרה, ואני מזמין אתכם, ונארח אתכם ותקיימו שם דיון.

תודה רבה. נעשה שם ישיבה.

שנייה, אבל לישיבה תגיע מוכן. תראו, אני רוצה להגיד דבר אחד שבדרך כלל אנחנו לא משתמשים בו – הישוב נתיב-העשרה התפנה מחבל ימית, וכישוב שאמרו לו: כל הארץ מונחת לפניך, תבחרו איפה שאתם רוצים - בסוף נדחפנו לפינה הצפונית-מערבית של המדינה בחבל עזה - יושב על הקו, 200 מטר מהקו, וחי את החיים שלו. מה שאני רוצה להגיד הוא שהמלחמה לא נגמרה באזור שלנו, כבוד היושב ראש. היא לא נגמרה. אנחנו עדין נמצאים בטפטופים של המרגמות ובתחושה שעדין הנה, אוטוטו, הולך להיות סיבוב נוסף.

מה שאני רוצה לבקש ממך, מהוועדה: תראו, בעוטף ישנם ישובים צמודי-גדר, וישנם ישובים בתחום של ה-7 קילומטר וה-14 קילומטר. זה לא שאני אומר שזה לא חשוב אבל אני אומר שצריך לקחת את הישובים האלה ולראות את הצרכים שלהם כישובים צמודי-גדר. ולא להגיע כשפותרים בעיות בתחום מעבר ל-7, ובעוטף עדין לא מטפלים.

זאת בעיה.

תודה.

רגע, עוד שלוש דקות...

עוד דקה. צריך להתחשב גם באחרים. הזמנת אותנו לישיבה בנתיב-העשרה.

כבוד היושב ראש, אז אולי נשאיר את זה לנתיב-העשרה - -

לא, אל תשאיר שום דבר. תגיד, בבקשה.

אז אני אגיד לך עכשיו: תראו, ישוב נתיב-העשרה, ואני עכשיו זורק את זה בנקודות – עדין, 32 שנים אחרי הפינוי נמצא ב-50% של המשבצת. - -

מה זה אומר?

זה אומר שעדין אין לנו 50% מהמשבצת. איזה משרד צריך לטפל בזה?

מינהל מקרקעי ישראל, להקצות לו יותר קרקע. אני מדבר בתור בן-דוד של נחמיה בן צבי, שכן שלו.

הנושא השני: היתה מלחמה, היה פינוי גוש קטיף - כל העוטף קיבל פיצוי. שואל מבקר המדינה: מדוע הישוב נתיב-העשרה לא נכלל במסגרת הפיצוי? והיום אנחנו מתעמתים עם המדינה כבר שנים, עם הנושא המשפטי הזה. חבר'ה, זה לא מתאים לנו.

ובזה אני מסיים – רבותי, אני מגיע לשוסטר ולגדי: נתיב-העשרה, הרחבה ראשונה נגמרה, התחלה של הרחבה שנייה, ואנחנו נמצאים בהתחלה של הרחבה שלישית. בנים בישוב נתיב-העשרה, אף משפחה לא עזבה את המקום. את זה אני רוצה שתבינו. אנחנו נשכבנו על הגדר, היינו עם צה"ל בכל הסיפור רק ביקשנו שיגמור את הסיפור, שייתן שקט של 40 שנה. כל מלחמה יותר קשה ויותר קשה. ואני מעלה על נס את מה שקורה בנתיב-העשרה, וכאן צריך להגיד לכנסת ולוועדות שלה: חבר'ה, לתמוך במקומות שיש מקום להרחבה ולהתיישבות ולהרחיב אותם. תודה רבה.

תודה רבה. אני לא עצרתי אותך בגלל שהעלית דברים ובכלל, אלה שצועקים, אני גם צועק.

יעקב, תודה.

העלית סוגיות מאד מאד חשובות, אני באמת אומר את זה, זה לא נושא הדיון. נושא הדיון זה הפיצויים - -

אנחנו לא מדברים על פיצויים? על פינוי גוש קטיף?

רגע, תשמע לי. אתה פשוט יותר גרוע ממני, אתה לא מקשיב: הנושא שהעלית הוא חשוב, קריטי, לא נושא הדיון. אני מציע שתעלה את הנושא הזה, בלי קשר לדיון הזה של הפיצויים בעקבות מבצע "צוק איתן". אני אעביר את זה לכל הגורמים שעוסקים בענין הזה, נטפל בזה, זה יעלה על סדר היום. אני מודה לך על הדברים שלך.

מילה אחרונה - -

אין מילה אחרונה, כבר אמרת.

מילה אחרונה: אני רוצה לציין את מס רכוש שזיהו בהתחלה את הפגיעה, והעבירו לכל מי שנפגע פיסית תוך עשרה ימים.

תודה רבה. מעין צוויג, בבקשה.

נעים מאד, תודה רבה. תודה רבה לכולם שהם נמצאים פה. אני תושבת שדה-אברהם במועצה אזורית אשכול, ארבעה קילומטר מעזה. גדי, איזה כיף שאתה פה אתנו וגם חיים ילין. אני מביאה את השטח, ואני מביאה גם נציגות של כמה וכמה עסקים כי בעקבות הוועידה של שנה שעברה, ועידת הכספים, שבה פרצנו אליה ודיברנו על חוק מע"מ אפס – ועדת הכספים, סליחה, הקמנו את התאגדות העסקים הקטנים בשביל לעזור לעסקים שכרגע הממשלה או איזה שהוא גוף לא תומך בהם או לא עזר או עד שהוא עזר.

רק לפני שנה לקחתי אקדח ביד ורק לפני שנה עזרתי לחיילים, ורק לפני שנה הוצאתי את הילדים שלי מהבריכה בשבע שניות בשביל שהם לא יפגעו. רק לפני יומיים קיבלנו טיל, קסאם יותר נכון, מאחורי הבית שלנו. אני מדברת על מצב ש"צוק איתן" - כולם אוהבים לדבר על זה כי זה מלחמה של חודשיים, וכך הפיצויים התנהגו בהתאם, כחודשיים. אצלנו המלחמה לא נגמרה, לפני יומיים זה קרה. אנחנו כבר לא "עוטף עזה", אנחנו כבר עוטף מצרים. ביום שנהיה עוטף ישראל, זה היום שיתנהגו אלינו בהתאם.

אני עצמאית, נשואה לחקלאי מדהים ואמא לשלושה ילדים. אחרי שלושה חודשים הייתי צריכה לאסוף את עצמי ולשווק את העסק. אני עצמאית, אני מרצה, אני מלווה עסקים ואני חלק מהתאגדות העסקים הקטנים, שפשוט עזבה את הכל, עזבתי את הכל, כי אנשים צלצלו אלינו שהם מתאבדים. אנשים צלצלו אלינו כי הם לא מסוגלים לעמוד בכבוד, שהם לא מקבלים שום דבר. זה הרבה יותר חשוב מהחיים שלי כרגע, וזה מה שעשינו כל הזמן הזה. אני בשלושה חודשים הייתי צריכה להרים את העסק שלי, אבל איך אני יכולה להרים את העסק שלי כשהבן שלי לא עולה לאוטובוס כי 200 מטר ממנו נפל קסאם? אני מדברת על בית הספר, שאני צריכה כל הזמן לצעוק בשביל לקבל מתווה. על בית ספר שהוא לא ממוגן מספיק טוב. 40 או 37 ילדים. אני צריכה לשלוח ילד בכיתה א' לרוץ לממ"ד בשבע שניות. זה כבר לא עניין של התפתחות, זה עניין של הישרדות. אנחנו חיים ומוות. אנחנו במלחמה תמידית.

עכשיו, אני לא מסכנה פה. אני נשארת בדרום כמו שרוב האנשים שנמצאים בדרום נשארים בדרום. אנחנו רק רוצים מודל הרבה יותר חכם כי מודל הפיצוי לא נתן את המענה. הוא נתן את המענה בשביל פלסטר. זה נכון, התייעלתם, עשיתם עבודה, אפשר לדבר על זה. שנתתם ואחרי זה ביקשתם לקחת עוד, יש הרבה דוגמאות. אבל בשלושה חודשים להרים את העסק ואז לצעוק את "מחאת הסרדינים"? איך להרים עסק? אני אמא ששמה ביד - או לפתח את העסק או לדאוג לילד שלי, שעכשיו בבעיה פסיכולוגית. מה אתם הייתם עושים? מפתחים את העסק או דואגים למשפחה? אי אפשר לטפח עסקים בהישרדות בצורה הזאת. צריך לטפח את זה בצורה הרבה יותר רחבה, ל"לונג ראן", לטווח ארוך. למה אני צריכה להוכיח שאני מ"עוטף עזה"? איזה משרדים מקבלים ממני דיווח שאני מ"עוטף עזה"? קודם כל תתנו פיצויים, קודם כל תתנו לי לחיות. עסקים קטנים, יש להם בעיה תזרימית ולא בעיה לאורך טווח, אני לא בנק של אף אחד. זו המטרה. אז תנו לנו לחיות קודם כל.

איך פותרים את זה? אולי העדפה מתקנת, שיהיה משהו ש"עוטף עזה" יכול להיכנס למכרז. עצמאי מ"עוטף עזה" יכול להיכנס למכרז כמו כל בן אדם, ולתת לו העדפה. אולי אפילו לתת עוגנים ביטחוניים. למה אני צריכה לדאוג לביטחון הבית שלי? למה אני צריכה לדאוג לילדים שלי, שעוד מעט נופל עליהם קסאם, כי אין מה לעשות, אני לא נקראת במלחמה. קסאם, נו, מדאעש, אז מה? זה נפל בחצר הבית שלנו. זה הילדים שלכם. אני לא צריכה לדאוג לזה, אני צריכה שוועדת הכספים תדאג גם לעוגן, לשקט נפשי בשביל שאני אפתח את העסק הזה, שאני ארים את זה. וכמוני כולם פה, נכון חיים?

אני קטונתי לידך עכשיו.

הוא אמר לי קודם שזה נכון.

ההתאגדות לעסקים קטנים, יש לנו את ענבל, שהיא בעצם היועצת המשפטית שלנו.

דברי בבקשה למיקרופון בגלל שאם יש כבר יועצת משפטית, זה גוף רציני...

שלום לכולם. שלום אדוני היושב ראש. אני היועצת המשפטית של העמותה להתאגדות העסקים הקטנים. אנחנו ליווינו את כל העסקים שמתווה הפיצויים לא תאם להם. למעלה מ-70 עסקים קרסו, אני מדברת על אזור הדרום ותכף גם אגיע למרכז, בקצרה. למעלה מ-70 עסקים קטנים קרסו - -

תמקדי את זה בדרום, תעזבי את המרכז עכשיו, ותגידי האם היו בעיות מיוחדות בתשלום הפיצויים שהיה פעם בניגוד לפעמים קודמות.

אז אני אתחיל עם דוגמה: עסק באשקלון שילם משכורות 230,000 שקלים. הוא קיבל החזר 216,000 שקלים. לאחר שהוא לא הסכים לקבלת הפיצוי הזה - לא רק שהוא לא הסכים לקבלת הפיצוי, רשויות המס שלחו מכתב וביקשו ממנו להחזיר קרוב ל-100,000 שקלים מתוך הפיצוי, שגם ככה לא תואם את אובדן ההכנסות. זה מסלול משכורות ותו לא. 230,000 שקלים הוא שילם משכורות והחזירו לו 216,000 ומתוך זה, הוא היה צריך להחזיר 100,000 שקלים. זאת אומרת, הוא נשאר עם 116,000 שקלים. לאחר שאותו עסק הגיש - -

למה?

כי הם טענו שמתווה הפיצויים לא מתאים, והוא צריך להחזיר 100,000 שקלים.

למה? אם הוא שילם 230,000?

כי החישוב שלהם לא היה נכון.

אז את פונה חזרה לרשות המסים, ואז אומרת להם: החישוב שלכם לא היה נכון. אז מה הם אומרים לך?

נכון. לא רק שהם מתנגדים לאותה השגה, הם גם מאיימים שאם אנחנו נטפל באותו עניין, אנחנו נאלץ לשאת בעלויות משפטיות, בהוצאות משפט, בתביעה שתערך שנתיים. - -

הבנתי. רשות המסים.

הפיצוי לא משקף - - -

רגע. רשות המסים.

חבר'ה, תפסיקו לרדת על הפקידות. הפקידות עושה עבודת קודש.

רבותי, רגע. איתן, אני עכשיו נותן אחד, אחד. אני רוצה התייחסות של רשות המסים למה שהעלתה הגברת. אני רוצה שני דברים: לגבי הנושא הזה – סקירה כללית על כל מה שהיה. הטענה שהעלתה הגברת ענבל, עורכת-הדין, ואני רוצה לדעת לגבי הנושא של עובדת הקבלן. אתם עשיתם תקנות, אנחנו אישרנו את זה שלגבי ניזוק שהוא קבלן כוח אדם, 132% משכר העבודה היומי - על פי התקנות, אתם צריכים לשלם לעובדת הקבלן שהעלתה חברת הכנסת זהבה גלאון. למה היא נשארה עם מצב כזה שלא שילמתם? אבל קודם כל, סקירה כללית. בבקשה.

וגם אם תוכלו לעשות מיפוי של כל עובדי הקבלן הרלוונטיים שעובדים לצד עובדי המדינה שקיבלו פיצויים, ולוודא שכולם יקבלו.

קודם כל, שלום לכולם. אני מנהל קרן הפיצויים. אני אנסה לתת סקירה כללית על כל מה שעשתה הקרן בתקופה הזאת, כי יש כאן כל מיני חלקי מידע: רשות המסים טיפלה במבצע הזה ב-4,500 נזקים ישירים, שהטיפול בהם הסתיים. ישנם 30 תיקים. אני חושב שראו אותנו בשטח תוך כדי המבצע. הרשות שילמה כ-130,000,0000 שקל בתחום הזה. היה לנו פרויקט של שיקום כבישים שניזוקו על ידי הצבא. בשטחי הכינוס הצבא חצה כבישים. פרויקט של 500 קילומטר, שאנחנו נמצאים כבר בכמעט 65% גמר טיפול. זה פרוייקט של 60,000,000 שרשות המסים מבצעת אותו, ואני חושב שמי שנמצא בדרום רואה המון כבישים חדשים בכל אזור "עוטף עזה", כל הכבישים שבעצם ניזוקו.

יש פרוייקט נוסף שדיברו עליו כאן באיזה שהוא נושא - -

הכביש של גדי ירקוני זה 232?

ב-250,000,000 שקל, זה תקנה אחרת - -

זה שטחי הכינוס. הצבא - -

לך לשר התחבורה, שלא רוצה לעשות את זה.

לא, לא, הוא כבר הסכים לעשות. תביא לו כסף.

בסדר. זה בנייר המיוחד שלא קשור לזה.

בזמן המבצע, בגלל שהיתה גם כניסה קרקעית, היו המון שטחי כינוס. כ-25,000 דונם שנתפסו על ידי הצבא. הקרקע הודקה, נטחנה. הפרוייקט הזה גם הסתיים בהסכמה עם כל החקלאים. ישבנו אתם מספר פעמים, המון פעמים יותר נכון, סיירנו בשטח והם קיבלו פיצוי על הנושא הזה. אני לא מכיר שום תלונה, חוץ ממכתב שהם מודים לנו, בסופו של דבר, על המתווה. לקחנו מומחה בתחום הזה, וגם את הפרוייקט הזה סיימנו. הפרוייקט שעל רובו דיברתם כאן – זה הפרוייקט של הנזק העקיף. לנזק העקיף הוגשו כ-25,000 תביעות. נכון שזה שנה למבצע "צוק איתן", אבל צריך לזכור שזה תשעה חודשים מאז שאנחנו קיבלנו את התביעות כי זה שנה לתחילת המבצע ואנחנו התחלנו לטפל בתביעות רק כשפורסמו התקנות ורק אז אפשר היה להגיש תביעות - רק במהלך ספטמבר. אז בעצם בין תשעה לעשרה חודשים סיימנו מתוך ה-25,000 תביעות כמעט 23,000 תביעות – 91%, שאני חייב להגיד שמתוך ה-23,000 תביעות, אחד הנתונים שמבחינתנו הוא חשוב – הוגשו בסך הכל 270 עררים. אחוז אחד מסך כל התביעות שנגמרו. רוב התביעות כן היו בהסכמה. - -

אני שיבחתי את העבודה שלכם. אני מכיר תשלומי פיצויים שהיו בעבר. אני חושב שהפעם זה היה הרבה יותר טוב מפעמים קודמות. שיבחתי בניגוד לאופי שלי, אבל שיבחתי את העבודה שלכם. אני רוצה תשובה על המקרה הזה, שאנחנו לא יודעים לא שם ולא כלום. האם יכול להיות דבר כזה שמישהו הוציא 230,000 שקל, נתתם לו מקדמה של 216,000 שקל. ירדתם ל-100,000 שקל, לקחתם את זה מקדמה, וכשהם באים לערער, אתם אומרים להם שיהיו תביעות משפטיות. האם יכול להיות דבר כזה, כאשר יכול להיות שבדברים הטובים שאתם עושים, נופלים באמצע או בצד כאלה מקרים שחייהם של אנשים נהרסים?

והאם זה יכול להיות שהתביעות שנשארו הן הגדולות ביותר?

אני אסביר על הכל: בסופו של דבר, כמו שחבר הכנסת גפני אמר, גם אנחנו, רשות המסים, ואנשים מכירים אותנו כי הסתובבנו בשטח, גם אנחנו עם הפנים לכל אזור הדרום וגם אנחנו מנסים להיות יעילים. אני חושב שאין כמעט פניה שפנו אלינו ולא ענינו. לא תמיד התשובה היתה התשובה שרצו לקבל אבל ניסינו להתייחס לכל דבר, ואיפה שיכולנו טיפה יותר – אז עזרנו טיפה יותר. עשינו גם המון הרצאות בנושא. ניסינו להיות בכל מפגש שהיה עם חברי כנסת כדי לתת תשובות.

יכול להיות מקרה כזה, אני אל מכיר את הפרטים. צריך לזכור שהתקנות של שכר מדברות – אנחנו, לפי התקנות, אמורים לשלם שכר למי שיש לו ילדים מתחת לגיל 14, ורק לאחד מבני הזוג. יכול להיות שבמקרה המדובר כאן, בסופו של דבר יש עובדים שאין להם ילדים מתחת לגיל 14 והוא תבע אותם. הוא לא זכאי על פי התקנות. זה מקרה אחד שיכול להיות. אני ממש לא מכיר את המקרה אבל על פניו, אני לא מכיר מקרה שהוא שילם 240 והוא זכאי לפי התקנות והוא עומד בכל הכללים, והוא לא קיבל את זה אצלנו.

אני אשמח לברר את הנושא הזה. כל אחד שמכיר אותי, יודע שאנחנו מנסים כן להגיע למצב שאנחנו מדברים בצורה - -

ענבל, יש לך מקרה ספציפי כזה?

בוודאי.

אני רוצה לפתור את הבעיה: אני רוצה לדעת, כמקרה של דוגמה. אני מבקש שתעבירי את המקרה הזה למר דהן. אני מבקש רק שתגידו לי שניכם מה עלה בגורל העניין הזה - -

אז רציתי לציין שלאחר שרשות המסים בקשה את ההחזר של 100,000 שקלים, הגענו לוועדה נוספת עם עורך-דין ורואה-חשבון, ולפתע הושגה פשרה על 275,000 שקלים. זאת אומרת, ה-100,000 שקלים פתאום הוחזרו. הטעות שכביכול נעשתה בחישוב חזרה - -

זה לא ב"צוק איתן".

היתה פניה.

בסדר, יש לך מקרה כזה?

- -

אוקי, אז ה-100,000 שקלים הוחזרו כי החישוב לא נעשה נכון - - -

תודה.

שאלה נוספת לגבי עובדי קבלן – קודם כל, צריך לזכור שמשרדי ממשלה לא מפוצים דרך חוק מס רכוש אלא דרך הממונה על השכר. היה נוהל שקבע שמשרדי הממשלה מפוצים מבחינת תשלום שכר. לגבי עובדי הקבלן: החברה שמעסיקה את עובדת הקבלן הספציפית - הוא יכול היה להגיש תביעה אצלנו. אילו הגיש תביעה במס רכוש והוא עמד בכללים, אז הוא קיבל את הפיצוי. אני לא מכיר את המקרה הפרטני, אני אשמח אחרי זה לברר את המקרה, כי אם במקרה נדע ששילמנו לחברה הקבלנית והיא לא העבירה את הכסף לעובד כי אנחנו לא מפצים את העובדים ישירות, אנחנו מפצים את העסקים. - -

אבל אמיר, אם פונה אליך עובד כזה, ואני יודעת כי פניתי אליך עם פניות של עובדים שלא קיבלו ואתה פנית למעסיק, אתה תוכל לפנות גם לקבלן?

בוודאי. עשינו במקרים כאלה שפנו אלינו שעובד לא קיבל את הכסף, פיצינו את העסק ופשוט עצרנו את - -

אדוני היושב ראש, אני רוצה להציע הצעה בהמשך לדברים של היועצת המשפטית של הוועדה: קודם כל, תודה, אני אעביר לך את הפנייה הספציפית האישית. אני רוצה להציע, אני לא חושבת שזה סיפור כזה גדול, אם תוכלו לעשות מיפוי. יש לכם הרי את המיפוי המלא של עובדי המדינה שעבדו, ולצדם עובדי הקבלן, ובואו נבדוק מי קיבל ומי לא. לא כל אחת מגיעה אלי ולא כל אחת מגיעה לשגית. אנחנו יודעים שזו בעיה הרבה יותר רחבה.

אני אגיד לכם - -

- -

רגע, מה יש לכם היום. הרי אנחנו נתקלנו בבעיות כאלה. המציאות היא שהקבלנים לא תמיד פונים מסיבותיהם הם. אנחנו מבקשים, וזה מה שזהבה גלאון מבקשת, ואנחנו מצטרפים לבקשתה: יש מקרים כאלה שאתם צריכים לפנות לקבלנים. הקבלנים, מסיבותיהם, לא פונים. הרי היה לנו מקרה כזה גם קודם. אתם פנים ושילמתם בסוף. הרי האנשים המסכנים האלה נופלים בין הכיסאות. התפקיד שלכם זה לייצג אותם, הם זכאים לפיצוי על פי התקנות שאתם הבאתם ואנחנו אישרנו. אנחנו מבקשים שתפנו. זהבה, תביאי את המקרה הספציפי הזה, ואנחנו מבקשים - -

יש לי עוד משהו להגיד לאמיר: יש כמות מסוימת של תביעות שנמצאות בוויכוח, ובפרוצדורה שאתם מטפלים בה כרגע, יש דלתא מאד גדולה בין חלק מהתביעות לבין מה שאתם נותנים. אני מציע שתצרו איזה שהוא הליך מהיר, עם כמות מסוימת של תביעות שיש עליהן ויכוח. תניחו שלחלק מסוים של הדברים לא נתתם תשובה. עבדתם עם כל הכוונות בצורה טובה, מבחינתכם, אבל המערכת מפספסת כמויות של אנשים. תעשו איזה שהוא הליך מהיר כי חלק מהאנשים, אני רואה, הרמה האדמיניסטרטיבית של הטיפול, גם שלכם וגם שלהם - תעשו "וואן סטופ-שופ". תעשו שלוש או ארבע פגישות, תעשו איזה שהוא הליך לנסות להתכנס. זאת ההצעה שלי.

יש לי פה בעיה, אני לא נתתי לחקלאים לדבר ואתם תצטרכו להמתין.

גם לתעשיינים.

בסדר. אני מאד מבקש בקצרה, תעשו לי טובה. אליהו אוזן, בבקשה.

אני אדבר בקצרה: אני מבני נצרים, ישוב ממפוני גוש קטיף, נמצא שבעה וחצי קילומטר מרצועת עזה. קילומטר ומאתיים מטר מגבול ישראל-מצרים. זה חשוב מפני ששבע וחצי מוציא אותי מ"עוטף עזה". קילומטר מאתיים מוציא אותי מקילומטר אחד, שזה צמוד-גדר ולכן, אני נמצא כישוב רגיל בטווח ה-40 קילומטר אבל זה לא העניין. יש לי מטע אתרוגים שבשנה שעברה, בשנת "צוק איתן" הוא היא בשנת ה"נטע רבעי", שנה ראשונה לשיווק. אלא מאי? כי לפי חוקי פיצויי מס רכוש אני נמצא במעגל של מחזורים. אם אני לפי מחזורים, מה לעשות שהייתי לפני כן בעורלה ואני לא יכול לקבל פיצוי על מה שהיה? התוצאה היא שאתה נמצא בתוצאת אפס. בהתחלה הם הלכו לפי קו הגיוני שאומר: בואו נלך עם תחשיבי משרד החקלאות, על פי זה נתנו מקדמה ורצו להמשיך לעבוד. באיזה שהוא שלב זה נעצר והגיעו למה שהגיעו.

חקלאי צעיר אצלי, אנחנו מטפחים חקלאים צעירים בני 20 פלוס, מתוך ראיה של יישוב והפרחת שממה – חקלאי צעיר אצלנו, שנה ראשונה חקלאי בחיים שלו, בשנה שעברה. לא די שהיה ב-30 יום מילואים במסגרת "צו 8" של "צוק איתן". אומרים לו: אדוני, אתה חקלאי, אין לך מחזורים, המחזורים שלך לפני כן היו אפס, אפס זכאות, נא להחזיר את הכסף. הוא קיבל הודעה להחזיר את הכסף שקיבל מיד אחרי המילואים. הדבר האלה פשוט לא עוברים שכל ישר. מעבר לכל דבר, ואני לא יודע מה התקנות בכלל, לא מעניין אותי מה התקנות. ברור שניזוקנו, היו פה נזקים, וצריכים לעבוד לפי שכל ישר.

תודה רבה. צביקה כהן, סמנכ"ל משרד החקלאות, מה אתה אומר לאליהו אוזן?

אני אומר לו שני דברים: הפיצויים מתחלקים לשני חלקים: אני הייתי מעורב בעבודה מול מס רכוש, בשני החלקים האלה, גם ב"צוק איתן" כמובן וגם ב"עמוד ענן". ב"צוק איתן" יש שני חלקים: החלק הראשון זה מה שאמיר דהן דיבר על הסיפור של הקרקע. מוריד את הכובע. הקרקעות בקיבוצים ובמושבים, הלך באמת פיקס, להפתעתי ולהפתעתם הלך בסדר גמור. הסיפור השני זה "המסלול הירוק" – אנחנו קבענו עם מס רכוש, אני המלצתי על "מסלול ירוק". הם ביקשו מסלול שונה מהפעם שעברה כי בפעם שעברה היה מסלול קשה מדי בשבילם, מסלול שלא יתעסק עם תחשיבים ועם דברים כאלה אלא יהיה על פי מחזורים. לא יהיה על פי תחשיבים כמו במלחמה הקודמת. אני הסכמתי והבאתי את ההסכמה של החקלאים לדבר על מחזורים. מחזורים זה קל לכולם, אפשר לבדוק את זה. אני עמדתי על זה והם הסכימו, וזה מופיע גם בתקנות שמדברים על מחזורים של 11,12,13 ואפילו 10, אבל לא מדברים על מחזורים של 14, כי זה "מסלול ירוק" לחקלאים. מסלול מחזורים רגיל יש לכולם, לא מדברים על מחזורים 14, וזו היתה ההסכמה וככה זה מופיע גם בתקנות.

למה הוא לא מקבל?

רגע, הוא מקרה פרטי, אנחנו תכף נדבר עליו. - -

יש התייחסות לחקלאי חדש בתקנות?

יש, יש. הבעיה היא גדולה יותר, שאנחנו קבענו - -

שניה צביקה, שניה. אני אתן לך, אני לא אתן לך ללכת בלי להסביר. אתה יודע שבאת לפה, מה השם שלך?

חניה אמנון.

מאיפה אתה?

אני מחברת - - -

אתה חקלאי?

לא. אנחנו מטפלים בחקלאים.

למה אמרת שלחקלאי חדש אין? מאיפה אתה יודע?

כבוד יושב ראש ועדת הכספים, מסרתי לך מסמך שמרכז את ארבעת הנקודות המרכזיות. ככה: התקנה מדברת על מ"מסלול ירוק" מיוחד לחקלאות. כתוב מפורשות: ארבע שנים בממוצע יחשב ממוצע מחושב. זאת אומרת, בוחנים מה מסוגל לייצר בארבע השנים האלה, בחודשים יולי אוגוסט, זה המדד. ומזה נגזר התחשיב, 80% או 30% או 50%. עד כאן זה ברור. מחזור 14 לא הובא בחשבון כאשר כל הוועדה וכל החקלאים ידעו שמחזור 14 יצא בעוד יומיים, בעוד שבועיים. היום יש שתי בעיות: חקלאי חדש שאין לו ארבע שנים, יש לו שנתיים, אז אני אגיד את זה בצורה עדינה - מבקשים את השנתיים לחלק לארבע כי זה מה שיש. כתוב, תסתכל. ומי שאין לו בכלל, הוא לא פה. זאת אומרת, חדש, אין לו פיצוי.

הבנתי. כשמסבירים לי לאט אני מבין מהר. צביקה, - -

זה ממש לא נכון. לא מחלקים לארבע.

ממש נכון. אתה לא נמצא בישיבות. תבדוק.

זה לא נכון.

רגע, נהיה פה שוק ואני לא יכול לנהל את הישיבה ככה. אנחנו גם צריכים לסיים באיזה שהוא שלב. אתה יודע מה, תגיד לי האם מחלקים לארבע? שנתיים מחלקים לארבע?

זאת לא הבעיה העיקרית ואני לא זוכר בעל-פה. הבעיה העיקרית היא שאנחנו סיכמנו שלא נוגעים במחזור 14, והם, מס רכוש, בודק את מחזור 14. ואז, בן אדם שבמחזור 14 היה לו תמורה, היה לו מחזור גבוה, הוא יוצא מהמשחק. זו כל הבעיה.

אבל התקנות לא מתייחסות למחזור 14.

אבל מס רכוש החליט לעשות מחטף - -

החלטתם בניגוד לתקנות?

- -

צביקה כהן באמצע הדיבור, הוא היה מנכ"ל גם.

התקנות מדברות על זה שלא נוגעים ב-14. הדוגמה הכי פשוטה היא שאדם ראה תקנות, עשה חשבון שהמחזור שלו ב-13 ב-10 ב-11 הוא 100,000 שקל, הגיש בקשה שמגיע לו, סתם, 40,000 שקל. הוא קיבל מקדמה של 20,000 שקל, הכל בסדר. הם באו אחרי כמה חודשים, בדקו את מחזור 14, מחזור 14 היה גבוה מדי, אנא החזר מקדמה. זה הסיפור. הסיפור של תקנות לא רישום מחזור 14. מס רכוש טוען, ובצדק, שמותר לו לעשות מעבר לתקנות, והוא כתב את זה והסביר את זה בצורה מאד ברורה. זו הבעיה העיקרית. לדעתי, ברמת החקלאי הבודד, החקלאי החדש והצעיר – יש בתקנות טיפול. אולי הוא לא מספיק וצריך לבדוק אותו. הבעיה העיקרית זה מחזור 14 להערכתי.

תגידו לי, מס רכוש, מי מתייחס לעניין הזה? אמיר.

מסלול החקלאות הוא מסלול שמחולק לפי מרחקים מהגבול: 0-7,7-20,20-40, כשהדבר העיקרי בו זה מקדם הפיצוי שהוא בעצם מקדם אי-קטיף. בואו ניקח לדוגמה חקלאי שנמצא ב-0-7: האי-קטיף שלו זה 0.8. כביכול, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהוא לא קטף בכלל. הנוסחה מחושבת לפי שלוש שנים ולא שנת הנזק. כשאנחנו עושים בדיקה, אנחנו מגלים שאותו חקלאי קטף בצורה מלאה. בסופו של דבר, יוצא לו בנוסחה 100,000 שקל פיצוי אבל אנחנו, בבדיקה שלנו, מגלים שהחקלאי קטף, שיווק, עשה הכל אותו דבר.

מה הקשר?

לא, שניה. אני מבקש לאפשר לו.

ההגדרה של התקנות קובעת, בתחילת התקנות יש הגדרה של שווי של נזק עקיף. הנזק צריך להיגרם מהמצב הביטחוני. התוצאה בנוסחה צריכה להיגרם מהמצב הביטחוני. במקרה שהצגתי, אותו חקלאי קטף, יש לו תוצאה בנוסחה אבל הוא קטף פיסית. בסופו של דבר הוא הצליח לעבוד. עם כל הכבוד, אנחנו שומרים גם על הקופה הציבורית של המדינה. אם החקלאי התפרנס באותה צורה או שהוא קטף כמעט את ה-100%, 90%, אז הוא לא יקבל 80% מקטיף כי זה לא מה שקרה בפועל. הנוסחה מניחה מראש שהוא לא קטף.

הוויכוח, מה שאמר אליהו אוזן - -

זה מה שאמר צביקה. אני התייחסתי למה שאמר צביקה.

- -

רגע. אמיר, אתה מדבר אתי. השניים שמחלקים לארבע, זה נכון?

אני לא מכיר מקרים כאלה. במקרים שיש לנו שנים חדשות, חקלאי שהוא רק שנתיים, לפחות ממה שאני מכיר במקרים האלה, מחלקים לשניים. - -

ואם שנה ראשונה?

אם אין לו היסטוריה?

אם אין לו היסטוריה, אז ימצאו לו מסלול אחר.

אבל שנה הוא עבד.

הוא עבד וניזוק - -

חבר'ה, תרגעו. מה אתם צועקים עליהם?

אוזן, שניה. אמיר, אני מבין את ההיגיון שלך, שאתה עומד ומתדיין ומסתכל על הקריטריונים אבל אני אגיד לך איפה בגדול אתה טועה: אתה טועה כי גם אם הוא קטף 80% מהקטיף, כמו שאתה מתאר, המצב שלו, ומעיין דיברה על זה באופן עקיף - המצב שלו הוא לא אותו מצב. במצב כזה, שאתה רואה שהוא תפעל את העסק שלו והביא מחזורים שנניח, זה לא נשמע לי סביר אבל נניח שהם היו דומים או ב-70% - -

אולי המחיר היה גבוה פי 2 - - -

רגע, רק שניה. - - אז תראה, אני מבין ומעריך שאתה רוצה לשמור על הקופה הציבורית אבל הענין הוא שבסופו של דבר נותנים כמעט אפס מיצוי וזה לא סביר. דבר שני - תראה, בעניין של העסקים החדשים, זה גם חקלאים חדשים וגם שלומי פה, יש פה את החבר'ה מבאר-שבע, שהם בעלי מלאכה שיש להם עסקים חדשים – אני רוצה להגיד לך, סתם, אני לוקח רגע את באר-שבע, ותכף ניתן לשלומי לדבר. יש מלא חבר'ה שעודדו אותם, בגלל איזו שהיא פעילות כלכלית, שמדינת ישראל עודדה, סייבר וכל מיני דברים אחרים, עודדו אותם לבוא ולפתוח דברים, לבוא ולפתוח עסק, בית-קפה או בית מלאכה או נגריה. בסופו של דבר, אי אפשר להתייחס אליהם על המחזור הקודם. אי אפשר. חייבים להתייחס אליהם בקטגוריה של עסק חדש, ולתת להם אפילו משהו מעבר.

שניה, אבי ברססט מהתעשייה.

שלום לכם. אני תעשיין ציוני בשדרות, אני הבעלים והמנכ"ל של חברת "הולנדיה". כשאני אומר "תעשיין ציוני בשדרות", אני העברתי את המפעל שלי לשדרות, כאקט ציוני "פר-אקסלנס". אני רוצה לומר לכם שנורא זר לי פה לשמוע את הדברים על האהדה ועל כך שאין לנו מחלוקת שרוצים לשלם פיצוים. אני לא מאמין בדבר הזה. אני מאמין שאין רצון לשלם פיצויים מכיוון שמערימים כל כך הרבה קשיים לקבל את הפיצויים. עברה שנה מהמלחמה. רק ביום חמישי שעבר קיבלתי 50% מהפיצוי. ברגע שקיבלתי 50% מהפיצוי לקח שנה שלמה, וזה הרגע שאני מפסיק לישון בלילה כי אתם יודעים מה יהיה השלב הבא? - -

עוד שנה.

השלב הבא זה טלפון מאותה רואת-חשבון שמיניתי בתשלום לטפל לי בנושא, כי היא צריכה גם להרוויח, ששם היא תאמר לי: תשמע, אני יושבת כרגע עם רשות המסים. יש שתי אפשרויות: או שסוגרים על ככה וככה, או שתשכח מהכסף. וזה הפחד הכי גדול שלי כי אני יודע שזה יגיע. זה הגיע במלחמות הקודמות, שלא היו 55 ימים. זה יגיע. ובכל הפעמים הקודמות אני ויתרתי על הכספים מכיוון שלא רציתי להגיע למצב שאני אצטרך להילחם שנים, ואני קורא היום – הם אומרים שרק אחוז אחד ערער. לערער זה אומר שנים לא לראות את הכסף. שנים. בוודאי שאף אחד לא יערער. רק מטומטם יערער. זה דבר אחד.

דבר שני – רשות המסים דורשת מאתנו להביא הוכחות ברורות וכתובות על נזק, וזה בהחלט צודק. ויש לנו הוכחות על נזק בצורה מתמטית, חשבונאית, מסודרת. אני הערכתי בסוף המלחמה את הנזק לחברה שלי בלבד, ב-15,000,000 שקל. תבעתי פחות מ-4,000,000 מכיוון שאת הנזק מעבר, ה-10,000,000 הנוספים האלה מאד קשה לכמת אותם לדוחות אקסל ולהוכחות ברורות. וכדי לא להגיע למצב, שמעתי את אותה רואת-חשבון שאמרה לי: אבי, אל תנפח כי זה לא יגיע. תיתן משהו מצומצם, העיקר שנצליח להוציא אותו. זאת אומרת, אנחנו, בפועל, לא מקבלים כלום. וכשאתם אומרים שרוב התביעות כבר שולמו, זה נכון. יש לי עוד חברות נוספות שתבעתי וקיבלתי. מדובר בתביעה של 70,000 שקלים ובתביעה אחת של 90,000 שקלים, וקיבלתי אותם מיד כי זה גרושים, זה "פינאטס". אני מדבר על התביעות הגדולות, ששם הם שוחטים בבשר החי, שם הם חותכים. ואנחנו, למעשה, לא מקבלים את הפיצוי האמתי. אני רוצה לראות איך תראה מדינת ישראל בלי תעשיה מפוארת שנמצאת בשדרות, ולא סתם תעשיה מפוארת, תעשיה שמייצאת ל-36 מדינות בעולם. איך תיראה המדינה ללא התעשייה הזאת, אני שואל אתכם?

מוטי, בבקשה.

אני מבקש את התנצלות האנשים. א. תודה ליושב ראש הוועדה וליושב ראש מועצת "אשכול" לשעבר וחברי, חבר הכנסת חיים ילין, שהצטרפתי אליו ביוזמה של היום. היום הזה, אין לי ספק שיניע תהליכים חשובים, ואין לי ספק שהשכל הישר של יושב ראש הוועדה יביא לפתרונות יותר מושכלים ובעזרת השם, וביחד, לחיזוקם של כל יישובי הספר ושל "עוטף עזה", שהם פה, בדיון.

אני חייב לסיים.

עוד חצי מילה: אפשר לעשות חוק נגד המיקוח הזה - -

רק רגע, עם כל הכבוד, זה לא עובר ועדת שרים לחקיקה. מה שאני הולך להציע, אני רואה שלא נצא מהעניין הזה: אני רוצה שיוקם צוות, לא ועדת-משנה, אני לא רוצה ועדות-משנה עד אחרי התקציב. נקים צוות, לא נחליט עכשיו מי, נדבר בינינו. אני רוצה שהוא יישן בלילה, שלא יפחד מרואת-החשבון שלו. זאת אומרת, יהיה מצב שבו - -

ואני מוכר מיטות, תראה איזה אבסורד.

הסנדלר הולך בלי נעליים. אנחנו נקבל דברים מהסוג הזה. הם אנשים נחמדים, שתדעו, גם במשרד החקלאות, גם ברשות המסים. אגב, נמצא פה מישהו ממשרד הביטחון? משרד ראש הממשלה?

כן, דן להב.

איפה דן להב?

הוא הלך כנראה.

לא משנה. משרד הכלכלה? אתם רוצים להגיד משהו? יש לכם דקה כי אני מסיים.

אני מהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה. עכשיו סיימנו בדיוק סקר שעשינו בקרב עסקים בנושא "צוק איתן" וההשפעות שלו על העסקים. אני אגיד ממש דברים מעטים עליו: מעל 80% מהעסקים דיווחו שהם נפגעו במחזור. כ-50% בקרב העסקים דיווחו שהביקוש לא שב למצבו הקודם. 60% מהעסקים שנשאלו הגישו תביעה לפיצויים. שאלה שעניינה אותנו זה: 90% אמרו שהם נעזרו ביועצים ורואי חשבון פרטיים. הסיבה ששאלנו את זה, זה מכיוון שאנחנו נתנו שירות של ליווי לקבלת פיצוי להגיש תביעת פיצויים באמצעות היועצים שלנו כדי לעזור להקל בעלויות, וראינו שהרוב לא הלך לפתרון הזה.

אתם מרוצים מהטיפול? יש פה כאלה שלא ישנים בלילה.

צריך להגיד שנעמי היתה במקום אחרי מקום אחרי מקום.

אני יודע. את מרוצה מהמצב הזה?

יש פה שני דברים: יש את המסה, הסטטיסטיקה, הסך הכל, התמונה הגדולה. אנחנו כן מלווים ועוקבים אחרי העבודה של רשות המסים, והעבודה היא טובה וחיונית ויעילה, ומקרים שהגיעו אלינו הפנינו אליהם ודברים טופלו. מצד שני - -

אני מתחיל להיות מודאג, אני אומר ברצינות. באמת. הבעיה שלא תמיד חושבים שאני מדבר ברצינות, חושבים שאני צוחק. גם כשאני צוחק, אני מדבר ברצינות: אני מודאג מזה שאנשים באמת חוששים לנהל משא ומתן אמתי. כאשר בא מישהו ואומר: תשמע, - -

בדיוק. בדיוק.

מה זה יעזור לי, אין לי פריימריס. מה אתה אומר לי "בדיוק"? המציאות היא שאנשים אומרים: נגמור, הרי אי אפשר לעמוד מול הבירוקרטיה הזאת ואז אנשים נופלים. זאת השאלה.

זה משהו שאנחנו גם רואים אותו - -

אאראל מרגלית: נעמי, אבל תגידי את החלק השני של מה שאת רוצה להגיד.

לא. משה שגיא ממשרד החינוך.

רגע, אבל יש לה גם ביקורת. היא אומרת: היה יעיל, אבל בסופו של דבר, כשהיא מסתכלת על הכלל, לא קיבלו את כל הפיצוי. צריך להגיד את זה, חבר'ה.

יש מקרים שנופלים. אחד הדברים שיכולנו לעשות ברגע שנתנו את השירות של היועצים זה בנוסף לזה גם לעקוב ממש מקרוב אחרי מקרים פרטניים. ויש מקרים פרטניים שנופלים מהנוסחאות, ושם עיקר הבעיות.

משה שגיא ממשרד החינוך, בבקשה.

משרד החינוך ביצע את החלטת הממשלה במלואה. מעבר לכך, הוא הוסיף תכניות נוספות בהיקף הרבה יותר רחב, בהיקף של 35,000,000 שקלים, בעיקר לטיפולים פסיכולוגים ושעות ייעוץ.

אוקי. מישהו ממשרדי הממשלה?

אני ממשרד התחבורה, פיתוח תשתיות. אנחנו פועלים ליישם את כל ההחלטות - -

משרד התחבורה? מה עם כביש 232?

לזה אני רוצה להתייחס: אנחנו באמת פועלים לקידום הכביש. ביום שלישי הבא נקבעה לנו ועדת חריגים אחרי זמן רב מאד של המתנה, ואנחנו שיאושר התקציב - -

ואם ועדת חריגים תאשר את זה, כמה זמן אתם יוצאים לעבודה?

צריך לעשות קודם כל הערכת חלופות. הכביש הזה זקוק לטיפול - -

כבר עשו הערכת חלופות לפני 5,6 שנים.

נכון, וזה כבר צריך להתעדכן מחדש, לעשות מה שאנחנו קוראים לו "רה-תכנון".

אני לא מבין כלום.

עכשיו גמרתם אותי לגמרי.

- -

רגע, חיים. גדי, דקה. אני לא מבין כלום. תגידי לי: אם ועדת חריגים ביום שלישי הבא מאשרת, כמה זמן יהיה כביש? אל תגידי לי שום דבר בדרך.

שלוש שנים.

זה הדבר היחידי הנכון ששמעתי היום פה. שלוש שנים.

לא, לא. חיים, אני רוצה שוועדת הכספים תבקש ממשרד התחבורה שיוציאו לי לוחות זמנים מדויקים לכביש הזה. אני חדש, ואני פעמיים בשבוע מנסה לדבר ולקבל, ואני לא מקבל כלום.

נייר, אני מבקש נייר.

שאלה נוספת: מה לגבי תחבורה ציבורית? זה נורא חשוב.

סתיו, דקה. אני חייב לסיים.

הסבסוד של הנסיעות בתחבורה הציבורית - -

סתיו, דקה. אני מבקש את הנייר, מה שאמרתי בהתחלה, גם לגבי העניין הזה. אני אעביר את זה למשרדי הממשלה - -

מה עם כבישי הכניסה לכל הישובים? מה עם הפרויקט הזה?

חיים, אני ביקשתי נייר, אני אפנה למשרד התחבורה.

אבל עם נייר לא הולכים למכולת. אני לא מדבר על "אשכול", אני מדבר על "עוטף עזה".

אני ממושב שרשרת. אני רוצה לדבר לגבי משתלות. ישנן 20 משתלות בארץ, שהטפסים שנמצאים פה, שהוכנו על ידי רשות המסים, כתוב במפורש שהמסלול של חקלאות, מסלול זה חל על אזור שעסקו בגידולים צמחיים בחקלאות אך למעט ענף הגינון. הם לא מוכנים לשלם למשתלות שלא שייכות לא לגינון, לא לשתילים של עצים. אני רוצה להבהיר – כבודו תקשיב כי זה מאד חשוב. ילין, תקשיב לנו גם.

מר עמר, הבנתי.

- - 20 משתלות הוצאו ושהשתיל יוצא מהתוקף שלו, אי אפשר לשתול אותו אם עוברים שלושה ימים מיום ההוצאה שלו. זה בדיוק כמו פרי וירק.

אני לא הולך לעשות עם זה עכשיו שום דבר. אני הולך להקים צוות, אתה תביא את הדברים בפניהם ונמשיך לטפל בזה ולא בישיבה אחת של שעתיים.

אני מהתאחדות המלאכה והתעשייה של אזור הדרום. אני פונה אליך כי זו פעם שלישית או רביעית שאני נתקל – אני רוצה לספר כי אף אחד לא נתן פה דוגמאות של מספרים, ואני אתן את המספרים על עצמי, ואני חושב שיהיה יותר קל גם לך להבין את זה. לכולם. אז קודם כל, תודה רבה על הזכות שאני יכול להגיד את הדברים: אני, ב"צוק איתן", אני אתן את הדוגמה האישית שלי – אני מ"פ במילואים. ב"צוק איתן" הייתי בשטחי כינוס. אראל פנה אלי, להתאחדות, ואמר לי: אני אשמח שתבוא ותדבר אתנו על המצוקה של העסקים. אז באתי בכמה כובעים: באתי עם מדים לישיבה הזאת על מנת לדבר. - -

מספיק מבחינתי כובע אחד.

היה את ערן, שערן מבחינתי עדין קיים, נכון? ערן ממשרד האוצר, ישות שמבחינתי מלווה אותי כבר שלוש או ארבע פגישות, שאני רוצה לציין את כל מהלך השרשרת: - -

אנחנו חייבים לסיים.

אני מחזיק שני עסקים, אוקי? אחד בבאר-שבע ואחד בנתיבות. אני שאלתי את ערן מה אני עושה בתור עסק חדש בנתיבות? הוא אמר לי שאת הממוצע הראשון של החודשים הראשונים – הוא לא מייחס להם חשיבות, ורק אחרי שלושה חודשים הוא נותן את הממוצע. לעסק הזה הגשתי התייחסות בפיצוי, אפס מענה. הוגש דוח של 12,000 שקל נזק, אמרו לי: לא מגיע לך כלום. יש לי מפעל נגרות בבאר-שבע. הגשתי מספרים: 108, נתנו לי 60, אמרו לי: זה מה שאתה אמור לקבל. הגשנו ערעור, הכל מגובה. יש לנו פה את הרואה-חשבון של ההתאחדות שייצג אותי מול הרשויות. לא נתנו שום מענה, אמרו: זה מה שקיבלת ובמקרה השני אתה לא מקבל, וזאת ההתנהלות. אני לא יודע למה אנחנו צריכים להגיע למצב של להעמיד רואה-חשבון, להעמיד עורכי-דין כדי לקבל כסף שמגיע. אני מדבר מתוך מצוקה של עסקים. אני נותן את עצמי כדוגמה קלאסית, אני מוכן להיות אב-טיפוס לכל דבר. ערן יודע את זה, הוא אמר לי: תבוא, תציג את הנתונים, לא משנה, הוא לא עונה לטלפון, אבל תציג את הנתונים. אמרתי שאני מוכן להיות כשעיר לעזאזל, לצורך העניין, במקרה הזה, שייתן את הדמות המייצגת לעסקים בדרום.

אדוני מבין שהעסקים בדרום פשטו רגל. מי שהצליח עם האוויר האחרון שלו לקחת הלוואות מוזרות מכל מיני אנשים שאני לא יודע עד היום איך הם מחזירים את זה. אנחנו מנסים להרים את האנשים ולא מצליחים.

אוקי. בבקשה.

אפשר לבקש שהנציגה של התחבורה הציבורית תדבר אחריה?

אני אבקש ממנה, יהיה בסדר. נציגת התחבורה, אני מבקש שתעני לחברת הכנסת סתיו שפיר אחריה.

תודה רבה. אני מייצגת את עצמי, מ"מ וסגנית לשכת מסחר התעשייה בבאר-שבע והנגב. אני רוצה לומר שהנושא של הדיון היום מאד חשוב לנו. אני גם חושבת שאתם מבינים שיותר מ-90% מבעלי העסקים בדרום, זה בעלי עסקים קטנים ובינוניים. עכשיו, אתם צריכים להבין שהאנשים האלה לא מקבלים שכר או תלוש משכורת ב-1 לכל חודש, והם גם לא יושבים על אוצר של כסף. האנשים האלה, רובם צריכים לעבוד קשה במשך החודש כדי להגיע למזומן או כסף ולשלם מסים. מה קורה כשיש מלחמה? כשיש מלחמה המצב לאגור כסף נפגע. אנשים לא מסוגלים לאגור כסף כדי לשלם את המסים. כבר ניסיתי לפתור את הבעיה ב-2014, בדיוק בתקופה. הרעיון הוא כזה, וצריך לעשות שינוי חקיקה כדי לקדם אותו. מה שאני מציעה, שאפשר בתקופה מסוימת שיש מבצע, שאנשים בעלי עסקים נפגעים ונפצעים ולא מסוגלים להרוויח, אפשר בתקופה הזאת, מבחינת מיסוי, תשלומים תקופתיים, לדחות עד לתשלום הפיצויים. ואז, מה קורה? בעל העסק באמת מקבל עזרה ולא דחייה לשבועיים או לחודש בתשלום של מסים תקופתיים אלא הוא מקבל באמת עזרה ממדינת ישראל. הוא משלם מסים רק בהפרש בין פיצוי שהוא זכאי לקבל לבין מה שהוא חייב למדינה. זה יכול להיות גם עניין שהוא צריך להשלים וגם עניין שהוא צריך לקבל יותר, וגם עניין של תיקו, וזה עניין שנדרש לו שינוי חקיקה כי בתגובה שאני קיבלתי מרשות המסים, אני קיבלתי תשובה שמדובר על שני מקורות שונים – מס הכנסה ופיצוי, מבחינת המדינה זה שני מקומות שונים. לכן, צריך לעשות שינוי חקיקה כדי להעביר את זה.

הרעיון שלך הוא רעיון מצוין.

ודבר שני מאד חשוב: אני מכירה פתגם כזה, שלקיץ צריך להתכונן בחורף והפוך. אותו דבר גם כאן. אנחנו יודעים איפה אנחנו גרים. אנחנו יודעים שמדינת ישראל יודעת לייצר פתרונות. מה שאני מציעה, אני מאד מכבדת את ההחלטה והרעיון לעשות צוות, ובאמת לבנות ולבדוק את כל הבעיות האלה, וליצור מנגנון עכשיו, כדי שנהיה שקטים עבור בעלי עסקים, חס וחלילה, במקרה חירום. תודה רבה.

אני מודה לך. משרד התחבורה, תשיבי לחברת הכנסת סתיו שפיר.

משפט בנושא הזה: אני חושב שזה רעיון טוב. אני רוצה להזכיר לכולנו שמשרד האוצר לא השכיל לעשות דחיית תשלומים, חקיקה של דחיית תשלומים ל"צו 8" למילואימניקים. כך שאני מאד מאד פסימי אלא אם כן אתה תשים - -

אני מבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה לנסח הצעת חוק כזאת, כדי שכולנו נחתום עליה, בשם הוועדה.

יש ועדה פנימית של רשות המסים, שבוחנת את כל אלה שלא שולמו. שלא יהיו כפילויות, שתהיה עבודה מצליבה.

לא יהיו כפילויות. משרד התחבורה, בבקשה.

רק למקד בבקשה: גם על הנסיעות ברכבת וגם על סבסוד של תחבורה ציבורית בין הישובים.

אני מהרשות הארצית לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה. בכמה מילים על התחבורה הציבורית ב"עוטף עזה", צפון הנגב ומערב הנגב – קודם כל, במסגרת החלטת הממשלה 2015, שהוחלט על הקמת מספר מסופים ומרכזי תחבורה מקורים וממוגנים, בין השאר ב"אשכול" ובאשקלון, וזה מתקדם לפי התכנית. מהלך שני, משמעותי במיוחד הולך לקרות בפברואר, עם החלפת מפעיל באזור צפון הנגב, שכולל את שדרות ואת נתיבות ואת אופקים ויישובי אשכול ואשקלון, שכולל תוספת שירות של עשרות אחוזים.

לגבי פתיחת תחנת הרכבת באופקים, שמתוכננת גם ברבעון הראשון של 2016 – לגבי סבסוד התחבורה הציבורית ככלל בארץ, ובתוך כלל גם הנושא של צפון הנגב - -

לא, אני מדברת על סבסוד רציני בסגנון הסבסוד שיש ביהודה ושומרון.

56 שקלים הלוך-חזור לתל-אביב משדרות.

מגיעה לתושבי "עוטף עזה" ולתושבי הדרום סבסוד של לפחות 50% בתחבורה הציבורית, מעבר לסבסוד הקיים בדיוק כמו שעושים באזורים אחרים שיש בהם בעיות ביטחונית, כמו ביהודה ושומרון. סבסוד בכזאת רמה.

באמת המקרה של יהודה ושומרון הוא מקרה ייחודי שכרוך גם בסוג הרכב, שלשמחתי, ב"עוטף עזה" אנחנו לא צריכים להסיע את התושבים ברכבים ממוגני ירי, מה שכן קורה ביהודה ושומרון. - -

זה לא קשור בעלות הסבסוד.

בכל אופן, המדינה כן מקדמת רפורמה בתעריפים שגם תאפשר התאמת התעריפים לאזורים השונים.

מה לגבי נסיעות חינם ברכבת?

כל החלטה על תעריפים תהיה כחלק מהרפורמה.

אבל מה יעלה בגורלן?

תודה רבה. משפט, אני חרגתי מעבר לזמן.

אני חקלאי ממושב שדה-ניצן, 7.5 קילומטר, מגד מאוגדת עזה. גוייסתי למשך 57 ימים ולאחר מכן, באוקטובר ונובמבר עשיתי עוד 40 יום. כלומר, מיולי עד דצמבר, 99 יום באוגדת עזה. נפגעתי ב-74% הכנסות, אני פרחן. הלכתי על "מסלול ירוק". קיבלתי 260,000 שקל, קיבלתי 50%, ועכשיו רוצים שאני אחזיר 20,000 שקל מה-50%.

אתה תצטרך לפנות לצוות שנקים. בבקשה.

מה שאני חושב, אנחנו קיבלנו את ההסכמה של משרד החקלאות ללכת לא לפי מקדם, - -

תציג את עצמך.

הלכנו למשרד החקלאות בהסכמה של צביקה, הוא שכנע אותי כנציג החקלאים, לא ללכת לנושא של מקדם שהיה ב"עמוד ענן". אנחנו בנושא של מחזורים ואמרו שהסדר פשוט. הנושא הזה חוזר אלינו - -

הבנו, אני מודה לך.

מילה טובה: בעסקים זה מתנהל מצוין.

אתה לא קיבלת רשות דיבור.

גם בחקלאות זה מתקיים מצוין. - - -

גבירותי ורבותי, אני מודה לכולם על ההשתתפות הערה בעניין הזה. אני הבנתי שיש, מר דהן ואני מבקש מכל האחרים: בסך הכל הכללי אני משבח את העבודה, גם מה שאתם עשיתם ומה שמשרד החקלאות עשה. את הטענות שלי נגד המשרדים האלה אני אשאיר למקום אחר. אבל מבחינת העניין הזה, המסלול הוא מסלול נכון. התברר במהלך הדיון, שיש אנשים שמאד חוששים, אפילו אם אתם לא מפחידים, אבל הם מאד חוששים. יושבת רואת-חשבון או יועץ מס או אני לא יודע בדיוק מה, והוא אומר: תדעו לכם, כדאי להתפשר, תפסידו כסף. סבלו את כל מאורעות המלחמה שם ועכשיו, הם הולכים להפסיד כסף כי הם לא רוצים להתמודד אתכם.

אני מציע, אנחנו לא נוכל עכשיו לפתור את הבעיה הזאת. אני מציע שנקים צוות כאן, בוועדה. אני מניח שהטוב ביותר יהיה דרך הרשויות המקומיות. אנשים יוכלו לפנות על מקרים מהסוג הזה כדי שאנשים לא יחששו - -

תעשה תת-ועדה ממש.

לא תת-וועדה. תת-ועדה זה סיפור אחר ואני צריך להקים ועדות משנה עכשיו על הרבה דברים, ואני לא מקים. צוות של ועדת הכספים. תאמין לי, אם יהיו אנשים רציניים אז יעשו את העבודה. על תת-ועדה נדבר אחרי התקציב. קודם כל, נטפל עכשיו בזה. אנחנו נעבוד אתכם יחד אבל אנחנו נמנע מאנשים את החשש שלא לדבר כמו שצריך את מה שמגיע להם. אותו דבר לגבי עובדת הקבלן, שאת זה צריך לפתור מיד. זה דבר שאסור שהוא יימשך, הוא לא קשור אפילו לצוות. זה דבר שאני יודע שאתם יכולים לפתור, אתם הבאתם את זה בתקנות, ואנחנו נודיע מיהם חברי הצוות, מי יעמוד בראש הצוות.

אני מודה לכם. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:31.