הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 20

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ה (07 ביולי 2015), שעה 10:15

הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ה-2015

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

מיכאל אורן

אוסאמה סעדי

שירן ברזילי גלוטר - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

דורון סמיש - רפרנט ממשל ומנהל באג"ת, משרד האוצר

ענת הר אבן - יועצת משפטית, רשות האכיפה והגביה

שמרית רגב שרייבר - דוברת, רשות האכיפה והגבייה

רן מלמד - סמנכ"ל "ידיד"

יפעת סולל - עו"ד, "רבנים לזכויות אדם"

ארקדי שלייפר - פעיל המשמר החברתי

דודי לב - המשמר החברתי

אלעזר שטרן

דורית ואג

הילה מליחי

הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ה-2015

בוקר טוב. אנחנו מחדשים את הדיון. אנחנו פותחים את הדיון. הדיון הוא על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ה-2015. ענת תציג, או שאתה תציג?

אני אציג. אחד המסלולים בהוצאה לפועל לפתוח תביעות זה מסלול של תביעה לסכום קצוב. זה מסלול שמבחינה קונספטואלית יש בו קושי מסוים. הוא קצת חריג במובן הזה שבמקום ללכת קודם לבית משפט לברר את הטענות, הולכים ישירות להוצאה לפועל. אבל יש למסלול הזה צדדים שונים. מצד אחד אתה לא הולך קודם לברר את התביעה עצמה בבית המשפט, מצד שני, יש בזה גם הקלה על החייבים במידה מסוימת כי אגרות והוצאות שהיו מגולגלות עליהם פעמיים, גם כשהם היו עוברים בבית המשפט, עכשיו לא מגולגלות עליהם. מדובר גם בסוגים מסוימים מאוד של תובענות, גם שצריך שזה יהיה סכום קצוב, זאת אומרת, סכום שקל ופשוט לחשב אותו, וגם חוב שיש עליו ראיה בכתב או שהוא מכוח חיקוק. ההצעה פה היא להעלות את הסכומים של התביעות שאפשר להגיש אותן ישירות להוצאה לפועל מ-50,000 ל-75,000. היא מעוררת את אותה דילמה בסיסית של כל המסלול הזה – מצד אחד, יש פה משהו שמקל על הגופים הטובים, מצד שני, הפן השני שלו הוא שיש בו צד של חיסכון מסוים לחייבים. הוועדה צריכה לשים לב שהאיזון הזה נשמר. זו נקודה אחת לגבי התיקון הזה.

הנקודה השנייה קשורה להמצאה של ההתראה. לפני שמתחילים את ההליך של תביעה לסכום קצוב, יש התראה שהתובע, הזוכה, צריך לשלוח לחייב 30 יום לפני שהוא מתחיל את ההליך בהוצאה לפועל. כיום ההתראה הזאת צריכה להימסר לחייב בדואר רשום. הצעת החוק מבקשת לעשות שני דברים – דבר ראשון, מצד אחד רוצים להחמיר ולוודא שהחייב יקבל את ההתראה מהזוכה. לנסות ולהגביר את הוודאות שהחייב ידע על כך שהזוכה, שהתובע, הולך לפתוח נגדו תהליך בהוצאה לפועל, ולכן דורשים לא רק דואר רשום, אלא שיתווסף גם אישור מסירה. מצד שני, הצד השני של זה הוא שמנסים לתת מענה למקרים שבהם התובע מנסה להביא את זה לידיעת החייב באמצעות הדואר הרשום עם אישור מסירה, אבל או שהוא לא מצליח כי הוא לא מוצא את הבן אדם, או שהוא לא מצליח בגלל – הוא מוצא אותו, אבל הבן אדם לא מוכן לקבל את המסמכים והוא לא מוכן לחתום על אישור מסירה וכולי. לגבי הדבר השני, הצעת החוק רוצה לקבוע שאם השליח הגיע לחייב, והוא לא הסכים לקבל את המסמכים, הוא לא הסכים לחתום על אישור המסירה, פקיד הדואר יציין – אני הגעתי לבן אדם, ניסיתי לתת לו את זה. לא הצלחתי. אנחנו רואים את זה כאילו המציאו לו את זה ברגע שהוא מסרב לקבל. זה משהו אחד.

לגבי התסריט השני, פה נעשה, בהסכמה עם הממשלה, איזשהו תיקון קטן שמבהיר שבמצב שבו אדם מנסה לשלוח את ההתראה לחייב בדואר רשום עם אישור מסירה, אבל פשוט לא מצליחים למצוא את הבן אדם, והתובע מיוצג, אז התובע יוכל לדאוג, דרך עורך הדין שלו, למסור את ההתראה במסירה אישית לחייב. אם הוא לא מצליח, יש את כל התקנות שבתקנות סדר הדין האזרחי של תחליפי המצאה שבאמצעותם אפשר, אם לא מוצאים את החייב, להדביק על הדלת של הבית שלו. כל מיני תחליפים אחרים. זו נקודה שנייה. נקודה שלישית – אם תראו בנוסח המתוקן שלפניכם, אנחנו עשינו כמה תיקוני ניסוח, צריך לעשות התאמות לסעיפים אחרים. בסעיף קטן (ג) של אותו סעיף שמתקנים יש כמה תיקוני התאמה שפשוט לא שמו לב אליהם בהתחלה וצריך לעשות פה. אני מוסיף, לבקשת הממשלה, עוד שני תיקוני ניסוח קטנים שלא נמצאים בנוסח שלפניכם, שהם ממש טעויות ניסוח. בתיקון מס' 29 החליפו את הכינוי של רשמי ההוצאה לפועל – קראו להם "ראש ההוצאה לפועל", והיום מכנים אותם "רשם ההוצאה לפועל". גילינו שני מקומות בחקיקה ששכחו להחליף את זה. אנחנו מתקנים גם את שני המקומות האלה.

הנקודה האחרונה, שלגביה אין הסכמה, אבל זו נקודה שחשבתי שכדאי לפחות לחשוב עליה, אחד הדברים שעלו פה בוועדה כמה פעמים זה שהרבה פעמים בשביל לוודא שהחייב באמת יודע שאכן ננקטים נגדו הליכים – וזה דבר שמערכת ההוצאה לפועל עושה מיזמתה בצורה מבורכת – פשוט לנסות להרים טלפון לחייב. יש הרבה חייבים שכשהם רואים את הדף שמגיע אליהם מההוצאה לפועל, זה מפחיד אותם. הם רואים את סמל המדינה למעלה, כתוב הוצאה לפועל. הם שמים את זה בצד, הם לא קוראים, הם לא יודעים מה כתוב שם. לפעמים כשמרימים טלפון, כשמערכת ההוצאה לפועל מרימה טלפון לבן אדם ואומרת לו יש לך חוב, בוא, ננסה להסדיר את זה, ננסה לראות מה עושים וכולי, לפעמים זה עושה פלאים, וזה הרבה יותר טוב מכל אישור מסירה או דואר רשום וכולי. מערכת ההוצאה לפועל אמרה כמה פעמים שברוב הפעמים מנסים גם ככה לעשות את זה בלי שזה כתוב. הכנסנו את זה בהליך שהוא יחסית מצומצם יותר, שזה מרשם החייבים המשתמטים שהוועדה תיקנה לפני כשנה וחצי. שם יש כמות קטנה יותר של בקשות. הכנסנו שבמידה ולמערכת ההוצאה לפועל יש את המספרים של החייב, ינסו להרים אליו טלפון. אני חשבתי שאולי כדאי לחשוב אם יש מקום להציע את זה פה, למרות שבהחלט זה לא כמו מרשם החייבים המשתמטים, כי פה יש כמות הרבה הרבה יותר גדולה של תיקים.

נקודה אחרונה, מערכת ההוצאה לפועל ומשרד המשפטים שלחו לנו נתונים, לבקשתי, על המסלולים. מה הגודל של המסלול הזה ביחס לשאר המסלולים בהוצאה לפועל, כמה התנגדויות חייבים מגישים, כמה מתוך התיקים עוברים לבית המשפט. מסתבר שזה אחוז קטן, 4% בערך. אבל עדיין יש כל מיני שאלות. השאלה למה? האם זה רק בגלל ש-96% האחרים, החייבים אומרים אני חייב, ואין לי מה לעשות אז אין לי טעם להתנגד; או שיכול להיות שבחלק מהמקרים הם פשוט לא יודעים שהם יכולים להגיש התנגדות, או שהם לא יודעים מה הם צריכים לעשות? אולי כדאי לשמוע מהממשלה לגבי הנקודות האלה.

אני אתחיל עם הנקודה האחרונה. הנושא של התובענות הועבר למערכת ההוצאה לפועל בשנת 2004. מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו מגדילים את הסכום שעמד על 50,000 ל-75,000 שקלים. הסיבה שזה עבר ממערכת בתי המשפט אל מערכת ההוצאה לפועל היא אותה סיבה – גם הנתבעים שם לא הגישו התנגדויות. מדובר בסכום שנסמך על ראייה כתובה. רוב הלקוחות שפונים למסלול הזה הם לקוחות מוסדיים. אלו חברות תקשורת, חברות ביטוח, בנקים שאלו סכומי התביעות שלהם. מדובר בתביעות שהמהות שלהן – הסיכוי לקבל בסופו של דבר פסק דין עומד על 99% לערך.

ואז יפלו הרבה הוצאות על החייב. מעבר לסכום שהוא חייב, הוא צריך לשלם הוצאות עורכי דין וכולי.

נכון.

בכל מקרה הוא יצטרך לשלם.

הסיבות למעבר ב-2004 היו מגוון רחב של סיבות – לצמצם בעלויות המושתות על החייב, לגרום ליעילות ולהפחית מהעומס על מערכת בתי המשפט. אלה שלוש הסיבות העיקריות.

אבל בכל מקרה, תמיד, לכל אחד עומדת הזכות לסרב, ואז הוא חוזר לבית המשפט.

נכון. השארנו את אותה מתכונת של האפשרות להתגונן בפני התביעה גם במערכת ההוצאה לפועל, כשלמעשה, הוסף "השלייקס" של משלוח ההתראה. כי למעשה, בתובענה בעבר, עד 2004, היית הולך לבית משפט ויודע, ואחר-כך מגיע להוצאה לפועל, שם כבר לא יכולת להפעיל הליכי התנגדות כי היה מדובר בפסק דין. לכן נתנו לחייב הזדמנות להסדיר את חובו באמצעות משלוח ההתראה. אני לא יודעת מה היו הטעמים בשנת 2004 – אני מניחה שזה היה לחץ של לשכת עורכי הדין – לזה שתהיה חובה להראות למערכת ההוצאה לפועל שההתראה נשלחה, מבלי שיש צורך להראות למערכת ההוצאה לפועל שההתראה נמסרה. וזה העוול שאנחנו מתקנים היום. זה לגבי אחוזי ההתנגדות. אין שוני לאורך השנים באחוזי ההתנגדות. בחלק גדול מההתנגדויות, ההתנגדויות נדחות. בחלקן מגיעים להסדר הדיון בבית משפט. ולכן השינוי – מבחינה מספרית, העלאת הסכום מ-50,000 ל-75,000 הוא לא גידול משמעותי מאוד בסכום התביעות שאפשר יהיה לפתוח בהוצאה לפועל. מבדיקה שערכנו מול בתי המשפט, מדובר בכ-6,000 תביעות שאפשר יהיה להעביר ממערכת בתי המשפט למערכת ההוצאה לפועל.

כמה?

6,000.

6,000. אתם אומרים שכ-4% מאלה שמגיעים להוצאה לפועל אומרים שהם לא רוצים והם חוזרים למערכת המשפט.

מגישים התנגדות.

כן, מגישים התנגדות. יש לכם אולי בדיקה מה קרה בבית המשפט לגביהם?

כמו שציינתי קודם בדקנו על-פי שני פרמטרים, כי אין את הנתונים האלה במערכת בתי המשפט. בדקתי את זה מנתוני המסלול המקוצר. לקחנו סתם כדוגמה את אחת מחברות התקשורת, לא משנה איזה, וביקשנו מהם שיפלגו את הנתונים שיש אצלם. בין 75%-60% מהדיונים בהתנגדות, הצדדים מגיעים לפשרה. זאת אומרת, ניתן פסק דין והחייב משלם, או שקורה משהו, או שיש מחיקה של ההליך. בין 25%-10%, ההתנגדויות נדחות. המשמעות של זה היא שההליך חוזר להוצאה לפועל ואפשר להמשיך בהליכים. ו-15% מתקבלות. המשמעות של מתקבלות היא שזה עובר לשלב של דיוני ההוכחות. אני אתן דוגמה מהעולם של שטרות – אם בן אדם מצליח להוכיח שהיה כישלון תמורה, מצליח להראות ראשית ראיה בשלב ההתנגדות של כישלון תמורה, אחר-כך ינהלו הליך הוכחות שיראו אם כן - - -

את לא יודעת מה קרה בסוף.

אנחנו לא יודעים מה קרה בסוף.

בסך הכול, כ-15% מאלה שביקשו, התברר שאולי יש להם סיכוי טוב יותר בבית משפט. אולי, את לא יודעת, יכול להיות שגם הם נפלו. אבל כל ה-85%, היה טוב להם שיישארו בהוצאה לפועל.

יכול להיות שרן יוכל להגיד משהו אחר, אבל מהניסיון האישי שלי, גם אלה שממשיכים לשלב ההוכחות, הזוכה מצליח להוכיח את החוב והדברים חוזרים להוצאה לפועל. ברוב רובם של המקרים, ב-99% מהמקרים.

חוזרים להוצאה לפועל. הבנתי. טוב, תודה. מי את?

עורכת הדין יפעת סולל מ"רבנים לזכויות אדם". אני חושבת שההצגה של הדברים לא תואמת את המציאות. ההצגה של להיטיב עם החייבים היא פשוט לא נכונה. כל הסיפור של מעבר ישיר להוצאה לפועל – כפי שנאמר כאן, מדובר בעיקר בתביעות של גופים מוסדיים מיוצגים, לעומת חייבים שהם לא מיוצגים, שגם ככה הכוח שלהם להתמודד הוא קטן מאוד, והיכולת שלהם להתמודד מול ההוצאה לפועל היא אפסית. כשיש לפחות הליך שאפשר להגיע בפני שופט שיכול לשמוע טענות מהותיות, לא רק טענות שהן בשטר, יש להם את השלב הנוסף. נכון שקשה להם למצות אותו כי מדובר בהרבה מקרים באוכלוסיות חלשות מאוד מאוד, אבל לפחות יש להם קצת יכולת להביע את עמדתם בפני בית משפט. כשאנחנו שולחים אותם ישר להוצאה לפועל, אנחנו למעשה מבטלים את הזכות הבסיסית שלהם להתלונן, כשכאמור, גם ככה הזכויות שלהם קשות מאוד למימוש בכל המערכת הזאת. מול מי אנחנו עומדים? מול בנקים, מול חברות תקשורת. גם ככה הכוח שלהם הוא מצומצם מאוד, ופה אנחנו כמעט מוחקים אותו לחלוטין.

תודה. עוד מישהו? בבקשה.

רן מלמד, מנכ"ל עמותת "ידיד". אני לא אהיה כל כך קיצוני כמו עורכת הדין סולל, אבל אני כן חושב שיש בתקנה הזאת כמה בעיות, מבלי להתייחס כרגע עוד לנושא הטלפוני, שהוא בעייתי בפני עצמו, וגם הנושא של משלוח התרעות, כפי שהוא מופיע פה, לדעתי, ייצור הרבה מאוד בעיות. אנחנו יודעים בדיוק איך אוכלוסיית החייבים מתייחסת להתרעות ולמשלוח מכתבים מהסוג הזה, ואני לא מדבר על החייבים המקצועיים. אני מדבר על המשפחות הנורמטיביות, שכפי שהן מכונות היום במשרד האוצר, במפקח על הבנקים, אנשים שחווים תקלה כלכלית. בשל חוב שנוצר כתוצאה מאיזשהו אירוע שהוא חד-פעמי, לא משהו קבוע ומתמשך בהכרח, הם ימצאו את עצמם – ופה עורכת הדין סולל צודקת – בלי ייצוג. צריך לזכור שמספר האנשים - - -

מה מפריע להם להגיד שהם לא רוצים, ואז - - -

הם לא ידעו להגיד שהם לא רוצים, אני אסביר תיכף מדוע.

רק שנייה. ענת, כשמגיעים אליכם – כמו שבמשטרה מציגים את הזכויות של מי שעוצרים אותו – אתם אומרים לו שיש לו אופציה, אם הוא רוצה לבקש?

במסגרת האזהרה יש איגרת לחייב שבה מוסברות לו כל הזכויות.

כולל זה שהוא יכול לבקש - - -

להגיש התנגדות. הליך ההתנגדות לא מתנהל אצלנו. כשהחייב מגיש את ההתנגדות במועד, זה עובר בצורה אוטומטית לבית המשפט - - -

הבנתי, רק רציתי לדעת.

אדוני, אני הייתי מציע שתראה פעם את נוסח האזהרה, את השפה שבה היא כתובה ואת הפרשנות שלה, ותנסה אתה בתור אדם מן היישוב לשים את עצמך במקום של האדם שנמצא בבית והמכתב מגיע אליו – מה הוא מבין, מה הוא יודע שהוא צריך לעשות, לאן הוא יודע שהוא צריך לפנות. יש מקום בהחלט להגדיל את הסכום, אבל אני חושב שהדרך שבה זה נעשה היא קצת לקויה. אחד הדברים שזה יגרום לו הוא שהרבה מאוד עורכי דין שעובדים עם אותם לקוחות מוסדיים יפעלו היום בשיטה הזאת. במקום לנסות לחשוב מחוץ לקופסה – יש היום מסלול בהוצאה לפועל שהוא מסלול מצוין, המסלול המקוצר, ולנסות את כל הגדלת התביעות מהסוג הזה להעביר בבררת מחדל דרך המסלול המקוצר, מה שיחסוך את עורכי הדין באמת. מה שיחסוך את האגרות ואת התשלומים באמת. מה שיאפשר לעשות פעולה אמתית שהיא גם טובה לזוכים מצד אחד, ובטח טובה לחייבים מהצד השני.

מה זאת אומרת במסלול המקוצר?

יש מסלול היום בהוצאה לפועל שמאפשר לזוכים – גם פרטיים וגם לקוחות גדולים מוסדיים, להגיש תביעות להוצאה לפועל שלא באמצעות עורכי דין כדי לחסוך את הכסף של עורכי הדין. אני אמור לקבל ברגעים אלה נתונים שביקשתי - - -

איזה סכום זה?

- - -

10,000.

אדוני, אני אמור לקבל ממש ברגע זה נתונים שביקשתי מרשות האכיפה והגבייה שמפרטים את סך כל התיקים שנמצאים היום בהוצאה לפועל, כמה מתוכם זו הקרן, וכמה זה שכר טרחת עורכי הדין והקופונים שנגזרים בדרך. כשאתם תראו את המספרים, אתם תיבהלו.

מי קובע אם ללכת בהליך המקוצר או לא?

הזוכה, הנושה.

הנושה מחליט על זה?

הנושה מחליט, כן. ואם אתם תתנו דווקא לו את ההגדלה בצורה הזאת ותנטרלו את עורכי הדין מהמערכת הזאת, אז באמת תוכלו ליצור מסלול שהוא טוב לאנשים.

אוקיי. תודה רבה. בבקשה.

מכיוון שאני סבור שאני בניגוד עניינים בעניין הזה – עד לפני כמה חודשים הייתי עורך דין שמייצג מוסדות ובנקים – אז אני מודיע שאני לא אשתתף בדיון הזה.

תודה על היושר. תודה. הלוואי ושאר חברי הכנסת עורכי הדין היו מתנהלים ככה.

אני רציתי לשאול את עורכת הדין סולל, מה הפתרון שלך?

יש סדרה שלמה של דברים שצריך - - -

הבנתי את הנקודה. הבנתי את הטענה. אבל אני רוצה לדעת מה הפתרון.

בכל הסיפור של ההוצאה לפועל נעשו הרבה מאוד תיקונים בשנים האחרונות, וגם כרגע אנחנו בתוך הליכי חקיקה של תיקונים בחוק ההוצאה לפועל. מביאים פה משהו על הדרך. צריך ליצור אפשרות ממשית לחייבים להתגונן בתוך התהליך הזה של הוצאה לפועל, מה שלא קיים היום. מה שרוצים כאן לעשות זה על הדרך עוד יותר להקל עם הזוכים, שכאמור, 95% מהם מיוצגים, לעומת רוב מוחלט מהחייבים שלא מיוצג. ההסתכלות צריכה להיות בכיוונים אחרים. היא צריכה לראות איך אנחנו מגיעים למצב שמאפשרים לחייבים בהוצאה לפועל להתגונן מהותית, מאפשרים להם להפריד בין הקרן לבין התוספות שבדרך כלל מתגלגלות בסכומי עתק במשך תקופות ארוכות מאוד. כמעט אי-אפשר לדעת – מי שרוצה היום לדעת מה הייתה הקרן שלו לעומת הסכומים שהוא נדרש לשלם, זה תהליך שמחייב היום עורך דין עם הרבה מאוד שעות של עבודת עורך דין בשביל לקבל בכלל את המידע הזה. אנחנו צריכים להסתכל על זה, בעיני, לא כאיזשהו עוד סעיף בדרך, אלא על המערכת הרחבה יותר של התיקונים שנעשים עכשיו בחוק ההוצאה לפועל.

ענת, אם תוכלי להתייחס לדברים של שניהם. אני מבין שזה גם מה שחבר הכנסת מייקל רוצה.

שמת לב, אני רוצה לדעת מה התגובה של - - -

כן, אני יודע, לכן ביקשתי ממנה.

רק לפני שבועיים מנהל הרשות הפורש עמד פה ואמר שאנחנו נגיש בקרוב הצעת חוק שמטפלת בנושא המסלול המקוצר; ונציע, אחרי שנלבן את העניינים יחד עם כל הגורמים הרלוונטיים בממשלה, סכום שהוא יהיה סכום חובה, שביחס לאותו סכום תהיה חובה לזוכה לפתוח את התובענה במסלול המקוצר. אלו דברים שצריך להיערך אליהם מבחינת משאבים ותקציבים, וזה לא משהו שאפשר לעשות אותו פה אגב דיון, את העברת אותם תיקים למסלול המקוצר. זה נמצא בתכנית העבודה שלנו, וזה יפורסם כהצעת חוק עוד במהלך השנה הזו ובתחילת שנה הבאה, כי המסלול הוא כרגע מסלול של הוראת שעה. הוא פוקע בספטמבר 2016. לכן במסגרת הדיון במסלול המקוצר והעברת המסלול מהוראת שעה להוראת קבע, בהחלט אנחנו נייחד בצורה - - -

ענת, זה לא מדויק, כי מה שמדובר – סליחה שאני מתערב - - -

לא, רן.

חשוב שהעובדות יהיו בפניכם.

רן, זה לא מכובד. מתי אתם חושבים שהצעת החוק הזאת תגיע אלינו?

שרת המשפטים הורתה שיפורסם תזכיר בתחילת 2016, וכך נעשה. בהתאם ללוח ההתקדמות, זה יגיע אליכם.

בסוף מושב החורף.

ממה שאני הבנתי – ורן הסב את תשומת ליבנו – זה הליך שיכול להיות טוב מאוד ומקל מאוד, לכן אנחנו מבקשים מאוד שתעשו את זה בזריזות, ותנסו - - -

אם שרת המשפטים תבקש שהתזכיר יופץ קודם, כך נעשה.

אני לא יודע מה הסכום שאתם מתכוונים, תנסו להגדיל שם את הסכום עד כמה שאפשר יותר. שזה יהיה לטובת - - -

אני אגיד עוד איזשהו נתון שהוא רלוונטי. מרבית התיקים בהוצאה לפועל הם בסכום של עד 10,000. 80% מהתיקים במערכת ההוצאה לפועל הם עד סכום של 10,000 קרן, וכ-90% מהתיקים זה עד סכום של 20,000. זאת אומרת, הדלתא היא עוד 10%. רק 10% מהתיקים בהוצאה בפועל הם בסכום שעולה על 20,000 שקל, שזה כולל כמובן את כל תיקי המשכנתה והמזונות, שהם לא חלק מהדברים שאנחנו מדברים עליהם פה. מבחינה מהותית, הדיון שעורכת הדין סולל מעלה פה הוא דיון שהתנהל בשנת 2002 ו-2004, כשדנו בסיפור של התובענות. מבחינה מהותית, אין שום שוני בין זה שאדם מקבל תביעה ממערכת ההוצאה לפועל וצריך גם שם להגיש התנגדות, לבין זה שהוא מקבל את אותה תובענה ממערכת ההוצאה לפועל וצריך להגיש התנגדות. אומנם הוא אמור להגיע ללשכת ההוצאה לפועל להגיש את ההתנגדות, ואז זה עובר למערכת בתי המשפט, אבל זה הינו הך. ולכן מבחינה מהותית, אין שוני.

להיפך, כשזה מוגש קודם לבתי משפט, אז אתה צריך לשלם אגרה פעמיים כי זה עבר.

יש הוצאות שנחסכות.

היית בבתי משפט, נפסק פסק דין, עכשיו אתה צריך בהוצאה לפועל.

מי שדיבר הוא דורון מהאוצר.

וגם במסגרת שכר הטרחה של עורכי הדין שנקבע לגבי התובענות, נקבעו שיעורים מופחתים בכמה מאות שקלים ביחס לכל מדרגת חוב כי שכר הטרחה נגזר ממדרגת החוב. שכרי הטרחה בתובענות הם נמוכים יותר גם היום משכרי הטרחה שנפסקים להם במסגרת מערכת בתי המשפט.

רן, רצית להוסיף משהו?

כן, רציתי לעשות פיין טיונינג שהוא חשוב מאוד. המסלול הנוסף שעליו מדברים היום הוא מסלול שהוא תוספת שיהיה למסלול המקוצר. אגב, אנחנו מכינים אותו כהצעת חוק פרטית, שהמשמעות שלה אומרת שבסכומים קטנים – עד סכום של 1,500 או 2,000 שקל – לכאורה לא ייפתח תיק בהוצאה לפועל. שלכאורה יגידו לבן אדם יש לך חוב קטן של 2,000-1,500 שקל. אנחנו לא לוקחים ממך ריביות ולא הצמדות ולא שום דבר. אתה תשלם אגרה קטנה מאוד של פתיחת תיק. קח תשלומים, עד עשרה תשלומים, תשלם, לך הביתה והכל בסדר. הזוכה ירוויח מזה, החייב ירוויח מזה. אנחנו מדברים פה על מצב שאם ה-75,000 האלה יעבור, יגזרו מזה קופונים גדולים מאוד קבוצות של עורכי דין וגופים אחרים.

אני הבנתי שהאחוזים הם קטנים.

אתה לא מצליח להבין, רן - - -

לא, לא, לא.

אני מסכים אתך שממילא הם יגישו את הבקשה.

אנחנו נמשיך לדבר אחר-כך.

הבנו את זה. מה הסכום - - -

יש פה משהו שנאמר שהוא לא נכון.

הבנתי, אבל אמרת את דבריך כבר פעמיים. אם תגידי את זה פעם שלישית, זה - - -

אני לא אגיד את אותו הדבר, פשוט אומרים פה כל הזמן שהם ידרשו לשלם פעמיים, אבל אין שום הכרח שזה יקרה. ברגע שדברים מתבררים בבית משפט, אין שום חובה שהם יגיעו בסופו של דבר להוצאה לפועל. האמירה הזאת היא לא אמירה נכונה.

אבל אותם אלה שכן יצטרכו – וראינו באחוזים שאותם אלה שהגישו התנגדות, בסופו של דבר חזרו בחזרה באיזושהי דרך, ורק 15% המשיכו בהליך של בית משפט, שגם שם אנחנו לא יודעים מה יצא. אבל כל האחרים לא המשיכו באותו הליך, וכנראה שהם שילמו פעמיים כי הם חזרו בסופו של דבר לזה. רק תנו לי להבין על איזה סכום אתם מדברים במסלול המקוצר.

עד 10,000 שקלים.

עד 10,000.

לא, לא, כחובה?

כן.

החובה לא יהיה – זה בדיונים פנימיים.

אני מעדיפה לא להיכנס לזה עכשיו. אפילו עוד לא פורסם תזכיר. אנחנו עדיין בוחנים את זה. שמענו את הדברים. אני מבטיחה לכם שזה לא ייפול על אוזניים ערלות.

תקבלו את בקשתנו שזה יהיה סכום כמה שיותר גבוה, כי הרי זה יגיע לפה. לכן שלא יישאר על 1,500, נגיד כך.

זה מצריך משאבים, תקנים. אלו דברים שצריך לסגור אותם, וזה יובא לדיון בממשלה. מה שהממשלה תורה - - -

טוב, מאה אחוז. צריכים להקריא את זה?

האמת היא שאמרנו את כל הדברים.

אמרת את הכול. אז לא צריכים להקריא. אוקיי. מי בעד לאשר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 46), התשע"ה-2015, ירים את ידו.

פה אחד.

הצבעה

בעד אישור התיקון– פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

התיקון אושר.

אושר פה אחד. תודה לכם. תשדלו בזריזות. אני מודה לכם, וגם מי שלא התקבלה דעתו, אני מודה לך שהגעת ובכל אופן השמעת את הדברים. הישיבה נעולה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:51.