הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 6

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ה (07 ביולי 2015), שעה 13:00

מניעת אלימות ושוטטות בני נוער בחודשי הקיץ והיערכות הרשויות

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

יוסף ג'בארין

זוהיר בהלול

דורית בר חי - ממונה על צעירים בגיל הגיוס, משרד החינוך

כמאל עטילה - דובר, משרד החינוך

אהרון שבי - מנהל השירות להתמכרויות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

סוזן בן עזרא - מנהלת תוכניות ופיתוח, אגף הקהילה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, המשרד לביטחון פנים

גונן ירום - מנהל תחום בכיר, "עיר ללא אלימות", המשרד לביטחון פנים

נצ"מ יהושע באואר - סגן ראש אגף חברה ומניעת פשיעה (מצילה), המשרד לביטחון פנים

אסתר לוי - מנהלת בקרה תקציבית, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ אורלי פולג - רמ"ד מש"קים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

שבתי גרברציק - דובר למגזר הדתי חרדי, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

פקד חלי ביתן - ע' ק' מיל"ה ארצית, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק ויקי אלעמרי - ר' חוליית מניעה והסברה באח"מ, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

שרה כהן - מנהלת שירות הרווחה, משרד העלייה והקליטה

דורון נהרי - ממונה תחום נוער, עיריית ירושלים, מרכז השלטון המקומי

רונה ריימן - מנהלת פרויקט שיחה לילית, מנחה במועצה הנוער העירונית בת"א, מחלקת הנוער והצעירים, עיריית תל-אביב-יפו, מרכז השלטון המקומי

מושיקו בלס - מנהל מדור נוער, מחלקת הנוער והצעירים, עיריית תל-אביב-יפו, מרכז השלטון המקומי

מאיר יצחק הלוי - ראש עיריית אילת, מרכז השלטון המקומי

איריס כהן - מנהלת המתנ"סים באילת, עיריית אילת, מרכז השלטון המקומי

לוטם גל - מנהלת המחלקה לנוער וצעירים, עיריית מודיעין-מכבים-רעות, מרכז השלטון המקומי + סגנית יושב-ראש האגודה המקצועית למנהלי מחלקות נוער

מעין פולנט - סגנית מנהלת מח' הנוער והצעירים, עיריית מודיעין-מכבים-רעות, מרכז השלטון המקומי

עו"ד שושי סומך - המועצה הלאומית לשלום הילד

ד"ר דליה אלוני - פסיכולוגית חינוכית, חברת הוועד המרכזי בהסתדרות הפסיכולוגים

ציפי זוסמן - מנהלת ניידת "כתובת רחוב" ירושלים, עמותת עלם

רינה כהן - יו"ר ומנכ"לית, המועצה הציבורית להורים בישראל

איתן ויינרייך - ארגון הורים ארצי למערכת החינוך בישראל

חנה שטרום כהן - יו"ר פורום הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים בבריאות הנפש לרפורמה מטיבה

ליאת הלבץ - התאחדות הסטודנטים

דוד דהאן - הארגונים החברתיים בכנסת

מתן אלקלעי - לוביסט (ברדוגו יועצים), מייצג את כפרי הנוער והפנימיות

רחל סעדה

אירית שלהבת

מניעת אלימות ושוטטות בני נוער בחודשי הקיץ והיערכות הרשויות

צהרים טובים לכולם. אני מבקשת לפתוח את הדיון בוועדה לזכויות הילד. את הדיון נקדיש לנושא אלימות ושוטטות של בני נוער בחודשי הקיץ והיערכות הרשויות.

אנחנו יודעים שחודשי הקיץ מזמנים גם את אווירת החופש וגם ריבוי של שעות פנאי. בני הנוער שלנו, בין אם הם מופעלים בחלק משעות היום, או יותר מכך, ובין אם לא, מוצאים להם את הזמן גם קצת להשתעמם ולעשות עוד כל מיני דברים ביחד אם אנחנו לא נותנים הכוונה נכונה ולא באמת מסייעים להם להתמודד עם חודשי הקיץ בצורה מיטבית. אנחנו כאן כדי לשמוע על ההתמודדות של כל אחד מן הגופים עם חודשי הקיץ, עם סוגיית הנוער. יש כאן נציגי רשויות מקומיות וראשי רשויות מקומיות שנשמח לשמוע איך הם נערכו לחודשי הקיץ כדי למזער את תופעת השוטטות של בני נוער ברחובות וכמובן למזער את תופעות האלימות.

נפתח את הדיון עם נציגת משרד החינוך, דורית בר חי, בבקשה.

משרד החינוך נערך מראש לקראת הקיץ במספר תוכניות: תוכנית שנקראת "קיץ אחר" או "קיץ בטוח"; "ערי ילדים ונוער", שזה פעילות שנערכת בפרישה ארצית; "מתחברים לנוער בחופים" – באילת, בחוף ירושלים, בכיכר החתולות, בתל-אביב, בשני חופים בטבריה: לבנון ודוגית; "יורדים בטוח לאילת" – יושבים על-ידי נציגי אילת – שזה גם ליווי של בני הנוער באוטובוסים בנסיעות חצות בירידה לאילת וגם ליווי בתוך העיר אילת ביום ובלילה; יש כמובן קייטנות דיגיטליות ועוד ועוד. יש תוכנית עשירה מאוד. הקיץ מבחינת משרד החינוך מלא בפעילויות. יצאה אפליקציה, יש אתר אינטרנט, המידע נגיש לנוער בכל רשות מקומית: מה יש, מתי, אם זה מסיבת אוזניות כזאת או אחרת או פעילות ספורטיבית וכולי. יש כאן ממש מגוון פעילויות. יש את העניין שמתחבר לכולם ויש את "מתחברים לנוער בחופים" שמתייחס במיוחד לנוער בסיכון. כל התוכניות נעשות בשיתוף השלטון המקומי, משרדי הממשלה, הרווחה, הבריאות וכולי.

המטרה למנוע מצבי סיכון של בני הנוער, לאפשר להם לעבור את הקיץ בצורה בטוחה, טובה ואיכותית ולעבור אותו בשלום.

אני חייבת לומר שיש פעילות של מניעה לקראת הקיץ, תוכניות חינוכיות לכל הגילאים, מהגילאים הנמוכים ועד י"ב, להיערכות לקראת הקיץ: מה לעשות, מה לא לעשות, איך להתנהג, בתוכנית חינוכית מובנית ומסודרת.

בתוך מערכת החינוך? במהלך השגרתי של שנת הלימודים?

לפני שיוצאים לחופשת הקיץ, בשעות המחנך, בהיערכות לקראת הקיץ.

אני מבינה שאת התוכניות שמשרד החינוך מציע, מה שאת תיארת כאן, אתם עושים בשיתוף הרשויות המקומיות?

ברור, השלטון המקומי אתנו בוודאי, יד ביד.

זה וולונטרי מצד הרשות המקומית? כלומר זה פועל רק ברשויות מקומיות שמשתפות פעולה עם התוכניות שלכם, או אנחנו יכולים למצוא את זה בעצם בכל רשות מקומית בארץ?

מה המימון? זה מימון של משרד החינוך?

זה מימון של משרד החינוך בשיתוף הרשויות המקומיות. יש כאן היערכות תקציבית מיוחדת. היום למשל "ערי ילדים ונוער" יש ב-63 רשויות מקומיות. צריך איזה תנאי בסיסי, שיש יחידת נוער פועלת, שיש מנהל יחידת נוער, שיש עם מי לעבוד ברשות המקומית. אם אין עם מי לעבוד ברשות המקומית ולא עומדים בתנאים בסיסיים של מי יפעיל את התוכנית אז כמובן זה לא יכול להתקיים.

מה שיעור ההשתתפות של המשרד?

המאצ'ינג: אני חושבת שזה 50%-50%. לא נגעתי בעניין התקציב.

כל אחד יקבל רשות דיבור כדי שנוכל לשמוע את כולם.

זה 63 רשויות מקומיות?

63 רשויות מקומיות שיש בהן "ערי ילדים ונוער", שזה פעילות מרוכזת בשבוע אחד – "עיר הנוער" כפי שהיה פעם – פעילות ממוקדת של הפעלות ואמנות והופעת אמנים בערב, ימים שלמים של ריכוז פעילות. אני יכולה לתת דוגמאות.

אנחנו מדברים על שבוע מרוכז או על תוכנית מתמשכת?

תלוי איזו תוכנית. אם זה "עיר הילדים והנוער" – כל רשות מקומית בוחרת את השבוע המרוכז שלה או את הימים שלה. אם זה למשל "יורדים בטוח לאילת", שאני באופן אישי אחראית על התוכנית הזאת, אז זה במשך 4 שבועות, מ-18 ביולי ועד 20 באוגוסט. אנחנו צופים בשבועות האלה לפגוש את עיקר בני הנוער שיורדים לאילת, שזה 250,000 בני נוער שלא קשורים לעיר אילת. יש מאסות של עשרות אוטובוסים בלילה אחד שמגיעים לאילת ויש מישהו שצריך לקלוט אותם, ללוות אותם, לשמש להם מבוגר אחראי. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו פעילים שם כמעט חודש שלם.

שאלה אחרונה בעניין הזה, יש לכם תהליך של הערכה, מדידה, בקרה לגבי מקרי האלימות לפני שהתוכנית הופעלה אל מול מה שקורה עכשיו במציאות הנוכחית שבה אתם נמצאים בשטח? ואם את יודעת, מה היקף בני הנוער שמשתתפים בתוכניות האלה?

לגבי מדידה והערכה אני יכולה להגיד, אין לי את התשובה הזאת לגבי כל התוכניות. אני יודעת שבתוכנית שאני עוסקת בה באילת באופן מובהק אנשי "אגד" למשל טענו שליווי באוטובוסים באילת הפחית לאפס את הוונדליזם והאלימות בנסיעה שמלווה על-ידי הסטודנטים. לא כל האוטובוסים מלווים, לכן יש לנו בקרה בין מקרה שיש ליווי למקרה שאין ליווי.

דיברת על 63 רשויות מקומיות. האם יש גם רשויות מקומיות ערביות בתוך זה?

יש גם רשויות מקומיות ערביות. אני יכולה לבדוק את זה ולענות תשובה מסודרת.

חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אתה רוצה לדבר עכשיו או אחר-כך?

רציתי לשמוע עוד.

נשמע את האנשים בצורה מסודרת ואחר-כך תקבל את רשות הדיבור. תרשום לך שאלות, תוכל לשאול אותן במרוכז אחר-כך.

תודה רבה, דורית בר חי. נעבור לראש עיריית אילת, שאני מברכת על נוכחותו, כל הכבוד שעשית את הדרך.

אני מכהן כראש עיריית אילת ב-12 השנים האחרונות. נמצאת אתי איריס כהן, מנהלת המתנ"סים. הרשות שלנו אמונה ומופקדת, בין היתר, גם על פעילות הנוער וגם על פעילות הנוער המאתגר, היחידה לקידום נוער.

הכרנו את האתגר הגדול לתת מענה בשני מעגלים של התייחסות. המעגל האחד הוא הילדים שלנו שבמשך כל השנה מתייחסים אליהם, כל השנה שומרים עליהם והעירייה נותנת להם מגוון רחב של פעילויות בקשת של גירויים. המעגל הנוסף, שהוא ייחודי בעיקר לאילת, אני מניח שקריית גת או כל עיר אחרת לא מתמודדת עם מה שאנחנו מתמודדים, זה לארח במהלך חודשי הקיץ – לא רק, אבל בואו נתמקד בחודשי הקיץ – מאות אלפים מילדיכם שמגיעים אלינו ואנחנו חושבים שאנחנו צריכים לתת להם איזו מנה של התייחסות.

אנחנו עושים את זה כבר כמדומני 10 שנים, עוד לפני שמשרד החינוך נכנס, כאשר כל הצוות הרלוונטי – מנחים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים – כל גורם הופך את היום ללילה ובעצם עוברים "לילות לבנים". כל הגורמים הללו מקימים במרכז, ב"סנטר" התיירותי, אוהל שאליו מתכנסים בני נוער. דרך אגב, חשוב להזכיר, אני רוצה להזכיר את זה, וגם ארצה שבאמצעותך, גברתי היושבת-ראש, תעבירי את מה שאני מבקש, היו 4 או 5 שנים מדהימות כשחיל החינוך החליט להעמיד אוהל שבו איפשר שבני הנוער ייחשפו – הרי מדובר בנוער שחלקו לקראת גיוס – לחילות צה"ל. בנו אוהל עם להקות צבאיות שהיה תוסף מאוד-מאוד איכותי, מאוד-מאוד ערכי לפעילות. הנושא נפל משיקולים כלכליים, וחבל. זה "כסף קטן" אל מול המשימה והערך הגדול. לכן אני חושב שאם באמצעותך תצא איזו קריאה – אני כמובן אוציא קריאה בעצמי – אז יהיה יותר מאשר נכון לעשות את זה.

אני רוצה להגיד ואחרי זה, אם תאפשרי, איריס כהן תציג את מגוון הפעולות המדהים שנעשה בדרך כלל מהשבוע השלישי של חודש יולי ועד השבוע השלישי של חודש אוגוסט, כלומר חודש ימים שכל הצוותים שלנו מתכנסים. בשנים האחרונות, כפי שנאמר, יש את תמיכת משרד החינוך אבל אני רוצה להגיד – ולא באתי לכאן למסע של "שנור" וגם לא של נהי ובכי – שנכון להיום ההשקעות מבחינתנו הן לא 50%-50%. אם תרצו, במקרה הטוב זה 20%-80%, כאשר ה-80% זה אנחנו. אני לא יודע באיזה ווליום נמשיך בשנה הבאה. יש לי תחושה שאני הולך לצמצם את זה כי אני חושב שהמשימה הזו היא משימה לאומית.

פניתי גם למרכז השלטון המקומי, לחברי, למנכ"ל ולשאר הגורמים, לוועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי. אמרתי: "חברים, בסיכומו של יום אני מארח את הילדים שלכם". מעבר לכך שאני מקבל הרבה אמפתיה – אני מקבל את זה במנות גדושות, בעניין הזה כל החברים שלי נדיבים מאוד – חשבתי שיהיה נכון שנחשוב על מנגנון נוסף שהוא מנגנון לאומי. מגיעים לכאן רבע מיליון צעירים – צריך לראות את התמונה, גברתי היושבת-ראש: בשעה 5:30 בבוקר מגיעים לעיר אילת 80-90 אוטובוסים ומורידים בני נוער. רק התמונה הזאת מספיקה כדי להבין באיזו רמת תחזוקה אני צריך לתחזק את עיר. לכן ההוצאות הן לא רק באוהל, הן הוצאות במעגלים רבים.

בהקשר הזה אני רוצה, ברשותך, לשאול שאלה. אתה מציין שאתם מתחילים את הפעילות בשבוע השלישי של חודש יולי.

התחלנו את זה ב-5 ביולי, ביום ראשון, אבל הפעילות הולכת ומתרחבת מכיוון שאנחנו מכירים את ההתנהלות של העיר במובן הזה, מתי בני הנוער מגיעים.

רציתי לשאול אם זה מתוך הכרות של השטח, הכרות של הדינמיקה של השטח?

כן.

לחבר'ה שלנו, לצעירים שלנו, לילדים שלנו – אעניק לך בסוף את כל המסמכים, כולל חולצה שאנחנו הוצאנו – אנחנו נותנים מענה במשך כל השנה, וביולי-אוגוסט ניתן מענה מתוגבר. ההתכנסות שמדברת עליה איריס כהן היא משום שאנחנו יודעים מהניסיון שלנו שבדרך כלל מהשבוע השלישי של חודש יולי – יש לכך סיבות, אם תרצי נספר גם עליהן – ועד השבוע השלישי של חודש אוגוסט זה המאסה העיקרית, ולכן שם אנחנו ממקדים מאמץ. אני חייב להגיד שאנחנו לוקחים פה צוות שלם של עשרות אנשים, כולל הורים מתנדבים, כולל עובדים סוציאליים, שאנחנו משנים את שגרת החיים שלהם, שבתקופת החופש הם צריכים לעבוד בהיקף כפול ומכופל.

כלומר, יש פה שיתופי פעולה גם עם הורים.

שיתוף הפעולה הוא עם משרד החינוך, בווליום שהמשרד מחליט, רוצה ויכול. אודה ולא אבוש, אני מצפה שזה יהיה פי שלוש או ארבע ממה שקורה היום. עם כל החיבה היתרה שיש לנו למינהל חברה ונוער, אני בוגר של המינהל הזה ומכיר אותו היטב, אבל אני חושב שצריך לעשות עוד ועוד. יש לנו שיתוף פעולה עם המשטרה.

תיכף נגיע לכל הגורמים, ארצה לשמוע את כולם.

הבאתי בזמנו גם את "עלם" כשותפים ועוד, "עיר ללא אלימות", הוועדה לילדים ונוער. יש לא מעט שיתופי פעולה.

ניתן את רשות הדיבור לאיריס כהן כדי שתוכל להשלים את הדברים, לעשות את זה בצורה מסודרת, ואחר-כך נמשיך לגורמים נוספים. תודה רבה.

ההנחה שעומדת בבסיס התוכניות שלנו לילדים ונוער בסיכון היא שבני הנוער והילדים זקוקים לנו כל השנה במשך כל היממה. יותר הם זקוקים לנו בזמנים שאין בית-ספר. הבסיס הזה בעצם מהווה תשתית לבניית כל התוכניות שלנו. אנחנו פועלים בכל העיר, בעיקר בזירות שאנחנו יודעים שיש בהן התכנסות של בני נוער.

תוכנית הקיץ שלנו יש לה המון שותפים: הוועדה הלאומית לילדים ונוער בסיכון היא שותף משמעותי מאוד שמממן חלק מן העלויות שלנו, ויש לנו שותפים בתוך העיר ובארץ, באמת כל מי שיכול להושיט עזרה. שוב, כפי שראש העירייה אמר, בנתונים שאנחנו אוספים בכל שנה אנחנו יודעים שאנחנו מטפלים ונוגעים – 90% הם ילדי ישראל ו-10% הם ילדים שלנו.

תוכנית הקיץ מתחילה ביריד תעסוקה לבני נוער כי אנחנו מעוניינים שבני הנוער שלנו יעבדו ויהיו עסוקים ויהיו עייפים ופחות יבלו. היא מתחילה בספורט לילי. ביום ראשון נתחיל במתחמי ספורט ליליים שפעילים ממש בכל השבוע – גם שחייה לילית, גם מתחם של כדורגל וכדורסל, סקייטבורד וכולי.

בני הנוער מגיעים?

בני הנוער מגיעים והכול בחינם, חשוב מאוד לציין את זה. תוכנית הקיץ, מה שנקרא "חופים" או "יורדים בטוח לאילת", מתחילה בעצם בצוותי יישוּג, צוותים של נוער – שדרך אגב, היום ומחר נמצאים בהכשרה לקראת התוכנית הזאת – שעושים תהליך של יישוג, יוצאים אל השטח, אל מוקדי הבילוי של בני הנוער, מדברים איתם, יוצרים קשר, מנסים פשוט לדעת ולזהות רגישות וקשיים ולסייע במידת הצורך ממש במקום שהם נמצאים בו.

החלק של משרד החינוך עבר אלינו בעצם. הוא הביא את העובדה שאנחנו בעצם מתחברים אליהם כבר ממקום המוצא שלהם. הם מלווים אותם באוטובוסים לאילת. אנחנו מחלקים להם חוברות של "עשה ואל תעשה בעיר אילת", נותנים להם מידע איך להעביר את החופשה בצורה בטוחה ולחזור הביתה בשלום.

אני רוצה לציין שבני נוער שיורדים לאילת, גם אם הם בני הנוער הכי טובים בבית שלהם, מגיעים כדי לפרוק עול.

מגיעים לחופש.

ובחופש זזים קצת מהגבולות ומהמסגרת. לכן התפקיד שלנו באמת ליישר אותם. אנחנו מפנים אותם אל המוקדים שיש בהם פיקוח שלנו ומזמינים אותם לסיים את החופשה בבטחה.

אנחנו מדברים על מתחם האוהל, על מתחם של ספורט, על מסיבות שאנחנו עושים, והכול בפיקוח של אנשי צוות. בתוכנית הזאת לוקחים חלק 50 מדריכים ועובדי נוער ועוד מעגלים נוספים גדולים של מתנדבים. זה ממש חמ"ל. כולם עובדים בלילות, מתגייסים לעבוד בלילות. לא פשוט להתחיל לעבוד ב-9 בלילה.

להחליף את היום בלילה. צריך להתאים כנראה.

בדיוק, להיות קשובים ולתת את המענה שבני הנוער זקוקים לו.

הצעירים משלמים משהו?

בני הנוער מקבלים את השירותים הללו בחינם.

שאלה בהקשר הזה. אתם מדברים על מתחמים פתוחים וזה גם בחינם. יש לכם יכולת לבקר שלא נכנסים בגירים לתוך המתחמים האלה? אתם מצליחים לשמור על בני הנוער?

בוודאי, המתחמים מפוקחים. למשל האוהל ממש מגודר ויש שומר בכניסה והוא שם לב.

ליד הגשר.

צריך להיכנס לשם בלבוש הולם. יש כללי התנהגות מה עושים ואיך נכנסים. יש צוות מתוגבר מאוד בשטח אז אנחנו רואים ונותנים את הדעת על הנושאים האלה. בוודאי, אנחנו מפרידים בין בגירים לבין צעירים.

תודה רבה. יש לנו נציגוּת של עיריית תל-אביב-יפו, נשמח לשמוע גם אתכם.

אני מנהל את מדור תנועות הנוער במחלקה לנוער וצעירים של עיריית תל-אביב-יפו ואני נמצא פה ביחד עם רונה ריימן, מנהלת פרויקט "שיחה לילית".

אני מתחבר לדברים שאמרה איריס כהן, גם סביב הפעילות בקיץ. גם אנחנו בתל-אביב-יפו מהווים מוקד לקליטה של בני נוער, גם מחוץ לעיר וגם מתוך העיר.

אספר על הפרויקט הספציפי הזה כי זה פרויקט שקיים כבר 5 שנים בתל-אביב-יפו, סיורים ניידים במרחב הציבורי, כאשר המטרה המרכזית שלהם היא קודם כול פעילות חינוכית-חברתית לבני הנוער בשעות הקטנות של הלילה וצמצום התנהגות סיכונית ומטרדי רעש לשכנים. בעצם מי שמנהל את הצוותים האלה זה רכזים שלנו ממרכזי הנוער השכונתיים, שגם ביום עושים פעילות וגם בלילה יוצאים לפעילות. בדרך כלל הם פעילים במרחב שבו הם רכזי נוער שכונתיים, מתוך עניין שאת בני הנוער שאנחנו פוגשים בלילות נוכל להזמין גם לפעילות במרחב שקרוב לביתם וגם נוכל להזמין אותם בשוטף לפעילות השנתית.

ביחד אתנו בסיור נמצאים חיילים שנמצאים אצלנו בפרק משימה ושי"ן-שי"נים וסטודנטים מתל-אביב-יפו שמקבלים מלגה. דרך מינהל חברה ונוער קיבלנו גם סטודנטים דרך "ידידים".

אחד הדברים שעשינו לפני שהתחיל הקיץ, כבר לפני חודשיים, כינסנו את כל הגורמים שנמצאים גם לאורך השנה בתוך הגינות הציבוריות וגם את סל"ע (הסיירת לביטחון עירוני), ביחד עשינו ישיבה איך אנחנו מאתרים את בני הנוער, איפה הם נפגשים, איך אנחנו מגיעים אליהם. מתוך הכרות משנים קודמות, מדברים שקרו, לפעמים היתה מגיעה המשטרה והיתה מסלקת את הנוער אבל הוא היה חוזר אחרי 10 דקות לאותו מקום או עובר לשכונה הסמוכה. השנה כינסנו את כל הגורמים, כולל "עלם", כולל "אכפת", שזה קידום נוער אצלנו. קודם כול, אנחנו מרשתים את העיר מבחינת הפעילות, איך אנחנו דואגים שברוב הגינות הגדולות או בגינות שיש בהן ריכוז של בני נוער תהיה נוכחות של מבוגר. אנחנו למדים שגם אם בני הנוער לא מגיעים ספציפית לשבת סביב המחצלת, עצם זה שיש מבוגר שיושב בגינה מצמצם את ההתנהגות הסיכונית בקרב בני הנוער.

אחד הדברים שאנחנו עושים כשאנחנו מגיעים לגינה ואנחנו רואים בני נוער שפחות מתחברים למחצלת, אנחנו ניגשים אליהם ואומרים: "אם אתם צריכים משהו אנחנו יושבים פה, תבואו". זה נותן איזו דלת לבני הנוער גם להצטרף מאוחר יותר וגם במידה והם מרגישים שיש סכנה כזו או אחרת לפנות אלינו.

שיתוף הפעולה שלנו מול הסיירת לביטחון עירוני עובד פעמיים. אחת, לתת תחושה של ביטחון גם לרכזים שנמצאים בשטח עם הצוותים, ושתיים, כדי לעזור לנו לאתר "נקודות חמות". אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה מלא. הם שולחים אלינו מידי יום חמישי סיכום של השבוע, של כל "הנקודות החמות", ואנחנו מידי יום ראשון שולחים אליהם את סידור המשמרות שלנו עם הרכזים שנמצאים בשטח. כלומר, רכז סיור של סל"ע יכול להתקשר בטלפון לרכז המשמרת, ולהיפך. הם עושים שיחת הכרות בהתחלה כדי להכיר אחד את השני, מי נמצא בשטח.

שאלה בהקשר הזה, רק כדי לסגור את המעגל של מה שדיברת. חשוב לי לדעת בכמה צוותים מדובר, על איזו פרישה מדברים.

למה אנחנו עובדים על 3 סיורים? אחד עושה את סיור צפון, רחוב רוטשילד וצפונה, אחד עושה סיור באזור הדרום ואחד ספציפית ממוקד ליפו.

במהלך הסיור הוא מגיע למספר מוקדים?

הוא מגיע למספר מוקדים. הוא מגיע למוקד, אם יש בו בני נוער אנחנו מתחברים ועושים שם פעילות, נשארים שם בדרך כלל בין שעה לשעה וחצי ואז עוברים הלאה. היום אנחנו מחוברים גם לתושבים. גם לתושבים יש את מספרי הטלפון של הרכזים בשטח והם יכולים להתקשר בטלפון.

ולהעיד על "נקודות חמות".

בגלל שאנחנו יודעים ש-3 סיורים זה לא בהכרח מספיק לעיר כמו תל-אביב-יפו אנחנו מכשירים גם אנשים בשטח שמצטרפים אלינו. יש היום את גרעין "התקווה" של "בני עקיבא" וחבר'ה שהם סטודנטים. אנחנו מכשירים אותם לפני הקיץ והופכים אותם להיות צוות שלנו, כשיש רכז מטעמם שגם מעביר אלינו דוח מה היה בכל לילה כדי שנוכל לעשות המשך טיפול, ואותו דבר עם שי"ן-שי"נים והמדריכים שלהם. כלומר, אנחנו מאגמים את כל המשאבים.

הורים, סיירות הורים.

היום בתל-אביב-יפו יש את סיירת ההורים הכי גדולה, היא עומדת על 300 מתנדבים שנמצאים בסיירת הורים, ביניהם גם חברי מועצה, וגם יש לנו 7 סיירות, כולל סיירת שעכשיו קמה שמורכבת מאזרחים ותיקים ואזרחים מן הקהילה הזרה.

חשוב לציין שהם פועלים לאורך כל השנה, לא רק בקיץ. זה פעילות שנתית ובכל סוף שבוע, בחמישי-שישי הם יוצאים לשטח.

בקיץ הפעילות מתוגברת?

בקיץ הפעילות מתוגברת, גם בהורים וגם דרך החבר'ה שלנו. מכיוון שאנחנו יודעים היום לתת מענה בעיקר לנוער נורמטיבי, כך נקרא לזה, למרות שבקיץ כולם הופכים להיות נוער בסיכון, אז אנחנו יודעים לתת מענה נורמטיבי. אנחנו בקשר עם המסגרות ששותפות או מקבילות אלינו והרכזים שלנו היום יודעים, לצורך העניין אם איתרו נער בגן מאיר והוא מספר שההורים שלו זרקו אותו מהבית ואין לו איפה לישון אז הרכזים יודעים לתת מענה, לספק לו מקום לינה ללילה. ועדיין אנחנו אוספים כמה שיותר מידע כדי שנוכל לעשות המשך טיפול.

אתה מציין פה נקודה חשובה. אתם נתקלים במקרים שהם הרבה מעבר לטיפול שלכם, אנחנו מדברים על רשויות רווחה ואחרות. אתם בסנכרון איתם? בקשר איתם? בתקשורת?

כן, לחלוטין. אחד המפגשים עליהם מושיקו בלס סיפר של שיתוף הפעולה עם כל הגורמים כלל גם את מחלקת "אכפת", שאחראית על כל נוער הקצה. יש להם שם עובדים סוציאליים. הם בקשר שוטף עם הרווחה והם יודעים לתת את המענה המקצועי.

הקושי המרכזי שיש לנו ברמה התקציבית ועליו צריך לתת מענה הוא סופי שבוע. נכון שגם בחופש הגדול וגם בימים רגילים אמנם הם פועלים ועובדים כמו בסופי שבוע, אבל עדיין אנחנו משלמים או מעסיקים את העובדים בשכר יום חול. אבל בסופי שבוע יש כאן דילמה: האם לקחת את התקציב שלך ולהגיד "אשקיע אותו בפעילויות באמצע השבוע", או לקחת אותו לסופי שבוע. בעיני באופן כללי צריך לחשוב על סופי השבוע לאורך השנה, לאו דווקא ספציפית בקיץ, סביב מענה לנוער. אמנם הילדים נמצאים 180 ימים בלימודים אבל במשך 185 ימים הם נמצאים בחופשים.

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה.

פרט למשרד החינוך יש כאן נציגים ממשרדי ממשלה נוספים?

משרד הרווחה כאן.

יש כאן נציגי משרדי ממשלה נוספים וניתן להם את זכות הדיבור.

קודם כול, הפעילות עליה שמענו באילת ובתל-אביב היא כמובן פעילות מבורכת. אני מניח שצברתם גם ניסיון ולכן אפשר לקדם עוד יותר את הפעילות הזאת, אבל אני חייב לומר שאני מודאג יותר מן המצב ברשויות מקומיות במעמד סוציו-אקונומי נמוך. לכן לא סתם שאלתי על המאצ'ינג כי אני מכיר את התופעה הבעייתית מאוד הזאת, שדווקא רשויות מקומיות חלשות במעמד סוציו-אקונומי נמוך, דווקא שם מתקשים לקיים פעילויות בתקופת הקיץ ודווקא כשיש דרישה של מאצ'ינג, 50% או אפילו פחות, גם כשזה מגיע ל-25% הם מתקשים לעמוד בנטל הזה. ולכן צריך לעשות בדיקה יותר מעמיקה לגבי הרשויות החלשות שנמצאות באשכולות הכלכליים הנמוכים: 1, 2, 3. אנחנו יודעים גם שרבות מהרשויות המקומיות שם הן מהחברה הערבית וחלקן אולי גם מהישובים הדתיים.

אני אומר את זה גם כמי שבא מישוב ערבי. תקופת הקיץ קשה מאוד. אמנם זה משרד אחר, משרד התרבות. אני מניח שאתם גם מודעים לאותו דוח צרכים של משרד התרבות, שקבע שכמעט ואין פעילות תרבותית בישובים הללו, לא מתנ"סים, לא תיאטרונים, בקושי יש בתי קולנוע. לכן אני מזהה תופעה קשה מאוד שמדאיגה את ההורים, שבתקופה של שני חודשי הקיץ אין כמעט שום תוכנית לתלמידים הללו. אני מניח שתיכף נשמע גם את משרד הרווחה, אבל אני חושב שצריך לתת תשומת לב מיוחדת דווקא לרשויות המקומיות הללו שלא יכולות לעמוד במאצ'ינג כי שם זה אוסף של ילדים במצב סוציו-אקונומי קשה ויש גם ייצוג מוגבר של ילדים בסיכון. אני לא יודע אם יש כאן אנשים מן המועצה הלאומית לשלום הילד אבל הנתונים שם ברורים מאוד. בכל הקשור לפילוח המגזרי, כשמדובר על בני נוער בסיכון, יותר מ-40%-45% מבני הנוער בסיכון בישראל הם בני נוער ערבים. זה אומר שצריך גם למקד אולי את המשאבים שקיימים במקומות היותר בעייתיים או ללכת פשוט לפי הצרכים.

אני גם לא בטוח שאני מסכים עם דורית בר חי לעניין הקביעה שאנחנו נפעל רק במקומות שיש מחלקה לנוער ומנהל וכדומה כי דווקא במקומות שלא מספיק מאורגנים, דווקא שם אולי יש יותר צרכים. לכן אני מקווה מאוד שאולי לקראת הקיץ הבא – כי לקיץ הזה זה כבר מאוחר – תהיה דאגה למקד איפה הצרכים הללו קיימים, בישובים במעמד סוציו-אקונומי חלש, בישובים שיש להם ייצוג מוגבר של נוער בסיכון ולהיות בתיאום עם משרד הרווחה ודווקא שם להשקיע את המשאבים. הנה, שמענו שאילת הצליחה להסתדר אפילו עם 20% מימון. אני מקווה שתקבלו יותר.

הילדים שלכם אצלנו.

אבל נמצאים גם בעוד מקומות.

אתה יודע שזה לא יכול להיות ישים לכל המקומות ולכל הישובים ולכל המגזרים. זה המיקוד שלי.

מריה רבינוביץ' ממרכז המחקר והמידע של הכנסת כתבה דוח מאוד מקיף וחשוב, אבל חסרים נתונים על פילוח מגזרי. אשמח אם נוכל לקבל תמונת מצב על המגזר הערבי, על ילדים אתיופים, על ילדים בפריפריה ובמרכז, או לפי רשויות מקומיות. לדעתי אלו נתונים שיכולים לתת לנו מיקוד יותר ברור בתחומים הללו. תודה.

תודה רבה. נדבר אחר-כך, אחרי שניתן את זכות הדיבור לגופים השונים שנמצאים כאן, על נושא המאצ'ינג והטיפול הנקודתי ברשויות מקומיות שבאמת זקוקות לכך.

שרה כהן, מנהלת שירות הרווחה במשרד העלייה והקליטה, בבקשה.

רציתי לשים איזה זרקור על המקום של משרד העלייה והקליטה, שהוא המשרד שאמון לטפל באוכלוסיית העולים. בהקשר של ההתמודדות באופן כללי עם מצבי סיכון בקרב ילדים ובני נוער עולים אנחנו גורם משלים, שמשלים את עבודת השירותים, במקרה הזה גם של משרד הרווחה וגם של משרד החינוך.

אני רוצה להגיד שלושה דברים מרכזיים. האחד, במסגרת התוכניות שהמשרד שלנו מתקצב, הוא מתקצב לאורך כל השנה תוכניות ופעילויות שמיועדות לבני נוער עולים, שעוסקות בעיקר במצבי הפנאי. אלה תוכניות שנמשכות לאורך כל השנה, כלומר אין לנו איזה fazing-out דווקא בתקופה של הקיץ אלא תוכניות דוגמת תוכניות תגבור לימודיות, תוכניות העשרה או פעילויות מן הסוג הזה נמשכות גם בתקופת הקיץ, כמעט עד תומו. כל המסגרות, לדוגמה של מועדוני הנוער לסוגיהם שאנחנו עושים ישירות בהתקשרויות עם רשויות מקומיות או במסגרת עבודה מול עמותות וארגונים, ממשיכות גם הן בתקופה של הקיץ.

באותה אינטנסיביות או יש פעילות מוגברת בקיץ?

יש פעילות מותאמת ולעתים גם מוגברת מבחינת השעות. זה תלוי מאוד. אנחנו בסך הכול נותנים כאן איזו גמישות גם בתוך תוכנית העבודה, לייצר פעילויות שמתאימות יותר לזוויות הללו, אבל אנחנו לא מפסיקים את הפעילויות הללו בתקופת הקיץ.

יש לנו במשרד שני אגפים מרכזיים שעוסקים בזה. האחד הוא האגף לקליטה בקהילה, שעוסק בעיקר בנושא של הפנאי והתגבור הלימודי וההכשרה, ובתקופת הקיץ הוא נותן תגבור גם לקייטנות קיץ לחלק מאוכלוסיית העולים. דרך אגב, כחלק מתוך הנהלים של האגף הזה שמתקצב גם רשויות מקומיות יש בהחלט סעיף שמיועד לפעילות קיץ לילדים. הרשויות המקומיות כחלק מתוך ההבניה של התוכנית, שהיא התוכנית היישובית, יכולות גם לשים דגש על נושא של פעילויות קיץ.

התוכניות שאני עושה בשירות שאני מנהלת מיועדות בעיקר לנוער במצבי סיכון והן ממשיכות ונוהגות. למשל התוכניות שאני עושה עם עמותת "עלם" בנושא של איתור נוער משוטט ממשיכות בכל התקופה הזאת, יש אנשי מקצוע שממשיכים ועובדים בתקופה הזאת.

אנחנו שותפים גם לתוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. כאן אני רוצה להגיד משהו. זו תוכנית ששותפים לה 5 משרדי ממשלה. התוכנית מתקצבת רשויות מקומיות ובונה תוכנית עבודה יישובית בראייה בין-משרדית. בסופו של דבר הישובים עצמם בוחרים את התוכניות מתוך מאגר תוכניות שהמשרדים השונים כוללים בתוכם. לדוגמה, עיריית ירושלים, זו השנה השנייה, בוחרת מתוך מאגר התוכניות תוכנית שאנחנו כמשרד העלייה והקליטה הכנסנו, של העסקה של בני נוער תמורת מלגות למשל בשיפור פני העיר, בהשלמה לתוכניות אחרות. גם מאפשרים להם לעסוק בפעילות, שמיועדת למשל לצביעה או לעבודה בגננות במתחמים הן של בית-הספר שבו הם לומדים אבל גם כתרומה לקהילה. כל נער או נערה שמשתתפים בתוכנית יכולים לעבוד פרק זמן של 10 ימים ולקבל תמורת זה כסף.

זו תוכנית שמופיעה גם במקומות נוספים.

זה מצוי במאגר התוכניות של התוכנית הלאומית. ישוב שמתכנן לעצמו באיזו ראייה שנתית לאורך זמן יכול מראש להגיד: אני מקצה חלק מן הכסף שמיועד לי לטובת הפעילות הזאת, שוב, בהקשר של אוכלוסיית העולים, למרות שאנחנו מאפשרים גם גמישות בתמהיל העבודה ביחד עם אוכלוסיות ותיקות כי יש לנו אינטרס של עבודה משלבת.

שני דברים אני רוצה להגיד שמבחינתי הם בעיות. האחד, אמנם הדיון כאן עוסק במניעת שוטטות, אבל צריך לתת את הדעת לילדים שנשארים סגורים בבית והם מנותקים מחברה או צמודים למחשב. זה לא בהכרח ילד שלא נמצא במצב סיכון. הוא אמנם לא משוטט אבל בהחלט צריך לחשוב גם על זה. זאת אומרת, שתהיה פעילות כי זו תקופה שיכולה להדיר אותו בעצם מקשרים חברתיים.

הדבר השני נוגע לחלק מבני הנוער שנמצאים בפנימיות. הם חוזרים לישובים ולא תמיד יש רצף בין פרק הזמן שהוא נמצא בפנימייה ובין חזרתו לקהילה ולא תמיד מישהו מאתר אותו או יודע מה מצבו. זה בהחלט פוטנציאל להתפתחות של מצבי סיכון.

הילדים שמגיעים מפנימיות, או ממסגרת לימודים חוץ-ישובית חזרה לישוב בעצם יכולים להשתלב בפעילויות הנוער של הישוב שמיועדות לכל בני הנוער.

נכון, הם יכולים להשתלב, וזאת בהנחה שהראייה של הישוב היא אוניברסלית. אני אומרת שצריכה להיות ראייה שמחודדת סביב איתור מי שנמצא במצבי סיכון אולי גבוהים יותר, או שלא מרגיש שהוא יכול ליטול חלק בתוך הפעילות העירונית הכוללת, כי לדוגמא אין לו חברים שהוא רוצה להיות יחד איתם באותה פעילות, גם זה יכול להיות. זה לא בהכרח שהם לא משולבים אבל יש מצבי סיכון וצריך לחשוב יותר איך יוצרים תהליכי איתור יזומים לגבי מי שלא נוטל חלק בפעילות בקיץ.

תודה רבה. סוזן בן עזרא מן הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול. הייתי רוצה לשמוע את הדברים שלכם.

הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול עובדת כל השנה. היא מתגברת את הפעילות שלה בחודשי הקיץ.

קצת לידע כללי, כרגע בישובים עובדים 130 מתאמים, כאשר 80 מתוכם במגזר הכללי ו-50 במגזר הערבי. היה גידול בשנים האחרונות, כניסה אל תוך המגזר הערבי, אם זה בישובים הדרוזים ואם זה בישובי הבדואים בדרום, יש לנו הרבה יותר עבודה שם. יש לנו כ-35 רכזים מגזריים שעוסקים עם המגזרים – דוברי רוסית, דוברי אמהרית, דוברי צרפתית ובמגזר החרדי.

הפעילות שלנו כל השנה היא בעצם לקהילה רחבה, להורים, אנשי מקצוע, צעירים, נוער, ילדים. אנחנו עוסקים בהכשרות – קבוצות, סדנאות, פעילויות לשעות הפנאי, חלופות לשעות הפנאי. בעצם נותנים את כל המסגרת הזאת.

מה שקורה בקיץ, בשותפות עם הרשויות המקומיות כמובן ועם כל משרדי הממשלה אנחנו מעבדים את זה. למשל ביוני ראינו המון הכשרות לאנשי מקצוע שנעשו בישובים, אם זה עובדים סוציאליים, אנשי חינוך, רכזי חינוך, מתנדבים בקהילה, תגבורים של סיירות ההורים. את כל המקומות אנחנו מתגברים בהכשרות ומידע איך להתנהל בחודשי הקיץ.

אנחנו שותפים בתוכניות הלאומיות של "חופים" ונמצאים בפיקוח ובוועדות, וכמובן המתאמים שלנו בתוך הישובים כקהילה, בצפון, בירושלים, בתל-אביב הם שותפים מלאים בתוכניות האלו.

אנחנו יותר ויותר עוסקים בחלופות, כפי שאמרו נציגי אילת, ובהחלט אילת היא עיר שאנחנו עובדים איתה בשיתוף פעולה מלא. אנחנו מעבירים את כל הפעילויות ללילה, לשעות הפנויות, לשינוי של לוח הזמנים הזה שנעשה אצל הנוער. זה בהחלט משלים גם את הישיבה שלנו בשבוע שעבר גם לגבי סכנות באינטרנט וגם לגבי בטיחות ילדים. זאת אומרת אנחנו כן נוטלים חלק בכל המקומות האלה ונותנים את המידע הספציפי שלנו, כי אנחנו מתעסקים עם סמים ואלכוהול וחשוב לי להדגיש שזה הדבר הספציפי שבו אנחנו נותנים את פעילויות המניעה שלנו.

את מדברת על 130 ישובים. איך הם נבחרו? איך נכנסתם לשם? דרך פנייה של הרשות המקומית או דרך זיהוי של מוקדים שהם יותר בסיכון וצריך לקיים שם יותר מניעה?

אני יכולה לדבר על הטווח מ-1988, אז התחלנו לעבוד. ב-10 השנים האחרונות אפשר לראות פעילות רבה יותר שמתבטאת במספר המתאמים שלנו בישובים. בעצם ישוב פונה ואומר "רוצה אני", או שאנחנו מאתרים ופונים. במגזר הערבי, לדוגמה, בעקבות התוכניות שנעשו בשנים האחרונות נעשתה כניסה גדולה יותר, בזכות משרדי הממשלה. הישובים עצמם לא היו עם כוח כלכלי או כוח תקציבי להגיד "רוצה אני". "אני רוצה את הפעילות אבל אני לא יכול לתת שם את המאצ'ינג." ולכן שם אנחנו מתגברים יותר מבחינה תקציבית.

כמה מתוך ה-130?

50 ישובים במגזר הערבי. רק לסבר את האוזן, לפני מספר שנים היו ישובים בודדים. היתה קפיצה מאוד-מאוד גדולה בשנים האחרונות.

זה קרה בזכות ההתערבות הפוזיטיבית שלכם, כלומר לא חיכיתם לקבל פניות אלא בדקתם מה הצרכים בשטח.

בוודאי, מתוך הצרכים. בכל ישוב אנחנו עובדים באופן של בניית חליפה ליישוב. בכל ישוב אנחנו יושבים עם האנשים, רואים את הצרכים. הצורך של תל-אביב הוא לא הצורך של שפרעם, זה לא אותו צורך; הצורך של אילת הוא לא כמו הצורך של קריית גת. לכן אנחנו בונים את החליפות בהתאם ליישובים.

כמה ילדים ובני נוער בסך הכול נמצאים במסגרת הפעילות שלכם?

אלפים בכלל בישראל. בכל חודש אנחנו מוציאים פעילות. אני יכולה להעביר את הנתונים.

בהצלחה.

תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, אתה רוצה לדבר עכשיו? בבקשה.

אמנם לא הייתי בתחילת הדיון אבל אני מניח שככל שמתעסקים בענייני ילדים או קטינים אנחנו מדברים באמת על סוגיות מאוד-מאוד חשובות.

חופשת הקיץ בעיני, או כנהוג לומר בז'רגון הישראלי: החופש הגדול, מצד אחד הוא ברכה ומצד שני נתק. הברכה, שאנחנו מבינים שמגיעה העת לנוח ולנפוש, וזה חשוב, אבל מצד שני אנחנו מבינים את המצוקות בחודשיים האלה, בעיקר על ההורים.

אני רוצה לקבוע שהאחריות על ילדים בחופש הגדול היא אחריותה של המדינה כי הורים לא יכולים לקבל חופשה במשך חודשיים. יש שני פתרונות, ואפילו לא שלישי. או שהמדינה תממן את ההורים במהלך החופשה ותאפשר להם להשגיח על הילדים ולהיות הרגולטורים על הילדים שלהם כנהוג ביום-יום, אבל זה החופש הגדול והילדים משוטטים בשעות לא כל-כך קונבנציונליות. אני למשל רואה בעכו עירי, שאיננה מרתקת כמו עירו של ידידי מר לוי, ראש עיריית אילת, אבל היא גם מרתקת- - -

היא מרתקת מאוד.

רציתי לתת לך את הקרדיט כי אתה מספר אחת בתיירות הפנים בישראל. כמנהגי בקודש אני חוזר בשעות לא שגרתיות, בשעות מאוחרות מאוד ואני עדיין רואה ילדים "על הברזלים" באחד הרחובות המרכזיים בעכו. יש לנו מושג בערבית: "יושבים בקרנות הרחוב". לדעתי זה מצב שמחייב באמת טיפול מיידי.

גברתי היושבת-ראש, אני שמח מאוד שאת מטפלת בסוגיה החשובה הזאת. כפי שאמרתי, או שהמדינה תיקח אחריות, והיא חייבת לקחת אחריות.

אני נזכר בערגה ובנוסטלגיה בימים שבמדינה היה צנע. היו אז ימי דוחק אבל היו קייטנות המוניות. היום קייטנה הפכה למותרות מכיוון שהעלות הכספית של קייטנה ממש בלתי מובנת. הורים בעלי שכר ממוצע לא יכולים לממן לילדים שלהם קייטנות.

בני הנוער פחות נוטים להגיע לקייטנות. הם מגיעים לפעילויות בתנאי שהן מותאמות לשעות העֵרוּת שלהם, וזה בדרך כלל בלילה בחודשי הקיץ. זה הופך את זה למורכב מאוד.

מכיוון שהצטרפתי לדיון מאוחר אני לא יודע, אני מתאר לעצמי שדיברתם על כך שחודשי הקיץ הפכו להיות חודשי סיכון, נסיקה באלימות, עלייה בעקומת הפורענות של בני נוער. אני רואה פה את הדוח המעניין של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אגב, הילדים גם הופכים בחופשת הקיץ להיות קורבנות לעתים. ברגע שהם משוטטים בשעות לא קונבנציונליות, בשעות האלה משוטטים גם אנשים שלפעמים יש להם סטיות – אני ממש נאלץ להשתמש במושגים לא נעימים – והם עלולים להיות חלילה חשופים לסכנות האלה.

זו ישיבה מרתקת והנושא הזה חשוב מאוד. תודה רבה.

תודה. אני רוצה לפנות לנציגת משטרת ישראל, חלי ביתן.

אני סגנית ראש מדור תוכנית מיל"ה – מובילים יחד למען הנוער. זו תוכנית הדגל של המפכ"ל היוצא. אספר לכם בנקודות עיקריות על תוכנית מיל"ה ולאחר מכן אתמקד בפעילות שלנו במהלך חודשי הקיץ. תוכנית מיל"ה היא תוכנית חברתית לנוער עוברי חוק ונוער בסיכון. המטרה שלנו ליצור שינוי בקרב בני הנוער, בעצם להפוך אותם לחברה נורמטיבית, לשנות להם את דפוסי ההתנהגות, לעשות להם איזה תהליך חיברות. התוכנית הזאת נמשכת 4 חודשים. היא מתקיימת בכל הארץ, בכל תחנות המשטרה בארץ. התוכנית קיימת מאפריל 2012 ובסך הכול עד כה שולבו בתוכנית 7,900 בני נוער. כיום משולבים 2,156 בני נוער ב-100 תוכניות שונות, כלומר הם יהיו פעילים בתוכניות גם במשך הקיץ.

בתוכנית הזאת יש לנו מספר שותפים עיקריים: משרד הרווחה – שירות מבחן לנוער, משרד החינוך – אגף קידום נוער, משרד הפנים, רשויות מקומיות, משרד הביטחון, צה"ל – חיל חינוך ולשכות גיוס, המשרד לפיתוח הנגב והגליל והתוכנית הלאומית לילדים בסיכון.

התוכנית מיועדת לילדים בגילאים 13-17. יש לנו גם חריגות בהתאם לביקוש של אותו גורם. אנחנו מקיימים את התוכנית במשך 4 חודשים, פעמיים בשבוע, שעתיים אחר הצהרים בכל מפגש. התכנים משטרתיים, לנסות לחבר אותם כמה שיותר למשטרה, אז יש כ-10 מפגשים עם תכנים משטרתיים, ולאחר מכן תכנים חינוכיים וערכיים – אם זה הרצאה בנושא מורשת וערכים, מנהיגות, מצוינות, יש לנו גם סיור בכנסת, שיחה עם חבר כנסת, סיור במוזיאון "יד ושם", וכמובן שתוך כדי הפעילות, כדי להחזיק אותם ולגרום להם להיות בתוכנית ולהפיק את המרב יש לנו גם תכנים חווייתיים – טיולי אופניים, קארטינג וכולי.

בתוכנית הם מחויבים לתרום לקהילה, כל אחד לפי הצרכים, אם זה סיוע בבתי קשישים, חלוקת מזון לנזקקים. אם זה נוער עובר חוק, אם יש להם תיק פלילי ראשון או שני, ממש בראשית דרכם הפלילית, בסיום התוכנית לאחר 4 חודשים אנחנו ממירים להם את התיק לתיק ט"מ (טיפול מותנה), שהוא תיק אזהרה בעצם, ובזה הוא יכול להתחיל את החיים שלו מחדש ומוחקים לו את הרישום הפלילי.

יש לי מספר שאלות, ברשותך. כשאת מדברת על 100 תוכניות, זה 100 תוכניות ב-100 ישובים שונים?

כל תחנה בארץ מחויבת בשתי תוכניות. זאת אומרת, הן לא באותם אזורים אבל יכולות להיות באותה טריטוריה של אותה תחנה.

אתם מאתרים את אותם בני נוער על-פי נתונים של לשכות הרווחה?

אם זה נוער בסיכון אז דרך הרווחה באותה רשות מקומית, ואם זה עוברי חוק דרך קצין הנוער שלנו, ופה אני נכנסת לעניין הקיץ. יש לנו קצין הנוער שמעורב בנושא הקמת רעש בקיץ וונדליזם של נערים. הוא לוקח את הנערים שמראש הוא יודע שהם הבעייתיים ומראש יודע שיש להם נקודות חולשה ועושים להם את הפעילות הזו של מיל"ה. מחברים אותם בעצם למשטרה – הם יוצאים בניידות ומסיירים, ויש לנו גם סיירת הורים.

זה נתון לרצונם? את מתארת גם בני נוער שיש להם תיקים פליליים. זה חלק מן ההתניה כדי למחוק להם את הרישום הפלילי או זה דבר שנתון לשיקול דעתם?

יש סוג אוכלוסייה של נוער בסיכון ויש את עוברי החוק, שזה חלק מן הערך המוסף שאנחנו מאפשרים להם. בדרך כלל זה תיקים פליליים מאוד-מאוד זוטרים, מאוד-מאוד קטנים, שהם אפילו לא ידעו שהם היו שם ושזה נחשב לעבירה פלילית לאחר מכן והתפתח. אלה נערים שהיו צריכים רק שמישהו יושיט להם יד, יגיד להם: "נו-נו-נו, זה אסור וזה מותר," באמת לתת להם הזדמנות. אנחנו רואים את זה לאורך כל התקופה הזאת. אמנם זו לא תקופה מספיק ארוכה למחקר וסטטיסטיקה אבל התחלנו לעשות בחינה ובראשית הסטטיסטיקה שהתחלנו לאסוף גילינו ש-92% מהנערים לא חזרו לעסוק בעיסוק הפלילי, שזה נתון מדהים כשלעצמו, ויש לנו 380 חיילים שהתגייסו לצבא ולשח"ם ולמג"ב. אנחנו מסייעים להם, ממש מלווים אותה לאורך כל הדרך.

את מדברת על 4 חודשים שלא בהכרח נופלים על חודשי הקיץ.

נכון, אבל בחודשי הקיץ כרגע, בזמן הנתון הזה יש כ-1,100 נערים פעילים בתוכניות והולכות להיפתח עוד תוכניות בחודשיים הקרובים ועוד 500 נערים יהיו שותפים לזה.

שאלה למחשבה: משום שחודשי הקיץ ממילא מאפשרים את הזמינות של בני הנוער, זה ממלא להם קצת יותר משעות הפנאי שלהם ומצמצם אותן, אין מחשבה שה-4 חודשים האלה יכללו את חודשי הקיץ, את יולי-אוגוסט?

זה נתון לשיקולו של כל מפקד תחנה ולפי הצרכים המשטרתיים. לצערנו יש לנו תגבורים של חגים והרבה מעבר לזה. אבל רוב התוכניות שלנו אכן מתקיימות בקיץ כי זה גם אינטרס של המשטרה. כל הנערים שאנחנו יודעים שמועדים לפורענות אנחנו מגייסים אותם אלינו, ויש כאלה מתוכניות קודמות כבר שהם החונכים שלהם. אנחנו ממש רואים איך זה שולח זרועות בכל הנערים ויש המון רשויות מקומיות שזה ממש-ממש השפיע עליהן.

שאלה אחרונה: הרשויות המקומיות שבתוכן אתם פועלים נבחרות על ידכם? זה עניין וולונטרי של הרשות המקומית? איך אפשר לקבוע היכן מתקיימת התוכנית?

כל תחנת משטרה בארץ מחויבת בהקמת שתי תוכניות כאלה. מפקד התחנה לפי שיקול דעתו ואיפה שיש לו בעיות כלשהן או נקודות חולשה או "נקודות חמות", כפי שזה נקרא, מחליט איפה הוא עושה את התוכניות.

כלומר, בכל תחנת משטרה בארץ אנחנו יכולים למצוא לפחות תוכנית או שתי תוכניות?

בהחלט.

מי מפעיל את זה שם?

משטרת ישראל. בדרך כלל יש מוביל, אבל זה שונה. פעם זה מפקד מש"ק, ב-90% מהמקרים זה מש"קים, ויש לנו גם רכז מודיעין שמפעיל את בני הנוער, יש לנו גם קצין נוער שמפעיל, ממש מכל הסוגים.

ובשיתוף פעולה עם הארגונים, היא ציינה את זה בהתחלה.

שיתוף פעולה מלא עם כולם. לאחרונה עשינו שיתוף פעולה עם משרד הביטחון, שנתן 6 מפגשים בנושא הכנה לצה"ל. מתאימים את זה לסוגי האוכלוסיות. זו תוכנית באמת-באמת מדהימה ומשפיעה על בני הנוער ובקיץ אנחנו מתמקדים בעיקר בנוער שאנחנו יכולים לאסוף אותו אלינו.

תודה. ארצה לשמוע מנציגת המשטרה קצת נתונים על שיעורי פשיעה בחודשי הקיץ אל מול חודשים אחרים, איך המשטרה נערכת להתמודד עם החופש הגדול.

בואו נתחיל מזה שהמשטרה כבר חודשיים לפני תחילת הקיץ נערכת. יש איזו פקודה ברמה של המטה הארצי שמופצת לכל תחנת משטרה להיערכות לקראת הקיץ. כל תחנה נערכת, ובאופן ספציפי יחידות הנוער. יש לנו יחידת נוער בכל תחנת משטרה. יחידות הנוער מכינות תוכנית עבודה מפורטת לחודשי הקיץ. התוכנית הזאת בעצם אומרת: קודם כול נמפה את המוקדים הרגישים המוּעדים לפוטנציאל לבעיות. המיפוי הזה קיים גם במהלך השנה אבל אנחנו מבינים שבמהלך הקיץ יש לנו לעתים פסטיבלים ומסיבות יוצאות דופן כאלה ואחרות. אנחנו ממפים את הכול. יש לנו תגבור של היחידות מאיגום התחנה. לא נסמכים רק על יחידות הנוער שעובדות עם נוער, כל התחנה בעצם מתגברת את יחידות הנוער לעבוד במהלך חופשת הקיץ. גם שעות הפעילות שלנו – התגבור הוא גם לשעות הקטנות של הלילה.

הפעילות שלנו היא בפן האכיפתי, אבל היא כמובן משולבת גם ברמה הזאת שאנחנו משלבים כוחות ביחד עם הרשויות המקומיות. כלומר, כל קצין נוער נמצא בפורום אכיפה של "עיר ללא אלימות". הוא יושב שם, הוא יודע בדיוק מה מציק לרשות המקומית, איפה נקודות החולשה, מה מצריך מענה. בהתאם לזה הם בונים תוכנית ביחד, תוכנית משולבת שמיועדת לפתור את הבעיה.

בחודשי הקיץ, אם יש פעילות כזאת או אחרת, למשל אם החליטו להקים מחצלת או "זוּלָה" לבני הנוער, קצין הנוער יודע, המת"ח (מפקד תחנה) יודע והם משולבים ברמה הזאת שהם מראים נוכחות, הם נקראים למקום, מסיירים במקום. זה בעצם השילוב שלנו עם הרשות המקומית וכל קצין נוער וכל מת"ח משולב בפעילות שנמצאת בחודשי הקיץ ברשות המקומית.

מה שמחולל את הפוטנציאל של האלימות זה האלכוהול והסמים. אחד הדברים שאנחנו עושים עוד לפני היציאה לקיץ, אנחנו מתחילים במבצע כללי. בסוף יוני היה לנו מבצע של 3 ימים, מבצע סמים ואלכוהול. רק כדי לסבר את האוזן, השמדנו 1800 בקבוקי אלכוהול, פתחנו תיקים ל-60 עסקים, מצאנו 800 שקיות של "נייס-גאי". בדרך כלל מה שקורה לבני הנוער ממש ב-1 ביולי, מייד כשמסתיימים הלימודים והפעמון מצלצל לחופשת הקיץ הם מתחילים בהמון מסיבות. לכן אנחנו מבצעים את הפעילות הזאת ממש בסמוך ליציאה לקיץ, אבל אנחנו עושים אותה גם במהלך הקיץ.

הפעילות הזאת היא לאו דווקא כדי לתפוס את הנער ולפתוח לו תיק. חשוב לי לציין את זה. אנחנו עושים את זה נגד הבגירים שמוכרים אלכוהול ונגד אלה שמוכרים חומרים מסוכנים. אנחנו נמצאים שם כדי לשמור, שלא יגיעו למצב שהם באמת עושים עבירות פליליות קשות ושבאמת נצטרך לפתוח להם תיקים.

זאת הפעילות באופן כללי לגבי הקיץ.

אני רק רוצה לומר שגם בכל הפעילויות האחרות שהרשויות המקומיות עושות, כמו למשל "חופים", אנחנו משולבים מהתחלה ועד הסוף. גם בפרויקט "חופים" שראש עיריית אילת ציין אנחנו נמצאים לאורך כל הדרך.

שאלה, למרות שהתשובה עליה כמעט ברורה, אבל בכל זאת הייתי רוצה לחדד אותה. האם אתם מזהים הבדלים ברמת האלימות, הפשיעה והחשיפה לסמים ואלכוהול בישובים שבהם מתקיימת פעילות – כי בכל זאת הפעילות היא לא לאורך כל הקיץ, זה עדיין משאיר להם איזה מרווח של זמן פנוי שהם לא נמצאים מתחת לרדאר של אף אחד, אל מול ישובים שבהם לא מתקיימת פעילות או מתקיימת פעילות מינורית?

אני חייבת להודות שלא ציידתי את עצמי בנתונים ברמה היישובית. אני יכולה להוציא אותם לאחר מכן, אם תרצי אעביר לך. בכל אופן אני יכולה לומר משהו שאולי קצת יפתיע. אין לנו כמובן נתונים של הקיץ הנוכחי אבל אם מסתכלים על עקומת הפשיעה מבחינת תיקים, אני לא אומרת שלא היו אירועים, אבל אם אני מסתכלת על תיקים, בחודשי הקיץ אין לאו דווקא עלייה גדולה מאוד במספר התיקים. מפתיע, אבל לאו דווקא.

משמח אפילו.

צריך לבדוק למשל ערים וישובים, אבל זה לאו דווקא איזו עקומה של קפיצה בעבירות פליליות. אני מדברת על תיקים.

אבל אין גם מקרים שבהם מטפלים והיישוב מזמין התייחסות של גורם משטרתי או גורם אכיפה אחר וזה לא נגמר בסופו של דבר בתיקים?

כן, אנחנו נמצאים שם. יכול להיות שיש איזשהו פוטנציאל. אם אנחנו נמצאים ורואים אירוע שיכול להיסגר, וזה נער, והכול בסדר ומפרידים – לא כל דבר. אנחנו לא ממהרים לפתוח לכל נער תיק.

המקרים שבהם אתם נדרשים לטפל, יש עלייה במספר המקרים שבהם אתם נקראים למקומות שונים בישובים?

אנחנו נקראים הרבה, במיוחד למוקדים, כשיש פסטיבלים למיניהם, בסמוך למועדונים יש לנו הרבה קריאות, הרבה גנים ציבוריים, הטרדות רעש, ונדליזם, שתייה בגנים ציבוריים, בהחלט כן.

כאן יש עלייה בחודשי הקיץ.

כן. הרבה בשעות הלילה המאוחרות. אנחנו נמצאים שם.

תודה רבה. רינה כהן מן המועצה הציבורית להורות. חשוב לי רק לומר בסוגריים. נאמר כאן שהאחריות היא לאומית והאחריות על המדינה. אני חושבת שהאחריות בסופו של דבר משותפת לכולם: להורים, לרשויות וגם לגורמים השונים. חשוב לי שההורים יהיו חלק מתוך התמונה הזאת כי בסופו של דבר אלה הילדים שלהם.

זה אותו אינטרס.

נכון. בבקשה, אשמח לשמוע את התייחסותך.

קודם כול, אני מברכת על הגישה הזאת. אני רוצה לברך את כל העושים ולדבר על הורים בזמן החופש הגדול. הורים לא יוצאים לחופשה ואין להם חופש גדול, ולא יוצאים לחופשה מההורות גם כשהולכים לחופש באיזה מקום. הורות זה הורות, זה הורות, זה 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה, וגם ביום הכיפורים לא יוצאים משם, זה התפקיד של הורה.

נתמקד כעת בחופש הגדול כי זה נושא הדיון. קודם כול אני רוצה לברך את כל העושים ואת כל הפועלים. כל פעולה מבורכת וכל פעולה יש לה מקום, וכמה שיותר יעשו כך טוב יותר. כל העשיות הללו ביחד לא יכולות להחליף את ההורים. באילת עוד כשראש העירייה שיושב כאן ניהל את המתנ"ס אילת הוכיחה שלהורים יש הון, לא בארנק אלא בהורות שלהם. סיירת ההורים הראשונה שנפתחה – והתווכחו שרי ההיסטוריה למיניהם – אנחנו עמדנו על ערש לידתה שם והולדנו את הסיירת הזאת שם. זאת היתה ההוכחה הראשונה קבל עם ועולם: להורים יש רצון, מוטיבציה, אחריות, יכולות ונכונות. הסיירת הראשונה – ההיסטוריה תגיד מה שתגיד, אני שרת ההיסטוריה בנושא הזה – נוצרה שם באילת. משם זה התפשט לכל המקומות. סיירות הורים זה דוגמה אחת טובה ונהדרת לזה שיש משאבים הוריים שחייבים להעצים אותם, חייבים להשקיע בהם.

לנושא החופשה – הורים וילדים ירדו יחד כרוכים לעולם, אי אפשר להפריד ביניהם, ובני נוער בכלל זה. אין הכנה להורים למציאות של החופשה. הורים הם לא אוכלוסיית יעד. אין הכנה שלהם, אין תמיכה וסיוע להורים בזמן החופשה. גם אם פה ושם יש "קו פתוח" כזה או אחר, איכשהו, אני לא יודעת איך, צריך לחשוב ביחד איך זה אמור להיות נגיש וזמין לרוב ההורים.

אין התאמה, וזה כבר במרחב החברתי הישראלי והכלכלי הישראלי, אין התאמה בין המשימות ההוריות, מחד, לבין צרכי הילדים, מאידך. האחריות ההורית לא נפסקת כאשר יש שינויים, ופעם יש למידה ופעם יש חופשה ופעם הולכים באמצע הלילה לגן ושותים. אז מה? הורים הפסיקו להיות הורים? איכשהו הורים זקוקים היום לתמיכה וסיוע.

יש משהו שאתם עושים? ברור לחלוטין כמעט לכל מי שיושב כאן שצריך להיות איזשהו מערך תמיכה להורים, במיוחד במציאות החדשה, איזו הכוונה, סדנאות וכן הלאה.

המועצה הציבורית להורים בישראל היא גוף רב-ארגוני, שמארגן את כל ארגוני ההורים שחפצו להצטרף עם ארגונים מקצועיים, כמו הסתדרות הפסיכולוגים ועמותת "קשר".

ובכל זאת, למרות כל זאת עדיין אין איזו הכנה להורים לקראת חופשת הקיץ.

אנחנו לא גוף מפעיל. אין הכנה. אנחנו כן עובדים על חוק זכאות הורים לייעוץ והדרכה וזה מה שצריך לצאת מן הוועדה. בהצעת החוק אפשר לדבר על דרכים איך לעשות את זה, כמה לעשות את זה, אולי ללכת לפי אשכולות, כפי שנאמר כאן קודם, אולי אוניברסלית לכולם, אינני יודעת ברגע זה. הורים חייבים להפסיק להיות שקופים וחייבים לראות אותם וחייבים להשקיע בהורות כדי שההורים יוכלו לממש את אחריותם ההורית. ברור שהאחריות היא על ההורים, עם כל הגופים המסייעים, והגופים עושים כמיטב יכולתם, לית מאן דפליג על הדבר הזה ולי אין טענות לשום גוף, אבל המדינה כמדינה חייבת לקחת אחריות על האחריות ההורית. אנחנו יודעים שההורים אחראים אבל מי אחראי לאחראים? זאת השאלה.

הייתי רוצה שגם ההורים ייקחו אחריות על האחריות ההורית שלהם. בואו לא נזרוק את האחריות כל פעם למקומות חיצוניים.

להיפך, כדי שההורים יפעילו את אחריותם ההורית בצורה מיטבית הם זקוקים להשקעות שהמדינה תשקיע בהם, בהורות שלהם. יש כאן הורות רב-תרבותית – חברתי שרה כהן התייחסה לזה – וחייבים להתייחס לכל התרבויות ולכל ההורים. אולי צריך להתחיל מהאשכולות הנמוכים, כפי שנאמר כאן, אבל המציאות ההורית במדינה חייבת להשתנות, בבחינת זאת שיראו אותם וישקיעו בהם.

תודה. שושי סומך מן המועצה לשלום הילד, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה לברך על קיום הדיון ובעיקר על הכיוון שאליו הדיון הולך, בבחינת זה שהעיסוק פה הוא בעיקר בפעילות החיובית, איך ממלאים את הזמן של הנוער. אנחנו רואים בשנים האחרונות שזו המגמה היחידה שתעבוד. זאת אומרת, אפשר לבכות עד מחר ולזעוק אבל זה לא גורם להם להיות יותר טובים אם צועקים עליהם אלא להיפך. הדברים שסיפרו פה על הפעילויות ברשויות המקומיות ממש מעוררי השראה. אלה הדברים שיובילו למקום טוב יותר.

יותר מזה, אני רוצה להתחבר לדברי חבר הכנסת ג'בארין, ביחס לזה שחייבת להיות דחיפה מהמדינה, מרשויות המדינה. שיפעלו לא רק ברשויות מקומיות שיכולות להרשות לעצמן אלא זה אינטרס כללי של כולנו. נכון שמדובר בעלויות תקציביות גדולות, אבל העלות של מה שיכול להיגרם כתוצאה מבטלה מוגזמת היא כמובן עלות הרבה יותר גבוהה.

ציינו פה מהמשטרה את העובדה שלא בהכרח נפתחים יותר תיקים בקיץ. אני רוצה להדגיש שבכלל אנחנו רואים, גם מהנתונים שהוצגו בפני הוועדה במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת וגם מהנתונים שלנו בשנתון, שיש ירידה בפשיעה. אני בטוחה שזה הרבה בזכות הפעילות שדיברו עליה כאן אנשי המשטרה. גם את זה צריך מאוד לחזק.

אני חושבת שדווקא בקיץ, שהוא יותר מוּעד, יש לראות איך אנחנו נמנעים מיצירת תיקים פליליים. כל הסיפור של רעש ודוחות, שאנחנו פוגשים אותו המון – אמנם נכון, יש חשיבות לכך שאנחנו כאזרחים נוכל להמשיך לחיות בשקט את חיינו גם אם הילדים ם בחופש הגדול, ועדיין לראות איך אנחנו לא יוצרים מצב שנערים מקבלים דוחות על ימין ועל שמאל גם אם זה במתחמי פעילות לפעמים. צריך לעודד את העשייה.

הרעיון הוא איך הם לא מגיעים למצב שבו הם צריכים לקבל דוחות. לא איך אנחנו לא נותנים להם דוחות אלא לראות איך אנחנו מונעים הגעה למצב שבו צריך לזמן אותם לחקירות.

בוודאי, להשקיע בדרכים להימנעות מהמצב, וגם ההתמודדות בסיטואציה מסוימת, לבחון האם תמיד העונש המיידי הוא הפתרון. פעמים רבות אנחנו פוגשים את זה שאפילו האמירה "להתפזר" כבר עובדת ולא צריך יותר מזה.

בקרוב הולכת להיות מונחת הצעת חוק שלנו, בשיתוף עם חבר הכנסת פולקמן, שמציעה להוריד את גיל העבודה בחופש הגדול ספציפית. ככל שיהיו יותר עסוקים כולנו נרוויח.

זו הצעה שרועי פולקמן ואני דנים בה.

נער עסוק לא מעסיק...

או שאנחנו נעסיק אותם או שהם יעסיקו אותנו...

תודה רבה. לוטם גל מעיריית מודיעין, בבקשה.

אני בשני כובעים כאן, גם כמנהלת המחלקה לנוער וצעירים בעיריית מודיעין וגם כסגנית יושב-ראש האגודה המקצועית למנהלי מחלקות נוער. אם אפשר, במשך דקה אדבר בכובע השני ואז אגיע לעיר מודיעין.

האגודה המקצועית למנהלי מחלקות נוער היא בעצם ארגון הגג של כל מנהלי המחלקות בארץ. בכל רשות מקומית היום, בעזרת החוק, קיים מנהל יחידת נוער או מחלקת נוער. זה הכיוון שאליו אנחנו הולכים.

אמרה כאן דורית בר חי ממשרד החינוך שתוכנית "קיץ אחר" פועלת ב-63 רשויות מקומיות. צריך לקחת בחשבון שהפעילות קיימת בכל הרשויות המקומיות. משרד החינוך מתקצב 63 רשויות מקומיות שעמדו בתנאים של משרד החינוך.

כבר אתקן, יש לי את הנתונים.

אנחנו כמובן מעודדים בתור האגודה המקצועית את כל הרשויות המקומיות להגיע לכדי פעילות ביחד עם משרד החינוך והשלטון המקומי. זה התחיל בשנה שעברה, זו השנה השנייה בסך הכול. אנחנו צופים שבעתיד כל הרשויות המקומיות ייקחו חלק ב"עיר הילדים והנוער". כל הרשויות המקומיות, גם בחברה הערבית, מקיימות פעילות. כמובן זה משתנה בין עיר לעיר לפי היכולת, לפי כמות העובדים, לפי מה שהעירייה יכולה לתקצב.

השינוי הוא בהיקף הפעילות, באורך הפעילות?

בעזרת התקציב שמגיע ממשרד החינוך, שהוא לא מאצ'ינג. הוא 40%-60% עד גבול מסוים, כך שבערים גדולות, כמו מודיעין או תל-אביב או אילת, זה לא מגיע אפילו ל-20%. בישובים יותר קטנים זה באמת 40% המדינה ו-60% הרשות המקומית. זה מאפשר עוד פעילות, או שבוע מרוכז או 8 ימים מרכזיים לאורך הקיץ. יש על זה דיונים כל הזמן, איך להתאים את זה יותר לרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות היום פחות מחפשות פעילויות פנאי המוניות ומחפשות יותר פעילות חינוכית וערכית וזה מה שאנחנו רוצים לתגבר.

נקודה חשובה, עדיין בכובע של סגנית יושב-ראש האיגוד, חשוב להבין שברשויות המקומיות בסופו של דבר מי שמרכז את פעילות הפנאי, את הפעילות הבלתי פורמלית בישובים מטעם הרשות המקומית זה מנהלי מחלקות הנוער, בשיתופי פעולה מלאים עם משרד החינוך, מינהל חברה ונוער, עם הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, עם "עיר ללא אלימות", עם המשטרה, עם כל התוכניות מסביב, עם מחלקות הספורט, מחלקות התרבות או כל מחלקה אחרת. אבל הגורם המרכזי שמרכז, מאגד, מתקצב ומתפעל ונמצא בשטח בפועל זה בראש ובראשונה מחלקות הנוער, או המנהל עם עובדיו, במידה ויש לו עובדים.

עדיין אין את זה באופן מלא בפרישה ארצית אבל זאת מגמה שהולכת ומתרחבת.

בכל הערים והיישובים זה כך. היום בעזרת חוק מנהלי מחלקות נוער יש בכל ישוב ועיר, לא משנה גודלה או מצבה הסוציו-אקונומי או מיקומה הגיאוגרפי, מנהל יחידת נוער שאמון על הפעילות הבלתי פורמלית במהלך הקיץ. אם הוא רווי בעובדים וחיילים ובנות שירות לאומי וכדומה אז הוא מצליח לייצר גם פעילות ענפה. זה בכובע של האגודה.

לגבי מודיעין, במודיעין יש יותר מ-11,000 בני נוער בכיתות ז' עד י"ב. אנחנו דוגלים בגישה שיש להעסיק את בני הנוער. אם הם עסוקים הם לא מעסיקים. כמה שיותר לייצר להם מקומות תעסוקה בשעות הבוקר.

נכון שבני הנוער לרוב מחליפים את שעות היום בשעות הלילה בקיץ. הרבה מאוד תלוי גם בנו. אם נייצר להם פעילות בשעות הבוקר ואחר הצהרים הם יהיו פחות ערניים בשעות הלילה. אם נחליט להתחיל את פעילות הנוער בשעה 11 בלילה והיא תסתיים ב-3 לפנות בוקר אז הם ימשיכו להסתובב אחר-כך עד 5 בבוקר, אבל אם נתחיל ב-9 בערב ונסיים ב-1 בלילה אז הם יסתובבו רק עד 3 בלילה. זה תרבות שרק אנחנו יכולים לייצר אותה, ואנחנו רואים את זה בשטח. נמצאת כאן סגניתי, מעין פולנט, שאמונה על כל פעילות הנוער בעיר, גם בקיץ וגם לאורך כל השנה. אנחנו רואים את זה בכל שנה. אנחנו מקדימים את הפעילות בשעה, אנחנו חוששים בכל שנה שבני הנוער לא יגיעו ואנחנו מגלים שהם מגיעים. בעצם אנחנו מצליחים לייצר להם את התרבות.

אנחנו מאוד בעד לחפש כמה שיותר מקומות עבודה. אני חושבת שזו נקודה חשובה.

זה הדגש שעיריית מודיעין שמה?

אנחנו משתדלים לשים על זה דגש, גם בירידי תעסוקה וגם לפנות למעסיקים ולבקש מהם להעסיק בני נוער.

תוכנית הקייטנות הנהדרת של כיתות א'-ב' יצרה מצב בעייתי, כי ברגע שנתנו למורים להיות מועסקים בקייטנות ירדה כמות בני הנוער שיכולים להיות מועסקים בקייטנות. אנחנו מעודדים בני נוער לצאת לתנועות נוער, להשתתף בקורס מד"צים, לקבל תעודת מדריך, אבל אז אין להם תעסוקה. בעבר יכולנו להעסיק הרבה יותר בני נוער בקייטנות מאשר אנחנו יכולים להעסיק היום כי אם בסוף זה מורה מקצועי לעומת תלמיד – אנחנו לא יכולים להעסיק את התלמידים.

ככל שהמדינה תיקח אחריות ותייצר יותר מקומות תעסוקה לבני נוער, מצביעת כיתות ועד לכל דבר שהוא, כך נצטרך פחות ופחות לעבוד איתם בערב.

אנחנו מעודדים התנדבות בשעות הבוקר. בני נוער רוצים לצאת להתנדב, יש להם את זה, לא משנה איזה סוג, וגם בני נוער שאנחנו מגדירים כנוער קצה, נוער בסיכון, יש לכולם בפנים את הרצון הזה, מה גם שהיום אנחנו נכנסים לתוך התוכנית של "מעורבות חברתית", 3 שנים של התנדבות, והם מחויבים. אם נכוון את ההתנדבות דווקא לחופשים ולא למהלך השנה, כי הם עסוקים מספיק במהלך השנה, נוכל לחייב אותם לצאת להתנדבויות. כאשר הם יוצאים בשעות הצהרים להתנדבות הם פחות ערניים בלילה. על זה צריך להיות הדגש.

כמובן זה לא מבטל את פעילות הפנאי, את פעילות המתחמים המסתובבים בשעות הערב, את מניעת הוונדליזם או כל דבר אחר, אבל זה דבר משלים וזה מה שאנחנו רוצים לעודד, גם בתור אגודה מקצועית וגם אצלנו בעיר מודיעין.

תודה רבה. אנחנו קרבים לסיום ובכל זאת אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחנה שטרום-כהן, פסיכולוגית. היא יצאה. ליאת הלבץ מהתאחדות הסטודנטים, בבקשה. ספרי לנו איך אתם משתלבים.

זה בדיוק העניין, שאנחנו לא כל-כך משתלבים, וחבל. ההסתכלות על הסטודנטים כמשאב לאומי זה פשוט משהו שהוא – חלק ממשרדי הממשלה רואים בו דבר ברור מאליו, ויש המון משרדי ממשלה שלא. המשרד לאזרחים ותיקים, לדוגמה, כן הצליח למצוא בסטודנטים עניין, במיוחד בחופשת הקיץ, שאז מן הסתם גם הם בחופשת קיץ בחלק ניכר מן התקופה. במשרד לאזרחים ותיקים יש היום מלגות לסטודנטים, ספציפית לתקופת הקיץ, כשהסטודנטים מלווים אזרחים ותיקים ועובדים איתם ולמעשה מנצלים את הזמן הזה. יש לנו מלגות של קטיף ישראלי, סטודנטים יוצאים בקיץ לעזור בקטיף ברחבי הארץ.

כל התוכניות שאני שומעת וכל הרשויות המקומיות שעושות דברים נפלאים, השילוב עם הסטודנטים – יש היום קמפוסים בפרישה ארצית, אין היום כמעט רשות מקומית שאין בה קמפוס. הסטודנטים נגישים, הם שם, יש להם זמן פנוי וחבל לא להשתמש ביכולותיהם.

הדלת שלנו פתוחה ואנחנו שמחים לשתף פעולה עם כל מי שמעוניין. אני שמחה על הפורום הזה. אני רואה שכולם מהנהנים בראש. חבל שזה לא כבר בתוך המערכת.

מובן מאליו שזה היה צריך להיות חלק מן המערכת.

יש לנו מחלקת מלגות בהתאחדות שעובדת בצורה מסודרת מאוד ופעילה מול כל משרדי הממשלה וחבל לא להשתמש במשאב הזה.

משתמשים, אבל אולי לא מספיק.

נסיים עם הדוברים שביקשו את רשות הדיבור ולא קיבלו עדיין. לילי הלפרין מתוכנית אמ"ת. יצאה. דליה אלוני, בבקשה בקצרה.

אני ד"ר דליה אלוני מהסתדרות הפסיכולוגים בישראל. קודם כל, אני מבקשת לברך על הפעילות. כמי שבאה מן השטח אני באמת מכירה, יודעת וחושבת שזאת פעילות נפלאה.

כן הייתי רוצה לחדד שיש לשמור על קשר עם הילדים שמסתגרים בבית, שלא נמצאים ברחובות אלא דווקא נמצאים בחדרים שלהם שעות על גבי שעות מרותקים למחשב וגולשים.

דבר שני, אני מבקשת לחדד כמה חשוב להכין את ההורים. זה המקום של הרשויות המקומיות ושל משרד החינוך, שיש להם נגישות להורים שנמצאים במערכת, להביא לידיעת ההורים שהחופש נהדר והכול ובסוף חוזרים בחזרה ללימודים. כלומר, לעשות גם את המעבר הזה חזרה לשנת הלימודים.

נכון, את החזרה לשגרה. תודה רבה על ההערה. נציג משרד הרווחה, בבקשה.

בקצרה, מעבר לעשייה לאורך כל השנה, הדגשים של המשרד הם במתן טיפול סוציאלי, כידוע, לאוכלוסייה. יש עבודה גם במרכזי טיפול וגם עבודת רחוב.

יש כמה דגשים לקיץ, כפי שהוגדרו: איתור, ליווי, מתן ייעוץ והפנייה לטיפול סוציאלי. אחד החידודים שאנחנו מנסים לכוון אליהם הוא הגעה לאוכלוסייה מוּעדת, שהיא בסיכון מוגבר יותר ושגם כך לאורך השנה נמצאת במצבי ניתוק שונים, תוך כדי דגש גם על אוכלוסייה שנמצאת על רצף ההתמכרות לאלכוהול וסמים פסיכו-אקטיביים.

בגדול, חלק מן התוכניות משותפות. אציין רק את העשייה. הוזכרה תוכנית "חופים" שהמשרד מעורב בה ב-5 רשויות מקומיות ביחד עם משרדים נוספים ורשויות מקומיות; והתוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון; יש 10 יחידות איתור שייעודן ברשויות מקומיות לפעול באוכלוסייה על רצף ההתמכרות והן נותנות תגבור בעשייה הזאת בקיץ. זאת עבודה שנעשית בשעות הערב; יש לנו תוכנית נוספת שנעשית בשיתוף 10 ניידות שמופעלות ב-10 ישובים בשיתוף עם עמותת "עלם", עם דגשים מיוחדים לעבודת לילה באותן רשויות מקומיות; מדריכי איתור שפועלים גם במסגרת מועדונים וגם במסגרת עבודה ברחוב, 80 מדריכים כאלה שפרושים בארץ.

זה חלק מהתוכנית "עיר ללא אלימות" או אלה דברים נוספים?

לא, זה מעבר לזה.

עוד דבר מעניין שנעשה בהקשר הזה, והוא משותף למשרד הרווחה ולעמותת "עלם", מיזם של "לילה כיום יאיר", ורסיה שמיועדת לעשות פעילות בתוך מוקדי בילוי, במסיבות מיוחדות, דוגמת "הלילה הלבן" בתל-אביב, אז היתה הפעלה ראשונה של התוכנית הזאת, של איתור בתוך האירועים האלה.

בגדול אפשר לומר שיש איזה מיקוד של המשרד והשותפים לנסות לעשות תהליכים כלשהם, שבסופו של דבר התוצאה שלהם היא הפניה של חלק מן האוכלוסייה לטיפול על-ידי העובדים הקבועים שלנו. בממוצע אפשר לומר, לאור שנה שעברה, מאותרים במסגרת כל תוכנית כזאת כ-400 חבר'ה לאורך 3 שבועות של פעילות.

אנחנו מדברים על פרישה ארצית או על דבר נקודתי?

אנחנו מדברים על פרישה ארצית וממוקדת, תלוי: 10 ישובים כאן, בתוכנית "חופים" 5 ישובים, תוכנית במרכז העיר בירושלים. בממוצע אנחנו מדברים על מסגרת של כמה מאות בני נוער.

הנקודה החשובה כאן היא היכולת לחבר את אותם בני נוער למערכת הטיפולית הרגילה שאנחנו מפעילים על-ידי הרשויות המקומיות, זה הסיפור.

תודה רבה. נציג "עיר ללא אלימות", דקה לרשותך.

רציתי לתת למאיר יצחק הלוי להציג את "עיר ללא אלימות" כי באילת היא נולדה. אני מנהל תחום בכיר במשרד לביטחון פנים, מנהל את תוכנית "עיר ללא אלימות". אני חייב לציין שנמצא פה גם סגן ראש אגף "מצילה". במשרד לביטחון פנים במסגרת המאמץ האזרחי אנחנו מפעילים גם את תוכנית "עיר ללא אלימות" וגם את אגף "מצילה", שבעצם ביחד אנחנו נותנים מענה לרוב הרשויות המקומיות במדינת ישראל. "עיר ללא אלימות" מכסה היום 151 רשויות מקומיות בקירוב. כמעט 40% מן הרשויות המקומיות הן במגזר הלא יהודי.

בכל הרשויות המקומיות שאנחנו פועלים בהן אנחנו מבצעים קודם כול היערכות לקיץ. זה אומר שבכל רשות מקומית כזאת יושבת ההנהגה עם כל הגורמים, אתנו, עם הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, עם משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד העלייה והקליטה. זאת תוכנית שמתכללת את כל הגופים. בעצם בונים יחד את המענה הכי מתאים לאותה רשות מקומית בתקופת הקיץ. אנחנו שולחים מדריכים ומתגברים פעילויות, למשל מגרשים מוארים. בעצם אנחנו תומכים ומעורבים ולוקחים חלק בכל הפעילויות העירוניות שמבוצעות בתקופת הקיץ.

הדבר הכי חשוב אולי, שאנחנו עושים את זה לא באופן רחב בהכרח אלא אנחנו ממקדים את הפעילות איפה שצריך אותה. זה אומר שפורום אכיפה, למשל, ביחד עם המשטרה, רואה איפה הולך להיות ה"ברדק", איפה הולך להיות ה"בלגן" בקיץ ולשם אנחנו מפנים את הכוחות ואת הגורמים השונים שהולכים להיכנס לפעילות. בין אם זה סיירת הורים, אז יודעים שבפארק הדגים במודיעין, למשל, הולך להיות ריכוז של בני נוער, שהולכים לשתות שם אלכוהול והולכים לעשן שם או לעשות שם כל מיני דברים, אז סיירת הורים תעבור שם בלילה, ב-11 או ב-12 כדי לבדוק ולנטר את מה שקורה שם.

אנחנו גם מייצרים פעילות שמהווה אלטרנטיבה נורמטיבית לבני נוער כדי למשוך בני נוער שלא יסתובבו בפארקים, אבל אנחנו גם יודעים שלא כולם מגיעים לפעילויות אז אנחנו שולחים ומגיעים לשם, בין אם זה מדריכים, בין אם זה הורים, בין אם זה משטרה ושיטור משולב שפועלים ביחד ובעצם כך אנחנו מכסים כל מה שאפשר.

אני חייב לציין כי עלה פה קודם, לגבי המגזר הלא יהודי. הבעיה הכי גדולה במגזר הלא יהודי, להבנתי בכל אופן, היא התשתיות. הרבה פעמים אנחנו רוצים לשלוח לשם פעילויות ולעשות שם דברים. הבעיה, שברבים מאוד מהמקרים אין איפה כי אין פארקים, אין מועדוני נוער, אין את התשתית הכי בסיסית שבה אנחנו יכולים להפעיל את הפעילות.

אבל יש מוסדות חינוך.

אנחנו עושים כמובן את כל מה שאפשר אבל המכשול הכי גדול לפעולה במגזר הערבי הוא התשתית העירונית הבסיסית החלשה מאוד, זה אחת הבעיות.

בסופו של דבר, המשפט הכי חזק שנאמר פה, ואני חוזר עליו, הוא: "או שאנחנו מעסיקים אותם או שהם יעסיקו אותנו". תודה.

ברשותכם, אני מסכמת את הישיבה.

אני חייבת להציג נתונים.

תני לי לסכם. אחר-כך נעשה את התיאום של הנתונים. קיבלנו כאן גם חיזוק לדברים.

אין ספק שהנוכחות שלנו בשטח, ביחד עם היכולת שלנו להעסיק את בני הנוער, בין אם בפעילויות השונות שהוגדרו כאן ובין אם בתעסוקות שונות, יפחיתו או ימזערו את תופעת השוטטות והאלימות בקרב בני הנוער, שלא לדבר על הפשיעה.

ההמלצות של הוועדה, מתוך מה שאספתי כאן, דבר ראשון לעשות מיפוי של צרכים בקרב בני נוער בכל הישובים כדי לראות אם יש מוקדים יישוביים שבהם אנחנו צריכים להיות מעורבים יותר או להשקיע יותר, בין אם זה מבחינה תקציבית ובין אם זה מבחינת פעילות.

חשוב מאוד שיהיה שיתוף פעולה של משרד החינוך, משרד הרווחה וארגונים שונים שיכולים לתמוך, גם מבחינת תקציבים וגם מבחינת פעילות באותם היישובים, כמובן עם הרחבה לפרישה ארצית.

נושא הכנת הורים להתמודדות עם חודשי הקיץ: לתת רעיונות, תמיכה, פלטפורמה שמלווה אותם – זה עניין חשוב שבהחלט נפעל ונמליץ עליו.

פילוח אפקטיבי של התוכניות, לראות מה עובד ואיפה עובד בצורה נכונה. דיברתם על התאמה של חליפות ושל תוכניות ליישובים השונים. אשמח מאוד לקבל ניירות עמדה שיאפשרו לנו לראות איזו תמונה רחבה עם מגוון התוכניות שמוצע.

נבחן את הנושא של הצעת חוק זכאות הורים לייעוץ והדרכה. אני לא מתחייבת כרגע לכלום אבל אנחנו בהחלט נבחן אותה.

הנושא של מחויבות אישית בחודשי הקיץ – זאת סוגיה שבהחלט שווה לעניין בה את משרד החינוך ולראות איך אנחנו מפנים חלק מן הפעילות לטובת חודשי הקיץ.

אני רוצה לחבר לזה את נושא הסטודנטים. אתם מקבלים מלגות. פעם היה רק פר"ח, היום יש הרבה מאוד מלגות שהסטודנטים נכנסים אל תוך מערכת החינוך במהלך השנה. נכון לנתב חלק מהם דווקא לחודשי הקיץ ולפעילות בחופשים השונים. זה דבר שבהחלט יכול לתרום ואנחנו ננסה לקדם גם את זה.

לא ציינת את תנועות הנוער.

דיברנו על מד"צים ועל קבוצות. מההיכרות שלי ומבחינה של הנושא הם כבר משולבים בתוך המערכת.

הם עושים עבודה נהדרת.

נכון, ומגיע להם בהחלט יישר כוח גדול.

אני מודה לכולכם שהגעתם לדיון. אני מצטערת אם קיצרתי את זמן הדיבור של חלק מכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:33.