הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 15

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, י"ב בתמוז התשע"ה (29 ביוני 2015), שעה 12:00

צו השידור הציבורי (דחיית תחילתו של החוק)(מס' 2), התשע"ב–2015

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עיסאווי פריג' – מ"מ היו"ר

נאוה בוקר

דוד ביטן

יצחק וקנין

עבד אל חכים חאג' יחיא

דב חנין

יוסי יונה

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

טלי פלוסקוב

יעקב פרי

נורית קורן

קארין אלהרר

זוהיר בהלול

מיכל בירן

אילן גילאון

אוסאמה סעדי

נחמן שי

השר אופיר אקוניס

שלמה פילבר - מנכ"ל משרד התקשורת

עו"ד דנה נויפלד - היועצת המשפטית, משרד התקשורת

עו"ד חגית ברוק - הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

יחיאל שבי - דובר משרד התקשורת

אלידור בליטנר - עוזרת ראשית ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שי באב"ד - מנכ"ל משרד האוצר

אסף וסרצוג - רפרנט תקשורת ותיירות באג"ת, משרד האוצר

טל שחם - רפרנט, אגף שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

מיכאל רבזין - רכז משרדים כלכליים, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

עו"ד אסי מסינג - ס' בכיר ליועץ המשפטי, משרד האוצר

עו"ד אסי קליין - הלשכה המשפטית, משרד האוצר

עו"ד סיגל יעקבי - סגנית האפוטרופוס הכללי, האפוטרופוס הכללי

בנצי פייגלסון - עוזר אישי לאפוטרופוס הכללי, האפוטרופוס הכללי

יונה ויזנטל - מנכ"ל רשות השידור, רשות השידור

עו"ד מרסיה צוגמן - יועצת משפטית, רשות השידור

תמנה עורב - יו"ר ועד האקדמאים במח"ר, רשות השידור - ועדי עובדים

משה שגב - יו"ר ועד הנדסה, רשות השידור - ועדי עובדים

ברוך אסקרוב - ועד עיתונאים קול ישראל, רשות השידור - ועדי עובדים

אריה גולן - רשות השידור

רותם אברוצקי - יו"ר אגודת העיתונאים ת"א, רשות השידור

ענת זגורי-ביטון - ועד עיתונאי הרדיו, רשות השידור

יהודית גיאת - ועד העובדים ברדיו, רשות השידור

פאני ביטון - מנהלת מדור ספקים, יו"ר ועד מטה, רשות השידור - ועדי עובדים

חנה חליוה - חברת ועד המח"ר, רשות השידור - ועדי עובדים

יאיר טרצ'צקי - יו"ר ארגון העיתונאים, ארגון העיתונאים

שייקה קומורניק - ועדת אגודת העיתונאים, אגודת העיתונאים

יעקב בן שמעון - חבר ועד משולב, רשות השידור - ועדי עובדים

אדיסו וובה - ועד הנדסה TV, רשות השידור

אחיה גינוסר - יו"ר אגודת העיתונאים י-ם, אגודת העיתונאים

אלדד קובלנץ - מנכ"ל, הטלוויזיה החינוכית

קרן הראל-הררי - יועצת בכירה למנכ"ל, הטלוויזיה החינוכית

לילך גבאי שזר - יו"ר ועד הנדסה, הטלוויזיה החינוכית

עו"ד אביגדור דנן - יועמ"ש תאגיד השידור הציבורי

יעקב מנדל - יו"ר אמ"י

ענת אסולין - יו"ר משותף, איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה, ארגוני יוצרים ומבצעים

ליאור תמאם - אחראית היצירה המקורית באיגוד התסריטאים, ארגוני יוצרים ומבצעים

עמית ליאור - יו"ר איגוד התסריטאים בישראל, ארגוני יוצרים ומבצעים

אסנת טרבלסי - יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים, ארגוני יוצרים ומבצעים

בנימין מסיקה - מפיק ויוצר, הפקות המזרח, ארגוני יוצרים ומבצעים

ירמיהו קדושי - מפיק ויוצר הפקות המזרח, ארגוני יוצרים ומבצעים

דורון אדר - מזכיר איגוד מקצועי, הסתדרות עובדי המח"ר, ההסתדרות הכללית החדשה

אייל ברגר - מנהל מחוז ירושלים, הסתדרות עובדי המח"ר, ההסתדרות הכללית החדשה

גלילה הורנשטיין - עורכת דין, ההסתדרות הכללית החדשה

מלי פולישוק בלוך - דירקטורית אקו"ם, ארגוני יוצרים ומבצעים

ראובן רצון - משנה למנכ"ל, אקו"ם

מיכאל שיזף - משקיף, המשמר החברתי

אליז יאנה - שדלנית (משרד עו"ד מאיר אסרף), מייצגת את הסתדרות המח"ר

מתן אלקלעי - לוביסט (ברדוגו יועצים), מייצג את אקו"ם

אתי בנדלר

אביטל סומפולינסקי

מרב תורג'מן

יעל לדרמן (מתמחה)

לאה ורון

אושרה עצידה

צו השידור הציבורי (דחיית תחילתו של החוק)(מס' 2), התשע"ב-2015

בוקר טוב לכם. אני מבקש לפתוח עוד ישיבה של ועדת הכלכלה של הכנסת בנושא רשות השידור.

בוקר טוב ללאה, מנהלת הוועדה. מגיע לה מזל טוב - יום הולדת שמח. אני מתנצל שלא הבאתי את העוגה ואת הבלונים, אבל באמת שיתגשמו החלומות שלך, קטנים כגדולים. באהבה גדולה ממני ומכולם כאן וממי שצופה בנו.

מכולנו.

אדוני השר אופיר אקוניס, היועצת המשפטית של הוועדה, חברותי וחברי הכנסת, מזומנים, ברשותכם אני מבקש לפתוח את הדיון.

ברשותך אדוני היושב-ראש, נודע לי שהעובדים לא קיבלו - - -

אני קיבלתי את זה גם במכתב, ולא רק בעל-פה.

הגיע הזמן שהממשלה תעמוד בהתחייבויות שלה.

חברים, יש לי בקשה. ברשותכם, אני רוצה לקבוע את הכללים של הדיון הזה. קודם כל, ברשותכם, אתן בפתיחת הדברים לשר אקוניס להניח בפנינו ולהציג בפנינו את צו השידור הציבורי (דחיית תחילתו של החוק)(מס' 2). התקבל האישור של שר האוצר?

כן, אדוני.

התקבל גם אישור שר האוצר. הוא יציג את זה. לאחר מכן נקיים דיון שבו מי שלא הספיק את דברו בפעם הקודמת יאמר. חברי הכנסת - כל אחד בתורו יתייחס. ברשותכם ארצה לסכם ולחתוך את העניין בלי ברברת יתר. אנחנו יודעים איפה אנחנו נמצאים, אנחנו יודעים את הפלונטר שבו אנחנו נמצאים, את הבעיות שבהן אנחנו נמצאים. לכן, אנא באמת בלי בהרצאות. אני אומר את זה לא כאמירה, אלא אני אומר את זה גם לכולנו. אנחנו באמת נמצאים ברגע מאוד מאוד מאוד חשוב ואני מבקש שכולנו נעשה את המאמץ ביחד איך להוציא אותנו מהסיפור הזה.

בבקשה, אדוני השר אקוניס.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודה לך על קיומה של הישיבה הזו ואני מצטרף לברכות למנהלת הוועדה. חגגנו גם ביחד ימי הולדת כידוע כאשר אני כיהנתי כיושב-ראש הוועדה.

באופן אישי אני מוכרח לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאתה עומד בראש אחת הוועדות הסטטוטוריות החשובות ביותר בכנסת, בעיקר בשנים האחרונות שבהן באמת הכלכלה שלנו הופכת, ברוך השם לכלכלת שוק, לכלכלה חופשית, לכלכלה שפחות צריכה התערבות רגולטורית, אבל מידי פעם היא כן נזקקת לה. והנה, אנחנו נמצאים כאן היום הזה בדיון הזה, ואני באמת רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, ולאחל לך, לאה, מזל טוב מקרב לב - שתמשיכי לנהל את ועדת הכלכלה עוד שנים ארוכות. אני מעריך שזה יהיה ביותר יציבות מאשר פה הדרג הפוליטי מקבל את התפקיד של יושב-ראש הוועדה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך ולכם, חברי וחברות הכנסת, כמדיניות הממשלה הזו מאמינה בפתיחת פיות ולא בסגירת פיות. אני באופן אישי אמרתי את זה גם כיושב-ראש הוועדה, אמרתי את זה גם בתפקידיי השונים כחבר כנסת, כסגן שר וכשר בממשלה. אנחנו מאמינים בפלורליזם אמיתי בעיתונות הישראלית, ובעיתונות כזאת שנראה על המסך ונשמע על גלי האתר את מגוון הקולות והדעות בציבוריות הישראלית בצורה מאוזנת, בצורה כזו שבה כל אדם ושבה הגברת ריקי כהן מחדרה תסתכל בטלוויזיה ותרגיש שהשידור נותן לה שידור שהוא בוודאי מאוזן מבחינת הדעות ושמשקף את מגוון העמדות בחברה הישראלית, והן רבות כידוע לכם. אין תרבות עליונה ואין תרבות נחותה. אין אדם שהוא עושה תרבות יותר טובה ואחר עושה תרבות פחות טובה. כל אחד וטעמו, וזה בסדר גמור. וכל הדעות וכל העמדות, גם הדעות הפוליטיות וגם התרבותיות, צריכות לבוא לידי ביטוי במסך, ובוודאי בשידור הציבורי.

אני חושב שאין מצב שתהיה מדינה דמוקרטית בעולם כולו, וישראל היא מדינה דמוקרטית ונאורה, שלא יהיה בה שידור ציבורי. אנחנו צריכים את השידור המסחרי, אנחנו צריכים עוד גיוון בשידור המסחרי. כולם יודעים את דעתי, אבל לצדו של השידור המסחרי אנחנו חייבים שידור ציבורי. אני אומר לכם שהשידור הזה גם צריך להיות חזק. אדוני היושב-ראש, הוא צריך להיות בלתי תלוי. הוא צריך להיות עצמאי וזאת המטרה שלנו.

הסיבה שאנחנו פה היא משום שכפי שאמר חבר הכנסת כבל, היושב-ראש, אין פה קואליציה ואין פה אופוזיציה. אין רעים ואין טובים. יש נבחרי ציבור שתפקידם הוא לדאוג לאינטרס הציבורי. אני אומר לכם בצורה הברורה ביותר שהאינטרס הציבורי בישראל הוא שיהיה שידור ציבורי ושלא נגיע למצב שבו נמצאה יון לפני שנה וחצי, שממשלתה הקודמת החליטה, הממשלה החליטה, על סגירת השידור הציבורי ולאחר שנה וכמה חודשים שבהם לא היה שידור ציבורי ביון, הוא נפתח לאחרונה. אני לא יודע מה מעמדו שם, אני אומר לכם על אף שורשיי הטובים ביון של מקורותיי המשפחתיים, אני מעדיף את המודל הבריטי. המודל הבריטי אחרי שנים ארוכות שבהן ה-BBC כתאגיד שידור ציבורי נמצאו בו כל הבעיות שנמצאו שרשות השידור, אדוני היושב-ראש, איננה חפה מהן. היא איננה חפה מהבעיות שנמצאות אז בשירות השידור הבריטי. בין הדגם היווני לדגם הבריטי אני מעדיף את הדגם הבריטי. על-פי כל בדיקה היום התחנה הנצפית ביותר בבריטניה לצד התחנות המסחריות היא 1-BBC שהיא חלק נכבד ומכובד משידור השירות הבריטי. אגב, בניגוד לישראל, אדוני היושב-ראש, שבה נחקק בישראל בכנסת הקודמת חוק השידור הציבורי, בבריטניה ה-British Broadcasting Cooperation הוא תאגיד השידור הבריטי. ואם אנחנו נחליט על תיקוני חקיקה - אינני יודע כרגע, אני מעדיף לשמוע את חברות ואת חברי הכנסת, ואת כל אחד ואחת שהגיעו לדיון הזה, כדי לשמוע מכם רעיונות. אני לא דידקט, אני לא מכתיב את רעיונותיי כפי שעשו בעבר במקום הזה. לא מכתיבים, מקשיבים.

למי ולמה אתה מתכוון?

לא כל החוכמה היא אצלי. הנה, אני אומר את זה לציטוט ולייחוס ובשידור חי. אני קיבלתי חוכמה מסוימת, אבל עוד אנשים קיבלו חוכמה ואני רוצה לשמוע מחוכמתם.

ולמה ציינתי את חוק התאגיד השידור, חוק השידור הציבורי? משום שאם נעשה תיקוני חקיקה, אם נעשה אותם, אני אומר לכם שהדבר הראשון שצריך לחוקק הוא שם החוק. הוא צריך להיות חוק השידור הציבורי הישראלי. אין בזה שום בושה. השידור הציבורי הישראלי זה דבר שאנחנו צריכים להיות גאים בו ולא להסתיר אותו.

- - - שלא התקבלה - - -

חבל מאוד, זה מאוד מצער.

אבל משפטית אי-אפשר.

מאוד מצער. חברת הכנסת אלהרר, אני אעמוד על הדבר הזה. הטלוויזיה הישראלית שידרה שנים כטלוויזיה ישראלית. תיכף תגידו לי שלא חוקי להגיד: קול ישראל מירושלים. אני לא יודע, אני אומר לך שהדבר הזה נדרש.

אדוני השר אקוניס, מה חשוב איך יקראו לחוק? חשוב הוא יבוצע ואיך הוא ימומן.

למה לתת לעובדות לבלבל?

חבר הכנסת פרי, קודם כל, יש חשיבות עליונה לדבר הזה. כיוון שלא סיימתי את דבריי - - -

חברי חברי הכנסת, אני עשיתי את עצמי שלא שומע את ההפרעות. זה נהיה גבה גלים.

כיוון שלא שמעת את סוף דבריי אז ודאי תוכל להסכים אליהם כאשר נגיע לסיפא שלהם.

חבר הכנסת יונה בהתייחס גם לשאילתה - אני עשיתי בשבועיים האחרונים דבר שאף אחד כמעט, אני לא רוצה להתחייב על עשרות שנים, אבל בוודאי בשנים האחרונות לא עשה. אני הלכתי והתייצבתי, חבר הכנסת פרי, מול עיניהם באופן ישיר ובלתי אמצעי של עובדות ועובדי רשות השידור במתקנים שבירושלים ובמתקן בתל-אביב כדי לשמוע אותם, כדי לשמוע אנשים שחרב הפיטורים עמדה מעל ראשם. זה יכול היה לקרות בעוד ארבעה ימים

לפני הבחירות ואחרי הבחירות עשית את זה.

זה עדיין עומד מעל ראשם אם ההארכה לא תאושר כאן, משום שאני חושב שכאשר באים ודנים בדיוק כפי שחברות וחברי הכנסת עושים, ובצדק, בצדק, כאשר חלילה אנחנו עומדים בפני סגירת מפעל מגבות בערד או מפעל לשימורים "פרי גליל" או מפעל אחר ברחבי מדינת - עובדות ועובדים הם בני אדם. אני גם לא מקבל את כל השיח הזה שמבטל את כולם. אני שמעתי כינויי גנאי איומים עליהם.

סרטון של ראש הממשלה שמעת?

חבר הכנסת יונה, אני אגיד לך את הדבר הבא. כמו בכנסת, כמו בסיעת הליכוד, כמו בסיעת המחנה הציוני, כמו בכיתה, כמו בכיתה בצבא, כמו בכיתה בתיכון, כמו במליאת הכנסת, יש טובים יותר או חרוצים יותר ויש חרוצים פחות. אין כולם לא בסדר. יש שבסדר ויש שלא בסדר. לכן, אני חושב, חבר הכנסת יונה, שעשיתי את הדבר האנושי ביותר, המוסרי ביותר, הבסיסי ביותר, וזה לשמוע את העובדות והעובדים. וכן, לעיתים גם ללמוד מהם. אפשר גם ללמוד מהם ואפשר גם לחלוק עליהם. אני אמרתי להם כפי שאמר היושב-ראש, חבר הכנסת כבל, שאנחנו ברגעי ההכרעה. קודם כל, לפי החוק אנחנו ברגעי ההכרעה האחרונים ביותר. החוק הנוכחי לא מאפשר לנו הארכה מעבר להארכה הזו, וזה צריך גם לדעת ולשים על השולחן וכל עובדות ועובדי הרשות צריכים לדעת.

וכאן אין פנדלים.

נכון מאוד, בדיוק כך. אנחנו עכשיו בחצי השני של ההארכה.

אנחנו התחייבנו במערכת הבחירות האחרונה על ביטולה של אגרת הטלוויזיה. אני בא מהשקפה פוליטית מין מוזרה כזו שאומרת שכאשר גוף פוליטי מביא סוג של עיקרי מצע לציבור או מעמיד הבטחות לציבור, כאשר הוא מקבל את המנדט הוא צריך לעמוד בהם ולא לחפור בו. לכן, על דעתו של ראש הממשלה - - -

מאוד עקביים אתם.

התחייבתם גם לעשות שלום אז - - -

על דעתו של ראש הממשלה, על דעתו, אני מודיע שאין כוונה לחזור למתווה של גביית אגרת טלוויזיה מן הציבור.

השר אקוניס, איך זה ימומן?

אני אענה על כל השאלות, חבל לי על דברי הפתיחות.

חבר הכנסת פרי, תעבוד על ההשחזה. תתאפק. למה באמצע? לאט, לאט. תן לו לסיים.

לצערנו, אדוני היושב-ראש, כפי שהתרעתי, כי כך חשבתי גם בתפקידי כסגן שר בממשלה הקודמת, ולכן למען הגילוי הנאות, אדוני היושב-ראש, אני הודעתי בממשלה הקודמת שאינני מתכוון להצביע בעד חוק השידור הציבורי במתכונת שהובאה לכנסת הקודמת, ואכן לא הצבעתי. התרעתי גם בפני השר הקודם שאני מעריך אותו ומכבד אותו, ואני בטוח שהוא בא בכוונות טובות. אמרתי שבלוח הזמנים שנקבע בחוק בוועדת אלהרר, לא בוועדת הכלכלה כי החוק היה בוועדה מיוחדת שהוקמה לדבר הזה, אחר כך אושר במליאת הכנסת, בלוח הזמנים שנקבע בחוק אין מצב שמוקם תאגיד שידור ציבורי חדש במדינת ישראל. ולכן, ואני מברך את המחוקק הקודם על כך, נתן בסעיף 92(ג) את האפשרות לדחות את מועד התחילה של החוק פעמיים. אנחנו כבר בסוף ההארכה הראשונה.

אנחנו מבקשים כעת מחברות וחברי ועדת הכלכלה להצביע בעד אישורה של ההארכה האחרונה שקיימת על-פי חוק כדי שנוכל, אדוני היושב-ראש, בזמן הזה להבטיח את הדבר הבסיסי ביותר, חבר הכנסת פרי. חבר הכנסת פרי, ההארכה הזו מתבקשת כדי להבטיח בדיוק את מה שאמרת - להקים את תאגיד השידור הציבורי הישראלי, אם אפשר במהירות האפשרית. צריכים כולנו, ועל כולנו מוטלת אחריות כבדה מאוד, להבטיח שהדבר הזה יקרה בצורה הטובה ביותר, האחראית ביותר, היעילה ביותר והרזה ביותר למענו ולמענם של צופי הטלוויזיה במדינת ישראל. בסוף אנחנו באים לשרת אותם.

ומאזיני הרדיו.

ומאזני הרדיו כמובן משום שתפקידנו הוא לשרת אותם, חבר הכנסת פריג'. תפקידם איננו לשרת אותם, תפקידנו הוא לשרת אותם. אני באתי לכאן כדי לשרת אותם.

תודה, אדוני השר.

כדי שהתמונה תהיה ברורה, אני פונה לכבוד השר, שלושה חודשים, מה אתה הולך לעשות - - -

אדוני חבר הכנסת, חברי, אהובי, ברשותך, כיוון שגם הכנסתי אותך גם לתוך סאגה הזאת, אז ברשותך בוא נעשה את הדיון כמו שצריך כל אחד בתורו. אתה בוודאי שחקן מרכזי פה בחוק הזה ובוודאי שתינתן לך ההתייחסות. אבל ברשותכם אני רוצה לקבוע כך את הכללים. אני רוצה לברך את מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד קודם כל בברכת הצלחה כחבר, ובוודאי בתוקף תפקידך. אנחנו שנינו בוגרים של אותה ישיבה תיכונית, מדרשית נעם פרדס-חנה, ושנינו שחררנו את הראש.

אדוני היושב-ראש, נדמה לי שאני לא רואה כאן נציגים של הכנ"ר.

יש, יש. איילת, הוא לא נמצא. נבצר ממנו. סגניתו כאן.

חברות וחברים, זו פעם אחרונה שאנחנו עוסקים כאן בפרוצדורה של מי יושב. סליחה, סליחה. למי שלא ברור לו התחלנו את הדיון. אני מבקש משי באב"ד. אני רוצה שקודם כל נבין את הפלטפורמות עליהם אנחנו יושבים בדיון. דהיינו, השר הציג את הבקשה ועכשיו אני מבקש מאלה שאמורים להעמיד את הרשות על אדני ברזל, לפחות על-פי תפיסתם, לשמוע מה הם אומרים בעניין הזה.

סליחה, לא ראיתי את אדוני המנכ"ל. אני מברך את המנכ"ל משרד התקשורת הנכנס. יש לנו הרבה שיחות גם בהמשך לדיונים הקודמים וגם נתאם פגישה דחופה כדי ללבן נושאים מנושאים שונים הקשורים לשידור בכלל. אבל ברשותכם, קודם כל אשמע את מנכ"ל האוצר שיציג את תפיסת האוצר. משם נעבור לעובדים ואחר כך נתחיל עם חברי הכנסת, וזה כדי שיהיה לנו סוג של מעטפת. חברים יקרים, אני זוכר, יודע, מכיר את כולם בעל-פה.

אדוני המנכ"ל, בבקשה על העניין, לא על הצדדים.

אדוני היושב-ראש, קודם כל תודה רבה על הברכות. אשתדל להיות קצר ומאוד לעניין. המצב שנוצר שבו יש הארכה של שלושה חודשים שבמסגרת השלושה חודשים האלה אמור להימצא איזשהו מקור תקציבי, כרגע לא ברור, למימון רשות השידור במתווה הקיים שלה הוא מאוד בעייתי מבחינתו. ראשית, מאחר ו - - -

אני רוצה לעצור את אדוני.

על מה אנחנו יושבים אם אני שומע את זה?

עיסאווי, סליחה. אני לא מציע שנתחיל את הדיון בשיטה הזו. זה האולם שלי ובאולם שלי עובדים על-פי הכללים שלי.

אל תתחיל את הצרות שלך, אנחנו לא סיפרנו לך את הצרות שלנו. שי, ברשותך. אנחנו בשלב א' אמורים לעסוק בעניין מאוד ברור. אם ירצה אדוני בשלב כזה או אחר לפרט את הבעיות להגשמת העניין יפרט אדוני את הבעיות. בשלב הראשון יש צו מונח, חתום על-ידי שר התקשורת שהוא במקרה גם ראש הממשלה משום מה, ועל-ידי שר האוצר. שניהם הניחו את הבקשה. ההתייחסות שלך בשלב הראשון צריכה להיות איך מממשים את הצו הזה, איך מקדמים אותו ואיך מייצרים מצב שבתוך התווך הזה של השלושה חודשים אדוני יודע לומר לנו איך מתכוונים לצאת אל הדרך.

שיהיה ברור, אנחנו יוצאים מכאן כשהדברים ברורים, כל אחד במקומו ממשרד התקשורת, ממשרד האוצר. אין יותר דנידין. אף אחד פה לא רואה ואינו נראה בתהליך הזה. אנחנו יוצאים מכאן עם תשובות ברורות גם לעובדים, גם אם יש כאלה שיצטרכו ללכת הביתה על-פי רפורמה כזו או אחרת. אנשים רוצים אופק. אין יותר, לא אתן כאן למישהו למשוך מעבר. לכן, אני גם מבקש. גם היתה לנו שיחה אתמול ואני אומר את הדברים כאן. אתם שחקן מרכזי ואני מצפה לתשובות, להבהרות ברורות, תודה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אם אדוני היושב-ראש ייתן לי להשלים אז אני בטוח שיהיו לי תשובות. גם אם התשובות לא יהיו נעימות או גם אם התשובות לא מקובלות אלה התשובות ואדוני מוזמן לקחת את זה גם אם זה לא מקובל עליו.

לפחות מבחינתנו העמדה המקצועית היא כזו. בשלב הנוכחי מאחר ואין גביית דמי אגרה, יש חוות דעת משפטית שעומדת, ונמצא כאן נציג של היועץ המשפטי של משרד האוצר שיגיד שיש קושי רב לעשות מימון תקציבי לגוף הקיים במשך שלושת החודשים הקרובים ממקור תקציב משרד האוצר. אדוני אמר שאני לא אביא לו את הצרות אז אין בעיה. אם הצרות האלה לא יבואו לפתחי שאני אצטרך לממן בלי אגרה אני לא אביא את הצרות האלה הלאה. אני מוכן מחר בבוקר אם ראש הממשלה ושר התקשורת רוצה לחתום על צו אגרה שיחתום על צו אגרה והכול יתקיים כדין כפי שהחוק מחייב, דרך אגב.

פה מנסים דרך מעקף שמצד אחד, ואני חושב שבצדק, לא לגבות אגרה מהציבור, ומצד שני, למצוא מקור תקציבי. רק צריך להבין שבראיית האוצר זה לא יש מאין. לוקחים מקום אחד זה אומר שאין במקום אחר ואז יהיו פה דיונים על מקום אחר שלקחו ממנו.

אבל הנקודה עצמה - במשך שלושת החודשים הקרובים שניתנה הארכה, ואכן שר האוצר נתן את ההארכה, שר האוצר הדגיש בפניי שהארכה הזאת ניתנת על-ידי כך שבשלושה חודשים הקרובים אנחנו נראה את המתווה מתחיל להתקדם. מה זאת אומרת המתווה מתחיל להתקדם? המצב שבו קרקעות אסטרטגיים עדיין נמצאים ברשות השידור שכבר מזמן לא היו צריכים להיות שם, וגם מספר העובדים שהוא הרבה יותר ממה שצריך להיות ברשות הקיימת נשאר כמו שהוא לשלושה חודשים הקרובים ומשרד האוצר מממן, זה לא יהיה. אבל מצב שבו בשלושת החודשים הקרובים יתחיל מתווה לצמצום מספר העובדים, כמובן בפרישה ברצון על-פי ההסכמות שהגיעו אליהן במסגרת החוק, פעם ראשונה, ופעם שנייה, יציאה ממתחמים אסטרטגיים כדי שנוכל להתחיל לקדם אותם למטרות אחרות שהן מטרות אסטרטגיות לא פחות חשובות, אם מתווה כזה יהיה וכנגד מתווה כזה בשלושת החודשים הקרובים, אנחנו נראה איזה מקור תקציבי, בהתאם גם לכספים שאמורים להיות מועברים למתווה כזה, יעברו כדי שההחלטה להאריך בשלושה חודשים תוכל להתקיים.

בסוף שלושת החודשים האלה ובמהלך שלושת החודשים האלה יצטרך לשבת משרד האוצר יחד עם מנכ"ל משרד התקשורת ולראות מה קורה הלאה עם המתווה ואיך נערכים לקראת הקמת הגוף החדש ומהם לוחות הזמנים.

אבל מצב שבו אנחנו נגיע עוד שלושה חודשים בדיוק לאותה נקודה שבה היינו ביום חמישי האחרון עם 1,600 עובדים ועם אותם מתחמים, ובדיוק אותה רשות שידור כמו שהיא, עם אותו מימון של סדר גודל של 450 מיליון שקל בשנה שהציבור מממן את זה שלא מאגרה והאוצר נותן לזה יד, זה אני אומר לאדוני תשובה מפורשת, לא יהיה.

אדוני אומר בכל כך ברור, הוא מדבר - - -

סליחה. חברים יקרים, אני מודיע לכם שאני לא חייב שכולכם תהיו פה. אני לא חייב אתכם פה. תאמין לי שאני יכול לנהל דיון בלשוחח עם עצמי. אני מבקש לא להפריע לי. אני מבין את המצוקה שלכם, אנא. עיסאווי, הקשבתי לו. הדברים שלו לא מקובלים.

מה מהות הדיון עם אמירה שאני שומע מהאוצר שלא משתמעת לשתי פנים? אני רוצה להבין.

חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני לא נותן לו לענות. הדברים שלו ברורים, השאלה שלך ברורה. אנחנו נתקדם במתווה שלנו ונחזור אליו.

גברתי היועצת המשפטית ביקשה להתייחס.

בישיבה הקודמת בעניין אני אמרתי שלהבנתי סעיף 113 לחוק השידור הציבורי מחייב את האוצר לממן את הפעילות של תאגיד השידור הציבורי. אני לא הייתי נאיבית כדי לחשוב שהאוצר ישמע את חוות דעתי ומיד יזרים כספים למפרק כדי לממן את הפעילות. אבל אני לא יכולה שלא להתייחס למה שקורה כאן בממשלה, אדוני השר.

ראו, נניח שאנחנו נמצאים לפני חקיקת חוק השידור הציבורי, רק עם חוק רשות השידור. רשות השידור מומנה בעיקר מתשלום האגרה. מה יש בחוק רשות השידור? מספר סעיפים המתייחסים לנושא האגרה. הסעיף העיקרי לענייננו הוא סעיף 28(א) לחוק רשות השידור, התשכ"א-1965, שאומר דברים מאוד ברורים: ראשית, המחזיק במקלט טלוויזיה ישלם לרשות אגרה שנתית בסכום של 515 שקלים חדשים. בחוק זה – אגרה. סעיפים קטנים (ב), (ב1) ו-(ג) לאותו סעיף מדברים על הפחתה מסכום האגרה, על עדכון האגרה. ואז בא סעיף קטן (ד) שאומר: אחת לשנה, סמוך לאחר מועד השינוי, יפרסם השר את סכום האגרה.

אגב, בדרך כלל החוק משתמש במילה "השר רשאי לפרסם", "השר רשאי להתקין תקנות", "השר רשאי", וכו. לא פעם אני נשאלת בדיוני ועדה: מדוע אתם משתמשים במילה "רשאי" כשאנחנו רוצים קטגורית? ואני אומרת כי יש שפיל של שיקול דעת לשר ואחר כך בהתאם לנסיבות. יש נסיבות שגם אם כתוב "השר רשאי", המשמעות היא חובה, ויש על כך לא מעט פסיקה.

כאן בעניין ההודעה אין שיקול דעת. ראו איך זה מפורסם. אני חוזרת שוב: אחת לשנה, סמוך לאחר מועד השינוי, יפרסם השר את סכום האגרה.

סכום האגרה לא פורסם, מועדי תשלום לא נקבעו, והאגרה לא נגבית. והנה, אני שומעת עכשיו מהשר - שוב, לא מופתעת לשמוע את זה - שלא מתכוונים לגבות את האגרה.

לשרים החוקים הם רק המלצה, זה לא באמת מה שמחייב. הם לא אזרחים רגילים.

מה קורה כשמוטלת על גוף מינהלי, על שר, חובה לבצע פעולה כלשהי והוא לא עושה? אז או שהיועץ המשפטי לממשלה מנחה אותו לעשות את זה או שמוגשת עתירה ובית-המשפט העליון מחייב את השר לבצע את חובתו על-פי חוק.

כאן זה ברור שלא נמצא, לא יכול להיות מטבע הדברים אף גורם שיגיש עתירה לחייב לגבות אגרה כי אף אחד לא יתאבד על הצעד הלא פופולרי הזה.

זה היה המצב, ואני חוזרת שוב למשטר של לפני חקיקת חוק השידור הציבורי. נניח שהשר לא היה מפרסם הודעה כזו ולא היו גובים אגרה וגורמים על-ידי כך להתמוטטותה של רשות השידור. זה ברור שמצב כזה לא יעלה על הדעת.

עכשיו בינתיים נחקק חוק השידור הציבורי. סעיפים אלה שקראתי הם עדיין בתוקף, החובה הזאת עדיין קיימת ושרירה. והובא סעיף 113 שעליו דיברתי ואמרתי שלהבנתי הוא מחייב את האוצר להשלים ולממן את רשות השידור בפירוק כרגע כי לשון החוק היא ברורה.

אבל הייעוץ המשפטי שקיבלו שם אומר אחרת. קיבלת ייעוץ משפטי אחר?

כן.

הפתעה. המשפטנים של משרד האוצר - - -

יש יועץ משפטי למשרד האוצר ואני מאוד מעריך את גברתי.

לנו יש את היועצת שלנו. היא הכי טובה מבחינתנו.

זה ברור. אני מכירה את היועץ המשפטי של האוצר. אני מאוד מופתעת שזו הפרשנות.

התפקיד שלנו לקבל את חוות הדעת של מי שמייעצת לנו. מי שרוצה לפנות לגורמים אחרים יכול לעשות את זה.

זה ברור, אבל זה מאוד מוזר.

אדוני צודק לחלוטין שמחובתו לקבל את הייעוץ המשפטי של הוועדה של היועצת המשפטית שלו. כחובתי כמנכ"ל משרד האוצר לקבל את הייעוץ המשפטי של היועץ המשפטי במשרד האוצר.

יושבים כאן משפטני משרד האוצר, והתחלתי להגיד את המילה הפתעה, במירכאות כפולות כמובן. הרי היה לי ברור כפי שהתחלתי את דבריי שהאוצר מצויד בחוות דעת משפטית אחרת שאומרת שלא זו היתה הכוונה.

הכוונה או התכלית של הסעיף היתה לעשות השלמה לאגרה ולהכנסות האחרות. זה ברור לי לחלוטין שזו הפרשנות של משפטני האוצר והם יוכלו להציג את עמדתם ודאי טוב ממני.

יש פרוטוקולים של הוועדה?

יש, יש. הכול יש.

מכל מקום, כשאנחנו מדברים על פרשנות תכליתית שאולי אתם תסתמכו עליה, ברור דבר אחד - תכלית החוק לא היתה שלא תיגבה אגרה וגם האוצר לא ישלים את הכספים.

אני חושבת שהמצב הוא חמור במיוחד, אדוני השר, כי אנחנו מדברים כאן על שתי זרועות של הממשלה. ביד אחת הממשלה מסכלת את האפשרות לגבות אגרה, ומצד שני, בא האוצר ואומר: אם אין אגרה, אני לא אתן את ההשלמה. התוצאה היא שהמחוקק מחוקק והממשלה, סליחה שאני מתבטאת לראשונה בחיי בצורה כל כך נמוכה, הממשלה מצפצפת על החוק – זו התוצאה.

- - -זו התעללות בעובדים, אין משפט אחר.

עיסאווי, אתה הפרעת להקשיב לאתי.

אדוני היושב-ראש, על זה נאמר להאמין לידך הימנית או לידך השמאלית?

אני אזכיר עוד דבר והוא שבהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה כשמתגלעת מחלוקת בין שני משרדי ממשלה, מי שצריך לתת את חוות דעתו בעניין הזה זה היועץ המשפטי לממשלה. אני עד עכשיו לא שמעתי את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. יש כאן אי-עמידה ברורה בהוראות החוק בשורה התחתונה, וזה לא משנה כרגע אם מקבלים את העמדה שאין חובה לגבות אגרה או שמקבלים את העמדה שאין חובה להשלים אם אין אגרה. התוצאה היא שיש חוק שאיננו מקוים.

תודה. חברים וחברות, ברשותכם. האמת היא שיש כאן קטע קצת מביך. קודם כל, אני רוצה שתדעו לפרוטוקול שאני הזמנתי את השר ארדן לבוא כמי שהוביל את התהליך כולו. יש פה חברים שסייעו בידיו תוך אמונה מלאה שדברים שנאמרים לפרוטוקולים מתכוונים גם לקיים אותם. לצערי, הוא לא בא.

לא סתם הוא לא בא.

סליחה. שנית, "הבורר" זה רק סדרה. התפקיד שלנו כאן הוא לפקח, לא להיות בורר. אנחנו לא מתכוונים בשום פנים ואופן להיות הגורם שיקבע מי צודק יותר - האוצר או משרד התקשורת - בהבנתו את הדברים. אנחנו, חבריי חברי הכנסת, נאמר את דברנו בצורה מאוד מאוד ברורה, חבר הכנסת יוסי יונה. אני אומר את זה בצורה שאנחנו לא מתכוונים לא להבהיר את עמדתנו. לכן, אני מבקש מאיתנו, חברי הכנסת, בואו לא ניפול לתהליך הזה. בואו נאמר את עמדתנו איך אנחנו חושבים שראוי שהדברים ייעשו ויבוצעו כי אין שום דבר שיכול לכסות את ערוות הממשלה בהתנהלותה בעניינים האלה. לכן אני אומר, בואו נתקדם כדי שבסוף נגיע לתוצאות הרצויות כי זממנו הולך ומתקצר.

ברשותכם, מי בשם העובדים? אני יודע שעשר ידיים יכולות להיות מורמות. חיקה, בבקשה.

אחיה גינוסר, יושב-ראש אגודת העיתונאים בירושלים. אני גם אנסה בקצרה לומר כמה מילים. אתה אמרת שהזמנת את השר ארדן והוא לא הופיע, לצערי גם. אני מוכרח לומר שכשבזמנו שאלנו את השר ארדן מדוע הוא לא הולך על הרפורמה שנחתמה בהסכמת האוצר ובהסכמת כולם, הוא אמר: אני נכנסתי לתפקידי ואני לוקח את תפקידי ברצינות כשר חדש. החלטתי לעשות בדיקה מחודשת והבדיקה המחודשת הראתה את התוצאות של החוק הזה שנחקק.

מדוע הוא לא מגלה את אותה סבלנות כלפי שר חדש שנכנס וזה תפקידו והוא גם כן רוצה וחושב שיש לו מה לתרום ויש לו מה להגיד והוא רוצה לבדוק את הדברים מחדש ולראות אם הדברים נכונים או לא. הוא חושב שצריך לעשות כמה תיקוני חקיקה בחוק הזה. כולנו חושבים שצריכים לעשות כמה תיקונים, כולנו יודעים שחייבים לעשות כמה תיקונים משום שהחוק הזה הוא לא ישים בצורה שהוא נחקק. הוא לא ישים, צריך לתקן.

אני מצטער לשמוע את עמדת האוצר. זה שיש להם יועץ משפטי שאומר מה שאומר, אני חושב שזה בניגוד לעמדה של כל - - -

חיקה, אל תפרשן את האחרים. אמור את דעתך. חבל, סתם אתה מפספס את ההזדמנות שניתנת לך.

גם לנו יש יועצים משפטיים. כולם בדעה כמו של היועצת המשפטית הנכבדה של הוועדה הזו, שיש כאן אי-קיום טוטאלי של החוק. יש כאן הפרת חוק ברורה מצד הממשלה. יש כאן הפרת חוק, בעיקר לפי מה שאני שומע, מצד האוצר, כך אני מפרש את הדברים.

החודש קיבלנו הודעה שאנחנו כבר לא נקבל חלק משכרנו. זאת אומרת, את דמי ההבראה. נאמר לנו באופן מפורש בצורה פורמאלית שהאוצר לא מוכן לתת כסף למימון המשך פעילותה של רשות השידור. זו דרך בעצם להרוג את רשות השידור. מה שמוצע כאן זה להרוג את רשות השידור.

הצטערתי גם לשמוע ולראות את מכתבם של היוצרים שלדעתי הם עושים טעות קשה. לכם, היוצרים, אני יכול להגיד. לומר: תפטר אותו כדי שלי תהיה עבודה - - -

ממש לא אמרנו את זה. לא אמרנו את זה ואל תגיד את הדברים האלה. אנחנו לא אמרנו את זה, חד-משמעית.

כסף לא ישולם לכם. קודם העובדים. לא היוצרים ולא הספקים, קודם העובדים.

לא אמרנו שיפטרו אתכם. אתם אמרתם לא לשלם לנו.

אוקיי, 60 שניות הסתיימו. תודה, עד פה.

אני רק רוצה לומר לחבריי היוצרים. הדרך היחידה שלכם לחיות, ולחיות טוב, היא רשות שידור חזקה וטובה. כדאי לכולנו לנסות להביא לכך שתהיה רשות שידור טובה וחזקה.

עוד אמירה אחת, סליחה. כיוון שלאוצר יש הסתייגויות, אנחנו הסכמנו והודענו על כך באופן מפורש גם למנכ"ל משרד התקשורת. הודענו: אנחנו מוכנים לפרישה מידית מרצון. אני חושב שאם תפעילו את זה אתם תראו שלא צריך לפטר. למה לפטר ולמה להפחיד?

אני לא אמרתי לפטר.

חיקה, התוספת של נזכרתי בזאת היתה יותר חשובה מכל האמירה שאמרת עד עכשיו.

נעבור עכשיו לסדר הבא. אנחנו נתחיל עכשיו עם שני חברי כנסת, נעבור לגורם מקצועי סביב השולחן. אין לכם מושג כמה לי יש לומר בעניין הזה. אבל ברשותכם, בואו נהיה ממוקדים. ראשונת הדוברים קארין אלהרר, אחריה - חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה. אני רק רוצה להזכיר שקארין היתה יושבת-ראש הוועדה המיוחדת.

זוכרים, לא יכולים לשכוח. מי שוכח?

חברים, יפה. יש מי שחושב עליה. כולנו מרוצים. קארין, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. תודה על הדיון. לאה, כמובן מזל טוב.

הדברים שאמר השר אקוניס הם מרגשים. אבל יחד עם זאת, אני לא מבינה איזה צעדים ננקטו על מנת שבאמת ייושם חוק השידור הציבורי. אני אתחיל מדבר קטן עוד לפני שנגיע לכסף. האם, למשל, אושרו חברי הדירקטוריון שנבחרו על-ידי ועדת האיתור? זה דבר שבהחלט מתחילים בו כדי להעמיד את השידור הציבורי החדש על רגליו ולהתקדם לכיוון מימוש החוק. אני לא ראיתי שהדבר הזה נעשה. אני יודעת שכבר יש שמות של אנשים ותמהני מדוע לא אושרו אותם אנשים.

אפשר למסמס את זה והממשלה עושה יופי יופי של עבודה כדי למסמס את זה. זה נורא נורא חבל כי אני אגיד לכם מה מטריד אותי. מטריד אותי שזה אותו ראש ממשלה. מטריד אותי שאז הוא העביר את זה בממשלה והעביר את זה בכנסת, ועכשיו פתאום הוא אומר: רגע, אני רוצה לחשוב על זה. אז אדוני ראש הממשלה, ואדוני השר הממונה אופיר אקוניס, זה מאוחר מדי לחשוב על זה. הייתם צריכים לחשוב על זה הרבה קודם.

את היית צריכה לחשוב על זה קודם בוועדה.

אני חשבתי על זה.

חברת הכנסת אלהרר, את ישבת בראש הוועדה.

(היו"ר עיסאווי פריג', 12:47)

שגב ידידי, אתה תקבל את ההזדמנות שלך, אני מבטיח לך. זמננו מוגבל. יש לנו שעה בסך הכול.

להגיע למצב הזה ובגלל אמירות ורצון להיות מאוד פופוליסטי דקה לפני בחירות: יאללה, נבטל את האגרה - כאילו שלא היה מקום לבטל את האגרה - - -

קארין, אבל - - -

לא, מה זאת אומרת? אני לא אמרתי לבטל את האגרה. לי אין סמכות לבטל את האגרה. לא נכון, זה לא מה שכתוב בחוק.

את מודה בזה שזה היה הליך - - -

חברים, אנחנו לא נמצאים בדיון. חבר'ה, תקשיבו. ידידי, אני מבקש ממך. תן כבוד לוועדה, זמננו מוגבל. תן זמן ואנחנו גם נשמע את כולכם.

המטרה היתה, בסופו של דבר, לבטל את האגרה, אבל בצורה מסודרת אחרי שהוקם השידור הציבורי החדש. לא לעשות את זה באמצע ולשים את כולם באיזה בור כזה שעכשיו אנחנו יושבים מול העובדים ומה נגיד להם? זה לא רוצה לשלם, זה לא רוצה להוציא אגרה. חשבו על זה מראש, זה כתוב בחוק – תבדקו.

אנחנו יודעים שזה כתוב בחוק, אבל אתם לא - - -

חברת הכנסת אלהרר, הייתם כל כך כל כך כל כך כל כך לחוצים שלא חשבתם על שום דבר.

אני לא מבין את מה שאתם עושים. אנחנו לצדכם, אנחנו רוצים לעזור לכם. תעזרו לנו לנהל את זה טוב לטובתכם.

אדוני, המטרה היא בסופו של דבר שיוקם השידור הציבורי החדש שהוא יהיה שידור ציבורי טוב ויעיל, ולהשאיר כמה שיותר עובדים. תפסיקו עם האמירות הפופוליסטיות האלה, תפסיקו עם זה.

חברת הכנסת, תודה. הערה לכבוד השר, אחרי זה עוברים לחבר הכנסת יונה.

25% עובדים רציתם להשאיר, עד 25% - - -

די - נו, באמת. תנו לנו לנהל את זה בצורה מאוד חברית ועניינית.

הערה אחת עובדתית, ברשותך אדוני היושב-ראש. כמובן לא הפרעתי לחברת הכנסת אלהרר שעמדה בראש הוועדה המיוחדת, אם כי דיברתי איתה בפורום כזה או אחר והתרעתי בפני המצב הקיים כפי שבא לידי ביטוי בימים אלה. הרי אני לא אחראי לו, אני רק מנסה לתקן פה את התסבוכת האדירה שהגענו אליה.

ראש הממשלה הוא שר התקשורת.

לעניין האגרה אני רוצה להבהיר שמדובר במסיבת עיתונאים משותפת של שר האוצר לפיד והשר ארדן שזו היתה גולת הכותרת שלה.

אבל תקרא את החוק.

קארין, לא הפרעתי לך. זו היתה גולת הכותרת שלה הרבה לפני ההחלטה על פיזור הכנסת. ואכן, אנחנו חזרנו על כך ערב הבחירות.

(היו"ר איתן כבל, 12:50)

תודה, קארין סיימה את דבריה, ברשותכם?

לא. מסיבת העיתונאים שהתקיימה שהביאה להקמתה של הוועדה המיוחדת אמרה שבסופו של דבר - - - -

- -- ועובדה זה לא קורה - - -

אדוני היושב-ראש, אתה יכול להגן עליי?

חברים, משה, אתה רוצה שנגיע בסוף לאיזשהו פתרון או שאתה רוצה להפריע לי?

רוצים פתרון.

אז בבקשה. תנו לי לעזור לכם להגיע לאיזה סוג של פתרון. אני מסתכל על העובדים. אז אנא, ברשותכם, אל תפריעו לי.

אדוני היושב-ראש, בסופו של דבר האגרה אכן היתה אמורה להיות מבוטלת. זה לא סוד, לא מחביאים את זה. אבל לא עושים את זה בדרך כזו, בדרך שמעמידה את כולם בסכנה.

אני רוצה את השידור הציבורי ואני רוצה אותו חוזק ואיתן. שיהיה מאוד ברור - אני רוצה אותו נקי משיקולים פוליטיים. אני רוצה אותו, ואני חושבת שראש הממשלה הוא זה שלא רוצה אותו כי אם הוא היה באמת רוצה אותו היה לו מספיק זמן. עברה שנה, שנה בדיוק. מה נעשה בעניין? שום דבר ולא כלום. אז לבוא עכשיו ולהגיד: אוקיי, אתם יודעים מה? אנחנו נאשר עכשיו - לא יהיה מישהו בחדר שיצביע נגד ההארכה. אבל תגידו לי אתם מה תיתן הארכה של שלושה חודשים אם אפילו את הדירקטורים לא מאשרים, תגידו לי.

גם ארדן לא אישר.

סליחה, חיקה.

מה זה משנה? ואם זה ארדן - - -

ארדן לא אישר את הדירקטורים ולא חתם - - -

חיקה, תצא החוצה בבקשה. נרגעת? אוקיי. תודה.

תודה לך, חברת הכנסת אלהרר. ברשותך, אני מתכוון להתייחס לכל דבר מהשאלות שאת שאלת. אנחנו לא מתכוונים שהדברים לא ייאמרו, תהיה להם התייחסות.

בבקשה פרופ' יוסי יונה.

אדוני היושב-ראש, באמת זה דיון מאוד מאוד חשוב וקריטי. אני מברך על הדברים של השר אקוניס. הם באמת דברים מרגשים. אבל אתם יודעים, אנחנו עם מסורת מאוד ארוכה של ראשי ממשלה ושרי תקשורת ועוד שלא ביצעו הלכה למעשה את האמונה שלהם בקיומה של רשות שידור ציבורי עצמאי ולא תלוי בגופים פוליטיים. בואו נגיד שאני מקווה, ולא רק מקווה, אני מקווה שהפעם אכן כשהרפורמה הזו תצא לדרך, אכן היא תהיה כזאת. אנחנו כאן בין חברי הכנסת בוועדת הכלכלה, ובכלל, תפקידנו יהיה כדי להבטיח שאכן הדברים הלאה ימומשו כפי שנאמרו כאן. זה חשוב לנו. מגיע למדינת ישראל, מגיע לאזרחי ישראל, שתהיה רשות שידור ציבורית ישראלית. אנחנו תמימי דעים ביחס לשם, אין לנו בעיה עם זה. היא צריכה להיות עצמאית.

זה יהיה השינוי הראשון בתיקוני החקיקה: ישראלית, שלא תהיינה שום אי-הבנות. למי שיש בעיה עם זה מוזמן שתהיה לו בעיה עם זה. ישראלית, ישראלית - שלא תהיה שום אי-הבנה, כמו שהיתה טלוויזיה ישראלית וקול ישראל מירושלים.

אין בעיה. בסדר, תשכנע את - - -

אופיר, תעביר בחקיקה שגם מי שירצה לשתות תה יאכל תה, מי שירצה לשתות מים יאכל מים. יש לך עוד הצעות?

חבר הכנסת יוסי יונה תמך בזה.

נכון, בגלל זה - - - מאבק דמיוני בראש - - -

את לא צריכה לעקוף אותו משמאל.

להיפך. אני אומרת שזה כל כך מובן מאליו שזה שאתה מכריז על זה - - -

אז אם זה מובן מאליו למה זה לא בחוק, ריבון העולמים?

מיכל, מיכל. בבקשה, אני יכול להיות סובלני עד גבול מסוים. אני כבר אומר לכם, אני לא רוצה להגיע למצב הזה. שימו לב שאני יודע להשתיק או לדומם אוזן כל פעם מכיוון אחר, אבל לא לקחת את זה באקסטרים. חברים, לא להגזים, באמת לא להגזים. גם אני ישבתי יותר מפעם אחת בצד השני ולא הייתי מהילדים השקטים. אז בבקשה, בבקשה, לא לאבד פרופורציות. אני מאוד מבקש. השר, יש לך פריווילגיה, אתה כבר שר. אתה לא צריך לענות על כל דבר.

מסכים.

וכדאי למצוא דרך יותר טובה לברוח מהעניין.

חברים, די. תנו לנו להתקדם. כל אחד מכם גם רוצה לומר את דברו ולא רק בהערת ביניים.

כבוד השר, פרצת לדלת פתוחה. כולנו מסכימים, תמימי דעים ביחס לנקודה הזו ונמשיך הלאה.

חן, חן.

נקודה נוספת - ישנה איזה תמימות דעים כאן שנדרשת רפורמה שבאה להטיב עם רשות השידור הציבורי, שהיא באה לשפר, לעדכן, להתעדכן. נראה לי גם על-פי מה שאני שומע מצדם, גם של העובדים, שעל כך אין מחלוקת. לא זו המחלוקת, אלא המחלוקת היא על טיבה של הרפורמה הזו ועד כמה היא יכולה להבטיח, מצד אחד, באמת שירות ציבורי איכותי בלתי תלוי, כמו כן, שמגן על זכותם של העובדים.

יש כאן באמת איזשהו פלונטר שהייתי מכנה אותו פלונטר שלטוני. פלונטר שלטוני - זאת אומרת, שהשלטון הכניס אותנו כאן לאיזושהי בעייתיות מסוימת והוא מסרב לחלץ אותנו מתוכה עם טענות מטענות טכניות כאלה ואחרות. זאת אומרת, השלטון הוא זה שהפסיק את האגרה. עכשיו יש לנו דחייה של עוד שלושה חודשים. ברור על פניו שאם מישהו בא ואומר: אנחנו רוצים להקפיא את העניין הזה עוד שלושה חודשים ואז להביא את ההסדר שהוא טוב יותר, אז לא עושים בינתיים צעדים חד-צדדיים עד אז. זה פשוט לא הגיוני, שי באב"ד. כי אם אתה עכשיו מבקש הארכה לשלושה חודשים לבוא ולהגיד: אבל אני בכל זאת מתחיל את המשחק היום, אני מפסיק את התקצוב היום, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? זאת אומרת שהעניין שבאמת בצו של ראש הממשלה שדוחים את כניסתה של הרפורמה הזו לתוקף בעוד שלושה חודשים, אתה מייתר את הצו הזה הלכה למעשה.

לכן, צריכה לבוא לכאן דרישה. היא הגיונית, היא מוסרית. אתה לא יכול לעצור את הכספים הללו ולהגיד: אני עוצר את המימון בשלב הזה ונראה מה יקרה. אם כן, זו הערה שאנחנו תובעים אותה באמת בשם ההיגיון, בשם מעמדנו פה כחברי כנסת, כדי שהדברים יתנהלו כשורה.

דבר נוסף באשר לעובדים. כאן אפילו עלתה איזושהי עמדה שיש כאלה שאומרים: היה וייתנו, לחלקנו לפחות, תנאי פרישה הוגנים ונדיבים אנחנו נקבל את הדין ונפרוש. אבל אני בכל זאת רוצה להעלות שאלה, תמיהה, אפשר שאני לא הייתי שייך לדיונים שקדמו לכאן. ישנה הצעת החוק הזו, התאגיד החדש, ואז נקבע מתוך 700 מצבת כוח-אדם שיעבדו שם, 25% ייקלטו רק מהעובדים הוותיקים. נשאלת השאלה, מה ההיגיון שהנחה? האם מישהו יודע באופן חד-משמעי ש-65% רוצים לפרוש? האם מישהו יודע באופן חד-משמעי ש-65% הם לא עובדים טובים ולכן צריך לסלק אותם?

רשעות, פחד מבג"צ.

על פניו זה נראה שרירותי. לכן, אני חושב שגם את זה צריך לבדוק מחדש, לבוא ולומר: ישנה עובדים טובים ומסורים ומקצועניים ויכולים להיות לתועלת רבה של הגוף החדש שיתקיים. לכן, צריך לחשוב על קריטריונים. היה והאנשים שפועלים היום במערכת הם טובים יותר והם מתאימים לתאגיד החדש, יש להשאיר אותם בעבודתם. אני לא מבין את ההיגיון הזה שבא ואומר: לא, רק 25% כשהמשמעות כפי שכולנו כאן יודעים, 25% - כ-180 עובדות ועובדים הוותיקים שהם בעצם מהווים מה? כי מצבת העובדים כ-1,470. הולכים כ-1,200 אנשים הביתה? למה? על פניו לא קיבלנו תשובה סבירה לעניין.

(מחיאות כפיים).

תודה. אתם גם יכולים להתפקד ולתמוך בו בפריימריז. אמרת דברים מאוד חשובים וגם אתייחס אליהם.

אסנת טרבלסי. אחר כך חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ואחר כך שייקה קומורניק. שני חברי כנסת אחרי ושייקה.

מכיוון שאני דיברתי בוועדה הקודמת אני נותנת את זכות הדיבור לעמית ליאור יושב-ראש איגוד התסריטאים.

אוקיי, שניים במחיר אחד.

אנחנו במשך חמש שנים בהוראת שעה במקום שיעשו 36% מהתקציב של רשות השידור על יצירה, נעשה בין אחוז ל-2. הממשלה הזאת, המדינה הזאת, החסירה מיליארד שקל מהיצירה הישראלית. בשש-שבע שנים האלה אנחנו נהיינו בון-טון בעולם. סדרות שלנו נמכרות בכל מקום, הסרטים שלנו נמכרים בכל מקום והגוף היחיד שלא אכפת לו מהיצירה בישראל ומהתרבות בישראל זה אתם כנראה. כי כבר הגענו לבג"צ ובג"צ העלה אותנו בשנת 2016 ל-180 מיליון שקל, ועכשיו מה שאנחנו רואים זה עוד פעם שהרשות הזאת הופכת להיות רשות שמשלמת משכורות, עושה חדשות ועושה ספורט. איש מכם עד עכשיו לא דיבר על היצירה. חייבים לנו 50 מיליון שקל על 2014, חייבים לנו 90 מיליון על 2015. הכנ"ר כשהוא מדבר על זה שהוא יצא brake even ב-2014, לא סופר אותנו ולא סופר את היצירה.

- - -

חברים, קודם כל כבוד.

לא אכפת לי, חשוב לי שהעובדים האלה ייצאו בכבוד. אין לי מילה להגיד על זה, זה באחריותכם, אבל האחריות שלכם היא גם למסך וגם למוחות של הילדים שלנו ולא ייתכן שהמקום הזה יחזור להיות אותו הדבר שהוא היה. אז מה עשינו בזה? חברים, כשאתם מדברים על מה שאתם הולכים לעשות תדברו גם על ה-140 מיליון שקל שבלעדיהם לא יהיה מסך, לא יהיה מסך.

אנחנו מדברים על דמי הבראה, אנחנו מדברים על מיליארד שקל שהיו יכולים לפרנס 4,000 איש ואנחנו עוברים לחוק הרישיונות, אנחנו הולכים להצטמצם ל-150 מיליון שקל ממה שהיה. אם לא יעבור החוק הזה ולא יהיה השידור הזה, אתם הולכים לרסק 4,000 עובדים.

ברשותכם, אני רוצה להציע הצעה לעובדים ולמפיקים. באמת אני אומר לכם, אתם לא יריבים האחד של השני.

נכון, בדיוק.

סליחה, שתי הקבוצות האלה אמורות להשלים זו את זו, כי בסופו של עניין אם לא יהיה בית לא יהיה לכם מקום ולאלה לא יהיה מקום. לכן, במקום לאחד, כל אחד ואחד מהמקום בו הוא נמצא - - -

איתן, לא סופרים אותנו.

אני סופר אותך? תודה. במקום שכל דיון אתם תתייצבו פה וכמו איזה שני תגרנים או שתי קבוצות של תגרנים פה שמוצאים את עצמם - המערכת חולה על מאבקים כאלה. זו פעם אחרונה שמקיימים אצלי פה דיון ואתם מתנפלים האחד על השני. אני מודיע לכם קבל עם ועולם, כשזה יקרה שתי הקבוצות יהיו בחוץ אם לא תלמדו להיות האחד ליד השני, שתי הקבוצות תהיינה בחוץ.

חברת הכנסת איילת נחמיאס, ואחריה - חבר הכנסת אילן גילאון.

אני מוכרחה לומר משהו. ראשית, אני מודה ליושב-ראש על התגובה שלו. אני מברכת את השר אקוניס, זה היה מאוד חשוב. בדיון הקודם חסרת לנו. אני מברכת את שי באב"ד ואת שלמה פילבר על התפקידים שלהם.

אני באמת רוצה לבקש מכם שלא תיפלו למלכודת הישראלית הטיפוסית שבא משרד ממשלה אחד מול משרד ממשלה שני, ובאמצע תקועים כל האנשים הנפלאים האלה, ואני אומרת על כל אחד ואחד מהם נפלאות ונפלאים. זה באמת באמת בעיה. אני אומנם לא הייתי בכנסת הקודמת ולא הייתי שותפה לחוק השידור הציבורי החדש, אבל אנחנו מותירים את האנשים האלה בלי פתרון. אני אומר את זה בצורה גסה, לא לבלוע ולא להקיא. זה דבר שהוא בלתי נסבל, בעיניי. אמרנו את זה גם בדיון הקודם ואנחנו חוזרים על עצמנו.

עמית דיבר על היצירה הישראלית. אני רוצה לדבר איתכם על התמלוגים שמגיעים ליוצרים. אתם חייבים להבין משהו. בכל הבלגן הזה יש בכלל אנשים שהם אילמים, לא נמצאים בחדר הזה בכלל. אנחנו לא רואים אותם, הם מחוץ לחדר הזה. עמית דיבר ואין לי מושג על איזה 4,000 אתה מדבר. אני חושבת שמדובר בהרבה יותר אנשים. מדברים על עשרות אלפי אנשים שזו פרנסתם, על כולם, על כולם. חברים, עזבו אותי כרגע מהמספרים למרות שאני בן אדם שמאמין שצריך לדבר בדברים תכליתיים. זה לא יכול להיות. בסוף האנשים האלה - זו הפרנסה שלהם ואנחנו לא רואים אותם כאן.

גברתי שמייצגת את הכנ"ר, אני לא יודעת מה שמך, אבל פרופ' האן ישב פה בדיון הקודם ואנחנו אמרנו לו: לא יכול להיות שאתה תתעלם מחובות רשות השידור שגם זה אגב על-פי חוק, צריך להגיד, היתה התייחסות בחוק לדבר הזה. מהחוב הזה מתעלמים. עכשיו אנחנו נמצאים במציאות שבה אפילו תביעות חוב אי-אפשר עדיין להגיש כי רשות השידור הישנה עדיין קיימת, רשות השידור החדשה לא הוקמה, וכולם נופלים בין הכיסאות. בסוף גם אתם תיפלו. גם אתה ידידי, השר אקוניס. בסוף גם אתם תיפלו בתוך הבור המטורף.

גם אני חושבת שאתה דיברת מאוד יפה, וכמו שאני מכירה אותך, אתה גם דיברת מנהמת ליבך.

נכון מאוד.

אבל אמרה בצדק חברתי קארין אלהרר, לא יכול להיות שאושרו דירקטורים ולא נחתם המינוי שלהם. אומר שי באב"ד בצדק: אני רוצה לדעת שמתחיל איזשהו מתווה. ככה מתחילים מתווה להקמת ארגון חדש, אנחנו יודעים את זה. כך עושים את זה. בסופו של דבר, ראש הממשלה לא יכול לתת את ידו לכל מה שקורה כאן, לכך ששום דבר ממה שאמור להתבצע, והיה אמור להתבצע עד עכשיו, פשוט לא קורה.

אני פונה אליך שי באב"ד, אני מצפה מכם באמת. אתם לא יכולים להותיר את האנשים האלה בלי פתרון. לבוא ולהגיד: אני מצפה שהמתווה יתחיל לנוע - אתה צודק. מי יתקע לידי כף שעכשיו המתווה הזה יתחיל לנוע? אתם חייבים לקחת אחריות. יכול להיות שצריך לעשות איזשהו צוות שרים מידי לחירום. אני מוכנה לתת לכם אין ספור פתרונות ניהוליים, אנחנו באים מהעולם הזה.

אני מאוד אוהבת את שיטתו של יושב-ראש הוועדה שאומר: תוך שבוע אני מצפה. אני מצפה באמת, אדוני היושב-ראש, שבתוך שבוע אנחנו נדע וכל הציבור ידע, אנחנו נהיה שקופים בעניין הזה, מה הולך לקרות על מנת שלאנשים האלה תשולם ההבראה ושהיוצרים ידעו מה קורה עם ה-140 מיליון שקלים שחייבים להם. תודה רבה.

תודה לך, איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת אילן גילאון ואחר כן אתן כמה משפטים, ברשותך, לשי באב"ד כי הוא צריך לצאת.

אבל שישמע אותנו. אנחנו רוצים להגיד דברים ששי ישמע. זה ההתייחסות שלכם בדיון כזה. אם אתה יוצא באמצע, עם כל הכבוד, זה חוסר אחריות - - -

נציגי האוצר נשארים פה בדיון, אדוני. אנחנו לא מביעים חוסר הערכה.

אדוני השר, המטרה בכל המהלך הזה לא היתה להוריד ולהסיר את האגרה. המטרה היתה שידור ציבורי עם פחות פוליטיזציה, עם יצירת מקור יותר גדולה, עם זמינות. אתה דימית ל-BBC, ולא ידעתי למה אתה מתכוון בדיוק, איפה קווי הדמיון. בדרך כלל אנשים שאין להם דרך מדברים על מתווה. המתווה הזה דומה ל-BBC כמו שאני דומה לרקדן בלט פחות או יותר על-פי המתווה שלו.

אני רוצה לפרשן אותך. מה באת ואמרת? אהבתי לשמוע את המוזיקה שבקולך, לא את הדברים. בעצם אמרת: זה היה רעיון נפל מתחילתו. זו גזירה שהציבור לא עומד בה. אנחנו לא מסוגלים לקיים אותה. אלה שהציתו את האסם כבר מזמן ברחו מכאן כי הם לא מתייצבים. יש במקרה הזה לבוא ולומר את הדברים נכוחה. אני יודע שהדבר הזה נעוץ כאצבע בעין לאנשים מסוימים, אבל זו בכל זאת רשות שידור, הרשות הציבורית הראשונה שהביאו לה מפרק והיא לא רגל סוכרתית. אי-אפשר לקצץ אותה פעם אחרי פעם. מתחילים מזה שמורידים את ההבראה, עוד מעט לא ישלמו כסף לכדורגל.

אדוני היושב-ראש, תוכנית "פוליטיקה" עומדת לרדת. היא יוצאת לחופשה לשלושה חודשים. איפה מר ויזנטל? לא ראיתי אותו. הוא פה. אתה רוצה שאני אאמין שאין פוליטיזציה של המערכת כאשר אתה מוריד את התוכנית הזאת שהיא כבר שש או שבע שנים לא יצאה לחופשה בחודשי הקיץ? אני באמת מבקש את התייחסותך הקרה. אולי שם המנחה אסרטיבי מדי, אולי העורך לא נשמע לך, אינני יודע. אם אתם חושבים שאחרי כל התהליכים האלה אנחנו נאמין שאתם באמת מתכוונים למשהו שהתיימרתם לעשות אותו - אני לא מאמין בזה.

יש לי הצעה מאוד קונקרטית. היו פה מעל עשר רפורמות. האם אני צודק?

14 דוחות היו.

היה בר-מצווה של רפורמות וכל אחת התעלתה על חברתה. ברפורמה האחרונה סוף סוף הגיעו לאיזשהו מתווה של הסכמה כי את הדברים צריך לעשות בקצב אחר. מה זה נקרא פופוליזם? פופוליזם זה נקרא כאשר אתה אומר לאנשים: אני מוריד לכם את האגרה - כאילו זו האגרה היחידה שאנחנו משלמים, אדוני, בחיים האלה. אנחנו משלמים אלף אגרות יותר יקרות מהאגרה הזו בדרכים שונות. אבל היה שר שרצה כמובן גם להביא לעצמו רפורמה, על שמו, שתהיה חקוקה על שמו, ועכשיו הוא לא יכול לעמוד בה.

אני מאוד שמח, שמעתי את המנגינה שלך. אני חושב שאין צורך בשלושה חודשים. צריך לומר בכנות, באצילות, שהדבר הזה הוא דבר שנכשל. רשות השידור בקליפת אגוז - ההצלחה הכי גדולה שהיתה לממשלה לתת את זה, זה להעמיד את היוצרים מול העובדים האחרים כאילו אח שולח יד בגרון אחיו שזה פשוט האסון. הניצחון של המדינה על עצמה.

אני לא מופתע מזה שמדינת ישראל היא מדינה עבריינית, ממשלת ישראל היא ממשלה עבריינית שעוברת על החוקים של הכנסת ועל אלו של עצמה כשאנחנו נדרשים לבג"צ.

מה שצריך לעשות חד-משמעית - אתה רוצה שלושה חודשים, אתה יכול לקבל 30 שנה. גם 40 שנה זה בסדר. אבל תלכו על-פי איזשהו קצב שהוא באמת בונה שירות ציבורי נכון, וגם לא נוגע בקליפת האגוז של מדינת ישראל כי גם לדור המדבר הזה יש זכויות. מה אנחנו משדרים לכל החברים?

האדם יודע ברמה המידית שהוא משלם אגרה. האזרח הישראלי צריך קודם כל לחשוב על מקום העבודה שלו. אני יודע שזו תפיסה מיושנת, אבל אני מציע גם ללמוד מן הישן כמה דברים.

לגבי "פוליטיקה" אני רוצה לקבל תשובה.

תודה. שי, אדוני המנכ"ל, אני ברשותך רוצה לומר את הדבר הבא. אי-אפשר להתעלם מדבריו של חבר הכנסת פריג'. אני רוצה שתדע מנקודת המבט שלי, אני חוזר על משפט שאני אומר אותו בכל דיון, מי שלא יכבד אותנו, לא נכבד אותו. ברשותך, כיוון שכבר אמרת לי וזרמתי איתך. אבל באופן עקרוני אני גם אומר לך, מנהלת הוועדה, שיהיה ברור לכל גורם כשהוא מגיע לכאן, אנחנו מצפים שיהיה חלק בלתי נפרד מכל הדיון. היחידים שמותר להם להיכנס ולצאת אלה הם חברי הכנסת על-פי דין.

שי, בבקשה.

אני מקבל את ההערה. ואם חשוב לחבר הכנסת פריג', אני אשאר עוד כמה דקות ואשמע גם את דבריך. אין לי מקום שלא לכבד, להיפך. פשוט כורח הדברים וכורח הנסיבות בכמות המשימות שיש - זה הדבר היחיד. היה חשוב כן להגיע לפה כדי כן לכבד את המקום ואת חברי הכנסת. אדוני, הערתך מתקבלת.

יש כמה נקודות שעלו במסגרת הדיון פה שאני רוצה להתייחס אליהן. ראשית, צריך להבין, אין פה מחלוקת בין משרד האוצר למשרד התקשורת. יש פה שיתוף פעולה מלא ביני לבין מנכ"ל משרד התקשורת ובין ראש אגף תקציבים שביחד נביא את המתווה וננסה לייצר את המתווה לפתרון ובמסגרת הארכה אותה ביקש ראש הממשלה.

ההארכה מדברת על הארכת זמן. מה קורה בזמן ההארכה - אני חושב שזו נקודה מרכזית שיש פה במחלוקת ואליה צריך להתייחס. כאשר דובר פה קודם שבכלל שבאו לעשות את שינוי החקיקה הזה, באו לעשות את שינוי החקיקה מתוך המקום, ואני מכיר את זה גם מתפקידי הקודם כמנכ"ל הרשות השנייה, לנסות ולעודד כמה שיותר את היצירה כדי שהכספים ילכו ליצירה הישראלית ולא למשכורות. אם משווים בין רשות השידור סתם לדוגמה לערוץ מסחרי כמו ערוץ 10 ובודקים את התקציבים שניתנו לרשות השידור לעומת התקציב שניתן לערוץ 10, ואז את הרייטינג שמייצר ערוץ 10 והתועלת הציבורית שלו לעומת רשות השידור, המדינה באה ומצאה שכנראה יש פה בעיה. צריך לראות איך מפנים יותר כספים ליצירה, במיוחד כשמדובר בשידור ציבורי.

אדוני המנכ"ל, לאנשים מעל גיל 30 קשה להתמודד עם הקצב שלך.

הוא בקי בנושא, הוא גם בא משם, אז זה מקל עליו לזרום.

סליחה, סליחה. אני אשתדל לדבר יותר לאט ואני מקבל את ההערה. בסופו של יום, המטרה בחוק הזה היתה לנסות לעודד את היצירה כדי שהכספים עצמם יגיעו ליצירה וליצירה הישראלית, במיוחד כאשר מדובר בערוץ ציבורי שהוא בעצם השידור הציבורי של מדינת ישראל ששם מרכיב היצירה צריך לבוא לידי ביטוי בצורה הרבה יתר משמעותית, בטח יותר מאשר בערוצים המסחריים. וראינו תופעה שלפעמים היתה הפוכה, ואני חושב שזה היה המנוע המרכזי.

לעניין שלושת החודשים הקרובים, וזו היתה האמרה שלי קודם - אנחנו לא מנסים למצוא איזושהי לקונה שבעקבות אי-תשלום האגרה עכשיו ייווצר מצב ששלושה חודשים יהיה אנדרלמוסיה ואף אחד לא ידע מה לעשות. בא האוצר והוא אומר: אחד, יש לנו בעיה אמיתית. יש בעיה משפטית וצריך לראות איך פותרים אותה. שנית, אבל יש פה בעיה מהותית הרבה יותר גדולה, שפה אנחנו נעמדים באוצר על הרגליים ופה אנחנו לא מוכנים לוותר. בשלושה חודשים הקרובים, אנחנו אומרים חד-משמעית, אי-אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא. ולמה אני מתכוון? רשות השידור על-פי הנתונים שעלו פה והחוק החדש מדברים על זה שאפשר להפעיל את הגוף בין 700 ל -1,100 איש. אני לא יודע אם המספר הוא 700, אני לא יודע אם המספר הוא 1,100. אבל בוודאי שהמספר לא צריך היות 1,460, וכשאין מקור תקציבי המדינה לא תממן 1,460 עובדים ממחר בבוקר.

- - -

חברים, סליחה.

אני לא הפרעתי. פעם שנייה - מתחם שרונה זה כספי ציבור. יושב מתחם שלם שהמדינה יכולה לקבל עליו מאות מיליונים. עדיין לא פונה, ועדיין מאוכלס, ואותו צריך לנסות לפנות באופן מידי. הדבר הזה יודע לייצר למדינה מאות מיליוני שקלים, פעם ראשונה. ופעם שנייה, פותר בעיה אחרת לא פחות חמורה של משבר הדיור כי כאלה 300 יחידות דיור.

שרונה זה פתרון אידיאלי לבעיות הדיור – ממש, ממש.

למה לא תעשו דיור ציבורי שם? סוציאליזם חדש - - -

חברים יקרים, זה לא דיון על הדיור. אתה יכול להגיד, מחקתי את זה מהפרוטוקול כאילו לא שמענו. נחמן, לא שמענו.

עלה לי הדם.

נחמן, תיזהר. בגיל מסוים כשהדם עולה זה בעיה.

אני מטפל בבעיה הזו.

נחמן, שתה מים.

- - - הקרקע הזאת - - -

ברוך אסקרוב, בבקשה.

אפשר להתרגז, אבל בשלושה חודשים הקרובים אם לא ייעשו צעדים להקטין את ההוצאות בצורה משמעותית של רשות השידור הקיימת על מנת שנזרים כספים על מנת להחיות גוף שצריך להחיות אותו בינתיים כי אנחנו לא בעד החשכת מסך ואנחנו בעד הארכה, אנחנו לא ניתן יד להמשך - - -

אדוני המנכ"ל, הדברים שלך ברורים. לפני שאתה יוצא אני רוצה לומר לך את הדבר הבא. שי, אתה מדבר איתי. אני רוצה להבהיר את הדבר הבא לך, ודרכך גם לשר האוצר. שר האוצר הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך הזה. מה שאני מנסה לומר לכם בעניין הזה ודרכך לשר האוצר בצורה ברורה, יש כאן שני מרכיבים מרכזיים. שר האוצר לא יכול להתחבא ולומר שהוא לא חלק מזה. קודם כל, שר האוצר הקודם היה חלק מרכזי בהעברת החוק החדש.

נקודה יותר חשובה והיא עברה כחוט השני כאן בין חברות וחברי הכנסת שהתייחסו, אתה לא תבקש את עזרתנו, ואמרתי לך את זה אתמול, במה שנוח לך. יש יותר משני צדדים למטבע במקרה הזה. יש כאן את ראש הממשלה שצריך לחתום על הדירקטוריון החדש.

מתי? נשמח לדעת.

אני לא ביקשתי עכשיו. אני רק מספר, אני לא אומר מתי. אני לא עוזר פרלמנטרי של ראש הממשלה, סליחה. אני רק מציג את הדברים כאן לקראת הסיכום ואני רוצה שתשמע את הדבר החשוב מבחינתי. רוצה שר האוצר מהלך משולב - שכולכם תתנהגו במהלך משולב. אתם תתנו את חלקכם, משרד התקשורת ייתן את חלקו, העובדים ייתנו את חלקם, אבל שכל אחד יראה אופק. פה משחקים קלפים פתוחים והמצב הוא שנכון לרגע זה כל אחד בא לפה ומספר למה השני לא בסדר. נגמר, שלושה חודשים אחרונים הסתיימו. אף אחד לא מתכוון, וגם לי חשוב שתדע את זה, לתת את השלושה חודשים שבין כסה לעשור מסתיימים פחות או יותר, ולך תחפש את החברים. ואחר כך נבוא ונגיד: טוב, העסק נפל. שלושה חודשים הסתיימו.

אדוני, אנחנו איתך לגמרי.

שי, זה שאתה אומר לי שאתה איתי זה מאוד יפה. אני רק רוצה שיהיה ברור שאנחנו למדנו כבר את סיפור הדרך. כל אחד מחברי הכנסת מבין בדיוק את העניין, את הצד של העובדים מא' ועד ת'. חיקה, אתה כבר לא צריך לפרשן את עצמך. את הצד של משרד התקשורת וראש הממשלה, אם הוא יביא לנו או מתכוון להביא שינויים בתהליכי המינויים - שישכח מזה. מצדי, שיקימו ועדה אחרת. פה לא יביאו יותר שינויים בחוק שקובעים דרך אחרת למינוי הדירקטוריון. זה מונח לפתחך, לפתחו של שר האוצר, כי הוא שר האוצר. יש לו מפלגה ויש לו אמירה בתהליך הזה. אף אחד לא יברח מהתהליך. אף אחד לא חי לו בתהליכים בחלל. כל אחד משחק לי פה משחק כדורגל בחלל.

אדוני, לפני רגע שעלה נושא הדיור קפצו פה איך מקשרים בין - - - לדיור, ועכשיו פתאום שר האוצר - - -

שי באב"ד, אתה רצית להיות חבר כנסת. אם היית עכשיו שם היית אומר את אותו משפט. כיוון שאתה לא חבר כנסת ואתה מנכ"ל משרד האוצר, הם יאמרו את דברם ואתה תאמר את דבריך. אנא מסור את הדברים כי כך אנחנו ננהג ונפעל במשולש הזה: אוצר, תקשורת עובדים.

ויוצרים.

אתם חלק מהעובדים, אם עדיין לא הבנתם. אמרתי את זה קודם.

הלוואי והיינו.

העניין ברור לי, אני כבר דילגתי מעל זה.

חבר הכנסת עיסאווי פריג'.

אדוני היושב-ראש, איתן, אני מבולבל. אני אומר לך בכנות, אני מבולבל. יש לנו חבורה של קוסמים מדהימים. הקסם שלהם מפחיד אותנו. אני אישית פוחד איך הקסם יעבוד בשלושת החודשים הקרובים.

הקסם לא יעבור. - - - ועוד שלושה חודשים, כולם פה יודעים את זה. האופטימיים מדברים על שישה-תשעה חודשים, הפסימיים מדברים על שנה.

בגלל הסוגיה הזו אני מנסה להיות ממש ענייני ולהיכנס לעומק. אני רוצה חשיבה עניינית.

גם אנחנו, אבל עד עכשיו זה לא היה.

יוסי, אתה כבר אמרת את דבריך. יש לנו עוד חצי שעה כדי לסיים את הדיון הזה. יש גם הצבעה בסוף.

כאזרח בעבר הייתי מעורב בכדורסל. ישב אצלי שחקן כדורסל וסתם לחצנו יד שהוא מקבל 1,000 שקל לחודש. אחרי שבוע אמרתי לו: המועצה לא נותנת לי תקציב ואני לא יכול לשלם לך. הוא תבע אותי ובזכות לחיצת היד קיבל כסף של עונה שלמה. זה קרה לי כאזרח.

אתם כממשלה מפירים חוק כתוב, בשיטתיות רומסים זכויות עובדים ומתעללים בהם, אתם ומשרד ראש הממשלה, כל המערך החוקי, ואסור אפילו להעניש אתכם. אני שואל את עצמי, למה אני כאזרח מוענש כשאני מפר חוק ואתם לא מוענשים? אדוני, יש קווים אדומים. אני אומר את זה ושם את זה, שי, על השולחן. ביקשתי אז שגם אמיר לוי יהיה כאן בדיון כי הוא השתתף איתנו בדיון הקודם.

אין לו זמן.

חבל, יש קווים אדומים. אנחנו לא יכולים להרים את היד על עוד שלושה חודשים בלי להבטיח באופן שלא ישתמע לשתי פנים על הבטחת המימון בתקופת הביניים, בתקופת המעבר, בלי תכנונים ובלי עשיית טובה. בלי שנבטיח את זה - שיהיה משבר, מה לעשות? מי שהבטיח שיישא באחריות.

הדבר השני שאני מצדיק את שי, בשלושת החודשים שאנחנו מאריכים אני רוצה לשמוע מכבוד השר דברים קונקרטיים. מה אתה הולך לעשות. למה? כי בסוף החודש אנחנו יוצאים לפגרה. איזה שינויי חקיקה מהותיים ומשמעותיים אתה הולך לעשות? אבל אסור לך להתנות.

אין כזה דבר. אדוני ימצא לי את המקור התקציבי, מאיפה - נעביר.

אסור לך להתנות. אני אומר לך, אסור לך שלושה חודשים. אם אתה מתנה, אני אמליץ שלא נאשר.

בסדר, אל תאשרו.

שלושה חודשים - שיהיה משבר, שיהיה משבר.

חברים יקרים, פה אנחנו יושבים ואומרים: טוב, לא אכפת לנו, ההוא יוריד. בסוף מי שמשלם את המחיר זה רק העובדים בעניין הזה. לא הבנתם שזה הפלונטר. בסוף בסוף בכיפוף הידיים הזה שלנו, של הגיבורים הגדולים, של ראשי המשרדים והשרים, בסוף מי שישלם את המחיר ברגע שהחוק לא נכנס לתוקף וכל העסק נופל זה רק העובדים. אני לא אתן לזה.

לא. הציבור - - -

עוד לפני הציבור. יש פה עובדים שצריכים להביא פרנסה בסוף החודש וצריכים לראות את האופק שלהם - לטוב ומי שפחות טוב.

אני קצת חולק עליך שהעובדים ישלמו את המחיר, מסיבה פשוטה. אם לא עושים שחור על גבי לבן ומעמידים אותם במקום שהיה לפני הבחירות: אתה הבטחת – תקיים, צריך משבר.

כן, אבל פה זה לא פוליטיקה עיסאווי, חשוב לי להבהיר את זה לך ולצופים בנו ולאלה שכאן. עיסאווי, יש פה באמת נקודה שצריך לחדד אותה ולהבין אותה. החוק נתן ארכה אחת בלבד. כוונתי - זו הארכה האחרונה שאפשר לתת. המשמעות היא אחת. בסוף, בסוף, אתה תצא צודק, אבל העסק אבוד.

אתה מחזיר אותי למונופול הגז.

לא, לא. זו מלחמה של מי ינצח בה. בסוף העובדים יפסידו אותה. אני אומר את זה כמי שבאמת רוצה להגיע לסוג של פתרון. עזוב עכשיו. אנחנו בפלונטר. זה כבר לא עניין של גחמה אישית שלי. תקני אותי אם אני טועה בעניין הזה. אבל כפי שהדברים נראים, נכון לרגע זה, אם אנחנו לא מצליחים או לא מביאים את זה לארכה – אתה יודע, לפעמים אתה מצביע בניגוד לרצונך. אבל אתה יכול לא להשתתף, או לחלופין אתה מסתכל על המציאות. אבל בסוף בכוונתי גם לתת רשימה של התחייבויות. אנחנו לא נצא מפה בלי התחייבויות, לא רק לפרוטוקול. לא לעוד שלושה חודשים כפי שהחוק מאפשר, אלא הרבה פחות מכך.

אני רק רוצה להוסיף דבר אחד לחבר הכנסת פריג'. המצב המשפטי שישרור במידה והוועדה לא תאשר את הצו הזה איננו ברור. יש חוות דעת משפטיות שונות בקשר לתוצאה המשפטית. דהיינו, החוק קובע שביום התחילה יהיו מספר אירועים. ראשית, צריכים להתחיל שידוריו של תאגיד השידור הציבורי החדש. אנחנו יודעים שלא יכולים להתחיל. מצד שני, יחדלו שידורי רשות השידור. שנית, באותו יום, ביום התחילה, העובדים כולם מפוטרים.

אני יכולה לתת כאן ניתוח ארוך ואני לא אעשה את זה כאן כי זה לא הזמן. כפי שאמרתי, התוצאות המשפטיות אינן ברורות, אינן חד-משמעיות בשלב זה, ויש בזה איזושהי מידה של הימור גם לגבי העובדים.

חברים, סוגיית המימון היא לא רק סוגיית מימון שכר עובדים, היא גם סוגיה של מימון יצירה כתנאי לפתיחת החדש.

(מחיאות כפיים)

ברור. עיסאווי, הנה, יש לך מתפקדים.

לא, לא. במרצ אין מתפקדים. מקבלים צ'פחות על הכתף ולא מקבלים קולות. מכל מקום, זו סוגיה שמאוד רציתי להעלות.

תודה לך. אנחנו נעבור למנכ"ל משרד התקשורת. לאחר מכן, חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת זוהיר בהלול. זוהיר פה. אם לא היית רואה אותי הייתי מבין, אבל זוהיר?

אדוני היושב-ראש, לא הקומה קובעת, שיעור הקומה קובע.

זה אתה אמרת. אתן לך משהו הרבה יותר טוב. טרפנטין מוכרים בחביות, בושם בבקבוקונים.

אדוני המנכ"ל, בבקשה.

אהיה קצר ותכליתי. אשתדל להתייחס לכמה נקודות שעלו פה כבר. לא אחזור על הדברים שאמר שי חברי, אבל לחלק מהעניין, וזה אולי מתחבר למה שהיו"ר פה. הוא אמר פה שהפתרון לצאת מהעניין הזה שייך למשולש של: משרד האוצר, משרד התקשורת והעובדים.

קודם כל, אגיד מה עשה משרד התקשורת ומשרד האוצר בשלושה-ארבעה ימים האחרונים, אפילו הייתי הולך אחורה לשלושה שבועות מאז שנכנסתי לתפקידי. אני יכול להעיד שראש הממשלה כשר התקשורת – 90% מזמנו, מתשומות הזמן שלו כשר התקשורת, הוא הקדיש לרשות השידור ולעניין הזה ספציפית. ביום שישי האחרון היה דיון ארוך.

הוא לא אמר כמה הוא משקיע בתקשורת, הוא אמר 90% מהזמן הזה.

זה היה לא מעט זמן. ביום שישי האחרון היה דיון ארוך אצל ראש הממשלה ואחר כך עם שר האוצר בדיוק על הארכת הצו שעומד עכשיו לפניכם. צריכים להיות הגונים ולומר ולדעת שאין שום משמעות אמיתית להקים את התאגיד אחרי הצו הזה או בעקבות הצו הזה, וזה אמרה היועצת המשפטית נכון. זאת אומרת, כולם יודעים, וזה הובא לידיעתם כבר בוועדה הקודמת, והיום הוא מוסכם על כולם, שאת תאגיד השידור הציבורי במתכונתו כפי שהחוק החדש קבע אי-אפשר להקים בגלל סוגיה של פלונטרים שיצרו איזה קשר גורדי שעכשיו אנחנו מנסים לפרק אותו, שבעקבותיו בעצם כמעט לא נעשה שום דבר.

אני אגיד את זה ממש בקצרה. קבעו שעד שלא מפונה הנדל"ן לא מפטרים עובדים כי אין מקור מימון. בשביל זה צריך למצוא מקום קבוע ולא הסכימו להסתפק במקום זמני. כל זה יצר מין פלונטר שבו כולם עמדו וחיכו במשך שנה שלמה לנסות להתניע את התהליך.

תעמוד לי על הנקודות המהותיות בפלונטר - שלא יהיו הפתעות בשינויי החקיקה.

הפלונטר היה שהאוצר אמר: אני עושה הסכם פרישה עם העובדים. אני לא מפריש אותם, רק אחרי שאני מפנה את הקרקע.

אחרי מכירת הנכסים. כן, אני יודע וזוכר.

הוא יצר קשר בין שני הדברים. לכן, יושבים עובדים שרוצים ללכת הביתה ומחכים שהאוצר יגמור למכור את הקרקע שהם יושבים עליה כדי שהוא יוכל לתת להם את הכסף כדי שהם ילכו הביתה.

זה לא מה שהאוצר אמר קודם, זה תנאי חדש - - -

חיקה, אני ארחיק אותך. אני הבנתי. שמעתי אותך. הוא אמר את דברו. בסוף צריך לסכם פה. מה שכאן נאמר קובע.

היתה שיחה ארוכה בין ראש הממשלה לבין שר האוצר. ההתלבטות היתה האם כמו שאמרה היועצת המשפטית כיוון שהחוק בלתי ישים, הוא לא יכול להיות ישים בשלושה חודשים הקרובים אז לגמור את העניין עכשיו. מה זה אומר לגמור את העניין? לא להגיש את בקשת הארכה הזו. משמעות העניין היתה שיום התחולה חל ואז ילך הכנ"ר לבית-המשפט, יקבל הנחיות, העובדים הולכים הביתה ואנחנו מתחילים את המשחק מחדש.

נדמה לכם. זה לא דומה לחוק וזה לא דומה למצב המשפטי הנכון.

זו הנקודה החשובה שהוא אומר.

עיסאווי, אתה מפריע.

הוא חושב שבית-המשפט עובד אצלו.

לא ידעו לפני חצי שנה שיש פלונטר? למה חיכו לשנייה האחרונה?

חברים יקרים, אנחנו לקראת סיום הדיון. אנחנו רוצים לתת לכולם. דוד ביטן, אתה עכשיו מפריע למנכ"ל, אתה מפריע לי ואתה מפריע לאנשים כאן להפריע.

מה שסוכם על-ידי ראש הממשלה כשר התקשורת ושר האוצר, ולצורך העניין הזה מוניתי אני יחד עם מנכ"ל משרד האוצר ואמיר לוי, בעצם להגיש את הבקשה הזו של השלושה חודשים מתוך ידיעה, ואני צריך להגיד אותה לחברי הכנסת, שבסוף שלושה החודשים האלה לא יוקם התאגיד. אבל לקחת את הזמן הזה של שלושת החודשים האלה ולהשלים את המשולש שאמר היושב-ראש. זאת אומרת, לבוא לעובדים ולהגיד להם: זו ההזדמנות האחרונה שלכם לשבת איתנו ולהגיע איתנו להסכמה בעניין הזה. זאת אומרת, האוצר מבחינתו מוכן, אם אנחנו מדברים על פתיחת הפלונטר, כרגע לא לפנות את כל הנדל"ן, אלא רק - - -

הסכמה למה?

אבל יש הסכם פשרה עם העובדים והסכם פרישה.

אף אחד לא רוצה לשנות את הסכם הפרישה עם העובדים. רוצים רק לקיים אותו, להתחיל אותו, להחיל אותו יחד עם הפינוי - - -

יש עוד הסכם, יש הסכם שהשר חתום עליו.

חיקה, חיקה, כבר הגזמת עכשיו. לך לאחור, בבקשה.

אנחנו מדברים על מתווה שאנחנו מנסים להניע אותו עם כל הרצון הטוב ועם הרבה מאוד שעות שאנחנו משקיעים. אנחנו כבר בקשר עם הנהלת רשות השידור ועם הכנ"ר, עם ההנהלה הממונה ועם הכנ"ר.

אני מזכיר שאמרתי שהפירוק הוא שערורייה.

דוד, לא היית כאן ואתה מחזיר אותנו לתקופת מזוזואיקון תחתון. היה, כבר נגמר. הלכנו, נסענו.

אגיד משפט אחרון לגבי הסוגיה הזו של המועצה. מינוי של 12 אנשים לא יפתור את הפלונטר הזה. בשלב הזה אני מדבר. שנית, צריך לדעת בחוק מהרגע שהאנשים האלה ממונים, הכהונה שלהם היא לשלוש שנים. אם אנחנו יודעים היום שלפחות בשנה הקרובה אין עוד בכלל תאגיד שידור ויכול שזה ייקח שנה וחצי ואין להם על מה לעבוד כי הם אפילו לא יודעים לא מי העובדים שלהם, לא כמה עובדים יהיו, לא איפה - - -

אדוני המנכ"ל, אנחנו חלוקים בעניין. תיכף אתייחס לזה. אנא, סכם.

זה לא משכנע.

הביצה והתרנגולת. זה לא יקום, זה לא יקום.

חברים יקרים, יש כאן שלביות בתהליך.

אנחנו קיבלנו משימה לחזור אל השרים בתוך שבועיים, שלושה, ארבעה לכל המאוחר. להביא להם מתווה שבא ואומר להם איך יוצאים מהפלונטר כמו שאמר יושב-ראש הוועדה כשבתוך התהליך הזה אפשר ליישם את החוק. שינוי החקיקה המרכזי שכולם מבינים שיצטרכו להביא אותו זה שינוי תאריך יום התחילה. אם יהיה צורך לעשות שינויים טכניים כדי לפתור את הפלונטר הזה נביא גם אותם.

תודה, אדוני.

- - -

יאיר, אתם מפריעים לי, באמת אני אומר את זה. העניין הוא שאתם תקועים כל כך בדברים שהם כבר לא רלוונטיים לתהליך שבו אנחנו נמצאים. אז אנא, אל תפריעו.

חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שבשלב הזה של הדיון העובדות לגמרי ברורות וגם המצב המשפטי ברור. אני מתייחס לאי-מינוי הדירקטוריון לא מכיוון שזו השאלה הכי חשובה, אלא מכיוון שזו השאלה שממחישה בדיוק איפה אנחנו עומדים. זה לא שמינוי 12 האנשים האלה יעשה את כל ההבדל, אלא שהעובדה שלא מונו 12 האנשים האלה ממחיש בדיוק באיזה מצב אנחנו נמצאים.

אז יש עובדות ויש מצב משפטי וצריך רק להגיע למסקנות. המסקנה הכי פשוטה היא - מה שקורה כאן זה שמירה של השידור הציבורי במצב של גסיסה על סף המוות. המצב הזה הוא מצב קטלני, הוא הרסני. הוא הורס את השידור הציבורי. הוא פוגע בעובדים, הוא פוגע ביוצרים. הוא שולח את אלה להילחם באלה.

חברות וחברים, כל זה לא נעשה בטעות. כל זה זה תוצאה של מדיניות ועם המדיניות הזו צריך להתמודד, אדוני היושב-ראש. הוועדה הזו היא הדבר היחיד שעומד בפני סכנת ריסוק השידור הציבורי לחלוטין.

אני חושב שאנחנו חייבים לגבש מתווה אלטרנטיבי למתווה של הממשלה. ראשית, אי-אפשר להשלים עם המצב שבו אין אגרה ואין מימון מהאוצר. המדינה צריכה להחליט. אם היא מוותרת על אגרה - בסדר גמור, יינתן מימון מהאוצר. אין מימון מהאוצר - חוזרת האגרה כי היא לא בוטלה.

שנית, צריך לתת מענה מידי לכל היוצרים, לכל החובות, חובות שהם בסופו של דבר חובות של מדינת ישראל. אי-אפשר להשאיר אנשים באוויר, בטח לא בתחום היצירה.

שלישית, צריך לתת ודאות לעובדים. אם המדינה מחליטה שהיא לא רוצה להתקדם עם התהליך הזה של הקמת תאגיד חדש, והיא לא רוצה להתקדם עם התהליך של הקמת חדש, ראו את אי-מינוי הדירקטוריון, אין מה לעשות אלא להחזיר את רשות השידור. תודה.

דב, תודה. זוהיר, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, תחילה אני מאוד מעריך את היד הרמה שבה אתה מנהל את הדיון. זה דיון מאוד לא קל ובלשון מאוד סובלמטיבית אני מדבר. שיהיה ברור – ראש הממשלה בישראל אינו רוצה שידור ציבורי. אני חייב לומר לך שבתוך המהלכים שהוא מבצע אנחנו מתעלמים מדבר מאוד רציני. מעולם לא חווה ציבור כל כך גדול ויה-דולורוזה לאורך זמן כל כך ארוך.

אגב, גילוי נאות. אני כמובן גמלאי של רשות השידור ואני ודאי חלק מהבשר של האנשים האלה ומהעובדה שבאמת הרשות צרבה את התודעה העיתונאית שלי לאורך שנים לא קצרות.

לכן, אני חייב לומר שאם אי-פעם תישקל תביעה, זוהי יכולה להיות תביעה ענקית לבית-המשפט כדי לבדוק מהי מידת הפגיעה הנפשית של העובדים האלה שעוברים טלטלה בלתי מפוענחת בעליל.

אני חושב שחוק, אדוני היושב-ראש, לפעמים אינו קדוש. אם החוק נכשל והתהליכים נכשלו אפשר להחזיר את המצב לקדמו. אני מסכים במאת אחוזים לקודמיי שאם המהלך ההבראתי הזה, הרפורמיסטי, נכשל והוא אכן נוחל כישלון, אני חושב שבעניין הזה אולי צריך לשקול לבטל את החוק הזה ולהחזיר את המצב לקדמותו ולהחזיר את רשות השידור למצב שבו היא היתה, ובעיקר שחיקה חברי דיבר על כך שיש לא מעט אנשים שרוצים לפרוש מרצון, יש לא מעט אנשים שכבר הגיעו לגיל פרישה. נדמה לי שאת התהליך ההבראתי הזה יכול לקרום עור וגידים מעצמו, ולכן זהו עניין נוסף.

בנוסף לכך, אני חושב שמהלכים על העובדים עד היום אימים. אם שמת לב חיקה דיבר על כך שדמי ההבראה לא ישולמו. איך יכול להיות מצב שבשיאו של תהליך הבראה ורפורמה בתוך חוק מתחילים להעניש דרך סנקציות את העובדים? שים לב גם מה מבקשים מהאנשים האלה. מבקשים מהם להיות האנשים שמוציאים אל הפועל את העניין הזה, למרות שהאחראים עדיין לא מכרו את הנדל"ן, האחראים עדיין לא ביצעו את התהליך של האגרה. מבקשים מעובדים לבצע דבר בלתי אפשרי לחלוטין.

מכאן אני קורא לא לסגור את רשות השידור אלא להחזיר את רשות השידור למצבה הקודם. כמו כן, להודות שמה שמניע את האחראים על העניין הזה הוא להחשיך את המצב, לגדוע את השידור הציבורי מקיומו. אם שמת לב רק לסקרפיט של מנכ"ל משרד האוצר, כל הזמן הוא אמר: אם, אם, אם - שורה של "אמים". זה היה בלתי אפשרי. באמת אתה צריך להגן על העובדים, ועדת הכלכלה צריכה לעמוד מאחוריהם.

(מחיאות כפיים)

חברים יקרים, זה נהיה פה הפוליטביורו.

ברשותכם, אני רוצה לומר מי הדוברים לפני ההצבעה: שייקה, משה שגב ידבר, מלי, גלילה. שנייה, אל תעשו עליי פנים זועמות. כמו כן, ידברו שני חברי כנסת שעדיין לא דיברו וסוגרים. אבל אני מבקש. חברים יקרים היום זה לא היום שלכם. אני מתנצל, יונה. אני מתנצל בפנייך. העניין הוא פה איך נביא את זה אליכם. עם כל הכבוד לכם, הסיפור הוא כאן, הוא משהו אחר, אז תרשו לי. ברשותכם, אבקש שכל אחד מכם יעשה זאת בקצרה ולא סיפור דרך.

שלום, שמי שייקה קומורניק. אני נציג עובדים, אני נציג ועד עיתונאי הרדיו.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הוועדה, אני ממשיך את דבריו של חבר הכנסת זוהיר בהלול. שבע שנים שהממסד האטום הזה של האוצר מתעלל בעובדים, שבע שנים שהם שוללים מאיתנו זכויות שכל המגזר הציבורי קיבל. מאיתנו שללו, באיומים תחתמו על רפורמה. אחרי שבע שנים חתמנו על רפורמה שאמרה פיטורים של 40% שבשביל נציג עובדים זה כמו לקטוע שתי רגליים כדי להציל את הגוף. האם זה סיפק אותם? לא. הם רצו את כל הגוף. הם ניצלו קוניוקטורה פוליטית של שני שרים שרצו פופוליזם והעבירו חוק שמפטר את כולנו.DNA פגום, הם קראו לנו, במדינת היהודים. DNA פגום במדינת היהודים. אנחנו מרעילים את השאר. יושבת פה היועצת המשפטית של הוועדה והיא שמעה את זה - דברים איומים ונוראים. השחירו את העובדים ועובדים ישרי דרך שעושים עבודתם נאמנה.

על כן, אנחנו מבקשים באופן טנטטיבי להמשיך את השלושה חודשים, לתת לנו. אבל שלושה חודשים אנחנו נעמוד שוב בפני שוקת שבורה. הבקשה שלנו, גם בהמשך למה שאמר חבר הכנסת יונה, לתת זכות קדימה לעובדים לעבור לתאגיד החדש, שכל עובד שראוי ומתאים יעבור לתאגיד החדש.

בנוסף לזה, שיא כוח-האדם שמדובר עליו בתאגיד החדש הוא לא יכול לענות על המשימות. מבקשים לשים אותו בשיא כוח-אדם ריאלי שישמור על השידור הציבורי כפי שהוא.

תודה. מלי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. אני מברכת את השר - לא יצא לי. אני גם מברכת את לאה.

אני כאן בשם אקו"ם. אני דירקטורית באקו"ם, יושבת-ראש ועדת החקיקה והממשל. הייתי חברת כנסת, הייתי חברה בוועדה הזו כמה שנים. אני יוצאת מהדיון הזה המומה לגמרי.

אני לא רגילה עדיין שמנכ"ל, פקיד בכיר ככל שיהיה - אני מדברת על מנכ"ל האוצר - לוקח סעיף אחד מתוך החוק. מאיים על כל מה שנאמר פה. אומר: לא תעשו כך, נעשה כך. אדוני, כפי שאמר השר בעצמו, יש התחייבות. אנחנו - הממשלה - עומדים בהתחייבות. אז אי-אפשר לקחת סעיף אחד ולהגיד: על זה אנחנו מדקדקים כמו בקרקעות, שזו הפעם הראשונה שאני שומעת את זה, ואני הייתי בשנה שעברה כמעט בכל הדיונים, את זה פספסתי כנראה או שזה הוסף אחר כך. אבל לא יכול להיות שאנחנו נדקדק בעניין הקרקעות, נדקדק בעניין הפיטורים עכשיו בדיוק, ולא נקיים הבטחות, התחייבויות, הסכמים, חוזים. אני לא מדבר על העובדים, כבר דיברו הרבה. אני מדברת בשם היוצרים בתחום המוזיקה.

אתה רוצה רשות שידור ישראלית? גם אני רוצה. אני רק רוצה גם מוזיקה ישראלית. מוזיקה ישראלית מייצרים רק בישראל ובעברית. לכן, אנחנו צריכים לשלם, אנחנו חייבים. חצי מהמשכורת של היוצרים לא שולמה. אני רוצה שתדעו, לא שילמו להם ב-2014 חצי מהשכר שהם היו צריכים לקבל.

תודה, מלי. משה שגב, ואחריו – עו"ד גלילה הורנשטיין ידידתי, וחברי הכנסת יסיימו ואסכם.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, לא אחזור על הדברים שלנו, של העובדים, כי כמו שאמרת היושב-ראש, זה ממש מיותר כרגע. אדוני היושב-ראש, אם שמת לב התחיל פה עכשיו כבר המשא-ומתן לפי מה שהציגו גם מנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל משרד התקשורת.

מחפשים פה איזשהו פתרון זמני שאנחנו העובדים בעצם נהווה גשר לרשות הבאה. אבל צר לי ואני חושש מאוד מכל מה שמתבשל פה שמה שמצפים מאתנו שאנחנו נמשיך לשבת בשקט, נעשה את העבודה, ובסוף יתנו לנו בעיטה על התחת, סליחה על הביטוי. חבר'ה, על זה אנחנו לא נעבור בשתיקה. אם רוצים להגיע פה לפתרון, אנחנו מוכנים. אתם יודעים שאנחנו חדורי מטרה ומבינים שיש בעיה עם רשות השידור. כבר נשאנו ונתנו עם אנשי האוצר על רפורמה, לצערי הרב, שלא קוימה.

לכן, אם רוצים להשיג הסדר שהוא זמני לשלושה או לשנה, הוא אמור להיות הסדר קבע שבו כלולים עובדי רשות השידור. זאת אומרת, בתאגיד החדש לא 25%, לפחות 90% או 95% יהיו עובדי רשות השידור כי יש פה עובדים מצוינים.

יושב לימיני יונה, הוא יכול להעיד על עובדים מצוינים. יש כאלה מאות ברשות השידור וזה בדיוק גם מתאים לתאגיד החדש. הם יכולים לתת ולתרום. אני מבקש גם ממך, אדוני השר, באמת להיות עם יד על הדופק בעניין הזה שלא ישתמשו בנו ויזרקו אותנו, אלא ישתמשו בנו למטרה של עתיד.

תודה, משה. גלילה, בבקשה. חברים, ממש בקצרה.

חודשיים וחצי, שלושה חודשים, ישבנו כאן יחד איתך ועם חלק גדול מהנוכחים בזמן המלחמה. על כל דבר שעכשיו אתם מדברים התרענו. התנגדנו לחוק. אמרנו שהחוק הזה אכזרי שהוא לא ייושם. כדי שהיום מנכ"ל משרד האוצר יבוא ויגיד: בשלושה החודשים האלה לא יהיו שני דברים: לא יהיה כסף מהאוצר ולא ימשיכו לעבוד 1,600 עובדים - על זה ישבנו. איפה עופר? היתה סוללה של אנשי האוצר שישבו בצד הזה באולם למטה. אמרנו להם: לא ניתן לכם לגרום לזה שתזרקו 1,600 עובדים, ובגלל זה קבענו את יום התחילה. כי אם לא היה יום התחילה כל העובדים כבר היו בבית בלי שקל אחד. התרענו ואמרנו. למכור נכסים, כולנו יודעים, לא פשוט כל כך. אז היום באים שנה אחרי זה - ואנחנו לא יודעים מי אחראי לזה וזה גם לא מעניין אותנו - ואומרים: אין כסף. כבר אז הם ידעו.

אנחנו בעד ארכה כי אין ברירה, כי זה מקום עבודה וזה פרנסה, ושכולם יזכרו שזה פרנסה. שנית, גם אז היה ויכוח על מילה אחת – לא פחות מ-25%, אם אתה זוכר.

זוכר היטב.

לא פחות, וכן פחות, ועד וזה. אנחנו עומדים על זה שבתיקון החדש לא יהיה הדבר הזה של 25%.

יש לי הצעה לפני סיכום.

לא, לא. עוד לא סיימתי. אני עוד לא סיכמתי.

יש עוד שלושה חברי כנסת שביקשו לדבר. הראשונה היא חברת הכנסת נאוה בוקר, בבקשה.

למיטב הבנתי הפשוטה, הבעיה הבסיסית פה היא משרד האוצר וזה שהוא לא מממן. אני חושבת שצריך למצוא את הדרך המשפטית והחוקית הנכונה לאלץ אותם לתקצב את רשות השידור בתקופה הקרובה. זה פשוט מאוד, אני לא מומחית גדולה.

אתם יכולים לעשות את זה בחקיקה. תוציאו על זה חוק. אפשר לעשות את זה ביומיים.

יש חוק, לא מיישמים אותו.

יש הצעת חוק של נחמן שי, לא שלי.

מלי, אני לא צריך את הצעת החוק שלך עכשיו.

לא ייתכן שלא ישלמו דמי הבראה של העובדים, ומצד שני, ידעו על מינויים חדשים שנעשו בסכומים גדולים, בעשרות אלפי שקלים. אסור שזה יבוא על חשבון העובדים, אסור שהעובדים ייפגעו.

בנוגע לאמירות שנאמרו פה כלפי ראש הממשלה - כל הניסיונות להגיד שהוא מנסה להשתלט על רשות השידור וכו' וכו' מטעמים פוליטיים, אז אני רוצה להבהיר לכם שלא היה ולא נברא. אין דבר כזה.

נאוה, אף אחד לא חשד, חס וחלילה.

באמת, מספיק עם ציניות כבר. אין לו שום כוונה כזו.

עכשיו אמרתם בדיחה.

לא, למה? סליחה, אני תומך בנאווה. כל מה שהיא אומרת אמת.

עם כל הכבוד, יש פה מטרה לתת שידור מאוזן שגם לציבור מסוים תהיה יכולת להתבטא. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה.

באתי לישיבה הזו וממש לתומי חשבתי שיבואו ממשרד התקשורת וממשרד האוצר עם תוכנית עבודה - בשלושת החודשים אנחנו מסכמים ומגיעים לסיום החוק הזה ומיישמים אותו, ורק מבקשים את הארכה. זה היה אמור להיות כמה דקות ולסיים את הישיבה הזו. אני לא כל כך תמים.

מתברר שבאים לפה עם כוונה להחשיך את המסכים. אבל איך להחשיך אותם? בזה שלא עושים לא יצירה, לא תוכניות, לא כלום. ואז לא יהיה צורך אפילו להסתכל על רשות השידור ובזה סוגרים אותה. התוכנית הזו צריכה להיות ברורה. אם לממשלה או לראש הממשלה או לשר יש החלטה כזו אז זה לא בושה לבוא ולהגיד: זו המדיניות שלנו, החלטנו לעשות כך.

אם באמת הולכים על המתווה להקמת הרשות החדשה אז מי אמר ש-25% של העובדים הקיימים הוא קדוש? לדעתי, יש מקום לתקן וזה על-ידי בדיקה של העובדים הקיימים. האם מישהו בדק? בישיבה הקודמת חברים מהטלוויזיה החינוכית אמרו: למה אנחנו בכלל שם? האם מישהו בדק האם הם צריכים להמשיך או שצריך לפטר אותם? הטלוויזיה בערבית עברה כברת דרך ארוכה. יש עובדים, יש הנהלה חדשה. השתנו דברים.

לכן, אנחנו נאריך כי אין ברירה. אבל עם הבטחה שאנחנו נשמע פה שהולכים לקיים את התהליך או שמתחילים בחקיקה חדשה מהיום כי החוק הזה מסתיים עוד שלושה חודשים.

תודה. חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה בקצרה.

אני אומר שההתנהלות של הפירוק זה שערורייה. דבר שהיה צריך לקחת מספר חודשים לוקח כבר שנה ומשהו ולא יודעים גם את הסוף. בכלל העובדים וגם רשות השידור לא צריכה להיפגע מזה שהפירוק לא עושה את העבודה שלו. זה לא מפעל רגיל, זה מפעל שהמדינה אחראית עליו. אם היו רוצים לפרק אותם היו מפרקים אותם אז ולא היו צריכים להגיע למצב הזה.

אני רוצה לומר לשר שאחראי לעניין: אנחנו הבטחנו, אנחנו צריכים לקיים. כל הכבוד לנציג האוצר שהוא יומיים בתפקיד וכבר הוא מנהל לנו את המדינה. אנחנו נתנו הבטחה שהעובדים לא - - -

תזרקו אותם מהקואליציה.

לא לזרוק.

דוד, קצת – בקטנה.

יש לנו גם מנופים כלפי האוצר וגם אנחנו יכולים לא לעשות דיונים בדברים שלהם. עם כל הכבוד, שלא ינהל אותנו. הבטחנו - נקיים.

תודה, דוד.

70,000 אומנים ואתה לא שומע אותם. 70,000 אומנים ומבצעים שרשומים - - -

הנה, שמעתי. אני אתן לך. בעוד שלושה שבועות נקיים דיון נוסף ואתה תפתח אותו.

אני רושם אותך להיות באמ"י כי אתה שחקן - - -

חבר הכנסת אילן גילאון שאל את יונה שאלה לגבי "פוליטיקה". אנא, תשובתך. חבר הכנסת עיסאווי בקצרה ואני מסכם.

אני אנצל את ההזדמנות. רשות השידור נמצאת כבן ערובה בחוק הזה ובין יועצים משפטיים - העובדים, היוצרים וספקים. אותו סטודנט ששומר בכניסה ברשות השידור, מחברת השמירה הוא מקבל את הכסף. הוא לא מקבל משכורת. צריך לראות את כולם.

הפלונטר המשפטי הזה, עם כל הכבוד, ואם תתנו הארכה - אם לא תהיה הבטחה של מימון, רשות השידור לא תוכל להמשיך להתקיים. זה העובדים, הספקים - - -

לגבי "פוליטיקה" - כמו כל תוכנית טלוויזיה וכל ערוץ טלוויזיה, תוכניות יוצאות לפגרה, הולכות לריענון. בודקים אותן, משנים אותן. זה "עובדה", "ארץ נהדרת" - - -

מתי היתה הפעם האחרונה ש"פוליטיקה" יצאה לחופשה? לפני שבע שנים. גם זה היה - - -

מה לעשות? יש הנהלה חדשה ברשות השידור שרוצה לרענן.

אתה פוגע בתוכנית כזאת - - -

אני לא פוגע בתוכנית. גם "המקור", גם "עובדה" וגם "ארץ נהדרת" יורדים מהאוויר לריענון, וזה המשמעות. כך פועלת כל תחנת טלוויזיה בעולם, לרבות ה-BBC, וכל תוכנית – זה הכול.

מה המימון של התוכנית? זו אחת התוכניות הכי זולות שיש. על מה אתה מדבר? זה ברור לגמרי מה שאתה עושה פה.

זה קשור לריענון. התוכנית חוזרת, אל תתבלבל, חבר הכנסת גילאון. התוכנית ירדה לפגרה.

למראית עין לא הייתי עושה - - -

יונה, אמרת את דבריך – תודה. לא מקובל על חבר הכנסת גילאון.

נורית, משפט.

גם אני רציתי להצטרף לקטע של תוכנית "פוליטיקה". אני חושבת שמכיוון שגם הכנסת עוד לא יצאה לפגרה, תצאו לפגרה באוגוסט.

בואי לא נפתח את ענייני הפגרות של הכנסת.

העלויות של התוכנית הזו הן ממש זניחות. זו תוכנית הדגל של ערוץ 1. למה לפגוע דווקא בתוכנית הזו?

תודה, נורית. עיסאווי, בבקשה.

אני מבקש ממך בשם ועדת הכלכלה ולמען כבודה, לפני שמצביעים מן הראוי שראש הממשלה יבוא לכאן. אפשר לעשות את זה מחר, עוד יום-יומיים. ראש הממשלה יבוא לכאן ובעשר דקות הוא יגיד מה הוא הולך לעשות, שיתחייב בפני כולם מה הוא הולך לעשות.

שנית, במידה ואנחנו מאשרים את זה עכשיו - כשהצעתי היא למחר להביא את ראש הממשלה – במידה וכן שהשר אקוניס הממונה צריך לקיים דיונים מרתוניים החודש הזה לפני הפגרה על כל שינויי החקיקה.

תודה. אני רוצה לסכם. עיסאווי, באמת יש לי תחושה שאני יכול לדבר, אם לא בשם כל חברי הכנסת, לפחות בשם רובם. אני אתחיל מהסוף. ראשית, אני אמליץ בפני חבריי, לא בקלות, להצביע על מתן הארכה לאור הנסיבות.

שנית, אני מוחה בכל תוקף על ההחלטה, אם היא באמת כזו, לעכב תשלום כלשהו לעובדים. יש פה שני דברים שונים, בואו לא נערבב. אני מדבר שוטף ואני מבקש לא להפריע לי. אני קודם כל מדבר על העובדים. הם לא ישמשו בני ערובה במאבקים, אנחנו לא ניתן לזה. אני אומר את זה לא בפופוליזם, אלא אני אומר שכל עוד לא נקבעו כללים ולא הוצאו לדרך, אף עובד לא ייפגע.

שלישית, אני אומר לך, אדוני השר הממונה, יש שלושה חודשים, מצד אחד. מצד שני, אדוני המנכ"ל, או אדוני השר - אני לא נכנס בין שניכם מי צריך ומה - קודם כל, שלושה אנשים: עבדכם, עיסאווי פריג', ודוד ביטן. אנחנו ניפגש, ואני מבקש את זה לאלתר, יחד איתך, יחד עם מנכ"ל משרד האוצר. אנחנו רוצים לקבל מכם לא עוד חודש וחצי, בוודאי לא עוד שלושה חודשים. אני אישית אעקוב מקרוב. אני רואה בעניין הזה באמת מחויבות אישית שלי לתהליך. אנחנו ניפגש איתכם כבר אם אפשר השבוע, מקסימום תחילת השבוע הבא. אנחנו נרצה לראות בדיוק איך אתם מתכננים לטפל בדברים. אנחנו נרצה לראות מה הם השינויים שאתם מבקשים להניח בפנינו בחוק. וברור כבר שנדרשים שינויים.

אני כבר אומר לכם, אנשי המקצוע, ואני אומר לך, אדוני השר, לא ניתן לשום שינוי בחוק שמחזיר את הפוליטיקה בדרך כזו או אחרת פנימה - לא יקום, לא יהיה. אני מצפה מכולם לתת לנו את היד בעניין הזה. אני אומר לכם, העובדים, העובדים לא יפוטרו. העובדים יגיעו להבנות על-פי כל ההסכמים שהיו עד היום. זה השיח בינינו. אנחנו גם נבדוק את האפשרות שאתם העליתם, ובאמת עשית את זה כבר אקסטרים לגמרי עם ה-90%. אבל הבקשה שלך לא נופלת על אוזניים ערלות. גם כן שוחחתי כמעט כל החברים בוועדה כאן ואני חושב שאפשר להתכוונן בצורה מכובדת ונכונה - יונה והחברים האחרים - שהראש יהיה פתוח בעניין הזה.

אנחנו לא חוזרים לאחור, לא עם ביטולי האגרה. די, מספיק עם זה. כבר היה הקמפיין. הבחירות הסתיימו וכבר ראינו את הקמפיין שעשו על עובדי רשות השידור. זה מאחורינו. אנחנו רוצים להסתכל מהיום והלאה. אנחנו רוצים לתת אופק. אבל אני אומר לך, אדוני השר, אתה שעומד על זה שאתה התנגדת לחוק וזה - אני חוזר ואומר, הכוונה היא כוונה נכונה כי בסוף בסוף אם לא היה תהליך כלשהו כל העסק היה מתפרק. בואו עוד הפעם לא נרמה את עצמנו, אני לא אוהב את זה. כל אחד רץ עם הדגל שלו ומספר איך הוא היה. בסוף בשורה התחתונה אנחנו רוצים שידור ציבורי פתוח, חופשי, דמוקרטי. כמו שאני יודע להקשיב כל בוקר לאריה גולן, אני רוצה שכולם גם יקשיבו לא רק לאריה גולן, אלא שיצפו גם בטלוויזיה טובה, יקשיבו לתוכניות טובות.

התליות, או יצירת התליות בחוק, ואני אומר לך, אדוני השר, ואני אומר לך, אדוני המנכ"ל, נוצרו, וזה נכון, בכורח הנסיבות, בלוח הזמנים - התליות שלא היה להן מקום. זה פשוט בלתי אפשרי לעמוד בהן. זאת אומרת, מי שחושב שעד שיימכר הבניין ב- - -, מי שנותן התליה כזו אומר: אני עשיתי כאילו אני מביא חוק. זו המשמעות. אין התליות כאלה. לא יכולות להיות התליות, הדברים ברורים.

האגרה בוטלה, אבל היה דיון מאוד עמוק, מאוד מקיף, בשאלה מאיפה יבוא הכסף ואיך יועבר הכסף. כדי שלא תהיה זיקה פוליטית, החוק מדבר בצורה ברורה איך הדברים יתנהלו.

לכן, אני אומר לכם אדוני השר, אדוני המנכ"ל, אתם תקבלו גם ממני אישית בשם חברי הוועדה, וכאן אני אומר לך, פה זה לא קואליציה-אופוזיציה, הקרב פה הוא של כולנו סביב השולחן בעניין הזה. אנחנו נדרוש את התשובות לעניין הזה. בעוד שלושה שבועות יתקיים דיון נוסף כדי לדעת האם אנחנו על הנתיב או אנחנו לא על הנתיב. לא אתן שאף אחד ישחק בי באופן אישי ולא בחברי הוועדה. כל החלטה שתתקבל ואנחנו אומרים אותה, אנחנו מתכוונים אליה. אנחנו גם נעמוד בה. אני לא נותן מונולוג בשביל לבלבל לכם את המוח, אני נותן את המונולוג הזה כדי לעמוד בדיוק מאחורי כל מילה שאני אומר.

לסיום, ברשותכם, אנחנו צריכים להצביע על האישור של הצו. אדוני השר יסכם. נקריא את הצו ונצביע.

אתייחס קודם. תודה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שהתקיים פה דיון חשוב, נוקב ויסודי באחת הסוגיות החשובות ביותר בתחום התקשורת והיא קיומו של שידור ציבורי.

שלא יהיו אי-הבנות - כיוון ששמעתי פה חברי כנסת רבים וגם את הפקידות הבכירה ביותר, אני אומר לכם שאני לוקח אחריות מלאה להמלצה שלי להאריך את החוק כפי שהציע המחוקק הקודם, משום שגם הוא לקח בחשבון שהוא לא יצליח להקים את תאגיד השידור הציבורי.

ההמלצות הן שלי, בניגוד מוחלט לעמדות רבות ואחרות שנשמעו נגד העמדה הזו. בסופו של דבר, ברוך השם, התקבלה הכרעה על-ידי מי שצריך להכריע. ומי שצריך להכריע הם נבחרי הציבור. יש לי כבוד גדול מאוד לפקידות, לפקידות הבכירה. מחשבותיי על המצב שנוצר בשנים האחרונות שבאה פקידות וכבר קובעת את המדיניות, זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. אני אומר לכם שהוא גם מסכן את הדמוקרטיה.

אגב, גם הסגנון. אפשר לדבר לעובדים בישראל בצורה קצת יותר אנושית. זה לא יזיק לאף אחד ולא יפחית מערכו של אף אחד, בדיוק כפי שאני עשיתי כשר בממשלה שהלך למקום הזה, אדוני היושב-ראש, והקשיב, והקשיב גם לדברים לא נעימים. וגם בוועדה הזו השמעתי לעובדי רשות השידור, ואתה היית בדיונים האלה וגם מנהלת הוועדה והיועצת המשפטית. אני התרעתי. אני אמרתי לעובדי רשות השידור כשהיינו על סף החתימה על הרפורמה הקודמת שהוויכוחים הפנימיים ברשות השידור של ועד כזה נגד ועד אחר, של אמירות והדלפות נגד הנהלה כזו או הנהלה אחרת רק כדי להחליף את ההנהלה, יפילו את הבית על כולם. ואני אומר לכם, שאם לא נאריך – ואני מעריך שנאריך משום שכל חברי הכנסת יגלו אחריות – הבית הזה עמד ליפול ב-30 ביוני בשתיים-עשרה בלילה. תקשיב טוב, אדוני היושב-ראש. לפי החוק בשתיים-עשרה בלילה, ב-1 ביולי, זו מהדורת החדשות הראשונה של קול ישראל, לפי חוק אסור היה לה בכלל להיות משודרת. לכן, חשבתי שנדרשת ההארכה הזו. בראש ובראשונה, כדי להציל את השידור עצמו כי כן היינו בפני החשכת מסך - שלא יספרו לכם שום סיפור. לא זה היה מפעיל, ולא מיקור חוץ, ולא היו משדרים בערוץ 1 ולוקחים מארכיון החינוכית - כל מיני רעיונות הזויים ששמעתי בשלושה שבועות שבהם אני אחראי על העניין הזה.

עמד על השולחן סגירה בניגוד לחוק משום שהחוק עצמו אומר back to back. חזר על זה גם השר ארדן וגם היועצת המשפטית של משרד התקשורת. אנחנו מחויבים וכולנו שווים בפני החוק. אם אין back to back אין מעבר מרשות השידור לתאגיד השידור הציבורי.

אני כמובן רוצה לומר לכם, כיוון שהצעת את ועדת המשנה שהקמת פה יחד עם חברי הכנסת: ביטן וופריג', שאנחנו רוצים - - -

לא ועדת משנה אלא צוות שילווה.

סוג של צוות פנימי שידון איתנו. אנחנו פתוחים לכל רעיון. אנחנו רוצים לשמוע מה יש לכם להציע. גם אנחנו נבוא, חבר הכנסת פריג', עם הרעיונות שלנו.

זה מבהיל אותי כשאתה אומר שאתם באים עם רעיונות.

זכותי להעלות רעיונות. אין מה להיבהל, לא צריך להיבהל. עובדה שלמדנו שכשלא נבהלנו יצא מתחת ידינו החוק הזה שנעשה במחטף, ולכן אנחנו - - -

אני רק רוצה להזכיר שהחוק הזה הוא על-ידי ממשלה שאתה היית.

נכון. אתה צודק, אדוני. אני מסכים איתך, אבל אני לא הייתי - - -

תודה, אדוני.

נציגת משרד המשפטים, אני רוצה לסיים את המחלוקת הזו שכל הזמן מתקיימת באוויר בין משרד האוצר לבין משרד התקשורת. אנחנו נוציא לך פנייה שאנחנו מבקשים את התערבות היועץ המשפטי לממשלה. כי אם הנושא הזה של מי ומה צריך לשלם ומי מעביר ובאיזה בהתניות ובהתליות היה מגיע לבית-המשפט, בית-המשפט היה פוסק. במקרה שכזה, שהפרשנות של החוק כפי שכל אחד לוקח אותה לעצמו, אנחנו נוציא פנייה ליועץ המשפטי לממשלה. אנחנו מבקשים שהוא ייתן את חוות הדעת שלו כדי להסיר את הסיפור הזה אחת ולתמיד מסדר-היום. לא צריך להסמיך. זה תפקידו, זה סמכותו.

אני רק מבקשת לציין שעד עתה לא הוצגה בפנינו המחלוקת הזו כמחלוקת בין משרדי ממשלה. ככל שתחודד מחלוקת משפטית בעניין הזה אנחנו - - -

אני מודה לגברתי על ההבהרה.

גם ככל שזה לא יוצג כמחלוקת, מאחר ומשרד האוצר טוען שבנסיבות אי-גביית אגרה הוא לא חייב, סעיף 113 לחוק לא מחייב אותו לתקצב את הפעילות של רשות השידור, ומאחר וראש הממשלה הצהיר וחזר על זה כאן השר או השר הצהיר ואמר שזה על דעתו של ראש הממשלה, שאין כוונה לגבות אגרה נדרשת חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה גם אם זה לא מוצג כמחלוקת, מה הדין, האם האוצר צריך להעביר את הכספים או לא.

תודה. בבקשה גברתי היועצת המשפטית של משרד התקשורת, קראי את הצו. נצביע ונצא לתקופה חדשה.

איתן, לפני הצו תוסיף את היוצרים.

אני לא מתעלם, אמרתי כבר.

סליחה, דיברת על העובדים. לא דיברת על היוצרים.

מלי, אמרתי, אמרתי. התייחסתי ליוצרים והתייחסנו לספקים והתייחסנו לכולם. אני אומר, זה נוגע לכולם: עובדם, יוצרים, ספקים וכל מי שחי מהתהליך הזה.

בבקשה, גברתי.

"צו השידור הציבורי (דחיית תחילתו של החוק)(מס' 2), התשע"ה-2015

בתוקף סמכותי לפי סעיף 92(ג) לחוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014 (להלן-החוק), בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ולאחר שנוכחתי לדעת כי תאגיד השידור הציבורי אינו ערוך להתחיל את שידוריו במועד הנדחה בצו השידור הציבורי (דחיית תחילתו של החוק) התשע"ה-2015 (להלן- צו השידור הציבורי), אני מצווה לאמור:

תחילתו של החוק שנדחתה בצו השידור הציבורי, תידחה בשלושה חודשים נוספים, והיא תהיה ביום י"ח בתשרי התשע"ו (1 באוקטובר 2015)."

אני רק אסביר מה אומר הצו. סעיף92(א) לחוק השידור הציבורי, כמו שנאמר כאן, קובע את יום התחילה של החוק. סעיף 92(ג) מקנה סמכות לשר התקשורת, בהסכמת שר האוצר, לדחות את המועד פעם אחת, ובאישור הוועדה לדחות גם פעם שנייה.

ביום ה-29 למרץ דחה השר דאז גלעד ארדן את מועד התחילה בפעם הראשונה. זה אכן גם דווח לוועדת הכלכלה כפי שהחוק מורה. עכשיו מובא בפניכם הצו הדוחה פעם נוספת בשלושה חודשים נוספים.

והאחרונה.

והאחרון, עד ה-1 באוקטובר 2015. כמובן לפי החוק מתבקשת לעניין אישור - - -

בוודאי, אוקיי. מי בעד ירים את ידו?

הצבעה

בעד – פה אחד

צו השידור הציבורי (דחיית תחילתו של החוק)(מס' 2), התשע"ב-2015, אושר

פה אחד.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:20