הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 2

מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ה (30 ביוני 2015), שעה 11:00

בטיחות ילדים בחודשי הקיץ – יישום התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

מסעוד גנאים

איילת ורבין נחמיאס

חנין זועבי

אורלי לוי אבקסיס

ד"ר יצחק ברלוביץ - מנהל בית חולים וולפסון, יו"ר התכנית הלאומית לצמצום ההיפגעות, משרד הבריאות

יונה פרבר - פיקוח ארצי בתחום אם וילד, משרד הבריאות

מקס אבירם - מנהל אגף זה"ב, זהירות בדרכים ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

רותם זהבי - מנהל תחום בטיחות סביבתית במוסדות חינוך, משרד החינוך

עטילה כמאל - משרד החינוך

דוד פילזר - מנהל אגף הנחיה ותקנות, משרד הפנים

רחל איגר - מפקחת ארצית, שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

טפסר בכיר חיים תמם - ראש אגף בטיחות אש וחקירות, הרשות הארצית לכבאות והצלה, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ עמי נידם - ראש מחלקת בטיחות של משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק ארז פייביש - קצין משמרות זה"ב ארצי, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק אלימלך זטלמן - קצין מדור תעבורה, אגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק סוני אינגר - קצין חקירות נוער ארצי, המשרד לביטחון פנים

עופרה מתתיהו - מנהלת תחום פיתוח ידע והכשרות, אוכלוסיות מיוחדות, המשרד לביטחון פנים

סוזן בן עזרא - סגנית ראש אגף טיפול ושיקום, הרשות למלחמה בסמים, המשרד לביטחון פנים

אסתי לוי - מנהלת תחום, המשרד לביטחון פנים

גונן ירום - מנהל תחום בכיר

ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

נחמה לאור דרורי - מנהלת אגף חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה, פניות הציבור וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

שני חדד - מנהלת תחום הסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נטליה גיטלסון - המוסד לביטוח לאומי

דליה ירום - מנהלת המעבדה לכימיה וטקסטיל, מכון התקנים הישראלי

ורד אורן - מנהלת תקשורת וקשרי ממשל, מכון התקנים הישראלי

טל כהנא - ראש תחום מתקני משחקים, מכון התקנים הישראלי

אורלי סילבינגר - מנכ"לית בטרם, המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

גלית גלעד - סמנכ"ל אגף מדיניות ממשל וקשרי חוץ, בטרם, המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

ד"ר אורי בלה - מנהל מלר"ד ילדים, בית חולים קפלן, בטרם, המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אביטל אפל פנקס - מנהלת קשרי חוץ וממשל, בטרם, המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אסתי גולן - מנהלת התכנית הלאומית לבטיחות ילדים, בטרם, המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אמונה לנדאו - יועצת ארגונית לבטיחות ילדים, בטרם, המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

חנוך שינדלר - אבא של דולב שטבעה בבריכת השחייה בבית

אטי שינדלר - אימא של דולב

ים שינדלר - אחות של דולב

מריה רבינוביץ - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

נורית יכימוביץ כהן - מרכז המידע והמחקר, הכנסת

זהר לוי - לוביסטית, מייצגת את ארגון בטרם

איתן אלון - לוביסט, מייצג את מכון התקנים הישראלי

שמרית גיטלין שקד

רחל סעדה

אהובה שרון, חבר המתרגמים

בטיחות ילדים בחודשי הקיץ – יישום התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים

בוקר טוב לכל הנוכחים. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד. זה המפגש הראשון שלנו ואני מאחלת לכולנו הצלחה.

למעשה קבענו את הפגישה הראשונה בנושא הקיץ. אנחנו יוצאים לחופשת הקיץ. תלמידי החטיבות והתיכון יצאו לחופשה ב-20 ביוני והיום בצהרים יצאו לחופשה גם תלמידי היסודי ואנחנו רוצים לדבר על הנושא של הבטיחות בקיץ.

מבחינת הנתונים בשנים האחרונות אנחנו רואים שמחצית מהפגיעות בקרב ילדים מתרחשות דווקא בחודשי הקיץ ובחודש אפריל שהוא סביב חופשת פסח. זה אומר שלילדים יש יותר פנאי ודווקא כשהם נמצאים בתוך הסביבה הטבעית שלהם, יותר נגישים לפעילויות מסוגים שונים, אנחנו רואים שהיקפי הפניות הולכים וגדלים. אמנם אנחנו מדברים על היקפי פגיעות גבוהים בתאונות דרכים, אבל אנחנו רואים גם נתון מאוד מדאיג והוא שהפנייה השנייה בגודלה היא דווקא עקב טביעה ומשום שאנחנו נמצאים בחודשי הקיץ, חשוב לשים את הדגש גם בסוגיה זו.

אנחנו נאפשר לדוברים לפתוח את הדיון, להציג את הנושא ובהתאם לכך אנחנו נתקדם. ננהל דיון ונצא ממנו עם איזה שהן החלטות או מסקנות.

ברשותכם, לפני שנפתח את הדיון עם מנכ"לית בטרם, הגברת אורלי סילבינגר, אטי, נציגת המשפחות.

בוקר טוב. אני כאן לשתף בסיפור האישי שלנו. אנחנו איבדנו את הילדה הרביעית שלנו בבית. היא טבעה בבריכת השחייה הפרטית שלנו. חשוב לנו לספר על המקרה כדי שזה יביא למודעות ואנשים יראו את הדברים בעין אחרת.

כשאנחנו נכנסנו הביתה, הדבר הראשון שעשינו היה לבנות גדר סביב בריכת שחייה. יש לנו בריכה גדולה. חשבנו שאנחנו יכולים לשמור על הילדים בתוך החצר שלנו אבל מסתבר שזה לא עבד.

עשינו בבית כל מה שיכולנו לחשוב על מנת להגן על הילדים. אני בעצמי מהנדס חשמל ואני מטפל ויועץ בכל נושא של מניעת היפגעות מחשמל והנושא של בטיחות הוא בראש מעייני. כשנכנסתי לבית הפרטי שלי, של אשתי ושל הילדים שלי, הסתכלתי על הדברים אותם אני צריך לעשות כדי להגן על הילדים. בנינו גדר סביב בריכת השחייה והיינו בטוחים שהבת שלנו במקום הכי מוגן שיכול להיות. אבל מסתבר שהמקצועיות שלי היא בחשמל ולא בנושא של בריכת שחייה.

ביום שבת הזמנו חברים, אטי אשתי הכינה תקרובת להגיש לאורחים, אני הייתי עם הבת הגדולה - שהייתה אז בכיתה א' – בחדר שלה ועזרתי לה עם שיעורי הבית ושלושת הקטנים היו בחוץ, בגינה. הבית מגודר, יש שער והבריכה מגודרת. פתאום אני שומע צווחה. אני מסתכל דרך החלון ואני רואה את אשתי בתוך בריכת השחייה. אני רץ כמה שאני יכול מהר. אני רואה אותה עם הילדה בתוך המים ואני לא מבין מה קורה. אני מוציא אותה מהמים והיא צועקת: תציל אותה. אני מנשים אותה, מנסה להנשים אותה. מסתבר שזה כבר היה מאוחר מדי. מה שקרה זה שהייתה גדר והגדר הייתה אמורה להיות בנויה צד אחד של הבריכה בו יש לנו חומה לצד השני שלה, שם יש חומה אלא שליד החומה היה עץ והגדול לא סגר כמו שצריך עד הסוף והילדה מצאה פרצה בין הגדר לחומה. קשה לנו להבין איך היא הצליחה לטפס ולהגיע, ילדה בת שנה וארבעה חודשים שהתחילה ללכת רק כמה ימים לפני כן. היא הצליחה להגיע למים.

המסר שהייתי רוצה להעביר כאן הוא שכאשר בונים בריכות שחייה בבית, צריך שאיש מקצוע יבוא ויבדוק את בריכת השחייה, מי שהוא יועץ בטיחות, שלמד, יודע איך לבדוק ומה לבדוק. אני מצפה שמכון התקנים יעשה תקן בנושא ושיועץ הבטיחות ידע לבדוק את הבריכה ולראות אם היא מתאימה לתקן הזה וזאת כדי שמקרים כמו המקרה שקרה לנו, לא יקרה יותר. חשוב לנו, וזאת התרומה שלנו לנושא הזה, להביא את זה למודעות הציבור כדי שמשהו יקרה. תודה רבה.

אני חייבת לציין - אנחנו גרים בעמק חפר - שהבתים החדשים שנבנים שם, היום בכל בית בונים בריכה ואין סביבה גדר.

תודה חנוך ואטי.

בוקר טוב לכולם. לדבר אחרי משפח שחוותה אסון, זה תמיד קשה. אטי וחנוך איבדו את היקר להם מכל ועבורנו בדרך כלל, אלה שיושבים בחדר - הסיפורים האלה מגיעים בתקשורת כעוד מקרה וכעוד מספר - אנחנו עוד לא פתחנו את הקיץ וארבעה ילדים כבר איבדו את חייהם והם לא יחזרו למשפחות שלהם. אנחנו ממש ממש בפתח העונה הקטלנית הזאת.

דוקטור שאשא הואילה בטובה לפתוח את הדיון היום ואני רוצה להסב את תשומת לבנו שמחר מיליון וחצי ילדים יוצאים לחופשת הקיץ ומיליון וחצי ילדים, החל ממחר, נמצאים בסיכון נוראי להיפגע או חס וחלילה למות בתאונות. חלק מהילדים האלה ימות כי ההורים שלהם לא היו מודעים לחלק מבעיות הבטיחות שנמצאות, אם זה בבית ואם זה בחוץ, החל מילדים שנפלו מהחלון בבית, דרך ילדים שחס ושלום טבעו בבריכה המשפחתית או הציבורית. חלק מהילדים ייפגעו או ימותו כי הם נמצאים בקייטנה וחלק מאנשי המקצוע שמטפלים בהם לא מכירים את חוקי הבטיחות או לא מכירים את הנהלים, וחלק מהם ייפגעו כשהם נמצאים בחופשה משפחתית כי המקום בו הם נמצאים לא היה בטוח. אתם יודעים, כל פעם שמקרה כזה קורה, אנחנו שואלים את עצמנו איך זה יכול להיות שלא מנענו, אנחנו ארגון בטרם, אנחנו המועצה לשלום הילד, אנחנו משרדי הממשלה.

אני חושבת שאנחנו נמצאים במקום שאסור לנו להיות במקום שנשאל עוד פעם איך לא היינו. התפקיד שלנו, ואני מקווה שאתם כוועדה שמובילה את זכויות הילדים במדינה, תובילו באמת את הנושא של בטיחות הילדים.

בקיץ 2014 איבדנו ארבעים ילדים בתאונות. אם זאת הייתה מגיפה של שפעת, אין ספק שסביב משרד ראש הממשלה היו נעמדים רבבות של אנשים וצועקים שצריך את המגיפה הזאת לשנות וצריך לאגם אותה. בעצם העובדה שזה לא קורה, זה מכיוון שהילדים האלה לא מתים בקבוצה, ותודה לאל, אלא זה כל יום עוד מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה ובסוף הקיץ אנחנו מונים את ארבעים המקרים. אני רוצה להגיד לכם שזה שליש מהתמותה של הילדים במדינת ישראל מדי שנה. 117 ילדים יקפחו את חייהם במהלך השנה ורק בחודשי הקיץ הקרובים, אם לא נעשה פעולת חירום, ארבעים ילדים עלולים למות ולא לחזור לחיק המשפחות שלהם.

מחר מיליון וחצי ילדים יוצאים לחופש. עבורם ועבור המשפחה שלהם, כל שגרת החיים תשתנה. עבורנו היום בערב תהיה הודעה לקונית בתקשורת שממחר נפתחת עונת החופשה של הילדים ובעצם מאותו רגע, אותו משרד מדהים שבמשך עשרה חודשים מגן על הילדים, משרד החינוך, מגן על הילדים בשעות היום החל ממערכות החינוך הפורמליות וכלה באותן מערכות תומכות שמשלימות, יוצא לחופשה והעול נופל על ההורים. ההורים פתאום מוצאים את עצמם במשך חודשיים ללא שום הכשרה, ללא שום תמיכה, צריכים לשנות את כל ההרגלים המשפחתיים ולדאוג לילדים לחלופות.

אני כבר לא מדברת על הסכומים הנכבדים, את זה אני שמה בצד כאשר מדובר בחיי אדם, אבל צריך להבין שאותה משפחה שעד אתמול היה לה סידור מסוים ומדויק, ממחר בבוקר צריכה לצאת להסדר חדש לגמרי. זה אומר שהילד יהיה שישים ימים בחופש והורה ממוצע, אם הוא בוותק מאוד משמעותי בעבודה, יש לו לכל אורך השנה 23 ימי חופשה. ברור לכולנו שההורה לא יכול להישאר עם הילד בבית ואז ההסדרים שאנחנו צריכים למצוא צריכים לספק שני דברים: האחד, צריכים לספק את הבטיחות של הילדים שלנו, והשני, הם צריכים להיות בטוחים כך שאנחנו ההורים כאשר הפקדנו את הילדים שלנו שם, נוכל לדעת שאנחנו נוכל להמשיך עם שגרת היום כי אי אפשר לחיות בחרדה. אי אפשר לחיות בחרדה במדינה.

אי אפשר להתעלם מהכותרות אליהן הורגלנו ואי אפשר להתרגל לכותרות האלה. כל אחד מאנשי המקצוע שנמצא כאן בחדר אחראי וכל אחד מהאנשים שנמצא כאן בחדר, יש לו גם תפקיד בהעברת המסרים וסיוע למשפחות. דעו לכם, אף משפחה לא מקבלת הוראות הפעלה לקיץ. אם אנחנו לא נדאג שיהיו למשפחה את אותן הוראות הפעלה ולא נתכחש לזה שברגע שנולד לנו ילד אנחנו כבר מכירים את כל הכללים, אנחנו לא נעבור את הקיץ הזה בשלום.

אני מברכת, דוקטור שאשא, על כך שאת הדיון הראשון בוועדה את מקיימת בנושא זה. אני מברכת אותך על בחירתך לתפקיד ומודה לקודמתך בתפקיד, אורלי, שכל כך טיפלה בנושא הזה. אני מאוד מאחלת לנו, לכולנו, שתצליחי ושהוועדה בראשה את עומדת תצליח.

אני רוצה להודות לכם אטי וחנוך. זה לא מובן מאליו. אנחנו פוגשים הרבה משפחות שאיבדו את היקר מכל. בדרך כלל זאת התכנסות פנימית אל מול הצער. אני חושבת שאין בן אדם שיושב כאן בחדר שלא עברה בו צמרמורת עת דיברתם ולא שאל את עצמו מה הוא יכול לעשות. כולנו יכולים לעשות ואני אגיד לכם גם איך. יושבת כאן קבוצה אדירה של אנשים שבשנים האחרונות תכננה מהלך לאומי. אין מצב שאנחנו נפגשים כאן בשנה הבאה יום לפני הקיץ ומנהלים את אותו דיון. התכנית הלאומית אמורה לתת פתרון גם לקיץ.

אני קוראת לך להרים את הדגל ולהוביל את המהלך.

תודה לכולם.

תודה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.

אני רוצה לאחל לך הצלחה. אני חושבת שקיבלת ועדה שאני מאוד מאוד אהבתי. הצלחנו להעלות כאן לסדר היום נושאים מאוד הרי משקל ויעיד על כך קדמן. הצלחנו אפילו למנוע מהממשלה להעביר החלטות שהיו פוגעות בילדים וזאת גם כחלק מהקואליציה. עשינו כאן מאבקים שזכו אחר כך לתהודה ובעיקר שינו – גם אם זה בקטנות – לילדים את החיים. זה לא היה פשוט, זה לא היה קל.

אני מפקידה בידיך אוצר ממש ואין לי ספק שתעשי את העבודה המתבקשת.

אני לא רוצה להוסיף על הדברים שקרו, אבל אחת הבעיות לה אנחנו מודעים זאת באמת היציאה מהשגרה. כאשר לבן אדם יש את השגרה, הוא יודע שהוא קם בבוקר, יש את ההסעה של הילדים או שהוא לוקח את הילדים למוסדות שלהם, יש את הסדר שהוא אפילו די בטוח. כאשר השגרה הזו משתנה, וזה בדרך כלל קורה בחודשי הקיץ, האבא לוקח חופש, האימא לוקחת חופש והם מתחלקים ביניהם, אבל פתאום הסדר שהיה מתערער והדברים האלו מביאים לשינוי בדפוסי התנהגות ובעיקר בשל כך יש תאונות. הרי לא סתם ילדים נשכחים לצערנו הרב ברכבי הסעה, במכוניות פרטיות, והטרגדיות האלו הן טרגדיות לא רק של המשפחה – בראש ובראשונה של המשפחה – אלא זאת טרגדיה של החברה כולה.

אני רוצה לפנות אליך גברתי היושבת ראש ולבקש ממך לעשות דין רציפות לאחד החוקים שאני חושבת שהוא מהחשובים ביותר. אנחנו העברנו את החוק לפחות בקריאה ראשונה, כך שלא צריך להתחיל את כל ההליך. החוק מדבר על יידוע ההורים על אי הגעת ילד למוסד חינוכי. בשני המקרים האחרונים ששכחו ילד ברכב, המטפלת הייתה אחראית והתקשרה לשאול את ההורה – באותו זמן היה מדובר על כך שהיא התקשרה לאימא – היכן הילד. היא עשתה זאת לא בגלל שהחוק חייב אותה אלא בגלל שהיא הבינה שמאחר והילד לא הגיע באותו רגע או בשעה הראשונה, לכן משהו לא בסדר. התברר שהילדה הקטנה נשכחה ברכב כי האבא הסיע אותה וזה לא היה משהו שהוא עושה בשגרה. רוב האירועים קורים בחודשי הקיץ. רוב האירועים קורים כאשר מזג האוויר בחוץ לא מותיר סיכוי לאותם ילדים לשרוד. כל דקה שעוברת החום באוטו גובר והילדים מוצאים את מותם. הצעת החוק הזאת לא רק למניעת שכחת ילדים ברכבים אלא היא בעצם מגלה את האחריות הקולקטיבית שלנו כחברה. אנחנו לא מסירים חלילה וחס את האחריות מההורים אלא אנחנו רק מוסיפים עוד שומר סף לאותם ילדים.

יכול להיות שהילד לא נשכח באוטו, אבל בכניסה למוסד החינוכי יכול להיות פדופיל, יכול להיות שסתם משהו משך את תשומת לבו והוא הלך לאיבוד, יכולה להיות אפילו איזושהי גלישה לאזורים הפחות טובים של החברה בגילאים מוקדמים. הצלחת לתפוס את זה בזמן, מנעת גם את זה. החוק הזה יכול היה לעבור כאן בקריאה השנייה. זה חוק שלי שיכולתי לעשות אותו בחקיקה מהירה. הבעיה היחידה היא הסנקציה. בלי סנקציה, אין משמעות לחוק. הוא יהיה חוק הצהרתי אבל הוא לא יחייב. יש אפשרות לעשות, כמו שעושים למשל בפיקוח על הגיל הרך, יש אפשרות לתת עיצום כספי. אנחנו בדרך כלל נגלה את הטעויות האלו כאשר חלילה וחס תהיה טרגדיה אבל אני רוצה שלא תהיה טרגדיה. שיהיה אינטרס כלכלי לאותו מוסד. יש היום אפליקציות, זה לא עולה כסף ולא לוקח זמן. בבתי הספר של הילדים שלי כבר עושים את זה בשוטף. אנחנו גם יכולים להעתיק דברים מסוימים מארצות אחרות. באירופה למשל ההורים נושאים באחריות אם הם לא מודיעים על אי הגעתו של הילד מסיבה שידועה להם. אם הילד חולה ולא הגיע וההורים לא עדכנו, ההורים צריכים לתת דין וחשבון. בפעם הבאה הילד לא יוכל להיכנס לבית הספר בלי ליווי הורי וההורים יצטרכו לתת דין וחשבון.

צריך לזכור שעל שולחנך יושבת הצעת חוק שלי שגם היא עברה בקריאה ראשונה בנוגע לנציבות זכויות הילד במשרד המשפטים. צריך לסיים שם את החקיקה. הצעת החוק קיבלה את אישור הממשלה ואישור משרד המשפטים. כל חקיקה שלא תהיה תיתן דין וחשבון לגבי ההשפעה על הילדים.

אני חושבת שיש לך כאן התחלה נהדרת כדי להביא לשינויים אמיתיים.

עוד דבר אחד קטן. האחריות לא יכולה להישאר רק של ההורים. בהחלט לא. גורמי החינוך צריכים לקחת כאן חלק.

אני באמת מקווה שהקיץ הזה יעבור עלינו רק בבשורות טובות ואיך שהולכת הפרסומת שאנחנו שומעים ברדיו היום לא תשמעו ילדה חצתה את הכביש ועברה בשלום. הלוואי ואלו יהיו החדשות שלנו, שלא נשמע דברים נוראיים.

בהצלחה בחופש הגדול, שכולם יחזרו בריאים ושלמים למערכת החינוך בספטמבר.

אמן. תודה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. הצטרפו אלינו חברי כנסת נוספים.

דוקטור יצחק ברלוביץ, משרד הבריאות. אני אשמח לשמוע את ההתייחסות שלכם ולראות מה אתם עשיתם במהלך השנה האחרונה כדי למזער את הפגיעות בקרב הילדים.

ביום יום אני מנהל בית חולים וולפסון. לקחתי על עצמי את התפקיד לו מינתה אותי בזמנו שרת הבריאות להיות יושב ראש התכנית הלאומית לצמצום ההיפגעות. אני חושב שעצם ההחלטה הזאת לא הייתה פשוטה. זאת הייתה החלטה שהתקבלה בזמנו על ידי סגן שר הבריאות בקדנציה הקודמת שלו כשהוא אמר שהילדים האלה בעצם הם יתומים. במשך כל שנות המדינה לא היה אף משרד שהיה מוכן לקחת על עצמו להוביל את הנושא הזה וסגן השר ליצמן בזמנו לקח את זה על עצמו ואכן אמר שהוא לוקח על עצמו את ההובלה וכתוצאה מכך מונתה הוועדה. הוועדה הובלה עד היום על ידי פרופסור ארנון אפק ממנו קיבלתי את התפקיד.

בעצם הגישה הייתה מאוד פשוטה. הגישה אמרה שכדי להתמודד בנושא כל כך מורכב וכל כך סבוך, זה לא עניין של משרד אחד אלא זה עניין של 19 משרדים, גופים עמותות ומוסדות שונים ואם כל אחד יעשה את החלק שלו – במשולב כמובן ובהתחשב אחד בשני – אנחנו באמת נעשה את השינוי הדרמטי.

ואכן, הוכנה תכנית. התכנית הזאת בעצם קיבלה את אישור הממשלה כתכנית לאומית שבמשך חמש שנים אמורה להתמודד עם כל אחד מתחומי החיים וכל משרד בחלק מסוים, אבל כמו שאתם מבינים, כדי שהתכנית תצא לפועל היא צריכה להיות מתוקצבת. לצערי בגלל חילופי השלטון שהיו בתקופה האחרונה, עדיין אין החלטת ממשלה לתקצב את התכנית.

בשנתיים הקודמות, בקדנציה הקודמת, היא כן תוקצבה?

לא.

היא לא תוקצבה. היא אמורה להיות מתוקצבת מ-2016 עד 2019.

מה שכן תוקצב זה עצם הכנת התכנית.

זה היה אמור להיות מתוקצב ב-2014. צריך לזכור ששר הבריאות התחלף. אני חייבת לומר שליצמן בנושא הזה היה לא רק ידיד יקר שלי אלא של הוועדה הזאת.

נכון מאוד.

גם בנושא של מרכזי ההגנה וגם בנושאים אחרים שהצלחנו להעביר. גם בנושא הזה הוא קיבל את עמדתנו והיה יקיר הוועדה.

חשוב שננסה לבחון את הסטטוס בו נמצאת התכנית עכשיו ואיך אנחנו מקדמים אותה קדימה.

כרגע לממשלה הזאת יש תכנית מוכנה ולא צריך יותר ועדות ולא צורת חשיבה אחרת. מדובר כאן באמת בתכנית מאוד מאוד מפורטת שנפרסת על פני חמש שנים, 300 מיליון שקלים, שישים מיליון שקלים בכל שנה. ברגע שהתכנית הזאת תקבל את התקצוב הפורמלי שלה – ואני קורא מכאן שזה ובא להחלטת הממשלה בהקדם האפשרי וכמה שיותר מוקדם – אפשר יהיה להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד.

כאן האופוזיציה תהיה עם הקואליציה.

אני מקווה.

בסוגיות ילדים אין קואליציה ואופוזיציה. אני חושבת שכל מי שיושב סביב השולחן הזה יוכל להסכים.

נכון. ילד שנפגע הוא ילד אחד יותר מדי.

כאן אני בא מהצד שלי כמנהל בית חולים, כרופא ילדים וכמי שרואה את הילדים האלה ביום יום בחדר המיון. אני חושב שאין אסון יותר גדול שאפשר לתאר. מדובר כאן בילדים שרגע לפני כן היו בריאים, שובבים, נחמדים, ובבת אחת החיים שלהם משתנים. אני חושב שזאת חובתנו המוסרית והערכית כאזרחי מדינת ישראל, סוף כל סוף אחרי כך וכך שנים לצאת לדרך וזהו, אין יותר חסמים.

הנושא ברור. ברשותך לגבי התכנית. אנחנו נוציא המלצה. אני מבינה ממך שבעצם הסטטוס של התכנית הוא שהיא בנויה ומוכנה כאשר כל משרד יודע מה חלקו בתוך התכנית.

זה נעשה יחד עם כל המשרדים.

הסוגיה שעומדת היום לפתחנו היא הסיפור של התקצוב.

נכון מאוד.

אנחנו כבר יכולים לומר – ואנחנו נאמר את זה בסוף – שכמובן תצא המלצה של הוועדה.

ברשותך, אני רוצה לשאול אותך מעבר להכנת התכנית. האם יש צעדים שננקטו על ידי משרד הבריאות במהלך השנה האחרונה כדי להעלות למודעות את הנושא של פגיעות בלתי מכוונות בילדים, ואם כן, איך?

התשובה היא פשוטה. כל תינוק שנולד היום במדינת ישראל, עוד כשהוא במחלקת היולדות, בכל בית חולים האחות מדברת עם האימא ומכינה אותה לקראת הבאות בכל מה שקשור למניעה. אין היום אימא שיוצאת מבית חולים בלי שיש לה מתקן לריסון בתוך האוטו כדי שברגע שהתינוק נכנס בפעם הראשונה לרכב, הוא כבר יהיה מוגן.

לא משחררים את האימא מבית החולים אם היא לא מראה את הסל קל.

זה הלך ללא חוק וללא תקצוב. האחיות לקחו את זה על עצמן והן עושות את זה יום יום. אני יכול להעיד על כך כמי שרואה חלק מסוים מהילדים.

כאימא אני יכולה להעיד על כך.

זה מתחיל מכאן אבל זה ממשיך הלאה. זה נעשה על בסיס של אחד על אחד. בכל תחנת טיפת חלב יש ערכה במסגרתה מסבירים לה בדיוק.

בכניסה לכאן ראיתי את החבר'ה הצעירים שמעבירים קורס עזרה ראשונה. זה מציל חיים. צריך לתת לאחד ההורים את הקורס הבסיסי ביותר כדי שידע מה עושים ברגעים כאלה. תכניסו את זה לתכנית. תתחילו להעביר את זה. תאמין לי, ההורים משוועים לזה.

אני רוצה לציין דבר אחד בנושא של טביעות. בשונה מכל הדברים האחרים שאנחנו ערים להם, מודעים להם, נלחמים ועושים מה שעשינו, בסך הכול התמותה וההיפגעות ירדה במהלך השנים בצורה מאוד משמעותית, כמובן בהובלה לאומית של ארגון בטרם. אבל הנושא של טביעות הוא נושא יחסית חדש. מדינת ישראל לא מכירה את מלוא ההיקף כפי שזה קיים בהרבה מדינות אחרות. אנחנו שומעים על האסונות אבל לצערי אם לא תהיה התערבות מידית מהיום הראשון, כולל בתי ספר, כולל גני ילדים, כולל חינוך, כולל לימוד שחייה וכל מה שכרוך בזה, אנחנו נהיה עדים להתפרצות של עוד מגיפה ואני חושב שזה הזמן שלנו כרגע להיכנס לנושא הזה.

לצערנו מקרי הטביעה בעצם הולכים וגדלים גם בגלל שיש יותר הנגשה. זה יותר נגיש. אנחנו בהחלט צריכים לשים על זה את הדגש ובהחלט נרחיב על כך בהמשך הדיון.

זה מסוג הדברים שאנחנו רואים איך הוא מתפרץ מול עינינו וחייבים כבר להתערב ולא לחכות שזה יקרה

תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי.

התכנית עליה אתם מדברים מתמקדת בהתנהגות ברחוב? מדברים על בטיחות בדרכים?

כלל הזירות. תכנית מערכתית שכוללת את 16 משרדי הממשלה.

רשויות מקומיות, משרד הפנים, מרכז השלטון המקומי, כולל גם המרחב הציבורי. אנחנו כמובן ערים לכך שחלק מהבעייתיות, כמו שאת יודעת, הוא בין היתר בגלל שהרבה מקומות, במיוחד במגזר הערבי, בהם התשתיות לא ערוכות ולא מאפשרות לילדים את ההגנה שמגיעה להם. זה חלק מאותה תכנית עליה אנחנו מדברים. בפירוש ניתנת על כך הדעת. היו כמה עמותות שעזרו לנו וסייעו לנו וגם הפנו את האצבע לדברים אותם צריך לעשות.

כולל הימנעות מפגיעה משריפות.

כן. גם הנושא הזה קשור הרבה פעמים לתחומי אוכלוסייה ספציפיים.

חברת הכנסת חנין זועבי, את רוצה להוסיף משהו?

לא. אני רוצה לשמוע.

דוקטור יצחק קדמן, בבקשה.

תודה רבה גברתי היושבת ראש. לעונג לי לברך אותך פעם נוספת על טבילת המים, נקרא לזה כך, שאת קופצת אליה. הבריכה מלאה ואת רק צריכה להתחיל לשחות.

אני קודם כל רוצה להביע הערכה לארגון נפלא שקוראים לו בטרם שעושה במשך שנים רבות עבודה בלתי רגילה בעניין הזה. אני בטוח שההסברה שלהם, העלאת המודעות שלהם, חסכה הרבה מאוד חיי ילדים בישראל. אגב, בכל תכניות מניעה, אתה אף פעם לא רואה את מה שנמנע. קשה מאוד לספור את זה, אבל אלה חיים של עוד ילדים שלא טבעו למרבה המזל, עוד ילדים שלא מתו כתוצאה משריפה, עוד ילד שהסתכלו אחורה וראו תינוק באוטו ולא שכחו אותו. כל הדברים האלה הם בעלי רווח עצום.

הערה אחת. גברתי שאלה לגבי תקציב. אני חושב שמעבר לעניין האנושי, המוסרי והמצפוני, קודם כל יש כאן בזבוז משאבים עצום. כל תאונה כזאת גוררת אתה הוצאות נוראיות. אני לא מדבר על מה שעובר על המשפחות שאי אפשר בכלל למדוד אותו בשום סכום בעולם, אבל יש הוצאות על אשפוז, הוצאות על קצבאות, הוצאות על שיקום נכים. כל הדברים האלה עולים הון תועפות. אנחנו צריכים לבוא כאן עם מסר שמעבר לכל הסיבות האחרות, זה גם חוסך למדינה הרבה מאוד כסף.

אני לא רוצה להיכנס לדברים שכבר נאמרו. אני רוצה את תשומת הלב לשלושה דברים שטרם נגעו בהם. ראשית, ואני לא אומר את זה כדי לפגוע במישהו אלא להפך. במדינת ישראל יש אוכלוסיות, וצריך לשים את האצבע, ששיעור הילדים הנפגעים בתאונות אצלן הוא הרבה יותר גבוה. אני מתכוון בעיקר למגזר או לחברה הערבית ולחברה החרדית. אני לא מאשים אף אחד אבל חלק מזה הוא תוצאה של היעדר תשתיות. אם תראו מה שנעשה אצל הבדואים בנגב, ילדים במשאיות מעורבים ביחד ואין שום הפרדה, דבר שלא קיים בשום מדינה מתוקנת. זה מתכון להיפגעות מתאונות. שי באוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה החרדית שיעור גבוה יותר של ילדים שנפגעים, כולל מקרי מוות, בהשוואה לחלקם באוכלוסייה.

53 אחוזים מסך כל הפגיעות הם במגזר הערבי.

כל תכנית לא תהיה שווה את הנייר אם היא לא כוללת התייחסות ספציפית לאוכלוסיות האלה. הבעיה גדולה שם וההשקעה צריכה להיות יותר גדולה. אפשר למנוע את השיעור הבלתי רגיל שיש באוכלוסיות האלה של היפגעות ילדים מתאונות.

עניין שני. אני מבין שאנחנו נקדיש לזה ישיבה נפרדת אבל אני רוצה להזכיר את נושא ההצללה במגרשי משחקים.

אנחנו נקדיש לזה דיון בפני עצמו.

זה לא קשור למודעות של ההורים. הורה רוצה ללכת לשחק עם הילד שלו במגרש משחקים, ולכן מה זה קשור למודעות? לא עשו הצללה. לא בחינם ישראל מובילה את העולם בשיעור של סרטן מלנומה. לא מזמן נפגעה ילדה קטנה, נדמה לי בגן יבנה, כתוצאה מכוויות כי המגלשה עמדה שעות בחום. משום מה מכון התקנים מסרב לקבוע תקן במגרשי משחקים להצללה. יש לי אתם התכתבות ארוכה. צריך להביא לכך שמגרשי המשחקים, שאנחנו רוצים שהילדים יהיו שם ולא ברחוב, יהיו מוצללים במיוחד בקיץ הישראלי.

בעוד שבועיים אנחנו נקיים דיון רק בנושא ההצללה ושם אנחנו נרחיב בנושא.

מצוין. דבר אחרון. אני מבקש שמכאן תצא קריאה ולפחות בעניין אחד. בקיץ הזה לא יישכח ולא יושאר אף ילד ברכב. זאת משימה לאומית. אני רוצה שכולנו נצטרף לקריאה הזאת. אפשר למנוע את זה. זה הדבר הכי נוראי שאפשר להעלות על הדעת. קצת תשומת לב, קצת מודעות, קצת אי הסטת תשומת הלב לדברים אחרים. אפשר למנוע את זה.

שיחזור תשדיר השירות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

תודה. חשוב לציין שאם אנחנו מפלחים את היקפי הפגיעות בקרב האוכלוסיות השונות, אנחנו רואים שבמגזר הערבי 53 אחוזים מסך כל הפגיעות קיימות היום במגזר הערבי וככל שאנחנו יורדים במדדי הסוציו אקונומי, גם שם אחוזי הפגיעות הולכים וגדלים. לכן אני בהחלט מסכימה עם האמירה שאנחנו צריכים לראות את הטיפול הייחודי בכל אחת מן האוכלוסיות.

חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה גברתי. אני מאחל לך הצלחה בתפקיד שלך כיושבת ראש הוועדה לזכויות הילד, שהיא ועדה חשובה מאוד למרות שהיא מיוחדת ולא סטטוטורית. היא באמת ועדה חשובה במיוחד שהיא עוסקת בילדים שלנו, בעתיד שלנו.

זאת לא פעם ראשונה שאנחנו נדרשים לעניין החמור והכאוב הזה של היפגעות ילדים. אנחנו מודעים לזה שאחוז היפגעות הילדים הערבים ואחוז התמותה שלהם, לצערי היא גבוהה מאוד. אני חושב שבשיתוף עם בטרם בשנת 2010 עשינו כאן כנס והקדשנו אותו להיפגעות ילדים ערבים והכנס התקיים בנוכחות כל ראשי הרשויות הערבים. בכנס ניסינו להעלות את התודעה משום שהבעיה שלנו, לפי דעתי היא בשני מישורים: המישור הראשון הוא המישור התודעתי, איך אנחנו מעלים את החינוך לחיים יותר בטוחים, והמישור השני הוא העניין הפיזי של התאמת הסביבה והתאמת המרחב כך שיהיו יותר בטוחים והילדים שלנו לא ייפגעו.

בעניין הזה הקמתי שדולה - ואני מחדש אותה – לבטיחות ילדים ערבים במיוחד וזאת בגלל האחוז הגבוה, לצערי, של ההיפגעות. אולי השדולה הזאת עם הוועדה ועם כל העוסקים במלאכה הקדושה הזאת כמו בטרם, כמו הרשות, כמו המועצה לשלום הילד וכמו אחרים, כולנו ביחד נעשה מאמץ גדול מאוד כדי להמעיט בהיפגעויות האלה.

בקשר לתכנית הלאומית לבטיחות הילדים. מאז נכנסתי לכנסת אני שולח מכתבים לכל המשרדים הרלוונטיים ושואל מה החלק שלהם ומה עשו אבל עדיין לצערי הרב התכנית הזאת לא הושלמה למרות שאם היא תושלם וכל משרד ימלא את חלקו, אנחנו נראה שיש הפחתה באחוז ההיפגעות.

אני חושב שעל כולנו לעשות הכול כדי להפחית את אחוז ההיפגעות. לא פלא ולא מוזר שההיפגעות בחופש הגדול היא יותר גבוהה, משום שלצערי יש כאלה שחושבים שחופש גדול הוא שטח הפקר, הילד בלי בקרה ובלי פיקוח. גם בחופש הגדול, אפילו שאין לימודים בבית הספר, צריך לפקח וצריך לוודא באמת שהילד בשנת הלימודים הבאה יחזור בשלום לבית הספר שלו.

תודה רבה. חיים תמם.

אני משתתף בצערה של המשפחה. שלא תדעו עוד צער.

לגבי הנושא של בטיחות האש של הילדים. קודם כל, לגבי הנתונים. עשיתי ניתוח של הנתונים בשנתיים וחצי האחרונות לפיהם 11 ילדים נהרגו משריפות, מתוכם שמונה ילדים מהמגזר. זאת אומרת, אנחנו רואים הרבה משחקי ילדים, משחקי גפרורים ומצתים. יש בעיה של חוסר הסברה ומודעות. נפגשנו עם בטרם ואנחנו מנסים להוביל כאן מהלך של הסברה ולמקד אותו למגזר כדי להביא אותם למודעות. גם פעילות של כבאים, לוחמי אש, שיגיעו לבית הספר ולגני הילדים.

התכנית ממוקדת עם דרך הגעה שלכם או שיש תכנית הסברה?

כאן יש בעיה תקציבית. הכי טוב היה אם היה לנו תקציב שהיינו יכולים לבוא ולעשות הסברה בתקשורת, בטלוויזיה, למקד אותה למגזר, להסביר להורים את החשיבות בהצבת הגפרורים במקומות בטוחים ולהסביר לילדים כדי למנוע את הדברים האלה.

צריך לתת להם משחקים אחרים, חוץ מהגפרורים.

בהרבה מקומות אליהם באנו וראינו את השריפות – אני אחראי על תחום החקירות – לא ראינו משחקים. הגפרורים היו המשחק שלהם.

אלה התשתיות שצריך לדאוג להם.

מחר ה-1 ביולי ומחנות הקיץ של תנועות הנוער מתחילים. עשרות אלפי ילדים נכנסים ליערות. אנחנו בכבאות מאוד חרדים מהתקופה הזאת, יולי-אוגוסט, עת מתקיימים מחנות הקיץ ואנחנו מצפים לסוף אוגוסט כדי לדעת שעברנו את זה בשלום. בשנים האחרונות ברוך השם זה עבר בסדר. עשינו פעילויות הסברה. נפגשנו עם נציגי משרד החינוך, תנועות הנוער וכן הלאה, על מנת להבטיח שכל הפעילות הזאת תתבצע בצורה נכונה כולל ביקורים באתרים האלה של מחנות הקיץ כדי לראות שכל הנושא מוסדר מבחינת דרכי גישה, כניסה, הפרדות אש, כל נושא השימוש בציוד לבישול.

מחנות הקיץ נערכים בתיאום אתכם.

כן. יש קודם כל הוראה שכתבנו אותה יחד עם נציגי תנועות הנוער ומשרד החינוך. הסדרנו את כל הנושא של הפעילות שם בהיבט של בטיחות האש. הם עושים שם קומזיצים, הם עושים שם תהלוכות לפידים, כתובות אש וכולי. כל אלה מהווים גורמי סיכון מאוד גדולים ולכן היו חייבים להסדיר את זה ולראות איך עושים את זה בטוח. היינו רוצים למנוע את זה, אבל אין לנו את האפשרות כי הילדים בכל מקרה יעשו את זה. לכן אנחנו מבינים את הצורך ואנחנו מנסים להסדיר את זה בצורה בטוחה.

יש לנו פעילות מאוד רחבה בתחום ההסברה לילדים הן בבתי הספר והן בביקורים בתחנות. בחצי השנה האחרונה, מתחילת השנה, 21 אלף ילדים קיבלו הדרכות מכבאים, מלוחמי אש, שהגיעו לבתי הספר ולגני הילדים והסבירו לילדים מה הסיכונים, מה מותר ומה אסור.

הסברה שהיא לכל המגזרים?

כן. בנוסף לכך 24 אלף ילדים הגיעו לביקורים בתחנות. הילדים מאוד אוהבים את זה. יש תמונות שמצטלמים אחר כך עם לוחמי האש וכן הלאה. זאת פעילות מאוד רחבה שאנחנו עושים בתחום הזה.

בכל נושא סידורי הכבאות לגבי בתי ספר, גני ילדים, מעונות ופנימיות יש הוראה שנכתבה יחד עם משרד החינוך. ההוראה מסדירה את כל נושא בטיחות האש. אני יכול להגיד שהרבה בתי ספר עדיין לא עומדים בכל הדרישות האלה אבל יש כאן תהליכים שנקבעו ולוחות זמנים כדי להסדיר את כל נושא בטיחות האש בבתי הספר ובגני הילדים כדי לשמור על שלומם של הילדים.

ברשותך, שאלה לגבי ההיערכות שלכם לקיץ. קיימת איזושהי היערכות ייחודית לתקופת הקיץ מבחינת הנוכחות שלכם, הזמינות שלכם והנגישות שלכם לציבור, בעיקר של הנוער כדי למנוע את המקרים רגע לפני שהם מתרחשים?

אנחנו בעצם ערוכים כל השנה בזמן תגובה מאוד קצר לצאת לכל אירוע. אנחנו מודעים לעניין הזה של תקופות הקיץ, של הימים החמים, ואז אנחנו נערכים בצורה מתוגברת כדי להבטיח מתן מענה מתאים. כמובן אם אלה ימי קיצון וכן הלאה, מבטלים חופשות לכולם ומתגברים את התחנות כדי שיהיה מספיק כוח לתת תגובה מתאימה. אנחנו כמובן נערכים ומודעים לעניין הזה של הקיץ עם כל הסיכונים לשריפות.

יש דברים נוספים שעשינו. היום לקניונים מכניסים מתקני משחקים שעשויים מחומרים פלסטיים או טקסטיל וכן הלאה, ואנחנו הבנו את הסיכון של המוצר הזה. לכן יצרנו תקן של עמידות אש למוצרים האלה. הוצאנו יחד עם מכון התקנים תקן שמשלב את כל נושא עמידות האש של החומרים. יש כמובן את התקן שהובלנו לגבי עגלות ותינוקות לילדים בכל נושא עמידות האש.

יש עוד דבר אחד שעשינו לגבי אוטובוסים. ראינו שיש המון שריפות באוטובוסים והאוטובוסים הרבה פעמים מסיעים ילדים. החשש הוא שכאשר מתחילה שריפה באוטובוס, לא כל הילדים יספיקו לרדת לפניי שהאוטובוס יישרף ואז יכול לקרות לנו אסון נורא. כיוון שראינו שיש סיכון משמעותי בנושא שריפה – נשרפים 130-140 אוטובוסים בשנה, תלוי באיזו שנה - והסיכון הוא מאוד גדול, כמעט כל יומיים נשרף אוטובוס, פיתחנו לכן תקן לגילוי וכיבוי באוטובוסים ויחד עם משרד התחבורה אנחנו הולכים להכניס אותו החל מה-1 באוקטובר בכל האוטובוסים החדשים וגם להתקין באוטובוסים קיימים מערכות כיבוי כדי למנוע את הדברים.

צריך באמת להשקיע מאמצים בתחום המניעה אבל אני אומר שחסרים כאן תקציבים.

לסיכום. יש צורך בתקציבים לצורך כל נושא ההסברה והמודעות

תודה רבה. רשמנו את הדברים.

חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.

תודה חברתי וברכות. בשעה טובה.

אני כנראה האימא הכי מביכה במדינת ישראל, ואם לא, אז בתל אביב, ואם לא, אז ליד אלנבי כי אני הולכת ברחוב עם הילדים שלי ואני עוצרת רכבים ככה במעברי חציה ובולמת אותם. את הילדים שלי אני כל הזמן מחזיקה אסופים כדי שלא יברחו לי. כהורה אני רואה את זה כדבר מאוד חשוב כי אתה ממש ממש כל הזמן מוצא את עצמך בלחץ.

אני אגיד לכם יותר מזה. מחוץ לבית שלי, יש מעבר חציה שהוא בסמוך לבית ספר בלפור שהוא מעבר חציה מאוד מאוד בעייתי, כזה שמגיעים אליו מהסיבוב. אין שם תמרור ואני ניסיתי לשכנע את העירייה. יש תמרור שמראה שיש ילדים שעוברים בדרך אבל אין תמרור לתת זכות קדימה, אין עצירה, אין שום דבר שמזהיר. אני בעצמי מעבירה ילדים בשעה 7:30 בבוקר. כל אימת שאני רואה ילד, אני מעבירה אותו בעצמי.

אני רוצה להגיד לכם שאנחנו צריכים להשכיל לעשות כמה דברים קריטיים. אם כציבור הורים או כציבור אזרחים לא נשכיל להפוך את עצמנו כנאמני בטיחות ילדים, עם כל הכבוד לפעילות ארגון בטרם שאני מכירה אותה הרבה שנים והיא חיה בי והיא חיה בבית שלנו מאוד חזק, תאונות קורות גם כאשר הורים נוכחים. הילד שלי נפל במדרגות ושבר שתי שיניים כשהוא היה בן שנתיים. צריך להגיד את האמת, אתה לא אותו הורה אחרי שקורה לך דבר כזה אבל לצערנו זה קורה. לכן אנחנו כהורים חייבים להיות נאמני בטיחות ילדים ואני מתנדבת ומנדבת את עצמי לארגון בטרם להפוך יותר אנשים לנאמני בטיחות ילדים כולל זה שנמצא את עצמנו לפעמים מדריכים הורים אחרים לעמוד על הברכיים ליד מעברי חציה ולראות את החיים מגובה הילדים כי זאת הדרך היחידה לראות איך הם רואים את הכביש כי אנחנו לא רואים את הכביש כמו שהם רואים אותו. כן, אם צריך לעמוד על הברכיים, אני אלך ואעמוד יחד עם אורלי וגלית וכל האנשים המדהימים שנמצאים בטרם. אני מניחה שגם דוקטור קדמן יתנדב לדבר הזה. נעמוד על הברכיים ונראה איך הילדים רואים את הכביש מהגובה שלהם.

אני רוצה לבקש משהו שלא שמעתי שדיברו עליו ואני מתנצלת שאיחרתי אבל הייתי בוועדה אחרת - באגיס וטרקטורונים. כל הרכבים הפסיכים האלה שאני רואה בני נוער נוסעים בהם ברחוב, בכבישים ראשיים, ונוסעים בטיסה. חברים, אני לא יודעת מה להגיד. אני מנסה כל הזמן לא להגיע למקומות קיצוניים של בואו נמנע באגיס ובואו נמנע טרקטורונים. אני רואה אתכם בכבישים. אמרתי לכם שאני אימא נודניקית, אבל אני גם אזרחית נודניקית. אני מתקשרת להודיע כשאני רואה באגיס כאלה בכבישים. תשמעו, אנחנו מוכרחים לעשות משהו בעניין הזה. אנחנו מכירים את התאונות שקרו. כל התקנים לקסדות שעשו, לא עוזרים בעניין הזה.

אני רוצה לדבר אתכם על תמונה שאני בעצמי צילמתי ולפני שבועיים מצאתי את עצמי מראה אותה בוועדת הכלכלה בדיון שעסק בתאונות בדרכים. זאת התמונה הזאת. מי שלא רואה, זה הורה שמחזיק ילדה בת שנתיים על הכתפיים שלו. הוא רוכב על האופניים והיא יושבת על כתפיו. היא מחזיקה אותו בידיים כאן. הוא בכלל לא מחזיק אותה. תבינו, אני ראיתי אותו מעבר לכביש ושאלתי אותו אם הוא בסדר. זאת אומרת, לא הייתי בטוחה שאני רואה טוב. שאלתי אותו אם הוא רואה מה הוא עושה. ילדה בת שנתיים. אנחנו צריכים לייצר תקן שמחייב הורים - ובתל אביב, צריך להגיד, זאת ברכה אדירה האופניים – להרכיב את ילדיהם על כיסא שמיועד להרכבה עם קסדה. בעניין הזה אין כלל אכיפה.

אני אדבר אתכם על עוד דבר. אני לא יודעת מי מכם היה בוועדת הכלכלה, שם דיברתי על כך, על אותם אופנועים שעולים על המדרכות. כשאתה מעיר להם, הם צועקים עליך. את זה עוד לא הספקתי לצלם, אבל יש לי חובה אליך. אני מבטיחה לצלם אופנוע שכמעט דרס אותי ואת ילדיי. זה קורה לנו אחת ליומיים וזה לא קורה רק בתל אביב אלא זה קורה בעוד מקומות בארץ.

אני רוצה להביע את תנחומיי למשפחת שינדלר ואני רוצה לומר לכם שמרגע שילדיי הגיעו לגיל מסוים, אני הפסקתי לנסוע לצימרים עם בריכות לא מגודרות. אני מעודדת את התיירות לתנועה הקיבוצית עכשיו, אבל אני נוסעת לקיבוצים כי הבריכות שם מרוחקות ממקום המגורים. צר לי, אבל אנחנו נעשה הכול כדי שזה לא יקרה שוב.

תודה רבה. מעניין לעניין באותו עניין. אנחנו מדברים על בטיחות קיץ ואנחנו עוד נדבר אחר כך גם על העזיבה הטבעית, אבל נפנה בהקשר הזה למר רותם זהבי ממשרד החינוך.

אני מנהל בטיחות ארצי במשרד החינוך. לנו במשרד החינוך יש צוות גדול מאוד של אנשים שעוסקים בנושא הזה של בטיחות ועושים זאת יום ולילה. בנושא הזה כמובן משרד החינוך נחשב לאחד המשרדים המובילים בין משרדי הממשלה. אפשר לומר שיש לנו גם תחומים שאנחנו מובילים אותם בעולם מבחינת הידע והכלים שפיתחנו והתפיסות. כמובן שהעבודה עוד מרובה ויש הרבה מאוד בעיות וכולי.

בשנים האחרונות אנחנו יצרנו אינטגרציה בין יחידות המשרד שהוא משרד גדול מאוד ושיתופי פעולה, גם בתוך המשרד וגם עם גופים אחרים שהם מחוץ למשרד, וזאת כדי לאחד כוחות ולקדם את הנושא הזה, אם זה בתחומי החינוך לבטיחות, אם זה בתחומי הידע של הבטיחות הסביבתית הפיזית של תכנון מוסדות חינוך - יש לנו היום ידע רב בנושא של בטיחות בתכנון מוסדות חינוך – וכן בנושא של הכשרות. אנחנו מגיעים לעשרות בעלי תפקיד בתוך המשרד בהכשרות, מפרחי הוראה, דרך פרחי ניהול, דרך רכזים בתוך בית הספר, דרך בעלי מקצוע של מעבדות וכולי. מצליחים להגיע אליהם ולתת להם את ארגז הכלים איך לנהל את הבטיחות.

לגבי פעילויות הקיץ. משרד החינוך נערך אל מול 4,000 קייטנות ועוד מספר רב של מחנות קיץ במגוון שלם של הכשרות ואישורי קייטנות ואישורי מחנות יחד עם משרדי ממשלה נוספים ומאשר ומבצע תהליך הכנה שכולל הרצאות והכשרות של אותם מנהלי קייטנות ומנהלי מחנות ורכזים, וזאת כדי להביא אותם היום ומחר לתחילת הקייטנה כשהם מצוידים בידע, בנהלים, בהוראות וביכולת לנהל פעילות כזאת שהיא פעילות מורכבת ויש בה הרבה מאוד סיכון.

בימים האלה, לאחר תאונות קשות במגזר החרדי, הפעלנו במבצע חירום ובימים אלה, בשעה זאת, אנחנו מכשירים 700 מנהלי בתי ספר ותלמודי תורה חרדים. אנחנו עוברים בכל הארץ עם המרצים שלנו כדי לתת להם ארבע שעות בנושא של בטיחות, ביטחון ופעילויות חוץ, אם אלה טיולים וכולי. זה כדי שלא יחזרו האסונות והאירועים שקרו במהלך החודש והתקופה האחרונה במגזר החרדי. אני מקווה שהנושא הזה ישתפר.

אנחנו לא מחכים לתכנית הלאומית. לנו יש תכנית לאומית משלנו אבל כמובן שאם תצליחי לקדם את התכנית הלאומית בתקציבים, נוכל להביא למשל לידי כך שיהיו ילדים בגיל כיתה א' או כיתה ד' שיוכלו ללמוד לשחות ואז הם לא יגיעו למצב שהם יוצאים לפעילות בבריכה והם לא יודעים לשחות. חסרים לנו היום בסביבות עשרה מיליון שקלים להכשיר וללמד ילדים לשחות. אם היה לנו עוד תקציב, היינו עושים את זה.

יש את בית הספר של הקיץ כשהילדים נשארים בסביבה הטבעית שלהם ובעצם ממשיכים את השנה. חצרות בית הספר, חצרות גני הילדים, עד כמה באמת אתם מפקחים על בטיחות החצרות ועוקבים אחרי המתרחש שם? אנחנו יודעים שאחוז פגיעה גדול יחסית מתרחש דווקא בתוך החצרות האלה.

במהלך 15 השנים האחרונות בנינו מנגנון עצום בכל הארץ בשיתוף עם מרכז השלטון המקומי. הכשרנו בסביבות 450 מנהלי בטיחות והם נמצאים בכל רשות. ברשויות גדולות יש הרבה והם יודעים לבדוק ויודעים לאשר בטיחות. הם יודעים לאשר את החצר, את המתקנים ואת בית הספר כאשר לנו יש מנגנון בקרת על שאנחנו יחד עם המפקחים שלנו מפקחים עליהם. אנחנו עושים להם ימי הכשרות וימי השתלמות.

אתם מגיעים לחצרות בתי הספר? אתם רואים פיזית שאכן זה מתקיים בין רמת ההצהרה לבין הרמה בפועל?

בוודאי. אנחנו עושים את זה. בשנים האחרונות יש שיפור עצום. יש עוד הרבה עבודה, בעיקר במוסדות ישנים, אבל יש שיפור רב בנושא הזה. דרך אגב, תוכלי לראות את זה ב-1 לספטמבר. אם לפני שבע-שמונה שנים ה-1 בספטמבר לא היה נפתח כי היום השבתות של הורים, היום זה כבר לא קיים כי הרמה עלתה, המודעות עלתה, היכולת המקצועית לטפל בעניין הזה עלתה ולכן משביתים אולי על דברים אחרים אבל לא על בטיחות סביבתית.

שיתוף הפעולה מבחינת הפיקוח וההכשרה מבחינת בטיחות החצרות היא חוצית מגזרים? זה נעשה באופן רוחבי או שאתם מזהים קשיים או מגזרים באוכלוסיות מסוימות?

יש לנו כל הזמן אתגרים והם אתגרים קשים ומורכבים, אבל אנחנו מתמודדים אתם. אם נמות וחצי כף זכות תהיה בידינו, די לנו בכך.

התקציב של ארגון בטרם הוא לא תקציב ממשלתי באופן מלא. אחד הדברים שאני חושבת שנצטרך לדחוף אליו הוא שתהיה תכנית לאומית אבל בכל הכבוד, יש דברים שמצריכים פחות משאבים והם יותר עניין של תפיסה ניהולית של איך אנחנו באמת רותמים יותר הורים ומבוגרים שיהיו מסוגלים להיות נאמני בטיחות. אני חושבת שזה דבר שככל שאנחנו נשכיל לפתח, יתרום. בואו נדמיין לעצמנו. יש את משמרות הזהב אבל לא בכל מקום. נדמיין לעצמנו הורה בכל מקום בארץ שמעביר את הילדים בכביש אחת ליום או אחת ליומיים או אחת לשבוע. אני לא מדברת רק על בטיחות בדרכים אלא אני מדברת על נאמני בטיחות בכלל.

יש תכניות כאלה שרצות בחלק ממסגרות מערכת החינוך.

אני לא עובדת במשרד החינוך. לתחושתי, ואני אומרת את זה ברצון, עובדת בחינוך. אם אני עוברת ליד כל רכב בקיץ – הרגל שעשיתי לעצמי כבר שנתיים ודיברתי על זה במליאה – ורואה שיש בו כיסא ילדים, אני מסתכלת לראות אם אין שם תינוק. אגב, זה בזכותכם ובזכות המודעות.

בדיוק. שם המשחק כאן הוא עניין של מודעות. אנחנו נדבר ונראה איך אנחנו מעלים את זה.

אני רוצה למקד אותנו לדבר אחד. אני מייצגת גוף חיצוני לממשלה, גוף שלא יכול להחליף את הממשלה ואת משרדי הממשלה. בואו ניתן בידי המשרדים האלה את הכוח הן תקציבית והן את המקום לפתוח לזה מקום בעשייה שלהם. כל דבר אחר מעבר לזה, הוא תוספת ראויה. יש לנו תכנית ובואו נתמקד בהעברתה. היא תיתן מענה כל כך משמעותי ואסור לנו לברוח ממנה. היא כאן. 16 גופי ממשל תכננו אותה שלוש שנים ואחד לאחד רשומות שם 400 תכניות אבל התקציב שלהן פר שנה הוא כזה שהוא פחות מרבע מעלות של אשפוז ומיון לאותם ילדים שנפגעים, ואני כבר לא מדברת על האובדן.

בסוף הדיון נחזור לתכנית הלאומית כי יש לי גם מספר שאלות למשרדים.

אנחנו לא יכולים להחליף משרדי ממשלה.

נכון. ברשותכם, אני רוצה לתת את רשות הדיבור לשני חדד מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ספרי לנו קצת על ההיערכות שלכם, אם יש כזאת באופן ייחודי לחודשי הקיץ אז הילדים הרבה יותר חשופים, אם זה דרך רכיבה באופניים, מעברי חציה וכולי. הם בעצם יותר נגישים לדרכים.

שלום לחברי הוועדה. לפני שאני אתחיל לדבר על זה, אני רוצה לומר שכרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אנחנו חלק מהתכנית הזאת ובאמת אנחנו מחכים לתקצוב. כל מה שעלה כאן, עוד יותר מעצים את מה שאנחנו מנסים לקדם.

בחודשי הקיץ, נתמקד עכשיו בבטיחות בדרכים, אנחנו רואים עלייה בהיפגעות של ילדים. אנחנו מדברים על גילי אפס עד 19. יש עלייה בהיפגעות של ילדים בחודשים יולי-אוגוסט. הרשות כן מזהה את זה ופועלת כבר לפני חודשי הקיץ ובמהלך חודשי הקיץ כדי לנסות למנוע את זה וכדי להעלות את המודעות, גם של ההורים, גם של אותם ילדים וגם של הקהל מסביב, בין אם זה במערכות החינוך ובין אם זה במערכות הקהילה.

כרגע אני לא אכנס יותר מדי לנתונים אבל אנחנו מזהים שיש עלייה בהיפגעות ילדים גם כנוסעים ברכב וכנהגים. אנחנו דווקא כאן מזהים מגמת ירידה בסוגי היפגעות של ילדים כהולכי רגל. הרשות לוקחת את הנתונים האלה ומתוכם, מיקדנו כאן פעילות, פועלים גם במסגרת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית, שם יש לנו פעילות לאורך כל השנה, בין אם זה במסגרת קייטנות, הסברה של חלוקת חומרי הסברה וכולי. אנחנו משתמשים במרכזי הדרכה שפועלים כל השנה ברשויות המקומיות ולקראת הקיץ אנחנו מדברים יותר על הנושאים של היפגעות בחופשת הקיץ. אנחנו עושים פעילות בישובים, פעילות קהילתית, בה אנחנו מנסים להגיע לכמה שיותר קהלים.

עיקר הפעילות שלנו מתמקדת בנושא של חציה בטוחה, רכיבה בטוחה על אופניים, אנחנו מדברים הרבה על שימוש בהתקני ריסון, חופשת הקיץ מתאפיינת בנסיעה ברכב, הרבה שעות נסיעה עם הילדים, ושכחת ילדים ברכב. יש לנו קמפיין שאנחנו מעלים אותו לקראת הקיץ ובמהלך הקיץ.

שיישאר כל הקיץ. ביקשתי את בדיון.

זה קמפיין חשוב שאנחנו מעלים אותו. אנחנו מדברים כאן על רכיבה על אופניים.

אם נסתכל באופן כללי על כל ההסברה שהרשות עושה, אנחנו ממקדים את כל הפעילות של הרשות להעלאת המודעות. אנחנו מפלחים את זה למגזרים ומנסים להגיע למגזר מגזר ולתת לו את המענה המתאים והראוי, בין אם אלה שידורי מסעות פרסומים ברדיו ובין אם זה שילוט ברחבי הארץ. כל פינה שההורה יגיע אליה, אנחנו מנסים להשתמש בכל כלי המדיה שאנחנו יכולים כדי להגיע להורה ועושים זאת בעיניים, באוזניים, בכל דרך שאנחנו יכולים.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, דיברת על ההיפגעות במגזר הערבי. אני רוצה לציין כאן פרויקט שאנחנו עושים יחד עם בטרם. זה פרויקט בנושא דריסות חצר. אנחנו יודעים שבמגזר הערבי, בעיקר בדרום הארץ, יש היפגעות של ילדים בסביבת המגורים, נושא שכבר עלה כאן. לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יחד עם בטרם יש את הפרויקט במסגרתו כבר הדרכנו מעל 9,000 הורים במסגרות טיפות חלב ובמסגרות אליהן ההורים מגיעים. יש הדרכה אישית, אחד על אחד. יש מישהי שמסבירה ונותנת כלי הדרכה והסברה.

מגיעים להורים?

בדיוק.

לצערי רוב אלה שנדרסים בחצרות שלהם, אלה בני המשפחה והקרובים שלהם.

אנחנו זיהינו שאם נדבר כאן על אחריות הורית בכלל בכל הדברים שלנו כאן בבטיחות ילדים ובפרט בנושא הזה, אחריות הורית היא העניין. אנחנו מדברים אליהם בשיחה אישית שהיא לא בהכרח מסביב אלא ממש שיחה אישית, אחד על אחד, וזה עובד.

אני רוצה לשמוע את נציג משרד הפנים. אני רוצה להחזיר את הדיון לנושא הטביעה והבריכות הפרטיות. ספר לנו לגבי האכיפה או ההתמודדות עם בריכות פרטיות או בריכות בצימרים. אני יודעת שיש תקנות של תכנון ובנייה לגבי גידור והייתי רוצה לשמוע מבחינת הסטטוס עד כמה באמת אוכפים את התקנות האלה ואם יש תקנים מאוד מדידים ומסוימים שאתם מחייבים לצורך גידור או הגנה.

תקנות התכנון והבנייה מחייבות גידור אבל כנראה יש פרצות גם בגדר וגם בשמירה על התקנות. הדבר הזה מתחייב וזאת דרישה תפקודית מפני שיש קושי להגדיר כל מצב או כל טופוגרפיה. זה קיים וזה חייב להיות. רמת הפיקוח על העניין משתנה מפני שזה מאוד תלוי בוועדה המקומית, ברשות המקומית והיכולת שלה לפקח על העניין. המצב אינו דומה בכל הרשויות.

עלה לאחרונה הנושא של הגדרת בריכה, במיוחד מהי בריכה פרטית. אנחנו כולנו מודעים לבריכת הציבוריות. בתקנות יש עניין של בריכה פרטית עם דרישות מופחתות אבל לא הייתה ההגדרה מה זה בריכה פרטית. הבעיה רחבה כיוון שאפילו בחנויות הצעצועים מוכרים היום בריכות. העניין הזה נדון לאחרונה בוועדת משנה של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה וזה יידון במליאה ויוגש לשר שאני עוד לא יודע מי יהיה השר משום שמינהל התכנון עובר בימים אלו ממשרד הפנים למשרד האוצר. זה יוגש לשר כאשר אנחנו מגדירים בריכה פרטית כבריכה שעומקה מעל לשישים סנטימטרים ושטחה מעל לעשרה מטרים מרובעים. סביב הנושא הזה היה ויכוח. יש כאן בעיה מפני שבבריכות הקטנות, הצעצועים האלה, הרישוי עולה יותר מהבריכה עצמה ויש כאן עניין של תפסת מרובה לא תפסת.

כן, אבל חיי הילדים שלנו שווים פי כמה.

לכן אני חושב – אני מקווה – שמצאנו את הנקודה הנכונה, עם איזה בריכות נתעסק ונחייב את הרישוי. זאת הייתה גם בקשה שהגיעה מתחום של מהנדסי הוועדות שהם בעצמם לא ידעו היכן לחייב את הרישוי. אם כן, זאת תקנה שבדרך.

האכיפה נעשית רק על בתים חדשים שנבנים יחד עם בריכות או שהיא מגיעה גם לבתים ותיקים שעכשיו החליטו להוסיף שם בריכה?

כל תקנות התכנון והבנייה הן פרוספקטיביות. כלומר, כלפי העתיד. בתים חדשים, כמובן. בתים קיימים, אם תופסים אותם. כלומר, אם הם באים לרישוי על הבריכה, והם אמורים לעשות זאת אבל לא הייתי אומר שזה קורה בכל המקרים.

אני כן יכולה לתת דוגמה של רשות מקומית שלקחה את זה כפרויקט משמעותי, עיריית ראשון לציון, שהוציאה תצלומי תצ"א של כל העיר ופעלה לאכיפה גם בדיעבד. אם אנחנו רוצים, ניתן לעשות את זה.

הערה חשובה.

דליה ממכון התקנים. ברשותך, אני אשמח אם תוכלי בדברייך להתייחס לנושא של תקן של גידור לבריכות, אם אפשר ליצור תקן כזה ואיך אנחנו יכולים לקדם את הנושא.

שלום. בשם מכון התקנים אני רוצה לברך אותך על תפקידך החשוב בוועדה הזאת. לאורך השנים אנחנו שותפים פעילים בוועדה ונשמח להמשיך להיות כאלה.

מכון התקנים עוסק בבטיחות ילדים למעשה לאורך כל השנה ועושה זאת במסגרות שונות, גם בתחום התקינה, שזאת זרוע אחת של מכון התקנים, גם בתחום הבדיקה של מוצרים שזאת זרוע אחרת של המכון, וגם בפיקוח במיוחד בגני משחקים שזאת עוד זרוע של המכון.

אנחנו למעשה תאגיד סטטוטורי ולכן אנחנו מרכזים ועדות תקינה שהן ועדות תקינה ציבוריות. אנחנו לא מתקנים בעצמנו את התקנים אלא ועדות תקינה ציבוריות עושות את זה. כאשר לרגולטור יש איזשהו עניין להכריז על תקן כלשהו הוא תקן רשמי, אז אנחנו מבצעים בדיקות.

יש שני תקנים מאוד חשובים שנכתבו בשנה האחרונה והם תקנים שעדיין בגדר תקנים ישראליים ולא תקנים שמחייבים כאשר האחד הוא התקן הזה להישכחות ילדים ברכבים. חלק מהיושבים כאן מסביב לשולחן היו שותפים פעילים בהכנת התקן ויודעים על מה אנחנו מדברים. התקן השני הוא תקן שאנחנו קוראים לו תקן בית בטוח, איזשהו תקן אב שנותן איזה שהן הנחיות להורים מה צריך להיות בבית כאשר אנחנו רוצים לשמור על בטיחות ילדים.

באופן שוטף, אם אני קצת אתייחס למה שקורה בחודשי הקיץ, אנחנו בודקים מוצרים על פי תקנים והתקנים הם תקנים שלאו דווקא תמיד מתייחסים לחודשי הקיץ. לדוגמה, אצלי במעבדה אנחנו בודקים תקנים כמו תקן לבטיחות צעצועים, שזה רלוונטי לתמיד או שאנחנו מדברים על תקנים למוצרים שילדים משתמשים בהם כמו אביזרי שתייה לילדים. כל המוצרים שהם לאו דווקא ספציפיים לתקופת הקיץ אבל כאשר אנחנו מקבלים את המוצרים לבדיקה, אנחנו רואים את המאפיינים של הקיץ שהם אל שמאפיינים את הילדים. התקנים באמת מתייחסים לפגיעות בילדים שיכולות לקרות בטווח הקצר כמו חלילה טביעה או חנק או דברים שבאמת פוגעים בהם בטווח הקצר, אבל אני מבקשת גם להסב את תשומת לב חברי הוועדה לפגיעות בילדים שמשפיעות עליהם בטווח הבינוני והארוך.

כאן ממשלות בעולם – ואתם יודעים שהתקינה הישראלית היא תקינה מאומצת – נותנות הרבה מאוד את הדעת על הפגיעות לטווח ארוך, על הימנעות שיהיו מתכות כבדות במוצרים כי אחר כך הילדים הופכים להיות כאלה שיש להם הפרעות קשב וריכוז או מוצרי פלסטיק שהם כל מיני צעצועים, בריכות, נוצצים וכולי, דברים שעלולים לפגוע בכל מיני מערכות כאלה שמשפיעות על הילדים בטווח הארוך.

זה בעצם נוגע לבטיחות של הילדים בכלל ואני כן הייתי רוצה לראות היכן המקום שלכם בייחודיות של חודשי הקיץ. אנחנו מדברים על תקנים של מקומות ציבוריים, מגרשי ספורט, הרבה דברים אליהם הילדים נחשפים יותר מאשר בשגרה. הייתי מעוניינת לשמוע היכן אתם בתוך המקום הייחודי הזה.

לכך תכף יתייחס טל כהנא שהוא אחראי על הבדיקה במתקני המשחקים בחוץ. אני רק יכולה לדבר על מתקני המשחקים הביתיים. אני שוב אומרת שהתקינה היא תקינה מחייבת ואנחנו בודקים. אני יכולה להגיד שלקראת הקיץ האחרון גם מנענו שיווק מוצרים, כאשר מתוך כל הבדיקות שעשינו בין שמונה לעשרה אחוזים מהמוצרים שהוגשו לנו לבדיקה נפסלו ואז אנחנו לא מאשרים את השיווק שלהם בשווקים. עדיין התקנים משאירים איזושהי אחריות להורים וחשוב מאוד לקרוא גם מתוך הוועדה הזאת להורים להשתמש בכל המוצרים על פי ההוראות של היצרן כי לפעמים מוצר שלא משתמשים בו על פי הוראות היצרן עלול להפוך להיות מסוכן.

לפני שאני אעביר את זכות הדיבור לטל כהנא, אני רוצה לומר שטוב מראה עיניים ממשמע אוזניים ואני באמת מזמינה את חברי הוועדה לבקר במכון התקנים. עשינו את זה בעבר והייתה תקופה שיצאנו לשווקים ביחד כדי להראות את הסיכונים לילדים. אני מאוד חשוב שחברי הוועדה יראו את מה שאנחנו עושים ויצליחו ללמוד מהתובנות שאנחנו רואים בעבודה היום יומית שלנו.

אני למעשה מרכז ארבעה תקנים שנוגעים כאן לנושא שנדון. קודם כל, את מתקני המשחקים שנמצאים גם בגני הילדים, גם בחצרות בתי הספר וגם בגנים הציבוריים. בנוסף לכך, תקן ישראלי חדש יחסית לגבי כל מתקני החינוך הגופני שנמצאים באתרים הציבוריים כאשר גם הילדים עולים על המתקנים האלה. בנוסף לשני התקנים האלה, גם מגלשות המים שהקייטנות פעילות שם ותקן נוסף שלא הוזכר ולא ראיתי בחוזר שלכם והוא לגבי כל המתקנים המתנפחים.

מה שמשותף לכל התקנים האלה זה שבנוסף לדרישות של המוצר, כל התקנים מתייחסים לנושא של תפעול, תפעול של אותם מתקנים על ידי הבעלים או מפעיל האירוע. במקרה אחד, המקרה של מתקני המשחקים, הגורם האוכף, המחוקק, קבע מודל שמצריך שכל תהליך התפעול יהיה מפוקח על ידי מכון התקנים. מה שאני יכול להגיד כאן על סמך נתונים זה שהמודל הזה הוא מודל שלא ספק מצליח. למה הוא מצליח? כי מנקודת המבט של המתקנים בשנים האחרונות, אם אני מסתכל על 2013 ועל 2014, למעלה מתשעים אחוזים מהאתרים היו תואמים לדרישות התקן מנקודת המבט של הבטיחות. לעומת זאת, באותם אתרים שלא נמצאים בפיקוח של מכון התקנים, קרוב לתשעים אחוזים מהאתרים לא מתאימים לדרישות התקן ומתוך אותם אתרים שלא מותאמים לדרישות התקן, היו גם ליקויים שיכולים להיות מוות בטוח כמו היחנקות ונפילה על מצע קשיח.

נכון להיום קרוב ל-10,000 אתרים נמצאים בפיקוח של מכון התקנים על תהליך התחזוקה.

היכן יש לנו בעיות. יש לנו בעיות בחלק גדול מהמקומות של מוסדות החינוך, דווקא במוסדות החינוך, בגלל מסמכים או חוזר מנכ"ל שנותן שם הנחיות שלא תואמות את הגדרות התקן. כאשר אנחנו מנסים שיווקית להגיע לאותן רשויות כדי להסביר את המעלות של התחזוקה, נתקלים במסמך כתוב מגורם שנחשב כגורם אחראי באותם מוסדות חינוך שמציג מודל אחר שחלקו הוצג כאן על ידי רותם.

אני רוצה לציין שמתוך הנתונים שאתה מעלה, למעשה מדובר בחמישים אחוזים מן המתקנים שמפוקחים או שלצורך העניין עמדו בתקן שאתם הצבתם. אתה דיברת על 10,000.

דיברתי על 10,000 אתרים.

מתוך סדר גודל של עשרים אלף אתרים. השאלה היא האם יש איזה שהם צעדים שאתם נוקטים אל מול הגופים השונים והגורמים השונים כדי להביא אותם לעמידה בתקן שאתם הצבתם.

קודם כל, כן. כאן חשוב לבוא ולציין שאנחנו עושים הרבה הדרכות, גם בנושא של מודעות של הגורמים השונים המתחזקים וגם מבחינת הכשרת עוד גורמים כדי שיוכלו לבצע את בדיקות הבטיחות. במהלך השנים האחרונות מכון התקנים הכשיר למעלה ממאה מהנדסים שיוכלו לעשות את בדיקת הבטיחות. בנוסף לכך, לאחרונה יצאנו פעם נוספת בקמפיין בטיחותי לגבי הבטיחות באתרי המשחקים כך שיוכלו לבוא, לראות ולדעת את ההיבטים הבטיחותיים מבחינת ההורה ומבחינת המשתמש.

חשוב לציין פעם נוספת דבר שנאמר כאן. מסתבר שהרבה פעמים דברים שאנחנו חושבים שהם ברורים, זה לא כך לגבי כל הציבור ולכן חייבים לעשות הדרכה והדרכה והדרכה.

כמו שאמרתי, אנחנו עשינו את זה כקמפיין אבל מסתבר שצריך גם לעשות איזושהי אכיפה כי בלי האכיפה הדברים האלה לא כל כך פועלים.

חשוב לציין תקן נוסף של המתקנים המתנפחים. מתוך תאונות שהיו בעולם, רוב התאונות שהיו היו כתוצאה מתפעול שאינו נכון.

שלא על ידי אנשי מקצוע או אנשים מורשים או תפעול בכלל של המתקן בצורה לא נכונה?

תפעול המתקן עצמו. לא הקפידו על כך שלמתקן ייכנסו קבוצות גיל מתאימות, לא דאגו לכך שהמתקן יהיה מקובע, לא עשו הפרדה בין חשמל ומים במתקנים האלה ויש בהם הרבה פעמים שילוב של מים וחשמל, לא דאגו לכך שמי שמפעיל את המתקנים קיבל את ההכשרות התואמות ויכול להקפיד. לכן גם כאן זה המקום להכניס את כל הנושא של האכיפה כי התקן כן קובע מה צריך לעשות.

תודה. ברשותכם, מפאת קוצר הזמן, אני ארצה לחזור לנושא של התכנית הלאומית כדי לחדד כמה נקודות בה אבל לפני כן עפרה מתתיהו מהמשרד לביטחון פנים. אשמח אם תתייחסי גם להיערכות המשרד לתקופה הייחודית של הקיץ וגם תוך כדי הדברים לנושא של התכנית הלאומית לבטיחות בדרכים.

אני נציגת המשרד לביטחון פנים בוועדה. בוועדה היו גם נציגים של גופי המשרד וכולם יושבים כאן. דיבר כבר נציג הכבאות. בנוסף לו נמצא כאן נצ"מ עמי נידם ממשטרת ישראל ונמצאת סוזן מהרשות למלחמה בסמים וכולם שותפים לתכנית. כל אחד מאתנו יוכל לדבר מההיבט שלו.

אני יכולה לדבר על התכנית מהבחינה הזאת שהמשרד לביטחון פנים עוסק בנושא הזה באמצעות גופי המניעה שלו. זאת אומרת, יש לנו את עיר ללא אלימות שפועלת ב-144 רשויות, תכנית מצילה, אגף חברה ומניעת פשיעה, יש את השיטור העירוני ויש את הרשות למלחמה בסמים. כשמם כן הם. אנחנו מתעסקים במניעת אלימות, אנחנו מתעסקים ביצירת אקלים מוגן ואנחנו מתעסקים בשיפור תחושת הביטחון האישי. אין ספק שיש מיקוד מאמץ רציני מאוד בחופשת הקיץ, זה נקרא קיץ בטוח, כאשר באותה עת אנחנו מפנים מיקוד מאמץ מבחינת תקציבים ולא רק מבחינת תקציבים.

יש לנו גם ועדות אכיפה שם יושבים ומתכננים את חופשת הקיץ, מאגדים משאבים יחד עם הרשויות המקומיות וכל גורמי הטיפול, יוצרים מצב של מקומות ציבוריים, קודם כל עם מצלמות, כל הנקודות החמות, וכל גורמי הטיפול נמצאים במקומות מפוקחים ומסודרים. עכשיו עיר ללא אלימות עובדת על אפליקציה חדשה כך שברשויות, כל אחד שיוריד אותה – היא תהיה בחינם – יוכל לדעת בדיוק באיזה שעה יש פעילות אליה הוא יוכל להגיע. כל זה כדי באמת ליצור מקומות מסודרים ומפוקחים. את זה אנחנו עושים במשאבים שלנו ללא עלות נוספת.

אני יכולה לומר שהמשרד לביטחון פנים, אנחנו עשינו מיפוי הן של גופי המניעה והן של יחידת מידע, אסטרטגיה, דוברות, ביקש תקציבים. היו לנו המלצות מאוד מאוד חשובות אבל עדיין אנחנו לא יכולים לממש אותן כמו למשל הנושא של הקמת מאגר נתונים, החלטה שהייתה משותפת לכלל המשרדים. רצינו להקים ערוץ לילדים ייחודי לתחום הזה, אבל טרם קיבלנו תקציב לכך. זה לא אומר שכל מה שעשינו במהלך החודשים והשנים שעבדנו יחד עם הרבה גורמים במשרד, לא נתן את האימפקט שלו.

אני יכולה להגיד לך שהנושא של ההסברה, של קיץ בטוח, עובר לכל מקום. זה עובר מאתנו לרשויות, זה עובר בתוך המשרד בתפוצה רחבה וכולל גם הנושא של מדורות - נושק לכל התחומים אבל בטוח בעיקר בקיץ – נושא בריונות בדרכים, הנושא של גלישה בטוחה ובריונות ברשת.

בנושא הזה נקיים דיון נפרד.

באמת מאוד מאוד חבל כי יש הרבה ציפיות במשרד לתקציבים כי אנשים עבדו על זה ורצו לפתח את הנושא הזה אבל אנחנו לא יכולים להתקדם.

התכנית שאת מציגה של מצילה, עיר ללא אלימות, אנחנו מכירים אותה נכללת בתוך התכנית הכוללת של התכנית הלאומית לבטיחות?

זה חלק מהמיפוי. אנחנו עשינו מיפוי ממש ממוקד של הכול וחלק גדול מהתקציב הפנימי שלנו. הנושא של בטיחות ילדים עכשיו ממוקד יותר. זאת אומרת, אנחנו מפיצים יותר, אנחנו עושים הרבה יותר ממה שיש לנו. למשל, מדריכי המוגנות שיש לנו בשיתוף עם משרד החינוך כאשר מדובר במאות מדריכי מוגנות בבתי הספר שהתפקיד שלהם הוא ליצור אקלים בטוח. זאת המטרה האמיתית. יש גם רעיונות לשלב אותם בהסעות אבל כאן יש קצת בעיות מבחינת החוק. יש הרבה תכניות. אחד הדברים בו מיקדנו מאמץ הוא הנושא של ההכשרה. אנחנו רוצים להרחיב את מעגלי ההכשרה, גם לנושא של בטיחות ילדים פרופר כי כיום התכניות שלנו באמת ממוקדות במניעת אלימות. הדגש הוא איך אנחנו עומדים ומתמודדים מול התנהגות אנטי חברתית. יש לזה היבט של בטיחות אבל זה לא מספיק.

בנושא הזה נקיים דיון נפרד.

אני מקווה שנוכל לאגם את המשאבים ולעשות את הדברים הנוספים אותם אנחנו מאוד רוצים ליישם.

תודה רבה. דוקטור אורי בלה, מיון ילדים בבית החולים קפלן.

דובר כאן הרבה על מניעה ראשונית, זאת שקורית לפני התאונה. אנחנו מטבע הדברים רואים את הילדים אחרי התאונה. בעיני זאת נקודת התערבות שלא עלתה בדיון שמתקיים כאן. נקודת התערבות בה כבר אירעה איזושהי תאונה בדרך כלל קלה לשמחתנו, כי רוב המקרים לא נגמרים בתמותה אלא רוב המקרים נגמרים בפגיעה קלה, קצת פחות מבינונית וקצת פחות מקשה, והתמותה היא בקצה של הפירמידה. במקום הזה אני כן חושב שיש מקום להכין תכניות ולתקצב תכניות בתוך בתי החולים ובמרפאות הקהילה, אחרי תאונות קלות.

מבחינתנו זה חלון הזדמנות כדי באמת לתת את ההכשרה הזאת שהיא כל כך נדרשת להורים כי ההורים הם כן משאב משמעותי בנושא בטיחות ילדים, הן בתוך הבית והן מחוץ לבית. מגיע אלי ילד שנפגע בתאונת אופניים והוא היה ללא קסדה בזמן התאונה, אז אני לא צועק עליו אלא אני צועק על ההורים שלו כי הם מאפשרים לו לרכב בלי קסדה. לפעמים יש מגוון גדול של תירוצים, אבל בסופו של דבר ההורה הוא זה שכן יכול לאכוף אחוז ניכר מהדברים האלה. נכון שצריכה להיות גם אכיפה של הרשויות, אבל היא תמיד תהיה בפינה לעומת היכולת של המשפחה ושל משרד החינוך לעשות דברים כאלה כי החשיפה היא עצומה יותר והיא מרובה יותר.

תודה רבה. נרשום גם את הדברים האלה.

אני חוזרת לנושא של התכנית לבטיחות הילדים וברשותכם לאחר מכן ארצה לסכם את הדיון. שאלה קצרה. אני שוב רוצה לחדד את הנקודה. התכנית גובשה? זאת אומרת, אם אני מבקשת מהמשרדים השונים את חלקם בתכנית, אני יכולה לקבל את החלק של כל משרד?

את מבקשת מאדם אחד, מדוקטור ברלוביץ.

התשובה לשתי השאלות היא חיובית.

זה אומר שהתכנית מוכנה להגשה לממשלה לאישור.

התכנית מוכנה ומפורטת. כל משרד ומשרד יודע מה חלקו בתוך התכנית, מה הוא נותן ממשאביו ומה הוא מקבל מתוך המשאבים שמיועדים לתכנית. כרגע מה שחסר, זאת החלטת ממשלה, תקצוב, העברת התקציבים למשרדים השונים בהתאם למה שייקבע. לאחר מכן בתוך התכנית יש גם מערכת שעושה מעקב אחרי הביצוע, כך שניתן יהיה גם להעביר לוועדה הזאת מדי תקופה דוח על ההתקדמות של התכנית לפי אבני הדרך שרשומים בתכנית עצמה.

ברשותך, נוכל לקבל את התכנית?

ודאי. בקדנציה הקודמת העברנו אותה ונשמח להעביר אותה פעם נוספת כשהיא מעודכנת כמו שצריך.

אגב, תכניות המשרדים גם אושרו על ידי המנכ"לים כך שיש סגירה מוחלטת.

אני אשמח לקבל את התכנית ואחר כך נמליץ על קידומה.

אם יורשה לי לומר משפט. אני מהרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול. דובר רבות על בטיחות ילדים בכל התאונות השונות, על בטיחות בבתים, בגנים ובבתי הספר. הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול עוסקת כשמה, בסמים ובאלכוהול. חשוב לי שאולי באחד מהדיונים הקרובים יתייחסו לכך. כחלק מהתכנית הלאומית, אנחנו בוודאי נמצאים והעבודה עם בטרם נעשית בצורה שוטפת. כן הייתי רוצה שיעלה לדיון הנושא של תרופות מרשם, השימוש בתרופות מרשם, סמי פיצוציות, אלכוהול והתאונות שנגרמות. במיון בהחלט רואים את הילדים שמגיעים מהמקומות האלה.

בסדר. נוכל להכניס את זה לתוך הדיון. בשבוע הבא או בעוד שבועיים נקיים דיון בנושא הנוער ואז הנושא הזה יעלה.

גברתי, גם אני ביקשתי לדבר אבל משום מה פסחתם עלי אבל אני מתעקש לדבר. אני מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח במשרד החינוך. אני רוצה להוסיף על דברי עמיתי רותם שדיבר על היבטים של בטיחות בחלק המינהלי והמינהלתי של העניין. הייתי שמח מאוד אם בעתיד תינתן לי ההזדמנות להציג את מה שאנחנו באגף הולכים לעשות.

האגף עסק עד לא מזמן רק בזהירות בדרכים, רק בחינוך לזהירות לבטיחות בדרכים. האגף הזה גדל בשנה האחרונה והוא קיבל עוד שתי משימות מאוד מאוד גדולות במערכת החינוך, כאשר האחת היא נגישות, כל עולם הנגישות של אנשים בעלי מוגבלות - הורים, עובדים, תלמידים וכן הלאה - שצריך להתמודד אתו בהיבט גם הפדגוגי וגם הפיזי ואנחנו בונים את התורה איך להתמודד עם הסיפור הזה בתוך מערכת החינוך, וזה סיפור מאוד מאוד מורכב. הנושא השני הוא כל נושא בטיחות הילדים בהיבטים הפדגוגיים שלהם.

אני אשמח מאוד אם תינתן לי הזדמנות בעתיד להציג את העניין הזה כי אני חושב שיש לו השלכות נרחבות מאוד לעולם הזה של בטיחות ילדים.

אני רוצה לציין שלוש נקודות מרכזיות לגבי הדיון שמתקיים עכשיו. אורלי יקירתי, מחר בבוקר לא מיליון וחצי תלמידים יוצאים לחופשה אלא יש לפחות 150 אלף תלמידים, אם לא יותר, בכיתות א'-ב', שנשארים בבתי הספר ויש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה מבחינת בטיחות. יש לי תאומות בנות שמונה שממחר מתחילות ללמוד בבית הספר של החופש הגדול.

נקודה שנייה. יש תכנית הרבה יותר רחבה של קיץ אחר, מחנכים מסביב לשעון, שמכינה לקראת היציאה לחופשה חתכי גיל גדולים מאוד במערכת החינוך. אני אתן דוגמה אחת. צוותים חינוכיים של הפיקוח ושל המחוז מגיעים למשל לאילת ומשוחחים שם תוך כדי השהות של תלמידים בגילאים השונים בחופים על אלכוהול, על נהיגה ונותנים להם טיפים איך לשמור על עצמם וכן הלאה. מעבר לכך, יש הסברים רחבים מאוד. נתנו למרכז המידע והמחקר של הכנסת ושם זה בא לידי ביטוי.

נקודה שלישית. לפני חודש הוצאנו חוזר הנחיות כוללני גם לזה"ב וגם לבטיחות ילדים בכלל והגענו לרמת הגעה עד להורים עצמם. החוזר מנחה אותם איך לנהוג ולשמור על ילדיהם באותם חודשים באם אנחנו לא אחראים. תודה.

תודה רבה. אנחנו שמחים על דבריך כי בהחלט תרמת.

אנחנו בטרם חברנו למכון אדלר וב-7 ליולי אנחנו עושים מוקד מבוקר עד לילה לכל ההורים שיש להם שאלות לגבי היפגעות בקיץ. הולך להיות מוקד מאוד מיוחד ואם כל השותפים שלנו יוכלו להפנות אלינו ולהשתמש בכלים שלהם, אנחנו מאוד נודה לכם. אתם יודעים איך להתקשר אלי.

עד כמה זה מפורסם ונגיש? כמה אנשים יודעים על כך? אני למשל לא ידעתי למרות שנפגשנו.

משאבים המוגבלים של ארגון בטרם, אנחנו נעשה את זה דרך המדיה שלנו.

מיכל ינאי נרתמה לעזור לנו להפיץ את זה ואני מקווה שעוד היום בצהרים נקבל את תמיכת הרדיו האזורי.

אנחנו נשתדל להפיץ את זה דרך הוועדה כדי שבאמת זה יגיע לכמה שיותר אנשים.

זה מחבר אותי לסיכום. אני חושבת שמילת המפתח כאן היא המודעות. מודעות, מודעות, מודעות. אין ספק שהאחריות היא לא רק לפתחן של המסגרות, של המערכות השונות או רק לפתחם של ההורים. אני חושבת ששיתוף הפעולה של כל הגורמים, של כל הצדדים שנוגעים בגידול הילדים, הוא מאוד מאוד חשוב. לצערנו, ואמרתי את זה בהתחלה, מרבית התאונות קורות דווקא בסביבה הביתית של הילדים, סביבה שהיא כביכול בטוחה, כאשר כולם מרגישים שהם מוגנים ולא יקרה להם כלום אבל דווקא שם אנחנו מגלים שאחוזי הפגיעות גדולים ביחס לאחוזי הפגיעה במקומות אחרים. לכן אני חושבת שהנושא של המודעות חייב לצוף במיוחד בחודשי הקיץ. אני מבינה שיש כאן עניין של תקציבים ולכן יש לי הצעה.

אני חושבת שאם נצליח לאגם משאבים ברמה שהיא בין-משרדית יחד עם הגופים השונים ונוכל לצאת באיזשהו קמפיין של הסברה להורים במהלך חודשי הקיץ, זה יאותת להם. אני אקצין ואומר שגם אם נצליח לזעזע קצת את אמות הסיפין ולגרום להם יותר לשים לב, יותר להיות מודעים, אולי נוכל להרוויח בכך שתהיה ירידה ברמת הפגיעות ושכמובן לא נאבד אף ילד במהלך החופש הזה.

אני מבקשת לרשום את זה כהמלצה ואני בהחלט שמה את זה לפתחכם כדי שתראו איך אתם יכולים לאגם משאבים ולצאת בקמפיין.

אני מציעה שתוציאי מכתב רשמי למנכ"לים. אם יש תקציב שכבר ממתין בלפ"ם, רק משרד ממשלתי צריך להוביל אותו וקצת להוסיף לו. זה תקציב שמחכה.

אנחנו נעביר מכתבים למשרדים השונים כדי לראות באמת איך באיגום משאבים אנחנו יוצאים בקמפיין משותף כדי ליצור מודעות וגם להביא למניעה.

ההמלצה השנייה שמונחת כאן על השולחן היא קידום התכנית לבטיחות ילדים. אנחנו נמליץ להגיש אותה לממשלה ומשם לקדם אותה מבחינה תקציבית. אני יודעת שיש החלטת ממשלה בנושא, כך שלהעביר את זה, זה צריך להיות פשוט יחסית. התפקיד שלנו הוא לנסות ולדחוף.

לגבי הסוגיה של טביעות, ואנחנו יודעים שזאת הפגיעות השנייה בגודלה אחרי הנושא של תאונות דרכים. אני הצעתי חקיקה בנושא של גידור בריכות פרטיות ומקורות מים. לקחנו משהו והפכנו אותו למשהו קצת יותר רחב כדי באמת לנסות ולהקיף את כל התחום הזה וליצור גם מודעות ושיח ציבורי. אני מבינה שיש תקנות. יכול להיות שביחד נוכל להביא את זה למצב של פיקוח יותר גדול וגם אכיפה במקומות בהם זה לא נעשה ובתוך כך כמובן גם לקבוע את התקנים. בסופו של יום אנחנו יודעים שיש אנשים שמגדרים ובאמת מרגישים שהם בטוחים ושכל רע לא יאונה להם, אבל הנה אנחנו רואים שאם אין תקן מסודר שמגדיר את הדברים, הילדים שלנו בכל זאת לא בטוחים גם אם יש משהו שנקרא גדר מסביב לבריכה.

אני שוב אומרת שאנחנו צריכים ליצור מודעות לצד חקיקה ולשתף פעולה. בסופו של דבר אנחנו צריכים גם אתכם וגם את ההורים בתוך העניין הזה כדי שאנחנו נוכל להביא למניעה מרבית.

תודה רבה לכם, לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.