הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 20

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, י"ד בתמוז התשע"ה (01 ביולי 2015), שעה 10:00

המשבר במדעי הרוח באוניברסיטה העברית – העסקת הסגל הזוטר

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

ענת ברקו

יוסי יונה

ד"ר שלי אלקיים שנדור - נציגה, איגוד היועצים החינוכיים

פרופ' דרור ורמן - דיקן הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית

ד"ר רוני קליין - עמית הוראה, האוניברסיטה העברית

מירית כהן-גנוד - ראש מדור פרט, ארגון הסגל הזוטר, אוניברסיטת תל-אביב

טל מן עזרא - ע' דוברת, האוניברסיטה העברית

דנה אהרון - ממונה תחום שכר ותנאי העסקה, מל"ג/ות"ת

דר דשן - קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים הארצית

ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים הארצית

אריה זכאי - סייר, ארגון מורים וחוקרים באוניברסיטה העברית

ד"ר אסתר סרוק - יו"ר, ארגון מורים וחוקרים באוניברסיטה העברית

עמוס שליין - מנהל, ארגון מורים וחוקרים באוניברסיטה העברית

דפנה מרדכי - עובדת ועד, ארגון מורים וחוקרים באוניברסיטה העברית

אוהד קאהן - מתרגל בתוכנית אמירים למצטיינים במדעי הרוח, ארגון מורים וחוקרים באוניברסיטה העברית

ניצה פרבר - סטודנטית בפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית

אליז יאנה - לוביסטית, (משרד עו"ד מאיר אסרף), מייצגת את הסתדרות המח"ר

רבקה וידר

הדר אביב

המשבר במדעי הרוח באוניברסיטה העברית – העסקת הסגל הזוטר

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. היום ה-1 ביולי 2015, י"ד בתמוז התשע"ה, הנושא על סדר היום: המשבר במדעי הרוח באוניברסיטה העברית – העסקת הסגל הזוטר. מי שביקש לקיים הדיון הוא? - - -

ד"ר אסתר סורוק, יושבת-ראש הארגון שלנו, שצריכה להיכנס כל רגע ובטח תרצה לומר כמה מילים.

כשהיא תבוא. אז אתה רוצה להתחיל?

שמי אריה זכאי, אני אסיסטנט בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ואני סגנה של ד"ר אסתר סרוק, יושבת-ראש הארגון.

בקצרה, בשלושת השנים האחרונות נראה שהפקולטה למדעי הרוח נמצאת במשבר כספי-תקציבי מאוד גדול, בגירעון תקציבי גדול. הפתרון שבחרה הפקולטה הוא לקצץ בסגל הזוטר. זאת אומרת, זו השנה השלישית כבר שהסגל הזוטר חווה קיצוצים נרחבים; למעלה מ-80 חברי סגל זוטר, זו כבר השנה השלישית, מיועדים לפיטורים. ובעצם, הארגון מתנגד בכל תוקף לרעיון. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאם במשך שנתיים אותו קיצוץ לא הצליח להוציא את הפקולטה מגירעון תקציבי, שנה שלישית לא תעזור.

לידיעה, מהו מקור הגירעון? רישום הולך וקטן של סטודנטים?

אני אשמח אם נציג האוניברסיטה יענה לשאלה. אני לא בקי במספרים כמו הנהלת האוניברסיטה. אבל נאמר לנו שיש גירעון שנמשך, ואנחנו לא מאמינים שזו הדרך לפתור את הגירעון. ולא הוצגה בפני הארגון שום אלטרנטיבה אחרת שתיתן איזשהו פתרון לאותו גירעון תקציבי.

זו הסיבה שבעצם יצאנו בצעדים ארגוניים, וכרגע, לידיעה, הסגל הזוטר שובת בכל האוניברסיטה העברית, כבר כמעט שבועיים. ואנחנו מאוד-מאוד רוצים לסיים את השביתה, מאוד רוצים. אנחנו יודעים שיש פגיעה בסטודנטים. התחלנו את השביתה עוד לפני תקופת הבחינות, במיוחד, כדי לאפשר לפקולטה ולהנהלת האוניברסיטה להתעשת ולנסות לפתור את המשבר בדרך אחרת.

אנחנו רואים שהיתה איזושהי גרירת רגליים מצד הפקולטה, ומצד הנהלת האוניברסיטה, ולא נעשה פתרון אמיתי, או לא הוצגה אלטרנטיבה אחרת כדי למנוע את הפיטורים האלה.

אני מבין שד"ר אסתר סרוק הגיעה?

בוקר טוב, אני מתנצלת. ממש מתנצלת.

אז הנה, מיד קיבלת רשות דיבור. תציגי לנו את מהות המשבר ובמה זה מתבטא.

את המשבר בכללותו אני אולי לא אציג, כי אני חושבת שרוב הציבור יודע על המשבר של מדעי הרוח במדינת ישראל. וגם האוניברסיטה העברית, כאוניברסיטה מובילה, לא יצאה ללא - - -

אז הנה, אני אומר לך, הוועדה לא יודעת. תני לנו, על רגל אחת, מה עובר על מדעי הרוח.

מדעי הרוח פחות נדרשים על-ידי סטודנטים, מדעי הרוח אינם הייטק, מדעי הרוח הם לא אטרקטיביים כמו שהם היו פעם. ולכן יש אולי פחות סטודנטים שמגיעים למדעי רוח.

יחד עם זאת, זה נושא מאוד חשוב – בארצות אחרות בדרך-כלל דורשים מסטודנטים, גם כשהם לומדים בפקולטות אחרות, ברפואה, בטבע, לקחת קורסים במדעי הרוח או אפילו תואר ראשון כולו הוא תואר כללי להרחבת אופקים. וזו אולי אחת הדרכים לשקם את מדעי הרוח. אבל יש פחות סטודנטים, יש אולי איזושהי התקבעות של התוכניות.

והתוצאה היתה שבשלוש השנים האחרונות יש גלי פיטורים אדירים מבחינת הסגל שלנו. אני מדברת על הסגל של המורים והחוקרים באוניברסיטה העברית, שהם לא סגל בכיר. ובשנה ראשונה היו 60 פניות לפיטורים ודרישה לפיטורים המוניים. שנה אחר-כך היו 40 אנשים, השנה קיבלנו רשימה של 83 אנשים – אנשים ותיקים ואנשים יותר צעירים. גם חברי הסגל הצעיר שהם דוקטורנטים ומסטרנטים, וגם עמיתי הוראה ומורים מן החוץ.

וזה רק באוניברסיטה העברית, או שזו מנת חלקן של כל האוניברסיטאות?

אני לא חושבת שלכולן. השנה יש גם משבר מסוים בבאר-שבע, שהגיעו כנראה לאיזשהו הסכם. באוניברסיטה העברית המספרים הם גדולים. ולצערי, ההתנהלות היא לא נאה.

זאת אומרת, אנחנו מבינים את ההתנהלות, אנחנו הרי לא מנהלים את האוניברסיטה. והציגו לנו, ואנחנו מאוד מקווים שתהיה תוכנית התחדשות ותוכנית שתשקם את מדעי הרוח, הרי זה גם רצוננו. אמרו שתוך שנה או שנה וחצי תסתיים תוכנית ההתחדשות. אמרנו: בבקשה, אחרי שנתיים של פיטורים המוניים, כאשר לא יודעים לאן הרוח נושבת, הבה נחכה לעוד שנה או שנה וחצי, נקפיא את הפיטורים, וכשיש תוכנית התחדשות, הארגון ישתף אתכם פעולה ואנחנו נבחן את הדרכים ונבין את הצורך בהתחדשות, בשינוי הסגל, אנחנו נעשה את זה יחד עם האוניברסיטה.

סירבו להקפיא את הפיטורים. אנחנו בתוך משא ומתן.

דבר שני, כבר שלוש שנים אומרים לנו שמדובר בקיצוצים תקציביים, שהפקולטה נכנסת לגירעונות ואין לאוניברסיטה כסף – האוניברסיטה הרי בגירעון מאוד רציני של למעלה ממיליון שקל, בעדינות, אני חושבת - - -

רק במדעי הרוח?

לא, לא, לא. בכל האוניברסיטה. יש כל מיני מספרים. אני לא רוצה לזרוק מספרים כי הם לא לגמרי מבוססים. אבל אמרו שיש גירעון, ואנחנו במשך שלוש שנים יושבים עם הגירעון. בית-הדין ביקש מהם לפתוח בפנינו את התקציב. אנחנו עוברים על התקציב, ואנחנו רואים ששנה-שנה זה בדיוק אותו גירעון. וכל שנה, כשאנשים מומחים, כלכלנים מהצוות שלנו, מסתכלים על התקציב, אנחנו רואים שהגירעון הבא מוטמע כבר בתקציב עצמו. זאת אומרת, זה היה ברור שאותו גירעון צומח.

למרות הפיטורים?

למרות הפיטורים. אז הפיטורים שלנו לא פתרו שקל אחד בגירעון, הפיטורים שלנו לא הביאו המוני סטודנטים למדעי הרוח. אז לא בדיוק יכולנו לראות עין בעין מה הערך בפיטורים.

אני אוסיף ואומר, שגם בשנה שעברה מישהו אמר: "תראו, אם יש לנו גירעון, את מי אתם רוצים שאנחנו נפטר? אתכם אפשר לפטר."

סליחה, אני חושבת שאנחנו נמצאים במציאות ישראלית אחרת. נכון שאין לנו קביעות, אבל אנחנו במציאות, אחרי המחאה של - - -

הייתי מוסיף את צמד המילים: לא רק אתכם.

אבל לומר לנו: אז את מי נפטר? אתכם אפשר לפטר – זאת לא אמירה ראויה. זה סגל מסור, זה מורים שהם מורים טובים מאוד. אלמלא היינו מורים טובים, היו מפטרים אותנו אחרי סמסטר אחד. המורים שהכי קרובים לסטודנטים – ואני מצרה על זה שהסטודנטים הלכו עם האוניברסיטה הבוקר כנגדנו, ויצאו באיזושהי הצהרה כנגד הארגון. זאת ברית מוטמעת מיסודה, כמו הברית בין ישראל וארצות-הברית, הברית בין הסטודנטים ובין הסגל שלנו. אז לצאת נגד המורים שלך? נגד סטודנטים אחרים שהם מתַרגלים שלך? אני חושבת שזה לא ראוי.

אם האוניברסיטה הביאה את הסטודנטים למקום שהם יצאו בהצהרה משותפת, זה לא ראוי. פשוט לא ראוי. ואני מאוד מצרה על כך.

אז הבעת את דעתך.

סליחה, מה היתה ההצהרה? אני פשוט פספסתי אותה.

שאנחנו סוחבים את המשא-ומתן, מתנהגים בצורה בזוי. אני לא ראיתי אותה עדיין. אני רק שמעתי אותה בדרכי הנה. אבל זה חסר תקדים. עוד לא היה מקרה כזה. אני חמש או שש שנים בארגון, לא היה מקרה שהסטודנטים יצאו כנגד הסגל הזוטר. זה חברים שלהם, וזה המורים והמתַרגלים שלהם.

ביקשנו שישתנה מודל התקצוב. העובדה שכל שנה מגיעים לאותו תקציב נובעת מהעובדה שמודל התקצוב של האוניברסיטה כנראה לא מתאים לתנאים של מדעי הרוח. אני כואבת את כאבה של מדעי הרוח. זה לא מתאים כי אין להם מספיק סטודנטים, ואם אתה מתגמל או מעניש על מיעוט סטודנטים, או איזושהי נוסחה כזאת, אז ברור שאתה תגיע לעוד גירעון. אז תשנו את מודל התקצוב.

אנחנו מאוד רוצים להגיע לסיכום. אנחנו רוצים מאוד-מאוד לחזור לעבודה ולא לפגוע בסטודנטים, אבל אם ההסכם שם מטמיע בתוכו איזושהי חירות לפטר את כולם בעתיד – כי האוניברסיטה מתעקשת על כך בניסוחים – אנחנו לא עושים, תמורת תוכנית התחדשות, תוכנית התאבדות של הארגון. תודה רבה.

תודה. פרופסור דרור ורמן, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה הבית, תציג לנו קצת מה קורה במדעי הרוח.

אני אולי אתחיל מהסוף, ממה שאמרת - - -

אני שואל אותך שאלה: מי מנהל את הדיון? אני, נכון?

אתה מנהל את הדיון.

ביקשתי, עזוב מה שהיא אמרה. ספר לנו מה עובר על מדעי הרוח.

דיברה אסתר על משבר מדעי הרוח. אז קודם כל, יש, זה לא שאין. מספרי התלמידים אכן יורדים. אבל הפעם הראשונה שאני מכיר שמישהו נתן הצעה על משבר מדעי הרוח היתה ב-1922. זאת לא בעיה חדשה. היא בעיה שעוד קדומה מהאוניברסיטה שכבר חוגגת 90 שנה. מדעי הרוח הם תמיד בחיפוש אחרי מה שהם.

אנחנו כעת לא בתקופת משבר באוניברסיטה העברית. להיפך, אנחנו בתקופה של בנייה רבה ויש לה הרבה צדדים. אנחנו עכשיו, למשל, השקענו עשרות מיליונים – לא מעט, עשרות מילונים – בתלמידים המתקדמים שלנו: תלמידי המאסטר, תלמידי הדוקטורט, הפוסט-דוקטורנטים. יש לנו מרכז גדול ללימודים מתקדמים.

אתה מתמקד במדעי הרוח?

רק במדעי הרוח. מה שאני מספר לך עכשיו לא קיים בשום פקולטה אחרת באוניברסיטה העברית ובשום פקולטה אחרת למדעי הרוח בארץ. באוניברסיטה העברית התקבלה החלטה אסטרטגית להשקיע במדעי הרוח, לקדם אותם, ולטפל בהם. אז אחד הדברים שיצאו מזה, זה השקעה עצומה בתלמידי מחקר, והתלמידים המתקדמים הם אלה שהם האופק של המקצועות האלה. יצרנו מרכז מצוינות גדול מאוד עם הרבה מימון לתלמידים. לתלמידי הבוגר יש אופק לימודים, לאן הם הולכים. המטרה שלנו מתוך הדבר הזה היא להרים גם את תוכניות תואר ראשון.

כמה סטודנטים ל-B.A. ישנם, בבקשה? אפשר קצת נתונים? פרופורציות של שנים מסוימות, מהי מהות הירידה, כמה דרסטית היא היתה – תן אולי טווח של חמש שנים.

בדרך-כלל אומרים: ירדנו לחצי באחוז היחסי. השאלה היא אם את מדברת על מספרים יחסיים. אני יכול לשלוח לך אחר-כך נתונים מדויקים שאין לי אותם פה.

בחלק היחסי שלנו ירדנו למחצית על פני 15 או 20 שנה. אלה אותן 20 שנה שבהן נפתחו כל המכללות, וגדלו מאוד האופציות לחינוך גבוה. הונגשה ההשכלה הגבוהה. הכפלנו גם את מספר התלמידים שנעזר בהשכלה הגבוהה, פחות או יותר. לכן החלק היחסי הזה לא משקף את הירידה. הצלחנו לעצור את הירידה בשנתיים האחרונות, ועוד לא הצלחנו לעלות. יש לנו כ-1,000 תלמידים בשנה לתואר ראשון.

כמה מחלקות?

מספר המחלקות פה לא כל-כך משנה. משנה מספר תוכניות הלימודים. יש לנו הרבה יחידות קטנות כי אנחנו בתחומי ידע מאוד ספציפיים. אבל זה לא מה שמשפיע על השאלה הזאת.

סדר גודל?

כ-30 תוכניות לימודים.

רציתי גם לומר שהירידה הזאת, אם את שואלת על נתונים, היא לא אחידה. יש לנו תחומים שגדלים. הסטודנטים של היום הם לא הסטודנטים שלפני 30 שנה. תחומים כמו: לימודי אסיה, מזרח-תיכון, בלשנות, הם בגידול. תחומים אחרים הם בירידה.

שאלת מה אנחנו עושים בתחום מדעי הרוח – אז צד אחד זה השקעה גדולה של משאבים במצוינות, והשלב הבא יהיה גם בתוכניות מצוינות לבוגר. זה בעצם הפרויקט שלי כרגע. הצד השני הוא ריענון או התחדשות עמוקה – התייחסה לזה אסתר –בתוכניות לימודים. מה שהתאים לתלמידים לפני 30 שנה, לא מתאים לתלמידים היום.

אז פתחנו בתהליך ארוך ומאוד פרטני, ברזולוציה גבוהה לשדרג את תוכניות הלימודים - - -

אתה מרגיע אותנו ואתה אומר שהמשבר הוא לא תלוי הירידה.

אמרת לי לא לדבר על המשבר.

לא, אני שואל.

אנחנו שינינו השנה את כללי המשחק, ויושבים פה החבר'ה שאתם ישבתי בשיחות ארוכות של משא ומתן, וגמרנו אותו. לידיעה, האוניברסיטה כבר שלושה ימים מוכנה לחתום. העסק גמור. הגענו להבנות עם החבר'ה שיושבים פה. זאת גם הסיבה שהסטודנטים הצטרפו, כי גם הם יודעים את זה.

אנחנו השנה הודענו, בתור חלק ממכלול הפתרון, שאנחנו לא מפטרים מסיבות תקציביות. מה שאמר אריק בתחילת הדיון – שנה אחרי שנה אותו פתרון, זה לא מה שקורה.

אז הבנתי משהו מהפרופסור.

עוד משפט אחד על זה ואני חושב שזה יהיה ברור: הגענו השנה להסכמה שאנחנו בודקים את הרשימה הזאת רק בקריטריונים אקדמיים. היה לנו דיון, רוב הדיון היה ענייני מאוד בינינו, על מהם קריטריונים אקדמיים, מה נכון לעשות בתוך אוניברסיטה כשאתה מחליף סגל.

כי מה זה פיטורים? במקרים רבים, מישהו אחד יוצא, מתחלף קורס, מישהו אחר נכנס. תלמידי המחקר שלנו רוצים הזדמנות ללמד. באופן עקרוני, אני חושב שכל תלמיד מחקר, כל דוקטורנט, ראוי וצריך שילַמד באוניברסיטה העברית. אין מצב שלא. זה חלק מההכשרה המקצועית שלהם. אז במקרים רבים ישבנו ודנו בדיוק בה. הדיון הזה הסתיים. אני בעצם קצת בתוך איזו בועת זמן, מה אנחנו עושים פה היום. אתה המנהל?

בסדר, אנחנו מנהלים דיון נינוח. בסך-הכול אין הרבה משתתפים. אפשר למצות גם את הלמידה, ולנסות הלביא לאיזו תובנה בסוף.

נציגת המל"ג, את יכולה לשפוך לנו קצת אור? יש לכם מה לומר פה? יש לכם הכוונה בקטע הזה?

לא. אני אציין שהוועדה לתכנון ולתקצוב, לרב שותפה למשאים-ומתנים ברמה הארצית. זאת אומרת, כשיש משאים-ומתנים גדולים של ארגון הסגל האקדמי הבכיר, הזוטר, באוניברסיטאות ובמכללות. בסכסוכים מקומיים אנחנו לא מעורבים, ואנחנו מעודכנים מהאוניברסיטה מה קורה שם. זה די דומה למה שדרור אמר. אנחנו דווקא הבנו שיש שיחות קדחתניות - - -

ואם נעזוב את נושא סכסוך העבודה, נקרא לזה כך, לצורך העניין, וניכנס לסוגיית המשבר בתחום מדעי הרוח, אתם רואים שיש משבר? הייתי לוקח מושג בהשאלה מתחום הרפואה – יש מקצוע שהוא בהכחדה בתחום מדעי הרוח?

מל"ג זה נושא שאני פחות מעורבת בו, אבל מל"ג כבר הקימה, ויש במל"ג ועדה פעילה קבועה בנושא מדעי הרוח.

נו, אז מה התוצאות?

רגע, היא עוד לא דיברה. את רוצה תוצאות? אין קריאות ביניים. בדיונים כאן לא יהיו קריאות ביניים. מי שרוצה לדבר, יבקש רשות דיבור ממנהלת הוועדה ויירשם.

מספר ועדות שעוסקות בנושא הזה, בין היתר, גם בבחינת פרסומים בתחום מדעי הרוח – מדעי הרוח הוא בכל זאת תחום שלפעמים יש לו מאפיינים קצת שונים מפקולטות אחרות, או שהמדידה המחקרית היא מעט שונה. אם דרור יכול להרחיב על זה - - -

לא, הוא מבחינתו בא וציין: אין משבר.

היה פה מצג מסוים של כל נושא מדעי החברה והרוח – תסלחו לי, אני אמשיך עם המח"ר שלי. אתם תדברו או תעשו רוח, אני אדבר על המח"ר – שנמצא במשבר ובצוק העתים נוצר גירעון, ובעקבות זה יש פיטורים.

לא אמרתי שאין גירעון.

לא, לא אתה. בא ואמר לי פרופסור ורמן: נכון, יש גירעון, יש פיטורים, אבל זה לא בעטיים – הפוך, הוא אפילו הציג עמדה הפוכה, שיש איזושהי התחדשות, שיש השקעה מסוימת. מה יש לכם להלין על רצון של התחדשות ולייעל?

הרצון מבורך. כיוון שלא הבנו, עוד לפני שישבנו לעומק עם פרופסור ורמן, פנינו לנשיא האוניברסיטה שהוא איש מדעי הרוח, ביקשנו ממנו: שב, תסביר לנו את המשבר במדעי הרוח, תסביר לנו מהי המדיניות של האוניברסיטה, לא רק כפקולטה, כיוון שהפקולטה עצמה לא מנהלת את עצמה באופן עצמאי, היא בכל זאת חלק ממדיניות האוניברסיטה. ופרופסור ורמן לא עושה רק מה שהוא רוצה, אלא יש רקטור, יש נשיא. פנינו לנשיא ואמרנו: תאיר את עינינו, יש לנו מצוקה, תיפגש אתנו, תסביר לנו, הוא מסרב לדבר אתנו, הוא לא ענה לנו לכל הפניות.

זה מאוד עצוב. זה מאוד עצוב. אנחנו ישבנו ודיברנו, ואין לי שום דבר כנגד פרופסור ורמן, אבל כדי לקבל מדיניות של האוניברסיטה, אתה כן רוצה את הקודקוד של הארגון.

מסתבר שהחידוש הזה הוא יפה מאוד, אבל יש כמה מוקשים בדרך. לפני שנתיים הגענו להסכם ארצי שדנה היתה חלק ממנו, לגבי יצירת איזשהו בסיס של ביטחון תעסוקתי גם למורים האלה שאינם קבועים, מתוך הבנה והכרה שיש אנשים שיושבים שם 20 שנה, 15 שנה. אז אתה ארעי 15 שנה ומסמסטר לסמסטר אפשר לפטר אותך. הגענו לאיזשהו הסכם על ביטחון תעסוקתי – האוניברסיטה לא אוהבת את זה כל-כך, זה קצת מקשה על, הם קוראים לזה: גמישות ניהולית. ואנחנו שמענו אמירות מהנהלת האוניברסיטה שהם לא אוהבים את הארגון הזה ואת הביטחון התעסוקתי שלו.

ד"ר סרוק, אתם ביקשתם את הדיון הזה בעטיו של המשבר, וגילוי נאות: אתמול ביקשתם גם לדחות או לא לקיים בכלל - - -

חשבנו שאנחנו כבר סיימנו.

ואני התעקשתי, אמרתי: יש משבר, בוא נדון.

ההצגה של הנושא, אם זה סכסוך עבודה נטו, זה לא השולחן. יש ועדה שזו הספציאליסטיות שלה – ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ועדת החינוך, מומחיותה, תפקידה, להיכנס לקטע הזה. אם היית אומרת לי: תקשיב, יש מגמה באוניברסיטה העברית לצמצם את כל סוגיית מדעי הרוח לפינה, לצמצם או לבטל מגמות, שזה יכול להביא השלכות לדור הבא, זה מקום לדיון.

אני יודע לנהל דיונים. זו המומחיות שלי. אני במצוקה כאן. יש בעיה – אין בעיה.

אני אתן לך דוגמה. אנחנו הרי לא עושים את תוכנית ההתחדשות, פנו אלינו חברים מתוך תוכנית הדגל של האוניברסיטה. הם פנו אלינו, הם פנו לאוניברסיטה.

יש פה נציג של התוכנית.

יש פה נציג של התוכנית, ואני אשמח שתשמע ממנו.

הדרך הלא-שקופה או המצוקה שלהם, הם הביאו אותה אלינו. הדרך שבה האוניברסיטה מנהלת את הדיונים ואת ההתחדשות בחלק מהדברים היא לא פתוחה, היא לא שקופה. אני חושבת שזו אוניברסיטה וזו לא אוניברסיטה פרטית. ואני חושבת שגם הציבור וגם הציבור של קהילת האוניברסיטה, ראוי שכן יקבלו. עכשיו הגענו לאיזה שהן החלטות, אבל יש תוכניות, יש תלונות. אני באמת רוצה שתשמע את - - -

נשיא האוניברסיטה הוא איש מדעי הרוח.

הוא איש מדעי הרוח והוא לא רצה לדבר אתנו.

ד"ר שלי אלקיים, בבקשה.

שמי ד"ר שלי אלקיים, אני נציגוּת בכנסת של איגוד היועצים החינוכיים. חוץ מזה, אני גם מייסדת המועצה האזרחית, ואולי השאלה שלי תנבע משני המקומות האלה.

יש איזושהי הבנה שאולי כדאי לבדוק אותה: האם האוניברסיטה בהכשירה או בראותה את אותם מסטרנטים או דוקטורנטים כאנשים שאמורים ללמד? כאשר אנחנו יודעים שזה בעצם תנאים של התמחות, האם היא רואה את עצמה כמכשירה את המרצים לעתיד לבוא, של המכללות? כלומר, מעין דרג-על להוראת המכללות. זאת שאלה אחת. האם יש מנדט כזה לאוניברסיטה העברית?

מדוע יש איזושהי הנחה, שאולי כדאי גם אותה לבדוק כשרואים את המשבר באופן רחב יותר, מדוע למסטרנטים שעושים עבודת מחקר יש ראייה חשובה יותר למדעי הרוח במדינת ישראל מאשר לדוגמה, החוקרות, הוגות הרוח, הישראליות. ובמיוחד אני מדברת על הממצא של האחוז הזעום, 0.58, של המרצות המזרחיות במדינת ישראל, בכל האוניברסיטאות, וגם באוניברסיטה העברית, אם אני לא טועה האחוז הוא אפילו פחות מזה.

אני חושבת שזו סיבה לדאגה, ואני חושבת שזאת הסיבה למשבר במדעי הרוח באוניברסיטה העברית; שסוגרים, למשל, את החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, בעשר השנים האחרונות הוא מצטמצם והולך, שעה שכל מי שרוצה ללמוד ספרות עברית נוסע לניו-יורק, כי שם מלמדים את המשוררות והסופרות המזרחיות. זו דוגמה שיש לראות את המשבר במדעי הרוח של האוניברסיטה העברית - - -

אחת הדוגמאות.

אחת הדוגמאות, כן. זאת דוגמה אחת מני רבות, שצריך, לדעתי, לבדוק את המשבר במדעי הרוח באוניברסיטה העברית לפיה. זה הכול.

רגע, אם הבנתי טוב, ד"ר שלי אלקיים קראה לנו פה לגעת בקודש הקודשים, בחופש האקדמי. את רוצה שאנחנו נתערב בחופש האקדמי?

אני רוצה לומר שהחופש האקדמי כפי שהוא מוגדר - - -

הרי המל"ג בחרדת קודש לא נותן לנו להתקרב לגדר. את רוצה שאנחנו נכניס אצבע לתוך? - - -

אני רוצה לומר בזה, באופן רשמי ומשודר למל"ג, שההגדרה היחידה שידועה בכל כדור הארץ לחופש אקדמי זה החופש של סטודנט לשאול שאלות, זה החופש של סטודנט ללמוד את מה שהוא רוצה ללמוד. אין לזה שום קשר - - -

אנחנו נצטרך לקיים דיון נפרד בנושא הזה.

אני אשמח מאוד להיות מוזמנת לדיון הזה.

תודה. אוהד קאהן, בבקשה

שלום, אני מתרגל בתוכנית "אמירים" במדעי הרוח.

מה זה "אמירים"? אני אוהב את אלה שאומרים איזה מושג או איזה מוסד, ורצים קדימה מתוך הנחה שכולם יודעים מה זה, מי זה, איפה זה. אם היה איש צבא פה – במשפט אחד ארבעה ראשי תיבות שאף אחד לא מכיר אותם.

אז אין לי את זה בראשי תיבות, לכן אני ארחיב. התוכנית נקראת: תוכנית אמירים למצטיינים במדעי הרוח, והיא הוצגה כאן כתוכנית דגל של הפקולטה למדעי הרוח.

מי ייסד אותה? איפה היא קיימת?

היא קיימת כבר למעלה מ-20 שנה באוניברסיטה העברית, בפקולטה למדעי הרוח.

זה ייחודי לאוניברסיטה העברית?

ייחודי לאוניברסיטה העברית. אני נמניתי על תלמידיו של פרופ' ורמן במסגרת התוכנית.

אז אני יכול להבין שאתה אחד המצטיינים?

אני לא רוצה להעיד על עיסתי.

בסדר, אני מבין מהר. יש לי בעיה.

אני גם בוגר התוכנית, מלפני כמה שנים. ובשלוש השנים האחרונות אני מתרגל בתוכנית.

התוכנית הזו נועדה, מצד אחד, להכשיר דור המשך במדעי הרוח ובמדעי החברה; גם לתת טעימה רחבה, להרחיב את האופקים של סטודנטים שמתקבלים לתוכנית על-ידי היצע של קורסים ברמה יחסית גבוהה לתואר ראשון. וזה מה שהיא עושה, אני חושב, די בהצלחה ב-20 השנים האחרונות.

תוכנית ההתחדשות או הקיצוצים, תלוי איך מתייחסים לזה, - - - גם לפתחנו. ואני רציתי להדגים את הפגם הבסיסי שארגון מו"ח מנסה להציג כאן, בנוגע לתוכנית ההתחדשות. ואני יכול לתת את הדוגמה מתוך התוכנית עצמה.

אני אתן לך עצה פרקטית, הרי אנחנו רוצים לצאת עם משהו. אתם באקדמיה, וזה טוב שכך, הולכים לפרוט ולהרחיב. אני אשאל אותך שאלה: אנחנו פה בדיון הזה על-פי בקשתה של ד"ר אסתר סורק וחבריה, ומתוך חשש וחרדה במשבר שקורה במדעי הרוח באוניברסיטה העברית. תאמר לי אתה כמי שבוגר הפרויקט, המשבר הזה, התהליך הזה שהאוניברסיטה עושה, לוּ היה קורה לפני שאתה נכנסת, אתה היית מגיע למה שהגעת?

אני בספק רב, מכיוון שאם התוכנית תצומצם בצורה שהיא אמורה להיות מצומצמת, אז לא יינתן הפידבק שכוח-האדם המיומן יכול לתת אותו; שזה כמות מתרגלים מסוימת לכמות סטודנטים מסוימת. זה בנוגע לגורל התוכנית. אבל יש גם את העניין של איך ההתחדשות מתבצעת.

אני ואף אחד מחברַי, לא ידענו את פרטי התוכנית או מה הולך לקרות. למעשה, הכול מגיע משמועות והדלפות. כאשר במשך שנה עמלים לכאורה על התוכנית הזאת. בפועל נודע לנו שהכינו תוכנית התחדשות על דעת גורם אחד בלבד פחות או יותר, כאשר הוא מינה ועדת היגוי מקצועית בתחילת השנה, והיא התכנסה פעם אחת. ומה שהוצג בפניה, כל קשר בינו לבין מה שתוכנן בסופו של דבר, מקרי בהחלט. זאת אומרת, הוצגו שינויים מינוריים וקוסמטיים, וככה אפילו נאמר לנו. ובסוף מתברר שמתכוונים לקצץ, או להעביר שני שליש מכוח המורים מן החוץ והמתרגלים.

ככה שאם מדובר בתוכנית התחדשות ורפורמה, וכולנו מסכימים שיש משבר במדעי הרוח, וזה דורש רפורמות, אז אני שואל למה הכול נעשה במחשכים ובהסתרה. עד היום אף אחד מאתנו לא קיבל אפילו את הידיעה הרשמית משלטונות האוניברסיטה שהוא עומד בפני פיטורים.

חוץ מזה, אני תוהה לגבי מדיניות לטווח הארוך, שהרי אם מעבירים, כפי שנודע לנו, 400,000 שקל מתקציב הוראה לתקציב שנועד ליצור איזושהי נסיעת השתלמות לכל חברי התוכנית, לאוקספורד, לשבועיים, למשל, אז הרי ברור, וזה אנחנו רואים כבר ממה שקורה עכשיו, שלפטר בני-אדם, לקצץ אנשים, יותר קל מלקצץ נסיעות השתלמות.

ואם באצטלה של ייעוד מחדש של כספים, מעבירים מהוראה, שזה כאמור אנשים, לנסיעות השתלמות בחו"ל, אז הרי שבעוד שנה נעמוד עוד פעם בפני שוקת שבורה, וצריכים לקצץ. רק שאז לא תהיה בעיה לקצץ כי יאמרו: אלה 400,000 שהלכו לנסיעה לאוקספורד, ולא מממנים תרגול בתוכנית.

תודה. חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו, בבקשה.

אני, קודם כל, רוצה להביע את ההכרה שמדעי הרוח הוא תחום חשוב ביותר, ואני חושבת שחשוב גם לשמור על האנשים ולדעת לטפח אותם, ולתת להם תחושה של שייכות ולא תחושה שבאיזשהו אופן הם לא יודעים מה קורה להם מחר. בסופו של דבר, כשעושים רפורמות, זה לא רק בא בקיצוץ לגבי סגל המרצים, זוטר ולא זוטר. זה שאין לו קביעות, זה שלא יודע מה יהיה מחר, זה שלא יכול אפילו לתכנן את הקורסים הבאים כי הוא לא יודע אם הם ייפתחו.

לכן אני מסכימה עם מה שאמר כאן אוהד. נסיעות השתלמות לחו"ל, עשיתי הרבה כאלה, זה ממש תענוג. אבל זה לא במקום ההוראה המובנית, היומיומית, שהסטודנטים מקבלים פה. ובהרבה מאוד מקרים אנחנו רואים שפיכה של התינוק עם המים, כתוצאה מזה שבסופו של דבר יש הרבה מאוד דברים שנסגרים ושנה-שנתיים לאחר מכן אנחנו רואים אותם נפתחים שוב. יש כל מיני דוגמאות מאוניברסיטאות אחרות, ואני יודעת שיש תחרות, אז אני לא אזכיר.

לכן באמת חשוב לשמור על הסגל, לטפח אותו, כמה שיותר לחבק אותו. לנסות גם להשיג תקציבים ממקומות שהם קצת יותר חזקים כי זה טרנדים שמשתנים. אנחנו יודעים את זה. מחר יש את הטרנד שכולם הולכים ללמוד משפטים, מחר יעברו לדברים אחרים. לכן חשוב לשמור על הדברים האלה. לפעמים אין דרך חזרה ולא יהיו חוקרים בתחומים מסוימים, ואנחנו באמת נעמוד בפני שוקת שבורה. תודה.

חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה – בכנסת צריך לציין רק את התואר "חבר כנסת", אבל אני לא מוכן לקחת במחי אמירה את התואר שעמלו עליו - - -

אתה יודע מה אבא שלי אומר לי? אבא שלי אומר לי: תשמע, בני, נכנסת לכנסת – פרופסור זה לכל החיים. חבר כנסת, who knows?

הוא צודק. לי זה קורה חמש קדנציות.

אני רוצה להבין, נציגת מל"ג, זה תחום שלך או לא תחום שלך? אני לא רוצה להאמין שלאוניברסיטה שיש לה חופש פעולה כמו כל מוסד אקדמי, לעשות מהלכים ארגוניים ולגיטימיים, ותוך כדי הליכה להתאים את המחר להיום, הכול בלי שיש לכם איזושהי אמירה.

"לא כצעקתה". השאלה אם יש לכם אמירה בנושא, אם אתם בכלל מיודעים לתהליכים שהאוניברסיטאות עושות.

אנחנו בוודאי יודעים מה האוניברסיטאות עושות, בוודאי מהלכים גדולים, ודאי שוות"ת ומל"ג מעודכנים במהלכים גדולים שעושה האוניברסיטה, בוודאי האוניברסיטה העברית. אנחנו מכירים את התהליך של ההתחדשות, של שינוי הכיוון מעט של הפקולטה למדעי הרוח. נחשפנו לסכסוך הזה כבר בשנה שעברה כשהוא הגיע לבית-הדין ל עבודה, ובית-הדין הנחה את האוניברסיטה כיצד ראוי לסיים את תהליכי ההעסקה. אנחנו בוודאי לא מתכוונים שכתוצאה מתהליכי צמצום, ייפגעו זכויות עובדים או שתהליכים של פיטורים לא ייעשו על-פי החוק. אבל אנחנו לא נקבע לאוניברסיטה, למשל, אם קורס כזה או אחר הוא קורס שהיה ראוי לסגור אותו או היה ראוי להשאיר אותו. זה לא המקום של הוות"ת.

אבל בנושא מדעי הרוח – בלי קשר לאוניברסיטה העברית, אלא בכלל – הירידה בסטודנטים היא ירידה שאנחנו רואים אותה לא רק באוניברסיטה העברית. יכול להיות שבאוניברסיטה העברית הפקולטה היא בין הגדולות אם לא הכי גדולה מבחינת סגל וכמות קורסים, וסטודנטים שהיו בעבר.

השנייה הכי גדולה.

השנייה הכי גדולה.

יש ועדה קבועה שקמה לנושא הזה ספציפית, לנושא מדעי הרוח. עומדת בראשה פרופסור מלכה חובב רפופורט. היא במקרה גם - - - באוניברסיטה העברית. אני עצמי הייתי בכמה יוזמות שהוועדה מנסה לחשוב איך אפשר לייעל – לא לייעל ברמה התקציבית, אלא איך אפשר לפתוח את התחום הזה בפני סטודנטים.

אחד הדברים שנעשו זה לממן, בתקצוב ות"ת, לימודי העשרה של סטודנטים מפקולטות אחרות שיבואו וייקחו קורסים במדעי הרוח. הרי הסטודנטים נמצאים באוניברסיטה, ולא תמיד הם רשומים לתואר במדעי הרוח, אבל יש קורסים במדעי הרוח שבוודאי יכולים להיות כמו קורסי בחירה או חלק מנקודות הזכות שמחייבים את הסטודנטים. אז לנושא הזה יש תקציב נפרד.

או שהמגזר הציבורי קצת יפתח את שערי משרות מסוימות לבוגרי מחלקות כאלה וקורסים כאלה.

זו שאלה לנציבות.

נכון. אבל אני כאיש ציבור חושב שהאמירה צריכה להיאמר. לפעמים, ידע במזרחנות או חקר כלשהו בתחום מדעי הרוח יכול לתרום רבות גם בניהול אגפים או מחלקות שיש להן הקְשר. אני לא אומר שניקח היסטוריון או מזרחן לנהל את בנק ישראל. ודאי שלא.

למה לא?

אם יש לו ידע גם בכלכלה, אין לי בעיה.

תראה איך גפני מנהל את ועדת הכספים.

תלמוד זה חשוב ללמוד.

זו לא ראיה. פוליטיקה זה האומנות הבלתי-אפשרית. אז בכנסת זה יכול להתקיים, לא באקדמיה. אבל אני אומר גם וגם וגם, מה שאמרת.

חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה, בבקשה.

אני שמח ליטול חלק בדיון כל-כך עצוב, ואני אגיד את דעתי.

אני מרצה לפילוסופיה שנים ארוכות. ההכשרה שלי היתה בתחום הפילוסופיה, ולימדתי גם פילוסופיה של החינוך, פילוסופיה חברתית, לימודי תרבות, כל התחומים הללו שנמצאים בירידה. ואני מבכה את ההידרדרות במעמדם של מדעי הרוח, וגם קצת מדעי החברה, בישראל.

בעידן שבו אנחנו חיים, כשתלמידים באים ללמוד באוניברסיטה רק משהו שלכאורה, או לא לכאורה, יכול להועיל להם בשוק העבודה, זו בעיה מערכתית של האופן שבו החברה שלנו מתנהלת ומתקיימת. אז אני לא יודע אם אנחנו יכולים לשנות את פני המציאות באופן כללי - - -

בדיון הקודם היה פה שר החינוך, והוא נגע בסוגיה הזאת.

כן, אבל אני חושב שאחד מהפתרונות שאת התחלת לנגוע בהם, וצריכה להיות תפיסה הרבה יותר מערכתית והרבה יותר מחייבת, ולחשוב איך אנחנו מאמצים באופן כזה או אחר, בהינתן שאנחנו יודעים מה הקונטקסט הישראלי, את המודל האמריקאי שבו לא יתכן שסטודנט מגיע לאוניברסיטה כלשהי ולא מקבל קצת מהדיאטה הרוחנית הזאת.

אם אתם שואלים סטודנט אמריקאי – ואני עשיתי את הדוקטורט שלי שם – what's your major?, בשנה הראשונה, ב-freshman year, אז he's not majoring anything. רק בשנה ראשונה הוא עושה את ה-major. ובשנה הראשונה הוא חייב לקחת חלק מהדיאטה שלו, מהקוריקולום שלו, חייב להיות במדעי הרוח.

וזה יוצר מצב שאנחנו נדרשים למחלקות לפילוסופיה, למקרא, ללימודי תרבות, לאנתרופולוגיה, להיסטוריה כללית, ועוד ועוד, שייתנו שירותים לכל המחלקות השונות באוניברסיטה. את זה הייתי מחייב גם בטכניון, שהוא עם אוריינטציה מדעית.

אני מחויב לגישה הזאת. אני מקווה שנוכל לעשות משהו פה, בכנסת, כדי לתת רוח גבית למהפך שכזה, שההשכלה הגבוהה חייבת לעבור.

אתם באים מנקודת המבט הכואבת והנכונה גם. הכאב שלכם, של האנשים שהביטחון התעסוקתי שלהם הוא בכי רע. אבל נקודת המוצא שלי היא החברה הישראלית בכללותה ותרבותה. והעובדה שהתחומים הללו הולכים ומידרדרים כי אין להם קונה, זה משבר של החברה הישראלית, של התרבות הישראלית.

ראו, אני מגויס לעניין הזה, זה בנפשי, אני מכיר את זה באופן אישי. זה כואב לי שאנשים לא לומדים פילוסופיה ולא לומדים היסטוריה כללית, ועוד מהתחומים הללו. ובואו נראה איך אנחנו יכולים לקדם יחד: מרצות, מרצים, המל"ג, האוניברסיטאות, ללכת לכיוון כזה של רפורמה, כדי שגם באופן נגזר, אם לא נוכל לפתח את המחלקות האלה עצמן בשם עצמן, כי אין תלמידים, אז לפחות שיהיה מצב כזה שמדעי הרוח ייתנו שירותים לכלל הסטודנטים באוניברסיטה.

לדעתי, זה הכיוון - - -

ואז כולם יברחו. ואז גם מהמחלקות האחרות יברחו לך.

הרי יש משבר. למה יש משבר? אתה לוקח את המשבר ומעביר אותו לכלל האוניברסיטה.

לא, אני לא מעביר אותו. אם תלמיד, יהיו לו 4 נקודות בפילוסופיה, הוא לא יברח ממחשבים.

מבחינה ארגונית, הרעיון שלך, אף על-פי שהוא נשמע טוב, הוא העברה של משבר לכלל המערכת.

לא בטוח. באמריקה זה עובד יופי, והיא ספינת הדגל של קפיטליזם.

תודה.

שמי ד"ר רוני קליין, עמית הוראה באוניברסיטה העברית וגם בתל-אביב, ואני הנציג היחיד פה בין המפוטרים. אני ברשימת המפוטרים מהאוניברסיטה העברית.

רציתי רק להעיד; אני כבר כמעט עשר שנים מרצה באוניברסיטה העברית, אז יש לי כמה תובנות לגבי תנאי העסקתי ותנאי העסקתם של עמיתי ההוראה בכלל. התנאים האלה בעייתיים, בלשון המעטה, מאוד בעייתיים משתי סיבות.

קודם כל, בתור עמיתי הוראה, כפי שנאמר כבר כאן, אין לנו שום קביעות, יכולים לפטר אותנו כל שנה, ובלי לדעת למה. זאת אומרת, לא יודעים מה אנחנו עושים, מה ההתנהלות שלנו, מהי הצלחה שלנו, מה היחס שלנו לסטודנטים, כמה אנחנו משקיעים להכנת הקורסים, כמה אנחנו חוקרים, ואנחנו בלי שום תגמול כספי ועל חשבון הזמן שלנו. זה גם חשוב להגיד.

ואני רוצה גם להרחיב לגבי עניין התקנים כי אני חושב שגם פה יש בעיה. כבר כמה פעמים אני מועמד לתקן, ואני רואה איך זה מתנהל. על כל תקן באוניברסיטה יש כמה עשרות מועמדים, ומתוכם, כמובן, נבחר אחד. איך הוא נבחר? בדרך-כלל כל המועמדים היום באים עם פרסומים רבים, עם ספרים שהם פרסמו, עם מאמרים. אי אפשר לבחור ביניהם, הם כולם טובים ומצוינים. אז הרבה פעמים זה נעשה דרך כל מיני קשרים, כי אי אפשר לבחור בין 30 מועמדים מצוינים.

אני רוצה להגיד איך אני חושב שצריך היה לבחור בן-אדם לתקן – בן-אדם שנכנס, כמו שאני נכנסתי לפני כמה שנים למדור הצרפתי באוניברסיטה העברית, הוא כבר עושה חיל בחוג שלו, יש לו רגל בתוך החוג. צריך לשאול, אם הוא מצליח עם הסטודנטים, אם הוא מרצה טוב, אם הוא חוקר, ואז אולי יש טעם להכניס אותו כחוקר עם תקן, כמרצה עם תקן, לתוך החוג.

מה שקרה לי, ואני יכול להגיד באופן אישי – עושים מכרז במדור הצרפתי, אני גם מועמד, מביאים מישהי אחרת שאני לא יודע מאיפה מביאים אותה, והיא נכנסת, ואותי מעיפים פשוט מהחוג הזה. כי כמובן, כבר יש עכשיו תקן, אז עמיתי הוראה, לא רוצים אותם יותר. אז במקום שיכניסו אותו ויקדמו אותי בחוג שלי, פשוט זורקים אותי כי לקחו מישהי שאני לא יודע אם היא יותר טובה ממני, אין לי שום מושג מי היא, ואין שום סיכוי לדעת. כפי שאמרתי, כל המועמדים טובים, כולם מפרסמים - - -

עמית הוראה לא יכול להשתתף במכרז?

הוא משתתף, אבל הוא אחד מכמה עשרות.

הוא אחד מ-30.

הוא לא יודע מה הפרוצדורה.

וזה לא כחוק - - -

לא עומדת לו הזכות.

והסיכויים שלו להתקבל - - -

פרופסור ורמן, בבקשה, התייחסות קצרה.

היו פה הרבה דברים שצריך לענות להם, אבל אני רוצה רק להציע הצעה אחת.

אמרה קודם נציגת המל"ג, אנחנו האוניברסיטה השנייה הגדולה בארץ. למה זה? אחת הסיבות הספציפיות בירושלים קשורות בעיר ירושלים, בקשיים שיש לנו כאן. לאוניברסיטה העברית יש קשיים שלאוניברסיטת תל-אביב, שהיא הגדולה יותר, אין לה.

זה דבר אחד שהוועדה הזאת והכּנסת יכולים לעזור לנו. המצב הביטחוני בירושלים מרחיק מפה תלמידים. תלמידים מגוש דן – ההורים שלהם קוראים בעיתון מה קורה אצלנו. אצלם בטוח. אנחנו מפסידים. השנה, למשל, אנחנו בירידה מפתיעה שחלקה נובעת פשוט מהמיקום שלנו פה. ואם אפשר היה לעזור לאוניברסיטה העברית במובן הזה שלא נפסיד תלמידים, כדי שכל תוכנית ההתחדשות הזאת תוכל להתממש, אני חושב שזה דבר שיכול לצאת מהוועדה שלך.

אולי גם תנאי הסף של האוניברסיטה העברית בפקולטות - - -

לא, את זה אנחנו רוצים לשמור. ההצטיינות היא טובה.

אז תודה רבה. אני לא מכיר שיטה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

אולי יותר נשים מזרחיות בסגל של מדעי הרוח, יהיו מקור של אבן שואבת כמו שזה נעשה במקומות אחרים בעולם.

אני חושב שבכלל נשים ובכלל פתיחת הסגל הבכיר, קצת להוריד את תקרת הזכוכית בין הסגלים, כדי שיהיה קצת ריענון, קצת תזוזות. הקנאות והשמרנות שיש לא רק שם, גם בתחום הרפואה זה קיים, זה דיון בפני עצמו. זה לא כאן. אני רוצה לסכם את הדיון.

הבקשה שלנו אליכם המחוקקים והרגולטורים – אני מאוד-מאוד מסכימה עם דבריו של פרופסור יונה.

אז מהי הבקשה? לאור ההסכמה, מהי הבקשה?

אנחנו מבקשים פשוט שיהיה פיקוח, תהיה בנייה של איזשהו מודל לגבי האוניברסיטאות, לגבי מדעי הרוח, שתהיה שקיפות, שיש מודל תקצוב שהוא מתאים; לנסות ולבנות כמה מהפרמטרים שיכולים לבנות את הנושא הזה.

כל אוניברסיטה מסתגרת, כל אוניברסיטה רוצה פחות או יותר לחיות על-פי הדברים שלה, אבל אנחנו רוצים איזושהי ראייה מערכתית-מחשבתית. וכשהולכים לרפורמה ענקית, שתהיה תוכנית – איך אמרו חז"ל? "סוף מעשה במחשבה תחילה". אז צריכה להיות מחשבה תחילה, לפני שיורים ואומרים: טוב, את אלה אנחנו לא צריכים, את אלה כך או אחרת. איפה הבנייה? ולכן פנינו לנשיא. ולא נענינו. תודה רבה, אדוני.

הדיון התכנס בעקבות בקשה בנושא משבר במדעי הרוח באוניברסיטה העברית. זוהי מטרת הדיון. נכנסנו שלא בטובתנו לדיון במשבר ביחסי העבודה באוניברסיטה העברית, העסקת הסגל הזוטר. נכנסנו לסוגיה הזאת.

השולחן הטבעי של זה הוא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, להיכנס לתוך סכסוכי עבודה. אבל דלינו מהדיון הזה כמה שאפשר. גם ראינו את הזהירות שבה הסגל נגע בנקודות, וגם הרצון העז של האוניברסיטה להפרות את כל נושא מדעי הרוח, ובכלל בעטיו של כל המשבר שפוקד את כל מדעי הרוח. לכן אני אומר כמה נקודות שהן ממש רלוונטיות למה שקרה פה.

הוועדה עוקבת בדאגה אחר המשבר במדעי הרוח, שהוא נחלתן של כלל האוניברסיטאות, לאו דווקא האוניברסיטה העברית. הוועדה קוראת לאוניברסיטה העברית להמשיך בהידברות עם הסגל הזוטר ועמיתי ההוראה, על-מנת למזער את הפגיעה בצוות.

הוועדה מצרה על הפגיעה המתמדת במעמדם ותנאי העסקתם של הסגלים: הסגל הזוטר בכלל באקדמיה, ובכלל באוניברסיטאות ובמכללות.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.