הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 19

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

ופרוטוקול מס' 4

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום רביעי, י"ד בתמוז התשע"ה (01 ביולי 2015), שעה 9:30

1. טיפול הרשויות בילדים חסרי עורף משפחתי והתמודדות המדינה עם הנושא.

2. פנימיות לילדים ובני-נוער בסיכון.

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יפעת שאשא ביטון – יו"ר הוועדה לזכויות הילד

קארין אלהרר

מאיר כהן

איציק שמולי

מירב בן ארי

חנין זועבי

חיים כץ

מיכל רוזין

יוסי סילמן - מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים

איריס פלורנטין - סמנכ"לית בכירה, מנהלת אגף שירותים חברתיים ואישיים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דליה לב שדה - מנהלת שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יעל דורי - מפקחת ארצית פנימיות, שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אפרת מייקין כנפו - רמ"ט מנכ"ל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מירב דדיה מולד - יועצת מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אברהם לוי - מנהל אגף תקציבים ואחראי על הבוגרים במינהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

ד"ר סער הראל - מנהל אגף א' חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

טלי פריד - עו"ס מפקחת, אגף פסיכו-סוציאלי, המינהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

ד"ר זהר סהר לביא - המח' לטיפול באלימות ובמשפחה, משרד הבריאות

שרה כהן - מנהלת שירות הרווחה, משרד העלייה והקליטה

ליאת יעקובוביץ - עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אילני אבבה-קמפינו - מנהלת תחום פנימיות ועולים, המשרד לביטחון פנים

אבי הדי - אגף חקירות ומודיעין, מחלקת נוער, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

אורית שפירו - ראש אגף חינוך ומניעה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול

פיני קבלו - סמנכ"ל רווחה בשלטון המקומי

ד"ר אסתי אשל - מנהלת אגף רווחה ברשות מקומית אור-יהודה, נציגת המרכז לשלטון מקומי

דבי סבטוי - עו"ס עירונית לחוק הנוער, אגף הרווחה, עיריית נתניה

גאולה דרורי - עו"ס, רכזת ילד ונוער, אגף הרווחה, עיריית נתניה

ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל, המועצה הלאומית לשלום הילד

ירון בראון - מנכ"ל, "ילדים בסיכוי", המועצה לילד החוסה

אורית לרנר - חברת ועד מנהל, "ילדים בסיכוי"

רות שטייניץ - הוועד המנהל, "ילדים בסיכוי"

יואב אפלבוים - מנכ"ל, "אהבה", יו"ר העמותה לקידום הפנימיות

שחר שומן - מנכ"ל, העמותה לקידום הפנימיות

דנה צדיק - מנהלת אדמיניסטרטיבית, המרכז לחינוך משפטי-קליני, האוניברסיטה העברית

שירן רייכנברג - עו"ד, מנחה קליניקה לזכויות ילדים ונוער, האוניברסיטה העברית

עמית הרלב - סטודנטית, הקליניקה, זכויות ילדים ונוער באוניברסיטה העברית

ענת נחמיה לביא - הפורום הציבורי, כפרי הנוער והפנימיות בישראל

לימור אוסטרליץ - עו"ס, רכזת שירות סוציאלי, כפר יחזקאל, נציגת איגוד העובדים הסוציאליים

ליאת קליין - יועמ"ש, איגוד מרכזי הסיוע

אורית לוי ינובסקי - איגוד מרכזי הסיוע

דויד ביתן - מנהל בקרה ופיקוח פדגוגי, רשת "עתיד"

דוד דהאן - יו"ר הארגונים החברתיים בכנסת

כרמן אלמקייס - תנועת "אחותי", ארגון "לא נחמדים לא נחמדות"

ריקי כהן בנלולו - ארגון "לא נחמדים לא נחמדות"

דנה חוגרי - פעילה, המשמר החברתי

משה פריאל - פעיל, המשמר החברתי

יערה קסנר - פעילה, המשמר החברתי

מריה רבינוביץ' - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

גל גולן זילברמן - לוביסטית ("ברדוגו יועצים"), מייצגת את פורום כפרי הנוער ורפורמות

יובל יפת - לוביסט, מייצג את עמותת מט"ב

ליטל סבר - לוביסטית, מייצגת את רשת "עתיד"

וילמה מאור

רונית יצחק

1. טיפול הרשויות בילדים חסרי עורף משפחתי והתמודדות המדינה עם הנושא.

2. פנימיות לילדים ובני-נוער בסיכון.

אני שמח לפתוח את הישיבה המשותפת עם הוועדה לזכויות הילד, הילד הגדול, כולנו ילדים בעצם, לפחות אצלנו אומרים שכולנו. היום אנחנו ב-1 ביולי 2015, י"ד בתמוז תשע"ה, שעה 09:35. זה היה החלק לפרוטוקול, בבקשה.

כל מי שידבר, אני מזכיר, צריך להציג את עצמו כולל תפקידו. קיבלנו הצעה לדון בנושא בעקבות כתבה בערוץ 10 בנושא של ילדים ונוער בסיכון. אני שמח שיש פה חברי כנסת: מיכל רוזין, חנין זועבי, איציק שמולי ויו"ר הוועדה לזכויות הילד יפעת שאשא ביטון, שגם חברה בסיעה שלי וגם יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד; והמנכ"ל של משרד הרווחה, ידידי, שנים רבות של עבודה משותפת בעבר לפני שהגעתי לפה, יוסי סילמן.

אני חייב להגיד במילים הראשונות שמותר לי להתגאות במשהו בחיים שלי, זה בעיסוק בילדים בנושא בסיכון, בעצם מאז שאני מכיר את עצמי. זה התחיל בגיל 18, שהייתה לי הזכות המוזרה לנהל במשך שישה-שבעה חודשים את בית-היתומים בקזבלנקה, בגיל 18. שם גילית שיש ילדים שמוצאים מהבית, שם גיליתי שלקהילה היהודית יש גם בעיות חברתיות, ושם גם גיליתי שהפילנתרופיה התעסקה לפני הממלכה בטיפול בילדים האלה.

גב' בנג'ו שהייתה דודה של שר החינוך לשעבר, הרב יצחק לוי, פתחה בית-ילדים, בית-יתומים בקזבלנקה, והג'וינט – יש פה נציג של הג'וינט? אה, הנה, שומן.

לשעבר, לשעבר.

אתה כבר לא שם? אז באמת הג'וינט יחד עם הגב' בנג'ו, קראו לה, פתחה בית-יתומים, ושם גיליתי שיש הרבה ילדים שזקוקים לעזרה, ולא לעזרה חד-פעמית, לא במועדון ולא בפעילות יומית או אפילו שבועית, אלא בפעילות יומיומית לאורך כל שעות היום והלילה. והשאלה הראשונה שלי, שלא הצלחתי לפצח לפני כן בכל התפקידים שמילאתי הקשורים לילדים ולנוער בסיכון זה בעצם שרוב המערכות, חוץ מהפנימיות, מפסיקות לטפל בילד בשעות הכי קשות של היום, דהיינו, בלילה. רוב המערכות מפסיקות עם שעות העבודה הרגילות. שוב אני אומר, חוץ מהמסגרות החוץ ביתיות, מסגרות בודדות שמתעסקות בנוער ובילדים בסיכון, שהוא סיכון גבוה, בשעות הלילה.

אני גם חייב לציין שילד בסיכון זה לא תמיד ממצב סוציו-אקונומי נמוך, שזה יהיה לנו ברור. ילד בסיכון אפשר למצוא בשכונות כביכול טובות ביותר, במשפחות במצב סוציו-אקונומי מאוד גבוה, ולא רק בשכונות וביישובים במצב הסוציו-אקונומי נמוך בקטגוריה 5-1, למרות שהתוכנית הלאומית – יש פה נציג מהתוכנית הלאומית?

זה אנחנו, אנחנו מנהלים את זה.

היה רצוי שהיושבת-ראש או המרכזת, המנהלת – כי קיבלתי דוח ממרכז המחקר והמידע שלנו בנושא הזה, היה מאוד רצוי שתתאמצו לתת יותר דיווחים ויותר נתונים בכלל.

הדיון הזה בעקבות כתבה וערנות של חברי הכנסת, אבל אני בטוח שזה נושא שיעזור לגדול בוועדה הזאת וזה אחד הנושאים הקשים, יוסי, אני בטוח שתגיד את המספרים, הם מספיק מזעזעים כדי שתהיה יותר מישיבה אחת. אחד הדברים שהוועדה הזאת לקחה על עצמה, לפי חוק, זה לא רק חקיקה, אנחנו רוצים לעקוב אחרי ביצוע פעולות הממשלה בתחומים שאמורים להיות בטיפול הוועדה. אז, ברשותכם, יפעת פותחת, בבקשה. מי שרוצה שיירשם, זה דיון פתוח.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, בוקר טוב לכם, אכן הדיון הזה בעצם התבקש בעקבות תחקיר שפורסם, והתחקיר מעלה תמונה קשה. תמונה קשה של ילדים שבעצם מגיעים לפנימיות לאחר חוויות טראומטיות מאוד מאוד קשות, ואנחנו כחברה אמורים לעזור להם להרים את הראש, לתת להם ביטחון, להחזיר להם את האמון. זאת אומרת, ליצור איזושהי מעטפת שתחזיר אותם לחברה בצורה נורמטיבית, שלמה יותר. ובפועל, אנחנו פוגשים מציאות קשה דווקא בתוך המקום שאמור להיות מאוד מגן ומכיל.

ובעצם, אחת הבעיות היותר קשות שצצו לי זה העניין של המקצועיות של הצוות. אנחנו פוגשים צוות שהוא לא תמיד מוכשר, אני מדברת בעיקר על המדריכים, אנחנו רואים בעקבות כך שבעצם לא מגייסים אנשי מקצוע, אנשים שמוכשרים לכך. אז יש תחלופה רבה בפנימיות, ואז בעצם משתנות הדמויות לאותם ילדים שדווקא צריכים את היציבות ואת הביטחון.

ואם אנחנו לוקחים את מה שמופיע בתחקיר ומשווים אותו לדוח שפורסם ב-2012, אז אנחנו רואים שכבר בדוח אי-אז לפני שלוש שנים עמדו על אותן תופעות. דיברו על כך שיש להוסיף מדריכי יום ולילה, דיברו על כך שנדרשת הכשרה מקצועית, במיוחד כשאנחנו מדברים על מסגרות שהם בפרופיל שיקומי וטיפולי, דיברו על תוספת של אחיות. זאת אומרת, נתנו את הדגש על הפן המקצועי של האנשים שנמצאים בתוך הפנימיות, ולצערי, לפחות מתוך ההתרשמות שבתחקיר, אנחנו רואים שהדברים לא השתנו, ובפועל, אנחנו עדיין נמצאים במקום שעומד סימן שאלה מאוד מאוד גדול לגבי האנשים שעוטפים את האנשים שלנו באותן פנימיות. אז אשמח במהלך הדיון אם תהיה התייחסות גם לפן הזה, כמו לדברים נוספים שעוד נעלה בהמשך. תודה רבה.

בקשת הדיון גם הוגשה על-ידי חבר הכנסת איציק שמולי, אז, לרשותך, איציק.

תודה רבה לכם, אדוני יושב-ראש ועדת הרווחה, וגבירתי יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, אני אומנם די מודאג מהמדיניות הכללית של התקצוב של הצרכים החברתיים בשנים האחרונות במדינת ישראל. אבל גם כשסד התקצוב כה קצר ומועט, אם כבר יש ידיים נכונות שהתחומים האלה נמצאים בידיים שלהם, אנשים נכונים שהתחומים האלה הם בידיים שלהם, זה אתם, וזאת הזדמנות נוספת לברך אתכם, ואותך, שעוד לא יצא לי לברך.

הדיון הזה באמת בעקבות תחקיר שהיה בערוץ 10, שהעלה נתונים מאוד מאוד מדאיגים על האופן שבו הרשויות מטפלות בילדים חסרי עורף משפחתי. אנחנו צריכים לזכור על מי אנחנו מדברים. אנחנו מדברים באמת על החוליה החלשה ביותר בשרשרת, והפגיעה כפולה. קודם כול, על הפגיעה של הסיכוי של אותו ילד להגיע ולהיות מישהו ומשהו, לספק לו איזשהו – אתם יודעים מה, בכלל לא לדבר עוד על קו הזינוק, זה המקומות שאמורים לעצור בהם את הנסיגה ואת ההידרדרות.

אני חושב שעל כל ילד כזה שנפגע, שנמצא במצב כזה ולא מקבל את הטיפול הנכון, או כי אין כסף או כי אין מקום, אז הקירות במשרד הרווחה צריכים לרעוד. תכף נשמע את ההתייחסות של המנכ"ל, אבל כבר בשנת 2011 מונח על השולחן שלי ושל הכנסת כולה דוח של מרכז המחקר והמידע שמדבר על הבעיות האלה, על מחסור במקום ובמכסות, ועל סוגיית הפיקוח שעליה דיברה יושבת-הראש. אני יותר מאשמח לשמוע מה נעשה מאז שנת 2011 ועד היום, ועד לתחקיר של ערוץ 10, שנראה שהבעיות הן אותן בעיות ועולם כמנהגו נוהג, ולמדינת ישראל נוח להפנות את המבט ולהסתכל לכיוונים אחרים כאשר מדובר על הילדים האלו ועל בני-הנוער שכל כך פגיעים.

התחקיר המצוין נגע בכמה נקודות, ואנחנו, כמה חברי כנסת חשבנו שיהיה נכון לבקש מכם להעלות את זה על שולחן הוועדה, וטוב שעשיתם זאת. הנקודה הראשונה, כאמור, קטינים שאין להם מקום במסגרות טיפוליות ונאלצים לחכות יותר מדי זמן כדי לקבל מקום במסגרות כאלו.

הדבר השני, הועלו טענות קשות מאוד לגבי האופן שבו הילדים ובני-הנוער מטופלים באותן המסגרות, עד כדי כך שהיו דיווחים על אלימות, על אונס, שלי אין את הכלים מכאן לבדוק אם היה או לא היה, אבל בוודאי שהדברים האלה לא יכולים להישאר באוויר ולא לקבל אוזן קשבת מצד הרשויות המתאימות.

בין השאר, הועלו גם טענות לגבי השמה של מדריכים שהם ללא הכשרה מתאימה, ועוד דברים שנוגעים לאיכות הליווי והפיקוח באותם המקומות. אז אני מקווה שבזכות הדיון שנעשה כאן היום, ונשמע את ההתייחסות של הממשלה וגם של הגורמים בשטח, נוכל לתת איזשהו מענה לאוכלוסייה הזאת.

אני מברך על הדיון ומבטיח לכם שאנחנו חברי הכנסת לא נרפה מהעניין הזה. ותודה גם לערוץ 10 שהביא בפנינו את המצב המדאיג הזה.

תודה. חברי הכנסת מבקשים להתערב יותר מאוחר. מנכ"ל המשרד, בבקשה, יוסי סילמן.

בוקר טוב, תודה, חבר הכנסת אלי אלאלוף על הדיון, אכן דיון חשוב ביותר.

וגב' יפעת שאשא.

וגב' יפעת.

חברת כנסת.

חברת הכנסת. אנחנו בין מרוקנים, אם לא מכבדים, חוטפים.

לא, זה נכון.

גם אצלנו העיראקים זה ככה.

ואללה, עיראקי.

הוא גם עיראקי, תיזהר.

למה לא אמרת קודם?

סליחה, זה מותר, הומור זה מותר. רק בהומור.

ברשותכם, אפרוס ברמה הכללית את הסוגיה שמאוד מטרידה אותנו, זה ילדי ה"נועם", זה "חסרי עוגן משפחתי", אנחנו קוראים לזה, כי לפעמים זה לא רק המשמעות של קורת גג, אלא בכלל כל התפוררות התא המשפחתי. אדבר על הסוגיה, ברשותכם, אפריד את זה, אלי, לשני מישורים: עד גיל 18 ומעל גיל 18. ולמה אני עושה את ההפרדה? כי עד גיל 18 אנחנו יכולים להשתמש בצווים בחוק, ואנחנו מחויבים תחת האחריות של המדינה לדאוג לכל ילד עד גיל 18. מעל גיל 18 הסגנון והשיטה שונים לחלוטין, כי תזכרו שילד או נער בגיל 19 לא חייב לשתף פעולה והוא יכול להגיד: לא רוצה. דהיינו, המצב שם שונה בסיטואציה, ולכן, אפריד את זה, עד גיל 18 ומעל גיל 18, ומה הכיוון של המשרד. ובסוף אתייחס גם לדברים הספציפיים שהעלו פה.

אז אני יכול להגיד ולקבוע כמעט בוודאות שעד גיל 18 התופעה כמעט לא קיימת. דהיינו, אנחנו לא מזהים ילדים נטושים שלנים בפארקים. אני אומר שעד גיל 18 התופעה כמעט ולא קיימת, ואיפה שאנחנו מאתרים אותם אנחנו יכולים להפעיל גם צווים וחוק נוער, והשליטה שלנו הרבה יותר גדולה. התופעה יותר משמעותית מעל גיל 18.

עכשיו אתן לכם כמה נתונים, היום במשרד הרווחה קיימים - - -

- - - על ילד בן 11 - - -

כן, הם מדברים על הילדים הצעירים.

דקה, תנו לי רגע, אני מדבר על ילדים שמסתובבים בקהילה. זה לא שאין חסרי - - -

דקה, תנו לי רגע לתת את כל התמונה.

אני בטוח שיש תמונה שתאזן, שתשלים, אבל בוא ניתן למנכ"ל לגמור. בבקשה, תמשיך.

אני רוצה רגע לחדד למה כוונתי. היום יש לנו בשירותי הרווחה קרוב ל-11,000 ילדים עד גיל 18 שנמצאים בפנימיות ובמשפחות אומנה. אני אומר עוד פעם, היום יש לנו כ-11,000 ילדים שנמצאים במשפחות אומנה ובפנימיות. כ-1,000 מהם כן נעדרי עוגן משפחתי, הם נמצאים אצלנו בפנימיות או באומנה – וסליחה, לא דייקתי, 2,000.

מה המשמעות?

2,000 ילדים שהוצאו מתוקף צו או שהם יתומים ממש חסרי כל, או שבעצם התא המשפחתי התפרק ולמעשה הם "חסרי קורת גג", נקרא לזה בשפה שלנו. אז יש לנו כ-1,000 במשפחות אומנה ו-1,000 בפנימיות.

ה-1,000 במשפחות אומנה למעשה מצאו בית. הם מצאו בית, ולמעשה יש להם משפחה חדשה. אני יכול להגיד בנתונים ש-83% מהם גם אחרי גיל 18 נשארים במשפחות האומנה, ועוד 17% מגיעים לשאר השירותים. כל הנושא הזה של משפחות אומנה והעדפה שלנו, של משרד הרווחה, להפנות ילדים חסרי קורת גג למשפחות אומנה בעדיפות ראשונה, כי באמת הפתרון הזה הוא פתרון. ואני מאוד שמח ואני מקווה שזה יאושר בוועדת השרים, חוק האומנה.

זה חוק שלנו.

נכון. הוא מאפשר לנו גם להאריך את הזמן עד גיל 21 לילדים טיפוליים שמהווים את מרכיב הבעיה. לגבי אותם 1,000 ילדים בפנימיות שהם חסרי עוגן משפחתי - - -

1,000 מתוך 2,000.

לא, 1,000 מתוך 7,500 שבתוך הפנימייה. ובאומנה יש לנו 3,300, מתוכם 1,000 חסרי עוגן משפחתי. אני מפריד - - -

בוא ננסה להתמקד בפנימיות, כי הרי הסיפור - - -

לא, אני נותן את כל התמונה.

דווקא הפנימיות והאומנה זאת לא הבעיה.

- - -

הבעיה זה אלה שלא נמצאים שם.

דקה, תנו לי רגע להשלים.

תנו לו, כי אני בטוח שהוא ייתן לנו תשובות. נשלים בשאלות.

בדיוק. אני חייב להגיד שלגבי הפנימיות, אותם ילדים שלמעשה אין להם לאן לצאת לחופשות, זה דבר מאוד מטריד. יש לנו פרויקט מאוד מאוד יפה עם "ילדים בסיכוי" ומציאת משפחות מארחות, אני חייב להגיד לכם - - -

אתה יכול להמשיך. שלום, אורלי.

אדוני יודע מה זה להגיע מהפריפריה הרחוקה, אז ככה קרה גם לי הבוקר, והפקקים לא תמיד מתזמנים את זה יחד אתנו הנהגים.

ברוכה הבאה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.

שגם זימנתי את הדיון.

אמרתי את זה, פתחנו עם זה.

אני בטוחה.

בבקשה.

כמו שאמרתי, אותם 1,000 ילדים שבעצם אין להם לאן לצאת לחופשות – עוד פעם אזכיר לכם, עד גיל 18 – בהחלט יש לנו פרויקט מאוד מאוד טוב של גיוס משפחות מארחות. אני חייב להגיד לכם שעד היום גייסנו כ-360 משפחות, ואנחנו כל חודש מגייסים בין 10 ל-20 משפחות נוספות, והמטרה היא שכשהילד יוצא בסופי שבוע תהיה לו משפחה מארחת. עד גיל 18 אנחנו באמת לא מזהים היקף תופעה, ובמידה ואנחנו מזהים יש לנו את כל הכלים המשפטיים לקחת אותם על-ידי צווים. אני לא אומר שאולי אין ילדים מתחת לרדאר שלא אתרנו, יכול להיות בהחלט שכן.

מה קורה מעל גיל 18? פה המצב הרבה יותר מורכב. ילדים מעל גיל 18שסיימו פנימיות ופתאום נזרקים לחיים העצמאיים, בהחלט יש פה משבר. יש פה משבר, ואפשר להגדיר אותם כחסרי עוגן משפחתי.

וזה קורה היום, בתום שנת הלימודים בגיל 18 לילדים האלה אין לאן לחזור. זה שלא היה להם עורף משפחתי קודם, אין להם גם עכשיו, זה מועצם. אין להם מסגרת, אין להם מקום לשים את הראש בלילה.

סיכמנו כמה דברים לפני שהגעת.

תחשבו על אותן נערות בנות 18.

נאפשר עוד חמש דקות למנכ"ל לסיים את דבריו, ואחר כך ניתן זמן לכולם לשאול כמה שרוצים.

מה קורה מעל גיל 18 – ומה שחברת הכנסת אורלי אמרה זה בהחלט נכון – אני יכול להגיד בכמה תחומים. זיהינו שפרופיל הילדים הפוסט-אשפוזי הוא המאתגר ביותר. צריך לזכור שבביטוח לאומי אתה יכול להתחיל במהלך של הכרה כפגוע נפש רק מגיל 18 ושלושה חודשים. קרה מצב אבסורדי, וזה הפרופיל הכי קשה, שהוא סיים בגיל 18 ולקח לו שנה שהוא התגלגל ברחובות עד שהכירו בו כפגוע נפש וקיבל את סל השיקום. פתרנו את זה לחלוטין. היום – ועשינו את זה השנה בשלוש פנימיות ובשנה הבאה זה יהיה בכל הפנימיות הפוסט-אשפוזיות – בגיל 17.5 מגיעים נציגי הביטוח הלאומי לפנימיות, ועד גיל 18 יש כבר הכרה כפגוע נפש, הוא מקבל סל שיקום ואנחנו מקפידים על העברת המקל לבריאות הנפש.

מעבר לזה, פתחנו עם "ילדים בסיכוי" 28 דירות שיש שם כ-170 נערים שסיימו פנימיות, ולמעשה הם זוכים במעטפת ראויה. דרך אגב, מי שמשרת בצבא, הצבא היום מממן 1,200 שקל לשכירות לחייל בודד, ולמעשה אנחנו יודעים לטפל ב-170 ילדים. אנחנו זקוקים לפי שלושה. אנחנו מזהים כ-100 ילדים כאלו חסרי עורף משפחתי שמסיימים את מחזור גיל 18, אנחנו יודעים לטפל ב-170, אנחנו צריכים להגיע לרמה של 100 דירות. אני חייב להגיד שבתקציב הקרוב יש לנו דרישה חד-משמעית לפי שלושה על מנת לפתוח ולפתח את המיזם הזה ולהגיע למערך של 100 דירות שנותן לנו מענה ל-500-400 ילדים, וזה מענה בהחלט סביר.

הבעיה, רבותי, זה לא אלו שגדלו בפנימיות ולקחנו את המקל. צריך להבין שמעל גיל 18 האוכלוסייה הטרוגנית: טרנסג'נדרים, להט"בים פתאום שיוצאים מהארון והכל מתנפץ להם, ילדים שהמשפחה כן הצליחה להכיל אותם עד גיל 18, גם עם עבריינות, רקע עברייני וכו'. השתחרר מהצבא על פרופיל נפשי, ופתאום מעל גיל 18 אנחנו מזהים התפוצצות של ילדים שעד גיל 18 מישהו החזיק אותם - לא משנה כרגע, יותר טוב, פחות טוב. נוער חוזרים בשאלה. תארו לעצמכם נער שחוזר בשאלה, זה חסר קורת גג.

שאין להם שום מעטפת של עזרה מהמדינה.

יש לנו מיזם עם "ה.ל.ל", עוד מעט אדבר על זה.

נכון, אני מכירה אותו, הוא מאוד - - -

נושא של "נחם" - נוער חרדי מנותק. צעירים בזנות שמתחילים לעסוק בזנות.

יש היקף ידוע?

אנחנו יודעים כרגע על 600. אצלנו בתל-אביב מטופלים 170 במערך דיור שפתחנו, אבל דרך אגב זאת - - -

זה לא בפריסה ארצית וחסרים המון מסגרות בפריפריה.

מסכים אתך, מסכים.

כמה מסגרות כאלו בעצם יש?

צעירים בזנות?

יש באילת.

יש נשים בזנות, שזה סך הכול הפריסה. צעירים בזנות יש לנו רק בתל-אביב.

רק בתל-אביב, שוב.

ובאילת.

ובאילת. אבל תנו לי רגע להסביר את היקף התופעה. האוכלוסייה ההטרוגנית הזאת, ממה היא סובלת? א', אופן הפעילות מולם צריך להיות שונה. זה לחפש אותם. דהיינו, הנושא הזה של האיתור והשכנוע, לבוא ולקבל טיפול הוא קריטי. אני רוצה להסביר לכם את היקף התופעה. אנחנו מטפלים היום ב-11,000 נוער מעל גיל 18 ש-1,000 מהם חסרי קורת גג, זה הנתון שידוע במשרד. 1,000 חסרי קורת גג, מתוך מעל גיל 18.

תבינו את היקף התופעה. אין להם ביטוח בריאות. דהיינו, הוא לא רשום ב"מכבי" או בקופות-החולים מעל גיל 18. פתאום אנחנו נתקלים בהיקף של ילדים מעל גיל 18 שלא יכולים להגיע לקבל טיפול רפואי. השלמת השכלה בעייתית. בקיצור, ה-11,000 האלו, שוויון הזדמנויות היא מבחינתם סיסמה, אין סיכוי שהם ישתלבו.

בזמנו, בשביל ההגינות אגיד, הוקם שולחן עגול במשרד רוה"מ, אני מקווה שאת זוכרת, חברת הכנסת אורלי, שניסו לבנות תוכנית כוללת. צריך פה את משרד השיכון. אחד מהרעיונות היה שכמו שהוא משלם - - -

תוכנית כוללת ל-18 פלוס.

כן, כן.

18 עד 21, ויש שמדברים על 23.

עד 25.

עכשיו אתם כבר מדברים על 25. מצוין.

אלו, דרך אגב, הגילאים שלנו.

גם לפרט סיבות של ילדים שנמצאים בפנימיות? כלומר, יש הבדל שהם - - -

לא, עברנו עכשיו לילדים בקהילה. אבל תנו לי רגע להשלים את התמונה.

תן לי גם להשלים.

מה קרה במשרד הרווחה בארבע השנים האחרונות, ואני מודה, זה אופטלגין ולא פתרון מערכתי. אנחנו נותנים אופטלגין. פתחנו עסק - - -

אני לא מצליחה להבין, סליחה, כבוד המנכ"ל. אני רוצה להבין, שאלתי שאלה, אני רוצה תשובה. לפרט קצת במשפט אחד או שניים את הסיבות, והאם יש הבדלים בין קבוצות לאומיות ברקע או בסיבות של הילדים שנמצאים בפנימיות.

את מדברת עכשיו על איך מגיעים ילדים לפנימיות?

כן.

זה מתחת לגיל 18. הוא מתייחס למעל לגיל 18.

כן. וצריך למסגר את זה, צריך למסגר מחדש את - - -

רק מעל לגיל 18?

לא, כרגע.

עכשיו הוא מדבר על מעל גיל 18.

אבל הוא כבר דיבר והתאפקתי והתחרטתי, למה אתה - - -

אבל יהיו שאלות. אל תדאגו, ניתן זמן לשאלות, אוקיי, חנין? ברשותך, תתמקד.

אנסה להתמקד לסוף. מה משרד הרווחה פתח? פתחנו עשר דירות בקהילה, הוסטלים, כולל במגזר הערבי; פתחנו מיזם מאוד גדול עם עמותת "ה.ל.ל" לחוזרים בשאלה על מנת לקלוט ולטפל באותם ילדים שחוזרים בשאלה; פתחנו דירה לטרנסג'נדרים כרגע בתל-אביב; פתחנו מרחב פתוח בתל-אביב, כולל דירות מעבר לצעירים שעוסקים בזנות, אתרנו 160 כרגע באזור תל-אביב. אנחנו יודעים לתת היום פתרון ל-150 נערים מעל גיל 18, יש לנו קורת גג - - -

נערים ונערות או רק נערים?

נערים ונערות.

כמה מסיימים בכל שנה מחזור של גיל 18? מה שמעניין אותי, כמה יוצאים החוצה?

את מדברת על הפנימיות?

על הפנימיות, כמה יוצאים החוצה?

חסרי עורף או בכלל?

שנדע, חסרי עורף.

100.

100 במחזור? זה נראה לי תלוש.

לא, לא, יוסי, סדר גודל של 350. 350 חסרי עורף כולל אומנה.

- - -

סליחה, דקה. רגע, אורלי.

אבל יש כאן גם אנשים מהמשרד.

אתה לא יכול להירשם בפרוטוקול.

כי המספרים שלי קצת לא תואמים את מה שהמנכ"ל מציג.

יהיה לך זמן להגיד את כל המספרים. ברשותכם, אתם לא מוכרים לאיש הפרוטוקול שלנו, אז מי שרוצה להעיר, עוד לא לקבל את רשות הדיבור, גם שיגיד את שמו ותפקידו כדי שזה יירשם בפרוטוקול, במיוחד כשאלו תשובות טובות.

במיוחד שזה פי שלושה ממה שנותן המנכ"ל.

- - -

אני יודע נתונים על 400 מסיימים, 100 חסרי קורת גג. אני לא מדבר על נתונים של משרד החינוך. צריך לזכור שגם ממסיימי כפרי הנוער ופנימיות החינוך יש תופעה של קורת גג.

אמת.

לכן, אני אומר, אני יודע על 100.

אתה יודע על 100. מי שאחראי על זה במשרד, כמה אומר? 400.

יש לנו כ-400 מסיימים מתוך ה-7,000, שזה כל רצף הילדים. 400 בוגרים כל שנה, מתוכם אנחנו מעריכים שכ-15% הם חסרי עורף, אבל זה רק של הרווחה. מתוכם יש גם ילדים נוספים שצריך לקחת בחשבון בפנימיות של המינהל ובאומנה של בוגרים, שחלקם גם כן חסרי עורף.

ומישהו ממשרד החינוך.

ואומנה, זה נגמר בגיל 18. אי-אפשר שלא לספור את ילדי האומנה, כי לילדי האומנה אין עורף משפחתי, הבית שמשמש להם כבית זה האומנה.

אבל 83% נשארים שם.

חלקם ממשיכים במשפחות אומנה, אבל בואו נמסגר את זה.

- - -

לא, תקשיבו, אם הם ממשיכים במשפחות אומנה, חייבים לשים לזה מסגרת.

חבר'ה, אורלי, עם כל הכבוד, דיברנו מספיק, זה לא מאפשר דיון מסודר, מצטער להגיד לך.

אבל זאת בדיוק הנקודה שאליה התכנסנו פה היום.

עוד שתי דקות תקבלי.

אלו שנמצאים באומנה אין להם לחזור בגיל 18.

הבנו. עד כאן.

משרד הרווחה או המדינה מצפה ממשפחות האומנה להיות משרד הרווחה ולהמשיך להחזיק אותם בלי לקבל על זה כלום. הם לא הילדים הביולוגיים שלהם, ואם חשבתם שנהפוך אותם לכאלו תנו להם גם זכויות אחרות.

למה נאום? כרגע אנחנו מנסים להתכנס לנתונים.

אלו נתונים.

מי נציג משרד החינוך? דדון?

אברהם. תן לי רק לסיים.

רק שנייה. מספר על הבוגרים, בבקשה.

ההערכה שלנו, רק בכפרי הנוער יש לנו בערך 375 חסרי עורף משפחתי בדרגה כזאת או אחרת.

מתוך מחזור שיוצא?

מתוך מחזור של 1,500 תלמידים שמסיימים כפרי נוער בשנה.

זאת אומרת שאם נוסיף את המספר 350 - - -

400 פלוס.

ל-450 איש בשנה אין עורף משפחתי.

ומה עם המעונות הנעולים וההוסטלים?

וכמה מתוך האומנה?

83%.

אז תוסיפו גם את האומנה.

לא, אבל הם נשארים במשפחות.

לא. המשפחות בגיל 18 לא אמורות להחזיק אותם.

אנחנו לא מנהלי החשבונות של המערכת כרגע. תסיים, בבקשה, יוסי.

ברשותך, רגע, עוד לפני שאתה מסיים, כי התקדמת לכיוון אחר, הנושא שעליו אתה מדבר חשוב, אבל לא התייחסת בחצי מילה לנושא שדיברנו עליו בהתחלה, למצב המאוד בעייתי שיש בתוך הפנימיות.

אתייחס.

ילדים שכבר מגיעים לתוך מסגרת ואנחנו אמורים להגן עליהם ולתת להם את המעטפת, אנחנו לא נותנים, סוגיה של המדריכים, ברחת קצת למקום - - -

לא.

חבר'ה, אני רוצה להגן על הדובר. בבקשה, תסיים. מדברים על המספרים.

בקיצור, כמו שאמרתי, לנערים מעל גיל 18 הפתרון שלנו הוא בהחלט אקמול בלבד. אנחנו מתכוונים במשרד להעלות הצעת חקיקה, או בעצם הצעת ממשלה שהתוכנית לילדים ונוער בסיכון תתרחב: א', לכל האשכולות, אלי, כמו שדיברת, עד אשכול עשר כולל; ב', להכניס נתח מהתוכנית הלאומית לילדים בסיכון, להרחיב אותה לאותם חסרי קורת גג מעל גיל 18 עד 25, כי הפלטפורמה הקיימת - -

לא מספקת.

- - בתוכנית של כל משרדי הממשלה והמנגנון שכבר הקמנו בשטח – להערכתי אנחנו דורשים 50 מיליון שקל להרחבת התוכנית הלאומית לילדים בסיכון, לחסרי קורת גג, ולהערכתי במעטפת הזאת נוכל לפתור את הבעיה. עכשיו אתייחס ספציפית.

זה משפט הסיכום שלך.

כן. א', לגבי מה שעלה, יש פה הרבה אי דיוקים, אחיות כבר נכנסו, יש מדריך לילה, ואנחנו בשלוש פעילויות - - -

מה זה מדריך לילה? על כמה ילדים? כמה מדריכים?

זאת בדיוק הבעיה.

מדריכי לילה על כמה ילדים?

תדברו על תוספת, לא על - - -

יש לנו על כל קבוצה מדריך לילה.

מה זה קבוצה?

קבוצה זה בערך כ-15 ילדים. זה יכול להיות - - -

15 ילדים. כשאנחנו יודעים שיש מקרים של התעללות בתוך המקום.

לא. הלאה.

אבל אנחנו זימנו דיון כדי לשאול את השאלות.

לא, אורלי, לאפשר דיון מסודר, ברשותך.

יש לי הרבה שאלות.

בסדר, אז תתאפקי. גם באיחור וגם רשות הדיבור מתי שאת רוצה, יש גבול.

זימנתי את הוועדה הזאת, זה נושא שנוגע ללבי.

אז מה את רוצה? אז, בבקשה, בואי תשבי, תנהלי אותם. תשבי פה, אני מסכים.

אתם יכולים לעשות פרובוקציה. אין בעיה. אבל השאלות יישאלו.

אז שיישאלו בזמן.

גם אם לא מוצא חן בעיני אדוני, סלחו לי, יושבי-הראש.

יישאלו בזמן כדי לאפשר דיון מסודר.

אני לא רק רוצה לאפשר דיון מסודר, אני רוצה תשובות נכונות, מדויקות.

תקבלי את זה בדיון מסודר.

ואם לא הייתי מעירה את ההערות, הייתם חושבים שיש רק 100 חסרי עורף משפחתי שעוברים את גיל 18.

אמרתי, ילדי רווחה.

עכשיו הגענו כמעט ל-500, ואולי זה לא 500, כי האומנה - - -

אולי תיתני לסיים? בין שאלות הבהרה לבין נאומים יש הבדל.

אז כמו שאמרתי, ממש אסיים, הכנסנו את מרכיב האחיות, הכנסנו את מדריכי הלילה. דרך אגב, הייתה ועדה משותפת עם הפנימיות, ועדת גדעון, 50 מיליון בשלוש פעימות, עכשיו אנחנו משלימים את הפעימה השלישית.

- - -

אתייחס לזה. אני רוצה להגיד לכם לגבי ההערה שלך, אין בעיית מכסות, זה אגדות. לא יהיה ילד אחד - - -

אבל יש פה דוח שמעיד על - - -

יש מחסור כמו שהיה בעבר.

חבר'ה, אני מבקש.

אין בעיית מכסות, אני חייב להגיד לכם שאני לא יודע על מה אתם מדברים. דבר אחרון, הכשרת המדריכים, הכנסנו תהליך של הכשרת מדריכים. תפרטי קצת על העניין הזה.

לא עכשיו.

זאת ההתייחסות של המשרד.

אבל אני מתעקשת שהוא יחזור לדוח.

אורלי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, מתנצלת שהתפרצתי קודם, הנושאים האלו כל כך נוגעים ללבי. חלק מהתיקונים באמת נבעו מכך שהייתי כזאת רגשית, שפשוט העליתי את הנושאים האלה לסדר-היום כשלא עניין כמעט אף אחד, ועדיין נשארנו עם בעיה אקוטית. כשמגיע מנכ"ל משרד הרווחה – תסלח לי, יכול להיות שהחבר'ה שלך, הפקידים לא עדכנו אותך כראוי – ולא יודע את המספר המדויק של אותם ילדים בגיל 18 שסיימו את שנת הלימודים - - -

אורלי, בלי מניפולציות. אמרתי, 100 ילדי רווחה, זה המספר.

אוקיי. תגיד לי, אם הוא באומנה, הוא לא שייך לרווחה.

אבל יש לנו פתרון שם.

מה הפתרון?

דרך אגב, גם חוק האומנה מאריך את משפחות האומנה עד גיל 21, תלמדי את החומר.

יוסי, אני מבקש, ניסיתי להגן עליך.

אל תגיד לי ללמוד את החומר, אני קצת יותר מעורה ממך בפרטים ובמספר הילדים, במקרה.

אורלי.

אדוני היושב-ראש, קיים מחסור - - -

סליחה, שנייה, ברשותך, נכנסו שני חברי כנסת מאוד מכובדים, לא פחות מכולנו, אז החברים מאיר כהן וחברתי קארין אלהרר שהיא גם בין היוזמות של הדיון הזה.

וחברתך פה מאחור. לא נורא. אנחנו חברים כל כך הרבה שנים, אלי.

ומירב, היא חברת הכנסת גם מהסיעה שלנו. בבקשה, אורלי.

אז אני רוצה לומר כמה דברים: יש מחסור אמיתי במכסות להשמה חוץ ביתית, זה היה גם בכנסת השמונה-עשרה, ניסינו לקדם את החוק, הצלחנו אז בקריאה טרומית. מי שהיה אז שר הרווחה היה משה כחלון, והתחלנו בקידום, הכנסת התפזרה, זה היה בטרם כניסתך, סילמן. בכנסת הקודמת הייתה באמת בעיה, אבל משרד האוצר התחייב, והמשרדים הרלוונטיים, שלא יישאר ילד אחד מתוך אותם ילדים שזקוקים לאותה מסגרת.

אנחנו מדברים באמת על הילדים שנמצאים בקצה הרצף החברתי של המדינה, ואנחנו מדברים רק על הפוסט-אשפוזי, וגם בפוסט-אשפוזי יש בעיות כל כך גדולות, כי יש ילדים שמוגדרים פוסט-אשפוזי אבל לא מקבלים את המכסה הפוסט-אשפוזית, שזה אומר טיפולים נלווים, זאת אומרת, סל יותר גדול. ומה שקורה, הם נכנסים לתוך הפנימיות על תקן של חסרי עורף משפחתי ולא על תקן של פוסט-אשפוזי. מראש, הפנימיות צריכות להתגייס ולהביא כספים כדי להשלים.

זה לא נכון.

אל תגידו לי, הרבה - - -

סיימתי ביתרות של מכסות. לא מיציתי את כל המכסות.

והשנה יש עוד ירידה בהיקף ההשמות.

אז למה סגרת לנו את כפר הילדים השנה?

אני סגרתי?

כן, סגרת אותו.

טוב, מה עכשיו?

אני מבקש, בוא לא נתחיל, אתה יודע, דברי אמת, בוא.

יש מכרז.

לא, אבל יש לי יתרת מכסות.

נו, באמת, בוא.

המגמה היום או הרצון של משרד הרווחה היא להעביר את הטיפול בילדים לטיפול הקהילתי. עם כל הכבוד בטיפול הקהילתי, ואני מאוד בעד, אבל הטיפול הקהילתי הוא בחוסר גדול מאוד. לראש רשות שווה מאוד גם מבחינה כלכלית, גם אלו שמתאימים למסגרות חוץ ביתיות, גם אלו שעוברים התעללות, אבל לאותה רשות, בעיקר אם היא חלשה, שווה להעדיף את הטיפול הקהילתי, גם אם הוא לא טוב. בואו נזכור שגם כשילד נכנס לשם לתוך המערכת, תוך כמה שנים הוא צריך לצאת החוצה, לפנות מקום למישהו אחר, ולפעמים זה אפילו לאחיו. אז עד שהוא נכנס לאיזושהי מסגרת, עד שהוא מתחיל לקבל את אותה שגרה בונה, כי הבית לא יכול לספק לו את זה, הוא נפלט החוצה אחרי שלוש שנים אם אינני טועה, וזה בעייתי מאוד.

נוסף על כך, יש גם את המחקר של מכון "ברוקדייל" שגילה שיש כאלו שאין שם מוטיבציה בתוך המשפחה, ולאלו שחסרי מוטיבציית שיקום אנחנו קובעים את העתיד בזה שאנחנו לא מכינים להם ולא באמת תופרים להם את החליפה המתאימה.

באמת העליתי כמה פעמים טענות שקיבלתי דווקא ממפקחת ארצית, דבורה, של אותם מסגרות בקהילה שמדברת על כך – ואני יכולה לתת לכם דוגמאות – על ילדה בת שמונה שבמקום להעביר אותה, נמצאת בתוך הקהילה, מסתובבת בעשר בלילה ברחובות של העיר כי הבית שלה נעול כי אימא שלה הלכה לאנשהו ואף אחד לא חושב עליה. והיא אומרת, הילדה הזאת תיאנס, אם לא היום אז מחר. ואנחנו מדברים על ילדים שאין להם לאן לחזור.

וכשהיא אומרת לי וכותבת את זה במכתב עם שמה, והיא לא מפחדת לומר את שמה: חבר'ה, כשאנחנו יוצאים לסוף שבוע או כשאני שולחת אותם הביתה ואני דואגת שהם יאכלו את ארוחת הערב אני מתה מפחד מהטלפונים, כי אני יודעת שיש סיכוי סביר מאוד שאותה ילדה או ילד ייפגעו במהלך החופשה. הגיעה חופשת שנה, זאת כבר לא חופשה של סוף שבוע או של חגים, הטיפול בקהילה לא מספק מענים, בטח לא בתקופות כאלו.

עוד משהו, אם נכון הדבר ואתם לא מעדיפים את – משיקולים כלכליים, מדוע לא קידמתם את החוק שאומר לא לפי מכסות אלא לפי צורך. כלומר, שלא יגיע הילד האחרון ויגידו, הופ, נגמרו לנו המכסות.

אין בעיית מכסות.

בסדר. אז תקדמו את החוק שיבטיח את זה שלא יהיו גם בעיות של מכסות.

אין בעיה.

אני חייבת לומר משהו. לא נתנו את הדגש על אותם דרי רחוב ילדים. והילדים דרי הרחוב האלו, מי מנהל רישום? איך רואים אותם? לאן הם מגיעים? איפה הם נמצאים? זה כאילו, אוקיי, פספסנו אותם בדרך וויתרנו עליהם.

על איזה עיר את מדברת על דרי רחוב? כי בתל-אביב יש מחלקה מצוינת לדרי רחוב, אגב.

תגידי לי, תל-אביב זה המדינה? תסלחו לי.

על מה את מדברת? האמת שרוב דרי הרחוב - - - בתל-אביב.

כל דבר שאנחנו שואלים, יש לנו טיפול בתל-אביב, יש לנו טיפול בתל-אביב, גם דירות הבוגרים בתל-אביב.

יש גם בירושלים. קודם כול, לציין את חבר הכנסת מאיר כהן שהעביר חמישה מיליון שקל כשהיה שר הרווחה לטובת ההוסטל, שבמקרה גם הייתי בו לפני שבועיים ונבנה לזנות - - -

אז בואו נוותר פה על הדיון, כאילו מה?

אבל, אורלי, סליחה, אני לא בוויכוח אתך, כי את יודעת שאנחנו בדרך כלל - - -

מירב – סליחה, אדוני, כשלי נכנסים לדברים אתה לא מעיר לאף אחד.

אבל אני רוצה להבין.

חשבתי שזה דו-שיח יפה.

אנחנו לא מדברים על מדינת תל-אביב. יש דרי רחוב בפריפריה.

רק שאלתי אותך שאלה.

אז עניתי לך, אני לא מדברת על מדינת תל-אביב.

אבל לא ענית.

אז מצוין שיש מחלקה בעיריית תל-אביב, שהיא עירייה עשירה, שמכניסה מאות מיליוני שקלים ממסים ויכולה להפנות כסף - -

זאת לא מחלקה, אגב. רוב דרי הרחוב הם בתל-אביב.

- - ועדיין יש לך דרי רחוב בתל-אביב שלא מטופלים ולא מפוקחים.

- - -

יש דרי רחוב בפריפריה.

יש דרי רחוב בפריפריה, אין לי ויכוח, אבל - - -

נו, באמת.

אורלי, מירב, - - -

בסך הכול שאלתי שאלה, על מה היא מדברת.

אני רק רוצה להעיר - - -

לא, לא, אל תכנס למשחק, בבקשה.

לא להעיר?

- - -

אני מבקש, מירב, תאפשרי עוד שתי דקות או שלוש לאורלי לסיים ותעלי מה שאת רוצה. חשבתי שזאת הערת ביניים.

רק שאלתי.

בין הערת ביניים לבין לעבור לנאום מלא זה מפריע.

צודק, אין בעיה.

בבקשה, אורלי.

טוב, חבר'ה, אנחנו לא מדברים על מדינת תל-אביב, אנחנו מדברים על - - -

נו, באמת, די עם המדינת תל-אביב. זאת הערה לא מתאימה.

לא, לא, תל-אביב. תעברי לבאר-שבע, הכול פתור שם.

זאת עיר, וזו לא מדינה.

לא, מדינת באר-שבע, תגידי - - -

אין לי בעיה עם מדינת באר-שבע.

תבואי למדינת באר-שבע, תראי כמה זה יפה. סליחה.

אנחנו יכולים לעטוף את הכול בוורוד, ולהגיד: סבבה, אז בוא נפזר את – בוא, יש לי פה גם כמה בשורות, בשיחה אישית עם שר הרווחה הובטח לי שיהיו שיפוצים של אותם חדרים סלש מקומות שהילדים נמצאים שם בפנימיות. זה קטסטרופה מה שקורה שם. תאמין לי, גם התנדבתי בפנימיות כאלה.

אבל זה לא הנושא, באמת.

לא, זה אותו נושא, כי זה הבית של הילדים האלה. הנושא הוא מצב הפנימיות. אני רוצה לדעת מה קורה לגבי התקציב לביגוד, התקציב לבילוי, התקציב של הילדים לחולצות בית-ספר. הפנימיות צריכות לארגן כספים לקנות, אתה יודע את זה? כמה פעמים בשנה ילד מקבל ביגוד?

"סל לאור", אבל זה נושא נפרד.

זה הכול ביחד. לא נכון, זה כל המעטפת גם לגבי הנושא של הבריאות. אתם צריכים להבין את זה שילדים שנמצאים בפנימיות לא מבוטחים בביטוחים משלימים כי האפוטרופוס שלהם הם ההורים הביולוגים שמהם הוציאו את הילדים. מי שיכול לבטח - - -

הם לא מבוטחים?

לא, אדוני, יש מסלול שניסיתי להעביר והוא מתקדם מול שר הבריאות, כי מה שקורה הוא ככה, אין לך ביטוח משלים, התרופות עולות 100%. אם מנהל פנימייה אומר לי: תקשיבי, אורלי, לפעמים אנחנו עושים הערכות ובגלל המחסור שלנו בתקציבים, למשל לילדים עם הפרעות קשב וריכוז לפעמים אנחנו נותנים ריטלין ולפעמים הריטלין לא מתאים לאותו ילד, ואנחנו צריכים לשבת ולעשות הערכה אם יש לנו יותר מילד אחד, להעביר אותם למשהו שאין עליו סבסוד. גם הריטלין, דרך אגב, לא כולו מסובסד.

הוא מסובסד.

כולו מסובסד.

גם קונצרטה.

אוי, נו, באמת. תאמיני לי, אני יודעת ממקום אישי. יש לך - - -

אבל למה את - - -

מירב, אתם רוצים שהדיון יימשך עד 11:00 בצורה כזאת?

אם יש לך ביטוח משלים הסבסוד גדול וחוסכים כספים. אין ביטוח משלים, יש ביטוח בסיסי, אין לך את האופציה, כי זה עולה הרבה. דרך אגב, זה נושא שקיבלתי בביקור ב"אשלים" בבאר-שבע, אדוני היושב-ראש.

בינתיים סגרו אותו.

כן, אחד מהדברים, הם אמרו, אין לנו גם כסף, אנחנו לא מתכללים.

מי אמר שאין? אני מבקש, אורלי, ברשותך, - - -

גם בבאר-שבע, אז אני אומרת כמה דברים - - -

בואי, תסיימי, תאפשרי לאחרים.

התרופות עולות יקר, ומי שצריך להמשיך את המימון זה מי שמפעיל את הפנימייה, ואף אחד לא יגיד לי שלא, כי לא מקבלים באופן באמת שנכון מבחינת התמחור יחסית למה שעולה בפועל. ואם אותו ילד לא מקבל את התחליף, כי התחליף יקר ומשאירים אותו עם תופעות הלוואי זאת טרגדיה. זה לא נורמלי, תאמין לי.

אורלי, את מבינה שיש הרבה אנשים שבאו כדי לשאת דברים? זה דיון שאת הזמנת אז בואי נכבד אותם.

בסדר, יאללה, בבקשה, לא אגיד עוד כלום.

תודה.

גם אני, אגב, הזמנתי את הדיון הזה.

תודה שהצטרפת אלי.

הצטרפנו.

נכון. אני מודה לך.

קארין אלהרר היא גם מהיוזמות של הדיון הזה, בבקשה, קארין.

תודה, אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מאוד מעריכה ומכבדת את זה שבאמת מתקיים הדיון בנושא הסופר חשוב הזה. באמת היוזמה לדבר הזה באה אחרי אותה סדרת כתבות שהתפרסמה בערוץ 10. הנושא של ילדים בסיכון הוא כמובן נושא שאני עוסקת בו רבות, גם אחרי גיל 18, ואני מקווה שבאמת יש חשיבה גם על מה שקורה אחר כך. אבל אם נתמקד רגע בנושא עצמו, תראו, הכתבה העלתה ממצאים שהם יותר ממדאיגים.

בסוף, מדינת ישראל מוציאה מבתי הוריהם ילדים מסיבות כאלה ואחרות, ואני רוצה לקוות ומאמינה שהוצאת הילדים לא נעשית כלאחר יד ולא בקלות ראש. ואז בעצם הילדים האלה שהיו הילדים של ההורים שלהם הופכים להיות הילדים של כל אחת ואחד מאתנו, יש לנו אחריות מאוד מאוד גדולה לגבי מה קורה להם בפנימיות, איזה פיקוח אנחנו כמדינה עושים על מנת שהילדים האלה יקבלו את הטיפול המיטבי, שיקבלו באמת מענים לכל הצרכים שלהם. ויש להם צרכים כמו לכל ילד וילדה במדינת ישראל, וזה לא צריך לשנות שהם נמצאים במסגרת שהיא כוללנית, בין אם אנחנו משווים את זה לילד שנמצא במסגרת המשפחתית.

אני מבינה שכל הנציגים הרלוונטיים נמצאים כאן, באמת הייתי שמחה לשמוע מה אנחנו עושים, א', כדי שלא יישנו מקרים כפי ששמענו עליהם; ו-ב', אם יש לנו איזושהי תוכנית מסודרת, מלאה, שהיא תוכנית חומש. לטפל במקרה הפרטני זה טוב ונכון וחשוב, אבל מה שחשוב יותר בעיני לנו כמדינה, לנו לכנסת שאמורה לפקח על עבודת הממשלה, הוא לוודא שבאמת הדברים גם נלמדים עם ראייה עתידית. לראות שאוקיי, נחשף עכשיו המקרה הזה, הוא טופל ביסודיות, אבל אנחנו גם רוצים למנוע את המקרה הבא, וזו בעיני הנקודה החשובה ביותר. תודה.

והטיפול ההוליסטי במשפחות, כי אותו ילד שחוזר הביתה חוזר לאותה משפחה. לא טיפלת במשפחה, החזרת אותו לאותה קטסטרופה.

בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן.

תראו, חבריה, אנחנו כל פעם יכולים לכנס את הוועדה הזאת אחרי תוכנית כזאת או תוכנית אחרת, זה צריך להיות בנשמה של משרד הרווחה. אני חושב שמההיכרות שלי עם המשרד, לפחות עד לפני שמונה חודשים, לא אתבייש ואומר שזה היה אחד הנושאים הבולטים שהכנסנו, קארין, לתוכנית חומש. ואני חושב שזה היה הרבה מאוד בזכות השיחות שלנו, בזכות הפעולה הברוכה של אורלי בוועדה.

בתפיסת עולמי אמרתי את זה, והיום אני כבר לא שר, אני מקווה שאת הלקונה החברתית הזאת יסיימו. זה לא נורמלי שילדים נמצאים בפנימיות. זה נורמלי שילדים יהיו יותר במשפחות אומנה. כמו שמשפחות האומנה מתנהלות היום קשה מאוד כי התעריף הוא לא תעריף, כי כל שנה יש 100 ילדים שיוצאים ממשפחות אומנה בגיל 18, סליחה, מהפנימיות שלנו, ואתה צריך לחפש להם עורף עד גיל 21. בחוק תקצבנו את זה, שמנו את זה, הכרה עד גיל 21 - - -

זה לא עבר.

זה עולה ביום ראשון.

ביום ראשון זה עולה לוועדת שרים.

זאת הצעת חוק של הכנסת.

זה עולה ביום ראשון. צר לי מאוד, אני אומר כאן אדוני היושב-ראש, ואולי יבינו חברי הכנסת החדשים, במה אנחנו יכולים להיות יותר יעילים? בזה שחוקים או רעיונות שלפני שנה וחצי היו על השולחן, אפילו לא התגבשו לכדי – חלק מהדברים נחתכו, איזה רגולציה ואיזה ביורוקרטיה כשאנחנו מתעסקים עם ילדים.

אז שני דברים, ובזה אני מסיים את דברי. האחד, אני מאוד מקווה שיש עין בוחנת היום, יש פנס בכל פנימייה. צודקת חברת הכנסת לוי, אני חייב להגיד, ביקרתי בפנימייה, לא משנה, כשהייתי השר, אתה גם יודע, וראיתי ילדים עם בגדים בלויים. לצערי הגדול הסתבר שאנחנו המשרד עמדנו בתעריף, אבל, וזאת אחת הלקויות הגדולות של משרד הרווחה, אני מודה ומתוודה, התחלתי לטפל, לא מספיק, שאלת הפיקוח. הילדים האלה נמצאים בפנימיות, חלק במקום שהפנימייה מפוקחת היטב ושיש שם מפקח שנותן את נשמתו, הוא יורד לרזולוציות הקטנות; ובמקום שלצערי, ויודעים אנשי המשרד איזו מלחמה ניהלתי כנגד הדבר הזה, ובמקום שאין פיקוח אז אפשר לראות את התופעות האלה שאורלי מדברת עליהם.

אסכם את דברי, יוסי, אני מקווה שאתה והשר תמשיכו במדיניות הזאת של לקחת, להוציא ילדים כמה שיותר מפנימיות, להביא אותם למשפחות אומנה.

בשלב הראשון תעבירו את זה בוועדת שרים.

אתמול בערב התחלנו את הקמפיין, ואני מקווה שזה יגייס עוד משפחות.

חבריה, זה לא נורמלי שבארצות אירופה 80% מהילדים נמצאים במשפחות אומנה ו-20% בפנימיות, ואצלנו בדיוק ההפך.

שם יש פחות ילדים ברחובות.

ואסיים בנקודה הכאובה. השארתי תקציב של 320 מיליון שקלים בכדי לפתור את הבעיה הסוציו-אקונומית ביישובים, אלי, דיברנו על זה בוועדה ודיברנו על זה עם אורלי ועם קארין ועם יוסי.

על המצ'ינג, נכון.

1 עד 4 ואפילו 5 חייבים להוריד את המצ'ינג. בפריפריה או במגזר הערבי אין - - -

בשביל זה נשארו לנו מכסות.

בדיוק. בגלל זה אמרתי, ראש הרשות מעדיף את הטיפול הקהילתי.

שנייה, אורלי. היה צריך לתרגם את המכסות האלה לכסף ולחפש את הדרך איך להעביר אותם.

אנחנו עושים המרה לפתרון בקהילה.

בסדר גמור. עושים המרה. זה יעלה כחוק, אני מקווה שכולם יתמכו - -

אבל הפתרון בקהילה לא מספק.

- - בפטור סוציו-אקונומי, נחליט 1 עד – נחליט כמה - - -

חמש.

לפטור ממצ'ינג, כי אחרת, לא בדימונה ולא בחצור ולא ביישובים הערבים, לא נצליח לפתור את זה.

נכון, זה לא יקרה.

הילדים לא יצאו למה שמתאים להם.

לא ישלחו אותם למסגרות.

לא ישלחו אותם למסגרת שמתאימה להם. ישלחו אותם למסגרת הכי זולה.

- - -

תודה, מאיר. מה אגיד לך.

יש לנו עבודה.

ודאי. מותר ליושב-ראש לשאול שאלה?

אליהו, רק צריך להגיד מילה טובה. תמיד בוועדות מהסוג הזה מגיעים לכאן אנשי משרד הרווחה והם מתכנסים בתוך הכיסאות שלהם, אז אפשר להגיד מילה טובה. אתם עושים עבודה טובה.

תודה רבה.

כפיים.

לא מקובל בכנסת למחוא כפיים, אבל הפעם בלב שלנו זה כן. מירב, היא גם בין היוזמות, בבקשה.

קודם כול, אני לא מבינה למה אורלי כל כך כועסת, כי הצטרפתי אלייך מתוך - - -

לא, כשאת אומרת בתל-אביב יש הכול, אז מה אנחנו מדברים, בתל-אביב יש פתרון.

יפה, קודם כול, אין מה לכעוס, כי אני בעד הנושא הזה, אני גם מגיעה מהתחום הזה, אני עשר שנים עבדתי עם נוער בסיכון.

לפרוטוקול, אם זה התפרש ככה, אני מתנצלת.

ואני רוצה להגיד משהו אחד. קודם כול, אני מסתייגת מהביטוי "מדינת תל-אביב", אני לא יודעת אם זה מזלזול או מפרגון, זה לא בדיוק רלוונטי, זו עיר, אנחנו בוועדה, ואני מבקשת באמת להפסיק עם הביטוי השגור והמיותר הזה. אני לא מצליחה להבין למה זה נכנס, זה כהערת אגב.

זה מהירושה של ברוורמן, השאיר לנו משהו.

אבל זה נכון.

אני רוצה להגיד לכם דווקא בעניין של תל-אביב. ועם כל הכבוד, אני מניחה שאת מכירה את החומר, אבל גם בגלל שהייתי חברת מועצת העיר תל-אביב לפני שהגעתי והייתי אמונה על התחום של קידום נוער, יש לי קצת ידע בעניין. ואין מה לעשות כיום, תקן אותי אם אני טועה, שר הרווחה הקודם, במדינת תל-אביב או בעיר תל-אביב, מעכשיו נתייחס אליה ככה, יש הכי הרבה דרי רחוב במדינת ישראל.

אז גם שם.

סטטיסטית, מנכ"ל המשרד מסכים אתי, תודה רבה. אסביר לך את הבעיה, הבעיה שלנו כעיר - - -

דרך אגב, הם מגיעים מהפריפריה.

בדיוק. הנה, בדיוק מה שבאתי להעיר.

לא כולם מגיעים לתל-אביב.

חבר'ה, אני מכירה את החומר טוב, באמת. רק ביקשתי גיבוי מהמנכ"ל.

אל תתייחסי.

לא כולם מגיעים לתל-אביב.

אבל אני מתייחסת, כי אתה מכיר, אני קשובה. אבל אני רוצה להגיד, יש הכי הרבה דרי רחוב בעיר תל-אביב כי הם מגיעים מהמטרופולין. והעיר תל-אביב, לצורך העניין, היא עיר מטרופולין של כל מדינת ישראל. מדינת ישראל מגיעה לתל-אביב, למה? כי אותם דרי רחוב שנפלטים מהמסגרות כנראה מרגישים בנוח וכנראה שיש להם תמיכה. ובעניין הזה הוספתי את ההערה שלי לחבר הכנסת מאיר כהן, באמת על אותה תמיכה והקמה של המרכז הזה לפתרון גם לזנות וגם לנושא של התמכרויות של דרי רחוב.

אני רוצה להוסיף משהו לחזק אותך.

תוסיף, כן. זה מקום מקסים, דרך אגב.

בפגישה עם עשרה טרנסג'נדרים בשעה אחת בלילה, אני לא יודע, אינני זוכר מי היה אתי, כל העשרה גרים בתל-אביב, אף אחד מהם, אגב, לא מתל-אביב, וסיפרתי את זה כאן ומותר לי לספר את זה עוד פעם כי זה אחד מהרגעים המכוננים של החיים שלי. אחרי שאני שואל את כולם מאיפה אתם, מגיע לעשירי, ואני אומר לו: ואתה מאיפה? אז הוא מסתכל עלי, אומר לי: מה, מאיר? היית המורה שלי בכיתה ז'. אז אפשר להבין את זה, אבל זה לא סותר את זה שיש דרי רחוב במקומות אחרים ואין לנו פתרונות בשבילם.

לא סותר.

לא בבאר-שבע, אני חוזר. בבאר-שבע יש פתרון. פתרון יפה.

בבאר-שבע הם עובדים יפה מאוד.

נכון.

בחיפה יש לנו קורת גג, אבל צריך עוד, אני לא אומר שלא.

וגם בירושלים, אגב, יש את "גלגל" של "עלם", ובעניין הזה יש לי שני דברים להוסיף לדיון הזה. א', לא יכול להיות שהפתרונות לדרי רחוב יהיו כל הזמן על העמותות, על "בית השאנטי", על "מישהו לרוץ אתו" בתל-אביב, על "גלגל" בירושלים, זה לא יכול להיות. נכון שיש ואקום אז נכנסות אותן עמותות וארגונים, ואלי, שהיה גם מנכ"ל קרן "רש"י", יודע על ההתערבות של העמותות בנושא הזה, וזה מבחינתי אחד הדברים המטרידים. ואגב, אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשנכנסתי לעיר תל-אביב זה באמת להקים מרכז לדרי רחוב של העירייה, לא של עמותה. ציינתי פה את מה שמאיר כהן עשה.

ודבר שני שרציתי להגיד שגם היה בכתבות, וזה גם בעניין הזה למנכ"ל המשרד. לא יכול להיות שצוות שעובד באמת עם נערים שעברו כל כך הרבה חוויות טראומטיות בחיים לא יוכשר ואין לו את האפשרות לטפל. תראו, אני רוצה להגיד לכם, היינו בכלא "אופק" - - -

חנין, חבל שאת הולכת, כי רציתי להתייחס לחלק מהדברים הקשורים - - -

בסדר, יש לי ועדה, אז אני אאחר אליה.

אני רוצה להגיד משפט לעניין של ההכשרה של הסגל, של הצוות באותם הוסטלים ובאותן משפחות אומנה ובאותן פנימיות. לא יכול להיות שצוות שמתמודד עם נוער כזה אין לו הכשרה מתאימה להתמודד אתם. תראו, היינו בביקור בכלא "אופק" – וזה כבר השלב האחרון של דרי הרחוב, מה שנקרא, ואותם פליטים של המערכת, רוב אלה שמגיעים לכלא "אופק" בוא נגיד שהם מגיעים מאותם מקומות – וגם שם, גם לסוהרים אין את ההכשרה לעבוד עם הנוער הזה.

אז אני אומרת לעצמי, הרי בסופו של דבר תקציבית אתה מעביר אותו מפנימייה לפנימייה ועוד כסף של המדינה ועוד כסף, למה לא להכשיר צוות ראוי שעבר את התואר המתאים, את ההכשרה המקצועית, ראינו את זה גם בכתבה. אני לא צריכה לראות את הכתבות כדי לראות את זה, אנחנו רואים את זה יום יום כשאתה בא להתקבל להוסטל של "חסות הנוער" או "מסילה" ושואלים אותך מה הניסיון שלך בעבודה עם נוער בסיכון, אגב, כמו שעשיתי בתור מנהלת של מרכז נוער בסיכון, והוא אומר לי: אני מאוד אוהב ילדים. סליחה, נפסלת, אתה לא מתאים לתפקיד.

ואני מצטערת, נכון, אולי יש – אי-אפשר לקבל אנשי מקצוע לא מוכשרים לתפקיד כל כך חשוב, כי אחרי זה זה עולה לנו יותר.

זה להסדיר את המסלול של המדריכים.

תודה.

לעובדים הסוציאליים דווקא טיפלו בשכר, יפה מאוד, דרך אגב, בניגוד לעובדי פנימיות.

- - -

אני רוצה להגיד, חברים, יש שתי נקודות שלא התייחסנו אליהן מספיק. א', הקשר בין משרד החינוך לנושא של ילדים ונוער בסיכון. כולם מדברים על זה וכאילו הבעיה היא רק של משרד הרווחה והשירותים החברתיים ולא של משרד החינוך. לא לשכוח שבמשרד החינוך יש 17,000 ילדים במסגרות.

לא מדויק.

אני שואל.

בפנימיות 22,000.

אוקיי, תודה. אז אני רוצה להגיד שנכניס לתת ההכרה של חברי הכנסת שהמסגרת היא לא רק שם.

לחלוטין.

אורלי, פליז, אל תחזקי את מה שאנחנו מסכימים לו.

כי ילדי רחוב נמצאים גם במסגרות של החינוך.

אבל הם גם נפלטים משם.

לגמרי.

אני מתנגד גם להגדרה "ילדי רחוב".

תגדיר אותם איך שאתה רוצה.

כרגע אנחנו לא עובדים על זה.

יש להם ממשק.

נקודה שנייה, ובשביל זה ביקשתי שתישארי, חנין, ברשותך, אנחנו לא יודעים מספיק נתונים, ואני מדבר במיוחד על האזור שבו אני גר, הנגב, על ילדים שאינם במסגרת במגזר הבדואי. מפני שהם לא באים לרחוב המרכזי להסתתר, הם לא נמצאים במרכז הערים, ואין לנו שום מערכת – אני אומר באחריות מלאה – שום מערכת שבודקת את הילדים הנטושים במגזרים האלה, במגזר הזה. זה לא כמו בתל-אביב, בבאר-שבע שהילדים יודעים לאן ללכת.

ולכן, שם המצב עוד יותר חמור. אנחנו במצב הרבה יותר חמור, למיטב ידיעתי, למרות כל הניסיונות שלי לא הצלחתי, ואני לוקח חלק מהאשמה במערכת הזאת. אין לנו מספיק מסגרות לטיפול בילדים ונוער בסיכון במגזר הערבי. ועל זה אני חושב שרצוי שנעשה תוכנית מיוחדת, אם זה במסגרת תוכנית החומש, ואם זה בתוכניות אחרות.

נקודה שלישית ואחרונה שלי, שאני שואל על מנת לקבל תשובה. לא שמעתי שום דבר על ילדים ונוער בסיכון במסגרות שעליהם התכנסנו, אלה שנמצאים ברחוב – דיירים, לא דיירי רחוב, תקרא להם איך שאתה רוצה – שהתוכנית הלאומית התמודדה אתם ורב-שנתית. קראתי את הדוח האחרון שקיבלתי ממרכז המחקר והמידע שלנו, אין התייחסות בכלל.

לא הבנתי את השאלה.

אני רוצה לדעת, התוכנית הלאומית שמתגאים בה, שהיא כוללת כ-200 מיליון שקל בשנה, עם מנגנון שלפי מה שקראתי אוכל לא מעט כסף, לא מתייחסת למצב החמור ביותר בקצה הרצף, אשתמש גם במושגים של אורלי, בקצה הרצף אני לא רואה אותם מטופלים במסגרות האלה.

לכן, אני גם לא מבין היום, ויש לי את האצבעות להשפעה כמו כל חברי הכנסת, לא רואה שום סיבה להגדיל היום את התקציב של הילדים והנוער בסיכון במסגרת שנקראת "תוכנית שמיד". כל עוד שלא נקבל תוכנית מטעם המשרד, שהוא האחראי, וחסר לי פה החבר שלי 35 שנים מוטי וינטר, היינו מתווכחים עוד שעה - - -

אדוני אומר שיש בזבוזים למקומות לא נכונים? כלומר, הניהול לא תקין?

לא אמרתי, לא הלכתי עד לשיפוט. אין מענה, אין התמודדות. כי בדרך כלל הפנייה באה מהיישוב ולא באה מראייה כוללת של המשרד או של משרד החינוך. אז יש פה, לא בזבוז, יש חוסר התמודדות, אני יותר זהיר.

לענות, אלי?

תענה בסוף. עכשיו, ברשותכם, יש לנו מעט זמן, נאפשר ליצחק קדמן ונמשיך הלאה.

אלי, מהשלטון המקומי חשוב מאוד.

זה רשום לך.

תודה, אדוני היושב-ראש, אהיה מאוד קצר. קודם כול, אני רוצה לומר כדי שהביקורת שלי לא תישמע מופרכת, שבחלק גדול מהפנימיות עובדים אנשים נהדרים, מסורים לילדים, מצילים נפשות, אני מכיר רבות מהפנימיות ומהמנהלים שלהם, והם באמת עושים עבודה נפלאה.

אבל יש תופעות קשות מאוד בפנימיות, ולא שמעתי שמישהו הזכיר אותם פה. אני מדבר על פנימיות שבהן יש אלימות כלפי הילדים, ואני מדבר על פגיעות מיניות בילדים גם מצד אנשי צוות. אנחנו חייבים לדבר על הדברים האלה. אחד המקרים הכי מזעזעים שאני מכיר זה ילד שהוצא לפנימייה אחרי שאימא שלו פגעה בו מינית, הוא הגיע לפנימייה ומדריך פגע בו מינית בפנימייה עצמה. זה דברים שלא יכול להיות שיתקיימו. אני יודע על פנימייה מסוימת שקיבלתי אישור ממשרד הרווחה שמה שאני אומר זה נכון, שנבחר במכרז מנהל פנימייה שהיה לו רקע של אלימות במקום קודם שבו הוא עבד. אלה דברים שלא יכולים לקרות.

אני אומר שוב, חלק גדול מהפנימיות הן פנימיות טובות, מיטיבות עם הילדים, מתמודדות עם מצבים קשים ביותר, אבל יש גם מקרים אחרים. אני יודע שחבל לי שהשר הקודם עזב כי הוא אישית היה מטפל במקרים, פרטנית אפילו של פנימיות, הוא לא נתן מנוח עד שנחה דעתו מה קורה בפנימייה כזאת או אחרת שהיו לגביה תלונות. הפיקוח לא מספיק אפקטיבי. חלק מהבעיה הוא שאין מספיק תקציב כדי שייקחו לעבודה מדריכים ברמה נאותה. נבחרים אנשים שמקבלים סכומים זעומים, גם בשביל עבודת לילה, לפעמים בעבודת לילה נשאר מדריך אחד או שניים בפנימייה עם הרבה מאוד ילדים. אי-אפשר לפקח ככה על שלומם של הילדים.

הצעתי לשר הקודם – והוא קיבל את זה, אני מקווה שתהיה המשכיות בעניין – למנות אומבודסמן בלתי תלוי לילדים בפנימיות. שתהיה לילדים כתובת, לכל ילד יהיה את הטלפון שלו, שהם יוכלו לפנות ישירות, לא דרך המערכת. אותו אומבודסמן, והצעתי שהוא יהיה שופט נוער בדימוס, ואפילו הצעתי לשר הקודם שמות של אנשים שמתאימים לעניין הזה, שהם יהיו אקטיביים, הם לא יחכו לתלונות שמגיעות, אלא יעשו סיור בפנימיות, ידברו ישירות עם ילדים בלי מסננות, ישר עם הילדים.

אנחנו צריכים להבטיח שילד שהוצא מהבית על רקע של לפעמים פגיעות מאוד קשות לא ילך מן הפח אל הפחת. ולכן, אני מאוד מבקש גם מאדוני המנכ"ל, תמשיכו את ההבטחה למנות אומבודסמן לילדי פנימיות. תנו לילדים מקום להתלונן וסיגרו פנימיות שבהן יש אלימות כלפי ילדים, בוודאי פגיעות מיניות בילדים.

תודה רבה. בבקשה, גב' אסתי אשל.

קודם כול, אני מאוד מברכת על הדיון הזה, כי באמת זה דיון מאוד מאוד משמעותי, וההסתכלות על הנושא של חסרי עורף משפחתי צריכה להיות על כל הרצף, ואני מתייחסת לדברים שגם המנכ"ל העלה פה, וצריך להרחיב את זה גם מעל גיל 18. אנחנו יודעים שעד גיל 18 יש לנו את החוק, ומעל גיל 18 בלי חוק.

יהיה חוק.

וצריך להוציא את החוק.

נקדם אותו כבר שתי כנסות.

זאת סוגיה שאנחנו מתמודדים אתה. ואני רוצה להתייחס באמת לנושא של פיתוח שירותים שצריכים להיות גם בקהילה וגם מחוץ לקהילה. כל הנושא הזה של הקצבות של שירותים פחות מיטיבים – כמו שאתה העלית, קדמן, וכמו שהעלו פה אחרים – זאת סוגיה שצריכים לטפל בה נקודתית, לדעתי, כי בסך הכול באמת השירותים טובים, אבל הם לא מספיקים.

גם בקהילה עצמה זה לא מספיק, וזה מתחיל בכוח-אדם שלא יכול לתת את השירות הנכון, כולל עובדים סוציאליים, זה ממשיך לכוח-אדם מלווים. נפתחה עכשיו תוכנית נהדרת במשרד הרווחה שנקראת "נושמים לרווחה" בנושא של טיפול בעוני לטיפול ב-20 משפחות. בוא ניקח תוכנית כזאת ונעשה אותה בטיפול בנושא של ילדים במצוקה. אני מבטיחה לכם שיהיו תוצאות נהדרות, אבל לזה צריך תקציב.

ועדת סילמן. התחלנו עם 200 ילדים, לטפל במשפחות ולא להוציא אותם לפנימיות.

גם ילד שיוצא לפנימייה צריכים לחזק את המשפחה בקשר שלה, ולזה צריך גם מלווה. אם לעובד סוציאלי יהיה מלווה בטיפול בילדים בסיכון, ואללה, עשינו פה עבודה נהדרת.

- - -

מתי המצב יגיע לילד? מלווה של מלווה של מלווה, ומה עם הילד?

זה טיפול בילד. מה המלווה עושה?

לא הבנת. אבל ועדת תכנון ציבורית לא קשורה - - -

- - -

חבל, תנו לי להמשיך.

לסיים, בבקשה.

ולכן, כדי באמת לתת את המענים ולראות את הילד ולתת לילד את המענים, כי מלווה נותן לילד את המענים, כי אם הוא עושה קשר עם ההורים ואם הוא מלווה את הילד לכל מיני מקומות, זה לילד. ולכן, חובה, ואף אחד לא דיבר על זה, חובה להוציא חוק של סל שירותים. סל שירותים זה צירוף הכותרת שצריך להיות, משום שבלי סל שירותים רשויות - - -

אנשי מרכז השלטון המקומי אמרו לי אתמול שאתם מכינים מסמכים.

נכון. זה הגיע השבוע.

כשנקבל אותם ניפגש. תודה רבה, אסתי.

רגע, שנייה, יש לי עוד - - -

לא, אין זמן. אסתי, את לא מנהלת את הישיבה בינתיים. תודה. בבקשה, נציג משרד החינוך.

אני רוצה להתייחס, כמו שהתייחס מר סילמן, עד גיל 18 ומעל גיל 18. עד גיל 18 אני מזהה שתי בעיות, וגם אתייחס עכשיו לסיפור של המדריכים. המדריכים מתוקצבים בעלות שכר מאוד נמוכה. לכן, אם נצטרך לקחת מי שיש לו BA, תואר בחינוך, בחינוך בלתי פורמלי - -

יש לו פשרה מתאימה.

- - כמעט בלתי אפשרי. בלתי אפשרי. לכן, זה סיפור של "סל לאור" שצריך לטפל בו פעם אחת בצורה מאוד מאוד מאוד משמעותית.

מתי הוא עודכן?

זה בדיוק הסיפור, "סל לאור" נבנה ב-78', הוא מעודכן היום - - -

עברו כמה שנים מאז.

עברו הרבה מאוד שנים. הוא מעודכן בשכר, אבל שכר של מדריך, בגדול, זה 5,000, 6,000 שקל, לא תקבל את מי שאתה רוצה, ולכן זאת בעיה מערכתית, אחד. עכשיו אני רוצה להתייחס לסיפור של המכסות. לנו במשרד החינוך חסר 1,000 מכסות.

הנה.

עכשיו אתייחס לעניין של מר סילמן. חלק מהילדים שהיו אמורים להיקלט במשרד הרווחה עוברים למשרד החינוך, כי פשוט אין להם סידור.

והם ילדי רווחה, מוגדרים כילדים בסיכון.

לא יודע, שלא תהיה מחלוקת, הם ילדים שהיו פעם ממומנים על-ידי הרווחה.

בזכות תוכנית "הפנים לקהילה".

בדיוק. זאת הדלת המסתובבת שמגיעה אלינו.

זאת הדלת המסתובבת שמוציאה אותם ומחזירה אותם לשם, והעלות כמו שאמרת.

נכון. והם מתוקצבים פחות.

אם השר שלו – ואף פעם שתי המסגרות לא עושות דיון משותף. לכן, אמרתי, בוא נעשה.

נכון. עשינו בשנה שעברה.

אני רוצה להתייחס למה שאמרת.

אבל יש לנו דברים משותפים.

אני רוצה גם להתייחס למה שאמרה חברת הכנסת אבקסיס, והיא צודקת, הסיפור של טיפול בקהילה הוא טוב לרשויות, לא טוב לילד. לא טוב לילד. אי-אפשר לטפל בקהילה - - -

אני מתנגד.

- - -

כל דבר לגופו.

נא לסיים.

הוא לא מתאים לכל הילדים שנמצאים שם בגלל שיקולים כלכליים ולא בגלל שיקולים מהותיים, נקודה.

- - -

לא נכון.

כן, בהרבה מאוד מקרים.

זה פצע גדול מדי כדי להתמודד אתו במשפט אחד.

נכון. אבל אני רוצה עכשיו להתייחס גם לבוגרים מעל גיל 18, וזאת בעיה גדולה שאנחנו באותו ראש עם משרד הרווחה. בעצם המנדט שלנו נגמר בגיל 18 וזאת בעיה מאוד גדולה. אי-אפשר לשלוח ילד אחרי גיל 18 הביתה, כל אחד מלווה את הילדים שלו עד גיל 30 אני חושב לפחות. אנחנו מנסים לטפל בזה בכמה אפשרויות. מינינו רכזי בוגרים. תפקיד של רכז בוגרים בתוך כפר נוער זה ללוות את הילד עד גיל 25, זאת המשימה שלו.

איזה כלים יש לו ללוות אותו?

יפה מאוד. קודם כול אנחנו מכשירים אותו, מעבירים את הבוגר שלנו הסמכה, והוא צריך להכין אותו ליציאה מהפנימייה, הוא צריך ללוות אותו כל מהלך השירות הצבאי. ועכשיו התחלנו עם תוכנית - - -

ואתם יודעים אם יש לו מיטה לשים עליה את הראש ברגע שהוא יוצא מהפנימייה?

יפה. פתחנו בתי בוגרים. היום מתקצבים משהו כמו 40 בתי בוגרים בכפרי הנוער שלנו, שבעצם לאלה - - -

בתוך כפרי הנוער.

בתוך כפרי הנוער, למי שאין לו לאן ללכת.

ראיתי את זה איפה שעשה אבי נאור ואחרים.

התחלנו את זה עוד הרבה לפני זה.

יש לנו את זה בערך ב-40 כפרים. זאת אומרת, ילד בכיתה י"א יודע שיהיה לו איפה לשים את הראש בסוף כיתה י"ב.

יש לו לאן לצפות.

בדיוק. אבל אנחנו משקיעים בעוד כל מיני דברים נוספים. למשל, החלטנו, יש לנו רכזת מסוימת - - -

והתקצוב הוא גם מהמדינה או שאתם הולכים לחפש את זה מהגורמים הפרטיים ואז זה חוסר ודאות.

זאת הבעיה הגדולה. היום אנחנו משקיעים בכל תוכניות הבוגרים מעל גיל 18 משהו כמו 17 מיליון שקל. זה לא מתקציב מסודר, זה בא מפה ובא משם, וזאת בדיוק אחת המשימות שלנו עכשיו. קודם כול, לעגן את הזכות שלנו לטפל, כי בעצם המדד שלנו הוא גיל 18, אז צריך לשנות את החוק בשביל לתת לנו אפשרות לטפל בבוגרים מעל גיל 18, וגם לתקצב את זה, כמובן.

ברשותכם, אני חייב להתחיל להתכנס לסיכום. יש לך חמש דקות, אני יודע שזה זמן מאוד מוגבל, אין לי יותר זמן לאפשר לאף אחד לדבר, כי באמת אחר כך אקבל עונש, ובצדק.

כבוד היושב-ראש, אני רק רוצה להעיר הערה.

לא, זה לא יעזור.

אז זה לא דיון. זה יותר דיון פנימי.

אתם רוצים לסכם בשבילי?

הזמנתם עשרות אנשים, זה דיון פנימי, עם כל הכבוד.

מה אתה רוצה? תן לי להגיד לכם, עלו - - -

אפשר לעשות עוד דיון.

בסדר, תקדיש עוד זמן לשמוע כי נפתחו פה סוגיות, זה לא מכובד.

שומן, יש לי שבע דקות להוציא אתכם מהחדר, סליחה, אבל זה לא כדי שאני – אתם יודעים כמה אני אוהב כל אחד מכם פה, ואני מעריך כל אחד ועבדתי עם כל אחד, ויש לנו הרבה נושאים להעלות. מה שאני יכול להבטיח, לפחות שניים עד שלושה דיונים מסודרים, מאורגנים. התכנסנו בעקבות כתבה, זה די עצוב.

זה עצוב מאוד.

אבל זה כבוד לחברי הכנסת שהיו מאוד ערניים, מייד זה אושר ומייד התכנסנו עם זמן מוגבל. אז נעשה דיונים נוספים שיטתיים עם מעקב על כל נושא ונושא.

מצוין. חשוב מאוד.

לא העלינו הרבה נושאים כואבים - מה עם פנימיות פרטיות? מה עם פנימיות ציבוריות? מה קורה? למה לא התקדמנו?

- - -

אני רוצה רק להגיד משפט אחד לקראת הסיכום.

מה עם מעונות נעולים והוסטלים?

נכון, לא הגענו לזה.

אני מסכים, יש עוד נושאים.

כבוד היושב-ראש, אני רוצה רק להסב את תשומת לבך - - -

אתה לא תגיד, ואם תפריע לי, הדלת פתוחה.

אני לא רוצה להפריע.

לא, אל תפריע, בסיכום היושב-ראש לא מתערבים.

עזוב, תהיה עוד ישיבה ונתייחס לדברים.

בסיכום היושב-ראש, קצת רספקט לכל אחד, אני מכבד כל אחד, אני מרגיש רע מאוד שלא סיימנו את הדיון. יש לנו ביחד, ואני אומר "ביחד", וזאת הפנייה שלי למשרד הרווחה ולכל המשרדים, ומשרד החינוך, אין שום צורך להראות את התמונה הוורודה, היא לא מעניינת אותנו, מה שמעניין אותנו זה ה-black spot המטורף שיש על המערכת הזאת, המוסתרת, הבעייתית, כדי להתמודד ולפתור אותה.

ואתם יודעים שיש לי רקע אישי לא קטן בנושא הזה, זה מה שאמרתי בפתיח כשלא היית פה. אם אני נמצא במערכת החברתית והחינוכית 50 שנה זה מפני שהתחלתי עם ילדים ונוער בסיכון במרוקו, בפנימיית ילדים שננטשו, וקראנו לזה "פנימיית יתומים". אז אני רוצה שתירגעו, לא נעזוב אתכם, נאפשר דיון, נאפשר מעקב, מאוד חשוב לי, אמרתי את זה גם בפתיח. ואני מבקש לתת רק למנכ"ל לסכם בשתי דקות, נתפזר ונחזור, אני אומר לכם, יותר מוקדם ממה שכל אחד מאתנו חושב.

אני גם אעיר רק משפט. גם אנחנו בוועדה לזכויות הילד, חשוב לי לציין שגם אני לא מרגישה שמיצינו את הדיון - -

התחלנו אותו.

- - בטח לא את הסוגיה שלשמה התכנסנו. במסגרת הוועדה לזכויות הילד נקיים דיון ממוקד בפנימיות היום, שמדברות על ילדים שהם עד גיל 18, כי אני חושבת שזה דיון שחשוב לעסוק בו.

נעשה תיאום במה אתם תטפלו ובמה אני אטפל לניצול בצורה מרבית.

נכון, שלא יהיו כפילויות.

יוסי, יש לך זכות לסכם ולהגיד תודה.

א', אשמח באמת שנקיים עוד דיונים, כי רק גירדנו את הקליפה סביב ילדים בסיכון. אנחנו מודעים לבעיה של ההכשרות. אני רוצה להפריד שבחסות הנוער זה מובנה, מדריך לא יכול להיות מדריך אם הוא לא עובר הכשרה מסודרת. בפנימיות התחלנו תהליך הכשרה, כמה קורסים עשינו עד היום?

השנה היו 400. יש 100 של מדריכים, נכון?

400 מדריכים הוכשרו?

100 מדריכים הוכשרו בקיץ הזה, 400 מוכשרים.

התחלנו את זה, ואנחנו באמת הולכים למסד. את מעלה בעיה מאוד עקרונית, זה נכון שמדריך הוא לא פרופסיה כי אין לו אופק קידום.

צריך ליצור לו את הפרופסיה.

- - -

על זה הדיון, זה חלק מהדיון שצריך להתקיים.

בדיוק, זה לא מספיק הדיון - - -

בזמנו הייתה הצעת חוק של חברת הכנסת אורלי שזה יהיה מקצוע אקדמי. אשמח באמת לקיים על זה דיון, כי אם לא ניצור להם אופק קידום - -

נכון. מי ילך לשם?

- - אנחנו יכולים לקשקש, הוא אחרי שלוש שנים גמר, הוא לא יכול להתקדם.

או שהם יבואו לפני טיול לצבא - - -

אם מחקים את אירופה אז אולי נחקה שם לא רק בתחום של המעבר לאומנה.

- - -

דרך אגב, זה כמו מלצרים, באירופה המלצר זה מקצוע, פה זאת חלטורה.

סליחה, יש פה ילדים בסיכון, אנחנו לא יכולים להשוות את מי שמטפל בהם למלצרים.

המלצר עשה פדיחות, הילד לא - - -

לא, אני אומר שזה מחייב דיון עמוק, וליצור באמת אופק קידום ולהפוך את זה לפרופסיה, אבל אני מאוד מקבל את זה, זה באמת מחייב. לגבי מה שאמר יצחק קדמן, א', אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מצוין, אנחנו בודקים, דרך אגב, כל תלונה, אני אישית גם בביקורי פתע. המערכת לא מושלמת.

תראו, יחס מפקחים - יש לנו 12 מפקחים על 180, זאת אומרת, אחד ל-15 שזה סביר. יש לנו היום מפקח על 15 פנימיות. כמו שאמר מאיר כהן, חלקם פרסונלים יותר טובים, חלקם פחות, אני לוקח את זה כמשימה, לראות איך אנחנו מגבירים את הפיקוח. אין פה בעיות כוח-אדם. אי-אפשר לדעת כל דבר, לא יעזור כלום, בסוף, נחשפים דברים וטוב שהם נחשפים, ויש לנו אפס סובלנות. השעיתי כבר כמה מנהלים, ויש פנימייה שסגרתי, ויש פנימייה שאם עד יולי לא תשתפר אחרי שתי ביקורות פתע שלי היא תיסגר.

ומה יקרה עם הילדים?

אנחנו מוצאים כבר אלטרנטיבות.

כבר עברו לפנימיות אחרות.

אנחנו לא סוגרים פנימייה וזורקים את הילדים לרחוב.

לא עדיף להחליף את ההנהלה?

זאת פנימייה פרטית, אתה לא יכול להחליף הנהלה בפנימייה פרטית.

או שאתה סוגר או שלא.

לכן, גם בעניין הזה אנחנו צריכים להגביר את הפיקוח, וזה אפס סובלנות.

והמעונות הנעולים?

מה במעונות הנעולים?

המחסור האמיתי, מה קורה עם הבינוי? הבטחנו שננסה ליצור את המסלול החדש עם "פיס" ואיפה - - -

- - -

הבטחנו שלוש שנים, כבר הורדנו את זה ב-100, תוך שנתיים אנחנו מחסלים את הדוח.

אני רוצה לעמוד במשמעת שמחייבת. אני רוצה להודות פה לכל חברי חברי הכנסת, ליושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, לכל המשתתפים, וניפגש עוד הרבה. תודה רבה.

טוב, נשמח להגיע לעוד ישיבה. מאה אחוז, תודה.

תודה לכם.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.