הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 17

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ג בתמוז התשע"ה (30 ביוני 2015), שעה 10:00

מחסור בבוחני הנהיגה, הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת נורית קורן, יואל חסון ובאסל גטאס.

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

דוד ביטן

יצחק וקנין

עבד אל חכים חאג' יחיא

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

עיסאווי פריג'

נורית קורן

ג'מאל זחאלקה

יואל חסון

חמד עמאר

אבנר פלור - סמנכ"ל מינהל תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חנניה אפנג'ר - מנהל משרד רישוי מחוז הנגב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דפנה עין דור - מנהלת אגף תכנון כלכלי, משרד התחבורה

ציון מזרחי - משרד הרישוי

אפרת ברקו - רפרנטית של משרדי הממשלה, נציבות שירות המדינה

גבריאלה אשכנזי - נציבות שירות המדינה

סיגל שקולינק - נציבות שירות המדינה

נילי בן משה - מרכזת נושא גיוס ומיון בשירות המדינה, נציבות שירות המדינה

מורן מזור - רפרנט תחבורה באגף תקציבים, משרד האוצר

דורון קרני - מחזיק תיק עובדי משרד התחבורה, ההסתדרות הכללית החדשה

ברנרד גרוסמן גליק - יו"ר וועד בוחני הנהיגה, ועד בוחני הנהיגה

איל אביאב - חבר ועד, ועד בוחני הנהיגה

פטר שיף - בוחן נהיגה, ועד בוחני הנהיגה

אלי מלכה - יו"ר וועד בוחני נהיגה מחוז חיפה והצפון, ועד בוחני הנהיגה

איתי שובל - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

גל יוסף - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ים אברהמי - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אבשלום קרמר - דובר הארגון, ארגון מורי הנהיגה

עירית זינגר - יו"ר עמותת המורים לנהיגה

שי ברק - עמותת מורי הנהיגה

חזן פרוספר - ועד מורי הנהיגה בירושלים, ארגון מורי הנהיגה

יעקב פוני - חבר וועד מורי הנהיגה הירושלמי, ארגון מורי הנהיגה

שירה אבידור - חברה בוועד מורי הנהיגה הירושלמי, ארגון מורי הנהיגה

יוסי הלחמי - חבר ועד, ארגון מורי הנהיגה

אבי גולן - יו״ר, ארגון מורי הנהיגה

אבי ימיני - חבר ועד, ארגון מורי הנהיגה

איציק שידלובסקי - מורה נהיגה

דוד כץ - מורה נהיגה

אייל מליוב - מורה נהיגה

אבנר בנדיקט - מורה נהיגה

טל מנדלבליט - תלמיד בי"ס לנהיגה סמארטדרייב

עדי מימרן - מנכ"ל בית ספר לנהיגה סמארטדרייב

רביב טריכטר - מנכ"ל רשת בי"ס לנהיגה שרייבר

אלי יעקובי - מנכ"ל רשת בי"ס לנהיגה שרייבר

עלי מורד - יושב ראש ועד מורי הנהיגה בנצרת ונצרת עלית

בן חור אחוות - מנכ"ל חברת "אפיקים", נציג פורום חברות התחבורה הציבורית

ניצן מכליס - תלמידת נהיגה

יצחק בן-שלמה - תלמיד נהיגה

איתן אלון - גלעד יחסי ממשל

אבי בן דוד

דוד בן דוד

לאה ורון

יפה קרינצה

מחסור בבוחני הנהיגה

הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת נורית קורן, יואל חסון ובאסל גטאס

בוקר טוב לכולם, אני שמח לפתוח עוד ישיבה של ועדת הכלכלה. בוקר טוב למנהלת הוועדה, בוקר טוב לחבריי וחברותי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, צוות הוועדה, שמח לפגוש בכם.

ברשותכם, יש לנו כאן נושא שהכותרת שלו היא "מבחני הנהיגה". אני נזהר בלשוני כדי לא לקרוא לו "בוחני הנהיגה", ולא לחינם אני מגדיר את זה קצת אחרת, כי הסיפור הוא מבחני הנהיגה ולא בוחני הנהיגה. לפעמים כותרת כבר מייצרת מצב, ואני נזהר מלתת סימנים על-ידי קביעה של כותרות.

אני שמח לראות התייצבות מרשימה. זה דיון מהיר, כמדומני. אנחנו נתחיל לפי סדר המגישים, זה מסודר לי פה לפי הסדר. במקרה הזה לא זה אני שקובע, ואני גם יודע כחבר כנסת שישב עד לאחרונה פה, שתמיד רציתי שיקפידו על כללי המשחק. אז נפתח את הדיון, רק יש לי בקשה להיות ממוקדים, לא להפליג החוצה מתוך הדיון. כמו שאתם כבר מבינים ויודעים, בוועדה הזו מקבלים בסוף גם החלטות עם לוחות זמנים לביצוע.

אז ברשותך, "מחסור בבוחני הנהיגה" – חברת הכנסת נורית קורן, אחר כך חבר הכנסת יואל חסון וחבר הכנסת זחאלקה. אחר כך נשמע את ההתייחסות של הגורמים המקצועיים במשרד התחבורה. אני מגדיר מראש, כדי שנקבל את התמונה: נציגי הבוחנים, נציגי מורי הנהיגה - יש פה נציג הסתדרות? אוקיי - נציגי התלמידים שחשים נפגעים מהעניין ונתכלל הכול. בבקשה, נורית.

בוקר טוב לכולם. ראיתי חשיבות גדולה מאוד להגיש את הנושא הזה מכיוון שזה נוגע לכל האוכלוסייה. אמנם אני רואה שהבאתם לפה את נציגי התלמידים, אבל מן הסתם זה גם אנשים מבוגרים. ככל שיש לך יותר ילדים בבית אתה נוגע בזה גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה מוסרית, שאתה רוצה שייצא נהג כמו שצריך שינהג בכביש בזמנים כל כך קשים שיש לנו תאונות דרכים.

העניין הוא שיש הרבה תלמידים, יש גידול במספר התלמידים. הגידול הזה גובר כל שנה, ומספר הבוחנים היום הוא מספר מאוד זעום – זה 126 בוחנים, ואנחנו צריכים הרבה יותר. לפי הידוע לנו, יש כ-160 בוחנים שהוסמכו ולא הכניסו אותם לשירות. אנחנו יודעים שרוצים להפריט את הנושא הזה, וזה מה שעושים תמיד - קודם כול מתחילים לייבש, ואז אומרים: המדינה לא יכולה לעמוד בזה, ומפריטים. אני לא יודעת אם ההפרטה טובה יותר, אבל כבודם של עובדי המדינה במקומו מונח. כרגע יש עובדי מדינה שעושים, יש תקנים שמשרד האוצר הקצה ויש בוחנים שכבר הוכשרו, צריך לבקש משר התחבורה לאייש מיד את כל התקנים.

הבוחנים עובדי המדינה צריכים גם כן לקחת לתשומת ליבם שאם בוחנים שני תלמידים בשעה - צריך להכניס יותר תלמידים. ההספק צריך להיות הרבה יותר גבוה. אני לא חושבת שזה יוריד מהאיכות של המבחן או מאיכות הבוחן. אני חושבת שצריך לקחת את זה לתשומת לב בתקופה כל כך קשה של עניין כלכלי. אנחנו יודעים שיש מקומות שהתלמידים הצעירים עובדים כדי לממן את השיעורים האלה, ואחרי שהם נכשלו - או בכלל, לפני שהם התחילו ללמוד - לא יודעים מתי יהיה תאריך. הבעיה הקשה יותר היא אחרי שנכשלים במבחן הראשון או השני ומחכים למבחן שאחריו. כשמחכים למבחן שאחריו זה לוקח בין שלושה לארבעה חודשים. לא יעלה על הדעת שתלמיד שלמד ונכשל צריך להמתין כל כך הרבה, וכדי לשמר את יכולת הנהיגה שלו הוא צריך להמשיך לקחת שיעורים. אנחנו יודעים יפה מאוד שאם תלמיד לוקח אפילו שיעור בשבוע זה לא מספיק, צריך יותר כדי שהוא יוכל להיות כשיר לנהיגה. זה כמו לקחת שיעור באנגלית – אם אתה לוקח אותו פעם בשבוע זה לא בסדר. זה יותר חמור מכיוון שלהכשיר נהג - על הכביש מסכן חיים של אחרים, וזה מאוד חשוב.

אני חושבת שאמרת את כל הדברים, פחות או יותר. אני מאוד מבקשת שהוועדה תקציב זמנים. ההצעה שלי היא שמשרד התחבורה ייקח בחשבון כבר עכשיו שבחופש הגדול יש הרבה תלמידים, הרבה רוצים לסיים את השיעורים שלהם, ויש גם תלמידים שסיימו את הלימודים שלהם ואוטוטו הם עומדים להתגייס ומאוד חשוב שילכו לצבא עם רישיון, ולא שאחר כך צריך לחכות שהצבא ישחרר אותם, וזה לא קורה. אדוני היושב-ראש, אתה עדיין משרת במילואים, אתה יודע שלא משחררים בשביל מבחן, לא תמיד נותנים את האפשרות הזאת, והוא גם לא יכול לעשות את השיעורים לפני הטסט וזה ממש חשוב. אני מציעה שהזמן בין מבחן למבחן לא יעלה על חודש.

החוק אומר שלושה שבועות.

שלושה שבועות? עוד יותר טוב.

חברי הכנסת, אני רק רוצה שלא ניפול בפח, אני מזהיר אותנו. נכון, החוק אומר שלושה שבועות וצריך לבחון למה זה לא קורה.

החוק לא אומר שלושה שבועות.

טעיתי, סליחה.

החוק אומר חצי שנה.

חברים יקרים, היתה לי פליטת פה לא מכוונת, אנא. הלכתי לכיוון אחר לגמרי, לא השלושה השבועות הם הסיפור בעיניי אלא הניסיון להבין את המכלול השלם, איך מגיעים לדבר הזה.

חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש ותודה רבה על הדיון החשוב הזה. חברת הכנסת קורן נגעה ברוב הדברים העיקריים. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו עוסקים כאן בנושא חשוב, וזה לימוד נהיגה. הרי כל אחד שאנחנו שולחים לכביש אחרי התהליך הזה, אנחנו יכולים לפגוש אותו מחר בצומת, בכביש. חשובה מאוד איכות הלמידה, חשוב מאוד שהתהליך הזה יהיה תהליך נכון, תהליך בריא. דובר כאן על זמני ההמתנה, שמצד אחד מחייבים את אותם צעירים וצעירות בדרך כלל, אבל גם אנשים מבוגרים, לקחת עוד שיעורים ולהוציא עוד כסף, ואני גם חושב שהנתק בין המבחן לזמן הלמידה פוגע.

מה שמטריד אותי בכל הסיפור הזה הוא שכמו בכל דבר, לצערי, שקורה במדינה הזאת לפעמים, כשמחליטים או חושבים או מדברים לעשות רפורמה והפרטה, אז בינתיים מה שמועמד להפרטה ולרפורמה מוזנח. זורקים את זה בצד, ואומרים: כשנגמור את הרפורמה. הרי גם ככה אנחנו אוטוטו עושים רפורמה ואוטוטו הדברים הולכים להיסגר, אז למה למלא תקנים, להעסיק אנשים ולעשות את הדברים האלה. זה דבר שהוועדה צריכה לקבל החלטה היום באופן חד-משמעי ומובהק שבלי קשר לרפורמה, כיום, עכשיו, צריך לתת מענה ולעמוד על התקן, שאם אני זוכר טוב אמור להיות סביב 168 בוחנים או בוחנות – יכול להיות שיש גם בוחנות, אני לא יודע. אבל באמת צריך לעמוד על התקן הזה.

לגבי הרפורמה ולגבי נושא ההפרטה – זאת שאלה כבדה. אני בכלל לא חושב שצריך לדבר עליה היום, היא לא באמת על השולחן. זאת שאלה כבדה, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו צריכים להיכנס אליה כי לא כל דבר מופרט הוא נכון ולא כל רפורמה באמת משיגה את היעדים. רק אתמול, אדוני, היינו בישיבת הסיעה ודיברו על הרפורמה בבריאות הנפש, להבדיל כמובן, וראינו כמה ששם זה הולך לדרדר אותנו. לכן רפורמה היא לא בהכרח הפתרון או הדבר הנכון שצריך לעשות, אבל את זה אני שם בצד. כרגע אנחנו צריכים לטפל בהוספת הבוחנים, למלא את התקנים, לדאוג שנעמוד בסטנדרט ההגיוני והסביר של בחינות ושל קיום הטסטים בזמנים מובהקים.

אני לא רוצה לבוא לכאן עכשיו ממקום של אופוזיציה, כי זה לא מעניין מהעניין הזה, אבל יש פה שר תחבורה שמשרת המון המון שנים באותו תפקיד - - -

שש.

שש שנים. ולפני שש שנים היו לו כל מיני אמירות בעניין של הוספת תקנים ומילוי התקנים. חבר'ה, עברו שש שנים ושום דבר לא קורה, רק מידרדר. לכן צריכה לצאת מפה היום החלטה מובהקת וברורה: שאנחנו מבקשים למלא את התקנים באופן מיידי, להחזיר את הסטנדרט לפחות לסטנדרט שאני זוכר – וזה לא כזה רחוק. אמנם הייתי בן 17–18, אבל אני זוכר שלא חיכיתי כל כך הרבה זמן לטסט. אני רוצה גילוי נאות לוועדה, אדוני היושב-ראש: עברתי תיאוריה ראשונה אבל טסט שביעי.

לפי החשבון הזה, רק בשבוע שעבר קיבלת את הרישיון.

אומר רק דבר אחד – שנהיגה לא קשורה להנהגה.

תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. אני מודה לך. אז תחשבו חברי חברי הכנסת מה היה קורה אם בסטנדרט של היום הייתי צריך לעבור שבעה טסטים, באמת לא היה לי רישיון עד היום. לכן אני מקווה שהישיבה הזאת תקדם את העניין הזה ונשמע התייחסויות של הגורמים הפורמליים שאכן יהיו תקנים, ותקנים בסטנדרט שאנחנו מצפים לו.

תודה. הדובר הבא – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, במקום חבר הכנסת באסל גטאס.

כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אורחים יקרים, יש בעיה, ואנחנו כאן היום אנחנו צריכים, היות שכולנו יושבים, למצוא מתווה לפתרון. אתה לא אוהב את המילה פתרון.

כל עוד הוא טוב – אני בעד.

בוא נדע מה המתווה. נתחיל בזה.

ברור שחסרים תקנים לבוחנים, ההערכה היא שחסרים כ-50 תקנים, אבל גם התקנים שישנם לא מלאים, יש רק 122 כפי ששמעתי. זה לא מספיק, צריך יותר. למה הבעיה כל כך קשה? בגלל אחוזי ההצלחה הנמוכים בטסט הראשון וגם בטסטים שבאים אחריו. למרות שמי שהעלה את הטרוניה שיש מחסור בבוחנים הם מורי הנהיגה, צריך גם, כבוד היושב-ראש, לבחון את הצלחתם של מורי הנהיגה, כי אחוזי הצלחה נמוכים בטסטים הם לא רק של התלמידים אלא גם של המורים שלימדו אותם, כאשר אני לוקח שעניין הבוחנים הוא קבוע ואנחנו מבקשים מהם להחמיר. לא דורשים מהבוחנים להוריד את הרף אלא דווקא להעלות אותו בגלל מצב תאונות הדרכים הקשה בארץ. לכן אני חושב שצריך גם להגדיל את מספר הבוחנים, גם לרענן ולהעלות את הרמה של הבוחנים בהשתלמויות, בניעור, במעקב ובפיקוח כי אנחנו רוצים בוחנים מצוינים, קפדנים ביותר. גם כל השמועות שאנחנו שומעים - הבוחן הזה נוח, הבוחן הזה קשה – אנחנו בני אדם, אבל צריך מינימום של אחדות בקריטריונים להצלחה ולכישלון בטסט. מורה אחד מפיל אותך על זינוק בעלייה אם זזת שני סנטימטר אחורה ועם אחר אתה יכול לזוז שני מטר ואומרים לך שזה לא בדיוק הסיפור. אני חושב שצריך סטנדרטיזציה בעניין הזה, יותר קפדנית וגם יותר שקופה - דרך אגב, חשוב שזה יהיה שקוף - ולפתור את הבעיה של התור הארוך. שלושה–ארבעה חודשים זה זמן ארוך מדי, זה גורם נזק לתלמידים וזה לא מעלה. כלומר, אם מישהו היה משכנע אותי שאם ניתן לו שלושה חודשים הוא יהיה תלמיד יותר טוב, הוא יכשיר את עצמו בצורה טובה יותר – אנחנו יודעים שזה לא המצב. אנחנו יודעים שהרמה שלו יורדת בחודשים האלה בגלל שהוא לא רוצה לשלם. לרוב אלה צעירים שאין להם כל כך הרבה כסף, גם ההורים לא מתלהבים - - -

במקרה הטוב הוא לוקח שלושה שיעורי ריענון.

שלושה שיעורי ריענון לא מספיקים, כידוע, לתקופה של שלושה חודשים, יכול להיות שלתקופה קצרה יותר.

הנחתי מכתב ממר עלי מורד, יושב-ראש ועד מורי הנהיגה באזור נצרת ונצרת עלית, וגם הוא אומר – את המשפט הזה מאוד אהבתי לקרוא – הוא אומר: אנחנו, מורי הנהיגה, צריכים לעשות בדק בית. אתה לא שומע את זה כל יום, שאנשים אומרים: אנחנו צריכים לעשות בדק בית. הוא לא רק זורק הכול. יש בעיה, זה לא הפתרון, המורים.

אבל תמשיך את המשפט, לא המשכת את המשפט.

ברור.

זה חצי אמת.

אקרא אותו. אמרתי שאתה רוצה שהבוחנים - - -

תמשיך את כל המשפט הזה, כי זה מאוד חשוב לדיון.

זה במקום מה שאתה צריך לומר?

לא, אני אומר שחשוב - - -

לא לא לא. אתה ביקשת רשות דיבור – אין בעיה. אני יודע שלתקן את חבר הכנסת זחאלקה זה לא עניין פשוט, אבל - - -

כל מה שאמרתי על מצבם של הבוחנים, על כך שיש בעיה של חוסר סטנדרטיזציה – זה מפיל וזה ככה - זו בעיה. אנחנו דרשנו גם זה וגם זה, לא אמרתי שזו הבעיה. אתה יודע מה, בבעיה הזאת זה אולי 20% ממכלול הבעיות או 10% אפילו. הבעיה הגדולה היא המחסור שאנחנו מדברים עליו, ואחידות. לא יכול להיות שיש חוסר אחידות.

אני לא רוצה להעלות גם את הנקודה האחרת, של כל מיני פרוטקציות שנכנסות לעניין. אני לא רוצה לחשוד בכשרים, בגלל שרוצים למהר בתור אז אתה עושה כל מיני תרגילים. זו פרצה שקוראת לגנב, בואו נסתום אותה.

תודה חבר הכנסת זחאלקה. עכשיו נתחיל מהאורחים - - -

אני חייב ללכת.

בבקשה דוד. הוא יושב-ראש ועדה, אני מתחנף אליו. גם ביקשתי שהוא יעמוד בראש פורום חדש של יושבי-ראש הוועדות בכנסת, אז אין לי ברירה אלא להתחנף...

יש בעיה רצינית מאוד בעניין הזה, כי לא יכול להיות שתלמיד יחכה מספר חודשים לטסט. פניתי לשר בעניין הזה, לפני שידעתי שתהיה ישיבה. הצעתי לו הצעה שבשלב ראשון – מכיוון שהם לא יודעים אם הם הולכים על רפורמה או לא הולכים על רפורמה, גם יהיה קשה מאוד לקלוט את המספר הנכון של הבוחנים - שבשלב ראשון ילכו למשהו רדיקלי, שמורים - - -

מנהלים מקצועיים.

אוקיי. לא משנה – מורים, מנהלים מקצועיים, מחיפה יעשו טסט לראשון וראשון יעשו טסט לנצרת, ובצורה כזו יוכלו לסיים.

לעשות סוג של עיגום.

כן. זה היה בעבר, אפשר לעשות את זה ולא צריך לקלוט עובדים. למורי הנהיגה יש מספיק ניסיון כדי לעשות טסטים, וגם לא באזור שלהם כדי שלא תהיה השפעה. הוא הולך לקיים ישיבה בעניין הזה עם כל הגורמים המקצועיים. הבעיה היא יותר משפטית, ואני מקווה שזה יעבור ואז נוכל לעשות את זה עד דצמבר ולראות. אם ילכו על רפורמה – זה משהו אחר; אם לא – יצטרכו למצוא פתרון.

אולי ניתן גם לעורכי הדין ללכת לשפוט כי יש מחסור בשופטים?

חברים יקרים, כשהתיישבתי ליד הבוחן שלי לא הפרעתי לו. כל אחד בתורו פה, כל אחד בתפקידו.

תודה, אדוני היושב-ראש.

תודה לך.

איתן, אני רוצה חומר מקצועי, שנבין.

אני גם מנסה להבין. חברי הכנסת סיימו, ביקש רק דוד לעדכן. עכשיו נציג משרד התחבורה יאמר בקצרה את העניין, חבר כנסת, ואז נעבור למורי נהיגה, בוחני נהיגה, חבר כנסת, תלמידים ואז נסתנכרן על הכול. אם יהיו שאלות אחר כך, תמיד אשמח לקבל.

אבנר פלור, סמנכ"ל משרד התחבורה, בבקשה. כבר יש לך ניסיון פה אז אתה יודע להיות ממוקד.

כן. רק תיקון קטן לגבי התקנה שדובר עליה לשישה חודשים, תקנה 209 - השאיפה שלנו, ואנחנו משתדלים בה, זה שבין מבחן למבחן יהיו בין 21 יום עד 30 ימי עבודה. עושים את כל המאמצים, ותיכף אפרט מה עשינו בחודשים האחרונים - - -

זו תקנה 209 לתקנות התעבורה.

כן, לתקנות התעבורה.

שלושה שבועות עד ארבעה.

אנחנו מחויבים מבחינת החוק פעם בשישה חודשים ליתן טסט לתלמיד מסוים. מה שאני אומר, יש את החוק אבל יש גם את הפרקטיקה שלנו ומה אנחנו עושים. השאיפה שלנו, ותיכף אפרט את הנתונים - - -

מר פלור, אמרת שמדובר בין מבחן למבחן. והטסט הראשון, תוך כמה זמן אפשר לתת לתלמיד?

28 שיעורים.

הטסט הראשון, כשהתלמיד מסיים את התהליך של הבדיקות הרפואיות, התיאוריה והכול אז זה מתחיל. זה תלוי גם בתלמיד עצמו.

יש מינימום שיעורים, של 28 שיעורים.

השיעורים, זה 28 שיעורים מינימום לרכב פרטי, אבל זה 28 ומעלה. יש כאלה שלוקחים 40–50 ומעלה.

אבל משהוא סיים את 28 שיעורי החובה, תוך כמה זמן יהיה לאותו תלמיד טסט?

זה הדיון.

אמרתי שגם מבחינת התקנה עצמה וגם מבחינה מקצועית שמי שקובע אם התלמיד מוכן לטסט או לא זה המורה.

אבל מתי אתה מספק לו מבחן.

אנחנו מספקים לו מבחן מוקדם ככל הניתן.

מה זה אומר?

חברים. אבנר, סליחה. אנחנו לא נותנים סימנים לא מזוהים. אתה יכול להגיד לי: אנחנו נותנים מבחן בטווח שבין שלושה שבועות לשלושה חודשים; אנחנו נותנים בטווח שבין שלושה שבועות לחודש, תלוי אזור. אל תיתן לנו תשובות שאנחנו לא יודעים לגעת בהן. בסדר?

אם אפשר, ברשותך, אדוני היושב-ראש, תן לי חמש דקות.

יש לך שלוש דקות. חברי הכנסת יודעים לנאום שלוש דקות, אז גם אתה.

אז שלוש דקות. אם תיתן לי, זה יהיה אפילו פחות משלוש דקות. ברמה הכללית, אנחנו מבינים את המצב ואת המצוקה ועשינו המון מאמצים בשנה האחרונה לצמצם את הזמן ככל הניתן. היום ישנם 130 בוחנים פעילים שעובדים.

כמה תקנים יש לך? זו השאלה החשובה.

חברים יקרים, אני מבקש את הדבר הבא: בשלוש הדקות הקרובות אנחנו לא מפריעים לאבנר. אני בטוח שלכולם יש שאלות, גם לי יש שאלות, האמינו לי. באתי מוכן לדיון. אבל אני רוצה קודם כול לשמוע, ניתן לו להציג את הדברים ואחר כך אתן לחמד – כבר אמרתי לך, אתה אחד האנשים שהכי בעניינים האלה. כל אחד יוכל להציג את השאלות שלו בתורו, ונקבל את התשובות. אבל בבקשה אל תפריעו לו, זה חותך לו את חוט המחשבה ואנחנו נודדים לכל מיני מקומות אחרים. בבקשה.

אני רוצה לחזור: אנחנו מבינים את המצב. גם השר וגם המנכ"ל מעורבים בתהליך עצמו, וזה חשוב. ישנם 130 בוחני נהיגה מעשיים שמבצעים מבחנים. כל בוחן מבצע בממוצע 320 בחינות בכל חודש. מדי שנה נבחנים למעלה מ-350,000 תלמידים בכלל סוגי הרכב, כשלמעלה מ-90% זה רכב פרטי.

לגבי הקצאת מבחני נהיגה – מבדיקה שעשיתי לאחרונה, לשנת 2014 זמן ההמתנה בין מבחן למבחן היה שלושה שבועות בשנת 2014. ישנם כאלה שהם פחות משלושה שבועות, ויש לי פה נתונים שאציג בהמשך, על-פי מה שאתה תחליט אדוני היושב-ראש, של כאלה שגם אחרי שמונה ימים ניגשו לבחינה.

אם המצב כל כך טוב, אני מציע לנעול את הישיבה.

חברים יקרים, סליחה, בואו נרגיע. אני רוצה לדעת קודם כול את הנתונים.

מישהו מאמין לנתונים האלה?

חאג', בבקשה, אני מבקש מאוד. אנחנו פה כדי לשמוע אותו. זה שהוא אומר, זה לא משה רבנו, גם משה רבנו חלקו עליו. אז בבקשה.

המידע והנתונים לשנת 2014 נגזרו מתוך תוכנית העבודה ומבחנים שבוצעו בפועל. אי אפשר להתווכח עם עובדות ונתונים. בשנת 2015 - מינואר עד מאי 2015 יחס ההקצאה נעשה גבוה, זה נכון, כתוצאה מפרישת בוחנים, גם פרישה מוקדמת וגם פרישה טבעית. לכן יחס ההקצאה בין מבחן למבחן עומד על בין חמישה שבועות לשישה שבועות בממוצע.

בשנים האחרונות, כמו שאתם יודעים, גם השגיחו על מבחני התיאוריה. משנת 2008 מבחני התיאוריה הועברו לזכיין, אבל מי שעשה את זה עד 2008 זאת המדינה, ואז היו 160 בוחנים שעשו גם את ההשגחה על מבחני התיאוריה שהיו פרושים ברחבי הארץ. כמו כן, בשנה האחרונה המבחנים בעל-פה שביצעו הבוחנים הועברו לביצוע בתיאורית שמע - למבחן על-ידי מחשב, כך שאין צורך בבוחנים ומי שמשגיח זה עובדי המשרד.

לגבי גיוס בוחנים – מנובמבר 2014 אנחנו בתהליך של גיוס בוחנים – התהליך הוא טיפה ארוך - וב-1 באוגוסט 2015 ייקלטו שישה בוחנים נוספים. כלומר, נוסיף שישה בוחנים. בנוסף, אנחנו מקדמים מכרזי עתודה למספר בוחנים שיאפשר קליטת בוחנים נוספים באופן מיידי.

מה הוא התהליך?

אסביר. היות שתהליך בחינת הבוחנים הוא ארוך – בחינות וכל מה שנגזר מכך - יהיה לנו מאגר של בוחנים, שברגע שנרצה לקלוט בוחנים חדשים נוכל לקלוט אותם מאותו מאגר ולא נצטרך לעבור את כל התהליך שאנחנו עוברים כרגע.

כמה חסרים לך? בהמשך לשאלתו של חבר הכנסת חמד עמאר, מה הרף הגבוה של התקנון שלך ומה הפער?

מבחינת הנתונים הקיימים היום יש לנו 130 בוחנים. המצב של שלושה שבועות שאמרתי בין טסט לטסט היה עם 140 בוחנים. זאת אומרת, עם 140 בוחנים הגענו לשלושה שבועות בין טסט לטסט.

ממש לא.

כמה תקנים יש לך שהם לא מאוישים?

שאלתי מה מקסימום התקנון שיש לך? מה חסר?

יש תקנים לא מאוישים.

חברים, אני יודע. אני שואל אותו.

אני אומר שבשנים האחרונות היו 149 בוחנים והצטמצמו ל-130 בוחנים.

אבל מה התקן? הוא לא אמר מה התקן.

מה התקן של המשרד?

אמרתי: היו 149 - - -

לא מה היו, מה התקן.

אבל התושבים עולים כל הזמן. זה לא נשאר אותו מספר.

לא אמרתי כלום, חברים יקרים. אני בסך הכול מנסה לקבל נתונים, עוד לא אמרתי בעד, נגד, אוהב לא אוהב, מתאים לא מתאים. אני לא נגד אף אחד, אני בסך הכול מנסה להבין נתונים. אתה אומר שאין תקרת תקן.

מה שאני אומר זה שהיו 149 בוחנים ו-130, ועם 149 האלה עמדנו בשלושה שבועות, שזו השאיפה.

אבל לא ענית. זה מעניין.

אני רוצה לקבל את התשובה הנכונה.

אני שואל - - -

אני אענה לך. בכדי לעמוד ביעד הזה, כשהוצאנו את המבחנים בעל-פה, אנחנו זקוקים ל-140 בוחנים. זה - - -

לא זו שאלתי.

שאלת בשביל לעמוד ביעד.

לא לא לא, אבנר. סליחה חברים, אני לא צריך שיפרשנו אותי בחיי.

אנחנו מחזקים את שאלתך.

זה יפה מאוד, אבל כשמחזקים זה לפעמים מפריע לו להבין. כבר שלוש דקות אני מנסה לקבל תשובה. אני שואל שאלה; אתה יכול להגיד לי: אני לא יודע; אין לנו דבר כזה. בשורה התחתונה, אני שואל: האם קיים תקן מקסימום? אתה יכול להגיד לי: בסך הכול הכללי, בשיא הכוח של בוחני הנהיגה עמדנו על 160, עמדנו על 150; נכון לרגע זה יש 130, לעניות דעתנו, על-פי הניסיון המקצועי שלנו – אתה יכול לומר לי – אנחנו סבורים שכדי שנוכל לעמוד ברף של שלושה שבועות אנחנו זקוקים -140 בוחנים. פשוט מאוד.

אז עניתי ואני שוב - - -

לא ענית, אבל אני רוצה שתגיד לי שוב.

אין איזשהו תקן. יחד עם זאת, מבדיקה שעשינו בכדי לעמוד ביעד אנחנו צריכים 140 בוחנים.

יפה. פשוט.

אדוני היושב-ראש, אני כן רוצה להדגיש - וזה חשוב, כי בסוף אנחנו משרתים את הציבור, וחשוב שאותו תלמיד ואותה תלמידה יקבלו את המבחן מוקדם ככל הניתן – בשנה האחרונה עשינו מספר צעדים חשובים: 1. עבודה בימי שישי; 2. ביקשנו מהבוחנים לבצע שעות נוספות כל יום.

לא יותר פשוט להגדיל ל-140 ולסגור עניין, לשיטתכם?

אבל יש תהליך עד שנגיע לאותו יעד.

מתי תגיעו לדעתכם?

אם תיתן לי - - -

הדיון הבא יגיע...

נקבל שישה בוחנים ב-1 באוגוסט - -

ואז חסרים ארבעה למה שאתם צריכים.

- - ובמהלך החודשיים-שלושה הקרובים נקבל את השאר.

תודה. אני לא רוצה לחזור על כל התהליך, איך קולטים ולמה קולטים, זה פחות מעניין. אני רוצה לקבל את השורות התחתונות, לפחות לשיטתך. אומר סמנכ"ל משרד התחבורה את הדבר הבא, שעד אוגוסט – במהלך אוגוסט, כדי שלא נתפוס במילה 1 באוגוסט או 30 באוגוסט – אמורים להיקלט שישה בוחנים חדשים. חודשיים או שלושה אחרי, כדי שלא נגיד חגים או לא חגים, אמורים להיקלט ארבעה בוחנים נוספים. דהיינו, בשלב הראשון, אם אני מתייחס לסטנדרט שיצרתם לפי 2014, הנחת העבודה שלכם על-פי הנתונים האלה היא שעד סוף השנה הזו הפער המתחייב ייסגר מבחינת בוחנים, ובמקביל אמור גם הפער של זמן המתנה לחזור.

אבל מה דעתם - - -

בוודאי. אמרתי מה הוא אמר, לא מה הם. ואז אמור הפער הזה להיסגר. חברים יקרים, הבנתי. אנחנו מדברים על 140.

אבל יש עוד פורשים - - -

לא אמרתי שלא. יש חולים, יש אלף ואחד דברים. אז מה?

אבל פורשים יודעים שפורשים.

ביקשתי את עזרתך. כל אחד בא עם הסיפור שלו מהבית, וכל אחד חושב שאם הוא לא יגיד את דבריו החבר'ה יכעסו עליו. אז אני מודיע לך עכשיו: כל אחד יאמר את דברו רק בתורו. מי שיפריע מרגע זה ואילך מפריע לי בדיון כדי להגיע לתוצאה המקווה עבור כולנו סביב השולחן הזה ועבור מי שהגיש את הדיונים המהירים ועבור הציבור שצריך לקבל את השירות. אתם חושבים שאתם מסייעים, אתם לא מסייעים.

סיימנו שלב א'. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב אדוני היושב-ראש. קודם כול, תודה לחברים שהגישו את הדיון המהיר. עשיתי כמה טלפונים אתמול כי ידעתי שאני מגיע לדיון הזה, גם דיברתי עם נציגים ממשרד התחבורה, דיברתי גם עם בוחנים, דיברתי גם עם מורים. רציתי להבין קצת יותר את העניין, אדוני היושב-ראש. מר פלור, אני מציע לך, לפני שאתה נותן נתונים, יושבים מולך חברי כנסת רציניים. כל חברי הכנסת שאתה רואה הם מאוד רציניים. בירושלים פורשים שלושה ואתה מכניס שלושה, אז מול השישה שיוצאים נכנסים שישה אחרים. אז תגיד את הנתון האמיתי, אל תמכור לנו נתונים שרק נשמע אותם. פורשים שלושה בירושלים ונכנסים שלושה במקומם בירושלים; זה נכון או לא נכון? לפני שאני מגיע לכאן אני בודק - - -

זו נקודה חשובה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך, מהנתונים של משרד התחבורה ההמתנה היא – תלוי באיזו מקום, אבל הממוצע הוא חודשיים. אני יודע ומכיר את הכוונה של השר להפריט את זה. אתה בעצמך אמרת שכל בוחן עושה 320 טסטים בחודש, אז כל בוחן מרוויח כסף – אני מדבר כלכלית – כלכלית הוא מחזיר את ההוצאה שלו ואפילו יותר. המדינה מרוויחה מהטסטים, לא מפסידה. לכן, כשאתה הולך להפרטה אתה עושה את זה בשביל לייעל, אבל יש לכם את היכולת. יש לכם 30 תקנים – להכניס עכשיו. מאושרים לכם עוד 30 תקנים, אבל המטרה שלכם היא להפריט את זה.

לכן אני חושב שכל הדיון כאן מיותר, אתם עושים את זה בכוונה, אתם לא עושים את זה בשביל לשפר. המטרה שלכם היא לא להגיע ל-160 בוחנים. הרי אנחנו יודעים שהבוחן שעולה בבוקר – ואני לא רוצה שיעשה 20 דקות, אני רוצה שיעשה חצי שעה, ואם צריך יותר שיעשה יותר. אני לא לצמצם, אני רוצה נהגים טובים, כי לפי כל הנתונים הנהגים הצעירים הם המעורבים הכי הרבה בתאונות דרכים. לכן אני רוצה בוחנים שייתנו את הזמן הדרוש. אני לא רוצה שמורה, כמו שהציע, או מנהל בית-ספר יעשה את המבחנים. אני רוצה בוחן שיעשה, שלא יהיה: אני אעשה לך ואתה תעשה לי. השר לא צריך לקיים דיון על נושא כזה. אם הוא שולח חבר כנסת בשביל להגיד שהוא יקיים דיון על הנושא הזה, זו בושה למשרד התחבורה.

אז אני רוצה שתעביר לשר – אסור שתהיה הפרטה בנושא הבוחנים. אסור בשום אופן שתהיה הפרטה בנושא הבוחנים. אם נעשה את ההפרטה, אחרי חודשים נתחיל לראות את התוצאות, נראה תוצאות של יותר ויותר מעורבות בתאונות דרכים.

תודה, חמד.

אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שהדיון הזה ילך לכיוון הנכון. הכיוון הנכון - למשרד התחבורה יש עוד 30 תקנים, שיכניס את 30 התקנים, שיכריז שהוא לא מפריט את הנושא הזה כי זה נושא חשוב וזה קשור בחיי אדם, זה קשור באנשים שאנחנו מעלים לכביש ואסור להפריט את הנושא הזה. זה הנושא החשוב כאן. תודה רבה.

תודה, חבר הכנסת חמד עמאר.

כבוד היושב-ראש, נאמרו פה דברים שמאוד חשוב לי להבהיר מולו.

הוא מקשיב, נחזור. לא סתם פתחתי אתו, הוא הציג את עמדתו.

חבר הכנסת וקנין, אחריו - נציגת התלמידים, גל יוסף יו"ר מועצת התלמידים, ואחר כך ניתן לכולם לדבר.

אל תדבר כמו קואליציה, הרב וקנין.

אתה מכיר אותי, אני איש אמת, לא זז לא ימינה ולא שמאלה. אני יושב פה ומקשיב מתחילת הדיון, ואני חושב שיש לי הרבה שעות בוועדה בנושאים האלה.

היה דיון לפני כשנה בערך בנושא הזה, והוועדה הבינה רק דבר אחד - שהמשרד רוצה להפריט את מערכת הבוחנים ואין לו שום רצון לעבות את זה על מנת להקטין את הזמן. פה היתה מלחמה בין הבוחנים לבין משרד התחבורה. זו המציאות האמיתית. בואו לא נטייח כלום, לא נלך הצידה, מכיוון שבכל זאת, אנחנו מכירים את ישראל כץ. אני קואליציה, נכון? המחלפים והגשרים וכל מה שנעשה במדינה נעשה בפיקודו של ישראל כץ, הוא יודע להציג את זה כל יום שני וחמישי. אבל פה היתה לו מטרה ברורה – לחסל את העסק הזה מבחינת המשרד, לעשות כמו בתיאוריה; כמו שבתיאוריה הפריטו, הוא רצה להפריט גם פה. היתה פה מלחמה לא פשוטה בתוך הוועדה, והוא הבין שכנראה שהוא לא מסוגל לעשות את זה, אמרנו את מה שאמרנו פה בוועדה.

לצערי הרב, יכול להיות שהנתונים שהסמנכ"ל במשרד מציג הם נתונים שנשמעים טוב, נופלים על אוזן טובה. שלושה שבועות – הלוואי שזו המציאות שהיתה. המציאות היא לא כך. היו פה תלמידים שבאו ומורים שאמרו מה שאמרו. בואו לא נשכח שהטענות הן כלפי המורים, כי אותו תלמיד לא מכיר את הבוחן, הוא לא מכיר את משרד התחבורה, הוא מכיר את המורה. את מי הוא מקלל? את המורה. הוא חושב שהמורה עושה עליו סיבוב שהוא לא נותן לו טסט – אתה מעדיף את ההוא ואת האחר. כל הדברים האלה עלו בוועדה הזו ודיברנו עליהם ואמרנו את כל הבעייתיות של הזמן הארוך הזה.

רבותי, כולנו מבינים. עשיתי פה חשבון בפעם הקודמת מה ההכנסה למדינה מטסטים. עשיתי חשבון, שמתי את זה על השולחן והממ"מ בדק את זה ואמר: מה שאמר וקנין, מילה במילה. לא לקחתי את זה תלוש, לקחתי את מספר הטסטים, הכפלתי באגרה וראיתי כמה כסף זה מכניס למדינה. רבותי, עשיתי את הכול.

כמה?

חצי מיליון שקל לבוחן בשנה.

רבותי, המשרד לא רוצה את זה אצלו, הוא רוצה להפריט את זה. יכול להיות שיש איזו מחשבה – אני לא יודע מאיפה בא השר, למה הוא רוצה את זה – אבל אם לא תשתנה המחשבה בראש של השר המציאות הזאת תישאר ככה. לא ישתנה פה כלום, רבותי, שלא יבלבלו את המוח, כי הכול כבר נאמר. מה שאתם אומרים פה עכשיו – שפורשים, חולים, מילואים והכול - הכול נאמר בוועדה. קחו את הפרוטוקולים וקראו אותם אחד לאחד, מה אמרנו פה, מה דיברנו, וזה היה לפני שנה, לא לפני 20 שנה. רבותי, זה לא דיון ראשון שלי פה בנושא הזה, כמה דיונים בנושא. צריך לגמור את זה, אני חושב שפה צריך לעשות מעשה מכיוון שהשר לא רוצה לפתור את הבעיה. חד וחלק אני אומר את זה.

אדוני חבר הכנסת וקנין, אני שמח לדעת שאתה לא רק מומחה בטיס, אתה גם מומחה בתחבורה.

אני משתתף בוועדות, אתם גם שם לב שאני מקשיב, אני לא תוקף, אני לא נכנס לדברים. אני אומר את האמת שלי וזהו.

חבר הכנסת וקנין לא מפספס ועדות.

חבר הכנסת וקנין הוא אחד הח"כים הכי מוערכים על-ידי ואהובים עלי ודעתו, אצלי לפחות, נשמעת תמיד בצורה מאוד מאוד עניינית וטובה. תודה לך, חבר הכנסת וקנין.

גל יוסף, בבקשה.

תודה רבה. אני יושבת-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. גם אני הייתי פה בדיון בשנה שעברה ולצערי לא הרבה השתנה. אני זוכרת שבפעם שעברה דיברנו גם על מחירים ופיקוח על מחירים, ואני שמחה שיש הגבלה עכשיו. גם יצרנו קשר עם משרד התחבורה והיינו בפגישה, אז כן השתנו מעט דברים, אבל עדיין בסיפור של ההמתנה לא הרבה השתנה.

הגעתי לכאן היום יחד עם עוד חברים שלי מהמועצה כדי שנוכל להפוך לקצת יותר חכמים, לשמוע נתונים ממשרד התחבורה, ממורי הנהיגה, מבוחני הנהיגה. כולם פה מתווכחים על הנתונים, אבל האמת היא שבתור תלמידים, לנו פחות אכפת מי אשם, איפה חסר כסף ואיפה יש יותר כסף. אנחנו באים מהשטח ואנחנו יכולים להגיד לכם מה הנתונים באמת. היום לחכות לטסט יכול לקחת בין שלושה לארבעה חודשים. אלה הנתונים מהשטח, זה אנחנו, זה התלמידים. אז לא משנה כאן כמה מתווכחים, ואני באמת לא רוצה להגיד מי אשם ומה לא בסדר. אנחנו מצפים שבפעם הבאה שנגיע לכאן נראה שינוי.

אני שמחה מאוד לשמוע שמוסיפים שישה בוחני נהיגה חדשים. יכול להיות שזה לא מספיק, אני לא יודעת. באמת, באתי לכאן כדי להבין מה צריך, ולצערי אני אומרת לכם שכל אחד כאן סותר את השני ונורא קשה לי להבין איפה הבעיה ולהציע פתרון. אבל אני כן מבקשת מכם שהפעם נוכל לצאת מפה עם החלטה פרקטית, עם משהו שבאמת יהפוך להיות משמעותי ושנוכל להרגיש את השינוי, שבשנה הבאה נוכל לשבת כאן ולהגיד שאנחנו מחכים שלושה שבועות.

אנחנו לא רוצים לשבת פה בשנה הבאה.

להגיד שזה בסדר ולדון בבעיות אחרות, אולי במחירים ובדברים אחרים. דבר נוסף שאני רוצה להוסיף, אני מאוד מסכימה עם חבר הכנסת זחאלקה שקודם דיבר לגבי הקריטריונים. כן, כשאתה נכשל בטסט אתה רואה על מה נפלת, אבל יש בוחנים שמכשילים על דבר מסוים וכאלה שלא מכשילים על אותו דבר, אז אם יש אפשרות לעשות קריטריונים מסודרים בשבילנו, התלמידים, שנדע שיש שוויון.

על זה אני מציע לעשות דיון אחר. תפנו למשרד התחבורה.

לי עדיין אין רישיון. אני מחכה לטסט.

כמה זמן את מחכה?

כמה זמן את מחכה?

סליחה, חברים יקרים, אולי גם תכתבו לה שאלות לוועדה? גל, מאיפה את בארץ?

פתח תקווה.

איזה בית-ספר?

תיכון אחד העם.

מוכר. מכיר ויודע. אבי גולן, יושב-ראש הארגון הארצי של מורי הנהיגה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חאג' יחיא.

ברכות ליושב-ראש ותודה על הדיון. מצוקת המבחנים אינה חדשה לנו. מספר שנים ומספר שרים נכשלו בהתמודדות הזאת. נתחיל: שר התחבורה יצחק לוי, אפרים סנה, מאיר שטרית, איווט ליברמן, שאול מופז וישראל כץ - כולם נכשלו בנושא הזה.

תגדיר מה זה לשיטתך נכשלו.

לא הכניסו בוחנים. זעקנו שחסרים בוחנים כל כך הרבה שנים, אפילו מנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון, מכירה את כל הדברים האלה בעיניים עצומות. היא יכולה להיות בוחנת, היא יכולה להיות כבר מורה לנהיגה, אנחנו ביחד כאן שנים ורק שלא נצא לגמלאות יחד.

מועצת התלמידים הראשונה שהבאנו לכאן, אני משער שהיום הם בני 30–35, ככה שכבר התעייפנו מלהביא לכאן את מועצת התלמידים, בלאו הכי זה לא עוזר.

אולי הפעם זה יעזור.

אולי. כשהיינו ניגשים למשרד התחבורה והיינו טוענים שיש תורים ארוכים, אנא תעזרו לנו, מה היתה התשובה? אתם מרוויחים מהכסף של הטסט. אתם מתלוננים כי אתם רודפי בצע, אתם רוצים כסף. בא חבר הכנסת המכובד והמזורז, הוריד לנו את המחיר של הטסט – הוא ומיקי רוזנטל - ועכשיו מה תגידו, מה תענו לנו? רודפי בצע, רוצים טסטים, רוצים כסף – אין, לקחתם גם את זה. דרך אגב, שני חברי הכנסת שהתנגדו להורדת המחיר הם חברי הכנסת אורי מקלב ויצחק וקנין והם צדקו, כי בצד השני הם יודעים למה זה הוביל. אני לא רוצה להיכנס לזה.

הליך מזורז של קליטת בוחנים – הליך מזורז?

אתה רוצה למבחן לקבל 300–400 שקל? אל תחזור לדיון ההוא.

תן לי לסיים. אני לא הפרעתי לך, חבר הכנסת המכובד. הליך מזורז - - -

אבי, יש לי בקשה: אל תבזבז את הזמן. תתמקד בעניין שגורם לכך שמתקיים לוח זמנים מאוד ארוך. עשה לי טובה, אל תיקח אותי למחוזות שאני לא רוצה לגעת בהם עכשיו.

אין בעיה. הבטיחו לנו הליך מזורז של קליטת בוחנים. כמה זמן זה לקח? עשרה חודשים, עוד לא ראינו בוחן אחד ואולי נראה. מה זה הליך לא מזורז – עשר שנים? פה אנחנו עומדים.

גם הזריזות בקליטה של הבוחנים לפי כמה שמחכים למבחנים.

כן, אותו דבר. בקשה לבוחנים – אני מבקש מהבוחנים ומיושב-ראש הבוחנים, מר ברנרד, אנא הפשילו שרוולים, עזרו לנו בימי שישי, עשו את כל המאמצים לעזור לתלמידים החמודים האלה, ואני יודע שאתם יכולים כי בירושלים שעות נוספות, עושים בימי שישי ומשתדלים.

עוד חודש הם יפסיקו.

הורידו להם את האחוזים, אבל החזירו להם את 150% אתמול, כך שהם יכולים לעבוד בימי שישי. פתרון מיידי – בשביל להכניס בוחנים לא נחכה עוד שנה-שנתיים כי הם יגיעו להמתנה של שנה. מה שאפשר לעשות, מה שעשה שמעון פרס בזמנו – אנחנו, מנהלי בתי-הספר, תלמיד לא ניגש למבחן אם אנחנו לא חותמים לו על מסמך של משרד התחבורה שבחנו אותו. כלומר, אנחנו כן יכולים לעשות מבחנים וכן מותר לנו לעשות מבחנים. עד שהבוחנים ייכנסו אנחנו הולכים בדרכו של מר שמעון פרס, שהמנהלים המקצועיים, כמו שאמר דוד ביטן, יורידו את התורים. אין דרך אחרת. תודה לכולם.

לפחות לא הצעת להחזיר אותו להיות שר התחבורה.

חבר הכנסת חאג' יחיא, ואחריו – אלי מלכה.

אתחיל מזה שאנחנו רואים שבמשרד התחבורה אין תוכנית; אם פורשים מחמת שהגיעו לגיל הפנסיה או פורשים פרישה מוקדמת, משרד התחבורה עוד לא הכין להם מחליפים ועדיין מחפש להכשיר. זו נקודה שאומרת דרשני, כי לא יכול להיות שמשרד תחבורה יש לו תוכנית ולא יודע את הגילאים של הבוחנים שלו.

יש 160 איש שהוכשרו, יכולים להכניס אותם.

אני מגיע לזה. כבר יש מסקנה שיש כוונה להפריט, אבל בואו נחשוב למה הפריטו לפני מספר שנים, בואו נחשוב ישר ולעניין. ההפרטה, הכוונה שלה היתה לפתור את בעיות הפנסיה התקציבית של העובדים, אבל שינו את החוק והיום אין פנסיה תקציבית, שזה לפי מספר השנים. יש כל מיני חברות ביטוח ומי שנכנס כעובד משרד לא יהיה נטל על המשרד בעתיד. אז הטענה שיש עדיפות להפרטה היא לא אמיתית ולא נכונה.

יש לכם תקנים שהם לא מאוישים ויש את הגידול הטבעי של האנשים במדינה, אז יש צורך בתוספת. אז אם אתם לא מאיישים עדיין את התקנים הקיימים, מה עם התוספת, עם הגידול הטבעי, עם הצרכים? לא רק זה, היום הצעירים בכיתה י"א ו-י"ב, סדר העדיפויות הוא רישיון לפני הבגרות. זו האמת. אז מה עושים כדי לדאוג להם? זה אחד. שניים, אתה אומר לי שהטסטר או הבוחן עושה 320 טסטים בחודש; כמה ימים הוא עובד? ומוסיפים לו את יום שישי. אז יוצא שהוא ממש כמו מכונה שעובדת נון-סטופ, הוא לא מפסיק. אז הטסט העשירי מה-16 טסטים שהוא עושה, באיזה מצב ערנות הטסטר יהיה אם הוא עושה 16 טסטים ביום? אתה גם אומר: שכנענו אותו שיעשו שעות נוספות.

אז מה שצריך, קודם כול לצמצם את מספר הטסטים שטסטר יכול לעשות ביום, כי הוא צריך להיות ערני, כי היום הסיסמה לצעירים היא "רישיון להרוג", כי הוא לא עובר את הטסט כמו שצריך. לכן לא רק לאייש את העשרה שאתה מדבר עליהם, צריך לפחות להכפיל את המספר והכסף שלהם הוא מהאגרות שהם מקבלים. זה לא נטל על המשרד.

תודה, חבר הכנסת חאג' יחיא. אני מבקש את אלי מלכה, אחריו ידבר ברנרד. בבקשה.

שלום לכולם, אני יושב-ראש ועד הבוחנים במחוז חיפה והצפון. אחרי ששמעתי את שלושת חברי הכנסת – עמאר, וקנין ויושב-ראש הוועדה - - -

יש לי להגיד מילה אחת, 15 שניות. לפי החשבון שלו מספר הטסטים כפול הבוחנים שיש לו היום, צריך לעשות 450,000 בשנה.

הוא אמר 350,000.

זאת אומרת, זו כבר הוכחה שהם לא עושים את כל הטסטים, שזה פחות ממה שהוא אמר.

חגים, שבתות - - -

מחלה, היעדרויות, מה שאתם לא רוצים.

מילואים. צריך לקחת את זה בחשבון.

בנוסף, הורידו את הגיל של מי שיכול לקבל רישיון. ברגע שהורדת את הגיל הוספת עוד אנשים שנכנסים.

חברים, הבנו. אלי מלכה, בבקשה.

מה שאני רוצה לומר, שאם לא מכיר את שלושת חברי הכנסת האלה הייתי חושב שהם בוחני נהיגה. חבר הכנסת חסון דיבר על נושא ההפרטה, שזה לא על השולחן. אדוני היושב-ראש, זה עומד על השולחן. משרד התחבורה והעומד בראשו, כבוד השר, מתכוונים להפריט את מבחני הנהיגה. יצא לי לשוחח אתו לא פעם והוא אמר לי מפורשות: אלי, אני הולך להפריט את מבחני הנהיגה.

אני רוצה לומר לך שכל מבחני הנהיגה בעולם מבוצעים על-ידי בוחני נהיגה שהם עובדי מדינה. זה גוף מעין שיפוטי שלא ניתן להפריט אותו, כשם שלא נלך ונפריט את מערכת בתי-המשפט או המשטרה או גופים דומים. הנושא של מחסור בבוחני הנהיגה נוצר כדי להכשיר את השרץ שנקרא הפרטת מבחני הנהיגה.

דיברת על נושא של תקנים – בשביל לפתור את הנושא הזה צריך להוסיף בין 20 ל-30 בוחנים. ברגע שהוספת בין 20 ל-30 בוחנים תלמיד נהיגה לא יצטרך להמתין מעבר לשלושה שבועות למבחן נהיגה. דורשים מאתנו, הבוחנים, לעבוד שעות נוספות. אנחנו מוכנים ועובדים ימי שישי, אבל דורשים שנעשה עוד זוג במהלך השבוע. ישבה ועדה מקצועית שקבעה שבוחן נהיגה שהוא אדם ממוצע לא מסוגל, מבחינת כושר השיפוט שלו, לעשות מעבר ל-14 מבחני נהיגה ביום עבודה, ואם נעשה מעבר לזה זה יבוא על חשבון איכות המבחן.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שהיום נהגים צעירים וחדשים מעורבים פי 2.6 בתאונות דרכים קשות ביחס לאוכלוסייה הוותיקה. אם נפריט את זה, זה לא יהיה 2.6, אנחנו נשלש ונרבע את זה.

אלי, תודה. אני מבין את מה שאתה אומר. בעיניי זה לעבור לדקלרציות. הכול נכון, אני מודע לזה, אנחנו פה גם מהסיבות האלה וכבר קיימנו דיון גם בנושאים אחרים שנוגעים. עכשיו אני רוצה להיות ממוקד בזמן, בחוסר הזה. כל הבעיות האחרות מוכרות, ידועות ומונחות לפתחנו. אם יש לך עוד משהו שיכול לתת משנה תוקף - - -

לגבי מחוז צפון, אנחנו מוכנים להירתם ולעבוד בימי שישי וזה יוריד את המדד, זה ייתן שירות טוב יותר.

אני שמח לשמוע.

רק שיאפשרו לנו, לא מאפשרים לנו. לעניין מנהלים מקצועיים - אסור לתת למנהלים מקצועיים להיכנס לתחום הזה. הם יעשו את עבודתם, כפי שאנחנו נעשה את עבודתנו. אגב, זה גם נוגד את חוק חופש העיסוק.

תודה. ברנרד, שהוא יושב-ראש ועד בוחני הנהיגה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, כל הנוכחים, במקום שטובת האזרח והשירות לאזרח עומדים לנגד עיני המנהיגים דיון כזה לא היה צריך להתקיים ובעיה כזו לא היתה לצוץ, ומשהיא צצה אפשר היה לחסל אותה מיידית, בעוד באיבה.

יש פתרונות; יש פתרונות מהירים לטווח הקצר ויש פתרונות לטווח הארוך. צריכים לשבת וצריכים לעשות את זה ההנהלה והבוחנים. אפשר להגיע לדבר שכזה, אבל אין רצון לעשות את זה כי מה שעומד על הפרק זה נושא הפרטה, ובנושא ההפרטה מייבשים פשוט מאות אלפי משפחות - תלמיד נהיגה, מורי נהיגה, בוחנים, כי מישהו רואה את ההפרטה ורוצה את ההפרטה. ההפרטה הזו בסופו של דבר תביא את הטסטים למצב של פיקציה, הטסט יהיה פשוט שיקול כלכלי של המעסיק, של הזכיין - האם לתת רישיונות או לא לתת רישיונות - בהתאם למצב הכלכלי. יבוא יום וכולנו יחד נפגוש בדרכים את אותם אלה שקיבלו רישיונות בגלל שיקול כלכלי כזה או אחר.

אני חוזר ממש בקצרה - אפשר לפתור את העניין כבר ועכשיו, רצון טוב ולהוריד את חרב ההפרטה מעל ראש הבוחנים. כל הנושא של המנהלים המקצועיים הוא לא פתרון, זה שוב ניגוד אינטרסים. אפשר לצאת ולפתור את העניין הזה. תודה.

אני מודה לך. חבר הכנסת עיסאווי פריג' ואחריו - את רצית לדבר, נכון?

יושבת-ראש העמותה שלנו.

כן כן, בסדר חברים. היא היתה הבאה שהייתי מבקש ממנה לדבר. קודם כול חבר הכנסת פריג', התלמידה ואת.

שלום חברים. אני לא רוצה להאריך, אחרי ששמעתי את יושב-ראש ועד הבוחנים, הוא סיכם את הדברים ואמר אותם ישר ולעניין. ידידי איתן, אני מרגיש מרומה במידה מסוימת שאני צריך לשבת בדיון, לשמוע את נציג משרד התחבורה עם ממרח שוקולד וכל מיני דרכים, אומר דברים כדי להעביר ולמרוח אותנו, ולהרגיש את תחושת חוסר האונים ומה ייצא לנו בסוף הדיון, איזה כלים פרלמנטריים עומדים לרשותנו בכדי לכפות פתרון שהוא מאוד קל. למען האמת, אני חסר אונים, אני אומר לכם חברים.

אם אחרי מה ששמענו - ואין ספק שזו התמונה האמיתית - לא נוכל לנסות לחייב את משרד התחבורה לתת פתרון. הנה, בעזות מצח הוא אומר לנו נתונים – אני לא יכול לחיות עם איך שאתה מציג את הדברים, אני לא משלים עם מצב שמשרד התחבורה - - -

זה לא המצאות, זה נתונים שנבדקו.

בסדר, שמעתי.

לא, אני מבקש. זה לא יפה, כי אלה נתונים ומידע ואתה - - -

זה לא יפה - - -

נעשתה עבודה, זה לא סתם הנתונים האלה והמידע הזה.

יפה, נעשתה עבודה, גם אני שמעתי. השישה התקנים המינימליים שאתה מתכוון להוסיף הם במקום תקנים. לא יפה שאומרים את האמת?

חבר הכנסת פריג', יש לי בקשה: גם אם אתה חולק עליו – גם אני לא מקבל את הדברים שהוא מציג - אני מבקש.

הוא סמנכ"ל, אדוני.

נכון, אבל ברשותך, כמו שאנחנו רוצים לבוא למקומות אחרים ושיתייחסו אלינו, אני אומר את אותו דבר כלפי נציגי המשרדים.

אדוני היושב-ראש, אחד הדברים הראשונים – לא ניתן להשלים עם מצב שמשרד התחבורה עובד בלי מכסת תקן שהיא על-פי נתוני האוכלוסייה. תשובה שהסמנכ"ל התחמק ממנה פעם אחר פעם. כל מהלך תקין – יש מכסת תקן שעובדים לפי המכסה הזו, שהיא כפופה למספר האוכלוסין, למספר הטסטים שקיימים, לכל הגידול הזה. אני רוצה למחות ולציין את זה.

הדבר השני, אני רוצה שנחשוב על פתרון, על אמירה קונקרטית מעשית שתביא לתוצאה. אם אני צריך לחזור לפרוטוקול של השנה שעברה ופרוטוקול של השנה קודם, לקרוא את מה שאנחנו משמיעים כאן, אז מה עשינו?

לסיום, הבת שלי בת 17. בחודש האחרון משגעת את האמא שלה, אומרת: המורה לא רוצה להגיש אותי לטסט. והיא, האמא, מחממת אותי: הוא מעדיף את המשפחות האחרות, לא מעדיף אותנו. זה לא בסדר. מחממת אותי. אני אומר לה: לא יכול להיות. אז נור, הבת, אומרת לי: אבא, חודש אני מחכה ולא לקחתי אף שיעור ועוד לא הזמינו אותי. אני מדבר עם המורה, אומר לי: עיסאווי, אני אעשה לך את זה? אם אני רוצה לעשות ג'סטה אני אעשה לך, לא לאחרים. אין לי מקום. יש לי בעיה. ואז דיבר עם הוועד בפתח תקווה וביקש ממני להיכנס לעניין, ואז האסימון נופל לי שהבעיה הזאת אכן קיימת בכל בית. לא ידעתי את זה ברמות האלה.

אז חברים, איתן, בלי שנהיה פרקטיים ומעשיים - - -

נעשה הכול עבור נור.

בלי שנהיה פרקטיים ומעשיים חאקי פאדי, נחזור ונקרא - - -

ברור, ברור. אני מודה לך גם שנתת לדיון את הממשות שלו. התלמידה, מה שמך?

ניצן מכליס.

מאיפה?

ממודיעין. אני תלמידה לנהיגה במודיעין, סיימתי בית-ספר תיכון לפני שבוע. קודם כול, רציתי להגיד תודה לכל מי שפה, כי טוב לי לדעת שלאנשים אכפת מהנושא הזה. קשה שהגענו למצב הזה, אבל לרוב תלמידי הנהיגה ההרגשה היא שלאף אחד לא אכפת וזה לא משהו שיש לנו השפעה עליו.

רציתי לשתף קצת מה שקורה בשטח מהחוויות שלי, כי אמרו פה כמה נתונים של חמישה-שישה שבועות. אין לי מושג איפה זה קורה, אבל אצלנו זה לא ככה.

כמה זה אצלכם?

התחלתי ללמוד לפני עשרה חודשים בערך. מורה הנהיגה שלי אמר לי בפעם הראשונה שאני מוכנה לטסט לפני כמעט ארבעה חודשים. מאז חיכיתי חודש וחצי עד שעשיתי את הטסט עצמו. נכשלתי בטסט.

הראשון.

הראשון, ובצדק נכשלתי בטסט הזה. מאז אני מחכה חודשיים, וזה לא שאני מחכה חודשיים עם תאריך, אני מחכה חודשיים ואין תאריך. אין לנו מושג מתי זה יקרה. לא הבנתי עד כמה המצב חמור עד שנכנסתי לתוך זה והתחלתי לשאול אנשים בעיר, בשכבה שלי, מה קורה אתם. גיליתי שיש לא מעט אנשים שמחכים שלושה-ארבעה חודשים בין טסט לטסט, גם עד ההגשה לטסט הראשון. אני רוצה להסביר שהמצב הזה לא הגיוני, לא רק בגלל שזה הרבה זמן לחכות, גם מבחינה כלכלית. יש לי הורים שתודה לאל משלמים לי הרבה מהשיעורים, אבל הרבה מהחברים שלי צריכים לשלם בעצמם, צריכים להרוויח את הכסף בעצמם. אני לא יודעת אם אתם יודעים את זה, אבל המורים הזולים הם 110 שקלים לשיעור של 45 דקות.

זה זול.

זה ארבע שעות עבודה בשכר מינימום, אפילו יותר. כשאני מחכה שלושה-ארבעה חודשים לטסט זה לא שאני עושה שני שיעורים לפני בשביל לרענן את עצמי, זה רצף של שיעורים, זה בתקופת בגרויות. מעבר לכול – אני מדברת על עצמי, אבל גם על החברים שלי – עכשיו אני בקיץ לפני שאני מסיימת רשמית. בשנה הבאה אני לומדת במדרשה, אהיה שבועיים שם ויומיים בבית – שישי בצהרים ושבת. אם לא אקבל את הטסט עד סוף הקיץ בשנה הבאה אין לי דרך לגשת לזה.

שלא כמוני, בסוף תעשי בגיל 37.

יש לי חברים שהם בשנת שירות בשנה הבאה ולהם זו לא רק בעיה של לחכות שנה, זה גם להרוויח כסף. אי אפשר לעבוד בשנה שאתה תורם למדינה, זה נגד החוק. בשביל אותם אנשים, שלא רוצים להסתמך על ההורים – והרבה אנשים לא יכולים להסתמך על ההורים בעניין הזה – זה להתחיל בכיתה י"א, לחכות לטסט רק ב-י"ב ואז לחכות עוד שנה, שנה אחרי הגיוס. זה לא תהליך הגיוני, זה לא הגיוני שאוכל רק אחרי הגיוס לגשת בצורה ריאלית לטסט. אני לא רוצה להציע פתרון, אין לי פתרון, אבל בבקשה תחשבו על העניין הזה. תודה רבה.

בשביל זה אנחנו פה. תודה לך.

אני רוצה לשאול בקשר לנתונים שהוא נתן.

לפני כן, אני רוצה לתת לגברת את רשות הדיבור. בבקשה.

אני יושבת-ראש עמותת המורים לנהיגה. יש שני ארגונים שמייצגים את המורים. הכנתי נאום מאוד מרשים כדי לשכנע את חברי הכנסת הנכבדים שבאמת מחכים הרבה, ופתאום אני לא צריכה. אני די שמחה שאני בסוף, אולי בגלל שאני אישה, וזה בסדר גמור. אבל לא צריך לשכנע.

לא הבנתי.

אולי בגלל שאני אישה אני מדברת בסוף, אבל הפעם זה לטובה.

לא אצלו.

עירית, אני רק רוצה לדעת שחלק מהנשים שדיברו פה צריך לבחון אותן.

אבל זה אבו אל בנאת. אבו אל בנאת תמיד נותן עדיפות לאישה.

אני משנה את מה שרציתי להגיד, כי אני מבינה שפשוט לא צריך. די ברור שהמצרך הזה מאוד מבוקש, זה גם די ברור שהמדינה לא נותנת את השירות המתאים כדי שאנחנו, התושבים, נקבל את המצרך. אני מורה לנהיגה, יש לי גם ילדים משלי, אני עומדת בדיוק באותו מצב משני צדי המתרס. אבל יושבים כאן שלושה נציגים של משרד התחבורה, שיוצא לנו לעבוד ביחד, ואני באמת נותנת להם הרבה הרבה כבוד, אבל הם לא מצליחים לשכנע אף אחד מאתנו שהמהלך הוא נכון. הרי מישהו ישב כאן מתישהו והחליט מה יהיו התקנים, והוא החליט על התקנים האלה, כנראה, לפי הצורך. אם ירדו התקנים, ירדו משום מה – לא משנה כרגע לדייק במספרים, אם זה 140 או 180. ירד ל-120, צריכה להיות סיבה, ואין סיבה. להיפך, יש ביקוש, אנחנו צועדים קדימה, אנחנו לא הולכים אחורה. אמנם עברו קצת לאופניים החשמליים, אבל זה עדיין לא עונה על הצורך. זה לא קיים, זה הולך אחורה.

מבטיחים לנו בכל מיני אמרות כנף יפות כאלה, עוד כמה מבחנים ביום שישי. אבל זה לא עושה רושם, זה לזרות חול בעיניים שלכם, שאתם אולי פחות מבינים בתחום הזה. יושב כאן צוות מאוד מכובד של מורים לנהיגה שמסתכל ומגחך, כי זה פשוט מצחיק להכניס שישה בוחנים. אנחנו לא מדברים על שישה בוחנים בראש העין, כבוד היושב-ראש, אנחנו מדברים על שישה בוחנים בכל הארץ. דהיינו, כל בוחן יצטרך לשים אצבע באיזשהו מקום, וגם אז לא נרגיש את זה. זו התוצאה, מה שהילדים האלה מספרים. והם לא מספרים על תוצאה בפתח או כל אחד מאיפה שהוא, זה תפזורת.

אנחנו, המורים לנהיגה, מדברים על מקצועיות. בכל תהליך של הוראה צריך להיות קשר ישיר בין מהלך הלמידה למבחן. לא יכול להיות שאתה מלמד ובוחן אחרי חודשיים. אין לזה שום ערך. תודה רבה.

תודה לך. אבי קרמר, בבקשה.

אני דובר ארגון מורי הנהיגה בישראל. אני רוצה לפנות לאנשי משרד התחבורה: חברים, אתם מנהלים מפעל שפשט רגל. אין לכם תוצרת ואנחנו, הנהגים, לא מסוגלים לתת שרות לצרכנים. אנחנו מרגישים שאנחנו נושאים על הגב שלנו את השירות שאתם צריכים לתת להם.

וזה נוח לכם.

אז אני מציע לשניכם לדבר מעל הראש שלנו. אנחנו מוכנים להוריד את הראש, ותפתרו את הבעיה. זה דבר אחד.

דבר שני, יש השתלמויות למורי הנהיגה. אשמח אם יבוא נציג ממשרד התחבורה וילמד אותנו את מה שאתם אומרים. אנחנו כנראה לא למדנו לימודי ליבה. איך אתם מחלקים כל שלושה שבועות? בואו תלמדו אותנו. בואו פעם אחת, תוכיחו לנו שזה אפשרי. אולי אנחנו לא יודעים מתמטיקה. בבקשה, קחו חודש-חודשיים, נעזור לכם, ובואו תראו לי. איך אמר הגשש: זה נכנס בתוך זה? לא נכנס. אין מה לעשות, לא נכנס. זה עובדות. אנחנו מושכים את השמיכה ימינה, שמאלה – זה מה שיש.

הדבר השלישי, יש פה נציג הנציבות? יפה. הנציבות הפריטה או לא הפריטה את התהליכים שלה. לא יכול שבמדינת ישראל, כששר מחליט או משרד מחליט בנובמבר לקלוט בוחנים, אתם לא מביאים אותם עד אוגוסט. זו תוצאה כושלת, כי מה שהם התכוונו בנובמבר התאים לנובמבר; מה שקורה עכשיו זה שאתם מכניסים שישה, פרשו כבר שמונה, אז משהו כשל בתהליך. חברים, גם אם השר רוצה – ואין לנו בעיה, לא הפרטה ולא טסטים, מה שאתם רוצים. אנחנו רוצים לתת את השירות לציבור או שידברו מעלינו. לכן מאוד חשוב שתעשו בדק בית ותבינו למה הם צריכים להתרוצץ אחרי שהם החליטו, למה שמונה חודשים לקלוט בוחן? לאן הגענו? אני חושב שהתשובה שלה חשובה. תודה לכם.

כבוד היושב-ראש, אנחנו מבקשים, המורים לנהיגה, לצאת מפה לא כמו שיצאנו בפעמים קודמות, לצאת עם איזושהי החלטה. אנחנו רוצים לחזור גם למורים לנהיגה וגם לתלמידים עם איזושהי תשובה.

עירית, תודה. גם השמצת אותנו וגם אחר כך לא הפסקת לדבר.

זה חלק מהעבודה והתפקיד.

ברשותכם, אבקש מנציגת נציבות שירות המדינה. אבקש לדעת מה ההתייחסות מנקודת המבט שלכם – יש בעיה של תקנים או מה.

אני מנהלת אגף בחינות ומכרזים בנציבות שירות המדינה. אתייחס לנושא של הגיוס והמיון. לפי הרישומים שלנו יש שמונה תקנים; שלושה מכרזים פורסמו בינואר, ולא בנובמבר כפי שנאמר - - -

ינואר 2015?

כן, שלושה. ואחד בפברואר 2015. תהליך המיון, נכון, לקח כ-110 ימים. מכיוון שאנחנו נמצאים באמת בתהליך של רפורמה בנינו תהליך מותאם לתפקידים האלו בגלל הקריטיות שלהם, גם מבחנים שהם אישיותיים-התנהגותיים וגם קוגניטיביים. מהנתונים שאנחנו רואים כאן יש לנו 100% התייצבות של המועמדים לתהליכים. מתוך ארבעת המכרזים שלושה כבר הועבר לוועדת בוחנים שאמורה להתקיים ב-1 ביולי. והמכרז האחרון שפורסם, כפי שאמרתי, בפברואר, תהליך המיון האחרון יתקיים ב-1 ביולי ויועבר למשרד התחבורה.

אמרת שפורסמו שלושה מכרזים.

אחד בפברואר.

ואחד בפברואר.

זה שפורסם בפברואר, המיון האחרון אמור להתקיים ב-1 ביולי ויועבר באופן מיידי למשרד התחבורה לביצוע ועדת בוחנים.

ומה לגבי השאר?

כל האחרים הסתיימו.

אמרת שמונה.

שמונה תקנים וארבעה מכרזים. זאת אומרת, יש מכרזים קיבוציים שמונים יותר ממשרה אחת.

התקנים שאוישו.

לא. אסביר. פורסמו ארבעה מכרזים, בכל מכרז יש מספר תקנים שונה: באחד יש שלושה תקנים, באחד תקן אחד, באחד שניים וכו'. יש מכרז קיבוצי, מה שנקרא. יש יותר ממשרה אחת במכרז. שלושה מכרזים הסתיימו, הועברו למשרד התחבורה והם צריכים כבר לקיים ועדת מכרזים. המכרז האחרון שמונה שתי משרות פורסם באמצע פברואר ותהליכי המיון יסתיימו ב-1 ביולי.

כמה פרשו מאז שהוצאת את המכרזים?

זה מה שאמרתי – יש 100%, אין פרישה.

פרשו, פרשו.

בוחנים שפרשו.

זה לא בתחום אחריותי. יושבת פה מי שאחראית על המיון התעסוקתי.

בזמן שהוצאתם את שני המכרזים לשמונה המשרות, כמה בוחנים פרשו?

אני לא יודעת להגיד את המספר המדויק. צריך לחזור למשרד עצמו והמשרד עצמו יודע להגיד את הנתונים הלאה.

ממחוז הצפון חמישה.

אני רוצה לשאול שאלה.

רציתי להגיד משפט אחרון.

אין לנו הרבה זכויות פה, זו הזכות היחידה שיש לנו. אז אני רוצה לשאול אותך שאלה, זה לא נוגע רק למכרזים האלו זה נוגע בכלל למכרזים אצלכם. למה תמיד יש מרחק בין פרסום המכרז ועד הזימונים, ועד סיומו? זה תהליך שלפעמים לוקח אצלכם חודשים, לפעמים אפילו מעל שנה. למה הנציבות לא מקיימת מכרזים מוגדרים בזמן סביר באופן שוטף? לפעמים המועמדים כבר מאבדים עניין, כבר לא חושבים שמישהו יקרא להם. זה פוגע בכל התהליך.

זה נושא אחר.

אבל זה קשור.

נכון שזה קשור. אנחנו נמצאים כרגע ברפורמה שהולכת לקצר את לוחות הזמנים.

עוד רפורמה.

לא לא, היא כבר ביישום, יש כבר לוחות זמנים. אנחנו מדברים על 100 עד 120 יום לתהליך של איוש, ואנחנו רוצים להגיע לשלושה חודשים ואנחנו הולכים לכיוון. ענינו לו לפני פחות משנה, זה הכיוון שלהם ואנחנו צריכים להתייעל.

מה שרציתי להגיד, אם יורשה לי, אני מציעה שכל הנושא של הבוחנים, לא יפורסם מכרז כל פעם אלא יפורסם מכרז של מאגר, שיהיה קאדר גדול של מועמדים, יהיה מאגר דינמי ובכל פעם שמישהו יפרוש נוכל להכניס מישהו.

בלי שמישהו יפרוש, שימלאו את התקנים. זה הדבר הכי חשוב.

אבל אין תקנים, אז על מה יעשו מכרזים?

גברתי, עד כמה שאני מבין - - -

חברים - - -

אבל אין תקנים. מה תעשה עם - - -?

חברים, תנו לנו. אני מבקש.

גברתי, עד כמה שאני מבין, עד סוף השנה הולכים לפרוש 20 בוחנים. האם את ערוכה או האם קיבלת הנחייה או משהו?

לא קיבלתי שום בקשה.

זה מה שאמרתי, שאין ראייה למשרד. לא חושבים קדימה.

יש מחדל.

או שיש כוונה להפרטה.

חברים, חברים, העניין ברור. כל המוסיף מרגע זה גורע.

היבט אחר.

סליחה, ברשותכם, זה האולם שלי. הבחור הצעיר הזה הגיע, אתן לו לדבר ודורון יהיה אחרון.

סליחה, גם אני נרשמתי, אם אפשר.

אני יודע שנרשמת, אבל החלטתי לסגור את הדיון.

שני משפטים ברשותך, אם אפשר.

אתן לך שני משפטים.

גם אני נרשמתי, משפט אחד. אני רשום אצלך גם. משפט.

חברים יקרים, הגיע שלב – אפרופו חיפושי גז - - -

כן, אבל זה משהו שלא דובר פה, אדוני היושב-ראש. לא דובר פה בכלל על הנהגים המקצועיים, מדובר פה רק על כל החבר'ה הצעירים ונתנו את הפוקוס לתלמידים. אדוני היושב-ראש - - -

התלמיד יצחק בן-שלמה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, קודם כול תודה רבה על הדיון הזה. אני לא רחוק מגילך בנושא של לימוד נהיגה. אני בן 35, אב למשפחה ברוכת ילדים, משפחה בת עשר נפשות. עד היום הייתי נוסע כל היום ממודיעין עלית לירושלים בתחבורה ציבורית בתור מנהל מוסדות. כשראיתי, אחרי 14 שנה, שזה כבר בלתי נסבל החלטתי ללמוד נהיגה. האמת, אם הייתי יודע את כל הסבל שאעבור במהלך התקופה של השישה–שבעה–שמונה חודשים האחרונים, לא הייתי ניגש לזה.

היית מעדיף לסבול באוטובוס.

אני אומר לך בשיא הכנות – לא הייתי ניגש לזה. אני צריך להפסיד ימי עבודה, הון כסף - שזה מתוך הבית שלי - - -

תסביר למה. עכשיו אתה מסתובב.

כי אני צריך לקבוע את השיעורים לפני העבודה או אחרי העבודה, כשאני מקבל במוצאי שבת SMS מהמורה: הצלחתי לארגן לך טסט ליום חמישי, בוא נראה איך אנחנו מתארגנים - יש לי לו"ז לחודש קדימה. וכשאני כבר ניגש לטסט אחרי חודשיים אני כבר שוכח את כל הנהיגה, סביר להניח שאני גם אכשל. עברתי שלושה טסטים ונכשלתי בהם. יש מקומות שאני יכול להגיד לך שאני אשם בהם, יש מקומות שלדעתי לא, אבל לא ניכנס לזה כאן.

יכול להיות שהמטרה טובה – לעודד תחבורה ציבורית.

אם היו אומרים את זה - - -

זו המטרה האמיתית. אנחנו קטנים, לא מבינים את החוכמה של משרד התחבורה.

את החזון.

אדוני היושב-ראש, אספר סיפור קטן מאתמול בלילה. מהשעה 22:05 הייתי בגהה ז'בוטינסקי, הגעתי הביתה בשעה 00:22 עם התחבורה הציבורית. אם היה לי רכב זו היתה נסיעה של רבע שעה. אני מספר את הנתונים. זה הוביל אותי, אחרי 14 שנה שאני נוסע כל יום, ואני נוסע בכל הארץ, בתחבורה ציבורית לעשות רישיון. לא ציפיתי לכזה דבר. תודה רבה על הדיון הזה.

אז יש לך רישיון או אין לך?

עוד אין לי, אחרת לא הייתי פה.

שלא תגמור כמוני – שבעה טסטים.

בן חור, בבקשה. אבל ממש בקצרה.

אני מנכ"ל חברת "אפיקים", נציג של פורום חברות התחבורה הציבורית. אני מתחבר למה שאמר חבר הכנסת זחאלקה לגבי עידוד תחבורה ציבורית. במסגרת הרצון לעודד תחבורה ציבורית צריך נהגים, ויש מחסור אקוטי בנהגים מקצועיים של תחבורה ציבורית – על פי נתוני משרד התחבורה, כנראה משהו כמו 1,800. אני יודע שחסרים גם נהגי משא. המצוקה שמתוארת פה לאורך כל הדיון פוגעת גם בנו. זאת אומרת, בקצה תהליך הכשרה מאוד מסורבל וארוך שעובר מי שרוצה להיות נהג אוטובוס הוא צריך להגיע בסוף לטסט, ואין טסטים. ממתינים המון זמן. אצלנו זה פוגע ביכולת של מימוש תחבורה ציבורית. עכשיו מדובר על הרכבת הקלה ועל מאות הנהגים שצריך לרכבת הקלה, והסוגיה הזו לא רק פוגעת בציבור הרחב, היא ממש פוגעת ביכולת לממש תחבורה ציבורית. לכן ככל שתצליחו לקדם בזריזות תהליך שייצר לנו טסטים אז באמת תבורכו.

זה לא רק תחבורה ציבורית, זה גם משאיות ומשרד התחבורה - -

חברים, העניין ברור. לא חשבתי שמדובר רק בטוסטוסים. באמת, אני מבין עניין. עלי מורד, שני משפטים.

שלום לכולם, אני יושב-ראש ארגון מורי נהיגה נצרת-נצרת עלית. 27 שנים אני במקצוע ושומע את אותן בעיות. מה שנראה כאן, שבמשרד התחבורה אין תכנון או שאין רצון; ובשני המקרים, בחברות פרטיות סמנכ"לים ומנכ"לים היו הולכים הביתה, אז תסיקו את המסקנות.

בהמשך לדברים שנאמרו אני רוצה להעלות שתי סוגיות שלא נתנו עליהן מספיק את הדעת. אחת, בהמשך למה שאמרה גל, נושא המבחן עצמו. היום אין אחידות בבדיקת המבחן. היום הבעיה הרצינית היא שתלמיד נהיגה שניגש למבחן עם בוחן מסוים יכול לעבור, עם בוחן אחר הוא יכול להיכשל. אין הוראות נוהל ברורות לגבי סוגיות מקצועיות בנושא הזה.

עלי מורד, אתה צודק, זה לא דבר שעלה כאן, אבל זה לא הנושא.

נכון, אבל זה גם כן תורם - - -

עלי, חבל. אל תיקח אותי למקומות שלא זימנתי לשם - - -

עוד משפט לגבי סוגיה אחרת. לגבי אתרי היציאה למבחנים מעשיים – בכל הארץ אתרי היציאה למבחנים מעשיים נמצאים באזורי תעשייה. בושה וחרפה, אין שם מקום המתנה לתלמידים.

עלי, עלי - - -

נכון, אבל זה חשוב שיעלה פה. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, מדברים עלינו, מדברים על החיים שלנו - - -

מי אדוני?

- - - מתוסכלים.

אוקיי, מה שמך?

שמי שי ברק, אני מהעמותה. לפני שבוע נכנס אלינו לבית-הספר אבא. הפקידה מספרת שהוא נתן מכה לשולחן שכל מה שהיה על השולחן עלה 40 ס"מ וירד, וצרח: לא מעניין אותי, אני רוצה טסט לילדה שלי. לפי חודש בחדרה נכנס תלמיד לאיזה בית-ספר והתחיל להכות מורים. למה אתם מחכים?

גם בוחנים.

אנחנו לא מחכים.

שי, תודה על הדברים. חברים, די.

דורון, אני רוצה שתציג איך ההסתדרות מתייחסת לזה, אם יש לה בכלל איזו תוכנית. משפט ואני מסכם. תודה.

תודה רבה. אני חושב שהדיון הזה הוא דיון מאוד מאוד חשוב והגיע הזמן להעלות אותו לסדר היום. תודה למי שיזם את הדיון. איך אמר חבר הכנסת פריג', מורחים אותנו? יש בזה משהו. אתן לכם שתי דוגמאות, ודוגמה אחת על מה שצריך להיות ואבנר יכול לאשר או להכחיש את זה. אתם רואים שהפריטו את המבחנים בשירות המדינה, ותראו מה קורה – זה נמשך שמונה ותשעה חודשים, ואני לא יודע אם המועמד לא התייאש בכלל לחכות כמה חודשים. הדבר השני, הוזכר פה העניין של מבחני הנהיגה. אז בואו אספר לכם איך עובדים מבחני הנהיגה בעל-פה, נתון שאבנר הציג.

עשה לי טובה.

לא לא לא - - -

פה תגיד מה שאני מכוון אותך. דורון, תקשיב - - -

לא, אני מדלג על זה. אני הולך למה שאתה רוצה, תעזוב את זה.

עכשיו אגדיר לך. אתה נציג, אני רוצה שאתה, מנקודת המבט שלך, תגיד אם אתם בכלל עושים משהו בתהליך הזה עד היום, אם יש לכם מעורבות; ואם כן - עם מי אתם בקשר ואיך אתם מתכוונים למנוע את כל התהליך הזה.

לפי הדברים שנאמרו פה גם על-ידי חברי הכנסת, וכולם כבר מבינים שהפרטה לא תפתור את הבעיה, הבעיה היא הגדלת מספר התקנים של הבוחנים. הדברים נאמרו פה. הסיפור הזה שאין בדיוק תקנים זה לא רק נחלת משרד התחבורה, פה אני אומר את זה לזכותם, אלא זו נחלת כל שירות המדינה. כל הזמן רק מקצצים, ולכן רציתי לתת לך דוגמה, אבל אתה לא כל כך נותן לי.

אני לא נותן לך, וסע קדימה.

ובכל זאת, רק דוגמה קטנה, זה אותו שירות. משרדי הרישוי – יש מצוקת כוח אדם, הצלחנו איכשהו לפתור חלק ממנה. הזמין המשרד בעצמו חברה חיצונית שתבדוק כמה עובדים חסרים. חסרים להם למעלה מ-50 עובדים במשרדי הרישוי בארץ. הם לא יקלטו אותם, למה? כי הנציבות לא תיתן להם ואגף התקציבים לא ייתן להם, והתורים ילכו ויגדלו במשרדי הרישוי. גם חלק מהמבחנים בעל-פה נעשים על-ידי פקידי משרדי הרישוי, וזה אומר שיש בזמן נתון פחות מקבלי קהל. זו תוצאה של הפרטה.

יחד עם זאת, אנחנו מוכנים ואנחנו מנהלים משא ומתן מזה זמן רב. לצערנו הרב, כל הזמן שמים לנו מקלות בגלגלים. אתן דוגמה שאלי מלכה הזכיר אותה, חלק מכם אולי לא ירד לסוף דעתו. הם אומרים לנו: תעבדו ביום שישי. אנחנו אומרים: בסדר, אבל במשך 20 שנה התשלום היה 150% לשעה, פתאום הם המציאו משהו שאנחנו חלוקים עליו, גם הלשכה המשפטית שלנו חלוקה על זה, שצריך להוריד את זה ל-125%.

מי זה "הם"?

הנציבות. הנציבות נתנה הוראה שישלמו לפי 125%. אז בינתיים נתנו חודש אחד – יוני, עכשיו הם נותנים עוד חודש – יולי, כי אנחנו לא מדברים אתם בגלל זה.

היום היו צריכים לעלות לפה 120 ומשהו בוחנים כדי למחות נגד הכוונה להפריט. התקשר אלי מנכ"ל משרד התחבורה ואמר לי: בוא ניפגש. אמרתי לו: בסדר. בינתיים הורדנו אותם מההפגנה ואנחנו הולכים להיפגש עם המנכ"ל - הפגישה היתה צריכה להיות היום, לא הסתדר והיא תהיה ביום אחר – והוא יסביר לנו למה הוא מתכוון בהפרטה. אין צורך בהפרטה, אנחנו נילחם נגדה. מצד שני, הבוחנים מוכנים. רק לסבר לכם את האוזן, במדינות ה-OECD, שאנחנו מתגאים להיות חלק מזה, בוחן עושה בממוצע 12 טסטים ביום, ישראל הוא עושה 14 על-פי הנחייה נציבותית. יש לנו את זה, אבל הם אומרים: לא, תעשה 16.

זו לא הנחייה נציבותית, דורון. תדייק.

אראה לך את המכתב. אעביר לך אותו. אוקיי, את צודקת, אבל זו הנחייה פנימית של סמנכ"ל כח אדם. צודקת, נכון, אבל זה לא משנה, זו הנחייה שהוא לא סתם נתן אותה. אנחנו מוכנים לעשות 16, אבל הם מתנים את זה באלף ואחד תנאים כשכולנו יודעים שזה לא הפתרון. איך אמר פה מישהו: בוחן צריך להיות - - -

דורון, ככה לא יסתיים המשא ומתן. תחתוך.

אז אני אומר, בוחן צריך להיות גם ערני. אתם רוצים מבחנים אובייקטיביים, אתם רוצים את כל הדברים האלה. איך הוא יהיה ערני אחרי 16 טסטים?

דורון, תודה. עיסאווי, יש לך שאלה?

אני חייב להגיד את הדאגה שלי, חברים. למדתי בחיים שמחסור מוליד שוק אפור, ואני מאוד פוחד מזה. אני רוצה שניתן את הדעת על זה, כי המדיניות שמשרד התחבורה מוביל תוביל אותנו למקומות חשוכים שלא רוצים להיות בהם.

ויאשימו את המורים.

זו נקודה, איתן, שהיא גולת הכותרת.

שוק אפור זה גם קרוב משפחה של שוק שחור, שהוא בעיה עוד יותר גדולה.

נכון.

זה כבר קיים. אם 30% מטסטים זה תוספות, אז זה תחום אפור שאף אחד לא יודע - - -

חברים, אנחנו לא מטילים דופי באף אחד. מה שמעלה פה חבר הכנסת פריג' צודק, יש כאן מצב של שוק אפור, שוק שחור.

יש גם תרבות של אי-אמירת אמת.

אז אנחנו צריכים לעצור את זה. זו נקודה שצריך לתת עליה את הדעת.

נתייחס אליה.

אני רואה שניהלנו פה אין פתרון ובעצם אין פתרון, כבר ראיתי את זה מראש. אני מגישה הצעת חוק. לא הטסט הראשון הוא הבעייתי כי לטסט הראשון יש הקצאה, הבעיה היא הטסט השני והשלישי. אני מגישה היום את הצעת החוק שלי, שזה לא יהיה מעל חודש.

(מחיאות כפיים)

כל מי שמוחא כפיים אני ממליץ לו גם להתפקד לחבר הכנסת.

יש כאן את נציג האוצר. בבקשה.

ממש קצר.

ממילא לא תגיד כלום בטח, אז מה, אלחץ אותך להגיד יותר מקצר?

אשתדל להגיד משהו בכל זאת. בוודאי שהוויכוח על נושא הבוחנים הוא לא ויכוח מאתמול. העלו פה מספר נושאים שהם נושא למשא ומתן בין נציגי הבוחנים למשרד, הם לא מאוד רלוונטיים לדיון הזה. דרך אגב, תמיד אפשר להגדיל תקנים, זה יכול להיות פתרון להרבה מאוד דברים. נציג ההסתדרות לא הציג, כמובן, את מגוון צעדי ההתייעלות שעושה משרד התחבורה בנושא הרישוי, כמו הצבת מכונות רישוי - - -

נכון, אבל זה לא עובד, לא בירושלים ולא - - -

דורון, אני רוצה לסכם.

רק נתתי דוגמה. כמובן שיש טענות גם לצד השני.

בקיצור, אתה משכנע אותי שאתה לא אומר כלום.

לא לא, אני אומר שיש גם צד שני.

עזוב את זה. אתה מקדם לי את הדיון?

אני אומר שמספר התקנים, לפי מה שאני מכיר היום, הוא בהחלט מספיק.

יש יותר מדי...

מורן, אני רוצה לשאול אותך שאלה. כמה מדינת ישראל מקבלת מהאגרות האלה בשנה?

אין לי את ה- - - ?

לא באת מוכן לדבר הזה?

אין לי את הנתון.

אם אין לך, איך אתה - - - ?

אתה יודע שזה שוק של משק סגור ואתה יודע שהדבר הזה בסופו של דבר רווחי גם למדינה, ואתה מדבר פה על התקנים כאילו זה עלויות אדירות למדינה. אתה מתייחס כאילו כל מה שנאמר כאן בטל, אתה מבטל מציאות שבאה מהשטח, של אנשים שחיים את זה יותר ממך.

זה לא מדויק. אני אומר שגם אם יש - - -

איך אתה יודע את זה ואתה לא יודע את סכום האגרה הכללי שנכנס? זה לא מסתדר.

חברים, בבקשה.

אני לא מבטל את המציאות בשטח. המציאות של הילדה הנחמדה שהיתה פה היא כנראה המציאות של הילדה הזו, ויכול להיות שיש פה - - -

לא, זו לא מציאות שלה פרטית. ממש לא. היה פה עוד אחד.

אמרתי – יכול להיות שהיא המציאות שלה ושל הבחור הנחמד שהיה פה, והכול בסדר.

בוא בוא, אל תתנשא, לא על הילדה ולא על הבחור הנחמד.

באמת - -

אנחנו לא מסכימים עם האמירה הזאת.

מה זו האטימות הזאת?

אני אומר שזו המציאות שלהם. אני אומר משהו אחר - - -

מורן, אתה לא בכיוון שלי. תודה, אני מודה לך. מורן, לא מקובל עלי, אני מוחק את הדברים שלך מהפרוטוקול. זה באמת היה סוג של התנשאות. גם אם לא התכוונת לזה, זה מה שיצא.

אבנר, בבקשה. אם אתה לא מתכוון להתייחס אז עזוב, תן לי לסכם.

אתייחס למה שעלה פה. אחד, בנושא האחידות בבחינה - - -

לא מעניין.

לא, עלה פה - - -

אבנר, לא מעניין.

לגבי הנושא של מספר המבחנים. זה שהבוחנים עושים את השעות הנוספות ואת ימי השישי, זה הוסיף בשנת 2014 40,000 בחינות, והשנה זה גם הוסיף עשרות אלפים. אני קורא להם להמשיך לבצע את זה עד שניתן את המענה - - -

זאת לא הדרך.

להעמיס על הבוחנים הקיימים, יצאו באמת מבחנים לתפארת עם העומס הזה על הבוחנים. הם יהיו ערניים, הם יהיו מרוכזים.

יש לך תוכנית, לוחות זמנים עד ש - - -

הדבר האחרון, אדוני היושב-ראש, בכל מקרה, גם אחרי שהתלמיד נבחן, יש חצי שנה של נהג מלווה.

מה זה קשור?

זה לא קשור. אתה סוטה.

סליחה, הכול קשור.

חברים, תודה רבה לכם. אני אוהב מקהלות, אבל עד גבול מסוים. סליחה, לא סיימתי את הדיון. אבנר, ועדת בוחנים – מה קורה אתה?

ב-8 ביולי מתקיימת ועדת בוחנים לקליטת שישה בוחנים.

תודה. אנא להקשיב היטב לדבריי. אני יכול לומר שזה מסוג הדיונים שאתה נכנס אליהם ויוצא ושואל: מה קיבלתי? כלום. אבנר, זה נושא שעלה על סדר היום לבקשת חברי כנסת, שאני מניח שחשו את המצוקה שקיימת בשטח. הגדיל והוסיף חבר הכנסת פריג' והציג מה עלולה להיות – אני לא אומר שזה מתקיים - התוצאה מאותם לחצים שהציג הבחור שיושב בסוף: איומים על מורים, על בוחנים ויצירת מצב שבו כאילו יש מי מהבוחנים או מהמורים שמעכב או עושה קומבינה. אם נמשיך כך יכול ובסוף נמצא את עצמנו, כמו שאמרתי, בשוק אפור, שוק שחור ודברים שאני לא רוצה להזכיר אותם אפילו לפרוטוקול.

אנחנו יודעים שהשוק הזה עבר טלטלות לא פשוטות יותר מפעם אחת. הסיפור המרכזי, אבנר, וזה מה שאני רוצה להבין ולדעת - כל עוד אני פה אעמוד על רגליי האחוריות ואשתדל שכל הוועדה, קואליציה כאופוזיציה, תתנגד לבצע את ההפרטה. אנחנו מאמינים - - -

(מחיאות כפיים)

רגע, לא לא. לא ביקשתי מאף אחד לתת לי רוח גבית. אני מסכם עכשיו. לא מחיאות כפיים, הדברים עוד יצטרכו לעמוד במבחן המציאות.

מה שאני מנסה לומר, ברשותכם, שאני - ואני מניח שכל חברי הוועדה - מתנגדים להפרטה פעמיים: פעם אחת עניינית; ופעם שניה, מכיוון שמדובר בנושא שזו שחובתה של המדינה להוביל אותו. אני מאמין בזה כתפיסה.

אני מאוד מקווה שאין כאן סובב ומסובב. דהיינו, חברי וחברותי חברי הכנסת, שמייצרים סוג של לחץ על-ידי כך שלא נותנים למערכת הזו לחיות בצורה סדורה. קרי, בוחנים יוצאים לגמלאות ואז המערכת כל הזמן מתחדשת והיא גם יודעת לקרוא את הצרכים של השוק, והיא גם יודעת לקרוא את הצרכים של השוק לפי אזורים. כשמדברים על ממוצע זה לפעמים מטעה, כי אתה לא יכול לדבר על ממוצע ארצי. אתה יכול לדבר על ממוצע לפי מחוזות, כי יש מחוזות חזקים או שיש בהם אוכלוסייה מעטה יותר, שזה מייצר כאילו מצג אחר.

אתה יודע, השר שלך הוא גם חבר שלי, הוא לא רק שר התחבורה שאני מאוד מעריך את אופן פעולתו. אבל בעניין הזה לא נחכה שיהיו כאן דיונים, שהתלמידים של היום יהיו בני 35–40. אני לא מבקש, אני גם מתכוון לדבר עם השר בעניין הזה, כפי ששוחחתי הבוקר עם המנכ"ל, ולהעביר את המסר: אנחנו תובעים לקבל בפנינו תוך שבועיים תוכנית עבודה סדורה, שמורכבת משני חלקים: האחד, נוגע להשלמת המכסה ל-140 קודם כול, לפי הקריטריונים שאתם קבעתם. יש אמת מידה שנקבעה על-ידי משרד התחבורה, לא על ידי, שהיא 140, אבל 140 קבוע.

149.

אתה מסכם?

אני מתקן את המספר.

לא, אל תתקן את המספר. פעם ראשונה, אמת מידה שנקבעה על-ידכם שמדברת על 140 קבוע. אתם הרי יודעים מה התוכנית, ויש פרישות ויש את כל אותם תהליכים שיודעים לייצר תנועה תמידית. זה דבר אחד.

דבר שני, אני מבקש לדעת איך אתם מעלים את מספר התקנים מעבר ל-140, כי זה לא רק עניין של לוח זמנים של שלושה שבועות או אחר, יש פה עוד מרכיב. המרכיב הנוסף, אבנר, ואתם יודע את זה, הוא איכות הבחינה, יכולת הבוחן להיות בתשומת לב. זה חיי אדם, זה חלק מאותו תרצף, אותו פאזל שאנחנו מדברים עליו בכל מקום ואתם עושים כמיטב יכולתכם כדי לשפר את המצב. אם הבעיות מתנקזות למשרד האוצר, אם הן מתנקזות לנציבות - אנחנו צריכים לדעת איפה הבעיות, גם מנקודת המבט שלכם. כולם בסוף מגיעים לפה, ואנחנו יודעים לומר את דברנו גם בעניינים אחרים מול משרדים אחרים.

אני חוזר ואומר, ואוציא גם מכתב סיכום: אני רוצה שייצא לשר שהוועדה מתנגדת - - -

נניח מסקנות על שולחן הכנסת.

נניח את המסקנות בצורה סדורה.

דבר נוסף, גברתי חברת הכנסת נורית קורן, בכל מקרה, בסיכום הדיון נודיע לשר שמבקשים תיקון לאלתר של התקנות המתייחסות לסעיף עליו את מדברת. המשמעות היא שאנחנו תובעים שעד סוף אוגוסט 2015 השר יביא תיקון, שהפער בין הבחינה השניה והלאה לא יעלה על 60 יום. אחד. דבר שני, אם זה לא ייעשה, אני מבקש ממך להניח את הצעת החוק וכל חברי הוועדה יחתמו על הצעת החוק הזו.

בסדר, אז אני מניחה. תמיד אפשר למשוך.

רק תחתימי אותנו, יהיה לזה כוח.

אין בעיה.

את צודקת, יש את ה-45 יום, יש פגרה, יש לך גם עוזר בקיא.

אני מבקש ממך, אבנר, וזו לא פעם ראשונה שלך פה וגם לא פעם שניה או שלישית, אנא ממך, חובתכם גם לבנות יחסי עבודה תקינים אתנו, שמילתכם היא מילה, שאמירתכם היא אמירה, שנוכל להתייחס אליכם בצורה מכובדת, כפי שאתה מצפה. אז אנחנו מצפים שתתייחסו אלינו באמות המידה האלה. זאת חובתנו לעשות את הדברים. אתה מבחינתי הנציג של המשרד בשאלות האלה. אם אתה לא יודע לתת מענה בשאלות האלה, אנא ממך, אני נותן לך שבוע ימים מהיום שאתה מקבל את המסקנות לשוב אלינו, לומר לי: אני לא יודע לעמוד בזה, אני לא יודע לעמוד בזה ובזה. יש לך את המנכ"ל, יש לך את השר, יש את שר האוצר, אל תשאיר אותנו שאתה הבעיה.

תודה רבה לכם, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.