הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 8

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, ה' בתמוז התשע"ה (22 ביוני 2015), שעה 10:30

עיכוב מכרוז תכניות חינוכיות שעניינן תלמידים עולים, בסמיכות לפתיחת שנה"ל

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מרדכי יוגב

קסניה סבטלובה

טלי פלוסקוב

יואל רזבוזוב

שר העליה והקליטה זאב אלקין

שלמה נאמן - יועץ בכיר לשר הקליטה

דוריס קריאף - ממונה תיעוד וזכאות מחלקת עידוד עליה, משרד העלייה והקליטה

אלונה שמיר - יועצת מנכ"ל, משרד העלייה והקליטה

דוד יאסו - מנהל אגף א לקליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

ליאור אבבה - משרד ראש הממשלה

יעל פריש - רכזת משרדים חברתיים-חשכ"ל, משרד האוצר

עליזה שרייר - מפקחת כולת תוכנית נעלה, משרד החינוך

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

עופרה ליברמן - סגנית חשבת המשרד, משרד החינוך

אילת כהן מלקמן - סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד החינוך

ישעיהו יחיאלי - מנהל נעל"ה, האגודה לקידום החינוך

יוסי אשכנזי - יו"ר האגודה לקידום החינוך

איתן מורן - מנכ"ל האגודה לקידום החינוך

עליזה שרייר - מפקחת כוללת תוכנית נעל"ה, משרד החינוך

אליעזר תרן - מנהל אזור חמ"ע, האגודה לקידום החינוך

תמר יחיאלי - ידידת נעל"ה, האגודה לקידום החינוך

ירדנה ויזנר - מנהלת משרד, נעל"ה

שלומית כנען - לשעבר מנכ"לית משרד העלייה והקליטה

אביבה אבבא מקונן - מגשרת חינוכית, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

דינה ארמיאס - מנהלת מנחים ומגשרים, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

רחל סמעון - מנהלת פדגוגית, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

מריה מרים יצחק - מגשרת חינוכית, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

דוד מהרט - מנהל, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

נחמיה רפל - מזכ"ל, הקיבוץ הדתי

ימבלנש סמדר יוסף - מגשרת חינוכית, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

עדו ארגמן - מנהל מח' החינוך בישוב מיתר, מוזמנים שונים

אלסה הדס טרו גרמאי - מגשרת חינוכית, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

מתוקו אלמו - מנחה אזורי, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

שלומית כהן

עיכוב מכרוז תכניות חינוכיות שעניינן תלמידים עולים, בסמיכות לפתיחת שנה"ל

בוקר טוב לכל המשתתפים. תודה שהגעתם. יזמתי את הישיבה הדחופה הזאת במטרה לדחות את המכרזים. כיוון שהזמן הוא כל כך צמוד לפתיחת שנת הלימודים, אנחנו מודאגים מאוד שזה יפגע במטרה, יפגע בחינוך של הילדים העולים. לכן שני הגופים של האגודה לקידום החינוך, זאת תוכנית נעל"ה וזה מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה. שתי התוכניות האלה הן תוכניות שאנחנו יודעים שפועלות לקדם את החינוך של הילדים העולים. לפי הבדיקות שעשינו, משרד החינוך לא יצא למכרז בזמן. מיד נשמע ממשרד החינוך למה משכו כל כך, עד לקראת פתיחת שנת הלימודים. לכן אנחנו רוצים גם לשמוע את מנהלי התוכניות שציינתי, וחשוב מאוד שנמצא דרך ביחד, בהידברות, כדי שהתוכניות האלה לא ייפגעו והילדים האלה לא יפסידו. למיטב ידיעתי, הילדים שצריכים להגיע לתוכנית נעל"ה, הם כבר מוכנים ויגיעו בספטמבר. עכשיו, שהולכים למכרז, אנחנו רואים שתהיה פגיעה רצינית בתוכנית של נעל"ה.

בשבוע שעבר הוועדה קיימה פגישות וסיור בפעילות של נעל"ה, אם זה בחוות הנוער הציוני, אם זה בבית האולפנא בהר-נוף. ראינו את העבודה המסורה והמוצלחת מאוד, כך שהנערים האלו מצליחים בלימודים ועושים עבודה טובה. לאור מה שראינו בשטח, ובעקבות מה שאנחנו שומעים עכשיו, שהולכים למכרז, אנחנו מודאגים מאוד. לכן אנחנו רוצים לשמוע את שני הצדדים ולהגיע למסקנה, על מנת למצוא ביחד פתרון. לא לפגוע בתוכניות, וגם לא לפגוע בילדים העולים.

מכבד אותנו בנוכחותו שר העלייה והקליטה, זאב אלקין. אתמול מונית לעמוד בראש ועדת שרים בענייני עלייה וקליטה, ובשם הוועדה אני מברך אותך על התפקיד הזה. כיוון שהשר צריך להגיע לפגישה נוספת, אתן לו את רשות הדיבור ולאחר מכן נמשיך. תודה, כבוד השר, שהגעת.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודה לך על האפשרות הזאת. הגעתי לכאן לפני שתכננתי. תכננו ישיבה רצינית כללית, והגעתי לכאן בנוהל חירום ביוזמתי. בדרך כלל שרים לא מרבים להגיע לישיבות הוועדות, אלא אם כן מביאים אותם. אבל הנושא הזה נראה לי דחוף וחשוב ביותר.

אני חושב שבכל התחום הזה של קליטה, ועוד יותר בממשק בין חינוך לקליטה, אסור לגשת באיזשהו שטנץ בירוקרטי. זה לא בנייה של עוד כביש ועוד גשר, שאפשר להחליף חברה אחת בחברה אחרת והכול אותו דבר, ואף אחד לא ישים לב להבדל. מדובר על שני פרויקטים חינוכיים מאוד רגישים, גם תוכנית נעל"ה, גם מרכז היגוי. מתוך השניים, את נעל"ה אני מכיר יותר. למען גילוי נאות, הייתי עם המחזור הראשון של הממיינים כשהוקמה התוכנית בשנת 1992. אז ישעיהו גייס אותי. אחי הגיע במחזור הראשון של התוכנית, ואגב זה עשה את שלו, אחר כך כל המשפחה עלתה. אני לא הצלחתי, אבל נעל"ה כן הצליחו, ואחרי שהביאו אותו כבר גם אחותי וכל שאר המשפחה עלו לארץ. עקבתי אחרי התוכנית הזאת במשך הרבה מאוד שנים, ואין ספק שלנהל תוכנית כל כך מורכבת, שלוקחים ילדים למדינה אחרת מההורים שלהם, בגיל שהוא מאוד בעייתי, גיל ההתבגרות, ושמים אותם בתיכון – צריך מומחיות מיוחדת והמון המון ניסיון. לא כל אחד יכול לעשות את זה, וגם לא כל אחד, מוכשר ככל שיהיה, יכול לעשות את זה עכשיו ולהתחיל עוד פעם "להתגלח" על כל הניסיון ועל כל הבעיות ועל כל הטעויות שצבר בזמנו נעל"ה.

מתוך כל ההיסטוריה של התוכנית הזאת, לפי מיטב זכרוני, רק פעם אחת הוציאו את זה והעבירו לגוף אחר. זה היה ניסיון קצר טווח שלא הסתיים בהצלחה, ומהר מאוד החזירו את זה לאותה מנהלת נעל"ה. במשך כל השנים האלה במדינת ישראל גוף אחד ניהל את התוכנית, ולכן, מעבר לתאריכים, עצם הרצון לצאת בכל מחיר למכרז, וכל מי שייתן את המחיר הזול הוא זה שיזכה והוא זה שיוביל, מטבעם של המכרזים, אני חושב שזאת תהיה מכה קשה מאוד לכל הנושא של עלייה. סך הכול במסגרת התוכנית כבר עברו משהו כמו 16,000 תלמידים, שמתוכם בדרך כלל בסטטיסטיקה כ-90% נשארים בארץ. זאת אומרת שיש כאן מאגר עלייה מאוד חשוב של הצעירים, והמשפחות של רבים מהם באות אחריהם. לכן המספרים האמיתיים הם הרבה יותר גדולים. זה אחד ממנופי העלייה החשובים שיש בידי ממשלת ישראל. לשחק כאן במשחק בירוקרטי יבש, בואו נעשה מכרז ואולי אחרים יגישו הצעה יותר זולה – אני חושב שזאת טעות גדולה מאוד של מדינת ישראל. לצערי זה לא בסמכות שלנו כמשרד הקליטה. אנחנו אלה שנשלם את המחיר, כי אם חלילה ילכו בכיוון הזה יהיו פחות עולים. אבל סמכות ההחלטה היא של משרד החינוך.

אני יכול לעדכן אותך, אדוני היושב-ראש, שפניתי לשר החינוך מיד כשהתעוררה הבעיה, והוא שותף לעמדתי. ההתמודדות היא מול הלחץ של החשב הכללי באוצר. המפתח לדעתי במידה רבה הוא בידיים שלהם. אני חושב שזאת טעות גדולה באופן עקרוני, אבל זאת טעות שבעתיים בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים. אתה ציינת את לוחות הזמנים. הגיוס לנעל"ה צריך להתבצע עכשיו. איך בדיוק יתבצע הגיוס כשלא ברור לפי המכרז מי בכלל הולך לנהל את זה? זה כמעט בוודאות ימוטט את כל המסגרת. גם העובדים של נעל"ה – האם הם צריכים לחכות לגמר המכרז, לדעת אם הם עם עבודה או בלי עבודה, אחרי שכבר תיפתח שנת הלימודים? אם מהר מאוד לא יימצא פה פתרון, אז העובדים יעזבו, יחפשו כל אחד את דרכו לקראת שנת הלימודים החדשה, והמערכת לא תהיה מוכנה לחלוטין, גם אם בסוף אותה מנהלת תזכה. ואם היא לא תזכה במכרז המצב יהיה עוד יותר גרוע. כי כמו שאמרתי, הניסיון לדחוק אותם הצדה פעם אחת ולהכניס גוף דווקא מנוסה וגדול לא הוביל לתוצאות טובות, ומהר מאוד החזירו אותם. לכן יש פה נושא דחוף ביותר וקריטי.

אני מברך אותך על כך שמהר מאוד נכנסת לעובי הקורה. אני מקווה מאוד שמשרד האוצר ואגף החשב הכללי יגלו הבנה למצב הייחודי הזה. דיברנו עם השר בנט, שלאור המצב המיוחד שיש היום בעלייה והתגברות משמעותית של העלייה, צריך לפתוח פה באיזשהו תהליך של חשיבה מחודשת בינינו לבין משרד החינוך על כל התוכניות שיושבות בממשק הזה בין חינוך לעלייה ולמצוא להן מודל נכון להפעלה. זאת סיבה נוספת בעיני לחכות עם המכרז לפני שנקבל החלטות בינינו, משרד הקליטה ומשרד החינוך, על הממשק החינוך ואיך משתמשים בכלים האלה להגברת העלייה. לכן אני מהבמה הזאת פונה גם למשרד החינוך, אבל אני יודע שהם אתנו, וגם למשרד האוצר, להבין את צו השעה ולתת למערכת לתפקיד כרגיל. ניכנס להידברות משולשת – משרד החינוך, משרד הקליטה ומשרד האוצר – לגבי ההמשך, ונמצא את המודל הנכון, בלי כרגע להיכנס לסוגיה איך צריך להיות המודל. אבל אסור פה לזרוק את התינוק ביחד עם המים. זאת יכולה להיות בכייה לדורות. כמובן, הכינוס הזה של הוועדה באופן דחוף הוא חשוב מאוד, לכן היה לי חשוב לבוא לכאן ולהגיד את הדברים.

לצערי אני צריך ללכת לקבינט הדיור. אבל אנשי המשרד יישארו כאן, כולל גם נציגים ישירים של הלשכה שלי כלשכת השר. היועץ הבכיר שלי נמצא פה. אנחנו נפעל בכוחות משותפים למצוא פתרון מהר. אם יהיה צורך, נעלה את זה לוועדת השרים לעלייה וקליטה שהוקמה אתמול. בזמנו זה הגוף שהחליט על הקמת נעל"ה באופן היסטורי וליווה את התוכנית. אם לא יימצא פתרון בדרך של הידברות בין המשרדים, ייתכן שנצטרך לחפש פתרון בוועדת השרים לעלייה וקליטה. תודה רבה לך.

תודה רבה. גם אני מתכוון להצטרף להצעת החוק שתחריג תוכנית חינוכיות בחוק חובת המכרזים.

אני חושב שזה נכון מאוד. בזמנו אני כחבר כנסת, יחד עם קבוצה של חברי כנסת, רצינו להוביל את הצעת החוק הזאת. הגיעו להבנות בזמנו עם אגף החשב הכללי באוצר, שלא לקדם את החקיקה, בהנחה שייתנו אפשרות לפתור את הבעיה בדרכים מנהליות. אבל אם לא תימצא דרך מנהלית לפתור את הבעיה, יכול להיות שלא יהיה מנוס אלא לקדם את החקיקה ולהסדיר את זה פעם אחת ולתמיד. אז אני מברך אותך מאוד על המהלך הזה, ואני בוודאי בוועדת שרים לחקיקה אתמוך בכל הכוח בהצעת החוק. תודה רבה.

תודה רבה, כבוד השר.

היועצת המשפטית של הוועדה מבקשת להעיר הערה, בבקשה.

אני מניחה שאדוני השר ואדוני היושב-ראש התכוונו להתקשרות המשך מכוח תקנות חובת המכרזים. הרי ברור לכולנו שהתשתית המשפטית לכל המכרז עם נעל"ה היא דיני המכרזים. השאלה היא אם באמת הפתרון שחושבים עליו כאן עומד בתנאי התקנות, ואת זה צריך לבדוק. התקנות קובעות שהתקשרות המשך בתנאים זהים לתנאי התקשרות ראשונה או מיטיבים עם המזמין בנסיבות שבהן השמירה על האחידות נדרשת מטעמי חיסכון ויעילות.

אני מוכרחה להגיד שאני מתקשה למצוא את טעמי החיסכון. אבל צריך לבדוק באמת מהם טעמי היעילות.

חיסכון בנפשות.

טעמי היעילות הם מאוד פשוטים, גברתי היועצת המשפטית. או שיהיו עולים או שלא יהיו עולים. זה מה שעומד כאן על כף המאזניים.

בוודאי. אלא שהמשרד הרלוונטי צריך לבחון את התשתית העובדתית לאותו מכרז.

נכון. אבל החלטה על הקמת נעל"ה התקבלה לא רק על-ידי משרד החינוך לבדו, היא התקבלה על-ידי ועדת שרים לעלייה וקליטה. משרד הקליטה היה שותף מלא להחלטה. הוא גם שותף במימון בדרכים כאלה ואחרות, הן של התוכנית והן של המשך הקליטה של הבוגרים כאן. לכן אני מניח שלדעתנו המקצועית צריך להיות משקל בהחלטה הזאת מה עושים עם התוכנית.

קליטת עלייה נכונה גם חוסכת כסף למדינה בסופו של דבר.

מטרת הדיון היום היא לא להתערב בעניין חובת המכרזים. יש חוק של חובת המכרזים. אבל לאור העובדה שהבאת המכרזים צמודה לפתיחת שנת הלימודים, אנחנו חוששים מאוד שעכשיו להיכנס למכרזים זה יפגע במטרות, וגם יפגע בתוכניות החינוכיות. לכן אני חושב שהמטרה שלנו היא לראות איך אנחנו דוחים את המכרזים האלו לפחות לשנה, כדי שלא נפגע בתוכנית. כי בספטמבר מתחילה שנת הלימודים, ואיך אפשר להתחיל עכשיו במהלך של המכרזים?

חייבים לדחות, אבל גם לטפל בעניין הזה, כי זה גם היה בכנסת הקודמת.

יש הצעת חוק, ובזה נטפל. מונחים לפנינו שני מכתבים של שני פרופסורים, שיש להם ניסיון בתוכניות האלו. אתם יכולים לקרוא ולראות את הדברים. האחד הוא פרופ' משה ויגדור, שהיה מנכ"ל הסוכנות היהודית, שמכיר את התוכנית נעל"ה, ופרופ' יוליה מירסקי מאוניברסיטת בן-גוריון. אבל חשוב היום להתמקד במובן של התגברות על מנת לא לפגוע בתוכניות הקיימות, הן בתוכנית נעל"ה והן במרכז ההיגוי של עולי אתיופיה.

אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על ההזדמנות לבוא לכאן ועל המאמץ.

תודה רבה.

יושב-ראש הוועד המנהל של האגודה לקידום החינוך, מר יוסי אשכנזי, ייתן לנו סקירה על התוכניות האלה.

תודה. אני יושב-ראש הוועדה המנהל של האגודה לקידום החינוך מזה כעשור שנים. אני גם בוגר המפעל הראשון, לפני כ-55 שנה, של המוסד המרכזי, ספינת הדגל של האגודה, שזה בית-הספר בויאר.

מאז שהוקמה האגודה ועד לא מזמן היא הייתה הזרוע הביצועית של משרד החינוכית, בבחינת "נעשה ונשמע". המשרד היה נותן הנחיות, ואנחנו היינו מבצעים. במסגרת הזאת הוקמו מוסדות וניהלנו פרויקטים רחבי היקף. ביניהם שני הפרויקטים שהם נשוא הדיון שלנו היום, תוכנית נעל"ה ומרכז ההיגוי. הכוונה להוציא אותם למכרז לאחר שמעל שני עשורים הם מנוהלים בהצלחה וללא טענות, במיוחד לנוכח העובדה שאנחנו עומדים שלושה חודשים לפני תחילת שנת הלימודים, תהיה מעשה שעלול להמיט אסון על הפרויקטים האלו, כי יכול להיות שמי שיזכה בהם לא יוכל להרים את הכפפה ולעמוד בנטל המשימות הכבדות הללו.

למי שאיננו יודע, לפני כחמש שנים האגודה הפסידה פרויקט שאותו היא ניהלה במשך 25 שנה, ואלה היו המכינות הקדם-אקדמיות, בשם המכרוז, וספק אם מה שקורה היום בפרויקטים הללו זה מה שהאגודה עשתה. כלומר, הגוף שזכה במכרז היה גוף עסקי כלכלי, והשיקולים לבחירתו היו כלכליים, תוך התעלמות ממה שהאגודה השיגה במהלך חצי יובל שנים שבו היא ניהלה את הפרויקט הזה. אנחנו רק יכולים לראות כיצד פרויקט כל כך חשוב איבד גובה וכמעט הגיע לפני הקרקע. זה החשש שעומד לנגד הוועד המנהל של האגודה עכשיו, כשעולה הדיון הזה שוב. יהיה דיון בנפרד האם לפטור פרויקטים חינוכיים מחובת המכרזים, אבל בוודאי בעת הזו לצאת למכרז זאת תהיה טעות קשה.

חבריי ירחיבו את הדיבור על הנזקים הפיסיים והמעשיים שעלולים להיגרם לשני הפרויקטים, אם אכן התוכנית הזאת תצא אל הפועל. אבל מה שאני מפציר בחברי הכנסת הוא לשקול היטב אם יש מקום עתה להוציא את שני הפרויקטים האלו למכרזים. אבל אנחנו מתבוננים על כל התהליך בדאגה רבה.

יש תאריך למכרז?

יש כוונה.

יש כוונה, אבל אין תאריך.

המכרז של נעל"ה באוויר והצעות אמורות להיות מוגשות עד ה-9 ביולי.

ומרכז ההיגוי?

עוד לא יצא. אנחנו בישורת האחרונה לפני פרסום.

מנכ"ל האגודה לקידום החינוך, מר איתן מורן, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. כפי שיוסי, יושב-ראש האגודה, סקר, האגודה נוסדה על-ידי משרד החינוך לפני למעלה מ-50 שנה על מנת להוות זרוע ביצועית של המשרד לתמיכה בתלמידים מרקעים מוחלשים, על מנת לחברם למעגל הראשוני והמרכזי של החברה הישראלית באמצעות חינוך למצוינות, לימודית וערכית. מאז, אדוני היושב-ראש, האגודה עושה את זה בדבקות ובנאמנות, עם למעלה מ-30,000 בוגרים שמצויים בשדרה המרכזית של החברה הישראלית. אם צריך לגעת בגופם של פרויקטים, ויפה עלינו קביעת חז"ל "יהללך זר ולא פיך", אז יש דוח של רשויות חיצוניות, דוח של ראמ"ה, שמהלל את עבודת מרכז ההיגוי ביחס לפרויקטים אחרים שפועלים עבור קהילות אחרות, ופרויקט נעל"ה, העיד שר כאן בפני הוועדה. אני נמצא כאן בעיקר עבור ההון האנושי של האגודה לקידום החינוך. אדוני היושב-ראש, לאגודה לקידום החינוך אין דבר מלבד אנשיה. האגודה פועלת בסביבות חינוכיות שבהן מתחנכים למעלה מ-30,000 חניכים, והיא עושה את זה עם אנשים שבחרו אז, ובוחרים כל יום מחדש, לעסוק בזה. זאת השליחות החינוכית שלהם, זאת ההתמקצעות שלהם, זה מה שהם יודעים לעשות.

אנחנו באנו לכאן בעקבות סכנה לגורלם של שני פרויקטים חינוכיים, שבהם יש התמחות גדולה, התמקצעות גדולה, השקעה גם של המדינה. האגודה לקידום החינוך לא פועלת בחלל ריק, היא פועלת כתף אל כתף יחד עם יובליו השונים של משרד החינוך וארגונים רבים בארץ ובעולם. כל מי שמפעיל והקים מערכות חינוכיות רחבות היקף, שיקום אחד שיגיד לי שהוא יודע לעשות את זה בחודש. שיקומו שניים שיגידו לי שהם יודעים לעשות את זה בחודשיים. אלה פרויקטים שצברו התנסות של שנים רבות, של שכלולים, של מתודולוגיות, של שני מנהלים מהמצוינים שאני מכיר. במובן הזה אינני אלא קצה ציפורן זרתם, גם של דוד מהרט וגם של ישעיהו יחיאלי, ושיקום אחד שיסתור את דבריי. אנשים שמשקיעים ימים ולילות למען קהילות המוצא שלהם, אם זה קהילות העולים בכל רחבי התפוצות, שאותה מנהל ישעיהו, ואם זה קהילת "ביתא ישראל" שאותה מוביל דוד מהרט.

המכרזים הם מכרזים, וזה ברור. לנו אין שום עניין לאתגר את מערכת החוק במדינת ישראל, אבל החוק כידוע הוא חוק כללי. וגם לחוק כללי בדרך כלל יש יוצאים מן הכלל. המחוקק חשב על זה. הזכירה את זה היועצת המשפטית, עד תום התקשרות המשך, מטעמי יעילות. אני בוגר חוקים של לימודים כלכליים כאלה ואחרים, ובמדעי ההפרטה יש כלל ברור שנקרא "המרוץ לתחתית". איך מתרחש המרוץ לתחתית, אדוני היושב-ראש? באמצעות חיסכון בעלויות השכר, באמצעות פגיעה בתנאי העובדים, באמצעות העברה של עובדים מהמעגל הראשוני למעגל המשני. לזה באגודה לקידום החינוך אנחנו לא נסכים. אנחנו לא נעסיק עובדים בשעות, אנחנו לא נעסיק אותם בעשרה חודשי פעילות. אנחנו נעסיק אותם כמו אנשי חינוך במדינת ישראל, שצמודים לשנת הלימודים.

אני מבקש להיות פה למאה עובדי חינוך שלא יודעים מה יקרה אתם ב-1 בספטמבר. הם, משפחותיהם, ובכל הנוגע למרכז ההיגוי המודלים שהם מהווים לאלפי תלמידים. מה נעשה אתם? נגיד להם שהם עובדי חברת כוח-אדם? נתנהג כמו חברה כלכלית, שצריכה להוציא בעוד חודש מכתבי פיטורים לכולם כדי להגן על עצמנו מחשיפות? אלה מושגים ששייכים לעולם העסקי. הם לא שייכים לעולם החינוכי, ואני בטוח שנציגת האוצר שיושבת כאן מבינה את זה היטב. היא מבינה שהפה שאסר הוא הפה שיכול להתיר.

כשעלה חשש לגורל מרכז ההיגוי, אדוני היושב-ראש, בדרך כלל באווירה כזאת של מכרזים גם נוצרת איזושהי חשדנות מיותרת ומרעילה. כדי לנקות את עצמנו מכל חשש וחשד, אם היה כזה, תמכנו ביוזמת שר החינוך הקודם, הרב שי פירון, להעביר את מרכז ההיגוי על עובדיו כיחידה שיש לה זהות ארגונית, שיש לה ידע נצבר. זאת לא סחורה, להעביר אותה לאחריות משרד החינוך. אם היינו גוף מסחרי בוודאי היו לנו שיקולים אחרים. אנחנו מבקשים ממך, אדוני היושב-ראש, לפעול, ואני מקווה שגם נציגי הממונים על הנושא של החרגות מכרזים או פטור מהתקשרות המשך, או כל נתיב אחר שיכול להיסלל כדי למנוע פגיעה קשה בפרויקטים האלה ובעשרות העובדים שעובדים שם.

כמה זמן קיים מרכז ההיגוי?

מרכז ההיגוי קיים כ-20 שנה.

רק היום נזכרתם להכניס אותו למשרד החינוך? איפה הייתם עד היום?

אדוני, משרד החינוך ביקש מהאגודה לקידום החינוך להקים את הפרויקט עבורו. עשינו את זה עבור משרד החינוך לבקשת שר החינוך, וצריך לזכור שטרם העידן שפשה, שמשום מה הפך להיות מציאות. הוא לא חייב להיות מציאות.

אם היינו עושים את זה עד היום, אולי היינו פותרים את הבעיה.

לעולם לא מאוחר. יתרה מזאת, העברנו הצעה מרחיקת לכת לשר החינוך הנכנס, נפתלי בנט, שאומר שאנחנו מוכנים להכשיר את כל עובדי מרכז ההיגוי כעובדי הוראה. כי נציגי משרד החינוך אמרו שהם לא יכולים לקלוט אלא מורים. האגודה לקידום החינוך תגייס מיליונים, מתוך אחריות לעובדים שלה, כדי להכשיר אותם כמורים שיוכלו להיקלט במערכות החינוך בתפקידים השונים שעניינם קליטת עלייה. אז אנחנו לא נזכרים, אנחנו עובדים, אנחנו מבצעי מדיניות חינוכית. לא פלא שלא שמעת עלינו, אנחנו פשוט עסוקים בעבודה חינוכית ביום ובלילה.

אדוני היושב-ראש, אני מקווה מאוד שקריאתך וקריאתנו תישמע. תודה רבה.

תודה רבה. עליזה שרייר, מפקחת כוללת תוכנית נעל"ה.

אני מהמנהל לחינוך התיישבותי. אני מפקחת על תוכנית נעל"ה מזה כשנה ורבע.

המכרז אכן יצא בעת הזאת. בשל מורכבות המכרז, לקח לנו יותר זמן להוציא אותו לאוויר. בשנים עברו, עד כמה שידוע לי, היה פטור ממכרז. לכן הקפדנו מאוד מאוד לפני הוצאתו של המכרז.

פטור ממכרז מאילו טעמים?

אני לא הייתי בתפקיד אז. אני לא יודעת. בשל מורכבות המכרז לקח לנו הרבה מאוד זמן עד שהוא יצא לאוויר. אכן הוא יצא, ועד ה-9 ביולי ניתן להגיש מועמדויות.

זה היה בגלל המורכבות ובגלל המקצועיות והייחודיות, אז זה קיבל נוהל של ספק יחיד.

נתבקשנו על-ידי החשבות להוציא את המכרז הזה, ובאמת פעלנו. זה לקח פרק זמן בשל המורכבות הזאת והוא יצא לאוויר.

תודה רבה. מר ישעיהו יחיאלי, ראש מנהלת נעל"ה.

תודה לך, היושב-ראש, ותודה גם למנהלת הוועדה וצוותה, ששמעו על הבעיה וזימנו את הדיון הזה כמעט מהיום למחר.

מי כמוך, יושב-ראש הוועדה, שישב הרבה שנים בחלק הזה של השולחן, יודע שהוועדה הזאת היא הבית למצוקות העולים כולם, לפני עלייתם, לקראת עלייתם ובתהליך קליטתם. ועכשיו, כשעברת מכאן לשם, בוודאי תאפשר אכסניה לכל סוגיה חשובה בתפוצות, בעלייה ובקליטה. כמו שכבר אמרתי כאן, נשמח לדיון נפרד על נעל"ה. זה לא הדיון היום.

הדיון היום, כפי שהבנו את כותרתו וגם מדברי הפתיחה שלך, איננו על חובת המכרזים. הדיון היום הוא על העיתוי של מכרז נעל"ה. המכרז הזה היה מוכן לפרסום במרס 2013, בעת ששר החינוך הקודם, הרב שי פירון, נכנס לתפקידו. כשהוא שמע על כך הוא הורה למנכ"לית לעצור את המכרז, כדי ללמוד את הנושא ולחשוב על חלופות אפשריות. אז היה ערב פסח, והוא סבר שזה מאוחר מדי לצאת למכרז על שנת הלימודים הבאה.

אני רוצה להעיר הערה סמנטית. האגודה לקידום החינוך, כפי שאמרו קודמיי, הוקמה על-ידי משרד החינוך לפני יובל שנים בהבנה שלא כל דבר המשרד יכול לעשות לבדו. הוא צריך גופים ציבוריים שיעשו את זה עבורו. אני באגודה ותיק מאוד, משנת 1977. מהיותנו זרוע ביצוע של משרד החינוך, הפכנו לספק או קבלן. מאיפה הביאו את המושגים האלה? ממתי יש קבלנים בחינוך? במכרז הנוכחי, שכפי שאמרתי כבר היה מוכן לפרסום ב-2013, נושא המכרז היה הפעלת תוכנית נעל"ה. הפעם שודרגנו, או יותר נמוך, שונמכנו. אנחנו כבר לא מפעילי תוכנית נעל"ה, אנחנו מתבקשים לתת שירותים להפעלת תוכנית נעל"ה. עברנו מהסלון לשירותים.

הרעיון של השר פירון היה להלאים אותנו, כפי שהזכיר קודמי. לקחת את מנהלת נעל"ה, להכניס אותה כפי שהיא לתוך המנהל לחינוך התיישבותי. אמרתי לו שזה רעיון ממש מדהים, איך לא חשבו על זה קודם? בגילי המתקדם להפוך להיות עובד מדינה, אני רואה את זה ככבוד. אבל לא סתם לא חשבו על זה קודם. כאשר הוקמנו ב-92' מכוח החלטת ממשלה, הוקמנו באגודה לקידום החינוך, ולא בתוך משרד החינוך. מפני שמנכ"ל המשרד דאז הבין שעובדי משרד החינוך לא יכולים לנהל תוכנית כמו נעל"ה, שדורשת גמישות ארגונית, יכולת להטיס אדם או ילד מהיום למחר, ויושבת כאן עליזה המפקחת שיכולה לספר לוועדה מה עבר עליה כשהיא הייתה צריכה לנסוע בשליחות המנהל לאוקראינה, וכמה ועדות ואישורים וטופס טיולים היה צריך לאשר עד שהואילו לאשר לה את הנסיעה, והאישור הגיע כשהיא כבר הייתה באוקראינה. אני מקווה שלא נענשת על זה.

הייתי בשדה, אם לדייק.

אנחנו הטסנו השנה מאה איש למשימות הסברה ומיון. מאה איש היו צריכים לעבור ועדת נסיעות של משרד החינוך. תן את זה שלושה חודשים מראש, תגיד בדיוק לאן אתה נוסע, באיזה יום תהיה באיזו עיר. מי יכול לעבוד כך? שלא לדבר על זה, שהמשימה המרכזית שלנו היא להיות תחליף להורים של ילדים. הורים של ילדים לא עובדים לפי שעות, והורה של ילד הוא זמין בשבילו ביום ובלילה. וכבר ב-92', כשעוד בקושי היו פלאפונים בארץ, לכל עובד של מנהלת נעל"ה היה פלאפון, וכל ילד נעל"ה ידע את מספרי הטלפונים שלנו. הוא יכול היה להתקשר אלינו בכל עת ובכל שעה. ואני אומר כשומר שבת, שבעה ימים בשבוע, וגם אני נאלצתי במקרים מסוימים להרים טלפון בשבת. כך הורים מתייחסים לילדיהם. אנחנו לא קבלנים ואנחנו לא ספקים.

אני מברך על הרעיון שלך, אני חושב שאין לו שום סיכוי. שום נציבות שירות המדינה לא תיתן לך להכניס 20 תקנים חדשים לתוך משרד החינוך. אבל הוא אמר: אני שר חדש, תן לי. בבקשה. אז הוא פנה לחשבת הכללית, ומתוך זה קיבלנו פטור לשנת תשע"ג. אבל אמרה החשבת הכללית: צאו בקול קורא, אולי יש עוד ארגונים. רעיון טוב. יצאו בקול קורא, אף אחד לא קם. קיבלנו ספק יחיד. אבל כשקיבלנו ספק יחיד אמרה החשבת הכללית: תעשו קול קורא עוד פעם, אולי הפעם יבואו. הפעם באו.

אני מבקש לעיין יחד אתכם במסמך ועדת הפטור של אגף החשב הכללי, שנמצא באינטרנט. אני מבקש לעיין יחד אתכם בפטור שניתן לנו לשנת הלימודים הנוכחית, תשע"ה. אני מפנה את תשומת לבכם לתאריך הדיון, 14 בספטמבר. שבועיים אחרי פתיחת שנת הלימודים. בעצם היינו אמורים להיות מפוטרים ב-31 ביולי שקדם לו. איתן ויוסי, באחריות ובסיכון כלכלי לאגודה, לא פיטרו אותם. האמינו שזה יסתדר.

הדבר הבא, ועדת המכרזים שביקשה את הפטור דנה בבקשה הזאת ב-4 באוגוסט. שאלת איפה היינו עד היום. הדיון מתחיל ב-4 באוגוסט. לקח שבועיים עד שזה הגיע לוועדת הפטור. אנחנו בדור המיילים. מ-4 באוגוסט הגענו ל-18 באוגוסט. ביקשו השלמות כאלה ואחרות והגיעו לדיון ב-14 בספטמבר. אנחנו מורגלים בזה, הפטור הקודם ניתן ב-18 בספטמבר, וזה שלפניו, לשם שינוי, ניתן ביוני. כי צריך לומר, ויש לי כאן הטבלה המפרטת, אנחנו בפטור ממכרז משנת 2001. מה היה עד אז? זכינו פעם אחת במכרז, כי אף אחד לא בא נגדנו, ופעמיים המכרז בוטל, כי באה נגדנו הצעה זולה של חברה מסחרית המוכרת היטב למשרד החינוך, בהיקפים של מאות מיליוני שקלים. היא גם החברה שלקחה את המכינות הקדם-אקדמיות והביאה אותן עד הלום. אבל מאחר שהיא לא יכולה לבוא למכרז לבד, היא הביאה אתה עמותה מוכרת בחינוך הפנימייתי.

אני רוצה לעבור יחד אתכם לסעיף מספר 2: "ההתקשרות עם האגודה נעשית במסגרת התקשרות בפטור ממכרז מאז תחילת הפרויקט ב-92'." טעות בידיכם, חברים יקרים, ממש לא. בשנת 92' החליטה הממשלה שמי שיפעיל את הפרויקט יהיה האגודה לקידום החינוך. אולי היא לא נהגה כחוק, גברתי היועצת המשפטית, אינני יודע. אני לא משפטן. אבל חוק המכרזים כבר היה, והממשלה החליטה שתעשה את זה האגודה לקידום החינוך, וטעמיה עמה. מנכ"ל משרד החינוך דאז, זבולון אורלב, החליט שמקומנו באגודה לקידום החינוך. ולמה דווקא שם, שמעתם מחבריי. כעבור שנתיים, בשנת 94', נסגרה מנהלת נעל"ה באגודה לקידום החינוך, וכולנו הלכנו הביתה. הזכיר את זה השר אלקין. התוכנית הועברה לאחריות עליית הנוער בסוכנות היהודית. עשו העברת בעלות. הוא כבר אמר מה קרה אז, לא אאריך בעניין הזה.

ב-97', כאשר עליית הנוער עברה לתוך משרד החינוך, והאגף לחינוך התיישבותי הפך להיות המנהל לחינוך התיישבותי פנימייתי ועליית הנוער, קראו לנו חזרה. כולנו היינו כבר במקומות אחרים. אני עבדתי שלוש שנים בתפקיד מאוד מכובד, הייתי סגן ראש מועצה אזורית גוש-עציון. נבחרתי בבחירות. וכל חבריי מצאו להם תפקידים אחרים. אבל קראו לנו לדגל, ובאנו כולנו חזרה. כולנו עזבנו את העבודות שלנו, כי האהבה שלנו לנעל"ה היא אהבה שאינה תלויה בדבר. בוודאי שאיננו קבלנים. אני לא מכיר קבלנים שמתנהגים כך. אבל אז, כאשר מנכ"ל משרד החינוך ביקש מהאגודה לקידום החינוך שייקחו חזרה את מנהלת נעל"ה, אמרה לו היועצת המשפטית: אדוני, אתה לא יכול. יש חוק חובת המכרזים. הוא אמר: בבקשה, תעשו מכרז. עשו מכרז. המכרז בוטל בגלל פער בלתי סביר בין ההצעות. שמעתם על זה? באה מולנו חברה שהציעה הצעה שבפרק אחד של המכרז הייתה זולה מאתנו פי עשרה. מה היה הפרק הזה? מיון התלמידים בחו"ל. אנחנו שולחים צוותי מיון. כרגע כשאנחנו מדברים פה, ארבעה צוותי מיון שלנו יושבים עכשיו בפריס, בניו-יורק, ברוסיה ובאוקראינה, ועוד ארבעה צוותים יצאו בשבוע הבא לצרפת, לארגנטינה, לברזיל ולחלק המזרחי של ברית-המועצות. כל האנשים האלה הם עובדי מנהלת נעל"ה, הם לא אומרים להורים מילה על כך שיכול להיות מצב שעד ה-1 בספטמבר אנחנו לא נהיה פה. הם מתנהגים בממלכתיות ואומרים: אנחנו אחראים, אנחנו נקבל את הילדים שלכם. והם אומרים דבר שאולי עלול להתברר כלא אמת. אבל לפעמים צריך לשנות מפני דרכי שלום.

למה ניקח פסיכולוגים מישראל? ניקח פסיכולוגים מקומיים. נשלם לפסיכולוגים ברוסיה ובאוקראינה, שאגב המדינה שלנו בכלל לא מכירה בהם כפסיכולוגים, והם יעשו את המיון. יהיה הרבה יותר זול. וזה עבר את הקריטריונים של משרד החינוך. זה היה בסדר גמור. אבל אנחנו עשינו קצת רעש, כמו שאנחנו יודעים כשצריך, וביטלו את המכרז ונתנו לנו פטור. שנה לאחר מכן, מכרז שני. זכינו. למה? כי היינו לבד. שלוש שנים היה לנו שקט. הגענו למכרז השלישי, אותו דבר. אודך כי עניתני. שוב אותה חברה, שוב אותו ארגון בחינוך הפנימייתי, באים יחד מולנו בהצעה יותר זולה. המכרז בוטל. ומאז, שנה אחרי שנה, אנחנו בפטור. לכן פתיחתו של סעיף 2 לא נכונה.

סעיף 4 מתאר את היענות החשבת הכללית לפניית שר החינוך לתת לו אפשרות לבחון אפשרות להקים את מנהלת נעל"ה כיחידה במשרד. כבר הזכרתי, קיבלנו פטור לשנה. באמת תודה למבקש ותודה לזאת שנענתה.

סעיף 7. הזכירו כאן את יוזמת החקיקה, שהתחיל אותה חבר הכנסת אורלב בכנסת ה-18 והמשיך אותה חבר הכנסת מצנע בכנסת ה-19. היום התבשרנו שחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, יתחיל ביוזמה מחדש. כבוד היושב-ראש כבר הודיע מראש שהוא מצטרף אליו, כנ"ל חבר הכנסת יוגב וכנ"ל חברי כנסת נוספים. ליוזמה של אורלב ושל מצנע חתמו 30 חברי כנסת מכל סיעות הבית. אני לא מכיר הרבה נושאים שאפשר לשים שם ביחד את החרדים, את כל סיעות הבית וגם את הרשימה המשותפת בגלגולה הקודם. גם שני חברי כנסת של המגזר הערבי חתמו על זה, לא בשביל נעל"ה אלא בשביל ארגונים אחרים שהיו יכולים ליהנות מאותו חוק. אמרו החברות הנכבדות היושבות כאן: עזבו חקיקה, נביא לכם פתרון אחר. מה הפתרון? חלק מהארגונים יקבלו ספק יחיד, חלק מהארגונים ילכו למכרז סגור. שאלתי למה אנחנו לא ספק יחיד – כי מישהו אמר שגם הוא יכול.

אתה יכול להסביר מה זה מכרז סגור?

אני לא משפטן, יושבות פה משפטניות טובות ממני. מכרז פתוח הוא פתוח באוויר. כל מי שרוצה בארץ יכול לגשת. מכרז סגור פירושו, המשרד עושה רשימת ארגונים, פונה אליהם וכל אחד מהם מוזמן לגשת למכרז, לפי תנאי סף. הוא צריך לעמוד בתנאי סף. מה תנאי הסף במכרז נעל"ה? אם יש לך בעלות על שני בתי-ספר שיש להם פנימייה, אתה יכול להפעיל את נעל"ה בארץ ובעולם. זה תנאי הסף. אין יותר. לא היקף כספי, לא כמה עובדים אתה הולך להעסיק ואיך אתה הולך להעסיק אותם. את זה תכתוב במחיר. אם יש לך שני בתי-ספר, אתה יכול לנהל את נעל"ה בארץ ובעולם מהיום למחר.

יש הגדרה בתקנות חובת המכרזים למכרז סגור. זה מכרז שבו הפנייה לקבל הצעות מופנית לספקים מסוימים בלבד, לפי תקנה 4. יש הוראות כאן לעניין הפנייה לאותם ספקים. יש תנאים.

אני רוצה לעבור לסעיף 8. בסעיף 8 קבעה ועדת הפטור לוח זמנים למכרז הנוכחי. שימו לב, פרסום עד אוקטובר 2014, קביעת זוכה עד דצמבר 2014, תחילת התקשרות בלעדית עם הזוכה החדש ב-1 בספטמבר. זה הגיוני?

בסעיף 2 – אני לא יודע איך 2 מגיע אחרי 8 באגף החשב הכללי – דורשים שבשל אופי התקשרות זו, המתבטאת במשך הזמן בו מתקשר המנהל עם האגודה לקידום החינוך וייחודיות חלק מהשירותים שבה, במידה ויזכה ספק חדש תידרש תקופת חפיפה מסודרת וממושכת לפני שניתן יהיה להתקשר עמו בלבד.

ספרו לי איך זה קורה בין ה-10 באוגוסט ל-1 בספטמבר, כשכולנו בחופשה דרך אגב. לדברי חשב המנהלת, זה לא אנחנו, במכתבו מיום 27 באוגוסט לרפרנטורה, החשב הכללי, חפיפה זו תשולב בתוכן המכרז ותתומחר. המדינה מוכנה לשלם מאות אלפי שקלים לגוף החדש שיזכה במכרז על מנת שהוא יעמוד ערוך ומוכן ב-1 בספטמבר. כל הכבוד ליעילות ולמוכנות לשים על זה מאות אלפי שקלים במקביל אלינו.

לבסוף אני מפנה אתכם לסעיף 10. המשך ההתקשרות הנו בתנאים זהים להתקשרות הראשונה. מה משמעות הסעיף הזה? שמ-2007 ועד היום אנחנו עובדים באותם מחירים. שמונה שנים לא מעדכנים את המחירים. גם מי שאינו כלכלן מבין שהמשמעות היא הורדת רמת השירות. אי-אפשר אחרת. אנחנו לא יודעים לחולל נסים.

איך קרה שמכרז שהיה מוכן לכאורה ב-2013 מתפרסם ב-26 במאי 2015? כמה ימים אחרי ששר החינוך החדש נכנס, ואת עמדתו שמעתם מהשר אלקין, וכמה ימים לפני שצריך להודיע לעובדי חינוך ב-31 במאי שהם מסיימים את עבודתם. חמישה ימים קודם מתפרסם מכרז. אז יענו לכם מיד: אתם לא עובדי חינוך, אתם עובדי קבלן. לעובדי קבלן מספיק 30 יום מראש.

חברים יקרים, אני בעולם החינוך מגיל 22. אני בן 65. אני לא איש חינוך? לא מגיע לי לדעת ב-31 במאי איפה אני עובד בשנה הבאה? למה, כי אני ספק? קבלן?

אני רוצה לומר בצד החיובי למה המכרז התעכב, ואני ארחיב בנקודה שאמרה עליזה. בינתיים התחלף מנהל במנהל החינוך ההתיישבותי, וכשהוא הסתכל במכרז הקודם, של 2013, קצת חשכו עיניו. כי הוא מכיר טוב את נעל"ה מתפקידו הקודם, והוא הבין שזה לא מכרז טוב וצריך לשפר אותו. ואני אומר לטובת אנשי משרד החינוך – הנה, אני יודע גם להגיד מילים טובות – המכרז של 2015 הוא הרבה יותר טוב מהמכרז של 2013. לכן אני לא דן פה בתכניו, אני דן רק בעיתוי שלו. בחודשים האחרונים שאלתי פעם אחר פעם למה המכרז מתעכב. מה התשובה שקיבלתי? מתעכב בייעוץ המשפטי, מתעכב בחשבות, או שניהם ביחד. וכך הגענו ל-26 במאי. מה קורה ב-26 במאי? מה קורה היום, ב-22 ביוני? כל ילדי נעל"ה יצאו לחופשה. לא אמרנו להם: המלווים, הפסיכולוגים, כל אלה שמטפלים בכם, יכול להיות שלא תראו אותם כשתחזרו. כי אם היינו אומרים להם את זה, אולי היה קורה משהו. צוותי המיון נוסעים כרגיל. אף דבר לא בוטל.

הזכירו כאן את משה ויגדור. אם קראתם את מכתבו, שימו לב שהוא מספר על ביקורו של החשב הכללי, פרופ' ירון זליכה, בנעל"ה. זה היחידי מאגף החשב הכללי לאורך כל השנים שהסכים לבוא לבקר, לראות במה מדובר, מעבר לניירת. והוא השתכנע שזה לא רלוונטי הטכניקה הזאת. הוא אמר: הפתרון שלכם הוא ספק יחיד. אני זוכר את זה כמו עכשיו, יש לי תמונות. שאלתי את ירון זליכה: האם היית מוכן לשלוח את ילדך ללמוד במדינה אחרת שבה יבחרו את הפסיכולוג שיטפל בו, אם הוא יהיה צריך, לפי הממעט במחיר? האם אתם מוכנים שנגיד היום להורים בכל העולם: הגוף שיטפל בילדים שלכם ייקבע לפי כסף? כי המכרז של 2015 – ואני אומר לזכותכם, עליזה, ותמסרי בבקשה לבני ולכל מי שעסק בזה – לקחתם את שיטת העבודה של מנהלת נעל"ה כפי שהיא ושמתם אותה בתוך המכרז. זה לא היה ב-2013. כל הכבוד לכם שאימצתם את דרך העבודה שלנו, פורמאלית. לא פורמאלית, אני יודע מה אתם חושבים. עכשיו אתם מוכנים שיבוא גוף אחר ויגיד: מנהלת נעל"ה עושה את זה בשמונה מיליון, אנחנו נעשה בשבעה. ואמרתי לכם, ואמרתי לעמותות שמתעניינות במכרז: כל מי שיבוא מולנו יזכה. כי הוא בוודאות, מחוסר ידיעה, יגיש הצעה יותר נמוכה.

עכשיו תגידו לי אתם. אנחנו פוגשים עכשיו 1,200 זוגות הורים ב-40 מדינות בעולם. זה מה שאנחנו צריכים לספר להם, שמדינת ישראל עומדת לבחור במי שיטפל בילדים שלהם לפי הממעט במחיר. אני הייתי מסמיק מבושה.

אנחנו כבר השקענו מאות שעות בכתיבת המכרז הזה, כי אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל מצב כדי להגיש אותו ב-9 ביולי, במועד. שבועיים קודם אנחנו נגיש שאלות שיש לנו על המכרז, כפי שמתחייב על-פי החוק.

אני רוצה שתראו את הדף האחרון, מה נותן לנו את הרוח הזאת בשביל לבוא לכאן שנה אחרי שנה ולהילחם על הזכות לנהל את נעל"ה. האחד זה אידיאולוגיה. אנחנו מאמינים בתהליך קיבוץ גלויות. אגב, הזכיר השר אלקין את ארצות המוצא. ארץ המוצא שלי לא קיימת בנעל"ה. אני נולדתי בארץ, וההורים שלי בפולין. משם אין כבר יהודים להביא לארץ. יש לכם פה דוגמה מהמכרז ב-2001, כאשר הגשנו מכרז והיינו צריכים להביא המלצות. זאת רשימת הממליצים עלינו ב-2001. תקראו רק את השמות ואת התפקידים. אני כבר מודיע לכם, במכרז החדש הרשימה הרבה יותר גדולה והרבה יותר צבעונית. יהיה לכם מעניין לראות שם את כל שרי החינוך הקודמים, שרי הקליטה הקודמים, מנכ"לים לשעבר של משרד החינוך, מנכ"לים לשעבר של משרד הקליטה, אחת מהן יושבת כאן, מנכ"לי הסוכנות היהודית. כולם בעדנו. ועל זה אתם מוכנים להעמיד מולנו את מי שייתן הצעה יותר זולה? תודה רבה.

תודה רבה. יש לנו כבוד שמשתתפת בדיון הזה מנכ"לית משרד הקליטה לשעבר, שלומית כנען. אני מכיר כעולה חדש וגם כפעיל את פעילותך המסורה למען משרד הקליטה. נשמח לשמוע ממך.

אני רוצה לספר לכם חוויה שאני עברתי בהקשר של נעל"ה, ואחרי זה לעבור ולדבר על מרכז ההיגוי ליוצאי אתיופיה. כשהייתי מנכ"לית משרד הקליטה נשלחתי בשלב מסוים לברית-המועצות לשעבר, אוקראינה, ובין השאר הלכתי לבקר בבתים של יהודים שעדיין היו שם והתלבטו בנושא העלייה. כשנכנסתי לאחד הבתים, עם כל הדירות הקטנות וכל מה שיש בחיים היהודיים שהיו בזמנו, נפלה על צווארי סבתא זקנה אחת ואמרה לי כך: הנכד שלי נמצא בתוכנית בארץ בשם תוכנית נעל"ה. אני כבר לא אראה אותו. כוחותיי לעלות לא קיימים כבר, והחלום שהיה לי לעלות לישראל במשך השנים עבר אליו והוא עשה את העלייה. את יכולה להבטיח לי שאתם מטפלים בו טוב בארץ-ישראל? אני מודה שנחנקתי מדמעות כשהיא דיברה, גם עכשיו, ואמרתי: במאת האחוזים, על אחריותי, הילד ימצא את הבית בארץ החדשה, את השפה, את מקומו, ואני מאמינה שגם הוריו וגם את תבואו. לימים הם הגיעו, כל המשפחה.

את הסיפור הזה אני מספרת כדי להבהיר מה זה נעל"ה בשביל כל מי שנפגש ברגע זה או אחר בשאלת קליטת העלייה. בגדול נאמרו פה הרבה דברים. יש פה רשימה נכבדה מאוד של אנשים, שכולם בלי פניות ובלי שייכות, לא פוליטית ולא אידיאולוגית ולא כלום, עקבו אחרי התוכנית הזאת, ראו את התוכנית הזאת ומברכים עליה. יצאו כל כך הרבה דוחות, כל כך הרבה נחקרים על התוכנית ועל התוצאות שלה, שהיד צריכה לרעוד למי שיחתום ויעיז להעביר תוכנית כזאת לממעיט במחיר. ולא שנימוקי החשבות ואנשי האוצר זרים לי, כשאתה חי במדינה ואתה משתדל לצמצם בתקציבים ובצורכי ציבור. אבל יש דברים שחייבים לשקול בקנה מידה אחר, ותוכנית נעל"ה בראשותו של ישעיהו היא הדבר הזה. עד כאן לגבי נעל"ה.

חשוב לי לומר לגבי מרכז ההיגוי ליוצאי אתיופיה. אני יודעת, כבוד היושב-ראש, שבחכמה רבה אמרת: בואו נתמקד בזמן הקצר שנוצר. אבל לי חשוב להגיד מהמקום שאני מתבוננת, ואני מלווה את קהילת יוצאי אתיופיה עוד מלפני ימיי במשרד הקליטה. אני עבדתי בקרנות שונים, נציגה של תורמים מחו"ל, ומתחילת העלייה אני מלווה פרויקטים ותוכניות שונות של יוצאי אתיופיה, נפעמת מהכישרונות שלהם, מהיכולות שלהם, מהעשייה הנהדרת שלהם. ואני שואלת את עצמי בכנות, ואני פונה לאנשי משרד החינוך, ואם היה נוכח כאן חברי זאב אלקין הייתי שואלת גם אותו: למה יוצאי אתיופיה, שעובדים במרכז ההיגוי בראשותו דוד מהרט, וגם הם זוכים לשבחים ולחוות דעת יוצאות מן הכלל לאורך כל הזמן, לא נקלטו עדיין בתוך משרד החינוך כעובדי המשרד? הקבוצה הזאת, שמונה 70 אנשים מוכשרים, כולם עם ניסיון. בזמנו באחת הקרנות שהייתי מימנו את הקורס הראשון למגשרים. כל הצוות שעובד שם עבר את הקורסים, צבר ניסיון, עושה עבודה בלתי רגילה בניסיון לשלב ילדים ומשפחותיהם בקהילה ובבתי-ספר. למה הם לא רשאים להיות עובדים מן המניין של משרד החינוך? למה הם צריכים כל שנה להתחנן על מקומם כעובדי קבלן? אני יודעת שזה לא נושא הדיון. כבוד היושב-ראש, מתוך דאגה להגיע לתוצאות, העמיד את נושא הדיון, ובצדק. אבל חשוב לי להגיד, שבשיתוף פעולה האגודה הרימה כאן מפעל אדיר. לטענה שעובדי המשרד צריכים להיות מורים או עם רקע של עובדי הוראה, היא אומרת: האגודה מוכנה לקחת על עצמה, בתוכנית שתימשך בין שלוש לחמש שנים, אולי פחות, להכשיר את כולם שיעמדו בתנאים וייקלטו בתוך המערכת החינוכית של מדינת ישראל. אני לא רואה שום נימוק עלי אדמות לא לעשות את זה. כולנו מבינים היום, לא רק על רקע המחאה של יוצאי אתיופיה, כל מי שמכיר את האוכלוסייה הזאת יודע כמה הם משתדלים להשתלב, כמה הם רוצים להיות חלק מאתנו. אלפי הסטודנטים שלהם, שזה ציבור שאין כמותו, רוצה להיות חלק מהחברה הזאת, רוצה להיות כאחד האדם. למה צריך בכלל את העניין הזה שהם יעבדו כקבוצה נפרדת שתלויה באחראים על קליטה? מה זה קשור? הם אנשים מוכשרים, בעלי יכולות להשתלב בתוך המשרד. סליחה שדיברתי קצת ברגשנות.

להפך.

להפך. דברים מאוד טובים. כל הכבוד.

תודה. אני מלווה שנים את שתי האוכלוסיות האלה ואני אומרת: עשו הכול לשמור עליהם, ובצורה הנכונה והמכובדת שמתחייבת. תודה.

אנחנו מודים לך מאוד. תודה.

אנחנו רוצים עכשיו לשמוע מהאוצר. יעל פריש, בבקשה.

אני מנהלת תחום חינוך רווחה ותמיכות באגף החשב הכללי במשרד האוצר. אני אתחיל בגילוי נאות, בייחוד אחרי שאמרו שהחשב הכללי לא ביקר בנעל"ה. לי יש סנטימנטים מאוד חזקים לנעל"ה. בשירותי הצבאי פיקדתי בקורס שקראו לו "דביר" בזמנו, במחווה אלון, שהוא קורס שיועד לבוגרי נעל"ה. הוא היה קורס לזהות ציונית ויהודית. ליווינו אותם בתהליך הגיור. עד היום אני בקשר עם חלק מהחיילים. אז להגיד שאת ההיכרות ואת הסנטימנטים לנעל"ה אין בחשב הכללי זה לא נכון.

אני שמח להודות בטעותי.

אנחנו שמחים להזמין אותך בכובעך הנוכחי, כחשבת כללית.

אגב, יש באגף שלכם יעל שהיא בוגרת נעל"ה.

יכול להיות. בוגרי נעל"ה אכן הגיעו למקומות מאוד יפים. יעידו על זה חייליי.

אני חושבת שאף אחד באגף החשב הכללי במשרד האוצר, במשרדי הממשלה, לא חושב ששני הפרויקטים המדוברים לא חשובים, ולכן השאלה אם הפרויקטים האלה יתקיימו או לא יתקיימו היא בכלל לא על הפרק. ברור לכולם שהפרויקטים האלה צריכים להתקיים. השאלה היא מה המתכונת הנכונה שבה הם יתקיימו. גם אם נעל"ה יעבור לגוף אחר, פעילותו לא תופסק. בתקווה שיגיעו ילדים לארץ.

אדוני היושב-ראש, האם זו סחורה? האם אפשר להפריט גם את אגף החשב הכללי עצמו ולדבר בכזה ביטחון שאפשר לקחת פרויקט חינוכי כאילו זה חפץ ולהעביר אותו מיד ליד? למה במערכת החינוך אף אחד לא חושב להפריט בית-ספר?

שמענו אותך, וכולם שמעו אותך בשקט. אף אחד לא הפריע לך.

אדוני, זה להפוך אותנו לשקופים ולחסרי זהות.

הבנו. המסר ברור.

אני לא שלך עדיין. יש לי ההכשרה שלי ואת מה שעברתי בחיים, ישעיהו גם כן וכל 25 עובדיו, 70 המגשרים.

אתה לא ברשות דיבור. יש לה רשות דיבור, תן לה. אנחנו צריכים לשמוע את שני הצדדים, לא רק צד אחד.

אני מתנצל.

אני חושבת שהייתה פה הקשבה מלאה של הצד הממשלתי במשך כל השעה האחרונה.

כבר כמה שנים שסוגיית נעל"ה עומדת על הפרק באגף החשב הכללי ובמשרד האוצר, ואנחנו מנסים לחשוב איך הכי נכון להפעיל אותה. כולנו מכירים את חוק חובת המכרזים ואנחנו כפופים לו, ותחת מגבלות החוק אנחנו מנסים לראות איך הכי נכון לעשות גם פרויקטים חינוכיים.

בשנת 2012, ופה אעמיד את ישעיהו על טעותו, יצא המנהל לחינוך התיישבותי ב-RFI, בתהליך של קול קורא לבדוק אילו ספקים יכולים לקיים את השירות, והיו הצעות נוספות מעבר לאגודה לקידום החינוך.

אמרתי את זה.

לכן באמת הוחלט להוציא את הפרויקט הזה למכרז. כמו כל שירות אחר שניתן לממשלה, אנחנו חושבים שיש עוד ספקים שיכולים לתת את השירות ויכולים לעשות את זה טוב באותה מידה. אחד מהדברים שעליהם דיברת, שהמחיר לא עלה משנת 2007, מכרז יכול לפתור. כל ספק יגיד באמת את העלות הנכונה של הפרויקט עבורו, יתמחר אותה נכון, ואם שמונה מיליון זה התמחור הלא נכון אז התמחור יכול להשתפר במכרז וזה יכול להועיל לכל הצדדים הנוגעים בדבר.

ספרי את זה לחשב המנהל לחינוך התיישבות בהזדמנות.

כיוון שבאמת היו עוד הצעות שנענו ל-RFI ב-2012 הוחלט לצאת למכרז. השתלשלות האירועים תוארה פה, אני לא אחזור עליה. בשנת 2013 באמת הייתה הצעת חוק לתת פטור לשירותי חינוך ייחודיים. הדיון עלה בכמה ועדות חינוך ויחד הגענו להסכמה, ביחד עם כל חברי הכנסת שהעלו את ההצעה, ונתנו את האפשרות לצאת למכרז סגור. קודם קראו מה זה אומר מכרז סגור, קצת אפשט את זה. מכרז סגור משמעותו שאנחנו מכירים בכך שהמשרד מכיר את השטח טוב מאוד, כל יחידה מקצועית מכירה את השטח של כל נושא שאתו היא מתעסקת, ולכן היא יודעת מי הספקים האפשריים שיכולים לספק את השירות. אין הכוונה פה לצאת במכרז פומבי לכל מי שרוצה לתת את השירות, אלא למכרז יש היד החופשית לפנות ספציפית לגורמים שבעיניו יודעים ויכולים לספק את השירות וביניהם לעשות את התחרות.

ההוראה הזאת הייתה אמורה לתת מענה לכמה טענות שעלו כאן. קודם כל, דובר פה על גופים עסקיים לעומת מלכ"רים. אז גם פה מכרז סגור פותר את הבעיה הזאת.

טעות.

אתה בוחר מי המציעים.

עובדה שבחרו גוף עסקי.

אז לא הייתה ההוראה.

עכשיו, במכרז של נעל"ה.

עוד לא בחרו אף אחד.

באמת? אל תגידי לא בחרו. פנו לעשרה גופים, אחד מהם הוא גוף עסקי.

יכול להיות. אבל זו החלטה של המשרד. יכול להיות שבמכרז הנוכחי הם החליטו שיש גוף עסקי שיכול לתת את השירות. אבל זו החלטה של המשרד אם לצאת, והוא יכול לבחור את הגופים. הוא יכול היה באותה מידה לבחור אותם כולם מלכ"רים. אם הוא בחר לפנות גם לגוף עסקי, כנראה שהוא חשב שהגוף העסקי הזה ראוי ובעלות חינוך ראויה, מתפקדת, שיש לה תוצאות טובות. לכן המשרד ידע למי הוא פונה. פה בכלל החשב הכללי לא מתערב בשיקולי המשרד, זה לגמרי שיקוליו.

בנוסף הוא יכול לקבוע את הפרמטרים, יחס איכות-מחיר במכרז, ואז לא לתת למחיר להשתלט. כולם דיברו על התייעלות כלכלית. אני לא חושבת בכלל שהסיבה לצאת למכרז היא בהכרח התייעלות כלכלית. יש הרבה התייעלויות אחרות שיכולות לצאת מריענון הספקים בשטח. יכול להיות לזה אפילו ריענון פדגוגי וחינוכי. הכול עניין של הסתכלות.

המשרד מכיר את השטח, ידע למי לפנות, ידע אילו ספקים הוא בוחר. החשב הכללי לא נכנס לשיקוליו. אנחנו משתדלים מאוד לא להתערב בדברים כאלה של המשרד, ואני חושבת שיצא מכרז ראוי.

הנקודה האחרונה שבה אנחנו מדברים היא על לוחות הזמנים. כפי שאתם רואים בהחלטה של ועדת הפטור במשרד האוצר, מבחינת החשב הכללי לוחות הזמנים היו אמורים להיות אחרים והמכרז לא היה אמור להיות מפורסם במאי. אין ספק שהמשרד פה התעכב, אבל מדובר על מכרז שכבר עומד באוויר. אני מניחה שמרבית הגופים כבר עשו את העבודה על הגשת ההצעות שאמורות להיות מוגשות ב-9 ביולי, ולכן היום לבטל מכרז באוויר זה דבר שהוא מאוד לא ראוי. את הטענות על העיכוב, כפי שגם אנחנו העלינו אל מול המשרד, אני מניחה שכל הגורמים יכולים להעלות. היו סיבות כאלה ואחרות, אבל אני לא בטוחה שאם ניתן פטור לשנה הבאה נגיע למקום שהמכרז יפורסם בתחילת שנה הבאה לקראת תשע"ז. כולנו רואים פה את הלכי הרוח ואת הניסיון כל שנה להביא אותנו לנקודת הקצה, לתת פטור לשירות ולא להוציא אותו למכרז. זה דבר שאנחנו כחשב כללי לא מסכימים לו, ומ-2012 אנחנו מתנים כל פטור ביציאה למכרז, וכך יהיה.

תודה. חברי הכנסת רוצים להתייחס למה ששמעו עד עכשיו, ולאחר מכן נמשיך. חבר הכנסת יוגב, בבקשה.

אני רוצה לומר כמה דברים בקצרה, גם משום שאנחנו נדרשים ללכת למקומות נוספים. כחבר בוועדות מקבילות, חינוך שהיו בה כמה דיונים חשובים היום וחוץ וביטחון, החלטתי להיות כאן היום, משום שיש לי מעט היכרות מניסיון חיי, ואני מניח שגם לחברתי חברת הכנסת טלי, גם עם הנוער העולה מיהדות אתיופיה וגם עם הנוער העולה מנעל"ה, גם כמזכ"ל בני-עקיבא לשעבר וגם בצבא כ-23 שנה כמפקדם של אנשים משם ומשם.

שמענו פה דברים מרגשים. דברים ענייניים מהשר שפתח ואמר את הדברים גם כנוגע בהם אישית, ודברים מרגשים גם ממנהל תוכניות נעל"ה או מנהל מרכז ההיגוי, וגם מהמנכ"לית. אני מודה שגם אני עמדתי על סף דמעות כשסיפרת את הסיפור שלך. אנשי האוצר, אני מכבד אתכם, אבל לא ייתכן שהחוק היבש יעמוד מול זה. אצלי הדמעות מנצחות, במיוחד כשהן באות מנקודה אמיתית. אני ממליץ גם כיושב בראשות ועדות משנה בכנסת הקודמת, המלצתי אז לרפרנטים של האוצר בהחלטות מסוימות שישובו ויבקרו בפרויקטים ויראו אותם מקרוב בטרם דנים עליהם במציאות של חוק יבש. במציאות הזאת שמכרז של נעל"ה באוויר והמכרז של ועדת ההיגוי בדרך, אני מכיר גם מניהולי במקומות מסוימים, ימצאו את הדרך המשפטית לעכב את זה ולהעביר את זה בוודאי לאחריות של המשרדים הרלוונטיים – החינוך, שאני מבין שהוא בראש, האוצר, העלייה והקליטה – לדיון מחודש לקראת שנה הבאה. אני לא נבהל.

בתוך זה אני אומר, כהמלצה לוועדה, שתבחן את התהליך שבעיתוי הנוכחי הוא בוודאי יכול להיות הרסני. מדובר פה בפרויקט נעל"ה כרגע. אני מבין שהשני הוא יותר קל לדחייה. אבל אני חושב ששניהם עשויים כאחד כרגע. האם נכון בעתיד את מרכז ההיגוי להכניס לתוך משרד החינוך? זה דורש בחינה. אין לי הכלים לבדוק את זה. בחינה שתחייב את משרד החינוך בתיאום עם המשרדים האחרים לבחון אותה בתהליך עד כחצי שנה, כדי שהיא תהיה בזמן לגבי השנה הבאה. אבל כרגע לדחות.

בעניין המכרז שבאוויר, אני אומר פה ליועצת המשפטית של הוועדה. אני מכיר מכרזים באוויר שדחינו. הייתי יושב-ראש ועדת מכרזים במשך חמש שנים במועצה האזורית מטה בנימין ובעצמי ניהלתי מכרזים בשני דירקטוריונים, לא אפרט כרגע יותר. דחינו גם מכרזים באוויר. הגדול שבכולם הוא המכרז לבניית בית הכנסת "החורבה". היו קבלנים לא ראויים לבנות אותו, בעשרות מיליונים. הוא היה באוויר וכמעט היה זוכה. באמצעות עורכת-דין דחינו אותו בצורה חוקית וראויה, ללא שום בעיה משפטית. כי רצינו שיהיו שם קבלנים גדולים וראויים לבנות פרויקט כזה.

בשביל זה צריך לראות את ההצעות ולראות אם הן ראויות או לא. ואת זה נדע ב-9 ביולי.

אני אומר שגם משפטית יש דרכים, ואני חושב שהוועדה צריכה לראות שבשנה הקרובה לא ייפגע אף ילד שהוא כבר ממש באוויר, או הוא יודע שהוא יגיע או הוא יודע שהוא חוזר. אנחנו יודעים גם מה עושים חודשי הקיץ, ולעתים כל שנה מתחילים אותה מחדש. פשוט שהמעבר פוגע בכמה עשרות מהילדים הללו, אין לי ספק בזה. אני מכיר מעברים בחינוך.

אני רוצה להמליץ יותר מזה. להמליץ שבאמת יהיה פה נוהל של ספק יחיד לכמה שנים והדבר ייבחן באופן קריטריוני ובאופן פשוט. משום שמדובר פה בדבר ייחודי. גם בזה היה לי ניסיון, אומנם בתוך רשות מוניציפלית, שאנחנו העסקנו כוחות להעלות מברית-המועצות, והצלחנו משפטית באמצעות הוכחה שהעברה לכל גוף אחר תפגע בעלייה מצרפת, כך היה באותו מקרה, ומשפטית עמדנו בכך שזה יהיה ספק יחיד בחמש השנים שאני הייתי. זכינו להעלות כמה קהילות מצרפת בזכות אותה העמותה ולהביא אותן לארץ, גם ליישובי בנימין וגם לחדרה ולנתניה. כך שאני מציע להעז יותר ולבקש את הבחינה של האפשרות לתת לגופים האלו גם ספק יחיד ולבחון גם אותה שאלה שהוזכרה פה, האם ועדת ההיגוי צריכה לשבת במשרד החינוך או להישאר באגודה. אבל לתת לה את חודשי ההארכה בתוך המחצית של שנת הלימודים. עד כאן דבריי, כדי שלא נפגע במטרה. אני מניח שכולנו מסכימים לה ואין פה חולק שיש להעלות את ילדי ישראל, ובעקבותיהם את ההורים, לקבץ את נדחי ישראל מכל ארצות תבל לארץ-ישראל.

תודה רבה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה.

אני רוצה להתחיל ברשימת הממליצים. אתם יכולים להכניס גם את שמי.

אני חושבת שהרבה דברים נאמרו, וגם נתנו פה רעיונות איך לפתור את הבעיה הזאת. אני רוצה לפנות במילה אחת לנציגת האוצר. אני מבינה את התפקיד שלכם. ברוב המקרים אתם מסתכלים על הכסף, ואני אומרת את זה גם מהמקום שאני הייתי ראש רשות וראיתי את הנהלים הקשים האלה. הרבה פעמים יש צד אחר למטבע, שצריך לקחת אותו בחשבון.

אחד מהדברים שבעיני לא נלקחים בחשבון במכרזים במקרים כמו המקרה שלנו זה הניסיון וההוכחות של ההצלחות שיש לנו כאן. אני לא מאמינה שיש עוד גוף שיכול לתת לנו את אותה התוצאה שאנחנו מקבלים מהקבוצה הזאת. אין לנו. את אומרת שיכול להיות שהם ייתנו לך פדגוגית יותר טוב. יכול להיות. אבל יכול להיות שלא.

יכול להיות.

במכרז שלנו אין משמעות לניסיון.

האם יש לנו זכות לשים איקס על משהו כל כך טוב? אין כל כך הרבה דברים שאנחנו יכולים להיות גאים במה שקורה במדינה שלנו. זה פרויקט שאנחנו כמדינה צריכים להיות גאים במה שקורה שם. להרוס אותו? למה? למה לחפש משהו טוב? לנסות אולי? ה"אולי" הזה הוא תמיד כן או לא.

לגבי השנה הקרובה, אין לנו זמן. אני מציעה לתת להם להמשיך לעבוד. זה שהייתה טעות בלוח הזמנים – לא שמעתי את כל הדברים לפניי, נכנסתי באמצע הדיון – יש לכם סיבה מספיק טובה לבטל את המכרז, כי אף אחד לא יעמוד בזמנים לשנת הלימודים הקרובה. אסור לנו לפגוע בשנה הקרובה.

דבר שני, אני לגמרי מצטרפת לדברים של חבר הכנסת יוגב בעניין שני הפתרונות הקיימים. האחד מהם זה לחשוב האם בכלל הפרויקט הזה צריך לעבור מכרז. יש פה משהו מאוד יציב, של הרבה שנים. צריך לצרף אותו לאחד ממשרדי הממשלה, שימשיך לעשות את העבודה שלו בצורה הטובה שהוא יודע לעשות. השני, אם לא נצליח, ואני מבינה שזה תהליך ארוך מאוד, ללכת לכיוון פטור, ספק יחיד. בעיני הוא באמת ספק יחיד, ולא צריך להסתכל על מי שאומר: אני גם יודע וגם יש לי מקום שהילדים ילונו. זה לא הכול. יש פה הרבה מעבר לסתם מתחם איפה ללון. יש פה משהו מאוד ייחודי, ואין היום במדינה שלנו מישהו אחר שיודע לתת את זה. לכן יש פה לגיטימציה מלאה לתת לעמותה הזאת מעמד של ספק יחיד ולתת להם אפשרות להמשיך להפעיל את הפרויקט הזה. יישר כוח.

אירחתי פה בכנסת שתי קבוצות של נעל"ה. ראיתי אנשים מקסימים, ילדים עם חזון. הם יודעים מה הם רוצים לעשות. זה פשוט מדהים. ולכן, אדוני היושב-ראש, זאת ההצעה שלי, ואני מקווה מאוד שאנחנו כוועדה, בתמיכה כמובן של היועצים המשפטיים, נסדיר את העניין. כי אני מבינה שהנושא של המכרז זה לא פשוט, אבל אני מאמינה שאפשר לצאת מזה ולקבל תמיכה גם של האוצר. אני לא יודעת כמה הכרתם, אבל אחרי ששמעתם פה את ההתרשמות על הפרויקט הזה, בואו תהיו קצת לא אוצר, תהיו קצת אנחנו.

מדברת אתכם ראש עיריית ערד לשעבר, שקלטה קבוצות נעל"ה, ואם לא קבוצות נעל"ה לערד אין היום משפחות ישראליות שמגיעות לערד. ממש כך.

נכון. אדוני היושב-ראש, אני חייבת לרוץ לנשיאות. אני מקווה שנצליח.

תודה רבה. נשמע עכשיו את דוד מהרט, מנהל מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה, בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חלק מהדברים שאגיד הם חופפים, אז אשתדל לצמצם את שטח החפיפה. אבל בכל זאת יהיו כנראה דברים שאדגיש אותם.

ראשית, מרכז ההיגוי הוקם על-פי החלטת שר החינוך, פרופ' רובינשטיין, והוא והמנכ"ל שלו שמשון שושני החליטו שמרכז ההיגוי יופעל מחוץ למשרד החינוך, כגוף חינוכי, כדי לאפשר לו גמישות וכדי לאפשר לו עצמאות וכדי שיוכל ליזום, לפתח וכו'. רובינשטיין אמר: אני רוצה שבני הקהילה יהיו עצמאים ושלא יהיו כפופים ליחידה או למחלקה בתוך משרד החינוך, אלא שזה יהיה בעצם אותו הדבר. הוא רצה גוף שיהיה עצמאי, עם יכולת ליזום, לפתח, אבל במסגרת חינוכית. כך מרכז ההיגוי הוקם וכך הוא פעל עד שנת 2000. בשנת 2000 התחלנו את עידן המכרזים. עברנו שלושה מכרזים. אבל ראינו את המגמה, שממכרז למכרז תפקידו, סמכויותיו ומשאביו של מרכז ההיגוי הלכו והצטמצמו, עד שבמכרז האחרון מה שנשאר למרכז ההיגוי הוא הפעלת מגשרים דוברי אמהרית. מיד אומר על איזה מכרז אני מדבר.

לאחרונה מדברים על נבדלות וכיוצא בזה. עבודת מרכז ההיגוי, הן התוכניות החינוכיות שלו, הן צוות המגשרים שיושבים כאן, העבודה שלנו היא העמקת אינטגרציה, העמקת מעורבות של בני הקהילה, העמקת מעורבות של ההורים בחיי בית-הספר, השתתפותם בוועדות ההורים והשתלבותם המלאה של ההורים בחיי בית-הספר. אנחנו תומכי אינטגרציה. הפעילות שלנו לא מבדלת, אלא משלבת. כל הפעילות בנושא מורשת, זהות וכו' שנעשות בבתי-הספר נעשות לכלל התלמידים, כדי שיכירו את מורשתה של הקהילה.

בראשית הדרך, כשעיקר משאביו של מרכז ההיגוי היו לטובת תוכניות חינוכיות, פיתחנו ויזמנו המון תוכניות. כשמרכז ההיגוי הוקם, אחוז זכאי הבגרות בקרב בני הקהילה היה 5%. עד השלב שהנושאים האלה עברו לגופים האחרים, ליווינו אותו עד קרוב ל-40%. יזמנו מגוון גדול של תוכניות, שאני כרגע לא אמנה אותן, אבל תוכניות רבות לגיל הרך, בקידום נוער. עובדי קידום נוער, שהם היום עובדים בכל הרשויות, בתחילת הדרך המימון שלהם היה מתקציב פעולות מרכז ההיגוי, עד שבשלב כלשהו הם הוטמעו לתוך משרד החינוך ושמחנו על התהליך הזה. אבל כך כל עובדי קידום נוער, בני הקהילה, השתלבו בתוך המערכת.

כשהתחלנו לעבוד, אחוז הנשירה בקרב בני הקהילה היה בסביבות 7%-6%. היום, לפחות בבתי-ספר שהמגשרים שלנו עובדים, הנשירה היא אפסית. אגב, בזכות זה בכלל הנשירה היום בקרב בני הקהילה, לפחות הגלויה, היא הנמוכה ביותר. למרות שפעם היה לנו אחוז הנשירה הגבוה ביותר.

הזכירו את נושא מחקר ראמ"ה. לא אנחנו הזמנו, משרד החינוך הזמין את המחקר, והוא משבח את העבודה המקצועית שנעשית במרכז ההיגוי. אגב, הוא גם אומר שלטווח ארוך צריך לשלב את עובדי מרכז ההיגוי בתוך משרד החינוך.

כיום במרכז ההיגוי עובדים 70 אנשים. צוות המגשרים שלנו, שמונה כ-55 אנשים, מלווה כ-11,000 ילדים יוצאי אתיופיה. זהו מספר אדיר של ילדים שלומדים ב-160 בתי-ספר ברחבי הארץ, מהצפון בקריית-שמונה ועד ערד בדרום. בהיעדר מורים ומחנכים מקרב בני הקהילה, הם הפכו להיות גם המודל בעבור צעירים וצעירות רבים. כאשר גורם מגיע לבית-ספר, הוא מרגיש שיש אוזן קשבת, שאם צריך לדבר בשפתו יש מישהו שיכול לדבר בשפתו.

אדוני היושב-ראש, אנחנו לא עוזרים לכל בני הקהילה. לא כל בני הקהילה צריכים את העזרה שלנו. את ההורים החזקים המגשרים הופכים לגורם מסייע בבתי-הספר, משלבים אותם בוועדי ההורים. מי שלא צריך את עבודת המגשר לא מקבל, והמגשר לא רואה כל ילד בן הקהילה ואומר לו: אני אסייע לך. אלא עושים מיפוי של הצרכים, רואים מי הם הילדים שהביקור הסדיר שלהם אולי לא כל כך עובד, אולי ההישגים הלימודיים שלהם לא טובים, יש להם ציונים שליליים. ממפים את הילדים האלה ומנפים את המשפחות שלהם, ואתם הם עובדים. אנשים שמסתדרים באופן עצמאי, אנחנו לא מפתחים תלות של האנשים האלה בעבודת מרכז ההיגוי.

לפני כמה שנים ביקשנו חוות דעת מאנשים שהם אובייקטיביים במידה רבה, בטח לא תלויים במרכז ההיגוי, אנשים כמו פרופ' אמנון רובינשטיין, ד"ר גדי בן עזר וד"ר חיים פרי, אנשי חינוך, והם הוציאו מכתב שבעיקר עומד על המשמעות של פיתוח הקשר בין מגשר למשפחה שלו. כמה זמן לוקח למגשר עד שהוא יוצר את האמון עם המשפחה, עד שהמשפחה נפתחת, עד שהמשפחה מוכנה לשתף בקשיים שלה. זה דבר שלוקח זמן. אני לא צריך להסביר לך, אתה מכיר. אני אומר לוועדה.

אני חושב שאין ויכוח על הצורך, על הפעילות, ולכן נא לסכם.

אני אתקדם לכיוון הסיכום. אני חושב שזה מהלך שאי-אפשר לחשוב עליו כדבר שצריך לעשות אותו באמצעות מכרזים, כל ארבע שנים. עובדתית האגודה זכתה בכל המכרזים, אבל תיאורטית לפחות כל ארבע שנים יכולים להתחלף ולבוא אנשים אחרים.

היועצת המשפטית דיברה על יעילות ועל חיסכון.

זה מה שכתוב בתקנות.

אני לא מתווכח עם החוק. אני רוצה להגיד שכ-96% מהתקציב של מרכז ההיגוי זה שכר, כפי שמשרד החינוך הגדיר אותו. כך שאם מישהו יחשוב על חיסכון, אז יהיה חיסכון רק בפגיעה בתנאים של העובדים, כי אין מקום אחר לחסוך בכסף. ביעילות ברור שהיום החלפה של כמות כזאת של עובדים – פגיעתה בקרב בני הקהילה היא גדולה. כיום אין בארץ גוף כמרכז ההיגוי בהיקף ובגודל ובאורך השנים שהוא פועל בנושא של המכרז.

היום אנחנו נמצאים ב-22 לחודש יוני. חלק מהילדים שהמגשרים עובדים אתם כבר יצאו ביום שישי לחופשה. 70 עובדים, שאני המנהל שלהם, בעלי משפחה, בעלי ילדים, עומדים בסיטואציה שהם לא יודעים מה יהיה אתם ב-1 בספטמבר. אני שומע על דיבור שאולי צריך לרענן, פעם שמעתי שאולי צריך לתת הזדמנויות לכל מיני גופים. למרות שמה שנאמר, אנחנו רואים באגודה כבית חינוכי. אבל בסופו של דבר בעיני משרד החינוך אנחנו עובדי קבלן. עובדי קבלן הם אנשים שקופים. רק על עובדי קבלן אתה יכול להגיד שאתה רוצה לעשות ריענון. אתה יכול להגיד שאתה רוצה לתת ניסיון. האם מישהו מעובדי האוצר ועובדי משרד החינוך היה מוכן לפנות את הכיסא שלו ולהגיד: אני רוצה שהמערכת תתרענן? אולי צריך לתת ניסיון לאנשים אחרים? לכן הדיבור הזה, לתת הזדמנויות לגופים אחרים או לרענן, הוא ביטוי למעמדנו כעובדים שעל-פי החוק מוגדרים כעובדי קבלן.

ב-2013 הייתה פגישה עם שר החינוך. הוא אמר, ויש מכתב: אנחנו רוצים לקלוט את עובדי מרכז ההיגוי במערכת החינוך. שמחנו מאוד. שבוע לאחר מכן המכרז התפרסם. המכרז, שהיו בו מגרעות רבות, עמד באוויר כמעט שנה שלמה, וב-2014 הוא בוטל בסופו של דבר. עמדנו במצב של אי ודאות, כי היו בו הרבה מגרעות. והנימוקים לפטור ממכרז היו, כפי שמופיעים גם במשרד האוצר ובכל המקומות, שמדינת ישראל החליטה על דרך חדשה. לכן הכול נבחן ועוצרים את הכול. אתה מכיר את התהליך לא פחות טוב ממני. הממשלה התפרקה, התהליך הזה לא הסתיים. רק אתמול היינו בשולחנות עגולים במשרד החינוך, התהליך של הדרך החדשה נבחן היום בוועדת השרים שאדוני ראש הממשלה עומד בראשה. אותם נימוקים שהביאו לפטור ממכרז עדיין תקפים גם היום, לדעתי. אפשר להשתמש בנימוק הזה, לראות מה ועדת השרים תחליט, מה ממשלת ישראל תחליט, לאיזה כיוונים היא הולכת, ואחרי זה אפשר לבחון. מכל הסיבות, גם העיתוי וגם לוח הזמנים הבלתי אפשרי. עובדי קבלן הם אולי שקופים, אבל אני לא חושב שיש מנדט לאף אחד להתעלל בהם. אני כמנהל שלהם לא ארשה. ניאבק בכל הכוח, אם נצטרך, כי אני לא יכול לראות מצב שאגיד להם: לכו לחופשה, לכו לבתים שלכם. כפי שאיתן אמר, בסוף יולי אם לא יהיה פתרון גם יקבלו מכתבי פיטורין, ויגידו להם שהכול יהיה בסדר. לא יהיה בסדר. לכן אני מבקש את ההתערבות שלך. אני חושב שצריך לבחון את כל האפשרויות, כולל הצעת החוק שאתם מדברים עליה. אבל זה יכול לקרות אם נלך להבטיח את מצבם לשנה הקרובה. זה מכרז שלא התפרסם, עדיין אפשר לעצור אותו, ויפה שעה אחת קודם.

תודה רבה. הגברת מאיה שריר, מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים במשרד החינוך.

אנחנו אכן ביקשנו את ההשהיה, את החשיבה מחדש של הדיון אצלנו, בגלל התהליך של הדרך החדשה, שכולנו היינו שותפים לו ואנחנו עדיין שותפים. נבחנו חלופות, בחנו כמה אפשרויות. המסקנה הסופית הייתה שאין מנוס אלא להוציא מכרז לפי חוק חובת המכרזים, וגם בהתאם לתוכנית של הדרך החדשה. אנחנו באמצע הליך מכרזי. לכן ביקשתי שהייעוץ המשפטי ידייק פה את הדברים, כי פרסמנו RFI, קול קורא. קיבלנו תשובות של מספר יפה של גופים. בעצמנו הופתענו שהיו כל כך הרבה תגובות. תגובות ראויות בהחלט. אני חושבת ש-RFI זה אמצע תהליך של מכרוז.

אני יכולה להגיד משהו?

לא, אני מצטער, כי אני חייב לצאת. מר אליעזר תרן, בבקשה.

אני עובד במנהלת נעל"ה. אני אחראי על חבר המדינות. עובד מ-97'. אני איש קיבוץ, אני איש אידיאולוגי. גדלתי בבית סוציאליסטי, עם הרבה אידיאולוגיה, ואני יותר מבוגר מישעיהו. לכן אדבר קצת אידיאולוגיה.

אנחנו עובדים בחבר העמים עם גוף שנקרא הסוכנות היהודית, שלפי מיטב הבנתי הוא לא נוכח פה היום, למרות שהוזמן. אבל מניסיון, ועליזה שהייתה אתי ראתה את זה, שום אימא לא תשלח ילדה בת 14 למרחק של 4,000 ק"מ לבד למדינה זרה אם היא לא מכירה מקרוב את מי שעומד מולה. ו"עומד מולה" זה נציג נעל"ה, זה מנהל בית-ספר, זה איש חינוך, זה מערכת שלמה שמתפקדת בארץ. היום אנחנו מדברים עם דור הורים צעיר, ששולח את הילדים שלהם, ובמחזור שהגיע השנה יש שישה ילדים שהתקבלו לנעל"ה שהוריהם בוגרי נעל"ה שחזרו לשם. אין דבר יותר מדבר על התוכנית ועל הצלחתה ועל הצוות שלה מהעובדה ששולחים לנו כבר את הנכדים.

אני רוצה להגיד לכם שאין היום סוכנות יהודית בחבר העמים. תפקודה מאוד מסובך, מצומצם. אני לא רוצה להיכנס לזה. את מי שהם מכירים, זה אותנו. חזרתי עכשיו מקזחסטן, מאוקראינה. אני רוצה לראות גוף חדש נכנס היום לאוקראינה, במצבה היום, ועוזר בחילוץ ילדים ממקומות של מלחמה. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל לפי המספרים הרשמיים נהרגו עד היום באוקראינה 35,000 אנשים. לא רשמית מדברים על למעלה מ-100,000. תגידו לי איזה גוף שייכנס ב-1 בספטמבר יתעמת שם עם המצב הזה בירוקרטית, חינוכית, שלא לדבר על ציונית. אני מכיר את מדינת ישראל 67 שנים. היא ידעה להתגייס, בניגוד לכל החוקים והבירוקרטיות, כדי לחלץ יהודים מכל מיני מקומות בעולם, כולל אלה שיושבים סביבנו. מאות ילדים מחכים היום באוקראינה וברוסיה, כי גם שם המצב מסובך, להגיע לכאן יחד עם הוריהם. אבל ההורים רוצים קודם לשלוח את הילדים בתוכנית נעל"ה. מי יעשה את זה, מכרז? בירוקרטיה של החשב הכללי? אני לא מכיר דברים כאלה. אני אומר לכם, זו שעת רצון. אני פונה אליך, היושב-ראש, זו שעת רצון מכל הבחינות. תשאירו אותנו במקומנו. כי מי שהם מכירים זה אותנו, ורק אתנו הם ישלחו את הילדים, ורק בנו הם מאמינים. תנו לנו סוף-סוף לעבוד בשקט ותסמכו עלינו שאנחנו יודעים לעשות את העבודה. עזבו אותנו בשקט, אני אומר לכם דוגרי. תנו לנו לעבוד. כל שנה שואלים אותי: מה אתכם שנה הבאה? אני 17 שנה ב-31 באוגוסט מקבל מכתב פיטורים. אז אני אומר: יהיה טוב. תודה רבה.

תודה רבה. אני חושב שנסכם את הדיון. דוד יאסו, בבקשה.

השר דיבר, אחריו ישבנו פה והקשבנו.

אנחנו מודים לך. אני מבקש לסכם את הדיון.

אבל אולי חשוב שגם אותנו ישמעו. כואב לי לשמוע שהנוער שלנו – אין מישהו אחראי עליו. תנו לנו בשקט להוביל את הקהילה שלנו להצלחה ולשילוב. זה מה שאנחנו מבקשים. ב-1 בספטמבר אני לא יודעת מה יהיה אתי, מה אני עושה, אבל תעזבו את המשכורת שלי, אני מדברת על הנוער. אני לא יודעת מה אני הולכת להגיד להם, האם שנה הבאה תראו אותי, לא תראו אותי? תנו לאנשים לעבוד. אתם כל פעם עושים תקציבים, נופלים פרויקטים שלא מצליחים, מממנים אותם שנה אחרי שנה. אבל פרויקטים שדווקא מצליחים אתם מקצצים כל ארבע שנים. ריבון העולמים, לכו תראו את הנוער בקריית-מלאכי, בשדרות, בבאר-שבע. תגידו לנו מה אנחנו עושים, אוספים אותם או משלבים אותם? התקציב הכי גרוע שיהיה למדינת ישראל – אותם ילדים שלא יתגייסו לצבא ושתמצאו אותם ברחובות, שהם דוקרים אחד את השני. זה מה שאנחנו מנסים למנוע. משרד החינוך אמור להיות חינוך, לא פרויקט שמה שמעניין אותו זה הכסף. תנו לנו להוביל את הקהילה שלנו. 15 שנה אנחנו מובילים. לכו תראו את הנערים שלנו, בצבא. ילדים שלא באו לבית-הספר, אני גוררת אותם כל בוקר שילמדו. כי הם מיואשים כבר מהחיים האלה. בשביל זה אנחנו שם, להוביל אותם, להוציא אותם מהייאוש הזה. לא סתם התפוצצה עכשיו ההפגנה ברחובות עכשיו. זה מה שאנחנו מנסים, להוביל להצלחה. סליחה על ההתפרצות, זה פשוט כואב לי.

דוד הסביר את הכול.

חשוב שתשמע את הגורמים מהשטח.

אתם נמצאים פה בצל, אתם לא יודעים מה קורה בתוך הבית.

אני רוצה לקרוא את הסיכום.

לקח לי חמש שנים בשביל שיבנו בי אמון.

אנחנו שומעים כאן על התנהלות בעייתית. ענייננו הוא החשש מפגיעה בתוכנית בתלמידים שאמורים להגיע. אני אומר את הסיכום, גם בהסכמה של חבריי שהיו פה.

העיכוב בפרסום המכרז לא ברור. לא שמענו נסיבות שמצדיקות את עיכוב הפרסום. נוכח כך, אנו דורשים שיימצא פתרון שיאפשר לתוכנית לפעול באותו אופן לפחות בשנת הלימודים הקרובה, ובינתיים שהמשרדים הרלוונטיים – חינוך, עלייה וקליטה והאוצר – יתכנסו כדי להחליט איך למנוע מהדיונים האלה לחזור על עצמם בכל שנה, וליצור ודאות הן לתלמידים העולים הפוטנציאליים והן למפעילי התוכנית.

החלטות הוועדה בנושא עיכוב מכרוז התוכניות החינוכיות שעניינן תלמידים עולים, בסמיכות לפתיחת שנת הלימודים. בשם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בראשותי, אני קורא לשרי האוצר, החינוך וקליטת העלייה להנחות את עובדיהם:

1. לבחון את התהליך הזה, שבעיתוי הנוכחי עלול להיות הרסני, הן במנהלת נעל"ה והן במרכז ההיגוי לתלמידים יוצאי אתיופיה. שניהם באגודה לקידום החינוך.

2. הוועדה דורשת שהפעילות בשנת הלימודים הקרובה לא תיפגע בשום דרך. כך נבטיח שכל ההכנות לשנת הלימודים יימשכו כסדרן וכנדרש, וזו תיפתח כראוי ותתנהל במקצועות ששני הגופים מורגלים בה לאורך השנים.

3. להבא, אם וכאשר יזדקקו לתהליך מכרוז בתוכניות חינוכיות בכלל, ובאילו הנוגעות לתלמידים העולים בפרט, יעשו זאת מבעוד מועד, מבלי לפגוע בשנת הלימודים בה יתנהל המכרז ובזו שאחריה.

לכן, כמו שהגדרתי בהתחלה, לא נכנסנו למהות העניין של חובת המכרזים, ולא נכנסנו לוויכוח העניין הזה. יש הצעת חוק, אני מצטרף אליה, וכן חברי כנסת אחרים. אנחנו נוביל את זה להביא מסגרת חוקתית. לכן עכשיו, כיוון ששנת הלימודים או-טו-טו נפתחת, אנחנו לא רוצים לפגוע הן בתוכניות והן בתלמידים, ולכן מבקשים לעכב ולדחות את המכרזים.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.