הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 7

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ה (23 ביוני 2015), שעה 11:00

מעקב אחר יישום בינוי מעונות יום - תקציבים וביצוע

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

עליזה לביא

מנואל טרכטנברג

יוסי יונה

חיים ילין

רחל עזריה

מרצדס צרפתי - יועצת המשנה למנכ"ל, משרד הכלכלה

מלי שטריגילר - מנהלת אגף בכיר מעונות יום ומשפחתונים, משרד הכלכלה

דניאל סוצ'י - רפרנט תעסוקה באג"ת, משרד האוצר

רות דיין מדר - מנהלת מח' חברה, מרכז התעשייה הישראלית למחקר ופיתוח

רן מלמד - סמנכ"ל, עמותת ידיד

נרדה שלום - מנהלת אזור התחלה חכמה, החברה למתנ"סים

דזירה לטיף - רכזת מעונות יום במרכז, מוסאוא

איאד סנונו - כלכלן, מוסאוא

נעמי מורנו - מנהלת האגף לגיל הרך, ויצ"ו ישראל

רון גרליץ - מנכל שותף לעמותה, עמותת סיכוי

ציפורת שימל - יועצת משפטית, אמונה

ציפי דיק - משקיפה, עיריות ומועצות מקומיות

סמאח אלחטיב-איוב - רכזת מחקר וסנגור, עמותת סיכוי

רז קינסטליך - מ"מ וסגן ראש עיריית ראשון לציון, מרכז השלטון המקומי

אלי פולק - מנכ"ל החברה העירונית לתרבות ספורט ונופש, מרכז שלטון מקומי

רונן קט - סגן מנהל תחום בינוי במשכ"ל, מרכז השלטון המקומי

שגיא רוזנבלט - סגן גזברות עיריית רמלה, עיריית רמלה

ביאטריס רוזן כץ - יועצת ראש העיר לשוויון מגדרי, עיריית חיפה

מאירה בסוק - עו"ד, לשכה משפטית, נעמ"ת

יפה בללי - יועצת ראש העיר נשר לשוויון מגדרי

עו"ד קרן גרינבלט - יועצת משפטית, שדולת הנשים בישראל

חגית יערי - מנהלת פרויקט שדולת הנשים

מייסם כנעאן-אבו תאיה - רכזת פרוייקטים לגיל הרך

נרדה שלום - מנהלת אזור התחלה חכמה, החברה למתנ"סים

דר דשן - קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

מזל רנפורד - מתנדבת, המשמר החברתי

אליעזר שוורץ - מרכז המידע והמחקר של הכנסת

שלי מזרחי סימון - מרכז המחקר והמידע בכנסת

עידית שבתאי-סידיס - לוביסטית, מייצגת את מעונות היום בפיקוח ויצ"ו, אמונה, נעמ"ת, נאות מרכלים, נשות חירום

דלית אזולאי

אתי בן-שמחון

מעקב אחר יישום בינוי מעונות יום - תקציבים וביצוע

צהריים טובים, אנחנו פותחים את הישיבה השנייה של היום של הוועדה לקידום מעמד האשה ושוויון מגדרי. אנחנו נרצה לעסוק היום בנושא של התכנית הממשלתית לעידוד תעסוקת אימהות בני אפס לחמש, והסדרת מעונות יום משפחתונים וצהרונים.

כולנו יודעים שבעצם חסם עיקרי בעניין תעסוקת נשים הינו העניין של הסדרת הנושא של הילדים והפעוטות שלהם מבחינת מסגרות חינוכיות סדירות שאינם קיימים, אבל קיים גם חוסר גדול במספר הילדים שנקלטים במסגרות כאלה. יש הרבה מהנתונים שמפורסמים בעניין הזה שאומרים שכמעט 70 אלף ילדים לא נקלטו עדיין במסגרות כאלה במדינה.

הוועדה קיימה בקדנציה הקודמת בראשות חברת הכנסת עליזה לביא באוגוסט שנה שעברה מושב מיוחד לישיבה מיוחדת שדנה בנושא, וניסתה להבין איפה עומדת התכנית מבחינת יישום ומבחינת התקדמות בנושא הזה. אנחנו שלחנו רשימה של שאלות שניסינו דרכה להבין בעצם איפה עומד הביצוע של התכנית, ומה התקדם מאז. לצערי, ואני מציינת את זה, לא קיבלתי תשובות לפני הישיבה בנושא הזה. הבנתי שהיה קושי להכין מסמך כזה תוך שבוע ימים. אני מאוד מקווה שבעתיד, למרות שהממ"מ. ביקש מהמשרד כבר תשובות על הנושאים האלה במרץ שעבר וגם כן לא קיבלו שום תשובה כתובה בנושא הזה.

אני מציינת פה שהממ"מ. לא קיבל את המידע, בעצם המשרד לא ענה לממ"מ. מחודש מרץ על הבקשה הזו של מידע. אני חושבת שאולי הרבה מהוויכוחים שהתקיימו היום היה אפשר לחסוך אם היינו מקבלים את המידע הזה מההתחלה, ואולי הבהרות ושאלות שנרצה להעלות, אולי כדאי שנציגות המשרד יקשיבו קצת, כי בעצם אני בדיוק מתייחסת לנושא שלכם, ולעבודה שלכם.

אני מאוד מקווה שבעתיד אנחנו נקבל את המידע באופן זורם יותר כדי שנוכל לעמוד מקרוב על הביצוע של התכנית שהיא חשובה לכולנו, והיא מבורכת כמובן. אני מאוד מקווה שהיום יהיה לנו גם בשורות, כמו שבחודש אוגוסט אתם הגעתם עם בשורה שבעצם יוצאים עם התכנית, ואני איך שהבנתי פתחתם כבר את האפשרות של הגשת בקשות מהרשויות המקומיות וקיבלתם ואישרתם חלק. אני אשמח לפתוח בדיווח מצד המשרד, הגברת שטריגלר, מנהלת אגף בכיר במעונות יום ומשפחתונים במשרד הכלכלה.

לרשותך שבע דקות, כי אני יודעת שהגשנו לכם הרבה שאלות, אז אני אהיה נדיבה עם הזמן בתקווה לקבל את התשובות. בבקשה.

בוקר טוב. תודה רבה על ההזדמנות. משרד הכלכלה כמובן מאוד מעוניין להרחיב את היצע מעונות היום. אנחנו מעוניינים לסייע לנשים לצאת לעבודה, ואנחנו עושים מאמץ מאוד גדול להרחיב את ההיצע בכל דרך שאנחנו יכולים. כפי שציינת, החל משנת 2014, התחלנו נוהל חדש לתקצוב רשויות לבינוי מעונות יום. המרנו את נוהל התמיכות הישן בנוהל חדש יעיל יותר, מתקצב בצורה נכונה יותר ויעילה יותר עם פחות חסמים.

בעצם אנחנו מדברים על תקציב של מיליארד 200 על פני שש שנים, החצי הראשון היה לפני כן בנוהל תמיכות, והחצי השני התחיל ב-2014 בנוהל התקצוב החדש. אנחנו פועלים בשלושה מסלולים בנוהל הזה, יש לנו מסלול בינוי חדש, מסלול מעבר שמיועד לרשויות שזכו להקצאה ב-2011, 2012, 2013 של תמיכות ורוצים להמיר את ההקצאה הזאת למסלול החדש והיעיל והמתקצב יותר, בעצם, לנוהל התקצוב, אז אנחנו נגיש בקשת מעבר. מסלול שלישי הוא מסלול תכנון שמיועד בעיקר לרשויות קצת יותר חלשות שקשה להן להגיע בעצם למסמך המכונן, מסמך הבסיס ההכרחי הנדרש למסלול בינוי שזה היתר בנייה שגם לו יש עלויות, ואז אנחנו מוכנים לתקצב את זה מראש. זאת אומרת, רשות שבאה ואומרת רוצה אני, יכולה לקבל מראש בתנאי שהיא עומדת בתנאים מסוימים יכולה לקבל מראש תקצוב לצורך תכנון, מה שמאפשר לה להגיע להיתר בנייה ואז להגיש בקשה לבינוי.

הנוהל התחיל ברבעון האחרון של 2014, עם מנה של 200 מיליון שקל לאותה שנה. במסלול בינוי הוגשו 316 בקשות, מתוכן אושרו 23. מסלול מעבר שהוא המסלול שלקחנו כמסלול ראשון מכיוון שכפי שאמרתם דובר על רשויות שקיבלו כבר הקצאה לתמיכות, אז קודם כל רצינו לשחרר אותם. אישרנו 122 בקשות. במסלול מעבר אישרנו 122 בקשות מתוך 268, מסלול תכנון אישרנו 92 מתוך 262, כששוב, מסלול תכנון הוא בעצם איזשהו מכינה, הוא לא מסלול שמסתיים בבינוי. במסלול בינוי אישרו 23 מתוך 316.

בעצם הכול בנוי תחת מגבלת התקציב. הוקצו לנו 200 מיליון שקל ל-2014 וניצלנו אותם.

סליחה, ה-200 מיליון שקל, בעצם זה התקציב הדרוש ל-23 לבנייה ו-268 למעבר, ו-92 תכנון?

לא, זה לא 268 מעבר. 23 בינוי ועוד 122 מעבר, ועוד 92 תכנון, זה 200 מיליון שקל.

יש את הכסף הישן שאפשר להעביר אותו במסלול חדש.

כן, אבל אנחנו גם במעבר הוספנו כסף. כל המהות של המעבר הייתה גם להוסיף כיתות ולהגדיל את התקציב, אז גם במסלול המעבר הוספנו כסף על התמיכות הישנות שהן קיבלו.

אני אסביר בצורה מדויקת יותר את מסלול מעבר. מסלול מעבר אומר שרשות שקיבלה הקצאה, לדוגמה, של 2 מיליון שקל לבניית מעון ובאה ואומרת שתי מיליון שקל לא מספיק, במסלול החדש אתם עבור אותו גודל מעון מקצים 3 מיליון. אני מבקשת לקחת את השני מיליון שכבר מובטחים לי ולקבל תוספת. זאת אומרת, כשאני אומרת שאושרו 122 בקשות, אני מדברת על הדלתא, על הפער בין מה שאושר להם בתמיכות, הדלתא הזאת מסתכמת ביחד עם הבינוי והתכנון ל- - -

אז בעצם מה שאתם אישרתם, המספר הכי גדול שאישרתם זה למעונות שכבר קיימים, או בשלבי בנייה.

לא, אני שוב מסבירה. במסלול מעבר רוב המעונות שקיבלו הקצאה לא התחילו בנייה.

בעצם, המעונות האלה, ה-122 כבר אושרו לא מהתכנית הזו, אושרו מהתמיכות מקודם לא מהתכנית הזו. בעצם התכנית הזו מקצה להם עוד סכומים כדי שימשיכו את הבנייה שלהם.

היא פשוט מאפשרת להם לבנות, התכנית הקודמת לא איפשרה.

השאלה שלי היא בעניין 316 בקשות וה-23 שאושרו. בעצם, לכל מה שאושר, האם יש מפה של פיזור המעונות האלה גיאוגרפית במדינה? כלומר, כל הבקשות האלה שאושרו, אם זה בעניין מסלול התכנון, ואם זה בעניין ה-23 שאושרו חדשים לבנות ואם זה במעבר.

להגיש לך את הרשימה?

אני מאוד מבקשת.

חשוב לציין. אנחנו בעצם מתוקף הרצון שלנו לעודד תעסוקה, אנחנו גם הקצנו סכומים מוגדרים מראש למגזרים שאנחנו רוצים לעודד בצורה מאסיבית יותר תעסוקה שם. אנחנו חושבים שצריך יותר לסייע שם. מדובר על המגזר החרדי, על המגזר הלא יהודי ועל אשכולות למ"ס נמוכים.

לא יהודי זה ערבי.

לא יהודי זה לא רק ערבי.

בסדר, ככה קוראים לנו, ערבים. לא לפחד.

דרוזים, צ'רקסים.

דרוזים הם ערבים וצ'רקסים. דרוזים, בדואים זה ערבים. נוצרים זה ערבים, מוסלמים זה ערבים, במקרה הזה רק צ'רקסים הם לאום אחר, ואולי כדאי להתחיל להשתמש במושגים האלה לפחות בוועדה הזאת.

בכל אופן, 40% מתוך התקציב שיועד לבינוי מתחלק בין שלושת המגזרים האלה. הוא צבוע מראש, הוא מוגדר לשלושת המגזרים האלה, ורק 60% הולך למגזר הכללי. זאת אומרת, מראש המטרה שלנו היא להתאמץ יותר בעידוד תעסוקה בשלושת המגזרים שציינתי – מגזר חרדי, מגזר ערבי והאשכולות למ"ס נמוכים.

יש לך אחוזים כמה ניתן באחוזים מתוך הבקשות האלה לאוכלוסייה הערבית?

אבל אולי כדאי שנשאל כמה הועבר לרשויות תקציב, כמה בנו, אחר כך נתעסק רק ספציפית במגזר כזה או אחר.

נגיע לזה.

סליחה, תאמינו לי שאני רוצה להוביל למקום הזה. קודם אני רוצה להבין מה בדיוק נעשה עד עכשיו מבחינת המשרד, אחר כך נגיע כמה בנו, אחר כך נגיע איפה בנו.

אולי תתנו לי להחליט מה תהיה השאלה הגדולה ומהן השאלות הגדולות. בבקשה.

לגבי המגזר הערבי. בנוהל תכנון אושרו 30 בקשות בסך של 10 מיליון שקל. בנוהל מעבר אושרו 18 בקשות מתוך 38 בהיקף של 10 מיליון שקל. בבינוי היה קושי גדול מכיוון שלרוב הרשויות, כמעט כולן לא יכלו להמציא היתר בנייה, ולכן היה קושי גדול לאשר, אושרה בעצם בקשה היחידה שהייתה תקינה. חורפיש הייתה בקשה היחידה שהייתה תקינה והיא אושרה.

אולי לא התייחסתם, אני קראתי את הפרוטוקול של הישיבה הקודמת שניהלה אותה לפני שהגעת אמרתי חברת הכנסת עליזה לביא את זה, בעצם, אני יודעת שלא הייתה התייחסות מיוחדת לקשיים והחסמים שעומדים בפני אישור בקשות מהאוכלוסייה הערבית, במיוחד כשרוב הרשויות המקומיות יש להן גם בעיה בעניין התכנון, וגם בעיה בעניין הקצאת האדמות כי יש בעיה שם בעניין הקצאה אדמה ציבורית לרשויות המקומיות ברשויות המקומיות. אני מבינה שבעניין התכנון אישרתם 30 בקשות מ-122 בקשות שאושרו, מתוכן 30, אני מבינה, לאוכלוסייה הערבית בעניין תכנון.

שליש. כפי שאמרתי, מסלול תכנון בעצם נועד לסייע לרשויות שמתקשות להקצות מימון ביניים עד לקבלת היתר בנייה, באמת הרשויות היו זקוקות לסיוע הזה.

יש וקיימת התייחסות, סיוע מאוד מאסיבי וייעודי למגזר הערבי, אנחנו מאוד מסייעים. מנהלת הרישוי באגף שלנו שייכת למגזר הערבי.

מנהלת הרישוי שהתקן שלה הוא בעצם מנהלת משהו אחר, מנהלת משפחתונים והוספתם לה את העניין של הרישוי.

לא, מנהלת תחום בכיר רישוי ואכיפה באגף מעונות יום שייכת למגזר הערבי הגברת סוהר שקור...

שהיא בעצם גם מנהלת עוד משהו.

לא, בעבר הרחוק - - -

הרישוי הוספתם לה הבינוי. הוספתם לה כל האחריות על הנושא הזה עכשיו של התכנית.

היא מנהלת תחום רישוי באגף. ביקשנו ממנה וזה מה שהיא עושה, היא מסייעת גם באותה שפה כדי שאפשר יהיה - היה כנס, ויש תקשורת שוטפת. אנחנו כל הזמן מייצרים את התקשורת עד כמה שאפשר. אנחנו באנו מאוד לקראת הרשויות הערביות מתוך הבנה שהרבה פעמים הם פשוט לא הבינו איך למלא, מה ביקשנו, מה הטפסים, מה המסמכים, עשינו עבודה מאוד משמעותית, אנחנו עכשיו לקראת יציאה למכרז למנהלת בינוי, ואנחנו מתכוונים להציב שם רפרנט מיוחד למגזר הערבי.

במינהלת בינוי.

איפה עומדים המעונות שאושרו לבנייה – האם נבנה משהו?

גברתי, זאת בדיחה מהלכת השאלה שלך, תסלחי לי, המצב כל כך קשה.

סליחה, אני יודעת, אני רוצה לשמוע מהם את הבדיחה, אם מותר לי.

אני חושב שזו לא בדיחה. לבנות מעון לוקח בהערכה שקיבלנו ממהנדסים, מבחינתנו 18 חודש כולל כל התהליך. אנחנו מדברים על מסלול, בכלל כל הנוהל הזה שהבקשות אושרו בדצמבר, מדצמבר עד היום עברה חצי שנה. אנחנו עוקבים אחרי אבני דרך, אנחנו לוחצים מאוד, אנחנו הצבנו אנשים, וכמו שאמרתי תהיה גם מנהלת שזה יהיה תפקידה לדאוג לעמידה באבני הדרך במטרה לעודד ולזרז ולקדם את הבינוי. תוך שישה חודשים אי אפשר לבנות מעון, אבל בהחלט יש התקדמות, בהחלט רשויות עובדות ומתקדמות.

לאן מתקדמות? התחילו לבנות משהו?

כן.

לא קיבלנו מידע ממשרד הכלכלה כמה רשויות התחילו בבינוי, כמה תקציב הועבר.

סליחה, את שמעת בדיוק. את שמעת את התשובה, בעצם, עוד לא התחילו.

זה לא נכון.

יהיה לך זמן להציג את הנתונים.

לא, אבל הנתונים האמתיים קיימים אצל משרד הכלכלה, אי אפשר לא לקבל - - -

גברתי, סליחה.

טוב, את לא רוצה לקבל אותם, בסדר, אבל הנתונים קיימים.

סליחה, את מוכנה קודם כל לדבר. אם את רוצה לדבר את יכולה להירשם, אנחנו ניתן לך לדבר. אני מאוד מבקשת לא להתפרץ לתוך הדיון בצורה כזו. ברור שאני לא קיבלתי את התשובות שציפיתי להן ממשרד הכלכלה, אבל אנחנו עוד בתחילת הפגישה, ואני ארצה אחר כך לפנות בעוד שאלות.

בבקשה, חברת הכנסת עליזה לביא.

תודה, גברתי היושבת ראש, אני שמחה מאוד שכבר בתחילת הקדנציה שלך את לוקחת את הנושא הזה של המעונות. את יודעת, אפשר לחשוב שנרדמנו פה בוועדה במשך שנה מאז אוגוסט האחרון שקיימנו דיון מפורט – שוב, דבר לא השתנה. במדינת ישראל חסרים בקרוב סדר גודל של 700 מעונות במדינת ישראל. לצערי, עדיין זה נתפס כבעיה של נשים, למרות שזו סוגיה משפחתית, סוגיה הורית, אבל גם בגלל פערי השכר המאוד גדולים במדינת ישראל, הנושא של המעונות, העובדה שאחת לשלושה, במקרה הטוב מתקבל למעונות, אני לא צריכה להזכיר לכולכם את התחרות הנוראית בין משפחות, בין אמהות משום שכשאין מעונות, זה אומר שאי אפשר ללכת לעבוד.

משרד הכלכלה ממשיך ונרדם בשמירה. תראו, כשהיה צריך להביא את המדינה לגנים, השלטון המקומי ידע לעשות את זה, העיריות ידעו לעשות את זה. התשובה שלך שלא יודעים, ולוקח זמן לבנות, ראינו כשהייתה החלטה ומשרד החינוך היה צריך להיות אחראי, בנו, בנו במדינת ישראל, הביורוקרטיה פתאום נעלמה לה, פתאום היו לה כנפיים. אנחנו חוזרים ודנים, מה קרה מאז אוגוסט שנה שעברה? למה הממ"מ. כותב לי פה בדוח שהוא מגיש ליושבת ראש – "לא קיבלנו נתונים, לא קיבלנו מענה".

אנחנו פתחנו בזה.

זה לא מספיק לפתוח בזה, גברתי, כלומר יש פה מחדל מתמשך.

אני רוצה לחזור על הדברים, אני לא פעם ולא פעמיים פניתי למשרד הכלכלה כיושבת ראש הוועדה לא קיבלתי תשובות. אני קוראת לשר הכלכלה החדש לבוא ולקחת את הנושא הזה של המעונות.

אני דיברתי כבר עם השר אתמול על עצם העובדה שהמשרד שלו לא הגיש את הנתונים למרות כמה בקשות שכבר הופנו לעובדים במשרד, והשר כן יטפל בזה, אני מאוד מקווה, ואם לא, אנחנו נחזור ונפנה באופן הכי חד בנושא הזה.

גברתי, אני רוצה לפרוטוקול, משום שמעבר לאי התקדמות המעונות יש פה חבלה בעבודת חברי הכנסת, משום שאם משרד, ותפקידי לפקח על משרדי הממשלה, זה התפקיד שלי כחברת כנסת, ולא משנה באיזה נושא, אבל אם באופן שיטתי משרד במדינת ישראל, משרד הכלכלה לא מעביר נתונים, זאת חבלה בעבודה בכלל, ובעבודה שלי כחברת כנסת. אני במשך התקופה שהייתי יושבת ראש הוועדה, וגם היום, ציפיתי שהיום אנחנו נראה נתונים חדשים, או איזה שהיא התחלה של תקווה, ולא יכול להיות שממשלה קודמת לפני כמה שנים מעבירה החלטה, מעבירה כסף ויש הבנה שצריך לבנות מעונות במדינת ישראל, ושום דבר לא קורה. שוב, אנחנו מקבלים תשובות לא ברורות ושוב אין נתונים. חלם, זה פה, ואם אנחנו חוזרים לחיות במדינת חלם, גברתי, יש לנו עוד כלים. תודה.

סליחה, למה שום דבר לא קורה?

קורה, אבל לא קיבלנו נתונים.

אני מאוד שמחה שכולם מרגישים שאפשר לנהל את הישיבה ממקומם, אבל אני מאוד מבקשת לא לחזור על זה שוב.

זה לא אישי, אל תיקחו את זה אישי, כי זה לא אישי, אתן מייצגות משרד, באמת, עושים את כל מה שניתן, אבל כל התפיסה היא תפיסה שונה בין משרד הכלכלה לבין משרד החינוך - התפיסה היא שונה, אין מה לעשות. אם אני בונה במשרד החינוך בלי היתרים, בלי כלום, ותוך כדי תנועה אני משיג את ההיתרים, ואני בסוף מקבל את החותמת אני פותח גן תוך שנה וחצי ממוגן, בית ספר תוך 10 חודשים – בניתי בית ספר 35 דונם, 10 אלפים מטר מרובע, ואנחנו נתקלים כל הזמן בפרוצדורה של משרד הכלכלה.

לא סתם – אחד הדברים, החוקים הראשונים שאני מעביר בכנסת זה להעביר את כל מעונות היום למשרד החינוך - אי אפשר.

ניסינו.

בסדר, אני אנסה, אולי נביא את הנחישות של עוטף עזה, אולי נצליח יותר. שני דברים שצריכים להבין - היום זה חסם לקליטה ביישובים. אנחנו לא יכולים לקלוט אם אין מעונות יום, עזבו מקומות עבודה, אנחנו לא יכולים לקלוט משפחות. גם אם האמא עכשיו תשב, מה היא תעשה, היא תפוטר מהעבודה? או הבעל, או הפוך, זה לא משנה, אני לא רוצה לדבר בצורה מגדרית, כל אחד יכול לשבת בבית, וכל אחד יכול לפרנס את המשפחה היום, אבל אין לנו את האפשרות הזו.

ממוצע אני אומר לכם את זה, כל כך הרבה בניתי, גנים - גג שנה וחצי, הגן עומד, יש ילדים, יש קליטה, אפשר לקלוט. מעון יום - עדיין החלטת הממשלה מ-2010, תקשיבו לי מה שאני אומר לכם, החלטת הממשלה מ-2010, היחידים שבנו תלת כיתתי זה מועצה אזורית אשכול במבטחים, ועכשיו מתחילות הבעיות, המטבח צריך 20 סנטימטר למעלה, והכיור 15 סנטימטר ימינה, והמזגן שחסר פה, וכיבוי אש שכבר הם לא באים כי הם לא באים, וגם בסוף המפקחת שלכם מפחדת להגיע לעוטף עזה, מי שצריכה לחתום על הניירת.

אתה אומר באמת?

אמיתי, מי שצריך לפקח על הבנייה מטעם משרד הכלכלה.

האדריכלית ההיא כבר מזמן לא עובדת, האדריכלים מגיעים ומפקחים. המפקח שלנו היה גם תוך כדי "צוק איתן".

אני לא רוצה להפוך את זה למהות. אני התחלתי לעשות עבודה בשביל להבין למה זה ככה במשרד הכלכלה ובמשרד החינוך אחרת. משרד החינוך הוא עצמאי, הוא לא נותן תמיכות, הוא מממן. במשרד הכלכלה כל התפיסה היא של תמיכות.

כבר השתנה, הם שינו.

עדיין שזה השתנה, עדיין זה לא עבר את השינוי. כל מי שמגיש ראשון, אז הוא זוכה.

אז למה הוא לא בונה?

בסוף מי שבונה זה הרשות, אבל הרשות לא יכולה לבנות אם אין לה כסף. אין לה כסף כי היא לא מביאה את כל הניירת שצריך להביא למשרד הכלכלה. הניירת שצריך להביא למשרד הכלכלה היא בעצם הביורוקרטיה בהתגלמותה של כל מדינת ישראל, מהמשבצת החומה שצריכה לעבור למועצה ולהחזיר בחזרה, החכרת הקרקע, שינוי ייעוד עד ההיתר וגולת הכותרת טופס 4.

כבר לא.

כל מה שאמרתי זה בכלל לא משרד הכלכלה, אבל כל זה צריך להגיע אליכם, וזה המהות שיש בין משרד החינוך לבין משרד הכלכלה, כי אם משרד החינוך בא ואומר, רוץ, הרי הגן הזה לא ייפתח אם אין טופס 4 והיתר, אז תתחיל לבנות. ואם סומכים על ראש הרשות שהוא לא יבנה בקרקע שהיא לא חוקית, צריכים לסמוך עלינו שאנחנו אנשי הביצוע, לא עכשיו, אז שהייתי בפעם הקודמת, אז צריך לסמוך צריך אמון. זה את לא יכולה להביא, כי אם היועץ המשפטי של המשרד שלך יגיד, אין דבר כזה, בלי זה הוא לא יקבל, אז הוא לא יקבל. אנחנו מנוהלים על ידי היועצים המשפטיים במשרד החינוך, ואני עושה את ההקבלה, אין יועץ משפטי. יש טופס שממלאים אותו, סומכים, עושים את הפרוגרמה ורצים קדימה, תוך כדי תנועה מסדרים את כל הדברים, וזה במהות.

עכשיו בוא נראה, אני זוכר את הנתון מלפני שנה, 40 מעונות יום נבנו מול 2,200 כיתות במשרד החינוך, זה אני זוכר את המספר הזה שהיה צריך לבוא לבנות את הגנים 3, 4 החדשים, דרך אגב, איפה בנו אותם? אני אספר לך, במשבצת החומה שגם הייתה מיועדת למעונות יום, צריך לבנות, אז משרד החינוך דחף, ולא נשאר בעצם קרקע עם הייעוד הנכון למבני ציבור של מעונות יום - זו סוגיה מאוד פשוטה. מה שאני מציעה שני דברים - אני לא אציע עכשיו את כל החקיקה, אבל הדבר שאומר לקחת את המהות, את המהות של משרד החינוך, להעתיק אותה אחד על אחד עם כל מה שמשתמע מהדבר הזה, זה יוריד, אני מעריך בממוצע שנתיים לבנייה.

עכשיו, אחרי שיש את הבנייה, רמת הפיקוח והחתימות של משרד הכלכלה, תסלחו לי, אני לא יודע לעמוד בהם, אף ראש עיר לא יכול לעמוד בהם, אף רשות באמת לא יכולים לעמוד בהם. אני לא מאשים אתכם, יש מעליכם כל מיני אנשים שבאים ואומרים, או.קיי. ילד בן שנה הוא צריך תקן כזה, ומטבח כזה, וכיור כזה ושירותים כאלה. אני מבקש להוריד את הרמה הזאת, כי בסוף אם המהות שהילדים יקבלו חינוך, גובה הכיור לא יקבע את רמת החינוך.

תודה.

נשמע את עמותת "סיכוי" שביקשו להציג, מהמנכ"ל רון גרליץ, ומהגברת סמאח אלחטיב-איוב.

אני מעלה שאלה למחשבה שאני ארצה תשובה אחר כך עליה. אתם רק הולכים לפי הביקוש, ואין לכם שום תכנית אם אתם מתכוונים לעודד תעסוקה, אתם לא עשיתם תכנית מההתחלה, דווקא לאתר מקומות שצריך למלא וצריך לקיים את השרות הזה שנקרא מעונות יום, וליזום משהו מצדכם, או רק אתם בעצם יושבים ומחכים שיהיו בקשות כאלה. אני אומר למה אני שואלת את השאלה.

בבקשה, סמאח.

קודם כל מברכים את היוזמה לנהל דיון מאוד חשוב זה. אני אפתח בסיפור של הרשויות המקומיות הערביות שזה סיפור מאוד מורכב, כפי שפתחת בתחילת הדיון - התייחסנו לעניין של החסמים.

אוגוסט אשתקד יוצאת הממשלה בהכרזה חגיגית, ובום, אנחנו נתקעים, אין לנו ולו רשות אחת, עכשיו אנחנו מתמקדים על הרשות הערבייה היחידה שהצליחה לסלול את החסמים במסלול הבינוי.

הסיפור הוא עניין החסמים התכנוניים. אני אדגיש, ואני תוהה לגבי התשובה שקיבלנו היום בדיון. האם המכרז שייצא לרפרנט במנהלת בינוי יוכל לתת מענה לחסמים המבניים התכנוניים הקשורים לרשויות הערביות? הרי רק לפני שבועיים, שלושה בצוות 120, הממשלה והמדינה הודתה שיש שם סיפור מאוד מורכב וארוך. רפרנט תקן יכול לתת מענה שהוא מוסדי ומבני?

שאלה שנייה שאני רוצה להעלות אותה, נתון שצריך להירשם על השולחן. כיום ברשויות ערביות יש לנו רק 19 תכניות מפורטות בתוקף, זה אומר, שרק 19 רשויות יכולות להוציא היתר בנייה שזה המסמך כפי שציינה הגברת מלי בפתיחת דבריה, וככה אנחנו מנציחים את הפערים. לפי הנתונים, לפי דוח משרד הכלכלה, קיים פער גדול מאוד לגבי מעונות יום, פער של פי שמונה פר ילד כמה יש מעונות יום. לכן, אני תוהה אם כיום בכלל יש מענה מקצועי, וגם הרפרנט שיובא אם הוא יספק את המענה המקצועי מבחינה תכנונית, אני פה מעלה שאלה רטורית שצריך לשים אותה על השולחן – זה לגבי הממשלה והחסמים בקרב משרדי ממשלה בגדול.

החסמים בקרב רשויות מקומיות ערביות, גם שם קיימים חסמים שמנעו מרשויות ערביות לממש את התקציב ששוריין להם שצעד משמעותי שיזמה אותו הממשלה, אבל הוא לא מושלם.

אחד, חוסר אמון מאוד גדול ברשויות הממשלה, וכשהממשלה נותנת משחק פתוח ליברלי, כל הקודם זוכה, קולות קוראים, ולא פעולה אקטיבית יזומה של הממשלה, אז זה בדיוק מנציח את הפערים ואת ההקצאות לבלתי שוויוניות.

ברשויות מקומיות ערביות לא ברור מי אמור להרים את הכפפה כיום. אין לנו תקן ייעודי שאמור לטפל בזה, וזה נופל בדרך כלל על המהנדס. המהנדס, מחלקת הנדסה במקרה הטוב, היא קורסת תחת עול לטפל בדיון בתחבורה ציבורית וכדומה.

נושא אחרון, טיפול סנכרון בין החסמים ברשויות מקומיות ערביות לבין משרדי הממשלה, יש לנו המלצות מדיניות.

אני רוצה להגיד שאנחנו בעמותת "סיכוי" שעוסקים בסוגיה הזאת של המדיניות של הממשלה כלפי האזרחים הערבים, אנחנו קודם כל מברכים על זה שיש כוונה טובה, כרגע זה משרד האוצר ומשרד הכלכלה לבנות מעונות יום ביישובים הערבים וזה ראוי לציון ואנחנו מציינים את זה. אני רוצה להגיד שאנחנו חושבים במה שצריך לעשות, אני רוצה להזכיר שאנחנו נמצאים היום אחרי עשרות שנים שהיה מדיניות מאוד מפלה כלפי היישובים הערבים בהקשר של בינוי של מעונות יום, ולכן, צריכים לעשות צעדים שהם יותר קונקרטיים ויותר ברורים בשביל להצליח לבנות מעונות יום לאור החסמים המאוד גבוהים שנמצאים, חסם הקרקע הוא חסם שהעוצמה שלו ביישובים הערבים גבוהה הרבה יותר מאשר ביישובים היהודים, ולכן אנחנו ממליצים:

במשרד הכלכלה יהיה רפרנט שהתפקיד היחיד שלו יהיה לסייע לרשויות הערביות להגיש קולות קוראים שיוכלו לעבור את הקריטריונים שלכם. במשרד התחבורה, ובמשרדים אחרים יש תופעה חיובית שכזאת, וזה עוזר. המענה הנוכחי, חשוב לי להדגיש, עם הרצון הטוב שלכם, המענה הנוכחי לא מספק. כרגע במשרד הכלכלה אין סיוע מספק פרו אקטיבי לרשויות הערביות להגיש קולות קוראים שיראו, ולהערכתנו, בלי שיהיה בן אדם במשרה מלאה במשרד הכלכלה שיסייע להם, לא נוכל להתקדם בבינוי מעונות יום.

אנחנו חושבים שהחסמים הם גבוהים, יש לנו הרבה נסיון בזה, אנחנו ממליצים להקים ועדה בראשות מנכ"ל משרד הכלכלה, ועדה להסרת חסמים שמונעים בנייה בתכנון של מעונות יום ביישובים הערבים. אני מדגיש, שהעוצמה של החסמים לדעתנו מחייבת פתרון כזה.

לגבי התקציב, כרגע משרד האוצר הקצה 20% מהתקציב למעונות יום משולם - - -

אני מודע לזה שלא כל ה-20% האלה מנוצלים. יחד עם זאת, אנחנו חושבים שצריך להעלות את זה מעבר ל-20%. קודם כל מספר הילדים הערבים בגילאי - - -

כמו שעשו במשרד התחבורה - הקצו 40%.

בדיוק. נכון, במשרד התחבורה 40% וכל התקציב החדש לסובסידיה הולך לאזרחים הערבים וזו העדפה מתקנת ראויה לציון. אנחנו ב-20% למעשה, אפילו בתת תקצוב, כי אחוז הילדים הערבים בגילאים האלה הוא מעל 20%, גם התפלגות הגילאים באוכלוסייה הערבית. לכן אנחנו חושבים שהחלק שצריך להיות מוקצה ליישובים הערבים הוא מעל 20%, צריך להיות משהו באזור 30%, 35%, ואז גם כל הפוש של משרד הכלכלה והאוצר ושל הרשויות להגיע למצות אותו יהיה יותר חזק - אלה שלושת ההמלצות שלנו.

תודה.

גברת מייסם כנעאן-אבו תאיה, רכזת פרויקטים לגיל הרך.

קודם כל אני גם מברכת על קיום הוועדה בנושא הזה. אנחנו כבר כמה שנים עובדים בנושא הזה, הזכרת את יום העיון שהיה, זה היה אתנו עם המשרד, וניסינו להביא את ראשי הרשויות, ולעשות את המהלך הזה. עובדתית, מבחן התוצאה לא עבד.

אני רוצה לחזור על זה, זה לא רק משרד הכלכלה בהתחלה, זה משרד השיכון בחברה הערבית. גם אנחנו יודעים שאין תכניות מתאר של אלף יחידות דיור שאז מחייבת לבנות מעון יום. ההמלצה שלנו, חוץ מלשנות את אופן העבודה הזה, היא גם לשנות את הייעוד של הקרקעות של המדינה ביישובים הערבים ככה שיאפשרו בנייה עכשיו, ויתנו מענה לנשים, גם יגביר את תעסוקת נשים. כל הנושא של תעסוקת נשים, אנחנו יודעים שגם נשים ערביות הן בתחתית הסולם. תודה.

תודה.

אני מסבה את תשומת ליבם של חבריי הכנסת, גם לנייר העמדה שהוגש, כי בעצם שם אתם נותנים בדיוק סטטיסטיקה כמה מהמעונות יום באוכלוסייה הערבית שבעצם הרוב המוחץ של המעונות מנוהלים על ידי ארגונים, והוקמו על ידי ארגונים וולונטריים ולא על ידי הרשויות המקומיות, דבר שמעיד גם כן על חוסר הניסיון בלהתנהל מול המשרד בנושא הזה. תודה.

זכות הדיבור לד"ר נעמי מורנו, מנהלת אגף לגיל הרך ויצ"ו ישראל.

אני רוצה לחדד נקודה שאנחנו כגורם, כארגון, כמלכ"ר, לא כרשות מקומית מקימים ממשאבים ומתרומות שמגיעות גם מהעולם וגם מהארץ מעונות יום. לצערי, בתוך כל התהליך הזה של בניית מעונות והקצאות של המדינה, היום כל העמותות פשוט לא נכנסות וזה מאוד חבל, כי אם אנחנו מדברים במונחים של איגום משאבים, של הרחבת ההיצע, זה פשוט איזשהו סוג של בזבוז משאב שקיים רוצה ויכול, וזה ממש חבל.

בפרקטיקה, מה שקורה, רשויות מקומיות מקבלות את התקציבים, לא, אין להן מספיק תקציבים הרי לבנות באופן מלא. הרשויות באופן דיי חוזר על עצמו מפרסמות מכרזים, המכרזים עצמם אינם רק מכרזי הפעלה אלא דורשים השתתפות כספית של הארגון המפעיל בהקמה. ארגון מפעיל שיכול להרשות לעצמו, פונה למכרזים, בדרך כלל זה הארגונים הגדולים, ואז מה שיוצא בסופו של דבר, שאנחנו נכנסים לא ממקום של יכולת להשפיע על התהליך, אלא בדרך כזכייני משנה, ואני חושבת שזה איזשהו סוג של פספוס הזדמנות, יש פה שחקן מוביל, מנוסה בשוק, שוק מעונות היום במדינת ישראל שמקומו לא בא לידי ביטוי באופן מלא.

המכיל בהקמה, להרשות לעצמו, בדרך כלל זה ארגונים הגדולים, ואז, מה שיוצא בסופו של דבר, שאנחנו נכנסים לא ממקום של יכולת להשפיע על התהליך אלא בדרך כזכייני משנה, ואני חושבת שזה איזשהו סוג של פספוס הזדמנות. יש פה שחקן מוביל, מנוסה בשוק, שוק מעונות יום במדינת ישראל שמקומו לא בא לידי ביטוי באופן מלא.

דבר נוסף שאני רוצה להעלות, את הנושא של הרחבת מעונות קיימים. אנחנו מפעילים מעונות בפריסה מאוד גדולה. אני יכולה לדבר על עצמנו, אבל כמובן יש רשתות נוספות גדולות. יש ליד הרבה מאוד מעונות שטחים שאפשר להרחיב מעונות קיימים - משמע, כל התהליך הוא הרבה יותר פשוט וזמין כאשר אנחנו מתבססים על תשתית קיימת. אנחנו הגשנו להרחבה סדרה של מעונות. אנחנו לא ארגון שלא מנוסה בבנייה, אנחנו בונים בעצמנו, אנחנו הצלחנו לממש כרגע מ-2011 רק הרחבה אחת במתכונת הזאת של השתתפות המשרד. אני מאוד מקווה שאנחנו נסיים את הסאגה הזאת עכשיו, בגלל כל מיני אישורים שנדרשנו להביא שהם לא בבעלותנו, זאת אומרת, אנחנו תלויים ברשות המקומית שתסכים להנפיק. חלק מהאישורים הרשויים שאני מבינה למה הרשות מתקשה להנפיק, היא צריכה להתחייב לנו שהמבנה שהוא חלקו שלה ייועד למטרה הזאת, היא לא רוצה להתחייב לאורך זמן, ואז יש פה איזשהו סאגה כזאת – אנחנו מביאים את ה-50%.

דורשים התחייבות של עשר שנים – נכון?

נכון. אז מעבר לזה אנחנו הבנו במקרים הללו 50% תרומות שאנחנו הבאנו כדי לבצע, אנחנו גם לא מצליחים לממש את התרומות שהבאנו במקרה הזה. נקודה אחרונה, וגם ראיתי פה איזשהו נייר עמדה של אגודת הסטודנטים. אנחנו מפעילים מעונות במקומות עבודה, כולל באוניברסיטאות. היישות הזאת שהיא מוסד לימודים בין אם זה אוניברסיטה ובין אם זה מכללות, לא בא לידי ביטוי ברור בתוך כל התהליכים של ההקצאות, בתוך התהליכים של האישורים - יש לי על השולחן טיפול במוסד אקדמי מסוים, הוא שייך לרשות מקומית שהרשות לא בהכרח רוצה אבל המוסד רוצה, אנחנו רוצים, אנחנו נביא מצ'ינג, אנחנו לא יודעים דרך איזה מסלול לפנות כי זה לא זה, לא זה ולא זה. תודה רבה.

תודה.

חבר הכנסת יוסי יונה.

אני אמרתי לך במישרין.

תודה, גברתי היושבת ראש, אני בעצם מעלה מספר תהיות שאני לחלוטין, ואולי, את יודעת, כדי לקבל מספר מענים לתהיות שיש לנו נניח מהמסך הזה שניצב כאן בפנינו של מרכז המחקר של הכנסת, מדובר גם על אופן תקצוב של בניית מעונות. אם תוכלי להרחיב בעניין של מהם הקריטריונים לגבי הבחנה בין בעלות ציבורית, לבין בעלות פרטית מצד אחד. מצד שני – מהמסמך הזה עולה - - -

בעלות של הרשות. בגלל זה כפי שהיא ציינה קודם יש את הבעיה ברשויות המקומיות במגזר המיעוטים שהקרקעות הן פרטיות וקשה להעביר אותן לקרקעות ציבוריות.

הבעיה היא לא שהקרקעות פרטיות, אלא שלא נותנים להם קרקעות מדינה שהופכות - - -

לא נותנים - - - תב"ע.

כלומר, במקרים שבהם אין קרקע ואז המדינה צריכה להקצות. מה שאני רואה מהמסמך הזה, שבעצם ישנה איזושהי מגמה של עלייה בתקציבים לצורך העניין. ישב כאן חיים ילין, והציע איזושהי הצעה שעל פניו לא ברור לי למה משרד החינוך הוא יעיל יותר.

כי זה חובה, כי זה חינוך חובה. הכול נכנס למסלול של מעונות יום.

זה שורש העניין – חוק חינוך חובה לעומת מעונות יום שזה וולונטרי, זה לא חובה. גם חבר הכנסת ילין דיבר גם על זה שהוא רוצה לעזור לקדם את חוק הפיקוח שלנו.

סליחה. ברגע שיש החלטה, אנחנו מדברים על ביצוע החלטה ותכנית שכבר קיימת במשרד. לא חשוב, חובה, לא חובה, התכנית כבר קיימת, אנחנו מדברים על הביצוע שלה, נלחם אחר כך כדי שזה יהיה חובה. אבל ההבדל הוא שמשרד החינוך כבר שנים עוסק בנושאים האלה, וכבר כנראה צבר ניסיון מסוים והבין איך להוריד את החסמים.

משרד החינוך חייב לספק גני ילדים על פי חוק.

אני מבינה, ואני אומרת שהוא צבר ניסיון כבר בנושא הזה וכנראה יש לכם מה ללמוד מזה.

גם אנחנו לומדים. אנחנו בשיח רציף ושוטף איתם.

אז ברור שזה מתקשר לנקודה הזאת, אם אתם יכולים להרחיב את דעתנו כי על פי המסמך שניצב כאן בפנינו שהמרכז למחקר ומידע של הכנסת כתוב שהוא פנה לאגף וניסה לבחון את אופן הביצוע, זאת אומרת, יש בעיה של תת ביצוע, גם במקרים שבהם המשאבים הם זמינים אז יש חוסר ביקוש של המשאבים הללו. קיבלנו איזשהו מענה שהוא בהחלט לא מספק, כלומר, איך אנחנו מסבירים את הטענה הזאת שבגלל שזה חובה, אז יש האצת תהליכים בגלל שזה חובה, אני לא מבין, וזה קצת לא ברור.

לא, מה המנגנון שבעצם משעה שזה הופך להיות חינוך חובה זה מאיץ את התהליכים - - -

מאה אחוז בנייה על ידי המדינה, לא בהשתתפות - - -

גם הרשות לא יכולה להתחיל להחליט האם היא כן או לא בונה גן ילדים. כאן ברגע שיש מגרש פנוי, כן מעון, לא מעון.

בנוסף לכך, כפי שאמר חבר הכנסת יונה, ומה שאמרה חברת הכנסת עזריה, שהמדינה יש לה תכנית ברורה איפה היא צריכה לבנות. המשרד יודע איפה, מאתר, יש לו תכנית והוא הולך לפי התכנית. פה זה עניין של היצע וביקוש וכל הקודם זוכה, ואין תכנית ברורה, וזה מה שבעצם מקשה מאוד וחייב להשתנות.

אז לכן הטענה שהועלתה מספר פעמים במספר פורמים שונים שגם בגלל סיבות פדגוגיות שמדברים על רצף חינוכי, רצף פדגוגי, הרי שיש הגיון מאוד רב שגם החינוך בגיל הזה יועבר לסמכות של משרד החינוך.

או לקדם את חוק הפיקוח.

בכל אופן, נראה שאנחנו פה תקועים באיזשהו מקום.

סליחה, למרות שאני מנסה להיות ליברלית בניהול הדיון, אבל אי אפשר לקיים שיח כזה.

תודה לך.

עאידה, לפעמים הדיאלוג הזה הוא בסדר כי הוא מרחיב את הדעת כל עוד הוא לא נעשה באופן שמשבש את הדיון, אז זה בסדר. תודה.

עורכת הדין רות דיין מדר, מנהלת מחלקת חברה מרכז השלטון המקומי.

אני מובילה את הנושא הזה מרגע שהתקבלה החלטת הממשלה בנושא עידוד תעסוקה של אימהות. אני בכוונה נותנת בריף קצר של מה שהיה כדי שנבין גם את חוסר הידע עד הסוף שקיים בין הגורמים שדיברו קודם. עד היום מדינת ישראל לא בנתה מעונות יום, ולכן לא הייתה אפליה אחורה, אלא בעצם יש פה בינוי חדש לכלל מדינת ישראל כשבאמת הייתה העדפה בקריטריונים לאוכלוסיות שונות ולמצב סוציו-אקונומי נמוך.

משרד הכלכלה אמר הדרך היחידה שבו אני יכול לבנות מעונות זה באמצעות נוהל תמיכה. אני לא יודע לבנות שלא באמצעות נוהל תמיכה. באנו ואמרנו לא תצליחו לבנות ככה. אמרו, אם היינו חוק, היינו יכולים לבנות אבל אנחנו לא חקיקה, אנחנו חייבים בנוהל תמיכה. טרכטנברג בנתה תוך חצי שנה גני ילדים בגילאי 3-4 בכל מדינת ישראל, וב-1 לספטמבר כל הילדים בגילאי 3 נכנסו לגנים – מה קרה? חזרנו למשרד הכלכלה ואמרנו, סליחה, זה הרי לא במסגרת חוק חינוך חובה, זה במסגרת החלטת ממשלה.

לא, אבל טרכטנברג אמרו עוד משהו. להעביר את זה ממשרד הכלכלה את התחום - - - למשרד החינוך.

זה ביקשנו, אבל זה לא בהסכמים הקואליציוניים, אין מה לעשות.

אבל זה כן היה בהחלטה של טרכטנברג.

בסדר, אבל זה לא עבר בהסכמים הקואליציוניים בממשלה הקודמת. לא משנה, לא נפתור את הכול.

אני רוצה להתקדם, כדי שנבין את השורה התחתונה כרגע.

בבקשה, נתקדם.

אז התקציב התחיל להיאסף, וגם האוצר התחיל כבר להרגיש לא נוח, כי מה קרה? הוא שומר את התקציבים שנה אחרי שנה, ואני לא רואה פה רפרנט של האוצר שיבוא ויגיד מה הוא עשה עם תקציב 2014.

יש רפרנט.

אני אשמח שתגיד איך ה-200 מיליון שקל לא הועברו לרשויות המקומיות ב-2014.

מה שקורה בשורה התחתונה זה שהכסף לא עבר לרשויות. הרשויות קיבלו הרשאות, אבל הן לא קיבלו תקציב.

בדצמבר הן מקבלות תקציב עכשיו על ביצוע.

התקציב חולק.

התקציב לא חולק.

הוא חולק - 200 מיליון שקל.

מלי, תני לה לסיים. אחר כך ניתן לאוצר לענות בדיוק על הנושא הזה. אני רוצה לשמוע – הכסף הועבר, לא הועבר?

הרשויות קיבלו הרשאה, אבל הן לא קיבלו תקציב. התקציב לא הועבר אליהן. בעצם, כל רשות שבעצם קיבלה – חלקן, חלקן כן קיבלו, כי הן ידעו להפעיל את הלחץ הנכון. למשל קלנסאווה, לדוגמה, נתנה את כל האישורים הנדרשים, עברה את כל ה"ויה-דה-לרוזה", עומדת, רוצה לבנות, מבקשת לקבל את התקציב, עוד שבועיים, אני מלווה אותה בנושא הזה לפחות 3, 4 חודשים.

לבנות?

הם קיבלו הרשאה, הם לא קיבלו תקציב.

בסדר, אבל לבנות או להשלים?

לא, השלמה של הבנייה. מראש, ב-2 מיליון אי אפשר לבנות. 3 מיליון זה משהו שאפשר לבנות. רשות מקומית לא יכולה לבנות ללא התקציב שיש לה כי אין לה אישור של ועדת הביקורת שלה או של הגזבר לבנות אם אין תקציב. התקציב כנראה נמצא אצל האוצר, כנראה אפילו לא אצל משרד הכלכלה, אני לא יודעת, אולי כדאי שהם יגידו, ולכן, בעצם לא קיבלנו נתונים.

גם אנחנו כמרכז שלטון מקומי פנינו, מאחר ואנחנו מלווים את הקשר עם זה משרד הכלכלה חמש שנים, פנינו, אמרנו תגידו לנו איזה רשויות קיבלו אישור לבנייה, אנחנו רוצים לדבר איתן, לראות שהתהליכים עוברים כמו שצריך, שאין להם חסמים נוספים לחסמים שידענו עליהם והצגנו אותם בפני משרד הכלכלה.

לא קיבלנו עד לרגע הזה במשך חצי שנה, אני פונה לכל הדרגים ומבקשת את המידע. ולכן, מאוד שמחתי על הדיון היום כי חשבתי שלפחות נקבל מידע מיהן הרשויות שקיבלו תקציב לבינוי, ומה הסטטוס שלהן – הן בשלב א', בשלב ב', בשלב ג', בשלב ד', באיזה שלב הן בתהליך כדי שנדע מתי יגיע ה-1 לספטמבר שיפתחו את מעונות היום האלה.

זה מידע פנימי, בבקשה לא להפצה.

יש ועדת הקצאות, אני לא יודעת להסביר כרגע, אבל יש ועדה שהחליטה עם יועץ משפטי. המידע הזה כרגע נמצא בידי הכנסת כי הכנסת - - -

אני ארצה להבין יותר, כלומר, כנראה המידע בגלל שהתעקשתי אתמול שאני רוצה את המידע כתוב כשדיברתי עם השר. אני חושבת שהמידע אמור להיות במיוחד - - -

זה היה מפורסם תקופה מסוימת ואז הוא הורד מהאתר.

אבל זה מנוגד לכל עקרונות השקיפות בניהול תכניות ממשלתיות. יש גורם שנקרא מרכז שלטון מקומי שבעצם הוא השותף שלכם בתכנית הזו. אם המרכז לא יודע איפה התכנית עומדת ואיפה הרשויות המקומיות שהוא אמור לאגד אותם, איפה הם נמצאים בתהליך הזה - איך אפשר להתקדם? אני לא מבינה למה המידע הזה חסוי.

מכיוון שאנחנו בשנת בחירות ואין תקציב ל-2015, מה שהחליט המשרד לעשות שבמשך החצי שנה אחרונה להמשיך ולטפל בכל הבקשות שהרשויות הגישו ב-2014, והוא מכין אותם בעצם לכדי אישור. אנחנו עומדים מול הרשויות המקומיות מבקשים מהם להשלים מסמכים, מעבירים כתובות בלי שהם ביקשו.

אני מצטערת, אבל מה שאת אומרת בעצם מאוד מפריע לי.

שקל לא הועבר.

דווקא עצם העובדה שאולי פלט את המלה של שנת בחירות, מעידה אולי למה צריך להחביא את המידע הזה ולא לפרסם אותו.

לא, זה לא קשור.

לא הספקתי בינתיים לדקדק ובדיוק ביקשתי שידקדקו לי ברשימה שניתנה לי. אני רוצה לדעת האם קיים קשר בין מערכת בחירות לבין אישורים שניתנו.

לא, אין קשר בין מערכת בחירות לבין האישורים שניתנו. מה שאמרתי שברגע שיש שנת בחירות אין תקציב ולכן המשכנו לעבוד על הבקשה הקודמת.

אתם תמשיכו לעבוד על הבקשות. העניין הוא לא המסגרת התקציבית. אני מבינה שאתם צריכים ב-2015 להמשיך על אותה מסגרת תקציבית של 2014, דבר שהוא למורת רוחי והצבעתי נגדו, אבל זה מה שקיים, אבל אני לא מדברת על זה, אני מדברת על העובדה שאני עכשיו לא מבינה למה רשימה של אישורים לא אמורה להיות חסויה.

מתייחסים לזה כאל יחידה אחת.

עאידה, כל הכבוד ליושבת ראש הוועדה על הקיום של הדיון הזה. אני מאחלת לך שלא יהיו לך הרבה דיונים כאלה. אני מיידעת אותך שכנראה יהיו לך דיונים כאלה, זה נושא מאוד חשוב שהוא איכשהו תקוע בצנרת.

קודם כל יש שינויים דרמטיים משוק העבודה. אם בעבר מעונות היו כדי לעודד נשים לצאת לעבודה, היום נשים רוצות לצאת לעבודה, ורק צריך לאפשר להם לצאת לעבודה. בעצם, מה שקורה בתחום הזה, שאם בעבר זה היה - במושב של ההורים שלי היה מחלק דואר, היה עובר, ובהתחלה היה לו חמור, אחר כך עבר לאופניים עם צפצפה, ואחר כך היו תאי דואר. למה אני מספרת את זה, כי אנחנו בעצם כאילו עדיין עובדים בשיטה של לפני 50 שנה. צריך להבין ששוק העבודה השתנה מהקצה אל הקצה. יש פה כמה דברים שחייבים התייחסות. שכל חודש שאשה נשארת בבית אחרי לידה של תינוק מעבר לחופשת לידה, מורידה בממוצע 1.1% מהשכר שלה.

כל לידה של תינוק במדינת ישראל מורידה בממוצע 5% מהשכר של האשה גם כאילו שנים אחר כך, זאת אומרת, שוק העבודה, נשים משלמות מחיר מאוד גבוה על זה שהן נשארות בבית עם הילדים. ככל שאנחנו נדאג לכך שנשים יוכלו לחזור לעבודה, ככה בסופו של דבר אנחנו מעלים את ההכנסות של הנשים.

מה השיטה שעובדת היום? אמרתי, זו השיטה המאוד ותיקה, ובעצם יוצא שהשיטה אומרת כמה קרקע יש לעיר או לכפר, או כמה זמינות יש לקרקע, זה מה שמכריע, כמה נשים יוכלו לצאת לעבודה ולקבל מעון יום מסובסד. כלומר, בערים הגדולות קשה לקבל קרקע כי הקרקע מאוד יקרה בערים הגדולות, ואין קרקע, וצריך את הקרקע לדברים אחרים. ביישובים הערביים יש את הבעיה של הבעלות על הקרקע, וזה פשוט הכול פונקציה של הקרקע.

תכניות מתאר לא מאושרות.

כל העניין הזה של יציאה של נשים וכמה נשים מרוויחות, בגלל העניין הזה של השיטה של הבנייה של מעונות יום, הכול פונקציה של הקרקע. כשאני הייתי אחראית לנושא בעיריית ירושלים, ראיתי שרק 13% מילדי ירושלים יכלו להיות במעונות יום מסובסדים, והכול כל הזמן היה פונקציה של קרקע, חיפשנו קרקעות, גירדנו קרקעות, קרקעות שאין בהן בעיות של טופוגרפיה בעייתית, ואותו דבר גם אני רואה שיש במגזר הערבי 2.62%, ברחבי הארץ בממוצע 20%, בירושלים זה היה 13%, ומה שמעלה את האחוזים זה היישובים והמושבים שבהם אין בעיה של קרקע, הכול פונקציה של הקרקע.

לכן אני רוצה להציע, שכמו שבמושב שלי עברו לתאי דואר, יכול להיות שאנחנו צריכים לעבור לשיטה שלא מבוססת על קרקע. קודם כל לשנות לגמרי את השיטה, לא צריך את הבעלות על הקרקע, לאפשר לבנות מעל גני ילדים, כי גני ילדים כן נמצאים - - -

אפשר.

אז נכון, זה לא יהיה ארבע כיתות. לא, אבל אתם דורשים גודל של מספר כיתות שלא מאפשר.

יש מעונות של כיתה אחת.

לא, אנחנו בונים בכמה קומות מעונות יום וגני ילדים בעיקר בערים הגדולות.

נכון. אני יודעת את זה, אבל גם נודע לי שזה לא מאושר בינתיים באוכלוסייה הערבית.

אין הבדל, אם מותר, מותר בכל מקום.

כשאני בדקתי בעיריית ירושלים איפשרו לנו, במקום אחד בנינו.

אני אשלח אותך בירושלים לכמה כתובות - ברמות.

בסדר, אני מכירה בבית הכרם, לא משנה. הדבר השני זה מעל עוד הרבה מבני ציבור - טיפות חלב.

בתי כנסת - זה לא משנה.

אני שמחה לשמוע. אבל אני חושבת שזה שלב ביניים, והשלב הבא בעיניי צריך להיות בכלל מנותק מעניין הקרקע, אנחנו צריכים לייצר שיטה. יש לנו את השיטה של המשפחתונים, אנחנו צריכים כמה שיותר להאיץ את העניין של המשפחתונים. אגב, המשפחתונים יכולים לעזור במגזר הערבי בצורה דרמטית, זה מנותק לגמרי מנושא הקרקע, אין בכלל את הפונקציה הזאת.

צריך לזה תקציב, אנחנו אתך לגמרי.

יפה. אגב, אני מציעה שנקדם. אני יודעת שארגונים של מעונות היום יש דיון אחד ויש דיון שני, אבל כיוון שאני חושבת שבכנסת המטרה שלנו היא להביא את הפתרונות עבור הציבור, ולדאוג לזה שנשים יוכלו לצאת לעבודה, אני מציעה שאנחנו נאיץ את השיטה של המשפחתונים ואנחנו נקרא לתקציב גדול יותר לעניין של המשפחתונים. אולי נחשוב גם על ההגמשה של השיטה של הניהול של המשפחתונים כמה שיותר כדי לאפשר, כי ברגע שאנחנו מנתקים את זה מנושא הקרקע, אנחנו פשוט רצים קדימה.

רציתי לשאול, הקריטריון של דחיות בהרשמה, או מספר הנרשמים עדיין קיים כקריטריון לאישור? כלומר, מספר הילדים שנרשמו ואין להם מקום – זה עדיין קיים? למרות שאני אף פעם לא מבינה. בכפר שאין בו אף מעון למה שיירשמו התינוקות? למה שירשמו אותם ושיהיה לכם דחיות?

הקריטריון שאנחנו מתייחסים אליו הוא אחוז הילדים ברשות שאין להם פתרון. זאת אומרת, זה הקריטריון.

זה משהו אחר. קריטריון של ילדים שאין להם פתרון, את מוציאה - - -

זה הקריטריון.

אבל היה בדיון בעבר, וזה מה שאני רוצה להבין, זה עדיין קיים או לא, מספר הילדים שאכן נרשמו ברשות המקומית ואין להם פתרון?

הקריטריון שאנחנו מתייחסים אליו, אנחנו מתייחסים לאיזשהו מכלול של קריטריונים שכולל אזורי עדיפות לאומית, וכולל דירוג רשות מבחינה סוציו-אקונומית וכולל האם קיים מענה ל-60% מהילדים? לא עניין של ועדות קבלה במעונות היום המוכרים של משרד הכלכלה של מדינת ישראל, אלא האם קיים מענה בכלל ל-60% מהילדים ברשות - של ילדים בכלל. ברור שיכול להיות שאשה לא עובדת - -

בבקשה, עורכת הדין ציפורת שימל מ"אמונה". בבקשה.

גברתי יושבת ראש הוועדה, אני רק יכולה להשלים שני דברים קטנים שחשוב שהוועדה תדע?

אחרי הגברת.

אני רק אסבר את האוזן גם לגברתי יושבת הראש. לנו יש 135 מעונות יום עם 9,000 ילדים, בשנה האחרונה נאלצנו לדחות כ-2,000 ילדים שזה גידול מהשנה הקודמת של 1,000 ילדים שנדחו. אני אתן דוגמה - במעון אצלנו שנרשמו בו 360 ילדים, התקבלו בפועל 100 ילדים. המצב הזה הולך ומחמיר משנה לשנה, והסיבה היא כמובן גם העובדה שמשרד הכלכלה יורה על הפיצוץ במספר הילדים שהולך בהדרגה בסדר גודל של 10% בכל שנה, אבל הנושא המרכזי הוא באמת הנושא של "הדרה" אם אנחנו נמצאים בוועדה לקידום מעמד האשה, אז אשתמש באותו מונח – הדרת הארגונים המפעילים מהנושא של בניית המעונות. אנחנו מבחינתנו המשמעות של הדבר הזה, אני אתן רק סדר גודל. בניית מעון היום במדינת ישראל עולה סדר גודל בערך של 5 מיליון. התקצוב של משרד התמ"ת הוא סדר גודל של בערך - תלוי בגודל הכיתות, מתוך 5 מיליון סדר גודל של 3 מיליון.

3 מיליון ו-600 מאות.

אל תתפסו אותי במלה, תלוי בגודל הכיתות. המשמעות של הדבר הזה, וזו השערה שלנו בהקשר הזה היא שאם יבדקו את אחוז הרשויות המקומיות שאכן, מה שנקרא בפועל, מומשו כבר, הכסף כבר מומש במובן הזה, אנחנו נראה שאחוז הרשויות החזקות ביותר הן אלה שבעצם מסוגלות לבנות, כיוון שרשויות אחרות, וזו בעצם הטענה שעלתה כאן בצורה הכי ברורה לא מסוגלות לשאת בדבר הזה. אם היו מאפשרים לנו כארגונים מפעילים כמו שהיה בעבר להצטרף לעניין הזה, לנו יש את התורמים שלנו, הדבר הזה יכול היה להתרומם, היום במקום שבמהלך השנה האחרונה אנחנו בנינו איקס מעונות מכספי התרומה שלנו, היינו יכולים לבנות פי 3 מאותו איקס, זאת אומרת, הדבר הזה הוא דבר חמור.

אנחנו גם מוכנים להשלים לרשויות כספים שחסרים להם, הבעיה בדבר הזה, כפי שהעלתה נעמי, זה באמת העובדה שכאשר אנחנו רוצים את הדבר הזה, מגבילות אותנו רשויות ואומרות לנו זה יהיה לסדר גודל של בין 5 ל-10 שנים. איזה תורם יהיה מוכן לתת לנו אפשרות כדי שנוכל לעזור, ובאמת להקים את אותו מעון כאשר הוא יודע שכעבור 5 עד 10 שנים לא תהיה שום משמעות לאותה תרומה שלו - המצב הזה הוא מצב מאוד קשה. אנחנו חושבים שפתיחה של הארגונים המפעילים אם יפתחו את זה גם הארגונים המפעילים, יש לנו את הניסיון הרב בבנייה של מעונות חדשים, אנחנו עושים את זה, תאמינו לי, על הצד הטוב ביותר - אם יאפשרו לנו זה יכול להיות פתרון טוב.

הבעיה עם ארגונים שמנהלים מעונות יום כבר עלתה, ואני אדרוש בסיכום שלי משהו ספציפי בנושא הזה.

חבר הכנסת טרכטנברג, אני שמחה שאתה נמצא. השם שלך הוזכר כמה פעמים לפני כניסתך – רק דברים טובים. בבקשה.

תודה רבה, גברתי היושבת ראש, אני רוצה לברך אותך על קיום הישיבה החשובה הזאת על הנושא הזה. אני מצטער שלא נכחתי בדיון, בו זמנית יש שלוש ועדות שדורשות נוכחות, אני עדיין לא למדתי מה הטריק של להיות בו זמנית.

גם אני, ובדיוק עכשיו אני מפסידה ערעור שהגשתי לוועדת הכנסת בגלל שאני נמצאת פה.

בכל אופן, כפי שידוע לכם, אני עוסק בנושא הזה מאז המחאה והדוח, ואני חייב להגיד שזה מסע בלתי נגמר שכרוך בהרבה מאוד תסכולים, הסיבות ידועות לכם מהשטח יותר טוב ממני. בכל זאת, אני רוצה לציין, אמנם המדינה עשתה כמה צעדים, והצעד הראשון הגדול של גילאי 3, 4 וכו', אבל הממשלה לא הקדישה לנושא הזה מספיק משאבים ותשומת לב. העניין הוא לא רק מחסור במשאבים, זה בין היתר הכשלים שאתם מתמודדים איתם כל יום ובכל מקום כמעט בארץ, משקפים את העובדה שאין מדיניות ממשלתית קוהורנטית, אין תכנית אב שמסתכלת על הגיל הרך בכללותו, שאין תכנית שיודעת להגדיר חלוקת עבודה מושכלת בין השלטון המרכזי לבין הרשויות המקומיות, ובין ארגונים שיכולים להיות שותפים נהדרים לעשייה הזאת. לכן, כל פעם הבעייתיות הזאת צצה לך ממקום אחר. פעם כי לא בונים מספיק, או בקצב הדרוש, או לא משתפים מספיק בבנייה. פעם אין מספיק צוות כדי להעניק לילדים את הטיפול הנדרש, שלא נדבר פעם – פעם אין את ההכשרה לצוות הסייעות ולגננות הנוספות שצריך. אני שואל את עצמי מה אנחנו יכולים לצפות כשמדובר על הסגמנט שעדיין לא מטופל שזה מעצם מלידה ועד גיל שלוש, שהוא לא מטופל במובן של לא תכנים חינוכיים, לא סטנדרטים פדגוגיים וכו', יש - - - טוטלי בעניין הזה.

מה שאני רוצה להגיד לכם, שאני אישית מחויב בנושא הזה, והחלטתי להפוך את הנושא של הגיל הרך לנושא דגל בכנסת. אני מתכוון לקדם בכל כוחי הקמתה של רשות לגיל הרך שתרכז את כל הנושאים שנוגעים לגיל הרך. אי אפשר לעשות הפרדה בין הפן הבריאותי לבין הפן הפדגוגי, לבין הפן של סיוע לנשים או להורים לצאת לשוק התעסוקה.

אי אפשר לנתק את זה מאבחונים, מפן של רווחה וכו'. אם יש משהו שחסר במדינת ישראל, זה בדיוק הגישה האינטגרטיבית הזו, ופעם לפני שנים אולי, אתם או חלקכם לא זוכרים, אבל היה מאבק גדול על אי סגירה של טיפות חלב, ניסו במשך תקופה ממושכת, אני במקרה הייתי במשרד ראש הממשלה, ותרמתי את תרומתי הקטנה למנוע את הסגירה של טיפות חלב, אבל כל פעם הדבר הזה יצוץ לנו ממקום אחר, שלא נתבלבל בעניין הזה - כי אין הבנה מערכתית לחשיבות של הנושא של הגיל הרך, ולכמה שהמדינה מחויבת להשקיע בכך וזה לא רק עניין של תקציבים.

אני רוצה לחזק את ידיכם במאבקים האלה. אני אישית מחויב לזה. גברתי היושבת ראש, באמת, כל הכבוד על העשייה גם במסגרת הוועדה הזו. תודה רבה לכם.

תודה לך.

איאד סנונו, כלכלן ממרכז מוסאוא.

אני רוצה לשתף בתהייה אחת ושאלה קונקרטית וכמה פתרונות אם אפשר. התהייה היא לגבי מה שדיברו כאן בעיקר ממשרד הכלכלה על העדפה מתקנת. לפי הנתונים שיש לי ונתונים ממשרד הכלכלה, וגם עברתי לוועדה, הרשויות הערביות קיבלו, לא בדיוק קיבלו, הוקצו להם כ-9 מיליון בשנת 2014, זאת אומרת, אנחנו מדברים על 4.5% מה-200 מיליון.

זה ב-2014?

כן, אז אני לא בדיוק יודע על איזה העדפה מתקנת מדברים כאן, אנחנו קיבלנו הרבה פחות.

מה שנכון לא דיברו על העדפה מתקנת בוועדת הכלכלה.

כן, היא דיברה דווקא על שלושה מגזרים שיקבלו העדפה מתקנת.

השאלה הקונקרטית שאני מאוד מבקש תשובה עליה שאף אחד לא התייחס, לגבי הערים המעורבות. השאלה היא האם יש מנגנון שמבטיח שחלק מהכסף שמועבר לערים המעורבות שבדרך כלל הן רשויות חזקות יחסית, האם יש איזשהו מנגנון שמבטיח שחלק מהכסף מועבר משכונות העוני שבעיקר הן שכונות ערביות, כמו בחיפה שהן יכולות לקבל את כל הכסף, אבל לפי מיטב ידיעתי ובדיקתי, אין כסף שמיועד לא לחליסה ולא לוואדי ניסנאס, גם לא בעכו, שווה לבדוק את הנקודה הזו ולגבי פתרונות.

דיברו על החסמים ועל הבעיות שקיימות שניתן באופן גס לחלק אותן לשניים, חלק אחד שתלוי ברשויות, וחלק תלוי בקריטריונים ובמשרד הכלכלה.

לגבי הקריטריונים, אני חושב שראוי שיאמצו לשקול מחדש את הקריטריונים ולהתאים אותם לחברה הערבית, שבעיקר הקריטריונים האלה לא מותאמים כמו רוב הקריטריונים בכל הקולות קוראים שיש - שווה לשקול התאמה. שנית, זה הזמן להגביר את הממשק בין משרד הכלכלה והרשויות המקומיות על ידי פגישות יותר תכופות, ולהסדיר איך ממלאים, כמו שניסינו לעשות בוועדת העיזבונות וזה עבד, שכן יבוא נציג מהמשרד שיסביר איך הרשויות אמורות למלא, החל מהניירת מהדבר הטכני והטפסים והכול.

סוהר פגשה אתכם בכפר קאסם.

פגשה, אבל זה מעט מדי.

בוא נודה, השם של סוהר עולה כמה פעמים, עם כל הכבוד, אני לא חושבת שאדם אחד יכול לתת את המענה, גם על הפיקוח, וגם על הרישוי וגם התכנית.

יהיה רפרנט שזה יהיה התפקיד שלו, איש הקשר.

תהיה מינהלת להקצאות החדשות ב-2016.

אחרי שנסיים את התכנית, יהיה רפרנט שיעזור.

הוא יהיה חלק מהמינהלת.

מינהלת זה רק עוד ביורוקרטיה – הם כבר יודעים לעשות את העבודה.

הועלתה שאלה בעניין העברות התקציבים לאוצר. אני מבקשת לשמוע את מר דניאל סוצ'י, רפרנט משרד האוצר. בבקשה.

אני רוצה להתייחס לשני דברים. אחד, לגבי הסוגיה של ההרשאות. התקציב שמועבר לבינוי זה הרשאות להתחייב. בסוף 2014, כפי שמלי אמרה, הוקצו 200 מיליון שקל לפי החלוקה שהיא הסבירה במעבר תכנון ובינוי חדש. התקציב המזומן שניתן בגין אותן הרשאות, ניתן בהתאם לאבני דרך. לצורך העניין, אתה מסיים שלט, אתה מקבל איקס אחוז.

כן רציתי להגיד, את אמרת שלא יצא כלום - - -

200 מיליון יצא - - - הוא לא ייתן לנו.

אני מחכה לשמוע נתונים.

אני רוצה מספר.

גם אני רוצה, אבל בינתיים אני יש לי את הזכות לבקש את זה.

רק בדצמבר 2014, נתנו את ההרשאות, הכסף התחיל לצאת ב-2015.

אני רוצה לעשות סדר, מעכשיו והלאה אני שואלת את השאלות ואני מאוד מבקשת שתענו באופן קונקרטי. ב-2014, אמרתם שהקצתם 200 מיליון, כמה יצא מה-200 מיליון האלה ולמה? לתכנון? לבנייה? לביצוע?

לתכנון ניתן – עם התכנון נותנים 50% במועד התכנון, זאת אומרת, כבר בינואר ניתן 50% מה-23 מיליון.

בעת אישור אתם מעבירים 50%. העברתם לכל אלה שאושר להם?

כן.

תודה. בעניין בנייה – מתי אתם משלימים את ה-50% בסיום?

כשהם מגישים היתר בנייה שזה אמור להיות בחודש הבא.

לגבי יתר הסכומים, אני יכול להגיד כמה יצא סך הכול נכון להיום ב-2015, זה כולל הרשאות עבר, זה לא רק הרשאות שניתנו ב-2015, זה גם כולל הרשאות קודמות. דובר כרגע על סך הכול נכון לאתמול או שלשום 35 מיליון סך הכול.

כלומר, שזה כולל הרשאות עבר. הוא אומר שלא יצא כלום - - -

אני יודעת, תאמיני לי, אני מבינה.

כל כך מתסכל.

אתם עובדים מולם בנושאים האלה, או שעכשיו עושים את העבודה הזאת פה, אצלי.

עובדים לא מקבלים תשובות.

סליחה, 35 מיליון זה כולל הרשאות קודמות, ויכול להיות שהרוב מההרשאות הקודמות, ככה אני מבינה.

לא רוצה להגיד כן או לא.

אני מבקשת עכשיו, תרשום לך שאני דורשת את המידע הזה שיישלח לוועדה תוך שבוע ימים, ואיך שאני מבינה, שעובד האוצר הכול נמצא כבר במערכת הממוחשבת, צריך רק להוציא סיכום לזה. שבוע ימים יהיה מעל ומעבר לזמן הדרוש כדי לקבל את המידע הזה, גם בפירוט של מה בעצם שולם מההרשאות הקודמות, מה שולם מהרשאות חדשות, מה בעצם הסכומים שהועברו גם כן, אנחנו אמרנו, יש תכנון, יש בינוי ויש מעבר, וכמה גם כן מהמעבר? תודה.

אני יכולה לספר ארבע בקשות מלאות במעבר שסיימו בנייה מעונות מוכנים.

מצוין.

בבקשה אליעזר מה-מ.מ.מ. שליווה את העבודה של הוועדה גם בקדנציה הקודמת, ומהקריאה שלי בפרוטוקולים עשית עבודה נהדרת. בבקשה.

יש לי שתי שאלות לאוצר, ושאלה למשרד הכלכלה. אנחנו היינו בקשר עם האוצר גם במקביל כאשר פנינו למשרד הכלכלה ופנינו לאוצר, אחת השאלות ששאלנו הייתה – האם התקציב החלקי ב-2015 בינתיים פוגע בתקנות? התשובה הייתה שלא. כלומר, התקצוב לא קשור - - -

הרשאה לשנת 2015 עכשיו מאשרים בוועדת הקצאות ותאושר - - -

זה לא אמור להשפיע על החלוקה.

לא משפיע.

בהקשר של הרשאה אתכם כמו שהצגת, כל התקציבים פה בעצם ה-200 מיליון בהרשאה להתחייב. מהנתונים שקיבלנו בהתחלה, מתוך הבקשות לבינוי אושרו 23 בקשות מ-316 מסיבות תקציביות, אם התהליך לוקח, שאלנו את השאלה הזאת כמה פעמים בעבר, למה לא לאשר 400 מיליון שקל בשנה אחת בהרשאה להתחייב כדי להתחיל את התהליך? לדחות את כל הבקשות בגלל משהו שתשלמו כבר כמה שנים זה מסרבל. שאלנו את השאלה הזאת כמה פעמים בעבר ועוד לא הבנו את התשובה.

ידעתי שהוא ידחוף את הדיון קצת קדימה.

תודה. עוד שאלה למשרד הכלכלה. ציינת שבבקשות למעבר אישרתם 122 בקשות מתוך 268. כמה בקשות אושרו בכלל במסלולי התמיכה במהלך השנים, וכמה מתוכן ביקשו לעבור למסלול החדש, והאם הן ביקשו לעבור מסיבות תוספת תקציב או הביורוקרטיה - - -

268 בקשות הוגשו למעבר.

כן, כמה אבל אושרו בעבר במבחני תמיכה, ומתוכן כמה ביקשו לעבור למסלול החדש?

לא, כולם אושרו בעבר במבחני תמיכה. אתה שואל כמה ממבחני תמיכה עכשיו ביקשו לעבור למעבר?

268 מתוך 300, מתוך 400, מתוך 500.

הרוב המוחלט, אני רק יכולה לומר לך, קראנו לזה "נוהל בייבי סיטר", וכל עובדי האגף, כולל פקידים, כולל כולם, כל אחד קיבל כ"בייבי סיטר" כמה רשויות שהוא צריך לדאוג שיגישו בקשה למעבר.

אני ידעתי מהתשובה. הנחתי שהרוב המוחלט, וזה מוביל אותי לשאלה האם כל אלה שנדחו האם זה אומר שנשארו באותו סטטוס שהם היו כל השנים שהם לא יבנו בפועל.

לא נדחו, הם מחכים לתקציב ב-215.

לא, קיבלו 122 מתוך 268, שוב, זה חוזר לשאלה הקודמת על ההרשאה להתחייב.

הם נכנסים עכשיו ל-2015.

הכול מתחבר לשאלות שלנו בעבר גם, אז אני אשאל אותן שוב.

אלה שביקשו לא לעבור כי הם היו על סף קבלת - - - ולא השתלם להם - - -

לא היו בקשות שהיה ראוי שיעברו ולא עברו. אלה שלא עברו במעבר אחרי כל הבייבי סיטר הלוחץ הזה, זה כאלה שפשוט החליטו לוותר או שהם כבר סיימו וקיבלו - - -

בבקשה, מר רן מלמד, סמנכ"ל עמותת "ידיד". בבקשה.

גברתי היושבת ראש, אני אעשה זאת קצר, אני קודם כל רוצה לברך על קיום הדיון. אני חושב שהוא חשוב, אני חושב שקודם כל הוא מצביע על כשל הולך ומתמשך, ונראה שלא נפתר בתחום הזה. אני חושב שנקודה שלא נגעו בה בכלל - האם הפתרונות שעליהם עובדים הם הפתרונות הנכונים.

אני חושב שנכון אמרה חברת הכנסת עזריה שצריך לחשוב אחרת כבר, שעולם העבודה משתנה, צריך להתייחס לנושא של המעונות והטיפול בילדים כחלק ממהלך כולל הרבה יותר רחב שצריך גם לקדם תעסוקה של נשים בתחום הזה. בניית המעונות או יצירת מעונות ומשפחתונים זה מנוף תעסוקתי נפלא לנשים חד-הוריות בעיקר, אבל לא רק להם, יש מודלים שאנחנו בעמותת "ידיד" בונים אותם בימים האלה, ואם משרד הכלכלה, משרד אוצר ומשרדים אחרים יבואו ויחשבו קצת מחוץ לקופסא, יגידו, בואו נראה איך בונים מודלים שיכולים לספק צרכים, למשל, שאמהות שהילד שלהן חולה ולא יכולים לשלוח אותו למשפחתון או למעון או לגן, בגלל זה הן צריכות לשבת בבית ולהפסיד יום עבודה, ואם הן חד-הוריות אולי להפסיד בעקבות זה את העבודה שלהן. איך המערכת מתארגנת לפתרונות אחרים, אני חושב שהראייה צריכה להיות הרבה יותר רחבה. אני אשמח אם הוועדה הזאת תוכל לקדם דיון יותר רחב בשאלה הזאת.

תודה.

אלה רעיונות יותר מתקדמים כאשר נותנים את הבסיס ואחר כך מתחילים.

אולי לא צריך לבנות כל כך הרבה ואפשר להשתמש בכסף הזה לדברים יותר טובים.

הגברת חגית יערי, מנהלת פרוייקט "אמא" - שדולת הנשים בישראל.

תודה רבה. חוץ ממנהלת פרויקט "אמא" אני אמא בעצמי ששולחת את שני ילדיה למעונות יום של ויצ"ו, אחד סיים, אחד נמצא באמצע. אני חושבת שהסבסוד הזה הוא הדבר היחיד שמאפשר לי לצאת לעבודה, וחבל שחבר הכנסת חיים ילין לא פה, מדובר בנושא מגדרי פר-אקסלנס. נשים מרוויחות בממוצע 35% פחות מגברים, וזה נותן מענה לנשים בכל האוכלוסיות, בכל המגזרים, בכל המקומות בארץ, נותן להן את הפתרון כדי לצאת לעבוד.

אני חושבת שמדובר בנושא חירום, צריך להבין שרבע מהנשים שעובדות לא חוזרות למקום עבודתן, או לשוק התעסוקה ארבע שנים אחרי הלידה. זאת אומרת 25% מהנשים שעובדות לא חוזרות לעבוד, והסיבה העיקרית שהן נותנות לך היא עלויות הטיפול בילד.

בנושא הבינוי – אנחנו רואות ואנחנו מקבלות אין ספור פניות ממקומות יותר חלשים, מקומות שבהן נשים מרוויחות פחות, שפשוט לא שווה להן לשלוח. גם אם יבנו שם אינסוף מעונות יום, הקריטריונים חייבים להשתנות. אשה שגרה במרכז תל אביב, לא יכולה לשלם אותו סכום כמו אשה שגרה בחורפיש, או אשה שגרה בשדרות, או אשה שגרה בדימונה, כי אז שכר הלימוד הוא פשוט יותר גבוה ממעון פרטי, אז היא מפסידה את היתרון הגדול של פיקוח ושל יום ארוך.

הדבר השלישי, בוא נודה, הילדים לא נולדים בגיל 3, הם נולדים בגיל אפס. אנחנו צריכות לחזור לעבודה אחר 14 שבועות, לא יכול להיות שיש חוק חינוך חינם מגיל 3. מה אתם רוצים שאנחנו נעשה עם הילדים שלנו עד גיל 3? הם לא זכאים אז לחינוך, אנחנו לא זכאיות לעבוד? חוק חינוך חינם חייב להתרחב לגיל אפס. אנחנו רוצות לצאת לעבודה, אנחנו חייבות לצאת לעבודה. אנחנו צריכות להאכיל את הילדים שלנו, ולספק להם קורת גג וחינוך יאות ובגדים, ולכן, זו האפשרות היחידה. אני מאוד שמחה לפגוש אתכן סוף סוף, אנחנו פנינו אליכן אין סוף פעמים, אתן לא עונות לנו, אתן לא עונות לפניות ספציפיות של נשים שפונות אלינו, שנתקעות בין הכסאות של הקריטריונים, הן בעצמן פונות, הן לא מקבלות מענה, כן, אני יכולה להראות לך אין סוף.

סליחה, במקום להגיד לא, תעבירו אלינו את כל הבקשות.

אני אשמח, בהחלט צריכה להיות הסתכלות חדשה לקריטריונים לסבסוד, ואני חושבת שויצ"ו נעמ"ת ואמונה יסכימו איתנו בעניין הזה, צריך להסתכל על זה בעיניים חדשות.

דבר נוסף שלא דובר בכלל, זה ציבור הסטודנטים. 10% מהסטודנטים הם בעצם הורים, זה בעיקר שהוא משפיע על הסטודנטיות ולא על הסטודנטים, שיש שני היבטים שגם כשיש כבר מעונות, אז הם לא מותאמים לסטודנטים. אחד, ההיבט המהותי, בסוף השנה האקדמית היא לא כמו השנה, וזה בעייתי. סטודנטית לא תמיד לומדת ימים א'-ה', ולכן היא צריכה את כל הימים, בעצם צריכים שיהיו מותאמים, שהיא יכולה להביא את הילד ליומיים, שלושה ימים. הבעיה השנייה בעניין הבנייה, בעצם, ברגע שקמפוס כבר רוצה לבנות בתוכו מעון יום, וזה לא מובן מאליו, כי לא כל הקמפוסים רוצים, אבל כשיש כבר קמפוס שכן רוצה, זה בדרך כלל יהיה בתוך מבנה של הקמפוס, ואז זה אף פעם לא מתאים לתכניות בנייה, כי מה לעשות הכיור באוניברסיטה הוא לא בגובה של כיור בגן ילדים. אלה דברים שצריכים, כדי שגם סטודנטיות יוכלו, זה בעצם הדור עבודה הבא.

תודה.

אני מאוד מבקשת לא להסביר למה חשוב משפחתונים, לא להסביר מה המצב הקיים, אם יש הצעה ספציפית. בבקשה.

אני נציג של עיר איתנה ראשון לציון, אבל צריך עדיין לזכור שגם בערים איתנות יש שכונות נחשלות, ולכן אנחנו חייבים את השיתוף פעולה הזה.

אגיד לכם, יש בראשון לציון שני מצבים, מצב אחד, זה חמישה מעונות שכן אושרו לנו בעבר, גם מגדריים חרדים. אנחנו לא מצליחים לקבל את התמיכה כי מגיעה וזה הוזכר, מגיעים לבדוק – סופרים לנו את המרצפות במרפסות כדי לא לאשר את הכסף ולסגור את העניין. שלושה מעונות שביקשנו השנה, סורבנו, זה ואקום אדיר בעיר כמו ראשון לציון. אז אנחנו מקימים מעונות של חברה עירונית, הם לא מפוקחים מספיק, הם לא בדיוק עובדים על פי הקריטריונים, קשה מאוד לתפעל אותם.

דבר אחרון שאני אומר, אנחנו לא רק מסתכלים על התמיכה בהקמה, יש אחר כך את הנושא של התפעול. התפעול הוא מאוד מסורבל, הוא מאוד מיושן. סתם לצורך דוגמה אחת, ואני אסיים בזה, גברתי. הסכימו כבר שלא יהיה מטבח מבשל, או.קיי. מטבח מחמם. אמרנו, לא צריך מבשלת, אז אמרו לא, כן צריך מבשלת, אבל למה? אם זה כתוב בקריטריון, אז אמרתי, אז שיהיה מטפלת מחממת, אז לא, כתוב מבשלת, אז תעסיקו מבשלת, נו, אז איך אפשר להסתדר עם זה?

אני מבינה שאתם מעלים כבר נושאים שהם קשורים לא רק לתכנית, אתם בעצם וגם לפניכם העלו נושאים שהם קשורים גם לקריטריוני הפעלה, גם לצורת אישור התקציבים. יש לי גם כן פנייה מעמותת אג'יק, שבעצם גם קוצץ לה תקציב ברגע האחרון, והיום, כל מעונות יום שלהם שהם נמצאים בנגב, איפה שאין כמעט מעונות יום עומדים, יכול להיות שיעמדו להיסגר.

בעיות ספציפיות שקשורות לנהלים, לצורת התפעול, לפיקוח, לאישור התקציבים, אני מאוד מבקשת גם בנושא של ראשון לציון, תפנו אלינו באופן פרטני, אנחנו נעקוב אחרי הבעיות האלה באופן פרטני מול משרד הכלכלה, ואנחנו ננסה להשיג כמה שאפשר תשובות שיפתרו את הבעיות האלה.

שבו איתנו עם הרשויות המקומיות, בסופו של יום אנחנו אלה שחיים את זה.

אתה תשמע ממני בסוף את הסיכום, אני מציעה שתהיו חלק מהתכנית.

לא שמעתי פה מה קורה עם התקציבים של 2015. דיברו על ה-200 מיליון של 2014. יש לנו 2 מעונות שאנחנו רוצים לבנות, אמרו לנו אין תקציב ל-2015, חצי שנה עברה.

אתה מתאר לעצמך שלקח לנו מחודש מרץ לבקש מידע על 2014 - - -

אבל חצי שנה אחד חלקי שתים עשרה.

אני יודעת.

דווקא אני אתחיל בתשובה אליך, למרות שאין תקציב, למרות שזה אחד חלקי שתים עשרה, הוועדה המשיכה לעבוד, המשיכה לדון, המשיכה לאשר בקשות, למרות שעדיין אין תקציב כדי לא לקפוא על השמרים, כדי להיות מוכנים.

כן, אבל אתם יכולים לפעול לפי התקציב של 2014.

לא, עוד לא יכולים לחלק, אבל אנחנו מוכנים לגמרי, ואנחנו עכשיו הולכים לבצע פנייה לוועדת חריגים באוצר כדי לשחרר את התקציב ל-2015. זו התשובה לשאלה שלך.

שני דברים מאוד משמעותיים שמאוד חשוב לי לומר בסיכום. בעיות רבות שהועלו שייכות לנוהל הישן, זאת אומרת, גם חברי הכנסת שהעלו וגם חלק מהאנשים כאן. נושאים ששייכים לנוהל הישן, כל מיני ביורוקרטיות שבדיוק אותן פתרנו. אגב, על מנת לפתור את הביורוקרטיות, על מנת לא לדרוש בעלות על הקרקע, וכל מיני דברים שעיכבו, נאלצנו בחוסר רצון, תאמיני לי, לא לאפשר העברת כספים לארגונים, אלא רק תקציב ישירות לרשויות. אם אנחנו נחזיר את הארגונים כמו שבהחלט יכול להיות הגיוני, אנחנו שוב נצטרך לחזור לביורוקרטיה - זה המחיר.

אפשר לחשוב על - - - צירוף - - - רק יעזור - - -

מה שמאוד משמעותי, וזה אולי המשפט המרכזי, הוא עלה פה קצת, וחשוב לי לומר אותו ממש כדברי סיכום. משרד החינוך כשפועל על גני ילדים, פועל מכוח חוק חינוך חובה. רשויות חייבות לבנות גני ילדים. משרד החינוך חייב לבנות גני ילדים, זה הבדל מאוד משמעותי מבנייה וולונטרית של מעונות יום.

משפט אחרון. משרד הכלכלה הגיש כבר כמה פעמים הצעת חוק הפיקוח. חוק הפיקוח על המעונות יהיה בדיוק הדבר שיסדיר, ידרוש רישוי, ידרוש בינוי מעונות יום, ידרוש מענה לגיל הרך. הקריאה הכי משמעותית שיכולה לצאת מדיון כזה, הוא לתמוך בחוק הפיקוח ולקדם אותו.

אני לא רגילה לתמוך בשום דבר שלא קראתי ולא נכנסתי לפרטי פרטים.

אשמח לשבת איתך.

במיוחד אם זה בא מצד הממשלה.

קיימנו דיון שהוא מאוד נחוץ, וגם בסיכום מבקשת להגיד שאני מאוד לא מקבלת את הגישה של המשרד לא לתת את המידע הדרוש, ולא לפעול באופן הכי אפשרי מבחינת שקיפות על צורת קבלת ההחלטות, ועל ההחלטות שנתקבלו. אני רושמת את זה בפרוטוקול, שאנחנו לא נקבל את הגישה הזו. השר הבטיח לי אתמול שזה לא יימשך, ושיהיה תזרים של מידע ככל שנדרש. אני מאוד מבקשת את הבקשות למידע שהעליתי תוך כדי הדיון ונרשמו אצלנו ואנחנו נשלח אותם באופן מסודר או היום אחר הצהריים, או מחר בבוקר כבר ייענו בהקדם האפשרי ולא יותר משבוע אחד.

את העניין של סודיות החומר שניתן לי, ואני שמחה, פעם ראשונה שמפקידים בידיים שלי חומר סודי, תאמינו לי זה מרגיש מאוד טוב, אבל אני לא מקבלת שזה חומר סודי. זה חומר שנוגע לתכנית שפורסמה. אלה החלטות של משרד ממשלתי שהוא גם כן מחויב לפי חוק חופש המידע לספק את המידע הזה לא רק לוועדה.

ביחד עם התשובות נפרסם יחד עם נתוני 2015.

במיוחד אם זה נדרש על ידי ועדה פרלמנטרית ועל ידי חברי כנסת שאמונים על הפעילות הזו של ביקורת על עבודת הממשלה והמ.מ.מ.

המטרה מהתכנית הינה כשמה, התכנית הממשלתית לעידוד תעסוקת אמהות לילדים בני אפס עד חמש והסדרת מעונות יום – אי אפשר שתכנית אין לה תכנית. זה לא מתקבל על הדעת שתכנית עוסקת בביורוקרטיה ולא בראייה כוללנית שאומרת איך אני מקדם תעסוקת נשים, ואיפה יש לנו בעיה בתעסוקת נשים ושם אני מפקיד את הכסף, ושם אני יוזם את בניית מעונות יום, כדי באמת להגיע למטרה שנקבעה - עידוד תעסוקת אימהות. אם זאת המטרה, ולא המטרה היא לא לקחת את התפקיד של מערכות החינוך, אלא המטרה העיקרית היא עידוד תעסוקת אימהות, אז צריך לעשות מיפוי איפה יש מחסור בתעסוקת אמהות, ואיך אפשר לעודד את תעסוקת אימהות באופן יזום, במקומות שיש בהם בעיות.

לכן, אני חושבת שהגיע הזמן שמשרד הכלכלה יעשה סנכרון לתכניות שלו בעצמו, כלומר, התכנית הזו סנכרון עם התכניות שיש לכם לתעסוקת נשים באופן כללי ותעסוקת אימהות. יש לכם תכניות, תעשו סנכרון, תשבו ביחד, תאתרו את המקומות שצריך לעשות בהם, ואי אפשר שהעיקרון של הקודם זוכה, שהוא בעצם כל מי שיש לו את הכוח זוכה, וכל מי שיש לו את האפשרות זוכה בעוד יותר, ואלה המודרים והמוחלשים ימשיכו להיות מודרים ומוחלשים, זה לא מקובל על הדעת.

לכן, אני מסכמת ככה – אנחנו מציעות, ואנחנו נקדם מול המשרד, ואני אבקש פגישה מיוחדת עם כבוד השר כדי להציע לו להקים ועדה בינמשרדית של הכלכלה - אני לא חושבת שבמקרה הזה הפנים, הרי מנסים להעביר את הסמכות על הקרקעות לאוצר, אז אולי לשלב את שניהם, ממילא האוצר יהיה אז נוסיף את הפנים כי עדיין יש לו את העניין של הקרקעות.

אני חושבת להקים את הוועדה הזו כדי שתשקול מחדש את כל הנושא של הקריטריונים. מצד שני, גם לבדוק את העניין של לשקול את החלוקה אולי לעצור את התכנית לתקופה של חודש ימים כדי לשקול את הקריטריונים ולקדם קריטריונים שיעברו על החסמים ובעצם ישנו את החסמים האלה. תודה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45.