הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 14

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, ז' בתמוז התשע"ה (24 ביוני 2015), שעה 9:30

1. דוח משרד התרבות - אין אף מוזיאון, סינמטק או בי"ס לאמנות ביישוב ערבי.

2. רק 3% מתקציב משרד התרבות מיועד לחברה הערבית.

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

חנין זועבי

ג'מאל זחאלקה

דב חנין

אחמד טיבי

אוסמה סעדי

איימן עודה

עיסאווי פריג'

עאידה תומא סלימן

אורלי פורמן - מנכ"לית משרד התרבות והספורט

רינת גל-און - מנכ"לית תרבות לישראל, משרד התרבות והספורט

לובנה זועבי - מנהלת תחום תרבות ערבית, משרד התרבות והספורט

הדס פרבר אלמוג - יועמ"ש, משרד התרבות והספורט

רחל וידל - יועצת שרה, משרד התרבות והספורט

נתנאלה בן נעים - יועצת מנכ"לית, משרד התרבות והספורט

איליה כץ - רפרנט מאקרו ותקציב באג"ת, משרד האוצר

אילנית בר - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

רות דיין מדר - מנהלת מח' חברה, רפרנטית לתרבות וספורט, מרכז השלטון המקומי בישראל

איאד סנונו - כלכלן, מרכז "מוסאוא"

ערין עאבדי - רכזת פרויקט זכויות חברתיות ותרבותיות, מרכז "מוסאוא"

יארא פרח - מרכז "מוסאוא"

אלברט אנדראוס - פורום עמותת תרבות ערבית

אדיב ג'השאן - מנהל אומנותי, תיאטרון "אלחיאת", רמלה

עלאא סריס - מנכ"ל עמותת האומנים, איגוד עמותות ערביות

האני סוייד - מנהל עמותת "אלסאפי" לקידום המוזיקה

נבילה אבו שקארה - מנצחת "מקהלת נצרת", עמותת מקהלת נצרת

ג'וזף אטרש - נציג הוועדה להגנה על התרבות הפלסטינית

אמאל נג'אר - עמותת "פסוטה" לחינוך וספורט

ירמיהו קדושי - מפיק ויוצר קולנוע, הפקות המזרח

ימין מסיקה - מפיק ויוצר

שאול בשור - משקיף, המשמר החברתי

גל גולן זילברמן - לוביסטית (ברדוגו יועצים), מייצגת את אקו"ם

אורית לרנר - לוביסטית (אימפקט), מייצגת את פורום למוסדות התרבות

יהודית גידלי

רונית יצחק

1. דוח משרד התרבות - אין אף מוזיאון, סינמטק או בי"ס לאמנות ביישוב ערבי

2. רק 3% מתקציב משרד התרבות מיועד לחברה הערבית

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. 24 ביוני 2015, ז' בתמוז ה'תשע"ה. הנושא על סדר-היום: דוח משרד התרבות - אין אף מוזיאון, סינמטק או בי"ס לאמנות ביישוב ערבי של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. ידידנו, עיסאווי, הכבוד הוא לי.

תודה, תודה.

והנושא השני ב"חדא מחתא", מה שנקרא: הצעה לסדר שהועברה לדיון בוועדה של חבר הכנסת איימן עודה: רק 3% מתקציב משרד התרבות מיועד לחברה הערבית.

אומנם אלו שני נושאים, אבל אחד שזור בשני, לכן נקיים דיון אחד ארוך, משותף ונשמע ונלמד ונחכים ונסכים ונתבע.

הכבוד הוא לנו שנמצאת אתנו בדיון מנכ"לית משרד התרבות והספורט. תרשי לי, אומנם החולצה אדומה, אבל אעזור לך. אחת המנכ"ליות של משרדי הממשלה.

תודה רבה.

והכבוד הוא לנו שהיא משתתפת אתנו. אין לי ספק שהיא גם תוכל להחכים אותנו ולומר לנו מה לא נעשה ומה נעשה עד היום, מה ייעשה, בעזרת השם. אז לא אאריך, הכותרות מדברות בעד עצמן, שאלו הנושאים לסדר-היום.

לפני שאתן למנכ"לית משרד התרבות לומר את דבריה בעקבות הדוח או בעטיו של הדוח – אשמח אם הרחש בחש יהיה יותר בשקט, אני מבין שלהפסיק אותו אי-אפשר, ואת המקלדת שלנו אי-אפשר, אז גם רעש וגם מקלדת – לפני שאתן את רשות הדיבור, הסדר יהיה כזה – לטובת חברי הכנסת שלא הספיקו להכיר את הסדר בדיון בוועדה, ברוכים הבאים לכולם, נוכחות מרשימה – קודם כול ידברו מציעי ההצעות.

היוזמים.

היוזמים. ולאחר מכן, אעביר את רשות הדיבור למנכ"לית, שתאמר לנו את דבריה, ואז יתחיל הדיון שהסדר שלו כזה: חבר כנסת ואורח, חבר כנסת ואורח.

מי אורח? יש חבר כנסת?

לא כמו מי שאומר, יש כאלה שאומרים: קודם כל ניתן לחבר כנסת ולבן-אדם, חס ושלום. אני לא מאלה שנהנים לחבוט בעצמם, וגם אין סיבה. אז המציעים, ולפי הסדר כפי שנכתבו בסדר-היום של הוועדה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', תציג לנו את הנושא, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, שלום רב לכל הנוכחים, רציתי גם לראות בין הנוכחים חברים מהרוב היהודי, אבל אני לא רואה אף אחד כאן. כל התרבות הערבית רק - - -

היושב-ראש שלנו מייצג אותם.

אותי לימדו, אבי עליו השלום אמר לי: אם אתה כאן, כולם כאן. אז אני כאן.

מה לעשות, התרבות הערבית רק מעניינת את – בכל אופן, אדוני היושב-ראש, בשבועות האחרונים היה צונאמי של כותרות ומדיניות סתימת פיות, וציפיתי כאן שגם השרה בעצמה תהיה. עם מדיניות סתימת הפיות והכותרות אמרתי לעצמי: מאחורי המתקפה הזאת מסתתר משהו, כנראה שהתרבות הערבית מקבלת עשרות מיליונים שיש את הדבר הזה. חזרתי לשורשים, ישבתי עם אנשי האוצר – ואני רואה את איליה מאגף התקציבים כאן – וקיבלתי נתונים.

אדוני היושב-ראש, כשאני מקבל את הנתונים, התקציב הזעום של משרד התרבות הוא בסך הכול כמיליארד שקל. הוא תקציב זעום אם אנחנו מסתכלים באופן כללי על כל מדינות ה-OECD והמדינות האירופיות. האחוז שהולך למשרד התרבות מהתקציב הכללי נע בין 1% ל-2% במדינות העולם המתקדמות. אצלנו האחוז, עם כל הכבוד, שזה מביש להזכיר את זה, הוא 1.18%.

0.18%.

0.18%. דהיינו, התרבות לא קיימת אצלנו, לא בסדר עדיפות. אני מדבר ברמה הכללית.

התרבות קיימת. היא לא מתוקצבת או לא נתמכת.

היא לא בסדר העדיפות.

התרבות לא קיימת אצל המשרד.

יענו, תרבות מצוינת.

מתוך מיליארד השקלים, אני מעיין בחוברת התקציב, אדוני, התקציב הזה: מטה משרדים - 82 מיליון שקל; מינהל תרבות - 770 מיליון שקל; מינהל ספורט - 99 מיליון שקל; רזרבות - 35 מיליון שקל, זה התקציב, וזה נמצא ברמת תוכנית, לא ברמת תקנה.

מתוך 770 מיליון שקל - מינהל התרבות, החברה הערבית מקבלת קרוב ל-14 מיליון שקל. מחישוב שחישבתי על פניו, 14 מיליון שקל החברה ערבית מקבלת מהתקציב הקיים, דהיינו, כל אזרח ערבי מקבל על-פי ערך השוויון הדמוקרטי הישראלי שבעה שקלים לשנה, זה מה שהאזרח הערבי מקבל ממשרד התרבות. נכון שהאזרח היהודי מקבל 80 שקל, שזה גם נמוך בעיני.

אני מבקש, חלק מהאזרחים היהודים.

אה, חלק, כן. לא, התורנים, אתם מקבלים לא רע.

עזוב, בוא.

אתם באחוז טוב, ראיתי.

יש את החרדים, התורני – אצלנו יותר מורכב מאצלכם, אז בוא.

אבל יותר טוב.

את לא נשארת חייבת, את זה אני יודע.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להיות יעיל בדיון, אני רוצה כותרות שיש תוספת, והמצב הוא לא חדש, המצב לא חדש, המצב שנים על גבי שנים. עברתי על התקנות, אדוני, של מינהל התרבות, ואיפה החברה הערבית נמצאת? רק לסבר את האוזניים: תקנת מינהל התרבות של החברה הערבית בשנת 2014 - 11 מיליון, ב-2015 - 11.8 מיליון, תקנת פרסים - 550,000 שקל, תקנת מוזיקה - 488,000 שקל ותקנת פסטיבלים - 590,000 שקל – סך הכול 14 מיליון שקלים.

יש מוזיאונים, יש תקנה של מוזיאונים, שאלתי את עצמי, בתקנה הזאת כתוב - 1.4 מיליון שקלים למוזיאונים, שמשולמים תחת הכותרת "ערבי". שאלתי איפה המוזיאונים? אז אמרו לי: יש מוזיאון בשם "ג'ו אלון" שמתעסק באסלאם, איפה זה נמצא?

בתרבות הבדואית.

בדואים. בנגב.

בנגב.

בנגב.

הוא בעצם ביישוב בדואי? הקצו - - -

באיזה אוהל שם.

- - -

ואיפה הוא נמצא? אני לא יודע. "ג'ו אלון", איפה הוא? באמת.

רבותי, רבותי, בואו, אומנם התחלנו – חבר הכנסת, כשהייתי מתלונן על המורה שלי, היו אומרים לי: כל מורה והשיגעון שלה, כל ראש ועדה והשיגעון שלו. אני רוצה לתת לכולם לדבר, אבל יהיה סדר ולא מקהילות. תשמרו את קריאות הביניים. חוץ מהפריבילגיה היחידה שיש לי, לי מותר להתערב בדיון. בבקשה.

שני מוזיאונים, אדוני היושב-ראש, מוזיאון "ג'ו אלון", שאני לא יודע איפה זה.

זה קרוב אלי.

זה קרוב אליך?

אני איש הנגב, זה קרוב אלי. זה ברהט או בשגב-שלום? אני לא יודע.

יהב-להבים.

להבים. זה ליד תחנת הרכבת רהט-להבים.

בלהבים. יער להבים. וזה נחשב תחת הכותרת "תמיכה בערבים". ויש את מוזיאון האסלאם, שאלתי, איפה זה?

בירושלים.

זה בירושלים. אז את מוזיאון האסלאם - - -

- - -

רבותי, לא לעזור לו, כי מי שרוצה לתקן אותו, אחר כך בהמשך, כי יש לי שמיעה בעייתית.

ומוזיאון "ג'ו אלון" שמקבל 1.4 מיליון שקל, וזאת התמיכה תחת הכותרת "תמיכה למוזיאונים בחברה הערבית". בתקנה למוסדות תרבות במצוקה - אפס, ירושלים מקבלת 30 מיליון - תקנת ירושלים, הערבים - אפס, תקנת אומנות פלסטית - אפס, תקנת מחול - אפס, תקנת קולנוע - אפס, מבנים - אפס, יש כמה שיפוצים.

אני עובר על כל זה, גברתי המנכ"לית, כאזרח ישראלי אני רואה את הדברים האלו ומתבייש. עיקרון השוויון שכולם מדברים עליו, כשזה מגיע לחצר שלנו הוא נעלם. הוא נעלם. כל אזרח, אם את מתרגמת את התמיכה בתרבות, מתבטאת בשבעה שקלים, זה מביש.

עיסאווי, רק משפט. אנחנו ב-11:00 נכנסים למליאה, אפילו לא 11 ודקה; דבר שני, יש לנו שמונה ח"כים מכובדים שרוצים לדבר, ויש אורחים שרוצים להשיב לכם, ואני רוצה לתבוע את התביעות שלי, לכן בוא נתמקד.

אין בעיה, אני מסיים, אדוני, אני מתמקד. אני מבקש מכבודו לצאת מכאן עם מסקנה, ולא עם כותרת בעיתון שמאוד קל לייצר. אני רוצה כותרת בעיתון של שרת התרבות: הוספתי כסף למשרד התרבות. אני רוצה מסקנה ולא רק שבאים ומדברים, בסדר, אדוני?

תודה. בגיל שלנו, אתה יודע, יש לנו ערך לזמן. בזבזנו הרבה ממנו, אז אנחנו לא מכלים את הזמן, ונבקש, בעזרת השם, גם תשובות.

חבר הכנסת עודה איימן יושב-ראש הרשימה המשותפת, בבקשה, המציע השני.

כבוד היושב-ראש, כבוד המנכ"לית, מנהלת הוועדה, חברי חברי הוועדה, האורחים, במיוחד מפורום עמותות התרבות, אהלן וסהלן. מרכז "מוסאוא", אהלן וסהלן. זה שאנשי תרבות טורחים ומגיעים בבוקר, כלומר, קמים בבוקר בשעה חמש, והחיים של אנשי תרבות הם חיי לילה, אז זה אומר עד כמה שהאנשים חפצי תרבות וחפצי חיים נאורים. וזה שמהרשימה המשותפת, כולל חבר הכנסת עיסאווי פריג', כולם מגיעים לפה, זה אומר עד כמה הנושא חשוב עבור האוכלוסייה שלנו. אדבר בשלוש הדקות שאני אמור לדבר בהם, כי פשוט מאוד עם נתונים כאלה קשה להפריז בדיבורים על האפליה.

הדבר כתוב שחור על גבי לבן, דוח מבקר המדינה כבר התייחס לנושא, יש החלטת בג"ץ, יש מיפוי צרכים גם מטעם משרד התרבות. אבל כמו שאנחנו יודעים שיש ועדות, והיו ועדות יותר גדולות, כמו ועדת אור, אחריה ועדת טרכטנברג, אז יכול להיות שהוועדות יגידו דברים שהם כל כך חיוביים בכיוון הנכון, אבל מבחינה מעשית אנחנו רואים איך ממסמסים את הנושאים.

אם אנחנו מדברים כבר על התרבות, אז אחד מאנשי הרוח הדגולים של האוכלוסייה הערבית, אמיל חביבי, אמר פעם שלקח לחלק מהיהודים 50 שנה בשביל ללמוד את המילה הערבית "אהלן", מילת ברכה, אז הוא מקווה שלא ייקח להם עוד 50 שנה בשביל ללמוד את המילה "סהלן", בשביל להגיד "אהלן וסהלן" בבת-אחת. לכן, אני מקווה שלא לומדים ומכירים את האפליה תוך 50 שנה, ואחרי זה ייקח לנו עוד 50 שנה בשביל לצמצם את הפערים. פה הדבר כתוב שחור על גבי לבן שמוזיאונים - אפס, בתי-ספר לאומנות - אפס, פעילות קולנוע, סינמטק – אפס, כלומר, זה מצטרף לכל מיני אפסים, כמו בתי-משפט - אפס, למשל, כמו זה שהמדינה לא הקימה ולו יישוב ערבי אחד במשולש או בגליל, אפליה שהיא כל כך ברורה.

לכן, אנחנו צריכים לא לנתח אלא לגשת אל העיקר, אל הפתרונות. לכן, כבוד היושב-ראש, כבוד המנכ"לית, יש לי הצעה ספציפית שקיבלתי ממרכז "מוסאוא" – תודה רבה איאד, וגם ג'ואד, וגם סאמח, בוודאי ערין עאבדי – ההמלצות אומרות ככה: העלאה מיידית לחלקה של התרבות הערבית בתקציב התרבות הכללית ב-20%, זה האחוז שלנו בחברה, 20%. מה לגבי האפליה המתקנת? אנחנו עוד נמשיך לדבר, מה עם העוול ההיסטורי? עוד נמשיך לדבר על העוול ההיסטורי, אבל לפחות, לפחות, להתחיל מעכשיו לסגור את הפער לשנים הבאות. ואנחנו עוד נמשיך לבקש לתקן את העוול שנגרם במשך שנים ארוכות.

"התאמת הקריטריונים הכלליים לצורכי התרבות הערבית ופתיחת האפשרות לעמותות הערביות לגשת לתקציבים הכלליים מבלי למנוע מהם לגשת לתקנה התקציבית של התרבות הערבית או לתקנות תקציביות אחרות; הכנת תוכנית ממשלתית בין-משרדית, בניית מבני תרבות ומפעלי תרבות לחברה הערבית, שתוביל לחיזוק התרבות הערבית ברמה המקומית והארצית; והקמת יחידה משותפת למשרד האוצר, הבינוי והשיכון והתרבות והספורט, שתוביל לבניית מתקני תרבות ומבני תרבות אזוריים שישרתו את האוכלוסייה הערבית ויאפשרו קיום חיי תרבות ופעילויות תרבות תוך הדגשת קיומם של מפעלי עוגן אזוריים; ביטול ההתניה במצ'נג ליישובים באשכולות 1 עד 4 בפעילויות תרבות; בתיאום עם משרד התיירות יוקם צוות בין-משרדי לקיום פסטיבלים עונתיים, שישקפו את הייחודיות התרבותית המקומית לעידוד תיירות מקומית ואחרת ולהעשרת חיי התרבות המקומיים; תמיכה בעמותות תרבות ערביות גם בערים מעורבות; הקמת ועדת בדיקה לייסוד בית-ספר לאומנות בחברה הערבית; הקמת ועדת היגוי לייסוד חמישה מוזיאונים בחברה הערבית, שלושה מוזיאונים אזוריים למורשת הערבית שיפעלו בשלושה אזורים בצפון, במרכז ובדרום - מוזיאון האומנות ומוזיאון הטבע והאדם; עידוד היצירה הספרותית; ייסוד ועדה מקצועית שתמונה על חלוקת פרסים ומענקים לסופרים ולכותבי כתבי עת בשפה הערבית; הקמת ועדה מקצועית שתבחן את אתרי המורשת והשימור בחברה הערבית, והכנת תוכנית מקצועית לשימור אתרים אלה; ספריות, הקמת ספריה ציבורית ביישובים שאין בהם ספרייה; מימון סדנאות יצירה וכתיבה בשפה הערבית".

אחת הבעיות זאת בעיית השותפות. אנחנו נמצאים באופוזיציה כל הזמן, אז לא רואים לנכון לשתף אותנו. אנחנו נישאר באופוזיציה, יש לנו עמדה פוליטית אידיאולוגית כל כך ברורה, אבל יש ייחוד לאוכלוסייה הערבית. לכן, כשהמשרד יראה בעמותות, יראה גם ברשימה המשותפת שותפה בהכנה, באיך מצמצמים את הפערים, בלי זה לא נגיע לצמצום פערים. זאת תפיסת עולם, או לראות בנו שותפים או שאתם יודעים מה הערבים צורכים, למה הם נזקקים, אז אתם תחליטו.

אני מבקש את הגישה הזאת של שותפות יחד עם הרשימה המשותפת, שקיבלה יותר מ-85% מהקולות של האוכלוסייה הערבית, יחד עם העמותות, לרבות מרכז "מוסאוא" והפורום לתרבות ערבית, שנהיה שותפים.

אז הצעתי הקונקרטית היא ההצעה הראשונה, העלאה מיידית של חלקה של התרבות הערבית בתקציב התרבות הכללית ל-20%. תודה רבה.

תודה רבה. כפי שאמרתי, מייד אחרי חברי הכנסת המציעים אעביר את רשות הדיבור למנכ"לית משרד התרבות, שתתייחס פחות או יותר גם לדוח וגם לדברים שנאמרו. בבקשה, אורלי.

בוקר טוב לכולם, כבוד היושב-ראש חבר הכנסת מרגי, קודם כול, הצלחה רבה בתפקידך, נשמח להגיע לוועדה ולהציג את הפעילות הענפה של משרד התרבות והספורט בתחומי התרבות, הספורט, הטקסים והאירועים הממלכתיים, וכמובן, רשות העתיקות ושימור האתרים.

מכובדי חברי הכנסת, אנשי התרבות, רמדאן כרים, זה קודם כול. אז באמת שיהיה לכם חודש - - -

שטרי.

אני מביאה את דברי היום לעצם העניין שהעלו שני חברי הכנסת, גם בשם שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. אני רוצה לחזור על מה שכבר אמרה השרה כמעט על כל במה אפשרית במהלך החודש האחרון לגבי המדיניות שלה. היא שמה לעצמה כמדיניות ארבעה יעדים מרכזיים: 1. תרבות – כשאני אומרת "תרבות וספורט" אלו המשימות של המשרד, אבל כרגע אנחנו דנים בנושא של התרבות – כל הנושא של הפריפריה, העצמת הפריפריה בתחומים שלנו; 2. הנושא של חיזוק התרבות והספורט במגזר הלא יהודי, קרי המגזר הערבי, הדרוזי, הצ'רקסי, הבדואי, כולם.

זה הערבי. הם לא אוהבים את החלוקה.

אני יודעת שהם לא רואים את החלוקה, רק אני רוצה - - -

לא, מה שמעלים - - -

זה עניין של עובדה.

זה לא עניין של אוהבים - - -

- - -

ואללה, איך אתם אוהבים לעזור לי, אני מסייע לכם.

מרגי, היושב-ראש, לא, זה לא עניין של ערבים - - -

חברים, לא הפרעתי לאף אחד, אני מבקשת - - -

אורלי, תני לי, אגן על זכותך. לחברי הכנסת מותר. בבקשה.

2. חיזוק התרבות במגזר הערבי; 3. כל הנושא של חיזוק המורשת; ו-4. הציונות. אלו ארבעה יעדים שהשרה חוזרת עליהם לאחרונה מעל כל במה אפשרית מאז שהיא נבחרה, ובתוך זה, כמובן, הדגש על הנושא שאנחנו מדברים בו היום.

המשרד עשה ופעל במגזר בקדנציות הקודמות. עשינו, אבל לא מספיק. לא מספיק. מול עובדות הרי לא נתווכח. אני כן אומרת שעשינו – כי גם הסקר שתכף אדבר עליו בסופו של דבר היה יוזמה שלנו עם שיתוף פעולה מן השטח, אבל אני רוצה שנדבר על שני החלקים.

היוזמה היא של בג"ץ, לא שלכם. בגלל הבג"ץ. אלמלא הבג"ץ לא היו עושים.

לא, - - -

- - -

הערה חכמה שלו, עזבו אותו. זכות יוצרים שלו, לא צריך לקפוץ עליה. כולם ידברו.

חברים, אני באה ממקום של לקדם, אני באה ממקום של להסתכל קדימה אל מול החסר שהציף הסקר, אל מול החסר שאנחנו יודעים שקיים, ואל מול משימות שהן הרבה מעבר, גם רק למשרד התרבות והספורט שמוכן להיות היזם והמניע, ותכף אדבר על הסקר. אני רק אומרת, בואו, אנחנו חייבים להסתכל גם בצורה מאוזנת על המעט שיש, כי מהמעט שיש הרי נלמד, מהתיאטרון המצליח ומלהקת המחול הקיימת או מכל מה שכן יש לנו, הגלריה או כל מה שמתהווה אל מול לאן שאנחנו רוצים להגיע: עוד חמישה מוזיאונים, עוד לא חשוב מה, גם צריך לבנות את התוכנית הזאת.

מהסקר עולים שלושה חסרים מרכזיים, אם אני מחלקת את הסקר לנושאים: 1. כל הנושא של התשתיות הפיזיות - מבני תרבות ברשויות של המגזר. בחלק ניכר מהרשויות אין מה שאנחנו קוראים "היכלי תרבות" או "אולמות תרבות" בהתאם לגודל היישוב. ואני אומרת שוב, משרד התרבות איננו בונה, אבל הוא בהחלט מוכן לראות את עצמו כחלק מאותו שולחן עגול פה, שכבר חבר הכנסת עודה איימן העלה, שצריכים להצטרף אליו משרד השיכון ו"מפעל הפיס" שמשקיע באולמות תרבות. זה ברור שבאינטרס שלנו כדי לממן את הפעילות, שיהיה איפה לעשות את הפעילות, אבל זה חלק מאוד מרכזי בסקר שמדבר על חסר מאוד גדול בנושא של מבני תרבות.

2. החלק השני מדבר על היעדר מחלקות תרבות ברשויות המקומיות, ואם אין מחלקת תרבות אז אין גם מנהל מחלקת תרבות, אז אין גם תוכנית-אב לתרבות ברשות המקומית. אין מי שקם כל בוקר וחושב "תרבות" ביישוב או באזור ומקדם. גם פה חשוב לי לציין, זה לא חלק מהמימון או מהתמיכה של משרד התרבות והספורט. אנחנו צריכים פה כשותפים גם את מרכז שלטון מקומי, גם את משרד הפנים, כי זה תקנון של תקנים בעירייה, ואם מעלים את זה לראש סדר עדיפויות אז זה צריך להיות. אם לא יהיה אדם שקם כל בוקר לעולם התרבות ומשגע את ראש הרשות ליוזמות נוספות, לפסטיבלים, להקמת מוסד כזה או אחר, לא נוכל מפה שזה יקרה בשטח.

3. והדבר השלישי שהוא ממש בתחומינו, זה כל הנושא של תמיכה כספית בגופי תרבות, כפי שאנחנו עושים במעט גופים שאנחנו תומכים בהם היום. היום אנחנו תומכים בסדר גודל של 229 בקשות שמגיעות אלינו בין רשויות וגופי תרבות.

איך אנחנו יוצרים תוכנית כזאת שבאמת – אני לא יודעת אם דווקא חמישה מוזיאונים, אבל יכול להיות שאולי צריך אפילו שישה – רואה את כל המגזר, רואה את האזור הצפוני, רואה את האזור הדרומי, אומרת מה חסר, כמה חסר ואיך עושים את זה. ואיך עושים את זה, אני מאוד מסכימה שפה מילת המפתח היא שותפות.

אורלי, בשתי דקות שנותרו לך עד עשר – אני רוצה שעה דיון – אני רוצה גם הצעות אופרטיביות.

אני מציעה הצעות אופרטיביות.

כמה בקשות של עמותות או אחרות מתוך ה-229 הן של המגזר?

כולן של המגזר.

229 זה רק של המגזר.

באנו לדבר על המגזר.

ב-2014 זה היה בהיקף של כ-36 מיליון שקלים, 4.7% מתקציב התרבות. ערבבת קצת את משרד התרבות ואת התרבות, אנחנו מדברים על מתוך ה-770 מיליון שקלים.

כמה קיבלנו מתוך ה- 770 מיליון?

יש לי פה פירוט.

תקריאי את הפירוט.

עיסאווי.

לא, לא, אדוני, עברתי על המספרים. אדוני, צריך להגיד את העובדות, לא חצאי אמת.

אני מוכנה. אתן לך את הדף הזה.

עיסאווי, אגיד לך, הרגילו אותי לומר: כן, כן, אדוני. לא, לא, אדוני.

אתן לך את הדף הזה אחר כך.

חבר הכנסת מרגי, תקשיב, שלא נגיד דברים לא נכונים, אני מבקש שיקשיבו בוועדה.

רגע, סליחה, עיסאווי, אתה אפילו עוד לא יודע מה אני הולך לומר.

כן, בבקשה.

תרשום לך את כל ההערות, אדרבא, תביך אותה. אתה לא יכול תוך כדי. תן לה לסיים את הסקירה, ותתעמת עם הנתונים.

יכול להיות שהיא רוצה לפרט את ה-34 מיליון.

ישבתי, ולא הגעת לזה.

זה חשוף, זה לא סמוי.

אני רוצה שעה איכותית, בואו ניתן למנכ"לית לדבר.

זאת המהות.

מבטיח לך שלא נדלג על כלום. גם אם השעון לא יעשה עמנו חסד ותגיע השעה 11:00 ולא נצליח, נעשה דיון המשך. איך אני?

מצוין.

אדוני, נאמרה כאן עובדה מאוד חשובה, שהמגזר הערבי מקבל 35 מיליון שקל ממשרד התרבות. בדקתי, אין את הנתונים האלו. אני רוצה להבין איפה, זה הכול.

אז תשאל אותה: אנא הציגי לי. תודה.

חבר הכנסת עיסאווי, אני מוכנה להעביר אליך את הנתונים, הם פה ביני ובינך, ואתה תקבל אותם.

עברתי על המסמך הזה, ואני - - -

בסדר, אבל יש נתונים שלא ציינת, מה לעשות.

אתם משייכים נתונים שלא מיועדים למגזר הערבי בתור המגזר הערבי.

לא, רק המגזר.

בגלל זה אני רוצה לעבור על זה.

לא, לא, ואני מוכנה לשבת אתך על כל אחד.

אדוני, בשביל להתעמת עם מספרים, אני מבקש שבהקדם האפשרי איאד סנונו ממרכז "מוסאוא" יתייחס.

הנתון קריטי.

שתי דקות ואני מסיימת. אנחנו מאמינים גדולים שהתרבות והספורט מהווים כלי למוביליות חברתית, מהווים גשר בין אנשים, משפיעים מאוד על ההתפתחות של ילדים, בני-נוער ומבוגרים, ואת האנשים שעוסקים בתרבות ובספורט לא נמצא במקומות אחרים.

ההצעה האופרטיבית שלי מתייחסת בהתאם למה שהעלו כבר ובהתאם למה שהסקר אומר: 1. קודם כול, לקיים שולחן עגול בראשותי עם מי שנאפיין שיושב בשולחן העגול הזה, שדן רק בנושא של תרבות במגזר הערבי.

כבוד היושב-ראש, אני מבקש הערה בבקשה. רק הערה.

בבקשה.

אנחנו לא רוצים להגיע למצב של עוד למרוח ועוד למרוח ועוד שולחן עגול. העיקר שבישיבה הזאת נקבל החלטה של 20% מהתקציב לאוכלוסייה הערבית.

דברייך הובנו בתחילה, כבר בסבב הראשון של הדיון.

ממש כך. ואחרי זה בוודאי, אחרי שאנחנו מקבלים החלטות, נשמח להיות בשולחן עגול ולהיות שותפים. לא למרוח. לא למרוח במילים של חיבור, אלא הצעות קונקרטיות.

כרגע אנחנו במצב שהמנכ"לית סוקרת. מה שנעשה זה לא היא. אנחנו נסכם ונתבע את מה שצריך לתבוע ואת דברי הסיכום. אורלי, סיכום.

שלושת הנושאים שציינתי, שהם סיכום של הסקר, לא יקודמו אם לא נשב ונראה ראייה אסטרטגית רחבה, וזאת לא מריחה. אבל עכשיו אענה לך גם לנושא התקציב. חברים, אנחנו ערב קרב רציני על נושא תקציב התרבות במדינת ישראל. קרב אמיתי רציני אל מול אמירות של האוצר שרוצה לקצץ קיצוצי רוחב בכל משרדי הממשלה, ואנחנו – אמרת תקציב זעום, כן, תקציב זעום שמופנה היום לתחום התרבות. זאת בושה. 0.18% מתקציב המדינה. במדינות נאורות שאנחנו רוצים להידמות אליהן מדובר בין 1% ל-1.5%, ואנחנו רוצים - - -

20% מכל תקציב.

רגע, אבל התקציב - - -

מה אכפת לך אם מגדילים לך את העוגה.

תקציב זעום או תקציב גדול - - -

אנחנו מבינים את החשבון. העוגה גדלה 20%, עוד יותר טוב.

התקציב של המשרד לא בנוי כתקציב מגזרי, אבל אני קוראת לכם, וגם בשם השרה, בואו אתנו כרגע לקרב הכי חשוב, וזה קרב בשבועות הקרובים שגומרים את המסגרות של התקציב.

אנחנו נהיה שותפים.

יש את העוגה הקיימת. הקרב שלנו על העוגה הקיימת, על מה שיש.

אנחנו רוצים חלוקה צודקת מתוך מה שיש גם בלי להגדיל את התקציב, אם יש - - -

חנין, אנחנו בעד, אבל בכל מקרה 20%.

אנחנו בעד, אבל זה לא תנאי. אנחנו נשנה את התקציב שלנו - - -

- - -

יש מה שיש - - -

חנין, אקצר לך את רשות הדיבור. סכמי, בבקשה, ואתחיל את הדיון.

אז אני מסכמת בפניה הזאת.

תודה. אני חושב שהזעקה הזאת של המנכ"לית נשמעה היטב, נראה לקראת ההמשך - - -

אדוני היושב-ראש, אני עומד על שלי, על זה ש-35 מיליון זה לא נכון. אפשר לקבל את זה?

לא, לא. שמענו, הפרוטוקול שמע את זה פעם אחת, עיסאווי.

- - -

רבותי, רבותי, הצהרתי בתחילת הדיון שאני רוצה לקיים דיון איכותי וממצה, לכן, אהיה עקשן כדי לשמוע את הנתונים ולברר אותם.

אנחנו שותפים. רצון להגדלה בכל מקרה ל-20%.

אני יכול לקבל את הרשימה של ה-35 מיליון שקלים?

לא, אתה לא יכול לקבל, עיסאווי, לא.

אני רוצה את זה כדי לעשות בדיקה - - -

כשתהיה יו"ר ועדה תדרוש מה שאתה רוצה.

זה לא עניין של יו"ר ועדה.

עיסאווי, תן לי לנהל את הדיון.

אני רוצה דברים נכונים. אני מבקש לדבר.

עיסאווי, אתה מזיק לרעיון. אחר כך תפוס אותה אחרי הדיון.

לא, לא, אדוני.

אתה ביקשת.

ביקשתי דיון מהיר בכדי לדבר על הדברים האלו.

דיברת. דיברת רבע שעה.

נאמרו לי דברים לא נכונים כאן. אני רוצה לתקן אותם.

עיסאווי, שמענו את צעקתך ואת דברייך, נשמעה גם דרישתך. כרגע אני מנהל את הדיון.

תן לי את הנתונים.

לא נותן לך שום נתונים.

שיהיה לי, שיהיה לי.

לא, עיסאווי.

אבל המנכ"לית מוכנה לתת לו.

סליחה, היא תיתן לו, אבל למה עושים - - -

אז שתיתן, למה עושים מזה עניין?

חבר הכנסת סעדי.

המנכ"לית מוכנה, זה לא משהו סודי.

ריבונו של עולם.

חבר הכנסת סעדי, אנחנו מנהלים דיון כרגע, ומה שהמנכ"לית צריכה לתת היא תיתן, וגם מה שהיא לא רוצה לתת ונבקש היא תיתן, כל שכן כשהיא רוצה. לכן, אין ויכוח. תנו לי לנהל את הדיון. נאמרו דברים פה, אתם רוצים לשפוך, אדרבא, אם לא הייתי רוצה את טובת הרעיון, רבע שעה, 20 דקות, 35 דקות, סיימנו. לא רוצה. אתם רוצים ללכת לשם? אין לי בעיה.

הדובר הבא, איאד סנונו, כלכלן ממרכז "מוסאוא", יש לך שלוש דקות, תתייחס, עזוב את הנאום האידיאולוגי שרצית, באת אתו מהבית, שמעת פה נתונים.

הוא בא עם מספרים.

סליחה, תנו לי לדבר. יש לי בעיית קשב וריכוז, תפריעו לי, אני אהיה עקשן, לא אתן שיפריעו לי, אז תקשיבו. תקשיב לי, אני יודע שבאים לכנסת ורוצים לומר את הנאום האידיאולוגי, אין לי בעיה שתאמר אותו, אני מציע לך עצה - - -

זה איש של מספרים, לא אידיאולוגיה.

עצה, אתה כלכלן, אל תלך שבי אחרי הצהרות, בוא תיתן מספרים. שמעת פה גם את חברי הכנסת, שמעת גם את המנכ"לית, אנא ממך, שלוש דקות, בבקשה.

שלוש דקות, אז כבר אכנס לעובי הקורה. אבל בכל זאת חייבים לציין מטעמי הגינות ושקיפות שאנחנו בהליך משפטי נגד משרד התרבות, ואני בא כאן עם הצעה קונקרטית לכבוד המנכ"לית. כבוד המנכ"לית, ההצעה בנויה משלושה רבדים: 1. הרובד הראשון זה תקציב 2016-2015, ואנחנו מבקשים תוספת תקציבית לתקנה 73 - 5 מיליון שקלים בשנת 2015 ו-8 מיליון לאותה תקנה לשנת 2016.

מה שם התקנה?

73 - העדפה מתקנת.

תרבות ערבית.

תרבות ערבית?

כן. וכמובן, בנוסף להגדלות הללו אנחנו מבקשים גם את העמדת תקציב הפרסים והמלגות עד 3 מיליון לשנת 2015 ו-4 מיליון לשנת 2016. כיום מדובר בכ-800,000 ש"ח לשנה. ובנוסף, תקצוב פעילות תרבות ופרויקטים מיוחדים, במיוחד פעילויות תרבות שאין כרגע מבנים ספציפיים ומתאימים - תוספת של כ-15 מיליון ש"ח לשנה.

אם אני מסכם את הסעיף הראשון הזה, שהוא תקציב 2015, אנחנו מדברים על תוספת של 23 מיליון ש"ח, ול-2016 27 מיליון ש"ח. בנוסף, אנחנו מבקשים תוכנית ארבע שנתית, שהמטרה, כפי שאמר חבר הכנסת איימן עודה, להגיע ל-20% מסך התקציב שיוקצה ויופנה לתקציב הערבי.

אנחנו מדברים על תוספת של 25 מיליון ש"ח בשנת 2017, 30 מיליון ש"ח ב-2018, 35 מיליון ש"ח ב-2019 ו-40 מיליון ש"ח ב-2020.

הערה מאוד מאוד חשובה, מדובר כאן בתוספות מצטברות, כלומר, התוספת שתהיה ב-2017 על בסיס תקציב 2016 שבעצמו כולל תקציב מוגדל.

לפי החישוב שלכם, כמה התרבות הערבית מתוקצבת נכון ל-2015?

3.2%.

אתה יודע, זה גם במחלוקת.

בכסף, כמה?

זה גם במחלוקת בינינו לבין המשרד.

פחות או יותר.

עמדתכם. לפי הגישה שלכם.

לדעתנו, קצת פחות מ-15 מיליון ש"ח.

אה, סיכמתי אותם. מאיפה זה בא, אני לא יודע.

עיסאווי, אתה רוצה לכלות את הזמן? אתה לא רוצה שחברים שלך ידברו? אין לי בעיה.

אין בעיה. בסדר.

אתה לא יכול להשתלט על הדיון.

אני רוצה אמת, זה הכול.

אבל אתה לא יכול להשתלט על הדיון.

- - -

אין לך בעיה עם זה?

לשמור על זכותנו.

את רואה שאני עושה את זה. אבל אחר כך בפינת העישון שלו, לא שלי, הוא יטיח בי שלא נתתי לו הזדמנות לדבר, שהשתקתי אותו.

- - -

בבקשה.

הרובד השלישי והאחרון, הסעיף האחרון וכבד המשקל הוא תוכנית לאומית בין-משרדית. כפי שכבוד המנכ"לית התייחסה, שהבינוי הוא לא מתפקידו של משרד התרבות, אנחנו מסכימים, אבל משרד התרבות כן אמון על התרבות. ולכן, אנחנו ממליצים על קיום ועדה בין-משרדית הכוללת את משרד התרבות, משרד הבינוי והשיכון, משרד החינוך ומשרד האוצר, אשר תתווה ותיישם תוכנית לאומית שתפקידה לסגור פערים והעמדת מתקני תרבות ברמה הנאותה. תודה רבה.

תודה. אני רוצה לשאול שאלה לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת ג'בארין. אני מבין שבדרישות שהקריא חבר הכנסת עודה יש בעיה של כפל תמיכות, ואנחנו רוצים לעקוף את זה עם עמותות, עמותות מתוקצבות לא יכולות להגיש גם בקשה – זה קיים? יש סוגיה כזאת?

לא, אדוני.

אוקיי. חבר הכנסת ג'בארין.

תודה, כבוד היו"ר, אני מברך בהחלט על הדיון, אני מברך גם על העבודה החשובה שנעשית בפורום עמותות התרבות, במרכז "מוסאוא" ובארגונים אחרים שעוסקים בזה. האמת היא שנראה לי שאנחנו באנו מוכנים עם נתונים מאוד מדויקים. צר לי לומר שאני מתרשם שהמשרד בא לא מוכן. אל מול נתונים מאוד ברורים, גם של המשרד עצמו, הייתי מצפה לאיזושהי בשורה טובה מהמשרד, לאיזושהי הבטחה, איזושהי סוכריה שפשוט נשמע אותה בדיון.

אני מאוד התאכזבתי מדבריה של המנכ"לית, היא לא נקבה בשום סכום, שום תוספת, שום יעד, שום לוח זמנים. ולכן, הרושם שלי לפחות ממה ששמעתי עד עכשיו, שמה שהיה הוא מה שיהיה, עוד שולחן עגול ועוד דיון. ולכן, גברתי, אם לא נתחיל לדבר יותר בפירוט על סכומים ועל תקציבים, נראה לי שלא נשיג את היעד שלכאורה את מסכימה אתו.

דובר כאן על סקר צרכים שהוכן כבר, או שעומדים לסיים אותו במשרד התרבות, אז אנא, התשובה כאן, התקצרה הדרך, וצריך פשוט להקצות תקציבים לכל אותם צרכים. זאת אומרת, בדרך כלל המשרד אומר: אין לי תמונת מצב שלמה. עכשיו יש תמונת מצב, וצריך להקצות לה את התקציבים הנדרשים.

כמובן, צרכים לא חסרים, אפשר רק להזכיר את המוזיאון באום-אל-פחם שהרבה מהחברה היהודית מבקרים ומכירים, והמוזיאון הזה מתעכב ומתעכב בהיעדר הקצאה ייעודית לדבר הזה.

ולסיכום.

לכן, מה שאני אומר, גברתי, אם לא תהיה תוכנית עבודה עם לוח זמנים ועם תקציבים ברורים ברוח שדיבר עכשיו הכלכלן סנונו, לא תהיה תוצאה, לא נגיע לאותו שולחן עגול, רק עוד פעם נדבר ונדבר. נגיע לשולחן עגול כשתהיה תוכנית עבודה וכשיהיה יעד ברור.

אז אסכם לגבי היעד. גיבשתי הצעת חוק – ואני חושב שהמשרד יכול להתחבר אליה, אין סיבה שלא – שאומרת בעצם שמסך כל תקציבי התרבות השנתיים של המשרד, לפחות 20%, שזה השיעור הכללי של האוכלוסייה הערבית, יועבר לתרבות הערבית. אין שום סיבה שזה לא יקרה.

והתוספת השנייה בהצעת החוק, וזה, אדוני, שייך לעבודת הוועדה, שמדי שנה משרד התרבות או מועצת התרבות והאומנות תגיש דוח לוועדת החינוך ותציין בו את הפילוח של התקציב השנתי של השנה הקודמת לפי מגזרים. ואני מתנגד למה שהמנכ"לית אמרה, שאין לנו חלוקה מגזרית. צריכה להיות חלוקה מגזרית, וצריך לראות בעצם את כל מבט החלוקה. ואם מועצת התרבות או משרד התרבות מדי שנה יגיש דוח כזה נוכל ביחד, כבודו, לעקוב אחרי היישום.

תודה רבה. שמענו כאן דברים גם מהמנכ"לית, גם מחברי הכנסת, שמתייחסים גם לשלטון המקומי, לראות כמה הם שותפים לאי חגיגה הזאת בנושא התרבות במגזר הערבי. לכן, גב' רות דיין מדר, מנהלת מחלקת חברה במרכז השלטון המקומי, בבקשה, אני רוצה שתתייחסי בגדול. תראי, אין מה לעשות, השלטון המקומי כשמו כן הוא, הזרוע של השלטון המרכזי, חלק מהדברים תלויים גם בשלטון המקומי. השאלה, אם את יכולה לתת לנו תמונת מצב, ניסיתי להשיג נתונים, לדוגמה, "מפעל הפיס", מהו סל התרבות שמקצה "מפעל הפיס" לנושא תרבות במדינת ישראל, וגם שם לבדוק. סליחה, ולא התייחסת, ככלכלן במרכז "מוסאוא" חשבתי - - -

- - -

תן לי, עכשיו הפסדת את זכות הדיבור שלך. בדרך כלל, מה לעשות, כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו, מהרשויות המקומיות, מסל התרבות של "מפעל הפיס", כל אחד עושה מה שמביא לו יותר, כנראה. יש סלי תרבות, יש סלים ב"מפעל הפיס" שאני יודע שזה לא מעניין בכלל את ראשי הרשויות המקומיות. יש תקציב בסל, ואין דרישות של "מפעל הפיס". הייתי רוצה לדעת אם יש לך נתונים, אם לא, אבקש להכין לי אותם, ולראות עד כמה באמת העגל רוצה לינוק. במקרה הזה נראה שהפרה אף פעם לא רצתה להניק.

אגיד את עמדת מרכז השלטון המקומי ואת עמדת הרשויות הערביות בנושא הזה. הבעיה העיקרית של השלטון המקומי בעיקר ברשויות הערביות, ששם הלמ"ס נמוך, היא היעדר יכולת לשים את המצ'ינג שנדרש כדי לבנות מרכזי תרבות וספורט. חדשות לבקרים אנחנו מקבלים טלפונים מראשי רשויות שהצליחו לגרד מ"מפעל הפיס" 3-2 מיליון שקלים וממשרד השיכון עוד איזשהו מיליון שקלים, אבל אין להם מאיפה להשלים כדי לבנות מתנ"ס ב-6 מיליון שקלים, כנ"ל אולם ספורט, כנ"ל מתנ"סים.

אני מוכן ללמד אותם איך עושים ראשי הרשויות האחרות. ומה הם עושים? משעבדים כנראה ל-15-10 שנים. אני לא אומר שזה חיובי. לשעבד את כל סל התקציב שלהם ל"מפעל הפיס" על-ידי פרויקט אחד, ופתאום רואים איזה פרויקט גרנדיוזי.

הם כבר עשו את זה.

זה טוב ליהודים, לערבים לא הולך.

אם הם עשו את זה לספורט אז אין לתרבות, ואם עשו את זה לתרבות אז אין לספרייה. השאלה במה אתה משקיע קודם, המשאבים מאוד מאוד דלים וגם הסכומים לא מאוד מאוד גדולים. ולכן, אני חושבת שמשרד התרבות והספורט כן צריך לקחת אחריות על בינוי, על 100% של בינוי. הנה, החלטת ממשלה - - -

אבל אני אומר לך, לא - - -

סליחה, אולי השאלה - - -

לא, אני באמצע, אל תפסיק אותי. אתה כבר מדבר?

בבקשה.

בואי, אלמד אותך משהו שוודאי את יודעת אותו, אולי שכחת אותו. המשרד היחיד שבונה מבני ציבור, בונה אקטיבית בהחלטת ממשלה בחוק תקציב, זה משרד הבינוי והשיכון בינתיים בסל, וגם זה מסחרה, סליחה, שעשה האוצר, כי הזמן עובד לטובת האוצר. לכן, בדרך כלל המשרדים האלה רגולטורים, וגם הכסף שהם משיגים לעשות מבחני תמיכה זה במלחמת עולם. הייתי שר ואני יודע מה זה. כשרציתי לבנות מבני דת בחברה היהודית, זה הדבר האחרון שמעניין את ראש הרשות, הוא יבנה אצטדיון ב-100 מיליון דולר או 100 מיליון שקל, ולמקווה או לבית-הכנסת הקטן הזה הוא יגיד לך: לך למשרד הדתות. ואין את זה. בסיכום כבר נעקוף גם את זה, אבל זו הייתה הערת ביניים כדי שתדעי. לכן, את יכולה לקרוא לה עד מחר אם לא נעזור לה לתקן את זה.

אבל משרד הספורט למשל, בונה ספריות ציבוריות, ואם התקציב של - - -

מה פתאום, מה פתאום.

לא, הוא לא בונה.

נותן תקציב לבינוי - - -

לא, לא, ממש לא, ממש לא.

סליחה, גברתי.

אז עוד יותר גרוע, כי רשות מקומית שאין לה תקציב לבינוי של ספרייה ציבורית, כי היא כבר הקצתה תקציב למתנ"ס או לאולם ספורט מעשר שנים של "מפעל הפיס" ובינוי ושיכון, מה שהוא הסכים לתת, אז אין ספרייה ציבורית. זה לא ייתכן. הזכות לתרבות וספורט זאת זכות יסוד כמו הזכות לחינוך.

תודה. אני חושב שברגע שיא כזה - - -

כדאי לעצור.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, ומכאן אני הולך להיות יותר אגרסיבי בזמן כדי שכולם יוכלו לדבר. לא אוותר על חבר כנסת אחד, במיוחד שחבר הכנסת טיבי נכנס בסוף. מי שרוצה לשים נפשו בכפו לא אתן לו לדבר, לכן נעשה את זה זריז ובקצב.

תודה, אקצר. כבוד היושב-ראש, אני גם אקצר כדי לתת לפורום העמותות גם לדבר. אני מברך את כולם, אהלן וסהלן פי אל ג'מיע, זאת לא פעם ראשונה שאנחנו מנהלים פה דיון על תקציב התרבות והאחוז הזעום והמאוד קטן של חלק החברה הערבית מהתקציב הזה.

אני חושב שהכתובת שלנו צריכה להיות הממשלה ומדיניות הממשלה, לפי דעתי. נכון, המנכ"לית ומשרד התרבות הוא האמון והוא באופן ישיר מבצע את המדיניות הזאת, מאחר שהתקציב הוא לא רק חלוקת סכומי כסף לכל מיני תחומים, הוא עמדה.

אבל מי עושה את החלוקה הפנימית?

הוא עמדה אידיאולוגית, הוא עמדה פוליטית. לצערי הרב, כנראה, זה הערך שלנו בעיני הממשלה. זה הערך של התרבות שלנו, 3%, וזהו. כאילו שאין לנו תרבות, זה אחד. שניים, הרבה פעמים לפי הסטטיסטיקות – כבוד המנכ"לית, אני יודע שיש לך את כל הרצון הטוב – הרבה תקציבים שמיועדים לתרבות ערבית, מי שמרוויחים ממנה אלו עמותות או גופים יהודים. למשל, בעיר שלי סח'נין יש איזה גלריה, תצוגה של ציורים, גלריה "הביאנלה", נדמה לי.

"הביאנלה", כן.

אז שאלתי, מה הגלריה, מה? בסוף התברר לי שעמותה יהודית, בן-אדם יהודי, עם כל הכבוד, הוא שמרוויח, הוא מאחורי זה למרות שזה בסח'נין. והוא אומר שזאת פעילות תרבותית בעיר ערבית חשובה, סח'נין, אבל בסוף מתברר שמי שמרוויח זה בחור יהודי. נכון, אומן או לא יודע, יש לו עמותה.

יהודי, העיקר שתהיה תרבות. אין לנו בעיה עם זה, העיקר שתהיה תרבות.

אבל לא לזה אנחנו מתכוונים בתמיכה בתרבות הערבית. לבסוף, גברתי המנכ"לית, אני חושב שהיום יש לנו בעיה בתקציב, כדי לתקצב את המבנים, את העמותות. אבל יש לנו היום בעיה שנייה בקשר לחופש הביטוי. משום שחופש הביטוי, חופש תרבות, חופש יצירה אומנותית היא החמצן, בלי זה אין ערך לתרבות. תודה.

זה לא עולה כסף.

תודה רבה, אדוני. הייתי צריך לפתוח בברכה, אבל אני לא מפוקס בגלל שני לילות ללא שינה.

אני מבקש לברך אותך, מברוק. החתונה של הבן שלו שלשום.

מברוק.

תודה, תודה רבה. אבל הייתי צריך לפתוח, לכל חברינו, רמדאן כרים, כל עאם ואנתם בחיר, בעזרת השם.

תודה.

רבותי, כרגע שמענו חברי כנסת ועוד נשמע חברי כנסת, כפי שאמרתי, חבר כנסת ואורח. יש איזה אומן פה? יוצר?

כן.

בבקשה, תציג את עצמך, תגיד לי מה שעל לבך. אני מקווה שאתה לא יהודי.

יכול להיות, נבדוק.

לא יודע. אחמד, קלקלת אותי. נמאס לי לשמוע – ובסוף הוא יהודי.

אנחנו רוצים לברך ח"כ יהודייה אחת שנכנסה לאולם, זה מעשה חריג בישיבה בנושא ערבי, אהלן וסהלן.

היא חברת הוועדה והיא מתמידה.

להקשיב.

או, זה שינוי מרענן, כל הכבוד שהיא הגיעה לישיבה.

גם מהקואליציה.

עצם הנוכחות.

רבותי, השעון לא עוצר. בבקשה, סליחה שהפרענו לך.

לא נורא. אני יליד חיפה שגר ביפו כבר הרבה שנים. אני שמח להיות כאן, וזאת לא פעם ראשונה. בשנים האחרונות אולי חמש-שש פעמים הופענו כאן.

אני יכול לבשר לך, זאת גם לא פעם אחרונה.

אני מקווה שנמשיך להיפגש. אני שמח להגיד לכם שאני בעצם האדם אולי הראשון שייסד את מפעל התרבות התיאטרלית במגזר הערבי בארץ. אני מדבר על סיום לימודים בשנת 1967, זאת אומרת, הרבה שנים. אני כבר 50 שנה במקצוע, ואני עד היום רואה איך המפעל התרבותי שלנו מתפתח, אבל בד-בבד אני חרד מאוד על התרבות הערבית, הן על היצירה התרבותית, על חיי האומן הערבי, על התפתחות האומן הערבי בדלות התקציב שאנחנו מקבלים.

זה שהיום חבר הכנסת איימן עודה ביקש 20%, אנחנו כמה שנים מבקשים את זה, ואני לוחץ את ידו היום, ואני מאוד שמח שהוא שם את זה על השולחן. אני חושב שאם אנחנו צריכים לחדול מלהיות חרדים לגורלו של האומן הערבי, צריך באמת עכשיו הלכה למעשה ליישם את הדרישה הזאת.

היום תראה לי אומן אחד שיכול לראות עתיד לחיים הארוכים שלו, לעתיד שהוא מתבגר, אין דבר כזה. אני, שמדבר אתכם, לא חי מהאומנות ולא חייתי מהאומנות, למרות שאני כל כך הרבה שנים – ואני רוצה להגיד לכם, הרבה אומנים כמוני חיים במצב הזה. היום האומנים הערבים - - -

עכשיו אני יודע שאתה לא רק אומן, גם חכם.

האומנים הערבים כולם בוגרי אקדמיות, הם באומנות הפלסטית, במוזיקה, בתיאטרון, בבימוי, בבימוי הקולנועי, ביצירה, אנחנו ברמה הטובה ביותר. אנחנו גאים להיות ברמה הטובה ביותר, אבל ברמה התקציבית אנחנו למטה למטה למטה למטה עד הרצפה. תודה רבה.

ולכן, התכנסנו כאן היום.

אני שמח להיות כאן.

מה סיכמתם, חברי חברי הכנסת? בבקשה, חברת הכנסת עאידה. אל תתביישו, אם אני לא מאיית נכון בפעמים הראשונות, תתקנו אותי.

תודה, כבוד היושב-ראש, זה היה בסדר גמור, דווקא אתה מבין אלה שכן מבטאים את זה נכון.

מה לעשות, ההשפעה של התרבות הערבית.

נכון, אתה רואה. אני לא רוצה לחזור על הדברים שאמרו חברי הכנסת האחרים, אבל אני רוצה להתחיל בזה שמן הראוי היה שהשרה בעצמה תהיה נוכחת בישיבה הזאת, במיוחד לאחר הסערה שהייתה בשבוע שעבר.

תגידי, את רוצה דיון או פיצוץ? לא, לא אמרתי כלום. יאללה, בבקשה.

אני רוצה דיון, אבל אני רוצה מחויבות לדיון הזה ולהחלטותיו.

אורלי, אני אומר לכם, המנכ"לית כאן, ותאמינו, לא סתם נתתי לה קומפלימנט, א', זה מגיע לה; ב', עכשיו גם שיחדתי אותה, היא חייבת לנו.

עם כל הכבוד, ההערה שלי לא הייתה לגרוע מהנוכחות, להיפך, אני מכבדת, אבל אני חושבת שלאחר - - -

עאידה, לימד אותי פעם - - -

הכול על חשבון הזמן שלך, לא שלי.

שלי. מה שאני מדבר זה על חשבוני. תקשיבי, פעם הייתי ינוקא, התמניתי לאיזה תפקיד ציבורי בבאר-שבע, והיה ראש עיר, זיכרונו לברכה, איז'ו רגר, כל פעם הייתי עולה אליו, כואב לי משהו, עולה אליו. יום אחד הוא אמר לי: יעקב, מתי שאתה רוצה תבוא, אלמד אותך כלל בביזנס, מה שאתה יכול להשיג אצל פקיד האשראי יותר טוב ממנהל הבנק. הבנת? קדימה.

בסדר. אבל בכל זאת, אני חושבת שזה לא במקרה שעד היום הזה תקציב התרבות הערבית הוא 3%. זה לא עניין שלא הבינו שחשוב לתמוך בתרבות הערבית. מתלוננים על זה ש-18% מתקציב המדינה הוא למשרד התרבות, אז מה התשובה - - -

0.18%

לא, הלוואי.

0.18.

בסדר, בסדר. זה אפילו עוד מחזק את הטיעון שלי. מתוך הסכום הזעום הזה נותנים רק פחות מ-3% לתרבות הערבית. זה אומר בדיוק מה חושבים על התרבות הערבית ובאיזה סולם של חשיבות זה קיים בתוך המשרד.

אני חושבת שאי-אפשר לדבר רק על 20%, אני חושבת שמי שמדבר על לתת 20% עושה עוול לתרבות הערבית, כי בעצם אנחנו עדיין בשלב של סגירת הפערים הקיימים. כאשר יש רק 16 תקנים ברשויות המקומיות לנושא הזה, זה מעיד על זה שצריך העדפה מתקנת. כלומר, לעבור את ה-20%, אולי 40%, כמו שעשה משרד התחבורה.

לסכם.

משרד התחבורה החליט שכדי לסגור את הפערים הוא נותן 40% תקציב, אז אולי הגיע הזמן באמת לדרוש דרישה כזאת. רק דבר אחרון. אני מאוד מקווה שהכוונות שהתחילה בהן השרה וההצהרות שהצהירה וההחלטות שהיא קיבלה יפסיקו לאלתר. במיוחד שזה יהפוך בעצם לבומרנג לתקציב שנותנים לארגונים, אני בטוחה שישתמשו בזה ככלי בעצם לעיוות התרבות ולא לבניית התרבות והקדמה.

אני מקווה שלא. תודה. אני רוצה לשמוע מגופי התרבות, נבילה אבו שקארה נמצאת?

כן.

בבקשה.

יושב-ראש הפורום. טעית בשם.

ואללה, לא טעיתי. בכוונה. תני לנו גם בתוך המגזר לעבוד על המגדר. לאחר מכן ניתן לו. בבקשה.

אני מעבירה את רשות הדיבור.

אני מכבד את רצונך, אתן לאלברט.

רק בהזדמנות, אני המנצחת של מקהלת נצרת.

אני חובב מוזיקה. ומי שחובב מוזיקה, אין מוזיקה שהוא לא אוהב לשמוע, חוץ מזיופים, כמובן.

ודאי שלא זיופים. אין לנו זיופים.

ואני מאלה שיודע לשמוע כל מוזיקה. אלברט, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, א', אני מאחל לך הצלחה בתפקיד שלך.

תודה.

הוא תפקיד מאוד חשוב. הערת ביניים, חילקנו נייר עמדה ונתנו את זה למזכירות, אני מקווה שעותק ממנו יגיע לידיים שלך.

מונח לפני. יש לך דקותיים, תתמקד.

אהיה מפוקס, יש במגזר הערבי תרבות ויש תרבות בגדול. אדוני היושב-ראש, אם לא נטפח את התרבות הזאת ולא נעזור לה, אני לא רוצה לחשוב על החלופות שיכולות להיות, והן מה שנקרא "אנטי-תרבות" או "אין תרבות". אתה מודע מספיק לסימנים השוליים שקורים לנו בחברה, גם הערבית, גם היהודית, וחבל. התחליף של זאת רק תרבות.

אני רוצה לפקס את דברי בארבעה נושאים. הנושא הראשון, יש הצעה בממשלה להרים את כל נושא התשתיות באופן כללי. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שנושא התשתיות במגזר הערבי יכנס לתוכנית הזאת וייעשה משהו בין-משרדי, בין משרד האוצר לתרבות, לשיכון, שבכלל ירים את הנושא הזה.

שניים, מיפוי הצרכים שנעשה על-ידי משרד התרבות בהנחיית בג"ץ או בהוראת בג"ץ מדבר בפני עצמו והתוצאות באמת, לצערי, מחפירות ולא טובות, ממש לא טובות, בלשון המעטה. אני חושב שנכון להקים תוכנית לאומית למגזר הערבי ולטפל בדברים הן ברמה המיידית והן ברמת הטווח הרחוק יותר.

ולסיכום.

שני דברים קטנים. דבר שלישי, בנושא סל תרבות. מאחר שכבודו גם ממונה על משרד החינוך בוועדה הזאת, - - -

אתה תאמר למנכ"לית שאני ממונה עליה, אתה לא יודע מה אתה עושה. אני רק מפקח עליה. תפקיד הכנסת, לפקח על משרדי הממשלה, ואת זה נעשה בקנאות ובהתמדה.

מעולה. אני רוצה להגיד שתי מילים בקשר לסל תרבות, ואני מבקש שאדוני יכניס את זה אולי לדיון נוסף לנושא סל תרבות. עדיין יש לנו יישובים ערביים שהם תקועים, הם שילמו את המוטל עליהם, רק משרד החינוך לא שילם.

אתן לך עצה, יש לך פה חברי כנסת חרוצים, שלח להם את החומר, הם יעלו את זה לדיון, להצעה לסדר, יכדררו למגרש, ואנחנו נשחק באותו מגרש. קדימה, הנקודה הבאה.

ברצון. הנקודה האחרונה, שהיא הכי חשובה לדעתי, החשובה מכולן, הנושא התקציבי. אומנים מתפתחים, אוכלוסייה גדלה, זה פשוט לא הולך בפרופורציה נכונה עם התקציב שיש לעמותות תרבות ערביות. יש תוספת של 120 מיליון שקל במאבק שהתקיים שנה שעברה מול משרד האוצר, שאנחנו מברכים עליו ואנחנו שותפים למאבק הזה של 1% לנשמה, אני רק אומר, ה-120 מיליון שקל, בוא נדבר על המצב העכשווי כרגע - 50 מיליון שקל מתוכם נכנסו לתקנה הבסיסית של משרד התרבות. ממש קריאתי למנכ"לית, קריאתי לשרה, שייקחו נתח העולה – רק בשביל לעשות את החוויה המתקנת הזאת למגזר הערבי – ויעבירו סכום כסף מכובד מה-50 מיליון האלו על מנת באמת לתת לעמותות התרבות.

תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת חנין זועבי, אין לך הרבה זמן. כמה את רוצה?

בוקר טוב, אמהר. קודם כול, אנחנו אולי לא צריכים להרחיב ולהגיד כמה חשובה התרבות לאוכלוסייה שנותקה מהעולם התרבותי שלה. אנחנו נותקנו מהיחסים הטבעיים התרבותיים שלנו עם החברה הערבית. אנחנו צריכים להגיד עד כמה התרבות חשובה בשבילנו לטיפוח נורמות של חברה מתקדמת, נורמות של חברה ליברלית; אנחנו צריכים להדגיש עד כמה התרבות חשובה לנו בשביל לטפח את העניין של שוויון לנשים; אנחנו צריכים את התרבות בשביל הקדמה הפנימית שלנו; אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחיות בעולם של ריקנות. אסתטיקה זה גם כן משהו חשוב, טיפוח, תרבות של אליטה זה כל כך חשוב. אנחנו צריכים להדגיש עד כמה התרבות חשובה בשביל להילחם באלימות, לא רק לטפח אליטה תרבותית, שחשובה לכל חברה שרוצה להיות חברה נורמלית קודם כול, ומתקדמת וליברלית.

זה חשוב להילחם באלימות. זה חשוב שנלמד ונחקור למה רמת הפשיעה בחברה שלנו היא 50%, פי שלושה יותר מאשר האחוז שלנו באוכלוסייה, ואיך אנחנו נלחמים בזה. וכאשר אנחנו דנים, אנחנו אומרים לטפח תוכניות חינוכיות ולטפח תרבות, שהתלמידים בבתי-הספר יכנסו למוזיאונים, יצרכו תיאטראות ויצירות תרבותיות. זה חשוב לנו, קודם כול להיות חברה תקינה. אנחנו יכולים וצריכים להילחם בדיכוי הפנימי שאנחנו סובלים ממנו לפעמים על-ידי התרבות.

ולהגיד למנכ"לית משרד התרבות, אנחנו לא מקבלים את העיקרון: קודם כול תילחמו אתנו על הגדלת תקציב התרבות. אנחנו דורשים חלוקה צודקת. אם זה תקציב של 0.18%, אם זה תקציב של 1%, אם זה תקציב של 5%, אנחנו רוצים חלוקה צודקת.

אני מבינה את הפתיח ואת הוויכוח עם חבר הכנסת עיסאווי פריג', למה? כי היינו באותו ויכוח עם השרה לשעבר, לימור לבנת, והיא סירבה לתת לנו, אדוני היושב-ראש, נתונים מדויקים על תוכניות התרבות המיועדות לבתי-הספר. ואנחנו התווכחנו, והיא הבטיחה - - -

זה לא במנדט שלי.

היא מדברת על חוסר השקיפות בהעברת הנתונים.

לא רק הבהרה, אלא גם דרישה. אנחנו רוצים פילוח מגזרי לפעילות התרבותית, ואנחנו רוצים שהסטטיסטיקה הזאת תינתן בישיבה הבאה, אם לא בישיבה הזאת. אנחנו רוצים ישיבה מיוחדת בשביל לדון בסטטיסטיקה כל כך מדויקת. למה אין פילוח? זאת לא תשובה: אין פילוח מגזרי. השאלה, למה לא עושים פילוח מגזרי. בגלל שלא רוצים את השקיפות הזאת. אז זאת גישה. זה לא רק עניין של המספרים, זה עניין של גישה. רוצים להגדיל את התקציב, אז בבקשה, שתהיה שקיפות אתנו, תתנו לנו את סטטיסטיקה הנכונה. האחוז הוא מקסימום 3% לפי הדיונים שהיו כאן בוועדת החינוך, מקסימום, חבר הכנסת עיסאווי פריג', 12 מיליון שקלים. 13-12 מיליון שקלים מקסימום, ולא 35 מיליון שקלים.

הדרישה שלנו היא עכשיו להגדיל את ה-3% ל-9%, גם אם מגדילים את תקציב התרבות וגם אם לא מגדילים אותו. אנחנו רוצים 9%.

אני מסתפק ב-4%, ב-1% אני מסתפק, רק שייתנו לנו. רק שייתנו.

אני מסיימת. לא כמו האחוז שלנו באוכלוסייה. אנחנו עכשיו מסתפקים בחצי, להגדיל פי שלושה את תקציב התרבות ואנחנו מסתפקים בזה.

דבר שני, אנחנו מבקשים לפסול או לשנות את התנאי הזה של המצ'ינג בענייני בניית המבנים התרבותיים הציבוריים.

דבר שלישי, ואנחנו צריכים להגיד ושירשם פה בפרוטוקול, אנחנו מסרבים לכל התניה פוליטית, לכל התניה אידיאולוגית בין עניין התמיכה לבין עניין חופש היצירה. צריכים להגיד את זה בקונטקסט של פסילה של אמנים ושל יצירות לפי האידאולוגיה הפוליטית שלהם. לא מספיק לדרוש את הגדלת התקציב, אפשר גם להגדיל תקציב וגם להגדיל את התניית התקציב.

ובצעקה הזאת נסכם.

אני מסתפקת בזה.

תודה רבה. אחרוג ממנהגי, מותר לי, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ויהיה אורח בסבב הבא. נרשמת?

נרשמתי, כן. למה? בגלל שיש לו זקן?

הוא הולך לפי התור, לפי סדר הישיבה.

זחאלקה, שמת לב לסדר הדיון, זה היה סדר ההגעה וסדר הישיבה. בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, זה דוח משרד התרבות, מה שגם אמר חברי איימן, כתוב: אין אף מוזיאון, מוזיאונים - אפס - -

יש את "ג'ו אלון".

- - בתי-ספר לאומנות - אפס תיאטרון - אחד, סינמטקים - אפס, אודיטוריום - אחד.

את התיאטרון האחד רוצים לסגור.

וגם את התיאטרון היחיד שקיים, תיאטרון "אל-מידאן", מסרח "אל-מידאן", שהוא נתמך, אדוני היושב-ראש, התקציב שלו 3 מיליון שקל. מתוך זה, אדוני, התמיכה של משרד התרבות מיליון שקל, וגם את מיליון השקל האלה רוצים עכשיו להפסיק.

הם לא יכולים להפסיק, אלו רק כותרות.

למה? בגלל איזה מחזה שעכשיו התיאטרון, אדוני, מריץ כבר מזה כשנה. עשו כבר 100 הצגות למחזה הזה "הזמן המקביל", ועכשיו רוצים להפסיק את זה, ועכשיו המציאו את התירוץ האולטימטיבי: העניין הביטחוני. יש להם תמיכה של מיליון שקל בלתי מוסבר למרות שיש תקציב שהוגש לרשם העמותות, התקציב מוסבר, מיליון השקל הם מתקציב ההצגות.

כאשר המנכ"לית מדברת על ארבעה יעדים של משרד התרבות, מתוך זה: חיזוק הספורט במגזר הערבי, אנחנו רואים, גברתי המנכ"לית, שאין תמיכה בספורט במגזר הערבי. ולכן אנחנו נאלצים, אדוני היושב-ראש, הקבוצות של המגזר הערבי, קבוצת "אתחאדד אִבנאהה סח'נין" ו-"אחי אלנאצרה", ללכת למפרץ ולמצוא שם תקציבים. ואני וחבר הכנסת טיבי היינו צריכים לפני כמה שנים לנדוד עד לקטר להביא 8 מיליון דולר על מנת לבנות את אצטדיון "אלדוחה".

וגם עכשיו, כבוד המנכ"לית, כאשר אומרים: אין אפילו היכל תרבות אחד לרפואה, אנחנו אומרים לך, חבר הכנסת טיבי היה במפרץ באבו-דאבי והצליח לגייס, אדוני היושב-ראש, 8 מיליון יורו על מנת לבנות את היכל התרבות הגדול ביותר בישראל, לא רק במשולש, וזה יוקם בטייבה.

אבל אנחנו עומדים על זכותנו – איך שאמרו יתר חברי, ואני מצטרף פה, ובזה אני מסיים – זכותנו לקבל את חלקנו בתקציב, לא רק את ה-20%, אני חושב שצריך לנקוט במדיניות של העדפה מתקנת על מנת לתקן את העוול ההיסטורי לתרבות הערבית, ולכן, זכותנו לקבל את ה-20% ויותר. תודה.

תודה, אדוני. ירמיהו קדושי, בבקשה, יש לך שתי דקות.

אני יוצר, מפיק - - -

אתה דובר ערבית?

אני יוצר מפיק מזרחי מהשכונות. אני מדבר פה על הפריפריה החברתית. באתי לכאן, אני וימין מסיקה במשך שנים הפקנו 15 פיצ'רים מכיסנו הפרטי ומאות וידאו קליפים, אני מדבר פה בשם אומנים רבים בפריפריה החברתית שמעולם לא מקבלים תקציבים ממשרד התרבות. הם מקופחים.

נושא הדיון, צדיק.

עכשיו אני מדבר על נושא הדיון.

אני אוהב את אלה שיודעים מה אני הולך לומר, אני מנסה כבר במשך חמישה עשורים לנתח את האומנות הזאת, לא מצליח. תקשיב, נושא הדיון זה 3% תקציב התרבות במגזר הערבי ומבנים, אז תתמקד בזה. אם תרצה דיון מיוחד, תזמין.

אני מתמקד.

אלא אם אתה מחליט ש"אני ערבי לצורך הדיון".

עיסאווי, אם לא הייתי עושה את זה טוב, אנא.

אני אומר דבר פשוט, שגם משרד התרבות צריך פה להכיר בזה שיש גם כן מזרחים ויש גם כן אתיופים ויש גם דרוזים.

אז אמרת. תודה.

שנייה, שנייה.

לא, לא, אין שנייה, זה בדיון אחר.

אבל חשוב לי לדבר את הדברים.

אתן לך.

כי תמיד מדברים רק על אשכנזים וערבים, ועל יוצרים אליטיסטיים.

ירמיהו, אמרנו, תודה. מרגע זה לא אתן לך. אני לא מתכחש.

כי אתה לא – אני רוצה לדבר.

הלו, סלח לי, סלח לי.

באתי לכאן בתור אומן לדבר ולצעוק את צעקתי. בתקשורת הישראלית לא נותנים לאף אחד לתת ביטוי כזה, ופה - - -

אדוני, אני לא רוצה לשלוח לך את הסדרן, אם אתה לא שותק, הוא יוציא אותך.

אז אוקיי, נו, אז אם אתם מוציאים פה את האנשים - - -

לא, אתה לא מוכן לשמוע אותי. אתה לא מוכן להקשיב? תקשיב.

אוקיי, אני מוכן להקשיב.

עוד הפרעה אתה תצא מהדיון. אם אתה רוצה לקיים דיון בנושא שכואב לך, תמצא את הדרך להזמין את הדיון. תודה.

אני לא רוצה - - -

מרגע זה אין לך רשות דיבור. תודה.

תן לו, אנחנו נזמין אותו.

אנחנו נזמין אותו.

תזמין אותו. עיסאווי, אני לא מנהל לך את סדר-היום שלך.

האומנים המזרחיים מעולם לא קיבלו כסף ממשרד התרבות, מעולם.

סליחה, אדוני, אני לא מזלזל במה שאתה אומר.

אבל בסדר, אני רוצה להגיד את הדברים שלי.

אבל אתה לא מקשיב. תפתח עוד אומנות אחת, שבזמן שמדברים גם מקשיבים. עכשיו תקשיב. לא שאני מזלזל במה שאתה אומר, כי חבל שזה ילך לאיבוד, הדיונים אצלי תכליתיים, מי שרוצה להוציא קיטור, אדרבא, ילך לכיכרות בעיר וינאם. אתה רוצה, כואב לך, תמצא את הדרך שיהיה דיון בוועדה. תודה.

והיו דיונים כאלה בוועדה.

חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בלי זקן. בבקשה. אני לא מפספס הערות.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, הדיון היום מזכיר לי שבשנת 1998 נתבקשתי על-ידי עיתון "מעריב" לכתוב מה יהיה בעוד עשר שנים, לתאר אירוע שיהיה בעוד עשר שנים. ואני לא יודע למה, אבל עלה בראשי אירוע - - -

אז עכשיו אתה הולך לחזות מה יהיה בעוד עשר שנים.

אל תקרא את מחשבותי.

הייתי תמים ותיארתי את טקס הפתיחה של המוזיאון הערבי הראשון בארץ – אפשר למצוא את זה אפילו בכתובים בעיתון "מעריב" עד היום. והנה, נראה לי שהיה לי דמיון מזרחי פורה, יותר מדי, זה חלומות, איך אומרים, - -

באספמיה.

- - וזה יושב על דברים שהם לא ריאליים. חשבתי שלא יכול להיות, פשוט ככה, לא יכול להיות שלא יהיה מוזיאון אחד. זה פשוט בלתי אפשרי. אנחנו יודעים מה המצב הזה אצל כל קולקטיב תרבותי, לאומי, אין דבר כזה בעולם היום, זה חסר תקדים. במיוחד שבפוליטיקה המודרנית ב-30-20 השנים האחרונות – יכול להיות שזה לא הגיע עדיין למשרד התרבות – העניין של הזכות לשייכות והזכות לתרבות הוא עניין של זכויות האדם הבסיסיות, ומשרד האוצר ומשרד התרבות מפרים את זה. למה הם מפרים את זה? כי גם בכל החקיקה הבין-לאומית – ואפשר להביא לכאן עשרות החלטות והסכמים בין-לאומיים, על חלקם ישראל חתומה – שאומרים שחובתה של המדינה לעזור למיעוטים לשוניים, דתיים, תרבותיים, לאומיים לפתח את תרבותם. וכאשר התקצוב הוא 3%, זאת בושה.

3% מכלום כמעט.

זאת בושה וחרפה. יש כאן הפרה של החוק. אז זה לא עניין של מה בכך. הדבר הרבה יותר חמור כאשר מסתכלים – הסתכלנו על התרבות המסובסדת – אבל יש תרבות פרטית. אין בחברה הערבית תרבות פרטית, תרבות של המגזר הפרטי. אין מופעים של אומנים, אין מופעים של מקהילות שזה פרטי ואנשים באים קונים כרטיס, כמו המופעים של הזמרים האטרקטיביים בישראל, כמו המופעים בקיסריה, אין לנו דבר כזה, אין. אם אין תרבות מסובסדת, אין תרבות. ואם לא ייעשה מעשה כדי שהתרבות אצלנו תתפתח ותעמוד על רגליה אז אנחנו נהיה בבעיה קשה מאוד. אז לא מספיק שיהיה בסופו של דבר 17% כאחוזנו באוכלוסייה - -

לסכם.

- - צריך לסבסד ולתת העדפה מתקנת כדי להגיע לאיזשהו מצב של שוויון. יותר מ-7%. חברת הכנסת חנין זועבי הציעה שבשנה הבאה תהיה העלאה ל-9%. אנחנו אפילו לא אומרים: תעלו את זה בבת-אחת מחרתיים, אבל שתהיה תוכנית תלת-שנתית, חמש שנתית, שנראה את האור בקצה המנהרה.

אני רק רוצה לחזור עוד פעם ולהדגיש את העיקרון שמחלקים את העוגה מחדש. צריך להגדיל תקציב, אבל אם לא מגדילים תקציב, צריך לחלק את התקציב הקיים מחדש ככה שאחוזנו יהיה בסופו של דבר במגה של עלייה לפי אינקרימנט שנתי, נגיד של העלאה, הכפלה כל שנה עד להגעה לשוויון לפחות פורמלי. השוויון הפורמלי הוא לא שוויון אמיתי, כי ציינתי, המגזר הפרטי הוא מצב שונה.

אדיב ג'השאן.

דיברתי.

דיברת. מישהו הטעה אותי פה. כתוב לי שאתה מנהל עמותה וביקשתי יוצר, אתה גם יוצר.

מן בידו ייחכי?

תודה רבה, חנין.

אני עוזרת לך.

תשלחי לי פתק, העזרה תתקבל באהבה. נדלג לחבר הכנסת הבא, דב חנין. והאורח הבא שאת רוצה, ג'וזף אטרש. משרד האוצר, לא נקפח אתכם לקראת הסיכום. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני מברך אותך ואת חברי הכנסת היוזמים על הדיון החשוב הזה. נאמרו פה דברים חשובים רבים, אשתדל לא לחזור.

איך אומרים אצלנו? ובעדן? אחרי הברכות.

אני רוצה להעיר ארבע הערות, ברשותך. 1. כמי שנהנה לפעמים לראות, לחוות ולבקר, יש יצירה אומנותית מדהימה בציבור הערבי בארץ. היא מעוררת אצלי השתהות גדולה, כי האנשים המוכשרים האלה בעצם פועלים כנגד כל הסיכויים בכל המישורים, וזה פשוט מעורר התפעלות עצומה; 2. ההערה השנייה, אדוני היושב-ראש, אני מגיע לדיון הזה מאוד מודאג, כי האמת היא שאנחנו לא עומדים במקום, אנחנו מידרדרים אחורה. כשאנחנו מדברים על תרבות, אני חושב שצריך - - -

אין עמידה במקום. כל עמידה במקום היא הידרדרות.

ובמקרה הזה ההידרדרות היא מסוכנת, כי בסוגיית התרבות אנחנו מדברים על שילוב בין שני דברים: בין תקציב ותמיכה חומרית לבין האווירה האופפת את העשייה התרבותית. בלי להיכנס לפירוט, השילוב בין שני הדברים האלה בימים האלה ובתקופה האחרונה הוא קטלני, גם אין תקציב תומך וגם אין אווירה תומכת.

3. ומכאן להערה השלישית, שנראית לי חיונית. בתנאים האלה שהשילוב הוא כל כך בעייתי בין תקציב לא תומך ואווירה לא תומכת, צריך לבצע מהפך מאוד מאוד חד במגמה כדי להוציא אותנו ממגמת הנסיגה למגמה של התקדמות.

4. וכאן ההערה הרביעית והאחרונה. הדיון הזה, לדעתי, אדוני היושב-ראש, חייב להסתכם בהחלטה ברורה של הוועדה לקרוא למשרד התרבות להביא לדיון נוסף תוכנית. יכולה להיות, אגב, תוכנית חומש בחמש שנים. בואו נראה איך מתקדמים משנה לשנה באופן מוחשי עם תקציבים, עם מספרים, עם מטרות, עם יעדים ועם הרבה בקרה של הוועדה הזאת.

תודה. בבקשה, שמך ותפקידך לפרוטוקול.

רק לתקן, אני לא מנהל עמותה, אני מנהל אומנותי, אדוני.

אמרתי את מה שרשום לי. תודה על התיקון. בבקשה, אדוני.

בשבת האחרונה עשינו מפגש חירום ב"אל-מידאן" של ועדות תרבות, אנשי תרבות ואומנים, וכתוצאה מכך הקמנו ועדה להגנה על התרבות הפלסטינית שנמצאים בה נציגים מכלל העמותות הפועלות ברחוב הערבי: יוצרים, אומנים, ואני אחד הנציגים של הוועדה, אדוני.

בבקשה.

מפה אנחנו קוראים ותומכים בגישה הברורה של השוואת התקציבים המוקצים לציבור הערבי, לאחוז המדויק של הציבור הערבי מכלל הציבוריות הישראלית. ההשוואה הזאת נחוצה, כי המצב בשטח קטסטרופלי. נכון, אומר חבר הכנסת דב חנין שיש תרבות ויש אומנים ויש יוצרים, אבל בסופו של יום ההתפתחות של התרבות הישראלית, ההתפתחות של התרבות והאומנות היהודית בישראל התפתחה בזכות התמיכה של המדינה. אפילו פסטיבל הזמר העברי נתמך על-ידי משרד ראש הממשלה בזמנו, אדוני.

כמו כן, כל האומנים והיוצרים היהודים היו יוצאי להקת הנח"ל, להקת פיקוד דרום, תיאטרון צה"ל. כל התקציבים האלה וכל ההתפתחות של העשייה, שבסופו של יום התפתחה ונהייתה גם תעשייה פרטית ויצירה פרטית וגם יצירה מתוקצבת, באה בזכות התקציבים של המדינה, לכן חשוב וצריך להשוות את זה.

והדבר האחרון שאנחנו קוראים ומדגישים אותו, שבסופו של יום, לאחר ההשוואה, וגם לפני ההשוואה, אנחנו מסרבים לכל התערבות בחופש הביטוי של היוצרים הפלסטינים. כל התערבות כזאת תגרום לנטישה של היוצרים מלקיחת התקציבים האלה ובכלל תקציבים אחרים, ואני לא בטוח שזה האינטרס של הציבור.

תאמר עוד משהו, שלא יאמרו שהפסקתי אותך בגלל האמירה הזאת.

סיימתי, תודה.

תודה. לפני שאעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת אחמד טיבי, אני רוצה לומר לכם, תקשיבו, אין לנו הרבה זמן ובכוונה לא אמרתי את זה בתחילת הדיון כדי שזה לא ישמע, חס ושלום, איזו חנופה או פטרונות, אני לא אוחז. אני לא מאמין שיש אדם, קבוצה - עולה עולה - שבט, ותמשיכו, עד לעם, ותמשיכו לדבר הכי גדול, שאין לו את התרבות משלו. אין ואקום בתרבות, אני לא מאמין בזה.

קח עוד שבע דקות, תנאם, והדברים שלנו מתייתרים.

אתה עוד דקה-שתיים מקבל. אתה יודע, בכדורגל כמה אתה יכול לעשות בדקה? תקשיב, דקה ובזה אני מסיים.

רבותי, אין ואקום בתרבות, זה כמעיין המתגבר, אפשר להפריע, נכון, גם מים, אתה חוסם אותם, בסוף הם – הדוח זועק כשלעצמו ואנחנו כאן כדי לסייע שבעזרת השם - - -

ולמה אני אומר את זה לפני דברי הסיכום? אני חושב שחלק גדול מהתרבות שלי, שלי אישית, יש מי שיגיד שהיא מצומצמת, קטנה, יונקת, מה לעשות, אתה יודע, במדינת ישראל תמיד נקראים "עולים חדשים", עליתי לארץ ממרוקו ב-1962, אבל עדיין עולה. השירה שלי יונקת – עד היום גדולי הפייטנים והזמרים נוסעים ועושים – ולראות את זה בסרטונים – עושים פרויקטים משותפים של הפריית ידע במרוקו, מביאים את זה לפה, ומפה יוצרים. ולראות את התזמורות האנדלוסיות בשנים האחרונות בשיתוף של עולים וגם נגנים מהמגזר הערבי זה כיף לא נורמלי.

בתרבות אין גבולות. אי-אפשר לעשות לה גבולות, אי-אפשר לעשות לה חסמים, צריך לסייע לה. ואני חושב שצריך לסייע לתרבות, צריך לסייע להפרות אחת את השנייה, להתחבר אחת אל השנייה, ליצור פה איזה משהו מקומי שלה. לא שנתנתק מהעבר, מהעבר אנחנו יונקים, לא יעזור, אי-אפשר לנתק אותו, אבל זה יהיה רק לברכה. ובנקודת שיא הזאת, כמעט נזף בי חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. האוצר, אחרי אחמד טיבי יש לך קצת להחכים אותנו מה הולך להיות ב-2015.

תודה רבה. אקצר. הכותרת של דיון כזה ושל דיונים דומים אחרים, אדוני היושב-ראש, היא שוויון קיבוצי, זה הביטוי המשפטי שלא קיים. ושוויון קיבוצי לא קיימים, חוץ מאשר במקרה אחד בבג"ץ באפריל 2000, חכה, תשמע איפה יש שוויון קיבוצי. רק כשערבים מתים בבתי-קברות. רק ערבי מת, על-פי פסק בית-המשפט העליון בג"ץ, הוא רשאי על-פי החלטה שאילצה את משרד הדתות לתקצב באופן שוויוני בתי-קברות של מוסלמים, נוצרים ויהודים. עד אז תקצבו רק בתי-קברות של יהודים, ותמיד היה הסבר של הממשלה.

תגיד את השנים עוד פעם, שלא יחשדו שזה היה בכהונתי, כבר ראיתי מבטים.

לא אתה היית שר הדתות. אחד מהחברים שלך, לא אתה. עד אז התקציב היה לא שוויוני ותמיד הסבירו, הממשלה תמיד מסבירה אי תקצוב של ערבים: א', יש קיצוצים, זה ההסבר הראשון תמיד. יש קיצוצים ואז המוחלשים נפגעים יותר, תמיד זה ההסבר; או שהצרכים המיוחדים של היהודים בבתי-קברות – זה מה שנאמר, אגב – מחייבים תקציב כזה. אני לא יודע, אתם מתים בצורה שונה מאנשים אחרים? גם במוות יש שוויון.

אין שלטון ביום המוות.

מכאן אני יוצא לצורך בשוויון, תקציב של שוויון קיבוצי, בנושא שבגללו הדיון מתקיים היום, תרבות. גם בנושאים אחרים, אבל פה מדברים על תרבות. היטבת לייצג את זה, גם חברי בטח, איימן ועיסאווי ושאר העמיתים. אין עם, אין קולקטיב שאין לו תרבות או שאין לו צורך קיומי בתרבות, קיומי. אפשר לא לתקצב תרבות ערבית, כי אנחנו קיצוניים או שאנחנו מחוץ לקונצנזוס או שאנחנו לא נחמדים או שאנחנו לא בעד דו-קיום עם התנחלויות, למשל. הרי הביטוי לאחרונה, שיש סנקציה נגד מישהו נגד דו-קיום. איזה דו-קיום? דו-קיום בבקעת הירדן, זה השם שנאמר.

אדוני היושב-ראש, כללי הצדק הטבעיים מחייבים, ואני אומר גם למנכ"לית, שהמצב הזה של 3%, שהוא מצב מביך, מביש, יבוא על קיצו. אני ער לעובדה שאי-אפשר מחר להעלות את זה באופן אינקרמנטלי מהיר, צ'יק, ואז יש פתאום 30% העדפה מתקנת, 20% ייצוג אמיתי. אבל יש תוכנית, אפשר להעלות. השאלה, האם יש אצל שרת התרבות או משרד התרבות רצון, החלטה, כיוון, להעלות את תקציב התרבות בצורה צודקת? זאת השאלה.

ב', האם הרצון הזה תלוי בשיוך פוליטי או בעמדות פוליטיות או בשיוך לאומי? כי היא אמרה: זכות המימון, השרה רגב, זכות חופש המימון. מה זה חופש המימון? מה, התקציב הוא תקציב פרטי של משפחת רגב? זה תקציב של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל, של כלל האזרחים, לא של המיניסטריון, לא של המיניסטר. יש כללים גם על-פי החלטות בג"ץ שמחייבים לתקצב באופן שווה.

אין לי ספק שלא נבוא על סיפוקנו, אדוני היושב-ראש, מהממשלה או מהשרה. זה יגיע לבג"ץ בסופו של דבר.

זה כבר בבג"ץ.

זה מתעכב בגלל שסקר מיפוי הצרכים - - -

כבר נעשה.

נעשה מיפוי.

נעשה, אבל לא הוגש כי הוא עוכב על-ידי השרה. מזבוט או ללרלטן? חלאס (אומר דברים בשפה הערבית). לכן, אדוני היושב-ראש, אני בטוח שהגישה שלך הכי חיובית, אמפטית לדרישות שלנו. אפשר לצפות למעורבות שלך, לתמיכה גם בדרישה של עמיתי, ובדרישה של היוצרים והאמנים הערבים שממתינים כאן.

ועכשיו משפט סיכום חזק.

ובמשפט הסיכום, לאחרונה נוצר איזה רושם שנעשו סולחות, אה?

תגיד לי, אתה חייב לקרוא כל דבר? תראה, אני לא קורא כל דבר.

הלעיטו אותנו בסולחות. הלעיטו.

כן, נכון. אתה מזכיר לי את הסולחה - - -

רבותי, אין לנו זמן, אנחנו עוד דקה - - -

- - -

איך אפשר לעשות סולחה, אדוני היושב-ראש, ולהשאיר את תיאטרון "אל-מידאן" בצד? מה, מדובר בכבשה השחורה? מה זה? לא רוצים סולחה, רוצים תקציב. תודה רבה.

תודה, אדוני. חברת הכנסת מירב בן ארי, שעדיין לא דיברה, אבל ממש משפט קצר.

אל תדאג, יש לי משלחת שאני מאחרת אליה. שלום לכולם, היה לי חשוב לבוא לפה, למרות שאני כאן במיעוט, אני המיעוט כאן בישיבה הזאת.

את לא במיעוט. מהתרבות, לא במיעוט.

לא, בעניין של התרבות.

בעמדה שלך את בעמדת - - -

לפני שאת מדברת, תזכרי שבירכתי אותך בכניסה. יש לזה מחיר, אגב.

אז רמדאן כרים לכולם, הנה הברכה שלי.

טוב מאוד.

אבל חשוב לי לומר שבלי קשר לדעות הפוליטיות שלי, שאתם יודעים מה הן, בעיני תרבות זה נושא חברתי, בעיני לבוא ולתת לנוער ולצעירים – וראיתי את זה גם כשהייתי חברת מועצת תל-אביב–יפו – לתת להם את האלטרנטיבה הזאת, אם זה מוזיאון ואם זה סינמטק ואם זה מקומות של תרבות, לדעתי זה בכלל צורך בסיסי של בני-אדם בלי קשר לדעה פוליטית או לא. אני גם אומרת שאני תומכת בעניין, אני כמובן לא מתחייבת על סכומים, בכל זאת, זאת לא אחריות שלי, אבל אני תומכת בעניין. ובאתי לפה בשביל לתמוך בנושא הזה של התרבות הערבית. בעיני מה שקורה היום במדינת ישראל - - -

תודה רבה.

רגע, רק תן לי לסיים, כבר באתי, ישבתי, הקשבתי לכול. מה שקורה היום במדינת ישראל זאת שערורייה וזה דבר שחייב להיפתר, ואני בעד. ודיברת על ערש התרבות הערבית, נראה לי שאתה יודע שמי שגדל כל יום שישי על סרט ערבי זה כבר חלק ממהות חייו, בכלל, נכון? תודה, ואני חייבת ללכת. שיהיה בהצלחה עם זה.

תודה. משפט קצר, אני רוצה שתענה לי, נציג האוצר, האם אתה יודע שבדיוני תקציב 2016-2015 הולכת להיות שימת לב יתרה לנושא תקציב התרבות? זה מה שאני רוצה לשמוע ממך.

כמו שנאמר פה בדיון, בשנים קודמות שיעור הגידול בתקציב התרבות היה די דומה לשיעור הגידול בסך כל תקציב המדינה. יש סיכום תקציבי שמדבר על גידול משמעותי יותר בסך גידול תקציב המדינה ל-2015. אם הממשלה והכנסת יאשרו - - -

תודה רבה לך. את זה תשאיר לי. אני רוצה, רבותי, לקרוא הודעת סיכום.

רק לפני שתקריא את ההודעה - - -

אנחנו אחרי הזמן, הבטחתי לך, אבל אני - - -

אני מבקש, זה משפט חשוב, אדוני. אני מבקש דיון המשך בנוכחות השרה, כי לא מיצינו את הדיון.

עוד פעם אתה נכנס. אין אצלך הפרדת רשויות.

אבל לא מיצינו את הדיון.

אבל זה לא תחום שלך. תשאיר לי משהו לעשות.

אה, בסדר.

חברי, להלן הודעת הסיכום: הוועדה קוראת לממשלה להגדיל את תקציב התרבות בתקציב המדינה הקרוב. הוועדה קוראת לכל חברי הכנסת השותפים לדיוני התקציב, לשותפי בממשלה וגם חברי האופוזיציה, לפעול שנציגיהם בממשלה או בכנסת בוועדות השונות יפעלו להגדלת תקציב התרבות בכלל בישראל, וכמובן של המגזר הערבי בפרט.

הוועדה קוראת לשאוף להגיע כמה שיותר מהר – אמרו פה חומש, תלת-שנתי, אני אומר כמה שיותר מהר, אפילו תלת-שנתי – להגדיל את תקציב המדינה לתרבות המגזר הערבי לכ-20%, למרות שבדרך כלל התקציבים לא מוגדרים כמגזריים, אבל כשיש שעת חירום יש תקנות לשעת חירום. אנחנו נמצאים בשעת חירום מבחינת התרבות, במיוחד במגזר הערבי. גם בתרבות בחברה הישראלית צריך לעשות שינוס מותניים ולהתחיל לבחון הכול מחדש, התקציב זעום, ולכן, בשעת חירום יש תקנות לשעת חירום. ואני קורא לפעול להגדיל את תקציב משרד התרבות בתמיכה או בתקציב במגזר הערבי לכ-20%, ביחס שווה לכמותם של התושבים הערבים במדינת ישראל.

אני קורא, הוועדה, אני זה הוועדה, הוועדה קוראת לממשלה להקים ועדה בין-משרדית – אני לא מאמין בצוות, אבל אם לא, אני מוכן להתפשר על צוות בין-משרדי, שזה משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, משרד השיכון, משרד הפנים, משרד התרבות ומשרד התיירות - - -

משרד הנגב והגליל.

ומשרד הנגב והגליל, תודה על התוספת, מרכז השלטון המקומי, ואני בדגש אומר, ואני אומר למה, "מפעל הפיס" ונציגי המגזר.

תייצג אתה.

לא יכולים להיות חברי כנסת, כי יש עיקרון הפרדת הרשויות. נציגי המגזר הערבי.

יש עוד משרד חשוב.

רגע, אל תפריע לי, אתה מנתק אותי. בתחום התרבות להכין את תוכנית החומש הזאת.

עוד משרד חשוב.

לא, אני באמצע הקראה, אתה מנתק אותי.

לא, רק להוסיף.

אתה רואה, בלבלת אותי. הוועדה קוראת למרכז השלטון המקומי לפעול – שמענו כאן טענה, והיא בעייתית, כי גם אם נצליח להשיג את מה שקראנו עד עכשיו בדיון הסיכום, לא נוכל ליישם זאת – לפעול, לא להסתפק באמירה, לפעול שבכל הרשויות המקומיות במגזר הערבי תהיה מחלקת תרבות. וכשיש מחלקת תרבות יש מנהל, כפי שאמרה המנכ"לית. צריך שאדם ספציפי יקום בבוקר ויחשוב תרבות ויאכל תרבות וישן תרבות וידבר תרבות, וגם כאן תוך שיתוף פעולה יחד עם ראשי הרשויות במגזר הערבי וראשי המגזר. ואני מודה לכולם על ההשתתפות.

ומעקב, אדוני.

רגע, באיזה חודש נולדת? לא לרשום בפרוטוקול "באיזה חודש נולדת". ואני מודה לכל החברים שהשתתפו, חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם תודה רבה שסייעתם בידי, הדיון עבר לשביעות רצוני, ואני מתחייב לכם שאני עוקב אחרי זה, ונקיים, אם צריך, דיון המשך.

תכתוב את זה בהודעה עם התאריך.

עם סטטיסטיקה, עם מספרים.

אין מילה שתיאמר פה בשולחן ולא נרשמה. אני רוצה להגיד לך, אמרתי הודעת סיכום, אחרי שנעלתי את הישיבה חברת הכנסת זועבי אמרה שהיא לא מסכימה, ועשינו מאמץ והכנסנו את הדברים לפרוטוקול. אז אין מילה שלא נרשמה, וזה נרשם בפרוטוקול. תודה רבה לכולם ויום נעים. המשך יום מוצלח.

הישיבה ננעלה בשעה 11:08.