הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 12

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ה (23 ביוני 2015), שעה 9:00

הרחבת פרויקט הסטודנטים בלוד לערים נוספות

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

ענת ברקו

מסעוד גנאים

מכלוף מיקי זוהר

יפעת שאשא-ביטון

איציק שמולי

אחמד טיבי

מיקי לוי

יואל רזבוזוב

סופיה ירמוננוק - מ"מ מתאמת פעולת משרד החינוך, משרד החינוך

אורלי וייסמן - מדריכה מלווה לפעולות תקציב נקודתי לוד, משרד החינוך

אורנן פודם - אגף תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

אביבה בן רפאל - מתאמת פעולות מחוזיות מחוז מרכז, משרד החינוך

אלוף במילואים עוזי דיין - יו"ר מפעל הפיס

יובל בדולח - מנכ"ל פרויקט הסטודנטים בלוד, התאחדות הסטודנטים

דר דשן - קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

איתן לוי - מנהל תכנית עיר ללא אלימות, עיריית לוד

דן מירז - מנהל שדמות

יוסף חיים הרוש - סגן ראש העיר, עיריית לוד

משה אשכנזי - יו"ר וועד מוסדי ביה"ס

זוהר שנור - עוזרת סגן ראש העיר, עיריית לוד

אסף הורן - עוזר מנכל, עיריית לוד

יגאל בוזגלו - סגן ראש העיר, עיריית קריית שמונה

שלום עזרן - מנהל אגף חינוך, משרד החינוך

רחל דורפמן שוורץ - מנכ"לית

אווה אלקבץ - סטודנטית בפרויקט

שני בר - סטודנטית בפרויקט

רן שרינגטון - סטודנטית בפרויקט

זוהר ינאי - סטודנטית בפרויקט

נעמי מיוחס - סטודנטית בפרויקט

נאוה אלקבץ – סטודנטית

יהודית גידלי

סיגל גורדון

הרחבת פרויקט הסטודנטים בלוד לערים נוספות

בוקר טוב לכולם, אני אחליף היום את יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יעקב מרגי, עקב חתונה של בנו. אנחנו נקיים היום דיון בנושא של תכנית לוד. אני מודה לחברי הכנסת שהצטרפו אלי לדיון בתכנית החשובה הזאת. מטרת הדיון היום בסוף, לצאת עם מסקנה, שתצא גם למשרד החינוך וגם למשרד האוצר, שיהיה ברור, להרחיב את תכנית לוד. מתוך אמונה בהצלחה של התכנית הזאת, מתוך אמונה - בניגוד לתכניות אחרות של סטודנטיות שעושות איזה שהיא פעילות של עבודה סטודנטיאלית ואז מסיימות את הלימודים, יוצאות מהעיר והולכות לערים אחרות לפתח את העבודה שלהן - דווקא בתכנית לוד אנחנו רואים את העניין הזה, שכן רוצים להישאר בעיר, כן לפתח את המשפחה, גם למצוא מקומות עבודה ולכן בעיני זה היתרון הבולט של תכנית לוד.

אני מבקשת, שיובל בדולח, מהתאחדות הסטודנטים, יציג את התכנית לכל מי שמכיר, לאחר מכן נקיים דיון. אני מבקשת לעמוד בזמנים כדי שנוכל לשמוע את כולם. אני לא מאמינה בחידודים, כי אם משהו נאמר או נרשם בפרוטוקול, תנסו שלא לחזור על דברים ולא לחדד אלא לומר את מה שיש לכם לומר.

בוקר טוב לכולם ותודה למי שכיבד אותנו בנוכחותו ולוועדת החינוך שמזמינה אותנו. אני אתן סקירה קצרה למה שקורה היום בלוד בהקשר הסטודנטיאלי. יש שם שני פרויקטים סטודנטיאליים, אפילו שלושה פרויקטים סטודנטיאליים שקורים היום בלוד, שהפכו למוקד משיכה לצעירים מכל הארץ לעיר לוד וגם מתוך העיר לוד.

לפני שלוש שנים, התאחדות הסטודנטים בישראל, שזה ארגון הגג של כל הסטודנטים בארץ, יוזמת מהלך אסטרטגי לאומי, במסגרתו אנחנו נכנסים לעיר לוד במטרה להפוך אותה למוקד משיכה לצעירים ולסטודנטים מחוץ לעיר וגם לצעירים ולסטודנטים מתוך העיר. כיבד אותנו בנוכחותו כאן גם יושב ראש מפעל הפיס, שהיה אחד השותפים הראשונים, יחד עם מפעל הפיס, להיכנס למיזם הזה. ובעצם במיזם של התאחדות הסטודנטים, מפעל הפיס, משרד החינוך ועוד עשרות שותפים, יצאנו לדרך.

אז בכמה מילים איך זה נראה ומה בעצם קורה בעיר. כל הדבר הזה קורה אחרי קיץ 2011, כשהמחאה החברתית מסתיימת ועשרות צעירים פונים אלינו להתאחדות הסטודנטים ושואלים אותנו מה הדבר הבא? הפגנו, דרשנו צדק חברתי, איך אנחנו מקיימים את זה באורח החיים שלנו בצורה יום יומית, בצורה מוחשית יותר. וכך הרעיון של לוד, שכבר שכב לנו במגירות לפני כן, עולה לשולחן. אנחנו מתחילים לבדוק את הנושא, פוגשים את ראש העיר, אז ראש הוועדה הממונה, ומחליטים לבחור את לוד כיעד הראשון שאליו אנחנו בוחרים להיכנס.

ב-30 שניות אתן סקירה על לוד, רק נתונים רלוונטיים לנו לדיון. לא אמרתי, אני ירושלמי במקור, גדלתי בשכונת קטמונים בירושלים. שני שקרים שמספרים לכל ירושלמי כשהוא נולד. הראשון, שירושלים היא העיר הכי עתיקה בעולם. היא ממש לא, לוד בת 8,000 שנה, ירושלים אפשר להתווכח. השקר השני שמספרים לכל ירושלמי, שירושלים במרכז הארץ ואז אתה מגיע לגיל 18, פוגש חברים מהצבא ואתה מגלה שמרכז הארץ זה לא בירושלים אבל ירושלים חשובה. אנחנו נמצאים בירושלים, חשוב מאוד שזה ייקרה בה. לוד כן עונה לשני הקריטריונים האלה, עיר עם רצף התיישבותי מדהים וגם ממוקמת באזור אידיאלי, 74,000 תושבים, סדר גודל של 27% תושבים ערבים, 33% עולים ומדורגת רביעית מתוך עשרה במדדים הסוציואקונומיים של הלמ"ס.

לפני שלוש שנים, כשאנחנו יוצאים למהלך, מה שאנחנו בוחרים לעשות, לייסד קהילות של סטודנטים. מהי קהילה של סטודנטים? לקחת קבוצה של 20-25 סטודנטים, חלקם בני העיר וחלקם שמצטרפים מבחוץ, שייכנסו לשכונה מוגדרת, ישכרו דירות באותה שכונה ויתחילו לעשות פעילות בשכונה שבה הם גרים. שתי שכונות ראשונות נבחרו ונכנסה לשם הקהילה הראשונה. מהר מאוד אנחנו מגלים, שהסטודנטים הערבים בני העיר לוד, כשהם מגיעים אלינו לתכנית, הם לא נשארים בתכנית. אנחנו מתחילים לתחקר את התופעה ולנסות להבין מה קורה ומגלים, שאותם סטודנטים שרצינו שישתלבו בתכנית, לא יכולים לעשות את זה כי אנחנו דורשים מהם שני דברים. הראשון, לעבור לגור בדירות במרכז העיר. והשני, לעבור לגור בדירות שכורות, מה שפחות נהוג בחברה הערבית בלוד לפני חתונה. לכן אנחנו פותחים מודל שיאפשר להם לגור גם בשכונות שלהם, עם ההורים שלהם, עם המשפחות שלהם, לקבל את אותה מלגה ולהשתתף באותה תכנית.

ככה זה נראה כבר שנה אחר כך, שכמעט עשר קהילות פזורות ברחבי העיר, בשכונות יהודיות ובשכונות ערביות, קהילות שמעורבות גם עם סטודנטים בני העיר וגם כאלה שהצטרפו אליה מבחוץ.

באותן שנים כשאנחנו יוצאים למהלך הזה, עמותת איילים שבונה כפרי סטודנטים בנגב ובגליל וגם נמצאת כאן, בונה שני כפרי סטודנטים בלוד שמתפתחים וקולטים גם אליהם סטודנטים. מיד כשנדבר על המספרים, נציג לכם איך זה עובד.

אז הסטודנטים מגיעים ללוד היום מ-23 מוסדות לימוד שקרובים לעיר לוד. 50% מהסטודנטים שלנו הם סטודנטים בני העיר לוד. כלומר, לא רק להביא חבר'ה מבחוץ, אלא להשאיר את החבר'ה בתוך העיר. 60% מהסטודנטים שלנו בתכנית הן סטודנטיות. זה בגלל שנשים יותר מוצלחות מגברים ומזהות פוטנציאל יותר מהר מגברים.

אני מקווה שזה רשום בפרוטוקול.

ואני אומר את זה עוד לפני שאני נשוי. כלומר, אני לא מחויב להגיד את זה בגלל זוגתי, אני אומר את זה באופן אובייקטיבי, נשים באמת יודעות לזהות פוטנציאל יותר מהר מגברים. אנחנו מנסים לשמור על איזונים כי אנחנו רוצים שהם יתחתנו ויביאו ילדים בלוד, מה שקורה הלכה למעשה ולכן המספרים נשארים כאלה.

30% מהסטודנטים שלנו הם סטודנטים מהחברה הערבית. רובם הגדול מלוד, שזה דומה לייצוג שלהם באוכלוסייה, ראיתם לפני כן, 20% הם סטודנטים דתיים.

קצת על גרף ההתפתחות – הפרויקט התחיל עם 30 סטודנטים, היום אנחנו כבר עם למעלה מ-250 סטודנטים. אבל החלק הכי מעניין בגרף הוא החלק הכתום וזה נושא הבוגרים. מהם בוגרים? חבר'ה שסיימו שנתיים של תכנית, עשו תהליך של מה שנקרא היכרות עם לוד, התאהבות בלוד והישארות בלוד. אחד הסלוגנים שלנו: באנו, אהבנו, נשארנו. אנשים מכירים את העיר, רואים את העיר, חווים חוויה קהילתית משמעותית ובוחרים יחד עם חבורת החברים שלהם להישאר בעיר. בעינינו זה אחד הדברים הכי משמעותיים שקורים. נמצאת אתנו גם נאווה, שאחר כך תספר על החוויות שלה כבוגרת בעיר, שכבר סיימה את התכנית ובחרה עם בן זוגה להישאר, יש לה גם ילד שנולד בעיר, אבל היא תספר על זה אחר כך.

כשנכנסנו ללוד, לפני שלוש שנים, עשינו מהלך של שאלת מחקר שתנסה לברר: מה יביא צעירים ללוד ומה ישאיר בה אוכלוסייה צעירה? בחרנו שלושה תחומי דגל שבהם אנחנו עוסקים. היום אנחנו עוסקים בתרבות, חינוך בלתי פורמאלי והעצמה אזרחית, מגוון פרויקטים שהסטודנטים מפעילים בעיר. אבל החלק המשמעותי ביותר הוא הנושא של הישארות צעירים בעיר.

כאן אני עוצר רגע כי אני רוצה לדבר רגע על משהו שלא קשור למצגת. כשאנחנו יצאנו למסע הזה לפני שלוש שנים היה ברור לנו דבר אחד. ראינו מה קורה בעיר באר שבע, הסתכלנו ואמרנו, קורים שם דברים מדהימים, אנחנו רוצים להעתיק משם המון אבל לא הכול. גילינו, שבאזור המרכז, הרבה סטודנטים כששואלים אותם, מה מדליק אתכם בלהיות סטודנט? זה חוויה סטודנטיאלית. באמת, בבאר שבע ובתל חי, שחברים מקרית שמונה יספרו על כך אחר כך, יש את מה שנקרא החוויה הסטודנטיאלית. סטודנט מגיע, עוזב את הבית של ההורים, עובר לגור בעיר חדשה, מכיר אנשים חדשים, במרכז כמעט ולא היה את זה והדבר הזה נוצר בלוד. כשאנחנו התחלנו את התכנית היו 30 סטודנטים שפנו אלינו על 30 מקומות, כלומר אחד לאחד. לא ממש יכולנו למיין אותם כי מי שביקשנו זה מי שהגיע. השנה האחרונה, על 100 סטודנטים שיצאנו לגיוסים, כמעט 1,100 פנו אלינו. 1:11 זה מספר הפונים שרוצים לעבור לגור בלוד. כלומר, הצלחנו להעלות את הביקושים של סטודנטים ואולי האתגר הבא, שאנחנו כבר נמצאים בו והוא כבר חלק מאתנו, זה איך אנחנו משאירים את החבר'ה האלה בעיר, איך הם נשארים שם בטווח הארוך.

איך אנחנו מאמינים שהדבר הזה ייקרה? אנחנו מאמינים שהדבר הזה ייקרה דרך המתווה הקהילתי. ראיתם קודם את השקף במצגת שבו בכל שכונה יש 25 סטודנטים. כל עיגול כזה מקבל מנחה מקצועי שמלווה את אותה קהילה לתהליך של שנתיים. הופך אותם מאסופה של סטודנטים שלא ממש הכירה אחד את השני, שמגיעה מ-23 מוסדות לימוד שונים והופך אותם לגרעין שבסוף בוחר להישאר כבוגרים בעיר.

בעינינו, אם נביא עוד ועוד סטודנטים לעיר, זה חשוב וטוב אבל המטרה המרכזית היא להשאיר אותם בעיר. גילינו, שבאמצעות התכנית שלנו וגם תכניות נלוות אחרות שקורות בעיר, יש היום רצון של סטודנטים וצעירים להישאר בעיר ואת הדבר הזה אנחנו רוצים להעתיק גם לערי פריפריה נוספות, בין אם פריפריה גיאוגרפית ובין אם פריפריה חברתית כי יש את המשאב הזה שנקרא משאב סטודנטיאלי, אפשר להשתמש בו ולתעל אותו לדברים נוספים רבים.

מילה אחרונה אגיד לגבי שותפים. התאחדות הסטודנטים זה אחד הגופים היוזמים הראשונים, אבל מהר מאוד הצטרפו מפעל הפיס, משרד החינוך, עיריית לוד, פדרציית דטרויט ועשרות גופים נוספים. חשוב לי להוסיף כאן את הנושא של הרשות המקומית. כשאנחנו נכנסנו ללוד לפני שלוש שנים, בלוד היתה רשות מקומית של ועדה קרואה, שחיבקה מאוד את המהלך הזה, ומיד אחריה נבחרה רשות נבחרת. היתרון של רשות נבחרת על פני ועדה קרואה, שהיא באה לעבוד למען התושבים ולא רק למען איזון תקציב והיא מזהה את הפוטנציאל שבמהלך הזה ומחבקת אותו בשלוש השנים האחרונות. מהלך כזה לא יוכל לצאת לדרך בלי רשות מקומית שרוצה, מחבקת, מאמצת ואפילו שמה מתקציביה תקציבים משמעותיים על מנת שהדבר הזה ייצא. אני חושב, עצם זה שעיריית לוד בחרה להשקיע מתקציבה במלגות לסטודנטים ובפעילות של סטודנטים בתוך העיר, זה מראה על כך, שהרשות נכונה לדבר הזה ומאמינה במהלך הזה כמהלך טוב ואפקטיבי.

בשלוש השנים האחרונות פנו אלינו הרבה רשויות מקומיות, הבולטת שביניהן וזאת שעשתה את המהלכים הכי משמעותיים בתחום, קריית שמונה שנציגיה נמצאים כאן היום, שגם מזהה את הפוטנציאל הסטודנטיאלי שנמצא היום בקרית שמונה ויחד אתו רוצה להשאיר את החבר'ה האלה שם. לא רק שהם יגיעו לאיזה תחנת מעבר סטודנטיאלית אלא שגם יישארו שם בטווח הארוך.

זה בקצרה עלינו, נשמח לענות על שאלות בהמשך. עד כאן ההצגה שלנו.

תודה רבה. אני מבקשת מחבר הכנסת שמולי, כמי שהיה מעורב בכל הבנייה של תכנית לוד, ספר לנו קצת על לוד ועל הבנייה. גם הערת לי הערה במהלך הדיון, שזה תוך שלוש שנים וזה מדהים.

תודה רבה גברתי היושבת ראש, תודה רבה לכולם על הדיון ועל ההשתתפות של חברי הכנסת. קודם כל גילוי נאות, יש לי קשר, אומנם לא פורמאלי היום, אבל קשר מאוד חזק לפרויקט הזה. הייתי יחד עם יובל וזוהר - שתמיד נחבאת את הכלים ואני לא רואה אותה – אחד המייסדים של הפרויקט הזה, ואני היום נחשב בוגר של הפרויקט. לא קיבלתי מלגה ואני לא מקבל מלגה, אבל יש לי קשר רגשי מאוד גדול למקום הזה ולפרויקט הזה.

המחשבה שעברה לי בראש במשך ההצגה של יובל, שכל זה הצלחנו, הצלחתם לעשות בתוך שלוש שנים. זה נובע משני דברים. האחד, מתוך שיתוף פעולה גם של הממסד, של הממשלה, גם הקודמת, בתקופת כהונתנו של שר האוצר הקודם יאיר לפיד, וגם בתקופת הכהונה של השר כחלון. יש לפחות נכונות רבה, בזכות מירב ואחרים, להמשיך לאמץ את הפרויקט הזה ואפילו להרחיב אותו למקומות נוספים. זה כולל כמובן גם שותפים כמו מפעל הפיס וכל הגופים שראיתם שם, וכמובן התאחדות הסטודנטים.

אני חושב, על הפריפריה אפשר להסתכל בשתי זוויות. כשאנחנו הגענו ללוד זה היה מאוד בולט. אתה יכול ללכת כל היום ברחובות ולזהות משברים ולהגיד, לאן הגעתי. ואתה יכול גם להסתכל על המקומות האלה ומתוך נקודת מבט של הזדמנות, של לקחת משהו, לקחת מקום ולהפוך אותו להיות משהו אחר, לא מתוך איזה שהיא גישה פטרונית של אבירים על סוסים לבנים שבאים להציל איזשהו מקום, אלא מתוך רצון לבוא ולהיות חלק ממקום כלשהו. הסטודנטים, אנחנו גרים בתוך הבלוקים, אנחנו לא גרים באיזה מקום מנותק, אנחנו חלק מחיי היום של מה שקורה בעיר לוד וזה סוד הקסם של הפרויקט, בגלל זה הוא כל כך מצליח. והפרמטר שהוא המשמעותי ביותר זה גם הבוגרים שבוחרים להישאר, כולל אנשים ממשפחות בעיר. והדבר השני, הביקוש המטורף של לנסות ולהגיע לעיר. שימו לב איך לא הגענו לעיר ובחרנו בפתרונות. זה היה קל מדי להגיע לעיר לוד, לקחת זקנים ביד ולעזור להם לעבור את הכביש. אלא בחרנו קודם כל ללכת ובמשך חצי שנה לעשות מחקר, מה צריך בעיר, יחד עם מאות תושבים שראיינו שם, מה הצרכים, מה הסטודנטים יכולים לעשות כדי להיות משמעותיים. בעיקר, איך אנחנו נהיה חלק ממה שקורה שם ולא נהיה שם משהו חיצוני.

לסיכום אני רוצה לומר, שטוב תעשה הממשלה, יחד עם שאר השותפים, אם יאמצו את הפרויקט הזה לערים נוספות ובראשן קריית שמונה. אני חושב שיש ערים נוספות, יש כאן חברי כנסת שמגיעים מעוד ערים שנחשבות ערים פריפריאליות כמו קריית גת ואחרות, שאם ירצו לקחת את המודל הזה וליישם אותו בשטחם, אני חושב שהתאחדות הסטודנטים תרים את הכפפה. זה באמת פרויקט מרהיב ומוצלח, אנחנו מנסים בעיר הזאת, שהיא לא מקום פשוט, לדלג מעל כל המכשולים, מתח של אוכלוסייה יהודית ואוכלוסייה ערבית, מתח של ותיקים ועולים, מעל כל המשוחות האלה ניסינו להתגבר ובמידה מסוימת של הצלחה. אני בהחלט קורה לכנסת, בעיקר לממשלה, לאמץ את הפרויקט הזה ולהרחיב אותו. הרבה מאוד מזה נמצא על הכתפיים שלך, מירב, וכמובן של יפעת שאשא-ביטון, שיש לה אינטרס חיובי מובהק, להעתיק את הפרויקט הזה גם לקריית שמונה. אני בטוח, שבזכותכן גם נוכל להעתיק את הפרויקט הזה לקריית שמונה, אולי גם לערים נוספות, חבר הכנסת טיבי, גם לעיר ערבית, גם לערים פריפריאליות אחרות. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את נציג משרד החינוך. אביבה בן רפאל, מתאמת פעולות מחוזיות, מחוז מרכז, בבקשה.

קודם מטעם המנהל הפדגוגי. מה שאני רוצה לומר, החוויה שאני חוויתי וחייתי בלוד אומנם תקופה קצרה, משהו כמו שנה, רוצה לומר, שהחבר'ה חדורי מוטיבציה. החלק הרב תרבותי בא לידי ביטוי וזה מאוד חשוב. אני חושבת, שהשיח, השפה המשותפת שנוצרה בין הסטודנטים לבין הרשות, בפיקוח משרד החינוך, היה חלק מהפיקוח. חשוב לומר, יש פה סטודנטים עם אג'נדה, אבל צריך להיות מישהו שיחבר את כל החלקים לתצריף אחד גדול. החלק הבלתי פורמאלי היה פה מאוד משמעותי, ראיתי הלכה למעשה – ואני לא קונה חתול בשק, אני רואה את הדברים בעיניים – את העבודה עם ועדי הבתים, את הגינות הקהילתיות. ראיתי שם שיח עם בני נוער, ראיתי את עבודת המועדוניות. אבל פיקוח ובקרה הוא חלק מאוד חשוב, כי סטודנטים הם סטודנטים. צריך לקחת בחשבון גם את הנושאים האלה.

תספרי לוועדה מה זה הפיקוח והבקרה?

פיקוח ובקרה זה אומר, לעקוב אחר הפעילות של הסטודנטים ולמשב את זה, לבדוק, לעשות סוג של מערך מבקר עם תוצרים, שזה יהיה מדיד. כלומר, גם העבודה של הסטודנטים צריכה להיות מאוד מדידה כי סטודנט הוא סטודנט, על כל המורכבויות שבו. ולכן הפיקוח והבקרה הוא חלק מאוד חשוב. העבודה שלהם נהדרת, אל"ף, גאוות יחיד. בי"ת, זה פתר להם בעיית דיור, חברים, הם משלמים 400 שקלים לחודש. זה דבר ענק. אני בעד. אנחנו חיבקנו ונחבק. זה מחבר את כל החלקים, אבל אני אומרת שוב, צריך לשים גם את הנושא של פיקוח ובקרה ואני חושבת שמשרד החינוך יעשה את זה באהבה רבה ועושה את זה הלכה למעשה, גם מבלי שניתן לו המנדט הפיקוח.

גם תקציב לא רק פיקוח.

נכון.

יש נציג נוסף ממשרד החינוך, אורלי וייסמן, מדריכה מלווה לפעולות תקציב נקודתי. בבקשה. זה לנושא התקציב.

הנושא של התקציב. העיר לוד מקבלת תקציב שנקרא טיפול נקודתי. התקציב הוארך בשנתיים נוספות, היה אמור להסתיים בתשע"ה, הוא קיבל הארכה עד תשע"ז, קרי, לעוד שנתיים נוספות.

המלגות הן מלגות שמתוקצבות מהטיפול הנקודתי לוד וזה הממשק שלנו, משרד החינוך. אני רוצה להוסיף למה שאביבה ציינה לגבי תהליכי בקרה והערכה. אנחנו מקבלים מיובל, מהתאחדות הסטודנטים, תכנית עבודה מפורטת, פדגוגית, של פעולות אל מול תקציבים, אל מול מספר סטודנטים ואנחנו גם עורכים בקרה בשטח. אני סיירתי בעיר לוד כדי להשתתף בפעילות של ועדי בתים, כדי להשתתף בפעילות של גנים ציבוריים, פעילויות שונות שהסטודנטים מובילים בעיר. אלה תהליכי הערכה והבקרה שלנו אל מול התקציב.

אנחנו מברכים על הפעילות. לא מזמן היינו בביקור בעיר לוד וגם שמענו הדים לעשייה של התאחדות הסטודנטים בעיר.

אני רוצה לשאול שאלה לגבי התקציב. כלומר, לפי מה שאמרת, התקציב בתכנית לוד קיים עד 2016. זה התקציב הקיים. לצורך העניין, כדי לעשות את זה לקריית שמונה, נצטרך תוספת אבל בנוסף נצטרך גם תקציב להמשך פעילות.

אני חייבת לסייג, שמבחינת התקציב, מכיוון שלא היתה ממשלה, כרגע אין תקציב. יש החלטת ממשלה אבל אין תקציב כרגע. אנחנו מקווים שהתקציב יאושר.

ממתי החלטת הממשלה?

החלטת הממשלה היא להמשיך בשנתיים נוספות את התכנית. החלטת הממשלה על פי שר החינוך הקודם שי פירון.

כן, גם אתו דיברתי. הכנו כבר את השטח. אני מבקשת התייחסות של חברתי, חברת הכנסת שאשא ביטון, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. ראשית, אני מברכת את כל הנוכחים, אני חושבת שהדיון הזה חשוב. כמו שאמרו לי אישית, הוא אפילו חשוב שבעתיים. אני מגיעה מקרית שמונה, אני רואה לאורך השנים את התרומה האדירה של הסטודנטים שבאים ונמצאים בתוך העיר, נותנים בה חיים חדשים, נותנים איזה שהיא תקווה ואיזשהו אופק. אנחנו בכוחותינו ובאמצעות פרויקט איילים, שגם לו חשיבות מאוד משמעותית, במיוחד בתוך הקהילה שבה הוא השתכן ומקרין גם על חלקים נוספים באוכלוסייה בקרית שמונה, ביחד אנחנו מנסים להפיח רוח חיים. אני חושבת, שפרויקט, כמו שמוצג כאן, אם נוכל להעתיק אותו לקריית שמונה, נעשה משהו משמעותי ברמה החברתית.

אני רוצה להציע פה איזה שהיא ראייה הוליסטית כי בסופו של דבר את הפלטפורמה האקדמית יש לנו. מגיעים סטודנטים מכל הארץ ללמוד במכללת תל חי ובמכללות אחרות בסביבה, והם רוצים להישאר. הם רוצים להישאר וזה אומר, שיש לנו הזדמנות מדהימה לעשות תכנית בין-משרדית, שמאפשרת את חיזוק המקום גם בראייה של תעסוקה של אחרי הלימודים כדי לאפשר להם להישאר. אתה הרי אמרת, החוכמה היא לא רק להביא אותם אלא גם לעזור להם אחר כך להשתקע ולמצוא את ביתם ומקומם באותו מקום שאליו הם הגיעו.

ברמת פיתוח מסגרות החינוך שלהם – יכול להיות חלק מאוד משמעותי לאחר הלימודים, בפיתוח מסגרות שכאלה. לקחת את הנושא של תרבות הפנאי, לקחת עוד סוגיות נוספות שקשורות בדפוסי החיים הבסיסיים, שרלוונטיים לכל אחד ואחת, שאולי נמצאים בהישג יד במרכז יותר מאשר במקומות פריפריאליים ובכך אנחנו יכולים להרוויח פעמיים. פעם אחת הבאנו אוכלוסייה חדשה שמביאה רוח חדשה. פעם שנייה, השארנו את בני המקום, שכן מוצאים את מקומם בתוך העיר שבה הם נולדו וגדלו. ופעם שלישית, אנחנו תורמים לפיתוח של אזור שלם ברמות ובממדים שכיום אנחנו לא פוגשים אותם. אז אם זאת ההזדמנות וזאת הפלטפורמה, אני מבקשת להרחיב את הפרויקט גם לקריית שמונה.

אני לא אוהבת את המילה פרויקט כי פרויקט יש לו התחלה וסיום. אני מעדיפה את המילה תכנית.

בעברית אומרים מיזם.

איזה שם שתרצו, העיקר שזה ייקרה בקרית שמונה, אני מקבלת כל הגדרה שאתם תבקשו. אבל לאחר שאנחנו עושים את זה, אני כן קוראת מכאן ליצור תכנית שהיא בין משרדית, שכוללת את כל ההיבטים שציינתי כאן כדי שנוכל להתוות אופק.

יוסף הרוש, סגן ראש עיריית לוד, אני מבקשת להתייחס לתכנית לוד.

שאלה, באתי לפה לא כי הזמינו אותי, לא הזמינו אותי, אלא כי כתוב, שרוצים להרחיב את הפרויקט. מישהו יכול להציג, אם אפשר, רק את התקציב, על מה מדובר? כולם אמרו, תקציב ושנים. לא הצלחתי להבין, מי ייתן כסף ולכמה שנים? אני מדבר על הצגת תקציב.

אתה רוצה לדעת כמה זה יעלה דבר בסופו של דבר, לוד והרחבה לקריית שמונה?

אם רוצים להרחיב לעוד עיר, כמה זה עולה?

בעצם תקציבי הפרויקטים האלה נחלקים לשניים, אפשר להגיד שלושה חלקים מרכזיים. תקציב ראשון הוא תקציב המלגות, שזה המסה הגדולה והמשמעותית ביותר בפרויקט. תקציב שני הוא תקציב משמעותי לא פחות, ניהול המלגאים או כל מה שקשור להפוך את הסטודנטים לקהילה, דרך ידע אקדמי וכדומה. והתקציב הנוסף זה תקציב המשימות לכל הפרויקטים שהסטודנטים מפעילים בעיר, החל ממועדונים - - -

ומה עם המגורים?

הסטודנטים בפרויקט הזה, לא בונים להם דיור, הם גרים בדירות שכורות ולכן הם שוכרים דירות. המלגה היא מלגת לימודים והשתתפות בשכר דירה. במקרה של לוד, מה שקורה, את מחצית המלגה אנחנו מקבלים ממפעל הפיס, החצי השני, אנחנו מביאים מקורות נוספים, בין אם משרד החינוך או גורמים פרטיים כדי להגדיל את היקפי המלגה - - -

עומד על 16,000 שקלים לשנים.

10,000 שקל כל שנה לשכר לימוד, ועוד 500 שקלים כל חודש השתתפות בשכר דירה. בסך הכול 16,000 שקל בשנה.

בכמה סטודנטים מדובר?

היום בלוד יש 250 סטודנטים, לא כולם מקבלים מלגות כי חלקם כבר סיימו להיות סטודנטים ונשארו שם כבוגרים. בפרויקט שלנו יש היום 250 סטודנטים. כדי להביא 250 סטודנטים מקצה לקצה, העלות היא סדר גודל של 4 מיליון שקלים, שהם לוקחים אותם מכסף ממשלתי, כסף של רשות מקומית ושותפים חיצוניים שעושים את הפעילות הזאת.

יכולים להגיע לכפל מלגה אם הם מקבלים גם מפר"ח.

זה לא קשור.

לא קשור, אבל זה חשוב. אני אומרת עוד פעם, צריך לשים הכול על השולחן, אנחנו עובדים בשקיפות, סטודנט יכול לקבל כפל מלגות.

4 מיליון שקל בשנה זה המשמעות של העתקת הפרויקט במלואו.

16,000 שקלים מלגה ודמי קיום נקרא לזה. כמה עולה ניהול?

סדר גודל של 35%-40% מתקציבי הפרויקט בהשוואה למלגות.

כמה?

30%. כי זה כולל מלווים לכל קבוצה, כולל פעילות בשטח, כולל סמינרים בתחילת השנה. והכי חשוב, ניהול בוגרים שהם לא מלגאים.

בקיצור זה פרויקט של 5 מיליון שקל.

סליחה, תנו לי לעשות סדר, אי אפשר שכל אחד יתפרץ לדברי חברו. 4 מיליון ₪ זה לטובת הסטודנט. 10,000 ועוד 6,000, השכר ומלגת הלימודים. זה אם יש לנו 250 סטודנטים חדשים שאנחנו שמים בעיר אחרת. בנוסף, יש עוד מיליון ₪, שזה מדובר על תקורה, זאת אומרת, הנהלה, המפקחת, לצורך העניין הסמינר שנותנים איזשהו תגמול.

שאלתי בנוסף.

הוא אומר שהכול בתוך זה.

מקורות, מי נותן את זה?

מקורות, היום במפעל הפיס, ליווי של בוגרים, יושב לידך נציג "קרן שחף", שעוסק בכל מה שקשור לקהילות הבוגרים שלנו. בלוד היום מפעל הפיס נותן 600,000 שקל למלגות. "קרן שחף" 150,000 שקל לבוגרים.

מספרים. מי משלים את ה-600,000? כולם ביחד עוד 600?

לא, אנחנו לבד בהתחלה נתנו 2 מיליון.

חבר'ה, אני מנהלת את הדיון, תנו לי לשאול את השאלות, אני מבטיחה לכם, שהדיון הזה יסתיים עם החלטה. זה חשוב שאנחנו מתעסקים בתקציב, אבל אי אפשר מי נותן מה ולמה. אני רוצה את ההתייחסות שלך לעניין מעורבות של רשות מקומית בתכנית כזאת.

אפשר רק שישלימו את המספרים. 600,000 זה מפעל הפיס. מי נותן לזה את המיצ'ינג?

2,160 מיליון רשות מקומית, חלקה הולך למלגות, חלקה הולך לתפעול. וגופים פרטיים שמשתתפים בהשלמה, סה"כ 4 מיליון.

כמה כסף?

עד 4 מיליון. אני יכול לעבור אתך גורם גורם.

היתה רשימה, אפשר להעביר אותה.

זה לא מידע חסוי, אפשר לשים את זה על השולחן.

אנחנו נעביר לך בסוף הישיבה את הרשימה של כל המעורבים וכמה כסף כל אחד שם על התכנית. אבל יש לי כאן דברים אחרים שאני רוצה לשמוע.

כדאי לשמור עם עוזי דיין על יחסים טובים כי הוא יביא יותר כסף מהממשלה.

זה בטוח. בינתיים היחיד ששם את רוב הכסף זה מפעל הפיס.

אני פה לא בשביל הכסף, אני בשביל הלב. בסוף אם לא אומרים מסודר את הכסף, אין כסף. גם אם אומרים מסודר, לא תמיד מקבלים.

ליאת, אני רוצה, אם את יכולה לדאוג עכשיו לרשימה, כמה כסף נותן כל אחד.

יש כאן רשימה מסודרת.

יופי שיש רשימה מסודרת, צריך להציג את זה. זה בדיוק 20 שניות להציג את זה. אני מבין, שהכסף שדובר עליו פה, זה המימון והמקורות ללוד. כל מקום נוסף הוא זהה?

תלוי אם אתה רוצה שיתחילו 250 סטודנטים בשנה הראשונה. אנחנו התחלנו ב-40 סטודנטים בשנה הראשונה. זו גם החלטה.

אני זוכר. לכן, אם מדברים על הרחבה, צריך להגיד לאן רוצים או "קול קורא" וכו', ולומר עם כמה רוצים להתחיל. לא מתחילים 250 סטודנטים. ואז יהיה ברור כמה תקציב צריך לזה בכל שנה ומי נותן אותו.

הרשימה של כמה כסף כל אחד נותן, עוד רגע תחולק.

שלום לכולם, בלוד יש לנו את הסטודנטים של "איילים". בלוד יש לנו התאחדות של הגרעין התורני, ויש לנו את התאחדות הסטודנטים. כדי לקבל את המרב מהסטודנטים, חילקנו את הפעילות של הסטודנטים. "איילים" פועלים בשעות פעילות בתי הספר, ההתאחדות פועלת אחה"צ. בשנה האחרונה אנחנו רואים הישגים אדירים בקרב ועדי בתים. כשאני אומר ועדי בתים, זה משהו שפועל גם ברמה אישית. מה זאת אומרת, אתה מגיע לסטודנטים לשכונות חלשות ולשכונות מעורבות, שאף צד לא מאמין לאף צד, אף אחד גם לא מאמין לרשות ויש שם הזנחה. פתאום באים חבר'ה צעירים, סטודנטים, גם מהמגזר הערבי וגם מהמגזר היהודי ומראים להם שאכפת להם מהם. הם אומרים להם, בוא נעשה פה סדר, נעשה ועד בית, נחזיר את החשמל לבניין, ופתאום הסטודנט הולך לחברת חשמל ודואג להנחה של 50%, פתאום מביא את העירייה שתנקה את הבניין. אם אתה רואה דייר ערבי, אתה מביא סטודנט ערבי שמדבר אתו. אתה עושה שני מעגלים. מעגל אחד, אתה מעצים את התושב עצמו, שפתאום למישהו אכפת מהדייר. דבר שני, הסטודנט שנתן, הוא אומר לך, אני לא יודע אם נתתי יותר ממה שקיבלתי, פתאום הוא מתחיל להעלות את הרמה של אותה שכונה. הסטודנטים פועלים אחה"צ למשל בגן שמעוני, פתאום הסטודנט מתקשר לילד, רואה שיש לו בעיה בחינוך, אותו סטודנט מדבר עם המורה שלו, או פוגש ילד במצוקה, הוא פונה לרווחה לפעול לטובתו, מתריע על המצוקה, המצוקה הרבה יותר רחבה. פתאום גילינו, שאנחנו נותנים מענה רחב בגלל הפעילות של הסטודנטים אחה"צ. אני חושב שזה מבורך לכל עיר.

תרומתה של התכנית לא מוטלת בספק. אבל אני רוצה לשמוע את המעורבות של הרשות, גם תקצובית וגם פיקוח ובקרה.

התכנית בשיתוף פעולה עם הרשות. אנחנו שינינו כל מיני דברים שמצאנו לנכון לשנות, לעשות הפרדה. שיתוף הפעולה פורה כי לשני הצדדים יש את אותו אינטרס, לתת את אותו שירות. אני אגיד כך, כשאתה רוצה לקבל והשני רוצה לתת, אז שיתוף הפעולה מצוין. אנחנו מעמידים יעדים בכל שנה בשכונות שונות, למשל ועדי בתים זה משתנה משכונה לשכונה. יש גם נקודות חמות, כלומר, יש מצבים שאנחנו פועלים על פי דרישות המשטרה. בשנה הבאה ניקח אותם כפרויקט להשקיע שם פעילות רחבה יותר אחה"צ של סטודנטים.

מאחר ועשינו הפרדה בין פעילות הבוקר לבין פעילות אחה"צ, אנחנו מרגישים את הסטודנטים יותר בשטח אחה"צ. הרווח הגדול שלנו כרשות, שאנחנו רוצים שהסטודנטים יישארו לגור בלוד. להשקיע בסטודנט לשנתיים שלוש, המטרה הסופית שלי, שהוא יהיה תושב לוד ואז אני מגדיל את כמות האוכלוסייה האיכותית, המשמעותית, האקדמית, לתוך העיר, במרכז הארץ. לעניין התעסוקה, יחסית לקריית שמונה, אין לנו את הבעיה הזאת.

בוא נתחיל מהשאלה הבסיסית של עוזי דיין. כמה כסף שמה העיר לוד?

לפני הכסף אני רוצה לומר משפט חשוב מאוד. אנחנו מעבירים את הכסף דרך התקנה שמיועדת לסטודנטים. אבל גם ההתאחדות עצמה מדברת עם משרד החינוך.

כדי שיהיה מובן, כשהוא אומר, אני נותן את הכסף, זה הכסף שלו. הוא מקבל אותו - - -

זה כסף שלי, אני לא מקבל אותו מאף אחד. זה כסף שלי, שיכולתי להחליט, לא לתת לסטודנטים והייתי מחליט לעשות פעולה אחרת בבית ספר.

הכסף שאתה שם במיזם בלוד הוא לא כסף שלך, הוא כסף שאתה קיבלת אותו.

לא, לא קיבלתי אותו מאף אחד. זו תקנה, זה סעיף לחינוך. יכולתי להחליט לבנות תכנית אחרת. אנחנו החלטנו להשקיע בזה כי אנחנו רואים בזה חשיבות ואנחנו רואים בזה הצלחה אדירה, שזה מעצים לנו את התושבים ומחזק לנו את האמון של התושבים ברשות. לרשות אין את היכולות והכוח האיכותי לחבר בין הרשות לבין התושבים, בוודאי בשכונות המוחלשות שלנו.

לגבי הכסף, לקחנו את הכסף והחלטנו כרשות להשקיע בפרויקט הזה איקס כסף. בהתאחדות אנחנו משקיעים יותר כסף מאשר משקיעים ב"איילים" - - -

מספר הסטודנטים הוא בכלל לא פרופורציונאלי.

היום "איילים" מונה שלושה כפרים.

וכמה סטודנטים?

הרבה מאוד. 130.

מה שאני רוצה לומר, שגם ההתאחדות עצמה עושה לובי לעצמה בתוך משרד החינוך והיא גם מקבלת כסף על כך. אם מחר תפנו לשר החינוך וועדת החינוך תחליט שהמיזם חשוב, משרד החינוך יכול להעמיד מכספו שלו מיליון שקלים או חצי מיליון שקלים לקריית שמונה ועם זה ללכת הלאה.

יש לי שאלת הבהרה. מיליון השקלים שמופיעים תחת עיריית לוד בטיפול נקודתי, הם מצ'ינג למשרד החינוך? זה תקציב של הרשות, שהוא לא "צבוע" והוא יועד במיוחד לצורך זה?

נכון. בשנה הבאה יכול להיות שיהיה רשום שם 700.

זה אומר, שזה מצ'ינג, כי אני רואה שמשרד החינוך נותן מיליון שקלים.

את רואה שיש פעמיים מיליון שקלים. כל העניין עובר דרך טיפול נקודתי. ההפרדה של 2 מיליון, 1 מיליון ועוד מיליון, זה בעקבות הסיור של השר בלוד, הוא אמר, אני מוסיף מיליון לפרויקט. ואז הוא העביר לנו עוד 1 מיליון שקל לטיפול הנקודתי על מנת להגדיל את היקף הפעילות. ומיליון נוסף זה לעירייה בתכנית עבודה רגילה.

אם מחר שר החינוך, בגיבוי שר האוצר, בוחרים להעביר עוד מיליון שקל לפרויקט. זה ברור לכולם שזה כסף תוספתי, נכון?

ברור.

לא, כי אני קפצתי כשאתה אמרת: זה כסף שלי. מה שעוזי דיין אמר הוא נכון, זה כסף ממשלתי.

אתה טועה. לגבי המיליון הראשון, אתה טועה. לגבי המיליון השני, אנחנו מדברים עם השר כדי לזרז את הבקשה של יובל בדולח.

אם אתה אומר שזה כסף תוספתי, אז אנחנו רגועים.

אני אעבור בקצרה על הכותרות. מפעל הפיס, עבור מלגות השנה שם 600,000 שקלים. משרד החינוך נתן תוספת לטיפול נקודתי, שעוד בתקופתו של השר פירון התווספו מיליון שקלים. השר אופיר אקוניס, אחרי סיור שלו, הוסיף לטיפול נקודתי, 160,000 שקלים. עיריית לוד, מתוך טיפול נקודתי שלה שמה מיליון שקלים. וחברות פרטיות, חברת בזק, קרן רוטשילד קיסריה מעורבת, ועדת העיזבונות, זה בבקשה שהוגשה לוועדת העיזבונות בנוהל רגיל של הגשת בקשות, חברת צ'ק פוינט, איסתא, שהיא גם חברה בבעלות התאחדות הסטודנטים, שנותנת מלגות לסטודנטים בארץ, נתנה גם בלוד. בית ההשקעות של מיטב, מבקרים אותנו אנשים ומשלמים לנו כסף, זה נחמד וזה נכנס לתקציב. קרן שח"ף, שמתעסקת בכל התחום של קהילות צעירים בכל הארץ, אימצה את כל קהילות הבוגרים שלנו, ברגע שהם מסיימים את התכנית הסטודנטיאלית, הקרן מאמצת אותם לתוך התכנית. פדרציית דטרויט, שנרתמה השנה ובשנה הבאה יכול להיות שתהפוך את לוד לאחד מפרויקטי הדגל שלה. והתאחדות הסטודנטים, מתקציבה שמה כסף כדי שהדבר הזה ייצא לפועל כבר שנה רביעית ברציפות.

אין ספק שמדובר ביוזמה ברוכה, פרויקט סטודנטיאלי, גופים אחרים, עירייה. יש כאן זיהוי של יישוב במצוקה שסובל מתדמית שלילית, עם ניסיון להעצמה אזרחית, פיתוח תרבות ולכן אני רואה את זה בחיוב רב.

הרעיון של הישיבה הזאת, להעתיק את התכנית ליישובים אחרים. הוזכרו כאן היישובים קריית שמונה, קריית גת ואחרים. יש שני יישובים שממשלת ישראל קיבלה החלטה לגביהם על טיפול נקודתי, טייבה ולוד. הם סובלים מאותן בעיות כמעט. טייבה במצוקה גדולה יותר מאשר לוד ואני תוהה, מבקש, מעלה את האפשרות להעתיק את המודל הזה. אני לא בטוח שזה 250 סטודנטים, לטייבה עצמה זה אולי כמה עשרות בלבד. אני בטוח שיימצאו סטודנטים רבים שירצו לתמוך בעיקרון של העצמה אזרחית, של פיתוח התרבות במקום, של פעילות חברתית, של תרומה לקהילה. לכן אני מעלה את זה גם למר עוזי דיין, אחד התורמים העיקריים לפרויקט, וגם בפני משרד החינוך. אני בטוח, שנוכל להביא כסף מהממשלה גם לטייבה לפרויקט כזה, אפשר לסדר את זה, אם זה מיליון או 2 מיליון שקלים. אבל התפקיד שלכם לנווט כאן. צריך להתחיל ביישום לגבי טייבה.

יהיה מעניין ונחמד לראות בעלי עסקים מהחברה הערבית שתורמים לנושא. אני חושב שזה מאוד חשוב, בשביל הנראות ובשביל הביחד.

אין לי ספק שנמצא.

גברתי היושבת ראש, לא אחזור על דברי קודמי: עבודה, מיזם עם שליחות ולא נותר לי אלא לברך על כך. אני רק מבקש לשאול שאלה, האם הגרעינים התורניים גם מעורבים בחיי הקהילה או שהם מתבדלים?

אני יכול לענות מניסיוני שלי. היום בלוד פועלים שלושה גופים מרכזיים. הגוף הראשון, התאחדות הסטודנטים. הגוף השני, איילים שהוזכר כאן. והגוף השלישי זה הגרעין התורני בלוד, אחד הגרעינים הכי ותיקים והכי גדולים היום בארץ, השנה הוא חוגג 20 שנה של שהות בלוד. אני אגיד מילה על הגרעינים, אני לא על תקן לייצג אותם.

אני מציע לחבר הכנסת מיקי לוי לשבח את הגרעין התורני.

אני משבח, אני רק רוצה שהוא יהיה מעורב.

בזכות מגמות של הגירה חיובית שקוראת לעיר, שספגה שנים הגירה שלילית, העיר הזאת מתחילה להתעורר. כל גרעין כזה יש לו את האופי שלו. הגרעין התורני יש לו אופי מאוד קהילתי כי זו אוכלוסייה שנפגשת בבתי כנסת ובגמ"ח ופעילות חברתית. אצלנו, אנחנו גרעין שבעיקרו חילוני ועבודת הקהילתיות צריכה להיעשות באמצעים טכניים כמו מלווה קהילה וכו', לכן האופי הוא קצת שונה. יש שכונה שהוקמה שהגרעין התורני חי בה, אבל בגדול, כל העבודות האלה ביחד זה מה שמצליח להרים את העיר לוד למעלה, כל אחד עם האפיונים שלו.

גברתי היושבת ראש, ראשית אני מברך אותך על ניהול הישיבה, הולם לך התפקיד אני חייב לציין. חברי, חבר הכנסת שמולי, העשייה שלך באזורים מסוימים ובמקומות מסוימים, הנגיעה שלך עוד מתחילת המערכת הציבורית שהתחלת ללכת בה, בולטת וראוי לשבח אותך כי אלה חברי הכנסת שאנחנו צריכים במשכן הזה.

הפרויקט הזה הוא פרויקט מבורך, ראוי, נכון וטוב, ויש חשיבות גדולה להמשיך את הפרויקט בפריפריה. אני מקווה שראש הממשלה לא יכעס עלי שהשתמשתי במונח פריפריה כי הוא מנסה לבטל אותו, אבל בסופו של דבר יש להרחיב את הפעילות הזאת ברחבי הארץ, גם בטייבה, גם בקרית גת, גם בקריית שמונה, גם באזורים כאלה ואחרים. יש לזה חשיבות עליונה בשבילנו כחברה ישראלית. לכן אני חושב, שגברתי היושבת ראש יכולה להרים את הכפפה, אומרים, אדם שמתחיל מצווה אומרים לו גמור. התחלת תהליך גדול בשביל העיר קריית שמונה, בואי תנסי להרחיב את זה לעוד מקומות. אגב, לא מדובר בהרבה מאוד כסף. לפי מה שמופיע בשקף, יש הרבה גורמים מממנים, שלדעתי הם ישמחו להמשיך ולממן ולעזור כדי להקים את הפרויקט בעוד מקומות ובעוד אזורים ויש לזה חשיבות עליונה.

אגב, לגבי קריית שמונה ספציפית, אני יודע, שראש העיר יגאל בוזגלו, ביצעו שם הכנות, יחד עם מכללת תל חי, הקרקע פורייה כדי שנוכל לשתול את הזרעים.

הדבר הכי חשוב שהייתי רוצה לשאול, דיברו על הגרעין התורני, אני לא רוצה להתייחס לגרעין התורני, אני יודע שהוא תורם, רק רציתי לדעת מה מידת המעורבות והתרומה לקהילה של הסטודנטים, שמחזירים לנו באופן כללי בחזרה על מה שאנחנו כמדינה עוזרים להם.

כל סטודנט בתכנית מקבל מלגת לימודים מלאה של 10,000 שקלים בשנה והשתתפות של 500 שקלים בשכירות, בסה"כ 16,000 שקל בשנה. בתמורה, הסטודנטים האלה צריכים לעשות שלושה דברים מרכזיים: אחד, לעבור לגור באחת השכונות, שהרשות ואנחנו הגדרנו כשכונת יעד שאליה אנחנו רוצים להעביר סטודנטים. הם עוברים לאותה שכונה. הדבר הראשון שהם צריכים לעשות, לשכור דירה באותה שכונה ולהיפגש ערב אחד בשבוע עם אותם 25 חבר'ה שגרים אתם בשכונה, לערב קבוצה. אמרתי, הסטודנטים לא מכירים אחד את השני לפני כן ואנחנו משקיעים מאוד בלהפוך אותם לקהילה ולכן, ערב אחד בשבוע מנחה פוגש אותם ואנחנו משלמים להם בשנתיים הראשונות על המפגש הזה כי אנחנו מבינים שהם לא יעשו את זה באופן עצמאי. החלק השלישי הוא משימה חברתית. כל שלושה ארבעה סטודנטים לוקחים על עצמם משימה חברתית במשך חמש שעות בשבוע, מפעילים פרויקט בשכונה שלהם. ציינו פה ועדי בתים, ציינו פה עשייה חברתית בתחומי החינוך ובתחומי התרבות. לצערנו עדיין לא נפתח פאב בלוד, למעט פאב שיש בכפר הסטודנטים של עמותת איילים. אני אגיד לכם איך המודל עובד. הולכים לסופר, קונים בירות, מוכרים אותם לעצמנו ומרגישים כמו פאב. זה נורא נחמד, אבל זו הצורה שמייצרים תרבות בשלב הראשון עד שיבואו יזמים ויעשו את זה באופן כלכלי. כל היוזמות שלנו הן כאלה, שמונה שעות בשבוע זה מה שהסטודנט צריך לתרום חזרה.

תבורך.

תודה רבה. תודה לחבר הכנסת מיקי זוהר שהצטרפת. יושב ראש ההתאחדות, גלעד ארדיטי, בבקשה.

ראשית, אני חושב, שנגעו ודיברו על החשיבות של הפרויקט, יותר מזה על התרומה שלו. אני חושב שיש לנו פה מודל מנצח, שיחסית, בהשקעה לא גדולה, אנחנו מצליחים לייצר אפקט משמעותי. זה עלה בדיון בקולות שונים. אחד הדברים שאנחנו כישראלים אוהבים לעשות, להתרחב בבת אחת למיליון מקומות ולהגיד, תקענו דגל, נגיד שהצלחנו. אנחנו בפרויקט לוד, בהובלה של יובל, מנסים לעשות בדיוק הפוך, קודם כל באים ועושים את לוד ועושים את זה טוב, לאחר מכן רוצים להתרחב למקום נוסף. אני חושב, שצריך לשים לעצמנו גם את מסגרת הזמנים. שנת הלימודים הבאה עומדת להיפתח ב-18 באוקטובר, בשל הבשלות, אנחנו יכולים להתכונן ולהכין את עצמנו בצורה אידיאלית. פה זה המקום של הממשלה להתגייסות בנושא הזה. גם טווח הזמנים פה הוא חשוב.

דבר אחרון, העלה חבר הכנסת טיבי, את הנושא של קהילות בחברה הערבית. אני מודה, שעד היום פחות עסקנו בזה ואני חושב, זה משהו שיכול להיות מאוד מעניין, גם אם זה מתחיל בקהילה מצומצמת.

גם אם זה 20 סטודנטים.

אני אומר, שאנחנו צריכים התייחסות גם של החברה הערבית והחברה העסקית הערבית.

והיישוב עצמו מבחינת הכנה.

אני יכול לדאוג, גם עירייה, גם מימון ממשלתי. מה עוד? אתם תדאגו לשאר.

גם משטרה צריך יותר.

למה אמרת משטרה דווקא על טייבה?

כי אני גר שם, אני מפחד להיכנס.

אני חושב, שההערה שלך לא במקום ואני לא אגיד יותר מזה. אני מסוגל לומר הרבה יותר מזה, אבל על הבוקר אני צם ואני מאופק. לא ראיתי מעורבות משטרית בפרויקט הזה, למרות שבלוד היו המון מקרי רצח.

בלוד יש הרבה מאוד מעורבות משטרית.

לא בפרויקט הזה.

לא קשור לפרויקט.

אני מדבר על פרויקט ואתה רוצה מעורבות משטרתית בפרויקט סטודנטיאלית. זה בעייתי.

חבר הכנסת טיבי, אתה עושה מזה עניין. זה לא נאמר - - -

מצפים מאנשים ברמתך, לא לפלוט מילים מיותרות.

אם זה פוגע בך, אני לוקח את זה חזרה.

מאוד פוגע בי ובתושבי טייבה.

אני לוקח את זה חזרה.

תודה רבה.

הנה, יש התנצלות.

חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, סטודנטים, אני לא אחזור על הדברים, אנחנו רואים שהפרויקט הזה מצוין, הוא עובד, היום כבר מדברים על תכנית. אני חושב שאנחנו טובים כמדינה בלכבות שריפות. קורה משהו, אנחנו שורפים הרבה מאוד כסף, אף אחד לא חושב לטווח הארוך.

דווקא בפרויקטים הקטנים הללו שלא צורכים הרבה כסף, לא עולים הרבה משאבים, איכשהו קשה לנו לשכנע, אנחנו צריכים לעשות ועדות, דיונים ועוד דיון עד שנוכל לגייס את הכסף הנכון.

בקדנציה הקודמת, כיו"ר ועדה, העברתי 35 מיליון שקלים נוספים למנהל הסטודנטים. לקח לי זמן לשכנע גם את שר האוצר, שהיה מהמפלגה שלי, וגם את שאר חברי הכנסת, שהכסף הזה חוזר בסוף. מה זה סטודנט עולה שמקבל את המלגה הזאת? בסוף הוא אקדמאי והוא תורם לחברה. זה אותו הדבר בפרויקטים האלה. אני בא מהרקע הספורטיבי, אז אני כן מכיר שעם כסף קטן עושים דברים גדולים וזה בדיוק הפרויקט הזה. אני רואה פה סכומים, יחסית להעברות התקציביות של מאות מיליונים שאנחנו מעבירים פה כל יום, זה באמת סכומים נמוכים. מן הראוי, שהוועדה צריכה להרים את הכפפה ולתמוך יותר. כמובן שהפרויקט הזה כבר עובד, הוא הוכיח את עצמו ולכן צריך להרחיבו. תודה.

יש לי שתי הערות קטנות. האחת, בקשה להתאחדות, לגלעד, תעשו נכון אם תשימו על השולחן איזשהו מסמך שיבהיר לראשי רשויות – ויש לא מעט ראשי רשויות שמעוניינים לקחת את הפרויקט הזה ולאמץ אותו - מהן הדרישות המינימאליות שנדרשות כדי ליישם פרויקט כזה בעיר מסוימת. כשאתם אומרים או אנחנו אומרים שיתוף פעולה מצד הרשות, צריך לפרוט את זה לגורמים, לדעת מה זה אומר. מה מצופה מחר בבוקר מעיריית קריית שמונה. לנו יש ניסיון טוב מאוד - - -

להפך, מה העירייה רוצה ממך.

אני בעדך, חביבי. בדיוק קטעת אותי שבאתי להגיד, שלנו יש ניסיון טוב מאוד עם עיריית לוד, אבל אתה לא רוצה, אני לא אגיד את זה.

הערה שנייה, זה שעכשיו הולכים להתרחב זה מצוין. אבל צריך לחשוב לא רק לרוחב אלא גם לעומק. כפי שנאמר, אחד המדדים להצלחה זה מספר הבוגרים שנשארים בעיר. אנחנו צריכים לחשוב, מהן אותן תשתיות כדי שיגרמו לבוגרים של הפרויקט בעיר לוד, גם של "איילים" וגם של ההתאחדות ושל כל השאר, להישאר בעיר. זה גם דיור, מערכת החינוך אני לא מספיק מכיר כי אין לי עדיין ילדים, אבל ברור שיש עוד תחומים, אולי את תוכלי להגיד כאימא צעירה, שהם חשובים לך כדי שזה מה שיגרום לך בסוף להישאר בעיר ולבחור בה כעיר לגדל בה את הילדים.

רציתי להעלות עוד נקודה נוספת הקשורה לרווח של הקהילה מהסטודנטים עצמם. כל אחד מגיע עם התמחות בנושאים שהוא לומד. היתרון היחסי לראות איך סטודנט מביא את תחומי הדעת שלו לתוך הקהילה. אם יהיה פה מישהו שילמד באוניברסיטה לשוטרות, הוא יתרום בשיטור הקהילתי, זה בסדר גמור. סטודנט שבא מתחום הכלכלה, יכול לקחת את התחומים שלו ולסייע. יש פה רווח אדיר של ידע והטמעת הידע בתוך הקהילה, שזה דבר אדיר שראיתי הלכה למעשה.

אני רוצה לשמוע את סגן ראש עיריית קריית שמונה, בבקשה יגאל בוזגלו.

בוקר טוב לכולם, קמנו בחמש בבוקר כדי להגיע לכאן, אז אני מציע לכם לעשות שלוחה של הכנסת איפשהו באמצע. אנחנו מחבקים את התכנית הזאת. קריית שמונה אירחה לא מזמן את התאחדות הסטודנטים וזה הזמן להגיד שאפו גדול להתאחדות הסטודנטים על המיזם, על היוזמה, על הבאת הנושאים האלה, שזה בעצם ליבת האוכלוסייה להעצים את הסטודנטים, להעצים את הצעירים. אין ספק, שזה חוזר אלינו לחברה. אירחנו אתכם בקריית שמונה ואפילו הבאנו אתכם לאיזה מודל שאנחנו הקמנו בקריית שמונה, מודל אזרחי קהילתי שעובד מאוד יפה. אף התרשמתם מאוד ורציתם ללמוד ממנו עוד כדי להעביר את זה למקום אחר. לאחר מכן עלינו למכללת תל חי - - -

הזמן קצר ויש הרבה דוברים, אז תגיד לי בבקשה, האם העיר קריית שמונה יכולה להכיל את תכנית לוד לתוך קריית שמונה, תוך כמה זמן, מה התשתיות הקיימות בעיר וכמה סטודנטים צריכים להיות בקריית שמונה בשנה הראשונה? אני אדם מאוד פרגמטי, בוא נתקדם ונבין איך מקדמים את התכנית בקריית שמונה. וכמובן, השתתפות הרשות.

קודם כל קצת נתונים. מכללת תל חי מונה כ-3,800 סטודנטים, ביניהם 300 מקריית שמונה. זה עונה לך על השאלה, מנהלת הוועדה?

אני לא חושבת שזאת היתה השאלה.

תמשיך.

קריית שמונה תגייס את כל המשאבים הנחוצים כדי לקבל את התכנית. אני לא יודע להגיד לכם כרגע מאיזה תקציב, אבל אנחנו נעשה הכול להביא את הכסף. במידה ונתחיל את התכנית - - -

אתה סגן ראש העיר, כמה כסף לדעתך יכולה לשים העיר קריית שמונה לטובת תכנית לוד?

כמה כסף אתם צריכים?

זה תלוי במספר הסטודנטים.

למה שואלים שאלות היפותטיות? אני לא יודע כמה כסף, זאת האמת. כשיגיעו הסטודנטים - - -

התשובה האמתית היא, כמה שייתנו לה. בקריית שמונה התשובה האמתית היא, שהיא תוכל לשים כמה שייתנו לה ממקור אחר.

אל"ף, כמה שייתנו לה. בי"ת, כמה שיש לה. גימ"ל, כמה סטודנטים יהיו בתכנית. למה להגיד סתם סכומים?

אדוני סגן ראש העיר, רק צריך לשים לב, יש פה עניין שהוא פרוצדוראלי, אבל הפרוצדורה במקרה הזה היא מהות. הכסף לפרויקט בלוד, אם הבנתי נכון, עובר דרך מה שנקרא סיוע נקודתי.

טיפול נקודתי.

נכון. ככל שידוע לי, בקריית שמונה – וטוב שכך – אין תקנה כזאת של טיפול נקודתי. ואז זה אומר, שאנחנו צריכים לעבוד ליצור תקנה כזאת מעכשיו. לכן השאלות האלה הן לא קנטרניות, הן חשובות.

אין בעיה. כשיתקיים דיון מקצועי, מפורט, התחייבות שלי כאן, בשם ראש העיר ובשמי, להביא את הכסף.

יש לזה גם עוד תוספת, כי הרי התנסינו בזה בעבר. יש כל מיני רעיונות ואופציות, אבל זה צריך להגיע לשלב המעשי.

הבנו, הנקודה שלך ברורה, עכשיו תגיד לנו מבחינה עקרונית, כמה סטודנטים צריכים להיות בתכנית כזאת בקריית שמונה?

אני מעריך, כמו לוד, שהיא מודל, אותו מספר סטודנטים יכול להיות גם בקריית שמונה.

יש פה אי הבנה.

בוקר טוב, אני מנהל את רשות המתנ"סים של קריית שמונה. כמה דברים. רשת המתנ"סים מרכזת את כל התחום החברתי קהילתי בעיר. אחרי שנים שהיא היתה גם על השולחן הזה ובמקומות פחות טובים משולחן הוועדה הזאת, היום אנחנו אחרי שנים של צמיחה. יושבת כאן חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון, שליוותה אותנו מאוד מקרוב כחברת דירקטוריון אצלנו ברשת, היא מכירה את מה שקורה. יש לנו שני מנועי צמיחה עיקריים שאנחנו מדברים עליהם ברשת. האחד, בינוי קהילה, משהו שאנחנו עובדים עליו מאוד חזק, בכל העיר, בתמיכה של הרשות, ביחד עם הרשות ועם עוד גופים נוספים. שניים, תחום הצעירים וצמיחה דמוגרפית.

התכנית הזאת של תכנית לוד מגיעה אלינו כפרי בשל, אנחנו עם קרקע מוכנה, מוכנים לקליטה. אנחנו, ביחד עם ההתאחדות, רוצים אומנם להגיע למספרים מאוד גבוהים, כמו שיגאל ציין, אבל אנחנו רוצים להתחיל עם פיילוט של 50 סטודנטים בשנה הראשונה. אנחנו יודעים שעם זה אנחנו רוצים לצאת לדרך. אנחנו מסוגלים, יש לנו מרכז צעירים שמוביל את הדברים. המטרה, שאותם סטודנטים שיתחילו בתוך התכנית, יישארו בקרית שמונה. אנחנו סובלים כמו כל הפריפריה וכל האזור מהגירה שלילית וזאת אולי תכנית הדגל שתעזור לנו להשאיר את המשתתפים בבית, בקרית שמונה.

הקשר עם מכללת תל חי הוא הדוק. כבר היום יש סטודנטים שפועלים בתוך העיר. אנחנו היום בעבודה על תכנית אסטרטגית, כבר יש שלט שלה של עיר סטודנטיאלית, קריית שמונה כעיר קולטת סטודנטים, עיר מחבקת סטודנטים, ביחד עם האגודה. אנחנו בקשר רציף עם אגודת הסטודנטים. סגן ראש העיר ואני השתתפנו בפגישה שלהם רק השבוע כדי לראות איך אנחנו מקדמים את הדברים. התחום הקהילתי מלווה אצלנו בהערכה, דיברו כאן על מדידה והערכה, אז הוא מדיד מאוד. היום אנחנו מלווים על ידי מכון ברוקדייל ונדע להמשיך את זה גם הלאה.

לגבי הכסף – עוזי דיין אמר כאן דבר נכון, גם בלוד הכסף הגיע מכספים ממשלתיים לטיפול נקודתי בעיר לוד. חבר הכנסת שמולי ציין את זה. אז אנחנו אולי לא נמצאים בטיפול נקודתי, אבל יש כספים אחרים, נקודתיים, שיוכלו להגיע לקריית שמונה, ריכוז מאמץ כזה או אחר ועוד.

חשוב, אם אנחנו חושבים קדימה, אז יש שכונה חדשה שיוצאת לשיווק, שלב א' שלה מתחיל עכשיו, נדע להציע גם לסטודנטים שיבוא ויגורו בעיר גם מקומות דיור איכותיים, שהם יוכלו להמשיך לחיות כקהילה.

תודה רבה. עוזי דיין, אתה רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן?

כן, אעשה זאת בקצרה. קודם כל, המיזם הוא אכן מרשים והוא ראוי להרחבה. דבר שני, יש בו מרכיב גנרי, שהוא נכון לכל מקום, אבל יש בו מרכיב ייחודי פרטי שהוא שונה לגמרי ממקום למקום, לא מה שעושים בלוד יעשו בדיוק בקרית שמונה. זה נכון לכל דבר, בסוף אפילו למקורות למשל, הנגב והגליל ייתן לזה כסף, זה לא ייתן לזה כסף במקום אחר.

דבר שלישי, מפעל הפיס. מפעל הפיס מחלק מלגות בשנה בערך 66 מיליון. ה-DNA שלנו הוא פשוט. אנחנו לא קרן פילנטרופית, אנחנו חברת מניות של הרשויות המוניציפאליות. ולכן, אנחנו קודם כל עובדים ונותנים עדיפות לרשויות המוניציפאליות כולן, מקריית שמונה ועד טייבה ועד אילת ועד רג'אר, מי שרוצה. דבר נוסף, כל דבר שהוא חינוך זוכה להעדפה. יותר מזה, הפריפריה בפיס מקבלת העדפה מתקנת בצורה ברורה ובוטה. לא כולם אוהבים את זה אבל זה דבר נכון.

דבר אחרון, שת"פ בהקשר הזה. אתם לא יכולים להגיד, חרף סיבות למה הולכים למקום מסוים. זה לא הולכים לטייבה וקריית שמונה כי במקרה יש להם חברי כנסת. צריך שיהיה הסבר למה הולכים.

הנושא של קריית שמונה היה עוד לפני שיפעת שאשא-ביטון נבחרה לכנסת. זה היה המקום הבא שהוחלט בהתאחדות.

אבל כשישאלו למה, זה יעלה, אני אומר לכם. הנקודה היא כזאת, אני לא נותן העדפה לרשויות מסוימות, אני עושה משהו יותר פשוט. אני אומר, כל מי שיודע לשים כסף, לא אכפת לי של מי הכסף, אני עושה לו מיצ'ינג. ביום חמישי דימונה קיבלה על זה מיליון שקל. בכלל, אנחנו הולכים יותר ויותר למלגות שת"פ. מה זה שת"פ? אני אומר, מי שיש לו כסף, אני עושה לו מיצ'ינג, ובתנאי: תואר ראשון, מוסד מוכר על ידי המל"ג ו-10,000 שקל מלגה, לא שקל פחות. יש הרבה שנותנים 3,000, 4,000, אני מכיר אפילו מקום שנותן 500 שקלים, שזה יופי, אתה הולך לארוחת ערב, למחרת קם לחיים האמתיים.

לכן אנחנו פותחים את זה לכול. רק בחודשיים האחרונים הצלחנו להוציא עוד כסף מיתרות 2014 ועשינו 18 מיליון שקל מלגות שת"פ. מה זה אומר? זה אומר בעצם שיש לנו 36 מיליון על הכסף הזה. אותו הדבר כאן. אנחנו לא נותנים 600 כי החלטנו להגביל את עצמנו, אם קריית שמונה תבוא ותקבל כסף מכל מקום שהוא, היא לא צריכה טובות ולא צריכה עדיפות. אני אשים לה את הכסף, את המצ'ינג הזה על הכסף שלה. בשביל שהדברים האלה יקרו, צריך לזכור עוד דבר אחד, צריך לבנות לכל מקום את החליפה שלו. זה לא אותו הדבר, אני אתן שתי דוגמאות ובזה אסכם. הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות בלוד, התחלנו אתו ובסוף זה לא המשיך, אבל יש חלק שלו, הוא כזה: לתת לסטודנטים דירות שבונים. הצעתי לאוצר חצי חצי, אנחנו והם. הדירות האלה צריכות להיות במקום, הוא יכול ללמוד איפה שהוא רוצה, מלוד או מהמודל הזה הוא מגיע לאוניברסיטת תל אביב, הוא מגיע לכל מקום, אבל הפעילות החברתית שלו היא במקום שצריך אותה בלוד למשל או ברמלה וכו'. מה זה עושה? זה גם עושה טוב לעיר, זה גם עושה טוב לסטודנטים, אבל זה גם מוריד את מחירי הדיור במרכז הארץ. תלכו, תחזרו לוועדת טרכטנברג ותראו שזאת ההמלצה בעצם. כל הסטודנטים שגרים במרכז, רובם מהפריפריה, לא הפוך. זאת אומרת, זה עושה לסטודנט מהפריפריה אבל זה מוריד את מחירי הדירות במרכז כי נותנים לסטודנטים עוד כסף. אם בעיר יש עודף עצום של דירות ריקות, דבר שצריך לבדוק, הוא לא מובן מאליו. למשל, הסטודנטים של תל חי מעדיפים לגור בקיבוצים.

למה, אין מספיק דיור בקרית שמונה?

לא. אם אין מספיק דיור, אי אפשר לעשות את המודל הזה. תיזהרי בדבר הזה.

אני מבקשת לסיים, יש לנו תשע דקות ויש לי לפחות עוד ארבעה דוברים.

אני מסיים. אם אין דיור, המודל לא עובד. צריך שיהיה דיור, אומנם יסבסדו אותו. אני חושב, שדווקא בקריית שמונה יש מקומות לגור.

הדבר האחרון שאני רוצה להדגיש, אם מתכוונים שהסטודנטים יישארו במקום, זה צריך להיות קריטריון וצריך לבחור אותם בצורה כזאת. אין דין לוד כדין קריית שמונה או טייבה או מקום אחר. למשל, בטייבה רוצים שהם יישארו לגור במקום? אני לא בטוח. לכן הערתי את מה שהערתי. לכן, כשבונים את המודל הזה, צריך לבנות אותו לכל מקום, להשתדל לעשות אותו שווה לכל נפש ואז מי שצריך להחליט, אתם או הממשלה, יחליטו אכן למי הם נותנים עדיפות.

תודה. קרן שחף בבקשה.

שמי צחי, "קרן שחף" היא שותפות של 20 פילנטרופיים, שהנושא שלה זה הסיפור של קהילות משימתיות. זה הנושא שם, אנחנו מנסים לפתח אותם כתנועה חברתית ברחבי הארץ. אנחנו עובדים עם ההתאחדות בשלוש השנים האחרונות על איך אפשר להשאיר את הסטודנטים בלוד. 150 הסטודנטים האלה, מבחינתנו אנחנו מתחילים לעבוד, רק כשהם החליטו שסיימו להיות סטודנטים והם רוצים להישאר בלוד ואז אנחנו עוזרים להתאחדות לארגן אותם, גם את המשימות שלהם גם את הליווי שלהם, גם את החיים הקהילתיים שלהם כי אחד העוגנים זה בנייה של קהילה. זו משימה, זה דברים שעוזרים לסטודנטים להישאר לאורך השנים. עובדים עם שדמות בתהליך של הליווי.

מבחינתנו, בזווית הזאת, ההתאחדות, זו פעם ראשונה שיש ארגון גדול בסדר גודל של ההתאחדות שבה ואומר, אני רוצה לא רק להתעסק עם הסטודנטים אלא לחשוב קדימה מה קורה אתם אחר כך ואנחנו מוכנים ללכת עם ההתאחדות, אנחנו ממשיכים אתם בלוד וגם ללכת אתם למקומות אחרים. אנחנו מברכים ורוצים לראות את ההרחבה ואת הגידול שלהם.

תודה רבה. שלום עזרן, מנהל אגף החינוך, בבקשה.

כמה דברים. דבר ראשון, צודק עוזי, אין העתקה של עז עיז, כל עיר לפי הצרכים שלה, קריית שמונה יותר תעסוקה, לוד זה מרכז הארץ וזה שונה.

כמה דברים חשובים. לגבי מעקב ובקרה חשוב להעביר יותר סמכויות, אם זה מתנקז בחינוך הפורמאלי והלא פורמלי, לאגף החינוך. ככה ביקשנו וככה זה נעשה לגבי תהליכי מעקב ובקרה.

דבר חשוב נוסף, הסטודנטים צריכים לקבל מענה בהיבט החברתי שלהם ולכן יש חשיבה לדברים נוספים שיוקמו בעיר. בנוסף לכך, שילובם במערכות החינוך. זו אולי הצעה לקריית שמונה, הצעד הנוסף שלנו מול הסטודנטים זה קהילת מחנכים, סטודנטים שנה רביעית, את הסטאז' הם יעשו בעיר לוד. יש כבר פיזור של קרוב ל-50 סטודנטים, אנחנו מתחילים להעתיק אותם.

המגמה שלנו פשוטה וברורה, אנחנו לא רוצים, לא שהגרעין התורני, לא שההתאחדות ולא איילים יכתיבו את מדיניות העיר. ההפך הוא הנכון, יש תרבות לעיר, יש חזון לעיר, המטרה שלנו, שאנחנו נוביל אותם פנימה. טשטשנו את הגרעין התורני בעיר לוד, אין דבר כזה גרעין היום, הוא מפוזר בעיר וכך יהיה גם עם ההתאחדות וגם עם איילים. המטרה היא של כל הרעיון הזה מבחינתי כמנהל אגף החינוך, כל עיר יש לה עיר סטודנטים, כל עיר צריכה לבנות תרבות משלה, איך היא מעצימה את הסטודנטים שלה ואיך היא מקבלת את האחרים. הרי זו המטרה בסופו של התהליך. לכן, בהגדרה זו בוודאי תכנית ומבחינתי, אם אין תהליכי הטמעה של מה שנעשה בעיר מכל הזוויות השונות אין צורך. וכשזה כך, זה טוב. לא תמיד יש יחס ישר בין גודל ההשקעה לבין האיכויות. פה ראינו מינימום השקעה והרבה מאוד איכויות. יובל עושה עבודה נהדרת, כמו כן גם איילים וגם הגרעין מפני שכרגע יש נתיב ברור לאן הדברים הולכים. תודה.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע אותך בקצרה נאווה, חניכה בעיר.

אני אספר שהגעתי לעיר לוד לפני שלוש שנים כחניכה של הפרויקט הזה, היום אני מלווה קהילה בעיר שהתחילה באוקטובר האחרון. בגדול, הגעתי בשביל המלגה – אני אומרת את זה ואמרתי את זה תמיד – ללא שום כוונה מעבר לזה. כאמור, אני כבר שנה שלישית בעיר, הבן שלי רשום למשפחתון לשנה הבאה, שמבחינתי זו החותמת הברורה לזה שאנחנו נשארים.

אני מסכימה עם העניין, שבילוי קהילות זה הדבר שמשאיר אותנו, גם העשייה בעיר. אני יכולה להגיד, שאני עבדתי בעיר, פעלתי בעיר, אני מרגישה משמעות בעיר, אני מרגישה שאני מסתובבת בין אנשים שאני מרגישה חלק מהם, שאני גם משמעותית עבורם, שזה אחד הדברים שגורמים לי לרצות להמשיך לחיות בעיר.

בעניין של מה חסר, אז זה מסגרות. יש לי בן שהוא בן 18 חודשים, אני עוד לא מדברת על חינוך, בתי ספר וכו', אבל זה משהו שאני יודעת שאנחנו משקיעים בו מחשבה עכשיו. זה משהו שאימהות סטודנטיות יתעסקו בזה הרבה השנה, איפה לרשום את הילדים. ראיתי הרבה מקומות ולא היה לי קל למצוא. גם בעניין של תרבות, כן מדובר להקים יותר מקומות בילוי, זה משהו שיכול להשאיר בוגרים כמונו בעיר.

תודה רבה. דני מירז בבקשה.

כמה מילים. קודם כל, אני מנהל את שדמות, שדמות עובדת באורנים. מדובר במודל ארוז במובן הזה שניתן לעשות לו שיגור, לא בהיבט של התאמות מבניות אלא אני מדבר בצד הרוח והחינוך. עמדו בפנינו כמה אתגרים. הראשון, איך החברים הללו נשארים בעיר. זאת אומרת, אנשים מגיעים למען משהו, אמרת את זה מקסים, הגעתי בגלל המלגה. זאת הסיבה וזה בסדר להגיד אותה. צעירים שעוד לא יודעים את מקומם, הרבה פעמים זו המוטיבציה שלהם. הם לא נשארים בגללה, גם מחקרית וגם עובדתית בשטח. הם נשארים בזכות ה"עם", לא למען. ה"עם" זה לגלות את השכנים בוועד המקומי שלי, ה"עם" זה לגלות עבודה מסוימת בתוך הרשות עצמה, לממש את מי שאני, להתקרב לחברים בקבוצה ולא לא אפרט כרגע. יש מודל סדור, שאני רק אגיד את שלושת הרגליים שלו: הראשונה זה למידה משותפת של חברי הקהילה יחד. אנחנו בונים קהילה, קהילת חיים שנשארת יחד במקום. השנייה, הם מתנדבים במסגרות שהן מחוץ למשימה שלהם, חלק ראשון זה סטודנט, חלק שני, אני יוצא לעבוד ואם אני מהנדס באינטל או רופא שיניים ואני חוזר ללוד בערב, אני אעשה משהו שהוא מעבר כדי לתרום למקום. הנושא השלישי זה כמובן העבודה אחד עם השני וההתקרבות, בין אם זה שבת משותפת וכו'.

דבר נוסף זה להימנע מג'נטריפיקציה, זה דבר ש אנסה למצוא לזה מילה בעברית כי אין אותה: מצב שבו מביאים אוכלוסיות מבחוץ, שמדירות את האוכלוסיות הקיימות. אם תרצו, זה קרה במנהטן ועוד מקומות בעולם. אנחנו לא רוצים בזה. אנחנו רוצים לחזק גאווה מקומית, את הנרטיב המקומי לחזק כדי שאלה שחיים במקום עצמו יהיו גאים במי שבוחרים הכי טוב מחדש במקום שבו הם נולדו. וגם טוב אלה שהגיעו מבחוץ כחדשים ורוצים לבחור, בין אם זה עוד מעט בקרית שמונה וכבר בלוד כבית עבורם.

אגיד עוד שני דברים, עקרונות עבודה שלנו, ממדים של שותפות. אנחנו חייבים לעבוד מלמעלה ומלמטה. אני חושב, שבקריית שמונה נוכל להמהיר את התהליך עקב הלקחים של חבלי לידה בלוד. במשפט אחרון אומר, שהמטרה היא בעצם להביא להתחדשות עירונית, הטרוגנית, של כמה קהילות, כולל לוד, שהיא יהודית וערבית, אבל הכי חשוב, בת קיימא. תודה רבה.

אני רוצה לסכם את הדיון. ראשית, הוועדה מברכת על תכנית הסטודנטים בלוד. הוועדה קוראת להרחבת המיזם ליישובים נוספים. היישוב הראשון שאנחנו נבחן את המוכנות שלו כבר, תוך שבועיים, בכינוס בקרית שמונה, של הצוות מההתאחדות ומהרשות, העיר הראשונה שאנחנו נבחן היא קריית שמונה.

אני יכול?

אני מצטערת, אני חייבת לסיים, הגעת מאוחר. טוב, דקה לפניך.

אני רוצה לברך על התכנית, על העצמת הסטודנטים והצעירים. אני מציע להרחיב את זה ליישובים ערביים, טייבה זה בסדר, גם סכנין זה בסדר.

בדיוק הגענו לדבר על טייבה. העיר הראשונה שתיבחן בפגישה של הצוות תוך שבועיים כדי לבחון היתכנות, אני אעשה את הפעולה שלי מול משרד החינוך ומול משרד האוצר, זה התפקיד שלי. אבל בתוך הרשות, כמובן במעורבות של משרד החינוך והנציגים שהגיעו לכאן, להשיג את התקציב לרשות.

בהמשך לדבריו של חבר הכנסת גנאים וחבר הכנסת אחמד טיבי, כמובן של עוזי דיין, נבדוק אפשרות להרחיב את התכניות ליישובים נוספים. אמר ובצדק עוזי דיין, הוא מוכן לשים מיצ'ינג, אנחנו נפיץ את זה לשאר הערים בארץ שזקוקות לתכנית וכמובן נפעל לקידום הנושא וגיוס הכספים משאר הקרנות, גם "קרן שחף" שאליה התייחסנו.

זה בשנה הבאה באופן מעשי. הכסף של השנה הזאת גמור. בהנחה שתצליחו בממשלה, לא ראיתי פה נציג של משרד האוצר. הכסף שלנו לשנה זו כבר יצא.

שר האוצר הוא ראש הסיעה שלי, בדיוק בשביל זה התכנסתי ובגלל זה ביקשתי אני לקיים את הדיון בעצמי כדי שאוכל לקדם את הנושא מול שר האוצר. כמובן חברתי יפעת שאשא-ביטון, אני בטוחה שתעשה ללא לאות, יחד אתי, לקדם את הנושא.

לכן, הוועדה קוראת לממשלה לתקצב תכנית הרחבה תוך יצירת אותה תקנה, אבל אני מסייגת, אם לא נצליח לעשות את התקנה, אז לחשוב על אלטרנטיבה אחרת לגייס את הכסף. אנחנו מברכים את הליווי והבקרה של משרד החינוך. אנחנו כמובן תומכים בחיזוק הקשר והרחבה של המעורבות שלכם בפיקוח גם בערים הנוספות. אני מודה לכולם שבאתם.

רק להוסיף בהמלצות, שבכל יישוב שבו נכנסת התכנית, תיבחן תכנית ממשלתית לפיתוח של היישוב בראייה רחבה יותר, שנוכל להשאיר את הפרויקטים - - -

דיברנו על זה, זה נושא חשוב, גם להשאיר את הסטודנטים. אמרתי את זה בתחילת הדיון ואני אומרת את זה גם בסוף. אמרתי בתחילת דברי, מה שמבדיל בעיני את תכנית לוד מתכניות סטודנטיות אחרות, הנושא של הבוגרים ושמענו כאן בוגרת נפלאה שסיפרה לנו, איך התחילה ואיך היא מסיימת או לפחות נשארת. לכן, אנחנו כן רוצים להרחיב ולתת לזה מקורות מימון.

אני מודה לכל מי שהגיע, אנחנו נמשיך כמובן לעקוב אחרי התכנית. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.