הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 11

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ה' בתמוז התשע"ה (22 ביוני 2015), שעה 10:00

סייעות אישיות בחינוך המיוחד

חברי הוועדה: נורית קורן– מ"מ היו"ר

קארין אלהרר

זהבה גלאון

דב חנין

יפעת שאשא ביטון

רחלי אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

רוית להב - מדריכה ארצית ממונה על תמיכה, משרד החינוך

הילה רכס מליק - מפקחת ארצית, משרד הרווחה

נועה היימן - רפרנטית חינוך באג"ת, משרד האוצר

דן בן חיים - ראש מינהל שכר והסכמי עבודה, מרכז השלטון המקומי

מיכל מנקס - ראש מינהל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

עמוס תמם - חבר הנהלת איגוד מנהלי מחלקות חינוך

לאה פרנקל - הסתדרות המורים, הסתדרות המורים

שלמה קרפ - ארגון הורים

אמיר סער - פורום ועדי ההורים המרכזי

אביבית ברקאי - אהרונוף - עו"ד, בזכות

דפנה אזרזר - מנכ"ל, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

נירית סעדון - סמנכ"ל עמותת אהב"ה

יצחק בן חמו - חבר, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

אלינור חני ברקוביץ - חברה, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

הילה גוטמן - חברה, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

אוסנת גמליאל - מנהלת תחום ילדים אלרגטיים, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

רויטל לן כהן - חברת הנהגה, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

יוליה בן-משה - מנכ"ל קול הזכויות

ליז אזולאי סיטון - יו"ר

דן סולומון - מנכ"ל

הניה מרמורשטיין - מנהלת המעון

מיכל פיין - אמא לילד נכה

מירי ברנשטיין - אחראית סייעות עיריית ירושלים

שוקי בידר - יו"ר ועד הורים

קרן לי אביגיל שמילוביץ

יהודית גידלי

הדס צנוירט

סייעות אישיות בחינוך המיוחד

שלום רב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: סייעות אישיות בחינוך המיוחד. אין לנו הרבה זמן, אז אני מבקשת לקצר. בבקשה, נציגת ארגון אהב"ה.

שלום. אתן סקירה על הנושא בקצרה. שמי דפנה אזרזר, מנכ"ל ארגון אהב"ה. בשנת 2007 יצאנו להפגנה גדולה, 136 הורים, מתחת לבית של יולי תמיר, דאז שרת החינוך. יולי תמיר החליטה שילדים בחינוך המיוחד עם קשיים מאוד קשים לא צריכים סייעות אישיות.

זו היתה לאה שקד.

לאה שקד. לאחר הפגנה די ארוכה נכנס חוזר מנכ"ל חדש, ששינה את השם מסייעות אישיות לסייעות תגבור. מבחינתי, סייעות תגבור זה משהו שהוא פול של סל תגבור, שמגיע לבית הספר, שפשוט לא קוראים לילד בשמו. מבחינת המפקחות ומבחינת כולם, ואני יושבת בוועדות השמה – אין סייעות אישיות בחינוך המיוחד. זה נאמר שוב ושוב על-ידי כל מפקחת, וזה לא נכון. יש ילדים עם צרכים מאוד-מאוד מיוחדים, שמגיעים להם סייעות אישיות בחינוך המיוחד. לא ייתכן שחוזר המנכ"ל יהיה רשום בצורה שאינה ברורה לכל אחד שקורא אותו. כמו שילד בשילוב מקבל סייעת משלבת, שזה לא מתוך פול, כך צריך להיות סייעות אישיות בחינוך המיוחד – לא מתוך הפול הבית ספרי יקבלו סייעת שמוצמדת לילד בחינוך המיוחד.

שתיים, דורנר בשנת 2007 מונתה על-ידי יולי תמיר, וגם דנה בנושא הזה ונתנה מסקנות, שאינן מיושמות. צריך להיות סל אישי לכל ילד, וגם מדובר בנושא של הסייעות האישיות, ואין סיבה שזה לא ייושם.

עוד דבר שלי מאוד קשה לשמוע אותו – שהורים לא יודעים שיש דבר כזה, סייעת אישית בחינוך המיוחד.

עבדתי מאוד קשה על העתירה הזאת. זה לא כיף.

יש פה מישהי שייצגה אותנו בכבוד בעתירה שהגישה בג"ץ. זאת היתה עו"ד קארין אלהרר – היא עוד לא היתה אז חברת כנסת, ואני בטוחה שיש לה הרבה מה לומר בנושא.

אנחנו מבקשים חד-משמעית לשנות את החוזר, ולקרוא לילד בשמו: סייעות אישיות בחינוך המיוחד. כשהילד לא נמצא בתוך המסגרת, אין לנו בעיה שהסייעת תישאר ותתגבר את כל הילדים, אבל כשהילד נמצא, צריך להיות בצורה מסודרת טופס שמגישים – אין טפסים כאלה – טופס שמוגש עם שם הילד, דרישה לסייעת אישית לאותו ילד, בלי שנקבל שוב ושוב את התשובה: אין דבר כזה סייעות אישיות בחינוך המיוחד.

תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר.

גברתי, מייד לאחר שהוצא חוזר המנכ"ל - אני חושבת שזה היה ב-2008 – שקבע שאין יותר סייעות אישיות בחינוך המיוחד – כשאמרתי את זה בזמנו, ואני חוזרת על האמירה – הטיעון של משרד החינוך היה בעיניי טיעון שהוא לא מתכתב עם המציאות. הטיעון היה שרוצים לעודד עצמאות של ילדים.

יש ילדים שההורים שלהם היו משלמים את כל הכסף שבעולם כדי שהילדים שלהם יהיו עצמאיים, אבל זה שלוקחים מהם את היכולת לעשות פעולות יום-יומיות, כמו להוציא דברים מהתיק ולכתוב וללכת לשירותים, זה ודאי לא יגביר את העצמאות שלהם, וכולנו מבינים מה זה כן.

בזמנו הוגשה עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט קבע בפסק דין די מפורט יחסית לעתירה מינהלית, על פני 27 עמודים, שהמצב הזה לא ייתכן. בית המשפט קבע, מתוך התחשבות ברגשותיו של משרד החינוך, שלא יקראו לזה סייעת אישית אלא סייעת תגבור. מבחינתי, שיקראו לזה סייעת קיפוד – העיקר שהסייעת תוצמד לילד. זו היתה הכוונה.

אני באמת מצרה על כך, כי בסוף לא רק שחברי הכנסת כאן מברברים; בסוף גם יש ערכאה שיפוטית שנתנה את דעתה לעניין הזה, ובסוף אנחנו נמצאים במצב שהורים צריכים לעשות את ההבחנה: הילד שלי מתאים יותר לשילוב, אבל – או מתאים יותר לחינוך המיוחד, אבל, כי בחינוך המיוחד אומרים להם: אל תדאגו, הכול בכרטיס אחד כלול – אתם מקבלים גם סייעת, אבל מצד שני, אין הסייעת האישית. אז הם ישלחו אותו לשילוב, אפילו שזה לא באמת מתאים או לא באמת רוצים, כי שם יש הסייעת האישית.

זה מצב בלתי-אפשרי, לשים את ההורים בקבלת החלטה כזאת. זה לא סביר. אני באמת חושבת שהגיע הזמן, שאחד משניים: או משרד החינוך יגיד: סייעת תגבור כמוה כסייעת אישית, וצריך להצמיד אותו לילד כל דקה שהוא נמצא במערכת החינוך בזמן השהות במסגרת, או, אם קשה לי להתמודד עם סייעת תגבור, אקרא לילד בשמו, אקרא לזה סייעת אישית, ואני אצמיד אותה לילד. אין מצב שבו נפקיר ילדים.

בזמנו העתירה דיברה על ילדה עם CP קשה, לא מדברת, לא וורבלית בכלל, ועם עיוורון קורטיקלי. אמר בית המשפט: זו ילדה שגם אם קר לה, אם מישהו לא יהיה צמוד אליה, אף אחד לא יידע שקר לה.

תודה. אני לא יכולה לשמוע את הדברים האלה על אטימות המוסד - זה משגע אותי.

סליחה מכבוד ההורים – אתן קודם לחברי הכנסת לומר את דבריהם, כי נתתי קודם יותר להורים. חברת הכנסת שאשא.

אני חושבת שהדיון בנושא הסייעות הוא בהחלט חשוב. אני חושבת ששווה לפתוח אותו אפילו לספקטרום הרבה יותר רחב של חשיבה, כי הדברים פחות מופשטים מכפי שהם מוצגים. כמי שמגיעה מתוך מערכת החינוך, הדברים לא צריכים להיעשות באוטומט. לכן כן הייתי רוצה להקשיב כדי כן לתת למורכבות של הדברים לעלות כאן, ואולי אחר כך אנחנו נתייחס.

בסדר. בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון.

תודה רבה, גברתי. בשנה שעברה עסקנו בוועדה הזאת בראשותו של חבר הכנסת עמרם מצנע בנושא הסייעות והסייעות המשלבות, והיתה גם חברת הכנסת קארין אלהרר ורבים ורבות מהיושבים פה. הסוגיה של הסייעות כל כך מורכבת, כי כמו שאמרה חברת הכנסת שאשא ביטון, היא מחולקת לקבוצות-קבוצות, וכל מה שנאמר קודם כל הסייעות האישיות על-ידי חברת הכנסת אלהרר, אני תומכת בשתי ידיים, אז אני לא מכבירה מילים. הגענו, לדעתי, להישג מאוד משמעותי במה שקשור לסייעות המשלבות, כי דאגנו קודם כל שההסכם הקיבוצי ייפתח, והסייעות תעבודנה 12 חודשים, וכל נושא השכר וכו'.

יש קבוצה אחת שנשארה מחוץ להסכם הזה, ואני מעלה את זה כאן, ואם תגידי שזה לא הדיון, אבקש שהוועדה תקבע דיון במיוחד לנושא של הסייעות הרפואיות.

זה נמצא בדיון.

זה נמצא בדיון, ובגלל זה אנחנו כאן. אנחנו פה הנציגים.

אז אני שמחה שאני כאן. אתייחס לזה עכשיו, או את רוצה לסגור את הנקודה של הסייעות האישיות, ואז אתייחס לזה? לדעתי, הכול משולב.

זה ביחד.

אז אגיד את זה. ההערה הזאת היא מאוד נכונה, כי יש סוגיות ייחודיות לקבוצות של סייעות ייחודיות לילדים ייחודיים. כל ילד הוא עולם ומלואו, ויש קבוצות-קבוצות. אני תומכת במה שאמרה חברת הכנסת אלהרר. רק לצורך הדיון אני שמה את זה שנייה בצד, ואני רוצה לומר שני משפטים בנושא הסייעות הרפואיות, שמאוד מטריד אותי שאנחנו נמצאים במצב שהנה מגיע הקיץ, והסייעות הרפואיות נותרו מחוץ להסכם, והתיכונים כבר יצאו לחופש. הסייעות - אין להן משכורת בחודשי הקיץ, ואני לא חושבת שזו גזירת גורל. אנחנו מדברים על משהו מעל 2,000 תלמידים בני 3 ומעלה שזכאים לסייעות רפואיות, ולכן אני חושבת- - -

אני רוצה להוסיף ברשותך את הילדים מתחת לגיל 3, שגם הם זכאים לסייעות. שמי הילה גוטמן, ואני אמא לילד אלרגי לבוטנים מתחת לגיל 3, בן שנה וחודשיים, שאין לו מסגרת חינוכית, כי אין לו סייעת.

אני חושבת שלא מתקבל על הדעת – אני לא יכולה להעלות על דעתי, שעכשיו הסייעות מפוטרות, הן נשארות ללא משכורות בחודשי הקיץ, הילדים נשארים ללא סיוע. אני חושבת שזה מצריך דיון דחוף – מצדי, מחר או מחרתיים. הקיץ מתחיל. התיכונים יצאו. אני חושבת שזה אפשרי. זה משהו שהייתי מזמנת אליו דחוף גם את נציג ההסתדרות, שחתם על- - -

זומן.

הוא פה? אני חושבת שזה סופר-דחוף, לפתור את זה. אני גם לא מבינה, איך הם נותרו מחוץ להסכם. עשינו כאן עבודה כל כך יסודית כדי שהסייעות המשלבות תיכנסנה להסכם הזה, אז הייתי רוצה שזה יהיה בסיכום בבקשה.

אני רוצה שיירשם כבר בפרוטוקול, שאני מבקשת, אם היה אפשר ליצור ארגון גג, שישים את כל הסייעות באותו מקום.

יש. הם הקימו. זה לא עובד כי ההסתדרות מונעת מהם להתאגד. לא מרשה להם ההסתדרות.

זו נקודה חשובה מאוד.

נעשה זימון נוסף לדיון הזה בנושא ההסכם עם ההסתדרות הרפואית.

אתן רשות דיבור למי שעוד לא דיבר.

שמי עו"ד מיכל פיין. אני בשנה האחרונה נמצאת הרבה בכנסת דווקא בכובעי המקצועי, אבל היום אני פה כאמא לילד – יש לי כמה, אבל בזכות אריאל, שהוא נס רפואי.

מעבר לזה שהוא נס רפואי, ושהמערכת אומרת: וואוו, הוא בחיים, ולתת לו למצות את החיים עד תום – לכן הגעתי לכאן היום בהתראה די קצרה, לדבר בשמם של הילדים החולים; הילדים החולים הכרוניים, שלא יושבים בבית, שיכולים ללכת לבית הספר, שסובלים מתסמונות נדירות ביותר, ומתמודדים עם מצבים מסכני חיים, אבל יכולים מבחינה קוגניטיבית - הבן שלי הוא מצטיין. בשבוע הבא הוא יקבל צל"ש בית הספר. הוא הדליק משואה ביום בעצמאות בספיבק. יש כאן ילדים שמצד אחד, הם מאוד חולים, שהתיק הרפואי שלהם מכיל עשרות קלסרים, ומצד שני, יש להם יכולת קוגניטיבית מצוינת, ואין סיבה שהמדינה לא תשקיע בהם, ולא תיתן להם את היכולת להתפתח, להיות מבוגרים עצמאיים.

אבל, כמו שאמרנו כאן קודם, במשרד החינוך אין סייעות אישיות בחינוך המיוחד. הבן שלי, שהוא לקוי ראייה, לקוי שמיעה, סובל מכשל חיסוני, סובל ממחלת ריאות נדירה, מאי-ספיקת כליות – לא יכול להיות משולב בגלל הלקויות החושיות שלו במסגרת חינוך רגיל. אז הוא בחינוך מיוחד. אבל אם הוא היה בחינוך רגיל, הוא היה זכאי לסייעת אישית. רק בגלל שהוא בחינוך מיוחד, כלומר יש לו דאבל, אז הוא לא זכאי לסייעת אישית. אני משך שנים, כל שנה חודשיים מחיי – סליחה, הוא בן 8 עוד מעט – מגיל 3, חמש שנים חודשיים מחיי פק"ל כל שנה על זה שתהיה לו סייעת אישית, וכל שנה בסוף המערכת מוצאת פתרון ומצמידה לו סייעת, כי אי-אפשר אחרת. מורה לא יכולה לתת לבן שלי משאף או תרופה. יש פה חוסר-סנכרון בין ההוראות של המערכות השונות. אני כל פעם נדהמת איך ההוראות של משרד הבריאות, ההוראות של משרד החינוך וההוראות של הרשות המקומית והשלטון המקומי לא מתחברות. נוצרים פה פערים, שהבן שלי וילדים לא רבים או רבים – אני לא יודעת – נופלים בין הכיסאות, וזו כל פעם התשובה שאני מקבלת: אנחנו נופלים בין הכיסאות, ואין מענה מסודר, ואין סיבה שלא תהיה, כי מורה לא צריכה לחכות לאמבולנס. היום אמבולנס במדינת ישראל מתחייב להגיע תוך שבע דקות. אסור למורה לתת טיפול תרופתי, בתכלית האיסור, אבל אין מי שכן ייתן, אז הילדים האלה, כפי שאמרו ההורים האלה, יצטרכו להישאר בבית, וחבל.

תודה. רויטל לן כהן, קואליציית ההורים, בבקשה. אני מבקשת בקיצור.

תודה רבה. אני רוצה להבהיר את זה בצורה טובה יותר. למרות הפסיקה הברורה של בית המשפט, המפקחות עדיין אומרות כולן, 100% מהן אומרות: אין חיה כזו, סייעת אישית בחינוך המיוחד. בחרתם חינוך מיוחד – זה מה שיש.

הם אומרים: אין כפל מבצעים.

את הנושא של סייעת נוספת, קארין סיכמה את זה כמו שצריך. נעמוד על יישום בג"ץ. תמשיכו לנושאים אחרים.

דבר שני, לילדים שצריכים לצאת לשילוב חלקי, ולא צריכים סייעת אישית כל הזמן, אבל צריכים סייעת אישית שעתיים ביום, פעמיים בשבוע – אין. ואז יש שתי אפשרויות: או לא להוציא אותם לשילוב, למרות שכביכול מה שעומד בראש זה לשלב, או אומרים להם: סע. הם בחינוך מיוחד. אני כבר לא מדברת על הקשיים האובייקטיביים שלהם. הם לא חלק מהכיתה האורגנית. הם מגיעים למקום שהוא לא המקום הטבעי שלהם, ומצפים מהם להסתדר. מעבר לקשיים שלהם, גם ילד בלי הקשיים האלה, אם היינו לוקחים ילד מבית ספר אחר, מכיתה רגילה, ומעבירים אותו לכיתה רגילה אחרת בבית ספר אחר לשעתיים בשבוע – זה לא עובד כך. אז לומר: אין, ואנחנו לא יכולים, ואם הסייעת הכיתתית תוכל, היא תצא אתו – זה לא עובד כך. הוא צריך סיוע אישי.

הם מוציאים שלושה-ארבעה ילדים יחד לשילוב. זה לא שילוב; זה גטו כיתתי. זה משאיר אותם כחריגים בתוך הכיתה, וזה גם לא מסוגל לתת להם את המענים הפרטניים.

דבר נוסף זה הסייעות הרפואיות. האמירה הזו, שהמורה או הסייעת הכיתתית יכולות לעזור, כי הכיתה קטנה, 7 או 8 או 12 ילדים, לחלוטין לא תואם את המציאות, כי אם ילד נכנס למצב שרק אם אתה יושב לידו, אתה יכול לראות שהוא נכנס אליו, אין דרך לטפל בזה. ונניח אפילו שהמורה או הסייעת הכיתתית ראתה, ונניח שהילד קיבל סוג של התקף, וצריך לצאת אתו מהכיתה - מה נעשה? נשאיר כיתת חינוך מיוחד רק כי מורה בלי הסיוע שהיה שם?

נכון, זה בלתי-אפשרי. תודה.

שלמה קרפ, מארגון ההורים ומהפורום היישובי. אני רוצה להעיר הערה קצרה. הסחבת והריות שההורים צריכים לעשות – אם זה הסייעות הרפואיות – הולכים למשרד הבריאות. לכל אחד יש תחושה כזאת, שכולם בהמתנה. אם הילד לפני שלוש וקצת, בוא נמתין, כי העלות תיפול בגיל 3 על משרד החינוך, אז נחסוך מהקופה שלנו, ואז דוחים את האישור עד שהילד קיבל גיל חינוך. אבל כל התקופה הזאת, כל ההתעללות, זה בדיוק מה שקורה עם הקייטנות.

אנחנו נשתדל לתקן.

ההורים רצים מול דלתות מסתובבות, ולפעמים הקרוסלה מסתובבת כל כך מהר, שהוא יוצא, ומגיע לאותו מגרש. לא התקדם במטר. וכולם מחכים שהשני ישלם את הכסף.

לכן מה שאני הצעתי, ואני חושבת שזה לא רק הסייעות אלא השילוב בין שלושת המשרדים צריך להיות בהתאמה וביחד. לזה צריך לשאוף. אני חושבת שברגע שתהיה התאמה בין כולם יחד, נוכל לטפל בילדים ביעילות. בבקשה.

אני הילה גוטמן. אני אמא לילד אלרגי לבוטנים בן שנה וחודשיים. אני פה מייצגת את כל ההורים של הילדים האלרגיים. אנחנו באנו להסביר, למה אנחנו רוצים סייעת רפואית. אנחנו קוראים לזה השגחה. היא לא סייעת רפואית, היא לא צריכה לדעת רפואה או משהו כזה; היא צריכה לשמור עליו מפני האלרגן שנמצא. הילדים האלה נמצאים בסכנת חיים באופן יום-יומי, כי יש אנשים שאוכלים את המזון ונמצאים עם המזון שהם אלרגיים אליו. ההשגחה צריכה להיות לילד מגיל שלושה חודשים עד שהוא נכנס למסגרת החינוכית, בעצם עד שהוא יוצא ממנה.

זה לא חינוך מיוחד.

הצורך הוא ברור, אבל זה לא משרד החינוך.

יש לנו מעל גיל 3. הילדים האלה מקבלים סייעות, אבל לא לכל שעות היום. בשאר שעות היום מי ישמור עליהם?

בזמנו עירית לבנה ישבה יחד עם עמותת יהל, וכן היתה חשיבה גם לגבי הגילאים - עד איזה גיל צריך סייעת צמודה.

עד גיל 10.

ומה קרה עם זה?

הבן שלי מקבל 17 שעות שבועיות. זה אומר כ-3 שעות ביום. מה בשאר שעות היום הוא יעשה? מי ישמור עליו?

זה ודאי לא אפקטיבי.

אז אין לזה משמעות. מה המטרה של לתת את זה?

תודה רבה. חברת הכנת שאשא-ביטון.

הנושא של הסייעות הוא מאוד מורכב. אני מציעה שיתקיים דיון של כמה שעות, כדי שאפשר יהיה למצות אותו באמת ולחלק את זה לתחומים השונים ולהחליט מה נכון בכל אחד, אבל רק מילה על הסייעות הרפואיות, כי זה משהו אקוטי, והוא פשוט יותר: ילד חולה, הוא חולה כל שעות היום. אי-אפשר להגיד שמכניסים לילד סייעת רפואית למערכת ב-20 שעות בשבוע. זה לא אפקטיבי. מה קורה בשעות האחרות? ואני חושבת שההמלצה הראשונה שצריכה לצאת מדיון כזה, כי היא באמת אופרטיבית והיא פשוטה יחסית לכל הדברים האחרים, זה שאם מחליטים על סייעת רפואית, היא צריכה ללוות את הילד מהרגע שהוא נכנס.

מגיל קטן.

אני הפסדתי מקום עבודה של הרבה שנים בגלל שנאלצתי להישאר עם הילד בבית עד גיל 3.

בבקשה.

שלום. חבל שיושב-ראש הוועדה לא נמצא, אבל אני לא מוריד מהערך שלך...

הוא תמיד חסר.

יש לו אירוע היום – שיהיה לו מזל טוב.

אני באתי פה מכיוון שבני הוא אלרגי לאגוזים. זה דבר של כל משפחת האגוזים. שנה שעברה הוא קיבל 30 שעות בשבוע. איכשהו אמרנו: בסדר. השנה החליטו להוריד את זה בחצי, כלומר הילד שלי נמצא חצי מיום הלימודים על קרנות המזבח.

מה הוא עושה כשאין לו סייעת?

הוא עם ההורים.

אתם מוציאים אותו מרגע שהסייעת הולכת?

ודאי. איפה אשים אותו? אשתי כבר חצי שנה לא עובדת בגלל הדבר הזה.

וזה בן 6, לא 10.

בגלל שבא ילד עם ביצת קינדר לבית הספר, ואמר לילדים: בואו נהרג את יואב. סליחה שאני ככה מתרגש. אני לא מבקש רחמים מאף אחד. אני מבקש שתסתכלו על הדברים האלה. זה סכנת חיים.

אתם צודקים.

אתם פשוט לא מודעים. סליחה שאני מתרגש. יש פה הרבה חברי כנסת שאפילו לא מודעים לעניין, אפילו שהיו בוועדות. סכנת חיים. הבן שלי, הייתי צריך לרוץ - התקשרו אליי. מזל שהייתי שתי דקות מהבית, ואז הסייעת כבר הזריקה לו. אבל מה - אני עובד קשה, אני מתפרנס, ברוך ה', אבל או נותנים, או לא נותנים. לא ייתכן שבכיתה ב' מחליטים להוריד, ובכיתה ג' לא צריך- - -

אנחנו תמיד נתקלים באטימות של המערכת.

אני רוצה לסיים. בכיתה ב' זה לא יעבור לו. אני גם בספק אם בגיל 20 זה יעבור לו. יש לי ילדה בת 22, והיא אלרגית לדגים. אז לא ידעתי, כי לא היתה מודעות. היום יש מודעות, אז בגלל שאני רוצה להילחם על זה, עושים לי טובה.

אתה צודק. האטימות של המערכת בדברים האלה- - -

באנו לפה, כי חברי הכנסת פה, כולכם פה כדי לייצג אותנו, ולא משנה מאיזו מפלגה. אם אתם לא תילחמו בשבילנו, אנחנו נילחם בדרך אחרת, ואני לא רוצה להגיע למצב הזה.

אתה צודק. אין לי ילד בחינוך המיוחד. תמיד היה לבי עם החינוך המיוחד. תמיד כשראיתי שמורידים שעות וכל הדברים האלה, זה חמור בעיניי, שמחליטים להוריד שעות. הלקות או כל הצורך המיוחד, לא נעלם. לפעמים הוא נעלם עם הגיל מעט, אבל זה לא בסדר. אני מבקשת ממשרד החינוך, המפקחת של משרד החינוך, לקחת את הדוגמאות האלה. גם משרד הרווחה, כל המשרדים העוסקים בעניין. זה ממש חשוב. חברת הכנסת אלהרר.

חברי הכנסת שמטפלים בפניות, מכירים היטב. אני חושבת שדווקא הדיון בוועדה הוא הזדמנות לשמוע את עמדת המשרדים בעניין. הייתי שמחה שמשרד החינוך יתייחס. עירית לבנה בזמנו, אני יודעת שעשתה עבודה מאוד משמעותית. אני מנסה להבין, למה חוזר מנכ"ל הזה לא מיושם. יד אחת כותבת חוזר מנכ"ל, ויש שנייה לא מקצה את הסייעות. יש פה בעיה אינהרנטית. אם אפשר לקבל התייחסות.

עירית לא נמצאת, אבל אשתדל להתייחס לחלק באופן כללי. אני מנהלת האגף לחינוך מיוחד. אנחנו דנים בסייעות רפואיות. הן לאו דווקא והן לא יושבות תחת האחריות הישירה של האגף לחינוך מיוחד, אלא על-ידי הממונה עירית לבנה, שהיא המפקחת הארצית.

יחד עם זה, כן במערכת החינוך נעשו ונעשים כל הזמן מהלכים להבנה ולהטמעת חוזר המנכ"ל ולהנחיית הצוותים. חשוב לי מאוד שכבוד היושבת-ראש תבין שהמערכת לא אטומה לצרכים.

- - -

יחד עם זאת, אני רוצה לומר שסייעת רפואית, והיתה פה קודם חברת כנסת שדיברה על המורכבות – לא תמיד הצורך הוא כל שעות היום; לעתים הצורך ממוקד יותר – למשל, בזמן הארוחה, בזמן ההפסקה, בזמן הליווי של התלמיד במעברים ממקום למקום.

מה פתאום? זה ממש לא נכון. זה מראה שאתם לא מבינים את הילדים.

חילוקי דעות מקצועיים יכולים תמיד להיות. יחד עם זאת, ההיערכות הבית ספרית היא מאוד חשובה, כי כשיש ילד בתוך בית ספר, שאלרגי לבוטנים או אלרגי לסוג מזון אחר, כל בית הספר צריך להיערך לכך.

לא פעם אני נתקלתי אישית, שהצוות החינוכי לא מודע לכל הדברים, וכל מי שנכנס לכיתה לא יודע על כך, ואין נהלים ברורים, והדברים האלה מאוד-מאוד חשובים, במיוחד שמדברים על ילדים אלרגיים. אני לא מסכימה עם זה שיש רק בזמן הארוחה. מה קורה כשילדים מתכבדים במשהו ביניהם, יוצאים להפסקה?

אני דיברתי על מעברים, אני דיברתי על הפסקות ועל שעות מאוד מיוחדות. יכול להיות שיש צורך שוב, ואת זה אעביר לעירית לבנה – לחדד את ההנחיות לצוותים, ולחדד את הנהלים. אבל אני מבקשת לא לענות בשמה.

אני לא רוצה שתעני בשמה. רק נקודה אחת: אני מבינה שלא צריך לשבת צמוד לכל ילד, אבל מכיוון שאי-אפשר לקצוב את השעות כך שהסייעת תהיה צמודה אליו בנקודת זמן מסוימת, תלך הבית ותחזור בזמן אחר - זה השיקול שיש לשקול.

זה לא התחום שלה. נזמן את עירית לבנה. נעשה דיון בנושא הזה.

משרד החינוך יודע שהמפקחות ממשיכות להגיד שדברים לא חוקיים, ואתם יודעים את זה, כי אנחנו מדווחים לכם, והן עדיין אומרות את זה, ומנהלי בית ספר אומרים את זה. לא ייתכן שהשטח אומר מה שבא לו.

בבקשה.

רק הערת ביניים, בבקשה. המורים לא מודעים גם כן. מנהלות בבתי הספר לא מודעים. בתחילת השנה, כשהבן שלי עלה לכיתה א', עשיתי להם פרזנטציה של שעה וחצי. אחת המורות אמרה לי: אני 13 שנה במשרד החינוך, ואף פעם לא קיבלתי הסבר כל כך מדוקדק על האלרגיה. אז כדאי שמשרד החינוך יעשה פעם בשנה הרצאה למורים, ויחייב אותם להגיע.

הדיון שלנו אמור להיות רק בנושא הסייעות האישיות היום. אנחנו נעביר עכשיו בקשה למנהלת הוועדה, לקבוע דיון נוסף בנושא ילדים אלרגיים, כי זה משהו אחר. נזמן את עירית לבנה, שהיא המוסמכת.

גם משרד הבריאות.

נזמין את מי שצריך.

יוליה בן-משה, קול הזכיות. יש פה ניסיון הורי מאוד גדול, וגם ייצוג מאוד גדול. שני דברים - אני רוצה להפריד. בנושא של סייעות רפואיות, נכתב חוזר מנכ"ל על-ידי פרופ' רוני גמזו, כשהיה מנכ"ל משרד הבריאות. לא היתה עליו הסכמה, ואז הוא פרש, ולא הסתיימה העבודה. לכן אנחנו שומעים את הסיפורים שאיציק מספר. היתה בחוזר מנכ"ל הפחתת שעות מכיתות ב' ו-ג'. לא היתה על זה הסכמה של ארגוני ההורים. צריך לעשות על זה דיון חוזר. אני נותנת את הרקע - חברי הכנסת מתחלפים, ואנחנו ההורים נשארים לעד.

בנושא סייעות אישיות בחינוך המיוחד, אנחנו מערבבים נושאים, ואנחנו לא משלימים שום נושא עד הסוף. אני מתחננת ממש, כי קארין – אני 7 שנים הורה לילד מיוחד. היא ליוותה אותי בוועדה שבה התעקשתי על סייעת אישית בחינוך המיוחד. אם היא לא היתה מלווה אותי, אני לא הייתי מלווה הורים אחרים, וזו תורה שבעל-פה. די, תכתבו תקנות, סייעות אישיות בחינוך המיוחד. אנחנו נעזור, אנחנו מבינים את הקשיים התקציביים, אבל אני לא יכולה להיות כל פעם לא נחמדה, ולכתוב לכם מכתבים, ולאיים בעתירות, ולערב את קארין. די. אני כל שנה מעבירה לכם 40 מקרים שאני לא עומדת. זה לא פייר, להפיל על הורים לייצג הורים אחרים, כשאנחנו בעצמנו מתמודדים עם קשיים מאוד גדולים. אתם יודעים את זה. קארין כבר קדנציה שנייה. נורית, אני ממש מתחננת, כמו שעמרם מצנע לקח את זה בקדנציה הקודמת, קחי את זה עליך להשלים נושאים. תשלימי את הנושא הזה של סייעות אישיות בחינוך המיוחד. יש ארבעה סוגי סייעות. אני מוכנה להרצות על זה ולבוא לכל דיון, אבל צריך להשלים נושאים. חלק מאתנו רוצים לפרוש לילדים הפרטיים שלנו. תודה.

תודה. עוד הורה אחד, בבקשה.

שמי סולומון דן. אנחנו התחלנו במאבק הצליאק לפני תשעה חודשים, ואני המוביל שלו. היום הפכנו להיות עמותה, ארגון זכויות הצליאק, ואני המנכ"ל שלה.

יש לי כמה דברים לומר בקצרה. יש בעיה, שאין מנגנון של משרד האוצר או של משרד החינוך, שמעביר כסף לרשויות, שמפנה את אותו כסף לסייעות, ולא שותות את הכסף שלה לדברים אחרים. אין דבר כזה.

הכסף עובר צבוע.

שר החינוך לשעבר כתב במכתב לחברת הכנסת גלאון, שמשרד החינוך מעביר- - -

את מדברת על השכר, והאדון מדבר- --

הסייעות הן לא עובדות משרד החינוך, שזה כשל בפני עצמו. אמרנו את זה עוד בקדנציה הקודמת. אחרי זה הוא אמר: אנחנו מעבירים את ה-187 שקלים. בסוף הסייעת האישית מקבלת 23 או 24 שקלים.

אני שאלתי שאלה פשוטה: איפה הלך הכסף?

קיבלת תשובה.

זו לא תשובה. גם לשעה בחודש – הבנתי את התחשיב הזה. ישבתי עם טבלאות האקסל. עדיין חסר כסף.

נשמח לענות, ואם זה עלה, אפילו לייעד לזה את פרק הזמן, כי העובדה שהרשויות מואשמות בלקיחת הכסף- - -

אני לא מאשימה בכלום; אני רק שואלת, איפה?

מדובר פה ברמיזה.

לא רמיזה. אני בדקתי את זה.

רויטל, אני מבקשת.

אני לא מוכנה לעבור על האמירה הזאת לסדר היום. הכפשה של 257 רשויות.

זו לא הכפשה. הוא לא מכפיש אתכם. הוא מעלה טענה. אנחנו בסך הכול רוצים שיתוף פעולה של כל הגורמים.

היום אנחנו עומדים, כל הנושא של הצליאק, וסליחה שאני אומר על מנגנוני הפיקוח ואלרגיות, כי הם מבקשים מאתנו מנגנון פיקוח שנקנה בכסף הזה את המוצרים הספציפיים. אז אני אומר, כמו שמשרד האוצר מבקש מנגנון כזה, אני מבקש מכם להורות למשרד האוצר, שיהיו ביקורת או מנגנון שהכסף של הסייעות ילך לייעוד שלהם בתוך הרשויות.

יש פה נציגה של משרד האוצר? היא הרגע יצאה? אפשר לקרוא לה? אגב, אחרי שקיבלתי את התשובה מהשלטון המקומי, פניתי למשרד האוצר, ושאלתי, אחרי עלויות המעסיק, אחרי החופשות, אחרי החגים ואחרי פיצויי הפיטורין - עדיין יש פער של כסף. אני לא מאשימה.

הערה לנציגי משרד החינוך. כמי שנלחם בהם, והוצאנו חוזר מנכ"ל בפעם הראשונה, ועירית לבנה מכירה אותי טוב – יש אטימות במשרד החינוך. סליחה שאני אומר. הצוותים לא מתודרכים במשרד החינוך. הם לא יודעים שום דבר במשרד החינוך, ולא על אלרגיות, ואני הודעתי למשרד החינוך, שאם חוזר מנכ"ל לא ייושם בנושאים 1, 2 ו-3, אתבע את אותו מוסד חינוכי, וזה מה שיקרה, כי רק כך אתם מבינים, כי אתם לא מיישמים את חוזר מנכ"ל, וחוזר מנכ"ל זה רק נייר כדי שאולי – איך היא אמרה לנו? ואנחנו נלחמים אחד-אחד, מנהל-מנהל, מורה-מורה, וכל חגיגת האוכל הזאת במשרד החינוך, כל אירוע יש מיליון – זה לא קשור, סליחה. צודקת.

גברתי היושבת-ראש, אני ממש מבקשת שנשמור, עם כל האמוציות והמטענים, על שיח מכבד. אי-אפשר שנשב כאן ורק נשמע על אטימות ואטימות. אני חושבת שמערכת החינוך קשובה מאוד, עושה הרבה מאוד. יש ודאי מה לשפר. יחד עם זה, בבקשה בפרופורציות.

אתם לא מבינים פרופורציות.

משרד האוצר, בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, אם אפשר להוסיף נציג ממשרד התמ"ת, כי הבנו שהרווחה והתמ"ת לגבי מעונות לילדים מגיל 3 חודשים ואילך עד גיל 3. תודה.

בסדר, לזמן את משרד התמ"ת. בבקשה.

שמי נועה היימן, ואני רפרנטית חינוך באגף תקציבים במשרד האוצר. אתייחס באופן כללי לכמה מהנקודות שעלו, כי עלו הרבה מאוד נקודות. אתייחס למה שבכוחי לענות עליו.

תקציב הסייעות עומד היום על 820 מיליון ₪ בשנה. זה גידול של למעלה מ-140- - -

כל הסייעות בכלל או הסייעות הרפואיות?

תן לה לסיים.

תקציב הסייעות גדל בלמעלה מ-140% משנת 2007 ועד 2015.

בכמה אחוזים גדלו הילדים?

אני אומרת מה שאני יודעת. אם אתם רוצים לשמוע, אשמח להתייחס.

את טועה.

גידול של 140%. לא ידעתי שהדיון הזה הוא גם על הסייעות הרפואיות. זה לא כולל תקציב הסייעות הרפואיות. זה גם לא כולל את תקציב הסייעות בחינוך העל-יסודי, שהוא עוד כ-21 מיליון שקלים בשנה. תקציב הסייעות הרפואיות, גדל מדי שנה בכ-15%, ועמד בשנה האחרונה על כ-60 מיליון ₪.

כשאת מדברת על תקציב הסייעות, את מדברת לאו דווקא על ילדי החינוך המיוחד או השילוב; את מדברת על סייעות בעולם.

יש ששה סוגי סייעות.

יש סייעות תגבור בגנים. זה כולל התקציב הזה?

זה סייעות כיתתיות או סייעות אישיות?

התקציב הזה כולל תקציב הסייעות הכיתתיות ותקציב הסייעות האישיות. כשאנחנו נמצאים בדיון, אני מבינה שהוועדה הזאת דנה פעם אחר פעם בהבחנה בין החינוך המשלב לחינוך המיוחד. פעם אחר פעם אנחנו, נציגי המדינה, נדרשים, לתחושתי, קצת להגן על למה שילוב ככה מקבל, ולמה החינוך המיוחד מתוקצב אחרת. אני מציגה לכם את התקציב של ילדים עם צרכים מיוחדים כתמונה כוללת. היא כוללת גם סייעות כיתתיות, וגם הן עושות עבודה חשובה, והתקציב נועד גם לשרת אותן. גם הן נותנות מענה לילדים עם צרכים מיוחדים.

אני מבינה שיש הבחנה. אני מבינה שיש סייעות כאלה ויש סייעות כאלה, ושיש חשיבות לכל הסוגים, אבל ההפרדה של הדיון בעולם התקציבי – בעיניי, היא לא רלוונטית.

שאלת הבהרה: יש בידינו מכתב שאומר שמשרד החינוך מעביר פר שעת סייעת 187 שקלים – סייעת אישית. בסופו של דבר אנחנו מבינים שהסייעות האישיות ברובן עובדות קבלן שמועסקות על-ידי הרשויות המקומיות.

ממש לא. הן ברובן מועסקות על-ידי הרשות המקומית.

שהיא לצורך העניין עובד הקבלן של משרד החינוך.

הן גם מפוטרות בחודשי הקיץ.

לא נתתי לאף אחד רשות דיבור. אני מבקשת.

אני מנסה רק לברר. הן מועסקות או דרך הרשות או דרך חברת קבלן, אבל בסופו של דבר הסייעת מקבלת שכר מינימום שעה. עכשיו אני שואלת, אחרי שמורידים את עלויות המעסיק ואת כל התוספות הנדרשות, איך זה מגיע למצב- - -

אסביר מהו השכר, רק אשלים עוד נתון. היום מתוקצבות כ-10,400 סייעות. מתוכן כ-6,200 סייעות כיתתיות ועוד כ-4,200 סייעות שילוב - זה התקציב של משרד החינוך.

לגבי השכר, כמו נושאים רבים אחרים, משרד החינוך והשלטון המקומי מפעילים במשותף את מערכת החינוך. שיטת ההתחשבנות ביניהן על אותו שיתוף פעולה היא קביעה של איזשהם פרופילים, תקצוב נורמטיבי – לצורך העניין שרת, מזכירה, סייעת, פסיכולוג, לבורנט – כל אחד מהם מועסק על-ידי הרשות המקומית, ומתוקצב באופן מסוים על-ידי משרד החינוך.

התקצוב של הסייעת – ואני מדברת על התקצוב ולאו דווקא על השכר בפועל שמקבלת הסייעת; אני מקדימה להערות שיגיעו – זה התקצוב. אני אחראית על תקצוב ולא אחראית על העסקת הסייעת בפועל או על בחינת השכר שלה. יש אגף אחר במשרד האוצר, שאחראי על כך. אפשר אולי להזמין אותם לדיון הבא.

ובקרה?

אני לא אחראית על בקרה. יש שני אגפים אחרים באוצר שאחראיים כל כך – אפשר להזמין אותם. אגף החשב הכללי אחראי על בקרות, ואגף השכר אחראי על תנאי העסקה, וגם לו יש יחידת בקרה ואכיפה. אגב, גם במשרד החינוך הוקם אגף חדש לבקרות ואכיפות - יש אפשר לדבר גם אתו.

התקצוב שאנחנו נותנים לסייעת הוא על-פי דרגה 7 ו-וותק של 11 שנה במערכת. השכר של העובד ללא עלויות מעסיק ולפני תוספות נלוות, חלק בלתי-נפרד מהשכר, הוא 5,300 בחודש. לאחר תוספת נסיעות, טלפון, מעונות, מילוי מקום, קצובת הבראה וקצובת ביגוד, השכר לעובד הוא 6,400, וזה כאמור לפני עלויות המעסיק, ההפרשות לפנסיה, לביטוח לאומי, לקרן השתלמות, שנוספות כמובן מעל ומעבר. סך העלות החודשית להעסקת הסייעת היא 8,400 שקלים, ובמונחים שנתיים זה 101,000 ₪.

זה ממש לא בסדר שנכון לעבור לסדר-היום על ההכפשות האלה. הכסף נשאר באגף החינוך. אנחנו לא ניתן שיכפישו רשויות שעושות עבודת קודש. ואם יש טענה כלפי אגף זה או אחר, תעבירו את השמות.

אין אף רשות עירונית- - -

אל תגידי את זה.

בטח שאגיד. אין שום בעיה.

רויטל, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. אוציא אותך. אני מתרה בך.

מה זה תקצוב נורמטיבי?

תקצוב נורמטיבי זה אומר, שמכיוון שהרשויות המקומיות הן המעסיק של הסייעות, כמו אוכלוסיות אחרות, שמועסקות במערכת החינוך, כאשר אתה לא המעסיק, אתה לא יודע בדיוק מה הפרופיל של עובד. לצורך העניין, כל עובד, נגיד בשירות המדינה, יש לו דרגה ויש לו ותק. גם בשלטון המקומי. בגלל שהם לא עובדים שלנו, אנחנו לא יודעים אם סייעת א' היא עם ותק של שנה בדרגה מסוימת, ולעובד אחר יש ותק של עשרים שנה. לכן ההתחשבנות בין המדינה לשלטון המקומי הוא בפרופילים נורמטיביים.

והדלתא הולכת לרשות המקומית.

תפסיקו להעיר, אני מבקשת.

בממוצע הדרגה היא 7, הותק הוא 11. הוא זה שגוזל את השכר הספציפי.

בדיוק המספרים שיש במכתב שלנו.

זה לא מתחבר לי.

הרשות המקומית מקבל את ההעברה הזאת, בין אם הסייעת הספציפית שהוקצתה לה היא עם ותק של שנה, כלומר הפרופיל הזה הוא יותר גבוה ממה שהסייעת אמורה לקבל בפועל, ובין אם הסייעת עם ותק של 20 שנה, ואז היא אמורה לקבל יותר ממה שאנחנו מעבירים. עובדת שנכנסה בשנה הראשונה, לא תקבל את המספרים שאני נתתי כאן, כי הם לפי ותק 7.

ברור לי, וברור לי גם שהשלטון המקומי אמור להוסיף 25%.

וגם הוסיף הרבה יותר לפעמים.

בבקשה, אם תוכלי לתמצת, אם את רוצה להגיב, ובדיון הבא נכלול גם את השלטון המקומי, שנוכל לדון על השכר ועל הכסף. ניתן לזה יותר זמן. את רוצה להגיב ממש קצר?

אשמח שיהיה דיון מקצועי עם עובדות ולא הכפשות. אני רוצה לפרוטוקול לומר: כל בעיה נקודתית, אנחנו מקבלים המון פניות. לא הכול נפלא, אבל הרשויות המקומיות עובדות בשיתוף פעולה גם עם משרד החינוך וגם עם משרד האוצר. אנחנו לא סתם גאים בנתונים. אנחנו נאבקים על זכויותיהם של כל העובדים אצלנו. לא הכול ורוד. ושאשמח שיהיו יותר שעות לסיוע לילדים עם בעיות רפואיות, ו-וודאי בחינוך המיוחד.

אז נעשה דיון מיוחד. משרד החינוך, בבקשה.

רצינו לדבר על הסייעות האישיות בחינוך במיוחד. ברשותכם, אני מבקשת שרווית, שממונה על נושא הסייעות אצלנו באגף, תיתן סקירה, כי הנושא של סייעות אישיות בחינוך המיוחד קיים.

קיים בדף.

אני מתנצלת שהגעת היום ולא נתתי לך לדבר. אנחנו צריכים לסיים.

בנושא של סייעות אישיות, בנושר התקצוב, אנחנו מבקשים שהשלטון המקומי ייתן לנו נתונים מדויקים יותר, שישביעו את רצוננו ואת הבנתנו, איך התקצוב שמשרד האוצר נותן לכם - מה קורה בפועל. אנחנו נרצה לראות שיש מנגנון בקרה, שיודע בדיוק לאן הכספים הולכים, ואיך זה מחולק.

הנושא של סייעת אישית, אנו מבקשים ממשרד החינוך ליישם את חוזר המנכ"ל.

הוא מיושם.

לא נכון.

אני מציעה לשנות את השם, שיהיה ברור – מסייעת תגבור, לסייעת אישית.

בסדר.

אנחנו מבקשים את העניין של הסייעות הפרא רפואיות, שהתלמיד נמצא.

זה חייב להיות כבר, כי אנחנו אוטוטו בתחילת שנה.

ניתן להם דד ליין.

נקיים דיון נוסף בתקצוב ובילדים עם האלרגיות.

אנחנו מבקשים ממשרד הבריאות, שבנושא הסייעות האישיות – שלושה שבועות יספיקו לכם לתת לנו דוח בנושא הזה?

על האישיות, לא הרפואיות. סיוע אישי בתוך מסגרות החינוך המיוחד.

מעבר לנתונים, תעבירו לנו את דרך הפעולה, כלומר איך הורים פונים אליכם, מה הפרוצדורה שהם צריכים לעבור.

עוד דבר שאני מבקשת: שהנהלים יהיו ברורים. שההורים יידעו כל דבר, וגם צוות ההוראה בבית הספר, שהנהלים וההשתלמויות- - -

זה לא כך.

אני יודעת.

יש - - - סייעות אישיות בחינוך המיוחד. נשמח לקבל אותו. איפה הוא?

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.