הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 10

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ה' בתמוז התשע"ה (22 ביוני 2015), שעה 9:00

חופשת הקיץ לילדי החינוך המיוחד

חברי הוועדה: נורית קורן – מ"מ היו"ר

מירב בן ארי

ענת ברקו

קארין אלהרר

דב חנין

אורלי לוי אבקסיס

אורי מקלב

סתיו שפיר

יפעת שאשא ביטון

איציק שמולי

רחלי אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

רוית להב - מדריכה ארצית ממונה על תמיכה לתלמידים, משרד החינוך

הילה רכס מליק - מפקחת ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

בני ביטון - ראש עיריית דימונה

מיכל מנקס - ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

נועה ביתן - יועצת משפטית, אקי"ם

גבריאל הבה - הורה, אקי"ם

אבי מספין - דובר, אקי"ם

אביבית ברקאי - אהרונוף - עו"ד, בזכות

עמוס תמם - חבר הנהלת איגוד מנהלי מחלקות חינוך

יוליה בן משה - הורה ומנהל

רויטל לן כהן - חברת הנהגה

שלמה קרפ - אחראי תחום חינוך מיוחד

יעקב-קובי כהן - נציג הורים

לאה פרנקל - הסתדרות המורים, הסתדרות המורים

אמיר סער - נציג ועד ההורים המרכזי בגבעתיים, ארגוני הורים

זאב גולדבלט - יו"ר וועד הורי גבעתיים, ארגוני הורים

כנרת חנני יהודאי - אמא החברה בועד ההורים העירוני בראשון לצי, ארגוני הורים

דפנה אזרזר - מנכ"ל, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

נירית סעדון - סמנכ"ל, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

אבנר עורקבי - יו"ר, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

שוקי בידר

– שדלן, יו"ר ועד הורים

יהודית גידלי

הדס צנוירט

חופשת הקיץ לילדי החינוך המיוחד

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. היום 22.6.2015, ה' בתמוז התשע"ה. על סדר-היום: חופשת הקיץ לילדי החינוך המיוחד. נמצאים אתנו כאן חבר הכנסת איציק שמולי, חברת הכנסת קארין אלהרר, חברת הכנסת מירב בן ארי, ואני שמחה מאוד על השתתפותו של ראש עיריית דימונה, בני ביטון. תודה לכולכם. נתחיל את הדיון. אני מבקשת לדבר בקצרה, כדי שכולם יוכלו להתבטא.

בקשת הדיון הזה על-ידי דפנה אזרזר, מנכ"ל אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המאוחד. בבקשה.

בוקר טוב לחברי הכנסת, לנוכחים. ראיתי חשיבות גדולה מאוד בדרישת הדיון הזה. מבחינתי, זה דיון דחוף. אני רואה בכך שילדי החינוך המיוחד נמצאים ללא מסגרות, חלקם מ-15 ביולי וחלקם מ-15 באוגוסט - זה דבר, לדעתי, שהוא בלתי-אפשרי. הורים מקבלים את הילדים לבתים, הילדים האלה ללא מסגרות, וההורים גם לא יכולים לצאת לעבוד, כי לא כל הורה יכול להרשות לעצמו לשלם בייביסיטר, ולא כל הורה יכול, עם הלקויות הקשות יותר, לא כל הורה מחזיק עובד זר בבית, שישמור על הילד. יש פה פגיעה קשה, פגיעה ברצף הטיפולי. הילדים האלה יוצאים מהמסגרות, ומפסיקים לקבל את הטיפולים הפרא רפואיים שלהם.

בנוסף, אין מענה בחוץ בכלל – לא בקייטנות לחינוך המיוחד – אני מדברת על לקויות קשות יותר, לא לקויות שיכולות להשתלב בקייטנות של מתנ"סים, אבל להערכתי, מקום כמו מתנ"ס יכול גם לדאוג לקייטנות לחינוך המיוחד, וזה לא נעשה, כי זה לקויות קשות יותר. אי-אפשר שמצד אחד, מערכת החינוך תיתן לילדים האלה לשבת בבית, ולהורים לא יהיה שום פתרון ושום מענה. אני יכולה לספר לך על כל שנה פניות חדשות שמגיעות אלינו לעמותה, של הורים שמפטרים אותם, כי פשוט נגמרו כל ימי החופשה במהלך השנה על בתי חולים ועל עוד טיפולים וכל מיני סידורים, והמעסיקים לא מוכנים יותר להעסיק הורים כאלה. זה בחשיבות אחרונה עכשיו. אם אתה הורה לילד עם צרכים מיוחדים, אתה בחשיבות אחרונה להיות מועסק. הנה, יש פה דוגמה. תודה רבה.

גם אני כמוך רואה חשיבות עליונה כן לדאוג לחינוך המיוחד. את צודקת, זו בעיה מאוד-מאוד קשה. מה שאת אומרת כרגע, זה גרוע מבחינתי. אני חושבת שיש לטפל בכך בהקדם, כי לא ייתכן שהורים שיפוטרו בגלל שיש להם ילד כזה, שצריך צרכים מיוחדים בבית, ואין לו מענה. צריך לדאוג לזה.

נקודה נוספת – אני מתארת לעצמי שמשרד החינוך יגיד: הם צריכים לצאת לחופש – המורי, הסייעות. לא מקובל עליי, עם כל הכבוד. כמו שהוסטלים יכולים להתארגן, יכול גם משרד החינוך להתארגן. אפשר בנות שירות לאומי. יש אלפי פתרונות. הכול אפשרי.

אפשר למצוא פתרונות, אבל הצוות החינוכי אכן צריך את החופש שלו.

נמשיך את הדיון, וניתן למשרד החינוך לדבר.

אפשר את הנושא המוניציפלי?

בבקשה.

בוקר טוב לכולם, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת. אני בני ביטון, ראש עיריית דימונה וסגן יושב-ראש השלטון המקומי, הסגן של חיים ביבס. לצערי הרב, אני משתתף באחרונה בישיבות ועדת החינוך, ואני רואה את האולם ריק לגמרי. על הסייעת השנייה, שזה באמת חשוב מאוד, ועל הצפיפות – חשוב עוד יותר – אבל על הצרכים המיוחדים אני רואה ארבעה חברי כנסת, שאחת מהם חברת כנסת מעולה, בעלת צרכים מיוחדים.

אני מבקש, שהוועדה תקרא לשר החינוך, כמו שהוא עשה דבר חשוב מאוד לחופש הגדול לכיתות א'-ב', ושר החינוך הקודם עשה את זה גם ג'-ה' - אני מבקש שתהיה החלטה. הוא קיבל תקציבים קואליציוניים, ואני אומר כאיש ליכוד, וחשוב שהוא קיבל את הכספים האלה – אנחנו נקרא לו, לשר החינוך ולמנכ"לית משרד החינוך, לנושא הצרכים המיוחדים, שיש קונצנזוס בין כל חברי הכנסת, בין כל ראשי הרשויות, בין כל אלה שמגיעים לפה, להמשיך ולא כל שנה להעלות את זה. שתהיה אפילו החלטה כזאת, שאנחנו מחליטים שמשרד החינוך צובע לעצמו כסף, ולא מטיל על הרשות המקומית, עם כל מיני חוקים פופוליסטיים, שמחר בבוקר יגיד: אין בעיה, בני ביטון אמר בוועדת החינוך שאנחנו מעלים את זה – אז שהרשויות ייקחו את זה. לצבוע כסף ייחודי לדבר הזה. אנחנו חייבים להמשיך את הקייטנות האלה, כמו שאנחנו ממשיכים ודואגים לשאר הקייטנות ל-א'-ב', אז נצטרך להביא גם בהצעת חוק, ובהצעה שנצבע כסף צבוע במשרד החינוך לטובה.

מי שלא יודע, משרד החינוך הוא התקציב השני בגודלו במדינת ישראל, אז בואו כולנו נצא בקריאה משותפת פה, שלגבי הצרכים המיוחדים, אנחנו ביחד לטובת הסיפור הזה. תודה רבה, חברת הכנסת.

תודה, אני מסכימה אתך חברי, ראש עיריית דימונה.

השאלה שלי, האם באמת החודש הזה, שלא תהיה קייטנה דרך משרד החינוך, אתה חושב שהמתנ"סים יוכלו לעמוד בזה ולתת מענה, חודש שלם לתת קייטנות לילדים?

כן. כמו שהם צבעו ל-א'-ב', הם יכולים לצבוע לנו כסף. אנחנו בתור ראשי רשויות נוכל להתארגן במיידי לטובת הסיפור הזה. כמו שהתארגנו לקייטנות הרגילות, והיום גם באו ראשי רשויות אחרות, וצעקו את מחאת כולנו, והורידו גם את מחירי הקייטנות. אני גם מוכן כראש רשות לתרום לטובת הדבר הזה החברתי. קמה לנו ממשלה חברתית, אז איפה החמלה בקטע הזה?

הם לא רואים אותנו.

לא. אני לא רוצה להיכנס לזה. אני חושב שנמצאים אתנו כאן גם ראשי ועדי ההורים הארציים. אני חושב שתצא קריאה משותפת לשר החינוך, למנכ"לית המשרד. אני מקווה שנציגת משרד החינוך תוכל להעביר להם את המסר, ולגמור. אין לנו הרבה זמן; אנחנו כבר לקראת סוף השנה.

בני, עוד שאלה אחת: אתה חושב שאם נשיג את התקציב הזה לשנה הזאת, אתם תוכלו להתארגן?

חד-משמעית נוכל להתארגן. כראשי רשויות אין לנו בעיה, בדבר הזה לפני כולם יחד.

נצא מפה עם קריאה משותפת של כל חברי הכנסת ויושב-ראש הוועדה.

מה המעורבות של הרשות?

מה שאמרה גברתי היושבת-ראש - אנחנו נהיה מוכנים להתארגן. צבעו לנו כסף. אנחנו אנשי הביצוע שלכם. אנחנו יודעים.

תסביר לי, מה זה להתארגן?

אנחנו נתארגן ב-1 ביולי, שהקייטנות לצרכים המיוחדים, יהיו מוכנים. רק תצבעו לנו כסף.

כמה כסף?

זה לא כרגע. אנחנו מוכנים להעביר את זה בצורה מסודרת עם נייר עבודה מוסמך של השלטון המקומי. אני מאמין שעד סוף היום יהיה לכם נייר מסודר.

זה מאוד חשוב לדברים. תודה רבה, בני. ננהל כך את הדיון: אתן לחברי הכנסת, לאורח, ושוב. בבקשה.

באמת אמרה דפנה, בצדק רב – הקושי הוא מהותי, ואין צורך להכביר במילים על הקושי ועל הרצף הטיפולי שנקטע.

את פניות ההורים קיבלתי כבר מתחילת הקדנציה. כבר ב-27 במאי פניתי לשר החינוך נפתלי בנט בעניין הזה במכתב. טרם קיבלתי כל מענה, גם לא: פנייתך בטיפול, נחשוב על זה וכו'. אני יושבת שיש פה טעם לפגם, כי בסופו של דבר חופשת הקיץ באה עלינו מאוד בקרוב, וההורים נמצאים שוב מול שוקת שבורה. שוב אנחנו מוצאים עצמנו נדרשים לתת מענים שהם כיבוי שריפות. אין פה תוכנית מגירה או משהו ארוך טווח.

אני חושבת שיש מקום לנהל התארגנות כלשהי, שאינה ברמת הפלסטר, אלא התארגנות שהיא באמת ברמת טיפול השורש, שייתן מענה. קופות החולים כמובן לא נותנות טיפולים פרא רפואיים לילדים בחופשת הקיץ. התור לטיפולים פרא רפואיים הוא חצי שנה. כמובן, בשלושה שבועות לא יקבלו דבר. אני כבר לא מדברת על מצב שבו מטפלות ובייביסיטריות למיניהן לא מוכנות בכלל לקבל לטיפולן ילדים עם צרכים מיוחדים, כי הקושי הוא רב.

זה לא נושא שצץ הבוקר; זה נושא שמדברים עלינו לפחות מספטמבר. יש מקום – אל"ף, אשמח לשמוע את עמדת משרד החינוך בעניין הזה, כי אני חושבת שהם יודעים את המציאות טוב יותר מאתנו שיושבים כאן. הם מכירים את הילדים ואת הקשיים שמלווים את הילדים את ההורים בעניין הזה. רחלי, את הממונה על האגף לחינוך המיוחד – את ודאי יודעת, ויש לך עמדה בנושא – אשמח לשמוע.

אני מסכימה אתך, שיש לטפל בזה מערכתית ולא כיבוי שריפות. זה אחד הדברים החשובים.

הגב' רחלי אברמזון, מנהלת אגף החינוך המיוחד, בבקשה.

בוקר טוב. אני רוצה לומר ראשית, שאני מאוד קשובה לצורך שעולה כאן סביב השולחן. אני מאוד מקווה שנוכל להתניע דברים יחד, כי אני מאוד מאמינה בשיתוף הזה. ההורים גם יודעים שהשותפות היא אמתית וכנה.

בעניין החופשות, אני חייבת לציין קודם כל את מה שניתן כן במערכת. כל מסגרות החינוך המיוחד, גני ילדים וכיתות א'-ב', כלולות במסגרת התוכנית של בתי הספר של החופש הגדול, כך שאין הבדל בין ילד לילד, ועד המועד שבו חופשות הקיץ מתנהלות במוסדות החינוך, הן מתנהלות גם בגני החינוך המיוחד וגם בכיתות א'-ב' במסגרות החינוך המיוחד למיניהן.

יחד עם זאת, המשרד נותן מענה באמת לאותן לקויות מורכבות מאוד עד אמצע אוגוסט. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. אמר כאן כבוד ראש עיריית דימונה לגבי שיתוף הפעולה שלנו עם השלטון המקומי. הוא קיים, מפני שמשרד החינוך נותן את המענה לחלק מהלקויות המורכבות עד שעות הצהריים, ומשעות הצהריים הרשות נכנסת ומקבלת את האחריות. אנחנו עובדים מול משרד הרווחה במורכבויות היותר קשות.

הסוגיה עולה, לשאלתה של רויטל ידידתי, על שולחני זה הונח באזור חודש ספטמבר 2014, תחילת הדרך. זה נושא שכן לקחנו אותו לחשיבה באגף. אנחנו בונים תוכנית שתהיה לא פלסטר אלא תוכנית אב. כמובן, כל השותפים יצרכו להיות בשיח הזה – השלטון המקומי, אנחנו עם השותפים הנוספים במשרדי הממשלה. אני מקווה מאוד שנוכל להתניע, ולתת את המענה לכל ילדי ישראל, עם המענים הנדרשים.

בשלב הנוכחי, עד סוף יולי, המסגרות עובדות. חלקן עובדות רק עד שעות הצהריים.

צריך לתת לזה מענה. מה עושים?

אני רוצה להתייחס גם לנושא של הטיפולים הפרא רפואיים. הרמה העקרונית, כל מי שמועסק במערכת החינוןך, הוא עובד הוראה. יש הסכמי עבודה, ויש תנאים, וצוות ההוראה אינו מחויב לעבוד בחופשת הקיץ. לכן, אם המענים ייתנו על-ידי צוותים כאלה ואחרים, גם בחוות הדעת המקצועיות, טיפול לשלושה שבועות של אדם זר- - -

אתם יודעים שהם צריכים לצאת לחופשה. למה לא מכינים פול של מורים שיהיו מוכנים לעבוד? נכון, אי-אפשר להכריח עובד הוראה להמשיך לעבוד, כי הוא צריך את החופש שלו, אבל אתם יודעים את הבעיה – למה אין פול שייתן מענה לדברים האלה? זה לא בסדר. זה לא מהיום, הבעיה של החינוך המיוחד.

תוכנית חופשות במהלך שנת הלימודים, זה לא רק חופשת הקיץ; זה תוכנית חופשות שהיא נקבעת, וכוח האדם מגויס גם בעזרת הרשויות וגם עם כוח אדם של המשרד כבר מתחילת שנת הלימודים.

יחד עם זה, אם האדם או עובד ההוראה אינו מוכן לעבוד במהלך החופשות, כי הוא לא מחויב לעבודה הזאת, מאוד נתקשה לתת את המענה המקצועי הנדרש, אבל שוב – אנחנו מנסים לבחון את העניין, אנחנו מנסים לבדוק אותו. לומר לכם שאני אשת בשורות לקיץ הזה? לא.

זאת לא תשובה. צריך למצוא לזה פתרון. הצטרפה אלינו חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו. ברשותכם חבריי חברי הכנסת, אתן ליוליה בןמשה מקול הזכויות שתאמר את דבריה, כדי שנוכל להוסיף על זה. בבקשה.

בוקר טוב. כמה דברים כתוספת לדפנה וגם לרחלי. אל"ף, נעשה תהליך כזה כולל עם עובדים פרא רפואיים במעונות יום שיקומיים. אנחנו ההורים היינו שותפים מלאים – לא בסוף אלא במהלך הדרך. רחלי, אני כמו תמיד מזמינה אותך להכניס אותנו במהלך הדרך, ולא בסופה.

שנית, כמה דברים נוספים ביחס לקייטנות ומה שקורה להם. יש שונות מאוד גבוהה וסקטוריאליות מאוד גבוהה במועדי הסיום של הקייטנות. יש סוגים של לקויות שממשיכות ללמוד כרגיל עד 17:00, ויש לקויות שמסיימות ב-12:30 או 12:45. זה שילובים של רווחה וחינוך. האוטיסטים, למשל, ממשיכים במרבית המסגרות עד השעה 17:00, והילדים השיקומיים עם הנכויות הפיזיות מסיימים ב- ב-12:30 או 12:45. להורה ששואף לעבוד ולחיות בכבוד, זה קשה מאוד.

אין שום מסגרת חלופית שיכולה לקלוט את הילדים האלה?

לא, זה גם החלטות שרירותיות. זה לא באמת לפי דרגות נכות. מי שלחץ, קיבל יותר.

אפשר היה אולי לחלק את השנה באופן קצת שונה, במובן הזה של לצבור חופשות למורים במהלך השנה, כמו לוח תורנויות, לומר: אנחנו ניתן לכם את החופש במועדים אחרים.

זה בעניין המועדים השונים. יש לי ילד עם נכות פיזית מאוד קשה. הוא מסיים ב-12:30. אין מישהו אחר שיכול לקלוט אותו. למזלי, לאט-לאט האחים שלו גדלים, והיום הם בני 13 ו-11, אבל זה לא הגיוני.

זה לא הגיוני.

שתיים, גם נושא ימי ששי – אם במהלך השנה הילדים למדו בימי ששי, לפתע יש מתכונות שונות, שבהם בימי ששי יש חופש. לא ברור למה. זה חוזר מנכ"ל ש-12 או 13 שנה, למיטב ידיעתי, לא עודכן. אני חושבת שהתקדמנו מאז בהבנה שאנחנו עוסקים בריבוי מוגבלויות. ההורים לא רוצים חשיבה סקטוריאלית.

יש עוד נושאים, אבל אני משאירה לחבריי.

תודה. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה.

צריך ללמוד מהפתרון שנתנו במעונות יום שיקומיים – שם גם יש צוות. פשוט חילקו בצורה טובה יותר, כדי שיינתן מענה, ולא במרוכז פתאום שלושה שבועות, להפסיק את כל הרצף הטיפולי.

אגב, רחלי, בנוגע לאמירה של שלושה שבועות, כל המחקרים מראים שהרצף הטיפולי לא נפגע- - -

לא זה מה שאמרתי. הרצף הטיפולי כן ייפגע. אני דיברתי על להכניס אנשי מקצוע, שלא מכירים את המורכבות.

זו לא הבקשה; הבקשה היא שבמקום שיהיו 21 יום באוגוסט, יחולקו החופשות מעט אחרת - יום פה, יום שם, כמו במעונות היום השיקומיים.

אבל יש את זה. רוב צוותי החינוך עובדים במהלך החופשות. אנחנו רואים שיותר ויותר אנשי מקצוע- - -

אז תורידי להם מסוכות יום, מפסח יום.

אנחנו נותנים להם.

מעון יום שיקומי, אגב, הצרכים לא פחות גדולים ולא יותר גדולים מבתי הספר והגנים. אני לא רואה למה צריך להיות הבדל בין אגף זה לאחר. ואגב, העניין שילד שהוא בלקות פיזית קשה ומורכבת מאוד, מסיים ב-12:30 - כולנו מבינים שאף מועדונית לא תקלוט אותו בלי סיוע אישי. במועדוניות אין סייעות אישיות כמעט - חריג מאוד גדול. ואז נוצר מצב שההורה אומר: טוב, אז אני אוותר על זכותי או חובתי לעבוד, לפרנס את משפחתי, ואשב עם הילד בבית. זה לא המצב שכולנו רוצים להגיע אליו. ברור לי שגם אתם לא רוצים להגיע אליו, ולכן אני חושבת שיש מקום לחשיבה מחודשת. לצאת מהקופסה שכולנו נמצאים בה, שאומרת שבקיץ שלושה שבועות הכול נם, ולהתחיל להפעיל את זה אפילו במתכונת מעט שונה. לא צריך את כל הצוות; אפשר בחלקיות, ואפשר להשתמש בבנות שיורת לאומי. אפשר להשתמש בהמון אנשי מקצוע אחרים, אבל שיהיה משהו שייתן מענה להורים.

בבקשה.

אני שלמה קרפ, מארגון ההורים, ירושלים, וגם מהפורום הישובי, ההורים היישוביים. אני די ותיק פה באזור. אני שומע מה מדברים, וכאילו רץ לי תקליט, שעשו לו הפעל מחדש. אני אדם עם מוגבלות עם CP מלידה. אני מגדל ילדה שהיא בחינוך המיוחד. נכון שיש מין קייטנה בתוך בית הספר, עד 30.7 - אחר כך בבית.

מדברים פה על הלקויות הקשות, הבינוניות. אני מדבר גם על הילדים שנמצאים בחינוך המיוחד, קשיי למידה, בעיות התנהגות, שההורים חייבים לעבוד, והם מתחילים להסתובב ולהסתבך עם החוק, עם מה שלא יהיה.

כל פעם מופתעים שהחופש הגדול הגיע. או שאני, הלקות שלי, יש לי בעיה בהבנה, או שפשוט צוחקים עלינו בעיניים. לא יכול להיות שתמיד שבוע, שבועיים, חודש לפני החופש הגדול, נזכרים שיש לנו ילדי החינוך המיוחד.

אתה צודק בהחלט.

אני יכול לתת דוגמה של רווחה. בירושלים מי שזכה במכרז הקייטנות הוא עזר מציון. הוא מפעיל אותו במקביל כשיש שנת לימודים. למה לא? שיחכו, יש הקייטנות האלה בתוך בתי הספר, ואז להשתמש באוגוסט, כשאין מענה, אז יעשו. למה? הם עושים כפל מבצעים, וההורים מתפרפרים, וזה לא הגיוני. מקבלים כל הזמן אותן תשובות – אנחנו נבנה צוות, נחשוב צוות.

אני כבר בן 50. אני שומע את כל כך הרבה זמן, כאילו אנחנו איזו פלטפורמה לניסיונות. אנחנו לא מבקשים טובות. מה לעשות שנולדנו עם קושי ומוגבלות. המדינה תשלם פי שלושה רק לתקן נזקים, כי אם אני בחופש הגדול מגיע לתחנת משטרה - ילד עם קשיי הבנה, הוא עצור כי לא הבין מה השוטר רצה ממנו, ואחר כך נפתח לו תיק, קצין ביקור וכו' - אנחנו בשנת 2015. אני לא מקנא באף סקטור שקיבל יותר, אבל אני אומר גם להורים וגם לארגונים פה: עד שלא נבנה לוביסט שידאג לאינטרסים שלנו, לא יקרה פה כלום.

לא צריך לוביסט.

זאת עבודה בעיניים.

אתה לא צריך לוביסט.

אנחנו צועקים ויושבים שנה אחרי שנה, ואני כל שנה אומר: אולי יקרה איזה נס.

מי שבאה לייצג את משרד החינוך, הרווחה - היא מבצעת הוראות. היא לא אשמה בכלל. צריך הוראות מלמעלה, שהחינוך המיוחד הוא לא נטל; הוא צריך לקבל מה שמגיע לו. אנחנו לא רוצים טובות; אנחנו רוצים שההורים יוכלו ללכת לעבודה, שהילדים שלנו לא יסתבכו, או שאמא תביא מטפלת לא מקצועית, ומגיעים הביתה, ופינו את הילד לבית חולים, כי לא ידעו מה לעשות אתו. די עם המשחקים.

מה שעצוב, שכל שנה זה חוזר על עצמו, הוועדה הזאת. לא קורה דבר.

אנחנו חברות כנסת חדשות, אנחנו חוברים לוותיקים. גם דב חנין נכנס עכשיו. אני חושבת שיש פה ראייה מערכתית. אני מבקשת שתתמצתו. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה.

אני מאוד מתחברת לדברים שנאמרו פה. חופשה בקיץ לא פורצת; היא מגיעה תמיד, באותו זמן. אין כאן הפתעות.

אותו זמן – לא תמיד.

נכון, זה משתנה, בהתאם ליוזמות מקומיות. אני בעד שיהיה רצף טיפולי, ולא יביאו אנשים מבחוץ, וזה יהיה אותו צוות שיטפל בילדים. אחרת הפגיעה היא בילדים. עד שלומדים את הצרכים שלהם, זה לוקח זמן, וזה פוגע בהם.

לכן אפשר לדלל במהלך השנה, ולעשות את הדברים כך שאנשים צוברים את החופשות שלהם, ומארגנים את לוח הזמנים בהתאם לחופשות הקיץ ובהתאם לצרכים שיעלו. יש הורים לילדים שהם לא רק ילדים עם צרכים מיוחדים; יש עוד ילדים בבית, שגם הם נפגעים מכך שאי-אפשר להתארגן כמו שצריך, ואז, כמו שאמרה האמא, הנטל נופל על הילדים, ובמקרה שהילדים קטנים, על מי נופל הנטל? ההורים לא מסוגלים לתמרן בין כל הדברים שהם צריכים לתת מענה.

לגבי הדברים האחרים, בהרבה מאוד מקרים – לא צריך להיות דבר שייך לחינוך המיוחד או ילדים ששייכים לחינוך המיוחד; רואים את הילדים הללו מסתובבים ברחוב, מסתבכים עם סמים, עם שתייה, עם עבריינות, מתרועעים עם כל מיני אנשים שמחפשים קרבנות כמוהם, ומשתמשים בהם, ולכן אני חושבת שהגיע הזמן לתת מענה לעניין הזה בצורה מאוד ברורה. לא לגלגל את זה משנה לשנה, ושנשב כאן, והסרט הזה יחזור על עצמו.

תודה. גבריאל הבה מאקי"ם, בבקשה.

שלום, שמי גבריאל הבה, אב לחמישה ילדים, נשוי לשושנה. אחד הילדים המיוחדים שלנו הוא אוריה, עם תסמונת דאון. אני קצת מתרגש. אני רואה את הדבר הגדול הזה, ומנסה להבין איך עד עכשיו הדברים לא קרו, עם כל מה שקרה במהלך השנים, לפחות אני פעיל משנת 2014.

אני חבר בקבוצת מנהיגות הורים קצרין גולן. נדמה לי שגם חברת הכנסת אלהרר היתה אתנו בכנס מנהיגות הורים. אני חבר בהנהלת אקי"ם, קריית שמונה, גולן. אני אבא. מה שלנו חשוב כרגע זה לא הילדים בבית ולא ההורים שנשארים בבית. אנחנו נטפל בהם. מה שחשוב לנו כרגע זה הילד, התלמיד, ונוח לומר: ילד, תלמיד, אבל אנחנו שוכחים שיש שם גם תלמידות, בנות, ילדות שמוגדרות כפיגור קל, מוגבלות שכלית קלה. לפי הגדרת כל אנשי המקצוע, הן טרף קל, כשהן לא במסגרות שלהן. הם אינם מבינים מה זה פגרה, מה זה שבוע חופש, כי החופש שלהם הוא דרך ההתבטאות שלהם במסגרות שלהם, ואם ניקח אותם מהמסגרת הרציפה שלהם, ונשים אותם עם שילוב כזה או אחר, זה יהיה הדרגתי ומובנה ואחר ומתוכנן לאורך זמן, אבל כשאנחנו לוקחים אותם לפרק זמן של שבועיים, ונאמר: ניקח תלמיד וסייעת יחד אתו, הוא לא יודע איך לטפל במוגבלות שכלית קלה, כשהילד בן 16, עושה את צרכיו במכנסיים, והוא מוגבל פיזית בגפיים, והוא מוגדר כמוגבל שכלית קל. זו ההגדרה שלנו. לנו אין בעיה עם התיוגים האלה, אבל במה חטא הילד? במה הוא פשע? במה פשעה אותה ילדה שיצאה החוצה, וצריכה להיות טרף קל? להורים אין מה לעשות אתם בבית. או הם יעשו את העבודה שלהם, או תהיה סכנה, כפי שקרה במקרים – גם לי אישית, וגם מקרה שבו ילדה שרפה את הבית, כי לא שמו לב. זה היה חנוכה, והיא רצתה לעשות חנוכה בבית.

בסך הכול המסגרות קיימות. אחד המכרים שלי התקשר אליי ואמר לי פעם: זה חוסר-אחריות, אני הולך למשטרה, כי הילד שלך נמצא 200 מטר מחוץ לקצרין, בכביש הראשי. זה קרה כשהיה בן 10, 11. הוא היום בן 21. הוא עדיין לומד בבית ספר רננים, והוא מתפקד כמו 7, 8, ממספר בחינות, אבל לשמחתי, היום הראשון שלו בצבא בהתנדבות. אם הוא יצלח את זה, בשנה הבאה הוא יתגייס לשנתיים בצבא, ומבחינתנו, זו תהיה גאווה גדולה, ותודה לאקי"ם על ההזדמנות, שנתנה לנו את הדבר הזה. הם מצאו את הילד מחוץ לקצרין, בחושך, הולך, כי הוא שמע את האחים שלו, שהולכים לבורגר, וגם הוא רצה ללכת לשם. אני חשבתי שהילד נמצא בחדר. פשוט הלך. תלינו שלט עם מספר טלפון, הוא מגיע למשטרה כל שבועיים-שלושה, וחוזר אלינו. בסך הכול יש לנו שבועיים באוגוסט, יש לנו חנוכה, פסח וסוכות. המקום כבר קיים. כל הדפים האלה שרציתי לומר – עזרתם לנו מאוד, גם רחל אברמזון וגם אתם, שמכירים בבעיה. המתקנים קיימים, האישורים למקום קיימים, התוכנית קיימת ופועלת. להוציא לפועל - נשאר הרצון הטוב, הבנת הנושא לעומק, ותקציב לא גדול בסדר עדיפות נכון. כל הגורמים מודעים לבעיה, והטענה היא בסך הכול חוסר-תקציב – זה מה שבמענים שאנחנו מקבלים מכם: נכון, מכירים, רק את חוסר-התקציב. כל הזמן חוסר-תקציב.

זה קצרין או קריית שמונה?

בית ספר רננים נמצא בקריית שמונה. אני תושב קצרין. אנחנו נמצאים כ-50 דקות מבית הספר.

בקשר למתנ"סים, דובר פה אם הם מסוגלים או לא מסוגלים. אני פעיל בקבוצת הורים, ואנחנו משנת 2004 מכתתים רגלינו כדי לעזור למתנ"סים ולרווחה, לגייס כספים, כי הם נותנים 2,500 או 3,000 שקל פה, בזמן שקייטנה רב-נכית, בגולן במיוחד, עולה כ-40 עד 50 אלף שקלים, ואני עבדכם הנאמן אמון על גיוס הכספים, לא מתבייש לבקש את הכסף, אבל אני חש בושה בעניין הזה, שאני צריך לעשות את הדבר הזה. זה לא אישית בשבילי אלא בשביל הילדים שלנו. כל הזמן אנחנו מסתכלים על הילדים שלנו ועל ההורים. בסך הכול על מי זה נופל – על האימהות. מי שלוקח את הסיכון בעבודה זה האימהות. זאת האמת. לא קל היום לאמא להשיג שוב את העבודה שלה.

בבקשה.

למה לא עושים שם בית ספר?

שלום, אני נועה, עו"ד בעמותת אקי"ם ישראל. יש 2,500 ילדים עם מוגבלות שכלית קלה. אני רוצה להשלים את הדברים שלו. הנושא של ילדים עם מוגבלות שכלית קלה הוא קצת שונה מילדים עם מוגבלויות אחרות - הם לא זכאים היום לתוכנית לימודים בסוכות, בחנוכה, בפסח ובחופשת הקיץ.

אל תעשי את הסקטוריאליות הזאת.

אבל בקבוצה של ילדים עם מוגבלות שכלית, הקבוצה היחידה שלא זכאית לתוכניות לימודים בחופשה הזאת - ילדים עם מוגבלות שכלית קלה, וכולם יודעים שמוגבלות שכלית קלה, כמו שגבריאל הסביר כעת, זו מוגבלות קשה ולא קלה. הוצאנו דוח בעזרת מחקר של הכנסת בנושא שירותים לילדים עם מוגבלות שכלית קלה. יש אפליה ברורה לעומת ילדים עם מוגבלות שכלית ברמות הנמוכות יותר. אחד הנושאים הקריטיים הוא החופשות, שהם לא מקבלים.

בבקשה.

שמי כנרת חנני יהודאי. אני חברה בהנהגת ההורים העירונית של העיר ראשון לציון, שחבר בארגון ההורים הארצי. בראש ובראשונה אני אם לילד שלומד בבית ספר ייחודי שקמים בראשון לציון, הנותן מענה לילדים על הספקטרום האוטיסטי. אני מהלקות היותר קשה. החופשות שלנו, הקייטנות שלנו מתנהלות עד 15 באוגוסט.

אנחנו בהנהגת ההורים שלנו בשקמים בחרנו לצאת מהקופסה. ראינו שמשרד החינוך על כל בעלי התפקידים שלו לא הצליח ליתן לילדינו מענה נכון וטוב ללקות שלו. לכן בחרנו ליישם תקציבים ממשרדים אחרים, למשל, כדוגמת משרד הבריאות, והכנסנו לבית הספר את העמותה לילדים בסיכון, הנותנת לילדינו בשעות אחר הצהריים טיפולים פרא רפואיים. העמותה הזאת יכולה לעבוד כל השנה. אם ייתנו לה לעבוד כל השנה, אם תפתחי את בית הספר שקמים כל השנה, העמותה תיתן להם טיפולים פרא רפואיים ברצף, ללא עצירה, והאמיני לי – זה לא שבועיים, כי אם אני מסתכלת על החיים שלנו במדינת ישראל, אז מייד אחרי השבועיים האלה יש עוד חודש וחצי חגים, וזה כבר הופך להיות סוג של חודשיים, וחודשיים מתוך השנה הזאת זה מהותי עבור הילדים. זה מהותי עבור הצוות החינוכי בבית הספר. זה מאוד מאתגר.

כשאני מסתכלת על מערכת החינוך, שאתם קוראים לזה מערכת החינוך המיוחד, אני אומרת לעצמי: המערכת היא מיוחדת. החינוך הוא אותו חינוך. אני מצפה מהילד האוטיסט שלי, לעשות בדיוק כמו האח המחונן שלו: להתנהג באותה צורה, לשמוח ולא לקפוץ משמחה, לחכות בתור. כל הדברים הללו יכולים לקדם את הילדים שלנו. שינוי קטן בחשיבה, רוטציה בחופשות תוך כדי השנה – אין יותר כלכלי מזה. שתצאנה הסייעות והמורות בסביבות מאי; לא בסביבות אוגוסט. שתהיה רוטציה. תרחיבו את הצוות החינוכי. אלה דברים שלדעתי, לא צריך תקציבים גדולים; צריך יישום וביצוע של התקציבים הממשלתיים.

בית הספר אצלכם פועל כל השנה?

הוא פועל עד 15 באוגוסט. נשארים לנו שבועיים חופש. בתוך הקייטנה יש בלגאן לא קטן. 15 – זה כולל הקייטנה. כשאני רוצה לקחת את הבן שלי באותה שעה שאני לוקחת בדרך כלל, ב-15:30, ולהתעסק בניהול כספים, כי אני רואת חשבון, לפחות עד 15:30, בתקופת הקייטנה הסייעת שיוצאת להביא לי את הילד – אני מרחמת עליה. אני כבר מפסיקה לרחם על הילד.

בבקשה.

אביבית ברקאי-אהרונוף, עו"ד, ארגון בזכות. כמה דברים, אשתדל לא לחזור על דברים שנאמרו: ראשית, אנחנו מדברים על חוזר מנכ"ל משנת תשס"ד. בעצם בחוזר הזה התחילה ההבחנה הלא ברורה, שלא ברור מה מקורה, בין ילדים עם צרכים שונים, שמצד אחד, יש לנו ילדים עם מוגבלות שכלית, ילדים עם הפרעות התנהגות קשות, ילדים מעוכבי התפתחות, מעוכבי שפה, שזוכים לחופשה עד סוף חודש יולי, ומהצד השני יש ילדים עם צרכים שונים, שזוכים לחופשה ארוכה יותר, עד 15 באוגוסט, כפי שהוזכר כאן. קודם כל, לא ברור מה טיבה של ההבחנה הזאת ומדוע היא נעשתה. אני מבקשת כאן לצאת בקריאה למשרד החינוך, שיבחן מחדש את החוזר הזה, מדוע הוא נכתב, על סמך מה ההבחנה הזאת, וישתדל לתקן אותו כמה שיותר מהר.

מעבר לאורך החופשה, באותו חוזר יש גם הבחנה לעניין השירותים הפרא רפואיים. לחלק מהילדים שמקבלים במהלך השנה את השירותים הללו, מופסקים הטיפולים הללו באותה תוכנית חופשה, ולחלק מהילדים ממשיך הטיפול הזה בתוכנית החופשה.

נאמר כאן משהו לגבי יעילות הטיפולים בחופשת הקיץ. אני מזכירה שבשנה שעברה - זה בעצם התחיל לפני שנתיים – היתה לנו סוגיה דומה במעונות היום השיקומיים. במעונות היום השיקומיים חופשת הקיץ הסתיימה ב-8 באוגוסט, כמו במעונות היום הרגילים. באו ההורים ובצדק רב ביקשו: אנו מבקשים חופשה כמו בחינוך המיוחד, עד 15 באוגוסט, כדי לא ליצור הפסקה משמעותית וממושכת של שלושה שבועות, שבהם לא ניתנים לילדים הטיפולים הללו. באמת משרדי הבריאות והרווחה נרתמו כאן. ד"ר הדר ירדני ממשרד הבריאות אמרה בעצמה, והיא המומחית ואשת המקצוע, שגם אם היו ניתנים אותם שירותים פרא רפואיים במסגרת קופות החולים, גם אם ניתן היה לקבוע תור ולקבל טיפול, השירותים הללו לא יעילים - מדובר באנשי מקצוע חדשים, ועד שהם מכירים את הילד, הטיפול לא יעיל. לכן יש חשיבות נוספת לכך שאת הטיפולים ימשיכו לתת אותם אנשי מקצוע.

בבקשה. אני רוצה לתת לעוד שני הורים. אני מתנצלת בפני חברי הכנסת. חשוב לי לשמוע את ההורים.

שלום, שמי קובי כהן, ואני הורה לילד בחינוך המיוחד. בעצם אנחנו טענו מספר טענות: אחת, בהתייחס למה שאמרה הגברת יוליה - טענת אפליה. יש כאן, לדעתי, אפליה בין ילדים עם לקויות בשכיחות נמוכה לילדים עם לקויות בשכיחות גבוהה. זה דבר ראשון.

דבר שני, פגיעה ברצף הטיפולי. מה שנאמר כרגע, זה עניין מהותי. זה עניין של חודשיים. 15% מהשנה הילדים מפסיקים לקבל טיפול. לדעתי, מדינת ישראל צריכה לתת מענה רחב יותר לכל ילדי החינוך המיוחד, כלומר כל ילד בחינוך המיוחד, ולא משנה מה הצורך שלו, צריך לתת לו מענה. העניין הוא שהרשות המקומית או משרד החינוך לא נותנות חלופה של קייטנה לילדים הללו. גם אם הייתי רוצה לרשום ילד כזה לקייטנה - אין לי היכולת. האופציה היחידה שברשותי היא להפסיק לעבוד חודש וחצי, ולשבת עם הילד בבית. בעוד שילדים אחרים יכולים להשתכשך בקייטנת מים וסבון או קייטנת כדורגל, ויש להם מענה, דווקא לילדים האלה, שלא חטאו, אין להם שום מסגרת.

ילד כזה, שמפסיקים לו חודש וחצי פעילות, יוצא מאיפוס. הם צריכים שגרה. קל וחומר כשאתה מפסיק להם את הטיפולים. אני גם אישית פניתי לקופת החולים, ביקשתי כבר לקבוע תורים מ-1 ביולי עד 31 באוגוסט. אמרתי להם: רבותיי, אנא העבירו לי את רשימת התורים כדי שנוכל להיערך עם טיולים, חופשות וכדומה. לא קיבלתי תשובה. התשובה היא שכנראה, אין מקום, אין יכולת.

כשפניתי למשרד הבריאות, לד"ר הדר ירדני, יש לי כאן תשובה כתובה ממנה. היא טוענת, כמו שאמרה עו"ד אביבית אהרונוף – היא כותבת כך: חודש וחצי של טיפול נראה לי מאוד לא יעיל. תהליך ההיכרות וההסתגלות יהווה את מרבית התקופה. הייתי פונה למעון ומבקשת כלים כדי לספק את התרגול בבית. אני הורה שעובד מ-07:00 עד 18:00, אמור עכשיו לתרגל את הילד שלי? זה נשמע לא רציני ולא ענייני.

אתם כהורים לילדים עם צרכים מיוחדים – אני מאוד מעריכה אתכם, וכל הכבוד לכם, שאתם מנסים לקדם את הילדים שלכם. זו משימה לא קלה. אנחנו נשתדל לעשות כל מה שנוכל.

רויטל ואז סער אמיר, כי אנחנו צריכים לסיים. רק תזדרזו.

זה מהמם בעיניי ששולחים אותנו לטפל בילדים שלנו, וכשאנחנו מגיעים לוועדות השמה, אומרים לנו שאנחנו לא אנשים מקצועיים.

או הורים מטרידנים.

אי-אפשר להחזיק את המקל בשתי קצותיו. היה שר שצעק עלינו: די, אבל הוא כבר לא פה.

קודם כל, הסקטוריאליות היא גם בין הנכויות, אבל היא גם בין הילדים – אותו ילד, במערכת החינוך, בין אם הוא בשילוב בכיתה קטנה או בחינוך מיוחד, זה הרי אמור להיות עניין של בחירה, אבל יוצא שילד משולב, ילד בכיתה קטנה וילד בחינוך המיוחד הכוללני לא יקבלו אותו דבר. אין שום קשר, זה שרירותי לחלוטין. זה לא הגיוני וגם לא פדגוגי.

מעבר לגיל מסוים אין פתרונות בכלל. זה קורה גם בענייני חינוך מיוחד, שמעבר לגיל מסוים הם הופכים להיות קייטנה.

בואו נתרכז בקייטנה, כי הדיון הבא יהיה על החינוך- - -

אני מתרכזת בקייטנה. כשהילדים קטנים, אפשר לעשות אתם משחקים או דברים, ואז הם יכולים כל מיני סוגי צוותים. מעבר לגיל מסוים אי-אפשר לעשות את זה יותר, ואז יוצא שגם בתוך הקייטנות האלה אין בעצם מענה, והם בעיקר מחכים שהיום ייגמר.

אני רוצה לדבר על אותו ילד – הרבה פעמים הסיבה שההורים לא בוחרים בשילוב, היא בגלל שאין לילדים משולבים מענים, כי גם כשהם הולכים לקייטנות הרגילות – אל"ף, לא תמיד הקייטנות הרגילות מסכימות לקבל אותם; בי"ת, אחר כך אומרים להם – הסייעת שלך, סוף-סוף הגענו לזה שהיא חייבת לעבוד כל השנה, אבל היא לא רוצה ללכת לקייטנה – אנחנו לא יכולים לחייב אותה. אנחנו שולחים מישהו שלא, שולחים מישהו שכן. גם אחרי גיל מסוים אין יותר קייטנות לילדים, ואז יוצא שילדים משולבים, אחרי גיל מסוים – כיתה ג'-ד' - אין להם מענים בכלל, ומשרד החינוך לא מוכן להתגמש על כל מיני פתרונות אחרים, ויוצא שמגיל מסוים אין להם פתרונות, ולכן הם נאלצים ללכת לחינוך המיוחד, גם אם לא רצו לבחור בזה.

לגבי אחריות עירונית – אני לשנייה שמה גם את הכובע שלי כחברת מועצה. אני מועצה בדירוג 8, אני יכולה לדאוג לילדים, נגיד. מה קורה ברשויות עירוניות בדירוג 4? הם לא ידאגו לילדים. מה זה אומר? שיש ילדים ברשויות מסוימות שיש להם פתרונות, כי הרשות העירונית לוקחת אחריות כי יש לה כסף, ויש ילדים שלא נעשה את זה? זו אחריות ממשלתית, זו אחריות של השלטון המרכזי. אין דבר כזה. זו צריכה להיות אחריות של המדינה כמדינה. האחריות העירונית צריכה להיות מה שמעבר ולא השירות הבסיסי.

לגבי שיח משותף, יכול להיות שיש פה שיח משותף, אבל אם אנחנו נמצאים שבועיים לפני סןף השנה, לא דיברתם אתנו על זה - זה אומר שלא היה שיח משותף. אני יודעת שאתם מנסים, אבל לא היה.

לגבי הילדים שמסיימים בצהריים את הקייטנות, וב-12:00 מתחילה ההסעה – יש ילדים שהם שעה וחצי-שעתיים מרחק. הם מגיעים הביתה בשעה 14:00. הפעם האחרונה שהם אכלו זה 08:00. אי-אפשר להתייחס לזה כאילו ב-12:00 נגמר היום. אם החלטתם שנגמר ב-12:00, תחשבו על זה שהביתה הוא מגיע ב-14:00. וגם השעה 12:00 לא הגיונית.

שנים אנחנו אומרים שהמתי"א – מרכז התמיכה היישובית של משרד החינוך – יוצא לחופש באוגוסט. איך אתם יוצאים לחופש באוגוסט? זה בדיוק החודש שצריך לדאוג גם למה שקורה עכשיו וגם למה שיקרה בספטמבר. לא ייתכן שהם יוצאים לחופש באוגוסט. שייצאו במאי, שייצאו בפברואר. זה לא הגיוני.

ולגבי הקייטנות שמנסות לגייס תרומות, כי זה ילדים עם צרכים מיוחדים, התוצאה של זה היא לקבע את המסכנות בחברה, ואחר כך אנחנו לא יכולים לצאת לשם ולומר: אנחנו שווים בין שווים. אי-אפשר משך שנים לומר: תעזרו לנו – אנחנו מסכנים. זה לא עובד כך. זו אחריות ממשלתית, כי מגיע. זו זכות ולא חסד.

צודקת. אנחנו חייבים לסיים את הדיון פה בנושא הזה.

יש פה חברים שצריכים להגיע לוועדות נוספות. אנחנו עוקבים אחריהם ומלווים אותם לא בשנה הראשונה.

אני יודעת. אתן לאמיר סער, ואם מישהו ירצה להוסיף משפט- - -

שלום, אני אמיר סער, ואני חבר בפורום ועדי ההורים היישוביים ובוועד ההורים של גבעתיים. אני הורה צעיר. פעם ראשונה השנה, הבן שלי בן 4, נכנס לגן שפתי. אין לו המורכבות הגדולה, רק הילד שלי חי בבועה בתחילת השנה, וכל הטיפולים מאוד עזרו לילד להשתלב.

עכשיו אנחנו מגיעים לחודש יולי, ואתם מבטלים לנו את הטיפולים. אנחנו מגיעים לחודש אוגוסט, ואין לנו קייטנה. זה אומר שאני עכשיו ב-14:00, כי הגן נמשך ביולי עד 14:00, צריך לעזוב את העבודה, אני ואשתי, ולמצוא פתרונות לילדים. למה ילד רגיל, העירייה, הרשות המקומית נותנת לו פתרון לחודש אוגוסט - לנו אין. מנסים למצוא פתרונות, המצאות של גננת פרטית שתבוא ותממן את זה. בעיריית גבעתיים – אולי יש להם הכסף; יש עיריות שאין להן את זה. זה צריך להיות פתרון הרבה יותר גדול ומערכתי.

הסיפור, שיש פה שלמה שכבר שנים נמצא – אני חדש. אותי מפתיעים כל יום מחדש. הגננת שלי בחודש יולי מסיימת לעבוד בשעה 13:30. הגן נמשך עד 14:00. למה? אפילו היא לא יודעת.

אנחנו רוצים לתת לילדים האלה קביים כדי לשלב אותם בחברה, ובעצם בחודשים יולי ואוגוסט זורקים להם את הקביים – נחזור לספטמבר, שגם הוא חגים. חבל. צריכים למצוא פתרונות.

חברים, צריכים לסיים. אנחנו משודרים. אני מבקשת ממש במשפט, כי אנחנו צריכים לפנות את החדר.

שמי שוקי בידר. אני אבא לילד אוטיסט בן 10.5. קודם כל המון תודות. אדבר על נקודה שלא דיברו עליה, והיא נוגעת בעיקר להורים חרדיים. החופשה בין 15.8 עד 1.9 יוצאת בחודש העברי בין ב' אלול לי"ז אלול. זה הזמן שכל האחים של הילד נמצאים בלימודים. אם יש מישהו שיעזור לי לגדל את הילד, כי אשתי נכה נפשית, זה הבן שלי, בן 12. הוא הפך למטפל בגיל קטן. גם הוא לא יהיה לי. אני לא יכול להתמודד לבד.

מעבר לזה, המתנדבים לא יכולים להתנדב.

אני ממש מתנצלת.

אם עכשיו לא יהיה פתרון, בכל שנה- - -

אנחנו נצא עם מכתב למשרד החינוך ולשר החינוך, ואני אפנה לראש הממשלה, שיתערב פה כדי לפתור את הבעיה הזאת, כדי שיהיה מענה הולם עכשיו בקייטנות.

צריך המלצות קונקרטיות.

יהיו המלצות קונקרטיות.

רק אם אפשר לתחום את הדברים בלוחות זמנים, כדי שנוכל להיערך.

עוד שבועיים זה חופש.

אנחנו צריכים לפנות את החדר. נמשיך את הישיבה בחדר הוועדה - אסיים שם את המסקנות. תודה רבה.

אנחנו מבקשים ממשרד החינוך, להקצות כסף לקייטנות, כבר השנה.

אפשר לדעת, מה העלות של הקייטנות, שהיא כל כך בעייתית?

שאלנו את בני ביטון, שהוא סגן יושב-ראש השלטון המקומי. הוא אמר שעד מחר הוא ייתן לנו פחות או יותר כמה העלות.

אין פה נציגי האוצר?

יש. אני לפגישה הבאה.

ברשותך, לא מספיק להגיד שצריך להקצות כסף, כי צריך פשוט לפרק את זה לצעדים אופרטיביים. צריך לדון בסוגיית הסייעות. אם אנחנו לא ניתן דברים קונקרטיים- - -

רק התחלנו. אנחנו מבקשים, תוך שבוע ימים, אם תוכלו לתת לנו מה עלות התקציב – המשך הקייטנות, לפחות עד 15.8. מצדי, שיהיה עוד סוף אוגוסט.

את לא יכולה לומר עד 15 באוגוסט.

אני מבקשת שזה יהיה עד הסוף, אבל נאמר לנו שיש ילדים שמסיימים ב-30, ויש שמסיימים ב-15. אנחנו רוצים לדעת, האם ניתן יהיה לעשות את הקייטנה עד 30, ומה העלות של זה.

אנחנו רוצים שיהיה ארוך לכולם, ולא עד 12:30.

בנושא הסייעות והטיפולים הפרא רפואיים, שהם ימשיכו כל זמן הקייטנה. אנחנו מבקשים תוך שבוע את המספרים של התקציב ומה שצריך.

ממשרד החינוך אנחנו מבקשים תוכנית מלאה, שתראה לנו, איך אנחנו עושים כבר השנה את הקייטנות, ותוכנית לשנה הבאה.

כולל גמישות בפתרונות לילדים משולבים כבר בחופש הזה, שיוצאים לחופש בעוד עשרה ימים.

בבקשה, חבר הכנסת מקלב.

אני מבין שמאבדים רסן קצת, וזה נכון, אבל עוד נקודה אחת מכל הנקודות שדיברתם עליהם, זה נושא שפנו אליי מנהלי בתי ספר, שהם כן ממשיכים במסגרת כזו או אחרת בתוך בתי הספר, במסגרת קייטנה בית ספרית. יש ילדים בכיתות מקדמות ובכיתות משלבות, שלא יכולים להשתלב בפעילות הזאת, וכל ההשקעה בשילוב יורדות לטמיון, כי אין להם הסעה להגיע למסגרת. כפי שאנחנו יודעים, הכיתות המשלבות והמקדמות - אלה לא בתי ספר שכונתיים; ילדים מוסעים מקצה העיר האחד לשני כדי להגיע. אין הסעות.

יש הסעות.

אין. השלטון המקומי מפסיק את ההסעות לכיתות המשלבות והמקדמות ב-1.7. פניתי למר גיספן עכשיו, ולא קיבלתי תשובה בעיריית ירושלים. בשנה שעברה לא יכלו לשלב. ילדות בכו- - -

יש הסעה בחינוך המיוחד עד 30.7.

זה לא עובד בכיתות המקדמות. זה לא חינוך מיוחד. אם יש, סגרנו עניין.

אין. אני רוצה לסגור את הדיון על הקייטנות.

לא לקיים מסגרת חדשה או להמציא את הגלגל; בסך הכול להמשיך את ההסעות, הקיימות, כי ילד שגר בשכונה מרוחקת, ומוסע עד הכיתה המתאימה לו, הוא מרגיש שקורעים אותו מהכיתה. כל מה שהשקיעו כל השנה, עכשיו יורד לטמיון.

נוסיף את עניין הקייטנות בחינוך המשלב, שגם להם צריך לדאוג למסגרת, ואם צריך להכניס אותם לחינוך המיוחד, כי לא ייתכן- - -

לא. להיות גמישים בפתרונות. יש המון פתרונות.

אני מתכוונת שבתקציב הזה של החינוך המיוחד, שגם הילדים המשלבים יוכלו להיות עד 16:00.

לא יכולים עד 16:00, כי זה תלוי בתוכנית – צריך להאריך את התנאים כאילו הוארכה שנת הלימודים. זה מה שעושים בגנים, ואפשר לעשות את זה בחינוך המיוחד, וזה משאיר את כל הקונסטלציה ברצף, בלי שום עניינים.

אני מבקשת שנשמור על המושג של הארכת שנת הלימודים, כי אנחנו מדברים על הארכת שנת הלימודים בכל ההיבטים הפדגוגיים, בעיקר בעקבות הדיון החשוב הזה.

גברתי יושבת-הראש, אני רק רוצה לוודא: המשרדים החינוך והאוצר קיבלו שבוע להכין תוכנית מסודרת ותוכנית בצדה. כולל פתרון לילדים משולבים.

כן. ואם צריך שמשרד הרווחה ייכנס לפה, גם הוא.

כולנו מוכנים להיות שותפים. יש לנו ותק של עשרות שנים בעניין הזה.

במסגרת הבנייה החדשה שדיברה עליה מפקחת משרד החינוך, ההורים יהיו שותפים מלאים.

לאה פרנקל, הסתדרות המורים. אני מבקשת מילה בעניין הזה. הסיכום מאוד מקובל. אני נציגת אלה שיבצעו את כל ההחלטות שיוחלטו היום. אני מבקשת שני דברים: אל"ף, לא לשכוח את אלה שעושים את העבודה, ולא לשפוך את התינוק יחד עם המים. יש אנשים שעובדים מאוד קשה. דבר אחד: לא לשכוח את המורים שיעשו את זה, שעושים את זה.

לא שכחנו.

ודבר שני, בבקשה, המורים יהיו שותפים לעניין של התכנון וההארכה. חשוב שהם יבואו ברצון, בהבנה ובהכלה.

דיברנו על זה קודם, שהמורים צריכים את החופש שלהם, שזה יהיה בסבב. אני מסכימה מאוד, שההורים שיהיו שותפים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15.