הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 34

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, ו' בחשון התשע"ו (19 באוקטובר 2015), שעה 10:00

א. שירות עולים חדשים ובני עולים בצה"ל; ב. סגירת קורס הגיור "נתיב"; ג. טיפול צה"ל בתופעת התאבדויות חיילים עולים

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

מיכאל אורן - כולנו

סופה לנדבר

קסניה סבטלובה

טלי פלוסקוב

יואל רזבוזוב

אביגדור ליברמן

עודד פורר

סא"ל קרן בן נתן - סא"ל אכ"א ר' עתו"ם, משרד הביטחון, צה"ל

סא"ל ד"ר אריאל בן יהודה - נציג אט"ל, משרד הביטחון, צה"ל

שושי הרץ - מנהלת היחידה למניעת אובדנות, משרד הבריאות

שרה כהן - מנהלת מחלקת רווחה, משרד העלייה והקליטה

יצחק אוחנה - ראש אגף בכיר לצעירים, משרד העלייה והקליטה

ד"ר נתי קנטורוביץ' - ממונה מידע ומחקר, נתיב, משרד ראש הממשלה

סיוון פרשקר - המשרד לשירותי דת

דורית בר חי - מפקחת ממונה על צעירים בגיל הגיוס, משרד החינוך

רחל משה אברהם - מדריכה ארצית בנושא חירום, לחץ ומניעת התאבדויות, שפ"י, משרד החינוך

ניר אמסל - רפרנט ממשל ומינהל באגף תקציבים, משרד האוצר

יגאל שטיינמן - אחראי תחום צעירים וצה"ל, חיילים בודדים, הסוכנות היהודית

נויה גוברין - מנהל תוכנית לחיילים בודדים, ארגון "נפש בנפש"

יוסף וייס - חבר הנהלה, עמותת "בשביל החיים"

שפרה שחר - מנכ"לית בית חם לכל חייל

ישעיהו יחיאלי - מנהל תכנית נעל"ה, אגודה לקידום החינוך

פרופ' בנימין איש שלום - נשיא בית מורשה ויו"ר המכון ללימודי יהדות נתיב

צבי אוד - מנכ"ל המרכז לחיילים בודדים על שם מייקל לוין

יצחק הילדסהיימר - כתב "מקור ראשון" ו-NRG, עיתונאים

יהונתן בניה - כתב צבאי, גלי צה"ל

אורי אירא - עיתונאי, גלי צה"ל

שמעון איפרגן - כתב תחקירים באתר "מאקו" של קשת, עיתונאים

צליל רובינשטיין - ראש סקר מכון על משמר הכנסת

איתי גת - מתמחה, משרד הכנסת

יהושע זוהר - לוביסט, מייצג את הקרן הקיימת לישראל

מתן אלקלעי - לוביסט (ברדוגו יועצים), מייצג את בית חם לכל חייל

דנה גורדון שושני

ר.כ. חבר המתרגמים

א. שירות עולים חדשים ובני עולים בצה"ל; ב. סגירת קורס הגיור "נתיב"; ג. טיפול צה"ל בתופעת התאבדויות חיילים עולים

בוקר טוב לכל המשתתפים בישיבה והצופים בערוץ הכנסת. אני מבקש לשלוח ניחומים למשפחת הרוג הפיגוע, החייל עומרי לוי, אמש בבאר שבע ואיחולי החלמה מהירה לפצועים.

התכנסנו היום לדון בנושא שירות עולים חדשים ובני עולים בצה"ל. במסגרת הדיון אני מקווה לשמוע שנמצא פתרון למניעת סגירת קורס הגיור "נתיב" בצה"ל. בנוסף, נדון היום בטיפול צה"ל בתופעת מניעת התאבדויות בקרב חיילים עולים.

אני מאמין בשירות בצה"ל, ככור היתוך לעולים חדשים בחברה הישראלית. ראשית, אני מבקש להביע מחאה כלפי משרד הביטחון וצה"ל, על כך שלא נענו לבקשותינו החוזרות ונשנות לקבל נתונים עדכניים מבעוד מועד.

מאחר שצה"ל לא העביר נתונים עדכניים למחלקת המחקר והמידע של הכנסת, שנתבקשה להכין לוועדה מסמך רקע עדכני להיום ופנתה לצה"ל עוד בחודש יוני האחרון, מבלי לקבל מענה, עד אמש, בתום שעות עבודה, ארבעה חודשים. לכן איאלץ להתייחס כיום לנתונים קיימים ולאו דווקא מעודכנים.

ידוע לכל ששיעור המתגייסים לצה"ל, מקרב יוצאי אתיופיה, גבוה מאד. בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2012, מצוין כי שיעורם עמד על 86% לעומת 74% בכלל האוכלוסייה. למרות נתון חיובי זה, ציין מבקר המדינה בדו"ח, כי שיעור המיצוי של יוצאי אתיופיה לפיקוד הזוטר, עמד על מחצית מזה של שאר האוכלוסייה. המבקר אף הדגיש כי שיעור גבוה של יוצאי ויוצאות אתיופיה, קיבלו ציוני קב"א נמוכים מנתוני שאר האוכלוסייה.

נתון קשה הוא, ש-20% מהחיילים יוצאי אתיופיה, נשרו במהלך השירות הצבאי ומדובר בשיעור גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה. למרבה הצער, גם שיעור הכלואים מקרבם, היה מאד גבוה ועמד על 53% מכלל הכלואים בשנת 2010. שיעור הנפקדות היה גבוה פי שלושה מהשיעור המקביל בכלל בצה"ל.

אני מבקש מנציגי צה"ל בדיון היום להציג בפנינו נתונים מעודכנים על כלל העולים בצה"ל, עם פילוח לגבי יוצאי אתיופיה וכן דור שני לעולי אתיופיה, ילידי הארץ.

בהמשך, אני מבקש לקבל את התייחסות צה"ל לנושא סגירת קורס הגיור "נתיב" בצה"ל. אני מאד מקווה שבישיבה זו נתבשר שכל ההדורים יושרו ושהתקציב הוקצה על ידי אגף התקציבים, שאכן יאפשר את המשך התנהלותו של קורס גיור זה, המאפשר לצעירות וצעירים במשפחות עולים להתגייר במהלך שירותים בצה"ל.

הבוקר קיבלתי את ההתייחסות ממערך הגיור לנושא, לפיה הושגו הבנות בנוגע להמשך פעילותו של קורס נתיב, כי אגף התקציבים הקצה את הסכום להמשך תקצוב הקורס והובלת תקווה. בימים אלה אכן יגיע התקציב הזה למשרד הביטחון.

גם בנושא אובדנות בצה"ל, לא קיבלנו נתונים עדכניים. מנתונים של מסמך ממרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2013 עולה כי בין השנים 2007 עד 2013, התאבדו 123 חיילים ו-1 משירות חובה במשטרה. צוין כי 37% מכלל המתאבדים בקרב החיילים הם עולים. מאחר שאינם ילידי הארץ, מתוך כלל החיילים העולים ששמו קץ לחייהם במהלך שירותם הצבאי בתקופה האמורה, 56% הם יוצאי חבר המדינות ו-22% הם יוצאי אתיופיה. זהו נתון מאד מדאיג, כיוון ששיעור החיילים העולים שהתאבדו, גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה.

אבקש לקבל נתונים עדכניים קודם כל מצה"ל. יש לנו פה את סגן אלוף קרן בן נתן, נציגת אכ"א, סגן אלוף אריאל בן יהודה, נציג אט"ל. נמצאים איתנו חברת הכנסת סופה לנדבר, שרת הקליטה לשעבר, חבר הכנסת מיכאל אורן, חברת הכנסת קסניה סבטלובה וחבר הכנסת יואל רזבוזוב ואני אשמח בשלב הזה שנשמע קודם כל את סגן אלוף קרן בן נתן, נציגת אכ"א.

בוקר טוב לכולם. אני אציג כאן נתונים כלליים לגבי תמונת מצב העולים, כפי שהתבקשנו. אולי אני אפתח קודם, כדי לסכם את הסוגיה של קורס "נתיב". אין בעיה בקורס "נתיב". קורס "נתיב" מתקיים. הסוגיה התקציבית שהייתה איתה איזו שהיא בעיה לפני החגים, נפתרה ומבחינתנו הנושא – אנחנו רואים אותו כפתור ואין איתו איזו שהיא בעיה.

ומה עם השנה הבאה? הרי כל שנה אותו דבר. זה היה גם בשנה שעברה. זה לא בבסיס התקציב, אז כל שנה אתם נלחמים על הכסף ואנחנו עוזרים. זה צריך להיות בבסיס התקציב. יש תקציב חיצוני, לפי מה שאני יודע. זה נפתר היום. בשנה הבאה עוד פעם תצטרכו להילחם וכל שנה וזו הבעיה לדעתי. לזה אנחנו צריכים להתייחס כוועדה.

אז אני לא יודעת להתייחס לסוגיה הרחבה ואני יודעת שהבעיה הייתה בעיה תקציבית, לא בעיה של צורך ולא של רצון של אף אחד מהצדדים.

לא, לא, רק תקציב. תקציב חיצוני. כל שנה אותה בעיה.

לא שמעתי שלא מעלים להם את השכר או לא מעדכנים להם את השכר כשיש איזו שהיא בעיה. כי זה נמצא בגוף התקציב.

אז אולי בעניין זה נשמע מאגף התקציבים במשרד האוצר.

בוקר טוב. שמי ניר אמסל ואני נציג אגף התקציבים. אני רק רוצה לציין שהשנה במיוחד הבעיה בהעברת תקציב קודם כל היא שלא היה תקציב מדינה ולכן הייתה בעיה בהעברת התקציב וההבנות הוצגו וכמו שאמרו פה נציגי הצבא ויש פה גם את נציגת אגף הגיור וההתייחסות שגם הגיעה לוועדה. הפרויקט מתנהל. הוצגו הבנות לצורך המשך הפרויקט וקידומו. שנים קודמות גם כן ניתנו כל הפתרונות בשביל שהפרויקט ימשיך כפי שהוא אמור להתקיים.

אבל כל שנה זה מאבק.

הסיבה שהתקציב לא מתוקצב בבסיס תקציב צה"ל או משרד הביטחון, יש לזה סיבה שכך זה נבנה, שזה עובר דרך מערך הגיור ובעצם מערך הגיור משתתף יחד עם צה"ל ונציגת מערך הגיור תגיב לזה ותספר. יש סיבה למה משרדים משתתפים אחד אצל השני, וזה בעצם בגלל שהסמכויות של גיור ונושאים כאלה, זה בעצם צריך להיות בפיקוח של מערך הגיור ולכן התקציב מועבר ממשרד למשרד. יש תקציבים רבים שעוברים בצורה כזאת. כך זה בעצם מתנהל.

השנה ספציפית יש לנו בעיה נקודתית בגלל נושא תקציב המדינה, שטרם אושר בכנסת ולכן היה צריך וניתן גם פתרון נקודתי בשביל שהקורס יימשך כסדרו.

האדם ניתן לדרוש שזה יהיה בספר התקציב, בבסיס התקציב, כדי שלא נצטרך כל שנה לחזור על המצב.

אנחנו עובדים על זה. אנחנו כן ביקשנו שזה יוסדר לפחות עם מועד או איזה שהוא דד-ליין. אנחנו עובדים על זה מול אגף תקציבים. באמת בשנתיים האחרונות, שנה לפני כן אגף הגיור עבר ממשרד ראש הממשלה למשרד לשירותי דת ולכן זה התעכב עד כמעט סוף השנה, והשנה באמת קרה ככה שזו הייתה שנה ללא תקציב ולכן זה התעכב.

בשנים קודמות זה הועבר בסדר, וזה לא עניין של מאבקים. יש הסכם משולש שחתומים עליו נציגי משרד ראש הממשלה, משרד האוצר ונציגי משרד הביטחון שהכסף מועבר, ואני לא חושבת שהייתה שנה, לא הייתה שנה שהכסף לא הועבר. זה נכון שהוא הועבר בעיכוב וזה גרם לאיזה שהם קשיים בקורס "נתיב", אבל אנחנו עובדים על זה שאנחנו נוכל להעביר אותם באמת בתחילת שנה.

לפי מה שאני יודע, כל פעם שיש קיצוץ בתקציב של משרד הביטחון, אז האיום הראשון נופל על "נתיב"- אנחנו נבטל את "נתיב". זה לפחות מה שאני יודע, בגלל זה היו מאבקים.

זה חלק מהטקטיקה, זה בסדר.

טקטיקה, אבל הגיור זה נושא יותר מדי חשוב מטקטיקות ואני חושב שאנחנו צריכים לדרוש, כולנו פה ביחד, כדי שזה יהיה בבסיס התקציב.

יש עוד כמה אוכלוסיות שישר מנכלים להן, זה בסדר, זה לא רק זה. אל תדאג, בשומן שלהם הם לא נוגעים.

טוב. אז בואו נמשיך, סגן אלוף בן נתן.

טוב, אז אני אחלק את ההתייחסות שלי לשניים. לגבי יוצאי אתיופיה, אז בעצם אנחנו, כמו שאתה מכיר וחברי הכנסת הנוספים, בעצם אנחנו עוקבים אחרי התכנית באופן קבוע, גם ביחס לדו"ח מבקר המדינה שפורסם וגם ביחס לתכנית הדרך החדשה שגיבשנו עכשיו יחד, כחלק משולחן משרד הביטחון.

מה שאנחנו רואים לעומת הנתונים שהוצגו בשנת 2012 בדו"ח המבקר, זה שבמרבית הנושאים יש שיפור. שיעורי הגיוס נשארים, נותרו גבוהים. הם עומדים היום על סדר גודל של 89%. דיברנו על זה, אתה הזכרת 86%, אז אנחנו טיפה עלינו. צריך לזכור גם שיש כאן שינויים שנובעים גם מהטיות אחוזיות כאלה ואחרות, אבל המגמה היא מגמה טובה וחיובית, גם בגברים וגם בנשים. בנשים אנחנו גם רואים עלייה בשיעורי הגיוס.

לגבי השאלה באשר לנתוני הקב"א, אז גם כאן אנחנו ניתחנו את שיעור בעלי קב"א 52 ומעלה וגם כאן, גם בגברים וגם בנשים, עדיין יש פער לעומת האוכלוסייה הכללית, שאנחנו מכירים אותה ואנחנו בוחנים יחד עם מחלקת מדעי התנהגות, דרכים להתמודד עם הפער הזה, אבל אם אני מסתכלת על הנתונים משנת 2010 עד שנת 2014, בעצם הייתה עלייה של סדר גודל של 5% בבעלי קב"א 52 ומעלה בגברים וסדר גודל של 2% בנשים.

זאת אומרת אנחנו מתחילים לראות מגמת עלייה, שהיא מגמה שאנחנו רוצים לראות אותה גם מתעצמת כמובן, במהלך השנים הקרובות, וחלק מהפתרונות שאנחנו הצענו כחלק מהמענים לסוגיה הזאת, זה גם, לא רק, אבל גם, דרך תכניות ההכנה לצה"ל. יש תכניות שנבנו בשנים האחרונות יחד עם גופים נוספים, לא רק משרד הביטחון אבל גם, שבעצם שמים דגש מאד מאד חזק על ההכרה המוקדמת של האוכלוסייה עם המבחנים, עם מה הם מייצגים, מה מצפים מהם, מה הולך לעלות שם, איך להתמודד עם המבחנים, עושים סימולציות.

אנחנו ראינו שבמקומות שנעשו הסימולציות האלה, בעצם הנתונים השתפרו ולכן כחלק מתכנית ההכנה לצה"ל שסוכמה לשלוש השנים הקרובות, גם בשיתוף משרד החינוך ומשרד הביטחון, אנחנו מגדילים את הכלים האלה של הסימולציה, כדי לאפשר הכנה נכונה יותר למבחני הצו הראשון. עדיין, כמו שאמרתי, אנחנו היינו רוצים לראות את הנתונים עולים ביחס למה שהם היום.

לגבי נתוני הקצונה והפיקוד הזוטר, גם כאן ראינו עלייה. אנחנו סיכמנו את הנתונים של שנת 2014. עדיין אנחנו עושים הרבה מאד פעילויות כדי לעודד יציאה לקצונה, בעצם בשני ערוצים. הערוץ הראשון זה הערוץ הצבאי הקלאסי, נקרא לו ככה, של בעצם פיתוח לקצונה ולפיקוד כמובן, מתוך השורות. בעיקר מדובר על פיקוד זוטר במערך הלחימה, ששם אנחנו גם מעודדים את המפקדים ועושים מעקבים על המיצוי לקצונה, בחתך חטיבות החי"ר למשל ובודקים מה קורה שם.

הנתיב השני שאנחנו עוסקים בו, זה נתיב הקצונה האקדמית, שאנחנו רוצים לראות גם דרך מסלול העתודה האקדמית, שהוא בצעם מסלול קצונה ואנחנו רוצים לראות שם עלייה.

את יכולה לפרט? כי כשאת אומרת לנו זה עלה, אז אנחנו רוצים לדעת מה עלה ובכמה עלה. את יכולה לפרט בנתונים? זה מאד יעזור לנו להבין את השינוי.

אני מברך על הצטרפותו של חבר הכנסת אביגדור ליברמן לדיון ושל חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

אז בקרב הגברים, העלייה הייתה מתונה יותר. אם משווים בין נתוני שנת 2010 לעומת שנת 2014 – אז שיעור יוצאי אתיופיה שיצאו לקק"ץ – לקורס קצינים, עלה בחצי אחוז מ-1.8% ל-2.4%. בשנים, שוב, משנת 2010 עד שנת 2014 – הנתון עלה מ-5.9% ל-7.9%.

זה נמוך או גבוה מכלל האוכלוסייה, האחוז הזה?

זה נמוך.

בהרבה?

בנשים זה בערך 2% פחות מהממוצע של כלל האוכלוסייה. בנשים הפער הוא יותר קטן. בגברים הפער הוא יותר משמעותי. שיעורי פותחי הקצונה בממוצע, יש גם שינויים, כי גם בשנים האחרונות אנחנו מוציאים פחות לקצונה, אנחנו מדברים על סביב ה-10%, טיפה פחות, בין 9 ל-10%. אז אם הגברים הם 2.5% - אז. אבל הנשים יותר קרובות.

כמה סיימו את קורס הקצונה?

אין לי את הנתונים של המסיימים. יש לי רק את שיעור הפותחים, אבל שיעורי הנשירה הם מאד נמוכים. אין נשירה משמעותית בבה"ד 1.

אבל איך את יודעת אם אין לך את הנתונים?

אין לי אותם כאן, אז אני לא יכולה ואני גם לא רוצה לומר אותם מהזיכרון, אבל כשבדקנו, אנחנו רואים שאין פער משמעותי בין מי שפותח לבין מי שמסיים.

הבנתי.

נתונים נוספים זה לגבי שיעורי הכליאה, שכאן אני רוצה לתקן משהו בנתונים שהוצגו קודם לכן. קודם לכן הוזכר שלמעלה מ-50% מיוצאי אתיופיה היו בכלא. הנתון הזה הוא לא מדויק. המספר הוא נכון, אבל הוא מייצג משהו אחר.

אני ציטטתי מדו"ח מבקר המדינה. 53% מהם.

אני מכירה, רק שה-53% בזמנו נמדדו מתוך מי שהשתחרר, ובעצם בתוך מי שהשתחרר יש גם אוכלוסייה שלא מסיימת את השירות הצבאי שלה בצורה תקינה, בגלל, בין היתר, כליאות ומסלול שירות בעייתי כזה או אחר.

השאלה היא למה הם מגיעים למסלול שירות בעייתי. למה הם מגיעים לנקודה הזאת, זאת השאלה.

אני אשמח לסיים ואז אפשר לשאול אותי שאלות.

תנו לה לסיים קודם.

מה שרצינו לבדוק, רצינו לראות מה שיעור האוכלוסיות השונות – במקרה הזה יוצאי אתיופיה – מתוך מצבת הכלואים. גם כאן אני לא אגיד שהנתון הוא לא גבוה, הוא גבוה, אבל לנו הוא מתיישב נכון יותר עם ההסתכלות על הנתון גם לאורך זמן.

הנתון הזה בשנת 2012 עמד על 13%. אני מדברת כרגע על גברים. אם יוצאי אתיופיה מהווים סדר גודל של 4% מאוכלוסיית החובה בצה"ל, אז בשנת 2012 הם היו 13% מקרב הכלואים. בשנת 2013 הנתון ירד טיפה לאזור ה-12.5% ובשנת 2014 הוא ירד ל-11% ובחציון האחרון אנחנו מבינים שהייתה ירידה נוספת, ככה מדווחים לנו, עוד לא ראינו את הנתונים הסופיים ולכן רצינו להציג אותם כאן.

מה עשיתם לגבי הדבר הזה? את יכולה להסביר לנו מה גרם לירידה? או פשוט לא הייתה שום תכנית או שום התערבות בעניין לאחר דו"ח מבקר המדינה.

היו תכניות התערבות.

את יכולה לספר לנו על התכניות?

כן. ראשית, יש סדנאות שנקראות סדנאות העצמה, זה נקרא בצבא תלמים, שזו בעצם תכנית שאפשר להגדיר אותה כסוג של מניעה, מניעת כליאה או מניעת רצידיביזם, למי שכבר נכלא וכנראה הולך למצוא את עצמו שוב בכלא, בגלל עבירה כזו או אחרת.

בעצם מה שאנחנו עושים, זה קורס שמתקיים בחיל החינוך, מן סדנה של 10 ימים שבעצם המפקדים מפנים את החיילים אל הסדנה הזאת, וזה חיילים שהמפקדים מזהים שהם צריכים קצת חיזוק, ועם החיזוק הזה במקום לפנות שמאלה לעבירות של נפקדות ועריקות וכו', שבעצם בסופו של דבר מובילות לכליאה, הם בעצם מאפשרים להם לעשות קצת פנייה לכיוון הנכון יותר, של המשך שירות תקין.

75% ממי שעבר את הסדנה הזאת, בעצם לא עבר אירוע של עבירה משמעתית כזה או אחר, לא נכלא. יש הצלחות יפות בקרב הסדנאות האלה. זה נושא אחד.

הנושא השני זה בעצם מערך הגחל"ת, שגם מתקיים בתוך הכלא ופוגש את כל הכלואים יוצאי אתיופיה, כדי להבין יותר לעומק מה הסיבות שהובילו אותם לכליאה הרלבנטית ואיך, שוב, להחזיר אותם. ראשי התיבות של גחל"ת זה – גיוס חזרה לשירות תיקן, ובעצם לאפשר להם לחזור ליחידות, להשלים את השירות הצבאי ולהימנע מכליאות חוזרות.

חשוב לציין שבגחל"ת זכאי להשתתף רק מי שחזר לכלא פעם שנייה ושלישית, לא מי שהגיע לכלא פעם ראשונה. כמי שמקבלת הרבה טלפונים מתוך הכלא ממפקדי גחל"ת, אז חשוב שתדגישי את זה.

את יכולה להציג את שמך לפרוטוקול.

שמי שפרה שחר ואני מנכ"לית בית חם לכל חייל ואנחנו נדרשים יום יום לסוגיית העולים ולסוגית החיילים יוצאי אתיופיה. אנחנו מכירים היטב את הסוגיה ויש לי לפעמים הרגשה שאנחנו חיים אולי בעולם אחר, כי בסופו של דבר מדברים על סדנאות העצמה, כאשר רוב החיילים יוצאי אתיופיה עורקים או נפקדים, בגלל שהם נאלצים לצאת לעבוד כדי לפרנס את משפחתם.

אז מה תעזור איזו שהיא סדנת העצמה? מה שיעזור להם זו אולי משכורת יותר נאותה, דבר שאנחנו מובילים את המאבק לגביו כבר ארבע שנים. יעזרו דברים אחרים, ויש לי הרגשה שאנחנו חיים בשני עולמות. נציגי צה"ל מדברים בשפה שאני בכלל לא מבינה אותה. אני צריכה מתרגם.

תודה. אנחנו ניתן לך את זכות הדיבור בהמשך. כרגע אני מבקש שתמשיכי.

עוד דבר שבעצם מתקשר למה שנאמר עכשיו, זה בעצם מדיניות הת"ש המרחיבה שיש לגבי יוצאי אתיופיה, שבעצם אחת המסקנות גם שהייתה במקביל לדו"ח המבקר וגם קצת אחריו, זה שחלק מהתהליך הוא תהליך ארוך של המצאת אישורים וכו', שהצבא מחויב בו אל מול הביטוח הלאומי וגם אל מול הנהלים הפנימיים, ולכן יצאה בזמנו, לפני שלוש שנים כבר, יצאה הנחיה שבעצם פונה בפניה יזומה לכל מלש"ב שגם יוצאי אתיופיה, אבל לא רק, אבל בדגש על יוצאי אתיופיה, שעומד להתגייס ובעצם פונים אליו ומבקשים ממנו או מציעים לו סיוע בהסדרת המסמכים הנדרשים והטופסולוגיה הנדרשת, כדי לקבל את אותו סיוע.

גם במקרה הזה, יוצאי אתיופיה מקבלים גם תשמ"ש וגם סיוע כלכלי נוסף, פי ארבעה ופי שלושה משיעורם באוכלוסייה, ביחס לאוכלוסיות אחרות. יש למחלקת הפרט של אכ"א מדיניות ת"ש ייעודית, שבעצם גם בעיקר עושה את מה שהזכרתי קודם, של הפנייה היזומה. יש שיתוף פעולה מצוין עם משרד הקליטה בהקשר הזה, כדי לוודא שהם מקבלים את הזכויות.

בסופו של דבר, ברור לנו שהתשמ"ש יש לו תקרה, והצבא משקיע היום סדר גודל של למעלה מ-300 מיליון שקלים כדי לתת מענה כלכלי לחיילים – זה יכול להיות גם תשמ"ש, גם סיוע כלכלי, גם תווי מג"ד ועוד כל מיני כלים שיש, שכמובן מסתכלים ומבינים שהאוכלוסייה של יוצאי אתיופיה היא אוכלוסייה שצריכה לקבל כאן פוקוס, וככה מונחות מש"קיות הת"ש וקצינות הת"ש בשטח וככה זה מתקיים. האם יש מקום לעוד? אני מניחה שתמיד יש מקום לעוד.

תודה.

אני מצטער שאני קצת איחרתי. אני רוצה לחזור לנושא הראשון, אם יושב הראש יואיל, לגבי קורס "נתיב" בצה"ל. האם אפשר לקבל נתונים מה התקציב השנתי של הפרויקט? האם זה נכנס לבסיס התקציב או שזה שנור כל שנה ושנה? כמה חיילים עד היום עברו דרך הקורס הזה של "נתיב"?

מעניין אותי גם האם אותו קורס שהם עוברים ב"נתיב", אחר כך מוכר גם על ידי הרבנות הראשית, בכפיפות לרב הראשית וכך הלאה. כי זה אחד הקורסים היעילים שמשום מה כל הזמן מנסים לגמד אותו או להיפטר ממנו.

אני לא רוצה להיכנס פה לשאלה יותר רחבה, אבל הצבא חייב להתייחס לכך שהיום אנחנו עדים לתופעה הולכת ומתרחבת, שאלפי חיילים, אלה ששירתו בצבא, ביחידות הכי קרביות ומוכנים לסכן את חייהם למען מדינת ישראל, לא מסוגלים להתחתן במדינת ישראל ולא להיקבר כמו שאר האזרחים. זו בושה שחייבים למחוק אותה.

אני לא רואה שום מאמץ מטעם צה"ל לתרום בנושא הזה. אני מניח שזו מדיניות מלמעלה, אבל אם לא, אז אני בהחלט רוצה לשמוע התייחסות. כתופעה היא לא תופעה חדשה. זה נוגע לא רק לחיילים מחבר העמים, אלא גם ממדינות אחרות, אבל אנחנו סך הכל היום מדברים באלפים, לא בבודדים. באלפים של חיילים שסיכנו את חייהם, הם פורשים, הם לא מסוגלים להתחתן. אני דיברתי עם כמה רק בחודש האחרון, שנאלצו לטוס להתחתן בבולגריה, קפריסין, צ'כיה ובכל מיני מקומות. וגם כשחס וחלילה הם צריכים להיקבר, גם שם יש בעיה.

צה"ל חייב פה לקחת אחריות ומה שראינו במקרה של "נתיב" בשנה האחרונה, זו הייתה בריחה מאחריות. אם לא היינו מתחילים פה בצעקה בכנסת ומשרד הקליטה עשה קומבינה והעביר כסף לצה"ל על מנת להמשיך בקורס "נתיב", גם זה לא היה קורה. העובדה שהיום קורס "נתיב" מתקיים בצה"ל זה למרות, זה לא בזכות צה"ל, אלא למרות. וזה דבר שהוא בלתי נסבל.

אני מאד אשמח לקבל נתונים מדויקים מה התקציב השנתי, כמה חיילים עד היום עברו בקורס הזה, כמה לדעתכם לא עוברים וכדאי שיעברו בתוך המסגרת הצבאית ולמה זה לא מופיע בבסיס התקציב.

הדבר הראשון שפתחנו זה בזה. מה שנאמר לנו, שהבעיה נפתרה. יש תקציב, אבל - - -

השנה.

השנה, כן, אבל זה לא נכנס לבסיס התקציב. והשאלות שהעילית – כמה התקציב וכמה חיילים עברו בתכנית הזו, כמה היו אמורים לעבור, על אלה לא קיבלנו תשובות. לכן אני נותן את זכות הדיבור למי שיכול לענות על השאלות האלה ולתת לנו את האינפורמציה המדויקת.

פרופסור איש שלום, בבקשה.

בוקר טוב. ראשית תודה על העלאת הנושא לדיון. זה נושא חשוב מאין כמותו. אנחנו עוסקים בקורס החשוב ביותר בצה"ל, אם לא בכלל במערכת החינוך היהודית העולמית. מספר החיילים שעברו בקורס הזה הוא אלפים רבים ובפועל כבר התגיירו למעלה מ-7,000 חיילים. בכל שנה מאז קיומו של הקורס, מתגיירים בסביבות 850 חיילים, כאשר יש - - -

850 חיילים?

850 חיילים וחיילות, כאשר הלומדים בקורס מתחילים בסביבות 3,000, אפילו לפעמים יותר מ-3,000 חיילים, כך שהתוצאה הסופית היא בערך של כשליש עד 40% - - -

אתה רוצה להגיד ש-3,000 זה זכאים? זה סך הכל זכאים?

לא, לא, לא, אני מדבר על אלה שמגיעים לקורס, מתחילים, לומדים - - -

השאלה שלי היא כמה זכאים.

הזכאים לקורס "נתיב" - הפוטנציאל הוא בערך 4,500 בשנה מבין המשרתים, עד 5,000. זה פחות או יותר גם מספר היילודים בכל שנה, ילדי עולים שאינם מוכרים כיהודים ורשומים כחסרי דת, שלא לדבר על עולים שמצטרפים עליהם בכל שנה ושנה, זה אלפים נוספים רבים.

האתגר של קורס "נתיב" הוא אתגר עצום וההישגים והתהליך החינוכי שהחיילים הללו עוברים, הוא ללא תקדים מבחינת רכישת הידע וחיזוק ההזדהות שלהם עם העם היהודי, עם מדינת ישראל, עם השירות שלהם בצה"ל.

שאלה סליחה, כמה ניגשים?

אם הם מרגישים הזדהות ואם הם בשירות צבאי, אז יש להם הזדהות, אז לא צריכים לתת להם ציונים על זהות, ל-5,000 איש שבפוטנציאל צריכים לעבור גיור. זה אותם אנשים שיש להם הזדהות עם היהודים, אבל הבעיה הספציפית – למה מתוך 5,000, סך הכל 850?

התהליך הזה הוא תהליך מורכב. אנחנו כבר מדברים שנים רבות על הקשיים בתהליך הגיור, על הדרישות שקיימות במסגרת התהליך הזה, שבחלקן מרתיעות חלק מהחיילים. יש חיילים - - -

כמה ניגשים למבחן הסופי אצל הדיינים, זה חשוב. כמה מהם לא עוברים בסוף אצל הדיינים?

לא כל היחידות נותנות להם ללכת.

למבחן? אחרי שהם עברו את הקורס?

לא, לא. לא כל היחידות נותנות לחיילים ללכת לקורס "נתיב".

השאלה כמה בסוף?

נותנים להם צ'ופרים אחרים במקום קורס "נתיב" או כל דבר אחר. בגלל סד"כ הם לא נותנים להם לצאת לקורס "נתיב".

זה נחשב לצ'ופר?

כן.

השאלה אצל הדיינים, זו השאלה החשובה.

אני אומר, מאלה שעוברים בסופו של דבר ומופיעים בפני בית הדין, סדר הגודל של המסיימים בהצלחה את תהליך הגיור הוא בערך 40%.

זאת אומרת ש-60% לא עוברים אצל הדיינים. הם באים לדיינים והם לא עוברים אחרי שעברו את כל הקורס.

או שמפסיקים את הקורס לפני ההופעה מול הדיינים.

חלק נושרים לפני מסיבות מגוונות.

זה הנתון המדאיג, שבסוף, אחרי שהוא עבר את כל השלבים – יש שלב ראשון, שלב שני, שלב שלישי – הייתי ב"נתיב" והם מגיעים למבחן הסופי – הדיינים לא מעבירים אותם ומקשיחים, למרות שהם חיילים. הם מגדילים את התנאים שלהם.

בכל שלב בקורס - הקורס יש בו שלושה פרקים עם הפסקות – ובכל שלב בקורס יש נשירה של בערך 10% ובסופו של דבר זו התוצאה בסדרי גודל. יש שנים יותר טובות, שנים פחות טובות, אבל זו התוצאה באופן כללי בסדרי גודל.

המערכת הזאת היא מערכת טובה מאד, אבל יש מה לשפר בה.

סליחה, המבחנים הסופיים, אחרי שהם עברו את הקורס, זה בפני דיינים של הצבא, רבנים מתוך הצבא או מתוך הרבנות הראשית?

בתי הדין לגיור של הצבא כוללים בחלק רבנים צבאיים ובחלק רבנים מבתי הדין האזרחיים.

כי בהתחלה, כשזה התחיל, למיטב זכרוני, היו רק רבנים של הצבא.

לא.

מהתחלה זה היו?

מלכתחילה היו גם רבנים אזרחיים בתוך המערכת הזאת, לאורך כל השנים וכך זה עובד.

ואתה מבין כמה נזק זה עושה למישהו שלא עבר? אותם 1,000 אנשים שניגשו ולא עברו, אחרי שעשו קורס של חצי שנה, הגיעו למבחן ולא עברו? הם בחיים יותר לא ירצו לעשות אתה התהליך הזה.

והם גם עוזבים את הארץ. אין לי נתונים לצערי, אבל חלק מהם עוזבים את הארץ.

אנחנו תמימי דעים בעניין הזה. אנחנו נאבקים על העניין הזה כבר שנים רבות. אני חייב לומר, במערכת יש הרבה רצון טוב ויש בה - - -

במה זה מתבטא, רצון טוב?

הרצון הטוב הוא שבסופו של דבר, תראו, תמיד יש שני צדדים למטבע. אלה שמצליחים לעבור את תהליך הגיור, יודעים לספר על חוויה - - -

לא, לא, אני לא מדבר על הצד הזה. במקרה הזה מה שמעניין זה המדיניות של הצבא. מה הצבא עושה על מנת שאותם אנשים יוכלו להשתתף בקורס. לא שנתקלנו במקרים כמו שפה הזכירו, שיש יחידות שלא נותנים לאותם אנשים להשתתף במסגרת הקורס ולא שאנחנו בשנה הבאה נחפש עוד פעם תקציב ואיך לעשות שמתוך ה-5,000-4,500 – כולם יעשו מאמץ להשתתף בקורס הזה. הרי רובם לא משתתפים בקורס הזה, למרות כל מה - - -

אני יכול אולי להשיב על העניין הזה. חלק מהבעיה - - -

ואני לא הבנתי מה העלות השנתית, מה התקציב השנתי.

התקציב שצה"ל מקבל עבור קורס "נתיב" הוא כ-20 מיליון שקלים והתקציב הזה, כפי שאכן אמרתם, בכל שנה ושנה יש קשיים לממש אותו והוא מגיע באיחור, ובכל שנה ושנה אנחנו נתקלים בכך ש - - - נאלץ לאיים - - -

מי חזק במתמטיקה? מתוך 50 מיליארד שקלים, כמה זה 20 מיליון? כמה פרומיל זה?

זה לא נותן לי. זה אפס נקודה אפס אפס, זה לא נותן. זה לא מראה את זה.

בכל שנה ושנה - - -

כבודו, ועדת החינוך זה בחדר הסמוך.

בכל שנה ושנה, כיוון שהתקציב מגיע באיחור, בסופו של דבר הוא מגיע לאחר לחצים מכיוונים שונים, אבל מכיוון שהוא מגיע באיחור והוא יוצא קשיים בתוך המערכת הצבאית, קשיים של תזרים, קשיים של מימון, אנחנו עומדים בכל שנה ושנה בפני איום של סגירת קורס "נתיב" או הפסקת הפעילות, דבר שמכניס גם לחיילים חשש ואי ודאות לגבי ההמשך, לגבי הסיכויים, לגבי הכדאיות להשקיע את המאמץ, ואת הדבר הזה אנחנו מסכימים שצריך להסדיר בקביעת תקציב קורס "נתיב" בבסיס התקציב, הן בחלק הצבאי והן בחלק האזרחי, כי קורס "נתיב" הוא לא רק התקציב הצבאי, הוא גם תקציב אזרחי שהמכון ללימודי היהדות, המרכז הארצי לזהות וגיור – "נתיב" – מקבל דרך המשרד הממשלתי הרלבנטי. כרגע זה המשרד לשירותי דת. החל מה-1 בינואר זה יחזור למשרד ראש הממשלה.

באשר לחוסר המודעות של המפקדים, שלא שולחים את החיילים או לא מאפשרים לחיילים לצאת לקורס "נתיב" – אנחנו משקיעים מאמץ הסברה בעניין הזה ורק לאחרונה הופק סרט הסברה למפקדים, במימונה של קרן ג'נסיס בשיתוף חיל החינוך והסוכנות היהודית, המכון ללימודי היהדות. הסרט הזה יופץ בכל יחידות - - -

פעם זאת הייתה פקודה.

כן. זה לא היה הסברה. וגם אין הקצאות. יש כאלה שאין להם הקצאות לתת לצאת לקורס, נקודה.

זה לא היה רצון אישי של המפקד, זאת הייתה פקודה.

מבקשים לצאת ואין הקצאה לצאת.

כן, תמיד היו בעיות של הקצאות, אבל כשהייתה פקודה היא לא בדיוק הייתה פקודה אלא הוראה, אין פקודה במשמעות המדויקת שלה ואולי כדאי שתהיה פקודה. זה חלק ממכלול המאמצים שצריך לעשות כדי לקדם את הנושא הזה. זה פקודה. זה הסברה. זה הגברת המודעות של מפקדים ויותר שיווק בתוך הצבא, שהמידע הזה יגיע לכל חייל וחייל בנקודת הקצה, כשהוא מתגייס, שקיימת אפשרות לעבור את קורס "נתיב" והוא יוכל לבחור בדבר הזה.

יש לי כמה שאלות קטנות. מה אורך של הקורס?

הקורס מחולק לשלושה חלקים. קורס "נתיב" הבסיסי, הפרק הראשון הוא שבעה שבועות. אחר כך יש הפסקה של שלושה שבועות. המשך – סמינר של שלושה שבועות. עוד הפסקה של שלושה שבועות, והקורס האחרון – שלושה שבועות סמינר נוסף ואז החייל, החיילת – מוכנים לעמוד בפני בית הדין לגיור.

כלומר בסך הכל שבעה עשר שבועות, משהו כזה, וזה נגזר מהשירות הצבאי?

כן, כן, כן, זה חלק מהשירות.

יש אפשרות לחייל, שרוצה להתגייס לצנחנים, לעבור את הקורס לפני שהוא מתחיל את המסלול של הצנחנים?

כן. יש נתיב תחילת שירות ויש נתיב אמצע שירות.

אבל רק בתנאי שהעברית שלו מספיקה.

יש מצב שזה משולב יחד עם אולפן?

זה בדרך כלל קורה בתחילת השירות, במחוו"ה אלון, לאחר שהם עוברים אולפן – אלה שזקוקים לאולפן. אני חייב לומר שרוב החיילים היום - בניגוד למה שהיה לפני שנים - הם חיילים שכבר נולדו בארץ להורים עולים, או שעלו לארץ בגיל שנה-שנתיים וכו' והם עברו את מערכת החינוך הישראלית ואין בעיית שפה. זה הרוב הגדול של החיילים.

ורובם חיילים, חיילות, איך זה מתחלק?

רובם חיילות. כ-70% מהמתגיירים הן מתגיירות.

הסבר?

המודעות אצל הבחורות יותר גבוהה, בגלל כל מיני.

זה בכלל, כן, אני יודע.

קודם כל זה פחות כואב. שנית, זה הרבה יותר משמעותי לחיילות לעבור את התהליך מבחינת הסטאטוס, וגם - - -

מבחינת הילדים שלהם. הרי הילדים יהיו יהודים.

כן, הזהות של הילדים תיקבע על פי הזהות של האמא.

תודה רבה.

אני מבקשת ממך לשמוע את מנהל אגף הצעירים במשרד העלייה והקליטה, שזה האגף הראשון בכל משרדי הממשלה שהוקם כדי לעזור ולסייע ולקחת את כל התהליכים שיש אצל צעירים לפני צבא ובזמן הצבא ובזמן הלימודים וכן הלאה, תיתן לו לדבר.

כן, מי ידבר?

אני לא אתייחס באשר לקורס הגיור, אבל אני ארצה להתייחס דווקא לנושא שנגעת בו וחזרנו לסוגית הגיור, וזה דווקא העניין של התכניות באשר לעולים ויוצאי אתיופיה.

עוד פעם, לעניין הגיור, אז גם השר הנוכחי ובטח השרה בשש שנות כהונתה, עמלו רבות ואני רק ארבע שנים במשרד, אז אני יכול להגיד שזה באמת היה מהסוגיות הכי חשובות והכי מורכבות של המשרד, אלף שהקורס התקיים, ואין צורך לחזור על כל מה שאמרתם, ובהתאם לזה גם דאגו לתקציב וכל מה שקשור בזה. אין ספק שצריך להסדיר את זה. יש לזה חשיבות גם לאומית וגם חבר הכנסת אביגדור ליברמן נגע בנקודה, ואני כיוצא צבא של 25 שנה, שפרשתי לפני 4 שנים, יכול להגיד לכם שהנושא הוא באמת באמת כאוב.

זאת אומרת איך שאתה לא מסתכל על זה מכל ההיבטים, אנחנו לא יכולים להישאר אדישים. יש לזה מגבלות של הצבא, בהיבט של קורסים, קיבולות, יכולות. צריך להבין גם את המגבלות ואני חושב שצריך למצוא איזו שהיא תכנית מוסדרת של כל הגורמים של איך עושים את זה, אבל אי אפשר להשאיר את זה, ולקרוא לזה Nice To Have או אם זה מסתדר בכל ההיבטים אז מניעים את זה באיטיות. אין מצב כזה, חברה. אין אזרחים סוג א' וסוג ב', בטח אחרי שירות מאד משמעותי ומה שהם נתנו.

אתם יודעים מה, גם אם אני לא לוקח את החברה שבהם אנחנו דנים, תחשבו איזה השלכות רוחב ואיזה אפקט במסר לכל העולם מסביב, ואני גם אהיה זהיר, זה בהחלט פוגע גם בעלייה וגם ברצון, אם כי עדיין יש לנו הזדהות, ברוך השם, מקרב היהודים, אבל לא לעולם חוסן. אנחנו לא יכולים להישאר אדישים בעניין הזה.

מבחינת תכניות, האגף הוקדם לפני שנה וחצי בפועל. מאז אנחנו בתהליך של התוויה ובניית תכניות, שאני קורא להן מסייעות – גם לעולים וגם ליוצאי אתיופיה בתחומים האלה, ואני ברשותכם אנסה למנות את מקצתן, שהן מאד משמעותיות.

הבנו שבתהליך ההכנה לצה"ל, מעבר למה שעושה כמובן משרד הביטחון, והוא עושה אל מול חיל החינוך, סליחה, משרד החינוך, מחילה, אני עדיין בתוך הצבא. ועם גורמים נוספים וטובים, גם בשולחנות העגולים ובכל ההיבטים, אבל לא רק בזה אני רוצה לנגוע. מעבר להכנה, זה שותפים מאד מרכזיים שזה המפתח, אדוני, שנגעת בו גם לנושא הקב"א והדפ"ר, המבחנים – זה בהחלט המקום לנקודת התערבות והכנה של החברה, כדי להביא אותם גם בתודעה – קודם כל בתודעה – שהם יודעים למה הם הולכים, ואני קורא לזה אין צו ראשון, זה צו אחרון. כי יש היום צו אחד, בניגוד לזמן של זמני, שעשינו צו ראשון לטובת מבחנים וצו שני לטובת בדיקות כשירות גופניות. היום הכל ביחד וזה קובע לנו במידה מסוימת לא רק את ההשתלבות בצבא, גם את ההשתלבות החברתית.

אבל אני רוצה לנגוע בזה שעשינו שני ממדים. מעבר לתכנית הגדולה של משרד הביטחון, משרד החינוך והמשרדים שלנו יחד עם גורמים ושותפים נוספים, שלדעתי זו תכנית טובה שאמורה לתת מענה מאד משמעותי וכל הזמן מנסים לשפר אותה. אנחנו עושים גם הכנות בתנאי פנימייה לעולים חדשים, שנמצאים זמן קצר בארץ, בין אם זה צרפתים, בין אם זה דוברי אנגלית וזה ביחד עם האגף החברתי ביטחוני, ובתנאי פנימייה יחד עם סגלי מילואים ובשותפות של צה"ל, שזה כולל מרכיבים של קורס עברית, השתלבות ותפיסה לאן אתה הולך ומה זה צבא, שחלק מהעניין יכול למנוע בהחלט את הנשר ואנחנו רק בתחילתו של תהליך.

ביצענו השנה שש מכינות כאלה, בסדר גודל של 40 איש בכל מכינה, וכמובן ניווטים וכל מיני אלמנטים של הצבא, כדי לתת להם קצת תחושה ומסוגלות. זה בתנאי פנימייה, על בסיס המכינות הקיימות, התשתית. וממה שראינו, לפחות, אני אומר ניתחנו את המשתתפים, היה בקרבם סדר גודל, רק בשתי המכינות הראשונות מקרב 40 איש – 20 איש שסיימו מצטיינים בכל מיני אפיקים. כלומר בטירונות, בקורסים שביצעו ולטעמי זה דרך מאד חיובית ואני מקווה שהשנה אנחנו נעצים את זה וגם ניכנס לשלב של ליווי. כשליווי זה אומר שמירת קשר עם כל אחד ואחד, לראות שהוא מסתדר והכל בסדר. זו יזמה עם משרד הביטחון.

בנוסף לזה, אנחנו עושים תכניות צעירים. תכניות צעירים זה אומר בשישה מוקדים בארץ, כמו תל אביב, קריית ים, רעננה, אשקלון, ירושלים, חיפה. מהמטוס ישר למגורים שכוללים פרק של אולפן, חברה ותרבות, מורשת, שייכות וכל מה שקשור בזה, עם מדריכים מלווים בשפות השונות. קחו דוגמא נקודה שנקראת בית ברודצקי, וחברת הכנסת סופה לנדבר חנכה את זה בזמנו יחד עם הסוכנות בפעילות משותפת מאד מאד יפה. יש שם משתתפים מ-20 או 27 מדינות, אז בשפות הרלבנטיות, כולל מדריכים 24 שעות, כולל הנגשת השירותים והבאה עד אליהם את הגורמים שאמורים לעשות את הניתוב ללימודים גבוהים, להשכלה, סליחה לתעסוקה, יזמות וכל אפיק אחר.

ידוע שהמשרד נותן מענקים מדי חודש בחודשו ליוצאי אתיופיה ולעולים בודדים. גם אלה שמשרתים בצה"ל וגם אלה שבשירות הלאומי, מענק שעדכנו אותו בהתאם לעליית השכר ועכשיו אנחנו בוחנים שוב, אם וכאשר יעלה השכר, לא אם, מתי שהוא יעלה, חודש בחודשו – אני קורא לזה תכנית בשיתוף צה"ל, עם קובץ שאנחנו מקבלים, עדכני, מסודר, אחת לשבועיים וכל חייל מקבל אוטומטית לחשבון הבנק שלו את הכסף. חיילים בודדים יוצאי אתיופיה מקבלים 522 שקלים בחודש. חיילים בודדים רגילים מקבלים 436 שקלים - - -

זה בנוסף למה שמקבלים מהצבא?

כן. מהצבא זה שכר, או משכורת, איך שרוצים לקרוא לזה ואנחנו קוראים לזה מענק ואנחנו הצמדנו אותו כדי להקל אוטומטית. לא לחכות שיוצא אתיופיה, ואני אומר יוצא אתיופיה בהיבט שהוזכר כאן, במיזם של תשלומי משפחה, שיגישו את המסמכים והכל. נקודת ההנחה והמדיניות של השרה בשש השנים, זה קודם כל לתת להם את השקט הנפשי, כדי שלא נגיע לפינות שאם וכאשר המסמכים לוקחים זמן וכל מה שקשור בתהליך הלא פשוט והפרוצדורה, אז קודם כל שיהיה שקט טיפה כלכלי. שהוא מקבל את התשמ"ש – תשלומי המשפחה למי שזכאי – זה כמובן תוספתי ומדובר פה על עוד בין 1,000 ל-2,000 שקלים, אז זה בבסיס החשיבה, כדי להקל על החברה.

אני מבקש שתסיים ולאחר מכן את תדברי.

דברים נוספים שאנחנו פועלים בהם זה המכינות לקראת שחרור ליוצאי אתיופיה. יש שתי מכינות, יש מכינות של תכנית כנפיים, שמי שמוביל ועושה זה הסוכנות היהודית, שהיא חשובה ואין כמותה. זה לחיילים בודדים בכלל בצה"ל, עם 12 מופעים בשנה.

השנה עשור לתכנית.

נכון. ותכנית יפיפייה בהיבט של הנגשה וכל מה שדיברנו, כדי שהוא לא ירגיש לבדו, אבל צריכים להיות לזה פעילות, רצף והמשכיות. אני אתמקד בסדנת ההכנה לקראת שחרור – שבוע ימים ליוצאי אתיופיה, שמשרד העלייה והקליטה מוביל, כמובן יחד עם משרד הביטחון ושותפים נוספים ולטעמי, הגם שזה, אם יורשה לי אני אומר בהיבט הסקטוריאלי צבוע רק ליוצאי אתיופיה, כי בצבא אין לכל הלוחמים. יש או ללוחמים, לחיילים בודדים וליוצאי אתיופיה. אין לכלל החיילים, אחרת היינו עושים את זה משולב. כרגע זה בחשיבה כדי לראות איך עושים משהו משולב, ועם זאת לדאוג שביום הזה, אנחנו עושים את היום אוריינטציה. יש יום אחד מתוך השבוע להנגשה ללימודים גבוהים, שכידוע לכם אנחנו תומכים ביוצאי אתיופיה במענקים ובדמי קיום בכל זמן ומשך התואר.

יש המון תכניות שאנחנו עושים עם צה"ל, סדר גודל של 3.5 מיליון שקלים לטובת תכניות עם חיל החינוך, בהיבט של כל התכניות של פתיחת שירות ושילובם, קורסים והכנה למודעות מפקדים, שזה מאד מאד חשוב וכל מיני קורסים של טיפול. השתדלנו גם בהיבט של ליקויי השירות, של כן - - - והכל, לראות מה עושים איתם ואני שמח להגיד שאני לפחות גם בהיבט של השותפות וגם של הקשר מבחינתנו אל מול צה"ל, זה קיים. צריך להבין שזו מערכת גדולה באמת, שצריכה לעשות כל מיני התאמות חרף כל מיני אילוצים, אבל אנחנו בכיוון הנכון.

הדבר האחרון שאני אגע בו זה הנושא של רכזי עולים שנמצאים ברשויות המקומיות. השנה אנחנו הרחבנו את זה ל-32 רשויות. זה אומר רכז עולים שיושב ברשות המקומית במרכזי הצעירים ועושה פעילות אינטק של קבלה והנגשת שירותים לעולים באשר הם. אין פה מגבלה, אין פה סקטור, זה מקום כללי וגם כמובן פעולות משותפות. זה היתרון שלו, שזה במרכז הצעירים, של פעולות משותפות – אני קורא לזה בין חדשים לוותיקים – ופעילות של כמו אח מלווה או משהו כזה, של מנטורינג. זה עדיין בחיתולים. אני חייב להודות שצריך עוד להעצים את זה ולהגיע למקומות.

זה בעיקר אני אומר הדברים המובחנים ויש עוד המון המון תכניות והמון שותפויות שאנחנו צריכים לעשות כמשרד העלייה והקליטה, עם הרבה שותפים פה.

תודה רבה לך.

שפרה שחר, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להיות שותפה למילות הפתיחה של כבוד יושב הראש, בכך שגם אנחנו דורשים ומבקשים נתונים מצה"ל ולא מקבלים. אז אני אתייחס לנתונים שכן יש לי. נתונים רשמיים של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת ולפי נתונים שהוצגו בפני לפחות בדיונים אחרים כאן בכנסת. ניקח דיון מתוך הוועדה לפניות הציבור שהתקיימה לפני שנתיים.

אני זימנתי את הדיון בעקבות נתון שהגיע אלי על 14,000 כלואים בשנה, 14,000 סך הכל מתוך כלל חיילי צה"ל, שמי שמכיר כאן את הנתון של חיילי הסדיר זה מספר אדיר. ישב הקמצ"ר ותיקן ש-14,000 כלואים בשנה בכלא 4 ובכלא 6, אבל בסך המכלאות בצה"ל – יש עוד כמה כאלה – 22,000. ואני מדברת איתך על נתונים של שנת 2012. אנחנו יודעים מדו"ח נציב קבילות החיילים שהמצב רק הוחמר והמספרים רק גדלו מאז.

עכשיו, מתוכם אמר הקמצ"ר באותו דיון, לפרוטוקול, ש-85% מהנכלאים במהלך השירות הצבאי, נכלאים בגלל מצב כלכלי קשה. כלומר, הם נאלצים – בכלל כל התופעה הזאת שצמחה ומתעצמת בשנים האחרונות, שחייל גם עובד, לדעתי אדם הוא או חייל או שהוא עובד, אבל יש חיילים שמקבלים איזו שהיא רשות לצאת לעבודה. דרך אגב, לא כל מי שמבקש מקבל, אבל מי שכבר כן מקבל ויוצא לעבוד, אז תמיד יש איזה שהוא צומת ביום ראשון בבוקר שבו הבוס דורש תגיע לעבודה והמפקד דורש שהוא יגיע לבסיס ומה לעשות, מי שאין לו כסף בבית וניתקו את החשמל בבית ולאימא אין כסף לשלם שכר דירה, הוא בוחר ללכת לעבוד ולא לבסיס. זה נקרא במילים צבאיות נפקדות ואחרי 21 יום זה נקרא עריקות, והדרך חזרה אל הצבא היא רק דרך הכלא.

אז אנחנו מדברים על עשרות אלפי חיילים, שבאמת אלפים רבים מהם הם יוצאי העדה האתיופית, אבל בכלל עולים ואוכלוסיות מוחלשות מגיעות אל הכלא בגלל חוסר בכסף. כלומר, מדברים על אנשים שעזרו בפרנסת המשפחה עד יום לפני השירות. ברגע שהילד מתגייס, והרבה פעמים זה חברה שעברו את מסלול אחרי – הכנה לגיוס, מתגייסים עם מוטיבציה גבוהה מאד לגיוס קרבי ומשמעותי, ובסופו של דבר נושרים ונושרים כבר בשנה הראשונה ומגיעים אל הכלא פעם ראשונה ופעם שנייה ואז מציעים להם את גחלת, מציעים את כנפיים.

דרך אגב, גם כנפיים, לא כל מי שמבקש מקבל, אבל לא משנה. יש כאן הרבה מאד מילים יפות לכל מיני תכניות, שאני לא מזלזלת בהן, אבל הן לא הפתרון. כי בסופו של דבר צריכים להבין את הבעיה. זה כמו שבן אדם חולה באיזו שהיא מחלה קשה ובאים ונותנים לו אקמול, נותנים לא פלסתר. זאת לא הבעיה. העצמה ומודעות ומדברים איתי על כל מיני מילים נורא נורא יפות. חברה, אנשים עורקים כי אין כסף. אין בבית כסף לאימא לשלם שכר דירה. אין בבית כסף לשלם חשמל. זאת הבעיה, ולא כל מיני העצמות ושטויות. החברה האלה כן יש להם מוטיבציה.

יושבים אצלי במשרד אנשים שיש להם מוטיבציה. הם בוכים כשהם צריכים לנשור משירות צבאי בגלל מה שקרה, בגלל שהם התגלגלו אל הכלא פעם ראשונה ופעם שנייה. ולמה הם התגלגלו לכלא? כי הם נאלצו לצאת לעבוד. ולכן כל התשובות שאני שומעת פה הן קשקוש, סליחה על הביטוי וסליחה על העלבון, הן קשקוש בלבוש. אנחנו מדברים כאן על פתרונות שהם לא נותנים פתרונות לבעיה. חברה, עשרות אלפי אנשים טובים שמתגייסים לצה"ל מגיעים אל הכלא כל שנה בגלל שאין לאבא שלהם ולאמא שלהם כסף. אין דרך יותר יפה לקרוא לזה.

הפתרון הוא פתרון צבאי או - - -

אני לא יודעת. אז צריכים להחליט – או לא לגייס אותם, אבל אני אגיד לך מה.

מה הפתרון שלך?

תשמע, אומרים לי 89% - - -

הבנתי את הבעיה. מה הפתרון?

הפתרון הוא להעלות שכר לחיילים. אני אומרת את זה כבר ארבע שנים בכל מקום. אומרים כאן 89%, או אפילו ציינתי שמספר המתגייסים האתיופים עלה ב-2% מ-87% ל-89%. זאת אומרת שהחברה מהעדה האתיופית, שזו באמת עדה מאד סימפטית, מאד מתורבתת, לא יודעים לעשות קומבינות ולהשתחרר מצה"ל או להשתמט מצה"ל. בגלל זה הם מתגייסים בהמוניהם, אבל צריכים לראות כמה באמת מסיימים שירות תקין, כי מי שלא מסיים שירות תקין, מוטב היה שלא היה מתגייס. משום שמי שמתגייס עם תעודת שחרור שכתוב עליה שחרור מוקדם בגלל התנהגות רעה וחמורה, בגלל שהוא הגיע לכלא אפילו פעם אחת – כבר היה עדיף שהוא לא יתגייס. כי אתה יודע מה? עד סוף החיים הוא לא יכול לקבל מלגת לימודים, הוא לא יכול לעבוד בשירות המדינה, הוא לא יכול ללמוד משפטים. הוא לא יכול להיות נהג מונית – רק בגלל תעודת השחרור האומללה והמסכנה הזאת.

אז כבר היה עדיף שלא הייתם מתגייסים איתו. אז זו לא חכמה להתרברב כאן בשיעורי גיוס גבוהים, ברגע שהרסנו להם את החיים. החברה האלה מתגייסים ובשם חוק המדינה החיים שלהם נהרסים עד עולם. עד סוף החיים. ממש ככה. אני חייבת לשים את הדברים על השולחן. אלה נתונים, ולצערי צה"ל לא נותן לנו את הנתונים של השנתיים האחרונות, אבל אני יודעת לקרוא ואני אולי בין האנשים היחידים שקוראת כל מילה בדו"ח שיוצא כל שנה ומתפרסם. אני קראתי כל אות ואות ואני הזדעזעתי ממה שקראתי שם. והנתונים רק מחמירים. כלומר, אם אנחנו דיברנו על 22,000 כלואים בשנת 2012, אני לא אתפלא שהיום יש יותר כלואים. אין לי נתון מדויק, אבל אני אומרת שאלה סדרי הגודל.

ואם נגיד שיגידו לנו שיש רק 19,000 כלואים, אז אנחנו נשב פה ונירגע? חברה, יושב קמצ"ר ואומר שהרוב המוחלט של הכלואים מגיע לכלא בגלל עריקות שנבעה ממצוקה כלכלית קשה. תתעוררו. מה עוד צריך לקרות פה?

שאלה. האם את חושבת שהבעיה היחידה היא בעיה כלכלית או שגם יש בעיה התנהגותית.

לא, אין בעיה התנהגותית, במיוחד בקרב העדה האתיופית. אני חייבת לציין, החברה מהעדה האתיופית הם אנשים נחמדים, מנומסים, יודעים לציית לפקודות. רוב הנפקדות והעריקות שלהם נובעת מזה שהם נקרעים בין הדרישה בבית לדרישה בבסיס. אולי חסרה להם גם ההבנה והמנטאליות והמורשת, שאולי החברה שלנו, שאנחנו גידלנו כאן בארץ ואבא שלהם ודוד שלהם ואח שלהם – כולם הלכו לצבא – אז הם יודעים כבר מהרגע שהם נולדו שהם צריכים ללכת לצבא. אולי זה חסר לעדה האתיופית, אבל אני יכולה לומר - - -

את לא חושבת שכל חייל נקרע בזמן שבבית מצוקה והוא צריך לשרת? אני חושבת ש - - -

אבל רגע, אבל הכלואים זה לא רק בקרב האתיופים.

סליחה, אני מבינה את כאב הלב שלך. אני מצטרפת לכאב הלב שלך, אבל זה לא הפתרון. תתני פתרון. תתני דוגמא מה את חושבת שמדינת ישראל צריכה לעשות. אני לא חושבת שלא לשרת במדינת ישראל זה פתרון.

אני לא אמרתי לא לשרת. אני אמרתי לתת להם את התנאים לשרת. אבל אם אתה לא נותן לבן אדם את התנאים לשרת, מוטב היה שלא היית מגייס אותו. זה מה שאני אומרת. בואי נדבר עכשיו עולים, לאו דווקא בקרב העדה האתיופית. עולים וחיילים בודדים שמקבלים החזרי שכר דירה. הרי הרוב המוחלט של החיילים הבודדים גרים בשכר דירה, כי יש בסך הכל 600 מיטות ודירות של הצבא ועוד 900 מיטות בבתי החייל. הרוב המוחלט מקבל החזר שכר דירה.

מקבלים החזר שכר דירה של 800 שקלים, שתקוע 18 שנה. לא השתנה התעריף. ועוד 246 שקלים החזר הוצאות, וזה בתנאי שהם לוחמים. כלומר, בוודאות הם נכנסים לגירעון כל חודש. בוודאות, תוך כמה חודשים מצטבר להם גירעון שהוא בלתי נסבל. זאת אומרת שהם מתחילים לקבל איומים על שיקים שחזרו, על הוראות קבע שחזרו מהבנק, הם מתחילים להיקרע, צריכים לצאת לעבוד. בגלל זה גם הם מבקרים בכלא הרבה יותר מאשר אוכלוסיות שלא נמצאות בסיכון.

בסופו של דבר אנחנו מדברים על כך שהרבה מאד צעירים – בחורים טובים, מצוינים, מכל העדות, מכל התפוצות גם, מתגייסים לצה"ל עם הרבה מאד רצון, עם הרבה מאד אידיאולוגיה ורוצים להצליח ואין להם את התנאים להצליח.

אני מכיר את כל הבעיות האלה מקרוב, אבל יש לי שאלה שאני רוצה להפנות אותה דווקא ללובשי המדים. הרי בידי צה"ל הכלים להתמודד עם חלק מהבעיות. חייל שיש לו בעיה כזאת, ניגש לקצינת ת"ש, מסביר את הבעיה ומתחשבים בהם. הועמדו לרשותו של צה"ל הכלים וצה"ל לא מפריע אותם, או מה?

אחרי 100,000 טפסים הם יקבלו 180 שקלים תשמ"ש, אם הם יצליחו להביא את 100,000 הטפסים שהם נדרשים להביא אותם, שזה גם ייקח 8 חודשים והחייל לא יראה - - - הוא יראה מש"קית.

בשנים האחרונות הייתה הרחבה מאד משמעותית של הגמישות שיש למפקד, בדגש על המפקדים ביחידות השדה, כדי לתת מענה לחיילים שלהם. בעבר באמת הכללים היו יותר נוקשים של התשמ"ש והסיוע נקרא לזה היותר פורמאלי. זה עדיין קיים כמובן וגם בזה אנחנו רוצים שהתקציב גדל כל שנה, בהתאם למצאי. במקביל יש תווי מג"ד, יש קופה למפקד. יש לצורך העניין יכולת של מפקד היום להוציא כסף מקופת היחידה ולתת לחייל עכשיו ללכת ולקנות אוכל בסופר, כי למשפחה שלו אין תקציב.

אני לא יודעת, אני לא גורם ת"ש, אז אני לא יודעת להגיד האם זה מספיק – כן או לא. אני בטוחה שיש הרבה מאד חיילים שהמציאות הכלכלית שלהם בבית היא לא כפי שאנחנו היינו רוצים שתהיה ולא כפי שהם היו רוצים שהיא תהיה. גם לי יש חיילים כאלה ואני מאשרת להם חופשות מיוחדות. אני מוציאה אותם מהיחידה חודשיים כדי שיעבדו, יצברו איזה שהוא הון בסיסי ויחזרו לשירות.

הם יודעים את הזכויות שלהם?

משרדי הת"ש, אני יכולה להגיד לכם שבקומות אצלנו הכל מרופד בפלקטים כאלה של הת"ש. יש מש"קית ת"ש, קצינת ת"ש – תלוי בדרג של הבסיס - בכל מקום. אם אני דרך אגב, ואני מדברת עכשיו כמפקדת, אם אני פחות בקיאה במשהו, עם מה אני יכולה ומה אני לא יכולה, אז אני יודעת ללכת, לפעול, לשאול. יש לי חיילים שעובדים, יש לי חיילים שמשוחררים מוקדם יותר כדי לעבוד. יש לי חיילים שאני, כמו שאמרתי, מוציאה אותם לחופשות כדי להשלים שכר, כי הם נקלעו למצב שמה לעשות, הם צריכים עכשיו איזה בוסט של כסף, אבל זה חיילים שבאים ומייצרים דיאלוג עם המפקדים שלהם והמפקדים מייצרים דיאלוג איתם.

אני יכולה לדבר על עצמי. אני לא מכירה מצב שיבוא חייל והמערכת לא תדע לתת לו פתרון. האם תמיד הפתרון הוא מלא, כנראה שלא. אנחנו לא משרד האוצר. אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים עם הכלים שיש לנו, אבל אני חושבת שעיקר הפער בין יוצאי אתיופיה לבין אוכלוסיות אחרות, זה היכולת הזאת של לבוא ולדבר. ואני חושבת שזה אחד הדברים שחסרים, וזה, דרך אגב, אחד הדברים שאנחנו מדברים עליהם בכל הפעילויות של ההכנה. לדעת לבוא.

אלף - תכיר את הזכויות שלך, זה הדבר הבסיסי. בגלל זה, ברגע שהבנו שגם אין את הפנייה מצד הפרט, אז כמו שאמרתי קודם, גורמי הת"ש הולכים ויוזמים, שואלים האם יש בעיה, מוותרים על חלק מהאישורים. אם עכשיו אין את כל האישורים שנדרשים לסיוע הכלכלי, מפקד בדרגת רב סרן ראשי לוותר, זאת אומרת להכיר כחריג ולתת את הסיוע, למרות שאין את כל האישורים שנדרשים מחיילים אחרים. השיח הזה חייב להתעצם, אנחנו עובדים על זה גם מצד המפקדים, שיידעו לתשאל את החיילים טוב יותר וגם מצד כמובן סגלי הת"ש וגם מצד החיילים עצמם.

אם החייל לא משתף פעולה עם התהליך, מאד קשה לעזור לו.

השאלה האם הצבא, כמו שהוא מסביר את חובתו, האם אתם מסבירים להם גם את זכויותיהם.

בוודאי. בוודאי. אומרים את כל הכלים שעומדים - - -

את הזכויות?

בוודאי, בטח.

טוב, תודה.

חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחר כך ארצה לשמוע עיתונאי שהוא כתב במאקו, שיציג את הנתונים של ההתאבדויות של חיילים.

חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. הצטרף אלינו גם חבר הכנסת עודד פורר.

שהיה מנכ"ל משרד העלייה והקליטה.

נכון.

בעצם אני רוצה לחזור לנושא של גיור. אני חושבת שבעצם הגיור יש חשיבות כל כך רבה איך יוצא אחרי הצבא ואחרי הקורס של הגיור עולה חדש שעבר את הקורס או לא עבר מאיזו שהיא סיבה. אני בטוחה בכך שזה נושא נפרד ואנחנו צריכים להתייחס אליו כנושא נפרד. תודה רבה.

אני בטוחה בכך שגיור וחשיבות של גיור זה מדיניות של משרד הביטחון, וזה שעד כה הנושא הזה הוא לא בבסיס של משרד הביטחון, זה בדיוק ביחס לגיור.

אני רוצה להגיד לחברי, חברי הכנסת, שכאשר נכנסתי למשרד העלייה והקליטה לפני 6.5 שנים, מערכת הגיור הייתה במשרד העלייה והקליטה, אבל משרד ראש הממשלה נלחם על העברה של תהליך הגיור למשרד ראש הממשלה ולא הייתה לי אפשרות להשאיר את זה במשרד העלייה והקליטה. אני חושבת שהיחס במשרד העלייה והקליטה היה אחר לגמרי, וזה היה הבייבי החשוב ביותר של משרד העלייה והקליטה והייתה חשיבות בכך שהמשרד הזה מבין בתהליך. לא הצלחנו.

עכשיו אני שומעת שזה עבר ממשרד ראש הממשלה למשרד הדתות ועכשיו התהליך הפוך, שמשרד הדתות שוב חוזר למשרד ראש הממשלה. אני שואלת אותך, אדוני יושב הראש, למה פמפום כזה עם גיור? זה תהליך חשוב ביותר. זה לא יכול להיות במשרד אחר חוץ ממשרד העלייה והקליטה ולא צריכים להתייחס לזה כדבר מופרד, כדבר לא חשוב. זה אחד מהדברים שנותן אופציות לחיים לאותם עולים חדשים, שחיים עם התהליך הזה.

אני יודעת שבעצם השולחן העגול והשתתפות בשולחן עגול, שהוביל המנכ"ל לשעבר, חבר הכנסת עודד פורר, זה המשרד שלקח חלק פעיל ביותר בגלל החשיבות של הנושא. אני חושבת שמשרד הביטחון נתן הרבה פתרונות כדי שאנחנו נסיים את העבודה ונציג אותה לממשלת ישראל. אני לא יודעת אם המשרד הציג את זה או לא הציג, אבל אנחנו סיימנו את העבודה לפני סיום הקדנציה הקודמת.

אני דורשת להבין - מתוך החיילים שהתחילו את הקורס - למה מתוך 5,000 איש, סך הכל 850 איש וכמה סיימו וכמה אנשים קיבלו את האישור וכמה אנשים בעצם הוכרו ברבנות הראשית. יש או לא? אנחנו לא שמענו את זה ואלה הם הדברים הבסיסיים בישיבה הזאת.

אתה יודע, אדוני, אני חושבת ואני כל כך מבינה אותך, אני יודעת שאני לא פעם אחת ישבתי עם עולים חדשים שנמצאים במצוקה, אבל כל עולה וכל חייל שנמצא במצוקה, נמצא במצוקה. אם המשפחה נמצאת במצב כלכלי קשה, לחייל שמרגיש את האחריות מול המדינה אבל גם מול המשפחה, זה קשר ביותר. אבל יש מערכת במשרד הביטחון, יש מערכת בצבא, שבעצם צריכה לתת לנו תשובות לפתרונות איך עוזרים לאותם חיילים. ואני ממליצה למשרד העלייה והקליטה לפתוח קו פתוח לפני גיוס ובזמן הגיוס, שחייל לפני גיוס, הצעיר לפני גיוס, יוכל לשאול אותם שאלות שמדאיגות אותו והמשרד הזה ייתן פתרונות דווקא לעולים חדשים עד 15 שנה. יתר האנשים יקבלו.

ואני חושבת, אדוני יושב הראש ויסכימו חברי הכנסת, אנחנו חייבים לדרוש ממשרד הביטחון להכניס את מערכת הגיור לבסיס התקציב. זה לא יכול להיות שזה יהיה תלוי בהמון סיבות – השנה אין תקציב, מחר לא יהיה תקציב, מחר יהיו בחירות, מחרתיים יהיה עוד משהו, והחיילים שבעצם יכולים לנצל את הזכות, לא מנצלים את הזכות. המאבק שלנו כוועדה צריך להיות שהמשרד ייתן חשיבות לתהליך הגיור ואנחנו נכניס את זה לבסיס התקציב.

אני רוצה להגיד לך שכאשר הייתי שרת העלייה והקליטה, המון נושאים שלא היו מטופלים במשך שנים רבות, הכנסתי לבסיס התקציב כדי לעזור לעולים וכדי לתת פתרונות וכדי שלא תהיה דאגה לגבי פרויקטים שונים, החשובים למדינת ישראל וחשובים לעולים.

תודה רבה.

אני מצטערת, אני צריכה לעבור לוועדה אחרת.

שמעון איפרגן, מאקו, בבקשה.

אני חושב שהבעיה בגדול היא שיש נתק בין הצבא לבין החיילים. קל לצבא להציג תכניות, זה נשמע יפה, זה עטוף באריזה יפה מאד, אבל במציאות, המציאות היא קשה מאד.

אם חוזרים לשנות ה-90 ועד היום, כמות החיילים שהתאבדו צריכה פה להדליק נורה אדומה בקרב מקבלי ההחלטות בצבא. אי אפשר לעבור לסדר היום כשחייל, במיוחד עולה חדש, מתאבד. לחייל יוצא העדה האתיופית קשה מאד בצבא. זה לא פשוט, זו מערכת קשה מאד. אני דיברתי עם קצינות ת"ש, עם מש"קיות ת"ש, הן הסבירו לי איך כל המערכת עובדת. קל לבוא ולהגיד שיש תכניות, שיש פרויקטים. המציאות היא קשה מאד. עובדה שצה"ל לא רוצה לתת לנו נתונים.

אני פניתי כמה פעמים, אין שום נתונים. צה"ל לא מוכן לתת נתונים. בין שנת 1990 לבין שנת 2015, שצה"ל יבוא ויציג כמה חיילים יוצאי אתיופיה התאבדו. לא מוכנים לתת. אני ביקשתי לדבר עם אנשי המקצוע שקשורים לבריאות הנפש, לא קיבלתי. התחננתי במשך חודש שלם. היחידה שדיברתי איתה היא ראש מדור ת"ש, שהיא בחורה נחמדה, היא קצינה מוכשרת ומקצועית, אבל במציאות, כשאני העליתי כלפיה כל מיני סוגיות, התברר שזה שונה ממה שקורה במציאות.

אני רוצה להציג נקודה מעניינת. יש נתק לדוגמא, מג"ד ומח"ט לא מבקרים בבית של חייל יוצא העדה שנמצא במצוקה כלכלית. הוא לא יודע מה עובר עליו. בדרך כלל זה מ"כ, זה מ"פ. הדרגות הגבוהות לא יודעים מה קורה בתוך מרכזי הקליטה, בתוך הבתים. הם לא ערים למצוקה. זה נתקע באמצע, זה נתקע לפעמים בין הדרג הזוטר לדרג הבכיר. המג"ד צריך חייל בשדה הקרב. הוא לא מבין את המצוקה שיש לחייל עצמו.

אני חושב שזה לא סתם שגם נתוני הכליאה, וזה לא פעם אחת, זה פעם שנייה ושלישית, ומה שהעלתה פה הגברת שחר זה נכון. מי שחי את השטח, ואני חי את השטח ואני יודע מה שקורה שם, יותר מאשר כל קציני צה"ל המכובדים ואני אומר לך שהמציאות קשה מאד. נכון, לא כל הבעיה קשורה לצה"ל, אבל כשחייל מגיע לצה"ל, צה"ל אחראי על בריאותו ושלומו והבטחתו ולהחזיר אותו הביתה, ולא בארון מתים.

אם בחודש וחצי שלושה עולים חיילים התאבדו, אז זו נורה מאד מאד אדומה שצריכה להדליק פה את כולם וצריכים להירתם, וזה לא רק עניין של פרוטוקול. צריך לעקוב אחרי זה, לטפל בזה. שיביאו נתונים, שימצאו פתרון. אפשר למצוא פתרון לכל דבר.

האם אתה זיהית נושאים אחרים, מעבר למצוקה כלכלית, שגורמים להתאבדות?

תראה, יש כמה. מעבר למצוקה הכלכלית, אני חושב שיש בעיה של חוסר התאקלמות בצבא. כלומר, ביחידות קרביות מסוימות, לא ייתנו ליותר משלושה חיילים יוצאי העדה להיות במחלקה. הם לא רוצים לגרום להם ליצור מצב שיהיו יותר מדי עולים יוצאי העדה האתיופית ביחידה, שלא יהיה יותר מדי. רוצים לגרום להם להתערבב ביחד עם שאר החיילים. אבל הבעיה היא אחרת. מה קורה שיש רק שני חיילים. אין להם מספיק תמיכה. אם יש ארבעה או חמישה או שישה, יש להם גם תמיכה אחד כלפי השני. גם כשיש בעיה, יש להם עם מי לדבר, כי זה מנטאליות אחרת, זו צורה אחרת של התייחסות.

הצבא עדיין לא הגיע לרמה המעמיקה של המנטאליות של העדה. זו עדה נפלאה, זה אנשים טובים באמת ולדעתי עם פתרון כלל מערכתי, זה אומר שלא יקרא כלום אם מג"דים ומח"טים וגם אלוף וגם רמטכ"ל יבקרו במרכזי קליטה, בבתים של עולים שנמצאים במצוקה ויבינו מאיפה הבעיה. לבוא ולספר שיש סדנאות ויש פרויקטים זה דבר יפה, אבל כמה פעמים אותו חייל חוזר לכלא? כמה פעמים לאותו חייל לא מצליחים למצוא פתרון?

אני אתן לכם דוגמא על תשמ"ש, דיברו על תשמ"ש – תשלומי משפחות. תבדקו כמה חיילים נותנים להם שבוע או שבועיים חופש כדי לטפל. אומרים להם יש לכם יום אחד. לפעמים חייל לא יכול להשיג את כל המסמכים. אני דיברתי עם קצינת ת"ש שאומרת, אם הוא לא מביא לי את כל המסמכים, הוא יצטרך לבוא עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. אני מכיר חייל שבמקרה גם קיבל צל"ש ודיברתי איתו, שהוא פשוט ויתר על התענוג הזה לקבל תשמ"ש, כי הוא התייאש. המערכת לפעמים מייאשת את החייל עצמו.

אז אולי יש כוונה טובה לצבא, אבל כוונות טובות, אנחנו יודעים לאיפה מובילות בסופו של דבר.

תודה רבה.

בבקשה, ציקי.

אז קודם כל, לפני שאני אתחיל, קוראים לי ציקי אוד, אני עובד המרכז לזכר מייקל לוין בסיוע לחיילים בודדים ופה אני נמצא עם עוד כובע, אני גם הנציג של ארגון הגג של העולים.

אני רציתי לדבר על שני דברים שהיו למעשה בראשי הפרקים שהתפרסמו. הדבר הראשון זה היה שילוב עולים בצה"ל.

בזמנו, בתקופת העלייה הרוסית הגדולה, ואני מצטער שאני רק 30 שנה עובד עם חיילים בודדים, אבל בתקופת העלייה הרוסית הגדולה, כל חייל שהיה מתגייס, היה חייב לבוא עם תעודה מאולפן, לפחות על רמה 3 או 4 בעברית. בשלב מסוים צה"ל החליט שבמחו"ה אלון זה אולפן עברית ולא קורס עברית כמו שהיה, ואז מגיעים אל האולפן של השמונה שבועות, מגיעים חיילים שאין להם ידע על צורה של אות בעברית ולכן הם גומרים את מחו"ה אלון בלי האפשרות לחבר שלושה-ארבעה משפטית ביחד והם הולכים ליחידות קרביות ולוקח להם לפחות שנה ורבע עד שהם מתחילים להבין את הפקודות ואת ההומור.

כי לדעת עברית זה לא רק לדעת לקרוא ולכתוב, זה גם להבין מה קורה מסביב, זה להבין את ההומור, זה לדעת ללכת לבנק או לכל מיני דברים אחרים. בתוך שמונה שבועות אי אפשר לעשות את זה. אז אותם עולים לא יכולים להתחיל להרגיש שהם מתחילים להשתלב, עד שנה או שנה ומשהו מיום שהגיעו.

המיון של העולים הוא בעייתי. לצערי - ואני מדבר עם לשכות הגיוס – בעיקר תל השומר וירושלים – ואני אומר להם, תגידו, למה אתם לא מתייעצים עם הסוכנות היהודית ועם משרד הקליטה? יש להם מומחי תוכן. כולם התלהבו שמגיעה עלייה מצרפת. לצערי צה"ל לא הפנים את הנושא של העלייה מצרפת. כל יומיים יש לי מישהו מצרפת, שיש לו בעיות.

אתמול הגיע אלי חייל, הוא עוד לא חייל, הוא מלש"ב שאני סידרתי לו לגור בבית החייל כיוון שהוא מתגייס בדצמבר. אמרו לו – כיוון שאתה לא חייל בודד, אין לך אישור של חייל בודד, אתה צריך לצאת מבית החייל. אחיו הקטן כבר מוכר כחייל בודד, הוא התגייס רק במרס, אז הוא נשאר בבית החייל. זה יצא וזה נשאר. ואני מדבר עם קציני הת"ש, אני מדבר עם אלף ואחד אנשים אחרים.

אז למשרד הקליטה ולסוכנות היהודית יש מומחי תוכן ואפשר להתייעץ איתם ואפשר ליצור פורום מסוים ביחד, לא איתי. אנחנו משתדלים להתמחות רק בנושא של מה קורה איתם ברגע שהם עזבו את הצבא. אנחנו לא מתערבים כל כך בנושא הזה.

כולם חגגו על הנושא של העלייה מצרפת, אבל לצערי הרבה הרבה, ואני יודע שלקצינות הת"ש היה יום עיון שלם על הנושא של העלייה מצרפת, אבל הן לא הורידו את הידע למטה.

לצה"ל מגיעים הרבה חברה מהמערב, או שאני אגיד את זה ככה – צה"ל עשה הרבה מאד למידה לגבי יוצאי החברה החרדית שמתגייסים מהארץ, אבל יש גם הרבה מאד יוצאי העדה החרדית שמגיעים מחוץ לארץ, מצרפת, מדרום אמריקה, המונים מארצות הברית.

צה"ל לא הפנים, לא הבין ולצערי שוב, בצה"ל אין מומחי תוכן. כי אם היה מישהו מהדסק בסוכנות היהודית, שיש עולה ממנצ'סטר והוא אומר באזור הזה זה חרדים שגרים במנצ'סטר. ואם מישהו מגיע מויליאמסבורג, קרוב לודאי שהוא חרדי. הוא לא איש העולם הגדול. וכשמגיע נכד של איזה אדמו"ר שמתגייס לצבא, זה יופי שכולם מצטלמים איתו בתמונות, אבל צריך לעזור לו בצבא.

אז באיזה שהוא מקום בצבא לא מפנימים את זה. ואני מדבר עם מ"פים, ואני מדבר עם אחרים ואני אומר להם – אבל אתם יודעים מה עושים עם הישראלים, הוא בדיוק כמו הישראליים שיוצאים מהחברה החרדית.

הדבר האחרון בנושא של טיפול בעולים, כל הנושא של העולים החדשים שהם לא בנויים כמו הישראלים. אין להם את מורשת הקרב שיש לנו, אין להם את העמידה ביום הזיכרון מכיתה א', אין להם את הקרובים שהיו בצה"ל או לא היו בצה"ל. קשה להם מאד להתמודד עם כל מיני דברים שקורים בצה"ל.

אצלי גר היום בבית בחור מדרום אמריקה, שבזמנו במועדון הוא אמר – אני זרקתי את הדת אחרי צוק איתן. וקראתי לו מיד, אמרתי לו אתה יודע, אמירה כזאת זה צעקה והוא אמר לי – אני יודע, אבל כבר דיברתי עם קב"ן והוא אמר לי שאני לא יכול להזיק לעצמי ולא יכול להזיק לחברה. בראש השנה אני קיבלתי ממנו מייל – ציקי, תעזור לי, אני לא יודע מה לעשות. כשאני הייתי באוטו, כדי לדעת איפה הוא גר, הוא אמר לי מצאתי את עצמי עם חבל על הצוואר.

דיברתי עם עולה מאוסטרליה ביום שישי האחרון, שהוא היה ביחידה מובחרת. אמרתי לו – נשאר לך משהו מצוק איתן? אז הוא אמר לי – אני לא יודע, אבל החברה שלי אומרת שאני חורק שיניים ואני רועד בלילות. אמרתי לו – אתה עשית עם זה משהו? כן, הלכתי למישהו, לא יודע למי הוא הלך ביחידה, אמרו לו שזה יעבור.

צה"ל אמר שיטפלו בכל הנושאים הדרושים. לגבי העולים החדשים צריך טיפול אחר וצריכים להפנים את זה. הייתה כבר מלחמת לבנון השנייה והיו 1,001 מלחמות שהשתתפו בהן עולים. הם לא בנויים נפשית, למרות שהם בסיירות ושרירים מפה ועד לשם והם נוסעים עם האגודה למען החייל לחוץ לארץ והכל יפה. הם לא בנויים כמו הישראלים וצה"ל צריך לקחת מומחי התנהגות, לאו דווקא אותי. צה"ל צריך לקחת מומחי התנהגות פנימה ואנשים צריכים ללמוד את הנושא של העולים החדשים יותר טוב.

יש קשיים עם הנושא הזה של הנסיעה של חיילים לחו"ל. עכשיו כתב לי חייל שמש"קית הת"ש אמרה שעקב המצב לא נוסעים לחו"ל לחופשה השנתית. אני לא יודע אם זו באמת החלטה של צה"ל או לא החלטה של צה"ל, אבל חבל שלא נמצאים פה מהאגודה למען החייל.

זה לא הם מחליטים.

נא לסכם.

כל הנושא של היציאות והרבה נושאים של טיפול בעולים הם נורא נורא קשים לעולים. העולים לא מבינים הרבה מהניואנסים ואלה שבאים מהמערב, כשאומרים להם מילה, זה החוק. זה לא משהו שפתוח למשא ומתן.

תודה. איש הסוכנות יגאל שטיינמן, בבקשה.

צהריים טובים. יגאל שטיינמן, הסוכנות היהודית, היחידה לעלייה, קליטה ומשימות מיוחדות. אני קודם כל רוצה לברך את השותפים שלי על העשייה שהוצגה כאן. אני כן חושב שדווקא לתכניות הכנה יש משקל מאד מאד משמעותי. אני לא אומר שזה פותר בעיות מבניות לפעמים, אבל לעתים, כשגם לחייל יש שלל של הטבות וזכאויות והוא לא יודע איך להתנהל איתן, זה יורד לטמיון תוך יממה אחת ואחר כך לא נשאר כלום.

אז אני חושב שצריך לקחת את הכיוונים במקביל וגם להשקיע בתכניות הכנה וגם להשקיע בבעיה מבנית, ורק ככה, בצורה משולבת, אפשר להתקדם לפתרונות נכונים יותר.

הסוכנות היהודית מביאה כ-3,000 צעירים שנקלטים כאן בתכניות בקליטה ראשונית מדי שנה ועוד כ-5,000 ביחד עם משרד הקליטה ורשויות אחרות, במסגרת תכניות מסע. ההשקעה בליווי, טיפול, תמיכה, לפני עלייה וטרום עלייה ותוך כדי עלייה, בשלב של הגיוס וכמובן בהכנה לאזרחות היא חיונית וקריטית ולכן אני לא הייתי מנמיך בחשיבות של התכניות, גם של שותפי לעשייה איציק ממשרד הקליטה וגם בתכנית כנפיים, שמכינה כ-800 חיילים עולים בודדים מדי שנה לאזרחות ומלווה אותם עד שנתיים מיום השחרור, עד שהם עומדים על הרגליים, כולל דרך אגב נושא של התנהלות כלכלית נבונה ומיצוי זכאויות.

אבל ברשותכם, אני רוצה לגעת בנושא נוסף, שהוא בצורה כזו או אחרת גם מתחבר לקורס "נתיב" וזה מדיניות גיוס עולים חדשים לצה"ל והנושא של השותפות עם הגופים המקצועיים, גם משרד הקליטה וגם הסוכנות היהודית.

ב-2 בספטמבר – מיט"ב – שזה הגוף האחראי על יישום מדיניות גיוס עולים – הוציא עדכון נעלה גיוס עולים חדשים לצה"ל. מדובר בשינויים מרחיקי לכת. אנחנו עודכנו על כך במסמך רשמי. המשמעות של המסמך הזה, שיש אוכלוסיות שעד כה לא שירותו והם הולכים להתגייס ולשרת. יש אוכלוסיות ששרתו פחות ויעשו יותר, יש גם אוכלוסיות שלא ישרתו.

מדובר בשינויים מרחיקי לכת שאנחנו מאמינים, בתור מי שעוסקים בחזית של מלאכת עידוד עלייה והכנה לעלייה וטיפול טרום עלייה, עם השפעה מאד מאד משמעותית על אוכלוסיות. ואגב, אם אנחנו כבר מדברים על עלייה מצרפת, אז בוודאי על אחת כמה וכמה על אוכלוסיות העלייה מצרפת.

כשעוסקים בעלייה, מדובר בתהליך תכנוני שלוקח חודשים רבים אם לא שנים. צה"ל קובע את המדיניות בהתאם למועד הכניסה לארץ ולא מועד העלייה, וברגע נתון זה נמצאים פה מעל 5,000 צעירים שכבר נכנסו לישראל, שנמצאים בשלב של החלטה לקראת העלייה.

השינויים האלה חייבים להיעשות קודם כל בשיתוף עם הגורמים המקצועיים, כמו משרד הקליטה, כמו הסוכנות היהודית, וכשהם מתקבלים בצורה פנימית ויוצאים החוצה ללא הכנה, ללא התראה, הם עושים בעינינו, יותר נזק מאשר תועלת, כשאני מדגיש שזאת המטרה המשותפת שלנו יחד עם צה"ל, להגיע למיצוי פוטנציאל מקסימאלי לגיוס. כי אנחנו כן מאמינים שהשירות הצבאי זה אחד השלבים המשמעותיים ביותר בקליטה ובהשתלבות ואנחנו כתף אל כתף פועלים כדי שזה גם יתקיים וגם יצליח.

אבל יש שאלה איך עושים את זה ולכן כשעושים שינויים, אלף עושים דיונים משותפים. ב', קובעים דואר מעבר סביר, שכל אלה שכבר תכננו להגיע או שכבר הגיעו, לא יגלו בהפתעה שמה שהיה לגביהם כבר לא קיים ויש נהלים אחרים. זה פוגע באמון, זה פוגע בוודאות, זה פוגע ביכולת של אותם עולים להתמודד עם המצב באופן נכון.

אנחנו זיהינו שיש אוכלוסייה למשל של בנות מעל גיל 20, שמעתה התגייסו לתקופה של שנה, מה שלא היה קודם. באופן מהותי זה שווה דיון, כי צריך גם לחשוב איך הבנות האלה יתמיינו, איזה תפקידים הן תעשנה. האם תגענה לשירות משמעותי, מה תהיה שביעות הרצון שלהן מהשירות, איך הן תעבורנה את ההכנות הנכונות. מעבר לעובדה שזה בא בהפתעה, במיוחד עבור הבנות ששירות החובה בארצות המוצא שלהן הוא לא חובה.

ואגב, אם אנחנו כבר נוגעים בסוגיה של קורס "נתיב", אז לא רק הבנות האלה, גם אוכלוסיות אחרות כמו אבות לילדים שהולכים להתגייס וגילו את זה עכשיו, מה-2 בספטמבר, לתקופות מסוימות. לקורס "נתיב" לא מגיעים חיילים שמשך שירות החובה שלהם הוא פחות משנתיים. וחלק גדול מאד מאוכלוסיית העולים מתגייסים, בין אם זה בחובה ובין אם זה בהתנדבות, והמון מגיעים להתנדבות לתקופה של שנה ושנה וחצי. הם פשוט נפלטים מהמעגל. הם לא נמצאים שם בכלל. הם נלחמים להגיע לשם והם לא מגיעים, כי יש הנחיה חד משמעית של מיט"ב שהם לא יגיעו לשם. יש חיילים שמגיעים בכוח ובכוח נשארים. זה מקרים - - -.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון, שאי אפשר מצד אחד לבנות מדיניות שהיא מפתיעה, לבנות מדיניות שהיא מגייסת אוכלוסיות שלמות שצריכות לחשוב האם נכון ואיך לעשות את זה; ומצד שני, באופן מובהק ובהגדרה, למנוע מהם כניסה למערכת של "נתיב", שזה אחד הדברים המשמעותיים ביותר שקיימים היום בתקופת השירות.

אנחנו הוצאנו מכתב בקשה גם להתייחס באופן מהותי לשינויים האלה ולקיים דיון, לראש חטיבת תומכ"א וגם למפקד מיט"ב ולראש מטה אכ"א; וגם להנהיג באופן מיידי דואר מעבר סביר לאוכלוסיות שכבר תכננו להגיע לכאן. לא קיבלנו התייחסות - - -

אנחנו היינו בקשר עם הצבא בעניין הזה. קודם כל צריך לציין גם את השינויים הדחופים שקרו בעקבות זה.

אז אנחנו לא קיבלנו התייחסות. אנחנו רוצים לקיים דיון, כי אנחנו מקבלים ריקושטים כבר עכשיו מצרפת, ממקומות אחרים, על מה הדברים האלה עושים. הם צריכים להיעשות בצורה אחרת, הם צריכים להיעשות בצורה של שיתוף פעולה עם אנשי מקצוע ולנהוג בסופר רגישות כאן.

אבל חשוב לציין שביטלו את שלב ג'. זה היה שלב מאד מאד בעייתי, שחברה שעלו שלארץ שירתו 6 חודשים בתפקידים מאד מאד לא משמעותיים ועכשיו יש להם את האפשרות - - -

נכון, נכון. אבל לעומת זאת, כל הנושא של אקדמיזציה, שמדברת על כך שצעירים עם תואר יתגייסו לשנה חובה ושנתיים קבע, היום לא ניתן להתנדב לפחות משנה וחצי ולא ניתנה דעת לכך. גם על זה צריך לדבר.

ברשותכם, אני עוד רוצה לגעת בסוגיה מאד מאד קריטית כאן, של הנושא של המצוקה הרגשית של החיילים, שגם מגיעה לתוצאות מאד מאד קשות שהוזכרו כאן.

כבר התקיים כאן דיון בזמנו וגם הפסיכיאטר הראשי של צה"ל היה כאן וכולם מבינים את העובדה שהיום לא קיימת מערכת של טיפול רגשי רגיש תרבות בצה"ל. היה ניסיון לאפשר לקב"נים לנהל מספר מפגשי תמיכה, שקשה מאד לקרוא לזה טיפול רגיש תרבות וטיפול רגשי ותמיכתי. אני לא יודע באמת האם זה הגיע לאותו מיצוי שדובר על שלושה-ארבעה מפגשים מול חייל. אנחנו מבינים שדווקא זה לא כל כך הגיע לכך, אבל זה גם לא פותר את הבעיה.

החיילים לא מרגישים נוח - - -

אחרי צוק איתן היה בחלק מהיחידות שלחמו, שנפגעו מאד, היו להם שלושה-ארבעה מפגשים. בסיירות עד היום, זאת אומרת גם בוגרי הסיירות, אלה שמשתחררים, עדיין יכולים לבוא לטיפול.

הבעיה שהם לא כל כך הולכים, כי הפתרון של קשר טלפוני עם ער"ן הוא פתרון אולי נכון למצבים מסוימים, לא לכל המצבים. אנחנו מדגישים את הסוגיה של טיפול תמיכתי רגשי רגיש תרבות. זו תורה שלמה שצריך לפתח אותה, שצריך לקיים אותה, שצריך להכשיר. חייל יוצא אתיופיה לא יכול להתחבר לטיפול תמיכתי באותה צורה כמו חייל יוצא חבר העמים ובטח כמו חייל יוצא דרום אמריקה וארצות הברית. את המערכים האלה צריך לבנות, צריכים לקיים אותם ולאפשר באופן לא שיפוטי להגיע לשם.

אנחנו ראינו, אנחנו קיימנו יחד עם מרכז מייקל לוין את השבתונים לחיילים בוגרי צוק איתן, עד כמה היה שם צורך בוונטילציה, עד כמה היה שם צורך להגיע למענים האלה ובין היתר גם מחוץ למערכת - - - שנכון להיום לא מתאפשר וכדאי לחשוב על זה. כי לפעמים גם חיילים מאד הססניים להגיע לרשויות בתוך הצבא, כי הם לא רוצים להיפגע, הם לא רוצים להיפלט מהיחידות. מדובר בנושאים מאד מאד טעונים ויפה שעה אחת קודם לחשוב, כמו שחושבים על נושא של טיפול רפואי רגיל מחוץ לכותלי המערכת הצבאית, כך על טיפול פסיכולוגי תמיכתי, ואני מדגיש – רגיש תרבות.

אני חוזר לעניין של ההכנה. כסף זה חשוב, זה מאד חשוב, אבל לא פחות חשוב לנהל מערכת הכנה סדורה איך להתנהל עם הכסף. איך להתנהל עם הזכויות. מה לעשות עם זה, וצריך לעשות את זה בשלב של הכנה לשירות, צריך לעשות את זה כמו שזה נעשה בחלק גדול מהמסגרות. צריך לעשות את זה לקראת השחרור, כי החיים באזרחות הם שונים לחלוטין ממסגרת שירות צבאי ורוב החיילים העולים הבודדים אין להם ניסיון התמודדות עצמאית באזרחות. וזה גם צריך להיעשות במסגרת השירות הצבאי. סדנאות.

נכון, זה קשה להוציא חיילים ליום-יומיים של הכנה. רואים שיש גם קושי לצאת לכנפיים, יש קושי לצאת לקורס "נתיב", תמיד יש בעיה של סד"ק, אבל אם להוציא חיילים באמצע שירות לסדנאות של העצמה, לסדנאות של תמיכה וחיזוק, והכנה להתנהלות נכונה, בדגש על התנהלות כלכלית, לפחות את אותם משאבים שחיילים מקבלים - הם ילמדו לנצל אותם נכון וזה חובה לעשות את זה.

תודה רבה.

תודה רבה. בנקודה הזאת דווקא, בעניין האובדנות, רגישות תרבותית, אנחנו רוצים לשמוע מסגן אלוף אריאל בן יהודה, נציג אט"ל.

טוב, אני אציג את התפקיד שלי. שמי ד"ר אריאל בן יהודה, ראש ענף קליני במחלקת בריאות הנפש בחיל הרפואה של צה"ל. אני הייתי רוצה להגיד בכמה מילים איך נוגע התפקיד שלי לנושא האובדנות, מכיוון שחלק מהדברים ששמעתי פה באמת היו קצת, בואו נגיד צרמו לאור הדבר הזה, בעיקר בתחום השקיפות. מכיוון שאני כראש ענף – ואני אמנם רק שבוע בתפקיד – אבל הענף שלי עוסק במניעת אובדנות גם בקשר מתמיד עם גורמים אזרחיים, זאת אומרת עם המועצה הלאומית למניעת אובדנות, עם היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות, עם משרד הקליטה.

הנתונים שיש לנו בנושא אובדנות הם נתונים שאנחנו חולקים אותם עם גופים אזרחיים, שהעניין הזה של איחוד מבחינתנו הוא לא-. אני אם ישאלו אותי, אני אמליץ לממונים עלי כמה שיותר לשתף. לנו אין - - -

תשתף אותנו גם בנתונים העדכניים.

אני אשתף אתכם. אני אגיד מה אנחנו יודעים על אובדנות, כאיזה שהוא מבוא קצר, ואחר כך אני אתייחס לנתונים, לפי מה שאתם תשאלו.

אז הדבר הראשון שאני אגיד, זה שקודם כל מהידוע בעולם, הגירה זה גורם סיכון לאובדנות, בכל העולם. גם גורם סיכון לאובדנות בפרט וגם בכלל לפסיכו-פתולוגיה לסוגיה. והדבר הזה נכון גם במדינת ישראל. הנתונים האלה הם נכונים לכלל אוכלוסיית מדינת ישראל, לא רק לאוכלוסיית המשרתים בצבא. אני חושב שאתה ציינת בהתחלה, ואם לא אז אני אציין, ששליש ממקרי האובדנות בעשור עד 2014, 10 השנים עד 2014 - שליש ממקרי האובדנות היו עולים בכלל מדינת ישראל, לא ספציפית לאוכלוסיית הצבא. ובעניין הזה, יכול להיות שמאפייני המתאבדים בצבא הם לא בדיוק אותו דבר כמו באוכלוסייה, אבל אנחנו סוג של מראה של האוכלוסייה הכללית במדינת ישראל.

את הנתונים האלה אני מביא מעבודה שפורסמה והיא גלויה, של גברת בשם ציונה חקלאי. היא פורסמה, אפשר למצוא אותה בקלות באינטרנט, הנתונים האלה הם זמינים.

אני אגע עכשיו במילה לגבי מה אנחנו עושים בצבא. אז הצבא זה דווקא דוגמא בהקשר של האובדנות, לגוף או ארגון שעשה צעד מאד גדול במניעת אובדנות. אני מדבר כרגע באופן כללי, אבל זה נכון גם לגבי הפלח של העולים בתוך הדבר הזה.

עד שנת 2006-2007 – היו סדר גודל של 30 פלוס מתאבדים בשנה בצה"ל. בעקבות העבודה שנעשתה על זה - הייתה עבודת מטה מאד רצינית שהוביל סגן הרמטכ"ל דאז - נכתבה והושקה תכנית למניעת אובדנות, שצריך להגיד שאחד המרכיבים המאד מאד חשובים שלה היה מניעה של נגישות לנשק לאוכלוסיות בצבא שהן לא מחויבות בזה, והדבר הזה בין היתר, יחד עם דברים נוספים, הורידו את כמות ההתאבדויות בשנה בצבא באופן דרסטי. זאת אומרת אנחנו בשנים האחרונות, מאז השנה שציינתי, מדברים על סדר גודל של סביב ה-20, והיו אפילו שנים שהיו פחות. סתם בתור דוגמא אני אתן את שנת 2013, שהיו 7 מקרי אובדנות בצבא, שרק אחד מתוכם, רק, זה לא רק, אבל אחד מתוכם הוא עולה ועולה מברית המועצות לשעבר.

זאת אומרת יש לנו סך הכל שבעה מתאבדים באותה שנה, שאחד מתוכם הוא עולה. כל האחרים הם ילידי הארץ. שוב, זה כמובן לא צריך לנחם את אף אחד ואנחנו מתייחסים לכל אחד מהמקרים האלה באופן מאד מאד כבד ראש ומשקל, אבל אלה המספרים מאז. אנחנו מדברים על מספרים שהם סביב ה-20. אני יכול להגיד נתונים שהם נתונים עוד לא סופיים של שנת 2015, ואנחנו כולנו מקווים שהם יהיו אפילו נמוכים יותר, אבל כשאני אומר את המספרים לגבי 2015 – צריך להגיד שאני מדבר על חשד למקרי אובדנות, כי חלק מהדברים עדיין נמצאים בחקירות, חקירה של מצ"ח.

אז אנחנו מדברים על 10 מקרים. שלושה מתוכם, כפי שציין הכתב שהיה כאן, באמת הם בני העדה האתיופית ואנחנו עוד לא יודעים באופן סופי שהם אכן התאבדו, אבל אלה המספרים נכון לעכשיו. אני אומר את זה, כשאני מזכיר את הנתונים שהיו בצה"ל עד שנת 2006, כשאנחנו מדברים שם על היקפים הרבה יותר גדולים.

שלושה אני מכיר באופן אישי, אפילו את המשפחות.

ואחד אנחנו מכירים ואנחנו יודעים - - -

לא, הם התאבדו. איך יתכן שהם לא התאבדו?

אני לא חוקר מצ"ח. יש חקירת מצ"ח שמתנהלת בעניין הזה.

בחקירת מצ"ח, חייל יורה לעצמו כדור בראש, אז זאת לא התאבדות?

יש חקירת מצ"ח. אולי תאונה, אולי נפלט לו.

וואו. אתם דיברתם עם המשפחות של החיילים?

עד כמה שגם לי יש את המחשבות הפרטיות שלי ואת ההיגיון הבריא שלי, אני מחויב לעבוד כמו כל אגף, כמו איש ששומר חוק, על פי החוק ועל פי הגורמים הפורמאליים ואנחנו נחכה ואנחנו נקבל את התשובות.

לגופו של עניין, וזה אולי כן יכול לספק את הכתב שדיבר פה קודם, אנחנו מבצעים תחקור של כל אירוע אובדני וזה כבר כמה שנים, זה לא רק עכשיו. אנחנו מבצעים תחקור של כל אירוע אובדני. כל אירוע כזה מתוחקר על ידי קצין בדרגת אלוף משנה, עם בעלי תפקידים נוספים שנמצאים בתוך הוועדה שלו וכל תחקיר כזה מוצג לרמת אכ"א ויוצאות מרמת אכ"א גם הנחיות בהתאם לדבר הזה.

לצורך העניין, אוכלוסיית העולים, אנחנו מודעים לרגישות המיוחדת שצריכים לתת לה. אנחנו יודעים את זה מתוך תחקירים קודמים, אנחנו קוראים לזה ווב"אות, תחקירים קודמים שביצענו לגבי מקרי אובדנות, וכתוצאה מהדבר הזה גם נגזרו כל מיני המלצות, על חלקן דיברה קרן מקודם, לגבי הטיפול בבני העדה.

זהו. אם יש עוד שאלות.

תודה. שרה כהן, רצית להתייחס.

כן. שרה כהן, מנהלת שירות הרווחה במשרד העלייה והקליטה. אני רוצה לתת בעצם את הזרקור שלנו, מהזווית הרחבה של הנושא של התמודדות בנושא האובדנות בקרב העולים, בפרספקטיבה הרחבה גם של התכנית הלאומית של מניעה ולצמצום אובדנות, שאנחנו כמשרד העלייה והקליטה הם חלק מתוכה. נמצאת פה גם שושי הרץ, שהיא מנהלת את התכנית.

מה שאני רוצה זה לדלות כמה נקודות שהן נקודות שאני חושבת שהן מהותיות, גם בהשלמה ובהלימה למה שד"ר בן יהודה ציין.

קודם כל, השיעור של מקרי האובדנות בקרב עולים לאורך השנים הוא גבוה יותר - אנחנו יודעים את זה - גם בקרב יוצאי חבר המדינות וגם בקרב יוצאי אתיופיה. כחלק מתוך התהליך של הפיילוט שהתחיל את התכנית הלאומית לצמצום אובדנות, אנחנו הזמנו שני מחקרים שנעשו, שאפיינו את התופעה וגם כללו בתוכם המלצות שעל בסיסן התכנית הלאומית גם אחר כך בעצם ביססה את תכניות ההתערבות שלה, גם בקרב יוצאי אתיופיה, שנעשה על ידי רפי יונגמן, ולגבי יוצאי חבר המדינות, על ידי פרופסור יוליה מירסקי. אז זה דבר אחד.

בעצם במהלך הפיילוט נבנו כמה תובנות וגם פותחו כמה מהלכי התערבות, שאנחנו כחלק מתוך ההטעמה של התכנית, מה שאנחנו עשינו בתוך המערכת שלנו במשרד הקליטה, זה תהליך של הכשרת שומרי סף, שבה הכשרנו את כל עובדי משרד הקליטה שנמצאים בקשר עם העולים, לנושא של בעצם הבנה של הבעיה של האובדנות ומה אפשר לעשות כשבעצם נקלעים מול עולה שמאיים באובדנות. המהלך הזה גם כרגע עבר מבחינתנו איזו שהיא הערכה לגבי האפקטיביות שלו.

חשוב לציין שהנושא של הכשרת שומרי סף, הוא אחד מהאסטרטגיות הידועות בעולם כמניבות הצלחות בנושא של התמודדות עם בעיית האובדנות ועם היכולת גם להפחית אותה.

אני רוצה להגיד שבמסגרת תקציבים שמשרד הקליטה הקצה, אנחנו הקצנו תקציב עבור 11 עובדים סוציאליים, דוברי אמהרית, במרכזים לבריאות הנפש במשרד הבריאות. זאת אומרת היום בעצם לראשונה מועסקים עובדים סוציאליים, שכל עיסוקם ועניינם זה בעצם לתת מענה לאוכלוסייה של דוברי אמהרית, שמרגישים שקודם לא הייתה להם איזו שהיא אפשרות של פנייה, וזה חלק מתוך הפיתוח של עבודת רגישת תרבות, על בסיס של כשירות ומיומנות תרבותית, כמו שיגאל ציין את זה, בתוך מערכת שירותים אוניברסאליים, שאני חושבת שיש הרבה היגיון שהיא גם תעשה בתוך הצבא - - -

11 עובדים סוציאליים צריכים לשרת כמה אוכלוסייה?

אוכלוסייה של העולים - - -

כמה אנשים 11 אנשים צריכים לשרת?

העובדים הסוציאליים הם עובדים בתוך המערכת של שירותי בריאות הנפש, ומנגישים את השירות לאוכלוסייה.

את לא עונה על השאלה שלי. 11 אנשים, כמה אנשים צריכים דוברי אמהרית הם צריכים לשרת.

כי אני לא יודעת להגיד לך מי יגיע.

כי כנראה שזה לא מספיק.

בשלב הזה הם נכנסו לתפקיד בשנה האחרונה. אני חושבת שבכל מקום שאנחנו בודקים את זה יחד עם משרד הבריאות, אנחנו רואים עלייה בפניות. להגיד לך את ההיקפים של האנשים שסובלים מבעיות שקשורות לנושא של בריאות נפש או זקוקים לעזרה בנושא הזה, זה נתון שאם אני אגיד לך שאני יודעת אותו, אז אני אחטא לאיזו שהיא אמת מקצועית. אינני יודעת. אני יודעת רק להגיד שנכון לעת הזאת, יש שירות שלא היה קיים לפני כן וצריך לתת באמת את הקרדיט לכך שניתן לפתח שירות כזה. זאת אומרת שמכוון לאוכלוסייה שמגיעה ונכון לעד עכשיו לא היה שירות מן הסוג הזה.

אני רוצה לסיים רק בעוד איזה שהוא משפט אחד לגבי איפה אנחנו עדיין רואים איזה שהוא קיום. דרך אגב, התכנית הלאומית לצמצום אובדנות עוד ממשיכה, במסגרתה גם הוקמה המועצה הלאומית לאובדנות, שבראשה עומד פרופסור גיל זלצמן, ויש גם החלטה על הקמה של ועדת משנה משותפת למשרדי הממשלה, שמובילה אותה כרגע גם עובדת של השירות שלי, גברת יפה וולמן, יחד עם מירה קידר מהסוכנות היהודית, ועניינה בעצם המעקב והעיסוק השוטף בנושא של אוכלוסיית העולים. נציג צה"ל הוא גם חלק מתוך הוועדה הזאת, שכרגע עומדת לקראת התחלה.

אני רוצה לסיים רק בנקודה אחת שאני ככה מנצלת את ההזדמנות - - -

שרה, אני מבקש לסכם.

כן. אני רוצה להציג אותה כאיזה שהוא קושי שעדיין צריך לתת עליו קצת יותר את הדעת, וזו האוכלוסייה שנמצאת על התפר – זאת אומרת שבין השירות בצה"ל והשחרור ובעיקר מה שאנחנו ראינו, אני אחדד את זה, אוכלוסייה של עולים וזה היה בעיקר יוצאי אתיופיה, ששוחררו שחרור מוקדם מצה"ל על רקע של חוסר התאמה. מתוך הנתונים שקיבלנו מהפיילוט של התכנית הלאומית לצמצום אובדנות, אנחנו ראינו שזו אוכלוסייה שנמצאת בסיכון גבוה יותר לביצוע של ניסיונות אובדנות וגם אובדנות, התאבדות עצמה.

האוכלוסייה הזאת, השחרור שלה מצה"ל נעשה באבחה אחת, ללא כל הכנה מוקדמת וכיוון שגם חלק מתוך התחושה של אלה שביצעו את האובדנות זו תחושה של אין מוצא ושל אין לי כתובת, והמצוקה הרגשית היא כל כך חדה ועזה וגם לא עובדים איתם על הנקודה הזאת, אז אנחנו רואים אותם כאוכלוסייה בסיכון מוגבר, שנכון לעת הזאת אנחנו עוד שמים אותה עדיין מול צה"ל, כי לא ממש ניתן לזה כרגע איזה שהוא מענה, במובן של הכנה מוקדמת לשחרור או ליווי של אלה שמשתחררים ואיש לא מתעניין בהם. תודה.

תודה רבה.

יצחק הילדסהיימר.

תודה, שמי יצחק הילדסהיימר, עיתונאי במקור ראשון ובמצב הרוח ושעוסק בחינוך יהודי באוקראינה, בנוסף לעיתונאות. בשני התפקידים האלה, אני מקיים קשר הדוק למדי עם קורס "נתיב". אני קצת מצטער שפרופסור איש שלום נאלץ ללכת. ההיבט השלישי שבגללו אני קשור לקורס "נתיב", הוא שבני הבכור משמש כבר שנים רבות כמחנך בכיר בקורס "נתיב" בזיכרון יעקב.

כאשר ראיתי את סדר היום שקיבלתי בעניין הישיבה ודובר שם על האפשרות שקורס "נתיב" ייסגר, נחרדתי, כמי שמאד מאד מחשיב את הקורס הזה, כמי שמאד קרוב אליו; וטלפנתי מיד למנהלת הוועדה, דנה, לשאול מה קורה. אם מותר לי כאזרח פשוט, שאינו חבר כנסת, לומר לחבר הכנסת היחיד שיושב פה, יושב ראש הוועדה, שלדעתי הגיע הזמן שהוועדה תיזום סיכום ברור ומחייב למשרדי הממשלה באוצר, בתקציב המדינה, שיהיה תקציב קבוע לקורס "נתיב", כך שלא כל שנה יתעוררו הספקות ששמענו עליהם מפרופסור איש שלום.

אני ליוויתי בין השאר חיילת שהגיעה ארצה מטייוואן, בת לאם טיוואנית ואב ישראלי יהודי, ועודדתי אותה להצטרף לקורס "נתיב". לקח הרבה זמן. רק בשלב די מאוחר של השירות הצבאי שלה, קיבלו אותה לקורס ולדעתי זה חבל מאד.

אני רוצה לומר פה לנציגי הצבא, אם כבר יש קורס כזה, אם כבר מקדישים לו זמן ותקציב והכל, עדיף שהקורס הזה יתקיים בשלב ככל האפשר מוקדם בשירות הצבאי. לדעתי חייל שעבר את הקורס והתגייר והכל, זה משפיע על איכות השירות הצבאי שלו, על ההרגשה שלו וכך הלאה. זה דבר אחד.

דיברו פה על חיילים וחיילות שהשתתפו בתהליך הגיור ובסוף לא אישרו את הגיור שלהם. אותה חיילת שהגיעה ארצה מטיוואן, הייתי אצלה בישיבה של בית הדין ובית הדין שאל אותה כל מיני שאלות בנושאים יהודיים, הלכתיים ואמרו לה שהיא לא אושרה לגיור והציעו לה לבוא בעוד כמה חודשים. אני לא קיבלתי את זה כל כך טוב, חשבתי שאפשר היה לגייר אותו שלב. היא כן קיבלה את זה בצורה טובה ואחרי כמה חודשים היא הופיעה פעם שנייה בפני הוועדה ועברה את הגיור. ואני יכול לומר לכם שהיום היא יהודיה נאמנה. כך שלא צריך להתייאש, גם במקרים כאלה שבית הדין מסיבה זו או אחרת, בית הדין הרבני הצבאי, דוחה את הגיור.

דבר שלישי שאני רוצה לומר, מאחר שאמרתי שבני הבכור הוא מחנך, הייתה לי הנאה גדולה מאד לפני שבועיים, בשבת חול המועד סוכות, לבלות בבית משפחת בני עם זוג של בוגרי צה"ל שעברו שניהם בקורס "נתיב", לא ביחד. הם הכירו אחרי זה ונישאו. נהנתי גם מהם וגם מהתינוקת הקטנה היהודייה שלהם, אבל בעיקר נהנתי מהאופי היהודי החזק שהם ביטאו.

אני אומר, אני לא פעם מתרגש כשאני פוגש בוגרי קורס "נתיב" מההתבטאויות שלהם ולדעתי זה מפעל לאומי חשוב, שבשום אופן אסור להפסיק אותו.

ועוד מילה אחת בנוגע לחיילים יוצאי אתיופיה. שוב, יש לי קשר משפחתי עם יהודי אתיופיה.

נא לסכם, כי אנחנו רוצים לסיים.

אני אסיים. סב סבי היה הרב עזריאל הילדסהיימר, שהיה אחד הפוסקים שפסק שהפלאשים הם יהודים על פי ההלכה. הייתי באתיופיה, יש לי קשר הדוק מאד איתם, ואני מצטרף לדברים שאמרה קודם שפרה, שבדרך כלל יוצאי אתיופיה, יהודי אתיופיה הם יהודים שקטים ונחמדים וצריך לעשות כל מה שרק אפשר לעשות כדי לעודד אותם להתבלט ולהשתתף בעול הצבאי ככל האפשר יותר.

תודה רבה.

תודה. בקיצור, מר יוסי וייס מעמותת בשביל החיים.

אני אב שכול לבני דרור שהתאבד לפני 10 שנים, חודש וחצי אחרי שחרור מהצבא. הנקודה שהעלית לגבי שחרור בבת אחת או המעבר, היא נקודה מאד חשובה. באמריקאית קוראים לזה סוג של debriefing, לצאת ממצב שאתה ככה מפעיל 500 טונות טנק וחומר נפץ, ואי אתה, תעמוד בתור, תביא טפסים מחר. זה גם משבר. הוא לא שוחרר בשחרור לא תקין. הוא היה ביחידה מובחרת וכו'.

אני כאן כי אני מאז פעיל בעמותת בשביל החיים ואנחנו מכירים את התוכניות, גם את התכנית הלאומית למניעה ששושי הרץ עומדת בראשה וגם את פרופסור גיל זלצמן מהמועצה, וגם עומדים בקשר עם ענת ברעם, ואפילו מציעים את שירותנו גם בצבא בהרצאות בנושא מניעה לאוכלוסיות רגישות.

אני רוצה להגיד משהו על התחום הזה, שאני מדבר או מייצג אותו. מצד אחד שמעתי את כל הדיון ובאמת נושאים קשים. מצד שני, כמה שהנושא שלי הוא בעל סטיגמה וקשה לדבר עליו ולפעמים לא רוצים לדבר עליו, הרבה יותר קל לי מאשר לכל האחרים.

אם תחשבו שיש אוטוסטראדה ובאוטוסטראדה יש סיבובים מסוכנים והמכוניות מחליקות ויש תאונות דרכים, ונוסעים שם אוטובוסים וטוסטוסים, ואתיופים ורוסים ומשאיות ומוניות וזה אומר התשתית לא בסדר, ההוא אומר צריך רמזור, השלישי אומר הגורם האנושי וכו' וכו', לכל אחד יש מה להגיד, וכל מחלף זה 500 מיליון שקלים. אחרי הכביש הזה יש איזה מדרון כזה שיורד ואחריו תהום. אז כאשר אלה מתווכחים אם 70 מיליון שקלים למחלף או 20 מיליון שקלים למחלף ויש תקציב ואין תקציב, אנחנו עומדים על שפת המדרון. אנחנו שעוסקים במניעה ובהסברה של מניעת התאבדות.

ואנחנו אומרים חברה, אתם עד שתסגרו איך לתקן את הכביש ואיך לדאוג לכל אוכלוסיות הסיכון, כי הטריילרים, הסיכון שלהם כשהם עולים חדשים והם גם קצת בצבע שונה ולא מבינים את התרבות. האחרים הסיכון שלהם שיש להם בעיות בבית והתגרשו והרביצו להם וההם בסיכון שהם הומו או לסבים, ויצאו מהארון. כל אחד יש לו. יש המון קבוצות סיכון. ובעולם יודעים שקבוצות הגירה הם אחת מקבוצות הסיכון הגדולות. ובנוסף תכניסו חברות לוחצות, מצבי לחץ, צבא, שירות בתי הסוהר וכו'. אז זה גם וגם וגם. ובנוסף בעיות כלכליות, אז זה גם וגם ועוד פעם גם.

כמו הבדיחה שמלפני תקופת הפוליטיקלי קורקט, שאיך היו מקללים מישהו בניו-יורק? אמרו לו אתה גם שחור, גם שמן, גם קירח, אתה בכלל אישה ואתה לסבית ואתה חד הורי ואתה קומוניסט. כלומר יש עליו הכל.

עכשיו, החייל יוצא אתיופיה או יוצא עלייה אחרת, שמגיע לצבא עם כל החבילה הזו, ראו אותו שבדרך לבקו"ם הוא צועד עם דגל אדום. החייל הזה מגיע אלינו עם דגל אדום. אז עוד פעם אני אומר, עד אשר כל המערכות והמיליונים של התמיכה המשפחתית והכספית והתובנה החברתית – רגשית – תרבותית – לדעת איך לדבר אליו, איך להתייחס אליו ודברים כאלה. עד אז מה אנחנו עושים בתחום של חיים, של המניעה הפיזית.

צה"ל למעשה מוביל את מה שאנחנו היום קוראים לו התכנית הלאומית, כי הוא התחיל את זה הרבה לפני, והתוצאות של צה"ל די עזרו לעמותה ולאחרים שדחפו במעלה ההר את התכנית הלאומית, וזה המקום להזכיר את השרה לשעבר גרמן ולהזכיר את חבר הכנסת מיכאלי, שעזרו ודחפו והגענו. אבל האם נשמרה המגמה של הירידה? ובכלל היום, עם התרת כלי הנשק, זה נושא שהוא מאד אקטואלי. עוד מעט נדע מה יקרה.

תודה. אני נאלץ לבקש ממך לסכם, כי בשעה 12:00 מתחילה כאן עוד ועדה.

מה שאני מנסה למרכז, תשתמשו בידע שיש לנו, למשפחות שחברות במועדון השחור הזה ועוסקות בזה עיסוק עיקרי. מקום העבודה שלי זה המשרה השנייה רק. תשמשו בנו לשמירת סף, לקבוצות תמיכה. אחת האוכלוסיות הכי מסוכנות זה המשפחה שבה מישהו מיקירם התאבד ותעזרו לנו לשמור שהדברים היפים והנכונים שנאמרים כאן, יחלחלו למטה.

אני מסיים במשהו שקראתי בהרצאה שנתתי בקורס של צוערי משטרה צבאית, שחלק מהם יוצאי מצ"ח, חלק מהם הולכים לשרת בכלא. כלומר אלה הם גם וגם וגם, והם עוד מתעסקים עם הגם וגם הזה, ברגע הכי שחור שלו, ודיברה הגברת על הכלא. ושאלתי מי מהצוערים הצעירים חווה אובדנות מקרוב והרימו את היד – בקבוצה של 15 חבר'ה – הרימו את היד שתי בנות נחמדות ובחורצ'יק צעיר, ילדים בני 19. אני שואל אותה איפה נתקלת בהתאבדות? מה זאת אומרת, בעבודה שלי, אני חוקרת. ושאלתי שאלה קטנה – לאן את הולכת כשאת ראית מוות ודברים כאלה. אני יודע מה זה ילדים. אני כבר סבא. אז היא אומרת מה זאת אומרת לאן אני הולכת? אני מתמודדת. ואין לך קב"ן לדבר איתו? לא, אסור לי לדבר עם קב"ן. מי שידבר עם קב"ן – יעיפו אותו.

תודה.

הפואנטה היא, למחרת קודמך בתפקיד קיבל מייל מהעמותה וקצין חינוך משטרה צבאית והממונים על בריאות נפש בבה"ד הזה, קיבלו רענון שלא רק שאסור, אלא חובה. כלומר הרבה הולך לאיבוד בירידה למטה, לאיזה מ"כ שאומר לו – אה, תתאבד, כן, שמענו עליך. ואז כבר מאוחר מדי.

תודה לך.

תודה רבה.

אני מתנצל בפני אלה שלא הצליחו לדבר, כי הזמן קצר. אני נאלץ לסכם את הדיון. תודה לכל מי שהשתתף בדיון הזה. הוועדה תפעל להכניס את התקציב לקורס הגיור "נתיב" לבסיס התקציב. נמשיך לדון בנושא כדי לשפר את קליטת החיילים העולים בצה"ל. נבחן כיצד נכון להתמודד עם חיילים עולים, שנאלצים לערוק כדי לתמוך כלכלית במשפחותיהם.

להעביר נתונים לוועדה במועד; 2. להעריך ולהתמודד נכון עם עולים חדשים, הן יוצאי אתיופיה והן יוצאי צרפת ואוקראינה; 3. להתייחס לחיילים עולים המשוחררים שחרור מוקדם, בשל התנהגות רעה, כמצטרפים לקבוצת סיכון גבוה לאובדנות, מכיוון שסיכוייהם להשתלב בתעסוקה ובלימודים – פוחתים.

תודה לכל המשתתפים. תודה רבה. אנחנו מסיימים את הדיון.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.