הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 13

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, כ"ח בסיון התשע"ה (15 ביוני 2015), שעה 10:00

1. דין וחשבון על החברות הממשלתיות לשנת 2014 (הפרטות חברות ממשלתיות ונבחרת הדירקטורים)

2. דיווח ועדכון על הפרטת חברת דואר ישראל בע"מ והשירותים הניתנים על ידה

3. דיווח ועדכון על הפרטת חברת התעשייה הצבאית לישראל בע"מ

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

נאוה בוקר

יצחק וקנין

מכלוף מיקי זוהר

עבד אל חכים חאג' יחיא

מנואל טרכטנברג

אלי כהן

מיקי לוי

אראל מרגלית

רחל עזריה

רועי פולקמן

מיקי רוזנטל

מיכל בירן

עמר בר-לב

יוסי יונה

אורי מקלב

סתיו שפיר

אורי יוגב - מנהל רשות החברות הממשלתיות

מאיר שמרה - משנה למנהל רשות החברות הממשלתיות

מירה מינס - סגנית בכירה, רשות החברות הממשלתיות

יובב גביש - סגן בכיר, רשות החברות הממשלתיות

מאיר דקל - מנהל מחלקה בכיר חברות, משרד הבינוי

יגאל לוי - סמנכ"ל בכיר דואר, משרד התקשורת

אורן לביאן - סמנכ"ל בכיר פיקוח בנק הדואר, משרד התקשורת

הרן לבאות - סמנכ"ל בכיר כלכלה, משרד התקשורת

איה בן פורת ינאי - מנהלת מחלקה בכירה ייעוץ משפטי, משרד התקשורת

צביקה קרמן - ר' חטיבת תכנון, משרד הביטחון

זאב זילבר - הכלכלן הראשי, משרד הביטחון

יצחק יהודה - יו"ר ארגון העובדים, התעשייה הצבאית

גיורא עוז - יו"ר חברת מסר

הרצל בר מג - מ"מ מנכ"ל חברת הדואר

טלי הובר - סמנכ"ל כספים, חברת הדואר

חגי עינת - יועץ משפטי, חברת הדואר

אודי חן - סגן יו"ר ארגון העובדים, חברת הדואר

משה צימרמן - נציג ארגון העובדים הארצי, חברת הדואר

אבי עינת - סמנכ"ל למשאן, התעשייה הצבאית

חיים זהבי - מנהל המחלקה לדירקטורים בקרב העובדים, ההסתדרות החדשה

חניתה חפץ פוליסי - נציגת נשיאות הארגונים העסקיים

אליז יאנה - משרד עו"ד מאיר אסרף

דוד דהאן - נציג הארגונים החברתיים

שגית אפיק

טמיר כהן

שלומית כהן

1. דין וחשבון על החברות הממשלתיות לשנת 2014 (הפרטות חברות ממשלתיות ונבחרת הדירקטורים)

2. דיווח ועדכון על הפרטת חברת דואר ישראל בע"מ והשירותים הניתנים על ידה

3. דיווח ועדכון על הפרטת חברת התעשייה הצבאית לישראל בע"מ

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. שלושת הסעיפים הראשונים הם עיקר הישיבה. אחר כך תהיה ישיבה בנושא אישור מוסדות ציבור. אנחנו מדברים על החברות הממשלתיות, ונדבר גם על חברת הדואר ועל חברת התעשייה הצבאית לישראל. אני מבקש לציין לשבח שבשבוע שעבר ביקשנו מאורי יוגב שיבוא גם השבוע, והוא בא גם השבוע.

לא נתייחס לזה כתקדים.

הנושאים הם נושאים חשובים מאוד. לפני שאתה משיב תשובות, אורי, יש חברים שלא דיברו בפעם הקודמת ואמרתי שאני אאפשר להם לדבר בתחילת הישיבה. אני לא יודע עד איזו שעה אתה כאן.

עד 11:00.

אז אבקש ממך להתייחס בתשובתך גם לנושא של הדואר וגם לנושא של התע"ש. כיוון שמשהו לא מסתדר לי. אולי בשנה ושמונה חודשים שלא הייתי כאן בוועדה קרו דברים שאני לא עקבתי אחריהם מספיק, אבל כמו כולם אני לא מקבל דואר בזמן. בעניין תע"ש אנחנו רוצים לשמוע לגבי ההפרטה.

חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה.

אני במקרה ניהלתי את הדיון כשהעליתם את הנושא הזה כאן, חבר הכנסת מקלב וחבר הכנסת יואב בן-צור, בנושא של הדואר, ואני הערתי הערות מתוך זה שאני מכיר את הרשות. ב-99' הייתי הממונה על רשות הדואר כסגן שר במשרד התקשורת, ואני אומר את הדברים באחריות מלאה. מה שקורה בזמן האחרון זה בלתי אפשרי. אי-אפשר להמשיך ולהתנהל כך בחלוקת הדואר. אני גם מכיר עובדים שפונים אלי ואומרים לי: אם היה לנו רחוב שניים, היום על כל אחד העמיסו עוד שלושה ארבעה רחובות, רבעים. הכול עשו. לא רק שהחלוקה היא לא יומית, אלא יום כן ויום לא. אלה עניינים של רשות הדואר, אבל לצערי הרב לא מקבלים את הדואר, הדואר לא מגיע. אצלי במושב זה קטסטרופה. הדואר מגיע באיחור של ארבעה שבועות.

אתה יודע מה מלמדים היום את הילדים בגן? הדואר בא אולי, לפעמים.

אני לא אומר את זה כביקורת. אפשר לעשות רפורמות, אפשר לעשות דברים, אבל לא להרוג את התינוק ולגמור את כל הדבר הטוב שהיה ברשות הדואר. אולי אתם לא נותנים את הדעת, אולי אתם נותנים את הדעת, אבל אתם מספרים לנו סיפורים שהם תלושים מהמציאות. התשובה שהשרה מירי רגב ענתה בשם שר התקשורת – אמרתי לה במקום שזה בכלל לא כמו במציאות. זה מצב קשה מאוד. צריכים לקחת את זה ולעשות מעשה, אחרת אני חושב שהאמון בכל המערכת הזאת ייגמר לגמרי. יכול להיות שצריך לסגור את המערכת הזאת ולהקים מערכת חדשה. אני לא רוצה להרחיק לכת. מדובר פה ב-5,000 או 6,000 עובדים ברשות הדואר. אני מבין את המציאות הלא פשוטה שכל מערכת הדואר נכנסה אליה בכמות חלוקת הדואר, שהיא הולכת ופוחתת. היא מרכיב גדול מאוד בהכנסות של הרשות. אבל אני חושב שרשות הדואר לא יכולה להישאר מקובעת. היא צריכה ללכת קדימה. היא צריכה להבין שיש תחליפים למכתבים. היום נושא החבילות הולך ותופס תאוצה. אני חושב שאחד יכול להתקזז עם השני. אבל אי-אפשר להמשיך במצב כזה שאנשים לא מגיעים לחתונות ואתה מקבל תלונות כל יום וכל רגע. צ'קים לא מגיעים, או מגיעים באיחור של חודש ימים. אני נותן עדות ראשונה, אני לא מספר סיפורים. אין לי שום עניין נגד רשות הדואר, להפך. יש פה 5,000 עובדים, צריך לשמור על הזכויות שלהם ולייעל את המערכת, אבל לא להרוג אותה. המציאות שנוצרה מאז שאתם התחלתם לעשות את הרפורמה החדשה ואת השינויים המבניים החדשים ברשות הדואר – אתם הורגים את המערכת לגמרי. אני אומר את זה באחריות.

תודה רבה. אורי, לפני שאתה משיב, אני רוצה לומר לך. יש אמירה בגמרא שאומרת "בתר עניא אזלא עניותא". כלומר, העני הולך אחרי העוני. העשיר הולך אחרי העושר והעני הולך אחרי העוני. ההסבר לזה הוא רשות הדואר. אף אחד מאתנו לא מקבל מכתבים בזמן. אני שולח מכתבים בידיעה שהם לא יגיעו בזמן, ואז אני מחפש לי אלטרנטיבות. כתוצאה מזה חברת הדואר הופכת להיות לא רלוונטית, וכל יום שעובר המצב נהיה יותר גרוע. לכולנו אכפת מהעובדים ואכפת מכך שהעסק הזה יתפקד, ואנחנו פשוט חוששים לגורלם. המציאות הזאת, שעומד הרגולטור או זה שמפריט אותה, זה שקיבל את ההחלטה על הפרטה של רשות הדואר או הפיכתה לחברה – אנחנו עומדים חסרי אונים, משתוממים מול מה שקורה. אני לא מדבר על זה שבמדינה מודרנית ומתקדמת אין אפשרות להעביר דברי דואר, רשום או רגיל. החמור יותר מכל הוא שאנשים מקבלים דואר רשום, הם מקבלים הוצאה לפועל, הם מקבלים התרעות מבית-המשפט, מקבלים קנסות, והם לא יודעים מזה אלא מקבלים את זה אחרי שבועות ארוכים, ובעקבות זה מאשימים אותם. החוק אומר שברגע ששלחת דואר רשום, זה כאילו שהוא התקבל. אנחנו יודעים שהאדם לא יקבל את זה. יש פה דברים שנכנסים גם לבעיות חוקיות קשות. אני לא מבין מה היה מ-2006, מה עשתה הממשלה, מה עשתה רשות החברות הממשלתיות. הרי ראינו את ההידרדרות הזאת מול עינינו. אותו הדבר, אגב, בתע"ש. אלא שבתע"ש הצלנו את העובדים ועשינו את מה שנדרש לעשות וכל מה שנלווה לעניין. אבל הייתה בקשה כאן בוועדה כמה פעמים למזג את תע"ש עם חברות אחרות, לתת אותן לחברות ישראליות, לתת אותן ל"אלביט". בינתיים עוד לא נעשה בעניין הזה מה שצריך להיעשות. הצגת כאן בשבוע שעבר את ההתקדמות. האמת היא שאתה לא אשם בזה, אנחנו מדברים כבר על 2006.

זה לא אישי, אבל זה הרשות.

אבל חברת הדואר זה גם דוגמה נהדרת, שבעצם הם נשארים ממשלתיים, וכל אלה שעושים כסף מלשלוח למשל את הדואר של חברות האשראי וכו' – בעצם את כל הדואר שעולה הרבה כסף לשלוח אותו, מחזירים חזרה לרשות הדואר ובעצם עושים רק את מה שרווחי ואת מה שקל לשלוח.

מבקר המדינה כתב על זה שהיה צריך שתהיה תחרות, שלא תהיה חברה אחת. אם הולכים להפרטה והולכים לכל מה שנעשה, אז למה לא עשו כבר כמה חברות, שתהיה תחרות? אתה רואה שבחברה אחת אתה לא מקבל את הדואר בזמן, או שאתה לא מרוצה מהשירות, אז אתה הולך לחברה אחרת. גם זה לא נעשה.

הייתה פתיחה לתחרות. הדבר הזה בא לוועדת הכלכלה. אנחנו מנענו חלק מהפתיחה לתחרות במכוון, כדי שחברת הדואר לא תיפול. אני אומר את זה באחריות.

אבל היא נופלת.

מה תעזור פה תחרות? ששתי חברות יגיעו לרביבים פעם ביום? זה לא יקרה. תחרות תהיה בתל-אביב, היא לא תהיה ברביבים.

הנזק הגדול הוא שעובדי הדואר מתעסקים במלחמות מאשר בניסיון מתמיד להתייעל. היום לציבור הישראלי גם יש אופי צריכה שונה. הוא צורך יותר באינטרנט והוא עושה פעולות אחרות. הדואר בכלל לא מגיע לשם כי הוא כל הזמן עסוק במלחמות כלפי הרגולטור, במקום באמת לעסוק בכמה שיותר התפתחות קדימה.

אז העובדים אשמים.

לא, העובדים לא אשמים.

כדאי שתקרא את דוח מבקר המדינה. הרשות לא מילאה את החלטות הממשלה. זה הכול כתוב.

לא אמרתי שהעובדים אשמים. אני בא בטענות לרגולטור שצריך לבצע את ההפרטה וצריך לעשות אותה מהר.

חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה.

תודה על הסקירה בפעם שעברה. יש כמה דברים שמטרידים אותי מאוד באופן שבו המדינה מנהלת את החברות הגדולות שלה במשק. אתחיל בחברת חשמל. מה החוב היום של חברת חשמל?

70 מיליון.

כולל חוב פיננסי כ-50.

חברת החשמל היא חברת התשתיות המרכזית שלנו כמדינה. הממשלות האחרונות בוחרות, במקום להתמודד עם הבעיה ולהגיע לאיזשהו פתרון, להפוך אותה לכזאת שאם היא הייתה חברה עסקית היא הייתה חדלת פירעון. אף אחד לא היה רוצה לתת לה כסף. מגלגלים הרבה מאוד מהחוב של המדינה על חברת החשמל.

כולל החוב לרשות הפלסטינית של מיליארד שקלים.

1.4 מיליארד.

זה גדל כבר ל-1.6.

אני חושב שזאת התנהלות שערורייתית מבחינתנו כמדינה, שבוחרת לקחת את חברת התשתיות הלאומית שלה ולתת לה להגיע למצב כל כך קשה. אני הייתי מעורב בטעות במעבר של הכנסת תחרות וההבראה של EDF, שזאת חברת החשמל הצרפתית. ואני ראיתי איך ממשלה, אחרי הרבה מאוד התלבטויות, נתנה לחברת התשתיות הלאומיות שלה אופק לא רק להגיד שהיא רוצה להכניס מתחרים למקומות מסוימים, אלא נתנה את היכולת ללכת להקים את תשתית הפייבר בצרפת, ואפילו נתנה לה את הרישיון לצאת לחו"ל. ואז ראיתי איך חברה ממשלתית, שהיה עליה הרבה מאוד ביקורת, נכנסה למהלך עסקי רציני של הבראה רצינית. הבעיה של חברת חשמל עומדת לפתחם של שרי האוצר כבר יותר מקדנציה אחת, ואני חושב שהעובדה שאנחנו מוכנים לחיות עם זה, כולל מי שמנהלים את העסק – אתה אמון מטעם המדינה לנהל את החברות הממשלתיות – זאת שערורייה. אנחנו מכניסים את חברת התשתיות הלאומיות שלנו, שעם העובדים יהיו די הרבה ויכוחים, על חלק מהדברים אתם הולכים להסכים, על חלק מהדברים אתם לא הולכים להסכים. אין בעיה, הם מוכנים להיכנס למתווה. אני חושב שכל יום שדוחים את ההתחלה של ההתדיינות כדי להגיע למתווה עם העובדים, כולל כל הוויכוחים שצריכים לנהל אתם, זאת שערורייה מבחינת מדינת ישראל. אם אני הייתי חברת דירוג האשראי ואני רואה את ההתנהלות הזאת, אני מוריד נקודה למדינת ישראל כולה.

תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

אורי דיבר בפעם הקודמת על נבחרת הדירקטורים, ומצאתי לעצמי לנכון להבהיר כמה דברים מקרוב, כי נזרקו פה לחלל האוויר כל מיני האשמות. אני אומר לכם חד-משמעית, המינויים הם מינויים מקצועיים. רוצים לשנות את הקריטריונים, אפשר לבחון, אבל המינויים הם מינויים מקצועיים. לא של שר האוצר, לא של הסגן, לא של אף אחד מהאוצר, אלא של ועדה בלתי תלויה שבוחרת אותם על-פי שיקולים מקצועיים.

בישיבה הקודמת הייתה טענה, שאין שם מיעוטים, אין ספרדים. אני לא אומר שום דבר, רק מה שהחברים אמרו.

אין בעיה, מיד נשמע את אורי. אפשר לעשות איזונים. אבל אני אומר לכם חד-משמעית, המערכת היא מקצועית.

מקצועית הכוונה שספרדים לא? זה מה שעלה פה. אני לא אומר כלום, אני עיוור צבעים.

כספרדי אני לא אוהב את הטענה.

אתה ספרדי?

מה לעשות? תראה את צבע העור.

תתגאה בזה. הרמב"ם היה ספרדי. ברגע שהורדתם את המסורת מעצמכם יש לכם בעיה. הרמב"ם, הרמב"ן, הרי"ט אלגאזי. אתה יודע מה היה אצל הציבור הספרדי? ההנהגה של היהדות היא ספרדית.

אתמול לפיד אמר "אני מאמין באלוקים", ברשת שלכם.

אני יכול לדעת מה קורה ללפיד בזמן האחרון?

ענווה.

השיקולים הם שיקולים מקצועיים בלבד. סוף-סוף המינויים הפוליטיים של אנשים שהם אינם מתאימים עוברים מן העולם.

כנראה זאת הסיבה שהבחירות חזרו למרכז הליכוד.

אפשר לבחון את הקריטריונים, אפשר לשנות אותם. אבל בסך הכול העבודה היא עבודה נקייה. אלי כהן איננו כאן, והוא דיבר על רווח להון. אתם שוכחים ששנה וחצי לא היה מנהל לרשות החברות הממשלתיות. מנהל רשות החברות הממשלתיות היה גם מנכ"ל משרד האוצר.

ניגוד עניינים נוראי.

אלי דיבר על חלוקת דיווידנד. אין מה לחלק דיווידנד כרגע. 1% של רווח אינו מספיק, חד וחלק. לפחות כשנתיים, מאז שאורי מונה, החברות הממשלתיות הן לא בחצר האחורית, אלא הן בקדמת הבמה, ובאמת מטפלים בזה. ואני מבקש לברך אותך על כל מה שעשית בינתיים.

תודה. אורי מקלב, יושב-ראש ועדת המדע, אתה דיברת בנושא של הדואר.

התחלתי להבין בטכנולוגיה, וראיתי שרשות הדואר ממש לא מתקדמים. אדוני היושב-ראש, אנחנו הולכים להעביר מאות מיליונים בהסדר כזה או אחר. השאלה היא אם לדואר ישראל יש עתיד. אולי בשולחן הזה יש רבים שלא משתמשים בשירותי הדואר או לא יודעים מה זה דואר ישראל.

מי לא משתמש בדואר?

שמעתי ממיקי לוי בישיבה הקודמת שאמר שאנשים כבר לא שולחים מכתבים.

לא, כולם משתמשים.

בעיקר חדשות רעות מגיעות בדואר.

אי-אפשר לקבל חבילות בלי הדואר.

יש עדיין החבילות, אבל מבחינת הדואר, הדואר האלקטרוני הוא סוג של תחליף.

דיברו כאן על קנסות שמגיעים דרך הדואר. אבל יש גם קנסות שמגיעים בעקבות העיכובים בדואר. אומרים לי עורכי-דין שהם שולחים חיובים של מס רכישה בדואר, תוך 45 יום הוא צריך לשלם את זה. אנשים עוברים את התאריך ומחויבים בקנס של 1,800 קנס על חיוב של 12,000 שקלים שהם צריכים לשלם מס רכישה.

לפי הסכום זאת דירה שנייה.

זה נכון. זה מכפיל את עצמו ומתחיל בלגאן.

אני לא מדבר אתך עכשיו על מספרים באוויר ועל הגזמות. אני מדבר על מציאות. אנשים שמאחרים ביום אחד לתשלום במס רכישה מחויבים לשלם קנס. יש תביעות. במשך שבועות אין חלוקה במקומות מסוימים. כך זה בשכונות שלמות. איפה נשמע דבר כזה? כשזה מגיע, אתה נכנס לבתי דואר ועומדים שם שקים ואף אחד לא יכול לגעת בהם. אני לא מדבר על רמת החלוקה, מכיוון שבגלל העומס הדוורים לא עושים את העבודה כמו שצריך. אני גר ברחוב מירסקי 37, אני מקבל מינץ 37 ואני מקבל רובין 37, בגלל שהדוור לא יכול לעמוד בעומס שיש לו. אנחנו מדברים על עוגמת נפש בגלל שאנשים לא קיבלו הזמנות לאירועים.

יש היום כמה חברות שמאוד משגשגות. יש דבר שנקרא "היימיש פוסט". הטרנד היום בציבורים שלמים זה "היימיש פוסט", שזאת חברה שפתחה דואר פנימי והם עושים חלוקות פנימיות. במקום להשתמש בדואר משתמשים בדברים אחרים. כשאתה אומר שיש שביתה, אנשים יודעים לא לשלוח דברי דואר. אנשים גם לא כועסים שלא קיבלו, כי הם מבינים שיש שביתה, יש עיכובים. אתם לא כותבים אפילו מכתב אחד של התנצלות ללוקחות שלכם על כך שאתם מחלקים דואר פעם בשלושה שבועות, שדבר דואר מגיע אחרי חודש. העליתם מחירים, מה התמורה שהלקוח מקבל? סגרתם תיבות מכתבים, ואומרים שזה לפי חוק. אני שואל את משרד התקשורת: איך נתתם את הרישיון לאטום תיבות מכתבים במרחק אווירי של קילומטר וחצי? אומרים שצריך להיות קילומטר וחצי בין תיבה לתיבה, בקו אווירי. זה אומר מכאן ועד רמות. לא צריך בכל השכונה לשים תיבות מכתבים. איך הדואר יוכל לתפקד? אנשים מאבדים את האמון. את אתם רוצים שיעבירו לכם כספים כשאין עתיד לדואר ישראל?

זה הרעיון, לקבור אותו.

זה לא משמים שאין עתיד. עשו שלא יהיה עתיד.

בידיים שלכם אתם עושים את זה. אתם לא מתמודדים.

הדואר עושה בכוונה להכשיל את עצמו?

הוא לא מתפקד.

זה מה שאמרנו קודם, הם לא משתכללים. הדואר לא משתכלל. הוא הולך ומתיישן.

אבל יש פה שיטה. מייבשים, טוענים שזה לא יעיל ואז אומרים שאין ברירה.

אדוני היושב-ראש, פותחים את הסניפים עד 20:00. דע לך שמ-17:45 עד 18:45, שעה שלמה בשעות האלה, כל המחשבים סגורים בגלל שבבנק ישראל המחשבים צריכים להיות סגורים כדי לאזן את כל המקומות שלא ישחקו. אין שירות בשעות האלה. אז מה אתם נותנים שעות עד 20:00?

תודה רבה. אורי, אני מבקש שקודם תשיב על השאלות שנשאלו גם בשבוע שעבר.

בשעה 11:00 אני צריך לצאת. אני אענה על רוב השאלות. השאלות בנושא נבחרת הדירקטורים מירה תשיב, שהיא האחראית על נבחרת הדירקטורים, כדי שאספיק להשיב בנושא הדואר ותע"ש. מירה היא סגניתי ואחר כך היא תשיב לכל השאלות.

אבל השאלות בשבוע שעבר לא היו על נבחרת הדירקטורים, אלא על דירקטורים מכהנים.

היא תענה על כל השאלות. נמצא פה גם מאיר שמרה, המשנה שלי, שאחראי גם על הדואר וגם על התעשייה הצבאית.

נתחיל בהתייחסות להערות הרבות שקיבלתי בפעם הקודמת והפעם. היו לא מעט הערות שקשורות לשילוב אוכלוסיות בחברות הממשלתיות. גם בדירקטוריונים, אבל גם בחברות עצמן. בסעיף 50א לחוק החברות הממשלתיות, מופיע ביטוי הולם לייצוגם של מי שאחד מהוריו נולד באתיופיה או שהוא בן העדה הדרוזית. אני לא יודע למה זה מה שמופיע בחוק שלנו, אבל זה מה שמופיע.

מי קבע את זה?

כנסת ישראל, לפני שנים.

אני לא זוכר חוק כזה.

אתה היחיד שהיה אז, אז זאת אשמתך.

לא היה כזה דבר, דרוזים לבד. היה דרוזים וצ'רקסיים וערבים.

נשאלתי כמה שאלות על אופן יישום הסעיף הזה בחוק. אני רוצה להתייחס אליו. אני אדבר גם בכללי.

ב-2011, 0.68% מעובדי החברות הממשלתיות היו כאלה שהוריהם הם בני העדה האתיופית, לעומת 1.6% באוכלוסייה, שלשם אנחנו אמורים להגיע.

צריך להכפיל את מספר העובדים פחות או יותר.

את השיעור.

מתי זה יקרה?

אני באמצע משפט. בשנת 2013 הגענו כבר ל-1.1%, בעקבות עבודה מאוד משמעותית שנעשתה ברשות עם החברות. 11 חברות ממשלתיות עמדו בייצוג ההולם, אבל היו גם שש חברות שלא הייתה בהן בכלל העסקה של עובדים דרוזים. חלקן לא גדולות, אבל חלקן גדולות מאוד, כמו רפא"ל. כן עשינו עבודה רבה בשנה האחרונה בכלל. אני מאוד מאמין בשילוב אוכלוסיות שמתקשות להגיע לשוק העבודה. זה דבר נכון ואפילו כלכלי בחברות הממשלתיות. הרבה פעמים חלק גדול מהאוכלוסיות האלה לא מגיעות, או בגלל אפליה או בגלל חוסר מיומנות במציאת עבודה. אנחנו עושים הרבה מאוד עבודה עם החברות הממשלתיות בשילוב אוכלוסיות בכלל, לא רק במה שנמצא בחוק אלא גם חרדים וגם ערבים וגם בני מיעוטים אחרים. עושים הרבה מאוד עבודה על שילוב בעלי מוגבלויות.

השאלה היא האם קיימים איזשהם יעדים.

כן. עם הסיפור של האתיופים התחלנו בשלב יותר מוקדם, אז רואים בהחלט תוצאות יפות, ואני מקווה מאוד שעוד בקדנציה שלי נצליח לעבור את השיעור באוכלוסייה וזה יהיה הישג מאוד משמעותי.

יש פה שאלה גדולה ששאלו אותה כמה. על תדבר על חרדים...

לגבי דרוזים, הגענו כבר לשילוב של קרוב ל-1% לעומת 1.7% באוכלוסייה, ואני מקווה שנתקדם. אנחנו עובדים בשיטה שאנחנו לא מנהלים את החברות בעצמן, זה מלמעלה. אנחנו מכריחים אותן למדוד, להגיש לנו תוכניות ופעם בשנה לקיים בדירקטוריון דיון מעקב עם דיווח לנו על איך זה מתקדם. הצגתי את זה באופן כללי בצד העסקי בשבוע שעבר. במקומות שבהם אנחנו רואים פערים גדולים, זה המקום שאנחנו נכנסים לפעולה ישירה מול החברה.

אני חושב שקריטי להכניס את האוכלוסיות האלה לתפקידים, בהתחלה זוטרים ואחר כך בכירים. אגב, אנחנו עוקבים גם על איזו עבודה. זה כמעט תמיד מתחיל בתפקידים הזוטרים, אבל יש יעדים מספריים גם על שיעור האקדמיים, שזה מדד לא רע לראות את תהליכי הקידום, ובדרך להיות מנהל בכיר ואחר כך גם להיות דירקטור, שזה מעל המנהל הבכיר, אתה חייב להצליח לשלב אוכלוסיות בצורה מאוד טובה בעבודה. בסך הכול אני חושב שאלה שני תחומים שבהם השגנו בשנתיים האחרונות הישגים מדידים שהם לא רעים.

דובר על נושא הנשים. קיימת מדיניות מאוד חזקה בשילוב נשים בדירקטוריונים. לא קיימת, אבל אנחנו כן עושים את זה במסגרת התפיסה הכללית לשילוב, תפיסה של עידוד חברות למנות מנהלות נשים. אין המון מנהלות בכירות. ברמה של סמנכ"לים יש יותר ממה שמקובל בבורסה, אבל עדיין הדרך היא ארוכה. עדיין, לצערנו, זה יותר בתפקידים קלאסיים שבהם יש יותר נשים, שזה יועצות משפטיות, מנהלות כספים, מבקרות פנים. אגב, זה לא היה בעבר, אבל אצלנו יש כבר כמה מבקרות פנים, וכדומה. אין כמעט מנכ"ליות, ואני מקווה שבקדנציה שלי – אני אומר את זה פה בשידור – נצליח לגרום לכך שיהיו גם מנכ"ליות בחברות ממשלתיות וגם יושבי-ראש דירקטוריונים. אבל שם בהחלט המצב הוא רחוק מלהשביע רצון.

דיברת על שנתיים?

אני שנה וחצי בתפקיד ואני מתכנן להיות בתפקיד עוד שנתיים וחצי.

הנתונים שאמרת הם לגבי השנתיים האחרונות?

כן.

נוכל לקבל טבלה כזאת, מה קרה בשנתיים האלה?

לגבי אתיופים ולגבי דרוזים.

אותי מעניין גם אתיופים, גם דרוזים, גם ערבים, גם נשים – מה עוד מעניין אותי?

פריפריה.

לא דיברת על אתיופים ועל דירקטורים בכלל.

הוא דיבר על הדרג הזוטר ועל הדרג הבכיר.

עובדים.

זאת אומרת שאין אפילו דירקטור אתיופי אחד.

לא אמרתי.

אתה אומר שאתה מדבר רק על עובדים.

אמרתי שעל שאלות של הדירקטורים מירה תענה אחר כך, כדי שנספיק.

אני רוצה טבלה של כל אלה שהם מיעוטים, כולל פריפריה, כולל הכול, מה קרה בשנתיים וחצי האלה.

בדרך כלל בפרויקטים של העדפה מתקנת קובעים לא רק מה הוא היה, נניח להגיע ל-1.6% מקרב יוצאי אתיופיה, אלא קובעים גם יעד רב-שנתי.

זה בדיוק מה שאמרתי. זה לא קורה ביום, זה כל שנה עולה במשהו. בשני התחומים האלה יש לנו נתונים מאוד מדויקים, באחרים פחות. אתן לכם את מה שיש לנו.

נושא שני שהיו כמה הערות לגביו הוא כל הנושא של הנפקות המיעוט וההפרטה. אני רוצה להדגיש מה שאמרתי במצגת, אבל אולי לא אמרתי מספיק ברור. אנחנו בתקופה שאנחנו מתעסקים בהנפקות מיעוט ולא בהפרטות. היה גל אדיר של הפרטות בעבר. אני בסך הכול כן חושב שברובו הגדול הוא הצליח, אבל זה לא חשוב. את רוב החברות שהיה היגיון להעביר לבעלות המגזר הפרטי העברנו. לא כולם בהצלחה מלאה, אבל העברנו. היום רוב החברות הממשלתיות, או כל הגדולות, הן חברות ממשלתיות שאין כוונה לבצע בהן הפרטה, אלא לעשות את אותה תוכנית שהראיתי בפעם שעברה, של אותן הנפקות מיעוט שמתקנות את רוב הביקורות שקיימות על ההפרטה. כי ברור שבמגזר פרטי יותר יעילים. יש להם חסרונות אחרים.

לא ברור.

השאלה שלי הייתה על הבסיס החוקי.

אני אענה גם על זה. רק סבלנות קטנה.

סבלנות? עוד שנייה תתפרק הממשלה. איך אפשר להיות סבלניים?

לגבי פירוק הממשלה אנחנו נדון בנפרד. זה לא קשור עכשיו לחברות הממשלתיות.

הנפקות המיעוט מאופיינות בזה שזה ציבורי, בזה שזה בבורסה הישראלית, בזה שהתקנונים שהם נקבעים מראש בהחלטת ממשלה ואז הם מופיעים גם בתשקיף. הם כאלה שבהם השליטה הממשלתית נשמרת באופן שרוב המניות, שהוא בידי הממשלה, למעלה מ-51%, בוחר את כל הדירקטורים, ומה שמקבל המיעוט זה אך ורק הגנות מיעוט שמופיעות בחוק החברות הכללי כמובן, וצריך להיות גם בעתיד. כל הרעיון הוא שילוב בין יעילות ושקיפות וגם אחריות שקיימת בצורה הרבה יותר טובה בחברות הציבוריות מאשר בחברות פרטיות או ממשלתיות, כל אחד מהזווית שלו, עם העובדה שהממשלה שולטת בחברות כמו תעשייה אווירית ורפא"ל וכמו חברת החשמל וכמו מקורות, היא יודעת לדאוג לכך שיתבצעו ההשקעות הראויות, שזאת אחת הבעיות הגדולות לפעמים במעבר למגזר פרטי, שאתה רוצה עדיין בממשלה להרוויח מעט, לא להרוויח יותר מדי, אחת לכמה זמן להעביר את המחירים האלה לציבור, את ההתייעלות, ואתה רוצה שימשיכו עם ההשקעות. זה כל הרעיון, ואני אשמח מאוד לקבל את התמיכה של החדר הזה. לדעתי היא יכולה להיות חוצה מפלגות, כי בבסיסה היא באמת לא הולכת לעולם שבו יכולות להיות עמדות מאוד שונות בין ההפרטה המלאה לבין הממשלה.

לגבי הבסיס החוקי, נכון להיום הבסיס החוקי הוא החלטות ממשלה בלבד. הממשלה באוקטובר שעבר קיבלה החלטה לגבי אותן שבע חברות, החלטה מפורסמת. היא תופיע גם באותם תשקיפים.

לא צריכים את הכנסת?

אנחנו הבאנו בחוק ההסדרים הקודם, ואני מקווה שנביא גם הפעם, חקיקה שהיא לא מקבעת את השליטה הממשלתית. היא מייצרת תמריצים לחברות, בעיקר ביטחוניות. אבל זה נכון גם לדואר, לכל החברות שיש להן הרבה לקוחות. נותנים להן כל מיני הקלות רגולטוריות. ברגע שתהיה גם שותפות של הבורסה בהיקף של 25%. בנושא של לבצע את ההנפקות האלה על-פי החוק, בכל אחת ואחת נצטרך כמובן להגיע לפה, ועדת הכספים היא סטטוטורית, אני חייב את אישורה לפני כל מהלך של מכירת מניות. אני אבוא על כל אחת, כמו שבאנו בעניין תע"ש שזה הפרטה.

הבעיה היא שמשקיעים בזה המון כסף, מקדמים תהליכים, בלי שיש חוק. ההליך הזה לא מקובל. קודם מחוקקים חוק ואחר כך מבצעים אותו, ולא להפך.

את התהליך הזה עברנו הרבה. אם אתה רוצה לשנות את המצב החוקי, אז אפשר לשנות אותו. אבל לעשות חקיקה חדשה. הוא לא יכול להפריט חברה בלי שהוא בא לכאן. הוא יכול להשקיע כסף, הוא יכול לעשות הכול. הוא יכול לשמוע מאתנו מראש שאנחנו לא נאשר לו את ההפרטה הזאת או לא נאשר את מה שהוא הולך לעשות. הוא יכול לשמוע את זה מאתנו.

אבל זה לא יכול להיעשות בדיעבד. זה עכשיו נעשה בדיעבד.

מה שאני אומר לאורי יוגב עכשיו בשם כולנו, שאנחנו מבקשים – אם אתם הולכים לכיוון של מתווים מהסוג הזה, תגידו לנו מראש. אל תנחתו עלינו יום אחד. זה המצב החוקי. הסדר הוא, שאם אנחנו ועדה לא אחראית, אנחנו נעמוד מול העובדים, הוא יבוא אלינו ביום האחרון ונגיד שאנחנו לא מאשרים. אני מבקש עכשיו בנוכחות כולם, שאת המתווה הזה שהוא רוצה לעשות – הוא דיבר אתי על זה, נפגשתי אתו לפני הישיבה...

מדובר במתווה חדש, ולא עוד הפרטה. לא ייתכן שאנחנו נהיה חותמת גומי. לא נהיה.

אני, אולי להבדיל מקודמיי, הצגתי לכם בשבוע שעבר את המתווה הכללי. אני יושב פה ודן על הדברים שהם יותר פרקטיים. על-פי החוק הקיים אני יכול לבוא אליכם רגע אחרי שעושים ועדת שרים שמאשרת את המקרה הספציפי. את התוכנית הכללית הראיתי לכם. היא לא ברמה יותר גבוהה מזאת, ולא השקענו עדיין שום מיליונים ושום דבר. אנחנו נכנסים אחד-אחד. אמרתי בדיוק מה הן החברות. נשאלתי על כמה חברות, אני גם אתייחס אליהן. אולי חוקית הייתי יכול להגיע רגע לפני הצ'ק, אבל אני מתכוון להגיע בכל מקום ומקום מיד אחרי החלטה של ועדת השרים. למשל בדואר אמורה להיות בשבועות הקרובים החלטה על המתווה של הדואר, אז כמובן שנגיע מיד לפה מוקדם, תדונו ותאשרו את מה שצריך.

היועצת המשפטית של הוועדה, האם כל מה שאמרתי נכון לגבי הפרטה, לגבי כל המתווים שעליהם דיברו?

זה נושא חדש.

אבל עדיין במכירת מניה אני חייב לבוא אליך. גם אם אני מוכר מיעוט, על-פי נוסח החוק אני צריך לבוא אליכם כאילו הפרטה מלאה. זו אומנם לא הפרטה מלאה, אבל אני צריך לבוא אליכם. גם אם אני מוכר 5% ולא 60%, אני חייב לבוא אליכם.

בחוק ההסדרים הקודם הבאתם חוק שלם בנוגע לנושא.

לא הספקנו לדון בו. הוא לא חוק שלם.

שגית, מבחינה חוקית...

מבחינה חוקית לא תהיה הנפקת מיעוט בלי לבוא אליך.

קוראים לך שגית? אתה מדיח נשים גם מהייעוץ המשפטי?

לגבי הנפקת מיעוט, שאני חושב שזאת תוכנית לא רעה, מה הוא צריך לעשות עכשיו? יש לו הייעוץ המשפטי שלו.

ממה שאני מבינה, כדי לעשות הנפקת מיעוט אתה זקוק לחקיקה. יש פה שתי שאלות נפרדות, מכוח מה אתה עושה הנפקת מיעוט.

התשובה היא לא. אני אומר שוב, כי מיקי שאל את זה. תיקוני החקיקה שרצינו להעביר בכנסת הקודמת, ונעשה גם הפעם, הם לא התנאי להנפקות המיעוט, הם עזר להנפקות המיעוט.

הם הסדרה של הנפקת המיעוט.

לא. הם עזר להנפקות המיעוט.

מכוח מה אתה עושה את הנפקות המיעוט?

הנפקת המיעוט, מכוח חוק החברות הממשלתיות הקיים, אני יכול להיות בשלושה מצבי עולם. אני יכול להיות בחברה ממשלתית מלאה.

אבל אם הוא עושה את זה כמו מכירת מניות, אז ההליך הוא שהוא צריך להגיע אלינו.

גם אם יעבור תיקוני חקיקה, אני אהיה חייב לעבור אליכם.

חבר הכנסת רוזנטל, היועצת המשפטית של הוועדה בודקת את זה, גם אורי יבדוק את זה. אנחנו לא עוברים על זה כלאחר יד. הערת הערה.

אבל יש פה שני דברים, יש העניין החוקי ויש העניין הערכי. האם חשמל צריך להיות חברה ציבורית או חברה ממשלתית; האם דואר צריך להיות. את המתווה הכולל אנחנו רוצים לראות ולהתווכח עליו, ולא רק להגיע ערב הנפקה. זה חלק מהוויכוח.

לגבי הנושא החוקי נבדוק את זה. לא אתה תעשה דבר שהוא לא חוקי. הנושא הכללי הוא הנושא עכשיו. הייתה הערה של חבר הכנסת רוזנטל, זה ייבדק. לא נעשה דבר לא חוקי.

מרכיב מהותי בהצגה של שבוע שעבר וגם עכשיו, וגם בהערות שלכם, הוא הנפקות מיעוט. אשמח לדיון שלם על הנפקות מיעוט, אין בעיה. הסברתי את התפיסה בפעם שעברה ואני מסביר אותה גם עכשיו. הראיתי גם בפעם שעברה את ההתבססות על ניסיון בין-לאומי, וגם מה זה עושה לחברות. עם רבים מכם דיברתי, וגם פה זה נמצא בדיון וגם בהערות שלכם, ולא שמעתי התנגדות לעיקרון. הרעיון אומר שכאשר אתה עושה הנפקת מיעוט אתה נהנה במידה רבה משני העולמות. אתה שומר את השליטה של הציבור באמצעות הממשלה ב-51% או ברוב, וגם היתרה היא במידה רבה ציבורית. כי כשאתה מנפיק בבורסה הישראלית ואתה לא נותן אלמנטים של שליטה בכלל, באופן טבעי המשקיעים שיהיו הם קרנות פנסיה, קופות גמל, משקיעים מוסדיים למיניהם, ועם ישראל כולו, והפיזור הרחב הזה יוצר מצב שמייצר את האיזון הזה שהן כן יהיו יותר יעילות, הן כן יהיו יותר נקיות, הן כן יהיו יותר רווחיות, הן כן ייתנו בזכות זה שירות יותר טוב, אפרופו מה שמיד נדבר. ומצד שני לא יהיו לנו התופעות של העברת עושר מהציבור לפרטים בודדים, ולא יהיה לנו חלק מאותם...

נכון, אבל אנחנו צריכים כמה עקרונות בתהליך. למשל, שאנחנו מגבילים את זה למכירה של אחוז מסוים של החברות. דבר שני, שאנחנו לא נותנים לגורם אחד להיות בעלים.

הצגתי את הדברים הללו.

רוב האנשים פה מברכים על זה. אנחנו רק רוצים להיות מעורבים, זה הכול.

לדעתי רובכם מכל הצדדים דווקא יודעים ללכת עם זה. עכשיו ירצו לראות שאנחנו עומדים בעקרונות האלה. כשנבוא עם החברה הראשונה נצטרך להראות איך אנחנו מיישמים בחיים את העקרונות שכרגע אמרתי אותם.

עוד עניין אחד. חברה שהיא חברה ממשלתית, שנותנת שירות רחב. נניח שהייתה היום חברה שנותנת שירות של תחבורה ציבורית בפריפריה, שאנחנו יודעים שזה פחות רווחי מאשר במרכז, והיינו מפריטים אותה, אז היינו יכולים לדרוש דברים מסוימים.

אף אחד לא ירצה לקנות אותה.

אז יכול להיות שהיא לא צריכה להיות פרטית.

אראל, אני רוצה להרגיע אותך ולהרגיע את חברי הוועדה. לא הולך לעבור שום דבר לידינו. אין מציאות כזאת. זה לא היה בקדנציה הקודמת שלי, אני לא מתכוון גם עכשיו. הדברים ילובנו. אף אחד מהממשלה לא חושב שהוא יוכל לעשות דברים בהיחבא, ולפי דעתי אורי יוגב גם לא רוצה. זה יהיה פה בדיון. כל הדברים שאתה אומר על הפרטת התחבורה הציבורית בפריפריה, אם הם ירצו להפריט אותה אז אנחנו נשאל מי הולך לקנות אותה. הכול יישאל כאן. אין תוכנית כזאת, דרך אגב. יש דבר אחד שרוצים להפריט, זה את הפריפריה עצמה, אבל לא את התחבורה הציבורית.

יש מונח אחד שחייבים לתקן בנושא של הנפקות מיעוט. הנפקות מיעוט זה לא הפרטה.

הוא אמר את זה.

אני מבקש לדבר עכשיו על הדואר ועל תע"ש. אנחנו לא מתכוונים לנעול את הישיבה אחרי שתלך. נודה לך כשתצא, נודה לך שבאת פעמיים.

אמרתי גם בפעם שעברה ואגיד גם הפעם. אנחנו עושים עכשיו פרויקט ברשות החברות, לראשונה אצלנו, לבצע מודל של מדדים לרמת השירות של החברות הממשלתיות שנותנות שירות לציבור. יש כאלה שלא, אבל יש קבוצה לא מבוטלת. אנחנו עכשיו בתוך הפרויקט, עם יועצים, ואני מקווה שעד סוף השנה האזרחית זה יקרה, ואני שמח לבוא לפה ולהציג, כי בעיני זה יעד קריטי שמאזן בין הצורך להרוויח לצורך לתת רמת שירות, ולמדוד. בשלב הזה אספנו מהחברות הממשלתיות את המדדים של עצמן.

נקרא לזה רווח ורווח חברתי.

כן. כל הרווח פה הוא אגב רווח חברתי.

זה לא רווח חברתי, זה שירות לציבור.

אני רוצה לדבר על הדואר.

שאלנו הרבה שאלות שלא קיבלנו עליהן תשובה.

היו שאלות על הדירקטורים, הן ייענו.

לא. שאלתי על יישום דוח מבקר המדינה, שאנשים חתמו על מאזנים ולא ידעו על מה הם חותמים, שלא באים לישיבות דירקטוריון. המפקחים של המדינה לא באים לחברות.

הסגנית שלי היא לא אחראית רק על נבחרת הדירקטורים, היא אחראית על כל תפקוד הדירקטוריונים. אמרתי גם בפעם שעברה, אני חושב שבתקופה שלי, לראשונה מטפלים בדירקטורים שלא פועלים כראוי. יש לי סמכות בחוק, שנתתם לי אותה לפני עשר שנים, ודירקטורים שלא מתפקדים כראוי, רשאי מנהל רשות החברות להעביר אותם מתפקידם. עשינו את זה כמה פעמים, וזה מאוד קשה, כמו שרובכם מבינים. כי מיד באה כל הביקורת של אותם גורמים שרוצים להגן, ואנחנו עושים את זה.

אני מבקש לעבור לנושא הדואר ותע"ש. אני רוצה להתנצל על כך שאני עושה על זה ישיבות. עד היום לא היו ישיבות בכלל. יש דוח מבקר המדינה, לא היה דיון כאן בוועדה. אנחנו אלה שאמורים לאשר את כל הדברים האלה, ולא היה כאן מעולם דיון. היה דיון על הפרטה, היה דיון על תע"ש שנקלעה לקשיים, אבל לא היה דיון על הנושא הזה כפי שקיים היום, ואני משבח את אורי יוגב על זה. לא על הפעולות שלו, שאת זה אנחנו בודקים, אלא על הנכונות שלו לעמוד מולנו ולהגיד את הדברים כהווייתם. זו תחילת הדרך. אנחנו לא בסוף הקדנציה, אנחנו בתחילתה. לגבי הממשלה נדבר אחר כך.

דואר ישראל נמצא בשנתיים האחרונות במשבר מאוד חמור. רמת השירות הבעייתית קיימת בכל אותן שנתיים, אפילו טיפה יותר. מאותו רגע שמצד אחד הדואר נכנס למצוקה כלכלית די קשה, אבל גם בגלל סט די גדול של בעיות ניהול, שחלקן באמת באו לידי ביטוי בדוחות כאלה או אחרים של מבקר המדינה. אנחנו במשך למעלה משנה עסקנו בלהגיע לתוכנית הבראה לדואר ישראל. אני אומר לכם מניסיון עתיר, אין דרכים קלות במקומות שהגעת למקום שכבר לא נותנים שירות. הדרכים הן קשות, וצריכים להגיע שם להסכמות שהן גם מאוד מורכבות, כי צריך להוציא כסף מתקציב המדינה על חשבון חינוך ורווחה ודברים אחרים. צריך להגיע להסכמות עם עובדים, ובטח בחברות האלה הגדולות אתה חייב להגיע בסופו של דבר להסכמה, גם אם הדרך היא עימותים מאוד גדולים, כי כמובן העובדים רואים את הזווית של עצמם ואין דבר קשה מלהוציא אנשים ממקום עבודה, גם אם אין עבודה או כבר האנשים לא מפיקים. יש פה גם עולם של רגולציה, וזה גם מחירים. גם אם תזמינו לפה את יושב-ראש ועד הדואר או את יושב-ראש ההסתדרות מצד אחד, וגם אם תזמינו את מנהלי הדואר מצד שני, יגידו שעשינו הפעם תוכנית הבראה שלא נעשתה שנים, וחבל שלא נעשתה לפני מספר שנים. תוכנית הבראה שבה גם מצליחים להחזיר את החוב לציבור שקנה את אגרות החוב, גם מצליחים להחזיר את הדואר לרמת שירות, גם מטפלים בתחרות, נותנים לדואר החל מה-1 בינואר 2016 אפשרות להתמודד גם בדואר הכמותי, סלקום ומה שדיברתם. מצד שני, הוא יצטרך לתת פתח לתחרות במרכזי החלוקה, שמישהו אמר שלא נותנים מספיק. שם המתחרים יוכלו כן להיכנס.

אתם תאפשרו להכניס?

כן. התקנות שאושרו בתוך תקופות הבחירות היו שתהיה תחרות במרכזי החלוקה. זה שמרו לדואר. הדואר הוא עדיין מונופול ברשום ובכל מיני מקומות אחרים, אבל ההסכם עם העובדים בדברים מסוימים נתן כאילו הפחתת שירות, אבל ייתן הגדלת שירות. כלומר, בימינו לא צריך שהדוור כל יום ילך לכתובת מסוימת גם אם אין שם אפילו מעטפה. עדיף שיבוא פעמיים בשבוע, אבל שאז באמת יביא את הדואר שצריך להביא. השינוי הזה הוא שינוי שעכשיו בתהליכי יישום. חלק מהסיכום הוא שלושה ימים בשבוע לפתוח את סניפי הדואר עד 20:00. זאת התקדמות. אתם מתעסקים בבנקים, הלוואי ותגיעו לזה גם במקומות האחרים. לפחות שתהיה היכולת לעשות את זה.

מי נמצא מהדואר?

ממלא מקום מנכ"ל הדואר. הבוקר ראש הממשלה חתם על המינוי של מנכ"ל הדואר החדש, שנכנס לתפקידו כרגע.

מה שמו?

דני גולדשטיין, מנכ"ל מכון התקנים, וניהל לפני כן עסקים אחרים. שר האוצר חתם, ראש הממשלה חתם שנית ומהיום הוא בתפקיד.

כל מה שצריך לעשות בשנה הקרובה זה לתת לדואר שקט. זאת אומרת, לאפשר להם ליישם את מה שסיכמנו. שקט ביחסי עבודה, ולא היה שקט ביחסי עבודה. כמה שהיו בעיות כלכליות, גם לא היה שקט ביחסי עבודה. התוכנית היא לא מושלמת. אתם יודעים שהאויב הגדול ביותר של הטוב הוא הטוב מאוד. זה טוב. תגיע אליכם לדיון מקיף, לדעתי בלוח זמנים די מהיר, לאחר שהממשלה תקבל החלטה, החלטה ליישם מרכיב אחד שעוד לא בוצע, שהוא יציאה לתהליך של הכנסת שותף בהיקף של 20% בדואר ישראל. זה קריטי, כי הכסף הזה אמור לעזור לא רק במימון הפרישה של העובדים, אלא גם בבניית הון עצמי לבנק הדואר, שהוא הדרך של הדואר להרוויח בעתיד. הרי הדואר הרגיל באמת הולך ונגמר, ומה שמתפתח זה נושא החבילות באינטרנט ובנק הדואר. המהלך הזה הוא מהלך קריטי, הוא יעבור אליכם ואז תהיה לכם הזדמנות להיכנס לנושא לעומק.

מה שאתה אומר זה שלקראת 2016 תהיה אפשרות לתחרות של חברות נוספות במרכזי החלוקה.

כן. מצד שני, אפשרות של הדואר להתחרות במתחרה הפרטי, בדואר הכמותי, שיש שם כבר שחקן פרטי.

צריך להגיד למנכ"ל החדש שבעוד שלושה חודשים נזמין אתכם פעם נוספת לכאן. אם יתברר לנו בעוד שלושה חודשים שלא התקדם שום דבר, לא התקדם השירות של חברת הדואר, אנחנו לא נאשר סכומים נוספים לחברת הדואר ואז תצטרכו למצוא פתרון אחר. אבל את זה אמרתי דרך אגב.

משפט אחד על התעשייה הצבאית. נמצאים פה גם נציגי התעשייה הצבאית וגם אנשיי. אתם הייתם מאוד מעורבים, גם אתה באופן אישי, בסיבוב הקודם בטיפול בתעשייה הצבאית שלא הצליחה להרוויח במשך שנים ארוכות, וחודש בחודשו היינו צריכים לרוץ לפה ולממן מתקציב המדינה שכר של עובדים, שלא לדבר על הלחץ המטורף שהיה נגרם לעובדים חודש בחודשו. הקדשתי מעורבות אישית מאוד גדולה לנסות לסיים עם העובדים ועם החברה את הסכם ההבראה. גמרנו אותו לפני כשנה. פועלים על-פיו. עוצמת השקט היא מדהימה וגם שיתוף הפעולה של כל הגופים היא מאוד גדולה. אנחנו בתוך תהליך שבו לראשונה אנחנו מקווים שנצליח לסיים את המכירה של תע"ש. יש הרבה גורמים, יותר ישראלים מזרים, שמתעניינים. יש לנו עוד לא מעט מהמורות לעבור. אנחנו גם נצטרך אתכם, גם היום בלתת שיפוי לכל אותם מנהלים שלוקחים אחריות בחשיפות, שנמצאות פה היום העצומות בדרך, שזה נמצא היום ממש על השולחן שלכם, וגם נגיע די מהר בעוד מספר תיקוני חקיקה שיאפשרו את ההשלמה. הם טכניים. אבל אני מבקש בכל לשון של בקשה מכולכם וגם מהיושב-ראש, גם פה תנו לנו את הרוח הגבית להשלים את זה. חלילה, פתאום יהיו רעיונות להתחיל ולעצור ולעשות מחדש, ונמצא את עצמנו במהירות הבזק חוזרים לשולחן הוועדה חודש בחודשו. לכן אסור לעשות את זה. הצלחנו להוציא ממשרד הביטחון את כל מה שהיה צריך להוציא, הצלחנו להוציא מהאוצר. אני חייב להגיד לכם, באוצר זה לא פחות קשה לעשות כל מה שצריך על מנת לעשות את זה. כמו שראיתם, בדוח השנתי של 2014 רשמנו הפסד של 2.5 מיליארד שקל כמעט בתעשייה הצבאית, שרובו הגדול הגיע מכספי האוצר. בשוטף עכשיו משרד הביטחון במידה רבה מסייע. חייבים להידבק לתוכנית וללכת קדימה. בנינו תמרוצים מהותיים מאוד בתוך המהלך של תע"ש על מנת שגם נבטיח את זה שבלוח זמנים מאוד מהיר יקרו שני דברים. האחד, נתחיל לראות מפעלי תע"ש בנגב, ברמת בקע. הפעילות הזאת תתחיל לעבוד, שזה יעד עצום וגדול. רמת בקע זה בין רמת חובב לצומת הנגב. ומהצד השני נתחיל לראות – ואנחנו עסוקים בזה בימים אלה ממש, ורק הבטחת האיתנות הפיננסית האמיתית של תע"ש תאפשר את פינוי כל השטחים של רמת השרון – אנחנו בימים אלה כבר מתחילים לטפל בתוכנית כדי שנוכל לשחרר חלק מהשטחים לפני סוף 2022.

יש בקשה שלכם לערבות מדינה לתע"ש.

לא ערבות. יש בקשה שלנו למתן שיפוי. מקובל באירועים כאלה.

אנחנו נביא את זה. אנחנו נקיים על זה דיון, כי ארצה דיון יותר רחב על הנושא של תע"ש.

אני אשמח. תודה רבה.

תודה רבה. אני מודה לך. אתה תוזמן פעם נוספת, אתה איש מעניין.

יש הרבה שאלות שהוא לא ענה עליהן.

בקשר לדואר, תוכנית ההבראה שמדברים עליה, שהעובדים מרוצים וההסתדרות מרוצה. השאלה היא אם גם הציבור מרוצה.

הציבור לא מרוצה.

האם יש קריטריונים בדואר כמה עמדות למספר מסוים של אנשים? אתן דוגמה. אני בא מטייבה. בטייבה יש 40,000 תושבים, יש סוכנות דואר אחת שכאשר היא עובדת באופן מלא יש לה שלוש עמדות, כולל המנהל. השאלה היא אם יש קריטריונים בכלל, שאנחנו נבדוק את הדואר בשירות הזה. דרך אגב, הגשתי שאילתה בנושא הזה.

כולנו אתך בעניין.

לפני שנדבר על נושא הדואר, אנחנו עדיין בדירקטורים. נציג ההסתדרות, חיים זהבי, בבקשה.

אני עוסק בהסתדרות בתחום הדירקטורים מקרב העובדים. כידוע, דירקטורים מקרב העובדים לא מתמנים, אלא נבחרים על-ידי ציבור העובדים. זאת לא חזקה של מעסיק שעושה טובה, אלא זה פשוט בחוק. אנחנו נמצאים במצב שבהרבה מאוד חברות התקיימו בחירות לפני שנה או שנה וחצי, ומשום מה הדירקטורים לא מתמנים. וזה לא שהם לא מתמנים מכיוון שהשרים לא ממנים, אלא שרשות החברות מעכבת את המינוי.

מדברים פה על דירקטורים מקרב העובדים. הנושא חשוב מאוד. אני חושב שהרשות עשתה צעד יפה מאוד בכך שהיא החליטה ללכת לנבחרת דירקטורים. אבל משום מה דווקא בתחום הזה של דירקטורים מנציגי העובדים רשות החברות מעכבת. לא קיבלנו אף פעם הסבר. השבוע נאלצנו להגיש על כך בג"ץ. אני חושב שהוועדה צריכה להתייחס לעניין הזה.

אני אתייחס לזה. מירה מינס, את סגנית בכירה למנהל רשות החברות הממשלתיות, ואת עוסקת בנושא של הדירקטורים. למה אתם לא נותנים לעובדים נציגות?

אני לא מכירה את הטענות של חיים. יש כמה תהליכים, כמה חברות שבהן באמת נבחרו נציגים.

זה כבר שנה וחצי.

בימים האלה, עוד בטרם מה שחיים אמר כאן, ביקשתי לעשות מיפוי של כל התהליכים שנתקעו ולעשות בדק בית, עכשיו שאנחנו אחרי בחירות ואחרי שהוקמה ממשלה, לראות איפה זה עומד ולקדם את זה. אין כאן שום מגמה לעכב. יש מקומות שזה התעכב אצל השרים ויש מקומות שיכול להיות שזה התעכב ברשות. אין שום מגמה. זה נבדק ומטופל. לי יש גם ערוץ תקשורת פתוח וישיר.

גברת מינס, אני ביקשתי מאורי קודם. אני רוצה שהוועדה תקבל טבלה, מה נעשה בשנתיים וחצי האלה מבחינת הדירקטורים. אם את יכולה גם לגבי הנושא שהעלה מר זהבי. אני תומך בהסתדרות, אז אני רוצה לדעת גם לגבי העובדים.

אנחנו נשלח טבלה. כל נתון שהעליתם ואמרתם רשמנו, ואנחנו נשלח את זה בשמחה.

היית פה גם בישיבה הקודמת שהועלו הטענות?

הייתי גם בישיבה הקודמת. אני רוצה כן להתייחס לחלק מהדברים שהועלו בפעם הקודמת. אני מקווה שאני אכסה את הרוב. אני רוצה להתחיל בקוריוז, מפני שגם בפעם הקודמת וגם היום עלה כל הנושא של נשים ושל פריפריה ושל גילאים. בנבחרת הקודמת, בפעם הראשונה בסוף נובמבר 2013, כשהרשות יצאה בפעם הראשונה במהלך הזה שנקרא נבחרת הדירקטורים, לא הייתי עדיין ברשות החברות הממשלתיות. הייתי במגזר הפרטי. הייתי מנכ"לית של חברת "ברליץ", לימוד שפות, והחלטתי לגשת. אני רוצה להגיד לכם שנבחרתי לנבחרת הדירקטורים והייתי בין 225 הנשים שהיו ברשימה. הייתי אז במגזר הפרטי, מנכ"לית, אישה, לא מאוד מבוגרת אז, לא אשכנזייה ומעפולה. כשיצאנו מהוועדה בפעם הקודמת ופגשתי את חברת הכנסת אורלי לוי וסיפרתי לה את זה, היא שאלה אותי: אבל כמה כמוך יש? אז אמרתי, בכל נבחרת לפחות כמה עשרות, אם לא מאה. אבל הנה, אני ההוכחה. נכון שזה סטטיסטיקה של אחד מאחד שאפשר.

זאת לא סטטיסטיקה וזה לא טיעון.

אני שמחה שאנחנו מדברים על נבחרת הדירקטורים, אבל אנחנו ביקשנו לקבל מידע על כמה יש. נבחרת הדירקטורים אמורה לתקן את המצב הקיים.

עוד פרט אחד בביוגרפיה שלי, בגלל כמות הפעמים שנושא הנשים עלה פה, הוא שהקמתי פורום שנקרא "פורום נשים בקריירה ובעסקים", מתוקף תפקידי כחברת נשיאות איגוד לשכות המסחר, לפני שהייתי בממשלה. אז רק דבר אחד שאני מבטיחה, שהאג'נדה הנשית היא ממש זורמת בדמי. והאמת היא שגם ברשות.

אנחנו מבקשים נתונים. מה שאמרת מוצלח מאוד, יפה מאוד, אנחנו רוצים נתונים. אנחנו ועדה מאוד יבשה, לא רגשנית. כמה נשים התקבלו? יש דבר אחד שלא מעניין אותי, כמה חרדים התקבלו. אבל כל הדברים האחרים מעניינים אותי.

אני רוצה לספר לכם, מעבר לנתונים, קצת על מה זה הדבר הזה שנקרא נבחרת הדירקטורים. אני חושבת שפעם אחת שווה להקדיש לזה חמש דקות ולהקשיב. התוכנית הזאת מופעלת פעם שנייה, והאמת היא שכל הקונספט הזה של נבחרת הדירקטורים פעם ראשונה במדינת ישראל, והאמת שגם בעולם. כי גם במדינות שכן עושות מאגרי דירקטורים, שאורי דיבר עליהם בפעם הקודמת, אין פרויקט בסדר גודל כזה כמו שבישראל. 7,083 מועמדים ניגשו לנבחרת הזאת, מתוכם 1,760 נשים, 5,300 גברים, 284 מועמדים מהאוכלוסייה הערבית. זומנו אחרי תהליך של מיון וניקוד וכו' 900 אנשים לראיונות אישיים. מתוכם גובשה רשימה של 500.

כמה מתוך 284 הערבים?

מתוך הרשימה של 500 מומלצי הרשות, 50 הם מהאוכלוסייה הערבית. אבל מיד אחזור לנתונים, אני לא רוצה להתעכב על זה. ביקשתם נתונים, אז התחלתי להגיד ולתת תמונה כללית, כדי שתכירו את הכמויות.

ברור לנו שבתהליך כזה, שמתנהל בסדר גודל כזה פעם ראשונה, ברור שלומדים. ברור שיש דברים שצריך ללמוד ולהקשיב ולשפר. לראיה, בין הנבחרת הראשונה לבין הנבחרת השנייה שינינו דברים, מתוך זה שהקשבנו לפידבקים כמו שאתם מעלים. דיברנו עם שרים ודיברנו עם יושבי-הראש של החברות ודיברנו עם מועמדים שהתקבלו ודיברנו עם מועמדים שלא התקבלו ודירקטורים שמכהנים, ובאמת ברמה של 360 מעלות כדי ללמוד. כי המטרה שלנו היא לנסות ולעשות את התהליך הכי נכון שאפשר. חלק מהשינויים שעשינו בנבחרת הראשונה, כיוון שאז אחד החסרים המאוד משמעותיים היה דם ניהולי עסקי בכיר, אז היה פרופיל אחד שחיפש את הדירקטור או הדירקטורית עם הפרופיל הניהולי, כמה שיותר מהעולם העסקי, ניסיון בדירקטוריונים של חברות ציבוריות ובניהול של חברות עסקיות. בנבחרת הזאת פתחנו, והפעם פיתחנו שישה פרופילים – ניהולי בכיר, פרופיל פיננסי, פרופיל משפטי ושלושה סוגים של מומחי תוכן, תשתיות, חברתי וביטחוני, לפי התחומים שבהם פועלות החברות הממשלתיות. חלק מהפיתוחים האלה בדיוק נבעו מהפידבקים ומהשיחות שעשינו. זה נולד לגמרי משם, ואנחנו מתכוונים ללכת לשם.

נושא של 15 שנות ניסיון ניהולי בכיר, שהיו למעשה תנאי סף בפעם הקודמת, הורדנו לשבע שנים של ניסיון ניהולי או מומחיות, תלוי בפרופיל. הפואנטה שלי בקטע הזה היא גם לשתף אתכם, אבל גם להראות שאנחנו מאוד פתוחים ללמידה, והמטרה שלנו היא לעשות את התהליך כמה שיותר אופטימאלי. אין פה משחק קסם. אם יכולנו להגיד איך בוחרים את הטובים ביותר ומה זה הטובים ביותר, ואז מעבירים 7,000 איש בציבור הישראלי את המשפך הזה עד שמגיעים לטובים ביותר, הלוואי וזה היה כך. זה לא כך וזה הרבה עבודה.

מי נקרא אצלכם אוכלוסיות שצריך להעדיף אותן עכשיו לאור הנתונים הקיימים? הבנתי על ערבים. האם ערבים הכוונה היא לדרוזים או ערבים בכלל?

בכלל.

מה עוד נקרא אצלכם?

אני מגיעה לזה. שאלתם את זה גם בפעם הקודמת. גם הדוגמאות שחלק מחברי הכנסת נתנו בפעם הקודמת, על אדם כזה או אחר שהוא מלח הארץ והוא מה שנקרא בלשון הלא מקצועית "תותח", איך הוא לא התקבל, איך הוא לא יושב בדירקטוריונים או לפחות בנבחרת הדירקטורים שהם מומלצים לרשות. אז אני אומרת לכם, מתוך 7,000 האנשים היה צריך לבחור בסך הכול בכמה מאות, כי בואו נהיה ריאליים גם עם כמות המקומות שיש. אי-אפשר לבחור את כל הציבור. ברור שאנשים מאוד מתאימים, איכותיים וטובים נשארו בחוץ.

את זה הבנו. מי נקרא אצלכם אוכלוסיות מיעוט שצריך להעדיף אותן אם הן עומדות בכישורים?

פליטים מסוריה.

סודנים? פליטים מסוריה?

לא. אנחנו פועלים בקטע הזה לפי מה שהחוק מנחה אותנו. אבל אגיד לכם גם מה אנחנו עושים מעבר לחוק.

גברתי, עם כל הכבוד, אנחנו רוצים נתונים ומספרים.

מה לפי החוק?

היה פה דיון קודם. אורי יוגב אמר עולים מאתיופיה ודרוזים.

אני רוצה לדעת כמה חרדים עובדים.

כשאורי דיבר על הנושא של אתיופים ודרוזים, הוא התייחס לנושא של העסקה של עובדים בחברות הממשלתיות. ואנחנו מדברים עכשיו על הנושא של ייצוג הולם בדירקטוריונים. הייצוג ההולם בדירקטוריונים מתייחס מבחינת החוק ובגיבוין של החלטות ממשלה לנשים שיש להעדיף אותן, או בעצם לעשות את התיקון. אגב, זה לא אומר נשים, זה אומר להשלים את המין החסר. זה לא חייב להיות נשים.

תמיד זה נשים.

לצערי בינתיים זה נכון. והאוכלוסייה הערבית. אלה שתי האוכלוסיות שאנחנו מתייחסים אליהן.

מאיפה את לוקחת את המין החסר? זה לא נכון.

זה כתוב.

אני הייתי בחקיקה של כל החוקים של העדפה מתקנת. כתוב "נשים". אין חוק שכתוב "המין החסר".

אני אחפש ואראה לך. אני מדברת על נשים והאוכלוסייה הערבית.

אנחנו רוצים לדעת גם את המספרים על החרדים.

אין לי כרגע נתון. אני לא יודעת לזהות אותם.

גם אנחנו לא יודעים. אין רובריקה של חרדים.

אבל איך יודעים לתקוף את החרדים? הרי החרדים זה לא דת, לא גזע ולא מין. ככה טוענים כל הזמן. לא יודעים מה זה חרדי ורוצים לשלב חרדים?

איך אין לכם נתון כזה? ממשלת ישראל החליטה לקדם תעסוקת חרדים. אני רוצה לדעת איך ההחלטה הזאת באה לידי ביטוי ברשות החברות הממשלתיות. לא מעניין אותי כמה חרדים עובדים בחנות המכולת של איציק, אלא כמה חרדים דירקטורים עובדים ברשות החברות הממשלתיות.

עובדים או דירקטורים?

גם וגם.

אז אנחנו צריכים לדעת איך הדרך הנכונה לבדוק את זה.

בוגרי בתי-ספר מתאימים.

זה לא בהכרח.

את לא שומעת מה שהיא אומרת. לכן לא ביקשתי להעלות את זה. שר אוצר טוב, בקדנציה שלפני הקודמת, אמר שזה שהחרדים לא משולבים זה פיגוע כלכלי. מה צריך לעשות בחברות הממשלתיות? הדבר הראשון, ללמוד את העניין. לראות אם אפשר לשלב. אולי החרדים בכלל פרזיטים ולא רוצים לבוא להשתלב? אבל אם רוצים להשתלב, לדעת מי הם. את יודעת מה, אי-אפשר לזהות חרדים, גם אני לא מצליח. זאת התשובה לשילוב החרדים. ויספרו לי סיפורים שמישהו רוצה לשלב חרדים.

אני רוצה להגיד משהו לגבי הנושא של נשים.

דלגי על חרדים, כי התשובה לא טובה.

לדלג על חרדים?

לא, אל תדלגי. הוא שאל, אני לא יכול להתערב בזה.

אני לא מבינה, למה לא בוגרי בתי-הספר.

יש לי עוד הרבה רעיונות איך לזהות חרדים. מי שהכי מותקף בתקשורת, מי שהכי דפוק. יש בחוקים חרדים היום. מה זה לא יודעים לזהות חרדים? את צריכה להגיד שהם בוגרי בתי-ספר? בעיה לזהות חרדים, אם רוצים? יש לי אלף רעיונות. הבאתי את הרעיונות האלה בפני פורומים רבים.

אני רוצה להגיד עוד משהו אחד לגבי הנושא של נשים.

וחרדים.

בפעם הקודמת אורי הציג שקף שמדבר על זה שמתוך המינויים בנבחרת הדירקטורים הקודמת, 53% היו נשים. אני רוצה לומר לכם שזה לא מובן מאליו. אלה 53% שאנחנו עובדים עליהם מאוד קשה, מעבר למה שמתחייב בחוק. כשאנחנו ניגשנו הפעם לנבחרת הדירקטורים ופרסמנו ונתנו לציבור הזדמנות להגיש תוך שלושה שבועות מועמדות, ראינו בשבוע השני שמספר הנשים מגישות המועמדות היה נמוך מאוד ולכן הארכנו את פרק הזמן בעוד שבוע ועשינו מאמצים ברמה פרואקטיבית.

כמה נשים היו מגוש דן?

היו לנו מספיק נשים כדי לבחור 225 לנבחרת, אבל רצינו לעודד כמה שיותר נשים שמתאימות ויכולות ולא ניגשו, ואכן המספר עלה.

הייתה שאלה פה בשבוע שעבר כמה מהנשים האלה הן מהפריפריה. את יכולה לענות על זה, או גם את זה את לא יודעת?

אני יכולה להגיד לכם, שכל נתון שאתם מבקשים אנחנו יכולים לשלוח. עוד אין לנו פילוח של פריפריה. גם תלוי איך מגדירים פריפריה, ובטח לא ניכנס עכשיו לדיון הזה, אשלח לכם כל מה שאתם רוצים.

אורלי לוי שאלה על הנושא של לבחור מנהלים, והאם אנחנו יודעים שאנחנו בוחרים מנהלים מוצלחים.

אני רק רוצה לסכם את החלק הזה, שעניין פה את כולם. אנחנו מבקשים לדעת את ההגדרות כולן. פריפריה זה מחדרה לגדרה, הבנו ששם אין מחסור. בין חדרה צפונה או בין גדרה דרומה, תגידי מי התקבל כדירקטור וכו'. אם אתם יכולים. אם אתם לא יכולים, אז באמת אי-אפשר לעשות את זה. למשל, למרות שלא נעים לשאול, מי אשכנזי ומי ספרדי. אם אתם לא יכולים לבחון את זה, אז לא. אנחנו רוצים לדעת כמה נשים וכמה גברים. כמה ערבים וכמה יהודים. כמה דרוזים וכמה צ'רקסיים, כפי שיש בחוקים של העדפה מתקנת. ואנחנו רוצים לדעת בעניין הפריפריה, כפי שאמרתי לך. אנחנו רוצים לדעת את כל הנתונים האלה, כמה שאת יכולה לרדת לפרטים הכי ברורים.

אבל בסטטיסטיקות, לא בסיפורים של הצלחות.

לא סטטיסטיקות, מספרים מדויקים. אני לא מבקש, אבל חבר הכנסת רוזנטל מבקש לדעת כמה חרדים. אם את רוצה לדעת הגדרה של חרדים, אני לא יודע. אבל תני לו תשובה בתוך הרשימה הזאת. תכתבי שאת לא יודעת להגדיר מה זה חרדים. בפעם הבאה שיתקפו את החרדים, אני אוציא את המסמך שלך, את מי תקפו פה. חרדים לא יודעים להגדיר.

עוד דבר אחד לגבי הנושא של הייצוג של הקבוצות. סיכמנו שמה שצריך לשלוח אני אשלח. אבל אנחנו לא מנסים לחפש סטטיסטיקות יפות או נתונים יפים. הנתונים או מה שאתם רואים או מה שמטריד אתכם מטריד גם אותנו, ולא סתם התאמצנו והערכנו וניסינו, כדי לא סתם לכבד את החוק אלא שזה יהיה אמיתי.

בשיטה הזאת יש מתח מובנה בין איך מוצאים את הדירקטור המתאים ברמה המקצועית לבין איך נותנים ייצוג הולם לקבוצות. תסלחו לי על מה שאני אומרת עכשיו, אבל מצד אחד הסיפור של הייצוג של הקבוצות הוא חשוב לנו מאוד, ובזה העמקנו עכשיו, ומצד שני יש לנו חובה מקצועית לייצר את רשימת המומלצים לשרים, של האנשים שמעבר לייצוג החברתי הם המתאימים ביותר.

את אומרת שלא מצאנו מספיק נשים טובות, או אין כאלה.

לא. התאמצנו כדי שהרשימה הזאת תייצג. אבל אמרתם קודם שהציפייה שלכם מהחברות הממשלתיות זה לרווחיות ויעילות ושירותיות וכו', משימות קשות. צריכים לשבת בדירקטוריון.

אבל עדיין יש כאלה טובים שהם בין הנשים ובין המזרחיים ובין הערבים.

אבל לא סתם אנשים לא מגיעים באופן טבעי, וכל מי שגייס פעם אנשים יודע שצריך לפנות בצורה אקטיבית לאנשים שלא היו מעלים את זה על דעתם. אני חושבת שצריך לפרגן כשמגיע, ואני לא מהמפרגנות.

אני חושבת שהנבחרת נתנה פעם ראשונה פלטפורמה לאנשים להגיש מועמדות, ואנחנו צריכים כל הזמן לשמור על האיזון הזה שבין המקצועיות לבין הייצוג. זה משהו שכנראה לא קורה בחברות הציבוריות. אם תסתכלו על מספר הנשים בדירקטוריונים של החברות הציבוריות, אז אתם יודעים שזה נע בין 15% ל-18%. אז חברה ממשלתית, אנחנו שם לגמרי, וכל הזמן לשמור על המקצועיות מול הייצוג.

לגבי הנושא של ניהול מול ניהול מוצלח. שאלו אותנו בפרופיל הניהולי בעיקר: אתם בוחרים אנשים שניהלו, שהיו מנכ"לים, שהיו סמנכ"לים, אבל איך אתם יודעים שהם באמת היו מנהלים מוצלחים? יש לי כמה דברים להגיד על זה. דבר ראשון, אני חושבת שהנושא של ניהול מוצלח או לא מוצלח זה דבר סובייקטיבי. עם כל הכבוד למנהל, ואני יודעת, הייתי מנכ"לית, באתי משם, היו לי שנים מעולות והיו לי שנים רעות, לא הכול היה קשור למה שאני עשיתי. נניח שהיינו יכולים לקבל את הדוחות הכספיים והנתונים של כל החברות שהמנכ"לים שבנבחרת ניהלו. אז יהיו מקומות שבהם נראה מספרים אדומים, וזה לא היה בגלל המנכ"ל. הוא היה מנכ"ל מעולה ומנע שזה יהיה יותר אדום. והיו מקומות שהיו מספרים טובים וזה גם לא בזכות המנכ"ל.

דבר שני, בסופו של דבר המנבא שלנו למי יכול להתאים לתפקיד הזה חייב להתבסס על הניסיון שלו ועל מה שהוא עשה, לא רק על התוצאות המספריות. בשילוב של הניקוד והריאיון והממליצים, אני מבטיחה לכם שיש מקומות שבהם מנהלים לא מוצלחים זה עלה בפרוסס ונתנו לזה משקל מאוד גדול. אני מודה לכם על ההערות.

תודה רבה. אנחנו מבקשים את הרשימה. ואם אפשר כמה שיותר מהר.

בשמחה.

מר מאיר שמרה, המשנה למנכ"ל רשות החברות הממשלתיות. אנחנו מבקשים לדעת לגבי הדואר. אתם ישנים טוב בלילה עם המצב הזה? זאת אומרת, אתם אחראים על הדואר. המצב הוא קטסטרופה. בבקשה.

כמו שאמר אורי, ויושב פה גם הרצל ואנשים אחרים מהדואר, אנחנו עשינו מאמצים כבירים. היה פה מתח מובנה בין ארגון עובדים עם רצונות, בין הנהלה לבין נושים של החברה. אגב, לפני חודשיים היינו פה בדיון ערב החלפת יושבי-הראש לאשר מימון של 700 מיליון שקל.

478.

נכון, אבל יש עוד מנה שתהיה אחר כך כחלק מתהליך ההפרטה.

זה לא אושר.

לא אושר. בהנחה שתאושר ההפרטה.

אני רוצה לדעת מה בוועדה הקודמת לקחו לי שאין לי סמכויות ומה נשאר. 478 אושר.

אין הפרטה שתתבצע ללא אישור של ועדת שרים לענייני הפרטה וללא אישור של ועדת הכספים, אישור של דרך ההפרטה. כל מה שאושר אפרופו הקבינט ויאושר או לא יאושר בחוק ההסדרים זה תוכנית עבודה של הסתכלות קדימה לשלוש שנים, בהנחה שכל תהליך פרטני יאושר פה, כנ"ל לגבי הדואר. אם הדואר לא יאושר פה, אז לא תהיה הפרטה, לא 20% ולא 40% ולא גרגיר של אחוז. זה המצב המשפטי, אין בכלל שאלה לגבי העניין הזה.

אנחנו אישרנו פה לפני חודשיים, וכשמדברים על תוכנית ההבראה, כפי שאמר אורי, היא בנויה מכמה נדבכים. האחד, שינויים ברגולציה. חלק מהם, הקטנת השירות בדברים מסוימים שהם בעלות נכבדה, ואנחנו נראה שזה מותרות במצב הנוכחי, ודברים אחרים שהם לכיוון השירות לאזרח בדברים של פתיחת הסניפים ותמריצים לעובדים, בבניית תקן שירות מחייב וכו'. דברים אחרים, התאמת המבנה של גמישות העבודה ושינויים בהסכמים הקיבוציים ותוכנית התייעלות והקטנת מצבת כוח-האדם למצב של 5,050 עובדים. ועוד דברים כאלה ואחרים. ופיתוח מנועי צמיחה ואימוץ תוכנית ההבראה של הדואר לגיבוש חבילה של תמריצים ומנועי צמיחה, בדגש על בנק הדואר, לכיוון של מימוש תיקון 11 עם כל המשמעות של לתמוך בתהליך הזה כדי לייצר בנק דואר שהוא נותן שירותים אומנם חברתיים, אבל נותן אותם כמו שצריך. כל הדברים האלה הם בעסקת חבילה. אני חושב שיהיה אפשר לשפוט אותה במרחק הזמן, יכול להיות שלושה חודשים. היום התהליך הזה נמצא בעיצומו. אני יכול לתת ציון לשבח לגבי המאמצים של הדואר ושל ארגון העובדים לשתף פעולה, והדברים האלה קורים יום-יום ושעה-שעה. אם כי להגיד עכשיו שזאת הצלחה כבירה, אני מקווה מאוד שנגיע לפה ונוכל להגיד את זה. אבל זה יומרני מדי להגיד את זה, מכיוון שהחוליים היו רבים ונאמר פה רבות על שירות הדואר שהיה צריך תיקון וצריך תיקון. אני אישית מאמין שהדברים האלה יקרו. יש פה מנכ"ל חדש, שאושר היום. ניתן לו את ההזדמנות לממש את תוכנית ההבראה. נתנו לו את עמודי היסוד כדי לצמוח מפה והלאה. יש לו הגיבוי של כולנו. האוצר, ביחד עם משרד התקשורת, עבד פה ביחד כדי לייצר את התהליך הזה, ועכשיו צריך לראות שמממשים אותו.

תודה רבה. הרצל בר מג, אתה יכול להגיד לנו למה זה קורה? אנחנו כולנו רוצים בהצלחת הדואר, אנחנו חרדים לגורל העובדים. אבל אנחנו רוצים לקבל דואר בזמן.

מהרגע שוועדת הכספים אישרה לפני חודשיים את המימון לתוכנית הרפורמה, התחילה החברה ביישום התוכנית. אני יכול לומר שבחודשיים האלה פתחנו כבר 32 מרכזים חיצוניים למסירה של דברי דואר וחבילות בבתי עסק כמו "אופיס דיפו" ו"שופרסל". 80 סניפים ברחבי הארץ כבר פתוחים שלוש פעמים בשבוע מ-08:00 עד 20:00.

זה מה שדיברתם על שעות הערב, דרך ה"שופרסל"?

לא. חוץ מ-32 מרכזי המסירה האלה, פתחנו גם 80 סניפים שלנו מ-08:00 עד 20:00 שלוש פעמים בשבוע, ואנחנו מתכוונים להרחיב את זה ולהגיע ל-174 סניפים עד חודש ספטמבר. אגב, לגבי מרכזי המסירה אנחנו מתכוונים להגיע ל-75 עד סוף השנה. ביום חמישי האחרון היו לנו כבר 3,000 זימוני תור מכוונים של אנשים שהזמינו תור באמצעות האינטרנט והמתינו פחות מחמש דקות מהרגע שהם הגיעו. אנחנו מתכוונים להגיע ל-30,000 כאלה עד סוף השנה.

ברור שתוכנית כזאת מקיפה, שכוללת בתוכה ניוד של מאות ואלפי עובדים, פיטורים של 1,400 עובדים במשך ארבע שנים ושינוי סדרי עולם בשיטות התפעול של החברה, היא כרוכה בחבלי לידה. זה נכון, היו לנו עיכובים בהעברת דברי הדואר. אני מתנצל על כך מעומק הלב. אבל אני אומר לכם שאנחנו נמצאים כבר על הדרך בפתרון הבעיה הזאת.

כמה זמן אתה מעריך שייקח עד שנקבל את הדואר בזמן?

אני מעריך שבתוך חודשיים ימים אנחנו נגיע לתקן שנקבע לנו לגבי העברת דואר רגיל בארץ.

זאת אומרת, בתוך חודשיים אנחנו האזרחים נקבל את הדואר בזמן, ואנחנו לא נצטרך לחכות בתור זמן רב.

בתוך חודשיים אני מעריך שדברי הדואר יועברו לתעודתם לפי התקן שנקבע. אני לא מעריך שתוך חודשיים אנחנו נעמוד בתקן של זמן המתנה בתור שנקבע לנו. נקבע לנו תקן מאוד קיצוני של עשר דקות בממוצע ליום ליחידת דואר.

מתי תגיעו לזה?

קשה לי להגיד, אבל אין לי ספק שבחודש ספטמבר אנחנו נהיה במצב שונה לחלוטין. אגב, כשאני אומר שאנחנו נגיע תוך חודשיים זה לא אומר שכרגע בכל הארץ יש קטסטרופה. זה ממש לא כך.

אני רוצה להגיד לך שברוב חלקי הארץ יש קטסטרופה. אני מקבלת תלונות מתושבים, בלי סוף, על זה שהם סובלים מהתורים הבלתי נסבלים בדואר. אנשים לוקחים חצי יום חופש כדי להוציא דבר דואר. זה פשוט לא יאומן.

אני דווקא חושב שהם בתוך חודשיים יגיעו בזמן לחלוקת דואר, מכיוון שאוטמים מאות תיבות מכתבים, אז לא יהיו הרבה מכתבים. ממילא הם יוכלו להגיע גם לזמן הזה. זה מה שקורה. התוצאה היא ברורה. מה אתה עונה על זה שאטמתם מאות תיבות מכתבים?

מספר דברי הדואר שנשלח באמצעות תיבות דואר הוא פחות מ-3% מסך דברי הדואר שנשלחים בארץ.

מאות אלפים?

לא, מה פתאום. אנחנו מדברים על אלפים ביום. זה כמו הטלפונים הציבוריים בעבר. בחלקם הגדול היינו מוצאים אפס מכתבים. אנשים כבר לא שולחים מכתבים באמצעות תיבות דואר.

יש לי תחושה של מריחה. היו להם שנתיים וחצי לעשות את העבודה. אני מרגישה שעוד חודשיים ועוד שנה.

אמרתי קודם, ואני אומר עכשיו, יש מנכ"ל חדש לחברת הדואר. הוא התמנה היום, כפי שאמר אורי יוגב. אני רוצה שחברת הדואר תצליח, גם בשביל האזרחים וגם בשביל העובדים. הם אומרים שבתוך חודשיים נעמוד במצב יותר טוב. אני אזמן ישיבה על הדואר חודש לאחר מכן, אנחנו נדון. אנחנו נראה האם באמת יש שינוי ומה גודל השינוי. במידה שלא נראה שינוי, אפילו שרבי נחמן מברסלב אומר שאין ייאוש בעולם בכלל, אני אתייאש אז ואגיד: חבל על הכסף, תוציאו מכרזים על חלוקת דואר. אני לא הולך לחברת הדואר עד אין-סוף, אבל כשאני חדש בתפקיד אני לא יכול להגיד שהמצב נורא ולא ניתן להם צ'אנס.

גם נשמע שיש פה מאמץ אמיתי לשפר.

נכון. המצב קטסטרופה. אני חושב שהם יודעים, הם רק מתביישים להגיד את זה. חתמתי עכשיו על מכתבים של הזמנות שקיבלתי לחתונות לפני חודש. לחלק מהחתונות הלכתי, כי ידעתי מהן.

אדוני היושב-ראש, הדיון צריך להיות לא רק על הדואר. הרי זה ברור שהפעילות המסורתית של הדואר הולכת ודועכת. אבל יש מערכות ממשלתיות שלא מותאמות לדבר הזה. מה שנאמר קודם על העניין שאתה צריך לשלם מס ושולחים לך מכתב. המערכת לא מותאמת לעובדה הזאת. צריך לזמן לכאן את אותם מוסדות ממשלתיים שנסמכים על הדואר כאילו מימים ימימה.

בעיקר זה הוצאה לפועל ורשות המסים.

אני קיבלתי מרשות המסים ומצאתי את זה זרוק במדינה.

אנחנו משחקים על "כאילו".

אתה צודק מאה אחוז.

ולכן באותו דיון צריך לומר איך מתאימים את המערכות הממשלתיות השונות שמטילות על האזרח את האשמה, כאשר המערכת לא מתפקדת. היא לא תתפקד בצורה כזאת גם בעתיד.

מקובל עלי.

משרד התקשורת, בבקשה.

אני סמנכ"ל במשרד התקשורת, אחראי על הפיקוח על הדואר.

במשרד התקשורת אתם רגועים?

בהחלט לא רגועים.

בהסכם הקואליציוני נדרשתי לחתום על זה שלא אעשה שום דבר שקשור במשרד התקשורת אלא בהחלטת השר. הייתי בטוח שזה בגלל הדואר. לא? לא חשוב.

אגב, גם לנו יש מנכ"ל חדש.

אתם רגועים עם מה שקורה? אתם הרגולטור האמיתי.

אנחנו לא רגועים ממה שקורה. אבל כמו שתיארו כאן את המצב, אני חושב שחברי הכנסת צריכים להיות ערים לזה בשני ההיבטים. האחד, במצב הכלכלי הקשה של חברת הדואר, כי אלה תהליכים שאנחנו רואים בכל העולם, ירידה בכמויות הדואר. אין דרך קלה לעשות את זה, אבל בכל העולם חברות הדואר מגיבות אותו דבר מבחינת הקושי הכלכלי. מצד שני, הדרישה הצודקת של חברי הכנסת כאן לטיב שירות. בדיונים הקשים שזרועות הממשלה מקיימות בינינו, באופן טבעי כולנו יודעים שאם נוריד את הדרישות מחברת הדואר, אפשר יהיה למכור אותה יותר ביוקר. אם נערים את הדרישות, זה יהיה יותר קשה למכור אותה ולהביא משקיע. יושב פה מר שמרה ויושבים פה אנשי מקצוע משרד, ואני יכול לעדכן אתכם שבדיונים הפנימיים שאנחנו מקיימים עם רשות החברות, בהחלט טיב השירות נמצא על השולחן, ואנחנו יודעים שיש לזה תג מחיר. למרות שזה מחיר מאוד יקר מבחינת הקונה הפוטנציאלי. הכנסנו את פתיחת יחידות הדואר עד 20:00. זה לא דבר טריוויאלי להכניס לחברה שהיא בקריסה כלכלית. זאת חובה שהמדינה הכניסה לחברת הדואר. להביא חבילות עד הבית. הנושא של להביא 90% מהדואר הרשום עד לבתי הנמנעים ולא להטריח אותם לסניפים. האפשרות לפתוח מוקדי חלוקה מחוץ לסניפים. כל הדברים האלה ימנעו מהאנשים להגיע לסניפים.

דבר נוסף, משרד התקשורת הציב יעד שאפתני, כי זיהינו המון תלונות מהציבור לגבי העומס בסניפים, של עשר דקות המתנה. אנחנו סבורים שחברת הדואר יכולה לעמוד בזה, ולכן אנחנו מצפים מהם כן לעמוד גם ביעד של עשר דקות המתנה בסניפים.

תודה רבה. אני סבור שבמדינה מתוקנת מישהו היה צריך לשלם בראשו על העניין של מה שקורה ברשויות, בחברת הדואר. אני לא יודע מי, אבל מישהו היה צריך לשלם בראשו. כולם יוצאים מפה נקיים, הכול בסדר. משרד התקשורת בסדר, רשות החברות הממשלתיות בסדר, הדואר בסדר, כולם בסדר. רק האזרחים לא בסדר, שהם צריכים לשלם כפל קנס.

אני מארגון העובדים של חברת הדואר. צריך להיות ברור פה לכולם, דוח 64א של מבקר המדינה אומר בצורה מדויקת למה זה קרה. המדינה חנקה את חברת הדואר. עכשיו היא אומרת שאין שירות.

הפריבילגיה לצעוק בוועדה הזאת היא רק לי.

ביקשתי שאורי יוגב יענה על זה, והוא לא ענה.

אני מקבל באהבה את ההערה. אנחנו עכשיו עוברים תוכנית הבראה, ואנחנו, עובדי הדואר, מחויבים לשיפור השירות, ואני מצטרף לכל מה שהרצל אמר. תנו לנו זמן ונגיע לשירות הכי טוב. תודה רבה.

אני חרד לגורלם של העובדים, ואמרתי את זה כמה פעמים. בכל חברה, בכל הפרטה, בכל תוכנית שעושים, אני חרד לגורל העובדים, וסיבותיי עמי.

זאת השיטה. קודם מרעיבים, מייבשים, ואחר כך טוענים שזה לא יעיל.

אני רק אומר לך, אם המצב הזה יימשך, הראשונים שייפגעו יהיו העובדים. למה זה כל כך אכפת לנו? כי אנחנו רוצים שהתוכנית תצליח. בעוד שלושה חודשים אנחנו נקיים את הדיון, אחרי שהמצב ישתפר. אם הוא לא ישתפר, החברה בכל מקרה תיסגר. הרי מה יעשו אתה? היא חייבת להשתפר. ולא אמרתי סתם, מישהו יצטרך לשלם בראשו אם זה לא ישתפר. לא יכול להיות דבר כזה.

אנחנו מחויבים לשיפור השירות. ביקשנו זמן.

חברי הוועדה אתכם. לבנו עם העובדים. אנחנו רוצים את השירות, מכיוון שאנחנו רוצים שלעובדים יהיה מקום עבודה קבוע, ולא כל הזמן תלוי בסימן שאלה ובסכנת סגירה. זה הרגולטור. את זה הממשלה צריכה לעשות. הממשלה, באמצעות רשות החברות הממשלתיות, באמצעות משרד התקשורת, באמצעות הנהלת הדואר. היא חייבת לעשות את זה, היא בעלת הבית. זה לא המערב הפרוע, שהפריטו חברה ושלום על ישראל, ואף אחד לא דואג לה. זה יהיה על סדר-יומה של ועדת הכספים, ירצו או לא ירצו. תודה רבה.

תע"ש, בבקשה. מר שמרה.

לגבי תע"ש, כבוד היושב-ראש היה מעורב מאוד מאוד בתהליך הזה, לרבות בכנסת הקודמת ובכנסת הקודמת לקודמת, אפילו במינוי תת-ועדה שליוותה את התהליך הזה, חבר הכנסת שי חרמש, ביחד עם טמיר. הם עזרו לנו מאוד. כמו שנאמר פה קודם, לצערי הגענו לפה כמעט חודש בחודשו לצורך אישור.

אני תרמתי לזה תרומה צנועה.

עצם הנוכחות והדחיפה בוודאי סייעה. לצערי זה לקח כמה שנים, וזה לא הסתייע כל כך מהר. התהליך הזה היה ארוך ומייגע. בסופו של יום, ב-23 בדצמבר 2013 אושרה בוועדת שרים לענייני הפרטה הפרטת תע"ש. אני מזכיר, הפרטת תע"ש אומרת שאנחנו מקימים חברה חדשה, שנקראת תע"ש מערכות, יוצקים ומעבירים את הפעילות של תע"ש, את הפעילות העסקית, את הפעילות הטובה במירכאות.

מי נמצא מתע"ש חוץ מאיציק יהודה?

אבי עינת, סמנכ"ל למשאבי אנוש.

לרבות תביעות עבר, בתחום של איכות הסביבה, ועובדים שנשארו, תע"ש הייתה עם 16,000 עובדים לפני 15-10 שנים, היום יש בה 3,500 עובדים וזה במגמת ירידה. אנחנו יודעים שיש גיבנת, ולכן התהליך הזה מצד אחד מוציא את תע"ש לדרך חדשה, מעביר את הפעילות לחברה חדשה, משאיר חברה שתטפל בתביעות עבר. בתוך התהליך הזה יש מחויבות קיימת של תע"ש, בתיאום עם ארגון העובדים, להעביר את מפעלי תע"ש ברמת השרון לנגב. בהקשר הזה משרד הביטחון, שנציגיו יושבים פה, עמלים על המדוכה כדי לייצר את הססטטוריקה ואת כל מה שנדרש כדי שתע"ש במועד הנדרש תוכל אכן לממש את המחויבות הזאת.

יש סיכוי או היתכנות לא להפריט את תע"ש אלא למזג אותה עם חברה אחרת?

אני מזכיר את הדיונים שהיו פה.

אם תגיד לא, אני לא יכול להגיד כלום. אני שואל האם יש היתכנות כזאת, האם אתם חושבים על זה, מדברים על זה, לחבר אותה לחברות אחרות.

אנחנו לא מדברים על זה.

למה?

כי אנחנו מממשים את ההחלטות שקיבלה הממשלה.

עזוב את הממשלה. הממשלה התחלפה.

אנחנו כפקידים מחויבים. שאלת, אני עונה. זה נושא קריטי.

שאלתי שאלה לא לעניין, אני רוצה לחזור בי מהשאלה.

זאת הייתה השאלה הכי לעניין שנשאלה פה.

אני שואל שאלה אחרת. הממשלה קיבלה החלטה, אנחנו אישרנו אותה, העובדים חתמו, ההנהלה בעניין, הכול מאה אחוז. כשר למהדרין בהכשר הבד"ץ, או הבג"ץ. תפקידכם ברשות החברות הממשלתיות לחשוב האם יש דרך, אחרי ההחלטות ואחרי הכול, לעשות משהו אחר שעולה על דרך המלך, ואז תבואו לממשלה ותציעו דרך למנוע את ההפרטה, למזג או בכל מיני דרכים אחרות.

אני רוצה להזכיר טיפה היסטוריה.

מיד. חבר הכנסת יונה, בבקשה.

אני אמשיך את דרך החשיבה שלך. יש לנו הניסיון הלא כל כך נעים עם ההפרטה של כי"ל, שגם שם כאשר פנו למדינה הייתה מניית זהב. אנחנו רואים שהיא לא יודעת לשמור על האינטרסים שלנו, של הציבור הישראלי.

רואים שאתה חבר כנסת חדש. הוותיקים לא מעיזים להגיד את המילה כי"ל.

יש לי היתרון של להיות חדש. כמו כי"ל גם תע"ש, מדובר כאן באינטרס שהוא אסטרטגי לאומי. אורי יוגב דיבר לפני כן ואמר: אנחנו גם מוכנים למכור את החברה הזאת לגורמים זרים. אז באמת השאלה היא האם זה חכם לקחת את תע"ש, שהיא איזשהו גיבוי אסטרטגי של המדינה מבחינה ביטחונית לאומית של שוק העבודה, ולמכור אותה לאיזושהי חברה. אולי בסוף ימכרו אותה לסעודיה, לך תדע.

לא, אמריקנית.

ולמי הם ימכרו? לכן אני חושב שבאמת יש כאן משנה תוקף להערה שהעלית. האם באמת כלו הקצים וזאת באמת הדרך היחידה.

מכיוון שאני מסכימה למה שאמר חבר הכנסת יונה, ודיברנו על זה כמה וכמה פעמים, על איך שכאשר חסרים חלקים בשעת מלחמה אז "עשות אשקלון" עובדים 24/7, אבל חברות אירופיות שאמורות להביא את החלקים האלה אומרות: סליחה, אנחנו באוגוסט, העובדים בחופשה.

מלבד זה, אני מתרשמת מאורי יוגב שיושב פה, שבכל עבודה אקדמית שלי הייתי מצטטת את הציטוט הידוע שלו שצריך להפריט כל דבר שזז, והנה הוא יושב כאן ואומר שאולי לא להפריט, אולי דווקא הנפקת מניות מיעוט. אז אולי זזו או השתנו הרוחות, זזו הכיוונים. אני חושבת שזה לא התפקיד שלך.

זה תפקיד שלו, למה לא? הוא בכיר מאוד ברשות החברות הממשלתיות.

השאלה היא אם החלטת הממשלה סותרת את זה. אולי מתפקידנו עכשיו, שהשתנו הרוחות, ואפילו אורי יוגב לא בעד הפרטה, אז אולי הגיע הזמן.

לא בכל מקרה.

זאת תהיה תשובה ארוכה ולא מתריסה, אלא עונה באמת. אני יודע שהפרוטוקולים של ועדת הכספים מתפרסמים. אני זוכר שפעם הקשתי "מאיר שמרה" וראיתי את הדברים.

טוב שכך. הלוואי שבכל מקום זה היה כך.

אפשר לחפש. היה פה דיון לפני כארבע שנים, שבו עניתי לשאלה של שלי יחימוביץ ואמרתי שאנחנו בוחנים ומקדמים תהליכים אחרים, לרבות תהליכי מיזוג עם תעשיות ביטחוניות אחרות. ואני אומר בלשון המעטה, זה לא התקבל פה בסיוע, אלא אפילו בציניות.

אתחיל מהסוף. נכון שטעויות אסור לעשות, וגם כשמתקבלת החלטת ממשלה ואנחנו מחויבים לבצע אותה, אם אנחנו חושבים כפקידים שההחלטה היא מוטעית בראייה קדימה ובמבחן המעשה, בוודאי שלא משנה באיזה דרג אני, אנחנו מלמטה עד למעלה מביאים את הדברים ואומרים את דעתנו. ואם היא מתקבלת, אז לפעמים משנים. מצד שני, גם לא נכון ברמת המטוטלת שאם נהיה במדינת זיג-זג, כשמקבלים החלטות, מוציאים מכרז עם 12 מתמודדים בתהליך הזה, והוא תהליך נכון לגישתי כיום, שמתנהל נכון, והוא מאזן ברמת האינטרסים – ומיד אגיד מה אנחנו עושים ברמה של אינטרסים חיוניים וביטחוניים, עוד לא סיימתי להסביר.

מה תענה לוועדת החקירה אחרי שבמלחמה הבאה יהיו בעיות.

אני אענה שבהחלט כל השיקולים של טווח השיקולים בין הפרטה לבין מיזוג לבין השארה כחברה ממשלתית, לא רק שנשקלו, הם גם הובאו לפה לשולחן כשתע"ש הייתה במשבר. היו פה אינטרסים מסוימים שהובילו את התהליך לשם. במשרד האוצר, בראשות השר יאיר לפיד, היו דיונים ברמת ימים, עם חוברות עבודה. כשיגיע מבקר המדינה לבדוק את זה, הרי תמיד בסוף בודקים את הדברים האלה, יראו את הניתוח של כל החלופות.

מה יהיה אם יהיה מבצע "צוק איתן" נוסף?

אם אתה שואל אותי כפקיד בכיר האם תהליך ההפרטה כרגע הוא תהליך שמוטעה, התשובה היא לא. היו גם חלופות אחרות.

משהו מונע מהחברה האמריקנית שתקנה את זה למכור את זה אחר כך לסעודים?

כן. קודם עניתי לשאלה האם אפשר לשנות ומה החלופות. ואני אומר את מה שאמר אורי, אנחנו בתהליך. הזיג-זג הזה הוא לא בריא לכולנו. אם יש טעות, צריך לתקן אותה, ואין פה טעות. אני חותם על זה.

עם העניין של מניית הזהב, הממשלה אמרה: אנחנו דנים בבקשה לשנות.

החלטת ההפרטה אומרת שמעבירים את הפעילות לתע"ש מערכות. ביחד עם זה אנחנו מקימים חברה ממשלתית שנקראת "תומר", בד בבד, שמשרד הביטחון הוא הגוף האחראי עליה. לחברה הזאת אנחנו מעבירים פעילות מסווגת שברמת האינטרס הלאומי לא נכון שהיא תוחזק בידיים פרטיות. אני מזכיר לכולם, יש גם תעשייה ביטחונית אחרת, כנראה מפוארת, קוראים לה אלביט, היא תעשייה פרטית, ולא שמעתי אף אחד שאומר שאסור שהתעשייה הזאת תהיה פרטית. עובדה שהיא תעשייה פרטית שמשגשגת.

אולי גם שם יש טעות.

יכול להיות. כרגע הטעות הזאת קיימת ואף אחד לא אומר שזאת טעות. ואני אומר בהקשר הזה, אחרי שהוצאנו את הפעילות החיונית ואנחנו מעבירים אותה, להוציא נתח מהקרביים של תע"ש החוצה – הפעילות הזאת מתבצעת, לא מפריטים את תע"ש כפי שהיא. מבצעים את ההוצאה החוצה של הפעילות הזאת במקביל לפעילות האחרת, שגם בה לא נזלזל, היא פעילות עם אינטרס חיוני. יש צו אינטרסים חיוניים, יש מחויבות של הרוכש לקיים את הפעילות הזאת. הוא לא יכול למכור אותה לסעודים. צו אינטרסים חיוניים אומר שהמדינה מאשרת. זה לא מניית זהב, זה חוק. צו שאושר בכנסת בוועדת הכספים, שאומר שגם היום וגם מחר בעל השליטה יהיה צריך להיות מאושר על-ידי השרים וראש הממשלה.

מעבר לשליטה, אם יש צרכים מיוחדים של המדינה, אין שום הבטחה?

יש צו אינטרסים חיוניים, שהוא יותר חזק ממניית זהב. הוא לא ברמה של זכות ריכושית, הוא ברמה של חקיקה. צו אינטרסים חיוניים אושר בוועדת הכספים.

אני אז לא הייתי חבר, אז אני לא מודע.

במסגרת זאת, ב-26 באפריל 2014, אישרה ועדת הכספים את דרך ההפרטה.

יהודה, נציג העובדים, אתה רוצה לומר משהו?

אולי קודם נציג ההנהלה?

ההנהלה מן הסתם לא אמורה להתעסק עם שינוי מבנה הבעלות, ולכן באופן טבעי לנושא הזה שדובר עליו בדקות האחרונות אין לי מה להתייחס.

חברות כנסת, חברי כנסת, היושב-ראש, אני פה כבר כחמש שנים בוועדת הכספים, ומה שעשו זה מה שעושים להרבה מאוד חברות ממשלתיות, מבאישים את הריח שלה, גורמים לה שתפסיד, לא נותנים לה הזמנות למשרד הביטחון. יושב פה נציג משרד הביטחון. הראיה לכך, שהשנה יש לנו הזמנות ממשרד הביטחון בהיקפים שלא ראיתי כבר עשור. סך הכול ההזמנות של התעשייה הצבאית היום 8 מיליארד שקל, וחלק נכבד זה הזמנות של משרד הביטחון. עקב כל הדיבורים שלי בעבר, ואני לא אסטרטג ולא איש משרד הביטחון, שאמרתי: המחסנים ריקים, תמלאו את המחסנים. הגענו למצב שחנקו אותנו, ובלית ברירה ניסינו להוציא מהלימון לימונדה. היו מאבקים עיקשים, הן עם משרד הביטחון והן עם משרד האוצר. לאחר דיונים רבים, שיושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת, כבוד הרב גפני, הוביל את המהלכים לכך שהעניין ייגמר, ישבנו פה בערבי חג כאשר 4,000-3,500 משפחות מחכות למשכורת שלהן. כאשר חונקים אותך וחונקים אותך, אתה עוזב את כל האידיאולוגיה בצד, חבר הכנסת יונה, ואתה אומר שלא ייתכן שהמדינה הזאת פושטת רגל ותפשוט את העור של העובדים של התעשייה הצבאית. וכך זה היה. לכן הלכנו למהלך, שרשות החברות ומשרד האוצר יקראו לזה בוננזה, אבל אני רוצה לסבר את אוזניכם. התחלנו להוציא עובדים במאי 2014. אלף עובדים יצאו ממעגל העבודה בשנה אחת. אין לזה תקדים במדינת ישראל. שליש מחבריה של החברה נמצאים בבית. ואם יגידו לכם: אבל קיבלתם פנסיות יפות – יש לי פה פנסיות מקריות שהבאתי, של עובדים שעבדו 29 שנה, אני מוכן לתת את זה לכל חבר כנסת, עם פנסיה של 4,400 שקל. יש גם פנסיות גבוהות יותר, חד-משמעית, אבל 40% מהציבור יצא עם פנסיות כאלה. כך שאם האוצר יגיד שקיבלנו וקיבלנו, מה שקיבלנו היה במסגרת ההסכמים של המגזר הציבורי, שלא קיבלנו במשך עשור. קיבלנו 6.25 ועוד 1%, וקיבלנו 5% של העבר. זה מה שקרה, כי האופציה השנייה הייתה אזהרת עסק חי. מי שהביא אותנו לאזהרת עסק חי זה שני הגופים, האבא והאימא שלנו, משרד הביטחון ומשרד האוצר.

איפה הדאגה שלי היום? לאחר שיצאו כל כך הרבה עובדים ולאחר שיש לנו רשת ביטחון מעוד עובדים ותיקים שכך הצלחנו לעשות, כאשר יבוא הרוכש כל שנה במשך 20-15 שנה, 60 עובדים לפחות יפרשו לגמלה מוקדמת.

כמה עובדים מתחייב הבעלים החדש להעסיק?

הוא מתחייב להעסיק את כל העובדים. יש רשת ביטחון ל-940 עובדים, ואם הוא יפטר עוד 400 עובדים הוא צריך לשלם להם או פיצויים או פנסיה.

במוסד החדש הזה שנקרא "תומר", שהוזכר כאן, יש גם העברה של עובדים לשם?

כן, בהחלט. לקחו מפעל גדול, שמונה 700 עובדים בערך, ומפצלים אותו לשניים. חלק יהיה חלק מהדברים המסווגים, אבל זה רק חלק. יש עוד הרבה דברים מסווגים היום בתע"ש, שהחשש הגדול שלי זה ממשקיע פיננסי שרוצה לעשות אקזיט מהיר והוא יקנה את התע"ש בזול וימכור ביוקר. כי אתם לא יודעים גם למכור. זה החשש. מה שצריך בתעשייה הצבאית זה משקיע אסטרטגי, רצוי מהתעשייה הביטחונית, ישראלי, שיכול לפתח את החברה לעוצמה אדירה. יש פה פוטנציאל אדיר, ואני מריח שהתהליך הזה לא קורה. אני מריח שיש גופים במדינה – לא אנקוב בשמות עד שאין לי הוכחות – שרוצים את המיליונר האמריקני שירכוש את תע"ש ויעביר את זה אחר כך לידיים אחרות.

מה המועדים של המכרז? אמרת שכבר הגישו 12 הצעות או 12 מתעניינים?

אורי יוגב אמר שהרוב חברות ישראליות. זה לא נכון, הרוב חברות זרות. יש קרנות. קרן צריכה להחזיר את האג"חים שלה, קרן צריכה להחזיר את ההשקעה שלה תוך 6-5 שנים.

אתה יכול להגיד לנו לגבי המועדים של המכרז?

ב-5 במרס פרסמנו מודעה בעיתון. היו חודשיים להגיש התמודדויות, ואנחנו ברמת ה-PQ כרגע. הגישו ב-28 במאי 12 קבוצות שהתעניינו.

כמה ישראליות מתוכן וכמה זרות?

אם אני זוכר נכון, יש שלושה או ארבעה גורמים זרים. היתר כמדומני הם ישראלים.

שישה גופים זרים.

תן לי השמות. אני לא זוכר שישה.

חברת רנקו. יש גם חברת אורי, מהנדס בניין רוסי ישראלי.

עוד לא הבנתי אם הוא ישראלי או לא.

גם אני לא. הוא עוסק במלונאות ובאחזקות נדל"ן. יש תאגיד שהוקם לרכישת תע"ש של חברת אלקטרוניקה 90% פלוס גילמור. יש חברה אמריקנית ששייכת למשפחת מייזל ופועלת בענף חיפושי הנפט והגז. חברה אמריקנית שמתמחה בחברות שמוערכות בחסר.

בינתיים זה מאוד מרגיע. לפרוטוקול, זה היה בציניות.

וחברת אימי הישראלית.

התהליך שלנו הוא תהליך שאמור וצריך להתכנס לתהליך שעד סוף השנה אנחנו בתהליך של מכירה. בוודאי שאנחנו בודקים. אנחנו בתהליך שאנחנו עושים כרגע, ביחד עם משרד הביטחון, Due Diligence על הפונים. חלק מהשמות אנחנו בודקים. בוודאי שאנחנו לא נמכור את תע"ש לכל דיכפין. זה צריך להיות גוף שיש לו אינטרס עם מדינת ישראל, הוא מחויב אגב להקים חברה במדינת ישראל. הדירקטורים כולם יצטרכו להיות ישראלים, והדברים האלה נבדקים לפני ולפנים. בוודאי שאין פה רצון למכור את זה לגוף עלום. בלי להיכנס לשמות, אמרתי את זה בציניות, לא ידעתי שבאמת באת עם הרשימה מוכנה. חלק מהשמות אפילו אני בעצמי לא יודע לאשר. אגב, הם התפרסמו בעיתונות. אנחנו בוודאי חלק מתהליך ההפרטה, אחרי שהוצאנו. נכון, אני לא מזלזל בפעילות העסקית של תע"ש, היא גם פעילות מסווגת. גם באלביט אגב יש פעילות מסווגת, ואלביט היא חברה ציבורית שאף אחד לא יודע בדיוק מי כל בעלי המניות שלה. גם בעניין הזה אנחנו עושים בדיקה. בסופו של יום לא נאשר לכל אחד לקנות את תע"ש. מי שיקנה את תע"ש, או שאנחנו נאשר אותו להגיש הצעות מחיר, שזה אמור להיות לקראת אוקטובר, הוא גוף שאנחנו נהיה מסוגלים להגיד שהוא יכול לקדם את תע"ש קדימה. האם אנחנו מראש אמרנו שגופים מחו"ל לא יכולים לרכוש את תע"ש? בוודאי שלא. לא רק זה, גם הצגנו בניו-יורק במשך שבוע, ביחד עם הנהלת החברה, לגופים מסוימים שחשבנו שצריך לעניין אותם. אפרופו מה שנאמר פה על הדירקטורים, היינו אקטיביים והלכנו להציע ולהראות את תע"ש לגופים שאנחנו חושבים שיכולים לקדם אותה גם בעולם. כי הפעילות של תע"ש, עם כל הכבוד למדינת ישראל, המדינה הקטנה שבאמת צריכה אחת לכמה שנים לחדש את המלאים שלה - -

כל שנתיים בקיץ, בעיקר לפני בחירות.

- - לצערנו ואולי לשמחתנו הרצון של להזניק של תע"ש קדימה הוא באמצעות צינורות שיווק בחו"ל. בהחלט ייתכן שגורם שיושב במדינה אחרת יכול לקדם את תע"ש, אבל אנחנו לא קובעים את זה מראש. בסופו של יום יהיה פה תהליך, גם גופים ישראלים וגם גופים זרים.

משרד הביטחון, נאמרו פה דברים די חמורים, שאתם ייבשתם את תע"ש במשך שנים כדי לגרום להפרטה הזאת. אתה רוצה להגיב על זה?

אני לא חושב שאנחנו ייבשנו את תע"ש. לקראת ההפרטה הוצאנו הסכם עם הזמנות של 2.5 מיליארד שקל.

מדובר על עשר שנים לפני זה, זילבר. אל תשים ערפל.

אני חושב שאם לא משרד הביטחון נותן רשת ביטחון לכל אורך התקופה הזאת במקדמות, במימון, בהזמנות כשצריך, בתמיכה – המצב של תע"ש הוא חמור מאוד, אבל היינו רשת ביטחון לתע"ש, מתוך ההכרה שלנו את האינטרס הביטחוני, את הקווים החיוניים שעליהם אנחנו אחראיים. לכן שם היינו ושם סייענו לכל אורך השנים.

אתם מעורבים בתהליך בחירת הזכיין?

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם רשות החברות. בתהליך הבחירה יש בדיקות ביטחוניות. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא בכל תהליך הבחירה.

צריך לראות, כפי שנטען כאן, את ההזמנות של משרד הביטחון נניח לאורך העשור האחרון.

זה חלב שנשפך, יוסי. בצער רב אני אומר לך, יש הרבה דברים אחרים על הפרק שעוד קיימים וחיים ונושמים. הדבר הזה כבר הוכרע, ולשמחתי מתוך הסכמה עם העובדים. הוא כבר אחרינו. בדואר יש טענה שמייבשים את הדואר, הורגים אותו תוך כדי, ואנחנו רואים את זה, ועוד לא מכרו אותו. אז אולי כדאי לבדוק את זה שם ולא על דברים שכבר קרו.

חבר הכנסת גפני, אני מבין שהדיון לא יהיה פה על בקשה שלנו לשיפוי, אבל אולי אציג את זה לקראת הפעם הבאה.

בפעם הבאה.

נאמר פה שתע"ש הפסידה 2.5 מיליארד שקלים. אני מבין שזה מטריד פה אנשים.

אני רוצה להזכיר שהנושא של הנפקת מניות בתע"ש, כ-30% מהמניות, עלה כבר כשמנכ"ל רשות החברות היה דורון כהן, והוא אמר שאי-אפשר להנפיק חברה כל כך כושלת. היום יש 12, 13, 14 רוכשים, אבל אי-אפשר להנפיק חברה כושלת. כך שעלתה ההצעה להנפיק 30% מהמניות והיא נפלה על-ידי מנכ"ל רשות החברות הקודם, דורון כהן.

לגבי הפרסומים בעיתונים, שעכשיו נצא החוצה ונקרא, 2.5 מיליארד שקל הפסדים בשנת 2014. הדוחות הכספיים אמורים להיחתם היום. הכניסו בפנים גם את פרישות העובדים וגם את רשת הביטחון של 720 מיליון שקל בתוך זה, ולכן התוצאות האלה. כך שהיום או מחר בבוקר העובדים שלנו בתעשייה הצבאית, אחרי מהלך שיושבים בבית אלף עובדים, ולא כולם ברצון, יפתחו ויראו עוד פעם הפסדים של 2.5 מיליארד. זה ממש זריקת חול בעיניים. זה נתון לא נכון.

פה אנחנו מסכימים, ואני רוצה לחזק את דבריו בהקשר הזה. מי שמכיר ויודע, החשבונאות לא תמיד מדברת בשפה של בני אנוש. לצערנו כשעושים הפרשה של עובדים, אז ברמה החשבונאית, מכיוון שזאת תמיכה של בעל השליטה, זה נצבר כהפסד. אז כרגע ברמה החשבונאית כל פרישת העובדים נרשמה כהפסד. הרי ברור שאם זה היה המצב, אז הייתה לנו בעיה להפריט את תע"ש. תע"ש לא במצב שהיא מרוויחה והיא עוד לא בוננזה, אפרופו מה שנאמר פה, אבל היא לקראת איזון. אנחנו ברמת תוכנית העבודה מציגים ורואים את תע"ש מרוויחה אולי בשנים הקרובות. אז ההפסד הוא הפסד חשבונאי, הוא לא הפסד אמיתי.

מישהו מההנהלה רוצה להגיד משהו?

אני ממשיך את דבריו של שמרה. תע"ש ברבעון האחרון של 2015 אכן כבר עוברת לרווח תפעולי, ולכן המספרים שהוצגו הם ממש לא נכונים.

רווח גולמי.

וגם תפעולי.

זה רק מראה, שאם רוצים לנהל חברה ממשלתית כמו שצריך ולא להפריט אותה, אז אפשר לשפר את הביצועים שלה.

רווח גולמי או רווח תפעולי?

תפעולי.

בגלל שיש משא-ומתן בקרוב, הם מציגים איך שרוצים, 2.5 מיליארד שקל.

אני שואל על הרווח. הרי יש שיפור.

הרווח לשלושת הרבעונים הראשונים של 2015 הוא רווח גולמי.

לא תפעולי?

חד-משמעי לא.

אני התייחסתי לרבעון האחרון. אני רואה שאנחנו משלימים אחד את דבריו של השני. אין טעם להתעמת בעניין הזה.

זה רק מחזק את הטענה, שברגע שהממשלה מחליטה להפריט, אז היא משפרת את המצב, ואפשר לשפר את המצב. אז אפשר לשפר את המצב גם בלי להפריט. זאת הבעיה.

באופן טבעי גם הנהלה היא זאת שמובילה את המהלכים המורכבים שאנחנו עוסקים בהם, גם הפרישות שעברו בשקט מופתי וגם הריענון של כוח-האדם. ההנהלה גם הובילה השנה ריענון משמעותי בתשתיות, אם במכונות וציוד ואם במערכות מידע, ולכן החברה מגיעה לעיתוי של ההפרטה במצב המיטבי מבחינת ההנהלה.

רק מבחינת ההנהלה.

אין לי מה להוסיף על הדברים שרשות החברות ציינה.

תודה. ומה מבחינת העובדים?

מבחינת העובדים, כבוד היושב-ראש, ביום שלישי באחד מהימים היינו פה כמה חברים עם אבי ניסנקורן, יושב-ראש ההסתדרות, כאשר אילצו אותנו לחתום על שינוי מבנה ארגוני. אם לא, לא נקבל משכורות. באונס חתמנו על זה. שינוי המבנה הארגוני הזה גורם לאי שקט בחברה יום-יום. מה שנאמר פה, שהכול נעשה בשקט, היה תקופה מסוימת.

תודה רבה. אני מבקש לסכם את הדיונים של היום. אתחיל בתע"ש. לגבי הנושא של תע"ש, נקיים דיון נפרד לגבי העניין הזה. אני מבקש שהמנכ"ל יבוא ושכולם יבואו. אני משבח מאוד את העובדים. כשהייתי יושב-ראש הוועדה לא אפשרתי, יחד עם חברי הוועדה, שמפעל ייסגר. עשינו כל מאמץ. אותו הדבר היה לגבי תע"ש. הוא עמד בסכנת סגירה. מדובר ב-3,500 עובדים, על כל המערכות. היה לו שם רע, לא משנה אם זה נכון או לא. אנחנו השקענו בעניין הזה יום ולילה, והעובדים גילו פה אחריות למופת. ההנהלה גם שיתפה פעולה, ורשות החברות הממשלתיות הייתה יותר מינורית. אבל הייתה בעניין. אז דורון כהן היה מנכ"ל רשות החברות. הממשלה לא הייתה פה במיטבה. הייתי בקואליציה, אז הייתי יושב-ראש הוועדה. אנחנו נכנסנו לנעליה ולא אפשרנו שהמפעל ייסגר. בערב סוכות, כשבאתי להעביר פה את הכסף כדי שיהיה כסף למשכורות לעובדים, הגיע לפה חבר אופוזיציה, שהיום הוא שר בממשלה, ובא להצביע נגד.

עם סנדלים.

עם סנדלים? מאיפה אתה יודע? אני הסתכלתי לו רק על הפרצוף. הייתי צריך לקרוא לו לחדר ולשכנע אותו, זה ערב סוכות, אנחנו צריכים לתת משכורות לעובדים. היום הוא שר בממשלה.

המציאות הזאת היא מציאות שאני חוזר וקורא ואומר שצריך לבדוק. אני הבנתי, מר שמרה, את מה שאמרת לגבי הנושא של הזיג-זג וכל מה שנלווה לעניין. מדובר על תעשייה ביטחונית, מדובר על הרבה מאוד עובדים שמשקיעים את חלקם בעניין. לחשוב, לא להחליט. אני מבקש את הבקשה הצנועה הזאת, לחשוב האם אפשר למזג אותה, האם אפשר לשנות. כי יש שיפורים בביצועים של החברה, וכל האמירות של 2.5 מיליארד שקל הן אמירות לא נכונות. החלק העיקרי של הכסף הזה הולך על הנושא של העובדים. לכן אנחנו נקיים על זה דיון כנראה בשבוע הבא, בנושא של שיפוי החברה. אז אבקש שהמנכ"ל יבוא. אולי בכל זאת תחשבו. לחשוב זה תמיד טוב. אם תגידו שבשום פנים ואופן אתם לא מסכימים, אני לא יכול להגיד כלום. אני יכול להגיד שכבר חתמו, כולם הסכימו, בסדר. אעפ"כ אני מבקש לחשוב.

לגבי הנושא של הנפקת המיעוט. נבקש לבדוק את העניין הזה מבחינה חוקית, מה החוק אומר בעניין הזה, מה צריך לעשות. אנחנו לא נגד התהליך.

בינתיים אני קיבלתי חוות דעת שכן צריך תהליך חקיקה, במפורש.

אני מבקש לבדוק את העניין הזה. אני מבקש גם ברשות החברות הממשלתיות לבדוק את העניין של הנפקת המיעוט, לראות מה אפשר לעשות עם העניין הזה. מבחינה חוקית אני לא רוצה שתצא תקלה מתחת ידינו, ואני גם לא רוצה שתצא תקלה מתחת ידיכם. הרעיון הוא רעיון נכון. יהיו לנו ויכוחים לגבי הפרטים, אבל הרעיון הוא רעיון נכון. אנחנו מעדיפים את זה בוודאי על פני הפרטה וכל מה שנלווה לעניין.

אנחנו מבקשים מרשות החברות הממשלתיות, אם יש בתוכנית שלכם הפרטה או משהו מהסוג הזה, ויש חברות קטנות שרוצים להפריט, אנחנו מבקשים שתביאו את זה קודם. לא לנחות עלינו עם הפרטה. אם תנחתו עלינו, אנחנו כאלה שובבים, נעשה לכם דווקא ונצביע נגד. אז תבואו לפני זה.

היה פעם מקרה שבאנו לא לפני זה?

לא. אבל באתם בסוף התהליך.

אצלי לא היה דבר כזה.

בתולדות האנושות. אתה יודע, הייתה אנושות לפני שנולדת, ומן הסתם תהיה גם אחרי. למרות שזה שולי, אבל בכל זאת היה משהו.

אנחנו מבקשים את זה גם אם יתברר שעד היום לא היה בכלל דבר כזה.

נמשיך לשמור על המסורת.

הוועדה מבקשת את רשימת הדירקטורים, מחולקת לפי כל מה שאמרנו. הדבר היחיד שאני לא מבקש זה החרדים. את זה מבקש חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אם אתם לא יודעים להגדיר מי הוא חרדי, אז אל תביאו. רק תכתבו שאתם לא יודעים להגדיר.

אולי נבקש שיכתבו גם על מזרחים וערבים.

הכול אמרתי.

לא היית פה. ביקשנו פריפריה, ביקשנו מזרחים.

לגבי חברת הדואר, בעוד שלושה חודשים נקיים דיון. אנחנו מבקשים לשפר את השירות בעניין הזה באופן דרמטי.

שיבואו עם נתונים, מה קורה היום ומה יהיה עוד שלושה חודשים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.