הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 8

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ח בסיון התשע"ה (15 ביוני 2015), שעה 11:30

סייעת שנייה בגני ילדים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

איתן ברושי

ענת ברקו

מרדכי יוגב

סופה לנדבר

נורית קורן

תמר זנדברג

מנואל טרכטנברג

מאיר כהן

עליזה לביא

מרב מיכאלי

רחל עזריה

סתיו שפיר

סימה חדד - מנהלת אגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

לילי פוקמונסקי - מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, ארגוני מורים

רות ברק - עוזרת למנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, ארגוני מורים

שרה דורות - הסתדרות המורים, ארגוני מורים

תמר ארז - האגודה לגיל הרך

שמחה סחרן - האגודה לגיל הרך

עפרה כהן - יו"ר ארגון הגננות

רות קוריץ - עמותת גני ילדים, בית יעקב

ישראל אליאסף - אחראי תחום גנים

גילי אלון - התארגנות הסייעות הארצית

רותי תורג'מן - סייעת, התארגנות הסייעות הארצית

עו"ד נטע לוי - מלווה את התארגנות הסייעות הארצית, "איתך" - משפטניות למען הצדק החברתי

עמליה עמיר - סייעת

מיכל אונגר - מנהלת אגף גני ילדים, איגוד מנהלי מחלקות חינוך, פתח תקווה

סיגל דאי - איגוד מנהלי מחלקות חינוך, אשדוד

פנינה שלזינגר - איגוד מנהלי מחלקות חינוך, נצרת עילית

איתי חוטר - סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי, מרכז השלטון המקומי

פיני קבלו - סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי, מרכז השלטון המקומי

חיים ביבס - ראש עיריית מודיעין מכבים רעות ויושב ראש מרכז השלטון המקומי, מרכז השלטון המקומי

בני ביטון - ראש עיריית דימונה וסגן יושב ראש מרכז השלטון המקומי, מרכז השלטון המקומי

חי אדיב - ראש עיריית הוד השרון, מרכז השלטון המקומי

יוסי ברודני - ראש עיריית גבעת שמואל, מרכז השלטון המקומי

אסף זמיר - סגן ראש עיריית תל אביב יפו, מרכז השלטון המקומי

איציק ישראל - סגן ראש העיר וראש מינהל החינוך פתח תקווה, מרכז השלטון המקומי

עודד רביבי - ראש מועצת אפרת, מרכז השלטון המקומי

ליזי דלריצ'ה  - ראש מועצת גני תקווה, מרכז השלטון המקומי

דרור אלוני - ראש מועצת כפר שמריהו וחבר בוועד, המועצה מקומית כפר שמריהו, מרכז השלטון המקומי

יורם שמעון - ראש מועצת מבשרת ציון, מרכז השלטון המקומי

פיני בדש - ראש מועצת עומר

חובב צברי - ראש המועצה המקומית קריית עקרון, מרכז השלטון המקומי

יגאל להב - ראש מועצת קרני שומרון, מרכז השלטון המקומי

יצחק רייך - ראש מועצת רכסים, מרכז השלטון המקומי

שירלי פאר - פורום ועדים יישוביים

יניב חליווה - יו"ר ועד הורים

אסף שפיר - הורה, גן זה לא מחסן

מיכל שפיר - הורה, גן זה לא מחסן

אורית דרור - מכללת אורנים

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל איגו"ם

עדי כהן - כולנו משפחה

גיורא ואלה - יועץ מדיניות, שתי"ל

ניצן שחר - המשמר החברתי

יהודית גידלי

יעקב סימן טוב

סייעת שנייה בגני ילדים

צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של כנסת ישראל. ה-15 ליוני 2015. כ"ח בסיוון תשע"ה. הנושא על סדר היום: סייעת שנייה בגני ילדים. שמחנו לראות, ואני מדגיש לראות, במסיבת העיתונאים המשותפת של שר החינוך, שר האוצר, יושב ראש המרכז לשלטון המקומי. ואני, היום, כינסתי את הוועדה כדי לשמוע מה זה אומר. לפרוט את זה לפרוטות. כי לא תמיד הצהרות יורדות לשטח, כפי שזה נקלט באוזן. כולנו שמחים וכולנו שואפים להעצים את החינוך בגיל הרך, ודאי בגני הילדים. אנחנו משתמשים הרבה: להפוך את הפירמידה. משתמשים בזה הרבה. אבל, לא יודע, לא עושים הרבה בכיוון. כל אחד שומר, סליחה על הביטוי, על הכיסא שלו ועל – לא רציתי לומר משהו אחר. השמרנות, השמרנות בעוכרינו. בואו נהיה שמרנים איפה שצריך להיות. השמרנות – מה שהיה הוא שיהיה. וכל קבוצת לחץ או כל ארגון רוצה לשמר את מעמדו, מצבו, בגלל שטוב לו, ואנחנו צריכים לראות, וגם זה עלה מהדיון הקודם – כל סוגיית הבינוי. אני חושב שההתנהלות צריכה להיות לפי צרכים. לפי צרכים.

אנחנו נשמע, קודם כל, את חתן השמחה, את משרד החינוך. נציגי משרד החינוך כאן?

הכלה.

יפה. הכלה. אז נשמע את משרד החינוך. אני מקווה שזה ירד כבר לשטח, לדרגים המקצועיים. שאת יודעת לומר לנו מה טומנת בחובה הרפורמה. לא יודע למה קוראים לזה רפורמה. סך הכול שר החינוך החליט לתקצב סייעות, לתקצב. אני אומר - - -

שר החינוך ושר האוצר, אם יורשה לי.

נכון. בסדר. הכול זה שר האוצר.

ברור שהכול.

בסוף זה הכול משרד האוצר.

וראש הממשלה.

אני רוצה לשמוע באמת אם זה אכן בשורה, ואיך היא הולכת להתממש. ואם כל השותפים בדבר, שאמורים ליישם זאת ביום יום, יודעים איך ליישם זאת ומתוקצבים או שזה נחת עליהם ותו לא. אז בואו נראה מה הרפורמה הזו אומרת.

בוקר טוב. אני סימה חדד, מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי. אני תיכף אסביר מה זאת רפורמת הסייעת השנייה, אבל אני בהחלט יכולה לומר שעבורנו, עבור הגיל הרך, זאת בשורה גדולה מאוד. ואני חושבת שהקהל הגדול שיושב כאן, מרגש במחויבות שלו, בעניין שלו. כי הרפורמה המסוימת זה לכבוד לנו.

אני חושבת שהבשורה הגדולה שלנו, של שר החינוך, מר נפתלי בנט, היא להציב את החינוך בגיל הרך בסדר העדיפות שלו. אני חושבת שזה עבורנו מהלך חשוב, מהלך שבו הציבו את הגיל הרך בעצם כיעד לאומי. ברור לחלוטין שהשקעה בגיל הרך היא השקעה לטווח ארוך, גם בתוך, כהשקעה לחברה בכלל. השקעה בגיל הרך תסייע - - -

בואי, תקשיבי, הרצאות מלומדות על חשיבות הגיל הרך – נשאיר את זה. אנחנו אחרי זה. כבר קיבלנו את ההרצאה.

אני רוצה שתסבירי לי, - -

בואו נדבר על הכסף.

- - תרגמי לי, הופה, תרגמי לי מה אמרו שלושת המכובדים, שאחד מהם טרח והגיע לכאן. שר האוצר ושר החינוך בישרו לנו שיש סייעת שנייה. איך זה אמור לרדת. עזבי אותי מהרצאות. אם יש מישהו, כאן, סביב השולחן, שחושב שאין חשיבות להשקעה בגיל הרך – שלא יענה לי, שייצא מהדיון כי זה לא המקום שלו. אז עכשיו ישר לפרקטיקה.

מוותרת, מוותרת על המצגת ומדברת. הרפורמה כוללת בתוכה שלושה מרכיבים מרכזיים, שלושה מרכיבים שמתוקצבים. אולי לפני המרכיבים אני אומר שהרפורמה הזאת נעשתה בשיתוף פעולה גם עם השלטון המקומי, גם עם הסתדרות המורים, כדי באמת להוביל ליישום כבר בשנה הקרובה.

שלושת המרכיבים שאנחנו מדברים עליהם, לכן אנחנו מדברים על רפורמה, היא רפורמת הסייעת השנייה, ואני כוללת בתוכה שלושה מרכיבים: 1 – זה תוספת של סייעת שנייה לגנים שבהם יש 30 ילדים ומעלה, בני שלוש-ארבע. 2 – תקצוב גנים בגילאי שלוש-ארבע: העשרה סביבתית, תכניות לימודים או תקצוב לגן לטובת הגננת, דבר שהוא גם חדש. בין 1,000 שקלים ל-5,000 שקלים, בהתאם להשתייכות העיר או הרשות ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

אשכול. אשכול מסוים לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הדבר השלישי שמתוקצב בתוך הרפורמה הוא בניית מרחבים, יצירת מרחבים, אשכולות גיאוגרפיים, גם כדי לתת מענה מקצועי לגננות, תמיכה, ליווי. גננות מובילות שבעצם ילוו את הגננות בצורה אינטנסיבית. זו הפעם הראשונה שהתקצוב מושקע לא רק בתשתיות ובגני ילדים כמו שהיה בטרכטנברג, אלא, בעצם, בכל המערך, וכולל את כל המערך, וההשפעה היא השפעה פדגוגית לטווח ארוך.

אנחנו עומדים כרגע, בעצם, בפני, כל הסיפור הוא בעצם במהלך השבוע האחרון. אנחנו מודעים גם לקשיים שאנחנו שומעים בקול רם: גם מטעם הרשויות המקומיות, גם מכיוונים שונים. יחד עם זאת, צריך לזכור שזו שנה ראשונה, שנה שבה אנחנו מתנסים. ואני חוזרת ואני אומרת: מעולם לא היה תקצוב של 400 מיליון שקל לטובת הגיל הרך, וצריך לברך על ההישג הזה ולהתמודד עם כל הקשיים, שמן הסתם יעלו תוך כדי, ואנחנו כאן כדי לענות גם על השאלות הללו.

הרפורמה כוללת את כלל מערכת החינוך, חשוב לומר, ברשמי ובמוכר שאינו רשמי. וכפי שאמרתי קודם, מתוקצבת על פי אשכולות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כפי שהיה, כפי שתוכנן, כפי שהיה בעבר.

אלה עיקרי הדברים לבקשתך.

אין ספק, אין ספק, הצהרה חשובה, נכונה. בשאלה לא התייחסת לנקודה הזאת: עלות התכנית, מקורות המימון – מי מממן אותה?

אז אמרתי: 400 מיליון שקל, קצת יותר מ-400 מיליון שקל עבור התכנית מממן משרד החינוך ב-400 מיליון שקל, ויש השלמות, בתוספת הסייעת, על פי אשכולות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כפי שזה מקובל היום: אשכולות 1 - - -

אז נעשה סדר: זה לא מקובל היום וזה לא קיים בכלל.

רגע, מר חיים ביבס, אתה הולך לדבר.

היא אומרת דברים לא נכונים.

אבל אתה הולך לדבר.

- - - משרד החינוך - - -

את עונה לפרוטוקול. את לא עונה לאף אחד.

אוקיי. תקצוב הסייעות על פי אשכולות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כפי שזה היום במערכת, וזה מיושם - - -

אני אשאל שאלה, אני אחדד שאלה נוספת: בתוך ה-400 מיליון שקל את יודעת לומר לי מה זה המפקחת? מה זה ה-1,000 שקל-5,000 שקל? וכמה זה הסייעת השנייה?

מבחינת תקצוב?

כן. בחלוקה.

ה-400 מיליון שקל זה העלות הכוללת או שזה רק החלק של משרד החינוך? כמה מזה משרד החינוך - - -

חברת הכנסת תמר זנדברג - - -

הערב תקבלו את כל התשובות.

בדיון הזה, רוצים למצות אותו. אני לא אוהב סיסמאות. אני רוצה תכלס. לכן תנו לי.

בדיוק. אבל שאלת מה - - -

אבל היא רק, אנחנו בתחילת הדיון - - -

- - - שתגיד מה החלק של משרד החינוך מהעלות.

סליחה, היא אמרה.

העלות היא 400 מיליון שקל - - -

וחלק משרד החינוך - - -

לא, לא, גברתי, את עונה לי ולפרוטוקול בלבד.

אוקיי.

אז אני שאלתי שאלה, אני רוצה לקבל תשובה. אם יש לך. אם אין לך – גם תשובה.

קודם כל, יש לי. ושנית, מר דודי מזרחי הצטרף – מינהל כלכלה ותקציבים. ועם כל מה - - -

אדוני היושב ראש, התכנית ממומנת על ידי משרד החינוך בעלות של כ-400 מיליון שקלים. התכנית מתוקצבת על ידי משרד החינוך בעלות של כ-400 מיליון שקלים. העלות של הסייעת השנייה נאמדת בכ-330 מיליון שקלים, וכ-70 מיליון שקלים מוקדשים לטובת מעטפת, כאשר המעטפת בעצם נותנת את הערך המוסף של התכנית, הן מבחינה פדגוגית והן מבחינת הסיוע - - -

תודה. ענית לי לשאלה. תודה.

ומה עלות רפורמת הסייעת בכללותה?

את לא רוצה רשות דיבור?

שאלת הבהרה.

לא. מיד. אנחנו עוד לא יודעים כלום. חברת הכנסת תמר זנדברג, אני אתן לך, תאמיני לי.

מר חיים ביבס, יושב ראש המרכז לשלטון מקומי וראש עיריית מודיעין מכבים רעות.

טוב, חברים, בוקר טוב לכולם. אתה יודע מה אני שמח? אני שמח, לדוגמה, שמר דודי מזרחי הוא תושב מודיעין, ורוב אלה שאחראים על הקיצוצים גרים אצלי בעיר. אז יכול להיות שאם נעלה להם את הארנונה הם יבינו פעם אחת ולתמיד מה המשמעות של הדברים.

רבותיי, אני ביום חמישי האחרון נקראתי לשר החינוך בפעם הראשונה – לא התקיים שום דיון לפני כן עם השלטון המקומי – על מנת לבשר לי על הסייעת השנייה. כמובן שאמרנו: כן. בואו נקשיב. ואז שמו את הדברים. וביום שני גילינו בכותרת שזו לא רק כותרת: סייעת שנייה – אלא סייעת שנייה במימון של הרשויות המקומיות. זאת אומרת, משרד החינוך מישהו לא כל כך - - - פתאום גילינו שזה לא - - -

מה - - - מימון? למי שלא בקי. מי שלא היה ראש רשות בחייו וגם לא התעסק בתקצוב - - -

דקה. תיכף אני אענה. אני תיכף אסביר. זאת הבעיה המרכזית שגם אלה שיושבים שם לא מבינים את התקציב של הרשויות המקומיות, ואני הולך לדבר על זה. תנו לי. אני אעשה את זה, מה שנקרא סדר לכולם ולסייעת השנייה. מכיוון שמה שאנחנו נאמר היום יש לו משמעות ל-1 בספטמבר באופן ברור וחד.

הגענו ביום שני ואז גילינו פתאום שזה לא גילאי שלוש. כל המחאה הייתה על גילאי שלוש, על הטיפולים, הילדים מרטיבים. פתאום זה נהיה שלוש, שלוש-ארבע וארבע. לא שיש לנו בעיה עם זה, רק אתה יודע, בסוף אתה רוצה לעשות משהו אחר – אתה צריך גם להסביר לי מאיפה אתה מביא את הכסף, לא מאיפה אני מביא. זה אחד.

שניים, יש פה, במעטפת, 70 מיליון שקל – גננת מנטורית. מישהו ביקש מנטורית? עם כל הכבוד, מה אתם באים לי לתקציב? ואל תספרו סיפורים: חצי מיליארד שקל הוקצו עבור הסייעת השנייה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים. אז אני מבין שנהיה מצב אבסורדי: לחינוך העצמאי יש מי שידאג, וטוב שכך, ואני שמח שכך. לחינוך הממלכתי דתי יש מי שידאג. יש את הבית היהודי. לחינוך הממלכתי – נשארנו יתומים, רבותיי. השלטון המקומי יגן בגופו על החינוך הממלכתי. לא יהיה מצב שאנחנו נהפוך את זה לאבן שואבת. נהיה בכלל מצב אבסורדי: שהאחריות יושבת בכלל במשרד החינוך, והסמכות עלינו. אנחנו גם אומרים בהרבה מקומות: רבותיי, צאו החוצה, לגמרי. תנו לנו לנהל את החינוך. אנחנו נעשה את זה יותר טוב. רק לסבר לכם את האוזן: יש לי מערכת חינוך של כמעט 30 אלף תלמידים. אני מביא למעלה מ-70 מיליון שקל מהבית. אני מביא עבור מערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל.

עכשיו, לפי התכנית, קבעו תכנית שבה בעצם הלכו והכניסו שני דברים מרכזיים: בפעם הראשונה דיפרנציאלי. ואז הבנתי, לאט-לאט, פתאום, את האינטרס בכלל. הרי מה מסתתר? לא הבעיה. כל ההבדל פה הוא בסך הכול, אם אתם מורידים את כל הדברים מסביב, ההבדל הוא בין 30 מיליון שקל ל-40 מיליון שקל עבור, מה שנקרא, יישום הרפורמה על כלל מערכת החינוך. אלא יש פה מניע נסתר: רוצים להכניס את הדיפרנציאלי בכוח. אבל מה קרה? הסברתי לכם קודם, לכן אני אסביר שוב פעם: יש 257 רשויות במדינת ישראל, מתוכן רק 24 איתנות. כולם בטוחים שאנחנו תל אביב. מה לעשות, אפילו מודיעין בסוציו-אקונומי 8. יש פה רשויות נוספות: כפר ורדים – סוציו-אקונומי 9; יש פה רשויות אחרות ב-10, שהן מועצות עניות עם תושבים עשירים. הרי לפי מה זה נקבע? לפי התושבים. ואז אני אמרתי שני דברים מרכזיים. אמרתי: רבותיי, גם במסיבת העיתונאים אמרתי: לא יהיה דיפרנציאלי לפני שיקבעו סל בסיס לתלמיד במדינת ישראל. לא יכול להיות מצב שבורחים מזה, ואני מבין למה בורחים. כאשר ישימו, מה שנקרא, את הדברים על השולחן, אז תהיה בעצם תבערה אמיתית של המערכת. כי כל אחד יבין שיש הבדל בין תלמיד לתלמיד במדינת ישראל. שזה מקבל 1, זה 1.4, וזה 1.8. ומישהו צריך לשים, מה שנקרא, את התמונה: אני הילד הרע. שישים לכולם את התמונה מול הפרצוף ויגיד לכם: רבותיי, זאת המציאות.

עכשיו, דבר נוסף שאמרתי ואז פתאום גיליתי, ממסיבת העיתונאים מתחילים לגמגם: התחייבות של משרד האוצר – פתאום אין התחייבות. פתאום, כשאני מסביר, 2015, אנחנו, הרשויות שנמצאות, מה שנקרא, תחת תקציב סגור, אי אפשר להוסיף שקל, ואם נוסיף שקל – איפה ראש עיריית הוד השרון? שיסביר לכם מה זה חיוב אישי. בחיוב אישי נכנסים. למה? כי אסור. מה לעשות, אסור לנו לחרוג.

ואנחנו ב-2016 – אמרתי את זה גם אז: רבותיי, מדובר במהלך משמעותי, עמוק, לתקציב הרשויות המקומיות. רק הבעיה שלא מקשיבים. לא מקשיבים כי מרבית האנשים – אני אגיד משהו חמור: מרבית האנשים שיושבים באותם משרדים, אין להם הבנה, ולו הקטנה ביותר, איך בנוי תקציב של רשות מקומית. וכשאני לקחתי רק את מודיעין והסברתי, אמרתי: קחו את מודיעין לדוגמה. אני מדבר על שמונה וחצי מיליון שקל תוספת. המשמעות שאני צריך להביא 4,250,000 שקל. המשמעות שאם אתם תיקחו את תקציב הרשות, אחד משניים: אם אני מקצץ אני מוריד יותר משני מיליון שקל בחינוך כדי להוסיף את אותו כסף, ובזה אני מחליף כסף בכסף. מצד אחד. או לחילופין, זה להעלות ארנונה. או דבר שלישי: זה כספי הורים. אלא מה? פתאום התחילו תדרוכים של משרד החינוך.

הצלע המשולשת לא קיימת. להעלות ארנונה לא קיים. לא ניתן לך.

אז פתאום התחילו תדרוכים של משרד החינוך. מה זאת אומרת? כספי רשויות. נהיה איזה מושג. אז אני אסביר לאלה שיושבים פה, שאולי לא מבינים את המבנה המוניציפאלי של מדינת ישראל, איפה שהם גרים: כספי רשויות שווה כספי הורים שווה ארנונה. אם מישהו מכיר מתכונת אחרת שילמד אותנו. יש לי עץ המוצצים במודיעין. זה כל ילד שנגמל ממוצץ – הוא בא, תולה אותו. למדנו את זה מכפר סבא. אבל, בדיוק על אותו עיקרון, כולם בטוחים כשמסתובבים בפארקים היפים שהשקענו בהם בעיר וקוטפים כסף מהעצים. מביאים את הכסף הזה ולוקחים אותו, מה שנקרא. בסופו של דבר, רבותיי, אנחנו כרשות סוציו-אקונומי 8, נטולת מענק, מאוזנת. יש 257 רשויות, 24 איתנות. מתוכן גם, מחציתן רק באמת רשויות שיש להן עודף כזה ואחר. רוב הרשויות במדינת ישראל, זה או רשויות כמונו, נטולות מענק שהן מאוזנות לחלוטין או רשויות שמקבלות מענק איזון מהמדינה, שזה בדיחה. המדינה באה ואומרת: אני נותנת לך מענק איזון, ובצד השני אני לוקחת לך 10%.

עכשיו, אני בא ואומר בצורה מאוד ברורה: אתם רוצים לדבר על דיפרנציאלי? רק דיפרנציאלי אחד יכול להיות. היום, דרך אגב, המדינה מתקצבת 87% מהסייעת. אני אומר להם: סוציו-אקונומי 6-1 – תתקצבו מאה אחוז. סוציו-אקונומי 10-7 – תתקצבו בדיוק כמו היום.

ואני אומר לכם עוד דבר נוסף: לא יהיה. שלא תטעו בדבר אחד: אני את ראשי הרשויות, אמרתי לכם, לקחתי את כולם, אמרנו: אף אחד פה, ואני מבין שיש ראשי רשויות כאלה שלקחו סייעת שנייה, ויש כאלה שלקחו את זה דרך המתנ"ס מכספי ההורים. ואתם רוצים לשמוע את דעתי עליהם? אני אומר שהם פחדנים. למה? משום העובדה שהם לא פה. האמיצים פה. אלה שלקחו סייעת שנייה דרך המתנ"ס והם מסתתרים והם הראשונים לצעוק נגד, הם בכלל לא מגיעים לפה. למה? כי הם מבינים פתאום שזה צריך להגיע למועצה, הם צריכים להצביע בעד העלאת הארנונה לתושבים. לאף אחד אין אומץ. לאף אחד אין אומץ לעשות את זה.

אז אני אומר את זה בצורה מאוד ברורה. רבותיי: סייעת שנייה אתם רוצים? כן? תהיה סייעת שנייה רק אם תתקצבו. לא תתקצבו – לא תהיה סייעת שנייה. נקודה. ואני אומר את זה בצורה ברורה כדי שיבינו את זה אלה שיושבים שם. כי כאשר באנו בתמימות ביום חמישי הבנו שמדובר במשהו שאנחנו אולי צריכים להירתם, אבל אז הבנו שיש אג'נדה נסתרת. כי כשמדובר ב-30 מיליון שקל- 40 מיליון שקל פער – יספר לנו מי שהיה בעברו שר ומכיר את תקציב המדינה – 40 מיליון שקל זה טיפה בים. לפני שבוע בדיוק מצאו 200 מיליון שקל מהר מאוד כאשר הייתה אמורה להיות הפגנה גדולה של אחד המגזרים. מצאו את זה מהר מאוד. עם כל הכבוד למשרד החינוך, שיימצאו. משרד החינוך קיבל 600 מיליון שקל, מתוכם הקצתם 400 מיליון שקל. או שתעשו סדר ב-400 מיליון שקל או שתמצאו את הכסף - - -. אני שוחחתי על זה, למען ההגינות, עם שר האוצר. שוחחו איתו הרבה ראשי רשויות. הוא הבין את הבעיה האמיתית. הוא הבין שמדובר פה במצוקה אמיתית. הוא הבין שהתבערה הגדולה, איך אמרת? כשראשי רשויות יצטרכו להעלות ארנונה אתה תהיה הראשון שתתנגד. ואני מסכים על כך.

גם על הטייס האוטומטי אנחנו שומעים את האנשים מתרעמים. אז מה יהיה כאשר - - -

אני אגיד לך למה. כי הייתה מסיבת עיתונאים, "התגלחו" עלינו, ועכשיו רוצים שההורים ישלמו את זה.

יפה. ולכן אני הילד הרע ששם את זה מול הפרצוף לכולם. אני גם אמרתי את זה להורים שלי, אז, בהתחלה. ההורים אצלי ככה אמרו: כן, אנחנו בעד - - - חינוך, אבל כאשר הבינו שמדובר, מה שנקרא, באג'נדה, אז מהר מאוד הם הבינו שצריך להיאבק על כך שאת הכסף הזה יביאו.

אני אומר עוד דבר אחרון ומשמעותי: אנחנו שבעים מהרפורמות שכל שני וחמישי קופצות. עשו את בית הספר של הקיץ. אף אחד לא חשב. קפצו איתו במספרים החוצה ואחר כך הבינו. ירדו מ-1,200 קייטנות ל-450, כן? כאשר אף אחד לא באמת בא. אז אנחנו ניהלנו משא ומתן עיקש כדי להביא את המעטפת עבור השלטון המקומי. אבל בסוף גם צריך להבין דבר נוסף: לא חשבו, בתל אביב, לדוגמה, בצפון, שגרים העשירים, נכון? לדעת כולם, גרים העשירים. גבו 1,200 שקל, 1,300 שקל. בדרום היו גובים - - -

יש בצפון תל אביב גם שכונות לא - - -

דקה, דקה, דקה. תקשיבי עד הסוף. את לא מקשיבה. אתם סתם קופצים.

- - -

תקשיבי עד הסוף.

- - -

בדרום גבו 180 שקל, 200 שקל. ואז מה קרה? נוצר מצב שלצפון הורידו ל-450 שקלים. לעשירים הורידו את הכסף. לעניים העלו ל-450 שקלים. ואז נוצר מצב שבסופו של דבר דופקים את החלשים.

רבותיי, רגע לפני, רוצים רפורמה אחת? - - -

רגע. תסביר, תסביר שוב את ההיגיון, למה דופקים את החלשים.

מה שקרה, היו גובים דיפרנציאלית בתל אביב, בתוך תל אביב. בצפון היו גובים עבור קייטנות 1,200 שקל, 1,300 שקל, ובדרום היו גובים 180 שקלים, 200 שקלים.

בסדר. אז אתה מדבר על מה שקורה בעיר אחת ספציפית.

בית הספר של הקיץ בעצם הוריד לאלה שיכולים את הכסף ולאלה שלא יכולים העלה. עכשיו, מה שקרה בתל אביב, שהיו מסבסדים. ולכן אני אומר: רבותיי, רפורמה רוצים? המשמעות: תביאו את הכסף לפני שאתם קופצים.

מר חיים ביבס, תודה.

מר חיים ביבס, אם הבנתי שני דברים ממך: אחד, הבנתי קודם שקודם כל רצים למיקרופון ומצהירים על רפורמות. שניים, אני מבין ממך שאם אין תקצוב אין סייעת שנייה.

אכן.

רגע. אני רוצה לשאול את יושב ראש מרכז השלטון מקומי. מה אומר יושב ראש מרכז השלטון המקומי?

אמרתי בצורה ברורה: אם אין תקצוב, המשמעות שאין רפורמה. נקודה.

תודה.

דרך אגב, אמרתי: מה שאנחנו מוכנים דיפרנציאלית, כדי שיהיה ברור, אמרנו: היום אנחנו מתוקצבים 87%. אני בעד שסוציו-אקונומי 6-1 יקבל מאה אחוז. סוציו-אקונומי 10-7 יקבל את ה-87%, כמו שהוא מקבל היום.

טוב.

גם כשאומרים 20-80, בסוף זה מגיע מאה אחוז - - -

מר פיני בדש, לפני כן אמרת שאתה יכול לפצל כיתות ואתם עומדים להביא כסף. אז בואו נירגע קצת עם זה, בסדר?

חברת הכנסת נורית קורן לא נמצאת – נרשמה. חברת הכנסת עליזה לביא נרשמה ולא נמצאת. חברת הכנסת מרב מיכאלי גם לא נמצאת. חברת הכנסת מירב בן ארי.

אני קודם כל מתנצלת, אני צריכה לצאת בעוד כמה דקות. אבל אני חברת הכנסת מירב בן ארי ואני מכולנו, ואפילו משר האוצר שאיתו דיברת. אבל בואו כבר נשאיר את זה מאחורינו כי זה כבר לא רלוונטי.

תראה, אני מבינה את העניין הזה של התרעומת של חברי המועצה. אני הגעתי מהעיר תל-אביב יפו כחברת מועצה. עברנו. התחילה שם מחאה, מ"גן זה לא מחסן". ובאמת, כל העניין הזה של - - - אין ספק שאנשי ונשות תל-אביב עשו כאן מאמץ גורף כדי להעלות את הנושא הזה על סדר היום של הסייעת השנייה.

אנחנו שבעים מרפורמות, אנחנו לא צריכים רפורמות. באים ומדברים למיקרופונים, אבל בסוף מפילים עלינו את העלות. מצד שני, הם באים ואומרים: בואו, הממשלה תתערב. אז מגיעה הממשלה, מגיעה, ומתוך מקום של להתערב ולתת את הכספים.

עכשיו, יכול להיות שבקונסטלציה, שאותה גננת נוספת שאחראית על התחום, אם זה פחות רלוונטי אליך, אז יכול להיות שבתוך ה-400 מיליון שקל אפשר לעשות שינויים. אבל עם כל הכבוד, אני חושבת שלבוא ולהגיד 6-1 – מאה אחוז ו-10-7 – גם כאן יש מקום לשנות את ההגדרות. ומה שעשתה הרפורמה הזו של הסייעות: היא הגדירה מ-7 עד 8; 9 עד 10. אני לא חושבת שלחלוקה דיכוטומית כזאת של 1 עד 6 ו-7 עד 10, ופה מאה אחוז, וכאן 98% או 87% או מה שדיברת; לדעתי, החלוקה הזאת לא נכונה, בעיניי. צריך לעשות חלוקה יותר פנימית. בטח ברשויות שהן יותר חזקות.

הרשות לא צריכה להתערב. אבל עובדתית, שגם בשנה האחרונה, שהיה את המאבק, היו רשויות שאמנם אתה - - - לא הייתי אומרת לא מוצא איתן תחום משותף – לא הייתי רוצה להגיד: לועג להם – אבל לא מוצא איתן תחום משותף; שכבר לקחו סייעת שנייה וכבר דאגו לתקצוב - - -

והם הראשונים שבוכים.

חברת הכנסת מירב בן ארי, אני אעזור לך, אני אסייע בידייך. אומר לך ראש רשות, עכשיו תעזבי את מר חיים ביבס. כששואלים אותי מה נשמע אני לא עונה את התשובה הרגילה, אני אומר: תלוי איפה אתה שם את האוזן. מה לעשות, יושב ראש מרכז השלטון המקומי בא מהעיר מודיעין מכבים רעות. מצד אחד, הוא רואה במשקפיים שלו את מה שהוא מתמודד ביום יום. ומצד שני, גם את הראייה של השלטון. אומר לך ראש רשות עכשיו. אני עוזב ושם אותו בצד.

אני הולך לראש עיריית דימונה, שזה המקום לציין שקיבלו, שוב, - -

הוא גם את ה-10% - - -

- - פעם שנייה בשבע שנים, ככה, נכון?

- - -

גם את ה-10% תקצוב של הסייעת השנייה הוא לא יכול לממש.

הוא לא יכול.

- - -

פרס החינוך – פעמיים בשבע שנים. אומר לך: מה את רוצה? את רוצה - - -? אני בעד. אני תומך בזה. זה נכון. זה אמיתי. יש צורך וזה. מאיפה אני לוקח את זה? אני אקח את זה, אני אומר לך מאיפה אני אקח את זה: אני אקח את זה מתקציב החינוך. אני אפגע בחינוך בתחום כזה וכזה. זאת שאלה שנשאלת.

מצד שני, אנחנו כמחוקקים, כל פעם שמעלים את הארנונה, ואני אגיד לך את האמת: אני כבר כמה קדנציות אומר: צריך לצמצם את חופש הפעולה שלכם בשימוש בכספי הפיתוח, כספי הארנונה. יש לכם שיקול דעת רחב: פרחים, כיכרות, שנים מסוימות. הכול. כנ"ל גם בעלייה, הקצב של העלייה. זה המס היחיד שהכי קל להעלות אותו – בלי דיון ציבורי. הארנונה.

אז אנחנו, מצד אחד, מכים בהם בקטע של הארנונה. מצד שני, אתם יודעים מה? הממשלה מתנהגת במוסר כפול: תבואו לוועדות שרים לענייני חקיקה, שהייתי חבר בוועדת שרים כזו, כל חוק שבא לגעת במטלה נוספת על השלטון המקומי, אומר לך יושב ראש הוועדה או כרגע זה ראשת הוועדה, השרה איילת שקד, אומר לך: אנחנו לא יכולים להוסיף מטלות לשלטון המקומי שעולות כסף. מצד אחד. ומצד שני, הממשלה כן עושה זאת. זה מוסר כפול של הממשלה.

אבל למה על גבן של הסייעות?

מיד. מיד.

למה על גבן של הסייעות?

מיד. מיד. מיד. זה למה על גבן של הסייעות, למה על גבה של הרפורמה שאנחנו מדברים עליה ואת רוצה - - -

לילדים.

- - -

של הילדים, בראש ובראשונה.

לילדים. קודם כל, לילדים.

שאלת על גבן של הסייעות והילדים. אנחנו רוצים עובדות הניקיון ברשויות המקומיות ובכלל. לשפר.

- - -

בלניות - - -

בכלל. בלניות.

נכון.

כל דבר זה מאבק צודק. יש פה שאלה צודקת, עם כל הכבוד: הממשלה רוצה לתת סייעת שנייה? אני יודע, כשאני כמחוקק, בסדר? למה מה שנדרש ממני כמחוקק לא נדרש מהממשלה? הממשלה דורשת ממני, כשאני מביא הצעת חוק מעל חמישה מיליון שקל - - -

- - -

אני אומר: למה מה שהממשלה דורשת ממני כמחוקק, כשאני מביא הצעת חוק שעלותה מעל חמישה מיליון שקל, להציג את מקורות המימון; למה הממשלה לא עושה זאת? נכון, יש לה אמירה, ואמרת אותה ביושר: אנחנו לא משנים את כללי המשחק. יש את שיטת התקצוב, אבל בכל זאת, זו מטלה נוספת. תציגי לו מאיפה הוא הולך להביא אותה. תאמרי לו.

הם שינו את כללי המשחק.

תקבלו החלטת ממשלה, תהיו אמיצים. תהיו אמיצים. אתם נכנסים לו לכיס?

כן.

תהיו אמיצים.

תעלו את הארנונה בעצמכם.

תיכנסו לכיס שלו, תאמרו לו: אנחנו החלטנו. תיקחו על אחריותכם, אתם. תפגעו בשירותי הרווחה, תפגעו בשירותי הבריאות, תפגעו בשירותי החינוך, אבל תציגו. אתם לא יכולים, מצד אחד, לזרוק מטלה חשובה. אתם נושאים ברוב רובה של המטלה הזאת, אבל עדיין יש דלתא. היא לא גדולה, ריבונו של עולם.

אומר יושב ראש מרכז השלטון המקומי: תוקצבתם על זה - - - בעודף. זו שאלה שצריך לקבל עליה הסבר אחר כך. אז זה שאלות שנזרקו. זה לא היו דברי פתיחה סתם. ואולי לא שמתם לב, קצת הקשבנו, מידי פעם.

חברת הכנסת עליזה לביא.

תודה, אדוני.

אני רוצה לברך אותך על הטיפול וההתגייסות של הוועדה לטפל באמת בנושא הזה של הסייעות. יש פה כוונה טובה של שני שרים שמבינים את החשיבות בהוספה של סייעת לטובת הילדים והילדות שלנו, ובמקרה שלי גם לטובת הנכדות שלי, אבל לא על חשבון גבן של הסייעות. אנחנו מדברים פה על עוד 4,600 סייעות לתוך תנאים קשים מנשוא. היום שנה לצוק איתן. אם יש מקום לומר תודה למי שהחזיקו את החוסן הלאומי זה לסייעות שהגיעו לעבוד בכל יישובי הדרום. לא הגננות היו שם. לא הגננות שיש להן חוזים עם משרד החינוך, ומשרד החינוך מעטיר עליהן הכשרה וסיוע והכוונה והשתלמויות ומשכורת. הגננות לא היו שם. מי שהיו שם - - -

- - -

היו שם. היו שם.

אני פגשתי סייעות. אני לא אומרת לך חלילה על הגננות - - -

חברת הכנסת עליזה לביא, את לא משיבה לאף אחד. תדברי כמו שאת - - -

אני מודה לכל מי שעזר. אבל בסופו של יום, מי שהחזיקו זה היו סייעות. אני ביקרתי ביישובי הדרום, והסייעות הגיעו לגנים גם במקומות שבהם אחרים לא הגיעו, אדוני. ולכן לבוא עכשיו - - -

- - -

הגננת שהילד נהרג בגן - - -

אני לא באה לדבר על מישהו - - - אני מדברת על הסייעות - - -

אדוני היושב ראש, חוזר מנכ"ל שהוציא משרד החינוך הוסיף סמכויות, תחומי אחריות לסייעות, אבל הדבר לא מתבטא בשום גמול. הסייעות, למעשה – ואני לא אחזור פה על הדברים שאתם אמרתם – כל המקום הזה של השלטון המקומי, יש בעצם סגרגציה בין ישובים שיכולים לבין ישובים שאינם יכולים.

אדוני, האם אתה יודע שבהסתדרות לא נותנים להן להתאגד? הן לא יכולות להתאגד. הן לא נמצאות. אין להן ייצוג. הסייעות מהוות 30% מחברי הסתדרות המעו"ף, ולמרות זאת ההסתדרות ממאנת לתת להן - - -

- - -

הן מאוגדות ברשויות תחת ההסתדרות. זה לא נכון.

ההסתדרות ממאנת לתת להן להתאגד באופן נפרד - - -

לא נותנים להן להתאגד באופן נפרד - - - בתוך הרשויות. - - - בתוך הרשויות - - -. הן צריכות להיות מאוגדות בתוך הרשויות.

- - -

ההסתדרות אמורה לתת הגנה לסייעות וראוי שיהיה בה ייצוג הולם לסייעות, ושהמשא ומתן על התנאים של הסייעות לא ידון על ידי אנשים חיצוניים שלא מבינים ולא מכירים, אלא באמת על ידי מי שבא לדאוג לביטחון התעסוקתי של הסייעות. אני מברכת על היוזמה, אבל צריך לבוא ולראות איך הסייעות מקבלות את מה שמגיע להן: גם בתנאי ההכשרה, גם ביטחון תעסוקתי וגם בשכר.

תודה, אדוני.

תודה.

חברת הכנסת מירב מיכאלי לא חזרה. חברת הכנסת רחל עזריה.

טוב. אז קודם כל אני רוצה לברך גם על הדיון וגם על המהלך. אני הייתי מעורבת במחאת העגלות, הובלתי את מחאת העגלות בירושלים, והייתי בצוות ודיברתי בפני ועדת טרכטנברג ועבדתי מאחורי הקלעים. ואחד הדברים שהגדרנו כיעד זה את הנושא של שלוש-ארבע, שיהפוך להיות חינם. וברגע שזה קרה, מיד עלתה צעקה מאוד גדולה מטעם, גם ההורים וגם הסייעות וגם הגננות, בעצם בטענה שזה נעשה בצורה לא מאורגנת ולא מבושלת עד הסוף ולא ברורה. ואז אני זוכרת – הייתי אז ממש בהיריון – שאמרתי בכל מקום: אתם תראו, התהליך הזה עוד יסתיים. זאת אומרת, יש פה התחלה וככה זה קורה. ולאט לאט אנחנו מתגלגלים, כל הזמן מתקדמים ומשתפרים.

אז אני מסכימה שהרפורמה הזו היא לא מושלמת ולא בדיוק כמו שהיינו רוצים לראות אותה, אבל אין ספק שיש פה צעד ענק, מאוד משמעותי. יש פה - - -

מה הצעד הענק הזה?

חברת הכנסת עליזה לביא, את ביקשת שאני לא אפריע לך.

זה צעד ענק, מאוד משמעותי, של השקעה מאוד גדולה בגיל הרך. במשך שנים הגיל הרך לא עניין אף אחד. זה הגיל הנשכח.

גם היום לא.

נכון. נכון.

זה הגיל הנשכח.

גם היום לא.

התעניינו רק בבגרויות ובמיצ"בים.

- - -

אלה שני הדברים שעניינו את מערכת החינוך ואת הפוליטיקאים במדינת ישראל. ותראו מה קורה, יש פה דיון, וכולם מגיעים, וזה הופך להיות נושא שהוא על סדר היום, וזה מאוד חשוב. כי השקעה בגיל הרך זו השקעה שמניבה פירות מאוד משמעותיים בהמשך. ואנחנו פחות רואים את זה כי הם קטנים, והם לא יודעים לדבר, והם לא יודעים להתראיין בתקשורת, לא יודעים להסביר מה חשוב להם, וההורים נורא עסוקים ובקושי מחזיקים את הראש מעל המים. אז קודם כל שאפו ענק להורים שהצליחו לעשות את זה. שאפו ענק, ובעיניי גם למשרד החינוך ולמפקחות וגם לסייעות שעומדות ונאבקות ויודעות בדיוק מה הילדים צריכים, ודואגות שהדברים האלה ייעשו כמו שצריך.

עכשיו, אני חושבת שיש פה כמה דברים שאנחנו צריכים לדאוג להם: אחד, באמת, העניין של הסייעות. לוודא שהסייעות מועסקות באופן ישיר. שלא יהיו פה שטיקים. שלא יהיו הפתעות. ואני מתארת לעצמי שלא אמורות להיות בגלל שאני יודעת שזו דרך העבודה המקובלת במשרד החינוך. הן מועסקות על ידי הרשויות. אם צריך לוודא שהן יוכלו להתאגד באיזשהו אופן, אז אני מציעה שנעשה את זה.

ואני גם רוצה לומר עוד משהו לגבי התקצוב הדיפרנציאלי: לגבי הצהרונים יש תקצוב דיפרנציאלי. הצהרונים, כל שנה, אמורים להעלות את התקצוב מאשכול סוציו-אקונומי אחד לשני. בינתיים זה בארבע, וזה אמור להתגלגל גם לחמש מתישהו. הדבר הזה קיים וזה צריך להיאמר: זה לא רק ב-87%. הדבר הזה קיים. יש לנו תקצוב דיפרנציאלי. אני גם חושבת, ואני הייתי אחראית לחינוך בעיריית ירושלים, והיינו הולכים לסיורים בערים אחרות – אגב, היינו גם במודיעין ובכל מיני מקומות – והיינו רואים את הפערים הדרמטיים של הילדים: מה שהם מקבלים בין רשויות חזקות לבין רשויות חלשות. זה לא רק הארנונה מהתושבים, זה גם הארנונה מהעסקים.

אבל אתם מנציחים את זה.

- - -

ואם אנחנו - - -

זה כספי הורים.

- - -

כספי הורים. תגידו לה, זה כספי הורים - - -

זה לא רק כספי הורים. אני מכירה את זה. אני מכירה את הנתונים טוב מאוד.

את לא מכירה. את פשוט לא מכירה. מה לעשות.

סליחה. אני כן מכירה.

אתם מנציחים. אתם מנציחים את זה.

ואם אתם רוצים להגיע למצב, ואני מכירה את תושבי ירושלים שעזבו את ירושלים ועברו למודיעין, ואחת הסיבות זה בגלל הפער בין מה שאתה משלם לבין מה שאתה מקבל. ולא בגלל שאתה לא משלם ארנונה, אלא בגלל האופן שבו זה מתחלק. בגלל המעמד הסוציו-אקונומי של תושבים אחרים בעיר. ואם אנחנו רוצים לדבר על מהלך סולידרי, ואם אנחנו רוצים לוודא שאנשים לא יעזבו עיר רק בגלל שבעיר הזו יש גם אוכלוסייה חלשה יותר, שפחות משלמת ארנונה; בגלל שמהר מאוד האוכלוסייה החזקה לא תקבל את מה שהיא יודעת שהיא תקבל רק אם היא עוברת לעיר אחת סמוכה - -

מה את מציעה, חברת הכנסת רחל עזריה – דיפרנציאלי?

- - לכן הדיפרנציאלי הזה הוא בעיניי נכון. יכול להיות שצריך לדייק אותו בקצוות ויכול להיות שיש פה איזושהי מורכבות, אבל אם אנחנו רוצים, ואני באה מעיר שהיא באשכול סוציו-אקונומי ארבע, ואנחנו נאבקנו, והיינו מגיעים לערים אחרות, והיינו רואים מה הערים האחרות מקבלות. ואנשים שעזבו את ירושלים יודעים טוב מאוד מה הילדים מקבלים בחינוך במודיעין, ותושבי מודיעין מגיעים מירושלים.

אתם מנציחים את זה.

זה לא להנציח. להיפך.

- - - מנציחים.

זו פעם ראשונה, כמו שעשינו את היפוך הפירמידה ווידאנו שהתקציב יגיע לגיל הרך, ככה אנחנו גם עושים פה מהלך שבסופו של דבר אנחנו דואגים שכל ילדי ישראל ייהנו מחינוך איכותי וטוב, ולא רק ההורים שבמקרה עברו לגור באשכול סוציו-אקונומי גבוה.

תודה.

תודה.

הייתי אחראית על מאות אלפי ילדים בירושלים.

רבותיי, יש בין האורחים, אמרו שהסייעות מאורגנות, נכון? יש פה איזה יושבת ראש ארגון הסייעות?

לא, לא - - -

יש התארגנות הסייעות.

אז מי? אחת מכן.

אני. גילי אלון.

הגיעו מבאר שבע, מאשדוד - - -

לבאר שבע יש לי פרוטקציה. הגברת גילי אלון, בבקשה. אז רק באר שבע תדברי. תנסי למקד את זה, שכולן תהיינה מרוצות.

אוקיי. גילי אלון, התארגנות הסייעות. אני גם חברת ועד עיריית באר שבע. ואני רוצה להגיד משהו: קודם כל, נפסיק לראות רק מספרים ובאמת לעשות, לראות את הילדים. הילדים הכי חשובים כרגע, גילאי שלוש-ארבע. וזה מה שאני רואה כל יום בגן.

זה נכון. כרגע תספרי לי כסייעת מה לא טוב לך ומה הולך להיות עוד יותר טוב או עוד יותר לא טוב.

קודם כל, זה נכון מה שחברת הכנסת עליזה לביא אמרה, שלא מאפשרים לנו להתאגד. לא מאפשרים לנו להתאגד, ואנחנו פשוט נבלעים בתוך ההסכמים הקיבוציים של הרשויות המקומיות. ואף פעם, כמה שאנחנו דופקות על הדלתות של ההסתדרות הם לא מקשיבים לסייעות, לכל השטח, ולא מאפשרים לנו בכלל - - - או לפחות להגיד מה באמת קורה.

במשרד החינוך בכלל, העניין של ההעסקה, שאנחנו לא מועסקות ישירות על ידי משרד החינוך, והוא מעביר תקציבים לשלטון המקומי. ובגלל ההסכמים הקיבוציים, גם מה שהם מעבירים עבורנו אנחנו לא מקבלות.

אני שואל אותך שאלה: את עובדת עירייה מן המניין?

כן. כן. בוודאי.

לא מקובל, יש לי אוזן רגישה. מאחר ואני לא קדנציה אחת או שתיים מנהל – כל נושא ההעסקה הישירה או הבלתי ישירה, אצלי זה ברגישות גבוהה. את לא יכולה לומר פה, באולם, שאת לא מועסקת ישירה. את מועסקת ישירה דרך הרשות המקומית.

כן.

את לא עובדת קבלן ולא כתף אל כתף.

- - - של משרד - - -

אז בואי - - - לא, לא, סליחה.

לצורך העניין, יש - - -

הגברת גילי אלון, אל תעני לי, זה בשביל הפרוטוקול, ולכן תפסיקו עם הקטע הזה: לא מועסקות ישירות.

יש אלפי סייעות - - -

רגע. אבל אולי תדברי על דור א' ודור ב'.

אז זהו.

חברת הכנסת עליזה לביא, אל תנחי אותה. היא ביקשה רשות דיבור – שתתמודד.

אני מתמודדת יפה מאוד. יש סייעות, למשל, בעיריית חולון שלא מועסקות ישירות על ידי הרשות המקומית אלא באמת על ידי חברות בת. ועדיין זה קיים, שאנחנו חברת בת של חברת בת. כי בעצם הרשות המקומית היא חברת בת של משרד החינוך. משם מועבר התקציב.

טוב. תודה. תודה. יהיה דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, תפנו ליושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה על כל מכלול הרעות החולות של השלטון המקומי. לא כאן. כאן אנחנו מדברים על הסייעות. יש לך מה לתרום לדיון בקטע הזה של הרפורמה? תתמקדו. המצב שלכם הוא נתון כרגע, היום. הרפורמה תשפר אתכם? את היית מצפה מהרפורמה משהו? אז תגידי במספר משפטים בודדים.

כן. בגלל שאנחנו עובדות עם גילאי שלוש-ארבע ודו"ח טרכטנברג החמיר את המצב בשטח, שקיבלנו ילדים לא גמולים, כשבעצם אנחנו מעולם לא התעסקנו, לא הוכשרנו לעניין, וגם אנחנו לא יכולות לתת מענה, לא פיזי ולא רגשי לילדים.

לא, אבל היה אסור לקבל לגן ילד לא גמול. עד טרכטנברג היה אסור.

- - -

אני סייעת חינוכית ולא מטפלת במעון, ולכך אני התקבלתי גם לעבודה.

עכשיו, בסופו של דבר, מה שקורה, שכל הזמן אנחנו עוצרות את העבודה בגלל שאני, גילי, הסייעת של הגן, צריכה כל הזמן לרוץ עם ילד - - -

כמה ילדים יש לך בגן?

יש לנו 35 ילדים בני שלוש-ארבע, כשרוב הגן הם בני שלוש.

זה גננת וסייעת בלבד.

זהו.

זה הכול.

זה הכול. לא שירות לאומי, שום דבר.

סייעת היום - - - את עצמה - - -

אני עובדת בחינוך הממלכתי דתי במקלט ציבורי – 20 שנה. מקלט ציבורי – 20 שנה. זה מה שאני עובדת. זה התנאים שלי.

הגברת גילי אלון, בגלל שצעקת עלינו נגמר לך הזמן.

אדוני, מדם ליבה היא צועקת.

אני אומר לכם: תקשיבו, אני מאלה שגם זועק – עוד הרבה זועקים – שכל נושא החינוך מגיל אפס ועד - - -

לידה. לידה.

תודה על הסמנטיקה, בואי ניכנס למהות.

אנחנו מדברים תמיד בבניין הזה להעביר את כל מה שקשור בחינוך למשרד החינוך. ואני תוהה עכשיו, כרגע. נכון, אולי בצד הפדגוגי זה חשוב, ולי אין ספק שצריך להשקיע בצד הפדגוגי ובמעונות היום. אבל כשאני רואה את התקינה בגנים לעומת התקינה במעונות אני מתחיל לחשוב לא לזרוק מיד. הכול, צריך לבחון את זה היטב-היטב. כל רפורמה צריכה להיבחן היטב-היטב.

טוב. אני מאוד מודה לך, הגברת גילי אלון. כרגע חבר הכנסת איתן ברושי.

אדוני היושב ראש, צריך להבחין בין מה נכון ומה אפשרי. הדבר הראשון שהוועדה צריכה לומר האם היא מברכת, ולפי דעתי ראוי לברך על היוזמה. משום שאי אפשר להפוך את הדיון הזה בדיון קצר לדון רק בשאלה: איך עושים את זה. השאלה הראשונה: האם זה נכון לקדם את היוזמה? והשאלה השנייה: האם אנחנו רוצים את היוזמה? והשאלה השלישית: האם יכולים? אני מציע להפריד בין הדברים כי הערבוב שלהם הוא לא טוב, גם פה וגם בדיונים אחרים.

להסיר את זה מספק: כולם, כולנו מברכים על היוזמה.

אז כדאי לומר את זה.

רק שתתקיים ותתקיים בצורה נכונה.

אדוני היושב ראש, כדאי לומר את זה. שום דבר לא התחיל בזה שהכול היה מושלם מההתחלה. כמעט כל דבר כרוך במאמץ.

צריך לומר שזה מחייב הכשרת כוח אדם. זה מחייב מאמץ גדול בהכשרת כוח אדם. זה לא יכול להיות מלווה בלי גיבוי של כוח אדם כי יש פה תוספת משמעותית, ולכן יש פה תקציב להכשרה ותקציב לפעילות.

אני רוצה לומר לך: אם תרצה לנקוט יוזמה, ואני אנקוט אותה, שאנחנו נוביל מהלך שתהיה עבודה מועדפת בחינוך. כמו שיש עבודה מועדפת בחקלאות, כמו שהייתה במקומות אחרים, אני מציע להכניס את זה לאפשרות. זה לא הפתרון לשאלה של הסייעות. זה מתן עדיפות לעבודה בחינוך - - -

זה חיילים וחיילות כסייעים וסייעות.

בחינוך בכלל.

שנת שירות בגנים.

גם בשירות.

שנת שירות. שינשינים.

רגע. אני אומר גם מעבר לשירות.

- - -

היה, היה, היה, וזה לא היה מוצלח. היה וזה לא היה מוצלח. כי צריך הכשרה.

אתה רואה, זה החטא. אנחנו עוסקים ברפורמת הסייעות.

אני חוזר ואומר: שאלת כוח האדם בחינוך היא מרכזית. הכשרה לוקחת זמן והיא מחייבת משאבים. ואני מודיע שאני מתכוון לנקוט יוזמה. יושב פה השר לשעבר, חבר הכנסת מאיר כהן. זה דבר שגם בדקו אותו בעבר.

אני רוצה לומר שהגיל הרך הוא הגיל החשוב ביותר, והשאלה של החינוך והמשאבים לגיל הרך היא תקבע במידה רבה את התוצאות להמשך. אבל יש פה הרבה אזרחים. רק לא מזמן מימשנו את הזכות לבחור. מה שעל סדר היום זה סדר העדיפות של הממשלה. שאלת הפתרון למשאבים בחינוך, לאורך כל המסלול, גם בדיון הקודם שעסקנו, זה מהו סדר העדיפות של ראש הממשלה ושל הממשלה. והשאלה: מה נשאר לחלק אחרי ההסכמים הקואליציוניים? ומי שחילק בנדיבות כדי להרכיב ממשלה שקשה לה למשול הוא צריך לעשות דין וחשבון מה יהיה התקציב ב-2015 וב-2016. ואני מציע לא לוותר, ואני אומר לכם את מה שאמרתי לפני שעה בדיון הקודם: בישראל שום דבר לא מגיע בגרביטציה, הכול בכוח המשיכה. ומה שצריך לעשות זה לקבוע רף. ואני בטוח שיושב ראש הוועדה ינהג ככה, שוועדת החינוך, התרבות והספורט תהיה כלב השמירה של תקציב החינוך, ותקציב החינוך צריך לבטא עדיפות אחרת של הממשלה. ותקציב החינוך צריך לבטא יכולת לעמוד ביעדים של החינוך בישראל, ולא תקציב של אתמול אלא תקציב של מחר. וזה יהיה תקציב אחר. אם הוא לא יהיה תקציב אחר הכול יהיה דיבורים.

תודה רבה.

חבר הכנסת מאיר כהן, השר לשעבר.

שלום לכולם, אדוני היושב ראש. אל"ף, זאת יוזמה מצוינת. אני חושב שהגיע הזמן באמת שיטפלו בגילאים האלה, הם גילאים מאוד חשובים. טוב שהמערכת מתייחסת. אני רק רוצה להגיד מכובעי כראש עיר לשעבר: הסיפור הזה של - - - הדיפרנציאלי הוא סיפור קשה. בסופו של דבר, זה סיפור שנוגע ביוקר המחייה של כל אחד מאיתנו, של כל אחד מכם. ולא משנה אם הוא דימונה או בתל אביב. כי אם בדימונה ישלמו 10% ובתל אביב ישלמו 25% – הרשות, בסופו של דבר, ישיתו את זה על האזרחים. והארנונה תעלה.

לכן, אני מבקש ממך, אדוני היושב ראש, שתצא קריאה ,שלסיפור הזה, הספציפי של הילדים בגילאי שלוש ומעלה, הרפורמה הזאת תתוקצב במאה אחוז בשלוש השנים הקרובות. בשלוש השנים הקרובות צריך לדאוג שהמשרד – הפערים הם לא גדולים, מר חיים ביבס. המשרד יכול לממן את זה. בעוד שלוש שנים, כשנבחן את הרפורמה הטובה הזאת, אז אפשר להתחיל לדבר על תקצוב דיפרנציאלי, ושיהיה קטן ככל היותר, כי אנחנו קצת עושים עוול. ואני אומר את זה כאיש דימונה, גם לתושבי תל אביב, גם לתושבי רמת גן. כי יש לנו איזו תחושה ששם אנחנו יכולים להשית עליהם את הכול ופה אנחנו צריכים לעשות. אפשר לדאוג שזה ייהנה וזה לא יחסר.

לכן הקריאה צריכה לצאת, אדוני היושב ראש, שאין בשלוש השנים שיבואו עלינו לטובה, לא יהיה שום תקצוב של ההורים. משרד החינוך יעשה.

צר לי מאוד שבמשחק הזה ובמשחק העדיפויות של השרים לקחו את הכסף הזה וביטלו את הקייטנות של הקיץ. גם קייטנות הקיץ היו אמורות לחסוך. אני בעיר מסוימת שילמתי - - -

את ההרחבה - - -

את ההרחבה.

לכיתות ג'-ד'. חבל. אני - - -

חבר הכנסת מאיר כהן, אפריע לך בשנייה. תדעו לכם, כל נושא הקייטנות פרוץ. אני הזמנתי מסמך ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, וכל מיני רשויות, סכומי עתק.

כן.

נכון.

לכן, כנראה, כנראה לא תהיה ברירה. אני מקווה - - - אבל נקיים דיון גם בנושא הזה.

בבקשה, לסיום.

אני בדקתי מחירים של קייטנות בעיר מסוימת, נכדיי גרים שם. עם כל הרצון הטוב של הרשות זה מעל ל-1,000 שקלים לקייטנה מצומצמת לשלושה שבועות. זה הון תועפות. חבל מאוד.

אני גם מבקש שבדברי הסיכום, אדוני, אם תוכל לבקש ממשרד החינוך שייתן תשובות למה ההרחבה לכיתות ג'-ד' לא תבוא - - -

תודה.

תודה, אדוני.

תודה, אדוני.

ראש עיריית דימונה, מר בני ביטון.

טוב. בואו, אני, ברשותכם, קודם כל אני רוצה להגיד שבאמת אני תומך בסייעת השנייה, אבל פתאום אני רואה את זה – אצלי זה היה תקצוב של 20%. 20% זה היה מדובר כמעט ב-750 אלף שקל ברשות בשנה. ברשות שאני צריך. הרמתי טלפון למר חיים ביבס וגם לשר האוצר וגם לשר החינוך, ואמרתי לו: שקל אחד לא יהיה.

אנחנו מתוקצבים בסייעות שלנו ב-87%, ואני מתקצב אותן במאה אחוז. אני משלם להן משכורת מאה אחוז. וגם באלה שרצינו לקלוט אותן, שאנחנו נתקצב אותן, אנחנו נותנים גם מאה אחוז.

- - - ב-90% - - -

לא, לא, לא, לא.

לא, לא.

87%.

תני לי. תאמינו לי. תקשיבי, המינוי הכי טוב, ויכול להגיד לך ידידי וחברי, אחד מראשי הערים הטובים שהיו במדינת ישראל, חבר הכנסת מאיר כהן: המשרה הכי נחשקת ברשויות זה להיות סייעת.

סייעת.

"אני לא רוצה שום דבר". איך הם באים לראש הרשות? "אני רוצה להיות רק סייעת, משהו קטן". אז בואו, תבינו, אני בעד הסייעות. אני חושב שהסייעות עושות עבודת קודש. אבל פעם אחת ולתמיד אנחנו נעלה את זה לסדר. ויושב פה גם שר הרווחה לשעבר ואני אומר את זה: נגמר ה-matching. הנה אני אומר לך. זו המלחמה שלנו, של ראשי הרשויות. אני מדבר עכשיו כיושב ראש פורום ערי הפיתוח והסגן שלך - - -

רגע, אז מה תעשו עם הארנונה?

אני לא מעלה ארנונה.

לא, מה תעשו עם מה שאתם - - -?

הנה, אני אומר לך: לא מעלה ארנונה. אתה תשאל אותי - - -

אנחנו נגד להעלות ארנונה - - -

אמרת: נגמר ה- .matching

תשאל אותי – תגמור את ה- matching- - -

אבל שהמדינה תעלה מיסים, אם היא רוצה.

בדיוק. לא יכול להיות שהמדינה בשיטה - - -

הם רוצים להישאר בדירוג של ה-O.E.C.D., שאנחנו נעלה ארנונה. נו, באמת.

לא יכול להיות שהמדינה משיתה על ראשי הרשויות כל מיני חוקים, ואתם, אני פונה אליכם, חברי הכנסת, תהיו אחראיים. ויושבים היום הרבה חברי כנסת שהם היו ראשי ערים לשעבר. הם יודעים מה זה. סתם, נגישות – אני אתן לך רק סתם דוגמה: נגישות. מיליונים של שקלים. מחר בבוקר זה אחריות פלילית שלנו, כראשי רשויות, אם אנחנו לא נבצע את זה. איפה היא הלכה, חברת מועצת העיר וחברת הכנסת מירושלים – ניר ברקת אומר: במיליונים של שקלים, אני לא יודע מה לעשות.

מיליארדים.

מיליארדים. הנה, מתקן אותי פה מאחורה.

אני מבקש ממך להיות פרקטי ולפנות למשרד החינוך ולהגיד להם: לא מה שהמנכ"לית אמרה, ואמרה את זה למר חיים ביבס, וגם השר אמר לי: לתקציב 2015 אנחנו נתקצב אתכם. ל-2016 אתם כבר תתקצבו את זה בתקציב החדש שלכם.

זה מלכודת דבש. יכניסו אותך בפנים להטביע אותך.

זה מלכודת דבש.

הנה אני רוצה מאוד. אני חושב שזה תהליך מבורך. התחיל בו, צריך להגיד בהגינות, השר שי פירון וגם שר האוצר לשעבר יאיר לפיד – תקצבו את הדבר הזה. הוא ידע, השר נפתלי בנט, לאן הוא נכנס. קיבל המון דברים והרבה כסף בהסכמים הקואליציוניים שלו. שלא יבוא על חשבון הרשויות המקומיות. תוציא החלטה כזו.

תודה רבה.

תודה. תודה.

חברת הכנסת תמר זנדברג.

תודה רבה, אדוני. תראו, הנושא הזה של הסייעת השנייה הוא פה, על שולחננו, גם כיכב במערכת הבחירות, על שולחננו מאז המחאה החברתית, שבעקבותיה נכנסה רפורמת טרכטנברג. אני גם רוצה לומר: אתה אמרת בפתיח: כל דבר זה רפורמה. עכשיו, נותנים כסף בשביל דבר שצריך אותו זה כבר נהיה רפורמה. אבל כמו שכל בית צריך מרפסת גם כל שר צריך רפורמה, וזה בסדר.

כל מה שאפשר לכנס איתו מסיבת עיתונאים היא רפורמה.

אין בעיה. כן. בדיוק.

לא משנה מה זה.

יפה.

נכנס מסיבת עיתונאים. ויושב ראש מרכז השלטון המקומי ישב במסיבת העיתונאים – כולנו ראינו ובירכנו. וטוב מאוד. אני עם פתיחת הכנסת הזו, ביחד עם חברת הכנסת גילה גמליאל, היום השרה גילה גמליאל - - -

תארי לך שאני הייתי מקלקל את המסיבה אז, לא היו אומרים עלינו שאנחנו נגד סייעת שנייה. מה פתאום. כן, אבל. מישהו צריך להביא את הכסף.

לא, לא, לא, לא, שנייה.

אנחנו הגשנו עם פתיחת הכנסת הזו הצעת חוק: לחייב סייעת שנייה בגני ילדים. ויכול להיות שחלק מהסיכומים שלנו כאן, בוועדה, המחוקקים, אנחנו צריכים לחזור למצב הזה. יכול להיות שאנחנו כוועדה צריכים לקדם את הצעת החוק הזו כדי לחייב את המדינה.

נכון.

כי באמת נוצר פה מצב, ואני רוצה להגיד שני דברים: אחד, זה בהקשר למימון; והשני, זה בהקשר להתארגנות ותנאי הסייעות.

תראו, גם את הנושא של תנאי הסייעות הקיימות, עוד לפני הנוספות, הכנסת הזו מלווה, ואני חייבת לציין באמת את התארגנות הסייעות, יחד עם חברת הכנסת זהבה גלאון, שאפילו הובילו את הנושא בכנסת הקודמת. כי באמת, נוצר כאן איזשהו מצב אנומלי: - -

אני חשבתי שחברת הכנסת עליזה לביא.

זה היה בוועדה של חברת הכנסת עליזה לביא.

אז גם. אז גם.

- - הסייעת, וזאת גם הסיבה אולי שהיא, מסיבות היסטוריות, מועסקת על ידי הרשות המקומית, בעוד שהגננת היא עובדת משרד החינוך. כי יש אנומליה בקשר לתפקיד הסייעת בכלל. היום אנחנו מבינות ומבינים הרבה יותר שמדובר בתפקיד חינוכי. זה לא פחות. ציינת את המעונות. זה שהמעונות - - -

אז נלך גם לחינוך העל יסודי.

זה ברור.

כל נושא החינוך.

את יכולה להעלות הצעת חוק כזאת? אם תעלי הצעת חוק כזאת אני אתמוך בך ראשון ואני אדאג שכל חברי הכנסת יבואו להצביע.

זה שהמעונות הם באחריות משרד הכלכלה; והסייעות – הרשויות המקומיות; והגננות והמורות במשרד החינוך, זה חוסר הבנה היסטורי של התפקיד הזה בכלל. ועכשיו אנחנו מתפלאות למה התנאים לא תנאים, וההעסקה הולכת ומידרדרת החוצה, וההתאגדות שציינו כאן – אני לא רוצה לחזור.

אז עכשיו אנחנו, שוב פעם, הגענו ככה, עם היד פה, כי הגנים קורסים, ואני לא אחזור. אפשר לחזור לפרוטוקולים, כאן, בוועדה, מה המצב בגנים: עם החיתולים, ועם ההיגיינה, ועם ההאכלה, ועם השינה בצהריים ועם כל הדברים שמאפיינים ילדים בגיל הזה, בגיל הרך. אז העלינו את הגיל הרך על ראש שמחתנו – מצוין. טוב מאוד. הבאנו את רפורמת טרכטנברג. אז קמה צעקה, הגנים קרסו, ועכשיו אנחנו עומדים ואוי-אוי-אוי, מה נעשה. אז קוראים ליושב ראש מרכז השלטון המקומי ביום חמישי להגיד לו: הנה, יש לך.

אז עכשיו אני רוצה להגיד משהו על המימון הזה, על התקצוב הדיפרנציאלי: תראו, אפשר דרך זה שקמה צעקה וכולם רוצים וכולנו מברכים להכניס בדלת האחורית נושא שהוא נושא ענק, שאנחנו בכנסת רואים אותו בהמון המון נושאים של היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. אני רוצה לציין משהו רק מהשולחן שלי בשבוע האחרון: חופים – גבייה בכניסה לחופים. אנחנו לא רוצים לתת לרשויות המקומיות, אבל אז הן אומרות: מאיפה נביא את הכסף; נגישות – צוין כאן: רפורמת הנגישות; אופניים חשמליים, אכיפה בנת"צים, אכיפה בנתיבי תחבורה ציבורית, אכיפת האופניים החשמליים. גם. מי יעשה? הרשויות. ועכשיו הסייעות, עוד פעם.

ושיטור עירוני שכחת.

שיטור עירוני.

אז יש לנו נושא ענק שנוגע כמעט בכל תחום ותחום של היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, ועכשיו, אני מבינה, הצורך ברפורמה, זה נורא חשוב, ואולי הממשלה לא תחזיק מעמד הרבה זמן וצריך מהר-מהר להביא הישגים. אבל אי אפשר, את הסלע הענק הזה, להכניס דרך חור מפתח כזה קטן ולצפות שזה ייכנס ככה בלי להישבר.

אז חשובה הסייעת. מאוד. אין, כמעט אין דבר יותר חשוב מזה. ואני רוצה לציין בצד זה את הנושא של מספר הילדים בכיתה, שזה גם נושא חשוב. גם כן בגיל הרך.

רגע, רגע, חברת הכנסת תמר זנדברג, יש משהו לא הוגן. היה דיון. שעתיים השקענו.

מאה אחוז. בסדר - - -

- - -

אני הבנתי אותה. תאמינו לי שהבנתי. אני לא נכנס.

אתה צודק, אבל מה הבעיה? תשמע, אנחנו שולחים את ההורים, ובאמת אני אומרת: אני באה מתל אביב. אצלנו הייתה, בתל אביב הייתה מחאה מאוד רצינית כדי לדרוש מהעירייה לתקצב. אז יש עיריות שתקצבו. יש עיריות ששלחו את ההורים לתקצב בעצמם. ועכשיו באים אלינו כדי שנילחם על הזכות של ההורים לשלם. לאן הגענו? וכל זה למה? כי מערכת החינוך הממלכתית, האוניברסלית, בדרך המלך, ממשרד החינוך, קורסת ובקריסה. ואנחנו מתחילים לחפש מאיפה זה יבוא.

הצעד מבורך. אנחנו, כאן, בכנסת, רוצים שזה יקרה. זה אחד הגורמים שבאמת הכי העסיקו אותנו בזמן האחרון, אבל כמו שצריך: אל"ף, מבחינת הסייעות והתנאים שלהן; בי"ת, מבחינת המימון – שלא יתגלגל, בסופו של דבר, להפרטה של התחום הזה.

תודה, חברת הכנסת תמר זנדברג.

אני הולך לקלקל קצת את השמחות. אני היום זרמתי אבל בדרך כלל אני מקלקל. תקשיבו, התחום הזה של הגנים מוכר לי. מוכר לי. אתם רוצים לדעת איזה תחום העמותות אוהבות הכי הרבה להתעסק בו?

גני הילדים.

גני הילדים.

למה?

כסף.

הרבה כסף.

כי הוא רווחי.

כסף.

כי הוא רווחי. מר חיים ביבס, פה אתה תצטרך לתת לי להתמודד עם זה.

איזה עמותות?

זה לא נכון.

היום כבר לא.

זה לא נכון.

איזה עמותות בדיוק?

רבותיי, תנו לי, תנו לי. אני מוכן, מוכן, אני אוהב להתנצל כשאני טועה, ואני לא יודע הכול. אני כל החיים שלי לומד. אבל תעשו לי טובה. אני תמיד אומר בהסתייגות. לפחות גם אלה שקוראים קריאות ביניים שיחשבו פעמיים לפני שהם קוראים.

משלב מסוים, ממספר מסוים, אני לא רוצה לנקוט אותו כי אני כבר שנים לא עוסק בזה, לא מכיר את התחום – כיתת גן היא רווחית. וראשי רשויות, אם ירדו וירדו לעומק יראו שכיתות הגן הן רווחיות. כי אנחנו מדברים ודאי-ודאי על 35 ילדים בגן.

זה סרדינים.

סליחה, אני אמרתי שזה הרציונל? זו המציאות.

אני יכול אבל רק לתקן אותך בדבר.

אני אתן לך. תתקן. אדרבה.

לא, שלא - - -

רבותיי, לכן רקתי את זה לאוויר כי אחת מנקודות - - -

גן ציבורי או פרטי?

- - -

הוא מדבר על עמותות וגנים פרטיים.

בדיוק.

לא גנים עירוניים.

בדיוק.

בסדר.

בגנים העירונים אין לנו רווח כי לא משלמים לנו.

מוציאים - - -

בדיוק. מוציאים כסף.

אני אגיד לך: גם בעיריות אתה לא צודק. גם בעיריות אתה לא צודק. מר בני ביטון, אם אתה תבדוק כלכלית כל גן וגן בפני עצמו - - -

- - -

לא. לא עושים.

אבל בואו נראה. באחת מנקודות הסיכום שלי אני אצטרך לטיעון הזה. ואדרבה, אני מוכן להתמודד עם הנתון ולחזור בי אם אני טועה.

מר ישראל אליאסף, בבקשה.

שלום. ישראל אליאסף, מרכז את תחום הגנים בפורום ועדי ההורים היישוביים. הפורום מייצג כבר מעל מיליון וחצי תלמידים במערכת החינוך.

אני חושב שהדיון הזה הלך כבר לאמוציות יותר מדי גבוהות.

אין אמוציות. שום אמוציות.

אני נמצא פה אז אני שומע.

תודה רבה להורים שהובילו את זה. אני חושב שהדבר הראשון שצריך להגיד זה תודה רבה גדולה. צריך להגיד תודה לשרי החינוך והאוצר הנוכחיים. אני חושב שגם צריך לזכור את שר החינוך הקודם שהוביל את הרפורמה של חוק חינוך חינם מגיל שלוש.

זה חוק לימוד. הלוואי והיה חינוך שם.

חוק חינוך חינם מגיל שלוש. ודרך אגב, זה מתקשר למה שמר חיים ביבס אמר על הנושא של תשלומי ההורים. חוק חינוך חינם הוא חוק חינוך חינם, הוא לא חוק חינוך חינם על חשבון ההורים. זה לא יקרה. זה דבר ראשון.

מצוין. והארנונה וכספי ההורים זה אותו דבר.

בסדר.

רק שתדע. ולדבר בסמנטיקה גם אני יודע.

בסדר. אני עוד לא סיימתי את שלב התודות. אני חושב שצריך להזכיר עוד שני אנשים חשובים.

דבר על העניין, לא על התודות.

- - - על העובדה: עוד לא הספיקו להכריז על הרפורמה, כבר תודה?

ארגון ההורים. אנחנו בעידן של חופש ביטוי, נכון?

נכון. אבל אני רוצה להגיד - - - תודה - - -

אנחנו התרגלנו לשמוע דברים איומים. אנחנו לא מתרגשים. אז הוא רוצה לומר תודה - - -

אני חושב שבלי מר עמרם מצנע, שדחף את זה בוועדה הקודמת, ובלי ראש הממשלה השותף - - -

אתה היום החלטת להגיד רק תודה.

כן.

יש את השיר הזה, לומר - - -

חייבים להגיד תודה. זה התחלה של להיות בן אדם, אני חושב.

נכון.

דבר שני: תקציב החינוך – אמרת בדיון הקודם שתקציב החינוך הוא השני בגודלו. הוא הראשון בגודלו אם לוקחים את תשלומי ההורים.

ובהמשך לדיון בנושא הצפיפות בגנים – חמור שבעתיים. השר דיבר על היפוך הפירמידה. יש חשיבות עליונה להגיע גם בגנים לצמצום התקן. צריך להגיע לכל ילד וילד, ואי אפשר לעשות את זה עם תקן של 35 ילדים בגן.

מכיוון ובוועדה הזאת נדון גם נושא רווחת בעלי הילדים, אז רק שתדעו שלכבשה במדינת ישראל יש יותר מקום בדיר פר מטר, לפי התקנות, מאשר לילדים.

נכון.

אוקיי. וזה המקצוע שלי.

דבר נוסף. עכשיו אני רוצה להגיד על הרפורמה: שר החינוך במסיבת העיתונאים אמר שאחת המעלות של הרפורמה הזאת זה שיהיה לגננות יותר זמן להיות פנויות להורים. אני שואל את שר החינוך: איפה אתה ישבת עם ההורים? הלכת לרפורמה, לא ישבת עם ההורים, לא עם נציגי ההורים, לא עם נציגי הגננות, לא עם נציגי הסייעות. רצת למסיבת העיתונאים. אני מברך על זה. אני שמח על זה. אבל שב עם אנשי השטח שיודעים מה קורה בשטח.

ועכשיו אני רוצה לדעת בנקודות בזריזות, מה מפריע לנו ברפורמה: אני חושב שקודם כל צריך לעשות שולחן עגול עם ההורים ואנשי הצוות המקצועי. יש דברים שחייבים להיכנס לרפורמה, וחלקם גם לא עולים כסף וחלקם כן. המפתח להוספת סייעת – אנחנו רצנו על זה בבחירות, מכל הסיעות, וכולנו דיברנו. הכנסנו את זה חזק מאוד לשיח של הבחירות. אני חושב שכתוצאה מזה זה בכלל הגיע – המפתל להוספת סייעת, אמרו שזה יהיה בגן מעל עם 30 ילדים. מה יקרה בגן שיש בו 20 ילדים בני שלוש ושמונה ילדים בני ארבע? לא מקבל סייעת. זה לא מפתח נכון. המפתח הנכון הוא: בכל גן שיש עשרה ילדים בני שלוש צריך סייעת.

נכון.

אני אשים כיסא בשירותים ואני אהיה שם כל היום.

בלתי אפשרי - - -

תודה.

הנושא של המפתח צריך להשתנות. צריך להתאים את סדר היום – זה לא עולה כסף – שארוחת הצהריים תגיע בשעה 13:00 ולא בשעה 14:30. זה לא הגיוני.

צריך להתאים את המבנים, וזה דבר שצריך לקרות עד ספטמבר. זה חד פעמי. זה לא כל שנה. להתאים את המבנים: אסלות נמוכות, אגנית רחיצה עם מים חמים ופינת שינה.

כמו שיש רופא ואחות, מהנדס והנדסאי, צריך שיהיו גננת וסייעת מקצועיות כמקצוע עם תואר. וצריכה להיות תכנית רב שנתית להורדת התקן ל-25 ילדים בגן.

החלת חוק יום חינוך ארוך בכל הארץ. זו תכנית רב שנתית.

אמן.

אנחנו הגשנו תכנית חומש. היא נמצאת. אני חושב שזה התיקון.

תודה.

אנחנו בעד, מה זה עוזר?

חברת הכנסת סופה לנדבר.

תודה, אדוני. רבותיי, למילה תודה יש עוד כמה מילים - - - סליחה ובבקשה, ואז גם לילדים שלנו מגיעות, גם סליחה וגם בבקשה.

תשמע, אני כאן, בישיבה, הבנתי, אדוני היושב ראש, שיש כאן, במדינת ישראל, ילדים יתומים, שנפלו בין ההסכמים הקואליציוניים. יש הסכמים קואליציוניים לסוג ילדים אחד, לסוג שני, ויש ילדים שאנחנו, כוועדת החינוך, נצטרך לעשות אימוץ ולאמץ את הילדים האלה, בגלל שלכל ילד מגיע.

עכשיו, מתי מתחיל החינוך? נכון שהגיל הרך זה הקריטי ביותר מתחילת החינוך. בעצם, החינוך מתחיל מהיום הראשון כאשר הילד נולד. עכשיו, אנחנו מדברים על הרפורמה, ודעתי על מה שאני שמעתי כאן ומה שאני קוראת ומה שאני מרגישה בשטח זאת רפורמת רק דיבורים. מדברים, מדברים. מתחילים ולא מסיימים. אני חושבת שכל רפורמה צריכים להתחיל ולסיים.

עכשיו, ליבי עם כל הגננות, ליבי עם כל הסייעות, בגלל שהן לוקחות על עצמן חינוך בגיל הרך שהוא קשה ביותר. הוא יותר קשה מכיתה אל"ף, בי"ת, והלאה והלאה. בגלל שהלחץ על כל סייעת זה לחץ חיתולים ומוצץ ובכי, ובעצם איפה החינוך כאן? איזה המוזיקה ושיעורי ציור? והלאה והלאה והלאה. ובגלל זה אני אומר שאני מסכימה עם הרשויות המוניציפאליות. לא יכול להיות שאנחנו מכריזים כאן על רפורמה, על חינוך חינם, ובעצם מגיעים עם חינוך - -

יקר.

- - שאנחנו משלמים ומשלמים ומשלמים.

אני אומרת לך כסבתא, ואני סבתא של שתי נכדות מקסימות, אבל אני לקחתי את החלק של חינוך ושל תשלומים ושל כל הדברים. וכאשר אני חיבקתי את הנכדה הראשונה אני כבר חשבתי איפה המטפלת ואיפה התשלומים ומה אני צריכה לעשות. טוב שאני יכולה ומסוגלת. אני אלמנה. לא צריכה להשקיע בדברים אחרים. לקחתי על עצמי לחנך את הנכדות שלי ולהשקיע בנכדות האלו. אבל לא יכול להיות ולא ייתכן ששר החינוך שמכריז על רפורמה ומערכת החינוך שמכריזה על רפורמה לא חושבים שהמימון של הרפורמה צריך להיות במאה אחוז. לא על הרשויות, אלא על משרד החינוך.

נכון.

הכרזתם על דבר? תכריזו פחות, תעשו יותר.

תודה רבה.

תודה.

ואתה יודע, אני כתושבת אשדוד צריכה להגיד שכל המערכת, ואני כשרה לשעבר, כשרת העלייה והקליטה יכולה להעיד שכל העובדים, באיזו מערכת הם לא עבדו? הגיעו למקום הוועדה, עזבו את המשפחות ועמדו על המשמרת. ולכל הדרום ולכל העובדים, בכל המשרדים, מגיע להם תודה מקרב לב.

יישר כוח. זו התודה. זה מה שהיא רצתה להדגיש לכם.

טוב, רבותיי, אנחנו נסיים את הדיון ב-13:00 עם נקודות סיכום. הגברת עמליה עמיר, הגיע זמנך לדבר.

סליחה, אדוני היושב ראש, מנהלות מחלקות גני ילדים נמצאות כאן. יש לנו הרבה מאוד מה לומר על הרפורמה. הרבה מאוד.

אתן רוצות לדבר?

- - -

טוב, יש לכולכם פה נייר עמדה של "איתך"-"מעכי". ובבקשה, כולכם תעיינו ותקראו אותו.

והתארגנות הסייעות.

כמובן, התארגנות הסייעות.

מה שאני רוצה להגיד בדיון הזה, שכולם מדברים על הסייעות, מדברים על הילדים, וכולכם כולכם צודקים בעניין הזה של הילדים. הילדים במקום הראשון. אם סייעת תגיע לגן עייפה, אחרי 42 שעות עבודה שבועיות, היא לא יכולה לתפקד. היא מגיעה לבית שלה, גם היא לא מתפקדת, כי יש לה משפחה. צריך להבין את זה שחייבת להיות סייעת שנייה. אנחנו שלוש שנים רצות מוועדה לוועדה, ממקום למקום, בשביל שהדבר הזה ייצא לפועל.

הנה, הוא הולך לצאת.

ואני מאוד שמחה. מאוד שמחה.

הפתרון שלי? זה שהשלטון המקומי, השלטון המרכזי, ייקחו את העניינים לידיים, יגיעו לידי הסכם ביניהם, והדבר הזה. בבקשה, תוציאו את זה למען ילדי ישראל לפועל.

אוקיי. תודה.

ילדי ישראל זה המקום הכי חשוב שלנו. זה העתיד של המדינה.

תודה. תודה.

ותודה לכם. גם לך תודה. אני מאוד מודה לך.

הגברת עפרה כהן, יושבת ראש ארגון הגננות. יש דבר כזה?

כן. טוב, אני כמובן מברכת אבל אומרת שהרפורמה הזו היא בעצם דבר שהיה נדרש לפני הרבה-הרבה זמן.

הוספת סייעת שנייה במצב שקיים היום בגנים, צר לי לאכזב אתכם: כגננת במשך 35 שנה בפועל, צר לי לאכזב ולהגיד שזה כיבוי שריפה.

מסכים.

זה לא פתרון, בטח לא לחינוך מיטבי, ובטח ובטח לא - - -

מה את מציעה – גננת שנייה?

לא. סליחה. מה שאני מציעה: במקום להגדיל את מספר הילדים בגנים ולהוסיף עוד סייעת, אני מציעה לצמצם את מספר הילדים, וזה ניתן. אפשר תוך חמש שנים להוריד את מספר הילדים בגנים ל-25 ילדים. אז אולי יהיה אפשר לתת מענה מיטבי לילדים ולענות לצרכים שלהם.

תודה רבה. נציגות – מחיתם. וכנראה המחאה, יש לה דרכי פעולה משלה.

איגוד מנהלי מחלקות החינוך – הגברת מיכל אונגר. מנהלת אגף גני הילדים בפתח תקווה. בבקשה.

קודם כל, מצטרפת באמת לברכות של כולם. אנחנו מצטרפות. נמצאות גם כאן נציגות – סיגל מאשדוד ופנינה מנצרת.

אנחנו מייצגות כאן את אלה שצריכות לבצע. ועם כל ההערכה לכולם, באמת, אנחנו, מכל הלב, צריכים בזמן כה קצר לבצע את החלטת המשרד. אני רוצה לומר שזו לא פעם ראשונה שאנחנו צריכות לבצע בזמן כה קצר, והציפיות מאיתנו – יש כאן נציגות הורים מפתח תקווה, מכל הארץ. זה ברור הרי שהרשות צריכה לבצע בראשון לספטמבר. השאלה הגדולה: האם משרד החינוך חשב על כך שרשות כמו פתח תקווה ואשדוד צריכה להיערך עכשיו, בזמן כה קצר, לקליטת 100 סייעות נוספות.

120 סייעות נוספות.

כי כמות גני הילדים - - -

תאמינו לי, אל תהלכו עלינו אימים, אני אגיד לך למה: אם אני, עכשיו, לא הייתי חבר כנסת הייתי מקים רק חברת השמה בהתנדבות לתועלת הציבור ללא שום רווח – כמה מוכנות וכמה רוצות.

- - -

תאמינו לי, בתוך עמי אנוכי יושב, והסתובבתי הרבה-הרבה בפרוזדורים של הרשויות המקומיות. ובלי לפגוע בשום רשות מקומית, אני יודע איך זה עובד ואיך זה הולך.

- - -

ואני יודע איך זה, תאמינו לי. רק תפתחו, תאווררו, תציעו את זה לכלל - - -

- - -

שלא יפחד אף אחד. אף פקיד בכיר בעירייה, כזה - - -

- - -

אני רק רוצה לומר את זה לפרוטוקול ורוצה לומר את זה לציבור: אל תהלכו אימים. יש מאות ואלפים שמשוועות לפרנסה, לתעסוקה, ויכולות למלא את הפונקציה הזאת. נדריך אותן. נכשיר אותן. נכון, קשה. נכון, בהתראה קצרה. אבל זה לא בלתי אפשרי.

שום דבר לא בלתי אפשרי.

אני רוצה, בבקשה, לומר: אנחנו מאמינים שבתוך גן הילדים לא יכולים להביא נשים שאתמול, סליחה, היו במקום אחר, והיום הן פתאום סייעות גני ילדים.

- - -

אני לא רציתי להשתמש פה, לחברי הכנסת, כאן, במילים לא בוטות.

אנחנו צריכים להכשיר אותם. לעבוד עם ילד קטן זה לא לעבוד עם הסמרטוט ועם המגב. צריכים להכשיר אותם בזמן כה קצר. זה סוגיה אחת מאוד-מאוד משמעותית.

כמו שנאמר כאן, אנחנו לא מאמינים בלשים את הסייעת בגן מבלי להכשיר אותה. אנחנו צריכים ומחויבים, על פי החוק של משרד החינוך עצמו, שנתן לנו ואמר לנו שהסייעות היום צריכות להיות מוכשרות. אנחנו צריכים להכשיר אותן, ואנחנו נכשיר אותן, אבל לא בזמן קצר. משרד החינוך צריך לתת לנו, לרשויות, זמן.

פועל יוצא מהדברים שלך, שאת אומרת במילים הכי ברורות: מאחר וזה לא ישים בתקופה כה קצרה – לדחות את הרפורמה ל-2000 ו-. זה מה שאני מבין.

- - -

לא. אני אמרתי לעשות אותה בצורה מדורגת, שגם - - -

כדי לטפל בסייעות, ברשות המקומית, במחלקות גני הילדים, יש צוות כוח אדם שמטפל בסייעות האלה: נותן להן מענה, קולט אותן לעבודה, עושה את החופשות שלהן, נותן להן מילוי מקום כשהן חולות. הרשות המקומית צריכה להיות מתוקצבת גם על העניין הזה של תוספת כוח אדם.

תודה. תודה. תודה.

אני הבטחתי לראש המועצה המקומית רכסים, שבעברו גם ניהל רשת גנים, וכל כך הרבה דברים שמענו על הסכמים קואליציוניים, ועמותות, וחרדים וחינוך. אז בוא, תן לנו בקצרה, בדקה, את ההסתכלות שלך. גם וגם.

אני אשתדל לעשות את זה בקצרה. תודה, אדוני היושב ראש.

כמי שניהל רשת של למעלה מ-300 גנים עד לא מזמן, בעצם, התהליך מבורך, אבל היום הסייעת היא לא מה שהייתה פעם: באה, עוזרת וכולי. הסייעת היא חלק מהצוות הפדגוגי של הגן, וזה חייב לבוא בתהליך מובנה. גם ההירארכיה בגן חייבת להיות ברורה. אחרת, שתי הסייעות יריבו ויטילו את המטלות הלא נעימות אחת על השנייה, ודי למבין. אז זה דבר אחד.

כראש רשות, אמר ידידי, מר חיים ביבס, הציג את עמדת השלטון המקומי, אני אבל כראש רשות חרדי רוצה לשאול, כי לא שמעתי עד עכשיו: בעבר היו רפורמות – היה אופק חדש והיו קייטנות, והמגזר החרדי לא נהנה מהן. אני רוצה לשאול, לא שמעתי בשום מקום: האם הרפורמה הזו חלה גם על המגזר החרדי?

נאמר.

כן. כן.

לא נאמר.

נאמר, נאמר. בוא, זה נאמר. נאמר בתחילת - - -

יש לך 4,600 גנים, מתוכם 2,860 ברגיל והשאר בעצמי.

אמרו שכל המערכת, כולה, כולל.

כולם. כולם. כולם - - -

היא אמרה את זה במפורש - - -

איך זה בא לידי ביטוי? איך זה מתוקצב?

כשנדע איך זה בא לידי ביטוי בכללי, בכלל, נדע - - -

נכון. נכון. נכון.

ולבסוף, אדוני היושב ראש, אני אשמח אם תקיים דיון נפרד לגבי התקצוב של גני הילדים בעמותות, מפני שיש לך טעות.

אני מקווה. חבל לי שטעיתי. אבל אם אני טעיתי אני אחזור בי.

וזכויות הסייעות - - -. חצי דקה.

משפט. שם ותפקיד.

לילי פוקמונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים.

אנחנו הארגון היציג והיא מייצגת 18 אלף גננות במערכת, ואני רוצה לציין שהמהלך הזה של התקצוב לסייעת נוספת בגני ילדים זה המשך לרפורמה של טרכטנברג באופן טבעי. אוקיי?

טרכטנברג דיבר רק על גילאי שלוש.

זאת לא רפורמה חדשה. אני רואה את - - -

עכשיו את פותחת לי ערוץ דיון נוסף?

לא.

תאמרי לי מה יש לך על הרפורמה הנוכחית.

אני רוצה ומבקשת לא לדחות את התהליך הזה, כיוון שאם תהיה סייעת נוספת הגננת תהיה פנויה להתמסר ולתת את כל המענה שהיא צריכה לתת לילדים.

תודה. תודה, גברתי. תודה.

רבותיי, למרות שהדיון הלך, ובצדק, וטוב שכך, ואנחנו לא נבהלים מביקורת – מה לא טוב, מה חסר. אם לבוא ולהגיד: תודה, תודה – לא צריך אותנו. הטוקבקים, אחרי מסיבת העיתונאים, עבדו מאליהם. לא צריך את הוועדה. לכן, אני שמח שהיה דיון כאן, ושזימנו את הדיון. הדברים הונחו על השולחן. והא לא כצעקתה. ואפשר לפתור את הסוגיות שעלו סביב השולחן.

הועדה מודה – תסלחו לי על היומרה – בשם הציבור הרחב: הורים גננות, סייעות, כל מי שהחינוך, במיוחד של הגיל הרך, נשמת אפו, מודים לשרים: לשר החינוך, לשר האוצר, ליושב ראש מרכז השלטון המקומי, על היוזמה הברוכה הזו של תוספת סייעת שניה בגנים.

נכון, יש שאלות שונות שנוצרו כתוצאה מכך. לכן הוועדה קוראת לשר האוצר ולשר החינוך לתקצב את הרפורמה שנקראת סייעת שנייה, כפי שקראו לה. ואני אומר לכם: רבותיי, לפעמים ההסתכלות הצרה הזו מביאה – השרים יכלו לקנות את עולמם: רפורמה כזו, שמים כבר 400 מיליון שקל. יש לנו ויכוח על 40 מיליון שקל ל-2015 ועוד 80 מיליון שקל ל-2016. אתה יודע, אמר, מי אמר שלוש שנים? חבר הכנסת מאיר כהן - - -. אני אומר: תעזבו את השלוש שנים. בשנתיים האלה, בשנתיים האלה שמשרד האוצר ומשרד החינוך ישימו את מלוא הרפורמה, נטמיע אותה, נדחף את העגלה במורד ההר, בעזרת השם, ואז נוכל, באמת, גם הרשויות המקומיות, גם יוכלו, בתהליכים שיהיו, הכול ייבלע. לא שאנחנו עובדים על עצמנו, שבעוד - - -. אני מאמין שהדברים. זה פחות, מה שנקרא, כוחות הטבע עושים - - -. כל הכוחות שאתם רוצים. לכן אני חושב – לא שייך. במיוחד בזה שאנחנו לא מאפשרים לרשויות המקומיות להעלות ארנונה. יש מקורות מימון. הרשויות המקומיות צריכות להצביע עליהן. אני ער לכל תהליך ההטמעה ברשויות המקומיות. אני לא מקל ראש בזה. נכון. אבל מה לעשות, יש התנהלות בשגרה ויש התנהלות בחירום. והרשויות מתורגלות, ואפילו מתרגלים אתכם יתר על המידה בתחומים אחרים. אז מה נעשה? נהיה בלחץ.

ושיחשבו פה כל הגורמים שמדובר בילדים.

ונכון, אבל קודם כל, רבותיי, הצר שווה בנזק המלך. סוף-סוף, שיווענו לזה, רצינו את זה. נכון, נכון, ממשלה חדשה – מה אתם רוצים? ממשלה חדשה. נכנס שר חינוך לתפקידו, מצא דברים על שולחנו, היה צריך להריץ את זה. מה הוא יכול לעשות? אתם יודעים, לפי כל מה שדיברנו פה היה יכול לחכות. בואו נראה, שיעבור תקציב 2015 ו-2016, ונראה מה יהיה לי, וניתן לכם בספטמבר להתחיל. אני אעשה מסיבת עיתונאים בספטמבר כדי שתיישמו אותה בספטמבר 2017. לא יהיה. לכן, אני חושב שצריך להודות לשר החינוך על היוזמה.

אני שוב מצר- אני לא נותן מתנות חינם – שוב מצר, שפה המנכ"לית יכלה לבוא ולקצור את כל הקופה, ויכלה לבוא ולקבל את כל הקרדיט, ושוב היא לא מצאה לנכון לבוא לדיון חשוב כזה. ואני, שוב, תעבירו לה את המסר: לא יעזור כלום. אני ארצה לראות אותה בוועדה תדיר. תדיר. בנושאים חשובים.

לכן, עם התודות, כפי שאמרתי. והוועדה קוראת ליושב ראש מרכז השלטון המקומי, למרות הדברים הנחרצים שלך, לא לטרפד את זה בספטמבר. לתת כתף, לסייע, ויחד להתכנס.

אני קורא לשר האוצר ולשר החינוך וליושב ראש מרכז השלטון המקומי להתכנס לא רק במסיבת עיתונאים, להתכנס סביב שולחן העבודה. ואני אומר לכם, כפי שאמרתי בדיון הקודם: אני אקיים ישיבת מעקב על הנושא הזה כדי לראות שאכן הסויות התקציביות נפתרו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:07.