הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 10

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, ה' בתמוז התשע"ה (22 ביוני 2015), שעה 10:00

מאבק בתאונות הדרכים על רקע העלייה במספר הנפגעים

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עיסאווי פריג' – מ"מ היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

דב חנין

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

טלי פלוסקוב

יעקב פרי

רויטל סויד

חמד עמאר

אמיר אדרי - רכז לביטחון פנים, אגף התקציבים, משרד האוצר

מורן מזור - אגף התקציבים, משרד האוצר

אורה יעקב - מדריכה ארצית פדגוגית, אגף זה"ב נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

ראיק סאלם - מנהל אגף תשתיות בין-עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

פיליפ פארן - מנהל אגף תשתיות עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עירית שפרבר - מנהלת אגף בכיר תכנון תחבורתי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שי קדם - עוזר מנהלת אגף תכנון תחבורתי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מרדכי בהירי דואני - רו"ח, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

צביקה דן - משנה למנכ"ל ומנהל חטיבת המבצעים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יובל פרידמן - מנהל מינהל כספים ומשאבי אנוש, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - יועץ משפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נועה רוזנהק - עו"ד, עוזרת מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ירון אבטליון - מרכז בכיר תקציבי משטרה, אגף תכנון, תקצוב ובקרה, המשרד לביטחון פנים

חיים אמיגה - ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

תנ"צ אלברט אוחיון - סגן ראש אגף התנועה, משטרת ישראל

נצ"מ שרית פיליפסון - ראש מחלקת תביעות, את"ק, משטרת ישראל

רפ"ק אילן גורן - ק' מחקר, אגף התנועה, משטרת ישראל

רפ"ק ג'ורג' קיוורקיאן - ע' יועמ"ש, משטרת ישראל

שבתאי גרברציק - דוברות, משטרת ישראל

יעל אוירבך - ויצו

צופית גורן - ויצו

נופר משה דהן - ויצו

אפרת דהן - ויצו

שמואל מלכיס - מנהל המחלקה הכלכלית, איגוד חברות הביטוח

יעקב אלחדיף - מנכ"ל, הפול - תאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה

זמר בלונדהיים - נתיב ביטוח

רונן לוי - יושב-ראש, איגוד המוסכים

אינגריד הר אבן - יועצת משפטית, איגוד המוסכים

ישראל ג'יבלי - מנהל אגף בטיחות, חברת נתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

גבי בן הרוש - יושב-ראש, מועצת המובילים והמסיעים

דוד כוכבא - מנכ"ל, מועצת המובילים והמסיעים

קרן גדיש - דוברת, מועצת המובילים והמסיעים

פריד אברהם - יושב-ראש, ארגון נהגי ובעלי המוניות

יהודה בר אור - יושב-ראש, איגוד נהגי המוניות הארצי

שי דיין - יושב-ראש, ארגון חדש לנהגי מוניות בישראל

שוקי שדה - מנכ"ל, ארגון חברות ההסעה

ערן שדה - מנהל פעילות, ארגון חברות ההסעה

יחיאל מונטג - מנכ"ל עמותת עיניים בדרכים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

מיכל זלוף - חברת עמותה, עמותת עיניים בדרכים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

נורית ג'ין גרוסמן - יושבת-ראש, עמותת אנשים באדום, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

עדנה צונץ - דוברת עמותת אנשים באדום, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

יעקב רון - חבר הנהלה, אנשים באדום, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

אביטל אפל פנקס - מנהלת קשרי חוץ וממשל, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

גלית גלעד - סמנכ"לית, אגף ממשל ומדיניות ציבורית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

אהוד שפירא - חבר פורום פעול"ה, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

דוד בן נון - חבר פורום פעול"ה, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

יניב יעקב - עו"ד, מנהל תחום מדיניות ציבורית, עמותת אור ירוק, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

מיכה בר-מאיר - מנהל המרכז לטכנולוגיות חכמות לתחבורה

בוקי מנחם הלוי - מומחה לרכב תחבורה תעבורה, וי סי די מולטימדיה

רוני דן - מנכ"ל, חברת סייפלוג

אור דן - מנהל תפעול, חברת סייפלוג

אמה סופיה אוחנה - אחותה נהרגה בתאונת דרכים והיא אימצה את ילדיה

רפאל אוחנה - בעלה של אמה, הורה מאמץ

אריאל אוחנה - בתה המאומצת של אמה

עידן אוחנה - בנה המאומץ של אמה

ניקול אוחנה - בתה של אמה

רוני אוחנה - בתה של אמה

יעל גויסקי - עו"ד, לוביסטית, יועצת קשרי ממשל, מייצגת את איגוד המוסכים

ענת אלון - עו"ד, לוביסטית, מייצגת את איגוד המוסכים

נסים עוג'ר - איגוד הארגונים החברתיים

משה פפיא - פעיל, המשמר החברתי

לאה ורון

טלי רם

מאבק בתאונות הדרכים על רקע העלייה במספר הנפגעים

בוקר טוב. אני מבקש לפתוח עוד ישיבה של ועדת הכלכלה. בוקר טוב למנהלת הוועדה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אורחים, רשמת פרלמנטרית, צוות הוועדה. ברשותכם, אני מבקש להתחיל את הדיון.

חברי, בטרם אנחנו נעסוק בשאלה הנוגעת שלשמה התכנסנו, אני רוצה ברשותכם לומר איזושהי התייחסות בעקבות כל הפרסומים הבוקר בכלי התקשורת בנושא רשות השידור. ברשותכם, אני רוצה להקריא מן הכתב כמה משפטים קצרים.

אמש קיים ראש הממשלה דיון רב משתתפים בנושא רשות השידור. על-פי הדיווחים בתקשורת עולה תמונה מדאיגה מאוד מהאופן בו מתכוון ראש הממשלה לטפל במשבר העמוק והמתמשך של הרשות. אני מדגיש, על-פי הפרסומים.

כמי שמלווה את השידור הציבורי ורואה בו ערך שיש לחזק ולטפח, אתנגד לכל מהלך שינסה להשיב את הפוליטיקה אל תוך רשות השידור. אתנגד לכל פעולה שתשים קץ לשידור הציבורי. אעשה יחד עם חברי בוועדה ובכנסת את כל אשר נדרש כדי להוביל את המהלך הנכון והראוי להבראת הרשות ולחיזוק השידור הציבורי.

אשוב ואדגיש כי כל פעולה לחיסול ו/או לפוליטיזציה של הרשות, תיתקל בחזית בצורה של חברי ושלי. זה מסוג הנושאים שאין בהם לא אופוזיציה ולא קואליציה.

חשוב היה לי לומר את זה. לא שקיבלתי איזושהי הודעה מראש הממשלה או מלשכת ראש הממשלה, אבל כל כלי התקשורת מלאים בדברים - -

שמענו.

- - והיה חשוב לי, כדי לשים את הדברים על אדני ברזל, חברותי וחברי, היה חשוב לי לומר את הדברים האלה, ובימים הקרובים יתקיים דיון המשך כדי שאנחנו גם נקבל את ההחלטות.

מתי להערכתך?

בשבוע הבא. אין לנו גם זמן, על-פי הכללים.

נכון.

עד סוף החודש זה המועד.

אני חשבתי אפילו השבוע לקיים דיון.

יש את מנהלת הוועדה, היא אמונה על לוחות הזמנים ועל כל הדברים האלה, תוך כדי שאנחנו רואים לנגד עינינו את הנושאים או את העובדות שאתה מציג.

שוב, בוקר טוב לכולם. אנחנו מתכנסים כאן לתוך הדיון. ברשותכם, אני רוצה לומר כמה דברים. מתחילת שנת 2015, שזה חצי שנה בלבד, יש עלייה מאוד מאוד מדאיגה – וזה לא שאני מחפש לי עכשיו מלים גבוהות כדי לנסות ולציין או להציג את התמונה הקשה שעולה מהעובדה שיש 28% עלייה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים.

אז בוודאי בוודאי שכל נפש היא עולם ומלואו, כל נפש היא עולם שמהרגע שהיא הולכת לעולמה ונקטלת, בוודאי בדרך כל כך קשה, היא סיפור שאין לי את המלים אפילו לתאר, למשפחה שהחוויה הקשה הזו מגיעה לפתחה. זה ברור.

אבל, מסתבר לצערי שזאת מתחילה להיות מגמה, שזה לא אירוע נקודתי או תאונה שגרמה לאיזושהי עלייה אלא יש כאן כבר מגמה שמתחילה להיות מגמה מתמשכת.

חשוב להדגיש שעל-פי הדוח של ה-OECD, שבחן בטיחות ב-38 מדינות, עולה כי קצב שיעור הירידה במספר ההרוגים בישראל לאורך זמן הוא מהנמוכים בעולם, מקום שישי מהסוף, וכי שיעור הילדים שנהרגים בישראל הוא מהגבוהים ביותר, מקום שני מהסוף, לפנינו רק איסלנד.

אני אומַר שהעובדות מראות שהיעד של הממשלה לעמוד על פחות מ-200 הרוגים עד שנת 2020 הופך לצערנו, ובכאב גדול אני אומר את זה, ללא ריאלי. כנראה מישהו שם התבלבל וחשב שהיעד הוא שרק בשנת 2020 נהיה על פחות מ-200 הרוגים, אבל עד אז לצערנו, כפי שזה לפחות מסתמן ואני מקווה שאנחנו נציג תמונה שיכולה לבלום את התהליך הזה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במספרים הרבה יותר קשים, הרבה יותר בעייתיים.

אנחנו כאן נתייחס לסיבות, ואני מבקש, אני אומר את זה מראש, חברותי וחברי חברי הכנסת. סביב הנושאים האלה, מעבר למלחמה שניטשת בכבישים, יש גם מלחמה שניטשת בחדרים, אז אני לא מתכוון לתת לנהל אותה פה, אני מתכוון לקבל את המידע המקסימלי ולדעת על מי מוטלת האחריות לשנות את המצב.

זה נושא מהכבדים ביותר. אנחנו עוסקים בביטחון אזרחי מדינת ישראל ומשקיעים מיליארדים כדי להגן על גבולותיה של מדינת ישראל, מצד אחד, ומצד שני, תאונות הדרכים קוטלות בנו יותר מכל מלחמות ישראל גם יחד.

לכן, ברשותכם, אני מבקש בראש ובראשונה את הרשות לבטיחות בדרכים, את המנכ"ל מרדכי בהירי דואני, להציג את התמונה כפי שהוא רואה אותה, להיות ממוקד, להיות ענייני. אנחנו גם נפגשנו לפני כן ואני ביקשתי – לא לרוחב, אני רוצה את זה הכי מדויק, הכי חד. תודה.

בוקר טוב. ברכות על המינוי ליושב-ראש הוועדה.

בחירה.

על הבחירה.

לא רציתי להגיד את זה אבל ההדגשה במקומה.

נהדר. אני אחלק את המצגת לארבעה נושאים - מצב הבטיחות בדרכים, נכון לאתמול, ה-21 ביוני 2015; פעולות מרכזיות של הרשות בשנת 2014.

סליחה. קודם כול צריך לבקש ממני להציג מצגת. אני לא משתגע על מצגות, אני מבקש להציג לי שתיים-שלוש נקודות מתוך המצגת, להיות מודגשים, לא נבזבז עכשיו את זמננו על מצגות. סליחה שאני אומר את זה, כך אני נוהג בכל מקום. בבקשה. צריך להעלות את הנקודות שאתה רוצה, יש את המצגת על השולחן שלנו. שים את הנקודות המרכזיות שאתה רוצה להציג בפנינו, לשים עליהן את הספוטים. תודה.

תמונת מצב למעשה לשנים האחרונות. (שקף: הרוגים בתאונות דרכים – ממוצע דו-שנתי). ניתן לראות כי מגמת הירידה בכמות ההרוגים השנתית נעצרה ואנו למעשה נמצאים בעלייה החל מ-2012, דהיינו זו השנה השלישית ברציפות בה מסתמנת מגמת עלייה. אנחנו משתמשים בממוצע הדו-שנתי כדי למתן את התנועתיות בנתונים.

תמונת מצב נכון להיום, או נכון לאתמול למעשה (שקף: הרוגים בתאונות דרכים לפי אוכלוסייה). ניתן להבחין כי ישנה עלייה בכמות ההרוגים בכל סוגי האוכלוסייה, למעט הולכי הרגל, אך יש לזכור כי בשנת 2014 כמות ההרוגים מקרב הולכי הרגל הייתה גבוהה. 125 הרוגים הולכי רגל מתוך 319 הרוגים בכל השנה.

(שקף: ניתוח נתוני 2014 – זיהוי בעיות מרכזיות). בניתוח נתוני 2014 זוהו המגמות המרכזיות הבאות: היפגעות הולכי רגל, היפגעות קשישים מעל גיל 65 במגזר היהודי, היפגעות צעירים ונהגים צעירים במגזר הערבי. הנתונים מדברים בעד עצמם ואני לא אחזור עליהם לשם החזרה.

(שקף: פעולות עיקריות נדרשות). אנחנו סבורים שב-2015, לצורך בלימת המגמה צריכים לעשות את הנושאים הבאים: ראשית, הכללת החינוך לבטיחות בדרכים כתנאי לזכאות לבגרות, וככזה אף יהווה תחליף למבחן התיאוריה המהווה חלק מהדרישות למתן רישיון נהיגה.

בנושא הסברה, תוספת מסעות הסברה בכל אמצעי התקשורת, בין היתר להולכי הרגל ורוכבי האופניים.

בנושא התשתיות, טיפול מהיר ויעיל במוקדי הסיכון וכן מתן סמכות בקרה מלאה לרשות, ותוך כך קבלת אישור הרשות בתהליכים סטטוטוריים. אני רוצה להדגיש שהרשות צריכה להיות חלק בלתי נפרד מההליך.

וכמובן בנושא אכיפה, תוספת כוח-אדם לאגף התנועה ולמחוזות, תוספת ניידות מבצעיות, והגברה משמעותית של מבצעי אכיפה.

ברשותך, אדוני המנכ"ל, כדי שאנחנו נהיה ממוקדים, אני רוצה לשאול אותך שאלה ממוקדת. אני רוצה שתשים את האצבע על מוקדי הבעיות המתקיימים היום בכל הנוגע לתאונות דרכים, איפה אתה מוצא את הליבה של הבעיה; מדוע זה קורה לדעתך; ואיך אתם מתכוונים להתמודד עם זה. אלה שלוש נקודות קצרות.

אחד מהנושאים שאנחנו מזהים זה למעשה מוקדי הסיכון. יש זיהוי של מוקדי סיכון שנעשה אחת לשנה בחודשים פברואר עד אוקטובר לאותה שנה, זה מתוקצב וצריך לטפל בזה בצורה יעילה.

מהם המוקדים לשיטתך?

המוקדים זה לפי כמות ההרוגים בקטעי הדרך ולפי היפגעות באותה שנה, זאת אומרת יש פרמטרים שהם משתנים, אבל עדיין אני אומר – זה שזוהה מוקד סיכון, זה לא אומר שהוא טופל. הגברנו את כל נושא הבקרה בטיפול מהיר יותר של מוקדי הסיכון.

הנושא השני החשוב זה נושא ההסברה.

אדוני המנכ"ל, ברשותך. כבר נפגשנו גם קודם. חשוב לי שתציג לוועדה ותשים את האצבע על הנקודות. הסברה זאת מילה כזאת שאתה לא יודע לגעת בה.

היא תמיד טובה.

היא תמיד טובה, בכל מקום, בכל נושא. אני מנסה להגיד את הדבר הבא, אנחנו מזהים פה ככה, עלייה של 28% בהרוגים, אנחנו מזהים בעיה של בני 65.

הולכי רגל הרוגים, בני 65, והמגזר הערבי, ספציפית נהגים צעירים ודריסות חצר. אלה שלוש הנקודות שלמעשה אנחנו מניחים שאם נטפל בהן בצורה יותר אפקטיבית, נוכל להגיע לתוצאות יותר טובות.

הנה, כבר שמנו את כל המצגת בשלוש-ארבע שורות שאנחנו יודעים להיות, חברי וחברותי חברי הכנסת, ממוקדים בהן. זאת אומרת, יש לנו בעיה, יודעים, מזהים בעיה במגזר הערבי, מזהים בעיה אצל בני 65 פלוס.

וכן היפגעות של הולכי הרגל.

והולכי רגל. שלושה מוקדים מרכזיים שאנחנו יודעים לשים את האצבע עליהם.

אני כמעט נדרסת אחת ליום וחצי, אני והילדים שלי.

והאופניים.

אנחנו כבר מזהים את זה, אז בואו נתמקד בעניין הזה. אני רוצה לדעת – לא במלים של הסברה; חינוך, הסברה זה תמיד טוב, אין על זה – אני רוצה לדעת. מחר אתה יוצא מכאן, אתם יוצאים מכאן, כל מי שאמון על העניין, מה הוא הולך לעשות כדי שאצל בני 65 ומעלה התמונה תשתנה, שבמגזר הערבי המצב ישתנה, שהמצב אצל צעירים וילדים ישתנה, קודם כול.

נתחיל דווקא בנושא של הולכי הרגל. טיפול בתשתיות זה אמצעי מיידי או כמעט מיידי, ואני אשים גם דגש על נושא מסוים.

אנחנו ברשות, נכון להיום, בודקים נושא של מעבר חצייה שגורם לנהג תפיסת מהירות רבה יותר. זה מצד אחד.

מה זה תפיסת מהירות רבה יותר?

אתה מתקרב למעבר חצייה, יש סימון על הכביש שגורם לך תחושת מהירות גבוהה יותר. אנחנו יודעים שככל שהמהירות גבוהה יותר, למעשה עוצמת הפגיעה - - -

מעבר החצייה גורם לתחושת מהירות גבוהה יותר אצל נהגים?

סימון לפני מעבר חצייה. יש מספר מעברי חצייה בעולם – אנחנו קוראים להם מעברי חצייה משונים – שגורמים לנהג, ואנחנו חוקרים את זה עכשיו, תחושה שהוא נוסע מהר יותר. סימון על הכביש.

תחושה או מוטיבציה לנסוע מהר יותר? אני לא מבין.

תחושה שהוא נוסע מהר יותר, ולכן - -

כדי לבלום.

- - הוא יאט במהירות שלו. אנחנו יודעים שככל שהמהירות נמוכה יותר, עוצמת הפגיעה נמוכה יותר.

אז אתם בעד מעברי חצייה.

אנחנו בעד מעברי חצייה באופן כללי, השאלה איזה סוג של מעבר חצייה.

אני לא הבנתי - - -

- - -

חברים, אני אסביר. אני הבנתי. לקח לי זמן אבל הבנתי.

אתה הכי מהיר.

אני משתדל.

יש לנו זכות. מה שהחברים לא מבינים, היושב-ראש מבין תיכף.

משתדל. מי שנבחר, יש לו את הפריבילגיה. מה שאני מנסה ברשותכם לומר, ואומר את זה המנכ"ל, שמעבר חצייה הוא אחד מאזורי - - -

הסיכון הכי גדולים.

מופיעים במצגת הנתונים.

אני מבטיחה לך להציג את הנתונים האישיים.

מה הבעיה, איפה הבעיה?

הוא אומר שיש היום כלים, שכשרכב נוסע, כשהוא מתקרב למעבר חצייה, אצל הנהג נגרמת תחושה שהוא נוסע מהר מדי למרות שאולי לא, וזה גורם לו להאט עוד יותר, זאת אומרת זה מכניס אותו לפעולה שמאטה.

אמצעי טכנולוגי.

לא טכנולוגי, זה סימון על הכביש. לדוגמה, מרחק בין פסים. מרחק בין הפסים הקודמים.

זה פסיכולוגי. במקרה הזה זה רק פסיכולוגית עובד.

זה אפקט פסיכולוגי, כשאני רוצה לצרף אותו. למעשה, חלק מהבעיות זה התפרצות של הולכי רגל למעבר חצייה. אנחנו מפתחים היום, וזה נקרא Gester, זה תנועה מסוימת שתגרום לתקשורת בין הנהג לבין הולך הרגל, ואז כשנהג יתקרב למעבר חצייה, לתפיסתנו, המעבר המסוים הזה יגרום לו להאט במהירות. מצד שני, תהיה תקשורת מלאה בין הולך הרגל לנהג, דבר שיגרום לנהג לזהות את הרצון של הולך הרגל לחצות את הכביש כי היום זה לא בדיוק ברור, למרות התקנה החדשה שהותקנה, עדיין אין זיהוי מלא ואנחנו רוצים לפתור את הבעיה הזאת.

נושא נוסף בעניין הזה הוא הסיפור של ניידות. הרשות הלאומית מתקצבת מאה ניידות למשטרה, הדרישה של הרשות היא לשים את הניידות בקרבת מעברי חצייה במתחם העירוני.

איפה היא שמה את זה היום?

היום יש תוכנית עבודה, שבטח תציג אותה המשטרה, איפה הן ממוקמות. אנחנו עושים ניטור הנושא באמצעות ג'י.פי.אסים כדי לראות אם אכן זה מבוצע.

אדוני המנכ"ל, סליחה שאני מעיר, יש משהו לא ברור. יש משטרה, בסדר, היא פועלת. אתם הגוף, לדעתי, שהוא אמון על הנתונים, על השאלות, על העניינים האלה, והמשטרה אמורה להיות אמונה על האכיפה של הפעולות, וחייב להיות סוג של סנכרון. כל מקום שבו אתם מחליטים לשים את הניידות האלה, זה אמור להיות על-פי אמות מידה מאוד מאוד ברורות, לא סתם ככה מתחשק למאן דהו היום לעשות פעולה כזו או אחרת.

תקנות.

אני מסכים אתך ולכן יש הסכם בין הרשות הלאומית למשטרה, שמלווה בתוכנית פעולה, שהרשות מאשרת את הצבת הניידות.

מה זה להציב אותן? להעמיד אותן?

להציב אותן – באיזה מקומות, באיזה צמתים, באיזה רחובות, באיזה קטעי דרך – על סמך היפגעות. יש עוד 25 ניידות עירוניות לרשויות המקומיות, אנחנו הצבנו אותן בהתאם למעברי חצייה, בהתאם למוסדות חינוך, ויש מסלול קבוע יומיומי שהן עוברות בו על מנת לזהות כשלי בטיחות, לדוגמה על המדרכה, שגורמים להולכי רגל לרדת מהמדרכה לתוך הכביש, ודבר נוסף, כל נושא ההסעה של הבוקר והצהרים. יש לא מעט מוסדות חינוך שההורים נמצאים ליד מוסדות החינוך, אנחנו מוודאים שיש סדר בטיחותי במקומות האלה.

זו למעשה התקיפה בנושא האכיפה, אבל אני חייב לציין, צריך גם הסברה. נכון שזו מילה נורא נורא - - -

זה ברור. לא התכוונתי לומר שלא צריך להתייחס לזה, אבל זה הטריוויאלי. אנחנו נשאל: מה, אתם לא עושים הסברה?

אני רוצה להזכיר דבר אחד. אני לפחות בדור שלי גדלתי כך שהיינו קוטפים פרחי בר. בעקבות מסע הסברה מקיף אנחנו כבר לא קוטפים פרחי בר, כלומר אני רוצה להגיע למצב שבו הדור של היום – בכיתות גן, כיתות א', ב' ו-ג' – כשהוא יגיע לגיל הרלוונטי, אני לא אצטרך להסביר לו מה זה בטיחות בדרכים, הוא יחיה את זה, ולכן אנחנו משתמשים בחינוך ובהסברה.

בהמשך המצגת יש נתונים אמיתיים לכמה אנשים במדינת ישראל הגיעה הרשות, המספרים מדברים בעד עצמם, מאות אלפים.

אדוני, עוד דקה יש לך.

זה למעשה בפרויקט של הולכי רגל. במקביל, יצרנו קשר עם המשרד לאזרחים ותיקים ויצרנו קשר עם כל קופות החולים על מנת לייצר הסברה בתוך אותם מקומות. ניידות הרשות הלאומית, ב-28 או ב-30 בחודש, ביום שבו מתקבל הביטוח הלאומי בבנק הדואר, מסתובבות במקומות האלה במיוחד.

איפה הבעיה? אתה מתאר לנו עכשיו מה עשיתם, וזה מצוין וזה מבורך, אבל אנחנו עומדים מול הבעיה. איפה הבעיה?

הבעיה היא היהרגות על מעברי חצייה והתפרצות למעברי חצייה. אלה שתי הבעיות העיקריות.

מה אתה צריך לעשות? אתה בעצם עומד בראש תאגיד מסוים. אתה בטח רוצה משהו לעשות. הבנו. מה אתה רוצה לעשות? תן לנו כלים שאתה רוצה להשתמש בהם, שאין לך אותם.

אכיפה. אכיפה ומבצעי אכיפה בצורה מיידית. שנית, קמפיינים הסברתיים שוטפים.

סליחה. מה זאת אומרת? הרשות תעסוק באכיפה?

הרשות מממנת למעשה - - -

תממן.

תממן, אבל לא רק. בואו לא נדבר רק על מימון. הרשות זה לא מקום שבו הוא שם את הכסף ובורח מאחריות. לא. הרשות תממן ותקבע איפה להציב את הניידות, איפה לבצע את האכיפה. כל מה שהרשות תממן מכספה, היא תתווה את המדיניות ותוודא את הביצוע.

לכן אני אומר שוב, אני מדויק. זה לא לשים את הכסף וללכת. זה לבדוק, להתוות ולבקר. חלק מהבעיות של הרשות – אני אומר בפירוש – ברגע שאתה עושה בקרה על המקומות האלה, הגופים המתוקצבים רוצים להעביר את הכסף לבסיסם, לבסיס התקציב שלהם.

לכן אני אומר עוד פעם. מטרתה של הרשות היא לחזק את הפעילות, לא להחליף, לחזק ולהתוות מדיניות.

אז כן, בנושא של הולכי רגל, להגביר את האכיפה. בנושא של הולכי רגל, להגביר את ההסברה. כן, בנושא של הולכי רגל, לזהות תשתיות פוטנציאליות, או קיימות או חדשניות, גם טכנולוגיות, כדי למנוע את ההיפגעות.

לתת קנסות יותר גבוהים לאופנועים שנוסעים על מדרכות, נניח, ודורסים אותי כמעט.

אני רוצה להגיע לנושא הזה. הרשות הלאומית, בדיון שנערך פה לפני כשבועיים, מצאה סעיף בחוק העזר העירוני של עיריית תל-אביב, שמאפשר לפקחים עירוניים מתן קנסות, נקרא לזה לבריוני רכיבה, ולא הגדרנו מהו בריון רכיבה.

אדוני המנכ"ל, סליחה. אני מסיים את הדברים שלך, ואתה תרשום, כיוון שאתה דמות מרכזית סביב השולחן הזה בצורך לתת תשובות. אנחנו עכשיו נפעל בצורה הבאה. אני רוצה שנקבל תמונה מקפת של המצב על-ידי כל הגורמים שעוסקים. אנחנו נתחיל חבר כנסת, גורם מקצועי, ואנחנו ננסה למצוא את האיזון. התפקיד שלך – אני כבר אומר לך את זה עכשיו – הוא לרשום את כל הדברים, לראות את הדברים כדי שבסוף גם תדע להשיב לנו מענה מקצועי.

אני רק אומר, לפני שאני מעביר לחברתי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין את ההתייחסות - - -

אני רק רוצה להוסיף, איתן, בבקשה עוד נקודה אחת שהיא חשובה ולמעשה מופיעה במצגת, זה למעשה נושא שהוא מאוד חשוב.

אתם שאלתם מה הבעיות של הרשות. (שקף: תקציב הרשות 2007-2015). הנה הבעיה, הנה אחת מהבעיות. אסטרטגיה זה דבר נהדר, אסטרטגיה בלי תקצוב - - -

ידענו שתגיע לזה בסוף.

הבנו. עכשיו הבנו. עכשיו ענית לי על השאלה.

תכוונו אותי לאט, אני אבין מהר.

העניין ברור. תודה, אדוני.

היה צפוי.

ברשותכם, אני רוצה לומר לפרוטוקול נקודה חשובה. במשך תשע שנים כיהנו 11 איש כיושבי-ראש ומנכ"לים של הרשות לבטיחות בדרכים.

ואין יושב-ראש.

אפילו מפלגת העבודה לא מתחרה בכם.

זה קשה.

אז תסיקו את המסקנות.

אני אומר את זה בסוג של בדיחות הדעת אבל זה עניין שמראה את היחס של מי שאמון על העניין הזה לכל הנקודה, מבלי לקבוע עמדה. אין לי עמדה אישית בשאלות הפנים-מערכתיות. אינני מכיר אותן, אינני יודע, בשבילי אלה אנשים טובים, ראויים, וזה בסדר גמור.

אבל אמרנו, הבעיה היא תקציבית.

אני אומר את זה כי זאת עוד נקודה שצריך לתת עליה את הדעת. איילת, בבקשה. אחריה עורך-דין יניב יעקב מעמותת אור ירוק. בבקשה.

אני רוצה להודות לאיתן שהוא לוקח את הנושאים שככה נראים לנו מין נושאים כאלה, ומציף אותם מהר לדיון בוועדה ולא מחכה לעוד קטסטרופות.

אני מודה לך, אדוני המנכ"ל, על הסקירה, אני רק רוצה לומר לך שאנחנו כנראה היינו מתואמים בינינו מראש כי הדבר הראשון שכתוב אצלי זה מעברי חצייה, בתור בן אדם שבמקרה מתגורר בתל אביב וסובל מבעיית מעברי החצייה מאוד. הילדים שלי גם יודעים, הם נכנסים לדריכות – באמת, אני מכניסה אותם לדריכות, הם גם יודעים שאסור להם לעמוד קרוב לסף המדרכה. אני גם מהאזרחים הטורדניים האלה שמתקשרים לעירייה ואומרת להם: פה מעבר החצייה לא צבוע ופה צריך להוסיף פס ופה צריך להוסיף תמרור כי אנשים באים בסיבוב בצורה מטורפת.

משהו פה מאוד מאוד נחלש. מצד אחד, אני זוכרת חזק את הקמפיין של "מקליק מי שמקליק מי שמקליק ראשון", שתפס בצורה לא רגילה. אני אומרת, הגיעה העת לקמפיין אמיתי על מעברי חצייה, לא שלטים אלא דברים קונקרטיים שאנשים יהיו מסוגלים להתחבר אליהם ולהבין שפה מדובר בחיים ומוות.

אופנועים על מדרכות – אני לא מצליחה לצערי אף פעם להספיק לצלם את האופנועים שמדי יום כמעט דורסים אותי ואת שלושת ילדי. כשאנחנו דוהרים ברחוב אלנבי תמיד יש איזה אופנוען, וגם אם אני מעירה לו, אלוהים ישמור כי יכול להיות שגם אולי בטעות יישלף עלי סכין.

אני לא אוותר על זה שאני מעירה, וביום שישי האחרון לדעתי זאת הייתה הפעם האחרונה שהערתי. אני מוכרחה לציין, זאת הייתה דווקא רוכבת אופנוע, היא הייתה הרבה יותר מנומסת מרוב האופנוענים שהערתי להם עד היום.

רכיבת ילדים על אופניים, ללא קסדות – אנחנו חייבים להטמיע את הדבר הזה. אדוני המנכ"ל, אני אדאג להעביר לך תמונה שצילמתי לפני כשבועיים ברחוב שינקין בתל אביב. אני מצטערת שלא כולם יוכלו לראות – לרשום לפרוטוקול – הראיתי תמונה של אב שמרכיב את בתו, שלדעתי אם גילה עולה על שנתיים אל תקראו לי איילת, וכנראה שגילה לא עולה על שנתיים – הוא מרכיב אותה כשהיא אוחזת בידיים. נכון זה מדהים?

אוי ואבוי.

היא מחזיקה אותו, והוא רוכב על האופניים בלי קסדה. הוא לא מחזיק לה אפילו את הרגל, הוא לא מחזיק לה כלום.

הוא לא יכול.

אני אומרת לכם, אני הייתי נסערת.

הוא נורא אוהב אותה. הוא נורא אוהב אותה.

לא יודעת, מיהרתי וצילמתי את זה. אהבתי, אני אאמץ את בריוני הרכיבה האלה, אדוני המנכ"ל.

אני רוצה לומר שלושה דברים מעשיים. אחד, אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו עושים שיטור קהילתי בנושא של תאונות דרכים. אפשר לקרוא לזה נאמני בטיחות, אפשר לקרוא לזה איך שתרצה, אני חושבת שזה הרבה יותר מאשר עניין של מימון. אני מכירה הרבה אנשים שהדבר הזה מעסיק אותם ואני חושבת שיתנדבו להיות נאמני בטיחות. אני עצמי במעבר חצייה ליד הבית מעבירה ילדים בבקרים.

מוקד אגף התנועה. לדעתי צריך להיות לאגף התנועה מוקד משותף עם הרשויות המקומיות בנושא של תמרור. הרבה פעמים כשאני פונה לרשות המקומית, לא תמיד יש לה מספיק משאבים. אני חושבת שצריך לעשות איזשהו מוקד כלל-ארצי בנושא הזה, לסייע בנושא של תמרור.

אני מבקשת בכל לשון של בקשה – תעשו משהו עם קורסי הנהיגה.

איילת, אני שמח לראות אותך שולטת בעניין הזה ממש טוב.

אני מודה לך.

אני אומר את זה באמת.

היא חברת כנסת רצינית.

זה ברור, זאת נקודת המוצא. באמת זה בנפשך, שומעים את זה.

כן. אני מוצאת את עצמי גם מזהירה ילדים מלהידרס. יש הרבה ילדים בתל-אביב שעצבניים עלי בגלל שאני אומרת להם, תחזיקו את הכדור חזק, תחזיקו את הכדור חזק.

קורסי נהיגה מונעת, אני מבקשת, אנשים הולכים לזה כעול, כעונש. אני עשיתי. הנה, קוראים לי איילת נחמיאס ורבין ועשיתי קורסי נהיגה מונעת, ואני אומרת לכם את זה באמת.

אז היית עבריינית.

ואני אומרת את זה, עשיתי קורסי נהיגה מונעת, אני לא מתביישת, אבל התייחסתי לזה במלוא הרצינות. אנשים לא מתייחסים לזה ברצינות, וזו טעות. אני חושבת שהם קורסים רציניים – סליחה, אני מקווה שאנשים ימשיכו להצביע בשבילי – אבל באמת, אנשים מתייחסים לזה ככה, כעונש, כמטלה, כאסון.

זה גם קנס כספי. צריך לשלם כסף עבור זה, בגלל זה.

אני מדברת עכשיו על התוכן ולא על העניין של הכסף. סליחה שאני אומרת, אני עוצרת אותך. אני ראיתי גם איך אנשים מתייחסים ללמידה בכיתה.

ועוד דבר מאוד מאוד חשוב. אני מתחננת לפניכם. אנחנו בקיץ, אתם חייבים להחזיר את התשדיר למניעת השארת ילדים ברכבים. אתם לא יכולים להותיר את הילדים האלה - - -

זה חזר.

חזר? אז אני מבקשת ממך – כל הקיץ. לא שבועיים ראשונים ביולי. כל הקיץ תשדיר, עם כל הכבוד לתקציב הזה. כל הקיץ. תודה רבה.

תודה, תודה. וואלה, איילת.

יפה מאוד.

עורך-דין יניב יעקב מעמותת אור ירוק, אחריו חבר הכנסת חאג' יחיא. בבקשה.

בוקר טוב. דבר ראשון, אני רוצה באמת להודות ליושב-ראש הוועדה על עצם קיום הדיון החשוב הזה, שיש לו משמעות רבה מבחינתנו ואני מניח גם מבחינת כל יתר הנוכחים.

אדוני שאל בהתחלה, בפתח דבריו, את השאלה הכי חשובה פה באמת, מי האחראי. מי האחראי לזה שמתחילת השנה יש 28% עלייה במספר ההרוגים, מי אחראי לעובדה שאם העלייה הזאת תימשך אנחנו נגיע למצב של למעלה מ-400 הרוגים בסוף שנת 2015.

צריך להבין, אנחנו נמצאים היום במצב חירום, והאחראי למצב הזה הוא שר התחבורה והבטיחות בדרכים. הכישלון הזה, שאנחנו שנה שלישית ברציפות נאלצים לראות עלייה במספר ההרוגים, מונח לפתחו של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים.

סליחה שאתה מתפרץ. אתם גוף עצמאי, בלתי תלוי.

נכון.

אם אני מנסה, לשיטתכם, מכל הבדיקות אשר אתם עושים, אם אני צריך לבקש ממך לשים ספוטים.

אני מייד מגיע לזה.

זה בסוף, לשים מה לדעתכם ואיך אתם רואים את הדרך להתמודד עם זה.

ברור.

פחות לרוחב. תנסו להיות ממוקדים כשאתם מדברים.

עוד משפט אחד רוחבי, ברשותך. שר התחבורה צריך לכנס דיון חירום, ישיבת חירום של כל הגופים הרלוונטיים ולהציג תוכנית פעולה מיידית שאמורה לכלול, וכאן התשובה לשאלתך, אדוני. דבר ראשון, בנושא אכיפה, להגדיל את מספר הניידות. כיום יש כ-200 עד 250 ניידות בכבישים, צריך להגיע למצבה של 450 ניידות שתגדיל את הנוכחות. זה דבר ראשון.

כמה כסף זה?

סדר גודל, אני מעריך, של 150,000 עד 200,000 שקלים לניידת, כמה עשרות מיליונים. כל הנושא הזה הוא כמה עשרות מיליונים, שאני לא צריך לספר - - -

מה זה מונע ומה זה עושה, וזה ברור, אין ספק.

הדבר השני, יש פרויקט שנקרא "סטודנטים בתנועה", מכפיל כוח למשטרת התנועה. צריך לגייס אלף סטודנטים. עם הניידות – שוב, שאלת לגבי עלות – סדר גודל של כ-50–60 מיליון שקלים, מכפיל כוח מאוד רציני.

נושא שלישי באכיפה, מצלמות, מצלמות אכיפה דיגיטליות. כיום פועלות 60 מצלמות, צריך להגיע לפריסה של 300 מצלמות. זה יהפוך את זה לאפקטיבי, זה נושא שהיה על שולחן הוועדה פעמים רבות. זה אחד הפתרונות הכי אפקטיביים שיש.

כמה להערכתכם תקציב נדרש בשנה כדי לשנות את המצב?

של המצלמות?

לא. בכלל, כל מה שאמרת עכשיו.

אני מעריך סדר גודל של עד 100 מיליון שקלים, ואפשר לפתור את זה, למעט הנקודה הבאה – נושא של מוקדי סיכון, תשתיות.

כיום יש מיפוי מסודר של חברת נתיבי ישראל של התשתיות שצריך לטפל בהן. התקציב שהם מקבלים הוא 200 מיליון שקלים. החלטת ממשלה מ-2005 קבעה תקציב של 400 מיליון שקלים. גם פה, להגדיל ל-400 מיליון שקלים. המיפוי בחברת נתיבי ישראל כבר קיים, יודעים מה צריך לעשות, צריך להעביר את הכסף ולטפל בזה.

נושא שלישי.

רביעי.

אכיפה, תשתיות, אני מגיע לשלישי, ברשותכם. נושא שלישי, נושא החינוך. צריך לשלב את לימודי התיאוריה.

עזוב.

היה גם מצלמות באמצע.

מצלמות אמרת, לא סתם אני אמרתי רביעי. מצלמות, אבל עשית את זה חלק מהאכיפה.

משפט אחרון.

משפט אחרון כי אמרת את הדברים. יש לי בקשה, אני לא רוצה לשמוע את המילה חינוך. זה כאילו לא חינכתם עד היום.

לא, אדוני - - -

לא אתה. חברים, הסברה, חינוך, זה כשרוצים לזרוק רימוני עשן, כי זה טריוויאלי. זה ברור, זה צריך שייעשה, אין ויכוח על זה. אני עצמי משתתף – ולא כדי שמישהו ימליץ עלי להדליק משואה – בפרויקט יחד עם אור ירוק, כל שנה מבקר בבתי-ספר, משתדל להעביר כמה שיותר. זה ברור.

אני מנסה עכשיו להיות מאוד ממוקד בצרכים של מה נדרש כדי לקדם את התהליך או לעצור את הקטסטרופה בכבישים היום. עלייה של 28% זה לא דבר שאפשר לעבור עליו לסדר-היום. אם חס וחלילה זה היה דרום או צפון, אני אומר לך, הקבינט כבר היה מתכנס, כבר היה פה סיפור שלם.

יפה. מחיאות כפיים.

צריך להגיד את זה, לכן אני אומר את זה בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים. אם מספר כזה היה לנו בגבולות ישראל, אתם מבינים מה היה קורה? הארץ הייתה גועשת ורועשת. וזה מה שאני רוצה שייצא מפה – שזו תהיה תחושת הדחיפות בסיום הדיון הזה, שאתם חברי ואני נוציא בצורה ברורה בעניין הזה. סיימת?

לא. משפט אחרון. בהמשך למה שאמרת, אני מצר על זה שכמו שאמרת, אם זה היה קורה במצב אחר מה היינו רואים, לא נמצא כאן לא מנכ"ל המשרד, לא השר. לדעתי יכלו להיות פה ולכבד את הדיון הזה בתור הגורמים שאחראים לזה.

אני אמרתי בדיונים פה, שמי שלא יכבד את הוועדה אנחנו לא נכבד אותו. זה שולחן שהוא שולחן – אמרתי את זה בפתיחת דברי – לא קואליציה-אופוזיציה. הנושאים שעולים על השולחן הזה, אין להם דבר וחצי דבר, עד הרגע הזה כל מה שהעלינו הוא לא נוגע בשאלות האלה.

ואני מבקש, וכך גם הדברים יובהרו לגורמים האמונים על העניין, מבלי להמעיט מערכו חס וחלילה של אף אחד שנמצא פה סביב השולחן. אני אומר את זה בצורה ברורה.

גברתי, אני נאלץ לקדם את חברת הכנסת טלי.

אני חייבת לרוץ לוועדת הפנים כי יש שם נושא גם חשוב.

האמת שלכולם יש נושאים במקומות אחרים אבל הפעלת עלי לחץ פיזי לא מתון.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, אני אדע איך להתנהג בעתיד. שני דברים. נכון שהנושא הזה הוא מאוד מאוד חשוב ומה שאנחנו שומעים לאחרונה, כל יום אנחנו שומעים שעוד מישהו הולך, עוד מישהו נהרג, עוד מישהו נפצע, והמצב לא נשאר כזה שאי אפשר להגיב.

השאלה הכי חשובה כאן, ואני מאוד מקווה שנצא מהוועדה הזו עם תשובה, מה עלינו לעשות. אני שומעת כל הזמן האשמות לכיוון שר התחבורה, למרות שאני טוענת שעושים דברים והמון עושים. אני גרה בפריפריה בערד.

היא מהקואליציה, חייבת להגיד את זה.

אמרנו שלא מכניסים פוליטיקה, נכון? אני אומרת את הדברים, עובדות. מה שהיה בכביש 31, כולנו יודעים, שכל שבוע היה לנו הרוג שם, והיום זה לא קיים והיום אני תוך 20 דקות בצומת שוקת. עזוב, מה שקורה קורה, אז צריך לקרוא לדברים בשמם.

לכן אני אומרת, אנחנו כן רואים השקעות. אני חושבת שאין מספיק השקעות בנושא של ההסברה, ופה אני לגמרי מתחברת לדברים של המנכ"ל.

זה שהתקציב יורד זה רע מאוד, ואנחנו צריכים להבין למה הוא יורד. למה הם החליטו, אולי הם לא מרוצים מתפקודכם, אנחנו צריכים לראות מה אתם לא עושים נכון.

אני הייתי ראש עיר, והרבה כאן יודעים – לא הרגשתי מספיק עבודה של הארגון שלכם, וזה בעיני צריך לשנות. אנחנו צריכים להרגיש, ואתם צריכים לכוון את הרשויות מה עלינו לעשות, מה על כל רשות בעצם לעשות. זה אחד.

שנית, הסברה בעיני צריכה להתחיל הרבה יותר מוקדם. כשאנחנו מדברים על ילדים בגני ילדים, הם כבר צריכים לדעת איך לעבור כביש, ואני רוצה להגיד לכם – אני אומנם עליתי לפני הרבה שנים אבל הניסיון הקודם, לפעמים צריך גם ללמוד מאחרים. אני זוכרת איך לימדו את הילדים לאיזה כיוון קודם להסתכל, לאיזה כיוון אחרי כן להסתכל, זאת אומרת לילדים צריכה להיות גישה יותר ברורה אבל שהם יבינו אותה וידעו איך להתנהג.

ובוודאי ובוודאי אני מצטרפת לכל הדברים שאיילת אמרה כאן כי באמת אנחנו עדים להרבה דברים, הרבה פעמים לא מבינים מה יכול לגרום באמת לתאונה הבאה.

מה שבעצם אני רוצה להציע כאן – וגם במצגת הזאת, אלא אם כן אתם תציגו, אני עדיין לא רואה תוכנית פעולה. התקציב ברור, אבל מה אתם הולכים לעשות עם הכסף הזה? אולי באמת זה שאין עדיין יושב-ראש לארגון, קשה מאוד להתוות מדיניות.

אני רוצה להבין מה גרם להורדת התקציב עם השנים, למה פתאום התקציב מסכום עתק ירד ביותר מפי שניים.

שליש.

ושוב, הצעדים שלכם, אני חייבת לראות. ואולי, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים לחזק אותם גם באמצעות החוק כי כרגע אני מבינה אין חוק בנושא. זו החלטה שהיא הייתה החלטה פתאומית.

הוראת שעה.

לא. הרשות עובדת לפי חוק הרשות לבטיחות בדרכים, שנקצבה לה תקופה בדיוק בשל המצב שאתם רואים מול עיניכם.

אני חיפשתי, לא מצאתי חוק.

יש חד-משמעית.

אוקיי, אז אני אשמח לקבל. לכן שוב, מהוועדה בעיני צריכה להיות קריאה לפעולה, מה אנחנו הולכים לעשות, מה צריך לעשות. כסף זה לא מספיק מבחינתי. אתה צריך להגיד כסף לכך וכך, ואז אתה אומר: 1, 2, 3, 4.

ברור. תודה.

ונשמור על הילדים שלנו ועל הבוגרים. תודה.

תודה, יקירה.

אני מאוד מעריכה, אדוני היושב-ראש.

תודה, תודה. אנחנו נעבור בבקשה לנציג המשטרה, אחריו חבר הכנסת חאג' יחיא. בבקשה.

תנ"צ אלברט אוחיון, סגן ראש אגף התנועה. בוקר טוב לכולם. באגף שלנו במשטרה, אגף התנועה, אנחנו עוסקים יום-יום בנושא של תאונות דרכים. אנחנו מיפינו באגף 167 רחובות אדומים, על-פי הגדרות שלנו.

כמה?

167 רחובות אדומים בכל הארץ.

איפה הם ממוקדים בעיקר?

בכל הארץ.

170. כמה מתוכם במגזר הערבי?

אין לי כרגע את הנתון, הוא לא בפניי, אני גם אתייחס בהמשך.

אני אודה אם אדוני ידאג להעביר את הנתונים לוועדה כדי שאנחנו נוכל לתת אותם לחברי הכנסת. תודה.

את הפילוח.

ו-183 כבישים אדומים שיש לנו בכל רחבי הארץ, מקטעים שאנחנו מכריזים עליהם ככבישים אדומים. זה בעקבות תאונות דרכים.

176 זה רחובות.

167 רחובות, מאה שמונים ומשהו כבישים.

אז ביחד 360.

מוקדים, מה שנקרא.

בערך, כן. עם הכניסה של ראש האגף החדש אנחנו עושים משמרות מתואמות ועושים גם שעון פעילות, על-פי זה גם שעות הפעילות שלנו.

אנחנו אוכפים בעיקר את כל הנושא של עבירות שגורמות לתאונות דרכים, מסכנות משתמשי דרך ומסכנות נהג. אנחנו עושים לא מעט מבצעים, ושמעתם פה את החלק הנכבד שיש למגזר הערבי בתחום של תאונות הדרכים הקשות והחמורות. אנחנו מדברים כמעט על 38%–40% מסך כל התאונות, ואנחנו יודעים את החלק היחסי שלהם באוכלוסייה, אנחנו עושים לא מעט פעילויות בכפרים ובערים.

שוב, מה הנתון שאמרת לגבי תאונות דרכים?

מתקרב ל-40%.

קרוב ל-40%. לפי הנתונים שיש לי זה קרוב ל-50% אבל עכשיו מעדנים את זה.

כמעט כפול מאשר באוכלוסייה.

גם עכשיו בתקופה של הרמדאן אנחנו עושים פעילות בדגש על הערב. אנחנו יודעים שבתקופה הזאת – מול שנה שעברה, בבדיקה שלנו – יש לא מעט תאונות שהם מעורבים בהן. אנחנו עושים פעילות בעיקר בערב כשהם חוזרים לארוחת הערב במהירויות גבוהות, אנחנו גם שם אוכפים.

אנחנו כמובן עושים מבצעים דו-גלגליים, כמו שציינה חברת הכנסת. אנחנו עושים מבצעים לפחות פעם בשבוע יחד עם מחוז תל-אביב, בדגש על גוש דן. אנחנו עושים מבצעי משאיות, מבצעי שיכרות.

דובר פה על הסטודנטים. הייתה תוכנית כזאת של הרשות יחד עם המשטרה, לגייס 300 סטודנטים. זו תוכנית שהייתה עם היושב-ראש הקודם – כמו ששמעתם, יושבי-הראש פה מתחלפים – אז לצערי לא הייתה המשכיות לדבר הזה. אנחנו נשמח מאוד לקבל את כוח האדם הזה.

לגבי נושא פעילות קיץ, גם פה אנחנו נערכים, פעילות בעיקר בחופים, טרקטורונים, שיכרות ורוכלים.

לגבי נושא של תקציבים שדובר פה, כלי רכב, רק לסבר את האוזן. ב-2010 היו לנו כ-300 כלי רכב, היום אנחנו עומדים על 132 כלי רכב, ומבחינת כוח-אדם היו לנו למעלה מ-600 שוטרים שעסקו - - -

זה לא כולל מה שמועבר לכם על-ידי הרשות.

לא, זה לא כולל. ה-132 לא כולל.

לפי המספרים לא יכול להיות שזה כולל.

כלי הרכב של הרשות, תיכף אני אחזור אליהם. מבחינת כוח-אדם, אנחנו עומדים היום כמעט על חצי, על 370 שוטרים שאוכפים, והממוצע למשמרת זה 70.

מתי היו 600 שוטרים?

ב-2009.

ועכשיו, ב-2015?

370 שוטרים.

והשאר פוטרו.

זה כל מיני זרים שהיו בעבר, סטודנטים וכדומה. הם צומצמו. התקנים האלה צומצמו, ירדו.

אז האנשים יצאו.

כן. אנחנו מדברים היום על ממוצע של 70–80 ניידות למשמרת בוקר וצהרים, זו כמות מאוד קטנה ביחס לגודל הכבישים.

לגבי כלי הרכב שהרשות נתנה לנו, אכן הרשות נתנה מאה כלי רכב. 75 כלי רכב חולקו לתחנות ולמרחבים האופרטיביים, שהם בעיקר משמשים את המתנדבים. למעט שוטר אחד או שניים בכל תחנה שהם עוסקים בתנועה והם נוהגים ברכב, זה משמש את המתנדבים, ו-25 כלי רכב שעברו אלינו לאגף התנועה, גם הם משרתים בעיקר את המתנדבים שיש לנו. לשמחתי, יש לנו למעלה מ-3,500 מתנדבים שעוסקים בכל הארץ בנושא של אכיפה. עד כאן.

יש לך נתונים לגבי דוחות תנועה, אדוני?

כן.

אפשר לקבל?

ואם אפשר גם לפי הפילוח של העבירות. האם רק עבירות מהירות, האם קו לבן, האם רמזור אדום?

אולי תחלקו לנו את זה, שיהיה לנו הנתון הזה?

ברשותך, אלברט. אני מבקש מהמשטרה– איילת, אני מבקש שאת תרכזי את זה – אני רוצה עמוד, מקסימום שני עמודים, לא חוברת, שבהם אתה יודע לתת לי, לנו, את הנתונים המדויקים של כמה שוטרים פרוסים, כמה כלי רכב, 300 אל מול 100, כך וכך, תקציב שהיה, על איזה תקציב אתם עומדים; מהם סוגי העבירות בעיקר, הפילוח של העבירות שאתם אוכפים.

ואיפה.

ואיפה, בוודאי.

כן. ביחס ל-300.

זה מה שאני מבקש, ליבה. פשוט לשים, כמו שחבר הכנסת פריג' אומר. אני מבקש מכם, הרסתם את העולם עם הדפים, עם הכמויות. אם אני אשב לקרוא את כל החומר שאתם מעבירים לי אני לא אעבוד. אף אחד מאתנו. גם אם חברי הכנסת כולם יעזרו לי הם לא יעבדו.

כמו חוזה הלוואה בבנק.

כן. זה כמו שבבנק יש אולי עורך-דין אחד שיודע מה כתוב שם, גם אני מנסה להבין מה כתוב. מה אני מנסה להגיד?

גברתי מנהלת הוועדה, אני מתכוון להקפיד בעניין הזה. מי שמהיום והלאה יעבור על יותר משני עמודים, אנחנו פשוט לא נקבל את החומר שלו. אין מצב כזה, לא יכול להיות. אני אומר את זה בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, והגזמתי כשאמרתי שני עמודים. ואני לא מתכוון שזה יהיה כתוב באותיות מיקרוסקופיות.

תגדיר את הפונט.

אם צריך, גם את זה אני אעשה, אני לא צוחק. זה נשמע לכם סוג של בדיחה סביב השולחן הזה. זו לא בדיחה. זה לא העניין שכל אחד ממלא לי את הניירות ולא מצליחים למצוא. אנחנו צריכים לקבל מכל גורם על מה הוא מופקד, כמו שחבר הכנסת פריג' רוצה, ממוקד. זה הכול. בבקשה.

ברשותך, רק משפט לפני שאני מדבר. כל הגורמים שקשורים אלינו, יש תחושה של מריחה לוועדות.

נכון.

מניסיוני, הם באים – יאללה, נמרח, נעביר איזה חצי שעה.

אתה צודק. אתה צודק.

אתם מונעים מאתנו את המידע. אם נגלה, נמצא להם תשובה, נקבל. אז אנא מכם, כדי שנרגיש שנוכל לתרום, תהיו שקופים אתנו. זה מאוד חשוב.

בנושא של רחובות אדומים – סליחה, היושב-ראש – רחובות אדומים, כבישים אדומים, זה מופיע באינטרנט. זה לא שאנחנו מסתירים משהו.

אלברט, אתה לא צריך לקפוץ כאילו זה היה מכוון אליך. זאת אמירה כוללת, לא רק לדיון הזה אלא אמירה בכלל, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שמשטרת ישראל היא אחד משניים-שלושה שחקנים הכי מרכזיים, או אמורה להיות, בתוך התהליך הזה של המאבק נגד תאונות הדרכים. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה.

אני אתחיל מהאחוז של הערבים ששותפים או מעורבים בתאונות דרכים, שהוא כפול מהאחוז של הערבים באוכלוסייה. ואם נסתכל על התאונות, רוב התאונות נמצאות גם באזורים של היישובים והכפרים הערביים.

באחד הנאומים שלי פה בכנסת דיברתי על התמרור 101 שזה אומר דרך משובשת, מישהו נתן את התשובה שזה דרך המובילה ליישוב ערבי. זו התשובה הנכונה לתמרור הזה, וזו האמת. אז חלק מהתאונות האלה, לטפל בהן זה לטפל בתשתיות באזורים ובין הכפרים הערביים. זה מחויב המציאות, וזה אחד הפתרונות.

שניים, בואו נגיד ככה. אומרים שהצעירים – וקיבלתי מהמנכ"ל פה שרוב המשתתפים הם צעירים, ומדובר במהירות.

הנפגעים.

אז בואו נחשוב לרגע. הם לא לומדים באותם בתי-הספר לנהיגה? הם לא עוברים אצל אותם מורים? הם לא עוברים אצל אותם טסטרים? כמו שאר הנהגים, הם לומדים באותם מקומות, אז מה משתנה? זה חלק מהדברים שאני חושב שיש פתרונות.

המכוניות. המכוניות משתנות.

לא רק המכוניות. המכוניות, גם אם ניכנס למגזר, זה באותה רמה של אותן מכוניות שנמצאות בארץ.

לא. התכוונתי שהמכוניות משתנות במובן זה שלצערי, האצת המהירות היא הרבה יותר קלה.

השאלה היא למה שם יותר.

לדעתי, לבעיה הזו יש פתרונות, חלק לטווח הקצר, ואני אציג, וחלק גם לטווח הארוך. לטווח הקצר זה חלק מהדרכים שחושבים לפעמים שמטפלים בכבישים ועושים עבודה, זה משרד התחבורה, ואז הולכים לכבישים באורך גדול מאוד. יש את הדוגמה של אזור צומת גולני. כל האורך הזה שעובדים בו, בו-זמנית, זה מלחיץ את הנהג כי הוא צריך להאט הרבה זמן ולאורך גדול מאוד, וכביש 35, ראינו את זה. העבודה צריכה להיות בשלבים וצריך לדעת איך לפתח. אני עכשיו מדבר מעמדה של מהנדס, אני התעסקתי בביצוע של עבודות תחבורה והכנתי גם הרבה תוכניות, מה שנקרא תוכניות לביצוע שזה תוכניות זמניות, איך לעשות את התמרורים ואת ההטיה של הכבישים כדי לעשות את העבודה.

בחלק הזה לא יכול להיות שעשרות קילומטרים לפעמים – כביש 35 אנחנו יודעים מה האורך שלו בנגב ואנחנו זוכרים את התאונה של האוטובוס עם שמונה הנשים שחזרו מתפילה במסגד אל-אקצא.

כביש 31.

31, סליחה, לאורך 35 קילומטרים. זה חלק שאפשר לטפל בו עכשיו, לבוא ולהגיד – אנחנו צריכים את הכביש הזה אבל אנחנו לא יכולים לעשות אותו בקטע כזה ארוך שנהגים נכנסים ללחץ. זה אחד. זה לטווח הקצר.

ויש את העניין של האכיפה. אני אספר סיפור, שזה מחוץ לעניין אבל חוזר לעניין. מישהו אומר, השתנו הזמנים. מה קורה? הייתי הולך למכולת בעשרה שקלים וחוזר עם שק גדול של קניות. חבר שלו אומר לו, מאז מה השתנה, והוא אומר, מה לעשות, היום כל מינימרקט, כל מכולת, יש בה כבר מצלמות. אז איך אפשר לחזור עם שק גדול של קניות? אז אם יש מצלמות, אם יש אכיפה, ברור שיהיה פחות.

עכשיו לגבי הקמפיין. מאוד כאב לי לשמוע את הקמפיין של שכחת הילדים – שימי את התיק אחורה ליד הילד, כאילו התיק יותר חשוב מהילד. גם על זה צריך לחשוב כשמכינים קמפיין.

את הטלפון לשים.

את הפלאפון, את התיק, הכול כדי לזכור את הילד כי הילד הוא לא כל כך חשוב. אז גם כשהולכים לקמפיין צריך לחשוב.

לטווח הארוך צריך לטפל בעניין של התחבורה הציבורית כי אם נסתכל, הפקקים מכניסים את האנשים לעצבים ומכניסים את האנשים ללחץ כי הם צריכים להגיע במועד והם לא יכולים בגלל הפקקים.

אבל אם נסתכל על הכבישים – ואני עבדתי באזור המרכז – כל יום הייתי מגיע לאזור רמת-גן וכל יום הייתי מבזבז שעה, שעה וחצי בפקקים. ואני מסתכל, אני רואה 90% מהרכבים הם עם נהג אחד ואין אפילו עוד אחד אתו ברכב. ורובם מגיעים לחברות ולהיי-טק, שמים את הרכב בבוקר ואחר הצהרים חוזרים הביתה.

אז אם תהיה תחבורה ציבורית, היא יכולה לפתור חלק גדול מהבעיה של הרכבים שיוצרים את הפקקים.

תודה. חבר הכנסת פרי, אחריו אנחנו נבקש לשמוע את גברת אוחנה.

אני מצטער, אדוני היושב-ראש, שאני אהיה כנראה פחות פופולרי היום. פחות פופולרי, לא שאני כל הזמן פופולרי, אבל אני עברתי על חומר, אותו חומר רב שאתה התייחסת אליו, וקראתי דוח שכתב יושב-ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מועצת הרשות וכיוצא בזה, אל ראש ממשלת ישראל ואל שר התחבורה והבטיחות בדרכים.

ברשותך, אני אצטט שלושה או ארבעה משפטים.

מתי זה נכתב?

הדוח הוגש לראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, ב-31 במרס 2015.

ונשלח לכל חברי הוועדה.

אמת.

יפה. אני מצטט, וזה לא אישי. אינני מומחה בתאונות דרכים, אין לי הצעות מקצועיות, אבל אני חושב שהאמירה שלך, אדוני היושב-ראש, שאם ממשלת ישראל הייתה משקיעה 10%, 5% ממה שאנחנו משקיעים בנושאים צבאיים, ביטחוניים, מניעת טרור וכיוצא בזה, במכה האיומה הזאת של תאונות דרכים, אני חושב שהמצב היה שונה לחלוטין.

אני מקריא: "לדעתי המקצועית אנו נמצאים במצב משברי. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים במתכונתה הנוכחית אינה אפקטיבית, אינה מקצועית. היא בסך הכול צינור להעברת כספים לגופים שלישיים. משרד האוצר מקצץ בצורה קיצונית בתקציב הרשות כיוון שהוא בדעה שהיא איננה אפקטיבית. משרד החינוך, משטרת ישראל וגופים אחרים, כולם הורגלו לקבל כספים מהרשות ללא כל מדדי תפוקות, ללא קריטריונים להצלחה ברמת הבטיחות, ללא מחקרים מלווים. מקורות כספיים רבים זרמו בחודשים לגופים שלישיים מבלי שנדע את תרומתם האמיתית לבטיחות בדרכים, אם בכלל."

ובסעיף ההמלצות – אני לא אקרא את כולן – אני אפנה את מזכירות הוועדה לעמוד 27 בדוח של יושב-ראש הרשות, רק את הכותרות אני אומר: "יש לסגור מיידית את הרשות, להקים תחתיה רשות חדשה. הימצאות הרשות במשרד התחבורה מונעת מראש הצלחה. חובה לבחור מועצת רשות שתהיה מורכבת כולה מ-15 אנשי ציבור בכירים, וכיוצא בזה, מנכ"ל בעל ניסיון וכיוצא בזה, אני לא רוצה לחזור על כל ההמלצות.

אני אומַר לחברי הוועדה שהד"ר יעקב שיינין הוזמן לישיבת הוועדה. למען האמת היא אפילו תואמה אתו אישית מאחר שהוא כבר לא נושא תפקיד שהשר הטיל עליו אלא הוא אדם חופשי ופרטי, אבל ד"ר שיינין חולה.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, עוד שתי הערות קצרות מאוד. יש מסמך של איגוד המוסכים, שמדבר על שלוש המלצות – איסור תיקון כלי רכב במוסכים פירטיים; מניעת הסדר אובדן להלכה של חברות הביטוח;

הם נמצאים פה.

אני בטוח. והניידות, שכבר דובר עליהן.

מהמומחים. אני מלווה את העניין הזה הרבה שנים.

וההערה האחרונה לגבי המגזר הערבי, שבאמת סובל הרבה מאוד נפגעים. בהתחלה ובסוף זה עוד פעם בעיה של תשתיות שמביאה אותנו לדיון הכללי על הטיפול במגזר הערבי.

ולסיום דברי. אם אנחנו בסופו של דבר נבוא ונמליץ עוד פעם להוסיף תקציב, להוסיף עוד 50 ניידות, אנחנו בהחלט נעשה את תפקידנו והדבר חשוב, הרי כל נפש יקרה לכולנו, אבל אין בזה שום פתרון רדיקלי לאחת מהמכות הקשות ביותר שמדינת ישראל סובלת ממנה.

תודה, אדוני. ברשותכם, אני רוצה לעשות מעבר חד ולא פשוט. נמצאת אתנו כאן הגברת אוחנה, שאחותה נינה וייסלר זיכרונה לברכה נהרגה בתאונת דרכים. הגברת אוחנה, שלה יש שתי בנות, לקחה על עצמה את אימוץ שלושת ילדיה של אחותה זיכרונה לברכה. אני אומר את זה ואני מתרגש בכל לבי.

ברשותכם, אני מבקש שהיא תציג. בסוף אנחנו מדברים על הדברים במספרים, בדיאגרמות, בחוברות, ואני אמרתי בפתיחת דברי שבסוף בסוף זאת נפש, ונפש שנגדעת, החיים של המשפחה משתנים לבלי קץ. בבקשה.

לפני שאני אדבר על עצמנו, הייתי רוצה שתקשיבו לעידן. עידן כתב משהו למעמד הזה.

עידן שהוא.

הוא הבן של אחותי וגיסי זיכרונם לברכה, הוא היום בן 15.

בבקשה, עידן.

חברי הכנסת, ממשלה נכבדת, שמי עידן אוחנה. בעבר חברים קראו לי וייסלר, זה היה שם המשפחה שלי עד גיל שמונה, עד שמישהו החליט עבורי כי אין לי עוד צורך בהורים. מישהו החליט להרוס לי ולאחיי הקטנים לעד את חג הפורים. במקום לחגוג את חג הפורים אני עולה עם אחיי, עם דודתי ועם המשפחה שאימצה אותי לקבר של הורי. מישהו החליט שחשוב לו מאוד להגיע הביתה, חשוב לו כל כך ולכן הוא ייסע באור אדום.

באותה שנייה אני איבדתי את הבית המוכר שלי. אני התבגרתי, הייתי צריך להעיד במשפט נגד האיש שלקח לי את הבית. להסתכל עליו ולדעת שאני חייב להיות חזק. ילד בן שמונה.

אני היום מסיים חטיבת ביניים ועולה לתיכון. הורי לא ליוו אותי בטקס בר המצווה ולא ליוו אותי בטקס הסיום ולא ילוו אותי או את אחיי לעד. אני עולה לקבר ומספר להם מה אתי כדי שיסתכלו עלי מלמעלה ויהיו גאים.

אני מבקש מכם, בשם הורי זיכרונם לברכה, האחריות שלכם ושל כולנו, תעשו אותם גאים. אני מרשה לכם לקחת את האסון הפרטי שלי, להפוך אותו לנחלת הכלל.

דיבורים זה לא מספיק. אני לא צריך רחמים, אני צריך ורוצה שינוי. אני צריך שתבינו שתאונות דרכים זה אחד מהנושאים הבוערים ביותר היום. כדי להילחם בזה צריך תקציבים, אבל כדי שלא יהיו עוד ילדים שילכו לטקס הסיום ללא הורים, אני מבקש ממכם שלא תשכחו אותי בישיבה הבאה שלכם.

החיים, ככה למדתי, שווים יותר מכסף.

תודה לך. חיבוק חזק ממני, מכל האנשים שנמצאים כאן סביב השולחן. הדברים שאמרת הם חזקים יותר מכל הדברים אשר אמרנו כאן, ואני מקווה שאנחנו נעשה את הכול בעזרת השם שהדברים שלך לא יפלו על אוזניים ערלות, ובעזרת השם נעשה את כל אשר נדרש כדי לשנות את המצב. תודה לך. בבקשה, גברתי.

אחרי ששמעתם את עידן, לא חושבת שיש עוד הרבה מה להוסיף. המציאות שלנו השתנתה בשנייה, וזה לא פשוט לחיות כזאת מציאות, וכל יום לצערנו מצטרפים עוד ועוד למשפחה הזאת.

צריך לעצור את זה, וזה כרוך בהרבה דברים. זה לא רק חינוך, כמו שהאדון אמר, זה גם תשתיות וזה גם תקציבים וזה גם משטרה, אבל באמת צריך להרים את הכפפה וכולנו לעשות את העבודה.

האדון פה סיפר סיפור על המכולת. יש סיפור עצוב. ארבעה ימים אחרי התאונה הנהג הפוגע היה בשלילה, הוא היה במעצר בית. אצלנו בסופר השכונתי מצאתי אותו. ראיתי את מלאך המוות מול העיניים. נעמדתי דום, לקח לי כמה שניות לרוץ אחריו, ראיתי שהבן אדם עולה לאוטו, מתניע ונוסע.

תגיעי לתחנה להגיש תלונה. אתה נופל מול אוזניים אטומות, מול מערכת ממש ממש חסרת רגישות, לצערנו.

תודה לך. אנחנו נעשה חזרה את המעבר. ברשותכם, עורכת-הדין גלית גלעד, סמנכ"לית ארגון בטרם, בבקשה.

תודה רבה. קצת קשה לעבור הלאה, ואני מחבקת אותך עידן. אנחנו בארגון בטרם נפגשים כל יום עם הרבה-הרבה הורים של ילדים, ואני חושבת שאתה כיושב-ראש הוועדה ציינת את זה בצורה נכונה, וארגון בטרם כל פעם אומר את זה מחדש. אנחנו מאבדים 120 ילדים כל שנה בתאונות בלתי מכוונות, שזה ארבע כיתות, ואם זה היה קורה במלחמה או חס וחלילה איזושהי מחלה, מגיפה, היינו בהסגר כבר מזמן. ומחצית, כמעט מחצית מה-120 ילדים הללו הם ילדים שנהרגים בתאונות דרכים.

ארגון בטרם אומר פה על השולחן – מדינת ישראל לא בטוחה לילדים בדרכים, לא בטוחה. עד אתמול נהרגו 21 ילדים, ואנחנו פתחנו את חופשת הקיץ אתמול ובקיץ יש עלייה דרמטית של 20% בהיפגעות ילדים בכלל, ובתאונות דרכים שמעורבים בהן ילדים.

הילדים שלנו, חשוב לציין, הם נהרגים ונפגעים ליד מוסדות החינוך והם ימשיכו להגיע למוסדות החינוך. אני מזכירה לכם שהקייטנות מתקיימות במוסדות החינוך. הילדים שלנו נהרגים כי אין אכיפה על החוק שעבר מזמן, חובת חבישת קסדה, שהיא מצילת חיים חד-משמעית. זאת הטכנולוגיה היחידה שיכולה להציל את הראש ואת החיים של הילדים.

הילדים כנוסעים ברכב נפגעים כי הם לא חגורים. הילדים, שאמורים להיות חגורים בבוסטרים – יש ירידה דרמטית, ההורים החדשים לא מבינים את המשמעות, כמה זה חשוב, כמה זה מציל חיים. יש בעיה בעגינה של כיסאות בטיחות.

יש לנו אכן בעיה בחברה הערבית. כמחצית מהתאונות של היפגעות ילדים הן בחברה הערבית. ילד בתל אביב הרבה-הרבה יותר, פי 12 יותר בטוח מילד בדרום בחברה הבדואית, וזו שערורייה של מדינת ישראל.

אין תשתיות, אין מעברי חצייה, אין כלום.

לא רק. לא רק. זו לא הסיבה.

לגמרי. אני רוצה לציין שמרבית ההיפגעויות הן דריסה לאחור, תאונות חצר, ואני רוצה להגיד שלמרות מה שנאמר פה, אני חושבת שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כן ראתה לנכון לקדם את הנושא ויש לה פרויקט ואני קוראת לה מעל השולחן הזה להמשיך לקדם ולהרחיב את הפרויקט הזה בכל החברה הערבית. אני חושבת שזה פרויקט מאוד מאוד חשוב.

אני חושבת שמעבר לזה אנחנו צריכים להחזיר את הנושא של הליכה בטוחה של ילדים למוסדות חינוך, ללמד אותם מהן הדרכים הבטוחות כשאנחנו כבר גרים במטרופולין, כשהמכוניות וכלי הרכב האחרים מהווים סכנה משמעותית עבורם.

אני חושבת שזה גם התפקיד של הרשות הלאומית. אני קוראת לרשות הלאומית, בואו נעשה את זה ביחד, בואו נציל את הילדים שלנו. זה אפשרי. בהרבה מדינות בעולם עשו את זה, ואני חושבת שהדוח הזה שיצא הוא תעודת עניות למדינת ישראל. אנחנו חייבים להציל את הילדים.

אני קוראת פה, כבוד היושב-ראש, יש תוכנית לאומית לבטיחות ילדים שממשלת ישראל הצביעה עליה למהלך תכנון, הממשלה יצאה לבחירות, והגיע הזמן לאשר אותה. בתוך התוכנית הזאת יש תקציב שמיועד עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים של כ-32 מיליון שקלים ויש עוד תקציב למשרד החינוך. אני חושבת – לא חושבת, אני בטוחה – שהתוכנית תפחית כ-35% מההיפגעויות של הילדים וזאת הדרך של הממשל להתערב בנושא. תודה רבה.

תודה לך, יקירה, על כל אשר אתם עושים, ובאמת – אני אומר את זה תמיד – שלא תהיה לכם עבודה, בעזרת השם.

בעזרת השם.

ממש. זה מסוג אותם דברים שהברכה היא שבשנה הבאה תהיה לכם פחות תעסוקה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה לך, אדוני היושב-ראש, אכן הוועדה הזאת, אדוני, עוסקת בכל דיון בחיים עצמם, והדברים הקשים והמרגשים שאנחנו שמענו פה לפני שלוש דקות רק מעידים עד כמה הנושא הזה הוא נושא באמת של חיים ומוות.

כמו שאמרת, אנחנו נצליח בדיון הזה אם נדע למקד את הבעיות ולא רק לעסוק בכותרות הכלליות. ביטוי המפתח שאתה אמרת בתחילת הדיון, אבל אני לא בטוח שהוא מספיק הדהד, זה הביטוי "מלחמה בכבישים", ואני חושב שבכבישים שלנו מתנהלת מלחמה.

והמלחמה הזאת מתבטאת בזה שהנורמות של ההתנהלות המשותפת בכביש אינן מכובדות, ויש לפעמים תחושה של התפרעות כללית מכל הכיוונים. ההתפרעות הזאת נובעת גם ממצב של איזשהו לחץ שבו נמצאים הנהגים. הנהג הטיפוסי בישראל לחוץ, ממהר, עצבני, מתנהל בצורה לא סבירה כשהוא נמצא מאחורי ההגה, וגם בגלל עומס מאוד מאוד גדול על הכבישים. עומס המכוניות על הכבישים שלנו מאוד-מאוד גבוה, והתוצאה היא הרבה-הרבה בעיות.

כדי להתמודד עם הבעיה הזו, אדוני היושב-ראש, אנחנו כמובן יכולים להגדיל את התשתיות, לייצר בישראל עוד המון-המון כבישים חדשים, אבל זה ייקח לנו הרבה מאוד שנים.

דרך המלך, הדרך הקצרה להתמודד עם הבעיה של העומס הקיצוני של הביקושים זה לשנות את התלות שלנו ברכב פרטי ולהרחיב בצורה דרמטית את היכולת שלנו להסתייע בתחבורה ציבורית. זה היה הנושא הגדול, הפיל הגדול במרכז החדר, שלא מספיק היה נוכח בדיון הזה. אני לגמרי מסכים לדברי חברי חבר הכנסת חאג' יחיא בעניין הזה. אם לא תהיה תחבורה ציבורית סבירה וטובה בישראל גם בערים וגם מחוץ לערים וגם בפריפריה, אנחנו נמשיך לסבול מתאונות דרכים קיצוניות.

אני רוצה להגיד כמה מלים על שתי קבוצות נפגעים מיוחדות. הולכי הרגל – פי שניים הולכי רגל במדינת ישראל נפגעים מהשיעור המקובל בעולם. זו התמונה הכי דרמטית, הכי קיצונית, אנשים שבסך הכול לא עשו שום דבר, הם הולכים בדרכם, לא נמצאים בכלל מאחורי ההגה, ונפגעים מתאונות דרכים.

אנחנו מדברים על מלחמה בכבישים, אדוני היושב-ראש, היום יש כבר מלחמה גם במדרכות. בתל אביב –יפו, העיר שאני חי בה, אין כבר אפשרות ללכת על המדרכה. המדרכה צרה, גם המדרכות נכבשות לטובת רכבים, חנייה של רכבים או כל מיני שימושים אחרים, אז הולכי רגל הולכים גם על הכבישים. אני לא מדבר על מקומות שבהם אין מספיק מדרכות וממילא הולכי רגל הולכים על הכבישים.

מקומות שאין בהם מדרכות.

או מקומות שאין בהם מדרכות, בדיוק.

במגזר.

וכמובן, תמונת ההיפגעות בציבור הערבי שהיא תמונה בלתי אפשרית.

(היו"ר עיסאווי פריג')

לגבי הרשות, אני חושב שנקודה שמאוד מאוד חשוב להדגיש בדיון הזה זה עד כמה בעייתי המצב של הרשות כגוף שהוא ברמה הפורמלית גוף עצמאי אבל ברמה המעשית נתפס בעיקר כצינור להעברת כספים. וכשזאת ההתייחסות לרשות, גם מצד משרדי הממשלה וגם מצד רשויות מקומיות, הגוף הזה בסופו של דבר נותר גוף חלש שלא מסוגל לבצע את האתגר ואת התפקידים הכול כך חשובים שיש לו. תודה רבה.

תודה לך, חבר הכנסת חנין. למען האמת זה תורי לדבר, אני אדחה את התור הזה עד שהיושב-ראש הקבוע יחזור.

יש לנו שני נציגים מארגון המוסכים. לוי רונן.

שהוא יושב-ראש האיגוד של המוסכים.

יושב-ראש האיגוד, ויש לנו את עורך-דין אינגריד. מי מכם מתנדב לדבר? אחד מהשניים.

מתנדבים? הם רוצים.

רונן לוי, יושב-ראש איגוד המוסכים. הנחתם חוות דעת, נייר עמדה בתחילת הדיון לחברי הוועדה. אני אישית קראתי את זה וחבר הכנסת פרי גם התייחס לזה. תיידע את החברים, בוא נשמע אותך.

לפני שאני נכנס לעמדת איגוד המוסכים אני רוצה לספר שאני בעצם הייתי קרוב מאוד להקמת הרשות. אני עובד, עבדתי עם הרשות הרבה שנים, ממש מהצעת החוק – לאה יודעת את זה – והיינו מעורבים בהצעת החוק.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כשהיא הייתה רשות, היא עשתה הרבה והיא צמצמה הרבה תאונות דרכים.

דיבר היושב-ראש על שלושה דברים שצריך למקד אותם, ואני לא אמקד אותם דווקא בכשלים כי יש אלפי כשלים, ותאונות דרכים זה לא מלחמה פשוטה. כדי להוריד נפגעים בתאונות דרכים צריך לעשות אלפי פעולות. אפשר לקרוא מחקרים בעולם, אני מכיר את כל המחקרים, אנחנו עוסקים בזה הרבה – בארצות הברית, באירופה.

אולי תתמקד בנייר העמדה שהצגתם. תנצל את הזמן שעומד לרשותך.

ב-60 שניות אני אתמקד. הבעיה המרכזית היא קודם כול שהרשות תחזור להיות רשות, שיהיו לה תקציבים, שתהיה לה תוכנית חומש, שיהיה לה צוות כוח-אדם רציני ושתוכל לעסוק באלפי פעולות ביום. שתצא למשימות כמו צבא, כך היא צריכה להיות. רשות לאומית לבטיחות צריכה להיות כמו צבא. צריכים לקום בבוקר, 150–200 עובדים צריכים לצאת לפעילות בכל דבר ועניין שיש לטפל בכשלים – בין אם זה בתשתיות במגזר הערבי, בין אם זה ברכב, ובין אם זה בכל דבר אחר – כי יש באמת אלפי כשלים שצריך לטפל בהם יומיומית וזאת עבודה סיזיפית שלעולם לא נגמרת.

לגבי עניין הרכב, הכשל ברכב לא נבדק במדינת ישראל מאחר ש - - -

(היו"ר איתן כבל)

איגוד המוסכים ברשות דיבור עכשיו. אני ויתרתי על תורי. אחריו, לשם ההגינות.

הכשל ברכב, אנחנו למדים בעולם שמספר התאונות לא ירד, ומספר הנפגעים יורד הרבה בגלל הרכב החדיש, כריות אוויר, חגורות בטיחות. הרכב הופך להיות איזושהי מעטפת מגן למי שיושב בתוכו בתא הנוסעים, וככל שאנחנו מתקדמים קדימה, יצרני הרכב גם באיחוד האירופי ובארצות הברית מגבירים את התקנים לבטיחות של הרכב.

במדינת ישראל משום מה יש לנו תקינה מאוד מחמירה לכניסה של רכב לישראל אבל אחרי שהוא נכנס אנחנו למדים מהמוסכים שמייד מורידים, עושים זילות לרכב הזה בתאונות דרכים. משפיעים על השמאים והמוסכים להתקין חלקים לא טובים כי יש את מה שאנחנו קוראים לו אובדן להלכה. כ-20,000 מכוניות במדינת ישראל יורדות מהכבישים כאילו שהן "טוטאל לוס", באיזשהו אינטרס כלכלי של חברות הביטוח, הן עוברות לשטחים, חוזרות משם בלי כריות אוויר, חוזרות משם בלי חגורות בטיחות אינרטיות. אנשים קונים את המכוניות כאילו הן נקיות, יפות, והם לא יודעים בכלל שאין להם כריות אוויר ברכב הזה. לפעמים המכוניות האלה בתאונות נפתחות לשתיים כי עושים משתי מכוניות אחת, ומי שמכיר את הדבר הזה זאת תופעה מאוד מאוד מסוכנת, ובמדינת ישראל לצערי, ופה בכנסת, אנחנו מנסים לתקן את זה כבר הרבה שנים וזה לא הולך, זה נראה כאילו מעודדים את התופעה.

אותו דבר בעניין של תיקונים פירטיים. כמעט על כל מוסך חוקי בישראל יש מוסך פירטי בישראל שאין עליו פיקוח. אין מדינה בעולם שהדבר הזה קורה, שאין פיקוח על כלי רכב. מי שקורא מה שאמר לפני חודש שר התחבורה האמריקני לגבי הבטיחות ברכב – בארצות הברית, מזכיר הבטיחות האמריקני, כשחברת "טקאטה" של כריות האוויר לא ענו לו למכתב אחרי שלושה ימים, הוא קנס אותם ב-30 מיליון דולר. זאת אומרת, הסמכות לטפל בבטיחות ברכב והחשיבות של בטיחות ברכב בארצות הברית היא דבר ראשון במעלה. כאן במדינת ישראל נראה שזה לא חשוב.

לכן, אני בכלל ממליץ לתת מיליארד שקלים בשנה לרשות הזאת ולתת לה לעשות עבודה של עוד פעם לחזור לעבודות חומש, חמש שנים תוכנית, עם תקציבים.

איפה עומד כל העניין של הצעת החוק וההתקדמות בכל העניין?

הצעת החוק שהייתה על אובדן להלכה הגיעה לפה, ובעצם בוועדה הזו היא מוסמסה. רצינו שתהיה הערת אזהרה ברישיון הרכב, עשו את זה דרך תקנות התעבורה, כמו שאנחנו יודעים עד היום זה לא קרה. למרות שהיא בתוקף אין הערה ברישיון, הלקוחות עדיין לא יודעים, הדבר חזר למסלולו. הקומבינה ממשיכה לשעוט ולרוץ באותו דבר.

אנחנו ידענו שזה יקרה, אנחנו התרענו ולא הצלחנו לעשות פה כלום כי הלובי של המוסכים כידוע הוא לא חזק כמו הלובי של חברות הביטוח ושל חברות הליסינג, לא הצלחנו לעשות פה שום דבר חוץ מלהציף את זה.

אדוני היושב-ראש, רק כדי לשתף במה שאומר מר לוי. עשרות אלפי מכוניות מסתובבות בכבישים, שהן בעצם מכוניות תופת.

זאת פצצה מתקתקת.

הן מסתובבות לא תקינות בעליל, חוזרות עם אובדן כהלכה, חוזרת מתיקון פירטי וחוזרות לכבישים. וחלקן ורובן, האנשים שמחזיקים את הרכבים בכלל לא מודעים לכך שיש להם בעצם רכב כזה, רק בגלל חוסר מידע, רק בגלל שאנחנו לא משקפים את המידע הזה.

איזה הצדקה מוסרית יש לנו, אמיתית, לקחת את המידע הזה שמשרד התחבורה יודע אותו, חברות הביטוח יודעות אותו, בגלל שהן לא מוכנות בכלל לבטח את הרכב הזה שחוזר כאובדן כהלכה.

תראה את האבסורד. רכב שהיה בחברת ביטוח, עבר תאונה כאובדן כהלכה, נמכר על-ידי חברת הביטוח, חוזר לכביש. חברת הביטוח, מכיוון שהיא יודעת היא לא מוכנה לבטח אותו, אבל הרכב מסתובב בכביש. ואת המידע הזה משרד התחבורה יודע ועדיין נוצרים את זה בקרבם במקום להוציא את זה החוצה.

תודה. תודה.

אם הגזמתי במשהו שאמרתי.

לא, לא הגזמת.

אני מכיר את זה.

ציינתי את זה גם בנייר העמדה. ניידות הבטיחות של משרד התחבורה, שהן סך הכול שבע ניידות, הן רואות את המכוניות האלה בכבישים, בודקים כ-2,000 מכוניות בחודש, משהו כזה, ואנחנו מגיעים כל חודש לכך שבין 20% ל-30% מהמכוניות יורדות מהכבישים לטפל באיזשהו ליקוי בטיחותי.

תודה.

אז אם יש שלושה מיליון מכוניות, ואנחנו מדברים על 20%, תחשבו – אני בודק את זה כמעט עשר שנים, חודש-חודש – 20% זה בעצם הפצצות המתקתקות שיש לנו בכבישי ישראל.

תודה.

הניידות עצמן לא בודקות אף רכב. הם יושבים במזגן באוטו רוב שעות היום, אין להם שוטר צמוד כל הזמן. הם עוצרים רכבים רק עם שוטר. אני נוסע הרבה זמן בכבישים. אני שי דיין מתל-אביב.

מר דיין, אצלנו מדברים ברשות דיבור של יושב-ראש הוועדה.

אני לא התכוונתי, אבל דבר, סיים כבר.

תחליף אותו בבקשה, שאפשר יהיה להקליט אותו כי אי אפשר אחרת להקליט אותו.

סליחה. עצור. אני לא אתן לו לדבר עכשיו. מהרגע שאמרת, עצרתי אותו. כל עוד התעלמנו, כולנו התעלמנו, אבל מהרגע שאמרת אני אתן לו לומר את הדברים בצורה מסודרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה.

שי, הייתי נותן לך על חשבוני קצת מהזמן.

אני אתן, רק נעשה את זה מסודר. זו גם דרך כדי להגיד אחר כך את הדברים.

אני אשתדל לא לחזור על אותם דברים, אבל עידן, ששמענו אותו עכשיו, שדבריו נכנסו לכל אחד ואחד מאתנו - אני אומר לך, כמחוקק, כחבר כנסת, אין לי בשורה בשבילך. אין לי.

אנחנו, אדוני היושב-ראש, מקיימים דיון עם המצגת של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ונשאלת השאלה, מה, אנחנו דנים בנתונים שמופיעים אצלנו או בתקציב הרשות או בכל הדברים האלה? אבל אני רוצה להתייחס לנושא הזה מזווית אחרת.

אתה העלית נקודות מאוד מאוד משמעותיות לגבי הסיכום של הדיון הזה, זאת אומרת בעצם על מה אנחנו דנים.

אני אגיד את זה בראשי פרקים, וכבודו יסכם את זה איך שאתה רואה לנכון. אבל אני אומר, מכל הסוגיות והדברים שהועלו כאן על-ידי הדוברים, חברי הכנסת וכל מיני, אנחנו בעצם חוזרים על אותם דברים, אנחנו לא ממציאים את הגלגל.

השנה מתקיים דיון, ואני מתאר לעצמי ששנים אחורה הדיון הזה התקיים עשרות פעמים.

נכון. אתה צודק.

מה אנחנו שונים מאחרים? אני שואל את עצמי, מה הייחודיות שבי? באו חברי כנסת חדשים לחזור על אותה מנטרה? להגיד אותם דברים? לקרוא אותם סיכומים?

אני שואל את עצמי מה עושים. ובעוד שנה נחזור על אותו דיון, ואם תהיה ממשלה אחרת, יהיו חברי כנסת אחרים, ומה הלאה?

הרי כולם יודעים שהתשתיות במגזר הערבי על הפנים, כולם יודעים שהיום המקצוע הכי נחשק במגזר הערבי זה נהג משאית. אני שואל אתכם, המשטרה – כשאתה רואה מערבל בטון בכביש, 90% זה נהג ערבי. כשאתה רואה נהג משאית בכביש 6 – 80% ערבי.

אני מכפר קאסם, רואה חשבון. מחצית מהלקוחות שלי לפני שבאתי לכאן היו נהגי משאיות או חברות הובלה. זה טבעי, הצעיר הערבי התחיל בחקלאות עם קום המדינה, עבר קצת תקופת ביניים לבנייה, עכשיו התקדם קצת, נהיה נהג משאית. זה המקצוע הנחשק, מה לעשות. אלו נתונים ידועים, ויותר. הרי אנחנו יודעים את כל הבעיות.

זה בגלל שאין לו מקומות עבודה אחרים, לא שזה מקצוע נחשק.

אני מתאר את המצב.

בוא נדייק.

כן, אנחנו יודעים את כל הבעיות האלה. יודעים את הבעיות במעברי חצייה, יש לנו רשימה של כבישים אדומים, יודעים – ואתה בעצמך אמרת, 360 כבישים אדומים. יודעים, כשאני נוסע בכביש מפותל, רמת הסיכון היא גבוהה. הכול ידוע.

מה עשינו? סדר עדיפות שונה. סדר העדיפות של המלחמה בתאונות הדרכים, אצל התפיסה – הטייקונים, אני אשתמש בזה – היא שונה. אני משקיע מיליונים, אדוני היושב-ראש, בסלילת מנהרות לירושלים והרחבת כבישים, ובצדק וזה יפה, כי זה מגביר את הצמיחה במשק, אבל אני אשקיע בכביש באיזה חור מטולטל, להציל חיי אדם – בסדר, לא בסדר עדיפות, הרי זה לא מוסיף צמיחה למשק. זה השיקול, בואו נודה. זה השיקול שמוביל את המדיניות של הממשלה.

מכאן אני אומר – אני קראתי אתמול ושלשום על הסוגיה של קרנית, מיליארד וחצי שקלים עודף תקציבי. נפלתי מהכיסא. בקרנית, ביטוח החובה שאנחנו משלמים, ה-1% שהולך לקרנית במהלך שנים ארוכות דרך ביטוח החובה, הצטבר עודף תקציבי של מיליארד וחצי שקלים, כסף שיכול לפתור את כל הבעיות בלי שום זעזוע. בלי שום זעזוע.

זאת סוגיה שמחייבת דיון דחוף ובהול, איך העודף הזה נוצר, מי הולך ליהנות מהעודף הזה, האם באמת העודף הזה יגיע לציבור, האם חברות הביטוח – לבי אומר לי שחברות הביטוח אמורות ליהנות מזה בדרך עקיפה, אני גם אגיד את הסיטואציה הזאת.

אני חושב שכל הדיון שלנו, אדוני היושב-ראש, מסתכם בכסף, וכל מה שאנחנו אומרים – כסף וסדר עדיפות, וכשאומרים אין לי כסף זה שקר אחד גדול.

אני מבקש מכבודו להביא לדיון את סוגיית עודף הכסף של קרנית, מיליארד וחצי שקלים, כי זה המון כסף, כסף שאזרחי מדינת ישראל שילמו אותו בתעודת החובה שלהם במהלך שנים, וזה מסוגל להיות ה-catch שיפתור לנו את כל הבעיות.

תודה. בהזדמנות הזאת שכבר דיברנו על ביטוח, אני אבקש את ידידי שמואל מלכיס, מנהל המחלקה הכלכלית בחברות הביטוח, לומר כמה דברים. גם אני מבין, אתה פורש.

נכון.

זה הדיון האחרון שלך כאן, אז תודה לך על כל אשר עשית, ואני מכיר אותך הרבה מאוד שנים ויודע שהשתדלת פה בוועדה לעשות דברים טובים ונכונים. בבקשה. בהצלחה בכל מקרה.

תודה על הברכות. על מה אתה רוצה שאני אדבר?

על מיליארד וחצי.

על המיליארד וחצי.

המיליארד וחצי הם לא של חברות הביטוח, הם של קרנית.

אבל הוחזר לחברות הביטוח.

הוא לא יוחזר לחברות הביטוח. הוא יוחזר לציבור.

וחברות הביטוח כביכול ייתנו הנחה. זה דיון ארוך. ככה מדברים.

אני עוד לא הצלחתי להבין איך הורדת תעריף הביטוח - - -

שמואל יקירי, אני בירכתי אותך, עכשיו עצור.

אני אענה לך.

מרגע שאמרת שזה לא מונח לפתחך, אז ברשותך אני רוצה להבין מי זה נמצא לפתחו, אם יש מישהו כאן.

מי שמנהל את קרנית זה תאגיד שבראשו עומד פקיד אוצר, הוא מנוהל על-ידי ממשלת ישראל. לבוא בטענות לחברות הביטוח על כך שהצטבר עודף בקרנית זו טענה מאוד מוזרה.

אני לא טוען את הטענה הזו. אני שואל על עצם החשיבה.

אנחנו הזמנו את הנציג שלהם לישיבה.

עצם החשיבה לתת הנחות - - -

של קרנית?

כן.

היה פה נציג הפול, אבל לא קרנית.

זה מחייב דיון.

שני דברים. זה יפה שעד הדקה האחרונה שאתה פה אתה מנסה להגן על חברות הביטוח.

לא מגן על חברות הביטוח, בסך הכול מגן על האמת.

דבר שני, אני אבקש להוציא מכתב חריף על כך שנציג האוצר שהיה אמור להיות פה, לא הגיע כדי לתת את ההסברים.

אני נציג אוצר, אבל לא של קרנית.

אני פה מבין ממנהלת הוועדה – ותקני אותי אם אני טועה, ואם אני טועה אני אחזור בי מדברי – שנתבקש נציג האוצר העוסק בענייני קרנית, להתייצב כאן.

אתה צודק.

תודה. כיוון שכך, אני מבקש שיצא מכתב בחתימתי, עם העתק לשר האוצר ולמנכ"ל ולממונה על התקציבים, בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים בעניין הזה. כשאנחנו מזמנים גוף לכאן, הוא יגיע ואם הוא לא יכול להגיע, הוא יודיע לנו גם כן מה הסיבה שהוא לא יכול להגיע, ואנחנו נקיים דיון בהקדם בשאלה הזו – מיליארד וחצי זה לא עניין של מה בכך וזה נושא שאנחנו נעסוק בו. שי דיין, בבקשה, תציג את עצמך.

שי דיין, אני נהג מונית כשמונה שנים ואני נוהג הרבה בכביש גם מעבודות קודמות, ובכל פעם שאני עובר ליד ניידת ביקורת של משרד התחבורה, מעולם לא נעצרתי, גם כשלא הייתה לי נורה דולקת.

זה למזלך. זה לא - - -

כי הם יושבים ברכב בשעות היום. בימים החמים הם יושבים ברכב במזגן, רוב הזמן הם יושבים ברכב, כל הזמן הם יושבים ברכב, אולי פעמיים ראיתי אותם נמצאים מחוץ לרכב בודקים רכב.

כוח-אדם, הוא אומר שיש שבע ניידות כאלה בכל הארץ. לדבר כזה צריכות להיות לפחות 25, בכל עיר צריך להיות דבר כזה. כל פעם הם צריכים לשנות מיקום. הם נמצאים במקומות קבועים, כולם למדו כבר איפה הם נמצאים.

אתה לא חושב שאתה מגזים?

שמה?

בנחישות שאתה מדבר.

כן, כי אני חושב שצריך לפקח. כמו שהאדון אומר, כשמחברים שני רכבים יחדיו, אני חושב שכן, הניידות צריכות לבדוק את הדברים האלה. כשחברת ביטוח מוכרת את הרכב השבור – אני אנקוב בשמות, האחים יזדי, מאגר וכל אלה – החברות הגדולות האלה של חלקי החילוף, שהם מחברים ועושים קומבינה ומעלים חזרה את הרכב על הכביש, לדעתי צריך לטפל בבעיה הזאת.

אם הם רוצים למכור ב-7,000 שקלים את האוטו השבור הזה, והם אחר כך מוכרים אותו ב-45,000 שקלים, אז תאמין לי שאני יודע מה אני אומר. מישהו קרוב אלי עובד בחברה הזאת ואומר לי מה אנחנו עושים עם אותם רכבים "טוטאל לוס", ואיך אנחנו מעלים אותם לכביש בקומבינות. לכן, צריך לפתור את הבעיה הזאת עם משרד התחבורה.

לגבי בטרם – את אמרת שהרבה ילדים נדרסים בנסיעה לאחור. מה הבעיה לחוקק חוק שכל רכב, יהיה לו את הגלאי נסיעה לאחור עם צפצפה? מה הבעיה?

יש.

יש הצעות חוק כאלה.

יש חוק כזה? כל הרכבים בארץ?

לא למשאיות.

יש הצעת חוק.

אין חוק כזה כי אין תקינה ועדיין לא קידמנו את זה. עבר בקריאה טרומית, הבאנו את זה להכנה לקריאה ראשונה. אין חוק כזה.

הדבר הזה עולה בסך הכול 200 שקלים, כולל התקנה, וכל רכב במדינת ישראל חייב שיהיה לו דבר כזה. ואם המגזר הערבי, היו לו הצפצפות הקטנות האלה, הוא היה שומר על הילדים שלו. לא חייבים מצלמה. הצפצפה הזאת תתריע. כמו שאני נוסע רוורס ומצפצף לי ליד עץ או ליד כל עמוד בתל-אביב, לפני שאני נכנס זה מצפצף וזה מתריע בפניי, זה היה יכול להציל המון חיים של ילדים קטנים שהלכו לעולמם משום שאנשים דרסו.

תודה.

בקשר לרמזורים. הבחור הנחמד הזה, ההורים שלו קיפחו את חייהם בגלל מישהו שנסע באור אדום. אני הייתי בכמה מקומות בעולם, הייתי גם בתאילנד. בתאילנד יש תזמון כמה זמן נשאר עד שהרמזור הופך לאדום, עוד כמה זמן נשאר לאור ירוק, וגם להולך רגל. יש תזמון, ואם אני הייתי יודע, בתור אחד שנוסע במהירות – בין אם היא כן מוגבלת, נגיד בתוך העיר 50–60 – והייתי יודע שעוד שלוש שניות יש רמזור אדום ממרחק, הייתי יודע איך לתקצב את זה. אפשר להוסיף גם עוד שנייה זמן לצד השני.

שי, סליחה.

אפשר לפתור את הבעיות האלה בצ'יק.

שי, תודה. אני רק רוצה לומר לך לגבי נושא התזמונים. אלה דברים חשובים, יש מי שיאמר יותר, יש מי שיאמר פחות. לצערי, רוב התאונות נגרמות בוודאי בעניין של אור אדום או בצמתים, זה לא נובע בגלל התזמון.

חסר לנו זמן בחיים.

תרשה לי. שי, שמעתי, הקשבתי. זה לא שאלה של תזמון. הוא פשוט נוסע, הוא לא מתזמן, הוא לא יצא לדרך כי ראה עוד שתי שניות או שלוש שניות. אנחנו כולנו חווים את זה יום-יום איך חותכים אותנו כלי רכב, לפעמים אתה עומד המום.

בפס לבן.

אתמול קרה לי. אתמול בנסיעה חתך אותי כאילו אין מחר.

אני אתמול ראיתי תאונה שמישהי נכנסה במישהו בגלל שהרמזורים, מייד אדום, צהוב-אדום.

התזמונים לא תמיד נכונים. אני נוסע בכבישים הרבה.

שי, העניין ברור. אני לא יועץ מקצועי לעניין הזה.

צריך לבדוק את הדברים האלה, למה אין ירוק מהבהב.

העניין ברור. תודה, שי. יהודה בר-אור, בבקשה, אחריו חבר הכנסת חמד עמאר, אחריו חבר הכנסת מקלב.

יהודה בר אור, יושב-ראש איגוד נהגי המוניות הארצי. אנחנו מתעסקים ביום-יום בתלונות של נהגי מוניות שבאים ומספרים כל יום מה קורה בכבישים, ואנחנו נמצאים הכי הרבה בכבישים כמו שאתם יודעים.

נגע בנקודה שי, הוא אמר לכם לגבי התזמון. בכל אירופה ובכל מקום יש רמזוּר להולכי רגל ולמכוניות. פטנט הזמן, וזה חשוב, יכול להציל חיי אדם במעבר חצייה.

גם לזה הגשתי הצעת חוק.

אנחנו דיברנו על זה בהרבה דיונים, ולא נעשה.

כל מה שחשבתם כבר הגשנו הצעות חוק, ונפלו.

הרבה פעמים דיברנו על זה – חמד עמאר, ואתה יודע שאנחנו דיברנו על זה הרבה פעמים, אבל יש פה דבר שאומר, ואם כבר אנחנו מדברים פה, שאפשר את התחבורה הציבורית לנצל הרבה יותר. איך אפשר לנצל את התחבורה הציבורית, אדוני אוחיון, כשכל נתיבי התחבורה הציבורית נכנסים בהם כל הזמן כלי רכב פרטיים. התחבורה הציבורית, אין בנתיבים שלנו שום פיקוח. אנחנו נמצאים כל הזמן במצב שאנחנו, במקום לתת שירות מהיר יותר ולהביא את האנשים הביתה, צריכים לעמוד בכל פקקי התנועה ולסבול את כל המהלכים של כולם.

אם רוצים באמת למנוע כניסת כלי רכב פרטיים ושיותר ישתמשו בתחבורה הציבורית, במיוחד מה שהולך להיות עכשיו בתל-אביב עם כל העבודות בעיר, אנחנו צריכים להבין דבר אחד. אם הפיקוח הזה לא יהיה במלוא עוזו, אנחנו נהיה במצב שכל הנתיבים יהיו סגורים ואז תהיה בעיה לתושבים, תהיה בעיה למוניות ותהיה בעיה לכל כלי הרכב הציבוריים, האוטובוסים.

לכן, צריך לתת דגש. זה דבר שקיים ויש בו חוק. לא צריך להמציא את החוק הזה, זה חוק קיים. נתיבי התחבורה הציבורית צריכים להיות פתוחים לתחבורה הציבורית, וכל מה שצריכים לעשות פה זה לראות איך לפתור את הבעיה הזאת, ולהעמיד שוטר או פקח עירייה שידאגו לעניין הזה.

לגבי האופניים, אנחנו ממש סובלים מהם.

זה יטופל, ונדמה לי שכבר נקבעה פגישה עם מנכ"ל תחבורה. אני נחוש לטפל בעניין הזה, הוועדה הזאת - -

אני הייתי מאוד רוצה.

- - תעסוק בעניין הזה בזמן הקרוב בצורה אינטנסיבית עד שיינתן מענה.

אני מאוד מבקש מהיושב-ראש שנציגי איגוד המוניות - -

כולם סובלים בעניין הזה.

- - נהיה נוכחים בישיבות האלה כדי להגיד את דעתנו המקצועית כי לדעתי אנחנו נמצאים וחיים את העניין. כולכם יושבים פה ונמצאים בכביש שעה, חצי שעה ביום. אנחנו נמצאים 12–13 שעות, יש לנו הרבה מה להגיד בנושא, וחבל שלא שומעים אותנו.

תודה, יהודה. הנה, לא רק שמעתי אותך, הקשבתי. תודה. ברשותכם, לפני שאני מעביר את רשות הדיבור אליך, חבר הכנסת חמד עמאר, אני מבקש להודות לגברת אוחנה ולילדיה. ריגשתם אותנו, עידן, עד מאוד, באמת בכל הלב. שרק ניפגש במקומות טובים ושנדע לעשות את כל אשר נדרש שלא יהיו יותר תאונות. בוא אני אתן לך חיבוק, בכל זאת.

יפה מאוד, אדוני היושב-ראש.

זה בשמי ובשם כל חברי הוועדה.

תודה רבה.

כל הכבוד לך. אישה גדולה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מצטער שהגעתי באיחור לדיון החשוב הזה ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לברך אותך ולאחל לך בהצלחה. פעם ראשונה שאני משתתף אצלך בדיון.

תודה.

כל הנושא של תאונות דרכים ועלייה במספר תאונות הדרכים, אני כבר כמעט חודש מעלה את זה כל שבוע, להביא את זה לדיון בכנסת כי אני רואה בנושא הזה נושא מאוד חשוב ואני רואה את העלייה המדאיגה הזאת, לא רק השנה, גם בשנה שעברה הייתה עלייה. אני העליתי שאילתה לשר והתשובה שלו גם לא סיפקה אותי.

אני חושב שאם נלך ונבדוק את כל הגורמים, יש הרבה גורמים לתאונות דרכים. אני לא רוצה להיכנס לכל הגורמים, אני מתעסק בנושא הזה מאז שנבחרתי לכנסת, לפני כן עבדתי במע"צ וגם התעסקתי בכל הנושא של תאונות דרכים, אבל אני רוצה להתמקד קודם כול בכמה נקודות.

נקודה ראשונה שאני רוצה להתמקד בה היא הנקודה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני שומע הרבה דברים על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – לפרק, לא לפרק, לחזק, לא לחזק.

אתם באמת מאמינים שצריך לפרק את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים? אתם מאמינים שלא צריך להיות איזה גוף במדינת ישראל שיפקח ויתאם? אתם מאמינים שגוף יכול להמשיך לשרוד עם קיצוץ תקציבי כזה?

אנחנו, יש לנו תאונות דרכים, אני דיברתי על זה הרבה זמן, מגיעים מהמשטרה, מגיעים גם ממע"צ – אני לא יודע איך קוראים להם היום, כל פעם משנים את השם.

נתיבי ישראל.

נתיבי ישראל. מגיעים מנתיבי ישראל, מגיעים מהמשטרה, אבל גוף שצריך לתאם בין שני הגופים האלה, גוף שצריך לדעת – הייתה תאונה ויש לנו באזור הזה תאונת דרכים – מי יעקוב אחרי מה שקורה בנושא הזה?

ואני רוצה להגיד לכם, אני אתן לכם דוגמה פשוטה ואחרי כן נדבר על המגזר. קחו את התאונות ברוורס, תאונות חצר כמו שקראנו להן. מערכת הסברה נכונה שיצאה דרך הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אני אומר לכם, חסכה לנו הרבה חיי אדם. הרבה חיי אדם. ותשוו, לפני שנתיים היו 19 הרוגים בתאונות חצר, כמה תאונות חצר היו השנה, בגלל שיצאנו אז במערכת הסברה נכונה ויכולנו לעשות את זה.

ואני אומר לכם, היום, בגלל כל החולשה, אדוני היושב-ראש, של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שהיום היא בלי תקציב שהוקצה לה בוועדה שהוקמה, בלי יושב-ראש, בלי מועצה קיימת, בלי מדען ראשי – אני חושב שנה וחצי, שנה וחצי אין לה מדען – ואנחנו היום מסתכלים על המצב שלנו ואומרים, קודם כול צריך לפרק את הרשות.

ההיפך הוא הנכון. בואו נחזק את הרשות, בואו נעשה חוק שייתן להם לעשות תוכנית עבודה לכמה שנים קדימה, שיכולים לעבוד, לדעת, אנחנו מתמקדים עכשיו בכבישים אדומים, מתמקדים בכבישים אדומים. אנחנו יודעים שיש גוף שהוא אחראי, הוא יכול לבוא ולהגיד: למה במגזר הערבי יש 38% תאונות דרכים, מי כאן המפשל? האם המשטרה, בגלל שהיא לא מגיעה ועושה אכיפה, האם בגלל שמשרד התחבורה לא משקיע בכבישים? מי האחראי? מי אחראי?

לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, דווקא על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אנחנו צריכים לקיים דיון, ודיון חשוב מאוד שצריך להתקיים בנושא הזה. לראות האם אנחנו כמדינת ישראל זקוקים לזה או שנגיד, אנחנו לא צריכים גוף שיפקח ויתאם את כל הפעילות בין כל המשרדים.

לכן, אני תומך מאוד חזק ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים כי אני חושב שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות בלי רשות, ואני חושב דבר ראשון שצריך לעשות, להעיף אותה ממשרד התחבורה, להכניס אותה למשרד ראש הממשלה. היא צריכה לפקח על משרד התחבורה. היא צריכה לפקח אם משרד התחבורה עושה את העבודה שלו או לא עושה את העבודה שלו. היא לא צריכה להיות שייכת לאף משרד וגם לא למשטרה. היא צריכה לפקח על המשטרה ולראות אם המשטרה באמת עושה את האכיפה הנכונה או לא עושה.

לכן אני אומר, אנחנו צריכים לקיים דיון חשוב מאוד על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אנחנו לא יכולים לבוא אליהם בטענות כשאנחנו לא נותנים להם את הכלים. אני לא יכול לבוא אליהם בטענות כשהחוק שלהם פג בשנת 2017 והם לא יכולים לעשות תוכנית לחמש שנים.

תודה.

ואני חייב להתייחס למגזר הערבי, אדוני היושב-ראש, חייב. ואני אומר לך, אנחנו דנים, והרבה דנים בנושא של הבטיחות בדרכים. אני יודע שהמשטרה היום בתפיסה אחרת גם במגזר ובאכיפה במגזר הערבי, אני יודע. אני רואה אותם, הם מגיעים, עושים את העבודה שלהם, ויש שיפור אדיר, וצריך עוד שיפור.

אני חושב שמשרד התחבורה צריך לקחת את הנושא של המגזר והתשתיות של המגזר, ואני אמרתי גם בוועדת הכלכלה לפני שבועיים בקשר לאופניים החשמליים. אני אומר, המזל, שזה עדיין לא נכנס למגזר הערבי. עכשיו אנחנו מדברים במגזר היהודי שהאופניים החשמליים נוסעים על מדרכות ויש תאונות, אם זה ייכנס למגזר הערבי, שאין לי אפילו מדרכות ואין לי כבישים כמו שצריך, שם אנחנו נתחיל לראות את העלייה הדרסטית בתאונות של אופניים חשמליים. תודה רבה לך.

תודה. אני רוצה לציין את חבר הכנסת חמד עמאר, שבאמת, מאז שאני מכיר אותו בעבודתו הפרלמנטרית, הנושא של תאונות הדרכים מעסיק אותו.

מאוד.

מאוד מאוד.

לקחת לי את המלים מהפה.

מאוד מאוד. כל הכבוד.

חבר'ה, שזה לא יהיה, איך אומרים, עכשיו מחמאות הדדיות.

לא. דווקא אתם, אסור לכם לתת לי מחמאות. אתם צריכים לרדת עלי.

אבל לנו מותר. לנו מותר לתת לך.

אתם כן.

אני אמרתי זאת מעבר לעניין, מעבר להתייחסותו לעניין הרשות. אמרתי לך ואני חוזר ואומר, חבר הכנסת חמד עמאר בכנסת ישראל הוא מחברי הכנסת הכי מתמידים בנושא, ויישר כוח על העניין הזה.

תודה.

אני אומר זאת וצריך לציין את הדברים האלה. רק הערה שאני אתייחס אליה אחר כך בקצרה. החשיבות שאתה הצגת על קיום הרשות ובכלל שינוי כל התפיסה כלפיה, כמובן צריך לשים את הדברים גם על השולחן, יש דעות אחרות.

אני יודע.

יש דוח של היושב-ראש היוצא, יעקב שיינין. אינני מביע את דעתי, זה לא עניין שאני מביע את דעתי אבל אם כבר מעלים עניין אחד, ראוי שגם ייאמרו הדברים שכנגד. אני כמובן אתייחס בסופו של הדיון.

לכן אני ביקשתי דיון מיוחד על הנושא, לראות את החשיבות של הנושא.

ברור לי. ברשותכם, אני רוצה להתכנס.

אני חושב אבל שהרשות את דברה לא אמרה בנושאים.

אדוני המנכ"ל, אני אתן לך.

לא, חשוב מאוד. מדובר פה על דברים, ואנחנו בינתיים לא מגיבים.

אתה לא צריך להגיב.

שנייה. גבי.

אתה לא צריך להגיב, סליחה.

גבי בן הרוש, תודה. תודה שאתה עוזר לי.

יושב-ראש הוועדה - - -

אדוני המנכ"ל, זה החדר שלי. זה האולם שלי, אני מנהל אותו. כשאני אבוא אליכם אני אכבד אתכם, כל אחד במקומו. פה תכבדו את המקום ואת הוועדה.

אני אומר שנתתי לך את הזכות להקשיב. נאמרו פה דברים לא פשוטים, אני עכשיו לא חילקתי ציונים לפה או לכאן. את האמת לומר לך? אני מאוכזב מרמת הדיון. אני אומר בצורה הכי ברורה אבל אני אתייחס לזה, חשוב לי לשמוע את דעתך בנקודה.

ברשותכם, כדי להתכנס, יש את חבר הכנסת מקלב שיאמר את דבריו ואני ארצה גם לשמוע את הדוברים הבאים: ג'יבלי ישראל, גבי בן הרוש, נורית גרוסמן, בוקי מנחם הלוי, חברת הכנסת סויד, אם תרצי ברשותך להתייחס, ומרדכי, אני אתן לך לסכם מנקודת המבט שלך את כל הדברים, וברשותכם אני אסכם. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על עצם קיום הדיון אבל אתה לא רק דן בנושאים חברתיים, אני רואה שאתה גם הופך את הדיונים לנושאים אנושיים ומרגשים, וגם יישר כוח על הפעולה שעשית. אין ספק שזה דבר מאוד חשוב להם אבל גם לנו.

הנושא הזה, אני חושב, אדוני, צריך להיבחן משני היבטים. ההיבט הראשון זה מבחן התוצאה, ומבחן התוצאה כואב. העלייה במספר הנפגעים, התאונות הקשות שאנחנו עדים להן מדי שבוע ולפעמים מדי יום, זה דבר שמחייב אותנו ואסור לנו להישאר בשאננות בעניין הזה. זה מצד אחד.

מאידך, אין ספק שנעשים דברים, נעשים דברים חשובים וטובים. אין נושא שלא בא לידי ביטוי ונאמרו כאן הדברים, אני לא אחזור עליהם, וחדשות לבקרים אנחנו רק נאבקים בשיכרות, אז עכשיו יש לנו תופעה חדשה של אופניים חשמליים או שכחה במכוניות ועוד דברים כאלה שאנחנו כל הזמן צריכים להיאבק בדברים חדשים, ולצערנו יש גם תוצאות קשות מאוד, גם נפגעים קשה וגם הרוגים, הולכי רגל וכולי, וכבישים וילדים, אנחנו מכירים את כל הנושא, וחינוך.

אבל השאלה בכל הבעיה, אדוני היושב-ראש, זה שיתוף הפעולה, זה החוסר בתקציבים. חוסר בתקציבים אבל גם שיתוף הפעולה. שיתוף הפעולה בין משרד התחבורה לבין הרשות, לבין המשטרה, הוא צריך להיות הרבה יותר הדוק והרבה יותר ענייני, ויש הרגשה לנו כנבחרים שיש משהו שנעשה ברקע, בביקורת שנעשית, שהיא לא תמיד מקצועית. יכול להיות שהיא סמכותית ואפילו מעבר לכך.

ולא יכול להיות שהמלחמה בתאונות דרכים תיהפך למלחמה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ההרגשה היא שמקדשים מלחמה נגד הרשות, נגד הגופים שפועלים בעניין הזה.

אדוני היושב-ראש, גוף שמעביר ביקורת או דורש יותר תקציבים, הוא צריך לקבל חסינות, הוא צריך לקבל הגנה מדרישות כאלה ואחרות ואי אפשר להלך עליהם אימים. אפשר לבקר, אפשר להגיד שלא עושים מספיק, וצריך להגיד את זה וצריך לעשות יותר, אבל אי אפשר לתת הרגשה שגוף שמעז ואומר ביקורת עניינית, אף אחד לא בא ואומר שהביקורת לא נעשית לטובת העניין, רק לקדם עניין, היא גורמת לכך שאנחנו מדברים בפירוק ועוד דברים כאלה ואחרים.

משרד התחבורה במיוחד צריך לדעת שיש חוץ מנושא של כבישים – ואני בזה מסיים – ואוטוסטרדות ופעילות חשובה מאוד שנעשית, אבל צריך לפעול בחקיקה, צריך לפעול בתקינה של דברים. אנחנו רואים בזה סחבת, ותקנות, כמה זמן לוקח לתקן.

אנחנו רואים מה נעשה בתחבורה הציבורית. מאידך, כבישים גדולים מאוד, ואנחנו רואים, הטיפול בתחבורה הציבורית, כמה הוא מתנהל באיטיות, ואת מבחן התוצאה.

מתקיים פה דיון.

יפה מאוד. יש לך כבר יושב-ראש לוועדת המשנה או במליאת הוועדה?

יהיה בסדר. זה יידון, בוודאי הדיון הראשון במליאת הוועדה. כל דיוני הליבה יידונו במליאה ויהיו ועדות משנה. כבר אמרתי את זה לך, חבר הכנסת דב חנין, שביקש ממני כבר, איך אומרים – ייאמר שכבר הרבה זמן יושב לי על העניין הזה, עוד מהקדנציה שאז הוא ביקש שאני אעמוד בראש ועדת המשנה.

הוא לקח את הוועדה הראשית, אם נמשיך עם ועדת המשנה.

בימים הקרובים אנחנו מתכוונים לקיים דיון על הרכבת הקלה בתל-אביב, על כל המשמעויות, שזה חלק - - -

די כבדה.

כבדה מאוד מאוד. כן, הרכבת הקלה, כבדה.

הרכבת הכבדה, כדאי לקרוא לה ככה. כן.

יש רכבת כבר?

יש כבדה.

חברים, אני לא רוצה עכשיו לפתוח את הדיון, ברשותכם. בבקשה.

אני אומר גם למשטרת ישראל – עושים עבודה חשובה וטובה, אבל צריך לראות, לא לתת הרגשה שנמצאים מקומות שהטרף הוא קל, מקומות שלא תמיד הכי חשוב, אבל הם מקומות ששם אפשר לעמוד ואולי אפשר לאכוף את זה בצורה קלה ולא מחמירה. אנחנו היום בעידן היו-טיוב רואים סרטונים שעולים. היום הרבה מכוניות מחזיקות מצלמות, ורואים איזה שדה קרב קורה ברכב.

מטורף.

זה משהו נורא ואיום. אנחנו כל פעם רואים דברים חדשים שנעשים ואנחנו לא יודעים מה לעשות באכיפה.

אדוני היושב-ראש, באמת זה נושא מאוד מאוד חשוב, חיי אדם, הנושא הוא מורכב מאוד, אבל אנחנו צריכים לדון בו וגם אם יש לנו ביקורת, מנותק מהביקורת על כך שנותנים ביקורת. צריך לתת הגנה למי שנותן את הביקורת, למי שמביא דברים על דיוקם.

תודה, תודה, חבר הכנסת מקלב. גבי בן הרוש, בקצרה, יושב-ראש מועצת המובילים והמסיעים.

דווקא בקצרה. קודם כול, אני מברך אותך - אני לא יודע אם זה ברכה - שתישאר בתפקיד.

הכול עניין של זמן.

אוקיי. ובהצלחה. אבל, אני כבר גומר עבודת מאסטר שלישית על ועדת הכלכלה, והצהרות היו פה עוד מפרופ' רובינשטיין ופורז ואחרים – נצא למלחמה בתאונות דרכים כמו בטרור.

אני אמרתי גם מספר פעמים שהלוואי והיו נלחמים בתאונות דרכים כמו שנלחמו בעליית מחירי הקוטג'.

רבותי, מדברים פה בגדול, וחשוב מאוד. יש דוחות, יש המלצות. התחלפו – ואמר חבר הכנסת שעזב פה, ובצדק – התחלפו פה חברי הכנסת ושוב פעם אנחנו מתחילים להמציא את הגלגל.

הרשות הלאומית, הייעוד שלה היה במשרד ראש הממשלה – ההתחלה שלה, עוד בתקופת אריק שרון זיכרונו לברכה – והיא נשארה כמו שהיא. המכתב האחרון שיצא של ד"ר שיינין זה מכתב שאני כתבתי לו שהוא צריך ללכת הביתה כי לא יעלה על הדעת, ותראו את האבסורד.

הרשות הלאומית התחילה עם 500 מיליון שקלים תקציב. פה בוועדת הכלכלה, או יותר נכון בבניין הישן ב-2003 דובר על נהג מלווה לנהג חדש. עד היום מ -2003, נהג אוטובוס שמסיע 60 נוסעים ונהג משאית לא עוברים ליווי של חונך אפילו יום אחד. כשאני אומר את זה ליושב-ראש הרשות – מה, איך לא ידענו מזה? אז מה עשית בעצם בתפקיד שלך?

ופה, עובדי הרשות, אני חייב להגן עליהם – גם המנכ"ל שהוא חדש, אבל לא יעלה על הדעת שאנחנו תקועים עם שעות העבודה.

אתה אומר גבי כל הזמן "לא יעלה על הדעת", ועובדה שזה כל הזמן עולה על הדעת.

נכון, נכון, נכון.

לא הבנתי. נהג אוטובוס שמקבל רישיון לא צריך מלווה?

לא. אפילו שעה לא. אני בשנתיים האחרונות מסתובב בכל המכללות בארץ, לימודי ערב, לראות מה מלמדים בעיוני ומה במעשי. אז מה אתם מתפלאים שאנחנו נופלים לתהומות ואנחנו הורגים אנשים, מה אנחנו מתפלאים?

ופה בוועדה ביקשתי להעביר את זה באותו שלב, אמרו לי: גבי, תן שבועיים. חבל, אני לא רואה את משרד התחבורה פה.

הנה, אני מאתגר אותנו. אתה תכין הצעת חוק שכל הוועדה - - -

לא, אנחנו באים אליך עם הצעת חוק, עם תיקון.

סליחה. עד שזה יבוא, חבר הכנסת חמד עמאר, אני מבקש ממך להכין הצעת חוק בעניין הזה של כל חברי ועדת הכלכלה – זה נשמע לי מטורף לגמרי, מי שנוהג על רכב כבד.

שרכב כבד לא עובר ליווי?

כבוד היושב-ראש, יש הצעת חוק כרגע שמסתובבת.

סליחה, ברשותכם, כדי שאני אבין. אתה מדבר על הצעת חוק שהשר אמור להביא לשולחננו?

כן.

נכון.

וזה אמור להיות חלק מהעניין?

כן.

זה צריך להיות תיקון.

אוקיי. אני אבדוק.

כן, אנחנו עובדים על זה.

כן, עכשיו זה נמצא בתהליך סבב חתימות.

יצאתי גם לתקשורת.

חברים, אני פה ותיק, וכל פעם אומרים לי: וואלה, בדיוק. כל פעם שאתה מעלה איזה הצעת חוק או משהו – בדיוק הממשלה עובדת עכשיו על כך וכך.

לא, לא.

נגיש הצעת חוק. ברגע שאנחנו מגישים, הם מצטרפים.

תודה רבה. תכין את ההצעה, תביא אותה לחתימת כל חברי הוועדה, זו תהיה הצעה של הוועדה. אם הממשלה תזדרז להניח את הצעת החוק, נבורך.

דבר נוסף ששייך לבטיחות, אדוני. מ-99' עתרנו לבג"ץ, ובג"ץ הורה למדינה ומשרד התחבורה לתקן תקנה 168א, שעות עבודה ומנוחה. מ-99' אנחנו פה מתגלגלים בוועדה עם משרד התחבורה הלוך-חזור. המשטרה אובדת עצות, הולכים לבתי-משפט, וכל ממזר מלך. לא מוסדר חוק שעות עבודה, מה שקיים בכל העולם לא מוסדר לנהגים המקצועיים. אז אנחנו מתפלאים על התאונות?

אין נהגים מקצועיים.

אין נהגים מקצועיים? אני בא עכשיו מאוקראינה, אנחנו הולכים להעלות עולים חדשים, הייתי בסיור עם הסוכנות.

זה עכשיו הולך לעלות, אין נהגים מקצועיים.

יש לנו מצוקה אמיתית גם במגזר הערבי. אדוני, לסיכום, מה שאני הייתי מבקש, ואני מכיר אותך בעבודה שלך וגם את חמד. יש את הגוף ששמו הרשות הלאומית. לדעתי, ועדת הכלכלה צריכה להיות הרגולטור שלו, ואחת לשלושה חודשים – כי אמר פה חברי המנכ"ל; לא רציתי להעיר לך בדבריך לגבי ההרוגים הולכי הרגל. אתם מכניסים גם את הנהגים שנהרגים בשול, וזה לא נכון לעשות את זה כי ההטעיה – חברי כנסת מבינים שזה מעברי חצייה. לא. זה נהגים שנתקעים בצדי הדרך, מכל סיבה, ונהרגים. וחבל שהנתון הזה לא - - -

צריך להיות מופרד.

כן, חייב להיות מופרד, לשים את הדגש.

אלה שני דברים שונים לחלוטין. תסיים, גבי, אמרת דברי טעם.

אדוני, אני הייתי חושב מבחינה עניינית, אחת לרבעון, עם הרשות. אני מקווה שייבחרו שם גם אנשי מקצוע. אין לצערי, לא בהנהלה ולא במועצה, אנשי מקצוע ברשות, וועדת הכלכלה צריכה לפקח אחת לשלושה חודשים, שיבואו עם דין וחשבון. אני חושב שככה נתקדם. תודה רבה.

תודה רבה.

העירו על זה שנהרגים בשוליים. הרבה כבישים היום מתוכננים בלי שוליים בכלל. גם זה, אני לא יודע אם אנחנו צריכים להביא את זה בחקיקה, אין שוליים בכלל.

ב-2003 המדינה התחייבה בבג"ץ שזה בעדיפות לאומית. אז הנה, בבקשה.

תודה. ג'יבלי ישראל, נתיבי ישראל.

שלום לכולם. היושב-ראש, אני רוצה לדבר רק על הנושאים שאנחנו פועלים בהם, הדברים החשובים. ראשית, כל נושא פיתוח הכבישים – כביש 31, 65, 70, 77, 79, כביש 2 – אלה כבישים שהורחבו ונבנה מעקה הפרדה באמצע, זה כשלעצמו הוריד הרבה-הרבה הרוגים ונפגעים, וגם את זה צריך לקחת בחשבון.

לגבי נושא מוקדי הסיכון שהועלה פה, הנושא הזה התחיל ב-2007, יש תקציב של 200 מיליון שקלים. אגב, בהתחלה כשהתחילו לטפל במוקדים זה היה ממש בנקודות קטנות, בהשקעות קטנות של כסף, של 300,000, של 200,000. אנחנו טיפלנו כמעט בכל המוקדים הקטנים האלה, היום המוקדים הולכים ונעשים יותר גדולים.

חברים בוועדה של מוקדי סיכון גם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משטרת ישראל, נתיבי ישראל ומשרד התחבורה, כשמשרד התחבורה היום, יש לנו מתודולוגיה מסודרת ובהתאם למתודולוגיה נקבעים המקומות ומטופלים, ובהתאם פתרונות, כדי למנוע את התאונות באותם מקומות.

בכמה מוקדי סיכון אתם מטפלים כל שנה?

אנחנו מטפלים בממוצע – תלוי בגודל – אני יכול להגיד לך, למשל בשנה יש לנו 16 מוקדי סיכון שאנחנו מטפלים בהם, ממש בחודשים הקרובים אנחנו נסיים אותם. יש לנו עוד אותה כמות שאנחנו נמצאים בסיום של התכנון, נוציא אותם לקראת סוף השנה או בתחילת שנה הבאה. יש לנו 34 מוקדים שהם בסל תכנוני כדי שנגיע לכל שנה או אם יעלו לנו את התקציב, שנוכל לטפל בהם, 34 מוקדים שנמצאים עכשיו בתכנון, אני מקווה שבחודשים הקרובים אנחנו נסיים את התכנון, יהיה חלק שנטפל בהם ב-2016. מקומות נוספים שאנחנו נאתר – כפי שנאמר, אנחנו לקראת סוף השנה יושבים בוועדה ומנסים לאתר מקומות מסוכנים, עושים סדרי עדיפויות, ודאי שסדרי העדיפויות זה בהתאם לתקציבים שניתנים לנו. חלק יצאו ב-2016, זה מסלול תכנוני שאנחנו עובדים עליו כיום.

אנחנו טיפלנו במשהו ייחודי השנה ביוזמת נתיבי ישראל בנושא של הולכי רגל בעקבות ריבוי ועלייה בהיפגעות הולכי רגל בשנה קודמת. הייתה עלייה גדולה מאוד. התחלנו עבודה יחד עם הטכניון, יחד עם מחקר שליווה אותנו. הוקצה לנושא הזה 18 מיליון שקלים, בסביבות 50–60 מקומות שאנחנו מטפלים במקומות שהייתה בהם היפגעות של הולכי רגל. אנחנו מטפלים – אם זה גדר, אם זה לטפל ברמזור, אם זה לטפל במעבר בירוק, גל ירוק להולכי רגל – כל מיני פתרונות נקודתיים שבסופו של דבר כל הטיפול הזה ייתן את התוצאות.

על כבישים בין-עירוניים אתה מדבר.

בין-עירוני.

הוא מתעסק רק עם בין-עירוני.

מה המדיניות לגבי השול?

אני אענה על השול. לגבי טיפול בנפגעים, ביום-יום יש לנו את המוקד, אנחנו מקבלים טלפונים מאזרחים, מגיעים למקום וביום-יום אנחנו מטפלים במפגעים, בסיורים. אנחנו עוקבים אחרי תאונות קטלניות עם ממונה בטיחות של נתיבי ישראל, אנחנו מקבלים דוחות מסודרים מהמשטרה. כל דוח שמגיע, אנחנו מטפלים במלואו כמעט, ודאי אם זה לא משהו של פיתוח אנחנו מגיעים ומטפלים. אנחנו עוקבים אחרי הצטברות של תאונות. אנחנו לא מחכים שזה יגיע למוקד. אנחנו שומעים על מקום שיש תאונה, שתיים-שלוש, מגיעים למקום ומטפלים.

חוץ מזה יש לנו גם את הפרויקטים הקטנים שאנחנו מטפלים בכל מיני צמתים, שזה כשלעצמו מוסיף ומקטין את תאונות הדרכים, אם זה כיכרות ורמזורים.

יש לנו ניידות שירות, אנחנו הולכים להגדיל את זה. בניידות השירות היום בכביש 1 - - -

ג'יבלי, תתכנס ברשותך. חשוב שתענה לעניין של השוליים.

אני אענה. דבר אחרון לגבי אחזקה. היום אנחנו הולכים בשיטה של לטפח את נושא האחזקה. אנחנו מאמינים שבטיפוח האחזקה – אם זה בקרצוף וריבוד, אם זה בטיפול במעקות, אם זה בטיפול בתאורה – בסופו של דבר כל זה יוריד את מספר התאונות.

לגבי שוליים, אין היום כביש חדש שסוללים ללא רוחב שוליים של שלושה מטרים, זה כבר בסטנדרט אצלנו. בכל כביש חדש, בכל מקום חדש יש שלושה מטרים שוליים. לגבי יתר המקומות זה בהתאם לתוכניות העבודה.

תודה. העניין ברור. ג'יבלי, אני מודה לך מאוד.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדעת מה המדיניות שלהם לגבי מיתון תנועה בכבישים בין-עירוניים או כבישים שעוברים בתוך ערים. יש לא מעט כבישים שעוברים בתוך ערים, שהם באחזקה שלכם. יש בקשות למיתון תנועה. אומרים, בכביש שהוא ראשי אין מיתון תנועה.

כל כביש שהוא באחריותנו, אם הכביש חוצה עיר והכביש רשום – פעם היו כבישים ללא אבא, אין חיה כזאת היום, היום הכבישים מחולקים בצורה מסודרת, כבישים בתחום רשות מקומית או בתחום אחריות נתיבי ישראל. אין יותר כבישים שאין להם בעלות.

מה המדיניות לגבי מיתון תנועה? היום יש מדיניות שלא ממתנים תנועה בכלל בכבישים כאלה.

אני לא רוצה לענות בצורה גורפת, כל דבר אנחנו בוחנים.

אתה שאלת שאלה, ג'יבלי עונה. בסדר. הבנו.

לא סתם שאלה. זאת שאלה שתקבע מדיניות.

הבנו.

זה לא שהבנו. אם היה ממקד באיזה מקום מסוים, היינו נותנים תשובה רצינית.

מאופקים הגיעה אלי אתמול פנייה.

אי אפשר לתת תשובה כוללת. ודאי שאנחנו - - -

ג'יבלי, אתה יודע במה אתה לא בסדר? כי יכולת להגיד את זה לפני שאמרת, לא, אנחנו עושים ופועלים. יכולת להגיד: תן לי כביש מסוים, אני אבחן את זה ואני אחזור אליך.

אז אני מבקש ממך, חבר הכנסת מקלב ייתן לך את כביש אופקים, אני רוצה התייחסות אל מקלב עם העתק לחברי הוועדה. יש לך עד סוף השבוע זמן אפילו לנסוע, לחזור משם.

להרחיב אופקים.

תודה.

היושב-ראש, הערה קטנה לגבי השול. כביש 6, אחרי התאונות המפורסמות, הרי מה הבעיה בארץ?

גבי.

זמנך עבר.

לא רק זמנך עבר. גם הדיון הלך למקומות שאני לא בדיוק כיוונתי אליהם. תודה רבה. נורית גרוסמן, יושבת-ראש "אנשים באדום". בבקשה.

אני רק רוצה להגיד בהתחלה שהעמותה שלנו הוקמה לרוב על-ידי משפחות שכולות, ככה שאנחנו יודעים על בשרנו מה התוצאות של בטיחות בדרכים.

אם צריך לשאול מה הגורמים של בטיחות בדרכים, אני חושבת שהגורמים ידועים. דיברו כאן על כל מני דברים, הכול נכון. מה הפתרונות? גם זה ידוע. זה לא שאנחנו לא יודעים, אנחנו יושבים כאן הרבה שנים, שומעים את כל הדיונים האלה – חברי הכנסת שכבר לא כאן – אנחנו יודעים את הבעיות ואת הפתרונות – מי אשם, למה זה קורה.

לפי דעתנו, אל"ף, ראש הממשלה וחברי הכנסת שלא שמים את זה בסדר עדיפות כמו שצריך, וכשיש הצעת חוק, תיכנסו למליאה ותראו כמה חברי כנסת באים לשם להצביע, שניים-שלושה, לא יותר מזה בדרך כלל.

אני ברשותך ארצה להעיר, להגן על הבית. שני דברים. אל"ף, קודם כול יישר כוח על כל אשר אתם עושים. תבורכו, מכל הלב. דבר שני, לעולם אל תקבלי כמה מצביעים במליאה כקנה מידה כיוון שזה מגיע למליאה כשהכול כבר עבר, זה בהסכמה כשזה מגיע לקריאה סופית, זאת אומרת שיש הסכמה אז ממילא לא משנה אם יש עשרה או חמישה. הדיון האמיתי, הוא בדרך כלל צריך להתנהל בוועדות. פה, זה המקום שצריך לטחון את הדברים כדי שנגיע למליאה כשהכול כבר מוכן. אבל בבקשה.

משרד התחבורה בהחלט בהחלט אשם בזה לפי דעתנו, שגם הפך את הרשות הלאומית לגוף בלי כוח, ואני מאוד מסכימה עם חברי הכנסת ואלה שאמרו שצריך לחזק את הרשות. חייב להיות עצמאי, וככה שיינין בהתחלה תיאר את זה.

אכיפה – מה הטעם לחוקק חוקים אם אין אכיפה, וכולנו יודעים את זה.

ואתה אמרת שאתה לא רוצה לשמוע על חינוך, אבל אני בכל זאת - - -

אבל לא התכוונתי לזה, חס וחלילה.

לא, לא, אני הבנתי למה התכוונת.

כי כל פעם זה הכי קל כדי לברוח מהתמודדות עם מה צריך לעשות.

כן, אבל אני רוצה להגיד שאנחנו צריכים להחליט איזה חינוך ולמה? לחוקים, או לשינוי דרסטי בכל ההתייחסות שלנו של התחשבות, של אחריות וכולי וכולי?

צודקת. זה אני מקבל.

אלו הדברים שרצינו להעלות. הפתרונות כאן. אנחנו יודעים את הכול, ועל מקבלי ההחלטות לצערי – כי אני אומרת, אנחנו יכולים להגיד זאת הבעיה, זה הפתרון – אבל אנחנו לא מחליטים. זה אתם.

תודה, יקירה. אלפי תודות, ושוב יישר כוח על כל אשר אתם עושים. אהוד שפירא, פורום פעולה. בקצרה ממש. חברים, עשר דקות, וסיכמתי.

בקצרה וממוקד. קודם כול, אני מבקש להתייחס למה שד"ר שיינין כתב במכתב שלו. הוא יכול לכתוב ממחר עד מחרתיים, הבעיות שאנחנו יושבים פה ודנים בהן, חלק גדול מאוד עומדות לפתחו. שלוש וחצי, ארבע שנים הוא היה יושב-ראש הרשות, והמצב של היום עומד לפתחו, אז קצת צניעות וקצת ענווה לא הזיקו עוד לאף אחד.

הקמת הרשות התחילה בחטא. מה זה התחילה בחטא? האבא והאימא לא רצו – לא משרד האוצר ולא משרד התחבורה, לא רצו את הרשות.

יש לי בקשה, ברשותכם. די עם הרשות. אני אסכם. הבנתי את העניין, אני מבין את העניין. איך אומרים, להגיד את אותו דבר בשפה אחרת, עזוב. הבנו. תודה.

אוקיי. שני דברים חשובים שצריך לחזור אליהם. אחד זה משמרות הזה"ב, שהמצב גרוע מאוד.

תיכף תתייחס לזה אורה יעקב.

אוקיי. המצב של משמרות הזה"ב, ומה שאמרה ראש עיריית ערד לשעבר, חברת הכנסת טלי פלוסקוב, שהרשות הלאומית חייבת לחזור לשטח.

תודה. ברשותכם, אורה יעקב, אגף זה"ב, משרד החינוך, בקצרה. אני רק רוצה לומר לך – אני לא יודע איך זה עובד היום אבל חלק ניכר ממה שיש בי כשומר חוק או התנהגות בכביש, למדתי בכיתה ה' או ו'.

ה'.

זה מתחיל שם.

אני אומר את זה בצורה הכי ברורה. בגיל הזה דברים נתפסים עמוק וקובעים סדרי התנהגות והתנהלות לאורך כל החיים אחר כך. בבקשה, גברתי, בקצרה.

אדוני היושב-ראש, לגבי משמרות הזה"ב, יש פה את משטרת ישראל ואת העבודה המשותפת שאנחנו עושים עם הרשות הלאומית. לפני שנה הייתה ישיבה בדיוק כשמודי נכנס לעבודה בנושא, התשובה צריכה להיות ממשטרת ישראל. אנחנו אחראים על ההיבטים הפדגוגיים. מעמד השוטרות שמבצעות את הפעולה הזו הוא שונה ממעמד של שוטרות רגילות. זאת לא בעיה שאנחנו יכולים לפתור. יש חוק שאומר שכל מה שקשור להדרכה על הכביש משטרת ישראל צריכה לעשות וזה אמור לפתחה.

יש לנו שיתוף פעולה עם משטרת ישראל, עם ארז פייביש שעושה עבודה נאמנה, אבל היום פה יושבים מהרשות הלאומית. יש גם שיתוף פעולה עם השלטון המקומי, ישבנו אתם לפני שבועיים ואנחנו מנסים לפתור את הבעיה.

הבעיה המרכזית היא במרכז ואנחנו מודעים לה, ואני חושבת שגם הרשות הלאומית יכולה לתת תשובה בעניין. ברשותך, אני יכולה להוסיף עוד שלושה משפטים?

בבקשה.

השוטרות שאמורות לקבל הדרכה, פשוט עוזבות את העבודה בגלל תנאי העסקה לא ראויים. זה מה שאני יודעת, ואני לא נציגת משטרת ישראל, אז ברשותך.

לגבי משרד החינוך והתפקיד שלנו בנושא הזה. האגף שלנו התרחב לפני חמישה חודשים, קיבלנו גם אחריות על נושא של נגישות וגם על אורח חיים בטוח. אז כל הנושא של אורח חיים בטוח משתלב ישירות עם כל תכני זה"ב, וארגון בטרם עובד אתנו עקב בצד אגודל.

גם היום במערכת החינוך יש לנו רק דברים מסוימים שאנחנו יכולים לאכוף אותם. זה נושא של הדרכה לכיתות א'-ב', זה בתוכנית הלימודים הבסיסית, זה תוכנית בכיתה ה', "עצמאים בשטח". אחר כך, משהו קצת בכיתה ט' ובעיקר בכיתה י'.

כלומר, יש קשיים גם בנושא של חינוך תעבורתי ואני חושבת שנציגי הרשות יכולים לבטא את זה הרבה יותר טוב ממני, אבל לנו יש תוכניות שעוסקות בכל שלבי הגיל, לכל אגפי הגיל מהגיל הרך, ומה שהיום אנחנו שמנו לנו למטרה בשנת תשע"ה זה הכשרה של כל הצוותים החינוכיים שלנו, מרמת מטה עד בתי-הספר.

תודה.

המלאכה לא פשוטה. אנחנו לא נחים על זרי דפנה, אנחנו חיים יום-יום את זה ואנחנו נשמח להגביר את שיתוף הפעולה.

עם הרשות הלאומית אנחנו עובדים בצמוד, גם משטרת ישראל נותנת יד, גם עמותת אור ירוק עושה את המעשים, אבל המלאכה היא מרובה.

וכולנו פה מדברים על טכנולוגיה ושוכחים שבעצם ההתנהלות, הניהול העצמי הוא המרכזי. וזה נכון שזו העבודה שלנו כמשרד, אבל היא לא רק שלנו, יש את ההיבט של ההורים. אנחנו מתמודדים עם הורים שאומרים לילד שלהם בגיל עשר: תהיה גבר, תרכב על אופניים חשמליים. אתה לא גבר.

ההתמודדות היא כן ממש באמירות ששמעתי אותן מולי עם שכניי למגורים. אז הדברים לא נעים רק על טכנולוגיות. יש את העבודה שארגון בטרם עושה ועוד ארגונים, כמו שיושבת לצדי האישה המכובדת של אנשים באדום. בואו קצת נתאחד, בואו קצת פחות אגו, בואו קצת יותר נשתף פעולה, בואו תעזרו גם לנו, גם אנחנו מתמודדים עם הקשיים, וכל גוף יש לו באופן טבעי את האינטרסים שלו.

אורה, תודה לך.

אני מודה לך.

יחיאל מונטג, בוקי, וחברת הכנסת רויטל סויד.

האמת היא שהדברים כבר נאמרו.

אז לא חייבים. תמיד מרגש אותי כשכולם כבר אמרו. תודה. בוקי, בבקשה.

אני הייתי רוצה להתמקד בהצעה אופרטיבית במיוחד לרשות. הרעיון הוא להתמקד במיגור תאונות עם נפגעים בקרב הולכי הרגל.

המספרים ברורים. שליש מההרוגים השנה הם הולכי רגל, ובשנה קודמת, ב-2014, היו כמעט 40% הרוגים.

אני רוצה לקחת תא שטח כמו מעברי חצייה, רחובות אדומים וצמתים אדומים, על-פי דוחות המשטרה, ולנסות להבין מדוע יש כל כך הרבה תאונות באותם צמתים, באותם רחובות.

כדי להפוך את זה מהתיאוריה למעשה אני חברתי עם אילן גודרסקי מאור ירוק, ראש תחום טכנולוגיה, וניגשנו לצומת הכי אדום שמשטרת ישראל סימנה אותו – לא יודע אם מרביתכם יודעים מהו – צומת חיל השריון על גבול תל אביב חולון. אחד הדברים הכי מפחידים שיש במדינה, הצומת הזה.

בביקור במקום נמצאו אינסוף ליקויים של תשתית, צבע של מעברי חצייה, מופע רמזור קצר במעבר להולכי רגל, שילוט מטעה, הכוון מטעה, תמרורים לא במקום, אינסוף רג'קטים. העלינו את הכול על הכתב ואור ירוק העבירו את הדוח הזה לראש אגף תנועה, לראש עיריית תל אביב ולכל הגורמים, לרשות כמובן. לצערי, מאז לא קרה שום דבר.

אני לא כאן קטגור בלהאשים שלא קרה, יש לי הצעה לסדר, הצעה פשוטה, ואני יודע שגם משטרת ישראל תרים את הכפפה, אני בטוח, וגם כל מי שיושב כאן בשולחן – למפות את כל הצמתים האלה בעבודה מקצועית וליצור שיתוף פעולה כמו שרוב הדוברים דיברו כאן. לקחת את תא השטח הזה שקוראים לו צומת, עם מעברי חצייה, ולתת פקודה אופרטיבית מה עושים עכשיו, הן במסגרת העירייה, הן במסגרת הרשות הלאומית, ארגונים התנדבותיים, משרד החינוך. משהו צריך להיעשות כדי להוציא את הדברים אל הפועל, ומבלי לסרוק את כל הצמתים בארץ וכל הכבישים האדומים והצמתים האדומים שמשטרת ישראל מצביעה עליהם, אנחנו לא נתקדם.

תודה, בוקי. זה כאילו מעמיד אותי בשאלה: מה, זה לא נעשה עד היום? חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני מברכת אותך על כינוס הוועדה בנושא כל כך חשוב, ובפרט שאנחנו עומדים בפני חופשת הקיץ של התלמידים, שאין ספק שהיא פותחת פתח להרבה יותר מפגעים ותאונות.

לא נחזור על הדברים, כולם אמרו דברים מאוד חשובים ועצם קיום הדיון פה הוא בהחלט אמירה בפני עצמה, אבל לפעמים יש רגע שבו צריך להבין שתופעה מסוימת הופכת למה שאנחנו בעולם המשפט היינו קוראים לו מכת מדינה. ומכת מדינה זה משהו שכל הגופים צריכים להתאחד יחדיו, לחבור ביחד ולפעול בשיתוף פעולה כדי למגר אותו.

ואני חושבת שאנחנו הגענו בנושא של תאונות הדרכים למצב שבו זה יעד לאומי, שבו הגופים המכובדים שישבו פה ואולי גם אחרים, ובוודאי משטרת ישראל, צריכים לחבור ביחד ולפעול ביחד כדי למגר את התופעה כי אנחנו נמצאים במדינה שאנחנו לא רוצים לאבד את אזרחינו ותושבינו בתאונות דרכים, אנחנו מאבדים אותם גם ככה במספיק דרכים אחרות.

ולכן, אדוני היושב-ראש, גם הגעתי כדי לומר לך ברכות על כינוס הדיון הזה וגם באמת כדי לקרוא לכל הגופים לשתף פעולה, לצקת תכנים, ובסופו של דבר לא שכל אחד יפעל רק בתחום המצומצם שלו אלא כעשייה ביחד כי אנחנו נמצאים באמת בפני משהו שהוא מלחמה שהיא צריכה להיות מאבק של כולנו, ומאבק לאומי.

את יודעת שבן כיתה שלך, הבן שלי רענן צונץ, נהרג?

כן, אני יודעת. הוא למד אתי ביסודי, ושלום לך. רענן היה ילד מופלא לאורך כל היסודי, בכאב לב אני אומרת את זה ובכאב לב אני עכשיו מזכירה את שמו.

תודה לך. אני מבקש מרואה חשבון מרדכי בהירי דואני, המנכ"ל, לומר את התובנות שלך בעקבות הדברים שנאמרו פה, ואני ברשותכם רוצה לסכם.

הפתיע אותי מאוד שבמקום לדבר על תאונות דרכים, התעסקו במצב הרשות. הלוא אומרים אותו דבר פה כולם. התפקיד של הרשות הוא לתכלל, לנהל, להתוות את האסטרטגיה. זה בדיוק תפקידה של הרשות ובשביל זה היא קמה.

אבל מה קורה? ברגע שהרשות אומרת, אנחנו לא נעביר כספים אם לא יתקיימו הפרמטרים הבאים, קופצים כל השותפים ואומרים, הם לא עובדים כמו שצריך.

אני חושב שצריך לעשות הבחנה בין מה שרוצים מהרשות לבצע – ואמרו את זה פה: הרשות צריכה לקבל את הכוח ואת החסינות. אם אתם רוצים עבודה, תפסיקו להגיד שהרשות לא עושה.

הרשות עושה, הרשות בודקת מוקדי סיכון, מיסטר ג'יבלי, והיא בודקת בדיוק מה נעשה, ואם לא הייתה הרשות היה התקן של Trinity ממשיך להיות.

ולמה אני כועס? כי לשבת פה כולם ולהגיד, הם לא עושים. אין אנשי מקצוע? יש עובדים שעובדים שמונה שנים ברשות, זה כמו דוקטורט, לומדים לרפואה שמונה שנים.

אין לך אנשי מקצוע.

למדתי להיות רואה חשבון ארבע שנים, עם התמחות שנתיים. להגיד אין אנשי מקצוע? חבר'ה, אני חושב שבמקום פעם אחת לתת לרשות את הכוח ואת הכבוד שמגיע לה – וזה קורה, וזה יקרה, חבר'ה – ולא להתנגח בה. אין הוקוס-פוקוס, אין קסמים, אבל עם 200 מיליון שקלים או 230 מיליון שקלים, ש-120 מיליון שקלים מתוכם הם לוקחים לתשתיות, גם קשה לעבוד.

אז אני אומר עוד פעם. אני אשמח אם חברי הוועדה – ואני באופן אישי אזמן אתכם ואציג בפניכם, לא בשקף אלא בארבעה עמודים, חבר הכנסת איתן כבל, מה עושה הרשות. אתם יושבים פה, ולא שאלתם מה עושה הרשות. ראיתם מה עושה הרשות? חוויתם את הרשות? תוכניות עבודה ראיתם? לא. ישבתם מהצד ואמרתם, הם לא עושים כלום.

נהדר. בואו תצטרפו יום אחד למנהל מטה בטיחות בשטח ותראו מה הוא עושה. תצטרפו יום אחד למחקר ותראו מה חוקרים.

כולם מציעים הצעות ולכולם יש אג'נדות. תבואו עם ההצעות אלינו ונבצע מה שנכון ב"פרטו אופטימום", כלומר על מה שאפשר להשפיע.

הייתי בטוח שהדיון יהיה על תאונות בדרכים ולא על מצב הרשות. זה מקום לדיון אחר. ככה אני מסכם אותו כראות עיני.

תודה. תודה, אדוני.

מודי, כל הכבוד.

סליחה. ברשותכם, אני רוצה לומר כמה דברים ואני מבקש עכשיו שקט. האמת היא שאני מאוד מאוכזב מהדיון, וזה קודם כול לקח לי, לנו. שעתיים וחצי, זה היה אחד הכדרורים הכי נפלאים שהיו, זאת אומרת שאף אחד כמעט לא כיוון אותי פה כדי שאני אדע להגיד בשורה התחתונה, ואני אומר את זה לך, אין לי טענה כלפיך. אתה לא מכבר נכנסת אל קרבות רחוב – אני גם לא נכנס לזה, אני לא פה עכשיו כדי להגיד צריך רשות, לא צריך רשות. גם אין לי מספיק כלים כדי לקבוע את הדברים האלה וגם אין לי שום רצון ואני לא חושב שאני צריך בכלל להיכנס למאבקים האלה, בוודאי לא בשבועיים כשאני מתחיל את השבוע השלישי שלי פה בתפקיד.

אני רק יודע לומר לכם שכבר נאמר הכול על תאונות הדרכים. אין כמעט סופרלטיב שלא השתמשו בו, כולל אני. כולנו, כל אחד בתורו. השאלה היא מה נעשה בפועל.

ואני גם אומר לך, נתתי לך את ההזדמנות בפתיחת הדברים לכוון את הדיון. כיבדתי אותך, נתתי לך לכוון, ואתה לא לקחת את זה עד הסוף. אתה צריך להסתכל על זה לא רק מנקודת המבט של האחרים אלא גם מנקודת מבטך שלך.

אני אומר לסיכום את הדברים הבאים. אני לא יודע למה יש עלייה בתאונות הדרכים אחרי כל השעתיים וחצי האלה. אני לא יודע איך מתכוונים להתמודד עם השאלות האלה. אני מפרגן לכל אחד ואחד שעושה – מהרשות, עבוֹר לכל הגופים – אבל משהו חסר פה במלחמה הכי חשובה והכי גדולה שמתקיימת. הנה, השתמשתי בסופרלטיב.

אני אפנה לשר, אני אבקש ממנו שקודם כול יציג. האמת היא שאני אומר לך שאנחנו נקיים דיון נוסף כי לא נחה דעתי מהדיון הזה, שבו אני אבקש מהשר להשתתף, שהוא יציג איך הוא רואה את המאבק בתאונות הדרכים מבחינת סדר העדיפויות שלו. אני רוצה לראות אותו, אם הוא מגבה את הרשות, אני רוצה שהוא יגיד איך הוא מתכוון להתייחס ומה הוא צריך לעשות אל מול הרשות, בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים.

אם הרשות היא הגורם מבחינתו המוסמך, המקצועי, העליון, שכל הדברים מונחים לפתחו, אז אני מבקש שהדברים ייעשו באופן הזה. אם לא, שיאמר לנו מהו הפתרון.

אתם יודעים, האמת היא שציפיתי שכל גורם ייתן לי עמוד אחד שבו הוא אומר לי: חברות וחברים, הנה 2015 - 1, 2, 3, זה המצב.

ניתן לך.

גבי.

ניתן לך.

גבי, לא צריך ממך עכשיו כלום, אנחנו בסוף הדיון. אל מול מה הוא מתכוון לעשות ב-א', ב', ג', פשוט מאוד, בוודאי בוודאי בנושא שהוא נטחן עד דק.

אני אומר את זה, אני מאוכזב גם מעצמי, אבל הבנתי שלא יעזור לי, זהב אני כבר לא אוציא מהדיון הזה. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה, ואני אומר פה לכולם, מבלי חס וחלילה – אינני בקטע של האשמות - אני אבקש שהשר יהיה פה ויתקיים דיון ואני הפעם הזאת גם, גברתי מנהלת הוועדה, אוציא בדיוק בצורה ברורה מה אני מצפה מהדיון. אבל בדיוק, כי נכון לסיום הדיון הזה יש במחצית הראשונה עלייה של 28% בהרוגים, ואני עדיין לא מבין למה זה ומה ההתמודדות אל מול זה.

אני יודע שיש בעיה לא פשוטה במגזר הערבי, לא סתם בהתחלה ניסיתי למקד את כולם שיש בעיה במגזר הערבי, היא כתובה, יש בעיה עם צעירים ויש בעיה עם מבוגרים - בסוף בסוף בסוף, מבלי להיות מומחה, מבלי להיות בשטח השמדה הזה, בקרבות ובמאבקים.

ואין לי תשובות. ואם אין תשובות, זה לא מקובל עלי. אז צפו לזימון נוסף בזמן הקרוב, והפעם הזאת – אני אמרתי את זה, אני נהגתי כמנהג, אמרתי לעצמי, לא כיוונתי את כולם מספיק, לא חידדתי מספיק את הדיון – זה לא יחזור על עצמו. כל אחד ילך למקום עבודתו, יכין את עצמו, בפעם הבאה לא יהיו הרצאות, בפעם הבאה יהיו תשובות.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:35.