הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 9

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ה (23 ביוני 2015), שעה 10:00

אנטישמיות בתפוצות ודה-לגיטימציה של ישראל

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

טלי פלוסקוב

יואל רזבוזוב

חיים ילין

עליזה לביא

יוגב קרסנטי - מנהל תחום מאבק באנטישמיות, משרד ראש הממשלה

חגי אליצור - ראש אגף תחום תפוצות, משרד ראש הממשלה

אדי יאיר פריימן - ממונה תקשורת אינטראקטיבית וארגוני הסברה - מטה הסברה לאומי, משרד ראש הממשלה

ליאת אבולעפיה - משרד ראש הממשלה

גדעון בכר - מנהל המחלקה למאבק באנטישמיות, משרד החוץ

רות זך - המח' למאבק באנטישמיות, משרד החוץ

זאב חנין - מדען ראשי, משרד העלייה והקליטה

אלה סבן - סגנית מנהלת אגף בכיר לעידוד עלייה ותושבי, משרד העלייה והקליטה

דוריס קריאף - ממונה תיעוד וזכאות אגף בכיר לעידוד עליה, משרד העלייה והקליטה

סימה שיין - משנה מנכ''ל, המשרד לנושאים אסטרטגיים

אשר פרדמן - מרכז בכיר - תפוצות, המשרד לנושאים אסטרטגיים

לארס פבורג-אנדרסן - שגריר האיחוד האירופי, שגרירויות

אמנעול זנגיריס - חבר הפרלמנט הליטאי

ג'ון קורנט דלזיוס - שגריר בלגיה, שגרירויות

כספר וולדקמף - שגריר הולנד, שגרירויות

מוניקה לוורסן - שגרירות גרמניה, שגרירויות

ביל גרנט - שגרירות ארה"ב, שגרירויות

רוב דיקסון - שגרירות בריטניה, שגרירויות

ג'יל פיקסו - שגרירות צרפת, שגרירויות

אלן בראון - דיפלומט שגרירות קנדה, שגרירויות

רנסק שטרן - עוזר שגריר הולנד, שגרירויות

רנסק שטרן - מתמחה, שגרירויות

ולדקמפ כספר - שגריר הולנד, שגרירויות

נאגי אנדור - שגריר הונגריה, שגרירויות

גרשון ג'ראלד שטיינברג - נשיא מכון המחקר NGO Monitor, מכון "NGO Monitor"

הלן מזוז - הקימה את הלובי הצרפתי בארץ, פעילה חברתית

דוד דנקר - קשרי ממשל, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

אלון פרידמן - מנכ"ל הלל ישראל

יהושע בקון - חוקר

לנה בקמן - סגנית מנהל אגף תקשורת, מכון "NGO Monitor"

אלון פרידמן - מנכ"ל, ארגון הלל ישראל

רוברט רוזט - מנהל הספריות יד ושם, ארגון "יד ושם"

ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

יונתן לואין - מנהלן, המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות

חיים אירם - מנכ"ל, המכון ללימודי היהדות

אברהם פוקסמן - מנכ"ל עולמי, הליגה נגד השמצה

קרול נוריאל - חוקרת בכירה לענייני המזה"ת, הליגה נגד השמצה

ג'ונתן גרינבלט - מנכ"ל עולמי נכנס, הליגה נגד השמצה

פיליס גרבלי - מנכ"ל, הליגה נגד השמצה

הילה זליגמן - דוברת, הליגה נגד השמצה

ג'ואל מרגי - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

דינה מרגולין - יועצת לקונגרס, הקונגרס היהודי הישראלי

יוסף מלמד - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

נמרוד לאופר - מנהל פרויקטים, הקונגרס היהודי הישראלי

רפאל כהן - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

גיטה יומנובסקה - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

אסתר ווט - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

דוד הצ'וול - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

ארתור הופמן - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

איתי הבלסקי - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

אדוארד דולינסקי - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

גנדי גרמברג - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

רות גרטנר פורמן - חברת הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

נתן נורמן גלברט - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

פטר גיורי - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

מישל גורארי - מנכ"ל, הקונגרס היהודי הישראלי

טל ברודי - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

גדעון בולטווסקי - חברו הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

יצחק אלדן - נשיא מועדון השגרירים הזרים בישראל, הקונגרס היהודי הישראלי

בנימין אלבלס - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

ארסן אוסטרובסקי - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

בראון ג'ולין קלנר - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

יעל קסוטו-שרון - ראש מטה הקונגרס, הקונגרס היהודי הישראלי

חיים ויטלי בן יעקב - מנכ״ל, הקונגרס היהודי האירו-אסיאתי

אלי רינגר - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

מרטין קורנפלד - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

משה קונסטטיניס - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

זלוטן קוזסקי - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

ריימונד פסטנבאוור - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

ראובן פוקס - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

בוריס סריין - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

מריו ספטרי - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

אדוארד אודונור - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

שמואל גרונדוורג - מנכ"ל, הקונגרס היהודי העולמי

איגור קוזמנצקים - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

ססקיה פנטל - חברת הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

חייה פומרנץ - חברת הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

ססליה סריה מנדז - חברת הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

אליזבטה ינקובה - חברת הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

דוד אחוול - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

גיטה יומנסקובה - חברת הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

גיל טייב - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

גרקצילה סופיה בולר - חברת הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

אלברט אפללו - חבר הוועד המנהל, הקונגרס היהודי הישראלי

יהונתן טיילור - יועץ מדיניות וממשל, ארגון "נפש בנפש"

גיורא ואלה - יועץ מדיניות, שתי"ל

אלי נחום - חוקר הפורום לתאום המאבק באנטישמיות

יוסף תרשיש - ראש התוכניות, ארגון הווג'ס

אנדריה גרגלי - ארגון הווג'ס

אלן שניידר - מנהל, המרכז העולמי של בני ברית - ירושלים, ארגון בני ברית

דינה ליבסטר - נציגת הנשיא, הקונגרס העולמי של יוצאי גאורגיה

נתי קנטורוביץ' - רמ"ח מידע ומחקר, משרד ראש הממשלה-נתיב

מוניקה לב כהן - מנכ"ל ארגון המדענים הישראלים בחו"ל bioabroad, מוזמנים שונים

יעקב חגואל - ראש המחלקה לפעילות בישראל ולמאבק באנטישמיות, ההסתדרות הציונית העולמית

איתן בכר - מנהל מרכז תקשורת למאבק באנטישמיות, ההסתדרות הציונית העולמית

ג'ארד גרינפלד - מתמחה, ההסתדרות הציונית העולמית

Haim Fireberg - Senior researcher, אוניברסיטת תל-אביב

נגה טרנופולסקי - מתורגמנית

מ. פרדניק גוסטבו - מרצה בנושא אנטישמיות

ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

דר דשן - קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

רועי שטרסברג - פעיל "אם תרצו"

אמילי נילסון - מנכלית חב' לינק (מומחיות דרא"פ)

עידו דניאל - ראש התכנית למאבק באנטישמיות, התאחדות הסטודנטים

מתיאו כהן - פעיל המשמר החברתי

ליאת מרגלית - Political assistant

דימרסקי בן ציון

דנה גורדון שושני

אתי אפלבוים

אנטישמיות בתפוצות ודה-לגיטימציה של ישראל

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. על סדר-היום: אנטישמיות בתפוצות ודה-לגיטימציה של ישראל. אני לקדם בברכה את השגרירים המכובדים, נציגים של קהילות באירופה ובצפון אמריקה. תודה שכיבדתם את הזמנתנו להגיע לדיון חשוב זה.

אני מברך את מר אייב פוקסמן, אותו אני מכיר שנים רבות מהפעילות האינטנסיבית שלנו. יש לנו תרגום סימולטני אז אני אדבר בעברית.

ברוכים הבאים לכל המשתתפים בישיבה זאת. התכנסנו לדון בנושא האנטישמיות בתפוצות ודה-לגיטימציה של ישראל בהשתתפות שגרירים וסגני שגרירים, שהוועדה הזמינה לדיון הזה. נוכחים כאן גם נציגי קהילות יהודיות מהתפוצות, שהובאו על-ידי הקונגרס היהודי הישראלי.

יושב ראש הכנסת, יואל יולי אדלשטיין, יכבד אותנו בנוכחותו והוא כבר מגיע לפה.

נמצאים איתנו שגרירי בלגיה, הולנד, הונגריה, האיחוד האירופי, סגני שגריר של צרפת, בריטניה, גרמניה, ארצות הברית וקנדה. אני מודה לכם על השתתפותכם.

כמו שאמרתי, יש לנו תרגום סימולטני מעברית לאנגלית ולהיפך, למען אורחנו הנכבדים.

יש לי את הכבוד לברך היום את מר אייב פוקסמן, מנכ"ל עולמי של הליגה נגד השמצה, שנמצא איתנו כאן, על פעילותו ותרומתו במשך 50 שנה לטובת העם היהודי. הוא עומד לפרוש בקרוב, יישר כוח על כל פועלך.

התכנסנו היום כדי להוקיע תופעות אנטישמיות על כל צורותיהן, כולל זאת של דה-לגיטימציה של מדינת ישראל. לצערנו, יש גידול במקרי האנטישמיות והדה-לגיטימציה של המדינה בחלק ממדינות אירופה וכן בקמפוסים של האוניברסיטאות בארצות הברית ובקנדה.

לדעתי, האנטישמיות היא שעומדת בבסיסה של פעילות הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. הוועדה בראשותי פועלת ככל יכולתה כדי למנוע אנטישמיות כלפי יהודי התפוצות. אני מבקש להודות בהזדמנות זאת לקונגרס היהודי ישראלי על ארגון הבאתם לישיבה של נציגים בכירים מהקהילות היהודיות ברחבי אירופה.

אבקש מנציגי הקהילות לתאר את מה שהם חווים בתפוצות. מהשגרירים ומסגני השגרירים נרצה לשמוע מה עושה מדינתם כדי להוקיע ולמגר את התופעה? כמובן שנשמע גם את נציגי המשרדים הרלוונטיים והגופים.

מאחר שיש לנו הרבה מאוד משתתפים המבקשים לדבר, אני מבקש לדבר בקצרה, 3 דקות, כדי שכולם יכולו להתבטא.

נמצאת כאן חברת כנסת, סגן אלוף במילואים, ד"ר ענת ברק המכבדת אותנו ואני אתן לה את רשות הדיבור. .

יושב ראש הכנסת מכבד אותנו בנוכחותו. אני מאוד מודה לך אדוני היושב ראש.

אדוני יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת ד"ר נגוסה, מר פוקסמן, אורחים נכבדים, שגרירים. זה תענוג לארח אתכם מסביב לשולחן. תודה שהגעתם לכנסת ולישראל.

אני רוצה לומר כמה מילים מהמקום ממנו אני באה. חודשיים אני פוליטיקאית. רוב החיים שלי הייתי בצה"ל, שירתי בצבא 25 שנה. תוך כדי השירות הצבאי שלי התמקדתי גם במחקר שעוסק בטרור של מחבלים מתאבדים ושולחיהם. בזמנו חשבו שהטרור יופנה אך ורק למדינת ישראל וראו זה פלא, כל מה שהתחיל במדינת ישראל, ואנחנו יודעים את זה מהניסיון הכאוב ההיסטורי שלנו, אף פעם לא נעצר במדינת ישראל. מדברים היום על לינץ' נגד מדינת ישראל. זה BDS, זה משט שחבר כנסת מהרשימה המשותפת משתתף בו. זה משט נגד מדינת ישראל. אני לא מעלה בדעתי מהמקום שאתם באים, או לפחות אם חבר קונגרס היה יוצר קשר עם אנשי אל קעידה נגד ארצות הברית, אני לא יודעת איך היו מתייחסים לזה שם. זה לא היה קורה. זאת אומרת שמותחים כאן את גבולות הדמוקרטיה באופן שמסכן את חיילנו ואת מדינת ישראל. שיא השיאים זה דוח ועדת החקירה האנטישמי של האו"ם, שבעצם בא ויוצא נגד זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה. פעם דיברו על דמוקרטיה שהיא מתגוננת, כשידה האחת קשורה מאחור. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור כשאנחנו מוקפים בדאעש, ג'בהת א-נוסרה, מדינות שהתפרקו, אל קעידה וחמאס שהיא האחות התאומה שלהם, אנחנו בעצם צריכים להגן על אזרחנו כששתי ידינו קשורות מאחור. זה לא יהיה.

אני יכולה להגיד לכם כאימא לשלושה ילדים, יש לי ילדה ששירתה באוגדת עזה. כשאני דיברתי איתה בטלפון, ילדה צעירה בת 19, חיילת, אני שמעתי את הרקטות נופלות. היא אמרה לי: אמא, רק רגע, נסיים את השיחה, אני צריכה לרוץ כי יש כאן ריקושטים מתוך הירי.

מדינת ישראל סיכנה את חייליה כדי לא לפגוע באזרחים, אבל האזרחים בעזה דמם לא כחול יותר מדמם של האזרחים במדינת ישראל. המקום הזה וההתייחסות הזאת באה ממקום אנטישמי ואנטי וישראל. אם פעם זה היה היהודי, כמו המשפחה שלי, פליטים מעיראק שברחו על נפשם כי הם היו יהודים וגירשו אותם משם, אחרי 2000 של יהדות מפוארת. על הפליטים האלה אף אחד לא מדבר, מה קורה עכשיו?

גם הסיפור של פיפ"א. ג'יבריל רג'וב, טרוריסט מדופלם שנאשם בטרור, אח של טרוריסט מהחמאס. כרגע הוא לבוש בבגדי ספורט, זה לא משנה, הוא עדיין טרוריסט. אנחנו רואים את קטאר, שקנתה את המונדיאל מפיפ"א, ואלה באים ללמד אותנו או לחנך אותנו איך להתנהג.

ישראל היא מדינה מוסרית. אני רוצה לפנות כאן לכל הנציגים מארצות המערב ונציגי הארגונים שבעצם תומכים בנו ולא תומכים בנו. תדעו לכם, כל מה שהתחיל במדינת ישראל, או כל מה שהתחיל ביהודים לא ייעצר שם. במערב יש היום תאים של אל קעידה. אני אומרת לכם את זה כאשת מקצוע. יש תאים של אל קעידה, של דאעש. הרבה יותר קל לעשות פיגועים. כשלימדתי בארצות הברית, כל פעם כשהייתי מגיעה לכיתה שלי כדי ללמד את הסטודנטים ראיתי ואמרתי שהדרך היא מאוד קלה ללכת עם חגורת נפץ. יהיה קשה מאוד להתמודד עם הטרור הזה אם לא תעמדו לצידנו ותבינו שטרור הוא טרור וזכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה. היא תעשה את זה, כי מחובתה של מדינה והצדקה לקיומה היא בשמירה על שלומם של אזרחיה. תודה רבה לכם שבאתם.

תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו.

יש לנו הכבוד לארח את יושב ראש הכנסת. בבקשה.

תודה ליו"ר הוועדה חבר הכנסת נגוסה. חברי כנסת, אורחים נכבדים, בהם נציגי הסגן הדיפלומטי, נציגי קהילות יהודיות בתפוצות. נמצא פה אורח שלנו, מר אייב פוקסמן שעוסק שנים בנושא של האנטישמיות ובמאבק באנטישמיות.

אני כיו"ר כנסת, כשאני נכנס לוועדה כזאת עם נושא כזה, מבין עד החשיבות של המאבק הזה בעיניי חברי הכנסת היא גבוהה כעת. באופן אישי אני יכול לומר לדוקטור נגוסה, שאתה כנציג נאמן גם של קהילת יוצאי אתיופיה וכיוצא אתיופיה הראשון שמכהן כיו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, ודאי שהיית היום רוצה לדון בסוגיות כבדות וחברתיות שעולות על הפרק מפעם לפעם בתקופה האחרונה ובצדק.

יחד עם זאת, אתה מבין את הביטוי שכולנו כאן בסירה אחת, יהודי העולם כולו ויהודי ישראל. הייתי מעז לומר גם מעבר לזה, כי אם אפשר לעשות לישראל כמדינה דמוקרטית את הדברים שעושים לה בתקופה האחרונה, אז שלא נופתע שאפשר יהיה לעשות את אותם דברים לכל מדינה דמוקרטית אחרת בעולם. מספיק רק שכוחות הרשע למיניהם יתאחדו סביב איזה מסר או סביב איזה נושא וגם צרפת ובלגיה ושבדיה וארצות הברית וקנדה יהיו בדיוק אותה מטרה נוחה למתקפות האלה. למה? איך אומרים הציניקנים? את הסיבה כבר נמצא.

למרות שהכותרת של הדיון עוסקת בשני נושאים, האנטישמיות וה-BDS, לא צריך להיות חוקר דגול ולעשות מחקר במשך שנים רבות על-מנת למצוא קשר ישיר בין הנושאים האלה.

בנושא של האנטישמיות, אנחנו רואים כאן איזה פרדוקס. אין לי שום טרוניה כנגד התגובה של הממשלות והפרלמנטים במדינות הדמוקרטיות לגבי מקרים של אנטישמיות, ודאי לגבי מתקפות או מעשי טרור על רקע אנטישמי. הייתי חוזר על כל מילה של ההנהגה הצרפתית או הבלגית ובכל מקום אחר. איפה הפרדוקס שאני רואה? אני לא יודע מה מצופה מהאזרחים ואיזו אבחנה? בעלי איזה כושר אבחנה צריכים להיות האזרחים באותן מדיניות, על-מנת להבחין בין כל הדקויות? לתקוף "היפר כשר"? חס ושלום. לקבל כל מיני החלטות ולתמוך בכל מיני מעשים ולברך על כל מיני דוחות, שבעצם כל ההבדל בדוחות האלה זה שבמקום המילה יהודים מופיעה המילה ישראלים ומכאן והלאה כבר הכול כשר, המילה, כולל עלילות דם למיניהן וזה בסדר, זה בסדר.

אז איזו אבחנה צריך אזרח על-מנת להבין שלתקוף יהודי כיהודי על רקע אנטישמי זה לא בסדר. לעומת זאת, הישראלי שהרי הוא מבצע פשעי מלחמה, הורג תינוקות חפים מפשע, כובש. איך אתה מבדיל בין הדברים? אני לדידי לא יודע.

איך יכול להיות שלא שמעתי אף פעם על משט הומניטרי לטורקיה? אף פעם לא שמעתי על משט הומניטרי לסוריה. שם הכול בסדר, כנראה. גישה מן הים יש, אפשר לארגן משט. אבל למה? יהודים זה חדשות, זה הרי ידוע. סוריה? עוד 100,000, עוד 50,000, את מי זה מעניין? "ISIS" כבר למדו את האבחנות האלה. אף פעם לא שמעתי ש-"ISIS" עשו וידאו על הוצאה להורג של איזה יזידי. את מי זה מעניין?

כתב ממדינה מערבית מפותחת צריך להוציא להורג באמצעות צילום בווידאו. 100,000 אזרחים ממוצא אחר, את מי זה מעניין? אז אנחנו צריכים להבין שכמו שאמרתי, גם בנושא האנטישמיות אבל גם בנושאים האלה של מתקפות על ישראל יש השלכות רוחב. זה לא שהיהודים המסכנים או הישראלים המסכנים סובלים, העולם כולו יסבול מהדברים האלה בסופו של דבר.

אדוני היושב ראש, שמעתי פעם דבר מרתק. ישבתי ליד כתב בכיר של עיתון שנחשב להכי משפיע בעולם ולא ניתן היה להסתיר את זהותי. הוא דיבר בהרצאה על כך שלפעמים מאשימים אותו ואת העיתון שלו שהם מוטים לכיוון מסוים ולא מכסים מה שקורה בסוריה וכן מכסים מה שקורה בישראל. הוא אמר: מה אתם רוצים ממני? אני יכול לבקש ויזה לסוריה. ייקח לי חודשיים לקבל את הוויזה. אני אבוא לשבת שם בבית מלון 6 ימים מתוך שבוע שמורשה לי להיות שם. וביום השביעי יזמינו אותי עוד פעם לסגן שר החקלאות, ינהלו אותי שיחה ומשם עם לימוזינה ייקחו אותי חזרה לשדה התעופה. איך אתם רוצים שאני אכסה את סוריה? את אומר זאת כתב בכיר של עיתון בכיר. לא ראיתי שמישהו הזדעזע. זה בסדר. מה שמתחת לפנס אפשר לסקר ומיה שלא מתחת לפנס שיהרגו להם. ביג דיל, עוד 100,000.

לכן אני חוזר ואומר. יש משמעות. אנחנו יכולים להתנער מדוח האו"ם וזה מה שאנחנו עושים ביממה האחרונה. אני אפילו לא רוצה להיכנס לפרטים הלא נכונים שמופיעים בדוח הזה, זה ממש לא מעניין, זה ממש לא מעניין. עצם ההשוואה בין צה"ל לחמאס, זאת כל התשובה לדוח הזה. זה כבר מראה את הכול.

למה? לכאורה למה לא? אלה נלחמים ואלה נלחמים. סופרים כמה נהרגו מהצד הזה וכמה נהרגו מהצד הזה. שוכחים רק לציין דבר אחד: חמאס הרג את כל מי שהם הצליחו להרוג. היו מצליחים להרוג עוד 100 חס ושלום, היו הורגים. עוד 1,000? היו הורגים. הרי אף אחד לא מעלה על הדעת שצה"ל לא יכול היה להרים מטוסים באוויר ולעשות מעזה בור אחד גדול. היה רק מכשול אחד, אנחנו לא עושים דברים כאלה. היה מכשול נוסף, אין לנו טייסים שיעשו את זה. יש לנו מאות טייסים מעולים, אף אחד לא יהיה מוכן לעשות דבר כזה. זה מה שהדוח לא לקח בחשבון. פרט קטן שולי אבל זה מה שהדוח לא לקח בחשבון.

לכן, אדוני היושב ראש, הדיון הזה חשוב ואנחנו צריכים להשמיע ולהביע את העמדות. אני מביע אופטימיות זהירה ועדיין מאמין בטוב. אני מאמין שמאחורי כל התנועות וההשמצות האלה עומד מיעוט של אנשים ציניים, שיודעים טוב מאוד ממה הם עושים, אבל כל התנועה הזאת מורכבת מאנשים שלא מבינים מה הם עושים. הם לא היו כאן אף פעם, לא מכירים את המציאות, לא פגשו בחיים מישהו משני הצדדים של הקונפליקט.

לכן, אדוני היושב ראש, אנחנו לא נצליח לשכנע את אלה שמחברים את הדוחות האלה. חבל על הזמן ועל המאמץ. הנה יש לנו חבר כנסת שנסע ומסר עדות. לא חבר כנסת מן הימין. כל החטא שלו היה שהוא היה אחד הקרבנות של המלחמה בעזה כראש מועצה באזור. נו, ואיפה העדות שלו בדוחות?

לכן אני עדיין מאמין, שגם אם לא נצליח לשכנע את אלה, נצליח לשכנע את הציבור הרחב ולחשוף בפניו את התנועה. אם יהיו, אחד, שניים או שלושה אנשים שיגידו שאולי זה קצת יותר מורכב ממה שהציגו לנו? אולי המציאות היא לא בדיוק שחור ולבן כמו שמציגים לנו? אז אנחנו נעשה את שלנו. מי יודע, אחד אחד אנחנו אולי נצליח להתקדם ולתת קונטרה להשמצות האלה.

אני אסיים בכך. כי יש פה הרבה אנשים מחו"ל ונציגים דיפלומטיים. כפי שאמרתי, המאבק הזה הוא לא למען עתיד ישראל. עתיד ישראל מובטח. ידענו דברים יותר קשים. המאבק הזה הוא למען הדמוקרטיה מול כוחות הרוע וכוחות הרשע. כל אחד יצטרך בסופו של דבר לבחור צד כי המציאות היא מורכבת. במציאות המורכבת בסופו של דבר אנשים יצטרכו לבחור צד, האם הם לצד כוחו הרוע או האם ליד כוחות טובים, שלפעמים גם עושים טעויות? מי שיצליח לבחור את הצד אני בטוח שיעשה מעשה, למען העתיד המדינה שלו ושלה ולמען עתיד העולם הדמוקרטי.

תודה רבה אדוני יושב ראש הכנסת.

ישנם כאן הרבה שגרירים ונציגי שגרירים. נמצאים פה גם חברי כנסת חברי העלייה והקליטה והתפוצות, חבר הכנסת יואל רזבוזוב וחברת הכנסת קסניה סבטלובה.

רשות הדיבור לאייב פוקסמן, מנכ"ל עולמי של הליגה נגד השמצה.

תודה אדוני יושב ראש הכנסת.

תודה שבאתם.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

כבוד יושב ראש הוועדה, שגרירים, אורחים ואורחות.

תודה רבה על הפריבילגיה והאפשרות לשתף אתכם כמה מחשבות בנושא. אני רק מצטער על כך שזהו הנושא שבו אנחנו עוסקים. כולנו, שתומכים בישראל, ושאכפת לנו מאוד על טובתה, חוזים כמעט באופן יום יומי ניסיונות של דה-לגיטימציה של המדינה היהודית. התבקשתי לדבר האם יש משהו חדש בניסיונות האלה והאם הם מהווים איום אסטרטגי על ישראל?

אחד היתרונות של שנותיי הרבות בעניין הזה הוא שכבר ראיתי את הכול, כך שמהרבה בחינות דה-לגיטימציה של ישראל היה קיים אפילו מלפני קום המדינה, כשהעולם הערבי נכשל בניסיונותיו לחסל את מדינת ישראל החדשה. הכלי העיקרי שבו פעלו כנגד מדינת ישראל היה הדה-לגיטימציה. החרם של הליגה הערבית וכל אלה שעשו עסקים איתם היה ניסיון של דה-לגיטימציה ראשון. הם לא רק רצו להחליש את מדינת ישראל מבחינה כלכלית, אלא גם כדי לומר אמירה ברורה שישראל לא צריכה להתקבל כישות עצמאית.

יחד עם זה היה הסירוב הערבי לקיים יחסים כלשהם עם ישראל ומצב זה נשמר עד שאנואר סאדאת עשה את ביקורו ההיסטורי בישראל ב-1977.

הניסיון הגדול השני של דה-לגיטימציה נגד ישראל היה העברת החוק של ציונות כשווה לגזענות בעצרת הכללית של האו"ם בשנת 1975. זה הכניס צד חדש, כאשר גייסו רוב גדול של מדינות מסביב לעולם. מעבר לכך, האשימו את ישראל שהפילוסופיה המייחדת שלה של הציונות היא גזענית וזה בא לידי ביטוי בהצהרה של האו"ם שהרעיון של מדינה יהודית הוא לא לגיטימי.

אני רוצה להגיד שלמעשה ישראל מתמודדת עם קמפיינים של דה-לגיטימציה מאז שקמה ומבחינה זאת אין חדש תחת השמש.

אם זה הדבר היחיד שנגיד על הנושא יכולנו להגיע למסקנה שלא צריך להתרגש מזה. למרות שאנחנו לא אוהבים את זה, אחרי הכול ישראל דווקא שרדה יפה למרות כל הטיעונים האלה. אבל יש הבדלים משמעותיים הפעם. יש הבדלים שמעלים דאגה גדולים ושצריכים לעורר דאגה. למשל, הקמפיין בארצות הברית. אחת הסיבות הגדולות שהמסעות האלה לא הצליחו יותר מידי היה בגלל שלא היה להם אימפקט בארצות הברית. אנחנו רואים בארצות הברית שלפחות 25 קמפוסים שבהן יש החלטות של על חרם ישראל שהתקבלו או לפחות נשקלו. למרות בשום מקרה האוניברסיטה לא קיבלה את האמירות האלה, עדיין הצביעו עליהן, מדברים עליהם והם מוסיפים אמינות לקונספט הזה.

שנית, מספר כנסיות פרוטסטנטיות שנמצאות במיינסטרים, במיוחד הפרסביטריאנים, קמו והצביעו בעד חרם ישראל.

שלישית. אפילו כמה אנשים בארגונים יהודיים, או כחברי סגל אקדמי או כפרטיים, לקחו את העמדה האנטי הישראלית.

ארבע. הדה-לגיטימציה גוברת גם במישור המשפטי והשימוש הפוטנציאלי בית הדין הפלילי הבין לאומי נגד ישראל.

לבסוף. המתח הנוכחי בקשרים בין ארצות הברית לישראל והאיום של ממשלת אובמה לא לנקוט בווטו בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם בנושא הפלסטיני, נותן מקום לאלה שרוצים לעשות את דה-לגיטימציה של ישראל.

בנוסף, יש גורמים נוספים שמשתתפים. השגרירים שנמצאים כאן יודעים היטב שהאירופאים מרגישים עומק ונראים שהם בשלבים הראשונים של נקיטת עמדה על-ידי חרם על מוצרים שמיוצרים בשטחים.

אנחנו לא חושבים על זה אבל לדעתי הצעדים האלה מאוד מסוכנים אפילו אם עושים אבחנה בין ישראל לבין השטחים כי הם מסמנים היחלשות של היחסים בין ישראל לאירופה והם פותחים את הדלת לנקיטת צעדים נוספים כנגד ישראל. כל אלה מוסיפים לרושם במעגלים מסוימים שישראל היא קצת פחות ממדינה לגיטימית.

אם החלטת מועצת הביטחון היתה נוהגת כך, אז יפתחו הסכרים ותהיה הצפה ומדינות ירגישו שעליהן לפעול כנגד ישראל.

עוד הבדל שאני רואה, כשאנחנו מדברים על השלב הנוכחי, זה בהיבט הפופוליסטי הפופולארי שלו. אני לא אומר שכל אזרח נורמטיבי בארצות הברית או באירופה אכפת לו מזה אבל אני כן רואה שיש התערבות של קבוצות גם שמאלנים, גם מוסלמים, שמתחילים להאמין לרעיון הזה שישראל דומה לדרום אפריקה בימי האפרטהייד. הרוב השקט, ביותר מידי מקרים, הוא ממש כך, שקט. כפי שאנחנו רואים בלא מעט קמפוסים אמריקאים שהם נותנים לקולות המיעוט הקולניים לעלות או בגלל שהם אפאטיים או בגלל שיש להם כמה עניינים עם ישראל. כך שברבים מהקמפוסים או בחלק מהם, קבוצות של מיעוט מאשימים את היהודים כאילו הם תומכים בממסד ותומכים במדינות האפרטהייד של ישראל.

אנחנו עשינו הרבה מאמצים להסביר את ישראל, אבל יש מספיק הבדלים הפעם כדי שנחשוב איך לקחת את זה ברצינות ולחשוב על פתרון.

יש את רוב אלה שעושים דה-לגיטימציה שאותם אי-אפשר לשכנע ואותם צריך לחשוף ולגנות. הפוקוס צריך להיות בשכנוע את אלה שהם שקטים או שאין להם סימפטיה למאמצי הדה-לגיטימציה. את הקולות האלה ניתן אולי לשכנע אותם לחשוב מחדש. זה דורש מאמץ פדגוגי. לא כל אחד צריך להסכים עם כל מדיניות ישראל כלפי הפלסטינאים כדי להכיר בעובדה שלעם היהודי יש זכות למדינה שלהם, שמאושר על ידי קשר היסטורי לאדמה והחלטת האו"ם של 1947. לא להכיר בדבר הזה ולא להכיר בזכות העם היהודי למדינתו, זאת המטרה העיקרית של הדה-לגיטימציה ואז זה הרגע שזה הופך לאנטישמיות. זה מוביל לשאלה על הביקורת על ישראל ומתי הביקורת הזאת היא בעצם אנטישמיות.

לפני כמה שנים נתן שרנסקי נתן לכולנו כלי שימושי כדי להבין את הנושא והוא הזכיר את שלושת ה-D: השמדת ישראל, דה-לגיטימציה של ישראל וסטנדרטים כפולים בשפיטה של ישראל. אני חושב שנתן צדק אבל בימנו, בשל המלחמה ב-BDS אנחנו מוצאים עכשיו את הצורך להגדיר מחדש את המסגרת הזאת.

הנשיא של הווארד אמר שלמרות שהוא מגנה את החרם על ישראל, לא כל מי שתומך בחרם עושה זאת ממניעים אנטישמים. הוא אומר שיש כאלה שבאמת דואגים לגבי התנהגות ישראל כלפי הפלסטינים או היעדר השלום. אמנם הם טועים בדרך של החרם, אבל זה לא בהכרח נובע מאנטישמיות.

עם זאת, לא משנה מה המוטיבציה שלהם, התמיכה שלהם בחרם הופך לאנטישמיות להיות דבר יותר מקובל וכמעט בלתי נמנע. לא משנה, אם הם מקבלים את החרם הכלכלי, שמשמעותו דה-לגיטימציה, זה הופך לאנטישמיות להיות יותר מקובלת ולגיטימית.

ההגדרה של סמרס היא שימושית, כי אין לו ספקות במוטיבציות של כולם אלא הוא מאתגר אותם להבין את ההשלכות של מה שהם עושים. באופן מאוד דרמטי האפיפיור פרנציסקוס אמר לפני כמה שבועות, שכל אלה שמאיימים על הלגיטימיות של מדינת ישראל למעשה פועלים כאנטישמים.

אנחנו חוזרים לשאלה מה אנחנו יכולים לעשות בנושא קמפיין הדה-לגיטימציה. אני רוצה לסכם כמה דברים. עידן חדש של חקיקה סביב העולם עולה בפנינו. אנחנו לא יודעים עדיין איזה השלכות יכולות להיות ליוזמות של הסטודנטים. אנחנו רואים תנועה לכיוון זה בארצות הברית. אמנם לא ברור אם זה יהיה קונסטיטוציוני לאור התיקון הראשון בחוקה, או אם זה מכניס את הקהילה היהודית באור טוב או רע? אבל זה פן חדש של הקמפיין. מה שחשוב מאוד זה לחזק את הקשר שלנו עם סטודנטים יהודים ועם סטודנטים בני מיעוטים שהם אלה שיהיו מושפעים הכי הרבה כי הרבה פעמים הם מזדהים עם הפלסטינים רק בגלל שהם מיעוט.

דבר שני, כמו בהרבה עניינים שקשורים לעימות, הרבה אנשים פשוט לא מודעים למאמצים של ישראל לשלום. העובדות ההיסטוריות צריכות להיאמר שוב ושוב. חשוב להדגיש שישראל תמיד ביקשה שלום וחיפשה שלום.

בסוף עולה השאלה מה יכולה ממשלת ישראל לעשות כדי לעצור את יוזמות הדה-לגיטימציה? להרבה אנשים אין משהו שישראל יכולה לעשות כדי להשביע את רצונם, חוץ מאשר להיעלם. כמובן שאסור שישראל תסכן את ביטחונה בכדי לספק את המבקרים שלה, אבל צריך לחשוב על איזה מסר מוציאה ישראל.

אני רוצה להמליץ על קו אמצעי. אני לא מאמין שהשמים נופלים עלינו, אני לא חושב שזה משבר מהשורה הראשונה, אבל בגלל האלמנטים עליהם דיברתי, אנחנו צריכים לעשות את השטף כדי שזה לא יהפוך למשבר בסוף הדרך.

לבסוף אני רוצה להגיד תודה לוועדה ולכנסת, שמבינים שחשוב לכנס את כולנו ביחד, שגרירים ומנהיגים של קהילות יהודיות ולדבר בפרספקטיבה נכונה ואיך להתמודד בצורה נכונה עם הנושא כדי שזה לא יהפוך לאיום קיומי.

אני מודה לכם על ההזדמנות ועל הכבוד. אני מודה לכם על כך שנתתם לי את ההזדמנות והכבוד לשרת את העם היהודי בגולה ואת מדינת ישראל בחמישים השנים האחרונות.

אני אופטימי היום בדיוק כפי שהתחלתי לפני 50 שנה. כפי שעד כה הצלחנו, נמשיך להצליח למרות כל האויבים. תודה רבה לכם.

תודה רבה.

הצטרפו אלינו חברת הכנסת נורית קורן וחברת הכנסת עליזה לביא. תודה שהצטרפתן.

חבר הכנסת יואל רזבוזוב.

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים. אני מודה לך על הדיון החשוב.

אחרי שקראתי את הכותרות בבוקר על הדוח של האו"ם אני תוהה לעצמי האם העולם כל-כך עיוור? אני קורא שהמנהרות לא היו לשם תקיפה ולא לחטיפות, שהטרוריסטים הזהירו לפני שהם תקפו.

אני לא מצליח להבין את הכותרות האלה. האם באמת כולם חושבים שרק אנחנו אשמים ורק אנחנו כאן רוצחים ורוצים ורוצחים לרצוח אוכלוסייה תמימה שלמה?

לפני יותר משנה הוצגו בוועדה נתונים של מערכת הביטחון, שהחמאס ירה מעל 5,000 טילים לתוך שטח ישראל למקומות מאוכלסים. באמת, בעזרת המערכת של כיפת ברזל, רוב הטילים, מעל 95%, אנחנו הצלחנו ליירט. הראו לנו תרחיש מה היה קורה במדינת ישראל אם לא היתה כיפת ברזל ומה היה קורה למדינת ישראל? יורים לתוך שטחים מאוכלוסים מעל 5,000 טילים. כמה הרוגים היו לנו כאן?

אני בא למסור ואני מקווה שהמסר הזה יעבור, שאנחנו השתמשנו במערכת כיפת ברזל בשביל להגן על האזרחים של המדינה שלנו. חמאס השתמשו באזרחים כדי להגן על מערכת הטילים שלהם, זה הבדל. כאן עדיין בדוח משווים את הצבא שלנו לחמאס.

אני מאוד מקווה שהדיפלומטים שיושבים כאן יצליחו להעביר את הצד שלנו, את המסר שלנו כי הוא לא נשמע, לא רואים אותו בדוח. אמרו שראש מועצת חבל אשכול, חבר הכנסת חיים ילין מיש עתיד נסע לתת עדות. זה לא מופיע בשום מקום. אז אולי כאן, דרך הוועדה הזאת, הדיפלומטים יצליחו להעביר את המסר למדינות.

חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, שגרירים. ברצוני לספר לכם על חוויה אישית שמדגימה עד כמה המצב במקומותינו מורכב וכיצד אנחנו מוצאים את עצמנו מיוצגים בחוץ לארץ, לא כמו בדיוק כמו שחשבנו שזה יקרה.

בשנת 2006 בתור כתבת לענייני ערבים עבדתי ברצועת עזה וסיקרתי מידי את האירועים הדרמטיים והטרגיים שהתרחשו במקום בעייתי זה. באחד הבקרים הודיעו לי שיש מקרה מאוד קשה של פגיעה של טיל ישראלי בבית בבית חנון. הגעתי לשם עם הצלם שלי שהיה צלם פלסטיני. התברר לנו שאנחנו מגיעים למצב שבו יש פגיעה של טיל ישראל בבית פלסטיני ונהרגה שם ילדה ב ת 8. סיירנו במקום ועלינו לגג הבית. בעין בלתי מזוינת, במרחק 100 מטרים מהבית ראינו קסאמים. אפשר היה לראות אותם בגלוי ולא היה צריך להתאמץ או להיות מומחה צבאי כדי לראות אותם. פשוט עומדים על גג הבית ורואים את הקסאמים. מדובר בבית חנון שהמרחק בינה לבין שדרות הוא כ-700 מטר.

שאלתי את אביה של הילדה, שזאת היתה בתו הבכורה, האם הוא מודע לכך שיש קסאמים שמוצבים ליד הבית? הוא ענה: כמובן שאנחנו מודעים לזה ודיברנו לא פעם עם אנשי חמאס וביקשנו מהם שיוציאו את המתקנים האלה וירחיקו אותם מהבתים שלנו כי כאן אנחנו גרים והילדים שלנו ולא הם ולא הילדים שלהם. זה היה עוד בשנת 2006.

צילמנו את הכתבה וצילמנו את הלוויה. אחד הציטוטים שזכורים לי יותר מכל היתה הבקשה של האב הזה, שהבת שלו תהיה האחרונה שתיפגע בקונפליקט הזה. כמובן שהיא לא היתה האחרונה ואחריה היו עוד רבות אחרות.

בצער רב ערכתי את הכתבה. זה כואב לי כשילדים פלסטינים נהרגים. זה כואב לי כאזרחית ישראלית, כיהודייה, כבן אדם שיש לו גם רגשות הומניים. גם לי יש שתי בנות ואני ראיתי את עצמי במקום של אותה אבא ואותה אימא שהתמודדו עם העניין הזה. הייתי מתארת לעצמי מה אני הייתי עושה אם הייתי חיה במקום שבו במרחק של 100 מטר מהבית שלי יש קסאמים ואני לא יכולה לעשות כלום כדי להשפיע על המצב הזה.

באותו יום ראיתי ידיעה קצרה בנושא בטלוויזיות הזרות. כמובן שמי שלא גר במחוזותינו, מסתפק בידיעה קצרה של 15 עד 20 שניות: ילדה בת 8 נהרגה מפגיעה של טיל ישראלי. זה היה כל הסיפור, למרות שגם הם הגיעו למקום הזה וגם הם כמובן ראו את הקסאמים.

אברהם, זאת לא רק בורות לצערי הרב, אלא גם כוונת זדון בהרבה מקרים. גם כוונת זדון היא זאת שפועלת מתוך גרונות של אותם עיתונאים, של אותם עורכים, שהם מוטים, והאנטישמיות היא זאת שפועלת והיא זאת שמוציאה את ההודעות האלה והיא זאת שמוציאה את הסיפורים שהם מלאי שנאה לעם שלנו. לצערי הרב אנטישמיות זה משהו שאנחנו מתמודדים איתו לאורך ההיסטוריה. העם שלנו מתמודד עם זה שנים רבות ואלפים של שנים.

לפני תקופה קצרה הוזמנתי על-ידי אחת מהוועדות של האו"ם להשתתף בכינוס במוסקבה. הכותרת של הוועדה היה: פתרון של שתי מדינות לשני עמים. זה משהו שבעיקרון אין לי בעיה להשתתף בו כי אני לא מתנגדת לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. להיפך, אני פועלת למען זה ואני מאמינה שזה הדבר היחיד שיכול להבטיח לנו רוב יהודי במדינה יהודית. הסתכלתי וקראתי את האותיות הקטנות וראיתי שהוועדה הזאת בעצם נקראת: הוועדה לזכויות הבלתי מוכחשות של העם הפלסטיני. התקשרתי למארגנים ואמרתי להם שכל עוד שאין ועדה באו"ם שדנה בזכויות הבלתי מוכחשות של היזידים בעיראק, של הדרוזים בסוריה שכרגע מבקשים מאיתנו התערבות. הם לא מבקשים עזרה מסעודיה, לא ממצרים ולא משום מקום אחר אלא דווקא ממדינת ישראל. אותה מדינת ישראל שאותה מאשימים באפרטהייד ובגזענות ופגיעה בבני אנוש, אז דווקא למדינה הזאת קוראים הדרוזים בסוריה ומבקשים לבוא להתערב למענם ולהציל אותך מהטבח הנוראי בידי הפנאטים האיסלמים.

אז כל עוד לא תהיה באו"ם ועדה שדנה בזכויות הבלתי מוכחשות של העם הכורדי, של העם הדרוזי, של העם היזידי, ובעצם של העם היהודי, שלו יש זכות מלאה לחיות בשלום על אדמתו, אין לנו מקום כחברי כנסת להשתתף בוועדות כאלה ואני סירבתי למרות שבעיקרון, אני מאמינה שכל ישראלי, במיוחד אם הוא מתון, צריך להישמע בכל מיני פורומים ברחבי העולם.

אז המצב שלנו הוא מורכב מאוד. אני גם לא חושבת שהשמים נופלים עלינו. אני לא חושבת שאנחנו מתמודדים עם משהו חדש שרק עכשיו פרץ . יחד עם זאת, אני חושבת שזה בדיוק הזמן שאנחנו צריכים להפעיל את המוח היהודי ולחשוב כיצד אנחנו יכולים להיאבק בסחף הזה.

יש לי אפליקציה באייפון שנקראת :I GAZA, אז הייתי רוצה שתהיה לי גם אפליקציה עם מגן דוד צהוב שעליה יהיה כתוב: I truth שהיא תספק ידיעות אודות מה שקורה במדינה שלנו לצעירים וצעירים שמחוברים לאינטרנט ולסמרטפונים. אנחנו צריכים לחשוב גם על אמצעים טכנולוגיים וגם על הרצון הטוב של בני העם שלנו. יש גם כאלה בעולם שרוצים לעזור לנו ויש כאלה רבים.

חזרתי עכשיו מניו-יורק מצעדה למען ישראל ואני רוצה לומר שמיליונים עמדו שם לטובתנו. הםפ עמדו שם והריעו והחזיקו דגלים ישראלים.

השאלה היא, כיצד אנחנו עושים מאמץ משותף, בין כל הגורמים שהזכרתי ועושים משהו שבאמת יכול לעזור לנו לייצג את העמדה שלנו בכבוד ובאמת להדגיש את המורכבות של המצב שלנו כאן.

תודה רבה.

חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה.

תודה רבה, בוקר טוב לכולם. אדוני היושב ראש, אני רוצה לומר לך שלראות את החדר הזה מלא מפה לפה ממש משמח ומרנין. זה משמח לראות שכולם רוצים להשתתף בכזה דיון, להיות השגרירים שלנו בחו"ל ולנסות ולסייע למדינת ישראל כנגד המתקפה החזיתית שמגיעה אלינו מכל כיוון.

לא סתם הדיון הוא על אנטישמיות. מה קורה פה? גם הדוח של נציבות זכויות אדם, שמתעסק במדינת ישראל ואפילו לא שם לב שבעצם יש עוד זכויות אדם שמופרות באזור. מישהו דיבר על זכויות האדם של הסורים שנהרגים כל היום?. אף אחד לא שומע ולא מדבר כאילו זה לא קיים. זה נמצא פה מעבר לפינה, זה ממש לא רחוק מאיתנו. דווקא עכשיו בחרו שמדינת ישראל תהיה המוקד של צוק איתן.

כמו כן, הנושא החמור ביותר של המשט שמתקיים. קוראים לזה משט החרות. למה אתם לא שטים לכיוון סוריה? אני לא מבינה את זה. זאת מתקפה שבעצם הפלסטינים עושים נגדנו ואנחנו צריכים להוציא בכוח ובכל אפשרות ולהסתייע בכל גורם אפשרי, כדי להוציא את האמת שלנו.

מדינת ישראל לא עושה פשעי מלחמה. יש לנו צבא ערכי ויש לנו צבא שבודק ומודיע. כל מדינה אחת בעולם שהיתה מותקפת בטילים, לא היתה ממתינה ומזהירה את האנשים בצד השני, שהנה אנחנו מתקיפים ומבקשים שהאזרחים יצאו מהבתים ורק אחר-כך פועלים. היו גם מטרות שלא הפגיזו אותן מכיוון שידעו שיש שם אזרחים. זאת נקודה מאוד חשובה שצריך לפרסם אותה בכל בעולם.

אני רוצה לחזור לדיון שמתקיים כאן היום בנושא האנטישמיות. האנטישמיות הולכת וגואה ואנחנו צריכים לשים לב. גם בצרפת היא מאוד גואה ויש בקשות להגיע לארץ. כוועדת קליטה מאוד חשוב שנעודד את כל מי שרוצה להגיע בעקבות האנטישמיות ובעקבות כל התהליכים שקורים כרגע באירופה, להגיע למדינת ישראל. מדינת ישראל קולטת את כולם ורוצה לקלוט את כולם ואנחנו נעשה הכול על-מנת שיהיה סידור טוב לעולים וכדי שהעולים יישארו פה במדינה.

אני רק רוצה לומר לכם שהקמתי שדולה של הלובי הצרפתי ואנחנו מתכוונים לסייע לכל העולים שרוצים לבוא ולברר את כל הדברים בארץ, רק כדי שהם יוכלו להשתקע. אנחנו נעשה הכול שכל יהודי שרוצה להגיע לארץ אנחנו נסייע בקליטה שלו. תודה רבה לכם.

תודה רבה.

חברת הכנסת עליזה לביא.

תודה אדוני היושב ראש. אני רוצה לברך אותך על הכינוס של הדיון המאוד חשוב הזה ולהודות לכם. זאת לא פעם ראשונה שאנחנו צריכים להודות לכל המשתתפים כאן ובעצם זה לא אנחנו ואתם אלא כולנו יחד. גם בפעם הזאת, עם המערכה המתחדשת כנגד מדינת ישראל.

אני רוצה לשתף אתכם בשיחת טלפון שהיתה לי אתמול עם הבן שלי, אחרי שבועיים שלא דיברתי איתו. הוא בצבא, בטירונות, במסלול מאוד מיוחד שהוא רצה להתקבל אליו. שנה הוא דחה את הגיוס, הוא למד קודם כדי לעשות ניתוח עיניים ולהתקבל לאותה יחידה שהוא חלם עליה. הוא נמצא שבועיים בשטח ושיחת טלפון הביתה. הוא שאל מה קורה? סיפרתי לו על הדוח שהתפרסם אתמול והוא אמר לי: אמא אני גאה להיות בצבא המוסרי ביותר בעולם. רק במקום הזה אני יודע שההסמכה שלי תהיה הטובה ביותר כדי להגן על החברה הישראלית, על מדינת ישראל ועל העם היהודי.

אני רוצה גם לספר לכם שביום ראשון נתתי הרצאה ל-40 חבר'ה צעירים שעומדים לנהל את הקהילות היהודיות ברחבי העולם, במסגרת סמינר של ה-Memorial Jewish Foundation, שהגיעו לכאן לישראל. פגשתי צעירים יהודיים מרחבי העולם, שבאמת רוצים לעשות מעשה ולקדם את הקהילות שלהם.

גם בקרב האנשים הצעירים האלה אני מזהה שאלות רבות שנותרות ללא מענה. אני רוצה להפנות את תשומת לב כולנו להשלכות של דוח מעוות ושקרי. דוח שלא עושה חסד עם מדינת ישראל, בלשון המעטה, אבל הוא גם מרע לעולם. האו"ם חוטא לתפקידו שהוא להגן על אוכלוסיות מוחלשות בעולם, להגן מפני פגע, הרס ושחיטה ואונס של אנשים. בדמות הדוח האומלל הזה והשקרי שהוא מוציא על מדינת ישראל, הוא מטשטש את כל הרוע בעולם. המיקום החדש הזה של ישראל כמקור הרוע בעולם הורס את התפקיד של האו"ם. האו"ם מועל בתפקידו ולמעשה אין לנו היום שום מסגרת בינלאומית שמסוגלת להגן ולהראות מה קורה במדינות אחרות שבהן באמת קורים דברים רעים.

אני מסתובבת הרבה בארצות הברית ומוזמנת להרבה מאוד הרצאות. לצערי הרב אני מזהה דיפרנציאציה בין המקום של יהדות העולם לבין המקום של מדינת ישראל. יש בחוגים ליברלים רבים את התחושה שזה מאוד אין ומאוד נחשב לבוא ולנגח את ישראל. אני שומעת את זה בהרצאות שלי: עליזה, אנחנו עסוקים בתיקון עולם ומדינת ישראל היא נגד תיקון עולם.

חברים, זאת המשימה של כולנו. זאת המשימה של כולנו, לבוא ולראות איך אנחנו ממשיכים לדבר אל הדור הצעיר ברחבי העולם היהודי ובקרב אוהבי ישראל. לצאת כנגד ההשלכות הקשות של הדוח הזה. אז אנחנו נשמיץ את הדוח ואנחנו נדבר, אבל אנחנו צריכים לבוא ולגייס את כל היכולות, גם היכולות של המדיות החדשות והמחודשות, אבל גם לבוא לצאת ולספר את הסיפור שלנו של כולנו.

זה קמפיין מלוכלך מאוד נגד מדינת ישראל שלא בוחל בשום אמצעי לבוא ולהשמיץ. אנחנו נבקר אותו אבל יש לנו נזק גם במישורים שלנו כעם היהודי. היום צריך לראות איך מתרגמים את הסיפור שלנו בקרב הדור הצעיר כי אני מזהה סוג של נסיגה. הרי לא חסרים גם אנשים בתוך הבית שבאים ומשמיצים. גם בבית הזה יש אנשים שמשמיצים. אני לא נגד ביקורת, ביקורת היא דבר דומה, היא דבר נכון וכולנו נבנים מהביקורת. אבל לא שביקורת הופכת להיות שקרית, לא שביקורת הופכת להיות מקור לאיון של המקום הזה של מדינת ישראל. גם אם הטענות הללו של ביקורת נגד שטחים כאלה אחרים במדינת ישראל, בואו לא ניתמם. הרצון הוא לבוא ולמעשה לבטל את הקיום שלנו וכנגד זה אנחנו חייבים כולנו לצאת.

אני חברת ועדת חוץ וביטחון. בסקירות אנחנו יודעים ושומעים כולנו על הסיוע שניתן לשיקום עזה, 24-7. זה קצב של משאיות שעוברות במעבר הרשמי של מדינת ישראל כדי לסייע. ארגונים שבאמת רוצים לסייע, גם ארגונים בינלאומיים יודעים איך לעשות את זה, יודעים איך להיות מתואמים. כספים רבים מועברים, סחורות, חומרי הבנייה ועוד ועוד וכולם יודעים את זה. אז מי שרוצה לעשות, יודע איך לעשות את זה. מי שרוצה לעשות משט פרובוקטיבי, אנחנו נדע להתמודד איתו. תודה אדוני.

תודה. אבקש מהדוברים לקצר ולעמוד בזמנים כדי שנוכל לתת רשות דיבור לאורחים הרבים שהגיעו.

פרופסור גרשון ג'ראלד שטיינברג, נשיא מכון המחקר MGO Monitor.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

תודה רבה אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. יש לי את הכבוד המיוחד לדבר אחרי ד"ר עליזה לביא, הקולגה שלי לשעבר מבר-אילן. אני מאוד מתרשם מכל הדברים שנאמרו כאן.

בכמה דקות אני רוצה להוסיף עוד פן חשוב. שמענו הרבה על הדוח שתוקף על ישראל שמוסיף גם לאווירה של האנטישמיות עם הטענות של פשעי מלחמה בלי לתת לעם היהודי את האפשרות להגן על עצמו. אין שום פתרון בדוח הזה. קראתי את כל הדוח. אין אף אחד שאומר מה היה אפשר לעשות יותר טוב ממה שנעשה.

אבל יש אלמנט יותר חשוב. לאנשים שחיברו את הדוח הזה יש שותפים. כמעט בכל עמוד מופיעים ארגונים שמופיעים תחת הכותרת של זכויות אדם ועושים בדיוק ההיפך. יש יותר מ-60 אזכורים של "בצלם", יש הרבה אזכורים של עדאללה, של Human Rights, של אמנסטי, של המרכז הפלסטיני לזכויות עדם, שעושה בדיוק ההיפך. כמעט כל ארגון ממומן על-ידי מדינות אירופאיות.

אנחנו לא אויבים של אירופה, אירופה לא צריכה להיות אויבת של ישראל, אבל המימון שתומך ב-BDS, שהולך אולי לא בכוונה, אולי בדיעבד, לא רק לפרויקטים ולא לממסדים, אבל משתמשים בו כדי לקדם את הדמוניזציה, את ההרס, את החרם. זה בניגוד לערכים דמוקרטים בניגוד לערכים אירופים.

אני מבקש לא רק להתמקד בנושא של האו"ם והוועדה לזכויות אדם. ביום שני בשבוע הבא אני הולך להציג את הדוח שאני ושותפיי כתבנו. בין הדוחות יש גם דוח מאוד מפורט של ממשלת ישראל אבל גם יש נושאים שלא עלו, כי הארגונים האלה לא מתעניינים בהם, כמו הסיוע האיראני שניתן לחמאס והכסף של קטאר. כל דולר, כל אירו שנכנס לקופות של חמאס מהווה הפרת זכויות אדם. אין ארגון שמממומן על-ידי האיחוד האירופי שמתמקד בזה ולכן זה לא מופיע בדוח. את הדוח הזה אנחנו הולכים להציג גם בתוך הוועדות של הזכויות האדם של האו"ם ביום שני בשבוע הבא.

נקודה נוספת. מגישים היום הצעת חוק שמשתדלת לצמצם את היכולת של ארגונים או גופים ישראלים שפועלים בכל מיני צורות נגד מדינת ישראל לקבל כסף. באופן עקרוני אני מתנגד להצעות החוק האלה. אני חושב שהן גורמות נזק. אבל אני כן אומר לשגרירים מהמדינות האירופאיות, לא רק מהאיחוד אלא גם מנורבגיה ומשוויץ, להיות הרבה יותר זהירים. לא להסתיר את הפרטים לגבי המימון והתהליך של המימון. לדבר באופן ישיר עם המקבילים שלהם הישראלים ועם החברה האזרחית הישראלית ולא רק עם השוליים הקיצוניים כמו "שוברים שתיקה" ואחרים. דברו איתנו כדי להשפיע, כדי להקשיב וכדי להישמע.

תודה רבה.

מישל גור אריה, מנכ"ל הקונגרס היהודי הישראלי. אני מאוד מודה לך על שיתוף הפעולה ועל שארגנת את הנציגים להגיע לפה.

אנחנו יכולים להגיד לך ולהבטיח לך שנמשיך את שיתוף הפעולה. מבחינתנו זה מאוד חשוב. להביא 35 נציגים מ-26 מדינות ב אירופה על מנת להיות הקול שלהם גם בישראל ולבנות כמה שיותר גשרים בין מדינת ישראל והתפוצות.

הקונגרס היהודי הישראלי הוקם כדי לקדם עיקרון שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי ולכן אנחנו פועלים. אחרי התייעצויות רבות עם הקהילות היהודיות, חיברנו תכנית פעולה לגבי המאבק באנטישמיות וחילקנו אותו פה.

ראינו שמה שהיו עלילות דם נגד יהודים הפכו להיות עלילות דם נגד מדינת ישראל. זה בא מאותו מקור. זאת לא רק ביקורת ובהרבה מקרים זה עלילות דם לשמן ולכן צריך להיאבק נגדן.

מעבר למאבק באנטישמיות והמאבק בדה-לגיטימציה של ישראל, הקריאה שלנו למדינות האירופאיות היא שחסרה הגדרה ברורה מה זאת אנטישמיות. היתה הגדרה של AFRA, שזה ארגון אירופאי וההגדרה הזאת ירדה. ההגדרה הזאת היתה כוללנית ביותר כולל גם קריאות לדה-לגיטימציה של ישראל כקריאות לאנטישמיות. חייבים להחזיר הגדרה ברורה מאוד מה זאת אנטישמיות על-מנת להיאבק באנטישמיות.

הדבר השני, חסרה לקהילות היהודיות כתובת אחת של commissioner ברמת האיחוד האירופאי. זאת היתה הצעה של הקרן היהודית בבלגיה, שתהיה כתובת ברורה אחת למאבק באנטישמיות ובגזענות. אנחנו צריכים כתובת ברורה. בחלק מהמדיניות האירופאיות יש איזה נציג רשמי שמתאם את כל הפעולות במאבק באנטישמיות. רוצים כתובת ברורה כזאת גם ברמה האירופאית.

דבר נוסף זה חוקים נגד חרם. יש רק מדינה אחת באירופה, צרפת, שיש לה חוקים ברורים בנושא הזה. איפה שאר המדינות באירופה?

הדבר הנוסף זה הגבלות על כל מה שקורה באינטרנט. אם מייקרוסופט קיבלה קנסות מהאיחוד האירופאי בגלל בעיה של תחרות או מונופול, למה לא להטיל קנסות גם על יאהו וגוגל שמפיצים את הרעל הזה, או לפחות להגביל אותם?

בשם הקונגרס היהודי הישראלי, אנחנו מכבדים מאוד את הפעולות של כל משרדי הממשלה בנושא של מאבק באנטישמיות ודה-לגיטימציה. אני חושב שצריכה לצאת קריאה מהכנסת להקים רשות ממלכתית למאבק באנטישמיות והדה-לגיטימציה, שתתאם בין העבודה הברוכה של כל משרדי הממשלה, משרד החוץ, משרד התפוצות, משרד ההסברה וכדומה. כל זה צריך להיות יחד, על-מנת לתת למדינת ישראל מקום ראוי למאבק באנטישמיות ודה-לגיטימציה. תודה רבה.

חבר הפרלמנט מליטא מר עמנואל זינגרס

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

תודה רבה עמיתיי היקרים. 20 שנה אני חבר פרלמנט ויותר מ-20 שנה אני יו"ר הוועד לידידות עם ישראל. ברצוני להגיד לכם שחברי כנסת צריכים להיות הרבה יותר בולטים באיחוד האירופי. אני רוצה להגיד שבשיחות שלנו אתמול, אישה אחת משבדיה העלתה נקודה חשובה, שהקהילה היהודית אין להם כל רשות לאחר השואה ואחרי אירועי נירנברג להיות בשוליים הקיצוניים, לא בשמאל ולא בימין. אנחנו בעד דמוקרטיה, אנחנו זוכרים את הקרבנות שגורשו מהחברה האירופית רק מהסיבה שהם יהודים.

אחרי קריסת מה שנקרא המהפכה הערבית, אחרי כל גלי ההגירה שמגיעים עכשיו אירופה, יש לנו עכשיו 2 מיליון פליטים מתורכיה. יש למעשה קבוצות חדשות בדרכן לאירופה. אנחנו עדים לרדיקליות קיצונית של החברה שלנו. אנחנו רואים בכך מבחן חדש לדמוקרטיה שלנו.

אבל השאלה הישראלית והשאלה של הדוח, צריך להתייחס לזה בשתי דרכים. בוועדה של עניינים אירופים אנחנו קיווינו שיוצגו שני דוחות, הישראלי ושל האו"ם, כך ששתי המציאויות יוצגו באותה צורה. שני העמדות צריכות להיות מיוצגות והנבחרים יוכלו להתייחס.

מנקודת מבט אחרת, אני רוצה לומר שחברי הכנסת שהם קולגות וחברים, צריכים להיות יותר מעורבים במה שקורה בבריסל ובשטרסבורג, לשבת איתנו בכל הוועדות הוועדות ובכל הדרכים האפשריות. לא רק השגרירויות של ישראל צריכים לעשות זאת. לדעתי ישראל היא דמוקרטיה בוגרת והדה-לגיטימציה של ישראל היא דה-לגיטימציה של כל דמוקרטיה בכלל.

אברהם פוקסמן שבילה את שנותיו הראשונות באחד מהמקומות הנוראיים ביותר שהיו בשואה, בוילנה, הקדיש את חייו כדי לפעול נגד כל ניסיונות הדה-לגיטימציה. אני עדיין נמצא באירופה ואימי בילתה שנים במחנות ריכוז. ממזרח אירופה, אני רוצה להגיד לו תודה רבה על בניית הגשר בין הקהילה הענקית היהודית והעולם. חשוב לנו לשמוע את הקולות האלה מלפני זמן המלחמה בעת שאירופה כולה פרחה.

שגריר האיחוד האירופי, לארס פבורג-אנדרסן.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

תודה רבה אדוני היושב ראש ותודה לחברי הכנסת על ההזמנה להשתתף בשיח החשוב הזה.

אני רוצה לומר שהקהילה האירופאית דוחה מכל וכל כל ניסיון לקשור גזענות או שנאת זרים, כולל אנטישמיות. המאבק נגד גזענות ושנאת זרים בכל צורותיו, כולל אנטישמיות, היה ונשאר אחד האספקטים החשובים בעבודת האיחוד האירופי, כי הוא לב ליבה של הערכים של הקהילה האירופית. כל פן של חוסר סובלנות או אלימות אנטי דתית גדלים בכל פינה של העולם. לצערי הרב ולמרות מאמצים גדולים ביבשת שהחלו לאחר השואה, האנטישמיות עולה גם ביבשת האירופאית וזה קשור לתרביות שונות, לדתות שונות והקול היהודי הוא קול חשוב ביותר שמראה את עצמו בהסתה אנטישמיות כמו כן באירועים אלימים כנגד יהודים, אנשים יהודיים או מוסדות יהודיים, כפי שגם ראינו בבריסל, בפריז ובקופנהגן לא מזמן. הם פגעו בלב היבשת שלנו, מערכת החינוך, מערכת התרבות ועוד.

אנחנו עוקבים אחרי האנטישמיות על-ידי הסוכנות שלנו בוינה ובכל רחבי הקהילה האירופית. אנחנו יודעים ש-76% מהיהודים באירופה מאמינים שהאנטישמיות נהייתה חמורה יותר בשנים האחרונות ומספר מאוד של אנשים שוקלים הגירה. הקהילה האירופית מחויבת במאה אחוז להעלות את הלחימה נגד האנטישמיות, גזענות ושנאת זרים דרך חקיקה, דרך תמיכה כספית וניהול דיאלוג. יש כמה כלים חוקיים שעומדים לרשותנו, כשהידוע ביניהם הוא ההחלטה משנת 2008 בדבר מלחמה שנגד צורות שונות של גזענות ושנאת זרים, במונחים כל חוקיים פליליים, וזה כולל נאומי שנאה גזעניים הן בעל-פה והן ברשת, ופשעי שנאה, כולל הכחשת השואה והבעות גזעניות באינטרנט.

אנחנו גם מבקשים מכל המדינות החברות בקהילה האירופית מ-2014, אפילו שכל מדינה באירופה התחייבה להילחם נגד אנטישמיות, שנאה ואלימות אנחנו עדיין עובדים על תרגום החקיקה בכל הנוגע לרמת החקיקה ברמה הלאומית. הקהילה האירופית ומדינותיה גם חייבים למצוא דרכים לעקוב אחרי התבטאויות השנאה ההולכות וגדלות ברשת, כולל אנטישמיות, תוך כדי שמירה על חופש הביטוי כולל הזכות לביקורת, דת וכל הדברים האחרים שבחוקה.

אני רוצה לציין שב-15.2 השנה הקהילה האירופית קיבלה מדיניות חדשה בלחימה נגד טרור באירופה, במיוחד בהיבטים האלימים של אנטישמיות. אנחנו רוצים כמובן בראשית הדברים להבטיח את התושבים האירופאים ולהגדיל את השיתוף בין גופי אכיפה באירופה, אמצעים למנוע העברה של כלי נשק והלבנת כספים לטרור. אנחנו עוקבים אחרי הלבנת כספים לטרור, נסיעות של חשודים בטרור.

בנוסף, אנחנו רוצים למנוע הקצנה של אנשים על-ידי שיתוף פעולה עם כל מיני ארגונים, לסגור אתרי אינטרנט המעודדים פשעי שנאה ואנטישמיות, נלחמים כנגד הרדיקליזציה של הצעירים באירופה.

ולבסוף שיתוף פעולה עם האזור הים התיכון במלחמה בטרור ושיתוף פעולה במעברי הגבול. אני שמח שהיה לנו דיאלוג ראשוני עם ישראל בעניין זה במרץ השנה.

לבסוף, אדוני היושב ראש, אני רוצה להביע את הצורך שלנו להבדיל בין אנטישמיות שהיא דבר דוחה אבל מצד שני, הזכות הבסיסית להביע חילוקי דעת לגבי מדיניות ישראל ופועלה, שזה נושא אחר לחלוטין לדעתנו. אני רוצה לציין שהקהילה האירופית, כנגד מה שאני קורא בכמה עיתונים ישראלים, הקהילה האירופית היא מאה אחוז ולחלוטין נגד BDS, נגד בידודה של ישראל ויש לנו רקורד ארוך של שיתוף פעולה קרוב ופורה בין ישראל ואירופה בתחומים שונים ומגוונים כדי להוכיח זאת.

ולבסוף אני רוצה לומר שהקהילה האירופית ושיתוף הפעולה שלה עם ישראל, מבקשת כבוד הדדי כחלק אינטגרלי של השותפות בינינו. זה גם על-מנת לשמור חברה אזרחית חופשית ופועמת כאן בישראל, מקום שבו גם כן יש חילוקי דעות בכל הנושאים.

אני רוצה לומר שסוג התמיכה הכספית שהקהילה האירופית נותנת במדינה זאת, ניתנת לכך בהגדרה שאנחנו תומכים אך ורק בארגונים לגיטימיים וחוקיים במדינה זאת ואנחנו תומכים רק במוסדות שקשורים לאינטרסים המשותפים שלנו ושמקדמים את הדיאלוג בינינו.

אני רוצה להודות לכם מאוד.

תודה רבה לכבודו.

מר בראון ג'ולין קלנר מבלגיה, בבקשה.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

אני אומר כמה דברים. המצב באירופה הוא כפי שהוא. הייתי רוצה להתייחס לדברים שאמר כרגע השגריר. אני מודה שלא נוח לי כאשר אני רואה את ההבדל בין האנשים שמבקרים את ישראל והטיעונים שהם משתמשים נגד היהודים. הדעה הקדומה הימי ביניימית העתיקה הזאת שבה משתמשים באנשים האלה כדי לבקר את ישראל זאת נקודה אחת. מהצד השני, מהיבט מאוד אישי, אתה יודע מה מפריע לי? בלגיה היא מדינה נהדרת. היא היתה נפלאה. המצב היום בבלגיה לא היה כמותו. אני עכשיו מרגיש באופן אישי כאילו אני הוצאתי מתוך החברה ושוב הגעתי למצב שהיה אולי בתחילת המאה, מיעוט מוגן. זאת הבעיה האמיתית. העניין שזה מגיע שוב אולי אין לו שום דבר עם ישראל, אולי אין לזה קשר ליהדות. משליכים עלי כל מיני דברים בתור מיעוט. זה לא קשור לישראל וילכן שזה לא קשור ליהדות, יתכן שזה קשור באותן בעיות עתיקות בתוך החברה האירופית. בעיות כלכליות, בעיות סוציולוגיות ולפעמים אישיות, שמושלכות על השעיר לעזאזל העתיק הזה. יתכן ואם היינו יכולים לפתור את הבעיות האלה, אנשים לא היו חוזרים לאותן תקופות היסטוריות שאף אחד לא רוצה לזכור.

זאת לא רק בעיה ישראלית, זאת לא רק בעיה אישית אבל זאת בעיה עם המצב באירופה. יתכן שאת המצב באירופה אתם צריכים לפתור. הטיעונים ששמעתי כאן, שמעתי אותם כמה פעמים אז למה הם לא עובדים? אם כולנו מבינים מה קורה פה, מה קורה באירופה, מה קורה עם המאבק שלנו נגד הרע, אז מה לא עובד? אין לי תשובה. התשובה היא התשובה שנתן אייב פוקסמן אמר ומה שאמרו חברי הכנסת. צריך להמשיך במאבק אבל בסופו של דבר – לי יש לאן ללכת. אני קיוויתי שהדור הבא יום אחד יגור בעולם אידיאלית ורומנטית, כפי שאני חשבתי שיקרה באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. אבל זה חלום.

בקצרה, תודה רבה שהקשבתם לי ובוא נקווה שהעתיד יהיה טוב יותר.

שגריר בלגיה, מר ג'ון קורנט דלזיוס.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

אדוני היושב ראש, תודה רבה על שאתה נותן לנו את ההזדמנות להחליף דעות בנושא כל-כך חשוב. כמו כן אני רוצה לברך פה את מר קנר ואת המשלחת הבלגית שהובאה לפה על-ידי הקונגרס היהודי.

אני רוצה לומר שממשלתי מודעת לבעיית האנטישמיות והיא נוקטת עמדה בלתי מתפשרת כלפי האנטישמיות ובכל צורה אחרת של גזענות או אפליה. אנחנו לא נקבל פעולות אנטישמיות במדינה שלנו. אנחנו נלחמים בהם בדרכים שונות, למשל, בדרכים משפטיות. יש לנו אכן חוק נרחב שמאפשר לנו להילחם באנטישמיות. כמו כן גם באמצעות החלטות מנהליות. אולי שמעתם על האיש הנוראי הזה מוריס ז'דונה שמנסה להיכנס למדינות רבות באירופה. בלגיה תמיד דחתה ניסיונות שלו להגיע ולהופיע בבלגיה.

יש לנו גם חוק משנת 1995 שדוחה ניסיונות לגמד או להכחיש את השואה. כמו כן אנחנו מיישמים פעולה מיוחדת, ועדה מיוחדת של מאבק באנטישמיות שחברים בה חברים של הקהילה היהודית בבלגיה. הם עוקבים אחרי המצב בשטח.

בלגיה גם פעילה בזירה הבינלאומית. בשנת 2012 אנחנו היינו נשיאים של הקרן לזיכרון השואה ולאחרונה ב- OSCE בלגיה לקחה חלק חשוב בתפקיד חשוב במאבק נגד הדיבור שמקדם שנאה.

חשוב לעבוד בתחום הזה ואני רוצה להזכיר קבוצות שונות של מלומדים שמגיעים הנה ליד ושם להשתתף בסמינרים בנושא חשוב זה. בקיצור, אנחנו נחושים לעבוד איתכם במאבק נגד אנטישמיות. תודה רבה.

אסת ווט מהולנד, מנהלת מידע ותיעוד על ישראל.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

תודה אדוני היושב ראש. אני גם עורכת הראשית של כתב העת היהודי העתיק ביותר בהולנד שקיים מזה 150 שנה. תודה רבה לכם על כך שנתתם לי אפשרות לדבר פה. מר אמרסון, אמרת משהו מאוד מעניין על ביקורת על דתות, זה חשוב מאוד. מה שאנחנו רואים נכון להיום באירופה, שיותר ויותר אנשים רואים את היהודים רק כדת ולא מעבר לכך, בעוד שאנו גם עם. אנחנו לא ברורים מספיק בלהסביר שאנחנו מבדילים בין יהודי שכותבים אותו באות גדולה Jew לבין jew באת קטנה. יש הבדלים ו-Jews נרדפים ומותקפים על-ידי אנטישמים בגלל מה שהם ולא בגלל מה שהם מאמינים.

הדבר הנוסף שאנחנו רואים באירופה, זה המעבר מהנרטיב הישן של 1967 לנרטיב הישן של 1948. זה משהו שהוא מעורבב לחלוטין. אנשים שמבטלים את מדינת ישראל בשל מה שקורה בגדה המערבית, מנצלים אותם על ידי אנשים אחרים שרוצים לחזור לנרטיב של 1948. אני חושב שהממשלות צריכות להיות מאוד ברורות בעניין הזה, בעניין ההבדלים בין שני הנרטיבים האלה.

ישנו דבר נוסף שאנחנו כיהודים באירופה צריכים לקחת אחריות עליו. אני תמיד אומרת שאנחנו צריכים להיות קצת יותר ישראלים. אנחנו צריכים להתחיל ולהשמיע את קולנו. אני רואה יותר מידי מנטליות של הסתרה ושמירה על פרופיל נמוך בתוך הקהילות היהודיות. אנשים פוחדים לומר דברים וגם האנשים צעירים מפחדים לומר שהם ציוניים. בעוד ש-90% מהיהודים ההולנדים הם ציונים, אנשים אינם מעזים להגיד זאת בגלל התגובות שהם עלולים להיתקל בהם. אני חושבת שזה מאוד חשוב, שאנחנו כיהודים באירופה, ניקח גם אחריות, לדבר בקול רם. אם אתה ציוני תגיד את זה בקול רם, תסבול את התגובות ותיצור דיאלוג. זה משהו מאוד חשוב ואנחנו צריכים לצאת איתו בגלוי.

אני רוצה אכן להודות לשגריר שלנו שעוזב אותנו. הוא היה שגריר נפלא ואנחנו הולכים להתגעגע אליו מאוד. אני חייבת לומר שממשלת הולנד עשתה צעדים חשובים מאוד בתחום הביטחון. כאן אכן יש לנו שותף. אבל אני מבקשת מהיהודים באירופה לדבר ולא לתת לישראל לעמוד לבד.

אני רואה בקהילות שלנו שאנשים לא מעזים לדבר. אני מקווה שזה ישתנה. תודה רבה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת טלי גלוסקוב.

נמשיך עם שגריר הולנד.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

תודה רבה אדוני היושב ראש ותודה לאסתר ווט על הערתך האדיבה וגם על הערתך החשובה. שמתי לב שהרבה אנשים בישראל ובעולם מודאגים מהתגברות האנטישמיות באירופה. היא אולי פוגעת בהתחלה בקהילה היהודית אבל ההשפעות יפגעו על החברה בכללותה. אם אנשים לא יכולים להיות יהודים בקלות, זה יפגע בחיי החירות של אירופה. לא אדבר על הסובלנות שיש בחברתנו כלפי קבוצות שונות בחברה שלנו, כולל כלפי היהודים. אם אנשים אינם מסוגלים להיות יהודים בגלוי, הדבר הזה גם יכבה את אור החירות באירופה.

אני רוצה לדבר גם על התגברות אי הסובלנות כלפי קבוצות מיעוטים שונות בחברה שלנו. אני רוצה לצטט את ראש הממשלה שלנו שאמר ממשלת הולנד אינה מוכנה לוותר אפילו במילמטר לטרור וכל פעולה אנטישמית אנטי יהודית תטופל. אנחנו רואים שחוסר הנכונות להאמין בחברה שלנו שמדובר בהכרה שיש אנטישמיות. זה משהו שאנחנו לא יכולים לקבל.

באשר ליוזמות של BDS תרשו לי לאשר פעם נוספת שממשלת הולנד מתנגדת ל-BDS ואכן הודיעה על-כך בפומבי בכמה הזדמנויות. הביקורת כלפי ממשלת ישראל היא כמובן אפשרית. אנחנו רואים את זה יום יום פה בארץ וגם בבית הזה, אבל אני מגנה זאת כשאנשים משתמשים בביקורת כנגד מדיניות ישראל לצורך דה-לגיטימציה את מדינת ישראל ואת זכותה להתקיים.

לא יכול להיות שביקורת כלפי מדיניות של ישראל או מתחים במזרח התיכון יתפתחו לשנאה ואלימות באירופה כלפי ישראל, כפי שראינו בעת מבצע צוק איתן במספר מקומות באירופה. אנחנו רואים את חובתנו כממשלת הולנד, לייצר ביטחון, חרות ופיתוח ולא לייבא סכסוכים ממקומות אחרים לתוך החברה שלנו.

תרשה לי לומר, אדוני הראש, שגילויי אנטישמיות בקרב מיעוטים, בעיקר בקרב צעירים, הנמצאים בשוליים של הרדיקלים המוסלמים, אכן התגברה בשנים האחרונות, כולל במדינתי. זה משהו שאנחנו צריכים לפעול נגדו ולנקוט בצעדים. חשוב מאוד שאנחנו שנעריך את הערכים של החברה שלנו ולהגן עליה מפני חזרה של האנטישמיות.

ראש הממשלה שלנו אמר שאין מקום לאנטישמיות או לאפליה בהולנד. בנוסף, תרשו לי גם לציין, שבאפריל השנה הפרלמנט ההולנדי אימץ החלטה שקוראת לממשלה שלנו להפוך את הקריאה נגד האנטישמיות לאחד מהנושאים המועדפים באג'נדה שלנו, כאשר נהיה יושבי הראש של האיחוד האירופי ב-2016.

לבסוף. אני רוצה לחזק את דבריו של חבר הפרלמנט מליטא. חברי כנסת צריכים לנסוע יותר לבירות אירופיות אם הם רוצים להעביר את המסר שלהם. יש אצלכם מגוון של קולות הישראלים והם צריכים הישמע בבירות אירופה. הקול הישראלי, על כל הפלורליזם שבו, צריך להישמע באירופה לעיתים קרובות יותר. אני מקווה שתעודד את עמיתיך לנסוע לבירות אירופה והתחיל את הדיאלוג בין החברות. תודה רבה.

תודה רבה.

מר זלוטן קוזסקי, חבר בכיר בהנהגת הקהילה היהודית בהונגריה.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

תודה רבה אדוני היושב ראש. אצלנו בהונגריה יש רמה יחסית גבוהה של אנטישמיות, כך מראים הסקרים האחרונים. אנחנו חיים במדינה שבה יש ממשלה מעניינת. אבל אנחנו בטוחים, נכון להיום, כי האנטישמיות המוסלמית איננה קיימת אצלנו. יש לנו שיתוף פעולה טוב בין הקהילה היהודית עם הממשלה. כמובן שאנו עומדים על דעתנו אבל אנחנו משתפים פעולה. האיומים שאנו מתמודדים איתם, הפליטים שמגיעים לאירופה. יש לנו אלפים רבים של פליטים שמביאים למדינתנו תרבות של אנטישמיות חדשה שהיתה נהוגה בארצותיהם. אנחנו רואים את האיומים ואנחנו מנסים לפתור את הבעיה הזאת באמצעות שיתוף פעולה עם הממשלה. זאת הנקודה שאנחנו רוצים להדגיש.

מבחינת ישראל, אני גם רוצה להגיד ש-90% מהצעירים בהונגריה הם ציוניים. יש להם מפגשים יפים, ופסטיבלים כדי לעודד את ישראל. הם עושים כל אשר ביכולתם כדי לעשות זאת.

אני גם הייתי רוצה להדגיש שהיינו רוצים לראות יותר אנשים מישראל אצלנו. לא רק חברי כנסת אלא גם דמויות תרבותיות, אנשים שיכולים להוסיף על הקול הישראלי הנשמע בהונגריה. זה מאוד יעזור לנו כדי להביא את נקודת מבטנו לציבור בהונגריה. תודה רבה.

תודה רבה.

שגריר הונגריה, דוקטור נאגי אנדור.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

יש לי נאום כתוב אבל אני לא רוצה לקרוא מהכתב אחרי הדברים שעמיתי אמר. אני רוצה להיות מאוד ספונטני. אני רוצה להמשיך איפה שאתה הפסקת כשקראת לנו להיות אופטימיים ולקוות שיש עתיד טוב ליהודים באירופה.

זה תפקידי הדיפלומטי הראשון. אני אינני יהודי, אני נוצרי. אני גדלתי בתקופה הקומוניסטית ומעולם לא היה דיון מי הוא יהודי. יש לי הרבה חברים ממקור יהודי ואף פעם לא ביקשתי מהם לדבר על-כך. כשהשיטה השתנתה, במובן הטוב, זה הפך לנושא מה המוצא שלך? מה אתה חושב על השואה? במשך

תקופה הקומוניסטית בעצם אנחנו מעולם לא דיברנו על מה שקרה באותה תקופה. למרבה הצער, המנהיגים ההונגרים ב-1944 מילאו תפקיד חשוב בגירוש אלפי הונגרים שהיו אשמים רק בהיותם יהודים.

אני צריך להיות כן איתכם, היהודים אכן תרמו תרומה ענקית לכלכלה ההונגרית, תרבות, אמנות, ספרות ועוד. הטרגדיה הזאת לא היתה רק הפסד של העם היהודי זה היה גם הפסד ענקי להונגריה. לכן, כשאנחנו מדברים על האנטישמיות בהונגריה, חשוב מאוד לדעת שבמדינות של מזרח אירופה אין לנו מוסלמים לכן זאת צורה אחרת של אנטישמיות. במיוחד זה מגוחך לדור הצעיר, מדוע הם צריכים להיות אנטישמיים? יש לנו 100,00 יהודים בהונגריה. זה אפילו לא 1% מהחברה ההונגרית. באופן נורמלי, לצעירים ההונגרים אין שום ניסיון לגבי היהודים. למה הם אשמים על מה שהם עשו פעם? אין לנו מוסלמים והסיבה לעליית האנטישמיות בהונגריה היא כשל בחינוך.

אתה גם אמרת לנו שחינוך הוא נושא חשוב. תרשה לי להביא דוגמה אחת של מה הונגריה עושה בנושא. לכל מדינה יש שיעורי בית לעשות ואנחנו עושים את שיעורי הבית שלנו ברצינות. עכשיו התחלנו לשפץ בתי קברות יהודיים. חבל מאוד שיש לנו בהונגריה 3,200 קהילות וב-50% מהקהילות האלה יש בתי קברות יהודים. ישנם 1,600 בתי קברות זה עצום. ב- 50% מהקהילות בהונגריה היו בתי קברות יהודיים. אני לא צריך לומר לכם באיזה מצב נמצאים בתי הקברות האלה. ממשלת הונגריה לא מזמן התחילה פרויקט גדול מאוד כדי לשפץ את בתי הקברות האלה. לא מדובר בשיפוץ פשוט וזה עולה הרבה כסף, אבל זה משהו שאנחנו חייבים לעשות. באותו זמן, זה גם כלי יפה מאוד כדי להסביר לדור הצעיר מהי התרבות היהודית? מדוע חשוב כל-כך שאתם בישוב שלכם תשפצו את בתי הקברות האלה? בתי ספר משתתפים בעבודה הזאת. הייתי רוצה להגיד שאולי זאת לא הדרך הטובה ביותר, אבל זאת דרך טובה לחנך את הדור הצעיר לגבי התרבות היהודית באמצעות דוגמאות חיוביות. להראות לאנשים הלא יהודים את הדוגמאות החיוביות של אותה התרבות היהודית המשגשגת, הספרות, האמנות, המדע וכדומה. תודה רבה.

חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

שלום וצהריים טובים. אני רוצה לחלק את דבריי לשני חלקים. אני רוצה להגיד תודה לאנשים שנמצאים כאן בחדר. התודה הזאת היא לא ק בשמי אלא בשם אזרחי מדינת ישראל. אני יודעת שכאן נמצאים אנשים שמבינים ומכירים אותנו ומבינים באיזו מדינה נפלאה אנחנו גרים וכמה דברים טובים קורים כאן במדינת ישראל. לצערי הרב, התחושה שלי כרגע כאזרחית המדינה, היא שאנחנו לא מספיק טובים בלספר על הדברים הנפלאים שקורים במדינה הזאת.

לעומת זאת אנחנו שומעים על הדברים שמספרים עלינו. אני חייבת לגעת בנקודה אחת. בימים האלה קיבלנו את הדוח על מלחמת צוק איתן. איך משווים אותנו כמדינה, אומרים גם אנחנו אשמים וגם עזה אשמה. אנחנו רצינו מלחמה? אנחנו רוצים שלום. שוב פעם, אני לא מדברת כאן כחברת כנסת. אני מדברת כאחת מאזרחי מדינת ישראל. אנחנו הגנו עלינו ועל הילדים שלנו. כל מה שעשינו זאת רק הגנה.

כל זאת לעומת הצד השני. מדברים על אלפי ילדים שנפגעו ונפצעו במלחמה. לבי איתם. אבל אנחנו ראינו מה הם עשו. הם השתמשו בילדים שלהם ואנחנו הגנו על הילדים שלנו. זה ההבדל רבותיי. אני רוצה שכל אחד שנמצא כאן ידע על זה. לא רק שידע, גם יספר לאחרים.

אני מאוד מקבלת את ההמלצה כאן שאנחנו הישראלים צריכים להיות בכל מקום כדי לספר על זה. אנחנו צריכים להראות את הדברים הנפלאים שקורים כאן בכל תחום: במדע, בתרבות, בחיי היום יום שלנו. אתם מכירים אותנו, אנחנו אוהבים לעבוד ביום ובלילה לעשות חיים, כך אומרים אצלנו. זה המשפט שמשתמשים כאן. אנחנו עם שאוהב את החיים. אנחנו עם שאוהב לחיות. רק העם שלנו יכול ביום אחד לעשות יום הזיכרון ולבכות על החיילים שנפלו אצלנו ולמחרת לקום עם ראש מורם ולדבר על העצמאות של המדינה שלנו ולחגוג את זה.

אחת מהפניות הראשונות שקיבלתי כחברת כנסת היתה מאם שכולה שכתבה לי שהיא מאוד מבקשת להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות כי היא לא מצליחה לחגוג את העצמאות של המדינה כי היא עדיין ממשיכה לבכות. תבינו מה אנחנו עוברים כאן. אני שוב חוזרת ואומרת, המדינה שלנו רוצה שלום. אנחנו רוצים לגדל כאן את הילדים שלנו, אנחנו רוצים להתפתח, אנחנו רוצים לעזור לאלה שזקוקים לעזרתנו. אתם בטח יודעים, שהמדינה שלנו היא הראשונה שמציעה את עזרתה כשקורה משהו בעולם. תמיד נהיה שם כי זאת המדינה שלנו.

אני חייבת להגיד לכם, אני גאה להיות ישראלית ואני רוצה ועושה הכול כדי שכל אזרח במדינה הזאת ולא חשוב אם הוא יהודי או מוסלמי, יגיד שהוא גאה להיות אזרח במדינת ישראל.

אני רוצה שוב לחזור לתודה. אני יודעת שיש פה הרבה אנשים שמגינים או מספרים את האמת על המדינה שלנו. תודה מיוחדת לקונגרס היהודי הישראלי. אני יודעת איזו עבודה הם עושים בכל העולם. מי שעומד בראשם זה ולדימיר סוסקר. אני רוצה שתמסרו לו שאנחנו מאוד מעריכים את העבודה שאתם עושים.

אני אומרת לכם, אני אחת מ-120. תגידו לי עכשיו לנסוע לסוף העולם כדי לספר את האמת על המדינה שלי, אני אעשה את זה ויש עוד הרבה כמוני.

שוב, תודה רבה לכם ותדעו שהאמת היא בלב. שמתם לב שלא דיברתי מהנייר. אני מחזיקה את הנייר הזה וכשקראתי את הנתונים – אני לא מבינה מאיפה כל זה. למה? אנחנו הרי אנשים. נכון שאנחנו יהודים, אבל אנחנו בדיוק אותם אנשים כמו כל אחד אחר. אנשים שמצליחים, אנשים שנכשלים, הכול. לפעמים טוב, לפעמים רע, אבל אנחנו כאן במדינה הזאת ואנחנו נעשה את הכל שהמדינה שלנו רק תלך קדימה. הדבר הכי חשוב שכולנו מכוונים אליו זה השלום כי זה המפתח להצלחות במדינה הזאת. תודה רבה מכל הלב.

הצטרף אלינו חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה.

מכובדיי כולם, כבוד היושב ראש. מבחינתי זה שבוע מאוד קשה, כי גם עוד מעט זאת שנה לצוק איתן. מצד שני, אתמול התפרסם דוח וגם יוצא איזה משט של חבר כנסת. אחרי שאני רואה מה קורה בצרפת, מה קורה בדרום אמריקה ובכל המדינות, אני מגיע למסקנה שאלימות כלפי יהודים, אלימות כלפי מיעוטים, בסיסה קודם כל באי הבנה אחת גדולה ובחוסר ידע. כולנו יודעים את הפסיכולוגיה שכשאין ידע ואין מידע אז הרכילות ודעות קדומות מתחילות להכתיב מדיניות, שלרוב היא מדיניות של אלימות. לכן הטענה הבסיסית שלי היא שהכול מתחיל בחינוך. זה לוקח זמן וזה ייקח זמן. כל אחד במקומו יש לו תפקיד להסביר שכולנו שווים בפני האלוהים, גם שחורים, גם לבנים, גם יהודים, גם נוצרים, גם מוסלמים. בעצם הסכסוך או האלימות ה זאת היא אנושית והיא לא טכנולוגית, היא בין בני אדם לבני אדם. היחידים שיכולים לפתור בעיות בין בני אדם זה לא מכונות, זה אנחנו. אם כולנו נשכיל להבין את זה, אז נבין שאנחנו לא יכולים להאשים אף אחד רק את עצמנו כולנו.

אני לא מוריד מהאחריות של מדינת ישראל על זה שאנחנו צריכים להיות בכל מקום ולהסביר בכל מקום מה היה פה ומה עשינו וזאת בשקיפות מלאה כלפי כל העולם. אני חושב שזה דבר שלא נעשה ואני חושב שזה צריך להשתפר. אם אני היחיד, יחד עם קבוצה של 6 אנשים להגיע לז'נבה להסביר לשאבס מה היה במלחמה, אז אנחנו בבעיה ולא יעזור כלום. אסור לנו לפחד. גם אנחנו מפחדים כמדינה. אסור לנו לפחד. אנחנו לא צריכים לפחד מזה שצבא הגנה לישראל יוצא להגן על התושבים, על האזרחים.

בני נפצע במלחמה. אני לא גידלתי אותו להרוג אנשים, אני גידלתי אותו להגן. אבל החמאס יורה מאחורי ילדים. זאת תרבות אחרת לגמרי. ביהדות אומרים שאם הצלנו אדם, הצלנו עולם ומלואו. אבל הם, ככל שאתם הורג להם יותר אנשים או מתים להם יותר אנשים, כך הם יותר חוגגים. זה פער תרבותי אדיר שאותו צריך לסגור ולהסביר אותו. כולם חושבים שאנחנו כמדינה מחרחרי מלחמה, שאנחנו רוצים מלחמות.

אנחנו לא רוצים מלחמות. תבינו את הנתונים. מדינת ישראל השקיעה 4 מיליארד במיגון כל עוטף עזה. עוד 4 מיליארד שקל בכיפת ברזל. זה לא לצאת למלחמה. את ה-8 מיליארד שקל במדינות אחרות היו משקיעים כדי לצאת למלחמה. פה השקיעו לצורך הגנה. את זה צריך לדעת להגיד ולהסביר בכל העולם. זאת אשמתנו, זאת אשמת מדינת ישראל. אנחנו לא יודעים להסביר. אנחנו מסבירים לנו למי שמשוכנע ולמי שמבין, אבל אנחנו לא יודעים להסביר למי שלא מאמין לנו ולמי שחושב שאנחנו אחרים. אם היינו כמדינה, היינו לוקחים מיליארד פחות ממשרד הביטחון ומעבירים אותו להסברה, החוסן של המדינה, כל הסברה, הכול היה נראה אחרת לחלוטין.

זאת הביקורת שיש כלפינו, כלפי מדינת ישראל. תמיד בסכסוך יש שני אשמים אז אני לוקח אחריות. אבל כל השגרירים וכל הנציגים של העולם, צריכים גם לקחת אחריות על כל מדינה, על כל מקום שהם נמצאים שם ולהבין שבסופו של דבר זה היהודים אבל זה גם אחרים. מחר זה אוכלוסיות אחרות. אלימות בבסיסה תמיד הולכת כלפי מיעוטים. הגלגל יתחלף, היום זה מיעוט כזה ומחר זה יהיה מיעוט אחר. אנחנו חייבים להוריד קודם כל את האלימות, לחנך את האנשים ולהסביר שהדמוקרטיה, חופש הביטוי, הוא אחד הכלים החשובים ביותר שיש בעולם. את זה, תדעו לכם, בפיסת הארץ הנחמדה הזאת שנקראת ארץ ישראל , אני מאוד גאה להיות בה. כאחד שגדל בדיקטטורה במשך הרבה מאוד שנים, דיקטטורה בבואנוס איירס בזמן השלטון הצבאי, לחיות במדינת ישראל ולראות מה זאת דמוקרטיה ולראות שיש חברי כנסת ערבים, שיכולים להביע את דעתם באופן חופשי ויש להם את אותן זכויות כמו שלי. הם יכולים לחוקק, להגיש שאילתות, לדבר, וגם להיות פה עכשיו. את זה העולם לא יודע. את זה העולם צריך לדעת וזה התפקיד שלכם. גם לעזור לנו להסביר וגם להביא את הדמוקרטיה והשוויון שאנחנו מנסים לקיים במדינת ישראל. אני חושב שזה החוסן שלנו ואני כן מאמין שאנחנו יכולים חלק מהעולם הנאור ולהיות מקובלים על כולם כשיבינו שאנחנו חפצים לא במלחמות אלא באמת בשלום. מי שיושיט יד, אם השכנים יושיטו יד הם ימצאו בצד שלנו הרבה מאוד אנשים. את רצועת עזה עזבנו ב-2005 ורק קיבלנו טילים. אני חושב שאת המעשים שלנו אנחנו עושים ואת הוויכוחים שלנו אנחנו עושים אבל בסוף זה קשה, כאשר בעולם לא אוהבים אותנו, שונאים אותנו אפילו. זה מביא לריאקציה הפוכה גם בתוך מדינת ישראל. זה מביא לקיצוניים לבוא ולצעוק צעקות שאנחנו לא רוצים לשמוע.

לכן אנחנו חייבים להיות הנאורים, המתונים ודרך הדיבור נוכל לפתור את הבעיות. אולי אני קצת תמים, אבל אני מעדיף להיות תמים בכנסת מאשר רשע במקומות אחרים.

תודה רבה.

תודה רבה.

אני גם מצטרף לחבריי חברי הכנסת לקריאה שלהם שאנחנו מוכנים להתגייס לבוא ולהגיד את האמת על ישראל. האמת היא שישראל היא מדינה, היא בית, לכל יהודי באשר הוא מארבע כנפות הארץ. אני הדוגמה. נולדתי וגדלתי באתיופיה ועליתי לישראל כי מדינת ישראל היא הבית שלנו. מדינת ישראל קלטה מיליוני יהודים, עזרה, חינכה ותמכה והנה אחד מהמיליונים זה אני. אני קיבלתי הזדמנות ללמוד, לרכוש השכלה והגעתי גם אל כנסת ישראל. זאת האמת של מדינת ישראל.

אני מזמין את מר ג'יל טייב מצרפת.

אני רוצה לדבר בעברית. אם יהיו חסרות לי מילים, תהיה לי עזרה. אני קודם כל רוצה לדבר כתושב צרפתי גאה. גם גאה להיות יהודי שגדל במשפחה יהודית ואני גם ציוני. שלושת הדברים האלה נותנים לי כוח להגיד כמה אנחנו גאים במדינת ישראל, גאים בחיילי צה"ל, שאנחנו יודעים כמה זה קשה לעשות את הביטחון במדינת ישראל ולהיות בן אדם.

פה אנחנו עם כל השגרירים וכל היהודים בשביל להגיד שיש שני עולמות. יש את העולם של הקיצוניים ויש העולם הדמוקרטי. העולם הדמוקרטי יש לו עיניים, יש לו לב והוא שומע, אבל יש פעמים שהוא לא רוצה לשמוע והוא לא רוצה לראות וזאת הבעיה של מדינת ישראל.

כצרפתי, אני גאה בצרפת, גאה בראש הממשלה של צרפת. זה ראש הממשלה היחיד בעולם שאמר שלהיות אנטי ציוני זה להיות אנטישמי. רק אחד בעולם אמר את זה. הוא עשה את הקישור הזה, כאשר הוא ראה מה קורה בצרפת. אנחנו בשוק, הרגו את אילן עלימי, הרגו בטולוז, הרגו בהיפר כשר, הרגו בשרלי אבדו וזה ימשיך. ביולי היו הפגנות ברחובות בצרפת ואמרו: יהודי צרפת, זה לא שלכם. שמענו וראינו את זה וגם הנשיא שמע וראה את זה. אחרי זה כראש הממשלה הוא אמר את הדבר הזה. אני גאה להיות תושב צרפת.

אבל יש הבדל בין מה שקרה בין הממשלה ומה שקורה בתוך העם. בתוך העם יש בעיה, יש בעיה גדולה. דיבר פה שגריר בלגיה. יש את ז'דונה ויש כמה אנשים כאלה שפתחו את הדלת להיות אנטי ציונים, אנטישמיים ואנטי ישראל. הכול פתוח. הפה הפתוח נותן כוח להרבה אנשים מהקהל הצרפתי שעכשיו הם חושבים שהם בדרך להיות אנטי ציונים.

אנחנו שומעים הרבה דברים נגד אנטישמיות. אנחנו יודעים עד כמה העולם לא רוצה שתהיה אנטישמיות אבל אני רוצה להגיד לכם כתושב אירופה, כתושב עולם פתוח, אני אוהב את החופש ואת הדמוקרטיה. עכשיו הגיע הזמן שכל העולם צריך גם לתת כבוד לשואה וליהודים שהלכו לעולמם, אבל צריך גם כבוד ליהודים שהם חיים. יש להם מדינה והם מגינים על העתיד שלהם. זה הדבר שאנחנו צריכים להגיד, לא רק למתים אלא גם לחיים וזה מה שאנחנו רוצים.

אנחנו כיהודים, תושבים בעולם, אנחנו עובדים, אנחנו כל הזמן ובכל המלחמות אנחנו נגד הקיצוניים. אנחנו לא אוהבים את הגזענות, לא אוהבים הומופוביה, אבל הבעיה היא שצריך לראות גם את הבעיות שלנו. לא יכולים להיות נגד הכול וכולם נגדנו כשאנחנו אומרים שאנחנו אוהבים את ישראל, אוהבים את צה"ל ואוהבים את המדינה הזאת.

אם היינו היום בשנת 1947 והיינו הולכים לאו"ם בבקשה להקים את מדינת ישראל, היום לא היו נותנים לנו להקים את מדינת היהודים. צריך לחשוב על זה. בגלל זה אנחנו גאים בישראל, גאים להיות שגרירים של ישראל בצרפת ובכל העולם. אנחנו גאים בחיילי צה"ל וגאים להיות יהודים. אתם השגרירים, צריכים לדעת שיש לכם שותפות עם הקהילות היהודיות. היהודים בכל העולם הם אזרחי מדינות והם אוהבים את המדינות בהן הן גרים, אבל המדינות צריכות לאהוב את היהודים וגם את המדינה של היהודים. תודה.

אני מבקש לקצר.

אני מזמין את סגן שגריר צרפת, ג'יל פיקסו.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

תודה אדוני היושב ראש. ברצוני להתחיל ולומר שאנחנו גאים להיות המדינה עם הקהילה היהודית השלישית בגודלה בעולם, אחרי ישראל וארצות הברית ואחת מהעתיקות. אי-אפשר להבין את הזהות הלאומית שלנו וההיסטוריה שלנו בלי לקחת בחשבון את המצב הזה. לכן האנטישמיות היא איום על כל ערכי הבסיס של צרפת ולכן אני מודה לכם על ההזדמנות שניתנה לי להיות פה.

קודם כל לנתונים. בשנת 2014 היו 851 פעולות אלימות ואיומים שדווחו, בהשוואה ל-433 בשנת 2013. התקריות האלימות עלו ב-120%. המספרים האלה התקבלו הן מכוחות הביטחון שלנו והן מנציגי הקהילות היהודיות שעובדים ביחד במשך שנים כדי לקבל נתונים מהימנים בנושא הספציפי הזה. כמה תקריות אנטישמיות אינן מקבלות תשומת לב תקשורתית ואחרות מאוד ידועות, אך חשוב שכולן ייחשבו כמה שהן.

עיתונאי, שוטר, 3 צרפתים וטוניסאי נהרגו בפריז בחודש ינואר על-ידי טרוריסטים בגלל שהם יהודים. כעת הם נחים על משכבם לא רחוק מאיפה שאנחנו נמצאים. המאבק כנגד מעשי אנטישמיות היה ויהיה בעדיפות לטיפול על-ידי השלטונות. הביטחון של הקהילה היהודית נשארת בעדיפות על ידי ממשלת צרפת. יהודי צרפת צריכים להרגיש בטוחים, כי רוב רובם רוצים להישאר בצרפת ולגדל את ילדיהם בצרפת. אלפי חיילים שלנו פרוסים כעת כדי להגן על בתי ספר ובתי כנסת בכל רחבי הארץ. אני מבין שהמצב הזה אינו מצב אופטימלי. ההגנה הזאת תישאר כל עוד יהיה צורך בה.

אנחנו נלחמים גם בטרוריזם, ג'יהאדיזם ובאיסלם הרדיקאלי. בצרפת אלפי צעירים נהיים קיצוניים דרך האינטרנט חולמים על ג'יהאד בעירק ובסוריה וזאת בזמן שאלפים מחיילינו נלחמים היום באל קעידה. זה משהו שאני מבקש מכם לא לשכוח.

בעוד שאנטישמיות מובילה הרבה פעמים לטרוריזם לפעמים יש לה צורות נוספות הדורשות התייחסות מעבר לתפקוד כוחות הביטחון. לכן אימצנו תכנית פעולה לאומית נגד גזענות ואנטישמיות באפריל 2015. התכנית כוללת כמה פרקים ו-40 צעדים שמכסים את נושא החינוך, צדק ואינטרנט. 100 מיליון אירו הושקעו כדי לנקוט אמצעים ברמה הלאומית והמקומית עד שנת 2017.

אני רוצה להדגיש עד כמה חשובה הפעילות באינטרנט. אנו עושים מאמץ גדול מאוד כדי להילחם בדיבור שגורם לשנאה באינטרנט. האינטרנט הוא מקום של דמוקרטיה אבל יש בו גם סיכונים.

לסיכום, ברצוני להתייחס למה שיושב ראש הכנסת, מר יולי אדלשטיין, כינה כפרדוקס. זה באמת פרדוקס שבו נתקלות כל הדמוקרטיות. אלה שמפיצים מסרים אנטישמיים יש להם אינטרס להבעיר את האזור ולבדוק את גבולות החברה הדמוקרטית שלנו. אנחנו נתנגד להם על-ידי זה שנמשיך ונעשה אבחנה בין אלה שמעבירים ביקורת מדיניות של ישראל, כמו שזה לגיטימי מצד ישראל להעביר אספקטים של הדיפלומטיה שלנו ושל המדיניות שלנו. אלה שרוצים לנצל זאת על-מנת להפיץ אנטישמיות, אנטישמיות היא לא דעה, היא פשע.

לישראל יש זכות בסיסית למדינה משלה וצריך להילחם באלה שמתכחשים לזכות זאת. באשר לחרם על ישראל, שר החוץ שלנו הביע עמדה נחרצת המתנגדת לכל סוג של חרם על ישראל. אנחנו רואים את ישראל כחברה וכשותפה.

מר גדעון בכר, מנהל המחלקה למאבק באנטישמיות, משרד החוץ.

תודה רבה אדוני היושב ראש, תודה רבה לחברי הכנסת, שגרירים, סגל דיפלומטים וחברים מקהילות יהודיות. השנה האחרונה היתה שנה עצובה במיוחד. שנה קטלנית, שנה שבה נהרגו 9 יהודים בגלל שהם יהודים על אדמת אירופה. בקופנהגן, בפתחו של בית הכנסת. בפריז 4 יהודים ליד היפר כשר. בבריסל במוזיאון היהודי. אני לא סופר גם את ההתקפה נגד היהודים בטולוז ב-2012 שגם שם נהרגו ארבעה יהודים. רבותיי, המצב חמור ועל-פי ההערכה שלנו המצב רק יחמיר. זה מה שצריך לדעת, זאת המציאות היום. רוב האנטישמיות לצערנו הרב נמצאת דווקא במדינות הדמוקרטיות ביותר בעולם, באיחוד האירופאי. זאת תופעה שאנחנו ככלל לא יכולים לקבל אותה.

הדברים האלה הם דברים שאנחנו לא יכולים להסכים להם ולא יכולים לקבל אותם יותר. אנחנו שמענו גם פה הצהרות של השגרירים, שאנחנו מעריכים ומכבדים אותם מאוד, בדבר הצורך והנחישות להילחם באנטישמיות. אני יכול להגיד לכם. ההצהרות האלה הן חשובות מאוד ושמענו אותן גם קודם לכן. אבל אם ההצהרות האלה לא ילוו בפעילות מצד ממשלות אירופה והאיחוד האירופאי, המצב רק ילך וידרדר. אנחנו נמצאים ברגע קריטי לעתידו של העם היהודי במדינות אירופה. אתם היהודים שמגיעים משם, אתם יודעים את המצב. צריך להגיד את הדברים האלה פה על השולחן חד משמעית. נדרשת פעולה והפעולה צריכה לבוא מצד ממשלות אירופה ומצד האיחוד האירופאי. היהודים של צרפת הם אזרחים של צרפת. היהודים של גרמניה הם אזרחים של גרמניה. היהודים של בריטניה הם אזרחים של בריטניה. הם אלה שצריכים להגן על הקהילות היהודיות שלהם כל הזמן. אנחנו מאוד מודים ומעריכים את כל ההגנה הפיזית והביטחונית ששמים על הקהילות היהודיות באירופה. אם היא לא היתה, בוודאי שמספר התקריות והנפגעים היה גבוה הרבה יותר.

האם זאת המציאות שאנחנו צריכים לקבל אותה לאורך זמן באירופה? האם קהילה יהודית, השלישית בגודלה בעולם – אני באמת מודה לממשלת צרפת – האם היא צריכה להמשיך לחיות אחרי חומות הגנה של 10,000 חיילים ברחובות? האם יהודים צריכים לפחד ללכת ברחובות אירופה בתור יהודים שניתן לזהות אותם?

רבותיי, המאבק באנטישמיות הוא לא מאבק יהודי, המאבק באנטישמיות הוא מאבק בינלאומי, הוא מאבק עבור הדמוקרטיה, הוא מאבק עבור הערכים האירופאים, הוא מאבק עבור כולנו. הגענו לשעת האמת.

אני דיפלומט ובדרך כלל אני לא נוהג לדבר בצורה כזאת מלאה רגש, אבל אין מה לעשות, אלו הדברים. אם אנחנו היום לא נדבר ברגש ולא נשים את הדברים על השולחן, המצב רק ילך ויחמיר. יש פה אחריות קולקטיבית, של כולנו, שלנו כמדינת ישראל, של האיחוד האירופי, של מדינות אירופה, של מוסדות כמו הארגון לביטחון ושיתוף פעולה של אירופה. לבוא בתכניות מעשיות וליישם אותם בהיקפים גדולים, כי נפח האנטישמיות נמצא רק במגמת עלייה. מספר התקריות רק הולך וגדל ורוב היהודים שחווים אנטישמיות מפחדים היום להתלונן. המספרים מוטים כלפי מטה, אנחנו יודעים את זה. היהודים וקהילות יהודיות מאבדות חלק גדול מהאמון שיש להם במדינות ובממשלות האירופאיות. האם זה המצב שאנחנו רוצים להמשיך לחיות בו? זה המצב שאנחנו רוצים להמשיך לקבל אותו? אלה דברים לא מקובלים. אנחנו חייבים היום להעביר את הדיון לדיון של מצב של פעילות. לקחת פעילות, לקבל אחריות, לפעול ולנקוט נגד האנטישמיות. אני אומר אנחנו כי כולנו שותפות, מדינות אירופה, האיחוד האירופי, הקהילות היהודיות, מדינת ישראל, ארצות הברית וקנדה שתומכות במאבק הזה. כולנו צריכים היום לבוא ולהתקדם ולהיאבק בתופעה הזאת בממדים הרבה יותר גדולים ממה שעשינו. אם הדבר הזה לא יקרה, המצב ילך ויחמיר, לצערי הרב.

תודה רבה.

איתי הבלסקי מגרמניה.

אדוני היושב ראש, אורחים נכבדים.

היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה חוגגים עכשיו 50 שנה. נשיא הבונדסטאג הגיע לביקור בישראל. זה מראה את מערכת היחסים בין ישראל לגרמניה.

בנימה אישית, הסבים שלי באים ממזרח אירופה, מבודפשט הונגריה. הם באו לגרמניה מייד אחרי השואה. אבי נולד במחנה פליטים של יהודים שנפתח על-ידי בנות הברית. כך אני נוצרתי כגרמני יהודי. זה פרדוקס מעניין אבל הוא קיים. אני גרמני ויהודי. אולי אנשים לא מצפים לכך, אבל ככה זה.

גרמניה היא ארץ שבה היהודים גרים די בביטחון, בעיקר בגלל התמיכה של הממשלה, אמצעי הביטחון שננקטים, בתי הכנסת שקיימים ועוד. אפשר לומר יש הרבה מאוד פעילות מצד פקידי ממשלה למען המטרה הזאת.

רבים מדברים על הפער בין הדעה הרשמית של הממשלה לבין הדעה ברחוב. ראינו בדוח של הליגה נגד השמצה, ש-27% מהחברה הגרמנית מחזיקה בדעות אנטישמיות. זה די מדהים לשמוע ולקרוא דבר כזה. אני מרגיש זאת גם כשאני מדבר עם אנשים. אנשים מאמינים שיש 400 או 500 מיליון יהודים בכל העולם זה בגלל חוסר ידע בעיקר, אבל זאת עובדה. בסופו של יום, כשאנחנו רואים ברחובות אנשים שקוראים ליהודים לחזור חזרה לתאי הגזים, זאת הרגשה נוראית למישהו שגר בגרמניה, עבור מישהו שחושב שהוא אזרח רגיל במדינה. אם הייתי מספר את זה לסבי, שהוא ניצול אושוויץ, זה משהו שאי-אפשר להקשיב לו. אני מרגיש זר במדינה שלי.

אולי זה רק מיעוט אבל זאת הרגשה שנשארת. בסופו של יום זה קורה בגלל חוסר ידע והבנה, אולי חוסר במידע ובתקשורת. אנחנו הקהילה היהודית בגרמניה מנסים לעשות משהו אבל מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו מחזקים את בני הקהילה שלנו כדי שירגישו גאים ביהדות ובזהות שלהם. עם ישראל ובלי ישראל, קודם כל אנחנו מחזקים אותם כיהודים. בדרך-כלל ישראל ויהדות לא נפרדים ובכל מקרה הם מתייחסים להכל כמקשה אחת.

בסופו של דבר, אכן האיחוד האירופי והממשלות האירופית צריכות לאכוף את החוק, צריכות לחנך, לפעול וצריכות לאכוף את החוק ולפעול.

הייתי רוצה שממשלת ישראל תשלחו אנשים ישראלים שדוברים את השפה המקומית, שיוכלו להשתתף בתכניות התקשורת, להיות נוכחים במדיה וקצת להוריד מאיתנו את העומס לייצג את ישראל. אנחנו רוצים לעשות זאת אבל לפעמים זה קצת יותר מידי. אנחנו צריכים שתהיו יותר אקטיביים.

כפי שאמר חבר הכנסת ילין, הוא צודק לחלוטין. זה מה שחסר ואנחנו מרגישים. רק שיתוף פעולה כזה יאפשר לאנשים להבין את המציאות ואת האמתי ולקבל תמונה ברורה של המצב. תודה רבה על ההקשבה.

סגנית שגריר גרמניה, גברת מוניקה לוורסן.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

תודה אדוני היושב ראש, ותודה לכל המשתתפים בדיון. אני שמחה מאוד שהוזמנו כדי להקשיב לכם, להקשיב לנציגי הקהילות ולעמיתנו האירופים. אני מסכימה למה שנאמר כרגע על-ידי הנציג הקהילה הגרמנית. אם אתם תסתכלו על המספרים של 2013 ושל 2014 תוכלו לראות שתקריות ופעילויות אנטישמיות גדלו ב-25%. עבורנו, כמדינה שיש לה אחריות היסטורית כלפי ישראל וכלפי העם היהודי עקב השואה, עקב הדברים הנוראיים שבוצעו על-ידי הגרמנים, עבורנו זה לא רק לא מתקבל על הדעת אלא גם כואב. כל מי שהוא דמוקרטיה ומודע למה שקרה בעבר, משוכנע שהאנטישמיות והפעולות האנטישמיות אסור שיקרו שוב לעולם, אבל לצערי הם חזרו.

מה לעשות? אחד הצעדים הראשונים זה לנצל את כל האפשרויות שהחוק מעמיד לרשותנו כדי להילחם בכל מי שמבצע פשע אנטישמי מכל סוג שהוא והדבר הזה נעשה. כוחות הביטחון והמשטרה אכן רגישים מאוד אצלנו לעבירות מהסוג הזה.

מה שעוד הוזכר פה זה הגנה על המוסדות היהודים, בתי ספר, בתי כנסת, גני ילדים. כמה שהדבר הזה מביש שזה עדיין נחוץ, כמה עשורים אחרי מה שקרה, זה עדיין נחוץ כי ללא ההגנה הזאת אני חושבת שהדברים גרועים יותר היו קורים. אנחנו יודעים שיש שיתוף פעולה הדוק מאוד ברמה המקומית בין הקהילות ןבין המשטרה, שתמיד מוכנים לשמוע את הדאגות והאיומים שמקבלות הקהילות היהודיות וגם המשטרה מעבירה מידע לקהילות. זה קורה גם ברמה המקומית וגם ברמה הפדרלית, כל פעם שיש איזה איום שנחשב לאיום בכל רחבי המדינה.

סוגיה נוספת היא סוגיית המניעה, כיצד אנחנו יכולים למנוע מעשים כאלה. יש כאן נושא חשוב אחד. אנשים צעירים, בתי ספר, כיצד אנחנו מלמדים על השואה? כיצד אנחנו מלמדים על האנטישמיות ואיך אנחנו מלמדים בבתי הספר מתן כבוד לאנשים אחרים, לא משנה מה המוצא האתני שלו. זה אתגר חשוב מאוד עבורנו. אנחנו שמחים מאוד שהמדינות הפדרליות שלנו משתפות פעולה עם יד ושם, לדוגמה, להבין כיצד המורים יוכלו ללמוד את הנושאים האלה בבתי הספר.

נושא נוסף שלפעמים לא שמים אליו לב, יש ארגוני בחברה האזרחית שמתנגדים לא רק לאנטישמיות אלא לכל סוג של שנאת זרים, גזענות או אפליה. כשיש לצערי הפגנות של נאצים בגרמניה, יש הפגנות נגד של אנשים שאומרים שזה לא בסדר. אז יש גם מעורבות של החברה האזרחית.

אין חושבת שאין ספק במידת המחויבות של הממשלה הגרמנית המונהגת על ידי הקנצלרית מרקל לדאוג לביטחונם של היהודים בגרמניה וגם לביטחונה של מדינת ישראל ולקיומה. המחויבות הזאת היא חזקה והיא תישאר כך.

בנוגע לאוכלוסייה, כל חברה צריכה ללמוד להיות מעורבות ואחריות בחיי היום יום ולעמוד נגד כל תופעה של אנטישמיות בכל מקום שהיא מופיעה. רק כך אפשר לומר שלמדנו את לקח העבר. אז זה הוא האתגר שמנחה אותנו ואנחנו כממשלה נוקטים בו.

תודה רבה.

סגן שגריר ארצות הברית, מר ביל גרנט.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

תודה אדוני היושב ראש ותודה על שארגנת את הדיון. אני רוצה להעיר כמה הערות מבחינת המבט של ממשלת ארצות הברית בבעיה הגלובלית של אנטישמיות.

הנקודה הראשונה היא שאנחנו לא חסינים בארצות הברית. אברהם פוקסמן אמר קודם שהבעיה גוברת בכמה קמפוסים בנוגע לנאומי שנאה. ארה"ב, כמו ישראל וכמו רוב הנמצאות כאן מסביב לשולחן, מכבדים את הזכות של אזרחינו לדבר, להתכנס, להפגין ולהיות בחברה סובלנית ופתוחה. אנחנו נאבקים מה לעשות בימים כאשר הנאומים האלה הופכים להיות נאומי שנאה שיכולים להביא לאלימות. אנחנו מנסים להתמודד עם זה.

ב-2013 יותר ממחצית פשעי השנאה בארצות הברית, שהיו קשורים לדת, בניגוד לגזע או זהות אתנית או מגדר, יותר ממחצית מהם היו נגד יהודים אמריקאים, זה בזמן שסקרים תמיד מראים שיהדות זאת הדת שנראית באופן הכי חיובי על-ידי רוב אזרחי ארצות הברית. אנחנו לא חסינים בפני אירועים קשים. באפריל שעבר, אדם שהזדהה כניאו נאצי תקף מרכז של קהילה יהודית ומרכז לקשישים בשם "שלום ויליג'" בקנזס. ההתקף הזה הסתיים במותם של שני אנשים. כעת הוא עומד לדין.

הדבר השני, שאנחנו רואים באופן ברור שיש הבדל בין לבקר מדיניות של מדינת ישראל או של ממשלת ישראל לבין אנטישמיות. זה גם מאבק, איך להגדיר זאת כראוי. אנחנו ניסינו במדיניות שלנו להשתמש בשלושת אותיות ה-די, כפי שאמר אייב פוקסמן. כשביקורת הופכת להיות לדה-לגיטימציה או להוצאת דיבה או ניסיונות להפעיל נגד ישראל סטנדרטים שונים מאשר שאר העולם, זאת אנטישמיות ולכן אנחנו מתנגדים בחוזקה לכל ניסיונות ה-BDS בכך העולם.

אני רוצה לתת לכם כמה דוגמאות של צעדים מוחשיים שארצות הברית נוקטת בהם כדי להילחם באנטישמיות. קודם כל, שירותי הביון, גם בארצות וגם בחו"ל תמיד קשובים לאיומים ומגיבים לאירועים. גם רשויות החוק כולל ה-FBI מחפשים כל פשע שנאה, כולל אנטישמיות או איומים כדי שנוכל להגיב להם ולעצור אותם. ממשלת ארצות הברית מממנת עמותות ללא רווח, שסובלות מבעיות אבטחה גדולות במטרה לעזור להם להגביר את הביטחון שלהם. למשל, 12 מיליון דולר בשנה שעברה ניתנו לארגונים יהודים ובעשור האחרון נתנו 150 מיליון דולר ל-NGO.

בזירה הבינלאומית עשינו כמה צעדים. עבדנו עם ישראל לארגן את הישיבה הראשונה באו"ם שהתמקדה בבעיית האנטישמיות. בדוחות על זכויות האדם וחופש הדת שהכנו על כל המדינות בעולם, אנחנו תמיד מדווחים על אנטישמיות. אלה מסמכים שנותנים הדרכה למדיניות החוץ של ארצות הברית וגם נותנים השראה לפועלים למען זכויות אדם בכל העולם.

דוגמה שלישית שיש לה קשר אישי אלי. אנחנו לוחצים את ממשלת ארגנטינה שימצאו פתרון לפשעים נגד שגרירויות ישראל מלפני 20 שנה. אני הייתי דיפלומט בשגרירות האמריקאית בבואנוס איירס במרץ 1992, כאשר השגרירות הופצצה. אני זוכר היטב את הקול הזה של פיצוץ שנפל בשעות אחר הצהריים במרחק של כמה רחובות ממני. הגישה שלנו לפשעים כאלה היא גישה פשוטה מאוד. לא יכולה להיות כל התיישנות באשר לחקירות של פשעים טרוריסטיים כאלה.

הדבר האחרון, אדוני היושב ראש, אני רוצה להזכיר את העבודה החשובה מאוד שנעשית על-ידי מוסדות של הארגון האזרחי בארצות הברית, כמו הליגה נגד השמצה. שמחתי לראות פה את פוקסמן בדיון, הקהילה האמריקאית ומרכז שמעון ויזנטל. המאמצים של הארגונים האלה במשך שנים כדי להבטיח שלא נשכח מה שהיה, שלא נשכח שזאת בעיה שעדיין לא נפתרה לא בארצות הברית ולא במדינות אחרות בעולם, הן קריטיות. זה משאיר אותנו בפוקוס כדי לנסות לפתור את הבעיה הזאת בעולם כולו.

הלקח מהניסיון רב השנים של אייב פוקסמן הוא שהבעיה הזאת קיימת עשרות שנים.

אני רוצה לסיים עם הערה אופטימית ומעודדת שנשמעה היום והיא היתה מאייב פוקסמן כשהוא אמר שהוא עדיין אופטימי כמו שהיה לפני 50 שנה. המאמץ הזה שווה ואנחנו יכולים לפתור את הבעיה הזאת.

תודה אדוני היושב ראש.

סגן שגריר בריטניה, ד"ר רוב דיקסון.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום לעברית.)

תודה אדוני היושב ראש, על ההזמנה ועל האפשרות לדבר. תודה גם לכל המשתתפים הנכבדים שדיברו היום וחלקו את נקודת מבטם.

אני רוצה להעיר בשני נושאים: נושא האנטישמיות ונושא שהוא אקטואלי לבריטניה בימים האחרונים וזה חרם ה-BDS.

בהקשר לאנטישמיות. מספר המקרים האנטישמיים שראינו במהלך השנתיים האחרונות מדאיגים מאוד. אנחנו ראינו מספר מקרים מדאיגים, במיוחד בשנה שעברה במהלך הקונפליקט של שנה שעברה. הממשל הבריטי נחוש לעשות כל שביכולתו לתקוף את האיום של האנטישמיות. הקהילה הבריטית היהודית היא קטנה אבל מאוד פעילה ומאוד מחוברת והיא חלק בלתי נפרד מהחברה הבריטית. כמו בכל חברה, אנחנו יודעים שהחברה היהודית הבריטית חייבת לחיות בבטחה וחופשיים מכל פחד מכל התקפות וורבליות או פיזיות.

בכל מדד בריטניה היא המדינה שבה יש הכי פחות תופעות אנטישמיות באירופה המערבית. אין אצלנו מקום לסובלנות בעניין זה. כמו שאמר שר החוץ שלנו בשנה שעברה, שהגישה שלנו היא פשוטה, אפס סובלנות, אין יוצאים מן הכלל, אין תירוצים, שום חילוקי דעות בנושאים פוליטיים או בנושאים של מדיניות לא יוכלו להצדיק גזענות, דעות קדומות או קיצוניות בחברה שלנו. אנחנו חוקקים 800 שנה למגנה כרטה, שהיא הבסיס לשיטה הדמוקרטית הבריטית. פי שראש ממשלתנו אמר בשנה שעברה, יש לנו אפס סובלנות ואין מקום לדעות קדומות ולאפליה. השנה אנחנו חוגגים 800 שנה למגנה כרטה. אנחנו יכולים להגיד שדורות אנחנו בונים חברה דמוקרטית רב דתית ולא ניתן לאנטישמיות להרוס את זה.

אז מה אנחנו עושים? אנחנו פועלים בשלוש זירות. קודם כל, מנהיגות בריטית היתה ברורה מאוד בעמדתה שהאנטישמיות לא מקובלת ועד כמה צריך להילחם בה.

שנית, העברנו חקיקה קשה ביותר נגד דיבור שנאתי, אלימות שנאתית ואנחנו מבצעים ואוכפים את החקיקה החדשה הזאת.

דבר שלישי, אנחנו כבר בונים ובנינו שותפות מאוד פורה עם המשטרה, קבוצות חברתיות, כל מוסדות הממשלה, הפרלמנט ובמיוחד עם כל הארגונים החשובים בקהילה היהודית בבריטניה. אנחנו משקיעים בכך ואנחנו משקיעים בכך. בשנה שעברה ממשלת בריטניה השקיעה 13 מיליון פאונד במטרה לספק ביטחון, גדרות, מצלמות מעקב וכדומה, שמירה וכדומה במוסדות של הקהילה היהודית, בבתי כנסת, בתי ספר יהודים פרטיים וציבוריים. את זה עשינו בשיתוף עם הקהילה היהודית.

דבר אחרון, אנחנו עובדים בצורה מאוד ברורה לגבי החשיבות של החינוך על השואה. זה דבר מאוד חשוב לממשלה הזאת. זה הכרחי לכל ילד בן 14 ללמוד על השואה. זאת חובה לכל כיתה לשלוח לפחות 2 ילדים לאושוויץ. אנחנו משקיעים 50 מיליון פאונד בבניית מוסד חינוכי חדש על זיכרון השואה כדי שיהיה לגמרי ברור שאנחנו לא מרשים שדור חדש של בריטים יגדלו ללא הלקוחים של השואה.

מאוד בקצרה אני רוצה לדבר על עניין ה-BDS. לנו מאוד ברור בממשלת בריטניה שאנחנו עומדים במאה אחוז נגד התנועה הזאת. כפי שראש הממשלה אמר בכנסת במרץ האחרון, כל דה-לגיטימציה נגד ישראל היא אסורה וצריך למנוע אותה. אנחנו מאוד ברורים בעניין.

אבל צריך גם לגעת במציאות, כי יש לפעמים בלבול, במיוחד בנושא של BDS. בבריטניה אין חרם. יש ניסיונות אבל אין חרם. אין חרם באוניברסיטאות הבריטיות וחשוב לזכור זאת. אכן יש יחסים בילטראליים בין ישראל ובריטניה. יחסי המסחר גדלו ב-13% בשנה שעברה, 10% בשנה שעברה, ועם השקעות גבוהות ישראליות בבורסה בלונדון. יש שיתופי פעולה בין האוניברסיטאות בנושאים מדעיים. אלה יחסים שעומדים מול פרצופם של כל אלה שקוראים לחרם. אנחנו נחושים להגדיל ולהעמיק את היחסים.

אבל יש נקודה אחת שברצוני להדגיש בנושא ה-BDS ואני חושב שזאת נקודה רגישה אבל חשוב שחשוב להוסיף אותה לדיון בוועדה. זה גם משהו שהעלינו בימים האחרונים. לישראל, לישראלים ולכולנו יש זכות לדאוג מתופעת ה-BDS. זה לא נכון, זה גורם לדה-לגיטימציה של ישראל ואנחנו צריכים להילחם בזה.

יחד עם זאת, זה לא BDS שמטריד אותנו אלא הירידה בתמיכה בישראל והסימפטיה לישראל על-ידי רבים שנמצאים במרכז הפוליטיקה הבריטית. אפשר היה לראות זאת בהצבעה הבריטית על הכרה במדינה פלסטינית. ראינו אנשים שהיה להם רקורד ארוך של תמיכה בישראל ושאמרו שבעבר הם היו ציונים וכעת ישראל מאבדת את תמיכתם. אני חושב שצריך להכיר שזה האתגר העיקרי, אולי יותר מה-BDS, במיוחד לאלה מאיתנו שמאמינים ביחסים חזקים בין הקהילה הבינלאומית וישראל.

זה גם נובע מתסכול מדאגה מחוסר התקדמות לקראת שלום וגם דאגה בקשר למדיניות שמונעת השגת פתרון לשתי מדינות. זה מדאיג אותנו. כמדינה שמושקעת בישראל ותומכת בישראל ובכל מה שהיא מייצגת, לראות את זה, מדאיג אותנו מאוד.

ישנה גם נקודה טובה. ראשית, הממשל הבריטי מחויב באופן מוחלט להילחם בכל תופעה של אנטישמיות וזאת דרך שותפות, במימון ועל-ידי חקיקה. יש לכם גם תמיכה חזקה בהתנגדות לחרם ולאלה שקוראים לדה-לגיטימציה של ישראל. יש לנו גם התחייבות לחזק את היחסים.

אם נשים לרגע את ה-BDS בשוליים, צריך לדאוג לכך שהמרכז הפוליטי בבריטניה יחזור ויתמוך שוב בישראל ובכל מה שהיא מייצגת.

תודה רבה.

אלון פרידמן, מנכ"ל ארגון הלל.

תודה רבה אדוני הישיבה.

הילל הוא ארגון הסטודנטים הגדול ביותר בעולם. הוא פועל ב-550 קמפוסים, ב-15 מדינות ברחבי העולם. רוב הפעילות וגם המטה העולמי של הארגון נמצא בוושינגטון. מאחר והנושא של העיסוק בקמפוסים מופיע בכותרת של הדיון הזה, הייתי שמח להקדיש את הדברים שלי למתרחש בקמפוסים.

אני מסכים עם הרבה מהדברים שנאמרו בנוגע לעובדה שהמאבק ב-BDS והמאבק באנטישמיות הוא מאבק על עתידה של מדינת ישראל. אני כן הייתי רוצה, ברשותכם, להדגיש את העובדה שאני חושב שהמאבק מתנהל בהחלט על מהותו של הדור הבא של יהדות ארצות הברית, של אלה שנמצאים היום בקמפוסים. יותר מכך, ועל עיצוב תדמיתה של ישראל בעיניי הדור הזה.

אני כן מבקש דווקא להדגיש את נושא הסטודנטים היהודים בקהילה היהודית ובעיקר בארצות הברית. אני חושב שהנחת המוצא ששותפים לה כולם בחדר ושותפים לה גם בשיח הישראלי באופן כללי ובטח שותפים לה כל השגרירים המכובדים והסגל הדיפלומטי שמייצג את המדינות. זאת הנחה שאומרת שיש זכות לגיטימית למדינת ישראל להתקיים. אני מרשה לעצמי גם להוסיף: יש זכות לגיטימית למדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית במקום שבו היא נמצאת היום, עם כמה קילומטרים לפה או לשם בגבולות ולא ניכנס לזה עכשיו.

הבעיה שלנו היא, שאותה הנחת יסוד ששותפים לה בשיח הישראלי ושותפים לה בסגל הדיפלומטי ושותפים לה גם דור ההורים של אותם סטודנטים יהודים שלומדים היום בארצות הברית, אנחנו לא יכולים להניח שזאת גם הנחת היסוד של אותו דור צעיר שנמצא היום בקמפוסים בארצות הברית. אני רוצה להדגיש עובדה שתסבר את האוזן: החל מהשנה הזאת, אלה שייכנסו לקמפוסים בארצות הברית הם כבר ילידי שנת 2000. הם לא חזו בכל מה שישראל מייצגת עבור הדור הקודם והם לא בהכרח יודעים להבדיל בין מה היא ישראל ובין מה שישראל עושה. כמי שפועל מאוד עמוק בזירת הקמפוסים ברחבי העולם, אני מבין את העומק של הקשר בין צעירים בישראל וצעירים יהודים ברחבי העולם. אני חושב שאנחנו חוטאים בכך שכאשר יש לנו פיצוץ בצינור, אנחנו רצים למקום שבו נמצא החור, במקום לרוץ ולסגור את השיבר.

ה-BDS עלה לכותרות בארץ לפני כמה שבועות. בארצות הברית אנחנו מתעסקים עם זה בערך 18 חודשים. מנהל הלל בארצות הברית עוסקים בעניין הזה כבר כמעט 18 חודשים. בארצות הברית יש בערך 4,000 אוניברסיטאות. היהודים לא מפוזרים באופן שווה בין כל האוניברסיטאות. אנחנו נוטים להניח שיש כ-400,000 סטודנטים יהודים באוניברסיטאות וקולג'ים בארצות הברית והם לומדים בערך ב-250 אוניברסיטאות עיקריות. ב-30 אוניברסיטאות עלו הצעות להנהגת הסטודנטים ל-DBS. מתוך ה-30 אוניברסיטאות שבהן היו דיוני DBS, בערך ב-75% מהן ההצעות נפלו ולא עברו. אבל הנקודה היא שזה לא משנה אם הצעת BDS עוברת או נפלת במועצת הסטודנטים, כי היא חסרת שיניים לחלוטין. כפי שאמרו גם נציגי ממדינות אחרות במערב, אין באמת חרמות משמעותיות, אקדמאיות או מסחריות. גם כאשר גוף סטודנטים קורא לחרם ומצביע בעדו, אין לעניין הזה אין שום משמעות ביום המחרת. אבל, יש לעניין הזה משמעות מבחינת השיח בקמפוס, מבחינת התחושה האישית של אותו ג'וש או של אותה רייצ'ל, שמסתובבים בקמפוס, בהרווארד או בייל, ומבינה שאצלה היה נושא כזה בדיון בקמפוס.

אנחנו מגיעים למקומות שבהם מועצות סטודנטים דנות בשאלה האם סטודנט יהודי יכול להיות חבר במועצת הסטודנטים של האוניברסיטה כי בהיותו יהודי יכול להיות שהוא מלכתחילה מוטה לטובת ישראל ואולי הוא בכלל לא זכאי להשתתף כנציג רשמי של גוף ממשל הסטודנטים באוניברסיטה בארצות הברית.

חברים, מכאן ועד הנומרוס קלאוזוס שהיה לא לפני הרבה זמן ושאנחנו זוכרים, המרחק הוא קצר.

אני רוצה לסכם ולומר. מצד אחד, יש לשים את הדברים בפרופורציה. כמו שאמרו כאן לפניי, השמים לא נופלים והקמפוסים בארצות הברית לא הפכו להיות מעוזי אנטישמיות ואנחנו לא נמצאים שם. מצד שני, אם אנחנו לא נשקיע בלחנך, לחשוף ולהסביר לדור הבא של יהדות ארצות הברית על החשיבות בקיומה של מדינת ישראל ועל הצורך להבדיל בין מה שישראל עושה לבין מה שמדינת ישראל הינה, אנחנו נאבד כאן עוד דור.

שלושה דברים שצריך לעשות. ראשית, להציג קצת יותר חזית אחידה, גם כאן בבית הזה, גם בקרב הארגונים היהודים בארצות הברית. ברור שהפלורליזם וריבוי הדעות הוא אחד מנקודת החוזקה הכי משמעותיות שלנו ואנחנו מכירים את הבדיחות על-כך שבכל מקום שבו יש שני יהודים יש שלוש דעות. יחד עם זאת, כאשר יוצאים החוצה צריך להציג חזית טיפה יותר אחידה לגבי איך להילחם עם הדבר הזה.

דבר שני. יש לזהות באופן אינטליגנטי את הצרכים ולהזרים משאבים באופן אינטליגנטי למקומות שבהם יש צרכים. הדבר השלישי, לא להפוך את המלחמה שלנו ב-BDS למשהו שיהווה בסופו של דבר שירות דב ויזיק יותר מאשר יועיל. זה יקרה אם לא נזהה באופן עדין את הצרכים ואם נזרים משאבים למקומות שבהם לא צריך. הדבר האחרון שתומכי ישראל בקמפוסים צריכים היום, זה שמדינת ישראל תגיע עם מיליונים של דולרים לתוך הקמפוסים. זה לא מה שנחוץ. מה שנחוץ זה לראות איפה אפשר להשפיע, מי בדיוק צריך את הצרכים האלה. במקום לבוא בהצהרות ולהקים עשרות פורומים ולהגיד שאנחנו הולכים לרסק את העניין הזה בתוך הקמפוסים בארצות הברית, בואו נראה מי באמת נלחם שם לצידנו ונראה איך אפשר לצייד אותם בכלים שהם חושבים שהם צריכים.

תודה רבה.

פרופסור פרדניק גוסטבו מרצה בנושא אנטישמיות.

אדוני היושב ראש, מכובדיי. אני רוצה לתקן טיפה את המינוח ואשתמש במילה יודופוביה במקום אנטישמיות, לא רק בגלל שאני מתעקש להשתמש בלשון הטובה יותר אלא כי אני סבור שהמילה אנטישמיות היא לא רק מטעה אלא היא חלק מהבעיה. למה הבעיה שלנו לא נפתרת? זאת השאלה. היא נובעת מחוסר אבחון נכון.

האבחון של יודופוביה מה היא, בדרך-כלל נופל בעניין אפליה או קסנופוביה. פעמיים שמעתי פה משגרירים אומרים שהם נאבקים בקסנופוביה כולל באנטישמיות, כאשר ליודופוביה אין שום קשר עם קסנופוביה. היהודים אינם זרים בארצותיהם כי היודופביה איננה תופעה של אפליה, היא תופעה של דמוניזציה וככזאת צריך לטפל בה. אפליה זה משהו אחר לגמרי. היהודים לפעמים מופלים כי נגיד שאומרים שהם קמצנים, אבל אף אחד לא רוצח מישהו כי הוא קמצן. המיתולוגיה של היודופוביה היא הרבה יותר חזקה: היהודים שולטים בעולם, רצחו את האל, הם וירוס, יש להם קשר עולמי לשלוט בעולם. לכן צריך לטפל בתופעה בצורה ייחודית ולא לשים את כולם ביחד, כל מיני אפליות, כאילו זאת עוד אפליה.

הבעיה של היהודים זה לא שהם מופלים לרעה אלא שהם נרצחים ומותקפים בצורה אלימה. לכן, הדמוניזציה הזאת, שהיא הבעיה שלנו, מקבלת ביטוי בידי הממשלות האלה, שטוענות שהן נאבקות מאוד ובצורה כנה ביותר נגד היודופוביה. הרי בוועד זכויות האדם של האו"ם יש יותר גינויים נגד ישראל מאשר לכל המדינות האחרות יחד. 193 מדינות קיבלו אולי שלושה גינויים, אחד נגד צפון קוראה ואחד נגד איראן ומאות נגד ישראל. להפוך את ישראל לשטנית ככזאת, היא לא אחד הביטויים, היא המקור של היודופוביה היום. לא לטפל בזה, זה להתעלם מהבעיה. זה כאילו להגיד שכל היודופוביה זאת עלילת דם. אם אתה לא אומר שהיהודים שותים דם של ילדים, זה עדיין לא נופל בתור יודופוביה.

האבחון הלא נכון הזה, אי-אפשר שמדינות אירופה יפתרו אותו. זה פשוט אי-אפשר. לכן הבעיה לא נפתרת, כי יש חלק מהם שלא ידברו על הדמוניזציה של ישראל, שהיא מקור היודופוביה, כי הם טוענים שלדבר על זה, זה להיכנס לפוליטיקה. שמענו את זה מהשגרירים. הם אומרים: אני רוצה להבחין בין ביקורת על ישראל. על איזו ביקורת מדובר?

תיקראו את המחקרים של מנפרד גרשנפלד, את הסקרים שהוא עשה באירופה. 150 מיליוני אירופאים חושבים שישראל היא מדינה נאצית, שהיא מדינת אפרטהייד. הם היו מוכנים לחתום על הכרזה כזאת. ישראל מבצעת בפלסטינים מה שהגרמנים עשו ליהודים במלחמת העולם השנייה. אז איך האנשים האלה יכולים לטפל חינוכית ביודופוביה, כאשר הגרעין הוא שם? זה חלק מהאנשים.

אומרים שרוצים לעשות אבחנה בין ביקורת על ישראל לבין דה-לגיטימציה לישראל. ביקורת לישראל אפשר לבחון רק בדרך אחת. אם אתה מותח אותה ביקורת גם נגד מדינות אחרות, אז בוודאי שזאת לא יודופוביה, אבל אם זה רק נגד מדינת ישראל זאת יודופוביה ראשונה.

אני מסיים ופונה אליך אדוני היושב ראש, כי אנחנו בבית המחוקקים. מה שצריך זה שישראל תטפל בעניין. הדבר הראשון שאנחנו צריכים זה חוק נגד יודופוביה. לא קיים דבר כזה. חוק אחד שיגיד שיודופוביה, כולל הכחשת השואה, דמוניזציה של ישראל, סיפור הנכבה ואפליה נגד היהודים, וכל מה שקשור למיתולוגיה היודופובית יוצא מישראל. צריך חוק נגד יודופוביה. אחר-כך מדינות אחרות בוודאי יעתיקו את החוק. תודה רבה.

עידו דניאל, ראש התכנית למאבק באנטישמיות בהתאחדות הסטודנטים.

תודה רבה, אדוני היושב ראש.

אני רוצה לגעת באספקט אחר של אנטישמיות שלא נגעו בו בדיון היום וזה הנושא של אנטישמיות באינטרנט. אני ראש תכנית למאבק באנטישמיות ברשת בהתאחדות הסטודנטים בישראל. יש לנו עשרות סטודנטים הפועלים ב-14 שפות שונות. מדובר בתכנית מלגות והיא פעילה בפלטפורמות הכי פופולריות באינטרנט כמו פייסבוק, יוטיוב, אינסטגרם. הם גם מנתרים וגם עובדים עם חברות הניו מדיה על המדיניות שלהם בנוגע להסתה שהם מארחים באתרים שלהם. מבקשים מהם להוריד תכנים שיש בהם הסתה לאנטישמיות, הכחשת שואה, הרבה מאוד הסתה לרצח שאנחנו מוצאים בשפות שונות. אנחנו רואים את זה גם בארה"ב, גם באירופה וגם בקנדה.

לאינטרנט יש חלק חשוב וקריטי בתקיפות של יהודים על אדמת אירופה ובמדינות אחרות. ההסתה מתחילה שם. צעירים בכל העולם נמצאים כל היום בפייסבוק. גם אני כל היום בפייסבוק, גם הסטודנטים שלי כל היום בפייסבוק, לפחות הם עושים זאת למטרה טובה. הם מחפשים אנטישמיות ומגישים תלונות.

בשנת 2014 הגשנו כ-16,000 תלונות בגין הסתה לאנטישמיות ברשתות החברתיות המובילות: פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ואינסטגרם. כל תלונה כזאת זאת תמונה, וידאו, עמוד פייסבוק שיש בו הסתה.

אני יכול לתת שלל דוגמאות. היה פה סגן השגריר הבריטי. אני יכול להראות דוגמה כיצד פייסבוק, או כיצד פעילים משתמשים בפייסבוק כדי לגייס פעילים לפעילות אנטישמית. זה מלונדון מ-11.4, קריאה לאסיפה של ארגון שנקרא "National Liberation" שהוא ארגון נאו נאצי בריטי שקורא להפסקה של ייהוד של לונדון. הם מזמינים את הציבור ומגייסים פעילים לאסיפה הראשונה שלה.

אני מקריא מהמודעה: "נושאי הדיון יכללו את השאלה היהודית". אני לא צריך להזכיר לנוכחים בעולם מתי בפעם האחרונה על אדמת אירופה נערך דיון בנושא השאלה היהודית. זה מונח מוכר לנו. אם תנסו לחפור בזיכרון אז מדובר ב-20.1.1942, ועידת ואנזה. זה קורה שוב. אולי לא באותו היקף, אולי לא בשליטת מדינות אבל זה קורה שוב. הרשתות החברתיות מלבות את זה. אנשים מלבים את זה באמצעות הרשתות החברתיות.

דיברנו קצת על פתרונות. אנחנו פיתחנו מתודה שעובדת למאבק באנטישמיות ברשת. התכנית שלנו היא קוד פתוח. אני רוצה לציין לטובה את הקהילה היהודית בגרמניה שעובדת איתנו בשיתוף פעולה וכבר מעתיקה את התכנית שלנו ואנחנו מעבירים סמינרים לצעירים יהודים בגרמניה איך להיאבק באנטישמיות בשפה הגרמנית.

ראשי קהילות, מדינות, שגרירים, מי שיושב כאן. בבקשה, קחו. אנחנו מוכנים ללמד כל מי שרוצה להיאבק באנטישמיות ובהכחשת השואה. את הכלים שאנחנו יצרנו ופיתחנו בארבע השנים האחרונות שאנחנו פועלים במסגרת הזאת. תודה רבה.

דוקטור רוברט רוזט, מנהל הספריה ב"יד ושם".

הזכירו את "יד ושם" כמה פעמים היום ודיברו על החשיבות של חינוך על השואה כמאבק נגד האנטישמיות. זה ברור שחינוך על השואה הוא חשוב בפני עצמו וגם כחלק של המאבק, אבל לבד הוא לא מספיק.

אנחנו ב"יד ושם" החלטנו בזמן האחרון שאנחנו צריכים גם לפתח חומרים חינוכיים במאבק נגד האנטישמיות. להשתמש בכל הכישרונות של האנשים שלנו ובכל הניסיון שלנו ובכל הקשרים שלנו בעולם, כדי לפתח ולהפיץ חומרים שאפשר לשמש בחינוך, ברמות שונות, במקומות שונים ובשפות שונות. זה מה שרציתי לבשר לכם היום. תודה.

אני מאוד מודה לכולם.

אני מבקש סליחה מכל אלה שהגיעו ולא הצליחו לדבר בגלל קוצר הזמן.

אני מאוד מודה לכולם. אני רוצה לסכם בזה שאנחנו שמענו מכל הצדדים, גם מהשגרירים וגם מנציגי הארגונים ונציגי הקהילות על קיומה של אנטישמיות ועל זה שפועלים נגד ישראל. האנטישמיות היא לא רק בעיה של היהודים אלא של כל בני האדם ואנחנו צריכים לשלב ידיים כדי להוקיע ולמגר אותה. זה נגד האנושות, נגד כל בני האדם ואנחנו יהודים ולא יהודים משלבים ידיים. כולנו צריכים להילחם.

הוועדה שאני עומד בראשה, כמו ששמעתם, חברי הכנסת מוכנים להתגייס להגיע לכל מקום ולהשתתף במלחמה נגד האנטישמיות ונגד BDS.

אני מאוד מודה לכם הן באופן אישי והן כראש הוועדה. תודה לכל מי שהגיע והשתתף. תודה רבה לכם.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.