הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 2

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שני, כ"א בסיון התשע"ה (08 ביוני 2015), שעה 10:00

תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ) (הוראת שעה), תשע"ה-2015

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

מיכאל אורן

זאב בנימין בגין

יואב בן צור

ענת ברקו

יעל גרמן

מאיר כהן

מיכל רוזין

שרון גל

אורי מקלב

רויטל סוויד

חוה וינגוט - עו"ד, משרד הביטחון

עו"ד יצחק וכטל - סגן היועמ"ש, משרד הביטחון

שרון צימרין - עו"ד, משרד הביטחון

גילה בן-בסט - ראש היחידה הכלכלית, מנהל הרכש, משרד הביטחון

אילנה ניר - ראש היחידה לכלכלה ותורת הרכש, משרד הביטחון

אילן גולדנפיש - רמ"ח רכישות, שב"ס, המשרד לביטחון הפנים

ימיש הדר - יועמ"ש, המשרד לביטחון הפנים

שי לינדנר - יועץ כלכלי לשר, משרד הכלכלה

אור רוזנמן - יועמ"ש, משרד הכלכלה

חנן ארליך - עו"ד, משרד המשפטים

מורן הרשקוביץ - מח' משפטית, משרד הכלכלה

ינון אלרועי - משנה למנכ"ל, משרד הכלכלה

מריאן סעדה - עוזרת משנה למנכ"ל, משרד הכלכלה

רג'בי פסח - חוקר כלכלי, משרד הכלכלה

ירון גולן - עו"ד בלשכה המשפטית, משרד האוצר

אלון קינסט - מרכז בכיר כלכלה ורכש, מנהל הרכש הממשלתי

אלון דוידי - ראש עירית שדרות

יאיר דוכובני - מנכ"ל, יאיר דוכובני כבלים בע"מ

שלהב הררי - ע' מנכ"ל, יאיר דוכובני כבלים בע"מ

רויטל יעל - יאיר דוכובני כבלים בע"מ

שמואל גנדלמן - סמנכ"ל שיווק, סינרג'י כבלים בע"מ

יוסי לוי - עו"ד, יועמ"ש סינרג'י כבלים

אסף שובינסקי - עו"ד, יועמ"ש סינרג'י כבלים

אבי קולטון - מנכ"ל, סינרג'י כבלים

שמואל דורנשטיין - מנכ"ל רב בריח

שבתאי צור - משנה לראש עירית אשקלון

מאיר שימקו - מנהל מרחב דרום, התאחדות התעשיינים

רעות קינן - יועצת לענייני חקיקה, התאחדות התעשיינים

קובי זכאי - עו"ד, התאחדות התעשיינים

ענבר חן-מאירי - מטה מיוצר בישראל, התאחדות התעשיינים

רון תומר - יו"ר מטה מיוצר בישראל, התאחדות התעשיינים

ליאור דינרשטיין - התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים

שמרית רלבג - עו"ד, לשכת המסחר והתעשייה, אזור הצפון

גיל עוז - לשכת המסחר והתעשייה, אזור הצפון

גל עינב - עו"ד, לשכת המסחר והתעשייה, אזור הצפון

עירית הראל - ייעוץ תקשורת, מפעלי עוטף עזה

שלמה פרץ - יועץ תקשורת, מפעלי עוטף עזה

ניקולא אייר - דר שפיגל

עדי אביטן - לוביסטית (גורן-עמיר), מייצגת את "טרה"

אריה רייך - שדלן, פרולוג

שאול דישר - משקיף, המשמר החברתי

עינת קינן

אלעזר שטרן

דורית ואג

לאה קיקיון

תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ) (הוראת שעה), תשע"ה-2015

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הדיון. הישיבה היא ישיבה ראשונה לאחר ישיבת המינוי. זו היא הישיבה הראשונה של הוועדה. אני מקווה שבמהלך השבוע אוכל לדבר בנפרד עם כל אחד מחברי הוועדה, ואחר כך נתקדם. ברוכים הבאים חברי. מצד שני, נציגי הממשלה לענפיה, אם יש כאן ציבור נוסף שיצטרף אז בשמחה, בכלל – כמה דברים שאנחנו רגילים לעבוד אתם – אל"ף, שאף אחד מהדוברים לא ידבר אלא אם קיבל רשות דיבור. אם יהיה צורך נקציב זמן. אני מבקש מאד שאף אחד לא ייכנס לדברי השני, גם אם יש לו המון מה לומר, שימתין. נא להירשם ונתקדם לפי הסדר. דבר שני, לפחות מבחינתי – אנחנו משתדלים שהישיבות תהיינה פתוחות. גם חברי כנסת שפורמלית לא שייכים לוועדה יכולים להגיע, גם אם יש אנשים וגופים חיצוניים שיש להם מה לומר, אנחנו בשמחה נשמע אותם, גם.

מבחינת השקיפות, לוועדה הזו יש שקיפות גדולה מאד ואני מקווה שאנחנו לא מגיעים למצב של over. מזכירת הוועדה תסביר איך ניתן למצוא את החומר.

ככלל, יש לנו פורטל מאד מוצלח. כל נייר מועלה אליו, לפי הנושא. חברי הכנסת מקבלים יום קודם את כל החומרים לאותה ישיבה. גופים שמוזמנים לכאן ומבקשים להביע את דעתם, מוזמנים תמיד לשלוח גם עמדה בכתב לפני הישיבה, אם רוצים שאנשים יספיקו לקרוא את זה. כשמביאים את זה לישיבה זה פחות יעיל.

אז שוב, נשתדל למקסימום חומר, נשתדל שסדרי היום ייצאו בזמן – אמרו לי שיש אפשרות להוציא חודש מראש, אבל זה בטח יהיה רק לנושאים הכבדים שיש להם פעם בשבוע או פעם בשבועיים ישיבה. הנושאים האחרים, נשתדל אם אפשר להוציא שבוע לפני כן כדי שאנשים יידעו מה צפוי ואיך לתכנן. אני מודע שבגלל ההרכב הקואליציוני ישנם הרבה ח"כים שמכהנים בהרבה ועדות ויצטרכו לתמרן בין הוועדות. נכון שבסופו של דבר, יכול לבוא ח"כ רק להצבעה, לאחר שהוועדה קיימה חמישה דיונים, בלי שהוא היה באף דיון. זה נכון, זה לא רצוי, ונעשה מאמצים שהח"כים יגיעו גם לישיבות עצמן ולא רק להצבעות, כשיהיו גיוסים. דבר אחרון – נקווה שלא נעבוד פה לפי קואליציה-אופוזיציה כי הנושאים שעולים פה הם נושאים שהם בליבת השלטון, רובם, והם חשובים לכולנו. אנחנו תמיד נשתדל שההחלטות תהיינה אם לא פה אחד אז לא לפי חתך של קואליציה-אופוזיציה. נקווה שזה לא יהיה תמיד אוטומטית לפי החלוקה הזו. אם מישהו באופוזיציה חושב שהדבר הוא טוב הוא תמיד יוכל להצביע בעד. אני מקווה מאד שבאמת הדיונים יהיו לגופו של עניין, כי חוץ מחוקים מסוימים שאני מודע לזה שהם יהיו תלויים בקואליציה-אופוזיציה, אני מקווה שבכל החוקים זה יהיה כך.

אני מבקש, גם בשביל הפרוטוקול וגם בשבילנו – שכל מי שמדבר יציג את עצמו. נתחיל את הדיון. הדיון הוא בתקנות חובת המכרזים. הממשלה, ובצדק, מרגישה, וגם הציבור, כך אני חושב, שישנו אזור – ובשנים האחרונות זה בדרום, שהוא מוכה מאד מבחינה ביטחונית, הטילים, ההתרעות והאזעקות, ואם חשבנו שהעניין נפתר, בפועל גם אתמול היו עוד טילים, והדבר משבש מאד את חיי התושבים, חיי המסחר והתעשייה. הממשלה, בצדק רב, החליטה לתת איזושהי עדיפות לאותם מפעלים שנמצאים בעוטף עזה. העדיפות פה מורכבת משתי נקודות – נקודה אחת מבחינת ההצעה שמאפשרים לתת הצעה נמוכה יותר וגם אז היא תזכה, ודבר שני, יותר מסובך – בנושא של איך מגדירים את תוצרת הארץ, שנותנים עדיפות לעניין הזה. זו ההצעה שקיימת פה. כשאני קיבלתי את זה היה חסר לי מאד הנושא המרכזי – קריטריון. היתה רשימה של 50 יישובים אבל לא היה קריטריון שמלווה. צריך שיהיה קודם כל קריטריון ואז הרשימה של מי נכנס ומי לא. נקודה שניה שהיתה חסרה לי היתה הנושא שמי שחותם – כאן זה ראש הממשלה כשר האוצר, ואני יודע שהיום יש שר אוצר אחר. שני הנושאים האלה נפתרו. אל"ף, מאחר וזו החלטת ממשלה אז ראש הממשלה חותם, לא כשר אוצר. הנושא השני נפתר בכך שהם צרפו היום את הקריטריון.

אני רק אבהיר – הקריטריון לא עלה לאתר הוועדה, הוא בהתכתבות פנימית שהיתה ביני לבין משרד הכלכלה והאוצר. זה יבוא אליכם כרגע במסגרת מייל, שהיה. שם מופיע הנוסח.

בכל מקרה, אני דרשתי את הקריטריון הזה. אני כבר יכול להגיד - הקריטריון הוא 7 ק"מ, והוא כתוב, אנחנו נפיץ את זה.

אזור התעשייה שם הוא גם 7 ק"מ.

קיבלתי את זה 10 דקות לפני הישיבה כי בהתחלה אמרתי להם שאת ההצבעות נעשה רק אחרי שנקבל את הקריטריון, אז הזדרזו. אחרי זה נקיים דיון ואני מקווה שגם נגיע לכלל הבנות.

כפי שהיושב ראש אמר, התקנות שהממשלה מבקשת לתקן כוללות שני תיקונים: 1. היקף ההעדפה. היום תוצרת הארץ רגילה, לפי התקנות הקיימות – ההעדפה היא באמת המידה של המחיר, בשיעור של 15%. כלומר, גם אם ההצעה של תוצרת הארץ גבוהה ב-15% מההצעות האחרות, היא תזכה, כל עוד זה עד 15%, ובמקרים מסוימים 10%, אבל בדרך כלל זה יהיה 15%. לפי מה שהתקנות מציעות, לגבי עוטף עזה השיעור הזה ישתנה וזה יהיה 20%. כלומר, גם הצעה שתהיה גבוהה ב-20% מההצעות האחרות, עדיין תהיה לה עדיפות. זה שינוי אחד.

השינוי השני נוגע לשאלה מתי מוצר הופך להיות ישראלי, איך מגדירים מה נחשב תוצרת הארץ. היום התקנות קובעות שצריך שלפחות 35% מהעלות הכוללת של המוצר יהיה ישראלי – עבודה, חומרי גלם וכו' וכו' . עכשיו, השאלה, גם את אותם 35% - איך מחשבים? פה יש שינוי שנוגע בעיקר לנושא של חומרים שמגיעים ונעשים בהם שינויים ועיבודים, כאלה ואחרים. כיום אם מפעל מייצר – אני בכוונה אנקוט בדוגמה שהועלתה בפסיקה – אם מפעל מייצר קווי נחושת לחברת חשמל, והוא מייבא מוטות נחושת מטורקיה או מרוסיה, אותם מוטות נחושת, כיוון שזה חומר גלם מיובא, הוא לא נחשב כחלק מהחישוב של מה נחשב מוצר ישראלי. אני לא מחשיב אותו באותם 35% של המרכיב הישראלי. גם אם המפעל לקח את אותם מוטות נחושת ועשה להם עיבוד והם הפכו עכשיו למוצר חדש, ואת המוצר הזה עיבדתי עוד פעם, בשרשרת של תהליך הייצור עשיתי כמה וכמה עיבודים למוצר הזה, שממנו, בסופו של דבר, נוצר המוצר הסופי שאותו אני מציע במכרז, מכיוון שהמקור של חומר הגלם הראשוני מגיע מחו"ל, זה לא נחשב כחלק מאותם 35% של החלק הישראלי. לפי התיקון שהממשלה מבקשת לעשות, לגבי עוטף עזה אנחנו נחשב את הדברים בצורה קצת שונה. למה הכוונה? – לפי הדוגמה שנתתי, אם המפעל מקבל את אותם מוטות נחושת מחוץ לארץ, ומעבד אותם למוצר אחר, זה כבר לא כבלי נחושת רגילים, זה כבלי נחושת אחרים, שונים. וזה הפך להיות בשלב הייצור הזה, אחרי העיבוד הראשוני, מוצר עצמאי, מוצר שאני יכול למכור אותו as is בלי קשר בכלל לעיבודים נוספים. במקרה כזה, אם אני לוקח את המוצר ביניים הזה, ומעבד אותו שוב ומפיק ממנו מוצר, המוצר, במסגרת החישוב של השאלה מה נכלל באותם 35% שצריכים להיות מרכיב ישראלי, אותם מוטות כן ייחשבו. זו הקלה. אותם מוטות שלגבי גורמים אחרים לא ייחשבו בגדר ה-35% האלה - - -

זו הטבה כפולה, בעצם.

נכון, זו הטבה כפולה. זו גם הטבה ב - - של המחיר, וגם הטבה בשאלה איך אני מחשב מה נכלל בתוך אותם 35% ישראלי.

יש לנו את נציגי משרד האוצר והכלכלה, אם אתם רוצים להוסיף.

בוקר טוב, ראשית – ברכות על החלפת הוועדה. אני המשנה למנכ"ל משרד הכלכלה. ראשית אני רוצה לסנכרן אתכם על התמונה הכוללת של המהלך שאתם מתבקשים לדון בו היום. מדובר, בעצם, במימוש של פריט מהחלטת הממשלה, כמו שאמר היושב ראש, שהגדירה כלי סיוע לטובת העסקים והמפעלים בעוטף עזה. היא כללה מגוון שלם של תחומים. חלק מהם קשורים למדען הראשי, נותנים הטבות בפטורים של המדען הראשי, בחוק עידוד השקעות הון, בנושא של פחת, בנושא של מכסות לחקלאים. זאת אומרת, הסוגיה שנמצאת על שולחננו היום היא חלק מסל כולל של הטבות שהממשלה, בעקבות עבודת מטה שרוכזה על ידי מנכ"ל משרד הכלכלה, גיבשה בעצם במסגרת הזו. כמו שאמר היושב ראש, לצערנו אנחנו מקבלים תזכורות כל כמה ימים שהאזור הזה הוא עדיין אזור מאתגר, ולכן אנחנו חושבים שצריך לתת לאזור הזה ולמפעלים שנמצאים באזור הזה הטבות שיעודדו את היזמים לפעול שם ויאפשרו להם בסיס כלכלי סביר.

אני רוצה להוסיף עוד מילה על מה שנאמר על ידי היועץ המשפטי. חשוב להבין שלצורך תקנות העדפת תוצרת הארץ כחלק מחוק חובת המכרזים, יש, בעצם, שלושה מדדים שעל פיהם נמדד מוצר כמוצר ישראלי. המדד הראשון הוא שהמייצר, בין אם הוא חברה, או היא עוסק מורשה, הם תושבי ישראל, או חברה רשומה בישראל. זה מדד ראשון. מדד שני קובע את הרכיב או את המהות שבוצעה בישראל – האם היא עומדת ב 35% ערך מוסף, כמו שאמר היועץ המשפטי, כן או לא. מדד שלישי הוא האם נעשה שינוי מהותי. שינוי מהותי זו פרקטיקה שמקובלת בסחר בינלאומי בכל מקרה. אם, לצורך העניין, אנחנו רוצים לייצא מוצר לארצות הברית, לאירופה או לסין, או להפך – המדינות הגדירו מה הוא מגרש המשחקים, מתי מכירים במוצר כמוצר שהוא ממקור מסוים ומתי מכירים בו שהוא לא ממקור מסוים. יש, למשל, תהליכים שלא גורמים למוצר להיות מקור ישראלי, למשל- אם נעשה תהליך של אריזה או הרכבה, לא תהליך משמעותי.

כמו בשוק הרכב, למשל.

למשל.

זה, בעצם, הבסיס של כל הדיון שאנחנו דנים בו היום. כמו אמר היועץ המשפטי, במסגרת התקנה הקיימת, ניתן להטיב עם יצרן ישראלי עד לשיעור של 15% ברכיב המחיר, ופה מוצע שזה יהיה עד 20% - הטבה שבשיעורה היא דומה לשיעורים שניתנו הטבות למפעלי עוטף עזה גם בתחומים אחרים.

חשוב לומר שלא מדובר פה בהטבה שהיא כנגד מציע ישראלי אחר. זה נתון מאד חשוב. זאת אומרת שאם יש עכשיו מכרז של משרד הבריאות, לצורך העניין, שמחפש מיטות, ויש יצרן משדרות ויצרן מעפולה, ורק שניהם המציעים היחידים, שניהם משחקים באותו מגרש משחקים.

לא במחיר.

במחיר. אין הטבה. ההטבה המוצעות פה, ה-20%, היא רק מול מציע זר. זאת אומרת, שההטבה לא מפלה לרעה את המציע מעפולה, למה? – כי אם אנחנו נמצאים עכשיו בדוגמה של משרד הבריאות, שקונה מיטות, ויש מציע מסין, מציע מעפולה ומציע משדרות. המציע מעפולה נתן 15,1% יותר יקר ברכיב המחיר, המציע משדרות נתן 19,8 והסיני נתן 100. המציע מעפולה יצא מהמשחק, כי הוא בעצם נתן 15,1 מהמחיר. הוא כבר לא משחק, הוא נפסל. מי שנשאר זה המציע משדרות בזכות ההטבה שאתם אולי תאשרו היום, יש לו יותר מ-15. אחרת הוא היה יוצא מהמשחק. היום הוא היה יוצא מהמשחק. אז חשוב להבין שאנחנו לא מפלים בין חברה ישראלית לחברה ישראלית אחרת. מאד התלבטנו עם האוצר ועם עמיתים אחרים - - -

אתה בטוח שזו הפרשנות? כי אלי הגיעו שמועות - - -

זו הפרשנות, אדוני היושב ראש, כל מילה פה נשקלה במשקל רב?

מי הוא הפקיד המאשר?

כל ועדת מכרזים מקבלת את ההצעות. להצעות שרוצות לקבל מעמד של מציע ישראלי, מתקבל אישור והצהרה של רואה חשבון שהוא אכן ישראלי, ואז ועדת המכרזים משקללת את כל הדברים. אני לא רוצה לבלבל אתכם, אבל למשל, אם היה מגיע מציע אנגלי – למה אמרתי שאנגלי הוא לא דוגמה טובה? כי בגלל אמנות בינלאומיות למציעים כמו האנגלים ומקומות אחרים, תחת הסכם ה GPA, הסכם הרכישות המשותפות, מול מציעים ממדינות כאלה אסור לנו לתת העדפה. כלומר, אם מגיע מציע אנגלי ומגיע מציע מעפולה, ומגיע מציע משדרות, הם כולם שווים ברכיב המחיר.

כמה מדינות כאלה יש, שיש הסכמים אתם? יכול להיות שבסוף אנחנו מייתרים את החוק.

יש 38 מדינות כאלה. יש חריגים בתחומים מסוימים. כשאנחנו חתמנו על ההסכם אנחנו החרגנו מספר תחומים.

כל המדינות שאנחנו מנהלים אתן קשרי מסחר הן בתוך האמנה?

לא. המזרח הרחוק, למשל, בחוץ. טורקיה בחוץ. סין, טורקיה, תאילנד, פיליפינים, יפן, וכו' וכו'. זה סעיף אחד.

זה לא מובן מה שהוא אמר. הוא אמר שאין אפליה ומתברר שיש אפליה.

עוד מילה אחת. לגבי השינוי המהותי הכפול הוא לא המצאה שלנו. צריך להבין. קודם כל, במהלך הפעילות ראינו שיש בעיה בהיבט הזה, שלפעמים יצרן ישראלי שיושב בעוטף עזה או במקומות אחרים, פתאום לא מוכר ישראלי בגלל שהוא לא עומד ב 35%, אבל כמו שהסביר היועץ המשפטי, הוא בעצם מבצע מספר תהליכים במפעל, ולו הוא היה מוכר את המוצר הזה במפעל אחר, המפעל האחר, בסבירות גבוהה, היה מקבל עליו הכרה כישראלי. יש מספר מפעלים שנופלים תחת ההכרה הזו. הפרקטיקה הזו של מה שנקרא "שינוי מהותי כפול", היא פרקטיקה שמקובלת ומופעלת במסגרת הסכם הסחר החופשי שלנו עם ארצות הברית. על כן אנחנו בעצם מאמצים פה איזושהי פרקטיקה שהיא, בפרשנות בין המכסים הישראלים לארצות הברית, מקובלת. זה הסיפור.

אם אני אסכם את מה שאתה אומר- ההעדפה הזו למעשה נותנת העדפה כלפי מקומות אחרים רק ביכולת להיכנס למכרז, לא ליפול ממנו. מהרגע שנמצאים במכרז זה לא נותן עדיפות לעוטף עזה על עפולה.

ככל שיש רק מציעים ישראלים – אין העדפה.

זה לא ברור. אני מבקשת לברר את זה הלאה לפני שעוברים לאוצר.

אני אתייחס גם לזה. אני אולי אתחיל מההתחלה – סעיף 3א' לחוק חובת מכרזים קובע שבסמכות הממשלה לקבוע בתקנות באישור ועדת החוקה, העדפה לתוצרת הארץ. אלה תקנות שמחריגות את חובת המכרזים הכללית, והשוויון שאנחנו בעצם נמצאים תחתיו, ובאות התקנות ונותנות העדפה על אף חובת השוויון. במסגרת החלטת הממשלה מה-1.9.14, נקבעה תכנית אסטרטגית, והממשלה הטילה על שר האוצר להביא לאישור הוועדה תיקון לתקנות חובת מכרזים. התיקון כולל שתי תקנות, כמו שהיועץ המשפטי של הוועדה פירט, אני לא אחזור על זה. אני כן אתייחס למה שאמרה פה חברת הכנסת ואולי אחדד מה שינון אלרועי אמר. אנחנו אולי רואים את זה טיפה אחרת. אני רוצה לקחת דוגמה מספרית שתהיה מאד פשוטה. במקרה שיש מציע מחו"ל שהגיש הצעה של 100, מציע מעפולה שהגיש הצעה של 116, ומציע משדרות או עוטף עזה שהציע 118. במקרה הזה, אם הולכים לפי התהליך שיינון אלרועי הציע, אז באמת זה נכון. בשלב הראשון נופלת ההצעה של עפולה, כי כאשר משקללים את זה היא לא מקבלת העדפה, ואז נשארות ההצעה של עוטף עזה מול - - -

בדיוק להפך. הוא אמר שעפולה - - -

- - -

ההצעה של עוטף עזה הועדפה על פני ההצעה של עפולה. מבחינת ההליכים, מה שיינון אומר זה נכון. בשלב הראשון, מבחינת התקנות, העימות בין ההצעות מישראל להצעות מחו"ל. ההצעות שנשארות הן שתי ההצעות- ההצעה מחו"ל וההצעה מאזור עוטף עזה, ובעימות ביניהן ההצעה של עוטף עזה היא ההצעה שמקבלת העדפה.

כי היא יותר זולה.

היא יותר זולה, אבל היא לא יותר זולה מההצעה של עפולה.

רק בשביל הרקע, בשביל שאלות שיעלו בהמשך - מתקיים דיאלוג בין משרד האוצר למשרד הכלכלה בנוגע לכל מה שקשור להעדפת רכש מתוצרת הארץ. אני שם את זה כרגע בצד. הדיאלוג הזה הוא דיאלוג ארוך, וההסכמה שלנו היא שתיקונים בקשר להעדפה של תוצרת הארץ יקודמו בהסכמה. באספקט הזה, כשהתגבשה החלטת הממשלה בסביבות "צוק איתן" להעדפה של עוטף עזה, התקבלה בקשה ממשרד הכלכלה שלמרות שאנחנו נמצאים בתוך התהליך הזה של דיאלוג ובוחנים את כל הרכיבים שנוגעים להעדפת תוצרת הארץ בכללה, ביקשו שפה נעשה פתרון נקודתי, ונתמקד בבעיה שיש בעוטף עזה, ונעביר את התיקון הנקודתי הזה. אני בכוונה אומר את זה כי אני כבר רואה את השאלות שיבואו בהמשך של ההשוואה. אני אומר שמבחינתנו, הדיאלוג או התיקונים שנוגעים להעדפת תוצרת הארץ נמצאים מחוץ לדיון. אנחנו מתמקדים כעת רק בנושא של עוטף עזה, ואל מול זה היגיעה ההצעה המקצועית של משרד הכלכלה שמדברת על שני הרכיבים שתיארת, של השינוי המהותי הכפול ושל 20%.

וזו הוראת שעה לחמש שנים.

כן.

אני סגן היועץ המשפטי במשרד הביטחון. אני ממונה על כל נושא הייעוץ המשפטי לרכש. קודם, יש לי בעיה קטנה – העדפות GAT לא חלות על משרד הביטחון ואז, גם בבריטניה אני מתמודד מול הבעיה. אין העדפה לבריטניה, ואז יש לנו את הבעיה שאין במשרדי ממשלה אחרים במתן העדפה.

הבעיה השניה שלי איך אני מחשב את ההעדפה- - -

לא הבנתי. דבר אלינו, לא רק אל משרדי הממשלה. אני שמחה שאתם מדברים, אבל שנבין מה שאתה אומר.

במסגרת החלת אמנת GAT, החריגו שני משרדי ממשלה – משרד הביטחון והמשרד לביטחון הפנים. אנחנו נותנים העדפה לתוצרת הארץ מול חברות ממדינות שחתומות על GAT. אנחנו נותנים העדפה על אף הכל. יש לנו דבר אחר, אנחנו נותנים העדפות של אזור קו עימות שגם יישובי עוטף עזה נמצאים בהן, ששם ההעדפה היא 15%, וכתוב שם שהיא גוברת על העדפת תוצרת הארץ. כלומר, היא נותנת להם העדפה לפני הדבר הזה. כלומר, יכול להיות שהתיקון הזה, חלק גדול - - לא יבוא לידי ביטוי.

בתחום הביטחון וביטחון הפנים?

לא, ביטחון פנים אין להם את העדפת - - רק לנו יש חובה לתת העדפה לקווי עימות. לביטחון פנים אין חובת העדפת קו עימות. רק משרד הביטחון הוא היחידי שנותן העדפות. אז זה לא ייכנס שם לדיון אלא אם בסוף - - -

כמה ההעדפה שאתם נותנים?

15%. ושם הולכים על מרכיב העבודה, לא על מרכיב החומרים.

אז מי יידע - - התקנות האלה חלות גם עליכם?

כן. חלות גם עלינו.

אז איך תדעו לשדרג? כאן יש סוגים שונים של העדפות שיכול להיות שתהיה התנגשות ---

כתוב בחוק. קודם לוקחים קו עימות. קודם בודקים קו עימות. אם קו עימות הופך להיות הזול ביותר, כאשר הוא מקבל 15%, אז הוא זוכה. אם הוא לא, עוברים לאזור עדיפות א'.

זה נגד החלטת ממשלה.

ואתה אומר שזה רק ייחודי לכם.

במלחמה בין אזורי קווי העימות – קרית שמונה- עוטף עזה, אותו הדבר.

יכול להיות שבצורת חישוב שהם מחשבים, שזה ערך עבודה – אז עוטף עזה יזכה, אבל אם נלך לפי הקריטריונים פה, אז יכול להיות שמישהו אחר יזכה. בהחלט יכול להיות. שם הם לוקחים את העבודה וכאן את לוקחת את שווי כל הפרויקט. אז הגיוני שיהיו התנגשויות. אני בטוח שזה יכול לקרות. הוא אמר שעשו סדרי עדיפות. הם מתחילים עם העדיפות הראשונה, ולא בטוח שהם יגיעו לנושא של תוצרת הארץ כדי לבחון את העדיפות הזו.

יש לי בעיה אחת, הדוגמאות שנתנו כאן הן דוגמאות קיצון. מה קורה כאשר עפולה היא 114 ואזור שדרות היא - - -

114 ו-118.

האם אני נותן אז לשדרות 20% או שאני נותן לשדרות 15% מול עפולה?

אבל זה היה הדיון והם אמרו שלא יהיה - - -

אם אני - - הולך, בודק, ב-15% מי הכי זול, ואז נותן לעפולה העדפה.

אני אענה. במקרה הזה, אם עפולה היא 114, ושדרות 118, קודם כל – מדרגים מול ההצעה הזרה, שתיהן עוברות את ההצעה הזרה שהיא 100, על אחת מופעל ה-15%, ועל השניה 20%. שתיהן עוברות את ההצעה הזרה, ואז התחרות היא ביניהן, וביניהן אין העדפה. לכן, ההצעה הזולה ביותר זוכה, ועפולה תזכה.

אבל לא את כל ההצעות הזרות.

אז איפה התיקון? איפה ההעדפה?

כלפי חוץ לארץ.

רבותי, אני מבקש. אני רוצה לסכם. ההעדפה שאנחנו מדברים עליה, לא משרד הביטחון, אומרת – קודם כל העדפה כלפי חברות מחוץ לארץ, פרט לאלה שיש אתן הסכמים. כלפי השאלה בין העוטף לעפולה – יש העדפה מסוימת. ההעדפה היא ביכולת להיכנס למכרז או לא, כאשר יש מצב שעפולה, נניח אם מגישים שניהם 118, עפולה תצא, תיפול מהמכרז, והעוטף יישאר. אבל מהרגע ששניהם נמצאים במכרז, עפולה והעוטף, טוענים שני המשרדים שאז אין עדיפויות אלא פשוט, מי שנותן את המחיר הכי טוב, הוא הזוכה. כך שיש עדיפות כלפי חו"ל, ובי"ת- להישאר במכרז או לא להישאר במכרז, זה נותן כן עדיפות לעוטף.

אני לא רוצה שנתבלבל עם הנקודות שאמרת, אבל אתה אומר שזה ייחודי רק לכם.

כן, למשרד הביטחון.

רק רציתי להעיר, יש לנו בעיה די קשה, ומישהו העיר הערה על ההצהרות – היום תוצרת הארץ הגיעו לקיצוניות. קודם כל, ה 35% זה לא עבודה, רק עבודה. יש חברות שזה 1% עבודה ו-34% רווח, מסים ורווח. אז צריך לקחת בחשבון שהמרכיב הישראלי כולל רווח, כולל מסים, כולל עבודה. אז עכשיו אנחנו אומרים שבחלק מהחברות גם 1% מהייצור זה יהיה על חומרי גלם והבעיה שהפכו את הדיון המהותי היום בשינוי מהותי, אם פלנלית מובאת מסין, חבילה שלמה, ורק עושים בה את החורים, אז החורים מוכרים כשינוי מהותי, שמזכה את ההצעות, או סיכות לראש, סיכות כובע, שרק הלחמתן – הופכת את זה למוצר ישראלי.

אתה מעלה פה נושא שהוא רלבנטי רק ל - - שלכם

לא, לא. אני מדבר בתקנות האלה. תוצרת הארץ, אין לי בעיה. יש לנו בעיה עם ה "שינוי המהותי".

אני רוצה לשאול אותך אם שר הביטחון הוא חלק מממשלת ישראל? אם כן, ואם הוא חלק מממשלת ישראל ומאחר וזו החלטה של ממשלת ישראל, הדיון הזה היה אמור להיות שם, וידעתי, ולכן שאלתי אם נשמע כאן עמדה אחת מהממשלה. הוויכוח הזה היה צריך להיות לפני שמביאים אלינו את המסמך. צריכים לסכם בממשלה. יכול להיות שיש חילוקי דעות, אבל בסוף מקבלים החלטה, ולפי זה הולכים, כי מה שאתה אומר – אתה מערער על היסודות של ההצעה הזו. יכול להיות שאתה צודק, אבל אני לא בא כרגע לדון במקום הממשלה. יש לי מה שהממשלה מעבירה. הדיון שאתה מעלה כאן – יכול להיות שאתה צודק, אבל זה צריך להיות בממשלה, שהיתה צריכה לקבל החלטה. היא קיבלה את ההחלטה.

הממשלה מקבלת את ההחלטה העקרונית, כשפורטים אותה לפרוטות – איך בודקים ?

הרי הדיון הזה היה. הוא לא נולד רק עכשיו. הוא כבר היה, ולמרות הכל קיבלנו משהו מהממשלה, ועוד שאלתי את שני המשרדים הרלבנטיים, ושניהם דיברו באותו סגנון ואותה שפה. זאת אומרת שזו החלטת הממשלה. אני לא רוצה להיכנס כאן ולעשות את זה. אם הממשלה תחליט לקיים דיון נוסף, ולשנות חלק מהעקרונות שנאמרו פה, ויביאו לנו תקנות חדשות אחר כך - בכבוד, אבל כרגע, מה שאנחנו צריכים לדון בו זה רק לפי ההצעה שקיימת כאן, עם ההסברים שנאמרו כאן.

אנחנו ממש יישמנו את החלטת הממשלה אחד לאחד, לתוך התקנות. לכן אני קצת מתפלא על דבריו של עו"ד וכטל.

אני יודע שקיימת עמדה כזו, אבל היא היתה צריכה להיסגר לפני שמגיעים לפה, לא פה. אנחנו כרגע דנים לפי מה שקיים.

רק רציתי להבהיר. אני גם ליוויתי את ממשלת ישראל בחתימה על הסכם אזור הסחר החופשי ישראל-ארה"ב. כללי התקנות במקור מועתקים אחד לאחד מאזור הסחר החופשי בארצות הברית. בתוך כללי המקור האלה יש את העיקרון של ה - Double Substantial Transformation, זו לא המצאה שלנו, כלומר, אם מוצרים מארצות הברית היו מגיעים לישראל, המכס הישראלי היה נותן להם אפס מכס בגלל שהם עברו Double Substantial Transformation, אצלנו זה לא כך, לצערנו. לכן התיקון הזה מאד חשוב.

ההעדפה שניתנת למוצרים במכרזים היא לא המצאה שלנו. החוק הידוע ביותר הוא Buy American Act, שנותן העדפה למוצרים אמריקאים ברכישות ממשלתיות, והחוק שלנו, התקנות שלנו הן הרבה יותר מוגבלות ביחס לכך. צריך לזכור לגבי מה שחברי הכנסת חושבים שיש אפליה - כל תקנות העדפת תוצרת הארץ נותנות העדפה למוצרים ישראלים לעומת זרים, הן לא נותנות העדפה למוצרים ישראלים לעומת מוצרים אחרים. זאת אומרת שאם יש מצב שבו יש שני מוצרים ישראלים שהם כיום מעל 15% אז היצרן הזר זוכה בכל מקרה, בין אם היצרן הישראלי הוא מעפולה או מעוטף עזה. מה שזה נותן היום זה שלעוטף עזה נותנים משהו נוסף כדי שלא ייפול בגלל הבעיות שם.

אז הסברנו שיש עדיפות רק בנושא של כניסה למכרז או לא.

מול יצרנים זרים.

לא, לא.

לא. גם מול יצרנים ישראלים.

- - -

אני מבקשת לענות להם – חברים יקרים, באמת. אנחנו מקשיבים וגם מבינים. אתם נתתם דוגמה – ברגע שיצרן מכל רחבי הארץ נותן הצעה של 116, ולעומתו, אחד מהיצרנים שנמצא בעוטף עזה נתן 116, נתן אותו הדבר- - -

ואין יצרן זר.

יש יצרן זר.

- - -

הישראלי היה נופל במילא. הוא לא הפסיד כלום.

יוסי, אתה טועה. אם יש יצרן זר, וישנם את עפולה והעוטף, ועפולה והעוטף נניח - - -116, עפולה נופלת - - -

אבל הוא היה נופל במלא.

אבל העוטף לא נופל.

עפולה לא הפסיד, העוטף הרוויח, עפולה לא הפסיד.

אחרי שהבנו, אל תנסו לקלקל לנו כי הבנו נכון.

- - -

עכשיו כשהבנו – רק חברי הכנסת. אני פותח את זה לדיון. אני רק אומר שלי יש שתי בעיות, אחרי שפתרתי את שתי הבעיות הראשונות, ולכן אני בכלל מביא את זה לדיון, יש לי שתי בעיות לגופו של עניין. בעיה אחת זה אזור התעשייה הדרומי של אשקלון. חלק קטן ממנו נמצא בתוך ה-7. זה עובדה וזה קיים. בהיותי יושב ראש ועדת הכספים, כשדיברנו על תקנות עידוד השקעות הון והנושא הזה גם עלה, רצו לתת רק לחלק קטן מאזור התעשייה הדרומי של אשקלון ואנחנו, במעמד הוועדה, עשינו הפסקה וביקשנו מהנציגים הממשלתיים לצאת החוצה ולדבר עם בעלי הבית, כי רצינו להחיל את זה על כל אזור התעשייה הדרומי כי ברור לכולנו כי אשקלון חטפה טילים ומגיע לה את זה. הכנסנו את כל אזור התעשייה הדרומי של העיר, לא את כל אשקלון. פה עשו דבר מתוחכם. אפילו אזור התעשייה, אפילו החלק שנמצא בתוך ה-7 ק"מ לא מופיע ברשימה, ועשו משהו מתוחכם כשכתבו שה-7 ק"מ נמדדים "7 ק"מ מגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה, הכל בהתאם למרחק האווירי הקצר ביותר שבין הגבול לבית המגורים". שמו את הבית של אשקלון – הבית של אשקלון לא נמצא בתוך ה-7, אז אנחנו מדברים על העדפה לאזור תעשייה אבל המדד הוא פתאום על בית מגורים ולא על אזור תעשייה. אז נצטרך לפתור את הבעיה הזו. אני רק אומר את הבעיות. אז זו בעיה אחת.

בעיה שניה, שליוותה אותי לאורך כל הדרך, זה הנושא של פיצולים שיכול להיות שזו גזירה שאי אפשר לעמוד בה, כי – אם, נניח, עיר, או מועצה מקומית – הבית בקצה שלה נמצא בתוך ה-7 ק"מ, אז ה-7 ק"מ מכסה את כל המועצה המקומית או את כל העיר, למרות שרוב המועצה ורוב העיר יכולה להיות במרחק של 20 ק"מ, אם זו עיר גדולה, אבל מספיק שיש לה נגיעה של הבית הראשון. לעומת זאת, מועצות אזוריות – מה שקורה, זה שמועצה אזורית, נניח 40% מהיישובים שלה נמצאים בתוך ה-7 ק"מ וחלק נמצאים מחוץ, ומה שהחוק הזה אומר, שלגביהם רק מי שנמצא בתוך ה-7 ק"מייכנס, ומי שנמצא מחוץ ל-7 ק"מ לא ייכנס. זאת אומרת שעל עיר או מועצה מקומית רואים אותה כאלמנט אחד, וברגע שהוא נגע בקצה הוא לא נכנס, ולעומת זאת מועצה אזורית, לא מסתכלים עליה כעל אלמנט אחד, וחותכים באמצע המועצה, מה שנקרא, דבר שיוצר בעיות קשות מאד, ואיך אומרים? היו כבר מועצות אזוריות שפשוט אנשים עברו מיישוב אחד, זזו 200 מ' ליישוב שני רק כדי לקבל העדפות וכו'. זה קורה וזה יכול לשבור מועצה.

לגבי הערים יש רק עיר אחת - - שנמצאת - -

שדרות היא בתוך העניין בלי קשר, יש לה - - דיברתי על מועצות מקומיות, זה יכול להיות. אבל העיקרון הוא, כך כתוב בחוק, אם ה-7 ק"מ נוגעים בבית הקיצוני של העיר או של המועצה המקומית – כולה בפנים, לעומת זאת במועצה אזורית חותכים אותה, איפה שנופל – נופל. זו בעיה לא פשוטה, אני אומר. אני מודע גם להשלכות רוחב שיכולות להיות לזה, אני רק אומר – זה מלווה אותי, ואני אשמח לשמוע מחברי חברי הכנסת גם את עמדתם בנושא הזה.

אני לא משפטן אבל אנסה, מתוך זה שהייתי הרבה שנים בעוטף להסביר כמה דברים. אל"ף, קו עימות צפון הוגדר על ידי ממשלת ישראל בחקיקה, כ-9 ק"מ מהגבול. יתר האזורים, כמו הגבול עם מצרים והגבול עם רצועת עזה, הוחלט על 7 ק"מ. אני אומר בגלוי, ההחלטה על 7 ק"מ היא החלטה שבאה מתוך איזשהו שיקול שהקאסם הראשון שיתפוצץ, אז המעוף שלו יכול להיות 7 ק"מ מהגבול. אבל אם אנחנו מסתכלים קצת יותר קדימה אנחנו מבינים שממשלת ישראל מקבלת החלטות לא רק ביטחוניות אלא גם כלכליות, ואני, אין לי שום בעיה להגיד את הדברים כמו שהם. נקבע 7 ק"מ ולא 9, כי המשמעות היתה שערים גדולות היו נכנסות פנימה להגדרה של עוטף עזה, והעלויות של מדינת ישראל היו הרבה יותר גבוהות. אלה עובדות.

גם כשלא נופלים עליהם טילים?

לא אמרתי את זה. במלחמת לבנון השניה חיפה חטפו כהוגן, אולי יותר מכולם, והם עדיין לא שם. זאת אומרת, האיומים הם איומים כל הזמן על מדינת ישראל, גם תל אביב, דרך אגב, חטפו לא מעט, ואפשר להגיד שהם גם חלק מהעוטף. אחנו חיים במציאות ביטחונית כזו שכולם רוצים לקבל את ההטבות של עוטף עזה אבל רוצים לחיות בשוויץ. זה המצב האידיאלי, אבל זה לא קיים במדינת ישראל. לכן קבעו 7 ק"מ.

עכשיו, בתוך עוטף עזה, ממשלת ישראל יחד עם משרד הביטחון וצה"ל קבעו שתי קבוצות – קבוצה ראשונה, עד 4 ק"מ, הסמוכי גדר – האיום של המנהרות של הפצמ"רים,האיום שאין "צבע אדום" ובכל רגע נתון אתה יכול לחטוף, זו סוגיה לא פשוטה. אני לא מדבר על מעבר לעוטף. זה פירק את המועצה לגורמים ומלחמות פוליטיות שאני אפילו לא רוצה להלאות אתכם פה, כאשר כל המטרה היא לעשות טוב לאנשים, לאחד, לדבר על מושגים של חוסן. אלה עובדות שצריך לשים אותן על השולחן.

הנושא השני שחשוב להבין אותו – כל התכנית של עוטף עזה בנויה על זה שאנחנו רוצים לקלוט אנשים. כשאנשים מגיעים לתוך האזור של העימות הם מביאים אתם יזמות, מקצועיות, מפעלים, מביאים חיים. בלי זה אנחנו הופכים להיות בית סיעודי, ובית סיעודי הופך להיות בסופו של דבר – בסיסי צה"ל. זו המטרה העיקרית של כל תכנית עוטף עזה, שבעצם אושרה בממשלה 3 שבועות אחרי "צוק איתן". אנחנו הגענו לשם, ראשי ערים ומועצות, לחוף אשקלון, ושם הוחלט על החלטת הממשלה. עכשיו אנחנו רואים חלק מהחלטות הממשלה, שצריך את יישומן. עוד מעט אנחנו שנה ל "צוק איתן" ועדיין התקנות, וכל הכספים וכל - - -חלק גדול מאד מהתכניות של 2015 שהיו צריכות להיכנס לא נכנסות כי כתוב סעיף קטן שאף אחד לא שם לב אליו, שכל עוד אין אישור תקציב - - -

שיהיה גילוי נאות, חיים ילין היה ראש המועצה האזורית. -

אז אני בניגוד עניינים?

לא. דיברתי רק על הידע שלך בעניין.

בסופו של דבר אנחנו מוצאים את עצמנו עם פסקה קטנה שאומרת שכל עוד אין תקציב מדינה לשנת 2015 אז התכנית הזו לא יכולה להיות מיושמת. מה המשמעות של הדבר הזה? בוועדת הכספים במקביל דנים עכשיו על התקציב. זה אומר שהתקציב אולי יאושר בנובמבר, 2015, והמשמעות היא שהלכה לנו שנה. מבחינה ניהולית, התכנית הזו רצתה לעשות טוב, להיטיב עם עוטף עזה והתושבים ולהביא לצמיחה באזור. המשמעות של פירוק הממשלה וכל מה שקורה כרגע זה דחייה של כל הנושא הזה בשנה – זאת אומרת, נחמד שניהולית עשו את כל הנושא הזה. כמו שאני תמיד אומר - הפוליטיקה הורסת את הניהול, אין מה לעשות. צריך גם לדעת לעבוד בקונסטלציה כזו.

לגבי התקנה הזו, שהיא באה לחזק את העוטף, ואני לא רוצה להיכנס לסוגיה של מעבר ל-7 ק"מ. מבחינתי, שהממשלה תשים עוד 3 מיליארד שקל, אם יש לה כסף והיא רוצה לתת הטבות לאשקלון, לנתיבות, לאופקים – אין לי שום בעיה עם זה, בכלל. אני לא נכנס לסוגיה הזו. אבל צריך להבין שצריך בידול בין עוטף עזה ובין יתר המקומות, והבידול נובע מזה שאף אחד במלחמה, כמוני, לצורך העניין, ואני אתן את הדוגמה - נסעתי להחליף פלאפון באשקלון ונסעתי לאכול במסעדות בבאר שבע, אבל אף אחד מבאר שבע ומאשקלון לא היה מעיז להגיע לנחל עוז להחליף פלאפון או לבוא לאכול צהריים בנחל עוז, או בכרם שלום, שדרות ונתיב העשרה. וככה צריך לבחון את הדברים. צריך לבדוק את מה שקורה שם בפרספקטיבה של זמן. נכון, כולם חוטפים טילים וכולם נמצאים באיום מתמיד, אבל מדינת ישראל באה ואמרה – אנחנו רוצים לתת לאזורי התעשייה את העדיפות.

בתוך כל הדבר הזה יש גם שמות של יישובים. אתם יכולים לשאול – אם זה רק אזורי תעשייה, למה יישובים? – כי יש בתוך התב"עות של המושבים והקיבוצים תעשייה זעירה. מותר לכל קיבוץ ולכל מושב להקים עד 35 דונם לצורך העניין, או יותר, תלוי איזו תקנה הם הפעילו - יזמויות פנימיות. ולכן, גם היישובים מופיעים. אני רק מבקש דבר אחד: לאשר את התכנית כמו שהיא. אם תרצו להרחיב, תרחיבו. הסכנה קיימת תמיד שכאשר מרחיבים בסוף, אף אחד לא מקבל שום דבר. אבל אני מבקש דבר אחד, להוסיף 2 אזורי תעשייה שהם נפלו בין הכיסאות, שניהם בתוך עוטף עזה: אחד, אזור התעשייה של אבשלום, שמשום מה- - ואזור תעשייה של יח"מ חבל מעון, שני אזורי תעשייה, אחד נמצא 4 ק"מ מהגבול, השני נמצא 6.5 ק"מ מהגבול. משרד ראש הממשלה יודע, נפלה טעות, צריך להוסיף את שני האזורים.

אני רוצה להגיד משהו ערכי עכשיו, ושאף אחד לא ייקח את זה למקומות פוליטיים, כי אני בדרך כלל לא מדבר פוליטיקה, אני מדבר ערכים. קל מאד לחיות ברמת השרון, להיות בווילה של 50 מיליון שקל, לקנות מפעל בעוטף עזה, ולקבל את כל ההעדפות של עוטף עזה. קל מאד. לא לזה אנחנו מתכוונים. אנחנו רוצים בתוך עוטף עזה, בחבל ארץ זה, אנשים שמחוברים לאדמה, שחיים אתנו והם חלק מהקהילה. אנחנו לא צריכים טייקונים שבאים ומשקיעים בגלל ההטבות. נכון, אני שמח שיש מקומות עבודה אבל אני צריך אותם אתנו שם, כי בעוטף עזה אי אפשר לנהל את הערכים ואת הקהילתיות ואת המצב הכלכלי בשלט רחוק, לכן אני אומר שהסוגיה הזו של מי שמקבל ובית, ומי שגר שם - זה במהות של עוטף עזה.

בגלל שח"כ חיים ילין בא מהמקום, נתתי לו להאריך, אבל אני מבקש מהבאים לקצר.

ההערה הראשונה, כשאנחנו מדברים על 7 ק"מ ממבנה מגורים, האם מבנה תעשייה שעובדים בו 500 איש או משהו כזה לא נכלל? לדעתי זה לא נכון וצריך להכניס את האזור הדרומי של אשקלון גם כן, ואם יש אזורי תעשייה נוספים – ברור שהם מרכזים אוכלוסייה בשעות מסוימות, והם מטרה לטילים. הרי ברור שבסופו של דבר החמאס עוסק בספירת גולגלות, ולכן הם מכוונים למקומות שיש בהם הרבה אנשים.

דבר שני – מה שיצחק וכטל אמר, המודל שמשרד הביטחון עובד אתו, על תוצרת הארץ, למה אנחנו צריכים לתת עדיפות ל GAT? למה כשאנחנו מדברים על תוצרת הארץ אי אפשר לדבר על המודל של משרד הביטחון, ולהגיד – יש עדיפות לתוצרת הארץ, מול כל דבר שבא מחו"ל, למה להגביל את עצמנו? אם משרד הביטחון הגיע להישג המשמעותי הזה לפני יותר מ-20 שנה, למה שאנחנו לא נעתיק את זה?

אולי את צודקת אבל זה נושא כבד וגדול, ולא על גבה של התקנה הזו נעשה את זה. צריך לדון בזה לגופו של עניין, וזה גם לא הזמן. אבל זה נושא נכון.

אל"ף, אני מברך מאד על השינוי. אני רק רוצה לשאול שתי שאלות הבהרה ולומר שתי הערות קצרות – האם מדובר רק על ייצור או גם על מתן שירותים? ואם מדובר על ייצור, אז האם גם תוצרת חקלאית נכללת בהגדרות? כי הרי מדובר באזור שמאופיין בהרבה מאד חקלאים.

דבר שני, אני רוצה לומר ליושב ראש, דווקא בגלל הרגישות שלך לנושאים האלה. אני חושב שההטבה הזו נמדדת לא רק לפי עד איפה מגיע הטיל או הרקטה, כי אנחנו יודעים שהטווחים הולכים וגדלים, ואם נמדוד לפי כך, אז גם תל אביב נכנסת פנימה, וזו לא המטרה. בהחלט, לקרבה לגדר יש משמעות. אני אומר את זה כמי שחי דווקא בגבול הצפון בתקופה סוערת לא פחות, והרגשתי אחרת לגמרי כשגרתי בהר צפיה במטולה, לעומת כשגרתי במקומות קצת יותר עמוקים. מצד שני, צריך לומר את זה גם אם זה רק לפרוטוקול. אני רוצה שתדעו בתקופת המתיחות בצפון לא היה שום הבדל בין איך חשו כלכלית מפעלים בחצור הגלילית לעומת איך חשו בקרית שמונה. גם מבחינת העובדות, מפעלים גם שם וגם שם נסגרו – אני זוכר את המאבק של עובדי סלילים חולה. אני חושב שדווקא חשוב לומר לממשלה שהחשיבה צריכה להיות יותר רחבה ויותר עמוקה. המטרה כאן היא לעזור לפריפריה, ולא רק כך, אבל בהחלט השינוי הוא מבורך.

אני רק רוצה להציע לך, דווקא בעקבות החרם של ה-BDS, אנחנו צריכים לחשוב, אני לא יודע אם כאן ועכשיו, לסייע גם לאזורי תעשייה ביהודה ושומרון. אני יודע על מצוקות קשות מאד באזור התעשייה מישור אדומים, גם בגלל פרובוקציות של "מען", וגם בגלל חרמות כאלה ואחרות של כל מיני גורמים.

למיטב ידיעתי הם חלק ממפת אזורי העדיפות למעלה מ-20 שנה. יש להם עדיפות, כולל פיצוי על ה BDS.

אותו דבר המצב גם במקומות אחרים כמו אזור התעשייה ברקן, וגם פה צריך לתת עדיפות מול חו"ל.

אבל הם שם, הם מקבלים.

צריך להגדיל להם, הם צריכים לקבל יותר.

יותר ממי?

אני חושב שלעוטף צריך לתת 25% וביהודה ושומרון צריך לתת 20%. זו הערה לפרוטוקול. אני יודע שזה לא יקרה עכשיו, ברור. אני מבין שזה מכעיס אותך, אבל בכל זאת תתאפקי.

זה לא קשור, אתה לא יודע את העובדות, אולי כדאי שתלמד את העובדות לפני שאתה מדבר.

את רוצה ללמד אותנו את העובדות? אז תכף, בתורך, תקני אותי. אני מוכן לשמוע אם יש לך נתונים אחרים.

הייתי שמח לשמוע אם מדובר גם במתן שירותים ותוצרת חקלאית, או רק בייצור.

זה לא כולל שירותים. העדפת תוצרת הארץ, ככללה, לא רק לנושא עוטף עזה, עוסקת בטובין בלבד. נכון לעכשיו - - -

מה זה "טובין"? חקלאות זה טובין?

לא.

מוצר.

זאת אומרת, אין העדפה ל - -

אין גם צורך לתת העדפה - - -כי תוצרת חוץ לא משתתפת במוצרים חקלאיים.

יש מה שנקרא "תוצרת חקלאית שלא מוגדרת" – תעשייה חקלאית. אם אתה עושה מהעגבניה רסק, או מהפסיפלורה מיץ - - -

אני באמת אשמח לשמוע תשובה עניינית, לא פוליטית, אם יש לחברת הכנסת רוזין נתונים אחרים - - -

מאחר ואתם יוצאים להתייעצויות, לגבי שני אזורי התעשייה – תחזרו אלינו עם תשובה, אני מציע שתבדקו גם את העניין של אזור אשקלון דרום. תבררו את זה עכשיו, במקום שאני אעשה הפסקה ותבררו.

חבל שלשמאל אין תשובות והוא בורח כל פעם שצריך להשיב.

נשתדל שלא. האמת היא שבמצבים אחרים יכול להיות שאתה צודק, וגם רמת הגולן וגם יהודה ושומרון צריכים לעלות לדיון, אבל אמרתי שאם נעלה את זה אגב זה, יכול להיות שזה יעצור את הכל. אז בלי קשר – נעשה את זה, ואת השאר בנפרד.

אני רוצה לחלק להערות טכניות ולהערות מהותיות. מבחינת ההערות הטכניות – אני מסתכלת כאן על סעיף 3, (ה), (ו), (ז) ו- (ח). (ה) לא כל כך מטריד אותי אבל (ו) ו-(ז) להערכתי מבטל את כל עקרון המכרז ומכניס - - -(ה) זה ברור, אבל ב- (ו) ו-(ז), נראה לי שאנחנו נכנסים לתמחור, וקצת גולשים מתקנות חובת מכרזים. זו שאלה.

התקנות האלה קיימות. מה שמונח בפניכם זה תקנות שקיימות היום. השינויים היחידים שנעשו זה מה שמופיע פה ב "עקוב אחר שינויים" – זה התיקונים שנעשו. המבנה, הקונסטרוקציה הזו שאת מדברת עליה, היא קיימת היום. במובן הזה התקנות לא משנות את הקונסטרוקציה של תמחור ושל הצעות.

להערכתך זה בהלימה לחובת מכרזים? זה לא הופך את המכרז לתמחור? ברגע שאדם מקבל את אותו מחיר, הוא נכנס לתמחור, והוא אומר לספק הישראלי: תוריד את המחיר.

הוא לא חייב, הוא לא חייב להסכים. הספק הישראלי לא חייב להסכים ויש לו זכות וטו במובן הזה שאם הוא לא מסכים וגם שני המציעים הנוספים שהמציע פונה אליהם לא מסכימים אז זה נשאר כך.

לי יש תחושה לא נוחה עם שני הסעיפים האלה. אני אבקש לקבל חוות דעת ממש, משפטית. להערכתי יש כאן איזושהי פגיעה בחובת המכרזים, ברגע ששניים נותנים אותו מחיר ואתה נכנס לתמחור עם אחד מהם .

אבל זה לא קשור לתקנות שלנו, זה בלי קשר.

לכן אמרתי – אני מפרידה את ההערה שלי להערה טכנית, וזו היתה ההערה הטכנית. מפריע לי, אבקש לקבל חוות דעת משפטית.

עכשיו אני רוצה לדבר על העיקרון. אתם יודעים ש "תפסת מרובה, לא תפסת". אין ספק, אני מבינה מה שחבר הכנסת שרון גל אמר, התחושה היתה אותה תחושה. אני, בכל המבצעים האחרונים והמלחמות הסתובבתי – בדרום ובצפון, והייתי בכל המקומות, קרובים ורחוקים מהגבול. כאשר יש "צבע אדום" התחושה היא אותה תחושה. כאשר נמצאים במקום שבכלל אין "צבע אדום", התחושה היא באמת הרבה יותר גרועה. אלא מאי? שלא בכדי הממשלה שאני הייתי חברה בה קיבלה את ההחלטה שהיא קיבלה. אני חושבת שאנחנו צריכים לכבד את ההחלטה כמו שהיא. אם אנחנו ננסה עכשיו להרחיב ולהכניס אזורים שהמשמעות שלהם היא בין מאות מיליונים למיליארדי שקל הרי ברור שהכל ייפול. יתחילו לדון בכל, ואז אף אחד לא יקבל כלום. לכן אני מציעה שאנחנו נבדוק בהחלטת הממשלה. אני חושבת שהיתה טעות בשני האזורים שציין חברי, חיים ילין, באבשלום ויח"מ. להערכתי היתה ממש טעות, שכחו להכניס אותם, הם נמצאים בתוך הטווח של ה-7 ק"מ. צריך להכניס אותם. צריך לבוא ולקבל את התקנות כפי שהן, לאשר אותן, להחזיר לממשלה, ולבקש מהממשלה שתראה אם יש לה באמת את מקורות המימון ואת האפשרות להרחיב לעוד אזורים? אנחנו לא נתנגד. אבל אסור כרגע שבגלל בקשות נוספות לא נאשר את המעט שניתן לאשר לעוטף עזה.

אני רוצה להצטרף לדברי חברי וחברותי שדיברו כאן, לקחת את התקנות האלה, שקיימות - אנחנו בהחלט בעד דרום אשקלון. אנחנו מבינים את המצוקות שנמצאים בהן גם אזורי התעשייה הללו, אבל שוב, ייתכן מאד ולא כדאי שבגלל איזשהו אזור מסוים עכשיו יפלו כל האזורים. אז מה שאני חושב, שאנחנו צריכים לאשר כרגע את התקנות הללו כמות שהן, ולאחר מכן לנסות לפעול, להרחיב את האזורים, אבל כרגע, באמת, להתרכז בנושא הזה כי אחרת ייתכן שבסופו של הליך כולם ייצאו מופסדים.

שני דברים – אל"ף, אני מסכים עם כל מילה של חברי, בלי לגרוע מהצורך של מחויבות הממשלה לדון באשקלון ולמצוא את המקור התקציבי כי לא יעלה על הדעת שזה יימשך עד לסבב הבא. אני חושב שלפני הסבב הבא אנחנו צריכים לקרוא לממשלה ולהגיד – אנחנו לא רוצים לפגוע במה שקורה בעוטף, לא רוצים לעשות איזה קשר בין זה ובין הוספת אשקלון, אבל אשקלון חייבת לקבל טיפול נקודתי, ונעשה הכל בכדי לשדר את זה לשרי הממשלה. התחלנו בזה בממשלה הקודמת, לצערי לא כל כך הצלחנו. יש להוסיף את שני אזורי התעשייה האלה, שאני ביקרתי בהם. באבשלום זה אזור תעשייה שנמצא 4 ק"מ מהגבול, אנשים נותנים שם את נשמתם, אין שום סיבה שהמקום הזה - - לאף אחד לא ברור למה המקום הזה לא נמצא שם.

הנקודה השניה, אתה, אדוני היושב ראש, העלית נקודה חשובה מאד שאני, כשר רווחה, התמודדתי אתה, וגם על זה אנחנו צריכים לתת את הדעת, לגזירה החסרת תקדים הזו שאתה מגיע למועצה אזורית, וחצי מהתושבים מקבלים הטבות, וחצי – לא. מי שהיה לא מזמן במרחבים שמע, בוודאי, מראש המועצה, על תהליך שחברה' צעירים עוברים מיישובים שנמצאים אחרי 7 ק"מ, לגור ביישובים שנמצאים - - כי הם אומרים שהם לא מקבלים הטבות, וכו', וכו'. זה דבר שאנחנו צריכים לטפל בו כי זה מקרין על כל המשרדים. אתה מגיע כשר רווחה, עם האמירה של לתת ל-7 ק"מ. אתה לא יכול לבנות ב-7 ק"מ מועדון לקשישים, וב-7 עם תוספת של 200 מ', לא לבנות, ולהגיד לקשישים האלה שתחת אש הם יעברו ליישובים האלה.

אגב, זה קורה גם עם בתי ספר, במקומות מסוימים, עם יום לימודים ארוך.

דומני שאנחנו ניצבים ממש לפני בעיה ערכית, לא רק כלכלית ומשפטית, וה-7 ק"מ פלוס מטר אחד – אז אתה כבר לא בפנים. מי שקובע פה זה חמאס, בעצם, מבחינת הירי של הפצמ"רים והטילים. מאידך, זו המציאות, ואני מסכים מאד עם ידידי, חיים, וכמי ששירת במילואים בכל המבצעים הללו, ישבתי כל הזמן בשדרות וראיתי שאנשים לא הגיעו, חנויות ריקות, ולא כן המצב בבאר שבע ולא באשקלון. מצד שני אי אפשר להתעלם מהעובדה שגם אזור התעשייה של אשקלון היה תחת אש וסבל. אז צריך להתמודד עם המציאות ולהפריד – זה לחוד וזה לחוד.

אני רוצה לקחת את הדיון לכיוון אחר לגמרי. שמעתי ברפרוף והפניתי את שאלתי לנציגי האוצר ומשרד הביטחון – לגבי ההשלכות של התקנות האלה על הסכמים קיימים שלנו, באזור סחר חופשי, למשל, עם ארצות הברית. אני יודע על רגישות מאד גדולה בנושאים האלה, וארצות הברית לא איכפת להם כל כך מטווח הירי של חמאס, חשוב להם מוצרים, מוגנים, ועל כל מוצר ומוצר יש ויכוח חריף מאד עם ארצות הברית על מה שאנחנו נותנים עדיפות ומה לא. הם רואים בזה הפרה בוטה של ההסכם שלנו, שאגב, זה ההסכם הראשון שיש לנו עם מדינה זרה, מ-1985. האם הרגישות הזו נבדקת עד הסוף?

אני אענה. בתקנות של חוק חובת מכרזים יש סעיף שאומר שהן אינן חלות ככל שהן סותרות הסכמים בינלאומיים.

תקנות. תקנות חובת המכרזים

לפני שהגעת דיברנו על הנושא הזה, על המזרח הרחוק, סין, - - -

אורי מקלב, בבקשה. הוא אינו חבר ועדה. אני יכול להכניס אותך כנציג קבוע?

כל הכבוד.

העדפות בתקנות חובת המכרזים לעוטף עזה זה חשוב מאד, מילה "העדפה", היא לא נכונה במובן הזה. המילה "העדפה" במהותה, היא לא נכונה, כי מהצד השני היא אפליה. כשאתה נותן משהו, אז המשוואה היא שבצד השני זו אפליה. ולא כן הדברים האלה, אנחנו לא נותנים העדפות. אני חושב שאם זו היתה העדפה גרידא, יכול להיות שהנושא היה שנוי במחלוקת. למה זה לא נקרא העדפה? משום שהמשוואה היא לא קשיים ביישובי ספר. יכול להיות שעוד מקומות, כמו דימונה, שבהתמודדות עם הקשיים שיש לה, היא צריכה להתמודד לא פחות ממקומות אחרים, יש לה חשיבות משל עצמה. אנחנו בהעדפה הזו רוצים לשים דגש שיישובי עוטף עזה יגיעו לנקודת הזינוק של מקומות אחרים. מעבר לקשיים שיש לכל אחד, כאן אנחנו עושים משהו מאוזן. לא בטוחים שאנחנו יכולים להגיע למאוזן, אבל זו המטרה שלנו, לכאן אנחנו רוצים להגיע, שבסופו של דבר למכרז יגיעו כולם באופן שווה, שהם יגיעו באופן שווה לכולם, בגלל שיש להם הוראות מיוחדות מכוחות הביטחון, וכו' וכו'. חלק יכול להיות שזה לא אמיתי. יכול להיות שבשנים האחרונות, אולי דווקא בשנתיים הקרובות, אנחנו נראה שדווקא הקאסמים ארוכי הטווח מאיימים אולי על אשדוד, יותר מאשר על יישובי עוטף עזה, אבל הדימוי לא משתנה. בסופו של דבר אין בעיה למפעל באשדוד, הוא לא צריך להתמודד עם מה שצריך להתמודד מפעל בעוטף עזה. לכן אנחנו באים כאן את הנושא הזה לתקן, לכן חשוב לנו להגיד.

אבל אני חושב שמגיע הזמן, עם השנים, לעשות מיפוי יותר עמוק. לא בטוח ש-7 ק"מ זה המקום שצריך להיות. השאלה היא אמיתית. גם עם מה שאמר חיים ילין, שיכול להיות שעם הזמן יבוא אדם מרמת השרון וישקיע ביישוב בעוטף עזה, כאשר בפועל מה שקורה זה שהוא רק מעביר את המפעל שלו, בלי שהוא נותן העדפה בהתמודדות אמיתית לתושבי המקום.

אבל עובדים אצלו תושבים.

מי אמר? ואם לא? ואם 90% מגיע לא משם? אני לא רוצה לקבוע היום שמי שלא מעסיק מינימום 40% מתושבי עזה לא יקבל את ההעדפה הזו. אני לא בא לקבוע את זה היום כמוסכמות, אבל עם הזמן אנחנו צריכים לחתור להרבה יותר צדק. יש דברים שאנחנו עושים בשעת חירום. עם הזמן, ממשלה שמשקיעה כספים בדברים האלה, נותנת עדיפות, כדי לא להגיע למצב של אפליה. צריך לעקוב אחרי הדברים. אנחנו מאשרים דברים, אומרים לנפשי שלום, אף אחד לא חוקר יותר, לא מחפש וגם לא מודע וגם לא כתובת לבעיות שנוצרות עם הזמן, לדברים לא נכונים, להתנהלות לא נכונה. במיוחד אנשים שיושבים שם וחושבים – עשו את חשבון הכדאיות, רק לוקחים ופוגעים בשוויון.

אבל עדיין - הוא משלם ארנונה למועצה - - -

אבל אנחנו עכשיו לא מדברים על ארנונה. אנחנו מדברים עכשיו על העדפה במכרזים. כדי שלא תהיה העדפה ולא תהיה אפליה למישהו, אנחנו צריכים לעקוב אחרי הדברים, כדי לא ליצור מצב של עיוות. את זה אנחנו אומרים לעתיד לבוא: לא יכול להיות שלא תהיה לנו מעקב אחרי התכלית של ההעדפה הזו.

אני רוצה להתפרץ לרגע – שלא נהפוך את האנשים שבאים להקים מפעלים בפריפריה לאויבי העם. הלוואי ויותר ויותר אנשים מרמת השרון יעבירו את המפעלים לשדרות ודימונה.

שייקח מפעל מירוחם ודימונה ויעביר לשם.

לא לזה התכוונו.

- - -

שנים על גבי שנים המדינה מתמודדת עם הנושא של לקבוע את מפת העדיפות. כמה שיורדים לעומק, הפוליטיקה מנצחת, לא קובעים, ודוחים, וכו'.

דרך אגב, העדפות המס זה לפי כתובת. אם תעתיק את המפעל – הוא לא ירוויח את זה, אבל אם ישנו את התקנה ויתנו גם למפעל הטבת מס, אז אתה תראה איך כולם יהיו שם. זה לא בטוח מה שאנחנו רוצים.

סיימנו עם חברי הכנסת, ונעבור לאורחים. אני ארצה לקיים הצבעה ב-12:00. אני צריך מכם תשובה על שלושה דברים: על אזור התעשייה אבשלום, על אזור התעשייה יח"מ, ואזור תעשייה דרום אשקלון. יכול להיות שלא נקיים הצבעה. תלכו ותחזרו עם תשובה. זה לא הרבה כסף העניין הזה, וראוי שללפחות מי שנמצא חלקו בתוך ה-7 ק"מ יקבל את זה. אל"ף, למה ניטרלו את זה החלק שכן נמצא, וב"ת, כבר עשינו את התקדים ואני חושב שהוא ראוי. יש לכם זמן לבדוק את זה ולחזור עם תשובות חיוביות.

יש לנו קצת בעיה, אדוני. בסופו של דבר אלה תקנות של הממשלה שעברו בהחלטת ממשל. יצאנו החוצה, דיסקסנו את העניין, יש לנו תשובות במסגרת מה שאנחנו יכולים, במסגרת החלטת הממשלה. כל שינוי נוסף ממה שהבאנו לוועדה – יצטרך לבוא להחלטת ממשלה חדשה.

לא, מהניסיון שלי, ועשינו את זה והיה כבר, היה מה שנקרא האזור הדרומי, וכן עבר.

ולא עבר.

וכן עבר.

עצרנו את הדיון בנושא של עידוד השקעות הון, הלכו להתייעץ, התייעצו – אם זה מגיע מהשר, התייעצו עם השר. אם זה מגיע מלשכת ראש הממשלה התייעצו עם הלשכה. חזרו, ובסופו של דבר נכנס ל אזור התעשייה הדרומי של אשקלון פנימה. יש את היכולת. בשביל זה לא צריך לכנס ממשלה.

אני מציע שתבדוק אם זה לא היה לעניין מס רכוש. לפי מה שאנחנו יודעים - - - היה על זה בג"ץ - - -

מאחר ולא רציתי לסמוך על זכרוני, התקשרתי לשגית, היועצת המשפטית של ועדת הכספים, שמי שמכיר אותה, אפשר לסמוך עליה. שאלתי אותה באיזה תקנות זה היה. היא אמרה לי שבתקנות לעידוד השקעות הון. זה היה. יצאו, עשיתי הפסקה של חצי שעה וחזרו. גם קשה לי להבין את לשכת ראש הממשלה ואתכם – ללכת ולבודד מקום, שאליבא דכולי עלמא הוא חוטף טילים. הבאתי בזמנו לוועדת הכספים את הגרף, שלקחתי מפיקוד העורף, על כמות הטילים. ראינו את האזורים של ה-7 ק"מ ששם היתה מסה אדירה של טילים, לא להשוות לכמויות של מקומות אחרים, למרות שגם הם קיבלו. אז באמת ראו את העדיפות הברורה. אבל אשקלון ודאי שהיתה בתוך המסה הגדולה, ואף אחד מאתנו לא חולק על זה. אנחנו לא רוצים לפגוע במישהו, חס ושלום, אני רוצה רק לעשות. אזור התעשייה – חלקו נמצא בתוך ה-7 ק"מ. זה לא שאתה מביא אזור שלא נמצא בכלל. אז קודם כל שאת החלק הזה נכניס. תגיד לי איך אפשר לפצל? הנה, אתם מפצלים גם במועצות אזוריות. אז גם הרגשנו שאי אשפר לעשות את האבחנה הזו כאשר אתה מדבר על אזור. להערכתי גם לא מדובר פה בהרבה כסף. זה לא משהו של הטבות שאתה נותן במסות שזה מגיע למיליארדים. פה זה עדיפויות במכרזים, שזה לא זה.

צאו, דברו עם הלשכות, ואני כבר דיברתי עם לשכת ראש הממשלה, ואמרתי להם, רק תגידו להם – אנחנו רוצים תשובה עד 12:00.

אנחנו נמצא ונבדוק, נבדוק שוב. אני מהלשכה המשפטית במשרד ראש הממשלה, אבל אם אפשר לפחות להציג את העמדה הממשלתית, שהיא העמדה שבהחלטת הממשלה שבתוקף, אולי זה יקדם את הדיון באיזושהי צורה. החלטת הממשלה שמכוחה מובאות התקנות האלה לאישור היא החלטת ממשלה שהתקבלה בסמכות ל "צוק איתן", אבל היא חלק משרשרת החלטות ממשלה שמתקבלות ברצף למעלה מעשור, בעצם מאז תחילת ההסלמה הביטחונית, סביב שנת 2004-2003, כשההחלטות האלה מתקבלות בדרך כלל מדי שנה בשנה. הן מגדירות אזור של 7 ק"מ שעובר תיקוף בכל פעם מחדש במערכת הביטחון כאזור שבו יש עומס אחר. זה לא טווח הטילים, כנראה, אני לא איש ביטחון, אבל כנראה שטווח הטילים הוא, מניסיוננו, בכל מקום,, זה לא תגובתי לאירוע כזה או אחר, "צוק איתן", או - - -

אני מציע שלא תגידי את זה כי זה ייפול בבג"ץ.

ממש לא.

- - -

- - -

בגלל זה בג"ץ נתן לשדרות ועוטף עזה, בניגוד לאשקלון ואשדוד, 600 מיליון שקל כדי לבנות בתי ספר מחדש. בוא נניח את הדברים על השולחן

- - -

אני מבקש שאף אחד לא ידבר מבלי לקבל רשות.

אלוף הפיקוד נמצא באשקלון, מה זה הדבר הזה? להוציא לנו עין כדי שלא - - -

- - -

מה שאני אומרת, זו היתה עמדת המדינה, היא באה לידי ביטוי גם בהחלטות עצמן, גם בתשובתה לבג"ץ שכבר ניהלנו והסתיים בפסק דין של מפעלים באזור התעשייה באשקלון, שם דובר על הטבות הארנונה, גם נובעות מאותן החלטות בדיוק, מאותה הגדרה אזורית. ברור ששם המשמעותיות הכלכליות אחרות, אבל הקריטריון הוא אותו קריטריון. אנחנו מאד מאמינים גם בקריטריון כי זה מאפשר לך להראות שהפעלת שיקול דעת סביר וענייני.

מה הקריטריון שאמרת?

הקריטריון הלך אחרי היישובים. הקריטריון בא – ואלה דברים שנשמעו פה גם מפי חברי כנסת- הוא בא מתוך רצון לחזק את היישובים שגרים באותו קו חזית קדמי ביותר, מקום שכולם מתייחסים אליו אחרת, שהעומס הביטחוני בשגרה וגם בחירום הוא אחר. זה לא אומר שאין טילים למקום אחר, אבל זה קו החזית הקדמי ובו אתה משקיע לאורך זמן כדי הוא יהיה חי, ותוסס ופעיל. זו עמדת הממשלה העקבית, מספר ממשלות לאורך יותר מעשור. ההחלטה הזו היא חלק מאותו רצף, והיא אחד מכלי הסיוע שעליו חשבו. הקריטריון הלך תמיד אחרי בתי המגורים של התושבים. עיר יש רק אחת, שדרות, היא כולה עמוק עמוק בתוך הטווח, ויש גם 4 מועצות אזוריות. במועצה האזורית יש מורכבות, אבל הן על פני אזור גיאוגרפי, חלקן גדול מאד, חלקן מקיפות את אשקלון מצפון, אחת מהן, ולכן אין מנוס במועצה האזורית, אלא להסתכל ברמת היישוב. אבל הכל הולך תמיד לפי בתי התושבים.

לגבי ההערה לגבי שני אזורי התעשייה הנוספים – היא מקובלת עלינו, במהות, כי כאשר יש אזור תעשייה ששייך לאותן מועצות אזוריות שבעוטף, שאותן אני באה לחזק, אני רוצה להגדיל את ההכנסות שלהן, אני רוצה למשוך אליהן מפעלים וגם תושבים, אני רוצה שיתקיימו ולא בדוחק, כי הם הקו הקדמי – זו הערה שאנחנו מקבלים. אני רוצה לבדוק ברמת הנוסח אם להכניס אותם שמית או כקריטריון. הרשימה שמנויה פה, של שדרות רבתי, הולכת אתנו שנים. כנראה שאלה אזורי התעשייה הוותיקים יותר באזור.

אחד ותיק ואחד חדש.

אבל אותם הוספנו כבר לפני מספר שנים, זאת אומרת – הוא לא חדש - - -

יח"מ הוספתם, אבשלום גם הוספתם, בתקנות אחרות, אבל לא כאן.

ולכן זו הערה שמקובלת עלינו, צריך לראות איך עושים את זה ברמת הנוסח, אם מונים כל אזור תעשייה או כבר כותבים קריטריון של אזורי תעשייה בתחום המועצות האלה, בטווח 7 ק"מ.

זה הכי טוב. זה הכי פשוט.

אבל זה חייב ללכת עם היישובים או עם הרשויות המקומיות של העוטף, שאלה 4 מועצות אזוריות והעיר שדרות.

זאת אומרת שה-7 ק"מ הם לא הקובע? לא הבנתי. אם תיקחי, נניח, את המועצה האזורית מרחבים, שיש לה אזור תעשייה - - -אין לה?

אין. יש 4 מועצות אזוריות - - -

אוקיי, שדות נגב, 50% מהם נמצאים בפנים, יש לו אזור תעשייה. האזור תעשייה שלו לא נמצא פה והוא לא מקבל כי הוא מחוץ ל-7. זה סותר את כל מה שאמרת על הרצון לעשות את זה. לכן, ה-7 ק"מ הוא נכון, אבל העומס קיים, הרי היישובים נמצאים שם וזה אזור התעשייה שלהם.

אנחנו מבינים ומסכימים שיש מורכבות בנושא של מועצות אזוריות שנחצות. את המורכבות הזו אנחנו לא יודעים לפתור בדרך טובה יותר מאשר לומר שהן נחצות, וחלק בפנים, וחלק בחוץ, ונכון, זה יוצר מורכבות, גם בניהול השוטף של המועצה, שחלקן בפנים וחלקן בחוץ, אבל עדיין, בסופו של דבר, קו הוא קו ותמיד חותכים איפה שהוא. קווי המועצות הם שרירותיים והם גם לכן מתרחקים מאד מהעוטף. אם אני אלך לפי התחום המוניציפאלי של מועצה אזורית חוף אשקלון אז זה מייצר עיוות שהוא לא נכון. לכן הממשלה השקיעה מחשבה. חוף אשקלון, למשל, מקיף את אשקלון מצפון. היא אחת מ-4 המועצות: אשכול, שער הנגב, שדות נגב, וחוף אשקלון. אלה ארבעת המועצות האזוריות שיש להן יישובים בטווח ה-7 ק"מ, בנוסף להן – שדרות. זה מה שיש בטווח ה-7 ק"מ, אין עוד רשויות מקומיות בטווח הזה. אשקלון, בתי המגורים שלה הם צפונית לקו ה-7 ק"מ, בפער ניכר. נכון, אזור התעשייה הדרומי כנראה גלש. ניהלנו על זה הליך שלם בבג"ץ, עם מפות, וכו'. התפיסה הממשלתית היא שזה הולך אחרי הרשות המקומית והרצון לחזק את תושבי אותה רשות. לכן, באותו הליך משפטי טענה המדינה – גם אם זה גלש, זה לא משנה, אנחנו נותנים את הסיוע הכלכלי המיוחד לעוטף, רק לאותן 5 רשויות מקומיות שיש להן תושבים בתחום העוטף. המדינה הזו התקבעה בפסק דין לפני שנה.

את שמה לב מה את עושה – איפה שנוח את הולכת לפי התושבים, ואת מורידה את אזור התעשייה שגלש, והולכת לפי התושבים, ופעם כשיש לך אזור תעשייה שנמצא בתוך ה-7 את פתאום הולכת הפוך. יש כאן איזה חוסר - - -

על זה התקיימו דיונים, ואישרו לנו את זה, לפני מספר חודשים.

אני לא מכירה את הנושא של תקנות עידוד השקעות הון. הנושא שאנחנו מכירים נגע למס רכוש, כאשר הרציונאל של מס רכוש זה עולם אחר, זה נגע לפיצויים עקיפים, על נזק מלחמה, שזה תגובתי לאירוע, נתנו פיצויים מקיפים בטווח של 40 ק"מ, לא של 7 ק"מ, ואנחנו מכירים תקדים שנגע למסלולי חישוב הפיצויים, זה עולם אחר מאשר חיזוק חוסן אסטרטגי לאורך זמן.

פה את מדברת על חובת המכרזים של מפעלים, ובדיוק המפעלים לא הם שקובעים לך את הקריטריון, אלא בית המגורים. קצת משונה.

כבוד היושב ראש, מפעל בונים ומקימים בעיר שאתה מאמין בה. לכן, מי שמקים עכשיו חפעל באשדוד הוא לא בודק בדיוק את אזור התעשייה, הוא בודק איפה, ואיפה הסימון.

אני קודם כל מודה לך. היא למעשה סקרה פה את כל התהליך של עוטף עזה, אני רוצה להגיד כמה משפטים, לספר מהחוויות שלי. חיים ילין, אני רוצה להגיד לך תודה רבה. אני, כראש עיר, כשדובר על תרגיל העורף, אמרתי שאפשר לעשות אזעקה בשדרות, ולכן אישרתי. אתה ביטלת את זה ואני מודה לך. למה? יש לי 7 ילדים, הבכורה בת 17, והיא לומדת באבן שמואל. אנחנו באמצע התרגיל קיבלנו טלפון מהאולפנה. הבת בת 17, תלמידה מוכשרת מאד, לא סובלת משום דבר, נורמטיבית לחלוטין, היתה משותקת בחדר שלה במשך שעתיים במשך האזעקה. מישהו יכול לדבר על טווח טילים כשהוא משווה את זה לעומס? הרי על מה מדובר? אני רואה פה את כל החברים, גם את נציגי הממשלה - - -

אתה חושב שבאשקלון היו הבדלים?

תן לי לומר את כל הדברים. באתי מרחוק להגיד את הדברים כי אני מאד מעריך אתכם. אני גם מעריך מאד את אשקלון, הייתי שמח שתהיה לי את תנופת הבניה האדירה שיש באשקלון. בקופת העיריה יש למעלה מ-250 מיליון שקל בגלל היטלים. לכן אני אומר שאני שמח, מפרגן, אני אוהב את ראש העיר ואני אוהב גם תושבי אשקלון. למה הגעתם, כל החברים הנכבדים, וסייעתם להקים את התכנית ארוכת הטווח של שדרות ויישובי עוטף עזה? - מכיוון שראיתם בעיניים שלכם שאנחנו לא חיים בקצפת. אנחנו נלחמים בלא לסגור. מאיפה הגיעה התקנה הזו? היא לא הגיעה מאיזה טייקון שהגיע מסין ועכשיו עושה פה תרגיל חשבונאי כדי לגרוף לקופתו עוד כסף. אני ראיתי מה קרה כשסגרו את מפעל הטקסטיל בשדרות. אנחנו, בשדרות, לא יכולים להקים עוד מפעלים, כיוון שבזמנו גם לא נתנו שטחים. התקנה הזו היא כדי לעשות סדר וכדי להציל את אזור התעשייה שלנו, להציל מפעלים של 200 ו-300 פועלים בכל מפעל, שהעסק לא ייסגר. זה כל הסיפור. ואני, בטח שאני רוצה שאשקלון תיכנס. גם שבבאר שבע, עיר הולדתי, גם יהיו עוד דברים טובים, הלוואי. ואני מפרגן לראש עירית באר שבע על הסייבר, שמדינת ישראל החליטה להשקיע שם. גם באשקלון, שיש תיירות.

אבל אנחנו צריכים לזכור – אתמול בלילה הגיע אלוף הפיקוד אלי, ללשכה. זה לא הפעם הראשונה שהוא מגיע בזמן האחרון. כולנו יודעים שבשר התותחים של החמאס ושל כל ארגוני הטרור זה עוטף עזה. היושב ראש, נפל טיל ליד גן יבנה – לא עשו ישיבה. לא נתנו הערכת מצב שאני לא רוצה לפרט אותה פה. הערכת מצב מאד מפורטת שמסבירה לנו דברים שאנחנו לא יכולים לומר בציבור.

ועדת חוץ וביטחון לא נפגשת כבר שישה חודשים.

אני נמצא במצב מאד קשה. לקיץ הקרוב היו אמורים להיות סח"שים, היו אמורים להיות מיגונים, היה אמור להיות מרכז הפעלה. יש לנו הרבה פרמטרים שיש לנו חוסר בהם. אנחנו לא בוכים. אנחנו לוקחים את המשימה, ואנחנו לצד חיילי צה"ל, אבל אני אומר פה, חברים: אנחנו זקוקים לתקנה ולהחלטה הזו לא כדי לצמוח, אלא כדי לא ליפול. בוודאי שנשמח שכל עיר תקבל כל הטבה. אבל התקנה הזו הגיעה עכשיו לשדה של עוטף עזה, שדרות. יש עיר אחת. העיר שלי היא עיר של 24,000 תושבים, שלפני 14 ו-13 שנה נטשו אותה 6,000 תושבים. כל אחד מכם יחשוב מה זה אומר שרואים שכן או קרוב הולך הביתה, עוזב את העיר. ברוך השם, בזכות התכנית האסטרטגית של ממשלת ישראל אנחנו מצליחים לבלום את הנטישה, ואדרבא, לצמוח. במקרה של התעשייה אנחנו עדיין לא שם, עדיין לא בצמיחה. במקרה של התעשייה התקנה הזו היום הובאה על מנת שלא ייסגרו מפעלים בשדרות.

לכן, אני אומר לחברי הכנסת – אני סומך עליכם, תושבי שדרות סומכים עליהם, סומכים עליהם שבעזרת השם תתנו לנו את היכולת הזו להמשיך לעמוד בחזית לצד חיילי צה"ל ולייצג את מדינת ישראל בכבוד, ולא ליפול, לא לנטוש. אשקלון, ואחרים – בוודאי, בשמחה, אבל שההחלטה היום בוועדה לא תתעכב ולא תיפול לרגע בגלל איזשהו שינוי, כי אם אנחנו נחזור חזרה היום לתושבי שדרות ולמפעלים שמחכים ומשוועים לשינוי התקנה, אני, כראש עיר אומר לך: אנחנו נהיה בבעיה. אני מזכיר שהעיר שדרות, שהגיעה לגירעון של למעלה מ-100 מיליון שקל, מרכיב הארנונה במפעלים, מעבר למי מועסק ולא מועסק- היא מרכיב מאד מאד חשוב שלנו, על מנת לצמוח. תודה רבה לכולם.

רבותי, אני מודיע שב 12:15 נקיים או לא נקיים הצבעה. כל הדוברים יצטרכו לסיים עד אז את דבריהם. אני מציע לנציגי המשרדים לצאת ולדבר עם המשרדים. כל מה שנאמר פה נכון, אבל יש עוד אזור שחל עליו הדבר הזה. צאו, תעשו את העבודה. אתם לא צריכים להשתכנע מהדוברים האחרים.

אני רוצה לומר מילה אחת – תראו, מתחילה להשתרש איזו תרבות שכל פעם שיש - - ומבלי לנקוט עמדה אני חוזר על דבריי, החלק הדרומי של אזור התעשייה באשקלון חייב תיקון. אבל מה התרבות הזו, שבאים בדקה התשעים כשצריך לאשרר תקנות שקיימות ואומרים – אנחנו בולמים אותן אם לא נצרף עוד דברים. ולכן – "תפסת מרובה, לא תפסת". אני חושב שהיום צריכה להיות הצבעה לאשרר את מה שממילא קיים. אנחנו מחויבים לאשקלון ולאזור התעשייה, ואני אומר לך שאני מקבל את הדברים של היועצת המשפטית מלשכת ראש הממשלה, כך נהגנו בכל הטבות המס, אתה זוכר את זה. רצינו שזה ייהנה וזה לא יחסר, אבל ידענו גם לאשרר את התקנות. חבל היום לצאת מכאן בפגישה הראשונה כשאנחנו דוחים הצבעה כזו לשבוע הבא. אני חושב שחברי כנסת סובריינים להבין את ההיגיון שבזה, והיום נצביע. מחר ייפול שם טיל.

מאחר ואני הייתי יושב ראש ועדה, אנחנו יודעים – קודם כל אני התרעתי על זה, ללשכת ראש הממשלה ולכולם, שיידעו. אם היום לא ייכנס – לא ייכנס. אני חי את זה ויודע. הדרך שהוועדות עובדות היא אחרת.

אשקלון צריכה להיכנס מחר, אין שום ספק, אבל אם זה יתקע את השאר - - -

הניסיון שלנו מלמד שגם זה נכנס וגם זה.

ואחרי זה, אתה יודע מה יקרה? כל אזור שדרות יילך לאשקלון. הלכת, עשית מחיר מטרה בקרית גת ובמודיעין, הפסיקו לבנות אצלנו.

אני מייצג את לשכת המסחר חיפה והצפון. כבר אומר מראש לכל מי שיושב פה. כל מי שכאן סביב השולחן רוצה את טובת הפריפריה. זאת בכלל לא שאלה, רק מה? שכחנו שהדיון כאן לא נוגע רק לעוטף עזה. יש לו השלכות מאד רחבות על כל מדינת ישראל, אזורי פריפריה במדינת ישראל, ואני אומר לך את זה, חבר הכנסת יילין, כקיבוצניק לקיבוצניק. אנחנו לא עוסקים עכשיו רק בעוטף עזה.

מי לא עוסק?

אני. אני אומר לכם שיש פה החטאה מאד גדולה של כל הדיון. מתבקש היה שבדיון מהסוג הזה תונח כאן חוות דעת כלכלית מטעם האוצר מה ההשלכות של תיקון התקנות כפי שנעשו עכשיו לגבי עסקים אחרים, יצרנים אחרים, ברחבי מדינת ישראל. אני אומר לכם שהמשמעות של התיקון הזה זו פגיעה מאד קשה ביכולת שלהם בכלל להשתתף במכרזים. אין לכם מה לעסוק במה יהיו תוצאות המכרזים, הם לא יוכלו להשתתף בהם אפילו, ואני חוזר ואומר: אני רוצה את טובת עוטף עזה.

יש בתוך התקנות החדשות ביטוי חדש – "שינוי מהותי כפול". מקודם שמענו פה דעת מלומדים שזה נגזר ממקומות אחרים בעולם. אני אומר לכם שהביטוי הזה קשור אך ורק לענייני מכס. הוא לא קשור למכרזים בכלל. כשאתם מכניסים אותו, אם נכניס אותו, לתקנות חובת המכרזים, אנחנו הולכים לסבך את המכרזים במדינת ישראל, כי אנחנו בכלל לא יודעים מה הביטוי הזה אומר. אני שואל אתכם, חברי הכנסת. אתם הולכים עוד מעט להצביע על תקנות. מישהו יודע מה משמעות הביטוי "שינוי מהותי כפול"? אי חברי ועדת מכרזים במדינת ישראל, כשיצרנים או תעשיינים או כל אחד אחר הולך להשתתף במכרז, איך הם מתנהלים, איך הם מתנהגים עם הביטוי הזה? התקנות האלה לא מוכנות, לא בשלות.

יש פה עיסוק שבעיניי הוא מאד חשוב. אני בכלל לא בטוח שהכנסת השינוי המהותי הכפול בכלל תורמת לעוטף עזה. יש לנו בתקנות פתרון טוב. המחוקק הכניס פתרון טוב. הוא הכניס את ה-35%, הוא דיבר על ה-20%. זה פתרון טוב למפעלים שם. כשאתה מכניס גם את השינוי המהותי הכפול אתה מתחיל רק לסבך, כי לא יידעו מה לעשות עם זה. אני עורך דין ואני מבין את התחום. אני משוכנע שלא כולם מבינים אותו כמוני. בטח לא חברי ועדת מכרזים ברשות מקומית כלשהי. זה הכל, תודה.

אני רוצה לברך את משרדי הממשלה, אני חושב שזה צעד חשוב. אפרופו הדיון היום האם להצביע או לא – זה צעד חשוב שכבר נעשה מאוחר מדי, להזכירכם, "צוק איתן" עוד מעט חוגג יום הולדת שנה, ויפה שעה אחת קודם.

חברי הכנסת שאלו - לגבי המבחן בין תעשיות מעוטף עזה למקומות אחרים בישראל. דעתנו, בהתאחדות התעשיינים נחה, ישבו אתנו משרדי הכלכלה והאוצר, וזה בסדר. התקנות מנוסחות בדרך שרק נותנת יתרון נוסף לעוטף עזה ולא פוגעת בקיים במדינת ישראל, אנחנו סומכים את ידינו על זה.

כולכם, חברי כנסת נכבדים, יודעים למה צריך לעזור ליישובי עוטף עזה ודיברו פה חברי הכנסת ילין וכהן לגבי הצורך להביא יזמים לדרום. אבל אני רוצה לתאר לכם מה זו שגרת יום יום תחת אש, ולא רק הדבר הטריביאלי שאתם מבינים. הוראות פיקוד העורף היום מדברות על כך שעובדים, ברגע שנשמעת אזעקת "צבע אדום", צריכים להיכנס ל-10 דקות למרחב המוגן. אתה עוצר את קו הייצור, נכנס למרחב המוגן ויוצא אחרי 10 דקות. נניח שאין שום טיל, ולכיפת הברזל יש 100% הצלחה, מספיק 10 פעמים "צבע אדום ביום" כדי לגמור יום עבודה, להוריד את התפוקה מ-100% ל-205. זה מטורף, זה לא הגיוני, ועל כן צריך לחזק עוד יותר, כי הפגיעה היא פגיעה ישירה, היא לא פגיעה עקיפה. לכן, כשאנחנו מדברים על הסירנות ועל הצבעים האדומים, צריך להבין שהדיון הזה שמדבר על האם דרום אשקלון כן, והאם 9-6 ק"מ כן, או לא, הפגיעה היא פגיעה אחידה, והכלי שעוזר צריך להיות אחיד, ואני שותף לדעה של היושב ראש שיש כאן איזשהו עיוות מסוים. בדרום אשקלון, בהחלט – המפעלים שם סובלים באותה מידה.

אני מבין שיש פה איזו מסגרת כללית שאומרים למשרדי הממשלה - זה משליך, והחוק ישליך על אשקלון, ועל דברים אחרים, ואני חרד גם ממצב שבו, בסופו של יום, נרצה להשיג את הכל, וימשכו לנו את האישור פה רק בגלל דרום אשקלון. אמר ראש העיר של שדרות, ואני מצטרף אליו- אין לנו יום אחד נוסף לוותר. לכן אני מבקש, כבודו, שתפעיל את כל כובד משקלך להכליל את דרום אשקלון בתוך התחום הזה, כי מגיע להם לא פחות מלאחרים, ובאותה מידה, אני אומר שהיה ואין ברירה, אני מבקש שהתקנות האלה תעבורנה, אם אין ברירה, כמו שהן, אבל אני מאד מבקש – גם עם דרום אשקלון, אבל שלא יידחו בהקשר הזה.

מילה אחרונה לחברים מלשכות המסחר - שינוי מהותי כפול זה דבר מאד ברור. יש לנו מפעלים באזור עוטף עזה שנפגעים מזה. עובדים בשדרות, ועושים את השינוי המהותי הכפול הזה, עובדים 200 עובדים מתוך שדרות ואז אומרים להם – המוצר לא עבר להיות ישראלי, למרות שעובדים עליו 200 אנשים. זה לא דבר טכני, זה דבר חשוב וזה דבר שגורם פה להצלת חיים למפעלים לא קטנים. לכן מאד חשוב, אני מברך את משרדי הממשלה על המהלך הזה.

קודם כל אני רוצה לשבח את היושב ראש. באמת, בנושא אשקלון קיימנו דיונים מקיפים בקדנציה הקודמת, זה נעשה בעזרתך, בראשותך, בתיאום עם לשכת ראש הממשלה, עם שר האוצר דאז וכל השרים, והגעתם למסקנה בראשותך, אדוני היושב ראש. התמזל לנו מזל היום שאתה מכיר היטב את אשקלון. אם לא, היו מורידים בכלל את אשקלון מסדר היום. לכן אני מודה לך בשם תושבי אשקלון. אין שום סיבה שלפני כמה חודשים כן נכללת אשקלון והיום עוד פעם דנים. לכן הבאנו, גם בתוספת אז - - ומה שאני רוצה לציין – רבותי, השכל הישר אומר: למה נבחרי ציבור צריך להחליט - - ולהפעיל שיקול דעת- - איזה פקיד מסוים, אתה בגבולות שם, אשקלון זה 6.3 ק"מ אזור התעשייה הדרומי. הבית נמצא במרחק 8 ק"מ. אין טעם לשפוט, מי שעשה את הטעות הזו. לכן, על פי שיקול הדעת של היושב ראש דאז, ואז, אנשים שקיבלו ואז, הפסקנו את הישיבה לשעה, היו דיונים מקיפים והגיעו למסקנה כן לכלול את אשקלון. אז מה השתנה היום?

אנחנו לא מבקשים שום טובות אבל בגלל המצב הביטחוני הכלכלי וגם הסוציואקונומי, היו אז דיונים מקיפים., ואני מאד מבקש – בלי טובות. 6.3 ק"מ זה הגבולות של אשקלון, אזור התעשייה הדרומית. לכן אנחנו לא מבקשים פה שום טובות, רבותי. איזה פקיד טעה. אדוני היושב ראש, אני מודה לך.

הערה קטנה. בשביל להבין את השלכות הרוחב – חקלאים שנמצאים 9 ק"מ מהגבול ומעבדים את הקרקע, עד התלם האחרון, שהקרקעות שלהם נמצאים על יד כפר עזה או נחל עוז, אבל הם גרים במרחק 9 ק"מ, המשמעות של מה שאתה מבקש היום, אין להם הטבות, זה לקבל הטבות. יש לזה השלכות רוחב שאתם שולפים אותם פה, ככה. אני כבר מתבשל בזה 10 שנים. אני אומר לך – אתם טועים.

קיבלתי עכשיו SMS מהיועצת המשפטית של ועדת הכספים. יש תיקון. אשקלון נכנסה בפיצויים לדרום - - -

- - -

בנושא השקעות הון – שם כנראה שלא. אז רק לתקן את מה שהיא אמרה לי בהתחלה. אבל לא חשוב, אזור התעשייה נכנס.

אני המנכ"ל והבעלים של חברת "רב בריח". לנו, באשקלון, יש שישה מפעלים. שניים וחצי מתוכם נמצאים בתוך ה-7 ק"מ, ואחרים בטווח של 7.2 או קצת יותר. אנחנו מעסיקים 650 איש, חצי מהם מגיעים מנתיבות, שדרות והאזור. אנחנו עובדים בשלוש משמרות, ובשבוע שעבר, אני יכול לספר לך שמשמרת שלישית, בכל האזור, הפסיקה לעבוד, כתוצאה מ "צבע אדום". אני שמח על הביטויים הגיאוגרפיים או על הביטויים של "להוציא עין" או לא. אבל אני לא מבין נכון. אני, דרך אגב, למען הגילוי הנאות, תושב מרכז הארץ שנוסע יום יום ומעסיק למעלה מאלף איש במדינת ישראל, 650 מתוכם מהפריפריה ועוטף עזה. אז ראשית, אני לא מתנצל על זה. אני גם גאה בזה שאני מספק מקומות עבודה באזור הדרומי לשדרות, נתיבות, כולל באזורים שלך, חיים. ודבר שלישי, אני רוצה לומר: למה להחריג? מילא הם היינו מבקשים להוסיף אותנו. אבל למה להחריג אותנו? למה כשה "צבע אדום" נופל בטווח של 6.3 מישהו בא ואומר – המפעל שנמצא באזור הדרומי, שיכול להיות שרק הוקם לפני חצי שנה, מחדש. לידיעתך, בשנתיים האחרונות נסגרו שישה מפעלים באזור התעשייה הדרומי באשקלון.

לכן אני מבקש – אם יצביעו היום ולא יכלילו היום את אזור התעשייה הדרומי, זה לא יקרה לעולם. ייצאו מכאן עם הרגשה שאולי זה יקרה, וזה לא יקרה. דבר שני, אנחנו לא מדברים כאן לא על קבלת הטבות, אנחנו מדברים על קבלת הזדמנות, על עזרה. אנחנו מדברים על האפשרות שבדרום אשקלון יקומו מפעלים ויעסיקו אנשים שגרים בפריפריה. דרך אגב, צפון אשקלון רחוקה מהאזור הדרומי לא פחות מאשר חלק מהמושבים שבאשכול קרובים לאזור הזה. כלומר, אנחנו בסך הכל מדברים פה על תושבי עוטף עזה, שעובדים באזור התעשייה הדרומי של אשקלון, שהוא קרוב אליהם לפעמים יותר מאשר תושבי אשקלון. אנחנו לא מבדילים פה בין צבע לדם או אזור מגורים. אנחנו לא מדברים על צבע או דם, אנחנו מדברים על למה להחריג פה אזור תעשייה שכבר קיים בתוכו, אחרי שבמלחמה האחרונה, 296 פעם, אפרופו 10 דקות - 296 פעם היה "צבע אדום". 296 פעם הפסקנו את הייצור ל-10 דקות. אם אנחנו לא ראויים לאיזושהי עזרה או עדיפות, אז אני לא יודע מה תפקידה של הוועדה כאן ומה התפקיד של ההצבעה כאן.

אני מייצגת את לשכת המסחר והתעשייה אזור הצפון. אנחנו מבקשים לחזור על משהו מאד עקרוני – התקנות כאן היום הן חריג בתוך חוק חובת מכרזים. חברת הכנסת גרמן העלתה את הנושא הזה קודם. זה חריג. השאלה אם אנחנו לא מייצרים תקנות שבהן הגולם קם על יוצרו. אנחנו מדברים על רצון לייצר מכרזים, רצון לייצר שוויון. תקנות תוצרת הארץ – כולם יודעים שזה איזה חריג. זה חריג חיובי, אבל זה חריג שבנוי על איזשהו מנגנון עדין, של מרכיב ישראלי בתוך מוצר. המרכיב הישראלי הוא חלק מאד מהותי בכל הסיפור הזה של המכרז. כלומר, היום אתם הולכים להכניס סל שלם של מוצרים שבעצם, אחוזי חומר הגלם שבהם, שעד היום הסיפור של חומר הגלם הוצא החוצה מהמרכיב הישראלי, כי הם חומרי גלם מיובאים, עד היום הם לא היו חלק מהמרכיב הישראלי. היום אנחנו מאמצים אותם כחלק מהמרכיב הישראלי ומכניסים פה סל חדש של מוצרים לתקנות של ההעדפה. למה זה יכול לגרום, בפועל? זה יכול לגרום להרבה מאד מכרזים לא להיות מכרזים יותר. אנחנו מדברים פה על העדפה שתיצור מצב שבו, הסיכון להתמודד על מכרז הוא סיכון לא כדאי. אין פה עניין בכלל להיכנס למכרז. האם אנחנו, בתוך חוק חובת מכרזים, אומרים – אנחנו הולכים לשלול את היכולת ליצור מכרזים בכל מה שנוגע למפעלים בעזה? כולנו, כל מי שיושב כאן סביב לשולחן רוצים מאד מאד לסייע, והסעיף הזה של ההחלטה הוא סעיף מתוך 50 סעיפים אחרים, של החלטה של סיוע. השאלה האם לא בעקבות ההחלטה של הסיוע אנחנו כורתים יד אחרת שהיא חלק מהמדינה הזו.

יושב פה לידי מר יאיר דוכובני, הסיעה שלו והמפעל שלו שמעסיק גם הוא 50 עובדים, גם הוא – מהרגע שיעבור הסעיף הזה, חד משמעית הוא לא יוכל להתמודד במכרזים יותר. אין לו יכולת להתמודד במכרזים. אני אעביר לו את זכות הדיבור. אני חושבת שהדיון פה הלך הרבה מאד על העניין של הרצון לסייע, והרצון לסייע הוא מאד חשוב, אבל גם כלי הסיוע הם בעצמם חשובים כדי להתמקד איך אנחנו מתמקדים. האם באמצעות הסיוע של ההעדפה זו הדרך הנכונה לסייע? אני חושבת שצריך להקדיש מחשבה גם לזה, ברשותכם, גם לסיפור הזה של השינוי המהותי הכפול, שכמו שאמר גיל עוז, הכלי הזה לא נבדק מספיק, ואנחנו לא יודעים את ההשפעה שלו לטווח רחוק. אנחנו מדברים פה על 5 שנים. לכאורה זה מדתי, אבל ב-5 שנים – כל מכרז שנפתח, יכול להיות מכרז ל-10 שנים. זה יכול להיות מעכשיו קדימה לעוד הרבה שנים. 5 שנים – האם זה מדתי? אנחנו לא בטוחים.

יש, עכשיו, בעוד אנחנו מדברים, "צבע אדום באשקלון".

אתם מייצגים את לשכת המסחר?

את לשכת המסחר והתעשייה, חיפה ו הצפון.

יש לשכת מסחר ארצית?

יש את איגוד לשכות המסחר. לשכת המסחר והתעשייה היא לשכה עצמאית. היא מאד ותיקה, היא מ-1928. יש כ-700 עסקים, חלקם יצרנים, חלקם יבואנים. אנחנו מדברים על זה שהתקנות האלה לא נבדקו לעומק, ושהפגיעה שלהם בכל מי שמתמודד על מכרזים היא פגיעה מאד רחבה.

האיגוד עצמו, הארצי, שלכם – אין לו עמדה?

דואגים פה ליבואן אחד, צר לי, אדוני.

לא להיכנס לזה, בבקשה.

אני שואל – אין לכם עמדה אחידה?

אנחנו מדברים כרגע כלשכת המסחר חיפה והצפון, לא כאיגוד לשכות המסחר, זה גוף אחר.

התאחדות התעשיינים – מישהו נמצא פה?

כן, כן. זה מציל, כמו שאמרתי, 200 מקומות עבודה בשדרות.

אתה יושב בכנסת ואומר מתחת לשפם שכל מטרת הדבר הזה היא לדאוג למפעל אחד, אתה יכול להרחיב?

אמרתי שלשכת המסחר מנסה לעצור את זה בשביל יבואן אחד. יש באזור עוטף עזה לא מעט מפעלים שייהנו מהנושא הזה.

אני הבעלים והמנכ"ל של חברה במפרץ חיפה שעובדים בה כ-50 עובדים, יבואן של - - אני חבר בלשכת המסחר חיפה.

אבל נתנו כבר לשניים מהלשכה לדבר, שזה חריג.

אני מבקש להציג את עמדתי. יש צד שני של המתרס שאף אחד לא - - -

אנא, תצטמצם בדקה, כי זה חריג.

אני אבקש להביע את עמדתי בשתי דקות. אני חושב שבכל החלטה צריכים לשמוע את שני צדי המתרס. אני שמעתי שהוויכוחים פה הם 7 ק"מ - - -

נתנו לשני נציגים מכובדים שלכם לדבר.

אבל אני רוצה להציג את עמדתי האישית, כבעלים של חברה, ומה זה עושה, לפי נקודת המבט שלנו. אני מנהל ומנכ"ל ובעלים של חברה בת 50 עובדים מכל המגזרים, עובדים מבוגרים. חברת חשמל היא לקוח מאד משמעותי בשבילנו. אם תתקבל ההחלטה הזו, אין שום מצב שהחברה שלי, שמייצגת יצרן זר, ואני לא חושב שזו מילת גנאי - - -

איזה יצרן זר?

יש כמה יצרנים זרים. אין שום מצב שנוכל לזכות במכרז. אני אזרח ישראלי, הלב שלי הוא עם עוטף עזה ועם כל הדברים שנשמעו פה. אני שמעתי שהוקמה ועדה להגברת התחרות, למניעת חסמים ביבוא. אף אחד לא דיבר על המחיר שיעלה למשק הישראלי ולחברת חשמל אם תתקבל ההחלטה הזו. ואני, כבעל עניין, יכול להגיד לכם שאם תתקבל ההחלטה הזו המחירים בחברת חשמל יעלו ב-20%, עכשיו. אין מצב שאוכל לזכות במכרז הזה ואת זה אני מדבר על ההווה. בואו נחשוב על מה יקרה למכרזים בעתיד. אני אומר לחברי הוועדה שאם תתקבל ההחלטה אני אחשוב 10 פעמים ועוד אנשים יחשבו 10 פעמים אם להשקיע שנתיים עבודה, שאנחנו משקיעים במכרז הזה, עם סיפורים טכניים, עם עזרה לתעשיות הביטחוניות , אנחנו עוזרים עוזרים ברכש גומלין לתעשיות, הם מברכים כשאנחנו זוכים במכרזים, כי אנחנו עוזרים להם ברכש הגומלין. במכרזים הבאים של חברת חשמל אני אחשוב פעמים, ולדעתי, במכרזים הבאים ישתתף יצרן אחד בלבד, והמחירים יעלו במאה אחוז.

- - -

מה שזה יעשה למשק החשמל הישראלי ולצרכן הישראלי אתם יכולים להבין בעצמכם.

כדי לעשות סדר בדברים – לא מדובר על מפעל אחד בעוטף עזה, מדובר על יותר ממפעל אחד, ולא מדובר רק על תחום הכבלים וחברת החשמל. אין ביטוח שיצרנים ישראלים יזכו במכרזים בגלל הסיפור הזה, חשוב לדעת. תיאוריות כלכליות, מה שהוצג כאן על ידי לשכת המסחר, חשוב מאד להבין שלשכת המסחר הציגה את הצד הריק של הכוס, אבל יש תיאוריות כלכליות שמראות שהעדפת תוצרת הארץ באשר היא, לפעמים גם גורמת להפחתת המחיר, כי במקרים שבהם היצרן המקומי, למרות הפחתת המחיר לא זכה, בעצם זה גרם לכך שמציע הזר הציע הצעה זולה יותר. זאת אומרת, אם לוקחים איזונים, יכול להיות שלפעמים באמת במכרזים יזכו מציעים ישראלים שנתנו מחיר יותר יקר, אבל במקרים אחרים יכול מאד להיות שזה יהיה בדיוק הפוך. אז חשוב לקחת את הדברים האלה במלוא התמונה.

קיבלתי מיעל כהן, מהלשכה המשפטית של משרד ראש הממשלה, בכתב יד, שאכן אין להם התנגדות שבכל אזור תעשייה במועצות האזוריות, שנמצא בטווח של 7 ק"מ, ייכנס למסגרת. זאת אומרת שלפחות השניים שאנחנו דיברנו עליהם, שמשום מה לא נכתבו, שזה אזור התעשייה אבשלום ואזור תעשייה יח"מ – ייכנסו פנימה. שאלתי למה היא לא כותבת במפורש, והיא אמרה שהם לא בדקו, יכול להיות שיש עוד אזור, או משהו, אז הם נותנים הנחיה כוללת. אני רוצה שתאמרי לפרוטוקול את מה שכתוב כאן, ואנחנו נצרף את זה לתקנה, לגבי הנושא של אזורי תעשייה.

אנחנו אולי, ברמת הנוסח, נצטרך עוד לדייק את זה, אבל במהות, אזורי תעשייה ששייכים לארבעת המועצות האזוריות, שכנראה נצטרך להזכיר אותן בשמותיהן, הן המועצות שמקיפות את עזה, שהמבנים באזורי התעשייה הם במרחק של עד 7 ק"מ ייכללו גם הן בתקנות, בדומה להסדר של היישובים במועצות האזוריות, שבתי המגורים שבהם הם במרחק של עד 7 ק"מ.

אז אנחנו מקבלים את זה, והנוסח הסופי ייקבע בין שניכם, להכניס את זה כבר, כך שאם נצביע זה כאילו שהצבענו גם על זה.

חשוב שזה יהיה בדרך של קריטריון, ולא בדרך של רשימה שמית.

נכון. בסדר גמור.

כרגע יש התרוצצות גדולה ולגבי התקנות האלה, מבחינת משרדי הממשלה והח"כים – אין מי שמגמגם בעניין, ההתרוצצות היא לגבי אזור התעשייה הדרומי שבאשקלון, והדילמה היא שמצד אחד אנחנו לא רוצים לעכב את הדברים האלה, ומצד שני, בפרקטיקה, שאני מכיר אותה טוב, אם נצביע עכשיו, יש סיכוי שאזור התעשייה הדרומי לא ייכנס. אז יש כאלה שמציעים לדחות את ההצבעה. אני מציע שנעשה דבר יותר פשוט – אנחנו נקיים את ההצבעה. אני אגיש אחר כך רביזיה, על הרביזיה ייתכן שנדון מחר. דיון ברביזיה זה בדרך כלל קל לעשות, אבל זה ייתן עוד אוויר של נשימה של יום –יומיים למנכ"ל משרד חדש שנכנס, כך אמרו לי. יכול להיות שעד אז הוא יוכל לעשות את זה.

נעלה את זה להצבעה, ואני מקווה שזה יאושר פה אחד. שוב אני אומר בגילוי נאות שאני אחר כך אגיש רביזיה כדי לאפשר לנו עוד יום אחד או יומיים להתייעלות.

אז מי בעד אישור תקנות חובת המכרזים – העדפת תוצרת הארץ, הוראת שעה, תשע"ה-2015, בתוספת מה שנאמר על ידי יעל כהן ושינוסח אחר כך על ידי שניכם?

הצבעה

בעד אישור התקנות – פה אחד

התקנות אושרו.

התקנות אושרו פה אחד. אני, כאמור, אגיש רביזיה.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:18.