הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 3

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, כ"ב בסיון התשע"ה (09 ביוני 2015), שעה 13:00

מצב יוצאי אתיופיה בישראל לנוכח גל ההפגנות

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

יצחק הרצוג

קסניה סבטלובה

יואל רזבוזוב

דוד ביטן

שרון גל

זהבה גלאון

דב חנין

מנואל טרכטנברג

רויטל סויד

רועי פולקמן

מיכל רוזין

עו"ד מיכל לבנטל-אנדרסון - סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד העלייה והקליטה

דוד יאסו - מנהל אגף א' לקליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

אופיר להב - מנהל תכנון מדיניות ותקציבים, משרד העלייה והקליטה

אלעד סון - דובר, משרד העלייה והקליטה

רחל גולדשמיד - מנהלת לשכה, משרד העלייה והקליטה

אלונה שמיר - יועצת מנכ"ל, משרד העלייה והקליטה

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

דני קריבו - סמנכ"ל בכיר, המשרד לביטחון פנים

יאיר דורנפלד - רח"ט תכנון, המשרד לביטחון פנים

בוסנה מהרט-דסה - ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

ניצב גילה גזיאל - ראש אמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ נאווה ברינה - ע' ראש אמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

שבתי גרברציק - דוברות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

סג"ד קרן גלבוע - ראש ענף טיפול ושיקום, שב"ס, המשרד לביטחון פנים

סג"ד נפתלי שמולביץ - ראש ענף תשלומי שכר וגמלאות, שב"ס, המשרד לביטחון פנים

מזל כהן - מנהלת תחום אשרות, רשות האוכלוסין, משרד הפנים

עו"ד דסי צנגן - הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין, משרד הפנים

אהוד פראוור - ראש אגף ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה

עדי טילדה - משרד ראש הממשלה

הרב יוסף הדנה - הרב הראשי ליהודי אתיופיה, המשרד לשירותי דת

רחל שגיא - ראש תחום קהילה, שיקום שכונות ותעסוקה, משרד הבינוי

שאול מוצפי - מנהל תחום בכיר תוכניות סיוע, מינהל לסיוע בדיור, משרד הבינוי

דפני מושיוב - מרכזת מינהלת קליטת עלייה ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יהודה שרף - מנהל היחידה לעלייה, קליטה ומשימות מיוחדות, הסוכנות היהודית

אור רז - עוזרת מנכ"ל, הסוכנות היהודית

משה באטה - מנהל מרכז הקליטה באיבים, הסוכנות היהודית

צגה מלקו - מנהלת השידורים בשפה האמהרית, רשות השידור

מהרטה ברוך רון - סגנית ראש העירייה, עיריית תל אביב-יפו

שבי אסף גטניו - ע' סגנית ראש העירייה, עיריית תל אביב-יפו

מספין אלמיהו - מנהל מוקד האתיופים ברשות, עיריית ירושלים

לב ברדני - מנהל מח' עלייה וקליטה עירונית, עיריית אשקלון

נצנת זיאמר - מנהלת מוקד קליטה ליוצאי אתיופיה, עיריית רמלה

יאסו זללו - פעיל חברתי, ועדת הרווחה, עיריית ראשון לציון

ד"ר נגיסט מנגשה - מנהלת אגף החינוך בעיריית ראש העין

טדסה נגטו - רכז תעסוקה, מוקד קליטה, עיריית יבנה

רחל גדעון - מזכירה במוקד קליטה, עיריית יבנה

אנגדאו יעקב - מנהל מוקד קליטה, עיריית יבנה והפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית בישראל

ציון גבאי - מנכ"ל, הקרן לידידות

וונדה אקלה - מנכ"ל, נציגי ארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה בפרויקט הלאומי האתיופי

בני מלסה - פעיל חברתי, ארגוני עולים מאתיופיה

עו"ד יצחק (איציק) דסה - מייסד ומנכ"ל, טבקה – מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה

עו"ד טרונש-טלי דג'ין - טבקה – מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה

חגית חובב - יועצת, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

חנה אלעזר לגסה - דוברות ושינוי מדיניות, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

מולה מזנאו - אורח האגודה, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

טמסגן באיה - אורח האגודה, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

נתן מלסה - דוברות ושינוי מדיניות, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

מברטו מששה - היחידה למעורבות בקהילה, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

שלמה סלומון אקלה - מנכ"ל, מרכז ליהדות אתיופיה – "בהלצ'ין"

דוד מהרט - מנהל, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

רחל סמעון - מנהלת תפעול פדגוגי, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

יאיר גטה - יועץ, מנחה מגשרים אזורי, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

ימבלנש יוסף - מגשרת חינוכית-חברתית, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

גברה וורקו - ארגון מכנף דרום לציון

מלסה אלהווין - ארגון מכנף דרום לציון

מלסה גטנט - פעיל חברתי

קייס אביהו עזריה - יו"ר מועצת הכוהנים של יהודי אתיופיה בישראל

קייס אליאס סמאי - קייס בראשון לציון, מנכ"ל מועצת כוהני הדת

קייס ראובן אדג'ואיצאו - מועצה דתית חדרה

שמעון סיאני - מנכ"ל, עמותת ידידים למען הנוער והחברה

אלסה עלמו - מנחה תוכנית 'ידידים באזרחות', עמותת ידידים למען הנוער והחברה

אילה הנדין - חוקרת, מאיירס-ג'וינט, מכון ברוקדייל

טקלה מקונן - המרכז האקדמי רופין

סיגל - פעילה ברמת אליהו

זריהון זמיר ג'גנאו - מט"י – מרכז טיפוח יזמות, נתניה

יצחק אהרון - מנהל יזמות מוקד ארצי, כו"ח, מט"י – מרכז טיפוח יזמות, נתניה

פנינה תמנו-שטה - חברת כנסת לשעבר

שמעון סלומון - חבר כנסת לשעבר

אבי יאלו - חבר בפורום חשיבה משותף למאבק בגזענות

מריו מלקה - מנהל מוקד קליטה עירוני

איתן שיינמן - המשמר הציוני דמוקרטי, תנועת אם תרצו

נעמה כרמל - המשמר הציוני דמוקרטי, תנועת אם תרצו

מיקה בק - פעילה במאבק להעלאת יהודי אתיופיה

שרה אלמו - פעילה במאבק להעלאת שארית יהודי אתיופיה

ירון יחיאס - מנהל פורום ייצוג הולם

שירה שאטו - מנהלת תכנית זינוק בעלייה, עמותת אלומה

ניר פאל - סמנכ"ל פיתוח ותוכניות, עמותת אלומה

דוד אלעזר - מנהל מוקד קליטה עירוני, עיריית רחובות

אדיסו אדג'ה - יו"ר ארגון אסירי ציון יוצאי אתיופיה

רגב סייפו - נציג הקהילה בנתניה

ליאור אבבה - פעיל חברתי בנציגות הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

רוני אקלה - מנכ"ל, הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית בישראל

אורי רדה - יו"ר, העמותה לזכר יהודי אתיופיה שנפטרו בסודן

אדיסו וודג' - יו"ר, ארגון אסירי ציון ונעדרים

בני מלחה - מתנדב ברמה הארצית, כולנו אחים

דן (דונלד) פוטרמן - מנכ"ל המרכז הישראלי לחדשות בחינוך, מנהל תוכנית קרן מוריה

דימיטרי רוטשטיין - משקיף, המשמר החברתי

אריה לוי - משקיף, המשמר החברתי

יצחק הילדסהיימר - כתב "מקור ראשון", NRG ו-"מצב הרוח", עיתונאים

ישמבל קפלה - עוזר של חה"כ אברהם נגוסה

לילי הלפרין

אלגאי טפרה

דנה גורדון שושני

אירית שלהבת

מצב יוצאי אתיופיה בישראל לנוכח גל ההפגנות

צהרים טובים לכל המשתתפים, לכל המוזמנים, לחברי הכנסת, לנציגי משרדי הממשלה ונציגי הקהילה.

היום התכנסנו לדון במצב יוצאי אתיופיה בישראל לנוכח גל ההפגנות שראינו. התכנסנו היום לדון ולהעלות את הנושאים הבוערים בקהילה שלנו וגם לשמוע ממשרדי הממשלה מה הם מתכוונים לעשות כדי לקדם את שילוב הקהילה בחברה ושוויון זכויות של הקהילה.

לא הגדרנו נושא ספציפי. מכיוון שזו הפגישה הראשונה אנחנו מתכוונים לשמוע גם מצד משרדי הממשלה וגם מצד נציגי הקהילה ואז נקבע רשימת מיפוי של הנושאים ובהמשך ישיבות הוועדה אנחנו נדון בכל נושא ונושא לעומקו.

אני מברך מאוד את הנוכחות של חברי הכנסת שבאו להשתתף בדיון, וכמובן גם משרדי הממשלה.

לאחר שנסיים לשמוע את הנושאים נדאג שהנושאים האלה יעברו גם לראש הממשלה, שעומד בראש ועדת השרים, כדי שוועדת השרים תתייחס גם לנושאים שיעלו פה.

הראשונים שידברו יהיו חברי הכנסת שרוצים להתייחס בשלב הזה, אני נותן את האפשרות לחברי הכנסת. ניתן עדיפות ראשונה ליושב-ראש היוצא של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חבר הכנסת יואל רזבוזוב, שהוא גם חבר בוועדה הזו והוא נכס חשוב לקידום הדיונים בוועדה. בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אורחים נכבדים. אני חושב שהיה נכון לקיים את הדיון הזה, דיון גדול וממצה. בכנסת הקודמת, הכנסת התשע-עשרה, קיימנו יותר מ-70 דיונים בנושאים שונים ומגוונים. חברי חברי הכנסת לשעבר שמעון סלומון ופנינה תמנו-שטה הציפו המון נושאים, המון סוגיות. להגיד שפשוט מאוד לפתור הכול – זה לא כל-כך פשוט. באמת חלק מן הסוגיות מורכבות מאוד. בחלק מן המקרים כן הצלחנו למצוא פתרונות ובחלק מן המקרים לא.

הדגש הגדול שלנו, קיימנו כמה דיונים בנושא חוק ייצוג הולם בחברות ממשלתיות ומשרדי ממשלה שחייבים לפעול על-פי החוק וכ-1.5% מהעובדים חייבים להיות בני העדה. ברגע שאנחנו כמדינה, כאשר משרדי הממשלה לא אוכפים את החוק הזה אז איך אנחנו יכולים לבקש משאר הגורמים להתייחס בכבוד? אני חושב שאחד האתגרים שלך הוא להמשיך לקיים את הדיונים הללו בגלל שאותו צעיר שמשרת בצבא, עושה תואר אקדמאי ובסוף מגיע לראיון עבודה ולא מקבלים אותו – אנחנו יכולים להיות כאן גלויים – מהסיבה הזאת, אני חושב שזה ביזיון למדינה. כאן אנחנו צריכים כולנו ביחד לעשות מאמץ לפתור את הבעיה הזאת.

מצד שני, ראינו את המחאה הצודקת. אמנם בחלק מן המקרים היא גלשה לפסים שלא היינו רוצים לראות, אבל דווקא כאן הדיון הזה הוא הדיון החשוב וכאן אפשר לפתור בעיות.

ראש הממשלה מייד קרא לאנשים וחיבק אותם אבל שבוע לאחר מכן שר העלייה והקליטה שלו, השר אלקין, החליט לצמצם את מוקדי הקליטה, כך שיד אחת מחבקת ואילו יד שנייה לוקחת. גם כאן מן הראוי ששר העלייה והקליטה החדש יהיה בדיון ויקבל את המלצות הדיון ויפעל בעניין, כולל הגיבוי של ראש הממשלה שמחבק. אנחנו רוצים לראות תוצאות. בסופו של דבר אפשר לחבק וללטף אבל לא לעשות עם זה כלום. אני קורא לשר העלייה והקליטה להתייצב וגם לראש הממשלה. אם כבר לוקחים את העניין ברצינות אז שייקחו ברצינות עד הסוף ויעשו עם זה משהו. תודה.

אני כמובן מברך גם את חברי הכנסת לשעבר, פנינה תמנו-שטה ושמעון סלומון, את הרב הראשי של הקהילה, הרב יוסף הדנה, ואת נשיא מועצת הכהנים, הקייס אביהו עזריה ואת הקייסים האחרים, את מנהלת אגף החינוך בעיריית ראש העין, ד"ר נגיסט מנגשה, וסגנית ראש עיריית תל-אביב, מהרטה ברוך וכמובן כולם. התחלתי לציין שמות אז נכנסתי לבעיה אז בואו נסתפק בזה.

רשות הדיבור לחבר הכנסת דב חנין.

תודה לך, אדוני היושב-ראש. ראשית, ברכות לך על עמידתך בראש הוועדה הזו. אני מאחל לך הרבה הצלחה. הרבה תפקידים והרבה משימות עומדים בפני הוועדה הזאת ואני בטוח שאתה תעשה אותם בהרבה מרץ ובהרבה רצון טוב. אני מברך את חברי הכנסת הרבים שהגיעו לדיון הזה, את חברינו פנינה תמנו-שטה ושמעון סלומון שהובילו בסוגיה הזאת בתנאים לא פשוטים בכנסת היוצאת ואני מקווה שאתם תמשיכו להוביל גם בכנסת הנוכחית ביחד אתנו, אנחנו צריכים הרבה עזרה, וכמובן לכל האורחים, הקייסים, המנהיגים והמנהיגות, הפעילים והפעילות, אנשי הקהילה של יוצאי אתיופיה בישראל.

אדוני היושב-ראש, הנושא שבפנינו הוא נושא חשוב ומאוד-מאוד גדול. מספרן של הבעיות עצום. אבל הדבר הראשון שאנחנו צריכים להבין הוא שאנחנו לא מתמודדים עם אוסף של בעיות נפרדות, אוסף של נקודות. כל הנקודות האלה, הבעיות האלה, מתחברות לתמונה אחת של בעיה אחת גדולה. הנושא שאנחנו מתמודדים אתו הוא בעיה גדולה מערכתית שמאפיינת, לצערנו הרב, את החברה שבה אנחנו חיים וככזו הבעיה הזאת חייבת גם התמודדות מערכתית. הדיון חייב להיות דיון מערכתי.

אני רוצה לחלוק אתך, אדוני היושב-ראש, ואתכם, אורחים נכבדים, טענות ששמעתי דווקא מפי יוצאי אתיופיה לקראת הדיון הזה, ואלה טענות שראוי להן להישמע. אמרתי שאני מתכוון להגיע לדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות על המצוקות, הקשיים והבעיות של יוצאי אתיופיה בישראל ואנשים שאלו אותי: "למה בוועדת העלייה והקליטה? חבר הכנסת חנין, אם לך או לילדים שלך יש איזו בעיה ישלחו אותך לוועדת העלייה והקליטה?" בקרב יוצאי אתיופיה יש אנשים שבכלל נולדו בארץ וגדלו בארץ. הם לא נקלטים, הם לא רוצים להיקלט. הם חלק מן החברה. הם רוצים תשובות שוויוניות, הם רוצים שאנשים יסתכלו להם בעיניים ולא יסבירו להם שהם צריכים להיקלט בכלל במשהו.

40% מן הצעירים הם ילידי הארץ.

אני מעלה את הנקודה הזאת כי אנחנו לא עוסקים רק בסמנטיקה. המסגור של הסוגיה משפיע גם על האופן שבו אנחנו אחר-כך מטפלים בשאלות.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך להמשיך ולהוביל את היוזמה שאתה העלית על שולחננו הקולקטיבי בכנסת, והצטרפו גם חברי כנסת ממפלגות שונות, אני יודע שהמחנה הציוני ואולי גם מפלגות נוספות הצטרפו ליוזמה הזאת שאתה העלית, של ועדת חקירה פרלמנטרית שתבחן את כל מכלול ההתייחסות ותופעות הגזענות – אני אומר את זה בכאב גדול אבל אין מנוס אלא להזכיר את המילה הקשה הזו – שמהן סובלים יוצאי אתיופיה במדינת ישראל. זה צריך להיות שולחן פתוח. אני יודע שראש הממשלה הקים גם צוות משרדי, ואני מברך על כל צוות שמוקם אם הוא יעשה עבודה, אבל זה צריך להיות פורום ציבורי פתוח לדיון, שהפעילים יוכלו לבוא ולהשמיע את עמדותיהם בבמה ציבורית פתוחה, שתהיה פתוחה לתקשורת, פתוחה לביקורת, שנדע מה קורה ומה לא קורה, שתעבוד באופן שיטתי ועקבי על מכלול הבעיות העצום שעומד בפנינו.

אני מקווה מאוד שאנחנו בכנסת נדע בסוגיה הזאת להתאחד כולנו, קואליציה ואופוזיציה, כי אין פה שום מטרה לנגח מישהו.

אין פה נציגי קואליציה, אם לא שמת לב. כולם פה חברי כנסת מן האופוזיציה.

פרט ליושב-ראש. היושב-ראש מייצג את הקואליציה.

אני מאחל לעצמי ולעצמנו שבסוגיה הזאת נדע להתאחד, קואליציה ואופוזיציה, כדי להקים את ועדת החקירה הפרלמנטרית הזו, שהיא מהלך דרוש, חיוני, חשוב להתמודדות עם הנושא וחשוב גם לכבודה של הכנסת שמתייחסת לנושא כזה ברצינות כפי שמתאים לה להתייחס אליו. תודה רבה.

תודה. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה.

שלום לכולם, תודה. אני מברכת את חבר הכנסת נגוסה על היבחרו לראשות הוועדה. אני חושבת שזה חשוב ביותר ואין לי ספק שבתפקידך תפעל לשיפור המצב.

אני רוצה לשתף אתכם באיזו תחושת תסכול. אני כמובן מצטרפת לכל מה שאמר חברי חבר הכנסת חנין. בוודאי גם מתסכלת אותי קודם כול העובדה שאנחנו צריכים לדון בנושא בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. מדובר פה על ישראלים ולא כאלה שצריכים לעבור תהליך עלייה או תהליך קליטה. הם כבר נקלטו. הם רק נקלטו רע מאוד.

אני רוצה לשתף אתכם בתסכול. עוד בתחילת שנות האלפיים הייתי חלק מפרויקט בתוך האגודה הישראלית ליוצאי אתיופיה ונלחמנו אז, גם הפגנו בעירי, לצערי הרב, מול עיריית פתח תקווה כנגד הפרדה בחינוך בין תלמידים ועוד ועוד תופעות קשות, גם ברווחה. גם הייתי שותפה לחברתי חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה בכנסת הקודמת במאבקים בנושא הרווחה מול עובדים סוציאליים. לצערי הרב בעצם הנושאים נשארו אותם נושאים, שום דבר לא השתנה, שום דבר לא השתפר. פשוט עצמו עיניים, אטמו אוזניים וסירבו לראות את הבעיות. הצפנו את הבעיות, צעקנו את המצוקות ואת העוולות והדברים לצערי הרב לא טופלו, פשוט התעלמו מהם.

לפני כשבוע ביקרתי עם חברי כנסת נוספים בכלא "אופק", כלא הנוער היחיד במדינת ישראל, ושם, על-פי הנתונים, מתוך הצעירים הכלואים והעצורים כ-50% מקרב היהודים הם ישראלים יוצאי הקהילה האתיופית. מושקעים באמת תקציבים רבים בכלא ומצליחים לשקם חלק מן הנערים, וחלקם אפילו התגייסו לצבא והצליחו לשקם את עתידם. אני חושבת שאם היה מושקע שמינית מן הסכום שמושקע בלכלוא אותם ולעצור אותם לכל התהליכים בדרך, אם היה מושקע בחינוך, אם היה מושקע ברווחה, אם היו משקיעים בקהילה במקומות שצריך – הם לא היו מגיעים לשם. גם היום יש מצוקה גדולה של נציגי הכלא. הם אומרים: אנחנו מטפחים אותם, אנחנו מקדמים אותם, גם בחינוך, חלקם משלימים שם תעודת בגרות, הם יוצאים החוצה חזרה ואין שום שירותים בקהילה ואין אף אחד שבעצם מרים, מחזיק ומקדם.

לצערי הרב התעוררנו באיחור, אבל תמיד טוב להתעורר. אני חושבת שהממשלה חייבת להתנער פה מהגישה של להתייחס אליהם באמת כאיזו קבוצה שצריך ליצור לה מאפיינים ייחודיים במערכת החינוך או במערכת הרווחה או בבריאות. צריך להתייחס אליהם כאל כלל הציבור הישראלי, ואם כבר ליצור אבחנה – זו אבחנה מתקנת, זו אפליה מתקנת, ואפליה מתקנת משמעותה כסף, תקציבים. צריך להשקיע הרבה מאוד כסף בחינוך, ברווחה, במקומות שבהם צריך להשקיע. אין לי ספק שזה יקדם את כולנו, את כל החברה הישראלית. תודה.

תודה רבה. פרופ' מנואל טרכטנברג, בבקשה.

שלום לכולכם. אדוני היושב-ראש, אני מברך אותך על כהונתך שנפתחת היום עם הנושא החשוב הזה.

אני רוצה להגיד כמה מילים קצרות ומחודדות. רבותי, אין דבר כזה בעיה של בני העדה האתיופית בישראל. יש בעיה של מדינת ישראל, של החברה הישראלית, של מערכת החינוך הישראלית וכולי, בנוגע, בין היתר, לבני העדה האתיופית. מוטב שנבין זאת מכיוון שאתם עושים טובה בכך שפותחים צוהר לעבר האזורים והמחוזות האפלים של החברה הישראלית, שמרשה לעצמה לנהוג בצורה כזאת כלפי בנים מבניה בתוך החברה הישראלית. אז קודם כול עלינו להבין את זה. אין בעיה של בני העדה האתיופית. יש בעיה שלנו כולנו, של המדינה, של החברה בישראל.

שנית, אמרנו גם אתמול, אנחנו מחויבים להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, וזאת לא מן הטעם של אהבת ועדות אלא מכיוון שזה מסר על עוול, על החשיבות שכנסת ישראל מייחסת לנושא וכן, כפי שאמר דב חנין, זה עניין מערכתי ועל כן לא יעזור טיפול נקודתי כאן או שם אלא צריך את הראייה הכוללת.

דבר שלישי, אני רוצה להגיד, סיעת המחנה הציוני על 24 חבריה בכנסת מחויבת כסיעה לסוגיה הזאת. אני חבר כנסת חדש אבל לא חדש בעולם הפוליטיקה. אני רוצה להגיד לכם שזו הפעם הראשונה שאני רואה את התופעה הזאת של סיעה בסדר גודל כזה שמחויבת כולה לנושא מסוים. אז הסיעה מחויבת, ואני אישית מחויב לזה, וכבר התחלתי בפעילות בעניין הזה.

אני מציע להתמקד, מתוך ים הסוגיות שעומדות לפנינו, בחמש סוגיות מרכזיות: חינוך, תעסוקה, דיור, משטרה או מערכת המשפט וצה"ל. אלה חמש המערכות המרכזיות שלכל אזרח יש מגע איתן ושהן מערכות מעצבות בחיים של כל אחד מאתנו. בכל אחת מן המערכות הללו אנחנו רואים פעם אחר פעם בהקשר של בני העדה האתיופית, אבל לא רק, אבל במיוחד כלפיהם, הדרה, הבדלה, בידול, תיוג, טיפול מיוחד שכרוך בעצם באפליה, בין אם רוצים ובין אם לא רוצים. על כן על סדר היום כלפי כל הסוגיות האלה קודם כול להפסיק עם התיוג. אתם אזרחים כמוני וכמו כל אחד אחר שיושב כאן ולא בעלי תג כזה או אחר.

שוב, אני קורא להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. המחויבות שלנו כסיעה ושלי אישית היא מלאה. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. ברכות על התפקיד שלך. אמנם חברת הכנסת רוזין ואני לא חברות ועדה אבל חשבנו שיהיה נכון לבוא לכאן היום. אני רוצה לברך את כל המשתתפים בחדר ולהגיד שתי הערות.

ראשית, אני מבקשת להצטרף ליוזמה להקמת ועדת חקירה. אני חושבת שזו יוזמה נכונה וכל חברי הכנסת של מרצ יתמכו בה.

אני רוצה להעיר שתי הערות. ההערה הראשונה מתייחסת לכך שהכול קשור. אמר את זה בצורה מאוד-מאוד ברורה ובהירה חבר הכנסת דב חנין. הכול קשור, אבל הכול נובע מאותו מקום. קוראים לזה דעות קדומות, גזענות, סטריאוטיפים. כיוון שצריך להתנהל מול כל המערכות, וכל המערכות שמדירות ומפלות מתנהלות בגזענות, אני רוצה לדבר רק על מערכת אחת, ברשותך. הכול קשה, ואני בטוחה שיתייחסו לכול, אבל אני רוצה לדבר רק על מערכת אחת, מערכת אכיפת החוק, או ליתר דיוק המשטרה. אני רוצה בדברים שלי להתייחס למשטרה.

המשטרה צריכה לעבור – אני לא אוהבת את הביטוי הזה אבל בהקשר הזה אגיד אותו – "חינוך מחדש". האלימות, הגזענות, המכות, המפגש היומיומי של צעירים וצעירות, ולא רק צעירים וצעירות, עם המשטרה הוא מפגש טראומטי. פגשנו קבוצה גדולה מאוד של אנשים צעירים. במקרה הכול התפוצץ, לפעמים צריך דבר אחד שיצית את התבערה, הכול התפוצץ כאשר היה הסיפור של החייל וראו את השוטרים המכים. אני לא באה להכתים את כל משטרת ישראל ולהגיד שכל השוטרים אלימים, אבל המפגש של יוצאי אתיופיה עם משטרת ישראל הוא מפגש אלים והמשטרה מתנהלת באלימות. הדבר הזה צריך להיאמר בצורה ברורה מאוד וכאשר תהיה ועדת חקירה אני מצפה שהנושא הזה יעלה לסדר היום. נכון, אנחנו רוצים שתהיה משטרה שעושה את עבודתה נאמנה. אני מצטערת, אני לא רוצה לפגוע באנשי המשטרה שיושבים כאן ומייצגים את שלטון החוק, אבל כל המפגשים שעליהם שמעתי היו מפגשים קשים. זה לא יכול להיות. אז משהו קורה כאן. זה לא משהו נקודתי, זה משהו הרבה יותר מערכתי, זה משהו שמייצג תפיסה גזענית, דעות קדומות. אני חושבת שהדבר הזה צריך לעלות לדיון ביתר שאת. צריך לשנות ולהוריד את הנושא הזה מסדר היום. לא יכול להיות שזה יהיה המפגש בין המשטרה לאזרחים. כשחברת הכנסת רוזין מספרת לנו שהיא היתה במתקן הכליאה "אופק" ופגשה אנשים צעירים, אלה אנשים שלא היו צריכים להגיע לשם בכלל מלכתחילה כי המערכת מייצרת להם סוג של מפגש אלים כזה.

זה הנושא שרציתי לשים עליו דגש. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה. חבר הכנסת שרון גל, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת והאורחים. קודם כול אני מברך אותך כמובן על תפקידך כיושב-ראש הוועדה. אני בטוח שתעשה עבודה מצוינת.

אני חייב לומר שבאתי בעיקר לשמוע ופחות להשמיע בשלב הזה.

אני רק רוצה לומר לכולנו כאן שכאחים ואחיות אנחנו צריכים, על אף כל הבעיות – ויש המון בעיות, אני שומע את זה גם בוועדות אחרות, גם אתמול בוועדה לענייני ביקורת המדינה שם דנו בנושא יוצאי אתיופיה – שלא לשפוך את התינוק עם המים. עכשיו כשהאבק קצת שקע והרוחות נרגעו, ננסה לשמור על מסגרת השיח הזאת כי בסוף באמת כולנו כאן ביחד. אנחנו רוצים לפתור דברים ולתקן כשלים שנעשו בשנים עברו – וזה לא קשור לממשלה כזאת או אחרת. אני רק חושב שחשוב וכדאי לומר גם את הדבר הזה.

בהחלט באתי לשמוע ואשתדל להתעמק. אני גם מנסה קצת לבדוק מה היה בשנים הקודמות בוועדה הזו ובוועדות אחרות. בסופו של דבר התפקיד של הוועדות לרדת לפרטים הקטנים. לא באתי למסור הצהרה בפתח הדיון הזה, באמת לא. אני באמת רוצה ללמוד ולנסות להבין איך אפשר לשפר בכל התחומים, כפי שאמרו כאן חבריי. אני מקווה מאוד שנצליח באמת לגעת במקומות האלה שכואבים לכולנו.

אני רוצה לומר עוד דבר אחד, אפרופו דברים ששמעתי כאן. אנחנו צריכים מאוד לדעת לבודד תופעות חריגות, קיצוניות ומאוד לא נעימות בחברה שלנו, וגם בעניין הזה לא להכתים את החברה כולה. בסך הכול ישראל היא מדינה סובלנית שיש בה אהבת אחים. בסופו של יום כולנו ביחד בשמחות ובקשיים. זה ממש לא אומר שאין בעיות וממש לא אומר שלא צריך לגנות באופן תקיף כל גילוי של פגיעה באדם על רקע מוצאו. אני רק אומר לכם שכאשר סבא וסבתא שלי עלו מטריפולי ונשלחו לקורדני למאהל, למעברות, אז היו פחות או יותר אותם קשיים. אני לא אומר את הדברים האלה חלילה כדי להקטין את הבעיה. אני אומר את הדברים האלה כדי שנקבל קצת פרופורציה.

היום באנו לדבר על הבעיות.

אני יודע וגם ידעתי שזה יגרור תגובה.

גם הבעיות של פעם עדיין פה.

אני יודע. אנחנו עדיין מדינה בהקמה ואנחנו צריכים לפתור את הדברים מתוך אהבת אחים. זה מה שרציתי לומר. אני מקווה שנצליח בדרך כזו או אחרת לפתור את כל הבעיות שמעיקות אבל הדברים האלה גם צריכים להיאמר בפורום הזה.

לא נלמד הלקח.

נכון, לא נלמד הלקח, לכול אני מסכים. תודה.

אני מבקש לתת לכל אחד להביע את דעתו, להשמיע את דבריו. נכבד כל אדם שמדבר. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.

תודה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, האורחים הנכבדים שבאו לכאן. אשתדל לקצר בדבריי כי חברי הרבים פה שהתבטאו אמרו כל מה שעל לבנו, אני חושבת, את מה שכולנו מרגישים. רציתי להדגיש רק דבר אחד חשוב מאוד לכולנו, והוא העניין שבמדינה שלנו יש מספיק גורמים מפלגים. יש לנו מספיק פילוג בעם, יש לנו מספיק בעיות כאשר עולים נושאים עדתיים ויש מספיק אנשים שכל פעם אומרים: בסדר, רק אלה, ורק אלה, ורק מאבקים כאלה. אני מקווה מאוד שהוועדה הזאת, ואתה אברהם נגוסה, תהיו החלק במדינה שלנו ובכנסת שלנו של הכוחות המאחדים, במושג שחשוב מאוד להזכיר לכולנו, מושג שנפוץ מאוד בסוציולוגיה ואני חושבת שבאמת צריך להעלות אותו לסדר היום – איחוד המאבקים. איחוד המאבקים הוא נושא בסיסי. יש לנו את אותן הבעיות. נכון שלכל קהילה יש את הייחוד שלה ולכל עלייה יש את הייחוד שלה, לא נתעלם מן הדברים האלה, אך יחד עם זאת אנחנו שואפים לאותה מטרה.

חברת הכנסת רוזין אמרה שלא צריכה להיות פה קליטה. בעיניי צריכה להיות פה קליטה. לא נקלטו טוב אז צריך להמשיך לקלוט בצורה טובה. צריך לשפר את התהליכים של הקליטה. אני מכירה את זה מהקהילה שלי, אתה מכיר את זה מהקהילה שלך ובסך הכול אנחנו מכירים את זה גם מהסיפור של הקהילה של יוצאי מדינות המזרח, מן המדינות הערביות והמוסלמיות.

הם לא ייקלטו עד שיבינו שהבעיה היא בחברה. לא צריך קליטה. שיקלטו בני אדם. אני צריכה קליטה?

אני מבטאת את עמדתי. אני חושבת שאנחנו כן צריכים כמדינת ישראל ליצור תהליכים שיעזרו לאנשים שזקוקים באופן נואש. מידי יום אני מקבלת מאות פניות במיילים מאנשים שאומרים לי שהם זקוקים לעזרה של המדינה, להתערבות של המדינה.

במקום לדבר על הפילוג בינינו, על השנאה בינינו, על שנאת אחים, שהיא שנאת חינם בסך הכול, חשוב לנו באמת להדגיש שיש פה נושאים שנוגעים לכל הקהילות, לכל העליות, וחשוב מאוד שניאבק כולנו, גם במה שנוגע לאלימות המשטרתית שמופנית כלפי כל העדות, על-פי הסטטיסטיקה יותר כלפי העדה האתיופית, אבל אין עדה שלא נפגעת.

אבל אסור לנו להשלים עם זה.

אין עדה שלא נפגעת, לא העדה הרוסית ולא עדות אחרות, לא המזרחיים ולא הלהט"ב ולא קהילות אחרות שנפגעות על-ידי המשטרה.

כדאי שנתמקד בבעיה, במציאת פתרונות לבעיה שאנחנו מדברים עליה.

אנחנו מאחלים לחבר הכנסת נגוסה, יושב-ראש הוועדה, הצלחה בלכידות שאנחנו צריכים לייצר אותה בין הקהילות השונות שגרות כאן, כדי שלא נהיה שבטים שונים במדינת ישראל אלא נהיה עם אחד בסופו של דבר. תודה.

תודה. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה.

גם אני אצטרף לברכות לחברי חבר הכנסת אברהם נגוסה על היבחרו לתפקיד יושב-ראש הוועדה. אני מברכת את כל האורחים ואני מברכת גם על הדיון החשוב מאוד הזה.

האפליה של יהודי אתיופיה- -

זו לא אפליה. זו גזענות.

- -וגזענות בארץ, אינם דבר שהתחיל עם תחילת המחאה. זה דבר שקיים זמן רב מאוד. בני העדה ניסו להשמיע את קולם ולצערנו, עד שלא היה סרטון אחד שהמחיש באופן ברור מאוד את האלימות המשטרתית של שוטר ומתנדב כנגד חייל צה"ל במדים – אני חושבת שאם הוא לא היה במדים זה לא היה עושה את ההד שהיה לזה, לצערי הרב – עד שלא היה משהו שהמחיש לציבור איפה אנחנו עומדים אז דברים שחלק מן הציבור ידע – אני מתפקידי הקודם מודעת לאפליה ולגזענות ומכירה אותה – אי אפשר היה להרים את קול הזעקה שבהחלט פרצה ובקעה באופן כל-כך משמעותי.

יש לברך על כך שגם אתם, בני העדה, הבעתם את המחאה באופן שקיבל הד ציבורי ושגם בבית הזה ההד הזה נקלט. אנחנו ביחד נוביל לתיקון המצב הקיים.

במחנה הציוני הקמנו ועדה מיוחדת. נמצא פה יושב-ראש האופוזיציה, יושב-ראש המחנה הציוני יצחק הרצוג שהחליט על הקמת ועדה מיוחדת, שחברים בה פרופסור מנואל טרכטנברג, חבר הכנסת עמר בר-לב ואני. נפגשנו גם עם חלק מן האנשים שנמצאים פה ושמענו על הבעיות, והבעיות רבות.

הן נחלקות לשני חלקים. חלק אחד – פתרון ארוך טווח שצריך לעשות אותו. החלק השני הוא פתרון צר טווח, שיכול כבר עכשיו להראות את התוצאות. על הפתרונות ארוכי הטווח דיברו פה, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג דיבר על 5 מוקדים שצריך לעסוק בהם ולא אחזור על הדברים. אבל צריך לעקור את הגזענות הזו ואת האפליה מן השורש. אני באתי לדבר דווקא על הפתרונות קצרי הטווח מכיוון שבהם אנחנו יכולים לקבל החלטות פה וליישם אותן ולקרוא לגופים המתאימים להידרש אליהן.

אנחנו עוסקים בכמה נושאים. קודם כול, התיוג. התיוג מתחיל בכך שיהודי אתיופיה, גם אלה שנולדו פה בארץ, עדיין שייכים למשרד העלייה והקליטה. אנחנו עדיין מקיימים את הישיבה הזאת בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אנחנו עדיין מתייחסים לאנשים האלה כאל עולים חדשים. את התיוג הזה אפשר מייד להסיר. זה לא פתרון ארוך טווח, זה פתרון מיידי.

הנושא השני הוא הטמעה. חבר'ה, היה לנו יום זיכרון לנספים בדרך. היתה המלצה של משרד החינוך, המלצה שקיימת מ-2003. אין לנו הוראה ללמד את זה בבתי-הספר, יש המלצה להזכיר את היום הזה. למה הילדים שלי שלומדים בבית-ספר יסודי, ושני הבנים הגדולים שלי, שאחד מהם מתגייס עוד מעט והשני השתחרר מצה"ל, למה לא היו להם עד היום ימי זיכרון ושיעורי חברה בנושא הזה?

למה חברי הכנסת לא מגיעים לטקס הממלכתי? זו גם שאלה טובה.

את צודקת לחלוטין. באותו יום שכולנו תכננו להגיע, לפחות אני, והודעתי לחברי, היתה לנו ישיבה אחרת בדימונה. את צודקת, אני מקבלת את הדברים.

אולי צריך לחוקק חוק ולחייב אתכם.

לא, אתה לא רוצה את זה. אתה רוצה שנבוא מתוך רצון, אתה רוצה שנבוא מתוך אהבה, אתה רוצה שנבוא כי אנחנו מרגישים שייכים. אני רוצה להמשיך.

עד שלא יהיה שיעור חברה ועד שלא יהיה בבתי-הספר לימוד ההיסטוריה של יהדות אתיופיה, עם כל התלאות שעברו בדרך, עד שהילדים שלנו לא ילמדו את הדברים האלה לא יבינו את ההבדל בתרבות ואת העושר שלה ואת חירוף הנפש, את הכמיהה לציון, את הכמיהה לירושלים. זה דבר שחייבים ללמוד אותו. זה עכשיו, זה לא פתרון ארוך טווח. זה החלטה שמשרד החינוך צריך לקבל עכשיו. את העובדה שצריך לציין את יום הנספים – צריך לציין אותו עכשיו. יכול להיות שאם יום הנספים "נופל" על יום ירושלים ויש כאן משהו שמתנגש אז צריך להחליט על עוד יום שייוחד ליהדות אתיופיה.

זה בכוונה באותו יום ולא נתפשר על זה.

אני יודעת, אבל זה נופל בין הכיסאות. אני יודעת, שמעתי גם על המשמעות, והיא מיוחדת, וגם על החסידה (שְמֵלָה) ועל הכול, אבל צריך שזה יחלחל.

חברת הכנסת רויטל סויד, נא לסכם.

אני מסיימת בדבר, אולי לא הכי חשוב אבל יש בו חשיבות. יש דבר שהוא כעת מכת מדינה. אנחנו מכירים את זה גם במשטרה, גם בפרקליטות וגם בבתי-המשפט. גזענות ואלימות כלפי יהודים יוצאי אתיופיה זה דבר שנחשב מכת מדינה. כשהוא מכת מדינה עכשיו צריך להעביר מסר להחמרה בענישה כנגד אלימות כלפי יוצאי אתיופיה, שיעבור מסר לשוטרים מתוך המשטרה להפסיק את האלימות הזו, שתהיה להם תודעה, ולבתי-המשפט להחמיר בענישה, ולפרקליטות לקרוא להחמרה בענישה. אלה דברים מיידיים, לא צריך בשביל זה תהליכים ארוכי טווח. אני קוראת לוועדה הזאת לקרוא לכל הגורמים האלה עכשיו לקבל את ההחלטה. תודה.

תודה. אני מבקש מן האנשים שמדברים לקצר בדבריהם כי יש רבים שרוצים לדבר ולהביע. אנא תתחשבו בזמן שעומד לרשותנו.

מצבה של הקהילה – זה כישלון של כל ממשלות ישראל לדורותיהן, לא של ממשלה מסוימת. של כל ממשלות ישראל לדורותיהן. היום יש מצב חדש, שפועלת ועדת השרים בראשותו של ראש הממשלה. למיטב ידיעתי, לא היתה הזדמנות כזו – לפחות 30 שנים אני נמצא בארץ – בנושא של העדה.

כשנראה, נאמין.

צריך ועדת חקירה ממלכתית עכשיו.

הוועדה הוקמה וקיימה כבר שתי פגישות. אנחנו מתגייסים לעזור על מנת לקדם את שילובה של הקהילה. אנחנו מעלים פה סוגיות חשובות שאנחנו יכולים לקדם אותן ולהעבירן אל ועדת השרים, וכן כל חברי הכנסת שמתגייסים יכולים לקדם את הנושאים האלה.

אדוני היושב-ראש, אני מכירה את הנושא שלושים שנים. חברי הכנסת מתחלפים אבל הבעיות תופחות. כבר שלושים שנים אני באה לוועדה ואני יודעת את זה. זה לא נכון.

אתן לך לדבר בהמשך. הדרישה היא להשתלבות של הקהילה, לקבל שוויון זכויות. זו המטרה שלנו ולזה כולנו צריכים להמשיך לפעול בשילוב ידיים.

רשות הדיבור לחבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה.

אגיד ממש בקצרה. לפני כ-3 שנים ליוויתי, בסבב הקודם של ההפגנות – בואו נזכור שהעניין לא התחיל הפעם. היה סבב של הפגנות מול בית ראש הממשלה, היו כאן אוהלי מחאה, חבר'ה צעירים ואידיאליסטים שנלחמו אז על הזכויות ונגד הגזענות הישראלית. אני זוכר את הימים האלה, התעסקתי בזה מטעמו של ראש עיריית ירושלים. אחר-כך בתקופה של 3 השנים האחרונות יצא לי לעבוד עם חלק מארגוני הקהילה וגם קצת ללוות, בכלים כאלה או אחרים, את התוכנית "דרך חדשה".

קודם כול אני רוצה להתחיל מן העניין הזה. חברים, לא צריך ועדות, לא חקירה, לא פרלמנטריות ולא אחרות. לא צריך ועדות שרים. אני מאמין קטן מאוד בדבר הזה. ולא צריך עוד צוותי חשיבה. חברים, יש דוח מבקר המדינה שעסק בתוכנית החומש ודיבר על כישלונה.

היא נכשלה מאוד.

ברור שהיא נכשלה. אבל מה הסיבות לכישלון? הבעיה היא לא בניתוח המצב והבנת הצרכים אלא ביישום. זה דבר אחד. ולכן, חברים, חבל על הזמן, לא צריך ועדות.

חשוב לי מאוד לשמוע את הדעה שלך והעמדה שלך לגבי "דרך חדשה".

מייד אגיד. הבעיה המהותית היא ביישום.

בסוף יש כאן שתי רמות שצריך לטפל בהן. רמה אחת – פנינה תמנו-שטה אמרה את זה ואחרים אמרו את זה כאן – היא סוגיית הגזענות בחברה הישראלית, זה תיקון של החברה הישראלית. זה לא תיקון של קהילת יוצאי אתיופיה אלא תיקון של החברה הישראלית.

זה לא החברה. זה המוסדות.

לא, המוסדות הם ראי של החברה, ידידי היקר.

לדוגמה, רבנות ישראל. היא הכי גזענית.

עכשיו יצאנו מדיון על הרבנות. אני לא מציע לתקוף אף מוסד. בסוף זה אנשים, זה החברה הישראלית.

אני מבקש לתת לחבר הכנסת להתבטא.

זה שילוב של אפליה מוסדית עם תפיסות חברתיות מוטעות.

בתיקון של החברה הישראלית בנושא הגזענות שקיימת בחברה הישראלית אנחנו יודעים לסמן את המוקדים, בעיקר בחינוך, במשטרה ובצבא. אלה אכן סוגיות שצריך לטפל בהן. זה דבר אחד.

הדבר השני, אני מקווה שפנינה תמנו-שטה תסכים אתי בעניין הזה וגם צגה מלקו ואחרים פה, התיקון יקרה באמצעות המנהיגות של הקהילה. יש מנהיגות בקהילה- - -

התיקון של הגזענות?

לא, התיקון של האפליה ושל המצב. אמרתי שיש בתהליך שני צדדים. צד אחד הוא הטיפול בגזענות בחברה הישראלית, אבל הצד השני הוא האתגרים שעומדים בפני הקהילה, כאשר האתגר הוא ההובלה של הקהילה של הדברים האלה: בנושאי חינוך, בנושאי דיור, בנושאי השכלה ובנושאים אחרים.

פה יש תוכניות. גם התוכנית "דרך חדשה", שנכתבה גם בתמיכה של פנינה תמנו-שטה ברמה כזאת או אחרת ויש בה הרבה מאוד דברים. לא צריך לכתוב הכול מחדש.

מה שצריך, אני לא מאמין במודל של ועדת שרים. אני חושב שהתקבלה החלטה מבורכת, העניין הזה יצא ממשרד העלייה והקליטה ועבר למשרד ראש הממשלה. צריך להקים שם, במודל שאיימן סייף עושה, רשות למעקב. המטרה שלה היא לא ביצוע אלא מעקב, כי הבעיה לא בתוכניות אלא ביישום. ראשית, צריך להקים רשות למעקב אחרי התוכניות, כי צריכה להיות מאושרת בתקציב הקרוב תוכנית חומש חדשה.

הדבר השני שצריך בנושאים המרכזיים, יש עבודה נפלאה ותוכניות שהגיעו מהקהילה וצריך לעקוב אחרי הביצוע שלהן: בצבא, במשטרה, במערכת החינוך, בנושאי דת ומדינה. צריך להקים צוותי מעקב במשרד ראש הממשלה, לפרק אותן לתוכניות אופרטיביות. אני אומר לכם, 50%, 60%, 70% מזה כבר יש, אבל שזה ייעשה במשותף. זה האתגר. זה לא המדינה עכשיו בונה תוכניות לקהילות אלא הקהילה שותפה או מובילה אפילו בתיקון הזה. המדינה צריכה לתת את המשאבים אבל השותפות צריכה לקרות.

זה התפקיד של המדינה. בשביל זה יש את משרד החינוך.

בזה סיימתי. אלה שתי המשימות. לא צריך לא ועדת שרים ולא ועדת חקירה פרלמנטרית אלא להתחיל לעשות.

תודה. חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה.

תודה רבה. מכובדי היושב-ראש, קודם כול, שיהיה לך בהצלחה, זה חשוב מאוד.

אני שמח לראות את חברתי פנינה תמנו-שטה ואת חברי שמעון סולומון, אני שמח ששניכם באים להיות אתנו כאן.

הצטרפתי לוועדה הזאת כאמירה ערכית, חברתית ופוליטית, שהנושא של העלייה והקליטה מוזנח. כל מי שעלה תמיד נחשב עולה, כל החיים הוא עולה. שאלתי פעם את אמא שלי, היא עלתה ממצרים בשנת 1947, אם היא נחשבת עולה ממצרים. אבל הנה, עולים. כל אדם שהוא דור שלישי – יש פה דור שלישי לעולי אתיופיה – נחשב עולה. אנחנו חייבים לשבור את הסטיגמות הללו ואת ההסללה שעולה מכל עבר.

אני מברך את המפגינים ואת מי שיזמו את המחאה. המחאה הזאת עשתה שינוי עצום בתודעה הלאומית הישראלית, עצום. החבר'ה הצעירים הללו, שהופיעו תחת כל מסך ואמרו מה שיש להם לומר, אמרו אמת. צריך להצדיע להם ועכשיו לראות איך לוקחים את המחאה הזאת והופכים אותה לתרגום אופרטיבי.

אני שמח גם שהקייסים פה. אני רק חייב לומר למי שהעיר בעניין הרבנות, יש פסק-דין של הרב עובדיה יוסף, פסק הלכה, שבו הוא מפנה לרב הרצוג, שפסק כבר בשנות הארבעים שיהודי אתיופיה יהודים הם. אז אין יותר טעם לחלוק. אם יש רבנים שמפרים זאת הרי הם באמת גזענים.

אבל כולם יודעים שמפלים. מה נעשה? זו השאלה.

לסיום, ברמה האופרטיבית יש שורה של נושאים. אנחנו, סיעת המחנה הציוני, לוקחים את הנושא הזה ברצינות. פרופסור טרכטנברג מוביל ועדה אמיתית ורצינית שלוקחת אירועים נקודתיים והופכת אותם לתרגום, מה הוא שורש הבעיה, כמו פרשת סלמסה, כמו פרשות אחרות, מה הסיפור. האם זה העובדה ששמים אותך בגטו של דיור בשכונת קריית משה כזו או אחרת, האם יש חסם בגלל צבע העבודה, הרווחה והבריאות, האם יש חסם במערכת החינוך או במערכת האוניברסיטאית או במערכות אחרות, האם יש חסם בקבלה לעבודה, ועוד ועוד ועוד.

אנשים משרתים ועושים והם אזרחים שווים לכל דבר ועניין והגיע הזמן שנשתחרר מהתופעות הפסולות והאיומות שאנחנו רואים סביבנו.

מכאן תצא תורה, מן הוועדה הזו. אני מקווה שהדיונים יהיו פוריים ומעשיים ושביחד נבוא גם עם פתרונות. אני מסכים עם רועי פולקמן, לא צריך עוד שולחנות של ועדות שרים ואני לא יודע מה. צריך פשוט כלים, והכלים קיימים ולא צריך לבזבז יותר מדי זמן. אני אומר לידידי אברהם נגוסה, דע לך שאני לא חושב שאתה תראה תוצאה מן הוועדות הללו של השרים. אתה צריך לתבוע מעשים פרקטיים מול העיניים, רק זה יהיה המבחן.

אני מתנצל שהיות והצטרפתי רק אמש לוועדה ובינתיים בגלל תפקידי נקבעו לי דברים נוספים לא אוכל להישאר להמשך הדיון אבל אני מבטיח להיות שותף לכל המהלכים. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת לשעבר שמעון סלומון, בבקשה.

תודה רבה. קודם כול נתחיל מזה שבאמת יש כאן פריצת דרך. אני רוצה לאחל לך הצלחה ענקית כי מעבר להיותך עולה ותיק שמכיר את כל הסוגיה, אתה גם פורץ דרך. אנחנו לרשותך. כפי שאתה רואה, אנחנו פה, נעזור כל אחד היכן שהוא יכול, נהיה חיילים ומגויסים ונשפיע היכן שצריך להשפיע.

כפי שאמרו קודם, כמובן שהפתרונות הם לטווח הארוך ולטווח הקצר, כפי שכולנו מדקלמים ואומרים. החינוך הוא כמובן הבסיס כי לא חשוב אם זה חברי כנסת ושרים, הדבר האופטימלי אמור להיות שינוי בחברה הישראלית בכללה כבני אדם. כשאנחנו מדברים על מוסדות זה בני אדם בסופו של דבר, בסוף זה בני אדם וצריך לראות באמצעות חינוך איך אנחנו משקיעים.

אני "נאה דורש, נאה מקיים", אני הולך להיות מנכ"ל כפר סילבר, לחנך ילדים, יותר מ-800 ילדים, לקחת את מה שאני אומר במילים ולהפוך אותו למעשים. יש שם אמנם רק 40 תלמידים יוצאי אתיופיה, אבל כפי שאנחנו אומרים, אמנם הבעיה נמצאת אצלנו אבל את מי שצריך לחנך זה לא אותנו. מי שחולה, מי שמתנהג בצורה גזענית, מי שמסתכל בצורה של סטיגמות – זה מחלה מסוימת, והמחלה לא נעוצה אצלנו. אנחנו אנשים בריאים. להיפך, אנחנו המראה של החברה, אנחנו כמו צילום רנטגן בבית-חולים שמראה לך את הגוף, אם אתה חולה או בריא. אנחנו ממלאים תפקיד חשוב מאוד אבל אנחנו לא צריכים לסבול בגלל זה.

לכן אנחנו צריכים באמת להמשיך בכוח, לא כמסכנים, בצורה מאוד-מאוד חזקה, להראות את החוליים שיש בחברה בכדי שבסופו של דבר הטיפול האמיתי – זה לא אם חברי הכנסת מתחלפים או לא, אלא איך החברה הישראלית במקומות הנכונים משרישה את השוויון ואיך אנחנו נהיה כחברה בריאים יותר, פחות חולים. כך צריך לראות את זה.

יש ועדת שרים. יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת נגוסה גם ציין את זה. אנחנו יושבים גם שם, עם חברתי פנינה תמנו-שטה, יושבים ושומעים. הציפייה שלי – אני כבר 35 שנים בארץ – שמשם תרד התורה, לא רק בתקציבים אלא להוריד את זה כלפי מטה, להשריש שזאת מחלה שצריך להוקיע אותה ולא רק לדבר ואחר-כך למנות עוד ועדה. חשוב להשריש את זה למטה.

עצה לי אליך, אדוני יושב-ראש הוועדה. צריך לעבור פאזה, מדרישת תוכניות לדרישת תוצאות. אני יכול להביא פה כמה דוגמאות, אם זה בצבא ואם זה בכמה דברים שעשינו, שירדנו ממש באחוזים, שראינו הישגים כאשר דרשנו בכל חודשיים תוצאות. אנחנו צריכים להיות ועדה בודקת ומבקרת בצד, לדרוש תוצאות, כי תוכניות יש למכביר.

דיברתם על "הדרך החדשה". אני התנגדתי לה מן היום הראשון, התנגדתי מפני שאמרתי: לא צריך לחקור אותנו כל פעם מחדש. אנחנו כבר 35 שנים פה וכולם מכירים אותנו. יחד עם זאת, אחרי שקמה "הדרך החדשה", ואהוד פראוור יושב כאן- - -

פוירשטיין – זה לא גזענות?

זה לא תוכנית של "הדרך החדשה". אבל תיכף נגיע.

אני מבקש מן הדוברים לקצר ואני מבקש מן המשתתפים האחרים לתת לאנשים לסיים את דבריהם.

רק להשלים. אבל אמרתי גם אחר-כך, כש"הדרך החדשה" קמה והחלה לפעול: היום כבר נעשתה עבודה מקצועית ויסודית, עם קבוצות עבודה, היום צריך ליישם כי נעשתה באמת עבודה טובה ולא צריך לזרוק אותה לפח.

דבר אחרון, הבעיה שלנו בנושא הגזענות. יש חוקים, יש כתבים על זה. הבעיה שלנו היא בענישה. בתי-המשפט מקלים בעונש. זה לא שאני צמא דם אלא יש משמעות, מסר בענישה. כל פעם אני מביא את הדוגמה של ה-NBA, כשסטרלינג עשה את מה שעשה, באותו יום – לא שרים, לא חברי כנסת, לא כלום – הקומישינר סילק אותו. זאת אמירה חדה וברורה. גם פה אנחנו צריכים כל פעם לדרוש את החמרת הענישה בבתי-המשפט. המשטרה באמת עושה עבודה טובה, היום יש עבודה שהם מגישים ואני מקווה מאוד שזה יתקדם ויש לי אמונה שזה יעבוד כפי שאנחנו חושבים. נעשית עבודה, כבר התחילו לעבוד. אבל אם בית-המשפט לא ישלים אז לא עשינו כלום, כי כאשר מביאים אשם ומטילים עליו עונש סתמי, שלא נותן כלום, אז המצב נשאר כפי שהוא.

אתה עוסק בתופעות הלוואי. המקור הוא רבנות ישראל, משם זה מתחיל.

תודה. חברת הכנסת לשעבר פנינה תמנו-שטה, בבקשה.

ראשית, אני רוצה לפתוח בברכות. אמרתי לך את זה גם בטלפון. אני חושבת שזה צעד חשוב, נכון, שיש לנו סוף-סוף בן הקהילה שהוא יושב-ראש ועדה בכנסת, ועוד נכון הוא אם גם הכנסת תלמד לשבור תקרות זכוכית, וכך גם מקבלי ההחלטות שצריכים לעשות זאת.

חשוב לי להגיד דבר אחד. יש כאן מעין צביעות ,מהסיבה הפשוטה. אנחנו מדברים כבר חודש שיש דברים מיידיים, כפי שאמרה חברת הכנסת רויטל סויד, שאפשר לתקן אותם. אקרא אותם.

בשולחן שר הבריאות ממתינות הנחיות חדשות מוועדה שעבדה יותר משנה וחצי ואומרת שצריך לשנות את ההנחיות המפלות בפרשת הדם. השר לא טורח לחתום עליהן. הוא יכול לעשות את זה עכשיו. כשהכנסת רוצה לעשות עבודה ולא רק לפקח ולחוקק היא יודעת לעשות. ולראיה, תראו את השוויון בנטל, ולראיה, רשות השידור. חברי הכנסת שיושבים פה, תְכנסו מבחינתי צוותי עבודה. למה שר הבריאות לא חותם על שינוי ההנחיות המפלות? למה אני לא יכולה לתרום דם? למה אתה לא יכול לתרום דם? למה כל האנשים פה מושפלים? למה חיילים בני הקהילה צריכים להיות מושפלים?

פרשת "דפו פרוברה" – זה ממתין אצל מבקר המדינה. דוח ראשון היה דוח מבזה שהפיל את האחריות עלינו, אז הוא פתח עוד פעם את הדוח. למה אחרי כל-כך הרבה זמן, כשהכתובת על הקיר ויש את כל הנתונים, עשו לו את העבודה, הוא לא טורח להגיש מסקנות מיידיות?

נושא הרבנות הראשית – ספק יהודים? אני מטילה ספק בכל היהודים שאינם אתיופים במדינת ישראל, אני מטילה ספק.

שורת חוקים נגד אפליה שזרקו אותם לעזאזל בפעם הקודמת, אם זה על הכפלת הפיצויים נגד אפליה מ-50,000 שקל ל-120,000 שקל. מה ביקשנו? זרקה אותם השרה דאז ציפי לבני, ושישמעו את השמות. אמרו: לשם מה צריך להחמיר את הענישה? הגשתי הצעת חוק בעניין נציבות השוויון, ואמרו: "לשם מה צריך נציבות שוויון?" איפה המדיניות נגד גזענות? איפה המדיניות לקידום שוויון?

יש לנו עובדים במשרד הבריאות בהעסקה קבלנית. יש לנו עובדים במשרד החינוך בהעסקה קבלנית. יש לנו עובדים בכל המשרדים בהעסקה קבלנית. שיקלטו אותם מחר בבוקר, שלא יספרו לנו סיפורים שזה תקדים. מדובר בסך הכול אולי ב-500-600 עובדים. שיגידו: "אנחנו קולטים אותם". הכסף הזה גם כך יוצא.

אלה דברים שאפשר לעשות מחר בבוקר, אז שלא יספרו לנו סיפורים. זה לדעתי כתב האישום המיידי נגד מדינת ישראל.

ועוד משהו ששכחנו לרגע, איפה כתבי האישום נגד השוטרים? איזו גרירת רגליים. אני כעורכת-דין – וגם את יודעת את זה, חברת הכנסת רויטל סויד – יודעת שהם יכלו לעשות את זה עוד לפני שבוע. הם היו צריכים לסגור את כתבי האישום נגד המפגינים. יש תקדימים לכך, אם זה בהתנתקות ואם זה בהפגנות הסטודנטים שהשרה גמליאל בעצמה נתנו עדות על כך שסגרו להם את התיקים. אלה דברים שאפשר היה לעשות עכשיו.

אם מדינת ישראל רוצה להוכיח שרוצים לתקן את משבר האמון, הם צריכים לעשות את זה. אם לא עכשיו, מחר בבוקר.

בבקשה, חיכיתי בסבלנות ואתה יודע שאני לא ידועה בסבלנות רבה, ועדיין חיכיתי בסבלנות.

לגבי "הדרך החדשה", חשוב לי להבהיר, אף אחד לא ממציא את הגלגל. אם יש בידול במדינת ישראל הוא צריך להיפסק. עם זאת, אסור לשפוך את התינוק עם המים. בשביל זה, וכולנו יודעים, וחשוב לי להפנות את הדברים שלי גם לצעירים, אי אפשר שייפסק הבידול אם כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה בכל רגע נתון, אם אין החלטת ממשלה, אלא אם כן אתם רוצים לחיות באשליות. צריך לקבל החלטת ממשלה, כמו "הדרך החדשה", שאומרת: לא יהיה בידול במדינת ישראל.

"הדרך החדשה" זה בידול.

לא. זה שילוב. תקראו הטב. אם אני אומרת את זה וזה משודר בטלוויזיה ומופיע בפרוטוקול בכנסת ישראל אז תאמינו לי. אבל זה לא העניין.

אני חייבת לומר, יש משבר שחייבים לפתור אותו עם משרד הביטחון. לא יתכן שיש מי שאומרים: אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יתגייסו במסלולים נפרדים, ויבוא רמטכ"ל חדש ויגיד לי מה טוב לילדים שלי, שטוב להם ללכת במסלולים נפרדים. כמה נעים להם להיות מושפלים, להגיע לבקו"ם, לעלות על אוטובוסים נפרדים כאשר אנחנו לא רוצים? אלו דברים שהכנסת צריכה לדרוש באופן מיידי, את ההבהרות, ובוודאי לעשות את התיקונים הנדרשים. תודה.

תודה. הרב יוסף הדנה, הרב הראשי של יהודי אתיופיה.

מי בחר בו? הוא לא רב ראשי שלנו. הוא חלק מן הבעיה.

אמרתי בהתחלה, אנחנו לא דנים בנושאים ספציפיים. אנחנו מדברים, שומעים ומשמיעים דעות. אמרתי לכם בהתחלה. ולכן בואו לא ניכנס לכל מיני שאלות. נתמקד בנושאים שאנחנו מדברים עליהם. הרב יוסף הדנה, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברנו היקר, חבר הכנסת פרופ' אברהם נגוסה. קודם כול ברכות עד בלי די להצלחה. זו משימה, שליחות לא פשוטה ובעזרת-השם תעשה ותצליח.

השתתפתי בישיבות של הוועדה הזאת כמה וכמה פעמים. לצערי אנחנו עדיין מדברים על אותו דבר. אני בארץ משנת 1972.

הכול מתחיל עוד מהגן, מבית-הספר. החינוך הוא הדבר החשוב ביותר. גם מה שנאמר, ש-50% מן האסירים בכלא "אופק" ובשאר בתי-הכלא, ואני גם ביקרתי וראיתי, הם בני העדה – הם ממש ילדים קטנים. לעניות דעתי צריך לשים את הדגש על החינוך, קודם כול. כל הילדים הקטנים האלה נמצאים שם בגלל שלא עזרנו להם, לא סייענו, בגלל שלא קיבלו את מינימום התמיכה הנדרשת, את החום. לכן אני חושב שהחינוך חשוב מאוד במקרה הזה.

דבר שני, באשר לתעסוקה – נכון, יש בעיות מקומיות, יש בעיות בכל מיני מקומות עבודה, בכל מיני משרדים. יש בעיות. אני חושב שצריך לטפל בבעיות האלה, במקומות האלה. בכל מיני נושאים יש בעיות מקומיות. לא נאשים את כולם אלא את אותם האנשים.

איפה הקייסים, לדוגמה? הכול מתחיל בזהות היהודית, קודם כול, לא בחינוך. זו מדינה יהודית דמוקרטית ומדברים על הזהות היהודית.

כאשר תלמד מוסר אז אפשר יהיה לדבר.

אני שמח מאוד שחברי כנסת רבים באו לישיבה, השתתפו והזדהו בעניין הזה.

דבר נוסף, אי אפשר למשוך ולמשוך ולמשוך. הנה פרץ פתאום הדבר הזה. הוא יכול לקרות גם ביתר שאת, ביתר עוז.

לכן אני חושב שכדאי לשלב ידיים, לטפל גם במוקדים הבעייתיים. צריך לטפל ולפתור את הבעיה של הנוער.

אתה מכחיד את הזהות שלהם, הזהות היהודית שלהם.

תדבר בהמשך כאשר תקבל רשות דיבור.

קודם כול אתה צריך להחזיר את הסמכויות לקייסים. אתה בובה של המערכת, מצטער מאוד.

אם הוא מדבר כך סימן שאני באמת עובד.

כבוד הרב, תתמקד בדבריך, אנא תסכם.

תודה רבה ובהצלחה.

כמובן אחר-כך גם תוכל לדבר, אנחנו ניתן.

רשות הדיבור לקייס אביהו עזריה, נשיא מועצת הכוהנים של יוצאי אתיופיה בישראל, בבקשה.

תודה רבה. קודם כול, אני מצטרף לברכות. אנחנו מברכים אותך שתצליח.

אני מ-1993 מכיר את הוועדה ואנחנו מגיעים לסקור את הבעיות. כפי שאנשים הולכים לבית קברות כדי להנציח את המתים אנחנו עולים לכנסת כל פעם לסקור את הבעיות, כך אני מרגיש.

קודם כול, הזכות להיות מוכרים כיהודים, ההכרה ביהודי אתיופיה, במורשת – זה הביא את כל הבעיות לכאן. אם כולנו משולבים בכל מיני עבודות, בחינוך, בצבא, הילדים מתגייסים לצבא ל-3 שנים ביחידות קרביות ובתפקידים רציניים אבל כשמדברים על יהדות הם לא נחשבים ליהודים, הם לא יכולים להתחתן בכל מקום והם מחפשים ועוברים ממקום למקום, הם מחפשים איזה רב שיעשה טובות לקהילה. זה כך כבר 30 שנים, 40 שנים. אם אנחנו פה בזכות היותנו יהודים אך לא יכולים להתחתן בכל מקום כמו יתר עם ישראל, מתי אנחנו ניחשב יהודים כשרים? וגם אלה שבאו בשנות השבעים, שהגיעו לפנינו ועברו תהליך גיור, עדיין יהדותם לא נחשבת כשרה, הם לא כשרים לחומרה.

לצעירים נמאס. עכשיו ראיתי אדם מתפרץ. לא סתם, זה לא בא סתם משנאה, זה לא בא מתוך הבטן שלו, זה לא בא מן המשפחה שלו. הוא לא מכיר את כבוד הרב. הוא נולד באזור סמיין בכלל, לא נולד באזור שלנו, הוא לא מכיר אותו, אין לו שום קרבה של שכנות ושום קרבה משפחתית, הוא לא מכיר, אבל הוא צועק מתוך הכאב והסבל מהדת, מהזכות. מתי נוכל להיות עם חופשי, להיות שייכים לדת?

יש כמה קייסים שהביאו את עם ישראל לכאן, אחד-אחד. מי שיודע על יהודי אתיופיה, אלה יהודים שהובילו כמו כף יד את הקהילה שלהם. אין להם אפילו סמכות לתת אישור יהדות. אישור יהדות בעצם זה לתת עדות, אך אין להם שום סמכות. אם לא יהיה שוויון דתי הבעיה לא תיפסק, לא יהיה לה סוף, השביתה תמשיך, הבעיות ימשיכו עוד. תהיה ועדה, תהיה פעילות קליטה, תהיה תוכנית חומש – כל הדברים האלה קטנטנים. מדובר בכסף והממשלה יכולה להוציא מיליונים ולפתור את הבעיות הללו. אבל דת – את הבעיה הזאת אי אפשר לפתור בכסף. איך אפשר לפתור את הבעיה? זה הדת. זה לא שלי, של הקייסים, זה שלכם. הילדים רוצים להתחתן ונתקלים בקשיים ובינתיים כולם סובלים.

יש כ-20 רבנים אתיופים. כל הרבנים יוצאי אתיופיה לא יכולים לטפל בשום קהילה אחרת. מדברים על רב אתיופי זה, רב אתיופי זה ורב אתיופי זה. בכל מועצה דתית יש מחלקה אתיופית. אין מחלקה מרוקאית, אין תימנית, אין גרוזינית, אין רוסית. רק מחלקה אתיופית עם רב אתיופי. לכן השאלה מתי הבעיה יכולה להסתיים.

הממסד משתמש בקייסים מתי שנוח, כאשר משהו קורה מייד מגיעים לקייסים. גם ערב הבחירות וגם מתי שקורה איזה בלגן ישר מגיעים לקייסים: "בואו תרגיעו את הכול", ישר ראש העירייה מתקשר, מלשכת הרווחה מתקשרים: "בואו תרגיעו את הכול". אחרי זה אתה לא יודע אפילו איפה דלת הכניסה.

מתי הדבר הזה יסתיים? יש קייסים צעירים, יש קייסים "צברים" שרוצים להמשיך. רוצים לנתק את הקשר הדתי, את המשך הדורות של הקייסים. אנחנו רוצים שהדבר זה ימשיך להוביל, ללמד. צריך להכניס את הדת לחינוך, לא רק את הנספים. ידוע, מתו לנו אנשים רבים בסודן, ידוע, באו בתנאים-לא-תנאים, בדרך-לא-דרך. לא רק לתת חינוך על הכרת יהודי אתיופיה שנפלו בדרך בסודן אלא להכיר גם את מורשת יהודי אתיופיה, ללמד אותה בבתי-הספר. איך ללמד את זה? זה עניין של מורים, בעלי השכלה, בעלי תואר, קייסים צעירים שמעוניינים ויכולים ללמד, יכולים להרצות. אנחנו רוצים שכולנו ביחד ניתן יד כדי שהילדים שלנו יתחתנו כמו כל עם ישראל. תודה.

תודה רבה. קייס סמאי, בבקשה. אני מבקש לקצר בדברים כדי שרבים יוכלו להביע את דעתם.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מצטרף לברכות של כולם. באמת הגיע הזמן, צריך לברך "שהחיינו".

אני חושב שנאמר פה הכול. אקצר. קייס אביהו, יושב-ראש מועצת כוהני הדת אמר את זה. קודם אמרו שבתודעה הישראלית נכנסה המחאה, הגזענות, כל מה שקורה בקהילה. דבר אחד לא נכנס בתודעה: מורשת יהדות אתיופיה. הנושא הזה, מעמד הקייסים והרבנים ובכלל הכרה ביהדות אתיופיה – זה נושא שלא נכנס לתודעה, לא בכנסת, לא ברבנות ולא בכל המוסדות ולכן אנחנו מתנגחים בינינו ובין עצמנו, בין אדם כזה או אחר. אני חושב שחשוב שזה ייכנס לתודעה. בסופו של דבר בעצם הכול יתגמד ברגע שההכרה הזאת תגיע. תודה רבה.

תודה רבה. קייס ראובן, בבקשה.

תודה לחבר הכנסת ד"ר אברהם נגוסה. צריך לפרגן לו. שלושים שנה הוא נלחם למען יהודי אתיופיה. הראשונים, כולם היו פוליטיקאים, עסקנים של הקהילה, גם פרנג'ים, אבל אברהם נגוסה נכנס למפלגה ואמר: "אני בוחר ליכוד". כאשר הוא נבחר להיות חבר כנסת בליכוד אני חושב שהעץ נפל. את העץ הפיל ד"ר אברהם נגוסה.

אני רוצה לראות שהחברים שלך באמת יעזרו לקהילה, יתנו לך את הכוח להמשיך, לא רק לעוד קדנציה אחת אלא לעשר קדנציות כדי לפתור את הבעיה.

בנוסף לכך, אני אומר לאקדמאים, לצעירים, לפני שלושים שנים הקייסים, ובראשם אבא שלי, נלחמו למען יהודי אתיופיה. ישנו במשך 60 ימים מול משרדי הרבנות. הרב הדנה גם יודע את זה. לא היו אז אקדמאים, לא היו משפטנים, לא היו שוטרים מהקהילה, אבל עשו את זה באהדה.

כפי שאברהם נגוסה נלחם להביא את הפלאשמורה, בואו נילחם פה למען עמנו. שלושים שנים בעלי תארים אקדמאים הולכים לעבודה בניקיון. התפקיד של הקייסים – הם מועסקים ב-2,000 שקל לחודש. רבותי, איזה רב אשכנזי מועסק ב-2,000 שקל לחודש? זאת המציאות. במשך שלושים שנים אף פוליטיקאי לא טרח בשבילנו.

אני חושב שזו גאווה שחבר הכנסת אברהם נגוסה הוא יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, זו זכות גדולה, אבל לא מספיק. אני רוצה שבאמת ראש הממשלה ייתן לך את הגיבוי, את התקציבים. במקום להזרים לכל הארגונים של האתיופים שייתן לך מוועדת השרים, ינקה את הגזענות, את הגטו של האתיופים, אם זה בלוד, אם זה בבאר-שבע, אם זה בחדרה וגדרה. יש לנו הרבה בעיות.

גם אתם הצעירים, המשפטנים למיניהם, אנא תבינו. אם לא נתאחד ביחד אי אפשר להיות פה. תראו את ההפגנה של הדרוזים – איימו, קיבלו. אז מה אתם רוצים, האקדמאים? בואו תהיו כמו אלה. אנחנו צריכים להתאחד ביחד. נעזור לחבר הכנסת אברהם נגוסה, יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, ניתן לו את הכוח, אני חושב שאז יהיה פתרון. תודה רבה. הרבה הצלחות.

תודה. ניתן את רשות הדיבור לנציג הצעירים, אבי יאלו.

אני מצטרף לברכות לאברהם נגוסה. אנחנו שמחים שאתה יושב פה בראש הוועדה. נקווה שיהיו הרבה יושבי-ראש כאלה. בהצלחה.

שמענו פה דברים רבים. אני מתחבר מאוד למה שחבר הכנסת דב חנין אמר. הבעיות לא נקודתיות, אין פה איזו בעיה נקודתית, יש פה בעיה מערכתית כללית. החברה שלנו חולה ואני חושב שדב חנין נגע בדיוק במקומות שבהם צריך לטפל.

אני באופן אישי והחברים שמחים מאוד שיש היתכנות להקים ועדת חקירה. אנחנו מקווים שזאת תהיה ועדת חקירה "עם שיניים", מה שנקרא, שתוכל באמת לבדוק ולגלות את הכשלים שהביאו אותנו למקום שבו אנו נמצאים.

הגזענות כפי שאנחנו תופסים אותה היא לא באדם הפרטי שנמצא בסופרמרקט או בשכן שלנו. אנחנו לא מדברים על גזענות מן הסוג הזה. הגזענות הזאת חשובה, צריך לטפל בה, אבל לא זו מעניינת אותנו. מה שמעניין אותנו זה המערכת הישראלית. יש פה גזענות בכל תחום ותחום. זה מתחיל לא מהיום ולא מאתמול, זה מתחיל אי-שם לפני שבכלל הגענו לארץ, לפני שבכלל הגענו למקום הזה. נעשו ניסיונות כבירים כדי למנוע מאתנו להגיע למולדת, להגיע לבית. זו גזענות ממוסדת, חברים, זו לא גזענות של מאן דהוא אלא זו גזענות שהחלה עוד לפני שהגענו לפה, והיא ממשיכה. הטיפול והיחס שאנחנו זוכים לו הוא טיפול מחריג, טיפול שמסליל אותנו למקומות של הגטאות שייצרו לנו פה. למעשה יש לנו פה איזו אוטונומיה אתיופית-חבשית, מדינה בתוך מדינה.

אנחנו מצפים שגם הוועדה הזאת, ובכלל מדינת ישראל על כל משרדיה, תתחיל לבדוק את עצמה, תתחיל לטפל בבעיות האמיתיות. מאסנו בדיונים האלה, מאסנו בכנסים האלה, מאסנו בדברת הזאת. הזכרתם את הדרוזים – הם רק תכננו, רק איימו, הוציאו איזה סטטוס בפייסבוק שהם הולכים להשבית, שהם הולכים להפגין ומדינת ישראל ידעה להוציא 2.4 מיליארד שקל בשביל לטפל בבעיות שלהם באופן זריז מאוד. ואילו אצלנו זה תמיד ממשיך לדיונים, ועוד פעם "בואו נבדוק".

הזכיר חבר הכנסת לשעבר שמעון סולומון, לא אנחנו חולים, המדינה חולה, החברה חולה, הרשויות חולות. אנחנו בסך הכול אומרים שזה לא יכול להימשך עוד. היינו שם, בוועדות האלה, בכנסים האלה. חלק מן החברים שנמצאים פה היו בסבב הקודם ב-2012. גם אז היתה תחושה שהנה אנחנו באים עכשיו לעשות שיח אמיתי עם החבר'ה הצעירים, החבר'ה שיצאו להפגין, עם אותם ארגונים כאלה ואחרים אך בסוף היום החלטה 4624 לא טיפלה בכלום ולמעשה התקבלה באופן חד-צדדי, כאשר לחבר'ה שלנו שהיו שותפים בדיונים האלה לא היתה אפשרות להגיב, להשיג השגות או לבדוק אם זה נכון או לא נכון. מה שנעשה הוא שהזמינו אותנו דקה לפני הפרסום ואמרו לנו: "תגיעו כדי לקדם את התוכנית הזאת".

אנחנו מבקשים, יש את התוכנית "דרך חדשה", שהזכרתם, ויש עוד כל מיני תוכניות. אל"ף, כל התוכניות האלה שמחריגות ומסלילות אותנו למקומות של הפרדת האתיופים – צריך לבטל אותן, לפרק. כל מה שצריך הוא להתחיל לפרק. דבר ראשון, כל מה שלא עובד – לפרק. אחר-כך צריך להתחיל לבנות. ופה נקודת ההתחלה. לפרק מה שלא טוב ולהתחיל לבחון איך אנחנו מתקדמים ביחד ומתקנים את החברה. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה.

צהרים טובים לכולם. קודם כול אני רוצה להדגיש שכבוד לנו שאברהם נגוסה הוא יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. סיעת הליכוד תמכה בזה. הוא נציג סיעת הליכוד בוועדה. אני גם רוצה לומר שאנחנו כחברי סיעת הליכוד נתמוך בהחלטות שלו ובדרישות התקציביות שלו מראש הממשלה. הודענו את זה כבר לראש הממשלה. לא נתמוך בהעברת הכספים לכל מיני עמותות. ניצור איזה מסלול לעניין הזה, שהדברים יגיעו אליכם כפי שצריך בגיבוי של יושב-ראש הוועדה.

יש עמותה שמקבלת כסף?

אמרתי שלא נתמוך בכך, אם זה יעבור דרך עמותות אנחנו לא נתמוך. נתמוך בתקציבים באמצעות הרשויות או באמצעים אחרים, אבל נתמוך באברהם נגוסה ובהחלטות שיתקבלו.

דבר נוסף, אני חושב שלא צריך ועדת חקירה, מן הטעם הפשוט, שאנחנו מודים, כולנו מודים שנעשו טעויות, אז לא צריך בשביל זה ועדת חקירה. לא יעזור לנו היום לדעת אילו טעויות נעשו. אנחנו צריכים למצוא פתרונות לבעיות שנוצרו.

מרגיז אותי שעשו את אותן טעויות בקליטת יהודי צפון אפריקה. גם כשאנחנו הגענו ממרוקו עשו לנו אותו דבר. לכן אני חושב שצריך למצוא פתרונות לבעיות שנוצרו ולא להתחיל לחפור מה היה בעבר כי ברור שבעבר עשו טעויות, על כך אין ויכוח, לא צריך בשביל זה ועדת חקירה.

אני רוצה לתת לכם דוגמה מראשון לציון על טעויות שעשו. לא כל דבר הוא עניין תקציבי, פעמים רבות העניין הוא בהחלטה נכונה ובקידום של אותה החלטה. מה שעשו עם יהודי אתיופיה, כפי שאת יהדות מרוקו שלחו לדימונה ולמקומות אחרים, את יהדות אתיופיה שלחו לשכונות שיקום בתוך ערים גדולות. אסביר לכם למה. בראשון לציון יש לנו שכונת שיקום, רמת אליהו, שם מחירי הדירות נעו בין 600-700 אלף שקל. המדינה נתנה 700,000 שקל משכנתה וכולם באו לרמת אליהו. לאחר ש-400 יחידות דיור נמכרו לעולי אתיופיה פניתי אישית לשר הבינוי והשיכון, שהיה בזמנו מאיר שטרית, ואמרתי לו: אין היגיון שכל יהודי אתיופיה יהיו בשכונה אחת, זה יצור מצב בדיוק כפי שקרה בדימונה ובירוחם ובמקומות אחרים. בוא ניצור סיטואציה אחרת. תפסיקו לתת משכנתאות לרמת אליהו, לכפר גבירול. תנו להם את המשכנתאות במקומות אחרים וגם תגדילו את המשכנתאות על מנת שיוכלו לקנות דירות במקומות אחרים.

מה עם זכות בחירה? הסלילו אותם לשכונות הללו.

תוכל לדבר בהמשך, לא עכשיו. תן לחבר הכנסת לסיים את דבריו.

הוא סירב, הוא אמר שאין פתרון משפטי לעניין הזה. התוצאה היתה שבמשך 4 שנים המספר קפץ מ-400 משפחות ל-1,200-1,300 משפחות. לאחר מכן הגיע זאב בוים זכרונו לברכה כשר הבינוי והשיכון והוא קיבל את ההחלטה שאני ביקשתי ומאז בעצם זה נשאר אותו דבר והמשפחות עברו למקומות אחרים. זו דוגמה של החלטה לא נכונה שהיו צריכים לשנות אותה ולקבל החלטה נכונה בזמן.

דבר נוסף, ההחלטה הזאת יצרה סיטואציה שהיום, אחרי עשרים שנים, יש בראשון לציון גני ילדים שהם רק על טהרת עולי אתיופיה, 40 ילדים מעולי אתיופיה. אין אינטגרציה והדברים לא יכולים להתקדם כפי שצריך. כאשר הייתי חבר בעיריית ראשון לציון קיבלנו החלטה לקחת חלק מן הילדים לגנים בתוך העיר על מנת ליצור איזו אינטגרציה עם האוכלוסייה הקיימת. אני מסביר לכם שהבעיה היא בהחלטות גרועות, לא רק בתקציבים. זו דוגמה. לא אמרתי שאין פתרון, בוודאי יש פתרון גם לזה, אבל צריך לקבל החלטות נכונות, והדברים האלה לא נעשו.

לכן אני אומר שוועדת חקירה – הכול טוב ויפה, אבל זה לא ייתן לנו מענה לבעיות ופתרונות.

אני מאמין בנגוסה. אני מכיר אותו שנים רבות בתוך הפעילות בליכוד. הוא אדם שחי את העניין, רוצה לפעול למען פתרון הבעיה. אני מבטיח לכם כנציג סיעת הליכוד פה, ואני מאמין שגם נציג סיעת כולנו מצטרף, נעשה הכול על מנת שהדברים יתועלו לכיוונים הנכונים ויימצא פתרון לבעיות שנוצרו. תודה רבה.

תודה רבה. גברת מהרטה ברוך, סגנית ראש עיריית תל-אביב, בבקשה.

שלום לכולם. ד"ר נגוסה, ברכות על התפקיד. אין ספק שאתה מהווה כעת מודל לצעירים רבים שלא היתה להם תקווה. התפקיד שלך הוא תפקיד משמעותי, שבעיני משנה תפיסה.

אני רוצה להמשיך להיות אופטימית במקצת ולדבר דווקא על כך שלדעתי המחאה הזאת היא הזדמנות אדירה לשינוי אמיתי. אני חושבת שהמחאה הזאת, שהובילו אותה צעירי העדה, שברובם הם בכלל ילידי הארץ, היא מחאה חשובה. המחאה הזאת מחלחלת גם אל תוך הקהילה וגם בתוך הקהילה קורים דברים נפלאים לדעתי.

החברה הישראלית עד כה לא כל-כך הבינה את גודל הבעיות. מה שאני חווה זה את הפתעת הישראלים על כך שיש אפליה. "מה, לא מכניסים אתכם למועדון?" כן, יש אפליה וההכרה בבעיה היא צעד משמעותי לקראת הפתרון.

חברתי צגה מלקו שיושבת לידי אמרה: "אני שלושים שנים יושבת בוועדה הזאת, סוקרת אותה, הבעיות ידועות אבל רק חברי הכנסת מתחלפים". זה עצוב, אבל היא צודקת מאוד. מצד שני, יש תקופות בהן כן נעשו דברים. כשיאיר צבן החליט לתת משכנתה נדיבה ליוצאי אתיופיה הוא נתן אותה; כשאמנון רובינשטיין פתח את הדלתות להשכלה הגבוהה בשבילנו, בשביל הדור שלי, הוא פתח. אז מי שרוצה לעשות יכול לעשות. צריך להתמקד בעשייה.

זה גם המקום להדגיש שהפתרון של הבעיה שאנחנו מציפים כאן היום הוא לא פתרון של "זבנג וגמרנו". זה תהליך ארוך טווח. הבעיה נוגעת בכל המערכות. מצד שני, יש בעיות ספציפיות שאפשר לתת להן מענה מיידי. לדעתי לא נעשה מספיק בחודש-חודשיים האחרונים כדי להגיד: אנחנו מבינים את הבעיה ואנחנו פועלים מהר.

במשטרת ישראל קורה תהליך יפה מאוד, בשיתוף הקהילה, של למידת הבעיות וניסיון באמת למצוא פתרונות. התהליך הזה נמשך ועודנו קיים ואני מאוד מעריכה את זה.

יש בעיות בצבא. יש בעיה במרחב הציבורי. אני לא מוכנה לסבול מצב שבו הבן שלי ייצא לבלות במועדון ולא יתנו לו להיכנס. איך החברה הישראלית מכילה את הדבר הזה בשתיקה? אני חושבת שהבעיה היא גם של החברה הישראלית. עצם העובדה שלא יוצאים בלייני המועדונים ואומרים: "לא נאפשר מצב שבו יש קבוצה גדולה של האוכלוסייה שלא נכנסת לבלות" אז המצב חמור.

יש לנו עבודה רבה. אני קוראת לראש הממשלה באמת לבנות תוכנית פעולה עם יעדים, עם לוח זמנים. שלושים שנים אנחנו צועקים והבעיות ידועות. הפעם לדעתי זה דבר אמיתי ואם לא יינתן פתרון אמיתי אנחנו לא נשתוק, אנחנו נצא לרחובות ונפגין עד שיהיה מענה אמיתי לבעיות שלנו.

תודה. נא לקצר בדברים כי אנחנו גם צריכים לשמוע את נציגי משרדי הממשלה, זה חשוב מאוד. רוני אקלה, מנכ"ל הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית בישראל, בבקשה.

תודה, אברהם נגוסה. אני מברך אותך, אני מצטרף לברכות של חברי.

אני חושב שנאמרים פה הרבה מאוד דברים. זה לא חדש, כך זה קורה. מה שמפליא, שיש הרבה מאוד החלטות אבל הן לא מבוצעות. זה מצער אותי. יש הרבה מאוד דיונים, הרבה מאוד דיבורים, הרבה מאוד אמירות, הרבה מאוד סיסמאות שנזרקות לחלל האוויר. אומרים: נעשה כך, ונעשה כך, ונעשה כך. בסופו של תהליך הדברים לא נעשים. זה עצוב.

אם היו מדברים בשנות השמונים כפי שמדברים עכשיו הייתי מאמין. היות שבאתי לכאן בשנות השמונים ואני יודע בדיוק מה קרה במהלך השנים הללו, עכשיו קשה מאוד להאמין. כלומר, סיסמאות ודיבורים לא יקדמו אותנו לשום מקום. היום יש בתוך הקהילה שלנו בעלי מקצוע שיכולים להוביל, שיכולים לקבל אחריות, שיכולים ליישם מדיניות ואין סיבה שלא נוכל להוביל את הדברים האלה בשיתוף עם כולם.

מי זה "אנחנו"?

אני, אתה וכולנו. אם אתה לא אתי אז יש לך בעיה.

אני מבקש לא להתערב. כפי שאתה לא רוצה שייכנסו בדבריך, אל תיכנסו בבקשה בדבריו של אחר. יהיה לנו זמן להתווכח כאשר ניכנס לכל נושא ונושא. כרגע תנו לאנשים להביע את דעותיהם.

תוכניות יש למכביר. לא צריך לתכנן תוכניות. יש זריקת אחריות מאחד לשני וזה לא טוב. לפני שנתיים הייתי בתקווה גדולה מאוד אך למרות הכול הדברים לא התממשו. עכשיו אני שומע שאם היה כך היינו יכולים לעשות כך. כאשר אנחנו בעמדות מפתח עלינו לעשות. אחרי שאפרוש מן התפקיד שלי אני לא רוצה לומר "חבל שלא עשיתי את זה".

עכשיו אתה עובד בשטח. אתם צריכים להביא את השינוי.

הבאתי את השינוי. אתה מכיר אותי, אני לא מדבר בסיסמאות. האמן לי, גם מספרית, אם היו שואלים אותי לגבי הקהילה, אני יכול לתת דין וחשבון מאל"ף ועד ת"ו. לכן בתחום אחריותי אני מאוד שמח שהבאתי אותם ילדים לבגרות משמעותית שמשתווה לבגרות בממוצע הארצי. לא רק אני אומר את זה, כולם יודעים.

אז המצב בסדר?

חשוב שהתוכניות יהפכו להיות משולבות, שיתאימו את עצמן.

אני מבקש, אני מכבד אתכם, כשדיברתם לא התערבתי ולא הפרעתי.

לדעתי אנחנו צריכים לעסוק בעבודה משותפת, לא של בני הקהילה בלבד. יש לנו הרבה מאוד אנשי מקצוע ממשרדי הממשלה ומגופים אחרים. צריך לשלב ידיים כי הבעיות שלנו – אפשר לפתור אותן. אין סיבה שנצטרך להגיד: הנה יש כל-כך הרבה בעיות, כל-כך הרבה צרות. אני אומר לכם, הקהילה שלנו היא קהילה קטנה מאוד ואם נעשה פילוח אנחנו יכולים להגיע לאותם אנשים שזקוקים לעזרה. אני חושב שרבים מן היושבים פה לא צריכים עזרה. יש אנשים שצריכים עזרה באמת ואנחנו צריכים לעזור להם.

משנת 1984 ועד היום מקהילת יוצאי אתיופיה בסביבות 52% או 54% עדיין נמצאים בתרבות אזרחית ניהולית של אגף הרווחה. על מה אנחנו מדברים?

אגיד לך על מה אנחנו מדברים. אתה, כמי שמייצג את הרווחה, יש לי תשובה עבורך.

אני מבקש, אנחנו לא מנהלים דיאלוג.

אני לא נכנס כרגע לשאלה מה הן הסיבות ולמה. אתה יודע את זה טוב ממני.

הגיע הזמן שלא רק אנשים שיושבים כאן, יש הרבה מאוד אנשים שנמצאים מחוץ למסגרת הזאת שיכולים לשבת ביחד ולפתור את הבעיה של הקהילה האתיופית. תודה רבה.

תודה. ד"ר נגיסט מנגשה, מנהלת אגף החינוך בעיריית ראש העין, בבקשה.

תודה רבה. אני באתי בעיקר לברך את חבר הכנסת ד"ר נגוסה, מסיבה אחת עיקרית. אני כבר עשרים שנים מתמידה פה בוועדות, בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בוועדת החינוך והתרבות, כל הזמן באתי והתייצבתי. לפעמים ראיתי בזה מקום לוונטילציה, שאוכל להשתחרר, שמעתי את החברים שלי משתחררים. תמיד אנחנו מציינים שיש בעיות ומקשיבים לנו, יוצאת הודעה לעיתונות ובזה נגמר. היום גם אמרתי שאבוא, למרות שאני כבר 3 שנים לא עוסקת בעבודה עם הקהילה, אני עוסקת בדברים ברמה העירונית ביישוב שבו אני נמצאת.

למה היתה הפגנה אלימה. גם בתוך הקהילה וגם מחוץ לקהילה אנשים התלוננו על האלימות של בני הנוער שיצאו להפגנה. מה בני הנוער האלה ביקשו בסך הכול? להיות שווים בחברה הישראלית, שיהיה להם דיור, שיהיו להם מקומות עבודה, שילמדו באמת בכבוד בארץ הזאת, שיש בה כל-כך הרבה חובות כלפינו. זה דבר אחד.

דבר שני, לגבי ועדת השרים, באמצע שנות התשעים הוקמה ועדת שרים וועדת מנכ"לים. הייתי נציגת הקהילה. הבעיות שעלו כאן עלו גם שם. התקבלו החלטות. אני נשארתי עם הפרוטוקולים. עדיין הפרוטוקולים הם אותם פרוטוקולים על אותן בעיות שלגביהן התקבלו החלטות, אנחנו עדיין דנים, ועכשיו עוד פעם קמה ועדת שרים. אני חושבת שצריך לחשוב קצת אחרת.

ועדת חקירה פרלמנטרית היא טובה לכותרת בעיתונים, נקודה. הייתי חברת ועדה פרלמנטרית בתקופה של סוף שנת 1999 ותחילת שנת 2000, ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא פערים חברתיים. מה נעשה? יש לי את הדוח במגרה. אם אנחנו רוצים לעכב עניינים מקימים ועדות: "שב ותמתין עד שהוועדה תלמד". אני לא בעד ועדת חקירה.

אני גם לא יודעת מה אנחנו יוצאי אתיופיה רוצים. מה אנחנו רוצים שיהיה? אנחנו גם צריכים לדעת מה אנחנו רוצים.

רוב הפתרון נמצא בידיים שלנו, חברים. חשוב שאנחנו גם כן נעשה משהו, גם עם עצמנו, ונסייע גם לאותם צעירים שהיום מסתובבים עם כאב רב במקומות שונים ללא תעסוקה, ללא מקומות עבודה ראויים.

עלו הרבה מאוד בעיות. חברי הכנסת באו ולמדו את הבעיות האלה. שמענו את חבר הכנסת חנין. אני מודה לך על ההתייעצות, היא באמת רצינית. אפילו לא היה לי מה להגיד. אנחנו פה יוצאי אתיופיה, אתם מתמחים בבעיות שלנו, אתם יודעים את הבעיות שלנו. אני כל-כך רגועה. אבל ב"תכלס" מי שצריך לשנות זה אתם.

הכנתי רשימה של החלטות ממשלה ושל פרויקטים שונים בהחלטות הממשלה. המדינה מקבלת החלטות אבל אין בהן תקציבים. יש החלטה אבל במרביתה ללא תקציבים.

יחד עם זאת, אני לא מסכימה לשפוך את התינוק עם המים. אני רוצה לשמור את התינוק, לגדל אותו, לטפח אותו בתוך החברה הישראלית. אבל אני רוצה לזרוק את המים המזוהמים. יש הרבה דברים שעושים. העשייה הזאת צריכה להימשך. ההשקעה שהמדינה עושה צריכה להימשך, אבל ללא הקמה של שולחנות חדשים השולחנות האלה עוד לא נגמרים. אני חושבת שגם הבעיות של הנכדים שלי יעמדו לדיון בשולחנות עגולים.

אני רוצה להגיד לחברים שלי יוצאי אתיופיה, המקום הזה הוא מקום לוונטילציה, לנשום, לדבר על הבעיות, אבל הפתרון במרביתו נמצא בידיים שלנו. ניקח את עצמנו בידיים ונוביל. אגיד לכם למה. אל תתפתו לוועדות האלה. היום כמו מגפה אנחנו יצאנו להפגנה, הנושא שלנו עלה על סדר היום הציבורי. בעוד 3 שבועות הנושא הזה לא יהיה על סדר היום. אם אנחנו לא ממשיכים- - -

אז יקימו עוד פרויקטים.

לא באתי לכאן לייצג אף פרויקט. תנו לי רגע לסכם. אנחנו צריכים לקחת את עצמנו בידיים. אני היום מנהלת אגף החינוך והנוער ביישוב. הנגיעה שלי בקליטה של עולי אתיופיה רק מינימלית, אבל הילדים שלי סובלים מאותה בעיה, לכן אהיה שותפה בהמשך. תודה.

תודה. צגה מלקו מרשות השידור, בבקשה.

קודם כול אני מברכת את חבר הכנסת אברהם נגוסה. באמת אתה מודל, וכבר בירכתי אותך בטלפון.

כבר שנים רבות אני מגיעה לפה ומסקרת מתוקף תפקידי כעובדת רשות השידור. את רוב חברי הכנסת אני מכירה. כפי שאמרתי בהתחלה, הבעיות תופחות ורק חברי הכנסת מתחלפים. לאחרונה הם מתחלפים בתדירות גבוהה יותר, כל שנה-שנתיים, ושום דבר לא נעשה.

אתם הצעירים חושבים שנושא האתיופים עלה עכשיו בגלל הפגנה? גם ב-2012 זה עלה בעקבות הפגנה.

ב-1988.

וגם ב-1996 בפרשת הדם. לא היתה הפגנה גדולה יותר מן ההגנה בעקבות פרשת הדם. באנו, שמענו, הקימו ועדה בראשות הנשיא לשעבר יצחק נבון. שום דבר לא יצא מזה.

אגיד לכם מה הבעיה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי שנת 2014 יש בישראל 137,000 יוצאי אתיופיה, מתוכם 51,000 נולדו פה, כלומר יותר משליש. אבל אלה שנולדו בארץ גם הם נחשבים לעולים חדשים, כביכול צריך לקלוט אותם, משרד העלייה והקליטה צריך לטפל בהם וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות צריכה לדון בהם, כפי שחבר הכנסת דב חנין אמר. למה כך צריך להיות?

בסך הכול אנחנו מכירים את הבעיות שיש לנו. אפשר לפתור אותן במערכות הקיימות. במקום זה, את הקהילה הפריטו, הקימו מיליוני פרויקטים, מיליוני ארגונים וגופים. למה צריך את זה? למה אנחנו צריכים פרויקטים? למה אנחנו צריכים גופים?

מוקדי הקליטה, מי שהקים אותם היא שרת העלייה והקליטה דאז יולי תמיר ורשויות מקומיות מפעילות אותם. עובדי מוקד קליטה, אקדמאים, עובדים ברשות מקומית. בשביל מה? רק בשביל שיוצאי אתיופיה ידברו עם אנשים באמהרית ויחזרו הביתה. אין להם שום תפקיד. אלה אקדמאים שמועסקים על-ידי קבלנים, לא על-ידי משרד העלייה והקליטה ולא על-ידי הרשות המקומית. האנשים האלה מועסקים יותר מ-10 שנים והשכר שלהם לא עולה, נשאר אותו דבר. זו אפילו עבירה פלילית, על-פי החוק מגיע להם. אין להם קידום, האנשים האלה נשארים ומתבגרים. מוזר, לא מזמן קיבלו גם מכתב פיטורים.

מרכז ההיגוי – הנה ידידי דוד מהרט מנהל המרכז יושב פה – פועל יותר מ-20 שנים. משרד החינוך לא יכול להקים בתוכו את הדבר הזה ולקלוט את העובדים? נוח לו שקם פרויקט לאומי. אז מה קרה?

אבל מי גרם לזה? בני העדה.

לא. הממסד.

- - -

כבוד הקייס, אני מציע שתהיה דוגמה אישית ותן לנו לנהל פה את השיחה כפי שצריך.

תרבות דיבור – זה מה שאנחנו למדנו.

עובדי מרכז ההיגוי עושים את עבודתם. למה זה צריך להיות בנפרד? למה משרד החינוך לא יכול לקלוט אותם? זה דבר אחד.

אנחנו בקהילה הפכנו להיות פרויקטים. למה ילידי הארץ, כש-51,000 נולדו פה, למה הם צריכים פרויקטים בנפרד? אם זה במשטרה ובכל מקום, כל מי שנמצא צריך לשלב אותו. מי שצריך תגבור יקבל סיוע בתוך המערכת.

אתם יודעים, צבע העור שלנו כל-כך יפה ביהדות התפוצות כדי לגייס כסף, זה כל-כך טוב. אתם יודעים כמה כסף מגייסים בזכותנו? אבל כשזה מגיע לפה מה אנחנו רואים? אין את זה.

במשרד ראש הממשלה היתה תוכנית חומש. רק אדם אחד קנה דירה. נכון? התוכנית כבר נכשלה. עכשיו הביאו לנו את התוכנית "דרך חדשה", מחר יביאו לנו "דרך צהובה" או "דרך אדומה", רק יחליפו את השם.

תקראי קודם כול את "הדרך החדשה". היא מדברת בדיוק על מה שאת אומרת. "הדרך החדשה" אומרת להפסיק את הבידול. זו החלטת ממשלה שקובעת שהפרויקטים שמבדלים את בני הקהילה חייבים להיפסק. כפי שנאמר, בצדק, הפתרונות אצלנו. לא לתקוף החלטות ממשלה שקובעות להפסיק עם הבידול. אנחנו מדברים בדיוק על אותו דבר, רק צריך לדעת איך ליישם.

בואו נבטל את הגזענות בחברה. זה אותו דבר.

כל תוכנית וכל עניין שמבדלים אותנו לא צריך לקבל אותם.

ואם יש עולים חדשים? לא לשלול מהם את הזכות לקבל סיוע אישי ספציפי.

זו "הדרך החדשה".

יש עולה חדש עם הכשרה מסוימת, משרד העלייה והקליטה צריך לטפל בו, אין ספק, כמו בכל עולה.

זו "הדרך החדשה". תקראי את התוכנית. זה חשוב מאוד כדי לא לשפוך את התינוק עם המים. קראת אותה? עם כל הכבוד, אי אפשר לעשות דמגוגיה. אם רוצים להפסיק את הבידול צריך החלטת ממשלה.

כבור כל עולה חדש עד שנה מסוימת – יש את משרד העלייה והקליטה. אבל הוותיקים או ילידי הארץ לא צריכים להיות מטופלים במשרד העלייה והקליטה. זה דבר אחד.

מי שהקים את "הדרך החדשה" זה משרד העלייה והקליטה. סליחה, פנינה תמנו-שטה, לפני שנתיים משרד העלייה והקליטה הקים את הדבר הזה.

"הדרך החדשה" לא מדברת על עולים. העולים לא היו שם.

הצלחנו להעביר החלטה להעביר את המנגנון למשרד ראש הממשלה.

ולהקים מינהלת מיוחדת לאתיופים.

אני מסכמת בזה. כל דבר שלא משלב אותנו אני חושבת שאין בו צורך. אם יש עולה חדש עד שנה מסוימת, על-פי חוק, על-פי כללים, עד 15 שנים – משרד העלייה והקליטה יטפל בו. מי שמעבר לזה יקבל את הטיפול בגופים ברשויות הקיימות, יקבל תגבור.

תודה. גברת שרה אלמו מן המאבק להעלאת יהודי אתיופיה.

אשתדל לדבר בקצרה אז פשוט אקרא מן הדף כדי לא לבזבז את זמנכם ובאמת להתעסק בעיקר.

קוראים לי שרה אלמו, סטודנטית למשפטים באוניברסיטה העברית ואני לוקחת חלק במאבק להעלאת שארית יהודי אתיופיה לישראל. מי שייסד את מטה המאבק הוא סטודנט, חבר שלי, ששמו אורי פרדרינק. מטה המאבק קם על מנת לסיים את העלייה בצורה מכובדת, נאותה, אחראית והגונה ולהביא לאיחוד בני משפחות המופרדות במשך שנים רבות. הוא מורכב מפעילים מכל קצוות הקשת הפוליטית והאזרחית.

אתחיל בציטוט. "כל בר דעת מבין שהפרדה בין בני משפחות, שחלקם נשארו באתיופיה וחלקם עלו ארצה, היא לא אנושית ויש בה משום פשע והתאכזרות" – במילים קשות אלה הגדיר נשיא בית-המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר את מצבם של כ-5,000 מיהודי אתיופיה שנשארו מאחור, הופרדו ממשפחותיהם ולכולם קרובי משפחה מדרגה ראשונה החיים בישראל.

אנחנו כבר לא מדברים על הפן המשפטי ועל יישום מפלה של חוק השבות כשזה נוגע לקהילת יהודי אתיופיה. אנחנו מדברים על הפן האנושי, על החובה המוסרית שיש לכולנו, למדינה ולנו כאזרחים כלפי המשפחות שכבר עלו וכלפי היהודים שנשארו שם, יהודים הסובלים ממצוקות שונות במחנות הפליטים באדיס אבבה ובגונדר. אין שום הסבר מתקבל על הדעת לכך שילד יגדל שלא בחיק אמו, שאח לא יכיר את אחיו או אחיותיו, שסבתא לעולם לא תזכה לראות את נכדיה.

קהילת יהודי אתיופיה בישראל סובלת מיחס מפלה של החברה הישראלית והמוסדות הציבוריים בה. חלקים גדולים מבני העדה מרגישים מושפלים ומופלים לעומת אוכלוסיות אחרות. שאלת עלייתם של שארית יהודי אתיופיה יכולה לשמש כאבן בוחן עבורנו, העולים הוותיקים מאתיופיה, בשאלה האם קיבלה אותנו החברה הישראלית כיהודים שווי-ערך, והיא עשויה בתנאים מסוימים להפוך לנושא מרכזי למחאה.

חשוב לציין שההחלטה שלא להביאם ארצה היתה החלטה פקידותית ולא משפטית או ממלכתית. מאז נמצא הנושא בדיונים חוזרים ונשנים על-ידי ועדות ממשלתיות וציבוריות, שבינתיים אף אחד מהם לא נשא פרי.

הטענה כי שארית יהודי אתיופיה לא מועלית בגלל חוק השבות גם היא בעייתית, משום שממנה נובעת המסקנה שבעיני המדינה אנחנו יהודים מסוג אחר. מדינת ישראל לעולם לא תוכל להחזיר לילד שהופרד מאמו את אותן שנים אבודות, שנים בהן התייתם באופן מלאכותי באמצעות מדיניות מפלה של הממשלה, אך יש באפשרותה ובאפשרותכם שלכם לשנות זאת. לסיפור הזה עדיין יכול להיות סוף אחר. חברי וחברות הכנסת, יש לכם את הכוח לשנות זאת.

לאחרונה אושרה עליית בני משפחתם של שניים מלוחמי מבצע "צוק איתן" בעקבות הפרסומים בתקשורת, אבל חשוב לומר שבלי קשר לשאלה האם הם לחמו במבצע כזה או אחר, בלי קשר לשאלה בכמה כתבות הם הופיעו בטלוויזיה וברדיו, בלי קשר לשאלה כמה לייקים הם קיבלו בפייסבוק, יש לנו חובה מוסרית להעלות את כולם.

אני פונה אליכם שוב, כולנו פונים אליכם, חברי וחברות הכנסת, עשו את הדבר הנכון, את המעשה המוסרי, תפעילו לחץ על מי שצריך, ובעיקר על שר הפנים הנכנס, והביאו לאיחוד המשפחות.

הם לא עולים. הם באים בתחום ההומניטרי. זה הבדל גדול.

מדובר במשפחות מפורקות, משפחות שבהן האם נמצאת בישראל והילדה נמצאת באתיופיה. את זה חייבים לשנות כי אין שום הצדקה פרוצדורלית, אין שום הסבר רציונלי לעניין הזה. באמת חייבים להפסיק את הטרגדיה הזאת. תודה.

תודה רבה. נציג משרד ראש הממשלה נמצא פה. אתן לעוד שני אנשים לדבר ולאחר מכן הוא יתייחס ואז נחזור לדיון. לא נשחרר אותו. אורי רדה, אתה ברשימה, תחכה.

אני ברשימה, אבל יש יתומים, אלמנים ואלמנות מ"מבצע משה" ואף אחד לא מדבר על זה. אברהם נגוסה, אתה "מסנן" אותי שעתיים.

אני אומר לך, אתה רשום. דוד מהרט, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מצטרף לכל הברכות. חברי כנסת כבר היו לנו אבל יושב-ראש ועדה עוד לא היה לנו, אז מבחינתנו שברת תקרה אחת. יש עוד תקרה ובעזרת-השם בסבב הבא אני מקווה גם שיהיו לנו שרים ושרות מבני הקהילה.

ראשי ממשלה ונשיאים.

חסר לנו זמן ואני מבקש, כדי שאחרים גם ידברו אל תיכנסו באמצע דבריו. תסכם בקיצור.

לעצם העניין, אני מוותיקי בני הקהילה שמסתובבים בוועדות ואני שומע ויודע את הדיבור רב השנים שנמשך לפחות בעשרים ומשהו השנים שאני מסתובב במשכן וגם בפורומים אחרים. התסכול, מבחינתי לפחות, התחושה שלי היא שלרבים מן הצרכים של בני הקהילה הפתרונות ידועים, רק תמיד הבעיות הן בביצוע וביישום של אותם פתרונות.

אני מייצג גוף שנקרא "מרכז ההיגוי", שעובדים בו כ-70 אנשים. צגה מלקו הזכירה אותו קודם. זה גוף שכאשר בזמנו היה לו מנדט לעשות דברים הוא עשה. מאז חוק המכרזים כל פעם צומצמה פעילותו וכרגע עובדי מרכז ההיגוי עומדים בסימן שאלה ועתידו של המרכז לוט בערפל, בעוד קצת יותר מחודש הם כנראה יפוטרו. היום הדרישה של עובדי מרכז ההיגוי, כפי שצגה מלקו אומרת, היא להשתלב בתוך מערכת החינוך, בתוך משרד החינוך ולהפסיק להיות עובדי קבלן. זו הדרישה שעובדי מרכז ההיגוי מציגים.

גם מוקד הקליטה. אני מוסיפה.

אני מסכים אתך. אני חושב שבמקומות רבים יש רבים מבני הקהילה שמועסקים על-ידי קבלני משנה: מוקדי קליטה, עובדי סוכנות יהודית, עובדי פרויקטים רבים. הגיע הזמן לשלב אותם בתוך המערכת הממלכתית, גם כדי שיוכלו לשרת לא רק את בני קהילתם אלא את כלל הציבור.

נקודה חשובה בעיני היא שיש דבר שנקרא תופעת הגזענות. תופעת הגזענות, אחת הדרכים לצמצם אותה היא המגע, היא המפגש. העובדה שהיום יש ציבורים גדולים שלא רואים מחנכים בני הקהילה, שלא רואים גננות בנות הקהילה, שלא רואים מורים בני הקהילה וגדלים כאילו שבני הקהילה לא קיימים – זו בעיה שצריך להתמודד איתה.

הנקודה השנייה היא, אני בדקתי וחקרתי, גזענות מתחילה בגיל הרך והיא מתגבשת כבר בגיל 7. צריך להתחיל חינוך לקבלת השונה והאחר עוד בגיל הרך. בעניין הזה, אגב, הגשנו גם תוכנית למשרד החינוך, מה לדעתנו צריך לעשות.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, כולם יודעים, יש לפחות שני דברים שקשה להתווכח איתם. יש פערים בהישגים הלימודיים בין בני הקהילה ובין החברה הישראלית למרות שיש צמצום בתחומים מסוימים וצריך לברך על כך, ויש פערים בתחום הכלכלי. הפער בהכנסה בין משפחה יוצאת אתיופיה למשפחה ממוצעת בחברה הישראלית הוא של 5,000 שקל בחודש, לא בשנה, פער של 60,000 שקל בשנה. צריך לטפל בזה.

לגבי החינוך, אני חושב שהדיבור של רבים היום הוא שצריך לצאת מן המסגרות המבדלות. אני מסכים בעניין הזה. בארצות-הברית פועלים בגישת הוואוצ'רים, השוברים. בן אדם שצריך משהו והוא בעל יכולת או שיש לו צורך לעזרה לימודית מקבל שובר ומקבל פתרון אינדיבידואלי. כפי שעושה הורה בעל אמצעים במדינת ישראל שהילד שלו מתקשה במתמטיקה, הוא מביא מורה פרטי והילד מקבל את מה שהוא צריך. לא צריך לכנס קבוצת דומים לו כדי לתת לו סיוע. אם יפעלו בצורה של וואוצ'רים, שוברים, חונכויות וכולי, אם הבת שלי מתקשה במשהו אני אקבל מורה שיבוא לבית שלי וייתן לבת שלי עזרה בתחום שהיא צריכה ולא כאיזו קבוצת אתיופים שצריכים עזרה. חוג העשרה, למשל, הוא נושא חשוב מאוד. משפחה שאין לה כסף לשלם הילד שלה לא יכול להשתתף, אבל אם תגיד לילד: "לך למתנ"ס בעיר המגורים שלך, תבחר את המקצוע שאתה רוצה. להורים שלך יש בעיה כלכלית? אנחנו ניתן להם שובר ואתה תקבל את מה שאתה רוצה." לא צריך ליצור מסגרות הומוגניות. לסיכום, אני תומך בשיטת השוברים.

ודבר אחרון, דיברו פה חברי הכנסת על אפליה מתקנת. חברים, אפליה מתקנת היא פתרון זמני. בשביל לתת פתרון ארוך טווח היום צריך ליצור הזדמנויות שוות, שלא ניתנות כעת לבני הקהילה בגלל סביבת המגורים שלהם, בגלל המצב הסוציו-אקונומי של ההורים שלהם.

הריכוזים הגדולים של בני הקהילה, שכונות המצוקה של בני הקהילה, אתה יודע איך נוצרו? הןנוצרו כאשר לסוכנות היהודית היו בשנות השמונים מרכזי קליטה מתקפלים. שכונת שמשון באשקלון, שכונת שאול המלך, ואני יכול למנות עוד שכונות רבות, אלה מקומות שהיו מרכזי קליטה. בסוכנות היהודית קראו לזה מרכז קליטה מתקפל. מה זה מרכז קליטה מתקפל? אומרים לעולים: "זה היה מרכז קליטה אך מעכשיו זה הדיור שלכם, אנחנו סוגרים את המשרד ולוקחים את הכיסאות ומשאירים אתכם כך". כך נוצרו השכונות הראשונות עם מאה אחוז של בני הקהילה.

בהחלט נעשו טעויות וצריך לתקן אותן, וצריך גם ללמוד מן הטעויות האלה כדי לא לחזור עליהן פעם נוספת.

תודה רבה. נתן מלסה, נציג הצעירים, בבקשה.

מזל טוב על התפקיד.

אני רוצה לערער כמה תפיסות שקיימות באולם הזה. אנחנו לא קהילה. אנחנו בסך הכול חולקים צבע עור.

אנחנו כן קהילה.

זה אומר שאף אחד לא יכול לייצג ולדבר בשמי, זה כל הסיפור. אנחנו חשופים אולי למקרי גזענות משותפים, אבל יותר מזה – אנחנו חיים במקומות אחרים, אין לנו מנהיגים, יש לנו פה רב וקייסים. זאת אומרת, אנחנו פשוט אינדיבידואלים בתוך קהילה שחולקת צבע עור. זה קודם כול.

אם נתמקד בשאלה מה הבעיה – אף אחד לא מנסה לאבחן מה הבעיה פה. כולם מדברים פה על תקציבים, על פרויקטים, על תוכניות. אף אחד לא הגדיר מה הבעיה. אני וחברי אומרים שהבעיה היא הגזענות הממוסדת, התוכניות המחריגות, האגפים המיוחדים, הם הבעיה. הם יוצרים את השוּלִיוּת ובגלל זה אנחנו נמצאים בשוליים, רק בגלל הדברים האלה. זאת אומרת, גם ועדת ההיגוי במשרד החינוך, גם הפרויקטים: פרויקט לאומי, נציגות הארגונים, כל הדברים האלה צריכים להיסגר באופן מיידי. אנחנו צריכים להיות אזרחים כמו כולם. ממשלת ישראל צריכה לקבל על-פי כל משרד וממסד אחריות עלינו, בלי שום אגפים מיוחדים, בלי שום דבר.

אני שומע גם ש"הדרך החדשה" – עשו איזה שינוי סמנטי ושינו את השם שלה. עכשיו מדברים על רשות, מדברים על כל מיני שמות. אני לא יודע איך קוראים לזה כבר, מנסים לבלבל אותנו. בסופו של דבר התוכנית הזאת מיועדת להקים עוד גוף היגוי בתוך כל משרד ומשרד ואנחנו מתנגדים לדבר הזה.

מה הפתרון שאתה מציע?

בקשר לאלימות המשטרתית, אני רוצה לפנות פה לנציגת המשטרה. אין לנו בעיה עם התרבות שלנו. אם שוטר אלים כלפי אתיופים יותר מאשר כלפי אחרים – זה לא בתרבות שלנו. קראתי את הדוח. "כשירות תרבותית" זה מושג שלא צריך להיות שם בכלל, זה לא קשור לרב-תרבותיות ולא לשום דבר. זאת אומרת, אם יש בעיה וצריך לשים מצלמות על שוטרים אז צריך לשים מצלמות על שוטרים. התרבות שלנו בסדר גמור.

אנחנו פה בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ואף אחד עדיין לא דיבר על עולים חדשים, על מרכזי קליטה, שימו לב. דיברנו בינתיים על צברים ועל אנשים שעונים להגדרה "עולה", אז לתשומת לבכם.

ועוד דבר, הפתרון לדבר הזה לפי דעתי צריך להיבחן על-פי צרכים סוציו-אקונומיים. אם אני צריך סיוע ממשלתי אז אביא את הטפסים הנדרשים, ואם צריך לעזור לי אז יעזרו לי. לא על-פי הצבע שלי, לא על-פי המוצא שלי, לא על-פי שום דבר.

אתם אומרים דברים שאתם לא מבינים את המשמעויות שלהם. אם במינהל הסטודנטים לא ייתנו לך מלגה על-פי העדה שלך אז לא תקבל כסף.

דוד מהרט, אנחנו לא דנים על הנושא.

אבל צריך להבין את ההשלכות של מה שאנשים אומרים. אומרים שרוצים להיות כמו כולם?

כאשר נגיע לדיון אפשר לדון בנושא. אני מבטיח לכם, אנחנו נדון על הנושאים האלה, אבל עכשיו אין לנו זמן.

אם הוא סטודנט אני בטוח שהוא מקבל מלגה ושכר לימוד ממינהל הסטודנטים. אתה לא מקבל כמו אף ישראלי יליד הארץ בגיל שלך שלא מקבל שום דבר ממינהל הסטודנטים. צריך להבין את ההשלכות.

חברים, מותר להגיד הכול.

גם אמריקאי מקבל ממינהל הסטודנטים. הוא לא מחריג.

הוא הביע את דעתו. נדון בנושאים האלה, אמרתי כמה פעמים. לא ניכנס היום לוויכוח. כל אחד יביע את דעתו ואנחנו נדון על הנושאים. רשות הדיבור למולה מזנאו, בבקשה. אני מבקש לדבר בקיצור.

(נושא דברים בשפה האמהרית.)

אני אתרגם בקיצור את דבריו של מולה מזנאו.

הוא דיבר בשם 17 מרכזי קליטה בכל הארץ. הוא הציג שני נושאים מרכזיים.

נושא אחד, עניין המשכנתאות. יש משפחות שמקבלות משכנתאות, אבל מחירי הדירות עלו וזה לא מספיק. יש עולים שלא מקבלים זכות למשכנתאות. על כך הם פנו פעמים רבות, גם הפגינו, גם באו לכנסת וכתבו גם לראשי הסוכנות היהודית, לראשי משרד העלייה והקליטה ולא קיבלו תשומת לב ולא קיבלו תגובות.

נושא שני, חיי הקהילה במרכזי קליטה. מטילים עליהם יותר מדי חובות בתשלומי מים, גז וחשמל. גם בעניין זה פנו לראשי הסוכנות היהודית, לראשי משרד העלייה והקליטה וגם לזה לא קיבלו התייחסות.

לכן הם מבקשים לשנות את המצב. הוא שואל: כשאנחנו סובלים ואנחנו פונים ולא מתייחסים אלינו, האם זו מדינה דמוקרטית? זו השאלה שהוא שאל.

הוא מבקש שראש הממשלה, למרות שאין לו זמן, שייתן לנו זמן קצר להיפגש ולשמוע אותנו. כנ"ל גם שראשי הסוכנות היהודית וראשי משרד העלייה והקליטה יתייחסו אלינו וייפגשו אתנו.

בקיצור, זה המסר שרצית להעביר.

הם כל-כך הרבה שנים שם.

זה ברור על-פי התיאור שתיארת. נשמע את אורי רדה, אני מבקש שתקצר בדבריך, ואז נעבור לנציג משרד ראש הממשלה.

אני מצטרף לכל הברכות של חברי שדיברו.

שאיפתנו היא לאינטגרציה חברתית וחינוכית.

אני מצטרף לזה, למרות שאני בעדיפות האחרונה, הייתי רוצה שישמעו אותי חברי כנסת שישבו פה כי אנחנו צריכים עבודה פרלמנטרית. סליחה, אני יודע מה אני אומר. תאמינו לי, תקשיבו לי ותרוויחו.

בוועדות מן הסוג הזה הייתי עוד ב-1988 כאשר אמרו: אורי, מה אתה מתבכיין? 40 אנשים, 50 אנשים נפטרו לכם בסודן.

40 אנשים.

אז תבינו את הכעס שלי, את הזעם שלי בוועדות מן הסוג הזה. ועדות לפעמים נועדו להוריד את הנושא מסדר היום וזה לא עבודה.

לצערי אנחנו האתיופים גם שותפים. לכל משרד יש את האתיופי שלו, לכל מפלגה יש את האתיופי שלה.

חייבים להשתלב. לא?

לא הפרעתי לך. ועוד לא הגעתי לראש הממשלה.

תדבר על הנושא. אל תגלוש.

אני רוצה להתמקד. המוסד והממסד נכשל כישלון חרוץ בקליטת יוצאי אתיופיה בשנות השמונים. זה כתוב בפרוטוקול. תקשיב היטב.

אין ויכוח, אבל אתה סותר את עצמך.

תקשיב. יש לך בעיה להתמודד עם הזהות. זו בעיה.

לא, אין לי בעיה- - -

לא נתנגח בינינו לבין עצמנו בוועדה. אתם יכולים להפסיק?

אני בא ממקום של עשייה. משנות השמונים ועד שנות האלפיים רשמתי שמות של אנשים שנפטרו בסודן. זה עלה לי בחיים. תקשיב היטב.

על זה אני אומר לך כל הכבוד.

תקשיב, תן לי להמשיך לדבר.

אתה לא יכול להציג עצמך כמלך. למה אתה מדבר ברבים?

אדוני הקייס, אתה פה בזכות אבות. האם יש לך בעיה? הבנתי שהקייס כבר לא קייס. אני אומר שוב, יש לנו בעיה בחקיקה.

ברמת רחל מי היה? לא אתה. אתה משקר. הקייסים היו.

הקייס הסופר-שקרן זה אתה.

אני מבקש לדבר על הנושא ואני מבקש לא להפריע לי. יש בעיה עם יתומים, אלמנים ואלמנות ממבצע משה. - - - פנינו במכתב למשרד העלייה והקליטה ולשר הרווחה, פנינו במכתב לנשיא המדינה. אני מבקש את הגיבוי של יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, שזכינו אחרי כל-כך הרבה שנים שיתמנה כיושב-ראש הוועדה. אני מבקש את הגיבוי הזה, להפנות את העניין הזה לאותם גורמים. אני מוכרח להגיד, שלחתי מכתבים רבים לחברי כנסת רבים, גם לשלנו. אני רוצה להגיד לכם שלא זכיתי לשום התייחסות, פרט לדב חנין. חבר הכנסת דב חנין הוא היחיד שהפנה את המכתב שלו לראש הממשלה והיו חברי כנסת, גם יוצאי אתיופיה, שאפילו לא העלו את הנושא על סדר היום. זה לא נושא של אורי רדה בלבד אישית. יש יתומים, אלמנים ואלמנות והמצוקה שלהם צריכה להיפתר, גם דרך החקיקה, גם בכל הקשור לבריאות ויש לזה השלכות חברתיות. מה כל-כך כואב לשמוע את זה?

המסר ברור. אני מודה לך.

בסדר, תודה רבה.

אדיסו אדג'ה, בקיצור.

(נושא דברים בשפה האמהרית.)

(מתרגם ומסכם את דבריו של אדיסו אדג'ה.)

אדיסו אדג'ה, למי שלא מכיר, הוא פעיל עלייה ותיק. הוא אומר שהוא היה גם שנים בבית-כלא, הוא אסיר ציון.

בקצרה, הוא אמר שכאשר מדברים על העלייה שלנו דרך סודן עושים קצת עוול. הוא רוצה לציין שהעובדה שהקייסים, ההורים שלנו שמרו על המסורת ועל הזהות היהודית שלנו, בזכות זה התקיימנו באתיופיה ובזכות זה גם יכולנו להגיע לכאן.

הוא דיבר על תיעוד שמות הנספים בסודן. הוא דיבר על כך שאין פה התייחסות לנושא אסירי ציון בכל התהליכים האלה.

הוא מבקש מהיושב-ראש להעלות את נושא העולים דרך סודן ולהסדיר את זה היום. יש נעדרים, יש משפחות רבות שענייניהן לא נפתרו. יש לדון בהם פה. הוא רואה בוועדה הזאת ועדה שגם תיצור איזו אחדות פנימית בתוך הקהילה, בין החדשים לוותיקים.

תודה רבה. יאסו זללו, בבקשה בקיצור כי אני צריך לצאת למליאה.

שלום לכולכם, שמי יאסו.

אני רוצה לדבר על נושא אחד חשוב מאוד, נושא הזהות שלנו. לפני הדיור, לפני החינוך, לפני כל הבלגן הזה, קודם כול זה עניין הזהות. חבר'ה, אל תתעלמו. זו מדינה קודם כול יהודית ואחר-כך דמוקרטית. זאת אומרת, ברגע שלא מכירים בנו כיהודים, כשאנחנו ספק יהודים יותר משלושים שנה, אנשים שהם ילידי הארץ שעשו פה ברית מילה הולכים לרב הדנה בשביל לעשות בירור יהדות, משהו פה רקוב במערכת. צריך קודם כול להפסיק את הדבר הזה.

לאחר מכן יש את נושא הקייסים, יש את נושא המנהיגות הרוחנית העליונה. חבר'ה, אל תתעלמו מזה. זו המורשת שלנו, זו הזהות שלנו. כשאתה "מכופף" אותם אתה "מכופף" את כל העבר ואת כל ההיסטוריה שלך.

אני הראשון שהלכתי לבית-המשפט העליון.

הוא לא הרב הראשי. אין מקום לשקרנים.

אני רוצה לסיים. אני רוצה לדבר גם על נושא מרכזי מורשת ויהדות אתיופיה. הייתי בתל-אביב וראיתי שם מוזיאון לקפה "עלית". מוזיאון לתולדות מורשת יהדות אתיופיה לא ראיתי במדינת ישראל. חבר'ה, איפה אתם חיים? מה, אתם דינוזאורים? מה אתם? קודם כול זה הזהות שלך.

יש מוזיאון לדינוזאורים.

אפילו להם יש מוזיאון.

אני לא מבין אתכם. אין לנו זמן. תנו לו לסיים את דבריו.

קודם כול, לפני כל הדברים האלה, אנחנו צריכים להכיר את הזהות שלנו. מה שקורה היום בפועל, אנחנו מכירים את הישראלים אבל הישראלים לא מכירים אותנו. אם יהיו פה מרכזי מורשת יהיה פה קירוב לבבות, אתם תכירו אותנו טוב יותר, הילדים שלכם יכירו את הילדים שלנו.

מעבר לכך, יש את הנושא של הרב הדנה. צריך לפתור את הסוגיה הזאת ולהפסיק את זה, פשוט להפסיק את הנושא הזה. נניח שאני יליד הארץ – אני אמנם לא, אבל לצורך הדוגמה – אני לא צריך שיהיה לי בירור יהדות, נקודה.

תודה.

תודה רבה לכם שבזבזתם זמן של עולים ולא דיברנו בכלל על עולים, פרט לבחור ההוא, וזו ועדה של עולים חדשים.

אנחנו נדון בנפרד בכל נושא. כמה פעמים אני צריך להגיד? היום זו ישיבה ראשונה.

דבר שני, לכל ישיבות הוועדות היינו מגיעים לכאן, יושבים ומספרים סיפורים, מבזבזים לנו זמן ושנים. הבעיה הזאת שהעולים מדברים עליה כבר שנים לא נפתרת כי מספרים סיפורים שיש להם מכוניות, שטוב להם לחיות שם.

אתה חוזר על דברים שכבר נאמרו.

אני רוצה לחזור על זה. 90% מן הזמן בזבזנו על הדבר הזה ולא שמענו מספיק. לא יכול להיות ש-80% מן העולים שנמצאים במרכזי קליטה היום הם רק יוצאי אתיופיה. זה לא סתם. זאת גזענות ממוסדת וכתובה על-ידי משרד העלייה והקליטה. בישיבה הבאה צריך לנסות לפתור את הבעיות של העולים ולפרק גם את מרכזי הקליטה.

תודה. דוד אלעזר, משפט אחד, בבקשה.

קודם כול, ברכות ותודה לך. אני רוצה להגיד לך, כבר במהלך החודש מאז קיבלת את התפקיד כבר ירדת לשטח ונפגשת עם אנשים. זה מה שמתבקש מאנשי ציבור. אתה יורד לשטח ולומד את הבעיה. אני רוצה לאחל לך הצלחה.

דבר שני, אם ההורים שלי היו פה היו חשים בושה ממה שקורה פה, איך הוא מתנהג לרב ואיך הוא מתנהג לקייסים. זה בושה לנו. זה לא הדרך שלנו. באמת תתביישו לכם.

דבר שלישי, האקדמאים יוצאי אתיופיה מושפלים על-ידי הממסד. הם נשלחו על-ידי הממסד לטפל, להתמודד במערכה בשכונות מצוקה, כמו מוקדי קליטה ומרכז היגוי. הרבה חבר'ה אקדמאים מקצוענים, אנשים טובים שיכלו להשתלב במקומות אחרים מועסקים בהעסקה קבלנית מבזה. ועוד יותר מזה, בגלל "הדרך החדשה", בהחלטה פוליטית שנעשתה, היום הגיעו אליהם מכתבי פיטורים. האם זה נכון?

למה אתה משקר?

אני לא משקר.

זה נעצר.

זה לא נעצר.

לפני שתטיף מוסר לאנשים, תדייק בדבריך.

אני לא מטיף מוסר. אני אומר לך, תגידי את האמת. אנחנו מתנגחים בינינו. אני אומר את האמת. אני בא מהשטח.

- - -

אף אחד לא הפריע לך כשאת דיברת. למה את מפריעה לאחרים? אני מבקש.

אני בא מהשטח, אני בא מקריית משה הידועה. "הדרך החדשה"- - -

רוצה פינוי בינוי.

את רוצה שהילדים יצאו מן השכונה כדי - - -. 90% מהילדים בשכונת קריית משה הם אתיופים. מה אתם רוצים לעשות ב"דרך החדשה"? כל הילדים האלה נרשמים למתנ"ס. מה אומרים לנו ב"דרך החדשה"? "נציגי הקהילה שלכם אמרו שאסור לתת תוכניות ליוצאי אתיופיה". אז מי ייתן לילדים האלה, בבקשה? כבר התחילו לסגור תוכניות מוצלחות, כמו תוכניות בבית, שהן מוצלחות ביותר, הן כבר נסגרו. את זה צריך לבחון מחדש, לדעתי. זה דבר אחד.

דבר שני, תשאלו את ההורים שלכם, אם לא היינו בני העדה לא היינו מקבלים משכנתאות מוגדלות ולא היו זוכים לדירה והאחים שלנו והאחים שלכם לא היו לומדים באקדמיה אם לא היו נותנים להם מלגות. תפסיקו לעשות הכללות. - - -

הפרויקטים לילידי הארץ נמצאים רק על הדף.

עוד משפט אחד, בבקשה. אתם לא מכירים את המצב בשטח. אל תסתכלו על כל הקהילה כעל מקשה אחת. יש מי שצריכים ויש מי שלא צריכים. כל מי שטוענים שיש לסגור עמותות וארגונים פשוט לא יודעים, לא מבינים, בחיים שלהם לא התמודדו עם קשיים. - - -

על מה אתה מדבר? אתם גוזלים מהעולים- - -

אם אנחנו רוצים הצעת חוק- - -אני מציע שכנסת ישראל תחוקק חוק שלקהילה האתיופית אסור להתארגן חוקית, לא רק עם עמותות אלא אסור להקים ארגונים. זו הצעת חוק ואז ייצא חוק הגזענות, כי כל הארגונים האלה נוצרו לא בשביל לאסוף כסף אלא כדי לפתור את הבעיות כי הממשלה לא מצליחה לפתור אותן, זו הבעיה.

אם אפשר רק מילה אחת. שמי משה, אני נמצא בארץ משנת 1980. יש דבר אחד שדנו בו המון שעות, יש דבר אחד שקצת הפריע לי. הצבענו על כל מיני גורמים, אבל לא הצבענו על עצמנו. צריך לכלול גם את זה כשאנחנו מדברים, מה אנחנו עושים למען עצמנו. זה הפריע לי בדיון. אם לא נאמין בעצמנו, אם לא נהיה חזקים, אם תמיד נבכה – נישאר בכיינים. אני צריך להיות חזק ואני מאמין בעצמי. מקהילה שהאמינה בעצמה 2,500 שנים הפכנו להיות נתמכים. זה מפריע לי. חבר'ה, אנחנו צריכים להאמין בעצמנו. זה חסר. הדגש הזה חסר לי. תודה רבה.

אתה צודק, זה מה שאנחנו רוצים.

תודה רבה. רבותי, אני יודע שרבים רוצים לדבר אבל הקדשנו 3 שעות לישיבה. מכיוון שזאת ישיבה ראשונה נתתי לכמה שיותר אנשים לדבר. אני לא חושב שנתנהג בצורה כזאת בישיבה הבאה. ניתן עכשיו את רשות הדיבור לנציג משרד ראש הממשלה. לא יהיה לנו זמן לשמוע נציגי משרדים אחרים. אני מקווה שהוא מייצג את כל משרדי הממשלה. בזה אנחנו נסכם להיום. הבטחתי לכם, אנחנו הולכים לדון בכל הסוגיות שעלו בדיון, אחת-אחת לעומק ואז לכולם תהיה זכות דיבור. אני יודע שאת רוצה לדבר. נראה, אולי תוכלי לדבר אחריו.

לא אולי, זה חובה. יש לי פה תוכניות, הכול על הדף. פרט ל-3 תוכניות כל השאר רק על הדף. צריך להפסיק עם כל התוכניות האלה. אני באה מהשטח.

את זורקת סיסמאות. תלמדי את הדברים.

מר אהוד פראוור יושב פה כבר 3 שעות והוא צריך ללכת לפגישה אחרת. בדרך כלל לא קורה שבמשך 3 שעות יושב נציג משרד ראש הממשלה בישיבה. אנחנו מודים לך היום, באמת השקעת. בואו נשמע אותו ואחר-כך את תדברי.

קודם כול, אני לא חושב שמגיע למישהו תודה מהממשלה על כך שהוא יושב בדיון הזה. זו היתה שיחה לא קלה ומאוד-מאוד מלמדת. אני לא חושב שאפשר היה להבין את הדברים מקריאה או מאינטרנט. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מודה מאוד על השיחה הזאת ועל ההזדמנות שיצרת פה. זו היתה הזדמנות ייחודית לשמוע את כל הקשת ואת כל הכאבים ואני חושב שזה באמת דבר לא חוזר. אם אני יכול להודות עוד פעם, אני מודה על כך שהיתה לך הסבלנות לקיים את הדיון הזה באורך הזה. זה דבר לא רגיל.

שמעתי פה שני קולות לגבי הממשלה. אחד אמר: "תראו, לא מאמינים לכם בכלל". השני אמר: "אתם חייבים לעשות, ומהר, ותראו גם תוצאות". שני הדברים האלה נשמעים באותה עוצמה, מצד אחד כאילו אתם כמעט מיותרים ומצד שני כאילו הכול או הרבה מאוד תלוי בכם.

האמת היא שברגשות די מעורבים הדיון הזה נשמע אצל חלק מאתנו כי הדברים האלה לא קלים ויש בהם גם ביקורת קשה וגם הטלת אחריות לא פשוטה.

מעבר לזה, מתנהל כאן ויכוח עצום בתוך הקהילה, וכל הקשת נשמעה פה, בין זה שאין שום בעיה, "תמחקו את כל המנגנונים", לבין זה שבכל זאת יש פערים גדולים מאוד ומוכרחים לקדם אנשים שאינם עולים אבל הם נקלעו לתוך הסיפור הישראלי של הקליטה ותוכניות ייחודיות מקדמות אבל הן מתייגות באותו זמן והקידום והתיוג נוכחים והילד שהתקדם הוא גם הילד שתויג וגם התיוג נשאר בו. כל הדברים האלה ביחד מאוד-מאוד מורכבים ובסוף כנראה אין מנוס. הממשלה יכולה להיוועץ ויכולה לשמוע ויכולה להקשיב אבל בסוף התפקיד שלה הוא לעשות.

האם מה שאנחנו הולכים לעשות עכשיו שונה? אני חושב שזאת השאלה שעולה פה בחדר והיא מרחפת פה כל הזמן. אנסה להגיד למה אני חושב שזה שונה.

קודם כול, באמת הוקמה לראשונה ועדת שרים בראשות ראש הממשלה, לא על-ידי שליח ולא על-ידי ממלא מקום. התקיימו כבר שתי ישיבות ואתה רואה איך הדברים שנידונים אצל ראש ממשלה פועלים אחרת.

הדבר השני, כן, יש החלטה. אני לא יודע אם זה מספיק ברור, שאנחנו הולכים להפריד את הטיפול בין העולים לבין יוצאי אתיופיה. משרד העלייה והקליטה לא יטפל יותר במי שעלו לפני 15 שנים, או בכל נקודת חתך שמישהו יגיד לי שהיא נכונה. אנחנו הולכים להפריד את המערכות. הדבר היחיד שמרגיז אותי, כאשר אמרו את זה אנשים שהציעו את זה הם קיבלו מחיאות כפיים, אבל כשאנחנו הולכים לעשות את זה אנחנו לא מקבלים תגובה. אבל אנחנו הולכים לעשות את זה, זה הסיפור, על זה "דרך חדשה", זה מה שאנחנו הולכים לעשות.

הדבר השלישי, אני לא יודע כמה נמאס לאנשים לשבת בשולחנות עגולים. אני רוצה להגיד לכם ש"דרך חדשה" הצילה את הממשלה כרגע ואת מה שאנחנו עושים. אני יודע בדיוק איך אנחנו משכפלים תוכנית משנה לשנה ואיך אנחנו מעתיקים, אני יודע איך זה נעשה. זה מנגנון, זה פשוט. באה שרת העלייה והקליטה, כן, היא, ובאומץ בלתי רגיל אמרה: "אני עושה תהליך היוועצות בקהילה האתיופית, גם אם המחיר יהיה שיגידו לי שאני לא אטפל בזה". זו לא החלטה קלה לאדם פוליטי. היא קיימה תהליך היוועצות, 6,000 אנשים השתתפו, שאמרו לנו מה שלא היה לגמרי ברור: התיוג מסוכן, התיוג עולה מחיר. עוד ועוד תוכניות מתייגות, שזו הדרך שבה היינו הולכים, הן דבר לא טוב. באה "דרך חדשה" בעקבות זה ואמרה: רגע, אנחנו רוצים להתקדם בהרבה מאוד דברים אבל לבחון איפה צריך, איפה מוכרחים-מוכרחים לעשות בנפרד ואיפה ממש צריך לשחרר, צריך לשלב, עם הטיה ברורה מאוד לשילוב. אז לא כל שולחן עגול הוא "בִּרְבוּר" ותהליכי היוועצות יש להם ערך. הדברים האלה, אני חושב, נפלו על אוזניים קשובות כי הממשלה הולכת לעבוד בהבנה שיש עולים ויש ישראלים ותיקים.

אנחנו לא נחזור על השגיאה של תוכנית החומש. מה שיהיה עכשיו יהיה מתוקצב. הוא יהיה מתוקצב באופן יציב ולאורך שנים. זה מה ש"הרג" במידה רבה את תוכנית החומש, שהתקציב היה לא יציב, מעבר להרבה צרות אחרות.

החליט ראש הממשלה שהמעקב אחרי כל הדבר הזה יהיה במשרד ראש הממשלה. שימו לב שדווקא כאשר מפרקים או מוציאים את זה מן הגופים שעוסקים בעולים מישהו צריך לראות שהתמונה לא- - -

גם הייצוג ההולם?

כן, הייצוג ההולם הוא חלק מן הנושאים שאנחנו עוסקים בהם. אני חושב שאנחנו עוסקים בו עכשיו טוב יותר.

במשרד ראש הממשלה יש תת-ייצוג, 5 עובדים מתוך 867 עובדים.

אני מקווה שהמכרז שמתקיים אצלי ביחידה יסתיים בקרוב. אדוני חושב שכרגע אענה על כל השאלות? אם אתה רוצה, אענה גם על זה.

חייבים להעמיד דברים על דיוקם.

עוד לא אמרתי משהו שמחייב להעמיד דברים על דיוקם.

יש גם אנשים טובים, לא רק רעים. אתם באתם ברוח לוחמנית.

אנחנו הולכים לתוכנית מתוקצבת, וגם להקים מנגנון מעקב אצלנו. כפי שאתם יודעים, היה ויכוח גדול היכן הוא יהיה וראש הממשלה הכריע שזה יהיה במשרד ראש הממשלה, ואנחנו בונים אותו. זה ייקח עוד כחודש.

אנחנו נפרסם את התוכנית לפני שנביא אותה להצבעה בממשלה כדי שאפשר יהיה לקבל תגובות. זאת הנחיה של ראש הממשלה להביא את התוכנית להיוועצות ציבורית, וכך נעשה.

עוד הערה אחת לגבי השיחה שהתקיימה פה. יש לנו נטייה להגיד – אני אומר את זה בשם כל המשרדים – ששום דבר לא התקדם. אני מציע שכל פעם שנדבר נשאל שלוש שאלות: איפה היינו לפני 10 שנים או 5 שנים; איפה אנחנו היום; ואיפה ראוי שנהיה. אם לא התקדמנו מלפני 10 שנים או מלפני 5 שנים אנחנו על ציר רע מאוד. אם התקדמנו ועוד לא הגענו אנחנו כנראה בציר, בואו נראה איך מתקדמים. בתחושה שלי – ואני לא רוצה לפתוח כרגע את הדיון הזה, אבל אולי היושב-ראש ירצה שנפתח בזה את אחד הדיונים הבאים, או בכל נושא שנדון – אני חושב שבלי לראות איפה היינו, איפה אנחנו ואיפה צריך להיות לא נבין מה קורה.

כבר כמה שבועות אני פשוט מסתכל. התשובה היא: כן, יש התקדמות גדולה מאוד, כן, כנראה אנחנו לא איפה שאנחנו רוצים להיות. בואו נסתכל על הכול, אבל בואו לא נגיד ששום דבר לא קרה. צריך לראות את כל התמונה, והתחומים מגוונים, וגם אם יש תקווה לעבודה מן הסוג שאנחנו רוצים לעשות פה אז היא דווקא אם אנחנו יודעים מה הולך למעלה.

אני רוצה להגיד לך עוד פעם תודה רבה. תסלחו לי, מספר האנשים שמחכים לי כבר מביך.

אולי דקה תשמע את הנציגה פה.

רציתי לשאול אותך שאלה. מה שמך ומה תפקידך?

שמי דוד ואני מנהל מוקד קליטה בעיריית רחובות.

עכשיו אני מבינה למה התגוננת ככה.

אני עובר במוקד הקליטה. אני לא חייב למשרד העלייה והקליטה ולא לאף אחד. תדברי עניינית, לא אישית.

אני פעילה חברתית, פעילה מטעם עצמי ברמת אליהו. אני עושה למען העדה בשקט. יש לי פה תוכניות של העירייה, כביכול תוכניות שהם הוציאו, אבל בשטח, במתנ"ס רמת אליהו יש 13 תוכניות, מתוכן רק 3 פועלות. יש פה תוכניות של מינהל החינוך, 11 תוכניות, בפועל רק 3 פועלות, כל השאר על הדף. צריך לסגור את כל השאר. למה סתם לרשום על דפים ולא להוציא לפועל?

מסכימים אתך. מה שלא עובד סוגרים.

בעניין ההכללה שעושים בין צברים ובין עולים חדשים, צריך לעשות כאן הפרדה. אני בתור צברית לא רוצה. אני מעדיפה שמה שאתם טוענים שנותנים לצברים תיתנו לעולים כי הם באמת זקוקים לזה.

ההורים שלך גם צריכים.

ההורים שלי לא צריכים. ההורים שלי בנו את עצמם.

עכשיו שמעתם שהתקבלה החלטה להפריד בין עולים ובין ותיקים.

ההורים שלה צריכים ועוד איך. אני עובד עם ההורים שלה ויודע.

לא עבדת ברמת אליהו. תתעניין ברמת אליהו. מהנדס היה שם אתמול ואמר שזה על סף קריסה, הוא אמר שהוא נותן לזה שבוע. איפה בדיוק הרשויות מסתכלות?

אני לא מבינה למה את מפנה את הטענות לעובד במוקד קליטה. אנחנו פה כדי להעלות את הצרכים בפני מקבלי ההחלטות.

רק תיקון אחד. צריך להפריד בין עולים וותיקים, אבל אסור להתעלם מהצרכים של הוותיקים.

כפי שאמרתי, נדבר על כל אחד מן הנושאים. יצחק דסה, בקיצור, בבקשה.

אגיד רק משפט אחד. חבר'ה, קודם כול אני מציע שתהיה תרבות דיבור, באמת.

קודם כול, ביקשתי זכות דיבור רק כדי לברך את ד"ר אברהם נגוסה. אני חושב שהוא מהווה מודל למופת לעבודה קשה, לעקשנות, ללא קיצורי דרך וללא בכיינות. גם כשהוא היה צריך לעבור תלאות הוא עשה את העבודה בצורה הכי יפה.

אני מציע גם לצעירים שבינינו, ואני רואה פה את סיגל ואת החברים הנוספים – אני הייתי במקום הזה, גם אני הייתי סטודנט פעם, גם אני נלחמתי. אני מציע, המאבק שלנו הוא מאבק משותף. הנושא הוא נושא משותף. על הדרך אנחנו יכולים לחלוק.

אני מציע, לפחות למען הפרוטוקול, יש חוקים רלוונטיים שעוסקים באיסור אפליה. חשוב שתהיה אכיפה מוגברת. אני חושב שאנחנו חייבים לפעול כדי שתהיה קליטה של יוצאי אתיופיה במקומות חשובים, בעמדות מפתח כי אני חושב שהקהילה צריכה להשתלב.

אני חושב שקיבלת חומר לדיון של 4 שנים ועכשיו נותר לדון בנושאים אחד-אחד. אני מאחל לך המון-המון הצלחה. אני אישית מאמין בך. עלה מעלה מעלה.

תודה רבה. רבותי, אנחנו מסיימים את הדיון הראשון. תודה שבאתם. נזמין אתכם לכל דיון שיהיה בהמשך. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:10.