הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 2

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, כ"א בסיון התשע"ה (8 ביוני 2015), שעה 11:00

המצב ברשות השידור ויישום חוק השידור הציבורי

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

נאוה בוקר

דוד ביטן

יצחק וקנין

עבד אל חכים חאג' יחיא

דב חנין

טלי פלוסקוב

יעקב פרי

עיסאווי פריג'

באסל גטאס

אילן גילאון

שלי יחימוביץ

עליזה לביא

איילת נחמיאס ורבין

רועי פולקמן

נחמן שי

קארין אלהרר - יו"ר הוועדה לביקורת המדינה

אברהם נגוסה - יו"ר ועדת העליה, הקליטה והתפוצות

יונה ויזנטל - עורך ראשי, רשות השידור

עו"ד דנה נויפלד - יועצת משפטית, משרד התקשורת

פרופ' דוד האן - האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, משרד המשפטים

עופר מרגלית

–

אגף תקציבים, משרד האוצר

אלדד קובלנץ - המנכ"ל הזמני של הטלוויזיה החינוכית

מוסטפא אבו ראס - חבר ועד ובמאי, הטלוויזיה החינוכית

שמעון אלקבץ

–

מנהל קול ישראל הרדיו

איילה חסון - מנהלת בפועל של חטיבת החדשות בטלוויזיה

אלי בבא - מנהל בפועל של הטלוויזיה הישראלית

תמנה עורב - יו"ר ועד העובדים האקדמאים, רשות השידור

משה שגב - יו"ר ועד הנדסה, רשות השידור

איאד חרב - יו"ר ועד העיתונאים קול ישראל, רשות השידור

גדי בן יצחק - עיתונאי קול ישראל ירושלים

אסנת טרבלסי

–

יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים

עמית ליאור - יו"ר איגוד התסריטאים

אורי רשטיק - מנכ"ל שח"ם, ארגוני יוצרים ומבצעים

מלי פולישוק בלוך - דירקטורית אקו"ם

אחיה גינוסר - יו"ר אגודת העיתונאים ירושלים

אריאל יעקובי - יו"ר הסתדרות עובדי המדינה בהסתדרות הכללית

דוד קשני - יו"ר פורום הדיור הציבורי

אתי בנדלר

לאה ורון

תמר פוליבוי

המצב ברשות השידור ויישום חוק השידור הציבורי

שלום לכולם, בוקר טוב, אני שמח לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת. עבורי זאת ישיבה ראשונה כיושב ראש ועדת הכלכלה של הכנסת – אפשר ליהנות מהעובדה הזאת, וגם זה דיון ראשון של הוועדה בכנסת העשרים.

ברשותכם, ביקשתי שהדיון הראשון יהיה בנושא רשות השידור, ולא לחינם ביקשתי להעלות את הנושא הזה כנושא ראשון. במשך שנים אני מנהל, עד כמה שניתן, מאבק לא פשוט עבור השידור הציבורי. אני מאמין בשידור הציבורי, אני מאמין בחשיבותו של השידור הציבורי, ואני אעשה את כל אשר נדרש, כדי שהשידור הציבורי יהיה שידור חי, טוב, רציני, אמיתי.

בקדנציה הקודמת אני רוצה להזכיר – כי כבר יהיו כאלה שיזכירו לי זאת – שהייתי חלק מאלה שדאגו לכך שהצעת החוק תעבור. אני רוצה לומר לכם כך, כדי לחסוך – אני לא בא לומר שאת חטאיי אני בא להזכיר, אני לא רואה בזה שום חטא כשהממשלה הביאה את זה. כשהשר גלעד ארדן הביא את החוק, הוא התכוון באמת – ואני מבחינתי נותן לו את כל הקרדיט – להחיות את רשות השידור.

- - -

מישהו פה מפריע לי לדבר שוטף, מישהו פה נתקע? וגם מלמולים מפריעים. לכן אני אומר כך – עם כל הסיפורים שהיו בעבר, הרצון והכוונה, לפחות של השר – אני לא יודע להגיד על כולם – היו שתהיה רשות חזקה. לצערי, ואני אומר זאת בכאב גדול, כי כאן אני מרגיש במידה רבה - -

מרומה.

- - הרבה מעבר, הרבה מעבר למרומה. "מרומה" זה כשמישהו עשה לך איזה תרגיל. פה, בנסיבות שבהן נמצאת רשות השידור, השידור הציבורי זה משהו שהוא הרבה מעבר. זה איזה סוג של פלונטר, שאתה אפילו לא יודע איך אתה מוציא את הספינה הזאת. אני ביקשתי קודם כל לשמוע מה הוא המצב, איפה העניינים עומדים, ואני מתחייב – ואני בטוח שאם לא כל חברי הבית, לפחות רובם יהיו שותפים לעשות את כל אשר נדרש, את מה שהממשלה הקודמת התחייבה והביאה בחוק, בחוק אני רוצה להזכיר לכם, חוק מסודר. כשהעלינו תהיות ושאלות, והיו תהיות ושאלות, מנושאי העובדים ועד הניהול השוטף, עלו תהיות ברורות וחד משמעיות. וכל הזמן אמרו לנו: מה, אתם לא מאמינים? אתם לא מאמינים? אתם לא מאמינים? והגענו לרגע הזה, שמשמעותו היא שאם עד סוף החודש הזה לא נאריך בשלושה חודשים את המצב הנוכחי, המשמעות היא שהרשות פשוט נסגרת.

אבל יותר מכך – ואני אומר זאת כפתיח ושם את הדברים על השולחן בצורה שאיננה משתמעת – אין שום סרט, אין דבר כזה שבעוד שלושה חודשים ההסכמות, ההבנות או דרישות החוק, שזה מעל לכול, יוכלו להתממש, ובעצם מסתיים הפרק של הרשות הקיימת ומתחיל הפרק של הרשות החדשה. אין סרט כזה שזה מתקיים, אין.

מה מתקיים, הסגירה?

לא, זאת אומרת שאנחנו מצליחים לתת מענה לכל הבקשות של החוק, דהיינו שיש רשות חדשה בעוד שלושה חודשים שיוצאת לדרך.

אבל במידה ולא, החוק לא נכנס לתוקף.

תקשיבו לי, אני מדבר מאוד מדויק, מאוד מדויק. אם עד סוף החודש לא נאריך בשלושה חודשים, המשמעות שהרשות בסוף החודש הזה נסגרת ואין רשות חדשה.

אבל יחד עם זאת, אני כבר אומר בפתיחת דבריי, שגם אם נאריך בשלושה חודשים – וכנראה שאין ברירה, ונידרש להאריך - - -

לא ברור את מה להאריך.

את מצב הביניים.

את המשך הפעולה של הרשות הישנה.

אבל אתה יודע שבשלושה חודשים לא יעמדו בזה.

התכנית היא ל-killing me softly, להרוג אותנו ברכות....

למה softly?

אני אמרתי את הדברים מאוד בבירור, אני אומר שגם אין מצב כזה שבעוד שלושה חודשים אנחנו נותנים את המענה, אין מצב כזה.

ברור, עוד שלושה חודשים זה בחירות...

תאגיד השידור הציבורי על פי החוק אמור להחליף את המצב הקיים, את הרשות הנוכחית, אוקי? ויש לנו לתת ארכה אחת אחרונה.

במידה ואתה לא נותן, מה קורה?

אם אנחנו לא נותנים עכשיו, בסוף החודש אין רשות ישנה ואין תאגיד חדש.

היא מסיימת את חייה.

- - -החדשה לא קמה.

ולכן חברים יקרים, אני אומר שאין מצב בעולם שבשלושה חודשים – בשנה בקושי אם בכלל - - -

למה שלושה חודשים? למה לא הקפאת הסיטואציה הזאת?

זה החוק, אנחנו עכשיו לא רוצים להתווכח עם החוק, לכן אני שם את הדברים כמו שהם. אני מבקש שהגורמים המוסמכים יציגו את הדברים. אני מבקש גם לדבר קצר ולעניין, הראשון שיפתח זה דוד האן.

למה השר הממונה לא פה?

חברים, יש שתי דקות לצעקות.

מה התשובה?

אין תשובה בשלב הזה, זה דיון ראשון.

יש שר ממונה, למה הוא לא פה?

אנחנו נזמין אותו. דוד האן, אנא הצג את הדברים.

תודה, אדוני היושב ראש, בוקר טוב. בתוקף תפקידי כמפרק רשות השידור, אני אתן סקירה ממש תמציתית של כמה דקות על המצב. נמצא לשמאלי העורך הראשי, שהתמנה על ידי בית המשפט, כמצוות החוק, מר יונה ויזנטל. חשוב לציין, כמובן, שבין הנוכחים – שמן הסתם חשוב לשמוע אותו אחריי – נמצא המנכ"ל הזמני של התאגיד החדש, מר אלדד קובלנץ. אני חושב שבשיחה שלי ושלו ניתן לקבל תמונת מצב מקיפה. אז אני אתחיל בקיים כרגע ברשות השידור.

דוד, רק תסביר לחברי הוועדה, יונה ויזנטל הוא יושב הראש? הוא המנכ"ל? אלדד קובלנץ הוא המנכ"ל?

אני אבהיר. מתוקף החוק, רשות השידור ממשיכה לפעול עד תחילת השידורים של התאגיד החדש, כקבוע לחוק, כרגע זה עד ה-30 ביוני, אחר כך הארכות. במסגרת הפירוק של רשות השידור, המפרק של רשות השידור הוא הכונס הרשמי, שזה אני. לפי החוק, הסמכויות, הן של מנכ"ל רשות השידור, הן של הוועד המנהל והן של מליאת רשות השידור, בימים כתיקונם, מוקנות מכוח חוק השידור הציבורי החדש למפרק לתקופת הפירוק, אבל החוק גם דרש שהמפרק יפנה אל בית המשפט וימנה עורך ראשי, איש תקשורת שמכיר את עולם התוכן התקשורתי, על מנת לנהל את היום יום של רשות השידור מבחינה תכנית ומבחינה מקצועית, ואת זה עושה יונה ויזנטל.

אנחנו נכנסנו למהלך הזה בפועל לפני 10 חודשים, ב-11 באוגוסט 2014, עם פרסומו של החוק. הדבר הראשון שעשינו, כמצוות המחוקק, היה למנות בעלי תפקיד, שיוכלו לפעול לצדנו, כדי להפעיל את רשות השידור. המינוי הראשון יונה ויזנטל, מינינו גם את משרד עורכי דין יגאל ארנון כבעלי תפקיד עוד פעם מטעם בית המשפט כדי לעזור לנו בהיבטים אדמיניסטרטיביים משפטיים. התמנו גם מספר מנהלים בתוך רשות השידור – מר שמעון אלקבץ שגם יושב כאן התמנה כמנהל קול ישראל הרדיו; איילה חסון התמנתה כמנהלת בפועל של חטיבת החדשות בטלוויזיה; אלי בבא מנהל בפועל של הטלוויזיה הישראלית, גם הוא נמצא כאן; ועם הצוות הניהול הזה יצאנו אל הדרך.

הדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות זה קודם כל לייצב את השורות ולהבהיר לצוות העובדים, בראש ובראשונה העובדות והעובדים, במה דברים אמורים. המתח כמובן היה גדול מאוד. בעקבות חקיקת החוק, כולם הבינו שיוצאים לדרך חדשה ולא נעימה, בוודאי מבחינת עתידם של עובדי ועובדות רשות השידור. קודם כל היה צריך להבהיר, שלפחות לתקופה מסוימת – שהיא נמשכת עד עכשיו, ואנחנו לא יודעים עוד כמה זמן, וזה אכן חוסר ודאות מסוים – לפחות לתקופה מסוימת, מבחינת צוות העובדות והעובדים של רשות השידור, דבר איננו משתנה, מכיוון שהמחוקק ציווה עלינו, שלא לפטר עובדים, להותיר את התעסוקה - - -

אבל אתה לא יכול לגייס עובדים.

אבל גם לא לפטר.

חוסר הוודאות הזה, נפשית - - -

היה צריך להבהיר שדברים נותרים כתיקונם, כשבעצם השינוי המהותי הגדול שקרה בקיץ הקודם הוא בעצם שינוי בצוות הניהול של רשות השידור. ברור שזה משתנה אל תוך העתיד לכשיקום התאגיד החדש, אבל כרגע ממשיכים; ופעלנו גם מבחינת מקורות המימון, גם מבחינת היקפי השידורים בדיוק כמצוות המחוקק, המשכנו את הקיים.

תתייחס למקורות המימון בבקשה.

מי משלם את המשכורות?

בעוד שני משפטים בדיוק אני אתייחס למקורות המימון. כפי שציווה המחוקק, אנחנו מבינים שתפקידנו הוא תפקיד כפול, אחד להפעיל כרגע את רשות השידור עד תחילת השידורים של התאגיד החדש, על מנת לשמור על רצף השידור הציבורי בישראל.

דבר שני, לדאוג – עם הפנים קדימה אל התאגיד החדש – להעברה מסודרת, העברת מקל מסודרת כמו במרוץ שליחים, של תשתית מסודרת וראויה לשם המשך המסע הזה על ידי התאגיד החדש.

אבל כמה זמן זה ייקח?

כמו שאמרתי, חוסר ודאות, זה תלוי במחוקק.

אם אפשר להתייחס לשאלה מי ישלם לספקים.

חבר הכנסת אילן גילאון, הוא רק הציג את הדברים.

אני אתייחס לנושא המימון של פעילות רשות השידור. בחודשים הראשונים של הפעילות, אנחנו היינו מאוזנים לחלוטין מבחינה תזרימית, כאשר מקורות ההכנסה היו מקורות ההכנסה הרגילים, השוטפים של רשות השידורים, הווי אומר הן אגרת הטלוויזיה השנתית, הן אגרת הרדיו הנגבית באמצעות רישוי הרכב השנתי, והן פה ושם בהיקפים מצומצמים יותר שירותי פרסום, בעיקר ברדיו. אלה מקורות ההכנסה המרכזיים של רשות השידור, שהיו לפני הפירוק, נותרו בראשיתו של הפירוק, וכך פעלנו והיינו יציבים לחלוטין.

הדברים השתנו יותר מכך. פעלנו גם בשלהי 2014, החל מחודש נובמבר 2014, יצאנו במבצע מופנה אל האזרחים, מבצע גבייה, הן של שנת 2014 – כי גם המחצית הראשונה ובוודאי המחצית השנייה לא נגבו במלואם עד שנכנסנו – אז גם לגביית שנת 2014 וגם לגביית חובות עבר, עם הפנים אל האזרח, הכוונה היתה לנסות להגיע לגבייה יחסית אפקטיבית, אבל בצורה מסבירת פנים לאזרח, לא בצורה דרקונית כפי שהציבור בישראל הורגל וכל כך לא אהב. פעלנו במבצע, שבו מחקנו את כל הקנסות והריביות.

הכול כלול...

וכל מי ששילם בתקופת המבצע, פשוט שילם את קרן החוב המקורית, ובכך סילק את חובו, ואכן הגבייה הזו, גם כן היה ידוע לנו מראש, שבמבצעי גבייה תוחלת הגבייה היא סדר גודל של 8%, 10% מהיקף החובות, בואו נשים את הדברים בפרופורציות. הגענו לשם, ואף מעבר לכך, גבינו כ-12%, 13% מהיקף החוב הכללי הקיים משנים עברו, וגם זה הספיק לנו להמשיך לממן את עצמנו עוד קדימה.

מה השתנה בין 2014 - - -?

מה שהשתנה הוא שאל תוך שנת 2015, ככל שאנחנו צועדים - - -

מר האן, איך הסתיימה השנה הכספית 2014?

הכול היה מאוזן, הכול היה בפלוס.

לא גמרת בגירעון של 80 מיליון שקל?

לא, לא גמרתי בגירעון את שנת 2014.

שנת 2014 היתה מאוזנת?

את שנת 2014 אנחנו סיימנו במצב בסדר.

אז למה לא העברת כסף?

הדברים מאוד חשובים כדי שנבין אותם, אני יודע מה שאני שואל. אתה בשנת 2014 מאוזן, אין גירעון?

ואין לך בעיות תזרימיות היום...

חברים, עכשיו אנחנו לא מקיימים דיון על תקציב רשות השידור, זו גם תהיה טעות ללכת לכיוון הזה, זה דיון בפני עצמו שאני לא מזלזל בו. אנחנו צריכים לתת מענה אמיתי, שמעת פה את הקריאות של העובדים שנמצאים פה, ובצדק. העובדים, עובדי רשות השידור, נמצאים בחוסר ודאות מוטרף, מוטרף.

וזה מ-2007.

למה לא מ-2006?

אז לכן אני אומר שלגופו של עניין, אני רוצה שנתמקד בדיון עצמו, איך אנחנו מצליחים, אם בכלל, לתת מענה לסוף החודש, לעוד שלושה חודשים ובעצם להכניס את הרשות - - -

אבל חשוב לדייק כי זה כלי חשיבה וכלי לקבלת החלטות.

אוקי, אמרת את הדברים שלך.

הוא איש מפתח בכל הסיפור.

אני רוצה להבין, כמה זמן אתם צריכים כדי לסיים את העבודה. מה זה ארכה? חודש, חודשיים, ארבעה?

ברשותך, בוא נבחין בין שני דברים. אני אומר עוד משפט או שניים על המימון עכשיו על שנת 2015, היכן שעצרתם אותי, ואז אני אתייחס לזמן, שבו כבר עניתי קודם שאני לא יודע, כי הזמן נכון לעכשיו, על פי החוק – יש הוראות של חוק – החוק נכון לעכשיו מגדיר את יום התחילה בסוף ה-30 ליוני 2015, בסוף החודש הזה. יש סמכות לשר הממונה להאריך זאת בשלושה חודשים נוספים, באישור ועדת הכלכלה עד ל-30 בספטמבר, זה מה שמגדיר החוק נכון להיום.

כמה זמן לדעתך - - -

על השאלה כמה זמן צריך לצורך הפעלת התאגיד החדש, נדמה לי שבכך מוסמך יותר לענות מר אלדד קובלנץ, כי הוא כרגע המנכ"ל הזמני של התאגיד החדש.

דוד, אני רוצה לשאול אותך שאלה. יש לך נתונים כספיים? למה לא הוזמן איש כספים?

אל"ף, לא הוזמן, הוקצה לנו לדיון להביא שני אנשים, הגענו שניים. הזימון היה לא להביא את כל העולם ובן דודו, כך הובהר לנו מטעם הנהלת הוועדה. גם לא הובהר לנו שהדיון הוא דיון על כספי רשות השידור נטו.

זה לא נטו, אבל זה חשוב לדעת.

אני מבקש, אנחנו נופלים לצערי לזה. אני לא זימנתי את הדיון הזה כדי לעסוק בעניינים כספיים. אני חוזר ומחדד ומדגיש את מי שזה מקרוב הגיע ורוצה להכניס אותו שוב לעניין הזה, יש חוק רשות השידור, יש חוק של התאגיד החדש. עד סוף החודש הזה, על פי החוק, אמור היה לקום התאגיד החדש, ובעצם בסוף החודש הזה, תחילת החודש הבא, היינו אמורים להתכנס ולפתוח את התאגיד החדש בקול תרועה רמה, עם תכניות חדשות והכול חדש.

למה הטלוויזיה החינוכית בכלל נמצאת שם? למה לא להוציא אותה? אני רוצה תשובה למה, עכשיו 190 עובדים. חשוב מאוד שחברי הוועדה כולם יידעו. די, צריך להוציא את החוק הזה.

לפי מה שאני שומע, שלושה חודשים זה לא מספיק.

אתם לא מבינים את הפואנטה. חברים, תקראו את מה שמונח לפניכם. בכנסת התשע-עשרה עבר חוק, הדיון הוא סביב החוק שעבר.

אולי ניזום ביטול החוק? מי מצטרף אתי להצעת חוק חדשה?

ברשותכם, אני מנסה קודם כל שתבינו. לא נקיים דיון בחלל החיצון בלי להבין על מה אנחנו מדברים. עבר חוק בכנסת התשע-עשרה. אני מנסה שתבינו קודם כל את העניין, כדי שגם אם נשאל את השאלות, שנהיה בכיוון.

ברשותך, בלי התלהמות. נכון שהדיון לא נקבע על תקציב רשות השידור, מקובל. אבל אם אתה רוצה ליזום הצעת החלטה, שמדברת על הארכה של שלושה חודשים, אני רואה גם בתקשורת - - -

אבל זה לא מספיק.

אני רואה גם בדיווחי התקשורת, ואני שומע גם את הקולות של העובדות והעובדים, שלגבי שלושת החודשים הבאים יש סימן שאלה אם יש בכלל תקציב על מנת להפעיל אותם. ואם יוצאים מתוך הנחה ששלושה חודשים לא יספיקו ונצטרך להאריך עוד, השאלה היא איך מממנים את זה, כי אם לא נוכל לשמן את הגלגלים של העגלה, רשות השידור הישנה תקרוס ולא תהיה חדשה. זו שאלה שהיא קשורה.

תודה, אדוני היושב ראש. קודם כל, זו הזדמנות לברך אותך בתפקידך החדש.

כן, כמובן שאני מצטרף.

תודה.

אני רוצה לחדד כמה נקודות בעניין הזה. החוק עבר כשהיה מתווה מאוד מאוד ברור של האוצר מול משרד התקשורת. המתווה אמר בצורה מאוד פשוטה: עד שיתחיל לפעול תאגיד השידורים החדש, מה שיממן זה תשלום האגרה. מרגע שנסגרת רשות השידור הישנה, אז אנחנו עוברים לתקציב מסודר, שיש לו מקום ושורה בתקציב המדינה.

אני, אם אני הבנתי נכון, לא יצא צו אגרה מאת השר הממונה, הלא הוא ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו.

עוד מקודמו גלעד ארדן. גם לא מהשר הקודם, כולל שר האוצר הקודם.

עם כל הכבוד, אפשר לתת כמה ימי חסד.

לא, פוליטיקה פוליטיקה, אבל צריך להיות - - -

אדוני היושב ראש, אמרתם לא, למרות שבחדר הזה ביקשו אנשי גביית רשות השידור, שייצא לפני שגמרתם את החוק - - -

עשו לי טובה, אנחנו עכשיו לא נמצאים על עמוד הקלון, תנו לנו להתקדם.

אני רוצה להבין, אם אפשר שאולי נציג השר הממונה ייתן תשובה, מדוע לא יצא צו אגרה, הרי זה מקור המימון. זה דבר אחד.

אתם רוצים להחזיר את האגרה? זה מה שאת רוצה? שהאוצר יממן.

מה עדיף?

שהאוצר יממן את זה, את זה אנחנו צריכים לדרוש, זה הכול. כל עוד לא יצא הצו, האוצר צריך לממן את זה.

זה לא עובד ככה.

הקריאה שלנו צריכה להיות לאוצר לממן את זה. לא צריכים להחזיר את האגרה.

דבר שני, אני מבינה שכבר התחילה עבודה, כבר קמה ועדת האיתור, כבר יש שמות של אנשים שראויים להיות הדירקטורים, וכל שנותר על מנת להתקדם ולהתחיל להפעיל את מה שנקרא תאגיד השידורים החדש, זה אישורו של השר הממונה, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, למינוי הדירקטורים. אם אנחנו לא נעשה את הצעד הזה, בוודאי שלעולם לא יקום השידור הציבורי החדש, ואני מנסה להבין מה עומד מנגד, מדוע לא.

עדיף שלא יקום, אם נתניהו שולט בו כפי שהוא שולט.

אדוני היושב ראש, קודם כל זה לא סוד שאני התנגדתי לחוק הזה, הצבעתי נגדו. אני חושבת שזה חוק שפצצת הזמן, שעכשיו אנחנו רואים אותה מתפוצצת, היתה טמונה בו מלכתחילה. נורא נורא קל לסגור ולהרוס, נורא נורא קל, גם מקבלים מחיאות כפיים, וקשה מאוד מאוד לבנות. ואם להיות ריאליים ולהסתכל על הקמתה של רשות שידור חדשה, רק לקבל את הזיכיונות והרישיונות ולבנות את הבניינים ולגייס את כוח האדם – אם מישהו חושב שאפשר לעשות את זה בשלושה חודשים, הוא חי במדע בדיוני, ואם מישהו חושב שאפשר לעשות את זה בשנה, הוא טועה טעות מאוד גדולה, כי להקים קשה, קשה לבנות וקל להרוס, ולצערי אנחנו נוכחים עכשיו בתוצאות של הדבר הזה.

מדינת ישראל חייבת, חייבת שידור ציבורי חזק מאוד ועצמאי מאוד. אנחנו רואים את זה במיוחד נוכח ההשתלטות של בעלי ההון על כלי התקשורת הפרטיים, ועל כך שזאת ערוגת משחקים שלהם כדי לדאוג לאינטרסים אחרים שלהם בכלל. העצמאות הזאת ניטלת מרשות השידור במתכונת הנוכחית של החוק. רק עכשיו תסתכלו, תראו איפה ראש הממשלה מחזיק את רשות השידור עכשיו, בלי להגיד את השם המפורש, הדוגמה הקלאסית של השתלטות טוטלית של כוח פוליטי על רשות השידור.

ולכן, כיוון שהמסקנות של החוק הזה מוטחות בפרצופנו בכזאת מהירות ובכזאת אכזריות והכתובת על הקיר כל כך ברורה, אני מציעה שני דברים – ראשית, אם כיוונתי לכוונתך, אדוני יושב ראש הוועדה, בוודאי בגדר טיפול נמרץ נשימתי, לתת את אותה הארכה של שלושה חודשים. אני מציעה לבטל את החוק הזה כליל, טוב לא ייצא ממנו.

מה אני חושבת על חוק ההסדרים, אתם יודעים, ואני לא אפרט כאן, אבל אני חושבת שכיוון שנגזר מתוקף הממשלה הזאת שיהיה חוק הסדרים, לחתור לכך שבחוק ההסדרים יהיה ביטול של החוק הזה, או לפחות, לכל הפחות, עיכוב ביצוע שלו לכמה שנים, כדי שלא נאבד את הנכס הזה, שיש בו פגמים רבים, בוודאי, אבל יש בו גם דבר שאין לו תחליף, כדי שלא נאבד את הנכס הזה, שידור ציבורי במדינה דמוקרטית. תודה.

תודה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. דב חנין, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. פעמיים ברכות, ברכות לך בתור יושב ראש ועדת הכלכלה החדש שלנו, וברכות על כך שבחרת כדיון ראשון לשים את הנושא הזה – האמת היא שזו לגמרי לא הפתעה, כי אתה אדוני היושב ראש מזוהה עם מלחמה למען השידור הציבורי ולמען שינויים ותיקונים בשידור הציבורי, כדי שהוא יתקיים לאורך שנים.

אדוני היושב ראש, המלחמה הזו, שאנחנו עומדים בפתחה, אולי תהיה המלחמה המכרעת. אני בכוונה משתמש בביטוי חריף, כי רק ביטוי חריף יכול לתאר את המצב שבו אנחנו נמצאים. רשות השידור היא גוף שעובר ניתוח. באמצע הניתוח המסובך – שכמו שחברת הכנסת יחימוביץ תיארה, ובצדק, יש ויכוח על נחיצות הניתוח הזה, ואני כמו חברת הכנסת יחימוביץ, חשבנו שאולי צריך ניתוח אחר ולא את הניתוח הזה – אבל באמצע הניתוח, המנתח פורש מהאולם, הולך ופורש; ואנחנו אמורים, הגוף הזה אמור איכשהו להשתקם, כאשר כל האיברים פתוחים, וגם הוציאו החוצה את הלב הכלכלי, שזה מערכת של אגרה. הוציאו את הלב, והחולה שנמצא על שולחן הניתוחים, אמור איכשהו להמשיך לחיות.

ככה מתייחסים לעובדים, זה העניין.

אתה צודק. אני רוצה לומר לכם בצורה מאוד ברורה, השתמשתי בדימוי ניתוח, אבל האמת היא שהדימוי היותר נכון זה הדימוי שבו אני התחלתי. כך לא נראה ניתוח, כך נראית מלחמה, והמלחמה שמתנהלת היא מלחמה נגד השידור הציבורי. יש כאן מלחמה נגד השידור הציבורי, והמלחמה הזאת לא נגרמת בטעות והיא לא תוצאה של צירופי מקרים, היא ביטוי של מדיניות.

מאחורי המדיניות הזאת, אני רוצה לומר בצורה מאוד ברורה, עומד ראש הממשלה, שלטעמי נמצא בכל הסוגיה הזאת בניגוד אינטרסים מוחלט. ניגוד אינטרסים מוחלט, אדם שקשור למערכת פרטית של תקשורת, שהיא מערכת רבת עוצמה במדינת ישראל, ושמקדם בכל כוחו תקשורת פרטית של בעלי הון, הוא אדם שנמצא בניגוד אינטרסים לשידור הציבורי.

מה צריך לעשות? ובזה אני רוצה לסיים. הדבר הראשון, לפי הבנתי, ארכה של שלושה חודשים לא תספיק כאן. אנחנו נמצאים באמת במהלכים מאוד מאוד מורכבים, ואם אנחנו לא רוצים לחזור לדיון שגם הוא בעייתי מבחינת המערכת והוא גם מאוד מאוד בעייתי מבחינת חוסר הוודאות שהוא משאיר את העובדים כשהם תלויים בין שמים וארץ, ולא יודעים אם הם בעולם ישן, בעולם חדש או בעולם התוהו שבין העולמות, אדוני היושב ראש, אנחנו חייבים להבטיח ארכה של לפחות חצי שנה. זה דבר ראשון.

במהלך חצי השנה הזו, אני חושב שהוועדה – הוועדה או ועדת משנה שאתה תקים, אדוני היושב ראש – צריכה לעקוב אחרי מה שקורה בתחום הזה באופן שוטף, הייתי אומר כמעט יום יומית. יכול להיות שנגיע למצב – אני מעריך שיש סיכוי גבוה שנגיע למצב – שבו נצטרך לעשות את מה שהציעה חברת הכנסת יחימוביץ, לבטל מכל וכול את החוק הזה. לא צריך לחכות לחוק ההסדרים. הוועדה יכולה ליזום חקיקה, חקיקה שתוכנה יהיה ביטול חוק השידור הציבורי משנת 2014. אולי נקדם במקומו חוק ההגנה על השידור הציבורי, שהגיע הזמן לחוקק אותו. תודה רבה.

תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.

קודם כל ברכות לאיתן. אני באמת שמח שבחרת בנושא הראשון, שהעסיק אותנו רבות בכנסת היוצאת, הסתיים באיזה קול תרועה גדולה והתרגשות, ועכשיו יש דממה, הפסיקו לחשוב בכיוון של שינוי ושיפור, זה נראה לי מצוין...ובכך, רשות השידור נמצאת לא בפירוק, היא כמו נידון למוות, שעבר כבר מהתאים הרגילים בדרך לחבל התלייה. כבר שמו עליו בגדים כתובים והוא מחכה, כך נראית היום רשות השידור. אין דרך חזרה, כי גם לא הולכים אחורה, אבל גם עוד לא הוציאו אותו להורג, אז עכשיו שיהיה תלוי. זה בדיוק מה שרצה ראש הממשלה להשיג.

אתם, עובדי רשות השידור שישנם פה, עובדי רשות השידור שאינם פה, אתם פועלים תחת פחד, אתם לא יכולים לעשות את העבודה שלכם, כי אתם יודעים שהעין של האח הגדול פקוחה, ואתם כולכם רוצים להישאר ברשות השידור בגלגול הבא, והלא מספר העובדים שיישאר הוא קטן מאוד. אז כל אחד שיודע שעתידו תלוי על אותה בלימה, הוא או היא, חייבים לרצות את הממשלה. ואם בכל זאת רשות השידור משדרת והעובדים מלאי רצון טוב, וההנהלה – אני רוצה בכל זאת לשבח את ההנהלה הזמנית שנכנסה לתפקידה ובאמת עושה מאמצים גדולים לקדם את העניין הזה, זה נס. אין לזה הגדרה אחרת, זה פשוט נס, אבל הנס הזה הוא גם כן מוגבל.

זה בזכות העובדים.

הוא לא יכול לחיות לאורך זמן, ואז מתברר שצינור ההנשמה המלאכותי הזה לא עובד יותר. זה היה ברור, שברגע שנפלה ההחלטה על הפסקת האגרה, אזרח ואזרחית מדינת ישראל יפסיקו לשלם מאותו רגע, הם לא פראיירים, הם לא יחכו עוד שנה.

לכן אני דורש שממשלת ישראל, שהעבירה את החוק הרע הזה ודחפה את כל הכנסת, את הקואליציה בעקבותיה – לא רק, גם חברים מאתנו לצערי – שתזרים את הכסף לרשות השידור, אין ברירה אחרת, שתזרים את הכסף, כמה שצריך, כדי להמשיך, שלושה חודשים, שישה חודשים, שנה, כמה שצריך. הלא לא עולה על הדעת, שלא יהיה שידור ציבורי, וגם המהלכים האלה לא יתקדמו בקצב שתוכנן. זאת פארסה, זה לא יזוז קדימה, ולכן זאת אחריות של ממשלת ישראל.

יש אגרת רדיו, היא נגבית כמו שהיא נגבית. בבקשה לעשות חשבון, אדוני המפרק, כמה כסף אתה צריך, ואותה ממשלת ישראל שגייסה גם אותך לעניין הזה ודחפה אותך, היא צריכה לממן עד שתוכל באמת להעביר את ההגה מהידיים של ההנהלה הנוכחית להנהלה הבאה – אני יודע שיש פה מהלכים מאוד מורכבים, זה בסדר – אבל כסף חייב להיות, השידור הציבורי חייב להימשך. תודה.

תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אני רוצה גם לאפשר לכמה דוברים מההנהלה הזמנית להתייחס.

לפני שנתייחס, אני מעוניין לשמוע על 2015.

אלדד קובלנץ, המנכ"ל הזמני של התאגיד, בבקשה.

אבל תן להאן לענות. קובלנץ זה העתיד, אולי לא נגיע אליך. צריך להבין את ה-2015, קטענו אותו.

שיתייחסו לשאלה למה זה לוקח כל כך הרבה זמן, לא הבנתי את זה.

ראית איזה לחץ פיסי לא מתון? בינתיים היה לך זמן לחשוב.

לגבי 2015, ככל שהתקדמנו לתוך שנת 2015, אחד מן המקורות המרכזיים – ציינתי שיש שלושה מקורות למימון רשות השידור: אגרת טלוויזיה, אגרת רדיו ופרסום – הזרוע הגדולה מבין השלוש, נגדעה הלכה למעשה. אין מקורות הכנסה מאגרת טלוויזיה, כי כפי שצוין קודם על ידי חברי הוועדה, חברי הכנסת, הבסיס המשפטי להפעלת האגרה השנתית לא הופעל עדיין, הבסיס הזה לא יצא אל הפועל. זה לא מתפקידי. אני אמור לקבל מקורות מימון או על ידי הפעלת המקורות הללו דרך האגרה, ככל שזה מתאפשר, או בדרך אחרת. אני צריך מקורות כספיים, כפי שציין חבר הכנסת נחמן שי, כדי להפעיל את רשות השידור, וככל שאחת הזרועות הללו היא זרוע משמעותית של היקף של 300 עד 400 מיליון שקלים בשנה בגבייה מלאה, ככל שזה נגדע מאתנו, ברור שאנחנו בהיקף תזרים הרבה יותר מצומצם והמעיין יבש, אין לנו כרגע מקור תזרימי.

מה המצב היום?

המצב היום הוא שעד סוף החודש הזה אין לי מקורות תזרימיים לעמוד בהתחייבויות שוטפות.

באיזה גירעון אתה?

הגירעון התזרימי הצפוי בסוף החודש זה, לפני משכורות, הוא בסדר גודל של כ-50 מיליון שקלים.

אני לא מבין למה זה לוקח כל כך הרבה זמן, למה אתם לא עונים על זה? למה זה צריך לקחת כל כך הרבה זמן? הרי היתה לכם איזושהי תחזית, כשהחוק חוקק, למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? אתה לא עונה. רק מדברים מסביב, שיגיד למה זה לוקח כל כך הרבה זמן.

האם - - -

חבר הכנסת פריג', ברשותך, תקשיבו טוב טוב, אנחנו נצליח בניתוח וניתן להם את הכסף לחודש הזה. אני מנסה לתת מענה כזה או אחר, שבסופו של עניין או נבטל את החוק או השד יודע מה. אני מנסה להגיד את הדבר הבא, אני לא רוצה להתמקד במה שלשמו לא התכנסנו כאן. הכול חשוב, יש רשימה ארוכה של שאלות, של דברים; מה שאני מבקש באמת, כחלק מרצון העובדים, עבור התאגיד, עבור אלה שנמצאים כאן עכשיו, זה להתקדם במתווה הזה, ננסה להגיע לאיזה שהן הבנות והסכמות.

אני מבין את מה שאתה אומר, זה לא מקדם אותנו. יש לי בקשה, אני רוצה שנהיה ממוקדים בשאלה הנוגעת לסוף החודש הזה פלוס שלושה חודשים, כדי שיהיה לנו איזה כיוון, איזה מענה.

החלטה - - -

חבר הכנסת פריג', אני אתייחס לזה, ברור שצריך לצאת עם משהו. בבקשה, אלדד.

שלום, לפני שמונה שבועות התמניתי לתפקיד של המנכ"ל הזמני של תאגיד השידור החדש. למעשה, אני העובד היחיד בתאגיד החדש. אני רק אסנכרן את הנוכחים פה, הסמכויות של המנכ"ל הזמני הן אך ורק בניית התשתית הלוגיסטית טכנולוגית, אין סמכות לגייס את העובדים הקבועים ואין סמכות לעסוק בתוכן. במהלך השבועות האלה בדקתי את כל האפשרויות של הנדל"ן של המתקנים האפשריים. על פי החוק, משכן הקבע של התאגיד חייב להיות בירושלים, אז זה מותיר יחסית מעט אופציות.

אני בכוונה נוגע אך ורק בצדדים הטכניים, כי יש לזה אחרי זה משמעות של לוחות זמנים. הערכתי המקצועית, שהזמן הכי מהיר שיהיה ניתן להקים – ושוב, אני מדבר רק על הקטע הפיסי, אני לא מדבר רק על גיוס עובדים ועל חזון ועל תוכן ועל הדברים השוליים האלה שקשורים לשידור – זה בין 12 ל-15 חודשים, וזה בהנחה שכל המערכת מתגייסת ורואה בעניין משימה לאומית.

בהנחה.

בסדר, זה גם חלק מהתפקיד שלי לגייס את המערכת. בהמשך למה שאמרת בתחילת הדיון, מר כבל, בעיניי גם צריכים למצוא פתרון של מעבר ל-30 בספטמבר, כי הרשות לא תקום ב-30 בספטמבר.

חשבתי שאולי יש לך רעיון. בסדר, הבעיות מונחות. תודה, אלדד. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. חבר הכנסת פריג', אנחנו כבר מגיעים אליך, בינתיים דיברת יותר מקודם. לא ספרתי, רק אמרתי.

לא אמרתי מה שאני רוצה, רק שאלתי שאלות.

מה שאני מבין שחוק בכל העולם בא לשרת מטרה, ולא הוא המצב. יש לנו רשות שידור, אנחנו זורקים אותה, כמו מבנה שניתן לשפץ אנחנו הורסים אותו? אז יכול להיות שיש מקום לשפץ, יכול להיות שיש מקום לתוספות, יש מקום לחיזוקים, אבל לזרוק? זה לא יכול להיות, להרוס לא יכול להיות.

אני שומע שבלי משכורות, יש לנו גירעון של 50 מיליון בסוף החודש. אז ממשלה שהלכה בקול תרועה פופוליסטי כזה לחוק, והיא לא מממנת אותו? היא לא יודעת מה לעשות אתו? לכן, קודם כל יש שינויים שאף אחד לא בדק. שינו ראשי מערכות, ראשי מחלקות השתנו. האם מישהו בדק שאנחנו בכיוון הנכון? אני חושב שיש מקומות שזה השתפר, מישהו בדק את זה? הממשלה בדקה את זה?

לפי דעתי צריך לעשות רביזיה. את הארכה הזו כן צריך לעשות, אבל בתוך התקופה הזו לבדוק את כל השינויים, האם השינויים שאנחנו צריכים מתבצעים, באיזה כיוון, באיזה רמה, לאן אנחנו הולכים. השאלה אם יש לנו חוק שהוא החוק הקדוש הזה או השידור הציבורי וטובת הציבור שהם הדבר היותר מקודש. לכן לדעתי יש מקום אפילו לבטל את החוק הזה, אבל אחרי בדיקה, כדי שלא נעסוק בחקיקת חוק, ביטולו וחקיקת חוק חדש. צריך לעשות פעם אחת משהו מדעי, בדוק למערכת הקיימת.

תודה. מי כאן נציג האוצר?

ממתי הם באים?

שלום עופר, בבקשה.

אנחנו עד כה בעצם פועלים בהתאם לחוק, כפי שחברת הכנסת יו"ר הוועדה לביקורת המדינה קארין אלהרר אמרה בצורה ברורה, היא מכירה את החוק כבר יותר טוב מכולנו. כרגע המצב שהגיעה אליו הרשות הוא בגלל שלא נגבתה אגרה השנה. אנחנו מודעים למצב, אנחנו מכירים את המספרים, לפה או לשם. את המצב הבעייתי שמגיעים החודש, אנחנו מכירים את התמונה.

כמה זמן אתם מכירים את התמונה?

הוא on going, אנחנו כל היום בקשר איתם.

זאת אומרת שידעתם שהרגע יגיע.

ברור שהם ידעו.

עופר, הרי ידעתם שזה יגיע. תיאור המציאות, אנחנו יודעים אותו, אפילו החברים החדשים שהגיעו זה מקרוב. הדבר שמכעיס ומקומם – והייתי לצדכם, אני רוצה להזכיר, ולא צריך אפילו ללכת למיקרופישים באוניברסיטה העברית, זה היה כמעט אתמול – זה ההתחייבויות שהוצגו ליושבת הראש של הוועדה ולנו. אם אתם רוצים לבזות את עצמכם, זאת בעיה שלכם, אבל אתם מבזים את כנסת ישראל, אתם מבזים אותנו, חלק מהאנשים שבאו בלב נקי, בידיים נקיות.

במצב שבו אנחנו עומדים היום, אני אומר לך – אני מתבייש; אני מתבייש בפני העובדים, אני מתבייש בפני כולם, כי אני באתי לזה מתוך רצון ואמונה כנה, שהשידור הציבורי – הבנתי שאם לא נלך למהלך הזה, סופו שימות, ויש יותר מדי אנשים בבניין הזה ומחוצה לו, גם בקרבת מקום, מה שקוראים בתנ"ך כמטחווי קשת.

- - -

אני זוכר, לא צריך להזכיר לי, לא צריך ללחוש אחרי. עופר, אני מבקש ממך הסבר לא מה קרה וזה שליוויתם וידעתם, אלא אמור בצורה מפורשת לאורך כל הדרך, כשידעתם שהחודש הזה יגיע, מה תכננתם ומה אתם מתכננים, מה ההצעה שלכם?

אל"ף, חבל שאתה לוקח את זה לכיוון הזה.

מה לעשות? מה לעשות?

מי אחראי לזה? מעניין...

הכיוון הוא שרוקנו את קופת רשות השידור כדי להגיע למצב הזה. מעניין מי אחראי לזה...

בסופו של דבר, החוק קובע משיקולים, שדרך אגב הרבה מהחברים פה גם תמכו בהם, שככל שהרשות הישנה פועלת, היא כמובן מהאגרה, ועל כן כשראינו שהרשות נקלעה למצב תזרימי, לדוגמה, ב-2014 שהיתה לה בעיה, האוצר כפי שכתוב בחוק, השלים את החסר, וזה קרה – זה קרה בשנת 2014 וזה קרה בתחילת 2015 כמקדמה. כרגע, כשאנחנו מגיעים למצב שזה לא כמקדמה או כהשלמה, אלא כמימון קבע, זה בעצם הצורך שעולה פה, זאת החלטה שבימים אלה – ואני אומר את זה גם בשם השר שלנו וגם אני יודע שאתמול נכנס מנכ"ל חדש למשרד התקשורת – שניהם נדרשים לה. שניהם מודעים לזה, שניהם בכל הפוקוס על הדבר הזה, וזאת החלטה שהם צריכים לקבל. יכול להיות שצריך בשביל זה לתקן חוק, יכול להיות שלא צריך.

ידעתם את זה לפני ודיברתם על זה כאן, עופר.

תן לו לסיים.

לכן יהיה על הנושא הזה ויש על הנושא הזה דיונים בימים הקרובים. יהיה פתרון, לפחות מבחינת הממשלה, כי חייבים לתת לזה פתרון, וכולנו יודעים את זה. אף אחד פה לא הולך עם עיניים עצומות להתנגש בקיר.

הייתי בין הבודדים בכנסת הזאת – וזה היה מאוד לא פופולרי – בשנים קודמות שהנחנו הצעת חוק להגדיל את האגרה, הייתי בין הבודדים שעשה את זה, ואני רוצה להזכיר זאת. נדמה לי שהיתה פה גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אם אינני טועה, והיינו יחד עם חבר הכנסת דאז ג'ומס חיים אורון. היינו בין הבודדים שהעזו להניח הצעת חוק כזאת, כשכולם קראו לבטל את האגרה בזמנו.

אבל מעבר למחמאות לעצמנו, אני רוצה לדעת האם אתם תמליצו בטווח הזה, שבין המצב הקיים עד הקמת התאגיד החדש, לכשיקום – אם צריך שלושה חודשים, חצי שנה, שנה – וצריך פה לא פחות משנה עד שנה וחצי, כדי שאלדד יוכל לומר: חברות וחברים, הנה גוזרים את הסרט, יוצאים לדרך.

האוצר בוודאי שימליץ, מה אכפת לו שהתושבים ישלמו אגרה?

גם האוצר זה כספי ציבור, זאת לא התמונה.

הכול כספי ציבור.

אז מה הועילו חכמים בביטול האגרה?

האוצר צריך לממן.

בדיוק, שיממן, שהם יממנו.

זה היה הכיוון. דוד, הממשלה הקודמת לא יכולה להתחמק, נשארו שאלות קשות לגבי היכולת של המדינה לשלוט בתאגיד.

איפה זה כתוב בחוק?

זה כתוב בחוק.

תראה לי איזה סעיף, שאם לא מסיימים את הפירוק, אז גובים אגרה, איפה זה כתוב? באיזה סעיף? תראה לי מה הסעיף.

אבל זה לא פותר לנו את הבעיה.

הבנתי, אבל כל הזמן עוברים מנושא לנושא.

ראש הממשלה שהוא שר התקשורת ושר האוצר לא יחתמו על חידוש האגרה. כשיגיע תורך, תדבר. בבקשה, עופר.

החלטה לגבי כן אגרה או לא אגרה זאת החלטת מדיניות, זה לא משהו שאני כפקיד ממליץ עליו.

ברור לי.

קיבלת הוראה לייבש את המערכת?

כפי שאמרתי, אני יודע ואומר באחריות, שהם נדרשים לזה ויקבלו החלטות.

מה תהיה ההמלצה שלך?

אני לא יכול להתייחס לזה.

למה לא? לא שאלתי אותך לגבי האגרה. אני מבין, האגרה זה פסה, אף אחד לא יחזיר אותה. חברים, אלה מים שכבר עברו מתחת לגשר. אני שואל אותך את השאלה המרכזית, מעבר לכל ההערכות, בסופו של עניין השאלה המרכזית – ויתקנו אותי אנשי המקצוע – היא מי יממן את החלק החסר בתקציב כתוצאה מחוסר באגרה, זו השאלה הנשאלת.

שתי האפשרויות שקיימות זה או הציבור על ידי אגרה או הציבור על ידי תקציב המדינה, אלה שתי האופציות, זה ברור, ומי שמחליט בסוגיה הזאת זה לא אנחנו.

לא מחליטים לא לכאן ולא לכאן.

תודה. היועצת המשפטית, בבקשה.

אני מבקשת להתייחס גם לנושא האחרון שעלה עכשיו וגם לנושא של הארכת תוקף. קודם כל, בנושא של הארכת התוקף, קובע סעיף 92 לחוק, שהתחילה של פעילותו של תאגיד השידור הציבורי החדש היתה באחד באפריל, אבל סעיף 92(ג) לחוק קובע כדלקמן: "נוכח השר, מיוזמתו או על פי הודעת תאגיד השידור הציבורי, כי תאגיד השידור הציבורי אינו ערוך להתחיל בשידורים במועד הקבוע בסעיף קטן (א), רשאי הוא בהסכמת שר האוצר, לדחות בצו את יום התחילה בשלושה חודשים, וימסור על כך דיווח לוועדת הכלכלה; נוכח השר כי תאגיד השידור הציבורי אינו ערוך להתחיל בשידורים גם במועד הנדחה כאמור, רשאי הוא בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה לדחות בצו את יום התחילה בשלושה חודשים נוספים בלבד". דהיינו, היוזמה להארכות התוקף, הן של שר התקשורת שהוא השר הממונה על החוק החדש – כמובן בהסכמת שר האוצר – ואמרנו שהארכה שנייה היא גם באישור ועדת הכלכלה. ועדת הכלכלה, גם אם מאוד רוצה, איננה יכולה להחליט על דחייה.

היא יכולה תמיד לשנות - - -

כן, איננה יכולה להחליט באופן שיהיה לזה תוקף מחייב על דחיית התחילה בשלושה חודשים נוספים, דהיינו אם בסוף החודש הזה לא יגיע צו מהשר הממונה בהסכמת שר האוצר לאישור ועדת הכלכלה, כי אז החוק החדש נכנס לתוקפו. החוק החדש נכנס לתוקפו, וזה חסר משמעות, כי למעשה אין תאגיד ציבורי חדש שיכול להתחיל בשידוריו.

ולכן הדחייה בפועל של תחילת החוק יכולה להיעשות, מעבר לשלושת החודשים האלה, אך ורק בתיקון החוק. תיקון החוק, כידוע, הממשלה יכולה ליזום תיקון חוק, ואז החוק הזה, אם הממשלה תיזום, אנחנו כבר מכירים, יכול לעבור גם ביום אחד בשלוש קריאות, ויכולים חברי הכנסת ליזום הצעת חוק, רק שאנחנו יודעים שהצעת חוק של חברי הכנסת, אם היא לא תיתמך על ידי הממשלה, זה תהליך הרבה יותר ארוך, שיכול להסתיים בלא כלום כמובן. זה לעניין התחילה.

לעניין מימון רשות השידור בפירוק באמצעות כונס הנכסים הרשמי, מר דוד האן, לנושא הזה מוקדש סעיף מפורש בחוק, הוא סעיף 113, שהיו עליו הרבה מאוד ויכוחים בעת חקיקת החוק. הסעיף הזה, עניינו במימון הוצאות ניהול ופירוק ופירעון חובות הרשות, וכך נאמר בחוק עצמו: "הוצאות ניהול הרשות מיום הפרסום והוצאות פירוקה, לרבות שכר טרחת המפרק ובעלי התפקיד מטעמו...וכן חובות הרשות ישולמו מתוך הכנסות הרשות ונכסיה; עלה סכום הוצאות הניהול והפירוק וחובות הרשות על הכנסות הרשות ונכסיה, ישולם ההפרש בידי המדינה לפי סעיף זה".

אתה רואה? מה שאמרתי.

דהיינו, ההוראות כאן הן מאוד ברורות – המדינה צריכה לשלם. לא נאמר בשום מקום בחוק, להבנתי, שתנאי לכך שבין הכנסותיה של רשות השידור תהיה האגרה או יהיו מספיק הכנסות מפרסומות או מקור ההכנסה השלישי, אגרת רכב וכו'. דהיינו יש כאן הוראה קטגורית, את ההפרש תשלם המדינה. כאמור, היו על זה הרבה מאוד ויכוחים, כי בין היתר נקבע מנגנון, איך המדינה מעבירה את הכספים, ונאמר מפורשות, שאם הכנ"ר רואה מראש, שאין לו או שצפוי שלא יהיו לו מספיק הכנסות כדי לעמוד בהוצאות ניהול רשות השידור ברבעון הבא, הוא צריך להגיש בקשה לאוצר. וכאן בנוסח של החוק נקבע כדלקמן: "הוגשה בקשה לפי סעיף קטן זה וסברו נציגי משרד האוצר כי לא יהיה ניתן לשלם את יתרת ההוצאות לתשלום מתוך הכנסות הרשות ונכסיה, וכי הוצאות הניהול והפירוק שלגביהן מתבקש המימון נדרשות לשם המשך ניהולה של הרשות או לשם פירוקה, לפי העניין, תעביר המדינה למפרק את הסכום הנדרש למימון יתרת ההוצאות לתשלום".

פקיד האוצר, אתה רואה שזה בניגוד למה שאמרת?

"הוגשה לפי פסקה (2) בקשה רבעונית, יועבר הסכום הנדרש לפני תחילת הרבעון", וכאן הוסיפה הוועדה משפט נוסף, שנכנס לנוסח הסופי של החוק, והוא קובע כדלקמן: "נציגי משרד האוצר לא יסרבו לבקשה לפי סעיף קטן זה, אם סירובם יגרור פגיעה בשידורים, כפי שהיה נהוג בשנתיים שקדמו ליום הפרסום".

הוועדה רצתה להבטיח, שהאוצר לא יגרום לכך שההוצאות יביאו לידי כך, שבעצם היקף השידורים יצטמצם לעומת מה שהיה בעבר. נדמה לי שההוראות האלה הן מאוד חד משמעיות. אינני מבינה, איך בכלל ניתן לתת פרשנות אחרת להוראות הסעיף הזה, ואני תמהה שפשוט לא פועלים בהתאם לחוק.

אדוני היושב ראש, זאת אומרת שהמדינה מצד אחד מחוקקת, מצד שני עוברת על החוק בצורה גסה ופושעת.

מי זאת המדינה?

הנה האוצר, האוצר זה לא המדינה?

זאת לא תהיה פעם ראשונה.

עוד משפט אחד, אני פונה אליך ישירות עופר. הכנתי הרבה מאוד ציטוטים מהדיונים שהיו בוועדה בראשותה של חברת הכנסת יו"ר הוועדה לביקורת המדינה קארין אלהרר, אבל אני אסתפק אך ורק במשפט אחד כשנידונה התוספת הזאת, שאנחנו ביקשנו להוסיף לחוק. ואומר עופר מרגלית בפרוטוקול הדיון מיום 6 ביולי 2014 בעמוד 155: זה לא כל הדיווחים, זאת הצעת תקציב אחת לרבעון. אנחנו צריכים גם להיערך תקציבית לדבר הזה. הוא אומר לנו – הוא זה הכנ"ר: חבר'ה, בתקופה הקרובה, הערכת ההכנסות שלי היא X והערכת ההוצאות שלי היא Y, יש פה פער, זה מה שאני צריך; אנחנו – אומר עופר – אנחנו בודקים שהערכות שלו סבירות ומאשרים.

היו כאן הצהרות מאוד ברורות בעניין הזה.

תודה על הדברים המאלפים. בבקשה, הכנ"ר.

בעקבות הקראת סעיף 113 על ידי היועצת המשפטית של הוועדה, אני רק רוצה לציין שלפני שבועיים אני התרעתי בכתב פעמיים, בשני מכתבים, אל משרד האוצר, אל אגף התקציבים ואל החשבת הכללית, על המצב התזרימי הבלתי אפשרי, ושלא ניתן לנהל כך את רשות השידור. טרם נעניתי בכתב כעבור שבועיים.

אבל עופר אמר שהם עוקבים.

- - -

עופר אמר שהם עוקבים מתחילת התהליך. תודה לדוד הכנ"ר. תהיה רגוע, עופר אמר שהם עוקבים.

ברשותכם, יש כאן נציג למשרד התקשורת? עורכת הדין דנה נויפלד, האם מה שאת הולכת לומר זה על דעת השר או שזאת דעה אישית 50 שקל? הוותיקים זוכרים את הסיפור, חפש את המטמון. זאת לא דעתך האישית, בבקשה.

לא ירדת מספיק על עופר, לדעתי צריך להיכנס בו עוד קצת, עופר אשם...

עופר הוא השליח.

עופר הוא פה.

מישהו התפלא כאן שהממשלה עוברת חוקים ועוברת עליהם כאחרון העבריינים....

האחריות על רשות השידור הועברה לראש הממשלה לפני כשבועיים וחצי. ראש הממשלה מעונין לבחון את התמונה הכוללת, ולא לכבות שריפות מידיות.

מה יש לו לבחון?

הבעיה היא שהשריפה תכלה את הכול.

תנו לה להציג, היא ה-teller, היא לא הבעלים. תנו לה קודם כל להציג.

אם היא יכולה לדבר בשמו ולומר מה אומר ראש הממשלה - - -

חברים יקרים, ברשותכם, תנו לעורכת הדין דנה נויפלד להציג את מה שהיא נתבקשה להציג על ידי השר הממונה.

אתמול נכנס לתפקידו מנכ"ל משרד התקשורת החדש, מר שלמה פילדר, וראש הממשלה הטיל עליו ללמוד את הנושא. יש פה סוגיות של תקציב ושל העובדים ובעיות לוגיסטיקה של ההקמה, ויש פה גם הצורך - - -

אף אחד לא מדבר ולא מעניין אף אחד הפקות - - -

אם היית נותן לי להשלים את המשפט, הייתי אומרת שיש גם צורך להבטיח את המשך רכישת הפקות המקור.

קודם שישלמו את מה שכבר השתמשו, לפני שקונים חדש.

חברים, זאת יועצת משפטית, קוראים לה דנה נויפלד, תנו לה לסיים, ואחר כך אנחנו נתייחס לא לדנה נויפלד היועצת המשפטית, שהיא השליח, מבלי להפחית מערכה כהוא זה, כי יש כאן עניין גדול שצריך להתייחס אליו לגופו של עניין. תודה.

בשבועות הקרובים המסקנות האלה יובאו בפני ראש הממשלה. בינתיים חשוב לציין שכל הגורמים מחויבים להבטיח את המשכורות לעובדים.

ומה עם הפקות המקור?

ומה עם הפקות המקור - - -

אדוני היושב ראש, ראש הממשלה שלח עורכת דין מצוינת, אבל אני חושב שצריך לדרוש את התייצבות הנאשם.

הוא יוזמן לדיון הבא. תודה. אני יודע שזה אחד הנושאים היותר חשובים.

אנחנו כבר באבטלה, אנחנו כבר הוצאנו כסף.

אנחנו באבטלה, אנחנו חייבים כסף לאנשים שעבדו בשבילנו. יש לנו הסכמים, שברגע זה לא משלמים לנו, מעל חודשיים לא משלמים. זה חשוב מאוד, זה הנושא החשוב.

חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה.

איפה חברת הכנסת אלהרר? היא יצאה.

היא נאלצה לצאת, היא צריכה לנהל ישיבה של ועדה בראשותה.

חבר הכנסת איתן כבל, אני מצטרף לכל החברים לפניי. חברים, ידידי יעקב פרי, אני קמתי כמה ימים בשבע בבוקר, חודש, כדי לבוא לוועדת אלהרר ולנסות להתגנב לדיונים שהם מקיימים כדי שאנחנו נהיה מחוץ לדיונים. למה אני מעורב ושואל את השאלות? כשרציתי להיות עם המשפחה ברמדאן וביקשנו לא לקיים דיונים בזמן רמדאן - - -

- - -

אני שביקשתי לקיים דיונים ולהתחשב בנו, נתקלתי בדורסנות בדיונים בוועדת אלהרר. קארין לא שיתפה אתנו פעולה והשר נכח ודאג להיות בכל הישיבות, מעורבות כזאת שלא ראיתי, בשביל שנעבור תרמית כזאת גבוהה? אני אומר את זה בכאב, ממש עם כאב, לבוא לכאן חודש ימים, לעזוב את הבית ולבוא לכאן בשביל תרמית כזאת?

ושכנעו אותך להצביע בעד?

בכאב. חברת הכנסת שלי יחימוביץ אמרה שאין סיכוי וכולם ידעו שאין סיכוי. ישבו עלינו, ואתה גם חברי איתן כבל שכנעת אותי בסוף להצביע בעד, אני זוכר טוב, שכנעת אותי. וכל התרמית הזו, כדי שנגיע למצב הזה? למה? בגלל הבחירות, בגלל הפוליטיקה?

איזה תרמית?

שלא ניתן ליישם את החוק הזה בתקופה כזו.

בגלל השר שהיה או בגלל שלא - - -

זה היה מעשה נוכלות פוליטי, מעשה נוכלות.

למה הפירוק לוקח כל כך הרבה זמן? זאת הבעיה.

מעשה נוכלות.

למה צריך לפרק בכלל?

יש לי יסוד סביר וחזק להניח, שהחוק הזה היה במהותו פוליטי גרידא, ולא חוק שראה את אינטרס הרשות הציבורית כמעלה ראשונה, זאת המסקנה שלי.

זה היה בדיוק לפני בחירות, כולם ידעו שהולכות להיות בחירות.

אני אומר לציבור העובדים, עם כל הצער שבדבר, חברים, לא מחזירים את הגלגל אחורה. הגענו למצב, שלא ניתן לחזור אחורה.

זה לא נכון.

עם כל הכאב שבדבר, לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה. אנחנו נזרקנו, ואתם נזרקתם, לאמצע הבריכה, שאין ממנה חזרה.

יש לנו בשלב הזה שתי נקודות להחליט לגביהן. הבעיה הראשונה, הקשבתי לעופר והייתי אתו כל הזמן בקשר, יש גם החלטה פוליטית לא להעביר את הכספים באופן רציף ושוטף לרשות השידור. הייבוש הזה, שבא מהאוצר, אני מבקש שבעל הבית אמיר לוי שבא לישיבות והצהיר את ההצהרות, הוא צריך לשבת כאן ולתת את התשובות, ולא עופר, כי בעיית המימון היא קריטית.

הוא עדיין בתפקיד שלו, אז אי אפשר לתלות את זה בחילופי שלטון, אמיר לוי. הוא בתפקיד, ולכן הוא ממש כתובת.

הוא חייב לבוא, הוא השתתף כאן והצהיר הצהרות.

הוא בא ביום האחרון להעברת החוק, הוא בא ושכנע פה את חברי הוועדה. אמיר ישב ושכנע את חברי הוועדה שיש כסף, שיש בריכה.

אנחנו מדברים על הגירעון ששמעתי מהכנ"ר האן, 50 מיליון. דיברנו על המשכורות של העובדים אבל גם ליוצרים ומוזיקאים, יש להם עובדים שמקבלים משכורות.

לא מקבלים.

ברגע שאני מרשה לעצמי להזניח אותם, זה גם דבר שלא יכול לעבור לסדר היום.

יש המון שאלות, אבל דבר אחרון, שמעתי את המנכ"ל המיועד קובלנץ, גם מנכ"ל החינוכית, אתה בשני כובעים. אתה אמרת שאתה צריך 12 עד 15 חודש, בהנחה שכל הגורמים ישתפו פעולה. זה דבר ענק, שכל הגורמים שיתפו פעולה, דהיינו שנצטרך לפחות עוד שנתיים ליישם את החוק.

מכאן אני פונה אליך, אדוני היושב ראש, בשנתיים אתה לא יכול לנהל גוף זמני, כשאתה לא יכול לא לפטר עובד ולא לקלוט עובד ולא לעשות רפורמות, אתה לא יכול זמני לשנתיים. אנחנו חייבים בוועדה להציע בתקופה הזו מרחב פעולה ליונה ולכנ"ר, אחרת החוק גם לא יגיע לשנתיים. חייבים להיות יצירתיים ולחשוב על פעולה באמצע, איך אנחנו יכולים לקדם, כי אי הוודאות של העובדים שנמצאים כאן הורסת נפשית, ואסור לנו לשתוק על זה.

אנחנו שבויים, בני ערובה, אנחנו לא יכולים לא לבלוע ולא להקיא. אנחנו שבויים.

אני יושב ראש אגודת העיתונאים בירושלים. חבר הכנסת איתן כבל, ברכות על התפקיד. אני מקווה שאתה לא תיפגע מכמה דברים שיש לי להגיד.

אחרי מה שאמר עלי חבר שלי עיסאווי, מה עוד אני יכול להגיד? דרך אגב, זה שאני שותק, זה לא אומר שאני עדיין מסכים לכל מה שאתם אומרים, אני פשוט מנהל דיון.

קודם כל, עצם העובדה שאנחנו נמצאים פה היום בדיון כזה, במצב כזה של רשות השידור, מוכיחה לטעמי שהחוק לא רק שהיה חוק מרושע, אלא גם היה חוק טיפשי וגם היה חוק פופוליסטי. חוק פופוליסטי במובן של ביטול האגרה. הרי הדבר הראשון שארדן ולפיד עשו זה לעמוד מאחורי הפלקטים הענקיים של ביטול אגרה, ביטול אגרה.

אז אני אומר לכם שחזון רשות השידור החדשה, על פי החוק שחוקקתם, איתן, זה שמשרד האוצר הוא זה שמממן את החלק הזה של האגרה של רשות השידור. שמשרד האוצר שצריך לממן אלפית מהאגרה של רשות השידור, תראו איפה כולנו נמצאים. תראו איך פתאום הם מתנערים מאחריות, תראו איך הם מתנערים מהחבות שלהם על פי חוק. ככה צפוי לנו העתיד של הרשות החדשה, שהאוצר צריך לממן 300, 400, 300, 250, 300, 350 מיליון שקלים הוא צריך לממן כל שנה. איזה אחיזה זאת ברשות השידור, איזה שר אוצר, איזה כיף, איזה תענוג זה לשלוט ככה ברשות הזאת, כשאני צריך לתת את ה-300 מיליון שקלים כל שנה.

על זה כבר התקיים דיון.

התקיים על זה דיון, והנה עכשיו, אפילו בתקופת הביניים תראו מה קורה. אני אומר לך, חבר הכנסת שאמרת שאין דרך חזרה, ולך אני אומר חברת הכנסת שלי יחימוביץ, זה לא נכון שאין דרך חזרה. אולי לא צריך לחזור לגמרי לאחור.

אני לא אמרתי שאין דרך חזרה.

אני יודע, את אמרת שצריך לחזור. אני אומר שאולי לא צריך לעשות חזרה טוטלית, אולי יש בחוק בכל זאת איזה דבר, שניים, ההפרדה מהפוליטיקה שהצליחו במידה כלשהי לעשות, אולי יש פה כמה דברים, אבל אפשר לתקן אותו בצורה דרמטית.

נכון.

אסור שהתקציב יהיה בידי המדינה. אסור, זה פשוט אסור, תראו מה קורה, זה מה שקורה. אסור שהתקציב יהיה בידי המדינה.

אנחנו הצענו בזמנו, ואני חוזר על ההצעה הזאת, ואני מבקש אתכם, חברי הכנסת, לשים לב, כי זה אחרי הרבה מחשבה והרבה התייעצות. את האגרה של הרכב השאירו, פשוט משום שבציבור לא מרגישים שיש אגרה.

נכון.

ברישיון הרכב אין הפרדה בין האגרה לבין אגרת רשות השידור, כתוב אגרת רישיון רכב, כולם משלמים ובתוך האגרה הזאת יש 120 שקל רשות שידור. את זה השאירו, השאירו את זה גם לפיד וגם ארדן, בידיעה ובמחשבה הם השאירו את זה.

אל תשכח, העלו את זה, לא השאירו את זה.

העלו את זה, כי לא רואים את זה, זאת אומרת שמראית העין היתה פה חשובה, אולי הם צודקים. אנחנו מציעים, לו גבינו את האגרה דרך הביטוח הלאומי, גובה האגרה היה ממש אפסי.

אנשים לא יידעו - - -

מה אתה רוצה, להעלים את האגרה?

300 מיליון שקל מתקציב המדינה – אני רואה את אמיר לוי עומד כאן ואומר לכם: מה, אתם השתגעתם? לתת לרשות השידור 300 מיליון שקל מתקציב המדינה? ומה עם האישה הזקנה במסדרון ומה עם סל תרופות? מה, הם יותר חשובים? אני רואה את זה קורה, מה אתם לא רואים? אני אומר, יש דרך, יש דרך לגבות אגרה שהיא אפסית, אפסית, דרך ביטוח לאומי, זה שקלים בודדים בחודש וכולם מרוויחים.

כשנדון בתיקונים לחוק, תציע את זה. תודה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה.

תודה, אדוני. אין לי הרבה מה להוסיף על קודמיי במקרה הזה, אבל אני רוצה שנבין שכאשר החוק הזה התקבל, קרה דבר בישראל. זאת היתה הפעם הראשונה שבאו להניף את הגרזן על רשות ציבורית – לא על תאגיד, אלא על רשות ציבורית. בקליפת אגוז, מקרה רשות השידור הוא המקרה של מדינה שבה יש פרזנטורים ולא מנהיגים, שאין להם אחריות לכלום, אלא לנכס לעצמם רפורמה כזאת או אחרת. הרי היינו באמצע הרפורמה, לפני שהרפורמה הזו באה. אבל הרפורמה הזאת קרתה, ומישהו כאן התפלא מאוד מכך שהמדינה מחוקקת חוקים ולאחר מכן היא עוזבת כלאחר יד.

לכן הבעיה המרכזית היא כרגע היא הטווח הקצר. אני לגמרי תומך בחברים שדיברו על כך, שאת החוק הזה צריך לשים לאל. זאת התייחסות לא אחראית לא לדור המדבר, לא לרשות ציבורית, כפי שהיתה צריכה להתנהל. מי שממונה כאן, מעניין אותו השידור הציבורי, כמו שאת ארדואן מעניינת בטורקיה הרשות הציבורית אצלו...רק שהטורקים, בניגוד אלינו, פעלו בצורה קצת יותר מתוחכמת, נדמה לי.

תראו, את הדברים אמרתי קודם. אני חושב שהחוק הזה לא היה צריך להיוולד ולא להגיע אל העולם, אלמלא מי שלא היה חייב להביא גם רפורמה על שמו. הרי הרפורמה הזאת התרחשה, אנחנו ברפורמה השישית או השביעית או השמינית. ולכן כל הרעיון הזה, היות והמדינה גם לא מסוגלת לממש אותו בשום מקרה, מה שאני רואה בתוך החוק הזה, שאין יוצא ואין בא. אם אין פתיחה של דבר חדש, אין פירוק של הדבר הישן, ולכן את הדבר הזה צריך להציל ולהעביר בהתאם לתנאי הרפורמה הקודמת, כלומר לא רק ביטול החוק, אלא לקיחת הרפורמה הקודמת, שדיברה על פרישה מרצון, שדיברה על טיפול בנכסים, שדיברה על יצירת המקור, שדיברה על הרבה מאוד דברים. זה בעצם החוק שהיה צריך להתקבל, והאנשים שהיו צריכים לזכות, הם כבר זכו, זה שר האוצר הקודם, זה גלעד ארדן הקודם, זה כל האנשים הקודמים.

לכן כרגע מה שיש לעשות יותר מכל דבר אחר, היות וחוק ההסדרים הוא חוק המסתדרים ובית הקברות לחוקים, סוף סוף אפשר לעשות בו שימוש יאה ונאות ומוצדק ולקבור את החוק הזה ולקחת ולקיים את הרפו8רמה הקודמת.

לפי העיקרון הזה של ההפרטה שמדברים עליו, על יעילות ועל רווחים, לו היו הולכים על העיקרון הזה במדינת ישראל כולה ועל המפעל הציוני כולו, ל5א היו מוצאים מישהו שיקנה את המפעל הציוני במחיר שהושקע בו, תאמינו לי, ורשות השידור זה מדינת ישראל במקרה הזה.

תודה, תודה, תודה. חברת הכנסת נאוה בוקר, ואחריה אריאל יעקבי.

קודם כל, אני רוצה לומר שלבי עם העובדים. המצב שבו הם נמצאים וחוסר הוודאות זה דבר נורא. צריך לדאוג להם וכמה שיותר מהר, דבר ראשון זה למשכורות. השאלה שלי מופנית אליך, דוד האן, יש פיקוח על הוצאת הכספים היום? כי אני שומעת שבונים אולפנים ב-10 מיליוני שקלים, ומצד שני אין כסף למשכורות, מי מפקח על ההוצאות האלה?

אל"ף, מעניין ממי שומעים. קודם כל בוא נייחס שמועות לאנשים. שמועות.

זה מידע שאני מקבלת, ואני אשמח אם תאשר או לא.

רב סרן שמועתי תמיד מסתובב בחדר. לא, יש פיקוח מדויק. כל ההוצאות שלנו עוברות את העין הבוחנת של משרד האוצר ברחל בתך הקטנה, אגף התקציבים והחשב הכללי כאחד, אז הכול מפוקח. ההוצאות ששמעת עליהן, שכל כך ששו לדבר עליהן, כן, התרגשו עלינו בחירות כלליות לכנסת, שאף אחד לא חזה את זה בתחילת הדרך. האולפנים ברוממה ממש מתפוררים, אז כן, חיזקנו בשמונה עד 10 מיליון שקלים את האולפן ערב הבחירות, הכשרנו אותו מחדש שיהיה ראוי לשידור, והוא גם יוכל להיות מוכן להעברה לתאגיד החדש, אם וכאשר הדבר יידרש.

הבנתי. הועלו כאן קודם טענות על פוליטיקה ושהכול פוליטי, עם כל הכבוד, רק אתמול, עוד לא עברו 24 שעות, נכנס מנכ"ל חדש לעבודתו. הוא איש מקצוע מעולה במשרד התקשורת, אני חושבת שצריך לתת לו כמה ימי חסד, וגם לראש הממשלה.

אנחנו שבויים, אנחנו בני ערובה, אנחנו כבר במשך שנה תלויים, החבל נמצא עלינו כאן. אנחנו בני ערובה, לנו אין ימי חסד, אנחנו לא יכולים לתת.

נא לא להפריע לה, גם אם הדברים שהיא אומרת לא מוצאים חן בעיניכם.

יש חוק, למה צריך ימי חסד? צריך לקיים את החוק, זה מה שמבקשים.

תני את הכסף.

הממשלה הוקמה לפני שבועיים. אני חושבת שראש הממשלה צריך מספר שבועות כדי לגבש פתרון. אני חושבת שאפשר לתת לו כמה שבועות.

אבל יש אנשים שלא מקבלים שכר.

אורי רשטיק, זאת רק דעתה.

זה לא סותר, זאת דעתי שצריך לפתור את הבעיות הכספיות ולדאוג לעובדים שנמצאים כאן, זה דבר ראשון במעלה.

צריך להעביר את הכסף והוא לא מעביר.

הוא היה השר הממונה - - -

חברים, אני רוצה שאנחנו נספיק גם להגיע לסיכומים ושתצא מכאן אמירה לפעולה. אנחנו נבחרנו לפה לדבר, אז תנו לנו אולי לנסות לעשות.

תודה, אני סיימתי.

אריאל יעקובי, בבקשה.

אריאל יעקובי, יושב ראש הסתדרות עובדי המדינה. אדוני היושב ראש, לא הרבה זוכרים, אבל אני הכרתי אותך כשר הממונה על רשות השידור, ואני יודע שאתה יודע מה צריך לעשות ברשות השידור, ואתה דחפת ועשינו הסכם רפורמה חתום – אגב, חתום. ואחרי שהסכם הרפורמה נחתם, היה צריך לממן. חבר הכנסת גילאון אמר שלא דיברנו מספיק על עופר מרגלית, היה צריך לממן את זה עופר מרגלית, אמיר לוי, והיתה לנו הפתעה. יום אחד בבוקר הם אמרו לנו: במקום לממן, תתחילו לבוא בשבע בבוקר לוועדה.

אנחנו אחרי הפגישה הראשונה, אני הודעתי שאני לוועדה הזאת יותר לא בא. בוועדה ההיא לא נתנו לנו לדבר, בוועדה ההיא לא נתנו לנו להתייחס, ואתם יודעים, אני משתדל לא לעשות את עבודת המחוקקים, כי מחוקקים מחוקקים, ואנחנו נטפל בהשלכות. אני הרגשתי כאיש איגוד מקצועי, כחבר בהסתדרות שלוקחת אחריות, שלא יתנו לי לטפל בהשלכות. אז כל מה שביקשתי מהוועדה זה שייתנו לנו את ההסכם שחתמנו עליו.

לשמחתי, דבר אחד נעשה טוב והיטב, וזה שלא אמרו לדוד האן להיות מפרק, אלא לנהל את רשות השידור על פי הכללים שנחתמו בעבר ובהסכמים הקיבוציים. אני מבקש להגיד, אדוני היושב ראש, שאני חושש שמא באחד באוגוסט עובדי רשות ציבורית במדינת ישראל לראשונה יהיו בהלנת שכר.

לא יקבלו משכורת, נכון.

אני יודע מה צריך לעשות. אדוני היושב ראש, גם אתה יודע מה צריך לעשות. כל מה שעופר מרגלית צריך לעשות זה לתת להם את הכסף, קודם כל להוציא לפרישה מרצון את כל העובדים שרוצים ללכת הביתה ומשלמים להם סתם שכר חינם, סתם, ואדוני היושב ראש, אני גם יודע שאתה צודק, כשאתה אומר שחייבים לדחות את כניסת החוק הזה לתוקף, כי אין דרך אחרת מולם. זאת אומרת, לחשוב אחרת. פה זה נאיבי. אנחנו קודם כל רוצים שאפשר יהיה לקיים את הארגון הזה טוב, שהעובדים לא ייפגעו, ואת יתר ההשלכות, אדוני היושב ראש, אני מבקש שתזמין אותנו לפה, יש לנו הרבה מאוד פתרונות.

ואם תרשה לי עוד מילה אחת, אני רוצה קצת לבקש את עלבונם של עובדי הטח"י, הטלוויזיה החינוכית בישראל. הם עובדי מדינה, ואם אתם רוצים סיבה מצוינת למה לא התכוונו לעשות שום שינוי – יושב פה המנהל הנבחר של הרשות החדשה, שהוא גם מנהל הטח"י, והוא יספר לכם, שאפילו את הסכם הפרישה מרצון לעובדי הטלוויזיה החינוכית לא הציעו עד היום. מה שזה אומר, שאף אחד לא מתכוון לעשות דבר. אף אחד לא יודע לעשות את זה, ואלה שמתכוונים – ועכשיו מילה טובה על עופר מרגלית, כי אני יכול להעיד שהוא מתכוון לעשות – אלה שמתכוונים אזוקים באזיקים נוראיים ב"שב ואל תעשה כלום".

תודה לאריאל. חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה.

אני אמנם לא הייתי בהליך החקיקה בכנסת הקודמת, אבל בוודאי שצריך להאריך בשלושה חודשים, וכפי שאני רואה, גם יותר מזה. הבעיה המרכזית זה שהליך הפירוק לוקח יותר מדי זמן, וזאת לדעתי שערורייה בפני עצמה, מכיוון שאני מאמין ומעריך, שהיתה איזה הערכה מקצועית כמה זמן זה צריך היה לקחת, ואת זה הכניסו לתוך החוק. לכן אני חושב שזאת הבעיה המרכזית וצריך לטפל בה, להקטין את הזמן, הזמן של עוד 12 חודש, אחרי כל מה שעברנו, ונראה לי שגם זה לא יסתיים, ובעניין הזה צריך לטכס עצה ולראות איך מצמצמים את הזמן הזה.

לגבי הפקות מקור וכו', אני חושב שלאור הזמן שזה לוקח, צריך לתת את הדעת על זה. בתוך הוצאות הרשות הקיימת, אמנם לא כתבו בסעיף 113 מה כלול בהוצאות, ואין הגדרה של ההוצאות, אבל צריך שיהיה משהו להעביר במצב הזה.

יש לזה התייחסות בחוק, ברור שצריכים לבצע גם הפקות.

דפדפתי בחוק, ולא ראיתי. הרי ברור מאליו שצריך להעביר משהו לרשות החדשה. אם ימשיכו כך, לא יהיה מה להעביר מבחינת תכנים ומבחינת הערוץ הראשון, והליך הפירוק לוקח זמן. צריך לאפשר לערוץ 1 גם לקבל עובדים, כיוון שאפשר לקבל עובדים מבחינה משפטית באופן זמני, זה לא פוגע בהליך המעבר של הפירוק.

זה פוגע.

אני חושב שזה לא פוגע ולא צריך לפגוע מבחינה משפטית, ולכן אולי כרעיון – אתה אמרת להקים צוות שיטפל מול הממשלה, אני חושב שזה רעיון טוב. כל עוד האוצר ישלם את ההוצאות, יהיה לחץ לסיים את זה כמה שיותר מהר. כל עוד המצב יישאר כך, הוא יישאר עוד הרבה שנים בצורה הזאת. את האגרה בכל מקרה לא צריך להחזיר.

חבר הכנסת איתן כבל, אני מודה לך ואני כמובן מצטרף לברכות. אני באמת שמח. אני חושב שאנחנו מכלים פה הרבה מאוד זמן עם עובדות ועובדים יקרים מודאגים, שנמצאים על ספינה, שנראה שהיא כמעט הולכת לטבוע, ואני מבין את ההרגשה.

היא כבר טובעת.

ואנחנו מתעלמים מהתוכן, למה הגענו בסופו של דבר לנחישות, הייתי אומר אפילו האובססיביות, של השר ארדן בקדנציה הקודמת לעשות חוק או לעשות רפורמה. הוקמה ועדה, שאם אינני טועה, קראו לה הוועדה של רם לנדס.

- - -

לא משנה, רבותי, נתייחס קודם כל לעובדות.

- - -

חברים, זאת לא עבודה סמינריונית, תתקדמו.

אני יודע שזה אולי לא נעים ואולי לא כל כך פופוליסטי או פופולרי לומר, אבל מעמדה של רשות השידור הציבורי הידרדר בשנים האחרונות, האיכות ירדה.

לא של הרדיו.

סליחה? תוריד את האגרה, כמו שעשיתם כל הזמן בכנסת, תורידו את האגרה, תמשיכו לשדר אותן שעות ובאמת תצפו ליופי של תכניות.

במגוון רחב מאוד של פרמטרים שאמרת מעמדכם בציבור - - -

בגלל עליהום, עליהום על רשות השידור.

אמרתי שהוא הידרדר, ירדתם באיכות התוכן, היה שימוש מוגזם בכספי ציבור.

די, נמאס כבר, כמה כבר אפשר לספוג את זה, אדוני? כמה כבר אפשר להגיד את הדברים האלה? די.

תמנה, זה דיון ראשון, מותר לו.

גם לי מותר.

אפשר לשבת מסביב לשולחן כאן ולצעוק תרמית ולומר שהכול הוא פוליטיקה, ארדן עשה את זה מטעמים פוליטיים, ראש הממשלה לא מקדם את הרפורמה.

ואיפה היה היושב ראש שלך?

תמנה, אני אודה לך אם תרשי לי. אני אומר את דברי, ואחר כך תגיבי, ואני אשאר פה לשמוע. תני לי בבקשה לסיים את דברי.

בבקשה.

אני חושב שבסופו של דבר, יכול להיות שהחוק היה יכול להיות חוק יותר טוב, יכול להיות שדרושים כמה תיקונים ברפורמה הזאת. אני רוצה להגיד לך כצופה, תמנה, שבחודשים האחרונים אני מהערוץ הראשון בטלוויזיה נהנה יותר, אני לא יודע מה קרה.

נפלא.

זה מזכיר לך שהיית צעיר...

עם אותם עובדים. עם אותם עובדים, אדוני. הפלא ופלא, עם אותם עובדים, אלה שרצו לזרוק.

סוף סוף הבאתם מנהל אחד. במשך 20 שנה ברשות השידור, בושה וחרפה - - -

אני שומע פה הרבה דברים בגנות העובדים.

לא אמרתי מילה אחת בגנות העובדים.

בגנות מעמדה של רשות השידור.

נכון.

אני אומר לך דבר אחד באחריות – אפילו לא מילימטר ממעמדה הירוד של רשות השידור זה בגלל העובדים, אפילו לא מילימטר.

אני לא אמרתי מילה אחת בגנותם של העובדים, אמרתי שמעמדה של רשות השידור הציבורי בשנים האחרונות הידרדר. כן צודק, לא צודק, זאת עובדה, אתה לא יכול להתווכח אתי על זה. למה הוא הידרדר? על הסיבות אנחנו יכולים להתווכח.

אבל העובדות הן שיש מנהל מקצועי - - -

בבקשה, די חבר'ה, התקדמנו, הוצאנו אנרגיות. כל מי שבא מאורגן לצעוק צעק, הכול בסדר. אנחנו בישורת.

ידידי איתן, מה שחסר לי בדיון הזה זה באמת האוצר ומשרד התקשורת, הם לא היו פה.

הם לא רוצים לבוא.

הם לא רוצים לבוא, אבל אני חושב שחובתנו כוועדה – אם אנחנו רוצים לדבר על שלושה חודשים, אם אנחנו רוצים לדבר על שינוי החוק, ואם אנחנו רוצים לדבר על ביטול החוק, כל מה שאנחנו לא רוצים, בלי שני הגורמים הללו, אנחנו יכולים לשבת ולשמוע אחד את השני ולצעוק אחד על השני, ולא לקבל, כן לקבל, זה לא יעיל, חבל על הזמן וחבל על הכסף.

אם ראש ממשלת ישראל רוצה לבטל את השידור הציבורי או להכפיף אותו - -

לא, יעקב, אתה מבין בדיוק מה הוא עושה.

אני יודע, לכן אני שואל את השאלה בקול רם.

אתה בדיוק מבין מה הוא עושה.

- - או להכפיף אותו למערך הפוליטי יותר או להצמיד אותו יותר למערך הפוליטי, אנחנו יכולים כן לעשות או לא לעשות, אבל אנחנו צריכים להזמין את שר התקשורת לכאן, הוא צריך לתת את ההסברים. ואנחנו צריכים לעשות שני דברים: אחד – לדאוג שהשידור הציבורי יימשך, צריך לממן אותו, ואני מקבל את עמדתו של דוד ביטן, היום להחזיר את האגרה נראה לי דבר כמעט בלתי אפשרי. צריך לתת את הכסף וצריך להמשיך את הרפורמה, ואם היא צריכה לקחת 12 או 15 חודשים - - -

יעקב, אתה חוזר על הדברים שאמרת.

אסנת, בבקשה. אני כבר מודיע, השעה 12:41, וזה לא משנה אם השעון מראה שעה שגויה או לא, עוד עשר דקות אני מסכם. בבקשה.

שמי אסנת טרבלסי, ואני יושבת ראש פורום היוצרים הדוקומנטריים. אני רוצה לדבר על כמה דברים. דיברו פה הרבה על החוק ואי יישומו. היה ברור, שתהיה תקופת פירוק וצריך לדאוג לה, ולדאוג לה זה גם לדאוג לעובדים. אחד הדברים שנוצרו עקב החוק הקודם, שאנחנו היוצרים נגד העובדים. אנחנו לא נגדכם, אבל אנחנו רוצים שתהיה יצירה מקורית בטלוויזיה, ואנחנו אלה שעושים אותה, ואנחנו אלה שלוקחים את הסיכון, ולנו אין משכורת חודשית קבועה, ולנו אין הסתדרות שדואגת לנו. אנחנו אנשים עצמאיים, שמחזיקים חברות עצמאיות, במאים הם עצמאיים והם מתפרנסים מהפקות מקור. ברגע שההפקות האלה נעצרות, אין לנו שום מקום שמבטיח לנו את ההכנסה לחודש הבא בצורה הכי ברורה. לפני חודש וחצי הודיעו על עצירה של הפקות, עליהן יצא קול קורא כבר בשנה שעברה. ב-2014 יצא קול קורא, התנהל משא ומתן מול אנשי רשות השידור, 15 הפקות אושרו, 17 הפקות בדוקו לא אושרו ועוד 16 הפקות בדרמה, שגם עלו לשלב הגמר ונעצרו. המשמעות של זה 500 בתי אב בישראל שנשארים בלי פרנסה מהרגע שזה נודע.

אני חייבת לומר לך מר דוד האן, הכנ"ר, נורא מעליב ולא לעניין שאתה לא חוזר אלינו אפילו. קבעת אתנו פגישה לעוד חודש, כשהאנשים שלנו כבר שלושה חודשים לא מתפרנסים ולא יודעים מה יהיה העתיד שלהם לא ברמה של עוד חודש, ברמה של מחר בבוקר. אין לנו שום מושג, לקחנו התחייבויות והעסקנו אנשים וכדי לחתום חוזה עם רשות השידור, אנחנו צריכים להוציא כסף, וכדי להתחיל ואפילו כדי לקבל הפקה אנחנו צריכים להוציא כסף, דבר שאין לו אח ורע בשום תחום בשוק הישראלי. הוצאתם מכרז, ניהלתם משא ומתן, אתם לא עומדים בו ואתם לא מכבדים אותו.

חשוב לי לומר עוד שני דברים. בג"צ קבע שב-2014 אתם צריכים להוציא סכום מסוים, אתם לא התקרבתם להוציא אפילו חצי מהסכום הזה, ואתם מבזים את החלטת בג"צ. כשאתה אומר פה שאתם ב-2014 יצאתם בצורה מאוזנת, אתה לא אומר דבר נכון, כי אתם לא הוצאתם את הכסף שאתם צריכים להוציא להפקות מקור, וזאת פשוט עבירה על החוק.

משפט אחרון שגם חשוב להגיד, אנחנו מייצרים אולי גם משהו ערכי פה, לא רק עניין של פרנסה. אנחנו וגם העובדים שעובדים פה ומייצרים את התוכניות מייצרים את הארכיון של התרבות הישראלית, וצריך לשמור עליה.

תודה לאסנת. חברת הכנסת איילת ורבין.

אני מסתכלת כאן על האנשים, את חלקם הגדול אני מכירה הרבה מאוד שנים. חלקם הגדול, הייתי קשורה אפילו ליצירה שלהם בצורות עקיפות. אני רוצה להגיד לכם, שאני רואה בכאב לב גדול – אני כבר אחרי החוק, החוק קיים – אבל אני רואה בכאב לב גדול איזה סוג של ויתור על השידור הציבור, ובעיקר ויתור על ההתחייבויות של המדינה.

פרופסור האן, המדינה נטלה עליה התחייבויות. אני רואה אותך, אתה החוליה המקשרת. אתה החוליה המקשרת בין הרשות החדשה הישנה – צריך להגיד, כי יש גם ישנה וגם חדשה, כי כולנו פונים אל פני החדשה, כשיש לנו עדיין ישנה, ואתה החוליה המקשרת. אתה בסופו של דבר האיש שאליו פונים, כשהמצוקה גוברת, גם של העובדים וגם של היוצרים, כמו שתיארה אסנת טרבלסי בכאב לב גדול, וגם של אותם יוצרים שמחכים לתמלוגים שלהם, שלא יכולים להגיש תביעת חוב לפי החוק, משום שהחוב שלהם לא נוצר לפני שהוקמה הרשות החדשה, אלא החוב שלהם נדמה לי נאמד ב-600,000 שקלים. זה המון כסף, והם לא יכולים לדרוש את זה, הם לא יכולים להגיש תביעת חוב, אבל אתה אפילו לא פנית לאוצר על מנת לבקש את הסכום הזה בחזרה, לפחות למיטב ידיעתי.

אני יודעת שהמשימה שלך קשה, אני רוצה להגיד את זה, זה צריך להיאמר, המשימה שלך לא טריוויאלית. יושב לידך יונה ויזנטל, שלדעתי עשה עבודה מאוד מאוד מאוד חשובה, ובאמת אני מברכת את אלדד, אבל אני מברכת כאן את כל החברים שלי, העובדים המדהימים, אריה ויעקב ועמית ליאור שיושב שם מאחור, אנשים שעושים עבודה מדהימה כדי לייצר את המסך המופלא הזה שנקרא ערוץ 1. מכל הכיוונים, מכל הכיוונים הוא נחבט כל השנים. אני דווקא חושבת שהיה צריך לייצר מהלך יחד עם העובדים, באמת לייצר את המסך המופלא, בעיניי הוא תמיד היה מסך מופלא.

יש גם קול ישראל, לא? יש גם רדיו.

ברדיו הם הכי טובים.

כשצריך לקצץ, מקצצים - - -

לא יכול להיות.

אבל זה מה שקורה בפועל, גברתי, את לא יודעת.

לא יכול להיות שאתם עומדים בפני שוקת שבורה, כשיש הסדר מול המדינה, כשהמדינה נטלה עליה את כל ההתחייבויות, ולמעשה בואו נקרא לילד בשמו, פשוט מייבשת אתכם. פשוט מייבשת אתכם, ובסוף יגיד ראש הממשלה: אוי, מה קרה?

אני מבטיחה לכם, אנחנו לא ניתן לזה לקרות. אני אומרת עוד פעם, שאני יודע שהמשימה של דוד האן היא משימה קשה, אבל אנחנו לא ניתן להשאיר לא את העובדים, לא את היוצרים, לא את המפיקים ולא את הבמאים בלי פתרון ובלי שיוחזר להם מלוא כספם. תודה.

תודה, איילת.

איתן, אני רוצה התייחסות.

תרשום. מוסטפא אבו ראס מהטלוויזיה החינוכית, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה להסב את תשומת לב כל חברי הכנסת וכל הנוכחים כאן, שקיימת גם טלוויזיה חינוכית. לצערי הרב, בינתיים לא שמעתי אף מילה ולא התייחסות וגם לא ראיתי שהנושא מופיע בסדר היום. לכן אני מבקש בדיון הבא של ועדת הכלכלה שהטלוויזיה החינוכית תהיה גם בסדר היום, ואני מבקש גם לזמן את שר החינוך, כי אנחנו יחידת סמך בתוך משרד החינוך. אני רוצה להזכיר לכולם, שבטלוויזיה החינוכית אין אגרה. בטלוויזיה החינוכית אנחנו מסתדרים, מסתדרים בקושי. בעצם הרגו אותנו בתקציב מזערי ביותר, וגם הוציאו החוצה אחוז גדול מן ההפקות – גם תקציבית וגם בגלל חוסר כוח אדם.

אני שמעתי טוב מאוד את חבר הכנסת יעקב פרי, שדיבר בגנות הטלוויזיה בכלל ורשות השידור, וכמובן אני לא מסכים.

איפה שמעת אותי מדבר בגנות? לכם מותר לקרוא קריאות ביניים ולחברי הכנסת אסור?

זה מה שדיווחו בחוץ, פרי...אני סתם צוחק.

חבר הכנסת יעקב פרי, לגבי מהות הדברים שלך שזה לא בגלל העובדים, בגלל הניהול הכושל של כל העסק, אני מציע להוציא מהחוק את הטלוויזיה החינוכית. אני מבקש בסדר היום הבא להוציא אותה מהחוק.

חברים, אני רוצה להזכיר שבטלוויזיה החינוכית היו מעל ל-500 עובדים. היום יש פחות מ-200 עובדים, פחות מ-200 עובדים היום.

מוסטפא, נתתי לך דקה בשקלים ישנים...

ורשות השידור - 1,400 - - -

אני רוצה לסכם. חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה בקצרה.

אני אומר רק משפט. אני מתנצל שלא היינו כאן קודם, היה בוועדת הכספים דיון על חוק התקציב. הבנתי שהיו פה דיבורים על האוצר, אם הוא נמצא או לא נמצא, ואני יודע שהיה כאן נציג של האוצר בדיון. אני לא נציג האוצר, אבל אני אגיד משהו בשם סיעת כולנו.

אתה לא חייב בשם הסיעה.

אבל אני רוצה להגיד משפט אחרון בעניין הזה. הדאגה לעובדים היא נושא קריטי והתקיימו על זה גם שיחות בתוך הסיעה. העמדה הכללית שלנו היא ברורה, החוק הזה צריך להתקדם, אין כאן דיבור על אגרה או גבייה של אגרה, ובתוך הקידום של החוק, הבקשה מראש הממשלה היתה לתת לדבר הזה את ימי החסד, שבועיים, שלושה הקרובים, כדי למצוא את המתווה.

אין לנו את ימי החסד האלה. אנחנו פנינו לשר האוצר שלוש פעמים, שאפילו תשובה לא כתב לנו.

אל"ף, אני אשמח לבדוק את העניין ולעזור בעניין הזה שתתקבל תשובה, ובוודאי תשובה צריכה להתקבל. אני רק אומר שהנושא הזה סופר חשוב. הבקשה היתה בקשה שיהיו כמה ימי חסד לדון בנושא ולמצוא את הפתרון. אנחנו מבינים את הלחץ של העניין הזה, והנושא הזה יקבל חשיבות.

ברשותכם, אני רוצה לסכם. אני רוצה להתחיל ולומר לכל אלה שכבר קיבלו רגליים קרות, ושכחו איך היתה רשות השידור לפני כן. אף אחד לא ילמד אותי, כמעט יותר מכל אחד אחר בחדר הזה ומחוץ לחדר, נלחמתי והעמדתי את עצמי בחזית עבור השידור הציבורי, וספגתי מעל ומעבר.

אמת.

אז בבקשה, אם מישהו אמר פה משהו, כל אחד מקבל פה רגליים קרות, המלחמה שלי היתה עבור התאגיד החדש לא כי התאהבתי, אלא כי הבנתי את המשמעות, מה עלול לקרות, וכנראה שאם לא היינו עושים זאת, השיח כאן היה שיח אחר בכלל, או שלא היה שיח. לכן אני מודה לכל מי שתלה אותי בכיכר העיר, ויחד עם זאת אני אומר לכם, אני בא למאבק הזה באהבה אמיתית, ואני זוכר – ואני אחזור ואומר זאת – כשבאתי והצעתי להעלות את האגרה, להעלות את האגרה כשכל הכנסת עמדה והציעה הצעות חוק לבטל את האגרה, ואני לא מבקש מאף אחד שימליץ עלי להדליק משואה. אני לא עושה זאת מסיבה פוליטית, אלא מתוך אמונה ששידור ציבורי חייב להיות, ובוודאי שזה מקבל משנה תוקף כשאנחנו רואים את אשר קורה בטלוויזיה המסחרית. ובשבילי השידור הציבורי זה לא רק טלוויזיה, זה רדיו שעושה עבודה מדהימה. עבודה מדהימה, כן.

אבל יחד עם זאת, אני רוצה להזכיר באמת, שנכנסתי לדיונים האלה, לא באהבה, עיסאווי פריג' חברי, אבל הבנתי לאן זה הולך. ועדיף לעתים לתקן, יותר טוב מאשר אחר כך לעמוד ולומר: אמרתי לכם, וכבר אני התנגדתי וכבר אני אמרתי וכבר הזהרתי. רק שאף אחד לא יודע להסביר מה היה קורה, אילו כלום לא היה מתקדם. אני אומר לכם כאן: בי נשבעתי, אני לוקח את העניין הזה אישית, לא רק כפוליטיקאי, כי בוזיתי בתהליך הזה, ועם כל הכבוד לעופר שאני מעריך ומוקיר, ועם כל הכבוד לעורכת הדין דנה נויפלד שאני מעריך ומוקיר מאוד והיתה לי הזכות יחד איתה לכתוב את החוק בתחילת הדרך, מי שאמור לתת את התשובות זה שר התקשורת שלקח עליו את כל האימפריה הזאת, וזה מעלה תהיות, ושר האוצר, ואני מוכן לתת לו יותר מ-100 ימי חסד, אבל השאלה היא לא ימי חסד. עופר, אני מתנצל על הדברים שאמרתי לך, אבל יחד עם זאת, אי אפשר לא לתת לנו תשובות לשאלות שעיסאווי ואחרים פעם אחר פעם הציגו בפני הוועדה. נשאלו בוועדה שאלות קשות, נאמרו דברים לא פשוטים. עסקנו זמן רב בשאלת הקשר בין ההון לבין המדינה ומי ישלוט. אני הייתי רוצה את החוק המקורי שלי.

נכון.

נכון.

זה חוק שהנחתי.

גם אנחנו.

אבל עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ, וכך הבנתי זאת אז.

לכן לסיכום, קודם כל, חברי הוועדה התכנסו. אנחנו נקים ועדת משנה, שתלווה את התהליך הזה מקרוב.

שניים, אנחנו נקיים דיון בלוח זמנים קצר וקרוב, דיון המשך. אנחנו נזמין את ראש הממשלה, אנחנו נזמין את שר האוצר. הפעם הזאת התשובות לא יכולות להינתן לא על ידי מלאך, לא על ידי שליח ואפילו לא על ידי שרף.

בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, אנחנו נידרש להבין שיש כאן קלקול, והממשלה צריכה להגיד האם היא באמת רוצה או לא רוצה. יש רגע אמת, ברצותנו או שלא ברצותנו, יש רגע אמת מזוקק, כי חברות וחברים, סיפור השלושה חודשים זה בלוף. אין שלושה חודשים, זה קשקוש, יש לנו ארכה. דוד, זה מה שניסיתי להסביר לכם כשדיברתם על תקציב 2015, 2014. זה לא דיון של גזברים, זה דיון על דרך, האם אנחנו רוצים את רשות השידור, שידור ציבורי, כן או לא.

למה צריך לפטר את כולנו כדי לקבל אותנו חזרה?

הסיכום הוא שתקום ועדת משנה, יוזמן השר הממונה. אנחנו נכין מסמך שמציג בדיוק את הבעיות ואת הרצון שלנו לקבל את התשובות.

תוספת קטנה, באנו לטפל בנושא, למה הפירוק נמשך כל כך הרבה זמן? זה חלק מהבעיה.

תשאל את ראש הממשלה.

זה לא פירוק, זה הקמה של החוק החדש.

אל תהפוך את זה עכשיו לבעיה של הכנ"ר, זה באמת קשקוש, דוד.

הבעיה האמיתית זה התמשכות תהליכי הפירוק.

הסתיימה המכסה של הצעקות שלכם. מה שאני מבקש לומר לכם זה שהממשלה צריכה לתת לנו את התשובות הבאות. ברור ששלושה חודשים זה קשקוש.

לא, זה ברור.

גם החוק קובע שזאת הבקשה האחרונה, ואני לא אחזור על כל אשר אמרה בצורה מאלפת היועצת המשפטית, שהיא כנראה היחידה בחדר הזה שעשתה עבודה, היא קראה את החוק.

כתבה.

סליחה, גם מי שכותב קורא, היא קראה, ולכן אחת הבעיות הגדולות פה שהיה דו-שיח של חירשים, שחלק לא קטן מאתנו הגיע לכאן ולמד תוך כדי תנועה מה להגיד. לכן אני מבקש להשתדל להגיע לדיונים קצת יותר מוכנים.

אני, אין לי חשק לדז'ה וו של דיונים שהיו, אנחנו רוצים להתקדם, והחוכמות שכל אחד מנסה לומר רטרו, אנחנו רוצים למצוא את הדרך למצוא מענה ופתרון. לכן גברתי מנהלת הוועדה, ייקבע מועד, יוזמן ראש הממשלה ויוזמן שר האוצר. אנחנו נכין מסמך שנוגע בכל הנקודות עליהן יש לתת תשובות. תוקם ועדת משנה, שתלווה את הסיפור הזה מההתחלה עד הסוף. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.