PAGE
3
הוועדה המסדרת
25/05/2015

הכנסת העשרים
מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 17>
מישיבת הוועדה המסדרת
יום שני, ז' בסיון התשע"ה (25 במאי 2015), שעה 15:45

<1. בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק, לפני הקריאה הראשונה>
<2. בחירת ממלא מקום ליושב ראש הכנסת בעת היעדרו מן הארץ>
<3. המלצה להרכב כלל חברי הוועדות והמלצה על יושבי-ראש הוועדות>

חברי הוועדה: >
צחי הנגבי – היו"ר
ישראל אייכלר

רוברט אילטוב
קארין אלהרר
נאוה בוקר

דוד ביטן

מיכל בירן

מירב בן ארי

יואב בן צור
יצחק וקנין
מכלוף מיקי זוהר

ג'מאל זחאלקה

דב חנין

יואל חסון

אחמד טיבי

איתן כבל

מיקי לוי

ינון מגל
ירון מזוז
מרב מיכאלי

אורי מקלב

יעקב מרגי

אברהם נגוסה
רויטל סוייד
ניסן סלומינסקי

רחל עזריה

דניאל עטר

חמד עמאר

נורית קורן

יואב קיש
יואל רוזבוזוב
מיקי רוזנטל

יפעת שאשא ביטון

עפר שלח

>
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר
איתי טמקין - אגף התקציבים, משרד האוצר

איליה כץ - אגף התקציבים, משרד האוצר

ארבל אסטרחן

אתי בן-יוסף

שלומית כהן
<בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק, לפני הקריאה הראשונה>

רבותי, הישיבה פתוחה. אני רוצה להודות לכולם על ההתייצבות בהתראה כל כך קצרה. אנחנו נקיים דיון. כל אחד שיש לו עניין ישתתף בדיון. נא להירשם אצל אתי בהרמת יד.
הוועדה קיבלה ממזכירות הכנסת, שקיבלה מהממשלה, בקשה להניח על סדר-היום של הכנסת בקשה להקדים את הדיון, מה שאנחנו קוראים בעגה הפרלמנטרית פטור מחובת הנחה. הבקשה היא להקדים את הדיון בהצעת חוק יסוד: תקציב המדינה לשנים 2014-2009 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), לפני הקריאה הראשונה.

יש כאן נציג לממשלה לנמק את דחיפות הבקשה?

אני רפרנט מקרו, אגף תקציבים.

בבקשה. הצעת החוק תחולק לכולם מיד.

הצעת החוק מבקשת לתקן את המועדים שבהם יאושר התקציב בכנסת. בנוסף היא מבקשת לקבוע שתקציב 2015 ו-2016 יוגשו כתקציב דו-שנתי. הרציונל מאחורי הצעת החוק יוסבר בדיונים בוועדות בכנסת. כרגע אנחנו מבקשים פטור מחובת הנחה, כדי לאפשר לממשלה להיערך.

לא ראוי שנראה את ההצעה?

בפועל זה מ-100 ימים ל-175 ימים. ההצעה היא עכשיו בשכפול, היא תגיע מיד לכולם.

כמה עמודים?

שלושה עמודים. 90% זה דברי הסבר. הרציונל שהוסבר בוועדות אחרות לא הוסבר כאן. אז אם אפשר להסביר כאן את כל ההקשר, כדי שנבין למה זה דחוף. על זה הדיון כאן.

הדחיפות באישור התיקון בשלב הזה היא על מנת לאפשר למשרד האוצר וליתר משרדי הממשלה להיערך ולהכין את התקציב במסגרת לוחות הזמנים שנקבעים בהצעה. כמו שאתם מבינים, להכין תקציב ב-100 ימים או להביא אותו לאישור הכנסת ב-175 ימים, יש כאן הבדל מאוד משמעותי.

יש יותר זמן, לא פחות. יש עוד 75 יום.

למה הפטור?

אפשר לשאול את נציג הממשלה שאלות בהרמת יד אלי. כרגע הוא מסביר את הרציונל. סיימת?

סיימתי.

בבקשה.

רק שאלה פשוטה. למה פטור, הרי הוא מקבל עוד ימים. הוא מבקש מאתנו עוד ימים כדי לשבת על המדוכה, כדי להכין את החומר. למה הדחיפות?

אני יכול להסביר.

קיש, קראתי עליך, אבל תרשה לי להתפעל ממנו ולא ממך הפעם.

כבוד חבר הכנסת, ההבדל הוא שאם עושים את התהליך של החקיקה ב-175 ימים, אפשר לעשות דיון מעמיק שמביא בחשבון את כל השינויים שקרו במשק, את המדיניות הממשלתית. לוקחים את כל הדברים האלה בחשבון. כשעושים דיון שלוח הזמנים הוא קצר, אי-אפשר להביא לידי ביטוי הרבה מהדברים שקרו. צריך לרוץ לתוך התקציב, וזאת גישה אחרת.

אם יש זמן אז אין בעיה, אז למה הדחיפות?

אנא כבדו אותי. אני בחיים לא הייתי יו"ר ועדה מסדרת, תנו לי לנהל את הדיון באופן מסודר. אנחנו יכולים לשבת פה עד 19:00, כי אז נצטרך ללכת להצבעה. אבל אפשר גם לקצר. זה תלוי בכם. נעשה דיון קצר ומסודר. יש רשימת דוברים. אדוני נימק את דבריו ואין צורך שתמשיך לענות לשאלות, אבל תישאר אתנו להמשך הדיון.

נכון לעכשיו רשומים יואל חסון, קארין אלהרר, מיקי לוי, דב חנין, מיכל רוזין, אחמד טיבי, מיקי רוזנטל וישראל אייכלר.

אני מבין שאדוני מעליב אותי בגלל גובהי, לא ראו אותי?

אתה מביך את מנהלת הוועדה. חבר הכנסת חסון, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, זאת הופעה יוצאת דופן של הנציג כאן מהאוצר, שמפרט בהסברים מקצועיים, מרשימים, עם נוסחים טובים, את התירוץ להצעת החוק הזאת, שברור לכולם שהיא נובעת מהבלגאן השלם שיש בממשלה הזאת ובחוסר היכולת להבין כיצד להיערך לתקציב הזה בצורה הנכונה. אני גם מרשה לעצמי לנחש, אדוני היושב-ראש, שזאת לא תהיה הבקשה האחרונה, לאור כל הדרישות והבקשות והרצונות. בוודאי הממשלה לא תעמוד בלוח הזמנים בעניין התקציב. אפילו להדפיס אותו בזמן לקח זמן כדי להביא את זה בפני חברי הוועדה. כמעט והיה כאן דבר יוצא דופן, של דיון על חוק שבכלל לא מונח בפני הוועדה המסדרת. אבל זה חלק מהעניין. הערב גם נדע מי נשאר שר, מי לא נשאר שר. אדוני, אולי יש לך עוד סיכוי לצאת מהעול הזה של יושב-ראש הוועדה המסדרת.

אני התאהבתי בתפקיד.

גם הצעת החוק הזאת נראית מהירה, נראית פזיזה, וגם כל ההתנהלות של הממשלה הזאת.

תודה רבה. קארין, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני לא כל כך מצליחה להבין, נציג האוצר, איליה. אני מבינה את הצורך לגבש תקציב שהוא תקציב טוב. אני לא מבינה למה צריך פטור מחובת הנחה. עדיין לא קיבלתי תשובה מספקת, ויכול להיות שזאת רק בעיה בהבנה שלי. אבל נראה לי שהיו עוד כמה מסביב לשולחן שלא מאוד הבינו מה הדחיפות בפטור מחובת הנחה.

אנחנו לא נחזור לזה. מי שהבין, הבין.

אדוני היושב-ראש, סליחה.

אז אני אסביר לכם. העיסוק בתקציב, כמקובל, כזכור לכם, היה צריך להיות לפני הרבה חודשים. זה לא סוד שהיו בחירות. לא סוד שאחרי זה היה משא-ומתן להקמת ממשלה, ולכן לא היה שר אוצר. שר האוצר נבחר לפני ימים לא רבים. הוא צריך להכין את התקציב, ולכן אנחנו מבקשים את ההארכה. זה הכי פשוט בעולם. אם אתם הייתם מקימים את הממשלה, זה היה בדיוק כך.

ממש לא. אנחנו עמדנו במגבלת הימים.

אתם לא עמדתם במגבלת הימים, כי לא הייתם. מדובר על סיטואציה שבה לא היה תקציב כי יש בחירות. אל תספרי לי את התקציב שהיה בפעם שעברה. את יודעת שזה לא העניין.

למה זה לא אותו דבר?

כיוון שאנחנו מדברים על תקציב 2016. אתם הכנתם את תקציב 2015.

אבל ב-2014 עמדנו בזמנים.

אתם הכנתם, לכן אנחנו רוצים יותר זמן. היא הנותנת. ראינו מה התוצאות.

הממשלה הקודמת הוצגה ב-31 במרס 2013. הממשלה הזאת לא הוצגה במרס 2013. לכן יש פה פרק זמן שצריך להוסיף. זה דבר מאוד פשוט ולגיטימי, אבל לגיטימי שתתנגדו. אל תיתממו כאילו באמת מדובר פה באיזו פעולה מיוחדת.

זו לא היתממות.

את נרשמת לשאול שאלה או להביע את עמדתך?

אני שואלת בקול רם למה אזרחי מדינת ישראל צריכים לסבול כי מישהו לא עשה את שיעורי הבית שלו.

אוקיי. שאלה מכובדת. מיקי, סגן שר האוצר לשעבר, בבקשה.

נשגב מבינתי, כי תקציב 2015 – 70% מהשרים שמכהנים היום הם אותם שרים שהרימו במליאה את היד שהתקציב הזה יעבור. אז למה צריך עכשיו עוד 40 יום כדי להעביר תקציב? מה התכנון הזה? מה, צריך כאן אוניברסיטה? יש כאן תקציב שהוא ב-2015, קחו אותו ותעבדו. אני לא מבין בשביל מה צריך. אני אגיד לכם בשביל מה צריך, צריך עוד 40 יום כדי לבטל את כל הדברים הטובים שאנחנו עשינו – מעונות יום, הסכמים קואליציוניים, 20 מיליון שקל בכיס של כל חבר כנסת מהקואליציה, ביטול השוויון בנטל, ועוד כהנה וכהנה. ולכן, חברים, אני אומר לכם, התוספת של ה-40 יום – יש מאחורי זה דברים שהם לא בהכרח כשרים. תודה רבה.

יש פה, דרך אגב, מישהו מחברי הקואליציה שקיבל 20 מיליון שקל לכיסו?

בהסכמים הקואליציוניים כתוב, חבר הכנסת צחי הנגבי.

אני מציע לחברי כנסת שלא קיבלו להגיש תביעת דיבה נגד חבר הכנסת מיקי לוי.

בהסכמים הקואליציוניים כתוב.

אני מציע לחברי כנסת שהואשמו שקיבלו 20 מיליון שקל לכיסם להגיש תביעת דיבה נגד חבר הכנסת מיקי לוי.

אין בעיה, מתאים לי.

לא לפחד מזה. שהוא יעמוד ויסביר את דבריו.

בהסכמים הקואליציוניים כתוב שכל חבר כנסת – זה המפתח.

תביא את ההסכמים הקואליציוניים לבית-המשפט. לא כתוב.

כל שקר שנאמר בחודשים האחרונים ילך לדיבה הזאת?

מה קרה לחסינות חברי הכנסת?

אין חסינות על דברים כאלה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שהאווירה הקלילה והמבודחת שיש בישיבה הזאת ממש לא מתאימה לנושא. בדרך כלל כשאנחנו דנים בפטור מחובת הנחה, אנחנו עוסקים בשאלות של לוחות זמנים ולא בשאלות של מהות. במקרה הזה המהות של החוק היא לוחות זמנים, ולכן יש חיבור אינטגרלי בין שאלת לוחות הזמנים שנמצאת בחוק לבין הבקשה שנמצאת בפנינו. אלא מאי, אדוני היושב-ראש? שברמה האנליטית, הלוגית, יש סתירה בין מה שהחוק הזה עושה לבין מה שמבקשים מאתנו לעשות. החוק הזה עוסק בהארכת לוחות זמנים. הוא מאריך לוחות זמנים. ומאתנו מבקשים לקצר לוחות זמנים. יש כאן סתירה לוגית מיניה וביה. אם היו באים ואומרים לנו היום: אנחנו חייבים תקציב מדינה דחוף, אין לנו תקציב מדינה, כבר הגענו לאמצע השנה ואנחנו צריכים תוך שלושה שבועות לאשר תקציב, ולכן מביאים לכנסת הצעה לקיצור מועדים וכולנו נכנסים למשטר עבודה ולקצב עבודה, כי צריך תקציב מהר – את זה הייתי מבין. אבל מציעים לנו לעשות ההפך. מאריכים מאוד את לוחות הזמנים, ואת זה צריך להחליט בהחלטה מהירה, בהולה ועם לוחות זמנים בלתי אפשריים.
יש כאן בעיה נוספת, אדוני היושב-ראש, והיא בעיית ההתנהלות. אני אומר את זה גם לחברי וחברות הכנסת החדשים. מה שקורה בכנסת הזאת זה לא ראוי ולא נכון. אנחנו קבענו כללי משחק. יש מועדים להגשת תקציב, יש מועדים לדיון על התקציב. כללי המשחק האלה לא נכתבו לטובת ממשלה כזאת או נגד ממשלה אחרת. הם נכתבו כדי שהמדינה הזאת תתנהל בצורה סבירה ותקינה. עכשיו כל פעם באים אלינו עם איזשהו צורך קואליציוני אחר, והצורך הוא לגיטימי. אבל בשביל זה בדיוק קבענו כללי משחק. אפשר להחליט שאין כללי משחק, מדינת ישראל תתנהל בלי חוקים, בלי נורמות. תקום ממשלה, היא תחליט מה כדאי לה.

מה הקשר לצורך קואליציוני?

במקרה הזה כנראה יש איזשהו צורך בתוך הממשלה לעשות. אני לא אומר צורך קואליציוני במובן השלילי. ישבו שרי הממשלה והגיעו למסקנה, מבחינתם, שראוי להם לנצל יותר זמן. בסדר, זו עמדה לגיטימית. אבל יש כללי משחק בדיוק בשביל המצבים האלה. מה שאנחנו עושים עכשיו הוא שבירה של כל נורמה. אנחנו קבענו מסגרות מסוימות, שכאשר קבענו אותן אני זוכר את הוויכוחים שהיו כאן בכנסת. הייתה טענה שאולי 45 יום לא מספיק. בסדר, דנו על זה. בשביל זה קבענו כללים, לא בשביל שבפעם הראשונה שזה לא מתאים אז אנחנו מבטלים את הכללים, באמצע משחק הכדורגל מחליטים שבמקום 11 שחקנים יהיו 21 מכל קבוצה. זה מה שקורה פה.

יותר גרוע, במקום 90 דקות נשחק 180.

זה דבר מאוד בעייתי ופסול. אני אומר את זה לחברי הכנסת החדשים, שאלה לא דברים שצריך לעבור עליהם בכזאת קלות.
נקודה אחרונה, אדוני היושב-ראש. יש טעם מאוד משמעותי לפגם בזה שאנחנו הולכים לאשר תקציב שנת 2015 ב-5 בנובמבר 2015. זה לא נראה לכם ביזוי של העבודה שלנו בכנסת? הרי על מה אנחנו מתווכחים? אנחנו מתווכחים על תקציב שניתן יותר לזה ופחות לזה, והכוח שלנו כחברי כנסת הוא בדיוק במאבקים האלה, במה להשקיע יותר ובמה להשקיע פחות. אם ממילא כבר השנה עברה והיא מתנהלת בלי תקציב, אלא עם טייס אוטומטי שהוא לא טייס והוא לא אוטומטי, אז בשביל מה בכלל לקיים דיון על התקציב? בואו נקבל החלטה מהפכנית שלמדינת ישראל לא יהיה תקציב 2015. זה יותר ריאליסטי. כי בפועל בשנת 2015 האמיתית לא היה תקציב. מה נשאר מהתקציב? נשאר מה שיאושר בתחילת נובמבר 2015. אולי חבר הכנסת מיקי לוי יודע, כי הוא היה סגן שר האוצר, אולי יש עוד כמה אחרים שמכירים את זה – אתם מבינים מה המשמעות של אישור בתחילת נובמבר מבחינת משרדי ממשלה? זה פיקציה מוחלטת. משרדי ממשלה לא יוכלו להיערך לזה, לא ידעו לנצל את זה. עד שמתחילה השנה הזאת היא מסתיימת. אנחנו עושים מעצמנו צחוק, וזה מיותר. זה לגמרי מיותר.

לכן רוצים לעשות את זה שנתיים ולא שנה.

אז בואו נעשה עשור. למה שנתיים?

אין מציאות כזאת.

מה זאת אומרת אין מציאות כזאת?

ההתבזות שלנו היא גדולה במיוחד, מכיוון שהרי לכאורה אנחנו אישרנו בכנסת, בהתנגדותי ובהתנגדות עוד כמה חברים, תקציב בקריאה ראשונה ל-2015. נבחרה ממשלה חדשה, לגיטימי שהממשלה החדשה תבוא ותגיד: יש לנו המון דברים לתקן בתקציב 2015 שהיו לא תקינים. נתקן אותם בדיון בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ושלישית. אפשר להכניס בתקציב שאושר הרבה מאוד תיקונים, לעשות את זה כאן יחד אתנו בכנסת. למה לעשות הכול הפוך? הרי אישרתם תקציב בקריאה ראשונה. יש סעיפים בתקציב שתרצו להשאיר אותם כמו שהם, יש דברים שאתם רוצים לשנות. בואו תתמקדו בדברים שאתם רוצים לשנות, נקיים עליהם דיון ונעבוד בצורה יעילה. למה לעבוד הפוך?

אפשר אולי לקבל את חוות הדעת של ארבל על העניין של הוראת שעה, לפני שאנחנו נושאים דברים? מה המשמעות של השינוי בהוראת שעה? האם זה חקיקת חוק יסוד כמשמעותה בחוק, איזה רוב נדרש וכו'. זה חשוב לנו מאוד.

הבקשה התקבלה. בבקשה, ארבל.

אדוני היושב-ראש, אם אפשר גם לדעת למה השר אלקין הצביע נגד.

על זה אענה לך בפקס אישי.

מאז 2009, כמו שאתם יודעים היטב, הכנסת מחוקקת את התקציב כתקציב דו-שנתי. מאחר שבחוק היסוד הקיים מדובר על כך שהתקציב תמיד יהיה שנתי, נדרש תיקון בחוק היסוד שיאפשר את התקציב הדו-שנתי וגם יקבע את ההסדרים. הוא אומר שהתקציב לכל שנה הוא נפרד וכו'. לכן נחקק בשנת 2009 חוק יסוד שקבע שבשנים 2009 ו-2010 יהיה תקציב דו-שנתי. זה נחקק בהוראת שעה. בהמשך תוקן חוק היסוד ונקבעו אותן הוראות ל-2012-2011, ואחר כך עוד פעם ל-2014-2013.

אבל זה עדיין לא שינוי חוק יסוד.

זה שינוי בחוק יסוד. זה הוראת שעה בחוק יסוד. אגב, כל ההיסטוריה מפורטת כאן בהצעת החוק הממשלתית שבפניכם. העניין הזה נתקף בבית-המשפט העליון על-ידי רוני בר-און, כשעוד היה חבר כנסת, נגד הארכת חוק היסוד בהוראת שעה. בית-המשפט דחה את העתירה ואפשר את חקיקת החוק, הגם שהיו לו בהחלט הערות והסתייגויות לגבי הנושא הזה של הוראת שעה לגבי חוק יסוד. אותם דברים, אגב, שגם נאמרו פה בשבוע שעבר ולפני שבועיים לגבי הוראת השעה על חוק יסוד: הממשלה. מבחינת הרוב הנדרש, זה חוק יסוד כמו מרבית חוקי היסוד, שלא מחייבים רוב מיוחד. רק חוקי יסוד משוריינים, כמו חוק יסוד: הממשלה, או סעיפים משוריינים בחוקי היסוד, מחייבים רוב מיוחד.

תודה. דרך אגב, בג"ץ דחה אז את העתירה של רוני בהרכב מורחב, 7:0.

הממשלה מבקשת דחייה של מועדים או גם שינוי המועדים?

הדחייה היא לעניין היום האחרון, מהו היום האחרון הקובע.

אני חושב שהממשלה נותנת יותר ימים לכנסת.

175 יום במקום 100 יום זה לעניין התפזרות הכנסת.

נכון. אבל היא נותנת גם יותר ימים לכנסת. יש גם יתרון בעניין הזה. לכן זה גם מסביר את הדחיפות. זה שינוי דרמטי.

תודה.

עוד שאלה אחת לעניין חוות הדעת. מה דעתו של היועץ המשפטי של הכנסת לגבי ההליך הזה?

היועץ המשפטי לממשלה, כי זה הגיע לממשלה. לא שמעתי הסתייגות שם. חזקה על היועץ המשפטי לכנסת שאם הוא היה חושב שזה בעייתי הוא היה מציף את זה בפנינו. הם לא נרתעים מלהגיד.

אני רוצה לשאול בכל מקרה את היועצת המשפטית של הוועדה מה דעתה על ההליך הזה.

מאחר שההצעה הגיעה רק עכשיו, לא פנו אלינו ולא גיבשנו עמדה בעניין הזה.

עכשיו אני פונה.

אז אנחנו צריכים לשבת ולחשוב על זה ולהכין משהו. צריך רק לזכור שזאת לא הפעם הראשונה שהדבר הזה נעשה כך, וזה נדון בבית-המשפט העליון.

אפשר לדחות את הדיון עד קבלת חוות דעת משפטית בבקשה?

בין הקריאה השנייה לשלישית יהיה מספיק זמן.

לא, לא.

כן, כן.

זה לא עובד כך.

סליחה, גברתי. את לא יכולה להכתיב פה.

אם אנחנו ניצבים סטטיסטיים, אז לא צריך אותנו. תנהלו לבד את הכנסת, את הממשלה, את בית-המשפט, מה שאתם רוצים. או שמנהלים את זה לפי החוק או שלא.

זה החוק. אם יש לך בקשה, תפני ליועץ המשפטי לכנסת ותטעני ותנמקי מדוע לדעתך זה לא חוקי ומדוע בג"ץ, שאישר את התהליך בהרכב מורחב בשבעה שופטים, טעה.

מיכל רוזין, בבקשה.

חבריי שאלו שאלות נכונות, והתכוונתי לשאול אותן אבל טוב שהם קלעו לדברי גדולים וחכמים. תודה לכם.
רציתי לשאול פרוצדורלית אם יש לנו אישור מיוחד מיושב-ראש הכנסת.

יש אישור. דיברתי אתו אישית.

אז אני שמחה. כי אמרה עו"ד ארבל בצדק, זה אותו דיון בדיוק שניהלנו פה לילה שלם וימים שלמים בעניין הזה. אני אומרת גם לחבריי שהיום הם בקואליציה ורגע לפני היו באופוזיציה.

אני רק אומר לחבריי שידעו לתכנן את יומם. בשעה 16:45 אנחנו נעשה הצבעה.

זאת בדיוק המשמעות של עקביות, של מדינה מתוקנת, של משילות ויציבות. שיש חוקים, בין אם אתה אופוזיציה או קואליציה, בין אם היום השלטון הוא כזה ומחר הוא אחר, יש כללים מאוד ברורים, ובעיני זה יותר חשוב מהכול. אני חושבת שאחת הבעיות פה היא ששוב משנים חוק יסוד. אם אני מבינה נכון, שמ-2009 התחילו בהוראת שעה לקבוע שהוא דו-שנתי, וזה אותגר בבית-משפט קרוב ל-2009 ולא היום, ובכל זאת עברו כבר שש שנים מאז, אני חושבת שהגיעה הזמן שהממשלה תגיד: אנחנו חושבים שהשיטה הזאת, שנוסתה כבר שש שנים, של תקציב דו-שנתי, זה הדבר הנכון שצריך להיות בחוקי המדינה. בואו נשנה את חוק היסוד, לא צריך אפילו רוב מיוחד, ונקבע שמהיום והלאה החוקים הם דו-שנתיים. השיטה הזאת של כל פעם להביא הוראת שעה ובדחיפות ופטור מחובת הנחה, והכול דחוף והכול לחוץ והכול צריך להשתנות מהרגע להרגע, זה הזלזול ששוב ושוב אנחנו מעלים אותו בחוקי המדינה, בכנסת, במנגנון של הפוליטיקה הישראלית, של הדמוקרטיה. אני ממש חושבת שזה העניין. אפשר להתווכח אם צריך תקציב דו-שנתי או שנתי. דרך אגב, ישבו פה בשבוע שעבר ואמר היועץ המשפטי איל ינון את עמדתו, ולאחר מכן, כשזה עבר לוועדת הכנסת, היועצת המשפטית של ועדת החוקה הייתה מאוד נחרצת נגד. לצערה, בניגוד לעמדתה, ליושב-ראש הישיבה בער להתמנות לשר ולכן הדבר הועבר.

עכשיו מתחיל לבעור לו.

אבל אני חושבת שההתעלמות הזאת מהייעוץ המשפטי של הכנסת וההתעלמות הזאת מכך שאנחנו כל שנייה משנים חוקי יסוד באופן כל כך קל, כל כך מהיר, בלי לחשוב באמת על ההשלכות – דרך אגב, יהיה לכם גם רוב לשנות שזה יהיה תקציב דו-שנתי. אבל למה כל פעם בהוראת שעה? למה בדרך הזאת? כמובן שנתנגד לתקציב מסיבות אחרות, ענייניות, לא מהסיבות האלה. לזה כולם צריכים להתנגד, אופוזיציה וקואליציה, כי לא משנים כל הזמן את כללי המשחק תוך כדי המשחק. תודה.

תודה. חבר הכנסת זחאלקה.

הצעת החוק מונעת מאתנו למלא את תפקידנו. היא פוגעת במשהו מהותי.

אתה יכול להסביר למה? כי הצעת החוק הזאת מוסיפה ימי דיון בכנסת.

לא ימי דיון. אני רוצה להשפיע על הוצאות הממשלה מכאן ועד סוף השנה. לכן אני מציע גם לחבריי באופוזיציה לבוא עם הצעה לפצל, לעשות 2015, ואנחנו נהיה מוכנים. הקואליציה צריכה להיות מוכנה. בואו נעשה חקיקה על תקציב 2015 כמה שיותר מהר, וניתן את כל הזמן ל-2016. אפשר לעשות את זה. לא צריך את הצעת החוק הזאת. אם אני נשאר עד נובמבר-דצמבר להכריע על תקציב 2015, נשללת ממני הזכות. יש דברים בוערים שאנחנו מקווים שנוכל להשפיע עליהם, לשנות אותם.

תביא לי הודעה רשמית מיו"ר האופוזיציה שהאופוזיציה מוכנה לתמוך בממשלה בתקציב 2015, זה יקל על כל התהליכים לגבי 2016.

אני מדבר על מסגרת הדיון.

מה זה קשור? בגלל זה דוחים, בגלל שחוששים מהתנגדות האופוזיציה?

אנחנו רוצים שהרצוג יהיה שר החלל.

נדבר עם דני דנון.

אני מציע שיהיה דיון סביר, קצר יחסית, על תקציב 2015 לבד. זה יותר טוב מלהכריע אחרי שהשנה נגמרה.

זה שונה ממה שאמרת. אמרת שאתם מוכנים לתמוך בתקציב 2015.

לא. אני מוכן לכך שיועבר תקציב מהר. פטור מחובת הנחה ל-2015, דיון תוך זמן סביר, ואז אני יכול להשפיע על התקציב הזה. איזה מן ישראבלוף זה להחליט על התקציב כשהשנה נגמרה? איך הממשלה יכולה לבוא עם דבר כזה? איך הכנסת יכולה? אני חושב שלחברי הכנסת החדשים יש זכות להשפיע. אתם צריכים להתקומם על כך.

לוותיקים אין זכות?

גם לוותיקים. לכן אני מציע הצעה שאני חושב שיש בה משהו הגיוני, שאנחנו נמלא את תפקידנו כחברי כנסת וננסה להשפיע על התקציב שיבוא. עד עכשיו לימדו אותי שהזמן הוא לינארי, הולך רק קדימה. אין מנהרת זמן שתחזיר אחורה, לשנות את המציאות בנובמבר על מה שקורה באוגוסט. אם ש"ס רוצה שיהיו שינויים בתקציבים החברתיים והיא חושבת שיש לה השפעה בממשלה, אדרבה. תקבלו את ההצעה ותבואו עם זה, תגידו: אנחנו רוצים להעלות קצבאות ילדים כבר עכשיו. לא להחליט על השנה הבאה.

חבר הכנסת כבל, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, קודם כל לתאר את הסיטואציה, בעיקר לחברי הכנסת החדשים. אני כבר שבע אופוזיציה, אבל חברי הקואליציה מוצאים את עצמם אחרי תקופה בצד השני מסבירים לעצמם את מה שהם לא ידעו להסביר בזמן אמת. גם אלה שעושים ניסיונות להיות בקואליציה, אני לא אומר עליהם כלום.
העניין הזה עדיין לא ברור לי. היה פה נציג הממשלה וניסה להסביר. אני רציתי להציע לבקש להגדיל לא ל-175 יום, אלא להוסיף לו עוד זמן כדי שיוכלו להתעמק בתוך הדוח. כי יש פה סוג של תרתי דסתרי. מצד אחד יש דחיפות כדי להספיק את 175 הימים, ואנחנו רוצים באמת להגיד: חברים יקרים, למה בלחץ? זה תקציב מדינה.

בהסתייגויות לקריאה שנייה ושלישית יש לך כבר נאום מוכן.

צריך לתת את הזמן. ידעתי שחזרה לעתיד יש 1, 2 ו-3, ועכשיו אתם רוצים לעשות חזרה לעתיד 4 או 5 או 6. באמת לא ברור לי העניין של לעשות תקציב דו-שנתי. זאת המצאה. שטייניץ המציא את הדו-שנתי. יש שדרוג של הדו-שנתי, זה דו-שנתי קצר.

יש דו-שנתי עם דו-תיקי.

אנחנו כמובן נתנגד להצעת החוק. אנחנו בעד שהדברים יסתדרו ויהיו כמו שצריך, אבל יחד עם זאת אני רוצה להגיד לך, אדוני, כבר עכשיו, כדי שלא תיפול שגגה ביחסים פה בוועדה, שקריאה ראשונה זה ברור לנו, לכל אחד יש זמן דיבור. אבל אם אתם רוצים להפעיל עלינו 98, אז אני מציע לכם להתחיל לחשוב על זה מעכשיו.

באיזה עניין 98? ממה אתה חושש?

אני אומר לגופו של עניין, שלא ייווצר מצב שתובא לקריאה שנייה ושלישית ביום רביעי.

לא, זה לא יהיה השבוע.

נחה דעתנו. אבל מעבר לעניין הזה, אני מזהיר ומתריע שלא תפעילו את סעיף 98 בקריאה השנייה והשלישית ושיינתן לנו לפעול כאופוזיציה על כל המשתמע מכך.

זה הובטח לנו בשבוע שעבר.

חבר הכנסת רוזנטל.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להגיד מילים טובות דווקא. אני חושב שטוב מאוד שהממשלה מציעה שהכנסת תאריך את הדיון בנושא התקציב. הזמן לא היה סביר, לא הספקנו לדון ברצינות, ועל זה כן צריך להגיד מילה טובה. כשצריך להגיד מילה טובה, אומרים מילה טובה. אבל, וכאן מגיע אבל גדול, ראשית הדרך. הממשלה הזאת פצחה את כהונתה ברמיסה של שני חוקי יסוד, והדרך שבה היא עושה את זה בהוראת שעה, במחטף כמעט, היא לא ראויה והופכת את הכנסת לפלסתר, את כל תהליך החקיקה לצחוק ואת הניצול של הרוב האקראי כדי לשנות את כללי המשחק. אלה דברים שלא ייעשו, ואני מקווה שלא ייעשו יותר. נראה לי שגם התוצאה היא איננה טובה והיא מבזה את הבית הזה וגם את הממשלה וגם את תהליך החקיקה.
אני רוצה לומר כמה דברים לעניין המהות. זה שמאריכים לכאורה את תקופת הדיונים בממשלה ובכנסת, לכאורה טוב הדבר. אלא שבינתיים התפתח לנו בבית ראש הממשלה דיקטטור כלכלי, שעושה כרצונו כמעט בכל תחום, וזה מדאיג מאוד. וגם הממשלה הפכה להיות חותמת גומי. לא רק רוצים להפוך את הכנסת לחותמת גומי, אלא גם את הממשלה לחותמת גומי. ראש הממשלה מפטר פקידים מקצועיים וכופה את דעתו גם על הפקידות המקצועית, גם על הממשלה וגם על הכנסת. הנושא התחדד ביתר שאת בסוגיית הגז, שמלווים אותה פקידים מקצועיים עד שהגיעו מים עד נפש והתפטר היום הממונה על ההגבלים העסקיים, לא בגלל שהוא חושב שראש הממשלה טועה, אלא בגלל הדרך שבה ראש הממשלה מקבל החלטות במדינת ישראל. הוא אפילו לא הביא את זה להכרעת הממשלה, שלא לומר להכרעת הכנסת. זאת לא סוגיה שולית, זאת סוגיה מרכזית. אותו דבר גם בתחום התקשורת ונושאים נוספים, ראש הממשלה הפך להיות דיקטטור כלכלי ואנחנו לא יכולים לאפשר שהכנסת תהפוך להיות חותמת גומי לכל הגחמות של ראש הממשלה. אני מציע לחברי הוועדה לדחות את העניין הזה.
מעבר לכך, אני מציע שלא יתקיים דיון עד שאין בפנינו חוות דעת, כמו שביקשתי מהייעוץ המשפטי של הכנסת. תודה.

תודה. חבר הכנסת אייכלר, אנא הגן על הקואליציה.

אני אשתדל מאוד, למרות שבאתי לפה עם מחשבה שצריך מהר מהר לעשות את התקציב ולא לחכות עוד 175 יום, כי יש מיליוני אזרחים שנפגעו ונפגעים יום-יום מהתקציבים הקודמים עם הגזרות הנוראיות, וצריך למהר ולשנות את מה שצריך שינוי ולהעביר את זה כדי למנוע סבל מאנשים.

נו, אז אתה אתנו.

שמעתי את הנציג של יש עתיד, חבר הכנסת מיקי לוי, שחוזר על עלילות הדמים של 20 מיליון שקל, ואז הציע היושב-ראש לחברים פה אולי להגיש תביעת דיבה. יכול להיות שאם יהיה לנו את רונאל פישר, שיש לו קשרים עם החברים של מיקי לוי במשטרה ובפרקליטות, נצליח לקבל משפט צדק. היום אני לא מציע לאף אחד להגיש תביעת דיבה, כי אין לנו סיכוי למשפט צדק. אבל כששמעתי אותו על העניין של הגזרות שהם עשו, שאנחנו רוצים לבטל אותן ובשביל זה הממשלה צריכה זמן, באמת השתכנעתי. הממשלה צריכה זמן כדי לבטל את כל הגזרות נגד אימהות עובדות, נגד ילדים קטנים, נגד קשישים שרוצים לעשות ביטוח סיעודי. אבל אם אנשי האוצר ישמעו לי, אני חושב ש-160 יום זה מספיק. אבל אם הקואליציה החליטה שצריך 171 יום, באמת צודקים אנשי האופוזיציה שטוענים שלמעשה 2015 כבר תהיה שנה אבודה, וחבל. אבל אם זה מה שצריך לעשות כדי לבטל את הגזרות, והיה זה שכרנו.

תודה. מיכל בירן.

הרוב כבר נאמר, ואני רוצה להתייחס לשתי נקודות. נקודה אחת שלא הודגשה מספיק, דיבר חבר הכנסת אייכלר על העניין של הגזרות, והתקציב שלכם היה די נורא ואיום. אני בטוחה שתהיה פה תחרות קשה עם התקציב החדש, אבל גם האמת צריכה להיאמר, דברים תקדימיים כמו ביטול האוניברסאליות של קצבאות הילדים, שזה דבר חמור למדיניות הרווחה של מדינת ישראל. אם יש דבר שאני מקווה שכן יהפכו אותו ויחזירו אותו על כנו, זה הנושא הזה. אבל יש פה באמת דילמה אמיתית.

נקודה שלא צוינה היא שבגלל הגידול הדמוגרפי, כל חודש שממשיכים עם תקציב 2015 כשהוא בעצם לא מעודכן משמעו קיצוץ דה-פקטו. אם אוכלוסיית מדינת ישראל גדלה והתקציב נשאר בעינו ולא עודכן ולו במקדם הדמוגרפי, המשמעות של זה היא קיצוץ. משרדים שצריכים לטפל באוכלוסייה יותר גדולה באותו תקציב, המשמעות דה-פקטו היא קיצוץ. לכן כן מטריד אותי להגיד שממתינים עד נובמבר, ושדוחים את זה במקום לעשות איזשהו הליך יותר זריז עם 2015 ולשחרר את זה, או להגיד לפחות שמשחררים באופן רוחבי את המקדם הדמוגרפי כדי לשחרר קצת את רצועת החנק. אם כבר עושים טלאי על טלאי, אז לפחות להשתמש בטלאים גם במה שצריך.
הדבר השני הוא התקציב הדו-שנתי. הוא רעיון גרוע. סוף-סוף יאיר לפיד כשר אוצר קיבל את הלחץ הציבורי, שהיה מהרבה כיוונים, שאמר שתקציב דו-שנתי הוא רעיון גרוע. היינו אמורים לחזור לתקציב חד-שנתי, ושוב חוזרים לתקציב דו-שנתי. גם ההארכות הן מופרכות. פקידי האוצר לא מצליחים לחזות שנתיים מראש, לא את ההכנסות, לא את ההוצאות. שלא לדבר על זה שמשתמשים בזה למטרות פוליטיות. אתם זוכרים את מופז תוך כדי מערכת הבחירות הקודמת אומר: יש גירעון של 40 מיליארד. אומרים לו: מה פתאום? אתה טועה לחלוטין, כי בבחירות זה לא טוב שאומרים שיש גירעון של 40 מיליארד. אבל מיד אחרי זה, כשצריך לקצץ בתקציב וצריך להטיל גזרות קשות, פתאום אומרים: אי-אפשר, יש גירעון של 40 מיליארד. אבל גם אחרי שהתקציב עם הגזרות עובר, פתאום שוב נעלם הגירעון של 40 המיליארד. כך שאני גם סקפטית לגבי כל החישובים האלה וההארכות. תקציב דו-שנתי הוא גם לא יעיל, הוא גם מזיק. חשבתי שנפטרנו ממנו, ואיכשהו הוא שוב חוזר בדלת האחורית.

אנחנו מדברים בסיסמאות של אופוזיציה וקואליציה, אבל אין פה תקציב דו-שנתי. חבל לחזור על זה. זה תקציב של שנה וחודש. זה המצב.

אבל 2018-2017 זה דו-שנתי.

זה לא החוק שבא אלינו עכשיו.

זה החוק שבא.

זה החוק שבא. זה בדיוק העניין. אני קורא ברשותך, על חשבון רשות הדיבור שלי, את סעיף 2(ב): תוכנית התקציב הרב-שנתית שתניח הממשלה על שולחן הכנסת לגבי השנים 2016-2015 תכלול את הצעת חוק התקציב הדו-שנתי וכן את תוכנית התקציב לשנים 2017 ו-2018.

כשזה יבוא, זה חוק התקציב. החוק הזה לא עוסק בתקציב דו-שנתי.

אלה שלא הצליחו לחזות את הכנסות המדינה ואת הוצאות המדינה והכניסו אותנו לבור של 40 מיליארד שקל ב-2010 עד 2012, עכשיו יחזו מאמצע 2015 עד סוף 2018.

נשמע את תגובת האוצר.

באמירה הזאת שקראת מהצעת החוק עכשיו אין שום דבר שמעיד על זה שהתקציב ל-2018-2017 יהיה תקציב דו-שנתי.

לא אמרתי שהוא יהיה דו-שנתי. אמרתי שאנחנו נתבקש לאשר את תוכנית התקציב עד סוף 2018.

חוק יסוד: משק המדינה מגדיר בחוק שעם כל הצעת תקציב המדינה צריכה להגיש את התקציב לשנה שעבורה מאושר החוק, ועוד להגיש לכנסת לא לאישור, להגיש לידיעה, עוד שנתיים את הצעת התקציב לשנתיים הבאות. משהו שמהווה איזושהי תוכנית שעל פיה היא תבנה את התקציב העתידי. בעצם תמונת מצב שהתקציב כמו שהוא. בתיקון שאנחנו עושים עכשיו, יחד עם הצעת תקציב 2016-2015, כמו שיש בהצעת החוק, אנחנו צריכים להציג עוד שנתיים קדימה, כלומר את 2018-2017. זה מתבקש מאתנו בחוק, וכדי להעביר את זה אנחנו מעבירים את זה פה בהצעת החוק.

כשהוסבר איך נכנסנו לגירעון של 40 מיליארד שקל, בין השאר נאמר שמתחילים לעבוד על המצרפים התקציביים בתחילת השנה שלפני, שבפברואר 2010 כשהתחילו לעבוד על זה אף אחד לא ידע להגיד מה יהיו הכנסות המדינה בחצי השני של 2012. אז תסביר לי איך תחזו את הכנסות המדינה לשנת 2018.

הוא לא יסביר, עפר, אבל הוא יסביר את זה כשהוא יביא את הצעת החוק. אנחנו לא עוסקים פה בתכנים.

אני מסכים אתך. אבל אם כבר הגענו, זה מעניין מאוד.

מדברים על דחיפות בהקשר של החובה. אבל זה היה מעניין. אני למדתי משהו חדש, לא ידעתי שצריך תמיד להציג שנתיים קדימה. זה נתן הסבר, כי לא ידעתי מה התשובה לשאלה שלך.

אוי להסבר.

אבל זה נהיה חסר משמעות.

מרב מיכאלי, בבקשה.

מאוד בקצרה, אדוני, כי כמו שאמרה חברתי מיכל בירן, רוב הדברים נאמרו. אבל אני מוצאת לנכון להדגיש שני דברים. האחד זה עניין התקציב. ההימנעות מהגשת תקציב ל-2015 זה חוסר אחריות. הממשלה הזאת למעשה נמנעת מלהביא תקציב ל-2015. להביא תקציב לחודש האחרון של 2015 זה באמת לעשות לעג וצחוק גם מאתנו אבל מהאזרחיות והאזרחים של מדינת ישראל, שכמו שציינה בצדק חברתי מיכל בירן, חיות וחיים בלי תקציב שלא מאפשר הרבה מאוד דברים שהם באמת אוויר לנשימה להרבה מאוד אזרחיות ואזרחים, ועוד על זה חוות וחווים קיצוץ בפועל. זה חוסר אחריות של הממשלה כלפי הציבור שבחר בה, לא לעשות עכשיו את העבודה, להביא באוגוסט או בהקדם האפשרי תקציב עד סוף 2015. אני מבינה מבירורים שעשיתי שהסיבה שזה לא נעשה היא שהאוצר חושב שזה לא הולם את סדרי העבודה שלו או לא מתאים למאמצים שלו או לא מאמץ מספיק כדאי או משהו מהסוג הזה. אני חושבת שזה באמת חוסר אחריות. איך אתם יכולים לעמוד מול אנשים, שהפער בין ההכנסה שלהם לבין ההוצאות שלהם, לא רק בגלל יוקר המחיה אלא בגלל שאין מספיק תקצוב לשירותים חברתיים, כי אין מספיק קצבאות, דברים שאתם עומדים לשנות אותם, אבל אתם אומרים: נדחה את הקץ. יעלה לנו פחות, כאילו. הציבור בישראל לא צריך לממן כפל כפליים ממה שהוא כבר מממן את ההוצאות של הממשלה החדשה הזאת באופן כל כך לא ראוי.
הדבר השני הוא, אדוני, שפרוצדורות יוצרות מהות. תוך שלושה שבועות של כנסת, אתם פעם שלישית ורביעית – משום שהחוק הזה הוא לא רק חוק יסוד, אלא הוא מביא תיקון עקיף לעוד חוק יסוד, לחוק יסוד: הכנסת – בצורה דורסנית, בלי שום אפשרות לדיון אמיתי, בלי להתחשב בחוקים שעליהם מושתתת מדינת ישראל, באים שוב ושוב לשנות את כל היסודות החוקתיים שלנו. הדרך הזאת היא מבהילה לגבי העתיד של הדמוקרטיה במדינת ישראל.

תודה. חבר הכנסת מקלב.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. בהערת ביניים ביקשתי מהיועצת המשפטית להבהיר שהצעת החוק הזאת היא לא רק דחייה של מועדים, אלא היא גם שינוי בזמנים. מתברר פה שאנחנו כחברי כנסת נקבל מספר ימים יותר גדול לדון בתקציב, שזה חלק חשוב מאוד בהצעת החוק הזאת מבחינתנו. מכיוון שבמקום לקבל רק 45 ימים, אנחנו נקבל 74 ימים, אם לא יותר, במסגרת הדיון, וגם הממשלה תקבל, וזה דבר מבורך. היועצת המשפטית, נכון שהכנסת תקבל עוד 50% מהזמן.

לפי מה שאני רואה כאן, מאריכים את התקופה לכנסת.

הנציג של האוצר לא דיבר על החלק הזה.

לא נכון שמאריכים. ב-2016 מקצרים.

כאחד החברים הוותיקים בוועדה, כדי שהמצפון של חברי הכנסת החדשים מהקואליציה לא ישב עליכם, צריך להבין דבר אחד: כל מה שאנחנו עכשיו מדברים פה זה פטור מחובת הנחה. אנחנו לא מדברים על שום דבר.

אבל למה פטור מחובת הנחה? די, באמת.

לא להתווכח, קארין. זה לא בסדר.

זה באמת לא בסדר.

אני מאוד מכבד את הידע המשפטי, אבל אם הכנסת הייתה מקבלת גם קצת ניסיון – נצא מנקודת הנחה שלא נאשר היום פטור מחובת הנחה, מה שיקרה הוא שהממשלה צריכה יומיים כדי להניח חוק, וועדת הכספים תדון באופן ישיר בעניין הזה.

זה משבר חוקתי.

מה יקרה, לשיטתך?

היושב-ראש נותן אקסטרה לנו היום עכשיו לדון בדבר הזה. בסך הכול אנחנו מדברים על פטור מחובת הנחה, כדי שאנחנו כחברי כנסת באופן טכני נוכל לדון בזה כבר ביום שני הזה, ולא נצטרך לחכות ליום רביעי. אני מדבר עכשיו לחבריי הצעירים יותר מהקואליציה, שיבינו את התהליך הזה.
אומר גם באופן משמעותי. הרי ועדת השרים הראשונה שישבה היום בשעה 13:00, זה התאריך הראשון שהיא יכלה להביא את זה לכנסת, להניח את זה, כדי שיהיו לנו כל מספר הימים. לנו זה נוח שזה יהיה היום.

תודה. עפר, אם אורי לא שכנע אותך, אז אתה אחרון הדוברים.

חבר הכנסת מקלב חיזק אותי בדעתי, ואגיד למה. אני מסב את תשומת לבך, שמכיוון שמסיבות מסוימות עדיין אין ועדות לכנסת, אין לנו מה לעשות ביום רביעי. וזה חלק מהביזוי המתמשך של הכנסת מאז תחילתה של הכנסת המאוד צעירה הזאת. זאת אומרת שמה שהיא עסקה בו עד עכשיו זה שפעם אחת כבר הופעל סעיף 98, הוקמה פה ועדה מיוחדת שאורך חייה היה שש שעות, דנה בתיקון בהוראת שעה של חוק יסוד, ועכשיו מבקשים מאתנו פטור מחובת הנחה בשביל שלא נבוא לפה ביום רביעי. אני לא מדבר בשם האופוזיציה, אבל אני מניח שחבריי מהאופוזיציה יסכימו אתי, שנסכים לבוא לפה ביום רביעי. מה גם שמשלמים לנו שכר די נאה ואין לנו משהו יותר טוב לעשות. מישהו דואג לזה שהכנסת הזאת לא תתפקד. זה הדבר שקורה פה לנגד עינינו. אני יודע שאתה מכבד מאוד את הכנסת, אז אני חושב שהדברים האלה מדברים אליך. בסופו של דבר אלה ימי דברי הכנסת ה-20 עד עכשיו – פטורים, קיצורים, ועדות מיוחדות שמתכנסות מ-01:00 בלילה עד 07:00 בבוקר בשביל לדון בתיקון לחוק יסוד. גם דבר שהיה אפשר לעשות אותו בדרך שלא הייתה מבזה את הכנסת בוועדת החוקה, חוק ומשפט, הפעלת סעיף 98, שבדרך כלל הוא מופעל כשכלו כל הקצים, ועכשיו מפעילים אותו כמצוות אנשים מלומדה.

לא מפעילים את סעיף 98.

חבר הכנסת מקלב, אתה לא יכול לשנות את עמדתך לפי מקום מושבך. אני אגיד לך דברים שאמרת פה לפני שנתיים.

אבל לא מפעילים את סעיף 98. מי אמר?

הוא יכול, וגם אנחנו יכולים.

בגלל שאני נמצא פה אני יכול גם לדון היום. לי אין בעיה לדון היום.

אני מחבר את זה לסוגיה התוכנית, שכן עסקנו בה כמעט בדרך אגב, אבל היא סוגיה חשובה. זה כמו שרוצים שעכשיו יקבעו ונאשר את התקציב עד סוף 2018. מישהו רוצה לעקר את כל הדיון שנעשה בבית הזה, ואתם מרימים את היד בעד.

ארבל, האם אנחנו צריכים לקרוא את החוק?

לא. אתה אומר את שם הצעת החוק. הוא מונח לפני חברי הכנסת.

את ההצבעה נעשה בדרך הרגילה, ברוב עם באמצעות הקראת השמות.

אנחנו רק נבקש התייעצות סיעתית קודם, בבקשה.

מי מבקש?

המחנה הציוני.

אז ההצבעה היא בעוד חמש דקות מעכשיו. נבקש מחברי הקואליציה להגיע בזמן.
אנחנו חוזרים לעניין הצבעה על בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק יסוד: תקציב המדינה. מנהלת הוועדה תקרא בשמות חברי הוועדה.

צחי הנגבי – בעד; יואב קיש – בעד; דוד ביטן – בעד; ירון מזוז (במקום ג'קי לוי) – בעד; מיקי זוהר – בעד; נאוה בוקר – בעד; אברהם נגוסה – בעד; נורית קורן – בעד; איתן כבל – נגד; מרב מיכאלי – נגד; מיכל בירן – נגד; מיקי רוזנטל – נגד; דני עטר – נגד; יואל חסון – נגד; אחמד טיבי – אינו נוכח; דב חנין – נגד; ג'מאל זחאלקה – נגד; מיקי לוי – נגד; עפר שלח – נגד; יואל רוזבוזוב (במקום עליזה לביא) – נגד; רחל עזריה – בעד; יפעת שאשא ביטון – בעד; מירב בן-ארי – בעד; ינון מגל – בעד; ניסן סלומינסקי – בעד; יעקב מרגי – בעד; יצחק וקנין (במקום יואב בן צור) – בעד; אורי מקלב – בעד; ישראל אייכלר – בעד; רוברט אילטוב – נגד; חמד עמאר – נגד; מיכל רוזין (במקום אילן גילאון) – נגד.
17 בעד. 14 נגד. אין נמנעים.

תודה. ההחלטה התקבלה.

אנחנו מבקשים רביזיה.

ההצבעה על הרביזיה תתקיים בשעה 17:28.

<בחירת ממלא מקום ליושב-ראש הכנסת בעת היעדרו מן הארץ>

הנושא הבא הוא בחירת ממלא מקום ליושב-ראש הכנסת בעת היעדרו מן הארץ. נאזם, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מכתבה של מזכירת הכנסת מציין שיושב-ראש הכנסת ייעדר מהארץ בסוף השבוע הבא, מיום רביעי, 3 ביוני 2015, עד יום ראשון, 7 ביוני 2015. ממלא המקום המוצע הוא חבר הכנסת יצחק וקנין. זאת באמת נסיעה לחוץ לארץ, לא כמו שאתה אומר שכל יום הוא נוסע לחוץ לארץ. לכן מתבקש אישור הוועדה המסדרת להחלטה זאת.

לכל נסיעה זה יהיה נפרד, או שזה קבוע?

כל נסיעה.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – רוב
נגד – אין
נמנעים – אין

הבקשה אושרה.

בקשת יושב-ראש הכנסת אושרה.

<המלצה להרכב כלל חברי הוועדות והמלצה על יושבי-ראש הוועדות>

אנחנו רוצים להביא לוועדה המסדרת בשבוע הבא את הרכב כלל חברי הוועדות והמלצה על יושבי-ראש הוועדות. ההרכב הזה יובא כמקשה אחת למליאת הכנסת, להצבעה, לאחר שיאושר פה.

למה זה לא נעשה השבוע?

יש סיעות שטרם הביאו.

זה עוד שבוע שהכנסת לא עובדת.

זה עוד שבוע שהוועדות לא עובדות.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 17:05.>