PAGE
31
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/01/2015

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 310>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ג בטבת התשע"ה (14 בינואר 2015), שעה 13:00

<איום בסגירת המכינה הקדם-אקדמית באוניברסיטת ת"א>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

מסעוד גנאים

בועז טופורובסקי

>
יהודית גיגי - ממונה ארצית באגף חינוך מבוגרים, משרד החינוך

יוסף אסף לוי - משרד המדע והטכנולוגיה

גדי פרנק - מנכ"ל, מל"ג

מיכל אבן - יו"ר ארגון הסגל האקדמי הזוטר אונ' חיפה, אוניברסיטת חיפה

הדס ניצן - יועץ ארגון הסגל האקדמי הזוטר אונ' חיפה, אוניברסיטת חיפה

ד"ר אהרון אלאור - חבר ועד ארגון הסגל האקדמי הזוטר, אוניברסיטת ת"א, האגודה הסוציולוגית הישראלית, יו"ר הסקציה לסוציולוגיה ציבורית

מרדכי כהן - מנכ"ל, אוניברסיטת תל-אביב

מירית כהן - ראש מדור הפרט בארגון הסגל האקדמי הזוטר, אוניברסיטת תל-אביב

אוהד ריטרבנד - מורה, אוניברסיטת תל-אביב

רמי חזן - אוניברסיטת תל-אביב

שרה כפיר - מורה, אוניברסיטת תל-אביב

ד"ר אסתר סרוק - יו"ר מו"ח, ארגון מורים וחוקרים באוניברסיטה העברית, יו"ר הפורום של ארגוני הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטאות עד אשתקד

מנחם גרינבלום - מנכ"ל, אוניברסיטת בר אילן

לב גולובצ'ינר - ראש מחלקה אקדמית באגודה, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

שמעונה דויטש סרטר - רכזת, ארגון הסגל האקדמי הזוטר

ענת לובזנס - מזכ"ל, ארגון הסגל האקדמי הזוטר

עו"ד אהד פיליפ - ב"כ ארגון הסגל הזוטר

עומר אלוני - יושב-ראש ארגון הסגל האקדמי הזוטר

וורקו מטוקו - בוגר מכינה

גיא סלומון - רכז מתמטיקה של המכינה

עינבל בלאו - סגנית יו"ר ארגון הסגל האקדמי הזוטר

מרגריטה ז'וקוב - סטודנטית

אילנה פצ'רסקי - דוברת אגודת הסטודנטים

זוהר אביטן - יו"ר ועד מנהלי המכינות הקדם-אקדמיות

ליאת הלבץ - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

אורה חכם



לירון וייס - דוברת ועדת החינוך, התרבות והספורט

רבקה וידר

אושרה עצידה
<איום בסגירת המכינה הקדם-אקדמית באוניברסיטת ת"א>

שלום רב לכולם, צהריים טובים. שלום לעמיתיי חברי הכנסת שהתפנו מענייני הבחירות. אני מצטער על האיחור, אנחנו בכל מקרה נסיים בזמן. עד השעה 15:00 לפחות נמצה את הדיון, אפשר גם לפני זה.

הדיון עוסק באיום בסגירת המכינה הקדם אקדמית באוניברסיטת תל-אביב. אני רוצה לפתוח ולומר כמה דברים. הוועדה הזו עסקה בנושא המכינות הקדם-אקדמיות יותר מפעם אחת, בעיקר בנושא המבנה הארגוני והנוהלים הקשורים בזה למכינות הקדם-אקדמיות. הגענו לסיכום, לדעתי חשוב, ואני מקווה שהוא גם יתממש, ונשמע קצת מגדי איפה זה עומד, בכך שהמכינות הקדם-אקדמיות נכנסות תחת המטריה של ות"ת. המשמעות היא שהן נכנסות להיות חלק בלתי נפרד מהמוסדות האקדמיים בלי תיווך, לא של מרמנת או לא של מישהו אחר, בלי לפגוע בזכויותיהם של כל אחד ואחד. אם אתם רוצים, בעצם פעולה של אנטי הפרטה מבחינה מסוימת ויכולת להתמודד עם הנושאים והבעיות השונות, ובעיקר לתת תשובה להחלטת ממשלה, לוועדה חשובה שעסקה בנושא, ולהסדיר את נושא המכינות הקדם-אקדמיות - זו נקודה ראשונה.

נקודה שנייה - אני, הוועדה, אנחנו, רואים במכינות הקדם-אקדמיות כמנוף חשוב מאוד בתהליך סגירת הפערים בחברה הישראלית. אני לא הייתי זקוק למכתבים שקיבלתי מבוגרים ומאנשים שעוסקים בזה כדי להבין את החשיבות הזו של המכינות הקדם-אקדמיות לציבורים שלמים, בין אם זה חיילים משוחררים, בין אם זה העולם החרדי, בין אם זה עולם הישיבות, בין אם זה המגזר הערבי ובין אם זה שאר ישראל, לשפר, לסגור פערים ולאפשר כניסה אל תוך העולם האקדמי, בין אם משלימים בגרות או בהרבה מאוד מסלולים גם ללא תעודת בגרות. אני חושב שזה דבר חשוב מאוד וכך הוא צריך להישאר ולהישמר.
על הרקע הזה קיבלנו לא מעט פניות בחודשים האחרונים, אני פניתי גם לנוגעים בדבר, ועל כן התאספנו, כדי לבחון את האיום הזה בסגירת המכינה הקדם אקדמית באוניברסיטת תל-אביב ולנסות כמובן למצוא כל דרך שזה לא יקרה. אם צריך לעשות תיקונים, שיפורים, שינויים מינהליים אדמיניסטרטיביים כאלה או אחרים זה כמובן לגיטימי, אבל שהנושא, התוכן, התחום, כמובן יישמר גם אם לעיתים יש עליות וירידות בבסיס הכלכלי התקציבי שלו.
אנחנו נקיים את הדיון ובהתחלה אבקש ממנכ"ל מל"ג-ות"ת, מאוניברסיטת תל-אביב, מאיגוד המכינות הקדם-אקדמיות, ואחר כך נפתח את זה כמובן לדיון. גדי, נפתח איתך.

אני אגיד ממש בקצרה כי זה לא הנושא העיקרי של הדיון, אבל ביקשת שאתייחס, לגבי הנושא של המעבר של המכינות לוות"ת. אנחנו מתקדמים בתהליך הזה. אנחנו נמצאים בשנת מעבר. כל הצדדים מנסים לתפור את הנושא הזה עד הקצה. זה דורש תיאום, בעיקר לפחות בעולם הרגולטור בין שלושה גורמים שאתם מכירים אותם היטב: אנחנו, משרד החינוך והקרן לחיילים משוחררים.
עלו ספקות לאחרונה לאור כמה מכתבים, בין היתר, הבנתי לאחרונה מהקרן, גם על הרקע של החוסר ודאות התקציבית שיש לכל המדינה כרגע, היכולת שלהם לעמוד אכן במתווה שהם התחייבו אליו. אנחנו במגעים מאוד מתקדמים עם הקרן בניסיון לפתור גם את הנושא הזה. מראש, כמו שאנחנו יודעים, הלכנו לרפורמה יותר מצומצמת לאור האילוץ התקציבי, אבל בלי איזושהי תוספת לא נוכל להבין למימוש העניין. אנחנו מקווים שזה יצליח. אנחנו מצדנו מנסים לגלות מקסימום גמישות. בזמנו הקרן חשבה שאולי היא יכולה לטפל בכל החיילים המשוחררים, גם אלו שבאוניברסיטאות שוות"ת מטפלת בהם. אנחנו מוכנים כל סוג של החלטה, לרבות כזו שאנחנו נצטרך להעביר תקציבים אל הקרן ושהקרן תטפל בכלל החיילים המשוחררים, ובלבד שבסוף יהיה סדר בנושא.

מבחינת רמת האופטימיות, הייתי אומר, ממוצעת פלוס. זה תלוי גם בהיבטים נוספים שהם לא רק לא משותפים כמו תקציב מדינה וכו', אבל אנחנו נעדכן ככל שאנחנו נראה שאנחנו מגיעים לשלבים מאוחרים מדי ואנחנו לקראתם. אנחנו צריכים בסוף לתת למכינות איזושהי ודאות לקראת התקופה הקרובה, חודש-חודשיים, שבהם עוד מעט צריך לפתוח את ההרשמה לשנה הבאה. לכן, אנחנו מנסים לרכז מאמץ.

מדאיג אותי שזה דוגמה לתהליך מתמשך ממשלתי שאחר כך הוועדה התערבה בו, אני התערבתי בו, עשינו דיון פנימי, שמגיעים לסיכומים ובסוף הם לא מתקיימים. יכול להיות שצריך לעשות עוד פעם מפגש שאני איזום אותו עם הנוגעים בדבר כדי לתת את הפוש האחרון. אבל לא ייתכן שכל פעם כל גוף שכבר סיכם ואישר את מה שסוכם אחר כך פתאום אם לא נוח לו או השתתף מישהו, אינני יודע מה, ואז אתה יודע - עד שיהיה ממשלה, עד שיהיה תקציב. זה ממש ממש מקומם.

אני גם רוצה שאולי תבהיר עוד פעם את המשפט שמאוד צרם לי. אמרת כך: "אולי אנחנו נעביר את הכסף, את התקציב, לקרן להכוונת חיילים משוחררים.". מה, אתם מתנערים מהסיפור בכלל?

ממש לא, ממש לא.

אז איך אמרת דבר כזה?

אם רוצים, אפשר להרחיב.

אני לא רוצה כי זה לא נושא הדיון.

אבל זה מעיד על תפיסה, על גישה, ריבונו של עולם.

שמעון, אתה עושה משהו שלא מתאים לך. אתה נתפס לאיזה מילה שהיא כולה קצף על פני המים.

אני לא בטוח שנכון לפתוח את הדיון כי זה יכול להציב איזשהן טענות או שאלות בינינו לבין הקרן לחיילים משוחררים שלא נמצאת כאן כרגע ואני לא מוצא לנכון להתווכח איתה בלי שהיא נמצאת פה. אני חושב שזה לא נכון ולא יעיל. ההיפך, אנחנו מעדיפים שהכסף יישאר אצלנו. אבל אם הקרן סוברת שעדיף בשביל לעשות איזשהו סדר צעד הפוך שבו כל יתר האוכלוסיות יטופלו אצלנו וחיילים משוחררים יטופל אצלם, כמובן על בסיס כללים אחידים ועל בסיס כל התנאים של הרפורמה, אני אומר, אנחנו לא רק מחפשים אחוזות פיאודליות. אני מוכן להביא תקציבים מכל אחד שרוצה, ובלבד שאנחנו נהיה בסוף רגולטור אחיד של כל התהליך הזה. אני לא מחפש שליטה על תקציבים פה, אני מחפש בסוף ביצוע של הרפורמה. אבל אני באמת חושב שזה לא עיקר הדיון.

עומר אלוני, אני משמש כיושב-ראש ארגון הסגל האקדמי הזוטר. חבר הכנסת מצנע, אני מודה לך ולחברי הכנסת שהתכנסו כאן לשעה ולשאלה החברתית העמוקה והחשובה שעומדת כאן לדיון. אבל אני כן רוצה להפנות שאלה למר גדי פרנק. מר פרנק, אתה משמש כיום כיושב-ראש, וברכות.

מנכ"ל. לצערי, כרגע אין יו"ר ות"ת ואין יו"ר מל"ג.

חבר הכנסת מצנע, אתה ציינת על איזשהו תהליך, אנחנו מדברים פה על החלטת ממשלה. אני גם מודה לך על זה שאתה מקדם וממשיך ללוות את הנושא של המכינות. היינו כאן - לא אתה, מר פרנק - אבל היינו כאן רק בחודש יוני האחרון, ואתה חבר הכנסת מצנע, אפילו נזפת בנציגי ות"ת למה לא מיושמת החלטת ממשלה מ-2011, תקן אותי אם אני טועה, לגבי מודלי התקצוב האלה. אתה הרגולטור, מר פרנק.

אנחנו לא פותחים את זה עכשיו וחבל על הזמן לנושא שאליו התכנסנו. הוא נושא חשוב ומורכב. לא במקרה התערבתי ועשיתי. אל"ף, יזמתי פגישה אצל שר החינוך, ואחר כך בהסכמת שר החינוך עשינו אצלנו מפגש. לכל גוף פה יש לטיפונדיה משלו, הסיפור הזה לא כל כך פשוט. אבל הוא באמת הגיע לסיכום. היה סיכום ברור וחד-משמעי מי נותן מה ואיך. אני מבין שיש פה איזשהן בעיות בתפרים. איך אמרתי קודם? יעלה לנו בעוד דיון אז נעשה אותו.

אבל יש כאן מישהו שנופל בינתיים בין הכיסאות.

חבל, תיכף יקום עוד מישהו שירצה להוסיף ואנחנו נמצה את הזמן רק על זה. הנושא הוא חשוב כשלעצמו ונעסוק בו. הנושא הזה חשוב לא רק בגלל האדמיניסטרציה ומי מנהל את התקציבים, הנושא הזה חשוב בגלל שהוא ייתן מעמד גם לסגלי ההוראה במכינות הקדם-אקדמיות ברגע שהם תחת ות"ת- מל"ג והם חלק מהמוסדות האקדמאים. הוא יעשה גם איזושהי התאמה לרוחב של המכינות השונות שפזורות במקומות שונים בארץ, והוא גם יאפשר שכל אחד, וזה הרעיון, שגמר מכינה קדם-אקדמית במוסד אחד לקבל את אותן זכויות במכלות או באוניברסיטאות אחרות - זה חלק מהעניין. וכמובן לנצל את הכסף הציבורי כהלכה. לא לתת את הכסף הציבורי סתם למתווכים בדרך שלא תורמים שום דבר, אלא רק יוצרים את המתווכים האלה שכל אחד גוזר את הקופון שלו ובסוף לשטח מגיע פחות כסף. אז בואו נעבור באמת לעניין.

אני אגיד כמה מילים. אני חושב שיש פה מספיק גורמים שירצו לפרט ויידעו לפרט יותר טוב, אני מניח גם מצד שמאל וגם מצד ימין.
באופן כללי, הנושא של שיתוף פעולה בין מוסדות המכינות אני חושב שהוא עולה בקנה אחד לגמרי עם הרפורמה. הכיוון של מכינות יותר חזקות, יותר גדולות, שיכולות לתת את כל המגוון בהחלט עולה בקנה אחד. כנ"ל היכולת של מוסדות שונים להכיר במכינה אחת של השנייה, או לחלופין לשתף פעולה על מכינות קדם אקדמיות, עולה לגמרי בקנה אחד.

יש פה הרבה שאלות אופרטיביות של איך זה קורה, באיזה תשתיות משתמשים, באיזה תהליכים של באמת הכרה הדדית. צריך לראות שזה win-win, ולא lose-lose גם במובן של המוסדות וגם במובן של המרכיבים השונים של המערכת. כלומר, האם יש פה איזשהו מוסד שיש לו חוזקה בתחום מסוים ומוסד אחר שיש לו חוזקה בתחום אחר והסך-הכול של החיבור הזה עולה על חלקיו. אני חושב שיש לזה פוטנציאל. אנחנו לא מכירים את הפרטים לגמרי. למיטב הבנתי, יכול להיות שאני טועה, הפרטים עדיין לא סוכמו, אבל אני מניח שהאדונים שיושבים מימיני יידעו להגיד יותר טוב, ואולי גם חלק ממי שיושב משמאלי. אני חושב שבתהליך לכשעצמו של שיתוף פעולה בין מוסדות על מכינות ביצירת מכינות יותר גדולות שנותנות מענה אזורי יותר טוב, יכול להיות בהחלט ערך. איך עושים את זה, איך מיישמים את זה, זו שאלה שצריך לרדת לפרטים, ולפעמים אלוהים הוא בפרטים, לפעמים השטן הוא בפרטים – כל אחד יסתכל על זה מכיוונו שלו. למיטב הבנתי והכרתי, הפרטים עדיין לא סוכמו בצורה שאני יכול להביע את דעתי מעבר לזה.

אוניברסיטת תל-אביב, בבקשה.

שלום לכולם. אני מוטי כהן, מנכ"ל אוניברסיטת תל-אביב. למרות שיש פה הרבה אנשים מאוניברסיטת תל-אביב, גם בין חברי הכנסת, אני אתן אולי סקירה קצרה ונראה איפה אנחנו נמצאים.

המכינה של אוניברסיטת תל-אביב קמה כמעט ביום הקמה של האוניברסיטה, בתקופה שבה היו רק שבעה מוסדות והנושא של הכניסה למערכת ההשכלה הגבוהה היה מחסום שרבים התקשו לעבור אותו. אוניברסיטת תל-אביב, כמו אוניברסיטאות אחרות, בנתה באמת מכינה ראויה, טובה. אני חושב שהיא מקבלת מחמאות מכל הכיוונים.

עם הזמן חלו שינויים ובשנים האחרונות התרחשו שני תהליכים מאוד בולטים: אחד, מספר המכינות במדינת ישראל גדל בצורה דרמטית. אם בעבר היו חמש-שש מכינות היום יש 47 מכינות במדינת ישראל. כתוצאה מכך, חל איזשהו דילול במספר האנשים שפונים למכינה. אוניברסיטת תל-אביב בשעתו היתה מכינה עם מעל לאלף תלמידים, והיום היא מגרדת את ה-300 והיא שמחה שיש 300 תלמידים במכינה. זה כולל מכינת עולים ומכינה רגילה.

הדבר השני, ואני חושב שזה ההדים של הדיון הקודם, למעשה התעריפים שבהם מתקצבים את המכינות לא התעדכנו כבר הרבה מאוד שנים. יש גרסה אחת שאומרת שמונה שנים, גרסה אחרת אומרת עשר שנים. כתוצאה מכך, אוניברסיטת תל-אביב חוותה ירידה בביקושים, מצד אחד, וגירעון הולך וגדל במכינות, מצד שני.
פנינו כמובן לרגולטור שלנו והתחלנו לדבר איתו לראות מה עושים. במקרה זה זה מנכ"ל הוות"ת. הוא אמר: למה לא תבדקו אפשרות לאחד כוחות? יש לא רחוק מכם, במרחק של כמה קילומטרים, מכינה נוספת באוניברסיטת בר-אילן, תנסו לראות מה אפשר בדבר הזה. אולי החיבור בין שני הדברים האלה יכול לעזור.

במאמר מוסגר - לאחד שני גופים במערכת ההשכלה הגבוהה, רבים מכם יודעים, זה כמעט משימה בלתי אפשרית. בשעתו ניסו לאחד שתי מכללות להוראה באזור המרכז וזה כמעט הסתיים במלחמת עולם בין שני המוסדות האלה. בכלל, גופים לא אוהבים להתאחד. אוהבים להתפצל, אבל לא להתאחד.

נדמה לי שזה הצליח עד היום רק ב"אחוה".

כן, יש מכללה אחת קטנה שהתאחדה עם סמינר הקיבוצים. אבל זה היה בליעה יותר מאשר איחוד.

ואז באופן מפתיע הרמתי טלפון לידידי מנכ"ל אוניברסיטת בר-אילן ואמרתי לו: עלה רעיון כזה וכזה. מה דעתך על הרעיון? אמר לי: בוא נגלגל את הדברים. ישבנו, מה שנקרא, הנמרים של שני הגופים שזה הרקטור, הנשיא והמנכ"ל של כל אחד מהגופים האלה והתחלנו לבדוק את הדברים ואמרנו שגילינו פה מטמון. מה המטמון? אומנם אוניברסיטת בר-אילן זו אוניברסיטה שהמכינה בה היא מכינה בגרותית, היא בעלת מאפיינים מאוד מסוימים והמכינה באוניברסיטת תל-אביב היא מכינה ייעודית שהיא באה לייעד את הלימודים לצורך מתמטיקה, פיזיקה, הנדסה, רפואה, לכל הדברים האלה. לכאורה שני דברים שונים, אבל פתאום הסתבר לנו שכשאנחנו מנסים לאחד את הדברים האלה כל המערכת מרוויחה. אפשר לבנות תוכנית חדשה של מכינה משותפת של שני הגופים האלה שתיתן מענה לצרכים של האוכלוסייה המיועדת.

צריך לזכור שבאוניברסיטת תל-אביב הנושא נדון בוועד המנהל וחד-משמעית הוועד המנהל אמר: רבותי, קודם כל, ובראש ובראשונה, יש לנו מחויבות חברתית כלפי האוכלוסייה שאנחנו משרתים. זאת אומרת, אם אנחנו באים עם פתרון, הפתרון צריך לתת מענה לאוכלוסייה שאותה אנחנו משרתים.

בדקנו עם בר-אילן. שוב, הכוונה היא לתת מענה מלא לאוכלוסיות ששני המוסדות האלה משרתים. הקמנו שני צוותים: צוות אחד שהוא צוות אקדמי, צוות אחד שהוא צוות מינהלי. הצוות המינהלי בראשות המנכ"לים, הצוות האקדמי בראשות סגני הרקטור. הם יושבים ובונים את התוכנית החדשה של המוסד שתיקרא מכינה משותפת לאוניברסיטת תל-אביב ולאוניברסיטת בר-אילן. זה המצב שלנו כרגע היום, ואני חושב שהפתרון הזה שמתחיל להתגבש ולהתגלגל הוא לדעתי פתרון טוב לכלל המערכת ולמדינת ישראל. זאת אומרת, להגיע למכינה שתהיה יותר גדולה בין כל אחת מהמכינות. אגב, לומדים בבר-אילן 200 תלמידים, תל-אביב זה 300. אני מאמין שהמכינה המשותפת תהיה הרבה יותר אטרקטיבית ותמשוך יותר מאשר את ה-500 הנגזרים ביחד.

איפה תשב?

אגב, זו שאלה פחות חשובה. ברגע שיש מכינה אחת אין חשיבות למקום הפיזי של המכינה כי התלמידים יוכלו להירשם למכינה הזו בתל-אביב, תלמידים יוכלו להירשם למכינה הזו בבר-אילן. באופן תיאורטי אפשר ללמוד בבני-ברק.

אז אפשר לפנות חצי מאוניברסיטת תל-אביב. זו קרקע יקרה, להעביר אותה לבר-אילן. אנשים יירשמו אליהם בתל-אביב וילמדו בבר-אילן – גם את זה אפשר.

הנושא הפיזי הוא פחות חשוב. יותר חשוב פה שיש פה פתרון למכינה אחת גדולה, חזקה, טובה, שעונה לצרכים של אוכלוסיות היעד של שני המוסדות ושנותנת מענה בתנאים הרבה יותר טובים מכפי שהיה קודם. אני חושב שהחיבור פה הוא חיבור שכולם מרוויחים. אוניברסיטת תל-אביב מרוויחה, בר-אילן מרוויחה, מערכת ההשכלה מרוויחה, והכי חשוב זה התלמידים שבאים למכינה, וזה היעד שלהם, שיקבלו עכשיו שירות יותר טוב, יותר מקצועי, יותר מלא, יותר מקיף, שיוכל לאפשר להם להתקבל לכל התחומים שבהם הם רוצים ללמוד.

מוטי, יש לי כמה שאלות. הלוא יש מגוון תוכניות במכינה אצלכם שמיועדות למגזרים שונים, מוחלשים יותר, מוחלשים פחות. האם כל התוכניות האלה נכנסות תחת המטרייה הזו?

הכוונה היא שכן. הצוות האקדמי שיושב על זה היום בדיוק בונה את התוכנית כך שהיא תענה על הצרכים של פיזיקה, הנדסה, רפואה, ושיהיה מענה מלא לנושא הזה.

והתוכניות הייעודיות יעברו לבר-אילן.

מביאים את זה לסוגיה הפיזית, אבל הסוגיה הפיזית פחות חשובה במקרה הזה כיוון שזו תהיה מכינה משותפת.

לא, אנחנו מדברים פה על עניין של תכנים,

התכנים יהיו משותפים ומוסכמים על-ידי שני הגופים האקדמיים. היא תהיה גם וגם ותהיה מכינה שתיקרא מכינת בר-אילן - - -

האם יש התחייבות של שתי ההנהלות של המוסדות?

אני אתן לך לדבר, רגע.

אשאל במקומו. האם יש התחייבות? מה עתידו של הסגל? מה, הכושי עשה את שלו?

קודם כל, אני לא רוצה לומר כרגע על הסגל כי המטרה של המכינה, קודם כל, זה לשרת את הסטודנטים, את התלמידים, שצריכים לבוא. אבל נקודה חשובה. בשיחה בין המנכ"לים שזה נוגע לחלק האדמיניסטרטיבי של האיחוד, וזה במפורש איחוד, זה לא העברה, זה איחוד, איחוד של המכינה, הכוונה היא שתינתן עדיפות לסגלים הקיימים בקליטה בתוך המכינה החדשה.

יש לי דז'ה וו מהעולים. לא קלטו אף אחד. מינהל הסטודנטים אמרו עדיפות ולא קלטו אף אחד.

מנכ"ל אוניברסיטת בר-אילן, בבקשה.

שמי מנחם גרינבלום ואני מנכ"ל אוניברסיטת בר-אילן. אני חדש במקצוע. כל מה שמוטי אמר אכן מדויק. אנחנו יושבים ימים כלילות בצורה מאוד מסודרת ומובנית לתת פתרון לכל - - -

תשב לילות כימים.

לא, לא. אני רוצה בכוונה להגיד מה שאמרתי. שמעון, לא התבלבלתי. אנחנו משקיעים בזה זמן מיוחד על מנת לתת פתרון ל-25 בינואר שכל מי שירצה להירשם מכל הסטודנטים והתלמידים הפוטנציאליים יידע לאן הוא הולך. אנחנו צריכים לתת פתרון לכל מה שהיה עד היום. אנחנו עובדים על זה על מנת לתת פתרון מושלם לכל הסטודנטים הפוטנציאלים שיבואו גם למכינה של נושא של בגרויות וגם למכינות הייעודיות. אין לנו כרגע תשובה סופית אם כולם יהיו במקום אחד. יכול להיות שתהיה העדפה לשאלה שנשאלה קודם שמכינה ייעודית אחת יכולה להיות באוניברסיטה א', אבל הכול תחת ניהול אחד. כל מה שאנחנו עושים הוא שכל הקטע המינהלי בעיניים שאנחנו מסתכלים יהיה הרבה יותר ממוקד ונכון ונעשה את הדברים המקסימליים. אם ישנם דברים שאנחנו לא יכולנו לתת עד היום, אם יש לנו מספר סטודנטים רחב, נוכל לתת את הפתרונות, כאשר למעשה זה situation win -win כמו שמישהו קודם שאל את השאלה.

מוטי, האמירה שלך ש"תינתן עדיפות ל-" קצת מטרידה אותי. כי אם אתה אומר לי : מיזוג של שתי המכינות מאפשר גם התייעלות בכוח-אדם, זה לגיטימי.

זאת הכוונה.

אבל כל אלה שהיום הם מועסקים, אין שום סיבה שלא יועסקו, או רובם. אין מקום לנצל עכשיו את ההזדמנות וליצור כאילו מערכת חדשה שעכשיו כל אחד מסננים אותו פנימה או החוצה בהתאם לשיקולים כאלו או אחרים.

קודם כל, אני חושב שכשאתה מחבר שני גופים הכוונה היא להגיע להתייעלות גם בחלק האדמיניסטרטיבי. יש פה אנשים מהמכינה שלנו שמכירים את החלק האדמיניסטרטיבי שלנו שהוא גדול וכבד הרבה שנים כי יש שם אנשים עם קביעות וצריך לתת פתרון בתוך האוניברסיטה, וגם בחלק האקדמי, החלק המלמד. אנחנו נגיע להתייעלות. אבל ברור לחלוטין שברגע שאתה מרחיב את מערכת הלימודים, את תוכנית הלימודים, אתה צריך כוחות הוראה. זאת אומרת, הכוונה היא בהחלט למזג את הדברים האלה. שוב, אי-אפשר להבטיח שכל אחד ואחד מהמורים שמלמד היום במכינה באוניברסיטה ימשיך לעבוד גם במכינה המשותפת. אבל אני מעריך שחלק גדול מהמורים הקיימים ימשיכו ללמד בהיקף זה או אחר גם במכינה החדשה.

תודה רבה על הזמן ועל תשומת הלב. ברשותכם, הכנו גם מצגת, אבל אתייחס כמובן במהלך הדברים לנקודות שעלו כאן.
חבר הכנסת מצנע, אני מצטט אותך. ציינת ואמרת שהמכינות הן מנוף חשוב מאוד בתהליך סגירת הפערים. אתה כמובן לא היית צריך לזה תזכורת. אני חושב, ולצערי אני חושב שאנחנו מדברים מהנסיבות שעולות כאן מהשטח, שלפחות לחלק מהגורמים שמעורבים, לאו דווקא אלה שנוכחים כאן בחדר, כן צריך להזכיר את התפקידים החברתיים של מכינת אוניברסיטת תל-אביב שאני מאוד אוהב אותה, כי כרגע מנכ"ל האוניברסיטה מדברים על היתכנות ועל כוונה ועל עדיפות, ואני מצטט אותם.

שנת הלימודים תשע"ו נמצאת מעבר לדלת, אנחנו חיים פה במערכת האקדמית. זאת אומרת, אין אפשרות להחליט על הדברים האלה בתוך פרק זמן מאוד מאוד קצר. תהליכים אחרים הרבה פחות עמוקים ופחות עם השלכות ברמה שיש להשלכה לצעד של סגירת המכינה בתל-אביב נדונים במשך תקופה ארוכה. אוניברסיטת תל-אביב יודעת להקים צוותי עבודה משותפים. למשל, תוכנית תל-אביב לאיחוד של בתי-הספר בתוך תל-אביב, בתוך - - - האקדמיות, קם צוות שישב על המדוכה במשך שנה.
אני לא מזלזל בפעילות שמושקעת מצד הגורמים, אבל אנחנו מדברים על איזשהם צוותים שפועלים כאילו אצה להם הדרך וכל מה שחשוב כרגע זה שייפול דבר שהמכינה של תל-אביב בתשע"ו תסיים את הפעילות שלה.

עד מתי צריך להחליט? עד סוף החודש?

ב-25 לחודש נפתחת ההרשמה למכינה.

אז צריך להחליט עד אז אם יש או אין איחוד.

לא חייבים. אנשים יוכלו להירשם גם פה וגם פה.

ראשית, ההרשמה מתחילה ב-25 לחודש, אבל היא נמשכת עד שלהי חודש יולי, גולשת לאוגוסט הרבה פעמים. שנית, ואמר את זה מנכ"ל בר-אילן כרגע, תאריך היעד או מועד היעד שנקבע עבור הצוותים זה עד ה-25 לחודש לבוא עם מסגרת. זה לא צריך להיות בדיוק איזה קורס ישנו בכל מקם, אבל המסגרת הכללית צריכה להיות מוסכמת וסגורה עד ה-25 לחודש כך שניתן יהיה לפתוח את ההרשמה ב-25 לחודש. שוב, הכוונה היא שההרשמה תהיה בשני המוסדות. גם בבר-אילן וגם בתל-אביב תתקיים ההרשמה למכינה. שוב, הכוונה היא שזה יהיה מענה מלא לאותן אוכלוסיות שהיום באות ואליהן זה מיועד.

עומר, אתה צריך לדאוג – זו השורה התחתונה.

אני לא מזלזל חלילה בתפקידו של מנכ"ל האוניברסיטה - נהפוך הוא. אבל לדעתנו חסרונה של דמות מאוד מסוימת מורגש. פרופ' ראובן חן משמש כמנהל המכינה של תל-אביב ואנחנו חושבים ששאלות ספציפיות שהוא מכיר אותן מתפקידו כמנהל המכינה שהן רלוונטיות לסימני השאלה שאנחנו נעלה תיכף, הן שאלות שרק ראובן חן, או בין היתר ראובן חן, יכול לענות עליהן. למשל, לגבי התוכניות הייעודיות, תוכנית "מאופקים להיי-טק", או תוכנית לשילובם של תלמידים ערביים. אלה תשובות שיכול לספק רק מנהל המכינה בכובעו כמנהל המכינה בתל-אביב בשנים האחרונות. לצערנו, מסיבות שעדיין לא מובנות לנו הוא לא נמצא כאן בדיון חרף בקשה אישית מטעם יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת.

הרכב הצוות האקדמי שיושב על המדוכה: מתל-אביב זה פרופ' ראובן חן, כמו שציינת, ופרופ' דינה פריאלניק שהיא סגנית הרקטור. יושב צוות מקביל של בר-אילן. יושבים ארבעה אנשים שמכירים את המאטריאה, יודעים את העבודה ויושבים על זה בצורה רצינית על מנת ללמוד את הדברים ואת החיבור.

אנחנו קצת יורדים מהנושא המרכזי. אנחנו לא הולכים לאפס שעונים ליציאה למבצע. כשיושב פה מנכ"ל אוניברסיטת תל-אביב ולשאלתי הישירה אומר, וזה אפילו כתוב בפרוטוקול ואפילו מצולם בסרט, שהתוכניות הקיימות לא תפגענה, המשמעות היא התוכניות הייעודיות או התוכניות לעולים החדשים, התוכניות לחיילים, לאתיופים, או כל התוכניות האחרות. אני מקבל את זה כאמירה.

לא מפקפק, אבל השאלה היא מבחינת ההיתכנות המעשית.

זה שאלה אחרת.

אני כן רוצה לדבר על החשיבות של המכינה. מנכ"ל האוניברסיטה דיבר על הפתרון של בר-אילן שהם הגיעו אליו. יש פה קונטקסט. אני משמש כיושב-ראש הארגון במשך שלוש שנים. לצערי, אוניברסיטת תל-אביב מנסה כל שנה בשנים האחרונות או לפחות שואפת כל שנה להביא לסגירת המכינה. זאת אומרת, לא הגענו out of the blue. יש פה תהליך מתמשך שבו, לצערי, הנהלת אוניברסיטת תל-אביב מבקשת להתנער מהמחויבויות החברתיות שיש לה כאוניברסיטת הדגל, ואין לי מילה אחרת להגיד את זה.

זה אמירה פופוליסטית.

מוטי, תן לו.

מוטי, זה לא פופוליסטי כי לדעתנו כאשר אוניברסיטת הדגל שהיא מהמובילות בארץ במחקר סוגרת את המכינה, יש לזה משמעות. אנחנו גם חיים בעולם של מסרים וכאשר צעיר או צעירה מהפריפריה רואה שאוניברסיטת תל-אביב סוגרת, ואגב, שלא יהיה פה בלבול. לא מדובר על האחדה, מדובר פה על סגירת המכינה של תל-אביב ושהמכינה של בר-אילן תקלוט לתוכה את 300 התלמידים שלומדים בתל-אביב כרגע. אין פה איזשהו תוכנית האחדה, או רה-ארגון. מדובר פה על סגירת המכינה של תל-אביב ופשוט העברה מחוסר ברירה של כל יתר התלמידים. אגב, לגבי מוסדות – אני חושב שיש לפחות עוד פקולטה למשפטים במרכז הארץ שפועלת גם בתל-אביב חוץ מהפקולטה למשפטים של בר-אילן וגם בחוג להיסטוריה שפועל באוניברסיטת תל-אביב במשך עשרות שנים וגם פועל בפקולטה למדעי הרוח בבר-אילן ואני לא שומע על תוכניות על איחוד של תוכניות הלימוד האלה או תוכניות לאיחוד של כמובן של שתי ההנהלות. צריך לחשוב גם מעבר לדיבורים כאלה.

אגב, הנהלת אוניברסיטת תל-אביב התכנסה ב-3 לנובמבר והחליטה על הסגירה. מוטי, תקן אותי אם אני טועה. הפתרון של בר-אילן הגיע כנראה רק לאחר מכן. זאת אומרת, אין פה איזושהי בדיקה שנמשכה תקופה ארוכה. אם אני לא מדייק בפרטים ציינו זאת בבקשה.

אבל אין חשיבות למה רצו ומה איימו כי אנחנו כאן כדי למנוע את הסגירה ולתת פתרונות. מצד שני, אין שום סיבה בעולם שאנחנו, גם לא המל"ג-ות"ת, יתערבו בניסיון של המכללות, האוניברסיטאות במקרה הזה, לצמצם עלויות, להתייעל. כולנו נמצאים במציאות שונה. לכן, אם אנחנו ניווכח, ולצורך כך התכנסנו, שניתנות תשובות רלוונטיות, לגיטימיות, מתאימות, ובסופו של דבר, השירות לסטודנטים הפוטנציאליים לא ייפגע אז באנו על שכרנו. כמובן שגם המועסקים בשני המקומות האלו, ברובם – אי-אפשר להבטיח לכל אחד ואחד. אני מניח שכאשר תהיה באמת העברת אחריות לתוך המסגרת של ות"ת והמשמעות היא גם שהמכינות הופכות להיות חלק מהמוסד האקדמי, אז גם כל בסיס התעסוקה – אני מקווה מאוד – יפסיק להיות זמני, עובדי קבלן כאלה. אבל על כך דיברנו פה רבות בוועדה.

שמי עינבל בלאו, אני סגנית יו"ר ארגון סגל האקדמי הזוטר. משהו מאוד חשוב בהקשר לדברים שנאמרו. אנחנו שומעים שהפרטים עדיין לא סוכמו, ות"ת בכלל לא מעורים בהם. מוטי אמר בעצמו שזו משימה בלתי אפשרית לאחד שני גורמים. קודם התקבלה החלטה לסגור את המכינה. אנחנו פעלנו באיזשהו הליך משפטי ואז התחילו לשבת. אותה ישיבה מתוכננת לבנות את אותה תוכנית עם אפיקים ייעודיים התקיימה לפני שבוע. אנחנו צריכים להבין שאותה תוכנית ייעודית שעליה יושבים ימים כלילות צריכה להיסגר עד ה-25 לינואר, וגם זה נעשה בעקבות איזשהו מהלך משפטי שעשינו. נראה שזה מין מעין מהלך מעושה כזה שהחליטו לסגור את המכינה - - -

את אומרת ולא רומזת שיש פה הונאה? שזה לא יקרה?

לא טוענת שיש פה הונאה, אומרת שהחליטו לסגור את המכינה. לגבי השיקולים התקציביים - אנחנו חלוקים עליהם ואסביר זאת בשני משפטים. ואז כתוצאה מחובה שבית-הדין חייב להתייעץ איתנו אמרו: עכשיו נשב, נביא את הפתרון של בר-אילן. איפה התוכנית? אפילו מנכ"ל ות"ת אומר: הפרטים עדיין לא סוכמו, כך הוא פתח את הדברים שלו. איפה התוכנית? ב-25 לינואר נפתחת ההרשמה. לאן אתה נרשם? מישהו שבא אופקים הולך לאופקים לפריפריה? כשאני נרשמתי, נרשמתי לפקולטה למשפטים וידעתי לאן אני הולכת. הוא הולך לאופקים לפריפריה? הוא הולך בסוף להיות בהנדסה? לרפואה? הוא הולך למכינה בגרותית שהיא בעצם יואל גבע מס' 2? זה אנחנו רוצים למנוע. המהות של המכינה כרגע באוניברסיטת תל-אביב היא העובדה שהיא לא יואל גבע 2 ולא איזה מכון פרטי.

אבל אם מבטיחים את התוכניות הקיימות?

איפה הן? סליחה, אני מתנצלת. אנחנו פשוט מקבלים את הקולות מהשטח.

אני יודע שבמדינתנו הצנועה יש חוסר אמון טוטלי. מה שאתה לא רואה בעין אתה לא מאמין בו. זו תופעה בעייתית, אבל היא קיימת.

זה משהו שהוא צריך להיות מובנה ומסודר. יושבים פה נציגי כל ארגוני הסגל האקדמי הזוטר בארץ ועיניהם נשואות אלינו, כי אם אנחנו נסגור את המכינה באוניברסיטת תל-אביב אנחנו יודעים מה יקרה הלאה.

יכול להיות שבעתיד, בהנחה שהתנועה החופשית בין המכינות למוסדות האקדמיים יביאו לסגירת חלק. זה לא דבר פסול להקטין את כמות המכינות.

אבל אחרי יישומה של תוכנית הרפורמה ולא במחטף.

אבל אולי בואו נחכה לרפורמה שוות"ת באמת ייראו אותה.

לגבי הנימוק התקציבי – אנחנו ביקשנו לדעת מה השיקול התקציבי שמביא לסגירת המכינה. הועבר לנו דף וחצי שבו נאמר שמדובר בגירעון של 1,9 מיליון – זה הנימוק התקציבי. אנחנו, כולל המורים, היינו מוכנים לעשות מאמצים לגיוס הכספים. המורים היו מוכנים לקצץ משכרם. אנחנו פעלנו לגיוס תרומות ויש גם אפשרות שאנחנו נוכל להרים את הדבר הזה. אבל התחושה שלנו היא שאין כאן באמת איזשהו שיקול תקציבי אמיתי.
לומר לך את האמת, כמו שעולה מדוח מבקר המדינה שאני מניחה שאתם מכירים אותו שהוא ממש מדגים את חוסר המימוש של התקציבים שהיו – זאת אומרת, היו איזשהם כספים בשל כשל טכני של הטמעת המערכת המתוקצבת שהלכו לאיבוד.

זה הסיפור עם מערכת חדשה, מערכת ישנה.

מדובר פה על 1.9 מיליון שקלים שזה מה שעד עכשיו לצורך העניין מבחינת האוניברסיטה העיב על התקציב שלה - זה הנימוק. ביום חמישי האחרון נאמר שגם יימצאו 1.9 מיליון שקלים לצורך העניין מתרומה - - -

אני רק מעיר הערה על דוח המבקר שעסק בעיקר במתווך ובמערכת החדשה, מערכת ישנה, עם כל דרך החתחתים שהיא עברה.

משפט אחרון בנוגע למורים שלנו. האם הולכים לפטר גם את המורים של בר-אילן? אם אנחנו לא הולכים לפטר את המורים של בר-אילן אנחנו משאירים את הקונסטלציה של המכינה הבגרותית. המורים שלנו ערוכים, גם מבחינת אופציית הלימוד וגם מבחינת התכנים, למכינה ייעודית כמו המסלולים הייעודים האלו. אם משאירים את המורים של בר-אילן - וזו שאלה שצריכה להישאל - אנחנו מבינים לאן הולכת המכינה הזו. זו הולכת להיות מכינה בגרותית שאנחנו בעצם פותחים עוד מכון פרטי בבר-אילן ואנחנו מפספסים את כל הבסיס והרעיון של מכינה, של לאפשר לאוכלוסיות מוחלשות לבחור שניים-שלושה מקצועות מוגברים ולהיכנס לפקולטה לרפואה. עכשיו הם יצטרכו לתקן את כל הבגרות, אז מה עשינו בעצם? מה עשינו?

אתם - המחוקקים - קובעים את ההסדרים הראשונים. לדעתנו, מדובר פה בשאלה שלא יכולה להתקבל, עם כל הכבוד, בהנהלת אוניברסיטת תל-אביב. מדובר פה על מפעל שיש לו חשיבות חברתית מהמדרגה הלאומית הארצית. יש פה הידרשות ושיקול דעת שגם אתם צריכים להפעיל. כמו שלא סוגרים כל מוסד אחר, הנושא הזה של סגירת המכינה של תל-אביב – ואני אזכיר, זו מכינה שפועלת 46 שנים. האם בהחלטה של מחודש נובמבר לינואר, אפילו מנובמבר למרץ, מחליטים לסגור כזה מפעל? שאוניברסיטת בר-אילן תתכבד ואולי קודם כל תפתח תוכניות ייעודיות ותראה אם היא בכלל יכולה לנהל אותן כמו שצריך, האם יש לה את משאבי האנוש המתאימים, האם היא בכלל מסוגלת לנהל את זה מבחינה תקציבית ומינהלית. מה, מעכשיו לעכשיו? מדובר פה על עתיד של אנשים. בתל-אביב לומדים 309 תלמידים בתשע"ה. ההחלטה הזו מתקבלת ככה בשעה של בין השמשות. כן, אנחנו נמצאים בשנת בחירות ולצערנו הנושא הזה מגיע עכשיו כאשר הכנסת גם מתפזרת. יש לנו תחושה גם שבאיזשהו מקום קצת, אני לא אגיד מנצלים, אבל השעה הזו בדיוק קצת משחקת לידיה של האוניברסיטה מבחינת ההחלטות שהולכות להתקבל שאם היו מתקבלות בזמן רגיל אני לא בטוח שחבר הכנסת מצנע היה מאפשר לדיון כזה להתנהל בתקופה אחרת. אבל יש פה איזושהי החלטה שיש לה חשיבות מכרעת לגבי מאות תלמידים. לדעתנו, היא צריכה להתקבל בשיקול דעת, בטח מרשות מינהלית אבל מגוף ציבורי. שיקול הדעת, למשל, מדבר לא רק על בדיקת ההיתכנות, אלא לראות אם בר-אילן מסוגלת למלא את התפקידים האלה - אז בבקשה. אנחנו בטח לא נמנע מבר-אילן. קטונו מלמנוע לבר-אילן לנסות במכינה שלה שכבר קיימת כרגע לפתוח תוכניות ייעודיות. היא תתכבד ותתראה ותבוא בפנינו בשנה הבאה. אני לא אהיה כבר יושב-הראש, עינבל או מישהו אחר יהיה היושב-ראש. אבל יבדקו, יציגו בפני המחוקקים ויציגו בפני נציגי המפלגות בוועדת החינוך. יראו נתונים, יראו כמה תלמידים מיישובים ערביים התקבלו, כמה תלמידים - - -

תודה, אתן לך בסוף עוד.

זוהר מאיגוד המכינות, בבקשה.

זוהר אביטן, יושב-ראש ועד מנהלי המכינות בישראל. בישראל יש 53 מכינות.

סליחה, טעיתי. אמרתי 47.

כל המכינות מתלוננות על גירעון, כל המכינות קיימות מתוך הכרה בחשיבות פעילותם של מוסדות ההשכלה הגבוהה לצמצום פערים. אוניברסיטת תל-אביב היתה אחת המובילות בעניין.

אני בכלל נדהם לשמוע מה שנאמר היום לגבי צוותים היושבים לכתוב תוכניות בין בר-אילן לתל-אביב. למה? כי יש החלטת מל"ג-ות"ת וועדת החינוך של הכנסת על רפורמה שהחלק המשמעותי בה: בניית תוכניות לימוד משותפות, מוכרות הדדית, כך שיהיו בכל מוסד שני מסלולים: בגרותי וייעודי, מתוך מגמה להגדיל ככל האפשר את הייעודי.
שאלה תיאורטית - אני עובד יחד עם האנשים של גדי על ניסיון לקדם את החלטות הוועדה והתקבלה התוכנית. אגב, עבדו על תוכנית לימודים משותפת לכל האוניברסיטאות משך יותר משנה בהשתתפות המנהל הקודם אילן לייבה, עליו השלום, ונמשך בפעילות שנעשתה עד לימים אלה לבניית תוכנית משותפת ייעודית לכל האוניברסיטאות.

זוהר, למה יש סתירה בין הרפורמה לבין מה שאנחנו דנים פה?

מכיוון שהם בונים משהו שהוא מחוץ למסגרת עליה המליצה ועדת מאור של הקמת צוותים משותפים לכל מוסדות ההשכלה, האוניברסיטאות בישראל – מהלך שבמכללות שונות, מכללות ור"מ נעשה. ישבו צוותים.

אבל לא הבנתי למה זה סותר. נניח שיתאחדו ביחד והרפורמה תיכנס בעוד שנה.

הם יבנו ביחד, אבל הם יבנו על-פי התוכנית שנבנתה כבר? לי לא ברור. חבל על הזמן של הצוותים שיושבים עכשיו לילות כימים מכיוון שישבו צוותים ובנו תוכניות.

לא חייבת להיות סתירה.

לגבי עניין של 1.9 מיליון שקל גירעון - כאמור, כל אחת מ-53 המכינות בארץ מדווחת על גירעון. מספר החיילים המשוחררים הלומדים במכינות הוא תנודתי לאורך כל שנות קיומן מאמצע שנות ה-60. הקמת והפעלתן של המכינות לא בא ממקום של רווח והפסד, גירעון או עודף. הוא בא ממקום של מחויבות. האמירה של אוניברסיטת תל-אביב על האחדה עם אוניברסיטת בר-אילן - משמעה סגירת המכינה באוניברסיטת תל-אביב. לבר-אילן יש מוסדות לא רק בתל-אביב. יש גם בצפת, יש גם בדרום, באשקלון. אין בעיה. אם היעילות היא הרעיון - - -

יש שם מכללות. רק בצפת יש לנו את הפקולטה לרפואה.

אם העניין הוא יעילות, באשקלון פועלת מכינה גדולה.

אבל היא שייכת למכללה.

זה בדיוק העניין. רוב התלמידים הלומדים במוסדות, כולל במכללת אשקלון, ממשיכים לימודיהם באקדמיה במוסד בו הם למדו.

הרעיון הוא ליצור אפשרות מעבר.

יפה. לכן, חישוב הגירעון או הרווח הוא לא חד-שנתי לשנת קיומה של המכינה. לכל מוסד יש תשואה הנובעת מהמשך הלימודים האקדמיים של בוגרי המכינה בה. נכון, באוניברסיטת תל-אביב 30,000 סטודנטים, ובמצטבר נגיד שלוש שנים של תואר זה אלף תלמידים. נכון, 6% , 10% זה לא נחשב, וזה העניין.
הדיון על סגירת אוניברסיטת תל-אביב התקיים כאן בוועדה הזו בתקופת כהונתו של יושב-ראש הוועדה זבולון אורלב ונכח כאן רקטור אוניברסיטת תל-אביב פרופ' אהרון שי שביחד מנע מאוניברסיטת תל-אביב החלטה שהיא הכרזה חברתית לעניין האיחוד שמגדיל את המספרים. ועדת מאור המליצה על צמצום מספר המכינות בישראל, אבל בסיס ההנחה שלה היה מכינה בגודל פחות מ-150 תלמידים בתהליך שנתי תיסגר מתוך מטרה להביא למכינות שהן לפחות 150 תלמידים כי השיקולים הפדגוגיים ב-150 תלמידים עובדים כמו ב-600 תלמידים. ועדה שלמה ישבה על זה, שמעה את כל העדויות, את כל הפדגוגים, בנושא.
לכן, אני חושב שאוניברסיטת תל-אביב ידעה הרבה תקופות של שפל, אבל היא ידעה גם הרבה תקופות של פריחה. יכולתה של אוניברסיטת תל-אביב להתמודד עם בעיותיה של החברה הישראלית בצמצום פערים מקורה בדבר אחד - יצירתיות, כמו שעשיתם בעבר. אתם הייתם יוזמים ומובילים של תוכניות חדשניות. מה קרה פתאום? כוחות האקדמיה התעייפו מלטפל בפריפריה? פרופ' ארנון סופר פרסם מחקר מקיף, ספר שלם, לו הוא קורא "מדינת תל-אביב".

הספר נקרא אחרת: "מדינת תל-אביב - סכנה לקיומה של מדינת ישראל"

נכון. האם אוניברסיטת תל-אביב בניגוד לטכניון ולאוניברסיטה העברית, לבר-אילן, לבן-גוריון, רוצה להכריז שהיא שייכת רק למדינת תל-אביב? זו האמירה?

אני חושב שיש פה נאום פופוליסטי. אתה קצת מגזים.

סליחה, פופוליסטי או לא – אני מכיר ילדים משדרות שפרצו קדימה בזכותה של אוניברסיטת תל-אביב. הם לא היו עושים את זה אחרת. הם לא בחרו בבר-אילן כי אוניברסיטת תל-אביב היא אוניברסיטה בלי גוון דתי שמדבר להרבה צעירים בישראל.

יש לך מושג מה אחוז הדתיים ולא דתיים בבר-אילן?

אני יודע – 60%.

70%.

זה לא אומר כלום. הזהות המוסדית של בר-אילן היא דתית.

זוהר, אני קורא אותך לסדר. הבנתי כל מה שאמרת.

רק משפט אחד לסיום. אני מבקש מהנציגים הרשמיים מאוניברסיטת תל-אביב לאמץ את הרוח שהיתה לאוניברסיטת תל-אביב גם בדיון לפני חמש שנים ולהבין שמעבר לגרוש יש גם אמירה, והאמירה היא: אנחנו - אוניברסיטת תל-אביב - שותפים בצמצום פערים בישראל על-ידי יצירת מגוון.

זוהר, תודה. אני מתרשם שהבעיה פה היא שחלק מהדוברים, ובטח יהיו עוד דוברים, מדברים על כך שסוגרים את המכינה בתל-אביב והיא תהיה בבר-אילן. זה לא מה ששמעתי משני המנכ"לים.

כי אין לזה משמעות אחרת.

את זה אני ארצה להבין מכם בצורה יותר ברורה.

זה הימור. מדובר בתלמידים שלא יירשמו. מהמרים פה על האפשרות שזה פשוט לא יקרה.

חבר הכנסת מצנע, יש כאן שני מורים ותיקים שיכולים לדבר מתוך הניסיון שלהם על המשמעות של תוכניות ייעודיות במכינה כביכול החדשה בבר-אילן המאוחדת. הם מלווים את המכינה משך שנים ארוכות.

נשמע את כל מי שירצה לדבר.

שמי ללי כפיר. אני מרכזת את מסלול מדעי החברה במכינה של תל-אביב, ואני עובדת שם קרוב ל-30 שנה. אני מדברת לא מזווית אישית שלי כי אני בשנה הבאה יוצאת לגמלאות. חבל על הזמן לשחזר את ההיסטוריה הגדולה, אבל ידידי, פרופ' יעבץ, שפתח את המכינה מתהפך בקברו כשהוא רואה מה קורה למכינה המפוארת והגדולה שהיה לי הכבוד ללמד, בראש ובראשונה אנשי פריפריה, אבל גם אנשים מובילים: הבן של שמעון פרס, הבן של יורם דינשטיין, ששי גז שלא לימדתי אותו, ועוד שמות.

אבל את לא יכולה להתעלם מהעובדה שממכינה שהיתה מעל לאלף תלמידים, היום היא 300.

היא לא היתה מעולם מאלף תלמידים. היו לה מועמדים. היא גג הגיעה ל-600, זה ב-30 שנה האחרונות.

לא. ללי, היו לפחות 800 בתקופה שאני מכיר. היה גם בתקופה לפני.

כהרגלנו, על מספרים יש ויכוח.

זה היה חולף, והיה הגל הגדול של העלייה מברית-המועצות.

כמו שאני מתרפקת על העבר בנוסטלגיה, אני מסתכלת בחשש מאוד גדול לגבי העתיד. בתוך עמי אני יושבת ועשיתי קצת סקר שוק. כל החודשיים האחרונים אני רק שואלת ושואלת תלמידים מהמילייה שלנו, מהמילייה של הכיתות שאני מלמדת: מה יקרה? יש חלופה בבר-אילן.
זה לא איחוד כי אף אחד לא עובר – שלא נשגה באשליות. סגל מינהלי לא עובר, סגל אקדמי לא עובר. בראש ובראשונה, אני מדברת בשם אותו ציבור אנונימי שאנחנו לא רואים אותו כרגע וזה ציבור התלמידים. אנחנו לא מעבירים תלמידים, התלמידים שלנו מסיימים השנה ונעלמים במקומות שלהם. אני מדברת על סימן שאלה גדול ולא ישנה בלילה מחשש, מכיוון שעם כל הרספקט לבר-אילן ועם כל מה שאמרו גם לגבי הצביון הדתי, גם לגבי בעיות התחבורה, הם רוצים ללמוד בתל-אביב. הם גם הסבירו לי למה. שאלתי סקטור, סקטור. האתיופים - אם לא יהיה בתל-אביב, ילכו לירושלים. העולים ילכו גם לאוניברסיטה העברית. הבון-טון היום זה בכלל אוניברסיטת באר-שבע. בר-אילן היא לא חלופה ולא רק בגלל העניין הדתי וגם התחבורה הקשה, אלא מפני שיש פה עניין של ייעוד. אני רואה את עצמי בשנת המעבר במכינה לומד באותו מוסד. אנחנו הרי מוכרים להם גם את החלום וגם אשליה. היום הסטודנטים שלנו הם כאילו כבר בתל-אביב. יש להם כרטיס סטודנט, הם כבר מריחים את הספריות, את הקפיטריות. אם לא יהיה בתל-אביב הם ימצאו חלופות אחרות. מהסביבה שאני גרה הולכים בכלל לרייכמן. כלומר, אני חוששת שתופרים פה חליפות יפות, אבל אף אחד לא יקנה אותן, או שיקנו אותן מעט מאוד וחבל על המאמץ והמשאבים והאנרגיות שמושקעים. בשורה התחתונה האחד וכאילו עוד אחד, זה לא יהיה שניים. זה יהיה הרבה פחות. החלקים של מה שייווצר יהיו הרבה פחותים מהשלם של היום ולא יהיה לזה ביקוש, וחבל על הזמן.

תודה. גדי, בבקשה.

ככל שאנחנו עומדים מאחורי זה, ואמרתי שאני לא מכיר עדיין את כל הפרטים כי הם לא גובשו עד הסוף, כמו שנאמר, אכן הרפורמה מדברת על זה שבכל מכינה יהיו בראש ובראשונה מסלולים ייעודיים כפי שזוהר אמר. אנחנו נעמוד מאחורי הדבר אך ורק אם הדבר הזה יקרה. אם בסוף אנחנו נישאר עם מכינה בגרותית, אני מצהיר כאן בוועדה: אנחנו לא נעמוד מאחורי הדבר הזה כי זאת לא כוונת הרפורמה. זה הולך בדיוק בכיוון ההפוך. זה דבר אחד, וזה לפחות מה שאני מבין מהמנכ"לים. אבל נחיה ונראה.

מה זה "נחיה ונראה"? המכינה היא בתשע"ו. יש פה זמן ספציפי.

אנחנו מדברים עם האוניברסיטאות ועם המכללות שלנו ברמה יום יומית. הם לא יעשו שום דבר, וגם אמרתי לשני המנכ"לים שדיברו איתי בכמה מועדים בתקופה האחרונה כשהם התחילו לדבר על הנושא הזה, שבסופו של דבר, כמו שאמרתי בהתחלה, אלוהים נמצא בפרטים. אנחנו נרצה לראות את הפרטים ואז ניתן את החותמת. דבר ראשון, אמירה: אנחנו, מבחינתנו, המכינה הזו חייבת שיהיו בה המסלולים הייעודיים.

כולם, או חלקם?

אני צריך לראות.

אנחנו בונים עכשיו על כולם.

גם הרפורמה, אם יורדים לפרטיה, למרות שזה לא הזמן והמקום, היא בחלקה מנסה לאחד קצת מסלולים כי מגוון המסלולים היום הוא קצת מטורף. אבל באופן כללי, המסלולים המרכזיים – כולם צריכים להיות שם.

שנית, לגבי גודל מכינה, וזה תגובה כן לזוהר – הנושא שבסופו של דבר הוחלט על גודל מכינה מינימלי של 150 זה לא בגלל שלמיטב ידיעתי שתי הוועדות שנכחתי, גם בזו וגם בזו, גם ועדת פייסל וגם ועדת משה מאור, סברו שמכינה בגודל של 150 זה האידיאל, אלא בגלל שברור לנו שמכינה צריכה לתת מענה גם לצרכים בפריפריה. אנחנו לא נוכל להרשות לעצמנו שלא תהיה מכינה, לדוגמה, במכללות בקצה הצפוני או בקצה הדרומי של מדינת ישראל, ומכינה בקצוות האלה צריכה גמישות כלפי מטה. גם אם אנחנו חושבים שהאידיאל הוא 300 או 400, אם נקבע את המספרים האלה לא יהיו מכינות בקצוות הארץ. לכן אמרו: בסופו של דבר, מתוך ההתפשרות נלך על מספר יותר נמוך. אבל זאת לא הכוונה שזה האידיאל או שזה האופטימום.

הנושא של "אופקים להיי-טק" הוא באמת מסלול מאוד מאוד חשוב היום בתוך המכינות. מבחינתנו, המסלול הזה רק ילך ויגדל. אנחנו נמצאים במגעים אחרונים עם משרד האוצר כרגע למרות כל העננה התקציבית על הגדלה תקציבית ניכרת של המסלול הזה. אני מקווה שזה ייסגר בחודש הקרוב שהחל מהשנה הבאה יוקדשו משאבים הרבה יותר גדולים גם לשיווק כדי להביא באמת את אותם בני פריפריה למסלול הזה, וגם לליווי שלהם בתוך המכינה וגם אחרי המכינה. אני מדבר על סדרי גודל במכפלות של יותר מפי 2 או 3 מכפי שמושקע היום במסלול הזה. מדובר בעשרות מיליוני שקלים בטווח של ארבע-חמש שנים הקרובות מבחינת השקעה.
שאלה שבאמת לא הבנתי, אני מתנצל - אמרת כמה פעמים שהשיקול הוא לא השיקול התקציבי מכל מיני כיוונים. אני לא הבנתי, יכול להיות שלא הצלחתי להקשיב עד הסוף, רק לא אמרת מה כן השיקול. כשאתם אומרים בצורה מאוד ברורה שאתם יודעים, שאתם לא חושבים - - -

נאמר לנו בשבוע שעבר שגם אם יימצא פתרון מהסוכנות היהודית. אנחנו שלחנו מעצמנו. לקרן הקיימת לישראל יש תמיכה במפעלי חינוך מהסוג הזה בדיוק שהמכינה של תל-אביב פועלת. נאמר לנו חד וחלק שגם אם יימצא 1.9 מיליון שקלים המכינה בתל-אביב לא תיפתח. זאת אומרת, יש פה החלטה גמורה של הנהלת אוניברסיטת תל-אביב.

שוב, אני לא אומר בהכרח שהשיקול הוא תקציבי. אבל שיקול תקציבי הוא שיקול לאורך זמן, הוא לא יכול לתת מענה רק לשנה מסוימת. תגידו מה השיקול, כי לזרוק לאוויר: השיקול הוא לא השיקול התקציבי, אז מה השיקול? אולי השיקול הוא שבאמת חושבים שהדבר הזה יותר טוב, אולי זה עולה בקנה אחד יותר טוב מהרפורמה העתידית. תגידו מה השיקול, אני באמת לא יודע.

גדי, בוא נסתכל על הקונטקסט. זו לא הפעם הראשונה. אני אשמח לראות את חברי הכנסת האלה בכנסת הבאה. אבל כמו שראית, חבר הכנסת מצנע, אנחנו חיים בתוך קונטקסט היסטורי. כפי שציין זוהר, ועדת החינוך הקודמת וגם זו של 2009 ישבה על אותה מדוכה עם חליפה אחרת. אז זה לא היה המכינה של בר-אילן, אז זו היתה מכללת לוינסקי. זאת אומרת, יש איזושהי מדיניות שיטתית מצערת של הנהלת אוניברסיטת תל-אביב. אני לא מבין את הגורמים שמניעים אותה. אני מגיע גם כן מהפריפריה וצר לי שאני צריך להגיד שאני מתבייש שזה מה שהאוניברסיטה שלי עושה. במקום לחזק את המחויבות שלה עבור אוכלוסיות מוחלשות, היא ממהרת להיפטר מאיזושהי בת חורגת. היא עשתה את זה ב-2009, היו עוד ניסיונות כאלה.

גדי, יש פה שאלות עמוקות. סליחה, אני לא מבין למה אצה הדרך למי שיושב בהנהלת האוניברסיטה ולגורמים שמקבלים החלטות. ב-18, ביום ראשון, מתכנס הוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב להחליט על תוכנית הסגירה של המכינה. אצה כאן הדרך. אלו שאלות קריטיות שיש להן השלכה קשה על צעירים. ב-18 מתכנס הוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב שזה הדירקטוריון של האוניברסיטה וההנהלה מביאה בפניו את ההחלטה. הם יקראו לזה איחוד, אנחנו קוראים לזה סגירה של המכינה של תל-אביב, ונראה לנו שגם הנסיבות והעובדות בשטח מדברות על זה.

ממתי?

משנת תשע"ו. אני מדבר פה בשם ציבור וזו החלטה שהיא בלתי הפיכה. כי ברגע שאוניברסיטת תל-אביב סוגרת את המכינה שלה המבנה מיועד לתפקידים אחרים, וחסל סדר המכינה של תל-אביב. אלו שאלות קשות ועקרוניות. ייקחו, בבקשה, את פרק הזמן וינסו פיילוט בבר-אילן ויחזרו בפני הרגולציה.

חבר הכנסת שמעון אוחיון.

מה שלא ייאמר כאן, וזה כואב לי מאוד, ומה שלא ייעשה, בסופו של דבר, האמירה של אוניברסיטת תל-אביב היא אמירה שהיא מאוד קשה לי מבחינה חברתית. לצערי, זה לא רק אוניברסיטת תל-אביב, גם המל"ג אומר את זה. בגיבוי של הסיפור הזה הוא מפריע לי. גם עקבתי אחרי כמה דיונים מבחינת המל"ג. הנושא החברתי הוא לא כל כך. גם המילה "רגולטור" חוזרת עשרים אלף פעם במסגרת המל"ג, כאילו אנחנו חושבים רק על ראייה תקציבית-כלכלית ולא ראייה חברתית. לצערי, חבל מאוד שהוות"ת בעיקר מוביל את הנקודה הזו. איך אומר? אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי.

גילוי נאות, קודם כל. אני איש בר-אילן. אתם יכולים לקבל או לא לקבל מה שאני הולך להגיד ולנסות להתמודד עם הסוגיה הזו. אני מכיר את האנשים שמנהלים את המכינה. נכון, בעיקרה היא בגרותית, אבל אני גם מכיר תחומי פעילות שהיו ייעודיים שהם בעיקר קשורים לדיקנט הסטודנטים מחוץ-לארץ. גדלתי וצמחתי בבר-אילן ואני מכיר את זה ואני יודע שיש שם צוות טוב. בניגוד לדעות הקדומות, וזה קצת מקומם אותי, תמיד התגאינו בבר-אילן שאוכלוסיית הסטודנטים מבחינה חברתית, הפריפריה החברתית, היא הגדולה ביותר, וזה עוד לפני שצמחו להן מכללות, אז קשה לי לקבל את זה.

מה כן הדאגה המרכזית שלי בוודאי בעניין הזה? הלוואי, הייתי רוצה לראות התפתחות של מכינות ייעודיות בצורה רצינית בבר-אילן או בכל מקום, ויחליטו כמובן מתוך דאגה ברורה לסגל. לא נוכל להפקיר את הסגל כרגע, ואני מקווה ששנה אחת נוכל לעקוב במסגרת ועדת החינוך.

כולם מדברים על העלייה מצרפת. אני מלווה אותה וגם קידמתי כמה הצעות חוק, כולל הכרה בדיפלומות של אנשים בוגרים שלהם. מועמדים בוכים אצלי. הם אומרים לי: אנחנו יכולים להתקבל לבתי-הספר לרפואה הטובים ביותר בצרפת, אבל פה אנחנו לא מצליחים להתמודד. כמעט ולא תראו שסטודנטים עולים מצרפת משתלבים, למשל, בבתי-הספר לרפואה. אין לי ספק שאחד הפתרונות זה מכינות ייעודיות. אין לי ספק שישנם רופאים יהודים טובים בצרפת וצרפת ודאי נחשבת לאחת מהמדינות המובילות בתחום הרפואה ובחקר הרפואה. יש כאן איזשהו חסם תרבותי או טכני שמביא לזה שאנשים לא מתמודדים עם אותה בחינה פסיכומטרית. אני מברך מוסדות כמו בן-גוריון שהקימו כל מיני חלופות כדי לקלוט.
עדיין מפריעה לי האמירה, האמירה היא אמירה חברתית קשה. אם בכל זאת רוצים כאן להתייעל מבחינה אדמיניסטרטיבית אז ליבי, ליבי, הייתי כן רוצה שייכלל קודם כל הסגל המקצועי, כי אם אין בבר-אילן סגל שהוא כן מלמד בתחומים הייעודיים בוודאי שהסגל הזה צריך להתקבל. כמי שעוקב כל הזמן ורואה כמה אנחנו מזלזלים באותו סגל צעיר ואחרים שעובדים במסגרות כאלו ואחרות – צריך להבטיח גם להם את הביטחון התעסוקתי בעניין הזה ולתת להם.
הצעתי - אם יש כאן איזשהו כיוון של התייעלות, אני לא חושב שצריכים לחשוש מבר-אילן. רבותי, אינני אובייקטיבי ואל תגידו לי שבר-אילן היא אוניברסיטה דתית. הייתי רוצה שהיא תהיה יותר דתית, אבל זו לא המציאות. יש 70% ויותר ובאים כולם. יש גם אוכלוסייה אתיופית גדולה מאוד שמשתלבת בעניין הזה.

הם לא מקבלים מעונות.

כן, יש בעיה.

שמעון, תשמור איתם על קשר. אולי גם תחזור לשם.

עמרם, זה מה שאתה מאחל לי כבר? אני לא חושש מזה, לא בגלל זה אני מדבר היום כך. אגב, אני מחובר. אני עדיין מתנדב בבר-אילן ומוביל את מרכז דהאן.

אדוני היושב-ראש, אם נשתכנע שיש פה ייעול באמת מבחינה אדמיניסטרטיבית הייתי רוצה שנוודא שהסגל שלימד באוניברסיטת תל-אביב כן ימשיך להשתלב ויעבוד באוניברסיטת בר-אילן או תחת הניהול של בר-אילן, ואם זה ימשיך להיות בחדרים בתל-אביב תחת ניהול של בר-אילן. זה מאוד מאוד חשוב משום שהמגמות הייעודיות, ולא רק הבגרות, זה דבר חשוב מבחינה חברתית וגם מנטלית תרבותית. תסלח לי שאני הולך לבקר, אבל בזבזנו שנתיים עם שר החינוך שרצה לבטל את ייחודה של הבחינה הפסיכומטרית.

הוא לא רצה לבטל את ייחודה של הבחינה הפסיכומטרית. הוא רצה גם לאפשר לאנשים שהפסיכומטרי קשה להם.

הוא רצה לבטל את מעמדה המיוחד של הבחינה הפסיכומטרית. אבל בד בבד הכריז שהוא בעד צמצום בחינות הבגרות משבע לשלוש או ארבע, וזו הצהרה ברורה.

אם אתה רוצה, אני יכול להסביר לך את הרעיון מאחורי זה.

שמעון, תודה רבה.

אתן רשות דיברו למי שרוצה להשמיע את דעתו ולקראת סיום אתן לשני המנכ"לים עוד פעם.

אורה, בבקשה.

כנציגת ציבור אני מתרשמת שאוניברסיטת תל-אביב רוצה להיות מגדל השן. אתה אמרת "פופוליסטי" וזה מעורר אותי קצת ולכן אגיד בוטה. היא תקבל את התלמידים הכי טובים ולא מעניין אותה מכינות ושיבואו מפה ומשם. היא לא תעודד אותם. בסופו של דבר, המצב שלכם לא יהיה טוב, ואני רק אומרת לך כנציג האוניברסיטה. המצב שלכם לא יהיה טוב כי אנשים יודעים להתחשבן טוב. יקימו אוניברסיטה שתיקח את כל אלה שאתה לא רוצה לקבל. כי מה זה 1.9 מיליון? אתה מקבל תקציב מהמדינה בשביל כל המחלקות שלך? האם אתה מקבל כסף ממישהו מבחוץ? אתה מממן בעצמך? המדינה מממנת אותך. אז איך זה שאתה אומר: דווקא למכינה אני רוצה לתקצב? אל תתקצב, תיתן לה כסף. תמצא את הכסף מוות"ת. 1.9 - תכסה, תגדיל ותצהיר שאתה רוצה לכלול כמה שיותר אנשים מהפריפריות החברתיות ואז יתייחסו אליך. גם בבחירות יתייחסו אליך.

אורה, תודה.

כן, בבקשה.

קוראים לי גיא סלומון ואני רכז המתמטיקה של המכינה באוניברסיטת תל-אביב. אני רוצה להגיד שכן יש כאן הונאה, ואסביר את ההונאה. כיום אין מכינה בבר-אילן. מה שיש בבר-אילן זה בית-ספר אקסטרני כדוגמת "אנקורי לשיפור בגרויות, וכבודו במקומו מונח. זה לא מכינה כי המטרה של מכינה זה לתת הזדמנות שנייה. אף תלמיד היום לא יכול לקבל הזדמנות שנייה כי המשמעות של מכינה ייעודית זה אומר שמחליפים לך את כל תעודת הבגרות. אתה לא משפר מקצוע אחד או שניים. בא אותו תלמיד אתיופי או מהמגזר הערבי או תוכנית "אופקים" או "עתידים" או עולים ואין להם תעודת בגרות או שתעודת הבגרות היא מאוד חלשה והם צריכים תוכנית ייעודית. היום אוניברסיטת בר-אילן התמחתה אך ורק בלשפר לך את הבגרות כדוגמת "אנקורי".
שוו בנפשכם שמחר בבוקר מחליטים שחברת "אנקורי" תפתח מכינה ייעודית בתשע"ו. היא פותחת מכינה ייעודית, אין לה מושג איך עושים את זה. היא לא יודעת איך עושים מכינה ייעודית, אבל בתשע"ו היא פותחת מכינה ייעודית. זאת ועוד, היא תטפל בתוכנית "יואל" של האתיופים, היא תטפל בתוכנית "אופקים" של הפריפריה ובתוכנית "עתידים" של הפריפריה, בעולים חדשים מכל המדינות. היא תטפל בכל המגזרים האלה, וגם במגזר הערבי ובכולם, בלי שיש לה בזה שום ניסיון. ולמה? כי צריך להתייעל.

אז בואו רגע נחשוב. יש פה מכינה אחת עם 300 תלמידים ש-45 שנה מתמחה במכינה ייעודית ומטפלת בכל התוכניות האלה, וצריך לטפל בהן ברחל בתך הקטנה כי זה אוכלוסיות מאוד מסוימות וצריך מקצועיות ורכזים ואנשים שיודעים לטפל בזה, ובאה מכינה אחרת שאין לה שום ניסיון. אז בואו נתייעל ונתמזג ונעביר את כל המכינה עם כל הידע הזה לבר-אילן כאשר לא מעבירים כלום. הסגל לא עובר, אין פה שום התחייבות להעברה של איש סגל אחד, שום התחייבות. תלמידים לא עוברים, צוות מינהלי לא עובר, יועצות לא עוברות, כל הרכזים של האוכלוסייה הערבית, יש לנו רכזת מדהימה של האוכלוסייה האתיופית – אף אחד לא עובר. סוגרים אחד, פותחים את השני ואומרים: איחדנו. לא איחדנו שום דבר.
אני לא מבין. אם יש פה תום לב, מדוע לא יתכבדו בר-אילן? לי יש 14 מורים למתמטיקה, להם יש שניים – שיעברו אלינו. לנו הניסיון. אני מטפל בכל התוכניות האלה 45 שנה. אני 11 שנה רכז מתמטיקה בתוכנית ייעודית. אני בניתי את התוכנית של ההכרה ההדדית. אתם יודעים שבתוכנית הזו של ההכרה ההדדית בין מכינות בר-אילן לא היו? הם לא היו כי הם מכינה בגרותית, הם לא מתעסקים עם זה.
ישבתי עם הטכניון, עם בן-גוריון, עם העברית, והם מדברים איתי שצוותים מקצועיים יושבים? איך זה יכול להיות? אני רכז מתמטיקה, היא רכזת מדעי חברה, אלכס הוא רכז פיזיקה - הם לא שם. אז מי בדיוק יושב בין האוניברסיטאות ועושה תוכנית מקצועית? הרקטורים שלנו? אני בכלל לא מבין את זה.

שאלתם אם זה הונאה - כן, זו הונאה. הוא יסגור אצלנו ושנה הבאה הוא מאוד ישתדל שייפתחו שם התוכניות הייעודיות. הוא יכתוב באתר של בר-אילן: אתם מוזמנים להירשם ל"אופקים" ול"יואל" ול"עתידים", ואתה מאוד מוזמן מהמגזר הערבי, אין שום בעיה. ואם לא – אז לא.
עברו 45 שנה, האם מישהו ימות אם נחכה 46 שנה? יתכבדו בר-אילן. אתם מתעקשים שזה יהיה בבר-אילן? בבקשה תכתבו עכשיו באתר שלהם שאתם פותחים את כל התוכניות האלה ובואו נראה כמה נרשמים. אם בשנה הבאה בר-אילן תצליח בתוכניות האלה וימלאו משוב בסוף השנה ואותם תלמידים אתיופים יגידו שהיה פצצה, אין בעיה. אני אבוא לפה, אוריד את הכובד ואגיד: בואו נעביר. אבל לא יכול להיות שאחרי 45 שנה. תחכה 46 שנה, תעשה ניסיון ותראה מה קורה.

תודה.

כן, בבקשה.

גדי צריך ללכת וחשוב לי שהוא יקשיב לזה. אתם יודעים, אני בעד מיזוגים בהשכלה הגבוהה. אני חושב שקצת התפרענו בכלל עם כמות המוסדות להשכלה גבוהה ועם כמות המכינות במערכת ההשכלה הגבוהה.
אבל משהו כאן מטריד, ואני אומר זאת בלשון המעטה. זה נראה כאילו זה נעשה מהר מדי. במל"ג כרגולטור אפילו לא יודעים איך זה הולך להיראות. כבר בסוף החודש הולכים לקבל את ההחלטה הזו, ב-18, ביום ראשון הקרוב. זה באמת נראה מוזר. זה נראה כאילו מרכז הידע הוא דווקא באוניברסיטת תל-אביב, אבל אוניברסיטת תל-אביב נסגרת, וזו סגירה בפועל.

מהניסיון שלי במערכת ההשכלה הגבוהה, גם אמירה: אנחנו נשתדל או ניתן עדיפות לקלוט אנשי סגל שבאים מזה, היא אמירה שאומרת בגדול שרוב אנשי הסגל לא ייקלטו. זה מה שראיתי ברוב שנותיי ויש לי הרגשה שזה יחזור על עצמו.

אני רוצה להציע בכל זאת כי אנחנו הרי לא מקבלים את התשובות כאן להכול, אנחנו מקבלים תשובות כלליות. יש כאן הרבה אמירות בסגנון: אנחנו יושבים על התוכניות, אנחנו הולכים לבדוק, אנחנו נוודא שיהיה בסדר, וההחלטות מתקבלות עכשיו. במערכת ההשכלה הגבוהה יש הרבה מאוד ניסיונות למיזוגים שלא יוצאים לפועל ושנים על גבי שנים מדברים עליהם בכל מיני נושאים.

תנסו לחשוב על איזשהו פיילוט כי אני מסכים עם מה שאני נאמר כאן. ברגע שתיסגר המכינה באוניברסיטת תל-אביב זה יהיה בלתי הפיך. אם יתברר שזו טעות לא יהיה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה וגם אף אחד לא יחזיר את הגלגל אחורה. אני רוצה להאמין שזה מה שיקרה, אני רוצה להאמין שזה הדבר הכי טוב. צריך לנסות לעשות איזושהי תקופה של פיילוט, לנסות להעביר באמת את הידע לבר-אילן בלי לסגור את המכינה באוניברסיטת תל-אביב כי יש מספיק סגל. כמו כן, לנסות אולי לעשות שנה של פיילוט שבה יראו. יש לי הרגשה ומהיכרות שלי עם הרבה מאוד אנשים שלומדים במכינות, אנשים נרשמים למכינה לפי המוסד שבו הם לומדים, אלא אם כן הם לא מתקבלים למכינה הזו ואז הם נרשמים למכינה אחרת. יכול להיות שאפשר לשנות את הראש של אנשים. אבל אני רוצה לראות אנשים מהמגזר הערבי נרשמים למכינה בבר-אילן, אני רוצה לראות את הדברים האלה. יכול להיות שאני טועה. לדעתי, בגלל הסיכון של הטעות, ראוי כן לתת איזושהי תקופה של פיילוט – זה מה שהיה חשוב לי להגיד.

בבקשה.

שלום לכולם. קוראים לי וורקו, אני בן 26. אני בוגר המכינה. רציתי לספר לכם קצת את הסיפור האישי שלי מנקודת המבט שלי. סיימתי את המכינה לפני שנתיים בדיוק. הגעתי למכינה בעקבות חבר שלי שסיים את המכינה ולמד איתי בתיכון. לא אשקר לכם, בתיכון לא למדתי בכלל. כמו הרבה צעירים, לא באמת ייחסתי חשיבות ללימודים בגלל הבגרות, בגלל נושאים אחרים. בגדול, לא היו לי מספיק נתונים כדי להתקבל.
אחרי שסיימתי את הצבא ואת השירות שלי אמרתי שאני חייב להתחיל ללמוד והתחלתי לחפש. הלכתי לכל המוסדות וכולם אמרו לי שעם ציונים כאלה אף אחד לא יקבל אותי, ובצדק. לאחר מכן הבנתי שאני חייב לעשות מכינה. הטכניון והעברית וכל המקומות האלה היו פשוט רחוקים מדי. אני בא ממשפחה יחסית גדולה ואני צריך להיות קרוב לבית. הייתי חייב גם לעבוד וגם לעשות את זה. האלטרנטיבה היחידה שנשארה היא תל-אביב – גם בגלל שחבר שלי המליץ ואמר לי שיש שם מורים. מההיכרות שלי עם מורים בתיכון המורים הם לא בדיוק מורים.

כשהתחלתי ללמוד במכינה באמת גיליתי שיש מורים קצת מעבר, מורים שיושבים איתך אחרי השעות שהם צרכים להיות שם, מתקשרים אליך, דואגים שתעשה דברים, יושבים איתך. אני שומע פה במשך שעה ומשהו: צוות זוטר, זוטר, זוטר. עד עכשיו לא היו לי מורים כאלה. היום אני סטודנט שנה ב' לתעשייה וניהול באוניברסיטת תל-אביב. שום מרצה ושום מתרגל לא משתווה למתרגלים שהיו לי בזמן המכינה. אני מאמין באנשים, האנשים האלה קנו אותי.

אני חושב שהסגירה הזאת סוגרת את הדלת להרבה צעירים שרוצים כן להיתקל במורים האלה, כן להגיע למקום שבו למורים אכפת. אני חושב שהסגירה של המכינה היא סגירה של צוות עם 40 ומשהו שנים של ניסיון והבנה. השנה הנוכחית הזו גם אחי הקטן בא בעקבותיי והוא כרגע במכינה. הוא עושה את כי אמרתי לו שמדובר במורים שאכפת להם. יש שם את אוהד, את סופי, והרבה מורים שאכפת להם. מאוד כואב לי לראות את המכינה נסגרת כי אני מרגיש ששם באמת היתה לי הזדמנות שנייה. תודה רבה.

תודה רבה. האם עוד מישהו רוצה להתבטא?

אני ליאת, מנהלת קשרי מימשל. אני רוצה להגיד כמה מילים בשם התאחדות הסטודנטים. אנחנו מסכימים לחלוטין פה עם מה שנאמר בנוגע לחשיבות כמובן של המכינה. אין שנייה לה, ושמענו פה. ראיתי את כל החיוכים סביב השולחן.
אני אדגיש את העניין של הסיבה הכלכלית. כל הזמן אומרים: כלכלי, כלכלי, זה לא יעיל, זה לא כלכלי. צריך לחשוב איך עושים את זה יעיל. צריך לחשוב איך הגירעון מגיע למצב שהוא נסבל כי החשיבות פה עולה באמת על כל דבר שהוא. חייבים להשאיר את זה.

שלום לכולם. שמי מרגריטה ז'וקוב. אני סטודנטית להנדסה מכנית באוניברסיטת תל-אביב. במקור אני מגיעה מתוכנית של "אופקים להיי-טק". סיימתי את המכינה של האוניברסיטה ועל-ידי זה התקבלתי, והיום אני סטודנטית מן המניין לכל דבר.

אני לא טובה בלדבר מול פורום גדול של אנשים, במיוחד עם חשיבות כזאת. קודם כל, תודה לכם שבאתם היום ובחרתם להיות פה על ההחלטה הגורלית הזו. כתבתי את הדברים שלי וברשותכם יהיה לי הרבה יותר קל להקריא אותו. הקול שלי קצת רועד כי אני מתרגשת.
באופן כללי אני לא מדברת, כמו שאמרתי. מספרים הם חברים יותר טובים שלי מאשר מילים. לרוב אני מעדיפה להתעסק בדברים שלי, להישאר בשקט. גם עכשיו כשאני פה אתכם, חברים שלי לומדים למבחן.
יש מחיר, גם אם בלתי נראה, לבחירה שלי להיות פה היום. אז למה באתי? באתי בגלל מי שהייתי יכולה להיות ובגלל מי שאני היום. אני באה כמו רוב הילדים במדינת ישראל מרקע קשה, בית הרוס, אימא שמנסה לעשות הכול בשביל לעזור לעתיד של הילדים שלה, אבל עם נתוני התחלה מאוד בעייתיים זה לא ממש מתאפשר. אני באה כמו הרבה נערות ונערים בישראל ממצב שבו מסיימים את הלימודים בכיתה ורצים למלצר, לנקות שולחנות, לשטוף רצפות, ולא כדי לקנות לעצמך סמארטפון וביגוד חדש, אלא כדי לשרוד את השבוע, את החודש.
אני כאן כי היו לי חלומות וחשבתי שהם לא יתגשמו לעולם. מגיל קטן נמשכתי לתחום המדעים: פיזיקה, מתמטיקה וכימיה. כל אלה עניינו אותי יותר מהתחומים ההומניים יותר. לאט לאט העניין והסקרנות הפכו מחלומות לרעיונות יותר מוחשים. הבנתי בדיוק מה אני רוצה לעשות עם עצמי, רק שהמצב בבית, חוסר הזמן ללמוד כראוי לבגרויות או הכסף להשלים אותן אחר כך, הרחיקו ממני את התקווה להגשים את הדברים. הסבירות שאסיים את חיי כמלצרית במקום מהנדסת היתה גבוהה יותר. לא היה כסף ללמוד, לא לבגרויות, כי אין ממש דרך לעמוד בבגרויות כשאתה עובד אל תוך הלילה ואז מגיע לשיעור.
אני כאן כי מקום אחד שינה את זה. המכינה של אוניברסיטת תל-אביב אפשרה לי ולעוד חולמים כמוני סיכוי לשנות את נסיבות חיינו, להתגבר ולשים מאחורינו רקע קשה, לפתוח דף חדש למי שמוכן לעבוד קשה עבור הגשמת החלומות שלנו.

אני גאה לספר שאני לא מיוחדת, יש עוד רבים כמוני. רבים שלא נכנעים למצב, אלא נלחמים בכל הכוח. הגעתי למכינה עם עוד עשרות כמוני, חיילים וחיילות משוחררים, עמוסי סימני שאלה וחוסר ודאות. גילינו בית חם, סגל מסור וחדור נחישות ותחושת שליחות ותחושת עבודה בצוות שאפשרה לנו להצליח ימי לימודים ארוכים. שרדנו ייאוש, כישלונות. הסרנו חלודה וליטשנו את עצמנו כאקדמאיים לעתיד. למדנו ללמוד, לחשוב, להגיע למסקנות ואז להטיל בהן ספק. למדנו להיכשל, לקום ולנסות שוב. למדנו בעיקר תקוה.

יש משהו מיוחד במכינה של אוניברסיטת תל-אביב – האווירה, היחד, החיבור עם צוות עם חזון אמיתי שמוכן להישאר עם הסטודנטים שלו אל תוך הלילה לפני מבחן ובין אנשים שכל החיים חיפשו סיכוי. זה משהו שבמעט שנותיי לא נתקלתי בו בשום מקום אחר בחברה הישראלית.

אני כאן היום כי אני לא מיוחדת. אני כאן כי יש עוד המון כמוני שמחכים בתור, שמסרבים ללכת עם המבט תקוע ברצפה, שמסרבים לבלות חיים שלמים עם חלומות על המדף. אני כאן כי נתנו לי סיכוי.
המכינה היא מקום שסוגר פערים חברתיים. היא יותר מרק מכינה לאוניברסיטה, היא הזדמנות להיות יותר ממה שסיפרו לך בעבר, יותר מעוד סטטיסטיקה. אני אחת מעשרות אלפים שמחפשים סיכוי כזה. אל תסגרו את האור הזה, תנו לנו את ההזדמנות. תודה.

מרגריטה, בתור אחת שלא מנוסה בלדבר לפני קהל אני נותן לך ציון עשר.

אנחנו רוצים להגיד שהמורים פנו אלינו לא בגלל החשש שלהם שיפטרו אותם. הם באו ואמרו לנו שלתלמידים האלה אין שום סיכוי. לא היה אכפת להם מהשכר שלהם, לא היה אכפת להם שנה הבאה. הם גם הראשונים שהציעו ואמרו: תקציב – קחו מהשכר שלנו. האוניברסיטה אפילו לא שקלה את זה. הצענו את זה. זו הצעה מאוד הרואית, זה אנשים שלא מרוויחים מיליונים. החומר שיש כאן באמת מאפשר לקבוצות האלה להיכנס בסופו של דבר לאוניברסיטת תל-אביב. זה לא עוד בית-ספר אקסטרני, יש משהו ייחודי במכינה הזו.

תודה. בבקשה.

שמי ד"ר אהרון אלאור ואני יושב-ראש הסקציה לסוציולוגיה ציבורית באגודה הסוציולוגית הישראלית.

מה אתה עושה לפרנסתך?

אני מלמד במכינה האקדמית 22 שנה מקצועות שונים ורבים במדעי החברה. אני רוצה לומר שיסוד העניין כאן הוא כישלון ניהולי של אוניברסיטת תל-אביב בהפעלת המכינה בדיוק באותם שנים של מעבר מ-800 תלמידים ל-300 תלמידים כאשר הצוות מינהלי נשאר כמעט אותו דבר. מתקציב של 7 מיליון שקלים של המכינה האקדמית לשנה, 3.5 מיליון הולכים על המינהלה ו-3.5 על כוחות ההוראה. זה דבר חסר תקדים בהסדרים אקדמיים כאלה. ממה הדבר נובע? מכך שרוב הצוות המינהלי הוא קבוע והנהלת האוניברסיטה לא מצאה לנכון למצוא פתרון לעניין הזה כדי להעביר אותם, למרות שהם קבועים, למקומות אחרים באוניברסיטה, וכך נוצר הגרעון למעשה. הגירעון הזה לא חייב להיות. לאוניברסיטה יש אפשרות לפתור את העניין הזה על-ידי ניוד מינהלי. הקביעות היא בתוך האוניברסיטה כמוסד, לא בתוך המכינה - אנחנו יודעים את זה. ניתן למצוא את הפתרון בתוך אוניברסיטת תל-אביב.

עם כל הכבוד לאוניברסיטת בר-אילן, והסוציולוגים הוותיקים, המורים שלי תמיד לימדו אותנו כמה שהם התנגדו לעצם הקמתה של אוניברסיטת בר-אילן כי אמרו: אין מתמטיקה דתית, אין סוציולוגיה דתית, יש דברים אוניברסליים. אני כמובן תומך מאוד באוניברסיטת בר-אילן שתגיע במהרה בימינו לרמתה של אוניברסיטת תל-אביב, אבל הדירוגים מדברים בעד עצמם. למשל, דירוג שנחאי. אוניברסיטת תל-אביב נמצאת באחד המקומות מבין 200 המקומות הראשונים. לאוניברסיטת בר-אילן אין שום דירוג. אנחנו כמובן מקווים שאוניברסיטת בר-אילן תגיע להישגים גבוהים בעניין הזה, ואני בטוח גם שזה יקרה כי אני מכיר.

אתה יודע מה קורה במדעים וברפואה?

אני יודע, כן.

אז תגיד.

אנחנו לוקחים את המילים ההשוואתיות בחזרה. זה לא קשור.

זה חשוב. הדירוגים האלה הם דירוגים פורמליים.
המועמדים ללימודים במכינה רואים לנגד עיניהם את אוניברסיטת תל-אביב כמותג. כשהם יפגשו את השם "אוניברסיטת בר-אילן" ועוד איזה - - - חדה, שגם לא בטוח אם זה כך או אחרת כי כל העניין הוא הימור מבחינת ההרשמה - הרי אנחנו תלויים בהרשמות, לא יהיו הרשמות לא יהיה שום דבר - אז הם יאמרו שליתר ביטחון הם יבחרו אלטרנטיבה. הם יגידו: חבל לנו על הזמן שלנו, אנחנו לא יודעים בדיוק מה קורה.
מה שאני הייתי מציע, אם אני יכול לבקש, זה שוועדת החינוך של הכנסת תערוך הצבעה האם היא מסתייגת מהצעד של אוניברסיטת תל-אביב.

תודה. בבקשה.

שמי ד"ר אסתר סרוק ואני באה מהאוניברסיטה העברית. אני רוצה לומר אמירה חינוכית חברתית בעניין הזה. למעלה מ-30 שנה אני עוסקת בנוער שוליים, בנוער טעון טיפוח, בנוער בסיכון, במסגרות כאלה ואחרות. מדבריי עם חבריי לסגלים האחרים ולחבר'ה מאוניברסיטת תל-אביב אני חושבת שהקריאה צריכה להיות אליכם ואל מקבלי ההחלטות. חבל שגדי הלך. יש פה אמירה חברתית חד-משמעת. גם הניסיון מלמד שהאפשרות להוציא ילדים ממעגל המצוקה והסיכון הוא באמצעות השכלה טובה. אני חושבת שהעובדה שיש את אוניברסיטת תל-אביב ושהיא יכולה לעזור לשדרג את הסטודנטים או לתת להם איזשהו אופק כמו ששמענו מהסטודנטים, היא אמירה מאוד משמעותית.

לכן, אחת ההצעות שיכולה להיות היא שאם זו באמת רק מכינה בגרותית אז אם יש איחוד שהאיחוד יהיה בתוך אוניברסיטת תל-אביב, שהמסגרת תימשך. יבואו משפרי הבגרויות אל אוניברסיטת תל-אביב, אבל אי-אפשר באמת. מבחינת מדיניות אני קוראת לכם לקבל החלטות ולסייע למנוע את הסגירה.

לעניין הגירעון ולמוטי - רוב מוסדותינו עובדים על פי תעריף ות"ת וחוברת של ות"ת לתנאי העסקת סגלים. פרק ה' עוסק בהעסקת סגל המכינות. לפי מיטב ידיעתי, אוניברסיטת תל-אביב משלמת פי 2 מאשר המפורט בפרק ה' אותו אני מצטט.

שנית, יש לי הערכה מלאה לאוניברסיטת בר-אילן, חברים שם, וכד'. אני חושב שזו עבודה יוצאת מהכלל, אבל הבעיה היא שגינה יפה זה גינה שיש בה פרחים מהרבה סוגים ולא אותו פרח. אותו פרח זה לא גינה יפה.

המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא. זה מה שהנחה את מוסדות ההשכלה הגבוהה מאז ראשית המכינות ב-1965 באוניברסיטה העברית.

תודה. עומר, בבקשה.

אני חושב שהקולות שעלו כאן מדברים אפילו בשם עצמם. לפני שהמנכ"לים יגיבו לנושאים אני רוצה להעלות שני דברים קצרים: ראשית, אם אפשר כשאתם מפנים אליהם את השאלות זה לדבר באופן ספציפי לגבי מה קורה בתשע"ו לגבי התוכניות הייעודיות. זאת אומרת, שזה ממש יובהר.
חברי הכנסת, אנחנו בשעה של בין השמשות. אתם שמעתם כאן את הקולות. בתור נציג הסגל ונציג התלמידים שנמצאים כאן אני מבקש שתצא מכם אמירה נחרצת, או לפחות הפצרה בוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב לשקול כשהוא מקבל את ההחלטה ביום ראשון כל מהלך, בין אם זה תוכנית פיילוט של תשע"ו בבר-אילן ושהם ינסו קודם כל וייראו. מדובר פה במערכות אקדמיות מורכבות שיש להן השלכות ממשיות על גורלם של צעירים. ראינו פה רק שתי דוגמאות. אני מציע שישקלו או תוכנית פיילוט או כפי שחברתי ד"ר סרוק הציעה למעבר לתל-אביב. אבל לא החלטה נמהרת וחד-צדדית ומסוכנת כמו זו שעומדת להיות מובאת לדיון ביום ראשון הקרוב. תודה.

אני אבקש עכשיו מהמנכ"לים. מנחם ומוטי, אתם חייבים להתייחס בצורה ממוקדת לנושא לוח הזמנים. גם אם נניח שבאמת כל התוכניות הן נכונות ויעילות ולא סוגרות אלא מרחיבות, נניח, לוח הזמנים פה הוא באמת כמעט סד בלתי אפשרי.

קודם כל, אני רוצה להוסיף ולהאיר. כל התוכניות קיימות. שמעתי את מרכז מתמטיקה. הלוא אנחנו לא נמציא כלום. כל מה שהוא בנה ייתכן זה יהיה יחד איתו. אף אחד לא אמר שזה לא הוא. הוא יבוא למכינה הקיימת שאנחנו אותה נעשה. אנחנו לא הולכים להמציא שום גלגל. תודה עבור העצות כאן על סגירת המכינה או הפיילוט.

אני הבנתי מה מביא את אוניברסיטת תל-אביב ללכת בכיוון הזה. מה האינטרס שלכם בזה?

לאור הניסיון שלי, אני חושב שאם יש אפשרות ששתי האוניברסיטאות יעשו פעילות מאוחדת זה דבר עתידי לכל הדברים. מחר בבוקר אותם הסטודנטים שהיום נמצאים במכינה שלנו, יכולים ללמוד גם בתל-אביב בוודאות וגם בתל-אביב לפני שמחליטים את כל ההחלטות האחרות. אני לא שמעתי, ולא ברמז, שרכז המתמטיקה, יש לנו רכז מתמטיקה שזה לא הוא המיועד. אבל פה כבר החליטו.
אני רוצה כאן להבין את הדברים. אנחנו לוקחים את התוכניות הקיימות, מנסים לראות. המכינה שלנו היא מכינה של הבגרויות כפי שצויין. יש לנו גם מכינה נוספת גדולה של העולים החדשים מכל העדות, מכל המינים. אני חושב שמספר הסטודנטים מבני המיעוטים שלומדים בבר-אילן הוא לא פחות מאשר תל-אביב. שכולם יידעו, מספר הסטודנטים בני מיעוטים שלומדים אצלנו לא פחות מאשר מקום אחר, אולי אפילו טיפה יותר. אני רק רוצה להגיד שמה שאתה אומר לא עומד בסתירה. אנחנו לא הולכים להמציא שום גלגל. לכם יש את הניסיון, אנחנו מאחדים את הכוחות.

אתה לא התחייבת לכלום.

אני בוודאות לא אתחייב כי אני לא יודע מה שיהיה.

אל תסגור אותי לפני שאתה בודק ומתחייב.

אני לא מתחייב, אמרתי שזה אופציונלי. אני במפורש אומר שזה אופציונאלי.

אז אולי אני אבנה את התוכניות ואולי לא.

אורה, בתור שכנה לאוניברסיטת בר-אילן – את גרה שם, לא?

אתה לא יודע כמה אני מעודדת אותו שיעשה ייעודי, אבל בלי קשר לאוניברסיטת תל-אביב. אוניברסיטת תל-אביב צריכה לתרום את חלקה בחברתיות. איפה היא? למה אתם לא מתייחסים לזה?

מוטי, קודם כל, תשכנע אותנו שזה אפשרי בלוח הזמנים הזה. שנית, שזה באמת אמיתי.

קודם כל, אני שמח על הדיון הזה כי אני מאוד גאה להיות שייך לאוניברסיטת תל-אביב.

קיבלתם המון מחמאות היום.

אני רואה פה שני תלמידים של אוניברסיטת תל-אביב, סטודנטים שלנו בוגרי מכינה. אני חושב שזה מצביע על זה שהמוסד שלנו הוא מוסד פתוח, הוא מוסד שרואה את הסביבה שלו, רואה את האוכלוסיות הקשות.
אגב, המכינה זה לא הדבר היחיד שעושה אוניברסיטת תל-אביב לטובת הפריפריה. יש לנו תוכנית של מצטייני פריפריה, יש לנו תוכניות ביפו, יש לנו תוכניות שאנחנו מבצעים במקומות אחרים. אם אפשר לדבר על מוסד שהוא בעל תודעה חברתית מגובשת וחזקה, אני חושב שאוניברסיטת תל-אביב זו האוניברסיטה.
הזכרתי בתחילת הדיון שהוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב, כמו הדיון שמתקיים כאן – אותם דברים שעלו פה. עומר דיבר בוועד המנהל.

רק בעקבות התערבות בית-הדין.

לא, לא. אל תנסה להביא את זה למקום לא נכון. תהליך קבלת ההחלטות באוניברסיטת תל-אביב מהסוג הזה תמיד מגיע לוועד המנהל. הוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב הוא בעל תודעה חברתית מהמדרגה הראשונה. האנשים שם מסתכלים על הדברים האלה ואכפת להם. לכן, אם העסק הזה יהיה זיוף או יהיה הטעיה או יהיה כל דבר אחר, זה לא יהיה. זה לא יהיה. קודם כל, תשמחו. לפחות חלקכם מכיר את היושבים פה ליד השולחן בצד הזה ויודעים שאנחנו אנשים רציניים ומתכוונים למה שאנחנו אומרים.

שנית, הוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב לא ייתן לשום דבר שדומה למשהו שהוא כאילו ולכאורה להתקיים. לכן, הדברים יהיו אמיתיים. אם זה לא יהיה אמיתי זה לא יתקיים.

לגבי פריפריה - אוניברסיטת תל-אביב בוודאי שהיא שוקלת ודואגת וחושבת על הנושאים של פריפריה.

לגבי הנושא של מכינה ייעודית רצית תשובה חד-משמעית. התשובה היא חד-משמעית, ואני אומר את זה פה לפרוטוקול ולכנסת, התשובה היא שהמכינה שאנחנו מדברים עליה יהיו בה מסלולים ייעודיים, ויהיו בה כל המסלולים הייעודים, לפחות בהתחלה שיהיו, שקיימים היום באוניברסיטת תל-אביב. ייתכן שנחליט אחר כך להוסיף מסלולים, ייתכן שיחליטו לשנות מסלולים.

מתי?

לא תיפתח מכינה משותפת ללא מסלולים ייעודיים, נקודה. לכן, אני אומר שוב, כל אותם תלמידים מועמדים שהגיעו למכינה בעבר, אם זה אתה, אם זה אח שלך, ואם זה אחות שלך או של כל אחד אחר, שירצה וזה מתאים לו, המכינה הזו תהיה. היא תתקיים.

הפתרון הוא לכל הסטודנטים. זה לא משהו שאנחנו שומרים את זה לאיזה קבוצה מיוחדת של סטודנטים, אלא לכל הקבוצות שדיברנו עליהן.

עלתה פה השאלה וארגון הסגל הציג פתרונות כלכליים כביכול לנושא המכינה. אני לא חושב, ואמרתי את זה גם לחברים, לא בונים תוכנית קבועה על בסיס איתן על פתרונות זמניים. אנחנו לא תנודתיים. זאת אומרת, לא בונים על תרומות. תרומה זה דבר שישנו היום ומחר איננו. לא בונים את הדברים על הפחתה של שכר של סגל.

יש פה תרומה של ממשלת ישראל, שני מיליארד שקלים לאוניברסיטת תל-אביב באופן כללי.

זה לא תרומה. אני מוכרח להגיד, תמיד אומרים: אוניברסיטאות מקבלות כסף מהמדינה. מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל מזרימה למדינת ישראל מיליארדים של דולרים כל שנה, בין אם זה בתרומות, בין אם זה קרנות מחקר, ובין אם זה בייצוא - - - שישנו במדינה. תבינו, מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל היא מערכת תורמת, היא לא יושבת על תקציב המדינה מבחינה זו. היא מביאה למדינה הרבה כסף.

היא יושבת חזק על תקציב המדינה, אבל כל אחד משלם, גם במס ההכנסה שהוא משלם.

לגבי הנושא של הפתרונות הכספיים הזמניים - אני חושב שלא בונים מערכת כזו על פתרונות כספים זמניים. בונים אותה על פתרונות של קבע. האיחוד הזה נועד להביא פתרון של קבע ולבסס את המכינה במרכז הארץ כמכינה שנותנת מענה לסטודנטים ולתלמידים שלנו לטווח ארוך ולא למחר בבוקר.

עלה פה הנושא של אילן לייבה. אני הבאתי את אילן לייבה לאוניברסיטה. אנחנו רצינו להביא אדם שחשבנו שהוא יכול, כי חשבנו שיש סיכוי שהבעיה שלנו היא בעיה ניהולית ונביא מאדם מהמדרגה הראשונה על מנת שיעלה את הנושא של המכינה. הבאנו את אילן לייבה ואילן לייבה ניסה באמת בכל כוחו. אגב, אילן נפטר לפני כמה שנים. הוא ניסה לשקם את המכינה. הצליח לתקופה קצרה בלבד ואחרי זה זה חזר. בזמן שהותו היא חזרה להיות ולרדת במספרים.

אגב, כשמדברים על מספרים, היום כבר מדברים לשנה הבאה כנראה על פחות מ-300 תלמידים, לצערנו.

לא פתחתם את ההרשמה, מוטי.

אמרו שתלמיד במכינה ממשיך באותו מוסד. קודם כל, אנחנו לוקחים את הסיכון. אנחנו רוצים את התלמידים אצלנו. אגב, יש לנו היום הסדר עם האוניברסיטה העברית בירושלים, וחבל שאסתר סרוק הלכה, שאומר שתלמידי מכינה של העברית יכולים להתקבל גם בתל-אביב. זה גם כן הסדר די ייחודי מבחינה זו. מסתבר שאצלנו במכינה שלנו תלמידים שלמדו במכינה והגיעו ללמוד באוניברסיטה – אגב, פחות מ-50% נקלטים בסופו של דבר – ונניח מתוך 130 או 140 התלמידים שהגיעו אלינו ללימודים לאוניברסיטה בשנה הנוכחית, חלק לא קטן הגיעו ממקומות אחרים. הגיעו מהאוניברסיטה העברית. חלק אחר לא מימש אצלנו וחלק אחר בכלל הגיע גם מדברים שלא קשורים בזה אלא לתוכניות נלוות שיש לנו בעסק הזה. לכן, אני אומר שהתנועה בין המוסדות היא תנועה טובה, היא חיובית. אני חושב שאם תהיה לנו מכינה משותפת שאוניברסיטת תל-אביב תכיר במכינה הזו ואוניברסיטת בר-אילן תכיר במכינה הזו ויהיו תלמידים שיוכלו להחליט אם הם רוצים ללמוד באוניברסיטת תל-אביב או בבר-אילן, אני לא חושב שתהיה בזה בעיה.

לגבי לוחות זמנים, וחבר הכנסת מצנע העלה את הנקודה המרכזית פה – אנחנו עושים מהלך רדיקלי, חדשני ולא פשוט. יש פה שני פקטורים של זמן: האחד, הפקטור של תהליך הפתיחה של הרישום. צריך שתלמידים שרוצים ללמוד במכינה יוכלו להירשם ויוכלו לדעת לאן הם נרשמים. ברמה של העקרונות, ופה היתה הנחיה של הנשיאים לצוותים שעובדים על הנושא הזה, היתה לסגור ברמה העקרונית את הדברים האלה עד ה-25 לחודש שאפשר יהיה לפתוח את הרישום למכינה המשותפת - זאת הכוונה. לפני ה-25 בחודש אנחנו כבר נדע בדיוק איפה אנחנו נמצאים מבחינת תהליך הרישום, איך הוא יתבצע.

תהליך גיבוש תוכנית הלימודים – עם זה אני חושב שאפשר לקחת יותר זמן. אני מניח שהדבר הזה יכול לקחת בערך חודש-חודש וחצי. שוב, לא ממציאים את הגלגל מחדש, ואני אומר את זה לחברי הסגל הזוטר ולמורי המכינה.

אתם אומרים בר-אילן - בר-אילן אין לה מסלול ייעודי היום. בכדי לקיים את מה שאנחנו התחייבנו למסלולים ייעודיים צריך את הסגל הקיים היום, לא צריך סגלים אחרים. אנחנו לא נגייס סגלים אחרים. אם יש מורה טוב שמלמד ושהתלמידים שלנו מתגאים בו, מורים כאלה צריכים להישאר במערכת הזו.

בואו תתחייבו לזה.

אני אמרתי את זה עוד בחלק הראשון של הדיון. הכוונה היא במפורש לתת עדיפות בנושא הזה. העדיפות היא בזה שאני לא יכול להגיד למישהו. איך אמר לי פה רכז המתמטיקה: ואם אני לא רוצה ללכת ללמד בבר-אילן? אגב, רוב המורים במכינה מלמדים לא רק בתל-אביב. הם מלמדים בתל-אביב ובעוד מקומות, בדקנו את זה.

תודה רבה.

רגע, מה עם ההצעה לפיילוט בהנחה והמהלך הרדיקלי הזה לא יצליח והנחה שכולם מקווים שהיא תהיה שגויה?

קודם כל, אני לא יודע מה זה פיילוט בדבר הזה. אנחנו רוצים לפתוח את התוכנית. קודם כל, מתקיים רישום. הרישום ייפתח ב-25 לחודש, אנשים יירשמו. אני לא יכול להגיד להם: יש לכם פיילוט כרגע פה.

לא, שבר-אילן יגידו, שבר אילן יגידו שפותחים תוכניות ייעודיות. משווים את עצמם.

אין להם תוכניות ייעודיות והם לא יכולים. הם צריכים להסתמך על הבסיס של תל-אביב.

ברשותכם וברשות עמיתיי לוועדה אני רוצה לסכם את הדברים הבאים. ועדת החינוך שמה לעצמה מראשית דרכה כנושא מרכזי את נושא סגירת הפערים בחברה הישראלית באמצעות מערכות החינוך למיניהן. באופן אישי אני יכול לומר לכם שחזרתי לכנסת אחרי שירות בחיפה ובירוחם כשהבנתי מה עומק הפערים, העובדה שהפערים מתרחבים, והדבר הכי חשוב והאופטימי הוא בזה שניתן לסגור את הפערים האלה. לכן, זה הנושא המרכזי שלשמו לפחות אנחנו מקיימים את הפגישה הזו.

שנית, אני מוכרח לומר לך, מוטי, ולאנשי אוניברסיטת תל-אביב, אני לא מתרשם שאתם יכולים לעמוד בלוח הזמנים הזה. שוב, גם בהנחה שכל הרצונות והכוונות למערכת מחודשת הם נכונים, נקרא לזה כך במילים עדינות. ולכן, אני כן מבקש שתעלו בפני הוועד המנהל, ואנחנו נוציא סיכום שייצא מחר כך שתוכלו גם להביא את הסיכום שלנו בפני הוועד המנהל של האוניברסיטה, לדחות את האפשרות להחלטה הזו בעוד שנה, לא יקרה שום דבר.
אני קראתי את כל מה ששלחו לי ואנשים שדיברתי איתם. אין ספק שיש פה אצלכם משהו מוצלח מאוד. הוא מוצלח פדגוגית, הוא כנראה לא מוצלח תקציבית. אגב, אני מקבל את מה שאתה אמרת שיש פה כנראה איזה כשל ניהולי מתמשך ויכול להיות שלא הותאמה המטרייה, ה- overheadלכמות התלמידים שהלכה וירדה בגלל מצוקות כמובן של אנשים שהם עובדים קבועים. גם זה לא ניתן לפתרון מהיום למחר.

בכלל, המכינות הקדם-אקדמיות לא צריכות להיות גירעוניות. על הדבר הזה ישבנו לא פעם אחת עם המכינות, עם אנשי ות"ת. ההיפך - אני למדתי מחלק מהמכללות שהמכינות הן מקור הכנסה לא רע, אני לא יודע כל כך באוניברסיטאות, ואין שום סיבה נראית לעין. לכן, יכול להיות שניתן באמת להתמודד עם הדרך הזו בצורה אחרת.יש לי סימפטיה למקום שרוצה להתייעל ולקצץ בהוצאות, לקצץ ב-overhead, ולהשקיע יותר ב - Bread & butter.
אבל נדמה לי, מוטי, ודרכך לאנשי האוניברסיטה, יש לכם פה פרויקט מוצלח, מצליח, עם שלל של תוכניות. החשש שעולה מתוך הדיון הזה ומהדברים ששמענו הוא שתהליך, האיחוד הזה, ההעברה הזו תפגע בתוכניות הייעודיות. אגב, המכינות הקדם-אקדמיות ברפורמה הולכות להשתחרר באמת מעניין מסלול הבגרות. הוא המסלול הפחות חשוב כי יש באמת גופים שעושים את זה לא רע. הרעיון של המכינות הקדם-אקדמיות הוא שהן יקבלו סטודנטים לעתיד או פוטנציאל לסטודנטים שמכל הסיבות שבעולם, או כמו אחדים מאיתנו שכשהיו צעירים לא למדו כמו שצריך, או באמת היו בשכבות מוחלשות, וכתוצאה מכך זהו כמעט הכרטיס היחיד שנשאר כדי להשתלב בחיים. זה המסלול, זה הולך להיות המסלול העיקרי.

לדעתי, אין ספק שוות"ת יצטרך להגדיל את הסלים שעומדים מאחורי כל תלמיד, גם הקרן לחיילים משוחררים, כי גם יהיה פה צורך בהשוואה של תנאים של הסגלים הזוטרים במכללות והאוניברסיטאות כשבקדנציה הזו הצלחנו די לטפל בנושא הזה, לאותו כוח-אדם שמועסק גם במכינות.
גם לא אכפת לי שהוועדה הזו תתכנס פעם נוספת כדי לבחון איפה אתם עומדים מבחינת ההכנות.

זה מה שאני מבקש. תנו לנו סיכוי לבדוק את זה.

אבל מאחר וההרשמה נפתחת ב-25 לחודש, מאחר ואני חושש מאוד שסטודנטים שלא יקבלו תשובה ברורה מה לומדים ואיפה לומדים , וזה שיקול אצל סטודנטים, יכולה להיות בזה בעיה. אפשר להציב בפני הסטודנטים אפשרות: האם אתה רוצה בעדיפות א' פה, בעדיפות ב' כאן? ואחר כך לשקלל את זה. שתי האוניברסיטאות יכולות לפתוח את הרישום, אבל עם אפשרות ניידות. ורק אחר כך , אחרי שיהיה הרישום, ותראו איפה אנשים רוצים ללמוד את התוכניות להחליט שלפחות לשנה עד שמארגנים את זה אפשר לפתוח מסלולים בשתי האוניברסיטאות.

אבל בשורה התחתונה, ההמלצה שלי החד-משמעית, ואני חושב שאתם ידידיי תקבלו את זה, לא צריך לעשות הצבעות בשביל זה, אנחנו בוועדה הזו בדרך כלל מגיעים להסכמות פה אחד, אני חושב שלשמור על המטרה למענה קמה המכינה ולמענה קמו המכינות, גם אם יש רצון טוב, וגם אם ישר רצון בהתייעלות, וגם אם אנחנו עושים שינויים במבנה של המכינות, אני חושב שהחיפזון פה הוא מהשטן. אוניברסיטת תל-אביב יכולה בהחלט להמשיך להניף את הדגל החברתי, את דגל המצוינות, דגל ההישגים, גם אם היא תשמור עוד שנה את המתכונת הפחות או יותר קיימת.

כשדובר פה על פיילוט אז הפיילוט הוא בכך שאוניברסיטת בר-אילן תפתח עוד מסלולים במקרה הזה ולא תסתפק רק במסלול הבגרויות, ולראות איך זה מתפתח. זו בקשתי ואני מבקש שזה גם יובא בפני הוועד המנהל.

אני חושב שאנחנו נמצאים היום בכל אופן בעבודה ובתנופה. אני מבין את הדאגה שלכם והיא מוצדקת הרבה פעמים. אין לי ספק שאם אנחנו נשאיר את המצב כמו שהוא ואוניברסיטת בר-אילן תטפח מסלול של מכינה ייעודית, מסלולים של מכינות ייעודיות אצלה, בסוף נמצא את עצמנו שוב כמובן עם עוד מכינה אחת גדולה גם בבר-אילן וגם אצלנו. גדולה מבחינת ההיצע, לא מבחינת התלמידים. תנו לנו הזדמנות להוכיח שאנחנו יכולים לעשות את זה. אני לא מדבר לשנה הבאה. אגב, ה-25 לחודש זה לא תאריך קדוש.

לא, הוא לא תאריך רישום.

אני מבקש מהחברים לתת לנו אפשרות. עד סוף החודש אנחנו נהיה עם תוכנית מגובשת בדברים האלה. תנו לנו אפשרות להציג לכם את התוכנית המגובשת לקראת סוף החודש.

אבל שהוועד המנהל לא יחליט ב-18.

הוא לא יחליט.

הוועד המנהל לא יחליט - זה בסדר.

אני נשאר בהמלצה שלי אליכם. נשמח לראות לאורך ה - - -

תן להם חודש להביא לנו הצעה מגובשת.

כן, אבל הם מעלים את זה בפני הוועד המנהל.

הוועד המנהל לא יקבל החלטה ביום ראשון הקרוב.

אם רוצים באמת להכניס את המהלך הזה לאיזשהו כיוון חיובי אז נכון לאפשר שפיזית באוניברסיטת תל-אביב, לפחות לשנה הקרובה, זה ימשיך להתנהג כמו שהוא. מי שיירשם לאוניברסיטת תל-אביב ימשיך בתל-אביב, מי שבר-אילן - בר-אילן. את המינהלה אתם יכולים ליצור כבר איחוד כזה או אחר, התייעלות כזו או אחר, להעביר נשים לתפקידים אחרים שזה כמובן נושא שאתם תצטרכו לטפל בו, ולתת לזה לרוץ במשך השנה הקרובה כששני הקמפוסים מתפקדים, וכן פותחים נוספים בבר-אילן, לא פותחים, זה כמובן עניין של רצון הסטודנטים.

הרפורמה מכוונת לכיוון של שותפויות כאלה. לכן, זה כבר לא יהיה רק יוזמה שלכם, אלא זה יהיה גם הנחיה מלמעלה ללכת לכיוון הזה. על כן, אין חשש. אם פתרון בר-אילן יהיה לו מכינה של 300 - 400 עם מסלולי בגרות וגם מסלולים ייעודיים, אהלן וסהלן, ובא לציון גואל.

נראה לי שהחיפזון פה עלול לפגוע. כפי שגם נאמר פה על-ידי אחד הדוברים, החיים יותר חזקים מכל דבר. סטודנטים יתחילו לשמוע: אני נרשם אולי בתל-אביב, אבל יכול להיות שאחר כך יגידו לי ללכת לבר-אילן. אתה מכיר את הסטודנטים, הם לא בטוחים. הם אומרים: רגע, רגע. אנחנו יכולים ללכת לבאר-שבע, לירושלים, כי שם אנחנו בטוחים מה אנחנו עושים והם ילכו לשם, ואז הציפייה במירכאות מתגשמת. כלומר, נרשמים פחות אנשים וזה הולך לאיבוד.
אנחנו שמענו את שני הסטודנטים המוכשרים, זה באמת משימה לאומית.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:10.>