PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
08/12/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 300>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ט"ז בכסלו התשע"ה (08 בדצמבר 2014), שעה 8:00

<הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד-2014, של חה"כ עמרם מצנע, דב חנין, עפר שלח, איילת שקד, זהבה גלאון, מירי רגב, שלי יחימוביץ', מיכל רוזין, חנא סוייד, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, אבישי ברוורמן, ניצן הורוביץ, איתן כבל, יפעת קריב, חנין זועבי, אלעזר שטרן, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, אראל מרגלית>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
עיסאווי פריג'

דב חנין

>
רעיה זימרן - מנהלת תחום תרבות ואומנות מוסיקה, משרד התרבות והספורט

מירב כהן - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד התרבות והספורט

עדנה הראל - עו"ד, משרד המשפטים

לירון מאוטנר לוגסי - עו"ד, משרד המשפטים

מורן פסטרנק - מתמחה, משרד המשפטים

מרדכי אמיתי - עו"ד, סמנכ"ל ויועץ משפטי, הפדרציה הישראלית לתקליטים

אייל פרייס - עו"ד, יועץ משפטי חיצוני, הפדרציה הישראלית לתקליטים

אדם בן אמיתי - מוסיקאי

איה כורם - מוסיקאית

זאב גולדבלט - מרכז פורום וועדי ההורים היישוביים

חובב ינאי - המשמר החברתי

גל גולן זילברמן - לוביסטית, ברדוגו יועצים, מייצגת את אקו"ם

אירדה קרמר - לוביסטית, גלעד, מייצגת את הפדרציה לתקליטים

מירב ישראלי
עידו בן יצחק

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר המתרגמים
<הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד-2014>, של חה"כ עמרם מצנע, דב חנין, עפר שלח, איילת שקד, זהבה גלאון, מירי רגב, שלי יחימוביץ', מיכל רוזין, חנא סוייד, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, אבישי ברוורמן, ניצן הורוביץ, איתן כבל, יפעת קריב, חנין זועבי, אלעזר שטרן, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, אראל מרגלית

בוקר טוב לכל משכימי קום.
אנחנו עוסקים בהצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד-2014. זאת לא פעם ראשונה שאנחנו מתכנסים וכנראה גם לא הפעם האחרונה.

החוק מוגש היום באופן מאוד מקוצץ מההצעה המקורית על מנת ליצור הסכמה רחבה ככל שאפשר וכמובן מתוך הנחה שהכנסת מתפזרת וחשוב להעביר את החוק הזה בקריאה ראשונה כדי שאפשר יהיה לדון ברציפות בכנסת הבאה לכשתכונן.

שמעתי כל מיני הערות מכל מיני סוגים ויהיה מי שיאמר אותן גם כאן. אין ספק שכפי שהוא כתוב היום, הוא לא מבטא את כל מה שאנחנו רצינו לומר בחוק הזה אבל כדי באמת לעשות את הצעד הזה ושיהיה לו איזשהו מעמד, הסכמנו גם היוזמים וגם המתנגדים להצעת חוק מרוככת כפי שהיא מוצגת כאן.

נבקש ממירב, היועצת המשפטית של הוועדה, לקרוא את החוק כדי שכולנו נדבר על אותו הדבר ולאחר מכן נשמע את התייחסות הגורמים השונים, את משרד המשפטים ואחרים.

הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד-2014
1. הגדרות

בחוק זה –
"אמן" – יוצר כמשמעותו בחוק זכות יוצרים או מבצע כהגדרתו בחוק זכויות מבצעים ומשדרים, בתחום המוזיקה.

"התקשרות בלעדית עם אמן" – התקשרות עם אמן שבה נאסר עליו להתקשר עם צד שלישי בנוגע לפעילותו האמנותית.

"התקשרות עם אמן" – התקשרות בחוזה בין אמן לבין מפיק, מוציא לאור, אמרגן או מנהל אישי, לשם הפקה, הוצאה לאור, אמרגנות או ניהול אישי.

"חוזה היקף" – התקשרות בלעדית עם אמן הכוללת את מלוא ההיבטים של פעילותו האמנותית, ובכלל זה הפקה, הוצאה לאור, אמרגנות וניהול אישי, לפי העניין.

"חוק זכויות מבצעים ומשדרים" – חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984

"חוק זכות יוצרים" – חוק זכות יוצרים, השתס"ח-2007.

2. הגבלת תקופת התקשרות עם אמן
(1) לא תערך התקשרות בלעדית עם אמן, לרבות בחוזה היקף, לתקופה שאינה סבירה, לפי העניין.

(2) סעיף זה לא יחול על בעלות או זכות אחרת בזכות היוצרים או המבצעים של האמן.

(3) אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מצדדים להתקשרות מלהתקשר בחוזה חדש ביניהם, בתם תקופת ההתקשרות, והכול בכפוף להוראות חוק זה.

3. חיוב אמון

המתקשר בהתקשרות עם אמן חב כלפיו בחיוב אמון.

אני רוצה לומר עוד דבר שלא אמרתי בהתחלה. בקריאה הטרומית במליאה כמובן שאני והיוזמים של החוק התחייבנו שהמשך החקיקה יהיה בתיאום עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. לא התכוונו אחרת ולכן היה חשוב התיאום הזה שבלעדיו כמובן אי אפשר להתקדם.

עד כאן. מי רוצה לדבר? הפדרציה.

בוקר טוב. אני אקדים ואומר שמטבע הדברים בלוחות הזמנים היה לנו זמן קצר יחסית להתעמק בחוק. אני אפתח ואומר שחסרים לנו בהצעת החוק דברי הסבר. בשים לב לאופי הכללי בו מנוסחת הצעת החוק, בהיעדרם של דברי ההסבר, חסרים לנו העוגנים לפיהם אפשר להבין מה המסגרת כאשר מדובר על סבירות של התקשרות בין צדדים, למה הכוונה בחיובים של אמון שקיימים בין צדדים ואני חושב שמבחינתנו זאת מכשלה שלא מאפשרת לנו להסכים לנוסח הזה שקיים בהצעת החוק כאשר חוסר הוודאות מבחינתנו הוא גדול מדי.

אני ער לחלוטין לעובדה שלא ניתן היה לקיים ב-24 השעות האחרונות או ב-48 השעות האחרונות תהליך מסודר של היערכות להצעת חוק שכזאת ולהיוועץ בנו ולשמוע את דעתנו, אבל זה לדעתנו גם החיסרון שקיים בניסיון חקיקה כל כך מזורז שקיים.

אני מבין את דבריו של אדוני שאנחנו מבקשים כאן להעביר איזושהי הצעת חוק שניתן יהיה להחיל עליה דין רציפות ושבעצם הדבר הזה אמור להיתרגם לחיסכון בהליך החקיקה העתידי. בה בעת אנחנו סבורים שעניין לא פחות חשוב, ואולי יותר חשוב, הוא שהדברים האלה ייעשו בתהליך שבו מאפשרים לנו להתקדם צעד אחר צעד ולא נמצא את עצמנו בתחילתה של הקדנציה הבאה כשאנחנו ניצבים כבר בשלב מתקדם של הליך החקיקה על בסיס הצעת חוק, כאשר בעצם השלבים הקודמים לא נערכו לגביה אלא לגבי נוסחים אחרים לחלוטין.

לפיכך אנחנו חושבים שיש כאן כשל בעייתי מבחינת ההתקדמות בעניין. אינני תמים ואני לא רוצה להגיד שאני לא מבין את הדברים, והדברים נעשים כך גם בהצעות חוק אחרות, אבל יחד עם זאת יש לי תחושה מטרידה שהצעת חוק שמנוסחת בחטף כדי להיות מוגשת ומוצבעת בהצבעה ראשונה, כמעין חי שנושא את עצמו, כשיודעים שיצטרכו לעשות בדברים האלה שינויים משמעותיים שלא נדונו – וכמו שאמרתי, אפילו אין דברי הסבר – יש לי קושי עם הדבר הזה. יש כאן איזה חי שנושא את עצמו כדי להחיל עליו טכניקה של דין רציפות בלי שהליך החקיקה התקיים כמו שצריך בראשית הדברים. אף אני ער לגמרי לכל האילוצים שקיימים, אני עדיין חושב שלא התגברנו על הקושי הזה.
אני לא רוצה להמעיט בחשיבות הצעת החוק הזאת לעתידו של ענף התקליטים בישראל. אדוני שמע כבר בהרחבה – ואם הוא ירצה, אחזור, ואם הוא לא ירצה, לא אחזור – על הקשיים שענף התקליטים מתמודד אתו בשנים האחרונות.

אתה יודע שבלי מוזיקה אין ענף תקליטים בכלל.

מסכים לגמרי. אני לא רואה את עצמנו באמת נמצאים בצדדים שונים של המתרס. אני חושב שבסוף כולנו נמצאים באותו צד של המתרס של איך עושים מוזיקה ויחד עם זאת יכולות להיות דעות שונות לגבי הדרך הנכונה לעשות את הדבר הזה.

אדוני יודע שחקיקה בתחום חוזים בין צדדים בישראל, חקיקה ספציפית, פרטנית שנועדה להסדיר יחסים חוזיים בתחום ספציפי, היא נדירה ביותר. אדוני גם ער לכך, ושמעתי גם הבנה מצד אדוני עת נפגשנו בעבר, להשפעה הדרסטית שתהיה לדבר הזה על הענף. דווקא משום הדבר הזה, אני כן חושב שצריך להתקדם עקב בצד אגודל ולעשות את הדבר הזה בצורה מסודרת. לפי מה שקורה עכשיו, אני מבין היכן אנחנו נמצא את עצמנו. אנחנו נמצא את עצמנו עם דין רציפות כשאנחנו נמצאים כבר בהכנה לקריאה שנייה ושלישית ויש לנו קושי עם הדבר הזה.

זה באופן כללי. באופן פרטני אני רוצה להעיר עוד שתי הערות. לגבי הסבירות, נאמר כאן שהכוונה היא שחוזים בתעשייה שלנו יהיו חוזים לתקופה סבירה ואני חושב שתקופה סבירה, ודאי אף צד לא רוצה לעשות חוזים לתקופות בלתי סבירות, אלא שיכולה להיות מחלוקת רצינית לגבי השאלה מהו סביר. אם הדבר הזה יישאר כמו בהצעת החוק כרגע, גם בהמשך הקריאות, תיווצר חוסר ודאות גדולה. הסבירות בעיני אנשים מסוימים, בעיני אנשים מענף התקליטים, תהיה א', בעיני הרגולטור – משרד המשפטים, משרד התרבות – תהיה ב', בעיני אומנים תהיה אולי ג' וכמובן כשאני אומר בעיני אומנים סבירות ג', יכולים להיות כמה סוגי אמנים וכמה סוגים של חברות תקליטים וכולי. אני חושב שיהיה לנו קושי עם הסבירות הזאת. אני לא חושב שזה בסיס נכון להתחיל אתו בהצעת החוק הזאת.

יש כאן סעיף נוסף שלא הופיע בנוסחים קודמים שלפחות היו בפני הועדה וזה חיוב אמון. מי שמתקשר בהתקשרו עם אמן, חב כלפיו בחיוב אמון. אני לא מכיר לזה כל כך תקדימים בחקיקה ישראלית קיימת שאפשר להבין לגמרי למה הכוונה. שוב, אני חוזר לעניין שבהיעדר דברי הסבר, קשה לנו קצת להבין למה הכוונה. מה שאני כן מבין מתוך הסעיף הזה זה שאנחנו מדברים כאן בחובת אמון חד-צדדית בה אותו חיוב אמון ערטילאי זה מחייבים אותו כלפי האמן אבל האמן כנראה איננו חייב בחיוב אמון מקביל ערטילאי שכזה כלפי מי שהאמן מתקשר אתו ולי קצת קשה עם הדבר הזה, אני מודה. אני חושב שצדדים לחוזה צריכים לנהוג בהגינות. אני חושב שצדדים לחוזה צריכים לנהוג זה לזה בתום לב וזאת לא דעתי הפרטית אלא בחקיקה כבר נאמר שיש חובות כלליות כאלה על כל צד לחוזה. כאן לדעתי יש יצירה של נורמה חדשה, של איזו חובה חד-צדדית של אמון שקיימת מבלי שקיימת בצורה הדדית ויש לי קושי עם הדברים האלה.

אלה בתמצית הדברים לפחות לפתיח. אם אדוני יסכים, אולי חברי עורך דין אמיתי, סמנכ"ל הפדרציה לתקליטים והיועץ המשפטי, יוכל להוסיף מספר מלים משלו.

בבקשה.

ממש במספר נקודות כדי לא לחזור על דבריו של אייל. לעניין החשיבות של דברי ההסבר שחסרים לנו כאן. אני רוצה, ברשותך, לצטט מתקנות הכנסת, סעיף 75(א) שאומר: "חבר כנסת שאינו שר או סגן שר, רשאי להגיש הצעת חוק פרטית. ההצעה תנוסח כחוק ויצורפו לה דברי הסבר". זה לקוח מתקנות הכנסת. לא בכדי נראה לי שהדברים האלה נרשמו.

מבחינתנו, במיוחד בהצעת חוק כזאת, שהיא מאוד כללית ומקיפה, הוא באמת בגדר MUST כי אחרת אנחנו לא יודעים איך להתייחס אליו.

ברשותך, אדוני, מספר נקודות קטנות. אתה היית ער לנקודה הזאת שבאמת ישבנו מספר פעמים עם מספר אנשי מקצוע, גם מטעמך, והביעו אותן חברות - וכולם הצביעו עליהן כחברות הוגנות – נכונות למצוא פתרונות לאותם כשלים שקיימים בתעשייה ויתכן וקיימים כשלים. אבל אנחנו תמיד אמרנו מהיום הראשון שהדרך לתיקון אותם כשלים, הדרך למציאת המכנה המשותף, היא קודם כל סימון המטרה ולאחר מכן יריית החץ. נראה לי שבמקרה הזה של הצעת החוק הזאת – וזה לא משנה מה הנוסח, יהיה אשר יהיה – אנחנו יורים את החוץ ואחר כך רצים לסמן את המטרה. אתם לא מותירים בידינו ברירה אלא פשוט להתנגד להצעה הזאת, להתנגד לה על כל המשמעויות, למרות שמדובר כמובן בנוסח שונה לחלוטין מכפי שהיה ואנחנו מברכים על כך, אבל אין לנו ברירה אלא להתנגד להצעה הזאת גם במתכונתה היחסית מינורית.

אנחנו שוב קוראים – גם במעמד הזה כאשר אנחנו אולי לפני הצבעה על הצעת החוק – כן לשבת ולדבר על הנושאים, כן לשבת ולהעלות ולהציף את הנושאים, כן לשבת ולמצוא פתרונות אבל פתרונות משותפים בהידברות ביחד עם חברות התקליטים מצד אחד, האמנים מצד שני, מי מטעם הוועדה, משרד המשפטים, משרד התרבות וכל רגולטור אחר שירצה. אנחנו נשמח לשתף פעולה.

אני חוזר ואומר, ואני מרשה לעצמי להגיד את זה גם בפני הקהל כאן, שאני שמח שהדיון עד כה ואיך שהדברים התנהלו, הם התנהלו בפניך. לצערי אני לא בטוח ולא יכול להבטיח שכך יהיה גם בכנסת הבאה ואני לא יודע, ואני מקווה, שאדוני ישב באותו מקום גם בכנסת הבאה אבל, כאמור, אף אחד לא יכול להבטיח לנו את זה. אנחנו נורא חוששים ממה שיהיה לאחר שהכנסת תתכנס שוב. אנחנו לא יודעים מה תהיינה המגמות, אנחנו לא יודעים מה יהיו הכיוונים, הצעת החוק הזאת יכולה להילקח למקומות שאנחנו מאוד חוששים ולמעשה מחזירים אותנו לאותו מקום בו היינו בהצעת החוק בנוסח הראשון.

לכן אני מבקש לשקול שוב האם להצביע על הצעת החוק הזאת היום או האם אפשר לדחות את זה. לא נראה לי שצריכה להיות בעיה מבחינת הכנסת להביא את זה להצבעה בימים הבאים ובינתיים שוב לשבת ולדבר על הנושאים מסביב לשולחן יחד עם כל הנוגעים בדבר ולנסות למצוא פתרונות.

רציתי לומר, כמובן בציניות, שכל המטרה היא לעודד אותך לדאוג לכך שאני אהיה בכנסת הבאה.

סגור. את הקול שלי קיבלת.

לגבי דברי ההסבר. כמובן להצעה הטרומית היו דברי הסבר שלה. כיוון שהיום אנחנו דנים בנוסח אחר וזה קורה תדיר בהליך חקיקה שהוועדה משנה את הנוסח של ההצעה הטרומית והטרומית לא עוברת כמו שהיא, מה שקורה זה שכאשר מפרסמים את הצעת החוק לקריאה ראשונה בחוברת הכחולה, ההצעה שמונחת על שולחן הכנסת, כשאנחנו מנסחים אותה עם הנסחית, אנחנו מוסיפים דברי הסבר שתואמים בעצם לנוסח החדש שהוועדה הביאה.

לגבי חיוב אמון. כפי שאתם יודעים, יש בפסיקה הרבה מאוד תוכן שממלא בדברים שונים את הנושא של חיוב אמון. זה קיים בכל מיני סוגים של יחסים. אני רק אפנה אתכם לפרק לגבי חוזה שירות בקודיפיקציה שעליו בעצם היה סוג של הסתמכות, שמפנה לפרק חיובי האמון ושם יש פירוט נרחב לגבי מה זה חובות אמון, שזה איזשהו בסיס להתחיל ממנו אולי.

האם לא היה נכון לדאוג לכל הפחות שזה יהיה חיוב אמון הדדי?

צריך לדון בזה.

לאו דווקא כלפי אמן. להתחיל באמון הדדי של האמן כלפי החברה גם?

צריך לדון בזה. יש חוקים כמו בחוק חוזה סוכנות למשל שיש סעיף הדדי שהצדדים חבים בנאמנות ויש סוגים של מערכות יחסים בהם צד אחד הוא חזק יותר וצד אחד הוא חלש יותר. בעצם המטרה היא שהצד החזק יותר ידאג לא רק לאינטרסים שלו אלא גם לאינטרסים של הצד השני. צריך לבדוק כאן האם זה נכון במערכות יחסים שהכיוון יהיה הדדי או שהוא יהיה חד צדדי כמו במערכות יחסים אחרות של נאמנות, שליחות וכדומה.

אם אפשר להשיב לנקודה האחרונה. צודקת חברתי שבאמת חוק חוזה סוכנות הוא חוק חריג בהיבט הזה שלמרות שהוא עוסק ביחסים מסחריים חוזיים בין צדדים פרטיים, הוא באמת מטיל חובת נאמנות והוא מטיל את חובת הנאמנות באמת בצורה דו צדדית ולא חד צדדית. המקומות בחקיקה בהם אנחנו מוצאים חובות אמון חד צדדיות, הם מקומות כמו שמדובר בקרנות נאמנות, מנהלי קרן וכולי וזאת לא הסיטואציה בה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים כאן על שני צדדים לחוזה פרטי שמטילים כאן חיוב אמון, להבנתי, כמעט פעם ראשונה בחקיקה הישראלית, דבר שבוודאי איננו שגרתי וככל שהוועדה מבקשת בהצעת החוק לקבוע איזושהי נורמה שחלה בעולם המשפט הפרטי, מדובר בדבר חריג ביותר.

בקודיפיקציה זה אמור לחול באופן כללי על חוזה שירות ואז השאלה מי נותן את השירות למי.

הדברים נאמרו. אני רוצה להוסיף לדברים שאמרת. אנחנו נמצאים בתהליך של חקיקה. זאת לא נקודת התחלה וגם לא סיום. בתהליך הזה יש בהחלט שינויים מתבקשים. אני רוצה גם לומר שגם עד נקודת הזמן הזאת שאנחנו נפגשים, הוועדה כבר קיימה יותר מדיון אחד די מקיף, הצוותים המקצועיים של הכנסת ושל המשרדים השונים נפגשו אתכם לשיחות הבהרה והתייחסות. גם אני בעצמי נפגשתי יותר מפעם אחת עם נציגות של הפדרציה ודנו ממושכות וארוכות. כך שהדברים כמעט ברובם עלו על השולחן והם מקבלים ביטוי בדרך כזאת או אחרת בתהליך.
נקודת הזמן הזאת היא נקודה תהליכית בה בתוקף הנסיבות, בצוק העתים בו אנחנו נמצאים, יש חשיבות גם להביא את התהליך בו התחלנו לאיזושהי נקודה ממנה יכולה להיות המשכיות. כמי שמייצג את המציעים של החוק הזה, אני חושב שהחוק הזה הוא חוק חשוב, נכון שהוא מורכב והוא נוגע בלא מעט נקודות רגישות ואני בהחלט שמעתי אתכם באריכות והדברים שלכם לא נופלים על אוזניים ערלות אלא הם בהחלט נשמעים סבירים, אבל אני מזכיר שלא היינו נדרשים לחוק לו היינו חושבים שבמערכות היחסים האלה אין צורך להתערב. אנחנו מתערבים כי אנחנו חושבים שיש שם כשלים. איך בדיוק בסופו של דבר זה יתוקן לשביעות רצון המציעים עם שמיעת כל הנוגעים בדבר, זה אנחנו עוד כנראה נראה כי אנחנו נמצאים בסך הכול בתהליך.

שלום לחבר הכנסת דב חנין.

בוקר טוב לאדוני היושב ראש.

אתה לא חייב מיד לדבר. אתה יכול קצת להקשיב.

אני קודם כל שמח שאתה פעיל, שאתה מנצל את הזמן ומקדם דברים טובים.

יש עוד מישהו שרוצה להתייחס? עדנה. משרד המשפטים. בבקשה.

בוקר טוב. אני רוצה להתייחס למה שנאמר עד עכשיו וקצת להסביר. נוכח החשיבות הגדולה שגם הוועדה בעיקר הדגישה למציאת דרך להתערב את ההתערבות הנדרשת מבלי להזיק בהתקשרויות מהסוג בו אנחנו מדברים ונוכח השאלות הרבות שלדעתנו עדיין קיימות – זאת אומרת, מבחינתנו היו מפגשים ושמענו על העבודה המקצועית שרחוקה מלהיות מושלמת כאשר עדיין יש לנו הרבה מאוד שאלות - יש לנו תחושה שאיננו יודעים לא מה התקופות הסבירות, לא האם כל החוזים הם מאותו סוג, האם חוזים של מפיקים דומים לחוזים של סוכנים. הדוגמה שהוצגה בסוף הישיבה הקודמת, בה מדובר על סוכן אישי, אם הוועדה זוכרת, שונה במהותה מפעילות שעושה חברת תקליטים. האם נכון לקבוע הוראה אחת לגבי כל סוגי החוזים או לא? האם נכון לראות חוזים שהם לפי תקליטים בדומה לחוזים שהם לפי תקופה או לא? כל הדברים האלה מחייבים מבחינתנו ליבון.

לו היינו בסיטואציה רגילה של תהליך חקיקה, היינו עומדים על זה כפי שחשבנו נכון לשבוע שעבר, שמצב הדברים רחוק מלהיות בשל לקריאה ראשונה. בוודאי שהנוסח בשבוע שעבר שהופץ לקראת הדיון שכלל אופציה מסוימת להגדרת תקופה מסוימת וגם אמירה שחוזים פר תקליטים ייחשבו לפי אותה תקופה, מבחינתנו הקדים את המאוחר. לא יכולנו לתת גיבוי מקצועי לאמירה שדווקא חמש או שבע שנים בתקליטים גם כן כך.

יחד עם זאת אנחנו מבינים, לאור הדיונים שהיו, שבנקודה הקונקרטית של אורך תקופות, יש סוגים מסוימים בשוק או מקרים מסוימים בשוק שבהם ככל הנראה יש כשל וככל הנראה יש מקום להתערבות.

לכן מה שיכולנו להסכים עליו נוכח הנסיבות של ככל הנראה התפזרות הכנסת זה לשים על השולחן שיש אפשרות בחוזים מהסוג הזה שכאשר מדובר בבלעדיות, לצורך הגבלת תקופה. אנחנו לא יודעים איזו תקופה כרגע ולכן מה שיהיה נכון זה שתהיה תקופה סבירה בנסיבות העניין, שהיא תאפשר לשוק לפעול בצורה שמאפשרת קיום לתעשייה הזאת ויש שני צדדים לפחות לכל חוזה כזה. יש מערך של התקשרויות, יש נסיבות והתנהלות כלכלית שצריך להבין אותה וללמוד אותה.
לכן מבחינתנו הסבירות הגם שהיא עמומה מייצגת את הצורך למצוא את ההסדר המתאים לנסיבות העניין ומייצגת את הצורך, אחרי קריאה ראשונה, לדון בפרטים. מבחינתנו העמימות הזאת היא מסוג העמימויות הקונסטרוקטיביות כי לא ראינו מקום לתת איזושהי אינדיקציה שאנחנו לא שלמים אתה וברור שהעמימות הזאת היא לא מספיק טובה לכל הצדדים ולכן ברור שאחרי קריאה ראשונה אנחנו נצטרך לקיים במסגרת הכנסת – ואני מקווה שאולי גם נקיים לימוד מקדים לפני שנגיע למצב הזה – לפחות במסגרת הדיונים בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ושלישית, יצטרך לדיון דיון שכל הצדדים יהיו שותפים לו כי יש אינטרסים משותפים לכל הצדדים להבהיר את זה.
במובן הזה נדמה לי שמה שאנחנו מציעים כאן, זה להתכנס סביב האמירה שיש מצבים בהם צריך להבטיח שהתקופה תהיה סבירה והאמירה השנייה בה נצטרך לדון היא מהי הסבירות. בזה נצטרך לדון אחרי קריאה ראשונה ואם כולם באמת מסכימים שצריך לדון, אפשר להתכנס סביב האמירה הזאת כאמירה שאומרת שכולנו מבינים שצריך יהיה לדון.

זה המכנה המשותף.

זה המכנה המשותף. כמובן שלגבי ההוראות הנוספות, החריגות, יחסי אמון, אני אשמח מאוד אם תסכים שעורכת הדין לירון מאוטנר תרחיב קצת בהיבטים האזרחיים פרופר.

בבקשה.

בהמשך למה שעדנה אמרה, באמת הרעיון היה לכנס את העקרונות להצעת החוק לקריאה ראשונה כדי שבאמת בהמשך נרד לרמת פרטים יותר מדויקת. זה נכון גם לגבי התקופה הבלתי סבירה וגם לגבי הנושא של חיובי האמון.

הנושא של חיובי האמון עלה עת קיבלנו לראשונה סוגים שונים של חוזים לדוגמה כאשר חלק מהם – כמו שמירב אמרה – מאוד משקפים את פערי הכוחות בין הצדדים. אנחנו ראינו סוגים מסוימים של חוזים שהפירוט של החיובים של האמן כלפי החברה המפיקה או הסוכנת הם מאוד מאוד ברורים, התקשרות בלעדית, חוזי היקף, כאשר פחות או יותר המגבלות האלה הן מאוד מאוד ברורות ולעומת זאת מהצד השני ראינו שהחיובים של החברה כלפי אותו אמן – שוב, בדוגמאות שראינו ולא עשינו עבודה של מדגם מייצג – הם מאוד מאוד אמורפיים, כלליים, מופשטים, לא ברור איזה דברים קונקרטיים זה מטיל על החברה כלפי אותו אמן.
בהקשר הכללי של התקופות, גם התקופות הסבירות, הן בכל זאת יהיו לאורך של שנים, זאת בכל זאת הפרנסה של האמן וכולי, וכן היה לנו חשוב להכניס את הרעיון הזה של חובת אמון שזה כאמור דבר שקיים בפסיקה וקיים בחקיקה בהצעת החוק של הקודקס משם שאבנו את הרעיון. שוב, זה ברמת העיקרון והפרטים של זה בהחלט יצטרכו להיות נדונים בהמשך.

מירב, את רוצה להוסיף משהו?

הדברים נאמרו.

יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?

מילה אחת לעניין דברי ההסבר. אנחנו מאוד נרצה שדברי ההסבר ישקפו את הדילמות האלה שלהבנתנו מחייבות דיון. עבדנו על איזושהי טיוטה אתמול בלילה.

תביאו ונעבור על זה.

היה לי חשוב להגיד את זה.

שני דברים. חברתי ממשרד המשפטים אמרה בהגינותה שרב הנסתר על הגלוי ורבה העמימות שעדיין צריך להגדיר. ברור גם שההצעה הזאת שונה בתכלית מן ההצעה שהובאה בשעתו בתחילת הליך החקיקה ושעברה את ועדת השרים. אני חוזר שוב לעניין אדוני היושב ראש, כי אני מבקש שהוועדה הזאת תשקול בכובד ראש לפני שהיא באה להצביע על העניין הזה, האם באמת גורם הזמן, הדלתא הזאת של הזמן שתקוצר בכנסת הבאה בהליך החקיקה, היא לא אגיד חזות הכול אבל היא הגורם המכריע.
האם באמת זה השיקול הקריטי שיגבר על כל השיקולים המהותיים שמשרד המשפטים מעלה באומרו את מה שהוא אומר? שהצעת החוק הנוכחית שנמצאת בפניכם להצבעה רחוקה מלהשביע את רצונם שלהם, קל וחומר את רצונה של התעשייה. הרי אדוני, בסופו של יום ענף התקליטים יהיה כאן גם בעוד חצי שנה עתה כנסת תשוב ותתכנס. האמנים גם הם יהיו כאן בעוד חצי שנה עת הכנסת תשוב להתכנס.

על זה אנחנו עובדים, שגם האמנים יהיו כאן.

נכון. צריך לעבוד על כך שגם ענף התקליטים יהיה כאן וגם הכנסת תהיה כאן.

אתה אופטימי על הבוקר. גם הכנסת, גם ענף התקליטים, גם האמנים.

אנחנו כאן לנצח. הרי גם הכנסת תהיה כאן בעוד חצי שנה ואני שואל מהו החיפזון להצביע על הצעת חוק שנוסחה ב-24 השעות האחרונות, שהיא שונה לגמרי מה שהממשלה הצביעה עליה בוועדת השרים.

יש לך כאן נוסח מקורי.

נעשתה כאן פרפראזה על מה שאני אמרתי ואני מבקשת לתקן. אני לא חושבת שזה שונה באופן מהותי. להפך. אני חושבת שהאסנס שהיה קיים בטרומית נמצא כאן וזה העניין של התקופה הבלתי סבירה בהתקשרות בלעדית. לאסנס הזה אנחנו מוכנים להמשיך ולדון עליו. אנחנו מסכימים שאין לנו כרגע מספיק מידע בשביל לרדת לפרטים ואנחנו מתנגדים לפרטים שהיו בקריאה הטרומית כי אנחנו לא יכולים לעמוד מאחוריהם היום. אולי אחרי לימוד נגיע לאותם שבע שנים ואולי לא.
אני לא אומרת שבגלל שהיה כתוב בקריאה הטרומית מספר שנים מסוים, אבל במובן הזה עם כל הכבוד אני חושבת שזה נוסח שהוא התגלגל קצת יותר מ-24 שעות אבל עדיין בכל הכבוד אנחנו מסכימים לו והבאנו אותו כמשהו מוסכם מאחר והוא מייצג את האסנס מבחינתנו שעליו אנחנו מוכנים לדבר והוא משקף עמימות כדי שתובטח השיחה ויובטח הדיון המעמיק אחרי הקריאה הראשונה, מה שלפעמים נוסח מפורט אחרי קריאה ראשונה יוצר קונסטלציה שמונעת דיון מפורט.

אנחנו מתחילים לחזור על הדברים ואין צורך בזה. לא שאין לנו זמן אלא אין צורך בזה. גם הצעת החוק בקריאה הטרומית, והממשלה לא כל כך אהבה את הנוסח אבל הסכימה להתקדם ולחייב תיאום כמובן לאורך הדרך. על כן הדברים האלה הם מקובלים, הם סבירים, הם נכונים ואני לא רואה כאן שום חיפזון חוץ מאשר באמת להספיק לקיים את התהליך ולתת לחוק הזה סטטוס ולא שייזרק לפח ההיסטוריה כי הסיבה בגללה התכנסנו היא סיבה נכונה, מוצקת, קיימת ואותה צריך לתקן. אני יודע שאתם לא אוהבים, ואמרתם את זה מהתחלה, התערבות בכלל של המחוקק בתחום הזה, וזה לגיטימי. שמענו וראינו.

מישהו מחברי הכנסת?

תודה אדוני היושב ראש. בוקר טוב לכולם. גבירותיי ורבותיי, אני חושב שבשלב הזה של הדיון לכולנו ברור שקיימת בעיה. לטעמי הבעיה שקיימת היא בעיה קשה. היא בעיה קשה לאמנים, היא בעיה קשה לאמנות, היא שאלה שהחברה צריכה להידרש אליה. אנחנו לא יכולים להמשיך ולהתעלם מסוגיות בהן נראה לנו שהמצב הוא בלתי אפשרי. לכן ההתערבות היא חיונית.

אני יודע שיש כאן גם ויכוח של השקפת עולם. יש אנשים שעדיין מאמינים – לי תמיד זה נשמע קצת מוזר, אבל יש אנשים שמאמינים ואני מכבד אמונות של אנשים גם אם הן אמונות דתיות שאין להן קשר למציאות כמו שאני מכיר אותה – שיש כזה דבר בעולם שנקרא שוק חופשי ושבשוק החופשי הזה כולנו מתנהלים בצורה שווה ובצורה רציונלית ושאפילו, כך שמעתי חבר הכנסת פריג', יש כאלה שטוענים שבסוף יש איזושהי יד נעלמה, לא של אלוהים אלא איזשהו מנגנון אחר, שמסדר את כל הדברים והם בסוף גם יוצאים בסדר.

אני מאוד מקנא באופטימיות הזאת של אנשים שבאופן פלאי גם משקפת את האינטרסים שלהם. בדרך כלל אלה שיודעים לסדר את הדברים כך שזה ייפול בצד שלהם, הם אלה שמשכנעים אותנו שזה פשוט כללי הטבע סידרו את הדברים כך ולא שום התערבות אחרת.

אולי זאת אופטימיות, אולי אלה אינטרסים, ברור לחלוטין שהאתוס הזה הוא מיתוס. שוק חופשי, לא מכיר. אני בעד חופש, אני גם בעד שוק, אבל שוק צריך התערבות, כללים והסדרה של החברה כדי לקבוע את המסגרות, כדי לקבוע מה מותר ומה אסור כי אחרת אנחנו נמצאים בהפקרות שאי אפשר לחיות בה.

אני מצטרף לדברי עדנה ואני רוצה גברתי היועצת המשפטית להבטיח שאנחנו מייצרים כאן תשתית שתאפשר לנו במהלך הדיון לקריאה השנייה והשלישית לבצע כאן באמת את העבודה עם מרחב דיונים מספק. לצורך זה אנחנו צריכים את כל הדילמות, את כל הסוגיות בהן דנו, עם כל סימני השאלה – ובהחלט יש כאן מורכבויות ואני ממש לא מזלזל במורכבויות האלה - וגם מגוון האופציות לפתרון, כל הדברים האלה צריכים ברמה העקרונית להיכנס לדברי ההסבר כדי שאנחנו לא נהיה במצב שאחר הקריאה הראשונה, בגלל שאלות פרוצדורליות טכניות, מישהו יעלה טענה של נושא חדש ואנחנו נישאר תקועים. כל המורכבויות צריכות להיכלל בדברי ההסבר כדי שאנחנו נוכל אחר כך להמשיך ולעשות את העבודה כמו שצריך. אני אומר אנחנו אבל אני לא יודע מי מאתנו יהיה כאן, אבל מבחינה זאת יש רשימה מספיק מכובדת של חברי כנסת שחתומים כיוזמים על הצעת החוק כך שגם אם שלושתנו לא נהיה, יהיו כאן רבים אחרים וטובים שמן הסתם יוכלו להמשיך את העבודה הזאת.

אני גם מצטרף לאמירה שאומרת שסוגיית הזמן היא סוגיה חשובה אבל לא הסוגיה היחידה. גם כאן אנחנו צריכים לחשוב לבטא את מגוון הפרובלמטיקות שכבר זיהינו שקיימות בעניין כפרובלמטיקות שצריך להתייחס אליהן. גם זמן, גם מתכונות, גם צורה, גם אופנים בהם הסכמים כאלה נעשים ונחתמים.

אני רוצה גם להודות. אני יודע שבסיפור הזה היו ויכוחים וקשיים, ובשבוע שעבר אפילו לרגע נראה היה לנו שלא נצליח להתקדם. אני באמת רוצה לסיים את דבריי באיזושהי הערכה לכל המעורבים על המאמץ של הרגע האחרון שנעשה, גם מצד משרד התרבות, כדי לאפשר לנו להתקדם בדבר הזה. אני חושב שזה באמת דבר חשוב וראוי וטוב שעשינו את המאמץ כדי להתקדם את הצעד הנוסף הזה. תודה.

בוקר טוב. לקום בשעה כזאת ולבוא לדיון, זה לא פשוט אבל השתדלתי.

השיטה שלי הייתה לדלג על השינה בלילה.

הנושא היה מספיק ערכי וחשוב עבורי ולכן התאמצתי מאמץ יתר כדי להגיע.
חברים, אני מתפלא על כך שיש בינינו מחלוקת על החוק הזה. בעיני זה חוק שאסור שתהיה מחלוקת בו. אני גם מופתע על כך שעברו כל כך הרבה שנים עד שהוא מגיע לדיון בכנסת. זה היה צריך להיות מוסדר שנים רבות לפני כן. אני לא רוצה להרחיב בנושא אבל חבר הכנסת מצנע, טוב עשית שהבאת את זה היום, הזמן הוא קריטי וחשוב כדי להחיל דין רציפות. אני חושב שאנחנו צריכים להיות פה אחד, במיוחד החברות שאתם בהתנהלות שלכם, בהבעת העמדה שלכם בדיונים – ואני עקבתי אחרי הדברים – יוצרים אנטי וזה לא בריא. זה באמת לא בריא. מה בסך הכול אנחנו רוצים? יצירה, עוד שיר יפה, עוד אמנים מצליחים.

בואו נשלב ידיים. כפי שאמר ידידי חבר הכנסת דב חנין - אני מבטיח לכם שבכנסת הבאה הוא יהיה - בכנסת הבאה נסיים את זה וכל תיקון שאמור להיות, ייעשה. בואו נעשה את זה בכיף ובאווירה טובה.

תודה כבוד היושב ראש על שאתה מביא את זה לדיון ומעביר את זה.

תודה. עוד מישהו רוצה לומר משהו?

תודה. נתת לי את רשות הדיבור קודם אבל אני אנצל אותה עכשיו. עוד איזה משהו אגב הדיון לקראת דברים שצריכים עוד ללמוד וללבן לקראת קריאה שנייה ושלישית לכשתכונס הכנסת. אחת השאלות עליה דיברנו היא - אנחנו חושבים שגם צריך להמשיך ולדון בהם - היא השאלה על איזה סוגי אמנים צריך לחול החוק. זאת אומרת, האם זה רק על אמנים מתחום המוסיקה או על סוגי אמנים אחרים. הזכרנו למשל שחקנים, ציירים, קומפוזיטורים. השאלה אם זה מוגבל אך ורק לתחום התרבות.

השאלות נשאלו. הנושאים עלו. אני מציע שנצביע.

מי בעד אישור הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד-2014?

הצבעה

בעד – פה אחד
הצעת החוק אושרה פה אחד

הצעת החוק אושרה פה אחד.

תודה רבה לכולכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 08:40.>