PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
08/12/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 119 >
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ט"ז בכסלו התשע"ה (08 בדצמבר 2014), שעה 9:30

<סיור הוועדה בתחנת הכוח רדינג בתל אביב לבחינת קליטת העולים בחברת החשמל>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

>
עמית אוברקוביץ - מנהל אגף משאבי אנוש, חברת החשמל

יאשה חאין - המשנה למנכ"ל וסמנכ"ל לקוחות ופיתוח עסקי, חברת חשמל

מיכאל ביקסון - מנהל תחנת הכוח רדינג, חברת חשמל

עינב חשאי - עוזר סמנכ"ל רגולציה וקשרי ממשל, חברת חשמל

מיכאל פישמן

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור הוועדה בתחנת הכוח רדינג בתל אביב לבחינת קליטת העולים בחברת החשמל>

בוקר טוב לכולם. אנחנו נמצאים כאן בביקור, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בתחנת הכוח רדינג. זה יהיה סיור וישיבת ועדה בתחנת הכוח רדינג בתל אביב, לבחינת קליטת העולים בחברת חשמל. הדיון נקבע לפני הרבה זמן וזה שאנחנו נמצאים בנסיבות היום דווקא, יום דרמטי של פיזור הכנסת, אני חושב שכל הוועדות ביטלו ואני כן ביקשתי לעשות את הדיון, הדיון האחרון של הוועדה שלנו, דווקא כאן בחברה ממשלתית ששיתפה פעולה ולאורך הזמן אנחנו קיימנו כמה דיונים על הנושא של קליטת עולים ותמיד שמנו כמודל את חברת חשמל, ככזאת שמיישמת את החוק, מנסה ליישם, יוזמת. מעבר ליישום החוק, אפשר לעשות פעולות אקטיביות ואנחנו כן רואים בחברה שהיא עושה פעולות אקטיביות לטובת קליטת עולים ואני חושב שהיה חשוב מאוד שנעשה גם ביום האחרון, זו ועדה בכל זאת חגיגית, גם כשזה סיום היא עדיין חגיגית. אני מאמין שתוך שלושה-ארבעה חודשים הכול יחזור למקום שלו ועדיין ימשיכו לדאוג לעולים, כל אחד יתעסק איפה שהוא צריך ובמה שהוא צריך.
אני חושב שנוצר לנו קשר טוב בין הוועדה לחברת החשמל, חברה ממשלתית שבאמת כמו שאמרתי אני מרגיש שהיא עושה הכול לטובת עולים. אנחנו מדינת עלייה וחשוב שאם במגזר הפרטי אנחנו מתקשים, לפחות במגזר הציבורי, בחברות ממשלתיות, כן ייתנו הזדמנות. אני אומר שמדינת ישראל היא ארץ ההזדמנויות וברגע שעולים שמגיעים לכאן יודעים שיש להם סיכוי להתקבל לגוף ציבורי, לחברה ממשלתית, זה נותן להם הרבה יותר מוטיבציה להיקלט ואלה המסרים שעוברים גם בתפוצות וכך מגיע עוד גל עלייה ואני חושב שכל גל עלייה, מעבר לציונות, יש לו גם היבט כלכלי. אנחנו יודעים בוודאות במספרים לחשב כמה כל עולה, או כמה כל גל עלייה, כמה כסף מה ההיבטים הכלכליים של אותה עלייה. אני חושב שמה שאתם עושים, מעבר לציונות, זה מעשה חשוב.
עכשיו אני אתן את רשות הדיבור ליאשה חאין, משנה למנכ"ל. בבקשה.

קודם כל ברוכים הבאים. אני חושב שאין מקום יותר מתאים לקבל כל ועדה בכנסת, כל שר, כל איש ציבור בתחנת כוח רדינג, כי היא יונקת מההיסטוריה של מדינת ישראל ושמנהל התחנה שלה כבר הרבה מאוד שנים הוא גם עולה חדש לשעבר, שבא מעיר יפה, ריגה. אני בעצמי גם מאותה עיר. גם התזמון שלכם היה מדהים, אמנם הוא חגיגי בשבילכם, גם בשבילי, כי היום יש לי יום הולדת. למיכאל יש יום הולדת עוד יומיים. אז אם אתם רוצים לחגוג יום הולדת תבואו מחרתיים גם. מרק חם, הוא הכי טוב מאתמול, אז תבואו גם מחר.
היום התכנית היא קצת לספר על חברת החשמל, מספרים, אחר כך אמור להגיע עמית אוברקוביץ, שלא מזמן התמנה למנהל אגף מנהלי אנוש, הוא גם ייתן מספרים לגבי כמה עולים עובדים ומה עשינו בעבר ומה נעשה בעתיד, מה התכניות, ומיכאל יעשה לכם סיור בתחנה. קודם כל התחנה השתנתה בצורה מאוד משמעותית, תכניות גם לשנות אותה. קודם כל היא עברה לגז, תחנה נקייה בלב תל אביב, דלק ירוק מה שנקרא, והתכניות אחרי שנת 2020 להביא את זה שתהיה תחנה נצילה ביותר בארץ. כל הנושא הארכיטקטוני בתיאום עם העירייה, יש פה תכניות מאוד גדולות, גם לתרום לציבור מהתחנה וגם להמשיך להזין את העיר תל אביב בצורה אמינה. אם אנחנו נחסל את התחנה ברור שמבחינה נדל"נית הרבה אנשים מסתכלים על ההיבט הזה, אבל אמינות אספקת החשמל היא לא פחות חשובה, אז התכניות הן כן להשאיר ולהגדיל את התחנה. נצילותית התחנה תהיה הרבה יותר טובה, גם הזיהום יהיה עוד יותר נמוך ואספקת החשמל גם לרדינג וגם לכל המדינה וגם לתל אביב תשתפר. זה לגבי רדינג, אבל מיכאל ירחיב, סך הכול הוא אפשר להגיד נולד בתחנה הזאת והתקדם ממהנדס פשוט, אמנם אין מהנדס פשוט, מעובד מן השורה למנהל התחנה והרבה שנים הוא מנהל את התחנה הזאת וגם את תחנת גזר, תת תחנה שנקראת רדינג גזר, אז יש לו הרבה מטלות והוא עושה את זה - - -

כמה עובדים יש תחנה?

210, בשתי התחנות, רדינג וגזר. פה התחנה הישנה נסגרה - - -

אנחנו מדברים על 210 בשני אתרים.

גזר תחנה מאוד מתקדמת עם מיצוי מיטבי של מים, אנחנו עושים טיפול של שנים, אנחנו משתמשים במים שווים, מי קולחין מה שנקרא, באותה הזדמנות אפשר לשלב גם ביקור בגזר, תחנה מדהימה.

לגבי חברת החשמל, כמה מספרים. סך הכול זו החברה הגדולה ביותר במשק. אנחנו מדברים על המחזור בארץ, היא גם יותר גדולה - - - תלוי בשנה, אבל בין 20 ל-30 מיליארד שקל, כ-10% מתקציב המדינה ואנחנו לא לוקחים מתקציב המדינה שום דבר. כשהיה לנו תקציב כ-30 מיליארד בגלל משבר הגז דיברנו על פעילות של 100 מיליון שקל כל יום. כל יום אנחנו מגלגלים 100 מיליון שקל במכירות, בקניות, יש מאות אלפי פריטים שאנחנו רוכשים, יש לנו 2.5 מיליון לקוחות, אנשים לא כל כך מבינים מה ההיקף של חברת חשמל, אנחנו חברה ענקית עם 13,000 עובדים ופעילות מקרית שמונה עד אילת.

ברור שבימי שגרה אנחנו עוסקים באספקת חשמל. יש 2.5 מיליון לקוחות, כמו שאמרתי. מבחינת הספק, פעם היינו מדינה קטנה מבחינה אנרגטית, היום אנחנו בינונית וברמה של כל חברה ביוון, אפילו שהאוכלוסייה שלנו הרבה יותר נמוכה, צריכת החשמל פר בן אדם היא ברמה אירופאית בינונית. בסך הכול הביצועים שלנו כ-10% יותר מביצועים ממוצעים של אירופה וכ-20% יותר טובים מביצועים אמריקאים. הביצועים שלנו מאוד טובים מבחינת אספקת חשמל. המדד הוא אספקה ובו בזמן התעריף שלנו בין הנמוכים באירופה. הוא עומד לרדת בעוד כחודש עקב זה שמצאנו גז זול, החוזה של נובל אנרג'י זה חוזה עוגן, בעזרתו הם יוכלו לממן ולעשות את זה בנק, אבל סך הכול כל מה שאנחנו מקבלים במדינה, גם חברת חשמל וגם תעשייה וגם החברה, מבוסס על חוזה עוגן של כ-15 מיליארד דולר שאנחנו עשינו עם הספקים שלנו. זה מתאים גם לדלק ירוק וגם לכלכלת מדינת ישראל.
סך הכול אלה דברים טובים. זה לא סוד שהחברה נמצאת בקשיים עקב זה שבמשך שנים אנחנו פיתחנו את משק החשמל לבד, לא קיבלנו גרוש מהמדינה. התעריף שמשלמים האזרחים, זה למעשה מקור ההכנסה שלנו, כמו שאמרתי, בין הנמוכים באירופה ולפי חוות דעת של הבנק העולמי בין מיליארד למיליארד וחצי שקל כל שנה אנחנו במחסור. ברור, אם במשך 20 שנה, מאז העלייה, אני חושב שזה מהעלייה, במשך 25 שנים, היה פיתוח אדיר במדינה ומימנו את זה בעצמנו, ברור שאנחנו היום נמצאים בחוב של 50 מיליארד שקל כשחוב עצמו לא אומר שום דבר, היחס של החוב נכסים קובע, ו-50 מיליארד, אם היו לנו נכסים ב-30-40 מיליארד היה המצב מעולה. כיוון שאנחנו כל הזמן מחלקים נכסים בגלל הפסדים ותעריף נמוך, אז החברה נמצאת ב - - -

מה זה תעריף נמוך? אתה אומר שלמשק בית החשמל הוא זול?

הוא בין הזולים באירופה למשק בית. אני אתן לכם לדוגמה, גרמניה, שהיא מדינה מפותחת, אצלנו היום למשק בית זה כ-60 אגורות, אם אנחנו נחלק את זה ל-5, הממוצע אצלנו 12 יורו סנט לקילוואט שעה, בגרמניה זה 26. גרמניה, שהיא מדינה בין המתקדמות ואנחנו רוצים להשתוות לברלין, אז זה בין 25 ל-26 יורו סנט התעריף, יותר מפי שניים מהתעריף בישראל, כשכוח השנייה שלהם הוא אולי ב-20%-30% יותר גבוה משלנו. רוב התעריף זה 50%-60% הבדל.

אתה אומר שבמשק בית, לדוגמה אם אצלנו נגיד משלמים 50 יורו לחודש, אז שם משלמים 100 יורו לחודש?

בממוצע ארצי כן.

מי משלם 50 יורו לחודש?

אמרתי, אני לא רוצה להגיד כמה אני משלם.

אל תשכחו שמשלמים פעם בחודשיים. אז בדרך כלל הממוצע הוא 500 שקל - - -

לחודשיים?

כן, זה הממוצע.

אז אתה אומר שבגרמניה משלמים 1,000 שקל. לא שמעתי שהנתון הזה מתפרסם כשדיברו על מחאת המילקי.

זה לא קשור לעניין. לאזרחי גרמניה זה יכול להיות לא אותו תעריף, לדעתי בברלין התעריף הרבה יותר גבוה, אבל אנשים צריכים להבין שאם רוצים להכניס אנרגיות מתחדשות, אנרגיות ירוקות, לא מזהמות, זה עולה כסף. בגרמניה זה ברמה מאוד מאוד גבוהה וזה עולה כסף והאוכלוסייה מוכנה לממן. אז ברור שירוק ומתקדם וחדשני עולה יותר כסף. אני חושב שאנחנו חברה די חדשנית ומתחדשת, בביצועים אנחנו מאוד טובים ואם אנחנו גם בתעריפים נמוכים, זה אומר שאנחנו חברה יעילה, להבדיל מהתדמית של החברה, שיש לה עודף גדול של כוח אדם, ויכול להיות שבמקומות מסוימים זה גם נכון, אבל אם אנחנו אומרים שהתעריף שלנו נמוך והביצועים שלנו טובים, קרי אנחנו חברה יעילה. זה שהחברה מקצועית זה ידוע, חברה יעילה זה גם נכון.

רציתי לגעת בבעיה, אם אנחנו בבעיות פיננסיות, גם הרפורמות במצב - - בחלק מהרפורמות לא מדברים על רפורמה והעם בישראל רוצה רפורמה ולא כל כך מבין על מה מדובר. אז מדובר בגדול במכירת חלק מהנכסים של חברת החשמל, הנפקה ציבורית של חברת החשמל, שליחת חלק מהאנשים המבוגרים, שהם ותיקים, לפנסיה בתנאים נורמליים שאפשר להתקיים בתנאים האלה, ותמיכה של המדינה, קיזוז חלק מהחובות. בגדול המצב הפיננסי של חברת החשמל, שיהיה יציב ואיתן, אחרת זה מסכן את מצבה הפיננסי של המדינה, זו מטרה אחת. מבחינתנו זו מטרה עליונה. דבר שני התייעלות וכניסה לתחרות. בעיקר בתחום הייצור ואספקת החשמל. למעשה שני הדברים האלה, שתי המטרות, אם היו מתקיימים שני התנאים האלה אני חושב שהיינו עולים על דרך המלך. מכיוון שלא הגענו לרפורמה ואנחנו די במבוי סתום, אז החברה נוקטת באמצעים מאוד קשים. התכנון ב-2015 לפטר יותר מ-1,000 איש כשחלק גדול מהם הם יוצאי ברית המועצות, עולים חדשים. זה רלוונטי לוועדה שלכם.

למה דווקא הם?

מכיוון שמי שהולך בדרך כלל הביתה זה האנשים הכי פחות ותיקים, אין להם קביעויות, או חיילים משוחררים שהתחילו לעבוד, אנשים צעירים, או מה שנקרא עולים, שאין להם ותק ולפעמים הם פוטרו כבר פעם אחת אחרי 10 שנים ועכשיו הם בסיבוב השני ל-5 שנים ואחרי 15 שנות עבודה הם צריכים ללכת הביתה. אני חושב שזה מאוד רלוונטי לוועדה שלכם.
הנושא של הרפורמה למעשה, הייתי שמח לקראת הבחירות שכמה מהמפלגות היו מכניסות את הנושא של הרפורמה והיציבות של המשק, אפילו למצב המפלגתי מכיוון שזה מאוד רלוונטי, במיוחד לנושא של העולים שזו אוכלוסייה חלשה, לא יציבה, חלק מהם אולי רכשו בתים ומשלמים משכנתאות ועכשיו, ברגע שהם יהיו ללא תעסוקה יהיה להם מצב - - -

אם ברפורמה, אנחנו אומרים שאנחנו עושים רפורמה, מתכוונים שאנחנו עושים צעדים שהם הכי דרסטיים, דרמטיים, איך שלא נקרא לזה, אז צריך לפטר, יעילות. אם חברה רוצה להתייעל היא צריכה לפטר, לא לפי קביעות. אם מישהו תקוע פה בקביעות והוא לא מועיל לחברה, אז הוא צריך ללכת הביתה הרבה לפני אותו עולה.

נכון, אבל כדי שאיש ותיק יילך הביתה אנחנו צריכים לקבל מהאוצר הסכמה על פיצויי פרישה. אם האוצר טוען שאין כסף לפיצויי פרישה אז זה פרדוקס, אז אתה מפטר בן אדם שהכי זול, זאת אומרת הוא לא עולה לחברה והוא הכי יעיל. אז במקום לקחת בן אדם יותר יקר והוא יקבל פיצויי פרישה אבל הוא לא יעיל, אנחנו הולכים ומחפשים מתחת לפנס. למעשה אנחנו צריכים פה גם עזרה, אני חושב וגם תודה של האוצר שבסופו של יום, אם גם נותנים פיצויי פרישה לבן אדם, אחרי שעבד 30 או 40 שנה בחברת חשמל, קודם כל זה טוב למשק, הוא יהיה בעל אמצעים, הוא יוכל לקנות דברים ולתחזק את עצמו וגם יוכלו ליהנות ממנו הרבה - - -

הוא יוכל לקנות דירה ולהעלות את הביקוש.

בוודאי. ההשקעה הזאת, אפשר להגיד שזו השקעה, פיצויי פרישה לבן אדם, הפנסיה מאוד נמוכה. פיצויי הפרישה האלה יחזיקו אותו במשך 20 שנה ותוחלת החיים גדלה וכתוצאה מכך ההשקעה הזאת, אפשר להחזיר אותה ב-5 שנים. בביזנס להחזיר השקעה ב-4-5 שנים זה מעולה. אני דווקא מופתע שהאוצר שמבין בביזנס טוב, אולי זה קשה מבחינה ציבורית, אבל צריך להיות מספיק אמיץ וחזק לעשות דברים נכונים מבחינה משקית, מבחינה עסקית, אפילו שציבורית, אולי הציבור לא כל כך תומך. אבל מכיוון שזה יותר היסטוריה, מכיוון שאנחנו לא - - - אני פשוט מספר למה לא צלחנו. למעשה אורי יוגב הפעיל את הנושא של הרפורמה והנושא לא צלח לפני חודש-חודשיים ואני מקווה שבבחירות בהרכב חדש הנושא של הרפורמה יימשך.

בפרוטוקול של הדיון האחרון של הוועדה אנחנו החלטנו להוציא מכתב, אם זה האוצר או לא משנה מי, היום אני יכול לתקוף את שר האוצר, בשמחה אפילו - - -

כי הוא במקרה ראש הממשלה?

שאין יום שעובר בשקט עם ראש הממשלה, אני חושב שבסופו של דבר אסור לנו לגרום לדבר הזה שיפטרו עובדים יעילים בגלל שהם עולים או בגלל שאין להם מספיק ותק. אם צריך פתרון ואם צריך לקחת יוזמה או מסר של אותם הגופים אנחנו צריכים להפנות מכתב לשר האנרגיה, אנחנו צריכים לחשוב למי, ולקחת את זה בחשבון. שלא יקרה מצב שעולים יפוטרו. מבחינתי שימצאו נוסחות עם - - -

אני חושב שזה מאוד חשוב. אם אנחנו חושבים שהגיעו עולים בהמוניהם בשנות ה-90 והם תרמו המון למשק, והם הגיעו בערך בגיל 35-40, מהנדסים, והיום אחרי 25 שנות ותק הם מגיעים לגיל הפרישה. הפנסיה שלהם מאוד נמוכה, בסביבות 5,000 שקל, הם יורדים חזק בהכנסה. הם רכשו דירות, הם צריכים עדיין לשלם משכנתה או תומכים בהורים מבוגרים, הם במצב קשה. אז אם היום הם בגיל 60 ורוצים לפרוש, למה לא לשלם להם פיצויים? אם יש להם קביעות, למה לא לשלם פיצויים כדי לתת להם אפשרות וכבוד להתקיים כמו שצריך ולא לשבת כנטל על כתפי המדינה?

טוב, 5,000 שקל זה מקרה מצוין, כי יש לנו עוד בערך כמה מאות אלפי עולים שלא הרוויחו שקל פנסיה וסביר להניח, תמיד היה במשפחה שאחד הלך ללמוד ואחד הלך לעבוד, זה שהלך לעבוד לא הרוויח, אז הם יוצאים עם קצבת זקנה והשלמת הכנסה, שזה בסביבות 2,500 ₪, ואין להם שום פנסיה וזה המצב החמור. אנחנו באמת צריכים לחשוב איך אנחנו פותרים. אני תמיד אומר שהגיעו לפה כמה מאות אלפי עולים, הגיעו מעל מיליון, אבל באותן שנים הגיעו נגיד 500,000 בעלייה הגדולה, באותן שנה-שנתיים והם הזניקו את הכלכלה של ישראל כי הם קנו מקררים וטלוויזיות וקנו דברים והיה פה ייצור וכל המדינה עלתה, באותו רגע שאתה אומר שהם יוצאים לפנסיה, שזה קורה אוטוטו, הם רוצים לצאת לפנסיה והם לא הרוויחו כאן פנסיה וההכנסות שלהם שהם הרוויחו ובעבודות מסודרות 10,000 שקל, אז פתאום הם יורדים ל-2,000 ויש להם לשלם משכנתא והכול ותהיה לזה השפעה מאוד גדולה על כלכלת ישראל.

אני רוצה להוסיף שאלה שכביכול במצב טוב שעבדו בחברת החשמל והייתה להם באמת בוא נגיד משכורת של 9,000-10,000 שקל והם עזרו להורים ולצעירים, עכשיו הם יהיו באותו מצב כי הם יירדו לפנסיה של 5,000 שקל, המשכנתא עדיין 2,500 שקל כי הם מבוססים, הם קנו דירות, האחרים לא קנו דירות, אז הם יהיו עם הכנסה פנויה של 3,000 שקל.

עוד פעם אני אומר שזה מצב חמור אבל זה במצב טוב יחסית לכל השאר. אבל אנחנו אומרים שהרעיון הוא שגם הם לא ייפגעו, אם המדינה יכולה לקחת אחריות.

אני חושב שזה מצב לא טוב לעומת שאר האוכלוסייה הוותיקה. זה שיש יותר גרוע מזה זה לא אומר שזה טוב. אני טוען שזה גרוע, אבל אתה אומר שיש עוד יותר גרוע, אז זה צרת רבים נחמה - - - אני לא - - -

לא, ברגע שיש להם דירה והם עם משכנתאות 30 שנה, 25,-30, רובם אוטוטו מסיימים ונשארים עם הכנסה פנויה של 5,000 ₪, ויש לך קצבת זקנה, לא יהיה לך השלמת הכנסה, אבל זה עדיין מצב שהוא סביר. אני לא אומר שזה טוב אידיאלי, אבל יש אנשים שהיום אני מטפל בהם שאין להם, אין להם פנסיה מארץ המוצא ופה הם לא הרוויחו כלום והם פשוט נשארים עם 2,500 ₪ ואנחנו היום מבינים, לחיות מ-2,500 ₪ אי אפשר. זו אוכלוסייה ש - - -

גם מי שיש לו פנסיה ממוסקבה - - -

גם פנסיה, זה ירד לחצי, מי שקיבל את ה-100 דולר בחודש, אז היום מקבל 50 דולר.

בגדול חברת חשמל פחות או יותר - - -

אגב, סליחה שאני קוטע, אבל אם אתם עובדים נגיד עם רוסיה, אתם צריכים להרוויח או שהחוזים הם דולריים?

אנחנו בדולרים. אבל - - -

אתם לא יכולים לקנות סחורה פי שניים.

עכשיו למשל היינו צריכים לעשות גם קורס קטן של 50,000 דולר, הם ביטלו את זה. אין כסף. 50,000 דולר קורס קטן של ארבעה ימים, באו אנשים, אמרו בוא נעשה קורס ניסיון, נלמד, נדבר, הקורס בוטל. אז אנחנו גם מרגישים. מצב כלכלי לא טוב, תמיד מסביב יש בעיות.

בתכנית עמית יציג את הנושא של קליטת עולים ואנחנו לא מדברים רק על עולי רוסיה, כי אנחנו גם משקיעים הרבה בקליטת עולי אתיופיה ובכלל כל הנושא של חברה ממשלתית שלוקחת על עצמה אחריות, גם בני מיעוטים אנחנו קולטים, אני חושב שהלוואי שכל החברות היו עושות מה שאנחנו עושים, גם לקליטת אנשים מוגבלים, אנחנו למעשה צועדים בתחום הזה הרחק הרחק הזה משאר החברות. דווקא אורן, שלא נמצא פה, הוא מוביל את הנושא של קליטת אנשים בעלי מוגבלויות, קולטים הרבה בני מיעוטים, קולטים אתיופים, קולטים רוסים. בתחום הזה אולי החברה לא יודעת לפרסם מספיק מה שהיא עושה, אבל היא עושה המון ואני מציע שעמית, שכמו שאמרתי הוא התמנה למנהל אגף משאבי אנוש, הוא יציג את הנושא.

אין ספק, זה בזכות ההופעה שלי בוועדה. המצגת, אני לא אחזור עליה וגם הציגו אותה רק לפני חודש בוועדה, אני אתן דגשים. אז יש לנו את החוק, ייצוג עולים, יש לנו את החוק של האתיופים, החוק של בני מיעוטים, דרוזים וצ'רקסים, אנחנו לא רק שעומדים בקריטריונים שנקבעו בחוק, אנחנו גם מוסיפים פעילויות ויעדים שאפתניים שלנו. בנוסף על מה שהוצג בהקשר של האתיופים בוועדה שלך בנובמבר אז אנחנו גם שילבנו וצבענו מה שנקרא חמש מכסות לבני העדה האתיופית לפרויקט עתיד נאור שלנו ופרויקט של ליווי סטודנטים מהפריפריה וגם אנחנו פותחים מסלול ייעודי להנדסאים וטכנאים. זאת אומרת אנחנו יורדים בהקשר הזה מתואר ראשון כדי להכניס אותם באופן יותר הדרגתי לעולם ההשכלה.

יאשה הזכיר ואני אתמקד בזה, את קבוצת העולים שקלטנו בשנות ה-90. קלטנו גם בשנות ה-70, אבל שנות ה-90 יותר רלוונטי. ב-4 השנים הקרובות אנחנו נפרדים בפרישות חובה מסדר גודל של 800 מהנדסים, כמעט 40% מהם הם מהעלייה. זה גרעין מקצועי ליבתי שלחלקו דאגנו לשימור ידע, אבל בחלקו לא. האמצעי שלנו זה בעצם פנימי, אנחנו מגדלים את הדור הצעיר, הם לומדים את הידע, לומדים את התהליכים, נכנסים לתוך המקצוע ואחרי 5 שנים עוברים לקביעות. המצב הכלכלי של חברת חשמל הוביל את הדירקטוריון לקבל החלטה שבשנת 2015 הקביעויות מוקפאות ואני מחבר את הדברים האלה עם מה שיאשה אמר, יש לנו תמונת תקציב עגומה בהיעדר רפורמה, יש לנו החלטה על הפחתת חוב של 500 מיליון שקלים, יש לנו ירידה בהכנסות כתוצאה מכניסת - - - אין לנו אפשרות לקבל, או עדיין לא קיבלנו אפשרות ממשרד האוצר למבצע פרישה והתייעלות, לא להתבלבל, זה לא בעובדים ארעיים, התייעלות זה בעובדים קבועים, בעובדים ארעיים זה קיצוץ. יש פחות תקציב יש פחות עובדים, זאת המשוואה. אנחנו הולכים לאיפה שאנחנו יכולים, כי אנחנו בעולם קיבוצי, בעולם של הסכמי שכר קיבוציים וכשאנחנו נדרשים להפחית עלויות אנחנו הולכים לאיפה שאנחנו יכולים מבחינת ההסכם הקיבוצי וזה העובדים הארעיים המסכנים ואנחנו צריכים לפטר 1,000 עובדים. 1,000 עובדים עד סוף דצמבר אנחנו צריכים לפטר, אם לא יימצא פתרון במבצע פרישה שהוא שווה ערך ל-1,000 העובדים האלה. אני חושב שזה סדר גודל של 400 -500 עובדים.
אני פניתי גם לרשם החברות, פניתי גם לממונה על השכר, אני פונה גם לגופים האלה, כי הרי אין היגיון, העובדים האלה הם גם העובדים הפריוניים ביותר, הם הזולים ביותר, הם הצעירים, אני מדבר על הצעירים, הם גם עם תרבות עבודה שונה ובעיקר בתחילת הדרך בחיים שלהם. אלה עובדים שאנחנו קולטים אותם בדרך כלל רווקים והם בדרך כלל מתחתנים, חלקם הגדול גם עם הילד הראשון אחרי 5 שנים ובמצב הנוכחי אין - - - עכשיו זה לא שכולם הופכים להיות קבועים, אבל לפחות בכל שנה מתוך 500-600 עובדים מקבלים 150-180 חבר'ה קביעות, אז לאוכלוסיית העובדים הארעית יש את התקווה ואת השאיפה להיכלל בתוך הקבוצה הזאת. הם יודעים שלא כולם, אבל ל-200 חבר'ה האלה מובטחת יציבות כלכלית למהלך של דור.

אנחנו ניסינו גם לייצר מיזמים עם הסוכנות, לקלוט עלייה וכמעט עמדנו לצאת לאוקראינה, לראיין שם עובדים, להביא כבר 8-10 חבר'ה. הלכנו על פיילוט, לראות אם זה אפשרי, להביא 8-10 עולים כאשר מראש אנחנו שם מבטיחים להם 5 שנים עבודה ארעית. גם מהאינדיקציות שלנו מספיק להם לוודאות כדי לייצר את העלייה לישראל גם שנתיים. אבל המצב כרגע הידרדר בצורה לא מתוכננת ולכן הפרויקט הזה נפל, אבל אנחנו בשלים - - -

אני חושב שעדיין אפשר להרים את זה - - -

לחדש אותו.

יש עכשיו, לדעתי, עדיין עיר האוהלים של פליטים שאני מאמין שיושבים שם מהנדסים יהודים וכן הם גם ככה על מזוודות. אפשר להביא משם.

בשמחה. כל הטיפול באוכלוסיות הן באמצעות תכניות חומש. כלומר אנחנו עוד לא מאלתרים, אלא אנחנו יצאנו עם תכנית חומש שאושרה על ידי הדירקטוריון. תכנית חומש שהמשמעות שלה זה כסף, גם אם זה תקנים, לא משנה, אבל זה כסף, מאושרת, אנחנו בסוף השנה השנייה של תכנית החומש, תכנית החומש בהיבט הזה לא שונתה בתכניות התקציב, היא תקבל עיכוב מסוים עד שאנחנו נפתור, אבל היא לא שונתה.

אנחנו גם מבקשים לשים דגש על אוכלוסיית הנשים בקרב העולים. אמנם אוכלוסיית העולים מקרב ברית המועצות רוסיה הן נשים חזקות, משכילות ופחות בעיה להכניס אותן למעגל העבודה בחברה, אבל לבטח בכל מה שקשור לאוכלוסיות של בני העדה האתיופית ובני המיעוטים, שם יש בעיה גם תרבותית.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לך על התמיכה בוועדה בפעילות של חברת חשמל. ידעת אתה וחבריך להוקיר אותנו ובאמת לזהות שאנחנו אמיתיים ולא מספרים סיפורים, אלא באמת עושים עבודה תכל'ס. אני כולי תקווה שנזכה לראות אותך לפחות בוועדה הזאת, לפחות. אני מאחל לך יותר, אבל - - - ובכל מקרה לשמור על קשרי עבודה בעתיד. החברה, גם יאשה וגם אני וגם כל ההנהלה מודעים לחשיבות של הטיפול בקליטת עולים. החברה עצמה היא חברה ממש על גבול חברה ציונית, מפעל ציוני של בניית הכלכלה באמצעות מערכת החשמל ואנחנו נמשיך להיות כאלה, אבל יותר יעילים. באמת תודה לך באופן אישי.

תודה. תודה על המילים. אני באמת חושב שאנחנו עכשיו נעבור לסיור. אז באמת כמו שאמרתי, אתה לא היית כאן לפני כן, אבל החלטנו לא לבטל את הסיור כי הכנסת מתפזרת, היה חשוב לנו לעשות וזה דיון מסכם של הכנסת ה-19 בוועדת העלייה והקליטה ואני חושב שבאמת חשוב מאוד שאנחנו כאן, כי בסופו של דבר מכל החברות הממשלתיות מכם ראינו הכי הרבה פעולות אקטיביות, גם עם יישום החוק ובאמת אתם דוגמה לאחרים. עם כל הביקורת שיש מסביב, עדיין בנושא שאנחנו מתעסקים אני חושב שאתם מובילים וזה נושא, כמו שאמרת, מאוד ציוני ומאוד חשוב למדינה וכמובן עדיין אנחנו נמשיך את הטיפול והמטרה היא שאותם עולים לא ייפגעו. אנחנו צריכים למצוא את הדרך בכלים שיש לנו לחשוב למי ואיך אנחנו פונים בשביל - - - אני מבין את המצוקה.

כשאתה מגיע אתה שומע מצד אחד. אותו דבר נתקלתי בעניין של הקבורה שאני מטפל בה. טיפלתי בקבורה אזרחית, אז פתאום אתה יושב בפורום עם חברת קדישא ואתה מבין שהפורום הזה הוא - - - כל המיתוג הרע של חברת קדישא, הפורום של החברות, שדווקא הם בסדר גמור, הם אלה שפועלים על פי החוק ויש תמיד את המועצות הדתיות האחרות שעושות ברדק ואז השם הרע יוצא דווקא לפורום ששם אנשים, אתה רואה כמה שירותים הם נותנים בחינם וכמה הם עושים לטובה. אותו דבר כשאתה שומע את הביקורת וכשאתה רואה את המערכת מבפנים, זה שונה לגמרי.

אז באמת תודה לכם, גם לחברת חשמל, על מה שאתם עושים לטובת העולים, וגם בנקודה הזאת שאנחנו עומדים אני רוצה להגיד תודה למנהלת הוועדה. מנהלת הוועדה, יש לנו את הצוות, ויש את הדוברת, לירון, את מירב היועצת המשפטית, אנחנו קיימנו כ-140 דיונים בשנה וחצי, שזה לא מעט, דיונים גדולים והמון המון אנשים והצלחנו לפתור חלק מהסוגיות והצלחנו להעלות לסדר היום חלק מהדברים. אני חושב שבאמת הוועדה הייתה אפקטיבית, מאוד פעילה - - -

בזכות יושב הראש.

היושב ראש לא יכול לפעול בלי הצוות, אז זה באמת צוות מדהים ואני מקווה שהיא תמשיך באותו קצב, כי אני חושב שבקצב הזה באמת נפתרות הרבה סוגיות שהן חשובות מאוד.

לפני שמיכאל יתחיל, כמו שאמרתי, הוא גם עולה חדש לשעבר והעולה הראשון שייסד את המדינה הוא גם עולה חדש מרוסיה. עולה ותיק,. בזמנו חברת חשמל בכלל התאפיינה באנשים שהיו מסתובבים עם כבל כזה ומדברים במבטא רוסי כבד. אלה היו האנשים שרוטנברג בזמנו קלט, הוא היה מנכ"ל החברה במשך שנים רבות ואחר כך היה אחיו. רוטנברג היה מנכ"ל החברה וההיסטוריה של חברת החשמל למעשה שזורה עם הרבה מאוד מהעלייה הראשונה והשנייה. אמנם אנחנו נמצאים ברדינג, לא ברדינג, שיושב ראש הדירקטוריון בזמנו הוא לא רוסי, הוא אנגלי, אבל - - -

כמו שיאשה אמר, למעשה, אתר תחנת הכוח רדינג הוא אחד מהאתרים הראשונים של פנחס רוטנברג, אבל לצערי זו תחנת כוח אחרונה שפנחס רוטנברג היה מעורב פיזית ומאוד פעיל בהכנה של התחנה. כשאנחנו אחר כך נלך ונטייל בתוך התחנה אנחנו נראה את ההבדל של הגישה של רוטנברג, גם פונקציונלית וגם אסתטית איך צריכים לבנות תחנה ואיך העסק הזה הידרדר למעשה לפונקציונלית בלבד, ללא אסתטיקה וללא התייחסות למשמעות של תחנת כוח.

מה הכוונה? פנחס רוטנברג מבין שתחנת הכוח זה איזה שהוא מנוע לפיתוח של המשק והוא גם מבין שכדי לפתח את המשק הוא צריך להיות מחובר לאנשים מקבלי ההחלטות ובעלי שלטון, גם הון כמובן, ואז הוא בונה כל מתקן ומתקן, כל תחנה ותחנה, ככה שהוא יוכל להביא את האנשים ולהראות להם את העוצמה, את היכולת ואת היופי של המתקנים שלו. אין דבר כזה שבתחנת כוח יהיו מדרגות כאלה שאתם עליתם, אין דבר כזה שיש מרפסת שמשקיפה מצד אחד על אולם הטורבינות ומצד שני על חדר הפיקוד. גם חדר פיקוד כזה אף אחד לא בונה, בונים אותו לפחות שליש מהגודל הזה, כי החישובים אחרים לגמרי. השיקולים של רוטנברג היו חד משמעית שיקולים עם הרבה ראייה קדימה, הרבה מאוד ראייה קדימה.

האתר שנבחר להקמה של תחנת כוח רדינג כעיקרון הוא לא היה צריך להיות פה. לפי התכנית של רוטנברג, כשהוא נשלח ב-1919 על ידי הסוכנות היהודית לבדוק מקורות אנרגיה ומקורות שאפשר יהיה לפתח את ארץ ישראל הוא הסתכל על מים. בשביל זה אומרים שהוא למעשה הזקן מנהריים, אבל הוא היה מהנדס מים, בין היתר, חוץ ממהנדס מכונות, התואר שלו זה לא בדיוק מים, זה סכרים, הוא למד סכרים באיטליה ומכונות בסנט פטרבורג. הוא ראה את המים, המים כמקור אנרגיה, הוא הסתכל על החלק הצפוני של המדינה, חצבני, ליטני, כל האזור הזה, הוא היה למעשה נגד הסכם הפיקוח אחרי מלחמת העולם הראשונה והפרויקט הראשון שמופיע בעבודה שלו זה תחנת כוח על נחל העוג'ה. העוג'ה זה הירקון. התחנה הייתה צריכה להיות באזור של ראש העין. היה לו סכסוך עם הערבים שהודיעו מראש 'אנחנו לא נקנה שום חשמל מיהודים, נתנגד'. היישוב היהודי באזור תל אביב היה מאוד מאוד חלש ורוטנברג החליט לעזוב את הפרויקט הזה, הוא הלך צפונה, הלך לנהריים, הקים את נהריים וחזר למעשה לתל אביב רק בשנות ה-30 בעקבות העלייה הגדולה מגרמניה ופולין, כשבתל אביב התחילו לעבוד. עכשיו הם התחילו לעבוד, הם התחילו תעשייה, תעשייה זעירה אבל סביב חשמל.

הוא בא למעשה למקום, הוא עדיין מחובר למים, אז הוא מסתכל על האזור הזה של נחל הירקון. זו התמונה ה-26, אם אני לא טועה, זה טיול בנחל הירקון, עם מוסמוסים בתוך הנחל. זה היה טיול שנתי. מה שמעניין, על הגבעה הזו יש צ'ופצ'יק קטן. זה גם מקום מאוד מעניין, זה דבר שהוא בא לפני התחנה ולפני המגדלור של נמל תל אביב. זו אנדרטת היל. אנדרטת היל זה שלוש האנדרטאות על הקרב המפורסם במלחמת העולם הראשונה, של גנרל היל, של חציית הירקון, אחד פה, אחד בכיכר היל צפונה בתל אביב ועוד אחת ברמת גן על יד הקניון שם. זה קרב שלומדים אותו עד עכשיו איך בשלושה ימים הצליחו לחצות את הירקון.
בכל מקרה עם הזמן העסק השתנה ואנחנו מדברים כרגע על קומפלקס שהוא תחנת כוח רדינג, שהפך להיות באזור שוקק חיים בתל אביב. זה מבנה ראשון מעבר לירקון בכלל בתל אביב. תיכף נדבר איך נבחר המקום הזה ואיך הוחלט הנושא הזה, אבל למעשה אנחנו הפכנו להיות במרכז העניין, לכל אחד בתל אביב יש מה להגיד לגבי התחנה, כי כל אחד עובר פה. עסק זה לפתוח עסק פרטי, חניה פה, חבל על הזמן, העסק הכי טוב.

כרגע אנחנו למעשה מסתכלים על שלושה מבנים וזה שלוש תחנות כוח, רדינג א', רדינג ב' ורדינג ד'. אנחנו תיכף נפרט במהירות את התחנות ואחר כך גם נעבור דרכן, אבל בעיקרון רדינג א' זה המבנה המרשים והיפה והוא הולך לשימור והוא אחד מהבניינים היפים בתל אביב. מבנה רדינג ב', שהוא עדיין נראה כמו מבנה, הוקם בתחילת שנות ה-50, גם על זה נדבר והמבנה האחרון שהוא רדינג ד' שהוא מבנה שעובד ומפעיל את החשמל. דווקא היום הוא לא עובד. אחרי שבוע שעבר שהייתה הפסקה של אספקת הגז מתמר לא החזירו את היחידות שלנו. מזג האוויר מצוין, כל זמן שהוא עובד אנחנו מפסידים. זה שיהיה ברור. לא יכולנו להתחרות עם היחידות שלנו במציאות יותר - - -

כמובן ההחלטה. זה תהליך סטטוטורי של 1936. פנחס רוטנברג מגיע לעיריית תל אביב, נכנס לרחוב ביאליק בתל אביב, בכיכר שם, נכנס פנימה ואומר 'יאללה, חבר'ה, מי פה אחראי על התשתיות?' אמרו 'משה, חדר 8', לוקח את משה, שם אותו ברכב, מגיע לשפך הירקון עם הרכב שלו ועם השומר הראש והנהג, הערבים בגשר מעבירים אותם לצד שני, הוא עולה על הגבעה שאנחנו ראינו, תוקע את המקל המפורסם שלו, 'וואלה, פה אנחנו בונים'. בזה הסתיים התהליך הסטטוטורי. זה כל התהליך. התהליך הסטטוטורי שאנחנו מדברים עכשיו נמדד בכלל במספרים אחרים לגמרי.

שם. שם תחנת הכוח רדינג. אני מבקש להקפיד לשמור על הכבוד של הבן אדם,זה רדינג, זה לא רידינג. רידינג זה חניון פה. מי זה הבן אדם הזה? את השאלה הזו אני שואל תמיד, יאשה כבר אמר זה יושב ראש הדירקטוריון, כנראה שני, הראשון היה רוטנברג בעצמו, אבל אם נסתכל על קורות החיים שלו אנחנו מדברים למעשה על היהודי שהגיע לרמת אצולה הכי גבוהה שיהודי הגיע אי פעם. הוא היה מרקיז, הוא קיבל את האצולה שלו על משא ומתן בין ארצות הברית לבין בריטניה על הכניסה של האמריקאים למלחמת העולם הראשונה. על זה הוא קיבל את האצולה ולמעשה הוא השפיע חזק מאוד על ההיסטוריה של כל אירופה, הוא הפך את המלחמה למלחמת העולם הראשונה, ברגע שהאמריקאים נכנסו למלחמה. הוא היה שר משפטים, הוא היה יועץ משפטי, אבל הוא נפטר בתפקיד של משנה למנהל הודו, שזה וואחד תפקיד בתקופה ההיא. אז הבן אדם מאוד מאוד מכובד, היה לי הכבוד להיפגש עם הנכד שלו מאשתו הראשונה. הוא גם בן אדם מאוד אמיד ומאוד נחמד.
יש עוד נקודה אחת שצריכים לדבר עליו, שזה בתמונה הבאה. זה ביקור שלו בנהריים. שימו לב גם לסגנון של התחנה בנהריים, הסגנון של תחנה פה הוא אותו סגנון, זה הסגנון של רוטנברג. הסגנון פה מה שנקרא בארכיטקטורה, פשיסטית איטלקית. הפשיסטית זו מילה שאנחנו לא משתמשים בה עכשיו, זו מילה שהשתמשו פעם בארכיטקטורה, סגנון מונומנטלי מאוד חזק.

לפנחס רוטנברג היו כמה משברים בחיים, מי שמכיר את קורות החיים שלו. גם הסיפור של הכומר גפון, מי שמכיר, שנודע לו שהוא משתף פעולה.

מיכאל, אתה מספר כאילו הם יודעים מי זה גפון.

יש סך הכול שלושה ספרים על רוטנברג, שניים בעברית, אחד ברוסית, הכי טוב ברוסית, אבל הוא נכתב בירושלים. רוטנברג בכלל מוגדר ברוסיה כאישיות מסתורית ביותר מהתקופה של המהפכה הראשונה והמהפכה השנייה. אישיות מדהימה, ודרך אגב כל המחקרים עליו מבוססים על הארכיון שלנו, תלוי מי בא לעשות חקר. בא שאלתיאל, שהוא לא ידע רוסית ולא ידע אידיש, אז הוא קרא כל מה שהיה בעברית, אבל רוטנברג לא ידע טוב עברית, רוב המסמכים שלו הם או ברוסית או באידיש. אחר כך בא הבחור הזה, אני לא זוכר את השם שלו, מאוניברסיטת ירושלים ועשה מחקר והוא ידע גם רוסית וגם אידיש וזה נהיה ספר מדהים. מה שכן, הוא יצא דווקא ברוסיה, ההוצאה לאור הייתה רוסית. אבל אפשר להשיג אותו, שני כרכים.
אבל מה הסיפור של הביקור של לורד רדינג? אחרי שרוטנברג כמעט סיים את נהריים וכבר היה צריך להיות טקס של פתיחת התחנה הגיע שיטפון והתחנה נהרסה לחלוטין. ואז רוטנברג נכנס לדיכאון והוא התנתק למעשה מהעולם, הגיעו העובדים, הפועלים, אמרו 'תשמע, אנחנו נתחיל לעבוד, נעבוד בלי משכורת, אתה תדאג רק למים ולאכול, אבל אתה חייב להביא את הכסף ולהביא את התחנה למפעל עובד'. ואז רוטנברג נסע לבריטניה, הוא הגיע ללורד רדינג, שכנע אותו ללכת למסע של גיוס הון והם הצליחו אז לגייס 750,000 פאונד, שזה סכום אסטרונומי, כדי לשקם את התחנה. אחרי ששיקמו את התחנה רוטנברג הביא אותו לתחנה וזה הביקור של לורד רדינג. יש עוד תמונה אחת של הביקור שלו, זה בתל אביב, תחנת הכוח הראשונה בתל אביב לא הייתה פה, הייתה ברחוב החשמל.

רדינג, אנחנו נמצאים פה, זו תחנה שנבנתה על ידי שני אחים, החלק הראשון פנחס רוטנברג, החלק השני אברהם רוטנברג. התחנה השפיעה חזק מאוד על הפיתוח של אזור תל אביב. יש פה סיפורים מדהימים לגבי התחנה הזו ואני אראה לכם בדרך כל מיני דברים מיוחדים, אבל משהו מעניין, התחנה הזו קמה במשך שנה בלבד. כל אורך ההקמה היה שנה אחת ושימו לב שלא היו כל כך הרבה מנופים, טרקטורים ודברים אחרים, היו הרבה גמלים, רואים אותם בתמונות. היו פה 1,000 פועלים וכולם כמובן יהודים, היו הרבה מתנדבים שהגיעו מחוץ לארץ והשתתפו בפרויקט הזה. כל הציוד פה היה ציוד אנגלי, שזו הייתה התחייבות של רוטנברג להשתמש אך ורק בציוד אנגלי ולא בציוד גרמני, על זה הוא קיבל תנאי בזיכיון.
שתי עצירות בהקמה. עצירה אחת זה קביעה של החזית. לרוטנברג היה חשוב מאוד שהחזית תהיה חזית מאוד מונומנטלית, הוא לא הסכים לכל השרטוטים והסקיצות שהביאו לו. אז למעשה בעקבות התהליך הזה, אין אדריכל לבניין הזה, לא קיים. יש לנו ספר מחקר של הטכניון שעשה עבודה על המבנים שלנו, בין היתר המבנה הזה, ואין דבר כזה ששם של בן אדם אחד כתוב הארכיטקט ככה וככה. אין דבר כזה. יש מאושר, זה כל מה שיש. כעיקרון אנחנו מניחים, בעקבות סקיצות שיש לנו בארכיון, נעשתה איזה שהיא קומבינה בין כל ההמלצות, כי המבנה הוא לא טיפוסי כמו תחנת כוח, כי תחנת כוח בדרך כלל לא סימטרית, לא בצורה כזו, אבל כעיקרון יצא מבנה מדהים. אלה כמה סקיצות של כמה אדריכלים שהשתתפו בעניין, אתם רואים פה סקיצות שונות, דומות מאוד למה שיצא בסוף. עוד תמונה אחת, עוד כמה סקיצות פה, גם עלתה הצעה להעביר את המגדלור על הגג של הבניין, יש פה סקיצה מצד שמאל. אבל זה מה שיצא, מבנה מונומנטלי.שימו לב, אין ארוכות, רוטנברג לא נתן לשים שום ארובה, עד שלא צילמו את הבניין הזה מכל הכיוונים. אחרי ששמו ארובה אמר לחתוך הראשונה, למה? זה נכנס לפריים. מה אנחנו עושים עכשיו? אנחנו שמים בתחנת כוח קודם כל למעלה ארובה. רוטנברג היה הרבה יותר חכם, הוא אומר 'האסתטיקה היא חשובה, ארובה זה טוב, אבל לא רואים אותה. לא צריכים לראות אותה'.

במשך הזמן התחנה הזו סיימה את הפעילות. אי אפשר למעשה יותר מדי להפעיל תחנות, יש 50 שנה, זה פחות או יותר הדד ליין שלהן, ב-72' התחנה נסגרה. היה תהליך של עזיבה של הבניין בתקופה שהמנכ"ל היה חופי והבנו שיש פה פוטנציאל בלתי רגיל. עשינו כמה תהליכים, שיפוצים, פירוקים, המבנה הזה היה מלא אזבסט, שזה לא משהו שהוא מעודד ולמעשה אנחנו הגענו בסוף שנות ה-90 לפעילות ציבורית בתוך המבנה וזו אחת התמונות של תערוכה שהייתה נקראת צלמנייה. היו 120,000 מבקרים בתערוכה הזו, משהו מדהים, אבל יצא חוק של שימוש במבנים לצורך פעילות ציבורית וצריך אישור של כבאים וזה וזה, כל הדרישות האלה הביאו אותנו למצב שאנחנו כרגע באמצע של הפרויקט לקבלת היתרי בנייה, להפוך אותו למבנה שיהיה גם מרכז מורשת של חברת חשמל וגם יוכל לשמש כמבנה ציבורי לפעילות תרבותית כזו או אחרת.

זו התכנית. אנחנו לא נוגעים למעשה בשום דבר, אנחנו רק שומרים על כל האסתטיקה וכל קו הבניין. ככה הוא יהיה. זה החלק האחורי, אנחנו נעבור שם, כל האלמנטים נשארו בחיים.

רדינג ב' זה גם תחנת כוח שהיא כבר לא פעילה. היא עשתה את העבודה שלה, עשתה יופי של עבודה, עשתה מעל 330,000 שעות פעולה, שזה באמת דברים מיוחדים במינם. בדרך כלל מתכות אז תוכננו ל-250,000 שעות. היא נסגרה ב-2004, זאת אומרת היה לי הכבוד לסגור אותה, במצב תפעולי לחלוטין תקין. יכולנו להפעיל אותה הלאה, אבל בעיה של איכות הסביבה לא אפשרה, אי אפשר להעביר אותה לגז טבעי ותל אביב לא יכלה לסבול הפעלה של תחנה בטכנולוגיה כל כך ישנה.

חלק נוסף של התחנה, תחנת כוח רדינג ג'. זה היה פרויקט מאוד מעניין, תחנת כוח שלא נמצאת פה. זו תחנת כוח שלא ראו אותה. תחנת כוח תת קרקעית, תחנת כוח ביטחונית שבשנות ה-50, עם כל הבעיות של ההתארגנות להפצצות ולמלחמות בא משרד הביטחון ואמר 'חבר'ה, מה יקרה עם החשמל אם יהיו הפצצות?' ואז יצאה חברת חשמל לפרויקט של תחנת כוח תת קרקעית. זה פחות או יותר בתקופה של הקמת הכור, אותה טכנולוגיה, עם הכיפה, מתחת לכיפה כל המתקנים. תחנה מאוד קשה. עבדתי שם, הפעלתי אותה וגם עשיתי תחזוקה, מאוד קשה. כל המתקנים האלה מתחת לאדמה, חוץ משתי הארובות הקטנות. זה 2.5 קילומטרים מפה, כרגע מרכז רבין נבנה על הכיפה של הבניין הזה, אין שום דבר כבר בפנים, חוץ מעטלפים, פירקנו את כל הדברים, אבל כפרויקט הנדסי, צריכים עוד ללמוד אותו, להבין מה נעשה שם.

והתחנה האחרונה וחביבה, תחנת כוח רדינג ד', עם כל הבעיות של ההקמה שלה, עם חוק מיוחד שמשפיע גם עד עכשיו עלינו. היא הוקמה על ידי חוק מיוחד שאפשר לנו לבנות תחנה. כי היו התנגדויות אדירות. לא היה שום סיכוי להעביר את כל התהליך הסטטוטורי אם לא היה יוצא החוק. החוק הזה בוטל ב-95' ואנחנו כרגע בכל מיני תהליכים של הפיכת התחנה לאיזה שהוא חלק שעומד בכל הסטנדרטים של קבלת היתרים, אישורים, תמ"אות. התחנה הזו בהקמתה הייתה 30% של מערכת החשמל. אני הייתי עולה חדש, הייתי עוד באולפן, אני זוכר ב-74' עלטה במדינה, ואז עם העברית, כמה שיכולתי לקרוא, היה עיתון בעברית קלה, אני כבר לא זוכר את השם שלו, היה כתוב שבגלל תחנת כוח רדינג יש את העלטה. זה היה מתקן קריטי לחלוטין, מתקן הכי הכי, תחנה שכל הפסקה פה זה היה זעזוע של כל המערכת, אבל לאט לאט היא הפכה להיות חלק מתחנות אחרות. המערכת התפתחה, היא עבדה על מזוט והסביבה סבלה מאוד מהפעולה הזו. ב-2006 עברנו לסביבה של גז ומאז אנחנו שורפים גז בלבד. אין שום ניסיון בכלל להפעיל את זה בדרך חלופית, כי ההתנגדויות גדולות מאוד.

כרגע אם אנחנו לוקחים מספרים יבשים, זה קצת יותר מ-3% מהמשק של חברת חשמל, אבל זה לא אומר שום דבר, בגלל שהיא נמצאת במקום אסטרטגי ביותר, היא נמצאת במרכז ובקיץ או בחורף במיוחד להכניס אנרגיה ללא עבודת התחנה פשוט בלתי אפשרי. זו תופעה שקיימת גם בכל העולם, תחנות כוח פנים עירוניות הן תחנות כוח המובילות בייצור של האנרגיה.

מה יהיה הלאה? הלאה יש לנו שני תהליכים. תהליך אחד זה לשחרר את כל המתקנים שלא שייכים כבר לייצור של החשמל. ואז כל החזית של הבניין שאנחנו נמצאים בו הופכת להיות חלק ונגיש לפארק נופי. אנחנו מקבלים את כל האזור של מכלי הדלק, שהם גם לא יהיו פעילים, זה הופך להיות שצ"פ, חלק ציבורי פתוח, את הטיילת שכבר קיימת והיא חלק מהפרויקט, הטיילת חיה ומושכת המון המון אנשים, ומבחינתנו החלק האחורי של התחנה, שהוא סמוך לשדה דב, הוא מיועד ליחידות שחלוף, ליחידות חדשות. האזור הזה הופך להיות אזור להקמה של התחנות החדשות, שתי יחידות חדשות. עדיין לא כל כך ברור הפיגורציה, הרבה מאוד שיחות ודיונים יש לנו עם העירייה, עם המועצה, זה פרויקט מעניין.

כך עשיתי לכם בכמה דקות את כל ההיסטוריה של האתר הזה.

מי שלא מכיר את ההיסטוריה קשה לקבל את הכול ככה.

כן, אני בדרך כלל יכול לפרט רק על קטע אחד ועל בורג אחד ועל בן אדם אחד לספר שעות. זה ברור.
אני אשמח מאוד לעשות איתכם סיור. אנחנו נעבור ובכל מקום אני אעצור ואני אתן כמה הסברים, אנחנו נגיע למעשה ממש לפי לוח השנה, מהתחנה הזו לתחנת רדינג ב' ומרדינג ב' נגיע לרדינג ד' ונראה את כל השינוי הטכנולוגי, את הגודל וגם את התפיסה הטכנית.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:30.>